התאחדות מושבות הגליל התחתון הוציאה בשנה זו קובץ א' בשם “הגליל”, נערך על-ידי א. ז. רבינוביץ. אנשי-הקמח נתנו לבם לטרוח מעט גם בשביל תורה. ברוכים יהיו לקהל-קוראינו!
אחר תיאוּר התנאים, שבהם הוכן הקובץ ויצא לאור (ניגשו אליו עוד בקיץ תרע"ח הידוע) ואחר מאמר קטן מאת רזיאל בשם “הגליל בימי התלמוד”, ללמדך “מה יפה היה אז המרכז הרוחני שבגליל”, מתחיל הקובץ במאמר מדעי מתורגם: “צפת במאה הט”ז – מהספר “חקירות ביהדות”, שנכתב באנגלית על-ידי הפרופיסור שֶׁכטֶר. המאמר הקל והפּוֹפּוּלארי נותן לנו ציור היסטורי שלם מן הנדון, ורק חבל, שהציטאטות מספרים עבריים, שליקט הפרופיסור, הובאו פה לפנינו לא כצורתן וכלשונן אלא בתרגום מן התרגום האנגלי. מובן, שסגנון התקופה שבהן אובד על ידי כך לגמרי. רבי לוי ן' חביב, למשל, שואל: “האם בגלל הכמות המרובה של בגדים אשר מכינה צפת רוצה היא לקחת לה את הזכות לעמוד בראש היהדות?” – היתכן, כי זהו סגנון מהר“ל ן' חביב ב”תשובותיו"?
בחלק זה, הביקורתי-המדעי, של הקובץ מתנוסס לעיון ולתועלת-הקוראים מאמרו-הרצאתו של ש. שילר על אחד-העם. יחד עם כאראקטריסטיקה של צדדיו החיוביים, השלמים, של אחד-העם, עומד המרצה גם על אחדים מניגוּדיו של הנושא וביניהם הניגוד שבין אחד-העם האריסטוקראט. המעמיד הכל על הערצת-האישיות, על כוח-הרצון של הגיבור (“הנביא”) ובין אחד-העם החברתי, תלמידם של מורי רעיון ההתפתחות האיטית בחיים החברתיים ובהתגלותם ההמונית בעל כרחם. בצד זה, אמנם, כבר נגעו לא אחת כל אלה שכתבו על אחד-העם (עיין, למשל, גם מחברתו של פ. לחובר: “אחד-העם”, וארשה, תרע"א), אבל מר שילר מסביר טוב ומפיץ אור על הענין מתוך ניתוּח יסודי ומקיף, שקידה ספרותית ושימוש רצוי בטרמינוֹלוֹגיה הפילוסופית והסוציולוגית. ורק דבר אחד יש להעיר: אחרי שגמרנו לקרוא את הפירכות ואחרי זכרנו, בדרך אסוֹציאַציה, גם את הפירכות המרובות, שהכותב לא עמד עליהן כל צרכו (ובעיקר זה, שהיהדות אצל אחד-העם הריאלי ובעל ההשקפה ההיסטורית עומדת לפעמים כאילו מחוץ לחיי היהודים הממשיים, היינו, כמעט בבחינת אידיאה ולא חזיון היסטורי: היהדות תהיה בעיניו תמיד לאידיאה של נבואה וצדק מוחלט וקיצוני, גם אם “בני-משה” בארץ-ישראל יבנו את בנין-העם בעבודת-פרך של אחרים…. ואין כאן מקום להאריך) – אחרי כל זה לא יובן לנו היטב הקומפלימנט המוחלט שבע' 112: “נפשו – של אחד-העם – מיוחדת בזה, ששלושת כוחותיה הראשיים: השכל, הרגש והרצון, התמזגו בה להרמוניה נפלאה”. הא-כיצד?! ניגודים וסתירות כאלה בדעות ובהשקפות ו – “הרמוניה נפלאה " בנפש?! אחד-העם בעצמו, בדברו על “שלטון-השכל” של הרמב”ם, למשל, דוקא לא בוש להודות, שלא תמיד היתה “הרמוניה נפלאה” אצל הרב בין עיקר-שיטתו ובין מסקנות ידועות בענינים שונים, שהיו תוצאות “גורמים פסיכולוגיים”, שיד-השכל קצרה להכניעם. –
באופן-כתיבה אחר לגמרי מזה של בעל המאמר על אחד-העם משתמש ר' ב. ברשימת-הביקורת הענוגה, העדינה ויפת-השירה, אשר נתן לנו בקובץ זה על המספר האוסטרי פֶּטר רוֹזֶגֶר, שמת באותה שנה זקן ושׂבע-ימים. פה כבר אנו יוצאים לגמרי מעולם ההפשט והסכימתיקה שבפובליציסטיקה ובביקורת המדעיות. רשימות כאלו מובילות אותנו ישר לעולם-הבלטריסטיקה.
בבלטריסטיקה של קובץ “הגליל” נוטל העורך בעצמו חלק נכבד. גם סיפורו האֶתנוגרפי כמעט: “מחרבנות החלוקה” שבצפת, גם זכרונותיו, ההיסטוריים כמעט, מחיינו בחמש השנים האחרונות, כתובים בטוֹן המיוחד לאלכסנדר זיסקינד רבינוביץ: בלי סערות, בלי פראזות; נוח, לבבי, אמיתי. ואולם במקומות אחדים, כגון בתיאור האברך ר' יוסף, חתנו של הריב"ז, ובמה שעבר עליו, המספר הישיש מתרומם לגובה דרמתי ולחדירה בנפשו של אותו צדיק. כל מן דין הבו לנו.
פינה מיוחדת (ולא מארץ-ישראל, כי אם מליטא) בחר לו רבינוביץ השני, יעקב רבינוביץ, לספר מתוכה (“טוחנים”). ואולם לא בה, בפינה, כל עצמוּתו של הסיפור, כי אם בתפיסת-החיים המיוחדה של המספר. ציורי-נוף עוברים לפנינו; אנשים יהודים פועלים, ממציאים המצאות, עושים קוֹמבינאציות, מסתבכים, נופלים, ניתָּרים; הצלחות, מפלות אסונות – והמעניין הוא לא ההכללה שבדברים, לא הכאראקטרולוגיה של הגיבורים, ואף לא תיאוּר-ההווי, כי אם ההסתר, המוחשי כמעט, המרפרף מאחורי כל זה. אמצעיו של יעקב רבינוביץ בהשגת מטרותיו האמנותיות הגיעו בסיפור זה, בעל השם הבלתי-מוצלח, לידי מדרגה חשובה של שלימות ריאלית.
דברים לא-גרועים למקרא נתנו לקובץ זה גם המספרים א. ברש ומ. סמילנסקי. הרשימה “בגליל” של בן-פורת – יש בה, אולי, איזה רושם לשבח, אם נדון עליה מנקודת-ההשקפה של חומר-קריאה טוב לבני-הנעורים, אבל בגדר היצירה המגַלה לא תעמוד.
[“הוצאת הפועל הצעיר”, ניסן תרע"ט; החתימה: ב. – י.]
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.