הלמהולץ היה אחד מראשי גבורי הרוח, אשר חדרו לסתרי הטבע ויגלו תעלומותיו לתועלת כל האנושות. הלמהולץ עמל ויגע לחקור ולדרוש את הכחות השולטים בטבע ויבקש פּתרון להשאלה, איך אנחנו משיגים את העולם, לתת אותו בלבנו ולחרות אותו במוחנו. חוקרים השמים מעינם בכל-העולם מבית ומבחוץ, ביצור ויוצרו, בגרגיר חול ובכח החושב, במסתרי הרגש ובסודות המחשבה ­– חוקרים כאלה לא רבים הם בדורנו.

הלמהולץ נולד בפוטסדם ביום 31 לחודש אויגוסט בשנת 1821 וימת בשארלוטנבורג בשמונה לחודש ספּטמבר בשנת 1894. תולדות חייו מצדן החיצון היו פּשוטות מאד. אין בהם מקרים, מאורעות ומעשים כבירים או מיוחדים, המרעישים את הלב. חיי הלמהולץ היו חיי חושב וחוקר המוצא קורת רוח, נחת וששון בחקירותיו ונסיונותיו, חיים שאין בהם תנועה הומיה, חליפות ותמורות מלאות תשואות, אבל יש בהם עומק אין-סוף, תכלית ומטרה קבועה. אבי הלמהולץ היה מורה בהגימנסיה שבעיר מולדתו וישקד על חנוך בנו-שעשועו זה ובשום לב השגיח על גידולו הרוחני, וידאג לכל הליכותיו. הלמהולץ בהיותו עוד נער רך היה מלוה בכל פּעם את אביו, שהיה הולך לשוח את אחד מרעיו, אחד מתלמידי הפלוסוף הגל, והיה מטה אוזן קשבת לדברי אביו ובן-לויתו ולכל וכוחיהם ומחלקותיהם.

אבל הנער לא מצא בשיחות הפילוסופיות המצויות האלה שום תשובה לשאלותיו וספקותיו אשר התעורר בנפשו, ועוד אז, בהיותו עול ימים חשב בלבבו, כי המציאות צריכה להיות מובנה וגלויה לכל, והוא הנהו האיש שנוצר לגלות את הלוט מעל פּניה.

בשנת 1838 גמר הלמהולץ את חוק למודיו בהגימנסיה אשר בעיר מולדתו, ויכנס לבית המדרש הגבוה אשר בברלין, הנקרא בשם “מוסדו של פרידריך ווילהלם”, ללמוד שם את חכמת הרפואָה. הלמהולץ היה מוכרח לבחור בחכמת הרפואה נגד רוחו ורצונו. עוד בשבתו על ספסל הגימנסיה דבקה נפשו בחכמות-הטבע לאהבן, ויתעמק בהן ויבכרן על פּני יתר הלמודים ויהנה בהן בשעותיו הפּנויות משעוריו הקבועים, ואדיר חפצו היה לבחור גם בבית-המדרש הגבוה בחכמת-הטבע, אבל בעת ההיא לא נתנה החכמה הזאת למחזיקיה קרדום לחפּר בו אכל, וכל הבוחר בה בימים ההם מאהבה סופו היה לרעוב ללחם, וחייו היו תלואים על בלימה. ומפּני שאבי הלמהולץ לא היה עשיר בנכסי חומר לכן היה הבן אנוס לאחז בחכמת-הרפואָה, על כי פּטרו את לומדיה משכר-למוד, ותקוה היתה להמשתמשים בה במעשה למצוא מחיה לנפשם. והרמן לודויג, זה איש-הרוח, כבש לשעה את תאותו להשתלם בחכמת הטבע. בשנת 1842 גמר הלמהולץ את חוק למודיו בבית-מדרש זה במחלקת חכמת הרפואה ויכתב ספרו בשפה הרומית על דבר בנין שטת-העצבים אצל החיות חסרי-החוליות. בספרו זה הוכיח כי צומת-העצבים (Ganglion) אצל חסרי-החוליות הממלאת מקום המוח וחוט-השדרה אשר לבעלי-החוליות, משוזרת ומקושרת בהעצבים המסתעפים בכל הגוף, ובזה יסד את חכמת-חיות העצבים על יסודות הנתוח ומני אז קבלה חכמה זו צורה חדשה. בעד ספרו זה נתנו להלמהולץ תעודת ד"ר ויהיה לרופא-עוזר - Assistenzarzt – בבית החולים “גמילות חסדים” (charite) שנה אחת. במשך השנה הזאת חשך נפשו מטובה ויקמץ מצרכיו ויקבוץ על יד פּרוטה אל פּרוטה ויקנה זכוכית-מגדלת, שהיה צריך לה לבחינותיו ונסיונותיו. אחרי כן מנוהו מטעם הממשלה לרופא בבית-החולים אשר לצבא בפוטסדם, ויכהן במשמרתו זאת עד ימי הסתו שנת 1848. ובמשמרתו זאת פּרע חובו לקופת-הממשלה, אשר הוציאה מכספה על שילום שכר-למודיו בבית המדרש הנקרא על שם פרידריך ווילהלם. עתה היה לאל ידו לשוב לעבודתו בחכמת הטבע וללכת במחקריו אל אשר ישאהו רוחו הכביר. עתה הודה להמקרה שהביאהו ללמוד גם את חכמת-הרפואה ולא התחרט על הקפנדריא שעשה בדרך למודיו, כי סוף סוף חזר ללמודיו אהובי נפשו. הלמהולץ היה אחד המאושרים, שיש להם משחרותם מטרה ידועה וברורה בלמודיהם. כל ימי חייו שאף למטרות ידועות בלמודיו, ולא הסיח דעתו מהשאלות המדעיות אשר עמל למצוא להן פּתרון. בצאת הלמהולץ מבית-החולים לא בקש לבנות לו בית, ולא עמל למצוא מקור לפרנסה טובה, או לקנות לו שם ופרסום, כי בחכמה חשקה נפשו ולגלות סתרי הטבע היתה תאותו. באחרית שנת 1848 מנוהו למורה חכמת-הנתוח בבית ספר לאמניות יפות בברלין. חוט של חן ויופי היה מתוח תמיד על שעוריו בחכמת בנין הגוף וגזרתו, וימשך את לבב השומעים בנועם לקחו. בעתותי החופש מעבודתו לבית-הספר הוציא לאור ספרים אחדים נעלים במקצוע זה. הממשלה שמה לבה אל עבודת הלמהולץ הפּוריה, אשר במשך פּחות משנה עלתה בידו לגלות עמוקות בחלקת החכמה אשר עבד בה, ותמנה אותו למורה שלא מן המנין בבית-מדרש המדעים הגבוה אשר בקניסברג, להטיף לקחו בחכמת-החיות ותורת-המחלות (Pathologie) ובשנת 1852 נמנה למורה מן המנין בבית מדרש זה, והוא אז בן שלשים ואחת שנה.

בן שלשים ואחת שנה להורות בבית-מדרש גבוה לתועלת האנושות החולה ולהקים תלמידים – רופאי כל בשר! מה רב האשר! בקניסברג בנה לו בית וישא אשה נעימה ומשכלת, ממשפּחת אצילים עתיקה. האמן-הפּייטן, המבקש לו תמיד רגשות חדשות, חליפות ותמורות, חיי-דרור והוללות, יבחר בחיי רווק ופנוי, ולא ישעבד עצמו לאשה אחת ולמקום אחד ויתהפּך מסבות בארחותיו. לא כן המלומד שצריך לעבוד עבודה תמידית ובלתי נפסקת, עבודה הדורשת מנוחת הגוף והנפש, שלום בית ושלום עצמיו – הוא צריך לחיי-משפּחה ואישות. בשנת 1855 נקרא הלמהולץ להיות פרופסור מן המנין לחכמת הנתוח בעיר Bonn. תלמידים רבים ממדינות שונות נהרו אליו לבית-מדרשו זה לשתות מבורו אשר חפר, ויפעל על לב תלמידיו ויעיר את רוחם לחקור ולדרוש ויצית בקרבם אש האהבה לחכמה ומדע לשמם. כעבור שלש שנים להמנותו למורה בבית-המדרש אשר בבאָן עזב את קרית-ספר זו אשר היה שם אהוב, מקובל ורצוי לכל, ומוקף תלמידים המעריצים שמו. הוא עזב את באָן, כי למרות השתדלותו הנמרצה לפני הממשלה שיבנו בעיר זו מכון מיוחד לנסיונות ובחינות פיסיולוגיות לא עלתה בידו, ובמקום שאין מוסד כזה, שהיה נחוץ לחקירותיו המדעיות, לא רצה לגור. בימי הסתו של 1858 העתיק הלמהולץ את מושבו להיידלבורג, ובהשתדלותו נבנה שם מכון לחכמת-החיות והטבע הנקרא על שם פרידריך. בבית זה קרא הלמהולץ את שעוריו בחכמת-החיות ושם החוקר הטבעי הגאון הזה נתפּרסם ומוניטיו המפותחים ברור היטב יצאו בכל העולם. אז התאמץ שר השכלת העם בפּרוסיה למשוך את לב האדם הגדול והמצוין הזה אל הבירה, לברלין, למען יטיף שם לקחו מעל הקתדרא. בשנת 1871 נתרצה הלמהולץ לקבל על שכמו כהונת מורה מן המנין לחכמת הטבע – Physik – בבית-מדרש-הגבוה אשר בברלין. על ידי השתדלותו נבנה בברלין בית-לחכמת הטבע ושם הטיף לקחו והעמיד תלמידים רבים, ומהם אשר עשו להם שם עולם. הלמהולץ היה דורש על חכמת הטבע פּעם בפעם, גם לפני קהל גדול מקצות העם בשער בת רבים, בברלין ובערים אחרות בארץ אשכנז. היחוד הועיל להרחבת חכמת-הטבע על ידי ספריו, אשר בהם חוברו דעת מדויקה וחריפה, התבוננות נוקבת ויורדת עד תהום מחזות-התבל, חקירות עמוקות, מאומתות ומיוסדות על יסודות מוצקים בל ימוטו וקלות הסגנון, נועם השפה, בהירות המבטאים והסברת הענין.

בעורקי אבותיו של הלמהולץ היה נוזל גם דם צרפתים, גם דם אנגלים ולא היה אשכנזי גמור וטהור. אולם האשכנזים מתאמצים להוכיח ולעקם את הכתוב במגלת-היוחסין של החוקר הזה ולהראות כי הלמהולץ הוא כולו, מכף רגלו ועד קדקדו, שלהם, ואין בו אף קורט דם אחד מדמי הצרפתים השנואים להם. אנחנו אין לנו עסק בנסתרות כאלה, ולא נשאל את פּי המלאך המונה על ההריון: דמי מי נזלו בעורקי החוקר הכביר הזה. לנו – רק הנגלות, וזה גלוי וידוע לנו כי הלמהולץ היה אחד חוקרי-הטבע המעטים בדורנו, אשר סללו להם דרך חדשה ובכל ענפי החכמות שעסקו בהן בראו תקופה חדשה ויהיו לכוכבים מאירים לדור הולך ולדורות הבאים, לכל העמים ולכל הגוים מבלי הבדל.

הלמהולץ היה “חכם כולל” וגאון אמתי ויניח יסודות חדשים במקצעות שונים בחכמת הטבע. בו התאחדו והתלכדו כשרון מגלה עמוקות הבוחן ובודק גנזי נסתרות, והכרה פילוסופית עמוקה וידיעה הנדסית מדויקת בטבע הדברים, אשר שם לבו אליהם.

הלמהולץ הקדיש זמן רב לחקירת תפקידיהם הפיסיולוגיים של חושי-האדם;וחקירותיו הטבעיות האלה הן יותר פילוסופיות, יותר עמוקות ודקות מאשר היו לפניו;בעמדו במקצוע “קיום הכחות שבטבע” בצר ויאמת את חוק קבוע זה על ידי יסודות מדעיים, שאין לפקפק בהם;בעסקו במקצוע תורת החשמל ושמושו, חכמת השמע (Akustik) והאור, הרבה להכניס לתוך הלמודים האלה את יסודות ההנדסה והמכניקה, במקום שאחרים לא חשבו להשתמש ביסודות אלה ולהשען עליהם, ועל ידי זה עלתה בידו לשפּוך אור רב על זויות חשכות בחזיונות רבים שבטבע; הוא המציא כלים ומכשירים חדשים הדרושים לנסיונות שונים בחכמת הטבע והחיות, ובעזרתם עשה נסיונות נפלאים אשר על ידיהם נגלו אופקים חדשים בהמדעים הנסיוניים (Empirische Wissenschaft); במקצוע חכמת השמע, הצבעים והאור הצטיין כחוקר מסתכל בוחן ובודק, חריף ועמקן. על ידי כשרונו הנעלה להסביר את דבריו, לתבלם ולהטעימם ועל ידי יכלתו לדבר בשפה ברורה ומובנה לכל, בשפה העשירה בציורים בולטים וניבים מדויקים ומכונים להרעיון עלתה בידו לפלס דרך לחכמת-הטבע בכל שכבות העם ולמשוך את לבבם לדרוש במעשי בראשית ומרכבה.

בין פּעולותיו הכבירות של הלמהולץ בשדה-המדעים עומדת בשורה הראשונה עבודתו לבסס את חק “קיום הכחות בטבע”. בספרו המהולל “Ueber die Erhaltung der Kraft” הוכיח בראיות ברורות, כי כל חזיונות הטבע ומראותיו כשהם לעצמם הם תנועות שונות ונכנעים לחוקים מכניים, ורק על פּיהם יוכלו להתבאר. ספרו זה היה ראשית אונו הרוחני, ובו נראה את הלמהולץ וכל רשמי צורתו המדעית ושרטוטיה וקלסתר גאוניותו המיוחדת. הלמהולץ משתמש בספרו זה במופתי הנדסה ובמושכלי השעור הכבדים, בקלות ובמהירות נפלאה. אמנם, גם לפני הלמהולץ היו פּזורים בספרים שונים רמזים והשערות על דבר קיום הכחות בטבע. ולמשל נזכיר את ספרי החכמים Mohr, Mayer, Joule,

Colding אך כל אלה היו רק שברי רעיונות, דעות מקוטעות ובלתי מבושלות והשערות פּורחות באויר, ולא היה בהם די תנאים הדרושים לקבוע ולאמת חק בטבעף כאשר עשה תעשה כל חכמה-נסיונית. אך הלמהולץ, ולא אחר, הוכיח את החוק הזה וישען על יסודות מדעיים מוצקים ויתמך גם על “חוק הסבה והמסובב” – Kausalgesetz – כלומר, על החוק המחייב, כי לכל פּעולה בטבע יש אב, ולכל אב יש תולדה ויעמיק וירחיב את באור החוק הזה השולט בטבע, ואשר עוד קנט נסה לבארו בספרו “בקרת השכל הנקי” (“Kritik der reinen Vernunft”).

הנחותיו וחקירותיו של הלמהולץ בספרו הנזכר העירו חוקרים רבים בחכמת הטבע לשים לב להתורה-הפילוסופית היוצאת מחוק קיום הכחות בטבע ויתאמצו לחזק את יסודותיו של הלמהולץ הכוללים על-ידי בחינות ונסיונות שונים מוחשיים. זו כחו של הלמהולץ לעורר על ידי ספריו רעיונות חדשים בלב החכמים השקועים וטבועים באחד הפּרטים של המדע, כי ישימו לבם להחוקים הכוללים ויחברו את הפּרט אל הכלל, הענף אל השורש. הלמהולץ מחלצם מקרן-צרה, מסדק-מחט, ומובילם אל התבל הרחבה, הוא מוציאם מנבכי הנטף ומוליכם לרחבי הים.

לאמת את חוק קיום הכחות היה על הלמהולץ להוכיח, כי הכחות משתנים ומתחלפים זה בזה, לובשים צורה ופושטים צורה ומכמותם לא תגרע. ולא נקל היה להוכיח זאת בזמן ששלטו השערות שונות ומשונות ע"ד האור, החום, החשמל וכדומה. התפּתחות המדעים בכלל הועילה ברֻבה למצוא את הקשר בין כחות הטבע. ביחוד הצליח בידי הלמהולץ להוכיח את הקשר האמיץ אשר בין כל כחות הטבע ולהראות כי מקור אחד לכלהם. ההנחה המאומתת הזאת הביאה את חוקרי דורנו לבקש קשר גם בין כל הכחות הפּועלים בהתפּתחותה של האנושות בכלל ובנפש האדם בפרט. הלמהולץ באר חזיונות-חשמליים רבים בטבע על ידי השערת אחדות הכחות המקובלה כעת והיא, כי החום, האור, החשמל והמגנטיות לא יראו עוד כגוף נוזל בלתי-נשקל, הנקרא בלשון החכמים הקדמונים “פלואידום”, כי אם נראם כאפני תנועות שונות הנעשות בהאויר הדק והזך, הנקרא בשפת החכמים של זמננו “Aether”. על ידי חקירותיו והוכחותיו, בחינותיו ונסיונותיו החדשים לאמת את חוק קיום הכחות בא הלמהולץ לפתור גם שאלות יסודיות ועקריות רבות בתורת-הַחִיּוּת (החי"ת בחיריק). חקירה גוררת חקירה ונסיון במקצוע זה מביא לידי נסיון במקום אחר.

הלמהולץ היה הראשון, אשר מדד בדיוק את מהירות זרם החשמל העובר בעצבי האדם, אחרי אשר עלתה בידי החכם Du Bois – Reymond למדוד את עָצְמָם (העי"ן קמוצה). בראשונה חקר הלמהולץ לדעת את מהירות הזרם החשמלי השוטף ועובר משוקי הצפרדע, וימצא כי הוא עובר ברגע אחד רק שלושים מתר. ובגזרה-שוה מצפרדע מצא הלמהולץ את מדת המהירות של הזרם העובר בעצבי אדם חי. –

לפנים חשבו החוקרים, כי הזרם המוליך את הרגשת העצבים הגרויים אל מרכז קשורם, הוא הזרם המוליך ומביא כל הרגשה לחמשת חושינו – כי הזרם הזה ירוץ ויעוף כברק. והנה בא הלמהולץ וימצא בחריפות שכלו ובעומק עיונו ותוקף נסיונותיו, כי הזרם הזה עובר ברגע רק מתרי מספר, ובזה טפח על פּני החוקרים השוגים ויראם את משוגתם.

אחרי זה החל הלמהולץ להתעמק בפּעולות כח החיים בחמשת חושי האדם וסגולותיהם. פּרי חקירותיו במקצוע זה היותר יפה ונאה היא המצאתו את “ראי-העינים” (אויגענשפּיגעל). בספרו הנעלה Beschreibung eines Augenspiegels zur Untersuchung der Netzhaut im lebenden Auge (Berlin, 1851). באר הלמהולץ היטב את תכונת הראי הזה, יסודותיו ושמושו. אז יצא לו שם כשם אחד החוקרים הפיסיולוגיים היותר גדולים באשכנז. עד העת ההיא חשבו הרופאים, כי אי-אפשר לחדור ולראות לתוך עין האדם פּנימה, עד שבא הלמהולץ והוכיח לכל, כי בעזרת ראי-העינים (Opthalmoskop) יכולים אנחנו להכיר היטב את הכהות בעורות-העין אשר דרכם ישברו קרני-האור וכי על ידי השמוש באור תכלת Fluorescenzphaenomene נוכל להכיר את טיב מחלת העינים. הלמהולץ פּקח את עיני האדם כפּשוטן וכמשמען. בדורנו, אשר רבו הקוראים בספרים ועוסקים במלאכות דקות ואשר על ידי זה גברה ועצמה מחלת-העינים בקרב בני האדם, הביאה המצאתו זו תועלת אין קץ, כי מה יקר להאדם יותר מעיניו, ומה מתוק לו יותר מהאור. ראי-עינים זה אשר המציא הלמהולץ הביא מהפּכה עקרית בתורת-העינים. הוא הוכיח כי התשחורת של האישון איננה בעצם, כי אם מתהוה על ידי שבירת קרני-האור החוזרות מפּנים העין בדרך אשר באו אליה. ומפּני שאישון עין המסתכל בעין חברו מפיץ מקרבו רק מעט אור, על כן ישוב אליה גם מעין השני רק מעט אור. המסתכל רואה בכהות עין חברו רק את האור-החוזר של תשחורת בת עינו בעצמו.

הלמהולץ הוכיח, כי יכולים אנו לראות את אישון האדם העומד נכחנו כשהוא, האישון, מואר, בהיר ושקוף, אם אך יעלה בידינו להזריח על אישון עינינו אנו אור במדה מרובה. על יסוד זה נבנה ראי-העינים. הלמהולץ לקח חתיכת-זכוכית פּשוטה ויעמידה לנגד עין-איש באופן כזה, שהוא, הלמהולץ בעצמו, יכול היה להסתכל בה, וגם קו-האור שנפל מהזכוכית לעין חברו חזר מלוח-הזכוכית אל עין המסתכל. ועל ידי זה נראה באחורי העין כגלגל קטן אדום;אחרי כן נסה הלמהולץ לעשות חיץ בין לוח-הזכוכית ובין עין המסתכל על ידי “עדשה שקערורית”, עשויה זכוכית שהכניס ביניהם, אז ראה את אחורי העין של האיש, העומד נכחו, ברור היטב, ויראה גם את מקום-כניסת עצב הראות בחלל העין, את התפּשטותו בעור הרשת ואת כל פּנים העין ואחוריה. הראי שהשתמשו בו נשים יפות וגם מכוערות לצרכי חול והתגנדרות, תוקן על יד הלמהולץ לצרכי האנושות החולה. על ידי הראי הקטן הזה הצילו רבים את כח-ראיתם ולא הוכו בסנורים וירפּאו ממכאובים עצומים.

החכם Ruete ואחרים השלימו ושכללו ראי-המצאתו של הלמהולץ, עד כי יכולים אנו להכיר כיום את סמני מכאובי העין גם בראשיתם ולדעת את הקשר שבין מחלת העין ובין יתר אברי הגוף, בעוד אשר החולה בעצמו עדיין אינו מרגיש שום כאב.

הלמהולץ לא מצא די ספוק לנפשו בהמצאותיו וחקירותיו אלה, כי רוחו נשאהו הלאה למעלה. והיה תיכף אחר המציאו את ראי-העינים עלתה בידיו לפתור שאלה חשובה מאד במקצוע הפיסיולוגיה, אשר עוד התוכן קפּלר וטבעונים רבים הבאים אחריו כבר נתחבטו בה. הלמהולץ חקר ומצא את חוקי ההסתגלות של העין, המבטת לדברים רחוקים או קרובים לה והישרת “עדשת הגביש” (Kristallinse) שבעין וכל נטיותיה, של העדשה, השונות בעת אשר היא מכוונת לעומת דברים רחוקים. אם יסתכל האדם בדברים קרובים לו, אז תתעצם גבנונית ה“עדשה” שבעין, ועל ידי זה מתקרבת נקודת השריפה ועמה ציור-המוחש אל ה“עדשה” ומפּיל את הציור על עור-הרשת;ובלי ההסתגלות המהירה הזאת היה הציור נופל לאחורי עור-הרשת, והאדם לא היה רואה מאומה. ואם יתבונן האדם אל דברים רחוקים ממנו אז תתמעט גבנונית ה“עדשה” למען יפּול הציור המוחש על עור-הרשת ולא מאחוריה. הלמהולץ אומר באחת מהרצאותיו המדעיות: שמתי לב בחקירותי ובניסיונותיי ביחוד להרגשת-העין, כי כשם שהכימאי העוסק בהרכבת החמרים והפרדתם ליסודותיהם הראשיים יבחן, טרם יקרב אל עבודתו זאת, את מאזניו לדעת בדיוק ובצמצום אם יש להשען עליהן;והתוכן בוחן ובודק את אספּקלריתו, כך צריך הטבעוני לבחון היטב את הכלי, אשר בעזרתו הוא משיג את הבריאה, והכלי הזה הוא העין – מקור ידיעתנו והשגתנו את הטבע. יש אשר החושים מתעים אותנו, לפיכך צריכים אנו לדעת ידיעה ברורה את סבת הטעות, למען נדע איך להנצל ולהשמר ממנה. בתורת הצבעים הלך הלמהולץ בעקבות טהאמאס יונגשען (Thomas Youngschen) אשר באר את חוקי ראית הצבעים על פי הנחת שלשת הצבעים היסודיים ותערובתם זה בזה. את ההשערה הזאת חזק הלמהולץ על ידי נסיונות חדשים, על ידי הראותו באצבע חזיונות רבים בטבע, שאיש לא שם אליהם את לבו כלל ועל ידי באוריו, שנתן לסבת “העורון לצבעים ידועים” (פארבען-בלינדהייט). מקודם חשב הלמהולץ, כי ראשי יסודות הצבעים שלשה המה: אדום, כתום ( gelb ) ותכלת ויתמך בזה על הנסיון הידוע, כי על ידי תערובת החלקים של שני הצבעים: כתום ותכלת יוצא צבע הירוק, ומתערובת חלקי חומר מצבע האדום וצבע התכלת יוצא צבע סגל (violet). אולם הלמהולץ חזר אחרי כן מדעתו זאת, בהוכחו לדעת, כי תערובת אור בעל צבע ידוע עם אור בעל צבע אחר איננה דומה לתערובת חמרי הצבעים, כי לא הרי זה כהרי זה, וכי אנו יכולים להאיר איזה שטח-לבן בצבעים שונים בעונה אחת. כן נוכח הלמהולץ לדעת, כי מתערובת אור תכלת עם אור-כתום יולד לא אור ירוק, כי אם אור-לבנבן (וויסליך), אשר מתוכו נשקף כעין מבע ירקרק חלש. אז הניח הלמהולץ לשלשה ראשי יסודות הצבעים לא את האדום, הכתום והתכלת כבתחלה, כי אם: אדום, ירוק וסגל, אשר מהרכבתם יולדו הצבעים של כתום ותכלת.

הלמהולץ התעמק בתורת-הצבעים, הרכבתם וגוניהם, אך למרות נסיונותיו הגאוניים וחקירותיו הדקות לא עלתה בידו לפתור את חידת הרגשת הצבעים ולבאר מדוע יולד מתערובת הצבעים האמורים הלובן חסר הצבעים, אשר עוד גטה התחבט בשאלה זו וגם הוא לא עשה חיל במקצוע זה, יען כי חסרו לו המכונות, הכלים והמכשירים שהיו דרושים להתרת שאלה זו.

גם בלמודי ראית-המרחק ובמקצוע חזיונות-הרוח והנפש הכניס הלמהולץ השקפות ורעיונות חדשים. שכלו ההנדסי והפילוסופי הועיל לו תמיד להרחיב את חוג המדעים, אשר עסק בהם, ולגלות בהם אופקים חדשים. הלמהולץ עסק בחבה יתרה במקצוע ראית-הגופים הרחוקים וישתמש לתכלית זו במורה-הגופים (סטערעאָסקאָפּ) ויעשה בו נסיונות שונים ויתעמק בחזיון טעות חוש-הראות והתולדות היוצאות מזה, ויעש חיל גם בחלקה זו. התולדות הפילוסופיות היוצאות מחקירותיו אלה שלש הנה. א) הרגשות-האור, הצבעים והחום הן אותות העולם החיצוני. ב) הדברים ההנדסיים כמו, העת, המקום, המספר והערך, אשר בעולם החיצוני ובעולמו הפנימי של האדם מקבילים הם זה לזה, ואפשר להשיג שויון מלא והתאמה שלמה בין הדברים המוחשים וציורם בדמיוננו. הלמהולץ מניח את היסוד, כי המקום והעת הם משיגי “הדבר כשהוא בפני עצמו” בעוד אשר קנט מניח, לכל היותר, כי ציורינו ומושגינו על אדות “העת” וה“מקום” יכולים להיות רק סמל “הדבר כשהוא בפני עצמו”, ומזה בא הלמהולץ לחקור גם באמתתם של ההנחות והיסודות הגיאומטריים. ג) הכח ההופך את הרגשות החושים להקישים ומחשבות, לא יעשה את מעשהו בלי חשבון ודעת, כאשר יחשבו רבים, כי באמת רק יראה לנו כן, מפני כי ההיקשים והמשפטים של הכח הנעלם הזה בהשנותם והחזרם פעמים לאין מספר יעשו ויגמרו במהירות רבה מאד, כאלו הם נעשים מאליהם בלי דעת וחשבון, ובהשקפותיו אלה העיר הלמהולץ מחשבות חדשות בלב חוקרי-הנפש ובלב הפילוסופים.

הלמהולץ הטבעוני, איש הרוח ואמיץ הלב, הוא גם אחד ממיסדי החכמה הנקראת “Psycho-physiologie” היא החכמה המקשרת בחריפות עמוקה את החמר ברוח. בעבדו במקצוע זה התאחדו בו כשרונותיו וידיעותיו אשר רכש לו בחכמת-הטבע וסגולותיו אשר נחל לו ממוריו: קנט ופריעס (Fries). על ידי הפסיכאָ-פיסיולוגיה, שבה אנו מוצאים הקרבה והאחוה בין חכמת-הטבע והפילוסופיה, הקרבה אשר הופרה על ידי הפילוסופיה הטבעית של שלינג והגל בחצי הראשון של המאה התשע-עשרה.

הלמהולץ לא חדל מעולם, בכל נסיונותיו וחקירותיו בחכמת הטבע להיות גם פילוסוף חוקר אחרי סבת הכרתנו, עצמותה ומהותה, ובכל אשר העשיר והאדיר את אוצרות ידיעותינו היה מפקפק לפעמים בערכם של ידיעותינו ושוים בכלל, על כן היה ענו וצנוע בכל מדברותיו. הלמהולץ סלל מסלה חדשה ויגלה תעלומות ונצורות גם בחכמת השמע (Akustik). במקצוע זה אין חוקר אשר יעלה עליו. הלמהולץ היה הראשון אשר הוכיח בעיון וחקירה גם בבחינות ונסיונות את סבת “צבע הצלצול” (Klangfarbe), כלומר טעם-הקול, איכותו, וצביונו. אם אחד פורט על העוגב והשני מחלל בחליל והקולות היוצאים משני כלי-השיר האלה ישוו זה לזה גם ברומם, גם בעצמם, בכל זאת כל אזן בוחנת ומבדלת בין טעמי הקולות האלה ואיכותם. את שנוי האיכות הזאת קרא הלמהולץ בשם “צבע הצלצול”. טעם הקול, על פי הלמהולץ, תלוי בהקולות השניים והטפלים המתלווים להקול הראשי והעקרי, ומהם יבנה צמד-קולות (Accord), אשר בו יגבר ויעלה הקול הראשי. החוקרים עד הלמהולץ האמינו כי יש איזה דבר מיוחד המבדיל בין קול לקול. בידי הלמהולץ עלה להפריד, על ידי מכונה שהכין בעצם וראשונה לדבר זה, לחלקיהם קולות כלי שיר שונים, גם קול האדם, קול עלה נדף, חריקת-המשור, משק הגלים וסערת-הרוח;ובזה הראה לדעת כי קולות רבים שחשבנום לפשוטים ויסודיים, המה באמת מורכבים ומחוברים, הלמהולץ משווה בחריפות עמוקה את העצבים המוליכים את הקול להמוח אל מיתרי-העוגב, אשר אם יוציאו מהם קול ירעידו את המיתרים שבעוגב אחר, הדומה להראשון והנערכים ונמתחים בערך כזה ושוים בכל סגלותיהם, בעוד אשר הנימים האחרים שאינם דומים בכל להראשונים מזדעזעים ומזמזמים רק מעט ובקול חלש מאד. על ידי השווי הזה גלה הלמהולץ נצורות בהשתרגות עצבי השמע ואופן קבלתם את הקול ומספר גלי הרעדותיו. בין יתר החדשות שגלה הלמהולץ בחכמת השמע תחשב גם “התלכדות הקולות”, כלומר: הקולות הנולדים מהתלקטות מספר ההרעדות הבאות מפגישת שני גלי-קול מיוחדים. הלמהולץ אשר חנן ברגש חד ודק מאד בתפיסת חזיונות-האור, הצבע והקול שפך רוח פילוסופיה על למוד-ההרמוניה, והוא מבאר לנו: מדוע קול זה ינעם לנו ומשנהו ישרוט שרטת באזנינו. לפי באורו נבין מדוע קולות המתחברים בערכים בלתי שוים ומצומדים רוצעים את אזננו ומעוררים בקרבנו הרגשות בלתי נעימות, כי האוזן סובלת הרבה על ידי פגישת הקולות הנפסקים פעמים רבות בזמן קצר, כאש האבוקה המהבהבת ומקפצת מכאבת את העין. הלמהולץ חקר ויבחן ויגלה עמוקות בקול מבטא האדם והברתו את התנועות הפשוטות והמרכבות, ולא “כמדקדק” “ומניח לשון” עסק בזה, כי אם כטבעוני הנוקב ויורד בטבע הדברים עד היסוד, והוא מוצא בכל חוקים יותר קבועים מדיני השוא-נע והשוא-נח הרופפים. בספרו “Tonempfindungen” אסף הלמהולץ את חקירותיו במקצוע חכמת-השמע, וספרו זה הוא היותר נעלה ונכבד בספרות זו, והוא עד נאמן על גאוניותו וחריפותו של מחברו.

הלמהולץ היה הראשון אשר הוכיח עוד בשנת 1843, כי הרקבון והתסיסה הם פעולת יצורים דקים ולא כמו שחשב Liebig כי המה פעולת יסוד החומצי באויר. הלמהולץ היה גם הראשון, אשר גלה את החבור בין חוטי-העצבים ותאיהם והעשיר בשכלו גם את מקצוע “מכניק השרירים”, ויגלה בו דברים רבים חדשים. על אדות חקירותיו ובחינותיו במקצוע זה כתב בהמאסף Archiv של מילר. בהרשומות אשר הוציאה האקדמיה בברלין ובספריו וקונטרסיו הרבים, גם בחקירותיו בחכמת-הנתוח יש בהם מעין העבודה הכבירה והיסודית של הלמהולץ במקצוע חכמת-החיות והטבע.

בכל ספריו הרבים המדעיים והמדויקים ובספריו ההמוניים, הפאָפולאַריים, שכתב להרחבת הדעת בקרב העם הצטיין הלמהולץ כבעל סגנון נעלה. סגנונו היה פשוט, צלול, קל ונוח מאד. ובכל זאת לא קלקל סגנונו הנעים והסברתו הנמרצה את הרוח המדעי המדויק והעז המרחף על כל הדברים שיצאו מעטו. בספריו המדעיים משורגים חרוזי המשוררים המצוינים, וביחוד הוא אוהב לקלוע לתוך דבריו חרוזים משירי גטה, והזווג הזה שהוא מזווג בספריו את השירה והמדע עולה לו תמיד יפה. כי דמות שיר נשגב, תמונה יפה, בנין נישא ושיא הרים נחרתים יותר עמוק בזכרוננו מדמות אהל נמוך, מישור רחב ידים, תמונה מטושטשה ודבור פרזי, על כן ספרי-מדע הכתובים בשפה יפה העדויה לפעמים גם בעדי המליצה ישמרו הרבה יתר מספרים כאלה, אשר אין למחבריהם כשרונות הלמהולץ לחבר את הנועם עם המועיל. כל ספריו אוצרים בקרבם עתרת רעיונות נעלים, טובים ומתוקנים בצורתם היפה כמו בתוכנם ועמקם, והם מעוררים מחשבות חדשות לא רק במקצוע חכמת הטבע והחיות, כי ספריו כוללים שפעת רעיונות חריפים ונשגבים גם על אדות היצירות היפות, ביחוד על הציור והזמרה. משפטיו במקצוע זה חרוצים ונאמנים ומעידים על טעמו היפה והרגשתו החדה. הלמהולץ התעמק בשטת דרוין, כי כל שטה ותורה הרת עולמות חדשים היתה קרובה ללבבו ותעורר את מחשבתו. הלמהולץ פעל ברוחו הכביר על כל החושבים מחשבות בכל עם ועם ויטע בלבות תלמידיו, שהיו לאלפים, אהבה נאמנה לחכמת הטבע. הלמהולץ היה מצטער על קוצר כח המשיג של האדם ועל הקנאה והשנאה המפריאים בין אחים. “שלש מאות וארבעים מליון שנה”, – אמר הלמהולץ פעם אחת, “עברו מעת אשר החלה ההתפתחות על פני האדמה, ובני האדם הגיעו בהתפתחותם רק עד המצאת הפונוגרף והשנאה לבני שם. זה הוא פרי עמלנו במשך מאות מליונים שנה!” עד יום מותו נשאר הלמהולץ בעצם תקף שכלו וגם זקנתו לא שללה ממנו את מקוריותו ועמקותו.

זוהי נחלתם של תלמידי חכמים!

ביום כ"ד לחודש ספטמבר שנה 1894, ווינא.