בטבור העיר עמד בית וחנות-מכולת של פינחס “נאמן”, ונראה היה למרחק בכתליו הלבנים ובגנו הירוק. הבית טפל היה לחנות, ובו אך שלושה חדרים קטנים; תחת זאת החנות רחבה היתה ורוָחה בה. אך באיזה מעלות עולים אליה; ובבוא אדם פנימה ראה מיד את החיים השוררים בה. פינחס “נאמן” היה “בעל-שפע מימים ימימה, אבל מתינותו לא עזבתו וברוח שקט היה מוכר ומודד לקונים, לא דיבר הרבה, אך הידים עסקניות. סחורתו אשר מכר היתה טובה ומשובחה, משקו צדק והן שלו צדק; על כך כינהו “נאמן”. הוא היה גבה-קומה וצנום-פנים. על מלבושיו היה מונח אבק הקמח – גם מיני קמחים היה מוכר, - מנעליו ישנים, לו אין הצטרכות… בששת ימי-המעשה עמד בחנותו מבוקר עד ערב, תפילתו ואכילתו היו בקצרה, לא שהה באכילתו, ולא ולא היה עסק הרבה אפילו עם פלג-גופו, הלא היה חיה, חיה’לה הגבאית שבעיר. והיא אשה קטנה היתה וכעורת-הפנים; היא הסירה מעליה זה רבות בשנים את עול הבית והחנות גם יחד; סובבת כל היום בעיר, לבושה בגד של משי שחור ועטופה מטפחת ירוקה ככרֵתי, לאסוף נדבות ולחלקן. היא מאספת ממון ל”תלמוד תורה“, ל”הקדש" ולתמחוי; מגדלת יתומים, משִׂיאָה בנות עניים שהגיעו לפרקן, ואין לה שום רעיון אחר במוחה, מלבד קבוֹץ צדקה ועשוֹת חסד. ולהיותה חוזרת לאלה בכל יום נהגו בה גם קלות-ראש; אבל היא לא השגיחה על כבודה, וליום מחרת כבר דפקה על דלת אותו בית, שעוד ביום אתמול השיבו שם את פניה ריקם.
לפינחס וחיה’לה היה רק בן יחיד, ושמו ישעיה-דוב. ובנים אחרים לא נולדו להם.
ישעיה-דוב גר מימי נשואיו בבית מיוחד, ולו בנות רבות ובן אחד, וכל יהבוֹ על אביו. הוא גם סייע בעניני החנות והיה בעל-שכל, אבל איש נמהר ויהיר. לא גדל-הקומה היה, אבל יפה-עינים ובעל זקן עגול ושחור – לאביו היה, בטרם זרקה שיבה בו, זקן אדום – והיה לבוש בטעם ונוהג סלסול בעצמו. הוא התוַכּח גם עם הרב, התקוטט עם השו"בים דמתא, ואת משכילי העיר התחרה בידיעה מעטה בתכונה וחשבון. גם היה יודע נגן מעט, מחבב את קולו והיה גם בעל-תפילה משובח. יש שעבד יָרח שלם בחנות ויכלכל הכל במשפט, ואחר-כך בטל ממלאכתו וישב בבית-המדרש ללמוד ולהתפלפל עם הבחורים והאַברכים. הוא לא היה איש נאמן כאביו, מתרחק היה מן האמת ומעיד על דברים שלא קרו מעולם; אבל לא מצד חיבת השקר עשה כזאת, כי אם מצד הדמיון וצד החירות, שיש בכגון דא על דברים אמיתיים מוגבלים… לו היתה אשה נאָה, נאָה מאד, ולה טעם וסדר בהנהגת הבית ובהעמדת הכלים בשורה. כל מי שנכנס לחדריה הרגיש מיד מעין הד שירה. בבית ישעיה-דוב ורעיתו פריל היו גם מקבלים בסבר פנים יפות את כל המבקר אותם. עונג היה לשתות שם חמים מהמיחם הנוצץ ומצלוחיות מאירות כבדולח. ואז היה ישעיה-דוב, בעל-בית משׂיח בלי הרף ומרחף ממעשה לדמיון. - - -
ובנו יחיאל, בנו יחידו של ישעיה-דוב, לא היה בעל-דמיון כלל. בו היה מהיבשות של אבי אביו, גם גבה-קומה היה כמוהו. אבל רוחו עיקש. תשוקת אביו היתה לעשות אותו ללמדן; והוא לא אהב את הלימוד, אבל נמנה בין הבחורים החשובים. ביד ישעיה-דוב עלה להביאו בברית עם בת איש אמיד אחד, ויקבל נדה אלף וחמש מאות רו"כ, סכום גדול בעיירות אלה! אמנם הכלה לא היתה יפה כל כך, קטנה היתה וגם שחצנית. אבל לא זהו העיקר.
לא אאריך, יחיאל ישב שנתים ימים אחרי נישואיו על שולחן חותנו ושנה אחת על שולחן אביו. לו כבר כסף שני אלף רו"כ ויותר, ועליו להתחיל במסחר; רב בעדה לא יהיה, זה ראו כּוּליה עלמא, ולמה יבלה זמנו לריק?
ובימים ההם כבר זקן פינחס, והנה על בנו ישעיה-דוב לקבל עליו את עול החנות כולו, על החנות לפרנס שני בתים והצרכים מרובים. עניני החנות התהלכו בטוֹב. משכימים הקונים ובאים אליה בחפץ. אבל חסרו שם לרוב מינים הרבה. אחרי יום מבורך בפדיון מתרוקנים הארונות, כי לא רבו הסחורות בהם. לקנות סחורה במידה גדולה דרוש כסף הרבה, וכסף מזומן לא היה לבעלי החנויות. זה כבר תבינו. - - -
כה הכניס יחיאל את כספו, בהגיע מועדו לעסוק במסחר ובקנין, אחרי התיעצות ארוכה עם חותנו, לחנות אביו וזקנו ונעשה שותף שלישי…
ולחנות אורה ורוָחה. תיקנו הבקעים, ליבּנוּ את הכתלים, ריצפו גם את המגרש לפני החנות; וקנו הפעם סחורות חדשות מכל המינים; ולא אך לעיר המחוז הסמוכה נסעו כמו עד עתה, כי גם עד בּרדיטשוֹב באו.
ויחיאל, שמעולם לא ישבה הרוּחניוּת שלו בלבו, למד להיות חנוני בזמן קצר, פשט את מלבושיו החמודים, לבש בגדים פשוטים ועמד כל היום בחנות, מהבוקר עד הערב; ורעיתו למדה את המלאכה, למכור ולשקול ולדבר תכופות אל הקונה. המה שׂכרו להם מעון קטן בשכונה וישבו שניהם כל היום בחנות. גם ארוחת צהרים אכלו במקום ההוא ולא הסיחו את דעתם מצרכי החנות אפילו שעה אחת.
לא עברו ימים רבים והנה החדשים האלה, שמקרוב באו, אמרו גם להיות אדוני החנות בכל. – בקול הזקן חדלו לשמוע ויהי בעיניהם ל“משרת” ולא כיבדוהו; וזה נשא הכל בחוּבוֹ והצדיק עליו את הדין. אבל גם על אביו החל יחיאל לחרוש רעה. עינו צרה ויתלחש תמיד עם רעיתו, עם ראה אביו נוטל כסף מן החנות לצרכיו.
והנה החלו דברי ריבות. יחיאל דרש מאביו כי כל ההוצאות תהיינה לשיעורין ושהכל יהיה נכתב בפנקס ויעלה בחשבון, וישעיה-דוב טען ואמר: אין בן-חורין נעשה עבד ואין בן פטרון למולידו. לקחו חלק בזה גם אחרים מתושבי העיר ויאמרו לתווך בין המתקוטטים ולא עלתה בידם. יחיאל ורעיתו מוצאים בכל יום תואנות חדשות. – ציירו לעצמכם האב הזקן, שחמישים שנה רצופות נתן את נפשו, גווֹ ורוחו לחנות, אינו מבין להתהלך את הקונים; ואלה בני-הצאן, שעוד לפני זמן מה לא ידעו אף את האלפא-בּיתא בקניה ומכירה, המה ילַמדו אותו בינה… יחיאל מוכיח גם את אביו ומתוַכח עמו קשה. האיש שהיה בנך, הלקית אותו ברצועה, חינכתוֹ ולימדתוֹ והיה ברשותך ימים רבים ונכנע, יחל למרוד בך, חושב עצמו ליותר מבין ממך והוא אדון לך, מי יכול לראות כאלה? הגידו בעצמכם.
לשוא שפך ישעיה-דוב את מרי-שיחו, בתחילה אך לפני רב העיר, ואחר-כך לפני מתי-סודו ואחר-כך לכוליה עלמא… אין שומע לו. בן מורד באביו, כּלה בחמוֹתה! אשתו של ישעיה-דוב שלחה את האָמה החנותה לקחת איזו ליטרות נופת ולא רצו לתת לה. שערוריה, ישעיה-דוב התעבר ויאמר כי יגרש את עז-הפנים מן החנות, ובנו טוען: אני אדון החנות, לי הכסף ולי שייך הכל! הוא כבר החזיק במפתחות. הוא פותחה בבוקר והוא סוגרה בערב ואוצר הפדיון בידו תמיד. – נסו נא לגדור הדרך בעדו ולא להניחו לעשות כזאת.
והנה הגיע התור אצל ישעיה-דוב לשדך בת אחת. עליו היה להבטיח נדה, לתת מתנות ולהכין דברי הנישואין, כי בגרה הנערה. הוא יחשוב ובנו ישים מעצורים לפניו ואומר להעמיד את כל ההוצאות האלה על שליש, גם את חלק הרוַח שעולה על חשבון אביו – ומאז הכניסו את הממון החדש בחנות עלתה ותביא גם רוַח רב – חשב לגזילה. ואם תטען עמו ותוכיח לו כי לא לו הצדקה, יקללך בפניך. אולם לבו… האב והבן כבר לא ידברו ולא ישיחו יחד. פני הזקן שחורים מעצב, אם גם מַחשה הוא. אומרים בעיר שפעם חפץ יחיאל, בעת התקצף, להרים ידו ברביו. השמעתם כדבר הזה בין יהודים?
ובימי מחלוקות אלה נפלה מלה אחת בחנות – לא ברור מי הוציאה בראש – והיא אומרת: יחלוקו! אין אפשרות לשני הצדדים לחיות עוד יחד בחנות אחת ואם יחלוקו יקח הלז מה שהכניס ויצא וישארו אלה בחנותם כבתחילה.
יחלוקו! אבל כשיצא יחיאל יצא עמו גם ממונו, יצאו עמו רוב בנין ורוב מנין של סחורות החנות ושני כוחות חרוצים חסרים. יחלוקו! ולאידך, מה יעשו אלה בממונם או גם בסחורתם בלי חנות. יושבים ושוקלים בדבר מעבר מזה ומעבר מזה. יחיאל אינו איש כזה שאפשר לסדר עמו ענין; ונפשו של ישעיה-דוב מרה עליו. בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי. האם לא נתקיים בו מקרא זה במלואו?
וסוף-כל-סוף היה שחלקו במוסד. יחיאל שכר לו חנות אחרת, ויחל להוציא את שלו ולהסיע סחורות רבות לנחלתו. ובא אביו ובני ביתו ולא הניחו אותו לעשות זאת; גם הזקן השותק תמיד נשתנה היום ויקרא לנכדיו: “הרף! מרבים אתם לקחת”. התערבו השכנים בדבר ותהי מהומה רבה. שוד בצהרים! נושאים תיבות תיבות מלאות סחורות. נערים וכל עובר ושב מתקבצים לראות במחזה. ישעיה-דוב רודף אחרי נושא סבל ומשליך תיבה מעל שכמו, והסחורה נשפכת לארץ. דברי קצף וקללות! אם לא יפרידו בין הקרובים תהיה יד איש באחיו. מיום שעמדה העיר על תלה לא היתה שערוריה כזאת, -
בלב מלא בושה השכים ישעיה-דוב ביום-המחרת, בשבות הריב והפירוד הגדול כבר יצא אל הפועל, וירא בחורבן החנות, אין תיבה שלא נתרוקנה. אין בקבוק עומד על עמדו. לקוח לקח יוצא-חלציו את כל המוכן ואותו הציג ככלי ריק. – ובאותה שעה החל בנו לסדר את הסחורות בחנות השכורה לו; אבל עייף הוא וקולו ניחר מאתמול. לא שלם גם הוא ברוחו, בּוּר גמור הלא אינו ועל כיבוד אב נאמר בספרים…
אמנם רעיתו ניסתה להשתיק מוּסר כליותיו; והלא בימים הראשונים לשכלול החנות טרדה יתירה וה“מוח חושב” בדברים שונים: צריך לבוא ביחס עם פלוני ועם אלמוני; צריך לרכוש קונים חדשים; חנותו של פינחס הנאמן ידועה היא וחנותו של יחיאל חדשה היא מקרוב באה. –
והבריות דרכם לבוא במקום שכבר רגילות הן. בחנות הנאמן ובנו יש קונים למרבה, אבל אין סחורה למדי; וכאן הנה סחורה רבה וקונים רק מעט מזער… אנשים רבים בעיר שהרשיעו את יחיאל על מעשיו נגד אביו וחשבו לחובה לפסוח על חנותו. גם האכרים מסביב והפקידים המעטים באו לחנות האב ויזנחו את הבן.
אבל מה יתנו רוב החוזרים לקנות אם כמעט אין מה למכור. מכל סחורה נדרשה יש רק מעט, והכסף עובר למַלוה בעיר ההיא אין; ובעיר המחוז אין נותנים סחורה בהקפה רק במידה מעטה. צריך אתה “לשבור את מוחך” בכל יום. להשיג סכום כסף, וגם זה לא יספיק. סדר לא טוב בעולם! כה מתנהל הענינן היגיעה שבוע שבוע. ישעיה-דוב לווה לפעמים גם סחורה משכניו ו“משחיר את פניו”. הוא מנסה להחזיק מעמד, וגם יחזיק. – ובנו לא יחזיק, אם גם יסודו עמו. מה תועיל הסחורה הרבה וסדורה במשטר אם אין קונים דיים, אם אתה מכין למדי בכל עת ואין פדיון כראוי. עונש אלהים הוא זה! אמנם רעיתו אינה מאמינה בכאלה, אבל בבוא יום-השוק וכל החנוָנים מוכרים הרבה והיא אך היא מוכרת מעט. חושבת גם היא בזה. מי יודע תהלוכות מעלה? בספרי התפילות יש רמז על זה… לוּ לא היו עקשנים היו מתרפסים לפני בעל-ריבם. אבל המה, שלהם הרכוש וחנות מלאה, עשׂה יעשו כזאת?
כה עברו שלוש שנים. הסחורות נתקלקלו מרוב שביתה, הקונים אצלם אך מעטים היו, סרה ההצלחה מעליהם. וסוף הדבר שבא המשבר להם. הזקן מת בינתים והלך לעולמו.
וישעיה-דוב סלח להם. מה יעשה עם בנו-יחידו, שהגיע אל מעמד ללא לחם? נתקבל הוא ורעיתו שוב בחנות להיות לעזר ומשכורת להם. האבות שונים הם מהבנים!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.