רקע
שושנה שרירא
שלמה טנאי משורר

לפני שנה קבל פרס ביאליק. ובעיני הוא עדיין אותו משורר צעיר מ“ילקוט הרֵעים”. רך ומטה אוזן לזולת אוהב לעבור בדרכי הארץ עם המדריך המודפס שבידו ולהתפעל מיפי הטבע. לכתוב על יפי המוחרקה.

פגשתיו לראשונה בחניתה. משהו נערי תם היה בו. לא מתוחכם. לא ערמומי. לא מורכב. אלא התפעמות מהטבע כשם שהוא. זכורני שבטיול במכונית פרטית בחברת עוד איש למצובה ומשם ברגל למונפור. כשירדנו אל נחל אכזיב עמד במורד זה נפעם ממראה עיניו, כמאבד הכרתו לרגע.

“איזה מראה איזה מראה, מה את אומרת?”

כך התפעם אף מיפי נשים. מנעורים. מצעירות נשיית כשלעצמה כשראה איזו נערה בבית הבראה שהדריכה מנוחתו בלבלובה. ברוך נעוריה.

מעולם לא שבע מראות הארץ. יפי מעלות היהודית ויפי תרשיחא הערבית. יפי הגליל המערבי ויפי הגליל העליון.

הייתי אומרת יפי הוא המפתח אף לשירתו, תרגומיו. התום שבראיית יפי הטבע ובת חווה. והעברת התפעמות זו למלות שירו שלו או לתרגומיו מגרמנית בעיקר, שפת ילדותו.

לחיבה זו לאיתני הטבע מצטרף טוב-לב אנושי שקשה לקיימו בעולמנו. אפילו ברעבתנות הלמונים שלו (מספרים עליו שכשיצא לטייל לחו“ל נשא עמו מזוודה גדולה מלאה למונים שמא לא ימצא למונים טריים בחו”ל).

כביכול היה הלמון במצו החריף המפתח להתמזגות פיוטית בטבע.

למרות לכתו בחברותה עם אחרים בעריכה, בכתיבה, ובהצטרפות פעילותית באקו"ם ובשאר הוצאות של אגודת הסופרים ואחרות, הוא נראה כאחד הנצב מן הצד. לפי תומו. אחד שהזולת נוהג בהגה ואילו הוא מעיין במדריך הטבע לגלות הרים, עמקים וצמחים ומכאן פעילותו בחברה להגנת הטבע.

ובאשר לפעילותו במרכז לתרבות של ההסתדרות לאחר שנטש עבודה עתונאית ב“הארץ” ובשאר מקומות, הרי הוא שוב זכור לי בטיולים בארץ, לשדה בוקר ולתל עובדה, ושוב הוא מגמא ארץ בלהיטותו לגלות אף לאחרים מכמני יפי ארצו.

רגישותו לכל תל של עתיקות, לכל הר ונחל עשוהו מעין מאהבה של ארץ ישראל. בבחינת אהבתו הגדולה הם עצים ואבנים, עיר וגשם ורוח וחרולים צמוקים ויבשים.

כשגילה שבחניתא יש מוזיאון עתיקות קטן, ממש צהל. וכשישב על רצפת אחד מחדרי הקבוץ ושר בצוותא עם האחרים משירי הארץ כאילו חזר לימי תנועת הנוער לא היה מאושר ממנו. כביכול הוא באלמנט שלו.

למרות שדומני שלא נולד בארץ הכה בה שרשים עמוקים. איך זה משתלב עם ביאליק אינני יודעת. אולי עם צפורו הנחמדת בלבד.

אולם למרגלות המונפורט אשר בגליל המערבי ושמורת הנחל הנתונה בערוץ העמוק היה בלי ספק חסיד ארצו ומוקיר צפורי השיר אשר לה. ואם אפשר היה מסתפק אפילו במוצאו אחת מצפוריו של המשורר ושמח בחלקו.

ושמחה זו בחלקו אין פרושה שוויתר על כל מנעמי ויפי עולמנו בכברת ארץ זו. הוא סוגד לנופיה ובניה ובעיקר בנותיה היפות.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47918 יצירות מאת 2673 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20499 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!