אחאב מלכנו הטוב והרע / חגי אשד
© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.
מלך רע – – –
אולי לא היית צדיק גדול וגם עשית רבות הרע בעיני אדוני.
אך בסך הכל היית מלך טוב. חבל שהגונים ממך כתבו עליך.
וזה קדוש. וזה נשאר לעולמים. אבוד – – –
אם קשה להיות ראש עיר בירושלים, קשה יותר להיות מלך בשומרון.
בעיקר בזמן ההוא, בין הטובים מדי והרעים מדי.
– חיים גורי, “מחברות אלול”
הוא היה מלך טוב, שהסתבך במעשים רעים מתוך כוונות טובות. הכל בגלל אשתו הלבנונית, איזבל הצידונית (הפיניקית), שנשאה לאישה כדי לבסס את בריתו המדינת-צבאית עם לבנון נגד האויב הסורי המסוכן, בן-הדד הארמי. זה מחיר הריאל-פוליטיק, כאשר אין יודעים את הגבול. כאשר אין נזהרים מלחצות אותו.
אחאב היה מלך טוב. הוא לא היה השליט הראשון וגגם לא האחרון שהסתבך בגלל אשה רעה ובגלל בריתות מדיניות וצבאיות מועילות, שלהן מחיר מוסרי כבד. אבל לא הוא כתב את ההיסטוריה של מלחמות הגבורה שניהל נגד הסורים למען עמו ולמען ארצו וגם לא את תולדות הערים שבנה. הוא השלים את בניית העיר שומרון וביצר את יריחו ובנה עוד ערים שהתנ"ך לא טרח להזכיר את שמותיהן. כאילו שום דבר הוא לבנות ערים ישראליות בארץ ישראל.
אילולא התחתן עם איזבל הצידונית, לא היה מסתבך בפרשה המכוערת של כרם נבות היזרעאלי, זה שנמצא בשכנות לארמון החורף שהתגלה עכשיו ביזרעאל. וגם לא ביתר חטאיו “אשר הסתה אותו איזבל אשתו” לעשות. כך כתוב. היא הסיתה אותו, את המלך הגיבור והטרגי. “הרצחת וגם ירשת?” השאלה הנצחית המהדהדת באוזני כל שליטי ארץ מאז ועד היום. התשובה עליה חרצה את גורל אחאב לדראון עולם. בינינו לבין עצמנו, מה שדוד המלך עשה לאוריה החיתי כדי לבוא על בת-שבע היה מעשה מכוער יותר ממעשה כרם נבות. לשלוח את הבעל שיהרג במלחמה כדי לנאוף עם אשתו. אבל הוא היה מחבר תהילים. עשה ספרים, לא רק מלחמות. לכן נפטר בעונש קל יחסית.
את חטאי איזבל אשת אחאב עשו אלף נשי שלמה. הן הדיחו את בונה המקדש: “וילך שלמה אחרי עשתורת אלוהי צידונים ואחרי מִלכּוֹם שיקוץ עמונים וגם בנה במה לכמוש שיקוץ מואב בהר אשר על פני ירושלים ולמולך שיקוץ בני עמון”. אבל הוא עשה גם ספרים. לא רק חטאים. חיבר את משלי וקוהלת. מלבד זאת היה לו שכל. לא הרשה לנשותיו הזרות להרוג את נביאי ישראל, כפי שעשתה איזבל. שלמה הקפיד על דו-קיום. מסתבר שאישה אחת עשויה להיות גרועה מאלף נשים. איזבל החדירה לשומרון את פולחן האלילים וגרמה למלחמת אחים בין נביאי הבעל לבין נביאי ישראל. אליהו הנביא, מנהיגם של נביאי ישראל, ניצח במלחמה זו ולא גילה שמץ של רחמים כלפי נביאי הבעל. הוא ציווה לשחוט את כולם בנחל קישון. הוא ניצח במלחמה וזו היתה תחילת הסוף של אחאב עצמו.
הוא היה מלך גיבור ומדינאי נבון. שלוש פעמים נלחם בבן-הדד מלך ארם דמשק. ולאחר שניצח אותו בפעם השניה ידע לעשות איתו שלום וכרת איתו ברית. החזיר לעצמו את ערי ישראל והבטיח לסוחרי ישראל “חוצות” בדמשק. על אליהו הנביא ועל נביאים אחרים לא הותירו השגים גדולים אלו רושם. הם לא השתתפו במלחמות ישראל הטובות והרעות וגם לא בבריתות המדיניות והצבאיות שלה. ה“רזון ד’אטא” לא העסיק אותם. הם העלימו מדברי ימי העתים את קרב קרקר נגד שלמנאסר מלך אשור, שבו השתתף אחאב בברית עם מלכי האיזור. רק שלמנאסר ידע להנציח את הקרב הזה. הנביאים היו ממונים אך ורק על מחלקת המוסר. הם הטיפו מוסר למלך ישראל, שרבים היו חטאיו, אבל גם זכויותיו היו רבות. היה להם בליבם על המלך מאז ימי שמואל ושאול. ריב טראגי. קרע שלא התאחה מעולם.
אחאב היה מלך טוב שעשה גם מעשים רעים. הוא היה המלך הראשון בישראל שניסה לאחות את הקרע בין ממלכות יהודה וישראל. את הנסיון הזה לאחד מחדש את כל שבטי ישראל הזכירו הנביאים כאילו בדרך אגב. האם מטרה חיונית כל כך לקיומו ולבטחונו של עם ישראל כולו, בשתי הממלכות, לא נחשבה בעיניהם? האם לא ראו את הנולד, שממלכת ישראל תאבד לעולם אם תתמיד בפילוג המסוכן ואפילו המשיח לא יוכל להחזיר את עשרת השבטים, שעקבותיהם אבדו לנצח נצחים?
רק אנחנו, שחזרנו לארצנו לפני בוא אליהו התשבי, הקמנו מחדש את ממלכת ישראל ואיחדנו אותה רטרואקטיבית עם ממלכת יהודה. זה היה מחדל של הנביאים, שלא ראו את הנולד ולא עשו דבר למניעתו. מה יצא להם מכך שלא נשאר זכר לעשרת השבטים? וכי זה מה שרצו שיקרה? הרי ההבטחה האלוהית לאברהם, יצחק ויעקב, ניתנה גם להם, האם הנביאים לא נושאים באחריות להפרת ההבטחה? אילו אחאב היה מצליח לאחד מחדש את ממלכות יהודה וישראל, אולי כל זה לא היה קורה. את בתו עתליה נתן אחאב לאשה ליהורם בן-יהושפט מלך יהודה ויחד עם יהושפט המלך הוא יצא לשחרר את רמות גלעד מעול הסורים (הארמים), ובמלחמה הזאת הוא נפל כגיבור. כדי שלא תיפול רוח הלוחמים הוא ביקש מרכבו להעמידו במרכבה נוכח ארם, כדי שיחשבו שעודנו חי. מלך גיבור, מלך טוב. נפל במלחמות ישראל. כבוד לזכרו.
ובמקום זה: “וילוקו הכלבים את דמו והזונות רחצו, כדבר אדוני אשר דיבר”. זה לא הגיע לו.
המלכים עשו היסטוריה והנביאים, או ממשיכיהם, כתבו אותה. סופרי התנ“ך לא עשו צדק עם המלכים. ועם אחאב, אולי, פחות מכולם. הם הנביאים היו אנשים קשים. אלישע לא נרתע מלגרום למותם של ארבעים ושניים ילדים חפים מפשע רק משום שקינטרו אותו “עלה קרח, עלה קרח”. אנשים קשים ורעים, לא אחת. כמעט כמו החרדים שלנו מזה, ו”יפי הנפש" מזה. גם אלה וגם אלה. ובכל זאת, סופרי התנ"ך הקדישו לאחאב תיאור נרחב יותר מלכל מלכי ישראל ויהודה האחרים. חרצו את דינו כמלך רע, אבל לא העלימו עין ממעשיו הטובים. בסתר ליבם ידעו כי היה גם מלך טוב. וכבר אמרו חכמי התלמוד: אחאב – אח לשמים ואב לעבודה זרה.
כשהתגלה ארמון החורף שלו ביזרעאל, צריך לא רק לשקם אותו, אלא לעשות גם יותר צדק עם מי שבנה אותו. צריך לבנות מחדש את ההסטוריה האמיתית והצודקת של מלחמות המלכים והנביאים, וללמוד את לקחיה. למצוא את שביל הזהב בין אחאב המלך לבין אליהו הנביא. אנחנו צאצאיהם של אליהו ואחאב גם יחד, של המלך ושל הנביא. כאשר דרכם נפרדה בריב אחים – האחד עלה בסערה השמיימה כי לא היה מקום לו ולדרישותיו החמורות על פני האדמה. וממלכת ישראל – מה נותר ממנה? איבדה את נפשה, נכבשה בחרב, ובניה התפזרו לכל רוחות השמים בלי להותיר אחריהם שריד ופליט. גם אליהו וגם אחאב אשמים בכך. צריך להפיק לקח ממה שקרה. כדי שהעבר הטראגי של הארץ הזאת לא יחזור על עצמו.
25.8.87
© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.