רקע
אברהם שלונסקי
עַפְעַפֵּי-עֶרֶב

…וַיְהִי עֶרֶב

וְאוּד-שֶׁל-יוֹם עָשֵׁן אֶת הַחֲלוֹם

וּבְקֶרֶן-רְחוֹב

רְחוֹב שֶׁבּוֹ שׁוֹתֵק

הַמָּוֶת עַל גַּבָּהּ הַמִּתְרַחֵק

הוֹפִיעַ הוּא

גִּדֵּם-הַחֲלוֹמוֹת

לִרְאוֹת:

הַעוֹד נִטּוּ זְרוֹעֵי סֻלָּמוֹתָיו

לִפְסוֹג בָּהֶם בְּפֶסֶג רְנָנוֹת

אֶל הַנּוֹפִים

שֶׁפְּלִיאוּתָם הֵנֵצָה

אֶל הַחוֹפִים

אֲשֶׁר נִבְדּוּ לָנֶצַח?

נִבְדּוּ לִנְבּוֹעַ

נִפְדּוּ לִגְבּוֹהַּ

יָדְעוּ לִצְנוֹעַ וְלַחְשׂוֹף.

הוֹ נֵצַח

הוֹ נֵצֶר-מִשֹּׁרֶשׁ

הוֹ רֶגַע-שֶׁאֵין-לוֹ-סוֹף.

עֲצוֹם עַפְעַפֵּי-עֶרֶב

עֲצוֹם עַפְעַפַּי.1


  1. אור ליום ו‘, טז אייר תשל’ג, עצם המשורר את עיניו לעולמים.

    אותו יום היה ספר שיריו האחרון בדרכו אל מכבש הדפוס. ביד אייר, בשעת בוקר מוקדמת, צילצל שלונסקי אל המביא–לדפוס – שתי שורות של שיר ביקש להוסיף לשירו האחרוֹן, וחשש שמא יאחר את המועד:

    עֲצוֹם עַפְעַפֵּי עֶרֶב  ↩

    עֲצוֹם עַפְעַפַּי.

    שירתו נחתמה. נעצמוּ עיניו.

המלצות קוראים
תגיות