א    🔗

לפרופ' יוסף פטאי יצאו מוניטין בספרות העברית וההונגרית. טובי הסופרים והמשוררים גמרו עליו את ההלל והרימו על נס את ספוריו ואת שיריו, אשר השפיעו השפעה רבה על קוראיהם. הפרופיסור פינטר, חבר האקדמיה ונשיא החברה לספרות ההונגרית, הקדיש פרק מיוחד להערכת יוסף פטאי והאסכולה שלו.

בתש“ו הוציא הועד להוצאת כתבי יוסף פטאי (שעל-יד הוצאת “יבנה” תל-אביב) קובץ שיריו “מעל נהרות בבל לשערי ירושלים”, וכן ארבעה כרכים ממבחר כתביו בפרוזה: “אשר ספרה אמי”, “במערכות התחיה”, “משפוני השירה” ו”חזיון הרצל“. אחדים מספרי פטאי הוכתרו בפרסים שונים, וגם ספרו “חזיון הרצל” זכה בשנת תש”ה–1945 לפרס ירושלים על שם דוד ילין, שבין שופטיו היה הפרופ' ד"ר יוסף קלוזנר. בנמוקי ועדת השופטים למתן הפרס לפטאי, נאמר בין השאר:

“הספר “חזיון הרצל” (הוצאת “יבנה” תל-אביב תש"ג) הוא יחיד במינו בספרות הרחבה על הרצל. המחבר, פרופ' יוסף פטאי, אחד מן המצוינים שבסופרים היהודיים בהונגריה, הכיר את הסביבה היהודית המיוחדת של בודפשט, שבה נולד וגדל עד שיצא לוינה. ופרופ' פטאי מכיר גם את האווירה המיוחדת של הונגריה בכלל, שהרצל חי בתוכה אותן השנים שבהן נתגבש אפיו, ונתפתחו כשרונותיו של יוצר הציונות המדינית”. הספר כתוב בסגנון עברי פיוטי מלא רוך, נועם ויופי, באופן שישפיע על הנוער שיקרא בו, השפעה רצויה ביותר, ולפיכך החליטו כל שלשת השופטים פה אחד לתת את “פרס ירושלים על שם ילין” לשנת תש“ה – לפרופיסור יוסף פטאי בעד ספרו “חזיון הרצל”, ספר זה יהא גם שכר מוּעט סמלי לפעולתו הברוכה של פרופ' פטאי במשך עשרות בשנים, שבהן פירסם בהונגרית את מבחר הספרות העברית מכל התקופות והפיץ תרבות עברית בארץ-מולדתם של הרצל ונורדאו”…

 

ב    🔗

אלה שהכירו מקרוב את יוסף פטאי בהונגריה, יודעים לספר רבות על מדותיו התרומיות והנעלות, על עסקנותו הצבורית הענפה, על עבודתו התרבותית, על מסירותו לתנועה הציונית, על מחקריו בשירה העברית וההונגרית, על ספוריו שיצאו לאור בגרמנית ובאנגלית.

מלבד ספורים, שירים ומחקרים, פירסם הפרופ' פטאי אנתוֹלוֹגיה של שירת ימי הבינים בתרגומו להונגרית, ספרו על ארץ-ישראל ומונוגרפיה עברית על הרצל.

מטבעו בעל אופי מתון בכל הליכותיו, והאצילות מלווה אותו בכל אורח חייו. המשורר טשרניחובסקי אמר עליו דברים קולעים מאד במסיבה שנערכה לכבודו עם הופעת מבחר כתביו בארבעה כרכים: "יוסף פטאי מעולם לא היה מן “הצעקנים” לא בהונגריה ולא בארץ-ישראל, אלא ניצח בקול דממה דקה על האמנות הטהורה באישיותו הטהורה – – –

ראיתי מקרוב את השפעתו הכבירה של יוסף פטאי המשורר והסופר, המנהיג הרוחני והמחנך הלאומי, שישב כיהודה הלוי “בסוף מערב ולבו במזרח”. גדוש געגועים לארץ-ישראל ולשירה העברית שידע לחבב על כל החוגים, הוא הכניס לא רק את יפיפותו של יפת לאהלי שם, כי אם בראש וראשונה את יפיפותו של שם באהלינו אנו וגם לאהליו של יפת… ארבעה כרכים אלה יהיו מעתה לנכס יקר של הספרות העברית, שירה ופרוזה, ספור וחקירה, ויכוח והסברה, והכל מן המובחר. “תשורת עם למשורר” אכן מתנת המשורר לעמו"…

בתרצ"א נערכה קבלת־פנים חגיגית לפרופ' יוסף פטאי באולם “אוהל־שם” בתל־אביב. לחגיגה זו באו גדולי הסופרים והמשוררים, אנשי הרוח, החנוך והתרבות, ובראשם חיים נחמן ביאליק, אשר קיבל בתשואות את פני האורח. ביאליק אמר אז בין השאר, כדברים האלה: “יוסף פטאי, המשורר בחסד עליון בשתי לשונות, כתב שירים רוויים רוח היהדות, ושכינת ישראל שורה גם על מה שכתב בשפה זרה. בספוריו הכניס את כל פיוט המסתורין של דורות היצירה ואגדות הקבלה. הוא חדר אל תוך נפשו ורוחו של עולם החסידות. במסותיו וחקירותיו העלה פנינים משירתו העתיקה וגם הכניס את יפיפותו של שם באהלי יפת”…

ועל מקור-יניקתו של המשורר פטאי כתב הפרופ' יוסף קלוזנר, בהקדמתו לקובץ השירים שלו: “משני מקורות עמוקים נובעת השירה כולה: מן העין ומן הלב, מן העין באה שירת־ההסתכלות ומן הלב – שירת־הרגש. ואין לומר שאין לפטאי עין מסתכלת וחודרת, עין צייר; מי שאין לו עין כזו, שירתו אינה שלמה. די לקרוא את השיר “בית־כנסת מאופל” כדי להכיר שעינו של פטאי חדה, חודרת אל כל הפינות של העצם המתואר ומקפת את כל מה שהעין של האדם שאינו משורר אינה תופסת כלל. ואף־על־פי כן עיקר שירתו היא שירת-הלב. בכל חרוז וחרוז משיריו אתה מרגיש את הלב החם של היוצר. ולא שירת־הלב סתם היא שירתו של פטאי, אלא שירת הלב הדווי. הלב המתפתל ביסוריו, המרגיש צרת ויגון, הרואה חמס ושוד, כיעור וניוול – ומבקש פתרונים לחידת העולם. שנברא לטוב וליופי ונעשה כלי קבול לטומאה ושפלות”… בהמשך דבריו כתב הפרופ' י. קלוזנר: “והלב דוי והרוח נעכרת ביחוד בשירה לירית עמוקה זו, מפני שהמשורר פטאי נחן בשתי סגולות יקרות, שלא כל משורר זכה להן: הוא כהן־גדול במקדש היופי, ובאותה שעה הוא גם חדור כולו אהבת אלהים”… הלאה כותב פרופ' י. קלוזנר: “וכך שופעת חמימות של נשמה סוערת בקובץ השירים הללו, ואי־אפשר לקרוא שיר משיריו בלא התרגשות פנימית”…

כך העריכו גדולי הספרות העברית את יוסף פטאי שכל ימיו ישב בארץ־נכר ונחשב לסופר הונגרי בעיקר, אולם במרוצת השנים נוכחו הסופרים והמשוררים העברים, ששרשיו של יוסף פטאי נעוצים בימי ילדותו בספרות העברית. ויש להודות. שספריו רבי־הערך שכתב בשפה ההונגרית רכשו להם מעריצים רבים בחוגי הסופרים ההונגרים, אשר חשבו אותו לאמן ממדריגה ראשונה.

על אישיותו של פטאי ועל דרכו לציון ולציונות, ראוי להביא את דברי בן־ארצו, הפרופ' אהרן פירסט, שכתב עליו עם הופעת ארבעת הכרכים ממבחר יצירתו העברית של פטאי: “תפקיד חשוב הוא לתאר בהזדמנות זו את דרכו של פטאי לציון ולציונות. דרך כתביו ומפעליו, ואף קוי התפתחות אישיותו הענפה שנהירים לי וחביבים עלי זה ארבעים שנה ויותר, מעת צאת ספרו הראשון באחת ה”ישיבות" ההונגאריות, עד אשר “התבולל” כולו ליהודי ארץ־ישראלי וזכה בפרס ירושלים על שם דוד ילין".

וכאן מספר הפרופ' פירסט, שספרו של פטאי “קבלה, נשמות וסודות” תורגם לכמה שפות ויצא לאור בכמה מהדורות ברבבות טפסים. ועוד מספר פירסט, כי לפני עשרות שנים יסד פטאי את ירחונו המפורסם “עבר ועתיד”. שהפתיע והלהיב את ציבור הקוראים בתכנו העשיר ובצורתו הנהדרת והאמנותית, שלא היתה דוגמתה בישראל. ואפילו מומחה נוצרי מהעתונאים המובהקים ציין לשבח רב את כלי המבטא של יוסף פטאי, אשר הרים על רמה גבוהה את התרבות היהודית והנחיל כבוד רב ליהדות ההונגרית בכל חוגי המשכילים בעולם הרחב.

בירחונו “עבר ועתיד”, שהופיע בשלשים ושלשה כרכים בהוצאה מפוארת, הצליח יוסף פטאי למסור תאורים, תמונות וידיעות מארץ-ישראל. אפשר לומר

בפה מלא, שהוא שימש מחנך ומדריך מאלף לנוער הלומד, אשר הושפע במדה ניכרת ממאמריו ומיצירותיו שנתפרסמו במשך עשרות שנים.

יוצאי הונגריה יודעים לספר, שלפני עשרות שנים הכניסה הקהילה הגדולה בהונגריה בבית הכנסת הגדול, אשר בשכנותו נולד הרצל, את שירי המשורר הצעיר יוסף פטאי לתוך סדר התפילות, לשבתות, לחגים ולמועדים. וכך עשו גם יתר הקהילות שבהונגריה ובארצות השכנות.

עד כדי כך הגיעה הערצת המשורר יוסף פטאי בכל השדרות והחוגים שבהונגריה.

ועוד אחד מבני הונגריה, המשורר אביגדור המאירי, מספר על פטאי באחד ממאמריו: “שיריו, תפלותיו של פטאי עברו מן הספר המודפס אל תוך בית הכנסת בתפילות שבתות ומועדים תמידית שבו מושרים הם ומתפללים עד היום הזה בלוית המוסיקה הליתורגית המתאימה”… “פטאי היה הראשון במחננו, שהבין עוד לפני דור שלם שמכשיר המכשירים בכלי התעמולה הלאומית הציונית הוא: היופי, התרבות, הרוח”. – “יוסף פטאי המתרגם: – זוהי חטיבה מיוחדת במינה, ולא במקרה ולא בשיגרא דלישנא אני משתמש פה במלה “חטיבה”. פטאי המתרגם: זוהי דמות חטובה כפסל שיש, העומדת כאיש-הבינים בין שתי מערכות-ישראל”…

 

ג    🔗

וכיצד ראו את פטאי ראשי התנועה ציונית בארצות אחרות? לכך ראוי להביא קטע מדברי מ. אוסישקין על פטאי (הדברים נכתבו בתרצ"ה): “היהדות ההונגרית יש לה הזכות להתגאות בבנה זה. היהדות הזאת נתנה הרבה למדע היהדות והקימה כמה מגדולי ישראל. אמנם קמו לה ליהדות ההונגרית שני בנים גדולים, הרצל ונורדאו, שיצרו את התנועה הציונית העולמית. אולם לא יכלו להשפיע השפעה ניכרת על היהדות הזאת. עד שבא פטאי עם כשרונו הספרותי, עם מסירותו הגדולה לעניני התחיה הלאומית, והוא הולך ויוצר במשך כ”ה שנים קשר חזק בין יהודי הונגריה והיהדות העולמית על מרכזה החדש בארץ-ישראל, במסירות נאמנה אל התנועה הציונית והתרבות העברית"…

יוסף פטאי המשורר לא הצטמצם רק בשירה במובנה המצומצם, אלא היה קרוב גם לסוגי-אמנות אחרים. בפרט טיפח כעורך בעתונו המצויר – שהיה אחד העתונים היפים בעתונות העולם – וכן כעסקן, את האמנות היהודית. יוסף פטאי מביא לעתים תדירות את אמני א"י להונגריה, מסדר להם תערוכות, מציגם לפני השלטונות, ומחדיר ועושה פרסום לאמנות הארץ-ישראלית בחוגים רחבים של יהודים ולא-יהודים.

מפרק לפרק היה מפתיע את תושבי הונגריה בשירים עבריים של החלוצים והשומרים, שהיו מושרים ע"י זמרי האופירה הממלכתית, וגם היו מדוקלמים על-ידי אמני המקום.

כן היה מזמין מזמן לזמן את טובי המשוררים העבריים (בהם ביאליק, טשרניחובסקי ואחרים), מעלה אותם על הבמה ההונגרית, והם היו מתקבלים בכבוד גדול ע"י מדינאים, מיניסטרים וכהני דת.

ולא רק משוררים ואמנים עברים היה מזמין להונגריה, אלא היה עורך סיורים לגדולי היהדות ההונגרית לארץ־ישראל. כדי שיראו בעיניהם את כל הנעשה והמתרחש בישוב העברי החדש. וה“סייפא וספרא” נסע בראש קבוצה בפעם הראשונה בשנת 1924 לארץ־ישראל, ובשובו לעיר מגורו כתב בהונגרית את ספרו הראשון על “ארץ־ישראל המתחדשת”. ספר זה עשה רושם כביר בהונגריה ובכל הארצות השכנות, שהשפה ההונגרית שלטת שם. ומני אז היו עולות ארצה קבוצות תיירים מהונגריה, אשר היו מתרשמים הרבה מאד ממראה עיניהם ועושים פרסום רב לארץ־ישראל העברית.

ופטאי עצמו, קודם שבא להשתקע בארץ בשנת 1938, ביקר בה כתייר חמש עשרה פעם.

התעמולה הנמרצת של יוסף פטאי עשתה פרי הלולים.

בהשפעתו הישרה עלו לארץ יהודים רבים מהונגריה, והשקיעו פה את מרצם וכשרונם בכל ענפי החיים הכלכליים והתרבותיים. “לא ישכח לעולם – אמר פעם הפרופ' קלוזנר – מה שעשה פטאי לטובת כל הקנינים הלאומיים של ארץ־ישראל לארץ־ישראל, ללשון העברית ולדת הלאומית, להכרת ספרותנו שבכל הדורות. והרי זוהי הציונות במובנה הרחב. – לא הציונות הקטנה המלאה סכסוכי מפלגות ופירוד לבבות”… ביתו ומשרדו בהונגריה היו תמיד פתוחים לרווחה לכל המתעניינים בעניני הישוב העברי בארץ־ישראל, וכולם היו מכנים אותו “אמבסדור פלשתינה”.

ספרו “במערכות התחיה” השפיע הרבה על היהדות ההונגרית אשר ידעה להעריך כראוי את דברי הסופר, המשורר והעסקן הנאמן, והסיקה מהם מסקנות מעשיות של עליה לארץ והצטרפות לבוניה.

 

ד    🔗

בימי שבתו בארץ הרצה פטאי כמה הרצאות אורח באוניברסיטה העברית בירושלים על השפעת התנ"ך על גאוני הספרות ההונגרית וכן על משוררים עברים לא־ידועים שגילה בגנזי אוכספורד. לשם עבודת־חקירה זו זכה בתמיכה כספית גדולה מטעם ממשלת הונגריה.

הרצאותיו של פטאי נכנסו לתוך ספרו הרביעי של מבחר כתביו בשם “משפוני השירה”. יוסף פטאי הרצה הרצאות רבות בירושלים, בתל-אביב ובכל ערי ארץ-ישראל ומושבותיה. הרצאותיו היפות היו מרתקות תמיד את אזני שומעיו.

יוסף פטאי תירגם את מבחר השירה העברית להונגרית, שיצאו בחמשה כרכים ובכמה מהדורות.

גם בשנות שבתו בגולה. וכתבו בלשון נכריה, היה פטאי משורר־ציון בכל נימי נפשו, ואת עומק-כאבו של בן נודד שאינו מוצא לו מנוחה עד שובו לארץ־מולדתו, הצליח להביע בצורה נמרצת ונמלצת בשירו אל ירושלים, שאני מביא מתוכו כמה חרוזים:

"יְרוּשָׁלַיִם, פִּתְחִי שְׁעָרַיִךְ, קַבְּלִי אֶת בְּנֵךְ הָעוֹלֶה יָגֵעַ וְעָיֵף –

לְנוֹדֵד עוֹלָם מִקְלָט מִי יִתֵּן, נֶפֶשׁ לְכוֹשֵׁל, מַרְגוֹעַ וָכַף?

קַבְּלִינִי בְּחֵיקֵךְ, אֵם חַיַּי, מַעְיַן תִּקְוָתִי. רֹאשׁ שִׂמְחָתִי יְרוּשָׁלַיִם,

הוֹי יְרוּשָׁלַיִם, בְּנֵך הַנּוֹדֵד תָּעֹה תָּעָה נָלוֹז בְּמַעְגְּלוֹת אֵשׁ זָרָה.

שַׁבְתִּי אֵלַיִךְ, הוֹי פְצָעַתְנִי, בִּזַּתְנִי הָאֵם הַחוֹרֶגֶת, אֵירֹפָּה אַכְזָרָה

נַשְׁקִי מֵעַל פָּנַי אֶת פְּצָעַי וְאֶת כִּעוּרִי, אִמִּי הַנָּאוָה יְרוּשָׁלַיִם…"

 

ה    🔗

והרי קצת מתולדות חייו של יוסף פטאי, חיים עשירי-תוכן ורבי־פעלים:

יוסף פטאי נולד בשנת תרמ"ב (1882) בכפר קטן בשם פטא בהונגריה.

הנער יוסילי הצטיין בלימודיו בישיבה המפורסמת של מחבר “ערוגות הבושם”, ר' משה בן עמרם גרינוואלד.

במלאת לו חמש-עשרה שעה, נכנס לבית-מדרש-הרבנים בבודאפשט, והתקרב לחוגי המשכילים. כשנודע הדבר לאמו, מיהרה לבוא לעיר-הבירה והוציאה את בנה מן הסמינר “הטמא”, והכניסה אותו שוב לישיבת העיירה גלגוץ. הצעיר יוסף כאילו קיבל עליו את מרות אמו, וחידש את למודיו בישיבה, אך עם זה המשיך בסתר את למודיו הכלליים, ובמשך שנתים עבר בהצלחה את בחינת הבגרות של גימנסיה קתולית שבעיר ניטרה.

הוא שאף אחר כך להשכלה גבוהה, ולשם הגשמת שאיפתו חזר לבודאפשט, ונכנס שוב לאוניברסיטה.

עוד בשבתו על ספסל הלמודים בין כתלי הישיבה, החל לכתוב שירים עבריים. לאחר שקרא את ספר ה“פזמונים” לישראל נג’ארה, הושפע מאד משירים אלה ותירגמם מעברית להונגרית.

בהיותו בן-שש-עשרה הרצה על הנביאים, על שירת התנ"ך, על שירתם של משוררי ספרד וכו'. באותו פרק זמן התקרב לבטאונם של יהודי הונגריה המתבוללים “שויון”. עורך העתון הכיר מדי את כשרונו המצוין של הצעיר יוסף פטאי והקדיש לו מאמר מיוחד, שבו כתב בין השאר: “חרתו בזכרונכם את השם יוסף פטאי, שעוד יצלצל בארץ לארכה ולרחבה ונתגאה בו כולנו… הוא משורר בחסד עליון – בשתי השפות בעברית ובהונגרית גם יחד”…

בשנת 1903 יסדו תלמידי האוניברסיטה הבודאפשטית אגודה ציונית בשם “מכביה”. פטאי היה בין מיסדי האגודה. בנשף הראשון של האגודה קרא פטאי שיר בשם: “היה היה… היה יהיה” שנעשה להמנון הציונות העולה בארץ המדיארים.

והסטודנט פטאי הוסיף לכתוב שירים ומאמרים, להרצות הרצאות, לתרגם שירים עבריים להונגרית, ובעודו ממשיך למודיו באוניברסיטה, יסד הוצאת-ספרים בשם “ספריה הונגרית-יהודית”. והספרים התחילו להופיע בזה אחר זה ונפוצו בשדרות רחבות. אחד המבקרים החשובים כתב עליו: “המשורר והחוקר הצעיר יוסף פטאי מאחד בקרבו אקדמיה שלמה”… באותו זמן פירסם פטאי ספר-שירים עברי בשם “על נהרת בבל”, וכרך ראשון של אוסף גדול “משוררים עבריים”.

בשנת 1907 גמר את חוק למודיו באוניברסיטה בבודאפשט, והוסמך בתואר ד“ר לפילוסופיה, על יסוד חבורו “לסינג ובאיזה”, שיצא בהוצאת האקדמיה ההונגרית. לאחר שנתים קיבל סמיכה להוראה לתולדות הספרות ההונגרית והגרמנית, והוכתר בתואר פרופיסור על־ידי האוניברסיטה בבודאפשט. אחר כך נתמנה כמורה לספרות ההונגרית בבית-ספר ריאלי עירוני בבודאפשט. בבית־ספר ריאלי זה למד פעם ד”ר הרצל בנעוריו. המורה הצעיר רכש לו שם טוב בחוגי הממשלה ההונגרית, אשר הקציבה לו סטיפנדיה ושלחה אותו על חשבונה לספריה המפורסמת בודליינה שבאוכספורד לשם חקירת כתבי־יד עבריים עתיקים שלא נתפרסמו עדיין. יוסף פטאי גאל כמה משוררים נשכחים, וכן חינך וטיפח סופרים צעירים, כתב הערכות מקיפות עליהם והיה ידיד ורע נאמן להם.

במאי 1911 הוציא “אלמאנאך יהודי־הונגרי”, אשר הוכתר בפרס ראשון בלייפציג בתערוכת־ספרים עולמית – תכנו: אנתולוגיה של היצירה הישראלית בשטחי-יצירה שונים. האלמאנאך הפגין כלפי חוץ את ערכינו הרוחביים ואת הישגינו התרבותיים, והוא נתקבל בהתלהבות גדולה גם על־ידי הקהל ההונגרי לא־היהודי. במרוצת הזמן נתגלגל האלמאנאך לירחון לספרות, לאמנות, לבקורת ולבעיות החברה, אשר הופיע באופן קבוע בבודאפשט.

הירחון “עבר ועתיד” יצא לאור במשך שלושים שנה – משנת 1911 עד שנת 1941. בשלשים ושלשת הכרכים הגדולים של “עבר ועתיד”, משתקפת התרבות היהודית לכל צורותיה.

אפשר לומר בפה מלא, שהוא גדל וחנך דור של סופרים ומשוררים, אשר ינקו ממנו את החבה העמוקה לספרות העברית ולתרבות העברית.

בירחון הזה נתפרסמו כמעט כל ציוריהם של הציירים היהודים לארצותיהם: ישראל’ס מהולנד, לסר אורי מברלין, מארק שאגאל מפאריס, וואכטל מווינא, אבל פאן מירושלים. רוב ציוריו של הגרפיקן היהודי אפרים ליליין נדפסו בעתון הזה. הירחון “עבר ועתיד” – שעריו היו פתוחים לרווחה בפני כל אמן יהודי. מגמתו של פטאי היתה להציג לפני קוראי עתונו את היהדות בלבושה המפואר של האמנות הטהורה. מטעם מערכת הירחון “עבר ועתיד” היו נערכים גם נשפים ספרותיים־אמנותיים, שבהם השתתפו טובי הכחות היהודיים יחד עם הכחות המובחרים הסופרים והאמנים לא־היהודים. בפעולותיו וביצירותיו החדיר יוסף פטאי את ההכרה העמוקה בלבות היהודים, כי יש כח מאציל ויוצר בכלל ישראל.

גם צאצאיו של יוסף פטאי ירשו הרבה מסגולות אביהם: שני בניו עוסקים בספרות ובמדע. הבכור רפאל – חוקר שקדן, שחיבר כמה ספרים בפולקלור ובאתנולוגיה. והבן השני [פה חסרה חצי שורה בגלל איכות הסריקה] ירושלים (בהיותו בהונגריה תירגם, בעודו תלמיד הגמנסיה, מן הספרות העברית להונגרית).

ולבסוף רצוני לציין עוד, כי הפרופ' פטאי נמנה משנת 1912 עם “הבנאים החפשיים” (בבודאפשט השתייך פטאי ללשכת “קלמן איש הספר”, על-שם המלך קלמן שחי לפני כאלף שנה. בעלותו לארץ-ישראל צורף משנת 1940 ללשכת “חורב” בתל-אביב), ואף כחבר המיסדר הזה היה פעיל מאד.

בתולדות היהדות בהונגריה בדור האחרון – יהדות זו, שנתנה כל-כך הרבה קודם שנחרבה בימי השואה של מלחמת-העולם השניה, לתנועה הציונית, לבנין הארץ ולחכמת ישראל – תופס יוסף פטאי מקום נכבד מאד, ומקום-כבוד שמור לו בספרות העברית, גם כיוצר וגם כמתרגם ומפרסם.