את ביאליק אנו אומרים להספיד. קשה להעלות על הדעת שביאליק מת, שהלך מאתנו זה האיש ששפע חיים וכוחות רעננים, שהיה מלא כרמון תכניות וחלומות, האיש שהיה נכון תמיד להושיט עזרה ליחיד ולצבור – קשה להשלים עם המחשבה שאמנם איננו עוד.
הוא היה מסור בכל נפשו לאוניברסיטה העברית. עוד בשנת תרפ“ה השתתף בישיבה המיסדת של חבר הנאמנים בבית רבו וידידו אחד־העם ז”ל, ומאז ועד יומו האחרון לא חדל מהתעסק בשאלות האוניברסיטה. ימים אחדים לפני צאתו בפעם האחרונה את הארץ אמר שבשובו בע"ה יתקדש לשני דברים: למפעל האוניברסיטה העברית ולעניני הסופרים העברים.
נראה לי, שהאיש הגדול הזה, היחיד במינו – אם הבינותי אותו כראוי – טיפל בלי הרף ברעיון האחד: פסקה הנבואה מישראל. הוא היה בעל רוח שירה נפלאה וחיפש את מקורות הנבואה בישראל. ומשום שנוכח לדעת, שתקופת הנבואה עדיין לא שבה, התמסר למדע, כביכול. בעל השירה היה לבעל הרעיון הגדול של הכינוס. אבל כינוס זה לשם מה הוא בא? לשם הכנת עצמו והכשרת עמו לקבלת רוח הנבואה לכשתרד שוב לעולם. כל עבודתו המדעית והכינוסית היתה בעיניו כעין חומר גלמי, כעין פרוזדור לטרקלין – לתקופת הנבואה אשר בוא תבוא.
הוא הבין ותמיד הטעים שהלשון כלי הנשמה של האומה היא, אבל כלי בלבד. הארץ יסוד ועיקר היא לביסוס חיי האומה. הלאומיות היא הגיונית וטבעית והכרחית, אבל גם הם רק הכלים; ולכל הכלים האלה יש להכניס תוכן, נשמה, אלהים חיים.
נשתמש בבטויים אחרים. הוא היה בין המעטים שהתלבט בפרובלימה הדתית שבישראל, בשאלות של אמונות ודעות. האלהים שכן בקרבו, והוא דרש את האלהים בקרב עמו. השאלה הדתית להבת־אש היא, אבל מי הם אלה הרואים את הלהבה? הוא ודאי שהיה אחד מהם. וכל מה שקרה בתוך עמו וכל מה שיקרה בכל העולם כולו מתרכז מסביב לשאלה המרכזית והחיונית הזאת. חוקרים מחפשים פתרונות בכמה דרכים צדדיות, ביאליק הבין שבדרישת האלהים אפשר אולי למצוא את האלהים. מוצא ופתרון לא מצא. תקופת הנבואה עוד לא הגיעה, והוא היה האיש אשר רצה בכל נפשו ובכל מאודו להכין את עמו לקראת התקופה ההיא.
-
דו"ח סטנוגרפי.
דברי־פתיחה באספת־האבל שבה הרצו פרופ‘ טורטשינר ופרופ’ קלוזנר. באולם תיאטרון־המעלות של האוניברסיטה העברית, י“ט במנחם־אב תרצ”ד (31 ביולי 1934). ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.