יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

כך כותב ז'בוטינסקי בזכרונותיו על מה שקרא בילדותו ונערותו, ועל טעמו הספרותי מאז: מלבד הידיעה המקוטעת של שפות רומא ויון (ואת זאת אני דוקא מחשיב עד היום הזה), כל מה שלמדתי בימי ילדותי – לא בבית-הספר למדתי. הרביתי לקרוא, כמובן; בלי מדריך ומשגיח, אבל במקרה היטבתי לבחור. קודם כל, מימי גדולת אבי נותר לנו ארון…

היום יום הולדת לח"נ ביאליק. אחד משיריו הראשונים הוא אחד האהובים עלי ביותר מבין שיריו; הוא שיר מריר, מוכיח, ואף על פי כן מכיל תיאור נפלא (במובן האמנותי — כלומר איכות החיקוי, המימסיס) של תמונה ביתית, בבית השלישי. בִּתְשׁוּבָתִי שׁוּב לְפָנַי: זָקֵן בָּלֶה, פָּנִים צֹמְקִים וּמְצֹרָרִים, צֵל קַשׁ יָבֵשׁ, נָד כְּעָלֶה, נָד וָנָע עַל-גַּבֵּי סְפָרִים.…

מצאתי הגיג מועיל ביומנו של א"ד גורדון, שכדאי לאזרחים לזכור: כך הם בני האדם, וכך הם הגדולים שלהם.  אכן יודעים הם הגדולים את נפש הקטנים מהם ונוהגים בהם כמנהג הרועה בעדרו.  היעלה על דעתם, כי כל זמן שבני אדם הם עדר, אין הגדול שבהם רועה בני אדם אלא רועה עדר.