(בּזיל, ט“ו בּתמוּז תרצ”א)
בּשם סיעת הפּוֹעלים הנני מציע לכם לעבוֹר על ההצעה הרביזיוֹניסטית לסדר היוֹם. אני מביא לפניכם את הצעת תנוּעת העבוֹדה בּציוֹנוּת, אוֹתה תנוּעה שקמה בּשנים הקשוֹת בּיוֹתר לציוֹנוּת, בּשנים שלאחר אוּגָנדה, כּשכּל הדרכים הפּוֹליטיוֹת היוּ נעוּלוֹת בּפנינוּ, בּשעה שהנוֹער היהוּדי בּמזרח־אירוֹפּה נכנס ראשוֹ ורוּבּוֹ לתנוּעת־המהפּכה הרוּסית, בּשעה שמנהיג הציוֹנוּת הלך מאִתנוּ והתנוּעה עמדה ליפּוֹל. אז ניצלה הציוֹנוּת בּידי אוֹתה קבוּצת האנשים הקטנה, שפּנתה עוֹרף לדרך הקלה של צ’ארטר ודיפּלוֹמַטיה וּבחרה בּדרך הארוּכּה והקשה של עבוֹדה בּארץ־ישׂראל, והתחילה ליצוֹר בּעבוֹדתה בּניני־אב חיוּביים למשק, לעליה, לתרבּוּת ולעתיד הפּוֹליטי שלנוּ.
אני מדבּר בּשם התנוּעה שעברוּ עליה ימי עבּד אל־חמיד וּגזירת ה“פּתקה האדוּמה”, בּשם התנוּעה שעמדה על המשמר בּשנוֹת המלחמה והכּיבּוּש, שיצרה את “השוֹמר” ואת ההגנה העצמית היהוּדית, שנתנה לציוֹנוּת את תל־חי והקימה לוֹחמים בּתנאים אי־לגליים קשים בּרוּסיה הצארית והסוֹביטית, שהפכה את הציוֹנוּת מתנוּעה של דבר־שׂפתים לתנוּעה של מעשׂי גבוּרה אמיתית, של הגשמה אמיתית. בּשם התנוּעה הזאת אני מציע לכם לעבוֹר על הצעת הרביזיוֹניסטים לסדר היוֹם. איני רוֹצה להשתמש בּנימוּק פּוֹליטי חיצוֹני, אם כּי אני, ויחד איתי גם הישוּב וכל ציוֹני המבין וּמרגיש את אשר יצרנוּ, יוֹדע להעריך את מספּרם וכוֹחם של הרביזיוֹניסטים. איני רוֹצה ללכת בּדרכּם של אלה שכּפוּ עלינוּ את הויכּוּח הזה המזיק לנוּ, משוּם שהתוֹצאה שלוֹ אחת: לגייס נגדנוּ את כּל שׂוֹנאינוּ בּמשך שנים וּלמלא בּקרבּנוּ את התפקיד המוּזר של אוֹתוֹ האיש שבּעברוֹ דרך יער עבוֹת הוּא צוֹעק וּמזעיק על ידי כּך את כּל הדוּבּים.
רצוֹני לדבּר מנקוּדת־מבּט ציוֹנית פּנימית בּלבד על התפקיד אשר רזוֹלוּציה זוֹ והתעמוּלה סביבה מילאוּ בּחינוּכוֹ של העם היהוּדי לקראת הגשת הציוֹנוּת.
אלפים בּשנים פּיללוּ היהוּדים לתוֹכן המלא של הרעיוֹן הציּוֹני, הכניסוּ אוֹתוֹ אל תפילוֹתיהם, קינוֹתיהם וספריהם. רק דבר אחד היה חסר להם: הכּוֹח לרצוֹת שחזוֹנם יהָפך למעשׂה. לכן קמוּ אצלנוּ תנוּעוֹת של משיחי שקר, לכן נכשלוּ כּל הנסיוֹנוֹת הממשיים, מעֵין אלה של דוֹן יוֹסף נשׂיא. והנה בּא מוֹרנוּ וּמנהיגנוּ הרצל ורצה לעשׂוֹת את החלוֹם הציוֹני למעשׂה, רצה ללמדנוּ כּיצד לרפּא את היהוּדי מליקוּי־כּוֹחוֹ של הרצוֹן וליצוֹר תנוּעה המסוּגלת להוֹציא את הרעיוֹן שלה לפּוֹעל. מעוּף הדמיוֹן הגדוֹל נוּפּץ אלֵי סלע התנאים הפּוֹליטיים הקשים ואי ידיעתּ הדרך להגשמת הציוֹנוּת. אז בּאה תנוּעה קטנה, חלשה וּבוֹדדה, שהראתה לאדם מישׂראל כּי אפשר לקשר את הציוֹנוּת בּחיי הפּרט, כּי כּל אחד יכוֹל להגשים את הציוֹנוּת בּחייו הוּא, כּי הציוֹנוּת היא דבר התלוּי בּעבוֹדה בּקרב ההמוֹנים היהוּדים, וכי רק אלה ההוֹלכים בּדרך פּעוּלה פּוֹליטית ריאַלית מוֹבילים את הציוֹנוּת אל הגשמתה.
ואילוּ כּל המדבּרים גבוֹהה על מדינה יהוּדית מַתעים את העם. בּשנתים האחרוֹנוֹת, השנים הקשוֹת בּיוֹתר לתנוּעתנוּ, שנוֹת הסכּנה הגדוֹלה בּיוֹתר, שבּהן עמד לנוּ והציל אוֹתנוּ רק הרצוֹן האיתן של העם, הכריזוּ אנשי המדינה היהוּדית שלנוּ את סיסמת ה“הפסקה”, את הסיסמה לא להמשיך בּעבוֹדתנוּ. זוֹ היתה תשוּבתם המעשׂית היחידה בּצר. בּשנים אלוּ, שבּהן צריכים היינוּ להַנחוֹת את הנוֹער היהוּדי בּדרך החלוּץ כּמעט בּחוֹזק־יד, היה עלינוּ להגיד להמוֹנים היהוּדים: איש לא יעזוֹר לכם, הכּל נגדכם, ואם רוֹצים אתם להיגָאל תלמדוּ לא לדבּר כּי אם לעשׂות, לשתוֹק ולעבוֹד כּשבּשׂרכם נישׂא בּשיניכם ורוּחכם עליכם תתעטף, לעבוֹד בּמסירוּת־נפש ולדעת כּי רק כּוֹחכם וּמעשׂיכם יכריחוּ את העוֹלם לשנוֹת את המצב הפוֹליטי הבּלתי־נוֹח שבּוֹ אנוּ שרוּיים. אין אנוּ מתעלמים מהקוֹניוּנקטוּרה הפּוֹליטית הגרוּעה, אלא שלא בּהיסטֶריה, צרחנוּת, מלים נאוֹת וּתקיעוֹת וּתרוּעוֹת אפשר לעוֹרר את כּוֹח היצירה וּרצוֹן הגאוּלה של העם היהוּדי. לא לכבוֹדה ולרצינוּתה של תנוּעה פּוֹליטית לשנוֹת את התכנית הפּוֹליטית שלה השכּם והערֵב. תכנית פּוֹליטית נוֹצרת רק פּעם אחת. זהוּ מתן תוֹרה. הרצל, המַכּסימַליסט הגדוֹל, יצר את המסגרת הצרה של תכנית בַּזיל, והתנוּעה, מרצוֹן ושלא מרצוֹן, קיבּלה אוֹתה – וכך נוֹלדה הציוֹנוּת. יבוֹא אוּלי פעם גם הזמן לשנוֹת אוֹתה, אוּלם לא כּל קוֹנגרס שהוּא ולא כּל ועידה מפלגתית רשאית לבטל תכנית היסטוֹרית. קיימת שאלה של חינוּך תנוּעתנוּ, שאלה כּיצד עלינוּ להמשיך בּבּנין וּלהתקדם בּדרכּנוּ על אפּם וחמתם של כּל מתנגדינוּ ועל אף חוּלשת עצמנוּ, שאלה על מצבנוּ הפּוֹליטי ויחסינוּ לשּכנינוּ, שאלה על האחריוּת לעבוֹדתנוּ בּעתיד – והנה בּלי להשיב על כּל אלה אתם מפטמים את העם היהוּדי, כּמוֹ תינוֹק, בּסוּכּריוֹת שאינן עוֹזרוֹת ואינן מרפּאוֹת. המצב קשה בּיוֹתר והציוֹנוּת חלשה עוֹד מאד, משוּם שבּשביל רבּים אין הציוֹנוּת אלא אפשרוּת של נסיעה לקוֹנגרס, וּמשוּם שההמוֹן הגדוֹל נוֹתן להוֹליך את עצמוֹ בּצלצלי־אוֹמר. וּמכּיון שאנוּ רוֹצים וּמחוּיבים, בּמקוֹם תעתוּעים בּתוֹהוּ לא־דרך, להנחוֹת אתכם בּדרך הקשה והיחידה של עבוֹדה ויצירה, הרינוּ מציעים לפניכם לעבוֹר לסדר היוֹם.
ממשלת ארץ־ישׂראל עוֹרכת מפקד אוּכלוֹסין. מוּל העוּבדה הזאת, החמוּרה ורבּת־התוֹצאוֹת, הוּצא תוֹתח־ילדים: התעמוּלה הקוּנדסית להחרמה. הלהקה ההיפֶּר־פַּטריוֹטית, זוֹ העוֹזבת את אסיפת הנבחרים, המחרימה את הבּחירוֹת לקהילה, העוֹמדת בּרגל אחת בּתחוּמי ההסתדרוּת הציוֹנית כּשרגלה השניה מחוּצה לה – להקה זוֹ אשר יֶשע וּפדוּת עמה וּמרפּא לכל מַדוי עמנוּ, מצאה גם את הסגוּלה הבּדוּקה כּנגד כּל הסכּנוֹת הכּרוּכוֹת בּמפקד: מחיקת שם ישׂראל מספר הפקוּדים.
דוֹרנוּ היתוֹם והאוּמלל נתבּרך בּכמה הוֹפעוֹת של גבוּרת־סרק, גבוּרה של הליכה על קבַּיִם, גבוּרה של רדיפה אחרי “רֶקוֹרדים”. לסוּג זה שייכת גם הגבוּרה ה“לאוּמית” העילָאית, אשר כּל מבחן־חיים וכל פּוּרענוּת אוֹרבת – משׂחק לה. גבוּרה זוֹ שׂשׂה לרוּץ לקראת כּל מלכּוֹדת. מי יוֹדע מה יש יוֹתר בּאוֹתה גבוּרה, אם חרדת־אימה המטָרפת את הדעת, אם יאוּש שאין לאחריו כּלוּם, אם היסטֶריה של מי שאין לוֹ מה להפסיד, ואוּלי רק נחיתוּת מתרהבת המשתעשעת בּהרגשת “עִילאוּתה”, בּחינת ילדים הנהנים מהתמוֹדדוּת של “מי לעֵילָא”, ולוּ גם לעילא מן השׂכל הישר, לעילא מאינסטינקט הקיוּם של הכּלל, לעילא מראִיית הסכּנה הוַדאית.
וּכנגד אוֹתה הגבוּרה המהלכת על קבּים, יש להציג את החוֹבה הפּשוּטה והישרה: התפּקדוּ!
אין אִתנוּ משקפי־ורד. אין אנוּ מתעלמים מהפּחים הטמוּנים לנוּ, מהתקלוֹת אשר דרך המפקד רצוּפה בּהן. לא נעסוֹק בּבחינת לבבוֹת. אוּלם אם גם תהיינה כּונוֹתיהם של יוֹזמי המפקד כּשרוֹת בּיוֹתר – כּשרוֹת לכל ממשלה בּת־תרבּוּת, הרוֹצה לדעת את אשר לפניה – אין בּוֹ, בּמפקד, כּדי למלא את לבּנוּ תקווֹת. דיינוּ שהמפקד בּא לא לאחר שנים של גידוּל, כּי אם לאחר שנים של מוּעקה, של סתימת מקוֹרוֹת, של נעילת שערים, של הטלת פחדים. אין צוֹרך לדחוֹת את הנימוּקים התרבּוּתיים של הממשלה העוֹרכת את המפקד, כּדי לפקפּק בּתכלית הפּקפּוּק, אם האוירה המזוּעזעת של הארץ, שׂבֵעת תמרוּרים, פּרעוֹת, ועדוֹת, רַפּוֹרטים וּספרים לבנים, זקוּקה עכשיו ל“התמוֹדדוּת” של עמיה. ואַל נא יתרעמוּ עלינוּ השלטוֹנוֹת אם נאמר, שלאחר המחקר ה“מדעי” מעשׂה ידי מר סימפּסוֹן בּעזרת האדמיניסטרציה הארץ־ישׂראלית, אשר עמדה לימינוֹ והדריכה אוֹתוֹ בּעצוֹתיה, לאחר התשמישים ה“מדעיים” בּחיפּוּשׂ המנוּשלים – אם לאחר כּל אלה לא נוֹצרה בּארץ האַתמוֹספירה המגבּירה את האֵמוּן בּתרבּוּתיוּתה העילָאית וּבמַדעיוּתה הצרוּפה של האדמיניסטרציה הארץ־ישׂראלית.
וּבכן, מבּלי להתעלם ממציאוּתנוּ כּמוֹת שהיא: עוּבדה חמוּרה, הרת סכּנוֹת, רצוּפת תקלוֹת. עוּבדה, אשר אם אפשר למנוֹע אוֹתה – מוּטב, ואם אי אפשר – החוֹבה לעמוֹד על המשמר, להשקיף בּשתי עינים כּדי להפחית את הרע הכּרוּך בּה. המלחמה נגד המפקד עצמוֹ – אילוּ גם היתה תקוה “לנַצח” – אינה עשׂוּיה לרוֹמם את קרננוּ. פּתחוֹן־פּה היא לצוֹררינוּ לוֹמר: מפחדים היהוּדים מפּני האמת.
אך לא מּפני האמת אנוּ מפחדים, אם גם עגוּמה היא, אלא מפּני זיוּפה של האמת. אנחנוּ – המעט, אמת זוֹ אין אנוּ מעלימים, אוּלם הסכּנה צפוּיה שגם המעט הזה יצוּמצם ויצוּמק, ושהמרוּבּים אשר מסביבנוּ יטבּיעוּ אוֹתנוּ בּמספּריהם המנוּפּחִים. וּמפּני סירוּס האמת – עלינוּ להגן על עצמנוּ.
זהוּ מה שנשאר לנוּ. ודאי אין בּזה משוּם גבוּרה עילָאית אם נאמר כּי על המעט שלנוּ עלינוּ לשמוֹר מכּל משמר, לבל יתנדף, לבל יתמעט, לבל יֵעָשק; אם נאמר כּי כּל הזנחה וכל רשלנוּת עלוּלוֹת להוֹריד את מספּרנוּ, למַעט את דמוּתנוּ, להפחית את משקלנוּ בּכל מלחמת־חיים שנילָחם בּימים הבּאים. בּדרך זוֹ של עמידה על המשמר זכינוּ עד עתה לנצחוֹן מעט: כּבשנוּ את הזכוּת להרשמת העוֹלים הבּלתי־לגליים. נצחוֹן מעט, אשר התנכּלוּ עוֹד להמעיטוֹ, ואשר בּצפּרנינוּ הגינוֹנוּ עליו. אם נוֹסיף לעמוֹד על המשמר, אם לא נגרע עין מן האוֹרב לנוּ – נדע אוּלי למלט את עצמנוּ מעוֹד כּמה התנַכּלוּיוֹת.
מה מציעים לעוּמת זה “תוֹפסי המרוּבּה”, עַם יוֹדעי תרוּעה? “נחרים את המפקד”. אזי נינָצל מכּל הסכּנוֹת הכּרוּכוֹת בּוֹ. אזי ידעוּ כּל עמי העוֹלם כּי עם רב ועצוּם אנחנוּ בּארץ וּלמספּרי המפקד הממשלתי לא יוּשׂם לב…
מה תהא התוֹצאה המעשׂית של התעמוּלה הפּטריוֹטית העילָאית? אין לפקפּק: יהיה לה שוֹמע. כּמוּבן, לא הרבּה רבבוֹת. אבל מאוֹת ודאי, ואוּלי אלפים. מה קשה לגייס המוֹנים למצוַת עשׂה. אך אין קל מקריאה: איש לאוֹהליך ישׂראל! קריאה זוֹ הביאה את פּריה גם בּשעתה. הפּטריוֹטים שלנוּ “יצליחוּ”. כּל הנמוּשוֹת וכל הנחשלים יזָקפו לזכוּתם. הם ימעיטוּ את מספּר שמוֹת ישׂראל בּמפקד. והם לא יהיוּ בּוֹדדים: יסייעוּ להם אלה המשתדלים לנפּח את מספּרי שכנינוּ, להוֹסיף נשמוֹת מתוֹת ושמוֹת בּדוּיים. יסייעוּ להם פּוֹקדים בּוּרים אשר מתוֹך עם־הארצוּת ואיבה יצמצמוּ את מספּרינוּ ויפסחוּ על ספּינוּ. הם יצליחוּ!
מוּל התעמוּלה המוּפקרת הזאת, מוּל המדיניוּת ה“צרוּפה” אשר לעוֹלם אין לה מה להפסיד ותמיד היא עשׂוּיה אך “להרויח”, מוּל הפּטריוֹטיוּת הזאת, המוֹשיטה יד לכל צוֹרר וּמתנכּל – יש לחייב את כּל בּר־הכּרה בּישוּב, כּי ישׂא חלקוֹ לפיזוּר העלטה בּפּינוֹת הנידחוֹת, לביעוּר קוּרי הכּזב אשר בּהם מסַבּכים את מחשבת הבּוֹסר של דוֹר צעיר. כּל המחסיר את שמוֹ אוֹ את שם קרוֹבוֹ וּשכניו מגליוֹנוֹת הפּקוּדים מחסיר את כּוֹחוֹ של הישוּב העברי וּמַמעיט את דמוּתוֹ של מפעלנוּ.
חשון תרצ"ב.
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.