
א. 🔗
עֶרֶב בָּהִיר הָיָה. מֶלֶךְ קוּשְׁטָא הִתְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי הַגַּג הַשָּׁטוּחַ שֶׁל הֵיכָלוֹ הַנֶּהֱדָר, נֶהֱנָה מִמַּרְאֵה עִיר בִּירָתוֹ, אֲשֶׁר יָפְתָה שִׁבְעָתַיִם בָּעֲרָבִים, וְהִתְעַנֵּג עַל גַלֵּי הַיָּם הַמְשַׁקְּפִים אֶת הֵיכָלוֹ וְאוֹרוֹתָיו.
עוֹד הוּא מִתְהַלֵּךְ, וּקְרִיאוֹת הִגִּיעוּ לְאָזְנָיו:
“שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם!” – “עֲלֵיכֶם שָׁלוֹם!”
הִבִּיט וְרָאָה קְהַל יְהוּדִים עוֹמְדִים לְיַד פֶּתַח בֵּית־הַכְּנֶסֶת הַסָּמוּךְ לְהֵיכָלוֹ, מְצִיצִים בְּסִדּוּרֵי תְפִילָּה וְקוֹרְאִים מִתּוֹכָם. הִמְשִׁיךְ הַמֶּלֶךְ לְהִתְבּוֹנֵן, וְהִנֵּה רָאָה אוֹתָם מִתְרוֹמְמִים עַל רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם, מְנַתְּרִים שָׁלשׁ פְּעָמִים וְנֹושְׂאִים יְדֵיהֶם אֶל עָל, כְּרוֹצִים לִנְגֹּעַ בַּלְּבָנָה. הִשְׁתּוֹמֵם הַמֶּלֶךְ וְהִקְשִׁיב, וְהִנֵּה נִשָּׂא מִבֵּין הַמִּתְפַּלְּלִים קוֹל עָדִין, מִתְנַגֵּן, וְאוֹמֵר בְּשָׂפָה זָרָה לוֹ, בִּשְׂפַת־עֵבֶר:
"כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹקֵד כְּנֶגְדֵּךְ וְאֵינִי יָכוֹל לִנְגֹעַ בָּךְ, –
כָּכָה לֹא יוּכְלוּ כָּל אוֹיְבַי לִנְגֹעַ בִּי לְרָעָה".
לֹא יָדַע הַמֶּלֶךְ פֵּרוּשׁ הַמִּלִּים, אַךְ הַקּוֹל הַנָּעִים הִקְסִימוֹ. פִּתְאֹם הִתְאַחֵד שׁוּב הַקָּהָל בִּקְרִיאוֹת מְשֻׁתָּפוֹת:
"סִמָּן טוֹב וּמַזָּל טוֹב יְהֵא לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל…
דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם…"
הִשְׁתּוֹמֵם הַמֶּלֶךְ וְשָׁלַח לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת אַחַד הַמִּתְפַּלְּלִים. מִיַּד הוּבָא יְהוּדִי אֶחָד, וְהוּא הִסְבִּיר לַמֶּלֶךְ, שֶׁמִּנְהָג עַתִּיק הוּא בְּיִשְׂרָאֵל: לְקַדֵּשׁ אֶת הַחֹדֶשׁ וּלְהִתְפַּלֵּל שֶׁהַלְּבָנָה לֹא תִהְיֶה פְּגוּמָה. מָצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְהוּא חִיֵּך וְהִלֵּל אֶת הַמִּנְהָג הַיָּפֶה הַזֶּה. חִיֵּךְ וְהִלֵּל. אַךְ כְּשֶׁשָׁמַע אֶת פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים “דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם” חָשַׁד בַּיְּהוּדִים כִּי מְצַפִּים הֵם לְמֶלֶךְ מִשֶּׁלָּהֶם. רָגַז וְקָרָא: “שֶׁקֶר הַדָּבָר! דָוִד מֵת וְאֵינוֹ חַי עוֹד. בּוֹגְדִים אַתֶּם”.
נָבוֹךְ הַיְּהוּדִי. כְּאִילוּ נָפַל מִן הָרוֹם אֶל הַתְּהוֹם. הִתְחִיל מַצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ וְאֶת עַמּוֹ, אַךְ כְּכָל שֶׁהִצְדִיק, כֵּן הִתְלַהֲטָה חֲמַת הַמֶּלֶךְ וְקָרָא:
– אִם כֵּן גוֹזְרָנִי עֲלֵיכֶם לְהָבִיא לְפָנַי אֶת מַלְכְּכֶם דָוִד חַי, וָלֹא – תְּגֹרְשׁוּ מֵאַרְצִי כַּחֲלֹף שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ!
בְּפִיק־בִּרְכַּיִם יָרַד הַיְּהוּדִי מֵעַל מַדְרְגוֹת הַשַּׁיִשׁ שֶׁל הָאַרְמוֹן. לֹא שָׂם לֵב לַגִּנָּה הַמְפֹאֶרֶת, לַמִּזְרָקוֹת, וְלֹא נָשָׂא עַיִן אֶל הַלְּבָנָה, שֶׁזֶּה עַתָּה בֵּרְכָהּ וְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ שֶׁלֹּא תִּפָּגֵם חָלִילָה… מֵעֵבֶר לַשַּׁעַר חִכּוּ לוֹ יֶתֶר הַיְּהוּדִים וּכְשֶׁרָאוּהוּ בִּמְבוּכָתוֹ הִתְלַחֲשׁוּ בְּפַחַד וְלֹא שְׁאֵלוּהוּ דָבָר. רַק תָּמְכוּ בּוֹ, כִּי הִתְנוֹדֵד בְּלֶכְתּוֹ.
כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ הַיְּהוּדִים אֶת הַצָּפוּי לָהֶם: לָשׁוּב וְלֶאֱחֹז בְּמַקַל־הַנְּדוּדִים, לָנוּעַ וְלָנוּד כְּקַיִן גַּם מֵאֶרֶץ זֹאת, נָהֲרוּ אֶל בָּתֵּי הַכְּנֶסֶת לִשְׁפֹּךְ שִׂיחָם אֲנָשִׁים, נָשִׁים, זְקֵנִים וּצְעִירִים, וְגַם אֶת הַטַּף הֵבִיאוּ אִתָּם, כִּי אָמְרוּ:
– אִם מִתְרָעֵם אֱלֹהִים עָלֵינוּ, – אוּלַי יְרָחֵם עַל הַטַּף אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ חֵטְא.
גַם צוֹם הִכְרִיזוּ, וְהֶחֱלִיטוּ לִשְׁלֹחַ לִירוּשָׁלַיִם שְׁנַיִם מֵנִּכְבַּדֵּי הָעִיר לְהִִמָּלֵךְ שָׁם בִּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה וּלְהִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת בִּתְפִלָּה וּבִתְחִנָּה. אַךְ נוֹדַע הַדָּבָר בִּירוּשָׁלַיִם וַיַּכְרִיזוּ גַם שָׁם צוֹם, וּבוֹ בְיוֹם־הַתַּעֲנִית בָּאוּ גַם שְׁנֵי הַשְּׁלִיחִים הָאֵלֶה שָׁמָּה, וַתִּרֶב תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה.
עָבַר יוֹם הַבְּכִי וְהַצּוֹם, וְרַבָּהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם שָׁכַב לָנוּחַ וַיְהִי אַךְ עָצַם עֵינָיו וְהִנֵּה רָאָה כּוֹכָב רוֹעֵד בִּמְקוֹמוֹ, נוֹפֵל מַשֶּׁהוּ, פּוֹנֶה פִּתְאֹם יְמִינָה, שׁוּב מַחֲלִיק לְמַטָּה, מַשְׂמְאִיל וּמִתְעַגֵּל. מִיַּד הֵקִיץ, יָדַע כִּי אֱלֹהִים מְגַלֶּה לוֹ דָבָר וְהִתְאַמֵּץ לִזְכֹּר תָּג־לְתָג אֶת הַמַּרְאֶה וּמָצָא שֶׁזּוֹהִי הָאוֹת ל. מַה בָּאָה אוֹת זוֹ לְבַשְּׂרֵהוּ לֹא יָדַע, אַךְ אָמַר: אֶרְשֹׁם נָא לִי אוֹתָהּ לְבַל תִּשָּׁכֵחַ. שֵׁנִית עָצַם עֵינָיו וְרָאָה אוֹתוֹ כּוֹכָב רוֹעֵד שׁוּב וּמִתּוֹכוֹ כְּמוֹ מִדַּרְדְּרִים גִּצִּים לְמָטָּה. זָכַר וְרָשַם: ז. בַּבֹּקֶר אָמַר לַשְּׁלִיחִים: אֲנִי מַאֲמִין שֶׁבַָּעִיר לוּז תְּשׁוּעַתְכֶם.
לְמָחֳרָת הִשְׁכִּימוּ הַשְּׁלִיחִים וְהָלְכוּ אֶל הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי לְהִפָּרֵד מֵעָלָיו בִּתְפִלָּה. לִוָּה אוֹתָם קָהָל רָב, בָּכוּ וְהִתְפַלְּלוּ בְּצִבּוּר, אַחַר נִפְרְדוּ וּפָנוּ לְדַרְכָּם לָעִיר לוּז.
ב. 🔗
וְהָעִיר לוּז – חוֹמָה לָהּ בְּצוּרָה, אִילָן חָסֹן אֶחָד בְּתוֹךְ הַחוֹמָה וּבְרֵכָה סְמוּכָה לָהּ, וְכָל הָרוֹצֶה לְהִכָּנֵס לָעִיר – עָלָיו לִטְבֹּל תְּחִלָּה בַּבְּרֵכָה וּמִיַּד נִגְלֶה פֶּתַח בְּתוֹךְ הָאִילָן וּמִבִּפְנִים נִשְׁמָע קוֹל: יָבוֹא טָהוֹר!
בָּאוּ שְׁנֵיהֶם לְאוֹתוֹ אִילָן, קָרְאוּ תְּהִלִּים וְהִתְכּוֹנְנוּ לְטְבֹּל בְּאוֹתָהּ בְּרֵכָה, אַךְ עֵינֵיהֶם חָשְׁכוּ בְּהַבִּיטָם בַּבְּרֵכָה, וְהִנֵּה הִיא מְלֵאָה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים. הֵם נִרְתְּעוּ אָחוֹר… אַךְ אֶחָד מֵהֶם, ר' מָרְדְּכַי, הִתְאוֹשֵׁשׁ וְאָמַר בְּעֹז־רוּחַ:
– רוֹאֶה אֲנִי נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים אֵלֶּה כְּאִילוּ אֵינָם. מָה אָנוּ וּמַה חַיֵּינוּ כְּשֶׁאָחֵינוּ נְתוּנִים בְּצָרָה?
אָמַר, עָצַם עֵינָיו וְקָפַץ פְּנִימָה. חֲבֵרוֹ הִתְאַזֵּר עֹז גַם הוּא, קָרַב בְּצַעֲדֵי אוֹן, אַךְ בְּגִשְׁתּוֹ נָפְלָה עָלָיו אֵימָה גְדוֹלָה וְנָסוֹג אָחוֹר. ר' מָרְדְכַי יָצָא אַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה מִתּוֹךְ הַבְּרֵכָה כְּשֶׁכֻּלּוֹ מְבֻשָּׂם וּמְדֻשַּׁן־עֹנֶג, וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ:
– כָּל עִנְיַן הַנְּחָשִׁים וְהָעַקְרַבִּים אֵינוֹ אֶלָּא אֲחִיזַת עֵינַיִם. רוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַעֲמִידֵנוּ בְּנִסָּיוֹן. קָפַצְתִּי פְּנִימָה וְהִנֵּה אֵין זֵכֶר לְנָחָשׁ וְעַקְרָב, אֶלָּא נַחַל אֲפַרְסְמוֹן זַךְ מוֹלִיךְ מֵימָיו וְרֵיחוֹת נִיחוֹחַ עוֹלִים מִמֶּנּוּ. כְּשֵׁם שֶׁפִּקְפַּקְתִּי קֹדֶם: לָרֶדֶת אוֹ לֹא לָרֶדֶת, – כֵּן קָשֶׁה הָיָה לִי עַכְשָׁו לְהַחֲלִיט: לַעֲלוֹת אוֹ לֹא לַעֲלוֹת… מָהֵר נָא, אָחִי, וַעֲשֵׂה כָּמוֹנִי וְנִכָּנֵס לָעִיר לוּז.
הִשְׁתּוֹמֵם חֲבֵרוֹ, נָטַל אֶת סֵפֶר הַתְּהִלִּים בְּיָדוֹ וְקָרָא מִתּוֹכוֹ:
"אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי…
יִשְׁלַח מִמָּרוֹם, יִקָּחֵנִי, יִמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים…"
וְקָרַב בְּחִפָּזוֹן אֶל הַבְּרֵכָה – מוּכָן לַכֹּל, אַךְ כְּשֶׁרָאָה אֶת הַנְּחָשִׁים הַמַּחֲלִיקִים, מִתְפַּתְּלִים, נוֹשְׂאִים רָאשֵׁיהֶם אֶל עָל וּלְשׁוֹנוֹתֵיהֶם שְׁלוּחוֹת לִקְרָאתוֹ נִרְתַּע שׁוּב, וּבֵינָתַיִם נִפְתַּח הַפֶּתַח בָּאִילָן וְקוֹל נִשְׁמַע:
– יָבוֹא טָהוֹר!
נִפְרַד ר' מָרְדְכַי בְּצַעַר מֵעַל חֲבֵרוֹ מִתּוֹךְ חִבּוּקִים וּנְשִׁיקוֹת וְנִכְנַס לְבַדּוֹ. וְהָאִילָן נִסְגַר אַחֲרָיו.
ג. 🔗
וְלוּז הִיא כְּיָדוּעַ, עִיר שֶׁאֵין לְמַלְאַך־הַמָּוֶת שִׁלְטוֹן בָּהּ. חַיִּים בָּהּ בְּנֵי הָאָדָם מֵאוֹת וְאַלְפֵי שָׁנִים, וְחוֹמוֹת לוּז שׁוֹמְרוֹת עֲלֵיהֶם מִמַּחֲלָה וָמָוֶת, וְרַק אִם תַּחֲלֹף רוּחַ עַל אָדָם וְהָלַךְ וְהוֹצִיא רֹאשׁוֹ אֶל מֵעֵבֶר לָחוֹמָה – וְנִגַּף וָמֵת.
ר' מָרְדְכַי יָדַע זֹאת, אַךְ אֵינָהּ דוֹמָה שְׁמִיעָה לִרְאִיָּה. הוּא הִתְפַּלֵּא וְהִתְפָּעֵל בִּרְאוֹתוֹ אֶת בְּנֵי לוּז, וְהִנֵֵּה הֵם גּבוֹהִים כַּעֲנָקִים וּפְנֵיהֶם צַחִים מֵחָלָב, וַיְהִי הוּא כְּחָגָב וּכְצֵל לְעֻמָּתָם. הַלּוּזִים הַמִּצְטַיְּנִים בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים קִבְּלוּהוּ יָפֶה. הִקִיפוּהוּ בִּשְׁאֵלוֹת עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּחוּץ לְחוֹמוֹתֵיהֶם, וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה שֶׁל מֶלֶךְ קוּשְׁטָא קָפְצוּ וְקָרְאוּ:
– נִתְגוֹדֵד לִגְדוּדִים, נֵלֵךְ וְנַהַרְגֵּהוּ!
אֲבָל מַה עֶרֶךְ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּשָׁעָה שֶׁכָּל הַמּוֹצִיא רֹאשׁוֹ מֵחוֹמַת הָעִיר וָחוּצָה נוֹפֵל חָלָל?…
אָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ אֶל הָרַב וְנִמָּלֵךְ בּוֹ! עָנוּ לוֹ: אֵין רַבֵּנוּ עֵר. אָמַר: בּוֹאוּ וּנְעִירֵהוּ! עָנוּ לוֹ: “לֹא קַל הַדָּבָר… וְכִי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֶת הַמַּעֲשֶׂה בְּרַבֵּנוּ עִירָא?”
– לא שָׁמַעְתִי וְלֹא יָדַעְתִּי.
– וּבְכֵן תֵּדַע לְךָ, שֶׁרַבֵּנוּ עִירָא אֵינֶנּוּ בֶּן דוֹרְכֶם זֶה, כִּי בֶּן דוֹרוֹ שֶׁל דָוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה וַחֲבֵרוֹ, וְדָוִד הוּא שֶׁשְּׁלָחוֹ לְכַאן לְנָהֵל אֶת הָעֵדָה. בָּא אֶל חוֹמָתֵנוּ, טָבַל בַּבְּרֵכָה, נִכְנַס, הֶרְאָה אֶת מְגִלַּת דָוִד הַמֶּלֶךְ וְקִבַּלְנוּהוּ לְנָשִׂיא עָלֵינוּ. אֲהַבְנוּהוּ וַיֶּאֱהָבֵנוּ, אַךְ כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ, כִּי מֵת דָוִד הַמֶּלֶךְ קָרָא לָנוּ, עָלָה עַל בָּמָה, הִסְפִּיד אֶת דָוִד רֵעֵהוּ, וְסִיֵּם בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: אֵין לִי חַיִּים בִּלְעָדָיו, אֶגַּשׁ אֶל הַחוֹמָה, אוֹצִיא רֹאשִׁי וְאָמוּת.
– וַאֲנַחְנוּ מָה? – שָׁאַלְנוּ כֻּלָּנוּ.
חִיֵּךְ רַבֵּנוּ עִירָא וְאָמָר:
– חָיֹה תִּחְיוּ לָכֶם בְּשָׁלוֹם, וְאלֹהִים יַאֲרִיךְ יְמֵיכֶם!…
אָמַרְנוּ: אֵין לְךָ רְשׁוּת לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם וּלְהִסְתַּלֵּק מֵעֲבוֹדָתֶךָ… מְגִלַּת דָוִד שְׁמוּרָה אִתָּנוּ, וּבָהּ לֹא קָבְעוּ זְמָן לְשִׁלְטוֹנְךָ בַּעֲדָתֵנוּ.
חִיֵּךְ שׁוּב רַבֵּנוּ עִיָרא וְאָמָר: הָרְשׁוּת בְּיָדִי!
עָנִינוּ לוֹ: אָמְנָם הָרְשׁוּת לְךָ לִבְחֹר בַּחַיִּים אוֹ בַּמָּוֶת, אֲבָל גַם לָנוּ רְשׁוּת זֹאת נְתוּנָה. אַחַת מִשְּׁתַּיִם: אוֹ שֶׁגַּם אַתָּה תִּחְיֶה אוֹ שֶׁגַּם אָנוּ נָמוּת.
דִּבֵּר עַל לִבֵּנוּ, וְאָנוּ בְּאַחַת: אִתְּךָ אָנוּ לְחַיִּים וּלְמָוֶת. הִצְטַעֵר מְאֹד. אַךְ אָמַר בְּלִבּוֹ: “קַל לְאַיֵּם וְקָשֶׁה לְקַיֵּם, אֶת הַשַּׁעַר לֹא יֵצֵאוּ…”
לְמָחֳרָת קָם וְהָלַךְ אֶל הַשָּׁעַר… קָמִים אָנוּ כָּל בְּנֵי לוּז, אֲנָשִׁים, נָשִׁים, זְקֵנִים וְטַף, וְנוֹהֲרִים אַחֲרָיו. עוֹבְרִים עַל יַד בָּתֵי הַכְּנֶסֶת וְקוֹרְאִים:
– שָׁלוֹם לָכֶם, בָּתֵי כְּנֵסִיּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים! לֹא נִזְכֶּה עוֹד לִרְאוֹתְכֶם וּלְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלְּכֶם!
כֹּה קָרָאנוּ מֵרָחוֹק, וְחָשַׁשְׁנוּ לְהִתְקָרֵב, פֶּן יָחִישׁ רַבֵּנוּ צְעָדָיו… וְהוּא עֲדַיִן מְקַוֶּה כִּי נַחֲזוֹר.
הִגַּעְנוּ לְסִמְטָה אַחֲרוֹנָה. רַבֵּנוּ עִירָא הוֹלֵךְ כְּרָגִיל בְּרֹאשׁ וְכָל הַקָּהָל אַַחֲרָיו… רַבִּי עִירָא מַמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ, חוֹשֵׁב: “יִרְאוּ בְּמוֹתִי וְיָּשׁוּבוּ”, אַךְ פִּתְאֹם פָּרַץ צִבּוּר אֲנָשִׁים לְפָנָיו וְקָרָא:
– בַּחַיִּים הָלַךְ רַבִּי עִירָא בְּרֹאשֵׁנוּ, אֲבָל עַתָּה, בְּבָחֳרוֹ בַּמָּוֶת, – נֵלֵךְ אָנוּ בְּרֹאשׁ!
וְנִדְחֲקוּ אֶל הַשָּׁעַר. שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ כְּבָר הוֹצִיאוּ רָאשֵׁיהֶם מִבַּעַד לַשַּׁעַר וָמֵתוּ… נִבְהַל רַבִּי עִירָא, הִפְסִיק אֶת מַהֲלָכוֹ וְשָׁב, וְאָנוּ אַחֲרָיו. עָלָה רַבִּי עִירָא עַל רֹאשׁ גִבְעָה זוֹ שֶׁלְּפָנֵינוּ וְהִסְפִּיד אֶת הַמֵּתִים, בּוֹכֶה וּמוֹדֶה כִּי הוּא הֵמִיט אֶת הָאָסוֹן. בִּשְׁעַת כּשֶׁר זוֹ הִשְׁבַּעְנוּ אוֹתוֹ לֹא לָצֵאת אֶת שַׁעַר הָעִיר בְּלִי יְדִיעָתֵנוּ…
אָמַר: הִסְכַּמְתִּי, אֲבָל מַה אֶעֱשֶׂה וְטַעַם הַחַיִּים נִטַּל מִמֶּנִי, בְּהִלָּקַח מֵעַל רֹאשֵׁנוּ הָעֲטָרָה, בְּמוֹת עָלַי רֵעִי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל?
טִכַּסְנוּ עֵצָה וּמָצָאנוּ, שֶׁהָעִיר לוּז, מִכֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת רִיב וּמְדָנִים, אֵין לָהּ צֹרֶךְ רַב בְּרַב וּבְשׁוֹפֵט עֵר כָּל הַיָּמִים. לָכֵן קָבַעְנוּ לְרַבֵּנוּ עִירָא חֶדֶר מְיֻחָד, שֶׁבּוֹ יִישַׁן רֹב יָמָיו, וְרַק שָׁלֹש פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵעוֹר וְיַאֲצִיל לָנוּ בְּרָכָה: בְּפֶסַח, שָׁבוּעוֹת וְסֻכּוֹת. רַק בְּהִתְרָחֵשׁ דָּבָר, שֶׁאֵין לְפָתְרוֹ בִּלְעָדָיו, יִכָּנְסוּ נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לְחֶדְרוֹ, יִקְרְאוּ בַּתְּהִלִּים פְּרָקִים אֲחָדִים וְהוּא נֵעוֹר, נוֹטֵל יָדָיו, טוֹעֵם מַשֶּׁהוּ מִן הַצּוֹמֵחַ, כִּטְעִימַת צִפּוֹר, גוֹמֵעַ מְעַט מַיִם, מְשׂוֹחֵחַ קְצָת וּכְּכַלּוֹתוֹ שִׂיחָתוֹ יָנִיעַ רֹאשׁוֹ לָאוֹרְחִים לְאוֹת פְּרִידָה, יְבָרֵךְ “הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה”, יוֹרִיד רֹאשׁוֹ, וְתַרְדֵמָה תִּנָּסֵךְ עָלָיו כְּהֶרֶף עָיִן.
טוֹב שֶׁיָּדַע זֹאת ר' מָרְדְּכַי.
הוּא פָּנָה תֵּכֶף אֶל נְשִׂיאֵי הָעִיר, וּבְלִי שְׁהִיּוֹת הָלְכוּ אִתּוֹ אֶל חֲדַר רַבֵּנוּ עִירָא. אַךְ נִכְנְסוּ וּכְבָר מְצָאוּהוּ עֵר. שָׁאַל ר' עִירָא עַל הַפָּנִים הַחֲדָשׁוֹת וְר' מָרְדְכַי סִפֵּר עַל כָּל אֲשֶׁר אִתּוֹ. מֵעֵינֵי רַבֵּנוּ עִירָא הִתְגַּלְגְּלוּ שְׁתֵי דְמָעוֹת גְדוֹלוֹת, וְיָשִׁישׁ אֶחָד, הַצָּעִיר שֶׁבָּאוֹרְחִים, נִגֵּב אֶת דִּמְעוֹת הָרַב בְּיָד רַכָּה. אָז אָמַר רַבֵּנוּ עִירָא אֶל ר' מָרְדְּכַי:
– הַלַּיְלָה בָּאַשְׁמֹרֶת הַשְּׁנִיָּה תֵּצֵא מִכַּאן וְתֵלֵךְ לְךָ בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת וּמָנֹה תִמְנֶה אֶת צְעָדֶיךָ, שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם בְּמִסְפָּר, כְּמִנְיַן “חֶסֶד”. אָז תִּדְפֹּק בַּדֶּלֶת שֶׁלְּפָנֵיךָ, תִּפְקַח עֵינֶיךָ וְתִוָּשֵׁעַ.
בַּשָּׁעָה הַקְּבוּעָה עָשָׂה ר' מָרְדְּכַי כַּאֲשֶׁר צֻוָּה. צָעַד… וְהַדֶּרֶךְ קָפְצָה תַּחַת רַגְלָיו. כְּשֶׁכָּלוּ הַצְּעָדִים, שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם בְּמִסְפָּר, דָפַק, פָּקַח עֵינָיו, וְהִנֵּה הוּא בְּתוֹךְ עֹמֶק מְעָרָה הַשְּׁטוּפָה כֻּלָּה אוֹר־בֹּקֶר רַךְ. הוּא מַמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ, רוֹאֶה אֶת שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד וּמַגִּיעַ לִמְקוֹם־מְנוּחָתוֹ… עַל הַשֻׁלְחָן שֶׁלְּפַָנָיו כֶּתֶר מְשֻׁבַּץ אֲבָנִים יְקָרוֹת וְשַׁרְבִיט זָהָב, מְגִלַּת תְּהִלִּים, מְנוֹרַת פָּז, וְכִנּוֹר תָּלוּי מְנַגֵּן בִּנְשָׁב הָרוּחַ, הַכֹּל כַּמְתֹאָר בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים.
יָשַׁב דָוִד הַמֶּלֶךְ. ר' מָרְדְּכַי מְסַפֵּר עַל הַצָּרוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא, וְהוּא מַקְשִׁיב לְכָל־הֶגֶה וּמַרְגִיעוֹ:
– מְנַע קוֹלְךָ מִבֶּכִי וְאַל נָא תִּדְאַג, בְּנִי, אַךְ סַפֵּר נָא לָנוּ עַל אַרְצֵנוּ, עַל בֵּית לֶחֶם עִירִי וְגִבְעוֹתֵיהָ… הֲתִשָּׁמַע שִׁירַת יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶן? וּתְהִלוֹתֵינוּ וּזְמִירוֹתֵינוּ וּמִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בְּנִי, – הֲנִשָּׂאִים הֵם עַל פִּי בְּנֵי עַמִּי?
ר' מָרְדְכַי עָנָה עַל כָּל הַשְּׁאֵלוֹת, עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וּכְשֶׁנִּפְרַד מֵעֲלֵיהֶם הִגִּישׁ לוֹ הַמֶּלֶךְ תַּפּוּחַ אֶחָד וְאָמַר, כִּי יְחַלְּקֵהוּ לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים. רֶבַע יִקַּח לְעַצְמוֹ, רֶבַע יִתֵּן לְעִירָא, חֵלֶק לַחֲבֵרוֹ שֶׁלְּיַד הַבְּרֵכָה, וְהַשְּׁאָר לְמֶלֶךְ קוּשְׁטָא.
בְּקִידוֹת וּבְהִשְׁתַּחֲוָיוֹת נִפְרַד מֵעָלָיו ר' מָרְדְּכַי. יָצָא, עָצַם עֵינָיו, מָנָה שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם צְעָדִים וְנִמְצָא לְיַד חֶדְרוֹ שֶׁל רַבִּי עִירָא, אֲשֶׁר הָיָה עֵר עֲדַיִן, מָסַר לוֹ חֶלְקוֹ בַּתַּפּוּחַ, וּבְבִרְכַּת שָׁלוֹם נִפְרָד וְיָצָא, וְעִירָא נִרְדָּם.
ד. 🔗
קִצּוּר הַדָּבָר: ר' מָרְדְּכַי נֶחְפַּז אֶל הַפֶּתַח שֶׁבָּאִילָן, יְצָאוֹ וּמָצָא אֶת חֲבֵרוֹ, כְּשֶׁכֻּלּוֹ רוֹעֵד עֲדַיִן עַל יַד הַבְּרֵכָה, פָּנָיו רָזוּ מְאֹד וְעֵינָיו בּוֹלְטוֹת. הוּא לֹא הִכִּיר אֶת ר' מָרְדְּכַי, עָמַד לְיַד הַבְּרֵכָה, שְׂפָתָיו לוֹחֲשׁוֹת תְּהִלִּים וְהוּא מִתְכּוֹנֵן עוֹד לִטְבִילָה, קָרֵב וְנָסוֹג, קָרֵב וְנָסוֹג. מִהֵר ר' מָרְדְכַי, וְהִגִישׁ לוֹ אֶת רֶבַע הַתַּפּוּחַ וּמִיַּד שָׁב לְאֵיתָנוֹ…
שְׁנֵיהֶם חָזְרוּ לְקוּשְׁטָא. וּבְבוֹאָם לא סָרוּ לְשׁוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא הָלְכוּ יָשָׁר אֶל הֵיכַל הַמֶּלֶךְ. הֵם בָּאִים, וְהִנֵּה בְּכִי תַמְרוּרִים נִשְׁמָע: הַמֶּלֶךְ הִתְעַלֵּף, וְהָרוֹפְאִים נִלְאִים לַהֲשִׁיבוֹ לַחַיִּים. אָמַר ר' מָרְדְכַי, שֶׁאִתּוֹ תְּרוּפָה. מִיַּד הִכְנִיסוּהוּ לִפְנַי וְלִפְנִים. הִגִּישׁ אֶל שִׂפְתֵי הַמֶּלֶךְ אֶת חֵלֶק הַתַּפּוּחַ וַיָּקָם וַיֶּחִי.
רָאָה הַמֶּלֶךְ אֶת רוֹפְאוֹ־גוֹאֲלוֹ וַיִּשְׂמַח וַיְסַפֵּר לוֹ כִּי לְפֶתַע פִּתְאֹם נִגְלָה אֵלָיו דָוִד הַמֶּלֶךְ בְּעַב עָנָן… שָׁמַע זֹאת ר' מָרְדְּכַי, וְגִלָּה לוֹ מִי הוּא וּמֶה עָבַר עָלָיו בִּירוּשָלָיִם וּבְלוּז. הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ סְלִיחָתוֹ, וּלְמָחָר הָלַךְ לְבֵית־כְּנֶסֶת הַיְּהוּדִים, פָּתַח אֶת אָרוֹן־הַקֹּדֶשׁ וּבִקֵּשׁ מְחִילָה מֵאֱלֹהִים וּמִיִּשְׂרָאֵל עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות