“יתעלם” מופיע במקור המודפס, אבל על–פי תחילת הבית הבא צפוי שיהיה ‘יתערם’; יתכן שנפלה טעות בהדפסה המקורית – הערת פב"י ↩
“ההוא” במקור המודפס, כך בכתובים (בראשית י“ז י”ד ובמקומות אחרים במקרא) – הערת פב"י ↩

t [שָׁם בָּרָמָה]

שָׁם בָּרָמָה, שָׁם נִשְׁקֶפֶת

חָרְבָּה שְׁמֵמָה אַף נוֹפֶלֶת,

וּבַלַּיְלָה שֵׁדֵי לַיְלָה

שָׁם יָחֹלוּ, שָׁם יִרְקֹדוּ.

אַךְ מִלְּפָנִים, בִּימֵי קֶדֶם,

שָׁם – עוֹד זוֹכְרִים – רָאֲתָה עַיִן

בַּיִת גָּדוֹל, בֵּית-הַכְּנֶסֶת,

וּבַחוּרִים שָׁם לָמָדוּ.

וּבַחוּרִים שָׁם לָמָדוּ –

אַךְ בָּעֵמֶק שָׁם בָּאֹהֶל

יַחַד אֵם וּבַת יָשָׁבוּ;

בַּת לוֹקַחַת לֵב רוֹאֶיהָ.

שָׁם בָּרָמָה, שָׁם יִלְמָדוּ –

אַךְ גַּם נֶפֶשׁ יֵשׁ לַנַּעַר,

נֶפֶשׁ חֲפֵצָה; וְאֶחָד נַעַר

חָמַד, אָהַב הַנֶּחְמָדָה.

לַיְלָה, לַיְלָה, עֵת כִּי נָחוּ

הַבַּחוּרִים וַיִּישָׁנוּ

וַיְהִי עָזוּב בֵּית-הַכְּנֶסֶת –

שָׁם הַשְּׁנַיִם, שָׁם נוֹעָדוּ.

שָׁם יָשָׁבוּ, שָׁם נֶעֱצָבוּ,

וַיִּצְחָקוּ, אַף נָשָׁקוּ;

שָׁם שָׂמָחוּ, שָׁם נֶאֱנָחוּ –

אַךְ בָּא יוֹמָם כִּי נִתְפָּשׂוּ.

כִּי הַשַּׁמָּשׁ צָד אוֹתָמוֹ

כַּצִּפֳּרִים לִפְנוֹת בֹּקֶר…

וּבְמַקְלֵהוּ בַּרְזֶל עֶשֶׁת

הִכָּה, הִכָּה רֹאשׁ וּזְרֹעַ.

אָז אֶת-חָלְיוֹ שָׁם בָּרָמָה

חָלָה שְׁלשִׁים יוֹם הַנַּעַר;

גַּם הַנַּעֲרָה שָׁם בָּעֵמֶק

חָלְתָה שְׁלשִׁים יוֹם חָלָתָה.

אָז שָׁכָבוּ, אָז נֶעֱצָבוּ,

לֹא צָחָקוּ, לֹא נָשָׁקוּ –

וַיָּמוּתוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד,

גַּם הַנַּעֲרָה גַּם הַנָּעַר.

וּמִנִּי-אָז שָׁם נִשְׁקֶפֶת

חָרְבָּה שְׁמֵמָה וּמַפֹּלֶת,

וּבַלַּיְלָה שֵׁדֵי לַיְלָה

שָׁם יָחֹלוּ אַף יִרְקֹדוּ.

t שְׁתֵּי קְעָרוֹת

I

וּבְהַר נְבוֹ מֹשֶׁה. עַל-פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד

מִתְאַבֵּךְ הֶעָנָן וְיוֹרֵד וְרוֹעֵד.

וּמשֶׁה אִיש זָקֵן; כִּמְעַט עוֹד יָנוּעַ,

כִּמְעַט כַּפּוֹת רַגְלָיו עוֹד יַתִּיק וְצוֹעֵד –

אָז יִקְרָא לִמְשָׁרְתוֹ הַטּוֹב לִיהוֹשֻׁעַ:

"יְהוֹשֻׁעַ! בֶּן-עֶשְׂרִים אָנֹכִי וּמֵאָה –

כַּד-חֶרֶשׂ נִשְׁבֶּרֶת עַל-יַד הַמַּבּוּעַ –

וְרוּחִי מֶה עָיֵף, וְנַפְשִׁי נְכֵאָה;

לֹא אוּכַל, לֹא אוּכַל עוֹד עָבוֹד מֵעַתָּה;

אַךְ אַתָּה, תַלְמִידִי, הֵן אוֹנִים מְלֵאָה

וּלְשַׁד דְּמֵי נֹעַר זֹה נַפְשְׁךָ אַתָּה,

וּבְשָׂרְךָ מָה רַעֲנָן – רֵשׁ אַתָּה מְקוֹמִי

וַעֲבוֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן… מָה רוּחֲךָ חַתָּה?!

אַל אוֹתִי תִרְאֵנִי כִּי גָז מֶנִּי שְׁלוֹמִי,

אַל אֶהְיֶה אָנֹכִי לְמוֹפֵת אֵלֶיךָ:

אָנֹכִי אִישׁ-חֲלוֹמוֹת, וַחֲזוֹנַי וַחֲלוֹמַי

נָשַׁמּוּ, נָבוֹסוּ – אַךְ אַתָּה… עָלֶיךָ

הִמְטִירוּ שָׁמַיִם מַתָּנוֹת נִפְלָאוֹת

וְטוֹבוֹת מִמֶּנִּי; בְּיָדְךָ חֵילֶךָ,

בְּיָדְךָ גוֹרָלְךָ וַעֲתִידוֹת כָּל-בָּאוֹת,

כִּי אַתָּה אִישׁ-מַעֲשֶׂה, אִישׁ פֹּעַל וָכֹחַ,

וְזָרִים מַכְאוֹבוֹת לְךָ וְנוֹרָאוֹת

שֶׁל חוֹלֵם שׁוֹשַׁנִּים וּמוֹצֵא רַק חוֹחַ –

וְחָלֹם וְהָזֹה לֹא תֵדַע… וְאוּלָם

כִּי תַעֲלֶה לָקַחַת לְךָ כְּלִיל הַמַּלְקוֹחַ

הָאָהוּב לָאָדָם, אָז זְכֹר כִּי בַסֻּלָּם

מִתְרַגְּזִים הַשְׁלַבִּים מִתַּחַת רַגְלַיִם –

וְרַק אִם חָכַמְתָּ, וְעָבַרְתָּ אֶת-כֻּלָּם.

חֲכָם-נָא… עוֹד יֶלֶד וּבְאֶרֶץ מִצְרַיִם

הָיִיתִי וּלְפָנַי אָז שָׂמוּ שְׁתֵּי קְעָרוֹת:

בַּקְּעָרָה הָאַחַת זְהַב-פַּז-פַּרְוַיִם

וְאֵשׁ וְגֶחָלִים בַּשֵּׁנִית נִחָרוֹת.

וַאֲנִי – לֹא אֲכַחֵד – חָשַׁקְתִּי לָקַחַת

אֶת-קַעֲרַת הַזָּהָב עִם כָּל-הַיְקָרוֹת;

אַךְ הִנֵּה בָּא מַלְאָךְ מִמָּרוֹם, מִשַּׁחַת,

וַיִּדַּח יְמִינִי, וָאֶקַּח גֶּחָלִים

עִם לַבַּת שַׁלְהֶבֶת בָּאֵשׁ מִתְלַקַּחַת…

הוֹשֵׁעַ! קַח זָהָב, קַח אַתָּה הַשְּׁקָלִים,

קַח אַתָּה מַה-תִּקָּח – אַךְ לֹא אוֹר זָרוּעַ,

לֹא אֵשׁ, לֹא זִיק נֹגַהּ… כָּל-אֵל רַק הֲבָלִים!

הֲתַחְפֹּץ כִּי תִהְיֶה כָמוֹנִי נָגוּעַ?

הֵן אַתָּה חָכַמְתָּ, תַּלְמִידִי יוֹשֻעַ!

II

גַּחֲלֵי אֵשׁ – מֵאָז אֵשׁ תֹּפֶת,

אֵשׁ אוֹכֶלֶת בִּי יוֹקֶדֶת;

וְאֶת-כָּל-חַדְרֵי לִבִּי מְלֵאָה,

וְעַל-לְשׁוֹנִי הִיא רוֹעֶדֶת.

אֵשׁ – אָז יַם-סוּף לִי בָקַעְתִּי

אַף עָבַרְתִּי תְהוֹם נוֹזֶלֶת;

אַךְ לַשָּׁוְא, כִּי עוֹד אֵשׁ תֹּפֶת,

אֵשׁ יוֹקֶדֶת בִּי אוֹכֶלֶת!

אֵשׁ – וָאֶבְקַע צוּר, וּמַיִם

קַרְתִּי לִי בְיָד חוֹרֶדֶת;

אַךְ לַשָּׁוְא, כִּי עוֹד אֵשׁ תֹּפֶת,

אֵשׁ אוֹכֶלֶת בִּי יוֹקֶדֶת!

מוֹקְדֵי עוֹלָם הֵם, וּלְעוֹלָם

לֹא יוּעַמּוּ, לֹא יִתַּמּוּ;

כִּי רַק אַבִּיט אָדָם רֶגַע –

וּמוֹרָשֵׁי לִבִּי חַמּוּ.

מוֹקְדֵי עוֹלָם, וּבַעֲלוֹתָם

אוֹכֵל, בּוֹעֵר בִּי הַמַּחַץ:

אִי לָךְ רָאֹה רַק נִלְחָצִים,

אִי לָךְ רָאֹה רַק הַלַּחַץ!

כִּי רָאִיתִי רַק נִגָּשִׂים

עִם הַדְּמָעוֹת בָּעֵינָיִם,

קָהָל גָּדוֹל, קְהַל עֲבָדִים,

וּמוּעָקָה עַל-מָתְנָיִם.

וּבִמְקוֹם שָׁם עָשׁוּק נוֹפֵל,

עוֹמֵד עוֹשֵׁק וּמְנַצֵּחַ;

וּבָמוֹתָיו בּוֹנֶה גִבּוֹר

עַל-יְסוֹדוֹת גֵּיא מַטְבֵּחַ.

וְאִם אָכַלְתִּי, אָז חָשַׁבְתִּי:

כַּמָּה עַתָּה זֶה יִרְעָבוּ!

וְאִם יָשַׁנְתִּי: – כַּמָּה עַתָּה

מִבְּלִי מָעוֹן לֹא יִשְׁכָּבוּ!

וּמִסָּבִיב כָּל-הַקָּהָל

רוֹאֶה, מַבִּיט כֹּל כָּמוֹנִי,

רוֹאֶה אָדָם, רוֹאֶה דֶמַע –

אַךְ לֹא יִרְאֶה אֶת-הָעֹנִי,

כַּאֲשֶׁר אֶרְאֶה רַק אָנֹכִי.

וּבִבְעֹר הָאֵשׁ יָצַקְתִּי

אִשִָׁי זֶה בְאַלְפֵי חֻקִּים;

אָז הוֹרֵיתִי, אָז צָעַקְתִּי:

בָּשָׂר תּאֹכְלוּ – תְּנוּ לָרְעֵבִים

מִן-הַמּוֹתָר לוּ-גַם גָּרֶם;

תְּנוּ מָה-תִּתְּנוּ, תְּנוּ וְלוּ-גַם

לֶקֶט קָצִיר, פֶּרֶט כָּרֶם.

שָׂדוֹת תִּקְנוּ – אַל לִצְמִיתוּת

יִצְבֹּר אִישׁ אֶת-כָּל-הַכָּסֶף;

הִנֵּה יוֹבְלוֹת: רַק אַל תַּחַת

יַד אֲחָדִים כֹּל יֵאָסֶף.

אִישׁ כִּי יָמוּךְ – אַךְ מִסָּבִיב

לָעֲגוּ, שָׂחֲקוּ אַף הִשְׁתָּאוּ;

אָז לִי פֶתִי, אָז לִי נָבִיא,

אָז לִי חוֹלֵם חֲלוֹם קָרָאוּ.

אֶת-כָּל-אֵלֶּה לִי עָשָׂתָה

לַבַּת אֵשׁ זֹאת הַדּוֹלֶקֶת

בִּי מֵאָז הֱיוֹתִי חוֹזֶה –

וְעוֹד אֶת-דָּמִי הִיא יוֹנֶקֶת.

אֶת-כָּל-אֵלֶּה לִי עָשָׂתָה

יַד הַמַּלְּאָךְ, כִּי הֵטִילָה

בִי הָאֵשׁ וּלְנֶגֶד חֶפְצִי –

הִיא אֶת-חַיַּי בִּי הִרְעִילָה.

הוֹי, אֲרוּרִים הַמַּלְאָכִים

נוֹתְנֵי אֵשׁ לָאִישׁ וָרוּחַ –

הֵן לֹא יִשְׁקוֹט זֶה מִזַּעְפּוֹ,

הֵן לָעַד לֹא עוֹד יָנוּחַ!

הִנֵּה שַׂבְתִּי אַף זָקַנְתִּי,

הִנֵּה יָמַי כְּבָר נִזְעָכוּ,

אַף עָיַפְתִּי, אַף יָגַעְתִּי –

אַךְ בְּלִבִּי לֹא נִדְעָכוּ

לַבּוֹת אִשִּׁי. אֻמְלָל, אֻמְלָל

אִישׁ בּוֹ תָמִיד אֵשׁ בּוֹעֶרֶת,

וְהוּא כַזָּר בֵּין עֵדָה זָרָה,

עֵדָה רוּחַ לָהּ אֲחֶרֶת!

III

אַךְ אַתָּה, יְהוֹשֻׁעַ, הֵן אַתָּה אִישׁ חָכָם –

עָלֶיךָ אֶסְמוֹךְ אֶת-יָדִי;

קוּם אַתָּה וַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן וְכַלֵּה

בְחָכְמָה אֶת-אַחֲרִית מַעְבָּדִי –

רַק לֹא תִבְחַר קַעֲרַת גֶּחָלִים.

עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן, הֵן עַם זֶה עַם סָכָל,

וּתְהִי לוֹ בִן-רֶגַע לְמוֹשֵׁל;

וַאֲנִי יְדַעְתִּיךָ: הֵן אַתָּה לֹא יֵרַךְ

בְּךָ לִבְּךָ לְמַרְאֵה אִישׁ כּוֹשֵׁל –

רַק לֹא תִבְחַר קַעֲרַת גֶּחָלִים.

וּבְיָדְךָ הַחֲזָקָה וּבְלִבְּךָ הֶחָזָק

הֵן תַּשְׂכִּיל לְהַכְבִּיד אֶת-עֻלָּם,

וְהָיוּ עֲבָדִים לְךָ עַד-הָעוֹלָם

וִילַקְקוּ רֻקְּךָ – וְאוּלָם –

רַק לֹא תִבְחַר קַעֲרַת גֶּחָלִים.

וְאוּלָם, בֵּן מַקְשִׁיב! אֶת-קַעֲרַת הַזָּהָב,

אַל תִּשְׁכַּח, יַקִּירִי, הַקְּעָרָה

עִם שִׁקְלֵי הַזָּהָב הַנּוֹצֵץ וּפְנִינִים

וּפָז וְכָל-אֶבֶן יְקָרָה –

רַק לֹא תִבְחַר קַעֲרַת גֶּחָלִים.

וּבְחַר-נָא, הוֹי, בְּחַר-נָא הַזָּהָב – אָז תִּדְרוֹךְ

בְּגַאֲוָה עַל רָאשֵׁי הַדַּלִּים;

וַעֲבָדִים לָרׂב לְךָ יִהְיוּ וּשְׁפָחוֹת

וְסוּסִים וַחֲמוֹרִים וּגְמַלִּים –

רַק לֹא תִבְחַר קַעֲרַת גֶּחָלִים.

אָז תִּצְלַח וְתִמְשׁוֹל בְּיָד בָּאֶבְיוֹנִים –

כִּי תִגְעַר וְשָּכְחוּ רִישָׁם;

אָז תִּצְלַח וְתַעֲמִיד מִלֶּכֶת גַּם-שְׁמָשׁוֹת –

כִּי תִגְעַר וְשָּכְחוּ אִשָּׁם.

רַק לֹא תִּבְחַר קַעֲרַת גֶּחָלִים.

רַק חֲזַק-נָא וֶאֱמַץ-נָא וְחַזֵק אֶת-לִבְּךָ!

חֵן¹ תָּמִיד הָייתָ אִישׁ-חֲמֻדוֹת,

וְרֹךְ לֹא יָדַעְתָּ מֵעוֹדְךָ וַחֲנִינָה

וּרְגָשׁוֹת וּתְנוּעוֹת וּתְנוּדוֹת –

רַק לֹא תִּבְחַר קַעֲרַת גֶּחָלִים.

וְאִם יֵשׁ עוֹד כִּי יִהְיֶה זִיק אֶחָד בִּלְבָבְךָ,

אוֹ יֵשׁ כִּי יַשְׁמִיעוּ אֶת-קוֹלָם

קְרָבֶיךָ לִפְעָמִים: אָז הַשְׁמֵד גַּם-אוֹתָם –

וְלֹא תִהְיֶה כָמוֹנִי לְעוֹלָם.

רַק לֹא תִּבְחַר קַעֲרַת גֶּחָלִים.

“חן” במקור המודפס, נראה שצ“ל ‘הן’ – הערת פב”י ↩

t הַנְּדָבָה

I

הֲתִזְכֹּרוּ? – "בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה

יִכָּתֵבוּ וּבְיוֹם-כִּפּוּר

יֵחָתֵמוּ: מִי לַחַיִּים,

מִי לַמָּוֶת" – אִם לַמָּוֶת,

אָז יָבִיאוּ סֵפֶר גָּדוֹל,

כֻּלּוֹ אֵשׁ כַּדָּם אֲדֻמָּה,

וּבָאֵשׁ כַּלַּיְלָה שְׁחוֹרָה

יָד כּוֹתֶבֶת בַּגַּחֶלֶת

אֶת-שֵׁם אִישׁ הַנִּגְזָר. הַשְּׂרָפִים יָחִילוּ;

הַטּוֹבִים יִבְכָּיוּ, הָרָעִים יָגִילוּ –

וּמַלְאַךְ-הַמָּוֶת כְּבָר יִלְטוֹשׁ מַאֲכֶלֶת.

אַךְ גַּם-אָז לֹא פַסָּה תִקְוָה

עוֹד מִבֶּן-הָאָדָם. תְּשׁוּבָה,

תְּפִלָּה, צְדָקָה עוֹד תַּעֲבֵרְנָה,

עוֹד תִּקְרַעְנָה אֶת-הַגְּזֵרָה.

אָז יָצוּמוּ כָל-הָעֵדָה

מִן הַבֹּקֶר עַד לָעֶרֶב,

וּמִזָּקֵן עַד לַנַּעַר

מִמַּעֲמַקִּים יִתְפַּלָּלוּ,

וּפְסוּקֵי הַתְּהִלִים הָעוֹלִים שָׁמַיְמָה

יַשְׁלִיכוּ כָל-פֶּשַׁע בִּמְצוּלוֹת הַמַּיְמָה –

אָז רַחֲמֵי אֵל מִפְּנֵי הַדִּין יִתְגַּלְגָּלוּ.

אִם גַּם-חֶרֶב עַל-הַצַּוָּאר

לֹא יִמָּנַע אִישׁ מֵרַחֲמִים –

אִם כָּל-אֵלֶּה לֹא יוֹעִילוּ,

אָז גַּם-אָז לֹא פַסָּה תִקְוָה.

אָז יָקוּמוּ כָל-הָעֵדָה

לָצֵאת כֻּלָּם אֶל-הַקְּבָרִים,

וּבִפְתִילִים אָז יָמֹדּוּ

אֶת-כָּל-קִבְרוֹת גֵּיא צַלְמָוֶת.

הַפְּתִילִים יִמָּשְׁכוּ, הַקְּבָרִים יִמֹּדּוּ,

הַמֵּתִים יָנוּחוּ, הַחַיִּים יַעֲמֹדוּ –

וִיחִי גַם הָעוֹמֵד בֵּין חַיִּים וּמָוֶת.

אַךְ לִפְעָמִים גַּם זֶה טֶרֶם

יוֹעִיל לָנוּ. אָז רַק עֵצָה,

עֵצָה אַחַת עוֹד נִשְׁאָרָה:

לִקְבֹּץ יָד-עַל-יָד “נְדָבוֹת”.

אַךְ לֹא נִדְבַת מַתְּנַת כֶּסֶף

וּכְמוֹ-כֵן לֹא נִדְבַת זָהָב:

נִדְבַת יָמִים, נִדְבַת שָׁנִים

הִיא הַנְּדָבָה הַמְבֻקֶּשֶׁת.

כָּל-אִישׁ מִן-הָעֵדָה שֶׁלִּבּוֹ יִדְּבֶנּוּ,

הוּא חֵלֶק מֵחַיָּיו לַחוֹלֶה יִתְּנֶנּוּ –

וּתְחִיָּה חֲדָשָׁה לוֹ מִנְחָה מֻגֶּשֶׁת.

אִישׁ אִישׁ יִתֵּן חֶלְקוֹ; אֶחָד

יִתֵּן יוֹם, הַשֵּׁנִי חֹדֶשׁ,

וְשָׁנָה תְמִימָה יִתֵּן שְׁלִישִׁי

אוֹ גַם-יוֹתֵר – אָז יִכְתֹּבוּ

אֵת כָּל-זֹאת עַל-קְלַף הַצֶּבִי;

אַחֲרֵי-כֵן וּבְטַלִּית יוּשַׂם

קְלַף הַצְּבִי בַאֲרוֹן-הַקֹּדֶשׁ

וּלְמִשְׁמֶרֶת יַנִּיחֻהוּ –

אָז רוּחוֹת הַנְּדָבוֹת יִנָּשְׂאוּ, יֵרוֹמוּ,

וּשְׂרָפִים יֵרֵדוּ, אַף יִטְווּ, יִרְקֹמוּ

חוּט חָדָש וּלְחַיֵּי הָאִישׁ יוֹסִיפֻהוּ.

חִידוֹת מִנִּי-קֶדֶם! כּוֹכְבֵי

אֵשׁ לִי אַתֶּן, הַמַּגִּיהִים

עוֹד בִּלְבָבִי יָמִים רַבִּים

אַחֲרֵי כֻבּוּ בַּשָּׁמַיִם;

אַלְפֵי מַרְאוֹת עִם חֶזְיוֹנוֹת,

עִם אַגָּדוֹת קַדְמוֹנִיּוֹת

יֶהֱמוּ בִי, יִרְעָשׁוּ – אַלְפֵי,

אַלְפֵי מִשְׁלֵי אִמְרֵי שָׁפֶר;

וּלְבָבִי בִי יִדְוֶה, אַף עֵינַי תִכְהֶינָה,

הָאוֹרוֹת יֶחְדָּלוּ, הָרוּחוֹת תַּעֲלֶינָה –

מִמַּעַל לִי תְלוּיִם שָׁמַיִם כָּאֵפֶר.

חִידוֹת קֶדֶם, מִשְׁלֵי שָׁפֶר!

גַּם בַּת-שׁוּעַ שָׁמְעָה אוֹתָם

עוֹד בִּהְיוֹתָהּ נַעֲרָה קְטַנָּה

וּמִתְרַפְּקָה עַל אֹמַנְתָּהּ –

עַתָּה, עַתָּה נַעֲרָה גָדְלָה

זֹאת בַּת-שׁוּעַ, אַף עֵינַיִם

לָהּ מַה-גְּדוֹלוֹת, וּשְׂפָתַיִם –

אֵין בָּאָרֶץ עוֹד כָּהֵנָּה;

וּסְגֻלּוֹת כָּל-עֹשֶׁר הַנַּעֲרָה יַכְתִּירוּ

וּפְנִינִים וַחֲמֻדוֹת עַל-בְּשָׂרָהּ יָאִירוּ,

וּשְׂמָלוֹת וּרְקָמוֹת עוֹד חֵן לָהּ תִּתֵּנָּה.

אַךְ מִמּוּל הֵיכָלָהּ נִצָּב

בַּיִת קָטָן, בֵּית-הַמִּדְרָשׁ,

מְקוֹם שָׁם הָעִלּוּיִים יוֹשְׁבִים

עַל-תּוֹרָתָם וַעֲבוֹדָתָם –

וּמֵהֶם הָאֶחָד נִבְחָר,

נַעֲלֶה הוּא עַל-כָּל-חֲבֵרָיו:

כָּל-לֵב אַחֲרָיו יוֹלִיךְ שֶׁבִי

עֵת מֵאִשּׁוֹ עֵינָיו אוֹרוּ!…

וּבְעַד חַלּוֹן בֵּיתָהּ הָעַלְמָה נִשְׁקֶפֶת

וּתְמוּנַת הַבָּחוּר מוּל עֵינָהּ חוֹלֶפֶת –

וּבְלִבָּהּ רַק חִידוֹת נִשְׁכָּחוֹת יֵעוֹרוּ.

II

"בִּמְצוּלוֹת הַיַּרְדֵּן שָׁם נֵזֶר יָנוּחַ,

חֲבוּר זָהָב כֻּלּוֹ וּמִקְסַם פַּרְוָיִם –

וּמִי אִישׁ יִמְשֶׁנּוּ מִתְּהוֹמוֹת הַמָּיִם

הוּא יִהְיֶה לְמֶלֶךְ וּבְחֶבְרוֹן מָשׁוּחַ;

וּמְלֹא כָל-הָאָרֶץ מִדָּן לִבְאֵר-שֶׁבַע

כָּל-שָׂדֶה לוֹ יִהְיֶה, כָּל-בִּקְעָה, כָּל-גֶּבַע".

שִׁירִי, הַנַּעֲרָה, הוֹי שִׁירִי,

שִׁפְכִי אֶת-לִבֵּךְ כַּמָּיִם –

הֵן חֵרֵשׁ הָאָדָם מִשְּׁמוֹעַ,

אוּלַי יַאֲזִינוּ שָׁמָיִם…

"בֵּמְצוּלוֹת הַיַּרְדֵּן שָׁם כִּנּוֹר יָנוּחַ,

חֲבוּר קַרְנוֹת שֵׁן הוּא עִם מֵיתְרֵי פַרְוָיִם –

וּמִי אִישׁ יַעֲלֶנּוּ מִתְּהוֹמוֹת הַמָּיִם

הוּא יהְיֶה לִמְשׁוֹרֵר נֶאְדָּרִי בָרוּחַ;

וּזְהַב פַּלְגֵי שִׁירִים שִׂפְתוֹתָיו יָקִירוּ,

וּבְנֵי דוֹר הָאַחֲרוֹן בִּשְׁמוֹ עוֹד יַזְכִּירוּ".

זַמְּרִי, אֻמְלָלָה, זַמֵּרִי,

קִרְעִי אֶת-לִבּוֹת הָאָבֶן –

תֵּרֶד-נָא, תֵּרֵד דִּמְעָתֵךְ,

אוּלַי עוֹד אָדָם לָךְ יָבֶן…

"עַל-חוֹף מֵי הַיַּרְדֵן שָׁם אֹהֶל נָטוּעַ,

הַמְעֻלָּף אוֹר עוֹלָם, אוֹר שֶׁמֶשׁ בּוֹעֶרֶת –

וּבָחוּר שָׁם יֵשֵׁב וּמְלֹא הוֹד תִּפְאֶרֶת

וּכְבוֹד זִיו תּוֹרָתוֹ עַל-פָּנָיו זָרוּעַ;

לוּ אַחֲרָיו מִיַּרְדֵּן אִישׁ זֶה יִקָּחֵנִי,

אָז נֵזֶר, אָז כִּנּוֹר תֵּת תַּחְתָּיו הִנֵּנִי!"

הֵילִילִי, עֲזוּבָה, הֵילִילִי –

אַךְ לָמָּה זֶה תִשְׂאִי עֵינָיִם?

הֵן רָחוֹק, רָחוֹק הַיַּרְדֵּן

וּגְבֹהִים מִמֵּךְ הַשָּׁמָיִם…

III

קוֹל צְוָחָה וָפָרֶץ: הִתְעַלֵּף הַנַּעַר,

חֲכַם הַחֲכָמִים, הַנּוֹדָע בַּשַּׁעַר!

קוֹל צְוָחָה וָפָרֶץ: הָעִלּוּי גּוֵֹעַ,

זֶה שֶׁמֶשׁ אוֹר עוֹלָם שׁוֹקֵעַ, שׁוֹקֵעַ…

קוֹל צְוָחָה וָפָרֶץ: הַנְּשָׁמָה גוֹסֶסֶת,

הִקָּבְצוּ, בְנֵי-יַעֲקֹב, אֶל-בָּתֵּי-הַכְּנֶסֶת!

וּכְבָר כָּל-הָעֵדָה בַהֵיכָל עוֹמֶדֶת,

וּתְפִלָּה בַאֲנָחָה מִלְּבָבוֹת חוֹרֶדֶת,

וּתְפִלּוֹת בֶּן-דָּוִד מִסָּבִיב תֶּהֱמֶינָה

וְעַל-כַּנְפֵי אֲנָחוֹת תַּעֲלֶינָה, תַּעֲלֶינָה.

וּכְבָר גַּם בָּעִיר כָּל-הַקֻּפּוֹת תְּצִלֶּינָה,

עַד מָלְאוּ כָל-כֶּסֶף, עַד עוֹד לֹא תְכִילֶינָה.

אַף שְׂדֵה בֵית-הַחַיִּים בִּפְתִילִים יָמֹדּוּ

וּלְאוֹר נֵרוֹתֵיהֶם הַלּוֹמְדִים יִלְמֹדוּ.

וַחֲנֻיּוֹת בָּרְחוֹבוֹת עַל-מַסְגֵּר סִגֵּרוּ –

הוֹי, קוּמוּ-נָא, עוּרוּ-נָא, לָמָּה תְפַגֵּרוּ?

וּכְבָר גַּם-הָרַב עִם דַּיָּנָיו הַשְּׁנַיִם

בָּרְחוֹבוֹת יַעַבְרוּ וּפוֹרְשִׂים כַּפַּיִם,

וּבְכַפָּם קְלַף צְבִי וּמֵחֶדֶר אֶל-חֶדֶר,

מִבַּיִת אֶל-בַּיִת הֵם עוֹבְרִים כַּסֵּדֶר,

וּנְדָבוֹת יִשְׁאָלוּ – לֹא נִדְבַת כָּל-כָּסֶף,

לֹא נִדְבַת כָּל-זָהָב עַל-יָדָם תֵּאָסֶף:

רַק נִדְבַת שְׁנוֹת יָמִים, שָׁבוּעַ אוֹ חֹדֶשׁ

אוֹ שָׁנָה אוֹ יוֹתֵר, זֹאת נִדְבַת הַקֹּדֶשׁ –

מָה רַבּוּ הַנּוֹתְנִים! זֶה יוֹם, זֶה יוֹמָיִם,

זֶה חֹדֶשׁ וָחֳדָשִׁים, זֶה כֵּפֶל כִּפְלָיִם.

וּכְבָר גַּם-הָרַבִּי הִתְנַדֵּב חֶלְקֵהוּ,

הִתְנַדֵּב חַ"י חֹדֶשׁ מִשְּׁנוֹת זִקְנָתֵהוּ –

וּגְבִיר הָעִיר נָתַן כָּאֵלֶּה וָאֵלֶּה –

וּבַת הַגְּבִיר נָתְנָה… הוֹי אֵלִי, אֵל פֶּלֶא!

מֶה חָרְדָה הַנַּעֲרָה, מֶה חָוְרוּ שְׂפָתֶיהָ

בְּרְאוֹתָהּ אֶת-רַב-הָעִיר נִגָּשׁ אֵלֶיהָ!

וּנְשִׁימוֹת אַפֶּיהָ מַה-כָּבְדוּ, עָמָקוּ,

וּבָבוֹת עֵינֶיהָ מָה חוּצָה חָמָקוּ!

הַס, הִנֵּה הָרַבִּי כְבָר עוֹמֵד עָלֶיהָ

וּמְדַבֵּר – אַךְ הִיא לֹא תִשְׁמַעְנָה אָזְנֶיהָ;

וּבְכָל-זֹאת כָּל-מִלָּה, כָּל-הֶגֶה יוֹדָעַת –

יוֹדַעַת מַה-יִּשְׁאַל, אִם גַּם-לֹא שׁוֹמָעַת.

וּפִתְאֹם קוֹל נוֹרָא, קוֹל זָר יִשָּׁמֵעַ:

"כָּל-חַיַּי, כָּל-חַיַּי לָאִישׁ הַגּוֵֹעַ!

"כָּל-שְׁנוֹתַי, לוּ-יִהְיוּ כִפְלַיִם כָּהֵנָּה,

לְאִישׁ זֶה כָּל-שְׁנוֹתַי, כָּל-שְׁנוֹתַי אֶתֵּנָה!

כָּל-יָמַי, כָּל-יָמַי מִמֶּנִּי הוֹי קָחוּ!" –

מֶה עָמְדוּ, מַה-נָּעוּ, מַה-כֻּלָּם נֶאֱנָחוּ?

IV

בַּלַּיְלָה הַהוּא עוֹד הִתְחָרְשׁוּ, רָעָשׁוּ

שְׁתֵּי רוּחוֹת גַּם-מַטָּה, גַּם-מָעְלָה,

וּשְׁתֵּיהֶן בַּדֶּרֶךְ נִגָּשׁוּ, נִפְגָּשׁוּ:

זֹאת יוֹרְדָה, זֹאת עוֹלָה בַלָּיְלָה.

בַּלַּיְלָה הַהוּא, עֵת מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה

הַפַּעֲמוֹן שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה הִשְׁמִיעַ,

אָז פָּקַח הָעִלּוּי אֶת-עֵינָיו וַיֶּחִי –

וַיְהִי לוֹ הָאֵל לְמוֹשִׁיעַ.

בַּלַּיְלָה הַהוּא, עֵת מִתוֹךְ הָאֲפֵלָה

הַפַּעֲמוֹן שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה הִשְׁמִיעַ,

אָז סָגְרָה בַת-שׁוּעַ עֵינֶיהָ וַתָּמָת –

וַיְהִי גַם-לָהּ אֵל לְמוֹשִׁיעַ.

t קְרִיאַת הַתּוֹרָה

I

עִיר עֲזוּבָה. מוּל הַנַּחַל

עוֹמֵד הֵיכַל בֵּית-הַכְּנֶסֶת,

וּבַהֵיכַל עִם הַמִּזְרָח

נִשְׁעָן אֶל-הַקִּיר הָאָרוֹן.

עַל-עַמּוּדֵי שַׁיִשׁ שִׁבְעָה

נִשְׁעָן שָׁם אֲרוֹן-הַקֹּדֶשׁ;

וּבָאָרוֹן שִׁבְעָה סְפָרִים,

שִׁבְעַת סִפְרֵי-תוֹרָה טְמוּנִים.

עִיר עֲזוּבָה. מוּל הַנַּחַל

עוֹמֵד הֵיכַל בֵּית-הַכְּנֶסֶת,

וּבַהֵיכָל שָׁם בַּתָּוֶךְ

תֵּרֶא עֵינְךָ אֶת-הַבָּמָה.

יוֹם יוֹם בָּאָה כָל-הָעֵדָה,

וּמִתּוֹךְ אֲרוֹן-הַקֹּדֶשׁ

אֶל-הַבָּמָה הֵם מוֹצִיאִים

סְפָרִים לִקְרֹא; אַךְ בַּלַּיְלָה –

אַךְ בַּלַּילָה, עֵת תַּרְדֵּמָה

תִפּוֹל עַל-אֲנָשִׁים כֻּלָּם,

אָז יָבֹאוּ רַק הַמֵּתִים

אֶל-תּוֹךְ הֵיכַל בֵּית-הַכְּנֶסֶת.

וּבִגְדֵיהֶם בִּגְדֵי לָבָן

מֵרָאשֵׁיהֶם עַד רַגְלֵיהֶם;

אֵזוֹר לָבָן, צָנִיף לָבָן,

אַף כֻּתֹּנֶת לְבָנָה כֻלָּהּ.

אַךְ מִמַּעַל לַכֻּתֹּנֶת

תִּדְבַּק טַלִּית טְווּיָה תְכֵלֶת,

וּמִצִּיצַת כְּנַף-הַטַּלִּית

יוֹרְדִים פְּתִילִים עַד לָאָרֶץ.

חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ כָּל-הַמֵּתִים

מִקִּבְרֵיהֶם יִתְעוֹרֵרוּ,

קָהָל גָּדוֹל, מַחֲנֶה נוֹרָא –

עַד הֲקִיצָם כֻּלָּם כֻּלָּם.

אָז יָקוּמוּ אַף-יִסָּעוּ

קָהָל גָּדוֹל, מַחֲנֶה נוֹרָא –

עַד יָבֹאוּ אֶל-הַהֵיכָל,

עַד הִתְאַסְּפָם כֻּלָּם כֻּלָּם.

אָז יוֹצִיאוּ שִׁבְעָה סְפָרִים,

סִפְרֵי-תוֹרָה, מִן הָאָרוֹן;

וּבַסְּפָרִים יִקְרְאוּ כֻלָּם –

אִישׁ אִישׁ תִּהְיֶה לוֹ “עֲלִיָּה”.

“יַעֲמוֹד!” יִקְרְאוּ רֶגַע רֶגַע,

“יַעֲמוֹד כֹּהֵן!” " יַעֲמוֹד לֵוִי!"

" יַעֲמוֹד, יַעֲמוֹד גַּם-יִשְׂרָאֵל!" –

עַד-תֹּם כָּל-הַקָּהָל לַעֲלוֹת.

וּבְכַלּוֹת הַקָּהָל לַעֲלוֹת,

קְהַל הַמֵּתִים כֻּלָּם כֻּלָּם,

רַק הַלַּיְלָה עוֹד לֹא כָלָה –

אָז יַקְדִּישוּ אֶת-קְרוּאֵיהֶם

גַּם מִקֶּרֶב בְּנֵי-הַחַיִּים,

לָתֵת גַּם לָהֶם עֲלִיּוֹת –

וּבְקוֹל גָּדוֹל הֵמָּה קוֹרְאִים

אֶת-הַחַיִּים כִּי יָבֹאוּ;

אֶת-הַחַיִּים, שֶׁיִּמְצָאוּ

חֵן בְּעֵינֵיהֶם, יִקְרְאוּ לָמוֹ:

אֶת-הַזְּקֵנִים, אֶת-הַנְּעָרִים,

אֶת-כָּל-אֵלֶּה הֵמָּה קוֹרְאִים.

וְהָיָה אִישׁ בַּחוּץ כִּי-יַעֲבוֹר

עַתָּה לִפְנֵי בֵית-הַכְּנֶסֶת,

וְשָׁמְעָה אָזְנוֹ שְׁמוֹ הַקָּרוּא

עוֹלֶה אֵלָיו מִן-הַבַּיִת –

כִּי הַמֵּתִים יִקְרְאוּ אוֹתוֹ

לַעֲלוֹת עִמָּם אֶל-הַתּוֹרָה –

אָז הָאִישׁ הַזֶּה מוֹת יָמוּת,

אָז אֵין פְּדוּת לוֹ עוֹד מִמָּוֶת!

כֵּן לִי סִפְּרָה אִמִּי זְקֶנְתִּי

עֵת הָיִיתִי יֶלֶד קָטָן

וְעַל בִּרְכֶּיהָ הִתְרַפַּקְתִּי

בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת, טֶרֶם יָצְאוּ

הַכּוֹכָבִים בִּמְסִלּוֹתָם,

וְעַל הַקִּירוֹת נָדוּ, נָעוּ

צְלָלִים שְׁחוֹרִים וּכְמוֹ מֵתִים

עוֹטְפִים הֵם תַּכְרִיכִים שְּחוֹרִים, –

אָז שָׁמַעְתִּי: אִישׁ כִּי-יַעֲבוֹר

לִפְנֵי בֵית-הַכְּנֶסֶת לַיְלָה

וְאָזְנוֹ תִשְׁמַע שְׁמוֹ הַקָּרוּא

עוׁלֶה אֵלָיו מִן-הַבַּיִת,

כִּי הַמֵּתִים יִקְרְאוּ אוֹתוֹ

לַעֲלוֹת אֶל-הַתּוֹרָה עִמָּם –

אָז בָּא קִצּוֹ, אָז בָּא יוֹמוֹ,

כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי אֵלֶּה!

II

דּוּמִיָּה בַלָּיְלָה. בִּרְחוֹב בֵּית-הַכְּנֶסֶת

רַק לִבְנַת אוֹר סַפִּיר הַלְּבָנָה פוֹרֶשֶׂת.

עַל-חוֹמַת-הַבָּתִּים הַצְּלָלִים יִדּוֹדוּ:

שְׁנֵי צִלְלֵי אֲנָשִׁים – וּבְעָמְדָם יַעֲמוֹדוּ.

וּבְעָמְדָם יִשָּׁמַע קוֹל נַחַל-הַמָּיִם,

קוֹל הוֹמֶה מֵרָחוֹק עַד-אָזְנֵי הַשְּׁנָיִם.

– “הַאֻמְנָם כֵּן, מִרְיָם, אִין תִּקְוָה עוֹד לָנוּ?” –

“אֵין תִּקְוָה עוֹד, יוֹסֵף, אֱלֹהִים הֲדִמָּנוּ!” –

– "הֲדַבֵּר דִּבַּרְתְּ גַּם-עַל-לֵב אֲבוֹתָיִךְ? –

“דִּבַּרְתִּי!” – “אִם הֵמָּה לֹא נָשְׂאוּ פָנָיִךְ?” –

"לֹא נָשְׂאוּ, אַף-אָמְרוּ: עַד-יוֹמָם יָפוּחַ

לֹא יִתְּנוּ אֶת-בִּתָּם לִמְשׁוֹרֵר אִישׁ-רוּחַ,

הַשּׁוֹגֶה בַחֲלוֹמוֹת מִבֹּקֶר וְעַד-עֶרֶב

הַמְבַקֵּשׁ לָאָדָם לֵב עָמֹק בַּקֶּרֶב;

הַמְדַבֵּר מִשְׁפָּטִים עִם אֵילֵי הָאָרֶץ

וּבְלִבּוֹ יִתְהַלֵּל: הוּא יַעֲמוֹד בַּפָּרֶץ;

הַמְתַקֵּן עוֹלָמוֹת וּבְסוּפָה וָשָׂעַר,

הָאוֹמֵר… אַךְ לָמָּה-זֶה תִבְכֶּה, הַנָּעַר?"

אֵין עוֹנֶה, אֵין דּוֹבֵר. אַךְ חֶרֶשׁ בַּלָּיְלָה

יִשָּׁמַע קוֹל בּוֹכִים, וּמַעְלָה וָמָעְלָה.

– “הַאֻמְנָם כֵּן, מִרְיָם, אֵין תִּקְוָה עוֹד לָנוּ?”…

“אֵין תִּקְוָה עוֹד, יוֹסֵף, אֱלֹהִים הִפְרִידָנוּ!”

– “וּבְכֵן הָיֹה תִהְיִי לַסּוֹחֵר בֶּן-גַּעַל?” –

“כֵּן חָרְצוּ אֲבוֹתַי – הוּא יִהְיֶה הַבַּעַל!”

– “יְהִי שָׁלוֹם לָךְ, מִרְיָם!” – "גַּם-לְךָ שָׁלוֹם יֶהִי,

רַק הָסֶר-נָא, יוֹסֵף, מִלִּבְּךָ כָּל-נֶהִי!"

דּוּמִיָּה בַלָּיְלָה. בִּרְחוֹב בֵּית הַכְּנֶסֶת

רַק מַעֲטֵה אוֹר כֵּהֶה הַלְּבָנָה פוֹרֶשֶׂת.

מֵחוֹמַת-הַבָּתִּים הַצְּלָלִים יָרָדוּ –

עֵת אִישׁ מֵעַל אָחִיו הַשְּׁנַיִם נִפְרָדוּ.

אָז קַדְרוּת מִמַּעַל הִתְעַטְּפוּ שָׁמָיִם;

אַף-נִשְׁמַע מֵרָחוֹק רַק הֶמְיַת הַמָּיִם.

וּבָדָד בַּלַּיְלָה עוֹד הוֹלֵךְ הַנָּעַר –

הַבְתֹהוּ אֵין-דֶּרֶךְ הוּא תוֹעֶה בַיָּעַר?

III

בְּרָקִים וַחֲצָצִים עִם יִלְלַת רוּחַ,

עֱזוּז מִטְרוֹת-בָּרָד עִם אֵשׁ מִתְלַקַּחַת;

אַף אֵימָה חֲשֵׁכָה וּגְדוֹלָה תָנוּחַ

עַל-פְּנֵי הַשָּׁמַיִם הַשְּׁחוֹרִים כַּשַּׁחַת

וַחֲצָצִים וּבְרָקִים עִם סוּפָה וָשָׂעַר,

אַף יִלְלַת רוּחַ מֵאֹפֶל הַלָּיְלָה –

עַד-מָתַי? עַד-מָתַי? הַאִם בְּתוֹךְ יַעַר

בִּתְהוֹמוֹת יִתְהַלֵּךְ, לֹא יַעֲלֶה עוֹד מָעְלָה?

אַף הָלְאָה הָלְאָה כַף-רַגְלוֹ דוֹרֶכֶת

עַד-קֵץ הַשָּׁמַים, עַד אַפְסֵי הָאָרֶץ –

עַד-אָנָה? עַד-אָנָה? הַאוֹתוֹ מוֹשֶׁכֶת

יַד אֵלִים לִמְקוֹם שָׁם אֵין צְוָחָה וָפָרֶץ?

וּפִתְאֹם הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הַשַּׁעַר

אֶל-מוּל בֵּית-הַכְּנֶסֶת, אָז אָזְנוֹ שׁוֹמָעַת:

“יַעֲמוֹד!” יִקְרְאוּ רֶגַע רֶגַע –

“יַעֲמוֹד כּהֵן!” " יַעֲמוֹד לֵוִי!"

“יַעֲמוֹד, יַעֲמוֹד גַּם יִשְׂרָאֵל!” –

"יַעֲמוֹד, יַעֲמוֹד עַתָּה יוֹסֵף! –

"יַעֲמוֹד יוֹסֵף בֶּן-אַבְרָהָם,

כִּי הוּא אֶחָד מִתּוֹכֵנוּ;

אַף חִכִּינוּ לוֹ עַד-עַתָּה –

יַעֲמוֹד, יַעֲמוֹד עַתָּה יוֹסֵף!"

אָז פַּחַד וּרְעָדָה יֶאֳחוֹז הַנַּעַר,

אָז יִרְאֶה אֶת-קִצּוֹ – וְנַפְשׁוֹ יוֹדָעַת.

אָז יָנוּס עַל-נַפְשׁוֹ כַּנָּס מִמַּהְפֶּכֶת,

עַד-אַפְסֵי הָאָרֶץ, עַד-קַצְוֵי שָׁמָיִם;

וְהָלְאָה אַךְ הָלְאָה – הַאוֹתוֹ מוֹשֶׁכֶת,

בִּזְרוֹעַ חֲזָקָה הֲמוֹת קוֹל-הַמָּיִם?

הַמַּיִם יִרְעָשׁוּ, הַמַּיִם יִגְעָשׁוּ,

וְעַל שְׂפַת מֵי-הַנַּחַל עוֹמֵד הַנָּעַר;

אַף “יַעֲמוֹד יוֹסֵף!” לוֹ חֶרֶשׁ יִלְחָשׁוּ –

מָה אָהוּב הַקֶּצֶף, מַה-נֶחְמָד הַסָּעַר!

וּזְרוֹעוֹת שְׁלוּחוֹת מִתּוֹךְ בֵּית-הַכְּנֶסֶת

וּזְרוֹעוֹת שְׁלוּחוֹת מֵעִמְקֵי הַמָּיִם,

וּזְרוֹעַ יָד חֲזָקָה וּגְדוֹלָה תוֹפֶשֶׂת

בּוֹ וּמוֹשָכֶת… אָז אוֹרוּ שָׁמָיִם!

אָז אוֹרוּ שָׁמַיִם בַּבֹּקֶר, וּבָאוּ

בְנֵי-הַדַּיָּגִים וַחֲרָמִים הֵבִיאוּ

וַיָּדִיגוּ דְגֵיהֶם. אָז חָרְדוּ אַף-נָעוּ,

כִּי גוּפַת אִישׁ מֵת בַּחַכָּה הוֹצִיאוּ.

t שני קולות

שְׁנֵי קוֹלוֹת / דוד פרישמן

הַשְׁמַעְתֶּם קוֹל דּוֹפֵק?… בֹּקֶר וָעֶרֶב

יָבֹא הַשַּׁמָּשׁ אַף-יַךְ בְּמַקָּבֶת,

עַד-נָעוּ לְקוֹלָהּ גַּם כְּלָיוֹת וָקֶרֶב –

וּבְאַחַד הַבָּתִּים אִשָּׁה יוֹשָׁבֶת.

אִשָּׁה עִבְרִיָּה, מֹרָטָה, מְמֻשֶּׁכֶת,

זְקֵנָה וַעֲזוּבָה, עֲנִיָּה וּמְיֻחֶסֶת;

וּבְשָׁמְעָהּ הַקּוֹל הִיא קָמָה לָלֶכֶת

אֶל עֶזְרַת הַנָּשִׁים בֵּיתָה הַכְּנֶסֶת.

הַשְׁמַעְתֶּם קוֹל צִלְצֵל?… עֶרֶב וָבֹקֶר

מִמִּגְדַּל הַפַּעֲמוֹן קוֹל יָרִיעַ;

בַּהֲרִיעוֹ וְרָעָה כַבִּירִים לֹא-חֵקֶר –

וְעַד אָזְנֵי הַגְּבֶרֶת קוֹל זֶה יַגִּיעַ;

בָּאַרְמוֹן בַּגַּן עִם מַעֲלֵה הַגֶּבַע

תֵּשֵׁב יַדְוִיגַה בּוּגִינְסְקַא הַגְּבָרֶת,

עֲנֻגָּה וּצְעִירָה וּלְבוּשָׁהּ שְׁלַל-צֶבַע;

וּבְשָׁמְעָהּ – אֶל בֵּית-הַתְּפִלָּה הִיא עוֹבָרֶת.

הַס! הִנֵּה נִשְׁמְעוּ הַקּוֹלוֹת הַשְּׁנַיִם…

וּשְׁתַּיִם הַנָּשִׁים קָמוּ, הָלָכוּ;

וּשְׁתֵּיהֶן נִפְגְּשׁוּ בֵין הָעַרְבַּיִם –

הַאִשָּׁה אֲחוֹתָהּ זָנְחוּ, שָׁכָחוּ?

„הוֹי בִּתִּי! ” „הוֹי אִמִּי! ”– אָכֵן מַחֲשֶׁבֶת

לִבָּן עַל שְׂפָתָן לֹא שָׁטְפָה, שֻׁפָּכָה;

וַתֵּלֶךְ הָאַחַת לְקוֹל הַמַּקֶּבֶת,

וּלְקוֹל הַפַּעֲמוֹן הַשֵּׁנִית הָלָכָה.

בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים הַזְּקֵנָה נִצֶּבֶת,

שׁוֹמֵמָה, דּוֹמֵמָה וְהִיא אַךְ נֶאֱנָחָה;

וּמִמַּעְיַן לִבָּהּ הִיא אַךְ שׁוֹאֶבֶת:

„שָׂא, אֵלִי, שָׂא-נָא לַשֶּׂה הַנִּדָּחָה… ”

וּבְעֵבֶר הָרְחוֹב הַשֵּׁנִי כוֹרַעַת

הַגְּבִירָה וּצְעִיפָהּ פָּרוּשׂ עָלֶיהָ;

נִצְּרָה עַל שְׂפָתָהּ, רַק עֵינָהּ דּוֹמַעַת:

כִּי „מַטֶּר דּוֹלוֹרוֹזָה ”שָׁם לְפָנֶיהָ. –

הַשֶּׁמֶשׁ בָּא, הַכּוֹכָבִים הֵאִירוּ,

הַנָּשִׁים הַשְּׁתַּיִם שֵׁנִית נִפְגָּשׁוּ;

אָז אִשָּׁה אֲחוֹתָהּ יַחַד הִכִּירוּ,

אַף-עָמְדוּ וּשְׁתֵּיהֶן נִרְעֲשׁוּ, גֹּעָשׁוּ.

„הוֹי אִמִּי… הוֹי בִּתִּי… הִנְנוּ הִנֵּנוּ! ”

וְאִשָּׁה לִרְעוּתָהּ חָבְקָה וַתִּבְכֶּינָה;

„אָב אֶחָד לָנוּ; אֵל אֶחָד בּוֹרְאֵנוּ –

מַדּוּעַ נִבְגֹּדָה? ”… וַתִּשָּׁקֶינָה.

t אגדות (שיר)

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. – עַל-הַדַּרְגֵּשׁ

מוּל הָאֵם הַזְּקֵנָה יוֹשְׁבִים

כָּל-נִינֶיהָ וּנְכָדֶיהָ

הַבַּחוּרִים עִם-הַבְּתוּלוֹת.

כָּל-נִינֶיהָ וּנְכָדֶיהָ,

כָּל-הַקְּטַנִּים עִם-הַגְּדוֹלִים;

וּמְדַבֶּרֶת וּמְסַפֶּרֶת

סִפּוּרֶיהָ זֹה הַזְּקֵנָה.

חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ הִיא דוֹבֶרֶת –

וּכְמוֹ טִפּוֹת מִיץ הַמָּתוֹק,

שֶׁמְּטַפְטֶפֶת אִמָּם לָמוֹ

אֶל-הַכּוֹס בִּהְיוֹת הַשַּׁבָּת.

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. – בָּעֲלָטָה

מִן-הַזָּוִית עוֹלִים סוֹדוֹת

עִם-הָרוּחוֹת וּמִתְנַשְּׂאִים;

כָּל-הַחֶדֶר נִמְלָא אוֹתָם.

עַל-הַקַּרְקַע רוֹבֵץ „יָקְטָן”,

זֶה הֶחָתוּל, וּמִתְמוֹדֵד,

זוֹקֵף זָנָב, מֵרִים גַּבּוֹ,

לוֹטֵשׁ עֵינָיו הַיְרַקְרַקּוֹת.

וּמְדַבֶּרֶת וּמְסַפֶּרֶת

סִפּוּרֶיהָ זֹה הַזְּקֵנָה –

וּמִסָּבִיב לָהּ הַקְּטַנִּים

שׁוֹמְעִים, שׁוֹמְעִים וּבִרְעָדָה:

„הָיֹה הָיָה אִישׁ בָּאָרֶץ,

צַדִּיק תָּמִים, צַדִּיק גָּדוֹל,

אִישׁ מִ „לַּמֶּ“ד-וָ”ו” נִסְתָּרִים –

יָדַע סוֹד שֶׁל קְפִיצַת דֶּרֶךְ.

יָדַע סוֹד – הַיְדַעְתֶּם אֵיכָה?

סַנְדָּל הָיָה לוֹ בִירֻשָּׁה

מִן-הַקָּדוֹשׁ מִן- „הַיְּהוּדִי”,

הוּא הַנִּקְרָא סְתַּם „יְהוּדִי”.

יָרַשׁ אוֹתוֹ זֶה הַיְּהוּדִי

יָד מִיָּד מֵאֵלִיָּהוּ;

וּמִמּשֶׁה – אֵלִיָּהוּ;

וּמִסִּינַי קִבְּלוֹ משֶׁה.

כֵּן נִתְגַּלְגַּל זֶה הַסַּנְדָּל

יָד מִיָּד, עַד קִבֵּל אוֹתוֹ

זֶה הָאִישׁ הַנִּסְתָּר חֶרֶשׁ –

כָּכָה עָשָׂה בוֹ נִפְלָאוֹת.

נָטַל אוֹתוֹ, נָעַל אוֹתוֹ,

יָצָא בוֹ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ,

פָּסַע פְּסִיעָה, פְּסִיעָה גַסָּה,

שִׁבְעָה מִילִים פְּסִיעָה אֶחָת.

פְּסִיעָה אַחַת – שִׁבְעָה מִילִים,

פְּסִיעָה שֵׁנִית – שִׁבְעָה מִילִים,

פְּסִיעָה שְׁלִישִׁית – שִׁבְעָה מִילִים; –

כֵּן לוֹ הָיְתָה קְפִיצַת דֶּרֶךְ!”

כָּכָה סִפְּרָה. וּבָעֲלָטָה

מִן-הַזָּוִית עוֹלִים סוֹדוֹת

עִם-הָרוּחוֹת וּמִתְנַשְּׂאִים;

כָּל-הַחֶדֶר נִמְלָא אוֹתָם.

אַךְ דּוֹבֶרֶת עוֹד הַזְּקֵנָה

וּמְסַפֶּרֶת סִפּוּרֶיהָ;

וּמִסָּבִיב לָהּ הַקְּטַנִּים

יוֹשְׁבִים צְפוּפִים וּבִרְעָדָה;

„הָיֹה הָיָה אִישׁ בָּאָרֶץ,

צַדִּיק תָּמִים, צַדִּיק גָּדוֹל,

אִישׁ מִ „לַּמֶּ“ד-וָ”ו” נִסְתָּרִים –

הָיָה „רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה”.

הָיָה – אַךְ הַיְדַעְתֶּם אֵיכָה?

פַּעַם הָלַךְ לוֹ בַדֶּרֶךְ,

הוֹלֵךְ תּוֹעֶה וּבַשָּׂדֶה,

עַד הִגִּיעַ זְמַן הַמִּנְחָה.

פִּתְאֹם רָאָה: הִנֵּה בַיִת,

וּבַבַּיִת תִּשְׁעָה גְבָרִים

עוֹמְדִים אֶל-הַקִּיר וּמְחַכִּים –

חָסֵר אֶחָד רַק לַמִּנְיָן.

אַךְ בְּבֹאוֹ הִתְפַּלָּלוּ –

אָמְרוּ: אָמֵן, יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא;

אָמְרוּ: בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ

שְׁמוֹ – אַךְ מִי הֵם טֶרֶם יֵדָע.

אַךְ הַחַזָּן בָּאַחֲרוֹנָה

בָּא וְנָתַן לוֹ מַתָּנָה,

לִהְיוֹת לוֹ לִגְמוּל וְשָׂכָר –

נָתַן לוֹ מִצְנֶפֶת קְטַנָּה.

קְטַנָּה הָיְתָה הַמִּצְנֶפֶת –

אָכֵן גְּדוֹלִים פִּלְאוֹתֶיהָ:

לָבַשׁ אוֹתָהּ – בּוֹ בָרֶגַע

הָיָה רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה.

הֵסִיר אוֹתָהּ – בּוֹ בָרֶגַע

רָאוּ אוֹתוֹ כֻלָּם כֻּלָּם;

הָיָה אִישׁ כְּכָל-הָאָדָם,

חָדַל לִהְיוֹת אֵינוֹ-נִרְאֶה.

לָבַשׁ אוֹתָהּ – בָּא הָעִירָה;

לֹא רָאָהוּ אִישׁ בְּבֹאוֹ,

אַךְ הוּא רָאָה כֻלָּם כֻּלָּם –

הָיָה רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה”.

כָּכָה סִפְּרָה – בָּעֲלָטָה

מִן-הַזָּוִית עוֹלִים סוֹדוֹת

עִם-הָרוּחוֹת וּמִתְנַשְּׂאִים;

כָּל-הַחֶדֶר נִמְלָא אוֹתָם.

אַךְ הַזְּקֵנָה עוֹד דּוֹבֶרֶת

וּמְסַפֶּרֶת סִפּוּרֶיהָ;

וּמִסָּבִיב לָהּ הַקְּטַנִּים

צְפוּפִים דְּחוּקִים אִישׁ לְרֵעוֹ.

„הָיֹה הָיָה אִישׁ בָּאָרֶץ,

צַדִּיק תָּמִים, צַדִּיק גָּדוֹל,

אִישׁ מִ „לַּמֶּד-וָ"ו” נִסְתָּרִים –

הָיְתָה לוֹ טַבַּעַת קְטַנָּה.

מִן-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה קִבֵּל

אֶת-טַבַּעְתּוֹ זֹאת; בַּחֲלוֹמוֹ

נִרְאָה שְׁלֹמֹה לוֹ – וּבֹקֶר

מָצָא אוֹתָהּ עַל-מִשְׁכָּבוֹ.

שָׂם רַק רֶגַע עַל-אֶצְבָּעוֹ

הַטַּבַּעַת: כָּל-בַּקָּשָׁה,

כָּל-מַאֲוַיֵּי לֵב וָחֵפֶץ

נַעֲשׂוּ לוֹ בְרֶגַע אֶחָד.

סְגֻלָּה הָיְתָה בַטַּבַּעַת:

כָּל-בַּקָּשׁוֹת תֵּעָשֶׂינָה,

עֵת אֵלֶיהָ תִגַּע אֶצְבַּע –

כָּכָה הָיְתָה הַטַּבָּעַת!”

כֵּן תְּסַפֵּר. – וּבַחֶדֶר

גָּדְלָה הָעֲלָטָה, רָבְתָה

שִׁבְעָתַיִם מִבַּתְּחִלָּה;

כָּל-הַחֶדֶר נִמְלָא חשֶׁךְ.

וּמֵחֶשְׁכַת קִיר-הַתַּנּוּר

נִשְׁמַע רַק עוֹד קוֹל הֶחָגָב,

וּמֵעַל הַקַּרְקַע נִרְאָה

רַק עוֹד לַהַט עֵינֵי „יָקְטָן”.

אַךְ הַגָּדוֹל מִן-הַנְּעָרִים,

לָבוּשׁ בִּגְדֵי-תַלְמִיד תְּכֵלֶת,

קָם לְפִתְאֹם – וּבִלְשׁוֹנוֹ

שְׂחוֹק וְסֶפֶק רַב – וַיֹּאמַר:

„אִמִּי זְקֶנְתִּי! אֵם אֲהוּבָה!

מַה-תְּדַבְּרִי? מַה-תְּסַפְּרִי?

לֹא אַאֲמִינָה – הֵן כָּל-אֵלֶּה

רַק אַגָּדוֹת, רַק אַגָּדוֹת!”

ІІ

אוֹר הַבֹּקֶר. – עַל-הַדֶּשֶׁא

יוֹשְׁבִים שְׂמֵחִים כָּל-הַנְּעָרִים

וּבִרְפִידַת חָצִיר יוֹשְׁבָה

אִמָּם זְקֶנְתָּם כַּחוֹלֶמֶת.

כָּל-נְכָדֶיהָ, כָּל-נִינֶיהָ,

הַבַּחוּרִים עִם-הַבְּתוּלוֹת

יוֹשְׁבִים סָבִיב לָהּ – וּמְסַפְּרִים

הֵם כַּיּוֹם אֶת-סִפּוּרֵיהֶם,

וּבְחִפָּזוֹן הֵם מְסַפְּרִים

חִישׁ וְקַל, כִּמְעוּף כַּדּוּרִים,

שֶׁבֶּחָצֵר הֵם מְצַחֲקִים

יוֹם בְּיוֹם לִפְנוֹת הָעָרֶב.

אוֹר הַבֹּקֶר. – שִׁפְעַת נֹגַהּ

מִשְׁתַּפֶּכֶת מִשָּׁמַיִם,

וּמִקָּצֶה אֶל-הַקָּצֶה

אַוִּיר זַךְ כִּרְאִי הַזְּכוּכִית.

וּבָאַוִּיר זְבוּבֵי קַיִץ

עָפִים, הוֹמִים, וּבְכַנְפֵיהֶם

רוּחַ חָדָשׁ, קַיִץ חָדָשׁ –

כָּל-הָאָרֶץ הִתְחַדָּשָׁה.

אַךְ הַגָּדוֹל מִן-הַנְּעָרִים

הוּא הַמְסַפֵּר אֶת-סִפּוּרָיו –

וּבִמְקוֹמָהּ אַט הַזְּקֵנָה

יוֹשְׁבָה, חוֹלְמָה וּמַאֲזִינָה:

„הָיֹה הָיָה אִישׁ בָּאָרֶץ,

אִישׁ יוֹדֵעַ שֶׁבַע חָכְמוֹת;

הָלַךְ, לָמַד גַּם-הַשְּׁמִינִית –

בָּנָה לוֹ מְסִלַּת-בַּרְזֶל.

עַל-פִּי קִיטוֹר אוֹ אֱלֶקְטְרִית

הָלֹךְ הָלְכָה הַמֶּרְכָּבָה;

הָלְכָה חִישׁ, כִּמְעוּף הַבָּזָק

עָפָה עָפָה הַמֶּרְכָּבָה.

אִישׁ כִּי-יָשַׁב בָּהּ – כְּרֶגַע

הִנֵּה עָבַר שִׁבְעָה מִילִים;

רֶגַע רֶגַע שִׁבְעָה מִילִים –

כָּכָה תִהְיֶה קְפִיצַת-דָּרֶךְ!”

כֵּן יְסַפֵּר. – שִׁפְעַת נֹגַהּ

מִשְׁתַּפֶּכֶת סָבִיב סָבִיב.

וּמִקָּצֶה אֶל-הַקָּצֶה

אַוִּיר זַךְ כִּרְאִי הַזְּכוּכִית.

וּבְחִפָּזוֹן עוֹד יְסַפֵּר

זֶה הַגָּדוֹל מִן-הַנְּעָרִים –

וּבִמְקוֹמָהּ עוֹד הַזְּקֵנָה

יוֹשְׁבָה, חוֹלְמָה וּמַאֲזִינָה:

,,הָיֹה הָיָה אִישׁ בָּאָרֶץ,

אִישׁ יוֹדֵעַ שֶׁבַע חָכְמוֹת,

הָלַךְ, לָמַד גַּם-הַשְּׁמִינִית –

עָשָׂה לוֹ מְכוֹנָה קְטַנָּה.

וּבְגַלְגִּלִּים וּבְאוֹפַנִּים,

וּבִיתֵדוֹת וּבְטַבָּעוֹת

עָשָׂה, בָּנָה לוֹ הַמְּכוֹנָה –

בָּאֱלֶקְטְרִית בָּנָה אוֹתָהּ.

אִישׁ כִּי-יַעֲמוֹד אֶל-הַמְּכוֹנָה,

וְאֶל הַזְּכוּכִית בָּהּ כִּי-יַבִּיט –

אָז מִשָּׁם אֶת-כָּל-הָאָרֶץ

יַבִּיט, יִרְאֶה וּמִקָּרוֹב.

הוּא בַמִּזְרָח – יִרְאֶה מַעֲרָב,

וּבַמַּעֲרָב יַבִּיט מִזְרָח;

הוּא בַדָּרוֹם – יִרְאֶה צָפוֹן,

וּבַצָּפוֹן יַבִּיט דָּרוֹם.

וּמִפֹּה עַל-פִּי הַמְּכוֹנָה

יוּכַל לִרְאוֹת אֲמֵרִיקָה,

וּמִשָּׁם אִישׁ לֹא יִרְאֵהוּ –

כֵּן הוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה!”

כֵּן יְסַפֵּר. – שִׁפְעַת נֹגַהּ

מִשְׁתַּפֶּכֶת סָבִיב סָבִיב,

וּמִקָּצֶה אֶל-הַקָּצֶה

אַוִּיר זַךְ כִּרְאִי הַזְּכוּכִית.

וּבְחִפָּזוֹן עוֹד יְסַפֵּר

זֶה הַגָּדוֹל מִן-הַנְּעָרִים –

וּבִמְקוֹמָהּ עוֹד הַזְּקֵנָה

שׁוֹמְעָה, שׁוֹמְעָה וּמַאֲזִינָה:

,,הָיֹה הָיָה אִישׁ בָּאָרֶץ,

אִישׁ יוֹדֵעַ שֶׁבַע חָכְמוֹת;

הָלַךְ, לָמַד גַּם-הַשְּׁמִינִית –

עָשָׂה לוֹ בַקִּיר טַבָּעוֹת,

טַבְּעוֹת זִרְמֵי פְתִיל אֱלֶקְטְרִית,

וּבָהֵנָּה שָׂם כַּפְתּוֹרִים;

אִישׁ כִּי-יָעִיק עַל-הַכַּפְתּוֹר –

יֵדַע רֵעוֹ בַקָּשָׁתוֹ,

יֵדַע כָּל-מַאֲוַיֵּי לִבּוֹ,

יֵדַע כֹּל בִּן-רֶגַע אֶחָד,

לוּ גַם-יִרְחַק אַלְפֵי מִילִים –

כֵּן הַסְּגֻלָּה בַטַּבָּעַת!”

כֵּן יְסַפֵּר. – מִשָּׁמַיִם

זִרְמוֹת שִׁטְפֵי מַעְיְנוֹת-אוֹרִים;

עַל-הָאָרֶץ הִשְׁתַּפָּכוּ;

כָּל-הָאָרֶץ מָלְאָה אוֹתָם

וּבָאַוִּיר צִירֵי קַיִץ,

קַיִץ חָדָשׁ, הִתְעוֹפָפוּ;

וּמִסָּבִיב נִשְׁמַע צִפְצוּף

קוֹלוֹת – אוֹתוֹת אָבִיב חָדָשׁ.

אַךְ לְאַט מֵחֲלוֹמוֹתֶיהָ

קָמָה, עָמְדָה אַף-הֵנִיעָה

רֹאשׁ הַזְּקֵנָה, וּבִתְלוּנָה

וּכְמַזְהִירָה אַט דִּבֵּרָה:

„הוֹי יְלָדִים! פְּתָאִים קְטַנִּים!

מַה-לַּזְּקֵנָה מַה-תִּלְעָגוּ?

לֹא אַאֲמִינָה – הֵן כָּל-אֵלֶּה

רַק אַגָּדוֹת, רַק אַגָּדוֹת!”

t אֱלִילִים

І

אַבְרָהָם אָבִינוּ! יָדַעְתִּי פָעֳלֶךָ,

עֵת נַעַר עוֹד קָטָן הָיִיתָ

וּבְחוּצוֹת אוּר-כַּשְׂדִּים עִם נַעֲרֵי-גִילֶךָ

שַׁעֲשׁוּעֵי יַלְדוּתְךָ חָצִיתָ.

וְעַל בִּרְכֵּי אֲמַתְלָא, זוֹ אִמְּךָ זְקֶנְתֶּךָ,

אֵם תֶּרַח אָבִיךָ, שִׁעֲשָׁעְתָּ,

וַעֲלִילוֹת אֱלִילֵי יְקַר-אֲבוֹתֶיךָ

עִם רַבּוֹת נִפְלָאוֹת שָׁמָעְתָּ.

וּלְתֶרַח אָבִיךָ בִּרְחוֹב עִיר-הַקֶּרֶת

בֵּית מִמְכַּר כָּל-צֶלֶם וָפֶסֶל:

עֲצַבֵּי עֵץ נֶחְמָד וֶאֱלִילֵי-תִפְאֶרֶת

וּתְרָפִים וּמַעֲשֵׂי כָל-כֶּסֶל;

וְתֶרַח אָבִיךָ אַךְ יָצָא הַחוּצָה,

כְּצֵאתוֹ יוֹם יוֹם אֶל-פָּעֳלֵהוּ –

אָז קַמְתָּ גַּם-אַתָּה וְאָמַרְתָּ: אָרוּצָה

וְאֶרְאֶה אֶת-שְׁלוֹם אֱלִילֵיהוּ.

וְקַרְדֹּם לָקַחְתָּ בְּיָדְךָ וּבָאתָ

לִמְקוֹם שָׁם הַפְּסִילִים עָמָדוּ,

וּבְשַׁאֲגַת קוֹל-אַרְיֵה „הֶאָח!” אָז קָרָאתָ –

וּפְסִילִים וֶאֱלִילִים רָעָדוּ.

וּפְסִילִים וֶאֱלִילִים לָאָרֶץ מִגַּרְתָּ

וַתְּשַׁבְּרֵם אָז שֶׁבֶר עַל-שָׁבֶר,

וּתְרָפִים וַעֲצַבִּים פּוֹרַרְתָּ, שִׁבַּרְתָּ –

אָז חֻצַּב לֶאֱלִילִים הַקָּבֶר.

וֶאֱלִילִים וּפְסִילִים מָחַצְתָּ, רִצַּצְתָּ

וַתִּפְרָץ-בָּם פֶּרֶץ עַל-פָּרֶץ,

וַעֲצַבִּים וּתְרָפִים קִצַּצְתָּ, פִּצְפַּצְתָּ –

אָז תַּמּוּ אֱלִילִים מֵאָרֶץ.

אַךְ אֶחָד הַגָּדוֹל מִכֻּלָּם הוֹתַרְתָּ –

כֵּן, אָבִי, בַּסְּפָרִים קָרָאתִי,

וָאֶקְרָא, כִּי לוֹ גַם הַקַּרְדֹּם מָסַרְתָּ –

וּמְנוּחָה מֵאָז לֹא מָצָאתִי.

אַבְרָהָם אָבִינוּ! יָדַעְתִּי פָעֳלֶךָ,

יָדַעְתִּי כָל-מַה-שֶּׁעָשִׂיתָ,

עֵת נַעַר עוֹד קָטָן עִם נַעֲרֵי-גִּילֶךָ

בְּעִירְךָ אוּר-כַּשְׂדִּים הָיִיתָ.

אָבִינוּ אַבְרָהָם! יָדַעְתִּי פְעָלֶיךָ,

יָדַעְתִּי יָדַעְתִּי כָל-אֵלֶּה –

אַךְ אוֹי, לֹא כִלִּיתָ עַד-תֹּם מַעֲלָלֶיךָ,

כִּי בָאתָ עַד-אַחֲרוֹן וַתֵּלֶא!

אַבְרָהָם אָבִינוּ, חָכַמְתָּ, יָדַעְתִּי,

מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי כָל-טָעַם;

אַךְ עַתָּה שָׂאֵנִי, וּבְנַפְשִׁי נִשְׁבַּעְתִּי,

אִם לֹא הֲרֵעוֹתָ הַפָּעַם!

אָבִינוּ אַבְרָהָם! חָכַמְתָּ – אַךְ עַתָּה

שָׂאֵנִי, כִּי רָעָה פָעַלְתָּ;

הַפְּסִילִים הַקְּטַנִּים הֵן כָּרֹת כָּרַתָּ,

אֲבָל עַל-הַגָּדוֹל חָמַלְתָּ.

וַתִּמְעַט מִמְּךָ כָּל-זֹאת שֶׁעָשִׂיתָ,

וּבְיָדוֹ גַם קַרְדֹּם נָתַתָּ –

הוֹי אַבְרָם, הוֹי לוּ אֶת-הַקְּטַנִּים חִיִּיתָ

וְרַק אֶת-הַגָּדוֹל כָּרַתָּ!

ІІ

חָלַמְתִּי, רַב-כֹּחַ אָנֹכִי, עוֹד עֶלֶם –

וְעַל רֹאשׁ הַר נִצַּבְתִּי וָאֵרֶא הַצֶּלֶם,

הַצֶּלֶם הַגָּדוֹל עַד-בִּלְתִּי כָל-חֵקֶר:

„אָנֹכִי”, הוּא קוֹרֵא, „אָנֹכִי הַשֶּׁקֶר!”

וּבְיָדוֹ הַקַּרְדֹּם – וּכְבָרָק בָּאֶמֶשׁ

יְנוֹצֵץ בְּלַהֲטוֹ לִנְגֹהוֹת אוֹר-שֶׁמֶשׁ.

וְהַצֶּלֶם הַגָּדוֹל – הוֹי אֵימָה וָפֶגַע! –

רַק יִגְדַּל, רַק יִגְדַּל מֵרֶגַע לְרֶגַע.

וְעִמּוֹ הַקַּרְדֹּם גַּם-הוּא יִגְדַּל כָּכָה!

עַד-אֶפֶס עוֹד מָקוֹם מִדָּתוֹ אָרָכָה.

מַה-גָּדוֹל הַצֶּלֶם! עַד-שְׁמֵי הָרָקִיעַ

כְּבָר עָלָה בְגָבְהוֹ, כְּבָר רֹאשׁוֹ הִגִּיעַ.

וּמְלֹא אַפְסֵי תֵבֵל וּמְלֹא כָל-הָאָרֶץ,

וּשְׁאוֹל וְשָׁמַיְמָה הוּא יִפְרוֹץ כְּבָר פָּרֶץ,

וּבְיָדוֹ הַקַּרְדֹּם – הוֹי אֵל בַּשָּׁמַיִם!

אֵי יִהְיֶה הַמָּקוֹם, אֵי יִמְצָא יָדַיִם

הַקַּרְדֹּם הַנּוֹרָא הַלָּז, אִם עֲדֶנָּה

אֵין אַחֲרִית לַמִּדָּה וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנָּה?

מַה-גָּדוֹל הַצֶּלֶם! רַק זָהָב נִסְכֵּהוּ,

רַק זָהָב, רַק זָהָב הָרֹאשׁ וִירֵכֵהוּ.

וּצְלָמִים הַקְּטַנִּים מִסָּבִיב יִשְׁכָּבוּ,

כִּי אַחֲרֵי הֻכּוֹתָם הַשְּׁבָבִים נֶעֱזָבוּ,

וְהֵם אֶל-כָּל-פִּנָּה וּפֵאָה נִפְזָרוּ.

אָז שָׁרַק הַגָּדוֹל – וְאָז הִתְעוֹרָרוּ

גַּם-הֵמָּה כְרֶגַע מִמְּקוֹם שָׁם שָׁכָבוּ;

הִתְלַקְּטוּ, הִתְקַבְּצוּ, אַף-קָרְבוּ, קָרָבוּ,

כָּל-עֶצֶם אֶל-עֶצֶם, כָּל-שֶׁבֶר אֶל-שֶׁבֶר,

וַיִּחְיוּ מִקִּבְרָם אַף-נִצְּבוּ בַחֶבֶר.

מַה-גָּדוֹל הַמַּחֲנֶה, פֹּה יַחְדָּו אָרָחוּ!

וּצְלָמִים חֲדָשִׁים מֵעָפָר יִצְמָחוּ

מֵרֶגַע לְרֶגַע; אַף-הֵם עוֹד יַעֲמִידוּ

רַק דּוֹרוֹת חֲדָשִׁים וּבְצַלְמָם יוֹלִידוּ.

וְהַצֶּלֶם הַגָּדוֹל עוֹד עוֹמֵד מִלְּמָעְלָה!

כָּל-רַעְיוֹן בּוֹ חשֶׁךְ, כָּל-הֶגֶה – רַק לָיְלָה.

וּכְבָר גַּם אֶת-יָדוֹ הַגְּדוֹלָה הֵנִיעַ, –

וּבְיָדוֹ הַקַּרְדֹּם, – וְהוּא כְבָר הִגִּיעַ

עַד מְקוֹם שָׁם כָּל-קֹדֶשׁ… הַצִּילוּ! הַצִּילוּ!

הוֹי חִישׁ, רַק הַקַּרְדֹּם מִיָּדוֹ הַפִּילוּ!

הוֹי אָקוּם גַּם-אָנִי, וַאֲנִי גִבּוֹר עֶלֶם,

אֲנַסֶּה, אֶלָּחֵם וְאַכֶּה בַצֶּלֶם!

ІІІ

וָאִיקָץ. – אַבְרָהָם! הוֹי שְׁפָךְ-נָא רוּחֶךָ

עַל עֶלֶם אֵין-אוֹנִים וָכֹחַ;

אָז תָּבֹא גַם-אַתָּה בָזֹאת לִמְנוּחֶיךָ,

אָז אֶמְצָא גַם-אָנִי מָנוֹחַ.

חַזְּקֵנִי-נָא, אָבִי, כַּיּוֹם רַק הַפַּעַם

וּתְהִי-נָא כַבַּרְזֶל לִי זְרוֹעַ,

וְרוּחִי כָּאֵשׁ בִּי וְקוֹל לִי כָרַעַם –

אָז יָדִי אֱלִילִים תָּרֹעַ.

אָז אַכֶּה, אָז אֶתּוֹשׁ וְאֶתּוֹץ אֵין-חֵקֶר,

וּמָגוֹר לֹא אֵדַע וָפָחַד!

אֲדִקֵּם, אֲרִיקֵם מִבֹּקֶר עַד-בֹּקֶר,

וּקְטַנִּים וּגְדוֹלִים גַּם-יָחַד.

אַשְׁמִידֵם עַד-תֻּמָּם, אַאֲבִידֵם בָּרֶצַח,

עַד-אֵדַע, כִּי תַמּוּ כֻלָּמוֹ;

וַאֲנִי אִם אֲכַלֵּם, אָז אֵדַע: לָנֶצַח

לֹא יִחְיוּ עוֹד אַחֲרֵי מוֹתָמוֹ.

כֵּן אֶעֱשֶׂה לָהֶם – וּמִכֻּלָּם הַפֶּסֶל

הַגָּדוֹל לָאָרֶץ אַכְרִיעַ;

וַאֲנִי לֹא אֶחְמוֹלָה, לֹא אֶעֱשֶׂה הַכֶּסֶל,

עַד-אוֹתוֹ לִשְׁאוֹלָה אַצִּיעַ.

וְדוֹרוֹת יָבֹאוּ וּבָנִים יֻלָּדוּ

יְמַלְּאוּ גַם-הֵמָּה אַחֲרֵינוּ;

וְיֶתֶר הַפְּסִילִים, שֶׁעוֹד לֹא נִשְׁמָדוּ,

יַשְׁמִידוּ אַחֲרֵינוּ בָנֵינוּ.

וּבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם – אַבְרָהָם אָבִינוּ!

שׁוּר, דּוֹרוֹת חֲדָשִׁים הֵן קָמוּ,

וְלַעֲשׂוֹת קַרְדֻּמִּים חֲדָשִׁים יָבִינוּ,

וּבְקַרְדֻּמִּים אֵלֶּה יִלְחָמוּ.

וּבְקַרְדֻּמִּים אֵלֶּה אֱלִילִים יַשְׁמִידוּ

גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים גַּם-יַחַד,

עַד-כָּלָה אוֹתָמוֹ מֵאֶרֶץ יַאֲבִידוּ,

עַד-בִּלְתִּי יוֹתִירוּ אַף-אַחַד.

E חֲלוֹם הַכַּלִּיף וּפִתְרוֹנָיו

(מָשל קדמוֹני לדוֹר אחרון)

כַּלִּיף הָיָה בָאָרֶץ, הַכַּלִּיף עֶבֶד-אוּר-שְׁלֹמֹה,

וַיְהִי הוּא יָשֵׁן שְׁנָתוֹ, וַיַּחֲלוֹם וַיַּרְא בַּחֲלוֹמוֹ:

וְהִנֵּה עֵץ רַב-עֲנָפִים, גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה,

צוֹמֵחַ מִן-הָאָרֶץ וְעוֹלֶה בְאוֹר הַחַמָּה.

וּפִתְאֹם מִן-הַמִּדְבָּר רוּחַ סְעָרָה עוֹלָה,

רוּחַ-קֶטֶב סוֹעָה, חֲזָקָה מְאֹד וּגְדוֹלָה,

וַתָּנַע אֶת-הָעֵץ אַחַת אָנָה וְאַחַת אָנֶה,

כַּאֲשֶׁר יָנִיד אִישׁ בְּיָדוֹ מַקַּל-יָד אוֹ קָנֶה.

אָז שַׁחוּ כָל-עֲנָפָיו יַחְדָּו תַּחַת עֻלָּם,

אָז שֻׁפְּלוּ, נָפְלוּ אַרְצָה, אָז נִשְׁבְּרוּ כֻלָּם כֻּלָּם,

כָּל-עָנָף עִם-יוֹנְקוֹתָיו, כָּל-עָנָף עוֹד עִם-בַּדּוֹ,

וְלֹא נוֹתַר מִן-הָעֵץ בִּלְתִּי גִזְעוֹ רַק-לְבַדּוֹ.

הַכַּלִּיף קָם בַּבֹּקֶר, הַכַּלִּיף עֶבֶד-אוּר-שְׁלֹמֹה,

וַיִּקְרָא אֶת-חֲכָמָיו וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת-חֲלוֹמוֹ.

אָז קָם רַב-מָג הָאַשָּׁף, הוּא הָאִישׁ הַפּוֹתֵר

הַגָּדוֹל מִכָּל-אֶחָיו, כִּי הוּא הִתְחַכֵּם יוֹתֵר,

וַיִּקְרָא בְקוֹל וַיֹּאמַר: „עֵץ זֶה אוֹתְךָ יַלִּיף

כָּל-מַה-שֶּׁאַלַּה עוֹשֶׂה! יִתְבַּשֵּׂר אֲדוֹנִי הַכַּלִּיף:

כָּל-אַנְשֵׁי בְנֵי-מִשְׁפַּחְתְּךָ יָמוּתוּ עַל-פָּנֶיךָ,

כָּל-קְרוֹבֶיךָ וְגוֹאֲלֶיךָ בְּחַיֶּיךָ לְעֵינֶיךָ!”

שָׁמַע הַכַּלִּיף וַיִּרְגַּז, וַיִּקְרָא אֶת-עֲבָדָיו

וַיְצַוֵּם: „קְחוּ הַפּוֹתֵר וּפִשְׁטוּ אֶת-בְּגָדָיו

וְרִמְסוּ עַל-בִּטְנוֹ אוֹתוֹ, וְגַם בַּעֲרָבוֹת רַכּוֹת

חַלְּקוּ לוֹ בְכֹחַ מֵאָה וְאַחַת מַכּוֹת,

וּמֵאָה וְאַחַת הַכּוּ בְמַטֶּה גַם עַל-רַגְלוֹ

הַיְמָנִית, וְיֵדַע הָאִישׁ כִּי קְסָמִים לוֹ וּמַג לוֹ!”

אָז פָּנָה מִשָּׁם הַכַּלִּיף, הַכַּלִּיף עֶבֶד-אוּר-שְׁלֹמֹה,

וַיִּקְרָא לְפוֹתֵר שֵׁנִי וַיְסַפֵּר לוֹ אֶת-חֲלוֹמוֹ.

הַחַרְטֹם כָּרַע וַיֹּאמַר: „יְחִי הַכַּלִּיף לְעוֹלָם!

חָכָם הַכַּלִּיף מֵאָדָם, וַאֲנִי רַק כְּסִיל וְגוֹלָם;

וְאוּלָם יֵדַע-נָא כַלִּיפִי: כַּלִּיפִי יַרְבֶּה יָמִים

מִכָּל-שְׁאֵרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ אֶלֶף כָּכָה פְעָמִים,

וְהֶאֱרִיךְ מִכֹּל לִחְיוֹת, עַד-זִקְנָה יַאֲרִיךְ וְשֵׂיבָה,

כַּאֲשֶׁר יַאֲרִיךְ מֵעֲנָפָיו גֶּזַע הַמַּצֵּבָה.

הִנֵּה זֶה דְבַר הַחֲלוֹם. – יְחִי הַכַּלִּיף לְעוֹלָם!

וְהַכַּלִּיף חָכָם מֵאָדָם, וַאֲנִי רַק כְּסִיל וְגוֹלָם!”

שָׁמַע הַכַּלִּיף וַיִּשְׂמַח וַיָּגֶל וַיָּאֶר פָּנָיו

לָאִישׁ הַפּוֹתֵר הֶחָכָם, הוּא הַמָּג הֶעָנָו,

וַיְצַו עֲבָדָיו לֵאמֹר: „תְּנוּ לוֹ גְמַלִּים חֲמִשִּׁים,

וַעֲיָרִים תְּנוּ לוֹ שְׁלשִׁים וּפָרִים מֵאָה וְשִׁשִּׁים,

וְשִׁקְלֵי זָהָב טָהוֹר כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים

וּבְחוּצוֹת הָעִיר קִרְאוּ לְפָנָיו: רַב-הָאַשָּׁפִים –

וְיֵדְעוּ כָל-יוֹשְׁבֵי בַגְדַּד, כִּי חָפֵץ אֲנִי בִיקָרוֹ,

כִּי הֵיטִיב מְאֹד לִפְתּוֹר, כִּי הִשְׂכִּיל בְּמַאֲמָרוֹ!”

וּבַחֲצַר הַכַּלִּיף אִישׁ, וְהוּא אִישׁ תָּם וְנָבָר,

אֲשֶׁר שָׁמַע מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד-אַחֲרִיתוֹ כָל-הַדָּבָר,

וְלֹא יָכֹל עוֹד הִתְאַפֵּק וַיֹּאמַר: „הוֹי, אֵל נוֹרָא!

מַה-פֵּשֶׁר כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? הֵן לִכְאוֹרָה

רַק רַעְיוֹן אֶחָד בִּטְּאוּ הַפּוֹתְרִים גַּם-שְׁנֵיהֶם,

גַּם-הָרִאשׁוֹן וְגַם-הַשֵּׁנִי, וּכְפִי-הַנִּרְאֶה אֵין בֵּינֵיהֶם

אֶלָּא שִׁנּוּי-לָשׁוֹן לְבַדּוֹ, וְאִם אֵפוֹא עַל-כָּכָה

זֶה יוּסַר וְיֵעָנֵשׁ וְזֶה יִשָּׂא כָל-בְּרָכָה?”

וְשָׁם גַּם-אִישׁ „מְבַקֵּר” הַכּוֹתֵב לְכִתְבֵי-עִתִּים,

אִישׁ הַמַּשְׁלִיךְ עַל-סְבִיבָיו דִּבְרֵי תוֹרָה כְפִתִּים.

וַיַּעֲנֵהוּ זֶה וַיֹּאמַר: „הוֹי יְדִידִי הַתָּמִים!

שְׁמַע אֵת אֲשֶׁר-אֹמַר: דַּע, כִּי לִפְעָמִים

לֹא הַתֹּכֶן הוּא הָעִקָּר, בִּלְתִּי-אִם הַצּוּרָה,

לֹא הַנֶּאֱמָר לִכְשֶׁעַצְמוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא כַשּׁוּרָה,

לֹא מַה-שֶּׁתֹּאמַר, רַק אֵיךְ שֶׁתֹּאמַר הַדְּבָרִים –

חָק-הוּא לַחַרְטֻמִּים וְגַם לְכוֹתְבֵי הַמַּאֲמָרִים”.

t דָּנִיאֵל בְּגוֹב הָאֲרָיוֹת

מִן-הָאָדָם אָנֹכִי נִמְלָט, מִן-הַחַיָּה

הָרָעָה מִכָּל-הַחַיּוֹת,

וַאֲלֵיכֶם אָנֹכִי נִמְלָט,

פְּרִיצֵי-הַחַיּוֹת בַּגּוֹב הַזֶּה;

פֹּה הִנֵּה יוּנַח-לִי…

פֹּה, יָדַעְתִּי, מָעוֹן לַחַיָּה

וְאָדָם אֵין בּוֹ –

בְּרוּכָה לִי תִהְיֶה הַחַיָּה בַיָּעַר!

וּבְהָנִיק הַכְּפִירָה גוּרֶיהָ,

עֵת דִּמְדּוּמֵי-עֶרֶב עוֹטֶה כָל-הַסְּבָךְ

וְנִרְדָּם הַיָּעַר, –

וְהֶחֱלִיקָה הַכְּפִירָה רַעֲמָתָם

וְסִפְּרָה לְגוּרֶיהָ כָּל-הַנּוֹרָאוֹת וְהַבַּלָּהוֹת

אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לָאָדָם,

וַאֲשֶׁר רַק הָאָדָם יַעֲשֶׂה כְמוֹהֶן,

וַאֲשֶׁר לֹא תַעֲשֶׂה כְמוֹהֶן כָּל-חַיָּה –

וְשָׁמְעוּ הַגּוּרִים וּפָעֲרוּ אֶת-לוֹעָם

וְנִשְׁמְטוּ שְׁדֵי הַכְּפִירָה מִבֵּין-שִׁנֵּיהֶם

וְנוֹתַר הֶחָלָב עַל-לְשׁוֹנָם –

וְהַאֲמֵן לֹא יַאֲמִינוּ.

כִּי יֶלֶד הָיִיתִי עִם-אֲבוֹתַי –

אֵי עַתָּה אֲבוֹתַי? אֵי אָבִי? אֵי אִמִּי?

וְהַמַּרְאוֹת, אֲשֶׁר רָאִיתִי

בַּיָּמִים הָהֵם הַנּוֹרָאִים,

כַּעוֹפֶרֶת צָלְלוּ בְנִשְׁמָתִי,

וְהֵם נִצָּבִים לְפָנַי,

נִצָּבִים תָּמִיד תָּמִיד,

וַאֲנִי לֹא קְרָאתִים.

הַיְדַעְתֶּם אֵי אָבִי? הַיְדַעְתֶּם אֵי אִמִּי?

בִּרְאוֹתִים בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה,

רָאִיתִי רַק קָדְקֹד

מָעוּךְ וְכָתוּת וְנִקָּב וּמְרֻסָּק,

וּרְצוּצָה הָרַקָּה הָאַחַת,

וִיתֵדוֹת תְּקוּעוֹת בְּתוֹךְ הָרַקָּה,

וּמְדֻבָּק הַקָּדְקֹד לְמַפְּלֵי בָשָׂר

אֲשֶׁר לוֹ יֵאָמֵר גּוּף –

זֶה הָיָה אָבִי;

וְאִמִּי רָאִיתִי:

צְרוֹר בָּשָׂר מוּבָס טוֹבֵל בַּדָּם

עַל-יָרֵךְ נוֹפֶלֶת וּבֶטֶן שְׁסוּעָה,

אֲשֶׁר לֹא-יֻכַּר מַרְאֵהוּ,

וְלֹא יֻכַּר מַה-מַּעֲלָה וְלֹא יֻכַּר מַה-מַּטָּה,

וּמָשְׁלָךְ בֵּין שִׁבְרֵי בַיִת אֲשֶׁר הָרוּס –

וַיֹּאמְרוּ לִי: אִמֶּךָ!

וְאָחִי רָאִיתִי, אַךְ הוּא לֹא רָאָנִי:

שְׁתֵּי עֵינָיו נִקָּרוֹת!

וְאֵלָיו הָלַכְתִּי, אַךְ הוּא לֹא לִקְרָאתִי:

שְׁתֵּי רַגְלָיו כְּרוּתוֹת;

וְאוֹתוֹ חִבַּקְתִּי, אַךְ הוּא לֹא חִבְּקָנִי:

שְׁתֵּי יָדָיו קְצוּצוֹת;

וְאֵלָיו דִּבַּרְתִּי, וְהוּא לֹא עָנָנִי:

לְשׁוֹנוֹ כְרוּתָה –

אַךְ הוּא עוֹדוֹ חָי!

וְאָחוֹת לִי הָיְתָה – אַל-נָא לַאֲחוֹתִי

אַל אוֹתִי תִשְׁאָלוּ –

כִּי דָבָר לֹא אַגִּיד.

לוּ כֻבְּתָה הַשֶּׁמֶשׁ בַּמָּרוֹם

וּמָשַׁל הַחשֶׁךְ לְעוֹלָם,

וְלֹא רָאָה אִישׁ

בְּהַאְדִּים פָּנַי עַל-חֶרְפַּת בֵּית-אָבִי!

וּבְהָנִיק הַכְּפִירָה לְגוּרֶיהָ

בֵּין-הָעַרְבַּיִם,

וְסִפְּרָה לַיּוֹנְקִים הַקְּטַנִּים

הַנּוֹרָאוֹת וְהַבַּלָּהוֹת –

וְשָׁמְעוּ וְלֹא יַאֲמִינוּ:

כִּי לָקְחוּ הֶהָרוֹת, זוּ אוֹצַר הַבְּרָכָה,

הַחֵיק אֲשֶׁר יִשָּׂא הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים

וְרוֹקֵם צִיץ עָנֹג בַּמִּסְתָּר וָרַךְ,

וּמוֹרָא הוֹד עָלָיו כְּהֵיכַל הַקֹּדֶשׁ

מֵאָז וְלַכֹּל –

וּבְמוֹטוֹת עֵץ נִגְּפוּ אֶת-בְּשָׂרָן בְּנֵי-אָדָם

יְלוּדֵי אִשָּׁה גַם-הֵם,

עַד-כִּי-הִתְבַּקְּעוּ וַתֵּצֵא שִׁלְיָתָן;

כִּי לָקְחוּ יְלָדִים, זוּ תָכְנִית כָּל-תֻּמָּה,

שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לָמָּה

וּבְשֶׁלְמָה אֵינָם יוֹדְעִים

וְהַנַּעֲשָׂה אֵינָם יוֹדְעִים. –

זֶה פֶּרַח הַתִּקְוָה לְעָתִיד לֹא-נוֹלָד

מֵאָז וְלַכֹּל –

וּמֵעַל-פְּנֵי גַגּוֹת, וְיָדָם לֹא רָגְזָה,

הִשְׁלִיכוּם וַיְנַפְּצוּם חַיִּים לָאָרֶץ;

כִּי לָקְחוּ הַמֵּתִים, זוּ גַם בַּמִּדְבָּר,

פְּרָאִים בַּמִּדְבָּר,

עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם בִּרְעָדָה

וְלִפְנֵי הוֹד מוֹרָאָם,

וַיְנַבְּלוּם וַיִּתְעַלְלוּ בָם וַיְחַלְלוּם

עַד-בִּלְתִּי הַגִּיד –

אֶת-זֶה עָשָׂה אָדָם לָאָדָם כָּמוֹהוּ!

וַאֲנִי אֲלֵיכֶם בָּאתִי, פְּרִיצֵי הַחַיּוֹת,

פָּלִיט מְעֻנֶּה וּמֻרְדָּף וְנִגָּף

וְכָל-עוֹד בִּי נְשָׁמָה;

פֹּה אוּלַי יוּנַח לִי…

וְלוּ בַכָּף הָאַחַת יִהְיוּ רַחֲמֵי אָדָם

וְלוּ בַכָּף הַשֵּׁנִית אַכְזְרִיּוּת חַיְתוֹ-טֶרֶף:

אֶפְּלָה-נָא בְיַד אַכְזְרִיּוּתְכֶן, הַחַיּוֹת,

וּבְיַד רַחֲמֵי-אָדָם אַל-נָא אֶפֹּלָה!

וּבְהִתְאַכְזֶרְכֶן לִי אַתֶּן,

וְיָדַעְתִּי לְכָל-הַמְּעָט:

אֶת-זֹאת עָשְׂתָה חַיָּה רָעָה בַיָּעַר!

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות