לשמואל יוסף עגנון

א. חֶסֶד

בְּשִׁלְהֵי קַיִץ אֵלֶּה זְרוּחִי חֵן וָחֶסֶד,

בְּרַחֲבֵי חוּצוֹתַיִךְ, צִיּוֹן, אֶתְהַלֵּכָה

וְאֶתְמַהּ: אֵיך מִמֵּךְ אֶתְנַתֵּק, אֵי לִי מָקוֹם

אֲוִירוֹ מְנוּחַת לֵב וּנְשָׁמָה כְּמוֹ אֲוִירֵךְ?

בְּאֶמְצַע כָּל הַסַּעַר, בְּטַבּוּר כָּל הַמְּדוּרוֹת

הָרוֹגְשׁוֹת וּמִתְנַפְּצוֹת סְבִיבֵךְ וּבִגְלָלֵךְ,

עַל כֵּס הָרַיִךְ תֵּשְׁבִי שְׁקֵטָה, אֵם יְקָרָה,

פָּנַיִךְ קְמָטִים וְעֵינַיִךְ רָזִים כְּחֻלִּים,

וְשׁוּלֵי לֹבֶן בִּגְדֵךְ שׁוֹפְעִים עַל הַסְּלָעִים,

וְחֹטֶר אָרֹךְ לָךְ בִּשְׂמֹאל עִם גֻּלַּת כֶּסֶף,

וִימִינֵךְ תִּרְעַד מִתּוֹךְ רַחֲמִים וְאִמָּהוּת

עַל קָדְקֳדֵי בָנַיִךְ מְשׁוּיֵי יָם וּפְחָדִים –

עוֹד לַחִים קִרְעֵי כְסוּתָם וְדַבְלוּלֵי שְׂעָרָם –

הַכּוֹרְעִים לְרַגְלַיִךְ וּמְחֻזָּקִים יֵלְכוּ

מִי לַעֲקֹר טַרְשֵי דָן, מִי לַחְפֹּר בְּאֵר בֶּחָרֵר.

וְעָבִים צְחֹרֵי־מוֹךְ בַּאֲלַכְסוֹן נוֹסְעִים קֵדְמָה.

מִשִּׁיחוֹר גּוֹאֶה עוֹלִים הֵם אַךְ גֶּשֶם אֵין בָּם.

וְשִׁמְשִׁיּוּת חֲרִישִׁית מִסְתַּלֶּתֶת

כְּסֹלֶת דַּקָּה דַּקָּה דֶּרֶךְ שֶׁבַע נָפוֹת,

כַּהֲגִיגֵי אוֹר בְּמֹחַ אֱלֹהִי,

וַאֲנַחְנוּ קְלוּטִים אֶל תּוֹךְ טַחֲנָה זוֹ עֶלְיוֹנָה –

מִי יֵדַע מְלוֹא הֶהָגוּת שֶׁנַּעֲשֵׂינוּ תָכְנָהּ?

וְשַׁלְוָה פְּלִיאָה עוֹטָה אֶת הַמְהַלְּכִים סְבִיבִי

בְּצַעַד כֹּה אִטִּי; רֶגֶל כְּמוֹ לֹא תֹאבֶה לְהֵעַקֵר,

לְרֶגַע, לְהַפְסִיד הַחִבּוּר סוֹף סוֹף הֻשָּׂג.

כֹּה תִמְתַּק הָאֲדָמָה כָאן לְרֶגֶל עִבְרִי,

כְּשַׁד הָאֵם לְכַף יַד יֶלֶד בְּעֵת יִינָק.

מִבַּעַד לִסְיָג שֶׁל צְנֵפוֹת־תַּיִל דּוֹקְרוֹת

קַלְגַסִּים עוֹמְדִים דֹּם חֲבוּשֵׁי קַסְדוֹת פֶּלֶד

עִם לֹעֵי רוֹבִים כֻּוְּנוּ, אֶצְבַּע עַל הַהֶדֶק.

וְיֵשׁ וּבְשַׂקֵּי־חוֹל הֵם קְבוּרִים וַעֲטוּרִים

עַד כְּלוּם מֵהֶם לֹא נִרְאֶה

רַק עַיִן, לֹעַ, וְהַאֶצְבַּע הַעַצְבָּנִית.

וּלְיַד הַסְּיָג מִתְהַלְּכִים מִתּוֹךְ שַׁלְוָה פְּלִיאָה.

מַה שַּׁלְוָה שִׁמְשִׁית זוֹ, מַה מִּין סַלְסָלָה דַקָּה

הָעוֹטְפָה בְרָקִים חַיִּים וְלֹא נִקְרַעַת?

גַּעֲגוּעִים אֲשֶׁר בָּאוּ, תְּפִלּוֹת אֲשֶׁר נַעֲנוּ.

הֵן הַכֹּל כָּאן מִסָּבִיב הָיָה תְחִלָּה כְּמִיהָה,

הֵן הַכֹּל כָּאן מִסָּבִיב אָרוּג רַעֲדֵי נֶפֶשׁ.

מִתְהַלְּכָה אֵפוֹא נֶפֶשׁ תּוֹךְ רְחוֹבוֹת־עַצְמָהּ.

אֶתְהַלֵּךְ גַּם אָנֹכִי, אֶתְמַהּ: אֵיךְ אֶתְנַתֵּק?

ב. גְּבוּרָה

אַךְ הִנֵּה אֶחָד רָץ וּמִזְרָן עַל כְּתֵפָיו.

כֹּה צָעִיר הוּא וְחִוֵּר אַךְ גַּחְלִילֵי עַיִן. –

לְאָן, לְאָן, אֲבוֹי לְאָן? –

הוּא מִזְדַּקֵּר עַל הַסְּיָג, וְאוֹר הַיּוֹם לְרֶגַע

מִתְפּוֹצֵץ וּמִתְחַשֵּׁךְ, אִשִּׁים נוֹבְחוֹת עָפוֹת.

וְעֵת יִשְׁתַּקֵּט עוֹלָם, נָח הָעֶלֶם פְּרַקְדָּן,

גֻלְגָּלְתּוֹ עַל קְצֵה מִזְרָן, וּמְרַבֵּי חוֹרָיו

תַּלְתַּלֵּי עָשָׁן עוֹלִים וְהַדָּם מְפַכְפֵּךְ,

וְשׁוּב בָּרְחוֹב מִתְהַלְּכִים מִתּוֹךְ שַׁלְוָה פְלִיאָה.

וּמִקְּצֵה סִמְטָה גַּח בַּחֲשַׁאי נַעַר וּמַבִּיט

כֹּה וָכֹה וּמַדְבִּיק כְּרוּז עַל קִיר וְנֶעֱלָם.

וּמֵהַצַּד הַשֵּׁנִי תֵּצֵא יָלְדָּה קְטַנָּה

וּבִזְרוֹעוֹת דַּקּוֹת אֶת הַכְּרוּז מִכָּתְלוֹ תִּקְרַע.

אָז אֶרְאֶה גַם הַמַּאֲבָק, אֶת יְקוֹד הַגְּבוּרָה,

וְהוֹד וְהָדָר לָהּ, אֲבוּקָה כֹּה חֲדָשָׁה.

מַה בְּשׂוֹרָה בָהּ וּנְגֹהוֹת. הֵן עוֹד שָׁם נִתְגַּלְּתָה,

עוֹד שָׁם בַּמִּדְבָּר עֵת עֲקוּדֵי מוֹסְרוֹת דּוֹרוֹת

הָלַכְנוּ שְׁתוּמֵי עַיִן אֶל נְהַר אֲבַדּוֹן.

וּפִתְאֹם עָלְתָה הִיא, וּכְעַל פִּי רֶמֶז מָרוֹם

הִפְגִּינוּ פָנִים כְּלַפֵּי פְנֵי הַצַּר הָאָיֹם

עַד חָג וְנָע מְבֻלְבָּל וְכָל הַעוֹלָם נִדְהָם.

אַךְ כֻּלָּהּ לָךְ, יְרוּשָׁלַיִם, בִּלְעָדַיִךְ

אֵין גְּבוּרָה יִשְׂרְאֵלִית כְּלָל.

              אֲבוּקָה כֹּה חֲדָשָׁה

וְאִם כְּנֵר הַבְדָּלָה קְלוּעָה הִיא וּשְׂרוּגָה

מִפְּתִילִים שׁוֹנִים כֹּה, מִתְנַצִּים וּמִתְפַּתְּלִים, –

הָרִימָה יָדְךָ, יַלְדִּי, שָׂא בְרָמָה אוֹתָהּ.

לֹא נֵרוֹת שַׁבָּת הֵם הַצְּנוּעִים וְהַלְּבָנִים

עֲלֵיהֶם בֵּרְכָה אֵם בִּקְּדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה;

אַךְ שַׁבָּת עָבְרָה, בָּאִים שֵׁשֶׁת יְמֵי מַעֲשֶׂה.

הָרִימָה יָדְךָ, יַלְדִּי, שָׂא הַנֵּר בְּרָמָה:

הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד!

כַּךְ נַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין חֹל עַד נִזְכֶּה

לְהַדְלִיק נֵרוֹת שַׁבָּת שׁוּב לְבָנִים צְנוּעִים.

אָז אֶרְאֶה אֶת פָּנַיִךְ, עִיר יְרוּשָׁלַיִם,

וּנְהָרָה בָם וְאִם מִכְּאֵב אֶת שְׂפָתֵךְ תִּשְּׁכִי:

חֲבָלִים שֶׁל גְּאֻלָּה הֵם שֶׁכְּעֻבָּר עֵז

אֶת רֶחֶם אִמָּהּ תִּפְרֹם־תִּקְרַע אַגַּב גִּיחַ.

וְאַתָּה, עֶלֶם חִוֵּר וְגַחְלִילִי־עַיִן,

לֹא אֶשְׁאַל עַכְשָׁו אִם הַדֶּרֶךְ בָּהּ הָלַכְתָּ

מְחֻשֶּׁבֶת הִיא כָּל צָרְכָּהּ וְנִמְצֵאת מוֹעִילָה.

אֵי גְבוּרָה תֵשֵׁב בֵּין תַּגְרָנִיּוֹת הַשְּׁוָקִים

מוֹשִׁיטוֹת שָׁלֹש בֵּיצִים וְהַב תֵּכֶף קְשִׂיטָה?

דַּי שֶׁחָשַׁבְתָּ אַתָּה: זוֹ לְבַד הַדֶּרֶךְ,

וְגֻשְׁפַּנְקָה מָה אֲיֻמַּת־אֵמוּן שַׂמְתָּ עַל אֲמִתְּךָ.

מַה יִקְרַת חֵן וָנֶפֶשׁ זוֹ שֶׁבָּנִים רַבִּים

כָּמוֹךָ יִשְׁתּוּ כוֹס הַמָּוֶת לְחַיֶּיהָ!

אֵיך סוֹף סוֹף בְּמִיתָתְךָ רַק הוֹכַחְתָּ

הַטּוֹב יָכֹלְתָ לַעֲנִיק יוֹתֵר לוּ חָיִיתָ!

וּמַה חוֹבוֹת כְּבֵדוֹת תָּטִיל, עֶלֶם עַל כֻּלָּנוּ

בִּשְׁלוּלִית דָּם זֶה חַם הַמְּפַכְפֵּךְ מֵחוֹרֶיךָ!

ג. נֶצַח

הַיּוֹם גּוֹוֵעַ. סִיעוֹת כַּנְפֵי אֵשׁ מְרַחֲפוֹת

בַּשַּׁחַק הוֹרִיק כְּירַק עֵשֶׂב תַּחַת מָיִם.

רְגָעִים עוֹד חֲמִשָּׁה עַד שְׁעַת הַעֹצֶר,

וּרְחוֹבוֹת אַט מִתְפַּנִּים כְּמוֹ בְיַלְדוּתֵנוּ

לִפְנֵי כָל־נִדְרֵי. כָּבֵד כֹּה הַלֵּב מִמַּשָּׂא

חֲגִיגִיּוּת וְרצִינוּת. הָהּ, יְרוּשָׁלַיִם!

אֲנִי עוֹמֵד מִבַּחוּץ, עוֹד רֶגַע פֹּה, עוֹד רֶגַע

עַד נָבוֹא וְנִסְתַּגֵּר אִישׁ אִישׁ בְּתוֹךְ כִּלְאוֹ.

יָדַעְתִּי עִיר עַל גְּדות הַיָּם, וְחוֹמוֹתֶיהָ

הֵן גְּבֹהוֹת כֹּה וּתְמִירוֹת־דַּקּוֹת כִּבְנוֹתֶיהָ;

עוֹד קַט עֵירֻמּוֹת, זְרוּחוֹת פִּלְדָּן, תִּתְרַקַּדְנָה

אוֹ תִזְדַּקַּרְנָה לְתוֹךְ הַיָּם לִשְׂחִיַּת־חֵן.

יָדַעְתִּי עִיר עַל גְּדוֹת יָם אַחֵר, וּבָתֶּיהָ

עַל כִּבְרַת אַרְצָם רוֹבְצִים כְּמוֹ אֲרָיוֹת נָמִים;

אַךְ יֵש וְיַחֱלוּ גַּם אֲרָיוֹת וְיִגְוָעוּ,

וְאִישׁ בָּא אוֹסֵף אֶת נִבְלָתָם אֶל עֶגְלָתוֹ.

רַק אַתְּ, יְרוּשָׁלַיִם, כְּבֵדָה כֹּה, עַד נִדְמֶה

אַתְּ שְׁקוּעָה מִמְּרוֹם הַר עַד טַבּוּר הָאֲדָמָה,

עַד אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה, בְלִי הִנָּתֵשׁ נֶצַח.

רַק חֵלֶק מִצְעָר עֶלְיוֹן גָּלוּי לָעֵינָיִם.

הָעֹצֶר הֵחֵל, וְעַל מַעֲקֵה גַנִּי אֶעֱמֹד.

כְּבָר לָיְלָה. אוֹרוֹת מְנַצְנְצִים מִבָּתֵּי שְׁכֵנַי,

עִם שִׂיחַ קַל מִשְׁפַּחְתִּי בִּשְׁעַת לֶחֶם עֶרֶב.

וּמִשְּׁנֵי עֶבְרֵי גַנִּי מְחִצּוֹת טוּרֵי בְרוֹשִׁים,

עַתִּיקֵי יָמִים עוֹמְדִים הֵם בִּקְפִיאָה כֵהָה,

רַק רֹאשָׁם נָע וְלוֹחֵש דְּבַר מָה אֶל הַשְּׁחָקִים.

בַּמֶּרְחָק הַרְרֵי יְהוּדָה גּוּשִׁים שְׁחֹרִים;

וּלְבָנָה עוֹמְדָה גְּחוּנָה שׁוֹמְרָה עַל נִקְרוֹתָם

שָׁם אָרְבוּ הַקַּנָּאִים עַל קַלְגַּסֵּי רוֹמָה.

וְהַכֹּל עַתִּיק, עַתִּיק: בְּרוֹשִׁים, הָרִים, סַהַר.

הֲזֶה סוֹד כָּבְדָּהּ שֶׁל הַמְּצִיאוּת הַיְּרוּשַׁלְמִית?

גַּם טִפַּת־זְמַן עַל מֹחַ תָּרְגַּשׁ כְּמוֹ הֲרָרִים,

אַף כִּי מִשְׁקַל דּוֹרוֹת וְאַלְפֵי אַלְפֵי שָׁנָה?

וּפִתְאֹם שְׁרִיקָה חַדָּה פּוֹלְחָה הָאַוִּיר

הִכְרִיזָה: לֵיל בַּלָּהוֹת הִתְחִיל אֶת תִּזְמָרְתּוֹ.

יְרִיּוֹת מֵעֲבָרִים, עַפְעַף־אֵשׁ מְדַלֵּג

מִצַּד אֶל צַד. וְאֵי־שָׁם תֹּף הִתְדַּפֵּק חִישׁ

וּבְלִי הֲפוּגָה כְּמוֹ אֶת כָּל חֲמָתוֹ יִשְׁפֹּךְ

וְקוֹל עֲגָלוֹת כְּבֵדוֹת מִשְׁתַּקְשְׁקוֹת בָּרְחוֹבוֹת.

מִי נִלְחָם שָׁם עִם מִי? אֲפֵלָה רְווּיָה עוֹטְפָה

אֶת כָּל הַבָּתִּים. הַקַּנָּאִים הֵם שֶׁגָּחוּ

וְעוֹרְכִים קְרָב לֹא נִשְׁלַם עִם לִגְיוֹנוֹת רוֹמָה.

הוֹי חִזְקוּ, אַחִים, חַסְּלוּ סוֹף סוֹף קְרָב זֶה אָרוּר,

וּדְרוֹר יְהִי לַיְקוּם! וַהֲגִיג עִנּוּיִים יַעַל:

מִלְחֶמֶת נֵצַח הִיא לִיהוּדָה עִם רוֹמָאִים!

חוֹלְפִים פַּרְצוּפִים, שֵׁמוֹת אַךְ הַקְּרָב אֵין סוֹף

וְאוֹתוֹ סְיָג בֵּין לֹעֵי רוֹבִים מְכֻוָּנִים

וּבֵין מִתְהַלְּכִים מִתּוֹךְ שַׁלְוַת־רָז – גַּם הוּא

עוֹד יִנּוֹן, יִנּוֹן. הֲזֶה הַנֵּצַח נִתַּן לָנוּ?

הָהּ יוֹנָה נוּגָה מְקַנֶּנֶת בִּמְרוֹם הָרִים

וּקְשָתוֹת מִכָּל צַד אֵלֶיהָ דְּרוּכוֹת תָּמִיד,

הָהּ יוֹנָה שְׁקֵטָה צְחֹרָה מְטַפְטֶפֶת דָּם! –

וִירִיּוֹת מֵעֲבָרִים, עַפְעַף־אֵשׁ מְקַפֵּץ,

וְאֵם עִבְרִיָּה מְיַשְּנָה תִינוֹק בְּשִׁיר עֶרֶשׂ,

וּבְרוֹשִׁים לוֹחֲשִׁים בְּאֹזֶן כְּחוֹל שֶׁל שַׁחַק.

ד. מַלְכוּת

וְעַתָּה רְאִי, יְרוּשָׁלַיִם.

כָּל שֶׁחָלַמְנוּ דּוֹרוֹת דּוֹרוֹת עַד יָגַעְנוּ

וְנֶהְפַּךְ צְרִי הַחֲלוֹם לְמֶלַח עַל פְּצָעֵינוּ,

כָּל שֶׁעִם אָבוֹת וַאֲבוֹת אָבוֹת הִתְפַּלַּלְנוּ

עַד מִלִּים קְדוֹשׁוֹת נַעֲשׂוּ טְרוּפוֹת וּמֻרְעָלוֹת

וּכִכְלָבִים נָשְׁכוּ קָרְעוּ שׁוּלֵי אֱלֹהִים,

וּבְחֵרוּף נָבְחוּ מִתּוֹךְ פִּינוּ;

כָּל אֱמוּנָתֵנוּ בָךְ שֶׁעַל פִּי נֵס הִתְמַלְּטָה

בְּעֵת זָרַקְנוּ הַכֹּל הַכֹּל עַל אַשְׁפַּתּוֹת –

רְאִי, יְרוּשָׁלַיִם, בָּא הַחֲלוֹם, וְשַׁחַר

כְּכֹהֵן יָנִיף אֵשׁ־אֶצְבָּעוֹת עַל הָרַיִךְ.

רְאִי זְקֵנַיִךְ תּוֹהִים דֹּם: בַּמֶּה זָכִינוּ,

בַּמֶּה זָכִינוּ לִהְיוֹת רִאשׁוֹן דּוֹר שֶׁל שָׁחַר?

רְאִי הַמְּחוֹלוֹת וְהָאוּרִים בְּחוּצוֹתַיִךְ

שֶׁזְּמַן כֹּה רַב הִצְטַמְּקוּ מִתּוֹךְ עֶצֶב עָכוּר.

רְאִי בְנוֹתַיִךְ תּוֹפְרוֹת אֶת הַנֵּס הֶחָדָש,

וְכוֹכַב דָּוִד הָיָה בִידֵי עַמִּים שִׁמְצָה –

בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ וּבִפְתִילֵי פָז הֵן רוֹקְמוֹת עָלָיו.

רְאִי, פַס דָּם שָׁטוּחַ רָחָב עַל אוֹקְיָנוֹס

וְעֵדָה גְדוֹלָה עָלָיו נוֹהֲרָה אֵלַיִךְ.

הֵם כֻּלָּם מֵתִים אַךְ אֶל עָל פְּנֵיהֶם קוֹרְנִים.

זְקֵנִים בָּם וּצְעִירִים עַד תּוֹךְ נִבְכֵי אֹפֶק,

מִגֵּטוֹ וַרְשָׁה, גֵּטוֹ לוֹדְז, מִכָּל הַקְּבָרִים.

וּבְרֹאשָׁם מַחֲנֶה אָרֹךְ שֶׁל יְלָדִים קְטַנִּים,

עֵירֻמִּים הֵם אַךְ טְהוֹרִים וּמְרֻחָצִים,

לְכוּדֵי שְׁנָת אַךְ הוֹלְכִים עַל הַפַּס הָאָדֹם

וְנוֹשְׂאִים תַּחַת חֻפָּה כְּחֻלָּה זֵר הַמַּלְכוּת.

לֹא לָךְ הַזֵּר כִּי אִם לִצְעִירוֹת־אַחְיוֹתַיִךָ

בָּעֵמֶק וּבַשָּׁרוֹן.

לֹא נִגְלְתָה הַיָּד עוֹד הַזַּכָּאִית לָשִׂים

עַל רֹאשֵׁךְ כֶּתֶר.

לֹא נוֹלַד עוֹד הָאֳמָן יֵדַע בִּשְׁאָר רוּחוֹ

לַצֶקֶת לָךְ עֲטָרָה.

לֹא נִכְרָה עוֹד הַכֶּתֶם שֶׁמִּפְּאֵר קָדְקֳדֵךְ

לֹא יוּעַם וְלֹא יִשְׁנֶא.

אַךְ נִשְׁבַּעְנוּ לָךְ, יְרוּשָׁלַיִם,

עוֹד יֵין־כִּסּוּפִים עַתִּיק תּוֹסֵס וְלֹא נָח,

וּשְׁבוּעָה שֶׁל עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל לֹא נְחַלֵּל

עַל נַהֲרוֹת צִיּוֹן.

עוֹד כִּתְרֵךְ יָבוֹא, יָבוֹא, בִּמְלוֹא הַיָּמִים יוֹפַע.

אִישׁ אִישׁ בְּבֵיתוֹ נַדְלִיק לֵיל זֶה שְׁלֹשָׁה נֵרוֹת:

לַגָּלוּת בַּת אַלְפַּיִם שָׁנָה – נֵר שֶׁל פְּרִידָה,

דֹּם נֵשֵׁב נַבִּיט בּוֹ בְּחִבָּה וּבְהוֹדָיָה.

לִגְאֻלָּה עוֹדָהּ רָפָה – נֵר לְהָאִיר נָתִיב,

דֹּם נֵשֵׁב נַבִּיט בּוֹ וְנִשְׁאַל, נִשְׁאַל, נִשְׁאַל.

וְהַשְּלִישִׁי – נֵר שֶׁל שָׁלוֹם, נַשְׁלִים עִם הָעוֹלָם

לִנְחוֹתוֹ אַט אֵלַיִךְ, רֹאשׁ עֲדֶן לֹא מֻכְתָּר.

א. בֹּקֶר בְּתֵל־אָבִיב

אֲנִי הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב עַל הַיָּם כֻּלִּי פְתוּחַ הִשְׁתָּאוּת

לִשְׁטִיחֵי הַשַּׁלְוָה הַתְּלוּיִים עֵת גּוֹעֵשׁ עוֹד זַעַף,

לְעֹמֶק הַשַּׁלְוָה מְרַחֶפֶת כְּרָז תּוֹךְ הַזִּיו.

שֶׁרֹאשִׁי עוֹד נִמְלָא רְסִיסֵי־הַלַּיְלָה

וְאָזְנִי עוֹד קָרָה מִילֵל כָּל הָרוּחוֹת בַּנֵּכָר

וּבַלֵּב מְנַפְנֶפֶת עוֹד כְּנַף הַחֲרָדָה הָרְחוֹקָה –

פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי רַעְיָתִי.

וּנְעָרִים מְשַׁיְּטִים עַל גַּלֵּי הַיָּם בְחַסַּכּוֹת,

עֲטוּפֵי מָתְנַיִם וַחֲשׂוּפֵי גֵו דַּק וּמָתוּחַ,

רְכוּבִים בַּעֲמִידָה עַל קַרְשָׁם הַקַּל כְּמוֹ עַל סְיָח,

מִתְמַתְּחִים לְאָחוֹר אֲחוּזֵי הַמּוֹשְׁכוֹת, וְיָדָם

הוֹפֶכֶת לַעֲרָבִים אֶת כַּפּוֹת הַמָּשׁוֹט הַנּוֹגְהוֹת –

מַפְלִיאָה בִּקְלִיטַת וּזְרִיקַת שְׁתֵּי שְׁמָשׁוֹת חֲלִיפוֹת

כְּשִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בַאֲבוּקוֹת. וְשָמָּה יָמִינָה

עוֹגֶנֶת אֳנִיַּת־רְפָאִים שֶׁכֻּלָּהּ שְׁחוֹר־פֶּחָם

עַל גּוּפָהּ וְנוֹפָהּ, עַל גְּלִילִים וּתְרָנִים וַאֲרֻבּוֹת,

עַל אֶצְבָּעוֹת עֲנָקִיּוֹת כְּפוּפוֹת וּקְצוּצוֹת עַד חֶצְיָן

הַבּוֹקְעוֹת כְּשַׁאַג. שָׁם פָּרְצָה מְרִיבָה בֵין אַחִים,

וְאַהֲבָה אַחַת הִשְׁתַּסְּעָה, הִתְנַגְּשָׁה עִם עָצְמָהּ,

וַתֵּצֵא אֵשׁ זָרָה שֶׁחָרְכָה וְשָׂרְפָה אֶת הַכֹּל –

אַזְהָרָה־אַזְכָּרָה לְדוֹרוֹת. וְכָאן, כָּאן מִלְּפָנַי,

עוֹד טֶרֶם פִּתַּחְתִי צְרוֹר־דַּרְכִי הִתְפּוֹצְצָה פְצָצָה,

מַשֶּׁהוּ בָּא בַחֲבָט עַל חַלּוֹנִי, וְעֵת עֵינַי פָּקַחְתִּי –

עַל גַּלֵּי הַכְּחוֹל עָמְדָה גִבְעָה שֶׁל עָשָן צְחַרְחַר

כַּחֲבַצֶּלֶת זוֹרַחַת שָמַיְמָה, כָּאן־כָּאן מְקוֹם הַנַּעַר

מִתְלַהְלֵהּ בִּשְׁמָשׁוֹת כַּנָשִׂיא בְּשַׁעְתּוֹ בַּאֲבוּקוֹת.

מֵאַיִן זוֹ שַׁלְוָה עֵת אֵיבָה עוֹד תְּלַהֵט מִסָּבִיב?

יֵשׁ שַׁלְוָה וְשַׁלְוָה וְאַחַת לֹא דוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ.

יֵשׁ שַׁלְוָה שֶׁהִיא רַק הַחְלָטָה, וְשַׁלְוָה עִוֶּרֶת.

יֵשׁ שַׁלְוָה רֵיקָנִית עֵת בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֵין מַה לִדְּאֹג,

וְשַׁלְוָה שְׂבֵעָה שֶׁל דֹּב בִּמְאוּרָתוֹ בַּחֹרֶף;

יֵשׁ שַׁלְוָה שֶׁל מַקֵּל עִם גֻּלַּת הַכֶּסֶף בַּפִּנָּה,

וְשַׁלְוָה שֶׁל תַּרְמִיל הַנָּח עַל חוֹטֶרֶת קַבְּצָנִית.

כָּאן הִיא עֵרָה וַעֲמֻקָּה בְּרָן יַחַד נְשָׁמוֹת גְּאוּלוֹת

מִמָּחֳרַת הַשְּׁאוֹל וְהַתֹּפֶת, הִיא זְרִיחַת עֵינַיִם

עֵת רִיס עוֹד יִתְרַעֵד מִזֵּכֶר, הִיא תְמִיהָה נִמְשֶׁכֶת

שֶׁל דּוֹר אֲשֶׁר גָּח מִתַּכְרִיכִים לְבִגְדֵּי הַמַּלְכוּת,

הִיא אֹשֶׁר מִתְאַפֵּק, מִתְחַבֵּא וְשָׁר בְּכָל אֵבֶר,

כְּאָשְׁרוֹ שֶׁל זוּג בַּשָּׁבוּעַ שֶׁל שֶׁבַע הַבְּרָכוֹת.

הִיא נוֹבְעָה מִלֵּב לָאֲוִיר וְהִיא נוֹבְעָה מִלְמַטָּה.

אֲנִי הוֹלֵךְ וְתוֹהֶה וּפִתְאֹם וְאָחוּשׁ פִּכְפּוּכָהּ

כְּמַעְיָן הָעוֹלֶה מִסְּלָעִים וּבָא אֶל תּוֹךְ רַגְלַי

וּמְחַלְחֵל וּפוֹשֵׁט בַּלֵּב. אֲנִי שׁוֹתָהּ כְּעֵץ

בְּשִׂפְתֵי הָרֶגֶל.

סְלָעִים, מָה הֵמָּה? דּוֹמֵם, מִחוּץ לְכָל חַיִּים?

לֹא, לֹא. בָּם חוּשׁ טָמִיר וְאָפֵל כְּרִחְרוּחַ שֶׁל כֶּלֶב.

עַל כָּל תַּחֲנַת חֲזָרָה בְּחַיַּי מִמְּקוֹמות נִדַּחְתִּי

חִבַּקְתִּים בְּאַהַב וּבְדֶמַע, וְהֵם הִכִּירוּנִי.

כְּאִישׁ עָיֵף עַל מִטָּה מֻצַּעַת עֵת עַיְּפוּת גְּוִיָּתוֹ

מִכָּל אֵבֶר לְחוּד תִּסּוֹג אַט וְהוּא צוֹלֵל בְּאֵין סוֹף

שֶׁל מַרְגּוֹעַ וּנְעִימוּת, כָּךְ אָנֹכִי עַל אַבְנֵי הַמָּקוֹם.

מָה יֵדַע הָעוֹלָם עַל אַהֲבַת־אֵלֶם, בְּרִית־סוֹד

בֵּין רֶגֶל וְסֶלַע בְּצִיּוֹן?

              יֵשׁ אֵזוֹר תּוֹךְ אֵזוֹר.

הַחִיצוֹן חֲרָדָה וּדְאָגָה, וְנַסְתִּי מִמֶּנּוּ.

כִּי הַלֵּבָב הַקָּרוֹב לֹא יָכֹל סְבֹל אֶת מֶרְחַקָּיו

וּרְבֹץ בַּאֲלַכְסוֹן עַל עוֹלָם. הַפְּנִימִי – מְחוֹל פְּרָאִים

שֶׁל שִׁבְעָה חַמְסִינִים נְפוּחִים הַמְנַשְּׁפִים שַׁלְהָבוֹת.

וּבִפְנִים שֶׁבִּפְנִים תּוֹךְ הַפְּקַעַת שֶׁל הָאֵשׁ וְהֶחָרוֹן –

כּוּךְ תְּכֵלֶת וְשֶׁקֶט. וּמָה אַתָּה רוֹאֶה? אֲנָךְ

שֶׁבְּדִילוֹ הַמְגַשֵּׁשׁ סוֹף־סוֹף מָצָא לֵב הָאֲדָמָה

וְחָשׁ מְשִׁיכָתוֹ הַטְּהוֹרָה, וְכַפּוֹת מֹאזְנַיִם

עֲקֻמּוֹת וּנְלוֹזוֹת שֶׁבָּאוּ לְקַו הַהִשְׁתַּוּוּת

עִם אָפְקֵי הַיְּקוּם. וְשׁוּב זוֹרְמִים כָּל כֹּחוֹת־מִסְתּוֹרִין,

מְשִׁיכוֹת, עֲסִיסִים וּלְחָשִׁים, כָּל הַמַּיִם הַחַיִּים

מִצְּלָעוֹת וָלֵב שֶׁל הֲוָיָה. הֲזֶהוּ הַסּוֹד?

אַךְ הַכֹּל עוֹד תָּלוּי בְּשַׂעֲרָה. מָה עֹז, מָה עֵרָבוֹן?

הַס, רִנָּה חֲרִישִׁית מִתְאַבְּכָה: בְּשׁוּב יְיָ –

הָעֹז הוּא לִפְנִים וְלִפְנַי,

נָשִׁינוּ כָל פִּקְפּוּק, כָּל הִסּוּס, כָּל תְּנוּעָה עַל תְּנַאי –

בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הַיִינוּ כְּמַאֲמִינִים.

ב. כֹּחַ

מֵעִמְקֵי שָׁרָשֵׁינוּ עֲלֵה גִיל מְשִיחִי, עֲלֵה

הִשְׁתַּפֵךְ וּתְסֹס כְּמוֹ תִירוֹשׁ בְּחָבִיּוֹת פְּקוּקוֹת

תּוֹךְ כָּל עוֹרֵק וְעֶצֶם וְגִיד. עֲלֵה עוֹד, דְּחַק וַעֲלֵה.

מִשְּׁבִירַת הַכֵּלִים אַל תִּירָא. עִנּוּיֵי הַזְּוָעוֹת

חָפְרוּ בָנוּ מַעֲמַקִּים כֹּה גְדוֹלִים, כֹּה חַסְרֵי־תַחְתִּיוֹת

עַד עֶשֶׂר פְּעָמִים אֶת בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה נָכִילָה.

אַךְ נִסְתֹּם בַּמְּגוּפָה הַלֵּב לְבַל תֹּאבַד אַף טִפָּה.

מִי רַגְלָיו מִתְפָּרְצוֹת לִרְקֹד, דּוּמָם יִרְקֹד תּוֹךְ תּוֹכוֹ.

מִי חוֹרֵג בּוֹ שִׁיר יְשִׁירֶנּוּ בִּדְבֵקוּת תּוֹךְ מֹחוֹ.

נִשְׁמֹר תִּירוֹשׁ הַיְקָר, נִרְוֶה אוֹנִים מִמֶּנּוּ לַבָּאוֹת.

יוֹם הֶרְצְל הַיּוֹם, יוֹם הַפְגָּנַת הַכֹּחַ הַעִבְרִי –

אֲרִיאֵל הָאֵשׁ אֲשֶׁר נִגְלָה וְחִלֵּץ הַשַּׁחַר

מִשִּׁנָּיו הַשְּׁחֹרוֹת שֶׁל נֶשֶׁף־אֲבַדּוֹן וָסוֹף.

בְּכָל חֲנוּת וּבֵית־מוֹעֵד הַדְּמוּת הַמַּדְבִּירָה שֶׁל חוֹזֶה

עִם קְרִיאָה־הַתְרָסָה: אִם תִּרְצוּ אֵין זוֹ אַגָּדָה,

וּמַעֲנֵה־הַגֵּאוּת: רָצִינוּ וְאֵין זוֹ אַגָּדָה.

וְלָבָן וְּמְלֻבָּן הָאֲוִיר וְיוֹקְדָה תַעֲצוּמָה

שֶׁל עֶשֶׁת וּפֶלֶד, כְּמוֹ תְבִיעָה גְדוֹלָה וַחֲמוּרָה

לְמַשֶּׁהוּ יוֹתֵר, עוֹד יוֹתֵר. וּמִמַּעַל בַּחַמָּה

יוֹקֶדֶת אוֹת אָלֶף שֶׁל אֵשׁ, שָׁנָה אָלֶף לִסְפִירָה.

מַה תִּיקְדִי כֹּה, אַרְצִי, מָה עוֹד וּמָה עוֹד אַתְּ תּוֹבַעַת?

צְפִיפוּת וְדְחָק מִשְּׁנֵי צִדֵּי הָרְחוֹב. כָּל הַחוֹמוֹת

מִקַּרְקַע עַד גַּג לוּטוֹת שְׁטִיחִים שֶׁל קִיסוֹס אֱנוֹשִי.

רָאִיתִי פְלִיטֵינוּ בְּמַחֲנוֹת גֶּרְמַנְיָה אֵיךְ קִנְאוּ

בְּכָל שׁוֹטֵר גֶּרְמָנִי אֶקְדַּח לוֹ נִתַּן בַּחֲגוֹרוֹ.

רָאִיתִי בַסֹּהַר בְּעַכּוֹ מוֹט־בַּרְזֶל וּתְלִיָּה

וּפְתוּחָה מִלְמַטָּה מַלְכֹּדֶת עִם אָרוֹן כְּבָר מַמְתִּין.

שָׁם נִתְלוּ צְעִירֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁתְּפָשׂוּם בַּאֲזֵנָם.

עַתָּה הוֹלְכִים הֵם זְקוּפֵי הַקּוֹמָה וְרוֹבֶה עַל שֶׁכֶם.

הִנֵּה עוֹבְרִים בַּעֲגָלוֹת גִּבּוֹרִים מִכָּל הַחֲזִיתוֹת

הַיּוֹשְׁבִים וְאוֹחֲזִים בְּרוֹבִים עֲנוּדֵי הַפְּרָחִים.

הִנֵה עוֹבְרָה הַכְּבֻדָּה: תּוֹתָחִים וּמְכוֹנִיּוֹת שִׁרְיוֹן

מִכָּל זַן, מִכָּל זַן, וּמְטוֹסִים מְטַרְטְרִים מַעְלָה.

וּסְפַרָדִּית צְעִירָה עַל יָדִי מַצְבִּיעָה לַחֲבֶרְתָּהּ

עַל מָטוֹס מֵעָל וּמִתְמוֹגְגָה עַד כְּדֵי דֶמַע:

‘רְאִי נָא, רְאִי, מָגֵן דָּוִד! שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ!’

אֲנִי עוֹמֵד מְהֻדָּק תּוֹךְ שְׁטִיחַ הַקִּיסוֹס וְצוֹפֶה.

תַּעֲצוּמָה יוֹקֶדֶת. וְעֵינֵי כָּל עַמֵּי הָעוֹלָם

תְּקוּעוֹת־תְּמֵהוֹת בָּאֲוִיר כְּמוֹ עֵינֵיהֶם שֶׁל דָּגִים בְּלִי רִיס.

עַתָּה אֵדַע מָה פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה גְּאֻלָּה וְטַעְמָהּ.

הַסָּעַת הָעָם לַמּוֹלֶדֶת? לֹא זוֹ, לֹא בִלְבָד.

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ עַז יוֹתֵר. יֵשׁ חֹמֶר מִתְפּוֹצֵץ בִּגְאֻלָּה.

תְּחוּם דַּק מִן הַדַּק בֵּין הַיֵּשׁ וְהָאַיִן, וִיהִי

הַצַּד מַה שֶׁיְּהִי שֶׁמִּמֶּנּוּ תְּנַפֵּץ הַתְּחוּם,

הֲלוֹךְ אוֹ שׁוֹב, קוֹל־רְעָמִים יְהַדְהֵד לַמֶּרְחָק,

מִתְמוֹטְטָה אֶרֶץ וּזְמַן רַב לֹא תָשׁוּב לְשִׁקְטָהּ.

שְׁמַע, הֵדִים גּוֹוְעִים שֶׁל דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת לֹא זָכוּ:

   דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת נִתְדַּפֵּק

        עַל שַׁעַר הַצֵּל;

   צַו מִנִּי אָבוֹת אֶל בָּנִים:

        גִּיחוּ מִלֵּיל.

   שַׁדַּי כְּלָאָנוּ מֵאַיִן,

        וְעוֹלָם – מִיֵּשׁ;

   שַׁחַר עֵת יַעַל – לֹא לָנוּ

        בְּשׂוֹרַת הָאֵשׁ.

   צֶבַע דָּמֵנוּ לֹא נִשָּׂא

        עַל גַּלֵּי אֲוִיר;

   שֶׁוַע כִּי גָח מִלִּבֵּנוּ,

        וְנִבְלַע בַּקִּיר.

   נְדוֹנִים לַהֲוָיָה שֶׁל גְּבוּלִין,

        בֵּין כְּלוּם וְלֹא כְלוּם,

   דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת נִתְדַּפֵּק

        וְסָגוּר הַיְקוּם.

כָּךְ נִסְפּוּ בְּעָנְיָם הָאָבוֹת בַּבּץֹ בָּאַפְרוּרִית.

לֹא יָדְעוּ הַסּוֹד. וּרְאוּ, פִתְאֹם נֻפַּץ הַצֵּל,

וְהִזְדַּעְזְעוּת גְּדוֹלָה בָעוֹלָם. אַךְ שׁוּב אָנוּ יֵשׁ,

וְשׁוּב אָנוּ נִרְאִים וְנִשָּׂא קוֹלֵנוּ בַּמֶּרְחָב.

מַה טוֹב לִהְיוֹת מַמָּשׁ וְיֵשׁ כְּמוֹ סֶלַע וָעֵץ!

רַק מִי הָיָה קָרוֹב לָאַיִן הַחֶדְוָה יוֹדֵעַ

לִהְיוֹת נִרְאֶה וְנִשְׁמָע.

              מִי חוֹלֵל הַפֶּלֶא הַלָּז?

אֵלּוּ בָנִים יְקָרִים לְהוּטֵי אֵשׁ אַהֲבַת מוֹלֶדֶת

שֶהֶחֱלִיפוּ הַמֶּשֶק בְּנֶשֶק וּבְלִבָּם עוֹד עוֹרְגִים

לְהִפּוּךְ הַחִלּוּף וּלְעָרוֹת רֹן כֹּחָם לַאֲדָמָה,

לְהוּטֵי גַם אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל עַד עָלֹה לַגַּרְדֹּם

לְמַעַן הַצִּיל אֲחֵיהֶם הַנְּמַקִּים בַּמֶּרְחָק בִּשִּׁבְיָה.

וְאֵלּוּ שֶׁמֵּתוּ וְקָמוּ מִבִּקְעַת עֲצָמוֹת

בְּמַאֲמָר שֶׁל נָבִיא, אַךְ דְּבַר־מָה הִשְׁאִירוּ אַחֲרֵיהֶם –

הַפַּחַד. הָרֶגֶש הָהוּא בָּם לֹא נֵעוֹר לִתְחִיָּה,

וְגוּרָה לָךְ, אוֹיֵב, מִלּוֹחֲמִים קָמוּ מִמָּוֶת!

וְאֵלּוּ – רְאִיתִים בִּצְרִיפִים בִּמְקוֹמוֹת כָּאן רַבִּים –

הַמְקַשְּׁרִים הַתְּפִלִּין עַל שְׂמֹאלָם וְרוֹבֶה לִימִינָם,

וּמְכָוְּנִים בִּבְרָכָה עַל תְּפִלִּין וְרוֹבֶה גַם יַחַד,

וּמֻכְתָּרִים בְּסֶגֶל של קְדֻשָּׁה לַחֲזִית יֵצֵאוּ.

כֻּלָּם יַחַד הַכֹּחַ שֶׁגָּאַל, אֲרִיאֵל הָאֵשׁ

עִם שְׁלֹשׁ קַרְנֵי־נֹגַהּ עַל מִצְחוֹ, שֶׁזָּעְפּוּ עֵת יִשְאַג

יִזַעְזַע אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן וּפָרוֹת הַבָּשָׁן.

אַךְ יֶשְנָם גַּם חוּטִים שֶׁל נֵס בְּכָל רִקְמַת הַגְּבוּרָה.

וּבְלִי הַהַשְׁלָמָה עִם פֶּלֶא עוֹד יִגְדַּל הַפֶּלֶא

שֶׁל דְּגַנְיָה וּצְפַת וְהַנֶּגֶב.

צְעִירֵי הַיְקָר אֲשֶׁר חוֹלְלוּ אוֹתוֹ הַפֶּלֶא –

הֵם עַצְמָם מָה הֵם אִם לֹא פֶלֶא וָנֵס?

גַּם תְּמוּרוֹת מַתְמִיהוֹת בְּאַפְסֵי הַיְקוּם – צֵא וְקַשְּרֵן

כַּעֲשָׁשִׁיּוֹת־חַשְׁמַל לַפֶּלֶא שֶׁלָּנוּ בְּחוּט

וְתוּאַרְנָה.

שַׁלְשֶׁלֶת וְרֶשֶׁת שֶׁל פְּלָאִים, אוֹ אָז אוּלַי תָחוּשׁ

מַשֶּׁהוּ רוֹצִים עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים – מָה רוֹצִים הֵם שָׁם?

מַה טְּרַקְלִינִים רְחוֹקִים שֶׁיּוֹם זֶה יִשַׁמֵּשׁ פּרוֹזְדוֹרָם?

מַה סִּפְרֵי הַנְּבִיאִים שֶׁיְּהוֹשֻעַ בִּן נוּן עוֹמֵד פִּתְחָם?

אָז תַּרְגִּישׁ אֶת כֹּבֶד הַשָּׁעָה, תִתְקוֹמֵם, תִּתְעַוֵּת:

אָנוּ כְמֵהֵי־מְנוּחָה! וְהָלְאָה יַלְקוּךָ רְצוּעוֹת הַשָּׁמֶשׁ.

וְהַתַּהֲלוּכָה עוֹבֶרֶת וּמְקוֹמָהּ כְּבָר פָּנוּי. וְעוֹד עוֹמְדִים

מִשְּׁנֵי הַעֲבָרִים בְּלִי זִיז. –

וּמְלֻבָּן הָאֲוִיר, וְאוֹת אָלֶף מִלְמַעְלָה יוֹקֶדֶת.

ג. דֶּרֶךְ

הַדֶּרֶךְ הִשְׂתָּרְעָה מִזִּיו זֶה הַיּוֹם אֶל אֶתְמוֹלִים,

קַו יָשָׁר שֶׁל נִגּוּן הַדְרָגִי מִתְמַשֵּךְ לְיָגוֹן,

אַךְ אֵיךְ לֹא אֵרָאֶה פָנַיִךְ, הָאֵם יְרוּשָׁלַיִם?

הִתְחִילָה לָאוֹר שֶׁל הַפֶּלֶא שֶׁשְּׁמוֹ עוֹד מְהַסֵּס

מִתְבַּיֵּש עַל דַּל שְׂפָתֵינוּ. הַקָּרוֹן מָלֵא נוֹסְעִים

מִקַּצְוֵי הַיְקוּם, אַף מִשֵּׁבֶט זֶה שָׁזוּף וְיָקָר

כֻּלּוֹ זָהָב מְשֻׁקָּד וְעַתִּיק וְסוּרָא וּפוּם.

וְהַיָּמִים בְּצִיר הָעֲנָבִים. לִרְגָעִים הִפְסַקְנוּ

לְהַכְנִיס אוֹרֵחַ פּוֹעֵל נוֹשֵׂא אֶת קַלְתוֹת עֲנָבָיו,

וְנִדְרָש לְלֹא שְׁאֵלוּהוּ יְכַבֵּד כֻּלָּנוּ

עַד נָזַל דַּם עֵנָב עִם אַחֲוַת יִשְׂרָאֵל. אֵי עוֹד

יֵשׁ לִטְעֹם כְּמוֹ כָאן טַעַם אָחֲוָה נֶאֱמָנָה וּפְשׁוּטָה?

וּכְבָר מֻתְלֶה כָּל אֶשְׁנָב כָּל בְּלִיטָה וּוָו בְּאֶשְׁכּוֹלוֹת.

וְעוֹבְרָה עֲגָלָה רְתוּמָה לְסוּסִים, וְיַלְדָּה

בָּהּ יוֹשְׁבָה בְּאֶמְצַע, מַרְאָה לָנוּ אֶת אָשְׁרָהּ –

הָאֶשְׁכּוֹל בְּיָדָהּ הַקְּטַנָּה. בְּחַיַּיִךְ, אֵם טוֹבָה,

הֲיֵשׁ צֹרֶךְ בְּשִׁיר לְמַעַן יִרְעַד הָאֲוִיר מִשִּׁירָה?

צָלַחְנוּ גַם כְּפָרֵי הָאוֹיֵב נְתוּצִים וּפְרוּצִים.

בַּיִת אֶחַד הִשְׁתּוֹחַחַ בִּמְחִילָה בְּעַכּוּזוֹ עַל קַרְקַע,

וּכְלָבִים אֲבֵלִים הִתְהַלְּכוּ בִּזְנָבָם הַמּוּרָד.

וַתִּצְהָל הַדֶּרֶךְ – אֵיךְ בְּכָל אֲשֶׁר אֶסַּע בָּאָרֶץ

אֶרְאֶנָה זוֹרַחַת מֵחֶדְוַת חֵרוּתָהּ, מִפְּרִיקַת

עֹל רַגְלֵי הַזָּרִים! – וַתֵּצֵא בְמָחוֹל נֶגְדֵנוּ,

הִתְגּוֹלְלָה מַעֲלָה וַתִּקְפֹּץ – בַּחוּרָה קֻנְדֵּסִית –

בִּרְקִידָה עַל גַּב הַמָּנוֹעַ בְּלִי תֵת כְּלָל לִנְסֹעַ.

וּפִתְאֹם אֵינֶנָּה. מַה קָּרָה?

              יֵשׁ רוּחַ שֶׁל צְנִיעוּת

בַּדְּרָכִים הַסְּלוּלוֹת וּגְדוּרוֹת מִשְּׁנֵי הַעֲבָרִים.

מָשׁוּל כְּבַיִת, כְּאַכְסַדְרָה אֲרֻכָּה בֵין תָּאִים.

אַךְ כָּכָה לָבוֹא בְגַלְגַּלִּים עַל שְׁדֵמוֹת רְחָבוֹת!

מַשֶּׁהוּ כָאן שֶׁל פְּרִיצוּת וַחֲתִירָה תּוֹךְ סוֹדוֹת הָעוֹלָם.

קָרַעְנוּ אֶת בְּשָׂרָהּ הַצַּח שֶׁל הָאָרֶץ, טֻלְטַלְנוּ

עַד תְּכוּפוֹת הֶחֱזַקְנוּ בְּרֹאש מֵהִתְנַפֵּץ אֶל סִפּוּן.

צָנַחְנוּ תְהוֹמוֹת, נִסְחַבְנוּ לְתוֹעֲפוֹת גְּבָעוֹת.

פָּנִיתִי לִשְׁכֵנִי הַמְּכֻבָּד שְׁחֹר־זָקָן וַאֵרֶא:

הוּא כֻלּוֹ מְקֻמָּח עַל זְקָנוֹ וּלְחָיָיו וְרִיסָיו,

רַק עֵינָיו הִכְחִילוּ כֹּה זָרוֹת כְּעֹמֶק בְּאֵרוֹת.

עִפְעֵף בְּרִיסָיו הַלְּבָנִים וְסָח: "זֹאת הִיא בּוּרְמָה

חֲפָרוּהָ צְעִירֵי הַעַם תַּחַת מִטְרוֹת אֵשׁ אוֹיֵב,

וְאַחַר הִתְרַתְּמוּ כַּחֲמוֹרִים לָשֵׂאת לְמַעַן אָחִים

מַשְׂאוֹת־מִחְיָה מִרֶכֶב לְרֶכֶב מֵעֵבֶר לַנִּקְרָה.

כָּך, בָּרוְּך הַשֵׁם, בְּעָקְשֶׁנוּת וּמְרִירוּת הַנֶּפֶשׁ

יָצְרוּ עוֹרֵק זֶה חָדָשׁ לַלֵּב בְּהִתְנַתֵּק הַיָּשָׁן,

קִיְּמוּ קֶשֶׁר עִם אָחִים בַּמֵּצַר. מָה דַעְתְּךָ, אֲדוֹנִי,

הֲתָקוּם הַדֶּרֶךְ הַחֲדָשָׁה אוֹ נַחֲזֹר לַיְשָׁנָה?"

הוּא הֶעֱמִיד לְרֶגַע עָלַי מַסְוֵה־פָנָיו הַלָּבָן

וְעֵינָיו הִכְחִילוּ כֹּה זָרוֹת. וּבַחוּץ עָבְדוּ עוֹבְדִים

תַּחַת לַהַב הַחַמָּה בִּמְתִיחַת צִנּוֹרוֹת לְמַיִם

וּבְהִדּוּק הַתְּיָלִים לְשִׁחְרוּר הַקּוֹל הַיְּרוּשַלְמִי.

אַךְ דֶּרֶך הַיָּגוֹן הִתְחִילָה עֵת בָּאנוּ עוֹד פַּעַם

לִסְלִילוּת נִמְתַּחַת מוֹרִיקָה בֵּין שְׂדֵרוֹת אִילָנוֹת.

כָּאן שִׁלְּמוּ בָנֵינוּ הַמֶּכֶס, יְקָר כָּל הַמְּכָסִים.

כָּאן תְּפָשָׂם הָאוֹיֵב מֵעָל עַל הַגְּבוּל בְּהוֹבִילָם

אֶת צֵידַת הָחַיִּים לִיהוּדִים בַּצַּר, וְהִפְצִיצָם

עַד קָפְצָם אֶל עָל בְּמַרְכָּבוֹת שֶׁל אֵשׁ כְּאֵלִיָּהוּ

וְנָפְלוּ, נָפָלוּ. רְאֵה, בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת

מִזֶּה וּמִזֶּה כְּמוֹ עֲלֵי־הַסֵּרוּגִין שֶׁל עָנָף

הַשְּׁלָדִים הַשְּׁחֹרִים שֶׁל מְכוֹנִיּוֹת נָחִים הֲפוּכִים

מִשְׁתַּחֲוִים עַל פְּנֵיהֶם כִּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּבֵית כְּנֶסֶת.

הַס, לִבִּי. דוּמִיָּה יְרֻקָּה חוֹפֶפֶת כָּאן סָבִיב.

לוּ יָכְלוּ הַצְּעִירִים הַלָּלוּ הָיוּ עוֹשִׂים זֹאת שׁוּב

בְּלִי דַעַת גְּבוּרָתָם וּבִדְחִיַּת כָּל מִלָּה גְבֹהָה.

רַק אֵי־שָׁם מִתְהַלֵּךְ לוֹ אָב וְהוּא כוֹאֵב וָגֵא,

וְאֵם אֵי־שָׁם נוֹגְעָה וְלֹא נוֹגְעָה בַמִּטָּה הָרֵיקָה.

וְהַשֶּׁמֶשׁ עֵת נָטְתָה הִתְחַלְנוּ הִתְרוֹמֵם סְחוֹר־סְחוֹר,

וְהָרִים הִתְרַקְּדוּ סְבִיבֵינוּ עַד בִּטּוּל הַיֵּשׁ,

רַק קַוֵּי אֲלַכְסוֹן הִשְׁתַּלְּכוּ לְכָל הַעֲבָרִים,

וְעָמֹק עוֹד הָמוּ בַלֵּב נִימֵי יָגוֹן וְגָאוֹן.

וְעֵת פִּתְאֹם מָצָאנוּ עַצְמֵנוּ תּוֹכְכֵי יְרוּשָׁלַיִם

וְהִתְחִיל הַקָּרוֹן מִתְרוֹקֵן, לָחַצְתִּי יַד שְׁכֵנִי:

נְקַיֵּם הַדֶּרֶךְ הַחֲדָשָׁה, לֹא נַחֲזֹר לַיְשָׁנָה.

ד. יְרוּשָלַיִם

עֲיֵפֵי מִלֵּילוֹת שֶׁל זְוָעוֹת וְיָמִים שֶׁל מָצוֹר

וּשְׁכוּרֵי מִתְּסִיסָה חֲרִיפָה שֶׁל מֶסֶךְ שְׁנֵי יֵינוֹת:

עַקְשָׁנוּת עַל אַף וְכִמְעַט־כִּמְעַט יֵאוּשׁ עַד מָתַי

שֶׁוִּתְּרוּ וְעָמְדוּ עַל דִּכְדּוּךְ בַּנֶּפֶשׁ וְאֵלֶם,

מִתְהַלְּכִים אֲנָשִׁים בַּחוּצוֹת כִּצְלָלִים

אוֹ יוֹשְׁבִים בַּחֲנֻיּוֹת הָרֵיקוֹת כִּצְלָלִים

אוֹ נִפְגָּשִׁים בְּלִי נִיב וְנִפְרָדִים כִּצְלָלִים.

וְאַתְּ, יְרוּשָׁלַיִם, כֹּה תִּיפִי כָעֵת בְּסוֹף קָיִץ.

מְרֻתֶּקֶת בְּזִקִּים אַתְּ יוֹשְׁבָה בִמְרוֹמֵי הָרַיִךְ

כֹּה שְׁקוּפָה וְזוֹרְחָה וּקְרִירִה כְּמוֹ כָל גַּשְׁמִיּוּתֵךְ

פָּרַקְתְּ מֵעָלַיִךְ, כְּמוֹ נִפְתְּחוּ שָׁעֲרֵי אֵין סוֹף

מִכָּל צַד, גַּם בִּפְנִים בְּכָל טִפַּת אֲוִיר, עַד שׁוֹפַעַת

תִּפְאֶרֶת רוּחָנִית מִכָּל הַצִּנּוֹרוֹת, עַד לֵב

יָכֹל מוּת, יָכֹל מוּת מֵאֲהֹב יְרוּשָׁלַיִם. – הוֹי לָמָּה

אַתְּ קְדוֹשָׁה כָּל כָּךְ, אוֹ מַדּוּעַ בְּמַעְיְנוֹת קְדֻשָּׁתֵךְ

נִצְנַצְתְּ אֶל הַגּוֹיִים?

              אֵיךְ אֶשָּׂא אֶת מַשָּׂא יְגוֹנֵךְ,

אוֹ מִי לִי יִגַּלֶה קְצָת רֶמֶז־תַּנְחוּמִים בָּעֶלְבּוֹן

שֶׁאַתְּ אֲשֶׁר דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת אֶת שְׁמֵךְ עַל שְפָתֵינוּ

בִתְּפִלּוֹת וְשִׁירִים עֲמֻקֵּי כִסּוּפִים נָשָׂאנוּ

עַד אוֹתִיּוֹתָיו נִתְחָרְתוּ גֻשְׁפַּנְקָה בְּכָל טִפַּת דָּמֵנוּ,

וְהַכֵּנָה שֶׁבְּכָל אַנְחוֹתֵינוּ הִתְנַשְּׂאָה עִם צְלִילוֹ, –

אַתְּ עוֹד לֹא גְאוּלָה.

הָיִית לָנוּ אֵם, אֵם כֻּלָּנוּ, עִם שָׁבִיס עַל מֵצַח,

וְיָצַקְתְּ מַיִם חַיִים בַּעֲצִיצֵי חַלּוֹנוֹת הַחֹרֶף,

וּמַפְתְּחוֹת אֲרֻכִּים עַל בִּטְנֵךְ לַאֲרוֹנוֹת־יְרֻשָּׁה

מְלֵאֵי רִשְׁרוּשׁ רֵיחָנִי שֶׁל מֶשִׁי וַעֲדִי וּמַעֲשִׂיּוֹת;

הָיִית עָמֹק עָמֹק כְמוֹ סוֹד לַעַצְמֵנוּ הַתְּרִיס

בִּפְנֵי בוּז הָעֵינַיִם וְנַאֲצַת הַפֶּה סְבִיבוֹתֵינוּ, –

אַתְּ עוֹד לֹא רֻחָמָה.

וְדָוִד הַמֶּלֶךְ נִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ בַּמְּעָרָה

וַיִּרְחֲצוּ יָדָיו פְּלִיט גּוֹלָה וּבָחוּר מִיהוּדָה –

הִגַּעְנוּ לְמַלְכוּת, וְכֶתֶר עוֹד אֵצֶל סַמָּאֵל.

אֲנִי יוֹשֵׁב עַל סַפְסָל בָּרְחוֹב. מֵאֲחוֹרַי

אַט יֵרוֹם בִּמְשֻׁפָּע חֲצִי יְרוּשָׁלַיִם. וּמִלְּפָנַי

גֵאָיוֹת וּגְבָעוֹת, לִכְסוּנִים מִשְׁתַּלְכִים לַעֲבָרִים,

מִתְמַשְּׁכִים בְּסָמוּי בָּאֲוִיר וְחוֹדְרִים לַנְּשָׁמָה.

הֵם שָׁבוּ אֶת עֵינַי, הַקַּוִּים הַלָּלוּ, עוֹד אָז

בְּהִתְרַקֵּד הֶהָרִים עִם כְּנִיסָה הָעִירָה. לִי נִדְמֶה

מַה מַּתְאִים לַסְּבִיבָה, כְּמוֹ קֹרַץ בְּצַלְמָהּ, הַגָּמָל

שֶׁכֻּלּוֹ שִׁפּוּעִים וַאֲלָכְסוֹן בַּאֲלְכסוֹן מִתְרוֹצֵץ.

לוּ עָבְרָה כָּאן אוֹרְחַת גְּמַלִּים מִגְּמַלֵּי אַבְרָהָם

וְאֶבְקְלִידֵס הִסְתַּכֵּל, מָה עֵדֶן הַנְדָּסִי כָּאן גִּלָּה,

וּמֹחוֹ אֵיךְ רָץ אֲחַרֵי תְמוּנוֹת מִתְמַזְּגוֹת וּמִשְׁתַּנּוֹת

מֵרִקְמַת־חֲלוֹף שֶׁל רַגְלַיִם וַחֲטוֹטְרוֹת וּגְרוֹנוֹת.

יָדַעְתִּי עַם אֶחָד שֶׁיָּצַר קַו עָנֹג וְשׁוֹכֵב,

וּמַרְגִּיעַ הַקַּו וְרַב־חֵן אַךְ שָׂבֵעַ וְאַרְצִי

בְּלִי מַשֶּׁהוּ מִכְּמִיהָה וָשַׁחַק.

וְאֶחָד יָדַעְּתִּי, מֵת צָעִיר וּלְבַגְרוּת לֹא בָא,

שֶׁמָּתַח קַו יָשָׁר וְזָקוּף וְכֻלּוֹ שָׁמַיִם,

סֻלָּמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, מַלְאָכִים בּוֹ עוֹלִים – חֲלוֹם,

בְּלִי מַשֶּׁהוּ מֵאַרְצוֹת הַחַיִּים.

וְהֵיטֵב יָדַעְנוּ, חֲלוֹם שֶׁל מִי הָקִיץ לֹא יָכֹל

אֵיךְ עָלוּל הֵהָפֵךְ לְתֹפֶת לְכָל הָאֲנָשִׁים.

כָּאן הַקַּו הוּא שִׁפּוּעַ, כָּאן יַעֲקֹב כְּשֶׁהֵקִיץ וְלִכְסֵן

אֶת גַּבּוֹ, שָׂם עָלָיו סֻלָּמוֹ וְיָצָא לַמֶּרְחָק.

הִתְלַבְּטוּת וָכֶשֶׁל, עֲלִיָּה כֹּה אִטִּית וַאֲרֻכָּה,

אַךְ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת אֵין לִמְּצֹא בַּחַיִּים הָעֵרִים.

יְרוּשָׁלַיִם. אַתְּ לָנוּ.

לֹא גַחְנוּ לָאוֹר מִתּוֹךְ מְשׁוּבַת־יְלָדִים. הֲלֹא

כָּל הָעוֹלָמוֹת דְּחָפוּנוּ, בַּעֲוִית־אֵימִים דְּחָקוּנוּ לַמֶּרְחָב,

וּבִרְכַּת הַשְּׁמָשׁוֹת וְזִיו עֵינֵי אֵל עַל חַרְבֵּנוּ.

אַךְ הַגְּאֻלָּה לְעוֹלָם אַתְחַלְתָּא, וְשׁוּרַת־הַחֵן

הַמַּרְגַּעַת לֹא נֵדַע. תָּמִיד־תָּמִיד שְׂפָתֵינוּ הַקּוֹדְחוֹת

תִרְחַשְׁנָה פִזְמוֹנִים וּתְפִלּוֹת עֲמֻקּי כִסּוּפִים.

עֲרֹג וַעֲרֹג, וּמִכֶּתֶר לְכֶתֶר

עַד הַכֶּתֶר הָרָם לָנוּ מִנָּה סוֹד עֶלְיוֹן – הוֹי עוֹלָם,

קְשִׁי־עָרְפְּךָ כֹּף וְהִכָּנַע.

ה. דִּין

אֲנִי עוֹמֵד מְאֻחָר בַּלֵּיל עַל מִרְפֶּסֶת מוּל יָם,

וְשׁוֹאֵל עֲתִידוֹת: מָה עַתָּה? מָה עוֹד? מָה הַדֶּרֶךְ? –

כְּבָר שָׁבְתוּ הַמְּחוֹלוֹת בְּפִילְץ, וְהִתְרוֹקֵן הִשְׁתַּתֵּק

כָּל רְחוֹב הַיַּרְקוֹן מִתַּהֲלוּכוֹת הָאוֹן שֶׁל הַנֹּעַר.

רַק גַּלִּים גָפְרִיתִיִּים־צְחֹרִים בְּטוּר אַחַר טוּר

עוֹד בָּאִים בְּהַלְמוּת אֶל חוֹפָם עַד מְלוֹא כָּל הָאֹפֶל

גִּיל טָמִיר שֶׁל בָּאִים. אֵיךְ תַּעֲרֹג הָאָרֶץ עַל בָּאִים!

וְשַׁחַק מַצְנִיחַ אֶת קְטִיפַת פָּרָכְתּוֹ הַכְּבֵדָה

עַד כָּל הַכּוֹכָבִים לֹא מַעְלָה כִּי אִם נֶגֶד כְּמוֹ קִיר,

עַד שׁוּלֶיהָ נִגְרָרִים עַל גַּלֵּי הַיָּם בַּחֲצִי עִגּוּל

וְסוֹגְרִים עוֹלָמִי: עַד כָּאן! מַה תְּבַקֵּש בַּמֶּרְחָק

מַה כּוֹכָבִים שֶׁאֵינָם אִתָּנוּ? רַק פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת

וֶאֱחֹז בִּזְנַב עַיִשׁ וְטַפֵּס וַעֲלֵה עַד הַצִּיר,

אוֹ מְשֹׁךְ כָּל פָּרֹכֶת הַשַּׁחַק וַעֲטֹף בָּהּ אֶת גֵּוְךָ

עַל כָּל כּוֹכָבֶיהָ. כָּאן תּוּכַל. מַה תְּבַקֵּש בַּמֶּרְחָק?

הַס! מֵעִמְקֵי הַלַּיְלָה מִתְמַשֵּׁךְ חוּט קוֹל

כֹּה דַק אוּלָם עָצוּם וָעַז, בּוֹ כָּל שַׁאֲגַת הַגְּאֻלָּה:

– עֲלוּ!

וְעוֹגְנוֹת שְׁתֵּי סְפִינוֹת בַּמֶּרְחָק יָמִינָה מְנִצּוֹת

בְּמַחֲרוֹזוֹת שֶׁל אוֹר, בְּאַבְנֵטִים שֶׁל אוֹר, כְּמוֹ הַכְתָּרַת

גִּבּוֹרִים הַחוֹזְרִים עִם שְׁלָלָם. רַק סְפִינַת הָרְפָאִים

עוֹד עוֹמְדָה בְאָפְלָהּ וּבְזַעְפָּהּ. וַאֲוִירוֹן לִרְגָעִים

מֵגִיחַ לְפֶתַע מֵחֶשְׁכַת אֵין־שָׁם, טָס וְעוֹבֵר

בְּעִפְעוּף שָׂמֵחַ יְרַקְרָק. כֵּן, כֵּן. עֲלוּ עוֹד!

הַגְּאֻלָה אֵינֶנָּה חֲלוֹם שֶׁל צִמּוּקִים וּשְׁקֵדִים,

לֹא פַרְגִיּוֹת צְלוּיוֹת הַנּוֹפְלוֹת מֵרוֹם עַל צַלָּחוֹת.

הִיא לֹא חֶסֶד וְרַחֲמִים בִּלְבָד. יֵשׁ גַּם דִּין בָּהּ, גַּם דִּין.

הִיא בָאָה לָרַעְיוֹן עִם גְּבוּלוֹת מַעֲמִיקֵי חֲתֹךְ

עַד מִי שֶׁלָּאָרֶץ הוּא חוּץ יִהְיֶה חוּץ גַּם לָעָם.

הִיא אוֹר צָהֳרַיִם הָעַז, וְלֹא תֵדַע בֵּין־שְׁמָשׁוֹת,

בֵּין־שְׂעִפִּים, בֵּין־דְּרָכִים, בֵּין־מַעֲשִׂים. הִיא שׂוֹנְאָה כָל בֵּין,

כִּי הִיא עַצְמָה הַקֵּץ וְשַׁלְהַבְתּוֹ. וַדַּאי יִכְאַב הֶחֲתָךְ.

אַךְ יְטֹהַר אֲוִיר מֵעַרְפִלֵי הָרַעַל, מִגַּעְגּוּעַ

חוֹלָנִי מִמֶּרְחָק, מִפְּרִידַת הַלֵּב וַאָנֹכִי.

הַגְּאֻלָּה הִיא חֶרֶב אוֹר־בְּרֵאשִׁית הַמְּבַתְּקָה הַתֹּהוּ

וּמְנַשַּׁלְתּוֹ מִיקוּם. אַךְ מַה עוֹד?

              הַס! מִתְמַשֵּׁךְ חוּט קוֹל

כֹּה דַק, אוּלָם עָצוּם וְעַז, בּוֹ כָּל נִשְׁמַת הַגְּאֻלָּה:

– רְדוּ!

וּנְשׁוּ אֶת הַדָּגָה אֲכַלְתֶּם וּגְאוֹן פִּירָמִידוֹת

וְלַהֲטֵי חַרְטֻמִּים וְחָכְמַת כָּל הוֹבְרֵי שָׁמַיִם.

הִסּוֹגוּ לִפְנַי וְלִפְנִים, אֶל תּוֹךְ נִבְכֵי נִשְׁמַתְכֶם.

עָלֶה עֶלְיוֹן אֶל בַּדּוֹ, הַבַּד אֶל תּוֹךְ עֵצוֹ, הָעֵץ

אֶל תּוֹךְ גִּזְעוֹ, אֶל שָׁרְשׁוֹ, אֶל שֹׁרֶש שָרָשָיו וְחֻדּוֹ,

עַד הִתְכַּנֵּס כָּל מֻטּוֹת כַּנְפֵיכֶם בִּנְּקֻדָּה יְחִידָה

שָׁם גְּוִיעָה עַד תֹּם וְשָׁם אִמְּכֶם הוֹרַתְכֶם שׁוּב תַּחֲלֹץ

לְפִיכֶם אֶת שָׁדָהּ הָאָפֵל. רְדוּ! אֲנִי מַקְשִׁיב

וְּכֻלִּי מְחֻלְחָל וְרוֹטֵן: מָה אָז?

              הַס! חוּט קוֹל

כֹּה דַק אוּלָם עָצוּם וְעַז, בּוֹ כָּל שִׁירַת הַגְאֻלָּה.

– עֲלוּ!

מִתּוֹךְ שָׁרְשֵׁי שָׁרְשֵׁיכֶם לַגֶּזַע, מִשָּׁם אֶל הָעֵץ,

וּמִשָּׁם אֶל כָּל בַּד, אֶל הַשִּׂיא, אֶל הֶעָלִים בָּאוֹר,

וְיִתְרַעֲנֵן־יִתְרוֹנֵן הַיַּעַר מוּצַף פַּלְגֵּי הַשְּׂרָף,

יִתְעַטֵּף צִבְעוֹנִים וּפְרִי, יִזְּלוּ בְשָׂמָיו בַּיְקוּם.

שְׁלֹשָׁה קוֹלוֹת לַגְּאֻלָּה, וְיִקְשֶׁה מִכֻּלָּם: רְדוּ!

חשוון תש"ט

ביתו של ר' אלעזר ב"ר שמעון בן יוחי. ערב, עששית בוערת בכוך ממעל למטה מוצעת. דפיקה על הדלת. מופיעה דביתהו של ר' אלעזר, אשה גבוהת קומה ודקת שפתים, ומנתקת בריח כבד. נכנס ר' יהושע בן קרחה, זקן, זלדקן, עיניו גדולות ולסתותיו בולטות. הדלת נשארת פתוחה.

ר' יהושע בן קרחה:

ר' אֶלְעָזָר בַּבָּיִת?

האשה

(כף־יד אחת בתוך חברתה, מתיצבת כמו חתול המריח אסון ומתקמר):

          לֹא.

(ר' יהושע בן קרחה עומד ומצפה להזמנה לשבת, וההזמנה אינה באה)

              מַה זֹּאת

יֹאבֶה ר' יהוֹשֻעַ בֶּן קָרְחָה?

ר' יהושע:

שִׁחַרְתִּיו בְּבֵית מִדְרָש וְלֹא נִמְצָא.

הֻגַּד לִי, לֹא הָיָה שָׁם כָּל הַיּוֹם.

האשה:

וּבָאתָ אֵפוֹא לְיַסְּרוֹ עַל חֵטְא

בִּטוּל תּוֹרָה?

ר' יהושע:

          אָכֵן תּוֹרָה מֻנַּחַת

בְּצֵל אָרוֹן וְאֵין אַקְלִיד־הַפָּז.

וּמִכָּל צַד צוֹבְאִים בַּעֲלֵי דִינִין

וְשׁוֹאֲלִים: אַיֵּה ר' אֶלְעָזָר

יַאֲזִין דְּבָרֵנוּ בְחִיּוּךְ פּוֹרֵחַ,

יִשְׁתֹּק לְרֶגַע וְיִתֵּן פְּסַק־דִּין

כָּל כְּך בָּהִיר כְּמוֹ מֹחוֹ מָלֵא שֶׁמֶשׁ

עַד הֲלוּמֵי הָאוֹר נִסּוֹג. אַיֵּהוּ?

אֵי מְקוֹם הָרַב אִם לֹא בְבֵית מִדְרָשׁ?

וְגַם נָשִׁים, שְאֵלוֹת־נָשִׁים בְּיָדָן,

רַק לוֹ תִּדְרֹשְׁנָה הַמְגַלֶּה תָמִיד

אוֹתוֹת שֶׁל טָהֳרָה וּבְסֵבֶר חֵן

יָשִׁיב אִשָּׁה לַבַּעַל, אַךְ אֵינֶנּוּ.

וְכָאן הֲרֵי מַשֶּׁהוּ חָמוּר יוֹתֵר:

בִּטּוּל חַיִּים.

האשה:

          וְכִי לֹא כָךְ שָׁנִינוּ:

אַחֲרֵי תַלְמִיד חָכָם אֵין לְהַרְהֵר.

וִיחִיד הַדּוֹר הוּא. עַל גֹּדֶל תּוֹרָתוֹ

הוֹדֵיתָ בְּמוֹ פִיךָ. וְעַל מַעֲשָׂיו –

שְׁאַל כָּל אִישׁ חוֹלֶה וְכָל קְשֵׁה־יוֹם,

שְׁאַל סַפָּן נַחְשׁוֹל עֵת קָם לִבְלֹעַ,

שְׁאַל הָעָם עֵת שֹׁד בִּשְׁחוֹר כְּנָפָיו

אֶת זִיו הַיּוֹם יַאֲפִיל – בִּשְׁמוֹ שֶׁל מִי

יִשְׂאוּ תְפִלָּה, וּבִזְכוּתוֹ שֶׁל מִי

לְנֵס יוֹחִילוּ? וְיָדַעְתָּ אָז

כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ גַם בַּמְּרוֹמִים.

נִדְמֶה לִי, מִגְּרוֹנָם שֶׁל רַבָּנָן

קִנְאָה דוֹבְרָה.

ר' יהושע:

          קִנְאָה? לָצוֹן תַּחְמֹדִי.

יֵשׁ אֲדָמָה לִגְדֹּל שָׁם לֹא יָכֹל

הַקּוֹץ הַלָּז. שְׁנֵי תַלְמִידֵי־יְקָר

הַשֵׁם זִכַּנִּי: יְהוּדָה נָשִׂיא

וְאֶלְעָזָר. וְלוֹ גַּם אָב הָיִיתִי

עֵת בֶּן יוֹחַי נִפְטַר. אֶזְכֹּר מַעֲשֶׂה

וּמִפֶּגַע עֵין הָרַע עָלָיו שָׁמַרְתִּי.

הִיא הִיא הַמַּשְׁחִיזָה כְּמוֹ סַכִּין

חֹד מַכְאוֹבִי.

האשה:

          וּבָאתָ מִשּׁוּם כָּךְ

לִטְפֹּל עָלָיו פְּשָׁעִים?

ר' יהושע:

          לֹא, לְפִתְחוֹ

עוֹד חֵטְא יוֹתֵר חָמוּר, יוֹתֵר כָּבֵד,

כְּהַר יִרְבַּץ, בְּלִי תֵת לְרֹאשׁ פָּשׁוּט

לָגֶשֶת וּלְהָצִיץ מַה מִתְרָחֵשׁ

שָׁם פְּנִימָה.

האשה:

        אֲבַקֵּשְׁךָ, בֶּן קָרְחָה,

חֲשֹךְ דִּבְרֵי הַחֶשֶׁד מֵאָזְנַי

עַל כְּלִיל רֹאשׁי.

ר' יהושע:

          הַגִּידִי, אִם תּוּכְלִי,

מִי זֶה הֵפִיג פַּחְדּוֹ, הִתִּיר כְּבָלָיו,

וּזְכוּת לִדְרוֹר הֶעֱנִיק לְמִצְעָדָיו,

בְּעֵת כְּלוּאִים כֻּלָּנוּ תַּחַת סְגוֹר וּבְרִיחַ

מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת? בַּמֶּה זָכָה?

הַאִם גַּם כֹּחַ זֶה מֵרוֹם נוֹבֵעַ

אוֹ מֵרוֹמָה?

האשה:

          דַּיֶּךָּ, בֶּן קָרְחָה,

קוּם צֵא, צֵא

(היא עוברת אל הדלת ורומזת לו לצאת ופתאום היא רואה את בעלה, ר' אלעזר ב"ר שמעון בן יוחי, המפתיע בחיצוניותו הגשמית).

ר' אלעזר:

לְמִי דוֹבְרָה אַתְּ? מָה,

רַבִּי? ר' יְהוֹשֻעַ בֶּן קָרְחָה?

אוֹרֵחַ מַה יָּקָר וּמַה נִּכְבָּד!

וְלוֹ אוֹמְרָה אַתְּ: צֵא! אֵיךְ יִתָּכֵן?

(הם נכנסים כולם).

האשה:

הוּא בָּא לְהַטִּיף לְךָ מוּסָר.

ר' אלעזר:

            וְהַטָּפַת

מוּסָר הוּא חֵטְא אֲשֶׁר עָנְשׁוֹ גֵרוּשׁ?

האשה:

עָיַפְתָּ וְרָעַבְתָּ. תֵּן לוֹ צֵאת.

אָזִיד לָך נָזִיד, תִּסְעַד לִבְּךָ,

וְאַחַר־כָּךְ תָּנוּחַ.

ר' אלעזר:

          לֹא עָיַפְתִּי

וְלֹא רָעַבְתִּי. תְּנִינִי לְבַלּוֹת

מְעַט עִם יְדִידִי.

(היא יוצאת. הוא יושב וגונח מתוך דכדוך ורציצות. ר' יהושע עומד ומסתכל בו חדות).

          וּמַה נִּתְחַדֵּשׁ

בְּבֵית מִדְרָש? אַרְגִּישׁ כְּמוֹ עֵשָׂו

עֵת בָּא מִצָּיִד. נָא רַעֲנֵן רוּחִי

בִּדְבַר תּוֹרָה.

ר' יהושע:

          חֹמֶץ בֶּן יָיִן!

ר' אלעזר:

חִדּוּשׁ זֶה לֹא שֶׁלְּךָ. שְׁמַעְתִּיו הַיּוֹם

מִפִּי כוֹבֵס. מָסַרְתִּי הָחָצוּף

לָרוֹמָאִים. אַךְ עִם שְׁמִיעָה חוֹזֶרֶת

מָשָׁל זֶה נִתְקֶהָה קְצָת.

ר' יהושע:

          עַד מָתַי

אַתָּה מוֹסֵר עַמּוֹ שֶׁל אֱלֹהֵינוּ

לָהֲרִיגָה?

ר' אלעזר:

          עַמּוֹ שֶׁל אֱלֹהֵינוּ?

לִסְטִים הֵם, לַטְרוֹנִים.

ר' יהושע:

          מִלָּה רוֹמִית.

ר' אלעזר:

אַךְ נְכוֹנָה.

ר' יהושע:

          רוֹמָה תָמִיד מַצְמֶדֶת

שֵׁם גְּנַאי עַל דַּשׁ קָרְבָּן לְמַעַן הַצְדִיק

הַחֶבֶל עַל צַוָּאר.

ר' אלעזר:

          מִתְנַפְּלִים הֵם

עַל אִישׁ עוֹבֵר וְשָׁב וּמוֹצִיאִים

זָהָב וּנְחֹשֶׁת מִכִּיסָיו, חוֹתְרִים

תּוֹךְ מַחְסָנִים וְהַמְּגֵרוֹת יָרִיקוּ,

עוֹשְׁקִים, גּוֹזְלִים, רוֹצְחִים כָּל קָם נֶגְדָּם.

הָרְצוּעָה הֻתְּרָה. אֵין דִּין תּוֹרָה.

שַׁלִּיט רַק רְצוֹנָם הַמִּשְׁתּוֹלֵל.

עוֹד קָט וְיִסְתַּחֵף כָּל הַיִּשּוּב

בִּנְהַר פְּשָׁעִים עַד כָּל יִשְׁרֵי הַלֵּב

יָנוּסוּ בִבְחִילָה לַעֲבָרִים

וְשׁוּב יְהִי חֻרְבָּן וְדֵרָאוֹן.

ר' יהושע:

וְעֵין רוֹמָא תֵּרֵד פַּלְגֵי דְמָעוֹת.

ר' אלעזר:

לֹא כִי עֵינֵינוּ, וּלְדוֹרוֹת תִּבְכֶּינָה.

ר' יהודה: (חדות)

וְחֻרְבָּן זֶה הַשְּׁלִישִׁי בִכְדֵי לִמְנֹעַ

רוֹמְמָה רוֹמָה אוֹתְךָ לִהְיוֹת מָסוֹר?

(ר' אלעזר שותק. ר' יהושע מתרכך, יושב ומתחיל בטון של רחמים)

מַה חִישׁ נָשִׁיתָ הַפְּצָעִים כִּסּוּ

גֵוְךָ וְגֵו אָבִיךָ הַגָּדוֹל

עֵת רְדוּפֵי רוֹמָה הִתְגּוֹלַלְתֶּם

עֵירֹם־עֶרְיָה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה

עַל הַחוֹלוֹת שֶׁל מְעָרָה נִסְתֶּרֶת.

הֲכֹה כָלִיל חַמֵּי טְבֶרְיָה רִפְּאוּךָ?

אִם כָּכָה, אֲרוּרִים חַמֵּי טְבֶרְיָה!

פְּצָעִים יֵשׁ, אֶלְעָזָר, צָרִיךְ לִזְכֹּר

אַף לְטַפְּחָם – נַחֲלָה מִדּוֹר לְדוֹר.

פְּצָעִים יֵשׁ כִּבְגָדִים שֶׁל כְּהֻנָּה

שֶׁפַּעֲמוֹנֵי־שׁוּלָם עֵת נִשְׁמָעִים

הָעָם כֻּלּוֹ סוֹגֵד סָבִיב קִיר הַקֹּדֶשׁ.

פְּצָעִים יֵשׁ שֶׁכְּמוֹ שֶׁמֶן זַךְ יַדְלִיקוּ

אֵשׁ יְחִידָה לָעָם בְּרֶדֶת לַיִל.

וְאַתָּה מֵהֶם נִרְפֵּאתָ וְהִשְׁלַמְתָּ

עִם הַפּוֹצֵעַ, וּמָסוֹר נַעֲשֵׂיתָ.

מָסוֹר! אִם לֹא תַרְגִּישׁ אוֹ לֹא תָרִיחַ

אֵיךְ הַמִּלָּה עַצְמָהּ מַעֲלָה סִרְחוֹן

וְתַךְ אֶת צַחֲנָתָהּ אֶל פְּנֵי הַשַׁחַק,

כְּמוֹ עֲבִיט שׁוֹפְכִין, כִּגְרָף רְעִי,

כָּסוּי וּמִטַּגֵּן בִּפְנִים מוּל שֶׁמֶשׁ

וּפִתְאֹם נִפְתַּח!

כָּל דּוֹר יַסְתִּיר מֵיטַב בָּנָיו בַּיַּעַר

תּוֹךְ מְעָרַת חוֹלוֹת, תּוֹךְ כְּפָר חָרוּב,

עַד מוֹת עָרִיץ, אוֹ כֹחוֹתָם יַסְפִּיקוּ

לָגִיחַ מֵחֶבְיוֹן וּקְרָב לֶאֱסֹר.

וְכָךְ לְרַע נִגְלֶה וְטוֹב נִסְתָּר

תִּקְווֹת שְׁקוּלוֹת לְנִצָּחוֹן סוֹפִי.

וְאֵיךְ עוֹלָם יַעֲמֹד אִם הַמָּסוֹר

כְּמוֹ שְׁפִיפוֹן בַּדֶּרֶךְ וּמֵצִיץ

בְּכָל חָגָו וְיַךְ בַּמִּסְתָּרִים?

ר' אלעזר:

מֵיטַב בָּנִים! עָמַדְתִּי הַיּוֹם

מִתַּחַת תְּלִיָּתוֹ שֶׁל הַכּוֹבֵס.

עָמַדְתִּי, סָפַקְתִּי עַל לִבִּי

וָאֵבְךְּ אוּלַי שָׁפַכְתִּי דַם נָקִי

וְאִישׁ צַדִּיק מָסַרְתִּי לִתְלִיָּה.

שָׂאַלְתִּי כָּל עוֹבֵר: שֶׁמָּא הִכַּרְתָּ

אָדָם תָּלוּי זֶה וּמַעֲשָׂיו יָדַעְתָּ?

עַד שֶׁהֻגַּד לִי מֶה הָיָה בַּר־נָשׁ זֶה.

נָשָׂאתִי בְתוֹדָה יָדִי אֶל עָל:

סְפֵקוֹתַי כָּךְ, וַדָּאִיּוֹתַי

לֹא כָל שֶׁכֵּן. קוֹצִים אֲנִי מְכַלֶּה.

ר' יהושע:

אִם כָּךְ, כִּפְלַיִם יֵשׁ לָקֹב אוֹיֵב

אֶת כֶּרֶם יִשְׂרָאֵל הֵצִיף קוֹצִים.

אַךְ, אֶלְעָזָר, הֲכָךְ אָמְנָם, אָמְנָם?

הַבֵּט עוֹד פַּעַם בַּצְּעִירִים הַלָּלוּ

וֶאֱמֹר: הַהֵם פָּנִים שֶׁל שׁוֹדְדִים?

הַהֵן עֵינַיִם שֶׁל שׁוֹפְכֵי דָמִים?

אִם לֹא חוֹפֵף עוֹד קוֹל־תּוֹרָה עָנֹג

עַל רוּם הַמֵּצַח וְחֶוְרוֹן הַלֶּסֶת?

אִם לֹא הַיָּד, מֻגְלֶדֶת וּמְיֻבֶּלֶת,

טְפוּחָה עוֹד מִזֵּעַת־עָמָל בְּרוּכָה?

וּמָה – אִם לֹא עִנּוּי אֵין סְבֹל שֶׁל עָם,

רִשְׁעַת הַזֵּד שֶׁכְּלוּם אֵין לוֹ תּוֹכֵנוֹ –

רַק שְבֹר וַעֲקֹר וְּלְחֹץ וְהִתְעַלֵּל

וַהֲפֹךְ חַיֵּי־שְׁקֵטִים לְגֵיהִנֹּם –

אֲשֶׁר חָטַף אֶת עֲדִינֵי בָנֵינוּ,

זְרָקָם לִקְרַאת אוֹיֵב הָעַז מֵהֶם

הִשְׁקָם לַעֲנָה, מֵרַר שָׁרְשֵׁי נַפְשָׁם,

עַד מַשֶּׁהוּ הִתְפַקַע בָּם וְיַּזְנִיחוּ

חָרִישׁ, קָצִיר, סַדְנָה, בֵּית הַמִּדְרָשׁ,

חֲנוּת, אִטְלִיז, כְּבָסִים, פַּת בַּתַּנּוּר,

הַכֹּל, הַכֹּל, וּפוּץ בַּסִּמְטָאוֹת

וּשְבֹר וַעֲקֹר וּפְרֹץ מִשְׁטַר אוֹיֵב

וּבְמַר נַפְשָׁם מָרֵר גַּם אֶת חַיָּיו?

ר' אלעזר:

מִשְׁטַר אוֹיֵב? מִשְׁטַר תּוֹרָה יִפְרֹצוּ.

וְהַתּוֹעֶלֶת מָה, וּמַה תִּקְוָה?

ר' יהושע:

תּוֹרָה, תּוֹרָה! שְׁלֹש עֶשְׂרֵה שָׁנָה

שֶׁל הַמְּעָרָה, שֶׁל בֶּדֶד מֵעוֹלָם

וּבִסְפִירוֹת גְּבֹהוֹת שׁוּט בְּלִי מִפְרָע,

וַדַּאי זְכִיָּה גְדוֹלָה הָיוּ, וַדַּאי

קָרַעְתָּ אֲרֻבּוֹת שְׁחָקִים וַתַּחַז

טְמִירוֹת וְנַעֲלָמוֹת. אַךְ גַּם עִוְּרוּךָ

מֵרְאוֹת אָדָם, צַעֲרוֹ, עֶלְבּוֹן חַיָּיו,

וּמִמְּרוֹמִים תָּעוּט עָלָיו כְּמוֹ נֶשֶׁר,

תִּצְוַח: תּוֹרָה, תוֹרָה! וָלֹא – תִּתְקַע

בּוֹ צִפָּרְנֶיךָ הַחַדּוֹת. כָּךְ

עֵת גַּחְתָּ מִמְּעָרָה וַתֵּרֶא

אֵיךְ אֲנָשִׁים חַיִּים חַיֵּי שָׁעָה

וַתִּתְנַפֵּל יָמִין וּשְׂמֹאל וַתַּךְ.

וְכָךְ גַּם אַחַר־כָּךְ. בְּבוּז וּבְגֶדֶף

פְּשׁוּטֵי־אָדָם אַף יְשָׁרִים הִתְקַפְתָּ.

אֲבָל, נִדְמֶה, כָּל פַּעַם תִּתְחָרֵט,

וַחֲרָטָתְךָ כְּאֶבֶן חֵן תִּזְרַח.

בְּשֶׁצֶף פֶּרֶא זֶה בּוֹ הִתְקַלַּעְתָּ

לְהַתְקָפָה, אָז תִּזְדַּקֵּר אָחוֹר,

וּבִדְמָעוֹת אִמְרֵי־מוּסָר זַכִּים

פּוֹלְטִים מִפִּיךָ. הֲתִזְכֹּר? "לְעוֹלָם

יְהֵא אָדָם רַךְ כַּקָּנֶה – "

(ר' אלעזר רוצה להצטרף אליו בנגינה ולהמשיך: “ואל יהא קשה…” אך ר' יהושע משסעו מתוך חירוק שינים).

מָסוֹר!

ר' אלעזר:

        כָּל כָּךְ רַבִּי, שְׂנֵאתָנְי?

ר' יהושע (מתעלם מהשאלה, מתהרהר):

אַךְ מַה מּוֹעִיל, תִּשְׁאַל, בַּעֲקֹר וּשְׁבֹר

וּבְהַחֲזָקַת חַיֵּינוּ כְּמוֹ קַלַּחַת

תָּמִיד עַל אֵשׁ, וּשְׁלֹל מֵהֶם הַחֶסֶד

שֶׁל דְּמִי קָרִיר וָסֵדֶר? אַגֶּדְךָ:

בְּעֹמֶק עֳמָקִים עֵשָׂו זָקוּק

לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא הַהֶפֶךְ. רוּחַ

אֵינָהּ מֻכְרַחַת שׁוּם אִישׁ לְנַצֵּחַ

בִּכְדֵי לִהְיוֹת, כִּי תוֹךְ תּוֹכָהּ הַכֶּתֶר,

וְאֶל זִיו־פְּנִים עַצְמוֹ פּוֹנוֹת עֵינֶיהָ.

וְאִם סָבִיב גַּם תֹּהוּ לֹא אָדָם,

עַל פְּנֵי הַמַּיִם רוּחַ מְרַחֶפֶת.

לֹא כֵן הַכֹּחַ. לוֹ דָרוּשׁ קָרְבָּן

שֶׁיִּכָּנַע לוֹ וּלְרַגְלָיו יִרְבַּץ

שֶׁאִם לֹא כֵן אֵינֶנּוּ כְלָל. וַאֲפִלּוּ

הָרַס טָבַח הַכֹּל וְרַק אִישׁ אֶחָד

נִפְתָּל מִתַּחַת מַגָּפָיו, שׁוֹאֵג:

עוֹד חַי, עוֹד חַי אֲנִי, עָרוץ אָרוּר! –

עוֹד לֹא נִצַּח. וְאִם אֵינוֹ מְנַצֵּחַ

מַה כֹּחַ הוּא? רַק עֵת יַשְׁלִיט סִדְרוֹ

שֶׁל גְּמָר וּדְמִי וְהַכְנָעַת הַמָּוֶת,

יִכּוֹן כִּסְאוֹ. וְאֶת סֵדֶר זֶה רוֹמַאִי

נִפְרֹם תָּמִיד. הוּא יְאֻחֶה יוֹמָם

נִקְרָעֶנּוּ לָיְלָה. יִתֻקַּן בָּעִיר

נִקֹּב בֹּו חֹר בַּנִּיר. תָּמִיד־תָּמִיד –

עַד אֶת הַצַּר הַזָּר נַלְאֶה־נַחֲלִישׁ,

וְקָם מִתּוֹךְ תְּקוּצָה וְנָס מִכָּאן,

אוֹ שֶׁנָּקוּם אֲנַחְנוּ וּבְאַדִּיר

נַהֲלֹם־נַפִּיל הַכֹּחַ הַמְיֻגָּע.

זֹאת הִיא הַדֶּרֶךְ שֶׁל כָּל עַם נִלְחָץ

וְשֶׁל עַמֵּנוּ שֶׁאַתָּה בוֹגֵד בּוֹ.

ר' אלעזר:

לֹא מֵרְצוֹנִי נַעֲשֵׂיתִי מַה נַּעֲשֵׂיתִי.

הָיְתָה גְזֵרַת מַלְכוּת.

ר' יהושע:

        הָיָה עָלֶיךָ

לָנוּס לְלֻדְקִיָּה, לִקְצֵה עוֹלָם,

כְּמוֹ פַעַם עִם אָבִיךָ. גַּם עַכְשָׁו

תּוּכַל לִבְרֹחַ. אֶלְעָזָר, חֲזֹר

בְּךָ וּבְרַח.

ר' אלעזר:

          אִשָּׁה לִי וּבָנִים.

ר' יהושע:

גַּם הַכּוֹבֵס, גַּם אֲחֵרִים, מָסַרְתָּ

בִּידֵי תַלְיָן, הָיוּ בְנֵי מִשְׁפָּחָה.

(ר' אלעזר יושב מדוכדך. ר' יהושע עובר לפנת החדר ומתחיל לזמזם בנגינה סוגיה תלמודית. הפעם מצטרף אליו ר' אלעזר שאינו יורד בזה לסוף דעתו של רבו, ושני התנאים מתנועעים ומתנגנים מתוך תענוג עילאי: “ר' שמעון בן יוחי אומר העובד עבודת כוכבים – כלומר מי שבא לעבוד עבודת כוכבים – מותר להצילו בנפשו – מותר להרגו ולהצילו מעבירה – מקל וחומר: ומה פגם הדיוט – כלומר כשאדם בא להרוג את חברו – ניתן להצילו בנפשו, פגם גבוה – כשאדם בא לחלל את השם – לא כל שכן. ר' אלעזר ב”ר שמעון אומר המחלל את השבת – מי שבא לחלל את השבת – ניתן להצילו בנפשו ואתיא שבת בחילול חילול מעבודת כוכבים").

ר' יהושע (תחילה מתוך אירוניה ואח"כ מתוך זעם הולך ומתגבר):

אָכֵן מַחֲמִיר אַתָּה בַּהֲלָכָה,

מַחֲמִיר מְאֹד. אַךְ מַה דִּינְךָ, הַגֵּד,

פּוֹגֵם פְּגָם הֶדְיוֹט וּפְגָם גָּבֹהַּ,

מְחַלֵּל הַשֵּׁם, מְחַלֵּל כָּל הַתּוֹרָה,

מְחַלֵּל אֶת שֵׁם אָבִיךָ בֶּן יוֹחַי?

הֲאִם אֵינְךָ נִתָּן לְהַצִּילְךָ

בְּמוֹ נַפְשְׁךָ? מַה דִּינְךָ, הַגֵּד,

מָסוֹר, בּוֹגֵד, תַּלְיָן?

(הוא קופץ עליו מתוך הרמת אגרוף, כמו לקיים בו פסק־דין, אך אגרופו נשאר תלוי באויר. ר' אלעזר נדהם ושוקע על המיטה ומתחיל לדבר כמו לעצמו).

ר' אלעזר:

          רַבִּי, מַה צַּר

שֶׁאֶת יָדְךָ הַמּוּנָפָה עָצַרְתָּ

מִגְּלֹשׁ בְּעֹז עַל קָדְקֳדִי! גּוּפִי

שְׁנִיָּה אַחַת הִרְטִיט מִגִּיל סָתוּם,

רָעָב מַמָּשׁ לְכֹבֶד חֲבָטָה,

לִכְאֵב סְחַרְחַר שֶׁל הֹלֶם אֶגְרוֹפְךָ.

חֲבָל, הַכְּאֵב לֹא בָא, הַגִּיל הוּפַר.

אֲבָל אוֹדְךָ עַל דֶּרֶךְ לִי הוֹרֵיתָ,

עַל אוֹר פִּתְאֹם הִבְרַקְתָּ עַל עֵינָי.

אָמַרְתָּ: בְּרַח, חֲזֹר בְּךָ וּבְרָח.

אָכֵן לִבְרֹחַ קַל. לוֹקְחִים הַצְּרוֹר

שֶׁל עֲצָמוֹת, נוֹשְׁקִים אֶת הַמְּזוּזָה,

וְחִישׁ יוֹצְאִים. אַךְ אֵיךְ אֶבְרַח

מִשְּׁתֵי עֵינַי שֶׁבְּכָל אֲתַר תִּשֶׂאנָה

מַרְאוֹת־זְוָעָה עִמְקֵי־דְמָמָה יָצַרְתִּי,

וּמֵאָזְנַי שֶׁמַּכְאוֹבִים חוֹלַלְתִּי

כְּמַקְדְּחִים שׁוֹרְקִים תּוֹכָן יִקְדָּחוּ?

קַל גַּם לַחֲזֹר בִּי. אֵט קַו: עַד כָּאן

וְלֹא יוֹתֵר. וְלוּ יָבוֹא סַרְדְּיוֹט

לִכְרֹת רֹאשִׁי, עַד כָּאן וְלֹא יוֹתֵר!

אַךְ כֵּיצַד לְהַחֲזִיר מַה כְּבָר עֲשׂוּי,

שֶׁלֹּא לָבוֹא אֶל עָל לָבוּש צוֹאִים

שֶׁסִּרְחוֹנָם יִנְדֹּף בְּכָל הַשַּׁחַק

עַד מַלְאָכִים עָפִים חָטְמָם יִסְתֹּמוּ?

כָּךְ, שְׁבוּי מַעֲשִׂי כְּמוֹ בֵין כָּתְלֵי בַרְזֶל,

מְנֻדֶּה מֵחֲבֵרַי, מֻרְגָּז תָּמִיד

מֵאֲבָנִים קְטַנּוֹת שֶׁל פֶּה וְעַיִן

קְלוּעוֹת אַחֲרַי בְּכָל סִמְטָה וּבַיִת,

נֶהְפַּכְתִּי לְחַיָּה, אִישׁ וְחַיָּה.

שָׁפַכְתִּי תַמְרוּרַי עַל כָּל אָדָם תָּפַסְתִּי,

וְאַף דְּמָעוֹת מִתַּחַת תְּלִיָּתוֹ.

פִּתְאֹם בְּמַחְשַׁכַּי הוּאַר מוֹצָא.

בְּשָׂרִי הִרְגַּשְׁתִּי בַּחֲצִי הָרֶגַע

אֵיךְ שֶׁנֵּעוֹר, הִרְעִיד מִתּוֹךְ כְּמִיהָה,

כְּמוֹ עֵשֶׂב־חֲרָרִים לְעֹז מָטָר,

לְאֶגְרוֹפְךָ, לִפְדוּת הַלְמוּת יָדֶךָ.

וַאֵדַע שֶׁמַּעֲשִׂים רָעִים חוֹבוֹת הֵם

שֶׁיֵּשׁ לִפְרֹעַ. אֶפְרַע, אֶפְרַע. אוּלַי

עֵת הַשְּׁטָרוֹת כֻּלָּם יִהְיוּ פְרוּעִים,

בְּעַגְמַת־סְלִיחָה עֵינַיִם בִּי תִצְפֶּינָה.

אוּלַי שׁוּב אֶסְתַּפַּח בְּסוֹד חַבְרַיָּא.

וְעַל יָדוֹ שֶׁל יְהוּדָה נְשִׂיאָה

יֵשֵב אָדָם צָרוּף בְּכוּר עֱנוּת.

הִכּוֹן, גּוּפִי, עַכְשָׁו אֶרְאֶה: גַם עֵת

אִישׁ עִם עַצְמוֹ נִלְחָם, צָרִיךְ הָרוּחַ

לִשְׁאֹל זֵינוֹ מִתַּלְפִּיַּת הַכֹּחַ –

דָּם תַּחַת דָּם.

(ר' אלעזר משקיע את עיניו בתוך כפות ידיו. ר' יהושע שולח לו את זרועותיו מתוך הפלאה והתגאות גדולה בתלמידו ויוצא חרש. ר' אלעזר מתעורר, רואה שרבו הלך, עובר אל הדלת וסוגרה, קם ומנמיך את פתילת העששית בכוך ומשתרע על מיטתו).

שְׂמָמִית, עַרְפָּד וַעֲטַלֵּף, וְאַתְּ,

מַלְכָּה קְטַנָּה שֶׁל גֹּעַל, עֲלוּקָה!

כָּל הַשְּׁרָצִים מִלְמַטָּה וּמֵרוֹם

יוֹנְקֵי דָם חַי וְחַם, אֵתָיוּ חִישׁ,

וּבִנְשִׁיקוֹת שֶׁכָּל הַלֵּיל תֶּאֱרַכְנָה

בִּי תִתְהַדְּקוּ עַד כְּמוֹ בַרְזֶל בְּלַהַב

שֶׁל מַפָּחָה בְּחִבּוּקְכֶם אֶלְהַט;

עַד כָּל עוֹרִי יְהִי כְסוּת מַכְאוֹבִים,

עוֹקְצִים, צוֹרְבִים, צוֹבְטִים, מְרַטְּטִים –

מִכָּל טַעֲמֵי עוֹלָם; עַד בְּמִרְקַחַת

שֶׁל יֶזַע קַר, מֻגְלָה וְדָם אָצוּף

מַקְשִׁיב לְקוֹל דַּקֵּי־חֲלִילֵיכֶם

מוֹשְׁכֵי חוּט הַנְּשָׁמָה אַט אַט מִגֵּו.

כָּךְ לֵיל וָלֵיל, עַד אַחֲרוֹן לֵיל יָבוֹא

וּמִתְפַּקְּעִים מֵרֹב כֵּרָה תֵּלְכוּ

וְלֹא תָשׁוּבוּ. זְמַן עוֹד רַב עַד אָז.

אֵתָיוּ, מַלְאָכַי, אֵתָיוּ חִישׁ.

(הוא חושף את חזהו ועוצם את עיניו. פניו מתחילים להתעוות. אשתו באה ובידה נזיד־ערבית. פתאום היא מפליטה קול צווחה ונקפאת מתדהמה. הוא פוקח את עיניו ומחייך לה מתוך קורת רוח).

לבתי היקרה, גילה

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

א

אֲסַפֵּר עַל רִיבָה שֶׁהוּבְאָה מִנֵּכָר לְצִיּוֹן

בִּזְרוֹעוֹת שֶׁל נַחְשֹׁול, עַל נַפְתּוּל וּתְהִיָּה

וּסְבָלוֹת וְרָעָב. וְהַכֹּל הָפַךְ קֶשֶׁר אַמִּיץ.

לֹא שֶׁלַח הֶחֱזִיקָה בְּדָן וְלֹא רִמּוֹן בִּבְאֵר־שֶׁבַע,

אַךְ הַסּוֹד וְהַהוֹד שֶׁל יָמֵינוּ שְׁפוּכִים גַּם עָלֶיהָ.

דַּקַּת־אֲרֻכַּת־אֶצְבָּעוֹת וּזְקוּפָה וּתְמִירָה,

שֵׂעָר הַגּוֹלֵשׁ כְּפַרְגּוֹד שְׁחַמְחַם אֲחוֹרֵי

פַרְצוּף סְגַלְגַל וְחִוֵּר וְרָחוֹק – יֵשׁ נִדְמֶה:

הִיא אַךְ פְּנִים שֶׁנִּגְלָה, גּוּף רָקוּם מֵחוּטֵי נְשָׁמָה.

הִכַּרְתִּי אָבִיהָ, פְּרַקְלִיט בְּעִיר שֶׁלֶג וּכְפוֹר.

וְיוֹם שֶׁאֲמֵרִיקָה שֶׁבַח תִּתֵּן עַל הַשֶּׁפַע

יְחוֹגֵג בְּרָב טֶקֶס וּפְאֵר, בִּסְעוּדָה וְאוֹרְחִים.

הוּא עַצְמוֹ בְּמַאֲכֶלֶת יְבַתֵּר הַצִּפּוֹר הַהָדִּית.

רַק חֲנֻכָּה חֹל, וּבְלֵיל־סֵדֶר הַבַּיִת אָפֵל,

וְאֵין זֵכֶר לְזֵכֶר עָבָר, וּלְרוּחוֹת חֲדָשׁוֹת

אֵין מָבוֹא. וְהַבַּת יְחִידָה וּמְפֻנֶּקֶת מְאֹד,

בִּדְבַש וְחָלָב רְחוּצָה, וּמַדּוּעַ כְּלוּאָה

תָּמִיד בְּחֶדְרָהּ? הוֹרֶיהָ בְּדַאַג הִתְלֶחָשׁוּ.

וְיָמִים הָיוּ אָז עֵת מִתַּחַת גִּבְעוֹת הַיָּגוֹן

וּפִעְפּוּעַ דָּם חַם וְהַלְמוּת הַכָּרָה שֶׁלַּיְקוּם

לֹא אִכְפַּת, לֹא אִכְפַּת,

מַעֲמַקִּים גֹעֲשׁוּ, וְגוּשֵׁי יִשְׂרָאֵל בּוֹעֲרִים

הִתְפָּרְצוּ וְזָרְמוּ בַּיַּמִּים, בַּמְּדִינוֹת, בַּהֶפְקֵר.

גַּם אַלְפֵי פַרְסָאוֹת לַמֶּרְחָק מִשַּׁלְּהַב הַטַּבּוּר

גַּלֵּי־עֲבָרוֹת הִתְרַתְּחוּ, וּצְעִירִים וּצְעִירוֹת

הִשְׁתַּלְּכוּ לַנָּהָר וְחִבְּקוּ גֶחָלִים וְאוּדִים

וּבְצַוְתָא חָתְרוּ אֶל הַחוֹף הַכָּלוּא שֶׁל מוֹלֶדֶת –

וּזְהָרָה, גַם אַתְּ?

          כָּל עוֹד “הַשִּׁבּוּט הַיַּמִּי”,

שֶׁהִדְחִיס תּוֹךְ מֵעָיו בְּנֵי תִשְׁחֹרֶת מִכָּל מִינֵי תְמוֹל,

לְבֶן־סְנַפִּירִים עַל הַיָּם הָאַטְלַנְטִי קִרְטַע,

לֹא פָרְצָה הַשִּׂמְחָה בְּכָל עֹז, עַד עָבְרוּ עַל הַ“סֶּלַע”.

סְפָרַד וְרוֹמָה וְיָוָן – מַה לַּעֲנָה מִלְפָנִים!

אַךְ הַלֵּב כְּמוֹ נִכְנַס תּוֹךְ מַעְגָּל מִשְׁפַּחְתִּי. כָּךְ כּוֹאֵב

זִכָּרוֹן שְׁנוֹת מֵאוֹת, וּפִתְאֹם – לַעֲזָאזֵל! – עִם שְׁנַת אֶלֶף

הוּא הוֹפֵךְ עֵרָגוֹן וְאַחְוָה. וְרוּחוֹת כְּבָר נוֹשְׂאוֹת

מָר־דְּרוֹר מִשָּׁרוֹן וְגָלִיל, וּמַרְשִׁיף הָאֲוִיר

מִשֶּׁמֶשׁ צִיּוֹן. כָּאן מִפְתַּן הַסַּפִּיר לַהֵיכָל.

כָּאן הַנֹּעַר שָׁלַח בְּשׂוֹרָתוֹ בְּשִׁירִים וּמְחוֹלוֹת.

אַךְ זְהָרָה, כֻּלָּהּ יְצוּקָה בְּמוּצֶקֶת־אֱמֶת

לִבְלִי קְפֹץ לְמִפְעָל עַד יִקְפֹּץ הַמִּפְעָל מִתּוֹכָהּ,

לֹא יָכְלָה לְאַמֵּץ לְרַגְלֶיהָ יְקוֹד עוֹד לָהּ זָר.

שְׁלֹשָׁה צְעִירִים בָּהּ דָּבָקוּ. מַרְנִין – שֵׁם אֶחָד.

כֹּה צָעִיר! עוֹד רַכּוּת נָשִׁיִּית עֲגֻלָּה לִזְרוֹעָיו,

וְעֵינָיו וּשְׂעָרוֹ – מַשֶּׁהוּ שֶׁל אַיָּל פְּחוּד־צַיָּד.

אַךְ חוֹבֵב לִקְרֹא שֵׁלִי וְעַל הַרְמוֹנִיקָה שִיר לְנַצֵּחַ.

אַךְ אָרַז נְעוּרָיו וְהִפְלִיג עֵת הֶאֱזִין קְרָב־צִיּוֹן.

הוּא עוֹרֵר רַחֲמֵי־אֵם בִּזְהָרָה. הַשֵּׁנִי הוּא נַחוּם,

שֶׁטָּרַח וְשֵׁרְתָהּ כָּל הַזְּמַן בְּלִי מְאוּם לְבַקֵּשׁ,

הַמְיֻשָּׁב בַּחֲבוּרָה, וְכֵהֶה וּמְקֻרְזָל כְּמוֹ כוּשִׁי,

אַךְ עֵינָיו פַּנָּסִים כְּחַלְחַלִּים וְשָׁם טֹהַר, שָׁם תֹּם,

וְלָמָּה יֵט לְלִגְלוּג? הוּא עוֹרֵר בָּהּ תְּמִיהָה אַרֻכָּה.

וּשְׁלִישִׁי – אַהֲרֹן, רַב צָעִיר, דַּק שָׂפָם וְרַךְ־קוֹל,

וּבְרִשְרוּשׁ עוֹלָמוֹ הָרָחוֹק הִקְסִימָהּ כְּמִפְלָט,

אַךְ הִכְבִּיר רְמִיזוֹת: "נָא רְאִי, מַה אֻמְלָל הוּא הַיָּם!

מַה צְּרוֹרוֹת שֶׁל צְחֹרֵי־פְרָחִים עִם קְנֵי־כְחוֹל אֲרֻכִּים

יִשְלֹף מִלִּבּוֹ וְיִקַלַּע! אַךְ אֵין יָד לְקַבְּלָם,

וּבִמְרִי יִמְרְטֵם לִרְסִיסִים". וְחִיְּכָה וְשָׁתְקָה.

פַּעַם סָח אֵיךְ שְלָחוּהוּ הוֹרָיו בֵּית־מִדְרָש רַבָּנִי:

וּלִכְשֶׁסִּיֵּם אֵיךְ לְנַחַת קִוּוּ עֵת יַעֲמֹד

וְיִדְרֹש בַּקָּהָל, אַךְ הָלַךְ וְהָיָה רַב צְבָאִי.

וּכְתֹם הַקְּרָבוֹת אֵיךְ הִתְחִילוּ פוֹזְמִים בְּאָזְנָיו:

בָּחוּר הוּא, גָדוֹל הוּא… יִבְנֶה בֵיתוֹ בְּקָרוֹב,

הִכָּנֵס לִכְהֻנָּה וְתִקַּח בַּת עָשִׁיר! אַךְ הִנֵּהוּ

בַּדֶּרֶךְ לְהַר הַצּוֹפִים. חֶרֶשׁ סָח, וְעֵינֶיהָ

לִנְחִיל דּוֹלְפִינִים שֶׁקָּפְצוּ כִּסְיָחִים שְׁחַמְחַמִּים

בָּזֶה אַחַר זֶה בְּשׁוּרָה יְשָׁרָה רַבַּת־חֵן,

וְהָרֶחֶם הָרַב הָאָפֵל יַנִּיחֵם רֶגַע קָט:

יִבְרְחוּ, יִקְפְּצוּ כִּרְצוֹנָם!

חִישׁ יֵעוֹר וְיִכְפֹּף קַו־עוּפָם חֲזָרָה אֶל תּוֹכוֹ.

“זְהָרָה”, קָרָא, “יֵשׁ דְּמָעוֹת בְּעֵינַיִךְ. מַדּוּעַ?”

"הַגֵּד, אַהֲרֹן: הֲיֵשׁ מִי, אִם יְצוּר אוֹ אֱלֹוהַּ,

צוֹפֶה מִסִּתְרוֹ בְּנִיסוֹת וַחֲרִיגוֹת גַּם שֶׁלָּנוּ,

מִשְׁתָּאֶה לְתִפְאֶרֶת קַוִּים עֵת כֻּלָּם רַק מַכְאוֹב?"

הָיָה לֵיל עֵת עָגְנָה הַסְּפִינָה וְחִכְּתָה לְשַׁחֲרִית.

וּמִמְּרוֹם הַכַּרְמֶל גָּח מַרְבַד פַּנָּסִים נוֹצְצִים

שֶׁיָּרַד וְרָחַב עַד שֻׁטַּח מִסָּבִיב עַל הַיָּם

כְּמוֹ צְרִיכִים הָעוֹלִים כָּאן לִדְרֹךְ עַל זָהָב וְגַחֶלֶת.

וּמֵעֹמֶק הַסְּדָק בֵּין חַיִּים לְחַיִּים, בֵּין הַסּוֹף

וְרֵאשִׁית, עֵת הַנֶּפֶשׁ בַּלָּאט צַעֲדָה עַל תְּהוֹם,

עָלְתָה דוּמִיָּה, וּמַחֲרֹזֶת פָּנִים וַהֲגִיגִים

כִּרְכְּבָה הַמִּסְעָד מְלֹהֶטֶת הָאוֹר הַשֹּׁופֵעַ.

“זְהָרָה, לֵיל זֶה הוּא אַחֲרוֹן, וּמָתַי נִפָּגֵש?”

הִיא חָתְכָה בְּמַבָּט אֶת הַחוּט בֵּינֵיהֶם וּבֵינָהּ.

רַעְיוֹנֶיהָ כְּפוּפִים תַּחַת כֹּבֶד מַשָּׂא שֶׁל חֻפְשָׁהּ

מִשְּׁשׁוּ אֶת דַּרְכָּם בָּאֲפֵלָה אֲחוֹרֵי הַמַּרְבָד.

וּמִלְמַטָּה

מְחוֹל־אַדִּירִים הִתְפָּרֵץ וְשִׁיר עַז הִשְׁתָּאֵג.

ב

דּוֹד הָיָה לִזְהָרָה בִּשְׁכוּנַת גְּאֻלָּה בִּירוּשָׁלַיִם,

זָקֵן, קְצָת כָּפוּף, אַךְ עֵינָיו פְּנִינִיּוֹת מְחַיְּכוֹת.

וְהַדּוֹדָה אֶת פָּנֶיהָ קִדְּמָה בִנְשִׁיקוֹת וּדְמָעוֹת:

“זְהָרִינְקָה, זְהָרוּשְׁקָה! מַה זְּכוּת לִי לִרְאוֹת בַּת אָחִי!” –

אַהֲבָה שֶׁנָּפְלָה כְּבֵדָה עַל זְהָרָה שֶׁנָּסָה

זֶה עַכְשָׁו מִנִּי רֶחֶם.

          שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים הִתְהַלְּכָה

לְבַדָּהּ בִּרְחוֹבוֹת, וְהָיְתָה לָהּ לְבַדִּיּוּת זוֹ

כְּעֵשֶׂב קָרִיר לְרַגְלַיִם קוֹדְחוֹת יְחֵפוֹת.

הִתְהַלְּכָה תּוֹךְ צִבְעֵי הַגְּזָעִים בְּתַשְׁבֵּץ הַשְּׁכוּנוֹת,

וְחוּשֶׁיהָ עֵרִים וְחַדִּים עַד נִסְּתָה לְהַכִּיר

עַל פִּי תִּלְבָּשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם אֶת שָׁרְשׁוֹ וּמְגוּרָיו.

הִתְחַבְּבָה בָעוֹלָם הַמֻּפְלָא שֶׁל מֵאָה שְׁעָרִים,

בִּילָדִים אֲרֻכֵּי הַפֵּאוֹת וּגְמָרָא תַּחַת זְרוֹעַ,

עִם הַמְּעִיל הָאָרֹךְ הַכָּחֹל מָשְׁזַר פַּסֵּי־כֶסֶף,

עִם אַבְנֵט רְחַבְחַב עַל מָתְנָם, רָז־רָזוֹן עַל פְּנֵיהֶם –

הוֹלְכִים כְּנֵרוֹת נִדְלָקִים בִּמְנוֹרָה מִטַּלְטֶלֶת.

הִתְעַטְּפָה בְּסוּדָר דּוֹדָתָהּ בְּבֹקֶר שַׁבָּת

כְּנַעֲרָה מֵעֵדָה מִזְרָחִית וְיָרְדָה אֶל הַכֹּתֶל,

וּמִתַּחַת עִרְבּוּב הַקּוֹלוֹת וְהַצַּעַק הֶאֱזִינָה

קֻבַּעַת הֶמְיָה עֲמוּמָה שֶׁל סְלָעִים, שֶׁל דּוֹרוֹת,

שֶׁל רֶגַע מִלֵּיל־הַשְּׂרֵפָה מְמָאֵן הִשְתַּתֵּק –

בְּאֵר עֲמֻקָּה שֶׁל הִמְהוּם. וּמֵעַל הַצְּפִיפוּת

הִתְנַשְּׂאָה יָד אַחַת בְּפִרְפּוּר אֶצְבָּעוֹת עֲנֻגּוֹת,

וְאֶחָד טַלִּיתוֹ עַל קָדְקֹד הִצְמִיד אֶת פָּנָיו

אֶל הַקִּיר וְהִשְׁאִיר שְׁנֵי פַלְגֵּי דְמָעוֹת עַל הַסֶּלַע.

מֶה חָפְצָה הִדָּחֵק אֶל הָאִישׁ: הַב גַּם לִי דֶּמַע קָט!

אַךְ יֵשׁ הִתְהַלְּכָה לְיַד פְּקָעוֹת וּפְקָעוֹת שֶׁל סְיָג־תַּיִל,

וְגְיָסוֹת מְקֻּסָּדִים כּוֹנְנוּ אֶת לֹעֵי הָרוֹבִים

לְנֶגְדָּהּ, וְחָלְפָה בָהּ תְּמִיהָה: מָה, נֶגְדִּי? בְּשֶׁלְּמָה?

וְעִם עֹצֶר בַּלֵיל יֵשׁ יָצְאָה לְמִרְפֶּסֶת בֵּיתָהּ,

כּוֹכָבִים הִתְרַמְּזוּ, וּדְמָמָה עַל גְּבָעוֹת וְגַגּוֹת

עֲצוַּרת נְשִׁימָה עַד כְּדֵי הִתְפַּקַּע, וּפִתְאֹם –

הִדַּרְדְּרוּת יְרִיּוֹת מִכָּל צָד וְעִפְעוּף שַׁלְהָבוֹת!

מִי נִלְחָם נֶגֶד מִי? הִיא הִרְגִּישָׁה אִם גַּם בִּדְקִירָה

כִּרְחוֹקָה וָזָרה מְצִיצָה דֶרֶךְ סְדָק זְמַן אֶחָד

אֶל תֹּוךְ רִחוּשֵׁי זְמַן אָחֵר. כְּך עָבְרוּ שָׁבוּעוֹת

שֶׁל טִיּוּל בִּפְלִיאוֹת וְרָחוּף בְּגִיל חַד תּוֹךְ דְּרוֹרָהּ.

וּבַלֵּיל טֶרֶם שְׁנָת צִיְּנָה בַפִּנְקָס רָשְׁמֵי־יוֹם.

וּכְלוּם לֹא תָבְעָה מֵעַצְמָהּ וְלֹא כְלוּם מִזּוּלָת.

ג

יָשְׁבָה עַל זִיז סֶלַע עַל הַר הַצּוֹפִים שַׁחַת־רֹאשׁ

תַּחַת שֶׁמֶשׁ קוֹפַחַת, וּמַה קּוֹל זֶה צָרוּד־לְבָבִי?

זָקְפָה אֶת עֵינֶיהָ: אַהֲרֹן, דַּק שָׂפָם, גְּבָהּ־קוֹמָה!

“אֵי הָיִית כָּל הַזְּמַן? מְחַכָּה לְקָרוֹן?”

          הֵם הָלְכוּ

בְּרֶגֶל. הִגִּיעוּ לְ“הֲדַסָּה”. עָלוּ עַל קוֹמָה

גְּבֹהָה וְעָמְדוּ מְלֹהָטִים. "שָׁם הַרְחֵק, מִיָּמִין,

הֲתִרְאִי? מְנַצְנֵץ יַם הַמֶּלַח כִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ,

וְהַיַּרְדֵּן כִּרְצוּעָה. כְּבָר עָבְרוּ צָהֳרַיִם וְעוֹד

הָאָרֶץ שְׁטוּחָה עֲטוּרָה וּבִדְמִי מִתְפַּלֶּלֶת.

וּרְאִי, לֹא רָחוֹק, עֲנָתוֹת! בָּתֵּי טִיט וְחֵמָר.

תַּאֲזִינִי הַקּוֹל? מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי…"

“אֵיךְ יִחְיֶה כָּאן הָעָם”, לָחֲשָׁה, "אֵיךְ יִזְקֹף קוֹמָתוֹ

עֵת רוֹבֵץ הֶעָבָר כְּעָבִים נְמוֹכִים שֶׁתַּחְתָּם

גַּם עָשָׁן מֻכְרָח זְחֹל עַל קַרְקַע?" "לֹא עָבִים כִּי אִם שָׁמַיִם,

כָּל הַזִּיו וְהַזֹּךְ שֶׁנִּשֹּׁם וְרֹאשׁ גֵּא יְבַקַּע.

אָנוּ טוֹוִים כַּתּוֹלַע אֶת שָׁמֵינוּ, בִּמְשִׁי הַחוּטִים

שֶׁנַּשְׁחִיל מֵאָחוֹר. וּרְאִי, כָּאן מִלְּמַטָּה עוֹמֵד

צָעִיר בִּבְגָדִים לְבָנִים, אֶרֶךְ מוֹט, וּבוֹחֵשׁ

סִיד חַי לְבִנְיָן. וְאוּלַי מִתְקָרֵב לוֹ הַסָּב,

פּוֹזֵם אֶת פְּסוּקוֹ הַדָּמוּעַ לְתוֹךְ אֹרֶךְ זְקָנוֹ,

וְנִכְנָס תּוֹךְ נִינוֹ וְתוּקַל־תִּזְדַּמֵּר עֲבוֹדָה.

כֹּה עַז וּבוֹעֵר הָאֲוִיר כְּמוֹ אֵשׁ לְבָנָה,

כְּמוֹ הֻצְּגוּ זוֹ מוּל זוֹ אַסְפַּקְלַרִיוֹת מְאֹד לְטוּשׁוֹת

וּמַגְבִּיר אוֹר אַחַת אֶת שְׁנִיָּה עַד הַשֶּׁטַח נִשְׂרָף

וִיְהִי זְמַן, וִיְהִי זְמַן… וּמֵעֵבֶר נְהַר הַיַּרְדֵּן

עוֹד עוֹמֵד עַל נְבוֹ אִישׁ מוֹשִׁיט זְרוֹעוֹתָיו".

          הֵם יָצְאוּ

וְיָרְדוּ בְּמִדְרוֹן שֵׁיךְ גַּ’רַח. הִיא אָמְרָה: "פַּעַם הָיִיתִי

בְּחֶדֶר מָלוֹן בִּנְיוּ־יוֹרְקְ שֶׁאַרְבַּעַת כְּתָלָיו –

רְאָיִים. הַנִּבְרֶשֶׁת דָּלְקָה מִסִּפּוּן עַל גְּבִישֶׁיהָ

מִכָּל הַצְּדָדִים בְּשׁוּרָה מִשְׂתָּרַעַת בְּלִי סוֹף

דָּלְקָה זוֹ נִבְרֶשֶׁת, עָמְדָה זוֹ אֲנִי. לוּ הִשְׁקִיף

מִי מִחוּץ, לְהַבְחִין לֹא יָכֹל בָּבוּאָה מִמַּמָּשׁ.

שָׁם בָּאֲוִיר הַיּוֹקֵד מוּל יַרְדֵּן וַעֲנָתוֹת וְהַר־נְבוֹ

מִי יֵדַע אִם הוֹוֶה זֶה אֲנַחְנוּ אוֹ אֲנַחְנוּ בְּעֹמֶק

הָרְאִי אֵי־הָתָם בְּשּׁוּרָה". הוּא הִבִּיט בָּהּ מַעֲרִיץ.

הִגִּיעוּ לְצֹמֶת סַנְטְ־גּ’וֹרְגּ' וּשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא,

וּקְסוּמַת הֶחָזוֹן עוֹד הִמְשִׁיכָה: "לוּ עָלָה עַל רוּחִי

לָרוּץ שָׁם בַּחֶדֶר, הָיִיתִי מְחוֹלֶלֶת בִּלְבּוּל

שֶׁל מְרוּצָה וּמְנוּסָה בְּאַלְפֵי בָבוּאוֹת אֲשֶׁר לִי,

מְנוּסַת בֶּהָלָה כְמוֹ מֵאֵשׁ מִתּוֹךְ קִיר אֲחוֹרַי

וּמְרוּצָה אֶל תּוֹךְ קֶלֶט בְּעֹמֶק הָאוֹר מִלְּפָנַי.

וַאֲנִי בְעַצְמִי מָה אֲנִי? מְרוּצָה אוֹ מְנוּסָה?

אוֹ אֲנִי רַק שָׁלָב שֶׁל גַּלְגַּל הַחוֹזֵר בְּטַחֲנָה

הַטּוֹחֶנֶת לֹא כְלוּם? שָׂנֵאתִי, שָׂנֵאתִי עִיר זוֹ

עִם הַמַּרְאוֹת הַיּוֹקְּדוֹת בְּכָל נֵטֶף אֲוִיר. נָא נֵצֵא

לַשְּׁבִיל הַמּוּצָק שֶׁל עָבָר וְהוֹוֶה וְעָתִיד".

הוּא זָרַק לָהּ תְּמִיהָה עָד הָרְצִינוּת הֶעַזָּה בְּפָנֶיהָ

הִתְנַפְּצָה כִזְכוּכִית לְבַת־צְחוֹק, וְעָנָה: "וְאוּלַי

יֵשׁ רַק תֹּהוּ אָפֵל עִם אִיִּים שֶׁל מִכְּבָר וְשֶׁל טֶרֶם,

וּבָאֶמְצַע – הַנְּשָׁמָה הַחַיָּה, רֶשֶׁף־אוֹר אֵין מַרְגּוֹעַ

מְפַרְכֵּס מִתְרוֹצֵץ בָּעֲלָטָה. וְבַאֲשֶׁר הוּא צוֹנֵחַ,

כְּמוֹ בַלֵּיל מִגְדַּלּוֹר עַל גַּלִּים, מַשֶּׁהוּ מִתְעוֹרֵר,

יִרְמִיָהוּ קָרֵב עִם פְּסוּקוֹ, הַר־נְבוֹ מִזְדַּקֵּר,

אוֹ בְּעֹמֶק עָמְקוֹ שֶׁל הַלֵּיל יִבַצְבֵּץ אֵי רָחוֹק

שָׁם זְאֵב גָּר עִם כֶּבֶשׂ בְּדֶשֶׁא כָחֹל וְיָרֵחַ.

יֵשׁ גַּם שֶׁהָרֶשֶׁף יִצְנַח בִּנְשִׁיקָה כְּלוֹת־נַפְשִׁית,

וְהָאִי יִשָּׁאֵר כְּבָר בָּאוֹר, לֹא יָשׁוּב לָעֲלָטָה.

הֲתֵדְעִי אֶת הַוָּו הָעִבְרִית הַמְּהַפֶּכֶת?" הֵם בָּאוּ

מֵאָה שְׁעָרִים. נְעָרִים כְּנֵרוֹת בִּמְנוֹרָה.

הוּא עוֹד סָח עַל רָזֵי הַשָּׂפָה, וְיַעַר עַתִּיק

לְפָתָהּ בַּחֲמִימוּת אֲפֵלָה וּבְרִשׁרוּשׁ תַּעֲלוּמוֹת.

מַדּוּעַ נִתְּקָה אֶת הַחוּט לֵיל אַחֲרוֹן בַּסְּפִינָה?

הֵם פָּנוּ לְהוֹשֵׁעַ הָרְחוֹב. “כָּאן אָגוּר. וְאַתָּה?”

"עִם נַחוּם וּמַרְנִין עַל גִּבְעָה בוֹדֵדָה בְּאַרְנוֹנָה,

בְּדֶרֶךְ בֵּית לֶחֶם. יְשִימוֹן וְדוֹרוֹת. נוֹף נֶהְדָּר".

וְעֵת עָלְתָה בְמַעֲלוֹת אֶל חֶדְרָהּ עוֹד עָמַד מְסֻמָּר.

פֶּרֶק שֵׁנִי

א

לֹא תִתֵּן יִרוּשָׁלַיִם לְאִישׁ לְטַיֵּל אֲרֻכּוֹת

קַל צַעַד וָלֵב. סוֹף סוֹף תִּדָחֵק אֶל תּוֹכוֹ

וּמֵעֹמֶק עָמְקוֹ תְּיַסֵּר. רַק זְמַן קָט יָדְעָה

זְהָרָה חֶדְוַת מְלוֹא־עוֹלָם וְהָרַעַד הַטָּמִיר

שֶׁלֹא פִיו שֶׁל אַהֲרֹן וְלֹא פִיהָ קְרָאוּהוֹ בְשֵׁם.

אוֹתוֹ זְמָן גַּם הִרְגִּישָׁה הַצֹּרֶךְ לֵשֵׁב וּלְשׂוֹחֵחַ

בְּאֹרֶךְ אִגְּרוֹת עִם הוֹרֶיהָ. כָּתְבָה עַל הָאָרֶץ,

וְעַל אַהֲרֹן יְפֵה רוּחַ וְנִיב. "וְסִלְחוּ לִי, הוֹרַי,

סִלְחוּ לִי עַל כָּל הִכְאַבְתִּיכֶם, יָמִים ללֹא שִׂיחַ,

לֵילוֹת בְּלִי לֵיל־טוֹב, וּטְרוּנְיָה עֲכוּרָה וְאִלֶּמֶת –

כְּלוּם אֵדַע עַל שׁוּם מָה?" כָּךְ תַּרְמִיל־הַזְּרָעִים הַנִּתָּק

נִסָּה לְהַשְׁלִים עִם אִילָן, אַךְ אִילָן עוֹד בִּכְדִי:

רַק לַחֲזֹר, רַק לַחֲזֹר! גַּם בִּקְּרוּהָ נַחוּם וּמַרְנִין

שֶׁרָאוּ מַה בֵּינָהּ וּבֵין אַהֲרֹן וְנִלְאוּ הִנָּזֵר

מֵהָרֶטֶט הַחַם וּמֵרֹךְ אִמָּהִי שֶׁפִּיֵּס.

אוֹ הָלְכָה אֲלֵיהֶם לְאַרְנוֹנָה, בִּלּוּ עֲרָבִים

בִּקְרִיאָה, בְּלִמּוּד, בְּוִכּוּחַ שֶׁיֵּשׁ הִתְלַהֵט

מֻסַּק לִגְלוּגָיו שֶׁל נַחוּם.

          אַךְ הִתְחִילוּ בְרָקִים

מְנַבְּאֵי סְעָרָה אַחֲרוֹנָה. וְחָטַף הָאוֹיֵב

כָּל רֹאשׁ וּמַנְהִיג וּכְלָאָם בְּלַטְרוּן: יִהְיֶה צֹאן

בְּלִי רוֹעֶה וּבִפְרֹץ הַזְּאֵבִים יִהְיֶה טֶרֶף בְּלִי קְרָב.

אָז רֵעֶיהָ חָמְקוּ לְיָמִים, שָׁבוּעוֹת, וְשׁוּם אִישׁ

לֹא שָׁאַל וְשׁוּם אִישׁ לֹא הִגִּיד: לְהֵיכָן. וּבְשׁוּבָם,

בְּשִׁבּוּשׁ הַדְּרָכִים יֵשׁ נָפְלוּ לְתוֹךְ חֶדֶר זְהָרָה

וְיָשְׁנוּ כַּהֲרוּגִים. אָז נוֹתְרָה אֲרֻכּוֹת עֲרִירִית

וְהִתְחִילָה בוֹדֶקֶת נַפְשָׁהּ: אַהֲבָתָהּ וּדְרוֹרָהּ,

חָצְתָה גַלֵּיהֶם כְּמוֹ בַיָּם, נִתְגַּלּוּ כִּשְׁלוּלִית

מַגִּיעָה עַד קַרְסֹל; וְאַט אַט עָלָה רֶגֶשׁ אַשְׁמָה

וְנָח כְּתוֹלַעַת שָׁמִיר עַל אָשְׁרָהּ וּבְקָעוֹ.

וְיֵשׁ שֶׁקָּפְצָה כְּנָחָשׁ: אֲשֵׁמָה? בְּשֶׁלְּמָה?

מַה חוֹב כָּאן מַגִּיעַ מִמֵּךְ? וּמַה לָּךְ וְלַקְּרָב?

מַה תֵּמַהּ מְזַעְזֵעַ הָיָה אִלּוּ שֵׁיךְ קַדְמוֹנִי

שֶׁתָּר כָּאן בָּאָרֶץ בַּעֲבִי עֲרָפֶל טְרוֹּם־הִסְטוֹרִי

שִׁעְבֵּד עוֹד צַעֲדֵךְ לְצַעֲדוֹ וְהֵטִיל תַּפְקִידִים!

כְּלוּם יֵשׁ כַּדּוּרִית אַף אַחַת עוֹד רָצָה בְדָמֵךְ

שֶׁתּוּכְלִי לְהַרְאוֹת בְּאֶצְבַּע: זוֹ מֵהֶם, מֵאָבות?

מָה אַשְׁמָה, מַה חוֹבוֹת? תַּיָּרָה אַתְּ בְּעִיר סַמַּרְקָנְדּ

אוֹ בַּגְדָּד, וּמְרִיבַת סַכִּינִים הִתְגַּלְּעָה בֵין שְׁבָטִים;

אִרְזִי בְּעוֹד זְמַן! קְחִי גַם אֶת אַהֲרֹן וּבִרְחִי.

וְאוֹבֶדֶת־עֵצוֹת אָז עָנְתָה: קְחִי אַהֲרֹן? אֵיךְ אוּכַל?

כַּחֲלוֹמוֹת הַהוֹלְכִים עִם שֵׁנָה לַעֲמֹק מַאֲוַיִּים

כָּל חַיָּיו נָהוּ הֵנָּה, אֵיךְ אָבוֹא וְאַגִּיד לוֹ: נָנוּס!

וּפַעַם שַׁבָּת אַחַר שְׁנָת נִכְנְסָה לְדוֹדָהּ

עֵת יָשַׁב וְלָמַד לְיָד חַלּוֹן בִּנְעִימָה: "הֲתָבִין?

הוֹלֶכֶת אֲנִי וקוֹלֶטֶת הַכֹּל בְּעֵינַי,

גַּם אוֹהֶבֶת הַרְבֵּה, אַךְ שֶׁכָּל זֶה שֶׁלִּי לֹא אַרְגִּישׁ".

הִתְיַשֵּׁר עַל כִּסְאוֹ וְסִלֵּק מִשְׁקָפָיו לְמִצְחוֹ

וְעָנָה כִּבְרָגְזָה: “מָה, שֶׁלָּךְ? מַה שִּׁלַמְתְּ? מָה הַמְּחִיר?”

אָז סָח בְּחִבָּה אֲמִתִּית: "יַקִּירָה, הֲתֵדְעִי?

הַשֵּׁם יְרוּשָׁלַיִם זוּגִי. וּמַדּוּעַ? תֹּאמְרִי:

עַתִּיקְתָּא וְחַדְתָּא אוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה.

לֹא, כָּאן הַכֹּל מַעְלָה וּמַטָּה, עַתִּיק וְחָדָש,

וְחָלִילָה לַעֲשׂוֹת הַבְדָּלוֹת פֶּן הַכֹּל יִתְעוֹפֵף.

אֶלָּא מַאי? יְרוּשָׁלַיִם בַּלֵּב וִירוּשָׁלַיִם סָבִיב.

מִתְגַּעְגַּעַת וּבוֹכָה הָאַחַת עַל שְׁנִיָּה, וְזֹאת הִיא

הַגָּלוּת. הוֹי, גָּלוּת! אַךְ גַּם זֹאת מַדְרֵגָה… וּכְשֶׁבָּא

הַיְּהוּדִי בַּעַל הַלֵּב לְאַרְצוֹ אָז שְׁתֵּיהֶן מִזְדַּוְּגוֹת

וְשׁוֹפֵעַ נְהַר עֳדָנִים, וְזֹאת הִיא הַגְּאֻלָּה".

הִיא יָשְבָה מְהֻרְהֶרֶת. הִבִּיט בָּהּ בְּעֵינָיו הַטּוֹבוֹת

וְלָקַח אֶת זְרוֹעָהּ הַדַּקָה וּנְשָׁקָהּ: "הֲרַבּוֹת

כְּמוֹתֵךְ בַּמָּקוֹם מִשָּׁם בָּאת?" וְהִמְשִׁיךְ לִמּוּדוֹ.

וְחֶרֶשׁ יָשְׁבָה וְחָזְרָה: “מַה שִּׁלַמְתְּ? מָה הַמְּחִיר?”

ב

לֵיל אֶחָד בְּחֶדְרָם בְּאַרְנוֹנָה יָשְׁבוּ וְחִשְּׁבוּ

חֶשְׁבּוֹן עוֹלָמָם, וּזְהָרָה רֹאשָׁהּ אֶל הַקִּיר.

נַחוּם:

אָבִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה גוּשׁ לֶהָבָה,

חָסִיד וּזְקָנוֹ אֲדַמְדַּם וְלֶכְתּוֹ כַּסּוּפָה,

בָּא לְאֶרֶץ קוֹלוּמְבּוּס, פָּתַח תְּרִיס־מִמְכָּר:

נֵתַח שׁוֹקוֹלַד בִּפְרוּטָה וּמֵי־סוֹדָה בִּשְתַּיִם.

וּבַבַּיִת יָשַׁב עַל תּוֹרָה וְגָנַח. הִבִּיט בִּי

בִּבְנוֹ יְחִידוֹ וְגָנַח. בִּדְרָכָיו לֹא הָלַכְתִּי.

הַקְּרָב הִתְפָּרֵץ וְשֻׁלַּחְתִּי לִשְדוֹת הַשֵּׁדִים,

שָׁם הִרְהַרְתִּי הַרְבֵּה עַל אָבִי וְיֵשׁ גַּם שֶׁשִּוַּעְתִּי

לֵאלֹהָיו. אַךְ אַחַר, עֵת חָזַרְתִּי, הוּא כְבָר לֹא הָיָה.

נִתְרוֹקְנוּ כָּל חַיַּי, אַפְרוּרִית הִצְטַנְּחָה עַל הַכֹּל,

וּבָאתִי לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ לְלַהַב אָביִ.

מַרְנִין:

הָיִיתִי צָעִיר רַב מִדַּי. לֹא אָבוּ לְקַחְתֵּנִי.

הַרְבֵּה הִתְרוֹצַצְתִּי עַד דֶּרֶךְ פִּשְׁפָּשׁ אֲחוֹרִי

הִתְגַּנַּבְתִּי לַקְּרָב. וְאַחֲרֵי הַמַּאֲבָק הָאָרֹךְ

עִם שָׁמַיִם וּשְׁאוֹל, עֵת חָזַרְתִּי לְשֶׁקֶט חֶדְרִי,

כְּבָר מְאוּם לֹא מָשַׁךְ. לָעֲבֹד בַּחֲנוּת שֶׁל מַכֹּלֶת,

אוֹ לָשׁוּב לְסַפְסַל מִדְרָשָׁה וּלְהַקְשִׁיב לְאָדָם

לֹא חַי מֶה חָיִּיתִי אֲנִי? יֵשׁ גֵּאוּת אֲרוּרָה

לַשָּׁב מֵהַמָּוֶת. וְכָל עוֹרְקַי וּוְרִידַי עוֹד הָיוּ

פְּרוּמִים וּפְתוּחִים כְּשַׁאֲגַת בָּשָׂר חַי, וָאֶקַּח

וּבָאתִי הֲלֹם. קְחִי כֻלִּי, קְחִי כֻלִּי, יְרוּשָׁלַיִם.

אַךְ יֵשׁ וְעוֹלָה בִי תְּמִיהָה: מָה הוּצַק בְּדָמֵנוּ

שֶׁכָּל־כָּךְ הוּא תוֹסֵס לֵעָרוֹת מִוְּרִידָיו וְלֹא שַׁךְ?

אַהֲרֹן:

הִיא בָאָה חֶדְרִי זֶה מִכְּבָר עִם צְלִילֵי שִׁירֵי־עֶרֶשׂ,

עָמְדָה מִן הַצַּד כְּמוֹ אֵם, רִחֲפָה עַל רֹאשִׁי

בְּמַשַׁק כְּנָפֶיהָ, עֲטָפַתְנִי כֻּלִּי כְּמוֹ טַלִּית,

נִתְקְעָה כְּיָתֵד בַּהֲגִיגַי. וּבְכָל זֹאת לֹא הָיְתָה

אֶלָּא עֶרֶג עָמֹק וְעָגוּם, נְגִינָה תּוֹךְ דָּמִי.

פִּתְאֹם נִשְׁתַּנּוּ הַזְּמַנִּים, גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת.

הַנְּגִינָה הִתְלַבְּשָׁה רְחוֹבוֹת וּבָתִּים וְאוֹר־שֶׁמֶשׁ.

וּבָאתִי הֲלֹם לְהָזִין אֶת עֵינַי וְיָדַי.

וְעוֹד פַּעַם נַחוּם:

הַתְּמוֹל כֹּה חָלַשׁ וְחָלָה עַד יוֹמוֹ לֹא הוֹצִיא,

וְהַיּוֹם לְלֹא תְמוֹל אוֹ שִׁלְשֹׁם כְּמוֹ צָץ מִתּוֹךְ סֶלַע.

אֲנַחְנוּ הַדּוֹר הַמְּנֻתָּק מִכָּל מַיִם חַיִּים,

אֲנַחְנוּ הַדּוֹר שֶׁל גִּלְבּוֹעַ: אַל טַל וּמָטָר!

עַל חוֹלוֹת מְלֻבָּנִים הִתְגּוֹלַּלְנוּ שְׂרוּפֵי מִצָּמָא,

עַד רֵיחַ מַעְיָן מִמֶּרְחָק לְאַפֵּנוּ הִגִּיעַ,

וּבָאנוּ הֲלֹם. עֲלִי נָא, עֲלִי, בְּאֵר קֶדֶם.

וּמַרְנִין:

בִּגְלִילוֹת מַעֲרָב מְחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן כְּבָר שְׁקִיעָה.

הַלֵּב כְּבָר מַאֲזִין אֶת הָרַעַם, כְּבָר חָשׁ הַחַשְרָה.

אֵיךְ יָכֹלְנוּ חַיֵּינוּ לַתְחִיל אִם הָאוֹת הוּא שֶׁל גֶּמֶר?

עַד שִׁיר אֱמוּנָה וּגְבוּרָה הִגִּיעָנוּ מִכָּאן,

צְלִילִים שֶׁל שַׁחֲרִית וּתְחִלָּה עֵת עוֹלָם מִסָּבִיב

מֵגִיף אֶת תְּרִיסָיו, וְאֶחָד לְשֵׁנִי: עֵת לִישֹׁן!

וּבָאנוּ לִבְנוֹת כָּאן בֵּיתֵנוּ, לִבְנוֹת וּלְהָגֵןּ.

וְאַהֲרֹן:

מִנְּקֻדּוֹת רְחוֹקוֹת וְשׁוֹנוֹת, מֵחִשּׁוּק הַהֶקֵּף

אֶל צִיר הַמֶּרְכָּז, כְּיָדוֹת חֲדָשׁוֹת אַמִּיצוֹת!

מִי כִנֵּס, מַה מָּשַׁךְ? אַל תִּשְׁאָלוּ. טָמִיר וְנֶעְלָם.

וּבְכֹחַ זֶה עַז וּמְלֵא־סוֹד נִזְדָּרֵם בְּתוֹכֵנוּ

נִדְחַף אֶת גַּלְגַּל יִשְׂרָאֵל – הַחִשּׁוּק וְהַצִּיר –

מֵאַשְׁפּוֹת אֲפֵלָה לַפַּסִּים הַזּוֹרְחִים שֶׁל הַזְּמַן.

וּנַחוּם קוֹפֵץ בְּלִגְלוּג:

רְאוּ, אֵיךְ נִדְבַּרְנוּ גְּבֹהָה גְּבֹהָה כִּזְקֵנִים!

הַמַּדָּע הֱבִיאָנוּ הֲלֹם. מַה תַּבִּיטוּ תְּמֵהִים?

שְׁנוֹת עֶשֶׂר הוֹסִיף בְּחַסְדּוֹ לְאָרְכּוֹ שֶׁל אָדָם.

אַךְ הַכְּסוּת הַבְּלוּיָה לֹא גָדְלָה, וְקָצָר הַמַּצָּע.

יִמְשְׁכֶנָּה אָדָם אֶל רֹאשׁוֹ וְנִגְלוּ הַשּׁוֹקַיִם

תּוֹעוֹת בְּתֵבֵל וּמְחַפְּשׂוֹת עֲלוּבוֹת בְּדַל־בֶּגֶד.

תָּבִינוּ? אֲנַחְנוּ שׁוֹקָיו הַגְּלוּיוֹת שֶׁל הַדּוֹר.

וּזְהָרָה הוֹגָה בְּנַחוּם:

רֶגַע קָט יִתְחַשֵּׂף וְכֻלּוֹ לְבָבִי וְטָהוֹר,

וְחִישׁ קַל יִתְבַּיֵּשׁ בְּטָהֳרוֹ, יִתְאַפֵּר וְאֵינֶנּוּ.

אַךְ גַּם הוּא – מַה זִּנּוּק יְשַׁר קַו לְמִפְעָל! רַק אֲנִי

לֹא אֶמְצָא לַמֵּאָן הַיָּתוֹם בֶּן־זוּגוֹ הַלְּאָן,

וּנְתִיבִי כְּמוֹ גֶשֶׁר זֹרַק בַּאֲלַכְסוֹן לָאֲוִיר

כְּשֶׁתֹּרֶן סְפִינָה זָקוּק לַעֲבֹר מִתַּחְתָּיו –

מַה זָּקוּק לַעֲבֹר גַּם תַּחְתַּי עַד אִישַׁר, אֲחֻבַּר?

ג

הִרְגִישׁ אַהֲרֹן מַשֶּׁהוּ מְעַנָּהּ וְהִצִּיעַ

טִיּוּל בִּקְבוּצוֹת. “עוֹד מְעַט”, הִתְחַנֵּן, "וְהִתְחִילָה

עוֹנַת הַגְּשָׁמִים, וּמָתַי – הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים?"

יוֹם אֶחָד וְיָצָאוּ.

          כְּרִמְזֵי נְקֻדּוֹת בִּכְתָב־עֵבֶר

מִלְמַעְלָה מִלְּמַטָּה לָאוֹת שֶׁבִּלְתָּן הִיא אִלֶּמֶת,

כָּךְ אֶל נְקֻדּוֹת הֶעָמָל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל.

כְּאַבְנֵי מִלּוּאִים בְּחָשְׁנוֹ שֶׁל כֹּהֵן הַגָּדוֹל

כָּךְ אֵלֶּה נְאוֹת הֶחָזוֹן עַל חֲזֵה יִשְׂרָאֵל.

נֹפֶךְ סַפִּיר וְיַהֲלוֹם, אוּרִים וְתֻמִּים.

כָּל אֶבֶן וְצֶבַע שֶׁלָּהּ, קַרְנֵי־נֹגַהּ שֶׁלָּהּ,

אֶחָד הוּא מְקוֹר־הָאוֹרָה הַמֵּקֵר בְּכֻלָּן,

וְרַק הוּא שֶׁקָּסַם לִזְהָרָה. בֹּקֶר זַךְ וְקָרִיר

נִכְנְסָה עִם אַהֲרֹן בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן לִקְבוּצַת

בְּנֵי אַרְצָהּ, וְעָמְדָה מִשְׁתָּאָה לַחִדּוּשׁ וְלַתְּמוּר.

צְעִירָה בִּשְּׁלָה בְקַלַּחַת בַּחוּץ לַחֲבֵרִים

הַפְּזוּרִים כָּל אֶחָד בְּחֶלְקוֹ בְּכַוֶּרֶת הַמֶּשֶק.

נַעֲרָה שְׁזוּפָה אַמִּיצַת הַשׁוֹקַיִם בִּמְרוֹם

גִּבְעַת־שַׁחַת טִפְּלָה בְקִלְשׁוֹן. וּדְמָמָה מִסָּבִיב

צְנוּנָה וּפְתוּחַת אֳפָקִים. וּשְׁאֵלָה מִלִּבָּהּ

הֵגִיחָה עַזָּה כְּמוֹ צַו: צְעִירִים אֵלֶּה מִי הֵם?

וְהַכֹּל עָמַד חַד וּבָהִיר: אִמָּהוֹת וְאָבוֹת!

גַּם אֵלֶּה נִפְּצוּ אֱלִילֵי אֲבוֹתָם, וְגַם אֵלֶּה

הָלְכוּ אַחֲרֵי קוֹל. רִאשׁוֹנִים הֵם, אָבוֹת וְאִמָּהוֹת.

וְלִקְבוּצָה גְּדוֹלָה שֶׁבָּעֵמֶק הִגִּיעָה וְנִצְּבָה

מִשְׁתָּאָה עַל גַּב תֵּל: מַה מְּדוּרוֹת קְטַנּוֹת שָׁם בַּיֶּרֶק,

כִּסְנָאִים בּוֹעֲרִים בָּאֵשׁ וְאֵינָם אֻכָּלִים?

לֹא סְנָאִים, אַךְ קְדוֹשָׁה אֲדָמָה זוֹ בְּכָל זֹאת. צְעִירוֹת

בְּחֻלְּצוֹת אֲדֻמּוֹת, כְּפוּפוֹת־גַּב, שָׁם קוֹטְפוֹת אֶת הַגֶּזֶר,

בּוֹעֲרוֹת וְאֵינָן אֻכָּלוֹת. אַךְ אַהֲרֹן עֵת שָׁאַל:

"הֲיָכֹלְתְּ כְּמוֹתָן הִתְמַכֵּר לְלֹא שְׁיָר לָאֲדָמָה.

לַעֲבֹד, לֶאֱכֹל וְלִישֹׁן, לֹא יוֹתֵר?" אָז הַעֶצֶב

נָפַל עַל פָּנֶיהָ מַעֲנֶה לוֹ נָתַן. וּבַעֶרֶב

הָכְנְסוּ לְשִׂיחָה, וְהֶאֱזִינָה דֵעוֹת וּפְלַגּוֹת,

לֹא יָדְעָה מַה צּוֹדֵק וּמַה לֹּא, אַךְ הִרְגִּישָׁה: תּוֹרוֹת

מַה קָּשׁוֹת יֵשׁ לִלְמֹד, וִיסוֹדוֹת שֶׁל יָחִיד וְהַכְּלָל

לְהַנִּיחַ, עַד גֶּזֶר אֶחָד נוּכַל קְטֹף בְּטָהוֹר.

וּבַלֵּיל מַה חִבְּבָה לִשְכַּב תִּיר וּלְהַקְשִׁיב לַדְּמָמָה:

פְּרִי נָפַל בַחֲבָט – וּדְמָמָה. סוּס רָקַע – וּדְמָמָה.

רֵיחַ חַם וְרָוֶה הִתְפַּרֵץ מֵאֻרְוָה – וּדְמָמָה.

הַדְּמָמָה לֹא בְלִי קוֹל, רַק בְּלִי קוֹל שֶׁל הַקּוֹל. קוֹל דְּמָמָה,

בְּלִי פֶה, בְּלִי חִתּוּךְ הֲבָרוֹת, אַךְ דּוֹבְרָה וְנִשְׁמַעַת.

הַדְּמָמָה אֱלֹהִים. גַּם שָׁם בִּירוּשָׁלַיִם דְּמָמָה,

אַךְ שָׁם הִיא מֵרוֹם, בְּאוֹר סַהַר עַל הַר הַזֵּיתִים,

וְכָאן הִיא מֵרֶחֶם עָמֹק וַאָפֵל, אֲדָמָה.

הַס! קוֹל שָׁרָשִׁים רוֹחֲשִׁים וְתוֹלַעַת קוֹסֶסֶת,

וַעֲסִיסִים שׁוֹקְקִים וְגַרְעִין מוֹשִׁיט זְרוֹעַ דַקָּה.

הַס! קוֹל אִילָנוֹת דּוֹחֲפִים קַדְקֳדָם הַיְּרַקְרַק,

וַהֲמוֹן מַסְגְּרִים נִפְתָּחִים וְהֵם עוֹלִים וְעוֹלִים.

הַס! דּוֹר אַחֲרֵי דוֹר מִתְנַשְּׂאִים מִתְּהוֹמוֹת אֱלֹהִים –

הַאֻמְנָם לֹא יָכֹלְתִּי לְחֵיק אֲדָמָה הִתְמַכֵּר,

הִתְנַטַּע, שְׁתִיל־רֵאשִׁית, רִאשׁוֹנָה, אֵם לְדוֹר אַחֲרֵי דוֹר?

בַּלֵּיל מַה חִבְּבָה לִשְׁכַּב תִּיר וּלְהַקְשִׁיב לַדְּמָמָה.

אַךְ זַעֲזוּעַ עָמֹק לָהּ הִמְתִּין בְּדֶרֶךְ שׁוּבָם

עֵת בָּאוּ לִכְפַר יְלָדִים שָׁם מֵאֵשׁ הַשְּׂרֵפָה

שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל יָמֵינוּ בָּא רֶשֶׁף בִּיעָף

וְטָפַח עַל פָּנֶיהָ. עָמְדוּ הִסְתַּכְּלוּ מֵרָחוֹק:

בַּבְּרֵכָה בַּחַמָּה – תַּלְתַּלִּים וּזְרוֹעוֹת וּגְוִיּוֹת,

כֻּלָּם חֶמֶד וִיתוֹם, וְהַיְתוֹם עוֹד הִכְפִּיל אֶת הַחֶמֶד.

כֻּנְּסוּ הַיְּלָדִים לָאוּלָם, וּסְרוּקִים וּלְבוּשִׁים

וַעֲרוּכִים לְפִי גִיל סָעֲדוּ לְיַד שִׁפְלֵי שֻׁלְחָנוֹת.

וּמוֹרָה בַזָּוִית גּוֹלְלָה לְאַהֲרֹן וּזְהָרָה

פָּרָשַׁת הָאֵימִים אֵיךְ לֻקְּטוּ הַיְלָדִים, אֵיךְ הוּבְאוּ

מִמְּחִלּוֹת, מִיעָרוֹת, מִשַּׁלְגֵי הָרְחוֹבוֹת, מֵאֵל זָר

שֶׁבָּלַע הַיְתוֹמִים אֶל קִרְבּוֹ עַל גּוּפָם וְנַפְשָׁם –

דֻּבִּיָּה, דֻּבִּיָּה, גְּשִׁי אֵלַי וְאֶפְלֵךְ,

וְחָתְכוּ אֶת בִּטְנָהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת כָּל הַיְלָדִים,

הָה, כָּל הַיְלָדִים? – וּפִתְאֹם

יַלְדָּה שֶׁשְּׂפָתֶיהָ עֻקְּמוּ כְּקִילוֹן עַל בְּאֵר

מֵרֶגַע שֶׁל טַעַם־חַיִּים מְרִירִי לְלֹא פוּג

קָפְצָה בִצְעָקָה אֶל זְהָרָה: “שָׂרָה, אֲחוֹתִי!”

הִתְהַדְּקָה בְּכָל עֹז: “לֹא שְׂרָפוּךְ! אַתְּ חַיָּה אֲחוֹתִי!”

הַיָּלְדָּה הוּצְאָה, וּזְהָרָה עָמְדָה עוֹד קוֹפֵאת,

שׁוֹמַעַת קוֹל צַעַק מֵחֶדֶר שֵׁנִי: אֲחוֹתִי! –

כָּל הַחֶדֶר פֻּנָּה, פְּרָט לִצְרוֹר יַלְדּוֹנוֹת פְּעוּטוֹת

שֶׁקָּפְצוּ לַמּוֹרָה בְּשׁוּבָהּ וְהִתְחִילוּ מְטַפְּסוֹת

עַל גַבָּהּ, עַל שִׁכְמָהּ, עַל רֹאשָׁהּ, מִתּוֹךְ גִּיל וְרָעָב

עַד פָּנֶיהָ בִּלְבָד נִשְׁקְפוּ מֵעֲטֶרֶת יוֹנִים.

וּזְהָרָה יָשְׁבָה, קְצָת חִוְּרָה, וְשָׂמְחָה אִתָּם יַחַד,

אַךְ לֵילוֹת עוֹד רַבִּים יֵשׁ הֵקִיצָה מִשְּׁנָת מְפֻלֶּצֶת

לַקּוֹל מֵהַפֶּה הֶעָקֹם: אֲחוֹתִי, אֲחוֹתִי!

ד

וְיָרְדוּ הַגְּשָׁמִים כְּתוֹרָה מִסִּינַי – בְּקוֹלוֹת

וּשְׁאָגוֹת כְּמוֹ סַלְעֵי הַשְּׁחָקִים הִסְתַּדְּקוּ מִמַּכְאוֹב.

וּפִתְאֹם גַּם חָדֵלוּ.

טֹהַר וְרֹעֲנַן הָאֲוִיר וְהוּרַם הַמָּסָךְ

עַל בִּימָה גְדוֹלָה. מַאֲוַי הַדּוֹרוֹת קָם וַיֶּהִי.

בְּהֵיכָל מְפֹאָר מְקֻשַּׁט כָּל דִּגְלֵי הֶעַמִּים

רוֹזְנֵי הָעוֹלָם יְשֵׁנִים, כָּל אֶחָד עַל כִּסְאוֹ

וְאֶקְדָּח בַּיָּד עַל שֻׁלְחָן לְמַרְבֵּה בִטָּחוֹן,

וְאֶצְבַּע עַל הַהֶדֶק. וְיֵשׁ וְנִנְעָר הַנָּשִׂיא

וְקוֹפֵץ בַּחֲרָדָה: “הַשּׁוֹמֵר, מַה שָּׁאוֹן בַּמִּסְדְּרוֹן?”

אָמַר הַשּׁוֹמֵר: “הָאֶבְיוֹן, הָאֶבְיוֹן שׁוּב בַּדָּלֶת”.

מִשְׁתַּוַּע הַנָּשִׂיא: “עוֹדוֹ חַי?” אָז יַכֶּה בַפַּטִּישׁ:

“הַצְבִּיעוּ, מַלְכֵי הַעוֹלָם! מִי בְעַד, מִי כְּנֶגֶד?”

הֵם קָמִים תְּפוּשֵׂי־שְׁנָת וּמְנִיפִים אֶת הַיָּד עִם אֶקְדָּח,

וּשְׁקוּלִים הַקּוֹלוֹת שֶׁל זַכַּאי וְחַיָּב, אֵין שִׁנּוּי.

שׁוּב שְׁנָת בַּהֵיכָל, וּדְגָלִים בְּנִפְנוּף כִּמְנִיפוֹת.

וּבְאַרְנוֹנָה יוֹשֶׁבֶת זְהָרָה צְמוּדָה אֶל הַקּוֹל,

תְּמֵהָה: אֵיךְ לֹא בוֹש הָעוֹלָם וּפָנָיו לֹא יִלְהָטוּ?

וְנַחוּם לָהּ עוֹנֶה: מִי אָמַר יֵשׁ פָּנִים לָעוֹלָם?

וְיוֹרֵד הַמָּסָךְ וְעוֹלֶה. הָאֶבְיוֹן בַּפְּרוֹזְדוֹר

בִּקְרָעָיו וּטְלָאָיו מִתְרוֹצֵץ מֵאָדָם לְאָדָם

הַמְּטַיִּלִים לְבוּשֵׁי שְׁחֹרִים וּגְהוּצֵי הֶחָזוֹת,

פַּרְתְּמִים נְפוּחִים מִמְּדִינוֹת פְּעוּטוֹת ללֹא שֵׁם:

"אֲדוֹנִי, קוֹל אֶחָד לִי חָסֵר, רַק אֶחָד, הַב לִי קוֹל

וְשִׁמְךָ יֵחָרֵת וְיַזְהִיר בְּזִכְרוֹן הַדּוֹרוֹת".

עוֹמֵד הַפַּרְתֵּם וּמְחַיֵּךְ, מְנַקֶּה דַשׁ בִּגְדוֹ

מְקוֹם נָגַע הָאֶבְיוֹן, וְצוֹעֵד לְדַרְכּוֹ מַעֲדַנּוֹת.

וַיְהִי לֵיל מוֹצָאֵי הַשַּׁבָּת. בֵּן הֵרִים הַבְדָּלָה,

אֵם עָמְדָה עַל סִפָּהּ, אָב עִיֵּן תּוֹךְ כּוֹסוֹ וּמִלֵּא

אֶת כִּיסָיו שָׁבוּעַ טוֹב, וְעוֹד פַּעַם – לַקּוֹל מִמֶּרְחָק.

וְיָם בִּטָּחוֹן הִתְגָּעֵשׁ בְּעָמְקוֹ שֶׁל כָּל לֵב,

כְּמוֹ מִשְׁפַּט הָאֱמֶת כְּבָר נֶעֱרַךְ בִּסְפִירוֹת אֲחֵרוֹת,

וַחֲשׁוּבֵי־אֻשְׁפִּיזִים כְּבָר הִגִּיעוּ מִשָּׁם לְכָל בַּיִת

וְיָשְׁבוּ מַצְהִילֵי־הָאֲוִיר לְיָד קִירוֹת מִסָּבִיב.

וּבְכָל זֹאת בְּעָמְקוֹ שֶׁל כָּל לֵב עַל גַּלֵּי אוֹתוֹ יָם

הִתְנַעֲנֵעַ גַּם תֹּרֶן שָׁחֹר: “מָה אִם לָאו, מָה אִם לָאו?”

וּמָסָךְ שׁוּב עָלָה לְחָזוֹן אַחֲרוֹן וְקָצָר:

רוֹזְנִים בְּעִגּוּל חֲצִי גֹרֶן עוֹטִים חֲגִיגִית,

וְעוֹמֵד נִכְחָם הָאֶבְיוֹן וְחוֹשֵׂף אֶת חָזֵהוּ,

וְלוּלְבֵי הָאוֹרוֹת מִפְּצָעָיו מַצְלִיפִים עַל פְּנֵיהֶם

וְגָחִים אֶל רַחֲקֵי כָל הַלֵּיל כִּקְּשָׁתוֹת שֶׁל בְּשׂוֹרָה. –

וּזְהָרָה יוֹשְׁבָה בַפִּנָּה, שְׁתֵּי דְמָעוֹת יְבֵשׁוֹת

כְּמוֹ מִקָּשִׁי חַלָּמִישׁ הִתְבַּקְּעוּ. וְאַהֲרֹן בִּלְחִישָׁה:

בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.

כָּל הַלֵּיל הִתְמַסְּרָה לְרִקּוּד בְּשַׁוְעַת כָּל גּוּפָהּ

לְהִתְפַּקֵּק, לְהִתְפָּרֵק, לְשַׁלַּחַ אֶת נַפְשָׁהּ לַחָפְשִׁי.

וּבְשׁוּבָהּ לְחֶדְרָהּ עֲיֵפָה וְחַדַּת־הָעֵרוּת

הִתְעַטְּפָה רְדִיד־לַיְלָה לָבָן וְיָצְאָה לַמִּרְפֶּסֶת,

לַסַּהַר, לַדְּמִי, לְרַחֲמִים, וְעֻצְּבָה בָהּ תְפִלָּה?

      הַכְנִיסִינִי, הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם,

      עֲשִׂינִי לְחֵלֶק מִסּוֹד מִסְתּוֹרַיִךְ.

      יָדַעְתִּי, לֹא יֵרָאֶה אִישׁ רֵיקָם לְפָנַיִךְ.

      אָז נִקְבִי אֶת הַמְּחִיר וַאֲשַׁלֵּם,

      הַקָּרְבָּן – וְאַגִּיש.

      הַכְנִיסִינִי גַּם אָנִי, הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם.

פֶּרֶק שְׁלִישִי

א

לֹא הִסְפִּיקוּ בְנוֹת קוֹל שֶׁל מְחוֹל הַחוּצוֹת לְהֵרָדֵם

וְאֵשׁ הָאוֹיֵב הִתְפָּרְצָה וְהָפְכוּ בֶהָלָה,

לֹא הִסְפִּיקָה הָאֵם לְהֵינִיק רִאשׁוֹנָה עוֹלָלָהּ

וְסַעַר הִתְחוֹלֵל וְסָחַף כָּל שִׁירֵי הַמַּעֲלוֹת

וְהוֹפִיעוּ שֵׁדִים בִּצְחוֹקָם עַל אַדְנֵי חַלּוֹנוֹת.

לֹא הִסְפִּיק הָאֶבְיוֹן לַעֲבֹר עַל הַסַּף וְנִטְּשׁוּ

הָרוֹזְנִים אַחֲרָיו לַדְבִּיקוֹ, לְתָפְשׂוֹ. כָּךְ רָאִינוּ

בְּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁל זְוָעוֹת: שָׁם הָיָה בֶן־יוֹסֵף,

בֶּן־דָּוִד יָבוֹא כָּאן, רְטֹב בְּגָדִים מִמְּטַר דָּם.

וּזְהָרָה – מְנוּחָה עֲמֻקָּה הִצְטַנְּחָה בִלְבָבָהּ.

הָיְתָה לְחוֹבֶשֶׁת בְּבֵית הַחוֹלִים בְּ“סוֹלֵל”,

הִצִּיעָה מִטּוֹת, קִצְּצָה מַלְמָלָה בְּמִדָּה

וְעָשְׂתָה תַחְבּוֹשׁוֹת. וּתְחִלָּה הָיָה פְּנַאי, וְיָשְבָה

לְיַד מִטָּתוֹ שֶׁל נִפְצָע לְהָקֵל מַכְאוֹבָיו,

וּבְלִי חֲרָדָה הִתְהַלְּכָה בַחוּצוֹת אֶל בֵּיתָהּ.

וּבְמֹחָהּ שֶׁהָיָה עֵר תָּמִיד אָז נִסְּתָה לְהַכִּיר,

כְּמוֹ קֹדֶם – שְׁכוּנַת יְהוּדִי מִנֹּסַח תִּלְבָּשְׁתּוֹ,

כָּךְ עַתָּה – לְפִי הַשִּׁיר וְהַשֵּׂאת אֶת מוֹצָא הַיְּרִיָּה.

הָעַרְבִי הוּא יְלֵל, הָאַנְגְּלִי הוּא חֲבָט בֶּחָלָל.

הָעַרְבִי – קְרִיעַת גּוּף, הָאַנְגְּלִי – הַפְקָעַת נְשָׁמָה.

טֹל הָרוּג וְתַכִּיר אִם מִזְרָח אוֹ מַעֲרָב הֲרָגוֹ.

וּבָעֶרֶב בִּקְרָהּ אַהֲרֹן שֶׁעָבַד בְּ“שָׁפָן”,

עִתִּים הִתְקַלְּפוּ מֵהַלֵּיל גַּם נַחוּם וּמַרְנִין,

וְהִשִּׁיבָה שִׁקְטָהּ הַקָּרִיר עַל רוּחָם הַמְסֹעַר.

וְשָׁקֵט וּמַפְתִּיעַ־הָעֹז גַּם לְבַב יְרוּשָׁלַיִם.

שִׂטְמָה מִבַּחוּץ וּבִפְנִים, וּשְׁתֵּיהֶן אֲחָיוֹת

רוֹקְמוֹת בְּאַהֲבָה הֲדָדִית מְזִמָּה אֲפֵלָה:

חִיצוֹנִית – לְהַבְקִיעַ, פְּנִימִית – לְהָנִיא כָל מָגֵן.

אַךְ עַז וּמַפְתִּיעַ־הַשֶּׁקֶט לְבַב יְרוּשָׁלַיִם.

אָז נִכְנַס בַּתִּזְמֹרֶת הַתֹּף הַגָּדוֹל שֶׁהָלַם

בְּקֶצֶב רָחָב כַּיָּאוּת לִנְגִינָה רוֹמֵמָה,

וְעִם כָּל הֹלֶם רָקְדוּ בִּנְיָנִים וְדֻרְדְּרוּ לְאַשְׁפָּה.

וְחָפְרוּ הַחוֹפְרִים וְצָוְחוּ הַצּוֹוְחִים: קוֹל חַיִּים!

חִפְרוּ כָאן, קוֹל חַיִּים!

וְאֶחָד יַעֲלֶה עַל מַעְדֵּר יַלְדַּת־חֵן מְתֻלְתֶּלֶת

חַיָּה וּשְׁלֵמָה לְלֹא מוּם, לְלֹא שְׂרָט כָּל שֶׁהוּא,

אַךְ גַּם לְלֹא קוֹל. לְכוּ חַפְּשׂוּ אֶת הַקּוֹל בַּמַּפֹּלֶת.

וּגְוִיּוֹת נִבְדָּקוֹת:

מִי לְבֵית הַחוֹלִים, מִי לְבֵית הַקְּבָרוֹת. וּזְהָרָה –

עוֹד עֶשְׂרִים לֹא מָלְאוּ לָהּ – עָמְדָה בַתַּחֲרוּת עִם הַמָּוֶת

הָבוּ עוֹד, הָבוּ עוֹד!

וְיֵשׁ אֲשֶׁר עֵת עַל מִטָּה הִשְׁכִּיבָתַם יָרְקוּ

גַּל דָּם עַל פָּנֶיהָ אוֹ נָפְחוּ אֶת נַפְשָׁם עַל זְרוֹעָהּ.

וּפְנַאי לִדְמָעוֹת לֹא הָיָה, וְעֵינֶיהָ כַּפֶּלֶד.

אַךְ לֵיל עֵת הָלְכָה אֶל בֵּיתָהּ בְּחוּצוֹת אֲבֵלִים

תַּחַת סַהַר שֶׁהַפֶּלֶד הַקַּר שֶׁל סוֹף חֹרֶף גַּם לוֹ,

יֵשׁ בָּאָה לְתֵל וְהֶאֱזִינָה בְּכִי דַק וְרָפֶה,

וּלְרֶגַע חִשְּׁבָה לִצַעַק וּלְהָעִיר כָּל הַלַּיְלָה:

קוֹל חַי! –

זֹאת הָיְתָה רַק דְּמָמָה שֶׁבָּכְתָה בַחוּצוֹת,

זֶה הָיָה רַק הַלֵּב הַצָּעִיר שֶׁבָּכָה בִּזְהָרָה.

וַחֲרוֹן יְרוּשָׁלַיִם חָמַר וְרָתַח, הִתְנַעֲנַע

כְּיָם תַּחַת צְלִיף סְעָרָה. וּצְעִירִים הִתְבַּדְּלוּ,

נִלְאוּ לְהָכִיל אֶת זַעְמָם וְנָפְלוּ חֲלָלִים.

וּדְרָכִים שֶׁקִּשְּׁרוּ אֶת הָעִיר עִם בְּאֵר וְדָגָן

כֹּרְתוּ וַתָּבוֹא בַמָּצוֹר, וּצְעִירִים הִשְׁתַּלְּכוּ,

הִבְקִיעוּ שַׁעֲרֵי שַׁלְהָבוֹת בִּקְרוֹנוֹת אַסְפָּקָה.

וּפְתָקִים שְׁחֹרֵי מִסְגָּרוֹת נִדְחֲקוּ עַל כָּל קִיר.

וְאֶחָד זָקֵן שֶׁהָלַךְ בְּכָל דַּרְכֵי סַכָּנָה

לְטַפֵּל בַּחֲלָלִים פֵּרַשׂ אֶת יָדָיו וְצָעַק:

כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים! אָז נָפַל גַּם מַרְנִין.

לְיַד קֶבֶר פָּתוּחַ גָּדוֹל, תּוֹךְ טוּרֵי אֲבֵלִים,

עָמְדָה גַם זְהָרָה, עָמְדוּ גַם אַהֲרֹן וְנַחוּם,

עָמְדָה גַּם אִשָּׁה לוּטַת שְׁחוֹר בְּלִי הַרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ.

פֹה וְשָׁם הִתְיַפְּחוּת חֲנוּקָה. גֶּשֶׁם קַר וְדָקִיק

הִסְתַּנֵּן כִּבְנָפָה מֵעָבִים. וְנֶאֱמַר הַקַּדִּישׁ.

אָב שַׁכּוּל גְּבַהּ־קוֹמָה וְחָסֹן, מֵעוֹלֵי אַשְׁכְּנַז,

שָׁאַל בְּהֲבָרַת אַשְׁכְּנַז: וְלֹא נָשִׁיר “הַתִּקְוָה”?

וְהוּשַׁר הַהִמְנוֹן מִתּוֹךְ עֹז כְּמוֹ לָגִיעַ לַזֵּד,

אוֹ לַדְּבִּיק הַנְּשָׁמוֹת בִּמְעוּפָן שֶׁגּוּפָן הוּא מִלְּמָטָּה.

וְּזְהָרָה עָמְדָה וְחָתְרָה אֶל מִתַּחַת הַתֵּל,

אֶל פָּנָיו שֶׁל מַרְנִין, אֶל עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת הַפְּחוּדוֹת.

וּבְאֶמְצַע עַכְרוּרִית־מְרִירוּתָהּ נִפְקְחָה תְהִיָּה:

מִי אַתָּה, בַּחוּרִי? הָיִיתָ כֹּה זָר, לֹא סִפַּרְתָּ

מֵעוֹלָם עַל הוֹרֶיךָ. מִי שָׂם מַשֶּׁהוּ עַל פָּנֶיךָ

כְּמוֹ וִילוֹן־הַגּוֹרָל שֶׁעוֹרֵר בִּי תָּמִיד רַחֲמִים?

מִי הֵבִיא אוֹתְךָ הֵנָּה מִשָּׁם וּלְאַלְתַּר לִשְׁחִיטָה?

וּמַדּוּעַ הָיִיתָ אַתָּה, הַצָּעִיר, הָרִאשׁוֹן?

אָהַבְתָּ חַיִּים וְכָל כָּךְ הִתְפָּרַצְתָּ לַמָּוֶת –

מַדּוּעַ, בְּשֶׁלְּמָה? כָּךְ זָרְקָה עַל פָּנָיו שְׁאֵלוֹת,

וְעֵינָיו הַשְּׁחֹרוֹת בָּהּ הִבִּיטוּ תְּמִיהָה מוּל תְּמִיהָה. –

חֲבֵרִים עוֹרְרוּהָ: אֵין פְּנַאי! וְקָהָל נִתְפַּזֵּר.

נִשְׁאֲרָה רַק לוּטַת הַשְׁחֹרִים שְׁחוּחָה עַל הַתֵּל

עִם הַגֶּשֶׁם הַדַּק וְהַקַּר שֶׁנִּכְבַּר מֵעָבִים.

וּפִתְאֹם הִתְעַטְּפָה כָּל הָעִיר בִּפְרִיחָה, כְּרוֹמֶזֶת:

הִלָּחֲמוּ לִי, בָּנַי! כֻלִּי עוֹד שׁוֹקֶקֶת עֶדְנָה,

אֵין בִּי שַעַל אֲדָמָה שֶׁאָבִיב בָּהּ יִגַּע לְחִנָּם.

וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת לִקְטֹף מְלוֹא זְרוֹעוֹת

וְלָשֵׁאת לְבֵיתָן. גַּם זְהָרָה הָפְכָה אֶת חֶדְרָהּ

לְגִנָּה שֶׁל פְּרָחִים וַתִּשְאַף בְּתַאֲוָה הָרֵיחוֹת.

כָּךְ מָוֶת הֶחֱלִיק בְּיַד־רֹךְ אֶת אִיֵּם בְּכָל דַּק,

כָּךְ הִשְׁחִיז בְּרַחֲמִים אֶת עֲנֻגֵּי הַחוּשִׁים, כָּך דָּחַס

כָּל יְקָר הַחַיִים תּוֹךְ כָּל רֶגַע. הֲזֶה סוֹד חִידַת

הַשַּׁלְוָה הַמֻּפְלֵאת שֶׁל עֲרֹב יוֹם אָדָם? הִיא חִיְּכָה:

כְּבָר אֶחְשֹׁב עַל זִקְנָה.

          וּבֹקֶר אֶחָד בְּצֵאתָהּ –

הָאַנְגְּלִים כְּבָר אֵינָם. צִפֳּרִים חָפְשִׁיוֹת פִּזְּזוּ

וְעֵצִים לִבְלְבוּ. הִיא זָקְפָה אֶת חָזָהּ וְנָשְׁמָה,

וְשׁוּר! נֵס עִבְרִי מְנַפְנֵף מֵעַל גַּג גֵ’נֵרָלִי,

כְּמוֹ חָזוֹן, לֹא מַמָּש, רַק עִפְעוּף מִמָּרוֹם: עוֹד מְעַט!

עֵינֶיהָ קָרְצוּ, זְרוֹעוֹתֶיהָ פִרְכְּסוּ לְהֵרוֹם,

“הוֹ הַגֵּד, הֲתִרְאֶה לָאוֹר הַמַּשְׁכִּים שֶׁל שַׁחֲרִית?” –

וְהָלְאָה הָלְכָה לַפְּצוּעִים שֶׁל הַיּוֹם וְשֶׁל אֶמֶשׁ,

וְיוֹתֵר מֵהָרְגַּשׁ בּוֹ בַבֹּקֶר הָרְגַּשׁ לְדוֹרוֹת.

ב

אָז יָרְדָה עַל הָעִיר מֶרְכָּבָה מְרֻתֶּמֶת לִשְׁלֹשֶׁת

סוּסִים בּוֹעֲרִים. הָאֶחָד – מִלְחָמָה עַד חָרְמָה.

מִכָּל הֶהָרִים הִתְפּוֹצֵץ בְּרַד בַּרְזֶל, וְקוֹלוֹת

שֶׁל צְבוֹעִים, חֲתוּלִים וּכְלָבִים יִלְּלוּ בְּעִרְבּוּב

שֶׁרִסְּקוּ בִּנְּגִינָה אֶת הַלֵּב כְּמוֹ בַרְזֶל – אֶת הַגּוּף.

הַשֵּנִי – רְעָבוֹן מִתְלַקַּח כְּמוֹ כְפוֹר. חֲנֻיּוֹת

נִפְתְּחוּ לְטוּרִים אֲרֻכִּים שֶׁחִכּוּ מִבְּעוֹד שַׁחַר,

וּמִיָּד נִסְגְּרוּ עַל פְּנֵיהֶם, נִתְרוֹקְּנוּ. נִתְחַדֵּשׁ

מַחֲזוֹר “אַדְּאָזַל אִזְדַּבַּן” מִימֵי מָרְתָה בַּת בַּיְתוֹס.

אוֹ עַיִט יֵשׁ עָט מִמְּרוֹמִים וּבִן־הֶרֶף טָרַף

אֲחָדִים מֵהַתּוֹר וְהִשְאִיר עֲצָמוֹת וַאֲגָם־דָּם.

וּשְׁלִישִׁי – הַבִּדּוּד הָאִלֵּם שֶׁיָּקַד כְּשׁוֹשָׁן

שֶׁל חֶרְפָּה וְאֵימִים, שֶׁדָּפַק עַל קִירוֹת וְכָל הֵד

שֶׁל מַעֲנֶה לֹא חָזַר. הַתְהִי יְרוּשָׁלַיִם הָעִיר

כְּמַסַּדָּה מֵאָז, וְרָעָב – הַחַלָּף הַנּוֹרָא,

וְעֵת שׁוּב תִּבָּקַעְנָה דְלָתוֹת יִהְיֶה הַס, דּוּמִיָּה?

וּזְהָרָה אֶת סֵדֶר יוֹמָהּ לֹא שִׁנְּתָה. דוֹדָתָהּ

יֵשׁ בָּאָה שַׁחֲרִית אֶל חֶדְרָהּ: שֶׁמָא הַיּוֹם

לֹא תֵצְאִי? אַךְ עַכְּבָהּ לֹא יָכְלָה וְעָמְדָה עַל הַסַּף

וּבְחֶמְלָה בָּהּ הִבִּיטָה: מַה זְּמַן לָךְ בָּחַרְתְּ לְבַקְּרֵנוּ!

אֵיךְ אוֹמְרִים? בַּקָּדְקֹד הַבָּרִיא לְתוֹךְ מִטַּת הַחוֹלִים.

וּשְׁכֵנִים יֵשׁ פָּתְחוּ חַלּוֹנָם וְצָוְחוּ לָהּ: זְהָרָה,

אַל תֵּלְכִי! מַפְגִּיזִים שָׁם בַּדֶּרֶךְ. וְהִיא בְּחִיּוּךְ:

מֻכְרָחָה! וְהָלְכָה מְלֻּוַּת הַעֲרָצָה וּבְרָכוֹת.

הִיא חָוְרָה וְרָזְתָה אַךְ עַנְבָּר הִתְנוֹצֵץ בְּעֵינֶיהָ.

רַאֲתָה הַרְבֵּה מָוֶת אַךְ גֵּוָהּ הַתָּמִיר עוֹד אָמַר

פִּנּוּק וַאֲצִילוּת שֶׁצִּוּוּ בִּגְזֵרָה שֶׁל דֻּגְמָה

שִׁקְטָהּ לַאֲחֵרִים: יִהְיֶה טוֹב, יִהְיֶה טוֹב, יִהְיֶה טוֹב.

וּמַה נִּפְעֶמֶת עָמְדָה מוּל הָאוֹר שֶׁעָלָה בַּמֵּצַר!

וַדַּאי, לֹא חָסְרָה הַנְּמָלָה הָאוֹגֶרֶת, אַךְ הָיוּ

אֲנָשִׁים כְּמוֹ בַת־שַׁחַר, זוֹ אִשָּׁה צְעִירָה אֲמֶרִיקָנִית

שֶׁהֵבִיאָה בֵיצִים לְשֻׁלְחָן דּוֹדָתָהּ, גִלְגְּלָתַן –

אֶפְרֹחֵי־אַוָּזִים צְחַרְחַרִים חֲסְרֵי־רֹאשׁ אַךְ חַיִּים

עַד כָּל פֶּה הִתְרַטֵּב מֵעָסִיס. “אַךְ מַה בֶּצַע”, גָּנְחָה,

"שְלוּקוֹת הֵן קָשֹׁות, וְאֶצְלִי הָעִכּוּל אִסְטְנִיס;

אוּלַי אַתְּ יְכוֹלָה לְאָכְלָן". – אֲנָשִׁים כֹּה רַבִּים

שֶׁחָלְקוּ גַם רָעָב גַּם שִׁבְרוֹן־הָרָעָב עִם זוּלָת,

שֶׁנִּחֲשׁוּ אֵי חָסֵר בְּדַל־נֵר בְּדִירָה אֲפֵלָה,

שֶׁקָּלְעוּ אֵי צָרִיךְ לְהַכְנִיס בִּגְּנֵבָה קְצָת מָזוֹן,

שֶׁדָּבְקוּ בְּאַחִים לִסְבָלוֹת מִתּוֹךְ תֹּם וּפַשְׁטוּת.

כָּךְ, זֶהוּ, חָשְבָה. כֹה פָשׁוּט הוּא הַטּוֹב הַנַּפְשִׁי

כְּמִלָּה, כְּפַת לֶחֶם, אַךְ עֵת יִצְטַבֵּר וְעָלָה

יִתְבַּשֵּׂם וְיִזַּךְ הַאֲוִיר עַד רֵאָה מִשְׁתַּכֶּרֶת.

כְּבָר פַּעַם יָדְעָה אֲוִירָה שֶׁכָּזוֹ, אַךְ מָתַי?

הֵן עַד כֹּה לֹא רָעֵבָה. הַאֻמְנָם זִכָּרוֹן לֹא יִשְׁמֹר

מַה שֶׁדַּק הוּא מִצֶּבַע אוֹ רֵיחַ אוֹ צְלִיל, אִם גַּם כָּרָה

מַעֲמַקִּים בַּנְּשָׁמָה וְקָבוּר הוּא בָּהֶם לְעוֹלָם? – –

הִיא יַלְדָּה קְטַנְטַנָּה. עוֹד גָּרִים בְּנִיוּ־יוֹרְקְ בְּמוֹרָד.

יוֹם עֶרֶב כִּפּוּר. עוֹד נֵרוֹת לֹא דְלוּקִים עַל צָפִית.

עוֹד מְעַט – הַסְּעוּדָה, וְסָבָא לְבוּשׁ לְבָנִים

יַנַּח אֶצְבָּעָיו הַדַּקּוֹת עַל רֹאשָׁהּ הַכָּפוּף,

וְרֶטֶט לָבָן יִפַעְפֵּעַ מִתּוֹכָן תּוֹךְ גֵוָהּ,

תּוֹךְ כֵּהוּת כָּל הַחֶדֶר, תּוֹךְ כָּל הַעוֹלָם. וּמִלִּים

שֶׁל אֶחָד לַשֵּנִי מִתְרַפְּקוֹת כֹּה רַכּוֹת, כֹּה חַמּוֹת.

וַאֲנִי וְאַתָּה מִתְרַקְּמִים לַאֲנַחְנוּ אֶחָד.

וַאֲנִי יוֹצֵאת לְחַלֵּק מַתָּנוֹת לַעֲנִיִּים וּמְהַלְּכָה

בַּאֲוִיר שֶׁגַּם הוּא זֹךְ נַפְשִׁי! הַאִם זֶהוּ, אִם זֶהוּ?

חֲלוֹם שֶׁל יַלְדוּת טְהוֹרָה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם בַּצָּר?

יָשְׁבָה עִם אַהֲרֹן וְנַחוּם בְּחֶדְרָהּ שֶׁל בַּת־שַׁחַר,

שִׁמְשָׁהּ שֶׁל שַׁבָּת עֵת הֵחֵלָּה לֵרֵד בְּרַחֲבוּת.

“הִזְמַנְתִּי אֶתְכֶם”, הַמְּאָרַחַת אָמְרָה, "יַעַן רֵאשִׁית

הַקּוֹנְסוּל הִצִּיעַ הוֹצִיא בַּאֲוִירוֹן קְבוּצָתֵנוּ

מִכָּאן – תֵּל־אָבִיבָה. נָפְלָה הָעִיר הַיְשָׁנָה.

חִישׁ יָגָיחוּ, אָמַר, הָעַרְבִים כְּנַחְשׁוֹל עַל כֻּלָּנּוּ,

וּמוּטָב שֶׁנֵּצֵא בְּעוֹד זְמַן. וְשֵׁנִית – לִסְעוּדָה.

קִבַּלְתִּי מְנַת קֶמַח וִהְיוֹת שֶׁאֲנִי בְּאַכְסַנְיָה

בְּלִי תַנּוּר לֶאֱפוֹת, עָשִׂיתִי חִלּוּף עִם שְׁכֵנָה:

אֲנִי לָהּ הַקֶּמַח וְהִיא לִי מָנָה שֶׁל שְׁעוּעִית.

אָכַלְתִּי אֶתְמוֹל וַאֶטְעַם כָּל שִׁבְעַת הַטְּעָמִים,

וָאֶשְטַח הַשְּׁאֵרִית עַל הַגָּג בַּל תִּרְקַב מִנִּי לֵחַ".

כָּךְ אָמְרָה וְעָלְתָה עַל הַגָּג לְהוֹרִיד הַכֵּרָה.

וְעָבִים צְחַרְחַרִים נִצְּבוּ בַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ

צוֹפִים בַּכֵּהוּת שֶׁבִּפְנִים וּבִפְנֵי הַצְּעִירִים

מִשְׁתַּעְשְׁעִים בְּמַזְלֵג וּבְסַכִּין עַל פְּנָכוֹת עוֹד רֵיקוֹת

וּלְשׁוֹנָם תְּלַקְלֵק עַל שְׂפָתָם כָּל שִׁבְעַת הַטְּעָמִים.

אַךְ בַּת־שַׁחַר יָרְדָה בְּבַת־צְחוֹק עַגְמוּמִית: "כְּבָר קִדְּמוּ

צִפֳרִים רְעֵבוֹת, הֵן אָכְלוּ וְלֹא הִשְאִירוּ מְאוּם".

יָשְׁבוּ וְהִבִּיטוּ, הִרְחִיקוּ הַבֵּט. סָח אַהֲרֹן:

"בְּבֵיתֵנוּ עַכְשָׁו מַתְחִילִים בַּחֲצִי־אֶשְׁכּוֹלִית,

דֻּבְדְּבָן אֲדַמְדַּם בְּתוֹכָהּ כְּמוֹ צִיר בְּגַלְגַּל,

וְאַבָּא נוֹשֵׂא מְלוֹא־כַפִּית עֲסִיסָהּ אֶל תּוֹךְ פִּיו

וְשׁוֹפְכָהּ עַל בְּגָדָיו וּכְתָנְתּוֹ הַמְגֹהֶצֶת". סָח נַחוּם:

"וְהַכּוּשִׁית רַבַּת־חֵן מְבִיאָה אֶת הַצָּלִי בְּצַלַּחַת,

תַּרְנְגֹלֶת כּוֹרַעַת מוֹדִים תּוֹךְ רָטְבָּהּ הַשָּׁחֹם,

וְהַגְּבֶרֶת חוֹתְכָה בְּשַׂר הַעוֹף בְּמִסְפָּרַיִם שֶׁל כֶּסֶף.

וּבְאֶמְצַע הַשֻּׁלְחָן צְנוֹנִיּוֹת אֲדֻמּוֹת בִּקְעָרָה".

וּזְהָרָה סְחוּפָה בַּהֲנָאָה מְרִירִית: "וְעוֹבְרִים

לַחֲדַר הָאוֹרְחִים, וּבְכוֹסוֹת עֲדִינוֹת שֶׁל חַרְסִינָה

גּוֹמְעִים הַקָּפֶה וּמְנַשְּכִים אֶת שִׁקְלֵי הַדַנְדַּנָּה

וּמְנַקִּים בַּלָּשׁוֹן שׁוֹקוֹלַד מֵעַל קְצוֹת אֶצְבָּעוֹת". –

אַפְלוּלִית וּדְמָמָה, הַפְּנָכוֹת הָרֵיקוֹת אַט הֵאִירוּ.

וּבַת־שַׁחַר: "מַה מַּעַן אֶתֵּן לַקּוֹנְסוּל? אָנֹכִי

לֹא אֶזְנַח אֶת הָעִיר הַנְּצוּרָה. אַךְ אוּלַי – אַתֶּם?

שָׁעָה אַחֲרוֹנָה, כָּךְ אָמַר, מִי יֵדַע עַד מָתַי".

זְהָרָה קָפְצָה כְּמוֹ מִשְּנָת. לֹא עָנָה אִישׁ מְאוּם.

וּבָאֲוִיר כְּמוֹ קוֹל נְעִילַת־שְׁעָרִים אַטְאַטִּית,

וְעָבִים לְבָנִים בַּחַלּוֹן הִתְלַקְּחוּ. אָז נַחוּם:

"אָבִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה אֵשׁ לֶהָבָה,

עָנִי כָּל יָמָיו אַךְ הִרְקִיעַ שְׁחָקִים בִּזְמִירוֹת.

וּבְשָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת כָּכָה שָׁר: בְּנֵי הֵיכָלָא דִּכִסִיפִין – –"

וְזִמְרָה חֲרִישִׁית הִשְתַּפְּכָה שֶׁמָּשְׁכָה כְּמוֹ חוּט

כָּל הַכְּאֵב, כָּל הַמְּרִי מֵהַלֵּב עַד נִצְנוּץ דְּמָעוֹת.

וּזְהָרָה הִבִּיטָה נֶגְדָּהּ, לַחֲשָׁה לְעַצְמָהּ:

"זֹאת הִיא אֶרֶץ שֶׁל פֶּתַע פִּתְאֹם, שֶׁהַכֹּל כָּאן פִּתְאֹם.

פִּתְאֹם הַגְּשָׁמִים וּפִתְאֹם יִתְלַבְלֵב הָאָבִיב.

פִּתְאֹם הַקְּרָבוֹת, הָרָעָב, וּפִתְאֹם גַּם יַחְדָּלוּן.

זֹאת הִיא אֶרֶץ־קְפִיצוֹת וְאָפְקֵי הַמִּישׁוֹר לֹא תֵדַע,

קָשָׁה לְמִי רַךְ־הַלֵּבָב אַךְ שׁוֹפַעַת עִנְיָן".

וּבְרִכּוּז כִּלְהַשְׁבִּיעַ כֹּחוֹת נַעֲלָמִים אָז הוֹסִיפָה:

“יִהְיֶה טוֹב, יִהְיֶה טוֹב, יִהְיֶה טוֹב!” רִפְרוּף כִּכְנַף אֵשׁ

וְנָגֹזוּ עָבִים. בִּמְקוֹמָם כּוֹכָב זַךְ הִתְנוֹצֵץ.

ג

כָּךְ סָפְגָה בֶּחֲשַׁאי יִסּוּרֵי הַמָּצוֹר. וַעֲבוֹדָה,

תּוֹךְ דָּם וּפְצָעִים, וְעַיְפוּת־הַלֵּילוֹת לֹא הִשְׁאִירוּ

שָׁעָה לַתַּפְנוּק הֶעָדִין שֶׁל חִטּוּט בְּנַפְשָׁהּ

לַחְקֹר אִם אוֹתָן הַתְּלָאוֹת שֶׁל יוֹם־יוֹם הֵן הַמְּחִיר

אוֹ רַק הַכְשָׁרָה לַשִלּוּם.

          וַיְהִי יוֹם, לִפְנוֹת יוֹם,

שְׁחָקִים בָּעֲרוּ. וּבְדַרְכָּהּ לְבֵיתָהּ נִכְנְסָה

לַחֲנוּת שֶׁל גַּזּוֹז. הִתְבּוֹנֵן בַּעַל הַתְּרִיס בְּפָנֶיהָ:

“חִוְרָה כָּךְ, עָבַדְתְּ קָשֶׁה”. וְהֵבִיא לָהּ צוּף קַר

שֶׁהִפְלִיא אֶת גְּרוֹנָהּ כִי חַשְׁמַל לְקֵרוּר לֹא הָיָה,

וְהִבִּיט בָּהּ גָּחוּן וּבְרַחֲמִים. נִכְנַס גַּם אַהֲרֹן

עֵת לִשְׁנֶלֶר הָלַך לַעֲבֹד. רָאֲתָה עַל פָּנָיו

שֶׁמִּזְמַן לֹא אָכַל וְנַתְנָה לוֹ פְּלַג־מוֹז מִכִּיסָהּ.

הִתְחִילוּ מְסַפְּרִים עַל גְּבוּרוֹת מִכָּל קְצוֹת הַמְּדִינָה,

פְּרָט לְכָאן. הֲיִהְיֶה הַחֶשְׁבּוֹן: מִסָּבִיב נִצָּחוֹן,

וּתְבוּסָה בָּאֶמְצַע? וְהִקְשִׁיב בַּעַל־הַתְּרִיס הַכָּפוּף

וְלֹא יָכֹל הִתְאַפֵּק: "יְקָרִים אַתֶּם לָנוּ מְאֹד,

אַךְ מַה לָּכֶם פֹּה? פֹּה תָפְתֶּה! צְאוּ!" הֵנִיעַ

אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ: "מְאֻחָר. וְזֹאת גַּם מִלְחַמְתֵּנוּ.

וְחֵלֶק כְּחֵלֶק נֹאכַל בַּסְּעוּדָה שֶׁהַסּוֹף

מְבַשֵּׁל כְּבָר בַּדּוּד הַגָּדוֹל". וּזְהָרָה עָנְתָה:

"לוּ גַם רַד אֲוִירוֹן רֶגַע זֶה וּפָתַח לִי דְלָתָיו

לֹא יָכֹלְתִּי לִבְרֹחַ מִכָּאן. מִתְרַגְּלִים לַאֲוִיר.

וִירוּשָׁלַיִם כֹּה תִיף, כֹּה חוֹבֶקֶת אוֹתְךָ בִּזְרוֹעוֹת־

יְגוֹנָהּ: אַל תַּעַזְבֵנִי! נִכְנֶסֶת לַלֵּב וּפוֹתַחַת

הֶמְיָה לֹא תִדֹּם כְּבָר לָעַד. וְצִפֳּרִים עוֹד שָׁרוֹת,

וּפְרָחִים עוֹד חוֹטְפִים נְשִׁימָה. וְאוֹתָם הַרְגָעִים

עַד הָחֵל יְרִיּוֹת שֶׁל שַׁחֲרִית, אַחֲרֵי פְרֵידַת־אֶמֶשׁ

עֵת אָמַרְנוּ לֵיל־טוֹב זֶה לָזֶה בְּמַבַּט־חֲרָדָה –

הַרְגָעִים עֵת אֶפְקַח אֶת עֵינַי לְמַתַּן יוֹם חָדָשׁ,

וַאֲנִי יוֹצֵאת בִּכְתָנְתִּי לַגְּזֻזְטְרָה וְנוֹשְׁמָה מְלוֹא־רֵאָה

רֵיחוֹת הַוְּרִידוּת הַצּוֹנֶנֶת שֶׁל בֵּין־זַוְעָתַיִם –

אוֹתָם הַרְגָעִים, מַה סִּפּוּק, מַה שְּלֵמוּת, מַה מְּלֵאוּת!

אַךְ מַאֲוַי לִי אֶחָד: יוֹם פַּגְרָה, וְאֵלֶךְ קַטָּמוֹנָהּ.

אוֹמְרִים, שָׁם בְּרָזִים רַבֵּי־מָיִם. אֶתְקַע קָדְקֳדִי

תַחַת בֶּרֶז פָּתוּחַ, רֹאשִׁי וּכְתֵפִי, כָּל גֵּוִי,

וְאֶשְׁטֹף כָּל הַדָּם, כָּל הָאָבָק, כָּל הַזֵּעָה, כָּל־הַכֹּל –

אַךְ אֵין יוֹם שֶׁל פַּגְרָה".

          וּמִחוּץ כְּבָר נִשְׁקַף הַיָּרֵחַ.

רוֹבִים וּפְגָזִים הִתְנַבְּחוּ. אַהֲרֹן וְּזְהָרָה

נִגְּשׁוּ אֶל הַסַּף וְהִבִּיטוּ אֶל עָל כִּמְנַחֲשִׁים

אִם גֶּשֶׁם יֵרֵד מִיָּרֵחַ. בִּקֵּשׁ לַוּוֹתָהּ.

סֵרְבָה: אֵין זֶה לֵיל־טִיּוּלִים. וְנָשַׁק לָהּ: לֵיל־טוֹב!

וּזְרִיזֵי־צְעָדִים הִתְפָּרָדוּ.

        פְּגָזִים הִתְחַזְּקוּ.

הִתְרַפְּקָה עַל כְּתָלִים. רְסִיסֵי הִתְנַתְּזוּ סְבִיבוֹתֶיהָ.

שָׁאֲלָה בְּחִיּוּךְ אִם תֵּצֵא מֵהַלֵּיל בְּשָׁלוֹם,

קָפְצָה אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב, וּבַקֶּרֶן

פָּנְתָה לְסִמְטָה וְשָׁם שָׁאֲפָה רוּחַ: נִצְּלָה.

שָׂמְחָה שֶׁאַהֲרֹן לֹא לִוָּהּ עַל מְנָת לַחֲזֹר

בְּבָרָד שֶׁכָּזֶה. וּפִתְאֹם: “אַהֲרֹן!”

          הִיא שָׁכְבָה

בָּרְחוֹב מְקֻפָּלָה כְּעֻבָּר, וּכִמוֹ הַר עַל רָגְלָהּ.

לִרְגָעִים הִתְעַלְּפָה וְנֵעוֹרָה בְּקֶרַח־זֵעָה.

הִיא קָרְאָה: “אַהֲרֹן!” וְהַקּוֹל כְּמוֹ עָמַד בַּחֲדַר־

הַמַּרְאוֹת וְנִכְפַּל עַד אֵין סוֹף, אַךְ אַהֲרֹן לֹא הֶאֱזִין.

וְסֵדֶר שֶׁל לַיְלָה וָיוֹם, שֶׁל צְלִילוּת רְחוּצָה

וְטִשְׁטוּשׁ עִלָּפוֹן, הִתְמַשֵּךְ בָּהּ מְנֻתָּק מֵהַחוּץ.

כַּמָּה זְמַן כְּבָר שָׁכְבָה כָּאן בָּרְחוֹב? הַזְּמַן מַפּוּחִית –

חָשְׁבָה. אֵל יוֹשֵׁב בִּמְרוֹם הַר וְהַזְּמַן בְּיָדָיו,

וּמְכַוְּצוֹ וּמוֹתְחוֹ חֲלִיפוֹת, וַעֲרֵבָה הַזִּמְרָה.

הַפַּעַם הִיא, זְהָרָה, זִמְרַת אֱלֹהִים. אַךְ אַהֲרֹן

לֹא מַאֲזִין. שְׁלוּלִית־דָּם נִקְוְתָה מֵרַגְלָהּ, וּלְאוֹר סַהַר

הִבִּיטָה קְסוּמָה אֵיךְ דָּמָהּ מִתְבַּעְבֵּעַ עַל הָאָרֶץ,

אַט אַט מִתְבַּעְבֵּעַ, כְּמוֹ חָלָב עַל שְׂפָתָיו שֶׁל יוֹנֵק.

הִיא חוֹלְצָה אֶת שָׁדָהּ וּמֵינִיקָה אֶת הַבַּת מִדָּמָהּ.

לֹא, הַבַּת חוֹלְצָה שַׁד וּמֵינִיקָה אֶת אִמָּהּ.

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִי!

וּפִתְאֹם הֱנִיפוּהָ זְרוֹעוֹת אַמִּיצוֹת.

מַחַץ קָט, רַק הָרֶגֶל, וּרְאֵה, שֻׁרְבְּבוּ הַמִּדּוֹת.

תְּנוּפָה קְלִילָה – וּמֻרְגָּשׁ כְּמוֹ נִשְּׂאָה לַיָּרֵחַ!

מִי נוֹשְׂאָהּ? לֹא אַהֲרֹן? רַק נַחוּם?

          הָשְׁכְּבָה עַל מִטָּה.

רוֹפְאִים חִטְּטוּ בְשׁוֹקָהּ, וְחִוֶּרֶת שָׁכְבָה,

וּפָנֶיהָ – אַל נִיד. גִּבּוֹרָה, סָח אֶחָד, גִּבּוֹרָה!

אַךְ הִפְסִידָה הַרְבֵּה מִדָּמָהּ. וְאָחוֹת רָחֲצָה –

מִי הִיא, לֹא רָחֵל? – קֹר־זֵעָה מִמִּצְחָהּ. וַעֲיֵפָה

מִיּוֹם וּמִלֵּיל וּבְחִיּוּךְ־נְהָרָה הִתְנַמְנְמָה.

פֶּרֶק רְבִיעִי

א

יָמִים טְמִירִי־גִיל עַכְשָׁו בָּאוּ חֶדְרָהּ וְנִצְּבוּ

כְּכוֹסוֹת מְשִׁיקוֹת עַל שֻׁלְחַן “שֶׁבַע־בְּרָכוֹת”, שׁוֹאֲבֵי

אוֹר צָנוּעַ לֹא רַק מִנַּפְשָׁהּ מְנֻגַּהַת קָרְבָּן

אַךְ גַּם מִגֵּוָהּ שֶׁשָּׁקַע בְּלֵאוּת נְעִימָה.

יָשְבָה שְׁעוּנָה עַל מִטָּה, וְהַדֶּלֶת חָזְרָה

עַל הַצִּיר. כָּל מִשְׁפַּחַת אֲמֵרִיקָה בָּאָה זוּג־זוּג,

וּבְתַאֲוַת גְּלִיפַת־שֵׁם עַל כָּל עֵץ, סַפְסַל־גַּן, מִסְעָד־גֶּשֶׁר

חָתְמוּ בְמָלֵא וּבְנִטְרוּק וּבְכָל תָּו שֶׁל חִבָּה

עַל גֶּבֶס רַגְלָהּ עַד נִרְאֶה כְּעֵין קֹטן־אוֹבֶּלִיסְקְ.

אָז הִתְחִילָה תְּכוּפוֹת לְהַזְכִּיר אֶת מַרְנִין הַצָּעִיר

שֶׁנִּשְׁלַף עִם עֵינָיו הַפְּחוּדוֹת וְהוּבָא כָאן לַטֶּבַח,

כְּמוֹ כִבְרַת אֲדָמָה לְכָל אִישׁ רַק אוֹתָהּ יַשְׁקְ דָּמוֹ.

אָז הִתְחִיל מִתְחַוֵּר לָהּ כָּל אֹרֶךְ דַּרְכָּהּ עַד הֲלֹם.

“כְּשֶׁבָּאתִי”, אֵי־עֶרֶב אָמְרָה לְאַהֲרֹן וּלְנַחוּם,

"רָאִיתִי, הוֹלְכִים אֲנָשִׁים, וַאֲנִי מִן הַצַּד.

שִׁלַּחְתִּי לָהֶם זְרוֹעוֹתַי אַךְ הָיוּ רְחוֹקִים.

זְמַן עָבַר וּמָצָאתִי עַצְמִי כְּבָר תּוֹכָם אַךְ נִסְחֶפֶת

מֵהֶם, מִכֹּחָם וְקִצְבָּם. וְשׁוּב חָלַף זְמַן

עַד הִתְחַלְתִּי הֲלֹךְ כְּבָר בְּכֹחַ עַצְמִי. הֲתָבִינוּ?"

אַהֲרֹן הִסְתַּכֵּל בַּתִּקְרָה וְהִרְהֵר, וְנַחוּם

בִּכְחוֹל פַּנָּסִים שֶׁל עֵינָיו לָהּ גָחַן. הִיא הִמְשִׁיכָה:

"דַרְגָּה זוֹ שְׁנִיָּה הִכְאִיבַתְנִי מְאֹד. כְּבָר בְּתוֹךְ,

וְעוֹד רְחוֹקָה. גַּם הָעָם לִפְעָמִים מְחִצָּה.

נִכְסַפְתִּי לָרֶגֶשׁ רַק בּוֹ כָּל הַנֵּס וְהַפֶּלֶא:

שֶׁלִּי, שֶׁלִּי!

הָיִיתִי זָרָה וְאֵיךְ אֶבְטַח בְּעַצְמִי בִּלְעָדָיו?

עַכְשָו כְּבָר דָּמִי כָאן לָעַד עִם מַרְנִין וַאֲחֵרִים".

וְאַהֲרֹן עוֹד הִרְהֵר, וְנַחוּם – פַּנָּסָיו הִתְלֶהָטוּ:

רוּת!

ב

וַהֲפוּגָה כְּמֻרְסָה זְעֵפָה הִתְחַתְּכָה תּוֹךְ אֵשׁ קְרָב,

וּפִתְאֹם הִתְפַּקָּעָה. וְהִתְחִילָה שְׁנִיָּה

כְּפִהוּק צָבוּעַ לְהַרְדִּים אֶת עֵינֵי הָאֲרִי

שֶׁנֵּעוֹר בְּהָדָר. הָהּ דְּלִילָה מִתְחַסְּדָה וְנוֹכֶלֶת!

וּזְהָרָה – פְטוּרָה מֵהַגֶּבֶס, אַךְ מְקוֹם שָׁם פָּגָז

הִתְנַשֵּׁךְ בְּשִׁנָּיו, עוֹד הַדָּם הִתְלַחְלַח הִתְפַּעְפֵּעַ

בַּתַּחְבֹּשֶׁת, מָאֵן הִקָּרֵם בְּאֵיפַת הָרָזוֹן –

הָעָבְרָה עִם אַהֲרֹן תֵּל־אָבִיבָה, לְגַחַ"ל מוּל יָם.

וּצְעִירִים וּצְעִירוֹת בְּנֵי אַרְצָהּ, וּמֵהֶם שֶׁהִכִּירָה

עוֹד שָׁם בַּמָּצוֹר, הִכְנִיסוּהָ תּוֹכָם בְּחִבָּה.

וְרַעַל תָּסַס וְחִלְחֵל וְרִפָּה זִכְרוֹנוֹת.

צוֹלַעַת עַל יָרֵךְ וּבְמַקֵּל הִתְהַלְּכָה עִם אַהֲרֹן

בַּחוּצוֹת הָהוֹמִים וְעֵינֶיהָ תְּמִיהָה וְקִנְטוּר:

מִסְעָדוֹת מָבְרצוֹת מִצְּפִיפוּת, וּבָתֵּי הַקָּפֶה

מִתְפַּקְּעִים עַד סְרוִּחים מֵעֵיהֶם עַל רַחֲבֵי מִדְרָכוֹת.

הַאֻמְנָם כָּךְ יָשְׁבוּ מַעֲדָנוֹת עֵת דָּמֵנוּ שָׁטַף,

עֵת בָּעַרְנוּ אַט אַט מִכָּפָן כְּנֵרוֹת לְבָנִים?

וּבְדָפְקֵנוּ בְקוֹל עַל קִירוֹת לֹא הֶאֱזִינוּ הַקּוֹל,

וְלֹא הִתְעַטְּפוּ מֵרָחוֹק בְּטַלִּית עֱנוּתֵנוּ?

אוּלַי גַּם רָקְדוּ כָאן לְאֹרֶךְ הַחוֹף לְקוֹל וַלְסְ

עֵת אֶצְלֵנוּ תִּזְמֹרֶת אַחֶרֶת נִגְּנָה וְרָקְדוּ

הַגַּגּוֹת? וְרֵעֶיהָ גַם הֵם, גַּם יוֹצְאֵי הַמָּצוֹר,

הֶעָקְרוּ אֶת הַכֹּל מִזִּכְרָם, וְאָכוֹל וְשָׁתֹה

כִּי מָתְנוּ אֶתְמוֹל? וְיָמִים וְלֵילוֹת שֶׁל הָלוֹךְ

בִּידִידוּת־זַעֲזוּעִים יָד בְּיָד עִם הַמָּוֶת נוּכַל

בִּמְחִי־יָד עַל הַמֵּצַח לִמְחוֹת, אוֹ בְגָדִים הֵם צוֹאִים

פּוֹשֵׁט הַפּוֹעֵל בְּעֶרֶב יוֹם עֵת יָבוֹא בַּאֲנָשִׁים?

עֶלְבּוֹן בְּדִידוּת־יְרוּשָׁלַיִם וְחִלּוּל הַתִּפְאֶרֶת

בָּכוּ בִלְבָבָהּ וְלא יָכְלָה כֹּה מַהֵר הִתְרַגֵּל.

אַךְ הִרְגִּישָׁה קִרְבָה לַנָּכִים הַמְּרֻבִּים שֶׁטִּיְּלוּ

עִם קַבִּים וּמַקְלוֹת, אוֹ עִם זְרוֹעַ שְׁטוּחָה עַל טַבְלָה,

אוֹ סְגוּרִים בִּמְשֻׁנֵּי־פִּגּוּמִים כְּמוֹ נוֹשְׂאֵי גַרְדּוֹמָם…

וּצְעִירִים עוֹד כָּל כָּךְ וְרַנִּים כִּלְהַכְעִיס! אֲלֵיהֶם

רָצְתָה הִתְקָרֵב וְדַבֵּר וְהָקֵל רִנָּתָם..

וּבַלֵּיל עֵת שָׁכְבָה בְחֶדְרָהּ, וּמֵרְחוֹב הִתְפָּרְצוּ

נְגִינוֹת בְּשָׂפָה עוֹד זָרָה שֶׁל גְּיָסוֹת חֲדָשִׁים

מְחַכִּים לְעֶגְלַת הַמַּחֲנֶה, מַה נָּעַם לָהּ הַקֶּשֶׁב!

כִּנְּגִינַת־נִשּׂוּאִים רְחוֹקָה מְעֻלֶּפֶת דְּמִי לֵיל,

נֵכָר וַאֲדָמָה נְשׂוּאִים,

הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּטַבַּעַת שֶׁל דָּם, –

כָּל בְּשָׂרָהּ וְנַפְשָׁהּ נָעֲנוּ בְעֶדְנָה לַנְּגִינָה.

אָז יֵשׁ וְחָשְׁבָה שֶׁגַּם קְרָב הָיָה סוֹד, כִּי אַחֶרֶת

הָיְתָה גְּאֻלָּה עֲטָרָה גְדוֹלָה לְרֹאשׁ קָט.

וְהָיָה גַם יָגוּן שֶׁל חֶדְוָה, תֵּל־אָבִיב עֵת יָצְאָה

לָחֹג יוֹם הַדְּרוֹר וּגְדוּדִים צָעֲדוּ בָרְחוֹבוֹת

בְּלִוְיַת הַכֵּלִים אֲשֶׁר גַּם הַכְּבֵדִים בָּם כֹּה קַלּוּ

אֶל מוּל כֹּבֶד הַנֵּס הִנְחִילוּנוּ. אָז שָׁטָה זְהָרָה

בִּדְחַק מִדְרָכוֹת וְלִבָּהּ הִתְקַלַּע כְּגַלִּים,

אַךְ קֹרֶט יָגוֹן לֹא נָמֵס: בִּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם –

“הוֹ הַגֵּד, הֲתִרְאֶה לָאוֹר הַמַּשְׁכִּים שֶׁל שֲׁחִרית?” –

גְּאֻלָּה נִכְנְסָה חֲרִישִׁית וְכִמְעַט מִתְבַּיֶּשֶׁת.

וְהָרַעַל תָּסַס וְחִלְחֵל וְהִקְטִיר כִּסּוּפִים:

"לֹא לָקַחְתִּי בְרָכָה מֵאָבִי וְאִמִּי עֵת יָצָאתִי –

מַה גָּדְלָה שִׂמְחַתָם לוּ דָפַקְתִּי עַל דֶּלֶת: הִנֵּנִי!"

"נִתַּקְתִּי חוּטִי בַּמֶּרְחָק וָאֶעֱזֹב וָאָבוֹא;

אִם לֹא אֲמַהֵר לְקַשְּׁרוֹ מָה אֶעֱשֶׂה בְּחַיַּי?"

"סְפוּרוֹת שְׁנוֹת הַנֹּעַר, סוּסִים עִם כַּנְפֵי נְשָׁרִים;

יוֹצֵא מִי זְמַן קָט, יִשְׂתָּרֵךְ כְּבָר לָנֶצַח בְּרֶגֶל".

"נָתַנּוּ עַצְמֵנוּ בְּלִי שְׁיָר בַּחֲזִית אוֹ בָעֹרֶף;

מִי יָבוֹא בְּקִטְרוּג? מִי יַאֲשִׁים? אַךְ עַכְשָׁו – בַּטָּלָה".

“שְׁלִיחוּת, הָהּ, שְׁלִיחוּת! מִי יַגִּיד אֵיךְ לַשִּׂיג בְּדַל־שְׁלִיחוּת?”

כָּךְ יָשְׁבָה וְדִבְּרָה חֲבוּרָה אֲמֵרִיקָנִית אֵי־לֵיל

סְבִיב אֵשׁ עַל הַחוֹף, וּזְהָרָה יָשְׁבָה מוּל אַהֲרֹן

וְשָׁמְרָה מוֹצָא פִיו? הֲגַּם הוּא? אַךְ מְאוּם לֹא אָמַר.

כּוֹכָב הִתְלַקַּח וּפָרַם בִּמְעוּפוֹ כָּל הַשַּׁחַק

עַד נֻּפַּץ לִרְשָׁפִים אֲדֻמִּים שֶׁאָבְדוּ בָאֲפֵלָה.

הָיָה אָז כְּבָר יֶרַח מַפַּל כּוֹכָבִים.

          אַךְ פַּעַם

בְּמוֹצָאֵי הַשַּׁבָּת בִּזְרֹם נְעוּרֵי תֵל־אָבִיב

בְּטַיֶּלֶת הַחוֹף, וּמַטְבְּעוֹת שֶׁל שִׁבְעִים לְשוֹנוֹת

צִלְצְלוּ עַל טַס־פָּז שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה לְחֵרוּת,

וּרְאֵה, נְעָרִים זַקְנָנִים שֶׁרוֹבֶה בִּימִינָם

וּבַשְּׂמֹאל חֲבֵרָה וְתִינֹקֶת, פָּתַח אַהֲרֹן

מִמֶּרְחָק, מְגַשֵּׁשׁ אֶת דַּרְכּוֹ: "בִּגְדֵי שְׂרָד, נֶשֶק חָם –

דָּבָר הוּא גָדוֹל. לֹא אַכְחִישׁ. אֲבָל יֵשׁ וְאֶתְמָהּ:

מַה נַּנְחִיל כָּאן לַדּוֹר? צְבָאִיּוּת, חַיָּלוּת, הַצְדָּעוֹת?

הֶכְרַח הוּא וַדַּאי. אַךְ זְמַן רַב עוֹד יִמְלֹךְ הָהֶכְרַח,

וְרוֹבֶה יֵאָחֵז בַּנְּשָׁמָה, וְהַלֵּב בִּקְסַרְקֵט,

וְסוֹף־סוֹף מַה יִּשְׂרֹד מִסִּינַי?" הוּא הִבִּיט בָּהּ חַדּוֹת:

"הַאֻמְנָם לֹא תִרְאִי שֶׁעוֹלָה גַּם גָּלוּת עַל בִּימָה?

כָּל מְדִינָה הִיא כֹחַ, כָּל כֹּחַ יְסוֹד בּוֹ שֶׁל חֵטְא.

הַחֵטְא לֹא נוֹלָד עִם אָדָם, הוּא תְאוֹם הַמְּדִינָה,

הוּא הַצֵּל שֶׁזִּנֵק עִם הָאוֹר;

וְגָלוּת מְעֻרְטֶלֶת מִכֹּל, הִיא יֵשׁוּת כֻּלָּהּ רוּחַ,

הִיא תִשְׁמֹר עַל סִינַי שֶׁיִּדְלַק, שֶׁיִּקַּד בַּמְּדִינָה".

“וּמַה כֹּחַ יִשְׁמֹר עַל הָרוּחַ מִנְּדֹף כְּעָשָׁן?”

“גַּעְגוּעִים לִגְּאֻלָּה”. “אָז יָבוֹאוּ הֲלֹם וְיִגָּאֵלוּ”

"רַבִּים הֵם מִבּוֹא. קְצָרָה גְאֻלָּה מֵהִשְׂתָּרֵעַ.

יֵשׁ צֹרֶךְ לֵלֵךְ אֲלֵיהֶם". הִיא הִרְכִּינָה רֹאשָׁהּ:

רִבְבוֹת רִבְבוֹת מִתְגַּעְגְּעִים,

בָּאִים בַּמּוֹעֵד לְהֵיכַל אֲדֹנָי וּמִתְגַּעְגְּעִים,

יוֹשְׁבִים בְּלֵיל־סֵדֶר לִסְעוּדָה שְׁמֵנָה וּמִתְגַּעְגְּעִים,

לוֹמְדִים יַלְדֵי חֶמֶד וְרַב עַל גַבָּם וּמִתְגַּעְגְּעִים.

וְגַעְגוּעַ יְרַקְרַק וּמֻתְלָע זֶה – מַפּוּח סִינַי!

וְהַגִּעְגּוּעַ אַט אַט יֵאָכֵל מִשְּׁרִיצַת תּוֹלָעָיו,

וְנֶחְתַּךְ גְּזַר הַדִּין. אֵין לָנוּס. גְּסִיסָה אַטְאַטִּית.

דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת יִגְסְסוּ, פֹה וְשָׁם עֲוִית־גֵּו,

פִּרְכּוּס־נְשָׁמָה, נִדְנוּד־פֶּה כְּמוֹ לִנְשֹׁם. אַךְ גְּסִיסָה!

גְּאֻלָה, הִצְטַעֵק לְבָבָהּ, הַאִם אֵלֶּה מַעֲשַׂיִךְ?

וְחֶרֶב־כְּלָיָה אַתְּ שׁלוּפָה עַל קָדְקֹד הַגּוֹלָה?

“יֵשׁ צֹרֶךְ לֵלֵךְ אֲלֵיהֶם”. כֵּן, תֵּלֵךְ. הִיא תֵלֵךְ.

וְדֶרֶךְ דּוֹרוֹת תְּלַוֶּה בְּיַד־רֹךְ וּבְנִחוּם

אֶת עַמָּהּ הַגּוֹסֵס בַּנֵּכָר. וּפִתְאֹם הִתְפַּלְּצָה,

צוֹלֶלֶת בְּיָם שֶׁל רַחֲמִים וְאֵין כָּל אֲחִיזָה,

וְהַכֹּל אוֹבֵד. “לָפְתֵנִי, חַבְּקֵנִי, אַהֲרֹן”.

הוּא הִדְּקָהּ אֶל חָזוֹ לְלֹא בִין וְהֶחֱלִיק שְׂעָרָהּ

וְהִבִּיט בַּחִוָּרוֹן הַסְּגַלְגַּל הַמֻּפְחָד שֶׁל פָּנֶיהָ.

ג

נִפְגְּשָׁה עִם נַחוּם בָּרְחוֹב וְשָׂמְחָה לִקְרָאתוֹ:

“מַה שְּׁלוֹם יְרוּשָׁלַיִם?” “וּשְׁלוֹמֵךְ, שְׁלוֹם רַגְלֵךְ?” נִכְנְסוּ

מוֹעֲדוֹן־חַיָּלִים וְיָשְבוּ לְיַד שֻׁלְחָן בַּפִּנָּה,

וְסָח עַל דִּכְדּוּךְ וְלֵאוּת שֶׁצָּנְחוּ בִּירוּשָׁלַיִם,

עַל מָצוֹר וּבִדּוּד נִמְשָׁכִים וַאֲנָשִׁים כִּצְּלָלִים,

עַל עֶגֶם אִלֵּם בְּטַבּוּר הַגְּאֻלָּה הַצּוֹהֶלֶת.

“וְאַהֲרֹן מַה שְּׁלוֹמוֹ?” “רוֹצֶה לַעֲזֹב”. “לַעֲזֹב?”

"מְדַבֵּר עַל תַּפְקִיד הַגָּלוּת, וְהַרְבֵּה יֵשׁ אֱמֶת

בִּדְבָרָיו". “הָאֱמֶת הִיא אִשָּׁה עֲקָרָה”. "הַגָּלוּת

תְּפַקַּח עַל רוּחֵנוּ, יֹאמַר". "כָּךְ אָמַר בְּוַדַּאי

גַם יוֹסֵפוּס. יֵשׁ נִדְמֶה, רִיר שַׁמְנִי וּמְתֹעָב יֵשׁ בָּרוּחַ,

מַשְׁחִית אֶת הַדָּם הָאָדֹם שֶׁל אָדָם. פַּעַם נֵשֵׁב

וּנְחַפֵּשׂ אֶת הַתְּחוּם בֵּין קְדֻשָּׁה וְטֻמְאָה תוֹךְ הָרוּחַ.

וּמָה, הֲתֵלְכִי?" "אֲנִי טֶרֶם אֵדַע. יֵשׁ אַרְגִּישׁ

כְּמוֹ צָמְחוּ מִתַּחְתַּי שָׂרִיגִים וְעָלוּ וְלָפְתוּ

צַוָּארִי וְרֹאשִׁי, וּסְבוּכָה אֲנִי כָאן כְּבָר לָעַד.

הִנֵּה פֶצַע זֶה בְּשׁוֹקִי, גּוּשׁ הַדָּם שֶׁהִקְרִישׁ –

כָּאן הוּא חוּט בְּמַטְוֶה, כָּעֵצִים, כַּבָּתִּים, כָּרְחוֹבוֹת.

אַךְ מַה תֹּאַר לוֹ שָׁם וּמַה קֶּשֶר? הַרְפַּתְקָה אֱוִילִית!

וּבְכָל זֹאת לֹא אֵדַע. הַחַגִּים מִתְקָרְבִים, וַאַהֲרֹן

תָּאֵב לְהִכָּנֵּס לִכְהֻנָּה. וְאַתָּה, מַה תַּעֲשֶׂה?"

"אֶשָׁאֵר. כָּאן הַזְּמַן בְּרֵאשִׁית, וְכָל קֹרֶט עָמָל

הוּא יְהִי וְכִי־טוֹב בַּהֲוָיָה הַעוֹלָה מִתּוֹךְ תֹּהוּ.

וַהֲרֵי זֶהוּ הַחוּשׁ הָאָבוּד מֵאָז שַׁבְנוּ מִקְּרָב –

מְקוֹם הִצַּלְנוּ עוֹלָם – אֶל חֶדְרֵנוּ הַקָּט מְקוֹם פִּתְאֹם

נִתְיַתַּרְנוּ, נִכְוַצְנוּ. כָּאן חַיַּי, כְּבָר הַשָּׁם לֹא מוֹשֵׁךְ.

נִסְפַּחְתִּי לְנֹעַר עוֹבֵד בְּרָמַת־יוֹחָנָן.

הַשָּׂדוֹת, הַכְּרָמִים וְהַיֶּרֶק נֶאֱנָקִים לַעֲבוֹדָה.

יָשַׁנְתִּי שָׁם אֶמֶשׁ בַּגֹּרֶן". הִסְתַּכְּלָה בְּפָנָיו:

כָּל מְרִי לִגְלוּגָיו נִתְנַדֵּף. הוּא שָׁקַט, נִצְטַלֵּל.

רָמַת־יוֹחָנָן! נִזְכְּרָה: סְנָאִים בּוֹעֲרִים.

הַס! לֵיל וּדְמָמָה, שָׁרָשִׁים רוֹחֲשִׁים בַּאֲדָמָה,

וְעֻבְּרֵי־אִילָנוֹת דּוֹחֲפִים רָאשֵׁיהֶם הַעִוְרִים,

הַאֻמְנָם לֹא יָכֹלְתִּי לְחֵיק אֲדָמָה הִתְמַכֵּר?

“אַל נָא זְהָרָה תֵּלְכִי אִם יֵלֵךְ”. הִיא הִרְגִּישָׁה אֶת חֹם

אֶצְבָּעָיו עַל יָדָהּ, רָאֲתָה פַנָּסָיו הַזְּרוּחִים

וּפִיו הַפָּעוּר בְּתַחֲנוּן. עַכְשָׁו הוּא כְּכוֹס

מְפַלֶּלֶת לְרָסִיס עוֹד אֶחָד עַד גָּדוֹת יִמַלְאֶנָּה.

גַם הָרָסִיס הִתְעוֹרֵר אֶל הַכּוֹס… אַט שָׁלְפָה אֶת יָדָהּ.

ד

וְלֵיל אֶחָד בִּקַּרְתִּיהָ בְּגַחַ"ל. פָּתְחָה לִי דַּלְתָּהּ,

וְעַל פָּנֶיהָ שִׁגּוּשׁ וְעָקָה. וָאֹמַר לְהִסּוֹג.

"לֹא כִי תִכָּנֵס. הֲגִיגַי בְעִרְבּוּל. טוֹב אִם יֵשׁ

נָכְחוּת מְפַקְּדָה שֶל יָדִיד". אָז סִפְּרָה עַל יָמִים

רִאשׁוֹנִים וְקַלִּים, עַל אַהֲבָה שֶׁהִתְחִילָה בָהָר,

עַל נַפְתּוּל עִם שִׁבְעִים הִנּוּמוֹת שֶׁעַל פְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם,

עַל עֲלוֹת הָאָדָם בַּמֵּצַר וְנָפְלוֹ בַהֲפוּגָה,

עַד הַמִּכְתָּב שֶׁבְּיָדָהּ: "וּמָחָר לְסַדֵּר מַסָּעִי

לְחֵיפָה אֵצֵא; אִם אֲהַבְתִּנִי תִּסְעִי עִמָּדִי,

אוֹ אֶסַּע – הַבְּרֵרָה בְּיָדֵךְ – לְבַדִּי, אַהֲרֹן".

“וְאֵיכָה אֶבְחַר”, שָׁאֲלָה, "מַה תְּשׁוּבָה אוּכַל תֵּת?

אֵי חַפֵּשׂ הַנִּמּוּק הַכָּבֵד לְהַשְׁלִיךְ עַל הַכַּף?

עַל כָּל שַׁעַל אַפְסִי בָּא הַשֵּׂכֶל הַטּוֹב וּמְיָעֵץ

וּמְפַטְפֵּט. אַךְ עֵת צַעַד נִשְׁקָל שֶׁבְּתַחְתִּית אֲדָמָה

יַסַּע יְעָרוֹת שֶׁל גְּזָעִים מֵעוֹלָם לְמִשְׁנֵהוּ,

יֵרָדֵם כְּמוֹ כֶלֶב זָקֵן תַּש לִלְחֹם עִם זְבוּבִים".

הִיא עָמְדָה מוּל הַיָּם הָאָפֵל וּפַרְגּוֹד כּוֹכָבִים,

גַּלִּים הִתְחַבְּטוּ כִּכְלוּאִים וְחוֹתְרִים לְמוֹצָא.

אֵי־מִשָּׁם נִשְּׂאוּ צְלִילֵי־וַלְסְ וְנֹאחֲזוּ בִצְלִילֵי

“בְּעַרְבוֹת הַנֶּגֶב”. הִרְכַּנְתִּי רֹאשִׁי עַל מַעֲקֶה,

הִרְהַרְתִּי: אָרֹךְ הַנָּתִיב שֶׁעָבַרְתְּ עַד הֲלֹם,

וְחָשַׂפְתְּ כָּל תִּפְאֶרֶת נַפְשֵׁךְ מִתּוֹךְ סְבֹל וְקָרְבָּן.

מִי תְבֹעַ יָכוֹל עוֹד יוֹתֵר: כָּל אָשְׁרֵךְ, כָּל חַיַּיִךְ?

וְגַלִּים מַשְׁאִירִים מַשֶּׁהוּ עַל הַחוֹף עֵת יִסּוֹגוּ,

וּמַשֶּׁהוּ מֵהַחוֹף מְרַנֵּן גַּם תּוֹכָם כְּבָר לָעַד.

וּבְכָל זֹאת בּוֹ בִזְמַן לְבָבִי הָאַכְזָר לָהּ שִׁוַּע:

הַתִּפְאֶרֶת הִיא חוֹב עַד הַסּוֹף, עַד הַסּוֹף. הִיא הִמְשִׁיכָה:

"לַחֲזֹר כָּל הַדֶּרֶךְ אִתּוֹ, וְאַחַר בְּנוֹף־שֶׁקֶט

לַתְחִיל מִשְׁעוֹלֵנוּ שֶׁלָּנוּ! מַה תּוֹר שָׁם כָּעֵת?

שַׁלֶּכֶת. יָמִים קְרִירֵי־שֶׁמֶשׁ. עָלִים שֶׁכֹּה דַקּוּ

עַד אֲבֹד כָּל מַמָּש מִלְּבַד זִיו, חֲתִיכוֹת זִיו צָהֹב,

נִתָּקִים וְצוֹנְחִים שָׁבוּעוֹת שָׁבוּעוֹת לְלֹא הֶרֶף,

כְּמוֹ יִפְעַת כָּל נִשְׁמַת הָעוֹלָם מִשְׁתַּפֶּכֶת.

מָה אָהַבְתִּי אֲזַי הִתְהַלֵּךְ יְחֵפָה שָׁם בַּגַּן,

מְקוֹם תֹּם הָרְחוֹבוֹת, בְּמָטָר וּבְנָהָר שֶׁל זָהָב!

כָּאן הַכֹּל כֹּה קָשֶׁה, כֹּה מְחֻדָּד, כֹּה סַלְעִי וְקַלְעִי,

בְּלִי רַחֲמִים שֶׁל מַעֲבָר.

וְהַמֵּתַח כֹּה עַז עַד כֻּלָּנוּ כִּסְלִיל עֲנָקִי

שֶׁכְּבָלִים זֶה לְכָאן זֶה לְכָאן יַחֲזִיקוּהוּ תָּמִיד

מְהֻדָּק וּמְבֹרָג.

וְהַשֶּׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת לִפְנֵי וְלִפְנִים כְּמוֹ פָצַע".

מְגֹעֶשֶׁת עָמְדָה וְעֵינֶיהָ הִרְשִׁיפוּ מַרְדּוּת.

אָז מֵעֹמֶק סַעֲרָהּ בָּא לַחֲשָׁהּ הַצָּלוּל: "צְעִירִים

כְּמַרְנִין הֵבִיאוּ מִנְחָה יוֹתֵר עֲשִׁירָה.

וִיקוֹד־אֲבָרַי אַט יֵקַד, וּשְׁבִיב־אֵשׁ לֹא יָגִיחַ

לְהַטְרִיד שְׁבִיל־שַׁחֲרִי, חָק־יוֹמִי.

בָּעֵמֶק עַכְשָׁו,

בְּחֶדֶר פָּתוּחַ לְסַהַר אוֹ בִקְצֵה עֲרֵמָה,

נַחוּם יָשֵׁן שְׁנַת עוֹבֵד.

נוּם בֹּעַז שֶׁלִּי, רוּת כְּבָר הוֹלֶכֶת בַּגֹּרֶן

לְסוֹד כָּל חַיֶּיהָ.

אֶתְנַטַּע, שְׁתִיל־רֵאשִׁית, רִאשׁוֹנָה, אִם לְדוֹר אַחֲרֵי דוֹר.

וְאָדָם לְאָרְכּוֹ הוּא כְמוֹ עַם לְרָחְבּוֹ. כָּאן אַהֲבָה

חֲשָׁאִית וַאֲרֻכָּה־אֲרֻכָּה".

הִיא פָתְחָה אֶת יָדָהּ וְנִשְׁמַט הַמִּכְתָּב, וְלָרֶגַע

רִפְרֵף מְהַסֵּס, הִתְנַדְנֵד לְלֹא דַעַת לְאָן,

אַף חָזַר לְמוֹטוֹת הַמַּעֲקֶה. אָז נֶחְטַף וְנֶעְלַם.

כְּבָר הַרְחוֹב נִתְרוֹקֵן, נִשְׁתַּתֵּק. מְפֹעָם הִתְהַלַּכְתִּי

לְצֶלַע הַיָּם וָאֶשְׁאַל: מִי רוּחַ הֶעֱרָה

עַל עוּלֵי אִילָנוֹת לְתַקֵּן חֵטְא הַיַּעַר כֻּלּוֹ,

תַּרְשִׁישָׁיו וּנְגִידָיו?

זֶה כֹחַ, זֶה חֶסֶד, זֶה יֹפִי – מִמָּה צִנּוֹרוֹת?

הָלוֹךְ וְחָזוֹר הִתְהַלַּכְתִּי פְעוּר־תְּהִיָּה.