לרעיתי מלכה
שספגה בדממה את הפחד והשגב של מצור ירושלים

בקובץ זה מכונסים שירים שכתבתי מאז הופיע ספרי “אנחנו הדור”, ורק אותם שיש בהם משהו מימינו הנוראים עת עבר העולם, כה מיהר לעבור, מצהלת נצחון למבוכה ותהייה, ועמנו עלה מקברות ולבש מלכות כבדה.
היש טמיר בין שני התהליכים הללו? היש כאן רמז־יעוד לישראל? מי בהיר־העינים ויראה, מי אמיץ־כוח ויאמין?

שער ראשון: אדם ותוהו

מאת

ישראל אפרת

---

אָדָם וְתֹהוּ: פּוֹאֵמָה

מאת

ישראל אפרת

יָצָאתִי בִּמְרוֹם הָרֵי־בֶּרְקְשִׁיר לַלֵּיל הַצּוֹנֵן

צְפוּף כּוֹכָבִים לְבָנִים וְחַדִּים מִנְּתִיבַת הֶחָלָב

עַד שׁוּלֵי הָרָקִיעַ, מְקוֹם בַּקַּרְקַע הִתְפַּלְּשׁוּ מַזָּלוֹת, –

מְגִלָּה כְּחֻלָּה וְקָרָה חֲרוּתַת הִירוֹגְלִיפִים:

סֻלָּמוֹת וּמְנוֹרוֹת, שַׁלְשֶׁלֶת וְגַרְזֶן וְתַרְוָד,

עִגּוּלִים, אוֹת שִׁין עַל תָּגֶיהָ, וְקַוִּים שְׁאוּגִים –

כְּמוֹ חַרְטוֹ שֶׁל עִוֵּר מְגָרֵד נוֹאָשׁוֹת וְאֵין פּוֹנֶה;

וְקוֹל הִתְפָּרֵץ מִלִּבִּי: מִי יוּכַל וְיוֹרֵנִי

כְּתָב זֶה שֶׁל כּוֹכָבִים, וְנִקְרָא וְנָבִין הַבָּאוֹת!

לוּ נִמְצְאוּ תָוִים אֵלֶּה עַל אֶבֶן אוֹ קִיר,

הָיוּ דוֹרוֹת עֲמֵלִים, דּוֹר מַנְחִיל עֲמָלוֹ אֱלֵי דוֹר

עַד מָצְאָם סוֹף־סוֹף הַמַּפְתֵּחַ לַקּוֹלוֹת הַדּוֹפְקִים;

וְלָמָּה יִגָּרַע הַכְּתָב עֵת הוּא זִיו וּבַשַּׁחַק?

רְאוּ, הֵם פּוֹצְרִים בִּקְרִיצוֹת־שַׁלְהָבוֹת: קִרְאוּנוּ!

וַאֲנַחְנוּ כֹּה נְבוֹכִים, וּלְשַׁד שִׁדְרָתֵנוּ – רְתֵת

מִפַּחַד הַקֵּץ, עוֹרִֵרְנוּהוּ מִשְּׁנָת בִּמְאוּרָתוֹ

בְּאֶצְבְּעוֹת סַקְרָנוּת מְחֻצֶּפֶת, עַד גְּדַל־נִצְחוֹנוֹת

מִדַּפֵּק לְחִנָּם עַל לִבֵּנוּ. הוֹרוּנוּ, כּוֹכָבִים,

אֵיךְ בָּאנוּ הֲלֹם? אָנָה נֵלֵךְ? מַה נְּיַחֵל?

שִׁיר אֶחָד

אָחַז אֱלֹהִים בַּתֹּהוּ וַחֲצָבוּ לִרְסִיסִים,

כְּלָאָם בְּתָאִים שֶׁל בְּלִימָה וַעֲשָׂאָם לְבֵנִים

לְבִנְיַן עוֹלָמוֹ. אֶחָד הָרָסִיס שֶׁנִּמְלַט

וְרִחֵף וְחִכָּה. וְאֵל יָצַר יְצוּרָיו וְטָבַע

כָּל אֶחָד בְּחוֹתֶמֶת כִּי־טוֹב; וְעֵת כִּלָּה כָל מְלַאכְתּוֹ,

וְעֵינוֹ הִקִּיפָה מְרוּצַת גַּלְגִּלִּים וּשְׁמָשׁוֹת

תּוֹךְ תְּהוֹם וְאֵין־סוֹף, כְּסוּסִים עִם רַעֲמוֹת־שַׁלְהָבוֹת

שֶׁרַחֲבֵי פִּרְאוּתָם מִצְטָרְפִים לְאֶחָד שֶׁל יֹפִי, –

בְּרֹן אֱלֹהִים ''טוֹב מְאֹד" עִם מַקְהֵלַת עוֹלָמוֹת, –

הִתְגַּנֵּב הָרָסִיס וַיִּתָּקַע בְּתוֹךְ עֵץ הַדָּעַת.

רָאָה הַבּוֹרֵא בַּחֲרָדָה מֶה עָשָׂה לוֹ תֹהוּ

בְּאֶמְצַע גַּן־עֶדְנוֹ עֵת עָמַד לְקַדֵּשׁ שַׁבַּתּוֹ,

אָסַר הַפְּרִי עַל אָדָם וְהֶחְמִיר אֶת עָנְשׁוֹ

וְחָזַר אֶל עָל, וְצֵל יָרַד עַל זִיו הַשַּׁבָּת.

שָׁרְצוּ יְצוּרִים בְּמַיִם בַּאֲוִיר וּבְיַבָּשָׁה.

דָּבְקָה כָל אֶבֶן בַּאֲחוֹתָהּ וְנַעֲשׁוּ רֵחַיִם

וְטָחֲנוּ יַחְדָּו אֶת קֶמַח הַדּוֹרוֹת הַלָּבָן,

וְהַנָּהָר הָאָפֵל אֶת קְצוֹת הַגַּלְגִּלִּים הֵנִיעַ:

הֵצִיץ הָרָסִיס בְּעַד סִיקוּס־אִילָנוֹ וְרָאָה

אָדָם וְחַוָּה מִתְהַלְּכִים עֲצוּמֵי־עֵינַיִם

לְאֹרֶךְ הַנָּהָר וּקְרֵבִים לְאִילָן הַדַּעַת,

הֵחֵל לְהַתְסִיס וְלִבְחוֹשׁ עֲסִיסִים בְּפִרְיוֹ.

קָח אֶת הַחֵשֶׁק הֶעָכוּר וּבִתְרוֹ לִשְׁנַיִם,

הִזָּה עַל חֶצְיוֹ נְטָפִים מְרִירִים כְּהַזּוֹת

אֵם גּוֹמְלָה תִינוֹקָהּ מִיץ־לַעַן עַל פִּטְמוֹת שָׁדֶיהָ,

וְזִלַּח עַל חֶצְיוֹ הַשֵּׁנִי רְסִיסֵי הַדַּעַת

עַד חָמְרוֹ הִזְדַּכֵּךְ וְנֶהְפַּךְ כְּיַיִן לִבְדֹלַח,

מִשְׁתַּקֵּף־מִצְטַחְצֵחַ בְּאַסְפַּקְלַרְיוֹת שֶׁל עַצְמוֹ,

מִתְגַּוֵּן בְּאַלְפֵי גְוָנִים, וְדַקִים עֲדָנָיו.

קָח אֶת הָרֶגַע הַקָּט שֶׁל חֶמְדָּה וּמְתָחוֹ,

וּדְרָכוּ בְכֹחַ עַד כְּפָפוֹ, וְעִגְּלוֹ עִגּוּלִים

מוֹלִיכִים אַט פְּנִימָה חֶלְזוֹנִית לַטַּבּוּר הַבּוֹעֵר,

וַיְהִי דֶרֶךְ וּטְפִיפָה וּמְחוֹלַת מַחֲנָיִם. תִּבְּלוֹ

בִּטְעָמִים מְגָרֵי עֵינַיִם שְׂפָתַיִם וּזְרוֹעוֹת,

כָּל אֵבֶר וְעָנְגּוֹ, כָּל אֵבֶר וְצַעֲרוֹ – טְעָמִים

מַאֲרִיכִים־מְקַצְּרִים הַכֹּחַ לָשֵׂאת כַּד הַיַּיִן

עַד הַגֵּו כֻּלוֹ נִחָר וְשׁוֹאֵג לַכַּד מֵחֲרֵרָיו.

כֹּה הִשְׁלִיט הָאָדָם עַל תְּשׁוּקָה, וְאִטֵּט צְעָדֶיהָ

לַחֲזוֹת עַל דַּרְכָּהּ גִּלּוּיִים רִאשׁוֹנִים שֶׁל דָּעַת.

אָכַל הָאָדָם הַפְּרִי מִיָּדָהּ שֶׁל חַוָּה,

קִמַּט אֶת מִצְחוֹ הַנָּמוּךְ עַל עֵינָיו הַסְּגוּרוֹת,

הוֹשִׁיט יָד כְּבֵדָה וּשְׂעִירָה לְשִׁכְמָהּ הַלָּבָן

שֶׁל חַוָּה אֲטוּמַת־תְּהִיָּה, וַתֵּפֶן וַתֵּלֵךְ.

אַךְ דֶּרֶךְ עַפְעַפָּיו סָפַג לְבַנְבַּנּוּת חֲמִימָה

מִתְנַעַנְעָה תּוֹכוֹ כְּפֶרַח מִתַּחַת לַמַּיִם,

מִתְפַּשְּׁטָה־מִתְכַּוְּצָה עִם תְּנוּדַת הָאֹפֶל בְּנַפְשׁוֹ.

הוֹרִיד אֶת מִצְחוֹ עַל עֵינָיו וְהִצְעִיד אֶת רַגְלָיו.

מְצָאָהּ עִם שְׁקִיעָה עַל בְּרֵכָה כִּמְחַכָּה לְבוֹאוֹ,

לָפַת אֶת חֶלְקַת צַּוָּארָהּ מִתַּחַת שְׂעַר רֹאשָׁהּ

עַד עָבַר בָּהּ רֶטֶט, וַתִּקְפֹּץ הַמַּיְמָה וַתַּפְחֵד

בַּרְבּוּרִים לְבַנִים שֶׁנָּמוּ וְרֹאשָׁם עַל גַּבָּם.

רָבַץ הָאָדָם עַל צִדּוֹ בַּלַּיְלָה הַמְכֻכָּב

וְיָדָיו וְרַגְלָיו מוּשָׁטוֹת כְּחַיָּה מְנַמְנֶמֶת.

צָפָה וְעָלְתָה מֵעָמְקוֹ הַדְּמוּת הַלְּבַנְבַּנָּה

דֶּרֶךְ אֶלֶף סִפּוּנִים וַעֲנָנִים עַד בָּאָה תּוֹךְ מֹחוֹ,

שָׁלְחָה יָד וְהִדְלִיקָה נֵר קָט לִפְנֵי מַרְאַת זִכְרוֹנוֹ.

הִתְחַלְחֵל הָאָדָם: מִי, אַתְּ? קָם וְקָפַץ עַל רַגְלָיו,

וְצָנַח מְאֻכְזָב עַל צִדּוֹ. וּתְמִיהוֹת בּוֹ כְּבֵדוֹת

כְּאֹרְחָה שֶׁל גְּמַלִּים נִרְדָּמִים הִשְׂתָּרְכוּ בְמַעְגָּל:

  חוּץ בָּא תּוֹךְ אֲנִי,

  וַאֲנִי עוֹד כָּמֵהַּ.

  הַאִם הַחוּץ שֶׁבָּאֲנִי

  לֹא הַחוּץ שֶׁבַּחוּץ?

  וּמָה הָאֲנִי וּמַה חוּץ,

  מִי מִשְּׁנֵיהֶם יְרַמֶּה?

  חוּץ עוֹבֵר וָמֵת,

  הוּא חַי בָּאֲנִי.

  עֵת יִגְוַע גַּם הוּא

  אֵיפֹה יְחִי,

  הָאֲנִי?

  וּמַה הוּא הָאֲנִי:

  חֶדֶר־צְלָלִים אוֹ אֵל?

וְאֶחָד הַגָּמָל בְּקוֹל גְּרָר־שֶׁל־מִטָּה יְנַסֵּר:

  הָאֲנִי הוּא דַּבַּשְׁתִּי

  הַנּוֹשֵׂא מַשָּׂאוֹת

  מִי יוֹדֵעַ שֶׁל מִי.

פִּתְאֹם קָפַץ הָאָדָם וְגָעָה לְתּוֹךְ גִּגּית הַלַּיְלָה,

וְכָל אֹרְחַת הַגְּמַלִּים גָּעֲתָה אִתּוֹ בְּמַעְגָּל.

הִיא בָאָה עִם שַׁחַר, וְזֶה מוּל זוֹ עָלוּ בַגַּלְגַּל.

עַתָּה פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה עֵינֵיהֶם וּמְלֵאוֹת יְקוֹד.

הוּא סוֹקֵר שָׁרְרָהּ וְשָׁדֶיהָּ וּבְשָׂרָהּ הַחִוֵּר

וּכְתֵפֶיהָ הָרָפוֹת שֶׁיָּכוֹל בְּכַפָּיו לְמוֹלֵל.

הִיא צוֹפָה בְּחָזוֹ הַשָּׂעִיר, בְּאֹמֶץ גֻּלְגָּלְתּוֹ,

וּבְשׁוֹקָיו מוּצָקִים כִּשְׁתַּיִם מַצָּבוֹת שֶׁל אַלּוֹן.

וְהַנָּהָר הָאָפֵל, יְקַר כָּל סוֹדוֹתָיו שֶׁל שַׁדַּי,

מִשְׁתָּאֵג: מִי הוֹרֵס בְּאוֹר אֶל עִמְקֵי תַעֲלוּמָה?

הֵם עוֹלִים מִשָּׁלָב לְשָׁלָב. כְּבָר נוֹגְעוֹת הַזְּרוֹעוֹת,

וְעֵינַיִם שׁוֹתוֹת, וַאֲבוּקַת־הַדַּעַת מוּרָמָה;

וְכָל הַהֲוָיָה מִתְעַוְּתָה־מִתְכַּוְּצָה מִבּוּשָׁה.

הָבְקְעוּ־חֻלְּלוּ קָדְשֵׁי קֳדָשָׁיו שֶׁל עוֹלָם!

כְּבָר הֵם עוֹמְדִים מִמַּעַל, מִתְחַבְּקִים מִתְהַדְּקִים בְּרֶטֶט,

כְּבָר הַשְּׁנַיִם אֶחָד, וְאַט אַט מִתְעַצְּמוֹת עֵינַיִם,

וְלוֹפֵת הָאֶחָד אֶת עַצְמוֹ, אֶת הַדְּמוּת מִבִּפְנִים.

וְשַׁאֲגַת חִלּוּל וְהֶרֶס מתְגּבְּרָה וְעוֹלָה, –

עַד כָּבְתָה הַדַּעַת, הַדְּמוּת מִבִּפְנִים מִסְתַּלֶּקֶת,

הַגַּלְגַּל הִתְנַעְנַע, וְהֵם נָפְלוּ לַנָּהָר הָאָפֵל.

וְשֶׁמֶשׁ עֵת רָם יָשְׁבוּ־תָפְרוּ בְּדִמְעָה חֲגוֹרוֹת,

וְהַתֹּהוּ הִסְתַּכֵּל בְּחִיּוּךְ בְּעַד סִיקוּס־אִילָנוֹ.

שִׁיר שֵׁנִי

רֵאשִׁית הַדַּעַת – עֲרִיגָה,

רֵאשִׁית עֲרִיגָה – הָאִשָּׁה.

וְהַחֻלִיָה הַשְּׁנִיָּה מַה הִיא?

מֶרֶד וּמְרִי.

וְרֵאשִׁית הַמְּרִי – אֱלֹהִים.

קַיִן כְּסוּי־שֵׂעָר, שְׁפַל־מֵצַח וְאַלָּה בְיָדוֹ,

שַׁח־גַּב מֵעַכּוּזוֹ כַּאֲלַכְסוֹן בֵּין יָשׁוֹב וְעָמוֹד,

וְעֵינָיו הַקְּטַנּוֹת מְטַיְּפוֹת כְּמוֹ אוֹרְבִים לוֹ סָבִיב.

וְהֶבֶל חֲלַקְלַק וּוָרֹד וִישַׁר הָרַגְלַיִם,

מַחְמָלָם שֶׁל אָב וְשֶׁל אֵם כִּגְדִי חָבִיב וָרַךְ.

אַךְ הַגְּדִי כְבָר טֹרַף; וְקַיִן מְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם,

נִרְדָּף מִקוֹל אֱלֹהִים לְלֹא הֶרֶף, וּשְׁדוּד־

קְטֹרֶת־הַמְּנוּחָה הָעוֹלָה לְכָל אִישׁ מֵאֲדָמָה.

וְנִזְקָק לוֹ כֶלֶב צָרוּעַ: אָנֹכִי אֶרְחָמְךָ.

לֵיל חַם וּדְחוּס־אֹפֶל. מֵזִיעַ הַקּוֹץ וְהַדַּרְדַּר

כְּעֵינַיִם שֶׁל גָּפְרִית יְרֻקָּה מַבִּיטוֹת בְּזַעַם.

וּפִתְאֹם חָזִיז! וְקוֹל גֻּלְגַּל וְנֻפַּץ בְּרַעַם.

קַיִן גָּהַר בֵּין צוּרִים וּסְלָעִים עַל גִּבְעָה מִזְדַּקְרָה

וְכֻלּוֹ מְזֻעְזָע מִפַּחַד וְעַזּוּת גַּם יָחַד:

"עוֹד פַּעַם, אֱלוֹהַּ?

עוֹד פַּעַם: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?

כְּמוֹ חַיָּיו מִתְחַדְּשִׁים לַבְּקָרִים וַאֲנִי תָמִיד הוֹרְגוֹ,

וְאַתָּה בָא תָמִיד בְּתְמִיהָה: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?

כַּמָּה זֶה כְבָר עֲנִיתִיךָ: אֲנִי לֹא הֲרַגְתִּיו.

אוֹתְךָ, רַק אוֹתְךָ, אֱלוֹהַּ, בִּקַּשְׁתִּי הֲרֹג.

וְסֶלַע, יָרִיתִי אֵלֶיךָ, נִקְלַע אֶל שָׁמֶיךָ.

אֵיךְ אֵדַע שֶׁפִּתְאֹם יַט שְׁבִילוֹ וְסַב אֲחוֹרַנִּית

וְעַל אָחִי הָרַךְ בְּכָל כָּבְדּוֹ הַסֶּלַע יָנוּחַ?

כִּי עוֹד הַיְקוּם בְּחִדּוּשׁוֹ וּכְבָר הַנְהָגָתְךָ גִּלִּיתָ:

מַשּׂוֹא־פָנִים, אִי־צֶדֶק, חִרְחוּר מְדָנִים בֵּין אַחִים.

וְאָנֹכִי חִבַּבְתִּיו. לֹא יָדַעְתִּי הֶיוֹתוֹ בַשָּׂדֶה.

וְכֹה נֶהֱרַג אָחִי, וְכָל אֶצְבַּע לִי שְׁלוּחָה בְּשִׂטְנָה:

הִנֵּה שָׁם הָרוֹצֵחַ,

הִנֵּה שׁוֹפֵךְ הַדָּם!

גַּם הַחַיּוֹת הַמְזַנְּקוֹת אֵלַי מִתּוֹךְ יַעַר בְּטֶרֶף

נֶעֱצָרוֹת מִסְּבִיבִי, נִצָּבוֹת כְּחוּג עֵינֵי־אֵשׁ,

לֹא תִקְרַבְנָה לְצַמֵּת אֶת חַיַּי, רַק צוֹפוֹת בְּזַעַף,

כְּמוֹ מֻזְהָרוֹת: יֵשׁ צֹרֶךְ לִשְׁמֹר מַה יֵּשׁ צֹרֶךְ לִשְׂנֹא.

לָמָּה זֹאת לִי עוֹלַלְתָּ, אֱלוֹהַּ?

הַאֵשׁ לְךָ אַחַת? עַל מָה לֹא רָצִיתָ קָרְבָּנִי?" –

וּבְרָקִים הִתְרוֹצְצוּ, רַעַם בְּלִי הֶרֶף הִתְגַּלְגֵּל.

קַיִן קָפַץ וּפָתַח בִּזְריקַת אֲבָנִים הַשָּׁמַיְמָה,

שֶׁנָּפְלוּ זוֹ עַל זוֹ וְהִתִּיזוּ רְשָׁפִים מִסְּבִיבוֹ,

וּקְרָב נִטַּשׂ בֵּין מַטָּה וּמָרוֹם, בֵּין אָדָם וָאֵל.

אֵל הִשְׁלִיךְ רְעָמָיו וּבְרָקָיו, וְאָדָם – אֶת סְלָעָיו,

וְהַכֶּלֶב הָאֻמְלָל הִסְתַּכֵּל מִתּוֹךְ קִטְעֵי יְלֵל. –

פִּתְאֹם חָבַט חָזִיז אַלּוֹן רָם וְהֶעֱלָהוּ בְּלַהַב.

קַיִן עָמַד מְרֻתָּק מוּל אַלּוֹן זֶה בוֹעֵר,

מוּל זוֹ חָיָּה עֲנָקִית שֶׁזְּרוֹעוֹת לָהּ צוֹמְחוֹת לִרְגָעִים

וּנְשִׁיקָתָהּ כִּלָּיוֹן, וְחִבּוּקָהּ כִּלְפִיתַת הַדֹּב.

זֹאת אוֹתָהּ הָאֵשׁ לָהּ קָרְבָּנוֹ לֹא זָכָה, וְאַחֶרֶת;

זֹאת אוֹתָה תַּעֲלוּמָה אַךְ בּוֹעִֵר בָּהּ יֹפִי אַכְזָרִי.

לוּ יָכֹל הִתְגַּנֵּב וֶאֱחֹז דֻּבָּה זוֹ בְּשׁוֹקָהּ

וְכָלְאָהּ בַּשְּׁבִי לִהְיוֹת עִמּוֹ לְעֶזְרָה בַּצָּר!

וְאֵי מְקוֹם כְּבוֹדָהּ, אֵי תָנוּם אֵת מְלֵאָה קֵבָתָהּ?

וְכַמָּה רְשָׁפִים מִצְטָרְפִים לְלָשׂוֹן שֶׁל אֵשׁ?

תֹּהוּ גִשֵּׁשׁ בְּמֹחוֹ, גֶּשֶׁם רַד כְּמַטְבְּעוֹת עַל טַס,

קַיִן נִכְנַס עִם כַּלְבּוֹ הַמְּצֹרָע לְנִקְרָה לְשֵׁנָה.

קַיִן גָּח מִנְּקִיקוֹ. רָפַף בְּעֵינָיו הַקְּטַנּוֹת

מוּל שֶׁמֶשׁ־צָהֳרָיִם. כֹּה וָכֹה הִבִּיט כְּדַרְכּוֹ

פֶּן חַיָּה בַּמָּאֲרָב אוֹ אִישׁ. גָּחַן, הִֵרִים שְׁנֵי סְלָעִים,

הִכָּם זֶה אֶל זֶה כְּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּצִלְצְלֵי שָׁמַע,

אוֹ קָרָא לַאֲנָשִׁים מִקַּצְוֵי הָעוֹלָם לַאֲסֵפָה

בָּהּ בְּשׂוֹרָה חֲשׁוּבָה יְבַשֵּׂר. הוּא הִקִּישׁ עַד גִּצִּים

זִנְקוּ עַל זְרוֹעָיו, עַל פָּנָיו. הוּא כָרַע עַל בִּרְכָּיו

וְהִמְהִיר הַמְּחִי, אוּלַי זִיק יַדְבִּיק זִיק וִיהִי לַהַב.

הִשְׁתַּטַּח עַל קַרְקַע וְנִשְׁעַן בְּמַרְפֵּק וְהִקִּישׁ.

סַלָּמַנְדְּרָה אֲדֻמָּה הִתְיַצְּבָה מִמּוּלוֹ בְּלִי זִיז.

בִּרְקַב הַשַּׁלֶּכֶת בָּא לַהַב נָמוּךְ וְזָחַל

בִּשְׁבִיל צַר כְּמוֹ שְׁפִיפוֹן עַד שֹׁרֶשׁ מְיֻבָּשׁ שֶׁל אֹרֶן,

וְעָלָה וְלָחַשׁ, וְרוּחַ לִטְּפַתּוּ בְחִבָּה.

פִּתְאֹם קוֹל שֶׁל שׁוֹט, וְהַדֻּבָּה הַזּוֹרְחָה הוֹפִיעָה,

וַתְּקַפֵּץ בְּגִילָה מִבַּד אֱלֵי בַד שֶׁל הָאֹרֶן,

וּמֵאִילָן לְאִילָן, וְהָלְכָה וְגָדְלָה כָּל רֶגַע.

אָז הַיַּעַר יָרָה אֶת קְוֻצּוֹת עֲשָׁנוֹ עַל עֵינֶיהָ;

וְהִיא קִפְּצָה וְחִבְּקָה, וַיִּתְלַקַּח הַיַּעַר הַקַּדְמוֹן.

עִצִים בּוֹעֲרִים נָפְלוּ מִכָּל צַד; וַהֲמוֹן חַיּוֹת,

אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים שֶׁנְהַבִּים וְקַרְנֵי הַצְּבִי,

וְאֻמְלְלֵי־גָדְלָם בְּנֵי דִינוֹסוֹרִים זַחְלָנִים,

הִתְרוֹצְצוּ נְבוּכִים בְּסִבְכֵי הַיַּעַר הָאָדֹם

וְקוֹלוֹתָם הֶחֱרִידוּ אֲוִיר.

           קַיִן הֵישִׁיר קוֹמָתוֹ.

הוּא חִטֵּט מִסְתּוֹרֵי־הַשָּׁמַיִם מִלֵּב חַלָּמִישׁ,

וַיְגַל אֶת אֲזֵן־אֱלֹהִים, סוֹד חֲזִיזוֹ וְרַעֲמוֹ.

עַתָּה שַׁדַּי גַּם הוּא. עַתָּה יַקְרִיב

לָאֵלוּת שֶׁל עַצְמוֹ וְיִרְצֶה קָרְבָּנוֹ בְּאֵשׁ.

עַתָּה גּוּרִי לָךְ, תֵּבֵל, מִפְּנֵי קַיִן הָרוֹדֶה בָאֵשׁ!

הוּא הִבִּיט הַצִּדָּה בְּבוּז עַל הַכֶּלֶב הַמְּצֹרָע,

וְעַל גְּרוֹנוֹ שָׂם יַד. הַלָּה הֵרִים אֶת עֵינָיו הַטְּרוּטוֹת

בְּהוֹדָיַת אֵין חֵקֶר. קַיִן הִדֵּק אֶצְבָּעָיו

וְחִנְּקוֹ בִּן רֶגַע וֶהֱנִיפוֹ וּזְרָקוֹ לַלַּהַב. –

וַיִּפֶן זְקוּף־קוֹמָה וַיֵּצֵא אֶל תֵּבֵל.

שִׁיר שְׁלִישִׁי

קַיִן בָּנָה לוֹ עִיר. שְׁרִיקוֹת וּנְגֹהוֹת,

עַד נֶפֶשׁ קוֹפְצָה וְנִנְעֶצֶת עַל חֻדֵּי הַחוּשִׁים,

כְּמוֹ נֹכַח בְּליסְטְרוֹת מַתְמִידוֹת. אָז גָּוְעָה דְמָמָה,

גָּוְעָה אַהֲבָה שֶׁגָּדְלָה חֲשָׁאִית בַּלֵּב

נָבְטָה בְרֵיחוֹת וְגוֹנִים וְהִבְשִׁילָה פִּרְיָהּ

עַד קָטְפָה הַחַמָּה בְּעַצְמָהּ אֶת הַפְּרִי בְקַרְנֶיהָ –

הָעִיר פָּרְמָה עוֹרָהּ שֶׁל אַהֲבָה בִּהְיוֹתָהּ עוֹד גַּרְעִין

וּזְרָקַתָּה לָאֵשׁ שָׁם נֻפְּצָה כִּזְרַע־תִּירָס בַּתַּנוּר.

גָוַע דְּמִי, גָּוַע פְּנִים, גָּוַע אֵל.

וְעֵת גָּחוּ גְדוּדִים לַקְּרָב מִתּוֹךְ שַׁאַג שִׁעְמוּם,

הִתְנַפְּלוּ מְשַׁחֲרֵי־לַדַּעַת עַל עוֹלָם נִתְרוֹקֵן

תּוֹךְ בֻּלְמוּס־שִׁכָּרוֹן וּזְלִילָה לֹא תֵדַע רְוָיָה,

טַפֵּס אִישׁ עַל אִישׁ וְחַטֵּט וְנַקֵּר וּקְרֹעַ,

כִּזְבוּבִים עַל פֶּגֶר. –

כָּךְ דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת, וְהָרֶגַע הַמְרוֹמָם הוֹפִיע.

בֵּין אַרְבַּעַת כּוֹכְבֵי־עָשׁ עֲרוּכִים כְּמוֹ רִסְפָּק, שֶׁסּוּסָיו

נִשְׁתַּלְּחוּ לְמִרְעֶה וּמֻדְלֶה בַּאֲלַכְסוֹן הַמּוֹט,

יוֹשֵׁב אָדָם עַל יַד קְנֵה־מִשְׁקֶפֶת וּפְרוּעָה לוֹ בְּלוֹרִית

וְעֵינָיו עַגֻלּוֹת וּגְדוֹלוֹת, הֵן עַצְמָן כּוֹכָבִים,

וְשָׁבִיט עַל אָזְנוֹ תָּקוּעַ וּפִנְקָס בְּחֵיקוֹ.

הוּא מַצְמִיד אֶת עֵינָיו אֶל עֵין הַמִּשְׁקֶפֶת וְצוֹפֶה

בְּעַרְפְּלֵי־זֹהַר רְחוֹקִים בְּסוֹף כָּל הָעוֹלָם;

וְנִשְׁעָן לַאֲחוֹרָיו, שָׂם זְרוֹעוֹ עַל מוֹט הָעֲגָלָה

וּמִשְׁתַּקַּע בְּהָגוּת: כָּךְ, בּוֹרְחִים לַעֲבָרִים הָאֵדִים

בְּפַחַז חָזֵיז. וְכָךְ הוֹלֵךְ הַיְקוּם וּמִתְרַסֵּק

כִּפְצָצָה חֲרִישִׁית,

כְּעָבִיט הַמֻּגְחָן וּמַרִיק אֶת שְׁפָכָיו הָאַיְנָה,

כְּצֶמַח שֶׁמְהִירוּת־הִתְעַנְּפוֹ הִתְנַפְּצוּת הִיא אִטִּית.

עוֹד קָט וְאֵינֶנּוּ. אוּלַי יֵשׁ קֶצֶב וּתְקוּפוֹת.

הַפַּעַם הָעוֹלָם מִתְפַּשֵּׁט, וְאַחַר יִתְכַּוֵּץ.

וְכָל הַהֲוָיָה לֵב דּוֹפֵק וְחַי.

לֵב שֶׁל מִי?

לְבַב אֱלֹהִים?

        חִישׁ קִפֵּד אֶת הַחוּט.

כִּי חִבֵּב לֶחֶם־הַסְּפָרוֹת הַקָּשֶׁה הַיָּבֵשׁ,

וְהָגוּת רַכְרַכָּה וּצְמִיגָה מַתְפִּיחָה עַד טִשְׁטוּשׁ

אֶת תָּאֵי הַמֹּחַ וּשְׁרִירָיו. הוֹרִיד שְׁבִיטוֹ וְכָתַב

בַּפִּנְקָס אַחֲרוֹנוֹת הַשּׁוּרוֹת, יְקָרוֹת כְּחוֹף

לוֹ קְרֵבָה אֳנִיָּה מִסּוּפוֹת מָה רַבּוֹת וּתְעִיּוֹת –

שִׁלּוּמִים לְעָמָל. הוֹצִיא שְׁעוֹן־זָהָב מְכִּיסוֹ

וּפָתַח כַּפָּרְתּוֹ. עַתָּה עוֹרֶכֶת חַוָּה קְצֵה־שֻׁלְחָן

וְרוֹתְחָה לוֹ חָלָב שֶׁיִּשְׁתֶּה וְתֶעֱרַב לוֹ שְׁנָתוֹ.

כָּל־כָּךְ בּוֹ הִפְצִירָה הַלֵּיל: אַל תַּעַזְבֵנִי. אֵיךְ תֵּדַע

אֶת רוּחוֹ הַחוֹגֵג בְּסַיְּמוֹ אֶת סֵפֶר הָעוֹלָם?

כֹּה אָרְכָה הַדֶּרֶךְ וְחַוָּה הֵן מֵרֹאש הִדְרִיכַתּוּ.

מַה פְּתַיּוֹת הַנָּשִׁים בְּחָשְׁבָן לִמְשֹׁךְ בַּחֲזָרָה

הַכַּד אֲשֶׁר פַּעַם הִגִּישׁוּ לְשִׂפְתֵי הַגֶּבֶר!

אָז קָם כֻּלּוֹ נוֹרָא וְזוֹהֵר, וְסִפְרוֹ הַכָּבֵד

מִתַּחַת שֶׁחְיוֹ. וְהַלְלוּהוּ כָל צִבְאוֹת שָׁמָיִם!

אֶל חִפָּה אֶת הַיְקוּם, כְּמוֹ כַלָּה, בִּצְעִיף־מֶשִׁי לָבָן,

אָדָם הֶעְפִּיל וְהֵרִים אֶת הַלּוֹט, חָשַׂף פְּנֵי הַהֲוָיָה.

אַל תִּשְׁאֲלוּ: תּוֹרָה מַאי כְּתִיב בָּהּ? גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת.

וְהַכְּתָב כְּתָב חַרְטֻמּים, רַק תְּרֵיסַר מַלְאָכִים יָבִינוּ.

אַל תִּשְׁאֲלוּ: אֵיךְ גּוֹרַל הָאֱנוֹשׁ תְּשַׁפֵֵּר וּתְרוֹמֵם?

קָשֶׁה הָאֱגוֹז, לֹא יְפֻצַּח בְּמַלְתְּעוֹת בַּרְזֶל.

וְהַגַּרְעִין לַקֵּבָה לֹא יִסְכֹּן, וּפְרִי עֵץ הַדַּעַת

מִצַּמֶרֶת הָעֵץ וּפִסְגָּתוֹ לַאֲכִילָה לֹא נִתַּן. –

הוּא נֶאֱחַז בְּחֶבֶל־כּוֹכָבִים מִדַּלְדֵּל מֵעַל עַיִשׁ

וְקָפַץ לָעַיִשׁ הַקָּטָן, מִשָּׁם אֶל הַצִּיר,

וּמִצִּיר אֶל כֵּס־קַסִּיּוֹפֵּיָה שֶׁכִּמְעַט הוּא עַל קַרקַע,

וַיִּצְנַח לָאָרֶץ וְעַפְרוֹת כּוֹכָבִים עַל בְּגָדָיו,

עַל פַּרְעוֹת קָדְקֳדוֹ הַקָּמוֹת, עַל רֹחַב כִּתְפוֹתָיו,

עֶל גַּבּוֹת עַפְעַפָּיו וּשְׂפָמוֹ. וַיֵּלֶךְ בָּאֹפֶל

בְּסִמְטָה מְקוֹם דַּלּוּת תְּמָרֵר וְתַמְרִיד הַנֶּפֶשׁ.

שְׁכוּרֵי־יַיִן יְשֵׁנִים עַל מַעֲלוֹת. מַנְגִּינַת בֵּית מַרְזֵחַ.

אִשָּׁה סוֹבְבָה צְבוּעָה. אִזְמֵל מְרַפְרֵף

וְאִישׁ נִכְוָץ וְנוֹפֵל.

אָדָם הָלַךְ מְעֻלַּף הֲגִיגָיו.

וּפִתְאֹם הִזְדַּקֵּר מִתַּחַת לְאַפּוֹ בַּר־נָשׁ

שְׁחוּז חֹטֶם וְקוֹל, פְּנֵי צִפּוֹר, שֶׁלֶף שָׂב שֶׁל זָקָן,

מְהַדֵּס עַל קַבּוֹ, וּבְכַפָּיו הַחוֹבְרוֹת נָח דְּבָר־מָה

כְּאוֹצַר־יְקָר: "אֲדוֹנִי,

רְאֵה, זֶה הַלֵּב מִתּוֹךְ אִישׁ עַתָּה נִרְצַח חִלַּצְתִּי.

רְאֵה, מְפַרְפֵּר עוֹד הַלֵּב. אֲבַקֶשְׁךָ, שִׂימֶנּוּ

תַּחַת קּנֵה־הַמִּשְׁקֶפֶת". אָדָם נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו: “זֶהוּ אָיֹם!”

"אַךְ פֶּלִאי, וְנֶהְדָּר מֵגַּלְגַּל אוֹ מַזָּל שֶׁל מַעְלָה.

מַה תּוֹכוֹ, אֲדוֹנִי?" "שַׁסְתּוֹמִים וּשְׁרִירִים לְהַשְׁאִיב

הַדָּם אֶל רַהֲטֵי הַגּוּף". "הַרְבֵּה יוֹתֵר, אֲדוֹנִי.

שִׂים עָלָיו מְשְׁקֶפֶת". "מְאוּם אָז לֹא אֶרְאֶה מִלְּבַד

מָה אֶרְאֶה בְּעֵירֹם עַפְעַפַּי", “אַךְ הַטָּמִיר, הַפְּנִים!”

“לָזֶה אֵין עוֹד כְּלִי”. "חֲבָל, כָּל הַכֵּלִים הִמְצֵאתָ.

וְחָקַרְתָּ שָׁמַיִם עַד תֹּם: כִּימָה, כְּסִיל וּבְנֵי עַיִשׁ.

גַם בַּלֵּב קֻפְּלוּ שְׁחָקִים, נוֹסַף לָהֵמָּה

שְׁאוֹל, כָּל מְדוֹרֵי שְׁאוֹל!

חָקַרְתָּ כָּל גַּלְגַּל, כָּל כּוֹכָב: תִּרְכָּבְתָּם וּנְתִיבָם.

הֲיַרְגִּישׁ הַכּוֹכָב כְּאֵב, אוֹ הֲתֵבְךְּ עֵין־גַּלְגַּל?

הִנֵּה גַלְגַּל בְּכַפִּי. רְאֵה, אֵיךְ יִתְקַלַּע! –הַמְתִּינָה,

יַקִּירִי, עוֹד קָט וְתָנוּחִ, תָּנוּחַ בְּלִי סוֹף –

גַלְגַּל זֶה דָּפַק־חָתַר וְחָרַג מִכְּבָלִים

אֶל מֵעֵבֶר לַיָּם אוֹ לַסַּהַר, וּבִכְאֵב וּבִבְכִי,

הַהִתְוֵיתָ מַעְגָּלוֹ, אֲדוֹנִי? יָדַעְתִּי הֶהָרוּג, –

אִישׁ פּוֹחֵז, בְּלִיַּעַל. אַךְ הַאֲמִינָה: אָבִיו אִישׁ יָשָׁר.

וְאֵיךְ נִכְנַס הָרַע אֶל הַלֵּב? מְֵאַיִן זוֹ רִמָּה

הַחוֹדְרָה וְזוֹלְלָה מִבִּפְנִים עַד תָּאֵי כָל הַנֶּפֶשׁ

מוּצָפִים רַעַל יָרֹק, וְיָדַיִם נֶאֱחָזוֹת בְּסַכִּין

כְּטוֹבֵע בְּקֶרֶשׁ, וְכָל תַּאֲוָה רַק דָּם, לִשְׁפֹּךְ דָּם!

הַתוּכַל עֲנוֹת? לֹא, בִּזְבַּזְתָּ חַיֶּיךָ בִּמְרוֹמִים

עַל עַרְפִלִּים מַסְרִיחִים רְחוֹקִים, וְהַחַיִּים הִפְקַרְתָּ

לְהִשָּׁרוֹת בִּמְרִירוּת וְרֶשַׂע וְצַעַר. חֲבָל!

בִּזְבַּזְתָּ שְׁנוֹתֶיךָ, אֲדוֹנִי. חֲבָל, מַה חֲבָל!"

אָדָם קִנַּח בְּחֵמָה אֶת הָרֹק דִּבְרֵי אִישׁ זֶה

עַל פָּנָיו הִרְבִּיצוּ. עָמַד הִבִּיט עוֹד אַחֲרָיו,

אֶל הָאִישׁ הַהוֹלֵךְ וְרָחֵק וּבְכַפָּיו אוֹצָרוֹ

וְקַבּוֹ יְנַקֵּשׁ עַל קַרְקַע: חֲבָל וַחֲבָל!

אָז נִפְנָה הַבַּיְתָה. שָׂם סִפְרוֹ הַכָּבֵד עַל שֻׁלְחָן,

וַיֵּשְׁתְּ כּוֹס חֲלָבוֹ הַחַם, וְלֹא עָרְבָה לוֹ שְׁנָתוֹ.

שִׁיר רְבִיעִי

שִׁבְעִים זְקֵנִים סְבִיב שֻׁלְחַן־תּוֹלַעְנָה אֲרַכְרַךְ,

וְאָדָם בָּרֹאשׁ. שִׁבְעָה יָמִים וְלֵילוֹת יָשָׁבוּ

בְּקָדְקֳדִים מֻרְכָּנִים

כְּשִׁבְעִים עַמּוּדִים הַשַּׁחִים תַּחַת כֹּבֶד מַשָּׂא.

כִּי עִיר תּוּבַל קַיִן הִתְנַפְּלָה בִקְרָב עַל עִיר קַיִן.

וְאָבוֹת וּבָנִים כְּבָר נִסְפּוּ לָרֹב בַּמַּעֲרָכָה,

אֵין בַּיִת בְלִי אֵבֶל, וְיוֹם הַנִצָּחוֹן עוֹד בּוֹשֵׁשׁ.

אֵיךְ נוּכַל וְנַךְ תּוּבַל קַיִן? אֵיךְ נִגְדַּע אֶת קַרְנוֹ?

שִׁבְעָה יָמִים וְלֵילוֹת, וְאָז פָּתַח אָדָם וְאָמַר:

– “יֵשׁ לִגְזֹל סוֹד אַחֲרוֹן מֵאֵל”. כֻּלָּם צָפוּ חֲרָדוֹת.

"תָּאִים שֶׁל בְּלִימָה הַיְקוּם. כָּל הַיֵּשׁ בָּנוּי אַיִן.

וּבְכָל תָּא רְסִיס תֹּהוּ. רָסִיס אֶחָד כִּי נִשְׁלַח וְשָׂפָק".

– “הַאִם לֹא סַכָּנָה אִם נַחְתֹּר בְּחוֹמַת הֲוָיָה?”

– "רַק אֶחָד רָסִיס, וְאֵל עַצְמוֹ לֹא יַרְגִּישׁ חֶסְרוֹנוֹ.

אַחַר נַדְבִּיק מוֹדָעָה עַל חוֹמָה: סַכָּנָה, אַל גַּעַת!"

וּגְבָרִים נִלְקָחִים, מִתְעוֹפְפִים קִרְעֵי מִשְׁפָּחוֹת,

וְזוּגוֹת בְּכָל תַּחֲנָה בִּנְשִׁיקָה אַחֲרוֹנָה יִתָּלוּ.

וַיְהִי לֵיל. טַיָּס הִפְלִיג בָּאֲוִיר עִם חֲבִילַת הַיְקָר,

טָס שָׁעָה עַל שָׁעָה בַּכְּחוֹל שֶׁמִּמַּעַל לֶעָבִים,

וּסְבִיבוֹ כּוֹכָבִים כְּמוֹ רֹן. רַק מִתּוֹךְ הַחֲבִילָה

קוֹל דְּפִיקַת דְּבַר־מָה שְׁדוּד־מְנוּחָה: עַד אָן תִּשְׁמְרֵנִי

כָּאן טָמוּן וְחָבוּשׁ כְּאֶתְרוֹג בְּקֻפְסַת הַכֶּסֶף?

תְּנֵנִי לִגְלֹש עַל קַרְקַע, לְחַלֵּץ עַצְמוֹתַי!

וְהַטַּיָּס טָס הָלְאָה. מֵאַחֲרָיו כְּבָר רָדַף קַו־שַׁחַר,

אַךְ הוּא מִהֵר לָרוּץ תּוֹךְ הַלֵּיל. סֶדֶק נִבְעָה בְּעָנָן,

וַיִּגְחַן וַיִּצֶף. הָךְ כַּפְתּוֹר הִפִּיל מַטְמָנְתּוֹ,

וְנִרְתַּע אֶל עָל. –

רְעָמִים הִתְלַהֲמוּ כְּמוֹ כָל הָעוֹלָמוֹת הִשְׁתַּבְּרוּ;

וְיָם שֶׁל שַׁלְהֶבֶת הִזְדַּקֵּף וְגָעָשׁ הַשָּׁמַיְמָה,

בּוֹ גַלֵּי־שִׁגָּעוֹן הִתְאַחֲזוּ בִּקִידָה כְּשֵׁדִים,

אוֹ סוֹבְבוּ שְׁכוּרֵי־חֶדְוָה כְּכַנְפֵי הַטַּחֲנָה,

עַד חָוְרוּ כוֹכָבִים מִמַּעַל וְחָלוּ וְקָאוּ

אֶת זִרְמַת זַהֲרִירָם אֶל תּוֹךְ הַקַּלַחַת הַתָּפְתִּית.

וְכָל מָקוֹם הוּא חָזוֹן לְעַצְמוֹ בְּבִימַת הַזַּעֲוָה,

וְכָל רֶגַע עֲלִיַּת הַפַּרְגּוֹד וּתְמוּרַת עֲלִילָה.

וְהִנֵּה הַגַּלִּים קָפָאוּ, הָרְתִיחָה שָׁכָכָה,

וּפֶרַח שֶׁל אֵשׁ עֲנָקִי שִׁלַּח רַחֲבֵי־עָלָיו

מִכָל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת. תִֹפְאֶרֶת כֹּה רַבָּה לַתֹּהוּ,

וְאִתָּהּ גַּם דְּבַר־מָה הַמַּחְלֶה הַלֵּב עַד הָקִיא!

וְאַט־אַט הַכֹּל דָּהָה וַיְהִי לְגוּשׁ עָנָן לְבַנְבַּן,

כִּפִטְרִיָּה גְדוֹלָה, יָד שְׁלוּחָה לְמַעְלָה עִם אֶגְרוֹף,

וְתוֹכוֹ עוֹד עָמְדָה שַׁלְהֶבֶת אֲדֻמָּה כִשְׁקִיעָה,

כְּעַיִן זוֹעֶפֶת שֶׁל נָקָם לֹא יֵדַע עוֹד שָׂבְעָה.

וּבֹקֶר עַגְמוּמִי אַט עָלָה. שָׁב טַיָּס הַבַּיְתָה

כַּאדֹנָי מֵהֲפֵכַת עֲמוֹרָה וּסְדוֹם.

וְרֶגֶשׁ נִצָּחוֹן לֹא אָרַךְ. הַלֵּיל הֵחֵל חוֹגֵג

בִּרְקִידוֹת־רְחוֹבוֹת וְזָרִים מִתְחַבְּקִים בְּשִׂמְחָה,

וְתַהֲלוּכַת אֲבוּקוֹת סְבִיב בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם. אַךְ מַהֵר

הַלֵּיל הִתְיַגֵּע, נָטַל סַהֲרוֹ וּפָרַשׁ לִשְׁנָת.

וּבְבִגְדֵי־פְאֵר לְיַד שֻׁלְחֲנוֹת־חַג יָשְׁבוּ מְסֻבִּים

הֲלוּמֵי חֲתַת: קוֹל תֹּהוּ

דּוֹפֵק בַּשְּׁבִי בְּלִבְנֵי כָל הַיְקוּם וַאֲרִיחָיו,

וּכְבָר יֵשׁ הַמַּפְתֵּחַ, רְאֵה, הוּא כְבָר מֻנָּח עַל שֻׁלְחָן,

וְסֶכֶל אוֹ רֶשַׁע לֹא יֶחְסַר לִפְתֹּחַ הַשֶּׁבִי.

זֶה לֹא הָיָה רַק פַּחַד נְקָמָה. אֵי הָיָה נִצָּחוֹן

לֹא הִתְרַתֵּם בִּמְהֵרָה בְּעֶגְלַת־הַנְּקָמָה שֶׁל תְּבוּסָה?

וְכָל כֶּתֶר – עֲרַאי, וּפַעֲמוֹנָיו מַמְתִּיקִים בִּצְלִילָם

אֶת חֶרְדַּת הַמָּחָר. לֹא, עָמֹק וְעָמוּם רַב־יוֹתֵר

הַפַּחַד תְּקָפָם, עַד נָסוֹג הַשֵּׂכֶל הָאוֹרִי

וְנֶאֱלַם דּוּמִיָּה בְּיוֹם חַגּוֹ שֶׁהָפַךְ מִשְׁבַּתָּיו;

רַק הַמַּיִם הָאֲפֵלִים בַּנֶּפֶשׁ הִרְגִּישֹוּ וְקָפְאוּ.

זֹאת הָיְתָה מוּעָקָה כְבֵדָה שֶׁפִּעְפְּעָה קִירוֹת,

וּבָאָה וְהִכְהֲתָה מְנוֹרוֹת, וְחָדְרָה וְחִנְּקָה

הָרַעַד הַחַם שֶׁל הַחַיִּים בְּתָאִיּוֹת הַגּוּף.

זֹאת הָיְתָה הַדֶּלֶת הַנְּעוּלָה בִּקְצֵה כָל הָעוֹלָם,

שֶׁנִּפְתְּחָה פִּתְאֹם לַקֹּר וְלַכְּפוֹר שֶׁל הָאַיִן,

עַד עָבְרָה בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ צְמַרְמֹרֶת בַּלְּשַׁד.

דּוּמָם יָשְׁבוּ הַמְּסֻבִּים וְאֶחָד־אֶחָד הִתְפַּזְּרוּ.

וְהַמּוּעָקָה נָמַסָּה וַתְּהִי לְהִתְמַרְמְרוּת רוֹגְנָה

כְּלַפֵּי אָדָם מְכֻכַּב־עֵינַיִם וְשִׁבְעִים הַזְּקֵנִים.

וּבֹקֶר יוֹם אֶחָד הִקִּיפוּ וְהָלְכוּ סְבִיב בֵּיתוֹ

נְעָרִים וּזְקֵנִים, וְנָשִׁים יַד־תִּינוֹק עַל שָׁדָן,

וְחַיָּלִים שֶׁשִּׁלְּמוּ דְּמֵי קְדִימָה אֶבְרֵיהֶם הַצְּעִירִים

בִּמְחִיר עוֹלָם בְּלִי פַחַד נִשְׁקָף בְּשָׁמָיו:

– עַל מֶה עֲכַרְתָּנוּ?

וּבִפְנִים יָשָׁב אָדָם וְגָמַע חֲלָבוֹ הַחַם

וְסִפֵּר לְחַוָּה אֵיךְ קַיִן נְשָׁקוֹ עַל מִצְחוֹ

וְצִפָּה אֶת חָזוֹ בְּסִרְטֵי־צִבְעוֹנִים וְתָוִים.

הוּא חִיֵּךְ תַּמְרוּרִים: "וַאֲנִי לֹא אֶתְפַּלֵּא אִם מָחָר

יִשְׁלַח לִי אֶקְדָּח לְשַׁי". חַוָּה יָשְׁבָה מִמּוּלוֹ,

וְעַגְמוּמִית בְּעֵינֶיהָ הַצְּעִירוֹת־הַשְּׁחוֹרוֹת, וּתְמִיהָה

בְּכַפָּהּ הַשְּׁטוּחָה: "מַדּוּעַ? הִצַּלְתָּ הָעִיר,

וּצְעִיף כָּל הַיְקוּם הֲרִימוֹתָ?" "אוּלַי סוֹף־סוֹף הֵם צוֹדְקִים.

אוֹתָהּ בְּתוּלָה עֲנֻגָּה נוֹזֶפֶת עֵת נוֹגְעִים בִּצְעִיפָהּ".

הִיא צָפְתָה לַמֶּרְחָק: “שָׁגִינוּ אִם כֵּן?” אָדָם לִטֵּף

אֶת יָדָהּ: "לֹא, חַוָּה. לוּ פִתְאֹם הִתְנַדֵּף הֶעָבָר

וְהֻצַּגְנוּ עִם בְּרֵאשִׁית, שׁוּב הָיִיתִי חוֹטֵף אֶת הַפְּרִי

מִתּוֹךְ יָדֵךְ הַטּוֹבָה וְנוֹעֵץ בּוֹ שִׁנָּי. וְאוּלָם – "

הוּא נִגַּשׁ לַחַלּוֹן וּפְתָחוֹ וְהִבִּיט בָּאֲסַפְסוּף

וְחָשַׁב עַל מַלְכֵי מִצְרַיִם שֶׁהָרְגוּ אַרְדִּיכְלֵי

פִּירָמִידוֹת, מְלַאכְתָּם עֵת כִּלּוּ.

קוֹל זוֹעֵף הִתְבַּדֵּל וְעָלָה: “כְּלָא שׁוּב אֶת הַתֹּהוּ!”

הוּא חִשַּׁב לַעֲנוֹת: מָה אִם תֹּהוּ יְמָאֵן הִכָּלֵא?

אֶבֶן כְּבֵדָה פָּגְעָה בְמִצְחוֹ וְנָפָל לַאֲחוֹרָיו.

דּוּמָם שָׁכַב עַל עַרְשׂוֹ וִימִינוֹ בְּיַד־רוֹפֵא בַעַל זָקָן.

פְּנֵי דוֹנַג, עֵינַיִם עֲצוּמוֹת, תַּחְבּשֶׁת עַל מֵצַח,

וּפְרוּעָה הַבְּלוֹרִית. כָּל חַיָּיו נָסוֹגוּ לְעָמְקָם

לְשֵׁם יִחוּד שְׁאֵלָה חֲמוּרָה. אַפְלוּלִית מִסָּבִיב,

מִוִּילוֹנוֹת מוּרָדִים, כִּלְהָרֵךְ אֶת דַּרְכּוֹ לְמַטָּה

מְקוֹם נִתָּק הָאֲנִי מִן הַנֶּפֶשׁ וְעוֹבֵר לָעוֹלָם.

חַוָּה עָמְדָה בַפִּנָּה וְעֵינֶיהָ מְבֹהָלוֹת.

וּמָתוּחַ בַּחֶדֶר הַדְּמִי, כְּמוֹ סְביב כָּל אָנוּשׁ,

מִתִּקְוָה הַמּוֹשְׁכָה הָרְגָעִים וַחֲרָדָה הוֹדָפְתָּם.

זְבוּב הִתְחַבֵּט בְּזִמְזוּם עַל וִילוֹן אָז עִם עֶרֶב.

אָדָם פָּקַח אֶת עֵינָיו, וְהֵן טְהוֹרוֹת וּרְחוּצוֹת

כְּכוֹכְבֵי עַרְבַּיִם, כְּמַבָּטים רִאשׁוֹנִים שֶׁל תִּינוֹק,

וּבִקֵּשׁ הִתְרוֹמֵם. חַוָּה נִגְּשָׁה וְהֵרִימָה רֹאשׁוֹ.

הוּא פָנָה לַחֶדֶר הָרֵיק כְּמוֹ הִתְאַסְּפוּ אֲנָשִׁים:

“שָׁכַחְנוּ בַדֶרֶךְ הַלֵּב… הָבָה נִמְצָא הַלֵּב…”

עֵינָיו נִסְגְּרוּ אַט, דִּמְעָה עָלְתָה לְאַחַר הִסָּגְרָן.

חַוָּה נָתְנָה קוֹל צְוָח, רֹאשׁוֹ נִשְׁמַט עַל הַכָּר.

*

עַתָּה נִשְׁעָן אָנֹכִי עַל גָּדֵר שֶׁל גֶּשֶׁר.

נָהָר עָטוּף אַפְלוּלִית מְלַקֵּק זִיז סֶלַע.

וּצְפַרְדֵּעַ יְחִידָה בְּקוֹל עָב כְּשֶׁל שׁוֹר: בְּלֹם!

אֵיךְ אֶבְלֹם, יַקִּירָה, וְרֶנֶן וְשַׁוְעָה בְּקִרְבִּי:

לָדַעַת כִּי הַיְקוּם בְּכָל אֲרִיחָיו וּלְבֵנָיו הוּא שֵׁד,

תֹּהוּ וָשֵׁד וַחֲרִיגָה עֲצוּמָה לְהֶרֶס;

וְלִבְנוֹת בָּאֶמְצַע מֵחֶזְיוֹנוֹת וַעֲרִיגוֹת וּתְפִלּוֹת,

כְּקוֹרַלִּים בּוֹנִים מִפְּנִינֵי עַצְמוֹתָם, אִי יָרֹק וֶאֱנוֹשִׁי,

וּלְהַרְחִיבוֹ אַט־אַט עַד הַיְקוּם כֻּלּוֹ יַהֲפֹךְ

אֱנוֹשִׁי וּלְבָבִי וְחַם! –

מַה נִּשָּׂא עַל כָּתֵף, הָהּ עֵינַיִם זְרוּחוֹת שֶׁל מַעְלָה,

גְּאֻלָּה אוֹ שׁוֹאָה? –

רְאֵה, מָה אִי־מְנוּחָה בַמָּרוֹם! פֹּה וְשָׁם בְּלִי כָל עָנָן

נִמְחֶה אֶשְׁכּוֹל־כּוֹכָבִים וְנִגְלֶה, כְּמוֹ יֶלֶד מִשְׁתַּעֲשַׁע

בְּמַחַק עַל לוּחַ קִרְטוֹן, אוֹ מִישֶׁהוּ כֹּה זָקֵן,

עַד זְקָנוֹ מִשְׂתָּרַע כְּכֶסֶף־אַבְנֵט בַּשָּׁמַיִם,

שָׁם מוֹחֵק וּמְתַקֵּן וְהַמַּשְׁוָיָה הַגְּדוֹלָה עוֹד אֵינָהּ.

וּרְאֵה, פִּתְאֹם עָבַר הַמַּחַק עַל כָּל הַכּוֹכָבִים,

וְהַשַּׁחַק אַפְרוּרִי וְעִוֵּר. –

מְפֻלָּץ נִשְׁאַרְתּי בָאֹפֶל וָאֵלֵךְ לִמְלוֹנִי,

וְכֶלֶב בַּמֶּרְחָק הִתְנַבַּח וְעָבַר לִילָלָה.

תשרי תש"ו

שער שני: ובינתיים

מאת

ישראל אפרת

---

יוֹתֵר בַּחֲשַׁאי

מאת

ישראל אפרת

יוֹתֵר בַּחֲשַׁאי מֵעָב אוֹ מֵחֲלוֹם

יֵשׁ עַם גּוֹוֵעַ בֵּין עַמִּים.

אִישׁ לֹא יַדְלִיק נֵרוֹת מְרַאֲשׁוֹתָיו,

וְהַמְּטֻטֶּלֶת אֵין מַדְמִים.

אַךְ אֶל נָכוֹן דְּבַר־מָה יָקָר וָחַם,

שֶׁמְּקֻפָּלִים בּוֹ כְעֻבָּר

יָנַקְנוּ מֶנּוּ אוֹר וּלְשַׁד אָפֵל,

נָפַח נַפְשׁוֹ, הַכֹּל עָבַר.

סוּמִים־חֵרְשִׁים יוֹסְפִים אָנוּ לִחְיוֹת

בִּמְעֵי אִמֵּנוּ הַמֵּתָה;

עִם עֶרֶב שָׁב הַגֶּבֶר מֵעָמָל,

רַעְיָה תַמְתִּין עַל סַף בֵּיתָהּ.

אַךְ רַעַל מְפַעְפֵּעַ וּמְחַלְחֵל

בַּגּוּף עַד כָּל קְנוֹקְנוֹת־קָנָיו;

פִּתְאֹם יִרְאֶה אָדָם וְיִתְפַּלֵּץ,

חִיל־אַחֲרוֹנוּת יַקְפִּיא פָּנָיו.

אָז הַלְּוָיָה בְּרָב־טֶקֶס תֵּעָרֵךְ,

עִם שְׁחוֹר־אָרוֹן וַהֲמוֹנִים;

וְהַמֵּת זֶה כְבָר, זֶה כְבָר הוּא מְרַחֵף

בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים.

אלול תש"ד

---

מְטֻטֶּלֶת־לֵיל

מאת

ישראל אפרת

מְטֻטֶּלֶת־לֵיל כְּמוֹ חַלָּף אָרֹךְ

כָּל נִיד וָנִיד תִּגְמֹר בְּמַהֲלֻמָּה;

עוֹרֶפֶת הִיא כִּבְיַד תַּלְיָן כָּל רֶגַע

הַבָּא וּמִשְׁתַּכֵּב עַל גַּרְדּוֹמָהּ.

הַנֵּר דּוֹלֵק, וְשֶׁקֶט כִּמְעַט שָׂשׂ,

כְּנִיעָה עֵת אֵין תִּקְוָה עוֹד מַמָּשִׁית.

תְּרִיסִים סְגוּרִים, וְהָרְגָּעִים בָּאִים –

הֲדֶרֶךְ קִיר אוֹ גַּג אוֹ עֲשָׁשִׁית?

וְהַמְּטֻטֶּלֶת תַּךְ וְתַז בְּלי דְמִי

דַּם־נֵצַח מִכָּל רֶגַע מִתְקָרֵב. –

אֶשְׁכַּב אַקְשִׁיב מִתַּחַת יָם הָרֶצַח

לַהֲלָךְ כְּבָשִׂים בָּאִים לְהֵעָרֵף.

ניסן תש"ה

---

כְּבָר יוֹצֵא הַשַּׁמָּשׁ

מאת

ישראל אפרת

כְּבָר יוֹצֵא הַשַּׁמָּשׁ

וּמְאַנְפֵּף וּמְרַנֵּן: צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת;

וּמְשַׁלְשְׁלִים נְדִיבִים אֶת יָדָם בַּאֲפֻנְדָּה

לִפְדּוֹת אֶת הָרֵי עֲווֹנָם בִּפְרוּטָה שֶׁל עַצָּבֶת.

וְרוֹזְנֵי הָעוֹלָם

פּוֹתְחִים שַׁעֲרֵיהֶם, וַחֲצוּפֵי־זִכָּרוֹן

יֵרְדוּ מַעֲדַנּוֹת עַל מַעֲלוֹת הַשַּׁיִשׁ

לָלֶכֶת אִתָּנוּ אַחֲרֵי הָאָרוֹן.

נִבָּדֵל מֵהֶם.

תִּהְיֶה הַלְּוָיָה קְטַנָּה אַךְ בָּרָה.

אֵיךְ לְהַצִּיל אֶת הַנֶּפֶשׁ בִּיקוּם כֻּלּוֹ רֶשַׁע?

לַעֲשׂוֹת מֵהַצַּעַר טַלִּית וַעֲטָרָה.

וְשַׁוְעַת לְבָבֵנוּ

נִסְגֹּר עַל מַסְגֵּר וּבְסוֹדָם אַל תָּבוֹא.

נֹאמַר קַדִּישׁ שֶׁל אִלְּמִים, נֵשֵׁב שִׁבְעָה בְּצַוְתָא

אִישׁ אִישׁ וְהָרְאִי הַמְכֻסֶּה בִּלְבָבוֹ.

אַךְ חַי אֱלֹהִים,

מִיתוֹס חָדָשׁ מִתְרַקֵּם, וְחֵטְא כָּבֵד יְנֻחַל

תּוֹךְ וְרִידֵי הַדּוֹרוֹת. וּמִמְּרוֹם תְּלִיָּתֵנוּ

נוּגֵי־עַיִן נַבִּיט, וְאֵיךְ סְלֹחַ נוּכַל?

---

וּלְאַחַר שִׁבְעָה

מאת

ישראל אפרת

וּלְאַחַר שִׁבְעָה עֵת נָקוּם וְנָסִיר

הַסָּדִין הַצָּחֹר מֵהָרְאִי עַל הַקִּיר,

נִתְמַהּ רֶגַע קָט: הַפַּרְצוּף הוּא שֶׁל מִי?

וּנְגַחֵךְ מְרִירִית וְנָבִין וְנַכִּיר.

וְשׁוּב נֵצֵא לַסִּמְטָה לַחֲנוּת שֶׁל דַּלּוּת,

בָּהּ נֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת וְעִטְרָן לְמַגָּף;

וְהַשֵּׁם יְבֹרַךְ, מִשְׁפָּחָה כִּי קָטְנָה

יִהְיוּ מַיִם עַל דַּיְסָה וְלֶחֶם לַטָּף.

וְשׁוּב אָנוּ טֶרֶם בָּנִינוּ רָמִים

וְלָמַדְנוּ מְלִיצוֹת כְּמוֹ יִלְמַד הַתֻּכִּי;

וְשׁוּב אָנוּ טֶרֶם גִּבֵּן מֵעִיר דֶּסוֹי

עִם לֶסִינְגְ יָשַׁב לְמִשְׂחַק אִשְׁקוּקִי.

כָּךְ הָלְאָה צוֹעֵד לוֹ הַזְּמַן הַיְּהוּדִי,

וְאֵין קֵצֶה לְהָלְאָה וְצַעֲדוֹ בִּגְבוּרָה,

וּפִתְאֹם יְקַפֵּץ פַּרְסָאוֹת לַאֲחוֹרָיו

וּמֵאוֹת בַּשָּׁנִים עוֹלוֹת בִּמְדוּרָה.

כָּךְ פְּרִיכִי וַחֲרִירִי כָּל בִּנְיָן בְּתוֹכֵנוּ,

כָּךְ קוּרֵי תַעְתּוּעִים כָּל זֵרֵי נִצָּחוֹן;

וְחֹלֶד זָקֵן שֶׁכֻּסָּה בַעֲפָרוֹ

שׁוּב חוֹפֵר אֶת דַּרְכּוֹ וְזוֹחֵל עַל גָּחוֹן.

---

וְאֵל יָקוּם מָחָר

מאת

ישראל אפרת

וְאֵל יָקוּם מָחָר וְהֵרִים עוֹלָם

שְׁרוּי דָּם וָדֶמַע מֵעַל תֵּל הַזֶּבֶל

לִתְלוֹת אוֹתוֹ בְּצַחְצָחוֹת שָׁמָיו

כְּמוֹ אִשָּׁה תוֹלָה כְבָסִים עַל חֶבֶל.

וְנָטְפוּ נִטְפֵי־סְחִי עַל בַּהַט־שַׁחַק,

וְעֵין־מָרוֹם צוֹפָה מְלֵאַת עַצֶּבֶת,

וּנְשָׁמוֹת שֶׁלֹּא נוֹצְרוּ לִלְמֹד תּוֹרָה

תְּשַׁפְשֵׁפְנָה יוֹם וֵליל אֶת הַמַּרְצֶפֶת.

וּפָרְצוּ רוּחוֹת עַזִּים וְעַלְעוֹלִים

בָּם נִתְהַפֵּךְ עַל חֶבֶל בִּסְחַרְחֹרֶת,

עַד נַחְשֹׁב: זֹאת הִיא תֵבֵל וְזוֹ דַּרְכָּהּ,

וַאֲדָמָה לָרֶגֶל – מִין סִפֹּרֶת.

אָז אֵל יֵרֵד, יִשְׁטַח אֶת עוֹלָמוֹ,

וּבַחוּצוֹת רִנָּה וּמְחוֹל מַחֲנַיִם,

וּכְמַפְטִיר יוֹנָה רִקּוּד עִם בַּת הַצָּר,

וְתַרְנְגוֹל עַל גַּג יִמְחָא כְנָפַיִם.

וּבְצַד הַדֶּרֶךְ אֶתְהַלֵּךְ תּוֹהֶה

בְּעוֹלָם זֶה הַמְצֻחְצָח וְהַמְשֻׁפָּר;

וּבַאֲשֶׁר אֶצְעַד – צַעֲדִי יַתִּיז שַׁאֲגַת

הַדָּם שֶׁלֹּא שֻׁלַּם וְלֹא כֻפַּר.

אדר תש"ה

---

שִׁיר לַהֲרוּגֵי בֵּיתָר

מאת

ישראל אפרת

כרם גדול היה לאדריינוס קיסר… הקיפו גדר

מהרוגי ביתר, במלא קומה ובפישוט ידים. (חז"ל)

שִׁיר לַהֲרוּגֵי בֵּיתָר, אַדְרִיָּנוֹס קֵיסָר

בָּם אֶת כַּרְמוֹ גָּדַר;

מֵתִים זְקוּפֵי קוֹמָה, שְׁלוּבִים בִּזְרוֹעוֹתָם,

מוֹרָא בָם וְהָדָר.

יוֹמָם נָמִים הֵם וְעוֹמְדִים, וְעַל פְּנֵיהֶם

כְּמוֹ צֵל־חַיִּים חוֹפֵף;

שָׁט עַיִט בַּמָּרוֹם, סוֹקֵר תַּחְתָּיו לְרֶגַע,

וְהָלְאָה יִתְעוֹפֵף.

אַךְ בְּהַחְשִׁיךְ הַלֵּיל, מַעְגַּל עֵינֵי הַקֶּרַח

עַל כֶּרֶם זֶה נִפְתָּח –

לְבָנוֹת שֶׁל חֲרוֹנִים שָׁרוֹת בְּאוֹר סוֹמֵר

שִׁיר לַהֲרוּגֵי בֵּיתָר:

"חֶסֶד־אֵל שְׁמָרָנוּ מֵרִמָּה; חַסְדְּךָ, זֵד,

מָנַע מֵאִתָּנוּ קֶבֶר.

כֹּה רַב כָּעֵת דְּחָק־מָוֶת עַל נְאוֹת חַיִּים

עַד בַּמְּחִצָּה חָל שֶׁבֶר.

"רָפִים הַנִּשְׁאָרִים, פּוֹחֲתִים הֵם וְהוֹלְכִים,

מַחֲנֵנוּ כֹּה רָבָה;

תּוֹפְסִים אָנוּ מְקוֹמָם, עוֹמְסִים אֶת מַשָּׂאָם,

מוֹשְׁכִים בַּמֶּרְכָּבָה.

"יָמִים לֵילוֹת שָׁנִים, וְתַהֲלוּכַת מֵתִים –

צַעֲדָהּ לֹא יְאֻטַּט;

מֶה אָנוּ? צַעַר סִבְלוֹתֵינוּ? לֹא, מִתּוֹכֵנוּ

הַצַּעַר כֻּלּוֹ חֻטַּט.

"יָמִים לֵילוֹת שָׁנִים, וּכְפוֹר נְשִׁימָתֵנוּ

אֵלֶיךָ כְּבָר נִשָּׂא;

מֶה אָנוּ? חֶמְלָה עַל נִשְאָרִים? לֹא, כִּי תוֹכֵנוּ

רֹךְ זֶה חֲסַר תְּפִיסָה.

"נָקָם, נָקָם אֲנַחְנוּ, אַחֲרוֹנַת־הָגוּת

לֹא גָזָה בַטִּבְחָה;

יָמִים לֵילוֹת שָׁנִים, עוֹד קָט תָּרִים עַפְעַף –

וְכֻלָּנוּ כָאן סְבִיבְךָ.

"כָּל מְעֻנֶּיךָ, כָּל טְבוּחֶיךָ, וְאַתָּה, זֵד,

נִפְתָּל וּמִתְקַלַּע; –

רַק רֶגַע קָט, אֵל, רֶגַע קָט, אַחַר תָּבוֹאוּ

קֶבֶר וְתוֹלָע".

ניסן תש"ה

---

נִכָּנֵס בְּטָהֳרָה

מאת

ישראל אפרת

נִכָּנֵס בְּטָהֳרָה לַיָּמִים הַבָּאִים,

נִכָּנֵס בְּטָהֳרָה עֲצוּמָה;

רַק רַחֲמֵי מְרוֹמִים הֶעֱבִירוּנוּ הֲלֹם,

וּמְלֵאוֹת עוֹד כַּפֵּינוּ טֻמְאָה.

כָּל רַעֲמֵי הַשּׁוֹאָה קָרְאוּ: הִתְחַדְּשׁוּ!

זְמַן עַצְמוֹ כְּבָר בּוֹחֵל בִּטְפִיפָה,

וּדְרוּךְ כָּל שְׁרִירָיו יִמְתַּח לְקַפֵּץ

בְּקֶשֶׁת גְּבוּרָה וְיִפְעָה.

רְאוּ, כְּבָר עֵינוֹ זִיו מָחָר, וְאַפּוֹ

יָרַח מֶרְחַקִּים בְּרָעָב;

אֵיךְ תִּרְקַע הַחַיָּה, אֵיךְ תַּתִּיז כּוֹכָבִים

מִמַּרְצֶפֶת הַנֵּצַח וּסְלָעָיו!

נִכָּנֵס בְּטָהֳרָה, נַעֲלֶה נָא בָאֵשׁ

אֲהָבוֹת קְטַנּוֹת וְצָרוֹת

שֶׁגִּדְלוּ עַל הַמֵּצַח קַרְנַיִם נוֹגְחוֹת

עַד הֲפֹךְ הָעוֹלָם בֵּית קְבָרוֹת.

יַעֲלֶה נָא בָאֵשׁ כָּל רְקַב הַתְּחוּמִים,

כָּל מִצְוָה שֶׁל שָׂנוֹא וּבָזֹה;

וְאִישׁ אִישׁ יִגַּשׁ דֹּם, יִקַּח גַּחַל בִּצְבַת

וְיַגַּע עַל שְׂפָתָיו וְעַל חָזוֹ.

יֵשׁ כְּרוּבִים אֲיֻמִּים מִקֶּדֶם לְמָחָר,

וְגַם לַהַט הַחֶרֶב יֵשׁ שָׁם;

אֵיךְ נַעֲמֹד בַּמִּבְחָן? לֹא בִטְלַאי עַל גַּב טְלַאי,

נִתְחַדֵּשׁ אוֹ נֵרֵד בְּאָשָׁם.

אלול תש"ה

---

אַחֲרֵי בִקּוּר בְּאוֹסְוֶגּוֹ

מאת

ישראל אפרת

¹

כֻּלָּם נִדְחֲקוּ וְנָתְנוּ לִי שָׁלוֹם

כְּמוֹ נִקְלַעְתִּי פִּתְאֹם תּוֹךְ מַעְגַּל קְרוֹבַי;

וִידֵיהֶם אֵיךְ שִׁוְּעוּ לִי בְּאֹפֶל הַלֵּיל

בְּצֵאתִי בַּעֲגָלָה וַאֲנִי לֹג דְּוַי.

הָהּ יָד אֱנוֹשִׁית מְפֻנֶּקֶת יָגוֹן!

הִכַּרְתִּיהָ תּוֹךְ גֶּמַע תִּירוֹשׁ מְרִירִי:

מָה אַחֲוָה בָהּ וָרֹךְ עֵת אוֹרֵחַ נִכְנָס,

וְעִם פְּרִידָה הַאֵינָהּ קוֹל יְלֵל עֲרִירִי?

עַכְשָׁו בְּשִׁבְתִּי בְּחֶדְרִי מוּל אוֹר נֵר,

הֵם עוֹבְרִים עַל פָּנַי, כָּל אֶחָד עִם כְּאֵבָיו

וּמַקְלוֹ וּצְרוֹרוֹ. אֵיךְ נֶהְפַּךְ שֻׁלְחָנִי

לְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ לְמָרֵי הַלֵּבָב!

אַחַי, אַהֲבַתְכֶם גְּדוֹלָה מִשֶּׁלִּי:

עָזַבְתִּי אֶתְכֶם לְמַשָּׂא יְגוֹנְכֶם,

אַךְ אַתֶּם לֹא תֹאבוּ הַשְׁאִירֵנִי לְבַד;

וְלָעַד, עֲלוּבִים, מְעוֹנִי – מְעוֹנְכֶם.

---

בַּקֶּלַע

מאת

ישראל אפרת

מִכָּל גַּרְגֵּר הַחוֹל, מִכָּל צְרוֹר קָט וָסֶלַע

עוֹלָה בְגִידַת אֵימָה;

וַאֲנִי בְאֵד־צַחֲנָה הוֹלֵךְ צָמֹג עַד כְּתֹנֶת,

כֻּלִּי מֻרְבַּךְ זֻהֲמָה.

מִכָּל גַּרְגֵּר הַחוֹל, מִכָּל צְרוֹר קָט וָסֶלַע,

עוֹלֶה בְכִי דַק וָחַד;

וַאֲנִי כְּמוֹ בוּל־עֵץ בְּתוֹךְ תַּנּוּר־שַׁלְהֶבֶת

בְּרֹב דְּבֵקוּת אַקַד.

מִכָּל גַּרְגֵּר הַחוֹל, מִכָּל צְרוֹר קָט וָסֶלַע,

קְדֻשַּׁת נַעֲנִים עוֹלָה;

וַאֲנִי נִרְתָּע בְּחִיל: לֹא אָנֹכִי בָּעַרְתִּי,

יִסּוּרַי הֵם רַק חֶמְלָה.

מִכָּל גַּרְגֵּר הַחוֹל, מִכָּל צְרוֹר קָט וָסֶלַע

זֻהֲמָה וְאוֹר גָּדוֹל;

וְשֶׁבַע בְּכָל יוֹם אֲנִי נִקְלָע בַּקֶּלַע:

שְׁאוֹל, שְׁחָקִים, שְׁאוֹל.

---

נֵצֵא לֶחָזוֹן

מאת

ישראל אפרת

נֵצֵא לֶחָזוֹן הֶאֱזַנּוּ כְנָפָיו,

כְּעִוְרִים שְׁחוּזֵי הַרְגָּשָׁה;

אַל תֵּת לְקַו־אוֹר יְחִידִי שֶיָּעוּף,

דִּמְעָה בָּהּ נוֹלַד עֵת יָבְשָׁה.

וַדַּאי נִצְטָרֵךְ לְחַפְּשׂוֹ אֲרֻכּוֹת,

לַעֲשׂוֹת קְפִיצוֹת בָּאִפְלוּל,

וּבְעוֹד אִשּׁוֹ עַל פָּנֵינוּ לִתְלֹש בְּכָל עֹז

מֵעֵינֵינוּ אֶת דֹּק הַתְּבַלּוּל.

כִּי שָׁוְא עֵת נִפְשֹׁט, עוֹד אֱמֶת לֹא לָבַשְׁנוּ,

וְעֵירֹם עוֹד אֲנַחְנוּ כָּלִיל;

וּלְעוֹלָם לֹא נוּכַל וְנַגִּיעַ לְאֵל

בַּסֻּלָּם שֶׁל רַק לָאו לֶאֱלִיל.

אַךְ דְּבַר־מָה הִתְרַחֵשׁ. סֵבֶל זֶה שֶׁל יָמֵינוּ

הִבְקִיעַ שַׁוְעָה חֲדָשָׁה;

אַל תֵּת לְקַו־אוֹר יְחִידִי שֶיָּעוּף,

דִּמְעָה בָּהּ הֻצַּת עֵת יָבְשָׁה.

אלול תש"ה

---

מְנוֹרוֹת

מאת

ישראל אפרת

נָשָׂאנוּ מְנוֹרוֹת יְקָרוֹת שֶׁל זָהָב

בְּאֹפֶל הַלֵּיל;

וְדַוְקָא בַּסַּעַר הָאֵשׁ הִזְדַּקְּפָה

וְהַנֵּפְטְ הִצְטַלֵּל.

נִצִּינוּ עַל שֵׁם וְעַל נִיב, אַךְ הָאֵשׁ

בְּכֻלָּן הַיְנוּ־הַךְ;

וּפִתְאֹם נְפוּחֵי־לְסָתוֹת בָּן נָפַחְנוּ,

וְהַדֶּרֶךְ חָשַׁךְ.

וּבְגָדִים לָבַשְׁנוּ לֹא סִנְוְרוּ עַיִן,

אַךְ יָפוּ לְתֻמָּם;

דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת הִתְרַפְּדוּ בְתוֹכָם

וְלָפְתוּ בְחֻמָּם.

וּפִתְאֹם יוֹם אֶחָד – הִתְפָּרְקוּת, הִתְעַרְטְלוּת,

וּבְיָד פְּזִיזָה;

הַבִּיטוּ בַדּוֹר, אֵיךְ רוֹעֵד הוּא מִקֹּר

כְּצֹאן עוֹלָה מִגְּזִיזָה.

עַתָּה שׁוֹכְבִים אָנוּ כֻלָּנוּ בַּבּוֹר,

בְּאֵלֶם וּמְרִי;

וְאֶנַח עֵת יַעַל, יָחוּג נְמוֹכוֹת

וְחוֹזֵר עֲרִירִי.

חשון תש"ו

---

חֲמִיל

מאת

ישראל אפרת

כָּךְ קוֹנְצִיפּוֹלְסְקִי שַׂר צְבָא פוֹלִין סָח

לִפְנֵי מוֹתוֹ אֶל הַחוֹרַנְזִי בְּנוֹ:

"בְּלִגְיוֹנֵנוּ אִישׁ וּשְׁמוֹ חֲמִיל,

וְאִם רוֹחֵשׁ לִבְּךָ אַהֲבָה לְפוֹלִין

וְיִרְאַת שַׁדַּי, תַּשְׁכִּים וַהֲרַגְתּוֹ.

עֵינֶיךָ תֵּמַהּ: מִי הוּא זֶה חֲמִיל

שֶׁכֹּה מַפְחִיד צִלּוֹ מָרוֹם וּמַטָּה,

וַאֲדָמָה תִשְׁקֹט רַק עֵת תִּטְמֹן

בֵּן זֶה יַקִּיר בְּתוֹךְ חֵיקָהּ? אָכֵן,

סַךְ־הַכֹּל – פָּקִיד פָּעוּט, שַׂר הַמֵּאָה.

עַד כָּאן עָלָה. כֵּרָה גְדוֹלָה יוֹתֵר –

לֹא כָרוּ לוֹ כִּשְׁרוֹנָיו. אַךְ רַעֲבוֹנוֹ

מְגֹרֵה־פְתוֹתִים פּוֹרֵץ דְּלוּק־הֶרֶס,

עַד יוֹם יָבוֹא וְשֵׁד יִקְרָא לוֹ: רַבִּי!

יֵשׁ סַחְתִּי לַחֲבֵרַי: זֶה הַיָּוָן

תּוֹתָח טְעוּן־שׁוֹאָה הוּא לְכֻלָּנוּ,

אַךְ שָׁב קוֹלִי מֻרְדַּף תְּרוּעוֹת צְחוֹקָם,

וְעָרְלַת אָזְנָם הוֹסִיפָה עַל פַּחְדִּי

כְּמוֹ אָמֵן עֶלְיוֹן נַעֲנָה לְמִשְׁלַחְתּוֹ.

וְיֵשׁ וּתְפוּס־אָשָׁם עָמַד נֶגְדִּי

מִתְעַוֵּת כְּמוֹ נָחָשׁ בָּלַע שָׁפָן,

וַעֲבִי שְׂפָתָיו רָר שַׁמְנוּנִית מְתוּקָה,

וְנֹפֶת־צוּף כֻּלּוֹ, רַק בְּעֵינָיו

אֵשׁ רְעֵבָה, זָרָה, וְאָז הִרְהַרְתִּי:

עוֹד שֶׁרֶץ הוּא, אָשִׂים רַגְלִי עָלָיו.

פַּרְעֹש הוּא, אֲטַנֵּף אֶת צִפְּרִני

לְרֶגַע קָט, וְלֹא יֵדְעוּ דוֹרוֹת

הַשֵּׁם חֲמִיל,

וְלֹא יֵדְעוּ אָשְׁרָם שֶׁלֹּא יֵדְעוּ

הַשֵּׁם חֲמִיל.

וּפִתְאֹם – הֲלֹא חִידָה הִיא, אֵי פִשְׁרָהּ?

לִרְאוֹת בָּרוּר כְּמוֹ בְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ,

וְלִהְיוֹת לַמְרוֹת הַכֹּל אֱוִיל עִוֵּר!

לָדַעַת תּוֹךְ כָּל תָּא שֶׁל גֵּו וָנֶפֶשׁ

מַה יֵּשׁ לֲעשׂוֹת וּבְלִי דִחוּי אַף רֶגַע,

וְדֹם לַעֲמֹד עִם כָּל כַּוֶּרֶת זוֹ

מְהַמְהֶמֶת בִּידִיעָה! – כָּךְ, בְּנִי, פִּתְאֹם

דְּבָרָיו בְּזֹהַם־רַעַל הִצְמִיגוּנִי,

זֵעַת חֶמְלָה נִתְּזָה מִתּוֹךְ נַפְשִׁי,

שִׁקַּרְתִּי לְעַצְמִי: אוּלַי הוּא חַף,

יָדִי רָפְתָה וְלַחָפְשִׁי שְׁלַחְתִּיו,

וִיקוֹד יָרֹק לִגְלֵג בְּעַפְעַפָּיו.

רָצְחֵהוּ אָתָּה, בְּנִי. גְּרוֹנוֹ עוֹד דַּק,

עוֹד קָט יֶעֱבֶה גְּרוֹנוֹ כְּמִגְדָּלִים שִׁבְעָה,

עַד חֲרָבוֹת יַקְפִּיץ מִמַּפְרַקְתּוֹ,

וּבְמַגָּף סֻמָּר יָבוּס מַמְלֶכֶת פּוֹלִין

וְהִתְלַקְּחוּ עָרִים וְזַעַק יַעַל

וְעִנּוּי עִנּוּי עִנּוּי –

וְשׁוּב פּוֹלִין לֹא תִהְיֶה אַף לֹא תֵבֵל

מַה שֶּׁהָיוּ עַד בּוֹא פָקִיד פָּעוּט זֶה.

אֲצַוֶּךָּ, בְּנִי: שְׁמֹר עֲקֵבָיו, בְּנִי,

וּמְחֶטְאִי וְכִשְׁלוֹנִי צַק תְּרִיס

בִּפְנֵי פִעְפּוּעַ זֻהֲמָתוֹ. בַּקֵּשׁ

עֲלִילָת־מָה, כָּל תּוֹאֲנָה שֶׁהִיא,

וּקְפֹץ, הָרֵם יָדְךָ –

הֲרֹג חֲמִיל!"

וְהַבֵּן מִצְוַת אָבִיו מַהֵר שָׁכַח,

וּדְמָעוֹת רַבּוֹת שָׁטְפוּ חֶמְלָה קְטַנָּה.

חשון תש"ט

---

חֲצִי הַבֹּקֶר גָּז

מאת

ישראל אפרת

חֲצִי הַבֹּקֶר גָּז, וְאֵין עוֹד בֹּקֶר.

וְאוֹרְלוֹגִין הָךְ עֲשִׂירִית,

וְהַשִּׁמְשָׁה תְּפוּחָה כְּמוֹ מֻרְסָה –

אַפְרוּרִית יְרַקְרֶקֶת וְרִירִית.

וַאֲנָשִׁים יוֹצְאִים בְּמַרְדֵּיהֶם

לַחֲרֹש בָּעָב לַשֶּׁמֶשׁ תֶּלֶם;

נִדְמֶה לִי, חֲכָמִים גְּדוֹלִים כְּמוֹתָם

הָיוּ כְבָר בִּמְחִילָה בְּחֶלֶם.

וּבָאַרְגָּז כְּבָר תַּמּוּ הַנֵּרוֹת,

וְטַחַב עַד כֻּתָּנְתִּי חוֹתֵר;

לְיַד חַלּוֹן אֵשֵׁב, אֶחְשֹׁב: מָה אִם

תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יוֹתֵר?

לֹא מַתְנוּ בְמַבּוּל שֶׁל מַיִם, אַף

מַבּוּל־שַׁלְהֶבֶת לֹא הִצְלִיחַ;

בְּאַפְרוּרִיּוּת עִוֶּרֶת וְרִירִית

עוֹלָם יִרְקַב אַט עַד יַסְרִיחַ.

שבט תש"ו

---

זַעֲזוּעַ

מאת

ישראל אפרת

זַעֲזוּעַ לַלֵּב וְלַיְקוּם

תָּמִיד בֵּין הַיּוֹם וּבֵין לֵיל:

הַגֶּשֶׁר נִסְדַּק שֶׁעָלָיו

תֵּבֵל בְּטוּחָה תְּטַיֵּל.

אַךְ טֶרֶם נוֹדַע הַזַּעֲזוּעַ

שׁוּב גֶּשֶׁר יַצּית אֶת אוֹרָיו;

לַמֹּחַ מְאוּם אֵין לִשְכֹּחַ,

וְהַלֵּב הוּא לִמּוּד מְגוֹרָיו.

אַךְ יֵשׁ וּמֵעֹמֶק הַנֶּפֶשׁ

בּוֹקַעַת שַׁאֲגַת חַלְחָלָה:

הַשַּׁחַר בּוֹשֵׁשׁ רַק לְרֶגַע,

וְתֵבֵל אֶל הַתְּהוֹם גֻּלְגְּלָה.

וְאַחַר – שׁוּב הַכֹּל כַּשּׁוּרָה,

מוֹצְאֵנוּ הַזְּמַן בְּכָל שֶׁטַח;

אַךְ בְּנֶפֶשׁ דּוֹרוֹת יִשְׁתַּזֵּר

חוּט אָפֵל שֶׁל חֲתַת וְאֵל־בֶּטַח.

שבט תש"ו

---

דּוּ־שִׂיחַ עִם גְּדִי

מאת

ישראל אפרת

שִׁמְשׁוֹ שֶׁל חַג־אָבִיב חִמֵּם

וַאֲנִי קוֹדֵר־כָּבֵד נָע עַל קְבָרִים

שֶׁל יִשּׁוּבֵי־גוֹלָה נָשָׂאנוּ עַל רָאשֵׁינוּ כִּכְתָרִים

וְשֵׁד עָבַר בָּם וַיְשִׁמֵּם,

שָׂמָם לִמְעִי מַפֹּלֶת.

וְזִיו וּמָוֶת עַל פְּנֵי כָל הַשֶּׁטַח,

גֻּלְגֹּלֶת עַל גֻּלְגֹּלֶת.

לִבִּי – שַׁוְעָה, כָּל צַעַד – רֶתַע,

פִּתְאֹם עַל עִי –

גְּדִי,

מָלֵא פְצָעִים, זְקוּף אָזְנַיִם וּמוּרַד זָנָב,

תַּחְבּשֶׁת עַל הַמֵּצַח תַּחַת לִקְרָנָיו,

וּבְתוֹךְ עֵינָיו תְּבוּנָה כָל כָּךְ נוּגָה

עַד שֶׁהִפְטַרְתִּי בְּלִי חֲשֹׁב: מִי אָתָּה?

וְלֹא אֵדַע אִם תּוֹךְ נַפְשִׁי נֶעֱרַךְ הַשִּׂיחַ

אוֹ בַעֲלִיל עִם זוֹ חַיָּה עֲלֵי הַגֶּבַע.

הַשֹּׁד כֻּלּוֹ הֵן חוּץ לַטֶּבַע,

וְשִׁכְרוֹן־צַעַר גַּם בָּאֶבֶן נֶפֶשׁ דּוֹבְבָה יַנִּיחַ.

קוֹל בַּטְנוּנִי עָמֹק כְּמִקְּבָרוֹת שֶׁל מַטָּה

בָּא וְעָנָה: כֵּיצַד לֹא תַכִּירֵנִי,

וְכָל בַּר־בֵּי־רַב עַל פֶּה יוֹדְעֵנִי.

בְּלֵיל כָּל הַלֵּילוֹת חֵרוּת בּוֹ חֲגוּגָה,

כִּכְלוֹת מָרָק שֶׁל הַכֻּפְתּוֹת וְהַשֻּׁמָּן

וְאַרְבַּע כּוֹסוֹת נִשְׁתּוּ כְבָר עַד תֻּמָּן,

וּמַתְחִילָה תֵבֵל מִתְנַדְנְדָה,

קוֹפְצִים בְּגִיל גּוֹאֵל עָלַי –

הַאִם עוֹד לֹא תֵדַע? –

אֲנִי הוּא אַלְלַי

הַגְּדִי אֲשֶׁר לוֹקְחִים מִתּוֹךְ הָעֵדֶר

לִהְיוֹת סִיּוּם שָׂמֵחַ שֶׁל כָּל סֵדֶר.

שַׂחְתִּי בִתְמִיהָה: "בַּהַגָּדָה כָּתוּב,

נִדְמֶה לִי, בְּהֶדְיָא:

שֻׁנְרָה אָכְלָה לְחַד גַּדְיָא.

וְאֵיכָכָה כְבָר קַמְתָּ שׁוּב?"

"נֵס אַכְזָרִי הוּא, אֲדוֹנִי;

יַעַן כִּי לְדַאֲבוֹנִי

אֲנִי הַצֹּרֶךְ הַתְּמִידִי

לְסֵדֶר עֲתִידִי.

הַבִּיטָה בְעוֹרִי – מְגִלָּה שֶׁל בַּלָּהוֹת:

הַדְּיוֹ – דָּמִי, הָעֵט הוּא שֶׁן חַיּוֹת רָעוָת,

כָּל אוֹת בָּהּ – פְּגִישָׁה עִם מָוֶת, כָּל תָּגָהּ –

לֵיל־רֶטֶט.

וּבְטֶרֶם הַשֻּׁנְרָה הַחֲדָשָׁה נוֹלֶדֶת

מוּכָן כְּבָר לְשִׁנֶּיהָ פַּתְבָּגָהּ".

רַחֲמִים נָבְעוּ בִי כְמוֹ מַעְיָן.

נִסִּיתִי צְרִי עַל לֵב הַגְּדִי:

"רְאֵה, יֵשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן,

וְצַעַרְךָ אֵינוֹ בִכְדִי.

הֲרֵי הַכֶּלֶב קָם עַל הַשֻּׁנְרָה וְגַם חִסְּלָהּ.

וַדַּאי, בַּכֶּלֶב רַק הַכְּסִיל יָשִׂים כִּסְלָה,

אַךְ גַּלְגִּלֵּי הַצֶּדֶק כְּבָר הִתְחִילוּ לְהִנּוֹעַ,

וְלֹא יַרְפּוּ אֶת מְחוֹלָם

עַד יְחֻטַּט כָּל גִּיד־טְרֵפָה, כָּל שֹׁרֶשׁ־רֹעַ

מִגּוּף עוֹלָם,

וְאֵל עַצְמוֹ יָקוּם אַף יְקַדֵּשׁ הַפֶּסַח

עַל אַחֲרוֹן־זְבָחִים, אַחֲרוֹן־זָדוֹן – הַמָּוֶת.

וְצַעַרְךָ הוּא שֶׁפָּתַח הַפֶּתַח

לִיקוּם בְּלִי עַצָּבֶת".

חִיֵּךְ הַגְּדִי חִיּוּךְ מְרִירִי וְסָח:

"וּמַה תּוֹעֶלֶת לִי בְּכָךְ?

לוּ אָנֹכִי

בִּשְׁאֵרִית כֹּחִי

יָכֹלְתִּי קְפֹץ וְהִתְנַשֵּׁךְ בִּבְשַׂר הָרֶשַׁע

וּלְגֹם דָּם חַם מִמִּי אוֹתִי זָבַח,

אָז לִי רָוַח.

אֲבָל שִׁנַּי עַזּוֹת רַק לְכַסְכֵּס הַדֶּשֶׁא,

וּנְקָמָה בִידֵי אַחֵר

אֵיךְ תְּקָרֵר

מַה שֶּׁבַּלֵּב כָּאֵשׁ בּוֹעֵר?

רְאֵה, הַדְּחָק מָה רַב!

פָּרָשֵׁי הַצֶּדֶק וּמְגִנָּיו מֵעֲבָרִים –

כְּלָבִים, חֻטְרוֹת, וְאֵשׁ וּמַיִם, גַּם שְׁוָרִים –

קוֹפְצִים דְּלוּקֵי־חָרוֹן לְתוֹךְ הַקְּרָב.

יָפֶה, יָפֶה. אֲנִי רַק הַמּוּגָן

שׁוֹכֵב נִשְׁכָּח בְּצִיר־דָּמִי טֻגַּן.

גַּם חִטּוּא עוֹלָם עֵת יִגָּמֵר

וְהוֹד־הֵיכָל יוּקַם,

אָז לִי, הַגְּדִי, לָבוֹא לֹא יֵאָמֵר,

וּבַחֶדְוָה לֹא אֲרֻקַּם,

אֵי־שָׁם עַל אַשְׁפַּתּוֹת עָזוּב שָׁכוּחַ

אֶפְשֹׁט הָרֶגֶל וְאֶפַּח הָרוּחַ".

גִּדְיִי שָׁתַק לְרֶגַע קָט,

וְאָז פָּנָה, הָלַךְ אַט אַט

לְחַג אָבִיב כָּעֵת חַיָּה

אֱלֵי שִׁנֵּי שֻׁנְרָה עוֹד לֹא נוֹדַע אַיָּהּ.

ניסן תש"ז

---

אַךְ תְּמוֹל הִתְמַשְּׁכוּ כִסּוּפַי

מאת

ישראל אפרת

אַךְ תְּמוֹל הִתְמַשְּׁכוּ כִסּוּפַי לִגְאֻלָּה כְּנִגּוּן

שָׁקֵט וַחֲרִישִׁי;

וּזְמַן הָיָה רַב וְהָיִיתִי מוּכָן לְחַכּוֹת

כָּל הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי.

וְיָדַעְתִּי אֶת סוֹד הַצֵּרוּף הַיָּקָר שֶׁל כְּלוֹת נֶפֶשׁ

עִם אֹרֶךְ נְשִׁימָה;

כִּי גָדוֹל וְרָחָב הֶחָזוֹן, וְכָל מְלוֹא הַיָּמִים –

קַרְשֵׁי הַבִּימָה.

מִי הִקְדִּיחַ אֶת רוּחַ שְׂפָתַי, מִי הִדְלִיחַ זִרְמִי

הַצָּלול וְרַךְ־רֹן?

עַתָּה יוֹנֶקֶת נַפְשִׁי כִּפְתִילָה חֲרוּכָה

מִשַּׁמְנָהּ הָאַחֲרוֹן.

עַתָּה הַזְּמַן תַּם, עֲרָפַתּוּ עַד תַּחַת רַגְלַי

הַסְּעָרָה שֶׁבַּלֵּיל;

עַתָּה כָל חַיַּי מְשַׁוְּעִים עַל שְׂפַת גֶּשֶׁר גֻּדַּע:

אֵימָתַי הַגּוֹאֵל?

סיון תש"ז

---

הָאוֹרְלוֹגִין שֶׁל דּוֹר

מאת

ישראל אפרת

לשארית במחנות ההסגר

אֶצְבָּעוֹת גְּרוּמוֹת דּוֹפְקוֹת בְּלִי דְמִי וּבְקֶצֶב

עַל שַׁעַר כִּסּוּפִים וְלֹא נִפְתָּח.

הַקְשִׁיבָה, אָח,

הָאוֹרְלוֹגִין שֶׁל דּוֹר דּוֹפֵק בְּעֶצֶב.

פְּסִיעוֹת, פְּסִיעוֹת, נוֹפְלוֹת כְּבֵדוֹת עַל סֶלַע,

עַל פְּנֵי תֵבֵל בְּחוּג חוֹזֵר לֹא־נָח

הַאֲזִינָה, אָח,

הָאוֹרְלוֹגִין שֶׁל דּוֹר יַךְ כְּמוֹ בְּכֶלֶא.

וְהַשְּׂרֵפָה שָׁקְעָה. לֵיל שׁוּב רוֹקֵם

חֲלוֹם תּוֹחֶלֶת,

וְהָעוֹלָם הָלַךְ לִישֹׁן, רַק הֵם

עוֹדָם כְּבוּלִים לָאוּד וְלַגַּחֶלֶת.

יֵשׁ, אָח, עִנּוּי, וְדַק הוּא מִן הַדַּק,

יֵשׁ עֲקֵדָה וְאֵין מַאֲכֶלֶת עַל גָּרוֹן:

עַל יְגוֹנֵי־אֶתְמוֹל לִשְׁכַּב נֶעֱקָד,

לִבְעֹר בְּאֵשׁ טְמִירָה שֶׁל זִכָּרוֹן.

סיון תש"ז

---

זְהָבֵנוּ הַטָּהוֹר

מאת

ישראל אפרת

לז. שזר

וּמֶלֶךְ פּוֹרְטוּגַל יָשַׁב עִם שַׁגְרִיר־פֵס

וּכְבָר כָּלוּ מִלִּים שֶׁבְּרֹב נִמּוּס הֵן קַדּוּ

זוֹ לִקְרַאת זוֹ כְּבַרְוָזוֹת פִּטוּמוֹת, עַכְשָׁו

צִפָּרְנַיִם קְטַנְטַנּוֹת הֵגִיחוּ וְשָׂרָטוּ.

עַכְשָׁו סִלְסֵל הַמֶּלֶךְ בִּשְׂפָמוֹ בְּלַעַג

אֶל מוּל הַצִּיר – דְּמוּת יְהוּדִי רֶמְבְּרַנְטִי:

"עַמְּךָ נָסַע מִכָּאן וְכָל פַּזּוֹ הִשְׁאִיר!

עַל חֲכָמִים כְּמוֹתְכֶם כָּזֹאת לֹא הֶאֱמַנְתִּי".

לוֹיוֹת שֶׁל נֹגַהּ הִשְׁתַּזְּרוּ סְבִיב נִבְרָשׁוֹת,

וְסַהַר בַּחַלּוֹן עָמַד חִוֵּר כַּנֵּצַח.

הַצִּיר עֲנֹג הָאֶצְבָּעוֹת הֶחֱלִיק אַט אַט

הַדְרַת זָקָן שָׁחֹם וְרֹחַב קְלָף הַמֵּצַח:

"הוֹד מַלְכוּתוֹ יִסְלַח לִי, אַךְ לָקְחוּ הַפַּעַם

צֵידָה לַדֶּרֶךְ וְגַם הִיא רְכוּשֹ לֹא דַל".

הִרְצִינוּ פְנֵי הַמֶּלֶךְ: "בְּטַח בִּי אַלְפַסִּי,

זַרְנוּם כְּמוֹ זָר גִּדְעוֹן אֶת גִּזָּתוֹ מִטָּל".

לְרֶגַע הִזְדַּעְזְעוּ רִיסָיו שֶׁל הָאוֹרֵחַ

אַךְ הֶעְגִּימוֹ יוֹתֵר הַבּוּז וְהַבִּטּוּל;

הָאֲצִילִים הָאֵלֶּה יוֹדְעִים אֵיךְ לְקַנֵּחַ

כֵּרַת־טְרֵפָה רָרָה בְּמַעֲדַנֵּי הִתּוּל.

אֵיךְ נְעוֹרֵר תּוֹכָם כָּבוֹד לְקָרְבָּנָם?

אֵיכָה נַרְאֵם גִּבְעוֹת־סְתָרִים שֶׁבְּכָל צוּקָה

נַחְצֹב מִסַּלְעֵיהֶן זָהָב וַעֲטָרוֹת?

אָז סָח כִּבְלִי הֶמְשֵׁךְ עַד הַמְּתִיחוּת נִתְּקָה:

"פֹּה בְּלִיסְבּוֹן, הַמֶּלֶךְ, פֹּה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת,

אֹחִים בָּאִים בּוֹ לִתְפִלָּה וְתִנְשָׁמוֹת,

תַּנַ"ךְ מְאֹד עַתִּיק, כְּתָבוּהוּ בַּגָּלִיל

בִּימֵי רָעָה שְׁתֵּי אֲחָיוֹת מְיֻתָּמוֹת.

מָה אִוִּיתִי לִרְאוֹתוֹ". "גַּם לִי דָבָר גֻּנַּב.

נָקוּמָה וְנִסַּע; סוּסַי מְרֻסָּנִים".

וְחִישׁ נִטְּשׁוּ פַרְסוֹת־בַּרְזֶל מֵרְחוֹב לִרְחוֹב

בְּקֶצֶב־צְלִיל כְּמוֹ הָרַגְלַיִם פַּעֲמוֹנִים.

מֵרְחוֹב לִרְחוֹב, מִבֵּין הֵיכְלֵי־פְאֵר אֱלֵי

פָּחוֹת פְּאֵר, עַד בָּאוּ לִמְגוּרֵי דַלּוּת;

וּרְאֵה, שָׁם בֵּית הַכְּנֶסֶת מְסֹהַר־הַמֵּצַח.

“רַכָּב, קַח הַלַּפִּיד!” הַשַּׁעַר נָע חָלוּד.

הַצִּיר נִגַּשׁ אֶל הָאָרוֹן, פָּתַח דְּלָתָיו:

הַכֹּל כְּקֶדֶם כָּאן, שָׁקֵט הַקֹּדֶשׁ נָם,

תּוֹרוֹת בְּכִתְרֵיהֶן עוֹמְדוֹת עוֹד בַּמָּקוֹם;

כָּאן לֹא הֵעֵזוּ עוֹד לִשְׁלֹחַ יַד זְדוֹנָם.

אָפֵל יִהְיֶה אוֹתוֹ הַיּוֹם עֵת גַּם רוּחֵנוּ

תֶּחְדַּל הֱיוֹת בַּחֶלֶד קֹדֶשׁ וּפֻלְחָן! –

בְּקֶרֶן הַזָּוִית נָח סֵפֶר כְּבַד־זִקְנָה,

וְהוֹצִיאוֹ זָהִיר, פְּתָחוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן.

"רַכָּב, שָׂא הַלַּפִּיד! כָּךְ זֶהוּ, מֶלֶךְ רָם.

רְאֵה גַם פֹּה גַם שָׁם, אֵיךְ עוֹד נוֹצֵץ זָהָב,

זָהָב שֶׁלֹּא חֻצַּב בְּשׁוּם קַרְדֹּם וָאֵת. –

נֵשֵׁב וַאֲסַפֵּר עַל נֹעַר וְרָעָב.

"שְׁתֵּי אֲחָיוֹת זְקוּפוֹת־קוֹמָה וּשְחַרְחֹרוֹת,

כְּמוֹ מַלְכוּת בַּדָּם וְאִם פְּנֵיהֶן רָזוֹן;

הָאָב נָפַל חָלָל בִּגְדוּד רַבִּי עֲקִיבָא,

וְאֵם בַּשְׁבִי תָּקְעָה אֶל תּוֹךְ לִבָּהּ כִּידוֹן.

"שְׁתֵּי יְתוֹמוֹת, יוֹצְאוֹת יוֹם יוֹם לוּטוֹת שְׁחֹרִים

לִלְקֹט גַּרְגֵּר בֵּין הַפְּגָרִים אוֹ קְלִפַּת־פַּת;

וּלְאוֹר הַנֵּר בַּלֵּיל הֶחֱרִיזוּ אוֹת אֶל אוֹת,

עִטְּרוּן תָּגֵי־רָזִים – לַדּוֹר הַבָּא מַתָּת.

"כִּי שְׁנַיִם מַשָּׂאוֹת נוֹשֵׂא כָל יְהוּדִי:

שָׁמַיִם וְצִיּוֹן, וְשָׁוְא יִמְרֹד מוֹרֵד.

אַךְ יֵשׁ יִתְנוֹעֲעוּ כְּאֵסֶל וּדְלָיָיו,

וּמִתְרוֹמֵם אֶחָד עֵת הַשֵּׁנִי יוֹרֵד.

"וּבַחוּצוֹת שָׁט קֶטֶב מְיֻזָּע, מְרִירִי,

וּבַבַּיִת – שְתֵּי בָנוֹת, נֵר חֲשָׁאִי;

כְּבָר הַלְּסָתוֹת שְׁקוּעוֹת, כְּבָר כָּל הַגּוּף יָגֵעַ,

אַךְ הֵן מוֹשְׁכוֹת עוֹד עֹז מֵעֹנֶג עִלָּאִי.

”הִנֵּה שׁוֹפְכוֹת הֵן שִׂיחַ בִּפְסוּקֵי דָוִד,

בְּכָל מְחוֹל־הַחֵן שֶׁל נֶפֶשׁ מִתְפַּנֶּקֶת;

הִנֵּה הִנָּן שׁוּלַמִּיּוֹת – הִנָּךְ יָפָה! –

וְרַעַד יַעַל בְּלִבָּן, הַלְּחִי סוֹמֶקֶת.

"פַּעַם נִדְבְּרוּ שְׁכֵנִים וְזֶה אֶל זֶה תָּמָהוּ:

מַה לַּיְתוֹמוֹת שֶׁמִּמְּעוֹנָן זֶה זְמַן לֹא גָחוּ?

וּבְהִכָּנְסָם – עוֹד נֵר דָּלַק עַל הַשֻּׁלְחָן,

וּשְׁנֵי רָאשִׁים בְּלִי נִיד עַל הַגְּוִילִים שָׁחָחוּ.

"אַךְ הַדְּמָמָה, עַזָּה כְּמוֹ אֲוִיר כָּל מָוֶת,

צַעֲקָם הֶחֱנִיקָה. וּפִתְאֹם רֻתְּקוּ לַכְּתָב;

חִישׁ גּוֹלְלוּ אֶת הַיְרִיעוֹת לְכָאן וּלְכָאן,

וְכָל מִלַּת צָרָה וָצַר הָפְכָה זָהָב.

"וְסֵפֶר זֶה נָדַד מִכְּרַךְ לִכְרַךְ; יֵשׁ יִתְ־

עַלֵּם, יֹאבַד, אַךְ עַל כָּל תְּחוּם הוּא מִזְדַּמֵּן,

אָז שִׁיר עוֹלֶה, וְצַעַד יִתְאוֹשֵׁשׁ. הַבִּיטָה:

יָגוֹן עוֹנֶה בוֹ עַל עַצְמוֹ אָמֵן, אָמֵן".

הוּא נִשְׁתַּתֵּק לְרֶגַע וְנִשְׁעַן אָחוֹר,

וּבְתוֹךְ עֵינָיו וְעַל זְקָנוֹ לַפִּיד בָּעַר:

"כָּךְ זֹאת הִיא, הוֹד מַלְכוּת, זֹאת הַצֵּידָה לַדֶּרֶךְ,

וּבְשֶׁל זָהָב כָּזֶה עֵין־מֶלֶךְ לֹא תֵצַר.

"וְאִם תִּשְׁאַל, הַמֶּלֶךְ, מַה תַּכְלִית? אַאֲמִין,

יֵשׁ יוֹם, אַחֲרֵי תְמוּרוֹת הַזְּמַן וְהִפּוּכָיו,

עוֹד יִצְטָרֵךְ עוֹלָם עֲיֵף תְּלָאוֹת לְעָם

שֶׁבְּלֹא צִעֵר צֹעַר וּבְלֹא הִכְאִיב הָכְאָב".

הַמֶּרְכָּבָה חָזְרָה, וְסַהַר אַט שָׁקַע,

עַד כַּל הַלָּיְלָה – לֵיל. וּבְתוֹךְ הָאַפְלוּלִית

יָשַׁב נָבוֹךְ נִדְחָק בְּפִנָּתוֹ הַמֶּלֶךְ,

וְהַיְּהוּדִי – נוּגֶה, שָׁקֵט, וּדְמוּת שַׁלִּיט.

---

בֶּהָרִים הַלְּבָנִים

מאת

ישראל אפרת

I

בְּבֹקֶר עָבוֹת לְדַרְכֵּנוּ יָצָאנוּ

לֶהָרִים הַלְּבָנִים, לִמְרוֹמֵי “הַר־תּוֹתָח”,¹

חֲבוּרַת סַקְרָנִים, חֲסִידֵי הַטֶּבַע,

וְלַדֶּרֶךְ צֵידָה: פַּת־שִׁפּוֹן וְכוּתָח.

נִחֲמָנוּ נֶהָג: כָּךְ נוֹהֵג יוֹם אֱלוּל,

פּוֹתֵחַ בְּעָב וּמְסַיֵּם בְּהָדָר;

חָצִינוּ שְׁדֵמוֹת וּכְפָרִים וִיעָרוֹת,

צָהֳרַיִם – הַיְקוּם הִתְכַּרְכֵּם וְקָדָר.

טִפּוֹת נִרְאוּ עַל זְגוּגִית הַמְּכוֹנִית,

צְמֻגּוֹת כְּרִבָּה וּגְדוֹלוֹת כְּאִסְתְּרָה;

פִּתְאֹם וַתִּצְנַח אֲפֵלָה, וַיְהִי לֵיל,

וְהָךְ רַעַם עַל רֹאשׁ הָעוֹלָם כִּבְלִיסְטְרָה.

גֶּשֶׁם עַז נִתַּךְ אַרְצָה עַד נִתַּז לַשְּׁחָקִים

וַיְתוֹפֵף כִּבְמַקְלוֹת עַד הָרֶכֶב נֶעְצָר.

חָלַקְנוּ קְלָלוֹת לַנֶּהָג וְלַסַּעַר,

פָּרַשְׂנוּ כַפֵּינוּ אֶל עָל מִמֵּצַר.

מַה לַּעֲשׂוֹת? הוֹצֵאנוּ אַמְתַּחַת צֵידָה,

וַנְּמָרֵר: לֹא נִרְאֶה עוֹד אֶת הַר הַתּוֹתָח;

וְאֵת לֹא הוֹעִילוּ תְפִלּוֹת וּקְלָלוֹת

הוֹעִילָה אַט אַט זוֹ הַפַּת בְּכוּתָח.

פָּקַח הָעוֹלָם אֶת עֵינָיו הַכְּחֻלּוֹת,

הֶחֱלִיקָה מְכוֹנִית עַל כְּבִישִׁים מַקְטִירִים,

וְשָׁעָה קַלָּה עֵת עָבְרָה וַנַּעֲמֹד

בְּתַחְתִּית הָהָר וְהֵיכָלָיו הַטְּמִירִים.

II

קָרוֹן הַתָּלוּי מֵעַל כֶּבֶל נְשָׂאָנוּ

עַל יַעֲרוֹת הַבְּרוֹשִׁים בְּמִדְרוֹן אַוְרִירִי.

אַךְ מְרוֹמִים יֵשׁ רַבִּים וּמְרוֹמֵי מְרוֹמִים,

וְאֶחָד צוּק הַשִּׂיא הַנִּשְׁקָף עֲרִירִי.

שָׁמָּה נַעַל בְּרֶגֶל סְחוֹר סְחוֹר בְּנָתִיב

כֹּה צַר עַד כָּל כֶּשֶׁל עָלוּל לְשַׁכֵּל.

וְהַתְּהוֹם אַךְ רִחְרַח לֵב דּוֹפֵק אֱנוֹשִׁי

וְקָם לִתִּחִיָּה נְכָלָיו לְנַכֵּל.

לִבִּי חָשׁ מַגַּע־קֶרַח שֶל יַד מַעֲמַקִּים.

נִשְׁבַּעְתִּי עוֹד קָט וְהַכְּסִיל הִתְמַסֵּר!

מַה חִנּוֹ, מָה עָנְגּוֹ שֶׁל רִסּוּק אֲבָרִים?

מַה תָּרֹן כְּלָיָה? מַה בְּשׂוֹרָה תְּבַשֵּׂר?

וְהִנֵּה הִסְתּוֹבֵב הַתְּהוֹם, רֶגַע קָט,

אַךְ הֻכֵּיתִי סְחַרְחֹרֶת כִּבְמָחוֹל שֶׁל זְוָעוֹת.

וּמַה לָּכֶם, חֲבֵרִים, כִּי תַפְנוּ פְנֵיכֶם

כִּילָדִים עֵת יִשְׂאוּ כֹהֲנִים אֶצְבָּעוֹת?

נִנְעַץ אֶת עֵינֵינוּ בַּתְּהוֹם כְּמַטּוֹת

וְנִדְרֹךְ עַל שׁוּלָיו בַּמַּטּוֹת נִשְׁעָנִים.

אָנוּ עוֹלִים זְהִירִים סְחוֹר סְחוֹר. שׁוּר, הַשִּׂיא!

וְהַכֹּל כְּבָר מִלְּמַטָּה, הָרִים וַעֲנָנִים.

III

מַה שֶּׁקֶט זוֹהֵר וְצוֹנֵן כָּאן סָבִיב,

מַה תְּנוּעָה חֲרִישִׁית כִּצְלָלִים עַל קִירָם.

וְסַעַר וְסוּפָה כָּל הַדֶּרֶךְ לִוּוּנוּ

חוֹזְרִים לְבֵיתָם כִּכְבָשִׂים לְדִירָם.

הֲרָרִים יְרֻקִּים, עֲנָקִים לְרַגְלֵינוּ,

בִּלְבּוּל שִׁפּוּעִים וּבְכָל זֹאת גַּם שׁוּרָה;

כְּמַעְגַּל אֲלֻמּוֹת בַּחֲלוֹמוֹ שֶׁל יוֹסֵף

מִסָּבִיב לְגִבְעָה עֲגֻלָּה וַהֲדוּרָה.

מִכָּל נֶקַע וְחָגָו אַט עוֹלִים הֶעָבִים –

הִנּוּמוֹת לְבָנוֹת, נְשִׁימוֹת עוֹלָלִים –

זוֹרְקִים אֶת אֲרִיג צִלְלֵיהֶם עַל גְּבָעוֹת,

צָפִים לְמָרוֹם וּבִן־רֶגַע כָּלִים.

זֶה כָלֶה, זֶה עוֹלֶה – הַצְּלָלִים נֶאֱרָגִים –

זֶה זוֹחֵל עַל גָּחוֹן וְעוֹלֶה כְּמוֹ בִיגִיעַ.

מֵעֵבֶר הָרִים, שׁוּר, עָב־אִמָּא גוֹחֶנֶת

וְתִינוֹקָהּ הָרָפֶה בְּשִׁנֶּיהָ תַּגְבִּיהַ.

אֲנִי עוֹמֵד מְפֹעָם מִלִּבְנַת הֶחָזוֹן,

וְחִידוֹת בִּי עוֹלוֹת, מִי יִתֵּן וְנִפְתָּרוּ:

יְצוּרִים שְׁמֵימִיִּים־אוֹרִיִּים אֵלֶּה –

הַהֵם הֶעָבִים שֶׁמִּלְּמַטָּה קָדָרוּ?

הַהֵם הָרְעָמִים עַל קָדִקֹד הָעוֹלָם?

לָמָּה יִהְיֶה לְחָרוֹן הַזִּיו הַצּוֹנֵחַ?

אֵיךְ כְּרוּב עֵת יִגְלֹש עַל קַרְקַע יֵהָפֵךְ

לְחַיָּה מְיַלֶּלֶת עַד אָדָם בּוֹרֵחַ?

וּמַה תַּכְלִית הָאָדם? לַחֲזוֹת יֹפִי צָף בַּמָּרוֹם,

לְהוֹשִׁיט לוֹ זְרוֹעות וְלִכְמֹהַּ לֹו נֵצַח,

וְאַף פַּעַם לֹא לַחְמֹד רִדְתּוֹ עַל הָאָרֶץ

שַׁרְבִיטוֹ בִּימִינוֹ וְכִתְרוֹ עַל הַמֵּצַח? –

IV

מִי קוֹרֵא שָׁם בִּשְׁמִי? מִי צוֹעֵק: יֵשׁ לֵרֵד? –

הַשֶׁמֶשׁ שָׁקַע. שׁוּר, מָעוּף שֶׁל גַּחֶלֶת!

רְאִיתִיהָ בָאֲוִיר עַד עֵינַי עִפְעֲפוּ,

וְכָל סְדָק וְנִקְרָה מָלְאוּ אֵשׁ מְתֻלְתֶּלֶת.

אַךְ זוֹ אֵשׁ לֹא דוֹמָה לְשׁוּם אֵשׁ בָּעוֹלָם,

לֹא תִקְפֹּץ בְּעֶבְרָה, לֹא תַלְשִׁין לַעֲבָרִים;

הִיא שׁוֹכְבָה בַעֲרִיסַת הַסְּלָעִים וְנוֹשְׁמָה,

וּנְשִׁימוֹת אֲדֻמּוֹת מִתְנַשְּׂאוֹת בֶּהָרִים.

הִיא נָחָה כְגִזַּת רְחֵלִים שֶׁל שַׁלְהֶבֶת;

רַק תַּלְתַּל עַל תַּלְתַּל מִתְפָּרֵשׂ מֵהַתְּהוֹם,

מִתְרוֹמֵם כְּמוֹ בְרוּחַ אִטִּית, וְנָמוֹג.

מִי רָאָה שַׁלְהָבוֹת הָעוֹלוֹת כַּחֲלוֹם?

כָּךְ יוֹקֵד לְרַגְלֵי הָעוֹלָם בְּנִמְנוּם,

צְעִיפִים בּוֹעֲרִים אַט צָפִים לְגָבוֹהַּ;

וְכָל צְוָח לֹא נִשְׁמָע וְלֹא רַעַשׁ פַּעֲמוֹנִים,

הַכֹּל חֻלְחַל וְהֻקַּף בַּדְּמָמָה שֶׁל אֱלוֹהַּ.

וְאֶנְקַת הָאָדָם מִן הַמְּדוּרָה וְלִפְנִים

לֹא תָקְשַׁב, לֹא תָרְגַּשׁ בַּהֶקֵּף הָרָחָב;

הַס! תּוֹקֵעַ שׁוֹפָר. עֵת לֵרֵד מִן הָהָר,

וָאֵרֵד מְפֹעָם וּמֻתְמָהּ וּמֻכְאָב.

שער שלישי: ופתאום

מאת

ישראל אפרת

---

יְרוּשָׁלַיִם

מאת

ישראל אפרת

לשמואל יוסף עגנון

א. חֶסֶד

בְּשִׁלְהֵי קַיִץ אֵלֶּה זְרוּחִי חֵן וָחֶסֶד,

בְּרַחֲבֵי חוּצוֹתַיִךְ, צִיּוֹן, אֶתְהַלֵּכָה

וְאֶתְמַהּ: אֵיך מִמֵּךְ אֶתְנַתֵּק, אֵי לִי מָקוֹם

אֲוִירוֹ מְנוּחַת לֵב וּנְשָׁמָה כְּמוֹ אֲוִירֵךְ?

בְּאֶמְצַע כָּל הַסַּעַר, בְּטַבּוּר כָּל הַמְּדוּרוֹת

הָרוֹגְשׁוֹת וּמִתְנַפְּצוֹת סְבִיבֵךְ וּבִגְלָלֵךְ,

עַל כֵּס הָרַיִךְ תֵּשְׁבִי שְׁקֵטָה, אֵם יְקָרָה,

פָּנַיִךְ קְמָטִים וְעֵינַיִךְ רָזִים כְּחֻלִּים,

וְשׁוּלֵי לֹבֶן בִּגְדֵךְ שׁוֹפְעִים עַל הַסְּלָעִים,

וְחֹטֶר אָרֹךְ לָךְ בִּשְׂמֹאל עִם גֻּלַּת כֶּסֶף,

וִימִינֵךְ תִּרְעַד מִתּוֹךְ רַחֲמִים וְאִמָּהוּת

עַל קָדְקֳדֵי בָנַיִךְ מְשׁוּיֵי יָם וּפְחָדִים –

עוֹד לַחִים קִרְעֵי כְסוּתָם וְדַבְלוּלֵי שְׂעָרָם –

הַכּוֹרְעִים לְרַגְלַיִךְ וּמְחֻזָּקִים יֵלְכוּ

מִי לַעֲקֹר טַרְשֵי דָן, מִי לַחְפֹּר בְּאֵר בֶּחָרֵר.

וְעָבִים צְחֹרֵי־מוֹךְ בַּאֲלַכְסוֹן נוֹסְעִים קֵדְמָה.

מִשִּׁיחוֹר גּוֹאֶה עוֹלִים הֵם אַךְ גֶּשֶם אֵין בָּם.

וְשִׁמְשִׁיּוּת חֲרִישִׁית מִסְתַּלֶּתֶת

כְּסֹלֶת דַּקָּה דַּקָּה דֶּרֶךְ שֶׁבַע נָפוֹת,

כַּהֲגִיגֵי אוֹר בְּמֹחַ אֱלֹהִי,

וַאֲנַחְנוּ קְלוּטִים אֶל תּוֹךְ טַחֲנָה זוֹ עֶלְיוֹנָה –

מִי יֵדַע מְלוֹא הֶהָגוּת שֶׁנַּעֲשֵׂינוּ תָכְנָהּ?

וְשַׁלְוָה פְּלִיאָה עוֹטָה אֶת הַמְהַלְּכִים סְבִיבִי

בְּצַעַד כֹּה אִטִּי; רֶגֶל כְּמוֹ לֹא תֹאבֶה לְהֵעַקֵר,

לְרֶגַע, לְהַפְסִיד הַחִבּוּר סוֹף סוֹף הֻשָּׂג.

כֹּה תִמְתַּק הָאֲדָמָה כָאן לְרֶגֶל עִבְרִי,

כְּשַׁד הָאֵם לְכַף יַד יֶלֶד בְּעֵת יִינָק.

מִבַּעַד לִסְיָג שֶׁל צְנֵפוֹת־תַּיִל דּוֹקְרוֹת

קַלְגַסִּים עוֹמְדִים דֹּם חֲבוּשֵׁי קַסְדוֹת פֶּלֶד

עִם לֹעֵי רוֹבִים כֻּוְּנוּ, אֶצְבַּע עַל הַהֶדֶק.

וְיֵשׁ וּבְשַׂקֵּי־חוֹל הֵם קְבוּרִים וַעֲטוּרִים

עַד כְּלוּם מֵהֶם לֹא נִרְאֶה

רַק עַיִן, לֹעַ, וְהַאֶצְבַּע הַעַצְבָּנִית.

וּלְיַד הַסְּיָג מִתְהַלְּכִים מִתּוֹךְ שַׁלְוָה פְּלִיאָה.

מַה שַּׁלְוָה שִׁמְשִׁית זוֹ, מַה מִּין סַלְסָלָה דַקָּה

הָעוֹטְפָה בְרָקִים חַיִּים וְלֹא נִקְרַעַת?

גַּעֲגוּעִים אֲשֶׁר בָּאוּ, תְּפִלּוֹת אֲשֶׁר נַעֲנוּ.

הֵן הַכֹּל כָּאן מִסָּבִיב הָיָה תְחִלָּה כְּמִיהָה,

הֵן הַכֹּל כָּאן מִסָּבִיב אָרוּג רַעֲדֵי נֶפֶשׁ.

מִתְהַלְּכָה אֵפוֹא נֶפֶשׁ תּוֹךְ רְחוֹבוֹת־עַצְמָהּ.

אֶתְהַלֵּךְ גַּם אָנֹכִי, אֶתְמַהּ: אֵיךְ אֶתְנַתֵּק?

ב. גְּבוּרָה

אַךְ הִנֵּה אֶחָד רָץ וּמִזְרָן עַל כְּתֵפָיו.

כֹּה צָעִיר הוּא וְחִוֵּר אַךְ גַּחְלִילֵי עַיִן. –

לְאָן, לְאָן, אֲבוֹי לְאָן? –

הוּא מִזְדַּקֵּר עַל הַסְּיָג, וְאוֹר הַיּוֹם לְרֶגַע

מִתְפּוֹצֵץ וּמִתְחַשֵּׁךְ, אִשִּׁים נוֹבְחוֹת עָפוֹת.

וְעֵת יִשְׁתַּקֵּט עוֹלָם, נָח הָעֶלֶם פְּרַקְדָּן,

גֻלְגָּלְתּוֹ עַל קְצֵה מִזְרָן, וּמְרַבֵּי חוֹרָיו

תַּלְתַּלֵּי עָשָׁן עוֹלִים וְהַדָּם מְפַכְפֵּךְ,

וְשׁוּב בָּרְחוֹב מִתְהַלְּכִים מִתּוֹךְ שַׁלְוָה פְלִיאָה.

וּמִקְּצֵה סִמְטָה גַּח בַּחֲשַׁאי נַעַר וּמַבִּיט

כֹּה וָכֹה וּמַדְבִּיק כְּרוּז עַל קִיר וְנֶעֱלָם.

וּמֵהַצַּד הַשֵּׁנִי תֵּצֵא יָלְדָּה קְטַנָּה

וּבִזְרוֹעוֹת דַּקּוֹת אֶת הַכְּרוּז מִכָּתְלוֹ תִּקְרַע.

אָז אֶרְאֶה גַם הַמַּאֲבָק, אֶת יְקוֹד הַגְּבוּרָה,

וְהוֹד וְהָדָר לָהּ, אֲבוּקָה כֹּה חֲדָשָׁה.

מַה בְּשׂוֹרָה בָהּ וּנְגֹהוֹת. הֵן עוֹד שָׁם נִתְגַּלְּתָה,

עוֹד שָׁם בַּמִּדְבָּר עֵת עֲקוּדֵי מוֹסְרוֹת דּוֹרוֹת

הָלַכְנוּ שְׁתוּמֵי עַיִן אֶל נְהַר אֲבַדּוֹן.

וּפִתְאֹם עָלְתָה הִיא, וּכְעַל פִּי רֶמֶז מָרוֹם

הִפְגִּינוּ פָנִים כְּלַפֵּי פְנֵי הַצַּר הָאָיֹם

עַד חָג וְנָע מְבֻלְבָּל וְכָל הַעוֹלָם נִדְהָם.

אַךְ כֻּלָּהּ לָךְ, יְרוּשָׁלַיִם, בִּלְעָדַיִךְ

אֵין גְּבוּרָה יִשְׂרְאֵלִית כְּלָל.

              אֲבוּקָה כֹּה חֲדָשָׁה

וְאִם כְּנֵר הַבְדָּלָה קְלוּעָה הִיא וּשְׂרוּגָה

מִפְּתִילִים שׁוֹנִים כֹּה, מִתְנַצִּים וּמִתְפַּתְּלִים, –

הָרִימָה יָדְךָ, יַלְדִּי, שָׂא בְרָמָה אוֹתָהּ.

לֹא נֵרוֹת שַׁבָּת הֵם הַצְּנוּעִים וְהַלְּבָנִים

עֲלֵיהֶם בֵּרְכָה אֵם בִּקְּדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה;

אַךְ שַׁבָּת עָבְרָה, בָּאִים שֵׁשֶׁת יְמֵי מַעֲשֶׂה.

הָרִימָה יָדְךָ, יַלְדִּי, שָׂא הַנֵּר בְּרָמָה:

הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד!

כַּךְ נַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין חֹל עַד נִזְכֶּה

לְהַדְלִיק נֵרוֹת שַׁבָּת שׁוּב לְבָנִים צְנוּעִים.

אָז אֶרְאֶה אֶת פָּנַיִךְ, עִיר יְרוּשָׁלַיִם,

וּנְהָרָה בָם וְאִם מִכְּאֵב אֶת שְׂפָתֵךְ תִּשְּׁכִי:

חֲבָלִים שֶׁל גְּאֻלָּה הֵם שֶׁכְּעֻבָּר עֵז

אֶת רֶחֶם אִמָּהּ תִּפְרֹם־תִּקְרַע אַגַּב גִּיחַ.

וְאַתָּה, עֶלֶם חִוֵּר וְגַחְלִילִי־עַיִן,

לֹא אֶשְׁאַל עַכְשָׁו אִם הַדֶּרֶךְ בָּהּ הָלַכְתָּ

מְחֻשֶּׁבֶת הִיא כָּל צָרְכָּהּ וְנִמְצֵאת מוֹעִילָה.

אֵי גְבוּרָה תֵשֵׁב בֵּין תַּגְרָנִיּוֹת הַשְּׁוָקִים

מוֹשִׁיטוֹת שָׁלֹש בֵּיצִים וְהַב תֵּכֶף קְשִׂיטָה?

דַּי שֶׁחָשַׁבְתָּ אַתָּה: זוֹ לְבַד הַדֶּרֶךְ,

וְגֻשְׁפַּנְקָה מָה אֲיֻמַּת־אֵמוּן שַׂמְתָּ עַל אֲמִתְּךָ.

מַה יִקְרַת חֵן וָנֶפֶשׁ זוֹ שֶׁבָּנִים רַבִּים

כָּמוֹךָ יִשְׁתּוּ כוֹס הַמָּוֶת לְחַיֶּיהָ!

אֵיך סוֹף סוֹף בְּמִיתָתְךָ רַק הוֹכַחְתָּ

הַטּוֹב יָכֹלְתָ לַעֲנִיק יוֹתֵר לוּ חָיִיתָ!

וּמַה חוֹבוֹת כְּבֵדוֹת תָּטִיל, עֶלֶם עַל כֻּלָּנוּ

בִּשְׁלוּלִית דָּם זֶה חַם הַמְּפַכְפֵּךְ מֵחוֹרֶיךָ!

ג. נֶצַח

הַיּוֹם גּוֹוֵעַ. סִיעוֹת כַּנְפֵי אֵשׁ מְרַחֲפוֹת

בַּשַּׁחַק הוֹרִיק כְּירַק עֵשֶׂב תַּחַת מָיִם.

רְגָעִים עוֹד חֲמִשָּׁה עַד שְׁעַת הַעֹצֶר,

וּרְחוֹבוֹת אַט מִתְפַּנִּים כְּמוֹ בְיַלְדוּתֵנוּ

לִפְנֵי כָל־נִדְרֵי. כָּבֵד כֹּה הַלֵּב מִמַּשָּׂא

חֲגִיגִיּוּת וְרצִינוּת. הָהּ, יְרוּשָׁלַיִם!

אֲנִי עוֹמֵד מִבַּחוּץ, עוֹד רֶגַע פֹּה, עוֹד רֶגַע

עַד נָבוֹא וְנִסְתַּגֵּר אִישׁ אִישׁ בְּתוֹךְ כִּלְאוֹ.

יָדַעְתִּי עִיר עַל גְּדות הַיָּם, וְחוֹמוֹתֶיהָ

הֵן גְּבֹהוֹת כֹּה וּתְמִירוֹת־דַּקּוֹת כִּבְנוֹתֶיהָ;

עוֹד קַט עֵירֻמּוֹת, זְרוּחוֹת פִּלְדָּן, תִּתְרַקַּדְנָה

אוֹ תִזְדַּקַּרְנָה לְתוֹךְ הַיָּם לִשְׂחִיַּת־חֵן.

יָדַעְתִּי עִיר עַל גְּדוֹת יָם אַחֵר, וּבָתֶּיהָ

עַל כִּבְרַת אַרְצָם רוֹבְצִים כְּמוֹ אֲרָיוֹת נָמִים;

אַךְ יֵש וְיַחֱלוּ גַּם אֲרָיוֹת וְיִגְוָעוּ,

וְאִישׁ בָּא אוֹסֵף אֶת נִבְלָתָם אֶל עֶגְלָתוֹ.

רַק אַתְּ, יְרוּשָׁלַיִם, כְּבֵדָה כֹּה, עַד נִדְמֶה

אַתְּ שְׁקוּעָה מִמְּרוֹם הַר עַד טַבּוּר הָאֲדָמָה,

עַד אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה, בְלִי הִנָּתֵשׁ נֶצַח.

רַק חֵלֶק מִצְעָר עֶלְיוֹן גָּלוּי לָעֵינָיִם.

הָעֹצֶר הֵחֵל, וְעַל מַעֲקֵה גַנִּי אֶעֱמֹד.

כְּבָר לָיְלָה. אוֹרוֹת מְנַצְנְצִים מִבָּתֵּי שְׁכֵנַי,

עִם שִׂיחַ קַל מִשְׁפַּחְתִּי בִּשְׁעַת לֶחֶם עֶרֶב.

וּמִשְּׁנֵי עֶבְרֵי גַנִּי מְחִצּוֹת טוּרֵי בְרוֹשִׁים,

עַתִּיקֵי יָמִים עוֹמְדִים הֵם בִּקְפִיאָה כֵהָה,

רַק רֹאשָׁם נָע וְלוֹחֵש דְּבַר מָה אֶל הַשְּׁחָקִים.

בַּמֶּרְחָק הַרְרֵי יְהוּדָה גּוּשִׁים שְׁחֹרִים;

וּלְבָנָה עוֹמְדָה גְּחוּנָה שׁוֹמְרָה עַל נִקְרוֹתָם

שָׁם אָרְבוּ הַקַּנָּאִים עַל קַלְגַּסֵּי רוֹמָה.

וְהַכֹּל עַתִּיק, עַתִּיק: בְּרוֹשִׁים, הָרִים, סַהַר.

הֲזֶה סוֹד כָּבְדָּהּ שֶׁל הַמְּצִיאוּת הַיְּרוּשַׁלְמִית?

גַּם טִפַּת־זְמַן עַל מֹחַ תָּרְגַּשׁ כְּמוֹ הֲרָרִים,

אַף כִּי מִשְׁקַל דּוֹרוֹת וְאַלְפֵי אַלְפֵי שָׁנָה?

וּפִתְאֹם שְׁרִיקָה חַדָּה פּוֹלְחָה הָאַוִּיר

הִכְרִיזָה: לֵיל בַּלָּהוֹת הִתְחִיל אֶת תִּזְמָרְתּוֹ.

יְרִיּוֹת מֵעֲבָרִים, עַפְעַף־אֵשׁ מְדַלֵּג

מִצַּד אֶל צַד. וְאֵי־שָׁם תֹּף הִתְדַּפֵּק חִישׁ

וּבְלִי הֲפוּגָה כְּמוֹ אֶת כָּל חֲמָתוֹ יִשְׁפֹּךְ

וְקוֹל עֲגָלוֹת כְּבֵדוֹת מִשְׁתַּקְשְׁקוֹת בָּרְחוֹבוֹת.

מִי נִלְחָם שָׁם עִם מִי? אֲפֵלָה רְווּיָה עוֹטְפָה

אֶת כָּל הַבָּתִּים. הַקַּנָּאִים הֵם שֶׁגָּחוּ

וְעוֹרְכִים קְרָב לֹא נִשְׁלַם עִם לִגְיוֹנוֹת רוֹמָה.

הוֹי חִזְקוּ, אַחִים, חַסְּלוּ סוֹף סוֹף קְרָב זֶה אָרוּר,

וּדְרוֹר יְהִי לַיְקוּם! וַהֲגִיג עִנּוּיִים יַעַל:

מִלְחֶמֶת נֵצַח הִיא לִיהוּדָה עִם רוֹמָאִים!

חוֹלְפִים פַּרְצוּפִים, שֵׁמוֹת אַךְ הַקְּרָב אֵין סוֹף

וְאוֹתוֹ סְיָג בֵּין לֹעֵי רוֹבִים מְכֻוָּנִים

וּבֵין מִתְהַלְּכִים מִתּוֹךְ שַׁלְוַת־רָז – גַּם הוּא

עוֹד יִנּוֹן, יִנּוֹן. הֲזֶה הַנֵּצַח נִתַּן לָנוּ?

הָהּ יוֹנָה נוּגָה מְקַנֶּנֶת בִּמְרוֹם הָרִים

וּקְשָתוֹת מִכָּל צַד אֵלֶיהָ דְּרוּכוֹת תָּמִיד,

הָהּ יוֹנָה שְׁקֵטָה צְחֹרָה מְטַפְטֶפֶת דָּם! –

וִירִיּוֹת מֵעֲבָרִים, עַפְעַף־אֵשׁ מְקַפֵּץ,

וְאֵם עִבְרִיָּה מְיַשְּנָה תִינוֹק בְּשִׁיר עֶרֶשׂ,

וּבְרוֹשִׁים לוֹחֲשִׁים בְּאֹזֶן כְּחוֹל שֶׁל שַׁחַק.

ד. מַלְכוּת

וְעַתָּה רְאִי, יְרוּשָׁלַיִם.

כָּל שֶׁחָלַמְנוּ דּוֹרוֹת דּוֹרוֹת עַד יָגַעְנוּ

וְנֶהְפַּךְ צְרִי הַחֲלוֹם לְמֶלַח עַל פְּצָעֵינוּ,

כָּל שֶׁעִם אָבוֹת וַאֲבוֹת אָבוֹת הִתְפַּלַּלְנוּ

עַד מִלִּים קְדוֹשׁוֹת נַעֲשׂוּ טְרוּפוֹת וּמֻרְעָלוֹת

וּכִכְלָבִים נָשְׁכוּ קָרְעוּ שׁוּלֵי אֱלֹהִים,

וּבְחֵרוּף נָבְחוּ מִתּוֹךְ פִּינוּ;

כָּל אֱמוּנָתֵנוּ בָךְ שֶׁעַל פִּי נֵס הִתְמַלְּטָה

בְּעֵת זָרַקְנוּ הַכֹּל הַכֹּל עַל אַשְׁפַּתּוֹת –

רְאִי, יְרוּשָׁלַיִם, בָּא הַחֲלוֹם, וְשַׁחַר

כְּכֹהֵן יָנִיף אֵשׁ־אֶצְבָּעוֹת עַל הָרַיִךְ.

רְאִי זְקֵנַיִךְ תּוֹהִים דֹּם: בַּמֶּה זָכִינוּ,

בַּמֶּה זָכִינוּ לִהְיוֹת רִאשׁוֹן דּוֹר שֶׁל שָׁחַר?

רְאִי הַמְּחוֹלוֹת וְהָאוּרִים בְּחוּצוֹתַיִךְ

שֶׁזְּמַן כֹּה רַב הִצְטַמְּקוּ מִתּוֹךְ עֶצֶב עָכוּר.

רְאִי בְנוֹתַיִךְ תּוֹפְרוֹת אֶת הַנֵּס הֶחָדָש,

וְכוֹכַב דָּוִד הָיָה בִידֵי עַמִּים שִׁמְצָה –

בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ וּבִפְתִילֵי פָז הֵן רוֹקְמוֹת עָלָיו.

רְאִי, פַס דָּם שָׁטוּחַ רָחָב עַל אוֹקְיָנוֹס

וְעֵדָה גְדוֹלָה עָלָיו נוֹהֲרָה אֵלַיִךְ.

הֵם כֻּלָּם מֵתִים אַךְ אֶל עָל פְּנֵיהֶם קוֹרְנִים.

זְקֵנִים בָּם וּצְעִירִים עַד תּוֹךְ נִבְכֵי אֹפֶק,

מִגֵּטוֹ וַרְשָׁה, גֵּטוֹ לוֹדְז, מִכָּל הַקְּבָרִים.

וּבְרֹאשָׁם מַחֲנֶה אָרֹךְ שֶׁל יְלָדִים קְטַנִּים,

עֵירֻמִּים הֵם אַךְ טְהוֹרִים וּמְרֻחָצִים,

לְכוּדֵי שְׁנָת אַךְ הוֹלְכִים עַל הַפַּס הָאָדֹם

וְנוֹשְׂאִים תַּחַת חֻפָּה כְּחֻלָּה זֵר הַמַּלְכוּת.

לֹא לָךְ הַזֵּר כִּי אִם לִצְעִירוֹת־אַחְיוֹתַיִךָ

בָּעֵמֶק וּבַשָּׁרוֹן.

לֹא נִגְלְתָה הַיָּד עוֹד הַזַּכָּאִית לָשִׂים

עַל רֹאשֵׁךְ כֶּתֶר.

לֹא נוֹלַד עוֹד הָאֳמָן יֵדַע בִּשְׁאָר רוּחוֹ

לַצֶקֶת לָךְ עֲטָרָה.

לֹא נִכְרָה עוֹד הַכֶּתֶם שֶׁמִּפְּאֵר קָדְקֳדֵךְ

לֹא יוּעַם וְלֹא יִשְׁנֶא.

אַךְ נִשְׁבַּעְנוּ לָךְ, יְרוּשָׁלַיִם,

עוֹד יֵין־כִּסּוּפִים עַתִּיק תּוֹסֵס וְלֹא נָח,

וּשְׁבוּעָה שֶׁל עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל לֹא נְחַלֵּל

עַל נַהֲרוֹת צִיּוֹן.

עוֹד כִּתְרֵךְ יָבוֹא, יָבוֹא, בִּמְלוֹא הַיָּמִים יוֹפַע.

אִישׁ אִישׁ בְּבֵיתוֹ נַדְלִיק לֵיל זֶה שְׁלֹשָׁה נֵרוֹת:

לַגָּלוּת בַּת אַלְפַּיִם שָׁנָה – נֵר שֶׁל פְּרִידָה,

דֹּם נֵשֵׁב נַבִּיט בּוֹ בְּחִבָּה וּבְהוֹדָיָה.

לִגְאֻלָּה עוֹדָהּ רָפָה – נֵר לְהָאִיר נָתִיב,

דֹּם נֵשֵׁב נַבִּיט בּוֹ וְנִשְׁאַל, נִשְׁאַל, נִשְׁאַל.

וְהַשְּלִישִׁי – נֵר שֶׁל שָׁלוֹם, נַשְׁלִים עִם הָעוֹלָם

לִנְחוֹתוֹ אַט אֵלַיִךְ, רֹאשׁ עֲדֶן לֹא מֻכְתָּר.

---

בִּסְפִירַת מַלְכוּת

מאת

ישראל אפרת

א. בֹּקֶר בְּתֵל־אָבִיב

אֲנִי הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב עַל הַיָּם כֻּלִּי פְתוּחַ הִשְׁתָּאוּת

לִשְׁטִיחֵי הַשַּׁלְוָה הַתְּלוּיִים עֵת גּוֹעֵשׁ עוֹד זַעַף,

לְעֹמֶק הַשַּׁלְוָה מְרַחֶפֶת כְּרָז תּוֹךְ הַזִּיו.

שֶׁרֹאשִׁי עוֹד נִמְלָא רְסִיסֵי־הַלַּיְלָה

וְאָזְנִי עוֹד קָרָה מִילֵל כָּל הָרוּחוֹת בַּנֵּכָר

וּבַלֵּב מְנַפְנֶפֶת עוֹד כְּנַף הַחֲרָדָה הָרְחוֹקָה –

פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי רַעְיָתִי.

וּנְעָרִים מְשַׁיְּטִים עַל גַּלֵּי הַיָּם בְחַסַּכּוֹת,

עֲטוּפֵי מָתְנַיִם וַחֲשׂוּפֵי גֵו דַּק וּמָתוּחַ,

רְכוּבִים בַּעֲמִידָה עַל קַרְשָׁם הַקַּל כְּמוֹ עַל סְיָח,

מִתְמַתְּחִים לְאָחוֹר אֲחוּזֵי הַמּוֹשְׁכוֹת, וְיָדָם

הוֹפֶכֶת לַעֲרָבִים אֶת כַּפּוֹת הַמָּשׁוֹט הַנּוֹגְהוֹת –

מַפְלִיאָה בִּקְלִיטַת וּזְרִיקַת שְׁתֵּי שְׁמָשׁוֹת חֲלִיפוֹת

כְּשִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בַאֲבוּקוֹת. וְשָמָּה יָמִינָה

עוֹגֶנֶת אֳנִיַּת־רְפָאִים שֶׁכֻּלָּהּ שְׁחוֹר־פֶּחָם

עַל גּוּפָהּ וְנוֹפָהּ, עַל גְּלִילִים וּתְרָנִים וַאֲרֻבּוֹת,

עַל אֶצְבָּעוֹת עֲנָקִיּוֹת כְּפוּפוֹת וּקְצוּצוֹת עַד חֶצְיָן

הַבּוֹקְעוֹת כְּשַׁאַג. שָׁם פָּרְצָה מְרִיבָה בֵין אַחִים,

וְאַהֲבָה אַחַת הִשְׁתַּסְּעָה, הִתְנַגְּשָׁה עִם עָצְמָהּ,

וַתֵּצֵא אֵשׁ זָרָה שֶׁחָרְכָה וְשָׂרְפָה אֶת הַכֹּל –

אַזְהָרָה־אַזְכָּרָה לְדוֹרוֹת. וְכָאן, כָּאן מִלְּפָנַי,

עוֹד טֶרֶם פִּתַּחְתִי צְרוֹר־דַּרְכִי הִתְפּוֹצְצָה פְצָצָה,

מַשֶּׁהוּ בָּא בַחֲבָט עַל חַלּוֹנִי, וְעֵת עֵינַי פָּקַחְתִּי –

עַל גַּלֵּי הַכְּחוֹל עָמְדָה גִבְעָה שֶׁל עָשָן צְחַרְחַר

כַּחֲבַצֶּלֶת זוֹרַחַת שָמַיְמָה, כָּאן־כָּאן מְקוֹם הַנַּעַר

מִתְלַהְלֵהּ בִּשְׁמָשׁוֹת כַּנָשִׂיא בְּשַׁעְתּוֹ בַּאֲבוּקוֹת.

מֵאַיִן זוֹ שַׁלְוָה עֵת אֵיבָה עוֹד תְּלַהֵט מִסָּבִיב?

יֵשׁ שַׁלְוָה וְשַׁלְוָה וְאַחַת לֹא דוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ.

יֵשׁ שַׁלְוָה שֶׁהִיא רַק הַחְלָטָה, וְשַׁלְוָה עִוֶּרֶת.

יֵשׁ שַׁלְוָה רֵיקָנִית עֵת בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֵין מַה לִדְּאֹג,

וְשַׁלְוָה שְׂבֵעָה שֶׁל דֹּב בִּמְאוּרָתוֹ בַּחֹרֶף;

יֵשׁ שַׁלְוָה שֶׁל מַקֵּל עִם גֻּלַּת הַכֶּסֶף בַּפִּנָּה,

וְשַׁלְוָה שֶׁל תַּרְמִיל הַנָּח עַל חוֹטֶרֶת קַבְּצָנִית.

כָּאן הִיא עֵרָה וַעֲמֻקָּה בְּרָן יַחַד נְשָׁמוֹת גְּאוּלוֹת

מִמָּחֳרַת הַשְּׁאוֹל וְהַתֹּפֶת, הִיא זְרִיחַת עֵינַיִם

עֵת רִיס עוֹד יִתְרַעֵד מִזֵּכֶר, הִיא תְמִיהָה נִמְשֶׁכֶת

שֶׁל דּוֹר אֲשֶׁר גָּח מִתַּכְרִיכִים לְבִגְדֵּי הַמַּלְכוּת,

הִיא אֹשֶׁר מִתְאַפֵּק, מִתְחַבֵּא וְשָׁר בְּכָל אֵבֶר,

כְּאָשְׁרוֹ שֶׁל זוּג בַּשָּׁבוּעַ שֶׁל שֶׁבַע הַבְּרָכוֹת.

הִיא נוֹבְעָה מִלֵּב לָאֲוִיר וְהִיא נוֹבְעָה מִלְמַטָּה.

אֲנִי הוֹלֵךְ וְתוֹהֶה וּפִתְאֹם וְאָחוּשׁ פִּכְפּוּכָהּ

כְּמַעְיָן הָעוֹלֶה מִסְּלָעִים וּבָא אֶל תּוֹךְ רַגְלַי

וּמְחַלְחֵל וּפוֹשֵׁט בַּלֵּב. אֲנִי שׁוֹתָהּ כְּעֵץ

בְּשִׂפְתֵי הָרֶגֶל.

סְלָעִים, מָה הֵמָּה? דּוֹמֵם, מִחוּץ לְכָל חַיִּים?

לֹא, לֹא. בָּם חוּשׁ טָמִיר וְאָפֵל כְּרִחְרוּחַ שֶׁל כֶּלֶב.

עַל כָּל תַּחֲנַת חֲזָרָה בְּחַיַּי מִמְּקוֹמות נִדַּחְתִּי

חִבַּקְתִּים בְּאַהַב וּבְדֶמַע, וְהֵם הִכִּירוּנִי.

כְּאִישׁ עָיֵף עַל מִטָּה מֻצַּעַת עֵת עַיְּפוּת גְּוִיָּתוֹ

מִכָּל אֵבֶר לְחוּד תִּסּוֹג אַט וְהוּא צוֹלֵל בְּאֵין סוֹף

שֶׁל מַרְגּוֹעַ וּנְעִימוּת, כָּךְ אָנֹכִי עַל אַבְנֵי הַמָּקוֹם.

מָה יֵדַע הָעוֹלָם עַל אַהֲבַת־אֵלֶם, בְּרִית־סוֹד

בֵּין רֶגֶל וְסֶלַע בְּצִיּוֹן?

              יֵשׁ אֵזוֹר תּוֹךְ אֵזוֹר.

הַחִיצוֹן חֲרָדָה וּדְאָגָה, וְנַסְתִּי מִמֶּנּוּ.

כִּי הַלֵּבָב הַקָּרוֹב לֹא יָכֹל סְבֹל אֶת מֶרְחַקָּיו

וּרְבֹץ בַּאֲלַכְסוֹן עַל עוֹלָם. הַפְּנִימִי – מְחוֹל פְּרָאִים

שֶׁל שִׁבְעָה חַמְסִינִים נְפוּחִים הַמְנַשְּׁפִים שַׁלְהָבוֹת.

וּבִפְנִים שֶׁבִּפְנִים תּוֹךְ הַפְּקַעַת שֶׁל הָאֵשׁ וְהֶחָרוֹן –

כּוּךְ תְּכֵלֶת וְשֶׁקֶט. וּמָה אַתָּה רוֹאֶה? אֲנָךְ

שֶׁבְּדִילוֹ הַמְגַשֵּׁשׁ סוֹף־סוֹף מָצָא לֵב הָאֲדָמָה

וְחָשׁ מְשִׁיכָתוֹ הַטְּהוֹרָה, וְכַפּוֹת מֹאזְנַיִם

עֲקֻמּוֹת וּנְלוֹזוֹת שֶׁבָּאוּ לְקַו הַהִשְׁתַּוּוּת

עִם אָפְקֵי הַיְּקוּם. וְשׁוּב זוֹרְמִים כָּל כֹּחוֹת־מִסְתּוֹרִין,

מְשִׁיכוֹת, עֲסִיסִים וּלְחָשִׁים, כָּל הַמַּיִם הַחַיִּים

מִצְּלָעוֹת וָלֵב שֶׁל הֲוָיָה. הֲזֶהוּ הַסּוֹד?

אַךְ הַכֹּל עוֹד תָּלוּי בְּשַׂעֲרָה. מָה עֹז, מָה עֵרָבוֹן?

הַס, רִנָּה חֲרִישִׁית מִתְאַבְּכָה: בְּשׁוּב יְיָ –

הָעֹז הוּא לִפְנִים וְלִפְנַי,

נָשִׁינוּ כָל פִּקְפּוּק, כָּל הִסּוּס, כָּל תְּנוּעָה עַל תְּנַאי –

בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הַיִינוּ כְּמַאֲמִינִים.

ב. כֹּחַ

מֵעִמְקֵי שָׁרָשֵׁינוּ עֲלֵה גִיל מְשִיחִי, עֲלֵה

הִשְׁתַּפֵךְ וּתְסֹס כְּמוֹ תִירוֹשׁ בְּחָבִיּוֹת פְּקוּקוֹת

תּוֹךְ כָּל עוֹרֵק וְעֶצֶם וְגִיד. עֲלֵה עוֹד, דְּחַק וַעֲלֵה.

מִשְּׁבִירַת הַכֵּלִים אַל תִּירָא. עִנּוּיֵי הַזְּוָעוֹת

חָפְרוּ בָנוּ מַעֲמַקִּים כֹּה גְדוֹלִים, כֹּה חַסְרֵי־תַחְתִּיוֹת

עַד עֶשֶׂר פְּעָמִים אֶת בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה נָכִילָה.

אַךְ נִסְתֹּם בַּמְּגוּפָה הַלֵּב לְבַל תֹּאבַד אַף טִפָּה.

מִי רַגְלָיו מִתְפָּרְצוֹת לִרְקֹד, דּוּמָם יִרְקֹד תּוֹךְ תּוֹכוֹ.

מִי חוֹרֵג בּוֹ שִׁיר יְשִׁירֶנּוּ בִּדְבֵקוּת תּוֹךְ מֹחוֹ.

נִשְׁמֹר תִּירוֹשׁ הַיְקָר, נִרְוֶה אוֹנִים מִמֶּנּוּ לַבָּאוֹת.

יוֹם הֶרְצְל הַיּוֹם, יוֹם הַפְגָּנַת הַכֹּחַ הַעִבְרִי –

אֲרִיאֵל הָאֵשׁ אֲשֶׁר נִגְלָה וְחִלֵּץ הַשַּׁחַר

מִשִּׁנָּיו הַשְּׁחֹרוֹת שֶׁל נֶשֶׁף־אֲבַדּוֹן וָסוֹף.

בְּכָל חֲנוּת וּבֵית־מוֹעֵד הַדְּמוּת הַמַּדְבִּירָה שֶׁל חוֹזֶה

עִם קְרִיאָה־הַתְרָסָה: אִם תִּרְצוּ אֵין זוֹ אַגָּדָה,

וּמַעֲנֵה־הַגֵּאוּת: רָצִינוּ וְאֵין זוֹ אַגָּדָה.

וְלָבָן וְּמְלֻבָּן הָאֲוִיר וְיוֹקְדָה תַעֲצוּמָה

שֶׁל עֶשֶׁת וּפֶלֶד, כְּמוֹ תְבִיעָה גְדוֹלָה וַחֲמוּרָה

לְמַשֶּׁהוּ יוֹתֵר, עוֹד יוֹתֵר. וּמִמַּעַל בַּחַמָּה

יוֹקֶדֶת אוֹת אָלֶף שֶׁל אֵשׁ, שָׁנָה אָלֶף לִסְפִירָה.

מַה תִּיקְדִי כֹּה, אַרְצִי, מָה עוֹד וּמָה עוֹד אַתְּ תּוֹבַעַת?

צְפִיפוּת וְדְחָק מִשְּׁנֵי צִדֵּי הָרְחוֹב. כָּל הַחוֹמוֹת

מִקַּרְקַע עַד גַּג לוּטוֹת שְׁטִיחִים שֶׁל קִיסוֹס אֱנוֹשִי.

רָאִיתִי פְלִיטֵינוּ בְּמַחֲנוֹת גֶּרְמַנְיָה אֵיךְ קִנְאוּ

בְּכָל שׁוֹטֵר גֶּרְמָנִי אֶקְדַּח לוֹ נִתַּן בַּחֲגוֹרוֹ.

רָאִיתִי בַסֹּהַר בְּעַכּוֹ מוֹט־בַּרְזֶל וּתְלִיָּה

וּפְתוּחָה מִלְמַטָּה מַלְכֹּדֶת עִם אָרוֹן כְּבָר מַמְתִּין.

שָׁם נִתְלוּ צְעִירֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁתְּפָשׂוּם בַּאֲזֵנָם.

עַתָּה הוֹלְכִים הֵם זְקוּפֵי הַקּוֹמָה וְרוֹבֶה עַל שֶׁכֶם.

הִנֵּה עוֹבְרִים בַּעֲגָלוֹת גִּבּוֹרִים מִכָּל הַחֲזִיתוֹת

הַיּוֹשְׁבִים וְאוֹחֲזִים בְּרוֹבִים עֲנוּדֵי הַפְּרָחִים.

הִנֵה עוֹבְרָה הַכְּבֻדָּה: תּוֹתָחִים וּמְכוֹנִיּוֹת שִׁרְיוֹן

מִכָּל זַן, מִכָּל זַן, וּמְטוֹסִים מְטַרְטְרִים מַעְלָה.

וּסְפַרָדִּית צְעִירָה עַל יָדִי מַצְבִּיעָה לַחֲבֶרְתָּהּ

עַל מָטוֹס מֵעָל וּמִתְמוֹגְגָה עַד כְּדֵי דֶמַע:

‘רְאִי נָא, רְאִי, מָגֵן דָּוִד! שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ!’

אֲנִי עוֹמֵד מְהֻדָּק תּוֹךְ שְׁטִיחַ הַקִּיסוֹס וְצוֹפֶה.

תַּעֲצוּמָה יוֹקֶדֶת. וְעֵינֵי כָּל עַמֵּי הָעוֹלָם

תְּקוּעוֹת־תְּמֵהוֹת בָּאֲוִיר כְּמוֹ עֵינֵיהֶם שֶׁל דָּגִים בְּלִי רִיס.

עַתָּה אֵדַע מָה פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה גְּאֻלָּה וְטַעְמָהּ.

הַסָּעַת הָעָם לַמּוֹלֶדֶת? לֹא זוֹ, לֹא בִלְבָד.

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ עַז יוֹתֵר. יֵשׁ חֹמֶר מִתְפּוֹצֵץ בִּגְאֻלָּה.

תְּחוּם דַּק מִן הַדַּק בֵּין הַיֵּשׁ וְהָאַיִן, וִיהִי

הַצַּד מַה שֶׁיְּהִי שֶׁמִּמֶּנּוּ תְּנַפֵּץ הַתְּחוּם,

הֲלוֹךְ אוֹ שׁוֹב, קוֹל־רְעָמִים יְהַדְהֵד לַמֶּרְחָק,

מִתְמוֹטְטָה אֶרֶץ וּזְמַן רַב לֹא תָשׁוּב לְשִׁקְטָהּ.

שְׁמַע, הֵדִים גּוֹוְעִים שֶׁל דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת לֹא זָכוּ:

   דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת נִתְדַּפֵּק

        עַל שַׁעַר הַצֵּל;

   צַו מִנִּי אָבוֹת אֶל בָּנִים:

        גִּיחוּ מִלֵּיל.

   שַׁדַּי כְּלָאָנוּ מֵאַיִן,

        וְעוֹלָם – מִיֵּשׁ;

   שַׁחַר עֵת יַעַל – לֹא לָנוּ

        בְּשׂוֹרַת הָאֵשׁ.

   צֶבַע דָּמֵנוּ לֹא נִשָּׂא

        עַל גַּלֵּי אֲוִיר;

   שֶׁוַע כִּי גָח מִלִּבֵּנוּ,

        וְנִבְלַע בַּקִּיר.

   נְדוֹנִים לַהֲוָיָה שֶׁל גְּבוּלִין,

        בֵּין כְּלוּם וְלֹא כְלוּם,

   דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת נִתְדַּפֵּק

        וְסָגוּר הַיְקוּם.

כָּךְ נִסְפּוּ בְּעָנְיָם הָאָבוֹת בַּבּץֹ בָּאַפְרוּרִית.

לֹא יָדְעוּ הַסּוֹד. וּרְאוּ, פִתְאֹם נֻפַּץ הַצֵּל,

וְהִזְדַּעְזְעוּת גְּדוֹלָה בָעוֹלָם. אַךְ שׁוּב אָנוּ יֵשׁ,

וְשׁוּב אָנוּ נִרְאִים וְנִשָּׂא קוֹלֵנוּ בַּמֶּרְחָב.

מַה טוֹב לִהְיוֹת מַמָּשׁ וְיֵשׁ כְּמוֹ סֶלַע וָעֵץ!

רַק מִי הָיָה קָרוֹב לָאַיִן הַחֶדְוָה יוֹדֵעַ

לִהְיוֹת נִרְאֶה וְנִשְׁמָע.

              מִי חוֹלֵל הַפֶּלֶא הַלָּז?

אֵלּוּ בָנִים יְקָרִים לְהוּטֵי אֵשׁ אַהֲבַת מוֹלֶדֶת

שֶהֶחֱלִיפוּ הַמֶּשֶק בְּנֶשֶק וּבְלִבָּם עוֹד עוֹרְגִים

לְהִפּוּךְ הַחִלּוּף וּלְעָרוֹת רֹן כֹּחָם לַאֲדָמָה,

לְהוּטֵי גַם אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל עַד עָלֹה לַגַּרְדֹּם

לְמַעַן הַצִּיל אֲחֵיהֶם הַנְּמַקִּים בַּמֶּרְחָק בִּשִּׁבְיָה.

וְאֵלּוּ שֶׁמֵּתוּ וְקָמוּ מִבִּקְעַת עֲצָמוֹת

בְּמַאֲמָר שֶׁל נָבִיא, אַךְ דְּבַר־מָה הִשְׁאִירוּ אַחֲרֵיהֶם –

הַפַּחַד. הָרֶגֶש הָהוּא בָּם לֹא נֵעוֹר לִתְחִיָּה,

וְגוּרָה לָךְ, אוֹיֵב, מִלּוֹחֲמִים קָמוּ מִמָּוֶת!

וְאֵלּוּ – רְאִיתִים בִּצְרִיפִים בִּמְקוֹמוֹת כָּאן רַבִּים –

הַמְקַשְּׁרִים הַתְּפִלִּין עַל שְׂמֹאלָם וְרוֹבֶה לִימִינָם,

וּמְכָוְּנִים בִּבְרָכָה עַל תְּפִלִּין וְרוֹבֶה גַם יַחַד,

וּמֻכְתָּרִים בְּסֶגֶל של קְדֻשָּׁה לַחֲזִית יֵצֵאוּ.

כֻּלָּם יַחַד הַכֹּחַ שֶׁגָּאַל, אֲרִיאֵל הָאֵשׁ

עִם שְׁלֹשׁ קַרְנֵי־נֹגַהּ עַל מִצְחוֹ, שֶׁזָּעְפּוּ עֵת יִשְאַג

יִזַעְזַע אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן וּפָרוֹת הַבָּשָׁן.

אַךְ יֶשְנָם גַּם חוּטִים שֶׁל נֵס בְּכָל רִקְמַת הַגְּבוּרָה.

וּבְלִי הַהַשְׁלָמָה עִם פֶּלֶא עוֹד יִגְדַּל הַפֶּלֶא

שֶׁל דְּגַנְיָה וּצְפַת וְהַנֶּגֶב.

צְעִירֵי הַיְקָר אֲשֶׁר חוֹלְלוּ אוֹתוֹ הַפֶּלֶא –

הֵם עַצְמָם מָה הֵם אִם לֹא פֶלֶא וָנֵס?

גַּם תְּמוּרוֹת מַתְמִיהוֹת בְּאַפְסֵי הַיְקוּם – צֵא וְקַשְּרֵן

כַּעֲשָׁשִׁיּוֹת־חַשְׁמַל לַפֶּלֶא שֶׁלָּנוּ בְּחוּט

וְתוּאַרְנָה.

שַׁלְשֶׁלֶת וְרֶשֶׁת שֶׁל פְּלָאִים, אוֹ אָז אוּלַי תָחוּשׁ

מַשֶּׁהוּ רוֹצִים עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים – מָה רוֹצִים הֵם שָׁם?

מַה טְּרַקְלִינִים רְחוֹקִים שֶׁיּוֹם זֶה יִשַׁמֵּשׁ פּרוֹזְדוֹרָם?

מַה סִּפְרֵי הַנְּבִיאִים שֶׁיְּהוֹשֻעַ בִּן נוּן עוֹמֵד פִּתְחָם?

אָז תַּרְגִּישׁ אֶת כֹּבֶד הַשָּׁעָה, תִתְקוֹמֵם, תִּתְעַוֵּת:

אָנוּ כְמֵהֵי־מְנוּחָה! וְהָלְאָה יַלְקוּךָ רְצוּעוֹת הַשָּׁמֶשׁ.

וְהַתַּהֲלוּכָה עוֹבֶרֶת וּמְקוֹמָהּ כְּבָר פָּנוּי. וְעוֹד עוֹמְדִים

מִשְּׁנֵי הַעֲבָרִים בְּלִי זִיז. –

וּמְלֻבָּן הָאֲוִיר, וְאוֹת אָלֶף מִלְמַעְלָה יוֹקֶדֶת.

ג. דֶּרֶךְ

הַדֶּרֶךְ הִשְׂתָּרְעָה מִזִּיו זֶה הַיּוֹם אֶל אֶתְמוֹלִים,

קַו יָשָׁר שֶׁל נִגּוּן הַדְרָגִי מִתְמַשֵּךְ לְיָגוֹן,

אַךְ אֵיךְ לֹא אֵרָאֶה פָנַיִךְ, הָאֵם יְרוּשָׁלַיִם?

הִתְחִילָה לָאוֹר שֶׁל הַפֶּלֶא שֶׁשְּׁמוֹ עוֹד מְהַסֵּס

מִתְבַּיֵּש עַל דַּל שְׂפָתֵינוּ. הַקָּרוֹן מָלֵא נוֹסְעִים

מִקַּצְוֵי הַיְקוּם, אַף מִשֵּׁבֶט זֶה שָׁזוּף וְיָקָר

כֻּלּוֹ זָהָב מְשֻׁקָּד וְעַתִּיק וְסוּרָא וּפוּם.

וְהַיָּמִים בְּצִיר הָעֲנָבִים. לִרְגָעִים הִפְסַקְנוּ

לְהַכְנִיס אוֹרֵחַ פּוֹעֵל נוֹשֵׂא אֶת קַלְתוֹת עֲנָבָיו,

וְנִדְרָש לְלֹא שְׁאֵלוּהוּ יְכַבֵּד כֻּלָּנוּ

עַד נָזַל דַּם עֵנָב עִם אַחֲוַת יִשְׂרָאֵל. אֵי עוֹד

יֵשׁ לִטְעֹם כְּמוֹ כָאן טַעַם אָחֲוָה נֶאֱמָנָה וּפְשׁוּטָה?

וּכְבָר מֻתְלֶה כָּל אֶשְׁנָב כָּל בְּלִיטָה וּוָו בְּאֶשְׁכּוֹלוֹת.

וְעוֹבְרָה עֲגָלָה רְתוּמָה לְסוּסִים, וְיַלְדָּה

בָּהּ יוֹשְׁבָה בְּאֶמְצַע, מַרְאָה לָנוּ אֶת אָשְׁרָהּ –

הָאֶשְׁכּוֹל בְּיָדָהּ הַקְּטַנָּה. בְּחַיַּיִךְ, אֵם טוֹבָה,

הֲיֵשׁ צֹרֶךְ בְּשִׁיר לְמַעַן יִרְעַד הָאֲוִיר מִשִּׁירָה?

צָלַחְנוּ גַם כְּפָרֵי הָאוֹיֵב נְתוּצִים וּפְרוּצִים.

בַּיִת אֶחַד הִשְׁתּוֹחַחַ בִּמְחִילָה בְּעַכּוּזוֹ עַל קַרְקַע,

וּכְלָבִים אֲבֵלִים הִתְהַלְּכוּ בִּזְנָבָם הַמּוּרָד.

וַתִּצְהָל הַדֶּרֶךְ – אֵיךְ בְּכָל אֲשֶׁר אֶסַּע בָּאָרֶץ

אֶרְאֶנָה זוֹרַחַת מֵחֶדְוַת חֵרוּתָהּ, מִפְּרִיקַת

עֹל רַגְלֵי הַזָּרִים! – וַתֵּצֵא בְמָחוֹל נֶגְדֵנוּ,

הִתְגּוֹלְלָה מַעֲלָה וַתִּקְפֹּץ – בַּחוּרָה קֻנְדֵּסִית –

בִּרְקִידָה עַל גַּב הַמָּנוֹעַ בְּלִי תֵת כְּלָל לִנְסֹעַ.

וּפִתְאֹם אֵינֶנָּה. מַה קָּרָה?

              יֵשׁ רוּחַ שֶׁל צְנִיעוּת

בַּדְּרָכִים הַסְּלוּלוֹת וּגְדוּרוֹת מִשְּׁנֵי הַעֲבָרִים.

מָשׁוּל כְּבַיִת, כְּאַכְסַדְרָה אֲרֻכָּה בֵין תָּאִים.

אַךְ כָּכָה לָבוֹא בְגַלְגַּלִּים עַל שְׁדֵמוֹת רְחָבוֹת!

מַשֶּׁהוּ כָאן שֶׁל פְּרִיצוּת וַחֲתִירָה תּוֹךְ סוֹדוֹת הָעוֹלָם.

קָרַעְנוּ אֶת בְּשָׂרָהּ הַצַּח שֶׁל הָאָרֶץ, טֻלְטַלְנוּ

עַד תְּכוּפוֹת הֶחֱזַקְנוּ בְּרֹאש מֵהִתְנַפֵּץ אֶל סִפּוּן.

צָנַחְנוּ תְהוֹמוֹת, נִסְחַבְנוּ לְתוֹעֲפוֹת גְּבָעוֹת.

פָּנִיתִי לִשְׁכֵנִי הַמְּכֻבָּד שְׁחֹר־זָקָן וַאֵרֶא:

הוּא כֻלּוֹ מְקֻמָּח עַל זְקָנוֹ וּלְחָיָיו וְרִיסָיו,

רַק עֵינָיו הִכְחִילוּ כֹּה זָרוֹת כְּעֹמֶק בְּאֵרוֹת.

עִפְעֵף בְּרִיסָיו הַלְּבָנִים וְסָח: "זֹאת הִיא בּוּרְמָה

חֲפָרוּהָ צְעִירֵי הַעַם תַּחַת מִטְרוֹת אֵשׁ אוֹיֵב,

וְאַחַר הִתְרַתְּמוּ כַּחֲמוֹרִים לָשֵׂאת לְמַעַן אָחִים

מַשְׂאוֹת־מִחְיָה מִרֶכֶב לְרֶכֶב מֵעֵבֶר לַנִּקְרָה.

כָּך, בָּרוְּך הַשֵׁם, בְּעָקְשֶׁנוּת וּמְרִירוּת הַנֶּפֶשׁ

יָצְרוּ עוֹרֵק זֶה חָדָשׁ לַלֵּב בְּהִתְנַתֵּק הַיָּשָׁן,

קִיְּמוּ קֶשֶׁר עִם אָחִים בַּמֵּצַר. מָה דַעְתְּךָ, אֲדוֹנִי,

הֲתָקוּם הַדֶּרֶךְ הַחֲדָשָׁה אוֹ נַחֲזֹר לַיְשָׁנָה?"

הוּא הֶעֱמִיד לְרֶגַע עָלַי מַסְוֵה־פָנָיו הַלָּבָן

וְעֵינָיו הִכְחִילוּ כֹּה זָרוֹת. וּבַחוּץ עָבְדוּ עוֹבְדִים

תַּחַת לַהַב הַחַמָּה בִּמְתִיחַת צִנּוֹרוֹת לְמַיִם

וּבְהִדּוּק הַתְּיָלִים לְשִׁחְרוּר הַקּוֹל הַיְּרוּשַלְמִי.

אַךְ דֶּרֶך הַיָּגוֹן הִתְחִילָה עֵת בָּאנוּ עוֹד פַּעַם

לִסְלִילוּת נִמְתַּחַת מוֹרִיקָה בֵּין שְׂדֵרוֹת אִילָנוֹת.

כָּאן שִׁלְּמוּ בָנֵינוּ הַמֶּכֶס, יְקָר כָּל הַמְּכָסִים.

כָּאן תְּפָשָׂם הָאוֹיֵב מֵעָל עַל הַגְּבוּל בְּהוֹבִילָם

אֶת צֵידַת הָחַיִּים לִיהוּדִים בַּצַּר, וְהִפְצִיצָם

עַד קָפְצָם אֶל עָל בְּמַרְכָּבוֹת שֶׁל אֵשׁ כְּאֵלִיָּהוּ

וְנָפְלוּ, נָפָלוּ. רְאֵה, בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת

מִזֶּה וּמִזֶּה כְּמוֹ עֲלֵי־הַסֵּרוּגִין שֶׁל עָנָף

הַשְּׁלָדִים הַשְּׁחֹרִים שֶׁל מְכוֹנִיּוֹת נָחִים הֲפוּכִים

מִשְׁתַּחֲוִים עַל פְּנֵיהֶם כִּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּבֵית כְּנֶסֶת.

הַס, לִבִּי. דוּמִיָּה יְרֻקָּה חוֹפֶפֶת כָּאן סָבִיב.

לוּ יָכְלוּ הַצְּעִירִים הַלָּלוּ הָיוּ עוֹשִׂים זֹאת שׁוּב

בְּלִי דַעַת גְּבוּרָתָם וּבִדְחִיַּת כָּל מִלָּה גְבֹהָה.

רַק אֵי־שָׁם מִתְהַלֵּךְ לוֹ אָב וְהוּא כוֹאֵב וָגֵא,

וְאֵם אֵי־שָׁם נוֹגְעָה וְלֹא נוֹגְעָה בַמִּטָּה הָרֵיקָה.

וְהַשֶּׁמֶשׁ עֵת נָטְתָה הִתְחַלְנוּ הִתְרוֹמֵם סְחוֹר־סְחוֹר,

וְהָרִים הִתְרַקְּדוּ סְבִיבֵינוּ עַד בִּטּוּל הַיֵּשׁ,

רַק קַוֵּי אֲלַכְסוֹן הִשְׁתַּלְּכוּ לְכָל הַעֲבָרִים,

וְעָמֹק עוֹד הָמוּ בַלֵּב נִימֵי יָגוֹן וְגָאוֹן.

וְעֵת פִּתְאֹם מָצָאנוּ עַצְמֵנוּ תּוֹכְכֵי יְרוּשָׁלַיִם

וְהִתְחִיל הַקָּרוֹן מִתְרוֹקֵן, לָחַצְתִּי יַד שְׁכֵנִי:

נְקַיֵּם הַדֶּרֶךְ הַחֲדָשָׁה, לֹא נַחֲזֹר לַיְשָׁנָה.

ד. יְרוּשָלַיִם

עֲיֵפֵי מִלֵּילוֹת שֶׁל זְוָעוֹת וְיָמִים שֶׁל מָצוֹר

וּשְׁכוּרֵי מִתְּסִיסָה חֲרִיפָה שֶׁל מֶסֶךְ שְׁנֵי יֵינוֹת:

עַקְשָׁנוּת עַל אַף וְכִמְעַט־כִּמְעַט יֵאוּשׁ עַד מָתַי

שֶׁוִּתְּרוּ וְעָמְדוּ עַל דִּכְדּוּךְ בַּנֶּפֶשׁ וְאֵלֶם,

מִתְהַלְּכִים אֲנָשִׁים בַּחוּצוֹת כִּצְלָלִים

אוֹ יוֹשְׁבִים בַּחֲנֻיּוֹת הָרֵיקוֹת כִּצְלָלִים

אוֹ נִפְגָּשִׁים בְּלִי נִיב וְנִפְרָדִים כִּצְלָלִים.

וְאַתְּ, יְרוּשָׁלַיִם, כֹּה תִּיפִי כָעֵת בְּסוֹף קָיִץ.

מְרֻתֶּקֶת בְּזִקִּים אַתְּ יוֹשְׁבָה בִמְרוֹמֵי הָרַיִךְ

כֹּה שְׁקוּפָה וְזוֹרְחָה וּקְרִירִה כְּמוֹ כָל גַּשְׁמִיּוּתֵךְ

פָּרַקְתְּ מֵעָלַיִךְ, כְּמוֹ נִפְתְּחוּ שָׁעֲרֵי אֵין סוֹף

מִכָּל צַד, גַּם בִּפְנִים בְּכָל טִפַּת אֲוִיר, עַד שׁוֹפַעַת

תִּפְאֶרֶת רוּחָנִית מִכָּל הַצִּנּוֹרוֹת, עַד לֵב

יָכֹל מוּת, יָכֹל מוּת מֵאֲהֹב יְרוּשָׁלַיִם. – הוֹי לָמָּה

אַתְּ קְדוֹשָׁה כָּל כָּךְ, אוֹ מַדּוּעַ בְּמַעְיְנוֹת קְדֻשָּׁתֵךְ

נִצְנַצְתְּ אֶל הַגּוֹיִים?

              אֵיךְ אֶשָּׂא אֶת מַשָּׂא יְגוֹנֵךְ,

אוֹ מִי לִי יִגַּלֶה קְצָת רֶמֶז־תַּנְחוּמִים בָּעֶלְבּוֹן

שֶׁאַתְּ אֲשֶׁר דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת אֶת שְׁמֵךְ עַל שְפָתֵינוּ

בִתְּפִלּוֹת וְשִׁירִים עֲמֻקֵּי כִסּוּפִים נָשָׂאנוּ

עַד אוֹתִיּוֹתָיו נִתְחָרְתוּ גֻשְׁפַּנְקָה בְּכָל טִפַּת דָּמֵנוּ,

וְהַכֵּנָה שֶׁבְּכָל אַנְחוֹתֵינוּ הִתְנַשְּׂאָה עִם צְלִילוֹ, –

אַתְּ עוֹד לֹא גְאוּלָה.

הָיִית לָנוּ אֵם, אֵם כֻּלָּנוּ, עִם שָׁבִיס עַל מֵצַח,

וְיָצַקְתְּ מַיִם חַיִים בַּעֲצִיצֵי חַלּוֹנוֹת הַחֹרֶף,

וּמַפְתְּחוֹת אֲרֻכִּים עַל בִּטְנֵךְ לַאֲרוֹנוֹת־יְרֻשָּׁה

מְלֵאֵי רִשְׁרוּשׁ רֵיחָנִי שֶׁל מֶשִׁי וַעֲדִי וּמַעֲשִׂיּוֹת;

הָיִית עָמֹק עָמֹק כְמוֹ סוֹד לַעַצְמֵנוּ הַתְּרִיס

בִּפְנֵי בוּז הָעֵינַיִם וְנַאֲצַת הַפֶּה סְבִיבוֹתֵינוּ, –

אַתְּ עוֹד לֹא רֻחָמָה.

וְדָוִד הַמֶּלֶךְ נִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ בַּמְּעָרָה

וַיִּרְחֲצוּ יָדָיו פְּלִיט גּוֹלָה וּבָחוּר מִיהוּדָה –

הִגַּעְנוּ לְמַלְכוּת, וְכֶתֶר עוֹד אֵצֶל סַמָּאֵל.

אֲנִי יוֹשֵׁב עַל סַפְסָל בָּרְחוֹב. מֵאֲחוֹרַי

אַט יֵרוֹם בִּמְשֻׁפָּע חֲצִי יְרוּשָׁלַיִם. וּמִלְּפָנַי

גֵאָיוֹת וּגְבָעוֹת, לִכְסוּנִים מִשְׁתַּלְכִים לַעֲבָרִים,

מִתְמַשְּׁכִים בְּסָמוּי בָּאֲוִיר וְחוֹדְרִים לַנְּשָׁמָה.

הֵם שָׁבוּ אֶת עֵינַי, הַקַּוִּים הַלָּלוּ, עוֹד אָז

בְּהִתְרַקֵּד הֶהָרִים עִם כְּנִיסָה הָעִירָה. לִי נִדְמֶה

מַה מַּתְאִים לַסְּבִיבָה, כְּמוֹ קֹרַץ בְּצַלְמָהּ, הַגָּמָל

שֶׁכֻּלּוֹ שִׁפּוּעִים וַאֲלָכְסוֹן בַּאֲלְכסוֹן מִתְרוֹצֵץ.

לוּ עָבְרָה כָּאן אוֹרְחַת גְּמַלִּים מִגְּמַלֵּי אַבְרָהָם

וְאֶבְקְלִידֵס הִסְתַּכֵּל, מָה עֵדֶן הַנְדָּסִי כָּאן גִּלָּה,

וּמֹחוֹ אֵיךְ רָץ אֲחַרֵי תְמוּנוֹת מִתְמַזְּגוֹת וּמִשְׁתַּנּוֹת

מֵרִקְמַת־חֲלוֹף שֶׁל רַגְלַיִם וַחֲטוֹטְרוֹת וּגְרוֹנוֹת.

יָדַעְתִּי עַם אֶחָד שֶׁיָּצַר קַו עָנֹג וְשׁוֹכֵב,

וּמַרְגִּיעַ הַקַּו וְרַב־חֵן אַךְ שָׂבֵעַ וְאַרְצִי

בְּלִי מַשֶּׁהוּ מִכְּמִיהָה וָשַׁחַק.

וְאֶחָד יָדַעְּתִּי, מֵת צָעִיר וּלְבַגְרוּת לֹא בָא,

שֶׁמָּתַח קַו יָשָׁר וְזָקוּף וְכֻלּוֹ שָׁמַיִם,

סֻלָּמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, מַלְאָכִים בּוֹ עוֹלִים – חֲלוֹם,

בְּלִי מַשֶּׁהוּ מֵאַרְצוֹת הַחַיִּים.

וְהֵיטֵב יָדַעְנוּ, חֲלוֹם שֶׁל מִי הָקִיץ לֹא יָכֹל

אֵיךְ עָלוּל הֵהָפֵךְ לְתֹפֶת לְכָל הָאֲנָשִׁים.

כָּאן הַקַּו הוּא שִׁפּוּעַ, כָּאן יַעֲקֹב כְּשֶׁהֵקִיץ וְלִכְסֵן

אֶת גַּבּוֹ, שָׂם עָלָיו סֻלָּמוֹ וְיָצָא לַמֶּרְחָק.

הִתְלַבְּטוּת וָכֶשֶׁל, עֲלִיָּה כֹּה אִטִּית וַאֲרֻכָּה,

אַךְ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת אֵין לִמְּצֹא בַּחַיִּים הָעֵרִים.

יְרוּשָׁלַיִם. אַתְּ לָנוּ.

לֹא גַחְנוּ לָאוֹר מִתּוֹךְ מְשׁוּבַת־יְלָדִים. הֲלֹא

כָּל הָעוֹלָמוֹת דְּחָפוּנוּ, בַּעֲוִית־אֵימִים דְּחָקוּנוּ לַמֶּרְחָב,

וּבִרְכַּת הַשְּׁמָשׁוֹת וְזִיו עֵינֵי אֵל עַל חַרְבֵּנוּ.

אַךְ הַגְּאֻלָּה לְעוֹלָם אַתְחַלְתָּא, וְשׁוּרַת־הַחֵן

הַמַּרְגַּעַת לֹא נֵדַע. תָּמִיד־תָּמִיד שְׂפָתֵינוּ הַקּוֹדְחוֹת

תִרְחַשְׁנָה פִזְמוֹנִים וּתְפִלּוֹת עֲמֻקּי כִסּוּפִים.

עֲרֹג וַעֲרֹג, וּמִכֶּתֶר לְכֶתֶר

עַד הַכֶּתֶר הָרָם לָנוּ מִנָּה סוֹד עֶלְיוֹן – הוֹי עוֹלָם,

קְשִׁי־עָרְפְּךָ כֹּף וְהִכָּנַע.

ה. דִּין

אֲנִי עוֹמֵד מְאֻחָר בַּלֵּיל עַל מִרְפֶּסֶת מוּל יָם,

וְשׁוֹאֵל עֲתִידוֹת: מָה עַתָּה? מָה עוֹד? מָה הַדֶּרֶךְ? –

כְּבָר שָׁבְתוּ הַמְּחוֹלוֹת בְּפִילְץ, וְהִתְרוֹקֵן הִשְׁתַּתֵּק

כָּל רְחוֹב הַיַּרְקוֹן מִתַּהֲלוּכוֹת הָאוֹן שֶׁל הַנֹּעַר.

רַק גַּלִּים גָפְרִיתִיִּים־צְחֹרִים בְּטוּר אַחַר טוּר

עוֹד בָּאִים בְּהַלְמוּת אֶל חוֹפָם עַד מְלוֹא כָּל הָאֹפֶל

גִּיל טָמִיר שֶׁל בָּאִים. אֵיךְ תַּעֲרֹג הָאָרֶץ עַל בָּאִים!

וְשַׁחַק מַצְנִיחַ אֶת קְטִיפַת פָּרָכְתּוֹ הַכְּבֵדָה

עַד כָּל הַכּוֹכָבִים לֹא מַעְלָה כִּי אִם נֶגֶד כְּמוֹ קִיר,

עַד שׁוּלֶיהָ נִגְרָרִים עַל גַּלֵּי הַיָּם בַּחֲצִי עִגּוּל

וְסוֹגְרִים עוֹלָמִי: עַד כָּאן! מַה תְּבַקֵּש בַּמֶּרְחָק

מַה כּוֹכָבִים שֶׁאֵינָם אִתָּנוּ? רַק פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת

וֶאֱחֹז בִּזְנַב עַיִשׁ וְטַפֵּס וַעֲלֵה עַד הַצִּיר,

אוֹ מְשֹׁךְ כָּל פָּרֹכֶת הַשַּׁחַק וַעֲטֹף בָּהּ אֶת גֵּוְךָ

עַל כָּל כּוֹכָבֶיהָ. כָּאן תּוּכַל. מַה תְּבַקֵּש בַּמֶּרְחָק?

הַס! מֵעִמְקֵי הַלַּיְלָה מִתְמַשֵּׁךְ חוּט קוֹל

כֹּה דַק אוּלָם עָצוּם וָעַז, בּוֹ כָּל שַׁאֲגַת הַגְּאֻלָּה:

– עֲלוּ!

וְעוֹגְנוֹת שְׁתֵּי סְפִינוֹת בַּמֶּרְחָק יָמִינָה מְנִצּוֹת

בְּמַחֲרוֹזוֹת שֶׁל אוֹר, בְּאַבְנֵטִים שֶׁל אוֹר, כְּמוֹ הַכְתָּרַת

גִּבּוֹרִים הַחוֹזְרִים עִם שְׁלָלָם. רַק סְפִינַת הָרְפָאִים

עוֹד עוֹמְדָה בְאָפְלָהּ וּבְזַעְפָּהּ. וַאֲוִירוֹן לִרְגָעִים

מֵגִיחַ לְפֶתַע מֵחֶשְׁכַת אֵין־שָׁם, טָס וְעוֹבֵר

בְּעִפְעוּף שָׂמֵחַ יְרַקְרָק. כֵּן, כֵּן. עֲלוּ עוֹד!

הַגְּאֻלָה אֵינֶנָּה חֲלוֹם שֶׁל צִמּוּקִים וּשְׁקֵדִים,

לֹא פַרְגִיּוֹת צְלוּיוֹת הַנּוֹפְלוֹת מֵרוֹם עַל צַלָּחוֹת.

הִיא לֹא חֶסֶד וְרַחֲמִים בִּלְבָד. יֵשׁ גַּם דִּין בָּהּ, גַּם דִּין.

הִיא בָאָה לָרַעְיוֹן עִם גְּבוּלוֹת מַעֲמִיקֵי חֲתֹךְ

עַד מִי שֶׁלָּאָרֶץ הוּא חוּץ יִהְיֶה חוּץ גַּם לָעָם.

הִיא אוֹר צָהֳרַיִם הָעַז, וְלֹא תֵדַע בֵּין־שְׁמָשׁוֹת,

בֵּין־שְׂעִפִּים, בֵּין־דְּרָכִים, בֵּין־מַעֲשִׂים. הִיא שׂוֹנְאָה כָל בֵּין,

כִּי הִיא עַצְמָה הַקֵּץ וְשַׁלְהַבְתּוֹ. וַדַּאי יִכְאַב הֶחֲתָךְ.

אַךְ יְטֹהַר אֲוִיר מֵעַרְפִלֵי הָרַעַל, מִגַּעְגּוּעַ

חוֹלָנִי מִמֶּרְחָק, מִפְּרִידַת הַלֵּב וַאָנֹכִי.

הַגְּאֻלָּה הִיא חֶרֶב אוֹר־בְּרֵאשִׁית הַמְּבַתְּקָה הַתֹּהוּ

וּמְנַשַּׁלְתּוֹ מִיקוּם. אַךְ מַה עוֹד?

              הַס! מִתְמַשֵּׁךְ חוּט קוֹל

כֹּה דַק, אוּלָם עָצוּם וְעַז, בּוֹ כָּל נִשְׁמַת הַגְּאֻלָּה:

– רְדוּ!

וּנְשׁוּ אֶת הַדָּגָה אֲכַלְתֶּם וּגְאוֹן פִּירָמִידוֹת

וְלַהֲטֵי חַרְטֻמִּים וְחָכְמַת כָּל הוֹבְרֵי שָׁמַיִם.

הִסּוֹגוּ לִפְנַי וְלִפְנִים, אֶל תּוֹךְ נִבְכֵי נִשְׁמַתְכֶם.

עָלֶה עֶלְיוֹן אֶל בַּדּוֹ, הַבַּד אֶל תּוֹךְ עֵצוֹ, הָעֵץ

אֶל תּוֹךְ גִּזְעוֹ, אֶל שָׁרְשׁוֹ, אֶל שֹׁרֶש שָרָשָיו וְחֻדּוֹ,

עַד הִתְכַּנֵּס כָּל מֻטּוֹת כַּנְפֵיכֶם בִּנְּקֻדָּה יְחִידָה

שָׁם גְּוִיעָה עַד תֹּם וְשָׁם אִמְּכֶם הוֹרַתְכֶם שׁוּב תַּחֲלֹץ

לְפִיכֶם אֶת שָׁדָהּ הָאָפֵל. רְדוּ! אֲנִי מַקְשִׁיב

וְּכֻלִּי מְחֻלְחָל וְרוֹטֵן: מָה אָז?

              הַס! חוּט קוֹל

כֹּה דַק אוּלָם עָצוּם וְעַז, בּוֹ כָּל שִׁירַת הַגְאֻלָּה.

– עֲלוּ!

מִתּוֹךְ שָׁרְשֵׁי שָׁרְשֵׁיכֶם לַגֶּזַע, מִשָּׁם אֶל הָעֵץ,

וּמִשָּׁם אֶל כָּל בַּד, אֶל הַשִּׂיא, אֶל הֶעָלִים בָּאוֹר,

וְיִתְרַעֲנֵן־יִתְרוֹנֵן הַיַּעַר מוּצַף פַּלְגֵּי הַשְּׂרָף,

יִתְעַטֵּף צִבְעוֹנִים וּפְרִי, יִזְּלוּ בְשָׂמָיו בַּיְקוּם.

שְׁלֹשָׁה קוֹלוֹת לַגְּאֻלָּה, וְיִקְשֶׁה מִכֻּלָּם: רְדוּ!

חשוון תש"ט

---

עַד מָתַי אַתָּה מוֹסֵר...

מאת

ישראל אפרת

ביתו של ר' אלעזר ב"ר שמעון בן יוחי. ערב, עששית בוערת בכוך ממעל למטה מוצעת. דפיקה על הדלת. מופיעה דביתהו של ר' אלעזר, אשה גבוהת קומה ודקת שפתים, ומנתקת בריח כבד. נכנס ר' יהושע בן קרחה, זקן, זלדקן, עיניו גדולות ולסתותיו בולטות. הדלת נשארת פתוחה.

ר' יהושע בן קרחה:

ר' אֶלְעָזָר בַּבָּיִת?

האשה

(כף־יד אחת בתוך חברתה, מתיצבת כמו חתול המריח אסון ומתקמר):

          לֹא.

(ר' יהושע בן קרחה עומד ומצפה להזמנה לשבת, וההזמנה אינה באה)

              מַה זֹּאת

יֹאבֶה ר' יהוֹשֻעַ בֶּן קָרְחָה?

ר' יהושע:

שִׁחַרְתִּיו בְּבֵית מִדְרָש וְלֹא נִמְצָא.

הֻגַּד לִי, לֹא הָיָה שָׁם כָּל הַיּוֹם.

האשה:

וּבָאתָ אֵפוֹא לְיַסְּרוֹ עַל חֵטְא

בִּטוּל תּוֹרָה?

ר' יהושע:

          אָכֵן תּוֹרָה מֻנַּחַת

בְּצֵל אָרוֹן וְאֵין אַקְלִיד־הַפָּז.

וּמִכָּל צַד צוֹבְאִים בַּעֲלֵי דִינִין

וְשׁוֹאֲלִים: אַיֵּה ר' אֶלְעָזָר

יַאֲזִין דְּבָרֵנוּ בְחִיּוּךְ פּוֹרֵחַ,

יִשְׁתֹּק לְרֶגַע וְיִתֵּן פְּסַק־דִּין

כָּל כְּך בָּהִיר כְּמוֹ מֹחוֹ מָלֵא שֶׁמֶשׁ

עַד הֲלוּמֵי הָאוֹר נִסּוֹג. אַיֵּהוּ?

אֵי מְקוֹם הָרַב אִם לֹא בְבֵית מִדְרָשׁ?

וְגַם נָשִׁים, שְאֵלוֹת־נָשִׁים בְּיָדָן,

רַק לוֹ תִּדְרֹשְׁנָה הַמְגַלֶּה תָמִיד

אוֹתוֹת שֶׁל טָהֳרָה וּבְסֵבֶר חֵן

יָשִׁיב אִשָּׁה לַבַּעַל, אַךְ אֵינֶנּוּ.

וְכָאן הֲרֵי מַשֶּׁהוּ חָמוּר יוֹתֵר:

בִּטּוּל חַיִּים.

האשה:

          וְכִי לֹא כָךְ שָׁנִינוּ:

אַחֲרֵי תַלְמִיד חָכָם אֵין לְהַרְהֵר.

וִיחִיד הַדּוֹר הוּא. עַל גֹּדֶל תּוֹרָתוֹ

הוֹדֵיתָ בְּמוֹ פִיךָ. וְעַל מַעֲשָׂיו –

שְׁאַל כָּל אִישׁ חוֹלֶה וְכָל קְשֵׁה־יוֹם,

שְׁאַל סַפָּן נַחְשׁוֹל עֵת קָם לִבְלֹעַ,

שְׁאַל הָעָם עֵת שֹׁד בִּשְׁחוֹר כְּנָפָיו

אֶת זִיו הַיּוֹם יַאֲפִיל – בִּשְׁמוֹ שֶׁל מִי

יִשְׂאוּ תְפִלָּה, וּבִזְכוּתוֹ שֶׁל מִי

לְנֵס יוֹחִילוּ? וְיָדַעְתָּ אָז

כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ גַם בַּמְּרוֹמִים.

נִדְמֶה לִי, מִגְּרוֹנָם שֶׁל רַבָּנָן

קִנְאָה דוֹבְרָה.

ר' יהושע:

          קִנְאָה? לָצוֹן תַּחְמֹדִי.

יֵשׁ אֲדָמָה לִגְדֹּל שָׁם לֹא יָכֹל

הַקּוֹץ הַלָּז. שְׁנֵי תַלְמִידֵי־יְקָר

הַשֵׁם זִכַּנִּי: יְהוּדָה נָשִׂיא

וְאֶלְעָזָר. וְלוֹ גַּם אָב הָיִיתִי

עֵת בֶּן יוֹחַי נִפְטַר. אֶזְכֹּר מַעֲשֶׂה

וּמִפֶּגַע עֵין הָרַע עָלָיו שָׁמַרְתִּי.

הִיא הִיא הַמַּשְׁחִיזָה כְּמוֹ סַכִּין

חֹד מַכְאוֹבִי.

האשה:

          וּבָאתָ מִשּׁוּם כָּךְ

לִטְפֹּל עָלָיו פְּשָׁעִים?

ר' יהושע:

          לֹא, לְפִתְחוֹ

עוֹד חֵטְא יוֹתֵר חָמוּר, יוֹתֵר כָּבֵד,

כְּהַר יִרְבַּץ, בְּלִי תֵת לְרֹאשׁ פָּשׁוּט

לָגֶשֶת וּלְהָצִיץ מַה מִתְרָחֵשׁ

שָׁם פְּנִימָה.

האשה:

        אֲבַקֵּשְׁךָ, בֶּן קָרְחָה,

חֲשֹךְ דִּבְרֵי הַחֶשֶׁד מֵאָזְנַי

עַל כְּלִיל רֹאשׁי.

ר' יהושע:

          הַגִּידִי, אִם תּוּכְלִי,

מִי זֶה הֵפִיג פַּחְדּוֹ, הִתִּיר כְּבָלָיו,

וּזְכוּת לִדְרוֹר הֶעֱנִיק לְמִצְעָדָיו,

בְּעֵת כְּלוּאִים כֻּלָּנוּ תַּחַת סְגוֹר וּבְרִיחַ

מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת? בַּמֶּה זָכָה?

הַאִם גַּם כֹּחַ זֶה מֵרוֹם נוֹבֵעַ

אוֹ מֵרוֹמָה?

האשה:

          דַּיֶּךָּ, בֶּן קָרְחָה,

קוּם צֵא, צֵא

(היא עוברת אל הדלת ורומזת לו לצאת ופתאום היא רואה את בעלה, ר' אלעזר ב"ר שמעון בן יוחי, המפתיע בחיצוניותו הגשמית).

ר' אלעזר:

לְמִי דוֹבְרָה אַתְּ? מָה,

רַבִּי? ר' יְהוֹשֻעַ בֶּן קָרְחָה?

אוֹרֵחַ מַה יָּקָר וּמַה נִּכְבָּד!

וְלוֹ אוֹמְרָה אַתְּ: צֵא! אֵיךְ יִתָּכֵן?

(הם נכנסים כולם).

האשה:

הוּא בָּא לְהַטִּיף לְךָ מוּסָר.

ר' אלעזר:

            וְהַטָּפַת

מוּסָר הוּא חֵטְא אֲשֶׁר עָנְשׁוֹ גֵרוּשׁ?

האשה:

עָיַפְתָּ וְרָעַבְתָּ. תֵּן לוֹ צֵאת.

אָזִיד לָך נָזִיד, תִּסְעַד לִבְּךָ,

וְאַחַר־כָּךְ תָּנוּחַ.

ר' אלעזר:

          לֹא עָיַפְתִּי

וְלֹא רָעַבְתִּי. תְּנִינִי לְבַלּוֹת

מְעַט עִם יְדִידִי.

(היא יוצאת. הוא יושב וגונח מתוך דכדוך ורציצות. ר' יהושע עומד ומסתכל בו חדות).

          וּמַה נִּתְחַדֵּשׁ

בְּבֵית מִדְרָש? אַרְגִּישׁ כְּמוֹ עֵשָׂו

עֵת בָּא מִצָּיִד. נָא רַעֲנֵן רוּחִי

בִּדְבַר תּוֹרָה.

ר' יהושע:

          חֹמֶץ בֶּן יָיִן!

ר' אלעזר:

חִדּוּשׁ זֶה לֹא שֶׁלְּךָ. שְׁמַעְתִּיו הַיּוֹם

מִפִּי כוֹבֵס. מָסַרְתִּי הָחָצוּף

לָרוֹמָאִים. אַךְ עִם שְׁמִיעָה חוֹזֶרֶת

מָשָׁל זֶה נִתְקֶהָה קְצָת.

ר' יהושע:

          עַד מָתַי

אַתָּה מוֹסֵר עַמּוֹ שֶׁל אֱלֹהֵינוּ

לָהֲרִיגָה?

ר' אלעזר:

          עַמּוֹ שֶׁל אֱלֹהֵינוּ?

לִסְטִים הֵם, לַטְרוֹנִים.

ר' יהושע:

          מִלָּה רוֹמִית.

ר' אלעזר:

אַךְ נְכוֹנָה.

ר' יהושע:

          רוֹמָה תָמִיד מַצְמֶדֶת

שֵׁם גְּנַאי עַל דַּשׁ קָרְבָּן לְמַעַן הַצְדִיק

הַחֶבֶל עַל צַוָּאר.

ר' אלעזר:

          מִתְנַפְּלִים הֵם

עַל אִישׁ עוֹבֵר וְשָׁב וּמוֹצִיאִים

זָהָב וּנְחֹשֶׁת מִכִּיסָיו, חוֹתְרִים

תּוֹךְ מַחְסָנִים וְהַמְּגֵרוֹת יָרִיקוּ,

עוֹשְׁקִים, גּוֹזְלִים, רוֹצְחִים כָּל קָם נֶגְדָּם.

הָרְצוּעָה הֻתְּרָה. אֵין דִּין תּוֹרָה.

שַׁלִּיט רַק רְצוֹנָם הַמִּשְׁתּוֹלֵל.

עוֹד קָט וְיִסְתַּחֵף כָּל הַיִּשּוּב

בִּנְהַר פְּשָׁעִים עַד כָּל יִשְׁרֵי הַלֵּב

יָנוּסוּ בִבְחִילָה לַעֲבָרִים

וְשׁוּב יְהִי חֻרְבָּן וְדֵרָאוֹן.

ר' יהושע:

וְעֵין רוֹמָא תֵּרֵד פַּלְגֵי דְמָעוֹת.

ר' אלעזר:

לֹא כִי עֵינֵינוּ, וּלְדוֹרוֹת תִּבְכֶּינָה.

ר' יהודה: (חדות)

וְחֻרְבָּן זֶה הַשְּׁלִישִׁי בִכְדֵי לִמְנֹעַ

רוֹמְמָה רוֹמָה אוֹתְךָ לִהְיוֹת מָסוֹר?

(ר' אלעזר שותק. ר' יהושע מתרכך, יושב ומתחיל בטון של רחמים)

מַה חִישׁ נָשִׁיתָ הַפְּצָעִים כִּסּוּ

גֵוְךָ וְגֵו אָבִיךָ הַגָּדוֹל

עֵת רְדוּפֵי רוֹמָה הִתְגּוֹלַלְתֶּם

עֵירֹם־עֶרְיָה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה

עַל הַחוֹלוֹת שֶׁל מְעָרָה נִסְתֶּרֶת.

הֲכֹה כָלִיל חַמֵּי טְבֶרְיָה רִפְּאוּךָ?

אִם כָּכָה, אֲרוּרִים חַמֵּי טְבֶרְיָה!

פְּצָעִים יֵשׁ, אֶלְעָזָר, צָרִיךְ לִזְכֹּר

אַף לְטַפְּחָם – נַחֲלָה מִדּוֹר לְדוֹר.

פְּצָעִים יֵשׁ כִּבְגָדִים שֶׁל כְּהֻנָּה

שֶׁפַּעֲמוֹנֵי־שׁוּלָם עֵת נִשְׁמָעִים

הָעָם כֻּלּוֹ סוֹגֵד סָבִיב קִיר הַקֹּדֶשׁ.

פְּצָעִים יֵשׁ שֶׁכְּמוֹ שֶׁמֶן זַךְ יַדְלִיקוּ

אֵשׁ יְחִידָה לָעָם בְּרֶדֶת לַיִל.

וְאַתָּה מֵהֶם נִרְפֵּאתָ וְהִשְׁלַמְתָּ

עִם הַפּוֹצֵעַ, וּמָסוֹר נַעֲשֵׂיתָ.

מָסוֹר! אִם לֹא תַרְגִּישׁ אוֹ לֹא תָרִיחַ

אֵיךְ הַמִּלָּה עַצְמָהּ מַעֲלָה סִרְחוֹן

וְתַךְ אֶת צַחֲנָתָהּ אֶל פְּנֵי הַשַׁחַק,

כְּמוֹ עֲבִיט שׁוֹפְכִין, כִּגְרָף רְעִי,

כָּסוּי וּמִטַּגֵּן בִּפְנִים מוּל שֶׁמֶשׁ

וּפִתְאֹם נִפְתַּח!

כָּל דּוֹר יַסְתִּיר מֵיטַב בָּנָיו בַּיַּעַר

תּוֹךְ מְעָרַת חוֹלוֹת, תּוֹךְ כְּפָר חָרוּב,

עַד מוֹת עָרִיץ, אוֹ כֹחוֹתָם יַסְפִּיקוּ

לָגִיחַ מֵחֶבְיוֹן וּקְרָב לֶאֱסֹר.

וְכָךְ לְרַע נִגְלֶה וְטוֹב נִסְתָּר

תִּקְווֹת שְׁקוּלוֹת לְנִצָּחוֹן סוֹפִי.

וְאֵיךְ עוֹלָם יַעֲמֹד אִם הַמָּסוֹר

כְּמוֹ שְׁפִיפוֹן בַּדֶּרֶךְ וּמֵצִיץ

בְּכָל חָגָו וְיַךְ בַּמִּסְתָּרִים?

ר' אלעזר:

מֵיטַב בָּנִים! עָמַדְתִּי הַיּוֹם

מִתַּחַת תְּלִיָּתוֹ שֶׁל הַכּוֹבֵס.

עָמַדְתִּי, סָפַקְתִּי עַל לִבִּי

וָאֵבְךְּ אוּלַי שָׁפַכְתִּי דַם נָקִי

וְאִישׁ צַדִּיק מָסַרְתִּי לִתְלִיָּה.

שָׂאַלְתִּי כָּל עוֹבֵר: שֶׁמָּא הִכַּרְתָּ

אָדָם תָּלוּי זֶה וּמַעֲשָׂיו יָדַעְתָּ?

עַד שֶׁהֻגַּד לִי מֶה הָיָה בַּר־נָשׁ זֶה.

נָשָׂאתִי בְתוֹדָה יָדִי אֶל עָל:

סְפֵקוֹתַי כָּךְ, וַדָּאִיּוֹתַי

לֹא כָל שֶׁכֵּן. קוֹצִים אֲנִי מְכַלֶּה.

ר' יהושע:

אִם כָּךְ, כִּפְלַיִם יֵשׁ לָקֹב אוֹיֵב

אֶת כֶּרֶם יִשְׂרָאֵל הֵצִיף קוֹצִים.

אַךְ, אֶלְעָזָר, הֲכָךְ אָמְנָם, אָמְנָם?

הַבֵּט עוֹד פַּעַם בַּצְּעִירִים הַלָּלוּ

וֶאֱמֹר: הַהֵם פָּנִים שֶׁל שׁוֹדְדִים?

הַהֵן עֵינַיִם שֶׁל שׁוֹפְכֵי דָמִים?

אִם לֹא חוֹפֵף עוֹד קוֹל־תּוֹרָה עָנֹג

עַל רוּם הַמֵּצַח וְחֶוְרוֹן הַלֶּסֶת?

אִם לֹא הַיָּד, מֻגְלֶדֶת וּמְיֻבֶּלֶת,

טְפוּחָה עוֹד מִזֵּעַת־עָמָל בְּרוּכָה?

וּמָה – אִם לֹא עִנּוּי אֵין סְבֹל שֶׁל עָם,

רִשְׁעַת הַזֵּד שֶׁכְּלוּם אֵין לוֹ תּוֹכֵנוֹ –

רַק שְבֹר וַעֲקֹר וְּלְחֹץ וְהִתְעַלֵּל

וַהֲפֹךְ חַיֵּי־שְׁקֵטִים לְגֵיהִנֹּם –

אֲשֶׁר חָטַף אֶת עֲדִינֵי בָנֵינוּ,

זְרָקָם לִקְרַאת אוֹיֵב הָעַז מֵהֶם

הִשְׁקָם לַעֲנָה, מֵרַר שָׁרְשֵׁי נַפְשָׁם,

עַד מַשֶּׁהוּ הִתְפַקַע בָּם וְיַּזְנִיחוּ

חָרִישׁ, קָצִיר, סַדְנָה, בֵּית הַמִּדְרָשׁ,

חֲנוּת, אִטְלִיז, כְּבָסִים, פַּת בַּתַּנּוּר,

הַכֹּל, הַכֹּל, וּפוּץ בַּסִּמְטָאוֹת

וּשְבֹר וַעֲקֹר וּפְרֹץ מִשְׁטַר אוֹיֵב

וּבְמַר נַפְשָׁם מָרֵר גַּם אֶת חַיָּיו?

ר' אלעזר:

מִשְׁטַר אוֹיֵב? מִשְׁטַר תּוֹרָה יִפְרֹצוּ.

וְהַתּוֹעֶלֶת מָה, וּמַה תִּקְוָה?

ר' יהושע:

תּוֹרָה, תּוֹרָה! שְׁלֹש עֶשְׂרֵה שָׁנָה

שֶׁל הַמְּעָרָה, שֶׁל בֶּדֶד מֵעוֹלָם

וּבִסְפִירוֹת גְּבֹהוֹת שׁוּט בְּלִי מִפְרָע,

וַדַּאי זְכִיָּה גְדוֹלָה הָיוּ, וַדַּאי

קָרַעְתָּ אֲרֻבּוֹת שְׁחָקִים וַתַּחַז

טְמִירוֹת וְנַעֲלָמוֹת. אַךְ גַּם עִוְּרוּךָ

מֵרְאוֹת אָדָם, צַעֲרוֹ, עֶלְבּוֹן חַיָּיו,

וּמִמְּרוֹמִים תָּעוּט עָלָיו כְּמוֹ נֶשֶׁר,

תִּצְוַח: תּוֹרָה, תוֹרָה! וָלֹא – תִּתְקַע

בּוֹ צִפָּרְנֶיךָ הַחַדּוֹת. כָּךְ

עֵת גַּחְתָּ מִמְּעָרָה וַתֵּרֶא

אֵיךְ אֲנָשִׁים חַיִּים חַיֵּי שָׁעָה

וַתִּתְנַפֵּל יָמִין וּשְׂמֹאל וַתַּךְ.

וְכָךְ גַּם אַחַר־כָּךְ. בְּבוּז וּבְגֶדֶף

פְּשׁוּטֵי־אָדָם אַף יְשָׁרִים הִתְקַפְתָּ.

אֲבָל, נִדְמֶה, כָּל פַּעַם תִּתְחָרֵט,

וַחֲרָטָתְךָ כְּאֶבֶן חֵן תִּזְרַח.

בְּשֶׁצֶף פֶּרֶא זֶה בּוֹ הִתְקַלַּעְתָּ

לְהַתְקָפָה, אָז תִּזְדַּקֵּר אָחוֹר,

וּבִדְמָעוֹת אִמְרֵי־מוּסָר זַכִּים

פּוֹלְטִים מִפִּיךָ. הֲתִזְכֹּר? "לְעוֹלָם

יְהֵא אָדָם רַךְ כַּקָּנֶה – "

(ר' אלעזר רוצה להצטרף אליו בנגינה ולהמשיך: “ואל יהא קשה…” אך ר' יהושע משסעו מתוך חירוק שינים).

מָסוֹר!

ר' אלעזר:

        כָּל כָּךְ רַבִּי, שְׂנֵאתָנְי?

ר' יהושע (מתעלם מהשאלה, מתהרהר):

אַךְ מַה מּוֹעִיל, תִּשְׁאַל, בַּעֲקֹר וּשְׁבֹר

וּבְהַחֲזָקַת חַיֵּינוּ כְּמוֹ קַלַּחַת

תָּמִיד עַל אֵשׁ, וּשְׁלֹל מֵהֶם הַחֶסֶד

שֶׁל דְּמִי קָרִיר וָסֵדֶר? אַגֶּדְךָ:

בְּעֹמֶק עֳמָקִים עֵשָׂו זָקוּק

לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא הַהֶפֶךְ. רוּחַ

אֵינָהּ מֻכְרַחַת שׁוּם אִישׁ לְנַצֵּחַ

בִּכְדֵי לִהְיוֹת, כִּי תוֹךְ תּוֹכָהּ הַכֶּתֶר,

וְאֶל זִיו־פְּנִים עַצְמוֹ פּוֹנוֹת עֵינֶיהָ.

וְאִם סָבִיב גַּם תֹּהוּ לֹא אָדָם,

עַל פְּנֵי הַמַּיִם רוּחַ מְרַחֶפֶת.

לֹא כֵן הַכֹּחַ. לוֹ דָרוּשׁ קָרְבָּן

שֶׁיִּכָּנַע לוֹ וּלְרַגְלָיו יִרְבַּץ

שֶׁאִם לֹא כֵן אֵינֶנּוּ כְלָל. וַאֲפִלּוּ

הָרַס טָבַח הַכֹּל וְרַק אִישׁ אֶחָד

נִפְתָּל מִתַּחַת מַגָּפָיו, שׁוֹאֵג:

עוֹד חַי, עוֹד חַי אֲנִי, עָרוץ אָרוּר! –

עוֹד לֹא נִצַּח. וְאִם אֵינוֹ מְנַצֵּחַ

מַה כֹּחַ הוּא? רַק עֵת יַשְׁלִיט סִדְרוֹ

שֶׁל גְּמָר וּדְמִי וְהַכְנָעַת הַמָּוֶת,

יִכּוֹן כִּסְאוֹ. וְאֶת סֵדֶר זֶה רוֹמַאִי

נִפְרֹם תָּמִיד. הוּא יְאֻחֶה יוֹמָם

נִקְרָעֶנּוּ לָיְלָה. יִתֻקַּן בָּעִיר

נִקֹּב בֹּו חֹר בַּנִּיר. תָּמִיד־תָּמִיד –

עַד אֶת הַצַּר הַזָּר נַלְאֶה־נַחֲלִישׁ,

וְקָם מִתּוֹךְ תְּקוּצָה וְנָס מִכָּאן,

אוֹ שֶׁנָּקוּם אֲנַחְנוּ וּבְאַדִּיר

נַהֲלֹם־נַפִּיל הַכֹּחַ הַמְיֻגָּע.

זֹאת הִיא הַדֶּרֶךְ שֶׁל כָּל עַם נִלְחָץ

וְשֶׁל עַמֵּנוּ שֶׁאַתָּה בוֹגֵד בּוֹ.

ר' אלעזר:

לֹא מֵרְצוֹנִי נַעֲשֵׂיתִי מַה נַּעֲשֵׂיתִי.

הָיְתָה גְזֵרַת מַלְכוּת.

ר' יהושע:

        הָיָה עָלֶיךָ

לָנוּס לְלֻדְקִיָּה, לִקְצֵה עוֹלָם,

כְּמוֹ פַעַם עִם אָבִיךָ. גַּם עַכְשָׁו

תּוּכַל לִבְרֹחַ. אֶלְעָזָר, חֲזֹר

בְּךָ וּבְרַח.

ר' אלעזר:

          אִשָּׁה לִי וּבָנִים.

ר' יהושע:

גַּם הַכּוֹבֵס, גַּם אֲחֵרִים, מָסַרְתָּ

בִּידֵי תַלְיָן, הָיוּ בְנֵי מִשְׁפָּחָה.

(ר' אלעזר יושב מדוכדך. ר' יהושע עובר לפנת החדר ומתחיל לזמזם בנגינה סוגיה תלמודית. הפעם מצטרף אליו ר' אלעזר שאינו יורד בזה לסוף דעתו של רבו, ושני התנאים מתנועעים ומתנגנים מתוך תענוג עילאי: “ר' שמעון בן יוחי אומר העובד עבודת כוכבים – כלומר מי שבא לעבוד עבודת כוכבים – מותר להצילו בנפשו – מותר להרגו ולהצילו מעבירה – מקל וחומר: ומה פגם הדיוט – כלומר כשאדם בא להרוג את חברו – ניתן להצילו בנפשו, פגם גבוה – כשאדם בא לחלל את השם – לא כל שכן. ר' אלעזר ב”ר שמעון אומר המחלל את השבת – מי שבא לחלל את השבת – ניתן להצילו בנפשו ואתיא שבת בחילול חילול מעבודת כוכבים").

ר' יהושע (תחילה מתוך אירוניה ואח"כ מתוך זעם הולך ומתגבר):

אָכֵן מַחֲמִיר אַתָּה בַּהֲלָכָה,

מַחֲמִיר מְאֹד. אַךְ מַה דִּינְךָ, הַגֵּד,

פּוֹגֵם פְּגָם הֶדְיוֹט וּפְגָם גָּבֹהַּ,

מְחַלֵּל הַשֵּׁם, מְחַלֵּל כָּל הַתּוֹרָה,

מְחַלֵּל אֶת שֵׁם אָבִיךָ בֶּן יוֹחַי?

הֲאִם אֵינְךָ נִתָּן לְהַצִּילְךָ

בְּמוֹ נַפְשְׁךָ? מַה דִּינְךָ, הַגֵּד,

מָסוֹר, בּוֹגֵד, תַּלְיָן?

(הוא קופץ עליו מתוך הרמת אגרוף, כמו לקיים בו פסק־דין, אך אגרופו נשאר תלוי באויר. ר' אלעזר נדהם ושוקע על המיטה ומתחיל לדבר כמו לעצמו).

ר' אלעזר:

          רַבִּי, מַה צַּר

שֶׁאֶת יָדְךָ הַמּוּנָפָה עָצַרְתָּ

מִגְּלֹשׁ בְּעֹז עַל קָדְקֳדִי! גּוּפִי

שְׁנִיָּה אַחַת הִרְטִיט מִגִּיל סָתוּם,

רָעָב מַמָּשׁ לְכֹבֶד חֲבָטָה,

לִכְאֵב סְחַרְחַר שֶׁל הֹלֶם אֶגְרוֹפְךָ.

חֲבָל, הַכְּאֵב לֹא בָא, הַגִּיל הוּפַר.

אֲבָל אוֹדְךָ עַל דֶּרֶךְ לִי הוֹרֵיתָ,

עַל אוֹר פִּתְאֹם הִבְרַקְתָּ עַל עֵינָי.

אָמַרְתָּ: בְּרַח, חֲזֹר בְּךָ וּבְרָח.

אָכֵן לִבְרֹחַ קַל. לוֹקְחִים הַצְּרוֹר

שֶׁל עֲצָמוֹת, נוֹשְׁקִים אֶת הַמְּזוּזָה,

וְחִישׁ יוֹצְאִים. אַךְ אֵיךְ אֶבְרַח

מִשְּׁתֵי עֵינַי שֶׁבְּכָל אֲתַר תִּשֶׂאנָה

מַרְאוֹת־זְוָעָה עִמְקֵי־דְמָמָה יָצַרְתִּי,

וּמֵאָזְנַי שֶׁמַּכְאוֹבִים חוֹלַלְתִּי

כְּמַקְדְּחִים שׁוֹרְקִים תּוֹכָן יִקְדָּחוּ?

קַל גַּם לַחֲזֹר בִּי. אֵט קַו: עַד כָּאן

וְלֹא יוֹתֵר. וְלוּ יָבוֹא סַרְדְּיוֹט

לִכְרֹת רֹאשִׁי, עַד כָּאן וְלֹא יוֹתֵר!

אַךְ כֵּיצַד לְהַחֲזִיר מַה כְּבָר עֲשׂוּי,

שֶׁלֹּא לָבוֹא אֶל עָל לָבוּש צוֹאִים

שֶׁסִּרְחוֹנָם יִנְדֹּף בְּכָל הַשַּׁחַק

עַד מַלְאָכִים עָפִים חָטְמָם יִסְתֹּמוּ?

כָּךְ, שְׁבוּי מַעֲשִׂי כְּמוֹ בֵין כָּתְלֵי בַרְזֶל,

מְנֻדֶּה מֵחֲבֵרַי, מֻרְגָּז תָּמִיד

מֵאֲבָנִים קְטַנּוֹת שֶׁל פֶּה וְעַיִן

קְלוּעוֹת אַחֲרַי בְּכָל סִמְטָה וּבַיִת,

נֶהְפַּכְתִּי לְחַיָּה, אִישׁ וְחַיָּה.

שָׁפַכְתִּי תַמְרוּרַי עַל כָּל אָדָם תָּפַסְתִּי,

וְאַף דְּמָעוֹת מִתַּחַת תְּלִיָּתוֹ.

פִּתְאֹם בְּמַחְשַׁכַּי הוּאַר מוֹצָא.

בְּשָׂרִי הִרְגַּשְׁתִּי בַּחֲצִי הָרֶגַע

אֵיךְ שֶׁנֵּעוֹר, הִרְעִיד מִתּוֹךְ כְּמִיהָה,

כְּמוֹ עֵשֶׂב־חֲרָרִים לְעֹז מָטָר,

לְאֶגְרוֹפְךָ, לִפְדוּת הַלְמוּת יָדֶךָ.

וַאֵדַע שֶׁמַּעֲשִׂים רָעִים חוֹבוֹת הֵם

שֶׁיֵּשׁ לִפְרֹעַ. אֶפְרַע, אֶפְרַע. אוּלַי

עֵת הַשְּׁטָרוֹת כֻּלָּם יִהְיוּ פְרוּעִים,

בְּעַגְמַת־סְלִיחָה עֵינַיִם בִּי תִצְפֶּינָה.

אוּלַי שׁוּב אֶסְתַּפַּח בְּסוֹד חַבְרַיָּא.

וְעַל יָדוֹ שֶׁל יְהוּדָה נְשִׂיאָה

יֵשֵב אָדָם צָרוּף בְּכוּר עֱנוּת.

הִכּוֹן, גּוּפִי, עַכְשָׁו אֶרְאֶה: גַם עֵת

אִישׁ עִם עַצְמוֹ נִלְחָם, צָרִיךְ הָרוּחַ

לִשְׁאֹל זֵינוֹ מִתַּלְפִּיַּת הַכֹּחַ –

דָּם תַּחַת דָּם.

(ר' אלעזר משקיע את עיניו בתוך כפות ידיו. ר' יהושע שולח לו את זרועותיו מתוך הפלאה והתגאות גדולה בתלמידו ויוצא חרש. ר' אלעזר מתעורר, רואה שרבו הלך, עובר אל הדלת וסוגרה, קם ומנמיך את פתילת העששית בכוך ומשתרע על מיטתו).

שְׂמָמִית, עַרְפָּד וַעֲטַלֵּף, וְאַתְּ,

מַלְכָּה קְטַנָּה שֶׁל גֹּעַל, עֲלוּקָה!

כָּל הַשְּׁרָצִים מִלְמַטָּה וּמֵרוֹם

יוֹנְקֵי דָם חַי וְחַם, אֵתָיוּ חִישׁ,

וּבִנְשִׁיקוֹת שֶׁכָּל הַלֵּיל תֶּאֱרַכְנָה

בִּי תִתְהַדְּקוּ עַד כְּמוֹ בַרְזֶל בְּלַהַב

שֶׁל מַפָּחָה בְּחִבּוּקְכֶם אֶלְהַט;

עַד כָּל עוֹרִי יְהִי כְסוּת מַכְאוֹבִים,

עוֹקְצִים, צוֹרְבִים, צוֹבְטִים, מְרַטְּטִים –

מִכָּל טַעֲמֵי עוֹלָם; עַד בְּמִרְקַחַת

שֶׁל יֶזַע קַר, מֻגְלָה וְדָם אָצוּף

מַקְשִׁיב לְקוֹל דַּקֵּי־חֲלִילֵיכֶם

מוֹשְׁכֵי חוּט הַנְּשָׁמָה אַט אַט מִגֵּו.

כָּךְ לֵיל וָלֵיל, עַד אַחֲרוֹן לֵיל יָבוֹא

וּמִתְפַּקְּעִים מֵרֹב כֵּרָה תֵּלְכוּ

וְלֹא תָשׁוּבוּ. זְמַן עוֹד רַב עַד אָז.

אֵתָיוּ, מַלְאָכַי, אֵתָיוּ חִישׁ.

(הוא חושף את חזהו ועוצם את עיניו. פניו מתחילים להתעוות. אשתו באה ובידה נזיד־ערבית. פתאום היא מפליטה קול צווחה ונקפאת מתדהמה. הוא פוקח את עיניו ומחייך לה מתוך קורת רוח).

---

זָכַרְתִּי לָךְ...

מאת

ישראל אפרת

לבתי היקרה, גילה

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

א

אֲסַפֵּר עַל רִיבָה שֶׁהוּבְאָה מִנֵּכָר לְצִיּוֹן

בִּזְרוֹעוֹת שֶׁל נַחְשֹׁול, עַל נַפְתּוּל וּתְהִיָּה

וּסְבָלוֹת וְרָעָב. וְהַכֹּל הָפַךְ קֶשֶׁר אַמִּיץ.

לֹא שֶׁלַח הֶחֱזִיקָה בְּדָן וְלֹא רִמּוֹן בִּבְאֵר־שֶׁבַע,

אַךְ הַסּוֹד וְהַהוֹד שֶׁל יָמֵינוּ שְׁפוּכִים גַּם עָלֶיהָ.

דַּקַּת־אֲרֻכַּת־אֶצְבָּעוֹת וּזְקוּפָה וּתְמִירָה,

שֵׂעָר הַגּוֹלֵשׁ כְּפַרְגּוֹד שְׁחַמְחַם אֲחוֹרֵי

פַרְצוּף סְגַלְגַל וְחִוֵּר וְרָחוֹק – יֵשׁ נִדְמֶה:

הִיא אַךְ פְּנִים שֶׁנִּגְלָה, גּוּף רָקוּם מֵחוּטֵי נְשָׁמָה.

הִכַּרְתִּי אָבִיהָ, פְּרַקְלִיט בְּעִיר שֶׁלֶג וּכְפוֹר.

וְיוֹם שֶׁאֲמֵרִיקָה שֶׁבַח תִּתֵּן עַל הַשֶּׁפַע

יְחוֹגֵג בְּרָב טֶקֶס וּפְאֵר, בִּסְעוּדָה וְאוֹרְחִים.

הוּא עַצְמוֹ בְּמַאֲכֶלֶת יְבַתֵּר הַצִּפּוֹר הַהָדִּית.

רַק חֲנֻכָּה חֹל, וּבְלֵיל־סֵדֶר הַבַּיִת אָפֵל,

וְאֵין זֵכֶר לְזֵכֶר עָבָר, וּלְרוּחוֹת חֲדָשׁוֹת

אֵין מָבוֹא. וְהַבַּת יְחִידָה וּמְפֻנֶּקֶת מְאֹד,

בִּדְבַש וְחָלָב רְחוּצָה, וּמַדּוּעַ כְּלוּאָה

תָּמִיד בְּחֶדְרָהּ? הוֹרֶיהָ בְּדַאַג הִתְלֶחָשׁוּ.

וְיָמִים הָיוּ אָז עֵת מִתַּחַת גִּבְעוֹת הַיָּגוֹן

וּפִעְפּוּעַ דָּם חַם וְהַלְמוּת הַכָּרָה שֶׁלַּיְקוּם

לֹא אִכְפַּת, לֹא אִכְפַּת,

מַעֲמַקִּים גֹעֲשׁוּ, וְגוּשֵׁי יִשְׂרָאֵל בּוֹעֲרִים

הִתְפָּרְצוּ וְזָרְמוּ בַּיַּמִּים, בַּמְּדִינוֹת, בַּהֶפְקֵר.

גַּם אַלְפֵי פַרְסָאוֹת לַמֶּרְחָק מִשַּׁלְּהַב הַטַּבּוּר

גַּלֵּי־עֲבָרוֹת הִתְרַתְּחוּ, וּצְעִירִים וּצְעִירוֹת

הִשְׁתַּלְּכוּ לַנָּהָר וְחִבְּקוּ גֶחָלִים וְאוּדִים

וּבְצַוְתָא חָתְרוּ אֶל הַחוֹף הַכָּלוּא שֶׁל מוֹלֶדֶת –

וּזְהָרָה, גַם אַתְּ?

          כָּל עוֹד “הַשִּׁבּוּט הַיַּמִּי”,

שֶׁהִדְחִיס תּוֹךְ מֵעָיו בְּנֵי תִשְׁחֹרֶת מִכָּל מִינֵי תְמוֹל,

לְבֶן־סְנַפִּירִים עַל הַיָּם הָאַטְלַנְטִי קִרְטַע,

לֹא פָרְצָה הַשִּׂמְחָה בְּכָל עֹז, עַד עָבְרוּ עַל הַ“סֶּלַע”.

סְפָרַד וְרוֹמָה וְיָוָן – מַה לַּעֲנָה מִלְפָנִים!

אַךְ הַלֵּב כְּמוֹ נִכְנַס תּוֹךְ מַעְגָּל מִשְׁפַּחְתִּי. כָּךְ כּוֹאֵב

זִכָּרוֹן שְׁנוֹת מֵאוֹת, וּפִתְאֹם – לַעֲזָאזֵל! – עִם שְׁנַת אֶלֶף

הוּא הוֹפֵךְ עֵרָגוֹן וְאַחְוָה. וְרוּחוֹת כְּבָר נוֹשְׂאוֹת

מָר־דְּרוֹר מִשָּׁרוֹן וְגָלִיל, וּמַרְשִׁיף הָאֲוִיר

מִשֶּׁמֶשׁ צִיּוֹן. כָּאן מִפְתַּן הַסַּפִּיר לַהֵיכָל.

כָּאן הַנֹּעַר שָׁלַח בְּשׂוֹרָתוֹ בְּשִׁירִים וּמְחוֹלוֹת.

אַךְ זְהָרָה, כֻּלָּהּ יְצוּקָה בְּמוּצֶקֶת־אֱמֶת

לִבְלִי קְפֹץ לְמִפְעָל עַד יִקְפֹּץ הַמִּפְעָל מִתּוֹכָהּ,

לֹא יָכְלָה לְאַמֵּץ לְרַגְלֶיהָ יְקוֹד עוֹד לָהּ זָר.

שְׁלֹשָׁה צְעִירִים בָּהּ דָּבָקוּ. מַרְנִין – שֵׁם אֶחָד.

כֹּה צָעִיר! עוֹד רַכּוּת נָשִׁיִּית עֲגֻלָּה לִזְרוֹעָיו,

וְעֵינָיו וּשְׂעָרוֹ – מַשֶּׁהוּ שֶׁל אַיָּל פְּחוּד־צַיָּד.

אַךְ חוֹבֵב לִקְרֹא שֵׁלִי וְעַל הַרְמוֹנִיקָה שִיר לְנַצֵּחַ.

אַךְ אָרַז נְעוּרָיו וְהִפְלִיג עֵת הֶאֱזִין קְרָב־צִיּוֹן.

הוּא עוֹרֵר רַחֲמֵי־אֵם בִּזְהָרָה. הַשֵּׁנִי הוּא נַחוּם,

שֶׁטָּרַח וְשֵׁרְתָהּ כָּל הַזְּמַן בְּלִי מְאוּם לְבַקֵּשׁ,

הַמְיֻשָּׁב בַּחֲבוּרָה, וְכֵהֶה וּמְקֻרְזָל כְּמוֹ כוּשִׁי,

אַךְ עֵינָיו פַּנָּסִים כְּחַלְחַלִּים וְשָׁם טֹהַר, שָׁם תֹּם,

וְלָמָּה יֵט לְלִגְלוּג? הוּא עוֹרֵר בָּהּ תְּמִיהָה אַרֻכָּה.

וּשְׁלִישִׁי – אַהֲרֹן, רַב צָעִיר, דַּק שָׂפָם וְרַךְ־קוֹל,

וּבְרִשְרוּשׁ עוֹלָמוֹ הָרָחוֹק הִקְסִימָהּ כְּמִפְלָט,

אַךְ הִכְבִּיר רְמִיזוֹת: "נָא רְאִי, מַה אֻמְלָל הוּא הַיָּם!

מַה צְּרוֹרוֹת שֶׁל צְחֹרֵי־פְרָחִים עִם קְנֵי־כְחוֹל אֲרֻכִּים

יִשְלֹף מִלִּבּוֹ וְיִקַלַּע! אַךְ אֵין יָד לְקַבְּלָם,

וּבִמְרִי יִמְרְטֵם לִרְסִיסִים". וְחִיְּכָה וְשָׁתְקָה.

פַּעַם סָח אֵיךְ שְלָחוּהוּ הוֹרָיו בֵּית־מִדְרָש רַבָּנִי:

וּלִכְשֶׁסִּיֵּם אֵיךְ לְנַחַת קִוּוּ עֵת יַעֲמֹד

וְיִדְרֹש בַּקָּהָל, אַךְ הָלַךְ וְהָיָה רַב צְבָאִי.

וּכְתֹם הַקְּרָבוֹת אֵיךְ הִתְחִילוּ פוֹזְמִים בְּאָזְנָיו:

בָּחוּר הוּא, גָדוֹל הוּא… יִבְנֶה בֵיתוֹ בְּקָרוֹב,

הִכָּנֵס לִכְהֻנָּה וְתִקַּח בַּת עָשִׁיר! אַךְ הִנֵּהוּ

בַּדֶּרֶךְ לְהַר הַצּוֹפִים. חֶרֶשׁ סָח, וְעֵינֶיהָ

לִנְחִיל דּוֹלְפִינִים שֶׁקָּפְצוּ כִּסְיָחִים שְׁחַמְחַמִּים

בָּזֶה אַחַר זֶה בְּשׁוּרָה יְשָׁרָה רַבַּת־חֵן,

וְהָרֶחֶם הָרַב הָאָפֵל יַנִּיחֵם רֶגַע קָט:

יִבְרְחוּ, יִקְפְּצוּ כִּרְצוֹנָם!

חִישׁ יֵעוֹר וְיִכְפֹּף קַו־עוּפָם חֲזָרָה אֶל תּוֹכוֹ.

“זְהָרָה”, קָרָא, “יֵשׁ דְּמָעוֹת בְּעֵינַיִךְ. מַדּוּעַ?”

"הַגֵּד, אַהֲרֹן: הֲיֵשׁ מִי, אִם יְצוּר אוֹ אֱלֹוהַּ,

צוֹפֶה מִסִּתְרוֹ בְּנִיסוֹת וַחֲרִיגוֹת גַּם שֶׁלָּנוּ,

מִשְׁתָּאֶה לְתִפְאֶרֶת קַוִּים עֵת כֻּלָּם רַק מַכְאוֹב?"

הָיָה לֵיל עֵת עָגְנָה הַסְּפִינָה וְחִכְּתָה לְשַׁחֲרִית.

וּמִמְּרוֹם הַכַּרְמֶל גָּח מַרְבַד פַּנָּסִים נוֹצְצִים

שֶׁיָּרַד וְרָחַב עַד שֻׁטַּח מִסָּבִיב עַל הַיָּם

כְּמוֹ צְרִיכִים הָעוֹלִים כָּאן לִדְרֹךְ עַל זָהָב וְגַחֶלֶת.

וּמֵעֹמֶק הַסְּדָק בֵּין חַיִּים לְחַיִּים, בֵּין הַסּוֹף

וְרֵאשִׁית, עֵת הַנֶּפֶשׁ בַּלָּאט צַעֲדָה עַל תְּהוֹם,

עָלְתָה דוּמִיָּה, וּמַחֲרֹזֶת פָּנִים וַהֲגִיגִים

כִּרְכְּבָה הַמִּסְעָד מְלֹהֶטֶת הָאוֹר הַשֹּׁופֵעַ.

“זְהָרָה, לֵיל זֶה הוּא אַחֲרוֹן, וּמָתַי נִפָּגֵש?”

הִיא חָתְכָה בְּמַבָּט אֶת הַחוּט בֵּינֵיהֶם וּבֵינָהּ.

רַעְיוֹנֶיהָ כְּפוּפִים תַּחַת כֹּבֶד מַשָּׂא שֶׁל חֻפְשָׁהּ

מִשְּׁשׁוּ אֶת דַּרְכָּם בָּאֲפֵלָה אֲחוֹרֵי הַמַּרְבָד.

וּמִלְמַטָּה

מְחוֹל־אַדִּירִים הִתְפָּרֵץ וְשִׁיר עַז הִשְׁתָּאֵג.

ב

דּוֹד הָיָה לִזְהָרָה בִּשְׁכוּנַת גְּאֻלָּה בִּירוּשָׁלַיִם,

זָקֵן, קְצָת כָּפוּף, אַךְ עֵינָיו פְּנִינִיּוֹת מְחַיְּכוֹת.

וְהַדּוֹדָה אֶת פָּנֶיהָ קִדְּמָה בִנְשִׁיקוֹת וּדְמָעוֹת:

“זְהָרִינְקָה, זְהָרוּשְׁקָה! מַה זְּכוּת לִי לִרְאוֹת בַּת אָחִי!” –

אַהֲבָה שֶׁנָּפְלָה כְּבֵדָה עַל זְהָרָה שֶׁנָּסָה

זֶה עַכְשָׁו מִנִּי רֶחֶם.

          שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים הִתְהַלְּכָה

לְבַדָּהּ בִּרְחוֹבוֹת, וְהָיְתָה לָהּ לְבַדִּיּוּת זוֹ

כְּעֵשֶׂב קָרִיר לְרַגְלַיִם קוֹדְחוֹת יְחֵפוֹת.

הִתְהַלְּכָה תּוֹךְ צִבְעֵי הַגְּזָעִים בְּתַשְׁבֵּץ הַשְּׁכוּנוֹת,

וְחוּשֶׁיהָ עֵרִים וְחַדִּים עַד נִסְּתָה לְהַכִּיר

עַל פִּי תִּלְבָּשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם אֶת שָׁרְשׁוֹ וּמְגוּרָיו.

הִתְחַבְּבָה בָעוֹלָם הַמֻּפְלָא שֶׁל מֵאָה שְׁעָרִים,

בִּילָדִים אֲרֻכֵּי הַפֵּאוֹת וּגְמָרָא תַּחַת זְרוֹעַ,

עִם הַמְּעִיל הָאָרֹךְ הַכָּחֹל מָשְׁזַר פַּסֵּי־כֶסֶף,

עִם אַבְנֵט רְחַבְחַב עַל מָתְנָם, רָז־רָזוֹן עַל פְּנֵיהֶם –

הוֹלְכִים כְּנֵרוֹת נִדְלָקִים בִּמְנוֹרָה מִטַּלְטֶלֶת.

הִתְעַטְּפָה בְּסוּדָר דּוֹדָתָהּ בְּבֹקֶר שַׁבָּת

כְּנַעֲרָה מֵעֵדָה מִזְרָחִית וְיָרְדָה אֶל הַכֹּתֶל,

וּמִתַּחַת עִרְבּוּב הַקּוֹלוֹת וְהַצַּעַק הֶאֱזִינָה

קֻבַּעַת הֶמְיָה עֲמוּמָה שֶׁל סְלָעִים, שֶׁל דּוֹרוֹת,

שֶׁל רֶגַע מִלֵּיל־הַשְּׂרֵפָה מְמָאֵן הִשְתַּתֵּק –

בְּאֵר עֲמֻקָּה שֶׁל הִמְהוּם. וּמֵעַל הַצְּפִיפוּת

הִתְנַשְּׂאָה יָד אַחַת בְּפִרְפּוּר אֶצְבָּעוֹת עֲנֻגּוֹת,

וְאֶחָד טַלִּיתוֹ עַל קָדְקֹד הִצְמִיד אֶת פָּנָיו

אֶל הַקִּיר וְהִשְׁאִיר שְׁנֵי פַלְגֵּי דְמָעוֹת עַל הַסֶּלַע.

מֶה חָפְצָה הִדָּחֵק אֶל הָאִישׁ: הַב גַּם לִי דֶּמַע קָט!

אַךְ יֵשׁ הִתְהַלְּכָה לְיַד פְּקָעוֹת וּפְקָעוֹת שֶׁל סְיָג־תַּיִל,

וְגְיָסוֹת מְקֻּסָּדִים כּוֹנְנוּ אֶת לֹעֵי הָרוֹבִים

לְנֶגְדָּהּ, וְחָלְפָה בָהּ תְּמִיהָה: מָה, נֶגְדִּי? בְּשֶׁלְּמָה?

וְעִם עֹצֶר בַּלֵיל יֵשׁ יָצְאָה לְמִרְפֶּסֶת בֵּיתָהּ,

כּוֹכָבִים הִתְרַמְּזוּ, וּדְמָמָה עַל גְּבָעוֹת וְגַגּוֹת

עֲצוַּרת נְשִׁימָה עַד כְּדֵי הִתְפַּקַּע, וּפִתְאֹם –

הִדַּרְדְּרוּת יְרִיּוֹת מִכָּל צָד וְעִפְעוּף שַׁלְהָבוֹת!

מִי נִלְחָם נֶגֶד מִי? הִיא הִרְגִּישָׁה אִם גַּם בִּדְקִירָה

כִּרְחוֹקָה וָזָרה מְצִיצָה דֶרֶךְ סְדָק זְמַן אֶחָד

אֶל תֹּוךְ רִחוּשֵׁי זְמַן אָחֵר. כְּך עָבְרוּ שָׁבוּעוֹת

שֶׁל טִיּוּל בִּפְלִיאוֹת וְרָחוּף בְּגִיל חַד תּוֹךְ דְּרוֹרָהּ.

וּבַלֵּיל טֶרֶם שְׁנָת צִיְּנָה בַפִּנְקָס רָשְׁמֵי־יוֹם.

וּכְלוּם לֹא תָבְעָה מֵעַצְמָהּ וְלֹא כְלוּם מִזּוּלָת.

ג

יָשְׁבָה עַל זִיז סֶלַע עַל הַר הַצּוֹפִים שַׁחַת־רֹאשׁ

תַּחַת שֶׁמֶשׁ קוֹפַחַת, וּמַה קּוֹל זֶה צָרוּד־לְבָבִי?

זָקְפָה אֶת עֵינֶיהָ: אַהֲרֹן, דַּק שָׂפָם, גְּבָהּ־קוֹמָה!

“אֵי הָיִית כָּל הַזְּמַן? מְחַכָּה לְקָרוֹן?”

          הֵם הָלְכוּ

בְּרֶגֶל. הִגִּיעוּ לְ“הֲדַסָּה”. עָלוּ עַל קוֹמָה

גְּבֹהָה וְעָמְדוּ מְלֹהָטִים. "שָׁם הַרְחֵק, מִיָּמִין,

הֲתִרְאִי? מְנַצְנֵץ יַם הַמֶּלַח כִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ,

וְהַיַּרְדֵּן כִּרְצוּעָה. כְּבָר עָבְרוּ צָהֳרַיִם וְעוֹד

הָאָרֶץ שְׁטוּחָה עֲטוּרָה וּבִדְמִי מִתְפַּלֶּלֶת.

וּרְאִי, לֹא רָחוֹק, עֲנָתוֹת! בָּתֵּי טִיט וְחֵמָר.

תַּאֲזִינִי הַקּוֹל? מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי…"

“אֵיךְ יִחְיֶה כָּאן הָעָם”, לָחֲשָׁה, "אֵיךְ יִזְקֹף קוֹמָתוֹ

עֵת רוֹבֵץ הֶעָבָר כְּעָבִים נְמוֹכִים שֶׁתַּחְתָּם

גַּם עָשָׁן מֻכְרָח זְחֹל עַל קַרְקַע?" "לֹא עָבִים כִּי אִם שָׁמַיִם,

כָּל הַזִּיו וְהַזֹּךְ שֶׁנִּשֹּׁם וְרֹאשׁ גֵּא יְבַקַּע.

אָנוּ טוֹוִים כַּתּוֹלַע אֶת שָׁמֵינוּ, בִּמְשִׁי הַחוּטִים

שֶׁנַּשְׁחִיל מֵאָחוֹר. וּרְאִי, כָּאן מִלְּמַטָּה עוֹמֵד

צָעִיר בִּבְגָדִים לְבָנִים, אֶרֶךְ מוֹט, וּבוֹחֵשׁ

סִיד חַי לְבִנְיָן. וְאוּלַי מִתְקָרֵב לוֹ הַסָּב,

פּוֹזֵם אֶת פְּסוּקוֹ הַדָּמוּעַ לְתוֹךְ אֹרֶךְ זְקָנוֹ,

וְנִכְנָס תּוֹךְ נִינוֹ וְתוּקַל־תִּזְדַּמֵּר עֲבוֹדָה.

כֹּה עַז וּבוֹעֵר הָאֲוִיר כְּמוֹ אֵשׁ לְבָנָה,

כְּמוֹ הֻצְּגוּ זוֹ מוּל זוֹ אַסְפַּקְלַרִיוֹת מְאֹד לְטוּשׁוֹת

וּמַגְבִּיר אוֹר אַחַת אֶת שְׁנִיָּה עַד הַשֶּׁטַח נִשְׂרָף

וִיְהִי זְמַן, וִיְהִי זְמַן… וּמֵעֵבֶר נְהַר הַיַּרְדֵּן

עוֹד עוֹמֵד עַל נְבוֹ אִישׁ מוֹשִׁיט זְרוֹעוֹתָיו".

          הֵם יָצְאוּ

וְיָרְדוּ בְּמִדְרוֹן שֵׁיךְ גַּ’רַח. הִיא אָמְרָה: "פַּעַם הָיִיתִי

בְּחֶדֶר מָלוֹן בִּנְיוּ־יוֹרְקְ שֶׁאַרְבַּעַת כְּתָלָיו –

רְאָיִים. הַנִּבְרֶשֶׁת דָּלְקָה מִסִּפּוּן עַל גְּבִישֶׁיהָ

מִכָּל הַצְּדָדִים בְּשׁוּרָה מִשְׂתָּרַעַת בְּלִי סוֹף

דָּלְקָה זוֹ נִבְרֶשֶׁת, עָמְדָה זוֹ אֲנִי. לוּ הִשְׁקִיף

מִי מִחוּץ, לְהַבְחִין לֹא יָכֹל בָּבוּאָה מִמַּמָּשׁ.

שָׁם בָּאֲוִיר הַיּוֹקֵד מוּל יַרְדֵּן וַעֲנָתוֹת וְהַר־נְבוֹ

מִי יֵדַע אִם הוֹוֶה זֶה אֲנַחְנוּ אוֹ אֲנַחְנוּ בְּעֹמֶק

הָרְאִי אֵי־הָתָם בְּשּׁוּרָה". הוּא הִבִּיט בָּהּ מַעֲרִיץ.

הִגִּיעוּ לְצֹמֶת סַנְטְ־גּ’וֹרְגּ' וּשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא,

וּקְסוּמַת הֶחָזוֹן עוֹד הִמְשִׁיכָה: "לוּ עָלָה עַל רוּחִי

לָרוּץ שָׁם בַּחֶדֶר, הָיִיתִי מְחוֹלֶלֶת בִּלְבּוּל

שֶׁל מְרוּצָה וּמְנוּסָה בְּאַלְפֵי בָבוּאוֹת אֲשֶׁר לִי,

מְנוּסַת בֶּהָלָה כְמוֹ מֵאֵשׁ מִתּוֹךְ קִיר אֲחוֹרַי

וּמְרוּצָה אֶל תּוֹךְ קֶלֶט בְּעֹמֶק הָאוֹר מִלְּפָנַי.

וַאֲנִי בְעַצְמִי מָה אֲנִי? מְרוּצָה אוֹ מְנוּסָה?

אוֹ אֲנִי רַק שָׁלָב שֶׁל גַּלְגַּל הַחוֹזֵר בְּטַחֲנָה

הַטּוֹחֶנֶת לֹא כְלוּם? שָׂנֵאתִי, שָׂנֵאתִי עִיר זוֹ

עִם הַמַּרְאוֹת הַיּוֹקְּדוֹת בְּכָל נֵטֶף אֲוִיר. נָא נֵצֵא

לַשְּׁבִיל הַמּוּצָק שֶׁל עָבָר וְהוֹוֶה וְעָתִיד".

הוּא זָרַק לָהּ תְּמִיהָה עָד הָרְצִינוּת הֶעַזָּה בְּפָנֶיהָ

הִתְנַפְּצָה כִזְכוּכִית לְבַת־צְחוֹק, וְעָנָה: "וְאוּלַי

יֵשׁ רַק תֹּהוּ אָפֵל עִם אִיִּים שֶׁל מִכְּבָר וְשֶׁל טֶרֶם,

וּבָאֶמְצַע – הַנְּשָׁמָה הַחַיָּה, רֶשֶׁף־אוֹר אֵין מַרְגּוֹעַ

מְפַרְכֵּס מִתְרוֹצֵץ בָּעֲלָטָה. וְבַאֲשֶׁר הוּא צוֹנֵחַ,

כְּמוֹ בַלֵּיל מִגְדַּלּוֹר עַל גַּלִּים, מַשֶּׁהוּ מִתְעוֹרֵר,

יִרְמִיָהוּ קָרֵב עִם פְּסוּקוֹ, הַר־נְבוֹ מִזְדַּקֵּר,

אוֹ בְּעֹמֶק עָמְקוֹ שֶׁל הַלֵּיל יִבַצְבֵּץ אֵי רָחוֹק

שָׁם זְאֵב גָּר עִם כֶּבֶשׂ בְּדֶשֶׁא כָחֹל וְיָרֵחַ.

יֵשׁ גַּם שֶׁהָרֶשֶׁף יִצְנַח בִּנְשִׁיקָה כְּלוֹת־נַפְשִׁית,

וְהָאִי יִשָּׁאֵר כְּבָר בָּאוֹר, לֹא יָשׁוּב לָעֲלָטָה.

הֲתֵדְעִי אֶת הַוָּו הָעִבְרִית הַמְּהַפֶּכֶת?" הֵם בָּאוּ

מֵאָה שְׁעָרִים. נְעָרִים כְּנֵרוֹת בִּמְנוֹרָה.

הוּא עוֹד סָח עַל רָזֵי הַשָּׂפָה, וְיַעַר עַתִּיק

לְפָתָהּ בַּחֲמִימוּת אֲפֵלָה וּבְרִשׁרוּשׁ תַּעֲלוּמוֹת.

מַדּוּעַ נִתְּקָה אֶת הַחוּט לֵיל אַחֲרוֹן בַּסְּפִינָה?

הֵם פָּנוּ לְהוֹשֵׁעַ הָרְחוֹב. “כָּאן אָגוּר. וְאַתָּה?”

"עִם נַחוּם וּמַרְנִין עַל גִּבְעָה בוֹדֵדָה בְּאַרְנוֹנָה,

בְּדֶרֶךְ בֵּית לֶחֶם. יְשִימוֹן וְדוֹרוֹת. נוֹף נֶהְדָּר".

וְעֵת עָלְתָה בְמַעֲלוֹת אֶל חֶדְרָהּ עוֹד עָמַד מְסֻמָּר.

פֶּרֶק שֵׁנִי

א

לֹא תִתֵּן יִרוּשָׁלַיִם לְאִישׁ לְטַיֵּל אֲרֻכּוֹת

קַל צַעַד וָלֵב. סוֹף סוֹף תִּדָחֵק אֶל תּוֹכוֹ

וּמֵעֹמֶק עָמְקוֹ תְּיַסֵּר. רַק זְמַן קָט יָדְעָה

זְהָרָה חֶדְוַת מְלוֹא־עוֹלָם וְהָרַעַד הַטָּמִיר

שֶׁלֹא פִיו שֶׁל אַהֲרֹן וְלֹא פִיהָ קְרָאוּהוֹ בְשֵׁם.

אוֹתוֹ זְמָן גַּם הִרְגִּישָׁה הַצֹּרֶךְ לֵשֵׁב וּלְשׂוֹחֵחַ

בְּאֹרֶךְ אִגְּרוֹת עִם הוֹרֶיהָ. כָּתְבָה עַל הָאָרֶץ,

וְעַל אַהֲרֹן יְפֵה רוּחַ וְנִיב. "וְסִלְחוּ לִי, הוֹרַי,

סִלְחוּ לִי עַל כָּל הִכְאַבְתִּיכֶם, יָמִים ללֹא שִׂיחַ,

לֵילוֹת בְּלִי לֵיל־טוֹב, וּטְרוּנְיָה עֲכוּרָה וְאִלֶּמֶת –

כְּלוּם אֵדַע עַל שׁוּם מָה?" כָּךְ תַּרְמִיל־הַזְּרָעִים הַנִּתָּק

נִסָּה לְהַשְׁלִים עִם אִילָן, אַךְ אִילָן עוֹד בִּכְדִי:

רַק לַחֲזֹר, רַק לַחֲזֹר! גַּם בִּקְּרוּהָ נַחוּם וּמַרְנִין

שֶׁרָאוּ מַה בֵּינָהּ וּבֵין אַהֲרֹן וְנִלְאוּ הִנָּזֵר

מֵהָרֶטֶט הַחַם וּמֵרֹךְ אִמָּהִי שֶׁפִּיֵּס.

אוֹ הָלְכָה אֲלֵיהֶם לְאַרְנוֹנָה, בִּלּוּ עֲרָבִים

בִּקְרִיאָה, בְּלִמּוּד, בְּוִכּוּחַ שֶׁיֵּשׁ הִתְלַהֵט

מֻסַּק לִגְלוּגָיו שֶׁל נַחוּם.

          אַךְ הִתְחִילוּ בְרָקִים

מְנַבְּאֵי סְעָרָה אַחֲרוֹנָה. וְחָטַף הָאוֹיֵב

כָּל רֹאשׁ וּמַנְהִיג וּכְלָאָם בְּלַטְרוּן: יִהְיֶה צֹאן

בְּלִי רוֹעֶה וּבִפְרֹץ הַזְּאֵבִים יִהְיֶה טֶרֶף בְּלִי קְרָב.

אָז רֵעֶיהָ חָמְקוּ לְיָמִים, שָׁבוּעוֹת, וְשׁוּם אִישׁ

לֹא שָׁאַל וְשׁוּם אִישׁ לֹא הִגִּיד: לְהֵיכָן. וּבְשׁוּבָם,

בְּשִׁבּוּשׁ הַדְּרָכִים יֵשׁ נָפְלוּ לְתוֹךְ חֶדֶר זְהָרָה

וְיָשְׁנוּ כַּהֲרוּגִים. אָז נוֹתְרָה אֲרֻכּוֹת עֲרִירִית

וְהִתְחִילָה בוֹדֶקֶת נַפְשָׁהּ: אַהֲבָתָהּ וּדְרוֹרָהּ,

חָצְתָה גַלֵּיהֶם כְּמוֹ בַיָּם, נִתְגַּלּוּ כִּשְׁלוּלִית

מַגִּיעָה עַד קַרְסֹל; וְאַט אַט עָלָה רֶגֶשׁ אַשְׁמָה

וְנָח כְּתוֹלַעַת שָׁמִיר עַל אָשְׁרָהּ וּבְקָעוֹ.

וְיֵשׁ שֶׁקָּפְצָה כְּנָחָשׁ: אֲשֵׁמָה? בְּשֶׁלְּמָה?

מַה חוֹב כָּאן מַגִּיעַ מִמֵּךְ? וּמַה לָּךְ וְלַקְּרָב?

מַה תֵּמַהּ מְזַעְזֵעַ הָיָה אִלּוּ שֵׁיךְ קַדְמוֹנִי

שֶׁתָּר כָּאן בָּאָרֶץ בַּעֲבִי עֲרָפֶל טְרוֹּם־הִסְטוֹרִי

שִׁעְבֵּד עוֹד צַעֲדֵךְ לְצַעֲדוֹ וְהֵטִיל תַּפְקִידִים!

כְּלוּם יֵשׁ כַּדּוּרִית אַף אַחַת עוֹד רָצָה בְדָמֵךְ

שֶׁתּוּכְלִי לְהַרְאוֹת בְּאֶצְבַּע: זוֹ מֵהֶם, מֵאָבות?

מָה אַשְׁמָה, מַה חוֹבוֹת? תַּיָּרָה אַתְּ בְּעִיר סַמַּרְקָנְדּ

אוֹ בַּגְדָּד, וּמְרִיבַת סַכִּינִים הִתְגַּלְּעָה בֵין שְׁבָטִים;

אִרְזִי בְּעוֹד זְמַן! קְחִי גַם אֶת אַהֲרֹן וּבִרְחִי.

וְאוֹבֶדֶת־עֵצוֹת אָז עָנְתָה: קְחִי אַהֲרֹן? אֵיךְ אוּכַל?

כַּחֲלוֹמוֹת הַהוֹלְכִים עִם שֵׁנָה לַעֲמֹק מַאֲוַיִּים

כָּל חַיָּיו נָהוּ הֵנָּה, אֵיךְ אָבוֹא וְאַגִּיד לוֹ: נָנוּס!

וּפַעַם שַׁבָּת אַחַר שְׁנָת נִכְנְסָה לְדוֹדָהּ

עֵת יָשַׁב וְלָמַד לְיָד חַלּוֹן בִּנְעִימָה: "הֲתָבִין?

הוֹלֶכֶת אֲנִי וקוֹלֶטֶת הַכֹּל בְּעֵינַי,

גַּם אוֹהֶבֶת הַרְבֵּה, אַךְ שֶׁכָּל זֶה שֶׁלִּי לֹא אַרְגִּישׁ".

הִתְיַשֵּׁר עַל כִּסְאוֹ וְסִלֵּק מִשְׁקָפָיו לְמִצְחוֹ

וְעָנָה כִּבְרָגְזָה: “מָה, שֶׁלָּךְ? מַה שִּׁלַמְתְּ? מָה הַמְּחִיר?”

אָז סָח בְּחִבָּה אֲמִתִּית: "יַקִּירָה, הֲתֵדְעִי?

הַשֵּׁם יְרוּשָׁלַיִם זוּגִי. וּמַדּוּעַ? תֹּאמְרִי:

עַתִּיקְתָּא וְחַדְתָּא אוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה.

לֹא, כָּאן הַכֹּל מַעְלָה וּמַטָּה, עַתִּיק וְחָדָש,

וְחָלִילָה לַעֲשׂוֹת הַבְדָּלוֹת פֶּן הַכֹּל יִתְעוֹפֵף.

אֶלָּא מַאי? יְרוּשָׁלַיִם בַּלֵּב וִירוּשָׁלַיִם סָבִיב.

מִתְגַּעְגַּעַת וּבוֹכָה הָאַחַת עַל שְׁנִיָּה, וְזֹאת הִיא

הַגָּלוּת. הוֹי, גָּלוּת! אַךְ גַּם זֹאת מַדְרֵגָה… וּכְשֶׁבָּא

הַיְּהוּדִי בַּעַל הַלֵּב לְאַרְצוֹ אָז שְׁתֵּיהֶן מִזְדַּוְּגוֹת

וְשׁוֹפֵעַ נְהַר עֳדָנִים, וְזֹאת הִיא הַגְּאֻלָּה".

הִיא יָשְבָה מְהֻרְהֶרֶת. הִבִּיט בָּהּ בְּעֵינָיו הַטּוֹבוֹת

וְלָקַח אֶת זְרוֹעָהּ הַדַּקָה וּנְשָׁקָהּ: "הֲרַבּוֹת

כְּמוֹתֵךְ בַּמָּקוֹם מִשָּׁם בָּאת?" וְהִמְשִׁיךְ לִמּוּדוֹ.

וְחֶרֶשׁ יָשְׁבָה וְחָזְרָה: “מַה שִּׁלַמְתְּ? מָה הַמְּחִיר?”

ב

לֵיל אֶחָד בְּחֶדְרָם בְּאַרְנוֹנָה יָשְׁבוּ וְחִשְּׁבוּ

חֶשְׁבּוֹן עוֹלָמָם, וּזְהָרָה רֹאשָׁהּ אֶל הַקִּיר.

נַחוּם:

אָבִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה גוּשׁ לֶהָבָה,

חָסִיד וּזְקָנוֹ אֲדַמְדַּם וְלֶכְתּוֹ כַּסּוּפָה,

בָּא לְאֶרֶץ קוֹלוּמְבּוּס, פָּתַח תְּרִיס־מִמְכָּר:

נֵתַח שׁוֹקוֹלַד בִּפְרוּטָה וּמֵי־סוֹדָה בִּשְתַּיִם.

וּבַבַּיִת יָשַׁב עַל תּוֹרָה וְגָנַח. הִבִּיט בִּי

בִּבְנוֹ יְחִידוֹ וְגָנַח. בִּדְרָכָיו לֹא הָלַכְתִּי.

הַקְּרָב הִתְפָּרֵץ וְשֻׁלַּחְתִּי לִשְדוֹת הַשֵּׁדִים,

שָׁם הִרְהַרְתִּי הַרְבֵּה עַל אָבִי וְיֵשׁ גַּם שֶׁשִּוַּעְתִּי

לֵאלֹהָיו. אַךְ אַחַר, עֵת חָזַרְתִּי, הוּא כְבָר לֹא הָיָה.

נִתְרוֹקְנוּ כָּל חַיַּי, אַפְרוּרִית הִצְטַנְּחָה עַל הַכֹּל,

וּבָאתִי לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ לְלַהַב אָביִ.

מַרְנִין:

הָיִיתִי צָעִיר רַב מִדַּי. לֹא אָבוּ לְקַחְתֵּנִי.

הַרְבֵּה הִתְרוֹצַצְתִּי עַד דֶּרֶךְ פִּשְׁפָּשׁ אֲחוֹרִי

הִתְגַּנַּבְתִּי לַקְּרָב. וְאַחֲרֵי הַמַּאֲבָק הָאָרֹךְ

עִם שָׁמַיִם וּשְׁאוֹל, עֵת חָזַרְתִּי לְשֶׁקֶט חֶדְרִי,

כְּבָר מְאוּם לֹא מָשַׁךְ. לָעֲבֹד בַּחֲנוּת שֶׁל מַכֹּלֶת,

אוֹ לָשׁוּב לְסַפְסַל מִדְרָשָׁה וּלְהַקְשִׁיב לְאָדָם

לֹא חַי מֶה חָיִּיתִי אֲנִי? יֵשׁ גֵּאוּת אֲרוּרָה

לַשָּׁב מֵהַמָּוֶת. וְכָל עוֹרְקַי וּוְרִידַי עוֹד הָיוּ

פְּרוּמִים וּפְתוּחִים כְּשַׁאֲגַת בָּשָׂר חַי, וָאֶקַּח

וּבָאתִי הֲלֹם. קְחִי כֻלִּי, קְחִי כֻלִּי, יְרוּשָׁלַיִם.

אַךְ יֵשׁ וְעוֹלָה בִי תְּמִיהָה: מָה הוּצַק בְּדָמֵנוּ

שֶׁכָּל־כָּךְ הוּא תוֹסֵס לֵעָרוֹת מִוְּרִידָיו וְלֹא שַׁךְ?

אַהֲרֹן:

הִיא בָאָה חֶדְרִי זֶה מִכְּבָר עִם צְלִילֵי שִׁירֵי־עֶרֶשׂ,

עָמְדָה מִן הַצַּד כְּמוֹ אֵם, רִחֲפָה עַל רֹאשִׁי

בְּמַשַׁק כְּנָפֶיהָ, עֲטָפַתְנִי כֻּלִּי כְּמוֹ טַלִּית,

נִתְקְעָה כְּיָתֵד בַּהֲגִיגַי. וּבְכָל זֹאת לֹא הָיְתָה

אֶלָּא עֶרֶג עָמֹק וְעָגוּם, נְגִינָה תּוֹךְ דָּמִי.

פִּתְאֹם נִשְׁתַּנּוּ הַזְּמַנִּים, גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת.

הַנְּגִינָה הִתְלַבְּשָׁה רְחוֹבוֹת וּבָתִּים וְאוֹר־שֶׁמֶשׁ.

וּבָאתִי הֲלֹם לְהָזִין אֶת עֵינַי וְיָדַי.

וְעוֹד פַּעַם נַחוּם:

הַתְּמוֹל כֹּה חָלַשׁ וְחָלָה עַד יוֹמוֹ לֹא הוֹצִיא,

וְהַיּוֹם לְלֹא תְמוֹל אוֹ שִׁלְשֹׁם כְּמוֹ צָץ מִתּוֹךְ סֶלַע.

אֲנַחְנוּ הַדּוֹר הַמְּנֻתָּק מִכָּל מַיִם חַיִּים,

אֲנַחְנוּ הַדּוֹר שֶׁל גִּלְבּוֹעַ: אַל טַל וּמָטָר!

עַל חוֹלוֹת מְלֻבָּנִים הִתְגּוֹלַּלְנוּ שְׂרוּפֵי מִצָּמָא,

עַד רֵיחַ מַעְיָן מִמֶּרְחָק לְאַפֵּנוּ הִגִּיעַ,

וּבָאנוּ הֲלֹם. עֲלִי נָא, עֲלִי, בְּאֵר קֶדֶם.

וּמַרְנִין:

בִּגְלִילוֹת מַעֲרָב מְחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן כְּבָר שְׁקִיעָה.

הַלֵּב כְּבָר מַאֲזִין אֶת הָרַעַם, כְּבָר חָשׁ הַחַשְרָה.

אֵיךְ יָכֹלְנוּ חַיֵּינוּ לַתְחִיל אִם הָאוֹת הוּא שֶׁל גֶּמֶר?

עַד שִׁיר אֱמוּנָה וּגְבוּרָה הִגִּיעָנוּ מִכָּאן,

צְלִילִים שֶׁל שַׁחֲרִית וּתְחִלָּה עֵת עוֹלָם מִסָּבִיב

מֵגִיף אֶת תְּרִיסָיו, וְאֶחָד לְשֵׁנִי: עֵת לִישֹׁן!

וּבָאנוּ לִבְנוֹת כָּאן בֵּיתֵנוּ, לִבְנוֹת וּלְהָגֵןּ.

וְאַהֲרֹן:

מִנְּקֻדּוֹת רְחוֹקוֹת וְשׁוֹנוֹת, מֵחִשּׁוּק הַהֶקֵּף

אֶל צִיר הַמֶּרְכָּז, כְּיָדוֹת חֲדָשׁוֹת אַמִּיצוֹת!

מִי כִנֵּס, מַה מָּשַׁךְ? אַל תִּשְׁאָלוּ. טָמִיר וְנֶעְלָם.

וּבְכֹחַ זֶה עַז וּמְלֵא־סוֹד נִזְדָּרֵם בְּתוֹכֵנוּ

נִדְחַף אֶת גַּלְגַּל יִשְׂרָאֵל – הַחִשּׁוּק וְהַצִּיר –

מֵאַשְׁפּוֹת אֲפֵלָה לַפַּסִּים הַזּוֹרְחִים שֶׁל הַזְּמַן.

וּנַחוּם קוֹפֵץ בְּלִגְלוּג:

רְאוּ, אֵיךְ נִדְבַּרְנוּ גְּבֹהָה גְּבֹהָה כִּזְקֵנִים!

הַמַּדָּע הֱבִיאָנוּ הֲלֹם. מַה תַּבִּיטוּ תְּמֵהִים?

שְׁנוֹת עֶשֶׂר הוֹסִיף בְּחַסְדּוֹ לְאָרְכּוֹ שֶׁל אָדָם.

אַךְ הַכְּסוּת הַבְּלוּיָה לֹא גָדְלָה, וְקָצָר הַמַּצָּע.

יִמְשְׁכֶנָּה אָדָם אֶל רֹאשׁוֹ וְנִגְלוּ הַשּׁוֹקַיִם

תּוֹעוֹת בְּתֵבֵל וּמְחַפְּשׂוֹת עֲלוּבוֹת בְּדַל־בֶּגֶד.

תָּבִינוּ? אֲנַחְנוּ שׁוֹקָיו הַגְּלוּיוֹת שֶׁל הַדּוֹר.

וּזְהָרָה הוֹגָה בְּנַחוּם:

רֶגַע קָט יִתְחַשֵּׂף וְכֻלּוֹ לְבָבִי וְטָהוֹר,

וְחִישׁ קַל יִתְבַּיֵּשׁ בְּטָהֳרוֹ, יִתְאַפֵּר וְאֵינֶנּוּ.

אַךְ גַּם הוּא – מַה זִּנּוּק יְשַׁר קַו לְמִפְעָל! רַק אֲנִי

לֹא אֶמְצָא לַמֵּאָן הַיָּתוֹם בֶּן־זוּגוֹ הַלְּאָן,

וּנְתִיבִי כְּמוֹ גֶשֶׁר זֹרַק בַּאֲלַכְסוֹן לָאֲוִיר

כְּשֶׁתֹּרֶן סְפִינָה זָקוּק לַעֲבֹר מִתַּחְתָּיו –

מַה זָּקוּק לַעֲבֹר גַּם תַּחְתַּי עַד אִישַׁר, אֲחֻבַּר?

ג

הִרְגִישׁ אַהֲרֹן מַשֶּׁהוּ מְעַנָּהּ וְהִצִּיעַ

טִיּוּל בִּקְבוּצוֹת. “עוֹד מְעַט”, הִתְחַנֵּן, "וְהִתְחִילָה

עוֹנַת הַגְּשָׁמִים, וּמָתַי – הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים?"

יוֹם אֶחָד וְיָצָאוּ.

          כְּרִמְזֵי נְקֻדּוֹת בִּכְתָב־עֵבֶר

מִלְמַעְלָה מִלְּמַטָּה לָאוֹת שֶׁבִּלְתָּן הִיא אִלֶּמֶת,

כָּךְ אֶל נְקֻדּוֹת הֶעָמָל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל.

כְּאַבְנֵי מִלּוּאִים בְּחָשְׁנוֹ שֶׁל כֹּהֵן הַגָּדוֹל

כָּךְ אֵלֶּה נְאוֹת הֶחָזוֹן עַל חֲזֵה יִשְׂרָאֵל.

נֹפֶךְ סַפִּיר וְיַהֲלוֹם, אוּרִים וְתֻמִּים.

כָּל אֶבֶן וְצֶבַע שֶׁלָּהּ, קַרְנֵי־נֹגַהּ שֶׁלָּהּ,

אֶחָד הוּא מְקוֹר־הָאוֹרָה הַמֵּקֵר בְּכֻלָּן,

וְרַק הוּא שֶׁקָּסַם לִזְהָרָה. בֹּקֶר זַךְ וְקָרִיר

נִכְנְסָה עִם אַהֲרֹן בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן לִקְבוּצַת

בְּנֵי אַרְצָהּ, וְעָמְדָה מִשְׁתָּאָה לַחִדּוּשׁ וְלַתְּמוּר.

צְעִירָה בִּשְּׁלָה בְקַלַּחַת בַּחוּץ לַחֲבֵרִים

הַפְּזוּרִים כָּל אֶחָד בְּחֶלְקוֹ בְּכַוֶּרֶת הַמֶּשֶק.

נַעֲרָה שְׁזוּפָה אַמִּיצַת הַשׁוֹקַיִם בִּמְרוֹם

גִּבְעַת־שַׁחַת טִפְּלָה בְקִלְשׁוֹן. וּדְמָמָה מִסָּבִיב

צְנוּנָה וּפְתוּחַת אֳפָקִים. וּשְׁאֵלָה מִלִּבָּהּ

הֵגִיחָה עַזָּה כְּמוֹ צַו: צְעִירִים אֵלֶּה מִי הֵם?

וְהַכֹּל עָמַד חַד וּבָהִיר: אִמָּהוֹת וְאָבוֹת!

גַּם אֵלֶּה נִפְּצוּ אֱלִילֵי אֲבוֹתָם, וְגַם אֵלֶּה

הָלְכוּ אַחֲרֵי קוֹל. רִאשׁוֹנִים הֵם, אָבוֹת וְאִמָּהוֹת.

וְלִקְבוּצָה גְּדוֹלָה שֶׁבָּעֵמֶק הִגִּיעָה וְנִצְּבָה

מִשְׁתָּאָה עַל גַּב תֵּל: מַה מְּדוּרוֹת קְטַנּוֹת שָׁם בַּיֶּרֶק,

כִּסְנָאִים בּוֹעֲרִים בָּאֵשׁ וְאֵינָם אֻכָּלִים?

לֹא סְנָאִים, אַךְ קְדוֹשָׁה אֲדָמָה זוֹ בְּכָל זֹאת. צְעִירוֹת

בְּחֻלְּצוֹת אֲדֻמּוֹת, כְּפוּפוֹת־גַּב, שָׁם קוֹטְפוֹת אֶת הַגֶּזֶר,

בּוֹעֲרוֹת וְאֵינָן אֻכָּלוֹת. אַךְ אַהֲרֹן עֵת שָׁאַל:

"הֲיָכֹלְתְּ כְּמוֹתָן הִתְמַכֵּר לְלֹא שְׁיָר לָאֲדָמָה.

לַעֲבֹד, לֶאֱכֹל וְלִישֹׁן, לֹא יוֹתֵר?" אָז הַעֶצֶב

נָפַל עַל פָּנֶיהָ מַעֲנֶה לוֹ נָתַן. וּבַעֶרֶב

הָכְנְסוּ לְשִׂיחָה, וְהֶאֱזִינָה דֵעוֹת וּפְלַגּוֹת,

לֹא יָדְעָה מַה צּוֹדֵק וּמַה לֹּא, אַךְ הִרְגִּישָׁה: תּוֹרוֹת

מַה קָּשׁוֹת יֵשׁ לִלְמֹד, וִיסוֹדוֹת שֶׁל יָחִיד וְהַכְּלָל

לְהַנִּיחַ, עַד גֶּזֶר אֶחָד נוּכַל קְטֹף בְּטָהוֹר.

וּבַלֵּיל מַה חִבְּבָה לִשְכַּב תִּיר וּלְהַקְשִׁיב לַדְּמָמָה:

פְּרִי נָפַל בַחֲבָט – וּדְמָמָה. סוּס רָקַע – וּדְמָמָה.

רֵיחַ חַם וְרָוֶה הִתְפַּרֵץ מֵאֻרְוָה – וּדְמָמָה.

הַדְּמָמָה לֹא בְלִי קוֹל, רַק בְּלִי קוֹל שֶׁל הַקּוֹל. קוֹל דְּמָמָה,

בְּלִי פֶה, בְּלִי חִתּוּךְ הֲבָרוֹת, אַךְ דּוֹבְרָה וְנִשְׁמַעַת.

הַדְּמָמָה אֱלֹהִים. גַּם שָׁם בִּירוּשָׁלַיִם דְּמָמָה,

אַךְ שָׁם הִיא מֵרוֹם, בְּאוֹר סַהַר עַל הַר הַזֵּיתִים,

וְכָאן הִיא מֵרֶחֶם עָמֹק וַאָפֵל, אֲדָמָה.

הַס! קוֹל שָׁרָשִׁים רוֹחֲשִׁים וְתוֹלַעַת קוֹסֶסֶת,

וַעֲסִיסִים שׁוֹקְקִים וְגַרְעִין מוֹשִׁיט זְרוֹעַ דַקָּה.

הַס! קוֹל אִילָנוֹת דּוֹחֲפִים קַדְקֳדָם הַיְּרַקְרַק,

וַהֲמוֹן מַסְגְּרִים נִפְתָּחִים וְהֵם עוֹלִים וְעוֹלִים.

הַס! דּוֹר אַחֲרֵי דוֹר מִתְנַשְּׂאִים מִתְּהוֹמוֹת אֱלֹהִים –

הַאֻמְנָם לֹא יָכֹלְתִּי לְחֵיק אֲדָמָה הִתְמַכֵּר,

הִתְנַטַּע, שְׁתִיל־רֵאשִׁית, רִאשׁוֹנָה, אֵם לְדוֹר אַחֲרֵי דוֹר?

בַּלֵּיל מַה חִבְּבָה לִשְׁכַּב תִּיר וּלְהַקְשִׁיב לַדְּמָמָה.

אַךְ זַעֲזוּעַ עָמֹק לָהּ הִמְתִּין בְּדֶרֶךְ שׁוּבָם

עֵת בָּאוּ לִכְפַר יְלָדִים שָׁם מֵאֵשׁ הַשְּׂרֵפָה

שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל יָמֵינוּ בָּא רֶשֶׁף בִּיעָף

וְטָפַח עַל פָּנֶיהָ. עָמְדוּ הִסְתַּכְּלוּ מֵרָחוֹק:

בַּבְּרֵכָה בַּחַמָּה – תַּלְתַּלִּים וּזְרוֹעוֹת וּגְוִיּוֹת,

כֻּלָּם חֶמֶד וִיתוֹם, וְהַיְתוֹם עוֹד הִכְפִּיל אֶת הַחֶמֶד.

כֻּנְּסוּ הַיְּלָדִים לָאוּלָם, וּסְרוּקִים וּלְבוּשִׁים

וַעֲרוּכִים לְפִי גִיל סָעֲדוּ לְיַד שִׁפְלֵי שֻׁלְחָנוֹת.

וּמוֹרָה בַזָּוִית גּוֹלְלָה לְאַהֲרֹן וּזְהָרָה

פָּרָשַׁת הָאֵימִים אֵיךְ לֻקְּטוּ הַיְלָדִים, אֵיךְ הוּבְאוּ

מִמְּחִלּוֹת, מִיעָרוֹת, מִשַּׁלְגֵי הָרְחוֹבוֹת, מֵאֵל זָר

שֶׁבָּלַע הַיְתוֹמִים אֶל קִרְבּוֹ עַל גּוּפָם וְנַפְשָׁם –

דֻּבִּיָּה, דֻּבִּיָּה, גְּשִׁי אֵלַי וְאֶפְלֵךְ,

וְחָתְכוּ אֶת בִּטְנָהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת כָּל הַיְלָדִים,

הָה, כָּל הַיְלָדִים? – וּפִתְאֹם

יַלְדָּה שֶׁשְּׂפָתֶיהָ עֻקְּמוּ כְּקִילוֹן עַל בְּאֵר

מֵרֶגַע שֶׁל טַעַם־חַיִּים מְרִירִי לְלֹא פוּג

קָפְצָה בִצְעָקָה אֶל זְהָרָה: “שָׂרָה, אֲחוֹתִי!”

הִתְהַדְּקָה בְּכָל עֹז: “לֹא שְׂרָפוּךְ! אַתְּ חַיָּה אֲחוֹתִי!”

הַיָּלְדָּה הוּצְאָה, וּזְהָרָה עָמְדָה עוֹד קוֹפֵאת,

שׁוֹמַעַת קוֹל צַעַק מֵחֶדֶר שֵׁנִי: אֲחוֹתִי! –

כָּל הַחֶדֶר פֻּנָּה, פְּרָט לִצְרוֹר יַלְדּוֹנוֹת פְּעוּטוֹת

שֶׁקָּפְצוּ לַמּוֹרָה בְּשׁוּבָהּ וְהִתְחִילוּ מְטַפְּסוֹת

עַל גַבָּהּ, עַל שִׁכְמָהּ, עַל רֹאשָׁהּ, מִתּוֹךְ גִּיל וְרָעָב

עַד פָּנֶיהָ בִּלְבָד נִשְׁקְפוּ מֵעֲטֶרֶת יוֹנִים.

וּזְהָרָה יָשְׁבָה, קְצָת חִוְּרָה, וְשָׂמְחָה אִתָּם יַחַד,

אַךְ לֵילוֹת עוֹד רַבִּים יֵשׁ הֵקִיצָה מִשְּׁנָת מְפֻלֶּצֶת

לַקּוֹל מֵהַפֶּה הֶעָקֹם: אֲחוֹתִי, אֲחוֹתִי!

ד

וְיָרְדוּ הַגְּשָׁמִים כְּתוֹרָה מִסִּינַי – בְּקוֹלוֹת

וּשְׁאָגוֹת כְּמוֹ סַלְעֵי הַשְּׁחָקִים הִסְתַּדְּקוּ מִמַּכְאוֹב.

וּפִתְאֹם גַּם חָדֵלוּ.

טֹהַר וְרֹעֲנַן הָאֲוִיר וְהוּרַם הַמָּסָךְ

עַל בִּימָה גְדוֹלָה. מַאֲוַי הַדּוֹרוֹת קָם וַיֶּהִי.

בְּהֵיכָל מְפֹאָר מְקֻשַּׁט כָּל דִּגְלֵי הֶעַמִּים

רוֹזְנֵי הָעוֹלָם יְשֵׁנִים, כָּל אֶחָד עַל כִּסְאוֹ

וְאֶקְדָּח בַּיָּד עַל שֻׁלְחָן לְמַרְבֵּה בִטָּחוֹן,

וְאֶצְבַּע עַל הַהֶדֶק. וְיֵשׁ וְנִנְעָר הַנָּשִׂיא

וְקוֹפֵץ בַּחֲרָדָה: “הַשּׁוֹמֵר, מַה שָּׁאוֹן בַּמִּסְדְּרוֹן?”

אָמַר הַשּׁוֹמֵר: “הָאֶבְיוֹן, הָאֶבְיוֹן שׁוּב בַּדָּלֶת”.

מִשְׁתַּוַּע הַנָּשִׂיא: “עוֹדוֹ חַי?” אָז יַכֶּה בַפַּטִּישׁ:

“הַצְבִּיעוּ, מַלְכֵי הַעוֹלָם! מִי בְעַד, מִי כְּנֶגֶד?”

הֵם קָמִים תְּפוּשֵׂי־שְׁנָת וּמְנִיפִים אֶת הַיָּד עִם אֶקְדָּח,

וּשְׁקוּלִים הַקּוֹלוֹת שֶׁל זַכַּאי וְחַיָּב, אֵין שִׁנּוּי.

שׁוּב שְׁנָת בַּהֵיכָל, וּדְגָלִים בְּנִפְנוּף כִּמְנִיפוֹת.

וּבְאַרְנוֹנָה יוֹשֶׁבֶת זְהָרָה צְמוּדָה אֶל הַקּוֹל,

תְּמֵהָה: אֵיךְ לֹא בוֹש הָעוֹלָם וּפָנָיו לֹא יִלְהָטוּ?

וְנַחוּם לָהּ עוֹנֶה: מִי אָמַר יֵשׁ פָּנִים לָעוֹלָם?

וְיוֹרֵד הַמָּסָךְ וְעוֹלֶה. הָאֶבְיוֹן בַּפְּרוֹזְדוֹר

בִּקְרָעָיו וּטְלָאָיו מִתְרוֹצֵץ מֵאָדָם לְאָדָם

הַמְּטַיִּלִים לְבוּשֵׁי שְׁחֹרִים וּגְהוּצֵי הֶחָזוֹת,

פַּרְתְּמִים נְפוּחִים מִמְּדִינוֹת פְּעוּטוֹת ללֹא שֵׁם:

"אֲדוֹנִי, קוֹל אֶחָד לִי חָסֵר, רַק אֶחָד, הַב לִי קוֹל

וְשִׁמְךָ יֵחָרֵת וְיַזְהִיר בְּזִכְרוֹן הַדּוֹרוֹת".

עוֹמֵד הַפַּרְתֵּם וּמְחַיֵּךְ, מְנַקֶּה דַשׁ בִּגְדוֹ

מְקוֹם נָגַע הָאֶבְיוֹן, וְצוֹעֵד לְדַרְכּוֹ מַעֲדַנּוֹת.

וַיְהִי לֵיל מוֹצָאֵי הַשַּׁבָּת. בֵּן הֵרִים הַבְדָּלָה,

אֵם עָמְדָה עַל סִפָּהּ, אָב עִיֵּן תּוֹךְ כּוֹסוֹ וּמִלֵּא

אֶת כִּיסָיו שָׁבוּעַ טוֹב, וְעוֹד פַּעַם – לַקּוֹל מִמֶּרְחָק.

וְיָם בִּטָּחוֹן הִתְגָּעֵשׁ בְּעָמְקוֹ שֶׁל כָּל לֵב,

כְּמוֹ מִשְׁפַּט הָאֱמֶת כְּבָר נֶעֱרַךְ בִּסְפִירוֹת אֲחֵרוֹת,

וַחֲשׁוּבֵי־אֻשְׁפִּיזִים כְּבָר הִגִּיעוּ מִשָּׁם לְכָל בַּיִת

וְיָשְׁבוּ מַצְהִילֵי־הָאֲוִיר לְיָד קִירוֹת מִסָּבִיב.

וּבְכָל זֹאת בְּעָמְקוֹ שֶׁל כָּל לֵב עַל גַּלֵּי אוֹתוֹ יָם

הִתְנַעֲנֵעַ גַּם תֹּרֶן שָׁחֹר: “מָה אִם לָאו, מָה אִם לָאו?”

וּמָסָךְ שׁוּב עָלָה לְחָזוֹן אַחֲרוֹן וְקָצָר:

רוֹזְנִים בְּעִגּוּל חֲצִי גֹרֶן עוֹטִים חֲגִיגִית,

וְעוֹמֵד נִכְחָם הָאֶבְיוֹן וְחוֹשֵׂף אֶת חָזֵהוּ,

וְלוּלְבֵי הָאוֹרוֹת מִפְּצָעָיו מַצְלִיפִים עַל פְּנֵיהֶם

וְגָחִים אֶל רַחֲקֵי כָל הַלֵּיל כִּקְּשָׁתוֹת שֶׁל בְּשׂוֹרָה. –

וּזְהָרָה יוֹשְׁבָה בַפִּנָּה, שְׁתֵּי דְמָעוֹת יְבֵשׁוֹת

כְּמוֹ מִקָּשִׁי חַלָּמִישׁ הִתְבַּקְּעוּ. וְאַהֲרֹן בִּלְחִישָׁה:

בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.

כָּל הַלֵּיל הִתְמַסְּרָה לְרִקּוּד בְּשַׁוְעַת כָּל גּוּפָהּ

לְהִתְפַּקֵּק, לְהִתְפָּרֵק, לְשַׁלַּחַ אֶת נַפְשָׁהּ לַחָפְשִׁי.

וּבְשׁוּבָהּ לְחֶדְרָהּ עֲיֵפָה וְחַדַּת־הָעֵרוּת

הִתְעַטְּפָה רְדִיד־לַיְלָה לָבָן וְיָצְאָה לַמִּרְפֶּסֶת,

לַסַּהַר, לַדְּמִי, לְרַחֲמִים, וְעֻצְּבָה בָהּ תְפִלָּה?

      הַכְנִיסִינִי, הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם,

      עֲשִׂינִי לְחֵלֶק מִסּוֹד מִסְתּוֹרַיִךְ.

      יָדַעְתִּי, לֹא יֵרָאֶה אִישׁ רֵיקָם לְפָנַיִךְ.

      אָז נִקְבִי אֶת הַמְּחִיר וַאֲשַׁלֵּם,

      הַקָּרְבָּן – וְאַגִּיש.

      הַכְנִיסִינִי גַּם אָנִי, הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם.

פֶּרֶק שְׁלִישִי

א

לֹא הִסְפִּיקוּ בְנוֹת קוֹל שֶׁל מְחוֹל הַחוּצוֹת לְהֵרָדֵם

וְאֵשׁ הָאוֹיֵב הִתְפָּרְצָה וְהָפְכוּ בֶהָלָה,

לֹא הִסְפִּיקָה הָאֵם לְהֵינִיק רִאשׁוֹנָה עוֹלָלָהּ

וְסַעַר הִתְחוֹלֵל וְסָחַף כָּל שִׁירֵי הַמַּעֲלוֹת

וְהוֹפִיעוּ שֵׁדִים בִּצְחוֹקָם עַל אַדְנֵי חַלּוֹנוֹת.

לֹא הִסְפִּיק הָאֶבְיוֹן לַעֲבֹר עַל הַסַּף וְנִטְּשׁוּ

הָרוֹזְנִים אַחֲרָיו לַדְבִּיקוֹ, לְתָפְשׂוֹ. כָּךְ רָאִינוּ

בְּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁל זְוָעוֹת: שָׁם הָיָה בֶן־יוֹסֵף,

בֶּן־דָּוִד יָבוֹא כָּאן, רְטֹב בְּגָדִים מִמְּטַר דָּם.

וּזְהָרָה – מְנוּחָה עֲמֻקָּה הִצְטַנְּחָה בִלְבָבָהּ.

הָיְתָה לְחוֹבֶשֶׁת בְּבֵית הַחוֹלִים בְּ“סוֹלֵל”,

הִצִּיעָה מִטּוֹת, קִצְּצָה מַלְמָלָה בְּמִדָּה

וְעָשְׂתָה תַחְבּוֹשׁוֹת. וּתְחִלָּה הָיָה פְּנַאי, וְיָשְבָה

לְיַד מִטָּתוֹ שֶׁל נִפְצָע לְהָקֵל מַכְאוֹבָיו,

וּבְלִי חֲרָדָה הִתְהַלְּכָה בַחוּצוֹת אֶל בֵּיתָהּ.

וּבְמֹחָהּ שֶׁהָיָה עֵר תָּמִיד אָז נִסְּתָה לְהַכִּיר,

כְּמוֹ קֹדֶם – שְׁכוּנַת יְהוּדִי מִנֹּסַח תִּלְבָּשְׁתּוֹ,

כָּךְ עַתָּה – לְפִי הַשִּׁיר וְהַשֵּׂאת אֶת מוֹצָא הַיְּרִיָּה.

הָעַרְבִי הוּא יְלֵל, הָאַנְגְּלִי הוּא חֲבָט בֶּחָלָל.

הָעַרְבִי – קְרִיעַת גּוּף, הָאַנְגְּלִי – הַפְקָעַת נְשָׁמָה.

טֹל הָרוּג וְתַכִּיר אִם מִזְרָח אוֹ מַעֲרָב הֲרָגוֹ.

וּבָעֶרֶב בִּקְרָהּ אַהֲרֹן שֶׁעָבַד בְּ“שָׁפָן”,

עִתִּים הִתְקַלְּפוּ מֵהַלֵּיל גַּם נַחוּם וּמַרְנִין,

וְהִשִּׁיבָה שִׁקְטָהּ הַקָּרִיר עַל רוּחָם הַמְסֹעַר.

וְשָׁקֵט וּמַפְתִּיעַ־הָעֹז גַּם לְבַב יְרוּשָׁלַיִם.

שִׂטְמָה מִבַּחוּץ וּבִפְנִים, וּשְׁתֵּיהֶן אֲחָיוֹת

רוֹקְמוֹת בְּאַהֲבָה הֲדָדִית מְזִמָּה אֲפֵלָה:

חִיצוֹנִית – לְהַבְקִיעַ, פְּנִימִית – לְהָנִיא כָל מָגֵן.

אַךְ עַז וּמַפְתִּיעַ־הַשֶּׁקֶט לְבַב יְרוּשָׁלַיִם.

אָז נִכְנַס בַּתִּזְמֹרֶת הַתֹּף הַגָּדוֹל שֶׁהָלַם

בְּקֶצֶב רָחָב כַּיָּאוּת לִנְגִינָה רוֹמֵמָה,

וְעִם כָּל הֹלֶם רָקְדוּ בִּנְיָנִים וְדֻרְדְּרוּ לְאַשְׁפָּה.

וְחָפְרוּ הַחוֹפְרִים וְצָוְחוּ הַצּוֹוְחִים: קוֹל חַיִּים!

חִפְרוּ כָאן, קוֹל חַיִּים!

וְאֶחָד יַעֲלֶה עַל מַעְדֵּר יַלְדַּת־חֵן מְתֻלְתֶּלֶת

חַיָּה וּשְׁלֵמָה לְלֹא מוּם, לְלֹא שְׂרָט כָּל שֶׁהוּא,

אַךְ גַּם לְלֹא קוֹל. לְכוּ חַפְּשׂוּ אֶת הַקּוֹל בַּמַּפֹּלֶת.

וּגְוִיּוֹת נִבְדָּקוֹת:

מִי לְבֵית הַחוֹלִים, מִי לְבֵית הַקְּבָרוֹת. וּזְהָרָה –

עוֹד עֶשְׂרִים לֹא מָלְאוּ לָהּ – עָמְדָה בַתַּחֲרוּת עִם הַמָּוֶת

הָבוּ עוֹד, הָבוּ עוֹד!

וְיֵשׁ אֲשֶׁר עֵת עַל מִטָּה הִשְׁכִּיבָתַם יָרְקוּ

גַּל דָּם עַל פָּנֶיהָ אוֹ נָפְחוּ אֶת נַפְשָׁם עַל זְרוֹעָהּ.

וּפְנַאי לִדְמָעוֹת לֹא הָיָה, וְעֵינֶיהָ כַּפֶּלֶד.

אַךְ לֵיל עֵת הָלְכָה אֶל בֵּיתָהּ בְּחוּצוֹת אֲבֵלִים

תַּחַת סַהַר שֶׁהַפֶּלֶד הַקַּר שֶׁל סוֹף חֹרֶף גַּם לוֹ,

יֵשׁ בָּאָה לְתֵל וְהֶאֱזִינָה בְּכִי דַק וְרָפֶה,

וּלְרֶגַע חִשְּׁבָה לִצַעַק וּלְהָעִיר כָּל הַלַּיְלָה:

קוֹל חַי! –

זֹאת הָיְתָה רַק דְּמָמָה שֶׁבָּכְתָה בַחוּצוֹת,

זֶה הָיָה רַק הַלֵּב הַצָּעִיר שֶׁבָּכָה בִּזְהָרָה.

וַחֲרוֹן יְרוּשָׁלַיִם חָמַר וְרָתַח, הִתְנַעֲנַע

כְּיָם תַּחַת צְלִיף סְעָרָה. וּצְעִירִים הִתְבַּדְּלוּ,

נִלְאוּ לְהָכִיל אֶת זַעְמָם וְנָפְלוּ חֲלָלִים.

וּדְרָכִים שֶׁקִּשְּׁרוּ אֶת הָעִיר עִם בְּאֵר וְדָגָן

כֹּרְתוּ וַתָּבוֹא בַמָּצוֹר, וּצְעִירִים הִשְׁתַּלְּכוּ,

הִבְקִיעוּ שַׁעֲרֵי שַׁלְהָבוֹת בִּקְרוֹנוֹת אַסְפָּקָה.

וּפְתָקִים שְׁחֹרֵי מִסְגָּרוֹת נִדְחֲקוּ עַל כָּל קִיר.

וְאֶחָד זָקֵן שֶׁהָלַךְ בְּכָל דַּרְכֵי סַכָּנָה

לְטַפֵּל בַּחֲלָלִים פֵּרַשׂ אֶת יָדָיו וְצָעַק:

כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים! אָז נָפַל גַּם מַרְנִין.

לְיַד קֶבֶר פָּתוּחַ גָּדוֹל, תּוֹךְ טוּרֵי אֲבֵלִים,

עָמְדָה גַם זְהָרָה, עָמְדוּ גַם אַהֲרֹן וְנַחוּם,

עָמְדָה גַּם אִשָּׁה לוּטַת שְׁחוֹר בְּלִי הַרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ.

פֹה וְשָׁם הִתְיַפְּחוּת חֲנוּקָה. גֶּשֶׁם קַר וְדָקִיק

הִסְתַּנֵּן כִּבְנָפָה מֵעָבִים. וְנֶאֱמַר הַקַּדִּישׁ.

אָב שַׁכּוּל גְּבַהּ־קוֹמָה וְחָסֹן, מֵעוֹלֵי אַשְׁכְּנַז,

שָׁאַל בְּהֲבָרַת אַשְׁכְּנַז: וְלֹא נָשִׁיר “הַתִּקְוָה”?

וְהוּשַׁר הַהִמְנוֹן מִתּוֹךְ עֹז כְּמוֹ לָגִיעַ לַזֵּד,

אוֹ לַדְּבִּיק הַנְּשָׁמוֹת בִּמְעוּפָן שֶׁגּוּפָן הוּא מִלְּמָטָּה.

וְּזְהָרָה עָמְדָה וְחָתְרָה אֶל מִתַּחַת הַתֵּל,

אֶל פָּנָיו שֶׁל מַרְנִין, אֶל עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת הַפְּחוּדוֹת.

וּבְאֶמְצַע עַכְרוּרִית־מְרִירוּתָהּ נִפְקְחָה תְהִיָּה:

מִי אַתָּה, בַּחוּרִי? הָיִיתָ כֹּה זָר, לֹא סִפַּרְתָּ

מֵעוֹלָם עַל הוֹרֶיךָ. מִי שָׂם מַשֶּׁהוּ עַל פָּנֶיךָ

כְּמוֹ וִילוֹן־הַגּוֹרָל שֶׁעוֹרֵר בִּי תָּמִיד רַחֲמִים?

מִי הֵבִיא אוֹתְךָ הֵנָּה מִשָּׁם וּלְאַלְתַּר לִשְׁחִיטָה?

וּמַדּוּעַ הָיִיתָ אַתָּה, הַצָּעִיר, הָרִאשׁוֹן?

אָהַבְתָּ חַיִּים וְכָל כָּךְ הִתְפָּרַצְתָּ לַמָּוֶת –

מַדּוּעַ, בְּשֶׁלְּמָה? כָּךְ זָרְקָה עַל פָּנָיו שְׁאֵלוֹת,

וְעֵינָיו הַשְּׁחֹרוֹת בָּהּ הִבִּיטוּ תְּמִיהָה מוּל תְּמִיהָה. –

חֲבֵרִים עוֹרְרוּהָ: אֵין פְּנַאי! וְקָהָל נִתְפַּזֵּר.

נִשְׁאֲרָה רַק לוּטַת הַשְׁחֹרִים שְׁחוּחָה עַל הַתֵּל

עִם הַגֶּשֶׁם הַדַּק וְהַקַּר שֶׁנִּכְבַּר מֵעָבִים.

וּפִתְאֹם הִתְעַטְּפָה כָּל הָעִיר בִּפְרִיחָה, כְּרוֹמֶזֶת:

הִלָּחֲמוּ לִי, בָּנַי! כֻלִּי עוֹד שׁוֹקֶקֶת עֶדְנָה,

אֵין בִּי שַעַל אֲדָמָה שֶׁאָבִיב בָּהּ יִגַּע לְחִנָּם.

וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת לִקְטֹף מְלוֹא זְרוֹעוֹת

וְלָשֵׁאת לְבֵיתָן. גַּם זְהָרָה הָפְכָה אֶת חֶדְרָהּ

לְגִנָּה שֶׁל פְּרָחִים וַתִּשְאַף בְּתַאֲוָה הָרֵיחוֹת.

כָּךְ מָוֶת הֶחֱלִיק בְּיַד־רֹךְ אֶת אִיֵּם בְּכָל דַּק,

כָּךְ הִשְׁחִיז בְּרַחֲמִים אֶת עֲנֻגֵּי הַחוּשִׁים, כָּך דָּחַס

כָּל יְקָר הַחַיִים תּוֹךְ כָּל רֶגַע. הֲזֶה סוֹד חִידַת

הַשַּׁלְוָה הַמֻּפְלֵאת שֶׁל עֲרֹב יוֹם אָדָם? הִיא חִיְּכָה:

כְּבָר אֶחְשֹׁב עַל זִקְנָה.

          וּבֹקֶר אֶחָד בְּצֵאתָהּ –

הָאַנְגְּלִים כְּבָר אֵינָם. צִפֳּרִים חָפְשִׁיוֹת פִּזְּזוּ

וְעֵצִים לִבְלְבוּ. הִיא זָקְפָה אֶת חָזָהּ וְנָשְׁמָה,

וְשׁוּר! נֵס עִבְרִי מְנַפְנֵף מֵעַל גַּג גֵ’נֵרָלִי,

כְּמוֹ חָזוֹן, לֹא מַמָּש, רַק עִפְעוּף מִמָּרוֹם: עוֹד מְעַט!

עֵינֶיהָ קָרְצוּ, זְרוֹעוֹתֶיהָ פִרְכְּסוּ לְהֵרוֹם,

“הוֹ הַגֵּד, הֲתִרְאֶה לָאוֹר הַמַּשְׁכִּים שֶׁל שַׁחֲרִית?” –

וְהָלְאָה הָלְכָה לַפְּצוּעִים שֶׁל הַיּוֹם וְשֶׁל אֶמֶשׁ,

וְיוֹתֵר מֵהָרְגַּשׁ בּוֹ בַבֹּקֶר הָרְגַּשׁ לְדוֹרוֹת.

ב

אָז יָרְדָה עַל הָעִיר מֶרְכָּבָה מְרֻתֶּמֶת לִשְׁלֹשֶׁת

סוּסִים בּוֹעֲרִים. הָאֶחָד – מִלְחָמָה עַד חָרְמָה.

מִכָּל הֶהָרִים הִתְפּוֹצֵץ בְּרַד בַּרְזֶל, וְקוֹלוֹת

שֶׁל צְבוֹעִים, חֲתוּלִים וּכְלָבִים יִלְּלוּ בְּעִרְבּוּב

שֶׁרִסְּקוּ בִּנְּגִינָה אֶת הַלֵּב כְּמוֹ בַרְזֶל – אֶת הַגּוּף.

הַשֵּנִי – רְעָבוֹן מִתְלַקַּח כְּמוֹ כְפוֹר. חֲנֻיּוֹת

נִפְתְּחוּ לְטוּרִים אֲרֻכִּים שֶׁחִכּוּ מִבְּעוֹד שַׁחַר,

וּמִיָּד נִסְגְּרוּ עַל פְּנֵיהֶם, נִתְרוֹקְּנוּ. נִתְחַדֵּשׁ

מַחֲזוֹר “אַדְּאָזַל אִזְדַּבַּן” מִימֵי מָרְתָה בַּת בַּיְתוֹס.

אוֹ עַיִט יֵשׁ עָט מִמְּרוֹמִים וּבִן־הֶרֶף טָרַף

אֲחָדִים מֵהַתּוֹר וְהִשְאִיר עֲצָמוֹת וַאֲגָם־דָּם.

וּשְׁלִישִׁי – הַבִּדּוּד הָאִלֵּם שֶׁיָּקַד כְּשׁוֹשָׁן

שֶׁל חֶרְפָּה וְאֵימִים, שֶׁדָּפַק עַל קִירוֹת וְכָל הֵד

שֶׁל מַעֲנֶה לֹא חָזַר. הַתְהִי יְרוּשָׁלַיִם הָעִיר

כְּמַסַּדָּה מֵאָז, וְרָעָב – הַחַלָּף הַנּוֹרָא,

וְעֵת שׁוּב תִּבָּקַעְנָה דְלָתוֹת יִהְיֶה הַס, דּוּמִיָּה?

וּזְהָרָה אֶת סֵדֶר יוֹמָהּ לֹא שִׁנְּתָה. דוֹדָתָהּ

יֵשׁ בָּאָה שַׁחֲרִית אֶל חֶדְרָהּ: שֶׁמָא הַיּוֹם

לֹא תֵצְאִי? אַךְ עַכְּבָהּ לֹא יָכְלָה וְעָמְדָה עַל הַסַּף

וּבְחֶמְלָה בָּהּ הִבִּיטָה: מַה זְּמַן לָךְ בָּחַרְתְּ לְבַקְּרֵנוּ!

אֵיךְ אוֹמְרִים? בַּקָּדְקֹד הַבָּרִיא לְתוֹךְ מִטַּת הַחוֹלִים.

וּשְׁכֵנִים יֵשׁ פָּתְחוּ חַלּוֹנָם וְצָוְחוּ לָהּ: זְהָרָה,

אַל תֵּלְכִי! מַפְגִּיזִים שָׁם בַּדֶּרֶךְ. וְהִיא בְּחִיּוּךְ:

מֻכְרָחָה! וְהָלְכָה מְלֻּוַּת הַעֲרָצָה וּבְרָכוֹת.

הִיא חָוְרָה וְרָזְתָה אַךְ עַנְבָּר הִתְנוֹצֵץ בְּעֵינֶיהָ.

רַאֲתָה הַרְבֵּה מָוֶת אַךְ גֵּוָהּ הַתָּמִיר עוֹד אָמַר

פִּנּוּק וַאֲצִילוּת שֶׁצִּוּוּ בִּגְזֵרָה שֶׁל דֻּגְמָה

שִׁקְטָהּ לַאֲחֵרִים: יִהְיֶה טוֹב, יִהְיֶה טוֹב, יִהְיֶה טוֹב.

וּמַה נִּפְעֶמֶת עָמְדָה מוּל הָאוֹר שֶׁעָלָה בַּמֵּצַר!

וַדַּאי, לֹא חָסְרָה הַנְּמָלָה הָאוֹגֶרֶת, אַךְ הָיוּ

אֲנָשִׁים כְּמוֹ בַת־שַׁחַר, זוֹ אִשָּׁה צְעִירָה אֲמֶרִיקָנִית

שֶׁהֵבִיאָה בֵיצִים לְשֻׁלְחָן דּוֹדָתָהּ, גִלְגְּלָתַן –

אֶפְרֹחֵי־אַוָּזִים צְחַרְחַרִים חֲסְרֵי־רֹאשׁ אַךְ חַיִּים

עַד כָּל פֶּה הִתְרַטֵּב מֵעָסִיס. “אַךְ מַה בֶּצַע”, גָּנְחָה,

"שְלוּקוֹת הֵן קָשֹׁות, וְאֶצְלִי הָעִכּוּל אִסְטְנִיס;

אוּלַי אַתְּ יְכוֹלָה לְאָכְלָן". – אֲנָשִׁים כֹּה רַבִּים

שֶׁחָלְקוּ גַם רָעָב גַּם שִׁבְרוֹן־הָרָעָב עִם זוּלָת,

שֶׁנִּחֲשׁוּ אֵי חָסֵר בְּדַל־נֵר בְּדִירָה אֲפֵלָה,

שֶׁקָּלְעוּ אֵי צָרִיךְ לְהַכְנִיס בִּגְּנֵבָה קְצָת מָזוֹן,

שֶׁדָּבְקוּ בְּאַחִים לִסְבָלוֹת מִתּוֹךְ תֹּם וּפַשְׁטוּת.

כָּךְ, זֶהוּ, חָשְבָה. כֹה פָשׁוּט הוּא הַטּוֹב הַנַּפְשִׁי

כְּמִלָּה, כְּפַת לֶחֶם, אַךְ עֵת יִצְטַבֵּר וְעָלָה

יִתְבַּשֵּׂם וְיִזַּךְ הַאֲוִיר עַד רֵאָה מִשְׁתַּכֶּרֶת.

כְּבָר פַּעַם יָדְעָה אֲוִירָה שֶׁכָּזוֹ, אַךְ מָתַי?

הֵן עַד כֹּה לֹא רָעֵבָה. הַאֻמְנָם זִכָּרוֹן לֹא יִשְׁמֹר

מַה שֶׁדַּק הוּא מִצֶּבַע אוֹ רֵיחַ אוֹ צְלִיל, אִם גַּם כָּרָה

מַעֲמַקִּים בַּנְּשָׁמָה וְקָבוּר הוּא בָּהֶם לְעוֹלָם? – –

הִיא יַלְדָּה קְטַנְטַנָּה. עוֹד גָּרִים בְּנִיוּ־יוֹרְקְ בְּמוֹרָד.

יוֹם עֶרֶב כִּפּוּר. עוֹד נֵרוֹת לֹא דְלוּקִים עַל צָפִית.

עוֹד מְעַט – הַסְּעוּדָה, וְסָבָא לְבוּשׁ לְבָנִים

יַנַּח אֶצְבָּעָיו הַדַּקּוֹת עַל רֹאשָׁהּ הַכָּפוּף,

וְרֶטֶט לָבָן יִפַעְפֵּעַ מִתּוֹכָן תּוֹךְ גֵוָהּ,

תּוֹךְ כֵּהוּת כָּל הַחֶדֶר, תּוֹךְ כָּל הַעוֹלָם. וּמִלִּים

שֶׁל אֶחָד לַשֵּנִי מִתְרַפְּקוֹת כֹּה רַכּוֹת, כֹּה חַמּוֹת.

וַאֲנִי וְאַתָּה מִתְרַקְּמִים לַאֲנַחְנוּ אֶחָד.

וַאֲנִי יוֹצֵאת לְחַלֵּק מַתָּנוֹת לַעֲנִיִּים וּמְהַלְּכָה

בַּאֲוִיר שֶׁגַּם הוּא זֹךְ נַפְשִׁי! הַאִם זֶהוּ, אִם זֶהוּ?

חֲלוֹם שֶׁל יַלְדוּת טְהוֹרָה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם בַּצָּר?

יָשְׁבָה עִם אַהֲרֹן וְנַחוּם בְּחֶדְרָהּ שֶׁל בַּת־שַׁחַר,

שִׁמְשָׁהּ שֶׁל שַׁבָּת עֵת הֵחֵלָּה לֵרֵד בְּרַחֲבוּת.

“הִזְמַנְתִּי אֶתְכֶם”, הַמְּאָרַחַת אָמְרָה, "יַעַן רֵאשִׁית

הַקּוֹנְסוּל הִצִּיעַ הוֹצִיא בַּאֲוִירוֹן קְבוּצָתֵנוּ

מִכָּאן – תֵּל־אָבִיבָה. נָפְלָה הָעִיר הַיְשָׁנָה.

חִישׁ יָגָיחוּ, אָמַר, הָעַרְבִים כְּנַחְשׁוֹל עַל כֻּלָּנּוּ,

וּמוּטָב שֶׁנֵּצֵא בְּעוֹד זְמַן. וְשֵׁנִית – לִסְעוּדָה.

קִבַּלְתִּי מְנַת קֶמַח וִהְיוֹת שֶׁאֲנִי בְּאַכְסַנְיָה

בְּלִי תַנּוּר לֶאֱפוֹת, עָשִׂיתִי חִלּוּף עִם שְׁכֵנָה:

אֲנִי לָהּ הַקֶּמַח וְהִיא לִי מָנָה שֶׁל שְׁעוּעִית.

אָכַלְתִּי אֶתְמוֹל וַאֶטְעַם כָּל שִׁבְעַת הַטְּעָמִים,

וָאֶשְטַח הַשְּׁאֵרִית עַל הַגָּג בַּל תִּרְקַב מִנִּי לֵחַ".

כָּךְ אָמְרָה וְעָלְתָה עַל הַגָּג לְהוֹרִיד הַכֵּרָה.

וְעָבִים צְחַרְחַרִים נִצְּבוּ בַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ

צוֹפִים בַּכֵּהוּת שֶׁבִּפְנִים וּבִפְנֵי הַצְּעִירִים

מִשְׁתַּעְשְׁעִים בְּמַזְלֵג וּבְסַכִּין עַל פְּנָכוֹת עוֹד רֵיקוֹת

וּלְשׁוֹנָם תְּלַקְלֵק עַל שְׂפָתָם כָּל שִׁבְעַת הַטְּעָמִים.

אַךְ בַּת־שַׁחַר יָרְדָה בְּבַת־צְחוֹק עַגְמוּמִית: "כְּבָר קִדְּמוּ

צִפֳרִים רְעֵבוֹת, הֵן אָכְלוּ וְלֹא הִשְאִירוּ מְאוּם".

יָשְׁבוּ וְהִבִּיטוּ, הִרְחִיקוּ הַבֵּט. סָח אַהֲרֹן:

"בְּבֵיתֵנוּ עַכְשָׁו מַתְחִילִים בַּחֲצִי־אֶשְׁכּוֹלִית,

דֻּבְדְּבָן אֲדַמְדַּם בְּתוֹכָהּ כְּמוֹ צִיר בְּגַלְגַּל,

וְאַבָּא נוֹשֵׂא מְלוֹא־כַפִּית עֲסִיסָהּ אֶל תּוֹךְ פִּיו

וְשׁוֹפְכָהּ עַל בְּגָדָיו וּכְתָנְתּוֹ הַמְגֹהֶצֶת". סָח נַחוּם:

"וְהַכּוּשִׁית רַבַּת־חֵן מְבִיאָה אֶת הַצָּלִי בְּצַלַּחַת,

תַּרְנְגֹלֶת כּוֹרַעַת מוֹדִים תּוֹךְ רָטְבָּהּ הַשָּׁחֹם,

וְהַגְּבֶרֶת חוֹתְכָה בְּשַׂר הַעוֹף בְּמִסְפָּרַיִם שֶׁל כֶּסֶף.

וּבְאֶמְצַע הַשֻּׁלְחָן צְנוֹנִיּוֹת אֲדֻמּוֹת בִּקְעָרָה".

וּזְהָרָה סְחוּפָה בַּהֲנָאָה מְרִירִית: "וְעוֹבְרִים

לַחֲדַר הָאוֹרְחִים, וּבְכוֹסוֹת עֲדִינוֹת שֶׁל חַרְסִינָה

גּוֹמְעִים הַקָּפֶה וּמְנַשְּכִים אֶת שִׁקְלֵי הַדַנְדַּנָּה

וּמְנַקִּים בַּלָּשׁוֹן שׁוֹקוֹלַד מֵעַל קְצוֹת אֶצְבָּעוֹת". –

אַפְלוּלִית וּדְמָמָה, הַפְּנָכוֹת הָרֵיקוֹת אַט הֵאִירוּ.

וּבַת־שַׁחַר: "מַה מַּעַן אֶתֵּן לַקּוֹנְסוּל? אָנֹכִי

לֹא אֶזְנַח אֶת הָעִיר הַנְּצוּרָה. אַךְ אוּלַי – אַתֶּם?

שָׁעָה אַחֲרוֹנָה, כָּךְ אָמַר, מִי יֵדַע עַד מָתַי".

זְהָרָה קָפְצָה כְּמוֹ מִשְּנָת. לֹא עָנָה אִישׁ מְאוּם.

וּבָאֲוִיר כְּמוֹ קוֹל נְעִילַת־שְׁעָרִים אַטְאַטִּית,

וְעָבִים לְבָנִים בַּחַלּוֹן הִתְלַקְּחוּ. אָז נַחוּם:

"אָבִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה אֵשׁ לֶהָבָה,

עָנִי כָּל יָמָיו אַךְ הִרְקִיעַ שְׁחָקִים בִּזְמִירוֹת.

וּבְשָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת כָּכָה שָׁר: בְּנֵי הֵיכָלָא דִּכִסִיפִין – –"

וְזִמְרָה חֲרִישִׁית הִשְתַּפְּכָה שֶׁמָּשְׁכָה כְּמוֹ חוּט

כָּל הַכְּאֵב, כָּל הַמְּרִי מֵהַלֵּב עַד נִצְנוּץ דְּמָעוֹת.

וּזְהָרָה הִבִּיטָה נֶגְדָּהּ, לַחֲשָׁה לְעַצְמָהּ:

"זֹאת הִיא אֶרֶץ שֶׁל פֶּתַע פִּתְאֹם, שֶׁהַכֹּל כָּאן פִּתְאֹם.

פִּתְאֹם הַגְּשָׁמִים וּפִתְאֹם יִתְלַבְלֵב הָאָבִיב.

פִּתְאֹם הַקְּרָבוֹת, הָרָעָב, וּפִתְאֹם גַּם יַחְדָּלוּן.

זֹאת הִיא אֶרֶץ־קְפִיצוֹת וְאָפְקֵי הַמִּישׁוֹר לֹא תֵדַע,

קָשָׁה לְמִי רַךְ־הַלֵּבָב אַךְ שׁוֹפַעַת עִנְיָן".

וּבְרִכּוּז כִּלְהַשְׁבִּיעַ כֹּחוֹת נַעֲלָמִים אָז הוֹסִיפָה:

“יִהְיֶה טוֹב, יִהְיֶה טוֹב, יִהְיֶה טוֹב!” רִפְרוּף כִּכְנַף אֵשׁ

וְנָגֹזוּ עָבִים. בִּמְקוֹמָם כּוֹכָב זַךְ הִתְנוֹצֵץ.

ג

כָּךְ סָפְגָה בֶּחֲשַׁאי יִסּוּרֵי הַמָּצוֹר. וַעֲבוֹדָה,

תּוֹךְ דָּם וּפְצָעִים, וְעַיְפוּת־הַלֵּילוֹת לֹא הִשְׁאִירוּ

שָׁעָה לַתַּפְנוּק הֶעָדִין שֶׁל חִטּוּט בְּנַפְשָׁהּ

לַחְקֹר אִם אוֹתָן הַתְּלָאוֹת שֶׁל יוֹם־יוֹם הֵן הַמְּחִיר

אוֹ רַק הַכְשָׁרָה לַשִלּוּם.

          וַיְהִי יוֹם, לִפְנוֹת יוֹם,

שְׁחָקִים בָּעֲרוּ. וּבְדַרְכָּהּ לְבֵיתָהּ נִכְנְסָה

לַחֲנוּת שֶׁל גַּזּוֹז. הִתְבּוֹנֵן בַּעַל הַתְּרִיס בְּפָנֶיהָ:

“חִוְרָה כָּךְ, עָבַדְתְּ קָשֶׁה”. וְהֵבִיא לָהּ צוּף קַר

שֶׁהִפְלִיא אֶת גְּרוֹנָהּ כִי חַשְׁמַל לְקֵרוּר לֹא הָיָה,

וְהִבִּיט בָּהּ גָּחוּן וּבְרַחֲמִים. נִכְנַס גַּם אַהֲרֹן

עֵת לִשְׁנֶלֶר הָלַך לַעֲבֹד. רָאֲתָה עַל פָּנָיו

שֶׁמִּזְמַן לֹא אָכַל וְנַתְנָה לוֹ פְּלַג־מוֹז מִכִּיסָהּ.

הִתְחִילוּ מְסַפְּרִים עַל גְּבוּרוֹת מִכָּל קְצוֹת הַמְּדִינָה,

פְּרָט לְכָאן. הֲיִהְיֶה הַחֶשְׁבּוֹן: מִסָּבִיב נִצָּחוֹן,

וּתְבוּסָה בָּאֶמְצַע? וְהִקְשִׁיב בַּעַל־הַתְּרִיס הַכָּפוּף

וְלֹא יָכֹל הִתְאַפֵּק: "יְקָרִים אַתֶּם לָנוּ מְאֹד,

אַךְ מַה לָּכֶם פֹּה? פֹּה תָפְתֶּה! צְאוּ!" הֵנִיעַ

אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ: "מְאֻחָר. וְזֹאת גַּם מִלְחַמְתֵּנוּ.

וְחֵלֶק כְּחֵלֶק נֹאכַל בַּסְּעוּדָה שֶׁהַסּוֹף

מְבַשֵּׁל כְּבָר בַּדּוּד הַגָּדוֹל". וּזְהָרָה עָנְתָה:

"לוּ גַם רַד אֲוִירוֹן רֶגַע זֶה וּפָתַח לִי דְלָתָיו

לֹא יָכֹלְתִּי לִבְרֹחַ מִכָּאן. מִתְרַגְּלִים לַאֲוִיר.

וִירוּשָׁלַיִם כֹּה תִיף, כֹּה חוֹבֶקֶת אוֹתְךָ בִּזְרוֹעוֹת־

יְגוֹנָהּ: אַל תַּעַזְבֵנִי! נִכְנֶסֶת לַלֵּב וּפוֹתַחַת

הֶמְיָה לֹא תִדֹּם כְּבָר לָעַד. וְצִפֳּרִים עוֹד שָׁרוֹת,

וּפְרָחִים עוֹד חוֹטְפִים נְשִׁימָה. וְאוֹתָם הַרְגָעִים

עַד הָחֵל יְרִיּוֹת שֶׁל שַׁחֲרִית, אַחֲרֵי פְרֵידַת־אֶמֶשׁ

עֵת אָמַרְנוּ לֵיל־טוֹב זֶה לָזֶה בְּמַבַּט־חֲרָדָה –

הַרְגָעִים עֵת אֶפְקַח אֶת עֵינַי לְמַתַּן יוֹם חָדָשׁ,

וַאֲנִי יוֹצֵאת בִּכְתָנְתִּי לַגְּזֻזְטְרָה וְנוֹשְׁמָה מְלוֹא־רֵאָה

רֵיחוֹת הַוְּרִידוּת הַצּוֹנֶנֶת שֶׁל בֵּין־זַוְעָתַיִם –

אוֹתָם הַרְגָעִים, מַה סִּפּוּק, מַה שְּלֵמוּת, מַה מְּלֵאוּת!

אַךְ מַאֲוַי לִי אֶחָד: יוֹם פַּגְרָה, וְאֵלֶךְ קַטָּמוֹנָהּ.

אוֹמְרִים, שָׁם בְּרָזִים רַבֵּי־מָיִם. אֶתְקַע קָדְקֳדִי

תַחַת בֶּרֶז פָּתוּחַ, רֹאשִׁי וּכְתֵפִי, כָּל גֵּוִי,

וְאֶשְׁטֹף כָּל הַדָּם, כָּל הָאָבָק, כָּל הַזֵּעָה, כָּל־הַכֹּל –

אַךְ אֵין יוֹם שֶׁל פַּגְרָה".

          וּמִחוּץ כְּבָר נִשְׁקַף הַיָּרֵחַ.

רוֹבִים וּפְגָזִים הִתְנַבְּחוּ. אַהֲרֹן וְּזְהָרָה

נִגְּשׁוּ אֶל הַסַּף וְהִבִּיטוּ אֶל עָל כִּמְנַחֲשִׁים

אִם גֶּשֶׁם יֵרֵד מִיָּרֵחַ. בִּקֵּשׁ לַוּוֹתָהּ.

סֵרְבָה: אֵין זֶה לֵיל־טִיּוּלִים. וְנָשַׁק לָהּ: לֵיל־טוֹב!

וּזְרִיזֵי־צְעָדִים הִתְפָּרָדוּ.

        פְּגָזִים הִתְחַזְּקוּ.

הִתְרַפְּקָה עַל כְּתָלִים. רְסִיסֵי הִתְנַתְּזוּ סְבִיבוֹתֶיהָ.

שָׁאֲלָה בְּחִיּוּךְ אִם תֵּצֵא מֵהַלֵּיל בְּשָׁלוֹם,

קָפְצָה אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב, וּבַקֶּרֶן

פָּנְתָה לְסִמְטָה וְשָׁם שָׁאֲפָה רוּחַ: נִצְּלָה.

שָׂמְחָה שֶׁאַהֲרֹן לֹא לִוָּהּ עַל מְנָת לַחֲזֹר

בְּבָרָד שֶׁכָּזֶה. וּפִתְאֹם: “אַהֲרֹן!”

          הִיא שָׁכְבָה

בָּרְחוֹב מְקֻפָּלָה כְּעֻבָּר, וּכִמוֹ הַר עַל רָגְלָהּ.

לִרְגָעִים הִתְעַלְּפָה וְנֵעוֹרָה בְּקֶרַח־זֵעָה.

הִיא קָרְאָה: “אַהֲרֹן!” וְהַקּוֹל כְּמוֹ עָמַד בַּחֲדַר־

הַמַּרְאוֹת וְנִכְפַּל עַד אֵין סוֹף, אַךְ אַהֲרֹן לֹא הֶאֱזִין.

וְסֵדֶר שֶׁל לַיְלָה וָיוֹם, שֶׁל צְלִילוּת רְחוּצָה

וְטִשְׁטוּשׁ עִלָּפוֹן, הִתְמַשֵּךְ בָּהּ מְנֻתָּק מֵהַחוּץ.

כַּמָּה זְמַן כְּבָר שָׁכְבָה כָּאן בָּרְחוֹב? הַזְּמַן מַפּוּחִית –

חָשְׁבָה. אֵל יוֹשֵׁב בִּמְרוֹם הַר וְהַזְּמַן בְּיָדָיו,

וּמְכַוְּצוֹ וּמוֹתְחוֹ חֲלִיפוֹת, וַעֲרֵבָה הַזִּמְרָה.

הַפַּעַם הִיא, זְהָרָה, זִמְרַת אֱלֹהִים. אַךְ אַהֲרֹן

לֹא מַאֲזִין. שְׁלוּלִית־דָּם נִקְוְתָה מֵרַגְלָהּ, וּלְאוֹר סַהַר

הִבִּיטָה קְסוּמָה אֵיךְ דָּמָהּ מִתְבַּעְבֵּעַ עַל הָאָרֶץ,

אַט אַט מִתְבַּעְבֵּעַ, כְּמוֹ חָלָב עַל שְׂפָתָיו שֶׁל יוֹנֵק.

הִיא חוֹלְצָה אֶת שָׁדָהּ וּמֵינִיקָה אֶת הַבַּת מִדָּמָהּ.

לֹא, הַבַּת חוֹלְצָה שַׁד וּמֵינִיקָה אֶת אִמָּהּ.

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִי!

וּפִתְאֹם הֱנִיפוּהָ זְרוֹעוֹת אַמִּיצוֹת.

מַחַץ קָט, רַק הָרֶגֶל, וּרְאֵה, שֻׁרְבְּבוּ הַמִּדּוֹת.

תְּנוּפָה קְלִילָה – וּמֻרְגָּשׁ כְּמוֹ נִשְּׂאָה לַיָּרֵחַ!

מִי נוֹשְׂאָהּ? לֹא אַהֲרֹן? רַק נַחוּם?

          הָשְׁכְּבָה עַל מִטָּה.

רוֹפְאִים חִטְּטוּ בְשׁוֹקָהּ, וְחִוֶּרֶת שָׁכְבָה,

וּפָנֶיהָ – אַל נִיד. גִּבּוֹרָה, סָח אֶחָד, גִּבּוֹרָה!

אַךְ הִפְסִידָה הַרְבֵּה מִדָּמָהּ. וְאָחוֹת רָחֲצָה –

מִי הִיא, לֹא רָחֵל? – קֹר־זֵעָה מִמִּצְחָהּ. וַעֲיֵפָה

מִיּוֹם וּמִלֵּיל וּבְחִיּוּךְ־נְהָרָה הִתְנַמְנְמָה.

פֶּרֶק רְבִיעִי

א

יָמִים טְמִירִי־גִיל עַכְשָׁו בָּאוּ חֶדְרָהּ וְנִצְּבוּ

כְּכוֹסוֹת מְשִׁיקוֹת עַל שֻׁלְחַן “שֶׁבַע־בְּרָכוֹת”, שׁוֹאֲבֵי

אוֹר צָנוּעַ לֹא רַק מִנַּפְשָׁהּ מְנֻגַּהַת קָרְבָּן

אַךְ גַּם מִגֵּוָהּ שֶׁשָּׁקַע בְּלֵאוּת נְעִימָה.

יָשְבָה שְׁעוּנָה עַל מִטָּה, וְהַדֶּלֶת חָזְרָה

עַל הַצִּיר. כָּל מִשְׁפַּחַת אֲמֵרִיקָה בָּאָה זוּג־זוּג,

וּבְתַאֲוַת גְּלִיפַת־שֵׁם עַל כָּל עֵץ, סַפְסַל־גַּן, מִסְעָד־גֶּשֶׁר

חָתְמוּ בְמָלֵא וּבְנִטְרוּק וּבְכָל תָּו שֶׁל חִבָּה

עַל גֶּבֶס רַגְלָהּ עַד נִרְאֶה כְּעֵין קֹטן־אוֹבֶּלִיסְקְ.

אָז הִתְחִילָה תְּכוּפוֹת לְהַזְכִּיר אֶת מַרְנִין הַצָּעִיר

שֶׁנִּשְׁלַף עִם עֵינָיו הַפְּחוּדוֹת וְהוּבָא כָאן לַטֶּבַח,

כְּמוֹ כִבְרַת אֲדָמָה לְכָל אִישׁ רַק אוֹתָהּ יַשְׁקְ דָּמוֹ.

אָז הִתְחִיל מִתְחַוֵּר לָהּ כָּל אֹרֶךְ דַּרְכָּהּ עַד הֲלֹם.

“כְּשֶׁבָּאתִי”, אֵי־עֶרֶב אָמְרָה לְאַהֲרֹן וּלְנַחוּם,

"רָאִיתִי, הוֹלְכִים אֲנָשִׁים, וַאֲנִי מִן הַצַּד.

שִׁלַּחְתִּי לָהֶם זְרוֹעוֹתַי אַךְ הָיוּ רְחוֹקִים.

זְמַן עָבַר וּמָצָאתִי עַצְמִי כְּבָר תּוֹכָם אַךְ נִסְחֶפֶת

מֵהֶם, מִכֹּחָם וְקִצְבָּם. וְשׁוּב חָלַף זְמַן

עַד הִתְחַלְתִּי הֲלֹךְ כְּבָר בְּכֹחַ עַצְמִי. הֲתָבִינוּ?"

אַהֲרֹן הִסְתַּכֵּל בַּתִּקְרָה וְהִרְהֵר, וְנַחוּם

בִּכְחוֹל פַּנָּסִים שֶׁל עֵינָיו לָהּ גָחַן. הִיא הִמְשִׁיכָה:

"דַרְגָּה זוֹ שְׁנִיָּה הִכְאִיבַתְנִי מְאֹד. כְּבָר בְּתוֹךְ,

וְעוֹד רְחוֹקָה. גַּם הָעָם לִפְעָמִים מְחִצָּה.

נִכְסַפְתִּי לָרֶגֶשׁ רַק בּוֹ כָּל הַנֵּס וְהַפֶּלֶא:

שֶׁלִּי, שֶׁלִּי!

הָיִיתִי זָרָה וְאֵיךְ אֶבְטַח בְּעַצְמִי בִּלְעָדָיו?

עַכְשָו כְּבָר דָּמִי כָאן לָעַד עִם מַרְנִין וַאֲחֵרִים".

וְאַהֲרֹן עוֹד הִרְהֵר, וְנַחוּם – פַּנָּסָיו הִתְלֶהָטוּ:

רוּת!

ב

וַהֲפוּגָה כְּמֻרְסָה זְעֵפָה הִתְחַתְּכָה תּוֹךְ אֵשׁ קְרָב,

וּפִתְאֹם הִתְפַּקָּעָה. וְהִתְחִילָה שְׁנִיָּה

כְּפִהוּק צָבוּעַ לְהַרְדִּים אֶת עֵינֵי הָאֲרִי

שֶׁנֵּעוֹר בְּהָדָר. הָהּ דְּלִילָה מִתְחַסְּדָה וְנוֹכֶלֶת!

וּזְהָרָה – פְטוּרָה מֵהַגֶּבֶס, אַךְ מְקוֹם שָׁם פָּגָז

הִתְנַשֵּׁךְ בְּשִׁנָּיו, עוֹד הַדָּם הִתְלַחְלַח הִתְפַּעְפֵּעַ

בַּתַּחְבֹּשֶׁת, מָאֵן הִקָּרֵם בְּאֵיפַת הָרָזוֹן –

הָעָבְרָה עִם אַהֲרֹן תֵּל־אָבִיבָה, לְגַחַ"ל מוּל יָם.

וּצְעִירִים וּצְעִירוֹת בְּנֵי אַרְצָהּ, וּמֵהֶם שֶׁהִכִּירָה

עוֹד שָׁם בַּמָּצוֹר, הִכְנִיסוּהָ תּוֹכָם בְּחִבָּה.

וְרַעַל תָּסַס וְחִלְחֵל וְרִפָּה זִכְרוֹנוֹת.

צוֹלַעַת עַל יָרֵךְ וּבְמַקֵּל הִתְהַלְּכָה עִם אַהֲרֹן

בַּחוּצוֹת הָהוֹמִים וְעֵינֶיהָ תְּמִיהָה וְקִנְטוּר:

מִסְעָדוֹת מָבְרצוֹת מִצְּפִיפוּת, וּבָתֵּי הַקָּפֶה

מִתְפַּקְּעִים עַד סְרוִּחים מֵעֵיהֶם עַל רַחֲבֵי מִדְרָכוֹת.

הַאֻמְנָם כָּךְ יָשְׁבוּ מַעֲדָנוֹת עֵת דָּמֵנוּ שָׁטַף,

עֵת בָּעַרְנוּ אַט אַט מִכָּפָן כְּנֵרוֹת לְבָנִים?

וּבְדָפְקֵנוּ בְקוֹל עַל קִירוֹת לֹא הֶאֱזִינוּ הַקּוֹל,

וְלֹא הִתְעַטְּפוּ מֵרָחוֹק בְּטַלִּית עֱנוּתֵנוּ?

אוּלַי גַּם רָקְדוּ כָאן לְאֹרֶךְ הַחוֹף לְקוֹל וַלְסְ

עֵת אֶצְלֵנוּ תִּזְמֹרֶת אַחֶרֶת נִגְּנָה וְרָקְדוּ

הַגַּגּוֹת? וְרֵעֶיהָ גַם הֵם, גַּם יוֹצְאֵי הַמָּצוֹר,

הֶעָקְרוּ אֶת הַכֹּל מִזִּכְרָם, וְאָכוֹל וְשָׁתֹה

כִּי מָתְנוּ אֶתְמוֹל? וְיָמִים וְלֵילוֹת שֶׁל הָלוֹךְ

בִּידִידוּת־זַעֲזוּעִים יָד בְּיָד עִם הַמָּוֶת נוּכַל

בִּמְחִי־יָד עַל הַמֵּצַח לִמְחוֹת, אוֹ בְגָדִים הֵם צוֹאִים

פּוֹשֵׁט הַפּוֹעֵל בְּעֶרֶב יוֹם עֵת יָבוֹא בַּאֲנָשִׁים?

עֶלְבּוֹן בְּדִידוּת־יְרוּשָׁלַיִם וְחִלּוּל הַתִּפְאֶרֶת

בָּכוּ בִלְבָבָהּ וְלא יָכְלָה כֹּה מַהֵר הִתְרַגֵּל.

אַךְ הִרְגִּישָׁה קִרְבָה לַנָּכִים הַמְּרֻבִּים שֶׁטִּיְּלוּ

עִם קַבִּים וּמַקְלוֹת, אוֹ עִם זְרוֹעַ שְׁטוּחָה עַל טַבְלָה,

אוֹ סְגוּרִים בִּמְשֻׁנֵּי־פִּגּוּמִים כְּמוֹ נוֹשְׂאֵי גַרְדּוֹמָם…

וּצְעִירִים עוֹד כָּל כָּךְ וְרַנִּים כִּלְהַכְעִיס! אֲלֵיהֶם

רָצְתָה הִתְקָרֵב וְדַבֵּר וְהָקֵל רִנָּתָם..

וּבַלֵּיל עֵת שָׁכְבָה בְחֶדְרָהּ, וּמֵרְחוֹב הִתְפָּרְצוּ

נְגִינוֹת בְּשָׂפָה עוֹד זָרָה שֶׁל גְּיָסוֹת חֲדָשִׁים

מְחַכִּים לְעֶגְלַת הַמַּחֲנֶה, מַה נָּעַם לָהּ הַקֶּשֶׁב!

כִּנְּגִינַת־נִשּׂוּאִים רְחוֹקָה מְעֻלֶּפֶת דְּמִי לֵיל,

נֵכָר וַאֲדָמָה נְשׂוּאִים,

הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּטַבַּעַת שֶׁל דָּם, –

כָּל בְּשָׂרָהּ וְנַפְשָׁהּ נָעֲנוּ בְעֶדְנָה לַנְּגִינָה.

אָז יֵשׁ וְחָשְׁבָה שֶׁגַּם קְרָב הָיָה סוֹד, כִּי אַחֶרֶת

הָיְתָה גְּאֻלָּה עֲטָרָה גְדוֹלָה לְרֹאשׁ קָט.

וְהָיָה גַם יָגוּן שֶׁל חֶדְוָה, תֵּל־אָבִיב עֵת יָצְאָה

לָחֹג יוֹם הַדְּרוֹר וּגְדוּדִים צָעֲדוּ בָרְחוֹבוֹת

בְּלִוְיַת הַכֵּלִים אֲשֶׁר גַּם הַכְּבֵדִים בָּם כֹּה קַלּוּ

אֶל מוּל כֹּבֶד הַנֵּס הִנְחִילוּנוּ. אָז שָׁטָה זְהָרָה

בִּדְחַק מִדְרָכוֹת וְלִבָּהּ הִתְקַלַּע כְּגַלִּים,

אַךְ קֹרֶט יָגוֹן לֹא נָמֵס: בִּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם –

“הוֹ הַגֵּד, הֲתִרְאֶה לָאוֹר הַמַּשְׁכִּים שֶׁל שֲׁחִרית?” –

גְּאֻלָּה נִכְנְסָה חֲרִישִׁית וְכִמְעַט מִתְבַּיֶּשֶׁת.

וְהָרַעַל תָּסַס וְחִלְחֵל וְהִקְטִיר כִּסּוּפִים:

"לֹא לָקַחְתִּי בְרָכָה מֵאָבִי וְאִמִּי עֵת יָצָאתִי –

מַה גָּדְלָה שִׂמְחַתָם לוּ דָפַקְתִּי עַל דֶּלֶת: הִנֵּנִי!"

"נִתַּקְתִּי חוּטִי בַּמֶּרְחָק וָאֶעֱזֹב וָאָבוֹא;

אִם לֹא אֲמַהֵר לְקַשְּׁרוֹ מָה אֶעֱשֶׂה בְּחַיַּי?"

"סְפוּרוֹת שְׁנוֹת הַנֹּעַר, סוּסִים עִם כַּנְפֵי נְשָׁרִים;

יוֹצֵא מִי זְמַן קָט, יִשְׂתָּרֵךְ כְּבָר לָנֶצַח בְּרֶגֶל".

"נָתַנּוּ עַצְמֵנוּ בְּלִי שְׁיָר בַּחֲזִית אוֹ בָעֹרֶף;

מִי יָבוֹא בְּקִטְרוּג? מִי יַאֲשִׁים? אַךְ עַכְשָׁו – בַּטָּלָה".

“שְׁלִיחוּת, הָהּ, שְׁלִיחוּת! מִי יַגִּיד אֵיךְ לַשִּׂיג בְּדַל־שְׁלִיחוּת?”

כָּךְ יָשְׁבָה וְדִבְּרָה חֲבוּרָה אֲמֵרִיקָנִית אֵי־לֵיל

סְבִיב אֵשׁ עַל הַחוֹף, וּזְהָרָה יָשְׁבָה מוּל אַהֲרֹן

וְשָׁמְרָה מוֹצָא פִיו? הֲגַּם הוּא? אַךְ מְאוּם לֹא אָמַר.

כּוֹכָב הִתְלַקַּח וּפָרַם בִּמְעוּפוֹ כָּל הַשַּׁחַק

עַד נֻּפַּץ לִרְשָׁפִים אֲדֻמִּים שֶׁאָבְדוּ בָאֲפֵלָה.

הָיָה אָז כְּבָר יֶרַח מַפַּל כּוֹכָבִים.

          אַךְ פַּעַם

בְּמוֹצָאֵי הַשַּׁבָּת בִּזְרֹם נְעוּרֵי תֵל־אָבִיב

בְּטַיֶּלֶת הַחוֹף, וּמַטְבְּעוֹת שֶׁל שִׁבְעִים לְשוֹנוֹת

צִלְצְלוּ עַל טַס־פָּז שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה לְחֵרוּת,

וּרְאֵה, נְעָרִים זַקְנָנִים שֶׁרוֹבֶה בִּימִינָם

וּבַשְּׂמֹאל חֲבֵרָה וְתִינֹקֶת, פָּתַח אַהֲרֹן

מִמֶּרְחָק, מְגַשֵּׁשׁ אֶת דַּרְכּוֹ: "בִּגְדֵי שְׂרָד, נֶשֶק חָם –

דָּבָר הוּא גָדוֹל. לֹא אַכְחִישׁ. אֲבָל יֵשׁ וְאֶתְמָהּ:

מַה נַּנְחִיל כָּאן לַדּוֹר? צְבָאִיּוּת, חַיָּלוּת, הַצְדָּעוֹת?

הֶכְרַח הוּא וַדַּאי. אַךְ זְמַן רַב עוֹד יִמְלֹךְ הָהֶכְרַח,

וְרוֹבֶה יֵאָחֵז בַּנְּשָׁמָה, וְהַלֵּב בִּקְסַרְקֵט,

וְסוֹף־סוֹף מַה יִּשְׂרֹד מִסִּינַי?" הוּא הִבִּיט בָּהּ חַדּוֹת:

"הַאֻמְנָם לֹא תִרְאִי שֶׁעוֹלָה גַּם גָּלוּת עַל בִּימָה?

כָּל מְדִינָה הִיא כֹחַ, כָּל כֹּחַ יְסוֹד בּוֹ שֶׁל חֵטְא.

הַחֵטְא לֹא נוֹלָד עִם אָדָם, הוּא תְאוֹם הַמְּדִינָה,

הוּא הַצֵּל שֶׁזִּנֵק עִם הָאוֹר;

וְגָלוּת מְעֻרְטֶלֶת מִכֹּל, הִיא יֵשׁוּת כֻּלָּהּ רוּחַ,

הִיא תִשְׁמֹר עַל סִינַי שֶׁיִּדְלַק, שֶׁיִּקַּד בַּמְּדִינָה".

“וּמַה כֹּחַ יִשְׁמֹר עַל הָרוּחַ מִנְּדֹף כְּעָשָׁן?”

“גַּעְגוּעִים לִגְּאֻלָּה”. “אָז יָבוֹאוּ הֲלֹם וְיִגָּאֵלוּ”

"רַבִּים הֵם מִבּוֹא. קְצָרָה גְאֻלָּה מֵהִשְׂתָּרֵעַ.

יֵשׁ צֹרֶךְ לֵלֵךְ אֲלֵיהֶם". הִיא הִרְכִּינָה רֹאשָׁהּ:

רִבְבוֹת רִבְבוֹת מִתְגַּעְגְּעִים,

בָּאִים בַּמּוֹעֵד לְהֵיכַל אֲדֹנָי וּמִתְגַּעְגְּעִים,

יוֹשְׁבִים בְּלֵיל־סֵדֶר לִסְעוּדָה שְׁמֵנָה וּמִתְגַּעְגְּעִים,

לוֹמְדִים יַלְדֵי חֶמֶד וְרַב עַל גַבָּם וּמִתְגַּעְגְּעִים.

וְגַעְגוּעַ יְרַקְרַק וּמֻתְלָע זֶה – מַפּוּח סִינַי!

וְהַגִּעְגּוּעַ אַט אַט יֵאָכֵל מִשְּׁרִיצַת תּוֹלָעָיו,

וְנֶחְתַּךְ גְּזַר הַדִּין. אֵין לָנוּס. גְּסִיסָה אַטְאַטִּית.

דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת יִגְסְסוּ, פֹה וְשָׁם עֲוִית־גֵּו,

פִּרְכּוּס־נְשָׁמָה, נִדְנוּד־פֶּה כְּמוֹ לִנְשֹׁם. אַךְ גְּסִיסָה!

גְּאֻלָה, הִצְטַעֵק לְבָבָהּ, הַאִם אֵלֶּה מַעֲשַׂיִךְ?

וְחֶרֶב־כְּלָיָה אַתְּ שׁלוּפָה עַל קָדְקֹד הַגּוֹלָה?

“יֵשׁ צֹרֶךְ לֵלֵךְ אֲלֵיהֶם”. כֵּן, תֵּלֵךְ. הִיא תֵלֵךְ.

וְדֶרֶךְ דּוֹרוֹת תְּלַוֶּה בְּיַד־רֹךְ וּבְנִחוּם

אֶת עַמָּהּ הַגּוֹסֵס בַּנֵּכָר. וּפִתְאֹם הִתְפַּלְּצָה,

צוֹלֶלֶת בְּיָם שֶׁל רַחֲמִים וְאֵין כָּל אֲחִיזָה,

וְהַכֹּל אוֹבֵד. “לָפְתֵנִי, חַבְּקֵנִי, אַהֲרֹן”.

הוּא הִדְּקָהּ אֶל חָזוֹ לְלֹא בִין וְהֶחֱלִיק שְׂעָרָהּ

וְהִבִּיט בַּחִוָּרוֹן הַסְּגַלְגַּל הַמֻּפְחָד שֶׁל פָּנֶיהָ.

ג

נִפְגְּשָׁה עִם נַחוּם בָּרְחוֹב וְשָׂמְחָה לִקְרָאתוֹ:

“מַה שְּׁלוֹם יְרוּשָׁלַיִם?” “וּשְׁלוֹמֵךְ, שְׁלוֹם רַגְלֵךְ?” נִכְנְסוּ

מוֹעֲדוֹן־חַיָּלִים וְיָשְבוּ לְיַד שֻׁלְחָן בַּפִּנָּה,

וְסָח עַל דִּכְדּוּךְ וְלֵאוּת שֶׁצָּנְחוּ בִּירוּשָׁלַיִם,

עַל מָצוֹר וּבִדּוּד נִמְשָׁכִים וַאֲנָשִׁים כִּצְּלָלִים,

עַל עֶגֶם אִלֵּם בְּטַבּוּר הַגְּאֻלָּה הַצּוֹהֶלֶת.

“וְאַהֲרֹן מַה שְּׁלוֹמוֹ?” “רוֹצֶה לַעֲזֹב”. “לַעֲזֹב?”

"מְדַבֵּר עַל תַּפְקִיד הַגָּלוּת, וְהַרְבֵּה יֵשׁ אֱמֶת

בִּדְבָרָיו". “הָאֱמֶת הִיא אִשָּׁה עֲקָרָה”. "הַגָּלוּת

תְּפַקַּח עַל רוּחֵנוּ, יֹאמַר". "כָּךְ אָמַר בְּוַדַּאי

גַם יוֹסֵפוּס. יֵשׁ נִדְמֶה, רִיר שַׁמְנִי וּמְתֹעָב יֵשׁ בָּרוּחַ,

מַשְׁחִית אֶת הַדָּם הָאָדֹם שֶׁל אָדָם. פַּעַם נֵשֵׁב

וּנְחַפֵּשׂ אֶת הַתְּחוּם בֵּין קְדֻשָּׁה וְטֻמְאָה תוֹךְ הָרוּחַ.

וּמָה, הֲתֵלְכִי?" "אֲנִי טֶרֶם אֵדַע. יֵשׁ אַרְגִּישׁ

כְּמוֹ צָמְחוּ מִתַּחְתַּי שָׂרִיגִים וְעָלוּ וְלָפְתוּ

צַוָּארִי וְרֹאשִׁי, וּסְבוּכָה אֲנִי כָאן כְּבָר לָעַד.

הִנֵּה פֶצַע זֶה בְּשׁוֹקִי, גּוּשׁ הַדָּם שֶׁהִקְרִישׁ –

כָּאן הוּא חוּט בְּמַטְוֶה, כָּעֵצִים, כַּבָּתִּים, כָּרְחוֹבוֹת.

אַךְ מַה תֹּאַר לוֹ שָׁם וּמַה קֶּשֶר? הַרְפַּתְקָה אֱוִילִית!

וּבְכָל זֹאת לֹא אֵדַע. הַחַגִּים מִתְקָרְבִים, וַאַהֲרֹן

תָּאֵב לְהִכָּנֵּס לִכְהֻנָּה. וְאַתָּה, מַה תַּעֲשֶׂה?"

"אֶשָׁאֵר. כָּאן הַזְּמַן בְּרֵאשִׁית, וְכָל קֹרֶט עָמָל

הוּא יְהִי וְכִי־טוֹב בַּהֲוָיָה הַעוֹלָה מִתּוֹךְ תֹּהוּ.

וַהֲרֵי זֶהוּ הַחוּשׁ הָאָבוּד מֵאָז שַׁבְנוּ מִקְּרָב –

מְקוֹם הִצַּלְנוּ עוֹלָם – אֶל חֶדְרֵנוּ הַקָּט מְקוֹם פִּתְאֹם

נִתְיַתַּרְנוּ, נִכְוַצְנוּ. כָּאן חַיַּי, כְּבָר הַשָּׁם לֹא מוֹשֵׁךְ.

נִסְפַּחְתִּי לְנֹעַר עוֹבֵד בְּרָמַת־יוֹחָנָן.

הַשָּׂדוֹת, הַכְּרָמִים וְהַיֶּרֶק נֶאֱנָקִים לַעֲבוֹדָה.

יָשַׁנְתִּי שָׁם אֶמֶשׁ בַּגֹּרֶן". הִסְתַּכְּלָה בְּפָנָיו:

כָּל מְרִי לִגְלוּגָיו נִתְנַדֵּף. הוּא שָׁקַט, נִצְטַלֵּל.

רָמַת־יוֹחָנָן! נִזְכְּרָה: סְנָאִים בּוֹעֲרִים.

הַס! לֵיל וּדְמָמָה, שָׁרָשִׁים רוֹחֲשִׁים בַּאֲדָמָה,

וְעֻבְּרֵי־אִילָנוֹת דּוֹחֲפִים רָאשֵׁיהֶם הַעִוְרִים,

הַאֻמְנָם לֹא יָכֹלְתִּי לְחֵיק אֲדָמָה הִתְמַכֵּר?

“אַל נָא זְהָרָה תֵּלְכִי אִם יֵלֵךְ”. הִיא הִרְגִּישָׁה אֶת חֹם

אֶצְבָּעָיו עַל יָדָהּ, רָאֲתָה פַנָּסָיו הַזְּרוּחִים

וּפִיו הַפָּעוּר בְּתַחֲנוּן. עַכְשָׁו הוּא כְּכוֹס

מְפַלֶּלֶת לְרָסִיס עוֹד אֶחָד עַד גָּדוֹת יִמַלְאֶנָּה.

גַם הָרָסִיס הִתְעוֹרֵר אֶל הַכּוֹס… אַט שָׁלְפָה אֶת יָדָהּ.

ד

וְלֵיל אֶחָד בִּקַּרְתִּיהָ בְּגַחַ"ל. פָּתְחָה לִי דַּלְתָּהּ,

וְעַל פָּנֶיהָ שִׁגּוּשׁ וְעָקָה. וָאֹמַר לְהִסּוֹג.

"לֹא כִי תִכָּנֵס. הֲגִיגַי בְעִרְבּוּל. טוֹב אִם יֵשׁ

נָכְחוּת מְפַקְּדָה שֶל יָדִיד". אָז סִפְּרָה עַל יָמִים

רִאשׁוֹנִים וְקַלִּים, עַל אַהֲבָה שֶׁהִתְחִילָה בָהָר,

עַל נַפְתּוּל עִם שִׁבְעִים הִנּוּמוֹת שֶׁעַל פְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם,

עַל עֲלוֹת הָאָדָם בַּמֵּצַר וְנָפְלוֹ בַהֲפוּגָה,

עַד הַמִּכְתָּב שֶׁבְּיָדָהּ: "וּמָחָר לְסַדֵּר מַסָּעִי

לְחֵיפָה אֵצֵא; אִם אֲהַבְתִּנִי תִּסְעִי עִמָּדִי,

אוֹ אֶסַּע – הַבְּרֵרָה בְּיָדֵךְ – לְבַדִּי, אַהֲרֹן".

“וְאֵיכָה אֶבְחַר”, שָׁאֲלָה, "מַה תְּשׁוּבָה אוּכַל תֵּת?

אֵי חַפֵּשׂ הַנִּמּוּק הַכָּבֵד לְהַשְׁלִיךְ עַל הַכַּף?

עַל כָּל שַׁעַל אַפְסִי בָּא הַשֵּׂכֶל הַטּוֹב וּמְיָעֵץ

וּמְפַטְפֵּט. אַךְ עֵת צַעַד נִשְׁקָל שֶׁבְּתַחְתִּית אֲדָמָה

יַסַּע יְעָרוֹת שֶׁל גְּזָעִים מֵעוֹלָם לְמִשְׁנֵהוּ,

יֵרָדֵם כְּמוֹ כֶלֶב זָקֵן תַּש לִלְחֹם עִם זְבוּבִים".

הִיא עָמְדָה מוּל הַיָּם הָאָפֵל וּפַרְגּוֹד כּוֹכָבִים,

גַּלִּים הִתְחַבְּטוּ כִּכְלוּאִים וְחוֹתְרִים לְמוֹצָא.

אֵי־מִשָּׁם נִשְּׂאוּ צְלִילֵי־וַלְסְ וְנֹאחֲזוּ בִצְלִילֵי

“בְּעַרְבוֹת הַנֶּגֶב”. הִרְכַּנְתִּי רֹאשִׁי עַל מַעֲקֶה,

הִרְהַרְתִּי: אָרֹךְ הַנָּתִיב שֶׁעָבַרְתְּ עַד הֲלֹם,

וְחָשַׂפְתְּ כָּל תִּפְאֶרֶת נַפְשֵׁךְ מִתּוֹךְ סְבֹל וְקָרְבָּן.

מִי תְבֹעַ יָכוֹל עוֹד יוֹתֵר: כָּל אָשְׁרֵךְ, כָּל חַיַּיִךְ?

וְגַלִּים מַשְׁאִירִים מַשֶּׁהוּ עַל הַחוֹף עֵת יִסּוֹגוּ,

וּמַשֶּׁהוּ מֵהַחוֹף מְרַנֵּן גַּם תּוֹכָם כְּבָר לָעַד.

וּבְכָל זֹאת בּוֹ בִזְמַן לְבָבִי הָאַכְזָר לָהּ שִׁוַּע:

הַתִּפְאֶרֶת הִיא חוֹב עַד הַסּוֹף, עַד הַסּוֹף. הִיא הִמְשִׁיכָה:

"לַחֲזֹר כָּל הַדֶּרֶךְ אִתּוֹ, וְאַחַר בְּנוֹף־שֶׁקֶט

לַתְחִיל מִשְׁעוֹלֵנוּ שֶׁלָּנוּ! מַה תּוֹר שָׁם כָּעֵת?

שַׁלֶּכֶת. יָמִים קְרִירֵי־שֶׁמֶשׁ. עָלִים שֶׁכֹּה דַקּוּ

עַד אֲבֹד כָּל מַמָּש מִלְּבַד זִיו, חֲתִיכוֹת זִיו צָהֹב,

נִתָּקִים וְצוֹנְחִים שָׁבוּעוֹת שָׁבוּעוֹת לְלֹא הֶרֶף,

כְּמוֹ יִפְעַת כָּל נִשְׁמַת הָעוֹלָם מִשְׁתַּפֶּכֶת.

מָה אָהַבְתִּי אֲזַי הִתְהַלֵּךְ יְחֵפָה שָׁם בַּגַּן,

מְקוֹם תֹּם הָרְחוֹבוֹת, בְּמָטָר וּבְנָהָר שֶׁל זָהָב!

כָּאן הַכֹּל כֹּה קָשֶׁה, כֹּה מְחֻדָּד, כֹּה סַלְעִי וְקַלְעִי,

בְּלִי רַחֲמִים שֶׁל מַעֲבָר.

וְהַמֵּתַח כֹּה עַז עַד כֻּלָּנוּ כִּסְלִיל עֲנָקִי

שֶׁכְּבָלִים זֶה לְכָאן זֶה לְכָאן יַחֲזִיקוּהוּ תָּמִיד

מְהֻדָּק וּמְבֹרָג.

וְהַשֶּׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת לִפְנֵי וְלִפְנִים כְּמוֹ פָצַע".

מְגֹעֶשֶׁת עָמְדָה וְעֵינֶיהָ הִרְשִׁיפוּ מַרְדּוּת.

אָז מֵעֹמֶק סַעֲרָהּ בָּא לַחֲשָׁהּ הַצָּלוּל: "צְעִירִים

כְּמַרְנִין הֵבִיאוּ מִנְחָה יוֹתֵר עֲשִׁירָה.

וִיקוֹד־אֲבָרַי אַט יֵקַד, וּשְׁבִיב־אֵשׁ לֹא יָגִיחַ

לְהַטְרִיד שְׁבִיל־שַׁחֲרִי, חָק־יוֹמִי.

בָּעֵמֶק עַכְשָׁו,

בְּחֶדֶר פָּתוּחַ לְסַהַר אוֹ בִקְצֵה עֲרֵמָה,

נַחוּם יָשֵׁן שְׁנַת עוֹבֵד.

נוּם בֹּעַז שֶׁלִּי, רוּת כְּבָר הוֹלֶכֶת בַּגֹּרֶן

לְסוֹד כָּל חַיֶּיהָ.

אֶתְנַטַּע, שְׁתִיל־רֵאשִׁית, רִאשׁוֹנָה, אִם לְדוֹר אַחֲרֵי דוֹר.

וְאָדָם לְאָרְכּוֹ הוּא כְמוֹ עַם לְרָחְבּוֹ. כָּאן אַהֲבָה

חֲשָׁאִית וַאֲרֻכָּה־אֲרֻכָּה".

הִיא פָתְחָה אֶת יָדָהּ וְנִשְׁמַט הַמִּכְתָּב, וְלָרֶגַע

רִפְרֵף מְהַסֵּס, הִתְנַדְנֵד לְלֹא דַעַת לְאָן,

אַף חָזַר לְמוֹטוֹת הַמַּעֲקֶה. אָז נֶחְטַף וְנֶעְלַם.

כְּבָר הַרְחוֹב נִתְרוֹקֵן, נִשְׁתַּתֵּק. מְפֹעָם הִתְהַלַּכְתִּי

לְצֶלַע הַיָּם וָאֶשְׁאַל: מִי רוּחַ הֶעֱרָה

עַל עוּלֵי אִילָנוֹת לְתַקֵּן חֵטְא הַיַּעַר כֻּלּוֹ,

תַּרְשִׁישָׁיו וּנְגִידָיו?

זֶה כֹחַ, זֶה חֶסֶד, זֶה יֹפִי – מִמָּה צִנּוֹרוֹת?

הָלוֹךְ וְחָזוֹר הִתְהַלַּכְתִּי פְעוּר־תְּהִיָּה.

שער רביעי: מעלות

מאת

ישראל אפרת

---

עֶזְרָא

מאת

ישראל אפרת

ומבני לוי לא מצאתי שם (עזרא ח. טו)

שְׁלֹשָׁה יָמִים עַל גְּדוֹת נְהַר אַהֲוָא

יָשַׁב כָּפוּף עַל פֶּרַע זְקַן־שֵׂיבָה –

כָּל קַו פָּנָיו קָמוּר וְעַז כִּקְלָף –

גּוֹלֵל מְגִלּוֹת הַיַּחַשׂ שֶׁל עוֹלָיו.

וְעֵת בָּאוּ פְנֵי־עֵדָה רוֹטְנִים: עַד אָן?

מָתַי נָזוּז? הַעוֹד לֹא בָא עִדָּן? –

הֵרִים קָדְקֹד כָּבֵד: אֲנִי תְמִיהָה,

כֵּיצַד אֵין אַף אֶחָד מֵהַלְוִיָּה?

זוֹרְחִים שְׁמוֹת־יְקָר יִשְׁנֵי זָהָב

מִבְּנֵי פִינְחָס, מִבְּנֵי דָוִד, מִבְּנֵי יוֹאָב.

אַף יֵשׁ מִכָּל מַעֲמָד וְאֻמָּנוּת

כּוֹרֵם, יוֹגֵב, בַּנַּאי וּבַעַל חֲנוּת.

הֲיִתָּכֵן שֶׁהָאָמוּן עַל צְלִיל

יַעֲמֹד אָטוּם עֵת קוֹל אַרְצוֹ יֵילִיל?

וּבְלֵב עַמּוֹ נִימָה עֵת מִתְרַעֶשֶׁת,

אֶצְבַּע־לֵוִי קֵהָה, אָזְנוֹ חֵרֶשֶׁת?

וּכְכֹל יִדַּק הַחוּשׁ כֵּן יְמַהֵר

לִהְיוֹת קוּר־סְתָו תָּלוּשׁ בְּגַן זוֹהֵר?

לָזוּז? וּמִי יְלַו בְּלַמְנַצֵּחַ

בַּעֲלוֹת קָרְבַּן־צִבּוּר עַל הַמִּזְבֵּחַ?

מִי בְּלִיל־גְּוִיּוֹת יַתִּיךְ בְּלַהַב רֹן

לְעַם בְּהִיר־כִּוּוּן גֵּא־זִכָּרוֹן?

מִי עַל מַעֲלוֹת יַעֲמֹד, יַרְנִין, יַנְחִיל,

וְהַדּוֹרוֹת עַל חוּט הַשִּׁיר יַשְׁחִיל?

וַאֲנִי עַצְמִי עִם שֶׁמָּחָר גּוֹנֵז:

חוֹמוֹת, חֻקִּים, וַחֲתֹךְ קִשְׁרֵי שַׁעַטְנֵז –

הַאֵין הַכֹּל הֶקֵף, חוֹמָה וָחֵל

לְחוּט הַשִּׁיר הַלָּז שֶׁיִּשְׁתַּחֵל?

לְכוּ, אַחַי, לְכוּ וַהֲבִיאוּם;

בִּלְעֲדֵיהֶם מָה אוֹר וּמַה קִּיּוּם?

הָעִירוּ עֵרָגוֹן, אֵין־דְּמִי נִשְׂגָּב

בְּאֶצְבָּעוֹת אֻמְּנוּ עֲלֵי עוּגָב.

וּמְנָת לֵוִי תִּדַּל מִמְּנָת אֶבְיוֹן,

אַךְ גְּמוּל אֶחָד הַבְטִיחוּ: שִׁיר צִיּוֹן. –

רָאשֵׁי־עֵדָה יָצָאוּ. הוּא הִזְדַּקֵּף:

מוּל סוֹד־הַכֹּל גַּם פְּנִים שֶׁל פְּנִים – הֶקֵּף,

וּמְקוֹם הֻצַּג אָדָם יַעֲמֹד כַּכֵּף.

אייר תשי"א

---

שְׁלֹשָׁה שַׂקִּים

מאת

ישראל אפרת

הָיָה בַגּוֹלָה שֶׁל בָּבֶל יְהוּדִי

נִכְבָּד בְּעַמּוֹ וּשְׁמוֹ מְשֻׁלָּם,

הֶאֱזִין קוֹל שׁוֹפָר מִצִּיוֹן וַיֹּאמַר

יְהִי שֵׁם אֲדֹנָי מְבֹרָךְ עַד עוֹלָם.

מִלֵּא שַׂק אֶחָד כָּל שִׁקְלֵי זְהָבוֹ

וְזִמְזֵם שִׁיר שֶׁל גֶּשֶׁר אֵיתָן אֶל מָחֳרָת;

נֶאֱנַח עֲמֻקּוֹת וּמִלֵּא שַׂק שֵׁנִי

מַרְאוֹת חַלּוֹנוֹ: אֳנִיּוֹת וּנְהַר פְּרָת.

מִלֵּא שַׂק שְׁלִישִׁי חַד־עָשָׂר כּוֹכָבִים,

כּוֹכְבֵי עִיר בָּבֶל, וְזִיוָם עוֹד יְפַךְ.

הִפְשִׁיל צְרוֹרוֹתָיו עַל שִׁכְמוֹ וְנָדַד

וּבָא עַד צִיּוֹן וְעָמַד בְּמַפָּח.

כְּרוּבִים שֶׁבַּשַּׁעַר סְקָרוּהוּ בְאַף,

וְלַהַט הַחֶרֶב אִיְּמָה: אַל תִּקְרַב!

הַכֹּל נִכְנָסִים, כָּל חֵלְכָה וְאֻמְלָל,

עֵדוֹת אֲרֻכּוֹת, אַךְ לֹא הוּא גְבִיר אֶחָיו.

יָשַׁב עַל שַׂקָּיו וְהִרְהֵר וְהִרְהֵר,

שָׁמַע קוֹל דְּמָמָה כִּלְחִישַׁת פִּי מַלְאָךְ:

אֵי־שָׁם בַּחוֹמָה יֵשׁ וַדַּאי שַׁעַר אַחֵר

אוֹ סֶדֶק אוֹ חֹר. חִישׁ קַל קָם וְהָלַךְ.

אַךְ קָרוּ לוֹ בַּדֶּרֶךְ מִקְרִים מְשֻׁנִּים:

לֵיל אֶחָד, עֵת עָיֵף מִנְדִידָה מִיל עַל מִיל

הִשְׁתַּטַּח וְנִרְדַּם, הִתְחוֹלֵל רוּחַ עַז,

וּבֹקֶר עֵת קָם אֵין זָהָב וְתַרְמִיל.

נָטָל אֶת יָדָיו וְהִמְשִׁיךְ הִלּוּכוֹ

עַד בָּא לְנָהָר וְחָתַר בְּכָל אוֹן,

פִּתְאֹם קָם נַחְשׁוֹל שֶׁמָּשַׁךְ לִמְצוּלָה

הַשַּׂק הַשֵּׁנִי עִם מַרְאוֹת הַחַלּוֹן.

וּבְלֵיל מַחְשַׁכִּים עֵת יָשַׁב עַל קַרְקַע

לִקְרֹא בִתְהִלִּים וְלִשְׁפֹּךְ אֶת מַדְוָיו,

נִצְרַךְ לְאוֹרָה וַיִּפְתַּח שַׂק שְׁלִישִׁי –

וְהִנֵּה שְׁחוֹר־פֶּחָם כָּל צֵידַת כּוֹכָבָיו.

וּמְשֻׁלָּם עוֹד נִגְרַר מִסָּבִיב לַחוֹמָה

עָיֵף וְרָעֵב וּקְרָעִים לוֹ שִׂמְלָה,

וּבְאַחַד הַיָּמִים פָּקַח אֶת עֵינָיו

וְרָאָה אֶת הַשַּׁעַר שָׁם בָּא בַתְּחִלָּה.

אַךְ הַפַּעַם כְּרוּבִים סְקָרוּהוּ בְּרָצוֹן,

וְלֹא חֶרֶב אִיְּמָה: אַל תִּקְרַב, מְשֻׁלָּם!

וַעֲצוּם הָעֵינַיִם בְּרֹן כָּל קְרָבָיו

פָּרַשׂ אֶת כַּפָּיו וְנִכְנַס עִם כֻּלָּם.

כסלו תשי"א

---

לֹא הַרְחֵק מִבְּאֵר שֶׁבַע

מאת

ישראל אפרת

מְלֻבָּן הָאֲוִיר כִּפְלָדָה לֹא הַרְחֵק מִבְּאֵר שֶׁבַע,

וּשְׁמוּרוֹת הָעִינַיִם יַלְאֶה וְיַרְדִּים;

אַבְרָהָם וְשָׂרָה עַל כִּסְאוֹת לְלֹא נִיד כְּמוֹ טֶבַע,

לְיַד פֶּתַח אָהֳלָם בְּאֶמְצַע הָעִתִּים.

– שָׂרָה אַתְּ נָמָה? אַאֲזִין צְעָדִים מִנִּי דֶרֶךְ.

– אוּלַי מַלְאָכִים שׁוּב צָנְחוּ בַנְּתִיבוֹת.

הוּא זְקָנוֹ מִשְׁתַּלְשֵׁל כְּעֵין קְלָף שֶׁל תּוֹרָה עַד הַבֶּרֶךְ,

הִיא שָׁבִיס עַל רֹאשָׁהּ וְיָדֶיהָ שְׁלוּבוֹת.

פִּתְאֹם יִתְנַעֵר וְיָרוּץ וְחוֹזֵר כַּעֲבֹר רֶגַע

עִם שְׁלֹשָׁה בַחוּרִים מִשְׁתַּחֲוֶה עַד אֵין קֵץ.

נִרְפָּשִׁים בִּגְדֵיהֶם וּקְרוּעִים, כָּל גּוּפָם אוֹמֵר יֶגַע.

– רַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, הִשָּׁעֲנוּ תַּחַת עֵץ.

רוֹבְצִים הֵם בַּצֵּל, וּמִיָּד אַבְרָהָם בָּא עִם טֶנֶא

פּוֹרֵשׂ הַשֻּׁלְחָן וּמַעֲלֶה בֶן בָּקָר;

וּגְדֵלָה תְמִיהָתָם: הֲשָׁכַח הַיְּהוּדִי כִּי יֵשׁ צֶנַע,

אוֹ שֶׁמָּא בַּשּׁוּק הַשָּׁחֹר לוֹ מַכָּר?

אַךְ חִישׁ כַּאֲרָיוֹת רְעֵבִים הֵם זִנְּקוּ עַל הַטֶּרֶף,

וְשָׂרָה מִסְתַּכְּלָה: הֲרֵי אוֹכְלִים הֵם מַמָּשׁ!

וְרוֹקֵד הַזָּקֵן עַל גַּבָּם וּפוֹצֵר בָּם בְּלִי הֶרֶף:

– שׁוֹטִים, אַל תִּהְיוּ מַלְאֲכֵי הַחֻמָּשׁ.

כְּרֵסָם עֵת מִלְאוּ, פְּרֹק הִתְחִילוּ מִלֵּב הַמִּשְׁקֹלֶת:

גִּבְעָה כָּךְ וְכָךְ… וְלַנֶּגֶב מִפְתָּח…

חֲבֵרִים עַל צִדָּם – אֲבָרִים עִם בַּרְזֶל בִּמְעַרְבֹּלֶת…

וְנִחַר הַגָּרוֹן וְצוֹנֵן הָאֶקְדָּח…

רֹאשָׁם הִשְׁתּוֹחַח עַל שֻׁלְחָן וּמִמּוּל בִּדְמָמָה זוֹ

נֶאֱבַק אַבְרָהָם עִם קְשִׁי הַשָּׂגָה:

דּוֹרוֹת לְאֵין סְפֹר וְנִמְשָׁךְ עוֹד כִּבּוּשׁ אֲדָמָה זוֹ –

הַלְמַעַן תִּיקַר־תֵּאָהֵב עַד שַׁגַּע?

וְלָמָּה לִהְיוֹת דֶּלֶק־נֵצַח לְלַהַב כֹּה פֶרֶא,

וְלֹא דַי בִּשְׁבִילֵנוּ זִיק נָם חֲרִישִׁי?

לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן – אַךְ מַדּוּעַ תָּמִיד רַק לַזֶּרַע,

וְגוֹוֵעַ כָּל יוֹם כְּמוֹ נוֹלַד – בְּרֵאשִׁית?

הוּא נָגַע בָּם לְאַט: תַּחְזְרוּ? הֵם רָתְעוּ: לַגִּבְעָה? שָׁם

הַכֹּל מְאֻחָר. לֹא נִשְׁאַר חָבֵר חַי.

– אֵי־פַעַם קָפַצְתִּי תּוֹךְ קְרָב שֶׁאָפְסָה כְּבָר תִּקְוָה שָׁם.

שָׂרָה, הֶאָרִיק עוֹד הַפַּעַם חֲנִיכַי?

וְהֵם שָׁבוּ, הֵם שָׁבוּ. וְעָבִים כַּעֲגָלִים שֶׁנִּשְׁחָטוּ

הִתְלַקְחוּ בַשָּׁמַיִם. הַבִּיטִי שָׂרָה:

לֶהָבוֹת בִּצְנֵפָה, חֲדָשׁוֹת עִם קְדוּמוֹת שֶׁהֻצָּתוּ.

יִהְיֶה לַיְלָה נֶהְדָּר. תִּהְיֶה סְעָרָה.

חָזַר אֶל כִּסְאוֹ וְקָרָא שְׁמַע בַּחֲצִי־רֶדֶם,

וְשָׂרָה קָרְאָה תְפִלַּת הַמַּפִּיל;

וּשְׁנָת הִשְׁתַּטְּחָה וַתַּעֲלֵם שְׁנֵי רוּחוֹת מִנִּי קֶדֶם,

וַתַּצְעֵף גַּם אָהֳלָם שֶׁנָּסוֹג וְהֶאֱפִיל.

וְהַסַּעַר לֹא אֵחַר. כָּל אַדְמַת הַסְּבִיבָה הִתְחַלְחֵלָה,

וּרְעָמִים חוֹלְלוּ כוֹכָבִים וְעָפָר;

וּבֹקֶר צָרְחוּ עִתּוֹנִים, גַּם בֵּרְכוּ עַל הַפֶּלֶא:

לָכַדְנוּ גִּבְעָה כָּךְ וְכָךְ בְּמִסְפָּר.

כסלו תשי"א

---

סַעַדְיָה

מאת

ישראל אפרת

מחור ומתכלת – בגדי מכלוליו,

מעור לויתן – סנדלים לרגליו,

אך הכתר, הכתר ממה הוא?

מזהב לבבות של ילדי ישראל,

מדמעה טהורה בעינם כי תהל,

מאורם שגדולים לא ידעו.

א

סַעַדְיָה הוּא נַעַר שְׁחַרְחֹר, כָּחוּשׁ וּגְבַהּ־מֵצַח,

וְדָר עִם הוֹרָיו בְּקַהִיר. וַיְהִי אַחֲרֵי פֶסַח

יָשְׁבוּ לֵיל וָלֵיל מִסָּבִיב לַעֲשָׁשִׁית עֲמוּמָה

וְסִפֵּר אָב לְאֵם חֲדָשׁוֹת וּנְצוּרוֹת שֶׁשָּׁמַע:

אֵיךְ פָּקַד אֲדֹנָי אֶת עַמּוֹ וְנִשְׁלַם הַכִּסּוּף

וְדִגְלֵנוּ מְנַפְנֵף בְּהָדָר מֵאֲרָם עַד יַם סוּף.

וְדַרְכֵי הָעוֹלָם שׁוֹקְקוֹת מִבָּנִים בִּתְשׁוּבָה;

וְהַנַּעַר לֶחְיוֹ עַל כַּפּוֹ וְכֻלּוֹ הַקְשָׁבָה.

וּבֹקֶר אֶחָד קָם אָמַר שָׁלוֹם לְהוֹרָיו;

הֵם עָמְדוּ בְפִתְחָם וְהִבִּיטוּ בְּדֶמַע אַחֲרָיו.

ב

סַעַדְיָה הַנַּעַר הַשְּׁחַרְחֹר עִם מִצְחוֹ שֶׁל מְקֻבָּל

רַבַּת הִסְתַּגֵּף בְּדַרְכּוֹ וְרַבַּת הִסְתַּבָּל.

נִסְחַב מִסִּתְרוֹ בְּקָרוֹן בֵּין סַפְסָסל וְקַרְקַע,

נִמְשָׁה מִתּוֹךְ בֶּטֶן סְפִינָה טֶרֶם צֵאת לְדַרְכָּהּ.

לֹא אָכַל לֹא יָשַׁן לְמַדַּי, אַךְ בַּלֵּיל וּבַיּוֹם

קָדַח בְּמַקְדֵּחַ אֶל תּוֹךְ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל פִּדְיוֹם.

מֵאַיִן וְאֵיךְ? הֶעָשׂוּי בְּיָדַיִם, אוֹ פֶלֶא?

הַאִם גֶּשֶׁם בְּרָכָה מִשָּׁמַיִם, אוֹ מַיִם מִסֶּלַע?

וּמַה שִּׁיר שַׁלְהָבוֹת חֲדָשׁוֹת יֵחָצֵב מִגַּלְגַּל?

וְאֵיפֹה בָּאֲוִיר צַחְצָחוֹת שֶׁל עוֹלָם שֶׁנִּגְאַל?

וְדוֹרוֹת עַל דוֹרוֹת, טְהוֹרִים וּקְדוֹשִׁים, בַּגּוֹלָה,

וַאֲנִי הַקָּטָן מְקַבֵּל מַתָּנָה כֹּה גְדוֹלָה!

וְהַהוֹרִים שׁוֹאֲלִים: מַה יָּקָר וּמַה נֹּאכַל אַחֲרֵי כֵן,

בְּלִי שְׁאֹל אֵיךְ בִּכְלָל הִשָּׁאֵר חוּץ לִפְדוּת יִתָּכֵן?

כֹּה קָדַח וְהָגָה וְלָהַט עַד הִגִּיעַ צָרְפַתָה,

וְשָׁם יַד־רַחֲמִים אֲרֻכָּה לוֹ הוּשְׁטָה וּנְחָתַתּוּ.

ג

שַׁעַר עֲלִיָּה. צְרִיף גָּדוֹל עַד אֵין סוֹף צְפוּף מִטּוֹת,

אֳנִיּוֹת מְלוֹא תֵבֵל כָּאן פּוֹרְקוֹת אַשְׁפַּתּוֹת וּגְרוּטוֹת.

כָּךְ מַחֲזִיר הָעוֹלָם פִּקָּדוֹן, צֶאֱצָאֵי עַם חֹרִין;

יָצְאוּ חֲזָקִים כַּאֲרָיוֹת וְהוּשְׁבוּ שְׁבוּרִים.

מִטָּה וּמִטָּה וְשִׁלְדָּהּ בִּירִיעָה מְגוֹלָל.

וְאֵין קוֹל, אַךְ שַׁוְעַת עוֹלָמִים מִצְטַנְּפָה בֶחָלָל

וְחוֹדְרָה תּוֹךְ אָזְנִי, תּוֹךְ נַפְשִׁי. סָח מְלַוִּי הַיָּקָר:

אַל תֵּת לָהֵם יָד פֶּן בְּקַן תַּחֲלוּאִים תִּתָּקַע.

מִי בָא לִקְרָאתִי? שְׁנֵי זְקֵנִים, מִזְרָחִית תִּלְבָּשְׁתָּם,

חֲכָמִים מֵעִירַק בְּוַדַּאי. עוֹד תּוֹרָה סוֹכַכְתָּם.

לִי נִדְמֶה שֶׁאֲנִי עִם שַׁמַּאי וְהִלֵּל פֹּה נִפְגָּשׁ.

נַעַר יָשַׁב עַל קְצֵה מִטָּתוֹ, קָם גַּם הוּא וְנִגָּשׁ.

אָמַר שַׁמַּאי: הַגּוֹאֵל עוֹד לֹא בָא, הַכִּסּוּף לֹא נִשְׁלַם,

אַךְ בָּא זְמַן קִבּוּץ נִדָּחֵינוּ מִקְצוֹת הָעוֹלָם.

וְעוּרִי צָפוֹן, הִתְנַגֵּן, וּבוֹאִי תֵּימָן,

אָז יָבוֹא גַם דּוֹדִי, וּבָרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ לַזְּמַן.

אָמַר הִלֵּל: וְאוּלַי הוּא כְבָר בָּא. הַקְּרִיאָה כֹּה פִּתְאֹם.

וְהִגִּיעַ עִם כָּל הַפְּצָעִים עַל גֵּווֹ בְּלִי מְתֹם.

אַךְ שָׁנִינוּ, הוֹסִיף, וּזְקָנוֹ הַמְחֻדָּד הִזְדַּקֵּר,

מַשֶּׁהוּ מֵחָלְיוֹ שֶׁל חוֹלֶה נוֹטֵל הַמְבַקֵּר.

הֵם הָלְכוּ. וְהַנַּעַר – שְׁבִיב אוֹר בְּעֵינָיו הִתְלַקַּח:

כַּמָּה יְהוּדִים בָּעוֹלָם? מִלְיוֹנִים! אִם כָּךְ

לוּ בָאוּ הַכֹּל וְלָקְחוּ אִישׁ חֶלְקוֹ, מַשֶּׁהוּ

מִמַּדְוָיו שֶׁל מָשִׁיחַ, מַדְוָיו הֲרֵי אָז לֹא שָׁהוּ.

הוּא שָׁקַע בְּהִרְהוּר כְּמוֹ רָאָה הַמְּגַמָּה וְהַקִּיר,

וָאֶלְחַץ אֶת רֹאשׁוֹ אֶל לִבִּי, אֶת הַנַּעַר מִקַּהִיר.

ד

אָז תְּקָפוּהוּ הֲמוֹן גַּעְגּוּעִים, כְּמוֹ תָמִיד עֵת נִשְׁכַּח

וְשֹׁרֶשׁ קָטָן יֵבְךְּ אֵלֵינוּ הַרְחֵק לֹא לֻקָּח.

כְּמוֹ תָמִיד עֵת נָתִיב מְלֹהָט וְקוֹדֵחַ נוֹפֵל

עַל צֶנֶן אֶשְׁנָב שֶׁל הַחוֹף וְיֵהָפֵךְ לַעֲרָפֶל.

יָשַׁבְתִּי אִתּוֹ עַל סַפְסָל תַּחַת עֵץ. הוּא נִבַּט

לְאֵשׁ מְרוֹמִים דּוֹעֲכָה עִם פְּרִידַת יוֹם שַׁבָּת.

אוֹר עָלָה בְּחַלּוֹן שֶׁל עוֹלָה. תֵּימָנִי הִזְדַּמֵּר.

נִפְתַּח תְּרִיס גַּזּוֹז וְהַנֹּעַר לַחוּץ הִזְדָּרֵם.

וְאַט נָעוּ צַמְּרוֹת הַבְּרוֹשִׁים בִּלְבָנָה עֲגֻלָּה

כְּאֶצְבָּעוֹת עֲנֻגּוֹת שֶׁל אַבָּא לְאוֹר הַבְדָּלָה.

הוּא סִפֵּר עַל בֵּיתוֹ, עַל מִקְרִים בְּדַרְכּוֹ, עַל אָבִיו

שֶׁפְּרוּטָה לִפְרוּטָה יֶאֱגֹר כְּדֵי לַעֲלוֹת בָּאָבִיב,

שֶׁשְּׁנֵי תַרְמִילִים לוֹ עַל קִיר וּשְׁנֵיהֶם לֹא חֻלִּין:

הָאֶחָד לַפְּרוּטוֹת וְשֵׁנִי לְטַלִּית וּתְפִלִּין.

אַךְ עוֹבְרִים אֲבִיבִים, וַחֲצִי־רֵיק עוֹד הַצְּרוֹר עַל הַקִּיר.

כִּבּוּד־אָב הוּא מִצְוָה וְהוֹרָיו גַּלְמוּדִים בְּקַהִיר.

רָאִיתִי דִמְעָה בְּעֵינָיו. "וּמָשִׁיחַ אֵיפֹה הוּא?

גּוּפוֹת בְּגוּפוֹת מִתְפַּלְשִׁים. עִרְבּוּבְיָה רַק וְתֹהוּ.

מַה סִּימָן יֵשׁ שֶׁבָּא? הֲמַבְהִיק בַּיָּמִים יֶתֶר אוֹר?

הַבְלֵילוֹת יִתְנַגֵּן שִׁיר כּוֹכָב אוֹ זוֹלֵף מָר דְּרוֹר?

אֵיךְ אֲנַחְנוּ בְטוּחִים?" כֹּה דִבֶּר וַאֲנִי לֹא הִפְרַעְתִּיו.

חָפַצְתִּי הֱיוֹת לוֹ הַחֵיק מְרוֹרָיו בּוֹ יַטִּיף. –

הִתְהַלַּכְתִּי בַלַּיְלָה. יָדַעְתִּי, עֲרֹג עַל גּוֹלָה

הֲלֹא הוּא הַכְּאֵב הַשּׁוֹהֶה בְיוֹתֵר שֶׁל גְּאֻלָּה.

אַךְ אוֹתָם נְעָרִים שֶׁטָּרְקוּ אֶת דַּלְתָּם עַל אָב־אֵם

וְנִטְּשׁוּ בָעוֹלָם לִקְרַאת קוֹל מִמֶּרְחָק יִקְרָאֵם –

הֲנָבִין גְּבוּרָתָם אוֹ הַצּוֹק לִפְעָמִים יְזַעְזְעַם?

ה

וְנָקְפוּ שְׁמָשׁוֹת וִירֵחוֹת כְּמוֹ סִפּוּן שֶׁסּוֹפֵג

קוֹל קִשְׁקוּשׁ צְעָדִים עַל רִצְפָה וּשְׁבִירַת לֵב דּוֹפֵק.

נִקְלַעְתִּי לִכְפַר יְלָדִים בְּיָרָק מְעֻטָּף

בּוֹ עֶצֶב וְחַג טִפְטְפוּ אֶל תּוֹךְ נֹאד מְשֻׁתָּף.

שִׁבְעָה נְעָרִים מְצַיְּרִים עַל שְׁחוֹר לוּחַ בְּצֶוֶת

סִמְלָהּ שֶׁל אַרְצָם הַחֲדָשָׁה – מְנוֹרָה שֶׁל שַׁלְהֶבֶת.

מִתֵּימָן מֵאֲרָם מִמָּרוֹקוֹ מֵאִזְמִיר וּבַגְדַּד –

הֵם עַצְמָם צִיּוּרָם… וְקָנִים נִצְמָדִים פֶּה אֶל דַּד…

מִי הַלָּז בְּאֶמְצַע? הֲרֵיהוּ, מִקַּהִיר! מַה שְּׁלוֹמוֹ?

– טוֹב, אַךְ טֶרֶם יֵדַע שֶׁאָבִיו כְּבָר הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ.

אֲנִי עוֹמֵד עִם מַדְרִיךְ הַיְלָדִים עַל הַסַּף חֲרִישִׁית

וְעֶצֶב וְחַג מְטַפְטְפִים בַּדְּמָמָה הַשִּׁמְשִׁית.

וּמְרַחֵף הַתַּרְמִיל הָרָחוֹק הַתָּלוּי בְּלִי תוֹעֶלֶת.

צֵל אָפֵל מְחַכֶּה לוֹ לַנַּעַר כָּפוּף לְיַד הַדֶּלֶת.

וְתוֹסֵס עוֹד יֵין־סוֹד בְּקַנְקַן הַגּוֹרָל מִשֶּׁכְּבָר:

הַבֵּן לִכְנִיסָה וְהָאָב לַחוֹלוֹת בַּמִּדְבָּר.

הַמְּנוׁרָה נִגְמְרָה. אֵי מִשְׁעָן? הֲפוֹרְחָה בָאֲוִיר?

אֵי־מִי לֹא נִרְאֶה מְנִיפָהּ בְּגָאוֹן וּמֵאִיר.

שבט תשי"א

---

קְטַנָּה אַתְּ כָּל כָּךְ

מאת

ישראל אפרת

קְטַנָּה אַתְּ כָּל כָּךְ עַד בְּכָל שֶׁנִּצְעַד

אֲנַחְנוּ קְרוֹבִים אֶל מֵעֵבֶר.

וְהַגְּבוּל מִתְחַתֵּךְ תּוֹךְ חַיִּים מִכָּל צַד,

גַּם חַיֵּי הָאִשָּׁה וְהַגֶּבֶר.

אַךְ מִדַּת הָאַהֲבָה הַמְּתוּחָה עַד תִּמְעַל,

עַל פְּנֵי אֶרֶץ יוֹתֵר מְרֻחֶבֶת,

דְּחוּסָה כָּאן עַד אֵשׁ בָּהּ תִּבְעַר וְגַם עַל

פַּכִּים קְטַנִּים הִיא שַׁלְהֶבֶת.

הֲיָדַעְתָּ, אָחִי? נְבִיאִים כָּאן יֵלְכוּ,

שֶׁלִּפְרֹק שַׁלְהַבְתָּם הַמְגֻדֶּשֶׁת –

לְרַחֲבֵי הָאֱנוֹשׁוּת אֶת לִבָּם יִפְתְּחוּ,

וַחֲזוֹנָם עַל תֵּבֵל כְּמוֹ אֶשֶׁד.

טבת תשי"א

---

יַחְיַא

מאת

ישראל אפרת

וְיַחְיַא עֵת הִגִּיעַ לְפִדְיוֹן,

עֵת מִגָּלוּת תֵּימָן הֲלֹם הִגִּיעַ,

וַיְהִי חֶפְצוֹ עֲלוֹת עַל הַר צִיּוֹן

וּבִמְעָרַת דָּוִד זְמִירוֹת הָרִיעַ.

אַךְ שִׁיר אֶחָד שָׁר עַל מַעֲלַת־רֵאשִׁית,

שֵׁנִי – עֲלֵי שְׁנִיָּה, וְעִם כָּל גֹּבַהּ

גָּבַהּ־גָּבַר שִׁירוֹ, זְרוֹעוֹת הוֹשִׁיט,

וְכָל נַפְשׁוֹ הָלְכָה וְהִשְׁתַּלְהָבָה.

בָּתִּים סָבִיב כְּבָר תַּחַת לְרַגְלָיו,

אֶל הַפִּסְגָּה כְּבָר רַק קְפִיצָה בְּעֵרֶךְ;

אַךְ לֹא חָטַף בָּעֲלִיָּה שָׁלָב:

יֵשׁ צֹרֶךְ עוֹד בְּשִׁיר וְאֵשׁ וְדֶרֶךְ.

יֵשׁ קַ"ן פְּרָקִים בְּסֵפֶר תְּהִלִּים,

וְקַ"ן מַעֲלוֹת לְהַר צִיּוֹן סֶלָה;

כָּך תִּהֲלֵם דַּרְכּוֹ עַד שֶׁהִשְׁלִים

בְּשִׁיר מִזְמוֹר אַחֲרוֹן עַל רֹאשׁ הַסֶּלַע.

אָז בִּמְעָרַת דָּוִד, כְּלִיל־פָּז בָּהּ נָם,

עָמַד עָלוּב, כְּבָר כָּל שִׁירָיו הוּשָׁרוּ:

וַתְּהִי דְמָמָה זוֹ רֶנֶן מְרוֹמָם,

כְּלִיל־פָּז נֵעוֹר, כָּל הַכְּתָלִים זָהָרוּ.

כסלו תשי"ג

שער חמישי: (אלגיות – בראשית)

מאת

ישראל אפרת

---

נַעֲשֶׂה אָדָם

מאת

ישראל אפרת

א

רִחֵף אֱלֹהִים בְּחֶשְׁכַת אֵין הַסּוֹף, וְחֵץ־אוֹר

כִּי עֻפְעַף מֵעֵינָיו הִקִּיף הַשְּׁמָמָה הָעוֹגֶמֶת

וְנִדְקַר אֲחוֹרָיו. הִתְעַיֵּף מֵהַבִּיט לִנְצָחִים

בַּאֲחוֹרֵי קָדְקֳדוֹ וְיָצַר עוֹלָמוֹת –

תַּחֲנוֹת לְמַבָּט.

וַיְהִי בֹקֶר שִׁשִּׁי. הִתְכַּנְּסוּ מַלְאָכִים לְקַלֵּס

הַדְרַת אֲדָמָה יְרֻקָּה וּרְאָיֵי נְחָלֶיהָ

וְרַחֲבַת הַחוּגִים לִשְׁמָשׁוֹת כְּמִכְמֹרֶת־עֲנָק

מְשׁוּיָה מִן הַיָּם וְזוֹהֶרֶת בְּזִיו דִּמְעוֹתֶיהָ –

מַנְגִּינָה אֵיתָנָה שֶׁל קַוִּים נְקִיִּים עֲגֻלִּים.

וְאוּלָם הַיּוֹצֵר עוֹד לֹא נָח. תַּחֲנוֹת לְעֵינָיו

כְּבָר הָיוּ, אֲבָל לֹא לְשִׂכְלוֹ הַבּוֹעֵר וְצוֹפֶה

מוֹלָד שֶׁל כּוֹכָב עִם תֹּם אֶלֶף יוֹבְלוֹת וּמֶחֱצָה,

קִרְקוּר צְפַרְדֵּעַ בֵּין נֵצַח שְׁמִינִי לִתְשִׁיעִי,

וְעָרַג עַל מֵרֹאשׁ־לֹא־יֻגַּד, עַל צִלּוֹ שֶׁל עָלוּם.

“נַעֲשֶׂה אָדָם!” – הִרְגִּישׁוּ מְשָׁרְתֵי הָעֶלְיוֹן

חַשְׁרַת הַשּׁוֹאָה הַקְּרוֹבָה וַתִּפְרֹץ מְרִידָה.

גְּדוּד אַחֲרֵי גְדוּד אָז הִתְקִיפוּ כִּסֵּא הַכָּבוֹד,

וַיִּשְׁלַח הַיּוֹצֵר אֶצְבָּעוֹ

וּבְעֶצֶם הַיּוֹם הִתְלַקְּחוּ הַשְּׁחָקִים כִּשְׁקִיעָה.

ב

עָבִים לְבָנִים וַאֲפֹרִים וְאֶחָד שְׁחַרְחַר

שׁוֹטְטוּ בַמָּרוֹם וְעָסְקוּ בְסֻגְיָה חֲמוּרָה

וְהִבִּיטוּ לְמַטָּה, שָׁם אֵצֶל שׁוּחָה טְרִיָּה

עָמַד אֱלֹהִים עַל בִּרְכָּיו, לָשׁ עִסָּה שֶׁל עָפָר.

אפורים.

כָּל כָּךְ הוּא לָהוּט אַחֲרֵי הָאָדָם עַד הַשְׁמֵד

רִבְבוֹת מַלְאָכִים בִּגְלָלוֹ. לָמָּה הוּא כֹה לָהוּט?

לבנים.

יַעֲנִיק לְאָדָם מַתָּנָה שְׁמֵימִית, אֶת הַכֹּחַ

לֵדַע וּלְהָבִין עַד יֶחְכַּם וְיַעֲשֶׂה אֶת הַטּוֹב.

אפורים.

אֶת פְּרִי עֵץ הַדַּעַת יְצַו שֶׁאָדָם לֹא יֹאכֵל.

לבנים.

יִלְמַד הָאָדָם מֵאֵלָיו מַה זֶּה טוֹב וּמָה רָע.

לֹא טוֹב שֶׁיָּבוֹא לִסְעוּדָה עֲרוּכָה וּמְתֻקֶּנֶת.

שחרחר.

בֵּין דַּעַת וּמַעַשׂ נִמְתָּח הַמִּדְבָּר הַנּוֹרָא

מַשְׁרִיץ עַקְרַבִּים וּנְחָשִׁים. שָׁם אֶתְקַע אָהֳלִי,

וּנְחִיל מִפְלָצוֹת אֲשַׁמַּע בִּשְׁרִיקָה עַל פִּתְחִי

עַד אָדָם בְּעַצְמוֹ יֵרָתַע.

בֵּין דַּעַת וּמַעַשׂ אָקִים קִיר עִוֵּר וְחֵרֵשׁ

וְתַרְנְגוֹל זֶה יוֹם וָלַיְלָה יַקִּישׁ בַּמַּקּוֹר

וְהַקִּיר לֹא יִמּוֹט וְהַשַּׁחַר לֹא יַעַל, לֹא יָעַל.

לבנים.

מַה דַּל וְעָלוּב הָאָדָם, מָה רַחֲמִים יְעוֹרֵר!

כֹּה תַשׁ וְעָנֹג, עַד זְבוּב קַל בּוֹ יִתְחַב אֶת שִׁנָּיו

וְרוּחַ עוֹבְרָה תְּשַׁלַּח בְּגֵווֹ צְמַרְמֹרֶת.

וּבְכָל רֶגַע יֵדַע בַּחֲרָדָה שֶׁהַמָּוֶת הוֹלֵךְ

בִּצְעָדִים מְדוּדִים וּמְחִי־חֶרֶשׁ שֶׁל תֹּף לִקְרָאתוֹ.

וַדַּאי,

הוּא יְנַס לְהַשּׁוֹת אֶת סוֹפוֹ בְּאַלְפֵי מִשְׂחָקִים,

בִּבְנִיָּה וַהֲרִיסָה, בְּאַהֲבָה, בְּחָכְמָה, בְּאִוֶּלֶת,

אַךְ עָמֹק בְּנַפְשׁוֹ לֹא יִשְׁכַּח. שָׁם בְּאֹפֶל מֵימֶיהָ

אַחַת חֲרָדָה, וְכָל יָשָׁר שָׁם נִשְׁקָף מְעֻוָּת,

כָּל מוּצָק מִתְרוֹפֵף, כָּל פַּנָּס מִתְפַּתֵּל כִּנְחַשׁ־פָּז

עַד תִּפְאֶרֶת רָפָה מְרַחֶפֶת גַּם עַל הָעִוּוּת.

אֵיךְ נַאֲשִׁים אִם יֶחֱטָא? אֵיךְ יַאֲשִׁים אֱלֹהִים בְּלִי טְעֹם

אַף לְרֶגַע אֶת פַּחַד הַמָּוֶת? אַךְ הַגֵּד, הַקּוֹדֵר,

עַל מָה כֹּה תִשְׂטֹם הָאָדָם עוֹד בְּטֶרֶם נוֹצָר?

שחרחר.

כָּל הַיְקוּם הַמְפֹאָר הַלָּזֶה לֹא יָשָׁר בְּעֵינָי.

הַיּוֹצֵר מְשַׂחֵק רַב מִדַּי בִּכְאֵבֵי הַחַיִּים.

אָחִישׁ אֶת סוֹפָם.

אפורים.

סְבוּכִים כֹּה דַּרְכֵי הַיְצִירָה,

וְחִידַת הַחִידוֹת – מַה דּוֹפֵק בְּתַחְתִּית הַמַּעְיָן?

לִכְאוֹרָה כָּל יוֹצֵר בָּא לִיצֹר מַה מִּמֶּנּוּ וָמַעְלָה,

אַחֶרֶת מַה בֶּצַע? אַךְ מָה אִם יוֹצֵר הוּא עֶלְיוֹן?

אוֹ לִיצֹר מָה אֵינוֹ הוּא עַצְמוֹ אַךְ נִכְסָף הוּא לִהְיוֹת.

הֲנִכְסָף אֱלֹהִים אֶל הַחֵטְא? הַאֻמְנָם בּוֹ עַצְמוֹ

מַשֶּׁהוּ עוֹד שֶׁל תֹּהוּ אָפֵל וְלָכֵן הוּא חוֹתֵר

לִחְיוֹת וְלִשְׂרֹף תּוֹךְ אָדָם מַשֶּׁהוּ זֶה עַד תֹּם,

וְאָדָם נְהַר־אֵשׁ בּוֹ יִטְבֹּל?

שחרחר.

הֲלָכֵן לֹא נָגַע בִּי?

אוֹתִי לֹא כִלָּה עֵת כִּלָּה הַטּוֹבִים שֶׁמָּרָדוּ. –

ג

גָּמַר אֱלֹהִים הַגִּבּוּל וְהַלַּיִשׁ, הִתְחִיל

צוֹבֵט חֲתִיכוֹת עוֹד לַחוֹת וּמַצְלִיף:

גּוּשׁ זֶה לַחֲשָׁקִים אֲפֵלִים וְגוּשׁ זֶה לְשֶׁל אוֹר,

גּוּשׁ זֶה לְסוּסִים פְּרוּעִים, וְהַלָּז לְרִסּוּן;

וְהַכֹּל בְּיָדְךָ, הֱיֵה שִׁיר וּנְגִינָה אוֹ שָׁאוֹן.

גּוּשׁ זֶה לֵב פּוֹשֵׁט וְכוֹוֵץ, הֲתָבִין אֶת פִּשְׁרוֹ?

פְּנִים וְחוּץ, פְּנִים וְחוּץ, עַד הַחוּץ כֻּלּוֹ פְּנִים,

כֻּלּוֹ לֵב.

וְגוּשׁ זֶה לִתְבוּנָה, לְהַבְקִיעַ דְּלָתוֹת מִכָּל צַד

שֶׁל פְּלִיאוֹת וּסְתִימוֹת.

כָּל הַיְקוּם אֵינוֹ אֶלָּא דְלָתוֹת,

הַהֵיכָל הוּא מֵעֵבֶר,

גַּם אַתָּה אֵינְךָ אֶלָּא דְלָתוֹת,

הַמֵּעֵבֶר תָּר שְׁבִיל אֶל מֵעֵבֶר,

וַחֲקַל תַּפּוּחִין קוֹרֵא אֶל חֲקַל תַּפּוּחִין.

הֲתַקְשִׁיב הָרִשְׁרוּשׁ?

וְאוּלָם אַל תַּהֲרֹס!

רַק אַט אַט, בִּמְתִינוּת, בִּמְנוּחָה.

לֹא רַק פְּרִי, גַּם הַזְּרוֹעַ צְרִיכָה לְהַבְשִׁיל עַד תִּקְטֹף.

עִמְקֵי־הֲגִיגִים נִכְנָסִים בֵּין עֵרוּת וְשֵׁנָה,

וְעֵינַיִם חֲצִי־עֲצוּמוֹת הֵן יוֹתֵר פְּקוּחוֹת. –

כֹּה הִצְלִיף גּוּשׁ אֶל גּוּשׁ עַד אָדָם הִשְׂתָּרֵעַ שָׁלֵם.

וַיִּגְחַן וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, וּכְמוֹ מַחַט חַדָּה

הִנְחִית תּוֹךְ נִבְכֵי כָל הַגּוּף עַד מֵעֹצֶם כְּאֵב

קָרַע הַדּוֹמֵם אֶת תָּאָיו וְהַנֶּפֶשׁ נוֹלְדָה,

הַכְּאֵב הָפַךְ נֶפֶשׁ,

וּבִן רֶגַע נֶעְלַם אֱלֹהִים וְיָרַד הַשָּׂטָן.

ד

הִתְקַלַּע הָאָדָם כְּמוֹ רָבַץ תַּחַת כֹּבֶד מַשָּׂא,

אָז נֶאֱנַח וְנִרְגַּע. הִזְדַּקֵּף וּפָקַח אֶת עֵינָיו,

הִבִּיט בָּעוֹמֵד עַל גַּבּוֹ: הַאַתָּה הוּא?

שטן.

לֹא אָנִי.

אֱלֹהִים יְצָרְךָ מִתּוֹךְ זוֹ הַשּׁוּחָה.

אדם.

וְאַיּוֹ?

שטן.

חָזַר לִשְׁחָקָיו. גַּם אֲנִי מִמְּרוֹמִים, אַךְ אֹהַב

אֶת הָאָרֶץ. נִהְיֶה יְדִידִים.

אדם.

לְשֵׁם מָה יְצָרָנִי?

שטן.

לִרְדּוֹת בָּאֲדָמָה זוֹ יָצָר.

אדם.

לְשֵׁם מָה יְצָרָהּ?

שטן.

כֹּה צָעִיר וְשִׂכְלוֹ כְּבָר לֹא נָח. נְמֵרִי הַקָּטָן,

אֵין שׁוּם לְשֵׁם מָה. אֱלֹהִים כְּאִילָן כְּנָהָר.

זֶה נוֹשֵׂא אֶת מֵימָיו, זֶה גוֹמֵל אֶת פִּרְיוֹ, זֶה יוֹצֵר.

הַכֹּל הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, מִסְתּוֹבֵב בְּמַעְגָּל שֶׁל עַצְמוֹ,

שָׁם כֹּחוֹ וּדְרוֹרוֹ.

אדם.

וַאֲנִי מַה כֹּחִי וּדְרוֹרִי?

שטן.

לִחְיוֹת.

אדם.

אֵיךְ חַיִּים

שטן.

רַמַ"ח אֲבָרִים לְךָ, אָדָם,

וְרַמַ"ח עֳנָגִים יֵשׁ בַּיְקוּם. בּוֹא אִתִּי וְאַרְאֶךָּ.

אדם.

אֲבָרַי מִתְעַנְּגִים עוֹד עַל רֶדֶם.

שטן.

וְסוֹדוֹת יֵשׁ בַּיְקוּם.

אַלְפֵי דְלָתוֹת מִכָּל צַד מְצַפּוֹת לְפוֹתֵחַ,

מַפְתֵּחַ שֶׁל דֶּלֶת־מַעֲרָב בְּיַרְכְּתֵי הַמִּזְרָח,

מַפְתֵּחַ שֶׁל רָז צְפוֹנִי בְּיַעֲרוֹת הַדָּרוֹם,

וְחוּג כּוֹכָבִים מַפְתְּחוֹ בִּקְלִפַּת חִלָּזוֹן.

בּוֹא אִתִּי וּנְחַפֵּשׂ אֶת פְּזוּרֵי מַפְתְּחוֹת מַלְכוּתֶךָ.

אדם.

עוֹד דַּלְתוֹת לְבָבִי לֹא פְתוּחוֹת.

שטן.

וְשִׁכָּרוֹן יֵשׁ שֶׁל קְרָב.

נְמֵרִים שֶׁל זָהָב וַאֲרָיוֹת עִם עֵינֵי הָעַנְבָּר

אוֹרְבִים כָּל דַּקָּה לְדַקַּת רִפְיוֹנְךָ וְזִנֵּקוּ.

הֲיָדַעְתָּ שׂוֹא־גִיל שֶׁל אֲחֹז פִּי אוֹיֵב וְשַׁסְּעוֹ?

אדם. מִצִּנּוֹר לְצִנּוֹר מְשָׁכַנִי אֶל עָל וְאֶל עָל,

מֵעָפָר לְאָדָם,

בֵּין דְּפָנוֹת כֹּה צָרִים וְחוֹנְקִים

לִנְקֻדָּה שֶׁזָּרְחָה בַמֶּרְחָק

וְנִגְּנָה כֹּה שְׁחוּזוֹת

עַד הַכְּאֵב כְּמוֹ וָו בִּי נִדְקַר וְהֶחֱזִיק בַּל אֶפֹּל.

מִצִּנּוֹר לְצִנּוֹר, מִתְּעָלָה לִתְעָלָה,

וְעוֹד חַם בְּשָׂרִי מִמַּגַּע כַּף יָדוֹ,

נְשִׁימָתוֹ עוֹד כַּטַּל עַל פָּנַי, וּבְאָזְנִי עוֹד שִׁירוֹ –

לָמָּה פֶּתַע חָמָק? הֶאָפֵס לוֹ אֶל עָל? אֵין יוֹתֵר?

לָמָּה פֶּתַע נִתְּקָה נְגִינָתוֹ, וְהַכֹּל נִתְרוֹקֵן?

הַאֻמְנָם כָּאן הַסַּף וְהַסּוֹף, תַּחֲנָתִי אַחֲרוֹנָה

לְהַשְׁרִיץ כְּתוֹלָע וּלְפַנֵּק רִטְפוּשִׁי בְּחֹם שָׁמֶשׁ?

אֱלֹהִים, אֱלֹהִים!

שטן.

חֲיֵה בִּלְעָדָיו.

אדם.

אֵיךְ אוּכַל?

שטן.

גּוֹרָלְךָ הוּא.

הַבִּיטָה בִּירַק אֲדָמָה, בֶּעָבִים, בָּאַיָּל

שָׁם הוֹלֵךְ עִם קְרָנָיו, בַּטַּוָּס שָׁם פּוֹרֵשׂ זְנַב־צְבָעָיו,

בָּאֲרִי שָׁם נֶעֱמָד וְצוֹפֶה בְּפָנֶיךָ – מַה דְּמִי,

מַה שְּׁתִיקָה עַל פְּנֵיהֶם! עוֹד הַכֹּל מְדֻמְדָּם וּמְחֻבָּר.

גַּם פָּרָה זוֹ גוֹעָה – אֱלֹהִים בָּהּ גוֹעֶה לְשָׁמָיו.

רַק אַתָּה הַמְנֻתָּק מֵהַכֹּל, הַמֻּצָּג מוּל הַכֹּל,

וָלֹא אֵיךְ הָיִיתָ הוֹגֶה?

רַק אַתָּה לְבַדֶּךָ.

וִיגוֹנְךָ וּגְאוֹנְךָ הוּא. הָאָדָם פֵּרוּשׁוֹ לְבַדּוֹ,

לְבַדּוֹ הוּא נִכְנָס, לְבַדּוֹ הוּא צוֹעֵד צְעָדָיו,

לְבַדּוֹ הוּא גוֹוֵעַ, נוֹפֵחַ נַפְשׁוֹ וְיוֹצֵא.

אדם.

אֶגְוַע?

שטן.

כֵּן, אָדָם, וְשׁוּחָה זוֹ עוֹד פַּעַם תְּכֻסֶּה.

אדם. הַשּׁוּחָה?

שטן.

כֵּן, אָדָם, וּמְקוֹמְךָ יְמַלְאוּ אֲחֵרִים.

אֵינְךָ אֶלָּא חֻלְיָה.

אדם.

חֻלְיָה?

שטן.

לַחֻלְיוֹת הַבָּאוֹת,

וּזְמַן כְּמוֹ תַיִל דּוֹקֵר מִשְׁתַּחֵל בַּחֻלְיוֹת.

אדם.

שְׁאֵלוֹת כִּפְצָעִים בִּי פָתַחְתָּ, כְּעֵינַיִם דָּווֹת

עוֹטוֹת כָּל גּוּפִי וְלָעַד לֹא תֵדַעְנָה תְנוּמָה.

הַלְּשֵׁם־מָה שֶׁאֵינֶנּוּ יָעוּף לִרְגָעִים תּוֹךְ רֹאשִׁי,

יִקֹּר וְיִבְרַח. אִם אֵינוֹ – לָמָּה יַרְבֶּה לְבַקְּרֵנִי?

לְשֵׁם מָה אֲנִי מֵת? וּלְשֵׁם מָה וּלְאָן הַחֻלְיוֹת?

הַאִם זְמַן חֲפַרְפַּר אוֹ חָתוּל, בִּי נִכְנָס לְשָׁעָה

וּמְפַלֵּס לוֹ נָתִיב וּמְקַפֵּץ לְאַחֵר וּלְאַחֵר?

מְצֹא מַה יּוּכַל בָּאַחֲרִית אִם לֹא שׁוּב אֶת עַצְמוֹ?

וּמַה קּוֹרֶה לַנָּתִיב שֶׁגָּוַע? כָּאן הַכֹּל כִּמְדֻמֶּה

כֹּה הַרְבֵּה לְחִנָּם, וְהַרְבֵּה כֹּה רוֹמֵז לְכִוּוּן.

וְאוּלַי אֱלֹהִים הוּא הַזְּמַן, וַאֲנִי שֶׁמְּשָׁכַנִי

מִנִּבְכֵי מִנְהָרָה הוֹפֵךְ מִנְהָרָה לְגַבָּיו

וְדֶרֶךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי הוּא סוֹקֵר אֶל אֵי־חוֹף,

וְיֵשׁ לְשֵׁם־מָה בְּחַיַּי, וְאַתָּה מְתַעְתֵּעַ?

אַךְ רַעְיוֹן לוֹ חָתַרְתִּי כָּל כָּךְ כְּבָר אֵחַר לְהַרְהִיב,

אָנֹכִי כְּבָר מַרְגִּישׁ לְחִיצַת אֲדָמָה עַל צְלָעָי.

מִי אַתָּה, מַה שְּׁמֶךָ?

שטן.

קוֹרְאִים לִי שָׂטָן וְגַם רָע;

אַךְ אֲנִי הַמַּגִּישׁ לְאָדָם הַיֵּינוֹת הַמְשַׁכְּרִים

יַשְׁכִּיחוּ זַחֲלוֹ הַתְּמִידִי שֶׁל הַזְּמַן בִּבְשָׂרוֹ,

שֶׁל אֱלֹהִים בְּנַפְשׁוֹ, וְשֶׁל מָוֶת רוֹחֵשׁ מֵאִידָךְ,

וְהַבְּדִידוּת הַגְּמוּרָה.

יָדַעְתִּי יְגוֹן הַתַּחְתִּית בְּהַכָּרַת הָאָדָם

הַטָּעוּן הַשְׁכָּחָה. בּוֹא אִתִּי לְרִשְׁרוּשׁ הַחַיִּים. –

צִפּוֹר לְבָנָה יָצְאָה עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל אָדָם

וְצִיְּצָה רֶגַע קָט וּפָרְחָה וְנֶעֱלָמָה.

הוּא רָקַע בְּרַגְלוֹ וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ עִם שָׂטָן.

כָּל הַיְקוּם נִזְדַּעֲזַע כְּמוֹ צְרִיף יְרִיעוֹת בְּסוּפָה,

וּבִמְרוֹם הַשָּׁמַיִם קוֹל רַן: כִּי טוֹב, טוֹב מְאֹד.

שבט תשי"ב

---

עֵירֻמִּים

מאת

ישראל אפרת

א

תָּקַע הָאָדָם אֶת שִׁנָּיו תּוֹךְ הַפְּרִי,

וַיֵּאוֹרוּ עֵינָיו:

בְּרוֹשִׁים הִתְנַעַנְעוּ מְחֻדָּדִים תַּחַת שַׁחַק,

דּוּכִיפַת עִם כּוֹבַע שֶׁל זָהָב הִתְהַלְּכָה בֵּין צֶאֱלִים,

בַּרְבּוּרִים זְקוּפֵי־גְרוֹנוֹת יָשְׁבוּ בֶהָדָר

עַל בַּרְבּוּרִים הֲפוּכִים תּוֹךְ בְּרֵכָה –

הַכֹּל כְּמוֹ עַד כֹּה, אַךְ עַד כֹּה לֹא יָדַע שֶׁיָּדַע.

וַיֵּדַע הָאָדָם:

מַה זּוֹ דַעַת?

לָדַעַת הַדַּעַת.

רְאִי מִבִּפְנִים

הַמְשַׁקֵּף וּמֵאִיר מַה בִּפְנִים.

וְלָדַעַת הַדַּעַת אֵינוֹ אֶלָּא

לָדַעַת אֶת דַּעַת הַדַּעַת, –

רְאִי מוּל רְאִי,

וּרְאִי מוּל רְאִי שֶׁל רְאִי,

עַד כֻּלָּם הִתְנַפְּצוּ וַיְהִי חשֶׁךְ.

לֹא, הַפְּנִים הוּא תְהוֹם.

אַפְנֶה אֶת עֵינַי כְּלַפֵּי חוּץ.

כָּאן מִישׁוֹר־מִבְטַחִים, כָּאן מֹחִי יְרַקֵּד כְּמוֹ עֵגֶל

עַל כַּר יְרַקְרַק, כָּאן מָקוֹם לְגִלּוּי, לְחִדּוּשׁ,

כָּאן עוֹלָם!

עוֹלָם?

הֲרֵי זוֹהִי מִלָּה חֲדָשָׁה, זֶה עַכְשָׁו בִּי עָלָתָה:

עוֹלָם!

עַגְלוּלִית מַקִּיפָה אֶת הַכֹּל,

וְכוֹלֶלֶת הַכֹּל,

וְנוֹגַהַת.

אֵיךְ בָּאָה לִי זוֹ הַמִּלָּה כֹּה קְטַנָּה וּרְחָבָה?

וַאֲנִי לֹא חָתַרְתִּי אַחֲרֶיהָ, אֲנִי רַק נִשְׁקַפְתִּי.

בְּרוּכָה לִי חַוָּה עַל הַפְּרִי הַיָּקָר לִי נָתָנָה.

עַכְשָׁו מִתְחַוֵּר מַה זּוֹ דַּעַת:

הִיא הוֹלְכָה מַעֲדַנּוֹת בַּקָּמָה

וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ –

הִזָּהֵר, שׁוּב הַתְּהוֹם שֶׁבִּפְנִים!

הִיא הוֹלְכָה בַקָּמָה וְלוֹפְתָה מְלוֹא זְרוֹעָהּ שִׁבֳּלִים

וְצוֹרֶרֶת אוֹתָן בְּטַבַּעַת שֶׁל צְלִיל,

וּפִתְאֹם אֲלֻמּוֹת אֲלֻמּוֹת,

כַּר נִרְחָב עִם דְּרָכִים לְטַיֵּל וּלְהַבִּיט מִסָּבִיב.

אַךְ רְאֵה, מַה סּוֹדִי הָעוֹלָם!

מַה מִמֶּנִּי יַחְבִּיא?

אִילָנוֹת מִתְרַכְּנִים זֶה לָזֶה בִּרְמִיזוֹת אֶל עֶבְרִי,

נָמֵר זְהַבְהַב בִּי נוֹעֵץ מֵרָחוֹק עֵינֵי־אֵשׁ,

סְלָעִים גּוֹהֲרִים וְגוֹנְזִים אוֹצָרוֹת מִתַּחְתָּם,

וְשַׁחַק מַחֲזִיק עַל רֹאשִׁי אִישׁוֹנוֹ הַמְלֻבָּן.

וּשְׁתִיקָה מִסָּבִיב מִסְתַּכְּלָה בִי בְּאֶלֶף עֵינַיִם

לָדַעַת מָה אַעַשׂ, מָה אַעַשׂ. וַאֲנִי?

אֲנִי, חַיָּה רְעֵבָה לְסוֹדוֹת, אֲשַׁחֵר חִישׁ לְטֶרֶף.

כָּל הַיְקוּם כְּאַרְמוֹן עִם מְגֵרוֹת סְגוּרוֹת עַל מַסְגֵּר –

עוֹד קָט וְאֶבְקַע כָּל מְגֵרָה, אֲפוֹצֵץ כָּל מַנְעוּל,

עַד כָּלִיל יִתְרוֹקֵן הָעוֹלָם,

כָּל רָזָיו בְּכַפִּי.

אָז אֶהְיֶה כֵּאלֹהִים.

וְאוּלַי –

יִתָּכֵן שֶׁעָצוּב קְצָת לִהְיוֹת אֱלֹהִים.

וְלָכֵן רָז אֶחָד לִי אַשְׁאִיר,

אֶשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, אַקְרִיב לוֹ עוֹלוֹת וְאֵלָיו אֶתְפַּלֵּל –

תָּמִיד תּוֹךְ טֶוַח יָדִי וְתָמִיד לִי מִנֶּגֶד.

נִרְאֶה. וּבֵינְתַיִם –

הוּא תָקַע שֵׁן יוֹתֵר עֲמֻקָּה תּוֹךְ צִיפַת הַתַּפּוּחַ.

ב

וַיְהִי לֵיל בְּגַן עֵדֶן. רִקְּחוּ הָרוּחוֹת בְּשָׂמִים־רֹאשׁ,

וּבִנְהַר אֲפַרְסְמוֹן הִתְהַלְּכוּ הָעֵצִים עַד בִּרְכַּיִם.

לַהֲקַת מַלְאָכִים שׁוֹטְטוּ בַּמָּרוֹם,

הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם,

וּמֵאוֹר עֵינֵיהֶם הִצְטַנַּח חֲרוּט־אוֹר

עַל אָדָם וְחַוָּה.

מלאכים.

יוֹד־גִּימֶל מִדּוֹת לֵאלֹהִים,

יוֹד־גִּימֶל חֶשְׁבּוֹן אוֹתִיּוֹת אַהֲבָה,

אֶחָד.

בָּרוּךְ שֶׁמָּסַר אֶת סוֹדוֹ לְבָנִים.

שטן.

סוֹד זֶה יוֹדְעִים גַּם כְּפִירֵי אֲרָיוֹת.

מלאכים.

רְאוּ, הֵם קְרֵבִים זֶה לָזֶה,

הוּא – שַׂעֲרוּרִי וְכָבֵד,

וְהִיא – צַחַת־עוֹר עִם עֵינֵי אַיָּלָה.

הוּא לוֹפֵת צַוָּארָהּ כְּמוֹ אָב אֶת בִּתּוֹ,

כְּמוֹ אָב,

חֲרִישִׁי וְעָדִין.

אַךְ נְבָכִים קוֹרְאִים לִנְבָכִים

אֶל נִבְכֵי הֲוָיָה

שָׁם אַחַת הַנְּקֻדָּה הַמְקַפֶּלֶת הַכֹּל,

שָׁם אָדָם וְחַוָּה וְעוֹלָם

מַרְכִּינִים אֶת רֹאשָׁם כְּמוֹ צֹאן אֶל הַשֹּׁקֶת

בִּדְמָמָה וּבְסַמְיוּת וְשׁוֹתִים.

בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן אשֶׁר רַב לְבָנִים.

שטן.

רְאוּ, גֵּו אֶל גֵּו,

בְּקֶצֶב אֶחָד שֶׁל עֲוִית,

כְּרַחַשׁ זְרוֹעוֹת שֶׁרֶץ־מַיִם לָבָן

מִתַּחַת לְשֶׁטַח הַמַּיִם.

הַאִם אֵין זֶה מָחוֹל שֶׁל כְּאֵב יוֹתֵר מִנִּי אשֶׁר?

מלאכים.

אַלְלַי אַלְלַי

לֹא אָרַךְ הַמָּחוֹל.

אֵיפֹה הַמַּעְיָן הֶעָכוּר בְּמִרְעֶה זֶה שִׁמְשִׁי

שֶׁפִּתְאֹם מִתּוֹכוֹ גָּח מַאֲבָק

שֶׁל דְּרִיסָה וּטְרִיפָה וּפְרִימַת כָּל הַגֵּו,

כְּמוֹ לָמוּת וּלְהָמִית?

הֲגַם זֶהוּ שָׁלָב בְּאַהֲבָה אֱנוֹשִׁית

שֶׁאֲנַחְנוּ בְּנֵי שַׁחַק לָעַד לֹא נָבִין,

וְהַכְּאֵב הֶעָנֹג שֶׁל תַּעֲנוּג

עוֹבֵר לַתַּעֲנוּג הַפִּרְאִי שֶׁל כָּאוֹב וְהַכְאֵב,

וְאַהֲבָה וְאֵיבָה רַק פְּקַעַת אַחַת

לָעַד לֹא תֻתַּר?

וְאוּלַי זֶהוּ נְקַם כָּל הָעֶרֶג הָעַז וְהַכֵּמַהּ

עַל מִפְתַּן הַסִּפּוּק?

הֲיוֹדֵעַ אָדָם בְּעַצְמוֹ עַל שׁוּם מָה?

שטן.

יֵשׁ דַּעַת בָּרֹאשׁ – זֶרֶם קָט, אֶגְלֵי טַל,

יֵשׁ דַּעַת אֲבָרִים – מְעַרְבֹּלֶת,

מַה יּוֹדֵעַ הַנַּחַל הַדַּל עַל שׁוּם מָה שֶׁל מְעַרְבֹּלֶת?

מלאכים.

רְאוּ, אֵיךְ עַכְשָׁו,

מְרֻחָץ מִזַּעְפּוֹ וְגַעֲשׁוֹ,

הוּא נָח דֹּם בְּחֵיקָהּ,

וּמַרְגּוֹעַ־אֵין־קֵץ עַל פָּנָיו,

כְּעֻבָּר מְקֻפָּל תּוֹךְ אִמּוֹ

תּוֹךְ הָרֹן הָאָפֵל וְהָרַחַץ

שֶׁל רַהֲטֵי הַדָּמִים.

כָּךְ חוֹזֵר הַגַּלְגַּל וְנִשְׁלָם,

חַיִּים וּגְוִיעָה וְלֵדָה,

בָּרוּךְ הַמְחַדֵּשׁ הָאָדָם.

והשטן

כָּךְ חוֹזֵר הַגַּלְגַּל,

(בשנינה)

וְהָאָב הוּא הַבַּעַל,

הַבַּעַל הוּא בֵן –

הֲיֵדַע הָאָדָם אַחַר כָּךְ?

וְלֵיל עוֹד הָיָה וְאָדָם וְחַוָּה הִתְעוֹרָרוּ,

פָּרְשׁוּ זֶה מוּל זוֹ אֶל כָּתְלֵי הֶחָרוּט הָאוֹרִי,

הִצְטַנַּח מֵעֵינֵי מַלְאָכִים,

וְחָבְקוּ עֶרְיָתָם מִתּוֹךְ חֵטְא נֶעְלָם וּבוּשָׁה.

ג

יֵשׁ עֶרְיָה עֲמֻקָּה מֵעֶרְיָה,

שֶׁגַּם אֶלֶף עֲלֵי תְאֵנָה

הֱיוֹתָהּ לֹא יַכְרִיתוּ –

הָעֶרְיָה שֶׁל הַדַּעַת.

הַבִּיטוּ בְּעוֹף וּבְקוֹף וּבְשׁוֹר פָּר –

הָעוֹלָם וְהַזְּמַן

יַעֲטוּם בְּהִדּוּק

כְּמוֹ בֶגֶד מָתוּחַ.

אַךְ הָאָדָם הַהוֹגֶה,

כְּבָר בְּרֵאשִׁית הֶהָגִיג,

יִתְפַּשֵּׁט אֵת יֶהְגֶּה בוֹ

וְעוֹמֵד מִמּוּלוֹ וְהוֹגֶה בוֹ.

וּכְכֹל אֲשֶׁר דַּעַת תִּגְדַּל,

כֵּן יִגְדַּל הָעוֹלָם,

יִגְדַּל וְיִרְחַק,

עַד נִשְׁאָר הָאָדָם תּוֹךְ לֹא־כְלוּם.

וּפִתְאֹם – עַרְטִילַאי.

מַה גָּז? מַה פֹּרַק?

אֵיךְ הַדַּעַת תֵּדַע מַשֶּׁהוּ

שֶׁפָּרַח עִם בּוֹאָהּ?

אַךְ צִנָּה מְנַשֶּׁבֶת,

וּמְרִירוּת תּוֹךְ הַלֵּב

שֶׁכְּמוֹ כָּל שֶׁצּוֹרֵב הִיא שׂוֹרֶטֶת עַצְמָהּ

וּמַרְבָּה כְאֵבָהּ.

ד

וֵאלֹהִים הִתְהַלֵּךְ בַּגַּן לְרוּחַ הַיּוֹם

וְנִזְכַּר בָּאָדָם: אַיֶּכָּה? מְצָאוֹ תַּחַת עֵץ

וְיָשַׁב עַל יָדוֹ, וְעַל אֹרֶךְ זְקָנוֹ הַלָּבָן

שֶׁנִּשְׁטַח כִּמְסִלָּה טִיְּלוּ דוּכִיפַתִּים שֶׁל זָהָב.

וְאָדָם שָׁפַךְ שִׂיחַ: הָיִיתִי כַּדֹּב שֶׁנֵּעוֹר

תְּקוּף כָּפָן מִשְּׁנַת חֹרֶף. מָצָא יַעְרַת דְּבַשׁ וּלְקָקָהּ

עַד עָרוֹת חִטּוּבֵי כָל תָּאֶיהָ, וְאַחַר וְאַחַר –

יַעְרָה אַחֶרֶת אֵינֶנָּה בְּכָל הַסְּבִיבָה –

וְהוּא נוֹהֵם מֵרָעָב וְזוֹלֵל אֶת כַּפּוֹ עַל דָּמָהּ.

רוֹקַנְתִּי הַיְקוּם מֵרָזָיו, וּרְאֵה זֶה פֶלֶא:

עִם כָּל רָז שֶׁפִּעְנַחְתִּי, אֵיזֶה תָא בְּנַפְשִׁי נִתְרוֹקֵן,

וְעַכְשָׁו נְבוּבָה הִיא כֻלָּהּ כְּאוֹתָהּ יַעְרַת דְּבַשׁ.

“תִּזְכֹּר, אָדָם? אָנֹכִי עֵץ הַדַּעַת אָסַרְתִּי”.

"אִם אָסַרְתָּ, מַדּוּעַ נָטַעְתָּ? מֵאִידָךְ, אִם נָטַעְתָּ,

מַדּוּעַ אָסַרְתָּ? אֶת זֹאת לֹא אָבִין גַּם עַכְשָׁו".

"רָצִיתִי שֶׁפְּרִי עֵץ חַיִּים תֹּאכַל רִאשׁוֹנָה;

וְאַהֲבַת הַחַיִּים עֵת מָלֵאתָ, הָיִיתִי מֵסִיר

טַבְלַת הָאִסּוּר, וְעוֹלָם מָה אַחֵר אָז יָדַעְתָּ,

עִם פְּלָאוֹת וְסוֹדוֹת! כִּי יֵשׁ דַּעַת אַחֶרֶת, אַחֶרֶת,

שֶׁכְּלָל לֹא שִׁעַרְתָּ. אַךְ הָיְתָה שְׁגִיאָה גְדוֹלָה.

וְכָךְ כְּלִסְטִים עִם כַּשִּׁיל וְכֵילַף הִתְנַפַּלְתָּ

עַל מְגֵרוֹת הָעוֹלָם, עַד אֶשְׁאַל: מַה גָּדוֹל מִנִּי מָה

בְּלִבְּךָ הַצָּעִיר: הָרָעָב לִידִיעָה אוֹ לַהֶרֶס?"

"צָדַקְתָּ, אֱלוֹהַּ. שְׁמַע וַאֲסַפֵּר.

יֵשׁ אֶשְׁכַּב בַּלֵּילוֹת וְעֵינַי לְכוֹכְבֵי הַשְּׁחָקִים –

לָמַדְתִּי כְבָר לְצָרְפָם לִתְמוּנוֹת וְצוּרוֹת:

סֻלָּם וּפַטִּישׁ וּמְנוֹרָה,

עִגּוּל וּמְשֻׁלָּשׁ וְקֻבּוּץ,

וְהֵם תְּלוּיִים כֹּה נָמוֹךְ, אַשְׁכּוֹלוֹת בְּסֻכָּה שֶׁל גְּפָנִים,

וְזַלְזַל כּוֹכָבִים מִדַּלְדֵּל בְּרוּחַ קַלָּה

עַד יִגַּע בַּגָּדֵר שֶׁל גַּן עֵדֶן. וַאֲנִי קָם וְנֶאֱחָז

בַּזַּלְזַל הַמְדֻלְדָּל וְעוֹלֶה מִמַּזָּל לְמַזָּל

עַד אַגִּיעַ לִגְבַהּ־הַגְּבָהִים. וּמִתַּחַת רַגְלַי

סוּסֵי שַׁלְהָבוֹת דּוֹהֲרִים כָּל אֶחָד בְּחוּגוֹ,

וַחֲרוּזֵי־כוֹכָבִים – הַמּוֹשְׁכוֹת לְלֹעָם הַפָּעוּר.

וְחוּגִים מִצְטַלְּבִים, וְאֵילָךְ וְאֵילָךְ הַכִּוּוּן –

כָּךְ, אֵין לְכַחֵשׁ: יְצִירָה גַּם שֶׁל סְבַךְ גַּם שֶׁל יֹפִי –

אַךְ מֵעָל, מִסָּבִיב, רַק רֵיקוּת וַחֲשֵׁכָה.

זֶהוּ כָל הַהֶקֵּף.

כָּל פְּרָט לְעַצְמוֹ

עֲמֹק הַחָכְמָה,

אַךְ הַכְּלָל הַכּוֹלֵל אֵין לוֹ שַׁחַר.

כָּל חֻלְיָה וְחֻלְיָה

דְּבֵקָה וּמוּצֶקֶת,

אַךְ הַשַּׁלְשֶׁלֶת כֻּלָּהּ

תְּלוּיָה בְּלֹא־כְלוּם,

בְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ עַל חַלּוֹן שֶׁל לֹא־כְלוּם.

וְכָל הֲמוֹן הַשְּׁאֵלוֹת הָעִקְּשׁוֹת הַחוֹרְשׁוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ

מְנַשְּׁבוֹת וּבָאוֹת מִנִּי שָׁם, מֵהַחוּץ שֶׁל לֹא־כְלוּם.

וּפִתְאֹם יִתְקְפֵנִי רָצוֹן לֶאֱחֹז בַּמּוֹשְׁכוֹת

וּלְנַתְּקָן: יִדַּרְדְּרוּ הַסּוּסִים, יִתְנַפְּצוּ זֶה אֶל זֶה,

וּבְרַעַם אֶחָד שֶׁל אַלְפֵי רְעָמִים וּבְשַׁלְהֶבֶת

הַכֹּל יִכָּרֵת, יִשְׁתַּקֵּט, וְרוּחוֹת הָרְפָאִים

יִרְעוּ בַמִּרְעֶה הַכְּחַלְחַל תַּחַת סַהַר חָרוּךְ! –

מֵאַיִן רָצוֹן זֶה לָמוּת, זִנּוּק זֶה לְהֶרֶס?

אַתָּה רוֹאֶה, אֱלֹהִים? נַעֲשֵׂיתִי אִיּוּם לָעוֹלָם.

אֲנִי פוֹחֵד מֵעַצְמִי, מֵעַצְמִי".

               וֵאלֹהִים נִזְדַּקֵּף

וּמִלַּת “אָרוּר” שֶׁהִפְלִיט לֹא הָיְתָה מְאֵרָה,

כִּי אִם סִקּוּר תּוֹךְ נַפְשׁוֹ הַמְעֻנָּה שֶׁל אָדָם.

וְגַן עֵדֶן נָמוֹג. מִסָּבִיב הִשְׁתַּטַּח יְשִׁימוֹן.

שבט תשי"ג

---

קַיִן

מאת

ישראל אפרת

א

וַאֲדָמָה, שְׁתִי־חֻקָּהּ הוּא מְטַר הַשָּׁמַיִם וָטַל,

הָכְרְחָה לִפְצוֹת־פֶּה לְשִׁקּוּי כֹּה לַמְרוֹת־כָּל־טִבְעָהּ

עַד מֵעֶיהָ הוּדְקוּ כְּמוֹ בִצְבַת וַתִּבְקַע שַׁאֲגָתָהּ,

וְרֵיחָהּ הַנָּעִים נִתְמָרֵר וְנִתְלָה כְסַגְרִיר.

וִירַקְרַק דְּשָׁאֶיהָ לָקָה.

               וְנָקְפוּ הַשָּׁנִים,

וְסַגְרִיר עַגְמוּמִי זֶה עִרְפֵּל אֶת עֵינֵי בְנֵי אָדָם

וְחָדַר תּוֹךְ נַפְשָׁם עַד מִחוּץ וּמִבַּיִת הַתֹּהוּ.

דִּבְּרוּ עַל פִּרְיוֹן אֲדָמָה שֶׁעוֹד קָט וְנִכְרַת,

עַל סוּפוֹת מִתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת, עַל אוֹיְבִים בַּמֶּרְחָק,

עַל זְאֵבִים שֶׁמֵּעֵבֶר לְהַר אוֹ עַל סַף הַמָּחָר –

פְּחָדִים עֲמוּמִים, אַךְ זָקָן שְׁחַרְחַר יֵשׁ פִּתְאֹם

נֶהְפַּךְ לְשֵׂיבָה. וַיֵּלְכוּ עַד בּוֹאָם אֶרֶץ נוֹד,

שָׁם דָּפְקוּ עַל נִקְרָה שֶׁל גִּבְעָה כַּעֲרֵמַת קַרְקָפוֹת:

אַתָּה הַגִּבּוֹר הַמְהֻלָּל, הֶעָשׂוּי לִבְלִי חַת,

בְּנֵה לָנוּ עִיר, עִיר בַּרְזֶל וּמֻקֶּפֶת חוֹמָה,

קַח הַכֹּל, קַח הַכֹּל, אַךְ יְהֵא בִטָּחוֹן בַּחַיִּים.

וַיְהִי קַיִן בּוֹנֶה עִיר. וּבְאַחַד הַתָּאִים

עָמַד אִישׁ הַבַּדִּים וְשָׁלָה מִתּוֹךְ מֹחַ נִפְתָּח

שֶׁל אִישׁ מְמֻתָּח עַל שֻׁלְחַן עֲדִינֵי־עֲצַבָּיו:

הָאֶחָד – גַּעְגּוּעִים וְאַהֲבָה, הֵם רָקָב לָאָדָם;

הַשֵּׁנִי – מַחֲשָׁבָה, הִיא חֻמְצָה הָאוֹכֶלֶת בַּרְזֶל;

וּשְׁלִישִׁי – רֹאשׁ אֲבוֹת הַנְּזִיקִין,

תּוֹלָע דַּק וְאָרֹךְ מִקָּדְקֹד עַד בְּהוֹנוֹת הָרַגְלַיִם,

לוֹ יִרְמֹז הָאָדָם עֵת יוֹרֶה בְּאֶצְבַּע אֶל חָזֵהוּ.

אָז יִקַּח לוֹ מַפּוּחַ קָטָן וּמִן הַצַּד יַצְמִידֶנּוּ,

וִינַפַּח זְרוֹעוֹתָיו וְשׁוֹקָיו וְרֹאשׁוֹ – וְנִגְמָר.

הָעֲנָק הַמְנֻפָּח מִשְׁתַּחֲוֶה וְדוֹרֵךְ אֶל הַפֶּתַח,

וְאַחֵר בִּמְקוֹמוֹ.

               וְקַיִן – עֵין אִישׁ לֹא תִרְאֶנּוּ.

אַךְ יֵשׁ הַמְסַפְּרִים מִנִּי פֶה אֱלֵי אֹזֶן: עִתִּים

הוּא יוֹצֵא מֵהָעִיר לַשָּׂדֶה וּמְיַלֵּל כְּחַיָּה.

ב

וְלֶמֶךְ יָשַׁב לְבַדּוֹ נֶעֱקָד לִמְקוֹמוֹ,

יָשַׁב כְּמוֹ כָּל הָעִוְרִים מִפָּנָיו וְלִפְנִים,

וְרוּחוֹ שֶׁל הֶבֶל נִכְנַס: הִגִּיעָה הַשָּׁעָה!

למך.

הִגִּיעָה? לְמָה?

הבל.

לִנְקָמָה. אַתָּה דוֹר שְׁבִיעִי.

למך.

מִתְקַלֵּס אַתָּה בִּי? בַּמֶּה? בְּעֵינַי הַסּוּמוֹת?

בְּיָדַי הַזְּקוּקוֹת לְגַשֵּׁשׁ? אֵיךְ אוּכַל וְאַבְקִיעַ

קִירוֹת כֹּה כְבֵדִים? מִי יַנְחֵנִי אֵלָיו?

הבל.

רְצוֹנֶךָ.

הַנַּח. אֵין אֲנִי הַיָּחִיד. וְחוֹבַת הַנָּקָם –

למך.

עַל אֶחָד מִשֶּׁלָּךְ.

מִשֶּׁלִּי?

הבל.

אָכֵן שָׁכַחְתִּי.

למך.

הָיִיתִי צָעִיר. לֹא טָעַמְתִּי עוֹד טַעַם חַיִּים.

הבל.

כְּאִלּוּ לִכְלוּם לֹא נוֹצַרְתִּי אֶלָּא לֵהָרֵג,

לִהְיוֹת הַצַּוָּאר הַתָּמִים שֶׁאָחִי יִשְׁחָטֶנּוּ.

אַךְ לוּ גַם צַקְתִּי אוֹנִי תּוֹךְ דּוֹרוֹת, הַנְּקָמָה הִיא שֶׁלָּךְ.

כִּי הַכְּאֵב הַצּוֹרֵב בְּיוֹתֵר אַל תְּבַקֵּשׁ בְּלֵב נֶכְדּוֹ

שֶׁל הֹרַג כִּי אִם שֶׁל הוֹרֵג.

עָשִׂיתִי כְּכֹל

למך.

שֶׁיָּכֹלְתִּי. זָרַעְתִּי זְרִיעוֹת אֲחֵרוֹת בְּבֵיתִי.

וְאִם יָמִים גְּדֵלִים מִזְּרִיעוֹת, יֵשׁ לִסְבֹּל עַד יָבוֹאוּ.

יָבָל עוֹדוֹ יֶלֶד, דִּבַּרְתִּי אֵלָיו עַל חֶמְדַּת

חַיֵּי הָרוֹעִים, עַל אַהֲבַת הַמֶּרְחָב הַחָפְשִׁי,

עַל הִלּוּךְ אַחֲרֵי צֹאן עַל פְּנֵי גֶבַע וָגַיְא לְלֹא דַאַג.

הָיִיתָ רוֹעֶה וַתַּרְגֵּשׁ הַחֵרוּת וְהָרַחַב.

וְיוּבַל הֵבֵאתִי בְסוֹד מַעֲמַקָּיו שֶׁל נִגּוּן.

וְעִם לֵיל עֵת מְלוֹא־לֵב חֲשֵׁכָה יֵשׁ נֵרֵד לְמַרְתֵּף,

אָנֹכִי וּבָנַי וְעָדָה וְצִלָּה – הֵן יָדַעְתָּ,

הַנְּגִינָה אֲסוּרָה בְּמַלְכוּת הַבַּרְזֶל שֶׁל אָחִיךָ –

וְיוּבַל לְיַד נֵר אָז תּוֹפֵשׂ הַכִּנּוֹר אוֹ עוּגָב,

וּדְמָעוֹת מְזַנְּקוֹת לְעֵינֵינוּ, וְהַלֵּב מִטַּהֵר

וְנִמְלָא שׁוּב אֵמוּן וְתוֹחֶלֶת. רַק אֶחָד, הַצָּעִיר,

מִתְאַבֵּק בְּעִקְבוֹת זְקֵנוֹ וְחַיָּיו הֵם כְּלֵי מָוֶת.

תּוּבַל קְרָאתִיו וְאוּלָם הוּא צֵרַף לוֹ שֵׁם קַיִן.

מָה אוּכַל עוֹד עֲשׂוֹת?

כָּךְ, שׁוֹמְעִים נְגִינָה, וּבְמַרְתֵּף,

הבל

וְהַלֵּב יִטַּהֵר וְיוּקַל. וּמִמַּעַל בַּחוּץ

יַךְ הַתֹּף עֲמוּמוֹת, וַאֲנָשִׁים מִשְׁתַּחֲוִים עַל פְּנֵיהֶם,

וְהָרוֹצֵחַ צוֹעֵד עַל רֹאשָׁם כִּבְגִנַּת הָאֱגוֹז.

צֵא גַם אַתָּה, עִוֵּר, הִתְפַּצַּח עִם אַחֶיךָ יַחְדָּו.

לֹא כִי, לְבָבְךָ מְטֹהָר, מְלֵא אֵמוּן וְתוֹחֶלֶת.

חֲבָל שֶׁאָזְנוֹ שֶׁל הַצַּר לֹא תַחְדֹּר גַּם מַרְתֵּף

לְהַצְמִית כָּל נִגּוּן וְכָל שִׁיר וְלִסְתֹּם כָּל מוֹצָא

לְלֵב מִסִּבְלוֹ, וְתָסַס וְגָאָה הַמַּכְאוֹב

עַד יִפְרֹץ אוֹ לִנְקֹם אוֹ לָמוּת.

מִי יַנְחֵנִי אֵלָיו?

למך.

וְהוּא כֹה חָזָק.

חָזָק? כָּל חָזְקוֹ אֵינוֹ אֶלָּא

הבל.

צְמִיחָה חוֹלָנִית עֲלֵי פֶצַע.

כְּלוּם אֵין קַיִן אַחֵר

למך.

שֶׁיָּקוּם אַחֲרֵי זֶה? וְאוּלַי גַּם יוֹצֵא יְרֵכִי

שֶׁלָּמַד מִדְּרָכָיו וְיוֹסִיף קֵינִיּוּת מִשֶּׁלּוֹ?

אָז רִצְחִי לְחִנָּם, רַק גֵּאַלְתִּי יָדִי, לֹא יוֹתֵר.

וְהַגִּידָה, שָׁנִים עַל שָׁנִים נְטַפַּח בְּחִילָה

לְאָדָם שֶׁעָשָׂה תוֹעֵבָה. וּמֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת?

לָשִׁית עַל גַּבָּהּ תּוֹעֵבָה שֶׁתְּכַסֶּה וּתְכַפֵּר.

אָז יָבוֹא אִישׁ אַחֵר לְכַפֵּר תּוֹעֵבָה זוֹ שֶׁלָּנוּ,

אָז אַחֵר וְאַחֵר עַד כְּלוֹנָס שֶׁל חַלּוֹת רְצִיחָה

יְדַגְדֵּג הַשְּׁחָקִים. וְאֵי סוֹף? הַנָּקָם יַחֲזֹר

וְיִמְחַץ הָאֶתְמוֹל שֶׁל מָחָר, יָעוּף הָלְאָה וְשָׁב

וְיִמְחַץ הָאֶתְמוֹל שֶׁל מָחֳרָתַיִם. כָּךְ יִרְקֹד בְּרָב־חֵן

עַד יִפְגַּע בְּאֶתְמוֹל אוֹ מָחָר כֹּה עָשׂוּי זְכוּכִית

שֶׁבְּכוֹכְבֵי נִפּוּצָהּ כָּל הַיְקוּם יִיָּרֶה וְיִתֹּם.

וְהַגֵד, הֲרַק קַיִן אָשֵׁם? כָּל הָעָם הֻכָּה פַחַד

וַיְהִי כֻלּוֹ חַלְחָלָה, וּבָא הוּא, גּוֹאֲלָם הָאָפֵל.

הַאֵין צֹרֶךְ־רֵאשִׁית לְרַפֵּא אֶת הָעָם וְכַאֲשֶׁר

יֵרָפֵא – יִזְדַּקֵּף, וְנָפַל הָרוֹכֵב מֵאֵלָיו?

הבל.

דִּחוּיִים, דִּחוּיִים! רְטִיָּה מְשׁוּחָה שֶׁמֶן זַיִת

עַל מַכָּה שֶׁל אֵין־מַעַשׂ. לֹא הָעָם רַק אַתָּה הַחוֹלֶה.

הַחַלְחָלָה בְּבִרְכֶּיךָ. מַה צַּר שֶׁטּוֹבֵי הָעֵדָה

הָרוֹאִים נְכֹחָה בֵּהָפֵךְ אֲנָשִׁים לְרִמָּה,

וְזוֹכְרִים מָה אָבַד וְדַוָּי עֲלֵיהֶם לְבָבָם,

מְרֻתָּקִים לִמְקוֹמָם. וְתַחַת לַחֲשֹׁב מַה לַּעֲשׂוֹת

רוֹקְמִים הֵם קוּרֵי עַכָּבִישׁ מִצִּבְעֵי כָל הַקֶּשֶׁת

לְכַסּוֹת מַעְיָנָם הֶחָרֵב בְּמַצָּע שֶׁל תִּפְאֶרֶת!

קוּם, לֶמֶךְ, עַכְשָׁו הַשָּׁעָה. הֲתִשְׁמַע? מַה תִּשְׁמַע?

למך.

לֹא כְלוּם.

הבל.

חַדֶּד־נָא אֶת אָזְנֶיךָ יוֹתֵר. מַה תִּשְׁמַע?

למך.

קוֹל דַּק. רוּחַ יֵבְךְּ בֵּין עֵצִים. יְלָלָה שֶׁל זְאֵב.

הבל.

עַכְשָׁו הַשָּׁעָה. הִתְחַזֵּק.

רוחו של הבל נעלם. עיניו של למך תועות בחלל. היללה הדקה עוד נמשכת. ופתאום יתעורר כמו משנת למך.

תּוּבַל! תּוּבַל קַיִן!

ג

וְלֶמֶךְ מוּבָל בְּיַד בְּנוֹ, אַךְ מוֹבִיל מוֹבִילֵהוּ

בְּעִוְרוֹנוֹ הַבּוֹהֶה בֶּחָלָל, בָּא לְפֶרֶא־שָׂדֶה.

למך.

רֵיחַ דָּם בִּנְחִירַי. הַאִם אֵי־בָזֶה דָּם?

תובל קין.

לֹא, אֵין דָּם.

למך.

הַגֵּד, מַה מַּרְאֵה הַשָּׂדֶה?

תובל קין.

כְּמוֹ קְלָלָה פֹּה נָפָלָה.

סְלָעִים זוֹעֲפִים מִזְדַּקְּרִים לְכָל צַד, וְאֵין אוֹת

שֶׁל צְמִיחָה יְרֻקָּה. וְעֵצִים מְעֻקָּמִים וּסְבוּכִים

זֶה לָזֶה מַצְבִּיעִים בְּאֶצְבָּעוֹת מְקֻטָּעוֹת וּשְׁחֹרוֹת

כְּמוֹ רִקּוּד שֶׁל שֵׁדִים פֹּה קָפָא תּוֹךְ צְחוֹקָם הַפָּרוּעַ.

אַךְ עוֹרְבִים עַל כָּל בַּד. אַבָּא, יְרֵה וּתְהֵא לָנוּ

סְעוּדַת בְּשַׂר עוֹרֵב.

למך.

לֹא לָזֶה בָּאנוּ הֵנָּה, בְּנִי.

אֵיךְ כֻּלְּךָ מְמֻתָּח וּמְפֹעָם לַהֲרֵגָה כָּל שֶׁהִיא!

תובל קין.

אָהַבְתִּי לִרְאוֹת אֵיךְ הַחֵץ הַמְעוֹפֵף בִּשְׁרִיקָה

מִתְנַשֵּׁךְ בְּפִרְכּוּס תּוֹךְ בְּשַׂר חַי, וּבַעֲוִית שֶׁל הַזֶּבַח.

למך.

נְחַכֶּה עַד לְזֶבַח יוֹתֵר מְמֻחֶה. הֲתִשְׁמַע?

תובל קין.

שׁוּם דָּבָר.

למך.

גַּם עַכְשָׁו?

תובל קין.

כֵּן, יְלֵל שֶׁל חַיָּה.

למך.

תִּרְאֶנָּה?

תובל קין.

עוֹד לֹא. אַךְ הַיְלֵל לֹא יִדְמֶה לְשׁוּם קוֹל

שֶׁל חַיָּה.

למך.

הַהִכַּרְתָּ כְּבָר כָּל הַחַיּוֹת עַל הָאָרֶץ?

תובל קין.

אֲנִי רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ מֵרָחוֹק. יְרֵה, אַבָּא, יָשָׁר!

למך.

אֲחַכֶּה עַד יִקְרַב קְצָת יוֹתֵר. תֵּן לִי, בְּנִי, אֶת יָדֶךָ.

תובל קין.

לָמָּה, אַבָּא, פִּתְאֹם? הוּא יַעֲבֹר, הוּא יַעֲבֹר.

למך.

רַק לְרֶגַע.

נִזְכַּרְתִּי בִּימֵי יַלְדוּתְךָ – הֲגִיגָיו שֶׁל עִוֵּר

עוֹלִים כֹּה בְּלִי קֶשֶׁר נִרְאֶה מִמְּצוּלָה בָּהּ יִחְיֶה –

עֵת יָדְךָ הַקְּטַנָּה נִבְלְעָה תוֹךְ כַּפִּי עַד שַׁלַּח

עֲדָנִים בְּכָל גֵּוִי. בּוֹא אֵלַי, אֲחוּשֶׁנָּה עוֹד פַּעַם, –

תובל קין.

יְרֵה!

למך.

וְלָנֶצַח אֶסְגֹּר אֶת כַּפִּי עֲלֵי רֶטֶט

זֶה חַם.

תובל קין.

הוּא עוֹבֵר!

(למך יורה)

קָלַעְתָּ. נָפַל מְלוֹא כָבְדּוֹ,

אָרוּצָה אֵלָיו וְאֶרְאֶה.

למך.

רוּץ מַהֵר, רוּץ מַהֵר.

(שוב יורה)

עַכְשָׁו – שְׁתֵּי רְצִיחוֹת חֵלֶף רֶצַח אֶחָד.

כָּךְ מְחִיר הָאָדָם מִתְמַעֵט. אַךְ תְּהֵא הֲפוּגָה,

וְיוּבַל יְנַגֵּן, וְיָבָל יְהַלֵּךְ אַחֲרֵי צֹאן,

וְנָשַׁם הָעוֹלָם לִרְוָחָה. קָרְבָּנוֹת מַה קְּרוֹבִים

תּוֹבְעָה מֵאִתָּנוּ מִלָּה עָרִיצָה זוֹ, עוֹלָם!

אֵלְכָה־נָא לְצִלָּה וְעָדָה וְאָשִׁיר שִׁיר עָגוּם

עַל יֶלֶד וְאִישׁ, עַל עִוֵּר וּשְׁגָגָה וְאָסוֹן;

וְאוּלָם אֲמִתִּי תֵּבְךְּ תָּמִיד בִּלְבָבִי לְלֹא קוֹל.

(הוא הולך. רוחו של הבל מופיע ליד גופו של קין)

הבל.

עַכְשָׁו שִׁקְטוּ דָּמַי, וְלִבְאֵר מַעֲמַקִּים

מְקוֹם חַיָּיו וּמַעֲשָׂיו שֶׁל אָדָם צוֹלְלִים הִשְׁתַּקָּעוּ,

רְאֵה, אֵיךְ פָּנָיו מְנוּחָה, אֵיךְ יִשְׁכַּב מְרֻגָּע

מִכֹּל הִסְעִירוֹ כְּמוֹ יוֹדֵנוּ עַל מַה שֶּׁעָשִׂינוּ.

נָקִי מִפְּשָׁעָיו גּוּף הַמֵּת, מִיתָתוֹ הִפְשִׁיטָתַם.

הָיִינוּ אַחִים. וְאִם רָצַחְתָּ, אֵין זֹאת כִּי אִם חִלְחֵל

גַּם תּוֹכִי רָסִיס רַע, וְצָרִיךְ גַּם מִצְחִי לַעֲדוֹת

אֶת הָאוֹת הַצּוֹרֵב שֶׁעָלֶיךָ. נוּחָה שָׁלוֹם.

(הוא נוטל את האות מעל מצחו של קין ושם אותו על מצחו שלו, ואט אט הוא מתנדף ונעלם)

---

וַאֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ

מאת

ישראל אפרת

תמונה אחת

מחוץ לביתו של נח. נח יושב על הדשא, ונעמה אשתו עומדת ליד הפתח. שעת צהרים

נח.

סוֹבַבְתִּי מֵעִיר אֱלֵי עִיר וּמֵרְחוֹב אֶל רְחוֹב,

וְאֶחָד נִגּוּנִי הַנּוּגֶה: שׁוּבָה אָדָם,

טֶרֶם רֶדֶת הַקֵּץ הַנּוֹרָא,

טֶרֶם כָּל הַבָּשָׂר יִמָּחֶה,

טֶרֶם זֹהַר הַיְקוּם יְדֹעַךְ!

שׁוּבָה אָדָם

לִשְׁקֵטוּת, לַחֲרִישׁוּת, לְטָהֳרָה!

לַשָּׁוְא.

רַק לַעַג קִדֵּם אֶת פָּנַי, וּפְעָמִים גַּם חָצָץ.

נעמה.

סוֹבַבְתָּ בְּכָל הֶעָרִים?

נח.

עַד תְּחִלַּת הַגְּבָעוֹת,

מְעוֹנוֹת בְּנֵי קַיִן.

נעמה.

לָמָּה רַק עַד שָׁם?

נח.

אִם בְּנֵי שֵׁת

קִדְּמוּנִי בְּלַעַג, מַה בֶּצַע לֵלֵךְ לִבְנֵי קַיִן?

נעמה.

גַּם אֲנִי מִבְּנוֹת קַיִן.

נח.

כַּצִּיץ הַמַּפְלִיא הַצִּיָּה.

נעמה.

אֶזְכֹּר אֵיךְ הוּבַלְתִּי בְּיָדוֹ הַסּוּמָה שֶׁל אָבִי

מִן הָהָר לַבִּקְעָה, וְהָלוֹךְ וְגַשֵּׁשׁ וְשָׁאוֹל

עַד בָּאנוּ הֲלֹם.

נח.

וְאָבִי סָח: נִקְרָא אֶל הַנַּעַר,

וַאֲנִי אַךְ רָאִיתִי פָנַיִךְ, לִבִּי הִתְפָּעֵם.

מִנִּי אָז עוֹד גָּדְלָה קוֹמָתֵךְ, נִתְלַבְלַבְתְּ כִּשְׁקֵדָה

עַד רַבַּת לָךְ דָּאַגְתִּי בַדֶּרֶךְ מִבְּנֵי אֱלֹהִים

הַשָּׁטִים וְלוֹקְחִים מִכָּל בְּנוֹת הָאָדָם שֶׁיִּבְחָרוּ.

הֲלֹא כִי נִזְהַרְתְּ, נַעֲמָה?

נעמה.

נִזְהַרְתִּי, אֲדוֹנִי.

נח.

בִּזְכוּתֵךְ יֵשׁ אָדָם אֲסָפַנִי הַבַּיְתָה לָלוּן

אוֹ הִשְׁקַנִי חָלָב, כְּמוֹ הֵפַקְתְּ אֶת נַפְשֵׁךְ לְכָל דַּל

שֶׁדָּפַק עַל דַּלְתֵּךְ אוֹ נֶחְבָּא עִם בָּשְׁתּוֹ וּרְעָבוֹ,

טֶרֶם בְּנֵי אֱלֹהִים הֵבִיאוּ זֶה שֶׁפַע אָרוּר.

נעמה.

הֲיֹאבֶה אֲדוֹנִי שֶׁנָּשׁוּב לְעָמָל לְלֹא שׂבַע?

נח.

בִּתְקוּפַת הֶעָמָל הָעֹנִי גָּדַל, אַךְ הָיִינוּ

צְמוּדִים לַחַיִּים. וּנְשָׁמָה וַאֲדָמָה וּמְרוֹמִים,

וְהַיּוֹם הַסּוֹבֵל וְהַטּוֹב הַמְיֻחָל שֶׁל מָחָר –

הַכֹּל צְרוֹר אֶחָד שֶׁבְּתוֹכוֹ חֶרֶשׁ נָח הַמַּחְסוֹר

וְקִשֵּׁר קִשּׁוּרִים. אַךְ הַשֶּׁפַע מַה הוּא?

מִלּוּי הַצְּרָכִים, וְסַכִּין מִתְהַלֵּךְ וּמְנַתֵּק.

הַבָּר בָּאָסָם, וְרֵיקִים וְנוּגִים הַשָּׂדוֹת.

סוֹבַבְתִּי מֵעִיר אֱלֵי עִיר, נַעֲמָה, וְרָאִיתִי

יוֹצֵאת הָרֵיקוּת בְּאַרְנָק מְצַלְצֵל: אֵי מִלּוּי?

דַּרְכְּמוֹנִים בִּשְׁבִיל קֹרֶט מִלּוּי.

אַךְ לַשָּׁוְא,

מִלּוּי יֵשׁ לְצֹרֶךְ, אוּלָם לָרֵיקוּת – רַק גֵּרוּי,

גֵּרוּי הַדְּפָנוֹת,

אָז גֵּרוּי לַגֵּרוּי, עַד מְאוּם לֹא יוֹעִיל.

הָעֵינַיִם חוֹמְדוֹת, וְהַיָּד מְלַטֶּפֶת בְּרֹךְ,

אַךְ הַלֵּב מְיַלֵּל.

נעמה.

וּבְכֵן אוֹ הַגֵּו אוֹ הַלֵּב,

וּבְאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם הָאָדָם לְעוֹלָם יִרְעַב;

וְאַיֵּה הַמּוֹצָא, אֲדוֹנִי?

נח.

מַבּוּל.

וְאַחַר, מְרֻחַץ הָעֵינַיִם, אוּלַי עוֹד יִרְאֶה

הָאָדָם אֶת דַּרְכּוֹ וּשְׁלוֹמוֹ.

נעמה.

וּמַבּוּל בּוֹא יָבוֹא?

נח.

נְאוּם אֱלֹהִים.

נעמה.

וְכָל חַי יִסָּפֶה?

נח.

זוּלָתֵנוּ.

נעמה. (אחרי שתיקה).

וּלְהַכְעִיס הַיָּמִים כֹּה יָפִים כְּמוֹ אָבִיב לְלֹא סוֹף,

הָאֲוִיר – מֶשִׁי זַךְ, הַלֵּילוֹת – הִתְלַחֲשׁוּת כּוֹכָבִים,

וְהָאֲדָמָה כֹּה טוֹבָה וִירֻקָּה, כְּמוֹ שׁוֹפֵךְ הָעוֹלָם

גִּגִּיּוֹת גִּגִּיּוֹת כָּל שְׁיָרֵי תִפְאַרְתּוֹ טֶרֶם גְּוֹעַ.

נח.

מִי זֶה בָא שָׁם בַּדֶּרֶךְ? הַאִם לֹא אֶחָד הוּא מֵהֶם?

(שמחזאי מתקרב, צועד בגאון, כולו לבנים ועיניו כשמשות. נח קם ונופל על פניו)

שמחזאי.

לְמִי תִשְׁתַּחֲוֶה כָּכָה, נֹחַ?

נח.

לְמַלְאָךְ מֵאֶתְמוֹל.

שמחזאי.

וְהַיּוֹם?

נח.

הָפַךְ שֵׁד. בְּשֶׁל מָה תְּזַכֵּנִי בִכְבוֹד

בִּקּוּרֶךָ?

שמחזאי.

עָבַרְתִּי עַל יַד מְעוֹנְךָ וָאֹמַר

אֶרְאֶה אֶת שְׁלוֹמְךָ וְגַם שְׁלוֹם הַחוֹסָה בְצִלֶּךָ.

וּמַדּוּעַ פָּנַי תְּקַדֵּם בְּרָגְזָה מְנַשֶּׁכֶת?

(מתהרהר)

מִמְּרוֹמִים טְהוֹרִים רָאִינוּ עֱנוּת בְּנֵי אָדָם,

חוֹרְשִׁים בְּצִפֹּרֶן וְשֵׁן, נֶאֱבָקִים עִם דַּרְדַּר,

וּבְבֶטֶן רֵיקָה יִצְנְחוּ עֲיֵפִים עַל עַרְשָׂם,

וַנֵּרֶד אָנֹכִי וַחֲבֵרַי וּנְּלַמְּדֵם אֵיךְ לִרְתֹּם

שְׁוָרִים וּפָרוֹת, אֵיךְ לִיצֹר מַחֲרֵשָׁה וְקַרְדֹּם.

גַּם אוֹתְךָ הֵן הוֹרֵיתִי עַד הָיִיתָ מַדְרִיךְ לַאֲחֵרִים,

וְנֹחַ נִקְרֵאתָ, וְ“זֶה יְנַחֲמֵנוּ”, אָמְרוּ,

“מֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ”. גַּם לִמַּדְנוּ אֶתְכֶם לִבְנוֹת־בַּיִת,

גַּם לַחְפֹּר וּלְגַלּוֹת גִּיד זָהָב וְלַהֲפֹךְ עֲפָרוֹ

לַעֲגִילִים וּצְמִידִים, תַּכְשִׁיטִים לַמַּלְבּוּשׁ וְלַכֹּתֶל,

וּלְצַפּוֹת בַּרְזִלָּם שֶׁל חַיִּים בְּעִדּוּן וּבְתִפְאֶרֶת.

וְלָמָּה זֶּה שֵׁד תִּקְרָאֵנִי?

נח.

מָה רַב הַשִּׁלּוּם

שִׁלַּמְנוּ כָּל פַּעַם בִּמְחִיר עִדּוּנִים וְתִפְאֶרֶת!

חֲזֹר לְשָׁמֶיךָ, מַלְאָךְ, עִם כָּל שְׁלַל מַתְּנוֹתֶיךָ.

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁיָּפְיָם יְכַלְכֵּל כָּל חַיֵּינוּ בַּחֲלוֹם,

וּבְהָקִיץ עֵת יִפְּלוּ עַל כַּף־יָד הֵם הוֹפְכִים לְסִיּוּט.

מַה נָּתַתָּ מַתָּן שֶׁיַּתְמִיד שְׁתֵּי שָׁעוֹת רְצוּפוֹת,

אוֹ יִכְבּשׁ כָּל־כֻּלּוֹ שֶׁל אָדָם אַף לְרֶגַע אֶחָד?

הַבִּיטָה בַּשּׂבַע, הַאֵינֶנּוּ רָעֵב?

בַּתַּעֲנוּג, הַאֵינֶנּוּ אֻמְלָל?

לֹא תָבִין, לֹא תִרְאֶה? וּמַדּוּעַ פִּתְאֹם הַקְּרָבוֹת

בֵּין בְּנֵי שֵׁת וּבְנֵי קַיִן, וְזוֹרְמִים צְעִירִים כִּבְשָׂשׂוֹן

לִשְׁפֹּךְ אֶת דָּמָם? הֲיֵלְכוּ מֵרֹב עֹנֶג לַטֶּבַח?

שמחזאי.

הָאָדָם עוֹד צָעִיר, וְעָלָיו עוֹד לָלֶכֶת הַרְבֵּה.

אַךְ הֶרְאֵינוּ הַשְּׁבִיל.

נח.

לְמַבּוּל.

שמחזאי. (מראה באצבע אל על)

הַאֻמְנָם תַּאֲמִין

שֶׁהַשָּׁמַיִם הָהֵם יִתְבַּקָּעוּ?

נח.

רְאֵה, מֶה עָשִׂיתָ?

אַךְ הֵנַפְתָּ אֶצְבַּע, וּשְׁחָקִים הִתְקַדָּרוּ. זֶה זְמַן רַב

אַף נוֹצָה שֶׁל עָנָן לֹא הוֹפִיעָה. וּפִתְאֹם – הַאִם זֶהוּ?

וּמְהַבְהֵב אוֹר כָּתֹם כְּמוֹ מַבְלִיחַ בְּדַל־נֵר בְּפָמוֹט,

כְּמוֹ עֲוִית הַכְּתֵפוֹת שֶׁל עוֹלָם בִּגְסִיסָה. שֶׁמְחֲזַאי,

לָמָּה כָּכָה נִדְהַמְתָּ? רְאֵה, שׁוּב הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרֵחַ,

וּכְלוּם לֹא הָיָה מִלְּבַד רֶמֶז לְמַה שֶּׁיִּהְיֶה.

הִנְּךָ הוֹלֵךְ?

שמחזאי.

אֲנִי הוֹלֵךְ לַאֲנָשִׁים אֻמְלָלִים,

וּמִגִּיל וּמְחֵטְא אֲרַקַּח בִּשְׁבִילָם יַיִן חַי

שֶׁיַּעֲטֶה עֵינֵיהֶם בְּצָעִיף מֵחֲזוֹת אֶת הַסּוֹף.

נח.

כָּךְ תָּחִישׁ הַשּׁוֹאָה. יֵשׁ לִקְרֹעַ עֵינָם לִרְוָחָה,

שמחזאי.

הָאָדָם – רַק אָדָם, וֵאלֹהִים רַב מִדַּי הוּא דוֹחֵק.

נעמה. (ניגשת)

וְאוֹתִי פֹּה תַשְׁאִיר, שֶׁמְחֲזַאי?

שמחזאי ונח.

אַתְּ?

נעמה.

קוֹמָתְךָ

מַרְקִיעָה שְׁחָקִים, וּשְׁרִירֵי זְרוֹעוֹתֶיךָ – בַּרְזֶל.

אֲנִי הוֹלֶכֶת אִתְּךָ. קוּם אֱחֹז בִּי בַּיָּד וְהַנְחֵנִי.

נח.

לֹא אֶתְּנֵהוּ מֵאִתִּי לְקַחְתֵּךְ.

נעמה.

לֹא תִתֵּן? מָה אַתָּה

מוּל עֻזּוֹ, מוּל גָּבְהוֹ? וְנָדִיב גַּם לִבּוֹ מִלִּבֶּךָ.

נֵלֵךְ, שֶׁמְחֲזַאי, וְאֶהְיֶה גַּם אֲנִי טִפַּת־גִּיל

בְּכוֹסוֹ שֶׁל אָדָם בְּיָמִים אַחֲרוֹנִים שֶׁל תֵּבֵל.

(הם יוצאים)

נח.

נַעֲמָה, נַעֲמָה!

(ובניגון עצוב)

קֵץ כָּל בָּשָׂר!

תמונה שניה

מִקְדָּשׁוֹ שֶׁל אִילְגִּיל. אַפְלוּלִית. עֲשָׁשִׁית מִתּוֹךְ כּוּךְ

זוֹרַעַת אַדְמוּמִית עַל בָּנִים וּבָנוֹת מְסֻבִּים

מִסָּבִיב עַל קַרְקַע וּמַכִּים עַל תֻּפִּים קְטַנִּים

נַעֲמָה לְיַד פֶּסֶל אָפֵל מִתְפַּתְּלָה וּמְשׁוֹרֶרֶת:

הָאִירָה פָנֶיךָ, אִילְגִּיל.

גָּרֵשׁ הַתּוּגָה הַחוֹשְׁרָה

דֶּרֶךְ כָּל הַכְּתָלִים

כְּסַגְרִיר.

רְאֵה, אֵיךְ נֵלֵךְ לְאָחוֹר אֶל הַלֵּיל,

וְיָדֵינוּ שְׁטוּחוֹת לִמְעַט אוֹר מִמַּעֲרָב,

וְגַם הוּא אַט הוֹלֵךְ וְאָפֵל.

רְאֵה, אֵיךְ נֵלֵךְ בְּלִי עֲצֹר בְּלִי הָאֵט לַשָּׁעָה,

עֵת עוֹלָם כְּצִנְצֶנֶת זְכוּכִית

יִתְפַּקַּע.

אִילְגִּיל, הָבָה גִיל

לְהוֹלְכֵי אֶל תְּהוֹם,

מְעַט גִּיל טֶרֶם בּוֹא הַצְּעָקָה.

וְקֶצֶב־תֻּפִּים מִתְגַּבֵּר כִּלְבָבוֹת שֶׁעוֹד קָט

יְזַנְּקוּ מִגֵּוָם, וְהַפֶּסֶל עוֹלֶה בְּאוֹר־פְּנִים,

וְנִגְלֶה אֵל צָעִיר וּמַחֲרֹזֶת וְרָדִים עַל מָתְנָיו,

וְכֻלּוֹ תְּשׁוּקָה וְאָבִיב וּנְצָחִים,

וְנַעֲמָה עוֹד שָׁרָה:

שְׁכֹן בְּתוֹכֵנוּ, אִילְגִּיל,

מָחָר? אֵין מָחָר. מַבּוּל? אֵין מַבּוּל.

נַצְמִיד שִׂפְתֵי־אֵשׁ אֶל הָרֶגַע הַחַי

וְנִשְׁתֶּה וְנִשְׁתֶּה –

וּפִתְאֹם נַעַר קָם מִצְטַחֵק: "הַבִּיטוּ אֵלָיו!

פָּנָיו נַעֲוִים וּמְרִירִים, וּפְרָחָיו יְבֵשִׁים.

נֵצֵאָה!"

נעמה.

נַעֲרִי הֶחָמוּד, עוֹד שְׂפָתֶיךָ פָּרָג מָלֵא טַל,

וּזְרוֹעוֹתֶיךָ עוֹדָן עֲגֻלּוֹת כִּזְרוֹעוֹת שֶׁל נַעֲרָה,

וְאֵיכָה לְבָבְךָ כְּבָר שָׁדוּף!

הַבִּיטָה, פָּנָיו שֶׁל אִילְגִּיל כְּמוֹ תָמִיד, לֹא נעֲווּ,

וּמַחֲרֹזֶת וְרָדָיו חֲנִיתוֹת שֶׁל רֵיחוֹת.

הִתְפַּלֵּל לְפָנָיו וְתוּצַף גַּם אַתָּה גִּיל חַיִּים.

הנער.

הוּא לֹא הוּא. אִילְגִּיל מֵת. וּלְמִי הִתְפַּלֵּל?

נעמה.

הִתְפַּלֵּל

לאִילְגִּיל אֲשֶׁר מֵת.

הנער.

לֹא יוּכַל לַעֲנוֹת.

נעמה.

הִתְפַּלֵּל

לְעַצְמֶךָ.

הנער.

אֵין אֵל גַּם תּוֹכִי. רַק רֵיקוּת.

נעמה.

הִתְפַּלֵּל

לָרֵיקוּת שֶׁבְּךָ וּתְפִלָּה תְּמַלְאֶנָּה. הִתְפַּלֵּל

לִתְפִלָּה. כְּלוּם הֶפְרֵשׁ יֵשׁ לְמִי אוֹ לְמָה?

הנער. (בהתרגשות)

אֵין לְמִי,

אֵין לְמָה. נֵצֵאָה.

הֵם יָצְאוּ, וְהַפֶּסֶל הוּעַם.

נַעֲמָה הִשְׁתַּטְּחָה לְרַגְלָיו וּכְתֵפֶיהָ פִּרְכֵּסוּ.

תמונה שלישית

לַיְלָה מְלֵא כוֹכָבִים. נַעֲמָה לְיַד פֶּתַח שֶׁל אֹהֶל

שׁוֹכְבִים בּוֹ פְּצוּעֵי הַקְּרָבוֹת. לִרְגָעִים יִשָּׁמַע

קוֹל נֶאֱנָק: נַעֲמָה! אָז תָּבוֹא וּתְחַבֵּשׁ וְתַשְׁקִיט.

הִיא עוֹמְדָה עֲיֵפָה. מִישֶׁהוּ מִתְקָרֵב.

נעמה.

מִי זֶה בָא?

שמחזאי. (לבוש לבנים)

לֹא תַכִּירִי אוֹתִי?

נעמה.

אָמְנָם לֹא רְאִיתִיךָ זֶה זְמָן.

שמחזאי.

עָיַפְתִּי. הַרְשִׁינִי לָנוּחַ פֹּה קְצָת עַל הַדֶּשֶׁא,

לְרַעֲנֵן אֶת עֵינַי בְּזִיו כּוֹכָבִים טְהוֹרִים,

וּלְהַרְגִּישׁ עוֹד הַפַּעַם חֲמִימוּת אֲדָמָה מִתַּחְתַּי

וְרִנַּת הַמִּטָּה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר לִי לֹא נִתָּנָה.

נעמה.

נֶעֱצַבְתָּ, מַלְאָךְ? מַה מִּקְּרָב?

שמחזאי.

זֶה עַתָּה הַחִלּוֹ,

אַךְ דָּם רַב כְּבָר הֻגַּר. וְהַסּוֹף? הַסּוֹף לֹא יִהְיֶה.

לֹא יִזְכֶּה לִהְיוֹת סוֹף. הוּא יָבוֹא בְאֶמְצַע.

נעמה.

בְּאֶמְצַע?

שמחזאי.

כְּבָר הָאוֹת בָּא יוֹם־יוֹם. מִדֵּי יוֹם בְּרִגְעֵי צָהֳרַיִם

מִתְקַדְּרָה הַחַמָּה, וְתוּחַל הַבְלָחָה כְּמוֹ מְאוֹר

הַשָּׁמַיִם חוֹלֶה וּמְקֻצַר נְשִׁימָה. וְאַחַר

תָּשׁוּב לְזִיוָהּ וְתַמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכָּהּ.

נעמה.

וַאֲנָשִׁים

לְהַאֲמִין כְּבָר הִתְחִילוּ?

שמחזאי.

יֵשׁ אָרִים נִיב־פְּלֵיטָה אוֹ מִלָּה

מֵעַל חוֹף דִּבּוּרָם וְאַגְחִין אֶת אָזְנִי וְאֶשְׁמַע

הֶמְיַת יָם עָמֹק שֶׁל יָגוֹן. אַךְ דַּרְכָּם כְּמוֹ עַד כֹּה.

הַחוֹרֵשׁ יַחֲרשׁ, הַנַּגָּר יְנַגֵּר, וְהַגֶּבֶר

יִשָּׂא לוֹ אִשָּׁה. עָבַרְתִּי הַיּוֹם לְיַד בַּיִת

וַתָּצָד אָזְנִי שַׁוְעָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל פָּעוּט.

כְּבָר הַנֶּפֶשׁ יוֹדַעַת, אַךְ הַגּוּף עוֹד אָטוּם וְשׁוֹקֵט.

גְּשִׁי, נַעֲמָה, וּשְׁבִי עַל יָדִי.

נעמה.

לֹא, מַלְאָךְ.

שמחזאי.

גַּם הַפַּעַם? גַּם הַלַּיְלָה הַזֶּה?

נעמה.

מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?

שמחזאי.

בִּרְצוֹנֵךְ הַחָפְשִׁי עָזַבְתְּ מְעוֹן בַּעְלֵךְ

וַתֵּלְכִי עִמָּדִי, אַךְ תִּדְחִינִי תָּמִיד עֵת אֶגַּשׁ.

וְלָמָּה הָלַכְתְּ עִמָּדִי?

נעמה.

לַעֲזֹר לָאֲנָשִׁים.

לְהוֹשִׁיט לְכָל חַלָּשׁ מִלָּשֵׂאת אֶת מַדַּע הַפְּחָדִים

כּוֹס־חַיִּים מְשַׁכֶּרֶת, וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹתָהּ בְּעַצְמִי.

שמחזאי.

מוּזָר, אָנֹכִי הַלּוֹקֵחַ תָּמִיד אֶת אֶבְחַר

עוֹמֵד מִמּוּלֵךְ נְטוּל־אוֹן, וְעֹז־יָדִי יְנֻצַּח

מֵאֵי־עֹז בִּי אַחֵר שֶׁהַלֵּיל בּוֹ אֶהְגֶּה בְשִׂמְחָה.

נַעֲמָה, בְּדִינִי הַגָּדוֹל הֲיִי אַתְּ לִי עֵדָה

שֶׁנֶּפֶשׁ אַחַת – טָהֳרָהּ לֹא זִהַמְתִּי. הַגִּידִי,

בְּבוֹא הַמַּבּוּל מַה תַּעֲשִׂי?

נעמה.

אֶסָּפֶה עִם כֻּלָּם.

וְאַתָּה?

שמחזאי.

זֶה לֵילִי הָאַחֲרוֹן בִּנְעִימוּת הָאֲוִיר.

צָנַחְתִּי הֲלֹם לְהָבִיא יְשׁוּעָה לָאָדָם,

וְתָכְנִית לְמִפְעָל שֶׁיָּקֵל וִיעַדֵּן אֶת חַיָּיו,

וּרְאִי, מַה קָּרָה לַיְשׁוּעָה? וַאֲנִי בְעַצְמִי

עֲמוּס עֲווֹנוֹת אֲנִי שָׁב לְדַרְכִּי בִּזְמַנִּים,

וְלָעַד יִכָּתֵב כִּי מַלְאָךְ עֵת יִגְלשׁ מִמְּרוֹמָיו,

אַךְ תִּגַּעְנָה רַגְלָיו בָּאֲדָמָה יֵהָפֵךְ לְשָׂטָן.

נעמה. (נזכרת)

"יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁיָּפְיָם יְכַלְכֵּל אֶת הַלֵּב עֵת חֲלוֹם

הֵם בִּלְבָד, יֵהָפְכוּ בְּנָפְלָם עַל הַכַּף לְסִיּוּט".

הֲתַחֲזֹר לְשָׁמֶיךָ, מַלְאָךְ?

שמחזאי.

לִי שָׁמַי נְעוּלִים.

אַךְ בִּגְלִילוֹת־הַבֵּינַיִם אֶתְלֶה אֶת עַצְמִי בִּמְהֻפָּךְ,

רַגְלַי לַשְּׁחָקִים וְרֹאשִׁי לָאֲדָמָה, כְּמוֹ נֶהְפַּךְ

מִפְעָלִי פֹּה בֵּין בְּנֵי הָאָדָם. כָּךְ תִּרְאִינִי תָּלוּי

בְּחֶרְטַת נְצָחִים עַד יוּחַל הַחֶשְׁבּוֹן גַּם אִתִּי.

נעמה. (ניגשת אליו, שמה ידה על שכמו)

מַלְאָכִי הָאֻמְלָל!

שמחזאי.

חִזְרִי אֶל בַּעְלֵךְ, וְאִתּוֹ –

לָעוֹלָם שֶׁאַחֲרֵי הַמַּבּוּל.

נעמה.

עוֹלָם? מַה זֶּה עוֹלָם?

מָה חַיֶּבֶת אֲנִי לָעוֹלָם? שָׂבַעְתִּי עוֹלָם.

קול (מבפנים).

נַעֲמָה!

שמחזאי.

לֹא תַעַקְרִי הָעוֹלָם מִלִּבֵּךְ בִּמְאַת סַכִּינִים.

אַתְּ כֻּלָּךְ רְקוּמָה מִמָּחָר וּמָחָר וּמָחָר.

נעמה.

וּמִי מוּכָן לְהַגִּיד שֶׁהַגִּלְגּוּל הַשֵּׁנִי יִתְרוֹמֵם

עַל רִאשׁוֹן, שֶׁהָאָדָם הֶחָדָשׁ יִהְיֶה טוֹב מִקּוֹדְמוֹ?

וְעוֹד פַּעַם יִסּוּרִים וַעֲווֹנוֹת וּמַבּוּל, וְרַחֲמִים

עַל הַיְצוּר הֶעָלוּב!

שמחזאי.

שִׁבְעָה גִלְגּוּלִים יִכָּשְׁלוּ,

וּשְׁמִינִי הוּא יָקוּם. וְאוֹתוֹ הַמְאֻשָּׁר מְשַׁוֵּעַ

כְּבָר עַכְשָׁו לְרַחֲמַיִךְ.

קול (מבפנים).

נַעֲמָה, נַעֲמָה!

(היא נכנסת. שמחזאי קם והולך לאטו ונבלע עם בגדיו הלבנים בחשכה.

נעמה יוצאת ורואה שאיננו. היא מסתכלת נכחה. כוכב עף ופורם לשנים את חשכת הלילה, וענק כוכבי נתלה במהופך במרחק)

נעמה.

מַלְאָכִי הָאֻמְלָל!

תמונה רביעית

שעת צהרים. דממה עצומה. נח במרום התבה.

נח.

אֵין אַף רוּחַ קַלָּה, אַךְ עָבִים מִתְגּוֹלְלִים לְאִטָּם

כְּנִתְחֵי עֲגָלִים עַל שַׁפּוּד, מַחֲלִיפִים גְּוָנִים:

מֵאָפֹר לִירַקְרַק, מִירַקְרַק לְכַרְכֹּם,

כְּמוֹ עוֹד קָט וְיָקִיאוּ.

אֲנִי טוֹעֵם בִּלְשׁוֹנִי מְרִירוּת הָעוֹלָם.

וּמִלְּמַטָּה עוֹמְדִים בְּנֵי אָדָם בִּצְפִיפוּת דְּמוּמָה

וּפְנֵיהֶם כְּעֵין פְּנֵי הַשָּׁמַיִם. רְאֵה, שָׁם תִּינֹקֶת

צוֹבֶטֶת בִּבְכִי כְּתֹנֶת־אֵם, וְהָאֵם חוֹלְצָה שַׁד

לְלֹא גְרֹעַ עֵינָהּ מִנִּי רוֹם.

לֹא אוּכַל, אֱלֹהִים. לָמָּה זֶּה לֹא יָקוּמוּ עָלַי

בִּצְחוֹקָם וְלַעְגָּם, לַהֲרֹס לַתֵּבָה וּלְנַפְּצָהּ,

לְמַגְּרֵנִי מִמְּרוֹם דּוּכָנִי, וְיָבוֹא הַמַּבּוּל

גַּם עָלַי, גַּם עָלַי?

וְכָל יָמַי וְלֵילַי אַחַר כָּךְ –

אָן אֶבְרַח מִמַּרְאֶה זֶה צָפוּף שֶׁל כַּרְכֹּם וְעֵינַיִם,

וּמִקּוֹל רָץ אַחֲרַי: הִצַּלְתָּ, צַדִּיק, אֶת עַצְמֶךָ?

וּבַעֲבֹר הַשּׁוֹאָה וּבְהִבֵּר הַשָּׁמַיִם,

מַה לִּי בֹּר הַשְּׁחָקִים כְּשֶׁרָאִיתִי רִצְחָם הַגָּדוֹל?

רְאֵה, אֱלֹהִים, אָנֹכִי כְּבָר טָבוּעַ. אֵרֵד.

(הוא פונה לרדת, ונפגש עם נעמה העולה לקראתו)

אַתְּ? מַה לָּךְ פֹּה?

נעמה.

לָבוֹא עִם אֲדוֹנִי לַתֵּבָה.

נח.

וּבְנֵי הָאָדָם, רַחֲמָנִית?

נעמה. כְּבָר אֵין כְּלוּם לַעֲשׂוֹת.

רְאֵה, אֵיךְ יַעַמְדוּ וְשַׁלְוַת־זְוָעוֹת עַל פְּנֵיהֶם.

נח.

אֲנִי יוֹרֵד אֲלֵיהֶם.

נעמה.

עַכְשָׁו אֲדוֹנִי הָרַחֲמָן?

נח.

אֲנִי מְרַחֵם עַל עוֹלָם. אֶקָּחֶנּוּ עִמִּי וַאֲטַבְּעֶנּוּ.

תְּהֵא שׁוּב מְנוּחָה,

כִּמְנוּחַת הַשַּׁבָּת טֶרֶם שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה,

וְרוּחַ אֱלֹהִים תְּרַחֵף טְהוֹרָה עַל הַמָּיִם.

נעמה.

עֵרָגוֹן תְּבַלּוּלִי זֶה לַתֹּהוּ –

הֲלֹא הוּא שֶׁהוֹלִיךְ בְּמַחְתֶּרֶת הַלֵּב אֶל כָּל חֵטְא.

אֵיךְ חָדַר גַּם לְלֵב אֲדוֹנִי?

נח.

אֵי הָיִית כָּל הַזְּמַן בְּהֵאָבְקִי עִם דְּרָכִים־נְחָשִׁים:

אִם כְּדַאי הָאָדָם שֶׁנַּמְשִׁיךְ הַלְּבָטִים וְהַסֵּבֶל,

שֶׁנִּתְמֹךְ בְּלִי הַרְפּוֹת רֶגַע קָט וּבְכָל שָׁרִיר שֶׁל הַזְּרוֹעַ

בְּתִקְרָה מִתְמוֹטֶטֶת, אוֹ נִתֵּן לָהּ לִנְפֹּל וַחֲסַל?

אֵי־שָׁם עַל גִּבְעָה יְרֻקָּה עִם הַשֵּׁד הִשְׁתַּעֲשַׁעַתְּ.

נעמה.

לֹא שֵׁד כִּי מַלְאָךְ שֶׁהִקְדִּים קְצָת לַעֲזֹב אֶת שָׁמָיו,

וּטְהוֹרָה כִּבְצֵאתִי אֶת בֵּיתְךָ אֲנִי חוֹזֶרֶת אֵלֶיךָ.

יְחִידִית הִתְקַלַּעְתִּי גַם אָנִי בֵּין שְׁתֵּי הַדְּרָכִים.

הֲזֹאת הִיא הַדֶּרֶךְ בָּחַרְתָּ?

נח.

עָיַפְתִּי מִשּׁוּט וְהַזְהִיר מְלֻגְלַג כָּל אָדָם,

וּמֵרְאוֹת אִיּוּמִי הִנֵּה בָא, וְקִפְאוֹן לִגְלוּגָם.

וְהַכֹּל כֹּה מֻכְרָח:

הָאָדָם הוּא אָדָם,

וּסְעָרוֹת הֵן מִמֶּזֶג הָאֲוִיר שֶׁל נַפְשׁוֹ.

וֵאלֹהִים הוּא צַדִּיק, וְהַצֶּדֶק מֻכְרָח לַעֲנשׁ.

אַךְ אֲנִי כְבָר עֲיֵף הָעִגּוּל. יְהֵא סוֹף.

נעמה.

מַה דְּגִילוּת גְּבֹהָה, מַה בְּחִירָה מְזַעְזַעַת, לַעֲמֹד

כֹּה מִמַּעַל לַכֹּל, וְחוּט כָּל הַחוּטִים עַל אֶצְבַּע,

וּבְיָדְךָ לְהוֹסִיף וְלִטְווֹת אוֹ כָלִיל לְקַפְּדוֹ –

הַאֵין רֹאשׁ אֲדוֹנִי סְחַרְחַר מִגַּבְהוּת?

וֵאלֹהִים בְּעַצְמוֹ כְּמוֹ כֶבֶשׂ רוֹבֵץ לְרַגְלֶיךָ

וּבְאֵלֶם עַפְעַף יִתְחַנֵּן עַל נַפְשׁוֹ.

נח.

אֱלֹהִים?

נעמה.

דּוֹרוֹת־לֹא־דוֹרוֹת

תּוֹךְ כֶּלֶא הָאַיִן

הַצַּר מִנִּי צַר וְאָפֵל מֵאָפֵל –

עַד בִּצְבֵּץ בִּרְתִיחָה נֵטֶף־מַיִם רִאשׁוֹן.

אָז דֶּרֶךְ הַנֵּטֶף הַלָּז,

וּבְמַחְשָׁךְ וּבְמַחֲנָק לֹא הָפְחַת,

עַד הַצִּיץ הֶעָנֹג הָרִאשׁוֹן,

עַד אִילָן, עַד אָדָם.

מַה סַּעַר בּוֹעֵר,

מַה שַּׁלְהֶבֶת עַזָּה וְחוֹתֶרֶת!

בַּמֶּה יַחְתֹּר מֵעַכְשָׁו, אֲדוֹנִי?

נח.

יַתְחִיל מֵחָדָשׁ. מָה אֲנִי כִּי אֶדְאַג לַמָּחָר?

נעמה.

כֹּה מוּצָק אַתָּה, וְחָזָק וְשָׁלֵם,

רֶגַע חַי מִתְנוֹצֵץ

כְּמוֹ גָבִישׁ בַּחַמָּה.

וַאֲנִי, שֶׁבִּטְנִי רֶטֶט חַם וְאָפֵל וּלְחִישַׁת

הֵרָיוֹן וְלֵדָה וְדוֹרוֹת –

כָּל הַיֵּשׁ שֶׁל יוֹמִי הוּא דַאֲגַת הַמָּחָר,

כָּל הַיֵּשׁ שֶׁל פְּעוּט רְגָעַי.

נח.

רְאִי, אֵיךְ הָחְשַׁךְ, וּבְאֶמְצַע צָהֳרַיִם!

נעמה.

כֵּן, הָיוּ חֲטָאִים וּשְׁגִיאוֹת,

(מתוך הרהור)

אַךְ בְּעֶצֶם הַחֵטְא נִתְלָה דֶמַע עַל רִיס,

וּזְרוֹעוֹת הִשְׁתַּטְּחוּ בְּגִשּׁוּשׁ לְחַיִּים אֲחֵרִים.

כְּלוּם אַף קַיִן לֹא שָׁט בַּלֵּילוֹת בִּילָלָה?

נח.

וּמִלְּמַטָּה עַל פְּנֵי אֲנָשִׁים יְרִיעָה שְׁחֹרָה,

לְכַסּוֹת מֵעֵינָם הַבָּאוֹת.

נעמה.

וְעוֹד תִּהְיֶה אַהֲבָה,

וְאָדָם עוֹד יִלְמַד אֵיךְ לָצֵאת אֶל הַחוּץ הָרָחָב

לְלֹא צֵאת מִנִּי פְנִים.

נח.

וּמְבַצְבְּצִים כּוֹכָבִים כֹּה חַדִּים.

נעמה.

לֹא, כִּי הַמַּלְאָךְ הֶהָפוּךְ, שֶׁמְחֲזַאי!

נח.

אָרוּר, אָרוּר, אָרוּר,

עִם הַשֶּׁפַע הֵבֵאתָ,

עִם עַפְרוֹת הַזָּהָב וְכָל עֲדִי וַחֲלִי,

עִם רַוְחַת הַחַיִּים וּפְאֵרָם,

עִם גְּדֻלַּת הַחָכְמָה שֶׁטִּפְּסָה לִמְרוֹמֵי הַשְּׁחָקִים,

עִם מִשְׂחַק תַּעְתּוּעִים שֶׁל רוֹכְבִים עַל כֹּחוֹת הַיְצִירָה,

אָרוּר!

רַעַם הָךְ בְּאַדִּיר, וְגַל שֶׁל גְּשָׁמִים חֲבָטָם

אֶל תּוֹךְ הַתֵּבָה וְטָרַק אַחֲרֵיהֶם אֶת הַדֶּלֶת.

וּמַבּוּל הִתְרוֹנֵן עִם צַעֲקַת אֲנָשִׁים גּוֹוְעִים.