כרך ב – דורות

מאת

ישראל אפרת

---

מבוא ל"דורות"

מאת

ישראל אפרת

לא דור אחד חיינו אלא תרכיזים של דורות רבים. קפץ הזמן משנתו הארוכה והתחיל לדלג על ההרים, מצוּק אל צוּק, מצוֹק אל מצוֹק. זכינו לקפיצות דרך, לטלטול וזעווה.

והרמת המסך הלא היתה תוך אווירה כל כך שמשית־שקטה, כולה בטחון ואמונה – המאה העשרים!

שלושה שערים – שלושה עולמות.

---

שער אחד: עם פתיחת העולם

מאת

ישראל אפרת

שער אחד: עם פתיחת העולם

מאת

ישראל אפרת

---

פעמי חלומות

מאת

ישראל אפרת

שְׁנֵינוּ עַל שְׂפַת נְהַר הוֹדְסוֹן יָשַׁבְנוּ,

וַיְהִי לַיְלָה, סוֹף קַיִץ וּתְחִלָּה שֶׁל סוֹד,

וּדְמָמָה עֲמֻקָּה כְּמוֹ הִטָּה הָעוֹלָם

אֶת אָזְנוֹ לַחֲלוֹם שְׁנֵי לְבָבוֹת אָרָגוּ.

רַק לָנוּ הִזְהִירוּ הַנְּגֹהוֹת מִמַּעַל,

וְרַק לְלִבֵּנוּ הַגַּלִּים דּוֹבֵבוּ.

וּמָה רַבּוּ כּוֹכָבִים! לוּ רָצָה אֱלֹהַּ

עוֹד אֶחָד לִתְלוֹת לֹא מָצָא לוֹ מָקוֹם.

וְכָל כּוֹכָב לִרְאוֹת אֶת עֵינַיִךְ הִשְׁתּוֹקֵק

ולַחֲזוֹת בְּאָחִיו הַגָּר בִּבְאֵרֵךְ.

וַיֵּצְאוּ בִּגְלָלֵךְ כּוֹכָבִים בִּמְחוֹלוֹת,

וְיֵשׁ שֶׁמִּמְּעוֹנָם לִקְרָאתֵךְ חָרָדוּ.

וַאֲנִי לֹא אָהַבְתִּי הַנְּגֹהוֹת הָאֵלֶּה:

מַסֶּכֶת הַחֲלוֹם הַצָּנוּעַ הִפְסִיקוּ

וְשֶׁקֶט הַלַּיְלָה בִּמְעוּפָן קָרָעוּ.

אָהַבְתִּי הַגַּלִּים הַמְפַכִּים בַּחֲשַׁאי

וּפוֹלְטִים אֶת לַחֲשָׁם כְּמוֹ שְׁלִיחוּת מַעֲמַקִּים

הַיּוֹרֵד וְנָמֵס בְּחֶבְיוֹן הַנָּפֶשׁ.

אָהַבְתִּי הַגַּלִּים עֲלֵיהֶם הִשְׂתָּרְעָה

מִגְּבָעוֹת בַּמַּעֲרָב, מִסַּהַר מְאַחֵר,

נְתִיבַת הַזֹּהַר לְפַעֲמֵי חֲלוֹמוֹת

הַבָּאִים וּמְהַלְּכִים עָמֹק מֵחֲלוֹמִי,

מִתְגַּנְּבִים תּוֹךְ לִבִּי נַעֲלָמִים, לֹא תְפוּשִׂים,

יוֹרְדִים וּנְמַסִּים בְּחֶבְיוֹן הַנָּפֶשׁ.

וְרוּחַ חֲרִישִׁי יֵשׁ עָבַר וְנִכְנַף

בִּשְׂעָרֵךְ, הִתְמַהְמַהּ שָׁם רֶגַע וְצָנַח

תּוֹךְ גּוּמַת צַוָּארֵךְ הַלָּבָן, בְּאַפְלוּלִית

הִתְרַפֵּק… וּבְצֵאתוֹ, בְּעָבְרוֹ עַל פָּנַי,

לִי לָאַט סוֹד טָמִיר וְנֶעְלָם, מוֹר פְּרָחִים

שֶׁל אֶרֶץ מִסְטוֹרִין רְחוֹקָה שָׁאָפְתִּי.

אָז אַחַת, רַק אַחַת אִוִּיתִי בִּלְבָבִי:

אֶת יָדֵךְ הַצְּחוֹרָה, אֶת יָדֵךְ הַמְּתוּקָה

בְּיָדִי תַפְקִידִי וְנִדְמֶה לִי כְּאִלּוּ

בְּדֹפֶק הָעוֹלָם שֶׁל מַעְלָה אֹחֵזָה,

וְרִנַּת הַיְקוּם כְּמוֹ יוֹנָה בְּכַפִּי. –

אָז אַחַת, רַק אַחַת אִוִּיתִי בִּלְבָבִי.

ניו־יורק, אלול תרע"א

---

נצח

מאת

ישראל אפרת

יֵשׁ יַמִּים שֶׁל חַיִּים, יַקִּירָה, סְבִיב אִיֵּי

חַיֵּינוּ, וּרְאִיָּתֵנוּ עִוֶּרֶת.

רְאִי, שָׁם הַחַמָּה שׁוֹקַעַת תּוֹךְ זְרוֹעוֹת

שֶׁל מְדוּרָה בּוֹעֶרֶת.

עוֹד קָט וְהִיא תַעֲבֹר מֵעוֹלָם לְעוֹלָם,

וּבְעָמְדָהּ בַּגְּבוּל, עַל הַקַּו,

תַּאֲזִין שִׁיר שַׁחַר וּתְפִלַּת הָעֶרֶב

מֵאוֹתוֹ הַלַּהַב.

כִּי נֵצַח הַחַיִּים. וְנֶפֶשׁ גּוֹוַעַת

כִּי תִנְחַת בָּאֲדָמָה,

מֵעֵבֶר לַחַיִּים לָהּ מְחַכָּה עֲרִיסָה,

גַּם אֵם הַמְזַמֶּרֶת בִּדְמָמָה.

גַּם אֲנִי, גַּם כִּי אֵלֵךְ… אֶדְפֹּק אֶדְפֹּק אֵלַיִךְ

מֵעֵבֶר לַגַּיְא,

כִּי יֵשׁ דְּבָרִים לְהַבִּיעָם עַד תֹּם אוֹ לְשָׁמְעָם

עוֹלָם אֶחָד בִּלְבַד אֵינוֹ דַי.

אב תרע"ב

---

במסע

מאת

ישראל אפרת

א

תַּחְנַת כְּרָךְ, מַשָּׂאוֹת, כּוּשִׁים.

נוֹסְעִים אָצִים. שְׁרִיקָה פָּרְצָה

וּמַסָּעִי נִתֵּר אָחוֹר

עַד כִּמְעַט זֹרַקְנוּ אָרְצָה.

הֵחֵל זְחֹל מִתּוֹךְ הַתַּחְנָה,

עָבַר מְחִלָּה תַחַת קַרְקַע.

אֹפֶל, מַחֲנָק, עַד יָצָאנוּ

עַל פְּנֵי כִכָּר עוֹטָה יַרְקָהּ.

וְנִבְקָעִים הַחַלּוֹנוֹת.

שַׁחֲקֵי זֹהַר, עָבִים שָׁטִים,

סְבִיבִי פּוֹעֲלִים וְנָשִׁים

מִן הַכְּרָךְ הֶחָם נִמְלָטִים.

רָץ הַמַּסָּע עַל פְּנֵי שְׁדֵמָה

וּמַפְרִיעַ יֶרֶק-שִׁקְטָהּ.

רֵאַת בַּרְזֶל, לֹעַ פֶּלֶד,

כָּל נְשִׁימָה – רַעַם נִקְטָע.

רָץ וְנוֹשֵׁם, מִגְּרוֹן פִּלְדּוֹ

קוֹלוֹת עַזִּים גָּחִים חִישׁ קַל,

וְאוֹפַנִּים חוֹתְכִים אוֹתָם

בִּדְפִיקָתָם חַדַּת מִשְׁקָל:

"אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלשׁ אַרְבַּע,

הָבוּ גֹדֶל, פַּנּוּ שְׁבִילִי!

בַּרְזֶל אָנִי, חַיַּת בַּרְזֶל,

גַּם לְבָבִי הוּא בַרְזִלִּי.

"רָעָב יוֹקֵד בִּי לַמֶּרְחָק,

רֶגֶשׁ אֶחָד בִּי: רוּץ הָלְאָה!

צִיץ עַל דַּרְכִּי אוֹ לֶב אָדָם –

לְהִתְעַכֵּב לֹא אוּכָלָה.

"אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלשׁ אַרְבַּע,

אִישׁ בָּא חָדָשׁ, בַּרְזֶל כֻּלּוֹ;

תֹּאבוּ דַעַת אֵיכָה יָשִׁיר,

מָה הָרַעְיוֹן שֶׁל צִלְצוּלוֹ?

"לֹא מִלֹּבֶן חֲבַצָּלוֹת,

לֹא מִדְּמִי הַלֵּיל וּזְהָבוֹ,

אַף גַּם לֹא מֵאַנְחוֹת אַהֲבָה

יָשְׁזַר שִׁיר הֶעָתִיד לָבוֹא.

"הַלְמוּת קֻרְנָס עַל הַסַּדָּן,

שְׁבִילִים חֻצְּבוּ תוֹךְ הַטְּרָשִׁים, –

זֹאת הַשִּׁירָה שֶׁל יוֹם מָחָר,

הֵם הַחֲרוּזִים הַחֲדָשִׁים…"

ב

וּמַסָּעִי נֶחְפָּז, נֶחְפָּז,

עִירִי גָזָה כְבָר, נֶעֱלָמָה.

וּמִסָּבִיב לִי שְׂדֵה־תַשְׁבֵּץ:

כָּרֵי דֶשֶׁא וּזְהַב קָמָה.

עִמִּי נֶחְפָּז גַּם הַשָּׂדֶה,

לֹא! מִסְתּוֹבֵב הוּא בַמַּעְגָּל:

וּבַתָּוֶךְ בֵּין שִׁבֳּלִים

עוֹמֵד אִכָּר, מֵנִיף מַגָּל.

שָׁם בָּאָחוּ רוֹעָה עֶגְלָה,

עֶגְלָה שְׁחוּמָה, לִבְנַת כְּתָמִים,

וּמִסְתּוֹבְבִים עָלֶיהָ

עֲצֵי־חוֹרְשָׁה זְקוּפִים רָמִים.

וּמַעְגָּלִים יֵחָפֵזוּן,

הַכֹּל סוֹבֵב, הַכֹּל סוֹבֵב.

עוֹלָם סְחַרְחָר! אֲנִי מַבִּיט

וְתוֹקְפֵנִי חֵשֶׁק שׁוֹבֵב:

קְפוֹץ מִכָּאן בְּעַד אֶשְׁנַבִּי

וּלְהִתָּקַע תּוֹךְ הַשְּׁדֵמָה,

עַד גַּם עָלַי תִּסְתּוֹבֵב אֶרֶץ

עִם כָּל אִילָן, אִישׁ וּבְהֵמָה…

ג

רָץ הַמַּסָּע בֵּין מַרְבַדִּים

יְרַקְרַקִּים, שְׁקוּיֵי אוֹרָה.

יֵשׁ שֶׁצֵּל עֲלֵיהֶם חוֹלֵף

מִן הַקִּיטוֹר אוֹ עָב צְחוֹרָה.

מִתְפַּרְקֶדֶת הָאֲדָמָה

עַל רֹךְ גֵּוָהּ, עַל אֵשׁ חִשְׁקָהּ;

גְּבָעוֹת קְטַנּוֹת לָהּ בְּהִירוֹת,

וְאַפְלוּלִית בְּכָל מִשְׁקָע.

שָׁם בַּמֶּרְחָק תִּלִּים שְׁנַיִם.

נִדְמֶה: חַיָּה בָם נְשָׁמָה,

שׁוּר, הֵם עוֹלִים אַט וְצוֹנְחִים

הַשָּׁדַיִם, שְׁדֵי אֲדָמָה…

הוֹמֶה לִבִּי: אִמָּא־אֶרֶץ!

אוֹהֵב נָכְרִי לָךְ אָנֹכִי;

דֶּשֶׁן שַׁדֵּךְ לֹא יָנַקְתִּי,

לֹא חֲלָבֵךְ בָּא אֶל תּוֹכִי.

עוֹדִי נַעַר וַתְּאַמְּצֵנִי

עִיר־הַחוֹמוֹת הַמְקֻלָּלָה,

שָׁם לֹא יוֹצִיא צִיץ אֲבִיבוֹ,

וּבְלֹא עֵת הַנֶּפֶשׁ בָּלָה.

אִישׁ וָאִישׁ יְשָׂרֵךְ דַּרְכּוֹ,

דּוֹמֵם, שַׁח, בְּלִי גִיל, בְּלִי יָגוֹן;

וּבְתוֹךְ עֵינָיו הָעֲיֵפוֹת

אֵין אֲרֶשֶׁת, אֵין עֵרָגוֹן.

וְהַיָּמִים – פִּזְמוֹן שִׁעֲמוּם,

אֵי שַׁבַּתָּם, אֵי מוֹעֲדָם?

יוֹם יוֹם יוֹצְאִים טֶרֶם בֹּקֶר

תֵּת לַבַּרְזֶל אֶת לְשַׁדָּם.

וּבְעֵת שׁוּבָם חִוְרֵי פָנִים

מִן הַחוֹמָה הָאֲפֵלָה,

תָּחֹן אוֹתָם שֶׁמֶשׁ גֹּוְעָה

קֶרֶן וְרֻדָּה וַאֲבֵלָה.

וְאֵינָם רוֹאִים זִיו הַשְּׁחָקִים

וְחֹם אֲדָמָה אֵינָם חָשִׁים;

מֵרָקִיעַ הֵם מִתְבַּיְּשִׁים

וַחֲזֵה אֶרֶץ רִצְּפוּ טְרָשִׁים…

ד

שׁוּר! הָאָרֶץ כְּמוֹ יָם יָרֹק

וּמִתְגָּעֲשִׁים הַגַּלִּים.

הָרִים, הָרִים! קוֹפְצִים, פּוֹרְצִים,

עַד הַשְּׁחָקִים הַכְּחַלְחַלִּים.

בֶּטַח לִפְנֵי דוֹרֵי דוֹרוֹת

פֹּה הִתְאַסְּפוּ עֲנָקֵי אָדָם;

הָיָה צַר לָהֶם הָעוֹלָם,

לָחֲצוּ עָבִים אֶת קָדְקֳדָם.

בִּקְּשׁוּ לִמְרֹד בְּאֵל עֶלְיוֹן,

לִמְרֹד, לִירשׁ אֶת הַשְּׁחָקִים;

הֵצִיץ אֵל מִשְּׁמֵי הַזֹּהַר

וַיִּקָּפְאוּ הָעֲנָקִים…

אֲנִי רוֹאֶה: יֶשְׁנָם הָרִים

עוֹטִים יֶרֶק, צִמְחֵי אִבָּם;

נִכָּר: כֹּחַ רַךְ וְעָנֹג

נִרְדָּם גַּם בְּחַלְּמִישׁ לִבָּם.

שָׁם מְפַכִּים חַיֵּי סֵתֶר,

שָׁם מִתְדַּפֵּק סוֹד הַיְצִירָה;

אוּלָם נוֹרָא הוֹד הַקֵּרְחִים,

קִרְבָּם נֶפֶשׁ צְחִיחָה, טְמִירָה…

שָׁלוֹם, הָרַי הָאֲפֵלִים!

לֹא חֲזֵכֶם חָזִי אָנִי.

חֲזֵכֶם לִמּוּד הַלְמוּת בְּרָקִים,

חָזִי נְשִׁיקוֹת שִׂפְתֵי שָׁנִי.

אַךְ מַה נִרְגָּשׁ אֲקַדֶּמְכֶם!

לִבִּי צוֹהֵל, וְגִיל קָדוֹשׁ

יַפְעִימֵנִי כְּמוֹ יֶלֶד

עֵת יִוָּדַע לוֹ סָב חָדָשׁ –

גִּיל שֶׁתּוֹכוֹ רֶטֶט פַּחַד:

קָרוּת יָד וְשֶׁלֶג מֵצַח;

גַּם אֲנִי חִישׁ אֶשְׁכַּב אִתְּכֶם

שַׁךְ הַתְּסִיסוֹת וּצְמוּד נֵצַח.

וּמִי יוֹדֵעַ אִם מְקוֹמִי

יוֹרִיק, יַבְרִיק וִישַׂמֵּחַ,

אוֹ כְּמוֹכֶם יִדֹּם, יַאֲפִיל

תּוֹךְ הָעוֹלָם הַפּוֹרֵחַ.

ה

סִבּוּב חַד וּשְׁרִיקַת קַטָּר

וְהַמַּסָּע נִרְתַּע, עָמָד.

סוֹף־סוֹף בָּאנוּ אֶל הֶהָרִים,

אֶל הָאֲוִיר לִבִּי חָמָד.

רַב לָרֹחַב תַּרְתִּי תֵבֵל

מְפֻנֶּקֶת זוֹ וְנָאוָה;

אֵצֵא עַכְשָׁו לִקְרַאת פְּגִישָׁה

גַּם עִם עָמְקָהּ, גַּם עִם גָּבְהָהּ.

---

חולה

מאת

ישראל אפרת

דְּמִי אָפֵל בַּחֶדֶר; הַלֵּיל בָּא עַד קִצּוֹ,

וְהוֹלֵךְ וּמַחֲוִיר קְצֵה קָדִים.

לְיַד חַלּוֹן פָּתוּחַ שׁוֹכֶבֶת הַחוֹלָה,

עַפְעַפֵּי עֵינֶיהָ מוּרָדִים.

מִצְחָהּ כֹּה זַךְ, כִּמְעַט נִרְאִים מִבַּעֲדוֹ

הִרְהוּרִים – אַט אַט הוֹלְכִים הֵמָּה…

בַּפַּךְ עַל הַחַלּוֹן צְרוֹר פְּרָחִים רְטֻבִּים;

מִסָּבִיב מִשְׁפָּחָה שׁוֹמֵמָה.

רְאֵה הִיא פוֹקַחַת עֵינֶיהָ הַצְּלוּלוֹת

וּמַפְנָה לַחַלּוֹן מֶבָּטָהּ:

בְּיַרְכְּתֵי מִזְרָח עַל גְּבוּל הָעוֹלָמוֹת

נְתִיבָה בָעֲנָנִים לָהָטָה…

מִתְעַצְּמוֹת עֵינֶיהָ. אוֹר קוֹפֵא עַל מִצְחָהּ:

מַחְשָׁבָה מִלֶּכֶת עָמָדָה…

וְיוֹשֵׁב הָאָב, כּוֹבֵשׁ פָּנָיו בְּכַפָּיו;

הָאֵם הִיא מַבֶּטֶת בַּחֲרָדָה…

אלול תרע"ג

---

רחל

מאת

ישראל אפרת

אַן תֵּלְכִי, אֲחוֹתִי, אַן תֵּלְכִי לְבַדֵּךְ,

וּרְחוֹקָה הַדֶּרֶךְ וְלוּטַת עֲרָפֶל?

– "הַבִּיטָה וּרְאֵה שָׁם אֶת כּוֹכַב הַבֹּקֶר,

יַקִּירִי! הוּא יָאִיר לִי שְׁבִילִי הָאָפֵל "…

וּשְׁהִי נָא, אֲחוֹתִי, שְׁהִי כִּמְעַט רֶגַע,

הַמָּוֶת יְחַכֶּה וְאַתְּ לֹא תְאַחֲרִי;

– "מִמַּעַל שָׁם כְּרוּבִים עֲנֻגִּים מִתְאַסְּפִים,

יַקִּירִי! הִגִּיעָה עֵת לָשִׁיר שִׁיר שַׁחֲרִי"…

וּלְמִי זֶה, אֲחוֹתִי, לְמִי תַעַזְבִינִי

בְּעֵמֶק זֶה עָכוּר מְלֵא פִגְעֵי הַחַיִּים!

– "לַפְּגָעִים, לָאֲנָחוֹת, לַמְּצוּקוֹת הַגְּדוֹלוֹת,

מִתְּהוֹם הָעֱנוּת עוֹלֶה שְׁבִיל לַשָּׁמַיִם"…

וּמָתַי, אֲחוֹתִי, אֵימָתַי תָּשׁוּבִי

אֶל לִבִּי שֶׁמְּאוּם לוֹ לֹא נִשְׁאַר מִלְּמָטָּה?

– "בַּלַּיִל, בַּלַּיִל עַל קַו חִוֵּר שֶׁל סַהַר;

הַנְּתִיבִים הַתְּלוּיִים שֶׁלְּךָ הֵם מֵעָתָּה".

כסלו תרע"ד

---

עם כּלוֹת לילה

מאת

ישראל אפרת

הַבִּיטִי, הָעוֹלָם מִתְבַּהֵר, יַקִּירָה.

בַּמַּעֲרָב עוֹד צוֹפָה הַלְּבָנָה חִוֶּרֶת,

וּבַמִּזְרָח כְּבָר טוֹבֵל הַשֶּׁמֶשׁ הַצָּעִיר

תּוֹךְ בְּרֵכָה שֶׁל שֶׁלֶג עַד תַּתְחִיל בּוֹעֶרֶת.

וְאַתְּ – אַתְּ חִוֶּרֶת כַּלְּבָנָה הַגּוֹוְעָה

וּזְהוֹרִית הַשַּׁחַר בְּעֵינַיִךְ רוֹעֵדָה.

הַאֻמְנָם אַתְּ לַיְלָה וּבֹקֶר גַּם יַחַד,

תַּעֲלוּמַת הַגְּוִיעָה וְאַרְגְּוַן לֵדָה?

אוֹ אוּלַי אַתְּ נֵצַח הַנּוֹשֵׂא בִּמְקֻפָּל

כָּל מַרְאוֹת הַמְּצִיאוּת, כָּל קַרְחָהּ וְלַהֲבָהּ;

וּמְגַלֶּה לָאִישׁ אֶת אוֹצְרוֹתָיו אֶחָד־אֶחָד

פֶּן יִרְאֶה אֶת הַכֹּל בְּיַחַד – וְגָוָע?

יַקִּירָה, יַקִּירָה, שׁוֹתֶקֶת וּרְחוֹקָה,

יְרֵחִי וְשַׁחֲרִי, נִצְחִי וְרִגְעִי,

אַתְּ חִידָה כָּעוֹלָם, אַתְּ הִתְגַּלּוּת מָצְעֶפֶת,

מִשְׁתָּאֶה יִשְׁתַּחֲוֶה לָךְ אִלֵּם הֲגִיגִי.

הרי קטסקיל, אב תרע"ד

---

ליל חרף

מאת

ישראל אפרת

א

לַיְלָה בָהִיר. נִיר שֶׁל שֶׁלֶג

עַד אֳפָקִים יִשְׂתָּרֵעַ.

מִמְּרוֹם תְּכֵלֶת חַסְרַת כּוֹכָב

צוֹפֶה סַהַר דֹּם, תָּמֵהַּ.

פְּנִינִים נוֹצְצִים מִסָּבִיב,

לֹא כִּי גִצֵּי־אֵשׁ שׁוֹבָבִים,

קוֹרְצִים, שׁוֹאֲגִים עֵת רֶגֶל

תִּגַּע בָּם, אַךְ אֵינָם כָּבִים.

וַדַּאי עָלָה מִי בִּגְנֵבָה

אֶל הַשְּׁחָקִים וַעֲשָׁקָם,

קָטַף חֶרֶשׁ כּוֹכְבֵי־זְהָבָם

וְעַל פְּנֵי הָאָרֶץ זְרָקָם.

וּבַפִּנּוֹת נָמוּ כְּרוּבִים

עֵת הַגַּנָּב יָדוֹ נָטָה.

בָּרוּךְ תִּהְיֶה, שׁוֹדֵד נוֹעָז,

גּוֹנֵב רוֹם וּמַעֲנִיק מָטָּה!

ב

טוֹב, הַלַּיְלָה מְלֵא שִׁגָּעוֹן!

אֶהְיֶה יֶלֶד שׁוֹבָב רוֹקֵד,

אֶבְעַט שֶׁלֶג מוּל הַלְּבָנָה,

יִפֹּל סְבִיבִי נוֹצֵץ, יוֹקֵד.

טוֹב הֱיוֹת בְּלֵיל זֶה יֶלֶד!

תּוֹךְ הַשֶּׁלֶג אֶתְגַּלְגֵּלָה

עַד כָּל גּוּפִי רְצוּף כּוֹכָבִים

יַז נְגוֹהוֹת בָּאֲפֵלָה.

וְהַלְּבָנָה בִּמְרוֹם תְּכֶלְתָּהּ

תַּעֲמֹד תַּבִּיט כְּמוֹ נִדְהָמָה:

אֵיזֶה מַלְאָךְ קָטָן לְבַנְבַּן

רוֹקֵד שָׁם עַל פְּנֵי אֲדָמָה?

ג

בָּאתִי בַּעֲבִי הַחוֹרְשָׁה,

עֵצִים רָמִים קוֹפְאִים תַּחְתָּם.

עוֹטֵי לֹבֶן הֵם כְּמוֹ מֵתִים

מִכַּף רַגְלָם עַד פַּדַּחְתָּם.

נִדְמֶה לִי, הֵם צוֹפִים רוֹגְזִים:

מַה לְּסַקְרָן זֶה בֵינֵינוּ?

מַה לְּזֶה הַחַי לְבוּשׁ שְׁחוֹרִים

תּוֹךְ לַבְנוּנִית מַמְלַכְתֵּנוּ?

שֶׁלֶג חוֹרֵק תַּחַת רַגְלַי.

מִבֵּין סִבְכֵי עֵצִים גְּבוֹהִים

צוֹנְחוֹת חֶרֶשׁ פִּסּוֹת סַהַר

וּמְשַׂחֲקוֹת בְּמַחֲבוֹאִים.

דְּמָמָה, דְּמָמָה צְחוֹרָה…פִּתְאֹם

שָׁרַק רוּחַ בֵּין אִילָנוֹת,

וּבַחוֹרְשָׁה קָמָה מְבוּכָה,

רוֹעֲדוֹת טַלִּיּוֹת לְבָנוֹת…

אוֹר וָצֵל מִתְלַכְּדִים יַחַד,

קִרְעֵי טַלִּית עוֹבְרִים, עָפִים,

וּמִתְנַפְּצִים נָגְהֵי סַהַר –

כָּל הַיַּעַר קַלַּחַת־כְּשָׁפִים.

שָׁר הָרוּחַ, שָׁר וּבוֹחֵשׁ

אֶת הַסִּיר בִּמְהִירוּת־פְּלָאִים,

וּמִתְרוֹצְצוֹת נְגוֹהוֹת

עַד לְעַוֵּר הָעֵינָיִם. –

מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמְּבוּכָה?

שָׁלשׁ נְעָרוֹת דַּקּוֹת עוֹלוֹת,

שְׁלוּבוֹת־זְרוֹעַ, שְׁווֹת צְעָדִים, –

כָּכָה יוֹצְאוֹת הֵן בִּמְחוֹלוֹת.

צַחוֹת־עוֹר וּכְחֻלּוֹת־עַיִן,

שְׁחוֹר הַלַּיְלָה שְׁחוֹר שְׂעָרָן,

גְּלִימַת־שֶׁלֶג זַכָּה שְׁקוּפָה

מִתְרַפֶּקֶת עַל רֹךְ בְּשָׂרָן.

גְּלִימַת־שֶׁלֶג לְאוֹר סַהַר

בִּשְׁלַל גִּצֵּי־צְבָעִים קוֹרְנָה, –

שְׁלוּבוֹת־זְרוֹעַ, שְׁווֹת צְעָדִים,

כֹּה תְּחוֹלֵלְנָה וְתָשַׁרְנָה:

שַׁךְ הָרוּחַ וְלִמְנוּחַת

פְּלָאָיו אַט אַט שָׁב הַיַּעַר;

וּמִבֵּין בַּדֵּי הָאִילָנוֹת

צָנְחוּ פִּסּוֹת סַהַר.

פֹּה וָשָׁם מִתְנוֹדֵד אִילָן,

סָח בִּתְמִיהָה אֶל עֲמִיתוֹ:

רוּחַ בָּא וְתָלַשׁ מֶנּוּ

צִיצִיּוֹת טַלִּיתוֹ.

שַׁךְ הָרוּחַ וְנָגוֹזוּ

בְּנוֹת־הַשֶּׁלֶג הָעֲדִינוֹת,

אַךְ מִמֶּרְחָק אוֹ מִתּוֹכִי

יַעַל הֵד עוֹד, הֵד הַנְּגִינוֹת.

שבט תרע"ד

---

מרגניות

מאת

ישראל אפרת

א

עַל יַד בֵּיתִי גַן, וּבְגַנִּי

פָּרְצוּ כְּבָר בִּירַקְרַק דְּשָׁאָיו

מַרְגָּנִיּוֹת קְטַנּוֹת קְטַנּוֹת –

גִּבְעוֹל דַּק וְלֵב שֶׁל זָהָב.

עוֹד שְׁאָר הַפְּרָחִים כֻּלָּם

נָמִים דֹּם בַּאֲפֵל תַּחְתִּיּוֹת,

וּכְבָר בָּקְעוּ אֶת מַסְלוּלָן

לְאוֹר עוֹלָם מַרְגָּנִיּוֹת.

ב

בִּן הַלַּיְלָה, אִישׁ לֹא רָאָה,

פָּרְצוּ, יָצְאוּ מִמַּחֲבוֹאָן.

אִישׁ לֹא רָאָה, אִישׁ לֹא יָדַע,

גַּם בְּצֵאתָן, גַּם בְּבוֹאָן.

בַּחֲצוֹת לֵיל, בְּרִגְעֵי קֶסֶם

וַדַּאי שֵׁדָה אַחַת שָׁטָה.

חֶרֶשׁ שָׁטָה, פִּתְאוֹם שָׁמְעָה

הֵד דְּפִיקוֹת בָּא מִלְּמָטָּה.

נָטְתָה אֹזֶן: מִי זֶה דוֹפֵק.

מִי זֶה חַי בִּתְהוֹם תַּחְתִּיּוֹת?

פָּתְחָה הַרְבֵּה פְּתָחִים קְטַנִּים

וַתֵּצֶאנָה מַרְגָּנִיּוֹת.

ג

עָלַץ לִבִּי: אֶלֶף פְּרָחִים

הַיּוֹם יָצְאוּ לְאוֹר עוֹלָם.

כֻּלָּם אַחִים לִי וְרֵעִים

לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם.

פֶּרַח בֵּין הַפְּרָחִים אָנִי,

אֶרֶץ אַחַת הִיא אִמֵּנוּ,

מָחָר יַעֲלוּ שְׁאָר הָעוֹלִים,

אָז מַה תִּגְדַּל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ!

וְנִתְעַנֵּג עַל זִיו שְׁמָשׁוֹת

וְעַל אוֹרוֹת לֵיל וּזְהָבָן,

עַד עֲיֵפֵי גִיל נֵרָדֵם

תַּחַת מִכְסֶה אֶחָד לָבָן.

אייר תרע"ז

---

נגינת ארצי

מאת

ישראל אפרת

שָׁנִים, דּוֹרוֹת, תְּקוּפוֹת, –

כְּבָר נִלְאֵיתִי סְפוֹר.

לַיְלָה, לַיְלָה, לַיְלָה, –

מָתַי יוֹפַע אוֹר?

לֵיל־בַּלָּהוֹת הָיָה

אָז עֵת נִפְרַד דּוֹד;

לַהֲבוֹת־אֵשׁ הִתְאַבְּכוּ,

עָלוּ זַעֲקוֹת־שֹׁד.

גָּחַן אָז לִי דוֹדִי,

חֶרֶשׁ, חֶרֶשׁ סָח:

"יָשׁוּב לֵיל זֶה אָדֹם

וְאָשׁוּבָה לָךְ…"

שָׁנִים, דּוֹרוֹת, תְּקוּפוֹת,

כְּבָר נִלְאֵיתִי מְנוֹת!

דּוֹדִי טֶרֶם חָזַר,

טֶרֶם בָּא הָאוֹת…

---

חיי...

מאת

ישראל אפרת

חַיַּי – פֶּלֶג נִפְתָּל

עֲלֵי מוֹרַד הָר.

דַּרְכּוֹ זְרוּעַת סְלָעִים –

נִגָּף הוּא וָשָׁר…

נֶחְפָּז אֶל הַכֵּפִים,

וּמִכֵּף – הַגָּיְא;

וּמִתְנַפְּצִים גַּלָּיו,

וְהוּא שָׁר וָחָי.

וַאֲנִי לֹא תְּלוּנָה

תַּעֲבֹר שִׂפְתֵי פִי,

עַל חַתְחַתֵּי־דֶרֶךְ

מִנָּה אֵלִי לִי.

אֵדַע: פֶּלֶג אַחֵר

רֵיק לְפָנָיו שְׁבִיל;

אַךְ בְּלִי סַלְעֵי נֶגֶף

אֵין לַזֶּרֶם צְלִיל…

1918

---

דמדומים

מאת

ישראל אפרת

עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה בַּשָּׂדֶה

עָמַדְתִּי דֹם.

רִחֲפָה תּוּגָה חַכְלִילִית

בְּעַנְנֵי רוֹם.

שָׁהוּ לָרֶגַע רְגָעִים

שֶׁל חָזוֹן וַחֲלוֹם.

נִפְתְּחוּ הַרְחֵק בַּמַּעֲרָב

שַׁעֲרֵי יְקוֹד.

נִרְאוּ אוּלַמֵּי דְבִיר שַׁיִשׁ

בֵּין עַרְפְּלֵי הוֹד.

עָמְדוּ שָׁם כְּרוּבִים בִּתְפִלָּה

מְלֵאֲתִי סוֹד.

נִתְלָה בְּמֶרְחַב־רוֹם עוּגָב

עִם נִימִים שֶׁל פָּז.

חֶרֶשׁ מִבֵּין הָעֲנָנִים

הִתְגַּנְּבָה יַד־רָז,

נָגְעָה לְאִטָּהּ עַל נִימֵי

הָעוּגָב הַלָּז.

נָהֲרוּ נְגִינוֹת עֲצוּבוֹת

בַּעֲלֶטֶת הַיְקוּם,

נְגִינוֹת גַּעְגּוּעִים מוּזָרִים

וּכְמִיהָה לִמְאוּם,

מְאוּם לֹא מְאוּם רַק מֶרְחַקִּים

מֵעֵבֶר לַתְּחוּם.

שָׁפְעוּ הַנְּגִינוֹת הַוְּרֻדּוֹת

עַל שְׁדֵמָה וָנִיר.

הוּרַד אַט וִילוֹן בַּמַּעֲרָב

עַל שַׁעֲרֵי הַדְּבִיר.

לַיִל בָּא וְנִגְנַז הָעוּגָב

וְנִפְסַק הַשִּׁיר.

---

ערבה

מאת

ישראל אפרת

יְרוֹקָה וּגְבוֹהָה וּצנוּחַת־עֲנָפִים

כֹּה תַעֲמֹד, גַּלְמוּדָה וְנָאוָה,

כְּאִשָּׁה כּוֹבֶשֶׁת פָּנֶיהָ בַּקַּרְקַע

וּמוֹסְרָה לְעֶצֶב לְבָבָהּ.

בְּאֶלֶף שָׂרִיגֶיהָ נִמְשֶׁכֶת הִיא אַרְצָה

בְּאַהֲבָה וְתוּגָה נֶאֱלָמָה:

הִיא גְדֵלָה אֶל עָל, אַךְ כְּגָדְלָהּ כֵּן תִּרְחַק

מֵאִמָּהּ, מֵחֵיק הָאֲדָמָה…

וְשׁוֹרֶה יְגוֹנָהּ הַיָּרֹק מִסְּבִיבָהּ

עַל נָהָר, עַל נִיר וְעַל אִילָן,

וְכַנְפֵי רְנָנִים בְּעָבְרָן עָלֶיהָ

תִּטְבֹּלְנָה בִּיגוֹנָהּ אֶת צְלִילָן.

1920

---

ענבל

מאת

ישראל אפרת

גְּלִין־גְּלַן! עִנְבָּל קָטָן

מִתְרוֹצֵץ וָשָׁר:

הַפַּעֲמוֹן עוֹלָמִי,

עוֹלָמִי מַה צָּר.

וְעֵת כִּי אֲקֻלַּע

מִקִּיר אֱלֵי קִיר,

עֵת רָאשִׁי אֲרוֹצֵץ –

גְּלִין־גְּלַן! נִשְׁמָע שִׁיר…

אִישׁ עוֹבֵר וּמַאֲזִין,

וְלִבּוֹ מָלֵא גִיל, –

גְּלִין־גְּלַן! כָּכָה אוֹבֵד

מַכְאוֹבִי בִּצְלִיל…

---

חִפושית

מאת

ישראל אפרת

חִפּוּשִׁית קְטַנָּה לִפְנֵי יָמִים שְׁלשִָׁהְ

הִתְגַּנְּבָה אֶל תּוֹךְ חֶדְרִי בְּדוּמִיָּה,

כְּאֶבֶן־חֵן שְׁחַרְחֹרֶת וּמַבְרִיקָה –

מָשַׁכְתִּי חֶסֶד לָהּ, לֹא הֲרַגְתִּיהָ.

וּכְאֶבֶן־חֵן אֵין חַיִּים כֵּן תָּנוּחַ

עַל רִצְפַּת חֶדְרִי בְּלִי כָּל תְּנוּעָה קַלָּה;

אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר כְּכֹהֵן נוֹשֵׂא כַפָּיו

אֶת קוּרֵי הַקַּרְנַיִם תָּרִים מַעְלָה.

אָנֹכִי בָּא וְיוֹצֵא. הִיא לֹא תָזוּז.

לִי נִדְמֶה כִּי נְשָׁמָה הִיא אֱנוֹשִׁית,

כִּי נִשְׁמַת נָזִיר הֹדִּי קוֹפֵא תַּחְתָּיו

לִי זִמֵּן אֵל בְּתַבְנִית הַחִפּוּשִׁית.

אֶסְתַּכֵּל בָּהּ וְאֶחֱלֹם: עַל צוּק סֶלַע

אִישׁ נִצָּב פְּרוּעַ שַׂעַר מוּל שֶׁמֶשׁ שׁוֹקְעָה,

וְדַיּוֹת חוֹצְבוֹת פֶּתַח בִּזְהַב עֵינָיו

לְחַלֵּץ אֶת נִשְׁמָתוֹ מִצִּינוֹקָהּ.

אב תרפ"א

---

פרות עם שקיעה

מאת

ישראל אפרת

עֵדֶר פָּרוֹת מִמַּרְעִיתָן

הוֹלְכוֹת דּוּמָם, כִּבְדוֹת־הָגוּת,

אַחַת אַחֲרֵי חֲבֶרְתָּהּ,

מְכַשְׁכְּשׁוֹת בְּזַנְבוֹתֵיהֶן,

מְנַעְנְעוֹת לְאַט בְּרָאשֵׁיהֶן;

כְּלוֹמַר: אָכֵן אֵין לְכַחֵד,

יֵשׁ בִּשְׁקִיעַת־שֶׁמֶשׁ יֹפִי.

כֵּן תִּצְעַדְנָה, כֵּן תִּנְהַרְנָה,

כֵּן תַּגַּעְנָה אֶל הַבְּרֵכָה.

יוֹרְדוֹת הֵן אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם,

שׁוֹקְעוֹת שׁוֹקְעוֹת עַד בִּרְכַּיִם,

עַד מִלֶּכֶת תֵּעָצַרְנָה.

עוֹמְדוֹת צוֹפוֹת הֵן בִּתְמִיהָה

אֶל הַיִּפְעָה שֶׁמִּמַּעַל,

אֶל הַיִּפְעָה מִתַּחְתֵּיהֶן,

וּבְעֵינֵיהֶן – אֵשׁ שָׁמָיִם.

אָז תַּרְכֵּנָה אֶת רָאשֵׁיהֶן

אֶל הַמַּיִם, מֵי הַזָּהָב.

רֶגַע שְׁקוּעוֹת הֵן בִּגְמִיעָה.

אַךְ אַחַת אַחַת רֹאשׁ תָּרַמְנָה

וְתִגְעֶינָה לְלֹא נַחֵם,

כְּאִלּוּ עַתָּה זֶה הִרְגִּישׁוּ

אֶת הַצַּעַר שֶׁל הַשְּׁקִיעָה.

בּוֹקְעִים בּוֹקְעִים קוֹלוֹת בְּכִיָּה

וְהַפָּז מִגְּרוֹנָן נִגָּר.

1921

---

רוח אדר

מאת

ישראל אפרת

רוּחַ אֲדָר מִמַּחֲבוֹאוֹ הֵגִיחַ,

רוּחַ אֲדָר.

צָעִיר וְעַלִּיז הוּא, כְּמוֹ סִנַּר־אִמּוֹ

עָזַב לֹא כְבָר.

עָמְדָה לָהּ אֵלָה עוֹד נִקְשָׁה מֵחֹרֶף

וּמְנַמְנְמָה עוֹד;

צָעִיר הוּא רוּחַ אֲדָר וְאַהֲבָתוֹ –

סַעַר וִיקוֹד.

הִשְׂתָּעֵר הָרוּחַ, הִתְגוֹלֵל עָלֶיהָ,

וּלְחָצָהּ בַּעְיָם,

סַעַר וְהַשַׁח לְאַרְבַּע הָרוּחוֹת

אֶת רֹאשָׁהּ הַנָּם.

לְחָצָהּ וּכְפָפָהּ עַד כָּל אֲבָרֶיהָ

הִתְפַּקְּקוּ אָז;

כִּסָּה אֶת גֵּוָהּ נְשִׁיקוֹת צְעִירוֹת,

פִּתְאוֹם – וָגָז.

פָּקְחָה הָאֵלָה עֵינֶיהָ מוּל שֶׁמֶשׁ,

עֲיֵפָה מְעַט;

רַכּוּ בַּדֶּיהָ וּדְבַר־מָה בְּקִרְבָּהּ

יִתְעוֹרֵר לְאַט…

תרפ"ב

---

בתחתית הנשמה

מאת

ישראל אפרת

יֵשׁ מְעָרָה בְּתַחְתִּית הַנְּשָׁמָה,

וּבְתַחְתִּית הַמְּעָרָה יֵשׁ דֶּלֶת;

וְאַשְׁרֵי יוֹדֵעַ לִצְנֹחַ

בָּאוֹרָה הַזּוֹ הַמְעֻרְפֶּלֶת.

צָנֹחַ דֶּרֶךְ שֹׁרֶשׁ אֶל שֹׁרֶשׁ

וְצָלֹל מִשָּׁלָב אֶל שָׁלָב

עַד יִרְאֶה בְּרִיחַ וֶהֱזִיזוֹ

וְקַר הָאֲוִיר יַצְלִיף עָלָיו.

שָׁם יֵצֵא מִנִּסּוּר גַּלְגַּלִּים,

כִּי מַעְיָן כָּל קוֹל הוּא הַדְּמִי;

גַּם חַיָּיו לֹא יַאֲזִין כִּי פָתַח

הַדֶּלֶת לְטֶרֶם אֲנִי.

שָׁם יִרְחַץ אֶת גִּילוֹ וִיגוֹנוֹ,

כָּל רִגְשׁוֹתָיו הַמְחַפְּשִׂים אֶת נִיבָם;

שָׁם רַבִּים מִשִּׁירָיו מִתְעַרְטְלִים

וְאוֹבְדִים בַּשְּׁתִיקָה מִסְּבִיבָם.

יֵשׁ גַּם הֲגִיגִים אחרֲיֵםִ

הַזְּקוּקִים לְאֹזֶן שֶׁל רֵעַ,

אַךְ הַדְּמִי אֲשֶׁר סָפְגוּ וְהִכְבִּידָם

מִסִּדְקֵי כָּל מִלָּה שׁוֹפֵעַ.

תמוז תרפ"ג

---

דם

מאת

ישראל אפרת

לֹא בְרַעַשׁ,

לֹא בַעְיָם,

אֵגֶל, אֵגֶל

שׁוֹתֵת דָּם.

אֵגֶל קָטָן

גָּח רְתֵת,

מָאֵן שׁוּב

וּמָאֵן צֵאת.

זֶה אַךְ יִיבַשׁ,

אַחֵר קָם:

כַּמָּה טִפּוֹת

יֵשׁ בַּדָּם?

אִישׁ לֹא יִרְאֶה

עֵת דָּם גָּח;

פִּתְחֵי פְצָעִים

קְטַנִּים כָּךְ.

לֹא בְרַעַשׁ,

אַף לֹא חִישׁ

דָּם יִתְרוֹקֵן,

יִגְוַע אִישׁ.

---

אדם

מאת

ישראל אפרת

לזכר רבי ישראל פרידלנדר

הוּא קִדֵּם בְּלִי חָת פְּנֵי הַמָּוֶת,

הוּא יָרַד בְּיֹפִי לַגַּיְא…

יְדַעְתִּיו בְּחַיָּיו וְלָמָּה

לֹא כָּרְעוּ לוֹ בִּרְכַּי אֲזַי?

כֹּה צַר לִי. אָמַרְתִּי יְדַעְתִּיו,

וְעִוֵּר הָיִיתִי לַהוֹד.

וְאוּלַי הוּא עַצְמוֹ לֹא יָדַע

מַה נָּשָׂא בְּקִרְבּוֹ בְּסוֹד.

אֲבוֹי, כִּי נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם

אַךְ אָז נַתְחִיל הָבִין מְעָט

עֵת מָוֶת שָׂם שָׁלשׁ נְקֻדּוֹת

בְּסוֹף פְּסוּק־חַיֶּיהָ הַקָּט.

אסבּורי פארק, אלול תרפ"ג

---

לו אהיה מכחולךָ...

מאת

ישראל אפרת

לוּ אֶהְיֶה, אֱלוֹהַּ, מִכְחוֹלְךָ,

בּוֹ תִצְבַּע הָעוֹלָם הָרָחָב!

עֵץ דּוֹמֵם אֲנִי בִּלְעָדֶיךָ,

בְּלִי רֶגֶשׁ, בְּלִי רָצוֹן, בְּלִי מַעַשׂ.

וְאוּלָם אַךְ תִּגַּע בִּי יָדְךָ,

חִישׁ אַרְגִּישׁ אֶת גִּילְךָ הַיּוֹצֵר,

גַּל גִּילְךָ הָרָן וְהַיּוֹצֵר.

אֱחֹז בִּי בְּיָדְךָ, אֱלוֹהַּ,

וּנְחַנִי עַל פְּנֵי הַהֲוָיָה,

רֶגַע קָטָן נְחַנִי, וְאַחַר –

בִּי תַעֲשֶׂה כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ.

דַּי לִי כִּי אַשְׁאִיר מֵאַחֲרַי

בַּמִּדְבָּר הָרֵיק וְהָאָפוֹר

מִשְׁעוֹל שֶׁל שְׁלוּלִיּוֹת־יֹפִי,

כִּי אֵדַע: אֵת תַּנְחֶה בָּעוֹלָם

תִּטְבֹּל אֶת רַגְלָיו בַּשָּׁשַׁר

וּצְעָדָיו מְיַפִּים הַיְקוּם.

אייר תרפ"ד

---

אודך

מאת

ישראל אפרת

אוֹדְךָ, אֱלוֹהַּ, עַל מַתְּנַת הַחַיִּים.

אִם גִּיל לִי מִנִּיתָ וְשִׁירֵי נִצָּחוֹן

אוֹ צַעַר, כִּשָּׁלוֹן וּכְלִמָּה,

הַחַיִּים בְּעַצְמָם מְכַפְּרִים עַל הַכֹּל,

לִהְיוֹת יֵשׁ בְּכָל זֹאת וְלִשְׁאֹף אֲוִירֶךָ!

אוֹדְךָ עַל שִׂימְךָ כִּסְפוֹג אֶת לְבָבִי,

כִּי תַזִּיל דֶּרֶךְ עֵינַי וְאָזְנַי וּנְחִירַי

נְגוֹהוֹת הַיָּמִים וַאֲפֵלַת הַלֵּילוֹת

וּתְכֵלֶת שָׁמַיִם וִירַקְרַק הַנִּירִים

וְרֵיחוֹת הַנְּשָׁמוֹת הַצּוֹמְחוֹת בְּיֹפִי

וְעשֶׁר הַקּוֹלוֹת בַּכְּרַךְ וּבַיָּעַר.

בְּרִבְבוֹת פִּיּוֹת קְטַנְטַנִּים תֵּשְׁתְּ נַפְשִׁי

כָּל צִבְעֵי עוֹלָמְךָ, רֵיחוֹתָיו וּצְלִילָיו.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בִּי יָדְךָ וְתִלְחַץ

לְחִיצָה כִּמְעָט,וְהִפִּילָה נִשְׁמָתִי

רְסִיס מִשִּׁפְעָתָהּ: צְלִיל, צֶבַע אוֹ רֵיחַ –

אוֹדְךָ, אֱלוֹהַּ, עַל חֶבְלֵי הַיְצִירָה.

וְיֵשׁ יוֹם תִּקָּחֵנִי בְכַף יָדְךָ הַגְּדוֹלָה

וְתִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ וְתִלְחַץ אֶת נַפְשִׁי,

וְנִגַּר מִמֶּנִּי מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתֶיךָ

כָּל יָפְיְךָ בִּי אֲשֶׁר יִיף אָז פִּי שֶׁבַע

כָּרֵיחַ הַמְשַׁכֵּר שֶׁל צִיץ עֵת יִלָּחֵץ, –

הֲיָבוֹא אָז סוֹפִי? לֹא, אֵלִי! יָדַעְתִּי

כִּי תָרִיק אֶת נַפְשִׁי לְמַעַן תַּשְׁקֶנָּה

מִיֵּינוֹת חֲדָשִׁים עוֹד טֶרֶם שִׁעַרְתִּים…

אייר תרפ"ד

---

חלומו של אמן

מאת

ישראל אפרת

לילה. בחדרו של האמן אפלולית ודומיה. עששית אדומה־כהה מפיצה קווי־אור חרדים. פסלים שונים, פרוטומות ואנדרטות, עומדים מסביב. מימין עומד פסל גדול שעדיין לא נשלם, וממחציתו ולמטה אינו אלא אבן־שיש גלומה. משמאל, על מטת־עץ גסה, ישן האמן. מאחוריו חלון פתוח. הס. פתאום נראה הפסל הגדול כשהוא ניתק מכנו ובצעדים כבדים ומדודים הוא צועד קשות אל עבר האמן.

פסל (אל האמן בקול עמוק, כמעט סלעי):

הִתְעוֹרֵר, קוּם!

(האמן ישן ואינו שומע)

יָשַׁנְתָּ כְּבָר דַּיֶּךָּ.

(הוא מניע אותו ביד גסה)

לַעֲבוֹדָה!

אמן (מתעורר ופוקח את עיניו. מדבר רפות):

אַתָּה! הוֹי הַנַּח, הַנַּח לִי.

עָיַפְתִּי כֹה.

פסל:

לַעֲבוֹדָה!

אמן:

לֹא, לֹא אוּכַל.

אֲבָרַי עָיְפוּ מֵעֲבֹד בְּיַחַד.

עַצְמוֹתַי כּוֹאֲבוֹת וְגַבִּי כָפוּף,

וּשְׁמוּרוֹת עֵינַי הוֹלְכוֹת וּמִדַּבְּקוֹת,

אַךְ שָׁעָה קַלָּה תֵן לִי נוּם.

פסל:

לַעֲבוֹדָה!

אמן:

זֶה יוֹם וָלֵיל אֶת גַּבִּי לֹא יִשַּׁרְתִּי

וְיָדִי אֶת מַפְסַלְתָּהּ לֹא הִפִּילָה.

בֵּין גָּלְמֵי אַבְנֵי שֵׁישִׁי הִתְגַּלְגַּלְתָּ,

וְלֹא קָרָאתָ לִי, לֹא עֲצַרְתַּנִי.

אַךְ פִּתְאוֹם, תְּמוֹל, עָלֶיךָ עֵת פָּסַחְתִּי,

הוֹפִיעָה לִי בְחָזוֹן תְּמוּנַת אוֹר.

עָמַדְתִּי וָאֶשְׁמַע: דְּבַר־מָה דוֹפֵק –

לֹא אֵדַע אִם בְּךָ אוֹ תּוֹךְ לְבָבִי,

אוֹ אִם בִּשְׁנֵינוּ יַחַד דְּבַר־מָה דָפַק –

גָּחַנְתִּי מַהֵר וָאֲקִימְךָ הָכֵן,

וָאָחֵל לַעֲבֹד בְּיָדַיִם קוֹדְחוֹת,

הָרֹס וְקַרְקֵר אֶת שְׁבִי־הַסֶּלַע.

כָּבַשְׁתִּי לֵב, בָּלַמְתִּי אֶת מַפְסַלְתִּי

פֶּן לְךָ יְבֻלַּע עֵת אֵלֶיךָ תַּהֲרֹס,

אַט אַט כָּל צְרוֹר, כָּל אָבָק דַּק הִסַּעְתִּי,

עַד נִגְלוּ לִי עֵינֶיךָ הָעֲצוּמוֹת

וָאֶפְקָחֵן מִשְּׁנָתָן.

פסל (באירוניה):

תּוֹדָה, תּוֹדָה.

אמן:

אַךְ מֵיתָר רַב מִדַּי מָתוּחַ נִתַּק.

וּפִתְאוֹם רָפוּ יָדַי, כָּשַׁל כֹּחִי,

וְלֵאוּת הוּצְקָה קִרְבִּי כָּעוֹפֶרֶת,

וָאֶפֹּל שְׁדוּד הָאוֹנִים עַל מִשְׁכָּבִי

וָאִישָׁן.

פסל:

גַּם אֲנִי יָשַׁנְתִּי דוּמָם

וַתִּגְזֹל אֶת תְּנוּמָתִי. קוּם גַּם אָתָּה.

אמן:

חֲמֹל עָלַי.

פסל:

חֲמֹל עָלַי!

אמן:

עָלֶיךָ?

פסל:

בִּי שָׁכְבָה בְּלִימָה עַל מַרְבַדֵּי לֹבֶן,

עֲצוּמַת עַיִן, חַסְרַת רֶגֶשׁ, שְׁקֵטָה,

עַד בָּאתָ, יוֹצְרִי, יֶלֶד מִתְלַהְלֵהַּ,

וּבְמַדְקֵרוֹת מַפְסַלְתְּךָ הַחַדָּה

מַכְאוֹבִים בָּהּ עוֹרַרְתָּ, רַק מַכְאוֹבִים.

אמן:

מַכְאוֹבִים?

פסל:

שׁוּר! עוֹד גֹּלֶם־שַׁיִשׁ אָנִי.

עוֹד רַגְלַי כְּבֵדוֹת, עוֹד עַל לִבִּי אֶבֶן,

וְקוֹלִי נוֹפֵל עוֹד כְּמַפַּל סְלָעִים…

זִעְזַעְתָּ בִּי דְבַר־מָה. הַדּוֹמֵם רִטֵּט,

הַחשֶׁךְ הִרְגִּישׁ נֵר לְבַנְבַּן קִרְבּוֹ…

אֲבָל הַנֵּר לֹא הֻצַּת עוֹד, לֹא הֻצַּת…

הַחֹמֶר חָל, עֲוִית־כְּאֵב תְּקָפַתְנִי,

וְאַנְחַת־אֵלֶם כְּבֵדָה סִתְּמָה גְרוֹנִי.

אמן:

אַךְ זֹאת הִיא כָּל הַתְחָלַת־חַיִּים: מַכְאוֹב,

וְרִאשׁוֹן שִׁירָם הוּא אֲנָחָה אִלְּמָה.

פסל:

לֹא, לֹא. לָעַד לֹא תֵדַע מַכְאוֹב־רֵאשִׁית,

עֵת מַחֲטֵי־חַיִּים דּוֹקְרִים אֶת הַדּוֹמֵם…

אַךְ לָמָּה תְעַנֵּנִי? – קוּם וְסַיֵּם.

קוּם, גֹּל אֶת כָּל הָאֶבֶן מֵעַל גּוּפִי

עַד אֶקְפֹּץ חַי וְחָפְשִׁי תוֹךְ הָעוֹלָם,

וְדָם אֲדַמְדַּם יָרוּץ בִּי בְּעוֹרְקַי,

וְיָרֹן בִּי מִבְּהוֹנוֹת רַגְלַי עַד קָדְקֳדִי,

וְלִבִּי יִדְפֹּק, יִדְפֹּק שְׁכוּר הַחַיִּים.

הוֹי, קוּם וּגְמֹר!

אמן:

עָיַפְתִּי. מָחָר, מָחָר.

פסל:

לֹא, לֹא, כִּי עַתָּה תָקוּם.

אמן:

לָמָּה תִתְאַּכְזֵר לִי?

פסל:

אֶת כֹּחֲךְ וְדָמְךָ,

אֶת כָּל לְשַׁדְּךָ, כָּל חַיֶּיךָ אֶדְרֹשׁ,

אַל שְׁנָת לְךָ וְאַל מַרְגּוֹעַ עָתָּה.

אֲנִי הָרָעֵב, אַתָּה הַשָּׂבֵעַ –

גּוּרָה לְךָ מִפְּנֵי הָרָעֵב.

אֲנִי הַיָּצוּר, אַתָּה הוּא הַיּוֹצֵר –

גּוּרָה לְךָ מִפְּנֵי יְצוּרְךָ.

אֲנִי עוֹד סֶלַע, אַתָּה דָם וּבָשָׂר –

גּוּרָה לְךָ מִסֶּלַע הַמִּתְעוֹרֵר.

קוּם.

אמן:

הַס! מִי שָׁר? רִבְקָה, יִקְרַת נַפְשִׁי!

(מעבר לחלון הפתוח מופיעה רבקה, אהובת האמן, שערה השחור הפרוע נופל ומתפזר על מחשוף צווארה המלבין באפלה. היא מזמרת)

רבקה:

לֵיל בּוֹחֵשׁ אֶת כְּשָׁפָיו

שֶׁל כֶּסֶף וָצֵל.

כֹּה תָצִיק הַבְּדִידוּת

עֵת קוֹסֵם הַלֵּיל.

כֹּה מְתוּקָה הַשָּׁעָה,

מְתִיקוּת שֶׁל כְּאֵב;

בִּמְלוֹא הַהֲוָיָה

לֵב קוֹרֵא לְלֵב.

אמן:

רִבְקָה!

רבקה:

עַל עַרְשִׂי הַלְּבָנָה

אֶתְגַּלְגְּלָה, דּוֹד.

יְצוּרַי יִרְעָבוּ

וְגוּפִי – יְקוֹד.

קוֹל דּוֹפֵק בָּאֶבֶן

לְאָזְנְךָ בָּא;

הַאִם מִקּוֹל גּוּפִי

לֹא תִּשְׁמַע עַד מָה?

אמן:

רִבְקָה, חַכִּי לִי.

רבקה:

הַשֻּׁלְחָן הוּא כֶסֶף,

הַיַּיִן הוּא צֵל;

וְהָאוֹרֵחַ מִשְׁתַּהֶה,

וְקָצָר הַלֵּיל. (נעלמת)

אמן:

חַכִּי, חַכִּי לִי. אָנֹכִי הוֹלֵךְ.

פסל:

לֹא תֵלֵךְ, לֹא.

אמן (נרגש):

אָנֹכִי הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ.

מַה תַּעֲשֶׂה לִי? אֲנִי, אֲנִי אֲדוֹנְךָ.

רְאֵה מַפְסַלְתִּי! אַךְ אָרִימָה אוֹתָהּ

וּלְגַל שֶׁל עָפָר תִּהְיֶה.

(הוא קם ומרים את מפסלתו מתוך חימה עזה)

פסל:

נַסֵּה, נַסֵּה!

(אגרופו של האמן מתרפה. המפסלת נשמטת ונופלת על גבי הקרקע. האמן חוזר ונופל באין אונים על משכבו)

וְלָמָּה לֹא תְנַסֶּה? כְּלוּם לֹא יֵקַל

לְהָמִית מֵאֲשֶׁר לְעוֹרֵר חַיִּים?

אֲדוֹנִי שׁוֹכֵב? צַר לִי לְהַפְרִיעוֹ.

אָשִׂימָה נָא אֶת אֶצְבְּעוֹתַי אֵלֶּה,

אֲשֶׁר חִדַּדְתָּ בְּאַהֲבָה רַבָּה,

עַל רֹךְ צַוָּארְךָ. לָמָּה זֶה תְגַרְגֵּר?

וְלָמָּה תִלְטֹשׁ אֶת עֵינֶיךָ בִּי?

הַגִּידָה נָא, הַאִם לֹא תַכִּירֵנִי?

וְהַגֵּד מִי הָאָדוֹן?

וּמָה וְלָמָּה יֵשׁ בְּלֵב הַיְצִיר עַל יוֹצְרוֹ?

הַגֵּד!

(המסך יורד ועולה. הפסל עומד על כנו כמו בראשית החזיון. אפלולית ודממה. האמן מתהפך על משכבו כשהוא לופת בידו אחת את צווארו, ואת ידו השנייה הוא שולח למעלה, כאילו היתה נלחמת במישהו. הוא פוקח את עיניו ומביט מתוך תמהון. הוא קם ועובר אל הפסל ומביט אליו קשות.

הוא גוחן אט, מרים את מפסלתו ומוסיף לעבוד מתוך עייפות).

---

כֹּח אלהי אחזך...

מאת

ישראל אפרת

כֹּחַ אֱלֹהִי אֲחָזֵךְ

וַעֲשָׂאֵךְ כְּלִי־שָׁרֵת לִיצִירָה…

אַבִּיטָה עָלַיִךְ וְאֶרְאֶה:

יֵשׁ עוֹבֵר נִיד כְּאֵב עַל פָּנַיִךְ,

כְּאֵב שֶׁל כְּלִי־שָׁרֵת אֱלֹהִי…

כֹּחַ אֱלֹהִי אֲחָזֵךְ

יַחֲזִיקֵךְ בְּיָדָיו כִּפְנִינָה

בָּהּ יַשְׁחִיל אֶת עַצְמוֹ כְּחוּט,

חוּט עָבָר וְעָתִיד… אַשְׁרַיִךְ

כִּי תֵלְדִי לָאֵל חַיֵּי עָתִיד…

זָכִית כִּי אֵל נִכְנַס בְּקִרְבֵּךְ;

וּבְסֵתֶר, בַּחֲשָׁאי, בָּאַפְלוּלִית,

שָׁם יִיצֹר תַּעֲלוּמָה חֲדָשָׁה;

בְּחָלָב וְדָם יְלוּשֶׁנָּה;

בְּבָשָׂר חֲלַקְלַק וּוָרֹד,

וּבְעוֹרָקִים עֲדִינִים כְּחַלְחַלִּים,

כְּרָז בְּתוֹךְ רָז, יַחְבִּיאֶנָּה…

כָּל רֶגַע הִיא הוֹלְכָה וּגְדֵלָה,

עוֹד קָט וְתָגִיחַ מְפַרְפֶּרֶת,

שׁוֹאֶגֶת וְחַיָּה – תַּעֲלוּמָה…

זְכוּרַנִי, בַּאֲבִיבוֹ שֶׁל חֶלְדִּי,

בְּהֵעוֹר גַּם עוֹלָם מִסְּבִיבִי,

אֵיךְ שָׂנְאוּ אָז רַגְלַי הִתְהַלֵּךְ

עַל דְּרָכִים רְצוּפֵי הַסְּלָעִים,

אֵיךְ כָּמְהוּ לְמַגַּע הַקַּרְקָע.

הָעִיר וְהַנִּיר הָיוּ קְרוֹבִים;

בִּן רֶגַע נִמְצֵאתִי בֵּין שָׂדוֹת

מוֹרִיקִים, מִתְרַכְּכִים, מִתְעַגְּלִים,

בֵּין תִּלִים מִתְפַּנְּקִים בַּחַמָּה.

אָז יֵשׁ אֲשֶׁר פִּתְאוֹם נִרְתַּעְתִּי,

כְּמוֹ צָרְבָה אֲדָמָה צְעָדַי!

הִרְגַּשְׁתִּי אֶת רַעַד הַחַיִּים

מִתְרַקְּמִים מִלְּמַטָּה לְרַגְלַי,

וְאֵיכָה יָכֹלְתִּי דְרֹךְ הָלְאָה?…

וְאוֹתוֹ הָרֶגֶשׁ, יַקִּירָה,

בִּי נֵעוֹר גַּם עַתָּה בְעָמְדִי

מִסְתַּכֵּל בִּגְנֵבָה עָלַיִךְ.

אַתְּ יוֹשְׁבָה וְסֵפֶר בְּחֵיקֵךְ,

וּלְעֵבֶר הַחַלּוֹן עֵינַיִךְ

לַשָּׂדוֹת הַיְרֻקִּים, הַשְּׁקֵטִים.

כֹּה סְגוּרַת־חֲלוֹם, כֹּה רְחוֹקָה,

כֹּה גְדוֹלָה, כֹּה קְדוֹשָׁה כָּאָרֶץ

עֵת אֵל בָּהּ יִסְתַּתֵּר לִיצִירָה…

דֹּם אֶעֱמֹד מִסְתַּכֵּל בְּיָפְיֵךְ;

וּבְהֵרוֹם זְרוֹעוֹתַי לְלָפְתֵךְ,

חִישׁ חִישׁ הֵן מִתְאַפְּקוֹת וְיוֹרְדוֹת;

וּבְהֵעוֹר בִּי סַעֲרַת אַהֲבָתִי,

חִישׁ חִישׁ הִיא כּוֹבֶשֶׁת אֶת עַצְמָהּ;

אַךְ יִסְגֹּד לְבָבִי מִשְׁתָּאֶה,

וְסַעֲרִי יֵהָפֵךְ לִתְפִלָּה…

חשון תרפ"ח

---

אגדת הים

מאת

ישראל אפרת

א

מְרֻתָּק הַיָּם בֵּין הַחוֹפִים

וְנֶאֱבָק עֲנָק זֶה הַכָּלוּא.

יִתְהַפֵּך, יִתְפָּרֵץ וְיִשְׁאַג,

וְיִזְרֹק מִשְׁבָּרִים, מִשְׁבָּרִים,

וּבְנָגְעָם בַּחוֹף יִתְמוֹלָלוּ.

לֹא תָמִיד הַיָּם הָיָה כָּבוּל.

לְפָנִים לֹא נִלְחַם עִם חוֹפוֹ.

הוּא הָיָה בֶּן חוֹרִין, הוּא מִלֵּא

חֲלָלָהּ שֶׁל כָּל הַהֲוָיָה

וְסוֹף אֵין־הַסּוֹף הָיָה סוֹפוֹ.

אָז שָׁקַט וְשָׁתַק. לֹא נִשְׁמַע

קוֹל שַׁאֲגַת הַיָּם הָרוֹעֶשֶׁת.

אַךְ אֵי־שָׁם בְּאַרְמוֹן שֶׁל מַיִם

פַּעַם נִצְּבָה לִפְנֵי כֵּס אֱלוֹהַּ

מַחֲשָׁבָה בַּת צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת:

"נוֹזֵל, אַךְ נוֹזֵל

מִכָּל הָעֲבָרִים.

הֲתוּכַל וְתִיצֹר

דְּבָרִים מוּצָקִים,

לֹא רַכִּים, נִגָּרִים?

"אָפֹר, אַךְ אָפֹר

מִלְּמַטָּה מִלְמַעְלָה.

הֲתוּכַל וְתִיצֹר

מֵרְבַדִּים יְרֻקִּים

וְחֻפָּה כְּחַלְחַלָּה?

"דְּמָמָה, אַךְ דְּמָמָה

עַד נֵצַח נִמְשָׁכָה.

הֲתוּכַל וְתִיצֹר

מַנְגִּינוֹת וְהֵדִים

וּצְחוֹק וַאֲנָחָה?

"אֵין צְלִיל וְאֵין צֶבַע,

אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה.

הֲתוּכַל וְתִיצֹר

תִּפְאֶרֶת שֶׁל רִבּוּי

וְקֶסֶם שֶׁל שׁוֹנֶה?

כֹּה רַב הוּא הַיֹּפִי,

אַךְ טָמוּן וְחָבוּי.

הֲתוּכַל וְתִקְרַע

אֶת קְלִפַּת הַתֹּהוּ

לְשַׁחְרֵר הַשָּׁבוּי?"

הִרְעִים בָּעוֹלָם קוֹל אַדִּיר:

“הִתְכַּוֵּץ, סֹב אָחוֹר, אוֹקְיָנוּס!”

הִתְחַלְחֵל הַיָּם רֶגַע קָטָן

וַיָּשָׁב חִישׁ קַל לְאֵיתָנוֹ –

לֹא יִסֹּב לְאָחוֹר, לֹא יָנוּס.

אָז שָׁאַג בְּחָרוֹן קוֹל אַדִּיר:

“מִי מָרַד בְּשַׁדַּי וְנֻקָּה?”

שׁוּב רָעַד הַיָּם, אַךְ שׁוּב נִרְגַּע.

וַיְהִי אָז הָרֶגַע מְלֵא אֵימִים –

צִפִּיָּה כֹה כְבֵדָה וַעֲמֻקָּה.

וּפִתְאוֹם – צְלִיף צְלִיף! – בָּרָק חָלַף

וַיַּבְדֵּל מֵי רוֹם מִמֵּי מַטָּה;

וְנוֹלַד הָאַוִּיר הַכְּחַלְחַל,

וְשַׁחַק הַנּוֹשֵׂא בְזָהֳרוֹ

תַּעֲלוּמָה לֹא נוּכַל לְדַעְתָּהּ.

צְלִיף צְלִיף! בְּרָקִים יָרְדוּ וַיְשַׁסְּפוּ

וַיְפַלְּחוּ מֵי מַטָּה לִגְזָרִים;

וְנוֹלְדָה אֲדָמָה שְׁחַרְחֹרֶת

וְדֶשֶׁא יְרַקְרַק וְאִילָן

וְחוֹפִים, שָׁם מֵתִים מִשְׁבָּרִים.

כֹּה נוֹלְדָה מִתּוֹךְ יָם־בְּרֵאשִׁית

תִּפְאֶרֶת בַּת־צְבָעִים עֲנֻגָּה;

אֲבָל הָעֲנָק יִטֹּר אֵיבָה

לָאֵל, לַשָּׁמַיִם, לָאֲדָמָה,

וְשׁוֹאֵג בְּעֹז בְּלִי הֲפוּגָה.

ב

וּבְצָהֳרֵי הַקַּיִץ יֵשׁ יַבִּיט

הַשֶּׁמֶשׁ לַיָּם הַמִּתְעַבֵּר,

וְנַפְשׁוֹ הַזּוֹרְחָה לֹא תָבִין

מַשְׂטֵמַת הַיָּם הָאֲפֵלָה,

וְהֵחֵל עַל לִבּוֹ לְדַבֵּר:

"שׁוּר! תְּנוּבָה מוֹרִיקָה בַּשְּׁדֵמוֹת,

וְחֶסֶד וְזִיו בָּרָקִיעַ.

הֲקָצְרָה כָּל זֹאת הַתִּפְאֶרֶת,

בִּמְקוֹמוֹת פְּצָעֶיךָ עָלָתָה,

אֶת כַּעַסְךָ הַשּׁוֹאֵג הַרְגִּיעַ?

"הִתְפַּיֵּס, יָם קָדוּם, הִתְפַּיֵּס!

שְׁלַח נָא עַל גַּבֵּי שַׁבְרִירַי

אֶת יַלְדֵי הַמַּיִם הַצְּעִירִים,

וְטָסוּ וְתָרוּ מַלְכוּתִי,

אֶת אַרְמְנוֹת זָהֳרִי וּדְבִירַי".

כֹּה דוֹבֵר הַשֶּׁמֶשׁ וְזוֹרֵק

לוֹ גְלִימָה שֶׁל כֶּסֶף זוֹרַחַת.

מְקַבֵּל הַיָּם אֶת הַמִּנְחָה,

אַף נֶעְתָּר לְדִבְרֵי הַשֶּׁמֶשׁ,

וּבְלִבּוֹ תַּחְבּוּלָה צוֹמַחַת.

לוֹקֵחַ הַיָּם וּמְנַעְנֵעַ

כָּל אֵגֶל עַל חֵיקוֹ הָרָחָב,

יַשְׁקֶנּוּ מַשְׂטֵמַת הָרַעַל

וְיָשִׁיר לוֹ שִׁירַת הַפְּרֵדָה

עַד יַעַל שָׁמַיְמָה אֶל אָח־עָב:

"עֲלֵה נָא, עֲלֵה נָא יָם קְטַנְטַן,

לְאַרְצוֹת הַזֹּהַר מִמַּעְלָה.

סְחוֹר סְחוֹר וְלַשֶּׁמֶשׁ לֹא תִקְרַב.

שְׁמוֹר נָא עַל יֶשְׁךָ הַקּוֹדֵר

מִנְּשִׁיקָה לוֹהֶטֶת וּמְכַלָּה…

"תִּתְחַבֵּר עִם אֵלֶּה קִדְּמוּךָ

וְאֵלֶּה אַחֲרֶיךָ יָבֹאוּ

עַד יָבוֹא יוֹם נָקָם וְשִׁלֵּם

וְחֻבְּרוּ מֵי מַטָּה וּמָרוֹם

וְחֻדְּשָׁה מַמְלֶכֶת הַתֹּהוּ".

אָז נֶאֱחָז הָאֵגֶל בְּזַהֲרוּר

וְעָף לַמֶּרְחַקִּים הַגְּבוֹהִים.

הַיָּם, עָטוּף גְּלִימָה נוֹצֶצֶת,

יִתְבּוֹנֵן וְיָגִיל בִּרְעָדָה

בֶּעָבִים הַצַּחִים הַתּוֹעִים…

ג

וְנֶהְדָּר וְנוֹרָא אוֹקְיָנוֹס

עֵת יִדְעַך בַּיּוֹם הָרָקִיעַ.

עָב אֶחָד מִתְחַבֵּר עִם שֵׁנִי,

הַשֵּׁנִי עִם שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי

לְאִטָּם כְּמוֹ מִבְּלִי צְדִיָּה.

יָאִיר הַשֶּׁמֶשׁ אֶת פָּנָיו

לְעָב אֶחָד אָפֵל, מָלֵא זַעַם,

וְהֶעֱנִיק לוֹ רָבִיד שֶׁל זֹהַר…

אַךְ חוֹרֵג הֶעָב מִמַּסְגֵּרוֹ

וְנִצְמָד אֶל אֶחָיו בְּרַעַם.

אָז נֵעוֹר הַיָּם. רֶגַע קָטָן

יִתְנַעֲנַע בֵּין חוֹפֵי יַבָּשָׁה,

כְּמוֹ חִלֵּץ עֲנָק זֶה עַצְמוֹתָיו,

כְּמוֹ נִסָּה אִם דַּיָּה גְּבוּרָתוֹ

לַשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה הַקָּשָׁה.

אָז יָקוּם הַיָּם צְמֵא נְקָמָה,

וְסַעֲרַת חֲרוֹנוֹ תְּשַׁוֵּעַ,

וְהִזְעִיק אַמִּיצֵי נַחְשׁוֹלָיו

לְמַגֵּר אֶת בִּירַת הַיֹּפִי

שֶׁבָּנָה לוֹ אֵל מִתְלַהְלֵהֵּ:

"הוֹי קוּמוּ וְנִכְבּשׁ הָעוֹלָם,

וְנַהֲרֹס כָּל גְּבוּלִים וּגְדָרִים;

אֵל שִׁבֵּר הַתֹּהוּ לִרְסִיסִים,

מַבְרִיקִים כִּמְכִתֵּת הַזְּכוּכִית, –

נָקוּמָה וּנְחַבֵּר הַשְּׁבָרִים…"

כֹּה יָשִׁיר הַיָּם. מֵעֲבָרִים

מְגִיחִים הַגַּלִּים הַפְּרָאִים.

הַשִּׁירָה מִתְגַּבְּרָה, מִתְגַּבְּרָה,

וְהוֹלֵךְ הָעוֹלָם וּמַאֲפִיל,

וְיוֹצְאִים בִּרְקִידָה הַדְּכָיִים.

לְמַעְלָה לְמַעְלָה יִקְפֹּצוּ,

וְעָבִים מִתְנַמְּכוֹת בְּכָבְדָּן.

שׁוּר! הִנֵּה הַמַּגָּע בֵּינֵיהֶם…

עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מִתְחַבְּקִים

וְשָׁרִים שִׁיר תֹּהוּ וְאָבְדָן…

וּפִתְאוֹם אֵל נֵעוֹר בְּרַעֲמוֹ:

“מֶה הָיָה? שׁוּב מוֹרְדִים בִּי הָתָם?”

פְּתַלְתֻּלֵּי אִזְמֵלָיו חִישׁ עָפִים,

הָעֲנָנִים הַקּוֹדְרִים נִפְרָמִים,

וּמְסֻנֶּנֶת בִּרְבִיבִים נִקְמָתָם…

וְיוֹרְדִים צֶאֱצָאֵי אוֹקְיָנוּס

בִּסְפִינוֹת קְטַנְטַנּוֹת שֶׁל מַיִם.

וְיוֹצֵא הַשֶּׁמֶשׁ קְצָת נוּגֶה,

תָּמֵהַּ: מַה קִּסְמוֹ שֶׁל תֹּהוּ

עֵת יֹפִי וְזִיו יֵשׁ וְחַיִּים?…

תמוז תרפ"ד

---

על סף מקדש אפל

מאת

ישראל אפרת

רְאִיתִיכֶן בְּאַפְלוּלִית הַחֶדֶר,

זְרוֹעוֹת אֵם,

כְּלֶהָבוֹת דַּקּוֹת, זְקוּפוֹת,

רוֹקְדוֹת עַל עֶרֶשׂ תִּינָקְתֵּנוּ,

תּוֹקְעוֹת כַּנְפֵי שְׂמִיכָה בִּקְצוֹת הָעֶרֶשׂ

בְּרֶנֶן רַךְ וַחֲצִי נִמְנוּם

וְרֵיחַ שֶׁל לִילָךְ וְחֹם חָלָב.

אֵיךְ אֲכַנְּכֶן? מַה כֹּחַ־יָהּ

זוֹרֵם בָּכֶן לְלֹא לֵאוּת,

זְרוֹעוֹת אֵם צְעִירָה?

מַה שְּׂעִפִּים צְנוּעֵי תִפְאֶרֶת

שֶׁלֹּא יַאֲזִין הַיְקוּם צַעֲדָם

מְטַיְּלִים בָּכֶן עָלֹה וָרֶדֶת

כְּמַלְאָכִים עַל הַסֻּלָּם? הַאִם

אֵינְכֶן אוֹתוֹ סֻלָּם יַחֲלֹם

כָּל יַעֲקֹב עַל אֶבֶן הַבְּדִידוּת

וּמַלְאָכִים יוֹלִיךְ עֲלֵי שְׁלַבָּיו?

מָה רְגָשׁוֹת שׁוֹפְעִים בְּלִי הֶרֶף

כְּמוֹ יָם רַחֲמִים בְּלֵב אֱלֹהַּ

אוֹ בְלֵב עוֹלָם

שָׁטַף גְּדוֹתָיו וַיִּשְׁתַּפֵּךְ בָּכֶן,

שַׁרְשֶׁרֶת זְרוֹעוֹת מְתוּחוֹת מֵחוֹף רִאשׁוֹן

עַד חוֹף צָעִיר זֶה נָם?

הֲיֵשׁ אָמְנָם וְעוֹד עֵינֵנוּ תַּחַז

רִפְרוּף נַעֲלֶה מִבִּינָתֵנוּ,

וַהֲוָיוֹת שֶׁל מַעְלָה עוֹד תַּשֵּׁקְנָה

כָּנָף בְּבֵית אָדָם? –

רְאִיתִיכֶן בְּאַפְלוּלִית הַחֶדֶר

כְּלֶהָבוֹת דַּקּוֹת.

חשון תרצ"א

---

חייתם אתי...

מאת

ישראל אפרת

חֲיִיתֶם אִתִּי שָׁנִים רַבּוֹת,

וְשָׁעוֹת רַבּוֹת יֵשׁ יָשַׁבְנוּ שׁוֹתְקִים

שָׁם אֵצֶל הַחַלּוֹן.

אַךְ יֵשׁ וְצָף עַל זִכְרוֹנִי

שִׂרְטוּט אֶחָד מֵחַיֵּיכֶם:

תְּנוּעַת רֹאשׁ, הַעֲוָיָה, נִיב –

וּפִתְאֹם כָּל הַפְּנִים מְעֻלַּף־סוֹד.

וְצַר עַל אוֹתָן שְׁעוֹת שְׁתִיקָה,

שְׁלֵמוּת שֶׁקֶט!

לָמָּה לֹא נִכְנַסְתִּי יוֹתֵר אֶל תּוֹךְ הֲוָיַתְכֶם?

לוּ אַךְ זָכַרְנוּ:

יֵשׁ יוֹם אוֹ לֵיל

וְאוֹתָם הַנִּצָּבִים לְפָנֵינוּ

אוּלַי לֹא יִהְיוּ עוֹד.

אֵיךְ בְּעַיִן מִתְרַפֶּקֶת וְחוֹדֶרֶת־נוּגָה

לִוִּינוּ אֶת כָּל אָדָם בְּדַרְכֵּנוּ!

תרצ"ב

---

מאז הלכתם

מאת

ישראל אפרת

מֵאָז הֲלַכְתֶּם, הוֹרַי,

חַי אָנֹכִי עַל הַגְּבוּל.

כְּתַלְתַּל־עָב,

נְשִׁימָתִי נוּגַת־כְּמִיהָה

נוֹהֲרָה אֲלֵיכֶם.

וְיֵשׁ וּנְשִׁימָה אַחַת חוֹזְרָה

עֲמוּסַת מַתַּן־מַשֶּׁהוּ מִנִּי סוֹד חַיֵּיכֶם –

מָה אוֹדְכֶם אָז.

מֵאָז הֲלַכְתֶּם, הוֹרֵי,

חַיַּי דַּקּוּ כֹּה

כְּמוֹ צֶבַע נִזְכָּר וּכְמוֹ רֵיחַ עוֹבֵר.

פְּחוּת־יֵשׁ אֲנִי מִכֶּם:

נִהְיֵיתִי אַךְ זִכָּרוֹן שֶׁל זִכָּרוֹן

בְּמֹחַ מֵת.

תרצ"ב

---

אחת חותרים

מאת

ישראל אפרת

אַחַת חוֹתְרִים הָאֲנָשִׁים לִמְצוֹא:

אִם נְשָׁמָה יֶשְׁנָהּ

וְאִם תּוֹסִיף לִחְיוֹת עֵת כָּאן הַכֹּל יִתַּם.

וְאָנֹכִי, אִמִּי,

אֲשֶׁר אָהַבְתִּי כֹּה צַחוּת עוֹרֵךְ, מַגַּע יָדֵךְ,

אֲשֶׁר אָהַבְתִּי כֹּה גוּפֵךְ –

מָה הַנְּשָׁמָה שֶׁבָּהּ אֶמְצָא נִחוּם?

יֵשׁ רְגָעִים –

לֹא אֶשְׁאַל אִם הֵם חָזוֹן אוֹ דְבַר מַמָּשׁ,

אִם הֵם עָבָר אוֹ הוֹוֶה שֶׁאֵין הָבִין,

יֵשׁ רְגָעִים –

וּוֶרֶד בְּשָׂרֵךְ יַבְהִיק לִפְנֵי עֵינַי,

וְיָדִי תּוּשַׁט לָחוּשׁ אֶת חֹם חַיַּיִךְ.

יֵשׁ רְגָעִים –

וְהֵם, רַק הֵם לִי תַּנְחוּמִים.

תרצ"ב

---

איך אנחמך

מאת

ישראל אפרת

אֵיךְ אֲנַחֲמֵךְ –

וְרַק כְּאֵב שֶׁאֵינוֹ כְּאֵב

לְהָקֵל נוּכַל.

וּשְׁאֵלָה זוּ שָׁאַלְתְּ,

תִּשָּׁאֵר תְּחוּבָה חַדָּה

כַּחֲנִית בָּאֲוִיר.

כָּךְ, בְּכִי, יַקִּירָה.

כָּל הָאֲנָשִׁים בּוֹכִים,

אַף בְּרִגְעֵי גִילָם.

רַק עַל זֹאת חֲבָל:

שֶׁכַּחֲלוֹף הַבְּכִי

אָז בְּפָחוֹת מְרִידָה הָרֹאשׁ

מֵעַל שֻׁלְחָן יֵרוֹם.

תרצ"ב

---

רצח

מאת

ישראל אפרת

רְאִי, שָׁם סִיס

דּוֹלֵק אַחֲרֵי צִפֹּרֶת כְּרָמִים

לִבְנַת גַּף.

רְאִי,

הִיא חָשָׁה אָסוֹן,

הִיא נָסָה נָסָה –

נִדְמֶה שָׁמַעְתִּי צְרִיחַת הִי,

הִי –

הִיא כְּבָר מְשָׂרֶכֶת אֶת שְׁבִילָהּ מְבֻלְבֶּלֶת;

רְאִי, רְאִי,

כִּבְמִסְפָּרַיִם בְּתוֹכָהּ עָבַר.

רַק אַרְבַּע כְּנָפַיִם קְטַנּוֹת,

שִׁירַיִם לְבָנִים,

נוֹפְלוֹת אַט אַט עַל יְרַקְרַק הַדֶּשֶׁא.

הַלַּיְלָה

בְּשַׁחֵר הַסִּיס גַּנֵּנוּ

וְיַעַר אֶת נַפְשׁוֹ בְּשִׁיר

אֵיךְ, יַקִּירָה, נוּכַל נְשֹׂוא?

חשון תשכ"ה

---

צהרים במפרץ

מאת

ישראל אפרת

כְּמוֹ חוֹרִים גְּדוֹלִים בִּרְאִי צֻחְצַח

פּוֹרְצִים תּוֹךְ מֵי הַכְּחוֹל בְּשֵׁפֶל יָם

עִגּוּלֵי חוֹל, שְׁחָפִים יָנוּמוּ שָׁם

כַּעֲרוּגוֹת פְּרָחִים גַּנָּן טִפַּח.

וּמֵרָחוֹק טוּר מִפְרָשִׂים, נִמְתָּח

כַּחֲצָאֵי שְׁמָשׁוֹת עֲלֵי חֻדָּם,

עוֹמְדִים רוֹגְעִים כָּעֵת, שְׁכֵחֵי נוּדָם,

שְׁכֵחֵי נַפְתּוּל־תָּמִיד עִם רוּחַ תַּךְ.

עוֹד קָט וְגַל יָקוּם כְּקוּם לָבִיא

וְשׁוּב אֶת חֲצָאֵי שְׁמָשׁוֹת יָנַע,

וַעֲרוּגוֹת פְּרָחִים תָּעֹפְנָה עוּף וּצְרֹחַ;

אַךְ שֶׁקֶט עוֹד וְסָח הוּא לִלְבָבִי:

מַה צַּר שֶׁיֹּפִי זֶה מִמְּךָ נִמְנַע,

שֶׁלְּהִסּוֹג יַמְּךְ בְּלִי כֹחַ.

---

חוּפוּ

מאת

ישראל אפרת

הַמֶּלֶךְ חוּפוּ, אוּלַמָּיו דְּמָמָה,

יָשַׁב עַל כִּסֵּא־שֵׁן וְקִמֵּט מֵצַח:

אַיֵּה מִקְלָט מִזּוֹלְלָה זוֹ אֲדָמָה?

פַּעַם חִיֵּךְ: לֵב אֲבָנִים דִּירַת הַנֵּצַח.

וּמְאַת אֶלֶף אִישׁ מִמֹּף וְעַד אַסְוַאן

כִּתְּפוּ מִן הַמַּחְצָב כִּבְדֵי סְלָעִים;

שְׁלשִׁים שָׁנָה בִּלּוּ בִּיקוֹד לָבָן,

טָבְלוּ דָגָה וְשׁוּם בְּצִיר פְּצָעִים.

הַמֶּלֶךְ מֵת וְתַאֲנִיָּה אָרָכָה,

וּמְסֻגָּפָיו עָשׂוּ בוֹ נְקָמָה:

הַלְוָיַת פְּאֵר לְמִגְדַּל עֹז דָּרָכָה,

וְהוּא – לְחֵךְ אֵין שֵׁן שֶׁל אֲדָמָה.

---

משירי הלכן

מאת

ישראל אפרת

א

הַלְכָנִים אֲנַחְנוּ

בְּלֵב רֵיקָן וְרָן;

מֵאַיִן – שָׁכַחְנוּ,

לְאָן – אֵין לְאָן.

קָדִימָה, הַצִּדָּה,

יָמִינָה אוֹ שְׂמֹאל;

כָּל דֶּרֶךְ הוּא יָשָׁר

עֵת אֵין מָחָר אוֹ תְמוֹל.

אֵין אִשָּׁה, אֵין מַשָּׂא,

עַל שֶׁכֶם אֵין צְרוֹר;

יָדֵנוּ בַּכִּיס

וְהַלֵּב הוּא בֶּן דְּרוֹר.

וּתְלוּשִׁים מֵהַכֹּל,

וַחֲסֵרִים לֹא כְלוּם, –

רֵיקָנִים אֲנַחְנוּ,

וּמַלְכֵי הַיְקוּם.

ב

טוֹב־לֵב הַהֲרָרִי,

וּבְאוֹטוֹמוֹבִּיל

עֵת יַעֲבֹר עָלֶיךָ

בְּנוּדְךָ בַּשְּׁבִיל,

יִתְעַכֵּב, יַזְמִינְךָ:

בּוֹא, רֵעִי הַטּוֹב;

וְרָחַשׁ לְבָבְךָ

לוֹ בְרָכוֹת לָרֹב.

וְנֵדֶר אָז תִּדֹּר:

לִכְשֶׁיַרְחִיב הָאֵל,

אָז תֶּאֱסֹף כָּל הֵלֶךְ

בַּיּוֹם אוֹ בַלֵּיל…

ג

בְּתַחֲנָה קְטַנְטַנָּה

מִתְנַמְנְמָה דֹם,

בֵּין הָרִים יְרֻקִּים

בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם,

עַל עֶרֶשׂ שֶׁל בַּרְזֶל,

עֲשׂוּיָה לָשֵׂאת

אַרְגָּזִים וְתֵבוֹת,

אֶתְפַּרְקֵד כָּעֵת.

הַתַּחֲנָה בְּלִי כְתָלִים

מְפֻלָּשָׁה לְכָל צַד;

וְנִכְנָס דְּמִי יָרוֹק

מֵהַרְרִי עַד.

וַאֲנִי נָח סְגוּר עַיִן,

מִתְמַסֵּר לַדְּמִי,

עַד יִנְדֹּף כָּל שָׁאוֹן

שֶׁנִּשְׁאַר עוֹד בִּי.

עַד תִּנְדֹף כָּל הָגוּת

הַנָּעָה בִצְלִיל…

עַד יִנְדֹּף כָּל זָע בִּי,

כָּל בְּכִי וְכָל גִּיל.

וּכְתַחֲנָה זוֹ אֶהְיֶה

שֶׁנֶּעֶזְבָה מִמְּתִים,

וְנִכְנַס דְּמִי יָרוֹק

מִשְּׂדוֹת אֱלֹהִים.

אלול תרפ"ז

---

בהרים הלבנים

מאת

ישראל אפרת

א

בְּבֹקֶר עָבוֹת לְדַרְכֵּנוּ יָצָאנוּ

לֶהָרִים הַלְּבָנִים, לִמְרוֹמֵי “הַר־תּוֹתָח,”¹

חֲבוּרַת סַקְרָנִים, חֲסִידֵי הַטֶּבַע,

וְלַדֶּרֶךְ צֵידָה: פַּת־שִׁפּוֹן וְכוּתָח.

נִחֲמָנוּ נֶהָג: כָּךְ נוֹהֵג יוֹם אֱלוּל,

פּוֹתֵחַ בְּעָב וּמְסַיֵּם בְּהָדָר;

חָצִינוּ שְׁדֵמוֹת, וּכְפָרִים כִּתְרֵיסָר,

צָהֳרַיִם – הַיְקוּם הִתְכַּרְכֵּם וְקָדָר.

טִפּוֹת נִרְאוּ עַל זְגוּגִית הַמְּכוֹנִית,

צְמֻגּוֹת כְּרִבָּה וּגְדוֹלוֹת כְּאִסְתְּרָה;

פִּתְאֹם וַתִּצְנַח אֲפֵלָה וַיְהִי לֵיל,

וְהָךְ רַעַם עַל רֹאשׁ הָעוֹלָם כִּבְלִיסְטְרָה.

גֶּשֶׁם עַז נִתַּךְ אַרְצָה עַד נִתַּז לַשְּׁחָקִים

וַיְתוֹפֵף כִּבְמַקְלוֹת עַד הָרֶכֶב נֶעְצָר.

חָלַקְנוּ קְלָלוֹת לַנֶּהָג וְלַסַּעַר,

פָּרַשְׂנוּ כַפֵּינוּ אֶל עָל מִמֵּצַר.

מַה לַעֲשׂוֹת? הוֹצֵאנוּ אַמְתַּחַת צֵידָה,

וַנְּמָרֵר: לֹא נִרְאֶה עוֹד אֶת הַר־הַתּוֹתָח;

וְאֵת לֹא הוֹעִילוּ תְפִלּוֹת וּקְלָלוֹת

הוֹעִילָה אַט אַט זוֹ הַפַּת בְּכוּתָח.

פָּקַח הָעוֹלָם אֶת עֵינָיו הַכְּחֻלּוֹת,

הֶחֱלִיקָה מְכוֹנִית עַל כְּבִישִׁים מַקְטִירִים.

וְשָׁעָה קַלָּה עֵת עָבְרָה וַנַּעֲמֹד

בְּתַחְתִּית הָהָר וְהֵיכָלָיו הַטְּמִירִים.

ב

קָרוֹן כְּמוֹ סַל מֵעַל כֶּבֶל נְשָׂאָנוּ

עַל יַעֲרוֹת הַבְּרוֹשִׁים בְּמִדְרוֹן אַוְרִירִי.

אַךְ מְרוֹמִים יֵשׁ רַבִּים וּמְרוֹמֵי מְרוֹמִים,

וְאֶחָד צוּק הַשִּׂיא הַנִּשְׁקָף עֲרִירִי.

שָׁמָּה נַעַל בְּרֶגֶל סְחוֹר סְחוֹר בְּנָתִיב

כֹּה צַר עַד כָּל כֶּשֶׁל עָלוּל לְשַׁכֵּל.

וְהַתְּהוֹם אַךְ רִחְרַח לֵב דּוֹפֵק אֱנוֹשִׁי

וְקָם לִתְחִיָּה נְכָלָיו לְנַכֵּל.

לִבִּי חָשׁ מַגַּע־קֶרַח שֶׁל יַד מַעֲמַקִּים.

נִשְׁבַּעְתִּי עוֹד קָט וְהַכְּסִיל הִתְמַסֵּר!

מַה חִנּוֹ, מָה עָנְגּוֹ שֶׁל רִסּוּק אֲבָרִים?

מַה תָּרֹן כְּלָיָה? מַה בְּשׂוֹרָה תְּבַשֵּׂר?

וְהִנֵּה הִסְתּוֹבֵב הַתְּהוֹם. רֶגַע קָט,

אַךְ הֻכֵּיתִי סְחַרְחֹרֶת כִּבְמָחוֹל שֶׁל זְוָעוֹת.

וּמַה לָּכֶם, חֲבֵרִים, כִּי תַפְנוּ פְנֵיכֶם

כִּילָדִים עֵת פּוֹרְשִׂים כֹּהֲנִים אֶצְבָּעוֹת?

נִנְעַץ אֶת עֵינֵינוּ בַּתְּהוֹם כְּמַטּוֹת

וְנִדְרֹךְ עַל שׁוּלָיו בַּמַּטּוֹת נִשְׁעָנִים. –

אָנוּ עוֹלִים זְהִירִים סְחוֹר סְחוֹר. שׁוּר, הַשִּׂיא!

וְהַכֹּל כְּבָר מִלְּמַטָּה, הָרִים וַעֲנָנִים.

ג

מַה שֶּׁקֶט זוֹהֵר וְצוֹנֵן כָּאן סָבִיב,

מַה תְּנוּעָה חֲרִישִׁית כִּצְלָלִים עַל קִירָם!

וְסַעַר וְסוּפָה כָּל הַדֶּרֶךְ לִוּוּנוּ

חוֹזְרִים לְבֵיתָם כִּכְבָשִׂים לְדִירָם.

הֲרָרִים יְרֻקִּים עֲנָקִים לְרַגְלֵינוּ,

בִּלְבּוּל שִׁפּוּעִים וּבְכָל זֹאת גַּם שׁוּרָה:

כְּמַעְגַּל אֲלֻמּוֹת בַּחֲלוֹמוֹ שֶׁל יוֹסֵף

מִסָּבִיב לְגִבְעָה עֲגֻלָּה וַהֲדוּרָה.

מִכָּל נֶקַע וְחָגָו אַט עוֹלִים הֶעָבִים –

הִנּוּמוֹת לְבָנוֹת, נְשִׁימוֹת עוֹלָלִים –

זוֹרְקִים אֶת אֲרִיג צִלְלֵיהֶם עַל גְּבָעוֹת,

צָפִים לְמָרוֹם וּבִן־רֶגַע כָּלִים.

זֶה כָלֶה, זֶה עוֹלֶה – הַצְּלָלִים נֶאֱרָגִים –

זֶה זוֹחֵל עַל גָּחוֹן וְעוֹלֶה כְּמוֹ בִיגִיעַ.

מֵעֵבֶר הָרִים, שׁוּר, עָב־אִמָּא גוֹחֶנֶת

וְתִינוֹקָהּ הָרָפֶה בְּשִׁנֶּיהָ תַּגְבִּיהַּ.

אֲנִי עוֹמֵד מְפֹעָם מִלִּבְנַת הֶחָזוֹן,

וְחִידוֹת בִּי עוֹלוֹת, מִי יִתֵּן וְנִפְתָּרוּ:

יְצוּרִים שְׁמֵימִיִּים־אוֹרִיִּים אֵלֶּה –

הַהֵם הֶעָבִים שֶׁמִּלְּמַטָּה קָדָרוּ?

הַהֵם הָרְעָמִים עַל קָדְקֹד הָעוֹלָם?

לָמָּה יִהְיֶה לְחָרוֹן הַזִּיו הַצּוֹנֵחַ?

אֵיךְ כְּרוּב עֵת יִגְלֹשׁ עַל קַרְקַע יֵהָפֵךְ

לַחַיָּה מְיַלֶּלֶת עַד אָדָם בּוֹרֵחַ?

וּמַה תַּכְלִית הָאָדָם? לַחֲזוֹת יֹפִי צָף,

לְהוֹשִׁיט לוֹ זְרוֹעוֹת וְלִכְמֹהַּ לוֹ נֶצַח,

וְאַף פַּעַם לֹא לַחְמֹד רִדְתּוֹ עַל הָאָרֶץ

שַׁרְבִיטוֹ בִּימִינוֹ וְכִתְרוֹ עַל הַמֵּצַח? –

ד

מִי קוֹרֵא שָׁם בִּשְׁמִי? מִי צוֹעֵק: יֵשׁ לֵרֵד? –

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקַע. שׁוּר, מָעוּף שֶׁל גַּחֶלֶת!

רְאִיתִיהָ בָאֲוִיר עַד עֵינַי עִפְעֲפוּ,

וְכָל סֶדֶק וְנִקְרָה מָלְאוּ אֵשׁ מְתֻלְתֶּלֶת.

אַךְ אֵשׁ זוֹ לֹא דוֹמָה לְשׁוּם אֵשׁ בָּעוֹלָם,

לֹא תִּקְפֹּץ בְּעֶבְרָה, לֹא תַלְשִׁין לַעֲבָרִים;

הִיא שׁוֹכְבָה בַעֲרִיסַת הַסְּלָעִים וְנוֹשְׁמָה,

וּנְשִׁימוֹת אֲדֻמּוֹת מִתְנַשְּׂאוֹת בֶּהָרִים.

הִיא נָחָה כְגִזַּת רְחֵלִים שֶׁל שַׁלְהֶבֶת;

רַק תַּלְתַּל עַל תַּלְתַּל מִתְבַּדֵּל מֵהַתְּהוֹם,

מִתְרוֹמֵם כְּמוֹ בְרוּחַ אִטִּית, וְנָמוֹג.

מִי רָאָה שַׁלְהָבוֹת הָעוֹלוֹת כַּחֲלוֹם?

כָּךְ יוֹקֵד לְרַגְלַי הָעוֹלָם בְּנִמְנוּם,

צְעִיפִים בּוֹעֲרִים אַט צָפִים לְגָבוֹהַּ;

וְכָל צְוָח לֹא נִשְׁמָע וְלֹא רַעַשׁ פַּעֲמוֹנִים,

הַכֹּל חֻלְחַל וְהֻקַּף בַּדְּמָמָה שֶׁל אֱלוֹהַּ.

וְאֶנְקַת הָאָדָם מִן הַמְּדוּרָה וְלִפְנִים

לֹא תָקְשַׁב, לֹא תָרְגַּשׁ בַּהֶקֵּף הָרָחָב;

הַס! תּוֹקֵעַ שׁוֹפָר. עֵת לֵרֵד מִן הָהָר,

וָאֵרֵד מְפֹעָם וּמֻתְמָהּ וּמֻכְאָב.

---

בערפל

מאת

ישראל אפרת

הַסְּפִינָה מַחֲלִיקָה לְאִטָּהּ.

אֲחַפֵּשׂ הָאֹפֶק, הוּא סָר.

בִּמְקוֹמוֹ, כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה,

אִצְטַבָּה שֶׁל שַׁיִשׁ. מַה זָּר!

לִכְבוֹד מִי יִתְאַסְּפוּ פֹּה אוֹרְחִים,

אוֹ הָיוּ וְהָלְכוּ זֶה כְּבָר?

וּבְעוֹד אֲנִי מַבִּיט וְתוֹהֶה

הִתְגַּבְּהָה הָאִצְטַבָּה מְעַט.

וּפִתְאוֹם נֶעֶלָמָה. אַיֶּהָ?

אֵד שָׂב, אִישׁ לֹא רָאָה עֵת רַד,

הוּא הִסְתִּיר אִצְטַבַּת הַשַּׁיִשׁ,

וְהוֹלֵךְ וְקָרֵב לְאַט.

וְהִנֵּה הָאֶפֶס הַגָּמוּר

כַּתֹּהוּ עַד נִבְרָא הַיְקוּם.

וַאֲנִי “יֵשׁ” יְחִידִי וְקַדְמוֹן,

לֵב דּוֹפֵק בְּרַחֲבֵי לֹא־כְלוּם.

הֶאָנוּעַ, אוֹ אֶעֱמֹד, אוֹ אֶפֹּל?

אֵיךְ אֵדַע אִם נִמְחָה כָּל תְּחוּם?

אָז עָרֹג עָרַגְתִּי לְפַנָּס,

אֲרִימוֹ אֶל עָל כְּמוֹ נֵס,

וְאֶגְאַל הָעוֹלָם שֶׁל צְבָעִים

מִמַּחֲנַק הַתֹּהוּ הַמֵּת;

וּפִתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי עַל מִצְחִי

יָד חַמָּה וָאֵעוֹר בִּרְתֵת.

נִצַּבְתְּ דַּקָּה, זְקוּפָה כַּלַּהַב,

לְחָיַיִם שֶׁל אֵשׁ, עֵינֵי כְחֹל;

נִצַּבְתְּ וְהָיִית אַתְּ פַּנָּסִי

שֶׁלּוֹ הִתְפַּלַּלְתִּי בְלִי קוֹל;

נִצַּבְתְּ כַּהֲגִיג־תֵּבֵל לְבוּשׁ־קֶשֶׁת

לִפְנֵי אֵל טֶרֶם בָּרָא הַכֹּל…

---

חוֹסי (בלדה)

מאת

ישראל אפרת

לֹא סִפֵּר לַאֲהוּבַת־לְבָבוֹ הָרָעָה

מֶה הָגִיג בְּמֹחוֹ בָּא לָגוּר,

לֹא גִלָּה לְזוֹ הַיּוֹשֶׁבֶת מֵרָחוֹק

בְּקִפְלֵי מְעִילוֹ מַה סָּגוּר.

וְאוּלָם עוֹד מְעַט וְתֵדַע וְתִרְאֶה

כִּי דָם הִישְׁפַּנְיוֹלִי דָּמוֹ;

אָז תֶּאֱהַב אֶת חוֹסֵי, לֹא תִדְחֶה אֶת חוֹסֵי,

כָּל מָלָגָה תִּצַּל מִשָּׁמְעוֹ.

וַיְהִי בְּאֶמְצַע מַעֲרָכָה רְבִיעִית –

שָׁלשׁ פְּעָמִים כְּבָר גָּבְרָה

עָרְמַת הָאָדָם עַל קַרְנַיִם עַזּוֹת,

וְעַתָּה מְרִיא בָשָׁן בַּזִּירָה.

רִאשׁוֹנֵי לוּדָרִים כְּבָר הֶלְאוּ אֶת הַשּׁוֹר

בְּנִפְנוּף סוּדָרִים אַדְמוֹנִים,

גַּם תָּקְעוּ בְּעָרְפּוֹ כְּנֵרוֹת אֲרֻכִּים

שׁוּרַת כִּידוֹנֵי צִבְעוֹנִים.

אַף בַּעַל הַדֶּקֶר בָּא רָכוּב עַל סוּסוֹ

וְכִבְּדוֹ בְּדִגְדּוּג עַל צְלָעָיו,

וְעוֹמֵד הַבָּקָר וְשִׁפְעַת הַגְּבוּרָה

שׁוֹטֶפֶת כַּיָּם מִפְּצָעָיו.

וְהִנֵּה הָאַחֲרוֹן, הוּא שְׁלוּחוֹ שֶׁל הַמָּוֶת,

קַל־גֵּו, לְבוּשׁ־פָּז לוֹ מָתוּחַ,

טוֹפֵף כִּלְמָחוֹל וּמְנַפְנֵף בְּסוּדָר

שֶׁבְּסִתְרוֹ בְּרַק־הָרֹמַח יָנוּחַ.

אַךְ הַפָּר כְּבָר עָיֵף וְגַם סוּדָר אֲדַמְדַם

אֶת דָּמוֹ לֹא יָעִיר, לֹא יָחֵם;

אוֹ מֹחוֹ הַשּׁוֹרִי לוֹ יַגִּיד: אַל תָּזוּז,

חֲכַם וַחֲדַל הִלָּחֵם.

“הוֹ־הוֹ” אֲלָפִים נֶאֶנְקוּ בְּבִטּוּל,

הַמַּחֲזֶה כְּבָר מַתְחִיל מְשַׁעֲמֵם;

פָּז זֶה מִסְתַּלֵּק, פָּז אַחֵר מִתְקָרֵב,

וְהַפָּר עוֹד עוֹמֵד מִתַּמֵּם.

מִי קָפַץ מִמָּרוֹם? מִי הָעֶלֶם הַלָּז

שֶׁחָשַׁק לְשַׂחֵק בִּנְעִילָה?

הוֹדְפִים לוּדָרִים אֶת הַנִּדְחָק לִרְשׁוּתָם –

הוּא נֶהְדָּף וְחוֹזֵר חֲלִילָה.

אָז הוֹד מַלְכוּתּוֹ, הֶהָמוֹן, יְפַקֵּד:

“יְנַסֶּה!” הוּא הוֹרִיד הַכּוֹבַע

וּזְרָקוֹ לִשְׁדֵרָה עֶלְיוֹנָה וְשָׁם יָד

נִשְׁתַּלְּחָה וּתְפָסַתּוּ בַּגֹּבַהּ.

וַיִּקְפֹּץ אֶל הַשּׁוֹר וַיִּפְרֹשׂ הַסּוּדָר, –

וְהַשּׁוֹר אִם בִּשְׁאָר־גְּבוּרָתוֹ,

אוֹ אוּלַי הִתְאוֹשֵׁשׁ בְּהֵאָבֵק אֲנָשִׁים,

הִתְעוֹרֵר וַיִּקְפֹּץ לִקְרָאתוֹ,

עַד תָּקַע אֶת קַרְנָיו בָּאָרִיג וּפְרָמוֹ,

אַךְ נִצַּל הָעֶלֶם הַמָּהִיר.

“טוֹב־טוֹב!” הִתְפָּרֵץ כְּמוֹ רַעַם עַלִּיז

מֵאַלְפֵי הַגְּרוֹנוֹת קוֹל בָּהִיר.

לֹא שִׁעֲמֵם הַמַּחֲזֶה כְּבָר יוֹתֵר. מִסָּבִיב

וּמֵעָל עַד הַטּוּר הָאַחֲרוֹן

סֶנְיוֹרוֹת עֲנֻגּוֹת הִזְדַּקְּפוּ כְּחוֹמָה

וּצְלָב־שְׁחוֹר עַל כָּל צַחַר גָּרוֹן.

שׁוּב קָפְצוּ זֶה אֶל זֶה, הַפָּר וְהָעֶלֶם,

בֵּינֵיהֶם רְעָלָה קְרוּעָה;

שׁוּב “טוֹב!” מִגְּרוֹנוֹת בְּאַחַת הִתְבַּקַּע

לְעֶלֶם גְּמִישׁ־גֵּו, קַל־תְּנוּעָה.

וּרְאֵה! הוּא הִשְׁלִיךְ סוּדָרוֹ וַיֶּחֱשֹף

חֲנִית מְרוּטָה כְּקַו זִיו;

הַלּוּדָר בִּלְבוּשׁ־פָּז מִתְחַנֵּן כִּי יַעֲזֹב, –

לַשָּׁוְא! אֵת הִתְחִיל לֹא יַכְזִיב.

הוּא מַיְשִׁיר־מְכַוֵּן הַחֲנִית לַבָּקָר,

לְכֶתֶם צָחוֹר בֵּין קַרְנָיו;

הוּא צוֹעֵד זְהִירוֹת וְשׁוֹמֵר בַּעַל־דְּבָבוֹ,

כָּל נִידוֹ, מַבָּטוֹ, נִיב־פָּנָיו.

וְהַלְּבָבוֹת כְּתֻפִּים עוֹד מְעַט יִתְפַּקְּעוּ,

וּמוּצָק הָאֲוִיר כְּבַרְזֶל;

וּפִתְאֹם וְהִרְעִים מִכָּל צַד קוֹל חֶדְוָה,

וּפִתְאֹם וְנִקְטַע כִּבְגַרְזֶן. –

לֹא יַאֲמִין הַלֵּב הַמִּסְכֵּן עֵת הָעַיִן

תְּעֻגַּל כְּמוֹ לְצַעַק מִסְגֶּרֶת;

אוֹ שׁוֹאָה כְּגִיל עַז עִם בּוֹאָהּ תְּרַחֵם

וְתִגַּשׁ בַּאֲפַר מִתְנַכֶּרֶת.

מִסָּבִיב הַר אֶלֶף עֵינַיִם קְפוּאוֹת,

וְאֵין קָם וְאֵין אֶחָד מִתְעוֹרֵר;

אָז הוֹרִידָה אַט אַט הַשּׁוֹאָה אֲפֵרָה;

וְהַר הָעֵינַיִם הִתְפּוֹרֵר.

וַתִּפְרֹץ עִרְבּוּבְיָה שֶׁל קוֹלוֹת וַיִּגְדַּל

הַדְּחָק בְּכָל טוּר וּמַעֲבָר;

סֶנְיוֹרוֹת עֲנֻגּוֹת הִתְעַלְּפוּ צְחוֹרוֹת

עִם הַצְּלָב הַשָּׁחוֹר עַל צַוָּאר.

וְאַט הַבַּיִת הוּרַק. רַק אַחַת סֶנְיוֹרִיטָה

עוֹד יָשְׁבָה שָׁם קוֹפֵאת בְּגָבְהָהּ;

וַתִּלְחַשׁ בְּלִי קוֹל כְּמוֹ לְמִי בַּמֶּרְחָק,

וַתִּלְחַץ אֶל לִבָּהּ הַכּוֹבָע:

“הוֹי חוֹסֵי, הוֹי חוֹסֵי, בַּחוּרִי, אֲהוּבִי!”

אַךְ כְּבָר לֹא רָאָה, לֹא שָׁמַע;

לוּדָרִים מָזְהָבִים בַּזִּירָה מִלְּמָטָּה

נְשָׂאוּהוּ לַשַּׁעַר בִּדְמָמָה.

---

וזוב

מאת

ישראל אפרת

לְיַד גָּדֵר, בְּצֶלַע הַר קֵרֵחַ,

שְׁחוֹרֵת לַבָּה, זְרוּעַת קוֹצֵי פְּלָדָה,

אֶחָד אֶחָד נִצְעַד לִמְרוֹם הָהָר.

יָדִי שׁוֹתֶתֶת דָּם לְלֹא יָדְעָה,

הַחֹם גּוֹבֵר כְּמוֹ מוּל כִּבְשָׁן נִפְתָּח.

שׁוּר, הַפִּסְגָּה! מַה הוֹד, מַה חֲרָדָה!

בָּאֶמְצַע – מִגְדָּל קָלוּי, וּמִתּוֹכוֹ

עָשָׁן כִּמְעַט לֹא זָז, גּוּשׁ מְאֻגְרָף.

וּבְזָוִיתוֹ רָכוּן עַל הַמַּעֲקֶה

עוֹמֵד עֲנָק וָרֹד פְּעוּט קַרְקַף

מַבִּיט הַרְחֵק הַרְחֵק. לְאָן יִשְׁלַח

הַדֶּמוֹן שֶׁל שְׁאוֹל מַבָּט נִזְעָף?

עוֹד לֹא מוּצֶקֶת פֹּה קַרְקַע. עוֹדֶנָּה

תְּנוּעָה שְׁחוֹרָה רוֹתְחָה וְזַחְלָנִית

שֶׁל גּוּשׁ עַל גּוּשׁ, בְּרִיּוֹת לִפְנֵי מַבּוּל.

אִם לֹא תִשְׁרֹץ חַיָּה שָׁם עַצְלָנִית

קִצְרַת כְּרָעַיִם וְכִבְדַּת הַכֶּרֶס

עַל גַּב חַיָּה אַחֶרֶת קַדְמוֹנִית?

הֲרָעַם רַעַם? מַה נֻּפַּץ בָּעֹמֶק?

אֲרִי הָאֵשׁ הוּא. טֶרֶף חָדָשׁ טָרַף.

יָפֶה הוּא כָּךְ. כָּאן בְּחָגָו תִּרְאֶנּוּ –

שַׁלְהֶבֶת הוֹד. אַךְ הַשָּׁרָב כֹּה רַב.

וְכָאן, רְאֵה, כְּמוֹ רֶקַח תּוּת שָׂדֶה

תַּלְתַּל נִרְדָּם רוֹחֵשׁ מֵרֹאשׁ כְּתָרָיו.

רַק אֵשׁ סָבִיב, פָּנַי יוֹקְדִים מִלַּהַט,

כָּאן הַבְּרֵאשִׁית אוֹרֶבֶת בְּמַחְתֶּרֶת.

כָּאן עוֹד תִּרְאֶה אֶת הַלִּפְנֵי עוֹלָם –

אַחַת שַׁלְהֶבֶת סוֹבְבָה נֶהְדֶּרֶת

שֶׁכָּל עַכְשָׁו יֶשְׁנוֹ, כָּל דְּמוּת וּצְלִיל,

צָפְנָה קִרְבָּה תּוֹךְ אֲחִידוּת בּוֹעֶרֶת.

אַלְפֵי אַלְפֵי שָׁנִים נָקְפוּ, וּרְאֵה

אֲרִי הָאֵשׁ לֹא שַׁח לִפְנֵי גוֹרָל;

כָּאן מִפִּסְגָּה שׁוֹלֵחַ הוּא נַהֲמוֹ,

עוֹד קָט וְקָם בּוֹעֵר בְּכָל תַּלְתַּל.

וְדֶמוֹן יְרַקְרַק וּקְטֹן קַרְקַף

עוֹמֵד נִזְעָם צוֹפֶה מֵעַל מִגְדָּל.

תרצ"ד

---

עצבת

מאת

ישראל אפרת

כֹּה קָרוֹב אָנֹכִי אֶל אֶרֶץ חֲלוֹמִי,

וְלָמָּה זֶה גִּילִי הִסְתַּתֵּר?

הַאֻמְנָם, כִּי נַעֲלֶה עַל פִּסְגַּת הָאשֶׁר

אוֹ אָז אֶת הַחֶדְוָה נְפַטֵּר?

הַס! מִי זֶה מִשְׁתַּפֵּךְ בִּנְגִינָה חַד־צְלִילִית,

וְרוֹצְעָה הַנְּגִינָה

כְּבֹרֶג מְאֹד חַד תּוֹךְ הַדְּמִי הַזְּכוּכִיתִי? –

זֶהוּ עַרְבִי בְּיַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה.

הוֹי אָח! הִכַּרְתִּיךָ. כְּעַמִּי כְּעַמְּךָ

שִׁירָתָם מָשְׁחֶזֶת וְדַקָּה,

עַד תִּדְקֹר בְּלִי צְדִיָּה הַגִּיל הַמּוֹלִידָהּ

וְעַצֶּבֶת מַתְחִילָה מְפַכָּה.

---

ייף כה השביל...

מאת

ישראל אפרת

הַסְּפִינָה מַחֲלִיקָה בְיָם כֻּלּוֹ כָּחֹל

בּוֹ יוֹצְאִים רְשָׁפִים מוּל חַמָּה בְמָחוֹל.

וְצוֹנְחִים מִסָּבִיב בְּהִירֵי שָׁמַיִם

עַד נָגְעָם בְּמַעְגָּל בְּסַפִּיר הַמַּיִם.

וּכְכַדּוּר שֶׁל בְּדֹלַח הַהֲוָיָה מְסֻגָּרָה

וּמְלֵאָה שָׁמַיְמִיּוּת זַכָּה וְטָהֳרָה…

וּבָאֶמְצַע מַחֲלִיקָה סְפִינָתִי כֹה מְתוּנָה,

וַאֲנִי נִצָּב שׁוֹקֵט בְּגָבְהֵי סִפּוּנָהּ.

וְלִבִּי כֹה מָלֵא. רַק אַחַת אֵדָעָה,

יְמַן אֵל לָאִישׁ אוֹתָהּ שָׁעָה נִפְלָאָה,

עֵת יֵלֵךְ אֶל אָשְׁרוֹ, וְהַהוֹד אֲשֶׁר סְבִיבוֹ

יְשַׁכֵּךְ כְּמִיהָתוֹ לַסּוֹף שֶׁל נְתִיבוֹ;

עֵת נַפְשׁוֹ מַגִּיעָה לְשַׁלְוָה זוֹ תַמָּה,

בְּהַרְהֵב הַשְּׁנַיִם: הַשְּׁבִיל וְהַמְּגַמָּה;

עֵת לֹא יָחִישׁ הַקֵּץ וְלֹא יִדְחֹק הַשָּׁעָה. –

כֵּן אַרְגִּישׁ אָנֹכִי. הַסְּפִינָה אַט נָעָה,

וַאֲנִי נִצָּב שׁוֹקֵט וְאֵין לִבִּי מַבְהִילָהּ:

לִי רוֹמְזָה מוֹלֶדֶת, אַךְ יִיף כֹּה הַשְּׁבִיל לָהּ…

---

על גשר הזהב

מאת

ישראל אפרת

יֵשׁ גֶּשֶׁר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

לְרֹחַב הַיָּם הַתִּיכוֹנִי,

הַקְּרָשִׁים מִכֶּסֶף חֲלוֹמוֹת,

הַוָּוִים מִזָּהָב שֶׁל עֹנִי.

כָּל גֶּשֶׁר תּוֹבֵעַ אֶת מִכְסוֹ:

חֲתִיכָה שֶׁל עָבָר אוֹ נְשָׁמָה;

תְּשַׁלֵּם בִּצְחוֹק אֶת הַמֶּכֶס,

אַךְ נַפְשְׁךָ שׁוֹתְתָה דָמָהּ…

אַךְ לֹא כֵן עַל גֶּשֶׁר הַזָּהָב,

הַמּוֹבִיל לְאֶרֶץ הָאָבוֹת;

נִשְׁמָתִי מְסַלְּדָה בְּגִילָה,

וּמוֹחֲאוֹת כַּף הַמַּחֲשָׁבוֹת.

וַאֲבוֹתַי הַשּׁוֹמְרִים הַגֶּשֶׁר

דֹּם יַעַמְדוּ מִשְּׁנֵי הַעֲבָרִים,

מַבִּיטִים בְּרָצוֹן אֶל נִינָם

הַשָּׁב מִמֶּרְחַקָּיו הַזָּרִים.

---

סמוּך

מאת

ישראל אפרת

בָּאוּלַמִּים עָבְרָה רִנָּה: מָחָר

עַל חוֹף כָּל תְּפִלּוֹתֵינוּ נְטַיֵּל;

וָאַעַל לַסִּפּוּן כֻּלִּי רוֹטֵט,

אוּלַי לִי יִגָּלֶה מָחָר הַלֵּיל.

סְבִיבִי הָאֹפֶל נוֹשֵׁם חַם. יָדַעְתִּי,

כְּבָר כָּל הַמֶּרְחַקִּים קְרוֹבִים;

וְלָמָּה הַנִּכְסָף כְּמוֹ בְּזָדוֹן

מְשַׂחֵק עִם הַכּוֹסֵף בְּמַחֲבוֹאִים?

הַסְּפִינָה נָעָה אַט אַט וּבִזְהִירוּת –

יוֹתֵר סָמוּךְ לַחוֹף יוֹתֵר פַּחִים;

וְאֵין סִימָן סָבִיב וְאֵין כּוֹכָב

לַנְחוֹת אֶל מִבְטַחִים.

וּבְכָל זֹאת אַרְגִּישׁ: לוּ בַגְּלִילוֹת הַלָּלוּ

וּבְאֹפֶל זֶה הֻצַּגְתִּי לְבַדִּי,

כִּי אָז גַּם בְּמִטְפַּחַת עַל עֵינַי

לִבִּי מָצָא נָתִיב לְצַעֲדִי.

תרצ"ד

---

על פי הירקון

מאת

ישראל אפרת

גְּלִין גְּלָן תַּחַת שֶׁמֶשׁ עַזָּה יָם צָמֵא

יֵשְׁתְּ אֶת הַיַּרְקוֹן בְּרַעַשׁ קֶצֶף וִיקוֹד;

מְשֻׁלָּשׁ שֶׁל גְּמַלִים מִסְתּוֹבֵב סְבִיבִי,

מֵעֵבֶר הַנָּהָר לַמְשֻׁלָּשׁ הַחֹד.

מִימִינִי טוּר גְּמַלִּים שֶׁמְּלֵאוֹת דַּבְּשׁוֹתָם

כַּיָּמִים הַכְּבֵדִים הַהוֹלְכִים מִכָּאן;

מִשְּׂמֹאל גְּמַלִּים רֵיקָנִים, וְגַם הֵם אֲחוֹרַי

יָשׁוּבוּ עֲמוּסִים בְּ… חוֹלוֹת גְּלִין גְּלָן.

עֲצֵלִים וְגֵאִים כִּצְעָדָיו שֶׁל הַנֵּצַח,

נִיד קַשְׁתוֹת גְּרוֹנוֹתָם מַה שֶּׁקֶט, מַה חִין!

עֲרַבֶּסְקוֹת צְלָלִים הֵם שׁוֹזְרִים וּפוֹרְשִׂים

כְּרֶשֶׁת לְרַגְלַי: קוּם נְפֹל וּגְלָן גְּלִין.

וּסְחַרְחֹרֶת בָּרֹאשׁ. מִתְרַחֵב הַמְשֻׁלָּשׁ.

יִשְׁמְעֵאלִים עִם נְכֹאת, אֱלִיעֶזֶר שָׁב כְּנַעַן;

וּמִשְׁתַּלְּבִים בַּהִלּוּךְ גַּם זְמַנִּים עוֹד אֵינָם,

וְרָפוֹת מִמֶּרְחָק – אוֹתוֹ צְלִיל גְּלִין גְּלָן.

תרצ"ד

---

לנהג העברי בכנען

מאת

ישראל אפרת

רַק שָׁנִים אֲחָדוֹת דָּבַקְתָּ בִּכְנַעַן

וְאֵיךְ כְּבָר טֹהַרְתָּ מִמֹּרֶךְ וָסִיג,

וְאֵיךְ כְּבָר נִצְרַפְתָּ בְּאֵשׁ־נְשָׁמָה

עַד תִּמְנַע מִשְּׁלוֹמְךָ אַף מַגָּע שֶׁל הָגִיג.

תָּעֹפְנָה בְּלִיסְטְרוֹת מִנִּקְרוֹת הַצּוּרִים,

וְהַזֵּד יֶאֱרֹב מֵאֲחוֹרֵי הָעֵץ;

כְּהֻנָּתְךָ – הַהֶגֶה, מִקְדָּשְׁךָ – הַדֶּרֶךְ,

וּמִקְדָּשְׁךָ לֹא תִּזְנַח וְיִפְגַּע הַחֵץ!

בִּזְרוֹעוֹת שְׁחֻמּוֹת לַגַּלְגַּל תִּתְהַדֵּק,

וְעֵינֶיךָ תִּישַׁרְנָה לְנֹכַח בְּלִי חָת:

כֹּה תִּתְפֹּס אֳרָחוֹת – הַנִּימִים בַּכִּנּוֹר –

בְּשׁוּב יְמֵי שַׁמְגַּר, יְמֵי בֶּן עֲנָת.

וְשָׁלוֹם עֵת יַגִּיעַ לְשֵׁבֶט הַיִּסּוּרִים

וְחוּט פָּז יְחַשֵּׁק אֶת כָּל אָהֳלֵי שֵׁם,

לְיַד דֶּרֶךְ יִתְנוֹסֵס זִכָּרוֹן שֶׁל אַהֲבָה:

“לְגִבּוֹר הַדֶּרֶךְ בַּיָּמִים הָהֵם”.

---

גבעות

מאת

ישראל אפרת

בְּאַרְצֵנוּ שְׁבִיל מִישׁוֹרִי

לֹא יִשְׂתָּרַע מֶרְחָק רַב;

חִישׁ הַהֵלֶךְ יִמְצָא גִבְעָה

הַחוֹסֶמֶת אֶת הַנְּתִיבָה,

וְאֶת צְעָדָיו הִיא מְשִׁיבָה,

בִּלְתִּי אִם עֲלוֹת יְאַו.

לֹא לַמְטַיְּלִים הַמְפֻנָּקִים

שֶׁלֹּא יִקְרָא אוֹתָם קוֹל.

זֹאת הָאָרֶץ לַמַּעְפִּילִים,

שֶׁקַּרְסֻלָּם לִמּוּד שְׁבִילִים

זְרוּעֵי־סְלָעִים וּמוֹבִילִים

הַשָּׁמַיְמָה אוֹ לַשְּׁאוֹל.

---

כתרים

מאת

ישראל אפרת

עֲרֵמוֹת, עֲרֵמוֹת שֶׁל סְלָעִים.

מֵאַיִן הַסְּלָעִים הַלָּלוּ?

לִי נִדְמֶה כִּי כָל הָאֲבָנִים,

שֶׁיָּרָה עַם אֶחָד בִּמְדָנִים

לַחֲצֵרוֹ שֶׁל שְׁכֵנוֹ מִלְּפָנִים,

הִגִּיעוּ הֲלוֹם וְנָפָלוּ.

שָׁם אֶבֶן קַדְמוֹנִית, בְּוַדַּאי

מִבָּבֶל מִצְרַיְמָה הֻשְׁלָכָה;

פֹּה בְּלִיסְטְרָה רוֹמָאִית עֲגֻלָּה,

אֶל עֵבֶר אַתּוּנָה הִיא קֻלְּעָה,

אַךְ שָׁכְחָה פִּתְאוֹם מַסְלוּלָהּ

וַתֵּתָע עַד כֹּה וּפֹה נָחָה.

כֹּה תָנוּם לָהּ אַרְצִי, וְרֹאשָׁהּ

לְמַרְגְּלוֹת חֶרְמוֹן הַצְּפוֹנִי,

וּמִסָּבִיב הֶהָרִים מַבְרִיקִים

כִּכְתָרִים שֶׁל זָהָב עַתִּיקִים,

מוּנָחִים עַל חָזָהּ וּמְפִיקִים

תִּפְאֶרֶת וְיַחַשׂ קַדְמוֹנִי.

---

אל הארץ

מאת

ישראל אפרת

אַתְּ הַזִּיו כֹּה רַב־הַלַּהַט

עַד תִּשָׂרֵף בָּךְ הָרְאִיָּה…

אַתְּ הַגִּיל שֶׁל גִּלּוּי מֶרְחָק,

וְיִסּוּרִים שֶׁל תְּעִיָּה…

אַתְּ הַשֶּׁקֶט, גַּם הַסַּעַר,

אַתְּ הַשַּׁוְעָה תּוֹךְ הַדְּמָמָה…

אַתְּ הַנְּשִׁיקָה הַמִּתְרַפְּקָה

לַשָּׁמַיִם בָּאֲדָמָה…

אַתְּ שְׁתִיקָה שֶׁל פֶּה אִלֵּם,

אַתְּ הַגִּמְגּוּם וְגַם נִיב רָם…

אַתְּ עֲרִיסַת כָּל הָאֵלִים,

וְגַם קִבְרָם, וְגַם קִבְרָם…

---

שער שני: על נהר הטירוף הצלול

מאת

ישראל אפרת

שער שני: על נהר הטירוף הצלול

מאת

ישראל אפרת

---

בנמירוב ככה עשינו...

מאת

ישראל אפרת

יָשַׁבְנוּ נִדְהָמִים עַל תְּהוֹם הָאֲבַדּוֹן.

אֶחָד נֵעוֹר וְהוּא עוֹד עוּל יָמִים

וְחָטַף כְּלִי־מָוֶת וְנָס לְתוֹךְ לַיְלָה, –

הִבַּטְנוּ וַנֵּשֶׁב נִדְהָמִים.

כְּבָר קָטֹן הַלֵּיל עֵת עַל עַרְשִׂי עָלִיתִי,

סַהַר זָרַע בְּחֶדְרִי אֵד־זָהֳרוֹ,

וּפִתְאֹם רְאִיתִיו: טַלִּיתוֹ עַל רֹאשׁוֹ,

וּמַחֲרֹזֶת שֶׁל דָּם עַל צַוָּארוֹ…

אֲנִי קַמְתִּי וָאֶקְרַב: עָזְרֵנוּ נָא, סָבָא,

דַּעְתֵּנוּ הִדְעִיכָה אֶת נֵרָהּ,

וְאַתֶּם כֹּה מְנֻסִּים, כֹּה בְּקִיאִים בְּיִסּוּרִים,

מַה לַּעֲשׂוֹת, מַה לַּעֲשׂוֹת, דַּבֵּרָה!

הוּא הֵישִׁיר אֵלַי בָּבוֹת־עֵינָיו מָסְהָרוֹת

וְעַל שִׁכְמִי הִנִּיחַ יָד גְּרוּמָה:

בְּנֶמִירוֹב כָּכָה עָשִׂינוּ, נוֹעַדְנוּ

כֻּלָּנוּ בְּבֵית קוֹל הָאֻמָּה.

וּתְפִלָּה אַחֲרוֹנָה בִּדְבֵקוּת הִתְנַשְּׂאָה,

וּבִרְכַּת הַשְּׁחִיטָה בְּכַוָּנָה –

הוּא שָׁלַף מִקִּפְלֵי טַלִּיתוֹ מַאֲכֶלֶת:

מֵאָבוֹת לַבָּנִים מַתָּנָה…

יָדִי נָעָה לַמַּתָּן אַט אַט, כְּמוֹ נִמְשָׁכָה,

פִּתְאֹם נִרְתַּעְתִּי בִּזְוָעָה – –

הוּא הִשְׁקִיף בְּעֵינֵי־הַזִּיו מְלֵאוֹת רַחֲמִים,

וְאֵד הַיָּרֵחַ אַט כָּהָה.

תרצ"ט

---

עם

מאת

ישראל אפרת

הֲבָרָה, צְלִיל, וְאוּלַי גַּם קְצָת יוֹתֵר:

הַצֵּל שֶׁנַּצְלִיף יַחְדָּו עַל הַטִּיחַ,

וַאֲנַחְנוּ – מַשֵּׁשׁ וּרְאֵה, יֵשׁ שׁוֹק וְחָזֶה;

קוּם שְׂרֹט בְּאִזְמֵל, וְדָם חָם יָגִיחַ –

אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים שׁוֹלָל, וּבִמְחִילָה

מִנְּקֻדַּת־תָּוֶךְ שֶׁל הַמַּעְגָּל זָזִים;

וְהוּא, הַצֵּל, לְאוֹר יְרִידַת שֶׁמֶשׁ

מְקוֹמֵנוּ יוֹרֵשׁ רָם וַאֲיֻם־הָרָזִים.

כַּאֲלֻמּוֹת־יוֹסֵף כָּךְ בְּמַעְגָּל סְבִיבוֹ

נִשְׁתַּחֲוֶה אַרְצָה נֹכַח הוֹד הַמַּלְכוּת,

וּבְרֶגֶשׁ עַז וּנְשִׁימָה קוֹדְחָה נִלְחַשׁ:

הַנְּשָׁמָה וְהַגּוּף שֶׁלָּךְ, הָהּ, אַל חוּס.

וּמִתְעַוְּתִים־עוֹרְגִים נִפְרֹשׂ לוֹ כַּפַּיִם,

וּבְחֶרֶב נִפְרֹם נֶגְדּוֹ לֵב אוֹ בֶטֶן,

עַד כֻּלּוֹ מֻזֵּה־דָם כְּגוּף אֵין עוֹר לוֹ –

הַיְצִיר אֱלוֹהַּ הוּא אוֹ מַעֲשֵׂה שָׂטָן?

תש"א

---

יהודי מאשכנז

מאת

ישראל אפרת

יְהוּדִי מֵאַשְׁכְּנַז הוֹלֵךְ לְפוֹלִין

עִם אֶחָיו בַּגֶּטוֹ מוֹשָׁבוֹ לִקְבּוֹעַ;

וְהָעֵינַיִם כְּבָר דָּמְעוּ אַחֲרוֹנוֹת הַדְּמָעוֹת,

הַמֹּחַ הִצְטַלֵּל, בַּלֵּב אֵין עוֹד נֹהַּ.

וְהַדֶּרֶךְ מַה צְּפוּפָה מִגּוֹלֵי יִשְׂרָאֵל,

כָּל אֶחָד עִם צְרוֹרוֹ, וּבְכִיסוֹ שְׁנֵי מַרְקָיו;

בְּכָל חֲתָךְ שֶׁבַּדֶּרֶךְ שַׁיָּרוֹת חֲדָשׁוֹת

מִלִּיטָה וּקְרִים, מֵאוֹדֵיסָה וְחַרְקוֹב.

פִּתְאֹם יַבִּיט הַיְּהוּדִי הַצִּדָּה לַמֶּרְחָק:

הֲמוֹנִים לְכוּדֵי חֲלוֹם וְאֶכְּסְטַזָּה.

הוּא מִתְעַכֵּב מִסְתַּכֵּל, חִיּוּךְ קַל עוֹבֵר פָּנָיו:

מִפּוֹלִין שָׁם הוֹלְכִים בַּסָּךְ אַשְׁכְּנַזָּה.

וּזְרוֹעוֹת שָׁם שְׁלוּחוֹת לַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה,

וּמִשְׁעָנוֹת וּזְקָנִים, חֲטוֹטְרוֹת וְשַׂקִּים.

– לְכוּ, לְכוּ יְהוּדוֹנִים, וְיַשְּׁרוּ קוֹמַתְכֶם,

בְּנוּ נֻסַּח אֵירוֹפָּה וְאַפַּדְנֵי הַכְּרַכִּים.

מִפּוֹלִין לְאַשְׁכְּנַז אֶתְמוֹל אוֹ שִׁלְשׁוֹם,

הַיּוֹם שׁוּב לְפוֹלִין וְשׁוּב דַּלִּים דְּלוּלִים;

כָּךְ הָלֹךְ וָשׁוֹב רוֹקְדִים דַּרְכֵי יִשְׂרָאֵל,

וּבָרוּךְ הַמָּקוֹם מְעַגֵּל עִגּוּלִים.

סֵפֶר־תּוֹרָה אֲנַחְנוּ מְאֹד עַתִּיק וְיָקָר,

וְאֵל יוֹצֵא בְּהַקָּפָה בִּבְעֹר כָּל מִבְטַחִים:

עוֹזֵר דַּלִּים הוֹשִׁיעָה! – הָהּ לִבִּי, אַל מֶרִי.

הַהַקָּפוֹת נִגְמָרוֹת, חֹרֶף יֵחַם בֵּין אַחִים.

---

לא צערי וסבלי...

מאת

ישראל אפרת

לֹא צַעֲרִי וְסִבְלִי יְהַלְּכוּ

חֲרָדָה עָלַי,

לֹא מֵהֶם עֻגְּלוּ עֵינֵי־נִשְׁמָתִי

כִּצְעָקוֹת שֶׁקָּפְאוּ.

עַל נְהַר־הַיִּסּוּרִים יֵשׁ רַבִּים

הַבָּאִים וְהוֹלְכִים;

אַךְ אֶחָד מֵעוֹלָם פִּיו צָמוּד

אֶל מֵימָיו – אָנֹכִי!

וְתִגְדַּל פִּי־שִׁבְעִים הַחֲשֵׁכָה,

אֲנִי נָכוֹן לַדֶּרֶךְ

שֶׁל נְפֹל וְהִפָּצַע וְהַזּוֹת

אוֹר־דָּמִי בְּכָל צַעַד! –

לֹא צַעַר וְלֹא סֵבֶל, אַךְ אוּלַי:

אוּלַי תַּם כְּבָר הַדֶּרֶךְ,

וּלְחָיֵי־גּוֹרָלִי כְּבָר מְלֵאוֹת

וּנְפוּחוֹת מוּל נֵרִי…

וְכָל כֹּחוֹת־הַתֹּהוּ יְזַנְּקוּ

בִּשְׁרִיקוֹת שֶׁל לַעַג

סְבִיב עַרְשׂוֹ שֶׁל דּוֹן קִיחוֹט אֻמְלָל

שֶׁסָּגַר אֶת עֵינָיו,

וְיִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ הַשָּׂטָן

בְּעָלְמָא דִי בְרָא!

וּמְעֻוָּת וּמְגֻחָך יִסְתַּמַּר

לָנֶצַח פַּרְצוּפִי. – – –

מִתְּהוֹם־הָעֱנוּת אָרִים רֹאשִׁי

לַשְּׁחָקִים הַשְּׁחוֹרִים;

הַגִּידָה לִי אֵל, הוֹדִיעֵנִי:

הֲצַעַר הוּא אוֹ כְלָיָה?

תרצ"ט

---

ויוכל היות...

מאת

ישראל אפרת

וְיוּכַל הֱיוֹת מָוֶת פָּתַח כְּבָר דַּלְתּוֹ,

אַחַת יַךְ עוֹד אוֹרְלוֹגִין וְעָמְדָה מְטֻטַּלְתּוֹ.

וְעוֹד קָט יָחוּג עַיִט בְּזִיו הָרָקִיעַ,

וְאֵין קוֹסֵם בַּיְקוּם וְאֵין מַלְאָךְ מוֹשִׁיעַ.

שָׁם עַרְפָּד דָּם יָמֹץ, שָׁם תַּלְיָן יְחַנֵּק,

וּבֵין פְּרָאִים וְקוֹפִים הַנִּשְׁאָר יִתְפַּנֵּק.

וּמְדֻיָּק הַחֶשְׁבּוֹן וְהַקַּו כְּבָר מָתוּחַ –

וּבְכָל זֹאת עוֹד אֶקְרָא לַעֲלִיַּת הָרוּחַ.

תִּתְלַקַּח נָא שׁוּב אַהֲבַת־חַיִּים טְהוֹרָה,

אִתָּהּ תָּמִיד קָפַצְנוּ כִּבְסֵפֶר הַתּוֹרָה

אֶל מַעַרְכוֹת הָעֵץ, וְעַד הִשָּׂרֵף שְׂפָתַיִם

שָׁלַחְנוּ נְשִׁיקוֹת שֶׁל אֵשׁ אֶל הַחַיִּים.

וּמִדָּן עַד בְּאֵר שֶׁבַע שׁוּב יַעַל שִׁיר פְּלָאוֹת

שֶׁל בִּנְיַן הַהֵיכָל לַתְּקוּפוֹת הַבָּאוֹת.

וְשָׁמַע הַיְקוּם מִתּוֹךְ רֶטֶט־חֲרָטָה

צְלִילִים אֵלֶּה שֶׁל בֹּקֶר עַל סַף הָעֲלָטָה.

וּפָתְחוּ הַחַלּוֹנוֹת כָּל עָם וְכָל עֵדָה,

פֹּה וְשָׁם תּוֹפַע דִּמְעָה… וְאוּלַי, מִי יֵדַע,

אוּלַי אוּלַי שִׁיר־אוֹר יִהְיֶה עַצְמוֹ לְאוֹרָה,

וּשְׁכוּרֵי הַחַיִּים חַתְחַתִּים נַעֲבוֹרָה.

ת"ש

---

הספן הצעיר

מאת

ישראל אפרת

הַסַּפָּן הַצָּעִיר הִתְעוֹרֵר

מֵחֲלוֹם וּמִפְּלָאָיו:

בַּמֶּרְחָק בְּאֶרֶץ אֲרָרָט

יֵשׁ גְּבָעוֹת שֶׁל זָהָב.

וְעַלִּיזָה עִם נוֹסְעִים מָה רַבִּים

הִפְלִיגָה הַסְּפִינָה;

וְיָם וְשָׁמַיִם הִכְחִילוּ,

וְכָל לֵב מָלֵא רִנָּה.

עַלִּיזָה, קַלִּילָה… עוֹד קָט שָׁם

אֲרָרָט תּוֹפִיעַ – –

שָׁנִים רַבּוֹת נָקָפוּ, כְּבָר סַפָּן

עַד כֶּלַח הִגִּיעַ.

וְהַנּוֹסְעִים מְשַׁוְּעִים: עַד אָנָה?

אֵי הָאָרֶץ הַמְקֻוָּה?

וְהַסַּפָּן הוּא חֵרֵשׁ וְעִוֵּר,

וְהַתֵּבָה רְקוּבָה.

ת"ש

---

אחד אחד תבֹאו, לאֻמים...

מאת

ישראל אפרת

אֶחָד אֶחָד תָּבֹאוּ, לְאֻמִּים נְשַׁדִּים,

מְנֻשָּׁלִים מֵאֶרֶץ, מְקֻפָּחִים מִשֵּׁם,

וְתֵשְׁבוּ אִתָּנוּ אֲבֵלִים וּכְפוּפִים

עַל נַהֲרוֹת הַדְּמָעוֹת.

וְחָפְשִׁים מִצִּפּוּי הַסִּיד וְהַטִּיחַ

שֶׁהֻכַּת לִרְסִיסִים בְּלֵיל־אַף מֵעַל לִבְּכֶם,

שׁוּב הִנְכֶם אֲנָשִׁים אֲמִתִּים וּפְשׁוּטִים,

נֶאֶמְנֵי הָרֶגֶשׁ וְעֵרֵי הַחוּשִׁים.

וְשַׁרְבִיט עֵת יָנְחַת בְּהֵד עַל גַּבֵּנוּ

יְפֻלַּח וִיפַרְפֵּר גַּם גַּבְּכֶם מִמַּכְאוֹב;

וְזַעַק עֵת יְזַנֵּק מִפִּינוּ – תַּאֲזִינוּ;

וְחַג שֶׁל יִסּוּרִים עֵת נָחֹג, תָּבֹאוּ

וּתְקַדְּשׁוּ אִתָּנוּ עַל כּוֹס יֵין תַּרְעֵלָה;

וּמְעֻנֵּי הַלֵּב וְנִרְדָּפִים מִיֵּאוּשׁ

עֵת נַתְחִיל בְּלִי כֹחַ אֶת שִׁירַת הֶעָתִיד

תְּחַזְּקוּ יָדֵינוּ וְתָשִׁירוּ אִתָּנוּ.

אֶחָד אֶחָד תָּבֹאוּ, לְאֻמִּים נְשַׁדִּים – –

הָהּ יָקָר וְעָדִין הַלֵּב הָאֱנוֹשִׁי

עַל נַהֲרוֹת הַדְּמָעוֹת.

כָּל הַתִּפְאֶרֶת הַגְּנוּזָה בַּנְּשָׁמָה שׁוֹפַעַת

עַל נַהֲרוֹת הַדְּמָעוֹת.

אַבִּיטָה וּתְפִלָּה עַל שְׂפָתַי רוֹעֶדֶת:

מִי יִתֵּן וּפֶרַח זֶה עָנֹג שֶׁגָּדַל

לְאוֹר פְּנֵי לְבָנָה עֲגוּמָה וּכְאוּבָה

לֹא יִמָּל עִם נְגוֹהוֹת־הַיּוֹם הָרִאשׁוֹנִים;

מִי יִתֵּן וְחִלּוּף־מִשְׁמָרוֹת עֵת יָבוֹא

אָז יַנְחִיל הַצַּעַר אֶת טוּבוֹ לַגִּיל;

וְחַיַּת הָרֶשַׁע עֵת תִּיעַף מֵרַקֵּד

וּבְרִנָּה נֵלֵכָה חֳרָבוֹת לִבְנוֹת,

אַל נַשְׁאִיר תִּפְאֶרֶת הַנְּשָׁמָה אַחֲרֵינוּ

עַל נַהֲרוֹת הַדְּמָעוֹת.

ת"ש

---

אתה, שכל....

מאת

ישראל אפרת

אַתָּה, שֵׂכֶל בְּהִיר־הַשַּׁלְהֶבֶת,

שֶׁאַחֲרֵי נֵצַח שֶׁל שְׁנָת

בִּנְקֻדַּת־יְסוֹד הִתְעוֹרַרְתָּ

וַתּוֹר קַרְנֵי זִיוְךְ,

וַתִּדְקֹר וַתִּקֹּב עַד פֻּלְּחוּ

נְתִיבוֹת בָּאַיִן,

וְהוּקְמוּ עוֹלָמוֹת, וְאָדָם

הִזְדַּקֵּף שָׁמַיְמָה,

הַכְנִיסֵנִי בְּחֶבְיוֹן הֶגְיוֹנְךָ

רַק רֶגַע, רַק רֶגַע,

לְמַעַן אוּכַל עֲנוֹת עֵת שִׁגָּעוֹן

יָבוֹא יִנְעַץ בִּי עֵינָיו:

מַדּוּעַ נִתַּקְתָּ אָז שְׁנָתְךָ

וַתִּדְקֹר וַתִּקֹּב

וּפַסִּים קָרַעְתָּ מִִתֹּהוּ?

מֶה הָיָה אֲזַי,

וּמָה עַתָּה, רַעְיוֹנְךָ הַבָּהִיר?

הַאִם אֵין זֶה הַמְקֻפָּח הַקַּדְמוֹן

שֶׁאִחָה אֶת קְרָעָיו?

כְּאֵד מֵאוֹקְיָנוֹס הוּא עוֹלֶה

וְזוֹחֵל וְכוֹבֵשׁ

וּמְחַלְחֵל לְתוֹךְ מֹחוֹת אֲנָשִׁים

וּמְבַלַּע אֶת אוֹרָם

וּפוֹתֵחַ בַּלֵּב פְּתָחִים גְּנוּזִים

וְשׁוֹלֵחַ לַחָפְשִׁי

חַיּוֹת־רֶשַׁע קְטַנְטַנּוֹת עֲנֻגּוֹת:

עֲלוּ נָא, עֲלוּ,

נִמְרֵי־זָהָב רְעֵבִים יְקָרִים,

עֵיטִים חַדֵּי צִפֹּרֶן,

פְּתָנִים זוֹרְחִים מְנַשְּׁקִים בְּחִבָּה,

עֲלוּ, קֹרָא דְּרוֹר! –

וּמִתְגּוֹלְלִים מְתִים עֲלֵי מְתִים,

מִתּוֹךְ בֻּלְמוּס שֶׁל עִנּוּי,

שֶׁל נַשֵּׁךְ וְדָרֹס וְטָרֹף,

וּשְׁתוֹת דָּם, וּשְׁתוֹת דָּם.

וְהוּא זוֹחֵל, אַפְרוּרִי וְכָבֵד,

וְעֵינָיו הַיְרֻקּוֹת

מִתְקַטְּנוֹת, מִשְׁתַּקְעוֹת מֵעֹנֶג,

וְלֹעוֹ דָר רִיר,

וְכַפּוֹ מוּשָׁטָה וְחוֹתָה:

שׁוּבוּ, שׁוּבוּ יְלָדִים,

כָּךְ כָּךְ שׁוּבוּ שׁוּבוּ אֶל לֹעִי,

אֲנִי סַבְכֶם אוֹהַבְכֶם! –

רְאֵה, אֵיךְ אֲרָצוֹת וְעַמִּים

בִּדְגָלִים מַה גֵּאִים,

שֶׁאָצְלוּ תִּפְאֶרֶת שֶׁל צְבָעִים

לִישִׁימוֹן הַחַיִּים,

צָפִים יָשָׁר אֶל פִּיו וְנִבְלָעִים,

נִבְחָשִׁים בְּבִטְנוֹ,

עַד יִהְיוּ לִפְקַעַת מִתְהַפֶּכֶת

מִתְעַכְּלָה וְדֵהָה

וְאוֹבְדָה בָּעֲרָפֶל הַזּוֹחֵל

הָאַפְרוּרִי הָרִירִי,

הַתֹּהוּ!

מַדּוּעַ נִתַּקְתָּ אָז שְׁנָתְךָ

וַתִּדְקֹר וַתִּקֹב

וּפַסִּים קָרַעְתָּ מִתֹּהוּ?

אֲבוֹי אֵיךְ דָּמִיתָ

לְחֹלֶד בְּמַעֲבֵה אֲדָמָה

שֶׁרַבַּת עַל רֹאשׁוֹ

תִּתְמוֹטֵט מַחְתַּרְתּוֹ הַתְּחוּחָה,

וְנִפְצָע וְהָלוּם

יִתְחַבֵּט מֵחָדָשׁ עַל דַּרְכּוֹ!

מַה פֵּשֶׁר, מַה תַּכְלִית

כָּל הַכִּשְׁלוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים הַלָּלוּ?

מַה חוֹף־קֶסֶם חָזִיתָ

שֶׁיְּכַפֵּר עַל יָם דָּם וְדֶמַע

תּוֹכוֹ תּוֹלִיךְ אוֹתָנוּ?

הַכְנִיסֵנִי בְּחֶבְיוֹן הֶגְיוֹנְךָ

רַק רֶגַע, רַק רֶגַע.

ת"ש

---

רוצחי שמש

מאת

ישראל אפרת

הֶחָלַמְתִּי אוֹ חָזִיתִי זֹאת בְּהָקִיץ?

גֵיא בַּלָּהוֹת. –

כָּל הַכֹּחוֹת, כָּל הַחָכְמוֹת, כָּל הָרֶשַׁע

חֻבְּרוּ יַחְדָּו וַיִּתְרַקְּדוּ רִקּוּד־בַּרְזֶל

מָלֵא גִיל,

בַּרְזֶל עוֹלֶה וּמִתְפּוֹצֵץ בְּלִי הֲפוּגוֹת

כְּמוֹ דְקָלִים שְׁחוֹרִים מְזַנְּקִים פּוֹרְשִׂים כַּפּוֹת

בִּמְעַרְבֹּלֶת גּוּשֵּי מְתִים וּבְעִיר וְחוֹמוֹת

לְקוֹל תִּזְמֹרֶת תֻּפֵּי עֹז וַחֲלִילֵי כְאֵב

וּשְׁרִיקוֹת־טֵרוּף שֶׁל שַׁלְהָבוֹת קְטַנּוֹת רָצוֹת

לְכָל עֲבָרִים –

פִּתְאֹם בָּקַע רַעַם אַדִּיר, וְהֵגִיחָה

בְּלִיסְטְרָה גְדוֹלָה עָפָה יָשָׁר הַשָּׁמַיְמָה.

וְהָרִקּוּד נִקְטַע יַחַד עִם תִּזְמָרְתּוֹ.

הַכֹּל נָשְׂאוּ בְּפַחַד עָמוּם אֶת עֵינֵיהֶם:

אָנָה, אָנָה?

לִבָּם נִחֵשׁ בָּם לֹא טוֹבוֹת מִיצִיר כַּפָּם

שֶׁהִתְנַשֵּׂא מָלֵא הֶרֶס לָעֶלְיוֹנִים.

וְהַבְּלִיסְטְרָה חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ עָפָה עָל,

עוּף וּטְבֹל בְּזָהֳרֵי חַמָּה, עוּף וּקְטֹן;

וַדַּאי עָבְרָה כְבָר מִתְּחוּם שֶׁל שִׁלְטוֹן־מַטָּה

לִתְחוּם שֶׁל עָל. שׁוּר! הִנֵּה שָׁם, אֲבַקְבַּק־שְׁחוֹר,

נְקֻדָּה קְטַנָּה, אַךְ עוֹד תּוֹכָהּ מַתָּן אָיֹם. –

פִּתְאֹם סִילוֹן דָּם מִמֵּצַח שֶׁמֶשׁ גָּח,

כִּסָּה אֶת לְחָיָיו, הֵצִיף שׁוּלֵי עָבִים,

וְהַשֶּׁמֶשׁ הִפְסִיק נוּד בְּאֶמְצַע דַּרְכּוֹ,

וְצָהֳרַיִם הָפְכוּ שְׁקִיעָה אֲדַמְדַּמָּה.

וּבֶהָרִים סָבִיב מְחַכִּים לְרֶדֶת שֶׁמֶשׁ

הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים אַחַד עָשָׂר,

וּבֵינְתַיִם הֵם מַרְכִּינִים רֹאשׁ עַל כָּתֵף

לַחְטֹף שְׁנָת. וּמִלְּמַטָּה בְּנֵי הָאָדָם

כּוֹרְעִים בֶּרֶךְ, דּוֹפְקִים עַל הַלֵּב: חָטָאנוּ,

וְשׁוֹלְחִים זְרוֹעוֹת צוֹעֲקוֹת אֶל עָל:

נוּעַ, נוּעַ, שֶׁמֶשׁ,

יִסֹּב שׁוּב הַגַּלְגַּל,

יִהְיֶה לַיְלָה, יִהְיֶה יוֹם.

אַךְ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים שְׁקוּעֵי שֵׁנָה,

בְּגֻלְגָּלוֹת חִוְרוֹת מֻטּוֹת דֹּם הַצִּדָּה

כַּחֲבַצָּלוֹת חוֹלוֹת. וְלָעַד לֹא נֵדַע

חֵיק עֲמֹק־הַשָּׁלוֹם שֶׁל לֵיל רַךְ וְאָפֵל

אוֹ חֲצוֹצְרוֹת־זָהָב שֶׁל הַיּוֹם הַנֵּעוֹר.

לָנוּ, דּוֹר שֶׁל רוֹצְחֵי שֶׁמֶשׁ, תּוּקַע תָּמִיד

שְׁקִיעָה קוֹפְאָה זָבַת־דָּם מִמְרוֹם שָׁמַיִם,

כְּשׁוֹר פָּתוּחַ בְּמָקוֹלִין מֵעַל וָו. –

הֶחָלַמְתִּי אוֹ חָזִיתִי זֹאת בְּהָקִיץ?

ת"ש

---

ר' יוסף דילה רינה

מאת

ישראל אפרת

מֵאֵל וּמְתִים מְנֻדֶּה וּלְבוּשׁ קְרָעִים

מִיִּשּׁוּב אֶחָד אֶל מִשְׁנֵהוּ נָדַד,

וּבַאֲשֶׁר נָד וּבַאֲשֶׁר אָכַל פִּתּוֹ

זִכָּרוֹן אֶחָד כָּל הֲגִיגָיו שָׁדַד:

הוּא נִמְלָא רַחֲמִים עַל הַשֵּׁד הַשָּׁבוּי

עֵת נַפְשׁוֹ מִתּוֹךְ רָעָב לוֹ הִתְאַנְּקָה;

הֵן שָׁמוּר הָיָה אִתּוֹ בְּשַׁלְשֶׁלֶת,

וְשֵׁם הַמְפֹרָשׁ חָתוּם בְּגֻשְׁפַּנְקָא.

וְאִם לְנַקֵּר צָרִיךְ כָּל גִּיד־חֶמְלָה

מִתּוֹךְ הַלֵּב הַמְבַקֵּשׁ לְהִגָּאֵל,

הַאִם כְּדַאי חֲלוֹם־הַגְּאֻלָה כֻּלּוֹ,

הַאֵין מָשִׁיחַ אָחִיו שֶׁל סַמָּאֵל?

לֹא רָאָה אָז אֶת “לֹא הֲרֵי” הַגָּדוֹל

בּוֹ צָפוּן גּוֹרָל מַר וְרַב־תַּעֲלוּמָה:

מָשִׁיחַ דּוֹרֵשׁ דּוֹר עַל דּוֹר שֶׁל טָהֳרָה,

וַהֲרָחָה אַחַת דַּיָּהּ לָהּ לַטֻּמְאָה.

הֲרָחָה אַחַת, קֹרֶט שֶׁל לְבוֹנָה,

וְשֵׁד מְנַפֵּץ זֵק בְּעֹז אֵיתָנִים;

שַׁלְהֶבֶת־אֵימִים מְזַנְּקָה מִתּוֹךְ נְחִירָיו

וּוַי לָעוֹלָם שׁוּב לְאֶלֶף שָׁנִים.

כָּךְ מְעֻנֵּה־פְּנִים הִתְהַלֵּךְ בַּעַל הָרַחֲמִים

עַד בָּא לַחוֹף בְּבֹקֶר זִיו וּדְמָמָה.

הוּא לָחַשׁ: לַבּוּ אֶת הַשְּׁאוֹל, הִנֵּנִי!

וְהֵחֵל צוֹעֵד יוֹרֵד אַט הַיָּמָּה.

ת"ש

---

לא קלגסי הצר...

מאת

ישראל אפרת

לֹא קַלְגַּסֵּי הַצָּר אַךְ הַמַּק מִבִּפְנִים הוּא אֲסוֹנְכֶם.

רַב מִדַּי שֶׁמֶשׁ וּמְעַט מִדַּי רוּחוֹת וּסְעָרוֹת

רִפּוּ סִיבֵי בְשַׂרְכֶם וְעַד עָמְקֵי הַלֵּב הִרְקִיבוּכֶם.

הֲיִיתֶם כְּאַגָּסִים שֶׁחָדְלוּ לִינוֹק דֶרֶךְ קָנָם

שִׁקּוּי חָמוּץ וּמְחַזֵּק מִדַּדָּיו הַקָּשִׁים שֶׁל אִילָן,

וּשְׂבֵעֵי הַשֶּׁמֶשׁ יָנוּחוּ עַל בַּדָּם מַתְלִיעִים

וּמְחַכִּים לְכַת הַשׁוֹבָבִים עִם מוֹטוֹת וּמַקְלוֹת.

הֲיִיתֶם כְּתִמְסָחִים רַכְרַכִּים וְעַד גֹעַל רֻטְפָּשׁוּ

מִתְפַּנְּקִים עַל חוֹלוֹת שְׂפַת שְׁלוּלִית שֶׁהֶעֶלְתָה יְרוֹקָה,

בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת מְאֻבָּקוֹת בְּלִי תְנוּעָה, בְּלִי נִיד:

יָבוֹא יַעֲבֹר הַגַּלְגַל הַכָּבֵד, כֹּה נָעִים הַשֶּׁמֶשׁ!

אֵיכָה דְשַׁנְתֶּם!

גַּם אִם תִּתְפְּסוּ חֶרֶב בַּיָּד כִּי כְבָר קָרַב הַצָר

אֶצְבְּעוֹתֵיכֶם הַפְּעוּטוֹת הַשְׁמֵנוֹת תִּלְאֶינָה הִסָּגֵר,

וְעַד תְּזָרְזוּ אֶת אוֹנְכֶם הַמְפַגֵּר שִׂרְיוֹנְכֶם לִלְבּוֹשׁ

כְּבָר שֶׁבַע חֲנִיתוֹת־הָאוֹיֵב נִתְקָעוֹת בִּלְבַבְכֶם.

אֵיכָה זְקַנְתֶּם!

כָּבְתָה אֵשׁ עֲלוּמֵיכֶם, כָּל רֶגֶשׁ טוֹב זֹרַב וְנִצְמַת,

הֲשִׁחוֹתֶם לֶעָפָר הַדְּגָלִים שֶׁנִּלְחַם עֲלֵיהֶם

דּוֹר צָעִיר מְלֵא גְבוּרָה וָעֹז עַד הֱנִיפָם בְּגָאוֹן;

עֲקַרְתֶּם עִנְבְּלֵי הַפָּז מִפַּעֲמוֹנֵי סוּסֵיכֶם:

כָּךְ, יִהְיֶה בְלִי שִׁיר וּבְלִי דֶגֶל. הָעִקָּר – לָנוּחַ,

וּבְאֶבְרֵיכֶם הַקְּשִׁישִׁים־הַקָּרִים לְנַמְנֵם בַּחַמָּה.

אֵיכָה הֻכֵּיתֶם תִּמָּהוֹן!

וּבִמְקוֹם לָצֵאת חוֹצֵץ מִגְּלִילוֹת הַמַּעְגָּל לַמֶּרְכָּז

בְּטוּרִים שֶׁל פֶּלֶד מִתְלַכְּדִים וּקְרֵבִים כַּגּוֹרָל

עַד הַגִּיעַ אֶל צַוָּאר הַשֵּׁד וּבְאֶלֶף יָדַיִם

לְחַנְּקוֹ עַד סוֹפוֹ, רְבַצְתֶּם אִישׁ אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ

כְּאַרְנָבוֹת מְשֻׁתָּקוֹת לְעֵינֵי־הָאֵשׁ שֶׁל הַפֶּתֶן,

לִלְחִישַׁת לְשׁוֹנוֹ הַשְּׁסוּעָה מִלֹּעוֹ הָאָפֵל,

וְאֶחָד אֶחָד נִבְלַעְתֶּם בְּלִי שַׁוְעָה יְתוֹמָה, בְּלִי כְאֵב!

הָהּ, אֵי לִבְּכֶם, אֵי חֵשֶׁק הַחַיִּים, אֵי קְרָב עִם הַמָּוֶת?

הֲתִזְכְּרוּ עַם קָטָן בַּמִּזְרָח שֶׁבְּרֶגַע חֻרְבָּנוֹ

קָם אִישׁ מֵעֲנָתוֹת וְהֵרִים הוֹד־קוֹל בְּתַאֲנִיָּה

שֶׁהֵדֶיהָ עֲדַיִן מִתְנַגְּנִים בְּמֹחַ הָעָם

בְּלִי תֵת לוֹ הִדַּמְדֵּם לָעַד?

יֵשׁ פְּדוּת גַּם בְּשַׁאַג.

מַה שַּׁאַג תַּעַזְבוּ אַתֶּם לְדוֹרוֹת, מַה קִּינָה, מַה כְּאֵב?

לֹא. לֹא קַלְגַּסֵּי הַצָּר אַךְ הַמַּק בְּמַעֲמַקִּים.

וְעוֹד לֹא הָךְ הָאוֹרְלוֹגִין. עוֹד תּוּכְלוּ בִּיקִיצַת אֲרָיוֹת

לְכַפֵּר שְׁנוֹת שְׁנָת.

אַךְ הֲתאֹבוּ הִתְעוֹרֵר? הוֹי עוֹלָם, רֶגַע אַחֲרוֹן מִתְדַּפֵּק. –

תש"א

---

בגרמניה העתיקה

מאת

ישראל אפרת

בְּתַכְרִיכִים וּכְלֵי־זֶמֶר וּבִנְגִינַת

עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ,

וּבְכָל הָעִיר תַּהֲלוּכָתֵנוּ תִנְהַר

לְעֵינֵי הַמְרַצֵּחַ.

וּבְעֹז יֶתֶר: שֶׁלֹּא שָׂם כָּהֵם חֶלְקֵנוּ –

לא חֵלֶק רוֹצְחִים לָנוּ;

וּלְאוֹר הַמָּוֶת יָקְדַּשׁ נִיב מְחֹרָף:

אַתָּה בְחַרְתָּנוּ.

וּבְיֶתֶר־עֹז חֲזוֹן־רוּחֵנוּ נָרִים

כַּתּוֹרָה לִפְנֵי גְלִילָה,

וְאֵשׁ תִּפְאַרְתּוֹ תַּצִּית לַהֲבוֹת שְׁקִיעָה

מִלְּמַעְלָה וּבַמְּסִלָּה.

נְטוּיֵי־זְרוֹעוֹת נֵלֵךְ, וּבְעֵינַיִם

הִשְׁתָּאוּת וְהִתְפַּלְּאוּת;

וּבָאֲוִיר חַג שֶׁל שְׁחָקִים בִּפְתִיחָתָם

וְשֶׁל אָדָם בְּהִתְעַלּוּת.

הֵן עַם שֶׁל חַג אֲנַחְנוּ, תָּמִיד חָזוּת

חֲדָשָׁה וְנֶאֱצָלָה;

וּבְרֹאשׁ וּבְסוֹף כָּל חַג דָּמֵנוּ יֻקַּז

לְקִדּוּשׁ וּלְהַבְדָּלָה.

יְהִי כֵן, וּבְכָל הָעִיר תְּהִי תַהֲלוּכָה

לְעֵינֵי הַמְרַצֵּחַ,

בְּתַכְרִיכִים וּכְלֵי זֶמֶר וּבִנְגִינַת

עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ.

---

הרב מבוקרסט

מאת

ישראל אפרת

לֹא חֶרֶב לֹא חֲנִית וְלֹא צִנַּת מָגֵן

אַךְ גַּם שַׁאֲגַת־צַעַר יֵשׁ שֶׁכֹּחָהּ אִתָּהּ. –

זֶה הָיָה תְּמוֹל בְּאֶרֶץ עֲמָלֵקִים

וַעֲמָלֵק לִבּוֹ מַר וַיַּעֲרֹךְ שְׁחִיטָה.

וְהָרַב מִבּוּקַרֶסְטְ לֹא בִקֵּשׁ מַחְסֶה

בְּמַרְתֵּף אוֹ בְאָרוֹן אוֹ עַל גַּגּוֹ;

לֹא אָבָה מוּת בְּבוֹר אוֹ חוֹר כְּעַכְבָּר

וְתַחַת מַגַּף־סְחִי פְּלֹט אַחֲרוֹן שַׁאֲגוֹ.

הוּא גָּח לַסַּף אֶל תּוֹךְ הַגָּן הַמְגֻדָּר

וְרָאָם הַרְחֵק. הִנֵּה הַחַבְרַיָּא

עִם גַּרְזִנִּים, רוֹבִים, אַלּוֹת, עֵינֵי־טֵרוּף,

וּתְרוּעוֹת־גִּיל שֶׁל אָדָם שָׁב לְחַיָּה.

גַּם רָאָה דְּלָתוֹת פְּרוּקוֹת וּמְעֻקָּמוֹת,

חַלּוֹנוֹת שֻׁבְּרוּ, נֻפְּצוּ שְׁחוֹרֵי־שְׁתִיקָה,

וּגְוִיּוֹת נוֹשְׁקוֹת חוֹל וּפִרְפּוּר חָלָל, –

וְהֵחֵל קְרֹא תּוֹכַחַת־זַעַם עַתִּיקָה.

"יְשַׁלַּח יְהֹוָה בְּךָ, גּוֹי שָׁפָל,

אֶת הַמְּאֵרָה אֶת הַמְּהוּמָה… עַד אֲבָדְךָ".

הֵם הָלְכוּ־קָרְבוּ רַנִּים מִשִּׁכָּרוֹן,

וְהוּא עָמַד כִּנְבִיא־אֵל, אֵשׁ־זַעֲמוֹ קָדְחָה.

הֵם הָלְכוּ־קָרְבוּ, פִּתְאֹם פָּקְחוּ עַיִן

וְקָפְצוּ מִתּוֹךְ גַּל שֶׁל גִּיל בְּשׁוּרָם

הָרַב בִּכְבוֹדוֹ. מַהֵר הִּטוּ שְׁבִילָם

וְהוּא עָמַד בַּרְזֶל, יָדוֹ קֻרְנָס מוּרָם.

"חַה חַה, הָרַב מְבָרֵךְ. הָבָה אַחִים

נַרְכִּינָה קָדְקֹד תַּחַת נִדְבוֹת דְּבָרָיו".

"יַכְּכָה יְהֹוָה בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת

וּבַדַּלֶקֶת וּבַחַרְחֻר וּבֶחָרֶב".

הֶהָמוֹן צָחַק, לִגְלֵג, רִקֵּד פֶּרֶא,

הַגָּדֵר נָפְלָה, מְסִלָּה נָחָה פְּרוּזָה.

אֶחָד הֵרִים אֶת רוֹבֵהוּ, מִצְמֵץ עֵינָיו,

וְקָלַע אֶל הָרַב וַיַּךְ בַּמְּזוּזָה.

"הַבּוּז, נִמְרוֹדִי! הַבֵּט בִּי וְתִרְאֶה:

עוֹפַרְתִּי תָעוּף יָשָׁר אֶל תּוֹךְ זְקָנוֹ". –

הוֹי, אֵל, הַאֻמְנָם עוֹד תַּשְׁגִיחַ בָּנוּ,

וְיֵשׁ תַּעֲמֹד עוֹד בֵּין זֵד וּבֵין קָרְבָּנוֹ? –

בַּמְּזוּזָה וּבַמַּשְׁקוֹף עַד כְּלֵי־מָוֶת

עֲטָרָה עָנְדוּ סְבִיב הָרֹאשׁ הַיְּהוּדִי.

"יִשָּׂא יְהֹוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק,

וְתִטְעַם עָנְיִי וְיָדַעְתָּ מְרוּדִי".

תַּדְהֵמָה תָּקְפָה הַכֹּל. אִשָּׁה צְעִירָה

הִתְיַפְּחָה, כָּרְעָה: סְלַח לִי, קְדוֹשִׁי, סְלַח לִי.

הֵם הֵחֵלּוּ נְסוֹגִים אָחוֹר וְהוּא עוֹד נִצַּב

וְקוֹלוֹ אֵשׁ וּמַבָּט־עֵינָיו גַּחֲלִי.

אָז הִפְסִיק, הִבִּיט סְבִיבוֹ. כֻּלָם גָּזוּ.

בְּרַק־דִּמְעָה עָף מֵעֵינָיו לְזִיו־רָקִיעַ;

בְּכֶתֶף שְׂמֹאלוֹ פֶּצַע־אֵשׁ הִתְלַקַּח,

כֹּחוֹתָיו אָזְלוּ מֶנּוּ, בִּרְכָּיו זִיעַ.

וַיַּעֲצֹם עֵינָיו. חָשׁ מַה כָּרִים מְתוּקִים

מְרַפֵּד מָוֶת תַּחַת רֹאשׁ מְלֵא־תְלָאוֹת;

אַךְ מִתְּהוֹם־דִּמְדּוּמוֹ קָלַט קוֹל נֶאֱנָקִים,

מַנְגִינַת שְׁכוֹל וָצַעַר שֶׁלְּאַחַר פְּרָעוֹת.

וְלֵיל־יָרֵחַ פֹּרַשׂ עַל הָעוֹלָם,

חַיּוֹת רָבְצוּ בִּמְאוּרָתָן שְׁדוּדוֹת־תְּנוּמָה.

וְהָרַב עוֹד נָע וּפְצוּעַ גֵו וָנֶפֶשׁ

תַּנְחוּמִים חִלֵּק, חִבֵּשׁ שֶׁבֶר אֻמָּה.

כָּךְ, לֹא חֶרֶב לֹא חֲנִית, לֹא עֹז וּמָעֹז,

אַךְ גַּם שַׁאֲגַת־צַעַר יֵשׁ שֶׁכֹּחָהּ אִתָּהּ.

וְעַל לוּחַ גִּבּוֹרֵינוּ הָבָה נַחֲרֹת

גַּם שֵׁם הָרַב מִבּוּקַרֶסְטְ שַׁלִּיטָ"א.

תש"א

---

עוד נעל...

מאת

ישראל אפרת

עוֹד נַעַל מֵהַקְבָרִים לְאַחַר הַמָּוֶת

וְנִתְמַתַּח לַזֹּהַר שֶׁיִּזְרֹם מִמַּעַל,

וּבְכָל פִּיפִיּוֹת גּוּפֵנוּ נֵשְׁתְּ מֶתֶק הָאַוִּיר

שֶׁחָלָה וְכָח מִתּוֹךְ גָּפְרִית וְרַעַל.

וְכָל הַפַּחַד הָאָיֹם, כָּל הַשַּׁאַג הַקּוֹפֵא:

תֵּבֵל־זְכוּכִית עַל עֶבְרֵי תְהוֹם מְטֻרְטֶנֶת –

הַכֹּל יִנְדֹּף וְגָז. מִכָּל עָלֶה יְרַקְרַק

תְּטַפְטֵף עֲלִיצוּת מִתְאַפְּקָה קוֹרֶנֶת.

וְכָל הַשְְּׂנָאוֹת הַשּׁוֹנוֹת שֶׁל זָרוּת וָחֶשֶׁד,

כָּל יְרוּשַׁת הַזֶּרַע הָרַע וְהַסּוּמָא –

הַכֹּל יִנְדֹף וְגָז. לֵב לְלֵב יִלְחַשׁ דְּבֵקוֹת:

הָיִינוּ אַחִים לָמוּת, נִהְיֶה אַחִים עִם תְּקוּמָה.

וְכָל מֶצֶר וּתְחוּם, כָּל שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ

הַנּוֹפְלִים כִּפְצָצוֹת וְחוֹתְכִים כְּסַכִּינִים –

הַכֹּל יִנְדֹף וְגָז. עָמֹק־עָמֹק בַּנֶּפֶשׁ

נִמְצָא מִלָּה זוֹרַחַת וּנְגַלֶּה לְנִינִים.

מְאֹד תָּפְתִּי הַצַּעַר מִהְיוֹת גְּמַר־הַחִזָּיוֹן,

מִנְפֹל עַתָּה הַפַּרְגּוֹד בְּמַזָּל שֶׁל גְּווֹעַ.

כָּל הַיְקוּם מְשַׁוֵּעַ: אֱלוֹהַּ אוֹ שֵׁד?

וְקוֹל טָמִיר בַּלֵּב עַקְשָׁן יַעַן: אֱלוֹהַּ!

תש"א

---

עתה גויעת...

מאת

ישראל אפרת

עַתָּה גְוִיעַת הַכּוֹכָב הָאַחֲרוֹן,

וִירַק־נִצְנוּץ שֶׁל עֵינֵי הַחַיָּה;

חַיֵּינוּ הַתְּלוּיִים בְּשַׂעֲרָה

עַתָּה זְקוּקִים לְרַחֲמֵי דִשְׁמַיָּא.

פִּנִּינוּ שָׁמַיִם מִשְּׁכִינָה

וַיִּהְיוּ לַשֵּׁדִים לְמוֹרָשׁ;

אוּלַי נֵצֵא חֲבֵרִים בְּצַוְתָּא

וּנְבַקֵּשׁ הָאֵל אֲשֶׁר גֹּרָשׁ.

אוּלַי יִתְגַּל אֵלֵינוּ וִינַחֵם,

אוּלַי יִפְטֹר עֹז טָמִיר בַּנְּשָׁמָה,

בִּמְקוֹם כָּל הַמְּצוּדוֹת שֶׁל בַּרְזֶל

שֶׁבְּיוֹם־מַסָּה אַף אַחַת לֹא קָמָה.

אֲבוֹי כִּי נִתַּקְנוּ צִנּוֹרוֹת

וּמָה רֵיקִים כַּדֵּיכֶם וְכַדַּי!

אֵי גְבוּרָה לֹא נָבְעָה מִמְּרוֹמִים,

מֵאַלַּה, וַלְהַלַּה אוֹ שַׁדַּי?

עַתָּה רֶגַע שֶׁל מְצוּקַת הַנֶּפֶשׁ,

אֹפֶל סוֹחֵף כָּל גְּבוּל וּמִתְנַחֵל;

וְאִם יֵשׁ עוֹד גְּאֻלָּה לָעוֹלָם

לְלֵדָה חֲדָשָׁה תְּיַחֵל.

---

אִפול

מאת

ישראל אפרת

אֵי הַשִּׁיר צְרוּד־הָעֹז מִלֵּב־בַּרְזֶל שֶׁל קִרְיָה,

וּמְחוֹל אוּרֵי־צְבָעִים, מְחוֹל גִּיל אוֹ אֲפֵר?

מִפַּחַד בִּלְבַד, עוֹד הַיְרִיּוֹת רְחוֹקוֹת,

הִתְעַלֵּף הַכְּרָךְ וַיִּדָּעֵךְ כַּנֵּר.

כְּעֵדָה שֶׁל צְלָלִים בֵּין חוֹמוֹת אֲפֵלוֹת

בִּדְמָמָה נִתְהַלֵּךְ וּבְרֶטֶט שֶׁל חַג.

אַיֵּנוּ וּמָתַי? מִי עָשָׂה בִּלְהָטָיו?

סַהַר־זִיו יַנַּח לֶחְיוֹ עַל כַּרְכֹּב שֶׁל גָּג.

כִּיהוּדִים לְקִדּוּשׁ־לְבָנָה נִתְהַלֵּךְ

בַּעֲיָרָה שֶׁפֹּה לֹא נוֹדַעַת הִיא בְּשֵׁם.

מֵאַיִן הַחֲמִימוּת בַּלֵּב? הַחֲזוֹן־רֶגַע

שֶׁל מְכוֹרָתִי הָרְחוֹקָה וְיַלְדוּת וְאֵם?

אוֹ חֲזוֹן הַמַּחְצֶבֶת, מַחְצֶבֶת כֻּלָּנוּ

וְשֶׁל כָּל יִיף בְּחַיֵּינוּ – עֲיָרָה אוֹ כְּפָר?

אוֹ הָאֲפֵלָה בְּעַצְמָהּ, הָרֶחֶם הַלּוֹפֵת –

בֵּית הָאֹשֶׁר הַיְחִידִי שֶׁרַק כְּמִיהָה הַשְּׁאָר?

מַה טוֹב מַגַּע־קְטִיפָה שֶׁל לֵיל לְעֵינַיִם

מְקֻרְצָפוֹת מִנְּגֹהוֹת עַד הַכֹּל כְּדָם!

וְהַדְּמָמָה הָעֲמֻקָּה, אוּלַי עַתָּה נַאֲזִינָהּ,

וּדְפִיקַת לֵב אָח תְּהִי כְּשַׁאֲגַת הַיָּם.

וְרָזֵי כּוֹכָבִים לֹא נִרְאוּ פֹּה מַטָּה

וְלֹא הִזְרִיחוּ עַד כֹּה אַף בָּבוּאָה עַל קִיר,

רְאוּ, הִנָּם חוֹפְפִים שׁוּב עַל רָאשֵׁינוּ

וְכִימָה וְעָשׁ תְּלוּיִים־נָעִים בָּאֲוִיר.

הָהּ, מִי טִמְטֵם אֶת חוּשֵׁי הָאָדָם, מַדּוּעַ

הַהֲוָיָה הַגְּדוֹלָה לֹא חָלְצָה לוֹ שַׁד?

שְׁהֶינָה, אֲפֵלָה וּדְמָמָה; מִי יִתֵּן

וְהָאוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים לֹא יַעֲלוּ לָעַד.

כִּצְלָלִים נִתְהַלֵּךְ בֵּין חוֹמוֹת אֲפֵלוֹת,

וּמַכְאוֹב בַּלֵּב וְגַם רֶטֶט שֶׁל חָג,

מִשְׁתָּאִים לְיֹפִי שֶׁשָּׁב עִם הָאֵימִים;

וְסַהַר בָּהִיר מִסְתַּכֵּל מִכַּרְכֹּב שֶׁל גָּג.

---

זוּנו זעפנוּ...

מאת

ישראל אפרת

זוּנוּ זַעְפֵּנוּ בְּגַחֲלֵי יְגוֹנְכֶם, קְדוֹשֵׁינוּ,

אַל תָּנוּחוּ בְּשָׁלוֹם בְּבוֹרוֹת מִשְׁכַּבְכֶם. וּמָוֶת,

זֹאת אַנְחַת הָרְוָחָה לְכָל בָּשָׂר, יְהִי נָא לָכֶם

הִתְרַתְּמוּת חֲדָשָׁה לְדֶרֶךְ לֹא נַחַז עוֹד סוֹפָהּ.

מִכָּל צִינוֹק וּשְׁבִי, לִשְׁכוֹת־אֵימִים וְעָרֵי עִנּוּיִים,

שָׁם נִשְׁחַטְתֶּם שְׁחִיטָה מְאֹד כְּשֵׁרָה בִּשְּׁנֵי הַסִּימָנִים,

אוֹ כְרַעְתֶּם כִּשְׁוָרִים בְּזִירָה שֶׁעָיְפוּ לִרְמָחִים,

נוּדוּ בַּיְקוּם!

הוֹפִיעוּ עֵת נִשָּׂא פַּת שַׁחֲרִית אוֹ עַרְבִּית אֶל פִּינוּ,

עֵת נְלַטֵּף לְחִי־אִשָּׁה, עֵת נַבִּיט בַּהֲדַר הַכּוֹכָבִים,

עֵת נְכַבֶּה הַנֵּר וְנַנִּיחַ רֹאשׁ מְיֻגָּע עַל כָּר;

הוֹפִיעוּ בִּפְנֵיכֶם הָרְחוּצִים בְּנַהֲרוֹת יִסּוּרִים,

הוֹפִיעוּ בְּדַבְלוּלֵי הַדָּמִים בְּפַרְעוֹת קָדְקָדְכֶם

וּבִתְכֵלֶת כָּל צֶבֶט וּמַחַץ וּמֶרֶט בְּגֵוְכֶם

כְּפַסֵי הַתְּכֵלֶת שֶׁל טַלִּית יְהוּדִית;

הוֹפִיעוּ מְפַרְפְּרִים תְּלוּיִים מֵעַל שׂוֹכֵי אִילָנוֹת

נָעִים יַחַד בְּקֶצֶב־עֲוִית כִּמְטֻטָּלוֹת בְּבֵית שָׁעָן;

הוֹפִיעוּ עֲרוּכִים לְיַד קִיר תַּחַת סַהַר מוּל רוֹבִים

בְּמִשְׁקַפְתָּם עֵינַיִם מְמַצְמְצוֹת יָשָׁר אֶל לִבְּכֶם;

הוֹפִיעוּ בְּמַעֲמַקֵּי בּוֹר אָרֹךְ לְיַד מַעְדְּרֵיכֶם

בְּהָחֵל הַמַּבּוּל שֶׁל עָפָר הִשָּׁפֵךְ עַל רֹאשְׁכֶם.

קְחוּ מְתוּקֵי הָרְגָעִים וְהִפְכוּם לְמָאוֹס וּסְחִי,

חִטְפוּ גְבִיעַ חַיֵּינוּ וּמִזְגוּ בוֹ לַעֲנָה וָרוֹשׁ.

זוּנוּ, קְדוֹשֵׁינוּ, בְּלִי הֶרֶף, הַזַּעַף הַיִּשְׂרְאֵלִי,

פֶּן יִסְפֶּה כִּי לַהַב הוּא שָׁכוּחַ בְּגִנְזֵי לִבֵּנוּ,

פֶּן יָסוּף וְאֵיךְ נוּכַל נְחַשֵּׁל אֶת חֶרֶב הַגְּאֻלָּה?

נוּדוּ בַּיְקוּם דֶּרֶךְ חוֹמוֹת וּכְתָלִים אֲטוּמִים,

בְּמִסְדְּרוֹנוֹת אֲרֻכִּים בֵּין שׁוּרוֹת שֶׁל שׁוֹמְרִים מְזֻיָּנִים,

וּבֹאוּ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיּוֹת שֶׁל רוֹזְנֵי הַלְּאֻמִּים

הַיְשֵׁנִים בְּכִסְאוֹתָם וּפְרוּשׂוֹת הַמַּפּוֹת לִפְנֵיהֶם.

הוֹפִיעוּ גַם לָמוֹ בְּזַעֲוַת חֶזְיוֹנוֹת גְּסִיסַתְכֶם,

הֲקִימוּם בְּרַעַד וּפַלָּצוּת לְקוֹל אֻמָּה נִזְבַּחַת

בְּחַלַּף הַשֵּׁד, זֶבַח־חָג לַחֲנֻכַּת מַעֲרַכְתּוֹ הַשְּׁחוֹרָה.

כִּי חָלוּ מְאֹד, שָׁקְעָה אֵשׁ הָעֲשָׁשִׁית בְּרֹאשָׁם,

נָדַם נִגּוּן חַיֵּיהֶם, הוּאַט מֵרוֹץ הַדָּם בִּוְרִידֵיהֶם,

וְשָׂרִיגִים שֶׁל שְׁנָת גְּדָלִים פֶּרֶא סְבִיב כָּל יְצוּרֵיהֶם.

וְהַשּׁוֹדֵד הוֹלֵךְ מִתָּא אֱלֵי תָא וּמִמְּגֵרָה לִמְגֵרָה

וְאוֹסֵף אֶל שַׂק כַּפּוֹת כֶּסֶף, אֶצְעָדוֹת, שַׁרְשָׁרוֹת,

וּסְגֻלוֹת עַתִּיקוֹת יְרוּשָׁה מִדּוֹרוֹת לְדוֹרוֹת.

וְאוֹתִי הוּא מֵצִיק לִרְגָעִים, עַל גְּרוֹנִי הוּא מְכַנֵּר

מִתּוֹךְ סְקִירָה בִּפְנֵיהֶם אִם נִיד בָּם חָלִילָה וָקָשֶׁב. –

הָהּ, אֵיךְ שַׁאֲגִי אֲנָךְ, בּוֹ הַצָּר מוֹדֵד עֹמֶק תְּנוּמָתוֹ שֶׁל עוֹלָם;

אֵיךְ הוּא לַחַן־לְוָי נוּגֶה־נָאֶה לְכָל עֹשֶׁק וּמַעַל בֵּין הָעַמִּים!

נוּדוּ בַּיְקוּם, יֵשׁ קַלַּחַת בְּעָמְקֵי אֲדָמָה

מִתַּחַת לְרַגְלֵי הַצָּר,

בָּהּ הַמֶּרֶד הַגָּדוֹל מִתְבַּשֵּׁל כָּעֵת עַל הַמְּדוּרָה.

וּרְפָאִים מִכָּל מְדִינָה וָעָם בָּאִים עוֹמְדִים מִסְּבִיבָהּ

וּמְפַלְּחִים אֶל תּוֹכָהּ אֶת תַּבְלִין עֱנוּתָם וְצַעֲרָם

וְזוֹרִים פַּלְפֶּלֶת אָלָתָם וּבוֹחֲשִׁים בְּתַרְוָד.

רְאוּ אֵיךְ נִתֶּזֶת הָאֵשׁ עַל פְּנֵיהֶם הַכְּחֻלִּים

עַד בּוֹעֲרִים חוֹרֵי עֵינֵיהֶם כְּאֶשְׁנַבֵּי הַתֹּפֶת,

אֵיךְ הֵם חוֹרְקִים שִׁנֵּיהֶם מִכַּעַס, אֵיךְ הֵם רוֹקְדִים מִגִּיל.

אַךְ לָמָּה מִתְמַהְמֵהַּ הַנָּזִיד הַטּוֹב לְהִתְבַּשֵּׁל?

מַדּוּעַ עוֹד דְּמִי, וּבַעְבּוּעֵי הָרֶתַח עוֹד נָמִים?

מַדּוּעַ מְעַט עוֹד, מְעַט עוֹד הֶחָרוֹן בָּעוֹלָם?

בּוֹאוּ, קְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל, הַשְׁלִיכוּ לְתוֹךְ הַקַּלַּחַת

אֶת גֻּמְרוֹת־יְגוֹנְכֶם הַכְּבֵדוֹת, אַחֲרוֹנֵי רִגְעֵיכֶם,

הַשְׁלִיכוּם בְּאַדִּיר עַד תִּימְרוֹת הַקִּיטוֹר תַּבְקַעְנָה

אֶת סִפּוּן אַדְמָתָן בְּרַעַם, וְהַתַּבְשִׁיל הַיָּקָר

כְּלַבָּה לוֹהֶטֶת יִשְׁתַּפֵּךְ עַל שְׁדֵמוֹת מִמַּעַל,

וְלֹא יִשְׂרֹד חוּט דֶּשֶׁא פַּעַם הוֹרִיק לְעֵינֵי הַשֵּׁד. –

הָהּ זוּנוּ זַעְפֵּנוּ,

אַל תָּנוּחוּ בְּשָׁלוֹם בְּבוֹרוֹת מִשְׁכַּבְכֶם.

תש"ב

---

על חוף מנהטן

מאת

ישראל אפרת

לֹא נִיר יָרֹק כָּאן יְקַדֵּם פְּנֵי שָׁב

מִיָּם פְּחָדִים. כָּאן חוֹף בְּלִי אֲדָמָה;

רַק חוֹמוֹת פְּלָדָה מִצְטוֹפְפוֹת גְּבוֹהוֹת,

קָפְצוּ יָשָׁר מִתְּהוֹם אֶל הַחַמָּה,

עוֹמְדוֹת כְּעַל אַסְדָּה חַדּוֹת הַקַּו –

עַד מַבָּט שׁוֹהֶה חָשׁ חֶתֶך סַכִּינִים –

וְכָחוֹת מִגְּרוֹנוֹתָן עָשָׁן שָׁחוֹר

בְּבוּז אֶל פְּנֵי שָׁמַיִם הַקּוֹרְנִים.

וְקוֹלוֹת אֵימִים: שְׁרִיקָה נוֹקֶבֶת רוֹם,

וַעֲנָק־מַקְדֵּד בּוֹרֵג תַּחְתִּית עוֹלָם;

שָׁם בִּרְחוֹב צַר אֲנָשִׁים דְּפוּקִים בַּסָּךְ

וְחוֹר־חוֹמָה אָפֵל בּוֹלְעָם, בּוֹלְעָם.

אֵדַע עִיר זוֹ. כָּאן יְעֻבַּד אָדָם,

כָּאן יְחֻטַּט כָּל מַה שֶּׁהוּא לְטֹרַח,

כָּל שֶׁשָּׁרְשׁוֹ לֹא זֶה. לִבִּי, שְׁמַע:

גְּנֹז הֵיטֵב מַה הֵבֵאתָ מִן הָאֹרַח.

תרצ"ד

---

אורחים באו אל ביתי

מאת

ישראל אפרת

פִּנִּיתִי הַבַּיִת מֵעָנְיִי. עַתָּה קִירוֹת עֲרֻמִּים

מְיַחֲלִים לְבוֹאֲכֶם, אוֹרְחִים יְקָרִים, מְאֹד נַעֲלִים,

כַּבְּדוּנִי וָבוֹאוּ.

שְׁבוּ אִתִּי עַל קַרְקַע כְּשֵׁיכֵי עֲרָב מִמֶּרְחַקִּים,

וִיהִי צַעַרְכֶם הַפַּת וַעֲסִיס יִסּוּרֵיכֶם עֹז־יֵינִי,

וּפָרָשַׁת חַיֵּיכֶם וּמוֹתְכֶם הַחֲלוֹם וְהֶחָזוֹן,

בִּנְפֹל סְבִיבִי הַצְּלָלִים שֶׁל שְׁקִיעָה וְלֵיל לְלֹא אוֹרוֹת.

מַלְּאוּ אָזְנַי תַּעֲלוּלֵי הַשֵּׁד וְאֶת עֵינַי בַּלָּהוֹת

עַד שְׂעַר רֹאשִׁי יִסְתַּמֵּר מֵחִיל, דָּמִי יִהְיֶה לִדְמָעוֹת,

וְאַף שֵׁדֵי הַשַּׁחַת יִתְפַּלְּצוּ וְיִקְרְאוּ: בּוּז!

סַפְּרוּ הַכֹּל אַט־אַט וּבְלִי רַחֲמִים עָלַי וַעֲלֵיכֶם.

הַרְאוּנִי הִשְׁתָּאֲגוּת עֵינֵיכֶם, הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן;

תַּחֲבוּהוּ עַל מַחַט־הַכְּאֵב וְאֶחֱזוּהוּ אֶחֱזוּהוּ

עַד יִתְפַּקַּע, עַד יִשְׁפֹּךְ מְרִי־מֵעָיו בְּלִי שֵׂאת אֶת־שְׁהוֹתוֹ.

וְחַסְּמוּ נָא לִבִּי פֶּן יַתִּיז שַׁאַג מַשְׁכִּים מְגוּפָתוֹ,

אַל צְרִיחָה בְפִי וְאַל שִׁיר־עֶרֶשׂ שֶׁל נָקָם בְּמֹחִי –

רְפוּאָה נְבַקֵּשׁ לַמִּין וּמַה תּוֹעִיל נְקָמָה? –

חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ אֵשֵׁבָה וּדְמָעוֹת תִּזְרֹמְנָה מֵעֵינָי.

– מִי אַתָּה צֵל חִוֵּר, וַחֲרוּז פְּנִינֵי־דָם עַל צַוָּארְךָ?

– "אֲנִי מָרָא דְּאַתְרָא בִּקְהִלָּה בְּהָרֵי קַרְפַּטִּים.

בֵּית כְּנֶסֶת. יְהוּדִים מְטֻלָּתִים. גַּם נָשִׁים וִילָדִים.

חֲגִיגִיּוּת גְּדוֹלָה בָּאֲוִיר, יֶרֶק שִׁמְשִׁי בַּחַלּוֹן.

שִׂמְחַת־תּוֹרָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְנַשְּׁקִים בַּפִּנּוֹת.

בֵּרַכְתִּי בְּקוֹל רָם עִם עֲדָתִי עַל מִצְוַת הַמָּוֶת,

וּמִצַּוָּאר אֶל צַוָּאר הַחַלָּף הִתְעוֹפֵף. כָּל אֶחָד

גַּם כֹּהֵן גַּם שֶׂה בִּדְבִיר־קֹדֶשׁ שֶׁל מְסִירַת הַנָּפֶשׁ.

וְעֵת נִקְרְעָה דֶּלֶת, הַגְּדוּד עָמַד מְרֻתָּק לַמִּפְתָּן".

– וְאַתָּה בְּפַרְצוּף עַפְרוּרִי, הַגִּידָה מִי אָתָּה?

– "אָנוּ חַיִּים זֹרַקְנוּ הַבּוֹרָה, פְּקַעַת עַל פְּקַעַת.

נַעַר הֶאֱהִיל עַל שָׂב, וְאֵם תָּמְכָה אֶת כָּבְדָהּ בִּזְרוֹעוֹת

סְבִיב יוֹנְקָהּ הָרַךְ עַד גַּב נִשְׁבַּר מִפְּקַעַת חֲדָשָׁה.

כִּסּוּנוּ תֵּל־עָפָר. שָׁמַעְנוּ מַגָּפַיִם נְסוֹגִים.

שָׁאַפְנוּ אֲוִיר בְּעַד הַחוֹל עִם הַחוֹלוֹת גַּם יָחַד.

עָפָר חָדַר תּוֹכֵנוּ וַאֲנַחְנוּ חָדַרְנוּ בֶּעָפָר.

דּוֹמֵם נִכְנַס לְחַיִּים וְחַיִּים לְדוֹמֵם נִכְנָסוּ.

הָיִינוּ גּוּשׁ אֶחָד מִתְנַשֵּׁם בִּכְבֵדוּת, מִתְקַלַּע,

שׁוֹקֵעַ וְרָם כַּחֲזֵה גוֹסֵס הַמְקַשֶּׁה לִגְווֹעַ.

מֹחַ עֻמַּם וְכָבָה אַךְ הֶחָזֶה הָאָרוּר עוֹד נָשַׁם.

כָּךְ שָׁעָה עַל שָׁעָה. הַדְּחַק הֵאֵט מְלֶאכֶת הַמָּוֶת.

כִּי עֵרֵב הַתְּחוּמִים הַצָּר. חַיִּים הָפַךְ לִקְבָרִים,

וּקְבָרִים הִתְפָּרְצוּ מִגִּדְרָם וּפִרְפְּרוּ חַיִּים.

כָּךְ שָׁעָה עַל שָׁעָה עַד הִשְׁתַּקֵּט הַגּוּשׁ, הָפַךְ דּוֹמֵם".

– וְאַתָּה, מִי אַתָּה, בְּזַעֲוַת הַפָּנִים הַכְּחֻלִּים?

– "הוּבַלְנוּ אֵי־שָׁמָּה לַעֲבוֹדָה בִּקְרוֹנוֹת חֲתוּמִים,

וְחַלּוֹת הַלֶּחֶם הָרְחוֹקוֹת מְגָרוֹת חִכֵּנוּ.

הָגִינוּ בְּרַעְיָה וְטַף, לֶחֶם חֻקָּם נַטְרִיפֵם

וּמַרְפֵּא לְגוּף תְּפוּחַ־כָּפָן וּלְסָתוֹת כִּרְפָאִים.

פִּתְאֹם רֵיחַ מְרִירִי מִצַּנְתְּרֵי תִקְרָה שׁוֹפֵעַ.

הֲרִיחוֹנוּ הַמָּוֶת. עֵינַיִם הִתְעַגְּלוּ כִּלְבָנוֹת,

לָפַתְנוּ גְּרוֹנֵנוּ, קָפַצְנוּ אֶל כְּתָלִים אֲטוּמִים

וַנִּדְפֹּק וַנְּשַׁוַּע,

נָפַלְנוּ אַפַּיִם לְלַחֵךְ אֲוִיר מֵעַל רִצְפָּה.

וְאֵד כָּחֹל הִצְטַנַּח, הִצְטַנַּח. הַנֶּהָג הֶעָדִין

סָתַם נְחִירָיו עֵת פָּתַח הַדְּלָתוֹת לְיַד שׁוּחָה אֲרֻכָּה".

מִי יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי לִתְלוֹת אֶת מַחֲרֹזֶת דִּמְעוֹתַי

עַל עֵינֶיהָ שֶׁל תֵּבֵל!

מִי יִתֵּן וְהָרְחַב דַּל־אָהֳלֵי וְנִפְתְּחוּ קְלָעַי

וּרְחוֹקִים וְזָרִים יָבוֹאוּ אֻשְׁפִּיזִים לְסִפִּי!

חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ נֵשֵׁבָה שָׁעָה קַלָּה בְּצַוְתָּא לִסְעוּדָה

לִבְצוֹעַ פַּת צַעַרְכֶם, לִגְמוֹעַ מִבְּאֵר יִסּוּרֵיכֶם.

מִי יֵדַע מַה פֶּלֶא אָז נִרְקַם שֶׁיִּיף מִנִּצָּחוֹן,

שֶׁכָּל תּוֹתָח בְּפָנָיו כְּכֶלֶב נוֹבֵחַ מוּל סַהַר!

אֲבוֹי, אָנוּ דוֹר אֻכַּל בַּרְזֶל עַל קִרְבּוֹ וּכְרָעָיו.

רְחוֹבוֹת וּבָתִּים שָׁמַיִם וְאֶרֶץ וּבַרְזֶל,

הֲגִיגִים וּתְפִלּוֹת נְשָׁמָה וּמֹחַ וּבַרְזֶל.

וַנֵּבוֹשׁ בְּכָל דִּמְעָה טְהוֹרָה זוֹרַחַת בֶּעָיִן,

בְּכָל גִּלּוּי שֶׁל חֶמְלָה וָרֹךְ, בְּכָל נַפְשִׁיּוּת חַמָּה,

בְּכָל גַּרְעִין שֶׁל רֶגֶשׁ מִתְגַנֵּב בֵּין שִׁנֵּי גַלְגַּלִים

וְעוֹשֶׂה שַׁמּוֹת בְּכָל הַמֶּרְכָּבָה. וַנְּהִי קָרִים וְקָשִׁים,

וַנִּקְרֹם עוֹר גַּס עַד לֹא חָשׁ אֵבֶר אֶחָד מִשְׁנֵהוּ,

וּשְׁפוּדִים מְלֻבָּנִים עֵת הִגִּישׁ הַצָּר אֶל עֲקֵבִים

לֹא סָלְדָה הַבֶּרֶךְ, לֹא רָתְעָה הַיָּד, וְכֹה הֵחֵל

כָּל הַמַּק וְהָרָקָב וְצַעֲדֵי עֲנָק שֶׁל הַשּׂוֹנֵא.

בּוֹאוּ, אוֹרְחִים יְקָרִים – לְמִי יֵשׁ מַעֲשִׂיָּה כֹּה נוּגָה

כִּמְגִלַּת חַיֵּיכֶם וּמוֹתְכֶם? – בּוֹאוּ, הוֹרוּ הָעוֹלָם

לִדְמוֹעַ, לְהַרְגִּישׁ, לִכְאוֹב. טַפְּחוּ שִׁתּוּף שֶׁל מַכְאוֹב

בַּגּוּף הָאֱנוֹשִׁי הַגָּדוֹל, הַחֲיוּ שֵׁנִית הַלֵּב,

פִּתְחוּ שׁוּב הַמַּעְיָנוֹת הַחַמִּים.

הָהּ, מֵתִים מְעֻנִּים,

אִם נְבוֹכִים הַחַיִּים וְאֵין כֹּחַ וְאֵין חָזוֹן לִגְאֻלָּה,

הַרְאוּם אַתֶּם אֶת רֵאשִׁית הַדֶּרֶךְ, הָאַחֲוָה שֶׁל דֶּמַע.

תש"ג

---

אדם בּזעוה

מאת

ישראל אפרת

פָּלִיט סַח, בְּקוֹל סוֹמֵר וְקַר מֵהַדֶּרֶךְ

כִּכְתֹּנֶת שֶׁלָּנָה עַל חֶבֶל בְּלֵיל־קֶרַח:

אֹזֶן נוֹשְׂאָה לְאֹזֶן אֶת מַשָּׂא־עַצַּבְתָּהּ,

וּמִצְוָה לְגַלּוֹת, לֵאָנַח בְּצַוְתָּא.

לַיְלָה גָזִים אֲנָשִׁים, וּבֹקֶר הַכְּתָלִים

מִשְׁתַּוְּעִים בְּאֵימָה: אָן הָלְכוּ הַבְּעָלִים?

וְחוֹרִים מִתְהַוִּים בְּעָרֵי־יִסּוּרִים

וְחוֹרִים הֵם פִּיּוֹת וּמְסַפְּרִים סִפּוּרִים.

* *

הֵם הוּבְאוּ לַשָּׂדֶה בְּיוֹם שַׁלְגִּי וְכֵהֶה,

אוּקְרַיְנִים וִיהוּדִים, בְּיַחַד כְּמֵאָה.

"לְמַעְדֵּר וּלְאֵת, שְׁגַר חֲזִירִים וְחֶלְאָה;

כְּרוּ אָרֹךְ וְעָמֹק, פֹּה קִבְרְכֶם סֶלָה!"

וַיִּקְחוּ אֶת כְּלֵיהֶם וַיִּכְרוּ לְאִטָּם

כְּפוֹעֲלֵי־שָׂכָר עֲמֵלִים לְפִתָּם.

לֹא נְהִי, לֹא אֲנָחָה, עֵינֵיהֶם לֹא רְטֻבּוֹת;

אָכֵן מֵתוּ זֶה כְּבָר, כְּבָר הֵם קְלִפּוֹת נְבוּבוֹת.

הֵן יֵשׁ תִּיעַף וְתִגְוַע הַנֶּפֶשׁ הַדָּוָה

וְהַגּוּף עוֹד מִתְהַלֵּךְ כְּפַנָּס שֶׁכָּבָה.

הֵם חוֹפְרִים אֶת קִבְרָם, הָרוֹבִים מְכֻוָּנִים,

הַשֶּׁלֶג צוֹנֵחַ כְּצִיץ דֻּבְדְּבָנִים,

הַקֶּבֶר מִתְעַמֵּק עַד קָדְקֳדֵי כוֹרָיו,

הַמְפַקֵּד מִסְתַּכֵּל וְיָדָיו לַאֲחוֹרָיו.

פִּתְאֹם קָפַץ: “יְהוּדִים עֲלוּ!” וּבַעֲלוֹתָם,

וְאֵין שַׁאַג עַל פְּנֵיהֶם וְלֹא נִיב לְעֻנּוֹתָם,

שַׁחֵי־רִיס, קְעוּרֵי־לֶסֶת, נְבַקִּים עַד בְּלִימָה,

קְשִׁי־קְלַסְתְּרוֹ הִתְמַתֵּק בְּחִיּוּךְ וּמְזִמָּה:

"יָדַעְתִּי מַה־כְּמֵהִים לִחְיוֹת יִשְׂרְאֵלִים;

שִׁפְכוּ עָפָר וְקִבְרוּ אוּקְרַיְנִים עֲרֵלִים".

וְעֵינוֹ כְּבָר חוֹזָה הַנְּקָמָה מִזְדַּיְּנָה,

וִיהוּדִים נִשְׁחָטִים בְּכָל עָרֵי אוּקְרַיְנָה.

לָמָּה עוֹמְדִים הֵם דֹּם כְּמוֹ מֵרָחוֹק עַל צוּק־הָר?

הַעוֹד עֹז בָּם וּמֶרֶד, שְׂרִיד־שֶׁדְרָה לֹא נֻקָּר?

וּמִתַּחַת לַדְּוַי שֶׁל הַיְרוֹקָה הַקּוֹפְאָה

עֵין־בְּדֹלַח מִתְּהוֹם וּמִסַּלְעִיּוּת שׁוֹפְעָה

שֶׁעַד מָוֶת לֹא יִתְּנוּ לַשּׂוֹנֵא לְזַהֵם?

הַצָּר מְרַקֵּד מִקֶּצֶף, מְקַלֵּל וּמְאַיֵּם.

בְּרַק־עֵינֵיהֶם מִתְגַּלֶּה אַט אַט וּמִתְכַּסֶּה,

פָּנִים נָעִים לַעֲבָרִים: לֹא זֹאת, זֹאת לֹא נַעֲשֶׂה.

"הַשְּׁאוֹלָה, יְהוּדִים! אוּקְרַיְנִים הָגִיחוּ,

עַל אוֹיְבֵיכֶם הַנִּבְזִים תֵּל־עָפָר הַשְׁלִיכוּ".

חֶרֶשׁ יָרְדוּ הַיְּהוּדִים וְשֶׁמֶשׁ הִזְדַּהֵר

וּכְמוֹ נֶשֶׁר שֶׁל זִיו עַל הַשְּׁלָגִים הִתְנַעֵר.

וְהָאוּקְרַיְנִים הֵם עָמְדוּ בַּבּוֹר עַל מַעֲמָדָם

מִשְׁתָּאִים לִקְרַאת גִּלּוּי נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם.

וְכָל הַשִּׂנְאָה שֶׁנָּשְׂאוּ לְעָם זֶה לְשֶׁעָבַר

עַתָּה גָּוְעָה בְּבִצַּת הַלֵּב וַתִּקָּבַר.

וְכָל אֹפֶל הַמְּחִיצָה שֶׁקְּרָב תָּמִיד דִּגְלָהּ

עַתָּה נָמוֹג, שְׁבִיב־אוֹר מִצַּד אֶחָד עֵת נִגְלָה.

“עֲנוּ!” בְּרַק־עֵינֵיהֶם מִתְגַּלֶּה מִתְכַּסֶּה,

פָּנִים נָעִים לַעֲבָרִים: לֹא זֹאת, זֹאת לֹא נַעֲשֶׂה.

רֶגַע נִרְתַּע הַצָּר הֲלוּם הוֹד זֶה וּגְבוּרָה,

הִרְגִּישׁ כֹּחוֹ כִּי אָזַל וְנַפְשׁוֹ אֲרוּרָה.

וְרֶגַע הִתְקַשֵּׁת כְּנָחָשׁ קְמוּר־גָּרוֹן

כֻּלּוֹ זָע מִבְּלִיל קִנְאָה וְשִׂטְמָה וְחָרוֹן.

אָז הִכָּה בָּאַוִּיר וַיִּתְלַהֲמוּ הָרוֹבִים;

עָפָר נִשְׁפַּךְ עַל פְּקַעַת שֶׁל פְּצוּעִים וְגוֹוְעִים,

שֶׁהִתְחַנְּקָה אַט אַט בְּצִיר דָּמָהּ וַעֲסִיסָהּ,

מְלֻכֶּדֶת מוּצֶקֶת בְּפִרְפּוּר שֶׁל גְּסִיסָה.

קַלְגַּסִּים הָלָכוּ, תְּכֵלֶת־לַיְלָה יָרָדָה,

דִּמְעָה גְּדוֹלָה מַזְהִירָה בַּשַּׁחַק נָדָדָה.

* *

כָּךְ סִיֵּם הַפָּלִיט וָאֶעֱמֹד דּוּמִיָּה

לְיַד קֶבֶר־הַמֵּאָה בְּשֶׁלֶג הַצִּיָּה.

וְשִׁיר גֵּאוּת בַּלֵּב, שִׁיר עֲלִיָּה וְאַהֲבָה:

יָקָר וְגָדוֹל הָאָדָם בְּזַעֲוָה.

בַּכֶּלֶא, בַּזֵּק, תַּחַת שׁוֹט וּבַפַּחַת,

דֶּרֶךְ פִּצְעֵי הַגּוּף נֶפֶשׁ אָדָם זוֹרַחַת.

אָנוּ אוֹרְגִים וְרוֹקְמִים מֵאוֹר וּמִפְּצָעִים

מַסֶּכֶת גְּאֻלָּה לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים.

אֶלֶף חוּטִים שֶׁל צַעַר עַל כָּל אֶחָד שֶׁל אוֹרָה, –

אֱרֹג מָנוֹר עָז, פְּזֹם פִּזְמוֹנְךָ הַנּוֹרָא.

---

התעלוּת

מאת

ישראל אפרת

מַה לַּעֲשׂוֹת בַּצַּעַר עֵת נִגָּאֵל מִצָּעַר?

בְּחוּצוֹת הָעִיר הָעַתִּיקָה קֵירְוַאן

אַחַי רָקְדוּ וְקָרְעוּ אֶת מַטְלִית הַקָּלוֹן

שֶׁהִתְחַנְנָה: רֵעִים אֲנַחְנוּ זֶה זְמַן.

קָרֹעַ וְרָמֹס בְּעָפָר הָעֶצֶב,

שְׂרִיד חַיָּיו אֲרוּרִים לְרַצֵּץ עַד תֹּם.

מִי גוֹחֵן וּמְלַקְּטוֹ? הַמְשֻׁגָּע, הַמְשֻׁגָּע! –

הֵם קִדְּמוּ בִּרְקִידוֹת אֶת יוֹם־הַחֲלוֹם.

אַךְ שַׁבָּת עִם שַׁחֲרִית בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַיָּשָׁן,

בַּעֲלוֹת מִכָּל לֵב שִׁירַת הַלֵּל בַּאֲוִיר,

וְעֵדָה קָמָה לִפְתִיחַת הָאָרוֹן, אָז פִּתְאֹם

דְּמִי נָחַת כְּגַרְזֶן עַל קָדְקֹד הַשִּׁיר.

תּוֹרָה עָמְדָה בְּהֵיכָל בִּלְבוּשׁ הַמַּטְלִיּוֹת

בְּנֹגַהּ צְהַבְהַב זוֹרַחַת בַּחֲשָׁאי;

הַכֹּל קָפְאוּ פְּעוּרֵי עֵינַיִם וּפִיּוֹת

מוּל בּוּזָם שֶׁנִּקְדַּשׁ וְעִלּוּי הַדְּוָי.

וְאֵת קָרְעוּ וּפָרְקוּ וְרָמְסוּ בְּרֶגֶל

אַחַר נִשְּׁקוּ בְּדֶמַע וְחִבְּקוּ בִּיקָר;

וְהַמְטֹרָף הוּא עָמַד בְּמַעֲרָב לְיַד כֹּתֶל

וְחִיֵּךְ חִיּוּכוֹ הַנִּצְחִי הַזָּר.

תש"ג

---

שער שלישי: ופתאם-לא־פתאם

מאת

ישראל אפרת

שער שלישי: ופתאם-לא־פתאם

מאת

ישראל אפרת

כרך ג – מה עמוק הוא שתול

מאת

ישראל אפרת

---

שירי השער השני, “מעלות”, וכן הפואימה “זכרתי לך”, באים מתוך ספרי “גורל ופתאם”
(מוסד ביאליק, ירושלים).
כל יתר השירים – מתוך “בין חופים נסתרים”
(דביר, תל־אביב)
שירים אלה רובם ככולם נכתבו מיום עשיתי חתך בחיי, מיום עזבתי ועליתי. יש חתך שמעורר ומפעים, והכרעה גורלית שמחזקת כיין.
הזמן ערב תשט"ז

למלכה שלי – לנצח

---

שער אחד: בדרך

מאת

ישראל אפרת

שער אחד: בדרך

מאת

ישראל אפרת

---

אילן

מאת

ישראל אפרת

אָדָם לֹא יֵדַע מֶה עָמֹק הוּא שָׁתוּל,

עַד שְׁעַת הַטִּלְטוּל.

עַד שָׁעָה וְיַרְגִּישׁ מִי אוֹחֵז בּוֹ בִּצְבָת,

וּמוֹשְׁכוֹ מִכִּבְרַת אֲדָמָה בָּה נָבָט.

אָז קוֹל שָׁרָשָׁיו – צַעַק חַד וְזָקוּף,

כְּקוֹל יְצִיאַת נְשָׁמָה מֵהַגּוּף.

וּכְמוֹ מַלְתָּעוֹת נִשְׁלָפוֹת לְאִטָּן

יִתְפַּלֵּץ‏־יִתְחַלְחֵל כָּל בְּשָׂרוֹ הָאֵיתָן.

וְאַחַר – דְּמָמָה, וְעוֹד קָט וְיֶעְתַּר

כְּבָר מֵרֶגֶב אַחֵר עַל טַל וּמָטָר.

אַךְ טַבַּעַת־פְּחָדִים, שֶׁהַזְּמַן לֹא גְלָפָהּ,

יְרֻשָּׁה הִיא בִּפְנִים מֵאוֹתָהּ הַשְּׁלִיפָה.

---

שרשים

מאת

ישראל אפרת

שָׁרָשִׁים, שָׁרָשַׁי – מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁיְּלֵל

יַתְמוּתָם לֹא יִרְדֹּף אַחֲרַי יוֹם וָלֵיל?

הַאוּכַל אֲרַחֲמֵם, אֶקָּחֵם עִמִּי

לַמְּדִינָה הָאַחֶרֶת בַּשַּׂק עַל שִׁכְמִי?

שָׁעוֹת שֶׁנִּחְיוּ – לֹא פְרָחִים אוֹ דַרְדַּר

לַעֲקֹר וּלְהַשְׁלִיךְ אוֹ לָשֵׂאת בְּהָדָר.

הֵן חַיּוֹת לְעַצְמָן חֲרִישִׁית וּבָדָד,

בַּמָּקוֹם שֶׁנִּחְיוּ שָׁם חַיּוֹת הֵן לָעַד.

יֵשׁ לֵילֵךְ אֲלֵיהֶן בַּאֲשֶׁר הִנַּחְתִּין,

בַּכְּרַךְ וּבַכְּפָר וּבַשִּׁיר בֵּין שִׁיטִין.

לִחְיוֹתָן מֵחָדָשׁ, כָּל שָׁעָה כְּמוֹ אָז,

אַךְ לֶאֱרֹג תּוֹךְ כֻּלָּן חוּט אֶחָד: הַכֹּל גָּז.

יֵשׁ לַצִּיג רְאִי זַךְ לְכָל כְּאֵב הַמַּעֲבָר,

יֵשׁ לַחֲצוֹת אֶת נְהַר־הַתְּמוּרָה עַד צַוָּאר.

---

נעילה

מאת

ישראל אפרת

נָעַלְתִּי דַלְתִּי וָאֶמְסֹר הַמַפְתֵּחַ

לַשָּׁכֵן הַבָּא;

עַד יֻתַּן לִי מַפְתֵּחַ לְבַיִת חָדָשׁ

עוֹד הַדֶּרֶךְ רַבָּה.

וּזְמַן רַב אֶתְגּוֹלֵל בְּלִי דָבָר מִשֶּׁלִּי,

אַף לֹא כֶּסֶת וְכָר;

וּגְשָׁמִים וּסְעָרוֹת – אֵדָעֵם עַל בֻּרְיָם

וְצִנָּה וְנֵכָר.

כָּךְ עוֹקֵר הָאָדָם כִּמְטֹרָף כָּל תּוֹכוֹ,

רַק גִּלְדּוֹ יִשָּׁאֵר;

וּבִמְקוֹם שָׁם הָיָה כֹּה הַרְבֵּה וְצָפוּף –

נֵר יָחִיד בּוֹעֵר.

וְעַל פְּנֵי הָעוֹלָם יָנוּעַ פָּנָס.

מִין פָּנָס שֶׁל יַפָּן. –

אֲנִי זוֹקֵף צַוְּארוֹן מְעִילִי וְיוֹצֵא

לַנֶּעְלָם, לַנִּצְפָּן.

---

מסמטה צדדית

מאת

ישראל אפרת

יֵשׁ וְאִילָן בְּכָל אַלְפֵי עָלָיו

רוֹעֵשׁ וּמִתְקַלֵּעַ: לָאו!

וּמִי יַמְרֶה אֶת פִּיו לְלֹא שַׁלֵּם בְּיֹקֶר?

וּפֶתַע מִסִּמְטָה צְדָדִית אֶחָד מוֹפִיעַ,

כֻּלּוֹ עָטוּף,

בְּלִי רשֶׁם שֶׁל פַּרְצוּף,

וְהַלָּאוִים כֻּלָּם בּוֹרְחִים כְּכוֹכָבִים עִם בֹּקֶר,

וְהָאָדָם אֶת גּוֹרָלוֹ עַצְמוֹ יַפְתִּיעַ

וְיֵצֵא לַכְּבִישׁ הַמִּתְמַתֵּחַ.

רְצוֹנִי אֵלַיִךְ, אֵם כְּבוּדָה,

אֵי בִי נִטְמַן תָּמִיד וְלֹא נוֹדַע

שֶׁעַכְשָׁו קָפַץ כֹּה עַז וְכֹה מְנַצֵּחַ?

---

עם צעדים רחוקים

מאת

ישראל אפרת

לֹא אוּכַל לְאַחֵל לְעַצְמִי

הַדֶּרֶךְ דּוֹרֵךְ בָּהּ אַתָּה

סוּגַת שׁוֹשַׁנִּים שְׁחוֹרוֹת.

זְכוּת זוֹ מְחַיְכָה מְרִירִית

מוּל מִלָּה טוֹבַת־לֵב שֶׁל קִנְאָה.

אַךְ מִי יִתֵּן לִי יַשְׁרוּת מַבָּטְךָ

הַצָּמוּד לִמְחוֹזוֹ מֵאֵלָיו

בְּלִי עֶרְגָּה תַּפְזִילֶנּוּ אָחוֹר,

וְיָדְךָ הַנְטוּיָה לְלֹא נִיד

אֶל הָאוֹר – וִיהִי קָט, וִיהִי דַל –

בְּסוֹף אֲפֵלַת מִנְהַרְתֶּךָ.

אֶרְאֶה נָא עַכְשָׁו מָה עַכְשָׁו

לִבְשָׂרִי עוֹד אֵין עַיִן לִרְאוֹת:

סִבְלוֹתַי, זָרוּתִי, וַאֲבֹד –

כֹּה פִתְאֹם תַּחַת שַׁחַק בָּהִיר! –

הֶכֵּרוּת בֵּין רַגְלַי וְקַרְקַע.

כָּךְ עִמְּךָ מֵרָחוֹק אֶתְהַלֵּךְ,

וְצַעֲדִי יִשְׁתַּוֶּה לְצַעַדְךָ,

וּלְצַעֲדֵי כָּל מַחֲנֵה הַהוֹלְכִים

שָׁם בְּקֶצֶב אִתְּךָ.

כִּי יֵשׁ צַעַר

כֹּה עָמֹק שֶׁלַּגּוּף לֹא נִמְסָר.

---

שׂה

מאת

ישראל אפרת

אֲנִי הוֹלֵךְ אֱלֵי שֶׁמֶשׁ בּוֹעֵר וּפִלְאִי,

אֱלֵי לַהַט סְחַרְחַר שֶׁל עוֹלָם הִיוּלִי.

מַה יְהֵא בְּסוֹפִי? הַאֶשָּׂרֵף שָׁם כָּלִיל,

כְּכָל נֵר בּוֹ הָאֵשׁ חֲזָקָה מֵהַפְּתִיל?

אוֹ אֶעֱלֶה בַמְּדוּרָה, וְהַיְקוֹד יִסְתַּחְרֵר,

עַד שְׁבִיבִי יְצֻנַּן וִיהִי נִיר אוֹ בְאֵר?

וְקָם אָז הַשֶּׂה וְגָמַע אֵגֶל קַר,

נִתְאַגֵּל מֵאִשּׁוֹ, וִיהִי טוֹב לוֹ כָּל כָּךְ!

אֲנִי הוֹלֵךְ אֱלֵי שֶׁמֶשׁ בּוֹעֵר וּפִלְאִי;

תּוֹךְ תּוֹכוֹ כִּי אָבוֹא אֶמְצָא מַיִם וּדְלִי.

---

באניה

מאת

ישראל אפרת

א

פְּקוּחָה תְּמִיהָה מְזֹהֶרֶת כְּחֻלָּה

בֵּין גַּלִּים שְׁחוֹרִים וְחֻפַּת הַיָּרֵחַ,

וְעִגּוּל דְּמָמָה סוֹגֵר לְלֹא אוֹת וְסִימָן.

אַךְ הַדַּחַף שֶׁל זוֹ סְפִינָתִי לִנְקֻדָּה לֹא נִרְאֵית

כֹּה עַז וְשָׁחוּז

כְּכֹחַ גַּלְגַּל בַּשְּׁחָקִים.

הַאֻמְנָם גַּם דַּרְכִּי

בַּשַּׁיִשׁ הַזֶּה שֶׁל תְּמִיהָה –

מַאֲזַן עוֹלָמוֹת וּמְשִׁיכוֹת שֶׁל דּוֹרוֹת חֲקָקָהּ?

אוֹ לִבִּי, צִפּוֹרִי הַסּוֹעֶרֶת,

הוּא דַחֲפֵךְ מִבִּפְנִים, סְפִינָתִי?

ב

עַכְשָׁו אָנֹכִי כֹּה קָדוּם,

קָדוּם מִשַּׁלְשֶׁלֶת אָבוֹת.

עַכְשָׁו אָנֹכִי כֹּה צָעִיר,

צָעִיר מִבֶּן־בְּנוֹ שֶׁל בֶּן־בְּנִי.

עַכְשָׁו קְבָרוֹת נִפְתָּחִים,

וְרוּחוֹת רְפָאִים עוֹלִים בַּסָּךְ,

וְדוֹר אַחֲרוֹן מִתְעוֹרֵר בַּעֲרִיסָה.

וַאֲנִי הוּא אֳנִי לְכֻלָּם,

תּוֹךְ זוֹ אֳנִיָּה,

לְתַקֵּן שְׁגִיאָה גְדוֹלָה.

ג

אָנֹכִי נְקֻדָּה כּוֹכָבִית שֶׁל פִּרְכּוּס בֶּחָלָל –

קוּם פַּצְּחָהּ כְּגַרְעִין,

אוֹ שִׁימָהּ כְּקוֹנְכִית עַל הָאֹזֶן,

מַה תִּרְאֶה, מַה תַּאֲזִין?

הֲמוֹנִים, הֲמוֹנִים,

כִּרְתִיחַת הַגַּלִּים מִתַּחְתַּי –

מָה רַעַשׁ בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן?

וְרָאשִׁים עַל רָאשִׁים מֵאָחוֹר

עַל פְּנֵיהֶם עוֹד צְעִיף תְּנוּמַת הַיָּרֵחַ.

צַעֲדִי, צַעֲדִי –

מַה שִּׂדּוּד מַעֲרָכוֹת!

מַה שֹּׁבֶל אָרֹךְ שֶׁל נְשָׁמוֹת רְחוֹקוֹת!

---

תֹהו

מאת

ישראל אפרת

דְּמֻיּוֹת דְמֻיּוֹת עוֹלוֹת וּמִתְנַפְּצוֹת

וּרְסִיסֵיהֶן קָרִים עֲלֵי רִיסַי,

מְלוּחִים עַל לְשׁוֹנִי.

וּקְפֹץ נְמֵר הַפָּז בְּשַׁאַג דְּרוֹר

וְרוּץ צוּרוֹת לַחֲבֹק מַעֲרֻמָּיו

וְלַהֲשִׁיבוֹ לְכֶלֶא וּלְתַבְנִית –

וְהִתְנַפְּצָן עֵת בַּחַיָּה תִגַּעְנָה.

רְאֵה, מַה לֹּא תִרְאֶה? כָּאן הָרֵי־אֶלֶף

כְּחַכְמֵי קֶדֶם עִם עַטְרוֹת הַשֶּׁלֶג;

וֶזוּב כָּאן מִלֹּעוֹ פּוֹלֵט עָשָׁן;

בְּתוּלוֹת מְטֹרָפוֹת רָצוֹת בְּצַעַק,

וְאַחֲרֵיהֶן רוֹדְפִים רוּחוֹת צוֹבְטִים,

וּבְלוֹרִיתָן בְּלֹא־עֵת הָפְכָה שֵׁיבָה.

שׁוּר, קַתֶּדְרַלָּה כָּאן גְבוֹהַת צְרִיחִים –

הִכָּנֵס, אָדָם, כְּרַע וּשְׁפֹךְ לִבְּךָ,

הַשְׁלֵם עִם אֵל וּשְׁכַח כָּל שֶׁעָבַר!

וְהִנֵּה נִשָּׂא הַיָּם בַּאֲלַכְסוֹן:

הַסְּפִינָה נֶאֱנֶקֶת וְחוֹרְקִים דְּפָנוֹת,

וְהוּא כְמִזְדַּקֵּף אַט עַל יָדָיו,

כְּמוֹ מְנַסֶּה מֵמַד אֲלַכְסוֹנִי –

נַסֵּה! חַיֶּיךָ, כְּבָר הִגִּיעָה עֵת,

מֵמַד עִם מַעְלָה־מַטָּה כְּבָר אַחֵר,

וַאֲחֵרִים צְדָדִים! וְהַסְּפִינָה

גּוֹנַחַת, מִתְכּוֹפֶפֶת לְאָחוֹר,

לְמַעַן תִּישַׁר בִּיקוּם שֶׁקָּם חָדָשׁ.

בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה אֲנִי עוֹמֵד תּוֹהֶה:

כָּאן מִתְגּוֹלֶלֶת מַחֲשָׁבָה גְדוֹלָה

זִנְּקָה מִמֹּחַ אֱלֹהִים בְּטֶרֶם

קִבְּלָה מִמֶּנּוּ נְשִׁיקָה חוֹתֶמֶת.

וְהִיא מִתְקַלַּעַת וְשׁוֹאֶגֶת מַר

בְּלִי כֹחַ מֵעַצְמָהּ לְהֵחָתֵם

וְהַכֹּל גּוֹוֵעַ תּוֹךְ כְּדֵי לֵדָה;

וְיוֹתֵר כָּאן מִתֵּבֵל, אֲבָל אַךְ תֹּהוּ.

וְעֵין אֱלוֹהַּ שָׁם בְּמֵצַח שַׁחַק

בּוֹעֶרֶת וְצוֹפָה חַדּוֹת קָשׁוֹת.

---

שלשה שירי-ים:

מאת

ישראל אפרת

שלשה שירי-ים:

מאת

ישראל אפרת

---

תִּפְאֶרֶת

מאת

ישראל אפרת

מִשְׁתַּטֵּחַ הַיָּם תּוֹךְ שַׁלְוָה כְּחֻלָּה –

אַסְפַּקְלָר עֲגַלְגַּל מְצֻחְצָח.

הַאִם כָּךְ

שְׁכִינָה גַנְדְּרָנִית מִתְיַפָּה,

מַחֲזִיקָה אֶת הַיָּם בְּכַפָּהּ

לְהַבִּיט וּלְהֵיטִיב תַּלְתַּלָּהּ?

רַק עַל צִדִּי גַּלִּים אֶפִּלֶפְּטִיִּים מְזַנְּקִים,

הִזָּקֵף הִתְנַעֲנַע עַל רַגְלַיִם אֲחוֹרִיּוֹת;

עוֹד קָט וְעוֹד נִיד יִשְׁתַּלְּכוּ

עַל הֶעָבִים הַלְּבָנוֹת וְהָאוֹרִיּוֹת,

וְיָרְקוּ בִּפְנֵיהֶן אֲפֵלַת זַעְפָּם.

פִּתְאֹם נִבְקָעוֹת עַל עָרְפָּם

שִׂפְתֵי־דְוַי יְרֻקּוֹת,

וְנוֹפְלִים הַגַּלִּים מִתּוֹךְ קֶצֶף פְּנִינִי הֲכִי צַח,

כָּךְ,

וְרָחָב וְאָרֹךְ מִתְרַצֵּף אֲחוֹרֵינוּ מִשְׁעוֹל

שֶׁל פְּנִינִים בְּמָחוֹל

וְשֶׁל בַּהַט וְשֵׁשׁ וְדַר וְסוֹחֶרֶת.

הָהּ תִּפְאֶרֶת,

אַתְּ בִּידֵי הָעוֹלָם תַּחְבּוּלָה,

כְּתֹנֶת פַּסִּים

לְכָל שַׁאַג עוֹלֶה מִמְּצוּלָה.

---

שָׁבוּי

מאת

ישראל אפרת

כָּאן בִּמְקוֹם כְּחוֹל הַיָּם מְלֻטָּשׁ עַד יוֹקֵד,

וְאֵין חוֹף מַבָּטִי לְגַדֵּעַ,

וּבִבְהִירוּת זוֹ עַזָּה פְּתוּחָה וְקוֹרֵאת:

הַרְהִיבָה אָדָם עִם אֵינְסוֹף הִתְוַדֵּעַ! –

שִׂרְטְטָה בַּת עֵינִי קַו סַפִּיר בְּעִגּוּל,

וּשְׁחָקִים עַל הַיָּם שָׁם הִצְנִיחָה:

סָגוּר! יוֹתֵר לִי לֹא נִיחָא.

פֶּן הַחוּט יְנֻתַּק עַל הַגְּבוּל

וְאֶהְיֶה רְאִיָּה בְּלֹא רוֹאֶה

קֶרַע קוּר שָׁר בַּגָּן שֶׁל אֱלוּל,

מְשׁוֹטֵט וְתוֹעֶה

וְנִבְלָע אֵי־בַלֵּב הַבּוֹעֵר שֶׁל שַׁדַּי.

הָלְאָה הָלְאָה חוֹתְרָה סְפִינָתִי.

אֵיךְ אֲאַו

לָזוּז מַשֶּׁהוּ מִמֶּרְכַּז הָעִגּוּל בַּת עֵינִי שִׁרְטֵטָה,

וְכָכָה סוֹף סוֹף לַחֲצוֹת אֶת הַקַּו,

וְכֹה אִמָּלֵטָה!

לַשָּׁוְא.

הָעִגּוּל אִתִּי נָע כַּעֲנִיבַת חֲנִיקָה,

אֲמַהֵר אוֹ אָאֵטָּה.

אֲנִי תָקוּעַ תּוֹכוֹ עַל הַצִּיר

כְּמוֹ זְבוּב אֲשֶׁר נַעַר תַּחַב עַל סִכָּה –

מִי מַאֲזִין בְּפִרְפֹּרֶת גַּפַּי מִזְמוֹר שִׁיר?

תָּא חֲזִי, בְּטַבּוּר הֲוָיָה –

בַּשִּׁבְיָה.

---

דַּמְעָה

מאת

ישראל אפרת

עַכְשָׁו זֶה הַיָּם וְהַשַּׁחַק הֵם עַיִן אַחַת פְּקוּחָה,

תְּחוּשׁוֹת צְחֹרוֹת מְרַחֲפוֹת בְּתוֹכָהּ,

וַאֲנִי הָאִישׁוֹן הַפָּעוּט,

כָּפוּף עַל מַעֲקֵה הַסְּפִינָה וְשׁוֹאֵל:

מִי עוֹמֵד מִנֶּגְדִּי שָׁם מִחוּץ לְתֵבֵל

שֶׁמִּמֶּנּוּ לִי דְמוּת?

אֲנִי דוֹפֵק לוֹ בַּיּוֹם, אֲנִי דוֹפֵק לוֹ בַּלֵּיל:

הַגֵּד, הַנֶּעְלָם, הַגֵּד לִי רַק זֹאת,

הֲתִרְאֵנִי?

כְּבָר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אוֹתְךָ לַחֲזוֹת,

לִי חָשׁוּב שֶׁאַתָּה תֶּחֱזֵנִי.

וְאוּלַי

יָדְךָ הִיא קוֹרֵאת וְדוֹפֶקֶת אֵלַי?

אָז הָגֵּד, אֵיךְ אֶעֱבֹר, אֵיךְ אֵצֵא אֶת עֵינִי? –

אֲנִי דוֹפֵק וְדוֹפֵק, אֵין עוֹנִי.

וְהָאֹפֶק הַחַד

הוּא אֲפִיק הַדְּמָעוֹת.

יֵשׁ שָׁעוֹת

מֵאֵלֶיהָ חֶדְוַת הַחַיִּים מִתְעוֹרֶרֶת.

אַךְ תָּמִיד עֵת יוֹם רַד

תּוֹפִיעַ דִּמְעָה גְדוֹלָה וּבוֹעֶרֶת,

שָׁם בָּאֹפֶק הַהוּא, מִן הַצַּד.

מִי זֶה בּוֹכֶה? תֵּבֵל אוֹמֶרֶת: הִיא.

וַאֲנִי?

דִּמְעָה זוֹ גְדוֹלָה וּבוֹעֶרֶת –

שֶׁלִּי.

---

מראות על הים-התיכון:

מאת

ישראל אפרת

מראות על הים-התיכון:

מאת

ישראל אפרת

---

בַּשַּׁעַר

מאת

ישראל אפרת

יָצָאנוּ לַסִּפּוּן הַשְׁכֵּם וְהַסְּפִינָה

הֶחֱלִיקָה אַט וּבְרֶטֶט:

עוֹד קָט נָבוֹא עוֹלָם עַצֶּבֶת בּוֹ שַׁלֶּטֶת.

וַיִּתְחַתֵּךְ אֶל עָל מִתּוֹךְ עָבֵי שַׁחֲרִית

רֶכֶס‏‏־אֲדָמָה שָׁחוּז כְּמוֹ קַרְדֹּם

עִם רְסִיסִים שֶׁל טַל אָדֹם.

וְשׁוּר הַסֶּלַע, עַל הַחוֹף מִשְּׂמֹאל –

מִגְבַּעַת זְהִירַת הַקֶּמֶט,

אִישׁ מַה נִּכְבָּד וּנְשׂוּא פָנִים הָיָה חוֹבְשָׁהּ אֶתְמוֹל!

וּמֵהַצַּד הָאַפְרִיקָנִי

מְנַמְנֵם אָדָם בָּהָר –

מְקֻרְזַל רֹאשׁ, נְפוּל הָאַף, וּכְשֶׁל הַשּׁוֹר צַוָּאר.

דְּמָמָה רַבָּה, וְהָאֲוִיר סוֹמֵר:

פֹּה שַׁעַר הֶחָצֵר צְפוּפַת בָּתִּים!

וְהַקַּרְדֹּם עַל הַמַּשְׁקוֹף טְלוּל־דָּם מַמְתִּין.

---

צָהֳרַיִם

מאת

ישראל אפרת

הָאֳנִיָּה דוֹהֶרֶת רְתוּמָה

לִשְׁנֵי טוּרֵי סוּסִים כְּחֻלִּים מֵעֲבָרֶיהָ;

וּמִמְּקוֹמָהּ בַּיְקוּם הָעֲגַלְגַּל

לֹא תִקָּרֵעַ.

וְקֶשֶׁת דְּלוּקַת כָּל הַצְּבָעִים

מְלַוָּה אוֹתָנוּ תַּחַת פְּנֵי הַמַּיִם;

וְהַסּוּסִים הַכְּחַלְחַלִּים רוֹקְעִים עָלֶיהָ

בְּטַלְפֵי פְנִינִים.

וְעָבִים צְחֹרוֹת רוֹקְדוֹת

כְּמַלְאָכִים עַל נַדְנֵדָה בְּעֵדֶן;

וְהַכֹּל תְּנוּעָה־תְּנוּעָה־תְּנוּעָה בְּתוֹךְ

הֶקֵּף זוֹהֵר בֶּרֶדֶם.

---

סַדָּן

מאת

ישראל אפרת

הַיָּם סָגוּר בְּקַו סוֹבֵב כְּחַלְחַל,

וְהָאָדָם סַדָּן הוּא בַּגַּלְגַּל.

וּכְכֹל יָנַע, אִם חִישׁ אוֹ לְאִטּוֹ,

הַיְקוּם כַּחֲגוֹר שַׁבְּתַאי תָּמִיד אִתּוֹ.

וּבֵינֵיהֶם הַחִשּׁוּרִים – מַה פֶּלֶא! –

מֵאוֹר הַנֶּפֶשׁ וּמֵעֹז הַסֶּלַע.

עוֹד קָט נַגִּיעַ, וְנִשְׁבַּר הַכֹּל:

הַטֹּהַר וְהָאֹפֶק הֶעָגֹל.

וַעֲגוּמִים נֵתַע בְּעִיר וּכְפָר,

וְחֶרֶשׁ נְבַקֵּשׁ מַה כֹּה שָׁפָר.

---

הַלֵּוִי

מאת

ישראל אפרת

אֲנִי רוֹאֵהוּ פֹּה עַל הַגַּלִּים

כְּחֻלֵּי הָאֵשׁ,

מְלַוֵּנִי בִּכְלִי שַׁיִט עַל הַדֶּרֶךְ,

יוֹשֵׁב צָנוּם־שָׁזוּף לְיַד הַהֶגֶה

מוּרַם זְקַנְקַן וְכַף, וְשָׁר וְשָׁר. –

כְּבָר לֵיל אַחֲרוֹן הָיָה, אַךְ מַלָּחִים

עָזְבוּ אֶת הַמְּשׁוֹטִים, יָרְדוּ לִשְׁכֹּר:

מַה בֶּצַע אִם הַלֵּיל תְּבַלּוּל רִירִי,

וְאֵין לַבְחִין אִם צוֹעֲדִים קָדִימָה

אוֹ מִתְקַדְּמִים אָחוֹר. פִּתְאֹם הִרְגִּישׁוּ,

הַכְּלִי נֶאֱחַז בְּיַד-אַדִּירִים וַיָּנַע

בְּקַו נִמְתָּח כְּמוֹ מֵיתַר כִּנוֹר,

וּמְבֹהָלִים קָפְצוּ אֶל הַסִּפּוּן.

צָנוּם וְדַל יָשַׁב לְיַד הַהֶגֶה

וְשָׁר, רַק שָׁר –

וַיְהִי שִׁירוֹ חוּט דַּק בּוֹ הִתְמַשְּׁכוּ

אָדָם וְחוֹף כֹּה עַז אַהֲדָדֵי,

עַד כָּל הַלֵּיל עָמְדוּ הַשַּׁיָּטִים

מֵאֲחוֹרָיו קוֹפְאֵי עֵינַיִם,

עַד זְרֹחַ הַחַמָּה נֶגְדָּם עַל יַבָּשָׁה.

אֲנִי רוֹאֵהוּ פֹּה עַל הַגַּלִּים

מְלַוֵּנִי בִּכְלִי שַׁיִט כָּל הַדֶּרֶךְ,

וְשָׁר וְשָׁר אִתִּי.

---

צמאון

מאת

ישראל אפרת

בְּפּוֹמְפֵּי בַּגָּן רָאִיתִי אֱלִילַת הַשֶּׁפַע,

וְעַל יָדָהּ בַּשַּׁיִשׁ קַעֲרִית

שְׁחָקוּהָ בְכַפָּם זְמַנִּים מִקֶּדֶם

עֵת נִשְׁעֲנוּ לִשְׁתּוֹת מִפִּי הָאֱלִילָה.

וּבְיַעַר שֶׁל נֵרוֹת מֵאָב לְבֵן נִמְשֶׁכֶת

רִסְּקָה אֶת בֹּהֶן רֶגֶל פֶּטְרוֹס שְׁחוֹר הַשֹּׁהַם.

הוֹ צוֹעֲדֵי עוֹלָם, מַה צִּמָּאוֹן כַּבִּיר

דּוֹפֵק אֶתְכֶם עַל פְּנֵי כָּל הַדְרָכִים?

וְלַחַשְׁכֶם שָׂרוּף־אָפֵל כְּמוֹ פֶחָם

אֵיךְ יְחַרְחֵר מִדּוֹר לְדוֹר: חַפְּשׂוּ!

וְנִבְקָעִים פֹּה פֶּה, שָׁם בֹּהֶן,

אוֹ סֶלַע בַּמִדְבָּר,

וּמִזְדָּרְמִים זְרָמִים: גַּחֲנוּ וּשְׁתוּ!

וְלָמָּה זֶּה גְּרוֹנְכֶם נִשְׁאָר תָּמִיד נִחָר?

הֲצִמְאוֹנְכֶם הוּא הַיּוֹקֵד כֹּה עַז

עַד אֵין רַוּוֹת,

אוֹ תֵבֵל כֻּלָהּ הִיא רַק טִפִּין טִפִּין

שֶׁל מָה נַעֲרֹג עַל אֲפִיקָיו?

---

שער שני: מעלות

מאת

ישראל אפרת

שער שני: מעלות

מאת

ישראל אפרת

---

שער שלישי: זכרתי לך

מאת

ישראל אפרת

שער שלישי: זכרתי לך

מאת

ישראל אפרת

---

שער רביעי: על החוף

מאת

ישראל אפרת

שער רביעי: על החוף

מאת

ישראל אפרת

---

על החוֹף

מאת

ישראל אפרת

מֵאַיִן, אֱמֹר: הֲמִשְּׁכוֹל וְשַלְהֶבֶת,

מִקַּרְקַע שֶׁלְכֻלָּנוּ הָפְכָה גֶחָלִים?

־ לֹא, אָח, אַדְמָתִי הִשְׁתַּטְּחָה כְּאוֹהֶבֶת,

יְרֻקָּה וְרָוָה וּבְשִׁפְעַת נְחָלִים.

אוּלַי מִנְּחָשִׁים הַמְזַנְּקִים פְּעוּרֵי־לֹעַ

בְּמֵיטַב הַכְּרָמִים וּבְמִרְעֶה גַם שָׁמֵן?

־ לֹא, אָח, עוֹד רָאִיתִי אֶת צֶלֶם אֱלוֹהַּ

עַל פְּנֵי הָאָדָם עַל דַּרְכִּי הִזְדַּמֵּן.

אוֹ פַחַד אַחֲרִית, עָב קַלָּה כִּטְפָחַיִם,

חֲזוֹן דָּנִיֵּאל עֲלֵי זֶרֶם אוּלַי?

־ לֹא, אָח, אִם גַּם שָׁם יִבָּקְעוּ הַשָּׁמַיִם,

אָז גַּם כָּאן עַל פַּגִּים וּסְמָדַר אַלְלַי.

וְלָמָּה אֵפוֹא תִּסְתַּפֵּחַ אֵלֵינוּ,

לְרָזוֹן וּלְכָפָן וְעָמָל וִילֵל תַּן? –

חִיַּכְתִּי נָבוֹךְ וּבְלִבִּי הִתְרוֹנֵנוּ

חֲרָדָה וְחֶדְוָה וְהַסּוֹד מִתַּחְתָּן.

---

תפלת הדרך

מאת

ישראל אפרת

עַכְשָׁו מִתְיַצֶּבֶת דַּרְכִּי גְלוּלָה

כְּמַקֵּל עָיֵף בַּזָּוִית.

וַאֲנִי – תְּפִלָּה בִּי עוֹלָה כְּיָרֵחַ:

עַל סַף הַגָּעָה בַּל יִגְוַע הַנָּתִיב.

שֶׁאֵלֵךְ מִקָּרוֹב תּוֹךְ אוֹתָם כִּסּוּפֵי מֵרָחוֹק,

פֶּן פָּרֹכֶת הָאוֹר תִּתְעוֹפֵף מִמַּגָּע;

שֶׁהַקֹּר הַגָּדוֹל שֶׁחָדַר בִּי לֵיל תְּמוֹל

בְּרוּחִי לֹא יִפְגַּע.

שֶׁאֵקַּח נְתִיבִי מְלֹהַט גַּעְגּוּעִים

וְאֶכְפְּפֶנּוּ סְחוֹר סְחוֹר עַל גּוּפִי כֻּלּוֹ,

כְּמַגְנֵט שֶׁל חַשְׁמַל –

כָּךְ אֵלֵךְ תּוֹךְ הִנֵּה בְּאֵשׁ שֶׁל עוֹד לֹא.

מִלָּה יְקָרָה וּקְטַנָּה: כָּאן!

וּנְדִיפָה הִיא עַד חִישׁ כָּל־כֻּלָּהּ רַק עָב דַּק –

אֶמְתַּח בְּתוֹכָה כָּל אֹרֶךְ דַּרְכִּי,

וְתִכְבַּד כָּעוֹלָם וּתְרֻתַּק, וּתְרֻתַּק.

---

מחוץ

מאת

ישראל אפרת

אוּלַי לֹא בָעַרְתִּי עַד כֹּה כָּל צָרְכִּי

עַל כָּל כְּבִישׁ וּמִדְרוֹן בַּשָּׁרָב,

אוּלַי לֹא הִרְבֵּיתִי לִלְחֹץ אֵשׁ־מִצְחִי

לַסַּכִּין הַצּוֹנֵן שֶׁל כּוֹכָב.

אוּלַי עוֹד אֵינֶנִּי טָהוֹר וּמְטֹהָר

כְּכָל הַדָּרוּשׁ וְנָחוּץ,

וְעַל כֵּן אֶתְהַלֵּךְ פֹּה שׁוֹמֵם עוֹד וָזָר –

בִּפְנִים וּבְכָל זֹאת עוֹד מִחוּץ.

אוֹרֵחַ הַבָּא לְשָׁעָה אוֹ לָלִין,

בְּוַדַּאי הוּא כְּדַאי, הוּא טָהוֹר;

תִּפְתְּחִי לוֹ דַלְתֵּךְ לִפְרוֹזְדוֹר אוֹ טְרַקְלִין,

תִּתְּנִי לוֹ לְשַׁי גַּם קַו־אוֹר.

אַךְ לִהְיוֹת בֶּן־בֵּיתֵךְ, פֹּה לָמוּת, פֹּה לִחְיוֹת,

וְלִפְרֹס אֶת עָנְיֵךְ עִם אַחַי ־

אוּלַי לֹא טָהַרְתִּי לִזְכוּת שֶׁכָּזֹאת,

אוּלַי עוֹד אֵינֶנִּי זַכַּאי.

---

את לא תדעי האש

מאת

ישראל אפרת

אַתְּ לֹא תֵדְעִי הָאֵשׁ פִּתְאֹם הָיִיתִי

לְכָל קִירוֹת בֵּיתֵנוּ, אֵם;

וְאֵיךְ הַנְּפָשׁוֹת עָשִׂיתִי בְּחָרָן

אַחֲרֵי מָשַׁכְתִּי בְּלִי רַחֵם.

אַךְ רְנָנָה לִוַּתְנִי כָּל הַדֶּרֶךְ,

וּכְמוֹ פָּנָס עַל מֵי הַלֵּיל

צַעֲדִי הִרְגִּישׁ תַּחְתָּיו שַׁרְשַׁר זָהָב

עוֹלֶה מִתְּהוֹם וְלֹא חָדֵל.

אַתְּ לֹא תֵדְעִי הַקֵּן כָּלִיל שָׂרַפְתִּי,

אוּלַי גַּם אֶת עַצְמִי הָרָן;

רַק זֹאת אֶשְׁאַל: תָּשִׂימִי עַיִן, אֵם,

עַל שַׁרְשָׁרִי וְעַל חָרָן.

---

ולמתגעגעים

מאת

ישראל אפרת

יֵשׁ הַעְפָּלָה בְּגַעְגּוּעִים, פְּנוֹת עֹרֶף

לַפֹּה הַגּוֹרָלִי וְהִצְטַמֵּד

לַשָּׁם כֻּלּוֹ יְצוּר רְצוֹן אָדָם –

תִּפְאֶרֶת קַו שֶׁל נֶפֶשׁ בַּאֲלַכְסוֹן;

חַכָּה דַקָּה מֻצְלֶפֶת לַמֶרְחָק,

צוֹלֶלֶת שָׁם בַּחֲשַׁאי תּוֹךְ מַעֲמַקִּים,

וְרַק הַפְּקָק צָף מַעְלָה וּמְסַפֵּר סוֹדוֹת.

אוּלָם אוֹתָם שֶׁלְּעֵינֶיהֶם פָּרְצָה

הָעֲרִיגָה כַּחֲבַצֶּלֶת־רַעַם

מֵאַשְׁפַּתּוֹת, וְכֹחַ לֹא עָצְרוּ

הָרַעַם לְחַבֵּק, אוֹ לְהַכִּיר

שֶׁמָּה הָיָה רַק פְּנִים, אָפֵל וָחַם,

נַעֲשָׂה כְּבָר חוּץ, וְנִתְרוֹקֵן הָרֶחֶם;

וְרַק רֶגַע קָט עָמְדוּ שְׁתוּמֵי עֵינַיִם,

וְאָז הֲמוּמִים חָזְרוּ עַל עֲקֵבָם

לְהוֹסִיף וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ,

גִּעְגּוּעַ עַל גִּעְגּוּעַ

עַל גַּעְגּוּעַ,

סוֹבֵב סְלִילִית אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ

בְּלִי כֹחַ לְהַפְסִיק –

אֵי הַעְפָּלַת קַוָּם בַּאֲלַכְסוֹן?

אֵי בְּכָל הַמַּיִם הַחֲרִישִׁים הַפְּקָק

יָעִיד שָׁם־שָׁם נַפְשָם תּוֹהָה חוֹפֶשֶׂת?

רְאֵה, אֵיךְ יֹפִי יֵהָפֵךְ לְאֵל,

וְהַכִּעוּר הֲכִי נִתְעָב הוּא זֶה

הָיָה הָדָר!

---

בֹּקר אביב

מאת

ישראל אפרת

צִפֳּרִים שָׁלֹשׁ כְּמוֹ מְשֻׁלָּשׁ

עַל הַדֶּשֶׁא בְּגַנִּי,

וּבְכָל מַקּוֹר יַהֲלוֹם גָּדוֹל

לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר.

כְּבָסִים תְּלוּיִים מִתְנַפְנְפִים

שָׁם עַל הַגָּג.

וְעָבֵי הַזִּיו מִבַּעַד לַתֵּילִים –

גַּם הֵם כְּבָסִים רוֹקְדִים בַּשַׁחַק

לִכְבוֹד הֶחָג.

הִתְחַדְּשׁוּת צְחֹרָה בְּכָל אֲתַר.

אַךְ הַצִּפֳּרִים לוֹגְמוֹת אֶת דִּמְעוֹתַי,

שְׁלֹש דִּמְעוֹתַי הִשְׁאַרְתִּי אֶמֶשׁ

עַל אֶדֶן חַלּוֹנִי.

---

בירח זיו

מאת

ישראל אפרת

בַּאֲשֶׁר תִּסַּע בְּיֶרַח זֶה שֶׁל זִיו,

בַּדֶּרֶך לְשָׁלֵם אוֹ לַגָּלִיל,

שְׁפוּכָה פְּרִיחָה כְּיָם אֶחָד זָהָב

עַל חוּם חוֹלוֹת וְעַל יָרֹק דָּלִיל.

וְשַׁלְהָבוֹת קְטַנּוֹת מְעַפְעֲפוֹת

בְּחֶצֶף־חֵן מִירַק הַגִּבְעוֹלִים,

עַד הַשְּׁדֵמָה כֻּלָּהּ קַעֲרַת מֹשֶה:

זָהָב וָאֵשׁ, זָהָב וְגֶחָלִים.

בַּאֲשֶׁר תִּסַּע בְּיֶרַח זֶה שֶׁל זִיו –

וּשְׂמַח אִם גַּם צְבָעִים צוֹרְחִים מִדַּי;

כִּי כָל תֶּחֳזֶה עָלָה מִתּוֹךְ חוֹלוֹת,

וְעוֹד בּוֹעֵר מִתְּמוֹל הַשֵּׁם שַׁדַּי.

---

לילה בגני

מאת

ישראל אפרת

א

בַּלֵּיל כֹּה שׁוֹקְדִים רְקִיעִים עַל טָהֳרָם

עַד יִתְּמוּ וְאֵינָם.

רַק הֲלָךְ רְקִיעִי, רַק פְּתִיחוּת כְּחֻלָה

מִשְׁתַּפְּלָה מִכָּל צַד.

וּבִרְקִיעִיּוּת זוֹ מֵעֵבֶר לַגָּן

הַבָּתִּים נִבְלָעִים,

רַק כּוּכִים שָׁם תְּלוּיִים וִיצוּרִים מִתְהַלְכִים

בְּאֵשׁ אֲדֻמָּה.

ב

לֵיל בָּהִיר כְּמוֹ תְמִיהָה, שְׁקוּי כַּסְפִּית, עַד מָקוֹם

בּוֹ אֶשְׂרֹט בָּאֲוִיר

יִתְרַשֵּׁף יַחַד עִם אֶצְבָּעִי כִּטְבַלְתִּיהָ

בְּיָם מוּצַף סַהַר.

נַפְשִׁי הַנָּדָה, הַיָּרֵחַ עוֹמֵד

עַל צִדֵּךְ ־ הַאֲזִינִי –

בְּטַבַּעַת זוֹ שֶׁל לִבְנַת הַסַּפִּיר

אַתְּ לִי… לִצְמִיתוּת.

ג

הַפֹּה אֵינוֹ פֹה, יַקִּירָה, אֶלָּא שָׁם,

בַּפְּתִיחוּת הַגְּבוֹהָה.

שָׁם שְׁנֵינוּ עָפִים עִם בֵּיתֵנוּ הַקָּט,

עִם הַגָּן הָאָפֵל.

עֵינַיִךְ חַשְׁמַל, שַׂעֲרוֹתַיִךְ מְדוּרָה,

דָּמֵנוּ בְּרָקִים,

וּמַה יֵשׁ לִשְׁאֹל? אָנוּ דוֹלְקִים בְּשַׁלְהֶבֶת

לֹא אֲנַחְנוּ הִדְלַקְנוּ.

אָנוּ שְׁנֵינוּ כּוֹכָבִים בִּשְׁלִיחוּת כּוֹכָבִית,

כֹּה שְׁחוּזָה עַד נִקֹּב

הַחוֹמוֹת הַכְּחֻלוֹת שֶׁל סְפִירוֹת וְנַחֲרֹז

עוֹלָמוֹת עַל צַוָּאר.

רַק נִלְחַץ אֶל הַלֵּב סְפוֹג הַגָּן הָאָפֵל

וְנִבְעַר אַט אַט.

---

חומות ירושלים

מאת

ישראל אפרת

מִפְּלַג מִנְחָה וָמַעְלָה

דְּלוּקוֹת אַבְנֵי חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם.

מֵרְחוֹב הַמֶּלֶךְ, דֶּרֶךְ הַר צִיּוֹן,

וּבַחֲצִי עִגּוּל לְקָטָמוֹן מַעֲרָבָה –

כְּלַפִּידִים גְּבוֹהִים חוֹמוֹת יְרוּשָלַיִם.

כְּמִצְחֵי הַכֹּהֲנִים עֵת יַפְשִׁילוּ טַלִּיתָם

אַחֲרֵי שֵׂאתָם כַּפָּיִם,

כְּמַנְגִּינָה דּוּמָם־דּוּמָם דּוֹלֶקֶת.

מֵאוֹר בּוֹהֶה כְּהִזְדַּכְּרוּת גְּדוֹלָה

וְעַד כַּרְכֹּם וָפָז, עַד סֹמֶק־עֹמֶק־יִסּוּרִים –

שָׁעָה שָׁעָה וְצֶבַע שַׁלְהַבְתָּהּ –

עַד פְּקָעוֹת שֶׁל אֵשׁ צָפוֹת בַּאֲגַם אֲוִיר.

רְאֵה, רְאֵה,

כָּל הַדְּרָכִים הֵם כִּסּוּפִים לִירוּשָׁלַיִם,

וְהִיא עַצְמָה?

אֶל מָה הִיא כֹּה עַזּוֹת בּוֹעֶרֶת?

אֶל מָה הִיא דֶרֶךְ?

עַד לֵיל בָּא מֵאָחוֹר, מֵהַר הַבַּיִת,

שׁוֹהֶה מְעַט

וּבִרְדִיד אָפֵל יַשְׁתִּיק אֶת הַחוֹמוֹת.

---

לילה בירושלים

מאת

ישראל אפרת

א

צְבָעִים מְעַטִּים לַלֵּיל בִּירוּשָׁלַיִם:

רַק תְּכֵלֶת בְּהִירָה שֶׁל שְׁחָקִים,

רַק אֹפֶל מְרֻדָּד שֶׁל הָאָרֶץ,

וִירַק בְּרוֹשִׁים.

אַךְ עַז וְטָהוֹר כָּל צֶבַע,

כָּעֹז וְכַטֹּהַר שֶׁל דֶּרֶךְ

נִתְבָּעִים פֹּה לָלֶכֶת.

וּבֵין הַצְּבָעִים קַו חַד,

כְּמוֹ נֶחְתַּךְ בִּזְכוּכִית.

כָּךְ הָעִגּוּל הַכַּסְפִּי שֶׁל הַסַּהַר בַּכְּחוֹל,

כָּךְ רֶטֶט עָלֶה מוּל הַלֵּיל.

אֵיךְ אֶשְׁמֹר אֶת מֹחִי מֵחֲתָךְ עַד זוֹב דָּם

בִּבְהִירוּת זוֹ שְׁחוּזָה שֶׁל לֵיל בִּירוּשָׁלַיִם?

ב

בַּלֶּיל מִתְגַּבְּהָה יְרוּשָׁלַיִם

כְּמוֹ אֵי־מִי נְטָלָה עַל קָדְקֹד

וּמְהַלֵּךְ אִתָּהּ עָמֹק בֵּין כּוֹכָבִים.

רְאֵה, שָׁם זַלְזַל כּוֹכָבִים מִדַּלְדֵּל

לִפְנֵי חַלּוֹן מוּאָר שֶׁל עֲלִיַּת גָּג.

עוֹד קָט וְנִקְרַע הַחַלּוֹן

וְאָדָם מְאֹד רָזֶה

יוֹשִׁיט יָד וְיִקְטֹף הַזַּלְזַל בְּאִזְמֵל.

וְכָל הַלַּיְלָה יֵשֵׁב וְיֹאכַל כּוֹכָבָיו,

אָכוֹל וְזָרוֹק מֵחַרְצַן וְעַד זָג אֶל צַלַּחַת,

וּפִיו וְאֶצְבָּעָיו נְהָרָה.

ג

עַכְשָׁו דְּמָמָה שֶל סוֹף אַשְׁמוּרָה,

וְצַעַד אָדָם עוֹלֶה בִּצְלִיל.

עַכְשָׁו כָּל סֶלַע בָּרְחוֹב

יֵעוֹר לְכָל רֶגֶל נוֹגַעַת

כִּמְנַעַנְעֵי הַפְּסַנְתֵּר.

אָזְנִי הוֹלֶכֶת אַחֲרֵי כָּל נִגּוּן

שֶׁל צַעַד הוֹלֵךְ וְרָחוֹק.

הַס, פַּעֲמוֹנִים, פַּעֲמוֹנֵי זָהָב

עַל שׁוּלֵי מְעִיל הָאָדָם. –

בַּדְּמָמָה שֶׁל סוֹף אַשְׁמוּרָה

כָּל אָדָם הוּא כֹּהֵן,

כָּל יְרוּשָׁלַיִם מִקְדָּשׁ.

---

בבאר־שבע

מאת

ישראל אפרת

עִם עֶרֶב יִגַּהּ אוֹר עַל אֲפֹרֵי סְלָעִים

וְעַל דַּרְדַּר צָהֹב מוּל חַלּוֹנִי,

וְכָחֹל־קָשֶׁה כְּמוֹ פְּלָדָה רָקִיעַ.

אוֹר מַה מּוּזָר וְחַד!

וּכְכָל שֶׁהַכָּחֹל מֵעָל מַעֲמִיק,

כֵּן הַמִּלְּמַטָּה יַרְבֶּה לִזְרֹחַ.

בְּכָל הַיְקוּם אַיֵּה מָקוֹם כְּמוֹ פֹּה

בּוֹ הַשְׁמָמָה דוֹבְרָה לַהֲכִי צָפוּן תּוֹכֵנוּ

עַד לֵב בָּהּ מִתְעַטֵּף כִּבְרֹךְ קְטִיפָה?

מָה אוֹר יִגַּהּ עַל אֲפֹרֵי סְלָעִים

וְעַל קוֹצֵי זָהָב!

---

בצריף ריק בבאר־שבע

מאת

ישראל אפרת

עֲיֵפָה מִדֶּרֶךְ וְאָבָק יָשְׁבָה

בִּפְנִים הָאֹהֶל, וּבִנְשִׁימָה לוֹהֶטֶת

לָחָשָׁה: “שְׁנֵי גוֹיִים לִי בְּבִטְנִי!”

תּוֹהֶה עָמַד בַּפֶּתַח וְהִבִּיט

בְּפַס הַשֶׁמֶשׁ עַל לֶחְיָהּ, וְחָשׁ

הִיא רְחוֹקָה כְּבָר, הִיא מְלֵאַת עוֹלָם.

וְהוּא? עַל הַחֻמָּשׁ יַרְכִּין שׁוּב רֹאשׁ

וְנָם, וּבְהֵעוֹרוֹ עֵינָיו תִּכְהֶינָה

וְגִשּׁוּשׁוֹ יַחֲרִיד גַּלְגַּל רִיבוֹת

שֶׁיִּתְגּוֹלֵל עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.

יָנוּם? לֹא, כָּל חַיָּיו הָיוּ הִלּוּךְ

בְּתַרְדֵּמָה, עִם יְקִיצוֹת סְפוּרוֹת.

הוּא רַק תִּיכוֹן, הוּא רַק מַעֲבָר בֵּין שְׁנֵי

צוּקִים גְּבוֹהִים, הוּא לְלֹא הוּא, רַק הֵם.

וּכְמוֹ תָמִיד, סְחוּף הֲגִיגִים, יָצָא

לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֵה.

נִפְלָא, אֵיךְ הָרֶגַע

קָם מִמִּשְׁכָּבוֹ אַחֲרֵי אַלְפֵי שָׁנִים

וְאוֹר־פִּתְאֹם עֵינָיו. עַכְשָׁו יִרְאֶה:

אֵם וּמָוֶת חָפְפוּ עָלֶיהָ

עַל הַגָּמָל, רָמְזוּ לוֹ כִּכְמוּהִים

מִצְּחוֹר כְּסוּתָה וּמֵחִוְרוֹן פָּנֶיהָ.

וְזֶהוּ כָּל שֶׁיִּיף, שִׂרְטוּט כְּבַד־מָוֶת

מִתַּחַת לִדְבַר־מָה אוֹ כְּזֵרוֹ

עַד דֶּרֶךְ הָעַפְעַף בְּכָל כָּבְדּוֹ

יִפֹּל כֹּה עֲמֻקּוֹת אֶל תּוֹךְ הַלֵּב

עַד שֶׁנְּחַבֵּק מַה שֶׁבְּיוֹתֵר מְזַעְזֵעַ.

סָפֵק אִם הָעֵינַיִם יְכוֹלוֹת

אֱהֹב אִם לֹא רָאוּ אַף פַּעַם זַעֲזוּעַ.

כָּךְ, רֶגַע קָט הִבְהֵב חִוֵּר הַמָּוֶת,

אָז הַצָּעִיף רַד עַל פָּנֶיהָ כְּמוֹ

מָסָך עַל פְּנֵי רְאִי, וְתַם הַכֹּל.

הַצַּיִד כְּבָר שָׁבוּי שֶׁעַל גַּבּוֹ

יִשָׂא אֶת הַמֵּתָה לִמְעוֹן חַיִּים,

יִשָׂא אֶת הַחַיָּה לִמְעוֹן הַמָּוֶת.

כָּךְ הֱבִיאָה הָאֹהֱלָה שָׂרָה

וַיִּנָּחֵם אַחֲרֵי שָׂרָה אִמּוֹ.

וְהַנֵּר וְהָעִסָּה וְהֶעָנָן

שׁוֹמְרִים בֵּיתוֹ, וְאֵין לְהִתְאוֹנֵן,

אַךְ אִי פִּצּוּי לְהַכָּרָה שֶּגַּם

בַנַּעֲלִים מִכָּל רִגְעֵי חַיֵּינוּ

אֲנַחְנוּ מוּבָלִים בְּיָד קָרָה,

וְאֵת אֲשֶׁר נִקְרָא אַהֲבָה אוֹ יֹפִי

אֵינוֹ אֶלָּא הָאֵשׁ וְהָעֵצִים?

רוּחַ טְחוּבָה נֵעוֹרָה בַּמִּדְבָּר.

מָה הַפַּרְשָׁה? תּוֹלְדוֹת. חִישׁ הַגְּשָׁמִים.

הוּא שָׁב לָאֹהֶל מְקוֹם שָׁם יָשְׁבָה עוֹד

לוֹחֶשֶׁת מְפֹעֶמֶת: שְׁנֵי גוֹיִים,

שְׁנֵי גוֹיִים לִי בְּבִטְנִי. הִיא שַׁחָה,

עָשְׂתָה גַבָּהּ כְּעֵין עִגּוּל סָגוּר,

נָשְׁקָה אַט אַט בִּטְנָהּ, וְאָז נִגְּשָׁה,

הִשְׁתַּחְוְתָה אַפַּיִם: אַלוּפִי!

הוּא רִטֵּט מֵעֹנֶג קַל, פָּתַח חֻמָּשׁ,

הִרְכִּין עָלָיו רֹאשׁוֹ וַיֵּרָדֵם. –

וְחֶרֶג־אוֹר נִכְנַס בַּצְּרִיף הָרֵיק.

---

דרדר

מאת

ישראל אפרת

א

בַּשְּׁכוּנָה אֲנִי בָּהּ דָּר

יֵשׁ מִגְרָשׁ כֻּלּוֹ דַרְדַּר

דַּק גִּזְרָה וּגְבַהּ־קוֹמָה

כַּשִּׁבֹּלֶת בַּקָּמָה.

וּבְעָבְרִי יֵשׁ אֶסְתַּכֵּל:

מַה כֹּחוֹת נָטַע בּוֹ אֵל!

וּמַה גֵּא הוּא, מַה זָּקוּף!

וְאִם רַב מִדַּי צָפוּף,

לַמֶּרְחָב זְרוֹעוֹת יִשְׁלַח:

מִי שֶׁצַּר לוֹ הוּא יִבְרַח!

וְעָסִיס חָזָק נוֹהֵר

עַד אֵין בַּד בְּלִי בַּד אַחֵר

בִּמְאֻנָּךְ עָלָיו נִצָּב,

בַּד עַל בַּד, קַו עַל קָו,

כִּמְנוֹרָה שֶׁל מְנוֹרוֹת,

מִין בִּלְבֹּלֶת שֶׁל שׁוּרוֹת

בָּהּ הַכֹּל מֵרֹאשׁ סֻדַּר,־

וּלְשֵׁם מָה? אֱמֹר, דַּרְדַּר.

ב

לֹא דַרְדַּר –

הוֹד הַזַּיִת אוֹ תִדְהָר,

טוֹב הֱיוֹת אֶצְלוֹ אוֹרֵחַ

וּשְׁתוֹת כּוֹס שֶׁל צֵל וָרֵיחַ

בִּירַקְרַק זְקָנוֹ חָבוּי –

זֶה הָיִיתָ בְּצָפוּי.

וּמָה רָאִיתָ, מָה אֵימָה,

בְּצֵאתְךָ מֵאֲדָמָה,

שֶׁפִּתְאֹם הֻכֵּיתָ קֹר

וְהַחִלּוֹתָ גְדֹל וּדְקֹר, ־

מָה רָאִיתָ וַתְּסֻמַּר

וַתְּהִי דַרְדַּר,

לְלֹא טֶפַח בְּכָל הַגֵּו

בְּלִי צִפֹּרֶן, בְּלִי הַכְאֵב?

ג

צֵא אִתִּי בְּהַשְׁכָּמָה

עֵת עוֹד קַיִץ יִתְמַהְמַהּ,

וְהַטַּל מִין סֻכַּר־בָּר

אוֹ מִין מָן שֶׁבַּמִּדְבָּר, ־

בְּחַיַּי, כְּדַאי לִטְעֹם –

וּפִתְאֹם־

הַאִם קַרְקַע עַד סוֹף הִגִּיעָה,

וּלְרַגְלֵינוּ כְּחוֹל רָקִיעַ,

וְכוֹכְבֵי מָרוֹם יִלְהָטוּ

מִתּוֹךְ גֹּבַהּ שֶׁמִּלְּמָטָה?

אוֹ זֶה בֹּהַר כְּחַלְחַל

אֵינוֹ אֶלָּא יָם שֶׁל טַל,

וְהַנִּצְנוּצִים הָאֵל –

צִיץ דַּרְדַּר נִפְתָּח בַּלֵּיל,

וְעֵת שֶׁמֶשׁ תִּתְנַגֵּהַּ

שׁוּם אָדָם בָּם לֹא יִגַּע,

רַק בְּעִיר יָבוֹא יֹאכְלֵם? –

דֹּם תַּעֲמֹד וְתִשְׁתּוֹמֵם.

ד

פַּעַם בַּדֶּרֶךְ מֵעָמָל

בָּאתִי לַמִּגְרָשׁ הַנַּ"ל

וְהוּא עָמַד בְּחֶצֶף מַר

וְכִפְלַיִם מְסֻמָּר,

נֻקְשֵׁה זְרוֹעוֹת וּמְאֻגְרָף, ־

צִיץ עָבַר, הָיָה שָׁרָב.

וּבְהִכָּנְסִי, רְאֵה, מַחֲנוֹת

שֶׁל צִפֳּרִים מְנַמְנְמוֹת

עַל כָּל זְרוֹעַ שֶׁל דַּרְדַּר,

וּבְתוֹכָן בַּשְׁבִיל הַצַּר

אֶתְהַלֵּךְ זָהִיר־זָהִיר

לְבַל אָעִיר –

פֶּתַּע עַל אָזְנִי תְּקִיעָה

שֶׁל אֶלֶף זוּג כְּנַפַיִם בִּנְסִיעָה!

וּבְעוֹד רֹאשִׁי תוֹךְ הַסְּחַרְחֹרֶת

אַט נִפְקָח בִּי תִמָּהוֹן:

מַה תִּרְאֶינָה בַּדַּרְדֹּרֶת

שֶׁתּוֹכָה חָמְדוּ מָעוֹן?

אֵיךְ יִהְיֶה מַה לִּי דוֹקֵר

עֶרֶשׂ־רֹךְ לִיצוּר אַחֵר?

ה

שֶׁמֶשׁ כְּבָר גִּגִּית־קָלָל

הֱפוּכָה עַל גַּל כְּחַלְחַל,

וְהָיְתָה שְׁעַת אַרְגְּוָן

עֵת בָּתִּים בּוֹהִים לָבָן.

וּמִלְּמַטָּה כְּבָר כָּבַשׁ

צֵל כָּבֵד כָּל הַמִּגְרָשׁ.

אַךְ גַּם הָאֹפֶל כֶּסֶף־דַּף,

גַּם עָלָיו כִּבְאַסְפַּקְלָר

יֵשׁ וּמַשֶּׁהוּ יֻצְלַף

וְיוּאַר –

עַלְעָלִים, כִּתְמֵי שַׁלְהֶטֶת,

לַדַּרְדַּר קָרְבוּ בְּלֶטֶף,

עַד חֲקַל שׁוֹשָׁן רָטָט.

וּבְהַבִּיטִי, כָּךְ, מִן הַצַּד,

זֹרֵק זֵר־אֵשׁ עַל קוֹץ קוֹדֵר.

שׁוּר, צָעַקְתִּי, סְנֶה בּוֹעֵר!

וּבַכֵּהוּת אֶל מוּל הַיְקוֹד

אוֹר וָחִיל בִּי, וָאֶקֹּד.

---

צפת

מאת

ישראל אפרת

א

קוֹנְכִית עֲנֻגַּת צְבָעִים אַךְ סְגוּרָה,

לֹא תַאֲזִין אֶת שִׁירָהּ מִבַּחוּץ.

יֵשׁ לַעֲלוֹת וּלְטַפֵּס עַד פִּתְחָהּ שֶׁמִּלְמַעְלָה,

אָז לִגְלֹש עַל מְעוֹנוֹת מֻפְתָּעִים.

יְהוּדִי אַט עוֹבֵר, גְּמָרָא בְּיָדוֹ,

וּזְקָנוֹ כְּשֶׁל מֶלֶךְ אַשּׁוּר.

שְׁתֵּי זְקֵנוֹת עַל גְּזֻזְטְרָה, מִטְפָּחוֹת אֲדֻמּוֹת,

וְכַפַּיִם שְׁלוּבוֹת כְּחִיּוּךְ.

מְעוֹנוֹת פָּז עַתִּיק וְכֶסֶף שָׁזוּף –

מַדְרֵגוֹת מִתְפַּתְּלוֹת אֶל הָעֹמֶק.

כָּךְ מִגַּג אֱלֵי סַף. עוֹד מִפְנֶה, וּפִתְאֹם –

הַקְשֵׁב, הַקּוֹנְכִית מְרַשְׁרֶשֶׁת.

ב

עוֹלָם מֵעוֹלָם וּסְפִירָה מִסְּפִירָה,

שַׁלְפּוּחִיּוֹת בְּנִצְנוּץ גְּוָנִים.

כֶּתֶר, חָכְמָה, וּבִינָה. לֹא, שַׁלְשֶׁלֶת

כְּבֵדָה תְּלוּיָה מִנִּי אָיִן.

חֻלְיָה מֵחֻלְיָה, נֶאֱצָל מִמַּאֲצִיל,

מַה יַּאֲצִיל הַנֶּאֱצָל הָאַחֲרוֹן?

כָּאן בִּצְפַת יֵשׁ אָחַז הָאָדָם בְּשַׁלְשֶׁלֶת

וֶהֳנִיעָהּ כְּמוֹ חֶבֶל עִנְבָּל:

־נָמִים רַב מִדַּי שָׁם מִלְמַעְלָה, הָקִיצוּ! –

עוֹלָמוֹת בַּחֲרָדָה הִצְטַלְצָלוּ.

וְהַקּוֹנְכִית מְרַשְׁרֶשֶׁת רָזִים עַל רָזִים,

וְסוֹף הַסִּפּוּר עָגוּם.

ג

אַךְ בַּלַּיְלָה צְפַת סְפִינָה צָפָה

תּוֹךְ יָם אֲפֵלָה עֲצוּמָה.

וְטוּרֵי יִשּׁוּבִים נוֹצְצִים שֶׁמִּנֶּגֶד –

אִיֵּי כּוֹכָבִים רְחוֹקִים.

וְקָרוֹב הוּא רָחוֹק, וְעוֹמֵד – מְעוֹפֵף,

כָּאן כָּל הַמִּלִּים אֲחֵרוֹת.

וַאֲנִי לְיַד מַעֲקֵה הַסְּפִינָה הַגְּבוֹהָה

שׁוֹאֵג: מָה עַכְשָׁו, מָה עַכְשָׁו?

מָה אַחֲרֵי מַלְכוּת? וְאִיֵּי כּוֹכָבִים

רוֹטְטִים רְחוֹקִים בָּאֲפֵלָה.

---

שער חמישי: ביקור אצל תמול

מאת

ישראל אפרת

שער חמישי: ביקור אצל תמול

מאת

ישראל אפרת

---

שער שביעי: שירים משמים

מאת

ישראל אפרת

שער שביעי: שירים משמים

מאת

ישראל אפרת

---

שירים משמים: פרק אחד עד פרק רביעי – ראה לעיל, “בין חופים נסתרים”

---

פרק חמישי

מאת

ישראל אפרת

א

כָּל הַיּוֹם הָיָה שִׁיר שֶׁהָנְגַּן בִּצְבָעִים,

מִנִּי עֹמֶק שֶׁל כָּחוֹל דֶּרֶךְ בַּהַט וָשֵׁשׁ,

עַד אָפֹר, עַד יָרֹק – כָּל קִפְלֵי הַמְּנִיפָה

בָּהּ נֵצַח מַסְתִּיר אֶת עֵינָיו וּמְגַשֵׁשׁ.

הַצְּבָעִים – אוֹרְלוֹגִין הַמְּרוֹמִים. מָה הַצֶּבֵע

כָּעֵת? אֲדַמְדַּם בָּאֳפָקִים, וּמִתַּחַת

מַרְצֶפֶת עָבִים אַפְרוּרִית וּקְמוּרָה

עַד נִדְמֶה שָׁם עוֹלָם כְּגֻלְגֹלֶת קֵרַחַת,

כְּמוֹ הַמֹּחַ עַצְמוֹ עַל קְמָטָיו וַחֲרִיצָיו

תּוֹךְ נֵזֶר דָּלִיל שֶׁל קְוֻצּוֹת דּוֹלְקוֹת;

וְהַמָּטוֹס הוּא הָגִיג שֶׁפָּרַח מֵהַמֹּחַ.

עוֹד שָׁעוֹת עַד יָשׁוּב הֶהָגִיג וְיִשְׁקֹט.

ב

עוֹד פֹּרְסָה הַמַּפָּה הַצְּחֹרָה עַל שֻׁלְחָן

לְחַג הַבַּרְזֶל שֶׁהִשִּׂיג הַמִּשְׁאֶלֶת,

עוֹד אָרַגְתִּי זְמִירוֹת לְאָדָם, וּפִתְאֹם –

מַשֶּׁהוּ לֹא נוֹדַע… הַמְּכוֹנָה מְקֻלְקֶלֶת.

וְלַהֲטֵי הַמַּדְחֵף לִפְנֵי רֶגַע עוֹד שָׁרוּ

טְמוּנִים בְּתוֹךְ קֶשֶׁת-זָהָב סְחַרְחֶרֶת,

הִזְדַּקְּרוּ בַּדִּמְדּוּם אֲפֵלוֹת לְלֹא יֵשַׁע

כְּהָיוּ צְלוּב כָּבֵד עַל כְּפוּף גַּב וּשְׁבוּר מֶרֶד.

ג

וּמִתּוֹךְ עֲרָפֶל כְּבָזָק הִצְטַנַּחְנוּ

אֶל חֵיק אֲדָמָה, וָאֲחַבְּקֶנָּה מְאֹד;

הִיא הָיְתָה עֲטוּרָה בְּכָל זְהַב אוֹרוֹתֶיהָ

כְּעַפְרוֹת כּוֹכְבֵי שַׁחַק בְּלֵיל כֻּלּוֹ הוֹד.

וְרַגְלַי עֵת בֵּרְכוּ עַל מַגַּע הַקַּרְקַע

הִצְלַפְתִּי מַבָּט לַמָּטוֹס, וְנִדְמֶה לִי:

כְּרוּבִי-בַּרְזִלִּי צָלַע עַל יָרֵךְ

כְּיַעֲקֹב לְאַחַר פְּגִישָׁתוֹ עִם הַפֶּלִאי.