וְאִם יֹאבְדוּ דְבָרַי כַּהֵד

בִּשְׂדֵה מִדְבָּר שְׁדוּף הַחֹם, –

אֲנִי הַגֶּשֶׁם, אֲנִי הָאֵד

מִטַּל בְּשׂוֹרָה לִפְנוֹת הַיּוֹם…

וְאִם הֹוֶה כִּתְהוֹם יִגְהַר

בֵּין רִישׁ־עָבָר וַעֲתִיד־רָז, –

אֲנִי הַגֶּשֶׁר, אֲנִי הָהָר

נַגַּח הָרוֹם וּצְרוּף הַפָּז…

וְאִם חַיִּי יִהְיוּ כִּשְׁחוֹר

כַּנְפֵי צִפּוֹר שׁוֹאֶפֶת צֵל, –

אֲנִי הַנֶּשֶׁר, אֲנִי הָאוֹר

שׁוֹדֵד הַסּוֹד מִנֵּבֶךְ לֵיל…

ט' תמוז תרפ"ו

מנבך ליל (ג' שירים)

צבי ישראל שביד

[אֲנַחְנוּ לֹא לָשִׁיר וְלֹא לִצְחֹק נוֹצַרְנוּ]

צבי ישראל שביד

אֲנַחְנוּ לֹא לָשִׁיר וְלֹא לִצְחֹק נוֹצַרְנוּ,

לֹא לִתְעוּפוֹת רָמִים צָמְחָה כָּנָף מִגַּב,

חַיֵּינוּ כְּתַנִּים לִשְׂדֵה־מִדְבָּר מָסַרְנוּ,

כָּנָף שְׁבוּרָה נִסְחַב כִּשְׂרִיד עָבָר נִשְׂגָּב.

כִּשְׁאָר גַּאֲוַת קְדוּמִים חָרַתְנוּ עַל לֵבָב

זִכְרוֹן קַרְנֵי אוֹרָה מִשֶּׁמֶשׁ שֶׁיָּרַד,

עַל כֵּן הוֹוֵנוּ זֶה קָפוּא עֲלֵי שְׁמָרָיו,

כִּי אֵיךְ יִשְׁאַף מָחָר אֲשֶׁר לִתְמוֹל יִרְעַד?

[קַמְנוּ בַּבֹּקֶר עִם נִשְׁרֵי שָׁמַיִם]

צבי ישראל שביד

קַמְנוּ בַּבֹּקֶר עִם נִשְׁרֵי שָׁמַיִם,

עַל נוֹף קַדְמוֹנִי בֵּין סַלְעִי בְּרֵאשִׁית,

עַרְשֵׂנוּ עִם שֶׁמֶשׁ עָזַבְנוּ;

בְּמִפְרַץ־אֵיתָנִים אָז הָמוּ סְעָרוֹת

וְנַחְשׁוֹל בֶּן־גַּלִּים הִתְפָּרֵץ טָרִי־עֶלֶם

אֶל צוּרֵי הַחוֹפִים, –

שָׁלַחְנוּ כְּפִירֵינוּ לִרְבֹּץ בַּמִּזְרָח,

אֶפְרוֹחֵי נְשָׁרִים לְעַלֵּע

מִקֶּצֶף הַתְּהוֹם;

וְהָיוּ שְׁעוֹת־בֹּקֶר שֶׁלָּנוּ – אֲרָזִים

בּוֹדְדִים עַל פִּסְגוֹת הַלּבָנוֹן,

זוֹהֲרִים מִיפִי רַעְיוֹנוֹת

וּשְׁזוּפִים בְּשֶׁמֶשׁ אַדִּיר בַּמְּרוֹמִים…

וְהָיָה בְּהַגִּיעַ שְׁעַת־צָהֳרַיִם,

הִגַּעְנוּ כְּהֵלֶךְ עָיֵף לַבִּקְעָה,

הַמְּסַפֵּר עִם צִלּוֹ…

עָמְדוּ אֹהָלִים לְבָנִים בְּאוֹר־שֶׁמֶשׁ,

עַל סִפָּם נִצְּבוּ עֲמֵלִים

לְקַבְּלֵנוּ כִּפְנֵי מַלְאָכִים;

אַךְ אָנוּ רָאִינוּ בִּדְמוּת הַזּוֹרְעִים

אַנְקוֹרִים הַמְחַבְּלִים בִּשְׂדוֹת הַתְּנוּבָה,

וּבִפְנֵי דַחְלִילִים, סְחַרְחֲרֵי הָרוּחוֹת

דִּמִּינוּ לַחֲזוֹת אֶת זוֹרְעֵי הֶעָתִיד;

אָז בְּשֶׁמֶשׁ אַכְזָר

עָמַדְנוּ לַחֲלֹם אֶת חֲזוֹן הֶעָבָר

לַשָּׁוְא…

עִם עֶרֶב פָּשׁוּ סְבִיבֵנוּ חֲרָבוֹת

מוּצָפוֹת אוֹר־יָרֵחַ עוֹלֶה,

עַל עֶרֶשׂ חוֹחַ וְדַרְדַּר הִתְפַּרְקֵד

הַהֵלֶךְ מִשְּׂדוֹת־מֶרְחַקִּים;

שְׁנֵי צוּרִים שְׁחַרְחָרִים אָז נָטַל בְּיָדוֹ,

לְהַצִּית חֲלוֹם־יָם פָּזִיז, הַנּוֹשֵׂא

אֲנִיּוֹת מִמֶּרְחָק עִם צִבְאוֹת עֲלָמִים.

הָעוֹמְסִים עַל שִׁכְמָם מַגְּלֵי הָאָסִיף…

אַךְ שֶׁקֶר הִבְהֵב זִיק פּוֹחֵז, עֲרִירִי: –

יָם שָׁחוֹר הוּא הַלַּיִל וּצְלָלִים סְפִינוֹתָיו,

וְגַבְרוֹ – הַקָּאָת, לֹא יַבְהִיל בִּילֵלוֹ

אֶת רִקּוּד אַשְׁמַנִּים מִסָּבִיב לַנִּרְדָּם

עַל קוֹצִים, בֶּחֳרָבוֹת, עִם לַיִל…

[אַיֵּכֶם יָמִים שֶׁל חָזוֹן וָלַהַב]

צבי ישראל שביד

אַיֵּכֶם יָמִים שֶׁל חָזוֹן וָלַהַב,

בְּרַק־נִיצוֹץ רַעְיוֹנוֹת – רְמָחִים,

שִׁירָה כַּדָּרְבָּן הַמָּזְהָב,

כְּחֵץ מִתְעוֹפֵף מִנִּי קֶשֶׁת דְּרוּכָה

עַד אַפְסֵי מֶרְחַקִּים נִדָּחִים?

כְּלֶכֶת גַּלָּיו שֶׁל נָהָר אֶל הַיָּם,

בְּרִשּׁוּל וּלְאִטָּם,

לֹא יִזְכֹּר דְּכִי מַעְיְנוֹת הֶהָרִים

וְחֶפְזוֹן נַחֲלֵי־מְזָרִים

הַגּוֹרְפִים צוּקֵי־עַד בְּשִׁטְפָם,

כֹּה הוֹלְכִים הַיָּמִים לִקְרַאת אַחְרִיתָם,

נְשׁוּיֵי בְּרֵאשִׁית וִיצִירָה.

כְּאִלּוּ אַף פַּעַם בְּרֹאשׁ מֵרוּצָם

לֹא פָעַם רָצוֹן שֶׁל רֵאשִׁית כַּבִּירָה,

כֹּה דַלָּה תַמְצִיתָם!

וּכְלָנֵי בֵּין־עַרְבַּיִם בְּצֵל שֶׁל זֵיתִים,

כֹּה יָנוּמוּ הָמוֹן וְלֵיצָן שֶׁלַּדּוֹר,

יְחַכּוּ עַד רֶדֶת עֲלֵיהֶם מָסִיק

שֶׁל זֵיתֵי הַמָּאוֹר, –

וְלַיְלָה יִטֹּף מִזֵּיתִים…

סיון תרצ"ה.

בשדה מדבר (ג' שירים)

צבי ישראל שביד

הָאוֹרְחָה

צבי ישראל שביד

גָּדְלָה אֹרְחָתִי וְרַבּוּ גְמַלִּי,

שְׁקוּיִים לִרְוָיָה וּדְשֵׁנוֹת דַּבְּשׁוֹתָם,

כִּי לְאֹרַח מִדְבָּר הוֹבִילוּנִי דְרָכַי,

לְמֶרְחָב נְשׁוּי טַל וּמָטָר.

לוֹהֵט מִסְּבִיבִי מִדְבַּר עוֹלָמִים,

אֵין דֶּשֶׁא עַל חוֹל מַרְבַדָּיו,

וְהָרוּחַ מוֹחָה אֶת עִקְּבוֹת גְּמַלַּי

הַמּוֹשְׁכִים וּפוֹסְעִים בַּשָּׁרָב.

מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ אֶסְתַּעֵר לְפָנַי

אֶל חֲזוֹן־דְּקָלִים הַמְנַפְנֵף בַּמֶּרְחָק,

עַד אֶצְנַח אֵין־אוֹנִים בָּאֻכָּף הַסּוֹלֵד

עֵת יִמֹּס הֶחָזוֹן לְעֵינַי…

אָז אֶתְעַטֵּף בַּהֲמוֹת בִּי מֵעַי

מֵרְזוֹן־לֶחֶם־צַר וְצָמָא אֱלֵי מַיִם,

וְאֶשְׁחַט אֶת אַחַד גְּמַלַּי בְּרַחֲמִים

וְאֶרְוֶה מִשַּׁמְנוֹ וּמֵימָיו…

כֹּה אַמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכִּי בַּיְשִׁימוֹן הַלּוֹהֵט –

זוֹרֶה אֶת עַצְמוֹת מְלַוַּי עַל הַחוֹל –

וּסְבִיבִי נִצְחֵי הַדְּמָמוֹת,

עַד יַגִּיעוּ שְׁבִילַי עַל אַחֲרוֹן גְמַלַּי

אֶל מֵימֵי הַמְּנוּחוֹת…

ירושלם, תר"ץ

[צַר לִי עַל אֵלֶּה סְפוּרֵי הָרְגָעִים]

צבי ישראל שביד

צַר לִי עַל אֵלֶּה סְפוּרֵי הָרְגָעִים

בָּהֶם כְּצִפּוֹר לִמְרוֹמֵי הֶעָבִים

יָכֹלְתִּי הַרְקִיעַ אֶל עָל,

וְטָהוֹר מֵעָפָר, מֵאָבָק שֶׁל יוֹם חֹל

כַּצַּד הַשָּׁוֶה לְשׂוֹחֵחַ עִם אֵל

עַל עֶרְכֵי הַנְּצָחִים…

וְצַר לִי עַל אֵלֶּה סְפוּרוֹת הַשָּׁעוֹת

בָּהֶן כְּקִכְלִי הַמַּנְמִיךְ מִשְּׁחָקִים

יָכֹלְתִּי לָשֶׁבֶת עַל רֶגֶב עָפָר

וְלָשִׁיר שִׁיר פָּשׁוּט לְיוֹגֵב בַּשָּׂדֶה,

תֵּת שִׂיחַ לַצַּעַר, לַכְּאֵב הַפָּעוּט

הַיָּדוּעַ רַק לִי וְלוֹ לְבַדּוֹ…

וְצַר, הוֹי מַה צַּר, עַל אוֹתָם הַיָּמִים

הַהוֹלְכִים כִּשְׁוָרִים רְתוּמֵי מַחֲרֵשָׁה

שְׁלוּבִים עִם סוּסֵי הַנְּצָחִים,

יָמִים שְׂבֵעֵי־בּוּז, וְעָמָל וּמְרוֹרִים,

אֲשֶׁר גִּידֵיהֶם מִתְּחוּ לַעֲיֵפָה,

אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם

עַד אֶל גְּדוֹת הַחֲשֵׁכָה.

תרצ"ה

יַלֵּל...

צבי ישראל שביד

יַלֵּל, הָהּ לֵילִי, יַלְּלָה,

כִּי אָכַף עַל נַפְשִׁי הַיָּגוֹן,

מָלְאוּ שְׂדוֹת הַלֵּיל עִצָּבוֹן

וְלִבִּי אַף הוּא נִתְמַלָּא…

יַלֵּל, יַלְּלָה, הָהּ לֵילִי,

כַּתַּנִּים, כַּמִּדְבָּר, כִּלְבָבִי,

כִּי גָבַהּ מֵרֹאשִׁי כּוֹכָבִי

וְרָחוֹק מֵהוֹשִׁיעַ אֵלִי…

ירושלים, תשי"ד

תפלה

צבי ישראל שביד

לַמְנַצֵּחַ עַל הַכִּנּוֹר מִזְמוֹר שִׁיר:

צבי ישראל שביד

אֱלֹהַי, אַל תְּרַחֲמֵנִי וּלְנִדְבַת פִּי אַל תָּשִׂים אָזְנְךָ

כִּי מִשִּׁבְטְךָ יָרֵאתִי וּלְקוֹל תְּבוּנָתְךָ לֹא נִשְׁמְעָה רַגְלִי

כִּי הָיִיתִי כְּעָלֶה נִרְקָב וְיִלְלַת סְתָו בְּלִבִּי נָשָׂאתִי

בִּזְרֹחַ חֶסֶד אוֹרְךָ עַל תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ;

רְאֵה, אֱלֹהַי, כִּי לֹא לְצִפּוֹר דָּמִיתִי

הַשּׁוֹקְדָה בְּדוּמִיָּה רְאוֹת נֵץ שֶׁמֶשׁ רִאשׁוֹן

כִּי כְּמוֹ קוּר פּוֹרֵחַ אֶת נַפְשִׁי לָרוּחוֹת מָסַרְתִּי

וּלְבוֹר בֶּהָלוֹת שָׁקַעְתִּי סֶלָה:

אַל תְּחֻנֵּנִי, אֵלִי, אַל תְּחֻנֵּנִי כִּי בְּרָב רַחֲמֶיךָ אֶתְרַשֵּׁל

כִּי שַׁבַּת נֶצַח הָיוּ יָמַי וּשְׁמִיטַת עוֹלָם נִקְדְשָׁה עַל נַפְשִׁי

עַד כִּי כְּלָבִים הֶעֱמַדְתִּי לִשְׁמֹר לִי עַל פִּתְחֵי כָּל אֲסָמַי

וְעַל שַׁעֲרֵי כָּל עָשְׁרִי עַרְעָרִים צָבָאוּ:

לָכֵן אֶת אִשְּׁךָ שְׁלַח אֶל לִבִּי וְאֶת עַצְמוֹתַי תְּבַעֵר

תִּסְלֹד מִשְּׂרֵפַת זַעַמְךָ נִשְׁמָתִי

עִם בֹּקֶר דְּמָעַי כְּרִנַּת שַׁחַר יִזֹּלוּ

וְלִשְׁעַת עֶרֶב בֵּין עֳפָאִים כְּאֶפְרוֹחַ אֱלֵי אִמּוֹ אֶשְׁלְחָה גַעְגּוּעַי

אֵלֶיךָ, אֱלֹהִים, אֵלֶיךָ וְאֶל עָנְשְׁךָ וְלִקְשִׁי יָדֶךָ

עַד יֵעוֹר כַּמִּזְרָח לִבִּי עַד יִתְנַעֵר רֹאשִׁי אֶל גִּבְעוֹת חַסְדֶךָ:

תרצ"ו

לאביב (ג' שירים)

צבי ישראל שביד

זֶה טוֹב...

צבי ישראל שביד

זֶה טוֹב לָשֶׁבֶת דֹּם לְרוּחַ יָם גּוֹעֵשׁ,

לִשְׁלֹחַ מַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת לַמֶּרְחַקִּים,

הַקְשֵׁב לְקוֹל תַּלְתַּל, לִדְכִי אֵיתָן רוֹעֵשׁ

בְּשִׁיר לְשֶׁבֶר כָּל גַּלָּיו הַמְּרֻסָּקִים….

זֶה טוֹב לִצְחֹק לְאֵיד עַצְמוֹ עַל חוֹף הַיָּם,

לִשְׁלֹחַ לַעֲזָאזֵל אֶת כָּל הַמַּכְאוֹבִים,

וְאַחַר כָּךְ לָקוּם, לִצְעֹד בְּרֹאשׁ מוּרָם

לִקְרַאת עָתִיד חָדָשׁ, עַלִּיז הָאֲבִיבִים…

ניסן – תרצ"ז

לָאָבִיב

צבי ישראל שביד

סוּגוּ פְּרָחִים כָּל הַדְּרָכִים,

רָווּ אוֹר שֶׁמֶשׁ שְׁדוֹת הַבּוּר;

אֵיךְ לֹא תָּגִיל גַּם נִשְׁמָתִי

בְּחֹג אָבִיב, בִּנְפֹל הַפּוּר?

הַגֶּשֶׁם רַד בְּשֶׁפַע רַב,

וּמֵי הַתְּהוֹם פָּרְצוּ סִכְרָם,

כָּל עֵץ עָטָה פְּאֵר צִיצָיו,

אַף עֲשָׂבִים – עָלָה זִכְרָם.

הֲלֹא תַּצְמַח גַּם נִשְׁמָתִי

נִצַּת אָבִיב שֶׁל שִׁיר וּדְרוֹר,

בִּנְשֹׁר שַׁלֶּכֶת עִצְּבוֹנָהּ

וּבְהִפָּרֵק עֹל הַמָּגוֹר?

ת"ש

לוּחַ הַיְצִירָה

צבי ישראל שביד

לֹא אַאֲמִין בְּלוּחוֹת וּבְחֶשְׁבּוֹן חֲכָמִים!

כָּל בֹּקֶר עוֹלָם מְחַדֵּשׁ עֲלוּמָיו,

כָּל שָׁעָה הִיא רֵאשִׁית לְדִבְרֵי הַיָּמִים;

עֵת שַׁחַר בּוֹקֵעַ וְלֵיל חֲרוּם־אַף

יְנֻשַּׁל מִשְּׂדוֹתָיו עֲקֻבֵּי הַדָּמִים, –

רִאשׁוֹן לִי יוֹם זֶה בִּדְמִי דִּמְדּוּמָיו!

יוֹם אָבִיב זֶה רִאשׁוֹן בְּקוֹרוֹת הָעִתִּים

וְשַׁלְגּוֹ הַנִּגָּר לִתְהוֹמוֹת הַנְּשִׁיָּה

נִדְמֶה לִי כְּתֹהוּ רָסוּק לְפִתִּים

מִפַּחַד הַקּוֹל הַקּוֹרֵא לִתְחִיָּה.

נִדְמֶה – רַק הַבֹּקֶר יָרְדָה הַשְּׁכִינָה,

נוֹלְדוּ הָרַחֲמִים עִם דִּמְדּוּם כִּי נָדַם,

וְהַלַּיְלָה־הַזֶּה־רַק בָּנְתָה אֶת קִנָּהּ

אַהֲבַת קַדְמוֹנִים בִּלְבַב הָאָדָם.

רַק הַיּוֹם חִדְּשׁוּ אֶת הֶמְיַת נַחְשׁוֹלָם

גַּלֵּי הַתְּהוֹמוֹת, וְהַיּוֹם מִכְמַנִּים

חֲדָשִׁים נִתְגַּלּוּ לֶאֱנוֹשׁ מִמְּצוּלָם.

לֹא אַאֲמִין בְּלוּחוֹת וּבְסִפְרֵי הַזְּמַנִּים,

אֵין אֶלֶף שִׁשִּׁי לַיְצִירָה בָּעוֹלָם,

אֵין עֲקֵבוֹת בְּלִבִּי לְרַגְלֵי עִדָּנִים…

תרצ"ז

חסד

צבי ישראל שביד

[בְּמוֹרְדוֹת הָרְכָסִים]

צבי ישראל שביד

בְּמוֹרְדוֹת הָרְכָסִים

תַּם יוֹם לוֹ בַּלָּאט,

בִּכְתֹנֶת־פַּסִּים

הָעֶרֶב יִצְעַד.

בְּמֶרְחַק עַרְפִלִּים

מִסְתַּיְּמִים הַשְּׁבִילִים,

כַּעֲשַׁן נְוֵה־רוֹעִים

מִתַּמְּרִים גַּעְגּוּעִים.

בְּמַעְגָּלוֹ הָרָחָב

צָץ רִאשׁוֹן הַכּוֹכָב,

גַּמָּדֵי הַנְּשָׁפִים

שִׁיר לַיְלָה נוֹשְׁפִים.

אֶת לִבְּךָ נָא פְּתַח,

אֶת חַדְרְךָ נְעֹל,

כִּי בוֹ אָז יָנַח

מֵרָגְזוֹ הַשְּׁכוֹל.

כִּי שְׂמִיכַת הַלֵּילוֹת

גַּעְגּוּעֶיךָ תַּעֲטֹף,

וְטַלִּית חֲלוֹמוֹת

לְנַפְשְׁךָ תַּעֲרֹב.

תר"ץ