שער ראשון:

מאת

צבי ישראל שביד

---

[מוֹלַדְתִּי, אַתְּ שָׁם!]

מאת

צבי ישראל שביד

מוֹלַדְתִּי, אַתְּ שָׁם!

שָׁמַיִךְ מָה רָחָקוּ!

מִנֵּבֶךְ־יָם נִשָּׂא חוֹפֵךְ הָרָם,

הָרֵי־עוֹלָם שִׂפְתֵי־עֶלְיוֹן יִשָּׁקוּ…

גַּלִּים נָמִים יְדוֹבְבוּ בִּשְׁנַת

מִמַּגָּעֵךְ יֵעוֹרוּ,

מִגַּל אֶל גַּל וְעַד לִבִּי הַמָּט

נָתִיב אֶל אוֹר יָתוּרוּ…

אב תרפ“ד מול חוף אר”י.

---

נתיב אל אור (ט' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

נתיב אל אור (ט' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

---

לַשָּׂדוֹת, לָרְחוֹבוֹת, לַלְּבָבוֹת – – –

מאת

צבי ישראל שביד

תְּנוּנִי וְאֶזְרַע פְּרָחִים אֲדֻמִּים עַל־פְּנֵי־כָּל־הַשָּׂדוֹת!

הַרְאִיתֶם? שָׁחוֹר הוּא הַנִּיר

וְחוֹלֵם אֶת חֲלוֹם הַזְּרִיעָה בְּאוֹר הַחַמָּה הַפָּזִיז;

מוֹשְׁכִים הַזּוֹרְעִים אֶת נִטְלֵי זְרִיעָתָם, –

לִבָּם יִרְהַב וְיִפְחַד, יְקַוֶּה וְיִתַּם,

כִּי מַצְהִיב הַמִּדְבָּר מִקָּרוֹב וּמְאַיֵּם בְּשִׁפְעַת חַרְבוֹנָיו,

גַּם חוֹלוֹת נוֹדְדִים מְשַׁטִּים בִּילֵל תַּנִּיהֶם בַּלֵּילוֹת.

הָבָה נֵצֵאָה נֶגְדָּם בְּמַחֲרֶשֶׁת וָאֵת,

נַהֲפֹךְ בָּם הָפוֹךְ הַתְּלָמִים וְהַיְשֵׁר עֲרוּגוֹת;

תְּנוּנִי וְאֶזְרַע פְּרָחִים אֲדֻמִּים עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת…

תְּנוּנִי וְאֶזְרַע פְּרָחִים אֲדֻמִּים עַל־פְּנֵי־כָּל־הָרְחוֹבוֹת!

הַרְאִיתֶם? אָפֹר הוּא הָרְחוֹב,

שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים וּצְהֻבִּים הֵם דִּגְלֵי יוֹם אֶתְמוֹל הָרוֹגֵז,

מַשְׂטֵמָה יְרֻקָּה וְחוּמָה תְּחַלְחֵל בֶּהָמוֹן

וּבְאֹפֶל־מַרְתֵּף תְּרַפְרֵף כְּנַף־עֲטַלֵּף חֲשֵׁכָה;

חִוְּרוֹן־הַשַּׁחֶפֶת בַּחֲזֵי־תִּינוֹקוֹת,

גַּרְעֶנֶת טְרוּטָה בָּעֵינַיִם;

הָבָה נִשָּׂא־נָא אֲלֵיהֶם מִלָּה שֶׁל רַחֲמִים וּמַרְפֵּא,

נִיצֹק קֶרֶן אוֹר אֶל הָאֹפֶל, נַדְלִיק נְגֹהוֹת;

תְּנוּנִי וְאֶזְרַע פְּרָחִים אֲדֻמִּים עַל פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת…

תְּנוּנִי וְאֶזְרַע פְּרָחִים אֲדֻמִּים לְתוֹךְ־כָּל־הַלְּבָבוֹת!

הַרְאִיתֶם? יֵשׁ לִבּוֹת אֲפֹרִים,

לִבּוֹת שֶׁיָּבְשׁוּ מִתִּקְוָה וְגָמְלוּ מֵחֲלֵב־הַתּוֹחֶלֶת;

יֵשׁ לִבּוֹת הָרְעֲלוּ בִּירוֹקַת הַשִּׂנְאָה,

צַהֲבוֹן הַקִּנְאָה וְאַפְרוּר הַשִּׁפְלוּת;

יֵשׁ לִבּוֹת כְּדַרְדַר בַּמִּדְבָּר וְלִבּוֹת כְּבֵיצֵי־צִפְעוֹנִים,

אוֹר־שֶׁמֶשׁ יִזְרַח עֲלֵיהֶם וְסָמְרוּ שִׁנֵי־תַּרְעֵלָה;

הָבָה נַקְסִימָה כֻּלָּם בְּנִסֵּי יוֹם הַמָּחֳרָת,

נְבַשְּׂרֵם אֶת שַׁחֲרָם הַגָּדוֹל הַמְבַצְבֵּץ בְּמִזְרַח־הַתֵּבֵל;

תְּנוּנִי וְאֶזְרַע פְּרָחִים אֲדֻמִּים לַשָּׁדוֹת, לָרְחוֹבוֹת, לַלְּבָבוֹת…

ראשון לציון. א' במאי תרפ"ו

---

אַתֶּם, אֶגְלֵי־הַטַּל...

מאת

צבי ישראל שביד

אַתֶּם, אֶגְלֵי־הַטַּל עַל־גִּבְעוֹלֵי־הַדֶּשֶׁא,

מַדּוּעַ אֲדַמֶּה אֶתְכֶם לְדִמְעוֹת־חֵן

נוֹבְעוֹת מִלֵּב אוֹהֵב, רוֹחֵשׁ לִי יֶשַׁע?

הָהּ, אֵין זֹאת כִּי צְפַנְתֶּם בְּרָכָה בְּקִרְבְּכֶם,

בָּכֶם יָשִׂישׂ מִדְבָּר, תָּגֵל עַרְבַת־הַחוֹל,

וְלֵב־אָדָם, נֵכֶה מִלַּיְלָה, יִתְעוֹרֵר,

רְאוֹת בָּכֶם אֶת חֶסֶד־אֵל שֶׁיִּכָּמֵר,

יָשִׁיב שִׁלְטוֹן הָאוֹר, יִשְׁלַח רַחֲמָיו לִגְאֹל!

אַתֶּם, אֶגְלֵי־דְמָעוֹת עֲלֵי־רִיסֵי־עֵינַיִם,

מַדּוּעַ אֲדַמֶּה אֶתְכֶם לְטַל־שָׂדוֹת,

גּוֹאֵל מִדְבָּר וּמְחַיֶּה אַפְסַיִם?

הָהּ, אֵין זֹאת כִּי יְצָאתֶם מִקֶּרֶב־תְּהוֹמוֹת,

מִלֵּב רַגָּשׁ יֶחְרַד לְהֵד־זָדוֹן־וָרֶשַׁע,

שׁוֹפֵךְ עֲלֵי גְדוֹתָיו אֶת שֶׁפַע־אוֹצְרוֹתָיו,

רְסִיס־מַכְאוֹב אֲשֶׁר יָנַק מֵעֹמֶק רַב,

לָשֵׂאת לַמֶּרְחָבִים בְּשׂוֹרַת רַחֲמִים וָיֶשַׁע!

כסלו תרצ"ז

---

אָדֹם

מאת

צבי ישראל שביד

זֶה הַצֶּבַע מַזְכִּיר אֶת הָאֵשׁ,

שֶׁחָצְבָה אֲרֻבּוֹת בִּמְבוֹאֵי אֲדָמָה,

לְהָאִיר אֶת חֶשְׁכַת הַחַיָּה,

טֶרֶם הָיְתָה לְאָדָם;

זֶה הוּא הַחֹם שֶׁלִּכֵּד פְּזוּרִים,

וְהִצִּית בָּם אַחְדוּת, אַהֲבָה, הִתְמַסְּרוּת;

זֹאת אֵשׁ מִשְׁפָּחָה וְשֵׁבֶט וּלְאֹם,

אֵשׁ קֹדֶשׁ, אֵשׁ־דָּת לָאָדָם הֶעָמֵל,

לִגְזֹל מִכְמַנֵּי הַלֵּילוֹת הַטְּמוּנִים

בִּמְעֵי אֲדָמָה, בַּמַּתֶּכֶת, בַּצוּר,

זוֹ הָאֵשׁ שֶׁיָּצְרָה בְּמַפַּחַת דּוֹרוֹת

אֶת עָצְמַת הָאָדָם…

זֶה הַצֶּבַע מַזְכִּיר אֶת הָאוֹר,

שֶׁיֻּצַּת בַּלְּבָבוֹת וְיִקֹּב

אֲדָמָה עַד תַּחְתִּית הַתְּהוֹמוֹת

וְכַיָּם יִשְׁתַּפֵּךְ בַּתֵּבֵל;

שֶׁיְּלַכֵּד פְּזוּרֵי הַמּוֹחוֹת,

מִפְלָגוֹת, מַעֲמָדוֹת, לְאֻמִּים,

וִילַמֵּד אֶת תּוֹעֵי הַמִּדְבָּר

רְאוֹת אֶת הָאָדָם הֶעָתִיד.

אוֹר נִכְסְפוּ לוֹ חוֹלְמֵי הַדּוֹרוֹת,

אוֹר חֵרוּת, אוֹר־דָּת לָאָדָם הַצּוֹעֵד

מִכַּבְלֵי הַשִּׁעְבּוּד אֶל מִקְדַּשׁ הָעַמִּים,

אֶל חֲלוֹם הָאָדָם!

תרצ"ז

---

וְאִם כִּי...

מאת

צבי ישראל שביד

וְאִם כִּי שִׁפְעַת קַלְגַּסִּים וְזָדוֹן

יִדְרְכוּ בַּטּוּחוֹת עַל בָּמָתֵי הַתֵּבֵל

וְכָל קֹדֶשׁ יָקָר יִדַּרְדֵּר בַּמִּדְרוֹן,

כָּל זִיעַ נִשְׂגָּב יִכָּשֵׁל, –

אֲנַחְנוּ לַבַּת לִבּוֹתֵינוּ נִשְׁמֹר

כְּכֹחַ אֵיתָן וְגוֹעֵשׁ,

הַכָּפוּת, אַךְ זוֹכֵר אֶת הָאוֹר,

וְעִם בֹּא הַפְּקֻדָּה נִתְפָּרֵצָה כָּאֵשׁ

וְנַבְקִיעַ לַדְּרוֹר!

וְאִם כִּי מִדְבָּר יַגְבִּיר קוֹל תַּנִּים,

שַׂרְעַפֵּי חִדָּלוֹן וָהֶרֶס וָשֹׁד, –

אֲנַחְנוּ אַבְנֵי הַחוֹמָה אֵיתָנִים

מִבְצָר לְדוֹרוֹת פֹּה נַעֲמֹד.

כְּיוֹם צַח לַמֶּרְחָב נַבִּיט שַׁאֲנַנִּים

וּבְאַשְׁמֹרֶת הַלַּיְלָה יַבְקִיעַ, יַחְדֹּר

קוֹל שׁוֹמְרֵינוּ לַבֹּקֶר, לְאוֹר!

וְאִם כִּי הָאֹפֶל, הַחֹרֶף, הַלֵּיל

גַּלִּים זֵידוֹנִים כְּמוֹ יָם

יַכּוּ מִסָּבִיב, –

חֶפְצֵנוּ כַּחֵץ הַנִּמְתָּח מִן הַצֵּל,

אֶל שַׁחַר זוֹהֵר וּמוּרָם

יְבַשֵּׂר לָאָבִיב!

האחד במאי תרצ"ח

---

[אֵין אֱמוּנָה בְּמַמְלֶכֶת הַחשֶׁךְ]

מאת

צבי ישראל שביד

אֵין אֱמוּנָה בְּמַמְלֶכֶת הַחשֶׁךְ

כְּשֵׁם שֶׁאֵין בָּהּ לֹא מֵאוֹר הַתְּבוּנָה,

לֹא מִטַּל הַתּוֹרָה, לֹא חַסְדֵי אַהֲבָה,

וְלֹא דְרוֹר…

עֲטַלֵּף הַיֵּאוּשׁ וְיַנְשׁוּף הַזָּדוֹן

שָׁם פּוֹרְשִׂים אֶת כְּנָפָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם,

שָׁם קֶבֶר פּוֹעֵר תְּהוֹמוֹ לְאֵין חֹק,

וְעַשׁ הַשִּׂנְאָה מְכַרְסֵם

בְּעַצְמוֹת הַחַיִּים וּלְשַׁדָּן…

אֲבָל הַקּוֹשְׁרִים אֶת נַפְשָׁם בַּמָּאוֹר,

הַכּוֹרְתִים בְּרִית עוֹלָם לַשֶּׁמֶשׁ, לַדְּרוֹר,

לְיוֹם הַמָּחֳרָת כִּי יָבוֹא טְרִי־טְלָלִים

לְבַשֵׂר אֶת בְּשׂוֹרַת גְּאוּלָיו, –

בְּרִית זוֹ, חֲתוּמָה בִּדְמֵי לְבָבוֹת,

בְּדִמְעוֹת אַהֲבָה וּבְיֶזַע עָמָל,

תַּעֲמֹד לְעוֹלָם וְסִסְמַת גְּבוּרָתָהּ

כְּקֶשֶׁת תִּקְשֹׁר אֶת אָפְקֵי הַתֵּבֵל

מִדּוֹר – דּוֹר!

ירושלים. א' במאי תש"ב

---

[בָּרוּךְ הָאוֹמֵר: עוֹד יָאִיר יוֹם חָדָשׁ]

מאת

צבי ישראל שביד

לזכרם של גוסטאב לנדאואר ושאר נביאי ישראל שנשאו דברינו לגויים ונפלו בידי מרצחים.

בָּרוּךְ הָאוֹמֵר: עוֹד יָאִיר יוֹם חָדָשׁ!

עֵת עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ יִטְבְּעוּ בְּמוֹ אֹפֶל;

וְאִם כִּי סָמִי מִכָּאן כָּל נְבוּאָה,

וְאַף כָּל תִּינוֹק בְּעַרְשׂוֹ זֹאת יֵדַע,

כִּי סוֹף זֶה הַלַּיְלָה הַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח, –

אַשְׁרֵי הַמְנַבֵּא בַּלַּיְלָה לָאוֹר,

כִּי יוֹם הוּא זוֹרֵעַ, וְהוּא הַלַּפִּיד…

וּבָרוּךְ הַזּוֹרֵעַ פְּרָחִים בַּשְּׁמָמָה,

עֵת חֹרֶף מַגְבִּיר חֵילָיו מִסָּבִיב;

אַשְׁרֵי לְבָבוֹ מִתְרוֹנֵן כָּאָבִיב

וּמַדְבִּיק אֶת אֶחָיו בְּקַדַּחַת הַגִּיל

עֵת קֹר יַרְחֵי שְׁבָט מְחַלְחֵל בַּשָּׂדוֹת;

וְאִם כִּי גְזֵרָה הִיא, סְמוּיָה וְעַזָּה,

וּמַכְרִיז עַל כָּרְחוֹ הַבִּלְבֵּל הָעַלִּיז

אֶת בְּשׂוֹרַת הַשָּׂשׂוֹן הַכְּלוּאָה בִּלְבָבוֹ, –

שִׂמְחָתוֹ לֹא תִּגְוַע בְּלֹא זֶרַע בַּיְּקוּם,

וּמֵחוֹף עֲדֵי חוֹף תְּצַלְצֵל שִׁירָתוֹ

וְהֵדָהּ יְהַדֵּר עֲדֵי עַד…

אַךְ בָּרוּךְ מִכֻּלָּם הַמְהַלֵּךְ בַּשְּׁוָקִים,

בְּחָם־יוֹם, בִּלְהֹט שֶׁמֶשׁ, בְּדֹחַק הָמוֹן,

וּמְחַזֵּק כָּל כּוֹשֵׁל, וְזוֹקֵף רֹאשׁ כָּפוּף,

וּמְאַמֵּץ הָעוֹמְסִים לְבֵנָה לַבִּנְיָן;

יְנַחֵם כָּל כְּבוּל־יִסּוּרִים־אֶל־עַרְשׂוֹ,

יְאַשֵּׁר הֶחָמוֹץ, דִּין עָלוּב יְיַשֵּׁר,

יָרִיב אַלְמָנָה, וּלְיָתוֹם יִלָּחֵם,

וְיָבִיא לַמִּשְׁפָּט אֶת חַיַּת־הָאָדָם.

וְאַף אִם תִּדְבַּק בּוֹ חֶלְאַת הַשְּׁוָקִים

וְרֻקָּם מַלְעִיגִים בּוֹ יִירָקוּ, –

אַשְׁרָיו וְאַשְׁרָיו, הוּא בָּרוּךְ מִכֻּלָּם,

לֹא לָרִיק יְלָדַתּוּ אִמּוֹ!

כִּי כְּקֶרֶן הָאוֹר הַבּוֹקְעָה רִאשׁוֹנָה

בְּמוֹ־אֹפֶל יַפְצִיעַ דְּבָרוֹ,

כִּנְשִׁיבַת אֲבִיבִים יְבַשֵּׂר הֶבֶל פִּיו

גְּאֻלָּה לְדוֹרוֹת הֶעָתִיד.

---

בִּטָּחוֹן

מאת

צבי ישראל שביד

אַל תֹּאמְרוּ: "אַךְ חָשַׁךְ הָעוֹלָם, בָּא הַקֵּץ;

אוֹר נִקְבַּר בַּמַּעֲרָב, לֹא יוֹסִיף עוֹד יָהֵל

זֶה הַשֶּׁמֶשׁ, אֶתְמוֹל עוֹד הָלַךְ וְנִסֵּר

מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ…"

הִשְׁבַּעְתִּיכֶם בְּזֶה הַכּוֹכָב הַמְבַצְבֵּץ,

בַּמִּזְרָח הַמְנַמְנֵם, הַשָּׁרוּי עוֹד בַּצֵּל,

כִּי בּוֹ עוֹד טָמוּן שֶׁפַע אוֹר, יִתְנַעֵר

עֵת שַׁחַר יָעִיר אֶת כְּנָפוֹ…

אַל תֹּאמְרוּ: "אַךְ זָקַן הָעוֹלָם וּבָלָה,

נָס לֵחוֹ שֶׁל אָדָם, רוּחַ סְתָו בִּלְבָבוֹ,

מוֹת פֵּרַק אֲבָרָיו וּזְרָעָם לָרוּחוֹת,

לֹא תָּבוֹא עוֹד עֲנָת לְלַקְּטָם!"

הִשְׁבַּעְתִּיכֶם בְּזֶה הָאָבִיב הַנִּפְלָא,

בַּסְּנֶה הֶעָטוּר כָּל עָלֶה וּרְבִיבוֹ,

כִּי בּוֹ עוֹד יִשְׁמַע רוֹעֵה צֹאן הַבְטָחוֹת

שֶׁל לוּחוֹת הַבְּרִית לָאָדָם!

---

לֵיל "כֵּן וָלֹא"

מאת

צבי ישראל שביד

לַיְלָה שֶׁל סְתָו, לֵיל חֶסֶד, טָמִיר וּמְלֵא רְנָנָה,

לֵיל חָשְׁוָן רָחִים וְחָמִים, שֶׁעָטָה כְּטַלִּית שֶׁל תְּכֵלֶת

אֶת גִּבְעוֹת וּשְׁכוּנוֹת יְרוּשְׁלֵם. מִדְרָכוֹת־וְגִדְרוֹת־כָּל־גַּנָּה

רָחֲשׁוּ מִשִּׁירַת הַצְּרָצַר, לֵיל־קַל־רֹאשׁ כְּהֶבֶל־פִּי־יֶלֶד.

בְּלֵילוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה טוֹבְעִים הַנִּסִּים עֲקֵבָם הַעֲמֵק

וְטָבוֹעַ בִּנְתִיב עַם־עוֹלָם, הָעוֹזֵב בּוֹר גָּלוּת אֲפֵלָה

וּמְטַפֵּס וְעוֹלֶה אֶל רֻכְסֵי הַמִּזְרָח הַזּוֹהֵר, הַסּוֹמֵק.

הָהּ, לַיְלָה כְּלִיל־הָרָזִים, לַיְלָה הֲרֵה־הִתְגַּלּוּת,

בּוֹ הִקְשִׁיבָה כָּל אֹזֶן נִרְכֶּנֶת אֶל עֵבֶר פִּי הַמַּקְלֵט,

כָּל אֵבֶר בַּגּוּף הָפַךְ אֹזֶן, כָּל וָרִיד וְכָל גִיד וּבָלוּט,

לְהַקְשִׁיב וְלִמְנוֹת כָּל “יֵיס”, לִרְעֹד לְצִלְצוּל כָּל “נוֹ”;

הָרוּחוֹת עָצְרוּ נְשִׁימָה, אֶרְאֵלִים וּמְצוּקִים נִשְׁתַּתְּקוּ

צַפּוֹת מַה יֹּאמַר לֵיק סַקְסֶס, מַה יַּגִּידוּ יוֹשְׁבֵי אַרְמוֹנוֹ:

הֲיִגְבַּר הַ“כֵּן עַל הַ”לֹּא" אוֹ חָלִילָה יִשְׁווּ בְּתֵיקוּ?

מָה אָרְכוּ רִגְעֵי צִפִּיָּה! אַךְ הַלַּיְלָה נָסַךְ אֶת צָרְיוֹ;

עָנָן לֹא עָכַר אֶת הַתְּכֵלֶת, אֵין נִיד בֵּין עַנְפֵי הֶחָבוּשׁ,

שֶׁעָלָיו עוֹד עָמְדוּ בְּיַרְקָם אִם כִּי כְּבָר הִתְנַצֵּל אֶת פִּרְיוֹ;

רַק צְרָצַר מַחֲרֶה וּמַמְשִׁיךְ בְּשִׁירוֹ בֶּחָצֵר הַפָּלוּשׁ,

מָשׁוּל לְבָחוּר יְשִׁיבָה שֶׁאֵחֵר בְּשִׁירַת תְּהִלִּים

וּפִיו הַמְמַלֵּל בִּתְנוּמָה עוֹד מַמְשִׁיךְ “לָמָּה רָגְשׁוּ גּוֹיִים”

וְהֶמְשֵׁךְ שִׁירָתוֹ נִבְלְעָה בֵּין קִמְטֵי הַגְּוִילִים הַבָּלִים.

וּפִתְאֹם נִתְרַחֵשׁ הַמַּקְלֵט, קוֹלוֹת מְבַשְּׂרִים וְאוֹמְרִים,

בְּשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת הַתֵּבֵל, כִּי נִמְנוּ וְגָמְרוּ בַּמַּעֲרָב

לְיַסֵּד מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, שִׂים קֵץ לִנְדוּדָיו הַמָּרִים

שֶׁל עָם מְמֻשָּׁךְ וּמְמֹרָט, תֵּת מוֹלֶדֶת לְשֶׂה־פְּזוּרָיו

וּמִקְלָט לִפְלִיטָיו, לְרַגְלָיו אֲדָמָה וּלְרֹאשׁוֹ אוֹר חַמָּה;

הַרְנִינוּ, שִׂמְחוּ גְאוּלִים כִּי קֵץ הַתְּלָאוֹת כְּבָר קָרֵב –

כֹּה בִּשְּׂרוּ מִמֶּרְחָק הַלּוֹעֵז בִּשְׂפַת הָעִבְרִית הַתַּמָּה.

בִּשְּׂרוּ גַּם בִּלְשׁוֹן עֲרָבִים, בְּחֵרוּק וּבְחֵמָה עֲצוּרָה,

אַךְ לָהּ לֹא הִקְשִׁיב בֶּן־בְּרִית, כִּי הַחוּצָה דְחָפוֹ לְבָבוֹ;

כִּי בְּכָל הַשְּׁכוּנוֹת שָׁם נִטְּשׁוּ מִשְׁכְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, הַבְּשׂוֹרָה

מָשְׁכָה כָּל לֵבָב אֶל הָרְחוֹב, לְחַלֵּק שִׂמְחָתוֹ עִם קְרוֹבוֹ

וּרְחוֹקוֹ, הִתְנַשְּׁקוּ יְדִידִים וְזָרִים, הָאַחְוָה שִׂגְשְׁגָה בַּלְּבָבוֹת,

כְּלֵי־רֶכֶב, אֶשְׁכּוֹלוֹת־נְעָרִים, עָבְרוּ חוֹגְגִים, וְשִׁיר

“דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי־חַי־וְקַיָּם” בָּרְחוֹבוֹת…

ירושלים, תש"ח

שער שני:

מאת

צבי ישראל שביד

---

וְאִם

מאת

צבי ישראל שביד

וְאִם יֹאבְדוּ דְבָרַי כַּהֵד

בִּשְׂדֵה מִדְבָּר שְׁדוּף הַחֹם, –

אֲנִי הַגֶּשֶׁם, אֲנִי הָאֵד

מִטַּל בְּשׂוֹרָה לִפְנוֹת הַיּוֹם…

וְאִם הֹוֶה כִּתְהוֹם יִגְהַר

בֵּין רִישׁ־עָבָר וַעֲתִיד־רָז, –

אֲנִי הַגֶּשֶׁר, אֲנִי הָהָר

נַגַּח הָרוֹם וּצְרוּף הַפָּז…

וְאִם חַיִּי יִהְיוּ כִּשְׁחוֹר

כַּנְפֵי צִפּוֹר שׁוֹאֶפֶת צֵל, –

אֲנִי הַנֶּשֶׁר, אֲנִי הָאוֹר

שׁוֹדֵד הַסּוֹד מִנֵּבֶךְ לֵיל…

ט' תמוז תרפ"ו

---

מנבך ליל (ג' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

מנבך ליל (ג' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

---

[אֲנַחְנוּ לֹא לָשִׁיר וְלֹא לִצְחֹק נוֹצַרְנוּ]

מאת

צבי ישראל שביד

אֲנַחְנוּ לֹא לָשִׁיר וְלֹא לִצְחֹק נוֹצַרְנוּ,

לֹא לִתְעוּפוֹת רָמִים צָמְחָה כָּנָף מִגַּב,

חַיֵּינוּ כְּתַנִּים לִשְׂדֵה־מִדְבָּר מָסַרְנוּ,

כָּנָף שְׁבוּרָה נִסְחַב כִּשְׂרִיד עָבָר נִשְׂגָּב.

כִּשְׁאָר גַּאֲוַת קְדוּמִים חָרַתְנוּ עַל לֵבָב

זִכְרוֹן קַרְנֵי אוֹרָה מִשֶּׁמֶשׁ שֶׁיָּרַד,

עַל כֵּן הוֹוֵנוּ זֶה קָפוּא עֲלֵי שְׁמָרָיו,

כִּי אֵיךְ יִשְׁאַף מָחָר אֲשֶׁר לִתְמוֹל יִרְעַד?

---

[קַמְנוּ בַּבֹּקֶר עִם נִשְׁרֵי שָׁמַיִם]

מאת

צבי ישראל שביד

קַמְנוּ בַּבֹּקֶר עִם נִשְׁרֵי שָׁמַיִם,

עַל נוֹף קַדְמוֹנִי בֵּין סַלְעִי בְּרֵאשִׁית,

עַרְשֵׂנוּ עִם שֶׁמֶשׁ עָזַבְנוּ;

בְּמִפְרַץ־אֵיתָנִים אָז הָמוּ סְעָרוֹת

וְנַחְשׁוֹל בֶּן־גַּלִּים הִתְפָּרֵץ טָרִי־עֶלֶם

אֶל צוּרֵי הַחוֹפִים, –

שָׁלַחְנוּ כְּפִירֵינוּ לִרְבֹּץ בַּמִּזְרָח,

אֶפְרוֹחֵי נְשָׁרִים לְעַלֵּע

מִקֶּצֶף הַתְּהוֹם;

וְהָיוּ שְׁעוֹת־בֹּקֶר שֶׁלָּנוּ – אֲרָזִים

בּוֹדְדִים עַל פִּסְגוֹת הַלּבָנוֹן,

זוֹהֲרִים מִיפִי רַעְיוֹנוֹת

וּשְׁזוּפִים בְּשֶׁמֶשׁ אַדִּיר בַּמְּרוֹמִים…

וְהָיָה בְּהַגִּיעַ שְׁעַת־צָהֳרַיִם,

הִגַּעְנוּ כְּהֵלֶךְ עָיֵף לַבִּקְעָה,

הַמְּסַפֵּר עִם צִלּוֹ…

עָמְדוּ אֹהָלִים לְבָנִים בְּאוֹר־שֶׁמֶשׁ,

עַל סִפָּם נִצְּבוּ עֲמֵלִים

לְקַבְּלֵנוּ כִּפְנֵי מַלְאָכִים;

אַךְ אָנוּ רָאִינוּ בִּדְמוּת הַזּוֹרְעִים

אַנְקוֹרִים הַמְחַבְּלִים בִּשְׂדוֹת הַתְּנוּבָה,

וּבִפְנֵי דַחְלִילִים, סְחַרְחֲרֵי הָרוּחוֹת

דִּמִּינוּ לַחֲזוֹת אֶת זוֹרְעֵי הֶעָתִיד;

אָז בְּשֶׁמֶשׁ אַכְזָר

עָמַדְנוּ לַחֲלֹם אֶת חֲזוֹן הֶעָבָר

לַשָּׁוְא…

עִם עֶרֶב פָּשׁוּ סְבִיבֵנוּ חֲרָבוֹת

מוּצָפוֹת אוֹר־יָרֵחַ עוֹלֶה,

עַל עֶרֶשׂ חוֹחַ וְדַרְדַּר הִתְפַּרְקֵד

הַהֵלֶךְ מִשְּׂדוֹת־מֶרְחַקִּים;

שְׁנֵי צוּרִים שְׁחַרְחָרִים אָז נָטַל בְּיָדוֹ,

לְהַצִּית חֲלוֹם־יָם פָּזִיז, הַנּוֹשֵׂא

אֲנִיּוֹת מִמֶּרְחָק עִם צִבְאוֹת עֲלָמִים.

הָעוֹמְסִים עַל שִׁכְמָם מַגְּלֵי הָאָסִיף…

אַךְ שֶׁקֶר הִבְהֵב זִיק פּוֹחֵז, עֲרִירִי: –

יָם שָׁחוֹר הוּא הַלַּיִל וּצְלָלִים סְפִינוֹתָיו,

וְגַבְרוֹ – הַקָּאָת, לֹא יַבְהִיל בִּילֵלוֹ

אֶת רִקּוּד אַשְׁמַנִּים מִסָּבִיב לַנִּרְדָּם

עַל קוֹצִים, בֶּחֳרָבוֹת, עִם לַיִל…

---

[אַיֵּכֶם יָמִים שֶׁל חָזוֹן וָלַהַב]

מאת

צבי ישראל שביד

אַיֵּכֶם יָמִים שֶׁל חָזוֹן וָלַהַב,

בְּרַק־נִיצוֹץ רַעְיוֹנוֹת – רְמָחִים,

שִׁירָה כַּדָּרְבָּן הַמָּזְהָב,

כְּחֵץ מִתְעוֹפֵף מִנִּי קֶשֶׁת דְּרוּכָה

עַד אַפְסֵי מֶרְחַקִּים נִדָּחִים?

כְּלֶכֶת גַּלָּיו שֶׁל נָהָר אֶל הַיָּם,

בְּרִשּׁוּל וּלְאִטָּם,

לֹא יִזְכֹּר דְּכִי מַעְיְנוֹת הֶהָרִים

וְחֶפְזוֹן נַחֲלֵי־מְזָרִים

הַגּוֹרְפִים צוּקֵי־עַד בְּשִׁטְפָם,

כֹּה הוֹלְכִים הַיָּמִים לִקְרַאת אַחְרִיתָם,

נְשׁוּיֵי בְּרֵאשִׁית וִיצִירָה.

כְּאִלּוּ אַף פַּעַם בְּרֹאשׁ מֵרוּצָם

לֹא פָעַם רָצוֹן שֶׁל רֵאשִׁית כַּבִּירָה,

כֹּה דַלָּה תַמְצִיתָם!

וּכְלָנֵי בֵּין־עַרְבַּיִם בְּצֵל שֶׁל זֵיתִים,

כֹּה יָנוּמוּ הָמוֹן וְלֵיצָן שֶׁלַּדּוֹר,

יְחַכּוּ עַד רֶדֶת עֲלֵיהֶם מָסִיק

שֶׁל זֵיתֵי הַמָּאוֹר, –

וְלַיְלָה יִטֹּף מִזֵּיתִים…

סיון תרצ"ה.

---

בשדה מדבר (ג' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

בשדה מדבר (ג' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

---

הָאוֹרְחָה

מאת

צבי ישראל שביד

גָּדְלָה אֹרְחָתִי וְרַבּוּ גְמַלִּי,

שְׁקוּיִים לִרְוָיָה וּדְשֵׁנוֹת דַּבְּשׁוֹתָם,

כִּי לְאֹרַח מִדְבָּר הוֹבִילוּנִי דְרָכַי,

לְמֶרְחָב נְשׁוּי טַל וּמָטָר.

לוֹהֵט מִסְּבִיבִי מִדְבַּר עוֹלָמִים,

אֵין דֶּשֶׁא עַל חוֹל מַרְבַדָּיו,

וְהָרוּחַ מוֹחָה אֶת עִקְּבוֹת גְּמַלַּי

הַמּוֹשְׁכִים וּפוֹסְעִים בַּשָּׁרָב.

מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ אֶסְתַּעֵר לְפָנַי

אֶל חֲזוֹן־דְּקָלִים הַמְנַפְנֵף בַּמֶּרְחָק,

עַד אֶצְנַח אֵין־אוֹנִים בָּאֻכָּף הַסּוֹלֵד

עֵת יִמֹּס הֶחָזוֹן לְעֵינַי…

אָז אֶתְעַטֵּף בַּהֲמוֹת בִּי מֵעַי

מֵרְזוֹן־לֶחֶם־צַר וְצָמָא אֱלֵי מַיִם,

וְאֶשְׁחַט אֶת אַחַד גְּמַלַּי בְּרַחֲמִים

וְאֶרְוֶה מִשַּׁמְנוֹ וּמֵימָיו…

כֹּה אַמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכִּי בַּיְשִׁימוֹן הַלּוֹהֵט –

זוֹרֶה אֶת עַצְמוֹת מְלַוַּי עַל הַחוֹל –

וּסְבִיבִי נִצְחֵי הַדְּמָמוֹת,

עַד יַגִּיעוּ שְׁבִילַי עַל אַחֲרוֹן גְמַלַּי

אֶל מֵימֵי הַמְּנוּחוֹת…

ירושלם, תר"ץ

---

[צַר לִי עַל אֵלֶּה סְפוּרֵי הָרְגָעִים]

מאת

צבי ישראל שביד

צַר לִי עַל אֵלֶּה סְפוּרֵי הָרְגָעִים

בָּהֶם כְּצִפּוֹר לִמְרוֹמֵי הֶעָבִים

יָכֹלְתִּי הַרְקִיעַ אֶל עָל,

וְטָהוֹר מֵעָפָר, מֵאָבָק שֶׁל יוֹם חֹל

כַּצַּד הַשָּׁוֶה לְשׂוֹחֵחַ עִם אֵל

עַל עֶרְכֵי הַנְּצָחִים…

וְצַר לִי עַל אֵלֶּה סְפוּרוֹת הַשָּׁעוֹת

בָּהֶן כְּקִכְלִי הַמַּנְמִיךְ מִשְּׁחָקִים

יָכֹלְתִּי לָשֶׁבֶת עַל רֶגֶב עָפָר

וְלָשִׁיר שִׁיר פָּשׁוּט לְיוֹגֵב בַּשָּׂדֶה,

תֵּת שִׂיחַ לַצַּעַר, לַכְּאֵב הַפָּעוּט

הַיָּדוּעַ רַק לִי וְלוֹ לְבַדּוֹ…

וְצַר, הוֹי מַה צַּר, עַל אוֹתָם הַיָּמִים

הַהוֹלְכִים כִּשְׁוָרִים רְתוּמֵי מַחֲרֵשָׁה

שְׁלוּבִים עִם סוּסֵי הַנְּצָחִים,

יָמִים שְׂבֵעֵי־בּוּז, וְעָמָל וּמְרוֹרִים,

אֲשֶׁר גִּידֵיהֶם מִתְּחוּ לַעֲיֵפָה,

אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם

עַד אֶל גְּדוֹת הַחֲשֵׁכָה.

תרצ"ה

---

יַלֵּל...

מאת

צבי ישראל שביד

יַלֵּל, הָהּ לֵילִי, יַלְּלָה,

כִּי אָכַף עַל נַפְשִׁי הַיָּגוֹן,

מָלְאוּ שְׂדוֹת הַלֵּיל עִצָּבוֹן

וְלִבִּי אַף הוּא נִתְמַלָּא…

יַלֵּל, יַלְּלָה, הָהּ לֵילִי,

כַּתַּנִּים, כַּמִּדְבָּר, כִּלְבָבִי,

כִּי גָבַהּ מֵרֹאשִׁי כּוֹכָבִי

וְרָחוֹק מֵהוֹשִׁיעַ אֵלִי…

ירושלים, תשי"ד

---

תפלה

מאת

צבי ישראל שביד

תפלה

מאת

צבי ישראל שביד

---

לַמְנַצֵּחַ עַל הַכִּנּוֹר מִזְמוֹר שִׁיר:

מאת

צבי ישראל שביד

אֱלֹהַי, אַל תְּרַחֲמֵנִי וּלְנִדְבַת פִּי אַל תָּשִׂים אָזְנְךָ

כִּי מִשִּׁבְטְךָ יָרֵאתִי וּלְקוֹל תְּבוּנָתְךָ לֹא נִשְׁמְעָה רַגְלִי

כִּי הָיִיתִי כְּעָלֶה נִרְקָב וְיִלְלַת סְתָו בְּלִבִּי נָשָׂאתִי

בִּזְרֹחַ חֶסֶד אוֹרְךָ עַל תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ;

רְאֵה, אֱלֹהַי, כִּי לֹא לְצִפּוֹר דָּמִיתִי

הַשּׁוֹקְדָה בְּדוּמִיָּה רְאוֹת נֵץ שֶׁמֶשׁ רִאשׁוֹן

כִּי כְּמוֹ קוּר פּוֹרֵחַ אֶת נַפְשִׁי לָרוּחוֹת מָסַרְתִּי

וּלְבוֹר בֶּהָלוֹת שָׁקַעְתִּי סֶלָה:

אַל תְּחֻנֵּנִי, אֵלִי, אַל תְּחֻנֵּנִי כִּי בְּרָב רַחֲמֶיךָ אֶתְרַשֵּׁל

כִּי שַׁבַּת נֶצַח הָיוּ יָמַי וּשְׁמִיטַת עוֹלָם נִקְדְשָׁה עַל נַפְשִׁי

עַד כִּי כְּלָבִים הֶעֱמַדְתִּי לִשְׁמֹר לִי עַל פִּתְחֵי כָּל אֲסָמַי

וְעַל שַׁעֲרֵי כָּל עָשְׁרִי עַרְעָרִים צָבָאוּ:

לָכֵן אֶת אִשְּׁךָ שְׁלַח אֶל לִבִּי וְאֶת עַצְמוֹתַי תְּבַעֵר

תִּסְלֹד מִשְּׂרֵפַת זַעַמְךָ נִשְׁמָתִי

עִם בֹּקֶר דְּמָעַי כְּרִנַּת שַׁחַר יִזֹּלוּ

וְלִשְׁעַת עֶרֶב בֵּין עֳפָאִים כְּאֶפְרוֹחַ אֱלֵי אִמּוֹ אֶשְׁלְחָה גַעְגּוּעַי

אֵלֶיךָ, אֱלֹהִים, אֵלֶיךָ וְאֶל עָנְשְׁךָ וְלִקְשִׁי יָדֶךָ

עַד יֵעוֹר כַּמִּזְרָח לִבִּי עַד יִתְנַעֵר רֹאשִׁי אֶל גִּבְעוֹת חַסְדֶךָ:

תרצ"ו

---

לאביב (ג' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

לאביב (ג' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

---

זֶה טוֹב...

מאת

צבי ישראל שביד

זֶה טוֹב לָשֶׁבֶת דֹּם לְרוּחַ יָם גּוֹעֵשׁ,

לִשְׁלֹחַ מַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת לַמֶּרְחַקִּים,

הַקְשֵׁב לְקוֹל תַּלְתַּל, לִדְכִי אֵיתָן רוֹעֵשׁ

בְּשִׁיר לְשֶׁבֶר כָּל גַּלָּיו הַמְּרֻסָּקִים….

זֶה טוֹב לִצְחֹק לְאֵיד עַצְמוֹ עַל חוֹף הַיָּם,

לִשְׁלֹחַ לַעֲזָאזֵל אֶת כָּל הַמַּכְאוֹבִים,

וְאַחַר כָּךְ לָקוּם, לִצְעֹד בְּרֹאשׁ מוּרָם

לִקְרַאת עָתִיד חָדָשׁ, עַלִּיז הָאֲבִיבִים…

ניסן – תרצ"ז

---

לָאָבִיב

מאת

צבי ישראל שביד

סוּגוּ פְּרָחִים כָּל הַדְּרָכִים,

רָווּ אוֹר שֶׁמֶשׁ שְׁדוֹת הַבּוּר;

אֵיךְ לֹא תָּגִיל גַּם נִשְׁמָתִי

בְּחֹג אָבִיב, בִּנְפֹל הַפּוּר?

הַגֶּשֶׁם רַד בְּשֶׁפַע רַב,

וּמֵי הַתְּהוֹם פָּרְצוּ סִכְרָם,

כָּל עֵץ עָטָה פְּאֵר צִיצָיו,

אַף עֲשָׂבִים – עָלָה זִכְרָם.

הֲלֹא תַּצְמַח גַּם נִשְׁמָתִי

נִצַּת אָבִיב שֶׁל שִׁיר וּדְרוֹר,

בִּנְשֹׁר שַׁלֶּכֶת עִצְּבוֹנָהּ

וּבְהִפָּרֵק עֹל הַמָּגוֹר?

ת"ש

---

לוּחַ הַיְצִירָה

מאת

צבי ישראל שביד

לֹא אַאֲמִין בְּלוּחוֹת וּבְחֶשְׁבּוֹן חֲכָמִים!

כָּל בֹּקֶר עוֹלָם מְחַדֵּשׁ עֲלוּמָיו,

כָּל שָׁעָה הִיא רֵאשִׁית לְדִבְרֵי הַיָּמִים;

עֵת שַׁחַר בּוֹקֵעַ וְלֵיל חֲרוּם־אַף

יְנֻשַּׁל מִשְּׂדוֹתָיו עֲקֻבֵּי הַדָּמִים, –

רִאשׁוֹן לִי יוֹם זֶה בִּדְמִי דִּמְדּוּמָיו!

יוֹם אָבִיב זֶה רִאשׁוֹן בְּקוֹרוֹת הָעִתִּים

וְשַׁלְגּוֹ הַנִּגָּר לִתְהוֹמוֹת הַנְּשִׁיָּה

נִדְמֶה לִי כְּתֹהוּ רָסוּק לְפִתִּים

מִפַּחַד הַקּוֹל הַקּוֹרֵא לִתְחִיָּה.

נִדְמֶה – רַק הַבֹּקֶר יָרְדָה הַשְּׁכִינָה,

נוֹלְדוּ הָרַחֲמִים עִם דִּמְדּוּם כִּי נָדַם,

וְהַלַּיְלָה־הַזֶּה־רַק בָּנְתָה אֶת קִנָּהּ

אַהֲבַת קַדְמוֹנִים בִּלְבַב הָאָדָם.

רַק הַיּוֹם חִדְּשׁוּ אֶת הֶמְיַת נַחְשׁוֹלָם

גַּלֵּי הַתְּהוֹמוֹת, וְהַיּוֹם מִכְמַנִּים

חֲדָשִׁים נִתְגַּלּוּ לֶאֱנוֹשׁ מִמְּצוּלָם.

לֹא אַאֲמִין בְּלוּחוֹת וּבְסִפְרֵי הַזְּמַנִּים,

אֵין אֶלֶף שִׁשִּׁי לַיְצִירָה בָּעוֹלָם,

אֵין עֲקֵבוֹת בְּלִבִּי לְרַגְלֵי עִדָּנִים…

תרצ"ז

---

חסד

מאת

צבי ישראל שביד

חסד

מאת

צבי ישראל שביד

---

[בְּמוֹרְדוֹת הָרְכָסִים]

מאת

צבי ישראל שביד

בְּמוֹרְדוֹת הָרְכָסִים

תַּם יוֹם לוֹ בַּלָּאט,

בִּכְתֹנֶת־פַּסִּים

הָעֶרֶב יִצְעַד.

בְּמֶרְחַק עַרְפִלִּים

מִסְתַּיְּמִים הַשְּׁבִילִים,

כַּעֲשַׁן נְוֵה־רוֹעִים

מִתַּמְּרִים גַּעְגּוּעִים.

בְּמַעְגָּלוֹ הָרָחָב

צָץ רִאשׁוֹן הַכּוֹכָב,

גַּמָּדֵי הַנְּשָׁפִים

שִׁיר לַיְלָה נוֹשְׁפִים.

אֶת לִבְּךָ נָא פְּתַח,

אֶת חַדְרְךָ נְעֹל,

כִּי בוֹ אָז יָנַח

מֵרָגְזוֹ הַשְּׁכוֹל.

כִּי שְׂמִיכַת הַלֵּילוֹת

גַּעְגּוּעֶיךָ תַּעֲטֹף,

וְטַלִּית חֲלוֹמוֹת

לְנַפְשְׁךָ תַּעֲרֹב.

תר"ץ

שער שלישי:

מאת

צבי ישראל שביד

---

אֲנִי אֵינִי פַּיְטָן

מאת

צבי ישראל שביד

אֲנִי אֵינִי פַּיְטָן, רַק עַיִן בִּי חַדָּה,

חוֹדֶרֶת בֶּטֶן הַר וּמִדְרוֹנֵי בִּקְעָה;

רַק אֹזֶן בִּי כְּרוּיָה לְהֵד שֶׁל אַגָּדָה

אֲשֶׁר בִּשְׁאוֹן יַמִּים וּבְלַיִל כְּבַד־שְׁתִיקָה…

אֲנִי אֵינִי פַּיְטָן, רַק דֶּמַע, צְחוֹק וּכְאֵב,

מוֹצְאִים בְּתוֹךְ לִבִּי מֶרְחָב, מַעֲנֶה וָהֵד;

בְּשָׂרִי יָרֹן עִם דְּרוֹר, עִם בְּכִי תַנִּים רָעֵב,

וּלְכָל תּוּגַת הַיְקוּם אֲנִי נָבוֹן וָעֵד…

אֲנִי אֵינִי פַּיְטָן, כָּתַבְתִּי לֹא אֲנִי

אֶת כָּל שִׁירַי, – הֵמָּה כְּמֵי נָהָר אֶל יָם

נָזְלוּ מֵרְחוֹב קִרְיָה אֶל גֹּרֶן מִכְמַנִּי

וּבְתוֹךְ עוֹרְקַי חֻבְּרוּ עִם לְשַׁד־אָב וָדָם…

אַתֶּם אֲשֶׁר לִי נְתַתֶּם חֲזוֹן־דּוֹרוֹת,

וְאַתְּ אֲשֶׁר חֵיקֵךְ אָסַף יוֹנֵי־חַיַּי,

וְהוּא אֲשֶׁר שׁוֹפֵךְ בַּיְקוּם שִׁפְעַת־אוֹרוֹת,

כָּל אֶבֶן, עֵץ, אָדָם וָעֹף – הֵם פַּיְטָנַי…

תרצ"ד

---

זכרוני אהבה (ט' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

זכרוני אהבה (ט' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

---

[עַל חַלּוֹנָהּ]

מאת

צבי ישראל שביד

עַל חַלּוֹנָהּ, פֹּה כָּל הַלֵּיל

תָּנוּחַ זֵר פְּרָחַי, רָטֹב,

אוּלַי עִם שַׁחַר כִּי יָהֵל

אֱלֵי חֵיקָהּ אוֹתְךָ תֶּאֱסֹף.

עֵת עֲלֵי שָׂדָהּ יִזַּל

מִמְּךָ נֶטֶף־טַל בִּדְמִי,

הַגִּידָה־לָהּ כִּי אֵין זֶה טַל,

רַק דֶּמַע הוּא מִבְּכִי עֵינִי.

תרפ"ה

---

[לָךְ חִכִּיתִי]

מאת

צבי ישראל שביד

לָךְ חִכִּיתִי כָּל הַבֹּקֶר,

וְצָהַרְתִּי בִּלְעָדֵךְ;

לָךְ חִכִּיתִי כָּל הָעֶרֶב,

אָתָא לַיִל וְאֵינֵךְ.

עֲרִירִי מִשְׁכָּב עָלִיתִי

עֲרִירִי אֶרְאֶה אוֹר־יוֹם,

לִרְאוֹתֵךְ בִּשְׁנָת אִוִּיתִי –

וְנָדַד מִנִּי חֲלוֹם.

תרפ"ו

---

[נוֹקְפִים הַיָּמִים בְּלִי תּוֹחֶלֶת]

מאת

צבי ישראל שביד

נוֹקְפִים הַיָּמִים בְּלִי תּוֹחֶלֶת,

נוֹדְדִים הַלֵּילוֹת בְּלֹא חֲלוֹם,

הַבְּקָרִים נִתְלָשִׁים כְּשַׁלֶּכֶת,

וְנוֹשְׁרִים עֲרָבִים אֱלֵי תְּהוֹם,

לוּ שָׁלַחַתְּ לִי רַק אוֹת כְּתַב יָדֵכִי,

כִּי מָצוּי עוֹד זִכְרִי עִמָּדֵךְ,

וְחָשַׂכְתְּ מַמְרוֹרִים לִי וָבֶכִי,

וְאָפִיגָה בְּשִׁיר הֵעָדְרֵךְ.

אַךְ לַשָּׁוְא! עַל פָּנַי תַּעֲבֹרְנָה

שָׁעוֹת כְּדַוָּר בְּלִי מִכְתָּב,

וְכַעֲלֵי אִילָנוֹת לִי תִּשֹּׁרְנָה

דַּקּוֹת מְשָׂרְכוֹת לַמֶּרְחָב.

תרפ"ו

---

לַצּוֹחֶקֶת

מאת

צבי ישראל שביד

תּוֹךְ פֶּלֶג צְחוֹקֵךְ הַמְפַכֶּה,

עַל חֲצַץ שִׁנַּיִךְ הַצַּח,

אֲפַזֵּז, אֲרַקֵּד כְּשׁוֹבָב

וּכְגַל בֵּין גַּלִּים אֶתְמַתַּח!

אֶעֱמֹד – וְאַשְׁדּוֹת בְּדָלְחֵךְ

יְקַלְּחוּ עַל רֹאשִׁי, עַל יָדַי,

וּכְפֶלַח רִמּוֹן הַפָּרוּם

אֶגְמַע אֶת צְחוֹקֵךְ בִּשְׂפָתַי.

אֶטְבֹּל בִּמְצוּלוֹת מִשְׁבָּרֵךְ,

וְאֶלְקֹט כִּפְנִינִים פְּזוּרוֹת

סוֹדוֹת מִדְבָּרֵךְ הַסּוֹעֵר

וְחִידוֹת שְׁתִיקָתֵךְ הַטְּמוּרוֹת,

וְעֵת יִנָּגֵר יְגוֹנֵךְ

כַּ“תַּנּוּר” מֵעִמְקֵי לִבָּתֵךְ,

אִתָּךְ אֶתְפּוֹרֵר לִרְסִיסִים

וְאֶמֹגָּה בְּיָם מִשְׁבָּתֵךְ.

י“ב אדר – תרצ”ד

מול ה“תנור”

---

[זוֹ הָאֵשׁ שֶׁנִּצְּתָה בְּעוֹרְקַי]

מאת

צבי ישראל שביד

זוֹ הָאֵשׁ שֶׁנִּצְּתָה בְּעוֹרְקַי

– קָחָנָּה!

וְאַל־נָא יֹאמַר הָעוֹבֵר בְּגַנִּי

כִּי אֵלֶּה פְּרָחִים שֶׁצָּמְחוּ בְּדָמִי

– מִמֶּנָּה!

זֶה הַזִּיק שֶׁנִּתַּז מֵעֵינֵךְ

– לֹא שֶׁלָּךְ הוּא!

אֲנִי בּוֹ חָזִיתִי מֵאוֹר אֱלֹהִים

עַל אַף כִּי הִרְגִּישׁוּ חוּשַׁי הַתּוֹעִים

כִּי לֹא כָּךְ הוּא.

זֶה הַצְּחוֹק בְּאִישׁוֹן עֵינֵךְ, שׁוֹבֵבָה,

– צַחֲקִיהוּ!

אַךְ הָאֵשׁ שֶׁנִּצְּתָה בִּלְבָבִי, לֹא מִמֵּךְ,

הִיא תִּבְעַר לְעוֹלָם וְשִׁירָהּ יִתְאַבֵּךְ

– לֹא תְּכַבִּיהוּ!…

ירושלים, ניסן – תרצ"ד

---

[אֶת שְׂפָתַיִךְ נָשַׁקְתִּי רַק פַּעַם]

מאת

צבי ישראל שביד

אֶת שְׂפָתַיִךְ נָשַׁקְתִּי רַק פַּעַם,

אַךְ פַּעַם אַחַת נִסְעָרָה

הַנְּשִׁימָה בְּחָזֵךְ הָאָדִישׁ;

רַק לְרֶגַע קָלִיל הִתְרִיסוּ

שְׁמוּרוֹת עַל עֵינֵךְ הַקָּרָה;

שְׂפָתַיִךְ סֵרְבוּ בִּתְלוּנָה,

אַךְ סָפְגוּ בְּעֹצֶר רָזוֹן

אֶת מְטַר רִגְשׁוֹתַי הַנִּתָּךְ

עֲלֵיהֶן כְּבִרְכַּת הַיּוֹרֶה

עַל רִגְבֵי אֲדָמָה צְמֵאִים.

רַק לְרֶגַע קָלִיל חָצְבָה קֶרֶן אוֹר

בֵּין שַׁעֲרֵי גַן־עֶדְנֵךְ הַנָּעוּל,

כְּנָחָשׁ קַדְמוֹן אֶל גֵּוֵךְ הַמְּמָאֵן

נִלְפַּתִּי לִלְחֹשׁ עַל אָזְנֵךְ

אֶת שֶׁבַח פִּרְיִי הַמָּתוֹק

וּפִלְאֵי עֲסִיסוֹ הַמְּשַׁכֵּר.

וְאַתְּ –

לְשִׁירַת פְּתּוּיַי הֶאֱזַנְתְּ רְתֵת,

רָעֲדוּ יְצוּרֵי גֵוֵךְ

וּשְׁבִי נִלְכְּדוּ לְחָכְמַת מַדּוּחַי,

כְּאוֹתָם מַלָּחִים שֶׁשּׁוֹלָל הוּבְלוּ

אֶל אִי־הַמַּאֲוַיִּים הָרוֹנֵן.

וּפִתְאֹם –

אֶת שְׁמוּרוֹת עַפְעַפַּיִךְ פָּקַחַתְּ לִרְוָחָה

וּגְלִידֵי מַבָּטֵךְ הִקְפִּיאוּנִי;

הָלַכְתִּי נוֹשֵׂא עַל כַּפַּי אֶת סוֹדֵךְ,

אֶת דַּם קָרְבָּנֵךְ מְלַקְתִּיו,

וְחֶסֶד הָרֶגַע הַהוּא הַחוֹפֵז,

אֲשֶׁר לֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם.

וְיָדַעְתִּי:

נִשְׁמְטוּ הַחוֹתְרִים מֵאֳנִיֵּךְ

וּכְאֹרֶן זָקוּף נִשְׁתַּיַּרְתְּ

עֲזוּבָה בְּקָדְשֵׁךְ הַמְחֻלָּל;

צוֹנֵן מִתְפַּזֵר בָּרוּחוֹת

אֵפֶר מִזְבָּחֵךְ, עַל גַּלִים,

וְאֵין אִישׁ שֶׁיִּפְקֹד אֶת קֹר בְּדִידוּתֵךְ

הַמְשַׁטֶּה בְּמֶרְחַב הַיַּמִּים…

ירושלים, י“א אייר – תרצ”ד

---

[אֶזְרֶה לָרוּחַ אֶת שִׁירִי]

מאת

צבי ישראל שביד

אֶזְרֶה לָרוּחַ אֶת שִׁירִי,

הָרוּחַ חִישׁ חוֹטְפֵהוּ;

אֶקְרָא שְׁמָהּ אֶל הֶהָרִים,

הַהֵד אֵינוֹ עוֹנֵהוּ…

אֶשָּׂא בִּכְיִי עַל נְהָרוֹת,

שׁוֹטְפִים הֵם דִּמְעוֹתַי;

אֶשָּׂא תְּפִלָּה לַכּוֹכָבִים,

קוֹלִי נִדָּח לַגָּאי…

אֶשְׁתֹּק, אֶדֹּם, אֶנְעַץ עֵינַי

בְּחֵיק הָאֲדָמָה,

אָז בָּא הַסַּעַר לַהֲרֹס

אֶת מִקְדָּשִׁי בִּשְׁמָהּ…

כ“ב כסלו – תרצ”ה

---

[כַּגַּפְרוּר הָאַחֲרוֹן]

מאת

צבי ישראל שביד

כַּגַּפְרוּר הָאַחֲרוֹן בְּקֻפְסַת גַּפְרוּרַי

נְצַרְתִּיךְ תּוֹךְ חֶשְׁכַת חַיַּי.

אָמַרְתִּי: תַּעֲמִיק בְּמִקְצָת חֲשֵׁכָה,

יִגְדַּל נָא אוֹצַר הָעֵצִים לַמְּדוּרָה,

וְאָז אוֹצִיאֵךְ בִּזְהִירוּת מִגְּנָזַי,

וּבְיָד רוֹטֵטָה אַצִּיתֵךְ

לְהָהֵל אֶת חַיַּי.

אַךְ אֲבוֹי, לֹא יָדַעְתִּי כִּי שֵׁן לַזְּמַנִּים,

הַמְּכַרְסֶמֶת אֶת אֵשׁ נְעוּרַיִךְ;

וְלָעֵת אֶת חַיַּי אָמַרְתִּי הָחֵם –

לֹא צָלַחַתְּ עוֹד לָאֵשׁ,

וּבוֹדֵד וָקַר נִשְׁתַּיַּרְתִּי

לְיַד תֵּל מְדוּרָתִי הַקָּרָה…

וּמֵאָז אֶאֱסֹף מִסְּבִיבִי

רַק אַבְנֵי חַלָּמִישׁ,

כִּי שָׁמַעְתִּי: יָדְעוּ קַדְמוֹנִים לַחְתּוֹת

מְדוּרָה בְּצוּרִים,

אַךְ אֲנִי – לֹא צָלְחוּ יָדַי

כִּידֵי קַדְמוֹנִים,

וּמִכָּל עֲמָלִי אָפִיק בְּלֵילִי

רַק זִיקִים…

תרצ"ה

---

אַל תַּגִּידִי...

מאת

צבי ישראל שביד

אַל תַּגִּידִי שֶׁזֶּהוּ בִּנְיָן מֵעָשָׁן,

שֶׁבְּרָאוֹ דִּמְיוֹן וְסוֹפוֹ יְפֻזַּר,

אַל תַּגִּידִי: זֶה זֶמֶר יָשָׁן וְנוֹשָׁן

שָׁגוּר בְּפִי כֹּל וּמִקֶּדֶם מוּשָׁר, –

זֶה עָשָׁן מִשְּׂרֵפַת לְבָבִי הַלּוֹהֵב,

זֶה נָכוֹן, זוֹ אֱמֶת, כִּי כּוֹאֵב!

אַל תַּגִּידִי שֶׁזֶּה חֲלוֹם הֶבֶל וָרִיק,

שֶׁבִּן רֶגַע נוֹלַד וּכְהֶרֶף יַחְלֹף.

אַל תַּגִּידִי: סוֹפוֹ שֶׁיִּיבַשׁ כְּאָפִיק

וּמֵימָיו לְעוֹלָם לֹא יַגִּיעוּ אֶל חוֹף;

כִּי הוּא כְּמָקוֹר לֹא אַכְזָב וְקַיָּם,

וּמִמֶּנּוּ מָלֵא יִמָּלֵא כָּל הַיָּם.

ניסן – תרצ"ז

---

לנוף הארץ (ב' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

לנוף הארץ (ב' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

---

לחוף יפו

מאת

צבי ישראל שביד

שְׁלוּבַת אֶזְרוֹעוֹת עִם רוּחוֹת הַמַּעֲרָב,

וְנָדָה עַל נַחְשׁוֹל בֵּין גַּלִּים סוֹעֲרִים,

חוֹתֶרֶת אֳנִי אֶל הַחוֹף הַנִּכְסָף

לְלִבּוֹת שׁוֹאֲפָיו – יְהוּדִים צְעִירִים;

גַּם אֲנִי בְּתוֹכָם, וְלִבִּי מִתְרוֹנֵן,

אַרְכִּין אֶת גֵּוִי וּכְנִקְסָם אֶתְבּוֹנֵן

לִפְאַת הַמִּזְרָח הָרוֹקֵם וּמְעוֹנֵן

לְעֵינַי חִזָּיוֹן שֶׁל חוֹף מִתְגַּלֵּעַ

מֵאֹפֶק הַיָּם הַגּוֹעֵשׁ וּמְבַעְבֵּעַ.

שָׁם יָפוֹ – אֶשְׁכּוֹל שֶׁל בָּתִּים, הַנִּקְבָּץ

מִסָּבִיב לַגִּבְעָה; גִּבְעוֹלוֹ – טוּר מִסְגָּד

שֶׁרֹאשׁוֹ בְּקַרְנֵי הַשְּׁקִיעָה מְשֻׁבָּץ,

נוֹשֵׂא חֶרְמֵשׁ סַהַר קָבוּעַ עַל חֹד

חֲנִית מִגְדָּלוֹ הַנּוֹגְחָה בַּמְּרוֹמִים;

צָפוֹנָה מְעַרְבֹּלֶת שְׁוָקִים הַהוֹמִים

בֵּינוֹת לַבָּתִּים הַקְּטַנִּים, הַדּוֹמִים

בְּלָבְנָם לִרְחֵלוֹת פְּזוּרוֹת בְּלִי סֵדֶר,

וְהַר נַפּוֹלְיוֹן – כַּלְבּוֹ שֶׁל הָעֵדֶר.

חֶשְׁכַת בֵּין עַרְבַּיִם סְפוּגַת אַפְלוּלִים

כְּמַטְלִית כְּחַלְחָלָה מְנַגֶּבֶת בַּיָּם

אֶת קֶצֶף גַּלָּיו, וּמוֹחָה הַגְּבוּלִים

בֵּין לַיְלָה וָיוֹם; עוֹד רַק שְׁבִיל אֲדַמְדָּם

רוֹטֵט וּמְפַזֵּז וּמוֹבִיל מַעֲרָבָה,

לִמְקוֹם שָׁם הַשֶּׁמֶשׁ יָרַד וְטָבַע;

אַךְ עֵינִי לַמִּזְרָח, פְּקוּחָה, רְחָבָה,

תָּתוּר בַּמֶּרְחָק, שָׁם יְשַׁחֲרוּ טֶרֶף

לַהֲקוֹת בְּנֵי־שַׁחַף לְרוּחַ הָעֶרֶב.

שָׁם רֶגַע דָּמוּ עֲנָנִים לְגָמָל,

שֶׁעָבַר מֶרְחַקִּים בַּמִּדְבָּר הַלּוֹהֵט,

וְכָעֵת, בִּרְאוֹתוֹ אֶת מֵימֵי הַנָּמָל,

הוֹשִׁיט צַוָּארוֹ הַשּׁוֹקֵק, הָרוֹעֵד,

לְהַרְווֹת בְּאֵדֵי הַיַּמִּים צִמְאוֹנוֹ;

אַךְ לְפֶתַע חֵץ שֶׁמֶשׁ נִנְעַץ בִּגְרוֹנוֹ

וְרֹאשׁוֹ הֶעָרוּף יְקַלַּח חֲרוֹנוֹ

בַּגַּלִּים. וּקְרָעָיו הַפְּזוּרִים לָרוּחוֹת

מָצְאוּ אֶת קִבְרָם עַל מֵימֵי הַמְּנוּחוֹת.

הַלַּיְלָה יָרַד. מֵי הַיָּם כִּדְיוֹתָה

הִשְׁחִירוּ מוּל גְּוִיל הָרְקִיעִים הַתָּכֹל,

וּמְצַפָּה דְּיוֹ לָעֵט שֶׁיָּבוֹא לִשְׁתּוֹתָהּ,

לִכְתֹּב בָּרְקִיעִים אֶת שִׁבְחֵי בּוֹרֵא־כֹּל.

אַךְ הִקְדִּים הַמִּזְרָח וְהִשְׁכִּים לְשַׁבֵּחַ –

בְּרֹאשׁ הֶהָרִים נִתְגַּלָּה קְצֵה־יָרֵחַ.

וּבְטוּרֵי כּוֹכָבִים הוֹלֵךְ מִתְנַסֵּחַ

הַלֵּל אֵיתָנִי עַל רַחֲבֵי הַשָּׁמַיִם.

בְּרִבֲבוֹת כּוֹכָבִים יַעֲנוּ גַּם הַמַּיִם…

נִצְּתָה גַּם נַפְשִׁי מֵחֶרְדַּת הַשִּׁירָה

הַמְּלֵאָה כָּל הַיְקוּם, הָרַנָּה בְּגִילָה,

שְׁכָּרוֹן עֲטָפַנִי, נִימָה אַדִּירָה

נִרְעֲדָה בַּלֵּבָב, נִשְׁפְּכָה בִּתְפִלָּה:

אֱלֹהִים, בְּשׁוּב יִשְׂרָאֵל לְצִיּוֹן

הָשֵׁב לְאַרְצֵנוּ, הָשֵׁב־נָא פְּרָזוֹן!

תרפ"ד

---

בֹּקֶר עַל הַכִּנֶּרֶת

מאת

צבי ישראל שביד

עַל יָם כִּנֶּרֶת שַׁחַר־פָּז

כִּי יַעַל בִּשְׁמֵי רוֹם, –

כְּנַהַם רְאֵם יַבְקִיעַ אָז

עִם בֹּקֶר מִן הַתְּהוֹם.

זֶה רְאֵם הַחֹשֶׁךְ שָׁם יָתוּר

מַחֲבוֹא מִפַּחַד יוֹם,

אַךְ גַּם לְשָׁם אוֹיְבוֹ יָסוּר,

יַכֵּהוּ מִמָּרוֹם.

קוּם יִתְקוֹמֵם בִּשְׁאָר אוֹנוֹ,

פָּצוּעַ, רְאֵם הַלֵּיל,

עֵינוֹ תַּשְׁחִיר, וַחֲרוֹנוֹ

יָעִיב צוּלָה כַּצֵּל.

כְּחֵץ נִנְעַץ קַו־אוֹר אֵיתָן

הַעֲמֵק בְּצַוָּארוֹ,

וּכְפָר שָׁחוּט מַעְתִּיר עָשָׁן

יִכְרַע עַל עֲפָרוֹ.

אָז יִתְקָרֵב בִּכְלִיל לָבְנוֹ

כֹּהֵן הַיּוֹם הָרָם,

יַקְרִיב לַשֶּׁמֶשׁ קָרְבָּנוֹ

וְאֶל פָּנָיו יֵז דָּם…

תרפ"ה

---

שירים לעת מצוא (ב' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

שירים לעת מצוא (ב' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

---

לִקְבוּרַת בְּיַאלִיק

מאת

צבי ישראל שביד

כֹּה, יִשְׂרָאֵל, יִקַּח מְשׁוֹרֶרְךָ לַקֶּבֶר

שִׁירוֹ וְכִנּוֹרוֹ אַבִּיר־הַמֵּיתָרִים,

בַּל עוֹד יִגַּע בּוֹ אִישׁ, לֹא יִפְרְטוּ שָׁרִים,

רַק “הוֹי נְעִים זְמִירוֹת” יִשְּׂאוּ יְלֵל וָשֶׁבֶר…

כִּי אֵין יוֹרֵשׁ לָאִישׁ, לֹא לְשַׁמְנוֹ הַטּוֹב

וְלֹא לַשֵּׁם אֲשֶׁר חָצַב בְּהֹלֶם־יָד,

מִלְּבַד הָאַלְמוֹנִי – הָעָם, אֲבִי הַלְּשָׁד

וּמְקוֹר כָּל עֲסִיסוֹ הִשְׁקָהוּ בּוֹ לָרֹב…

פַּזֵּר עַל אֵם דְּרָכִים אֶת כָּל זֵרֵי־הַזַּיִת,

לְבַל יָעֵז אַחֵר פָּאֵר בּוֹ אֶת רֹאשׁוֹ,

יִקַּח עַם לְבַדּוֹ אֶת נֵזֶר־קְדוֹשׁוֹ,

חַרְבּוֹ וְטַלִּיתוֹ, כֵּלָיו וְגַם הַבַּיִת,

עֲדֵי יוֹפִיעַ אִישׁ קֹרַץ מִדְּוַי־הָעָם,

יִלְקֹט מִכָּל־פַּלְגּוֹת־אַרְצוֹ עֲלֵי־הַטֶּרֶף,

יַחֲזִיר עֲטֶרֶת גְאוֹנוֹ, אַף יֶרֶב

וּמִצְהָלוֹת יָשִׁיב לַכְּלִי אֲשֶׁר נָדַם…

כִּי זוֹ מְנַת הָאִישׁ: בְּעֹצֶם־יָד חָפוֹר

בְּנֵבֶךְ־הָאֻמָּה, צָרֵף אֶת הַמַּתֶּכֶת,

בִּתְבוּנָתוֹ לִרְקֹעַ מֵיתָרִים וְלֶכֶת

הֶרָה לְבָנוֹן לִכְרֹת עֲצֵי־כִנּוֹר.

וְכָל־יְמֵי־חַיִּים הָרֵם עַל רֹאשׁ־עַמּוֹ

כִּנּוֹר כְּחֶרֶב־עֹז בְּלַהַט הַתִּפְאֶרֶת,

עָמוֹד בּוֹדֵד־זוֹהֵר עַל פֶּסֶג הַמִּשְׁמֶרֶת,

עֲדֵי תִּקְרַשׁ בָּעוֹרֵק אַחֲרִית דָּמוֹ…

ירושלים, כ“ה תמוז – תרצ”ד

---

עַל שְׁלשִׁים

מאת

צבי ישראל שביד

נַפְשִׁי בַּלֵּילוֹת לֹא תֵּדַע נֶחָמָה

עַל שְׁלֹשִׁים שֶׁיָּצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה

וְיָרְדוּ אֱלֵי תְּהוֹם.

חֲמוּדִים וּצְעִירִים, טַל יַלְדוּת עַל לֶחְיָם,

אַךְ זֶה לְצַמֵּחַ תָּחֵל בְּמִצְחָם

עֲטֶרֶת שִׁמְשׁוֹן.

עַל אֵלֶּה לֹא יֶרֶף לִבִּי הִתְאַבֵּל.

אַל טַל עַל פְּרָחֶיךָ, הָהּ, הַר הַכַּרְמֶל,

רַק בְּכִי הַקִּמְשׁוֹן.

אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים, אָבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה!

נַפְשִׁי בַּלֵּילוֹת לֹא תֵּדַע נֶחָמָה,

וְלָעַד לֹא תִּדֹּם.

תש"ח

---

מזמורים (ג' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

מזמורים (ג' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

---

[אָפְסוּ הַסִּיגָרוֹת]

מאת

צבי ישראל שביד

אָפְסוּ הַסִּיגָרוֹת וְכֶסֶף מַא־פִישׁ,

בְּזֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ מִתְנוֹצֵץ הַכְּבִישׁ,

וּבְרוֹשִׁים מִיָּמִין וּבְרוֹשִׁים מִנִּי שְׂמֹאל.

עַל קֵיבָה רֵיקָנִית אֲהַלֵּךְ כִּבְמָחוֹל

וּמֵעַי מְנַגְּנִים אֶת שִׁירַת הָרָעָב.

רֵיקָנִי כְּנוֹצָה הַתַּרְמִיל עַל הַגַּב –

קַלַּנִי מִכֶּם הֶעָבִים בַּמָּרוֹם!

כִּבְרֶגֶל מַלְאָךְ אֶתְהַלֵּךְ לִי הַיּוֹם,

אֶתְהַלֵּךְ וְאָשִׁיר בְּנִקְיוֹן הַשֵּׁן;

אֵין דָּבָר לְכַרְסֵם וְאֵין מַה לְּעַשֵּׁן,

אֵין רֵעַ, אֵין אָח בַּמֶּרְחָק הַכָּחֹל

רַק בְּרוֹשִׁים מִיָּמִין וּבְרוֹשִׁים מִנִּי שְׂמֹאל.

אָפְסוּ הַסִּיגָרוֹת וְכֶסֶף מָא־פִישׁ,

בְּזֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ מִתְנוֹצֵץ הַכְּבִישׁ.

אדר – תרפ"ה

על כביש נצרת–חיפה

---

הַנּוֹדֵד

מאת

צבי ישראל שביד

נוֹדֵד עוֹלָם אֲנִי וְעַל שְׁמָרַי אֶקְפָּא,

כִּי רַק נַפְשִׁי תִּדֹּד – גּוּפִי חוֹבֵב עַצְלוּת,

אֵין דִּמְיוֹנִי זָקוּק לְרֶגֶל וְאָבָק,

כִּי דַּי לוֹ חֲלִיפוֹת בַּחֶלֶד וּמְלוֹאוֹ!

תָּלוּי בְּתוֹךְ עַרְסָל בֵּין רַכָּבוֹת עָבִים,

אֶרְאֶה תַּחְתַּי תְּנוּעָה, תְּשׁוּאוֹת הָמוֹן חוֹגֵג,

נְהִי קְרָבוֹת, רִקּוּד סְבִיב עֵגֶל הַזָּהָב,

מְחוֹל שְׁקָרִים, נִבְזוּת וְהַצְלָחַת עוֹלָם.

כַּסְפִּית הֵם הַחַיִּים, – אֵיתָן מְלֵא תְּנוּעָה,

הַנֹּגַהּ הוּא בַּחוּץ – וְרַעַל מִבִּפְנִים,

אַל תְּנַסֶּה לַחְדֹּר אֶל תּוֹךְ־תּוֹךְ הַכַּדּוּר,

כִּי אֵם תִּמְעַךְ גָּלָל, יַהֲפֹךְ הֲמוֹן גְּלָלִים.

עַל כֵּן אָנִיחַ־נָא לַחֶלֶד אֶת דַּרְכּוֹ

וּמִמְּכוֹנִי אַשְׁקִיף לִמְחוֹל חֲלִיפוֹתָיו,

כָּל עשֶׁר הָעוֹלָם אֶשְׂבַּע כְּמוֹ נוֹדֵד

בַּנֶּפֶשׁ, וּלְגוּפִי גַּם טוֹב עֲלֵי שְׁמָרָיו…

---

[מַה טּוֹב לַחֲסוֹת בְּצֵל אַפְסוּת]

מאת

צבי ישראל שביד

מַה טּוֹב לַחֲסוֹת בְּצֵל אַפְסוּת

וְלֹא לִבְלֹט מִן הֶהָמוֹן

בְּנוֹי פַּרְצוּף, בִּיפִי הַסּוּת,

בְּכִשָּׁרוֹן אוֹ כִּיס מָמוֹן;

כִּי מַקְצֵרָה יֵשׁ בָּעוֹלָם

הַמִּתְהַפֶּכֶת עַל הַקַּו,

כָּל הַבּוֹלֵט כִּמְלֹא חוֹלָם –

כְּהֶרֶף עַיִן בָּהּ נִקְטַף.

מַה טּוֹב לְאִישׁ עָנִי וָרָשׁ,

שָׁזוּף, רָזֶה, כִּגְמַל־שְׁלֹמֹה,

כָּל קִשּׁוּטוֹ – נַרְקִים בַּדָּשׁ,

וְכָל עָשְׁרוֹ – סְעֻדַּת יוֹמוֹ;

לֹא יִתְנַפֵּל עָלָיו שׁוֹדֵד

לַחֲבֹט רֹאשׁוֹ בִּקְצֵה אַלָּה,

אֶת יְלָדָיו לֹא יְצוֹדֵד

לִדְרֹשׁ כָּפְרָם אַלְפֵי שַׁקְלָא.

לֹא יִתֶּן בּוֹ גַּזְלָן עֵינוֹ

לִגְזֹל עָשְׁרוֹ הֵימֶנּוּ.

צִפְצוּף שְׂפָתָיו כָּל כְּלִי זֵינוֹ,

כָּל שֵׁד לֹא יִקָּחֶנּוּ;

יַעֲבֹר עַלִּיז בָּרְחוֹב, בַּשּׁוּק,

בְּלִי נַרְתִּיק בַּשֶּׁחִי,

בַּיָּד שָׂקִיק מָלֵא פִיסְתוּק

וְלַעַג קַל בַּלֶחִי.

---

שירי־עם (ה' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

שירי־עם (ה' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

---

שִׁיּר עֶרֶשׂ

מאת

צבי ישראל שביד

נוּמָה, בְּנִי, יְשַׁן מַחֲמַדִּי,

קְטִינָא בֵּן חֵלֵכָה;

הִתְנַמְנֵמָה עֲלֵי שָׁדִי

תִּמְתַּק הַחֲשֵׁכָה.

צֵל אֶל צֵל מַבִּיעַ אֹמֶר,

וְזָוִית אֶל פִּנָּה;

יוֹם פָּנָה כְּצֵל הַתֹּמֶר,

לַיְלָה, שְׁנָת לִקְטִינָא.

אִתְּךָ הָלְכָה שֶׁמֶשׁ לִישׁוֹן

אֶל רֻכְסֵי הֲרָרִים,

וּכְשֶׁתִּשְׁמַע קוֹל תּוֹר רִאשׁוֹן

אִתְּךָ רֹאשָׁהּ תָּרִים.

אָז יִתְמַלֵּא אוֹר הַחֶלֶד,

וְכֹחֲךָ יֶחֱלַף,

שֶׁמֶשׁ תָּבִיא שַׁי לַיֶּלֶד

קַנְקַן מָלֵא חָלָב.

קְטִינָא יִשְׁתְּ חֲלֵב צַפְרִירִים,

וְיִשְׂגַּב בָּאוֹרָה,

וּכְשֶׁיִּגְדַּל עִם הַצְּעִירִים

יְרַקֵּד אָז הוֹרָה.

ירושלים. סיון – תרפ"ז

נכתב בהברה אשכנזית

---

הַיְדַעְתֶּם אֶרֶץ...

מאת

צבי ישראל שביד

הַיְדַעְתֶּם אֶרֶץ…

תל אביב: הוצאת משפחת שביד, תשט"ז

הַיְדַעְתֶּם אֶרֶץ, בָּהּ

בִּקְעָה תִּשְׁפַּל וְהַר יִגְבַּהּ.

אֶרֶץ בָּהּ עַם בֶּן־חוֹרִים

שׁוֹתֵל גִּנּוֹת בְּחֵיק צוּרִים

וּמֵי תְּהוֹם רַב

עִם חֹם שָׁרָב

בָּהּ יִתְאַחֲדוּ לִפְרִי זָהָב?

הֲדַר כַּרְמֶל וּפְרִי שָׁרוֹן

לָכֶם נַפְשִׁי, נַפְשִׁי תָּרֹן…

הַיְדַעְתֶּם אֶרֶץ, בָּהּ

כּוֹבֵשׁ הָאֵת בָּעֲרָבָה,

אֶרֶץ בָּהּ תָּרֹן שְׁמָמָה

תְּהִלַּת עוֹבֵד הָאֲדָמָה

וּמְקוֹם גָּהַר

נוֹדֵד מִדְבָּר

הָמוֹן עָמֵל לַחְמוֹ נִשְׂכָּר?

הֲדַר כַּרְמֶל וּפְרִי שָׁרוֹן

לָכֶם נַפְשִׁי, נַפְשִׁי תָּרֹן…

הַיְדַעְתֶּם אֶרֶץ, בָּהּ

אַף טֶרֶם הַמָּשִׁיחַ בָּא,

אוֹר הַחֵרוּת שִׁמְשׁוֹ יַזְהִיר

עַל רֹאשׁ כָּל יֶלֶד, כָּל צָעִיר,

וּצְחוֹק חָבִיב

כָּל פֶּה יַזְהִיב

עַל שְׂפַת הַיָּם בְּתֵל־אָבִיב?

הֲדַר כַּרְמֶל וּפְרִי שָׁרוֹן,

לָכֶם נַפְשִׁי, נַפְשִׁי תָּרֹן…

י“ג סיון – תרצ”ד

---

בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן

מאת

צבי ישראל שביד

אֵיזוֹהִי הַיָּפָה בַּמְּדִינוֹת?

אֵיפֹה זֶה מָתְקוּ הַנְּגִינוֹת

בֶּחָלִיל? – בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן!

שָׁם שָׂמֵחַ לֹא בִּכְדִי

הַטָּלֶה וְגַם הַגְּדִי

בֶּחָלִיל, בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן…

אֵי עַצְמוֹן יִשָּׂא רֹאשׁ רַעֲנָן,

וְהַקֶּשֶׁת תְּלוּיָה בֶּעָנָן

כְּעָגִיל? – בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן!

שָׁם תַּרְהִיב בְּזִיו תִּפְאֶרֶת

עֵין הַתְּכֵלֶת שֶׁל כִּנֶּרֶת,

כֶּעָגִיל, בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן…

אֵי שׁוֹכְנִים עַפְרוֹת אֲבוֹתַי?

אַיֵּה חַי עוֹד שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי

בַּעֲלִיל? – בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן!

שָׁם חָרוּב עַל צוּק הַסֶּלַע

יִתְנוֹסֵס כְּעֵד לַפֶּלֶא,

בַּעֲלִיל, בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן…

אדר ב' – תרצ"ה

---

רומנצה

מאת

צבי ישראל שביד

רומנצה

מאת

צבי ישראל שביד

---

רוֹמַנְצָה

מאת

צבי ישראל שביד

סַבְתָּא יַקִּירָה, אִישׁ פָּגַשְׁתִּי בָּרְחוֹב,

אִישׁ סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ בָּרְחוֹב.

– אֶל נָכוֹן, יַלְדָּתִי, צוֹעֲנִי הוּא הָאִישׁ,

שַׁלְשֶׁלֶת בַּיָּד לוֹ עֵם דֹּב.

סַבְתָּא יַקִּירָה, לֹא, לֹא אִישׁ צוֹעֲנִי,

יְהוּדִי וְיָדוֹ עַל לִבּוֹ.

– אֶל נָכוֹן, יַלְדָּתִי, מְשֻׁגָּע הוּא הָאִישׁ,

פִּרְחָחִים רוֹקְדִים סְבִיבוֹ.

סַבְתָּא יַקִּירָה, לֹא, לֹא אִישׁ מְשֻׁגָּע,

בְּגָדָיו נִכְבָּדִים וְצַחִים,

– אֶל נָכוֹן, יַלְדָּתִי, אַךְ סוֹחֵר הוּא הָאִישׁ,

הַמּוֹכֵר יְלָדִים נִדָּחִים.

סַבְתָּא יַקִּירָה, לֹא סוֹחֵר נִדָּחִים,

הֵן מַחֲזִיק הוּא גִּתִּית וּמְנַגֵּן.

– קְחִי פְּרוּטָה, יַלְדָּתִי, וּתְנִי לוֹ נְדָבָה,

כִּי רָעֵב הוּא וַדַּאי, הַמִּסְכֵּן.

סַבְתָּא יַקִּירָה, הוּא סֵרַב לַנְּדָבָה,

אַךְ אָחַז בְּיָדִי, לֹא יַרְפֶּה.

– אֶל נָכוֹן, יַלְדָּתִי, זֶה אַשָּׁף! קִרְאִי “שְׁמַע”

וְיִרְקִי לוֹ שָׁלשׁ עַל הַפֶּה.

סַבְתָּא יַקִּירָה, הוּא נָשַׁק לִי עַל פִּי,

וּמָתְקוּ שִׂפְתוֹתָיו – תּוּפִינִים.

– אֶל נָכוֹן, יַלְדָּתִי, לְכִי נָא לְהַזְמִין

לָךְ חֻפָּה וַעֲדַת שׁוֹשְׁבִינִים.

תש"י

---

שָׁנָה טוֹבָה

מאת

צבי ישראל שביד

שָׁנָה טוֹבָה אֶפְתַּח בְּשִׁיר

לְכָל אַרְצִי, לָעִיר,

וּבְעִקָּר –

לַכְּפָר!

לַמּוֹשָׁבָה וּלְכָל מוֹשָׁב,

קְבוּצָה, קִבּוּץ וּסְתָם בֵּית־אָב,

לְבֵית־חֲרשֶׁת וּלְסַדָּן,

מִנִּי בְּאֵר־שֶׁבַע וְעַד דָּן –

שָׁנָה טוֹבָה וּמְבֹרָכָה!

שְׁנַת – יוֹרֶה – יָבוֹא – בַּזְּמָן,

אַחֲרָיו מַלְקוֹשׁ הוֹלֵךְ מַעֲדָן,

שְׁנַת נִצָּנִים וְגַם פְּרִיָּה,

וְקוֹל הַתּוֹר בְּמֶרְחַב־יָהּ

נוֹשֵׂא מַרְפֵּא לְכָל דּוֹאֵב,

בְּשׂוֹרַת שָׁלוֹם לָעָם…

שָׁלוֹם לַזַּיִת, לַתְּאֵנָה,

לַגֶּפֶן, דֶּקֶל וְרִמּוֹן,

לִפְרִי וּלְיֶרֶק בַּגִּנָּה.

יִפְרַח תָּבוֹר, יָגִיל חֶרְמוֹן

יַרְנִין כַּרְמֶל וַהֲדָרוֹ,

יִשְׁכַּח הַחוֹל אֶת מִדְבָּרוֹ,

וְשִׁיר חַיִּים הֲדוֹ יָעִיז

מִמִּגְדַּל־דָּן עַד אֶל־עָרִישׁ…

שָׁלוֹם לַנִּדָּחִים בַּיָּם,

מֵאַחִים בְּצִיּוֹן הַפּוֹרְשִׂים אֶת כַּפָּם;

שָׁלוֹם לָאוֹחֲזִים בְּרוֹבֶה וְכִידוֹן

לְהָגֵן עַל נַפְשָׁם וְטַפָּם;

שָׁלוֹם לַקָּרוֹב וְשָׁלוֹם לָרָחוֹק,

יָנוּס כָּל יָגוֹן, תַּחֲפֹר כָּל אֵימָה, –

בִּשְׁנַת גְאוּלִים פָּתַחְתִּי שִׁירִי

וּבִשְׁנַת פְּדוּת־עוֹלָם אֲסַיְּמָה!

כ“ט אלול – תש”ב