גיבורת המיתוס שלפנינו, האלה אִיננה (“מלכת השמים”), היא האלה המסופוטמית החשובה ביותר, הידועה גם בשמה האכדי “אשתר” (כנראה “עשתורת” המקראית). אִיננה נחשבה לאלת הפריון והאהבה, וכן לאלת המלחמה, וכבתו של סין, אל הירח, היא זוהתה עם כוכב השחר (ונוּס). אמנם היו לה מקומות פולחן בכל עיר שומרית חשובה, אך מִקדשה העיקרי, “האֶאַנה” (“בית השמים”) שכן בעיר אֶרֶך. בעלה, “אלוף נעוריה”, היה אל הפריון דוּמוּזי, מלך שוּמרי קדום מאותה עיר, שהועלה למעמד של אל. לפי אמונת השוּמרים, אִיננה התייחדה עם דומוזי, מדי שנה בשנה, בטקס “נישואי הקודש” (hieros gamos), ואקט פולחני זה הביא להתחדשות הצמחייה ולהבטחת הפריון בשוּמר ובסביבתה.

כשם שהפריון בעולם נתפס על ידי השוּמרים כתוצאה מן הזיווג בין דומוזי לאִיננה, כך ייחסו את היובש העונתי של האדמה ומות הצמחייה בחודשי הקיץ למותו של אל הפריון דומוזי, למשך תקופה של ששה חודשים. בתחילת כל חורף היה דומוזי אמור לקום לתחיה, כדי למלא שוב את תפקידו כאל הפריון לצדה של אִיננה.

המיתוס, המתורגם כאן מן המקור השוּמרי, מספר את השתלשלות העניינים שהביאה להדחתו העונתית של דומוזי ממעמדו כבעלה של אִיננה, ולירידתו שאולה. המיתוס מתאר כיצד אִיננה השאפתנית, “מלכת השמים” שלא ידעה מעצורים, החליטה לרדת שאולה ולגזול מאחותה, אֶרֶשְׁכִּיגַל, את מלכות השאול. בהגיעה לשאול, מפשיטים מעל אִיננה את כל בגדיה וסמלי מלכותה, היא מקימה בכוח את אחותה מכסאה, ויושבת תחתיה. על חטאה זה גוזרת עליה מועצת האלים הגדולים עונש מוות. מותה של אלילת הפריון בשאול גרם להשבתת כל תהליך של פריה ורביה עלי אדמות. שליחיו של אל החוכמה, אֶנכִּי, מצליחים להקים את אִיננה לתחיה בתחבולות עורמה, וניתנת לה הרשות לעלות מן השאול – בתנאי שתמציא תחליף, אשר ירד לשאול במקומה.

בשוב אִיננה למקדשה בארך, היא מוצאת להפתעתה את בעלה דומוזי לבוש מלכות בכל הדרו, תחת שילבש שׂק ויתאבל על אשתו המתה. התנהגות זו מעוררת את קנאתה של האלה ואת חמתה, והיא גוזרת על דומוזי גזר דין מוות, ומסגירה אותו לידי “שדֵי” השאול, שנשלחו ללַוותה. דומוזי עושה ניסיון נואש להימלט מידי השדים, אך לשווא. הוא נאסר ועומד להיות מורד שאולה, תמורת אִיננה. אחותו האוהבת והמסורה מקוננת עליו מרה, ומתנדבת להחליפו בשאול. המיתוס מסתיים בדברי אִיננה אל דומוזי, בהם היא מודיעה לו, כי מדי חצי שנה תורשה אחותו להחליפו בשאול, וכך הוא יזכה לקום לתחיה בחודשי החורף, להתאחד עם אשתו אִיננה, ולמלא בדרך זו את תפקידו המחזורי כאל הפריון.

למהדורה הראשונה של המיתוס ר'.S.N. Kramer. Journal of Cuneiform Studies 5 (1951), pp. 1–17

למהדורה חדישה ומתוקנת של המיתוס ר' W.R. Sladek. inanna’s Descent to the Netherworld (Dissertation.Baltimore1974)

בשחזור החלקי של שורות 399–403 נעזרנו במקבילה מן הקינה על מות תמוז, ‘המכונה "אֶרשֶמה מס’ 165" (ר' ME. Cohen. Sumerian Hymnology: The Ershemma (1981) p 88

כמו כן נעזרנו, במידת מה, בתרגומו של השומרולוג יעקובסן לאנגלית Th. Jacobsen. The Harps That Once… (1987), pp. 205–232.

מִמְּרוֹמֵי שָׁמַיִם אֶל מַעֲמַקֵּי אֶרֶץ¹ נָשְׂאָה עֵינֶיהָ,

הָאֵלָה, מִמְּרוֹמֵי שָׁמַיִם אֶל מַעֲמַקֵּי אֶרֶץ נָשְׂאָה עֵינֶיהָ,

אִנַנַּה, מִמְּרוֹמֵי שָׁמַיִם אֶל מַעֲמַקֵּי אֶרֶץ נָשְׂאָה עֵינֶיהָ,

גְּבִרְתִּי, נָטְשָׁה שָׁמַיִם, נָטְשָׁה אֶרֶץ, יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל,

אִנַנַּה, נָטְשָׁה שָׁמַיִם, נָטְשָׁה אֶרֶץ, יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל, [5]

נָטְשָׁה מַעֲמָד־כֹּהֵן־גָּדוֹל, נָטְשָׁה מַעֲמָד־כֹּהֶנֶת־גְּדוֹלָה, יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל,

נָטְשָׁה אֶת הַאֶאַנַּה² בְּתוֹכְכֵי אֶרֶךְ,יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל,

נָטְשָׁה אֶת הָאֶמֻשְׁכַּלַמַה בְּתוֹכְכֵי בַּדְתִּבִּרַה, יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל,

נָטְשָׁה אֶת הַגִּגֻנַּה בְּתוֹכְכֵי זַבַּלַם, יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל,

נָטְשָׁה אֶת הָאֶשַׁרַה בְּתוֹכְכֵי אַדַבּ, יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל, [10]

נָטְשָׁה אֶת הַבַּרַדֻרְגַרַה בְּתוֹכְכֵי נִפֻּר, יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל,

נָטְשָׁה אֶת הַחֻ’רְסַגְכַּלַמַה בְּתוֹכְכֵי כִּישׁ, יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל,

נָטְשָׁה אֶת הָאֶאֻלְמַשׁ בְּתוֹכְכֵי אַגַדֶה, יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל

חָגְרָה בְּמָתְנֶיהָ אוֹתוֹת־אֱלֹהוּתָהּ, כָּל הַשִּׁבְעָה,

לִקְּטָה אוֹתוֹת אֱלֹהוּתָהּ, בְּיָדֶיהָ נָשְׂאָה אוֹתָם, [15]

לָקְחָה כָּל־הֲמוֹן אוֹתוֹת־אֱלֹהוּתָהּ אֲשֶׁר תַּחַת רַגְלֶיהָ,

חָבְשָׁה לְרֹאשָׁהּ אֶת הַמִּצְנֶפֶת, הַנֵּזֶר הַטָּהוֹר,

לָקְחָה בְּיָדָהּ אֶת הַצִּיץ³ אֲשֶׁר לְמִצְחָהּ,

עָדְתָה עַל צַוָּארָהּ חֲרוּזֵי־סַפִּיר קְטַנִּים,

צָנְפָה עַל חָזָהּ תְּאוֹמֵי־עֲנָק־נְטָפִים, [20]

עָטְתָה עַל גּוּפָהּ מְחֲלָצוֹת, בֶּגֶד־מַלְכוּת,

קָרְעָה עֵינֶיהָ בַּפּוּךְ: ‘יָבוֹא־נָא הָאִישׁ יָבוֹא־נָא!’⁴

תָּלְתָה עַל חָזָה מַשְׂכִּית: ‘בּוֹא, אִישׁ, בּוֹא!’⁵

עָנְדָה עַל יָדָהּ צְמִיד זָהָב,

אָחֲזָה בְּיָדֶיהָ קְנֵה־הַמִּדָּה וְחֶבֶל־הַשָּׂדֶה⁶ כְּעֵין הַסַּפִּיר [25]

הֲלָכָה אִנַנַּה אֶל הַשְּׁאוֹל,

וְנִנִשֻׁבֻּר,⁷ נֶאֱמֶנֶת־בֵּיתָהּ, הָלְכָה אַחֲרֶיהָ

אָמְרָה אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה אֶל נִנִשֻׁבֻּר:

"בִּי, נֶאֱמֶנֶת־בֵּית־הָאֶאַנַּה־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר לִי,

נֶאֱמֶנֶת־בֵּיתִי אֲשֶׁר אֲמָרֶיהָ נֹעַם, [30]

צִירִי הַשָּׁלוּחַ אֲשֶׁר דְּבָרֶיהָ אֱמוּנִים;

הַיּוֹם, אֶל הַשְּׁאוֹל אָנֹכִי יוֹרֶדֶת,

(וְהָיָה) בַּיּוֹם בּוֹאִי אֶל הַשְּׁאוֹל,

בֵּין תִּלֵּי הֶחֳרָבוֹת שְׂאִי עָלַי קִינָה,

בַּדְּבִיר – הַכִּי עָלַי בַּתֹּף, [35]

בְּמִקְדְּשֵׁי הָאֵלִים סֹבִּי לְמַעֲנִי,

בְּעֵינַיִךְ שִׂרְטִי עָלַי שָׂרֶטֶת, בְּאַפֵּךְ שִׂרְטִי עָלַי שָׂרֶטֶת,

בֶּחָתוּם מֵעֵין כָּל, בְּעַגְבוֹתַיִךְ שִׂרְטִי עָלַי שָׂרֶטֶת,

כְּאֶבְיוֹן, בֶּגֶד יָחִיד לִבְשִׁי לְמַעֲנִי,

אֶל הָאֶכֻּר, בֵּית אֶנְלִל,⁸ לְבַדֵּךְ שְׂאִי רַגְלַיִךְ [40]

כְּבֹאֵךְ אֶל הָאֶכֻּר, בֵּית אֶנְלִל,

לִפְנֵי אֶנְלִל הוֹרִידִי דִּמְעָה:

'הָאָב אֶנְלִל, בִּתְּךָ בַּשְּׁאוֹל – אִישׁ בַּל יְמִיתֶנָּה,

כַּסְפְּךָ הַצָּרוּף, בְּקֶרֶב עַפְרוֹת הָאָרֶץ (אִישׁ) בַּל יִבְלְלֶנּוּ,

אֶבֶן־הַסַּפִּיר הַטּוֹבָה אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב אַבְנֵי הֶחָרָשׁ (אִישׁ) בַּל יְפַלְּחֶנָּה, [45]

עֵץ הַתְּאַשּׁוּר אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב עֲצֵי הַנַּגָּר (אִישׁ) בַּל יְבַקְּעֶנּוּ,

הָעַלְמָה אִנַנַּה, בַּשְּׁאוֹל – (אִישׁ) בַּל יְמִיתֶנָּה!'

וְהָיָה כִּי אֶנְלִל לֹא יַעֲמֹד לִימִינֵךָ בַּדָּבָר הַזֶּה, אֶל אוּר לְכִי;

כִּי תָּבוֹאִי אֶל (מִקְדַּשׁ) אוּר, אֶל בֵּית־אֵימַת־כָּל־הָאָרֶץ,

אֶל הָאֶכִּשְׁנֻגַל, אֶל בֵּית נַנַּה⁹ – [50]

לִפְנֵי נַנַּה הוֹרִידִי דִּמְעָה:

'הָאָב נַנַּה, בִּתְּךָ בַּשְּׁאוֹל, אִישׁ בַּל יְמִיתֶנָּה,

כַּסְפְּךָ הַצָּרוּף, בְּקֶרֶב עַפְרוֹת הָאָרֶץ (אִישׁ) בַּל יִבְלְלֶנּוּ,

אֶבֶן־הַסַּפִּיר הַטּוֹבָה אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב עֲצֵי הַנַּגָּר (אִישׁ) בַּל יְפַלְּחֶנָּה,

עֵץ־הַתְּאַשּׁוּר אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב עֲצֵי הַנַּגָּר (אִישׁ) בַּל יְבַקְּעֶנּוּ, [55]

הָעַלְמָה אִנַנַּה, בַּשְּׁאוֹל – (אִישׁ) בַּל יְמִיתֶנָּה!'

וְהָיָה כִּי אֶנְלִל לֹא. יַעֲמֹד לִימִינֵךְ בַּדָּבָר הַזֶּה, אֶל אֶרִדוּ¹⁰ לְכִי;

כְּבֹאֵךָ אֶל אֶרִדוּ, אֶל בַּיִת אֶנְכִּי,¹¹

לִפְנֵי אֶנְכִּי הוֹרִידִי דִּמְעָה:

'הָאָב אֶנְכִּי, בִּתְּךָ בַּשְּׁאוֹל, אִישׁ בַּל יְמִיתֶנָּה, [60]

כַּסְפְּךָ הַצָּרוּף, בְּקֶרֶב עַפְרוֹת הָאָרֶץ (אִישׁ) בַּל יִבְלְלֶנּוּ,

אֶבֶן־הַסַּפִּיר הַטּוֹבָה אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב אַבְנֵי הֶחָרָשׁ (אִישׁ) בַּל יְפַלְּחֶנָּה,

עֵץ־הַתְּאַשּׁוּר אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב עֲצֵי הַנַּגָּר (אִישׁ) בַּל יְבַקְּעֶנּוּ,

הָעַלְמָה אִנַנַּה, בַּשְּׁאוֹל – (אִישׁ) בַּל יְמִיתֶנָּה!'

הָאָב אֶנְכִּי, הָאָדוֹן רַב־הַחָכְמָה, [65]

הַיּוֹדֵעַ אֶת סַם־הַחַיִּים,¹² הַיּוֹדֵעַ אֶת מֵי־הַחַיִּים,

הוּא, אוֹתִי, חָיֹה יְחַיֶּה!''

הָלְכָה אִנַנַּה אֶל הַשְּׁאוֹל,

וְנִנְשֻׁבֻּר, נֶאֱמֶנֶת־בֵּיתָהּ, הָלְכָה אַחֲרֶיהָ

אָמְרָה אֶל נֶאֱמֶנֶת־בֵּיתָהּ, נִנְשֻׁבֻּר: [70]

"לְכִי, נִנְשֻׁבֻּר שֶׁלִּי, [שִׂימִי־נָא] לִבֵּךְ,

הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוִּיתִיךְ, לֹא תָּסוּרִי מִמֶּנּוּ!"

וַיְהִי אַךְ קָרְבָה אִנַנַּה אֶל אַרְמוֹן־צַלְמָוֶת,

הָדְפָה בְּיַד זָדוֹן אֶת דַּלְתוֹת הַשְּׁאוֹל,

קָרְאָה בְּקוֹל זָדוֹן בְּשַׁעֲרֵי הַשְּׁאוֹל: [75]

"פְּתַח אֶת הַבַּיִת, הַשּׁוֹעֵר, פְּתַח אֶת הַבַּיִת,

פְּתַח אֶת הַבַּיִת, נֶתִי,¹³ פְּתַח אֶת הַבַּיִת, וְאָנֹכִי לְבַדִּי אָבוֹא בּוֹ!"

נֶתִי, רַב־הַשּׁוֹעֲרִים אֲשֶׁר לַשְּׁאוֹל,

עָנָה לְאִנַנַהּ הַטְּהוֹרָה דָּבָר לֵאמֹר:

“מִי אַתְּ וְאֵיזוֹ אַתְּ?” [80]

“אָנֹכִי אִנַנַּה מִמִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ!”

"אִם אָמְנָם אִנַנַּה אַתְּ מִמִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ,

עַל־מָה־וְלָמָּה תָּבוֹאִי אֶל אֶרֶץ־לְלֹא־שׁוּב?¹⁴

אֵיכָה נְשָׂאֵךְ לִבֵּךְ אֶל דֶּרֶךְ – הַהוֹלֵךְ בָּהּ לֹא יָשׁוּב?"

עָנְתָה אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה וַתֹּאמֶר: [85]

"אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה, אֶרֶשְׁכִּגַל¹⁵ הַטְּהוֹרָה –

עַל אוֹדוֹת אִישָׁהּ, הָאָדוֹן גֻּגַּלַנַּה¹⁶ אֲשֶׁר הֹרַג,

לִרְאוֹת אֶת זֶבַח הַמֵּתִים¹⁷ אֲשֶׁר לוֹ,

לִנְסֹךְ בְּשֶׁפַע אֶת שְׂכַר־זֶבַח־הַמֵּתִים אֲשֶׁר לוֹ; אֱמֶת וְיַצִּיב!"

נֶתִי, רַב־הַשּׁוֹעֲרִים אֲשֶׁר לַשְּׁאוֹל, [90]

עָנָה לְאִנַנַהּ הַטְּהוֹרָה וַיֹּאמַר:

"עִמְדִי אִנַנַּה! לִגְבִרְתִּי אַגִּידָהּ־נָא,

לִגְבִרְתִּי אֶרֶשְׁכִּגַל, אַגִּידָהּ־נָא [דְּבָרַיךְ] לָהּ אַגִּידָה־נָא!"

נֶתִי, רַב־הַשּׁוֹעֲרִים אֲשֶׁר לַשְּׁאֹול,

אֶל גְּבִרְתּוֹ אֶרֶשְׁכִּגַל, [95]

אֶל בֵּיתָהּ בָּא, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ:

"גְּבִרְתִּי, עַלְמָה אַחַת,

אִנַנַּה [אֲחוֹתֵךְ], קָרְבָה אֶל אַרְמוֹן־צַלְמָוֶת,

הָדְפָה [בְּיַד זָדוֹן] אֶת דַּלְתוֹת הַשְּׁאוֹל,

קָרְאָה [בְּקוֹל זָדוֹן בְּשַׁעֲרֵי הַשְּׁאוֹל], [100]

[נָטְשָׁה] אֶת הַאֶאַנַּה, [יָרְדָה שְׁאוֹלָה];

[חָגְרָה] בְּמָתְנֶיהָ אוֹתוֹת־אֱלֹהוּתָהּ, כָּל הַשִּׁבְעָה,

לִקְּטָה אוֹתוֹת־אֱלֹהוּתָהּ, בְּיָדֶיהָ נָשְׂאָה אוֹתָם,

לָקְחָה כָּל־הֲמוֹן־אוֹתוֹת־אֱלֹהוּתָהּ, אֲשֶׁר תַּחַת רַגְלֶיהָ,

חָבְשָׁה לְרֹאשָׁהּ אֶת הַמִּצְנֶפֶת, הַנֵּזֶר הַטָּהוֹר, [105]

לָקְחָה בְּיָדָהּ אֶת הַצִּיץ אֲשֶׁר לְמִצְחָהּ,

עָדְתָה עַל צַוָּארָהּ חֲרוּזִי־סַפִּיר קְטַנִּים,

צָנְפָה עַל חָזָהּ תְּאוֹמֵי־עֲנָק־נְטָפִים,

עָטְתָה עַל גּוּפָהּ מַחֲלָצוֹת, בֶּגֶד־מַלְכוּת,

קָרְעָה עֵינֶיהָ בַּפּוּךְ: ‘יָבוֹא־נָא הָאִישׁ יָבוֹא־נָא!’ [110]

תָּלְתָה עַל חָזָהּ מַשְׂכִּית: ‘בּוֹא אִישׁ, בּוֹא!’,

עָנְדָה עַל יָדָהּ צָמִיד זָהָב,

אָחֲזָה בְּיָדֶיהָ קְנֵה־הַמִּדָּה וְחֶבֶל־הַשָּׂדֶה כְּעֵין הַסַּפִּיר"

אָז תַּכֶּה אֶרֶשְׁכִּגַל שׁוּלֵי בִּטְנָהּ,

תִּשֹּׁךְ שְׂפָתֶיהָ, וַתִּירָא מִפְּנֵי דְּבָרָיו מְאוֹד [115]

אָמְרָה אֶל נֶתִי, רַב־הַשּׁוֹעֲרִים אֲשֶׁר לָהּ,

"לְכָה נֶתִי שֶׁלִּי, רַב־הַשּׁוֹעֲרִים אֲשֶׁר לַשְּׁאוֹל,

הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ, לֹא תָּסוּר מִמֶּנּוּ:

סָגוֹר בְּרִיחֵי שַׁעֲרֵי שְׁאוֹל, כָּל הַשִּׁבְעָה,

(וְאַחַר), פָּתוֹחַ דַּלְתוֹת אַרְמוֹן־צַלְמָוֶת, אַחַת, אַחַת! ¹⁸ [120]

וְהִיא – בְּבוֹאָהּ (בַּשְּׁעָרִים),

אַחַר אֲשֶׁר בְּגָדֶיהָ יוּסְרוּ, וְהִיא כּוֹרַעַת (לָאָרֶץ) אֵלַי תּוּבָא הָאִשָּׁה!"¹⁹

נֶתִי, רַב־הַשּׁוֹעֲרִים אֲשֶׁר לַשְּׁאוֹל,

מִצְוַת גְּבִרְתּוֹ שָׁמַר לַעֲשׂוֹת

בְּרִיחֵי שַׁעֲרֵי הַשְּׁאוֹל, כָּל הַשִּׁבְעָה – סָגַר, [125]

(וְאַחַר) דַּלְתוֹת אַרְמוֹן־צַלְמָוֶת, אַחַת, אַחַת – פָּתַח,

וְאָמַר לְאִנַנַּהּ הַטְּהוֹרָה:

“הָבָה, אִנַנַּה, בּוֹאִי!”

וַיְהִי אַךְ בָּאָה אִנַנַּה (בַּשַּׁעַר),

הֵסִיר מֵעַל רֹאשָׁהּ אֶת הַמִּצְנֶפֶת, הַנֵּזֶר הַטָּהוֹר [130]

“עַל מָה זֶה וְלָמָּה?”

"דֹּמִּי, אִנַנַּה! חֻקּוֹת הַשְּׁאוֹל צָדְקוּ יַחְדָּו;

אִנַנַּה, מִשְׁפְּטֵי שְׁאוֹל אַל נָא תְּנָאֲצִי!"

אַךְ בָּאָה בַּשַּׁעַר הַשֵּׁנִי,

הֵסִיר מֵעַל צַוָּארָהּ אֶת חֲרוּזִי־הַסַּפִּיר הַקְּטַנִּים [135]

“עַל מָה זֶה וְלָמָּה?”

"דֹּמִּי, אִנַנַּה! חֻקּוֹת הַשְּׁאוֹל צָדְקוּ יַחְדָּו;

אִנַנַּה, מִשְׁפְּטֵי שְׁאוֹל אַל נָא תְּנָאֲצִי!"

אַךְ בָּאָה בַּשַּׁעַר הַשְּׁלִישִׁי,

הֵסִיר מֵעַל חָזָהּ אֶת תְּאוֹמֵי־עֲנַק־הַנְּטָפִים [140]

“עַל מָה זֶה וְלָמָּה?”

"דֹּמִּי, אִנַנַּה! חֻקּוֹת הַשְּׁאוֹל צָדְקוּ יַחְדָּו;

אִנַנַּה, מִשְׁפְּטֵי שְׁאוֹל אַל נָא תְּנָאֲצִי!"

אַךְ בָּאָה בַּשַּׁעַר הָרְבִיעִי,

הֵסִיר מֵעַל חָזָהּ אֶת הַמַּשְׂכִּית: ‘בּוֹא, אִישׁ בּוֹא!’ [145]

“עַל מָה זֶה וְלָמָּה?”

"דֹּמִּי אִנַנַּה! חֻקּוֹת הַשְּׁאוֹל צָדְקוּ יַחְדָּו;

אִנַנַּה, מִשְׁפְּטֵי שְׁאוֹל אַל נָא תְּנָאֲצִי!"

אַךְ בָּאָה בְּשַׁעַר הַחֲמִשִׁי,

הֵסִיר מֵעַל יָדָהּ אֶת צָמִיד הַזָּהָב [150]

“עַל מָה זֶה וְלָמָּה?”

"דֹּמִּי, אִנַנַּה! חֻקּוֹת הַשְּׁאוֹל צָדְקוּ יַחְדָּו;

אִנַנַּה, מִשְׁפְּטֵי שְׁאוֹל אַל נָא תְּנָאֲצִי!"

אַךְ בָּאָה בַּשַּׁעַר הַשִּׁשִּׁי,

לָקַח מִיָּדָהּ אֶת קְנֵה־הַמִּדָּה וְחֶבֶל־הַשָּׂדֶה כְּעֵין הַסַּפִּיר [155]

“עַל מָה זֶה וְלָמָּה?”

"דֹּמִּי, אִנַנַּה! חֻקּוֹת הַשְּׁאוֹל צָדְקוּ יַחְדָּו;

אִנַנַּה, מִשְׁפְּטֵי שְׁאוֹל אַל נָא תְּנָאֲצִי!"

אַחַר אֲשֶׁר הוּסְרוּ בְּגָדֶיהָ, וְהִיא כּוֹרַעַת (לָאָרֶץ) – הוּבְאָה הָאִשָּׁה פְּנִימָה;

הֵקִימָה (אִנַנַּה) אֶת אֲחוֹתָהּ מֵעַל כִּסְאָהּ, [165]

וְהִיא – עַל כִּסְאָהּ יָשְׁבָה

שִׁבְעַת שׁוֹפְטֵי הַאַנֻנַּה²⁰ חָרְצוּ עָלֶיהָ מִשְׁפָּט:

נָתְנוּ בָּהּ עַיִן – עֵין הַמָּוֶת!

דִּבְּרוּ דָּבָר – דְּבַר חָרוֹן!

קָרְאוּ אֵלֶיהָ – קְרִיאַת ‘אָשָׁם! אָשָׁם!’ [170]

הֻכְּתָה (לַמָּוֶת) הָפְכָה לְפֶגֶר,

אֶת הַפֶּגֶר תָּלוּ עַל וָו

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת,

נֶאֱמֶנֶת־בֵּיתָהּ נִנְשֻׁבֻּר,

נֶאֱמֶנֶת־בֵּיתָהּ אֲשֶׁר אֲמָרֶיהָ נֹעַם, [174 א]

נֶאֱמֶנֶת בֵּיתָהּ אֲשֶׁר דְּבָרֶיהָ אֱמוּנִים, [174 ב]

לִדְבַר גְּבִרְתָּהּ, הִטְּתָה אֹזֶן, [175]

בֵּין תִּלֵּי הֶחֳרָבוֹת, נָשְׂאָה עָלֶיהָ קִינָה,

בַּדְּבִיר, הִכְּתָה עָלֶיהָ בַּתֹּף,

בְּמִקְדְּשֵׁי הָאֵלִים סָבְבָה לְמַעֲנָהּ,

בְּעֵינֶיהָ שָׂרְטָה עָלֶיהָ שָׂרֶטֶת, בְּאַפָּהּ שָׂרְטָה עָלֶיהָ שָׂרֶטֶת,

בֶּחָתוּם מֵעֵין כָּל, בְּעַגְבוֹתֶיהָ, שָׂרְטָה עָלֶיהָ שָׂרֶטֶת, [180]

כְּאֶבְיוֹן, בֶּגֶד יָחִיד לָבְשָׁה,

אֶל הָאֶכֻּר, בֵּית אֶנְלִל, לְבַדָּהּ נָשְׂאָה רַגְלֶיהָ

וַיְהִי כְּבוֹאָהּ אֶל הָאֶכֻּר, בֵּית אֶנְלִל,

לִפְנֵי אֶנְלִל הוֹרִידָה דִּמְעָה:

"הָאָב אֶנְלִל, בִּתְּךָ בַּשְּׁאוֹל, אִישׁ בַּל יְמִיתֶנָּה, [185]

כַּסְפְּךָ הַצָּרוּף, בְּקֶרֶב עַפְרוֹת הָאָרֶץ (אִישׁ) בַּל יִבְלְלֶנּוּ,

אֶבֶן־הַסַּפִּיר הַטּוֹבָה אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב אַבְנֵי הֶחָרָשׁ (אִישׁ) בַּל יְפַלְּחֶנָּה,

עֵץ־הַתְּאַשּׁוּר אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב עֲצֵי הַנַּגָּר (אִישׁ) בַּל יְבַקְּעֶנּוּ,

הָעַלְמָה אִנַנַּה, בַּשְּׁאוֹל – (אִישׁ) בַּל יְמִיתֶנָּה!"

עָנָה הָאָב אֶנְלִל, בַּחֲמָתוֹ, לְנִנְשֻׁבֻּר וְאָמַר: [190]

"בִּתִּי, מְרוֹמֵי שָׁמַיִם בִּקְּשָׁה, מַעֲמַקֵּי אֶרֶץ בִּקְּשָׁה,

אִנַנַּה, מְרוֹמֵי שָׁמַיִם בִּקְּשָׁה, מַעֲמַקֵּי אֶרֶץ בִּקְּשָׁה,

מַמְשְׁלוֹת־שְׁאוֹל, מַמְשְׁלוֹת – אִישׁ בַּל יַחְמְדֵם, וַאֲשֶׁר יַשִּׂיגֵם – בַּשְּׁאוֹל יִשָּׁאֵר!

מִי לַמָּקוֹם הַהוּא הִגִּיעַ וְלַעֲלוֹת בִּקֵּשׁ?"

הָאָב אֶנְלִל לֹא עָמַד לְצִדָּהּ בַּדָּבָר הַזֶּה; לְאוּר הֲלְכָה [195]

וַיְהִי כְּבוֹאָהּ אֶל אוּר, בֵּית־אֵימַת־כָּל־הָאָרֶץ,

אַל הָאֶכִּשְׁנֻגַל, בֵּית נַנַּה,

לִפְנֵי נַנַּה הוֹרִידָה דִּמְעָה:

"הָאָב נַנַּה, בִּתְּךָ בַּשְּׁאוֹל, אִישׁ בַּל יְמִיתֶנָּה,

כַּסְפְּךָ הַצָּרוּף, בְּקֶרֶב עַפְרוֹת הָאָרֶץ (אִישׁ) בַּל יִבְלְלֶנּוּ, [200]

אֶבֶן־הַסַּפִּיר הַטּוֹבָה אֲשֶׁר לֵךְ בְּקֶרֶב אַבְנֵי הֶחָרָשׁ (אִישׁ) בַּל יְפַלְּחֶנָּה,

עֵץ־הַתְּאַשּׁוּר אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב עֲצֵי הַנַּגָּר (אִישׁ) בַּל יְבַקְּעֶנּוּ,

הָעַלְמָה אִנַנַּה בַּשְּׁאוֹל – (אִישׁ) בַּל יְמִיתֶנָּה!"

עָנָה הָאָב נַנַּה בַּחֲמָתוֹ לְנִנְשֻׁבֻּר וְאָמַר:

"בִּתִּי, מְרוֹמֵי שָׁמַיִם בִּקְּשָׁה, מַעֲמַקֵּי אֶרֶץ בִּקְּשָׁה, [205]

אִנַנַּה, מֵרוֹמִי שָׁמַיִם בִּקְּשָׁה, מַעֲמַקֵּי אֶרֶץ בִּקְּשָׁה,

מַמְשְׁלוֹת־שְׁאוֹל, מַמְשְׁלוֹת – אִישׁ בַּל יַחְמְדֵם, וַאֲשֶׁר יַשִּׂיגֵם – בַּשְּׁאוֹל יִשָּׁאֵר!

מִי לַמָּקוֹם הַהוּא הִגִּיעַ וְלַעֲלוֹת בִּקֵּשׁ?"

הָאָב נַנַּה לֹא עָמַד לְצִדָּהּ בַּדָּבָר הַזֶּה; לְאֶרִדוּ הָלְכָה

וַיְהִי כְּבוֹאָהּ אַל אֶרִדוּ, אֶל בַּיִת אֶנְכִּי, [210]

לִפְנֵי אֶנְכִּי הוֹרִידָה דִּמְעָה:

"הָאָב אֶנְכִּי, בִּתְּךָ בַּשְּׁאוֹל, אִישׁ בַּל יְמִיתֶנָּה,

כַּסְפְּךָ הַצָּרוּף, בְּקֶרֶב עַפְרוֹת הָאָרֶץ (אִישׁ) בַּל יִבְלְלֶנּוּ,

אֶבֶן־הַסַּפִּיר הַטּוֹבָה אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב אַבְנֵי הֶחָרָשׁ (אִישׁ) בַּל יְפַלְּחֶנָּה,

עֵץ־הַתְּאַשּׁוּר אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב עֲצֵי הַנַּגָּר (אִישׁ) בַּל יְבַקְּעֶנּוּ, [215]

הָעַלְמָה אִנַנַּה בַּשְּׁאוֹל – (אִישׁ) בַּל יְמִיתֶנָּה!"

עָנָה הָאָב אֶנְכִּי לְנִנְשֻׁבֻּר וְאָמַר:

"בִּתִּי, מֶה עָשְׂתָה, חָרֹד אֶחְרַד,

אִנַנַּה, מֶה עָשְׂתָה, חָרֹד אֶחְרַד,

גְּבֶרֶת כָּל הָאֲרָצוֹת, מֶה עָשְׂתָה, חָרֹד אֶחְרַד, [220]

קְדֵשַׁת הַשָּׁמַיִם, מֶה עָשְׂתָה, חָרֹד אֶחְרַד!"

הָאָב אֶנְכִּי עָמַד לְצִדָּהּ בַּדָּבָר הַזֶּה: [221 א]

לָקַח רֶפֶשׁ מִצָּפְּרְנוֹ (הָאַחַת), וַיִּבְרָא קָדֵשׁ־מִתְגּוֹדֵד,

לָקַח רֶפֶשׁ מִצָּפְּרְנוֹ הַשֵּׁנִית, וַיִּבְרָא קָדֵשׁ־מְקוֹנֵן,²¹

לַקָּדֵשׁ הַמִּתְגּוֹדֵד נָתַן אֶת סַם הַחַיִּים,

לַקָּדֵשׁ הַמְּקוֹנֵן נָתַן אֶת מֵי הַחַיִּים, [225]

אָמַר הָאָב אֶנְכִּי לַקָּדֵשׁ־הַמִּתְגּוֹדֵד וְלַקָּדֵשׁ־הַמְּקוֹנֵן:

"לְכוּ! שְׂאוּ רַגְלֵיכֶם אֶל הַשְּׁאוֹל,

עוֹפְפוּ עַל פְּנֵי הַדֶּלֶת כִּזְבוּבִים,

חִמְקוּ מִבַּעַד לְצִירֵי הַדֶּלֶת כְּרוּחוֹת,

אֵם הָרָה לָלֶדֶת אֶת בְּנָם,²² [230]

אֶרֶשְׁכִּגַל, כּוֹרַעַת שָׁם –

עַל כְּתֵפֶיהָ הַטְּהוֹרוֹת שִׂמְלָה לֹא תַּעֲטֶה,

חָזָהּ כְּצַפַּחַת־שֶׁמֶן לֹא תְּכַסֶּה,

צִפָּרְנֶיהָ כַּחֲרוּצוֹת־נְחֹשֶׁת יִהְיוּ לָהּ,

תִּתְלֹשׁ אֶת שְׂעָרָהּ מֵרֹאשָׁהּ (כִּתְלֹשׁ) כְּרֵשָׁה; [235]

כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר, ‘אוֹי לְרַחְמִי’,

אִמְרוּ: ‘גְּבִרְתֵּנוּ, נֶאֱנַחַת אַתְּ, הוֹי לְרַחְמֵךְ!’

כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר, ‘אוֹי לְגַבִּי!’

אִמְרוּ: ‘גְּבִרְתֵּנוּ, נֶאֱנַחַת אַתְּ, הוֹי לְגַבֵּךְ!’

‘אַתֶּם – מִי אַתֶּם?’ תֹּאמַר, [240]

'אַתֶּם, הָאוֹמְרִים תַּחַת ‘רַחְמִי’ – ‘רַחְמֵךְ’, וְתַחַת ‘גַּבִּי’ – ‘גַּבֵּךְ’?²³

אִם אֵל אַתֶּם, אֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם דָּבָר,

אִם אֱנוֹשׁ אַתֶּם, אֲצַוֶּה לָכֶם בְּרָכָה!'

בְּשֵׁם הַשָּׁמַיִם וּבְשֵׁם הָאָרֶץ הִשְׁבִּיעוּהָ,

[בְּשֵׁם הַשְּׁאוֹל] הִשְׁבִּיעוּהָ! [245]

וְהָיָה כִּי יַעֲנִיקוּ לָכֶם נָהָר עַל מֵימָיו, מָאֵן תְּמָאֲנוּ,²⁴

וְהָיָה כִּי יַעֲנִיקוּ לָכֶם שָׂדֶה עַל שְׁעוֹרָיו, מָאֵן תְּמָאֲנוּ!

‘תְּנוּ לָנוּ אֶת הַפֶּגֶר הַתָּלוּי עַל וָו!’ כֹּה תֹּאמְרוּ לָהּ;

‘(הֲלֹא) פֶּגֶר גְּבִרְתְּכֶם הוּא (זֶה)!’

‘יְהִי זֶה אֲדוֹנֵנוּ, תְּהִי זוֹ גְּבִרְתֵּנוּ – תְּנוּהוּ לָנוּ!’, אִמְרוּ אַתֶּם! [250]

יִתְּנוּ לָכֶם אֶת הַפֶּגֶר הַתָּלוּי עַל וָו;

הָאֶחָד (בָּכֶם) אֶת סַם הַחַיִּים, הָאֶחָד (בָּכֶם) אֶת מֵי הַחַיִּים – הַזּוּ עָלֶיהָ;

אִנַנַּה קוּם תָּקוּם!"

הַקָּדֵשׁ־הַמִּתְגּוֹדֵד וְהַקָּדֵשׁ־הַמְקוֹנֵן הִטּוּ לִבָּם לְמִצְוַת אֶנְכִּי,

עוֹפְפוּ עַל פְּנֵי הַדֶּלֶת כִּזְבוּבִים, [255]

חָמְקוּ מִבַּעַד לְצִירֵי הַדֶּלֶת כְּרוּחוֹת

אֵם הָרָה לָלֶדֶת אֶת בְּנָם,

אֶרֶשְׁכִּגַל, שָׁם כּוֹרַעַת –

עַל כְּתֵפֶיהָ הַטְּהוֹרוֹת שִׂמְלָה לֹא תַּעֲטֶה,

חָזָהּ כְּצַפַּחַת־שֶׁמֶן לֹא תְּכַסֶּה, [260]

צִפָּרְנֶיהָ כַּחֲרוּצוֹת־נְחֹשֶׁת הָיוּ לָהּ,

תִּתְלֹשׁ אֶת שְׂעָרָהּ מֵרֹאשָׁהּ (כִּתְלֹשׁ) כְּרֵשָׁה;

כַּאֲשֶׁר אָמְרָה: “אוֹי לְרַחְמִי!”

אָמְרוּ לָהּ: “גְּבִרְתֵּנוּ, מִתְיַגַּעַת אַת, הוֹי לְרַחְמֵךְ!”

כַּאֲשֶׁר אָמְרָה: “אוֹי לְגַבִּי!” [265]

אָמְרוּ לָהּ: “גְּבִרְתֵּנוּ, מִתְיַגַּעַת אַתְּ, הוֹי לְגַבֵּךְ!”

"אַתֶּם – מִי אַתֶּם?

אַתֶּם הָאוֹמְרִים תַּחַת ‘רַחְמִי’ – ‘רַחְמֵךְ’ וְתַחַת ‘גַּבִּי’ – ‘גַּבֵּךְ’?

אִם אֵל אַתֶּם אֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם דָּבָר,

אִם אֱנוֹשׁ אַתֶּם אֲצַוֶּה לָכֶם בְּרָכָה!" [270]

בְּשֵׁם הַשָּׁמַיִם וּבְשֵׁם הָאָרֶץ הִשְׁבִּיעוּהָ,

[בְּשֵׁם הַשְּׁאוֹל] הִשְׁבִּיעוּהָ.

הִפְצִירוּ בָּהֶם לָקַחַת נָהָר עַל מֵימָיו – וַיְמָאֲנוּ,

הִפְצִירוּ בָּהֶם לָקַחַת שָׂדֶה עַל שְׂעוֹרָיו – וַיְמָאֲנוּ;

“תְּנוּ לָנוּ אֶת הַפֶּגֶר הַתָּלוּי עַל וָו!” [275]

עָנְתָה אֶרֶשְׁכִּגַל הַטְּהוֹרָה לַקָּדֵשׁ־הַמִּתְגּוֹדֵד וְלַקָּדֵשׁ־הַמְקוֹנֵן וְאָמְרָה:

“הַפֶּגֶר הַזֶּה, פֶּגֶר גְּבִרְתְּכֶם הוּא!”

“יְהִי זֶה אֲדוֹנֵנוּ, תְּהִי זוֹ גְּבִרְתֵּנוּ – תְּנוּהוּ לָנוּ!” אָמְרוּ לָהּ

נָתְנוּ (לָהֶם) אֶת הַפֶּגֶר הַתָּלוּי עַל הַוָּו,

הָאֶחָד – אֶת סַם הַחַיִּים, הָאֶחָד – אֶת מֵי הַחַיִּים, הִזּוּ עָלֶיהָ, [280]

וַתָּקֹם אִנַנַּה!

(אָז) [קָרְאָה] אֶרֶשְׁכִּגַל לַקָּדֵשׁ־הַמִּתְגּוֹדֵד וְלַקָּדֵשׁ־הַמְקוֹנֵן:

“קָחוּהָ!” גְּבִרְתָּם אָחֲזָה בְּיָדָם.

אִנַנַּה, עַל פִּי דְּבַר אֶנְכִּי עוֹלָה מִן הַשְּׁאוֹל;

אִנַנַּה – כַּעֲלוֹתָהּ מִן הַשְּׁאוֹל, [285]

תְּפָשׂוּהָ (אֵלֵי) הָאַנֻנַּה:

"מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר מִן הַשְּׁאוֹל. יַעֲלֶה, שָׁלֵם מִן הַשְּׁאוֹל יַעֲלֶה?!

בַּיּוֹם אֲשֶׁר בּוֹ אִנַנַּה מִן הַשְּׁאוֹל תַּעֲלֶה,

חֲלִיפָתָהּ, רֹאשׁ תַּחַת רֹאשׁ, נָתוֹן תִּתֵּן!"

אִנַנַּה עוֹלָה מִן הַשְּׁאוֹל, [290]

שֵׁדִים קְטַנִּים כִּקְנֵי מְשׂוּכָה,

שֵׁדִים גְּדוֹלִים כִּקְנֵי סֻכָּה, נִצְמָדִים לְצִדָּהּ

אֲשֶׁר מִלְּפָנֶיהָ – לֹא נֶאֱמָן־בַּיִת הוּא וְשֵׁבֶט יַחֲזִיק בְּיָדוֹ,

אֲשֶׁר מִגַּבָּהּ – לֹא צִיר־שָׁלוּחַ הוּא וְאַלָּה יַחֲגֹר בְּמָתְנָיו

הֵמָּה אֲשֶׁר יָצְאוּ כְּנֶגְדָּהּ, [295]

הֵמָּה אֲשֶׁר יָצְאוּ כְּנֶגֶד אִנַנַּה,

מַאֲכָל לֹא יֵדְעוּ, מַשְׁקֶה לֹא יֵדְעוּ,

קֶמַח מִנְחָה לֹא יֹאכְלוּ,

מֵי נֶסֶךְ לֹא יִשְׁתּוּ,

אֶל דּוֹרוֹנוֹת נְעִימִים לֹא יִשְׁעוּ, [300]

בְּחֵיק אִשָּׁה עֹנֶג לֹא יִרְווּ,

יַלְדֵי חֶמֶד לֹא יְנַשְּׁקוּ,²⁵

רַעֲיָה מֵחֵיק אִישָׁהּ קָרֹעַ יִקְרְעוּ,

בְּנֵי אִישׁ מֵעַל בִּרְכָּיו יִשְּׂאוּ,

וְכַלָּה מִבֵּית חָמִיהָ יוֹצִיאוּ [305]

אִנַנַּה עוֹלָה מִן הַשְּׁאוֹל;

כַּעֲלוֹת אִנַנַּה מִן הַשְּׁאוֹל, [306 א]

נִנְשֻׁבֻּר נָפְלָה לְרַגְלֶיהָ,

יָשְׁבָה בֶּעָפָר, לָבְשָׁה צוֹאִים,

אָמְרוּ הַשֵּׁדִים אֶל אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה:

“אִנַנַּה, לְעִירֵךָ לְכִי, אוֹתָהּ נִקַּח (חֲלִיפָתֵךְ)!” [310]

עָנְתָה אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה לַשֵּׁדִים וְאָמְרָה:

"הֲלֹא הִיא נֶאֱמֶנֶת־בֵּיתִי אֲשֶׁר אֲמֶרֶיהָ נֹעַם,

צִירִי־הַשָּׁלוּחַ אֲשֶׁר דְּבָרֶיהָ אֱמוּנִים,

הַדָּבָר אֲשֶׁר הוֹרֵיתִיהָ לֹא זָנְחָה,

הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ מִמֶּנּוּ לֹא סָרָה, [315]

בֵּין תִּלֵּי הֶחֳרָבוֹת נָשְׂאָה עָלַי קִינָה,

בַּדְבִיר, הִכְּתָה עָלַי בְּתֹף,

בְּמִקְדְּשֵׁי הָאֵלִים סוֹבְבָה לְמַעֲנִי,

בְּעֵינֶיהָ שָׂרְטָה עָלַי שָׂרֶטֶת, בְּאַפָּהּ שָׂרְטָה עָלַי שָׂרֶטֶת,

בֶּחָתוּם מֵעֵין כָּל, בְּעַגְבוֹתֶיהָ, שָׂרְטָה עָלַי שָׂרֶטֶת, [320]

כְּאֶבְיוֹן, בֶּגֶד יָחִיד לָבְשָׁה,

אֶל הָאֶכֻּר, אֶל בֵּית אֶנְלִל,

אֶל אוּר, אֶל בֵּית נַנַּה,

אַל אֶרִדוּ, אֶל בֵּית אֶנְכִּי,

נָשְׂאָה רַגְלֶיהָ לְבַדָּהּ; [325]

הִיא אֲשֶׁר חַיֹה הֶחֱיַתְנִי!

אֵיכָה אוֹתָהּ אֶתֵּן לָכֶם?"

“נֵלְכָה־נָא אֶל אֻמַּה, אֶל (מִקְדַּשׁ) סִגְכֻּרְשַׁגַה²⁶ נֵלְכָה־נָא!”

בְּסִגְכֻּרְשַׂגַה אֲשֶׁר בְּאֻמַּה,

שַׁרַה²⁷, בְּעִירוֹ, נָפַל לְרַגְלֶיהָ, [330]

יָשַׁב בֶּעָפָר, לָבַשׁ צוֹאִים,

אָמְרוּ הַשֵּׁדִים אֶל אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה:

“אִנַנַּה, לְעִירֵךְ לְכִי, אוֹתוֹ נִקַּח (חֲלִיפָתְךָ)!”

עָנְתָה אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה לַשֵּׁדִים וְאָמְרָה:

"אֶת שַׁרַה שֶׁלִּי, מְשׁוֹרְרִי, [335]

עוֹשֵׂה־הַצִּפָּרְנַיִם אֲשֶׁר לִי, הַקּוֹלֵעַ שְׂעָרִי,

אֵיכָה אוֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם?"

"נֵלְכָה־נָא אַל בַּדְתִּבִּרָה, אֶל (מִקְדַּשׁ) הָאֶמֻשְׁכַּלַמַה²⁸ נֵלְכָה־נָא! "

בָּאֶמֻשְׁכַּלַמַה, אֲשֶׁר בְּבַדְתִּבְּרָה,

לֻלַל,²⁹ בְּעִירוֹ, נָפַל לְרַגְלֶיהָ, [340]

יָשַׁב בֶּעָפָר, לָבַשׁ צוֹאִים,

אָמְרוּ הַשֵּׁדִים אֶל אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה:

“אִנַנַּה, לְעִירֵךְ לְכִי, אוֹתוֹ נִקַּח (חֲלִיפָתֵךְ)!”

עָנְתָה אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה לַשֵּׁדִים וְאָמְרָה:

"לֻלַל דָּגוּל מֵרְבָבָה, הַהוֹלֵךְ עִמָּדִי לִימִינִי וְלִשְׂמֹאלִי, [345]

אֵיכָה אוֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם?"

“נֵלְכָה־נָא אֶל עֵץ הַתַּפּוּחַ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּמִישׁוֹר כֻּלַבּ,³⁰ נֵלְכָה־נָא!”

הָלְכוּ אַחֲרֶיהָ אֶל עֵץ הַתַּפּוּחַ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּמִישׁוֹר כֻּלַבּ

(שָׁם) דֻּמֻזִי לָבַשׁ בִּגְדֵי הָדָר, וְעַל כִּסְאוֹ בְּהָדָר יָשַׁב³¹

הַשֵּׁדִים תְּפָסוּהוּ בְּמָתְנָיו, [350]

מִן הַקַּנְקַנִּים, הַשִּׁבְעָה, שָׁפְכוּ אֶת הֶחָלָב,

שִׁבְעָתַיִם… הָלְמוּ בְּרֹאשׁוֹ כְּאוֹיֵב,

הָרוֹעֶה – הִצְלִיפוּ בְּפָנָיו בֶּחָלִיל וּבִקְנֵה־שִׁיר

נָתְנָה בּוֹ עֵינָהּ – עֵין הַמָּוֶת!

דִּבְּרָה דָּבָר – דְּבַר חָרוֹן! [355]

קָרְאָה אֵלָיו – קְרִיאַת ‘אָשָׁם! אָשָׁם!’

“אוֹתוֹ – קָחוּהוּ!”

אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה נָתְנָה בְּיָדָם אֶת הָרוֹעֶה דֻּמֻזִי.

הֵמָּה אֲשֶׁר יָצֹא יָצְאוּ נֶגְדּוֹ,

אֲשֶׁר יָצֹא יָצְאוּ נֶגֶד דֻּמֻזִי, [360]

מַאֲכָל לֹא יֵדְעוּ, מַשְׁקֶה לֹא יֵדְעוּ,

קֶמַח מִנְחָה לֹא יֹאכְלוּ,

מֵי נֶסֶךְ לֹא יִשְׁתּוּ,

בְּחֵיק אִשָּׁה עֹנֶג לֹא יִרְווּ,

יַלְדֵי חֶמֶד לֹא יְנַשְּׁקוּ, [365]

בְּנֵי אִישׁ מֵעַל בִּרְכָּיו יִשְּׂאוּ,

וְכַלָּה מִבֵּית חָמִיהָ יוֹצִיאוּ

בָּכָה דֻּמֻזִי, חָוְרוּ פָּנָיו,

פָּרַשׂ הָעֶלֶם כַּפָּיו הַשָּׁמַיְמָה, אֶל אֻתוּ:

"הוֹי אֻתוּ, הֵן אֲחִי־אִשְׁתִּי אַתָּה, אֲנִי בַּעַל אֲחוֹתְךָ, [370]

אֲנִי וְלֹא אַחֵר נָשָׂאתִי חֶמְאָה אֶל בֵּית אִמְּךָ,

אֲנִי וְלֹא אַחֵר נָשָׂאתִי חָלָב אֶל בֵּית נִנְגַל,

הֲפֹךְ יָדַי יְדֵי נָחָשׁ,

הֲפֹךְ רַגְלַי רַגְלֵי נָחָשׁ,

וְאִמָּלְטָה מִפְּנֵי שֵׁדַי, אַל נָא יִתְפְּסוּנִי!" [375]

שָׁעָה [אֻתוּ אֶל דִּמְעוֹתָיו],

הָפַךְ [יָדָיו יְדֵי] נָחָשׁ,

הָפַךְ [רַגְלָיו] רַגְלֵי נָחָשׁ,

וַיִּמַלֵּט מִפְּנֵי הַשֵּׁדִים³²

כְּנַחַשׁ צִפְעוֹנִי… [380]

(שורות 381–397 מקוטעות אי חסרות: בשורות אלה סוּפר, ככל הנראה, כי דוּמוּזי נמלט מידי השדים והסתתר במכלאת הצאן של אחותו, גֶשְׁתינַנַה. הזבוב התנדב לגלות את מקום מחבואו, והשדים שבוהו ולכדוהו. עם התחדש הטקסט, מדברת אִננה, ככל הנראה, אל הזבוב, וחורצת לו גורל של חסד כגמול על מעשהו)

הַגֶּבֶר…

הַזְּבוּב…

הַבְּתוּלָה אִנַנַּה לַזְּבוּב [תַּחֲרֹץ גּוֹרַל חֶסֶד]: [400]

בְּבֵית־הַשֵּׁכָר, בִּכְלִי־אָרָד אֲשֶׁר לְשׁוֹתֵי הַיַּיִן – תִּשְׁכֹּן, בְּבֵית הַצֹּאן – [תֵּשֵׁב];

כִּבְנֵי [אִישׁ] חָכָם בַּל…!"

הַזְּבוּב [נִמְלָא שִׂמְחָה] לַגּוֹרָל אֲשֶׁר חָרְצָה לוֹ אִנַנַּה

[גֶּשְׁתִנַנַּה הוֹרִידָה] דְּמָעוֹת:

"הָעֶלֶם שֶׁלִּי הָלַךְ וְאֵינֶנּוּ, הַסְגֵּר הֻסְגַּר לְיָדָם! [405]

הָלַךְ וְאֵינֶנּוּ, אַלְלַי, חַיָּיו [נִגְדְּעוּ]"³³ [406]

"אַתָּה – (לְמוֹעֵד) חֲצִי שָׁנָה, אֲחוֹתְךָ – (לְמוֹעֵד) חֲצִי שָׁנָה, [407]

[בַּיּוֹם אֲשֶׁר אַתָּה] תְּבַקֵּשׁ – בַּיּוֹם הַהוּא מִשָּׁם תַּעֲלֶה,

[בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲחוֹתְךָ] תְּבַקֵּשׁ – בַּיּוֹם הַהוּא מִשָּׁם תַּעֲלֶה!"

(וְכָךְ) נָתְנָה אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה אֶת דֻּמֻזִי חֲלִיפָתָהּ, רֹאשׁ תַּחַת רֹאשׁ [410]

הוֹ, אֶרֶשְׁכִּגַל הַטְּהוֹרָה,

(מַה) נַּעֲמָה תְּהִלָּתֵךָ!

(מתוך אנתולוגיה של ספרות מסופוטמית, שתראה אור בהוצאת עם עובד).