רקע
אלמוני/ת
יְרִידַת אִנַנַּה לַשְּׁאוֹל
אלמוני/ת
תרגום: ש. שפרה, יעקב קליין (משומרית)
בתוך: חדרים – גיליון 11: קיץ 1994

23_Ella.jpg

תבליט של בבה, אלת העיר לגש; בתפקידה כאלת הפריון מזוהה במזמורי האהבה השוּמרים עם אננה (2200 לפנה"ס בקירוב)


מִמְּרוֹמֵי שָׁמַיִם אֶל מַעֲמַקֵּי אֶרֶץ1 נָשְׂאָה עֵינֶיהָ,

הָאֵלָה, מִמְּרוֹמֵי שָׁמַיִם אֶל מַעֲמַקֵּי אֶרֶץ נָשְׂאָה עֵינֶיהָ,

אִנַנַּה, מִמְּרוֹמֵי שָׁמַיִם אֶל מַעֲמַקֵּי אֶרֶץ נָשְׂאָה עֵינֶיהָ,

גְּבִרְתִּי, נָטְשָׁה שָׁמַיִם, נָטְשָׁה אֶרֶץ, יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל,

אִנַנַּה, נָטְשָׁה שָׁמַיִם, נָטְשָׁה אֶרֶץ, יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל, [5]

נָטְשָׁה מַעֲמָד־כֹּהֵן־גָּדוֹל, נָטְשָׁה מַעֲמָד־כֹּהֶנֶת־גְּדוֹלָה, יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל,

נָטְשָׁה אֶת הַאֶאַנַּה2 בְּתוֹכְכֵי אֶרֶךְ,יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל,

נָטְשָׁה אֶת הָאֶמֻשְׁכַּלַמַה בְּתוֹכְכֵי בַּדְתִּבִּרַה, יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל,

נָטְשָׁה אֶת הַגִּגֻנַּה בְּתוֹכְכֵי זַבַּלַם, יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל,

נָטְשָׁה אֶת הָאֶשַׁרַה בְּתוֹכְכֵי אַדַבּ, יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל, [10]

נָטְשָׁה אֶת הַבַּרַדֻרְגַרַה בְּתוֹכְכֵי נִפֻּר, יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל,

נָטְשָׁה אֶת הַחֻ’רְסַגְכַּלַמַה בְּתוֹכְכֵי כִּישׁ, יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל,

נָטְשָׁה אֶת הָאֶאֻלְמַשׁ בְּתוֹכְכֵי אַגַדֶה, יָרְדָה אֶל הַשְּׁאוֹל


חָגְרָה בְּמָתְנֶיהָ אוֹתוֹת־אֱלֹהוּתָהּ, כָּל הַשִּׁבְעָה,

לִקְּטָה אוֹתוֹת אֱלֹהוּתָהּ, בְּיָדֶיהָ נָשְׂאָה אוֹתָם, [15]

לָקְחָה כָּל־הֲמוֹן אוֹתוֹת־אֱלֹהוּתָהּ אֲשֶׁר תַּחַת רַגְלֶיהָ,

חָבְשָׁה לְרֹאשָׁהּ אֶת הַמִּצְנֶפֶת, הַנֵּזֶר הַטָּהוֹר,

לָקְחָה בְּיָדָהּ אֶת הַצִּיץ3 אֲשֶׁר לְמִצְחָהּ,

עָדְתָה עַל צַוָּארָהּ חֲרוּזֵי־סַפִּיר קְטַנִּים,

צָנְפָה עַל חָזָהּ תְּאוֹמֵי־עֲנָק־נְטָפִים, [20]

עָטְתָה עַל גּוּפָהּ מְחֲלָצוֹת, בֶּגֶד־מַלְכוּת,

קָרְעָה עֵינֶיהָ בַּפּוּךְ: ‘יָבוֹא־נָא הָאִישׁ יָבוֹא־נָא!’4

תָּלְתָה עַל חָזָה מַשְׂכִּית: ‘בּוֹא, אִישׁ, בּוֹא!’5

עָנְדָה עַל יָדָהּ צְמִיד זָהָב,

אָחֲזָה בְּיָדֶיהָ קְנֵה־הַמִּדָּה וְחֶבֶל־הַשָּׂדֶה6 כְּעֵין הַסַּפִּיר [25]


הֲלָכָה אִנַנַּה אֶל הַשְּׁאוֹל,

וְנִנִשֻׁבֻּר,7 נֶאֱמֶנֶת־בֵּיתָהּ, הָלְכָה אַחֲרֶיהָ

אָמְרָה אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה אֶל נִנִשֻׁבֻּר:

"בִּי, נֶאֱמֶנֶת־בֵּית־הָאֶאַנַּה־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר לִי,

נֶאֱמֶנֶת־בֵּיתִי אֲשֶׁר אֲמָרֶיהָ נֹעַם, [30]

צִירִי הַשָּׁלוּחַ אֲשֶׁר דְּבָרֶיהָ אֱמוּנִים;

הַיּוֹם, אֶל הַשְּׁאוֹל אָנֹכִי יוֹרֶדֶת,

(וְהָיָה) בַּיּוֹם בּוֹאִי אֶל הַשְּׁאוֹל,

בֵּין תִּלֵּי הֶחֳרָבוֹת שְׂאִי עָלַי קִינָה,

בַּדְּבִיר – הַכִּי עָלַי בַּתֹּף, [35]

בְּמִקְדְּשֵׁי הָאֵלִים סֹבִּי לְמַעֲנִי,

בְּעֵינַיִךְ שִׂרְטִי עָלַי שָׂרֶטֶת, בְּאַפֵּךְ שִׂרְטִי עָלַי שָׂרֶטֶת,

בֶּחָתוּם מֵעֵין כָּל, בְּעַגְבוֹתַיִךְ שִׂרְטִי עָלַי שָׂרֶטֶת,

כְּאֶבְיוֹן, בֶּגֶד יָחִיד לִבְשִׁי לְמַעֲנִי,

אֶל הָאֶכֻּר, בֵּית אֶנְלִל,8 לְבַדֵּךְ שְׂאִי רַגְלַיִךְ [40]

כְּבֹאֵךְ אֶל הָאֶכֻּר, בֵּית אֶנְלִל,

לִפְנֵי אֶנְלִל הוֹרִידִי דִּמְעָה:

'הָאָב אֶנְלִל, בִּתְּךָ בַּשְּׁאוֹל – אִישׁ בַּל יְמִיתֶנָּה,

כַּסְפְּךָ הַצָּרוּף, בְּקֶרֶב עַפְרוֹת הָאָרֶץ (אִישׁ) בַּל יִבְלְלֶנּוּ,

אֶבֶן־הַסַּפִּיר הַטּוֹבָה אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב אַבְנֵי הֶחָרָשׁ (אִישׁ) בַּל יְפַלְּחֶנָּה, [45]

עֵץ הַתְּאַשּׁוּר אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב עֲצֵי הַנַּגָּר (אִישׁ) בַּל יְבַקְּעֶנּוּ,

הָעַלְמָה אִנַנַּה, בַּשְּׁאוֹל – (אִישׁ) בַּל יְמִיתֶנָּה!'

וְהָיָה כִּי אֶנְלִל לֹא יַעֲמֹד לִימִינֵךָ בַּדָּבָר הַזֶּה, אֶל אוּר לְכִי;

כִּי תָּבוֹאִי אֶל (מִקְדַּשׁ) אוּר, אֶל בֵּית־אֵימַת־כָּל־הָאָרֶץ,

אֶל הָאֶכִּשְׁנֻגַל, אֶל בֵּית נַנַּה9 – [50]

לִפְנֵי נַנַּה הוֹרִידִי דִּמְעָה:

'הָאָב נַנַּה, בִּתְּךָ בַּשְּׁאוֹל, אִישׁ בַּל יְמִיתֶנָּה,

כַּסְפְּךָ הַצָּרוּף, בְּקֶרֶב עַפְרוֹת הָאָרֶץ (אִישׁ) בַּל יִבְלְלֶנּוּ,

אֶבֶן־הַסַּפִּיר הַטּוֹבָה אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב עֲצֵי הַנַּגָּר (אִישׁ) בַּל יְפַלְּחֶנָּה,

עֵץ־הַתְּאַשּׁוּר אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב עֲצֵי הַנַּגָּר (אִישׁ) בַּל יְבַקְּעֶנּוּ, [55]

הָעַלְמָה אִנַנַּה, בַּשְּׁאוֹל – (אִישׁ) בַּל יְמִיתֶנָּה!'

וְהָיָה כִּי אֶנְלִל לֹא. יַעֲמֹד לִימִינֵךְ בַּדָּבָר הַזֶּה, אֶל אֶרִדוּ10 לְכִי;

כְּבֹאֵךָ אֶל אֶרִדוּ, אֶל בַּיִת אֶנְכִּי,11

לִפְנֵי אֶנְכִּי הוֹרִידִי דִּמְעָה:

'הָאָב אֶנְכִּי, בִּתְּךָ בַּשְּׁאוֹל, אִישׁ בַּל יְמִיתֶנָּה, [60]

כַּסְפְּךָ הַצָּרוּף, בְּקֶרֶב עַפְרוֹת הָאָרֶץ (אִישׁ) בַּל יִבְלְלֶנּוּ,

אֶבֶן־הַסַּפִּיר הַטּוֹבָה אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב אַבְנֵי הֶחָרָשׁ (אִישׁ) בַּל יְפַלְּחֶנָּה,

עֵץ־הַתְּאַשּׁוּר אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב עֲצֵי הַנַּגָּר (אִישׁ) בַּל יְבַקְּעֶנּוּ,

הָעַלְמָה אִנַנַּה, בַּשְּׁאוֹל – (אִישׁ) בַּל יְמִיתֶנָּה!'

הָאָב אֶנְכִּי, הָאָדוֹן רַב־הַחָכְמָה, [65]

הַיּוֹדֵעַ אֶת סַם־הַחַיִּים,12 הַיּוֹדֵעַ אֶת מֵי־הַחַיִּים,

הוּא, אוֹתִי, חָיֹה יְחַיֶּה!''


הָלְכָה אִנַנַּה אֶל הַשְּׁאוֹל,

וְנִנְשֻׁבֻּר, נֶאֱמֶנֶת־בֵּיתָהּ, הָלְכָה אַחֲרֶיהָ

אָמְרָה אֶל נֶאֱמֶנֶת־בֵּיתָהּ, נִנְשֻׁבֻּר: [70]

"לְכִי, נִנְשֻׁבֻּר שֶׁלִּי, [שִׂימִי־נָא] לִבֵּךְ,

הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוִּיתִיךְ, לֹא תָּסוּרִי מִמֶּנּוּ!"


וַיְהִי אַךְ קָרְבָה אִנַנַּה אֶל אַרְמוֹן־צַלְמָוֶת,

הָדְפָה בְּיַד זָדוֹן אֶת דַּלְתוֹת הַשְּׁאוֹל,

קָרְאָה בְּקוֹל זָדוֹן בְּשַׁעֲרֵי הַשְּׁאוֹל: [75]

"פְּתַח אֶת הַבַּיִת, הַשּׁוֹעֵר, פְּתַח אֶת הַבַּיִת,

פְּתַח אֶת הַבַּיִת, נֶתִי,13 פְּתַח אֶת הַבַּיִת, וְאָנֹכִי לְבַדִּי אָבוֹא בּוֹ!"

נֶתִי, רַב־הַשּׁוֹעֲרִים אֲשֶׁר לַשְּׁאוֹל,

עָנָה לְאִנַנַהּ הַטְּהוֹרָה דָּבָר לֵאמֹר:

“מִי אַתְּ וְאֵיזוֹ אַתְּ?” [80]

“אָנֹכִי אִנַנַּה מִמִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ!”

"אִם אָמְנָם אִנַנַּה אַתְּ מִמִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ,

עַל־מָה־וְלָמָּה תָּבוֹאִי אֶל אֶרֶץ־לְלֹא־שׁוּב?14

אֵיכָה נְשָׂאֵךְ לִבֵּךְ אֶל דֶּרֶךְ – הַהוֹלֵךְ בָּהּ לֹא יָשׁוּב?"

עָנְתָה אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה וַתֹּאמֶר: [85]

"אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה, אֶרֶשְׁכִּגַל15 הַטְּהוֹרָה –

עַל אוֹדוֹת אִישָׁהּ, הָאָדוֹן גֻּגַּלַנַּה16 אֲשֶׁר הֹרַג,

לִרְאוֹת אֶת זֶבַח הַמֵּתִים17 אֲשֶׁר לוֹ,

לִנְסֹךְ בְּשֶׁפַע אֶת שְׂכַר־זֶבַח־הַמֵּתִים אֲשֶׁר לוֹ; אֱמֶת וְיַצִּיב!"

נֶתִי, רַב־הַשּׁוֹעֲרִים אֲשֶׁר לַשְּׁאוֹל, [90]

עָנָה לְאִנַנַהּ הַטְּהוֹרָה וַיֹּאמַר:

"עִמְדִי אִנַנַּה! לִגְבִרְתִּי אַגִּידָהּ־נָא,

לִגְבִרְתִּי אֶרֶשְׁכִּגַל, אַגִּידָהּ־נָא [דְּבָרַיךְ] לָהּ אַגִּידָה־נָא!"


נֶתִי, רַב־הַשּׁוֹעֲרִים אֲשֶׁר לַשְּׁאֹול,

אֶל גְּבִרְתּוֹ אֶרֶשְׁכִּגַל, [95]

אֶל בֵּיתָהּ בָּא, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ:

"גְּבִרְתִּי, עַלְמָה אַחַת,

אִנַנַּה [אֲחוֹתֵךְ], קָרְבָה אֶל אַרְמוֹן־צַלְמָוֶת,

הָדְפָה [בְּיַד זָדוֹן] אֶת דַּלְתוֹת הַשְּׁאוֹל,

קָרְאָה [בְּקוֹל זָדוֹן בְּשַׁעֲרֵי הַשְּׁאוֹל], [100]

[נָטְשָׁה] אֶת הַאֶאַנַּה, [יָרְדָה שְׁאוֹלָה];

[חָגְרָה] בְּמָתְנֶיהָ אוֹתוֹת־אֱלֹהוּתָהּ, כָּל הַשִּׁבְעָה,

לִקְּטָה אוֹתוֹת־אֱלֹהוּתָהּ, בְּיָדֶיהָ נָשְׂאָה אוֹתָם,

לָקְחָה כָּל־הֲמוֹן־אוֹתוֹת־אֱלֹהוּתָהּ, אֲשֶׁר תַּחַת רַגְלֶיהָ,

חָבְשָׁה לְרֹאשָׁהּ אֶת הַמִּצְנֶפֶת, הַנֵּזֶר הַטָּהוֹר, [105]

לָקְחָה בְּיָדָהּ אֶת הַצִּיץ אֲשֶׁר לְמִצְחָהּ,

עָדְתָה עַל צַוָּארָהּ חֲרוּזִי־סַפִּיר קְטַנִּים,

צָנְפָה עַל חָזָהּ תְּאוֹמֵי־עֲנָק־נְטָפִים,

עָטְתָה עַל גּוּפָהּ מַחֲלָצוֹת, בֶּגֶד־מַלְכוּת,

קָרְעָה עֵינֶיהָ בַּפּוּךְ: ‘יָבוֹא־נָא הָאִישׁ יָבוֹא־נָא!’ [110]

תָּלְתָה עַל חָזָהּ מַשְׂכִּית: ‘בּוֹא אִישׁ, בּוֹא!’,

עָנְדָה עַל יָדָהּ צָמִיד זָהָב,

אָחֲזָה בְּיָדֶיהָ קְנֵה־הַמִּדָּה וְחֶבֶל־הַשָּׂדֶה כְּעֵין הַסַּפִּיר"

אָז תַּכֶּה אֶרֶשְׁכִּגַל שׁוּלֵי בִּטְנָהּ,

תִּשֹּׁךְ שְׂפָתֶיהָ, וַתִּירָא מִפְּנֵי דְּבָרָיו מְאוֹד [115]

אָמְרָה אֶל נֶתִי, רַב־הַשּׁוֹעֲרִים אֲשֶׁר לָהּ,

"לְכָה נֶתִי שֶׁלִּי, רַב־הַשּׁוֹעֲרִים אֲשֶׁר לַשְּׁאוֹל,

הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ, לֹא תָּסוּר מִמֶּנּוּ:

סָגוֹר בְּרִיחֵי שַׁעֲרֵי שְׁאוֹל, כָּל הַשִּׁבְעָה,

(וְאַחַר), פָּתוֹחַ דַּלְתוֹת אַרְמוֹן־צַלְמָוֶת, אַחַת, אַחַת! 18 [120]

וְהִיא – בְּבוֹאָהּ (בַּשְּׁעָרִים),

אַחַר אֲשֶׁר בְּגָדֶיהָ יוּסְרוּ, וְהִיא כּוֹרַעַת (לָאָרֶץ) אֵלַי תּוּבָא הָאִשָּׁה!"19


נֶתִי, רַב־הַשּׁוֹעֲרִים אֲשֶׁר לַשְּׁאוֹל,

מִצְוַת גְּבִרְתּוֹ שָׁמַר לַעֲשׂוֹת

בְּרִיחֵי שַׁעֲרֵי הַשְּׁאוֹל, כָּל הַשִּׁבְעָה – סָגַר, [125]

(וְאַחַר) דַּלְתוֹת אַרְמוֹן־צַלְמָוֶת, אַחַת, אַחַת – פָּתַח,

וְאָמַר לְאִנַנַּהּ הַטְּהוֹרָה:

“הָבָה, אִנַנַּה, בּוֹאִי!”

וַיְהִי אַךְ בָּאָה אִנַנַּה (בַּשַּׁעַר),

הֵסִיר מֵעַל רֹאשָׁהּ אֶת הַמִּצְנֶפֶת, הַנֵּזֶר הַטָּהוֹר [130]

“עַל מָה זֶה וְלָמָּה?”

"דֹּמִּי, אִנַנַּה! חֻקּוֹת הַשְּׁאוֹל צָדְקוּ יַחְדָּו;

אִנַנַּה, מִשְׁפְּטֵי שְׁאוֹל אַל נָא תְּנָאֲצִי!"

אַךְ בָּאָה בַּשַּׁעַר הַשֵּׁנִי,

הֵסִיר מֵעַל צַוָּארָהּ אֶת חֲרוּזִי־הַסַּפִּיר הַקְּטַנִּים [135]

“עַל מָה זֶה וְלָמָּה?”

"דֹּמִּי, אִנַנַּה! חֻקּוֹת הַשְּׁאוֹל צָדְקוּ יַחְדָּו;

אִנַנַּה, מִשְׁפְּטֵי שְׁאוֹל אַל נָא תְּנָאֲצִי!"

אַךְ בָּאָה בַּשַּׁעַר הַשְּׁלִישִׁי,

הֵסִיר מֵעַל חָזָהּ אֶת תְּאוֹמֵי־עֲנַק־הַנְּטָפִים [140]

“עַל מָה זֶה וְלָמָּה?”

"דֹּמִּי, אִנַנַּה! חֻקּוֹת הַשְּׁאוֹל צָדְקוּ יַחְדָּו;

אִנַנַּה, מִשְׁפְּטֵי שְׁאוֹל אַל נָא תְּנָאֲצִי!"

אַךְ בָּאָה בַּשַּׁעַר הָרְבִיעִי,

הֵסִיר מֵעַל חָזָהּ אֶת הַמַּשְׂכִּית: ‘בּוֹא, אִישׁ בּוֹא!’ [145]

“עַל מָה זֶה וְלָמָּה?”

"דֹּמִּי אִנַנַּה! חֻקּוֹת הַשְּׁאוֹל צָדְקוּ יַחְדָּו;

אִנַנַּה, מִשְׁפְּטֵי שְׁאוֹל אַל נָא תְּנָאֲצִי!"

אַךְ בָּאָה בְּשַׁעַר הַחֲמִשִׁי,

הֵסִיר מֵעַל יָדָהּ אֶת צָמִיד הַזָּהָב [150]

“עַל מָה זֶה וְלָמָּה?”

"דֹּמִּי, אִנַנַּה! חֻקּוֹת הַשְּׁאוֹל צָדְקוּ יַחְדָּו;

אִנַנַּה, מִשְׁפְּטֵי שְׁאוֹל אַל נָא תְּנָאֲצִי!"

אַךְ בָּאָה בַּשַּׁעַר הַשִּׁשִּׁי,

לָקַח מִיָּדָהּ אֶת קְנֵה־הַמִּדָּה וְחֶבֶל־הַשָּׂדֶה כְּעֵין הַסַּפִּיר [155]

“עַל מָה זֶה וְלָמָּה?”

"דֹּמִּי, אִנַנַּה! חֻקּוֹת הַשְּׁאוֹל צָדְקוּ יַחְדָּו;

אִנַנַּה, מִשְׁפְּטֵי שְׁאוֹל אַל נָא תְּנָאֲצִי!"


אַחַר אֲשֶׁר הוּסְרוּ בְּגָדֶיהָ, וְהִיא כּוֹרַעַת (לָאָרֶץ) – הוּבְאָה הָאִשָּׁה פְּנִימָה;

הֵקִימָה (אִנַנַּה) אֶת אֲחוֹתָהּ מֵעַל כִּסְאָהּ, [165]

וְהִיא – עַל כִּסְאָהּ יָשְׁבָה

שִׁבְעַת שׁוֹפְטֵי הַאַנֻנַּה20 חָרְצוּ עָלֶיהָ מִשְׁפָּט:

נָתְנוּ בָּהּ עַיִן – עֵין הַמָּוֶת!

דִּבְּרוּ דָּבָר – דְּבַר חָרוֹן!

קָרְאוּ אֵלֶיהָ – קְרִיאַת ‘אָשָׁם! אָשָׁם!’ [170]

הֻכְּתָה (לַמָּוֶת) הָפְכָה לְפֶגֶר,

אֶת הַפֶּגֶר תָּלוּ עַל וָו


וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת,

נֶאֱמֶנֶת־בֵּיתָהּ נִנְשֻׁבֻּר,

נֶאֱמֶנֶת־בֵּיתָהּ אֲשֶׁר אֲמָרֶיהָ נֹעַם, [174 א]

נֶאֱמֶנֶת בֵּיתָהּ אֲשֶׁר דְּבָרֶיהָ אֱמוּנִים, [174 ב]

לִדְבַר גְּבִרְתָּהּ, הִטְּתָה אֹזֶן, [175]

בֵּין תִּלֵּי הֶחֳרָבוֹת, נָשְׂאָה עָלֶיהָ קִינָה,

בַּדְּבִיר, הִכְּתָה עָלֶיהָ בַּתֹּף,

בְּמִקְדְּשֵׁי הָאֵלִים סָבְבָה לְמַעֲנָהּ,

בְּעֵינֶיהָ שָׂרְטָה עָלֶיהָ שָׂרֶטֶת, בְּאַפָּהּ שָׂרְטָה עָלֶיהָ שָׂרֶטֶת,

בֶּחָתוּם מֵעֵין כָּל, בְּעַגְבוֹתֶיהָ, שָׂרְטָה עָלֶיהָ שָׂרֶטֶת, [180]

כְּאֶבְיוֹן, בֶּגֶד יָחִיד לָבְשָׁה,

אֶל הָאֶכֻּר, בֵּית אֶנְלִל, לְבַדָּהּ נָשְׂאָה רַגְלֶיהָ

וַיְהִי כְּבוֹאָהּ אֶל הָאֶכֻּר, בֵּית אֶנְלִל,

לִפְנֵי אֶנְלִל הוֹרִידָה דִּמְעָה:

"הָאָב אֶנְלִל, בִּתְּךָ בַּשְּׁאוֹל, אִישׁ בַּל יְמִיתֶנָּה, [185]

כַּסְפְּךָ הַצָּרוּף, בְּקֶרֶב עַפְרוֹת הָאָרֶץ (אִישׁ) בַּל יִבְלְלֶנּוּ,

אֶבֶן־הַסַּפִּיר הַטּוֹבָה אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב אַבְנֵי הֶחָרָשׁ (אִישׁ) בַּל יְפַלְּחֶנָּה,

עֵץ־הַתְּאַשּׁוּר אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב עֲצֵי הַנַּגָּר (אִישׁ) בַּל יְבַקְּעֶנּוּ,

הָעַלְמָה אִנַנַּה, בַּשְּׁאוֹל – (אִישׁ) בַּל יְמִיתֶנָּה!"


עָנָה הָאָב אֶנְלִל, בַּחֲמָתוֹ, לְנִנְשֻׁבֻּר וְאָמַר: [190]

"בִּתִּי, מְרוֹמֵי שָׁמַיִם בִּקְּשָׁה, מַעֲמַקֵּי אֶרֶץ בִּקְּשָׁה,

אִנַנַּה, מְרוֹמֵי שָׁמַיִם בִּקְּשָׁה, מַעֲמַקֵּי אֶרֶץ בִּקְּשָׁה,

מַמְשְׁלוֹת־שְׁאוֹל, מַמְשְׁלוֹת – אִישׁ בַּל יַחְמְדֵם, וַאֲשֶׁר יַשִּׂיגֵם – בַּשְּׁאוֹל יִשָּׁאֵר!

מִי לַמָּקוֹם הַהוּא הִגִּיעַ וְלַעֲלוֹת בִּקֵּשׁ?"

הָאָב אֶנְלִל לֹא עָמַד לְצִדָּהּ בַּדָּבָר הַזֶּה; לְאוּר הֲלְכָה [195]


וַיְהִי כְּבוֹאָהּ אֶל אוּר, בֵּית־אֵימַת־כָּל־הָאָרֶץ,

אַל הָאֶכִּשְׁנֻגַל, בֵּית נַנַּה,

לִפְנֵי נַנַּה הוֹרִידָה דִּמְעָה:

"הָאָב נַנַּה, בִּתְּךָ בַּשְּׁאוֹל, אִישׁ בַּל יְמִיתֶנָּה,

כַּסְפְּךָ הַצָּרוּף, בְּקֶרֶב עַפְרוֹת הָאָרֶץ (אִישׁ) בַּל יִבְלְלֶנּוּ, [200]

אֶבֶן־הַסַּפִּיר הַטּוֹבָה אֲשֶׁר לֵךְ בְּקֶרֶב אַבְנֵי הֶחָרָשׁ (אִישׁ) בַּל יְפַלְּחֶנָּה,

עֵץ־הַתְּאַשּׁוּר אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב עֲצֵי הַנַּגָּר (אִישׁ) בַּל יְבַקְּעֶנּוּ,

הָעַלְמָה אִנַנַּה בַּשְּׁאוֹל – (אִישׁ) בַּל יְמִיתֶנָּה!"

עָנָה הָאָב נַנַּה בַּחֲמָתוֹ לְנִנְשֻׁבֻּר וְאָמַר:

"בִּתִּי, מְרוֹמֵי שָׁמַיִם בִּקְּשָׁה, מַעֲמַקֵּי אֶרֶץ בִּקְּשָׁה, [205]

אִנַנַּה, מֵרוֹמִי שָׁמַיִם בִּקְּשָׁה, מַעֲמַקֵּי אֶרֶץ בִּקְּשָׁה,

מַמְשְׁלוֹת־שְׁאוֹל, מַמְשְׁלוֹת – אִישׁ בַּל יַחְמְדֵם, וַאֲשֶׁר יַשִּׂיגֵם – בַּשְּׁאוֹל יִשָּׁאֵר!

מִי לַמָּקוֹם הַהוּא הִגִּיעַ וְלַעֲלוֹת בִּקֵּשׁ?"

הָאָב נַנַּה לֹא עָמַד לְצִדָּהּ בַּדָּבָר הַזֶּה; לְאֶרִדוּ הָלְכָה

וַיְהִי כְּבוֹאָהּ אַל אֶרִדוּ, אֶל בַּיִת אֶנְכִּי, [210]

לִפְנֵי אֶנְכִּי הוֹרִידָה דִּמְעָה:

"הָאָב אֶנְכִּי, בִּתְּךָ בַּשְּׁאוֹל, אִישׁ בַּל יְמִיתֶנָּה,

כַּסְפְּךָ הַצָּרוּף, בְּקֶרֶב עַפְרוֹת הָאָרֶץ (אִישׁ) בַּל יִבְלְלֶנּוּ,

אֶבֶן־הַסַּפִּיר הַטּוֹבָה אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב אַבְנֵי הֶחָרָשׁ (אִישׁ) בַּל יְפַלְּחֶנָּה,

עֵץ־הַתְּאַשּׁוּר אֲשֶׁר לְךָ, בְּקֶרֶב עֲצֵי הַנַּגָּר (אִישׁ) בַּל יְבַקְּעֶנּוּ, [215]

הָעַלְמָה אִנַנַּה בַּשְּׁאוֹל – (אִישׁ) בַּל יְמִיתֶנָּה!"

עָנָה הָאָב אֶנְכִּי לְנִנְשֻׁבֻּר וְאָמַר:

"בִּתִּי, מֶה עָשְׂתָה, חָרֹד אֶחְרַד,

אִנַנַּה, מֶה עָשְׂתָה, חָרֹד אֶחְרַד,

גְּבֶרֶת כָּל הָאֲרָצוֹת, מֶה עָשְׂתָה, חָרֹד אֶחְרַד, [220]

קְדֵשַׁת הַשָּׁמַיִם, מֶה עָשְׂתָה, חָרֹד אֶחְרַד!"


הָאָב אֶנְכִּי עָמַד לְצִדָּהּ בַּדָּבָר הַזֶּה: [221 א]

לָקַח רֶפֶשׁ מִצָּפְּרְנוֹ (הָאַחַת), וַיִּבְרָא קָדֵשׁ־מִתְגּוֹדֵד,

לָקַח רֶפֶשׁ מִצָּפְּרְנוֹ הַשֵּׁנִית, וַיִּבְרָא קָדֵשׁ־מְקוֹנֵן,21

לַקָּדֵשׁ הַמִּתְגּוֹדֵד נָתַן אֶת סַם הַחַיִּים,

לַקָּדֵשׁ הַמְּקוֹנֵן נָתַן אֶת מֵי הַחַיִּים, [225]

אָמַר הָאָב אֶנְכִּי לַקָּדֵשׁ־הַמִּתְגּוֹדֵד וְלַקָּדֵשׁ־הַמְּקוֹנֵן:

"לְכוּ! שְׂאוּ רַגְלֵיכֶם אֶל הַשְּׁאוֹל,

עוֹפְפוּ עַל פְּנֵי הַדֶּלֶת כִּזְבוּבִים,

חִמְקוּ מִבַּעַד לְצִירֵי הַדֶּלֶת כְּרוּחוֹת,

אֵם הָרָה לָלֶדֶת אֶת בְּנָם,22 [230]

אֶרֶשְׁכִּגַל, כּוֹרַעַת שָׁם –

עַל כְּתֵפֶיהָ הַטְּהוֹרוֹת שִׂמְלָה לֹא תַּעֲטֶה,

חָזָהּ כְּצַפַּחַת־שֶׁמֶן לֹא תְּכַסֶּה,

צִפָּרְנֶיהָ כַּחֲרוּצוֹת־נְחֹשֶׁת יִהְיוּ לָהּ,

תִּתְלֹשׁ אֶת שְׂעָרָהּ מֵרֹאשָׁהּ (כִּתְלֹשׁ) כְּרֵשָׁה; [235]

כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר, ‘אוֹי לְרַחְמִי’,

אִמְרוּ: ‘גְּבִרְתֵּנוּ, נֶאֱנַחַת אַתְּ, הוֹי לְרַחְמֵךְ!’

כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר, ‘אוֹי לְגַבִּי!’

אִמְרוּ: ‘גְּבִרְתֵּנוּ, נֶאֱנַחַת אַתְּ, הוֹי לְגַבֵּךְ!’

‘אַתֶּם – מִי אַתֶּם?’ תֹּאמַר, [240]

'אַתֶּם, הָאוֹמְרִים תַּחַת ‘רַחְמִי’ – ‘רַחְמֵךְ’, וְתַחַת ‘גַּבִּי’ – ‘גַּבֵּךְ’?23

אִם אֵל אַתֶּם, אֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם דָּבָר,

אִם אֱנוֹשׁ אַתֶּם, אֲצַוֶּה לָכֶם בְּרָכָה!'

בְּשֵׁם הַשָּׁמַיִם וּבְשֵׁם הָאָרֶץ הִשְׁבִּיעוּהָ,

[בְּשֵׁם הַשְּׁאוֹל] הִשְׁבִּיעוּהָ! [245]

וְהָיָה כִּי יַעֲנִיקוּ לָכֶם נָהָר עַל מֵימָיו, מָאֵן תְּמָאֲנוּ,24

וְהָיָה כִּי יַעֲנִיקוּ לָכֶם שָׂדֶה עַל שְׁעוֹרָיו, מָאֵן תְּמָאֲנוּ!

‘תְּנוּ לָנוּ אֶת הַפֶּגֶר הַתָּלוּי עַל וָו!’ כֹּה תֹּאמְרוּ לָהּ;

‘(הֲלֹא) פֶּגֶר גְּבִרְתְּכֶם הוּא (זֶה)!’

‘יְהִי זֶה אֲדוֹנֵנוּ, תְּהִי זוֹ גְּבִרְתֵּנוּ – תְּנוּהוּ לָנוּ!’, אִמְרוּ אַתֶּם! [250]

יִתְּנוּ לָכֶם אֶת הַפֶּגֶר הַתָּלוּי עַל וָו;

הָאֶחָד (בָּכֶם) אֶת סַם הַחַיִּים, הָאֶחָד (בָּכֶם) אֶת מֵי הַחַיִּים – הַזּוּ עָלֶיהָ;

אִנַנַּה קוּם תָּקוּם!"


הַקָּדֵשׁ־הַמִּתְגּוֹדֵד וְהַקָּדֵשׁ־הַמְקוֹנֵן הִטּוּ לִבָּם לְמִצְוַת אֶנְכִּי,

עוֹפְפוּ עַל פְּנֵי הַדֶּלֶת כִּזְבוּבִים, [255]

חָמְקוּ מִבַּעַד לְצִירֵי הַדֶּלֶת כְּרוּחוֹת

אֵם הָרָה לָלֶדֶת אֶת בְּנָם,

אֶרֶשְׁכִּגַל, שָׁם כּוֹרַעַת –

עַל כְּתֵפֶיהָ הַטְּהוֹרוֹת שִׂמְלָה לֹא תַּעֲטֶה,

חָזָהּ כְּצַפַּחַת־שֶׁמֶן לֹא תְּכַסֶּה, [260]

צִפָּרְנֶיהָ כַּחֲרוּצוֹת־נְחֹשֶׁת הָיוּ לָהּ,

תִּתְלֹשׁ אֶת שְׂעָרָהּ מֵרֹאשָׁהּ (כִּתְלֹשׁ) כְּרֵשָׁה;

כַּאֲשֶׁר אָמְרָה: “אוֹי לְרַחְמִי!”

אָמְרוּ לָהּ: “גְּבִרְתֵּנוּ, מִתְיַגַּעַת אַת, הוֹי לְרַחְמֵךְ!”

כַּאֲשֶׁר אָמְרָה: “אוֹי לְגַבִּי!” [265]

אָמְרוּ לָהּ: “גְּבִרְתֵּנוּ, מִתְיַגַּעַת אַתְּ, הוֹי לְגַבֵּךְ!”

"אַתֶּם – מִי אַתֶּם?

אַתֶּם הָאוֹמְרִים תַּחַת ‘רַחְמִי’ – ‘רַחְמֵךְ’ וְתַחַת ‘גַּבִּי’ – ‘גַּבֵּךְ’?

אִם אֵל אַתֶּם אֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם דָּבָר,

אִם אֱנוֹשׁ אַתֶּם אֲצַוֶּה לָכֶם בְּרָכָה!" [270]

בְּשֵׁם הַשָּׁמַיִם וּבְשֵׁם הָאָרֶץ הִשְׁבִּיעוּהָ,

[בְּשֵׁם הַשְּׁאוֹל] הִשְׁבִּיעוּהָ.

הִפְצִירוּ בָּהֶם לָקַחַת נָהָר עַל מֵימָיו – וַיְמָאֲנוּ,

הִפְצִירוּ בָּהֶם לָקַחַת שָׂדֶה עַל שְׂעוֹרָיו – וַיְמָאֲנוּ;

“תְּנוּ לָנוּ אֶת הַפֶּגֶר הַתָּלוּי עַל וָו!” [275]

עָנְתָה אֶרֶשְׁכִּגַל הַטְּהוֹרָה לַקָּדֵשׁ־הַמִּתְגּוֹדֵד וְלַקָּדֵשׁ־הַמְקוֹנֵן וְאָמְרָה:

“הַפֶּגֶר הַזֶּה, פֶּגֶר גְּבִרְתְּכֶם הוּא!”

“יְהִי זֶה אֲדוֹנֵנוּ, תְּהִי זוֹ גְּבִרְתֵּנוּ – תְּנוּהוּ לָנוּ!” אָמְרוּ לָהּ

נָתְנוּ (לָהֶם) אֶת הַפֶּגֶר הַתָּלוּי עַל הַוָּו,

הָאֶחָד – אֶת סַם הַחַיִּים, הָאֶחָד – אֶת מֵי הַחַיִּים, הִזּוּ עָלֶיהָ, [280]

וַתָּקֹם אִנַנַּה!


(אָז) [קָרְאָה] אֶרֶשְׁכִּגַל לַקָּדֵשׁ־הַמִּתְגּוֹדֵד וְלַקָּדֵשׁ־הַמְקוֹנֵן:

“קָחוּהָ!” גְּבִרְתָּם אָחֲזָה בְּיָדָם.


אִנַנַּה, עַל פִּי דְּבַר אֶנְכִּי עוֹלָה מִן הַשְּׁאוֹל;

אִנַנַּה – כַּעֲלוֹתָהּ מִן הַשְּׁאוֹל, [285]

תְּפָשׂוּהָ (אֵלֵי) הָאַנֻנַּה:

"מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר מִן הַשְּׁאוֹל. יַעֲלֶה, שָׁלֵם מִן הַשְּׁאוֹל יַעֲלֶה?!

בַּיּוֹם אֲשֶׁר בּוֹ אִנַנַּה מִן הַשְּׁאוֹל תַּעֲלֶה,

חֲלִיפָתָהּ, רֹאשׁ תַּחַת רֹאשׁ, נָתוֹן תִּתֵּן!"


אִנַנַּה עוֹלָה מִן הַשְּׁאוֹל, [290]

שֵׁדִים קְטַנִּים כִּקְנֵי מְשׂוּכָה,

שֵׁדִים גְּדוֹלִים כִּקְנֵי סֻכָּה, נִצְמָדִים לְצִדָּהּ

אֲשֶׁר מִלְּפָנֶיהָ – לֹא נֶאֱמָן־בַּיִת הוּא וְשֵׁבֶט יַחֲזִיק בְּיָדוֹ,

אֲשֶׁר מִגַּבָּהּ – לֹא צִיר־שָׁלוּחַ הוּא וְאַלָּה יַחֲגֹר בְּמָתְנָיו

הֵמָּה אֲשֶׁר יָצְאוּ כְּנֶגְדָּהּ, [295]

הֵמָּה אֲשֶׁר יָצְאוּ כְּנֶגֶד אִנַנַּה,

מַאֲכָל לֹא יֵדְעוּ, מַשְׁקֶה לֹא יֵדְעוּ,

קֶמַח מִנְחָה לֹא יֹאכְלוּ,

מֵי נֶסֶךְ לֹא יִשְׁתּוּ,

אֶל דּוֹרוֹנוֹת נְעִימִים לֹא יִשְׁעוּ, [300]

בְּחֵיק אִשָּׁה עֹנֶג לֹא יִרְווּ,

יַלְדֵי חֶמֶד לֹא יְנַשְּׁקוּ,25

רַעֲיָה מֵחֵיק אִישָׁהּ קָרֹעַ יִקְרְעוּ,

בְּנֵי אִישׁ מֵעַל בִּרְכָּיו יִשְּׂאוּ,

וְכַלָּה מִבֵּית חָמִיהָ יוֹצִיאוּ [305]


אִנַנַּה עוֹלָה מִן הַשְּׁאוֹל;

כַּעֲלוֹת אִנַנַּה מִן הַשְּׁאוֹל, [306 א]

נִנְשֻׁבֻּר נָפְלָה לְרַגְלֶיהָ,

יָשְׁבָה בֶּעָפָר, לָבְשָׁה צוֹאִים,

אָמְרוּ הַשֵּׁדִים אֶל אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה:

“אִנַנַּה, לְעִירֵךָ לְכִי, אוֹתָהּ נִקַּח (חֲלִיפָתֵךְ)!” [310]

עָנְתָה אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה לַשֵּׁדִים וְאָמְרָה:

"הֲלֹא הִיא נֶאֱמֶנֶת־בֵּיתִי אֲשֶׁר אֲמֶרֶיהָ נֹעַם,

צִירִי־הַשָּׁלוּחַ אֲשֶׁר דְּבָרֶיהָ אֱמוּנִים,

הַדָּבָר אֲשֶׁר הוֹרֵיתִיהָ לֹא זָנְחָה,

הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ מִמֶּנּוּ לֹא סָרָה, [315]

בֵּין תִּלֵּי הֶחֳרָבוֹת נָשְׂאָה עָלַי קִינָה,

בַּדְבִיר, הִכְּתָה עָלַי בְּתֹף,

בְּמִקְדְּשֵׁי הָאֵלִים סוֹבְבָה לְמַעֲנִי,

בְּעֵינֶיהָ שָׂרְטָה עָלַי שָׂרֶטֶת, בְּאַפָּהּ שָׂרְטָה עָלַי שָׂרֶטֶת,

בֶּחָתוּם מֵעֵין כָּל, בְּעַגְבוֹתֶיהָ, שָׂרְטָה עָלַי שָׂרֶטֶת, [320]

כְּאֶבְיוֹן, בֶּגֶד יָחִיד לָבְשָׁה,

אֶל הָאֶכֻּר, אֶל בֵּית אֶנְלִל,

אֶל אוּר, אֶל בֵּית נַנַּה,

אַל אֶרִדוּ, אֶל בֵּית אֶנְכִּי,

נָשְׂאָה רַגְלֶיהָ לְבַדָּהּ; [325]

הִיא אֲשֶׁר חַיֹה הֶחֱיַתְנִי!

אֵיכָה אוֹתָהּ אֶתֵּן לָכֶם?"


“נֵלְכָה־נָא אֶל אֻמַּה, אֶל (מִקְדַּשׁ) סִגְכֻּרְשַׁגַה26 נֵלְכָה־נָא!”

בְּסִגְכֻּרְשַׂגַה אֲשֶׁר בְּאֻמַּה,

שַׁרַה27, בְּעִירוֹ, נָפַל לְרַגְלֶיהָ, [330]

יָשַׁב בֶּעָפָר, לָבַשׁ צוֹאִים,

אָמְרוּ הַשֵּׁדִים אֶל אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה:

“אִנַנַּה, לְעִירֵךְ לְכִי, אוֹתוֹ נִקַּח (חֲלִיפָתְךָ)!”

עָנְתָה אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה לַשֵּׁדִים וְאָמְרָה:

"אֶת שַׁרַה שֶׁלִּי, מְשׁוֹרְרִי, [335]

עוֹשֵׂה־הַצִּפָּרְנַיִם אֲשֶׁר לִי, הַקּוֹלֵעַ שְׂעָרִי,

אֵיכָה אוֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם?"

"נֵלְכָה־נָא אַל בַּדְתִּבִּרָה, אֶל (מִקְדַּשׁ) הָאֶמֻשְׁכַּלַמַה28 נֵלְכָה־נָא! "

בָּאֶמֻשְׁכַּלַמַה, אֲשֶׁר בְּבַדְתִּבְּרָה,

לֻלַל,29 בְּעִירוֹ, נָפַל לְרַגְלֶיהָ, [340]

יָשַׁב בֶּעָפָר, לָבַשׁ צוֹאִים,

אָמְרוּ הַשֵּׁדִים אֶל אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה:

“אִנַנַּה, לְעִירֵךְ לְכִי, אוֹתוֹ נִקַּח (חֲלִיפָתֵךְ)!”

עָנְתָה אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה לַשֵּׁדִים וְאָמְרָה:

"לֻלַל דָּגוּל מֵרְבָבָה, הַהוֹלֵךְ עִמָּדִי לִימִינִי וְלִשְׂמֹאלִי, [345]

אֵיכָה אוֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם?"


“נֵלְכָה־נָא אֶל עֵץ הַתַּפּוּחַ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּמִישׁוֹר כֻּלַבּ,30 נֵלְכָה־נָא!”

הָלְכוּ אַחֲרֶיהָ אֶל עֵץ הַתַּפּוּחַ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּמִישׁוֹר כֻּלַבּ

(שָׁם) דֻּמֻזִי לָבַשׁ בִּגְדֵי הָדָר, וְעַל כִּסְאוֹ בְּהָדָר יָשַׁב31

הַשֵּׁדִים תְּפָסוּהוּ בְּמָתְנָיו, [350]

מִן הַקַּנְקַנִּים, הַשִּׁבְעָה, שָׁפְכוּ אֶת הֶחָלָב,

שִׁבְעָתַיִם… הָלְמוּ בְּרֹאשׁוֹ כְּאוֹיֵב,

הָרוֹעֶה – הִצְלִיפוּ בְּפָנָיו בֶּחָלִיל וּבִקְנֵה־שִׁיר


נָתְנָה בּוֹ עֵינָהּ – עֵין הַמָּוֶת!

דִּבְּרָה דָּבָר – דְּבַר חָרוֹן! [355]

קָרְאָה אֵלָיו – קְרִיאַת ‘אָשָׁם! אָשָׁם!’

“אוֹתוֹ – קָחוּהוּ!”

אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה נָתְנָה בְּיָדָם אֶת הָרוֹעֶה דֻּמֻזִי.


הֵמָּה אֲשֶׁר יָצֹא יָצְאוּ נֶגְדּוֹ,

אֲשֶׁר יָצֹא יָצְאוּ נֶגֶד דֻּמֻזִי, [360]

מַאֲכָל לֹא יֵדְעוּ, מַשְׁקֶה לֹא יֵדְעוּ,

קֶמַח מִנְחָה לֹא יֹאכְלוּ,

מֵי נֶסֶךְ לֹא יִשְׁתּוּ,

בְּחֵיק אִשָּׁה עֹנֶג לֹא יִרְווּ,

יַלְדֵי חֶמֶד לֹא יְנַשְּׁקוּ, [365]

בְּנֵי אִישׁ מֵעַל בִּרְכָּיו יִשְּׂאוּ,

וְכַלָּה מִבֵּית חָמִיהָ יוֹצִיאוּ


בָּכָה דֻּמֻזִי, חָוְרוּ פָּנָיו,

פָּרַשׂ הָעֶלֶם כַּפָּיו הַשָּׁמַיְמָה, אֶל אֻתוּ:

"הוֹי אֻתוּ, הֵן אֲחִי־אִשְׁתִּי אַתָּה, אֲנִי בַּעַל אֲחוֹתְךָ, [370]

אֲנִי וְלֹא אַחֵר נָשָׂאתִי חֶמְאָה אֶל בֵּית אִמְּךָ,

אֲנִי וְלֹא אַחֵר נָשָׂאתִי חָלָב אֶל בֵּית נִנְגַל,

הֲפֹךְ יָדַי יְדֵי נָחָשׁ,

הֲפֹךְ רַגְלַי רַגְלֵי נָחָשׁ,

וְאִמָּלְטָה מִפְּנֵי שֵׁדַי, אַל נָא יִתְפְּסוּנִי!" [375]

שָׁעָה [אֻתוּ אֶל דִּמְעוֹתָיו],

הָפַךְ [יָדָיו יְדֵי] נָחָשׁ,

הָפַךְ [רַגְלָיו] רַגְלֵי נָחָשׁ,

וַיִּמַלֵּט מִפְּנֵי הַשֵּׁדִים32

כְּנַחַשׁ צִפְעוֹנִי… [380]

(שורות 381–397 מקוטעות אי חסרות: בשורות אלה סוּפר, ככל הנראה, כי דוּמוּזי נמלט מידי השדים והסתתר במכלאת הצאן של אחותו, גֶשְׁתינַנַה. הזבוב התנדב לגלות את מקום מחבואו, והשדים שבוהו ולכדוהו. עם התחדש הטקסט, מדברת אִננה, ככל הנראה, אל הזבוב, וחורצת לו גורל של חסד כגמול על מעשהו)

הַגֶּבֶר…

הַזְּבוּב…

הַבְּתוּלָה אִנַנַּה לַזְּבוּב [תַּחֲרֹץ גּוֹרַל חֶסֶד]: [400]

בְּבֵית־הַשֵּׁכָר, בִּכְלִי־אָרָד אֲשֶׁר לְשׁוֹתֵי הַיַּיִן – תִּשְׁכֹּן, בְּבֵית הַצֹּאן – [תֵּשֵׁב];

כִּבְנֵי [אִישׁ] חָכָם בַּל…!"

הַזְּבוּב [נִמְלָא שִׂמְחָה] לַגּוֹרָל אֲשֶׁר חָרְצָה לוֹ אִנַנַּה


[גֶּשְׁתִנַנַּה הוֹרִידָה] דְּמָעוֹת:


"הָעֶלֶם שֶׁלִּי הָלַךְ וְאֵינֶנּוּ, הַסְגֵּר הֻסְגַּר לְיָדָם! [405]

הָלַךְ וְאֵינֶנּוּ, אַלְלַי, חַיָּיו [נִגְדְּעוּ]"33 [406]


"אַתָּה – (לְמוֹעֵד) חֲצִי שָׁנָה, אֲחוֹתְךָ – (לְמוֹעֵד) חֲצִי שָׁנָה, [407]

[בַּיּוֹם אֲשֶׁר אַתָּה] תְּבַקֵּשׁ – בַּיּוֹם הַהוּא מִשָּׁם תַּעֲלֶה,

[בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲחוֹתְךָ] תְּבַקֵּשׁ – בַּיּוֹם הַהוּא מִשָּׁם תַּעֲלֶה!"


(וְכָךְ) נָתְנָה אִנַנַּה הַטְּהוֹרָה אֶת דֻּמֻזִי חֲלִיפָתָהּ, רֹאשׁ תַּחַת רֹאשׁ [410]


הוֹ, אֶרֶשְׁכִּגַל הַטְּהוֹרָה,

(מַה) נַּעֲמָה תְּהִלָּתֵךָ!


(מתוך אנתולוגיה של ספרות מסופוטמית, שתראה אור בהוצאת עם עובד).



  1. ״מעמקי ארץ״ – תרגום חופשי של הביטוי השומרי ki–gal “הארץ הגדולה”, כינוי רוֹוח לשאול.  ↩︎

  2. “בית השמים”, המקדש הראשי של העיר ארך, מרכז פולחנם של אן, אל השמים, ואִיננה.  ↩︎

  3. תרגום חופשי של המלה השומרית hi–li המציינת בדרך כלל “פֵאה נוכרית”, ובהשאלה “חמדה” “חן נשי”.  ↩︎

  4. הביטויים “יבוא־נא האיש, יבוא־נא!” ו״בוא, איש, בוא!", הם כינויים לפוך ולמשכית, אשר תפקידם למשוך את האיש (דומוזי או כל מאהב אחֵר) אל האלה בעבותות אהבה.  ↩︎

  5. הביטויים “יבוא־נא האיש, יבוא־נא!” ו״בוא, איש, בוא!", הם כינויים לפוך ולמשכית, אשר תפקידם למשוך את האיש (דומוזי או כל מאהב אחֵר) אל האלה בעבותות אהבה.  ↩︎

  6. קנה המידה והחבל היו כלי המלאכה של הסופרים שהתמחו במדידת שדות. הם נחשבים במיתולוגיה, בדרך כלל, לסמלי האלוהות של ניסבה, אלת הסופרים, ונבו, אל הסופרים.  ↩︎

  7. אלה זוטרה, ששימשה מלַווה ושליחה אישית של אִיננה. משמעו של השם: “הגברת, השִפחה מארץ שוּבּוּר”.  ↩︎

  8. מלך האלים, ראש הפנתיאון, והאל הלאומי של השוּמרים. מקדשו, האֶכּור (“בית ההר”) שכן בעיר ניפור, המרכז הדתי והתרבותי של השוּמרים.  ↩︎

  9. אל הירח, ואלוהי הבקר, אביה של האלה אִיננה. מקדשו הראשי, האֶכִּישְנוּגַל (“הבית, היוצר אור לארץ”), שכן בעיר אור, בירת הממלכה, בעת חיבור המיתוס.  ↩︎

  10. עיר בקצה הדרומי של שוּמר, יושבת באֵזור ביצות. מרכז פולחנו של האל אֶנְכִּי.  ↩︎

  11. אל מי התהום, ואל החוכמה השוּמרי. ידידם, יועצם ומיטיבם של אלים ובני אדם גם יחד.  ↩︎

  12. הכוונה לעשב, אשר לו סגולה להחיות מתים. המלה העברית “סַם” מקורה במלה האכדית"shammu", בה תרגמו את המלה השוּמרית, המופיעה בצירוף שלפנינו, ומשמעהּ: “צמח”, “עשב”.  ↩︎

  13. שֵם שוער השאול במיתוסים השוּמריים. השם דומה מאוד בצלילו למלה השומרית ni–du – “שוער”, “שומר הסף”.  ↩︎

  14. אחד מכינויי השאול בספרות השוּמרית, אשר חדר גם לספרות האכדית כמלה שאוּלה.  ↩︎

  15. מלכת השאול. משמעות השם: “גברת־׳הארץ־הגדולה׳” (ראה הערה ראשונה המתחילה במילים: “מעמקי ארץ”).  ↩︎

  16. ״פר־השמים־הגדול״ – אל זוטר, בעלה של ארשכיגל. אל השאול, נינזוּ, נחשב לבנם של זוג אלים זה.  ↩︎

  17. סעודה הנערכת לכבוד המת, אשר רוחו עולה מן השאול לאכול ממנה (השווה דברים, כ״ו 14; תהילים, ק״ו 28).  ↩︎

  18. “ארמון־צלמוות” – בשומרית egal–ganzir כינוי לבניין בחזית השאול, או לשאול כולו. השוער מצטווה לפתוח את הדלתות אחת אחת, כדי למנוע מאִיננה לפרוץ פנימה, בעודה לבושה בכל סמלי אלוהותה ובגדיה.  ↩︎

  19. שורה זו קשה לתרגום. אחרים מתרגמים את המשפט האחרון כך: “איש יביאנה אלי”. רוחות המתים ירדו שאולה, ערומים ככל הנראה (השווה איוב, א 21; קוהלת, ה 14), ודין אִיננה כדין כל המתים.  ↩︎

  20. אסֵפת האלים הגדולים של הפנתיאון, חורצי הגורלות.  ↩︎

  21. “קדש־מתגודד” ו״קדש־מקונן״ – תרגום חופשי של המונחים השומריים kur–gar–ra ו־gala –tur–ra (“מקונן־נער”), המציינים שני סוגים של משרתים בקודש, ששימשו כמרקדים וכמשוררים במשחקים הפולחניים של אִיננה. לדעת מקצת מן החוקרים, מדובר בקדֵשים שעסקו בזנות פולחנית. אֶנְכִּי, האל הבורא, המכוּנה גם “היוצר/הקַדר של האלים”, בורא את הקדשים, כפי הנראה, משיירי טיט שדבקו בשורשי ציפורניו.  ↩︎

  22. אם התרגום של שורה סתומה זו נכון, אפשר שמדובר בהולדת האל נינזו, הנחשב לבנם של ארשכיגל וגוגלנה במיתוסים השוּמריים (ראה הערה המתחילה במילים: “פר־השמים־הגדול” לעיל). לדעת אחרים, ארשכיגל, בתוקף תפקידה כמלכת השאול, מקוננת על כל הילדים שמתו, כאילו היתה אִמם יולדתם, ומתרגמים בהתאם: ׳"האֵם־היולדת׳ (ארשכיגל), כורעת (מצער) על אודות הילדים".  ↩︎

  23. הקדשים, שנשלחו להחיות את אִיננה, אמורים לרַצות את ארשכיגל על־ידי השתתפותם בצערה ובכאבה, כדי שהיא תטה להם חסד ותמלא את בקשתם.  ↩︎

  24. מילולית: ״אל תושיטו אליו יד״. לשורות 246–247 השווה ״חלום דומוזי", שורות 131–132, 142–143 (ראה ״פרוזה״ 79–80, נובמבר 85״, עמ' 11–26). שם מציעים “השדים”, הבאים ללכוד את דומוזי, אותן מתנות לגֶשתינַנה, אחות דומוזי, ולחברו, למען יסגירוהו לידיהם.  ↩︎

  25. ״ילדי חמד״ – מילולית: ״ילדי מֶתק״. שורות 295–302 מקבילות ל״חלום דומוזי", שורות 110–116. בשני המיתוסים מתוארים “שדֵי” השאול (מלולית “שוטרי” השאול) כיצורי ביניים אכזריים, נטולי רגשות וחסרי תכונות אֵל או אנוש.  ↩︎

  26. “חומת־הלבנים־של־לב־ההר” – מקדשו של האל שַׁרַה בעיר אוּמה.  ↩︎
  27. אל העיר אומה (עיר שוּמרית חשובה, סמוכה ללגש; כיום מזוהה עם תל־ג׳וח׳ה). שַׁרַה נחשב במיתולוגיה לאחד משני בניה של אִיננה.  ↩︎

  28. “האֶמוּשכַּלַמַה” (“בית־זיו הארץ”) היה מקדשו המיוחד של דומוזי, בעיר בדתיבירה (מזוהה עם “מדינה”, בין ארך ובין לגש).  ↩︎

  29. אל זוטר, שנחשב לבנה השני של איננה. לפיכך הוצב פסלו באמושלכה, מקדש דומוזי. פירוש השם: איש הדבש".  ↩︎
  30. רובע בעיר ארך, בה שכן מקדשה של אִיננה. לפנים היתה כּוּלַבּ עיר נפרדת, סמוכה לארך.  ↩︎

  31. תחת ללבוש שק ולהתאבל על רעייתו המתה, ישב דומוזי על כסאו במלוא הדרו המלכותי. אִיננה, בחמתה, מסרה אותו לידי ״שדי״ השאול (ראה שורות 354–358 להלן).  ↩︎

  32. סיפור ניסיונות המילוט של דומוזי מידי “השדים” על־ידי אל השמש, אוּתוּ, אחי אִיננה, מסופר בהרחבה ב״חלום דומוזי״, שורות 164–238. שם הופך האל אותו, את דומוזי, לאיילה שלוש פעמים.  ↩︎

  33. יש לשער כי בשורות 407–409 מדברת אִיננה אל דומוזי, האסור בידי “השדים” העומדים להורידו שאולה. אם אמנם כך, הרי הדמות המקוננת בשורות 405–406 יכולה להיות רק גֶשתיננה, אחותו. יעקובסן מייחס קינה זו לדומוזי, וגורס בשורות אלה: “אחותי באה, הסגר הֻסגרה לידם עמדי! אללי, עתה נגדעו חייה”.  ↩︎

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 60511 יצירות מאת 3956 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־33 שפות. העלינו גם 22248 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!