גיבורת המיתוס שלפנינו, האלה אִיננה (“מלכת השמים”), היא האלה המסופוטמית החשובה ביותר, הידועה גם בשמה האכדי “אשתר” (כנראה “עשתורת” המקראית). אִיננה נחשבה לאלת הפריון והאהבה, וכן לאלת המלחמה, וכבתו של סין, אל הירח, היא זוהתה עם כוכב השחר (ונוּס). אמנם היו לה מקומות פולחן בכל עיר שומרית חשובה, אך מִקדשה העיקרי, “האֶאַנה” (“בית השמים”) שכן בעיר אֶרֶך. בעלה, “אלוף נעוריה”, היה אל הפריון דוּמוּזי, מלך שוּמרי קדום מאותה עיר, שהועלה למעמד של אל. לפי אמונת השוּמרים, אִיננה התייחדה עם דומוזי, מדי שנה בשנה, בטקס “נישואי הקודש” (hieros gamos), ואקט פולחני זה הביא להתחדשות הצמחייה ולהבטחת הפריון בשוּמר ובסביבתה.

כשם שהפריון בעולם נתפס על ידי השוּמרים כתוצאה מן הזיווג בין דומוזי לאִיננה, כך ייחסו את היובש העונתי של האדמה ומות הצמחייה בחודשי הקיץ למותו של אל הפריון דומוזי, למשך תקופה של ששה חודשים. בתחילת כל חורף היה דומוזי אמור לקום לתחיה, כדי למלא שוב את תפקידו כאל הפריון לצדה של אִיננה.

המיתוס, המתורגם כאן מן המקור השוּמרי, מספר את השתלשלות העניינים שהביאה להדחתו העונתית של דומוזי ממעמדו כבעלה של אִיננה, ולירידתו שאולה. המיתוס מתאר כיצד אִיננה השאפתנית, “מלכת השמים” שלא ידעה מעצורים, החליטה לרדת שאולה ולגזול מאחותה, אֶרֶשְׁכִּיגַל, את מלכות השאול. בהגיעה לשאול, מפשיטים מעל אִיננה את כל בגדיה וסמלי מלכותה, היא מקימה בכוח את אחותה מכסאה, ויושבת תחתיה. על חטאה זה גוזרת עליה מועצת האלים הגדולים עונש מוות. מותה של אלילת הפריון בשאול גרם להשבתת כל תהליך של פריה ורביה עלי אדמות. שליחיו של אל החוכמה, אֶנכִּי, מצליחים להקים את אִיננה לתחיה בתחבולות עורמה, וניתנת לה הרשות לעלות מן השאול – בתנאי שתמציא תחליף, אשר ירד לשאול במקומה.

בשוב אִיננה למקדשה בארך, היא מוצאת להפתעתה את בעלה דומוזי לבוש מלכות בכל הדרו, תחת שילבש שׂק ויתאבל על אשתו המתה. התנהגות זו מעוררת את קנאתה של האלה ואת חמתה, והיא גוזרת על דומוזי גזר דין מוות, ומסגירה אותו לידי “שדֵי” השאול, שנשלחו ללַוותה. דומוזי עושה ניסיון נואש להימלט מידי השדים, אך לשווא. הוא נאסר ועומד להיות מורד שאולה, תמורת אִיננה. אחותו האוהבת והמסורה מקוננת עליו מרה, ומתנדבת להחליפו בשאול. המיתוס מסתיים בדברי אִיננה אל דומוזי, בהם היא מודיעה לו, כי מדי חצי שנה תורשה אחותו להחליפו בשאול, וכך הוא יזכה לקום לתחיה בחודשי החורף, להתאחד עם אשתו אִיננה, ולמלא בדרך זו את תפקידו המחזורי כאל הפריון.

למהדורה הראשונה של המיתוס ר'.S.N. Kramer. Journal of Cuneiform Studies 5 (1951), pp. 1–17

למהדורה חדישה ומתוקנת של המיתוס ר' W.R. Sladek. inanna’s Descent to the Netherworld (Dissertation.Baltimore1974)

בשחזור החלקי של שורות 399–403 נעזרנו במקבילה מן הקינה על מות תמוז, ‘המכונה "אֶרשֶמה מס’ 165" (ר' ME. Cohen. Sumerian Hymnology: The Ershemma (1981) p 88

כמו כן נעזרנו, במידת מה, בתרגומו של השומרולוג יעקובסן לאנגלית Th. Jacobsen. The Harps That Once… (1987), pp. 205–232.