אֲגודַת פְרָחִים

בו מכתמים, שירים ומליצות, גם משלי מוסַר ותוכחת חיים.

[ד"ר סיגל נאור פענחה וההדירה את השירים מכתב־היד, וכל הערה שלא מצוין לידה אחרת היא הערה שלה].

:/י"ג תנועות/:

שלום לכם שכיני! השוכבים פה סְבִיבוֹתַי,

אצל עצמותיכם ינוחו גם עַצְמוֹתַי;

הן בעודני חי אך שֶבֶת שַאֲנָן חַלוֹתִי,

לדרוש אמת וָדַעַת, אף כי אחרי מוֹתִי.

השירים האלה, ילדי ימי שחרותי, בכורי עשתנות עלומי היו כמוסים עמדי בגנזי מכתבי זה עשרים שנה ומעלה, מבלי עלה על לבי להוציאם לאור ולהפִיצם חוצה; יען מעודי לא רדפתי אחרי הכבוד והתהלה, אך עוצם תשוקתי לשפת העבריה, שעשועי נעורי, הֻצק חן בשפתיה, היא הֵצִיתָה בקרבי אֵש הזמר והמליצה, ורוח השירה עת עברה עלי לא יכולתי התאפק מוֹרָשַי ולשים מחסום למזימותי.

כי כזֶרֶם גופרית ואֵש תחתיות, כלואים בבטן הרי זלעפות, לא ישבותו ממרוצתם עדי יחתרו תהומות, יְבַקְעו צור וסלע, ויעפילו לעלות אל ראשו, ומִבֵין עשָנו עולה עד לב השמים, כידודי אֵש מפיו יתמלָאו, ישלח חציו וברקים רָב עדי אֻכָל כל הסגור בקרבו; כל עוד רגשת ההגיון ורב כחה בְלֵב איש אֵש אוכלת היא, לא תשקוט ולא תנוח. עדי תָפיק זממו, ועדי נגלו תעלומות מצפוניו, ותזל כטל אמרתו.

בעת ההיא הֵרימה קרן ישראל לצמוח, גברה גם עתקה חָיִל, רבו תופשי עֵט הזמר, מחברי המאספים, הֵאירו בִבְרָקֵי שִכְלָם תבל, עמדו לנֵס עם סגֻלָה; אז אמרתי גם אנוכי בתוך הבאים אשבור פרי מחשבותי. חגרתי מתני ושנסתי חגורי לצאת בין גדודי מחנה העברים, ומעט מצער ממכתמי נמצאו מפזרים במכתבים שונים, אחת הנה והנה, לא ידעתי עוד מקומם.

אבל מהיום ההוא והלאה, אחרי אשר נאסף המאסף, נקטף בעוז ימיו, ויגוע וימת לפני מלאת עתו, חדלו הפורטים בשיר, מֵטִיבֵי נַגֵן היו הלוך וחסור, עד כי לא נמצא אחד בעיר ושנים במשפחה ידעו ערוך ערך המליצה, אנשי לצון מֵאנו טעום בקצה יערת דבש זָבת תחת לשונה, מיראתם אולי תאורנה עיניהם.

ויקם דור אחר, דור עקש ופתלתול, נאצו קדוש ישראל, חבקו בת נכר, מזבחים ומקטרים לעצבים בדאו בזדון לבם, הלכו ארחות עקלקלות, ויעזבו דרך בית אֵל עולה; אז רוח השיר עברה ממני, ותליתי כנורי על ערבי הָאֵבֶל. כי איך אשיר את שיר ה' על אדמת נכר? פניתי לימין ואין דורש, לשמאל ואין מבקש, כולם סוררים, אוטמים אזנם משמוע מוסר השכל, דברי חכמים ומליציים. גם בת ציון לבשה מחגורת שָק, אֵם האמונה היתה לאלמנה, באין לה מנחם מכל אוהביה, ותהי האמת נעדרת.

אמנם זה ימים לא כבירים חדשים מקרוב באו, מחברי השולמית וידידיה, הנאהבים והנעימים, הן המה קראו דרור לבת השובבה, הקימו מעפר עזובה וגלמודה, ותעל כיונק שפת עבר ונטעי הזמר החלו לפרוח, ונצני המליצה נראו בארצימו. אחריהם יצאו בעקבותיהם פה בעיר מושבי אנשי לב וחשקה נפשם בבת יעקב, וחברו עיקרי האמונה, ספרי יוסף ואסנת, חיי שמשון, גם בעל המחבר החרוץ והעצל, פלגש בגבעה, תוכחות מוסר ורבים כהנה. יתר הפליטה הנשארת מן הַגֶזֶם והחסיל אשר השחיתו גן אלֹהים, חזקו לעלות ההרה, הפליאו לעשות, המה השיאוני וגם יכלו לי לחפש באמתחות מכתבי ולהוציא האסורים חופשי.

כְהִנָתֵק פְתִיל הנעורת בהריחו אֵש, כן נִתְקו מורשי לבבי בשמעם את קולם, קול עָרֵב לאזני, בהיות כל מגמתם להרחיב דעת לשון הקדושה תוך עם ה', ולהורות את יופיה לכל העמים. וביותר בהראותם שירי להחכם הכולל, איש רוח, שמו נודע לתפארת בישורון, פראפעסאר אהרון וואָלפסזאָהן, בעברו דֶרֶך פה, הוא בָחַן גם ראה פעלי, ותיטב מלאכתי בעיניו. הוא גם הוא הֵעיר את רוחי להודיע בקהל עם דברי שירי ומליצותי, להשיב לבצרון אסירי התקוה, הוא הפיח באפי נשמת חיים, וַתָחֵל רוח ה' לְפַעֲמִי, למלאות מַאַוָיָיו.

והנה אנוכי נותן לפניך היום, קורא מְכֻבָד! את ברכתי, טעום וראה, בחון בכור מדעיך! אם ייטבו בעיניך שירותי, ואם יהיו לרָצון הערותי, עוד אוסיף לך כהנה וכהנה, כי יש לי רָב להשביע נפשך השוקקת, דֵי רַוַת צמאונך.

אולי תלהט להבה בקרבך להגיה בתוך אחי ואחיך נגה אור אמת, וקנאת סופרים תרבה חכמה. מה יגל כבודי וישמח לבבי אם העקרה תהיה לרבת בנים, והאומללה אחרי בלותה תהיה לה עדנה.

קח נא את ברכתי מידי המבקש טובתך והדורש בשלומך כל הימים.

:/י"א תנועות/:

הן זה ענין¹ רע תחת הַיָרֵחַ,

נבער מדעת רַעֲנָן ופורח;

     מְעַוֵל וחומס יִרְהַב על אוצרות זְהָבוֹ;

ומודד קצוי ארץ בתבונתו,

רודף צדק ויושר, מחזיק בתומתו,

     מִסְכֵן ונקלה, יגוע בִשְפַל מַצָבוֹ.

אֲהָה! זה דרכך מאז, תבל סוררת!

אבני שֹהַם תִשְבְצִי בבדיל ועופרת.

     עם נמבזה וְנָמֵס מאשפות תקימי,

וגוי גדול ועצום לארץ תורידי;

ארזים תְגַדֵעִי, וַחֲצִיר גג תעמידי,

     כְפֶלֶס, כוֹבֵד תשפילי וקל תָרִימִי.

:/ז' תנועות/:

בְלֵב כל חיה הִטְבִיעַ,

בורא כל, מנת חֶלְקֵימוֹ,

יהיו עד בלי רקיע,

בל יָלֻזו מְאַשורֵימו.

נמלה בקציר אוגרת,

חמור ישא עמל סֻבָלוֹ;

כלב ישמור משמרת,

אריה טרף גורלו.

עַכָבִיש תצוד זבובים,

דְבוֹרָה תִינָק דבש פרחים.

באצבע אֵל הנם כתובים,

בל יִמָחו לְנֶצַח לִנְצָחִים.

אמנם בן אדם יְחַלֵף,

אין מעצור לרוחו וְתִכְלוֹ.

תבונתו מה לו תְאַלֵף?

אך לספות סִכְלוֹ בּשִכְלוֹ.

:/י"ג תנועות/:

נָבָל איש כילי, את כספו יקבור בהר הזיתים,

וְאֵלִיָהו בנו איש אלֹהִים, מְחַיֶה המתים.

:/י"ג תנועות/:

תַאוַת אדם עַיִר פרא, יַפִיל הרוכב,

אם לא מֶתֶג בפיו וְרֶסֶן על לְחָיָיו שוכב.

:/עשר תנועות/:

בימינך מָזוֹר אך להַארִיך ימים,

ובידי תרופה לְחַיֵי עולמים.

:/י"א תנועות/:

אַח וְרֵיעַ מי ימצא לעתות בצרה!

הֲיוֹלִידו בנים עָקָר ועקרה?

:/י"ב תנועות/:

היא אֵם הילד, לצדק שָפַט בחכמתו,

הֲגַם אֲבִי כל ילד תְגַלֶה עין תבונתו?

:/י"ג תנועות/:

פה ינוחו בשלום עַצְמוֹתַיִך, רעיתי!

גם אנוכי לעת כָזֹאת שַבְתִי למנוחתי.

:/י"ג תנועות/:

אִשָה רעה שאול וַאֲבַדוֹן תחת השמים,

ואשת חיל מוצאיה מצא עץ החיים.

:/י"ד תנועות/:

העושה בחפץ וברצון מלאכתו ועבודָתוֹ,

יִשָא בְנֵקַל הַפֶרֶך, אף תֶעֱרַב לו שֵנָתוֹ.

:/י"ב תנועות בדלת ועשר בסוגר/:

שֵנָה! בוֹגֶדֶת אַתְ, תחפירי קוַֹיִך,

      ביום ארדם מישועתם תִרְחָקִי.

אך למתרונן תקריבי כוס תנְחומַיִך,

תִתְרְעִי אֶתְ מצליח, בו תדבָקי.

/:י"ב תנועות/:

צעיר לַיָמִים! פַלֵס מעגל רגליך,

באורח חיים טֶרֶם תָרִימָה פעמיך.

    כי מצעד הראשון בטוב או ברע יוכיח,

בין מצעדי ימי שני חַיֶיךָ הנותרים.

הן לא דבר רֵק הוא, לא מִשְחָק הנערים,

    אִם נָבוֹל תִבוֹל, או אם תשכיל ותצליח!

:/עשר תנועות/:

עדותו ירחיק הרוצה לשַקֵר,

כי מי יָשִים לדרך פְעָמָיו, לְבַקֵר?

:/י"א תנועות/:

העשיר בְאָבְדָן קִנְיָנוֹ ומאודו,

עד שיבה לא יָסוף ברעיוניו כבודו.

והדל כי יעלה עד רום שמי המחוגָה,

ישכח רישו, לא יזכור עוד ימי תוגָה.

הן זה זֵכֶר רב טובו ירבה יגונו,

וזה יתרון ותועלת יִמְצָא בזכרונו.

:/י"א תנועות/:

המלך ראש וראשון לשומרי מדינתו,

דבר חוק ומשפט משמרת פקודתו.

     הוא ימשול בעמיו, תושִיָה יִנְחָלו.

הוא יָקִיץ, למען תערב שֵנָתָם,

הוא עץ החיים, בְצִלוֹ קִנָתָם;

     ועליו דַת וָדִין, הֵמָה בו יִמְשָלו.

:/י"ב תנועות/:

על אתון בלעם מדברת הֲכִי תִתְפַּלָאוּ?

הן ברחוב דברי בני חמור לָרוֹב תִשְמָעו.

:/ ט' תנועות בדלת ז' בסוגר/:

בן עמי! אַל תְהֵלִיל ליום אֵדי,

רבים חללים הִפִילָה יָדִי,

     הִרְבֵתִי שוד ושֶבֶר.

פני חכם ובער, קרובי וְאַחַי

לא נשאתי, ולו עוֹדֶנִי חַי!

     גם אתה הֲלוֹם בַקֶבֶר.

אלעקסאנדער² ושלמה אין לְהִדָמוֹת אליך,

בימי קדם אין נבון ואיש חיל, לָשֶבֶת בְצִדֶךָ.

באיטאליען ובשווייטץ³ עשית נפלאות,

עברת מצרים גם שם הראית נוראות.

אֲבָל ראש מעלליך יגיה כשמש בצהרים,

עת שובך ומועד צאתך מארץ מצרים.

:/ט' תנועות/:

היין בַכוֹס עֶבֶד לָנו,

עָבַר בַגָרוֹן ימשול בָנו.

:/ ט' תנועות/:

שְקוֹל בְפֶלֶס כל מוצא שפתים,

כי בְיַד הלשון מָוֶת וְחַיִים.

:/ח' תנועות/:

המתכבד בְקָלוֹן חבירו,

משחית נפשו, עוכר שְאֵרוֹ.

:/י"ג תנועות/:

בכור יִבָחֵן הזהב ערכו ומעלתו,

ובעת צרה הָרֵיעַ, לבו ואמונתו.

:/ז' תנועות/:

מתוק ומר מעורָבִים

     בְקֻבַעַת כוס החיים.

הֲיִנְעַם לחיך יֵין הענבים

     מהול בלענה ומים?

:/ז' תנועות בדלת ועשר בסוגר/:

לא יכון דובר שְקָרִים,

אם לא יזכור הדברים,

     בָדָא מִלִבוֹ, יָצְאו מִמֶנו.

כי אם יתנגדו דבריו,

בְהִשָנוֹתוֹ מאמריו,

     על דִבָתוֹ שוֹמֵעַ יְחַסְדֶנוּ.

:/י"א תנועות/:

בן אדם! כל חיתו ארץ למיניהם,

כמוך כמוהו יַד אֵל עוֹשֵיהֶם;

אַל תכאיבמו ואל תֵרַע לָמוֹ,

כי בורא כל יריב גם את רִיבָמוֹ.

לא תִנָקֶה אם תשלח בם ידיך,

את דמם ידרוש, אַשְמָתְך בְרֹאשֶך.

:/ט' תנועות/:

משלי שלמה מה מאד נִשְגָבו,

אך באחת חטא, אֲחַטֶנָה;

בין ארבע דברים לא תשבענה,

מאוויי הכסיל לא נחשָבו.

:/עשר תנועות בדלת וי"ג בסוגר/:

שכם בן חמור יקנה גם יצבור ספרים,

     מנבוני לב נכתבים ומחכמי חֲרָשִים,

והם סתומים לו, בל יבין מאמרים,

     אדמהו לַסָרִיס זה שומר בית הַנָשִים.

:/תשע תנועות בדלת ועשר בסוגר/:

עלי שמשון מה זה תתפלאו,

     בלחי חמור הכה חמור חמוֹרָתָיִם?

על רופא אליל, אַחַי תשתאו,

     בעט סופר מהיר ימית אלפים.

:/ט' תנועות בדלת, ז' בסוגר/:

בְפָגְעו בו השטן לְנַסוֹתוֹ,

     לִפְעָמָיו הכין רִשְתוֹ;

כי השאיר לו שָׂרִיד לענותו,

     בת מֶשֶק ביתו, אשתו.

:/ז' תנועות בדלת וי"ו בסוגר/:

בתולה זקנה,

דָמְתָה לקָנָה,

     עלו בו שושנים.

המה יְבַלו,

תחתם יַעֲלו,

     אך חוחים וקמשונים.

:/עשר תנועות/:

עצל אתה בלכתך וְנִפְחָז בְאָכְלְךָ,

אִיעָצְךָ, לֵך בְפִיךָ, וַאֲכוֹל בְרַגְלְךָ.

:/ח' תנועות/:

בעדן גן אלהים האדם

מתהלך יחידי וירדם.

והנה מצלעותיו אחת

גָזַר אֵל אִשָה לקחת;

יען לא טוב היותו לבדו,

ויעש לו עזר כנגדו.

אדם! לא לַנְתָ בִיְקָרֶךָ

לו חָלַמְתָ יום אֵידֶךָ.

כי שֵנָתְךָ הראשונה

היא מנוחתך האחרונה.

:/עשר תנועות/:

קול דְבָרַיִךְ כקול רעש וָזַעַם,

     אף הַרִיקוֹת עלי מֵי אַפְסָיִם.

הן בחדול הגשם מן השמים,

    יזרח השמש, ישקיט הָרַעַם.

:/ח' תנועות/:

מושלי עמים, אֵילֵי אֶרֶץ!

אליכם העומדים בפרץ,

הן אליכם אשים דברתי,

האזינו נא לקול שירתי!

רועה חכם, אוהב הונו,

בנאוות דשא ירביץ צאנו,

על מי מנוחות ינהלֵמוֹ,

שָרָב ושמש בל יכֵמוֹ.

יְקַבֵץ נפוצים בשובה ונחת,

יְמַלֵט כוֹשֵל מבור שחת;

גם ינצרם מִזְאֵבֵי ערב,

יֵשְבו בְמַאֲרָב לטרוף טרף.

ואז בעתו גוזז הַצֶמֶר,

אין נסוג אחור, אין מֶמֶר;

כי יְהַלֵך אַט ובנעימים,

לבלתי יכאיב נפש תמימים.

רועי אדם! רוזנים ושרים,

במקל נועם רְעו הָעֲדָרִים;

הֱיו צִנָם, אבן הָעֶזֶר,

כי אך חסד הוא הנזר.

תושבי שווייטץ וְהָאלואַנד יֹאמֵרו,

עד אַמֶערִיקַא יְסַפֵרו;

איך לְאֻמִים יְנַתְקו מוֹסרֵמוֹ,

אם תַכְבִידו את עֻלֵימוֹ.

גם רחבעם אבד ממשלתו,

על כי כסיל שָנָה בְאִוַלתוֹ,

ולעצת זקנים יודעי דָעַת,

לא הִטָה אוזן שוֹמָעָת.

הִוָסְרו! נושאי הָעֲטָרָה,

אחרית זדון כלענה מָרָה,

עמל ויגון מנת חלקיהם,

בדאבון נפש יְכַלו ימיהם.

לכם צנופי טוב כמצנפת

כל נפש מרה שואפת,

בידכם שבט מישור וצדק,

יַשְרו עָקוֹב, חַזְקו בדק!

היו חוֹסֶן לחופפים בצילכם,

יִשְכְנו בטח תחת שבטְכֶם;

אָז דור לדור חסדכם יביע,

וְאָב לבניו שִמְכֶם יודיע.

:/ט' תנועות/:

הלשון בתוך הפה בֵית זְבֻלָה,

שָׁמְרֶיהָ, בל תעבור את גְבֻלָה.

כי על כן שִנַיִם ושְפָתַיִם,

יְסוֹבְבֻהָ כִבְרִיחַ ודְלָתַיִם.

:/ח' תנועות/:

העבודה תַנְעִים החיים,

העצלה תַרְפֶה ידים.

הן רבים אוהבי החרוץ,

העצל לַשַחַת יָרוץ.

:/ט' תנועות/:

תָמָר האלמנה, השכינה

מֵאֵין הֲפֻגוֹת תזל בת עינה

על מות בעלה, אלוף נעורֶיהָ;

אָכֵן, מֵעֵת רבים עוֹגבֶיהָ,

ישקוה על הַלְחָיַיִם,

וַיָשֹכו מַבועֵי מים.

:/ י"ב תנועות/:

בֵן חכם שמחת הוֹרָיו,

     כי יציץ ציץ ויפרִיח;

ובֵן כסיל תוגת מוריו

     אך קוץ ודרדר יצמיח.

ליום חנכת בית הלִמוד, הוסד על פי חסד המלך

פרידריך וילהעלם השני,

לתועלת נערי בני ישראל, ונקראת על שמו

ווילהעלמס שולע.

פה

בעעסלויא

:/Inn 15 maerz 1791/:

:/להקת משוררים/:

זַמְרו לאלהינו, זָמֵרו!

פצחו ברֶנֶן, כבודו סַפֵרו;

בשיר וקול תודה הָרִיעו,

רום תהלתו השמיעו!

כָעֵת מֵרום שמי התפארת

      בְעֵין אב השקיף עלינו

קָרָא לִדְרוֹר, בת הַמְאַשֶרֶת,

      הֵשִיבָה בגבולינו!

לכו חֲזו! נוס תנוס חשכת לָיִל!

      רָד עַרָפֶל, כִסָה רקיע,

      הֵילֵל בן שחר בעוז יופיע;

לכל עורו! התאזרו חָיִל!

      חסדי אֵל ורוב טובו להודיע.

קול הגדה:/רעציטאטיף/:

¹

אֲשֶר מעולם על זרע יעקב גַאֲוָתוֹ,

      אמיץ כח, עושה נפלָאות!

ימינו לא קָצְרָה, לא בָלְתָה אמונתו:

      לַעֲדֵי עַד לנו אֵל למושעות!

עוד לחסדו נְצַפֶה, ולְאַמִתוֹ נוחילה:

      הֲאִם אין לנו היום יום בְשֹרָה?

      קול חכמה לִתְעודָה ולתורה

תקרא! שְׁעָרֶיהָ פתוחות, עֲלו המסילה,

הַר אלהים, מקום מקדש נורא!

מזמור שיר:/אַרִיאַ/:

²

ברוך יום החֲנֻכָה! יום חדוה וגילה,

לשמך נאה לְזַמֵר, לך יאתה תהלה.

      הקריבו תודה, קִרְאו עַצָרָה, הורים!

מקום זה נְוֵה שלום, מעון דעת ותבונה,

      בו יזוֹלו כַטַל מִשִפְתֵי המורים,

על תַלְמֵי לֵב זרעיכם לִמוּדֵי אֱמונָה.

בָרוך יהי יום החנכה, לשם ולתהלה!

זה היום אֵל עָשָהו, בו נגילה.

      תוֹחֶלֶת, אַתְ הַחִילוֹתְ לְהַפְרִיחַ,

      הצליחי! יריע אף יַצְרִיחַ

בטעום נועם פִרְיֵך, דור יָבֹא, סלה!

קול הגדה:/רעציטאטיף/:

לֶקַח חכמה, כסף צרוף שִבְעָתַיִם,

לְנֶפֶש השומעת כָאוֹר לָעֵינַיִם.

לכל צָעִיר לַיָמִים! הַאֲזִינָה,

חֲרוֹת על לוח לִבְךָ לִמֻדֶיהָ,

ונטע בְקִרְבְךָ נֵצֵר מַטָעֶיהָ,

לְעֵת קָצִיר תִשָא אֲלֻמוֹתֶיך בְרִנָה. –

חֻקוֹת צבא עולמים וגדודי כַדורִים

בתבונה הָטְבָעו, בקשר אמיץ קשורים.

אור המדע, בְהִלוֹ נרו על רֹאשֶךָ,

יַד אָמָן לכל עֵבֶר תחזינה עיניך.

אז תבין כי אוֹשֶר האדם וגְאונו,

יקר רוחו, לדרוש חכמה וחפץ קונו!

אך יראת אֵל ודעת דרכיו עֲדִי חַיֵינו,

עשות טוב וְהַצְנֵעַ לֶכֶת זה מנת חלקינו. –

וְאַתְ נפשי, להבת קודש בקרבי בוֹעֶרֶת,

רעיונות נשגבות בְעוֹז תרהיבי!

עורי! עורי! רנני בשירי תִפְאֶרֶת

ליום חג הצהלה, תודות הקריבי!

לפני שמש יִנוֹן שמו לָעַד לְמַזְכֶרֶת!

להקת משוררים

אתה אל! המגביהי לָשֶבֶת ברום שמים,

המשפילי לראות על זוֹחֵל בעפר רגלים,

      גמול נא מִתושִיָה תצפון לַיְשָרִים,

      למלך, פועל צדק, אוהב מֵשָרים!

צניף מלוכה ופאר הצדקה יַחַד נִצְמָדוֹת

לראשו לִוְיַת חֵן, מביתו לא נִפְרָדוֹת.

קול אחד

לא יחפוץ בעושק ישרים ותמימים,

      יָדוֹ תָקֵלָה מַשְאַת חֵלְכָאִים!

ראו! חבלים נפלו לנו בנעימים,

      שבט מלכותו, מה נחמד וְנָעִים!

תחתיו מְדֻכָּאִים את רֹאשָם מְרִימִים.

שני קולות:

אֵל! גמול נא לו וליועציו כֻלָמוֹ

טוב פעלם, כְבוֹר ידיהם, כְתוֹם לִבָמוֹ!

אתה תבחון מצפונם וכליותָם,

נא הַטֵה כְנָהָר שלומם וטובתם!

כלם פה אחד

אנחנו נושאים מֶשֶך הַזָרַע לִרְוָחָה,

ומִגֶשֶם נדבות תָניף נקצור ברכה!

אנחנו מחנכים הבית הזה לִשְמֶך,

חַנֵך אותו אתה מָכון לְשִבְתֶך!

:/י"ב תנועות/:

אהבת רֵעִים! לך לבדך תְהִלָה יָאָתָה,

אהבתך מאהבת נשים מאד נִפְלְאָתָה.

אַתְ כְיַיִן, ברבות ימים כן יוסיף כֹח,

והיא כְשֹשַנָה, אַחֲרֵי בְלוֹתָה נִשְאָר חוֹחַ.

לְאוֹת, דָוִד וְרֵעוֹ אף במותם הִתְלַכָדו     [הִתְאַחָדו],

ואמנון ותמר, ככלות תַאֲוָה, חִיש הִתְפָרָדו.

:/י"ב תנועות/:

מוֹרֶה, מוֹרֶה מוֹרֶה, מוֹרֶה טוב בְצַוָארוֹ,

מוֹרֶה, מוֹרֶה מוֹרָא, כְמוֹרֶה בעתו שְכָרוֹ.

:/תשע תנועות/:

הַזִקְנָה בְרַקָתִי זורחת,

והשיבה בשערותי פורחת;

קְוֻצוֹתַי תלתלים שחורות,

יַלְבִינו כְשֶלֶג, כְצֶמֶר צחורות.

חָדַל מִמֶנִי אור עֵנַיִם,

אָדוֹם לְחָיַי ולְבֵן שִנַיִם.

לא עָמַד טעמי, נָמָר רֵחִי,

עֲזָבַני כחי, פנה לֵחִי.

גַבִי שָחוֹחַ, כָפוף כְקֶשֶת,

יָדַי אֲסֻרוֹת כִבְכֶבֶל וְרֶשֶת,

יָזֻעו מִשְעֲנֵי גְוִיָתִי.

סָר צִלִי, נָס תואר תמונתי.

דמות פָנַי בִרְאִי עת אַבַקֵר,

לִבִי סְחַרְחַר, כי לא יְשַקֵר.

הן עֵינַי מִכַעַס עָשֵׁשו,

ִגִידַי וְעוֹרְקַי כְחֶרֶס יָבֵשו,

גם צָפַד עורי על עַצָמַי,

רגלי מָוֶת ירקדו בין פְעָמַי.

רופאי אֱלִיל יעמדו מנגד,

צרי וסמים יחליפו כבגד;

אֲבָל כל אַבְקַת רוֹכֵל בְבָרותִי,

לא ישיבוני לימי שחרותי!

מִיְדֵי משחית מי יצילני?

האוחז בְעָרְפִי וַיְפַצְפְצֵנִי,

הִנְנִי מַטָרָה לבני אשפתו,

יִמְשְכֵנִי בְחַכָה ביום עברתו.

פֵָלצוֹת תֹאחֲזֵנִי וחלחלה,

בְאֶפֶס כל עוזר ובְאֵין תעלה!

אֲבָל! עד אנה תפנה אֶל רְהָבִים?

עורה לבבי! ממחזה כזבים,

כל מחמדי תבל ושעשועים,

הֶבֶל המה מעשה תעתועים.

רוח אֵל בקרבי תְלַהֵט כִלְהָבָה

תָעִיד:/ ותוחלתי לא נִכְזָבָה /:

כי לא לַשָוְא רוכב שמים

נפח באפו נשמת החיים.

הֲכִי לַתוֹהו אָצַל מכבודו

כְנַף מִשולֵי מְעִיל הדרת הודו?

הֲיַכְרִית מִבְחַר ידיו יָצָרו,

אותות תבונתו בו חֻבָרו?

הן אף אם בשרי מאכל לְרִמָה,

שלהבת יָה לא תכבה עִמָה!

מה תהמי רוחי! אמנם בקבר

קֵץ כָל תוגה, סוף לציר וָשֶבֶר.

שָם יִשְבוֹתו יגיעי כח,

מֻרְדָף מֵאֵיד ימצא מנוח.

הוחילי לעת יְטַהֵר רָקִיעַ,

שמש צדקה עבים יַבְקִיעַ!

יֵָהל אור בהיר בגבורתו,

לא יַשִיג בֵן חֲלוֹף בחתולתו.

מחזה יָה אחזה, גלוי עינים,

ממעין תושיה אשאב חיים.

שָם אתלונן בְצֵל אֵל עליון,

שָם פֶתֶר החלום, עודו חביון.

:/עשר תנועות בדלת וי"א בסוגר/:

ברית רֵעִים, קשר אוהבים, מה יְדִידוֹת!

הן אף אם יִסָתְרו איש מרעהו,

יִפָרְדו מקצה ארץ עד קצהו,

בעבותות האהבה נַפְשָם צְמודוֹת.

:/ח' תנועות/:

עץ רטוב, בְאִבוֹ עוֹדֶנו,

נוטרו לרצונו יַטֶנו;

עת יַזְקִין שורשו בארץ,

מְנִיעֵהו יפרצהו פרץ.

כל לב נער, במוסר שִחֲרוֹ,

עֲדֵי שֵיבָה לא יָרוץ זִכְרוֹ;

עָבַר שחר, קַיִץ כָלָה,

לַשָוְא הֶעָמֵל, אין תעלה.

ימי השחרות עת הזרעים,

בם נְטַע לַיָמִים הבאים

נֵצֶר מַטָעֵי התבונה,

מוסר השכל, צדק, אמונה.

יַעַל, יפרח כחבצלת,

יָשִיב לעת גמול התוחלת,

יִגְדַל, יאָנֵץ, יעשה פֶרִי,

יעמוד כַצור לחמת קֶרִי.

אוזן שומעת תוכחת,

מִצוּף לִקְחָה תשבע נחת,

צדקה תִצוֹר אוהביה,

צרי ומרפא בכנפיה.

:/י"א תנועות/:

פוגש דוֹב שכול, פַלָצוּת תְכַסֶהו,

מֵעִיר אֲרִי משנתו, רעד יֹאחֲזֵהו.

אמנם האכזר באכזריות חֵמָתוֹ,

בן אדם פָרֻעַ, יָעוֹז בְּהַוָָתֹו.

:/י"א תנועות בדלת וט' בסוגר/:

נבון דבר כי בוז יבוז לספריך,

דום, רבים כהנה לָרֹועַ;

אֲבָל אם גם איש בער ישבח מעשיך,

דע, כי הנה הָעֵת לִקְרוֹעַ.

לכבוד הרב ר" אברהם ב"ר גדלי' טיקטין,

עת עדת ישראל יושבי ברעסלויא שמוהו למורה עליהם.

הושר מאת צעירי העדה

:/י"א תנועות/:

עדת יְשֻרון אליך נשאו עינימו,

למורה עם קְרָאוך, אֵש דת תוֹרֵימוֹ;

תנחם במישור דרך בית אֵל עוֹלָה,

תרחיקם מכושל, בַל יֵרְדו שאולה.

פלגי חכמתך יפוצו ברחובות,

יְרַוו מֵהֶם צמאונם בנים ואבות;

הַשְקֵה עדריך; לך ישאו עינים,

מִמְעֵין תורת עליון, ממקור החיים.

דברי פי חכמה במתק שפתים,

לנשמת האדם, כָאוֹר לעינים.

גם נחנו רכי שנים פה נִקְהָלו,

הַאֲצֵל מרוחך עליהם, יִשְאָלו.

לך יִקְרָאו אַב אָהוב, אוהב דָעַת,

לך יטו בניך אוזן שומָעַת.

יראת אלוהים נְטַע בלבבימו,

בשבטך ובמשענתך לָעַד תנהלימו.

עוד ימים רבים תשכון בתוכימו,

תפארת בני יעקב, נְעִים גורלנו!

פרי מעשיך אור פניך יִצְהָלו,

כי זה שָכָר תמימים, טוב פָעָלו.

בהראותו לי ספרו: מאיר עיני חכמים

על תקופות השמש והירח.

:/י"א תנועות/:

ימים ייצָרו, עִתִים יִבָרֵאו,

בעצת אל יכונו על פיו יֵצֵאו

        תראה כחוזה בלי שמץ ובדק.

תקופת כוכבי מרומים במסילותם,

בל יְשַנו, בל יַטו מִנִי ארחותם,

        שָקַלְת בפלס ובמאזני צדק.

הִגְבַהֲתָ אֵבֶר עד גָבְהֵי שחקים,

משם הורדת אור, ליושבי עמקים,

        חוקות ומסיבות כַדורֵי שמים.

חָקַרְת גם מעגלי שמש וירח

לכן לך יִקָרֵא: צפנת פענח,

        כי צופה! לְעִוְרִים פָקַחְתָ עינים.

אשריך אָמָן! איש במלאכתך מָהִיר,

ללהוטי באפלה תאיר באור בהיר.

      מִפְלְאוֹת תְמִים דֵעִים והדרו תודיע.

גבול שם למרחקי תבל, מדד בַשָעַל

נתיבי מָזַרוֹת וגלגלי צְבָא יָעַל.

        שמך גם בדור יָבֹא יָהֵל ויופיע.

:/עשר תנועות/:

קורות יוסף מעֻלָפות בחרוזים,

כחלי כתם במשבצות זהב אחוזים,

        הוד יָפיָן חזות לֵב אוהבי דָעַת.

נתת נוֹחֵם לדורשי לשון עבר,

כי עוד לא פסו אמונים, עוד שבר,

        יש לבת אלוהים, עוד אין לה מגרעת.

אחרי מות הַשָר שירי תפארת,

ונאסף המאסף, עֲדִי העטרת

        אָמַרנו נִגְזָרנו, אבדה תוחלת!

עַד שָקַמתָ נוטר גן, איש רוח,

שורק טוב ובעמקי לבבך ינוח,

        נטעתיו, יעל, יפרח כחבַצֶלֶת.

הן אם זה בכורי עשתונותיך,

מה נעלוז עת כי תבצור כרמיך?

        נוחיל עד אשכולותיך הִבְשִילו,

אל מעשי שמשון כי יִבָחֵנו,

לְיֵין רֶקַח מֵעֲנָבֶיךָ כי תשקינו,

        מִתְקָם וטובם כל לב גיל יגילו.

:/ז' תנועות בדלת ה' בסוגר/:

פֶה חָנֵף לעשיר ורָהָב,

        שָם בו תִקְוָתוֹ;

משתחוה לעגל זָהָב,

        הֲיִשְמַע צעקתו?

:/ח' תנועות/:

רום מִפְעֲלֵי שמשון וקורותיו,

מעשי תָקפו וגבורותיו,

בְצַחוֹת מליצתך, נופת צוף,

יגביהו אֵבֶר, יעלו עוף.

לקול מוסרך, אסירי תאוה

לו יאזינו? פחי אהבה,

צפונים ונפשותם, יחדולו,

ברֶשֶת מזורה בל יפולו.

אִם שוֹסֵעַ כפיר בידים,

שובר בריח ודלתים,

גבור חיל, בן מָנוֹחַ,

לא ינצל באמיץ כח,

אף כי חֲלוש ורפה ידים,

אָסור באָזִקִים בַנְחֻשְתַיִם?

אָן תָנוס לְעֶזְרָה מֵחֲרָמִים?

רך וְעָנוג, צָעִיר לַיָמִים?

שמשון כשלמה יָעִידו,

לדורות יבואו יגידו:

כי לא לבן אדם מִבְטוֹחַ,

לא בחכמה ולא בעוצם כח.

לבב שניהם נשים גָנָבו,

יודעי דעת הלא יִדְאָבו,

אם גם נשיא עם, יוליד נבונים

נלכד בפח כאחד מֵהֲמוֹנִים!

לכן צעירים! שְטו מִכוֹשֵל,

טוב מִלוֹכֵד, ברוחו מוֹשֵל;

יָתֵר מֵחָכָם בְּמַשְכִיתוֹ,

צופה הַאַחֲרִית בְרֵאשִיתוֹ.

:/י"א תנועות/:

לֶקַח טוב תתן לעֶלֶם, לו יהי לו למשמרת!

חרותים עלי לוח לבו בעט ברזל ועופרת,

        לא יַטֶה לעד מנתיב האמת והיושר.

יעזוב את הַעְצלֹות, דרכה כמשכת חֶדֶק,

ודבק בחריצות, תנהלהו במעגלי צדק,

        על ראש הררי חֶמֶד, אֵל היכל האושר.

הן אוהל העצל באפילה, שוד בו פוֹרֵחַ,

וארמון החרוץ יַצְהִיל, שם אור זוֹרֵחַ.

        לכל אוהבי חכמה, הקוראים לַבִינָה מוֹדָע!

:/ הטוב לכם שֶֶבת בעמק עכור כדל וְחֵלֶך,

או לשכון על גפי מרומי קָרֶת, כשר ומֶלֶך? /:

        הקשיבו לקול שוחר טובכם ותנו לו תוֹדָה.

:/ י"א תנועות בדלת ועשר בסוגר/:

דוברי צחות לעץ הדעת יִדָמו,

אוכלי פריו יִתְמָהו וְיִשְתוֹמָמו,

        כי פתאום תִפָקַחְנָה עֵינֵימוֹ.

יָבִינו טוב ורע, לפנים לא יָדָעו,

יאזינו נשגבות, עֲדֶן לא שָמָעו,

        רוח ממרום יֵעָרֶה עָלֵימו.

כל שוחרי מליצה במחשכים יָאִירו,

תועים בְאוֹפֶל מַעֲגָל טוב יַכִירו.

        קורות ימי קדם בפלס יְבַקֵרו.

שוכני עפר יָקִיצו מִשֵנָתָם,

ישפֹטו במישור טובם ומָשְחָתָם,

        לא ישאו פני כל, אמת יסַפֵרו.

רוח השירה צלחה גם עליך

אָהוּב! לקראת רֶשַע שנונים חִצֶיך,

        רָעַת גבעה לבך לַקְרָב תָעִיר.

עֲלֵה והצלח! שוד וחמס יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד,

אך צדק ואמונה יָצִיצו לָעַד,

        יזהירו כשמש בשחקים בָהִיר!

:/עשר תנועות/:

ישי בן מרים מבני העברים,

רִפָא בְנָגְעו הפסחים והעורים,

כל תלמידיו יִתְפָאֲרוּ עָלֵיהו.

הן אם זה האות, כי אֵל הִנֵהו.

בתואר אדם, הֲעַל זה לו ברכה?

גם להָאִיכָר הזה יָאֲתָה ככה! ¹

:/י"א תנועות/:

הַחֲסַר משגעים בבני עמינו?

כִי בַא גַם זֶה לְהִשְתַגֵעַ עלינו.

דָוִד, זה פרי נועם שיר כנורך,

הַכֵר נא כתונת שלמה, בן זקוניך!

:/עשר תנועות בדלת וה' בסוגר/:

יֵאָסֵף המאסף! צועקים בְכֹח,

     מי יוֹכִיחָמוֹ?

כלבים, לא יוכלו כי אם לִנְבוֹחַ,

     מי יחָרִש לָמוֹ?¹

נקטף בעוז ימיו בעיר בערלין:

:/י"א תנועות/:

יגביה אֵבֶר ליום רוח סועה וְסַעַר,

יְשַרֵש גם עץ פרי גם סבכי היער;

        כל המלאך המשחית ביום עֶבְרָתוֹ,

לא יבחין בין חכם ובין בער,

לא יִשָא פנים לזקן ולנער,

        כי יְשִימֵם מטרה לבני אַשְפָתוֹ.

גם אתה, איש חמֻדוֹת, מֵטִיב בשירים,

זִיקֵי רוחך אֶל כל עֵבֶר מֵאִירִים,

        נפלת ברשת זו לכל בשר טמונה!

אַיֵה אפוא פיך, דובר נכבָדוֹת?

שירי תפארת ומליצות נחמדות,

        איך ירדו לשחת דעת ותבונה!

בנות השירה! על בֵן יַקִירְכֶן בְכֶינָה,

הוֹרַדְנָה דמעות, למקוננות קִרְאֶינה,

        כי נפל הֵלֵל בן שחר, בֵן פוֹרֵת!

תְלֶינָה כנוריכן עלי ערבי אֵבֶל,

כי לֻקַח מֵרֹאשכֶן פורט על נֵבֶל,

        על נטעי שעשעכן עלה הַכוֹרֵת!

הַצְבִי ישראל! צר לנו עָלֶיךָ,

שוֹרֵק יָפָה! איך נקטפת בְאִבֶךָ!

        אָכֵן, עוד רוחך מרחפת עָלֵינו,

שְתִילֶיךָ מֵעֲשוֹת פֶרִי בל יַחֲדִילוּ,

כתנובת זַיִת פנים יַצְהִילו,

        מצבת נצח לך חקוק בְלִבֵנו.

על קבר רעי וידידי

פראפעסער יואל לעווע

:/עשר תנועות בדלת ט' בסוגר/:

לך מצבת אבן אך לְיִתָרוֹן!

        בלב שוחרי טוב הִצַבְתָ לך יָד,

ומאור בינתך גם לדור נוֹלָד

        יוֹפִיעַ, יִנוֹן שמך לְזִכָרוֹן.

:/תשע תנועות/:

אור השמש, הודו וְהַדָרו

        לא נִכַר עֲדֵי עָבִים יְכַסֵהוּ;

כל מעלת גבר, ערכו וִיְקָרוֹ

        לא יִוָדַע עדי ארץ תִטְמְנֵהוּ.

:/י"ב תנועות/:

הַסְתָיו חָמַק, עָבַר, כְפוֹר וָשֶלֶג כָלו,

        סָפו עֲלָטָה וַעֲרָפֶל, כִסו שמים;

סופה וסערה, קור וָקֶרַח חָדָלו,

        נוזלים, נצבו כְמו נֵד, יִשָאון שְאוֹן מַיִם.

עת הַזָמִיר הִגִיעַ, כֻלוֹ מחמדים!

        עתה תסיר הארץ בגדי אלמנותה,

תחליף צֶבַע הָרִקְמָה, תרבד מרבדים,

        וַתַעַד בַעֲדִי עֲדָיִם, הוד והדר סותָה.

הֲמוֹן חליפות חלפו ועברו על פניה

        מֵעֵת שָבְתָה שִבָתָה, עֲקָרָה הָיָתָה;

כעת תעיר, תחדש כנשר נעוריה,

        תָשִיש כי נִפְקְדָה וַתֵרֶא כי הָרָתָה.

צִבְאוֹת פרחים יפרוצו, יָפִיצו רֵיחַ,

        גפן ותאנה, רמון וזית יפריחו;

ההרים והעמקים יעטפו צוֹמֵחַ,

        מֵאֶרֶז ועד אֵזוֹב יָרִיעו וְיַצְרִיחו.

צִפָרִים נָדְדו, ישובו למעונתם,

        העטלף והחסידה עוד בְחָדְשָם יְקַנֵנו;

הָרְמָשִים יחלופו פַעַמַיִם חֲתֻלָתָם,

        זוחלי עפר, שַם במים יַחַד יְרַנֵנו.

יְדִיד אלהים ודמותו! הָסֵב הֲלוֹם עיניך!

        כבוד והדר הֵעטִירְךָ, על כֹל נַעֲלֵיתָ.

הישאך במעשיו, כֹל שָת תחת רגליך,

        נחלתך שָפְרָה, לִשְמָחוֹת וָגִיל נִבְרֵאתָ.

לָמָה קוֹדֵר תֵלֵך? מה זה רוחך סָרָה?

        קוֹרֵי עֲכָבִיש תֶאֱרוֹג לַיָמִים הבאים.

סתום עינים, קצר תבונה, עצתך נִמְהָרָה,

        הֲיָדוֹעַ תֵדַע, הֲטוֹבִים המה אִם רָעִים?

עורה! עורה! צא השדה, לִין בַסְפָרִים,

        עזוב טירות כֶסֶל, משכן עֶצֶב ואנחה.

הֲתִבְחַר קֻבַעַת ראש ולענה, מי המרים,

        על פי בְאֵר מים חיים ומקור הברכה?

הֵן השחר פותח דלתי רקיע,

        כִדוֹדֵי אֵש יִתְמָלָטוּ בין לפידים

ראשו כתם פָז, כְאוֹדֶם ונופך יופיע

        בגרגרותיו עַנָקים ועלי ידיו צמידים.

אֶגְלֵי טל בֹקֶר נוצצים על פני הַדְשָאִים,

        כַר נרחב, גִבְעַת חֶמֶד מסביבותיך,

מַעֲיָנוֹת מים יפוצו מִבֵין סלעים,

        הן הארץ רחבת ידים לפניך!

ששון וחדוה לכל עֶבֶר, כל חי שָמֵח,

        ארץ וצאצאיה לך ישאו כפים;

לך עולז שִיחַ השדה, עֵץ פוֹרֵחַ,

        מִבֵין עֲפָאִים יתן קול עוף השמים.

אוי לְנַעֲוָה לֵב! אֶל מנחתם לא שָָעה,

        עָצֵל, נרדם בקציר, חוֹבֵק ידים,

אֱסוֹף! עד אשר לא יבואו ימי הרעה,

        תֹאמַר: אִנָעֵר! ואתה אָסור בִנְחֻשְתַיִם.

הילדות והשחרות נִגָרִים כמים,

        רגע יחלופו, הַתָעִיף בָם עיניך,

לא יִסַבו, גם לא ישובו פעמַיִם,

        לכל טוב הארץ אֲכוֹל בעודו בכפיך.

:/י"ב תנועות/:

אל תקנא באיש נבהל לַהוֹן, כסף חֲשֻקָתוֹ,

הן הַשוֹבַע לֶעָשִיר יגזול את שֵנָתוֹ.

:/י"ב תנועות/:

מרבה הונו ורכושו, מרבה דַאֲגָתוֹ,

גם יש עושר שמור לבעליו לרעתו.

:/י"ב תנועות/:

בעל אשה רעה רֵחַיִם בְצַואָרוֹ,

עול סֻבָלָם יִשָא עדי ישוב אֶל עֲפָרוֹ.

:/י"ב תנועות/:

בְעִצָבוֹן מרחם אמי הוציאוני,

יד הרופאים בכליהם כמעט המִיתונִי;

אתמול בן בליעל גנב את מִנְחָתִי,

והיום בני עמי גזלו את עָרְלָתִי.

מה לי ולכם, אחי! יושבי חלד?

מה פִשעִי? כי תחטאו בילד!.¹

:/עשר תנועות/:

מזון ומחיה אין עוד באדָמָה!

הון ורכוש אבדתי במלחמה;

        כן קול נבל הכילָי ויללתו

לכל הקרואים מימינו ומשמאלו.

כי על כן את משתה בנו בְהִמוֹלוֹ

        עשה היום בעצם יום חתונתו.

:/י"ב תנועות/:

מה יתרון לְאָדָם, לילוד אשה בכל עמלו?

        יחד חכם ובער, עובד ומוֹלֵך

גוש עפר מנתו, תולעה גורלו,

        לעת מועד אל מקום אחד הכל הוֹלֵך.

:/ח' תנועות/:

אָמְנָם חֲלוֹם יְמֵי שני חיינו!

פעם יַעֲבִיר על פנינו

חֶזְיוֹן נחמד, שובע שְמָחות,

יַשְפִיעֵנו שֶפַע ברכות;

פעם יָשִים בנו תָהֲלָה,

רְתֶת יֹאחֲזֵנו וחלחלה.

אֲהָה! אך מַהֲתָלוֹת חָזִינו,

הֲבֵל הֲבָלִים, בחלום הָיִינו.

לְעֵת קֵץ, בְהָקִיץ משנתינו,

נִרְאֶה, מַה יְהִי חלומותינו.

:/י"ג תנועות/:

כְאֵש מִתְלַקַחת בַבֶטֶן הרי זִלְעָפוֹת

תרעיש ותרגיז מוסדותיו, עֲדֵי מֵעָיו נשרפות;

כן בַעֲלוֹת לַהַב המזימה בלב פוֹרְטֵי בְשִירִים

לא יכבה עדי זִקֵי רוחָם חוצה מְאִירִים.

:/עשר תנועות/:

יזרח השמש בין כוכבי לָיִל

מי יַכִיר מקומם? זוֹהַרָם פָנָה;

כן הֲאַף רבות בנות עשו חָיִל,

אַתְ בְהַדָרֵך עָלִיתְ עַל כֻלָנָה.

:/עשר תנועות/:

בעודני רך בְשָנִים לא ידעתי

        כי בענפי השושן חוחים רעים;

עת ללקוט בַשוֹשַנִים יגעתי,

        אֲהָה! הנה ידי מֻכָה בִפְצָעִים.

צעירים לַיָמִים לֶקַח הקשיבו,

        כי גם תענוגת בני אדם סוגָה

בקוץ ודרדר, את לבכם יכאיבו

        ובְעֲקֵב החדוה עֶצֶב ותוגָה.

אם תלכו בשרירות, לא תִשְמָעו,

        יַשִיגְכֶם מכה פצע וחבורה.

לכן קחו מוסרי ואל תִפְרָעו

        הִתְעַנְגו בַמִדָה ובַמְשורָה.

:/עשר תנועות בדלת וי"ג בסוגר/:

יוֹנֵק מְאֻשָר! נחלתך שָפָרָה!

        עתה תבל ומלואה לך עֶרֶש וְשָדַיִם.

תגדל, תהיה לָאִיש, רוחך סָרָה,

        לא תאמר הון לְשָר מלכים ומֶגֶד שָמַיִם.

:/ח' תנועות/:

כַחֲלוֹם בְתַרְדֵמָה נופלת,

כֵן חֲלוֹם בְהָקִיץ הַתוֹחֶלֶת.

:/ח' תנועות/:

קורות ימי קֶדֶם עָבָרו,

בגִנְזֵי אוֹצָרֵך סֻגָרו,

חֲרותִים בְעֵט ברזל ועופָרֶת

לדורות יבואו למשמרת.

תפתחי לָמוֹ את סְפָרַיִךְ,

תוֹרֵימוֹ בְמֶתֶק שְפָתָיִךְ,

נוראות גדולות ונשגבות

יִרשו בנים מעשי אבות.

מַצְרֵף בְיָדֵך עת תְדַבֵרִי,

תשנאי שָוְא, כזב תְבַעֵרִי,

תִדְרְשִי אֱמֶת לא תחניפי,

כַמָטָר לִקְחֵך תַעֲרִיפִי.

לא תשאי פני נוֹשְאֵי כֶתֶר,

עֲוֹנָם בל תכבסי בַנֶתֶר,

אף תשְפְטי לְאֻמִים במשרים,

כְבַקָרַת רועה הָעֲדָרִים.

תְגַלִי לְעֵין כֹל את רָעָתָם,

תהללי בשערים טובתם,

תרדפי באף רַע מַעֲלָלִים,

תזמרי שיר איש רב פָעָלִים.

שנות דור וָדור לָעֵינַיִךְ,

תַבְחִינִי בְכור מַדָעַיִךְ,

עליהם עֵטֵך תָנִיפִי,

טוב ברע הן לא תחליפי.

הנה חמשת אלפים שנה,

מֵעת עולמים מי מנה,

מֵאָפַע לַיֵש יָצָאו,

אֵל אלים צוה ונבראו.

כַמָה הרעיפו טל ברכה

על תַלְמֵי חכמה ומלאכה,

בסולם הַמַדָעוֹת עָלו,

רַב טוֹב בדורותם פעלו.

קאלומבוס בתבל החדשה

זֶבֶד טוב נוסף למורשה;

פרַאנְקְלִין הוֹרָה לעינים,

חוקות בְרָקֵי השמים.¹

בעד אֶשְנַבֵי השמים     [הָרָקִיעַ]²

הערשל השקיף ברוח חיים     [בִינַת העֶרְשֶל בְעוֹז יוֹפִיעַ]

שָקַל בְפֶלֶס, מָדַד בְשָעַל,

מַהֲלָך צִבְאוֹת כוכבי מָעַל.³

נֵייטאן⁴, חכם לב, בעת דָרַש,

על שְדֵי הטבע בעוד חָרַש

מרחקי ארץ וגבולותם

אסף בחפניו ומְסִיבוֹתָם.⁵

גם בן מנחם הציב לו יָד,

השאיר אחריו ברכה עֲדֵי עָד,

מַה נָעֵמו פִרְיוֹ ורְנָנָיו,

לַטוֹעֵם מִנַחַל עֲדָנָיו.

אמנם אף שֵם מוכי רֶשַע,

הוסיפו עָוֹן על פֶשַע,

הִרְגִיזו הרְעישו לְאֻמִים,

לְדֵרָאוֹן ולחרפה רשומים.

נֶרָא וְקַאלִיגיל אכזרים,

גָעֲלָה נפשם תֻמַת ישרים.

מצאו שִלֻמַת רשעתם,

בְלַעַג וָקֶלֶס מָנָתָם.

גם מצנפת אָדוֹם צנופים,

קָרְאו דְרוֹר לָעַמִים כפופים,

אֶת נפשם בְכַפָם הֵשִימו,

וַעֲצֵי הַחוֹפֶשׁ הֵקִימו.

לא על דְבַר אמת קִנָאו,

אך לִשְלוֹל שָלָל יָצָאו;

דַם נְקִי כַפַיִם שָפָכו,

ובְבִזָה יָדָם שָלָחו.⁶

רָבֶסְפְיֶרְרַע⁷ בן בְלִיַעַל⁸

בבני עמו מָעוֹל מַעַל;

גִלְיָאטִין הָכִין מַטְבֵחַ,

להרבות חֲלָלִים בְלֵב שָמֵחַ.

אַבָל רָשָע בְפוֹעַל כַפָיו נוֹקֵש

אִוַלְתוֹ היתה לוֹ לְמוֹקֵש;

הנה זאת נחלת איש מֶרִי,

חלקת יָהִיר הוֹלֵך קֶרִי.

נַפָלעֶאָן גבור חִַיל,

לא שָקַט יוֹמָם וָלַיִל;

הוריד מלכים מִכִסְאֵימוֹ,

וַיִדְרוֹך על בָמוֹתֵימוֹ.

גם הוא נפל בַבוֹר כָרָה,

מָעֲדו קַרְסֻלָיו ביום צרה;

במאבקו הותז לְשַחַת פָעַל⁹,

בְוַטֶרְלָא¹⁰ שתה כוס רעל.¹¹

הֵן לְנוֹעַם לִקְחֵך לא שָעָה,

עד כלתה עליו הָרָעָה;

בְאִי הַיָם מְעוֹן תַנִים מְעוֹנוֹ,

שָם בָא הַמָוֶת בחלונו.

כן יֹאבְדו כל רשעי ארץ,

יִתַמו בכליון וָקֶרֶץ;

הֲמֹון עֲוֹנָם יָאִירו עינם,

כי ראש ולענה מסוך בְיֵינָם.

מַה נָעַמְתְ לאוזן שוֹמַעַת,

אַתְ מַעֲיָן חכמה ודעת;

דוֹר ודוֹר את פיך יִשְאָלו,

יִבְחֲרו בַטוֹב, ורַע יֶחֲדָלו.

חֵן שְׂפָתָיִךְ נוֹטְפוֹת לֶקַח

מָתוֹק לַחֵיךְ כְיַיִן רֶקַח;

אַשְרֵי לַעֲצָתֵךְ יִשְמָעוּ,

כל הוֹגֵי בָךְ טוב יִשְבָעוּ.

(חִסְרֵי לֵב), בוֹעֲרִים הָבִינוּ,      [וְנִפְתָלִים]

לקול מוסר הַשְכֵל הַאֲזִינו!

כי לְכִשַרוֹן מִפְעָלִים שָכָר,

לָעֵת מוֹעֵד בַיוֹם מָחָר.

:/ט' תנועות/:

כְעַלֵי הָעֵץ אוֹת עַל פִרְיֵהו,

כן יתנכר נָעַר בְמַעֲשֵיהו.

:/ תנועות /:

טוֹבַת שֵכֶל לבעלה עַטֶרֶת,

ופְתַיות – צרעת מַמְאֶרֶת.

:/ז' תנועות/:

כבוד לכסיל לא נָאֲוָה,

ולא פת חַרֵיבָה לשָבָע.

:/ט' תנועות/:

רוֹפֵא אֱלִיל כַקֶטֶב וָדֶבֶר,

נוֹפְלֵי בְיָדוֹ הִנָם בקֶבֶר.

:/עשר תנועות/:

רַע, יאמר הקונה, רע הָעִנְיָן,

וְאוֹזֵל לוֹ אָז יִתְהַלֵל בָקִנְיָן.

:/ט' תנועות/:

אין כל חדש תחת השמש

ילידי היום כְבָר הָיו אמש;

אֲבָל לא יִזָכְרו הראשונים,

גם יִשָכֵחו האחרונים.

:/ז' תנועות/:

בְשֶטֶף גַלֵי הָרָעָה,

כַמַיִם הזֵדוֹנִים;

עֵת מְצָאָתְנו הַתְלָאָה,

תִסְתַתֵר בִינַת נבונים.

:/עשר תנועות/:

בך בָגָדו מְעֻטֵי מֵרֶעֶיךָ,

ועל כל בני אדם תשפוך זַעֲמֶיךָ!

הֲתִשְכַח הוֹרֶיךְ טוב לך גָמָלו?

וְנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ רַע לא פָעָלו.

:/י"א תנועות/:

טוב רְש וְנִקְלֶה ועֶבֶד לו ולאדמָתוֹ,

מִמִתְכַבֵד וַחֲסַר לֶחֶם בְגַאֲוָתוֹ

:/ ח" בדלת וז" בסוגר/:

שמע, עצל! דברי קֹהֶלֶת!

בִין מְשָלוֹ ומְלִיצָתוֹ:

על צִירָה תִסוֹב הַדֶלֶת,

וְהֶעָצֵל עַל מִטָתוֹ.

:/ ז' בדלת ח' בסוגר/:

דברי נִרְגָן כְמִתְלָהֲמִים,

        חדרי בטן יורדים המה;

ושפתי חכמים ציר וסֹמִים,

        יֵדְעון רָצוֹן להשקיט חֵמָה.

:/ח' תנועות/:

בֵן חכם, לעצה שוֹמֵעַ,

חדות אבותיו הוא ותקוָתָם;

ובן כסיל, מוסר פוֹרֵעַ,

תוגת הוריו וכלימָתָם.

:/י"א בדלת, ט" בסוגר/:

לֶעָשִיר אוהבים רבים, בו ידְבָקו,

        אולי יעניקם מברכתו.

וְהַדַל אף רֵעָיו ממנו יִרְחָקו,

        מֵאנו שְמוֹעַ את קול יִלְלָתו.

:/י"א בדלת, יו"ד בסוגר/:

הראשונים אינם, ובמעט ימים,

        כמו הֶגֶה כָלִים גם שָנֵינו;

דור אחר מַגִיד: כבר היו לעולמים,

        ואף הוא לַמוֹעֵד יָשוב אֵלֵינו.

:/י"א תנועות/:

מָה אֶנוֹש? – חַיָה ומלאך שמים,

קָטוֹן, דַל וְדך – נשגב וצְבי כל חיים!

מַה מְנַת חלקו? – להבל ולרוח עֲמָלוֹ,

אף שָפְרָה נחלתו, נָעים גוֹרָלוֹ.

לִפְעָמָיו גִיל וְחֶדְוָה יוֹנקוֹת יִשְלָחו,

גַם חוֹחֵי כְאֵב וָעֶצֶב לו יִצְמָחו.

רוצה את קבעת כוס התַרְעֵלָה,

יגדיל, יזקין, יבול בְחֹשֶך וַאֲפֵילָה.

בהביטי הֲמוֹן יצורים, פִלְאֵי הבריאה,

אשתומם, אֶתְמָהָה, בֶרֶךְ אַכְרִיעָה. –

יַד אָמָן נִכָר בִי, בצלמו עָשַנִי,

ראשון כל יקום, ראש ברואי חֶלְדִי אָנִי.

חִיש שְעִיפַי יִשָאונִי עֲלֵי כְנָפַיִם,

אֶעֲלֶה בָמְתֵי עָב, אָעופָה שמים;

ורגע אַצִיעָה שאול באופל ושממה,

כי אֵפֶר אנוכי ועפר מֵאֲדָמָה.

כַביר ועצום – חַלָש ורפה ידים. –

מוצב אָרצָה ומַגִיעַ שמים.

רוֹדֶה בָאָרֶץ, עובר ארחות מַיִם,

ועבד לכל תאוה, אָסור בִנְחֻשְתַיִם;

גוֹבַה לִבוֹ יַתְעֵהו לעלות לְמָעֲלָה,

ישחק לַקֶרִי, בפיד יום יָשִים תָהֲלָה.

וְיֵרֵד מַטָה מָטָה, תכסהו כְלִמָה

תולעה ימשול בו, תחתיו יֻצַע רִמָה.

על לשונו תורת חסד, חכמה וְדַעַת,

ובפיו מקור תוכחת מוסר נובעת;

אֲבָל קרבו הַוֹת, תוכו מלא רשע,

לָריק ימי עלומיו, שוכב בחיק הפשע!

מולך בחביון לילה – יקיץ משנתו,

נבהל, מרעיד – ונִחַם על רעתו.

יְגַבֵר חַיָלִים לכבוש שרירות לְבָבוֹ,

ורובץ תחת מַשָאוֹ וְכוֹבֶד יְהָבוֹ.

מִבְחַר מעשי יָה! בֵן יַקִיר ושעשועים!

הֲכִי לַשָוְא נַעֲלֵיתָ על כל הברואים?

הַאִם נרְך יִדְעַךְ ורוח חַיֶיךָ

תִכָרֵת, בכלות בשרך ושְאֵרֶיךָ?

אין זאת, כִי אם לְחַיֵי נצח נִבְרֵאתָ,

לאור עולם, לרום המדרֵיגָה נִשֵאתָ.

טוֹב וָרַע, מַחְסוֹר ומוֹתָר בְיָדֶיךָ,

לנסותך ולמַעַן תֶחְכַם בִדְרָכֶיךָ.

ימי נעוריך לְפִיק ולְכֶשֶל בִרְכַיִם,

הִזָהֵר גֶבֶר! חֲכַם יִפְקַח עינים.

אך בחדול הצרה ועברה המצוקה,

תנובת שלום ושלוה לרוח מתוקה.

אם נכספה כלתה נפשי בְעוז וְתַעֲצֻמָה,

לחפוש חכמה ולהוציא לאור תַעֲלֻמָה,

מַה יָגִיל כבודי בְזוֹהַר מַרְאֶיהָ,

בְהֵסִירָה הַמַסְוֶה מֵעַל פָנֶיהָ.

שָם במסיבות צְבָא כַדורֵי עולָמִים

אָבוֹא עַד תכונת עליון, רָם על רמים.

הוד הדרת הנוטה כַדוֹק שָמַיִם

ועזוז נוראותיו אחזה גלוי עינים.

אָז ירֵד הָעֲרָפֶל, כסה פני רקיע,

ואת נשף חשכי אור בהיר יופיע.

אשכנה בין תמימים, תושיה ישאופו,

וכל מַזָרוֹת וכסיליהם יחלופו.

:/י"א תנועות/:

שֵת הכילי נפל בְשִבוֹלֶת מים,

אחד מֵרֵעיו הושיט לו יָדַיִם,

ויאמר, תנה לי ידך! ויען שֵת

ויאמר, אֲהָה, אחרי אההא לא אוכל תֵת.

לכבוד הרב הגדול, נשוא פנים, חכם לב ויקר רוח, האדון אברהם דֶע קָאלאניא מורה העם, ראש וראשון בקאָנסִיסטָאאָר פַאריז והמדינה עֵת הֻקַם בית התפלה בעיר הבירה וביום קראוהו לחוג את חג חנכתו, במקהלות גדולי העיר ורבניה.

י"ב לחודש אדר שנת תקפ"ב/ 5 Maerz 1822 /:

:/י"א תנועות/:

קְהַל עֲדַת יְשֻרון למורה לָהֶם שמוך,

לחנכת מקום נורא היום קראוך,

נדיבי פאריז וראשי העיר נִקְהָלו

הַאֲצֵל מֵרוחֲךָ עָלֵימוֹ שָאָלו.

נִמְצֵאתָ אֶל דורשיך בְלֵב שָמֵחַ,

לפני אֲרוֹן הָעֵדות בו אור זוֹרֵחַ,

הוֹרֵיתָם תורת חסד, ארחות חיים

הִנְחַלְתָם אֵש דַת מַתְנַת הַשָמַים.

אִמְרֵי שֶפֶר מַה נִשְגָבו ומֶה רָמו,

כל הוגֵי בם יִרְבו דַעַת וְיֶחֱכָמו,

דרך מְבוֹא היכל האמונה תַרְאֵימוֹ,

ובִמְסִילָה בֵית אֵל עוֹלָה תְנַהֲלֵימוֹ.

"מי זה יבנה בַיִת לַשוֹכֵן שחקים?

היכלכל מָמוֹן לָשָם רכובוֹ בְרָקים?

מַה יִתֵן ומה יוסיף לִגְדֻלָתוֹ

תְהִלַת תוֹלֵעָה עָטוי בַחֲתֻלָתוֹ?

"אך בֵית מוֹעֲדָם יְיַחֵד לִבָם יְחַבְרֵימוֹ,

גם לאהוב איש את רעהו יוֹרֵימוֹ,

כי שם עיני כל לחסד אֵל יְשַבֵרו,

יֵעָתֵר והם את כבודו יְסַפֵרו.

"נְוֵה שלום זה בית תפילה לכל העמים,

לְנֶפֶש נַעֲנָה ולמכאוב לֵב צְרִי וְסַמִים

מחסה ומָנוֹס הוא לנדכה וְשָחוֹחַ

בוֹ יִמְצְאו מָזוֹר ועוד יחליפו כֹחַ.

"כַשֶמֶש לְכָל עֵבֶר תשלח קרנים,

בכל יקומי ארץ תִפַח רוח חיים,

דְמות עוֹשֶיהָ היא, מַשְפִיעַ ברכתו,

על ברואיו, וְכֻלָמוֹ יָסֶךְ בְאֶבְרָתוֹ.

"אמנם אחים אנחנו, אָב אחד לָנו,

על יד אמן, מפליא לעשות, נכַר בָנו.

לכן יעזור איש את אחיו וְיִתְמְכֵהוֹ,

רק זה ייטב בעיני עליון וְיִרְצֵהו.

"במנחה וזבח מִיָדָיו לוֹ נִתָנו

מַה בֶצַע לו? אך שואל מֵעִמָנו,

לְיִרְאָה אותו, לְדָבְקָה בו ולְדָרְשֵהו,

כי יְקַר האדם לְהִדָמוֹת לְקוֹנֵהו."

"קִרְבו פֹה אחי! בשיר וקול תוֹדָה,

הֵכִינו לבבכם ביום חִנוך הָעֲבוֹדָה,

לעבדו בְלֵבָב שָלֵם באמת ובתמים

לשמור מצותיו וְחֻקָיו כל הימים."

כֹה דְבָרְךָ אוהב טוב ומשרים,

בתוך קָהָל ועדה לפני רוזנים ושרים,

הִרְוֵיתָ הַצְמֵאִים לכוס תנחומיך

ממעיני הישועה מקוֹר מוסָרֶיך

צדק ואמונה לָעֵת כי למועד יִצְמָחו,

אמת ושלום יונקותיהם יִשְלָחוּ,

שְתִילֶיךָ מֵעֲשוֹת פֶרִי בַל יַחֲדִילו,

כתנובת זַיִת כל בנים יַצְהִילו.

גמול טובך יָשיב לך רַב הָעֲלִילִיָה,

כי אָזָרְתָ חָיִל להפיץ תושִיָה,

נצח יָקום שִמְך וזכרך לתפארת,

בְלֵב שוחרי טוב יִנוֹן לָעַד למזכרת.

גם אנוכי ליום זה חַג גיל וָרֶוָח

אַקדמָה פניך בתודה, בְרוֹן וָשֶבַח.

בי אדוני! הוֹאֵל נא קַחַת תשורָתי,

כי בְתוֹם לֵבָב הֻבָאתְ לך זאת ברכתי.

"גם חַסְדֵי מלכים נַזְכִיר וצדקתו,

"דורש טוב לעמו וְחָפֵץ בְהַצְלָחָתו,

"על כסא אבותיו יֵשֵב שָקֵט וְשַאֲנָן,

“גֶזַע בֻרְבָן יָנוב, יְהִי דָשֵן וְרַעֲנָן.”

:/עשר תנועות/:

בן אדם! ליום מחר אַל תתְהַלֵל,

עֲצַת אֵל מי יודע, או מי יְמַלֵל?

מֵאִתוֹ כונָנו מצְעֲדֵי גבר,

פן כפשע בינך ובין הקבר.

מזמור לדוד¹

:/י"ג תנועות/:

עת רוח אלהים רעה אֶל שָאול צָלָחָה,

בֵן ישי נִגֵן בידו, והיתה לו הָרְוָחָה;

        כל עת רוח המליצה מאת יְשֻרון סָרָה,

חדלו הפורטים בַשִיר בְשָפָה הָעִבְרִיָה,

מכבדיה הִזִילוהָ, חִבְקו בת נכריה,

        הֵעַרְתָ כנורך, ועד שִבְעָה ילדה עקָרָה.

לָעִבְרִים הָעִוְרִים הָיִיתָ לָעֵינַיִם

יכירו בָשְתָם כי חֵרְפו בת השמים.

        שפת עבר תכון לנצח, לא יִדְעַךְ נֵרָה,

תַעַל כְיוֹנֵק מארץ ציה, תִתֵן פֶרִי,

עוד ישובו לגבולה הלכו עמה קֶרִי,

        וִיְהוֹדוך, כי לא נגרע כְסותָה ושְׁאֵרָה.

:/ח" תנועות/:

כְעַל כל הון לבבי שָמֵחַ,

בראותי כי עוד פוֹרֵחַ

        בְעֵדֶן גַן אֵל עץ הַדָעַת.

יְפֵה נוף, אין רָקָב בעצמותיו,

עוד יַשְרֵש, יְשַלַח יונקותיו

        אין לו מחסור ומִגְרָעַת.

אשריך, רפאל! אשריך,

נופת תִטוֹפְנָה שְפָתֶיךָ:

        שפת אמת כְגֶפֶן פוֹרִיָה

תוסיף כֹחַ, תְגַבֵר חֲיָלִים,

ויהללוך, איש רַב פָעֳלים,

        בְהָרִים קֶרֶן לשון עִבְרִיָה.

:/ה" תנועות/:

בפרוח רשעים

בִשְׁאוֹן (בַּעֲלוֹב) הרעים

        מה זה תִירָאו?

חֲבִי כמעט רגע,

יַשׂיגֵם פגע

        כְעָשָן יִגְוָעוּ.

שְאַל נא זקניך,

דורות לפניך,

        המה יעידו

כי הרֹה זָדוֹן

אך ריב ומָדוֹן

        עָפָץ יוֹלִידוּ כלם יעידו,

לא יַקום רֶשַע,

לא יִכּון פשע,

        טיט וְרֶפֶש יסודו;

עוד מעט ואנינו,

לא תמצאנו

        הורד מכבודו.

השוד וְהֶחָמָס

בן לַיִל נָמָס,

        יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד.

צדק ואמונה,

כְּצֶאֶצָאֵי תבונה,

        יפריחו לָעַד.

חוטאים יִתַמו,

ביתם נָשַמו

        אָבַד זִכְרָמוֹ אבדה תקותם.

רק הולכי תמיד

יעמדו לעולמים

        שְכָרָם אִתָמוֹ.