לחן: רפי קדישזון
שרו: ישראל גוריון וששי קשת
הַמּוֹרֶה:
לִהְיוֹת מוֹרֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת…
לִהְיוֹת מוֹרֶה בַּשְּׁבִיעִית, בַּשְּׁמִינִית..
לִרְאוֹת אוֹתָם שְׁזוּפֵי פָּנִים
יוֹשְׁבִים מוּלְךָ,
חַיְכָנִים, עַצְבָּנִים…
עוֹד מְעַט – נִבְחָנִים…
עוֹד מְעַט – צָבָא.
עוֹד מְעַט – כָּל שָׁנָה… כָּל שָׁנָה…
שׁוּב לִרְאוֹת:
הַכֻּמְתּוֹת, הַתְּמוּנוֹת…
לִהְיוֹת מוֹרֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת.
לִהְיוֹת מוֹרֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת.
לִהְיוֹת מוֹרֶה,
לְנַסּוֹת, לְקַוּוֹת.
לִשְׁתֹּל בָּהֶם קְצָת אַהֲבָה
לַתָּנָ"ךְ, לְדִבְרֵי הַיָּמִים.
עוֹד מְעַט נִבְחָנִים.
עוֹד מְעַט נִלְחָמִים.
עוֹד מְעַט הֵם רוֹשְׁמִים
אֶת דִּבְרֵי הַיָּמִים.
כָּל שָׁנָה, לְקַוּוֹת… לְנַסּוֹת לְקַוּוֹת…
הַתַּלְמִיד:
לִהְיוֹת תַּלְמִיד בָּאָרֶץ הַזֹּאת…
לִהְיוֹת תַּלְמִיד בַּשְּׁבִיעִית, בַּשְּׁמִינִית.
לִדְאֹג, “לִדְגֹּר”
עַל מִבְחָנִים, עַל צִיּוּנִים.
עוֹד מְעַט זֶה נִגְמָר.
עוֹד מְעַט מְסַיְּמִים.
עוֹד מְעַט מִתְגַּיְּסִים.
עוֹד מְעַט – בְּקַסְדָּה, בְּשַׁכְפָּ"ץ.
מִי יֶחְסַר בִּפְגִישַׁת הַמַּחְזוֹר?
לִהְיוֹת תַּלְמִיד בָּאָרֶץ הַזֹּאת.
המחזמר “בין הצלצולים” נכתב בשנת 1982 לכבוד יובל ה־90 של הסתדרות המורים ועמד כולו בסימן הספרה שש: שישה שחקנים ושחקניות (ישראל גוריון, חנה לסלאו, מאיר סוויסה, שרי צוריאל, ששי קשת, רחלי חיים) גילמו דמויות של שישה תלמידים ושישה מורים והורים בתקופה של שש שנים: מיום כניסת התלמידים לכיתה בתחילת חטיבת הביניים ועד ליום סיום הלימודים בתיכון. המחזמר הוצג כ־600 פעם בבתי הספר ואף לפני מבוגרים והתחדש כעבור עשר שנים (עם חיים צינוביץ, לימור שפירא ואחרים). השיר “בחינת בגרות בספרות”, (בעמוד ממול) מושפע ממבנה השיר המורכב משמות מלחינים, ששר דני קיי.
(שמות הסופרים שיש להיבחן עליהם בבחינת הבגרות בספרות)
לחן: רפי קדישזון
שרה: חנה לסלאו
רָדָ"ק, רָנָ"ק, רַשְׁבָּ"ג, יָלָ"ג
וּמֶנְדֶל אַבְּרָמוֹבִיץ.
רִיהָ"ל, מִיכָ"ל, שָׁדָ"ל, רַמְחָ"ל,
מָלָ"ל וְרַבִּינוֹבִיץ'.
וִיזֶל, לֵוִינְזוֹן, וְלֵבֶנְזוֹן, וְשִׁמְעוֹנוֹבִיץ'.
וּבֶּרְקוֹבִיץ וּבְּרֵנֶר, שׁוֹפְמָן, גְנֵסִין, בֶּרְדִיצֶ’בְסְקִי.
וּפֶּרֶץ, פְרִישְׁמָן, פַיֶרְבֶּרְג וּבְּיָאלִיק,
טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי.
וְלָחוֹבֵר, וּשְׁנֵיאוּר, קְלוֹזְנֶר, פִיכְמָן, אוֹרִינוֹבְסְקִי.
עַגְנוֹן, הֲזָז וְאַלְתֶּרְמָן,
וְעַמִּיחַי וַאֲבִידָן,
נָתָן זָךְ וְרָחֵל אֵיתָן,
וּבְּיָאלִיק, טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי.
וּקְלוֹזְנֶר אוֹרִינוֹבְסְקִי.
וּמֵם־זַיִן־ווֹלְפּוֹבְסְקִי.
וְאֶת כֻּלָּם צָרִיךְ לִקְרֹא,
אֲפִלּוּ לֶאֱהֹבְ’סְקִי.
וְאַשׁ וְרַבִּינוֹבִיץ',
בָּרָשׁ וְשִׁמְעוֹנוֹבִיץ'.
וְעַל כָּל אֵלֶּה מֻכְרָחִים
בְּחִינַת בַּגְרוּת לִכְתֹּבִיץ'.
לחן: רפי קדישזון
שרו: ששי קשת (המורה) ושרי צוריאל (התלמידה)
המורה:
זֶה לֹא קַל,
זֶה לֹא תָּמִיד נָעִים,
לִהְיוֹת מוֹרֶה צָעִיר
בַּ"שִּׁשִּׁית" אוֹ בַּ"שְּׁבִיעִית",
מוּל תַּלְמִידִים
גְּדוֹלִים וַחֲסוֹנִים
שֶׁצְּעִירִים מִמְּךָ
רַק בְּכַמָּה שָׁנִים.
מוּל תַּלְמִידוֹת
יָפוֹת, שְׁזוּפוֹת,
וְהַחֻלְצוֹת
הַמִּתְפָּרְצוֹת,
שֶׁאוֹ־טוֹ־טוֹ־טוֹט
מִתְפּוֹצְצוֹת.
הֵן מַבִּיטוֹת
יָשָׁר אֵלַי;
וְלִפְעָמִים
נִדְמֶה: אוּלַי…
אַל תִּתְפַּתֶּה!
אַל תִּתְפַּתֶּה!
הֵן תַּלְמִידוֹת!
אַתָּה מוֹרֶה!
קָשֶׁה לִזְכֹּר
קָשֶׁה לָזוּז.
קָשֶׁה לִשְׁמֹר
עַל הָרִכּוּז.
וְיֵשׁ מִין מֶתַח,
כָּזֶה מִין מֶתַח
בָּאֲוִיר.
כֵּן, לִפְעָמִים
קָשֶׁה לִהְיוֹת
מוֹרֶה צָעִיר.
התלמידה:
זֶה לֹא קַל.
זֶה לֹא תָּמִיד נָעִים,
כְּשֶׁיֵּשׁ מוֹרֶה צָעִיר,
חָבִיב וּבַיְשָׁנִי –
וְהַהֶבְדֵּל בֵּינֵינוּ
רַק כַּמָּה שָׁנִים.
מוֹרֶה צָעִיר.
מוֹרֶה רַוָּק.
נָשׂוּי? אֵין מָה
לְהִתְיָאֵשׁ.
כִּי אוֹ־טוֹ־טוֹ
הוּא מִתְגָּרֵשׁ!
הוּא מֵחַיֵּךְ יָשָׁר אֵלַי,
וְלִפְעָמִים
נִדְמֶה: אוּלַי…
זֶה מְסֻכָּן!
שֶׁלֹּא נֵדַע,
הוּא הַמּוֹרֶה –
אַתְּ תַּלְמִידָה.
קָשָׁה לִלְמֹד.
אִם הוּא יָזוּז…
קָשֶׁה לִשְׁמֹר עַל הָרִכּוּז.
וְיֵשׁ מִין מֶתַח,
כָּזֶה מִין מֶתַח
בָּאֲוִיר.
כֵּן לִפְעָמִים
קָשֶׁה, כְּשֶׁיֵּשׁ
מוֹרֶה צָעִיר.
לחן: אבנר קנר
שר: מאיר סויסה
הָיִיתִי הַתַּלְמִיד הֲכִי גָּרוּעַ בַּכִּתָּה.
אוֹמְרִים שֶׁקָּטַסְטְרוֹפָה שֶׁכָּמוֹנִי לֹא הָיְתָה.
רַבִּים מִתְפָּאֲרִים; אֲנִי קִבַּלְתִּי תְּעוּדָה
שֶׁהָיִיתִי הַתַּלְמִיד הֲכִי גָּרוּעַ בַּכִּתָּה.
וְהַהוֹרִים כֻּלָּם הִסְכִּימוּ פֶּה אֶחָד
שֶׁהָיִיתִי הַתַּלְמִיד הֲכִי גָּרוּעַ בַּמּוֹסָד.
הָיִיתִי הַתַּלְמִיד הֲכִי רַשְׁלָן, הֲכִי עַצְלָן –
הַיֶּלֶד הַיָּחִיד שֶׁכְּבָר נִשְׁאַר כִּתָּה בַּגַּן.
אַף פַּעַם לֹא הֵכַנְתִּי עֲבוֹדוֹת אוֹ שִׁעוּרִים,
וְעַד סוֹף כִּתָּה ב' הֶחְלַפְתִּי שְׁנֵים־עָשָׂר מוֹרִים.
הֵקִימוּ וַעֲדָה שֶׁפִּרְסְמָה אֶת גְּזַר דִּינָהּ:
"הַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא לֹא רַק הַתַּלְמִיד
הֲכִי גָּרוּעַ בַּכִּתָּה אוֹ בְּבֵית הַסֵּפֶר;
הַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא הַתַּלְמִיד הֲכִי גָּרוּעַ בַּמְּדִינָה".
הָיִיתִי הַתַּלְמִיד הֲכִי גָּרוּעַ בַּמְּדִינָה.
נִכְשַׁלְתִּי בִּקְבִיעוּת בְּכָל מִבְחָן וּבְכָל בְּחִינָה.
מִכָּל הַצִּיּוּנִים – שֶׁלִּי הָיָה הֲכִי נָמוּךְ.
הַיּוֹם אֲנִי מְפַקֵּחַ בְּמִשְׂרָד הַחִנּוּךְ.
הָיִיתִי הַתַּלְמִיד… הַיּוֹם אֲנִי אָדָם טָרוּד.
כּוֹתֵב אֶת הַשְּׁאֵלוֹן לְכָל בְּחִינוֹת הַבַּגְרוּת.
וְכָל מִי שֶׁקִּבֵּל בְּחִינָה שֶׁלִּי הִרְגִּישׁ מִיָּד
שֶׁכָּל מָה שֶׁסִּפַּרְתִּי עַל עַצְמִי – זֶה מְדֻיָּק!
לחן: רפי קדישזון
(שירה של מורה) שרה: שרי צוריאל
חָמֵשׁ שָׁעוֹת בְּיוֹם
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת בַּכִּתָּה
מוּל הַנְּעָרוֹת וְהַנְּעָרִים.
חָמֵשׁ שָׁעוֹת בְּיוֹם
אֲנִי רוֹאָה לְמוּלִי
אֶת כָּל הַטִּפּוּסִים הַמֻּכָּרִים:
הַיָּפֶה,
וְהַשָּׁמֵן,
הַמַּלְשִׁינָה,
וְהַחַנְפָן,
וְהַחָתִיךְ, שֶׁ"עוֹשֶׂה עֵינַיִם";
הַתְּמִימָה, הַבַּיְשָׁן,
הָאַתְלֶט הַשַּׁחְצָן,
וְהַ"פְּרוֹפֵסוֹר" עִם הַמִּשְׁקָפַיִם.
וְהַנּוּדְנִיק הַזֶּה
שֶׁכְּמוֹ עֲלוּקָה
נִדְבָּק –
גַּם בַּהַפְסָקָה.
בִּקַּשְׁתִּי קְצָת גִּוּוּן
וְהַמְּנַהֵל הוֹדִיעַ לִי:
“כִּתָּה אַחֶרֶת תְּקַבְּלִי!”
וּבַכִּתָּה הַזֹּאת
מוּלִי יוֹשְׁבִים נִרְגָּשִׁים
כָּל הַפַּרְצוּפִים הַחֲדָשִׁים:
הַיָּפֶה, וְהַשָּׁמֵן,
הַמַּלְשִׁינָה,
וְהַחַנְפָן,
וְהַחָתִיךְ, שֶׁ"עוֹשֶׂה עֵינַיִם"…
אֲנִי נִמְלֶטֶת לִי
לְתוֹךְ חֲדַר הַמּוֹרִים,
לִתְפֹּס שַׁלְוָה לְרֶבַע שָׁעָה.
מוֹזֶגֶת לִי כּוֹס תֶּה
וּמַבִּיטָה סָבִיב:
הִנֵּה כָּל חֲבֵרַי לַהוֹרָאָה:
הַיָּפֶה,
וְהַשָּׁמֵן,
הַמַּלְשִׁינָה,
וְהַחַנְפָן,
וְהַחָתִיךְ, שֶׁ"עוֹשֶׂה עֵינַיִם".
(כֵּן, גַּם כָּאן! )
הַתְּמִימָה, הַבַּיְשָׁן,
הָאַתְלֶט הַשַּׁחְצָן,
וְהַ"פְּרוֹפֵסוֹר" עִם הַמִּשְׁקָפַיִם.
וְהַנּוּדְנִיק הַזֶּה…
כֵּן, הַמְּנַהֵל,
כַּמוּבָן, הַמְּנַהֵל.
לחן: דוד זהבי
על פי “החליל” ללאה גולדברג
הֶ"חָרִיג"
הוּא שׁוֹנֶה. הוּא מוּזָר.
הוּא מַפְחִיד.
לִפְעָמִים הוּא מַצְחִיק –
הֶ"חָרִיג".
הוּא שָׁמֵן, אוֹ קָטָן.
קְצָת פּוֹזֵל, אוֹ לַבְקָן.
הוּא צוֹלֵעַ, אוֹ קְצָת מְגַמְגֵּם בְּדִבּוּר,
הֶ"חָרִיג".
גּוֹרָלוֹ שֶׁל “חָרִיג”
הוּא קָשֶׁה וְאַכְזָר:
הוּא נִרְאֶה כֹּה שׁוֹנֶה,
מְשֻׁנֶּה וּמוּזָר.
הוּא שׁוֹנֶה בַּמַּרְאֶה, בַּהִלּוּךְ, בַּדִּבּוּר.
הֶ"חָרִיג", הֶ"חָרִיג".
הַמַּקְשִׁיב לוֹ יוֹדֵעַ
יָדֹעַ הֵיטֵב:
הוּא רָגִישׁ וּמְפֻחָד.
הוּא בִּכְלָל לֹא חָרִיג.
הוּא כָּמוֹנוּ מַמָּשׁ,
רַק בּוֹדֵד וְחַלָּשׁ.
הוּא אָחִי.
הוּא אֲנִי.
לחן: רפי קדישזון
(שירו של שמש בית הספר)
שר: מאיר סויסה.
שָׁנִים אֲנִי עוֹבֵד כָּאן, בְּבֵית הַסֵּפֶר.
הִתְחַלְתִּי עוֹד כְּיֶלֶד. גַ’חְשׁ מַמָּשׁ.
אִמִּי הָיְתָה אֶת הַכִּתּוֹת שׁוֹטֶפֶת,
אֲנִי סוֹחֵב תַּ’דְּלִי, כָּזֶה, חַלָּשׁ.
שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה…
כֻּלָּם קוֹרְאִים לִי “שָׁ־לוֹם”;
רַק הַמְּנַהֵל קוֹרֵא לִי “הַשַּׁמָּשׁ”.
שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה אֲנִי מַכִּיר כָּל יֶלֶד:
יוֹדֵעַ מִי וָתִיק וּמִי חָדָשׁ,
וְאִם אָבִיו לָמַד אֶצְלֵנוּ פַּעַם –
זוֹכֵר גַּם אֶת הָאַבָּא, בִּמְטֻשְׁטָשׁ.
שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה…
כֻּלָּם קוֹרְאִים לִי “שָׁ־לוֹם”;
רַק הַמְּנַהֵל קוֹרֵא לִי “הַשַּׁמָּשׁ”.
אִם אֵיזֶה יֶלֶד כָּךְ, בַּבֹּקֶר בָּא לוֹ
לִהְיוֹת שׁוֹבָב, מִן הַכִּתָּה גֹּרַשׁ,
נִשְׁלָח אֶל הַמְּנַהֵל, פּוֹחֵד, וְרַע לוֹ –
“אַל תְּפַחֵד,” אֲנִי אוֹמֵר. "תִּגַּשׁ,
תִּגַּשׁ, חַבּוּבּ.
כֻּלָּם קוֹרְאִים לִי ‘שָׁ־לוֹם’;
רַק הַמְּנַהֵל קוֹרֵא לִי ‘הַשַּׁמָּשׁ’.
שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה. עַכְשָׁו בְּבֵית סִפְרֵנוּ
יֵשׁ פַּעֲמוֹן חַשְׁמַל – פָּטֶנְט חָדָשׁ.
הַמְּנַהֵל הַהוּא הָלַךְ… אֵינֶנּוּ.
יֵשׁ מְנַהֵל צָעִיר, מָתוֹק כְּמוֹ דְּבַשׁ.
נֶחְמָד כָּזֶה.
כֻּלָּם קוֹרְאִים לִי “שָׁ־לוֹם”
וְהוּא? הוּא לֹא קוֹרֵא לִי “הַשַּׁמָּשׁ”.
כָּזֶה נֶחְמָד!
קוֹרֵא לִי
“הַשָּׁרָת”.
לחן: דרור אלכסנדר
שירם של המורים בהצגה “ילדי הכרך”
אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁלֹּא נוּכַל לְהָבִינְכֶם
כִּי צְעִירִים אַתֶּם. נָכוֹן, אֲבָל בֵּינֵינוּ,
זִכְרוּ:
אֲנַחְנוּ כְּבָר הָיִינוּ פַּעַם בְּגִילְכֶם,
אֲבָל אַתֶּם עוֹד לֹא הֲיִיתֶם
בְּגִילֵנוּ.
כָּל מָה שֶׁתַּעֲשׂוּ – מִזְּמַן עָשִׂינוּ,
בְּגִילְכֶם.
שִׁגַּעְנוּ וְהִפְרַעְנוּ וּבִלִּינוּ
בְּגִילְכֶם.
מָרַחְנוּ גִּיר עַל שֻׁלְחָנוֹת
וְהֶעֱתַקְנוּ בַּבְּחִינוֹת,
וְאֵין שִׁיטַת הַעֲתָקָה
שֶׁלֹּא נִסִּינוּ לִפְנֵיכֶם.
זִכְרוּ:
אַתֶּם עוֹד לֹא הֲיִיתֶם בְּגִילֵנוּ,
אֲבָל אֲנַחְנוּ כְּבָר הָיִינוּ פַּעַם בְּגִילְכֶם.
נֶחְמָד לִהְיוֹת צָעִיר,
אֲבָל אֵינְכֶם הָרִאשׁוֹנִים.
נֶחְמָד לִהְיוֹת מַסְעִיר,
אַךְ זֶה עוֹבֵר עִם הַשָּׁנִים.
לִהְיוֹת צָעִיר.
כָּל מָה שֶׁתַּחְשְׁבוּ – חָשְׁבוּ כְּבָר פַּעַם.
בְּגִילְכֶם.
כָּל מָה שֶׁתְּחַדְּשׁוּ – חִדְּשׁוּ כְּבָר פַּעַם
לִפְנֵיכֶם.
הַנְּעוּרִים הֵם גִּיל נֶחְמָד,
אַךְ הוּא עוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד.
אִם לַפְּעָמִים נִדְמֶה לָכֶם
שֶׁאִישׁ אֵינוֹ מֵבִין אֶתְכֶם,
זִכְרוּ:
אַתֶּם עוֹד לֹא הֲיִיתֶם בְּגִילֵנוּ,
אֲבָל אֲנַחְנוּ כְּבָר הָיִינוּ בְּגִילְכֶם.
לֹא, לֹא, עָלֵינוּ אֵין שׁוּם צֹרֶךְ לְרַחֵם.
וְאִם אַתֶּם לֹא פַּעַם צוֹחֲקִים עָלֵינוּ,
זִכְרוּ: נָכוֹן,
אֲנַחְנוּ לֹא נָשׁוּב אַף פַּעַם לְגִילְכֶם;
אֲבָל אַתֶּם תַּגִּיעוּ פַּעַם
לְגִילֵנוּ.
(שירו של תלמיד ערבי בבית ספר תיכון עברי)
נכתב להצגה “בין הצלצולים”, לא הולחן.
אֲנִי תַּלְמִיד
עֲרָבִי יְחִידִי
בְּבֵית סֵפֶר עִבְרִי
שֶׁכֻּלּוֹ יְהוּדִי.
קִבַּלְתִּי מִלְגָּה
כְּתַלְמִיד מִצְטַיֵּן –
תַּלְמִיד מַבְטִיחַ
שֶׁגַּם מְקַיֵּם.
מְדַבֵּר בְּעִבְרִית
וְכוֹתֵב בְּעִבְרִית
וְחוֹשֵׁב בְּעִבְרִית
וְחוֹלֵם בְּעִבְרִית –
עַל אִירִית.
לִפְעָמִים מִתְבַּלְבֵּל:
“אֵיךְ אוֹמְרִים בְּעַרְבִית?…”
תַּלְמִיד עֲרָבִי
יָחִיד.
הַמּוֹרִים מִשְׁתַּדְּלִים.
הַיְּלָדִים מִשְׁתַּדְּלִים.
וְגַם הַמְּנַהֵל
בֶּאֱמֶת מִשְׁתַּדֵּל.
מִשְׁתַּדְּלִים לֹא לִפְגֹעַ,
לְהִתְחַשֵּׁב:
אַךְ אֵין יוֹם שֶׁעוֹבֵר
בְּלִי עֶלְבּוֹן, שֶׁצּוֹרֵב.
“עֲבוֹדָה עֲרָבִית”,
“צְבָעִים עֲרָבִים”…
"אַל תִּהְיֶה עֲרָבִי! " –
כָּכָה הֵם מְדַבְּרִים.
(לֹא אֵלַי. כָּכָה סְתָם, בֵּינֵיהֶם).
וְאוֹמֶרֶת אִירִית:
“סְתָם… הֵם רַק מִתְבַּדְּחִים.”
תַּלְמִיד עֲרָבִי
יָחִיד.
כָּאן נוֹלַדְתִּי, לִפְנֵי
שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
גַּם אָבִי כָּאן נוֹלַד
אַחֲרֵי קוּם הַמְּדִינָה.
אֶזְרָחִים כְּמוֹ כֻּלָּם…
תְּעוּדַת זֶהוּת…
מָה כָּתוּב בִּ"מְגִלַּת
הָעַצְמָאוּת?"
הַשָּׁבוּעַ יֵשׁ לִי
חֻפְשָׁה קְטַנָּה,
כִּי כָּל הַכִּתָּה
יָצְאָה לְגַדְנָ"ע.
"טוֹב עָלֶיךָ פָּשׁוּט לְהָבִין…
שִׁחְרְרוּ אוֹתְךָ גַּם
מִשִּׁעוּר עֲרָבִית…"
תַּלְמִיד עֲרָבִי
יָחִיד.
בְּעִקָּר לֹא נָעִים
כְּשֶׁיֵּשׁ פִּגּוּעִים,
וְקָשֶׁה פִּי כַּמָּה
כְּשֶׁיֵּשׁ מִלְחָמָה.
כֻּלָּם נִזְהָרִים
אַךְ זֶה בָּא… זֶה טִבְעִי.
וּפִתְאוֹם נִזְכָּרִים
וְעָלַי מַצְבִּיעִים.
כְּשֶׁמַּזְכִּיר הַמּוֹרֶה
“נִקְמַת יֶלֶד קָטָן”,
אָז אָסְנַת וְאִירִית
מַשְׁפִּילוֹת מַבָּטָן,
וַאֲנִי מִתְכַּוֵּץ בִּשְׁתִיקָה.
אִירִית מַסְמִיקָה…
יֵשׁ סִכּוּי?… אֵין סִכּוּי?…
תַּלְמִיד עֲרָבִי
יָחִיד.
תַּלְמִיד עֲרָבִי
חָצוּי.
אין עדיין קישוריות מאושרות