רקע
דן אלמגור
החריג
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: אור יהודה: כנרת, זמורה־ביתן, דביר; 2012

לחן: דוד זהבי

על פי “החליל” ללאה גולדברג


הֶ“חָרִיג”

הוּא שׁוֹנֶה. הוּא מוּזָר.

הוּא מַפְחִיד.

לִפְעָמִים הוּא מַצְחִיק –

הֶ“חָרִיג”.

הוּא שָׁמֵן, אוֹ קָטָן.

קְצָת פּוֹזֵל, אוֹ לַבְקָן.

הוּא צוֹלֵעַ, אוֹ קְצָת מְגַמְגֵּם בְּדִבּוּר,

הֶ“חָרִיג”.


גּוֹרָלוֹ שֶׁל “חָרִיג”

הוּא קָשֶׁה וְאַכְזָר:

הוּא נִרְאֶה כֹּה שׁוֹנֶה,

מְשֻׁנֶּה וּמוּזָר.

הוּא שׁוֹנֶה בַּמַּרְאֶה, בַּהִלּוּךְ, בַּדִּבּוּר.

הֶ“חָרִיג”, הֶ“חָרִיג”.


הַמַּקְשִׁיב לוֹ יוֹדֵעַ

יָדֹעַ הֵיטֵב:

הוּא רָגִישׁ וּמְפֻחָד.

הוּא בִּכְלָל לֹא חָרִיג.

הוּא כָּמוֹנוּ מַמָּשׁ,

רַק בּוֹדֵד וְחַלָּשׁ.

הוּא אָחִי.

הוּא אֲנִי.

המלצות קוראים
תגיות