רקע
דן אלמגור
החריג

לחן: דוד זהבי

על פי “החליל” ללאה גולדברג


הֶ“חָרִיג”

הוּא שׁוֹנֶה. הוּא מוּזָר.

הוּא מַפְחִיד.

לִפְעָמִים הוּא מַצְחִיק –

הֶ“חָרִיג”.

הוּא שָׁמֵן, אוֹ קָטָן.

קְצָת פּוֹזֵל, אוֹ לַבְקָן.

הוּא צוֹלֵעַ, אוֹ קְצָת מְגַמְגֵּם בְּדִבּוּר,

הֶ“חָרִיג”.


גּוֹרָלוֹ שֶׁל “חָרִיג”

הוּא קָשֶׁה וְאַכְזָר:

הוּא נִרְאֶה כֹּה שׁוֹנֶה,

מְשֻׁנֶּה וּמוּזָר.

הוּא שׁוֹנֶה בַּמַּרְאֶה, בַּהִלּוּךְ, בַּדִּבּוּר.

הֶ“חָרִיג”, הֶ“חָרִיג”.


הַמַּקְשִׁיב לוֹ יוֹדֵעַ

יָדֹעַ הֵיטֵב:

הוּא רָגִישׁ וּמְפֻחָד.

הוּא בִּכְלָל לֹא חָרִיג.

הוּא כָּמוֹנוּ מַמָּשׁ,

רַק בּוֹדֵד וְחַלָּשׁ.

הוּא אָחִי.

הוּא אֲנִי.

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות