מילים: תום ג’ונס לחן: הארווי שמידט
מהמחזמר “פנטסטי!” (1962)
שׁוּב נְחַיֵּךְ, עֵת
תָּבוֹא הַשַּׁלֶּכֶת –
יָמִים שֶׁכֹּה רַבּוֹת יַזְכִּירוּ.
אֵיךְ בַּשַּׁלֶּכֶת
אָהַבְנוּ לָלֶכֶת,
וְהָעֵצִים זָהָב הִשִּׁירוּ.
כִּי בַּשַּׁלֶּכֶת
הָרוּחַ מוֹלֶכֶת,
כָּל כְּבִישׁ וּמִדְרֶכֶת
עָלִים הִסְתִּירוּ.
אִם הַשַּׁלֶּכֶת
אֶתְכֶם עוֹד מוֹשֶׁכֶת –
אָז שִׁירוּ.
שִׁירוּ, שִׁירוּ, שִׁירוּ, שִׁירוּ.
כִּי הַשַּׁלֶּכֶת
עַצֶבֶת נוֹסֶכֶת,
אַךְ בָּהּ הַאֲהָבוֹת יַבְכִּירוּ.
כִּי הַשַּׁלֶּכֶת
קְשִׁישִׁים מְדַכְדֶּכֶת;
אַךְ בָּהּ הָעֲלוּמִים יַזְהִירוּ.
כִּי הַשַּׁלֶּכֶת
גַּחֶלֶת חוֹרֶכֶת,
לִבּוֹת כְּמַתֶּכֶת
מִיָּד יַפְשִׁירוּ.
אִם הַשַּׁלֶּכֶת
לִבְּכֶם מֵרַכֶּכֶת –
אָז שִׁירוּ.
שִׁירוּ, שִׁירוּ, שִׁירוּ, שִׁירוּ.
חֹדֶשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר
לִפְנֵי הַשַּׁלֶּכֶת
הָאֲדָמָה דּוּמָם חוֹלֶמֶת.
אַךְ בְּסֶפְּטֶמְבֶּר
הִיא שׁוּב מְחַיֶּכֶת,
שְׁלֵוָה, נִדְמֶה שֶׁהִיא נִרְדֶמֶת.
כִּי בְּסֶפְּטֶמְבֶּר
רֵעוּת מְבֻשֶּׂמֶת
עוֹלָה וְנִרְקֶמֶת
בֵּין סְתָו לַחֹרֶף.
אִם הַשַּׁלֶּכֶת
אֶתְכֶם עוֹד מוֹשֶׁכֶת –
אָז שִׁירוּ.
שִׁירוּ, שִׁירוּ, שִׁירוּ, שִׁירוּ.
כָּךְ נְחַיֵּךְ, עֵת
תָּבוֹא הַשַּׁלֶּכֶת
וְהָעֵצִים שׁוּב יַאֲפִירוּ.
כִּי הַשַּׁלֶּכֶת
בְּנֹעַם דּוֹעֶכֶת,
עֵת הֶעָבִים בְּעֹז יַמְטִירוּ.
כִּי הַשַּׁלֶּכֶת
בָּאָה וְהוֹלֶכֶת –
אַךְ אֶת נְעוּרֵינוּ
כְּבָר לֹא יַחְזִירוּ.
אִם הַשַּׁלֶּכֶת
בָּכֶם עוֹד לוֹחֶכֶת –
אָז שִׁירוּ.
שִׁירוּ, שִׁירוּ, שִׁירוּ, שִׁירוּ!
המחזמר הראשון שתירגמתי לבמה היה מחזמר-כיס, שנולד כשנה קודם לכן בתיאטרון קטן בווילג' בניו יורק (ומוצג שם עד עצם היום הזה). זה היה המחזמר “פנטסטי!” – עיבוד אמריקני של מחזהו של אדמונד רוסטאן הצרפתי (מחבר “סירנו דה-ברז’רק”) ל"רומיאו ויוליה" לשייקספיר. “פנטסטי!” הוצג בתרגומי לראשונה ב-“מועדון התיאטרון” בחיפה בשנת 1961 ולאחר מכן ב"הבימה" (1969) וב"קאמרי" (1986).
כמה מלים על דרכי בתרגום לבמה – כמעט כל תרגומַי הם תרגומים חופשיים, המיועדים בעיקר לאוזן, ואני מודה שאני מרשה לעצמי לא פעם חירות לא קטנה, כדי שרוח הדברים תעבור למאזין ולצופה באולם.
את פזמוני “המלך ואני” שהציג גיורא גודיק בשנות השישים בנוסח הראשון תירגמה נעמי שמר. את הנוסח השני, שהציג התיאטרון הקאמרי כפרויקט קהילתי בשיתוף עשרות רבות מתושבי שכונת התקווה, תירגמתי אני. רבקה רז הופיעה בשתי ההפקות – בראשונה לצדו של אריק לביא, ובשנייה – עם יוסי גרבר.
מתוך המחזמר “המלך ואני” מאת רודג’רס והמרשטיין
שרו רבקה רז ויוסי גרבר בהפקת “הקאמרי” (1987)
הִכַּרְנוּ רַק עַכְשָׁו.
עוֹד שְׁנֵינוּ נְבוֹכִים;
אַךְ מַשֶּׁהוּ בִּי הִתְעוֹרֵר
כְּשֶׁהָרִקּוּד הִתְחִיל.
כָּל גֶּבֶר וְאִשָּׁה
חוֹבְקִים כְּבָר זֶה אֶת זֹאת.
לָכֵן אוּלַי,
אוּלַי כְּדַאי
גַּם לָנוּ לְנַסּוֹת?
בּוֹא, נִרְקֹד. חֵת-שְׁתַּיִם-שָׁלוֹשׁ.
נְרַחֵף כָּל הַלַּיְלָה עַד מָחָר.
בּוֹא, נִרְקֹד. חַת-שְׁתַּיִם-שָׁלוֹשׁ.
כִּי הַלַּיְלָה אָרֹךְ, אַךְ גַּם קָצָר.
וְאוּלַי,
כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַלַּיְלָה לְקִצּוֹ –
עוֹד נִהְיֶה שְׁנֵינוּ יַחַד,
וְאוֹתִי יוּכַל הַשַּׁחַר
בֵּין זְרוֹעוֹת אַמִּיצוֹת לִמְצֹא?
בְּלֵילוֹת שֶׁכָּאֵלֶה
לִפְעָמִים קוֹרֶה גַּם פֶּלֶא.
בּוֹא, נִרְקֹד!
וְנִרְקֹד!
וְנִרְקֹד!
מתוך “פורגי ובס” (Summertime)
מילים ולחן: איירה וג’ורג' גרשווין
הושר במופע “חזרה כללית” (1969)
קַיִץ חַם,
וּצְלוּלִים הַשָּׁמַיִם.
דָּג בַּמַּיִם,
וּגְבוֹהָה הַכֻּתְנָה.
כֵּן, אָבִיךָ עָשִׁיר
וְאִמְּךָ – מָה יָפָה הִיא!
יְשַׁן, יֶלֶד חֶמֶד,
בִּמְנוּחָה!
יוֹם עוֹד יַגִּיעַ
וּבְשִׁיר עַל שְׂפָתַיִם
אָז תַּמְרִיא, יַלְדִּי,
עַל כַּנְפֵי חֲלוֹמְךָ.
כֵּן, אַתָּה תַּגִּיעַ
עַד לִמְרוֹמֵי רָקִיעַ.
יְשַׁן, יֶלֶד חֶמֶד,
בִּמְנוּחָה!
לחן: ג’רי הרמן (מתוך המחזמר “איש לה-מנשה”)
שר: אלי גורנשטיין במופע “הללויה, הוליבוד” (1982)
לַחְלֹם עַל הַבִּלְתִּי מֻשָּׂג.
לִלְחֹם בַּבִּלְתִּי מְנֻצָח.
לָשֵׂאת אֶת הַבִּלְתִּי יָדוּעַ.
לָצֵאת מוּל הַבִּלְתִּי מֻכָּר.
לִתְקֹף כָּל רִשְׁעוּת וְעַוְלָה.
לִקְטֹף כּוֹכָבִים בָּרָקִיעַ.
לִנְשֹׁם אֶת הַתֹּם וְהַטֹּהַר.
לַחְלֹם וּלְהַגְשִׁים כָּל חֲלוֹם!
זוֹ הַשְּׁבוּעָה! זֶהוּ הַצַּו –
לִשְׁאֹף לְהַגִּיעַ,
לִקְטֹף כָּל כּוֹכָב!
לָקוּם! לַעֲמֹד בַּדְּרִישׁוֹת הַקָּשׁוֹת,
חֵרֶף כָּל הָאוֹמְרִים בְּלִגְלוּג:
“אַתָּה סְתָם דּוֹן קִישׁוֹט!”
כִּי אֵדַע: אִם תָּמִיד
נֶאֱמָן לַשְּׁבוּעָה אֶשָּׁאֵר –
אָז תָּרַמְתִּי דְּבַר-מָה;
כֵּן, תְּרוּמָה
לְעוֹלָם טוֹב יוֹתֵר.
תְּרוּמָתוֹ שֶׁל אַבִּיר מְצֻלָּק
שֶׁעָלָיו לִגְלְגוּ כָּל יָמָיו;
שֶׁחָלַם עַל כּוֹכָב בָּרָקִיעַ –
נִלְחַם
וְהִגִּיעַ
אֵלָיו!
משירי המחזמר “סיפור הפרברים”
מילים: ס' סונדהיים לחן: לנארד ברנשטיין
הושר במופע “הללויה, ברודוויי!” (1982)
שרה: רבקה רז במופע-מחווה לכבודה ב"בית צבי" (2008)
לוּ רָצִיתִי,
אָז הָיִיתִי
מְנַשֶּׁקֶת עַכְשָׁו אֶת הָרְאִי.
לוּ רָצִיתִי…
אֱלֹהִים,
כַּמָּה יָפָה אֲנִי!
מָה יָפִיתִי!
לוּ רָצִיתִי
אָז הָיִיתִי
מְלֵאָה גַּאֲוָה.
כִּי גִּלִיתִי
מָה טוֹבָה הִיא
הָאַהֲבָה.
מִי הִיא הַיַּלְדָּה הַיָּפָה הַזֹּאת
שֶׁעוֹמֶדֶת כָּאן, מוּל הָרְאִי?
יֹפִי שֶׁל יַלְדָּה.
יֹפִי שֶׁל פָּנִים.
יֹפִי שֶׁל שִׂמְלָה.
יֹפִי שֶׁל
אֲנִי!
מָה יָפִיתִי!
מָה יָפִיתִי!
מָה יָפִיתִי מֵרֹאשׁ עַד עָקֵב.
אֵיזֶה כֵּיף!
יֵשׁ לִי גֶּבֶר –
גֶּבֶר
אוֹהֵב!
לחן: אנדריי לויד-ובר
מתוך המחזמר “קאטס” (מילים: טרוור נאן)
שרה: רבקה רז במופע-מחווה עם תלמידי בית צבי (2008)
לַיְלָה.
הַלְּבָנָה מְהֻרְהֶרֶת…
שָׁכְחָה אוֹ זוֹכֶרֶת?
רַק הָרוּחַ שׁוֹרֵק.
בַּשַּׁלֶּכֶת,
עָלִים
בּוֹלְעִים
אֶת קוֹל צְעָדַי,
וְהָרְחוֹב –
שׁוֹתֵק
וְרֵיק.
חֶרֶשׁ
לְבַדִּי שׁוּב פּוֹסַעַת,
וְחוֹלֶמֶת עַל פַּעַם –
הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת.
וְזוֹכֶרֶת:
הָיִיתִי מְאֻשֶּׁרֶת
כָּל כָּךְ.
מָה נוֹתַר לִי?
זִכְרוֹנוֹת.
מְהַבְהֵב לִי
כָּל פָּנָס,
לוֹחֵשׁ לִי: “שׁוּב אַתְּ שׁוֹכַחַת.”
כִּי בַּחֹשֶׁךְ
זִכְרוֹנוֹת הֵם אֹשֶׁר;
אַךְ מָה עוֹשִׂים עִם שַׁחַר?
שֶׁמֶשׁ
אַכְזָרִית וְנוֹקֶמֶת,
אַתְּ חוֹשֶׂפֶת כָּל קֶמֶט
בְּאוֹרֵךְ הַמְּחֻצָּף.
כִּי עִם שַׁחַר
גַּם לַיְלָה זֶה הוֹפֵךְ זִכָּרוֹן.
בִּמְקוֹמוֹ בָּא
יוֹם נוֹסָף.
אוֹר בָּהִיר
שֶׁל יוֹם צָעִיר –
הַבֵּט, רֹאשִׁי עוֹד לְמַעְלָה!
פָּנָס דּוֹעֵךְ
רוֹמֵז:
חָלַף עוֹד לַיְלָה.
אֲנִי פּוֹסַעַת הָלְאָה.
גַּע בִּי!
אַל תַּשְׁאִיר אוֹתִי כָּכָה,
מִתְרַפֶּקֶת נִשְׁכַּחַת
עַל אֶתְמוֹל שְׁטוּף חַמָּה.
אִם תִּגַּע בִּי,
תָּבִין אָז מַהוּ אֹשֶׁר מַמָּשׁ.
כִּי
עוֹלֶה כְּבָר
יוֹם
חָדָשׁ.
לפריט זה טרם הוצעו תגיות
אין עדיין קישוריות מאושרות