לוִיליאם זאֵב זַלצמַן

בהוֹקרה

חלק ראשון

מאת

זלמן שניאור

---

פִּקְדוֹנוֹת: פְּתִיחָה

מאת

זלמן שניאור

א

אָנָה בָּאוּ סִפְרֵי־קְדוּמָי?

אֶרֶץ, אֵי תַסְתִּירִי אוֹתָם?

שִׁירֵי שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים

עוֹקְרֵי שְׁכֶם בְּעַד כְּבוֹד אֲחוֹתָם.

שִׁירֵי בְנֵיהֶם, בְּהוֹרִישָׁם

אֶת הָאֵימִים וְאֶת הַזּוּזִים:

לְאוֹר אֵשׁ־דָּת, בְּצֵל גְמַלֵּיהֶם,

חוֹרְתִים חֻקִּים בַּחֲרוּזִים.

תְּפִלּוֹת רוֹעִים כּוֹבְשֵׁי־כְנַעַן

בַּחֲלִילִים וּבַקֶּשֶׁת; —

קַלְעֵי־אֶבֶן מוּל פָּרָשִׁים,

מַלְמַד־בְּעִיר מוּל רָמְחֵי־עֶשֶׁת.

וְתַחַת מַשָּׂא לוּחוֹת־קֹדֶשׁ

עוֹבְרִים כֹּהֲנִים יְחֵפִים;

אָרוֹן מַבְרִיק מְצֻפֵּה־זָהָב,

מְפַנֶּה דֶרֶךְ לָעֲיֵפִים.

מַלְהִיב, לֵב עַם צָעִיר נִלְחָם,

בַּחֲצוֹצְרוֹת וּבַקְּטֹרֶת…

בַּעַל־פְּעוֹר לְפָנָיו יִכְרַע,

לוֹחֲכָה עָפָר בַּת־עַשְׁתֹּרֶת.

יַרְדֵּן יְבַקַּע, יִכְבּשׁ עֵמֶק,

יַעֲלֶה מְצוּדוֹת הָרֵי־בָתֶר;

עַד כִּי יָבוֹא מִשְׁכַּן־שִׁילֹה,

שָׁם לְדָוִד יִמְסֹר כֶּתֶר.

ב

אֶל הָרְכָסִים אֶשָּׂא קִינָה,

אֶל הַבְּקָעוֹת — יָרְשׁוּ אוֹיְבָי;

דְּעִי, יְהוּדָה, עָקַת נַפְשִׁי,

חָרְבוֹת שֹׁמְרוֹן — אֶת מַכְאוֹבָי!

הֵן תַּגִּידִי לִי, מוֹלֶדֶת,

מְקוֹם לוּחוֹתַי הָאֲבוּדִים!

לֹא נוֹאַשְׁתִּי מְצוֹא מַחֲבוֹאָם

בִּמְשֹׁךְ אַלְפֵי שְׁנוֹת־נְדוּדִים.

פִּקְדוֹנוֹתַי לִי הָשִׁיבִי

אֲשֶׁר בָּלְעוּ מְעָרוֹתַיִךְ!

אֶרֶץ זְקֵנָה, אֶרֶץ קְמוּטָה,

לָמָּה תַּעְדִּי עֲדָיַיִךְ, —

חֲבַצָּלוֹת אַחֲרֵי מַלְקוֹשׁ

וּדְמוּמִיּוֹת כִּכְלוֹת קָיִץ —?

פַּרְגּוֹד־רִקְמָה הֵֵם לִגְנָזַי,

לְעַתִּיקֵי־גְוִילַי — חָיִץ.

מַה יְפַטְפְּטוּ הֲדָרַיִךְ

דִּבְרֵי־מְלִיצָה וַהֲבָאי?

וּבְכַפּוֹת־דְּקָלִים פְּרוּשׂוֹת

לְפוֹשְׂקֵי־שָׂפָה כַּף תִּמְחָאִי.

אֶת הַטָּפֵל הֵם מְנַשְּׂאִים,

אֶת הַקְּלִפּוֹת הַנּוֹשָׁנוֹת;

לֹא הָעִקָּר, אֲשֶׁר אָבַד

בְּתוֹךְ מְהוּמַת הַחָרְבָּנוֹת.

ג

אֶרֶץ, אֶרֶץ, מַה תַּזִּילִי

דִּמְעוֹת טַל וְדִמְעוֹת יוֹרֶה?

לֹא תִתְפַּיְּסִי לִי בִּגְפָנִים

וְלֹא בְּפַרְעוֹת צַבָּר פּוֹרֶה.

אֶת סְלָעַיִךְ הַקַּדְמוֹנִים,

פַּרְדֵּסַיִךְ הַחֲדָשִׁים

לְלֹא־רַחֲמִים אֲפַלֵּחַ

בִּכְלֵי־זֵינִי הַמְלֻטָּשִׁים.

הֵן כְּשׁוֹדֵד בַּצָּהֳרַיִם

וּכְמוֹ גַנָּב בַּמַּחְתֶּרֶת,

בְּחוֹל־הַמִּדְבָּר צְבוּר חַמְסִינִים,

בְּנִקְרוֹת־הָר וּבְלֵב הַקֶּרֶת —

אֶחְתֹּר, אֶהֱלֹם עַד הַגִּיעִי

אֶל לוּחוֹתַי הָעַתִּיקִים…

וְאִם יָעַפְתִּי — עוֹד לִי רַבִּים

חוֹרְשֵׁי־מַעֲנִית מַעֲמִיקִים.

אָז אֲצַוֶּה הַמַּחֲרֵשׁוֹת

כִּי יַעֲמִיקוּ תַּלְמֵי שָׂדוֹת,

וְזִיַּנְתִּי יְדֵי־חֲלוּצִים

וְחִשְׁמַלְתִּי הָאֲשָׁדוֹת.

גַּם בַּמִּקְשׁוֹת וּבַכְּרָמִים

וּבִשְׁדֵמוֹת שְׁטוּפוֹת תְּנוּבָה

אֶשְׁלַח צִירַי לָתוּר תּוֹכֵךְ,

אֶרֶץ קָשָׁה וַאֲהוּבָה!

יוֹם וָלַיְלָה יוּנְפוּ זְרוֹעוֹת,

יוֹם וָלֵיל יִנָּתְנוּ צָוִים…

אָבִיב יַעֲבֹר, יִכְלֶה קַיִץ,

בָּר יִתְמַלְּאוּ כָּל הַמְּזָוִים.

וְנָשִׁים זְקוּפוֹת יִשְׂאוּ בְצִירָן

עַל רָאשֵׁיהֶן הַגְּאֵיוֹנִים;

שְׂפַת־עֲגָלוֹת תַּעֲבֹר שִׁפְעַת

פְּרִי עֵץ־הָדָר עִם רִמּוֹנִים.

מִנִּי שְׁכֶם הַשֶּׁמֶן יָבוֹא,

מִירִיחוֹ — דְּבַשׁ וּדְבֵלוֹת;

מִכִּנֶּרֶת — קְרוֹנוֹת דָּגִים

קוֹפְאִים בְּתוֹךְ קֹר הַלֵּילוֹת.

ד

שְׁלִיחֵי רָצוֹן אֶחָד הֵמָּה:

תּוּר וְחַפֵּשׂ אֶת הַמְּגִלּוֹת…

אַחַת קְבוּעָה הַמַּטָּרָה,

וְאִם שׁוֹנוֹת הָעֲלִילוֹת.

אַנְחוֹת לוּחוֹת־קֶדֶם קְבוּרִים

אֶל תּוֹךְ אָזְנֵי שְׁלִיחֵי עוֹלוֹת;

בְּהַר־הַבַּיִת, בְּהָרֵי־אֶפְרַיִם,

בְּעֵמֶק־יִזְרְעֶאל, בַּחוֹלוֹת…

וְחָתְרוּ כֻּלָּם עַד יַגִּיעוּ, —

בְּיָמֵינוּ, בְּסוֹף הָעִתִּים —

לַאֲשֶׁר דָּשׁוּ עֲמָלֵקִים,

מִצְרִים, בַּבְלִיִּים וּסְקִתִּים.

לַאֲשֶׁר קִלְקְלוּ צַלְבָּנִים —

הַעֲרֵם הֶרֶס עֲלֵי הֶרֶס;

לַאֲשֶׁר בִּזְבְּזוּ עֲרָבִים:

לְבֵנִים כְּתוּבוֹת, כִּתְבֵי־חֶרֶס.

וְאַחֲרֵי יוֹם עֲבוֹדַת־פֶּרֶךְ,

לְאוֹר יָרֵחַ, נְשַׁנֵּן זְמִירוֹת;

נְרַפֵּא, נִצְרֹף אַף נְסַנֵּן

הֵד הַכְּתָבוֹת הַכַּבִּירוֹת.

יִשְׁמְעוּ בָּנִים — תִּלְהַט עֵינָם,

לֵב הַבָּנוֹת יֹאחַז מוֹרָא, —

כִּי לֹא נִשְׁמְעוּ כָּהֵנָּה

גַּם בִּפְסוּקֵי שִׁירַת־דְּבוֹרָה.

סַהַר יָהֵל. יֵצְאוּ אָבוֹת —

מַדִּים צְחוֹרִים, רוֹמְמוּת קְפוּאָה…

מֵרֹאשׁ מִגְדַּל חֶבְרוֹן יִרְאוּ:

כָּל הָאָרֶץ גִּנָּה זְרוּעָה.

מְלֵאֵי גָאוֹן אָז יְסַלְסְלוּ

אֶת זִקְנֵיהֶם הָאֲרֻכּוֹת —;

לָבְשׁוּ בָּשָׂר שִׁבְרֵי־לוּחוֹת,

מָלְאוּ אֵשׁ אוֹתִיּוֹת מְחוּקוֹת.

וְזֶרַע רַב עִם תִּקְווֹת פָּרְחוּ

בֵּין נִצְחוֹנוֹת וּמַכְשֵׁלָה…

וְהָאִמָּהוֹת מוֹחוֹת דִּמְעָה

פֶּתַח מְעָרַת־הַמַּכְפֵּלָה.

---

הַשְּׂדֵרָה

מאת

זלמן שניאור

א

סוֹפֵר כִּי יִיעַף וְיָצָא

לָשׂוּחַ, בַּמֶּה הוּא מְהַרְהֵר?

בְּסוֹפְרִים…נִמְשֶׁכֶת הַשְּׂדֵרָה

הַבּוֹקְעָה וְיוֹצְאָה לַשָּׂדֶה;

גְּזוּזִים אִילָנוֹת בְּטַעַם

הַקִּרְיָה וְחֻלַּל רֹאשׁ נִזְרָם,

רִבּוּעִים רִבּוּעִים נַעֲשׂוּ

הַנּוֹפִים בְּמִסְפְּרֵי־בַרְזֶל.

זָמְמוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כֻּלָּם

לְתוֹשָׁבֵי הָעִיר הַמְאֻבָּנָה

וְשָׁוִים בְּמַרְאֶה, כְּגָזִית

הָרְחוֹב, וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָם;

מִתַּחַת לַמַּרְצָף נִדְחָקִים

הַגְּזָעִים וּמְגַשְּׁשִׁים יַעְרָה,

בְּאֶצְבְּעוֹת שִׁמְשׁוֹנִים שֶׁעֻוְּרוּ,

וּמְפוֹצְצִים אֶת מַסַּד הַכָּרָךְ.

לַשָּׁוְא יָגַע גַּנָּן לְסָעֵף

אֶת כֹּחָם הַמְזַנֵּק, הַיַּעֲרִי, —

כְּקֶצֶף יְרַקְרַק הוּא תּוֹסֵס

וְנִתְלָה בַּזְּרוֹעוֹת הַקְּצוּצוֹת,

מְכַסֶּה הַגִּידִים הַגְּדוּעִים,

הַשּׁוֹתְתִים לְשַׁד; וְעוֹד נִשְׁאָר

מִפַּרְצוּף־הָרָז בְּכָל אִילָן, —

אֲרֶשֶׁת שֶׁלּוֹ וְאֵין לִמְחוֹת.

דּוֹמִים, לִכְאוֹרָה, אִילָנוֹת

כְּמַחֲנֵה בְּנֵי־כוּשׁ…אַךְ הִסְתַּכֵּל!

זוֹ אַלָּה — עֲקָרָה שֶׁזָּקְנָה —

לֹא תִשְׁכַּח מִסַּלְסֵל צַמָּתָהּ,

מִפַּשֵּׂק גְּזָעֶיהָ הַבְּרִיאִים —

שְׁאֵרִית עוֹנָתָהּ וְחִנָּהּ.

זֶה אַלּוֹן, כְּבִרְיוֹן שֶׁיָּצָא

לִרְאוֹת בַּשְּׁפָחוֹת בְּשַׁבָּת,

שְׁמוּטָה בְּלוֹרִיתוֹ עַל יָמִין

וְעֵינוֹ הַשְּׂמָאלִית קוֹרֶצֶת.

זֶה אוֹג וְיוֹנַקְתּוֹ לְצִדּוֹ,

כְּעִוֵּר מְנַגֵּן עִם נַעֲרוֹ.

וְהָעַרְמוֹן, כְּזָקֵן שֶׁנִּתְמָךְ

לִרְאוֹת שַׁעֲשׁוּעֵי יְלָדִים, —

מַבְלִיט אֶת כְּרֵסוֹ בְּחָכְמָה,

מְלַגְלֵג וְנֶהֱנֶה כְּאֶחָד.

ב

אַךְ פִּתְאֹם יִתְרוֹפְפוּ גְזָעִים

וְנוֹפִים נְמוֹגִים וְהוֹלְכִים,

אַלּוֹן לֹא אַלּוֹן וְעַרְמוֹן

לֹא עַרְמוֹן, כִּי גְדוֹלֵי הַדָּבָר.

חָרְדָה הַתַּרְבּוּת אוֹמַנְתָּם

לְתַקֵּן צוּרָתָם וּלְשַׁפְּרָה,

כִּי יַתְאִים כָּל טְלַאי לַקָּרוּעַ

וְדֹפֶן לֹא תֵצֵא מַחֲשָׁבָה;

וְאוּלָם, מִתּוֹךְ כָּל הַיֶּזַע

וַעֲמַל כָּל גַּנָּנֵי הָעַמִּים,

מִזְדַקְּרִים מְשׁוֹרְרִים, סוֹפְרִים,

גְּאוֹנִים מַפְרִיחֵי אַגָּדָה;

כָּל אֶחָד שְׁאָר־רוּחוֹ עַל פָּנָיו,

וְסֵבֶל הֶגְיוֹנוֹ בִּלְבָבוֹ

מֵעִיק כַּזָּהָב הַטּוֹב…

וְהַשְּׂדֵרָה הַגְּדוֹלָה נִמְשֶׁכֶת,

הִיא שְׂדֵרַת־נִצָּחוֹן לָאָדָם

הַחַי עַל הַנִּשְׁלָם וְנוֹבֵל.

מֵעוֹלָם עַד עוֹלָם הֵם צָצִים

בְּמִדְבַּר־הַהַרְגֵּל הַשָּׁמֵם;

מֵאַיִן? אֵיכָכָה? וְלָמָּה?

לֹא נֵדַע. הָאוֹת בָּא וְנִהְיָה:

קָם אָדָם מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה

גָּבוֹהַּ עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה

וַיִּכְבּש בְּנוֹפוֹ שָׁמַיִם

וּגְזָעָיו הִבְקִיעוּ שְׁאוֹלָה.

וְעִם פִּרְפּוּר הַדּוֹר הַשּׁוֹקֵעַ

וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בַּשְּׂרֵפָה

זֶה נִשְׁאַר כְּנֵס־הַבִּטָּחוֹן…

וְתוֹרוֹת מְרוּטוֹת מִסָּבִיב,

כַּעֲלֵי־הַשַּׁלֶכֶת הַצְּבוּעִים, —

לְזַבֵּל אֶת גְּזָעָיו הִִרְקִיבוּ.

כַּעֲלוּקוֹת־הַבַּד שָׁלַח שָׁרָשָׁיו,

כְּצִפָּרְנֵי־עֲוִית אוֹתָם תָּקַע

וַיֹּאחַז מָסוֹרוֹת וּטְרָפָן

וְהִלְהִיב בִּלְשַׁדָּן נִצָּנָיו.

רֻתְּחָה עֲתֶרֶת נִצָּתוֹ,

כְּקֶצֶף־הַנַּחְשׁוֹל בַּסְּעָרָה,

וַתְּבַשֵּׂר בְּשִׁמְמַת הַחַיִּים:

רְאוּ, אָבִיב חָדָשׁ הִגִּיעַ!

עַל אַפְּכֶם וַחֲמַתְכֶם הִגִּיעַ…

כֹּה יִנְהֲרוּ בְּחִירֵי־הַיּוֹצְרִים,

כְּנוֹפִים פּוֹרִים וּגְבוֹהִים,

וְרֹאשׁ אַחַר רֹאשׁ, לַמֶּרְחַבְיָה.

זֶה פָּרַק פֵּרוֹתָיו לַסַּלִּים

וְזֶה עוֹדוֹ שְׁחוֹחַ בְּעֻלָּם;

זֶה יוֹקֵד בְּרִבְבוֹת נִצָּנָיו

וְזֶה חָנַט כְּבָר פִּקְעֵי־הַמָּחָר,

וּבְעֵינֵי תִינוֹקוֹת מִתְפַּקְּחוֹת

בָּם יָצִיץ מֵחַשְׁרַת הַיָּרֶק.

ג

וּמַה תִּיף זֹאת הַשְּׂדֵרָה הָעֶרֶב,

שְׁעַת בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת לָעַמִּים,

עֵת בַּרְזֶל, מַגָּנוֹן וְזָהָב

הִתְנַשְּׂאוּ לְתַקֵּן הָעוֹלָם;

בִּרְיוֹנֵי־הַשִּׁלְטוֹן מִתְגּוֹשְׁשִׁים,

הִסְתַּבְּכוּ שְׁרִירֵיהֶם הַכְּבֵדִים

מָזְהָבִים, לְטוּשִׁים וְלוֹהֲטִים,

לְחוּמֵי רְשָׁפִים וְקִיטוֹר,

וְרִירָם כַּנֵּפְט הַמַּסְרִיחַ,

וְהַשֶּׁקֶר מְנַצֵּחַ עַל כֻּלָּם; —

עֵת גֻּנְּבוּ, בִּמְהוּמָה וּמְבוּסָה,

הַיֵּינוֹת לְחוֹלִים הָזְמָנוּ,

וְהָרוֹפְאִים רִאשׁוֹנִים לִגְנֵבָה,

וְהֵם גַּם הַסּוֹבְאִים רִאשׁוֹנָה;

חֲבָלִים לַטּוֹבְעִים הָשְׁלָכוּ —

נִמְשׁוּ וַיִּהְיוּ לִתְלִיּוֹת.

וְהַגּוֹאֲלִים גָּזְלוּ בְּחָזְקָה

אֶת פִּרְדַּת־הָרָשׁ הָאַחֲרוֹנָה

לִרְכֹּב עָלֶיהָ וּלְחַצְצֵר:

“אֲנַחְנוּ מְשִׁיחֲכֶם, אֲנָחְנוּ!..”

בִּמְבוּכָה זוֹ נִטְעֵי הַשִּׁירָה

נִרְמָסִים בְּפַרְסוֹת כָּל אוֹחֲזֵי

רֶסֶן שִׁלְטוֹנוֹת וְרוֹכְבִים

עַל שׁוֹר וַחֲמוֹר וְעַל אָדָם.

הַקְּטַנִּים כְּבָר לִחֲכוּ עָפָר,

הַגְּדוֹלִים לְגוֹרָלָם יְחַכּוּ; —

מִי יַקְשִׁיב לַנֶּטַע הָאִלֵּם

עֵת נִדְרָס הַשְּׁאֵר הַצּוֹרֵחַ?

וְאוּלָם יֵשׁ אִי בְּכָל מַבּוּל —

הֵם צוּקֵי־אֲרָרָט קַדְמוֹנִים,

אֶל רֹאשָׁם מוֹלִיכָה זוֹ שְׂדֵרַת

מְשׁוֹרְרִים וְחוֹזֵי־חֶזְיוֹנוֹת;

מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה תִּזְדַּקֵּר

וְתַיְשִׁיר אֶת רַגְלֵי כָּל נִתְעָה.

אִי זֶה יַצִּילֵנוּ מִכְּלָיָה

וְנַפְשֵׁנוּ בְּצִלּוֹ תָּנוּחַ,

כְּתֵבָה הֲרוּסָה לְמֶחֱצָה.

וְדֶרֶךְ הַצֹּהַר הַפָּרוּץ

נִשְׁלַח הַיּוֹנָה לָדַעַת

אִם קַלּוּ הַמַּיִם בָּאָרֶץ —

מֵימֵי־הַמִּלִּים שְׁטָפוּנוּ

עִם קֶצֶף נְשָׁמוֹת נְפוּחוֹת.

---

רִאשׁוֹנִים

מאת

זלמן שניאור

א

הָרִאשׁוֹן לַסּוֹפְרִים — אֶרְאֶנּוּ

מְגֻיָּד וְעֵירֹם לְמֶחֱצָה,

עוֹר־שֵׂעָר עַל כְּתֵפָיו הַחֲסִינוֹת;

בִּמְאוּרַת סִיד־נִקְשָׁה הוּא יוֹשֵׁב

כְּמֶלֶךְ בְּהֵיכָל, שֶׁבָּנְתָה

הַבְּרִיאָה לַנַּעֲלֶה בַּפְּרָאִים.

נָטַף הַסִּיד אַלְפֵי־שָׁנָה

טִיף־טִיף… סְטַלַגְמִיטוֹת נֶעֱרָמוּ,

כְּעַמּוּדֵי־נְחָשִׁים מָכְתָּרִים

הַמְּעָרָה הַלְּבָנָה יִתְמֹכוּ.

הַקַּדְמוֹן בֵּין אֵלֶּה עַמּוּדִים,

לְאוֹר מְדוּרָה לוֹחֶשֶׁת לְרַגְלָיו, —

חוֹרֵת עַל קֶרֶן־הַקַּרְנַף

הַשְּׂעִירָה — מְלֻטֶּשֶׁת לְהַפְלִיא —

וְעַל עֶשֶׁת־הַשֵּׁן לַמַּמּוּתָה.

וְהָיָה הַצִּיּוּר לִזְעָקָה —

צַעֲקַת־נִצָּחוֹן לַבִּטּוּי

בְּבָרְחוֹ מִמַּאֲסַר־הַנְּשָׁמָה.

אָכַל אֶת יוֹצֵר־הַחַרְטִית

דֹּב־מְאוּרוֹת וַיְגָרֵם עֲצָמָיו,

הִתְגּוֹלְלָה הַיְצִירָה שְׁנוֹת־אָלֶף

עַד בּוֹא תּוֹר־הַחוֹפְרִים לְפָקְדָהּ;

נִמְצָא הַכְּתָב וְהוּא שָׁלֵם,

טַל־בְּרֵאשִׁית עוֹד יַרְטִיב שִׂרְטוּטָיו

וְאֶת צְבָעָיו הַתְּמִימִים וְדֵהִים,

לְהַרְעִיד לֵב־סוֹפֵר עַד עָתָּה.

ב

אַחֲרָיו יַעַבְרוּ בַּסָּךְ

כָּל יוֹרְשֵׁי הַקַּדְמוֹן וְנִצְחוֹנוֹ,

מַבִּיעִים אֶת הֶמְיַת־לְבָבָם

בְּמַחְלְפוֹת רְצוּעוֹת וּקְשָׁרִים,

כְּצִיצִיּוֹת־הָעוֹר לָאַצְטֵיקִים —

אֳמָנֵי־הַכְּתָב בַּמִּקְלָעוֹת.

אַחֲרֵיהֶם הַכּוֹבְשִׁים בְּחַרְבוֹת־

הַנְּחשֶׁת, הַחוֹרְתִים נִצְחוֹנָם

עַל מֵצַח הַסְּלָעִים הַקֵּרְחִים, —

כְּכִתְבֵי־הָרָז בְּהַר־סִינָי.

אַחֲרֵיהֶם חַרְטֻמִים וּמָגִים,

מִימֵי חֵיאוֹפְּס וּפַרְעֹה־נְכֹה,

עַד יְמֵי קְלֵיאוֹפַּטְרָה הַגְּבֶרֶת —

כְּתָב מַרְאוֹת וּסְמָלִים, עֲדִינִים

כְּפִתּוּחֵי־חוֹתָם בָּאַכְטִיס

וּכְצִלְלֵי־סִלְסֹלֶת בַּחַמָּה.

כְּאַרְבֶּה רַב־גֶּוֶן יְכַסּוּ

חֳרָבוֹת, אֲרוֹנוֹת וְכוּכִים

וִימַלְאוּ מְגִלּוֹת פַּפִּירוּס —

אֲרֻכּוֹת וּסְתוּמוֹת וּבָלוֹת,

מְקֻפָּלוֹת כְּעֻבְּרֵי־מַחֲשָׁבָה, —

אוֹצָרוֹת שֶׁאָבַד מַפְתֵּחָם.

שֶׁכֻּלָּם יְדַבְּרוּ בִּרְמָזִים

וּתְנוּעוֹת נְטוּעוֹת לְעוֹלָם,

מִצְטָרְפִים לִסְפָרִים עֲצוּמִים —

תַּכְרִיכֵי תַרְבֻּיּוֹת שֶׁנִּסְפּוּ.

ג

לְעֻמָּתָם — כָּל כִּתְבֵי הַיְתֵדוֹת

מְלֻבָּנִים לִלְבֵנִים לְשָׁמְרָם;

כְּמַצֵּבוֹת סְגַלְגַּלּוֹת, וּסְלִילֵי־

הַכְּתָב בָּהֶן מְטַפְּסִים וְעוֹלִים.

גִּלְגָּמֵשׁ בָּהֶם יָשִׁיר גְּבוּרוֹתָיו,

חַמוּרַבִּי פִּקּוּדָיו יְחוֹקֵק.

הַכְּנַעֲנִים מִזְדָּרְזִים וּמְפָרְכִים

הַ“יְתֵדוֹת” לְאוֹתִיּוֹת אוֹתִיּוֹת;

שָׂמִים בִּכְלֵי־אֱלֹהֵיהֶם

וּמְפַזְּרִים בְּאִיִּים רְחוֹקִים,

כְּפַזֵּר זוֹרֵעַ פְּרוּדוֹתָיו, —

וּמֵאָה שְׁעָרִים יִקְצֹרוּ…

כִּי הוּסְרוּ מַסֵּכוֹת כָּל לָשׁוֹן,

נְחֻשְׁתֶּיהָ הַפְּרוּקִים נָמוֹגוּ;

וְעָלָה הֲמוֹן שְׂפַת־הַגּוֹיִים —

מַקְהֵלוֹת בְּנֵי־שֵׁם וּבְנֵי־יָפֶת.

הָעִבְרִים נְעוֹרִים וְחוֹרְתִים

תּוֹרָתָם עַל שַׁיִשׁ וּנְחשֶׁת,

וְאוֹסְפִים הַיְּוָנִים רִאשׁוֹנָה

בִּכּוּרֵי חָכְמָתָם וְשִׁירָם.

אַךְ עוֹד גַּס זֶה הַסֵּפֶר מִטַּלְטְלוֹ,

לְשׁוֹן־אַבְנוֹ מִתְהַפְּכָה בִּכְבֵדוּת;

וּכְנֵטֶל־הַחוֹל כָּכָה יָעִיק

עַל כִּתְפֵי חֲכָמִים וּנְבִיאִים.

עַד בּוֹא תּוֹר־הַקְּלָף…מִבֵּין הַרְרֵי

לוּחוֹת חֲדָשִׁים וּשְׁבוּרִים

קַו־זֹהַר הִפְצִיעַ — עוֹר־צְבִי

מְקֻלָּף וּמְצֻחְצָח. מִמֶּנּוּ

אוֹתִיּוֹת שְׁחַרְחֹרוֹת, עַלִּיזוֹת,

כְּעֵינַיִם נְבוֹנוֹת, הִבְהִיקוּ.

וְאַלְפֵי מְגִלּוֹת מְקַשְׁקְשׁוֹת

נִגְלְלוּ לְעֵינֵי כָל־בָּשָׂר;

פָּשְׁטוּ לִמְדִינוֹת אֲפֵלוֹת,

עַרְפְּלֵי־קְדוּמִים הֶאְדִּימוּ.

נִפְעֲמוּ פְּרָאִים מִזִּיוָן,

פָּעֲרוּ פֶּה, הִתְנַבָּאוּ;

וּבְתוֹךְ הַגֻּלְגָּלוֹת הַקָּשׁוֹת

הִתְרֹונְנוּ עִנְבְּלֵי־הִגָּיוֹן.

כֹּה פָּרַץ הַקְּלָף וְכֹה נֶאְדָּר,

רָמָה בִּשְׁמוֹ קֶרֶן־סוֹפְרִים.

נָפַל קוֹל גְּבוּרָה וַחֲלוּשָׁה —

סַיִף וָסֵפֶר נִפְגָּשׁוּ.

גִּבּוֹרֵי הָרוּחַ הִתְנַשְּׂאוּ

לְמַגֵּר גִּבּוֹרֵי־הַבָּשָׂר.

וַיֶּחֱרַד הַבַּרְזֶל. אֶת אוֹיְבוֹ

הַנֶּאֱצָל הִכִּיר מִקָּרוֹב…

אָז יִצְרַח הוֹרַצְיוּס הַנַּעֲרָץ,

כַּנֶּשֶׁר, מִפִּסְגַּת־שִׁירָתוֹ

וּמֵעַל לְכָל רָאשֵׁי בְנֵי־דוֹרוֹ

הַכּוֹבְשִׁים אֶת גַּלְיָה וִיהוּדָה:

“אֵיגֵיסֵיגִי מוֹנוּמֶנְטוּם…”

אֶת כֻּלְּכֶם תְּבַלֶּה מַצַּבְתִּי!

---

נֵס גּוּטֶנְבֶּרְג

מאת

זלמן שניאור

א

אַךְ רַבִּים פִּי אֶלֶף הַדְּבָרִים

הִתְפָּרְצוּ, כְּנַחֲלֵי־אָבִיב,

מִתַּחַת לַמַּכְבֵּשׁ הָרִאשׁוֹן

שֶׁל גּוּטֶנְבֶּרְג רַב־הָאַשָּׁפִים,

בְּתָקְעוֹ אֶת בֵּית־אוֹתִיּוֹתָיו

בִּסְטְרַסְבּוּרְג… אָז יָחֵל הַפֶּלֶא.

אַנְחַת רְוָחָה וְחֵרוּת

הִתְמַלְּטָה, מִלִּבּוֹת חֲכָמִים

וּמֵחָזוֹת כָּל חוֹמְדֵי־הַסֵּפֶר,

בָּעוֹלָם — מִסְגָּדִים כְּבָשׁוּהוּ.

בַּעֲלֶטֶת יְמֵי־הַבֵּינַיִם

נָפַל קוֹל־בְּשׂוֹרָה: “בַּרְקַאי!”

הִתְחַלְחֲלוּ נְזִירִים בַּתָּאִים,

לָבְשׁוּ חֲרָדוֹת חַשְׁמַנִּים

וְכָל בַּעֲלֵי־הָעֵט, הַמַּעְתִּיקִים

כְּתוּבִים מִגֶּנֶז אֶל גָּנֶז.

הֻדַּח הַקְּלָף מִן הַנְּשִׂיאוּת,

שֻׁלַּח אֶל בָּתֵּי־הָאֹסֶף, —

מַזְכֶּרֶת לְיַלְדוּת הַסֵּפֶר

בְּעוֹדוֹ בְּחִתּוּלָיו צוֹוֵחַ.

אָז יִפְּלוּ הַקִּירוֹת, הָעוֹמְדִים

בֵּין דּוֹרְשֵׁי־נוֹשָׁנוֹת — קַנָּאִים

חוֹרְקִים בְּעֵט־אַוָּז עַל גְּוִילִים —

וּבֵין כָּל הַצְּמֵאִים לַדָּבָר;

מִתְעַלְּפִים בְּמִדְבַּר־הַבַּעֲרוּת

וַעֲיָנוֹת בִּתְחוּמָם מְפַכִּים.

שְׁטָפוּם, עֲבָרוּם, כְּגַלִּים,

זִרְמֵי אוֹתִיּוֹת מַחְכִּימוֹת;

זִרְזְפוּ אֶל פִּיהֶם הַשּׁוֹקֵק

בְּכָל טַעֲמֵי רְוָיָה וָדָעַת.

ב

וְהָאוֹתִיּוֹת מִצְטָרְפוֹת לִסְפָרִים,

מִתְפַּזְרוֹת וְחוֹזְרוֹת מִתְלַכְּדוֹת

לַחֲרוּזֵי מַחֲשָׁבָה וְשִׁירָה,

יוֹם יוֹם וַחֲדָשִׁים לַבְּקָרִים.

נֶהֱרָסוֹת עַל מְנָת לְהִבָּנוֹת

וְנִבְנוֹת לְמַעַן הֵהָרֵס.

וּמְדֻבְלָל, מְרַשְׁרֵשׁ וּמְנַפְנֵף

קָם פֶּלֶא שֵׁנִי לְעֶזְרָן;

רַעֲנַנִּים, עֲלִּיזִים, קַלִּילִים

צִבְאוֹת נְיָר־בְּתוּלָה הֵגִיחוּ,

כִּנְשָׁמוֹת לְבָנוֹת, הַמְבַקְשׁוֹת

תִּקּוּנָן, הִקִּיפוּ הַדְּפוּסִים;

הִתְרַפְּסוּ בַּמְּכוֹנוֹת הַגְּלוּמוֹת, —

יְצוּרֵי־אוֹתִיּוֹת בְּעָלוּם.

הִזְרִיעוּ אֶת זְרַע־הָאַלְמָוֶת —

אֶלֶף וּרְבָבָה בַּכֶּרֶס;

הִתְעוֹפְפוּ, הִרְחִיקוּ בִּמְעוּפָם, —

רוּחוֹת חֲדָשׁוֹת נְשָׂאוּם;

וַיְבַשְּׂרוּ אֶת בְּשׂוֹרַת־הַתְּחִיָּה

אֶל מַרְתְּפֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב.

ג

לְקוֹלָם הִתְעוֹרֵר כָּל גָּנוּז

מִיּוֹם פָּנָה זִיו פְּטוֹלוֹמֵיאִים,

חֲנוּטִים בְּתָאֵי נְזִירִים

וּכְלוּאִים בְּאַרְמְנוֹת כַּלִיפִים;

מָחוּ אֶת קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ

מִפִּיהֶם, הִתְרוֹנְנוּ בַּקָּבֶר.

פָּרְחוּ לְאוֹר גָּדוֹל נְדוֹנִים

לְאֹפֶל בְּמַשְׂכִּיּוֹת כַּשָּׁפִים.

רוֹמָא הָעַתִּיקָה הֵקִיצָה,

הִתְנַעֲרָה שִׁירַת אַתּוּנָה,

וְכָל חָכְמַת גְּדוֹלֶיהָ, הָאוֹבְדָה

בְּגָלוּת־עֲרָב הָאֲרֻכָּה.

שָׁבוּ בְּרִנָּה לִמְקוֹרָן,

חִדְּשׁוּ יְמֵיהֶן כְּקֶדֶם.

וְכָל דִּבְרֵי מְחוֹקְקִים פְּגוּמִים

יָרְדוּ לַמַּצְרֵף הֶחָדָשׁ

תֻּקְּנוּ בָּאֵשׁ, הִטֶּהָרוּ,

הֵקִימוּ דּוֹר שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי,

בָּנִים צֶאֱצָאִים וּצְפִיעוֹת —

דּוֹרוֹת־מַהֲדוּרוֹת בְּלִי מִסְפָּר.

ד

אָז נִדְבְּרוּ מְשׁוֹרְרִים רְחוֹקִים, —

הוֹשִׁיטוּ, מֵעַל לְרֹאשׁ הָרִים,

יְדֵי־שָׁלוֹם לְבָנוֹת וּשְׁזוּפוֹת —

וּמֵעַל רַחֲבֵי־יַמִּים הוֹשִׁיטוּן.

כָּרְתוּ בְּרִית־עוֹלָם נְבִיאִים,

כָּל אֶחָד כִּכְתָבוֹ וּלְשׁוֹנוֹ;

זְכֻיּוֹת יְחִידִים נִטָּלוּ,

חֻלְּקוּ בְּיָד פְּתוּחָה בַּגּוֹיִים;

וְאֵין דּוֹחֵף בְּאַמַּת־הַבִּנְיָן"

“זָר אֶל הַקֹּדֶשׁ לֹא יִקְרָב!”

הָיְתָה לְקִנְיַן הָרַבִּים

שִׁירַת הוֹמֵירוּס הַדְּגוּלָה;

לִי־טַי־פֵה עִם פִּירְדוּסִי נִפְגָּשׁוּ,

וְדַנְטֵי הַקּוֹדֵר עִם לוֹנְגוּס.

סַגוֹת מִסַּלְעֵי נוֹרְמָנִים —

עִם מִסְתְּרֵי שִׁיוָה וְקַלִּי;

הוּאִיצְטְלוּפּוֹצְלִי וְתַעְתּוּעָיו

עִם שִׁירַת הַכּוּשִׁים הַתְּמִימָה,

אַגָּדוֹת, שֶׁנּוֹלְדוּ וְטֻפְּחוּ

בְּיַעֲרוֹת גַּלְיָה הָרְטֻבִּים,

הִשְׁלִימוּ עִם חַגֵּי הַבַּעַל, —

בְּצוֹר וּבְצִידוֹן הַקְּדוּמוֹת.

פֻּלְחַן מוּלִיטָה הַבַּבְלִית

מְתַחֲרֶה וּמוֹשֵׁךְ לְבָבוֹת,

כְּגֵיתֶה — מְשׁוֹרֵר גֶּרְמַנְיָה,

כַּמַּשָּׂא עַל אִיגוֹר הַמַּצְבִּיא¹;

וּכְ“פִּרְחֵי הָרַע”², הַמְפֻלְפָּלִים

בְּכָל חִשְׁקֵי הָעֵת הַחֲדָשָׁה.

וּכְמוֹ בַּעֲדֶשֶׁת־הַבְּדֹלַח

נִצְטַמְצְמוּ כֻּלָּם לַקּוֹרֵא;

וּמֵיטִיב הוּא לִרְאוֹת וּלְהַשְׂכִּיל

מֵהֵימָן וְדַרְדַּע בְּשַׁעְתָּם.

ה

עַזָּה סַקְרָנוּת הָאָדָם,

כְּבָמָה אַדִּירָה תִּתְנַשֵּא

בְּטַבּוּר־הָעוֹלָם, וְעָלֶיהָ

מִדַּפְדְּפִים יוֹמָם וָלַיְלָה

סְפָרִים מְשֻׁנִּים וְשׁוֹנִים,

נִקְרָאִים בְּאָזְנַיִם תְּאֵבוֹת.

אֶסְכִילֵס, שֶׁקְסְפִּיר עִם צֵל אוּאַלְדְּ

מַקְרִיאִים, בְּלִי קוֹל, מַחֲזוֹתֵיהָם;

וְחוֹזֵי־הַמִּזְרָח מַנְעִימִים

לְסַפֵּר אַגָּדוֹת לֵיל־אָלֶף.

זֶה עוֹלֶה בַּבָּמָה וְזֶה יוֹרֵד

כִּשְׂרָפִים בְּסֻלָּמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב…

גָּדְלָה הַבָּמָה, גָּדֵלָה

מִימֵי נֵס־הַדְּפוּס וְעַד עָתָּה;

לְאֻמִּים עָלֶיהָ יִסַּבּוּ

בַּמַּעְגָּל הַכַּבִּיר כָּעוֹלָם.

אֵין אֹמֶר, אֵין זִיז וְאֵין לַחַשׁ,

רַק נְשִׁימוֹת עֲצוּרוֹת וָקֶשֶׁב;

רַק הוֹלְמִים לְבָבוֹת תְּאֵבִים

וּבוֹעֲרוֹת וְדוֹמְעוֹת עֵינָיִם.

רְבָבוֹת וְאַלְפֵי רְבָבוֹת

מַאֲזִינִים בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׂפָה

וּבוֹלְעִים אֶת דְּבַר הַגִּבּוֹרִים

בְּעוֹדוֹ מְרַחֵף בָּרוּחַ.

ו

אִישׁ עִבְרִי כִּי יֵצֵא לְטַיֵּל

בְּצִלְלֵי הַיְצִירוֹת הַלָּלוּ, —

וְהָיָה כְּתוֹעֶה בִּשְׂדֵרָה

אֲרֻכָּה כְּתוֹלְדוֹת הָעַמִּים,

לוֹהֶטֶת בְּכָל פִּרְחֵי הַשִּׁירָה

אֲשֶׁר לֹא יִבְּלוּ לָנֶצַח;

וּפִרְיָהּ הַבָּשֵׁל — מַחֲשָׁבוֹת

מַכְרִיעוֹת, בְּכָבְדָּן, עֲנָפִים.

כָּל נִשְׁמוֹת חוֹזֶיהָ מְרַחֲפוֹת,

כְּפַרְפְּרֵי־רִקְמָה, בְּצִלָּהּ;

וְאוֹר־תּוֹרָה, נְבִיאִים וּכְתוּבִים

זוֹרֵחַ וּמַזְהִיב כּוֹתַרְתָּהּ, —

אוֹר־מִזְרָח לֹא נֶאֱסַף עַד עָתָּה,

כְּהֶמְיַת הַיָּם הַתִּיכוֹנִי.

סְאוֹן־שְׁוָקִים עִם צִלְצוּל מַטְבֵּעוֹת

וּצְרִיחַת הַבַּרְזֶל עַז־מֵצַח

הֲלֹם לֹא יַגִּיעַ. הָרוּחַ

פֹּה נוֹשְׁמָה בְּטָהֳרַת־בְּרֵאשִׁית,

וּטְלוּלִים חֲלוֹמוֹת וְאַגָּדוֹת

כִּהְיוֹתָם בְּבֹקֶר הָעַמִּים,

עֵת בִּקְשׁוּ אֱלֹהִים בָּעֲרָפֶל, —

וְהוּא נִגְלֶה, מִסְתַּתֵּר, מוֹפִיעַ

בְּצוּרוֹת וּגְוָנִים אֵין מִסְפָּר;

אַכְזָרִי וְרַחֲמָן וְתָמִים,

רַב־רָזִים וּכְגִבּוֹר, כְּקָדוֹשׁ,

בְּמִצְרַיִם, בְּהֹדּוּ, בְּהַר־סִינַי…

לָעִבְרִים — בִּסְעָרָה, בְּצֵאתָם

לַמִּדְבָּר, מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת;

בִּדְמוּת טוֹב וָרָע אֶל בְּנֵי־פָרַס —

תְּאֹומִים וְאוֹיְבִים כְּאֶחָד;

בְּרַחֲמֵי־יֵשׁוּעַ — לְעוֹלָם

הֶעָיֵף מֵחֶרֶב רוֹמָאִים;

וּבְסֵיף־הַנָּבִיא הֶעָקֹם

לְעַמֵּי־עֲרָב הַמְפֻזָּרִים, —

לְקָשְׁרָם וּלְנַגְּדָם, כִּפְלָדָה,

עַל הָאֶבֶן הַשְּׁחוֹרָה בְּמֶכָּה.

ז

כָּל זֶה פֹּה רוֹגֵעַ, מְסֻנָּן,

כִּהְיוֹתוֹ בָּעֵדֶן הַקָּדוּם;

פֹּה עוֹלַם־יְלָדִים לִגְדוֹלִים —

נַעֲלֶה וּמְהֻפַּךְ הַסֵּדֶר;

פֹּה רַבִּים הַסְּהָרִים בַּלֵּילוֹת

וּבְיוֹמְךָ — שְׁתֵּי שְׁמָשׁוֹת מְאִירוֹת,

עוֹלוֹת, בְּעַנְנֵי־כָבוֹד,

בַּמַּעֲרָב וְשׁוֹקְעוֹת בַּמִּזְרָח.

בִּרְצוֹנְךָ יִתְחוֹלְלוּ סְעָרוֹת

וּמְצוּלוֹת, בִּרְצוֹנְךָ תִּיבַשְׁנָה.

בְּחֶפְצְךָ בְּנֵי־אָדָם וְאֵלִים

נִלְחָמִים עַל שִׁלְטוֹן בָּאָרֶץ;

וְהִתְפָּרְקוּ מְדִינוֹת, וּמְלָכִים

מִכִּסְאוֹת נִשְׁבָּרִים יִפֹּלוּ.

וְכָל שָׁרְשֵׁי לְאֻמִּים עֲבֵשִׁים,

שֶׁעָמְדוּ מִלֶּדֶת, מוֹרִיקִים;

וְנוֹשְׂאִים פְּרִי־הָדָר מֵחָדָשׁ —

דֻּגְמָה לִמְשׁוֹרְרִים בָּאִים.

---

אֲבֵדוֹת

מאת

זלמן שניאור

א

וּפִתְאֹם כְּעֵין דְּאָגָה חֲרִישִׁית, —

מֵאַיִן הִיא בָּאָה לֹא תֵדָע,

מְנַסֶּרֶת וְעוֹלָה בִּלְבָבְךָ,

מוֹצֶצֶת, תּוֹבַעַת בְּלִי אֹמֶר.

דּוֹמֶה כְּאִלּוּ יָצָאתָ

וּדְבַר־מָה שָׁכַחְתָּ בַּבַּיִת —

יָקָר וְנָחוּץ…אַךְ מַה זֶּה?

תְּאַמֵּץ זִכְרוֹנְךָ וְאֵין נָחַת.

אַךְ הִנֵּה זֶה מְנַצְנֵץ, מִתְחַוֵּר,

פּוֹלֵחַ עֲרָפֶל וְקוֹרֵן.

נִזְכַּרְתָּ…וְעָלָה הַמַּרְאֶה

לְהָחֵם אֶת לִבְּךָ בְּצַעֲרוֹ;

וְיָדַעְתָּ מָה אָבַד, מֶה חָסֵר

לְךָ עֲיֵף סְפָרִים וְסוֹפְרִים.

וְיָדַעְתָּ מַה נֶּעְדַּר בְּיַעַר־

הַמִּסְתָּר לְיִשְׂרָאֵל וְעַמִּים

הַמְשַׂגְשֵׂג מֵעֵבֶר לְחַיֵּי

יוֹם־יוֹם, וּמֵעֵבֶר לַחֻלִּין.

ב

אֵי “סֵפֶר מִלְחֲמוֹת יְהֹוָה”?

זֶה סֵפֶר הַכִּבּוּשׁ הַנַּעֲרָץ,

הוֹרָשַׁת הַשּׁוֹסִים בַּנֶּגֶב,

וְאֶת כְּנַעַן בְּעֵמֶק מְגִדּוֹ.

בּוֹ גִמְגּוּם־הֶחָזוֹן הַנַּעֲלֶה,

בְּטֶרֶם עוֹד שָׂפָה נִהְיָתָה;

מְשֻׁנֶּה וּמָלֵא הוֹד נוֹרָא,

כָּל מִלָּה כְּמַכַּת־הַחֶרֶב.

וְ“סֵפֶר הַיָּשָׁר” אָן בָּא־הוּא?

מַנְגִּינוֹת עַם־עָז בְּהִוָּלְדוֹ, —

שִׁבְטֵי אָב אֶחָד מַשְׁלִימִים,

נוֹדְדִים מִשְׁתָּרְשִׁים בְּחָזְקָה.

מַחֲלִיפִים בְּשׁוֹר־מַקְרִין הַגָּמָל

וְהָאֹהֶל — בְּסֻכַּת הַחֵמָר,

אוֹחֲזִים בְּרֶסֶן הַבָּקָר

וּתְקוּעָה חֲנִית בַּחֲגוֹרָתָם.

חוֹרְשִׁים אַדְמָתָם וְנִלְחָמִים

עִם מִדְיָן הַלּוֹחֲצָה אוֹתָם,

וְעָקֹר אֶת שָׁרְשֵׁי עֲמָלֵק,

הַבָּזִים לְבַיִת וָשָׂדֶה.

ג

וְחֶזְיוֹנוֹת־אֶפְרַיִם אָן בָּאוּ? —

נְבִיאֵי־הַשֶּׁקֶר לָהֶם קֹרָא,

מַטִּיפִים לְשִׁמְחָה וּלְאַהֲבָה

תַּחַת אֲשֵׁרוֹת רַעֲנַנּוֹת;

נִשְׁחָטִים עַל קִדּוּשׁ הַבַּעַל

וְעַשְׁתֹּרֶת הַיָּפָה בָּאֵלוֹת.

הוֹי, עוֹלָם שֶׁנִּשְׁמַד!.. אַךְ הֵדוֹ

עוֹד חַי בַּזִּכָּרוֹן הָעִבְרִי.

וְסֵפֶר בֵּית־דָּוִד אַיֵּהוּ,

וְסִפְרֵי מַלְכֵי יִשְׁרָאֵל? —

לְמַלֵּא כָּל חָסֵר בַּכְּתוּבִים

וְכָל נוֹסָף — לְהָסִיר בְּלִי חֶמְלָה.

מַה דַּלִּים וּצְנוּמִים הַפְּסוּקִים

פָּסַקְנוּ בִּימֵי יַלְדוּתֵנוּ!

רַק לְעוֹרֵר צְמָאֵנוּ הַבּוֹעֵר

נְבִיאִים וּכְתוּבִים נִשְׁאָרוּ.

הֵן, כְּשִׁבְרֵי הָאֲגַרְטֵל הַיָּקָר,

הִצַּלְנוּם מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה;

בַּמֶּלֶט חִבַּרְנוּם וְאֵין כֶּלִי

וְלַשֶּׁמֶן הַטּוֹב אֵין בּוֹ זֵכֶר.

וְהָאוֹבְדִים — בִּכְתָב עִבְרִי קַדְמוֹן —

עַל לוּחוֹת וְעַל לְבֵנִים נֶחֱרָתוּ,

בִּלְשׁוֹן אֶבֶן־מֵישָׁע וּבְקִצּוּר

שְׂפַת־אֵלִים, כְּאֶבֶן־הַנִּקְבָּה.

ד

וְהַגְּנוּזִים, אֵי נִגְנְזוּ אֵלֶּה, —

בִּימֵי בַּיִת שֵׁנִי הַנְּבוּכִים?

בֵּית שַׁמַּאי וְהִלֵּל בָּם אוֹחֲזִים,

צְדוּקִים מִתְנַצְּחִים עִם פְּרוּשִׁים.

קַנָּאִים עִם טוֹבְלֵי־הַשַּׁחֲרִית,

נְזִירִים עִם מְבַלֵּי־הָעוֹלָם.

זֶה מוֹשֵׁךְ לַיָּמִין וְזֶה שְׂמֹאלָה…

כֹּה נִקְרַע כָּל יָקָר לִקְרָעִים,

כֹּה נִפְזְרוּ לְטִפִּין יְצִירוֹת

בְּרוּכוֹת כִּמְקוֹרוֹת הַחַיִּים;

וְרַק יִתְרָן נִשְׁתַּמֵּר בַּגּוֹיִים,

לִסְפָרִים חִיצוֹנִים כֵּן הָיוּ.

הַמְּקוֹרוֹת הַשְּׁבוּיִים הַלָּלוּ

בּוֹכִים בְּדִמְמַת לֵילוֹת;

כִּי סִתְּמוּם בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת —

זְקֵנִים חַלָּשִׁים וּזְהִירִים.

כִּי עוֹטֵי טַלִּיּוֹת מְצֻיָּצוֹת

עָמְדוּ, כְּשׁוֹמְרִים, עַל מִפְתַּן

הַהֵיכָל לַיהֹוָה אֵל־צְבָאוֹת,

דּוֹר צָעִיר לְבַל בּוֹ יִכָּנֵס.

לְבַל יִשְׁתֶּה אֶת שִׁירַת הַחֶמְדָּה,

הַסּוֹעֲרָה בְּמֶתֶק־נְעוּרִים;

רַק פֵּרוֹת, רַק פֵּרוֹת מְיֻבָּשִׁים

וּפֶרַח אַל יִפְרַח, חָלִילָה!

כֵּן נוֹתְרוּ רַק “עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע”

בַּכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי הַשֵּׁנִי,

בְּחָרְבַּן־הָרוּחַ, עֵת שָׂרְפוּ

קֳדָשֵׁינוּ הַזְּקֵנִים הַקָּשִׁים.

וְכָל רוֹצֶה זֶה יָבוֹא וְיִבְכֶּה

אֵצֶל הַכֹּתֶל הַנִּשְׁאָר,

יִתְפַּלֵּל וְיַעֲלֶה נֵרוֹת

לְנִשְׁמוֹת סְפָרֵינוּ הָאוֹבְדוֹת.

ה

אָן נָדְדוּ בָּאוּ כָּל אֵלֶּה

הַשְּׁלֵמִים וְשִׁבְרֵי־שִׁבְרֵיהֶם,

בְּבָרְחָם מִתּוֹךְ הַהֲפֵכוֹת,

בִּימֵי נְבוּזַרְאֲדָן וְטִיטוּס?

הֲבָרְחוּ בַּשַּׂק, עַל דַּבֶּשֶׁת,

וַיֹּאבְדוּ בְּדַרְכָּם לְתֵימָן?

כִּי נָפַל הַגָּמָל בַּצָּמָא

וַתְּפַזֵּר הַסְּעָרָה מִטְעָנוֹ.

אוֹ נִתְלוּ בְּהִתָּלוֹת כִּנּוֹרוֹת

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, וְנִשְׁכְּחוּ

מִדַּעַת, לְבִלְתִּי יִתְעַלְּלוּ

כַּשְׂדִּים בְּקָדְשֵׁי יִשְׂרָאֵל?

הֲנֶחְרְכוּ בִּשְׂרֵפַת הַמִּקְדָּשׁ

וַיְכֻסּוּ בְּתוֹךְ הַמַּפֹּלֶת?

אוֹ נֻפְּצוּ אֶל סֶלַע הַטַּרְפֵּשׁ,

כִּשְׁבוּיִים, עִם רָאשֵׁי בִרְיוֹנִים?

הֲנִשְׂרְפוּ עִם בָּתֵּי־הָעֵקֶד

בַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה בִּירַת מִצְרַיִם?

אוֹ צְלַח־אַל־אָדִין, בְּשָׁדְדוּ

גִּנְזֵי הַר־צִיּוֹן אַחֲרוֹנִים,

הוּא הָיָה גַּם אַחֲרוֹן לְקָרְאָם

בְּסוֹד רוֹאֵי־פָנָיו וְסוֹפְרָיו,

וַיִּשְׂרְפֵם, מִקִּנְאָה עֲרָבִית

לִמְקוֹרוֹת־יִשְׂרָאֵל הַגְּדוֹלִים —?

אוֹ בֶּדְוִים מְצָאוּם וְעָשׂוּם

לְכִירָה וְכִירַיִם בַּמִּדְבָּר.

בְּבַשְּׁלָם נְזִידָם הֶעָלוּב —?

כֹּה נִשְׁמְדוּ וַיִּהְיוּ לָאֵפֶר.

אוֹ מְכָרוּם הַמּוֹצְאִים, בְּשַׁעֲלֵי

שְׂעוֹרִים, לְבוּרֵי־תַיָּרִים?

וְעַד עַתָּה יִתְגּוֹלְלוּ וִיחַכּוּ

לִגְאֻלָּה. וְהַגּוֹאֵל לֹא בָא עוֹד,

לְשַׁחְרְרָם מִבָּתֵי אֲדוֹנִים

זְעִירִים, מְלַקְּטֵי זִכְרוֹנוֹת…

אוֹ גוֹנְבֵי־נְשָׁמוֹת הֶעְתִּיקוּם

עַל שְׁמָם, וְלֹא נוֹדַע עַד עָתָּה;

מִי הָרָם וִילָדָם עַל לוּחוֹת־

הָאֶבֶן וְעַל גְּוִילִים רִאשׁוֹנִים…

כֹּה נִסְתְּמוּ הַמְּקוֹרוֹת וְנוֹתְרוּ

בְּיָדֵינוּ הַנֹּאדוֹת הַסְּדוּקִים.

ו

אוֹי לָנוּ כִּי לֹא כַּחַרְטֻמִּים

קְבַרְנוּם בְּלֵב פִּירָמִידוֹת

וְהָמֵת הָעֲבָדִים הַטּוֹמְנִים,

לְמַעַן לֹא יֵדַע כָּל בָּשָׂר.

אַשְׁרֵינוּ כִּי פֻלְחַן הַחַיִּים

אֱלֹהֵינוּ. אָהַבְנוּ הָאָרֶץ.

וַנַּשְׁאֵר אֶת כָּל יקְרוֹתֵינוּ

עַל שִׁטְחָהּ, וְלֹא בִקְבָרֶיהָ, —

עַל גִּבְעוֹת אֶפְרַיִם וִיהוּדָה,

לְהָאִיר וּלְהַפְרוֹת הָרַבִּים.

אַךְ בָּא רוּחַ־פְּרָצִים מֵאַשּׁוּר,

עִם סַרְגּוֹן וְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ;

בָּא טִיטוּס וּשְׂכִירָיו הַגַּסִּים

וַיְפַזְּרוּ כְּאָבָק אוֹצָרוֹת.

וְעַתָּה אֲנַחְנוּ בְּעָנְיֵנוּ,

נִרְדָּפִים וְרוֹדְפִים הַפְּזוּרִים;

הַסּוּפָה מְגַלְגֶּלֶת שְׂרִידֵיהֶם

וַאֲנַחְנוּ — אַחֲרֵיהֶם, אַחֲרֵיהֶם.

---

שְׁיָרִים

מאת

זלמן שניאור

א

רַק קְטָעִים מְעַטִּים הִצַּלְנוּ

מִתּוֹךְ כָּל הַשֹּׁד וְהַשָּׁבֶר,

הִבְרַחְנוּם, בְּדַרְכֵי סַכָּנָה,

בְּתַרְמִיל־הַגָּלוּת הָעַתִּיק.

זְעֵיר פֹּה זְעֵיר שָׁם עוֹד יַזְהִירוּ,

כִּכְתָרִים מְנֻפָּצִים וּכְטַבְּעוֹת־

שַׁלְשְׁלוֹת־זָהָב נִקְרָעוּ —

תְּחִלָּתָם וְסוֹפָם לֹא נֵדָע.

מִתְנוֹסְסָה בִּרְכַּת הַסַּבָּא

יִשְׂרָאֵל, בְּהִפָּרְדוֹ מִבָּנָיו.

עוֹד הֵדָהּ לְאָזְנֵינוּ יַגִּיעַ,

כְּקוֹל אַרְיֵה חוֹלֶה, בְּשׂוּמוֹ

אֶת כַּפּוֹ עַל רֹאשׁ בֶּן־טִפּוּחָיו

וְנוֹהֵם: “בֵּן פֹּרָת לִי יוֹסֵף…”

מְצַלְצְלִים פְּסוּקֵי “אָז יָשִׁיר”

וּמִרְיָם בְּתֻפָּהּ תְּלַוֵּם;

וּמְלַחֵךְ יַם־סוּף וּמְצַחֵק

אֶת מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה הַפְּרוּקוֹת.

מְטַפְטֵף נְאֻם־בִּלְעָם כְּרַעַל

וְנֶהְפַּךְ לִבְרָכָה בְּקָרְשׁוֹ;

שְׁתֻם־עַיִן הוּא צוֹפֶה וְאוֹרֵר

וְנֹפֶת תִּטֹּפְנָה שְׂפָתָיִם.

הוּא צוֹפֶה עַם חָדָשׁ מִתְהַוֶּה,

רָבַץ כַּלָּבִיא בַּחוֹלוֹת;

“יַעֲקֹב, מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ!”

כֹּה יַמְלִיץ וְעֵינוֹ נֶהְפָּכֶת.

ב

בְּצֵל פַּרְשָׁה סְתוּמָה מְנַצְנְצִים

בְּדָלְחֵי חֲרוּזִים מוּזָרִים,

וְאַךְ תָּעִיף בָּם עַיִן וְצָלְלוּ

תְּרוּעוֹת רְחוֹקוֹת בָּרְכָסִים;

צוֹעֲדִים צְלָלִים מוּזָרִים,

שְׁבוּיוֹת וָטָף בָּעֲגָלוֹת

אֲחוֹרֵי מָגִנֵּי עוֹר נִקְשֶׁה, —

צִנּוֹת מְשׁוּחוֹת בְּשָׁמֶן.

וּמְרַנְּנִים, בְּשָׂפָה נֶאְדָּרָה,

גִּבּוֹרִים הֲלוּמֵי נִצָּחוֹן —;

וְ“אֶת וָהֵב בְּסוּפָה”…הֲלֹא זֹאת

שַׁאֲגַת־אֱלֹהִים בָּעֲרָפֶל;

שָׁם חוֹמַת־יְרִיחוֹ נֶהֱרֶסֶת,

מִתְמוֹטְטִים מִגְדְּלֵי־חֶשְׁבּוֹן.

“וּמִנַּחֲלִיאֵל — בָּמוֹת”;

גּוֹלְשִׁים הַצְּבָאוֹת וְעוֹלִים;

“עֲלִי בְאֵר!” — אֶשֶׁד מִתְפָּרֵץ

לְרַוּוֹת עֲיֵפֵי שְׂדֵה־קָטֶל.

הַיּוֹם רַד, הַזְּרוֹעוֹת מְרַפּוֹת

וְקוֹל שִׁלְטוֹן מְפַקֵּד וּמְחַזֵּק:

“דֹּם, שֶׁמֶשׁ, בְּגִבְעוֹן!” וְנָדָם,

“יָרֵחַ־בְּאַיָּלוֹן!” וְעָמַד;

עַד יִקּוֹם גּוֹי אוֹיְבָיו יַדְלִיקוּ

אֶת כִּידוֹן יְהוֹשֻׁעַ הַמּוּנָף.

כְּזִיזֵי יַהֲלוֹמִים יָצִיצוּ

הַפְּסוּקִים מִנְּהַר כָּל הַזְּמַנִּים,

לְטוּשֵׁי סְעָרוֹת וְגַלִּים

הֵם נוֹצְצִים וְכָבִים חֲלִיפוֹת,

וּמַעֲמָד יַחֲזִיקוּ בַּשֶּׁטֶף

קְשֵׁי־עֹרֶף, כָּעָם אוֹתָם יָצָר.

הָאֵזוֹב כְּבָר אָכַל אֶת חֶצְיָם

וּמְלַחֵךְ אֶת בְּרָקָם הַקֶּצֶף;

הַמְּצוּלָה רוֹתַחַת עַל סְבִיבָם

וְהֵם זוֹרְקִים בָּהּ צִבְעֵי־הַקָּשֶׁת.

ג

וְשִׁירַת “הַאֲזִינוּ” הַשְּׁקוּלָה,

הַצְּרוּפָה בְּאֵשׁ הַנִּסְיוֹנוֹת —

צַוָּאָה לְעַם־חַיִל, הַכּוֹבֵשׁ

אֶת שְׂטָנָיו, צוֹלֵחַ וְעוֹלֶה;

הַיּוֹצֵר פִּקּוּדָיו בְּקֶצֶב,

לְשַׁעֲשֵׁעַ וּלְחַנֵּךְ אֶת בָּנָיו

וְלִתְמֹךְ בִּזְקֵנָיו הַתְּשׁוּשִׁים —

מַנְגִּינָה וּמִשְׁפָּט כְּאֶחָד.

מוֹת משֶׁה בָּהָר וּבִרְכָתוֹ, —

מִפִּסְגַּת נְבוֹ הִיא הוֹמִיָּה,

נוֹשֶׁבֶת כָּרוּחַ בַּמְּצָרִים,

עַל גְּבוּלֵי בִטָּחוֹן וָשֶׂפֶק; —

צַו אַחֲרוֹן לְעַם גָּאוּל לְמֶחֱצָה

וְהֶעָתִיד נֶעֱמָס עַל שִׁכְמוֹ.

מַה קּוֹל הַחֲצוֹצְרוֹת בָּעֵמֶק?

שָׁם אָשְׁיוֹת הָאֻמָּה נוֹסָדוֹת!

מְחַצְצִים בְּמַשְׁאַבִּים הַקּוֹלוֹת

וּמְסַפְּרִים אֶת צִדְקוֹת יִשְׂרָאֵל.

כִּי רִכְבֵי־הַבַּרְזֶל לִכְנַעַן

תְּקוּעִים בַּטִּיט עַל רוֹכְבֵיהֶם,

וְסוּסִים הֲלוּמֵי־הַפַּרְסָה

נִגְרָפִים בְּקִישׁוֹן הַנָּחַל.

אַךְ נוֹפֵל בְּכִי אִמּוֹת וַאֲחָיוֹת,

בְּקוֹנְנָן אֶל שָׁאוּל וּבָנָיו:

“אַל תַּגִּידוּ בְּגַת וּבְאַשְׁקְלוֹן…”

וְנֶאֱסַף אוֹר שָׁמֶשׁ. חֲשֵׁכָה.

מִי עוֹלֶה בָּהָר? אֵלִיָּהוּ

מִמְּעָרַת הַכַּרְמֶל הוּא יוֹצֵא;

אֵל קַנָּא לוֹ נִגְלֶה בַּסְּעָרָה

וּבְקוֹל דְמָמָה דַקָּה יִתְגַּלֶּה.

נָכֹף גַּם אָנוּ רָאשֵׁינוּ,

לְבַל תִּשָּׂאֵנוּ הַסְּעָרָה!

נָלִיט פָּנֵינוּ גַם אָנוּ,

לְבַל תְּמִיתֵנוּ הַדְּמָמָה!..

ד

הוֹד קַדְמוֹן לְכֻלָּם, הוֹד שֵׁמִי, —

רַק רְמָזִים הִגִּיעוּ אֵלֵינוּ;

נַעֲלִים וְאֵין לַהֲבִינָם,

קְדוֹשִׁים וְאֵין לְהַשִּׂיגָם.

הֵד־עוֹלָם שֶׁנָּגוֹז, וְנִשְׁמָתוֹ

מְלַטְּפָה לְבָבֵנוּ בִּכְנָפָהּ.

בְּעוֹלָם זֶה יַלְדוּת וְטֻמְאָה

וּקְדֻשָּׁה הִתְבּוֹלְלוּ יָחַד;

כְּלֵי־שָׁרֵת, לַיהֹוָה אֵל צְבָאוֹת,

עִם שִׁבְרֵי עֲצַבִּים וּכְלֵיהֶם

לְיָדֵינוּ הִגִּיעוּ; וְלֹא נַכִּיר

מַה־לָּנוּ וּמַה־לְּצָרֵינוּ;

וְנוֹדְפִים מֵהֶם רֵיחַ קְטֹרֶת

עִם בָּשְׂמֵי הַקְּדֵשׁוֹת הַמְשַׁכְּרִים.

אֵל יָחִיד וֶאֱלִילִים נִלְחָמִים,

וּכְמָרִים עִם כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים

יִתְגּוֹשְׁשׁוּ, מְדֻבְלְלֵי זָקָן;

זֶה עוֹלֶה וְזֶה נִרְמָס בְּרֶגֶל.

וְצוֹחֲקִים פַּעֲמוֹנֵי פָז טָהוֹר

בְּתַחֲרוֹת בִּגְדֵי־הַכְּהֻנָּה.

מִתְנוֹצְצִים מִזְרָקִים מוּנָפִים

לְכַפֵּר בְּדָם פִּשְׁעֵי יַעֲקֹב;

וְחוֹזִים מִתְנַבְּאִים לִשְׁנֵיהֶם

בִּלְשׁוֹן עֵבֶר קְדוּמָה — שְׂפַת כְּנַעַן;

"מָה־לִּי וּלְכָל רֹב זִבְחֵיכֶם?

שָׂבַעְתִּי מְרִיאִים וָחֵלֶב…"

וְזֹאת קְטֹרֶת הַמִּקְדָּשׁ עִם עֶשֶׁן

רוֹשׁ־מָקְטָר מִתְבּוֹלְלִים יָחַד,

לְהַנְעִים אֶת שִׁירֵי הַלְּוִיִּים

וּלְהַשְׁכִּיר אֶת כּוֹרְעֵי־הַבָּעַל.

וְאֵין דַּעַת: מִי יוֹצֵר, מִי בּוֹדֶה?

מִי מְנַבֵּא לָאוֹר, מִי לַחשֶׁךְ?

מַה־בָּרוּךְ, מָה אָרוּר? וְאֵי־הוּא

הַגְּבוּל בֵּין טָהוֹר לְטָמֵא?

אֵלֶּה וָאֵלֶּה מֻפְלָאִים

בְּשַׁחַר עַם נוֹלָד בַּמִּדְבָּר.

אַךְ כְּבָר הֵם מוּאָרִים אוֹר חָדָשׁ,

אוֹר תּוֹרָה מְזֻקֶּקֶת וּבְרוּרָה;

וַאֲדֹנָי — נְקָמוֹת וָחֶסֶד

בּוֹ נִצִּים, בְּחָגְרוֹ כְּלֵי־זֵינוֹ;

זוֹרֵחַ וְעוֹקֵר בְּשֶׁצֶף

אֶת מִלְכֹּם, אֶת בַּעַל וְדָגוֹן.

מִזְדַּכֵּךְ חֲרוֹנוֹ וְהוֹלֵךְ

וְנִצְרָף בְּאֹרֶךְ־אַפָּיִם,

עַד בּוֹאוֹ בְּשִׂפְתֵי נְבִיאִים

לְהַגְדִּיל אֶת כְּבוֹדוֹ וּלְהַאְדִּיר.

ה

וּמְצַפִּים כָּל אֵלֶּה הַשְּׁיָרִים

לְנֵס, אֲשֶׁר יָבוֹא וִיחַדְּשֵׁם

וּמִלֵּא הֶחָסֵר, בִּגְנוּזִים

אֲבוּדִים, וְהָיוּ לְאֶחָד…

אַךְ לֹא בָא עוֹד הַיּוֹם זֶה הַגָּדוֹל,

לֹא נִרְפְּאוּ פְּרָצִים עַד עָתָּה;

לֹא נִדְבְּקוּ שְׁבָרִים וּמְכִתּוֹת

לַאֲגַרְטְלֵי־קֶדֶם יְקָרִים.

דּוֹמִים לְכִסֵּא־הַמַּלְכוּת

לִשְׁלֹמֹה, שֶׁנִּפְרַק בַּגּוֹלָה,

וְאֵין מַכִּיר מַנְגָּנוֹן, אֵין יוֹדֵעַ

לְתַקֵּן גַּלְגַּלָּיו, חַיּוֹתָיו.

חֲשָׁשׁ, שֶׁמָּא יָנִיף הָאַרְיֵה

כַּף־זְהָבוֹ וְהִכָּה עַל יָרֵךְ

אֶת אֻמָּן־הַבּוּר וְעָשָׂהוּ

פִּסֵּחַ לְכָל יְמֵי־חַיָּיו.

כֵּן נַעֲשָׂה לְפַרְעֹה, בְּהַעִזּוֹ

אֶל כִּסְאוֹ הַפָּגוּם לִשְׁלֹמֹה…

וּ“פַרְעֹה־נְכֹה” — מֶלֶךְ־אֶבְיוֹן

לוֹ קָרְאוּ מֵאָז עַד יוֹם מוֹתוֹ.

---

הַגְּנִיזָה

מאת

זלמן שניאור

א

רָזִי לִי, שְׁמַע עַם־יִשְׂרָאֵל!

לֹא אָבְדוּ כָּל לוּחוֹת־הַקֶּדֶם;

יַד־כֹּהֵן הִצִּילָה שְׂרִידֵיהֶם,

סְגָרָתַם בִּפְרָצִים אֲפֵלִים,

בְּמִסְתְּרֵי אַדְמַת־הַקֹּדֶשׁ, —

וַתַּחְתּוֹם בְּמֶלֶט עַד עוֹלָם.

פַּשְׁחוּר בֶּן־אִמֵּר הוּא רָאָם

אַחֲרוֹנָה, בְּצֵאתוֹ לַגּוֹלָה;

וַיָּמָת הַסּוֹד אִתּוֹ יַחַד

בַּנֵּכָר, בֵּין נַהֲרוֹת בָּבֶל.

וְיִתְרָם — בִּמְעָרַת הַמֶּלֶךְ,

הַיּוֹצְאָה אֶל עַרְבוֹת יְרֵחוֹ, —

נִטְמְנוּ בְּלֵיל־אֵימָה, בִּבְרוֹחַ

צִדְקִיָּהוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל.

וְיִקְרוֹת מִקְדָּשׁ וּמַלְכוּת

עֲמוּסִים עַל כִּתְפֵי עֲבָדָיו.

אָכֵן, רַק שָׁם יִשָּׁמֵרוּ

סִפְרֵי־יְהוּדָה הַחֲרוּתִים

בִּכְתָב יוֹשְׁבֵי־כְנַעַן הַקָּדוּם, —

יַלְדוּת בְּנֵי־שֵׁם בָּאוֹתִיּוֹת.

שֶׁכֻּלָּן מִצְטָרְפוֹת בִּכְבֵדוּת,

אוֹת לְאוֹת וַהֲבָרָה הֲבָרָה,

וּמְגַמְגְּמִים לְשִׁבְטֵי־יִשְׂרָאֵל

גְּבוּרוֹת וּנְבוּאוֹת רִאשׁוֹנוֹת.

לֹא מָחֲתָה יַד־שׁוֹדֵד אֶת טַלָּן,

אַף יַד חוֹפְרֵי־סְגֻלּוֹת זְהִירָה

לֹא בָאָה אֶל סוֹדָן. הַשְּׁכִינָה

בִּכְנָפָהּ עֲלֵיהֶן סוֹכֶכֶת.

ב

רָזִי־לִי: בִּבְרוֹחַ הַמֶּלֶךְ

לִירִיחוֹ — לֵיל סַגְרִיר אָז הָיָה;

לְאוֹר לַפִּיד, בְּכַד, בָּרַח רַגְלִי

הוּא וְכָל בָּנָיו — עֲשָׂרָה.

רָצוּ עֲבָדִים אַחֲרֵיהֶם

וּסְגֻלּוֹת בֵּית־מַלְכָּם עַל שֶׁכֶם;

וְכֹהֲנִים, שׁוֹמְרֵי־הַמִּקְדָּשׁ,

מְכַתְּפִים אֶת קָדְשֵׁי־יִשְׂרָאֵל.

לוּטִים בְּאֵפוֹד־הַכְּהֻנָּה

לוּחוֹת וּמְגִלּוֹת עַתִּיקוֹת;

שָׁם סֵפֶר־מִלְחֲמוֹת־יְהֹוָה

וְסֵפֶר־הַיָּשָׁר הַנַּעֲרָץ.

שָׁם שְׁיָרֵי־אֶפְרַיִם, בְּנָשְׁקוֹ

עֲגָלִים בְּדָן וּבְבֵית־אֵל;

שָׁם תְּהִלַּת בְּעָלִים וַאֲשֵׁרוֹת —

הֵד חַגִּים בְּשֹׁמְרוֹן וְתִרְצָה.

חֲזוֹן גָּד וּשְׁמוּאֵל וְנָתָן,

שֶׁאָבַד מִכִּתְבֵי־הַקֹּדֶשׁ;

שָׁם שָׁאוּל הַמְשֻׁגָּע מִתְנַבֵּא,

שָׁר דָּקוּר, בְּנָפְלוֹ עַל חַרְבּוֹ.

בְּנוֹת־יַעֲקֹב מְבַכּוֹת אֶת מַלְכָּן,

וּמְקַלְּסוֹת אֶת דָּגוֹן בְּנוֹת־פְּלִשְׁתִּים.

בָּכָה הַמֶּלֶךְ: זֶה הֵיכַל־

אֲדֹנָי וְהֵיכָלִי אָבָדוּ;

אַךְ לָמָּה זֶה תֹּאבַד יְהוּדָה? —

וְנַפְשָׁהּ רְצוּפָה בַּסְּפָרִים.

כֹּהֲנִים! עַד עַתָּה שְׂרַפְתֶּם

עֲווֹנוֹת הָעָם בַּמִּזְבֵּחַ,

עַתָּה הַצִּילוּ אֶת נַפְשׁוֹ

הַשְּׁמוּרָה בַּלּוּחוֹת הָאֵלֶּה.

נַעֲנָה הַגָּדוֹל: הוֹי, מַלְכִּי,

רְצוֹנְךָ יֵעָשֶׂה, הִנָּצֵל!

אֲנַחְנוּ אָבַדְנוּ, אַךְ נֵרְךָ

וְנֵר עַם־יִשְׂרָאֵל אַל יֹאבַד.

ג

גִּשְּׁשָׁה יַד־כֹּהֵן בַּמְּעָרָה,

חָתְרָה לְאוֹר לַפִּיד בּוֹדֵד

בָּרְחוּ עֲבָדִים וָמֶלֶךְ,

וְהוּא נִשְׁאַר עִם בְּנוֹ עַל מְקוֹמוֹ.

הִכָּה בְּכַשִּׁיל־הַנְּחשֶׁת,

הֶעֱמִיק בִּסְדָק אֶחָד נִפְתָּל;

וַיַּעַן הֵד עָמוּם בְּבֶטֶן

מְעָרַת־הַסִּיד הַחֲשֵׁכָה…

רוֹאֶה אֲנִי אֶת מְלַאכְתָּם

בְּלֵיל כָּפוּל זֶה — מְאוּרָה וָלַיְלָה;

רוֹעֵץ הָאָב בְּכַשִּׁילוֹ,

סוּדָרוֹ לוֹ מָפְשָׁל עַל עָרְפּוֹ;

וּזְקָנוֹ הָעָב מָלֵא צְרוֹרִים —

שֵׂיבַת־הַסִּיד בּוֹ זָרָקָה.

וּמֵאִיר הַבֵּן בְּלַפִּידוֹ

הַהוֹלֵךְ וְדוֹעֵךְ; כִּי אָפֵס

הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב, אֲשֶׁר הוּבָא

מֵאוֹצַר־הַמִּקְדָּשׁ הַשָּׁדוּד.

רָחַב הַפֶּרֶץ, הִנִּיחַ

הַכֹּהֵן כַּשִׁילוֹ וַיֹּאמַר:

"פָּתְחָה אַדְמָתֵנוּ אֶת פִּיהָ

לִבְלֹעַ אֶת אוֹר אֱלֹהֵינוּ;

אַךְ יִכְבּוּ לַפִּידִים וּמְאוֹרוֹת,

קִבְרוֹת־מִצְרַיִם יְשֻׁדָּדוּ;

אַכָּדִּים יִכָּחֵדוּ וְשֻׁמֵּרִים

עִם גִּנְזֵי בְּנֵי־חֵת הָעַתִּיקִים;

דְּבִיר סַרְגּוֹן יִתְמוֹטֵט בְּבָבֶל

עַל שְׁוָרָיו הַשּׁוֹמְרִים מְבוֹאוֹ,

וְאוֹר גָּנוּז זֶה כָּבֹה לֹא יִכְבֶּה —

אוֹר שָׁאוּל מִנִּשְׁמַת יִשְׂרָאֵל

לְבַדּוֹ פֹּה יָאִיר בַּמַּחְשָׁךּ,

יְהַבְהֵב וְיַעֲרֹג לִגְאֻלָּה".

הַבֵּן: הוֹי, אָבִי, וּמִי יְגַלֶּנּוּ?

הָאָב: הַגּוֹאֵל בְּגָאֲלוֹ אָרֶץ.

הַבֵּן: וְלַגּוֹאֵל מִי יַרְאֶה הָאוֹצָר?

הָאָב: הַמַּבְדִּיל בֵּין אוֹר וּבֵין חשֶׁךְ.

הַבֵּן: וְעַד בּוֹאוֹ?…

הָאָב: עַד בּוֹאוֹ, בֵּן יַקִּיר,

    יֵשַׁב עַל כִּסֵּא צוֹלֵעַ

    אֱלֹהִים. חֲסַר־רֶגֶל הַכִּסֵּא.

    פְּנֵי־זָהֳרוֹ עֲטוּפִים עֲרָפֶל.

    וּבְכֶתֶר־תּוֹרָתוֹ הַגָּדוֹל

    תֶּחְסַר מִשְׁבֶּצֶת יְקָרָה,

    כָּעַיִן בַּמֵּצַח כֵּן תֶּחְסָר…

הַבֵּן: הוֹי, אָבִי, אַל נָא תִתְמַהְמֵהַּ!

    שְׁמַע, דַּהֲרוֹת דּוֹלְקִים מִמָּעַל…

הָאָב: שׁוֹמֵעַ אָנֹכִי, בֵּן יַקִּיר.

    רוּץ מַהֵר בְּעִקְּבוֹת הַמֶּלֶךְ!

    עוֹד רֶגַע — וַאֲנִי בָּא אַחֲרֶיךָ.

ד

בָּרַח הַנָּעַר. וְהַכֹּהֵן

שָׂם בִּנְבוּב־סֶלַע הָאוֹצָר;

אֶת לוּחוֹת־הַבְּרִית וְאֶת לוּחוֹת

הַשִּׁירָה לְעַם כּוֹבֵשׁ כְּנָעַן;

וְכָל מְגִלּוֹת־הַכְּתָב, שֶׁלֹּא בָאוּ

מֵעוֹלָם בְּתוֹרָה וּנְבִיאִים.

דִּנֵג הָאוֹצָר, הוֹרִידוֹ

לַפֶּרֶץ וַיְמַלְאוֹ סִיד־הָרִים;

וְחָצָץ וּמְכִתּוֹת אֲבָנִים

פִּזֵּר עַל קֶבֶר־הַגְּנוּזִים,

לִמְחוֹת כָּל זֵכֶר לַמָּבוֹא

מֵעֵין שׁוֹדֵד־קְבָרִים, כִּי יֵרֵד

לְחַפֵּשׂ אוֹצָרוֹת בַּמְּעָרָה —

עֲדִי־מֵתִים וַאֲרוֹנוֹת־נְגִידִים.

כֹּה הוּשַׁב כְּתָב נֶפֶשׁ־הָאָדָם

לִמְקוֹרוֹ — הַסּוֹפֵר הַקַּדְמוֹן;

מִמְּאוּרַת רִאשׁוֹנִים זֶה עָלָה

וְאֶל מְאוּרָה כֵּן שָׁב לְמִשְׁמֶרֶת…

וְעָיֵף עַד מָוֶת, עִם לַפִּיד

מְעַשֵּׁן בִּשְׁיָרֵי הַשֶּׁמֶן,

יָצָא הַכֹּהֵן בְּעִקְּבוֹת

הַבּוֹרְחִים אֶל עַרְבוֹת יְרֵחוֹ.

גִּשֵּׁשׁ חַתְחַתִּים וְנִכְשַׁל

וְנָפַל וְקָם שִׁבְעִים פָּעַם.

וּלְעוֹלָם לֹא יָצָא… אֵל קַנָּא

שְׁמָרָהוּ מֵחֶרֶב הַכַּשְׂדִּים;

הִפִּילוֹ בַּמֵּצַר, שְׁבָרָהוּ, —

שָׁם גָּוַע בְּחֶשְׁכַת הַמְּעָרָה;

שָׁם נִפְרְקוּ עַצְמוֹתָיו, הִלְבִּינוּ

וְנִגְלוּ לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים.

אַךְ סוֹדוֹ לֹא נִגְלָה… וּפְגוּמָה

עַד עַתָּה עֲטֶרֶת הַסֵּפֶר.

---

הַזְּעָקָה

מאת

זלמן שניאור

א

מֵאָז וְעַד עַתָּה הֵם צוֹעֲקִים —

לוּחוֹת הַשִּׁירָה הַגְּנוּזִים.

מִבֶּטֶן הַמְּעָרָה, בָּאֹפֶל;

לֹא יִשְׁמְעוּ רַבִּים זַעֲקָתָם.

אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר לֵב הַתַּיָּרִים

תֹּאחַז חֲרָדָה, בְּרִדְתָּם

אֶל מְעָרַת סִיד־נִקְשֶׁה וָשַׁחַם,

בֵּין צִיּוֹן וּבִקְעַת־יְרֵחוֹ,

לְאוֹרוֹת לַפִּידִים הֵם יוֹרְדִים,

עֲרָבִים נִשְׂכָּרִים יְלַוּוּם;

לַפִּידִים אֲדֻמִּים מְרַטְּטִים,

הַצְּעָדִים מַבְהִילִים הַדְּמָמָה.

וּפִתְאֹם — אֲנָקָה רְחוֹקָה,

כְּקוֹל נֶפֶשׁ שְׁבוּיָה נֶחֱנֶקֶת;

וְנַעֲנוּ הַמְלַוִּים וְאָמְרוּ:

"זֶה קוֹל צִדְקִיָּהוּ — בּוֹרֵחַ

מִפְּנֵי אֲדֹנָי וּמִשְׁפָּטוֹ…

אַךְ רוֹדְפִים הַכַּשְׂדִּים מִלְמָעְלָה,

צְבִי מַקְרִין לִפְנֵיהֶם נִזְדַּמֵּן

וְהוּא דוֹהֵר לַנְחוֹתָם הַדָּרֶךְ".

ב

הֵן מִשְׁגֶּה בְּפִי בְּנֵי־יִשְׁמָעֵאל,

אַגָּדָה מְגַרְגֶּרֶת מִגְּרוֹנָם.

לֹא דַהֲרוֹת צְבִי וְלֹא קוֹלוֹת

רוֹבֵי־הַקֶּשֶׁת לַכַּשְׂדִּים;

קוֹל נְשָׁמוֹת הוּא כְּבוּלוֹת בְּמַחְשָׁךְ,

תּוֹבֵעַ וְזוֹעֵק: גְּאָלוּנוּ!"

פַּעַם כְּקוֹל אַרְיֵה בַּמַּחֲנָק

וּפַעַם כְּעֵין לַחַשׁ־תַּחֲנוּנִים;

קוֹל אָהֳלֵי־שֵׂעָר לַנּוֹדְדִים —

נִלְחָמִים וְהוֹוִים עַם קָדוֹשׁ.

וְהַקּוֹל קוֹל הַסְּפָרִים שֶׁאָבְדוּ,

אוֹ נֶאֶסְרוּ לָבוֹא בַּקָּהָל,

לִבְלִי עֲשׂוֹת חֹל אֶת הַקֹּדֶשׁ

וּלְהַכְעִיס אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם: —

קוֹל לוּחוֹת־אֲבָנִים חֲרוּטִים,

וְעֵץ־שֶׁמֶן — בְּאוֹתִיּוֹת־מִכְוָה;

חֲנוּטִים בַּדּוֹנַג, לְבַל יִבְלוּ

בְּקִבְרָם וְיַעַמְדוּ לְעוֹלָם.

שֶׁכֻּלָּם נִקְרָאִים מֵאֲלֵיהֶם

בַּאֲפֵלַת כּוּךְ נִסְתָּר וְסָתוּם,

כְּדִבְרֵי הָאוּרִים־וְתֻמִּים

הֵם לוֹחֲשִׁים רָזִיִּים, פְּרוּעִים;

לְהַדְהִים כָּל אֹזֶן עֲמֻקָּה

וּלְהַרְעִיד לֵב תָּאֵב בְּצָמְאוֹ…

וְנִבְהַל הַתַּיָּר. לֹא יֵדַע

מַדּוּעַ כֹּה קָצְרָה נְשִׁימָתוֹ

וּבִקֵּשׁ אֶת נוֹשֵׂא־הַלַּפִּיד:

“הוֹצִיאֵנִי לְאוֹר־יוֹם כִּי הָחֳלֵיתִי!”

ג

לֹא רִאשׁוֹן הַתַּיָּר וְלֹא אַחֲרוֹן

לִשְׁמוֹעַ קוֹל־גְּנוּזִים מְהַלֵּךְ;

כְּבָר צָעֲקוּ בִּימֵי גָלוּת־בָּבֶל,

עַד כְּבָר נַחַל־כַּשְׂדִּים בָּא קוֹלָם;

יְחֶזְקֵאל הוּא שְׁמָעָם בַּמַּרְאוֹת,

בִּדְבָרִים כָּאֵשׁ לוֹ הִתְגַּלּוּ.

וּבְשׁוּב אֲדֹנָי שִׁיבַת־צִיּוֹן

וּתְשׁוּאוֹת הָעוֹלִים נִשְׁמָעוּ;

נְעִירַת חֲמוֹרִים עִם צַהֲלַת

פְּרָדִים עֲמוּסִים כְּלֵי־מִקְדָּשׁ, —

צָעֲקוּ הַלּוּחוֹת, צָעָקוּ,

כִּפְלִיטֵי־סְעָרָה בְּאִי שׁוֹמֵם,

בִּרְאוֹתָם כְּנַף־מִפְרָשׂ מֵרָחוֹק.

אַךְ קוֹלָם לֹא נִשְׁמַע בִּמְהוּמַת

הַלְּשׁוֹנוֹת; אַשְׁדּוֹדִית, עַמּוֹנִית…

שְׂפַת נָשִׁים נָכְרִיּוֹת בְּלָעָתַם.

ד

וּבְשׁוּב אֲדֹנָי שִׁיבַת־צִיּוֹן

הָיוּ כְּחוֹלְמִים הַנְּבִיאִים,

בִּקְשׁוּ דְּבַר־אֵל, לֹא מָצָאוּ;

חָתְרוּ אֶל מְקוֹרוֹ, יָעֵפוּ.

כִּי נִסְתַּם הַגּוֹלָל עַל לוּחוֹת

הַגֶּנֶז וְנִפְסַק הֶחָזוֹן;

רַק הֵדָם הָרָפֶה הִגִּיעַ

עַד חַגַּי וּזְכַרְיָה; אַחֲרוֹנִים —

לְעוֹדֵד אֶת עוֹלֵי־הַגּוֹלָה

בִּפְסוּקֵי תַנְחוּמִים אֲבֵלִים.

יְמֵי מַאֲמָץ הִגִּיעוּ וּמַעֲשֶׂה;

הִתְעָרֵה בְּאֶרֶץ עֲזוּבָה

וְקַבֵּץ אֶת סְגֻלּוֹת הָרוּחַ,

הַפְּזוּרוֹת בִּמְנוּסָה וּנְדוּדִים,

בְּפָרַס וּבְבָבֶל וּבְאִיֵּי

הַיָּם, וּבְלוּב וּבְמִצְרָיִם.

נִלְחֲמוּ הַדּוֹרוֹת, נֻצָּחוּ,

קָמוּ וְנָפְלוּ וְקָמוּ;

קוֹל לָחַשׁ לָהֶם וְלֹא חָדָל:

“צוֹלֵעַ כֵּס־יָהּ… רִפְאוּהוּ!”

וּכְנֶפֶשׁ הַתַּיָּר בַּמְּעָרָה

כֵּן הָיָה יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצוֹ;

נֹחַם לֹא־יִשְׁקוֹט כִּרְסְמָהוּ,

שְׁכוֹל בָּנִים — לֹא רָאָם מֵעוֹלָם.

סְיָגִים אָז הִרְבָּה, וְתָגִים

לוֹ תָלָה עַל כָּל אוֹת בַּתּוֹרָה,

וְדַעְתּוֹ לֹא נָחָה. אִי־שֶׂפֶק

טִלְטְלָהוּ וְלֹא יָדַע מַדּוּעַ.

וּבְבַקְשׁוֹ אֶת נַפְשׁוֹ הַחֲסֵרָה —

הִתְנַפֵּל עַל חָכְמָה יְוָנִית;

נִתְבַּע לְיָפְיוֹ שֶׁל יֶפֶת,

שְׂבָעוֹ וְהוֹתִיר וְהֵקִיא.

עַד קוּם הַמַּכַּבִּים… בְּבָרְחָם

מֵעָקָה נָכְרִיָּה לַמְּעָרוֹת,

הֶאֱזִינוּ אֶת זַעֲקַת הַלּוּחוֹת,

בְּלִי גַלּוֹת מַחֲבוֹאָם שְׁמָעוּהָ.

הִיא חִדְּשָׁה אֶת כֹּחָם הָעִבְרִי

וַיַּעֲלוּ וַיַּכּוּ אֶת יָוָן;

רְדָפוּהָ מִגְּבוּלָם, טִאְטְאוּהָ

וַיְטַהֲרוּ מִקְדָּשׁ וָאָרֶץ.

וְעִם כְּלוֹת הֵד־הַגְּנוּזִים בִּלְבָבָם —

חָזְרוּ וְנִשְׁבּוּ לְרוֹמִי,

וַיִּהְיוּ עֲבָדִים לַשּׁוֹבִים —

לִמְחַלְּלֵי־מִקְדָּשָׁם — עֲבָדִים.

ה

וְכִי אָרְכָה הַגָּלוּת — יִתְפָּרְצוּ

מִתְיַחֲשִׂים נָכְרִיִּים לָאָרֶץ;

בְּנֵי־פְרָאִים וּמַמְְזְרֵי־צָפוֹן;

טֵיבְטוֹנִים עִם צַמּוֹת עַל עָרְפָּם,

טַנְקְרֵידִים וְרוֹבֶּרְטִים־הוּדִים…

הֵם עָקְרוּ שְׁאֵרִית הַפְּלֵיטָה

וְעוֹד שָׁאֲגוּ: "לָנוּ הַבְּכוֹרָה!

אֵל עַתִּיק וְאֵל חָדָשׁ עִמָּנוּ,

עִם לוּחוֹת נִסְתָּרִים וְנִגְלִים. —

וְלָכֶם אֵין כָּל חֵלֶק וְנַחֲלָה!"

מֻשְׂלָמִים הִתְנַגְּשׁוּ עִם נוֹצְרִים,

נֶהֶפְכָה בְּצִירֶיהָ הָאָרֶץ;

פִּרְפְּרָה, הִגִּיעָה עַד מַשְׁבֵּר

וְיָלֹד לֹא יָלְדָה בִּכְאֵבָהּ.

מִנְזָרִים רַק הֶעֱלָה בְּשָׂרָה,

כְּמַכּוֹת־מִצְרַיִם — מִסְגָּדִים;

וְצִלְצוּל פַּעֲמוֹנִים מוּזָרִים

הֶחֱרִישׁוּ אָזְנֶיהָ הַיְגֵעוֹת.

שָׁמְעוּ הַגְּנוּזִים, הִתְכַּוְּצוּ

אַף הֵם מִפְּנֵי תְּשׁוּאוֹת מַמְזֵרִים.

הַיּוֹרְשִׁים אֶת בְּנֵי־אֲדוֹנֵיהֶם

בְּזִמְרָה וּצְלוּב וְתַהֲלוּכוֹת.

נֶאֶלְמוּ מִפַּחַד הַגּוֹיִים

וְקוֹל זַעֲקָתָם לֹא נִשְׁמָע;

הֻמַּךְ וַיְיַבֵּב בַּמַּחְשָׁךְ

שָׁנִים וְיוֹבְלוֹת… עַד עָתָּה.

---

בִּשְׂעִפֵּי לָיְלָה

מאת

זלמן שניאור

א

בְּלֵילוֹת נְדוּדִים אֲרֻכִּים,

בְּיַלֵּל מְצוּלַת־הַדְּמָמָה, —

יָבוֹאוּ הַגְּנוּזִים, יִתְרַפְּקוּ

עַל אֹזֶן הַחוֹזֶה חֶזְיוֹנוֹת:

"יַד גּוֹי וֵאלֹהִים הָיְתָה בָּנוּ

לְקַבְּרֵנוּ… אַךְ חַיִּים אֲנָחְנוּ.

קוּם אַתָּה, בֶּן־אָדָם, חַלְּצֵנוּ

מִמַּשָּׂא־הַיּוֹבְלִים הַמֵּעִיק!.."

לוֹחֲשׁוֹת… וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת

מִצְטָרְפוֹת לִפְסוּקִים חֲרוּזִים;

נִשְׁמוֹת הַלּוּחוֹת הַקְּבוּרִים

הוֹמִיּוֹת כְּיוֹנִים בִּכְלוּבָן.

כִּפְנִינִים אֶל מַחְתּוֹת־הַזָּהָב

מִדַּרְדֵּר הַקֶּצֶב הָעַתִּיק;

הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמְלָא, וְהָאֹזֶן

לֹא תָכִיל הַפְתָּעוֹת צֵרוּפָן.

קוֹל לְקוֹל… מִתְגַּבֶּרֶת הַנְּגִינָה,

מִשְׁתַּבֵּר הַקֶּצֶב, וְנֶהְפָּךְ

לִשְׁאוֹן דִּגְלֵי־חֵרוּת מִתְלַבְּטִים

בְּרוּחַ־זִלְעָפוֹת בַּמִּדְבָּר.

וְגָבְרָה כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב

וּכְמִשְׁבְּרֵי־יָם בְּחוֹף יָפוֹ.

וְנֶהְפַּךְ לְרֹן בְּנֵי־אֶפְרַיִם

בְּעָרְקָם לַמִּדְבָּר בְּלִי גוֹאֵל, —

עַל אַף אֱלֹהֵיהֶם הַמָּתוּן,

הַמַּטִּיף לְאֹרֶךְ־אַפַּיִם.

פְּרוּעָה הָרִנָּה וְנִשְׂגָּבָה,

בְּהִירָה וּנְסוּכַת־עֲרָפֶל.

כֵּן יְדַבֵּר אֱלֹהִים, בִּשְׂפַת־אָדָם,

מַפְרִיחַ הֲבָרוֹת־לֶהָבוֹת;

וּמְכַבָּן, בְּעוֹדָן בִּמְעוּפָן,

פֶּן יִשְׂרְפוּ אֶת אֹזֶן הַבָּשָׂר.

ב

וְהַמַּרְאוֹת כְּמַצְּבוֹת־הַגּוֹלָן

וּסְפוֹגֵי־הָאֶבֶן הַנְּפוּחִים

עַל חוֹף יָם הַמֶּלַח… הַשְּׂרִידִים

מִמַּהְפֵּכַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה;

כְּאֶבֶן־שְׁתִיָּה — אֶלְגָּבִישׁ

שֶׁשָּׁקַע בְּהַר־הַמּוֹרִיָּה;

כִּסְלָעִים־גֻּלְגָּלוֹת נֶעֱרָמִים

בַּדֶּרֶךְ מֵרַמְלָה אֶל צִיּוֹן…

מִנְּשִׁיָּה הַמַּרְאוֹת יָבוֹאוּ

וְחוֹזְרִים אֶל נְשִׁיָּה עוֹלָמִית.

רַק רֶגַע מְצַלְצֵל חֲרוּזָם

וּבַשֵּׁנִי — נְמוֹגִים וְהוֹלְכִים,

רִשְׁתוֹת־בַּדִּים וְחָזוֹן צָדוּךָ,

קָרַעְתָּ רִיסֶיךָ — וְאֵינָם.

רַק קוּרִים מְרַחֲפִים עַל סָבִיב,

תְּגַשֵּׁשׁ — וְרֵיקוֹת יָדֶיךָ.

תִּתְנַעֵר וְרֹאשְׁךָ פָּרוּעַ

וּבוֹכֶה לְבָבְךָ הַמְרֻמֶּה.

כְּאִלּוּ לְךָ הִקְרָה גוֹרָלְךָ

כּוּךְ נֶעְלָם בְּקִבְרוֹת־הַלַּיְלָה;

יַהֲלוֹמִים לֹא לֻטְּשׁוּ, עִם שִׁבְרֵי

זֵר עַתִּיק לְמַלְכֵי הַקֶּדֶם…

וּבְצֵאתְךָ לְאוֹר־יוֹם וְהִנֵּה נָמוֹג

הָאוֹצָר בֵּין כַּפּוֹת יָדֶיךָ.

חֲלוֹם נוֹזְלִים חָלַמְתָּ בַּצָּמָא,

הֲקִיצֹותָ — וְרֵיקָה נַפְשֶׁךָ.

וְאוֹר־בֹּקֶר מְהַבְהֵב בְּלַעַג

עַל קִבְרוֹת תַּאֲוָתְךָ לֹא־בָאָה.

ג

אָז תְּמַהֵר אֶל בָּתֵי־הָעֵקֶד,

תִּתְהַלֵּךְ בַּלָּאט, תִּכְרֶה אֹזֶן:

אוּלַי נִתְעוּ פֹּה פְּסוּקִים, בְּנוֹת־קוֹלוֹת,

חֲרוּזִים מִלּוּחוֹת אֲבוּדִים.

אוּלַי נוֹתַר פֹּה שֶׁמֶץ, בְּעָבְרָם

אֶלֶף גִּלְגּוּלִים וְאֶחָד;

נִשְׁתַּבְּשׁוּ עַד בּוֹאָם לַצָּפוֹן

וְנֶחְבְּאוּ בְּסִפְרֵי עַם־לוֹעֵז.

פֹּה חִפְּשׂוּם הַחוֹקְרִים, לֹא מְצָאוּם

וַיְמַלְּאוּ קָדִים כְּתָבֵיהֶם,

בְּדָיוֹת לֹא נִבְרְאוּ וְלֹא הָיוּ…

וְרַק אַתָּה, הַחוֹזֶה, תְּגַלֵּם

אָז תְּדַפְדֵּף בִּגְוִילִים נוֹשָׁנִים,

מֵאָה לְיוֹם, עַד כִּי תִּיעָף;

הַקּוֹלוֹת — חָלַמְתָּ מִתְרַחֲקִים,

וְאַתָּה עָצוּב וָרֵיק מִבַּתְּחִלָּה.

ד

רַק מְעַט מִזְעָר נִשְׁאָר עַל מִפְתַּן

זִכְרוֹנְךָ כְּגַרְגְּרֵי־זָהָב,

מִשַּׂק מָלֵא סְגֻלּוֹת, שֶׁנִּשְׁמַט

לַתְּהוֹם מִכַּף־יָדְךָ הָרָפָה.

יָגֵעַ וָדַל תַּעְתִּיקֶנּוּ

לִלְשׁוֹן אַנְשֵׁי דוֹרְךָ הַיְבֵשָׁה,

בִּמְשָׁלִים וַחֲרוּזִים עֲלוּבִים —

שְׂפַת נָשִׁים הַמּוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה.

כַּפֵּאָה־הַנָּכְרִית כֵּן תְּסַדֵּר

סִלְסוּלִים, תִּרְבְּכֵם בַּשָּׁמֶן.

נִיב רַךְ לָהֶם תִּתֵּן, תְּקַשֵּׁר

פַּעֲמוֹנִים לְצַוְּארֵי אֲרָיוֹת.

כֵּן יַגִּיעוּ הַהֵדִים הָאוֹבְדִים

לְאָזְנֵי הַדּוֹר הַמְפֻנָּקוֹת.

הַסְּלָעִים הוֹלִידוּ חַלּוּקִים,

לְזָרְקָם לַאֲגַם־שַׁעֲשׁוּעִים.

וּמַלְאַךְ־הַיְצִירָה זֶה יוֹשֵׁב

וּבוֹכֶה עַל גַּל הַנְּמוּשׁוֹת;

כְּשָׁבֵי שְׁבִי־צִיּוֹן, שֶׁרָאוּ

אֶת מִקְדַּשׁ שְׁלֹמֹה בַּהֲדָרוֹ;

וְחָזְרוּ וְרָאוּ הַבַּיִת

הַנָּמוֹךְ וָדַל בִּימֵי עֶזְרָא.

ה

אַךְ הָאָרֶץ כְּשָׂרָה זְקֶנְתֵּנוּ —

הָיְתָה לָהּ עֶדְנָה בִּבְלוֹתָהּ;

בָּאוּ חֲלוּצִים, בְּעָלוּהָ,

חָרְשׁוּ בִּבְשָׂרָהּ הַנִּקְשֶׁה.

נִבְקְעוּ פִּיּוֹת בַּמְּלֵחָה,

בִּבְאֵרוֹת חֲפוּרוֹת וּבְתֶלֶם,

הַנֶּעְדָּר בַּמַּעְדֵּר וּמֻרְבָּךּ

בְּיֶזַע דּוֹר חָדָשׁ, קְשֵׁה־עֹרֶף.

הִתְעוֹרְרוּ גְּנוּזִים אַף הֵמָּה.

מִמְּעָרוֹת הִבְקִיעַ הֵד־קוֹלָם

לְכָל תְּפוּצוֹת־יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה,

לְעוֹדְדָם וּלְחַדֵּשׁ אֶת כֹּחָם.

אַף לְאָזְנֵי הַחוֹזִים הִגִּיעַ —

לָפַחַת בָּם שִׁירָה חֲדָשָׁה.

חלק שני

מאת

זלמן שניאור

---

שִׁיר הַחוֹפְרִים

מאת

זלמן שניאור

פְּתִיחָה

א

כֹּה הֶרְאַנִי אֶת הַמַּעְדֵּר.

לוֹהֵט־נוֹצֵץ בִּידֵי חוֹפְרִים,

כּוּכֵי קֶדֶם, יִקְרוֹת גְּנוּזִים

מֵעֵינֵי שׁוֹדְדִים וְכוֹפְרִים.

כָּאֱגוֹזִים זֶה מְנַפֵּץ

אֶדֶן שְׂנִיר. מַחֲבוֹאֵי בָשָׁן,

לְמַעַן הוֹצִיא אֶת גַּרְעִינָם —

אוֹר מְשֻׁמָּר בְּקַנְקַן יָשָׁן.

וּבִמְעָרוֹת יְרוּשָׁלַיִם,

חֶבְרוֹן, כַּרְמֶל וַעֲדֻלָּם

יִרְעַץ צוּר, כְּתֹף יְתוֹפֵף,

לְמַעַן הָעִיר כֻּלָּם, כֻּלָּם.

יָעֵז לַחְדֹּר אֶל הַר־צִיּוֹן,

קַרְקֵר תַּחַת אֶבֶן־שְׁתִיָּה;

וְלִקְרָאתוֹ כָּל הֶחָנוּט

יִזְדַּעֲזֵעַ: “תְּחִיָּה, תְּחִיָּה!”

ב

כֹּה הֶרְאַנִי אֶת הַחוֹפֵר —

חוֹפֵר קְבָרִים וְעַתִּיקוֹת,

בוֹדֵק שְׁבָרִים וּמַתְאִימָם. —

פָּנָיו עִיּוּן־סוֹד מְפִיקוֹת.

וְעֵינַיִם לוֹ בִּלְבָבוֹ

וּמַעְדֵּרוֹ — קֶרֶן־רָגֶשׁ,

לְגַשֵּׁשׁ סְגֻלּוֹת בָּאַשְׁמַנִּים,

הָסֵר שָׂטָן כִּי יִפָּגֶשׁ.

וּבְכֹחַ עִקֵּשׁ יַחְתּוֹר

אֶל תּוֹלֶדֶת־עֵבֶר גְּנוּזָה,

יַקְשֶׁה עָרְפּוֹ עַד כִּי יַשְׁלִים

כָּל הַפָּגוּם בַּחֲרוּזָהּ.

וְכָל טַבַּעַת הַחֲסֵרָה

וְכָל מִשְׁבֶּצֶת הָאֲבוּדָה

בְּשׁוּשֶׁלֶת־שֵׁם הַגְּדוֹלָה

מֵאוּר־כַּשְׂדִּים עַד יְהוּדָה.

ג

כֹּה הֶרְאַנִי אֶת הַמְשׁוֹרֵר —

שָׁזוּף הוּא, אַדַּרְתּוֹ זְהוֹרִית,

כְּשַׁלְהֶבֶת כִּי תְנֻפַּח

בְּרוּחַ־יָם, וּפְרוּעַ בְּלוֹרִית.

בָּא בְּסוּפָה מִן הַגּוֹלָה —

מָאַס טוּבָהּ, גִּדַּע בְּרִיחָהּ;

גְאֻלַּת־רוּחַ הוּא מְבַקֵּשׁ

וּמִתְפַּלֵּל אֶל מְשִׁיחָהּ.

שׁוֹאֵף לָצֵאת מִן הַמְּבוּכָה

כִּי נִתְבַּלְבְּלוּ הַשְּׁבִילִים,

וְהַנְּבִיאִים נְבִיאֵי־שֶׁקֶר

זֶה מִזֶּה יִשְׁאָלוּן מִלִּים.

וּבְצִמְאוֹנוֹ יֵבְךְּ לַמָּקוֹר,

מְקוֹר־הַמְּקוֹרוֹת לִשְׂפַת־כְּנַעַן

כִּי דְלָחוּהוּ סוּסֵי־סוֹפְרִים…

מִן הָהָר קוֹל חוֹפֵר יַעַן.

ד

וְעָנָה וְאָמַר: לָמָּה תִבְכֶּה?

פֹּה הַמָּקוֹר וְהַמַּפְתֵּחַ!

יָבְשׁוּ יֵינוֹת, נִדְּפוּ שְׁמָנִים

וְהַכֵּלִים נוֹתְנִים רֵיחַ.

פֹּה פִּתְרוֹנִים לְחִידוֹת־קֶדֶם,

בְּצַנְתְּרֵי־שַׁיִשׁ מְשֻׁקָּדִים…

קוּם וּזְרַע בְּשַׁדְמוֹת־שִׁירָה,

בְּפִי אִמָּהוֹת, בְּלֵב יְלָדִים!

וּכְמוֹ פְּרוּדוֹת קִבְרוֹת־פַּרְעֹה —

כֵּהוֹת, קְמוּטוֹת־מְיֻבָּשׁוֹת

שׁוֹב יָשׁוּבוּ כָּתְבוֹת־קְדוּמִים

לָשֵׂאת תְּנוּבוֹת־הוֹד חֲדָשׁוֹת.

עָלִים יַעֲלוּ, תָּנֵץ נִצָּה,

תִּפְרַח יַלְדוּת־עָם נִתְנַוְּנָה;

וּכְאַדֶּרֶת־שִׁנְעָר תַּעֲטֹף

סִיד יְהוּדָה, עֵרֹם אַבְנָהּ.

---

אַחַד הַחוֹזִים אוֹמֵר...

מאת

זלמן שניאור

רָחַשׁ לִבִּי דָבָר טוֹב:

לְמַלֵּא הֶחָסֵר בַּלּוּחוֹת,

לְגוֹלֵל מְגִלּוֹת־הָאֶבֶן —

סְעָרוֹת וּזְוָעוֹת אֲכָלוּן;

לְחַדֵּשׁ אוֹתִיּוֹת מְחוּקוֹת,

צְבָעִים כִּי דָהוּ — לְרַעֲנֵן.

פְּסוּקֵי מִלְחֲמוֹת־יְהֹוָה,

שְׁבָרִים מִסֵּפֶר־הַיָּשָׁר;

מִכְתְּבֵי־צִפֹּרֶן כֻּלָּהַם,

חֶרֶט בִּלְבֵנִים שְׂרוּפוֹת.

מִלָּה מִצְטָרְפָה לְמִלָּה —

וְהַקּוֹל קוֹל־יַעֲקֹב מִתְרוֹנֵן;

רֵאשִׁיתוֹ כְּקוֹרֵא בַּמִּדְבָּר

וְהֶמְיַת יָם־יָפוֹ אַחֲרִיתוֹ.

סוּפַת־הַנֶּגֶב שׁוֹרֶקֶת,

לְשׁוֹן־אָבָק לוֹקֶקֶת שָׁמָיִם;

עַרְבֹּלֶת סוֹבֶבֶת בָּאָרֶץ, —

בֶּעָבִים תָּקוּעַ מַשְׁפֵּכָהּ.

חַרְבוֹת־נְחשֶׁת מַבְרִיקוֹת,

אֵימָה מְזָרוֹת עֵינַיִם;

אוֹרְבוֹת לְכֹהֲנֵי־בָמוֹת,

עוֹבְדֵי־אֱלִילִים תְּתוּרֶינָה; —

עֵינֵי עָם בּוֹעֵט בְּרַעַמְסֵס,

בְּמַלְכֵי־שִׁיחוֹר שָׂם תָּהֳלָה.

עָזַב שְׂדוֹת־בָּר וְסִיר־בָּשָׂר

וְעָרֹק לַמִּדְבָּר אֶל פְּרָאִים,

לִיצֹר מְלוּכָה לְבָנָיו

וּמִקְדָּש עַל גְּבוּל עֲמָלֵקִים.

חֻקָּיו חֲקוּקִים עַל שָׁמִיר,

נִשָּׂאִים בָּאָרוֹן לְפָנָיו.

לַפִּיד בֵּין קַרְנֵי שׁוֹר־אַבִּיר —

עַמּוּד הָאֵשׁ לוֹ בַּלַּיְלָה,

וַעֲשַׁן־קְטֹרֶת — יוֹמָם, לַנְחוֹתוֹ

אֶל אֶרֶץ־הַצְּבִי, אֶרֶץ־אָבוֹת.

אֵין דְּמוּת לֵאלֹהָיו — כַּעֲנַן־בֹּקֶר,

אַךְ נֹגַהּ מִסָּבִיב לוֹ יוֹצֵא.

הוֹפִיעַ מִפָּארָן וְזָרַח

מִשֵּׂעִיר, וְאֵשׁ־דָּת לוֹ בְּסִינָי.

בִּשְׁכֶם, בֵּין הָרִים הִשְׁבִּיעוֹ,

עֵיבָל וּגְרִזִּים — שְׁנֵי עֵדָיו;

הַבְּרָכָה שָׁם יָרְדָה וְהַקְּלָלָה, —

בְּלוּלִים כַּעֲרָפֶל וָשֶׁמֶשׁ.

נָדַד עַד שִׁילֹה בָּאֹהֶל

וּבְבֵית־אֵל נָח עַל הָאֶבֶן —

מְרַאֲשׁוֹתֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ, —

בְּשֶׁמֶן קִדְּשָׁהּ עַד עוֹלָם;

וּבְמִצְפָּה, בַּגִּלְגָּל, בָּרָמָה —

עוֹבֵר־אֹרַח וּשְׁמוּאֵל נְבִיאוֹ.

עַד בּוֹאוֹ אֶל הַר־הַמּוֹרִיָּה

יִצְחָק שָׁם נֶעֱקַד לְעוֹלָה.

זָכַר לְאַבְרָהָם אֶת בְּרִיתוֹ,

דְּבִיר אֵיתָן לוֹ אִוָּה לָשֶׁבֶת.

מִשָּׁם יָצָא כְּבוֹדוֹ וְזָהֳרוֹ

עַל שִׁבְטֵי־יְשֻׁרוּן הַפְּזוּרִים;

רָאשֵׁי הָעָם לוֹ כָּרָעוּ,

וְלוֹ יִקְהַת אַלּוּפִים וְשׁוֹפְטִים.

שָׁם תָּלָה אֶת חַרְבּוֹ בֵּין כְּרוּבִים,

בְּצֵל כַּנְפֵי־זְהָבָם הֶחְבִּיאָהּ;

וַיְהִי אֵל גָּדוֹל לְעַמּוֹ —

זֹהַר וָעֹז בּוֹ נָשָׁקוּ.

---

מִלְחֲמוֹת ה'

מאת

זלמן שניאור

יֶתֶר הָרְפָאִים

א

בְּשׁוּב מְרַגְּלִים מֵחֶבְרוֹן,

מַלְאָכִים — מִנַּחַל אֶשְׁכֹּל,

בָּכָה יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטָיו,

מָרְטוּ שְׂעַר־נִזְרָם כֹּהֲנָיו.

הָיָה פָּארָן לַחֲרָדָה

וְקָדֵשׁ — לְבֵית־אֲבֵלִים;

בְּכִי נָשִׁים וָטַף בָּאֳהָלִים

וְקוֹל צֹאן פּוֹעֶה בַּגְּדֵרוֹת.

יָרְאוּ אֶת בְּנֵי־הָעֲנָקִים,

אֶת אַנְשֵׁי־הַמִּדּוֹת יָרֵאוּ, —

שְׁאֵרִית הַנְּפִילִים בָּאָרֶץ,

נִינֵי־אֱלֹהִים וּבְנוֹת־אָדָם;

שֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת וְשֵׁשׁ לִידֵיהֶם

וְהַבָּרָק בְּלַהַב־כִּידוֹנָם.

קָם יְהוֹשֻׁעַ, הוֹכִיחָם,

חִזֵּק לְבָבוֹת נְמוֹגִים;

לֹא בָרָק וְלֹא רַעַם־שָׁמַיִם —

בָּשָׂר וְלֹא רוּחַ, כֻּלָּהַם;

חַרְבוֹת־צוּר קֵהוֹת בְּיָדָם

וַחֲנִיתוֹת — חֻדֵּיהֶן עֶצֶם.

לֹא תוֹעִיל אֶצְבָּעָם הַיְתֵרָה,

כְּאֶצְבַּע הַצִּפּוֹר לֹא תִכַּף;

לֶאֱלִילֵי־אֶבֶן יִכְרָעוּן

וְאֶבֶן כָּל כְּלֵי־מִלְחַמְתָּם.

וְאִתָּנוּ אֲרוֹן אֵל־צְבָאוֹת

וְחַרְבוֹת־נְחשֶׁת בַּחֲגוֹרָה;

כְּתֶבֶן נָדוּשׁ אֶת בְּשָׂרָם,

צִנּוֹת עוֹר־פָּר לֹא יְגִנּוּם.

ב

לֹא אָבָה שְׁמֹעַ יִשְׂרָאֵל,

בְּדִבְרֵי בִּן־נוּן לֹא הֶאֱמִינוּ;

לֹא שָׁכַח אֶת בֵּית־הָעֲבָדִים,

הִתְנֶחָם כִּי רָאָה מִלְחָמָה.

וְאַרְבָּעִים שָׁנָה בָּם יָקוּט

אֵל־צְבָאוֹת, עַד נָפְלָם בַּמִּדְבָּר;

עַד חָזֹק מִצּוּר לֵב־יְלָדָיו

וְהָיֹה בְּשָׂרָם נְחוּשָׁה —

לִמּוּדֵי קֶשֶׁת וּמַחְסוֹר,

וְנָשָׁיו כִּיעֵלוֹת־הַשָּׂדֶה.

רְמָחִים, כִּמְנוֹרֵי־אוֹרְגִים,

וְכוֹבְעֵי־יְשׁוּעוֹת לֹא יִשָּׂא,

נוֹעָז כַּלָּבִיא בְּצֵאתוֹ,

שְׁחוּף־בֶּטֶן וְקַל־הָרַגְלַיִם;

אוֹכֵל מְעַט, מַרְבֶּה חַיִל

וְנִשְׁמָע לִתְרוּעַת מַצְבִּיאָיו.

וְשֵׁבֶט שֵׁבֶט עַל דִּגְלוֹ

יִסְעוּ וְיַחֲנוּ וְיִסְעוּ;

כִּצְרָעוֹת וּדְבוֹרִים כֵּן יָעוּף,

עַל אוֹיֵב יִתְנַפֵּל, לֹא יַרְפֶּה.

בְּחֵץ וּבְאַבְנֵי־הַקֶּלַע

יוֹר וְלֹא יַחֲטִיא מַטָּרָה,

יַשְׁקִיעַ חַלּוּקֵי־אֲבָנִים

בִּמְצָחוֹת וְיִרְעַץ קָדְקֳדִים.

ג

צָלַח עַם חָדָשׁ הַיַּרְדֵּן,

עָבַר כְּסוּפַת־הַנֶּגֶב;

יְרִיחוֹ וְהָעַי — מְדוּרוֹתָיו,

בּוֹעֲרוֹת בְּעִקְּבוֹת הַמְרַגְּלִים.

נִפְגַּשׁ עִם מְחִתַּת־אֲבוֹתָיו —

לֹא פָחַד וְלֹא נָסוֹג אָחוֹר,

וַיַּכֶּה אֶת שְׁאֵרִית הָרְפָאִים,

הִכְרִיתָם בָּהָר וּבַמְּעָרוֹת.

הִתְמוֹלְלוּ חַרְבוֹת־הַצּוּר,

אֱלֹהֵי־הָאֶבֶן נֶעֱרָפוּ

בְּחֶבְרוֹן, בִּדְבִיר וּבַעֲנָב…

לֹא נוֹתְרוּ עֲנָקִים בָּאָרֶץ,

רַק בְּעַזָּה וּבְגַת שָׁם נִשְׁאָרוּ

וּשְׁאֵרִית־הַפְּלֵיטָה — בְּאַשְׁדּוֹד.

בְּדֶרֶךְ־הַיָּם כֵּן נִמְלָטוּ,

בְּסִירוֹת פְּלִשְׁתִּים עֲגֻלּוֹת.

בִּקְשׁוּ מִפְלָט בְּאַשְׁקְלוֹן

בְּחַדְרֵי בְנוֹת־דָּגוֹן הָחְבָּאוּ,

לָתֵת אַחֲרִית לְזַרְעָם, —

הֲלֹא הֵם יְלִידֵי־הָרָפָה,

וְזִכְרוֹן — בְּמַצְּבוֹת־הָאֶבֶן,

בַּגּוֹלָן וּבְבֵית־הַגִּבּוֹרִים;

צִיּוּן לְזַמְזוּמִים וְאֵימִים —

כֹּחַ לֹא אֱנוֹשׁ בִּזְרוֹעָם,

לְהַעֲלוֹת סֶלַע עַל סֶלַע

וּלְהָקִים שֻׁלְחֲנוֹת־אַבִּירִים,

מַצֵּבוֹת לֹא יָדְעוּ בַּרְזֶל,

קוֹמַת אַרְבָּעָה — קוֹמָתָן;

וְנִטְלָן כְּנֵטֶל הַקְּבָרוֹת

לְרַעַמְסֵס בְּאֶרֶץ־מִצְרָיִם.

---

הָאֱמוֹרִי

מאת

זלמן שניאור

א

מִמִּדְבַּר־פָּארָן קָם שֵׁבֶט

לֹא יֵדַע תַּחֲלוּאֵי־מִצְרַיִם,

שׁוּמִים וּבְצָלִים לֹא תָאָב

וּבְצָמְאוֹ לֹא קִלֵּל מְחוֹקְקָיו;

בָּקַע בַּסְּלָעִים וְחָפַר

בַּחוֹלוֹת עַד מָצְאוֹ מַעְיָנוֹת.

גְּבוּרוֹת לוֹ הוֹסִיף הָרָעָב

וְחֹסֶר־בֶּטֶן — עֹז־מִשְׁנֶה.

לָטַשׁ חַרְבוֹתָיו בַּצּוּרִים

וּרְמָחָיו בְּאַבְנֵי־חַלָּמִישׁ;

צָלַח בְּיַם־סוּף וְעָבָר,

בְּהֹר־הָהָר הֶעֱמִיד הָאוֹרֵב,

שָׁם נִסָּה אֶת כֹּחוֹ רִאשׁוֹנָה,

הִתְגָּרָה אֶת מַלְכֵי־הַנֶּגֶב.

הִכָּה הַכְּנַעֲנִי בַּעֲרָד,

הֶחֱרִים אֶת עָרָיו וַיַּעֲבֹר;

סָבַב אֶת אֱדוֹם וּגְבוּלוֹ

וַיְזַנֵּק מִכֶּתֶף הַר־שֵׂעִיר.

ב

עוּרוּ, מִדְיָנִים, הִנָּצְלוּ!

עַם בַּעַל־פְּעוֹר, קְרָא עֲצָרָה

אִסְפוּ בְּנוֹתֵיכֶם הַיָּפוֹת,

לַמְּדוּן לְהַרְבּוֹת כִּשְׁפֵיהֶן!

תֶּאֱרַכְנָה בָּבוֹתֵיהֶן בַּשָּׁשַׁר,

תִּהְיֶינָה כִּקְשָׁתוֹת עַל מִצְחָן.

תִּקְרַעְנָה עֵינֵיהֶן בַּפּוּךְ,

לְלַהֲטָן וּלְצוֹדֵד נְפָשׁוֹת.

תַּצְבַּעְנָה שְׁדֵיהֶן אַרְגָּמָן

וְצִפָּרְנֵיהֶן — בְּזָהָב שָׁחוּט;

אוּלַי יִפְּלוּ בְּחֶרְמָן גִּבּוֹרִים,

עַבְדֵי־יְהֹוָה קְשֵׁי־עֹרֶף —

לֹא יֹאבוּ הִתְחַתֵּן עִמָּכֶם

וְלֶאֱכֹל מִזִּבְחֵי אֱלֹהֵיכֶם.

תַּקְטֵרְנָה בְּנוֹתֵיכֶם לְבוֹנָה,

תְּמַלֶּאנָה הַקֻּבּוֹת אֵד־שָׁכְרָה,

אוּלַי תִּצְלַחְנָה־תְּרַפֶּינָה

לִבּוֹת לְבָאִים בְּזַנְּקָם.

ג

חִרְדוּ לָכֶם, בְּנֵי־לוֹט,

אַלּוּפֵי־מוֹאָב הַבְּרִיאִים!

הָאוֹכְלִים מְרִיאִים מִמַּרְבֵּק

וְשׁוֹתִים חֶמְאָה נְמַסָּה,

לֹא יוֹעִיל לָכֶם זֶבַח פָּרִים

וְלֶחֶם־אַבִּירִים לֹא יוֹעִיל.

זָנוּ בְּנֵי־יַעֲקֹב בַּשִּׁטִּים,

אֶל חֵיק בְּנוֹתֵיכֶם נָפָלוּ —

קָמוּ הָאָבוֹת, בְּקַנְּאָם,

עוֹרְרוּ כִּידֹונִים לְטוּשִׁים;

דָּקְרוּ בְּנוֹתֵיכֶם הַקּוֹסְמוֹת,

עַל בְּנֵיהֶם הַזּוֹנִים דְּקָרוּן.

קִרְאוּ לְעֶזְרָה צִידוֹנִים,

הַשּׁוֹלְחִים אֳנִיּוֹת בַּיַּמִּים

נוֹשְׂאוֹת טוּב־אִיִּים מֵרָחוֹק

וְיֵין־מְלָכִים מִכְּרֵתִים;

הַמּוֹשְׁחִים רֹאשָׁם בַּשֶּׁמֶן

וְאַצִּילֵי יְדֵיהֶם בַּבֹּשֶׂם.

הָאוֹכְלִים תְּאֵנִים בִּדְבָשׁ

וְשׁוֹתִים מִגְּבִיעִים שְׁקוּפִים, —

קַלִּים כְּקֶצֶף עַל מַיִם

וּצְבוּעִים כַּעֲלֵי־הַשַּׁלֶּכֶת —;

הוֹשִׁיעוּ, הָעִבְרִים בָּאוּנוּ!

לֹא יִשְׂאוּ פְּנֵי אֵלִים וְאֵלוֹת;

כְּלֵי־זְכוּכִית יְשַׁבְּרוּ וְיִסְחֲבוּ

בָּנוֹת אֶל אָהֳלֵי־שֵׂעָר,

לַעֲשׂוֹתָן אִמּוֹת עִבְרִיּוֹת

וּלְהוֹלִיד בָּנִים גִּבּוֹרִים, —

לִמּוּדֵי־מִדְבָּר כְּמוֹהֶם

יְשֵׁנִים וַאֲזֵנָם בְּיָדָם.

ד

שָׁמַע הָאֱמוֹרִי וַיִּרְגָּז,

הִתְחַלְחֲלָה רַבַּת בְּנֵי־עַמּוֹן,

סָגְרָה חֶשְׁבּוֹן בְּרִיחֶיהָ,

עַל אַרְנוֹן הָתְפָּקְדוּ הַגְּבָרִים.

עָבַר קוֹל־פְּחָדִים בְּיַהַץ,

מָגוֹר בֵּין קְצוּצֵי־פֵאָה;

קָם עַם־יְהֹוָה כַּלָּבִיא,

שׁוֹטֵף מִגּשֶׁן וְיַם־סוּף,

כְּשִׁיחוֹר בְּצֵאתוֹ מִגְּדוֹתָיו

וּכְקִישׁוֹן בְּיוֹם גֶּשֶׁם גָּדוֹל;

מֵהֹר־הָהָר יִשְׁטֹף עַד שֵׂעִיר

וּמִשֵּׁעִיר — בּוֹאֲכָה חֶרְמוֹן.

עַם צָעִיר מֵרוֹעִים יָצָא,

בְּקַרְנֵי־עַתּוּדִים יְחַצְצֵר,

עוֹרוֹת מְאָדָּמִים לְבוּשׁוֹ, —

לֹא יִבֹּל בַּשֶּׁמֶשׁ וָרוּחַ.

שָׁחַט אֶת צֹאנוֹ וּבְקָרוֹ

לְבַל יִהְיוּ לְמַשָּׂא בַּדֶּרֶךְ,

כִּי הָיָה עַם אֶחָד, עָם־לֶחֶם,

וְיֹאכַל תְּבוּאוֹת אוֹיְבָיו.

הֶחֱלִיף מַרְגֵּמוֹת בָּרְחָמִים

וְצִקְלוֹנָיו בִּנְחשֶׁת לְטוּשָׁה,

לֹא יְחַיּוּ כָּל זָכָר בְּעָבְרָם,

בֶּצַע־כֶּסֶף לֹא יִקָּחוּ.

יִקְנוּ לֵב־נָשִׁים בִּנְזָמִים —

זוֹנוֹת הַיּוֹשְׁבוֹת בַּחוֹמוֹת,

יְשַׁחֲדוּן בִּזְהַב־מִצְרַיִם

לִפְתֹּחַ שְׁעָרִים סֻגָּרוּ.

ה

מַשּׂוּאוֹת בְּהָרֵי־הַגִּלְעָד!..

יוֹמָם בֶּעָשָׁן תִּזְעַקְנָה,

חשֶׁךְ תְּלַחֵכְנָה בַּלֵּילוֹת;

מִבְצָר עִם מִבְצָר יְדַבֵּר.

עֶזְרָה יְבַקְשׁוּ מֵרָחוֹק,

יִשְׁפְּכוּ דְמָעוֹת — רְשָׁפִים;

כִּי אָפֵס כִּידוֹן לְהָטִיל

וְלֶחֶם לְשׁוֹמְרֵי הַחוֹמוֹת.

לַשָּׁוְא תַּגְדִּילוּ הַמְּדוּרוֹת,

תַּעֲלוּ עָשָׁן כַּדָּגֶל,

לְהַבְהִיל חֲנִיתוֹת מִכְּנַעַן

וְשֶׁבֶר מֵעִיר־הַתְּמָרִים!

כִּתְּרוּ בְּנֵי־יַעֲקֹב הַחוֹמוֹת,

נַפְשָׁם יְחָרְפוּ וְיַעֲלוּ,

אֱלִילִים עִם כֹּהֲנִים יִשְׂרְפוּן

וְעֶגְלֵי־עֵץ עִם נוֹשְׁקֵיהֶם.

לֹא יַעֲמְדוּ בִּפְנֵי עַם־מִדְבָּר

הַבָּלִים בִּזְנוּנֵי־עַשְׁתֹּרֶת,

הַמַּעֲלִים בְּכוֹרֵיהֶם לְמִלְכֹּם

וְקוֹבְרִים צְעִירֵיהֶם חַיִּים

בַּבָּתִּים, מִתַּחַת לַסִּפִּים,

בְּיָסְדָם דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ.

לַשָּׁוְא יְקַלְלוּ עוֹנְנֵיכֶם

בַּבָּמוֹת, מֵרָאשֵׁי הַגְּבָעוֹת. —

יַשְׁקִיעוּ יְדֵיהֶם בַּכָּבֵד

וְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם בִּמְעֵי־קָרְבָּנוֹת,

יַעֲלוּ בְּנֵי־רוֹזְנִים לְעוֹלָה

עַל מַעֲבֵה חוֹמוֹת נִרְעָשׁוֹת;

וּכְמָרִים יָדוּשׁוּ אֶת בְּשָׂרָם,

יִתְגּוֹדְדוּ לְעֵינֵי לוֹחֲמֵיכֶם.

עוֹלִים הָעִבְרִים וּפוֹרְצִים, —

אֲרוֹן־בְּרִית יְהֹוָה לִפְנֵיהֶם,

אֵל אַדִּיר וְקַנָּא בְּתוֹכוֹ

עִם לוּחוֹת לוּטִים בָּאֵפוֹד —

חֻצְּבוּ מִשְּׁחוֹר הַחַלָּמִישׁ,

מִסַּלְעֵי־סִינַי נֶחֱצָבוּ;

וּבְמִכְתָּב לָבָן חֲרוּתִים —

פִּקּוּדֵי־חַיִּים עֲשָׂרָה.

ו

לֹא יִשְׁווּ לוֹ מִלְכֹּם וּכְמוֹשׁ

וְעַשְׁתֹּרֶת — שִׁקּוּץ צִידוֹנִים;

אֵל יוֹשֵׁב אֹהָלִים כְּרוֹעֶה,

שְׁבָטִים חֲמוּשִׁים — עֲדָרָיו,

יָחִיד כְּשֶׁמֶשׁ בַּמִּדְבָּר

וּכְיָרֵחַ בְּלֵיל־הָעֲרָבָה;

אֵל נוֹדֵד כְּעַמּוֹ בִּרְעָבוֹ

וּבְנוּחוֹ יָנוּחַ גַּם אוֹרוֹ.

לֹא יֶאֱהַב קָרְבְּנוֹת אָדָם

וְעוֹלוֹת בְּכוֹרִים יְתָעֵב,

יִקַּח מְחִירָם פָּרִים

וְאֵיפַת־סֹלֶת מֵעָנִי.

לֹא יְחַלֵּק מַלְכוּתוֹ עִם שֵׁדִים

וְזָהֳרוֹ עִם מַזְּרוֹת־לָיְלָה;

עִם עִקֵּשׁ יִתַּפָּל, וְעִם צַדִּיק

יְחַלֵּק הוֹדוֹ בָּאָרֶץ.

ז

דְּגָלִים יִתְנַשְּׂאוּ בְּקוּמוֹ

וּצְבָאוֹת בְּתָקְעוֹ בְּשׁוֹפָר.

וְעַבְדּוֹ אִישׁ עָז, רַב־פְּעָלִים,

קוֹרֵן עוֹר־פָּנָיו מִנֶּגְדּוֹ,

עָנָיו וּמְפַקֵּד כְּאֶחָד,

שִׁלְטוֹן וָחֶסֶד בִּדְבָרוֹ;

אֱלֹהִים יְצַוֵּהוּ בָּאֵשׁ

וְהוּא — בְּקוֹל־אָדָם לְעַמּוֹ.

זְקָנוֹ יוֹרֶדֶת עַל מַדָּיו,

סוֹעֶרֶת כְּדֶגֶל בָּרוּחַ;

נָשָׁיו — לְבָנָה וּשְׁחוֹרָה —

כְּלַיְלָה וָיוֹם יְלַוּוּהוּ,

בֵּית־מִדְיָן עִם כּוּשִׁית צְעִירָה

וְהוּא מֵאִיר כַּסַּהַר בֵּין שְׁתֵּיהֶן.

עֵינָיו כְּעֵינֵי חַרְטֻמִּים,

פְּתָנִים יָמִית מֶבָּטוֹ,

אֶפְעֶה יִרְאֵהוּ יִתְחַלְחָל,

יֶאֱסֹף אַרְסוֹ, לֹא יִלְחָשׁ,

יִרְבַּץ לְרַגְלָיו כְּמַטֶּה —

מִיַּד רוֹעֶה־צֹאן כִי יִשָּׁמֵט.

יָרִים אֶת יָדוֹ וְהָיְתָה

חֶרֶב יִשְׂרָאֵל בְּאוֹיְבָיו;

יִכְבְּדוּ יָדָיו — יַשְׁפִּילַן,

אַלְפֵי מְנַשֶּׁה יִיעָפוּ.

יֵשֵׁב עַל אֶבֶן וּמְשָׁרְתָיו

זְרוֹעוֹתָיו הַכְּבֵדוֹת יִתְמָכוּן —

יִתְנוֹפְפוּ דְגָלִים הָשְׁפָּלוּ,

חֲרָבוֹת קֵהוֹת תִּצְלַחְנָה.

---

בְּאֶרֶץ כְּנַעַן

מאת

זלמן שניאור

בַּעֲבוֹר יִשְׂרָאֵל הַיַּרְדֵּן,

בֵּית־יַעֲקֹב אֶל נוֹף יְרֵחוֹ,

עָלָה בְּהַרְרֵי־תְנוּבָה,

יָרַד לָעֲמָקִים, נֶאֱחָז.

וַיַּרְא מְנוּחָה כִּי טוֹבָה,

צֵל זַיִת וְשִׁקְמָה כִּי נָעִים —

וַיִּטּשׁ חֶרֶב וְצִנָּה,

מֵהָרָיו לֹא חָצַב נְחשֶׁת!

הֶחֱלִיף הַקֶּשֶׁת בַּמַּלְמֵד.

מָכַר גְּמַלָּיו לְקֵדָר,

רָתַם בְּמַחֲרַשְׁתּוֹ שׁוֹר־מַקְרִין,

סוּסֵי־מִצְרַיִם לֹא דָרָשׁ;

כִּי פָלַח וַיְשַׂדֵּד אֲדָמָה

וַיְזַמֵּר גֶּפֶן וּתְאֵנָה.

בָּאוּ הַשּׁוֹסִים שָׁסוּהוּ,

אָכְלוּ גָּרְנוֹ וְכַרְמוֹ,

עָלוּ מִדְיָנִים מִנֶּגֶב

וְעַמּוֹן לְחָצָהוּ בַּגִּלְעָד.

וַיֵּצֵא הָעִבְרִי בַּיָּעֶה,

פּוֹלֵחַ אֲדָמָה — בַּמּוֹרַג.

אָז נִפְגְּשׁוּ מַרְגֵּמָה וָחֶרֶב

וּמָגֵן עִם מְנוֹר־הָאוֹרְגִים;

לְחִי־הַחֲמוֹר עִם בְּנֵי־קֶשֶׁת

וְקֶרֶן־הַשּׁוֹר עִם סוֹחֵרָה.

נֶאֱחַז הַכּוֹרֵם הָעִבְרִי

בְּאוֹיְבָיו בְּשֵׁן וּבְצִפֹּרֶן.

לֹא יַרְפֶּה עַד הַפֵּל הַשּׁוֹדֵד,

בְּנֵטֶל גֵּווֹ הִכְרִיעוֹ.

הִרְוָה בְּדָמוֹ אַדְמָתוֹ,

הִשְׁתָּרֵשׁ, לֹא אָבָה הִפָּרֵד,

יִתֵּן אֶת בְּשָׂרוֹ לָדוּשׁ

וְאֶת פַּרְעוֹת־רֹאשׁוֹ לְמִרְמָס.

רִכְבֵי־כְנַעַן יִדְבְּקוּהוּ,

בְּנֵי־עַמּוֹן יַבְעִירוּ קָמָתוֹ,

וְהוּא אַרְצוֹ לֹא יַעֲזֹב

לֹא יִטּשׁ נַחֲלַת־אֲבוֹתָיו;

יֵעָקֵר וְשָׁב וְהִתְעָרָה, —

עַם קְשֵׁה־עֹרֶף, עַם־עֵבֶר.

הַכְּנַעֲנִי כִּי לְכָדוֹ בָּעֵמֶק —

עָקַר וְעָלָה בֶּהָרִים,

יַבִּיט אֶל בִּקְעַת מְגִדּוֹ —

תְּנוּבָה מְלֵאָה וָמָיִם;

יַבִּיט, יִתְפַּלֵּל וְיִבְכֶּה,

יַקְטִיר לֵאלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל.

עַד קוּם אֵשֶׁת־לַפִּידוֹת

וּבָרָק אִישׁ־חַיִל לְעָזְרוֹ,

כִּתְּתוּ מַחֲרֵשׁוֹת לַחֲרָבוֹת,

קָשְׁרוּ הַחֶרְמֵשׁ לַדָּרְבָן, —

לְהָסִיר רֹאשׁ צָר כַּשִּׁבֳּלִים

וְלִמְחֹץ כָּעֲנָבִים בְּשַׂר־אֹויֵב.

מָחֲצוּ הַכְּנָעֲנִי וּצְבָאָיו,

יָרְדוּ לָעֵמֶק, כְּבָשׁוּהוּ.

וַאֲרוֹן־הַבְּרִית חוֹתֵר לִפְנֵיהֶם,

מֵפִיץ מְשַׂנְּאִים וּמְזַנֵּב

וּמְבַשֵּׂר בַּחֲצוֹצְרוֹת־כֶּסֶף

שָׁלוֹם לְשִׁבְטֵי־יִשְׂרָאֵל.

---

פְּלִשְׁתִּים

מאת

זלמן שניאור

א

פָּרַח הָעֵמֶק וַיָּנָב

וַיְהִי לְמַס־עוֹבֵד הַכְּנַעֲנִי,

עַד בּוֹא אוֹיֵב חָדָשׁ מִיָּם,

בָּאֳנִיּוֹת מִכַּפְתּוֹר הִגִּיעַ;

מִמִּפְרְצֵי צִפֹּרֶן הֵגִיחַ,

עָגַן אֶל אַשְׁקְלוֹן וְעַזָּה.

כּוֹבְעֵי־יְשׁוּעוֹת בְּרֹאשׁוֹ,

נוֹצוֹת־אַרְגָּמָן — בִּנְחֻשְׁתָּם,

כְּנֵזֶר הַשֶּׂכְוִי בְּרָגְזוֹ…

נָעוּ לְמַרְאֵיהֶם לְבָבוֹת.

מִשְׁמַנָּיו יָבִיא מִיָּוָן,

בְּרֶכֶב יְרוּצוּן גִּבּוֹרָיו;

וְיִשְׂרָאֵל שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו

וְלֶחֶם קְלוֹקֵל מַאֲכָלוֹ.

וֵאלֹהָיו הֵבִיא עִמּוֹ הַלּוֹעֵז

אֶת דָּגוֹן — אֵל יָם וּמְצוּלוֹת

רֹאשׁ כֶּסֶף לוֹ — פְּנֵי דָג וְאָדָם,

וְיָדָיו — סְנַפִּירֵי זָהָב.

כֹּהֲנָיו לוֹבְשִׁים קַשְׂקֶשֶׂת,

דְּגֵי־מִקְשֶׁה — צִיץ עַל מִצְחָם.

הַפְּלִשְׁתִּי בָּא!.. צְבָאוֹ לֹא־רָב,

אַךְ חָדָשׁ אֲזֵנוֹ וְחָזָק.

סִירוֹת עֲגֻלּוֹת יַשְׂחֶה,

סוֹבְבוֹת בַּגַּלִּים הַסִּירוֹת,

סָבֹב וְהַמְטֵר בְּנֵי־קֶשֶׁת,

חִצִּים חוֹדְרִים עַד עֶצֶם.

וַחֲרָבוֹת לוֹ —עִבְרִי לֹא יֵדָעֵן —

נְחשֶׁת לְבָנָה הוּחַדָּה,

מַתֶּכֶת־שָׁמַיִם נוֹפֶלֶת

בְּאַבְנֵי־אֶלְגָּבִישׁ לָאָרֶץ;

וּבְמִכְרוֹת־חַלָּמִישׁ נֶחְבֵּאת…

מִי יַגִּיעַ עָדֶיהָ וְיִשְׁלָם?

הַמֻּכֶּה בָּהּ חָיֹה לֹא יִחְיֶה, —

פּוֹלַחַת מָגִנִּים וְצִנּוֹת,

כְּנַעֲצוּץ בִּבְשַׂר הַקִּשּׁוּאִים

וּכְחֶרֶט־הַיּוֹצֵר בַּחֵמָר.

ב

אָבְדָה הַנְּחשֶׁת עֱזוּזָהּ,

הִתְמוֹלְלָה מִמַּכַּת הַבַּרְזֶל,

כָּפְפוּ רֹאשָׁם כָּאַגְמוֹן

כִּידוֹנֵי־אָבוֹת נוֹשָׁנִים;

נָפְלָה הַנְּחשֶׁת נָפָלָה,

שָׁחָה, לֹא עָמְדָה בַּצָּרָה;

נִדְּפוּ כַּמּוֹץ כְּלֵי־מִלְחָמָה…

עָזַב שְׂדוֹתָיו אֶפְרַיִם,

אָפַס פִּשְׁתָּן לְמֵיתָרָיו,

יָבְשׁוּ קַשְׁתוֹתָיו בַּשָּׁמֶשׁ,

וַתִּגְבַּר תַּאֲנִיָּה בְּעָרָיו:

הַנְּחשֶׁת הַלְּבָנָה בָּאַתְנוּ!

עַד שׁוּב אֵלָיו רוּחוֹ, וּבְנוֹתָיו

נָתְנוּ צַמּוֹתֵיהֶן לַיֶּתֶר,

וַיְהִי חֹד־מַחֲרֵשָׁה לָרֹמַח

וְקַרְנֵי־הַשּׁוֹר לְכִידוֹנִים.

שׁוּעָלִים שִׁלְּחוּ בַּפְּלִשְׁתִּים —

לַפִּיד בֵּין זָנָב לְזָנָב.

הִבְעִירוּ קָמָּה וְגָדִישׁ,

נָתְנוּ בָּתֵּיהֶם לְאִיִּים.

וַתְּהִי יַד־יְהֹוָה עִמָּנוּ

וַנֶּחֱזַק מִבַּרְזֶל וָרֶכֶב;

שָׂם לְחַלָּמִישׁ עָרְפֵּנוּ

וְלִבֵּנוּ לִנְחשֶׁת יְצוּקָה.

הָיָה כָּעֲרָפֶל לַפְּלִשְׁתִּים,

כַּתַּנּוּר לְאֶפְרַיִם בְּהָרָיו;

הֵקִים מֶלֶךְ בִּישֻׁרוּן,

מִבְּנֵי־הַיְמִינִי בְּחָרָהוּ,

נֶחְבָּא לַכֵּלִים בְּעַמּוֹ

וְנוֹרָא לַגּוֹיִים מִסָּבִיב;

בִּתֵּר לִבְתָרִים אֶת בְּקָרוֹ:

“כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאוֹיֵֵב!”

יָד הֲרִימוֹנוּ בַּפְּלִשְׁתִּי,

עָשִׂינוּ כַּעֲשׂוֹת בַּשִּׁבֳּלִים,

דַּשְׁנוּ כַּתֶּבֶן נוֹצוֹתָיו,

שְׁבוּיָיו מָדַדְנוּ בַּחֶבֶל;

שְׁנֵי חֲבָלִים לְהַשְׁחִית

וְחֶבֶל אֶחָד לְהַחֲיוֹת.

אַךְ הָיָה מֵאָז לְתוֹעֵבָה

בַּרְזֶל חַרְבוֹתָיו וְרִכְבּוֹ,

הָרְחַק מִמִּשְׁכָּן וּמִקְדָּשׁ,

עַל אַבְנֵי־מִזְבֵּחַ לֹא יוּנָף;

כֹּהֲנֵי־עֶלְיוֹן יִבְזוּהוּ,

גָּזִית לֹא יַעֲשׂוּ לַבַּיִת;

רַק אַבְנֵי־שָׂדֶה שְׁלֵמוֹת

לְמִזְבְּחוֹת־יִשְׂרָאֵל יֻקָּחוּ.

מלכים

מאת

זלמן שניאור

---

קִינָה לְבֵית־שָׁאוּל

מאת

זלמן שניאור

א

בְּנוֹת־יִשְׂרָאֵל, אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה,

  הַמַּלְבִּישְׁכֶן שָׁנִי עִם עֲדָנִים!

שְׁלַל־אוֹיֵב רִקְמָה לֹא חָמָד. —

  יְחַלְּקֵהוּ בֵּין מְחוֹלְלוֹת־יַעֲקֹב;

לֹא יִבְחַר פִּילַגְשִׁים בְּחָזְקָה

  וַחֲמוֹר עָנִי לֹא לָקָח.

בְּלָעוּהוּ מְשַׂנְאָיו כַּתַּנִּין

  וּמְקַנְאָיו אָכְלוּ נַחֲלָתוֹ,

אִבְּדוּ זַרְעוֹ וְזִכְרוֹ

 נָבִיא מֵרָמָה וְאִישׁ־דָּמִים;

הָרִאשׁוֹן שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה

 וְאַחֲרָיו — נִין מוֹאָבִים.

לֹא הֶאֱמִין יִשְׂרָאֵל בָּאָרוֹן

  מִיּוֹם נָפְלוֹ בִּידֵי הָעֲרֵלִים,

כִּי נִטְמָא בְּהֵיכַל־דָּגוֹן

 וְנִסְאַב בְּעַכְבְּרֵי־זָהָב.

בָּחַל הָעָם בַּקָּרְבָּנוֹת

 וּבְעוֹלוֹת הָרוֹאֶה לֹא בָטָח, —

זָקֵן, שְׂבַע יָמִים וְרַגָּז

  קִנֵּא לְמַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים;

חָרַד לְקֶרַע בָּאֵפוֹד,

 מָכַר בַּחשֶׁן כְּבוֹד־עַמּוֹ.

סָבַב בֶּעָרִים וַיְבָרְכֵן

 וְהַקְּלָלָה רָבְצָה בְּיַעֲקֹב;

חָסְלוּ הַפְּלִשְׁתִּים יְגִיעוֹ,

  חֶרֶב וַחֲנִית לֹא הִנִּיחוּ.

חֶרֶשׁ אִם יֵרָאֶה וּפַטִּישׁ

 בְּמֵאָה אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל!

לֹא נָפַח יִשָּׂשׂכָר בִּרְצָפִים,

  לֹא עָשָׂה זְבוּלוּן בַּבַּרְזֶל.

יָרְדוּ אֶל פְּלֶשֶׁת לְלַטֵּשׁ

  קַרְדֻּמָּם וְאִתָּם כִּי קָהוּ,

פָּצְרוּ בַּפִּים אֲדוֹנֵיהֶם

 וַיִּשְׂבְּעוּ בּוּז וְקִיקָלוֹן.

נֶעֶשְׂתָה רְמִיָּה הַמְּלָאכָה,

 פֶּן יִהְיוּ הָאֵת וְהַכֵּילָף,

כְּלֵי־לֶחֶם לָעִבְרִי, בַּצַּר לוֹ,

 לַהֲנִיפָם אֶל קָדְקֹד מְנַצְּחָיו.

צָעַק הָעָם אֶל הָרוֹאֶה:

 "תְּנָה לָנוּ מֶלֶךְ וַחֲרָבוֹת!

אַתָּה תְּכַהֵן בָּרָמָה

 וְהַמֶּלֶךְ בַּגִּלְגָּל יְפַקֵּד…"

ב

נִחֵר הַזָּקֵן, לֹא נַעֲנָה,

 נִקֵּם נְקַם־כְּבוֹדוֹ בַּסֵּתֶר

לֹא הִבִּיט אֶל אַלְפֵי אֶפְרַיִם,

 שָׁכַח בַּחוּרֵי מְנַשֶּׁה,

בָּחַר מִקְּטֹן שִׁבְטֵי־יַעֲקֹב

 אֶת שָׁאוּל בֶּן־קִישׁ, בֶּן יְמִינִי, —

נַעַר גְּבַהּ־קוֹמָה, שְׁפַל־רוּחַ,

 בָּחוּר מְבַקֵּשׁ אֲתוֹנוֹת.

בָּרָמָה בּוֹ אָחַז, לֹא הִרְפָּה,

 בְּחָזְקָה הִמְלִיכוֹ בַּמִּצְפָּה;

לְבַזּוֹת הַמְּלוּכָה בְּחָרָהוּ…

 תָּמַהּ כִּי רָאָהוּ מַצְלִיחַ,

מַכֶּה בַּפְּלִשְׁתִּים בְּמִכְמָשׁ,

  פּוֹרֵץ קִיר מוֹאָב וֶאֱדוֹם;

עוֹשֶׂה חַיִל בְּצוֹבָה,

 מַצִּיל הָעָם מִידֵי שׁוֹסָיו.

רָאָה הָרוֹאֶה כִּי שָׁגָה —

 יָחִיד לְאִמּוֹ כָּל יָמָיו,

אַחֲרֶיהָ יָחִיד לְעַמּוֹ —

 לֹא יִהְיֶה עוֹד נָגִיד וּמְצַוֶּה.

הִרְעִים פָּנִים לַמֶּלֶךְ,

 בִּקֵּשׁ תּוֹאֲנָה, לֹא מָצָא.

נָטַר לוֹ אֵיבָה בְּלִבּוֹ.

 צִפָּה לְמַפַּלְתּוֹ, לֹא חָדָל.

סָלַח לָרַבִּים פִּשְׁעֵיהֶם, —

 מְחִיר פָּרִים וְעַתּוּדִים בַּבָּמוֹת,

וּלְשָׁאוּל לֹא חָפֵץ סְלוֹחַ.

 עֹז נַפְשׁוֹ, בֹּר לִבּוֹ לֹא סָלָח.

כִי הוֹחִיל יָמִים רַק שִׁבְעָה

  לְקַבֵּל בִּרְכָתוֹ וְלֹא יָסָף,

וְהָעָם הוֹלֵךְ נָפוֹץ מֵעָלָיו

 מִפַּחַד פְּלִשְׁתִּים וְרִכְבָּם;

הֶעֱלָה עוֹלָתוֹ הַמֶּלֶךְ,

 הֶאֱכִיל נְעָרָיו הָרְעֵבִים…

עוֹד עָווֹן פְּלִילִי בּוֹ מָצָא,

 בְּהַכּוֹתוֹ אֶת עֲמָלֵק חֵרֶם,

יַחֲמֹל עַל אֲגָג מַלְכָּם,

 יְבִיאֶנּוּ חַי הַכַּרְמֶלָה…

קֳבָל־עָם הוֹבִישׁוֹ פַּעֲמַיִם

 הָרוֹאֶה הַקַּנָּא מֵרָמָה,

בְּקֶרַע כְּנַף־בִּגְדוֹ קִלְלָהוּ:

 “כָּכָה תִּקָּרַע מַלְכוּתְךָ!”

הֻכָּה בְּשִׁמָּמוֹן הַמֶּלֶךְ,

 אָז נָפַל לִבּוֹ רִאשׁוֹנָה,

רָאָה זָרוֹת בְּהָקִיץ

 וַיֵּבְךְּ וַיִּתְנַבֵּא כִּמְשֻׁגָּע.

ג

אַחֲרָיו — דָּוִד הָרוֹעֶה,

 נַעַר פְּתַלְתֹּל וְחָרוּץ,

אֲשֶׁר שֹׁרֶשׁ עָווֹן שָׁרְשׁוֹ

 וְגֶפֶן מוֹאָבִים גַּפְנוֹ;

תָּמָר בְּחֵטְא הוֹלִידַתְהוּ,

 רוּת יִחֲמַתְהוּ בַּגֹּרֶן…

אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא בַּקָּהָל

  עַד עוֹלָם — בָּא בְּדוֹר שְׁלִישִׁי.

גָּנַב לֵב־מֵלֶךְ בְּנַגְּנוֹ,

 קָנָה אֶת מִיכַל בְּדָמִים.

פַּעַם עִם פְּלִשְׁתִּים יִתְחַבָּר

 וּפַעַם יִכְרוֹת עָרְלוֹתָם;

בַּאֲשֶׁר שָׂכָר שָׁם הוּא

 וְלִנְחוֹל כָּבוֹד יִתְנַכֵּל.

הִבִּיט הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ,

 הִכִּיר אֶת אוֹיְבוֹ מֵרָחוֹק,

זֶה הָאַדְמוֹנִי, יְפֵה־עָיִן —

 מַרְדוּת וּמְזִמָּה בּוֹ יָצוּק.

יָטִיל בּוֹ כִּידוֹן וְיַחֲטִיא,

 יִרְדְּפֵהוּ בְּמִדְבָּר וּמְעָרוֹת,

וּבֶן־יִשַׁי יִתְחַמֵּק וְיָשׁוּב,

 יַעֲשֶׁה מַעֲשֵׂהוּ בַּמַּחְשָׁךְ.

בְּבוֹא אֵיד־פִּתְאֹם יִתַּמָּם,

 יְשַׁנֶּה טַעְמוֹ, יִתְרַפֵּס;

כְּצִפּוֹר מִפַּח כֵּן יִתְמַלֵּט,

 יִשָּׁמֵט כְּדָג מֵרֶשֶׁת.

יְרַמֶּה אֶת כֹּהֲנֵי־נֹב —

 חֶרֶב לוֹ יִתְּנוּ וָלֶחֶם

וְשָׁאֹל לוֹ בְּאוּרִים וְתֻמִּים

 וְעָשׁה אֶת כֻּלָּם בְּנֵי־מָוֶת.

בֵּית אוֹיֵב בְּגַת יִשְׁאַל מַחֲסֶה,

 אֶל מוֹאָב יָנוּס לְעֶזְרָה,

יִהְיֶה לְשׁוֹסֶה בַּמִּדְבָּר

  וְכָל בְּנֵי־בְלִיַּעַל — מֵרֵעָיו.

מִגּוֹזְזֵי־צֹאן יִדְרשׁ חֵלֶק,

 לֹא יִתְּנוּ — אָז יָרֶק חֲנִיכָיו;

יַעֲלֶה לְהַכְרִית אֶת נָבָל,

 כִּי הִקְשָׁה אֶת לִבּוֹ וְלֹא נָתָן.

אִשָּׁה תְכַפֵּר אֶת פָּנָיו

 בְּצִמּוּקִים וּדְבֵלִים וְיֶחְדָּל;

תַּחֲנִיף לְרֹאשׁ גְּדוּד־מְרֵעִים,

 תְּחָרֵף אֶת בַּעְלָהּ לְרַגְלָיו.

יִתֵּן בָּהּ עֵינָיו — תִּכָּנַע,

 רוֹשׁ תִּתֵּן לְנָבָל וַיָּמֹת;

בָּא דָּוִד וַיִּירַשׁ רְכוּשׁוֹ,

 אָסַף אַלְמָנָתוֹ אֶל בֵּיתוֹ.

יִשְׁמַן וְיֶעֱשַׁר וְיֶחֱזַק,

 בָּזַז כָּל שִׁבְטֵי הַמִּדְבָּר;

יִשְׁלַח מַתָּנוֹת לַקֵּינִי,

 יְשַׁחֵד הַיְרַחְמְאֵלִי מִשֻּׁדּוֹ;

יִקְנֶה אֶת לִבָּם בָּאֶשְׁכָּר,

 פֶּן יְגַלּוּ מַחֲבוֹאָיו לַמֶּלֶךְ.

ד

עַל מוֹת שָׁאוּל בְּקוֹל יִתְאַבֵּל,

  בִּפְנֵי קָהָל וָעָם יִשְׁפֹּךְ דִּמְעָה

וּלְבָנָיו כִּזְאֵב יֶאֱרֹב,

 יִטְרֹף זַרְעוֹ וְיִבְכֶּה.

לֹא זָכַר חַסְדֵי יוֹנָתָן,

  הַנֶּאֱהָב בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ,

וְאֶת שְׁבוּעַת שָׁאוּל הִשְׁבִּיעוֹ:

 בַּל יַשְׁמִיד זַרְעוֹ אַחֲרָיו.

אֶחָד אֶחָד יִשְׁחָטֵם,

 מְרַצְּחֵי־סֵתֶר יִדְקָרוּם,

וּמִיכַל אֲסוּרָה בְּבֵיתֹו,

 יִקְרָעֶנָּה מִזְּרוֹעוֹת בֶּן־לַיִשׁ

פֶּן יִתְלוּ בָּהּ תִּקְווֹת בֵּית־שָׁאוּל

 תֵּשֵׁב שׁוֹמֵמָה בַּמְּצוּדָה,

רוֹאָה בְּאָבְדַן אַחֶיהָ,

 בּוֹכָה וְהוֹשֵׁעַ לֹא תוּכָל;

יוֹנָה סוֹעֲרָה, לֹא־נֻחָמָה,

 אֲבוּדָה בֵּין נָשָׁיו, פִּילַגְשָׁיו.

תִּרְאֶנּוּ בַּחַלּוֹן בְּרַקְּדוֹ, —

 הַגִּבּוֹר מֵעֵמֶק־רְפָאִים,

אֵפוֹד־בַּד חָגוּר בְּמָתְנָיו,

 יְכַרְכֵּר כְּאַחַד הָרֵיקִים,

בַּעֲבוּר מְשֹׁךְ לֵב הָאֲסַפְסוּף,

 תְּהִלּוֹת אִמָּהוֹת לִשְׁמוֹעַ.

גְּאוֹן בַּת־מֶלֶךְ בָּהּ הֻצַּת,

 הוֹכִיחַתְהוּ וְהוּא יָשִׁיב חֲרָפוֹת;

"אֲדֹנָי בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ

 וַאֲנִי לֹא אֲצַחֵק לְפָנָיו?

שְׁבִי בַיִת וּמָלְכִי לְבַדֵּךְ!"…

 וְלֹא יָסַף לְדַעְתָּהּ עַד מוֹתָהּ.

ה

אַבְנֵר כִּי הוּמַת יִתְחַפֵּשׂ,

  יִתְאוֹנֵן בְּאָזְנֵי צִבְאוֹתָיו;

כִּי רַךְ הוּא, מָשׁוּחַ בְּעַמּוֹ

 וּבְנֵי־צְרוּיָה חַטָּאִים וְקָשִׁים.

כְּאַחַת הַמְקוֹנְנוֹת יַעֲשֶׂה,

 כַּבּוֹכוֹת בְּשַׁעֲלֵי־שְׂעוֹרִים,

חֶרֶב הוּחַדָּה בֵּין מַדָּיו

 וּפִיו מְקוֹר הֶגֶה וְחֻמְלָה;

אוֹרְבוֹת עֵינָיו בְּדָמְעָן,

 מָוֶת יְצַוֶּה בְּאָבְלוֹ.

עֲמָשָׂא יִדָּקֵר — לֹא חָטָא,

 בֶּן־נֵר כִּי יֵהָרֵג — לֹא יִרְשָׁע.

שְׂכִירָיו הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי,

 עֲרֵלִים יַזְעִיק לְעָזְרוֹ;

בְּכֶסֶף־גְּזֵלָה יִשְׂכְּרֵם,

 יַמְשִׁילֵם עַל מוּלֵי־עָרְלָה.

וְהוּא נְעִים זְמִירוֹת־יִשְׂרָאֵל,

 יִשְׁפֹּךְ דָּם, יָעִיר כִּנּוֹר.

ו

אַךְ עָצְמוּ עַד שָׁמַיִם תְּכָכָיו

  וְעַד שְׁאוֹל תּוֹעֲבוֹתָיו הִגִּיעוּ;

בְּשָׁכְבוֹ אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה,

 לְקָחָהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת.

בְּעַד מַלְכּוֹ נִלְחַם הַחִתִּי,

  בְּעַד עַם־אֱלֹהִים חֵרֵף נַפְשׁוֹ,

וְזֶה שָׁחַט כִּבְשָׂתוֹ, לֹא חָמָל,

 שָׂם בְּרֹאשׁ עַבְדּוֹ אֶת דָּמָהּ.

יִשְׁלָחֵהוּ לְכַסּוֹת נַאֲפוּפָיו,

 יַכֵּהוּ וַיָּמֹת כִּי מֵאֵן.

אֶל חוֹמַת בְּנֵי־עַמּוֹן יַקְרִיבוֹ,

 יַשְׁחִיתוֹ עִם רֵעָיו בְּנֵי־חָיִל;

זֶה מְחִיר מִשְׁכַּב־דּוֹדִים אֶחָד

 יִשְׂרָאֵל יְשַׁלֵּם לְדָוִד.

אָז יִשְׁטֹף הַדָּם, יַכְתִּים אָרֶץ

 וְעַד נָתָן הָרוֹאֶה הִגִּיעַ,

הַמְכַסֶּה כָּל פְּשָׁעָיו תָּמִיד —

 הַפַּעַם לֹא אָבָה סָלוֹחַ;

יְנַסֵּהוּ בְּמָשָׁל, יְיַסְּרוֹ.

 וְזֶה יֵבְךְּ תַּמְרוּרִים וְיֹאכַל

אֶת כִּבְשַׂת הָרָשׁ הָעֲשׂוּיָה,

 עַד שָׂבְעוֹ וְהוֹלִיד בֶּן־זְנוּנִים.

יֵרָגֵן הָעָם לְמִשְׁפְּחוֹתָיו,

 וְהַקּוֹל מִבֵּית־דָּוִד מְבַשֵּׂר;

כִּי נִגַּף הַיֶּלֶד וַיָּמֹת,

 כִּי הֶעֱבִיר הַמֶּלֶךְ אֶת שַׂקּוֹ,

כִּי בָא בֵּית־אֲדֹנָי וַיִּשְׁתָּחוּ,

 כִּי רָצָה אֱלֹהִים אֶת עֲווֹנוֹ.

אַךְ שֵׁנִית, בְּעוֹד מוֹעֵד, יִוָּלֵד

 הַיֶּלֶד הַנִּגָּף וַיֶּחִי,

יְדִידְיָה לוֹ קֹרָא וּשְׁלֹמֹה…

  לֹא הֶאֱמִין הָעָם וְלֹא הִשְׁלִים

כִּי יִבְגֹּד הַמֶּלֶךְ בְּחַגִּית

 וּלְבֶן־שֵׁגָל יְצֻוֶּה הַכֶּתֶר —

לִילִיד גְּזוּלָה מֵאִישָׁהּ.

 וְלֹא נַעֲשָׂה כָּזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל

לְמִן יְמֵי סְדוֹם וַעֲמוֹרָה

 וּמִימֵי פִּילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה.

ז

הָשְׁמַד וַיִּדַּל בֵּית־שָׁאוּל, —

  אָז יַשְׁאִיר לְחֶסֶד שֻׁלְחָנוֹ

אֶת מְפִיבשֶׁת — אִישׁ בָּזוּי,

 פִּסֵּחַ שְׁתֵּי רַגְלָיו וְחָנֵף,

לִהְיוֹתוֹ תָּמִיד לְפָנָיו

 וְלֹא יִפְסַח אָנֶה וְאָנָה,

לִזְרֹעַ מְבוּכוֹת בִּיהוּדָה

 וּלְהַזְכִּיר אֶת גֶּזֶל הַמְּלוּכָה.

הֵקִים אֶת צִיבָה הָעֶבֶד

 לִשְׁמֹר אֶת צַעֲדֵי אֲדוֹנוֹ,

לְחַלֵּק הַשָּׂדֶה וּלְהָבִיא

 דִּבָּתוֹ אֶל אָזְנֵי הַמֶּלֶךְ…

אַךְ כְּבָר יָצָא הַקֶּצֶף בָּאָרֶץ,

 אָחֲזָה אֵשׁ־רֶשַׁע בַּכִּסֵּא,

לָמְדוּ בָנִים מֵאֲבִיהֶם

 וְכֵן עָשׂוּ. הִגְדִּילוּ לַעֲשׂוֹת.

עִנָּה אַמְנוֹן אֲחוֹתוֹ

  וְאָחִיו אַבְשָׁלוֹם הִכָּהוּ,

בָּחַל בִּסְלִיחַת אָבִיהוּ,

 בְּמַעֲלָלָיו וּנְגִינוֹת כִּנּוֹרוֹ.

רָאָה כִּי הִרְחִיק אֶת בָּנָיו,

 כִּי נִשְׁבַּע לְאֵשֶׁת־אוּרִיָּה

לְטַמֵּא אֶת כִּסְאוֹ אַחֲרָיו,

 לְהוֹשִׁיב בֶּן־זָרָה בִּמְקוֹמָם,

נִעֵר תַּלְתַּלָּיו אַבְשָׁלוֹם,

 כְּאַרְיֵה בְּזַנְּקוֹ לַטָּרֶף;

שָׁכַב אֶת פִּילַגְשֵׁי אָבִיו

 לְעֵינֵי כָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה.

יוֹם אֶחָד נִבְאַשׁ בֶּן־יִשַׁי,

 תְּשׁוּעוֹת וּגְבוּרוֹת נִשְׁכָּחוּ,

גֵּרְשׁוּהוּ מִגְּבוּלוֹת צִיּוֹן

 וַיֵּלֶךְ הָלֹךְ וּבָכֹה,

שְׁאֵרֵי־בְשַׂר שָׁאוּל יָעֵזוּ,

 עָפָר יְעַפְּרוּ בְּפָנָיו.

ח

אַךְ הוּמַת הַבֵּן הַמִּתְקוֹמֵם —

  אֶל עִירוֹ שָׁב אָבִיו כְּגַנָּב,

בְּהַבְטָחוֹת שָׁוְא וּבְמִרְמָה,

 בְּלִי חֵפֶץ אִתּוֹ יַשְׁלִימוּ.

מְשֻׁקָּץ בִּשְׁכֶם וּבְחֶבְרוֹן

 וּבְרִבֲבוֹת אַלְפֵי אֶפְרַיִם, —

יִפְנוּ לוֹ עֹרֶף, יִבְזוּהוּ,

  יִלְעֲגוּ: “רְאֵה בֵּיתְךָ, דָּוִד!”

שֶׁבַע בֶּן־בִּכְרִי יִתְנַשֵּׂא,

 יִתְמוֹטֵט הַכִּסֵּא עוֹד פָּעַם;

תָּחֹג הַמְּלוּכָה, תָּנוּעַ

 כְּסִירָה בֵּין מִשְׁבְּרֵי־זָעַם.

יָרֵא בֶּן־יִשַׁי לְנַפְשׁוֹ,

 לֹא יִבְטַח בַּמְּצוּדָה, לֹא יִשְׁקֹט,

עַד תִּתּוֹ בִּידֵי הַגִּבְעוֹנִים

 אֶת פְּלֵיטַת בֵּית שָׁאוּל וְזַרְעוֹ.

הוּמְתוּ, בִּידֵי עַבְדֵי־עֲבָדִים,

 בְּנֵי רִצְפָּה וּמִיכַל הָרַכִּים,

הוּקְעוּ וַיִּהְיוּ מוּקָעִים

 עַד שְׁפָךּ עֲלֵיהֶם מֵי־גֶשֶׁם.

עוֹף הַשָּׁמַיִם צוֹרֵחַ

 וְרִצְפָּה צוֹרַחַת לְגָרְשׁוֹ,

שָׂמָה לֵילוֹת כַּיָּמִים,

 כִּזְאֵבָה תְּיַלֵּל מוּל זְאֵבִים.

וְלֹא נֶעֶשְׂתָה כַּנְּבָלָה הַזֹּאת!..

 לְמַעַן יִרְאֶה יִשְׂרָאֵל וְיִזְכֹּר,

כִּי אֵין עוֹד יוֹרֵשׁ לְשָׁאוּל

 וּלְבֶן־קִישׁ לֹא נִשְׁאַר זֵכֶר.

---

הַיּוֹרְדִים מִצְרָיְמָה

מאת

זלמן שניאור

א

עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ

  לִטְרֹף עַמִּים חַלָּשִׁים,

חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִים, בְּצַעֲדוֹ

 מִבָּבֶל עַד אֶרֶץ מִצְרָיִם.

נִבְהֲלוּ בְּנֵי־יְרוּשָׁלַיִם,

  שׁוֹמְרֵי חוֹמוֹתֶיהָ נָמוֹגוּ.

קָחֵנִי — יֹאמַר יְהוּדָה —

  מַס אֲשַׁלֵּם וְאֶעֶבְדֶךָּ!

הֲיֹאמַר יַרְדֵּן לַיָּם:

  בָּלְעֵנִי־נָא כִּי קָטֹנְתִּי?

הֲתִתְחַנֵּן רָחֵל לַתַּנִּין:

  אָכְלֵנִי לְמַעַן תִּשְׁמָן,

אֶהְיֶה קַשְׂקֶשֶׂת מָגִנְּךָ,

  צִפֹּרֶן לְכַפּוֹתֶיךָ אֵימָה?

וִיהוּדָה תְּבַקֵּשׁ אֵלֶּה,

  כִּי שָׁכְחָה צוּר מִשְׂגַּבָּהּ.

הֵן קָטֹן וְגָדוֹל נִבְרָאוּ,

  יִרְבּוּ וְלֹא יִמְעָטוּ;

בְּאֵין אֲבָנִים אֵין הָר

  וְנַחַל רָב — בְּאֵין עֲיָנוֹת.

עִמְדוּ עַל נַפְשְׁכֶם, בְּנֵי־יַעֲקֹב!

  וְאִם קָטְנָה אֶרֶץ מְכוֹרַתְכֶם, —

אַל תִּהְיוּ לְאָכְלָה לֶחָזָק,

  כַּתֶּבֶן — לְרַגְלֵי שׁוֹר־בָּבֶל,

אֲשֶׁר עוֹד שָׁלשׁ פָּנִים לוֹ:

  אַרְיֵה וְנֶשֶׁר וָאָדָם, —

כְּנָפַיִם לָעוּף מֶרְחַקִּים

  וּפְרָסוֹת לָדוּשׁ אוֹיֵב.

נֵרֵד מִצְרַיִם לְעֶזְרָה,

  עַל סוּסֶיהָ וְרִכְבָּהּ נִשָּׁעֵן;

דֹּרֶן שִׁלְחוּ לְפַרְעֹה,

  לְמֶלֶךְ עָז בְּנֹא־אָמוֹן, —

צֳרִי וּנְכֹאת וָלֹט,

  כְּמַתְּנַת יַעֲקֹב אָבִינוּ.

הַיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא־זָהָב

  וּנְחַשׁ־אַחְלָמָה לוֹ כֶּתֶר

הוּא יוֹשֶׁט לָנוּ שַׁרְבִיטוֹ,

  יָסֹךְ בִּכְנָפָיו עָלֵינוּ.

יַעֲלֶה כַּנָּהָר עַל אַשּׁוּר —

  כִּבְדַת רַגְלַיִם וַחֲרָבוֹת,

יִפְגְּשֶׁנָּה בַּדֶּרֶךְ לִיהוּדָה,

  יְפַזֵּר חִצֶּיהָ בָּרוּחַ.

ב

עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה

  וְהוּא יִזְכְּרֵנוּ לְטוֹבָה

פִּיתוֹם וְרַעַמְסֵס כְּבָר נִבְנוּ,

  לֹא עוֹד בַּחוּרֵינוּ יִקָּח.

הַגְלוֹת שָׂרֵינוּ לֹא יַחְפֹּץ,

  הַבְרִיךְ לֵאלֹהָיו בָּנֵינוּ

בְּנֹא־אָמוֹן — בְּהֵיכַל־רַעַא,

  וּבְתַחְפְּנֵס — לְפַר־הַכֶּסֶף.

נִשְׁמֹר עַל דְּרָכָיו־דְּרָכֵינוּ

  מִמִּדְבָּר וְעַד יָם הַגָּדוֹל;

מֵחֶבְרוֹן עַד עַכּוֹ נֵתַצֵּב,

  יַעֲבִירוּ כְּנַעֲנָיו סְחַר־אַרְצוֹ;

שֵׁשׁ בְּרִקְמָה עִם זְכוּכִית,

  בַּרְזֶל וּמְגִלּוֹת־גֹּמֶא.

אַל תִּכְרְתוּ בְרִית עִם בָּבֶל,

  אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל לַהַג חוֹזִים!

אֶחֱזוּם, שְׁחָטוּם לַנְּחָלִים

  לְבַל יְדֵי־יְהוּדָה יְרַפּוּ.

אָח קָרוֹב אַשּׁוּר — כֵּן יֹאמְרוּ,

  אֲרָמִית נִשְׁמַע כֻּלָּנוּ…

הֵן הוּא יִבְלָעֵנוּ כַּתַּנִּין,

  אַנְשֵׁי־דָמִים הַכַּשְׂדִּים

יְפַצְּחוּ עַצְמוֹתֵינוּ, יְמָצּוּן,

  יוֹשִׁיבוּ בְּעָרֵינוּ פְּרָאִים;

עַבְדֵי־חִנָּם נִהְיֶה לָהֶם

  וְשָׁלֹחַ בְּנוֹתֵינוּ לַכְּמָרִים

לִפְתֹּחַ אֵזוֹר־בְּתוּלֵיהֶן,

  לְהַזְנוֹתָן אֶל בֵּל — שִׁקּוּץ־אָבֶן.

כֵּן נַעֲשָׂה לְאֶפְרַיִם אָחִינוּ,

  כָּכָה יֵעָשֶׂה גַּם לָנוּ

וְהַגְלוֹת בְּחִירֵינוּ עַד מָדַי,

  לְבַל נָשׁוּב וְנִבְנֶה מְצוּדוֹת.

משפטים

מאת

זלמן שניאור

---

מִנְחַת־קְנָאוֹת

מאת

זלמן שניאור

א

עוּרָה, עוּרָה, כִּנּוֹרִי!

  בְּטֶרֶם הָשְׁמַד בֵּית־אַחְאָב,

כֹּהֲנֵי־עָווֹן בְּבֵית־אֵל —

  כָּכָה הוּשַׁר בָּאָרֶץ:

נוּדוּ לַכַּרְמְלִית הַיָּפָה —

  כִּשְׁבוּיַת־חֶרֶב מוּבָלָה!

בַּעְלָהּ זָקֵן. וְהוּא קִנֵּא אוֹתָהּ

  לְנָזִיר בָּא מִן הֶהָרִים.

רֵיחַ כַּרְמֶל בְּשׁוּלָיו,

  בְּשׂוֹרַת־יָם בְּעַפְעַפָּיו.

אֶת בַּת־עִירוֹ פֹּה מָצָא,

  וְרֵיחַ הָרִים עֲבָרָם;

בְּתַלְתַּלָּיו הֵרִיחָה

  וְלֹא יָדְעָה עוֹד נַפְשָׁהּ.

פְּרוּמַת צַמָּה וּבֶגֶד

  הִיא מוּבֶלֶת לַמִּקְדָּשׁ;

יְחֵפָה תִּדְרֹךְ עַל שַׁיִשׁ,

  מִנְחַת־שְׂעוֹרִים בִּזְרוֹעָהּ.

כֹּהֵן בֵּית־אֵל זְעוּם עַיִן,

  כְּלַוּוֹת קָרְבָּן, יְלַוֶּנָּה;

יַעֲטֹף פָּנֶיהָ בִּשְׂעָרָהּ,

  יָסֹךְ לִבָּהּ הָעֵירֹם;

בְּנֵי־כֹהֲנִים בַּל יִרְאוּ

  וְלֹא יִתְאַוּוּ יָפְיָהּ.

הוּא כְּבַעְלָּהּ יְקַנֵּא לָהּ,

  תְּאֵבֵי־עַיִן יְקַלֵּל;

הַהוּא יוֹאֵל וִירַחֵם,

  בְּהַשְׁקוֹת אוֹתָהּ מְרוֹרִים?

יַחֲלִיף רַעַל בִּשְׁחֵלֶת,

  יִשְׂחַק מָר־דְּרוֹר בַּמַּיִם?

אוֹ רוֹשׁ אַכְזָר עִם עָפָר

  יִטְחַן, יִתֵּן בַּכֶּלִי?

יִמְחַק שֵׁם אֱלֹהֵי־קְנָאוֹת

  אֶל מֵי־מָוֶת לְקַדְּשָׁם?

לַנְפִּיל חַמּוּקֵי הַיָּרֵךְ,

  לַצְבּוֹת בֶּטֶן־נְעוּרִים.

ב

נִשְׂאָה עֵינַיִם חֲרֵדוֹת,

  רָאֲתָה שׁוֹפְטָהּ בְּזַעְפּוֹ

וּבְשָׂפָה רָפָה מִלֵּלָה:

  “חוּס־נָא, טְהוֹרָה אָנֹכִי!”

— הַאִם לִי תִּשָּׁמֵעִי? —

  חֶרֶשׁ לָחַשׁ הַכֹּמֶר, —

אִם אֲכַסֵּךְ בִּכְנָפִי,

  בְּאֵפוֹד־כֹּהֵן מְקֻטָּר?

עָנְתָה: "לְךָ אִשָּׁמֵעַ

  אִם תֵּאָסֵף חֶרְפָּתִי…"

לָקַח עָפָר מִקַּרְקַע,

  מִתַּחַת לְעֵגֶל־הַזָּהָב:

כָּתַב אָלָה עַל לוּחַ,

  וְאֶל הַמַּיִם הַמְאָרְרִים

מָחַק, טָרַף עִם עָפָר,

  וְכֹה הִשְׁבִּיעַ קָרְבָּנוֹ:

אִם שִׁקַּרְתְּ לִי…תָּמוּתִי!

  עָנְתָה: “אָמֵן וְאָמֵן!..”

ג

שָׁתְתָה, צָנְחָה לָאָרֶץ.

  אָץ הַכֹּהֵן, הֱקִימָהּ:

— אִם בִּדְבָרֵךְ תַּעַמְדִי

  תְּהִי לְאַלְפֵי רְבָבָה,

אָז יְקַלְּעוּ פַּרְעוֹת רֹאשָׁהּ,

  בִּפְתִיל־תְּכֵלֶת יְקַשְּׁרוּן;

עַד בֵּית בַּעְלָהּ יְנַהֲגוּהָ,

  יַשְׁכִּיבוּהָ בְּרִנָּה:

"אִם טָהַרְתְּ — אַל תִּפְחָדִי,

  תְּהִי לְאַלְפֵי רְבָבָה!.."

בּוֹכָה מַר הָעֲנִיָּה,

  אַךְ בַּעֲשַׁן־דִּמְעוֹתֶיהָ

פְּנֵי הַנָּזִיר יַזְהִירוּ…

  צַחוּ פָּנָיו מֵחָלָב,

רֵיחַ כַּרְמֶל לִשְׂעָרוֹ,

  בְּרַק הַיָּם בְּעַפְעַפָּיו.

וּלְעֻמָּתוֹ הַכֹּהֵן

זוֹעֵף, מַזְכִּיר שְׁבוּעָתָהּ:

אִם שִׁקַּרְתְּ לִי — תָּמוּתִי,

  תִּשָּׁמְעִי — כֵּן תַּפְרִיחִי.

---

בֵּן סוֹרֵר

מאת

זלמן שניאור

א

דְּחוּפִים בָּאוּ בְנֵי־גִבְעָה,

  מִנַּחֲלַת בִּנְיָמִין — שִׁילֹה:

אָב חוֹרֵג וְאֵם בּוֹכִיָּה. —

  אֵפֶר בָּזוּק עַל רֹאשָׁם.

נַעַר בַּחֶבֶל יִסְחָבוּן,

  אַחִים חוֹרְגִים יַעֲזוֹרוּן:

"עוּשָׁה־חוּשָׁה, בֶּן־מֶמֶר

  לָמָּה נַקְהֶה שִׁנֶּיךָ!.."

זְקֵנִים קָמוּ בַּשַּׁעַר,

  קָרְעוּ עֵינַיִם עֲשֵׁשׁוֹת;

בְּהֶמְתּוֹ עָזַב הַחַמָּר

  וּמַרְכֻּלְתּוֹ זָנַח רוֹכֵל.

כֻּלָּם נִדְחָפִים שָׁעְרָה,

  פִּיהֶם מָלֵא שְׁאָלָה:

מַה לָּכֶם, פְּלוֹנִים־אַלְמוֹנִים?

  עַל מֶה נַעַר יִסָּחֵב?

ב

עָנוּ הַבָּאִים וְאָמְרוּ:

  בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמוֹרֶה!

יָנִיף יָד עַל יוֹלַדְתּוֹ,

  בַּעַל אִמּוֹ יְקַלֵּל.

בָּשָׂר יִזְלֹל עַל דָּמוֹ,

  מֵחָבִית יִסְבָּא שֵׁכָר.

יְלָדוֹת שׁוֹאֲבוֹת־מַיִם

  יֹאחַז, יִשְׁכַּב אוֹתָנָה.

עִנָּה נַעֲרָה בַּשָּׂדֶה, —

  נַעֲרָה מְאֹרָשָׂה, בַּת־כֹּהֵן.

צָעֲקָה הַנַּעֲרָה — לֹא חָמַל,

  אֶגְרוֹף־רֶשַׁע בָּהּ הִרְבִּיץ.

הֵסִיר רְדִידָהּ — זְהַב־כְּהֻנָּה,

  מָכַר בַּיַּיִן וַיִּשְׁתֶּה…

קוּמוּ, קוּמוּ, הַשּׁוֹפְטִים,

  חִרְצוּ דִין, עֲשׂוּ מִשְׁפָּט!

יִגְזְרוּ זְקֵנִים, יָסִירוּ

  חֶרְפָּה מִגִּבְעַת־בִּנְיָמִין.

ג

יָשְׁבוּ זְקֵנִים לַכִּסְאוֹת

  גַּבּוֹת־שֵׂיבָה הִקְדִּירוּ.

צְבוּעוֹת תְּכֵלֶת זִקְנֵיהֶם,

  בְּאָזְנֵיהֶם עֲגִילֵי־כֶסֶף.

שַׁרְשְׁרוֹת־שְׂרָד עַל צַוָּארָם

  וּבִידֵיהֶם — מַקֵּל־חוֹבְלִים.

לְרַגְלֵיהֶם הוּטַל אַסִּיר

  חֲשׂוּף־רֶגֶל, פְּרוּם־בֶּגֶד:

מִקְפָּא־דָם עַל שִׂפְתוֹתָיו,

  עֵינָיו סוֹבְבוֹת אֵימָה.

יַחֲרֹג, יְפַרְפֵּר כִּי צַר לוֹ,

  עֲבוֹתוֹת יָדָיו יֶחֱזָקוּן.

פֶּרַע שְׂעַר־רֹאשׁוֹ מִתְאַבֵּךְ

  כְּעָשָׁן מִשְּׂרֵפַת כֹּפֶר.

בְּעֵינָיו דּוֹלְקָה אֵשׁ זָרָה,

  קַלֵּל וְחָרֵף לֹא יֶחְדָּל.

נִגָּר הָרִיר עִם דַּם שִׁנָּיו,

  יִבְעַט, לֹא יֵדַע מְנוּחָה.

ד

עַל מִדִּין אָז יָנִיד קָרַחְתּוֹ

  רֹאשׁ־הַשׁוֹפְטִים — אִישׁ שְׁמוֹנִים;

יָדוֹ הַבָּלָה עַל תְּכֵלֶת

  זְקָנוֹ הָעֲבֻתָּה יַעֲבִיר —

יִפְתַּח נְעִימוֹת וְיֹאמַר:

  בְּנִי, תֵּן כָּבוֹד לַמִּשְׁפָּט,

וְכָבוֹד לְהוֹרֶיךָ תִּתֵּן!

  הֵן תּוֹדֶה עַל כָּל פְּשָׁעֶיךָ,

בִּפְנֵי תּוֹשָׁבֵי שִׁילֹה בַּשַּׁעַר, —

  יְהָבְךָ הַשְׁלֵךְ עָלֵינוּ!

ה

פָּתַח הַסּוֹרֵר פֶּה לוֹעֵג:

  "לֹא בֵן אֲנִי לְךָ וְלֹא נֶכֶד!

וּלְמַחֲלִיקֵי זָקָן וְלָשׁוֹן,

  הַיּוֹשְׁבִים פֹּה אִתְּךָ, אָבוּזָה.

אָב חוֹרֵג לִי… וְזֹאת אִמִּי

  יָלְדָה לוֹ זֶרַע מְרֵעִים;

כִּיס אֶחָד לְכֻלָּם וּלְהַשְׁחִית

  נַחֲלָתִי כֻּלָּם נוֹעָדוּ.

בּוֹכָה הַזְּקֵנָה בַּסֵּתֶר,

  תִּפְחַד וּתְשַׁקֵּר בַּגָּלוּי.

וְאַתֶּם, הַשּׁוֹפְטִים בַּשַּׁעַר, —

  זִקְנֵיכֶם צְבַעְתֶּם תְּכֵלֶת,

כְּזַנְבוֹת אֲתוֹנוֹת צְחוֹרוֹת —

  עֲלֵיהֶן בַּחוּץ תִּרְכָּבוּן.

אַךְ יְלָדוֹת קָנֹה תִּקְנוּ,

  בָּאָהֳלֵי עֲנִיִּים, בַּכֶּסֶף;

בִּבְשַׂרְכֶם הַנּוֹבֵל תְּעַנּוּן

  וּבְכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה.

מְנַת בַּחוּרִים כֵּן תִּגְזְלוּ,

  תְּכַרְסְמוּ בְּשִׁנַּיִם מַרְקִיבוֹת;

תִּזְלְלוּ כָּרִים מִמַּרְבֵּק,

  וְלָנוּ תּוֹתִירוּ עֲצָמוֹת.

וּבְדִבְּרוֹת עֲשָׂרָה גְדַרְתֶּם

  אֶת פִּרְזוֹן בֵּיתְכֶם, אֶת גַּנְּכֶם!

בַּעֲבוּר לֹא יָעֵזוּ נוֹעָזִים

  אֶל טוּבָם הַגָּנוּב — לְקַחְתּוֹ.

מִפְלְצוֹת־פַּחַד — חֻקֵּיכֶם,

  גָּלְמֵי־שׁוֹמְרִים — לַפְּתָאִים,

לְהַבְהִיל צִפֳּרִים רְעֵבוֹת,

  לֵב חוֹמֵד וּבֶטֶן חֲסֵרָה.

לְבַל יֵרְדוּ נִשְׁרֵי־הָרִים

  עַל טִבְחֲכֶם וְעַל יֵינְכֶם;

וְעַל כָּל פִּילַגְשֵׁיכֶם הַקְּנוּיוֹת —

  בְּנֵי־חַיִל בַּל יִכְרָעוּן.

כַּעֲשׂוֹתְכֶם לְשָׂדוֹת וּכְרָמִים —

  לִיצוּעֲכֶם כֵּן תַּעֲשׂוֹן.

אַף אֶת חֶלְקִי בְּדִין גְּזַלְתֶּם

  וּבְדִין תְּרַצְּחוּנִי נָפֶשׁ.

כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר־חֻקֵּיכֶם

  בְּעֵט סוֹפֵר מָהִיר — עֵט־עֶבֶד.

כְּשַׁלְּמְכֶם מֹהַר הַבְּתוּלוֹת,

  כֵּן תְּשַׁלְּמוּ — לְסוֹפְרִים־עֲבָדִים.

הֵן כֹּהֲנֵי־אֵל לֹא תִירָאוּ, —

  לְפִשְׁעֵיכֶם יִשְׂאוּ עֵינֵיהֶם;

יִזְבְּחוּ חַטָּאת וְאָשָׁם,

  דַּם־אַיִל יְכַפֵּר דַּם־אָדָם.

בַּר־לֵב לֹא יֹאהֲבוּ אָהֹב,

  לְמוֹרַת רוּחָם כָּל חָסִיד; —

לְחָיַיִם וָשׁוֹק לֹא יַגִּישׁוּ

  לְפַטֵּם לְבוּשֵׁי־אֵפוֹד.

וּבְסֹלֶת מֻרְבָּכָה בַּשֶּׁמֶן

  לֹא יְדַשְּׁנוּ כֹּהֲנוֹת בְּרִיאוֹת…"

נִצְּתָה עֵין רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים,

  נוֹצְצָה כְּגָפְרִית בּוֹעֶרֶת;

הֵנִיף מַטֵּהוּ וַיָּקָם

  וַיְפַשֵּׂק פֶּה רֵיק שִׁנַּיִם:

"בֶּן־מָוֶת אַתָּה, הַמַּמְרֶה,

  סָקֹל תִּסָּקֵל, בֵּן סוֹרֵר!

יַד אָב בְּךָ תִּהְיֶה רִאשׁוֹנָה

  וִידֵי כָל הָעָם — בָּאַחֲרוֹנָה."

צָהֲלוּ פְּנֵי אַחִים חוֹרְגִים

  וּפְנֵי אֵם הַסּוֹרֵר חָוָרוּ;

וְנַעֲרָה, מִתְכַּסָּה בַּצָּעִיף,

  נֶאֶנְקָה וַתִּצְנַח לָאָרֶץ.

ו

אָז אֶל צוּק־הָר יוֹבִילוּהוּ, —

  הַר־מָוֶת לוֹ קֹרָא בְּשִׁילֹה;

כְּגֻלְגֹּלֶת מֵתָה יִתְנַשֵּׂא, —

  בְּעֵינֶיהָ חוֹרִים — אֲפֵלָה.

נִשְׁפַּךְ גִּיר אָדֹם מֵהֵמָּה, —

  דְּמָעוֹת לְנִשְׁמוֹת הָאוֹבְדִים…

שָׁם הֹעַל בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה,

  מֵעַל לַנִּקְרָה כֵּן הוּצָב.

אוֹחֲזִים עֵדִים אֲסוּרָיו

  וְעַם רָב הוֹמֶה מִתָּחַת.

תַּחְתִּיּוֹת הֻשְׁלַךְ הַנַּעַר,

  יַד אָבִיו הַחוֹרֵג דְּחָפַתּוּ…

פָּלַח קוֹל צַעֲקַת־פַּלָּצוּת

  מְהוּמַת הָרוֹאִים בַּמַּחֲזֶה,

נֶחֱבַט אֶל שִׁנֵּי הַסְּלָעִים

  בְּקוֹל מַפָּל וְשֶׁבֶר־עֲצָמוֹת.

יִתְגָּעֵשׁ אֲסַפְסוּף, כְּחַיָּה

  טוֹרֶפֶת בְּדָם כִּי תָרִיחַ.

כָּל יָד תָּרִים אֶבֶן וּתְיַדֶּה,

  כָּל פֶּה יַחֲרֹק שֵׁן וִיקַלֵּל.

וְהַגַּל הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְגָדוֹל

  עַל גּוּפַת הַנַּעַר הַטְּרוּפָה;

עַד יָגְעוּ יָדַיִם וּגְרוֹנוֹת,

  עַד עֲרֹב יוֹם־דָּמִים בְּשִׁילֹה.

בָּא עֶרֶב. וְאֵימִים יְהַלֵּךְ

  זֶה צוּק הַגֻּלְגֹּלֶת הַבּוֹכָה;

עַל קֶבֶר הַנָּדוֹן נִגָּרוֹת

  דִּמְעוֹת גִּיר אָדֹם מֵחוֹרָיו.

בְּנָקִיק אֵם חוֹלָה יוֹשֶׁבֶת

  וּמְיַלְלָה: "בְּנִי, מַחֲמַל נַפְשִׁי!

אֲנִי יְלִדְתִּיךָ, וְאָנֹכִי

  הֲרַגְתִּיךָ בְּמִצְוַת אָב־חוֹרֵג."

כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת מִנֶּגְדָּהּ,

  מוּל גַּל־הָאֲבָנִים הַקֹּודֵר, —

כּוֹרַעַת בַּת־כֹּהֵן, שֶׁחֻלְּלָה

  בַּשָּׂדֶה וְאִישׁ לֹא הִצִּילָהּ.

בִּצְעִיפָה אַף הִיא מְיַבֶּבֶת;

  מַה מְאֹד אֲהַבְתַּנִי, בֶּן־חַיִל!

כְּחֹם לִבְּךָ אֶת בְּתוּלַי לָקַחְתָּ,

  וַאֲנִי — הֵעִידוֹתִי בְךָ שָׁקֶר.

מועדי בית־אל

מאת

זלמן שניאור

---

הַמִּתְנַבֵּא

מאת

זלמן שניאור

הִקָּבְצוּ, בְּנֵי־יַעֲקֹב, וּשְׁמָעוּ,

  בְּנוֹת־יְהוּדָה הִזָּעַקְנָה!

כִּי אוֹר־פֶּלֶא נָח עָלַי,

  סֵעֲרַתְנִי רוּחַ גְּדוֹלָה;

עֲבָרַנִי שִׁכְרוֹן־אֱלֹהִים,

  עֲוִית־חֶמְדָּה אֲחָזָתְנִי.

שְׁמָרִים רֻתְּחוּ, עָלוּ מַעְלָה

  וְיַיִן יָשָׁן שָׁקַע מַטָּה,

מְבוּכַת־אשֶׁר בְּכִלְיוֹתַי

  וּבְבִטְנִי חֶרְדַּת־תַּעֲנוּגִים.

אֶתְגּוֹדֵד בְּרֹמַח — לֹא אָחוּשׁ,

  אֶמְרֹט שְׂעָרִי — לֹא יִכְאַב לִי;

אַרְצָה אֶפֹּל גְּלוּי־עֵינַיִם,

  אֶפְשֹׁט רַגְלַי כְּמִתְעַלֵּף.

מַחֲזוֹת שַׁדַּי אֶחֱזֶה:

  בִּרְכֹב אֱלֹהִים עַל עָנָן.

אֲרָיוֹת אֵשׁ רְתוּמִים לוֹ,

  קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יִנְהָמוּ;

בְּיָדוֹ בָּרָק עֲקַלָּתוֹן

  בְּרֹאשׁוֹ קַרְנֵי בֹקֶר.

אֵלַי מַהֵרְנָה, יְפוֹת־יְהוּדָה!

  גַּלּוּ שׁוֹק, חִשְׂפוּ יָרֵךְ,

אֶקְרַע בְּגָדַי וְלֹא אֵדָע,

  אֲגַלֶּה עֶרְוָה — לֹא אֶתְבּוֹשָׁשׁ;

כְּאָדָם רִאשׁוֹן בְּגַן־עֵדֶן,

  כְּחַוָּה טֶרֶם אָכְלָה דָעַת.

אֵין עֶרְוָה בַּאֲשֶׁר בָּרָא אֵל

  וְאֵין חֶרְפָּה בְּמַעֲרֻמִּים!

כִּתְאוֹמֵי־אֱגוֹז נִתָּאֵם,

  כִּפְרִי וְנִצָּתוֹ עָלָיו.

נִהְיֶה כִּילָדִים מְצַחֲקִים,

  קַדְמוֹן יִרְאֶה וְיִשְׂמַח;

נִצְּחוּנִי בָּנַי בָּאָרֶץ,

  חָזְקוּ דוֹדֵיהֶם מִמֶּנִּי.

יָשָׁר לֵב־הָאָדָם מִסֵּפֶר,

  מֵחִקְקֵי־אֶבֶן — תְּשׁוּקוֹתָיו;

רֵיק גַּן־הָעֵדֶן בִּלְעָדָיו,

  שׁוֹמְרָיו־מַלְאָכָיו שׁוֹמֵמִים.

---

חַטַּאת רִאשׁוֹנִים

מאת

זלמן שניאור

א

כִּרְעוּ אַפַּיִם לְבַעֲלִית! —

  כִּי הִיא אִמֵּנוּ הַגְּדוֹלָה,

וְהִיא חִבְּלַתְנוּ בִּמְאוּרוֹת,

  בִּימֵי־רִאשׁוֹנִים — יְמֵי־חשֶׁךְ; —

קְדוּמָה כַּיָּם וְכַמִּדְבָּר

  וּכְהָרֵי אֶפְרַיִם הַדְּשֵׁנִים.

נוֹדְדִים הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ,

  שֵׁבֶט שֵׁבֶט לְבַדּוֹ;

מִן הָהָר לָעֲרָבָה,

  מִגְּדוֹת־יָם לִנְאוֹת־דֶּשֶׁא.

אֶת תִּגְרַת אָבִינוּ יָרֵאנוּ,

  אֶת הָאַלּוּף לְעֵדֶר־אָדָם.

יָדַע אֶת אִמֵּנוּ לְעֵין בָּנָיו,

  אֶת כָּל אַחְיוֹתֵינוּ יְעַנֶּה!

קַנָּא לְנָשָׁיו וְלֹא יִשְׂבַּע,

  נוֹהֵם כָּאַרְיֵה עַל טַרְפּוֹ.

לֹא יִתֵּן לְגוּרָיו גֶּשֶׁת,

  לְלַקֵּט נֵפֶל יְצוּעוֹ.

כְּכַלְבֵי־הַמִּדְבָּר נְיַלֵּל,

  כְּאֹחֵי־חֳרָבוֹת בִּרְעָבָם;

הַתְּשׁוּקָה אוֹכֶלֶת קְרָבֵינוּ

  וְעֵינֵינוּ כָּלוֹת מִיַּחֵל.

וְהוּא מַכֶּה, יִבְעַל וְיִרְעַץ,

  יַהֲרֹג בְּכוֹרָיו בְּקַנְאוֹ,

יָמוֹל כָּל חָזָק בְּבָנָיו…

  וְכָל אֲשֶׁר אוֹן־גֶּבֶר בַּחֲלָצָיו —

יִכְרֹת אֲשָׁכָיו בְּלִי רַחֲמִים,

  בְּמַאֲכֶלֶת־הַצֹּר בַּחֲגוֹרָתוֹ,

יַעֲשֵׂהוּ לִצְחוֹק וּלְזַעֲוָה

  לְכָל נְשׁוֹת מִשְׁפַּחְתֵּנוּ.

ב

כֹּה יִתְעַלֵּל בָּנוּ אָבִינוּ —

  אַלּוּף שַׁלִּיט וְאַכְזָר,

חָזָק כֵּאלֹהִים, וְנוֹרָא

  כְּשׁוֹר־הַבָּר בְּעוֹנָתוֹ.

עַד שַׁקַּמְנוּ בָּנָיו לְהָרְגוֹ,

  בְּאַלָּה, כַּהֲרֹג דֹּב שַׁכּוּל, —

בָּאַלָּה הַקְּדוֹשָׁה לַצַיִּד.

  חֲרוּתָה בְּחֶרֶט רִאשׁוֹנִים

בְּאַלַּת־הַשֶּׁנְהָב הִכּוּהוּ,

  רוֹצְצוּ גֻלְגָּלְתּוֹ הַקָּשָׁה;

וְאֶת לִבּוֹ הוֹצֵאנוּ וַנֹּאכַל,

  כִּלְיוֹתָיו בָּאֵשׁ צָלִינוּ,

וְאֶת כְּבֵדוֹ עַל מֶלַח וּמְרוֹרִים, —

  מְרוֹרֵי־מִדְבָּר הָעַזִּים.

דִּשַּׁנּוּ עַצְמוֹתֵינוּ בְּחֶלְבּוֹ,

  חִזַּקְנוּ לְבָבֵנוּ הַנָּמוֹג.

וַיָּבוֹא בִּשְׁרִירֵינוּ אוֹנוֹ

  וְרָהְבּוֹ — בְּתוֹךְ זְרוֹעוֹתֵינוּ.

כְּחַיַּת־הַמִּדְבָּר כֵּן נִזְלֹל.

  הַנָּשִׁים, מִסָּבִיב לַמְּדוּרָה,

רוֹאוֹת בְּטָרְפֵנוּ אֶת בַּעְלָן,

  בִּזְוָעָה תַּבֵּטְנָה, תִּבְכֶּינָה.

אָז נָקוּם לְנַחֲמָן בִּיגוֹנָן,

  לְגָרֵשׁ עֲנַן־אַלְמְנוּתָן.

תַּחַת בַּעַל — עֲשָׂרָה בְּעָלִים

  הָיוּ לְכָל אִשָּׁה בַּשֵּׁבֶט;

חָרְדָה הָעֲרָבָה חָרָדָה

  לְקוֹלוֹת הָעוֹנָה הַבּוֹקְעִים.

אֲחָיוֹת וְאִמּוֹת נִחַמְנוּ,

  תַּנְחוּמֵי מְנַצְּחִים וְהוֹרְגִים.

בְּלַיְלָה אֶחָד נֻחָמוּ,

  שִׁבַּרְנוּ רַעֲבוֹן־דּוֹרוֹת.

ג

אַךְ נֹחַם אַכְזָרִי יֹאכְלֵנוּ,

  כְּמַעְיָן יְגָרֵם סֶלַע, —

יְנַקֵּר לִבֵּנוּ כָּעוֹרֵב, —

  וְאִם יוֹבְלוֹת רַבִּים חָלָפוּ.

עָבַר מֵאָבוֹת אֶל בָּנִים,

  חָתַר אֶל כִּלְיוֹת נְכָדִים

זֶה פֶּשַׁע קָדוּם בַּמִּדְבָּר, —

  הֶרֶג אָבִינוּ הַבָּעַל;

נִשְׂנָאֶנּוּ אַף נַעֲרִיצֶנּוּ,

  לֹא נִמְצָא מָנוֹחַ עַד עָתָּה.

אֶל נְשׁוֹת שִׁבְטֵנוּ כִּי נִקְרַב

  עוֹד נַאֲזִין אֶנְקַת אֶבְלָן,

בְּקוֹנְנָן עַל בַּעְלָן הַגָּדוֹל,

  לְאוֹר מְדוּרַת־הָרֶצַח.

וּבְאָכְלֵנוּ נְזִידָן וּפִתָּן —

  רֵיחַ צְלִי־לֵב לָנוּ עוֹלֶה,

רֵיחַ כְּלָיוֹת הָמְלָחוּ

  רוֹתְחוֹת עַל מִשְׁטַח רְצָפִים;

וְהָיוּ בְּפִינוּ לִמְרוֹרוֹת,

  לִקְלָלָה, — בְּתוֹךְ מֵעֵינוּ.

ד

עַנּוּ, עַנּוּ נַפְשׁוֹתֵיכֶם,

  לְזֵכֶר הַבַּעַל אָבִינוּ!

כִּי הֻכָּה וָמֵת… אוּלַי יָקוּם

  לְהַחֲיוֹת זֶרַע בָּאָרֶץ,

כַּדָּגָן הַנִּקְבָּר וְעוֹלֶה,

  כַּשְׂעוֹרָה הַקָּמָה לִתְחִיָּה,

בְּרֹאשׁ זָקוּף מְלֵא־בְרָכָה, —

  נוֹצַת־הָדָר כּוֹבָעָהּ.

בַּעַל בְּעַמָּיו הָיָה,

  אֶחָד בַּשֵּׁבֶט וְאֵין שֵׁנִי.

יוֹצְאֵי־חֲלָצָיו הֲרָגוּהוּ,

  קִנְאוּ לָאֵם וְלָאֲחָיוֹת;

פִּשְׁעָם לֹא נִמְחָה עַד עַתָּה,

  הַיּוֹם יוֹם־צוֹם נִזְכְּרֵהוּ.

נִתֵּן עַל רָאשֵׁינוּ עָפָר,

  נִטְבֹּל בָּאֵפֶר פִּתֵּנוּ,

לְכַפֵּר עַל דָּמוֹ הַשָּׁפוּךְ

  בְּלֵיל־אֵימָה, לֵיל־קֶדֶם;

אוּלַי יַעֲלֶה מִקִּבְרוֹ

  לְנַחֵם אֶת בַּעֲלִית אִשְׁתּוֹ,

אֲשֶׁר לֹא שָׁכְחָה אֶת אוֹנוֹ,

  אוֹן שׁוֹר־הַבָּר בְּעוֹנָתוֹ.

אוֹיָה, לֹא עוֹד יוֹסִיף יִחְיֶה!

  שָׂדֶה וְכַרְמֶל אֻמְלָלוּ,

לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֶצֶת,

  עוֹקֶבֶת צְעָדֵינוּ בָּעֵדֶר.

נִבְרַח וְצִלּוֹ — אַחֲרֵינוּ,

  כֹּפֶר יְבַקֵּשׁ וְנָקָם;

לֹא יִשְׁקֹט עֲדֵי נְכַפֵּר

  פָּנָיו בְּדַם־בְּכוֹרֵינוּ.

עַל הַרְרֵי־עַד בְּאוֹר־בֹּקֶר,

  בַּבְּקָעוֹת — בְּאֵשׁ־הַמֹּלֶךְ,

מֵיטַב זְכוּרֵנוּ לוֹ נַקְרִיב

  כִּי יִשְׁכַּח הַבַּעַל רִיבוֹ,

צֹאן וּבָקָר לֹא יְשַׁכְּלוּ

  וְלֹא יוֹבִישׁ כְּרָמֵינוּ קָדִים.

ה

עוּרָה, בְּנִי בְּכוֹרִי, קוּמָה!

  כְּבָר פָּלַח הַשַּׁחַר עֲרָפֶל.

טַל־בֹּקֶר יֶעֱשַׁן בֶּהָרִים,

  יִלְלַת־תַּנִּים נָדַמָּה;

קוּם, אֶעֱקָדְךָ לְקָרְבָּן

  עַל מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, —

אַבְנֵי־בְרֵאשִׁית כְּהִוָּלְדָן, —

  לֹא עָלָה עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל.

מַאֲכֶלֶת־הַצֹּר הוּחַדָּה,

  מַעֲרֶכֶת הָעֵצִים נָכוֹנָה.

הַכֹּהֲנִים לְבוּשִׁים אַרְגָּמָן,

  מְצַלְצְלִים פַּעֲמוֹנֵיהֶם זָהָב.

בּוֹאָה, בְּנִי, רֵאשִׁית־אוֹנִי!

  לֹא אֵד־בֹּקֶר וְלֹא עֲשַׁן־רוֹעִים, —

מִזְבְּחוֹת עֲשֵׁנִים בַּגְּבָעוֹת;

  יִרְאֵי־אֱלֹהִים הִקְדִּימוּנוּ,

לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ הִשְׁכִּימוּ…

  אַל־נָא נְאַחֵר, בְּנִי בְּכוֹרִי!..

אֵם בָּנַי, אַל־נָא תֵּאָנֵחִי!

  בְּאֵשׁ־קָרְבָּנִי זֶה אֶחֱזָק,

אֲנַחֲמֵךְ, אֲכַסֵּךְ בִּכְנָפָי;

  הַבַּעַל יְבָרֵךְ פְּרִי־בִטְנֵךְ.

כְּצֶאֱצָאֵי־הַשָּׂדֶה בָּאָבִיב,

  כְּכוֹכְבֵי־שָׁמַיִם בַּלָּיְלָה.

ו

נִשְׁטַח כַּפֵּינוּ בֶּעָשָׁן,

  נַבִּיט אֶל אֲשֶׁר שָׂרָפְנוּ;

חֲמָל־נָא, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ,

  שְׁלַח לָנוּ מְנַחֵם וְנָבִיא!

חֹק חָדָשׁ צַוֵּה לָנוּ,

  חֹק־רַחֲמִים וְכַפָּרַת־פֶּשַׁע.

שְׂעִיר־עִזִּים קַח בִּבְכוֹר־אָדָם,

  פְּדֵה צֶאֱצָאֵינוּ מִמָּוֶת!

נוֹדֶה לְבַעֲלִית כִּי סָלְחָה,

  כִּי שָׁכְחָה הֶרֶג בַּעְלָהּ.

הִיא וּבְנוֹתֶיהָ הַקְּדֵשׁוֹת, —

  נָשִׁים־אֲחָיוֹת מִקֶּדֶם.

נִכְרַע לְרַגְלֶיהָ, נִשָּׁקֵן,

  נְרַכֵּךְ יְגוֹנָהּ בַּשֶּׁמֶן,

כִּי הִיא בִּנְעוּרֶיהָ יִחֲמַתְנוּ,

  שָׁדֶיהָ כֻּלָּנוּ יָנַקְנוּ.

אֶת בַּעַל לְעֵינֶיהָ הָרָגְנוּ,

  אָכַלְנוּ כִּלְיוֹתָיו וְלִבּוֹ, —

שֶׂה תָּמִים נִזְבַּח לָהּ,

  לֵב וּכְלָיוֹת לָהּ נַקְטִיר.

ז

קוּמוּ מֵאֶרֶץ, הִתְנַעֲרוּ!

  הֶעֱבִיר אֲבִיכֶם חַטַּאתְכֶם,

כִּפְלַיִם לְקַחְתֶּם בַּעֲווֹנְכֶם,

  עַד דּוֹר־מֵאָה נוֹסַרְתֶּם.

עִקְדוּ עֲקֵדַת־הַכֶּבֶשׂ,

  שַׁחֲטוּ, שַׁחֲטוּ הַפֶּסַח

שֶׂה לַבַּיִת — בֵּית־אָבוֹת —

  כְּמִכְסַת הַנְּפָשׁוֹת תָּכֹסּוּ.

פְּדוּ כָּל בְּכוֹרֵיכֶם בַּבְּהֵמָה,

  בֵּין הָעַרְבַּיִם שְׁחָטוּהָ!

בְּהַאְדִּים עַנְנֵי־יָם

  וְשֶׁמֶשׁ כְּמַאֲכֶלֶת תְּנוֹצֵץ.

מִשְׁחוּ מְזוּזוֹתֵיכֶם בְּדָָמָהּ,

  עַל מִפְתַּן בֵּיתְכֶם זִרְקוּהוּ!

לְמַעַן יִפְסַח עָלֵינוּ הַבַּעַל,

  לֹא יִנְגֹּף בָּנֵינוּ בְּעָבְרוֹ.

מַצּוֹתֵינוּ בְּחִפָּזוֹן נֹאכַל —

  בָּצֵק אָפוּי, לֹא חָמֵץ,

כֶּאֱכֹל הַנּוֹדְדִים פִּתָּם —

  דְּחוּפִים מִמַּסָּע אֶל מַסָּע,

עַל צְלִי־פֶסַח וּמְרוֹרִים —

  זֵכֶר לִמְרוֹרוֹת קֶדֶם.

מָתְנֵינוּ חֲגוּרִים לִבְרוֹחַ,

  מַקֵּל הַנּוֹד בֵּין בִּרְכַּיִם,

צֵל־פַּחַד תּוֹעֶה עַל מֵצַח, —

  אֵימַת הַבַּעַל רוֹדְפַתְנוּ;

נִשְׁתֶּה יֵינֵנוּ בְּחָפְזָה…

  בְּלֵיל־שִׁמּוּרִים זֶה, אוֹיָה!

לֹא יַיִן בַּכּוֹסוֹת יִתְאַדָּם

  דַּם אָב הוּא שָׁפוּךְ בִּצְדִיָּה.

אַף לֹא קִרְבֵי־פֶסַח יֶעֱשָׁנוּ, —

  בְּשַׂר־לֵב הוּא — בָּנִים צָלוּהוּ.

לֹא תוֹתִירוּ מֶנּוּ עַד בֹּקֶר,

  אוֹר־חֶרֶס אַל נָא יִרְאֵהוּ!

עִם שַׁחַר נִשְׂרֹף הַנּוֹתָר,

  אֶפְרוֹ נְקַבֵּר בִּתְפִלָּה;

טְהוֹרִים נִשְׁתַּחֲוֶה לַקֶּבֶר,

  עַד לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה נִשְׁלָיָה.

---

חַג־הַשַּׁעַטְנֵז

מאת

זלמן שניאור

א

שִׁיר־מִזְמוֹר לְקַיִן וְהֶבֶל

  בְּיוֹם זֶבַח שָׁלוֹם לִשְׁנֵיהֶם;

לִבְשׁוּ שַׁעַטְנֵז, בַּחוּרִים!

  צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּיו;

בִּגְדֵי־פִשְׁתָּה לִבְשַׂרְכֶם,

  צֶמֶר־תְּכֵלֶת — גְּדִילֵיהֶם.

צְאֶינָה, חוֹלֵלְנָה, בָּנוֹת!

  בְּקִשּׁוּרֵי כַרְמִיל עִם רִקְמָה,

תַּחֲרוֹת־שָׁנִי לַקִּשּׁוּרִים, —

  פֶּשֶׁת שְׁזוּרָה עִם צֶמֶר,

רִתְמוּ כִּלְאַיִם, בְּנֵי־חָיִל!

  שׁוֹר וַחֲמוֹר בְּעֹל אֶחָד,

גָּמָל עִם פִּרְדָּה לַצֶּמֶד

  בְּעֶגְלַת־חוֹרְשִׁים מוּפָזָה.

כִּי שָׁלוֹם בֵּין זוֹרְעִים וְחוֹלְבִים,

  בֵּין רוֹעִים וְעוֹבְדֵי־אֲדָמָה.

לֹא יִצְעַק דַּם־הֶבֶל; וְקַיִן

  מָחָה אוֹת־רֶצַח מִמִּצְחוֹ.

ב

אֵיבַת־עַד בֵּין אַחִים מִלֵּדָה,

  בֵּין לוֹבְשֵׁי צֶמֶר וּפִשְׁתִּים;

שֵׁבֶט לְשֵׁבֶט יֶאֱרֹב,

  יִשְׂטֹם אִישׁ־שָׂדֶה הָעֵדֶר,

וְרוֹעֶה יִלְטשׁ עֵין־קִנְאָה

  אֶל יְרַק־הַחִטָּה בָּעֵמֶק.

מַיִם וּמִרְעֶה כִּי אָפְסוּ

  וְאָפַף הַיְשִׁימוֹן עַל צֹאנוֹ, —

יֵצְאוּ רוֹכְבֵי־רַמָּכָיו

  לְבַקֵּשׁ מַשְׁקֶה וּמִחְיָה;

וְנָפְלוּ בְּאֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת

  וְדָשׁוּ בְּשָׂדוֹת חֲרוּשִׁים,

וְעָלוּ עֲדָרִים אַחֲרֵיהֶם;

  יִרְמְסוּ פִּשְׁתָּה הַגְּמַלִּים.

הָרוֹעִים מֵעַרְבוֹת־גּשֶׁן

  הֵם עַל כַּלְבֵיהֶם יָבוֹאוּ,

עִם קַלְעֵי־אָבוֹת בַּיַּלְקוּט —

  מַרְגֵּמוֹת וְחַלּוּקֵי־אָבֶן.

מִדְיָן תִּתֵּן לָהֶם יָד,

  בְּנֵי־עַמּוֹן יְזַנְּבוּ נֶחֱשָׁלִים;

בַּת־אֱדוֹם בְּשֵׂעִיר תַּעֲלֹץ

  לַחֲזוֹת נָקָם בְּיַעֲקֹב,

בְּהַשְׁמִיד שֵׁבֶט אֶת שֵׁבֶט,

  וְהִיא עַל שְׁמָרֶיהָ שׁוֹקֶטֶת.

ג

אָז יֶחֶרְדוּ זוֹרְעֵי אֶפְרַיִם,

  לִקְרַאת נוֹדְדִים יֵצְאוּ חוֹצֵץ,

לְהַצִּיל יְגִיעָם יְרוּצוּן

  מִפַּרְסוֹת שֵׂיוֹת וּגְמַלִּים.

יֵצְאוּ עִם זֵינָם הַנּוֹשָׁן —

  קִלְשׁוֹן, מַלְמֵד עִם דָּרְבָן,

יֵצֵא הַחוֹרֵשׁ עִם אִתּוֹ

  וְיוֹגֵב עִם מַכְבֵּשׁ מִיֶּקֶב;

שִׂנְאַת קְדוּמִים תִּתְלַקַּח,

  תַּצִּית קָמָה עִם עֵדֶר.

וְאָחֲזוּ צִפָּרְנֵי הַפַּלָּח,

  בְּכַנְפֵי־רוֹכְבִים תִּתְקָעֶנָּה,

אַרְצָה יִסְחָבוּם, יָרֹצּוּ

  בְּמַלְמַד־הַבָּקָר קָדְקֳדָם.

פָּרַת הָאִכָּר תִּתְנַגֵּשׁ

  עִם בְּנֵי־הָרַמָּכִים הַקַּלִּים.

נוֹחֲרִים גְּמַלִּים בְּדָמָם, —

  עִם דַּם עֵנָב־נִרְמָס יִתְבּוֹלֵל;

שְׁוָרִים מְדֻקָּרִים יְזוּבוּן,

  עִזִּים בְּהִשָּׁבְרָן תִּגְעֶינָה.

וּכְפַעַם בְּפַעַם יִתְבּוֹסֵס

  הֶבֶל הָרָטוּשׁ בְּדָמוֹ;

קַיִן יִבָּהֵל וְיָנוּס,

  אֶת גּוֹאֲלֵי דַם אָחִיו הוּא יָרֵא.

רַק עַמּוֹן וּמוֹאָב יַעַלְזוּן,

  יָבוֹאוּ, יַפְשִׁיטוּ חֲלָלִים,

יְלַקְּטוּ בְּשָׂדוֹת עֲזוּבִים,

  עָרִים שְׂרוּפוֹת יִירָשׁוּן.

ד

וְעָבְרָה אֵיבָה אַכְזְרִיָּה,

  חֲמַת־נָקָם מֵאָבוֹת לְבָנִים,

מֵרוֹעִים אֶל עוֹבְדֵי־אֲדָמָה,

  מִכּוֹרְמִים אֶל אַנְשֵׁי־הַמִּקְנֶה.

כִּרְתִיחַת־הָאֶפְעֶה כֵּן תַּעֲבֹר;

  אִמּוֹת בַּחֲלָבָן יַשְׁקוּהָ

עוֹלְלֵי־טִפּוּחִים עַל שְׁדֵיהֶן,

  יְשַׁנְּנוּ לִבְנֵיהֶן אַחֲרֵיהֶן:

אַל תִּלְבְּשׁוּ שַׁעַטְנֵז עַד עוֹלָם!

  גֵּז־צֶמֶר עִם פִּשְׁתִּים — תּוֹעֵבָה;

כִּלְאַיִם אַל תִּרְתְּמוּ, בָּנִים! —

  שׁוֹר־קַיִן, חֲמוֹר־הֶבֶל בַּצֶּמֶד.

וּבָשָׂר בֶּחָלָב אַל בַּשֵּׁל! —

  לֶחֶם רוֹעִים וְעוֹבְדֵי־אֲדָמָה.

יִרְעֲצוּ אַחִים אֲחֵיהֶם,

  וְנָשַׁמָּה אֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת

מִתַּחֲרַת אוֹכְלֵי־הַבָּשָׁר

  עִם אוֹכְלֵי זֵרְעוֹנִים וָפֶרִי.

ה

עַד אֵלֶּה וְאֵלֶּה יִיעָפוּ

  וְאֻמְלְלוּ שָׂדֶה גַּם עֵדֶר,

עַד קוּם לִיהוּדָה מוֹשִׁיעִים

  וְשׁוֹפְטִים לְאַלְפֵי אֶפְרַיִם,

לְחַשֵּׁל טַבָּעוֹת נְפוֹצוֹת,

  שֵׁבֶט עִם שֵׁבֶט לְאַגֵּד.

וְרָכְבוּ עַל אֲתוֹנוֹת צְחוֹרוֹת —

  זַנְבוֹת־תְּכֵלֶת זַנְבוֹתָן

וְרִסְנָן פִּשְׁתָּן צָבוּעַ, —

  אֶל עַרְבוֹת־מִקְנֶה יְמַהֵרוּ.

בָּאוּ, קִדְּמוּ אֶת פְּנֵיהֶם

  רוֹעִים מִגִּדְרוֹת־גּשֶׁן,

לְשׁוֹנוֹת צֶמֶר עַל שִׁכְמָם

  וּבְיַלְקוּטֵיהֶם חֲרִיצֵי־חָלָב.

נִפְגְּשׁוּ, קָרְאוּ עֲצָרָה,

  אַלּוּפֵי שְׁבָטִים יִשָּׁקוּן,

וְנָתֹן אוֹת־שָׁלוֹם עַל בִּגְדָם,

  אוֹת־אַחֲוָה בְּרִתְמַת־בְּקָרָם.

צִיצִיּוֹת צֶמֶר וּפִשְׁתִּים

  יֶאֶגְדוּ בְּכַנְפֵי בִגְדֵיהֶם,

צֶמֶר עִם פִּשְׁתָּה צְבוּעָה —

  חֲגוֹרוֹת לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.

כִּי נִבְאֲשָׁה שִׂנְאַת־קְדוּמִים,

  הָיְתָה הַחַטָּאת לִצְדָקָה, —

עַם אֶחָד וְשִׂמְלָה אַחַת

  וְאֶחָד אֱלֹהִים בַּשָּׁמָיִם.

נָשְׂאוּ יְדֵיהֶם עַל זֶבַח,

  עַל בָּשָׂר בֶּחָלָב נָשָׂאוּ,

זֶה יַגִּישׁ צָלִי וָנָא

  וְזֶה עוּגוֹת מַצּוֹת וָיָיִן;

יִשְׁתּוּ בְּנֵי הֶבֶל יִשְׁכָּרוּן,

  גַּם עֵנָב וְרִמּוֹן יְשַׂמְּחֵם.

וּבְנֵי קַיִן — חֶמְאָה נְמַסָּה,

  מִקַּרְנֵי פָרִים יִשְׁתּוּהָ,

וּבְשָׂפָה אַחַת יְבָרְכוּ, —

  שְׂפַת הָעִבְרִים, שְׂפַת כְּנָעַן.

ו

אָכֵן מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים

  שֶׁבֶת אוֹיְבִים הִשְׁלִימוּ!

בְּסֻבָּם אֲבָנִים־שֻׁלְחָנוֹת,

  לְקוֹל חָלִיל וּשְׁרִיקַת עֲדָרִים;

בֶּאֱחֹז יְשִׁישַׁי הָרוֹעִים

  אַלּוּפֵי הַכּוֹרְמִים בִּזְקָנָם

וּנְשָׁקוּם לְקוֹל עֲנוֹת־שִׂמְחָה —

  חֲצוֹצְרוֹת אַנְשֵׁי־הַמִּקְנֶה.

וְיָצְאוּ הַבָּנוֹת בְּמָחוֹל —

  בְּנוֹת קַיִן וְהֶבֶל יַחְדָּיו,

בְּקִשּׁוּרֵי שַׁעַטְנֵז רְקוּמִים

  מְחוֹל־שָׁלוֹם תְּרַקֵּדְנָה בָּנוֹת.

וְיָצְאוּ בַּחוּרִים נוֹעָזִים

  וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר יִבְחָרוּ;

נַעֲרֵי הָרוֹעִים הַשְּׁזוּפִים —

  אֶת בְּנוֹת־הָאֲדָמָה הַבְּרִיאוֹת,

רַחֲבוֹת הַשּׁוֹק וְהֶחָזֶה,

  בְּרוּכוֹת שָׁדַיִם וָרֶחֶם.

וְנַעֲרֵי קַיִן — בְּנוֹת־רוֹעִים

  הַקַּלּוֹת לִרְכֹּב וּלְחוֹלֵל,

דַּקּוֹת רֶגֶל וּזְרוֹעוֹת

  לוֹהֲטוֹת, כִּבְדוֹת הַצַּמָּה.

וַאֲחָזוּן וּנְשָׂאוּן בְּאַהֲבָה,

  אֶל אָהֳלֵי אִמּוֹת יְבִיאוּן,

עַל מַרְבַדֵּי פֶּשֶׁת שְׁלַל־צְבָעִים,

  כָּרֵי צֶמֶר לְבָנִים.

וּבָא דַּם הַגּוֹזֵז בַּקּוֹצֵר,

  דַּם תּוֹשָׁב בַּנּוֹדֵד יָבוֹא,

לְהַלְהִיב הָאִכָּר הַכָּבֵד,

  יֵצֶר־לֵב רוֹעֶה לְהַשְׁקִיט.

ז

כֵּן יֶחֱזַק הַקֶּשֶׁר וְיֶאֱמָץ —

  צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּיו,

צִיצִיּוֹת לְכַנְפֵי אַחִים —

  לֹא מְהֵרָה יִנָּתֵק הַקֶּשֶׁר.

קַיִן לֹא יָצֹר אֶת הֶבֶל,

  הֶבֶל לְאָחִיו יֵרָצֶה,

יִקַּח אֶת בְּנוֹתָיו לְבָנָיו

  לְהוֹלִיד גִּבּוֹרִים, בְּנֵי־חָיִל,

לִהְיוֹתָם גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ —

  גְּדִילֵי־שַׁעַטְנֵז גְּדִילֵיהֶם;

יוֹדְעִים לֶאֱחֹז בַּחֶרֶב,

  לְהַצִּיל מַמְלָכָה מִשּׁוֹסִים.

בְּנֵי־עַמּוֹן לַמִּבְצָר יְנוּסוּן,

  מוֹאָב יְהִי לְמַס עוֹבֵד;

פְּלִשְׁתִּים בָּאֳנִיּוֹת יַעֲלוּ

  מִפַּחַד יְהוּדָה וְנַהֲמוֹ.

וּכְנַעַן יַחֲרֹק שֵׁן,

  בִּמְגִדּוֹ מֵהָרָיו יֶאֱרֹב,

יְנַגֵּד אֶת רֶכֶב־בַּרְזִלּוֹ —

  לִהְיוֹתוֹ לוֹ מָגֵן בַּצָּרָה.

---

סֻכּוֹת־בְּנוֹת

מאת

זלמן שניאור

א

לְעוֹלֵי־רֶגֶל שִׁיר־מִזְמוֹר,

  לְעוֹלֵי בֵית־אֵל בְּרִנָּה;

לְנַשֵּׁק רַגְלֵי עֲגָלִים,

  חֵיק הַקְּדֵשׁוֹת לְחַבֵּק;

נֶעֶרְמָה חִטָּה בַּגְּרָנוֹת,

  בְּכַרְמֵי אֶפְרַיִם יְרֻנָּן.

קָפָא אוֹר־יוֹם בָּאֲלֻמּוֹת,

  דָּם וָאֵשׁ — בָּעֲנָבִים;

דּוֹרְכִים יִרְחֲצוּן בֶּעָסִיס,

  הֵידָד, הֵידָד יִצְהָלוּן;

תִּשְׁעִים שְׁעָרִים לָעָם

  וַעֲשָׂרָה עֲשָׂרָה לַכֹּהֵן,

בְּסַלִּים רַעֲנַנִּים יוּבָאוּ,

  בְּמִקְלְעוֹת אַגְמוֹן וָגֹמֶא.

עֶגְלָה תְּמִימָה, שְׁלִישִׁיָּה

  תּוֹרֶה דֶרֶךְ לָעוֹלִים;

טְלָפֶיהָ מְצֻפּוֹת חָרוּץ,

  עֲנָק־שִׁבֳּלִים לְגַרְגְּרוֹתֶיהָ.

עֶגְלָה אֲדֻמָּה לְעוֹלָה,

  לְעֵגֶל־הַזָּהָב בְּבֵית־אֵל;

הַנּוֹגֵעַ בְּאֶפְרָהּ יֵרָפֵא,

  מְצֹרָע יִטְהָר כַּיֶּלֶד.

ב

בְּבֵית־אֵל — פְּאֵר בֵּית־יָרָבְעָם

  הֵיכָל חָדָשׁ מִתְרוֹמֵם;

חָרָשֵׁי צִידוֹנִים בָּנוּהוּ,

  מִמִּקְדַּשׁ־שְׁלֹמֹה נַעֲלֶה.

אַבְנֵי־מַשְׂכִּית רִצְפָּתוֹ,

  כִּפָּתוֹ — לוּחוֹת בְּדֹלַח;

שֶׁמֶשׁ יַהֲלֻמִּים בּוֹ יַזְהִיר, —

  סַהַר־בָּרֶקֶת לֹא יִשְׁקָע.

עֲבוֹדַת־אֱלֹהִים בּוֹ חֻדָּשָׁה, —

  כֹּהֲנֵי־שְׁלֹמֹה שְׁכֵחוּהָ;

לֹא סֻכּוֹת יוֹצְאֵי־מִצְרָיִם —

  סֻכּוֹת־בְּנוֹת שָׁם תִּפְרַחְנָה;

תַּאְדֵּמְנָה כְּשׁוֹשַׁנֵּי יִזְרְעֶאל,

  כַּחֲבַצְּלוֹת שָׁרוֹן תַּלְבֵּנָּה.

תּוֹכָן רָצוּף אַהֲבָה,

  מַרְבַדֵּי־אֶפְרַיִם — רִקְמָה;

בַּחֲרַכִּים — פְּרִי עֵץ הָדָר,

  בְּצַמַּת בָּנוֹת — דּוּדָאִים.

ג

כֹּהֵן, תְּכֵלֶת אֲפוֹדוֹ,

  בֵּית־אֵל יְקַדְּמֶנּוּ בִּבְרָכָה.

כַּפַּת־תְּמָרִים בִּשְׂמֹאלוֹ,

  בִּימִינוֹ מַאֲכֶלֶת אָבוֹת;

מַאֲכֶלֶת־צֹר לְאַבְרָהָם —

  עַל בְּנוֹ־יְחִידוֹ הוּנָפָה.

כְּעֵינֵי עוֹלֵי־הָרֶגֶל

  אַבְנֵי־חָשְׁנוֹ תַּזְהֵרְנָה, —

עוֹלֵי שְׁבָטִים עֲשָׂרָה,

  צִירֵי שִׁבְטֵי אֶפְרָיִם.

מִימִין הַכֹּהֵן וִמִשְּׂמֹאלוֹ

  קְדֵשׁוֹת בֵּית־אֵל תְּרַקֵּדְנָה,

גְּלוּיוֹת־שׁוֹק, כְּהִוָּלְדָן,

  מְגֻלְּחוֹת עֶרְוָה וּבָבוֹת.

אֶל עוֹלֵי־רֶגֶל תִּגַּשְׁנָה,

  בְּצַמּוֹתֵיהֶן יִמְחוּ יֶזַע; —

צַמּוֹת קָרוֹת כָּרוּחַ

  וּכְצֵל עָבִים בַּקָּצִיר.

עַד לָאֳהָלִים רְבוּדִים

  עוֹלֵי־הָרֶגֶל יוּבָלוּ;

סֻכּוֹת־בְּנוֹת בְּכָל חֹרְשָׁה.

  צֶאֱלֵי בְרוֹשִׁים מַחֲבוֹאָן.

קְדֵשָׁה לְקוֹצֵר כְּבַד־רֶגֶל,

  לְכוֹרֵם עַלִּיז וּלְרוֹעֶה;

רֵיחַ יְצוּעָם כַּדֶּשֶׁא;

  כְּשָׂדֶה — בֵּרֵךְ הַבַּעַל.

מִשְׁכַּב־דּוֹדִים לָעוֹלֶה

  וְסַל מָלֵא לַכֹּהֵן;

אֵיפַת שְׂעוֹרִים לַקְּדֵשָׁה

  וּמָשׂוֹשׂ לְאִישׁ־הָאֲדָמָה.

ד

תֻפִּים יַכּוּ וַחֲלִילִים,

  סֻכּוֹת־בְּנוֹת תֵּאָנַחְנָה;

כִּתְאֵנִים יִמַּצּוּ שְׂפָתַיִם,

  בְּשָׂרִים יִדָּרְכוּ כָּאַשְׁכּוֹלוֹת.

כּוֹרְמִים מְסַלְּדִים בְּחִילָה,

  יוֹגְבִים בּוֹכִים מֵעֶרְגָּה;

חוֹרְקִים שֵׁן, בְּחֶמְדָּתָם,

  רוֹעֵי־בָשָׁן הַבְּרִיאִים.

נוֹשְׂאִים עַיִן לְבַעֲלִית,

  צָקִים לַחֲשָׁם בִּרְעָדָה:

"שְׁתִי, אִמֵּנוּ עַשְׁתֹּרֶת,

  עֹז דָּמֵנוּ הַהוֹמֶה!

אוֹן־הַגְּבָרִים בַּסֻּכּוֹת —

  כְּטַל־אֵשׁ אוֹתָךְ יַפְרֶה.

כְּדָבְקֵנוּ בַּקְּדֵשׁוֹת

  כֵּן הַבַּעַל בָּךְ יִדְבָּק;

עֵינָיו בְּרָקִים יְהַלֵּכוּן,

  קוֹלוֹ יַרְעֵם נִפְלָאוֹת.

מֵרֹב חֶמְדָּה יְקַלְלֵךְ,

  יָשׁוּב, יֶחֱשַׁק וִיבָרְכֵךְ;

יִמְרֹט שְׂעָרֵךְ, כַּסּוּפָה —

  תִּמְרֹט כַּפּוֹת מִדֶּקֶל.

יַחֲרשׁ בְּשָׂרֵךְ הַנִּקְשֶׁה —

  חָצַב כֹּהֵן מֵאָבֶן;

כַּחֲרשׁ אִכָּר בַּמּוֹרָד,

  כַּעֲסוֹת אוֹפִים בְּצֵקָם.

עַד כִּי תִהְיִי נִיר חָרוּשׁ, —

  כָּכָה יַעֲשֶׂה הַבַּעַל.

יִזְרֹם זַרְעוֹ כַּמָּטָר,

  יִשְׁבֹּר צִמְאוֹן שְׂדוֹתֵינוּ;

יֵז אֲשָׁדוֹת מֵהָרִים,

  יְמַלֵּא בּוֹרוֹת רְוָיָה.

עַד יִמַּקּוּ תַּנּוּרִים,

  כִּירוֹת־סְתָו מְבֹעָרוֹת.

תִּיעַף נִשְׁמַת הַבַּעַל, —

  תִּשְׁקֹט רוּחַ־זִלְעָפוֹת;

יִפֹּל רֹאשוֹ אֶל חֵיקֵךְ.

  שְׂבַע־תַּעֲנוּגוֹת יֵרָגַע.

יִדְרֹךְ קַשְׁתּוֹ בֶּעָנָן —

  אוֹת לִזְוָעוֹת כִּי כָלוּ;

יֵאוֹרוּ עַנְנֵי־זַעַם,

  הָרֵי שֹׁמְרוֹן יִצְהָלוּ.

כֵּן תִּצְהַלְנָה בַּסֻּכּוֹת

  פְּנֵי הַקְּדֵשׁוֹת בְּשָׂבְעָן;

כֵּן תָּגֵלְנָה מִדֶּשֶׁן

  עַצְמוֹת אַנְשֵׁי־אֶפְרָיִם…"

אַנְשֵׁי עָרֵי־יְהוּדָה

  דּוֹדֵי בֵית־אֵל לֹא יֵדְעוּ;

יֵין־רֶקַח עִם מֵי־גֶשֶׁם

  לֹא יְתַחֲרוּ לְעוֹלָם.

אַשְׁרֵי עָם יוֹדְעֵי סֻכּוֹת

  בְּצֵל בְּרוֹשִׁים בַּמּוֹעֵד;

אַשְׁרֵי שׁוֹתֵי יֵין בֵּית־אֵל

  רֶגֶל אַחַת בַּשָּׁנָה!

עָיְפוּ בָּנוֹת בַּכְּהֻנָּה,

  עָיְפוּ דּוֹרְכִים בַּסֻּכּוֹת;

הָאֲשֵׁרָה הַגְּדוּעָה

  חִדְּשָׁה יְרַק נְעוּרֶיהָ.

שָׁלְחָה פֹּארוֹת וְעָלִים,

  לֹא עוֹד תִּבּוֹל לְעוֹלָם;

וְכָמוֹהָ רַעֲנַנִּים

  כָּל הַדְּבֵקִים בַּבָּעַל.

---

מוֹת הַתַּמּוּז:

מאת

זלמן שניאור

א. מְקוֹנְנוֹת

אֵיכָה יָשְׁבוּ לָאָרֶץ

  בְּנוֹת־אֶפְרַיִם הַנָּאווֹת!

קְרוּעוֹת־סוּת תְּקוֹנֵנָּה,

  כְּפוֹרֵי־אֵפֶר בְּחֵיקָן;

בֵּין גַּבּוֹתֵיהֶן יִתְּנוּהוּ,

  פַּת־אֶבְלָן בּוֹ תִּטְבֹּלְנָה.

זְמוֹרַת־הֲדַס תָּרַחְנָה

  לְשׁוֹבֵב לִבָּן הַנֶּעֱצָב.

מֵת לְעֵינֵיהֶן הַתַּמּוּז,

  דָּמוֹ יִזְעַק בְּזָהֳרוֹ;

שְׁחוּט־צַוָּאר, בֵּין עָבִים,

  בִּפְאַת שָׁמַיִם, יִתְבּוֹסֵס.

בְּכֶינָה, נָשִׁים עֲנֻגּוֹת!

  נְבָלִים יַעֲנוּ נְכָאִים;

וּבַחֲלִיל־גֹּמֶא יֶאֱבַל

  גֲּם הַשָּׂעִיר בַּחֹרְשָׁה.

זָרְקָה שֵׂיבָה בֵּין קַרְנָיו,

  טַלְפֵי־זְהָבוֹ הִשְׁחִירוּ;

כְּמֹץ נִדָּף — שִׁיר־אֶבְלוֹ,

  כְּרוּחַ־סְתָו בָּאֲרֻבָּה;

אַף הוּא, בְּכוֹר־הַבַּעַל,

  מוֹת הַתַּמּוּז יְבַכֶּה.

הָרַג בְּכוֹרוֹ הַבַּעַל,

  יוֹצֵא־חֲלָצָיו לֹא חָמָל;

כִּי עָלָה יְצוּעֵי אָבִיו,

  בָּא עַל בַּעֲלִית יוֹלַדְתּוֹ.

עִנָּה אֵם, הִפְרָה רַחְמָהּ —

  כְּאַדְמַת־קָצִיר שׁוֹמֵמָה;

לְהוֹצִיא חָצִיר וָלֶחֶם,

  לְהָחֵם עַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶה,

לְעַבֵּר פָּרוֹת עֲגוּמוֹת

  אֲשֶׁר שָׁכְלוּ עֶגְלֵיהֶן.

זָקֵן אָבִיו הַבַּעַל,

  אַךְ עוֹד קַנָּא הוּא, נוֹקֵם, —

שָׁחַט בְּכוֹרוֹ, לְכַפֵּר

  עַל כָּל בְּכוֹרֵי־אֶפְרָיִם.

בְּאֵשׁ שֶׁמֶשׁ שׁוֹקֵעַ

  עוֹלָה תְּמִימָה הֶעֱלָהוּ,

קֶצֶף גָּדוֹל בַּל יֵצֵא

  עַל כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

בְּכוּ בָּכֹה לַתַּמּוּז!

  הִנֵּה יֵרֵד שְׁאוֹלָה,

בֵּין עֲנָנִים וְהָרִים, —

  כְּגַחֲלֵי־מִזְבֵּחַ לְחוּמִים.

רוּחַ־בָּצִיר יְיַבֵּב,

  יְיַבֵּשׁ דָּמוֹ הַשָּׁפוּךְ;

מַשִּׁיב שְׂעָרוֹ — שַׁלֶּכֶת,

  עַנְפֵי יָדָיו יְטַלְטֵל.

אָב בְּקִצְפּוֹ הִכָּהוּ,

  אָכְלוּ בְשָׂרוֹ בְּנֵי־אָדָם;

כְּבַכּוּרוֹת — בִּרְעָבָם,

  כִּיבוּל שָׂדֶה וּמִקְשָׁה.

לָעוּ חֶמְדַּת גְּוִיָּתוֹ,

  רַק עַצְמוֹתָיו הִשְׁאִירוּ;

בַּשְּׁדֵמוֹת — קַשׁ סוֹמֵר,

  שָׂרִיגִים שְׁחוּפִים — בַּכְּרָמִים.

אֲכָלוּהוּ בְּחָפְזָה,

  כַּעֲשׂוֹת לְקָרְבַּן־הַפֶּסַח;

יַעַן קִנְאוּ בְּיָפְיוֹ,

  כִּי אֲהֵבוּהוּ נְשֵׁיהֶם,

בָּנוֹת חָשְׁקוּ צוּף־דָּמוֹ;

  קַרְנֵי־זְהָבוֹ הַמְּתוּקוֹת;

עֱזוּז יָדָיו, הַמְחַבְּקוֹת

  אֶת כָּל אִשָּׁה בַּצַּר לָהּ.

עַתָּה הוּמַת לְעֵינֵיהֶן,

  מַאְדִּים עָבִים בְּדָמוֹ,

יָם וְיַרְדֵּן יְתַלַּע…

  בְּכוּ בָכֹה לַהוֹלֵךְ!

מַלְּחוּהוּ בִּדְמָעוֹת, —

  שְׁאֵרִית בְּשָׂרוֹ, עֲצָמָיו!

כִּי נוֹתַרְנוּ עֲגוּנוֹת

  וְאֵין בָּא לְנַחֲמֵנוּ;

לְעַסּוֹת דַּדֵּי הַבְּתוּלוֹת,

  חֵיק אַלְמָנוֹת לְהָחֵם.

נִבְהֲלוּ גְבָרִים בְּמוֹתוֹ,

  רָפָה בְשָׂרָם בָּעוֹנָה.

עָלוּ רֶגֶל, עִם צֹאנָם,

  לְמִקְדַּשׁ בֵּית־אֵל עָרָקוּ;

לְהָבִיא מְרִיאִים לְעוֹלָה,

  לְבוֹנָה — לְמִזְבַּח־הַזָּהָב;

לְכַפֵּר חַטָּאת, הָרוֹבֵץ

  עַל שְׂדוֹת־קָצִיר עֵירֻמּוֹת.

וַנִּוָּתֵר אֲנָחְנוּ,

  פֹּה, עַל גִּבְעַת־הַבָּכָא;

לְבַכּוֹת הֶרֶג הַתַּמּוּז,

  לִמְרֹט פֶּרַע שְׂעָרֵנוּ.

אֵפֶר בָּמוֹת־הַבַּעַל

  נָתֹן נִתֵּן בַּקָּרְחָה;

נְבַכֶּה גַּנִּים נְבוּכִים,

  עוֹלְלוֹת כְּרָמִים נְבַכֶּה;

נְבַכֶּה בְּרֵכוֹת בְּלִי דָגִים,

  הָרֵי־מִרְעֶה בְּלִי עֵדֶר.

נְבַכֶּה חָרְבַּן כַּוָּרוֹת, —

  חַלּוֹת־דְּבַשׁ כִּי שֻׁדָּדוּ;

נְבַכֶּה חֻרְשׁוֹת שַׁכּוּלוֹת, —

  צִפֳּרֵי־נוֹד כִּי עֲזָבוּן…

ב. מְנַחֲמוֹת

מַה קּוֹל־רִנָּה, הָעוֹלֶה

  מִן הַבָּמָה הַטְּלוּאָה?

זֹאת עַשְׁתֹּרֶת, אֵם־תַּמּוּז,

  שְׂרֵפַת בְּכוֹרָהּ תְּבָרֵךְ.

כָּרְעָה קָרְסָה בִּתְפִלָּה

  תַּחַת גְּדוּעַת־הַפֹּארוֹת. —

הָעוֹטֶפֶת מִפְלֶצֶת,

  לְמַעַן הָחֵם פְּצָעֶיהָ.

חֶרְמֵשׁ־סַהַר בִּשְׂעָרָהּ

  וּבְעֵינֶיהָ זִיו יָרֹק;

זְרוֹעָהּ תְּחַבֵּק שָׁדֶיהָ

  וְכֹה תָּרֹן בִּתְפִלָּה:

בְּדָמֶיךָ, בְּנִי, חֲיֵה!

  יֵרְדּו כְּגֶשֶׁם־נְדָבוֹת.

בְּדָמֶיךָ, בְּנִי, חֲיֵה,

  כְּטַל בֹּקֶר כֵּן תִּזַּל!

פִּצְעֵי־אֲשֵׁרָה יֵרָפְאוּ,

  תִּשְׁלַח פֹּארוֹת חֲדָשׁוֹת —

זְרוֹעוֹת רַבּוֹת, לְחַבֵּק

  אֶת כָּל נִדְחֵי בָנֶיהָ.

פִּקְעֵי־עָלִים יוּחַדּוּ,

  יִקְרְעוּ אֶרֶג מִפְלַצְתָּהּ;

וּבְנִי תַּמּוּז, מְלֵא־אוֹנִים,

  יָקוּם, יָשׁוּב לִתְחִיָּה.

יָשִׂים שָׁלוֹם עִם הוֹרְגוֹ…

  יִסְלַח אָבִיו הַבַּעַל;

יְכַפֵּר פְּשָׁעָיו בִּסְעָרָה,

  עִם מְטַר־אָבִיב וּבְרָקִים;

יַרְעֵם: בְּכוֹרִי, הִחְחַזֵּק,

  הַפְרֵה חֵיק הָאֲדָמָה!

ג. מַקְהֵלַת נָשִׁים

עָלֹה יַעֲלֶה מִנְּשִׁיָּה,

  תַּמּוּז יָשׁוּב וְיֶחִי;

עֶצֶם תִּקְרַב אֶל עֶצֶם,

  מַעַר גְּרָמָיו יְדֻשָּׁן.

בָּשָׂר יַעֲלֶה, עוֹר יָקְרַם, —

  יֶרֶק רִאשׁוֹן בֶּהָרִים;

וְכַאֲבַטִּיחִים בַּמִּקְשָׁה

  יִמְלָא דָמִים וְיָנוּב.

תִּפָקַחְנָה עַפְעַפָּיו

  כְּשׁוֹשַׁנּוֹת עֲמָקִים;

יָקוּם יִזְרַח מֵחָדָשׁ,

  יִפְשֹׁט שְׁאֵרִית סוּתֵנוּ, —

סוּת־הָאֵבֶל קָרַעְנוּ,

  בְּעָמְדֵנוּ עַל דָּמוֹ,

בְּאֶצְבְּעוֹתָיו הָאוֹרוֹת

  בְּלוֹאֵי־בֶגֶד יִמַּסּוּ.

יִמְחֶה אֵפֶר מִצְחֵנוּ

  בִּנְשִׁיקוּת פִּיו, אֲשֶׁר הֶאְדִּים,

כְּבַכּוּרוֹת בַּשִּׁקְמָה,

  כִּבְשַׂר רִמּוֹן קָרוּעַ,

וּכְמוֹ שָׂעִיר לֹא יִיעָף

  גַּלֵּה עֶרְוַת כֻּלָּנוּ:

שְׁדֵי מְקוֹנְנוֹת כְּפוּפוֹת,

  שֵׁת מְנַחֲמוֹת פְּרוּעוֹת.

תִּרְאֶה בַּעֲלִית וְתִשְׂמָח,

  תַּסְתִּיר זֹהַר־חֶדְוָתָהּ

בְּכַפּוֹת תְּמָרִים, כִּי כָהוּ

  בְּחֹם־תַּמּוּז וּמְרִירָיו.

יִינְקוּ אוֹנוֹ הֶחָדָשׁ

  תְּמָרוֹת צְמוּקוֹת בַּדְּקָלִים;

עַד כִּי יִכְבַּד זֶה פִּרְיָם

  כַּעֲטִינֵי עֲדָרִים;

וְדַדֵּי פָּרוֹת מֵינִיקוֹת —

  כָּאֶשְׁכֹּלוֹת בַּכְּרָמִים.

יָבוֹא כֹּחוֹ בַּחִטָּה,

  בַּכֻּסֶּמֶת, בַּשְּׂעוֹרָה;

מְרִי־תַלְתַּלָּיו — בְּצֶמֶר

  אֵילֵי־גָלִיל הַלְּבָנִים,

וּבְגֵז־עִזִּים הַשָּׁחוֹר, —

  עִזִּים גּוֹלְשִׁים מִגִּלְעָד;

בְּבֵיצֵי דָגָה מַזְרִיעָה

  בְּמֵי־מֵרוֹם וּבְכִנֶּרֶת.

גְּבָרִים יָשׁוּבוּ וְיִרְאוּ

  כִּי שְׁאוֹל לוֹ חָטָאוּ;

אָכְלוּ בְּשָׂרוֹ בַּלַּיְלָה,

  קִבְּרוּ גְרָמָיו עַד בֹּקֶר…

יוֹגְבִים יִכְרְעוּ בֶּרֶךְ,

  יִיצְקוּ יֵינָם לְרַגְלָיו;

קוֹצְרִים יִשְׂרְפוּ סָלְתָּם,

  רוֹעֵי־צֹאן יְכַבְּדוּהוּ;

בְּכוֹרֵי־עֵדֶר יַקְרִיבוּ לוֹ

  עַל חֶמְאַת־אִמָּם וָמֶלַח;

עַל בָּמָתוֹ יְבַשְּׁלוּ לוֹ

  גְּדִי צַח בַּחֲלֵב אִמּוֹ.

בָּכֹה יִבְכּוּ כַּתַּנִּים:

  “סְלַח וּמְחַל וְחָנֵּנוּ!”

לְמַעַן בָּגֹד בּוֹ שֵׁנִית

  כִּכְלוֹת חַג וְשִׁכְרוֹנוֹ;

לְעַלַּע דָּמוֹ מֵחָדָשׁ

  עִם כְּלוֹת קָצִיר בָּאָרֶץ.

---

הַמֹּלֶךְ

מאת

זלמן שניאור

א

לִנְבִיאֵי־שֹׁמְרוֹן שִׁיר־כִּפּוּרִים,

  בְּיוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה רַבָּה; —

חֶרֶב וְרָעָב בּוֹ הָכְפְּלוּ

  לְהַכְרִית אֵם עַל עוֹלָלָהּ.

יוֹם בּוֹ אֵילֵי־הַבַּרְזֶל

  חוֹמַת הָעִיר יְנַגֵּחוּ;

יוֹם־חשֶׁךְ — כָּל עֲצֵי־מַאֲכָל,

  לִשְׁפֹּךְ סוֹלְלוֹת, בּוֹ יִכָּרֵתוּן —;

לוֹהֵט הַמֹּלֶךְ כַּתַּנּוּר,

  יָדָיו — נְבוּב־בַּרְזֶל — פְּרוּשׂוֹת

לְקַבֵּל עוֹלוֹת בְּנֵי־אָדָם,

  בְּכוֹרֵי־אֶפְרַיִם הָרַכִּים.

בְּטַסִּים מְשֻׁקָּדִים יֻגָּשׁוּ,

  יוּנְפוּ מוּל פְּנֵי אֵל בּוֹעֵר;

נְדִיבִים — בְּטַסֵּי־כֶסֶף,

  וּבְקַעֲרוֹת־אֶבֶן — אֶבְיוֹנִים.

הַבְּכוֹר — לַמֹּלֶךְ לְאָכְלָה

  וְקַעֲרַת־הַמִּנְחָה — לַכֹּהֵן;

בְּנֵי אִמּוֹת־נְשׂוּאוֹת כֻּלָּהַם,

  מַמְזֵר לֹא יֻגַּשׁ לַמֹּלֶךְ.

מַצַּע הַקְּעָרוֹת — לְבוֹנָה,

  קָרְבָּנוֹת בַּעֲרוּגוֹת בְּשָׂמִים;

לְהַעֲרִיב מַאֲכַל אֵל זוֹעֵם

  וּלְהַשְׁכִּיר אָבוֹת נְבוּכִים.

ב

נְחִירֵי אֵל־עֵגֶל עֲשֵׁנוֹת,

  קַרְנָיו כָּאֵשׁ מַאְדִּימוֹת;

גּוֹלְשִׁים הַיְלָדִים אֶל קְרָבָיו

  וּבְעֵינָיו הַנְּבוּבוֹת לֶהָבָה.

עֲשַׁן בָּשָׂר וּלְבוֹנָה מִתְאַבֵּךְ

  וְהוּא יִנְחַר אָף, כִּי חָרָה לוֹ;

הֵמִיט עַל אֶפְרַיִם רָעָה,

  כִּי שְׁכֵחוּהוּ בְּפִנַּת־מִקְדָּשׁ;

קִטְּרוּ לַבַּעַל וּלְבַעֲלִית,

  פִּטְּמוּם וְאוֹתוֹ הִזְנִיחוּ.

עַתָּה מֶה עָצוּם רַעֲבוֹנוֹ!

  בִּטְנוֹ רוֹתַחַת בְּאָכְלוֹ;

וְצוֹרְחוֹת הַנָּשִׁים מֵחֶדְוָה

  לְהַקְרִיב לַאֲדוֹנָן פְּרִי־בָטֶן.

יַיִן וּדְאָבָה הִשְׁכִּירוּן,

  וְהֵן צוֹעֲקוֹת, פּוֹרְשׂוֹת יָדַיִם;

וְצוֹרְחִים הַבְּכוֹרִים, מֵעֹנֶג

  לְהַאֲכִיל בִּבְשָׂרָם הַמֹּלֶךְ.

וּמַכִּים מְצִלְתַּיִם וְתֻפִּים

  לָהֹם קוֹל אִמּוֹת וִילָדִים;

וּנְמֵסִים קָרְבָּנוֹת וְהָיוּ

  כִּדְבַשׁ, בְּפִי מֹלֶךְ, לְמָתוֹק.

פָּנָיו הָאֲדֻמִּים יֵאוֹרוּ,

  יָשִׂישׂוּ מְעֵי־נְחָשְׁתּוֹ.

ג

יוֹקֵד הַחֵלֶב הֶעָנֹג

  וְשׁוֹרֵק הֶחָלִיל כִּמְשֻׁגָּע;

וּמַכּוֹת הַמְּצִלּוֹת, לְסַכְסֵךְ

  כָּל רֹאשׁ לֹא עֲבָרוֹ שִׁכָּרוֹן.

עַל בִּרְכֵּיהֶם יִכְרְעוּ אָבוֹת,

  אִמּוֹת עַל שַׁד תְּטַפַּחְנָה,

בְּשָׂרָן הָעֵרֹם יְגוֹדְדוּן,

  יְקַעְקְעוּן בְּמַזְלְגֵי־כְּהֻֻנָּה.

כְּכַלְבוֹת־הַקֹּדֶשׁ יְנַבְּחוּן,

  יְנַהֲמוּן כִּלְבִיאוֹת שַׁכּוּלוֹת.

וְקוֹל־אִשָּׁה, מִתְנַבְּאָה בִּכְאֵבָהּ,

  פּוֹלֵח וְעוֹלֶה עַל כֻּלָּם:

בָּשָׂר מִלִּבִּי הַמְפַרְפֵּר.

  מֵרַחְמִי, בְּלִי רַחֲמִים, קָרַעְתִּי,

לְהַקְרִיב לְךָ, אֵל אַכְזָר,

  לְשַׁכֵּךְ חֲרוֹנְךָ בָּאָרֶץ.

מִשָּׁדַי הֶעְתַּקְתִּיו בְּחָזְקָה, —

  חֲלָבִי עוֹד יִרְתַּח עַל שְׂפָתָיו…

וְאַתָּה תִּרְגַּז, לֹא תָחוּס,

  עֵינֶיךָ יַאְדִּימוּ אֵימָה!

אִם מְעַט לְךָ קַח־נָא גַּם אוֹתִי, —

  הִשָּׂרֵף עִם בְּכוֹרִי מָה אֶתְאָו!

פַּלָּצוּת וְשִׂמְחָה בִּלְבָבִי

  לְחַלֵּק מוֹתִי עִם מוֹתוֹ.

קָחֵנִי־נָא! אֶזְעַק, כְּזָעֲקִי

  בִּזְרוֹעוֹת בַּעְלִי בְּאָהֲבוֹ;

יְהִי יְצוּעִי שַׁלְהַבְתֵּךְ

  וְקִצִּי — נְשִׁיקוֹת פִּיךָ.

אַךְ אַתָּה, הַמֹּלֶךְ הַנּוֹרָא,

  דַּם מַמְזֵר וְאִשָּׁה תְּתַעֵב;

תְּגָרְשֵׁנִי אֶל יְצוּעֵי־בַעְלִי

  לָשׁוּב, הַזְרִיעַ וְהוֹלִיד;

כִּשְׁדֵמָה נֶחֱרֶכֶת בָּאָסִיף

  לְהַפְרוֹת בְּאֶפְרָהּ זְרַע־אָבִיב.

הֱיֵה לְעֵד־אֵשׁ, אֵל אַכְזָרִי,

  כִּי מָאַסְתָּ בִּבְשָׂרִי הַנִּקְלֶה!

וַתִּבְחַר בִּבְכוֹרִי לְאָכְלוֹ,

  לְרַצּוֹת עֲווֹנוֹת יוֹלַדְתּוֹ;

וְלִהְיוֹת מָגֵן וָיֶשַׁע

  לְעַמִּי הַנָּתוּן בַּצָּרָה.

ד

וּמְלֻבָּשׁ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל

  אֵפוֹד־הַשָּׁנִי הַמְרֻקָּם;

כִּלְשׁוֹנוֹת לֶהָבָה כַּנְפוֹתָיו

  וּמַזְלֵג הַזָּהָב בְּיָדוֹ.

בּוֹ יִדְחֶה הַקָּרְבָּן הַפּוֹעֶה,

  כִּי יִזַּח וְנִשְׁמַט הַצִּדָּה, —

בַּעֲבוּר יֹאכַל הַמֹּלֶךְ, לֹא יִיעָף

  וּבִלְעוֹ אֶל קְרָבָיו יֵרֵד.

מְרַפְרֵף הַמַּזְלֵג בֶּעָשָׁן

  וּמְפַלְלוֹת שִׂפְתֵי הַכֹּהֵן:

אֱכֹל, אֲדוֹנֵנוּ, לָשׂבַע

  בְּכוֹרֵי־אָדָם, שְׁגַר אֱנוֹשׁ!

מַעְשַׂר־שָׂדֶה — לַבַּעַל

  וּמַעְשַׂר־אָדָם — לַמֹּלֶךְ.

בַּעֲבוּרָם תְּבָרֵךְ פְּרִי־בֶטֶן, —

  מֵאָה בְּעַד הָעֲשָׂרָה;

לְהַרְבּוֹת אֶת שִׁבְטֵי אֶפְרַיִם

  כִּי יִדְגּוּ עַד אַלְפֵי־רְבָבָה;

כְּחוֹל עַל שְׂפַת־יָם וְכוֹכָבִים,

  כְּבִרְכַּת אֱלֹהִים אֶת אָבִינוּ.

בַּעַל אֶת בַּעֲלִית יְמַלֵּא

  וְשֶׁמֶשׁ אֶת מַחְסוֹר הַלְּבָנָה;

יָסִיר כָּל פֶּגַע מֵאָדָם

  וְגָרָב מִפְּנֵי עַשְׁתֹּרֶת,

כֵּהֶה כְּכִתְמֵי הַלְּבָנָה

  בְּקֵץ כָּל חֹדֶשׁ וָחֹדֶשׁ.

---

לְכוּ וְנִוָּכֵחָה!

מאת

זלמן שניאור

א

עוּרִי, נַפְשִׁי, זַמֵּרִי!

  בִּימֵי אַחְאָב הַמֶּלֶךְ,

בִּימֵי אִיזֶבֶל בַּת־צִידוֹן, —

  בִּהְיוֹת בַּצֹּרֶת בָּאָרֶץ, —

יָבְשׁוּ מֵי־מֵרוֹם, וְהַיַּרְדֵּן —

  צַבִּים בְּטִיטוֹ זָחָלוּ.

אֻמְלַל כַּרְמֶל. חֲרוּבָיו —

  נָשְׁלוּ כַּעֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת.

שָׁבַת מְשׂוֹשׂ־כִּנּוֹר בִּמְגִדּוֹ,

  מָחוֹל — בְּמַרְזְחֵי־תַעֲנָךְ.

יָצְאוּ כֹּהֲנֵי־הַבַּעַל

  בִּלְבוּשֵׁי־צוֹם כֵּן יָצָאוּ.

עָלוּ פִּסְגַּת הַכַּרְמֶל —

  צוֹפֶה מִפְרַץ יָם־עַכּוֹ.

אֵפֶר עַל רֹאשָׁם, וַחֲזוֹתֵיהֶם

  פְּרוּמִים בְּלַהַט צָהֳרָיִם.

חֲגוֹרוֹת־שַׂק עַל מָתְנַיִם, —

  חֲרִיצֵי־הַדְּוָי בַּחֲגוֹרָה.

חָנְכוּ מִזְבֵּחַ, רָקָדוּ,

  הִתְגּוֹדְדוּ בְּרָמְחֵי־כְהֻנָּה.

דָּמָם נוֹזֵל עַל בְּשָׂרָם

  וְרוֹמְמוּת הַבַּעַל בִּגְרוֹנָם:

הַסְתֵּר פְּנֵי־בִנְךָ הַיּוֹקְדִים!

  עָיַפְנוּ אֶת זִיווֹ, עָיָפְנוּ.

הָיוּ נְאוֹת־מִרְעֶה לְאָבָק,

  מֵאוֹר חֲסָדֶיךָ כִּי עָצַם.

כִּחֲשׁוּ זַיִת וְרִמּוֹן,

  נִכְרְתוּ צֹאן מִמִּכְלָאָה.

בָּא הַסָּס בִּבְשַׂר־גְּפָנִים,

  שִׁקְמָה הִשִִׁירָה פַּגֶּיהָ.

לֹא נוּכַל עוֹד כַּלְכֵּל גְּבוּרָתְךָ, —

  הִסָּתֵר בֶּעָנָן, הַבָּעַל!

בִּנְשִׂיאֵי־גֶשֶׁם הִתְכַּסֵּה,

  יִמְחֶה עִקְּבוֹתֶיךָ סָעַר.

ב

לֹא נַעֲנָה הַבַּעַל, לֹא הֵשִׁיב,

  בָּז לָהֶם, הִגְבִּיר אֶת אִשּׁוֹ,

כְּגַחֲלֵי חָרַשׁ־הַבַּרְזֶל —

  נוֹפֵחַ מַפּוּחוֹ בַּחַמָּה.

נָשַׁף לֶהָבָה, וּלְפָנָיו

  קֶטֶב מְרִירִי יְהַלֵּךְ.

יָבְשׁוּ דִּמְעוֹת הָרוֹאִים,

  דַּם הַמִּתְגּוֹדְדִים קָרָשׁ;

נִחֲרוּ גְּרוֹנוֹת הַכֹּהֲנִים,

  חֲרִיצֵי־הַבַּרְזֶל נִשְׁמָטוּ.

יָצְאוּ קְדֵשׁוֹת בַּמָּחוֹל,

  מְחוֹל־הַבַּצֹּרֶת הֶעָגוּם.

צָבְעוּ שְׁדֵיהֶן בַּפִּיחַ,

  כִּמְקוֹנְנוֹת שְׁחוֹר־צָבָעוּ;

תַּאֲווֹת גְּבָרִים לְרַסֵּן,

  פְּנֵי אֵל־שֶׁמֶשׁ לְחַלּוֹת,

סַבּוֹת צַמּוֹתֵיהֶן כַּגַּלְגַּל

  וּפִיהֶן הַיָּבֵשׁ יְרַנֵּן:

"הַרְחִיבִי חֵיקֵךְ, עַשְׁתֹּרֶת,

  הַרְבִּי קְסָמַיִךְ, לְמַעַן

יִזְכְּרֵךְ הַבַּעַל הַגָּדוֹל

  וְיָבוֹא לְפָקְדֵךְ בְּאַהֲבָה!

לוֹהֲטוֹת זְרוֹעוֹתָיו כִּבְרָקִים

  וְסַעֲרַת־אוֹן בַּחֲלָצָיו;

שׁוֹבֵר אֲרָזִים בְּחִשְׁקוֹ,

  אֲדָמָה עוֹרְגָה יְרַוֶּה.

אַךְ אַלְלַי! תּוֹעֶה הַבַּעַל,

  בְּמִדְבַּר לֹא־דֶרֶךְ יִתְעֶה;

בְּעִקְּבוֹת לְטָאוֹת יְהַלֵּךְ

  וְקוֹלוֹ כִּרְתִיחַת נְחָשִׁים.

מִי יִרְדֹּף רוּחַ יַשִּׂיגוֹ,

  מִי יִצְרְרֵהוּ בִּכְנָפוֹ?

אָנוּ נִצְרְרֵהוּ בִּקְסָמִים,

  בְּמַחְלְפוֹת־רֹאשׁ נַאַסְרֵהוּ.

יִרְעַם אֶת פָּנָיו וְיַשְׁלִים,

  יִבְרֹק בְּרָקוֹ יִתְנֶחָם.

יַמְטִיר זַרְעוֹ לָאָרֶץ,

  מְלֵחָה תָּשׁוּב תַּזְרִיעַ"

ג

מִי זֶה עוֹלֶה מִמִּדְבָּר,

  מְקֻטָּר עֲשָׂבִים מָרִים?

אֵזוֹר־שֵׂעָר לָאוֹרֵחַ,

  רַגְלָיו שְׁחוּפוֹת כִּזְמוֹרוֹת;

עָטוּף עַל שָׂפָם בַּצָּמָא,

  בְּיַלְקוּטוֹ חֲגָבִים צְלוּיִים.

כַּנָּבִיא מִגִּלְעָד יִנְהָג, —

  מִגְּבוּל יַעֲקֹב וְלָבָן.

קָרָא הַבָּא: בָּנִים מַמְרִים,

  אֱלֹהֵי־הָרוּחוֹת שְׁלָחַנִי!

צִידוֹנִים וְצוֹרִים יָצוּפוּ

  בָּאֳנִיּוֹת מָשׁוֹט וּמִפְרָשׂ,

אִיִּים וַאֲרָצוֹת יְסוֹבְבוּן

  בַּיָּם הַגָּדוֹל — יַם־רַהַב.

יִמְכְּרוּ פְּסִילֵיהֶם בְּכֶסֶף,

  בְּעוֹרוֹת וּבְשֶׁנְהָב יַחֲלִיפוּן;

עַשְׁתְּרוֹת־חֵמָר, וּתְרָפִים

  יְצוּקִים זְכוּכִית נְפוּחָה,

כְּתֹבֶת־קַעֲקַע בַּעֲקֵבָם, —

  שְׁמוֹת אֱלִילִים עַל רַגְלָם;

לְמַעַן יְשַׁנְנוּם פְּרָאִים,

  בְּבוֹאָם לִכְרוֹעַ לִפְנֵיהֶם.

אֶחָד אֱלֹהִים לֹא יִמָּכֵר, —

  אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל, אֵל־צְבָאוֹת;

אֵין לוֹ גוּף וּדְמוּת־פֶּסֶל,

  לֹא יָצָא מִבֵּין הָאָבְנָיִם.

אַדִּיר־שְׁמוֹ חָרוּת בֶּעָבִים,

  בְּלַהֲבוֹת עֶרֶב וָבֹקֶר;

בְּמִשְׁבְּרֵי־יָם יַלְבִּין קִצְפּוֹ,

  בְּאַשְׁדּוֹת־הָרִים יִתְפּוֹצֵץ.

סוּפַת הַנֶּגֶב זֶה צַעֲדוֹ,

  בְּרָקִים — בְּעַפְעֲפוֹ עָיִן.

עֵינֵי כָל עָם יִרְאוּ גָדְלוֹ,

  אַךְ לֹא רַבִּים בָּהֶם יַשִּׂיגוּהוּ;

כְּתוֹלַעַת לֹא תַשִּׂיג הָר

  וּבֶן־זְבוּב — מְעוּף נֶשֶׁר.

עַל כֵּן צִידוֹנִים יִתְהַלְלוּ

  בְּקוֹנֵי פְסִילֵיהֶם כִּי רַבּוּ.

רַבּוּ עִוְרִים בָּאָרֶץ,

  רַבּוּ קַבִּים לְתָמְכָם;

גְּלוּיֵי־עַיִן יְתָעֲבוּם,

  בְּמַטּוֹת־עֵץ לֹא יֵעָזֵרוּן.

בְּאֵל־אֶהְיֶה יַאֲמִינוּ, —

  אֶחָד הָיָה וְיִהְיֶה.

לוּחוֹת־בְּרִיתוֹ שְׁנַיִם,

  בְּאֶצְבַּע־אֵשׁ חֲקָקָם;

נִשְׁכְּחוּ בְּעָרֵי־אֶפְרַיִם,

  בְּאִיֵּי עֲרֵלִים לֹא בָאוּ.

סַהֲרוֹנֵי־נְחשֶׁת לְמוֹאָב,

  לַעֲמָלֵק — עֲגִילֵי־כֶסֶף;

וְלָנוּ הַר־יֶשַׁע מוּצָק, —

  אֵשׁ־דָּת כּוֹתֶרֶת רֹאשׁוֹ.

הֲלֹא זֶה סִינַי הַר־קֹדֶשׁ,

  מִמֶּנּוּ נַחְצֹב אֱמוּנִים;

כַּחֲצֹב הָאִישׁ משֶׁה לוּחוֹתָיו,

  וּגְבוּרוֹתָיו — יְהוֹשֻׁעַ עַבְדּוֹ.

ד

נִחֲרוּ נְבִיאֵי־הַבַּעַל,

  עָלוּ הַבָּמָה, זָעָמוּ:

—מִי אֲשֶׁר חֶמְדָּה בִּבְשָׂרוֹ

  וְאוֹר־יוֹם בְּעַצְמוֹתָיו, —

אַל יִפְנֶה אֶל בֵּית־הָאֲבֵלִים,

  בְּעִיר־דָּוִד וּבְשִׁילֹה.

בְּשֵׁם אֵל־חָי בָּא הַנָּבִיא

  וְתוֹרַת־מֵתִים בִּשְׂפָתָיו:

הִתְעַפֵּר בֶּעָָפָר בְּיוֹם־חַג

  וְכַפֵּר עָווֹן בְּעֵת־בָּצִיר.

לַהֲפֹךְ מָחוֹל לְמִסְפֵּד,

  עַל כּוֹס־רְוָיָה לְקוֹנֵן.

צַר־עַיִן הַנָּבִיא מִגִּלְעָד,

  יִרְאֶה נָקָם כִּי אֻמְלָנְנוּ;

כִּי אָכְלָה יְגִיעֵנוּ בַּצֹּרֶת

  וְאָפֵס כֹּחַ לְקַוּוֹת.

לִכְבוֹד אֵל אֶחָד יְקַנֵּא —

  לֹא יֶאֱהַב אֲחֵרִים זוּלָתוֹ;

הָאוֹמֵר לִשְׁלֹט יְחִידִי,

  עַל כָּל הָאֵיתָנִים הִתְנַשֵּׂא.

הֲמֶּלֶךְ אֶחָד בַּתֵּבֵל?

  וְאִם מוֹשֵׁל בָּאִיִּים אֶחָד?

רַבִּים הַמּוֹשְׁלִים בָּאָרֶץ,

  בִּקְרָב וְנִצָּחוֹן — תִּפְאַרְתָּם.

כֵּן יְנַסּוּ בְּרַק שַׁרְבִיטָם,

  בְּלַהַב חַרְבָּם יִתְחָרוּ;

מִי יִצְלַח לְכֶתֶר־מְלוּכָה?

  מִי עָפָר יְלַחֵךְ בְּנָפְלוֹ?

בְּשָׂדוֹת, הָרִים וְחֻרְשׁוֹת

  רַבִּים אֱלֹהִים יְהַלֵּכוּן;

יִמְלֹךְ רַהַב בַּיַּמִּים

  וּבַעַל־קַרְנַיִם בָּעֵדֶר.

תַּהַר עַשְׁתֹּרֶת בַּכְּרָמִים

  וְתַמּוּז יַבְשִׁיל פְּרִי־דֶקֶל.

כְּפִרְחֵי אַרְגָּמָן וּתְכֵלֶת

  עָרֵינוּ יַרְהִיבוּ כֻּלָּן,

גִּנּוֹת־בִּיתָן, מַעְיָנוֹת…

  וְאַתָּה בְּלוּחוֹת תִּתְהַלָּל! —

עַצְמוֹת אֵל מֵת בַּמִּדְבָּר,

  מְקַלְקְלוֹת בַּאֲרוֹן־זָהָב.

ה

צָחֲקוּ קְדֵשׁוֹת, בְּחוֹלְלָן,

  תָּפֹף וְלָעֹג לַנָּבִיא;

הוֹי לַמַּסְתִּיר רְכוּשׁוֹ!

  סָגַר שְׁעָרִים וְנָעַל, —

וּמַפְתֵּחַ לוֹ רַק אֶחָד,

  אִם אֲבָדוֹ — אֵין פּוֹתֵחַ.

חָלַף עָשְׁרוֹ בִּן רֶגַע —

  אֶבְיוֹן בָּשָׂר וָרוּחַ.

אֶל אוֹצְרוֹתָיו לֹא עוֹד יָשׁוּב,

  כִּי בְמַפָּץ וּבְכֵילַפּוֹת;

בְּפֶרֶץ שְׁעָרִים וְקִירוֹת

  יָשׁוּב, יִרְאֶה מַטְמוֹנוֹ.

אוֹי לַמַּחְבִּיא וּלְמַחֲבוֹאוֹ, —

  אָבְדָן, שֶׁבֶר וָהֶרֶס.

אַשְׁרֵי מַאֲמִינֵי הַבַּעַל!

  אֲבַדְנוּהוּ — לֹא אָבָדְנוּ.

עוֹד רַבִּים לָנוּ מַפְתְּחוֹת

  שַׁעֲרֵי־חֶסֶד לִפְתֹּחַ:

אֶחָד לְרַחֲמֵי־עַשְׁתֹּרֶת

  וְאֶחָד לִבְכוֹרָה — לְתַמּוּז.

מַפְתֵּחַ לַמֹּלֶךְ הַזּוֹעֵם,

  מַפְתֵּחַ לְשָׂדֶה וָנָחַל;

מַפְתֵּחַ לִמְצוּלוֹת רַהַב

  וּלְרוּחוֹת הָרִים — מַפְתֵּחַ.

יַכֶּה הָאֶחָד בַּחֲרוֹנוֹ, —

  יִרְפָּא הַשֵּׁנִי מַכָּתְךָ;

יוֹשֶׁט נֶחָמָה הַשְּׁלִישִׁי, —

  מָזוֹר לְמַאֲמִין נָגוּעַ.

ו

צָחֲקוּ קְדֵשׁוֹת בְּחוֹלְלָן,

  וּמִתּוֹךְ מַעַרְבֹּלֶת־הַמָּחוֹל

עָלָה רֹאשׁ כֹּהֵן מְעֻטָּר,

  עָלֹה וְהַטֵּף בַּבָּמָה:

בּוֹאוּ, בּוֹאוּ, בְּנֵי־שֹׁמְרוֹן!

  כִּי רַבּוּ שַׁעֲרֵי־הַזָּהָב

בְּּמִקְדַּשׁ עַשְׁתֹּרֶת וּבַעַל, —

  כְּפַעֲמוֹנִים בְּשׁוּלֵי אַהֲרֹן.

יִגַּשׁ לַשְּׁעָרִים כָּל מַאֲמִין

  וּצְרוֹר הַמַּפְתְּחוֹת בְּיָדוֹ, —

אִם נִסְגַּר הָאֶחָד בַּעֲדוֹ

  יִפָּתַח בְּרִנָּה הַשֵּׁנִי.

יָבוֹא וְיִקְטֹף אֶת חֶלְקוֹ,

  מִמֶּגֶד הָאָרֶץ, בְּחַיָּיו;

פְּרִי עֵץ דַּעַת טוֹב וָרָע, —

  כִּשְׁדֵי הַקְּדֵשׁוֹת כָּל פֶּרִי,

וּכְאֶשְׁכֹּלוֹת מְלֵאִים עָסִיס

  לִצְמֵאִים בִּימֵי בַצֹּרֶת.

צֶלְצְלִים וְתֻפֵּי בָנוֹת

  בִּלְשׁוֹן אֱלֹהִים יְדַבֵּרוּן —

לְשׁוֹן טְרָפִים יְרֻקִּים וְנוֹזְלִים.

  שִׂמְחַת־נְעוּרִים צִלְצוּלָם.

ז

שָׁמַע הַנָּבִיא וַיִּזְעָם:

  אֲבַדְתֶּם אָבֹד, בְּנֵי שֹׁמְרוֹן!

אוֹי לָעָם — אֵלָיו אֶבֶן

  וְזוֹנוֹת־אֶתְנָן — נְבִיאוֹתָיו.

בְּעָלִים רַבִּים יִבְעֲלוּכֶם,

  אֱלִילוֹת — כְּמִסְפַּר בָּתֵּיכֶם.

הֵן גַּם חֲמוֹרִים בָּאֵבוּס

  עַל בְּלִיל רְמִיָּה יִנְעָרוּן;

תֶּבֶן וּמוֹץ לֹא יִלְעָסוּ, —

  קוֹצִים וּשְׂעוֹרִים יַחְדָּו.

אִם עֶבֶד אֶפְרַיִם — בֵּן יַקִּיר —

  לַאֲדוֹנִים רַבִּים מְכָרוּהוּ;

אִם שֶׂה פְזוּרָה בַּת־שֹׁמְרוֹן —

  אַלְלַי לָהּ, כִּי נָבוֹכָה!

כְּלָבִים רַבִּים יְסֻבּוּהָ,

  כָּל בַּעַל שֵׁן יִדְרשׁ חֶלְקוֹ.

אֱלִיל אֶחָד יָגֹז צַמְרָהּ,

  יִפְשֹׁט עוֹרָהּ הַשֵּׁנִי.

הַשְּׁלִישִׁי יְחַלֵּק בְּשָׂרָהּ,

  בְּמַאֲכֶלֶת־כְּמָרִים יִגְזְרֶנָּה.

הַמֹּלֶךְ בְּכוֹרְכֶם יִדְרשׁ,

  אוֹן־נְעוּרֵיכֶם — עַשְׁתֹּרֶת;

הַתַּמּוּז יָלֹק דִּמְכֶם

  וְהַבַּעַל — כָּל עֲמַלְכֶם.

קוּמוּ, פְּנוּ לְאֵל אֶחָד!

  בַּשָּׁמַיִם נָכוֹן כִּסְאוֹ.

אֶחָד, כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם,

  שָׂשׂ לְשָׁרְתוֹ הַשֶּׁמֶשׁ:

יוֹצֵק אוֹרוֹ עַל יָדָיו,

  לְפָנָיו יָרוּץ אֹרַח.

סַעֲרוֹת־תֵּימָן — שִׁפְחוֹתָיו,

  מֶרְכַּבְתּוֹ אֵשׁ וְעָנָן.

בָּנִים אַתֶּם לוֹ כֻּלְכֶם!

  וְהוּא אֲבִיכֶם חוֹלֶלְכֶם;

לֹא יִדְרשׁ בְּכוֹרְכֶם לְעוֹלָה,

  עֲווֹן־אָבוֹת לְכַפֵּר.

כִּי הוּא אֶל לְבַבְכֶם יִרְאֶה,

  אַהֲבַתְכֶם — קְטֹרֶת לְאַפּוֹ.

אֵלָיו שַׁוְּעוּ לְעֶזְרָה, —

  בְּאֵשׁ שׁוּלָיו צְרוּרִים מָיִם.

בְּזָרְמָם יִמַּסּוּ אֱלִילִים,

  תַּמּוּז יִטְבַּע וְלֹא יָקוּם.

בְּרַעֲמוֹ יִשָּׁבְרוּ בְּעָלִים,

  אֲשֵׁרוֹת־שֵׂיבָה תֵּעָקַרְנָה.

ח

לֹא כִלָּה חֶזְיוֹנוֹ הַנָּבִיא —

  וַתִּגְבַּר הַמְּהוּמָה בַּכַּרְמֶל.

צָעֲקוּ כְּמָרִים: “הִרְגוּהוּ!”

  צִחְצְחוּ רָמְחֵי־הַכְּהֻנָּה.

עַם רָעֵב חָרַק לוֹ שֵׁן,

  נָשִׁים צְמֵאוֹת עִפְּרוּהוּ;

עֲלֵה, עֲלֵה, אִישׁ־שֵׂעָר,

  שׁוּב אֶל מִדְבָּרְךָ, גִּלְעָדִי!

אֶל צוֹמְךָ שׁוּב וְאֶל שַׂקְּךָ,

  אֱכֹל חֲגָבֶיךָ — לֶחֶם!"

— עַתָּה אָקוּם, אָמַר אֵלִיָּהוּ,

  עַתָּה אָבִין דַּרְכֵי־עֶלְיוֹן!

לֹא יֵדְעוּ בַּעֲרֵי־עַשְׁתֹּרֶת,

  נוֹשְׁקֵי־עֲגָלִים לֹא יַשְׂכִּילוּ.

בְּהֵחָבְאִי בְּנַחַל כְּרִית,

  מִפְּנֵי זַעַם אַחְאָב נַחְבֵּאתִי, —

פָּרַץ סַעַר בְּעֵמֶק יַרְדֵּן,

  נָעוּ בְּרוֹשִׁים, גָּנָחוּ.

עֲנָפִים דָּאוּ בָּרוּחַ,

  גְּזָעִים נִשְׁמְטוּ אָרְצָה;

הָרְגוּ יוֹנְקוֹת בְּנָפְלָם,

  כְּפָפוּן, הִכְרִיעוּן עַד עָפָר.

בָּכֹה בָּכִיתִי: אֵל־סַעַר,

  אֵלֶּה הַיּוֹנְקוֹת מֶה חָטְאוּ?

אִם אֲרָזִים לְךָ הֵעֵזּוּ,

  עַל מָה יַלְדֵיהֶם תְּיַסֵּר?

אָז אֶשְׁמַע קוֹל רָז מְדַבֵּר,

  קוֹל־דְּמָמָה נוֹקֵב סָעַר:

לֹא יָמוּתוּ יוֹנְקוֹת בְּרִיאִים,

  וְאִם יִפְּלוּ יִתְנֶעָרוּן.

הַבֵּט לַשְּׁבוּרִים, קַח לֶקַח:

  רָקַב לִבָּם בְּתוֹכָם;

חוֹלֵי־תוֹךְ וַעֲבֵשֵׁי־שֹׁרֶשׁ, —

  גַּרְזֶן הַחוֹטֵב בָּם יִשְׁקָע.

לְפַנּוֹת מָקוֹם יִפֹּלוּ,

  לְדוֹר חָדָשׁ — דּוֹר־בְּרוֹשִׁים;

אֲשֶׁר מוּם אֵין בְּעֵצוֹ

  וְשָׁרָשָׁיו — גִּידֵי־נְחוּשָׁה.

מֵעֵת לְעֵת אַשְׁלִיחַ סַעַר,

  לְמַעַן הַכְרִית נֶחֱשָׁלִים.

הֱיֵה לִי, נָבִיא, כַּסַּעַר,

  אֶל יַעֲרוֹת־אָדָם אֶשְׁלָחֲךָ!

אַל תָּחוּס רָשָׁע, אַל תְּפַלֵּל, —

  לֹא אַשְׁפִּיל כְּבוֹדִי לַהֲקִימוֹ.

רְקֵבֵי־בַעַל יִפְּלוּ כֻּלָּם,

  בּוֹטְחֵי־עַשְׁתֹּרֶת יִשָּׁבֵרוּן.

אַשְׁאִיר עַשָׂרָה בָּעִיר,

  וְאֶחָד בַּמִּשְׁפָּחָה יִוָּתֵר;

אֲשֶׁר לֹא בָכוּ לְמוֹת הַתַּמּוּז

  וְרַגְלֵי עֲגָלִים לֹא חָבָקוּ.

ט

לֹא חָל עוֹד הַנָּבִיא, לֹא נִרְתַּע,

  נָתַן פָּנָיו לְיוֹרְקִים.

רִפָּא אֶת מִזְבַּח־אֲדֹנָי, —

  שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה אֲבָנִים לָקָח,

כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי־יִשְׂרָאֵל,

  בְּטֶרֶם עֲגָלִים הִפְרִידוּ.

אֶבֶן לֹא דָבְקָה בָּאֶבֶן,

  טִיט לֹא מִלֵּא פִּצְעֵיהֶן;

הָרְכְּבוּ מַשָּׂא עַל מַשָּׂא,

  גְּלוּמוֹת כִּבְיוֹם הִבָּרְאָן.

וּכְאַבְנֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ,

  בְּעָקְדוֹ אֶת בְּנוֹ, אֶת יְחִידוֹ.

שָׁלַח יָדוֹ הַנָּבִיא

  לַחֲגוֹרַת הַשֵּׂעָר בְּמָתְנָיו;

הוֹצִיא מַאֲכֶלֶת־אָבוֹת,

  מַאֲכֶלֶת־צֹר, וְעָלֶיהָ,

בְּמִכְתַּב־קְדוּמִים, חָקוּק:

  “אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה…”

עָקַד פַּר אַחֲרוֹן וּשְׁחָטוֹ —

  בֶּן־בָּקָר נוֹחֵר בַּצָּמָא.

שָׁאַב מְלוּחִים מִנָּקִיק, —

  מַיִם לֹא יִצְלְחוּ לִשְׁתּוֹת;

שָׁפַךְ מֵעַל לְקָרְבָּנוֹ,

  צָעַק: "אֵל יִשְׂרָאֵל, עֲנֵנוּ!

נַעֵר שׁוּלֶיךָ — עֲנָנִים!

  יִזְרְמוּ מְטָרוֹת, חֲתוּמִים

בְּאֶלֶף חוֹתְמוֹת־שַׁלְהֶבֶת —

  חוֹתְמוֹת־מִשְׁפָּט לַפּוֹשְׁעִים".

קָדְרוּ שָׁמַיִם, רָגָזוּ;

  הִכָּה הַבָּרָק וַיַּצֶּת

מַעֲרֶכֶת־הָעֵצִים הַדַּלָּה,

  הַקָּרְבָּן עַל נֶסֶךְ הַמָּיִם.

דָּבְקוּ שַׂקֵּי־הַמִּסְפֵּד

  אֶל בְּשַׂר הַכְּמָרִים רֻטָּבוּ.

חָרַד הָעָם, נָפַל אָרְצָה —;

  “אֲדֹנָי הוּא הָאֱלֹהִים!”

גֶּשֶׁם תְּלַקֵּק כָּל לָשׁוֹן

  וְכָל פֶּה פָּעוּר שָׁמָיְמָה.

י

צִוָּה הַנָּבִיא, אָז נִתְפְּשׂוּ

  חַיִּים כָּל כָּמְרֵי־הַבַּעַל;

פָּרְעוּ מִקְלְעוֹת שְׂעָרָם,

  נִשְׁמְטוּ אַרְצָה שַׂקֵּיהֶם.

צִלְצְלוּ חֲרִיצֵי־הַבַּרְזֶל,

  מִמּוֹרַד־הָר כִּי הָשְׁלָכוּ.

נִסְחֲבוּ כֹּהֲנִים עֵירֻמִּים

  לְרַגְלֵי הַנָּבִיא הַזּוֹעֵם.

כֹּמֶר כֹּמֶר יַגִּישׁוּ לוֹ —

  עָקוּד, נֶאֱנָק וּמְפַרְפֵּר,

וְהוּא שׁוֹחֵט־עֹז וּמְגַלְגֵּל,

  מֵרֹאשׁ־הָר, אֶל הָעֵמֶק;

נַחַל־קְדוּמִים שָׁם גְּרָפָם,

  נַחַל קִישׁוֹן נְפוּחַ־גֶּשֶׁם.

לֹא נוֹתְרוּ כְּמָרִים בַּכַּרְמֶל;

  רַק שַׂקֵּי־צוֹמָם מִתְגּוֹלְלִים

מִסָּבִיב לַמִּזְבֵּחַ, הַבּוֹעֵר

  כַּאֲבוּקַת־דָּם בָּעֲרָפֶל.

קָם הַנָּבִיא וַיִּרְמֹס,

  כָּאֲרִי, שְׂרִידֵי־בִגְדָם;

עָלָה מִזְבְּחוֹ וְנִצָּב

  בְּתוֹךְ שַׁלְהֶבֶת הָעוֹלָה;

הֶאֱבִיר בַּלַּהַב שָׁמַיְמָה,

  עַל כַּנְפֵי־עָשָׁן הִתְנַשֵּׂא.

אָז יָבוֹאוּ־יֵחָפֵזוּן

  עַבְדֵי אִיזֶבֶל לְתָפְשׂוֹ…

אַךְ הוּא נָמוֹג הָלַךְ־לוֹ,

  דַּעַךְ כְּאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ;

רַק גֶּשֶׁם סוֹחֵף יָדִיחַ

  דַּם הַכְּמָרִים בָּאָרֶץ.

---

שְׂרִידֵי אֶפְרַיִם

מאת

זלמן שניאור

א

חַפְּשׂוּ אַחֲרֵי נְבִיאֵי יְהוּדָה,

  שְׁחָטוּם כִּכְבָשִׂים לַנַּחַל!

כִּי גָעֲלוּ כָּל מוֹעֲדֵינוּ,

  הָפְכוּ כָּל שִׂמְחָה לְמִסְפֵּד.

קָצְצוּ יְדֵי נָשִׁים עֲדִינוֹת,

  תּוֹפְרוֹת לָאֲשֵׁרָה מִפְלֶצֶת;

חִלְלוּ כָּל בָּמָה טְלוּאָה,

  טִמְּאוּם בְּדַם כֹּהֲנֵינוּ.

לִפְנֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶּן־אָמוֹן

  וְכָל עוֹשֵׂי־הַטּוֹב בְּעֵינֵיהוּ,

יָלְדוּ הָרְחֵלִים בֶּהָרִים

  וְשֵׂיוֹת — בָּעֲמָקִים דְּשֵׁנִים.

בְּכוֹרֵיהֶן הֵבֵאנוּ לְקָרְבָּן,

  לְבַעַל־קַרְנַיִם בְּבֵית־אֵל, —

אֲשֶׁר קְרָנָיו חֲטוּבוֹת הָבְנִים

וּטְלָפָיו מְצֻפּוֹת זָהָב,

גְּדִי, בַּחֲלֵב־אֵם מְבֻשָּׁל,

הֶעֱלִינוּ בְּמִזְבַּח־שֶׁמֶשׁ,

עַל שֻׁלְחַן־אֶבֶן מִתְנַשֵּׂא, —

  לֹא עָלָה עָלָיו בַּרְזֶל.

אֵשׁ זָרָה לֹא נָגְעָה מִנְחָה,

  לֹא לָחֲשׁוּ גֶּחָלִים תַּחְתֶּיהָ;

רַק שֶׁמֶשׁ־בֹּקֶר אֲכָלָהּ,

  לִחֲכָהּ שְׁרַב־צָהֳרָיִם.

עַד כִּי יָבְשׁוּ חָלָב וּבָשָׂר,

  נִקְשׁוּ, הָיוּ כָּאֶבֶן, —

מַאֲכָל לְעוֹף־אֳלֹהִים;

  נְשָׁרִים נְשָׂאוּהוּ שָׁמָיְמָה.

עַתָּה רֵיק שֻׁלְחַן־שֶׁמֶשׁ

  וְרֵיקָה נַפְשֵׁנוּ, אֵין כֹּל.

מַטְעַמֵּי־בַעַל הָיוּ תָּפֵל,

  נִשְׁרֵי־שָׁמַיִם לֹא יְבַקְשׁוּם.

בַּעֲזוּבַת שְׁבִילֵי־מִזְבֵּחַ

  לְטָאוֹת צְהֻבּוֹת יִרְחָשׁוּן.

מַיִם יִנָּסְכוּ עַל מֶלַח,

  כְּמִצְוַת נְבִיאֵי יְהוּדָה;

הָיָה הַמּוֹעֵד הָעַלִּיז

  לְחַג לוּחוֹת־הָאֶבֶן, —

קָשִׁים כְּכֵפֵי הַמִּדְבָּר,

  עִם מֵאָה מִשְׁפָּטִים חֲרֵבִים.

גְּדִי מְבֻשָּׁל בֶּחָלָב

  לֹא יְמַלֵּא בֶּטֶן מַאֲמִינִים;

בְּחַדְרֵי־חֲָדִרים יֵאָכֵל,

  בְּחַגֵּי־שֶׁמֶשׁ נִשְׁכָּחִים.

ב

וּבִימֵי הַבָּצִיר מָה רָבְתָה

  הַשִּׂמְחָה בְּכֶרֶם וָיֶקֶב!

דָּרְכוּ עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים

  וּלְעֵין הַכּוֹכָבִים אָהָבְנוּ.

מְעַרְבֹּלֶת אַוּוֹת הִתְפָּרְצָה —

  נָמוֹת בָּאָדָם מִקֶּדֶם,

חוֹמָה לָהֶן, חוֹמוֹתַיִם, —

  רִנָּה, שִׁכָּרוֹן וּמְחוֹלוֹת…

הִתְמוֹטְטוּ חֻקֵּי־מִשְׁפָּחָה,

  שָׁלַט הַקַּדְמוֹן בְּכֻלָּם.

יָדַעְנוּ כָּל אִשָּׁה, בְּבוֹאָהּ

  אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתֵינוּ, בַּחשֶׁךְ.

הָיִינוּ כִּבְנֵי־אֱלֹהִים, —

  נְפִילִים מִשֹּׁרֶשׁ עֲזָאזֵל,

עֵת יָרְדוּ לָאָרֶץ וַיִּלְמְדוּ,

  רִאשׁוֹנָה, לֶאֱהוֹב בְּנוֹת־אָדָם.

נוֹלְדוּ בְּלִי אָב וּבְלִי אִמּוֹת.

  אֲחָיוֹת וְדוֹדוֹת לֹא יָדְעוּ;

עֵירֻמִּים, כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן,

  הִתְהַלְּכוּ וְלֹא הִתְבּוֹשָׁשׁוּ.

בְּלֵילוֹת־הַבָּצִיר, כְּמוֹהֶם,

  כָּל סְיָג לֹא יָדַעְנוּ גַּם אָנוּ;

לֹא תְשׁוּקוֹת קוֹסְסוֹת עֶצֶם,

  כִּי שֶׁפַע עֲדָנִים וְחֶמְדָּה.

בְּאֵין חֻקִּים לֹא יֶחֱטָא אָדָם,

  הַלֵּב הַשָּׂבֵעַ לֹא יִגְנֹב.

בָּאוּ נְבִיאֵי יְהוּדָה,

  הָפְכוּ צְחוֹקֵנוּ לְאֵבֶל;

צוֹם, עַנֵּה־נֶפֶשׁ וּתְפִלָּה,

  הִתְפַּלֵּשׁ בָּאֵפֶר עַד בֹּקֶר;

יוֹם־כִּפּוּר הוּא, יוֹם הָעֲשִׂירִי,

  לְכַפֵּר עַל חֵטְא לֹא חָטָאנוּ.

ג

לְכַפֵּר אֶת פְּנֵי אֵל־עֲזָאזֵל,

  הַחוֹמֵד כָּל בְּנוֹת־הָאֲדָמָה, —

לוֹ יִשְׁלְחוּ דֹּרֶן צְפִיר־עִזִּים,

  צְרוֹר־שָׁנִי מַאְדִּים בֵּין קַרְנָיו;

וּמְפַצְפְּצִים עַצְמוֹתָיו שְׁאוֹלָה, —

  מִנְחָה לַנָּפִיל הַמְגֹרָשׁ.

יִצְחַק עֲזָאזֵל בִּתְהוֹמוֹ:

  — הַבְאֵלֶּה, בְּנֵי־אָדָם, חָשָׁקְתִּי?

הָאֶשְׂבַּע גְּדִי־עִזִּים שָׁבוּר,

  אֲמַלֵּא בִּטְנִי עֲצָמוֹת?

נְשׁוֹת בְּנֵי־אָדָם אִוִּיתִי,

  עִם שִׂמְלוֹת שָׁנִי לְעוֹרָן, —

מְחוֹלְלוֹת בְּגַנִּים יְרֻקִּים;

  בְּאֵלֶּה חָשַׁקְתִּי גַּם עָתָּה.

נְעָרוֹת זְקוּפוֹת כִּדְקָלִים,

  שְׁדֵיהֶן — כְּאֶשְׁכֹּלוֹת בְּשֵׁלִים;

אֲשֶׁר בִּטְנָן כַּעֲרֵמַת־חִטִּים

  וְרֵיחַ אַפָּן —ּ תַּפּוּחִים.

אֲשֶׁר אֶקְפֹּץ אֲלֵיהֶן כְּשָׂעִיר,

  בְּרַגְלַיִם מַפְרִיסוֹת פַּרְסָה, —

וְקַרְנֵי־הָאַיִל בְּמִצְחִי

  אַשְׁקִיעַ בְּחַשְׁרַת־צַמָּתָן,

וְדָבַקְתִּי בָּהֶן וּבָרְחֵלוֹת,

  בְּעַשְׁתְּרוֹת־צֹאן וּבְנוֹת־אָדָם;

גָּעֹה וְצָחֹק וְגָעֹה,

  כִּילוּד־אִשָּׁה וְצָפִיר יָחַד.

ד

שְׁאַלְנָה כְּלֵי־לָבָן, בָּנוֹת,

  אִשָּׁה מֵרְעוּתָהּ שְׁאַלְנָה!

נֵצֵא אֶל כְּרָמִים אֲבֵלִים,

  בִּשְׂעַרְכֶן — לוּלְאוֹת־שָׁנִי;

תִּבְעַרְנָה בְּאוֹר־תַּמּוּז אַחֲרוֹן,

  כְּעוֹלְלוֹת בְּשָׂרִיגִים שְׁחוֹרִים;

לְהַצִּית אֵשׁ־קְנָאוֹת בַּלְּבָבוֹת,

  לְצוֹדֵד נְפָשׁוֹת יָבֵשׁוּ.

וְאֵל־נְפִילִים יֵרָאֶה לָכֶן

  בְּקוֹמַת נְעָרִים שְׁזוּפִים;

בְּעֶכֶס רַגְלֵי־מְחוֹלְלוֹת

  צְחוֹקוֹ הַמָּתוֹק יְצַלְצֵל.

קִרְאוּ לְכֹהֲנֵי עֲזָאזֵל —

  אַלּוּף יְמֵי־קֶדֶם לַנְּפִילִים,

יָסִירוּ הָאֵפֶר מֵרֹאשָׁם,

  בְּיוֹם צוֹם־הַכִּפּוּרִים הָאָרֹךְ.

יַאֲזִינוּ לְקוֹלוֹת תֻּפֵּיכֶן,

  יַבִּיטוּ בִּמְחוֹלוֹת־מַחֲנָיִם;

יִבְחַר כָּל בָּחוּר אֶת אִשְׁתּוֹ,

  מִכָּל אֲשֶׁר יָבוֹא בִּזְרוֹעוֹ.

יָהִינוּ לְהָסִיר הַשִּׂמְלָה

  הַשְּׁאוּלָה, הַצֶּחָה כַּשֶּׁלֶג,

לְכַסּוֹת כָּל מַצָּע רַעֲנָן —

  מִשְׁכַּב־דּוֹדִים עַד בֹּקֶר.

---

נִמְצָאוּ! (חֲתִימָה)

מאת

זלמן שניאור

א

בְּשֹׁמְרוֹן, בְּלָכִישׁ וּבְגֶזֶר

  יַךְ מַעְדֵּר חֲכָמִים וְחוֹקְרִים,

הוּא חוֹתֵר בְּהַר־הַמּוֹרִיָּה,

  מִתְדַּפֵּק עַל קִבְרֵי שְׁנוֹת־אָלֶף;

רֹבֶד מֵעַל רֹבֶד יִשָּׁמֵט

  וּזְמַנִּים נְגֹלִּים כַּסֵּפֶר.

תַּלְמִידֵי מַקְלִיסְטֵר וּפֶּטְרִי

  מְגַשְׁשִׁים בְּמַחְשַׁךְ־הַדּוֹרוֹת,

לִקְרֹעַ תַּכְרִיכִים וּלְעוֹרֵר

  נִרְדָּמִים מִשְּׁנַת הָאַשְׁמַנִּים.

וְכָל אֲשֶׁר יַעֲמִיק הַקִּרְקָר —

  כֵּן יַקְשׁוּ אֶת עָרְפָּן הַתְּקוּפוֹת.

כֵּן תִּכְבַּד לְשׁוֹנָן הַנִּקְשָׁה, —

  יְגַמְגְּמוּ עַמִּים נִכְחָדוּ.

ב

אַךְ בּוֹכִים הַלּוּחוֹת הַגְּנוּזִים

  וּלְקוֹלָם הַנֶּחֱנָק עֹז יִדְרֹךְ

הַמַּעְדֵּר, יִתְעֶה וְיָשׁוּב,

  עַד מָצְאוּ הַמְּסִלָּה הַנְּכוֹנָה

אֶל מְעָרַת צִדְקִיָּהוּ בְּבָרְחוֹ,

  אֶל אוֹצַר הַכֹּהֵן הַבָּלוּם,

הֶחָתוּם סִיד־עַתִּיק וָזֶפֶת

  וְנִקְשֶׁה עַל אַבְנוֹ וּבְדִילוֹ.

וּבְאַחַד הַיָּמִים הַבָּאִים

  וְהִקִּיפָה הַבְּשׂוֹרָה מְדִינוֹת,

וּתְרוּעַת־הַשִּׂמְחָה תַּעֲבֹר

  בָּתֵי־מִדְרָשׁ וְחַכְמֵי־לְאֻמִּים;

וְחָדְרָה לַעֲלִיּוֹת מְשׁוֹרְרִים

  בַּת־קוֹל הַבְּשׂוֹרָה: “נִמְצָאוּ!..”

עַכְבְּרֵי־סֵפֶר מִתְנַעֲרִים

  מֵאָבָק: נִמְצְאוּ, נִמְצְאוּ!

סוֹפְרִים וְכֹהֲנִים נִבְהָלִים:

  “נְבִיאִים חֲדָשִׁים!.. נִמְצָאוּ!”

חַלְחָלָה, תְּאַב־דַּעַת וְצָהֳלָה

  מִתְעָרְבִים: “נִמְצָאוּ, נִמְצָאוּ!”

ג

וּכְיַעֲקֹב אָבִינוּ בְּהִתְבַּשְּׂרוֹ:

  “עוֹד חַי בִּנְךָ יוֹסֵף, עוֹד חַי הוּא!”

כֵּן יֵבְךְּ יִשְׂרָאֵל־סָבָא וְיִצְחַק:

  "לֹא טֹרְפוּ לוּחוֹתַי הָאוֹבְדִים!

אֵלֵךְ וְאֶרְאֵם, בְּטֶרֶם

  יָמוּתוּ כָּל סִפְרֵי־הָעוֹלָם…"

וְקָרָא וְצָחַק וּבָכָה:

  “כְּרֵיחַ הַשָּׂדֶה זֶה רֵיחָם!”

וְהַכֵּר לֹא יַכִּיר אֶת פְּנֵיהֶם

  הַנִּקְשִׁים בִּמְשֹׁךְ דּוֹרוֹת רַבִּים.

גַּם תּוֹרָה וּנְבִיאִים, גַּם כְּתוּבִים

  יִזְדַּעַזְעוּ, בְּכָל אֶלֶף דַּפֵּיהֶם,

לִקְרַאת אֲחֵי־קֶדֶם, שֶׁאָבְדוּ

  וְחָזְרוּ מִמַּחְשַׁךְ הָעִתִּים.

גַּם אַהֲבָה גַּם קִנְאָה תְּעוֹרְרֵם

  לִנְפֹּל עַל צַוְּארֵי אֲחֵיהֶם,

לִשְׂמֹחַ כִּי נִמְצְאוּ אוֹבְדִים

  וְלִפְחֹד, פֶּן יִגְזְלוּ אֵלֶּה

הָאוֹרְחִים אֶת כֶּתֶר הַבְּכוֹרָה,

  שֶׁנָּשְׂאוּ שְׁנוֹת־אֶלֶף עַל רֹאשָׁם.

ד

מֵרָחוֹק כְּבָר אֶשְׁמַע אֶת תְּשׁוּאוֹת

  כָּל גּוֹיֵי־הָאָרֶץ, בְּצֵאתָם

לְקַדֵּם פְּנֵי אוֹרְחֵי־הָאָבֶן:

  יְהוּדִים, מֻשְׂלָמִים עִם נוֹצְרִים,

בְּתָגוֹת חֲכָמִים וּמוֹרִים, —

  לִקְרַאת אֲבוֹת תּוֹרוֹת־הָעוֹלָם.

מֵרָחוֹק כְּבָר אֶרְאֶה מַרְאֵיהֶם;

  שֵׁשׁ קוֹדֵר, לְבֵנִים עֲבֵשׁוֹת;

מִתַּחַת לָעֹבֶשׁ — דְּיוֹ נִקְשָה

  תּוֹךְ אוֹתִיּוֹת כְּנַעַן חֲרוּתוֹת…

אֲבַק־יוֹבְלִים וְעֹבֶשׁ מוּסָרִים

  בִּרְתֵת, כְּתַכְרִיכֵי־חֲנוּטִים,

וּכְקוּרֵי־עַכָּבִישׁ — מִכְּתָרִים.

  יַהֲלֻמִּים נִצָּתִים וְהוֹלְכִים,

וּפְסוּקִים מִתְגַּלִּים, נִקְרָאִים

  בַּחֲצִי אוֹתִיּוֹתֵיהֶם הַמְּחוּקוֹת, —

מְתוּקִים כְּשִׂפְתֵי הַבָּנִים

  הַנּוֹשְׁקִים אֶת אִמָּם הַסּוֹעֲרָה,

בְּשׁוּבָם מִדֶּרֶךְ רְחוֹקָה

  וּמְחַבְּקִים צַוָּארָהּ הַקָּמוּט.

הַחוּטִים מִצְטָרְפִים לְרִקְמָה,

  מִדַּבְּקִים הַשְּׁבָרִים וְהֹוִים

לִפְסִפַּס־הַמִּזְרָח הַמְגֻוָּן,

  הַמַּרְהִיב בַּחֲלִיפוֹת תִּשְׁבַּצְתּוֹ.

כֹּה תִשְׁלַם הַשִּׁירָה הָעִבְרִית,

  הַשֵּׁמִית, הַקְּדוּמָה, הַלּוֹהֲטָה, —

מֵאֲרַם־נַהֲרַיִם מוֹצָאָהּ

  וַאֲפִיקָהּ — בִּכְתוּבִים אַחֲרוֹנִים;

בְּלִי דָרְבוֹנוֹת בַּעֲלֵי־אֲסֻפּוֹת.

  בְּלִי מוּסַף מְתַקְּנִים אֲדוּקִים; —

כְּחַיְּטֵי־הַכְּפָר כָּכָה הֶעֱלוּ

  נִימֵיהֶם בִּלְבוּשׁ כֹּהֵן גָּדוֹל.

ה

אָז יִבָּקְעוּ מַעְיָנוֹת חֲדָשִׁים,

  כַּיַּמִּים יִזָּרְקוּ שָׁמָיְמָה;

עֲלֵיהֶם תַּעֲרֹג הַנֶּפֶשׁ

  הַחוֹלְמָה, כְּאַיָּל בִּצְמָאוֹ

וּבָא אָז כָּל חוֹזֶה וְאָמָּן

  לִשְׁתּוֹת מִמַּעְיְנֵי־הַיְשׁוּעָה,

וְהָיוּ לְנֶחָמָה וּרְוָיָה

  לְכָל עָיֵף בְּמִדְבְּרִיּוֹת סֵפֶר;

לִנְשָׁמָה סוֹעֶרֶת — מַרְגּוֹעַ,

  לַנִּרְפִּים — כְּסוּפָה־עַרְבֹּלֶת.

וְאַחֲרֵי הָרְוָיָה הַגְּדוֹלָה

  הַתִּעוּב אָז יָבוֹא וְהַגֹּעַל

לְכָל נִכְתָּב וְנִדְפָּס וְנָפוֹץ

  יוֹם־יוֹם עַל נְיָר וְעַל גְּוִילִים.

וְעָנוּ הָרָוִים וְאָמְרוּ:

  הִקָּבְצוּ וּרְאוּ־נָא, חֵלְכָּאִים!

שְׁנוֹת־אֶלֶף לֹא נִגְלָה כֶּחָדָשׁ

  הַזֶּה וְכִגְבוּרַת שְׂפַת־אֱנוֹשׁ.

רְאוּ, נַחַל־רֶגֶשׁ לָאָדָם!

  עַם עַתִּיק מְזַמֵּר, לְתֻמּוֹ,

עַל נָפְלוֹ וְעַל עֲלִיָּתוֹ,

  עַל פְּשָׁעָיו כְּמוֹ עַל צִדְקוֹתָיו;

וְעֹז לוֹ וּמְשַׁקְשֵׁק חֲרוּזוֹ

  כַּיַּרְדֵּן הַסָּגוּר בֵּין הָרִים.

וְעָנוּ וְאָמְרוּ בַּגּוֹיִים:

  "הִגְדִּילוּ אֵלֶּה לַעֲשׂוֹת!

קוּמוּ וְנִכְרַע וְנוֹדֶה

  עוֹד פַּעַם לִשְׁכִינַת־יִשְׂרָאֵל!

כִּי הָיְתָה לָהּ עֶדְנָה בִּבְלוֹתָהּ,

  שִׁירָה חֲדָשָׁה יָלָדָה;

בְּכוֹר רִאשׁוֹן וְיוֹרֵשׁ בֶּן־זְקוּנִים

  לַאֲדוֹנָהּ, לְסֵפֶר־הַסְּפָרִים".

ו

אָז יִתְּנוּ לְמִשְׁמֶרֶת בָּאָרוֹן

  אֶת מִסְתְּרֵי בּוּדָה, עִם סַגּוֹת

אִיסְלַנְדִּיָּה — אִיֵּי־הַקֶּרַח;

  וְאֶת כָּל מִשְׁלֵי־סִין הַקַּדְמוֹנִים.

וְשֵׁנִית, כְּבִימֵי־הַבֵּינַיִם,

  יִשָּׁכְחוּ שִׁירֵי אֵיסְכִילֶס;

וְחֶזְיוֹנוֹת אֵיבְרִיפִידֶס, סוֹפוֹקְלֶס

  יָבוֹאוּ בַּצֵּל, לֹא יֵרָאוּ,

כְּשִׂיחֵי־הַשָּׁרָךְ הַנְּמוֹכִים,

  בִּנְפֹל בָּהֶם קַדְרוּת הַיָּעַר.

הוֹמֵירוּס הַזָּקֵן, הַנּוֹהֵר

  כְּנַחַל אֲפַרְסְמוֹן, יְלַפְלֵף

בְּעֵינָיו הָעִוְרוֹת, עֵת יָסִיר

  מִמִּצְחוֹ אֶת זֵר־הַהַרְדַּפְנָה:

"בְּלִי מִשְׁפָּט נָחַלְנוּ, עַד עַתָּה.

  כְּבוֹד סוֹפְרִים וּמְשׁוֹרְרֵי־קֶדֶם;

נִצְּחָנוּ הַגּוֹי מֵחוֹף פְּלִשְׁתִּים,

  נִצְּחָנוּ עַם אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל!.."

וּמִילְטוֹן יְגַשֵּׁשׁ בְּמַקְלוֹ,

  יַאֲזִין וְיִקְרָא קוֹל גָּדוֹל:

"הָפִיצוּ דִּמְיוֹנוֹת עִוְּרוּנִי!

  אוֹר גָּנוּז, אוֹר־רָז אֲנִי רוֹאֶה,

זִיו שִׁבְעַת־הַיָּמִים בַּיְצִירָה, —

הֵד נָגְהוֹ פִּקְּחַנִי זֶה עָתָּה!.."

יִשְׁתַּחֲוֶה בַּיְרוֹן בְּיִרְאָה,

בְּצָלְעוֹ אֶל מְקוֹר כָּל הַמְּקוֹרוֹת.

וְגֵיתָּה יִתְחַבֵּא בְּתָאוֹ

שֶׁל פוֹיסְט, עַד יִתְפּוֹצֵץ בָּעַמִּים

זֶה חֹמֶר־הַשְּׂרֵפָה הֶחָדָשׁ,

שֶׁעָלָה מִקִּבְרוֹת יִשְׂרָאֵל.

וְשֶׁקְסְפִּיר, הַנַּעֲרָץ בַּחוֹזִים,

יֶאֱסֹף גִּבּוֹרֵי־מַחֲזוֹתָיו,

כֶּאֱסֹף עֵדֶר נִבְהָל, עַד תִּשְׁקֹט

זוֹ סַעֲרַת הָעִבְרִים בָּעוֹלָם.

פריז, תש"א

תַּם

---

הֶעָרוֹת לְסִפְרִי "לוּחוֹת גְּנוּזִים"

מאת

זלמן שניאור

א. מעט היסטוריה

כל פרקי “לוחות גנוזים” נכתבו במשך עשרים שנה בערך. ועוד ח. נ. ביאליק ז“ל קרא אצלי בפריס את הפרקים הראשונים ו”סמך ידיו" עליהם.

הרעיון העיקרי, שעורר אותי לכתוב את מחזור השירים הללו, מנקר היה במוחי בעודני נער: אנה באו ספר “מלחמות ד' " ו”ספר הישר" — היינו, שירי כיבוש כנען? והיכן באו חזיונות נביאי־השקר וכוהני־עשתורת? דורות רבים נלחמו אתם מלכים ונביאים בחרב ובקנאת־דת. ודאי נמרצי־מעוף היו חזיונות ימי־האלילוּת הללו, נמלצי־שפה ומלאי חדות־חיים, אם כך השפיעו על דורי־דורות ועל מלכי ישראל ויהודה. “ויעש את הרע בעיני אלהים”, “ויעש את הטוב בעיני אלהים”. ספרי המלכים מלאים את החליפות הללו. ועושי הרע רבים מעוֹשי הטוב. וכבר עמדו בעלי התלמוד על אותה תקופה של עבודה זרה: אילו אנו באותו זמן היינו אוחזים בשולי בגדה ורצים אחריה…

שרידי ספר “מלחמות ד' " ו”ספר הישר" אנו מוצאים בשירת דבורה, בקללת בלעם שנהפכה לברכה, בברכת יעקב אבינו לפני פטירתו, בשירת “האזינו”, בקינה על מוֹת שאוּל, המיוחסת לדויד ועוד. זרוּת השפה, כוחם הפראי של החרוזים וחותם העתיקות הטבוע בכולם נותן להם את הטעם הרחוק ומופלא של הספרים שאבדו מן הקהל.

מגילות לא מעטות, שארית הפליטה מספרות ימי קדם, נגנזו ודאי בימי עריכת כתבי־הקודש, בין חורבן בית שני למרד בר־כוכבא. שכן אנו מוצאים בתלמוד: "רצו לגנוז שיר השירים, עד שקם ר' עקיבא ופסק: ‘כל הספרים קודש ושיר השירים קודש־קדשים’ “. בשעת אותה “עריכה” נדחו ודאי כל ספרי “כתובים אחרונים”, שרובם הוּשב לנו מתרגום יוָן קלוש, ומיעוטם, מגילוי הגניזה במצרים, במקוֹרם העברי. כל הנאמר לעיל נותן לנו רק מושג ערפלי מכל היקר שאבד לספרות העברים בין חורבן לחורבן ולאחר חורבן בית שני, עד שנראים לנו כל ספרי התנ”ך כעמודי־הֶדר מגוּלפים, עטוּרי־כותרות, שנשארו מבנין אדיר ונהדר, רב חצרות ואוּלמים, העומד עד היום לנס — נס לישראל ולכל אומות העולם. אַקרוֹפּוֹלוס עברי, אשר רבים וגדולים, וביניהם — יוצרי אמונות וחזיונות, ניסו לעשות כמתכונתו והעלו חרס בידם.

על בסיס זה עלתה התכנית ליצור כמין בבוּאה למה שאבד לנו, בבואת סגנון, צבעים ומעשים. וסוף מעשה במחשבה תחילה.

ב. על הריתמוס

כמעט כל השירים של “לוחות גנוזים”, הניתנים כאן לפני הקורא העברי, כתובים בריתמוס העתיק לשירי התנ“ך¹. כגון שירת דבורה, ברכת יעקב אבינו ושירת “האזינו”. אחרי ארבעים וחמש שנות ספרות אני בא לכלל דעה, כי כל מיני המשקלים הלועזים אינם הולמים ביותר את השפה העברית. הטון הנמרץ של ישעיהו, הנשימה הרחבה של “דברים”, השתפכות הנפש ב”תהלים“: ורוֹן העלומים ב”שיר השירים" מתנַוונים והולכים ונעשים קלושים ביותר. כשמגיעים לכוֹריה, לאַנַפֶּסט ואמפיבּרַיכה וכל כת דילה, וביחוד כשהשירים כתובים בנגינה הספרדית, הקרוּאה גם ה“נכונה”; לא האשכנזית עם ההטעמה על ההברה שלפני־האחרונה, כמעט בכל מלה מחורזת. המלרע, התדיר כל כך בנגינה הספרדית, מותח את החרוז ביותר, מצרף אליו על כרחו מלים מיותרות, כיד “ליַשֵר את הֲדוּרָיו” ולעשות אותו גמיש ומבליע את הרוֹן הפנימי של צורה שירתית זו או אחרת. קושי זה יש לה גם לשפה הצרפתית, שרובה המכריע מלרעית היא. אמנם, בשירה הצרפתית משתמשים בסוּפיקסים המתים, בסופם של החרוזים. כגון: “נאטיורע” במקום “נאטיור”; “אבונדאנסע” במקום “אבונדנס” וכו', אבל כיון שמגיע הדבר לידי הקראה או זמרה — הָאִינפוּף בולע את הדיקציה והנשימה החטופה — את הרחבה. ולפיכך בוחרים הזמרים בגוף האופירות שיהא כתוב או מתורגם איטלקית — שרובה ככולה מלעילית. חרוּזה מאוּשש יותר ומצטרף בנקל לזמרה ונגינה.

יוצאת מן הכלל, בשירה העברית, צורת החרוז האלכסנדרוני, ההֶקסמטר והצורה החפשית, רחבת השורות, כגון זו של וואלט ווהיטמן, שאוּרי צבי גרינברג משתמש בה ברוב שיריו. אף על פי שהללו כתובים בלי כללי הנגינה הנכונה, אין קלקול הקצב ניכר כל כך בשעת הקראה “ספרדית”. אלא שהשירים ארוכי־השורות, משלושת המשקלים הנזכרים לעיל, יוצאים חד־גוניים יותר מדי, מיגעים את חוש השמיעה, ולא תמיד נקל לעכלם, כשאין בהם סיפור־המעשה; כמו באידיליותיו של טשרניחובסקי ז"ל ויבּדל לחיים — של שמעוני, שהסיפור הוא העיקר ביצירות מעין אלו, הנגלה גדול על הנסתר; והתוכן, הקובע ברכה בפני עצמו, על ריבוי המלים המפוצצות שביצירות מופשטות אצל אחרים. ולא עוד, אלא שמאז הונהג בארץ־ישראל המבטא הספרדי והנגינה הנכונה, המלרעית, בטלו והלכו כל המשקלים והצורות הלועזיות, שעליהם יגעו כל כך המשוררים העברים, מימי יהודה ליב גורדון ועד כותב הטורים האלה.

ושאול טשרניחובסקי הגדיל… כל אותם הטרִיולֵיטים, הסוֹנטות והמשקלים הפזמוניים נעשו גיבּנים ומומים; צולעים נכי־ירך, המדדים בקבּים בכל בתי־הספר, בארץ ובחוץ־לארץ, ואבדו הרבה מחנם המשקלי ומיפי צלצולם.

להעביר את כל זה, שנוצר במשקלים המגוּוָנים במשך שני דורות, להברה הספרדית, זהו דבר בלתי אפשרי. ואין הדעת סובלתו. המשוררים שהתחילו בנגינה הספרדית — אצל אלה נעשה מעבר זה באופן טבעי, אבל אלה שניסו “לעבּד” כביכול, את שיריהם מלפני דור בנגינה הספרדית, קילקלו את מעשי ידיהם. וזיעת המלאכה עולה מכל שורה “מעוּבּדת”. אין פעמַיים נעוּרים בעולם.

אחרי כל הנאמר לעיל באתי לכלל דעה, שבעברית אין שום צורך לחרוז חרוזי זכר ונקבה, ברובן של השורות הקצרות, אולי רק בפזמונים; וכי אנו צריכים לעזוב את כל מיני המשקלים הלועזיים ולשוב אל הקצב התנ"כי, המקורי שלנו. אל הקצב הפרוזאי למחצה בשירי הנבואה של ח. נ. ביאליק, ואל הריתמוס העתיק של שירת דבורה, “ואת והב בסוּפה”, “האזינו” וכו'.

מבחינה זו, “לוחות גנוזים” — נסיון הוא ומאמץ שירי לשוב אל משקלי השירים שבתורה, נביאים וכתובים.

ראשית כל — שלנו הם. המקור העתיק שלהם עדיין נובע בכוח־בראשית, מצלצל כאֶשד נופל ממרומי סלעים. והשנית: כל ההרפתקאות והחיכוכים שבין נגינה אשכנזית וספרדית, בטלים מאליהם בקצב נמרץ וגברי זה, שכולו שמש ויצרי עם־קדוּם. כאמור, זהו רק נסיון לחדש את זה שנשכח במשך הדורות, לא רק בתוכן, אלא גם במשקל. ועוד חדשות וגדולות, לפי דעתי, צפוּנות במשקלי־קדומים אלה, כאשר יקומו לתחיה וישתרשו בספרות העברית החדשה בצורות מחוּדשות.

ג. דבר לקנאים

כשנתפרסמו רוּבּי הפרקים של “לוחות גנוזים”, ב“ספרי השנה ליהודי אמריקה”, פגעו בי קנאים ובעלי־תריסין הוכיחוני, שפגעתי בצדקתו של שמואל הנביא וכפרתי ביחסו ובוֹר־לבו של דויד המלך. ואת פולחן המוֹלֶך והבעל ציירתי כעובד־אלילים ממש וכו'. ניסיתי להוכיח כי אני, בתור סופר, עם כך וכך כוֹח של דמיון פיוטי, ממלא באותו פרק או במשנהו רק את תפקידו של המקונן לבית־שאול משבט בנימין². איפכא מסתברא: אילו היה מקונן זה כותב את מגילת־דויד, בתור סופר מתימר בכבודם של מלכי יהודה, היה כותב ודאי אחרת.

וסוף סוף, כל האשמוֹתיו של המקונן לבית שאול לקוחות, בעצם, משמואל א' וב' וממלכים א'. שמעי בן גרא, לבית בנימין — מולדת שאוּל — פותח בהאשמה: “צא, צא, איש הדמים!” והמקונן לבית שאול, המתאבל ב“לוחות גנוזים” במערה, ממלא אחריו… כל מפלגה של שלטון כותבת כך, כנגד מפלגה אחרת, עד היום הזה. בימי הגאון מוילנה ניטשה מלחמת פּה ועט כנגד בעל “התניא” ו“אנשי־שלומו” נלחמו באמצעים אלו גופם כנגד המתנגדים בוילנה, ולהיפך. מרבה כבוֹד מרבה קנאה, מרבה שלטון מרבה מקטרגים. אלא שבימי הגאון, למשל, היו מכתבי המלשינוּת והקטרוג מיוסדים על בדיוֹת, ו“קינת בית שאול” מיוּסדת על עוּבדות דמים ועריוֹת המעידים עד היום כמאה עדים. כגון: מעשה בת־שבע והרג בעלה, מעשה אמנון ותמר, מרד אבשלום, ולסוף הוֹקעת בני רצפה בת איה… ואין להבליע את כל אלה, לא בנעימה של מעריצים ולא בתרעומת של אדוקים, אפילו לא במזמורים מיוּחסים ליורש כסאו של זה המלך האומלל — שאול בן קיש. רוצה אדם לדעת את האמת על חסרונותיו שלו ועל מעלותיו — עליו להאזין גם לקול מתנגדיו ושונאיו ולא לסתום אזניו ולהאפיל על אברי־הראיה שלו.

וכן הדין בנוגע לפולחן אלילי אפרים ומנשה ויהודה שהעתקתי, בדמיוני, מלוחות עתיקים שנמצאו, כביכול, במערה קדומה… מיוּתר, כמדומה לי, להוכיח כי אין אדם בימינו מעריץ את המוֹלך ואת הבעל ואת ההיסטֵרִיָה של הנשים, המקריבות את בניהן לאלים אכזריים. אין זו אלא ריסטברציה של חיי־קדומים ופולחן־קדומים, כאלילים הללו, שאת שבריהם מוציאים מתוך חרבות עתיקות, ומומחים לדבר מתקנים אותם ומשפרים ומציגים לראוָה בתוך בתי־מוזיאון לתולדות האמנות, לטובת המדע ולהנאת הרבים. אגרטלי שם ועבר מתוקנים מצוירים מחדש הם גם שירי־הקדם שלי. את חַרסיהם ואת ידוֹתיהם מצאתי בכמה פרשיות בתנ"ך, ובניתי מהם, מתוך השערה, כלים מחודשים. לא להשתמש בהם למשקאות ומאכלים כשרים, אלא לראותם בלבד. וכלום כדאי אפילו לטפל בענין מובן מאליו שכזה ולפרש פירושים? אבל גדולה אי־הסבלנות בין הקנאים שלנו.

אי־סבלנות לדעות ולפירושי דעות, אם חדשים ואם נושנים — אין הבדל, ואין סבלנות אפילו למשׂחקו של אמן, בתפקיד זה או אחר, על במת הספרות. ומה שהקנאים שלנו דורשים מכל אומות העולם ביחס למנהגינו, תורתנו ולחיינו הלאומיים, הם מונעים, בצרוּת־עין, ליושב ויוצר בתוֹכנוּ, ומה שמוחלים למבקרי־המקרא משל הגויים ולכל הפייטנים הלועזים, שניצלו את התנ"ך לכל צורותיו הספרותיות ודרשוהו כמין חומר נוצרי ואנטישמי — לא יסלחו לפייטן עברי המחפש, יחדיו עם החוֹקר ועם המלוּמד בני־זמנו, את הקדום ואת הנשכח — אך ורק מפני שהגישה אחרת היא. גישה ספרותית בלבד…

ז. שניאוּר

אייר תש"י.