לתמרה

לתמרה

גְּבִרְתִּי,

אִלְמָלֵא הֶחֱזַקְתְּ אֶת הַמַּרְאָה

אֶל מוּל פָּנַי

לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ

שֶׁאֲנִי נוּגֶה וְצַוָּארִי זָקוּף,

לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ

שֶׁיֵּשׁ לִי רַק קֶרֶן אַחַת,

זְקַנְקָן דָּלִיל וּשְׂפָתַיִם עָבוֹת.

גְּבִרְתִּי,

אַל־נָא בְּזַעַם אוֹ בְּתוֹכָחָה,

כִּי אִלְמָלֵא הֶחֱזַקְתְּ אֶת הַמַּרְאָה

בְּיָד מָרָה אֶל מוּל פָּנַי

לֹא הָיִיתִי מַרְהִיב לְהִתְקָרֵב,

לְהַנִּיחַ אֶת כַּפּוֹתַי הַשְּׁסוּעוֹת

בֵּין בִּרְכַּיִךְ.

גְּבִרְתִּי,

אִלְמָלֵא קָרָאת לְהֵד גּוּפִי,

לֹא הָיִינוּ מְשַׁלְּשִׁים לָנֶצַח:

אֲנִי וְאַתְּ וְאָנֹכִי,

וּמֵעָלֵינוּ קֶרֶן מִתְמַשֶּׁכֶת.

הָאֵיקָלִיפְּטוּס קָרַע אֶת לֵילוֹת הַסְּתָו.

הוֹ, אֵיזֶה מִסְפֵּד חֲסַר בּוּשָׁה!

לְעֵין הַלְּבָנָה

סָדַק אֶת דּוּמִיַּת הַחַלּוֹנוֹת,

מָרַט אֶת שְׁנַת הַצִּפֳּרִים —

הוֹ, אֵיזוֹ נְבָלָה!

כָּךְ לְשַׁלֵּחַ בִּגְבוּלֵנוּ

אֶת כָּל בְּלוֹיֵי יָמָיו.

וְעַכְשָׁו

(אֵיזוֹ אֳנִיָּה הָיְתָה כָּאן)

עַכְשָׁו הוּא עוֹמֵד

עַל תִּלֵּי עוֹרוֹתָיו הַשְּׁקֵטִים,

אַדְמוֹנִי וָרָךְ,

בְּלֵב עוֹנָה אַחֶרֶת.

1.

לֹא מִכְתָּבִים, לֹא צִלּוּמִים, לֹא הַקְדָּשׁוֹת.

אֲנַחְנוּ נְתוּנִים בִּידֵי הַזִּכָּרוֹן.

טוֹב שֶׁלֹּא נָתַתְּ לִי אֶת הַסְּתָו הַזֶּה,

אֶת הָרֶגַע שֶׁבּוֹ נַעֲנָה הַיָּם לַלְּבָנָה.

לֹא שָׂרָטוֹת, לֹא נְשִׁיכוֹת, לֹא פִּצְעֵי אוֹהֵב.

בְּשָׂרֵנוּ אוֹמֵר רַק גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן.

טוֹב שֶׁלֹּא נָתַתִּי לָךְ אֶת הַלַּיְלָה הַהוּא,

אֶת הָרֶגַע שֶׁבּוֹ הַמּוּאַזִּין.

בְּיוֹם הַדִּין — כֻּלָּם, כֻּלָּם יֵחָפְזוּ לַדּוּכָן.

וַאֲנַחְנוּ נַעֲמֹד שָׁם, נְקִיִּים מִפַּחַד וְעָוֹן.

2. הָעֵדִים:

שְׁתֵּי שְׁקִיעוֹת (סְתָו) עַל חוֹף הַיָּם הַתִּיכוֹן,

שְׁנֵי סוּסִים שֶׁחָבְרוּ לָבֹז אֶת חוֹלוֹת הַשְּׁקִיעָה,

רוּחַ מְלוּחָה אֲשֶׁר שָׁמְרָה אֶת לְשׁוֹנֵנוּ,

אִשָּׁה שְׁמֵנָה, רוֹחֶשֶׁת כְּמַחֲבַת, בְּבֵית־קָפֶה זָנוּחַ,

הַכִּסְאוֹת הָעֲרוּמִים מֵאֲחוֹרֵינוּ כְּתִיקִים —

"הֵם הֶחְשִׁיכוּ אֶת עֵינֵי הָאָרֶץ,

שָׁלְפוּ עָנָף מִתּוֹךְ עָלָיו,

כִּלּוּ אֶת חֲלוֹמֵנוּ כְּאַרְבֶּה,

מָחוּ, כֵּן הֵם מָחוּ גַּם זֵכֶר אֲדָמָה —"

דִּמְדּוּמִים, שְׁנַיִם, בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם,

יְלָדִים בְּסֵתֶר־שִׂיחַ שֶׁהֵטִילוּ בָּנוּ אֲבָנִים,

חַיָּלֵי־תָמִיד (שֶׁלָּנוּ) מְצֻיָּרִים עַל קִיר עֶמְדָּה,

שֶׁלֶט־גִּבּוֹרִים יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר בֵּית־מָלוֹן,

מַנְעוּל אֲשֶׁר נִדְרַךְ כְּאֹזֶן קַשּׁוּבָה —

"לֹא דִּבְּרוּ.

פָּתְחוּ אֶת אֲרֻבּוֹת הַדּוּמִיָּה

וּבָא הַקֵּץ עַל בְּשָׂרֵנוּ.

גָּאוּ, כֵּן הֵם גָּאוּ מְאֹד —"

אֲנַחְנוּ מוּכָנִים לַדִּין. כָּל הָאֱמֶת, יָד וְיָרֵךְ.

אַךְ הַמִּשְׁפָּט, בְּעֶצֶם, מְיֻתָּר:

הָאוֹהֲבִים תָּמִיד אֲשֵׁמִים מֵרֹאשׁ

וְעַד כַּף רֶגֶל.

3. מִי בָּאֵשׁ

Fire is a natural symbol of life and passion, though it is

the one element in which nothing can actually live.

Susanne K. Langer

אֲדוֹנִי הַשּׁוֹפֵט:

תָּמִיד בְּלַפִּידִים, בְּאֵשׁ מֻכֶּרֶת וְזָרָה,

בְּתַהֲלוּכוֹת, אִמְרוֹת־דִּי־נוּר,

צְפִירוֹת וּמַעֲשֵׂי־גְבוּרָה,

סֻלְמוֹת־שָׁמַיְמָה נוֹאָשִׁים —

תָּמִיד בְּלַפִּידִים וּמַסֵּכוֹת הַסָּלָמַנְדְּרָה,

הֵדִים שֶׁל אָנֹכִי, תִּפְאֶרֶת עוֹף־הַחוֹל,

שְׂרָפִים כְּפוּלֵי־לָשׁוֹן,

בְּנֵי־רֶשֶׁף, וּבְנוֹת־קוֹל —

תָּמִיד בְּלַפִּידִים וְסַהַר מְחַשֵּׁר,

רִצְפַּת גֵּאוּת וְשֵׁפֶל מְלַבֶּה,

רָצִים שְׁבוּרֵי־חָזֶה

וְאֹפֶק מִתַּמֵּר —

אֲדוֹנִי הַשּׁוֹפֵט:

תָּמִיד בְּלַפִּידִים וְאֵפֶר־שַׁחֲרִית.

אֲבָל אוּלַי הַפַּעַם

(מוֹדִים, הוֹדֵינוּ בָּאַשְׁמָה)

אֲוִיר, וַאֲדָמָה, וּמַיִם.

4.

יָרַדְנוּ עַל הָרֶכֶס כְּיוֹרֶה.

הַצְּבָעִים הַמֻּפְתָּעִים נָתְנוּ קוֹלָם וְהָרֵיחוֹת פָּרְצוּ מֵעֲבָרִים.

וְכָל הַצִּפֳּרִים!

לֹא, לֹא אָמַרְנוּ לְהָעִיר. אֲבָל הַחַיָּלִים הַמְצֻיָּרִים עַל דָּפְנוֹת הָעֶמְדָּה

הִתְעוֹרְרוּ — עָמַדְנוּ חֲשׂוּפִים — יָרוּ!

מַטַּח עֵינַיִם יְשָׁנוֹת —

וְשׁוּב שָׁקְעוּ בַּמַּאֲרָב.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים בַּגֶּשֶׁם וּבָרוּחַ וּבַשִּׁכְחָה.

לֹא, לֹא אָמַרְנוּ לְעוֹרֵר. אֲבָל עֵינַיִם, צְבָא עֵינַיִם, הֵנֵצוּ בְּיָדָהּ,

עָבְרוּ עָלַי בַּסָּךְ. הֵן בָּחֲנוּ אֶת כָּל קַוֵּי יָדַי, חָקְרוּ אֶת עָרְפִּי

אִם יִפְנֶה, וּמִצְחִי — אִם יֵשׁ בּוֹ נְחוּשָׁה.

עֵינַיִם, צְבָא עֵינַיִם צוֹחֲקוֹת, נֶעֶצְמוּ עָלַי בְּלֹא חֲרָדָה.

הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה לְתֻמָּהּ, וְהַיְלָדִים. הֵם רָגְמוּ אוֹתָנוּ בַּאֲבָנִים עֲצוּבוֹת

וְצָעֲקוּ עָלֵינוּ בְּלָשׁוֹן זָרָה.

קַמְנוּ וְהָלַכְנוּ. שׁוּם אֶבֶן לֹא פָּגְעָה בָּנוּ.

שׁוּם אֶבֶן לֹא יָכְלָה לִפְגֹּעַ בָּנוּ.

5. מִי בַּחֶרֶב

יֵשׁ חֶרֶב מֵעָלֵינוּ בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם

חַדָּה עַל צַוָּארֵנוּ

וַאֲנַחְנוּ פִּיפִיּוֹת

יֵשׁ חֶרֶב מֵעָלֵינוּ בְּחֻרְשַׁת הַמַּטָּרָה

שׁוֹלֶפֶת אֶת עֵינֵינוּ

וַאֲנַחְנוּ פִּיפִיּוֹת

אִבְחַת הַמֶּרְחַקִּים וּנְבִיחַת הַגְּבוּל

מָצוֹר שֶׁל צִפֳּרִים וַחֲזִיזֵי אָמִיר

יֵשׁ חֶרֶב מֵעָלֵינוּ בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם

שֹׁוסֶפֶת בְּחָרוֹן

כָּלָה עַל רֵאוֹתֵינוּ

אֲבָל אֲנַחְנוּ נַעֲמֹד שָׁם בְּעֵירֹם

(הוֹ, מְרַגְּלִים קְטַנִּים, עֵינַיִם הֲפוּכוֹת!)

אֲנַחְנוּ נַעֲמֹד שָׁם בְּלִי לִנְשֹׁם

יֵשׁ חֶרֶב מֵעָלֵינוּ בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם

אֲבָל אֲנַחְנוּ נִתְהַפֵּךְ שׁוּב

פִּיפִיּוֹת.

6. מִי בַּמַּיִם

אֲדוֹנִי הַשּׁוֹפֵט,

זֶה הַיָּם, הַיָּם.

לֹא יָכֹלְתִּי לְהִסְתָּרֵק.

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁרֹאשִׁי פָּרוּעַ.

יָשַׁבְנוּ עַל הַחוֹף

וְהָיְתָה שָׁם רוּחַ חֲזָקָה.

אֲדוֹנִי הַמְלֻמָּד,

זֶה הַיָּם, הַיָּם.

קָשֶׁה לִי לִשְׁמֹעַ.

דַּבְּרוּ־נָא בְּקוֹל.

יָשַׁבְנוּ עַל הַחוֹל בָּרוּחַ,

מֵצַח־מֵצַח,

וּמָלֵאנוּ הֲבָרוֹת יָדַיִם,

רַעַם קוֹנְכִיּוֹת.

אֲדוֹנִי הַדַּיָּן,

זֶה הַיָּם, הַיָּם.

אֵינֶנִּי רוֹאֶה אוֹתְךָ.

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֵינִי נִרְאֶה.

יָשַׁבְנוּ עַל הַחוֹף

וְהָיְתָה שָׁם רוּחַ חֲזָקָה.

הַיָּם עָנָה וְלֹא שָׁאַלְנוּ.

הַדַּיָּגִים אָסְפוּ אֶת הַחַכּוֹת,

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה.

כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים בֵּרְכוּ אוֹתָנוּ

וּפָחַדְתִּי לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ.

7. חֲלוֹם

אֲנִי מַפְלִיגָה בָּאֳנִיַּת חַלּוֹנוֹת.

עֵינִי דְּבוּקָה לַדֹּפֶן —

דַּג־זָהָב מְנֻמָּר.

הָאֳנִיָּה מִתְרַחֶקֶת.

הֶבֶל־פִּי מַסְתִּיר מֵעֵינִי

אֶת בֵּיתוֹ.

אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לוֹמַר דָּבָר.

אף־על־פי שלא מת יצחק מעלה עליו הכתוב כאילו

מת ואפרו מוטל על גבי המזבח

“מדרש הגדול”

הַלַּיְלָה חָלַמְתִּי שֶׁבְּנִי לֹא חָזַר.

הוּא בָּא אֵלַי וְאָמַר לִי:

בִּהְיוֹתִי קָטָן וּבִהְיוֹתְךָ

לֹא רָצִיתָ לְסַפֵּר לִי

אֶת סִפּוּר עֲקֵדַת יִצְחָק,

לְבַעֵת אוֹתִי בְּמַאֲכֶלֶת, אֵשׁ וָאַיִל.

אֲבָל עַכְשָׁו שָׁמַעְתָּ אֶת קוֹלָהּ.

הִיא לָחֲשָׁה אֲפִלּוּ לֹא צִוְּתָה —

(יָדָהּ מְלֵאָה קוֹלוֹת וְהִיא

דִּבְּרָה אֶל מִצְחֲךָ וְאֶל עֵינֶיךָ:)

כָּךְ?

וּכְבָר מִהַרְתָּ אֶל הַמַּחֲבוֹא,

שָׁלַפְתָּ מַאֲכֶלֶת, אֵשׁ וָאַיִל

וּכְהֶרֶף־עַיִן

אֶת בִּנְךָ, אֶת יְחִידְךָ.

הַלַּיְלָה חָלַמְתִּי שֶׁבְּנִי לֹא חָזַר.

חִכִּיתִי לְשׁוּבוֹ מִבֵּית־הַסֵּפֶר,

וְהוּא הִתְמַהְמֵהַּ.

וּכְשֶׁסִּפַּרְתִּי לָהּ,

הִיא שָׂמָה אֶת יָדָהּ עָלַי

וְרָאִיתִי אֶת כָּל הַקּוֹלוֹת שֶׁרָאָה.

מִישֶׁהוּ כָּמוֹךָ

צָרִיךְ לְמַהֵר מְאֹד כְּדֵי לִשְׁמֹעַ

מַה שֶּׁאָמַר הַיֶּלֶד הַיָּשֵׁן.

עַד שֶׁאַתָּה מַגִּיעַ

כָּל הַהֲבָרוֹת הָעֲמוּמוֹת כְּבָר צָלְלוּ

וְשׁוּב בַּחֲלוֹמוֹ.

צָרִיךְ לְמַהֵר מְאֹד כְּדֵי לִהְיוֹת שָׁם

כַּאֲשֶׁר יָלֹקּוּ אֶת הַחוֹף, יָנוּחוּ.

מִישֶׁהוּ, מִישֶׁהוּ כָּמוֹךָ,

חַיָּב לְזַהוֹת אוֹתָן בָּאוֹר.

אֲנִי עוֹזֵב אוֹתָךְ לְיוֹם.

נִרְאֶה.

אָקוּם לְאַט בַּבֹּקֶר וְאֶרְאֶה:

עִקְּבוֹת יוֹרֶה לֵילִי, וְכָל עוֹרוֹת

הָאֵיקָלִיפְּטוּס הָעֵירֹם, אֲבָל

אֲנִי אֹמַר:

לֹא הֵרַחְתִּי גֶּשֶׁם

בַּחֲלוֹמִי הָרֵיק וְהָאִטִּי,

לֹא שָׁמַעְתִּי תַּאֲנִיַּת קְרִיעָה.

אֲנִי עוֹזֵב אוֹתָךְ.

בְּהַכָּרָה

צְלוּלָה וּמַעֲשִׂית, כְּמוֹ בַּעַל־אוֹב

עַל סַף חֻפְשָׁה שְׁנָתִית. אֲנִי אָקוּם

בַּלַּיְלָה וְאֶרְאֶה: טִפּוֹת כְּבֵדוֹת,

מַרְאוֹת־שֶׁל־אֲפֵלָה הַמִּתְנַפְּצוֹת

אֶל כַּף יָדִי, קִרְעֵי גּוּפֵךְ בָּרוּחַ,

אֲבָל אֲנִי אֹמַר:

 פֻּלְחַן הַסְּתָו,

אֵפֶר עַל עָפָר, וְזֵכֶר מַיִם.

הַאִם תָּשׁוּבִי כַּעֲבֹר יוֹמַיִם?

* השיר, בנוסח זהה, מופיע גם ב“הים האחרון” (העורך).

חָק־הַבָּשָׂר אַכְזָר מֵאֵין כְּמוֹתוֹ:

אִם לֹא אֶחָד — אֵין שְׁמַע, וְאֵין אֱלוֹהַּ.

עִצְמִי עֵינַיִךְ, הוּא קָרֵב אֵלַיִךְ;

אִם לֹא אֶחָד — עָנִי הוּא מִמּוֹתוֹ.

הַכַּוָּנוֹת, הַכַּוָּנוֹת — אָבָק פּוֹרֵחַ.

פִּסֵּחַ הָרוֹכֵב עַל גַּב סוּמָא:

מַחֲצִית הַחשֶׁךְ וּמַחֲצִית תַּפּוּחַ.

אִם לֹא אֶחָד — רַק מַחֲצִית דּוּמָה.

חָק־הַבָּשָׂר אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁקֶר:

הֻלַּדְתּוֹ בַּסְּעָרָה מִלֵּיל

וְאֶל הַסַּהַר הוּא חוֹזֵר, הוֹלֵל

בֶּן־שַׁחַר וּבֶן־מָוֶת; בֶּן־כּוֹכָב.

אִם לֹא אֶחָד — אַף לֹא מַחֲצִית שָׁדַיִךְ:

בָּשָׂר. וָדָם. חֵמָה. חוֹמַת־עַכְשָׁו.

* השיר, בנוסח זהה, מופיע גם ב“הים האחרון” (העורך).

When you give a child the name of a bird

it loses the bird.

Joyce Cary

אֲנִי כּוֹתֵב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּפְּרוֹזָה

מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִילוּ וְנִגְמְרוּ לִפְנֵי זְמַן רַב;

אִלְמָלֵא יָדַעְתִּי מַה סּוֹפָם,

יָכֹלְתִּי לִכְתֹּב אוֹתָם בְּשִׁיר.

1.

לַיְלָה תָּמִים לֹא יָכֹלְתִּי לִישֹׁן כִּי נָשַׁכְתִּי אֶת שְׁמֵךְ בַּכַּר, וּשְׁמֵךְ

בָּכָה עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר. לַיְלָה תָּמִים נִגְּנוּ הַקּוֹלָבִים בָּאָרוֹן

כְּמוֹ מְשֻׁלָּשִׁים בְּתִזְמֹרֶת יְלָדִים.

2.

אֲנִי חוֹנֵק אוֹתָךְ בְּגוּפִי. רַק דָּבָר אֶחָד יָכוֹל לְהַצְדִּיק

אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת: שֶׁאַתְּ אֲוִיר נְשִׁימָתִי.

3.

יָדַי שְׁקֵטוֹת כְּחַלּוֹן חֶדְרֵךְ, מְלֵאוֹת עָבִים וַאֲוִיר:

עֵינַי פְּקוּחוֹת לָרְוָחָה: הַדָּבָר, וְלֹא הִפּוּכוֹ.

4.

רַק אֶתְמוֹל אָמַרְתְּ לִי אֶת שְׁמֵךְ, וְהוּא כְּבָר מִתְפַּשֵּׁט בִּי

כְּמוֹ יְלָדִים בַּהַפְסָקָה. רַק אֶתְמוֹל — וְהוּא כְּבָר עָט בִּי

כְּמוֹ שְׁחָפִים אֶל הַלֶּחֶם הַצָּף.

אֲנִי כּוֹתֵב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּפְּרוֹזָה

מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִילוּ וְנִגְמְרוּ לִפְנֵי זְמַן רַב;

אִלְמָלֵא רָאִיתִי מַה סּוֹפָם גַּם אָז,

הָיִיתִי כּוֹתֵב אוֹתָם בְּשִׁיר.

5.

כָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בָּרְחוֹבוֹת, כָּל הַמַּסֵּכוֹת הָאֵלֶּה — אוֹהֲבִים? אֲנִי

מֻכְרָח לִלְבּשׁ מַסֵּכָה. אַחֶרֶת יֹאבְדוּ פָּנַי בַּחֲצֵרוֹת וּבַנְּהָרוֹת.

6.

מַרְאָה צְלוּלָה אֶל מוּל פָּנַיִךְ וְיָדֵךְ. אֲנִי שָׂם אֶת יָדִי עַל שָׁדֵךְ.

אֲנִי שָׂם אֶת אִמִּי עַל יָדֵךְ. וְיַלְדוּתִי עוֹלָה בִּי, וְנִרְדֶּמֶת.

7.

שְׁנָתֵךְ אֵינָהּ בּוֹנָה חוֹמָה אוֹ עִיר מִקְלָט. אַתְּ מַרְשָׁה לִי לְהִסְתּוֹבֵב בְּצֵל רִיסֵי

עֵינַיִךְ. רֹאשִׁי עַל כְּתֵפֵךְ, וְכַף יָדֵךְ פְּתוּחָה.

8.

הֵם צוֹחֲקִים לָנוּ, וּבְצֶדֶק. הַמְּנוֹרָה לוֹהֶבֶת בְּלִי נֵרוֹת,

הָרִצְפָּה מְפַכָּה בְּלִי אָפִיק, הַחַלּוֹן תָּמִיד פָּתוּחַ. שָׁכַחְנוּ מַה זֶּה

לִסְגֹּר. אֲנַחְנוּ זוֹכְרִים הַכֹּל, צוֹחֲקִים לָנוּ, וּבְצֶדֶק.

9.

אֲנִי עֲדַיִן יָכוֹל לְהַסְבִּיר לָכֶם מַה זֶּה שֶׁקֶר. כְּאָדָם שֶׁבִּקֵּר שָׁם —

זְמַן קָצָר — לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת.

10.

שְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ שְׁנוֹתַי. אֲנִי אֶפְתַּח אוֹתָן אַחַת־אַחַת, אַכְנִיס אוֹתָךְ

בְּכָל אַחַת מֵהֶן, כְּמוֹ בְּשָׂמִים בְּתֵבָה עַתִּיקָה. בְּבוֹא הַיּוֹם, כֻּלָּם יָבִינוּ כִּי

נָשָׂאתִי בִּי אֶת נִיחוֹחֵךְ. בְּעַל כָּרְחָם יַעֲנוּ אָמֵן.

אֲנִי כּוֹתֵב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּפְּרוֹזָה.

הָאֵשׁ, לִפְנֵי זְמַן רַב,

הָיְתָה אַחֶרֶת וְזָרָה.

אֲבָל כְּבָר אָז הָיְתָה מֻכֶּרֶת.

11.

אֲנִי הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב, אָבִיב בְּתוֹךְ אָבִיב, וְחוֹשֵׁב אֶת מַחְשְׁבוֹת

הַחֹרֶף שֶׁיָּבוֹא. עֵינַי מְצֹעֲפוֹת שֶׁלֶג, וְיָדַי עֲדַיִן חַמּוֹת.

12.

צִפֳּרֵי הַלַּיְלָה שֶׁנָּתַתְּ בִּי פּוֹרְחוֹת עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר. אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ

כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֶעֱצֹם אֶת עֵינַי — הֵן תַּחֲזֹרְנָה.

כְּמוֹ יָדֵךְ אֶל רֹאשִׁי.

13.

רֵאשִׁיתֵנוּ עֲדַיִן צוֹחֶקֶת, לָכֵן נִמְנֶה אֶת הַסּוֹפִים: פַּעַם

שָׁמַעְתִּי צִפּוֹר פִּתְאֹמִית שֶׁהִתְנַגְּשָׁה בִּזְגוּגִית שְׁקוּפָה וּמְמֹרֶקֶת,

וְנָחָה עֲרוּפָה; פַּעַם רָאִיתִי אָבִיב נִמְהָר, מַפְקִיר אֶת פִּרְיוֹ לַכְּפוֹר; פַּעַם,

עַל יְצוּעִי הַזּוֹרֵם, נִבְעָה בִּי אַכְזָב.

14.

בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אַהֲבָתָהּ, לָבְשָׁה שְׁחֹרִים. מִכַּף רַגְלָהּ וְעַד שְׂעָרָהּ הַחוֹגֵג,

לְבוּשָׁה הָיְתָה שְׁחֹרִים. יָדוֹ נֶעֶשְׂתָה גְּרוּמָה, עֵינָיו יָקְדוּ.

הוּא הֵבִין, הוּא נָגַע בָּהּ, וְכָל שְׁחֹרֶיהָ הֵשִׁיבוּ:

15.

לֹא אַחֲרֵי מוֹתִי, וְלֹא בְּעוֹד עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְלֹא בְּעוֹד שָׁבוּעַ.

מָחָר, מַה יִּשָּׁאֵר מָחָר? הוֹ, אֲנַחְנוּ הוֹפְכִים לְעַתִּיקוֹת. הַזְּמַן שׁוֹטֵף אוֹתָנוּ,

הָעֲנָנִים מְשַׁיְּפִים אֶת פָּנֵינוּ. אֲנַחְנוּ נֶאֱסָפִים.

אֲנִי כּוֹתֵב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּפְּרוֹזָה

מִשּׁוּם שֶׁכְּבָר אָז הִתְחַלְנוּ

לֶאֱסֹף אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי.

16.

שְׁמֵךְ קוֹרֵעַ אֶת עֵינַי בַּבֹּקֶר, וְעוֹצֵם אוֹתָן בַּלַּיְלָה.

אֵינֶנִּי אוֹמֵר הַרְבֵּה.

אַתְּ יוֹדַעַת.

שְׁמֵךְ עוֹצֵם אֶת עֵינַי לַבֹּקֶר, וְקוֹרֵעַ אוֹתָן לַלַּיְלָה.

17.

הָרוּחַ הַזֹּאת תִּשְׁקֹט וְהַפֶּרַח הַזֶּה יִבֹּל. הַבַּיִת הַזֶּה יִמּוֹט

וְהָאָדָם הַזֶּה יִפֹּל. הָאִשָּׁה הַזֹּאת תֶּחֱטָא

וְחֶטְאִי יָמוּת אִתָּהּ. אֲנַחְנוּ נִשָּׁאֵר

עִם מִלִּים חַד־לֵילִיּוֹת, שֶׁאֵין לָהֶן מַחֲזוֹר, עוֹנָה אוֹ מְחִלָּה.

18.

אֲנִי מִתְעַטֵּף בָּךְ בַּבֹּקֶר. שְׂפָתַי נָעוֹת וְרַגְלַי אִלְּמוֹת.

אֵין טַעַם לְבַקֵּשׁ כַּאֲשֶׁר אֵינֶנִּי נוֹתֵן. אֵין טַעַם לְהִתְחַנֵּן

כַּאֲשֶׁר אֵינֵךְ מְסָרֶבֶת. אֵין טַעַם לָשִׁיר.

אֲנִי כּוֹתֵב אֶת הַדְּבָרִים בִּפְּרוֹזָה.

אִי אֶפְשָׁר לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה

כַּאֲשֶׁר עוֹמְדִים בְּמָקוֹם אֶחָד.

19.

הָרְחוֹב הָיָה רֵיק. יְלָדִים זָרִים בָּאוּ וְכָתְבוּ אֶת שְׁמֵךְ.

מָחַקְתִּי אֶת כֻּלְּכֶם בִּסְפוֹג עֲנָק.

20.

בָּרֶגַע שֶׁאֲנִי נֶעֱמָד, אַתְּ מַתְחִילָה לָנוּעַ לִקְרָאתִי.

בָּרֶגַע שֶׁאֲנִי נֶעֱצָר בִּמְעוּפִי, אַתְּ נוֹשֶׁבֶת מֵעֲבָרַי.

אָסוּר לִי לְהִתְמַהְמֵהַּ.

21.

זִכְרוֹנִי כּוֹרֵעַ וְנִדְרָךְ כְּמוֹ רָץ.

הָאוֹת! —

וַאֲנִי נִתְלָשׁ מִלֵּילֵךְ וּמִמֵּךְ. לִבִּי מְתוֹפֵף.

מִפְלַס־הַנְּשִׁימָה בְּחָזִי מַוְרִיד בְּהִתְקָרֵב הַסּוֹף.

22.

שְׁמֵךְ הוֹלֵךְ וְקָטֵן בְּמוֹרָאֵי שָׁמַי. אֲנִי מַסִּיעַ אוֹתָךְ לְאֶרֶץ

שֶׁאֵין בָּהּ גְּבוּלוֹת, דַּרְכּוֹנִים, פְּקִידֵי מֶכֶס.

חֲפָצַי גְּלוּיִים לָעַיִן. אֵין לִי צֹרֶךְ לְהַצְהִיר.

אַךְ הַשָּׂדֶה הַהוּא — כֻּלּוֹ שֶׁלִּי.

לְנַחֲלַת עוֹלָם וְשִׁכְחָה.

23.

כֵּן, אֲנִי בּוֹרֵחַ בְּרָצוֹן. מַסְפִּיק לִי נָקִיק, חָרִיץ כְּעֵינוֹ

שֶׁל חָתוּל דַּקִּיק. אִם רַק תַּעַצְמִי אֶת עֵינַיִךְ לְהֶרֶף,

הַחֲשֵׁכָה תִּהְיֶה לִי לְדֶלֶת. וְכַאֲשֶׁר אָשׁוּב — אֶגַּע בִּמְזוּזַת מִצְחֵךְ —

וְיָדִי לֹא תָּשׁוּב נְקִיָּה.

24.

כְּדֵי לְמָרֵק אֶת הַשִּׁמְשָׁה, צָרִיךְ לְהַעֲכִיר אוֹתָהּ.

כְּדֵי לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, צָרִיךְ לִשְׁאֹל אוֹתָהּ.

אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתָךְ:

לְאָן עָלַי לִנְסֹעַ עַכְשָׁו, שֶׁהַתְּשׁוּבָה נִתְּנָה, וְאֵינֶנִּי יָכוֹל לַחֲזֹר?

25.

שְׁמֵךְ הוֹלֵךְ וְקָטֵן. הָאֲוִיר מִתְרוֹקֵן. כְּבָר אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַבְדִּיל

בֵּין רָקִיעַ לְרָקִיעַ.

כָּתַבְתִּי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּפְּרוֹזָה

מִשּׁוּם שֶׁיָּדַעְתִּי מַה סּוֹפָם.

עַכְשָׁו אֲנִי מוּכָן שׁוּב,

וַאֲנִי מְחַכֶּה לְמַשַּׁק כְּנָפֶיהָ שֶׁל צִפּוֹר גְּדוֹלָה

שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת דָּבָר:

לֹא שֵׁם שֶׁל עוֹנָה,

לֹא כְּתֹבֶת שֶׁל קֵן,

לֹא כִּוּוּן שֶׁל רוּחַ.

אֲנִי מְחַכֶּה לְמַשַּׁק כְּנָפֶיהָ שֶׁל צִפּוֹר גְּדוֹלָה

שֶׁאֵינֶנָּה יוֹדַעַת אֶת שְׁמִי.

1.

הָאִישׁ הַזָּר, מוּל הַתְּמוּנָה,

מַעֲבִיר אֶת אֶצְבָּעוֹ עַל הַמִּסְגֶּרֶת,

וְאַחַר כָּךְ נוֹעֵץ עֵינָיו

בַּתַּפּוּחַ הָאָדִישׁ.

הָאִישׁ הַזָּר, עַל גְּדוֹת הַשָּׁטִיחַ,

נֶעֱצָר, שׁוֹלֵחַ רֶגֶל מְהַסֶּסֶת.

הוּא מִתְיַשֵּׁב לְאַט

וְהַמִּסְעָד שׁוֹאֵל אוֹתוֹ

הַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ.

וְאַחַר כָּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל מִבַּעַד לַחַלּוֹן

וּמַכִּיר עֵץ חָשׂוּף עַל הָרֶכֶס הַקַּר

וְצִפּוֹר אַחַת.

2.

הַצָּרָה הִיא

שֶׁהוּא חַיָּב לְמַהֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.

הַצָּרָה הִיא, שֶׁלַּמָּחָר

יִרְאֶה עִקְּבוֹת שִׁנַּיִם בִּבְשַׂר הַתַּפּוּחַ,

וְשָׁטִיחַ נִדְרָךְ לִקְרָאתוֹ

וְכֻרְסָה מִתְחַכֶּכֶת כְּחָתוּל.

הָאִישׁ הַזָּר

יִצְטָרֵךְ לַעֲקֹר מִכָּאן מָחָר

כְּדֵי לִשְׁתֹּל צִפּוֹר אַחֶרֶת בְּעֵינָיו.

3.

הֲתָבוֹאִי אֵלַי הַיּוֹם, הַלַּיְלָה?

וְאִם תָּבוֹאִי — מִי אַתְּ?

אֲבָל, כָּרֶגַע,

בְּעָמְדִי אֶל מוּל מִסְגֶּרֶת הַחַלּוֹן,

מֻתָּר לִי לִשְׁאֹל.

לאריאל הירשפלד

1.

צִפּוֹר לְבָנָה עַל נָהָר יָרֹק, שְׁתַּיִם,

וְאַחַר כָּךְ שָׁלשׁ.

עַמּוּד־חַשְׁמַל אֶחָד, שְׁנַיִם,

שְׁלשָׁה שִׂיחִים.

יוֹתֵר מִכָּךְ (גַּגּוֹת

וַעֲנָנִים וְגִבְעוֹלִים שֶׁל דֶּשֶׁא)

קָשֶׁה לִסְפֹּר בָּרַכֶּבֶת,

וְלָכֵן אֵינֶנִּי מַזְכִּיר אוֹתָם.

בְּעֶצֶם, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֶרְשֹׁם

רַק צִפּוֹר אַחַת בִּלְבָד.

וְאוּלַי רַק אֶת כְּנָפֶיהָ.

2.

הוּא עָמַד בְּרֹאשׁ הָעֵץ,

לָבוּשׁ סַרְבָּל כָּחֹל,

וְנִסֵּר.

לְפֶתַע נִפְעֲרוּ פָּנָיו,

גּוּפוֹ נִתְעַקֵּם כְּעָנָף,

יָדָיו מָלְאוּ רוּחַ,

וְהוּא נָפַל.

אֶת כָּל זֶה

רָאִיתִי מֵחַלּוֹן הָרַכֶּבֶת

לְאַחַר כַּר דֶּשֶׁא

וְלִפְנֵי צֶמֶד סוּסִים.

אֲנִי רוֹשֵׁם רַק

אֶת דְּבַר נְפִילָתוֹ.

אֶת הַצְּעָקָה לֹא שָׁמַעְתִּי.

לגד

כֶּלֶב זָר בָּא לַכְּפָר.

כֻּלָּם נָתְנוּ עָלָיו בְּיָד וָקוֹל:

“הַבַּיְתָה! הַבַּיְתָה!”

הוּא נָסוֹג וְהוּא חָזַר.

לְאַט־לְאַט לָמַד אֶת שְׁמוֹ:

“הַבַּיְתָה!”

הוּא נִשְׁאַר בַּכְּפָר,

אֲסִיר תּוֹדָה.

תָּמִיד יוֹשֵׁב מִישֶׁהוּ בַּמִּטְבָּח הָאָפֵל,

חָגוּר סִנָּר כֵּהֶה וּמְלֻכְלָךְ,

מְעַשֵּׁן לְתוֹךְ כַּפּוֹת־יָדָיו

כְּאִלּוּ יָשַׁב בַּקּוֹלְנוֹעַ —

שִׁבְטֵי־הַצְּחוֹק,

תֻּפֵּי טוּב־לֵב,

שָׁלוֹם — רָחוֹק —

תֻּמַּת קָרֵב —

וּמִישֶׁהוּ יוֹשֵׁב בַּמִּטְבָּח,

מְעַשֵּׁן לְתוֹךְ כַּפּוֹת־יָדָיו.

בְּשִׁבְתָּם יַחַד, בַּשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת,

שׁוֹתְקִים,

בָּא יָרֵחַ מָלֵא וְקִדֵּשׁ אֶת פְּנֵיהֶם.

אֶצְבְּעוֹתֶיהָ נָטְפוּ אַהֲבָה,

עֵינָיו נֶעֶצְמוּ שַׁעֲוָה.

הָאוֹהֲבִים הָאֵלֶּה!

אֵיךְ הֵבִיאוּ עָלֵינוּ

לַיְלָה לָבָן מְאֹד

בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם.

אָמַרְתְּ לִי לְחַכּוֹת כָּאן.

אֲנִי יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה.

אָמַרְתְּ לִי לֹא לִנְגֹּעַ בַּסְּדִינִים.

אֵינֶנִּי נוֹגֵעַ.

אֲבָל בְּסֵתֶר הַסָּדִין הַהוּא

נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה

בָּבוּאָה שֶׁל אַהֲבָה יְשָׁנָה

מְפַרְפֶּרֶת בַּמַּחֲנָק הַלָּבָן.

שׁוּבִי אֵלַי מַהֵר

וְנַעֲשֶׂה לָהּ חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת.

They who travel seldom come home holy

Thomas א Kempis

1.

עוֹד לִפְנֵי שֶׁיָּצָא לַדֶּרֶךְ

כְּבָר הָיָה לוֹ פַּרְצוּף שֶׁל אָדָם

שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה:

לֹא מְגֻלָּח,

עַיִן אַחַת חֲנֵפָה,

שְׁנִיָּה חוֹמֶקֶת מִשְּׁבִי הַצִּלּוּם.

הוּא מִלֵּא אֶת הַטְּפָסִים בְּחָפְזָה

שֶׁל אָדָם אָרוּז וּמְזֻמָּן

שֶׁשָּׂפָה זָרָה מַמְתִּינָה לוֹ:

צַלָּחוֹת חֲרֵבוֹת בַּגִּנָּה,

אִשָּׁה מְצַמַּחַת פֶּרַע,

קוּרֵי מִלִּים יְשָׁנוֹת בַּחֲדַר הַיְלָדִים.

אַחַר כָּךְ אָמַר לִידִידָיו:

הוֹ, יְדִידִים טוֹבִים,

הַשְׁקוּ וְתַקְּנוּ, גִּזְמוּ וְחַטְּאוּ —

אֲנִי אֶחֱזֹר בְּקָרוֹב.

2.

וְאַחַר כָּךְ יָצָא לַדֶּרֶךְ:

טִפֵּס וְעָלָה בַּסֻּלָּם

שֶׁהִצִּיב חֲלוֹמָהּ הַגָּבֹהַּ,

דִּלֵּג וְקָרָא לָהּ: עֲלִי —

וְרַגְלוֹ הִתְהַפְּכָה מֵעָלֶיהָ.

יָרַד וְעָלָה וְיָרַד

וְרָמַס וְהָדַף וְדָרַס

אֶת כָּל הַמַּלְאָכִים שֶׁנִּקְרוּ לוֹ.

וְאַחַר כָּךְ נֶעֱמַד בַּדֶּרֶךְ:

פָּתַח בְּאַחַת אֶת שְׁנוֹתָיו,

כְּתֵבַת בְּשָׂמִים עַתִּיקָה,

וּמִלְאָן בַּנִּיחוֹחַ הַזָּר.

הוֹ, מֹר וְהָרֵי לְבוֹנָה,

אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה,

זֶה הַיּוֹם, וּמַה נַּעֲשֶׂה?!

נְדַבֵּר. וְיָצָא לַדֶּרֶךְ.

הִמְרִיא אֶל הָאוֹר הָעוֹקֵר:

עָקָר, עָקָר — קִלֵּל —

מוֹלִידִי בְּזַעַם כְּנֵפֶל.

שְׁנֵים־עָשָׂר סְהָרִים לְבָנִים,

שִׁבְטֵי תּוֹכַחַת שַׁעֲוָה,

שָׁמְעוּ: הַמֶּרְחָק יְרַחֵם.

הוּא הֵגִיף אֶת עֵינָיו וְאָמַר:

אַהֲבָתִי לֹא הָלְכָה לְעוֹלָמָהּ,

רַק לַחֶדֶר הַשֵּׁנִי.

וְאַחַר כָּךְ הִתְמַהְמַהּ בַּדֶּרֶךְ:

יָשַׁב בָּרְחוֹב וְחִנֵּן:

אֲנִי חֲסַר־מָגֵן

כְּמוֹ שַׁבְּלוּל אַחֲרֵי הַיּוֹרֶה.

נִכְנַס אֶל הַבַּיִת הַזָּר,

הֱצִיפוֹ נְהָרָה לוֹחֶשֶׁת,

יָצָא — וְשָׁכַח לְכַבּוֹת.

קִנֵּן בָּרְחוֹב וְזִמֵּר:

נַפְשִׁי, נַפְשִׁי — כַּסּוּנִי

בְּוִילוֹן שָׁחֹר, וְאֶדֹּם.

הֵלִין אֶת רֹאשׁוֹ בֵּין שָׁדֶיהָ,

הֵלִין אֶת רֹאשׁוֹ כְּאֶבֶן,

יָצָא — וְשָׁכַח לָגֹל.

מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר:

כַּפּוֹת רַגְלַי מַמְתִּינוֹת

לְבִינַת יָדַיִם טוֹבוֹת.

נָתַן לָהּ אוֹנָיו בְּמַתָּת,

חִיּוּךְ עֲלוּמָיו כְּדוֹרוֹן,

יָצָא — וְשָׁכַח לְהַשְׁאִיר.

וְאַחַר כָּךְ יָצָא לַדֶּרֶךְ:

קָרוֹב, שָׁלוֹם, רָחוֹק,

זִכְרִי־נִי־נָא, טוֹבָה,

הַצַּלָּם מְחַכֶּה לַשְּׁנִיָּה.

פָּקַח אֶת עֵינָיו, הִסְגִּירָן:

מַטִּיף עַל פִּי בָּבוּאָתוֹ

וְשׁוֹתֶה אֶת פָּנָיו בַּצָּמָא.

וְאַחַר כָּךְ יָצָא לַדֶּרֶךְ:

הִצְהִיר עַל הַכֹּל בְּגָלוּי:

כָּךְ וְכָךְ מַלְאָכִים מֵתִים

(מַתְּנַת רַגְלִי הַכּוֹשֶׁלֶת)

וְסֻלָּם (לֹא שֶׁלִּי) לִמְכִירָה;

כָּךְ וְכָךְ שַׂקִּיּוֹת שֶׁל אֵפֶר

מְשֻׁמָּשׁ מֵאֲרָצוֹת קְדוֹשׁוֹת.

וְאַחַר כָּךְ? אַחַר כָּךְ חָזַר.

3.

הִיא חִכְּתָה לוֹ בַּנָּמָל

לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו.

שְׂעָרָהּ — קוּרִים יְשָׁנִים,

וְהַיֶּלֶד לָכוּד בְּכַפָּהּ.

בְּשָׂרָהּ הָיָה כִּכְבָרָה,

שִׂמְלָתָהּ הָיְתָה תַּחֲרִים;

הַלֵּילוֹת אֲכָלוּהָ חַיִּים.

הוּא בָּכָה, הוּא גָּעָה בְּבֶכִי,

דִּמְעוֹתָיו הַמְּלוּחוֹת נָשְׁרוּ

עַל פִּצְעֵי־בְּשָׂרָהּ הַחַיִּים.

הִיא בָּכְתָה, הִיא בָּכְתָה, כַּמּוּבָן.

וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ.

4.

הַלָּלוּ הַיּוֹצְאִים לְמַסָּעוֹת —

הַלָּלוּ הַיּוֹצְאִים לְמַסָּעוֹת —

הוּא לֹא הָיָה קָדוֹשׁ בְּצֵאתוֹ.

מָה הַפֶּלֶא שֶׁחָזַר.

1.

רֵעִי כְּאָח, הַטּוֹב שֶׁבִּידִידַי:

לְמַעֲנוֹ — בָּאֵשׁ וּבְמַיִם רַבִּים.

וְיוֹם אֶחָד הִרְגַּשְׁתִּי צְבָא־עֵינַיִם

בְּעָרְפִּי, וְהוּא אָמַר: "הַלְוַאי

שֶׁתָּמוּת". הוֹ, מַלְאָכִים עָלוּ וְיָרְדוּ;

פָּרָה — עֵירֻמָּה! — זוֹרְרָה עַל הַגָּג; רִמּוֹנִים

פָּקְעוּ כְּרַעַם; גְּפָנִים עוֹרָם

הִשִּׁילוּ; יָם־סְנַפִּירִים קָפָא כְּאֵפֶר.

יְדִידִי הַטּוֹב, בָּן לְרֵעִי כְּאָח:

חַדְרֵי לִבִּי — פְּתוּחִים לוֹ לָרְוָחָה;

יוֹצֵא וּבָא; שׁוֹתֵל בִּי חֲלוֹמוֹת;

שׁוֹאֵל, פּוֹתֵר; שׁוֹאֵל נַפְשִׁי לָמוּת.

מֵאָז אֲנִי נִזְהָר מְאֹד: בַּמִּטְבָּח,

בַּבְּרֵכָה, וּבְמַעַבְרֵי־הַחֲצָיָה.

2.

מַה תַּעֲשֶׂה, יְדִידִי הַטּוֹב,

אִם הַשְּׁחָפִים יִקְרְבוּ אֵלֶיךָ?

הַאִם תָּסֵב לָהֶם גַּב מְבֹעָת וְקָטֵן?

הַאִם תַּחֲשֹׂף אֶת עֵינֶיךָ וְתֹאמַר:

קְחוּ, קְחוּ, בֵּין כֹּה וָכֹה

כְּבָר אֵין בָּהֶן חָדָשׁ.

אוֹ שֶׁמָּא תַּכְנִיס אֶת יָדֶיךָ לַכִּיסִים

וְתֹאמַר: רֶגַע אֶחָד, רֶגַע אֶחָד,

נַגְּנוּ לִי שׁוּב אֶת הַצְּרִיחָה הַזֹּאת,

חוּגוּ מֵעָלַי וּמִסְּבִיבִי,

וּקְצָת יוֹתֵר יָם,

בְּבַקָּשָׁה.

עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּעֵינֶיךָ מִקָּרוֹב,

אֲנִי יוֹדֵעַ, יְדִידִי הַטּוֹב,

שֶׁאַתָּה תִּתֵּן לָנוּ דְּמֵי־שְׁתִיָּה.

* החלק הראשון של השיר מופיע, באותו נוסח, ב“הים האחרון” (העורך).

1.

אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁלָּךְ שָׂרַפְתִּי.

סְתָו עַכְשָׁו.

בְּלוֹיֵי שִׁיפָה נִתְלִים

מִגֶּזַע אֵיקָלִיפְּטוּס

כִּבְגָדִים שֶׁיָּצְאוּ מִן הָאָפְנָה.

עָרַמְתִּי אֶת עָלָיו וְהוּא לָהַב,

הָפַךְ לְאֵפֶר.

אַחַר הִשַּׁלְתִּי נְעָלַי, יָשַׁבְתִּי

שִׁבְעָה יָמִים, שִׁבְעָה לֵילוֹת,

מְצַפֶּה לְעוֹף הַחוֹל הַקָּטָן

שֶׁיְּרַשְׁרֵשׁ כְּנָפַיִם.

הוֹ, אֲנִי אֶדְגֹּר עַל הָאֵפֶר הַזֶּה

עַד שֶׁתִּפְרַח נִשְׁמָתִי.

2.

פִּסַּת כָּתֵף,

הֵדוֹ שֶׁל עֹרֶף,

עַיִן כְּעֵנָב.

כֻּלָּם קָשְׁרוּ עָלַי פִּתְאֹם

לֶאֱחֹז אֶת עֵינַי.

אֲנִי הוֹלֵךְ וּמְצָרֵף אוֹתָךְ יַחְדָּו

כְּמוֹ תַּשְׁבֵּץ.

אֲנִי הוֹלֵךְ וּמְחַשֵּׁב

אוֹתָךְ וְאֶת הַקֵּץ.

וְעוֹד מְעַט תִּהְיִי אֲחוּזָה בְּיָדַי,

גְּאוּלָה, שְׁלֵמָה.

3.

עַכְשָׁו הַשְּׁעוֹנִים מִתְחַלְּפִים:

זְמַנֵּךְ נִשָּׂא עַל הַגַּלִּים,

דּוֹלֵג כְּדוֹלְפִינִים.

שֶׁלִּי מִשְׂתָּרֵךְ עַל אֲדָמָה כְּבֵדָה.

מַה קּוֹרֶה לִשְׁעוֹנֵי־הַשֶּׁמֶשׁ בַּלֵּילוֹת?

מַה קּוֹרֶה לִשְׁעוֹנֵי־הַחוֹל

וּלְכַנְפֵי הַמַּלְאָכִים בַּמַּיִם?

אֲבָל כַּאֲשֶׁר תַּגִּידִי לִי

אֹמַר לָךְ כַּמָּה חוֹל וְכַמָּה כּוֹכָבִים

וְכַמָּה הַשָּׁעָה.

4.

הַרְבֵּה מִלִּים אֲנִי שׁוֹלֵחַ לָךְ הַיּוֹם,

מְצֻיָּדוֹת בְּאוֹר וּבַאֲוִיר,

חַמְצָן וּמַסֵּכוֹת לִשְׁעַת חֵרוּם.

אֲבָל הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה מְאֹד

מִי יוֹדֵעַ

אִם תֶּאֱרַךְ רוּחָן.

כַּאֲשֶׁר יַגִּיעוּ אֵלַיִךְ, אַהֲבָתִי,

אוּלַי תִּצְטָרְכִי לַעֲשׂוֹת לָהֶן

הַנְשָׁמָה מִפֶּה אֶל פֶּה.

נִסּוּיִים

בַּבֹּקֶר אֲנִי יוֹצֵא הַחוּצָה

וּמְנַסֶּה אֶת שְׁמֵךְ:

אַחַתשְׁתַּיִםשָׁלשׁ… אַחַתשְׁתַּיִםשָׁלשׁ…

הָרוּחַ בָּאָה בְּמַשַּׁב כְּנָפַיִם;

הַהֵד יוֹרֵד וּמְקַנֵּן

בֵּין הֲבָרוֹתַיִךְ.

בָּעֶרֶב אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה

וּמְנַסֶּה אֶת שְׁמֵךְ:

אַחַת… אַחַת… אַחַת…

הַלַּיְלָה בָּא, עוֹנֵד כְּתָרִים שֶׁל אוֹר;

כָּל טַעֲמֵי קוֹלִי

חוֹזְרִים מִן הַמַּרְאָה.

לֵילוֹת חֶשְׁוָן טַל מְשִׁיבִים

(אַחַת שֶׁלִּי)

וְצָרִיךְ לְנַסּוֹת בֹּקֶר, בֹּקֶר.

הַלַּיְלָה אֵין טוֹבֵעַ.

הַצְּעָקָה הַהִיא —   כַּהֲבָרַת כּוֹכָב —

יָצְאָה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת

וּפִיהָ נָח לוֹ בְּשָׁלוֹם.

הַאִם אֲנַחְנוּ אֲשֵׁמִים שֶׁרַק עַכְשָׁו

הִגִּיעָה וְחָמְקָה כְּגַל שָׁכוּחַ?

הַלַּיְלָה אֵין נִמְחָק.

מִישֶׁהוּ כָּתַב כָּאן אֶת מִלּוֹת גּוּפוֹ

—   מַרְפֵּק וּמֹתֶן, בֶּרֶךְ וְעָקֵב —

לִפְנֵי רוּחוֹת רַבִּים.

הַאִם אֲנַחְנוּ אֲשֵׁמִים בַּחֲשֵׁכָה?

לֹא רָאִינוּ שׁוּם חוֹתָם בַּחוֹל.

מָחָר, אִם יִנָּתֵן הַצָּו, יוּנַף שָׁחֹר.

אֲבָל הַלַּיְלָה

אֵין טוֹבֵעַ, אֵין נִמְחָק;

רַק יָם חָנֵף, שְׁלַל אַשְׁלָיוֹת שֶׁל מֶשִׁי,

לוֹקֵק אֶת שִׂפְתוֹתֵינוּ

הַסֻּכָּה כֻּלָּהּ שֶׁלָּנוּ: לַיְלָה וְשָׁלוֹם

וְאֵין מַצִּיל.