עמוד השער ¹

לכבוד ראש הממשלה, מר דוד בן־גוריון נ"י

אישי ראש הממשלה,

מר בן־גוריון החביב והנערץ,

ידעתי עד כמה רבה התענינותך והתעמקותך בספרות הודו ועד כמה הנך מעריך כמוני קשירת קשרי תרבות עם עמי אסיה. והנני מאמין שתרגומים מספרות מופת ירימו את תרומתם למטרה הנעלה.

זהו תרגומי השני מספרות הודו אחרי תרגומי של הבהאגאואדגיטה שיצא בהוצאת מוסד־ביאליק.

ועתה, קבל־נא, אדם יקר לכל איש, ממני זר פרחים של שירת הודו מימי קדם ועד ימינו אלה. ‘מימי קדם’, וקשה, כידוע לך, לקבוע קביעה נכונה את זמן חיבורן של יצירות הודו הקדומות, מהן נוצרו האֻפַּנִישַׁדוֹת, יצירות הגות עמוקה, במאה השמינית לפני הספירה, ואולי גם בזמן קדום יותר.

בספר קטן זה תמצא תפילה קצרה מתוך הבריהאד־אראניאקא־אופא־נישאר, המזכירה לקורא העברי משפט אחד מהגדת פסח, ותפילה ‘כל אתר ואתר’ המיוחסת להוגה־הדעות והפרשן המהולל שאנקאראצ’אריא, בן המאה השמינית לספירה, אשר הביע בפרושיו לספרי הודו המקודשים את דעותיו הפילוסופיות. מהאופאנישארות הבאתי קטע מפורסם מתוך הצ’האנדוגיא ואחד, מפורסם גם הוא, מן הקאטהא. ועוד שיר אחד תרגמתי מה’סוטא־ניפאטא' הבודהיסטי, ואת אגדת ‘סאויטרי וסאטיאואן’ מהאֶפּוֹס ‘מאהאבּהאראטא’. על כל אלה הוספתי חלק מתוך האֶפּוֹס ‘סאויטרי’ לִשְׁרִי־אַוּרוֹבּינדו, הבנוי על יסוד האגדה ההיא. אַוּרוֹבינדו היה מבני זמננו ונפטר אך לפני שנים מעטות, ושמו כהוגה דעות וכמשורר ידוע לך ללא ספק. אחרי שנות פעולתו הפוליטית הוא יסד את האשראם בפּוֹנְדִיצֶ’רִי בדרום הודו. את דעותיו הפילוסופיות והדתיות הוא פיתח בשפה האנגלית בספרו הגדול Life Divine, ובצורה פיוטית באפוס אשר הזכרתי.

מאז ומתמיד חיתה בנשמות גדולי הודו הכמיה לאל המסתתר אשר ‘רוח האדם יחד עם ארשת־שפתיו שבים ממנו (כמות שעלו) מבלי להשיגו’, Yato vaco nivartante aprâpya manasâ sahâ כאמור בטַאיטִירְיָא אפאנישאד (ב, ד, א).

בימינו אלה, בהם לפתח רובצת סכנת אֵין־חזון, והחומר הולך וגובר על הרוח, ואין לדור משען ומשענת ומקור נחמה לנפש, רצויות כפלים הופעות שירה רוחנית מסוג זה.

אפס, אין לקרוא ספר זה כקרוא איש סיפור קל מבדח, ואין להבינו לפי ‘כל העולה על הרוח בראשית המחשבה’ (כלשונו של ר' יוסף אלבו), כי יש להעמיק במחשבה ולגלות את הכמוס בו. וכל הקורא קריאה כזו יגלה בו ‘מקור נחמה’.

‘מקור נחמה’ אמרתי. כי רוב דבריו היו מקור נחמה לרבבות אלפי אנשים במשך הדורות, כנחמה אשר אותה מרעיפים עלינו דברי הנביא ישעיה (נה, א־יא): 'כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה 'לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע 'ולחם לאוכל – 'כן יהיה דברי אשר יצא מפי: לא ישוב אלי ריקם כי אם ‘עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו’.

והנני המברך אותך ואת קוראי

בברכה המשולשת

עמנואל אולסבנגר

תודתי נתונה לידידי ד“ר משה שפיצר נ”י, אשר נהירים לו שבילי השפה הסנסקריטית וספרותה, על אשר הואיל לעבור על כתב־היד ועל הערותיו, ועל אשר הוציא את הספר הזה לאור. ולמר ל“י ריקליס נ”י נתונה תודתי על אשר עבר על הנקוד.

ירושלים באביב תש"ך (1960)

מִן הַלֹא־קַיָּם לַקַּיָּם הַדְרִיכֵנִי,

מֵאֲפֵלָה לָאוֹר הַדְרִיכֵנִי,

מִמָּוֶת לְאַלְמָוֶת הַדְרִיכֵנִי.

בְּרְמַדְאֵרָנְיַקַא אוּפַּנִישָׁד

השוה בהגדה של פסח: ‘הוציאנו מעבדות לחרות, מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול, ומשעבוד לגאולה’, ועיין פירוש הגר"א: ואמרינן במסכת מגילה: למה לא אמרינן הלל בפורים? מה מעבדות לחרות אמרינן, ממיתה לחיים לא כל שכן?

מן הפרשה השישית של הצ’האנדוגיא־אופאנישאדאוֹם![²]

נעַר הָיָה וּשְׁמוֹ שְׁוֵטַקֵטוּ וְהוּא מִבְּנֵי בֵּית־אָרוּנָא. אָמַר לוֹ אָבִיו: צֵא, שְׁוֵטַקֵטוּ, וְהָלַכְתָּ בְּדַרְכֵי הַלוֹמְדִים אֶת־תּוֹרַת־הַבְּרַהְמַן¹. כִּי הִנֵּה, מַחְמַדִּי, אֵין בְּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ אִישׁ אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מְלֻמָּד², וְיִקָּרֵא בְּרָהְמִין בִּזְכוּת לֵדָתוֹ בְּלְבָד.

יָצָא שְׁוֵטַקֵטוּ בִּהְיוֹתוֹ בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּבִהְיוֹתוֹ בֶּן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנִים שָׁב, אַחֲרֵי אֲשֶׁר לָמַד אֶת־כָּל־הַוֵּדוֹת³, וְהָיָה מִתְגָּאֶה וּמִתְנַשֵּׂא כִּי חָשַׁב אֶת־עַצְמוֹ חָכָם וְיוֹדֵעַ הַכֹּל.

אָמַר לוֹ אָבִיו: שְׁוֵטַקֵטוּ, הִנֵּה מִתְגָּאֶה וּמִתְנַשֵּׂא אַתָּה, מַחְמַדִּי, וְחוֹשֵׁב אֶת־עַצְמְךָ חָכָם וְיוֹדֵעַ הַכֹּל. הַאִם שָׁאַלְתָּ לְאוֹתוֹ לֶקַח אֲשֶׁר בּוֹ נִשְׁמַע הַלֹא־נִשְׁמַע, מֻכָּר הַלֹא־מֻכָּר, נוֹדַע הַלֹא־נוֹדַע?

אֵיךְ אֵפוֹא לֶקַח זֶה?

כַּאֲשֶׁר מֻכָּר מִגּוּשׁ חֹמֶר אֶחָד כָּל הֶעָשׂוּי מִחֹמֶר, וְאֵין הַשִּׁנוּי כִּי־אִם בַּשֵׁם הַנּוֹבֵעַ מִן הַשָּׂפָה, מַחְמַדִּי, וְהָאֱמֶת כִּי הַכֹּל חֹמֶר;

כַּאֲשֶׁר מֻכָּר מֵעֲדִי־נְחשֶׁת אֶחָד כָּל הֶעָשׂוּי מִנְּחֹשֶׁת, וְאֵין הַשִּׁנּוּי כִּי־אִם בַּשֵׁם הַנּוֹבֵעַ מִן הַשָּׂפָה, מַחְמַדִּי, וְהָאֱמֶת כִּי הַכֹּל נְחֹשֶׁת;

כַּאֲשֶׁר מֻכָּר מִצְּבַת־צִפָּרְנַיִם אֶחָד כָּל הֶעָשׂוּי מִבַּרְזֶל, וְאֵין הַשִּׁנּוּי כִּי־אִם בַּשֵּׁם הַנּוֹבֵעַ מִן הַשָּׂפָה, מַחְמַדִּי, וְהָאֱמֶת כִּי הַכֹּל בַּרְזֶל ־ כֵּן הַלֶּקַח הַזֶּה מַחְמַדִּי!

אֵין זֹאת כִּי הַנִּכְבָּדִים הָהֵם לֹא יָדְעוּ אֶת זֹאת, אֲדוֹנִי; כִּי לָמָּה לֹא יַגִּידוּ לִי וְהֵם יוֹדְעִים? וְעַתָּה, אֲדוֹנִי, הַגִּידָה־נָא לִי זֹאת אַתָּה.

אָמַר לוֹ: יְהִי כֵן, מַחְמַדִּי,

בְּרֵאשִׁית, מַחְמַדִּי, הָיָה הַהֹוִי⁴, אֶחָד לְלֹא שֵׁנִי. יֵשׁ אָמְנָם אוֹמְרִים ‘בְּרֵאשִׁית הָיָה הָאִי־הֹוִי, אֶחָד לְלֹא שֵׁנִי; מֵאִי־הֹוִי זֶה נוֹלַךְ הָהֹוִי’. אַךְ אֵיךְ יִהְיֶה כָּזֹאת, מַחְמַדִּי? אֵיךְ יִוָּלֶד הֹוִי מֵאִי־הֹוִי? אֶלָּא: בְּרֵאשִׁית, מַחְמַדִּי, הָיָה הַהֹוִי, אֶחָד לְלֹא שֵׁנִי.

אָמַר זֶה: ‘אֶרְבֶּה וְאֶפְרֶה’, וְהוֹלִיד אֶת הַלַּהַט. אָמַר לַהַט זֶה: ‘אֶרְבֶּה וְאֶפְרֶה’, וְהוֹלִיד אֶת הַמַּיִם. לָכֵן, מִדֵּי יִחַר לְאָדָם אוֹ מִדֵּי יַזִּיעַ נוֹלָדִים מִן הַלַּהַט עוֹד מַיִם.

אָמְרוּ הַמַּיִם הַלָּלוּ: ‘נִרְבֶּה וְנִפְרֶה’, וְהוֹלִידוּ אֶת הַמָּזוֹן. לָכֵן בַּאֲשֶׁר יוֹרֵד גֶשֶׁם שָׁם עוֹלֶה מָזוֹן לָרוֹב. כִּי מִן הַמַּיִם נוֹלָד עוֹד מָזוֹן לְמַאֲכָל.

הִנֵּה הַדַּק הַזֶּה, הוּא נֶפֶשׁ⁵ כָּל־הַיְקוּם כֻּלּוֹ, הוּא הָאֱמֶת, הוּא הַנֶּפֶשׁ, זֶהוּ אַתָּה⁶, שְׁוֵטַקֵטוּ! – ‘יוֹסֶף־נָא אֲדוֹנִי לְלַמְּדֵנִי!’ אָמַר אָבִיו: יְהִי כֵן, מַחְמַדִּי'.

כַּאֲשֶׁר עוֹשׂוֹת הַדְּבוֹרִים דְּבָשׁ, מַחְמַדִּי, בְּאָסְפָן מִשְׁרוֹת מֵעֵצִים שׁוֹנִים וּמְאַחֲדוֹת אוֹתָן לְמִשְׁרָה אֶחָת, וְכַאֲשֶׁר אֵינָהּ עֵרָה בְּכָל־אֵלֶּה הַבְחָנָה: אֲנִי הַמִּשְׁרָה מִן הָעֵץ הַזֶּה, אֲנִי הַמִּשְׁרָה מִן הָעֵץ הַהוּא, כֵּן, מַחְמַדִּי, כָּל־הַיְצוּרִים בִּשְׁקִיעָתָם בַּהֹוִי אֵינָם יוֹדְעִים: בַּהֹוִי שָׁקַעְנוּ.

אִם נָמֵר, אִם אַרְיָה, אִם זְאֵב, אִם חֲזִיר־בָּר, אִם תּוֹלַעַת, אִם בַּעַל־כָּנָף, אִם זְבוּב, אִם יִתּוּשׁ – בְּכָל אֲשֶׁר הֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה כֵּן הֵם חוֹזְרִים לִהְיוֹת. הִנֵּה הַדַּק הַזֶּה, הוּא נֶפֶשׁ כָּל־הַיְקוּם כֻּלוֹ, הוּא הָאֱמֶת, הוּא הַנֶּפֶשׁ, זֶהוּ אַתָּה, שְׁוֵטַקֵטוּ! – ‘יוֹסֶף נָא אֲדוֹנִי לְלַמְּדֵנִי!’ אָמַר לוֹ אָבִיו: יְהִי־כֵן, מַחְמַדִּי'.

נְהָרוֹת אֵלֶה, מַחְמַדִּי, הוֹלְכִים בַּמִּזְרָח מִזְרָחָה וּבַמַּעֲרָב מַעֲרָבָה, מִיָּם אֶל יָם הֵם הוֹלְכִים, וְנַעֲשִׂים יָם; וְכַאֲשֶׁר הֵם שָׁם [בַּיָּם] אֵינָם יוֹדְעִים: אֲנִי זֶה, אֲנִי זֶה; כֵּן, מַחְמַדִּי, כָּל־הַיְצוּרִים אֵינָם יוֹדְעִים בַּעֲלוֹתָם מִן הַהֹוִי: מִן הַהֹוִי עָלִינוּ.

אִם נָמֵר, אִם אַרְיֵה, אִם זְאֵב, אִם חֲזִיר־בָּר, אִם תּוֹלַעַת, אִם בַּעַל־כָּנָף, אִם זְבוּב, אִם יִתּוּשׁ – כְּכָל אֲשֶׁר הֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה כֵּן הֵם חוֹזְרִים לִהְיוֹת. הִנֵּה הַדַּק הַזֶּה, הוּא נֶפֶשׁ כָּל־הַיְקוּם כֻּלוֹ, הוּא הָאֱמֶת, הוּא הַנֶּפֶשׁ, זֶהוּ אַתָּה, שְׁוֵטַקֵטוּ! – ‘יוֹסֶף נָא אֲדוֹנִי לְלַמְּדֵנִי!’ אָמַר לוֹ אָבִיו: ‘יְהִי־כֵן, מַחְמַדִּי’.

הָעֵץ הַגָּדוֹל הַזֶּה, אִם יַכּוּהוּ בְּשָׁרְשׁוֹ יִזַּל דָּמוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ חַי, יַכּוּהוּ בְּגִזְעוֹ יִזַּל דָּמוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ חַי, יַכּוּהוּ בְּצַמַּרְתּוֹ יִזַּל דָּמוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ חַי; כָּל־עוֹד הוּא חָדוּר נַפְשׁוֹ הַחַיָּה עוֹמֵד הוּא אֵיתָן, רָווּי וְרַעֲנָן.

כִּי יִטְּשׁוּ הַחַיִּים עָנָף מַעֲנָפָיו ־ יִיבַשׁ זֶה, יִטְּשׁוּ שֵׁנִי ־ יִיבַשׁ זֶה, יִטְּשׁוּ שְׁלִישִׁי יִיבַשׁ זֶה; יִטְשׁוּ אֶת־כֻּלּוֹ יִיבַשׁ כֻּלּוֹ. כָּזֹאת דַּע־לְךָ, מַחְמַדִּי, גּוּף זֶה מֵת עִם עֲזִיבַת הַחַיִּים. אַךְ הַחַיִּים אֵינָם מֵתִים.

הִנֵּה הַדַּק הַזֶּה, הוּא נֶפֶשׁ כָּל־הַיְקוּם כֻּלוֹ, הוּא הָאֱמֶת, הוּא הַנֶּפֶשׁ, זֶהוּ אַתָּה, שְׁוֵטַקֵטוּ! – ‘יוֹסֶף נָא אֲדוֹנִי לְלַמְּדֵנִי!’ אָמַר לוֹ אָבִיו: ‘יְהִי־כֵן, מַחְמַדִּי’.

הָבֵא־נָא פְּרִי מִשִּׁקְמַת־נְיַגְרוֹדהָא זוֹ. – הִנֵּה הוּא, אֲדוֹנִי. פְּצַח אוֹתוֹ. – כְּבָר הוּא פָּצוּחַ, אֲדוֹנִי.

מָה אַתָּה רוֹאֶה בּוֹ? – אֶת הַגַּרְעִינִים הַדַּקִיקִים הָאֵלֶּה, אֲדוֹנִי.

פְּצַח אֶחָד מֵהֶם. – כְּבָר הוּא פָּצוּחַ, אֲדוֹנִי.

מָה אַתָּה רוֹאֶה בּוֹ?– לֹא מְאוּמָה, אֲדוֹנִי.

אָמַר לוֹ: הַדַּק הַזֶּה אֲשֶׁר לֹא תּוּכַל לִרְאוֹתוֹ, מַחְמַדִּי, מִן הַדַּק הַזֶּה עוֹלָה שִׁקְמַת הַנְּיַגְרוֹדהָא הָעֲצוּמָה; הַאֲמִינָה מַחְמַדִּי.

הִנֵּה הַדַּק הַזֶּה, הוּא נֶפֶשׁ כָּל־הַיְקוּם כֻּלוֹ, הוּא הָאֱמֶת, הוּא הַנֶּפֶשׁ, זֶהוּ אַתָּה, שְׁוֵטַקֵטוּ! – ‘יוֹסֶף נָא אֲדוֹנִי לְלַמְּדֵנִי!’ אָמַר לוֹ אָבִיו: ‘יְהִי־כֵן, מַחְמַדִּי’.

‘שִׂים מֶלַח זֶה בַּמַּיִם וּבֹא אֵלַי מָחָר!’ כֵּן עָשָׂה. אָמַר לוֹ: ‘מֶלַח זֶה אֲשֶׁר שַׂמְתָּ אֶמֶשׁ בַּמַּיִם אוֹתוֹ הָבֵא לִי!’ חִפֵּשׂ אוֹתוֹ וְלֹא מָצָא. כִּי עַל־כֵּן נָמֵס הָיָה.

טְעַם מִן הַקָצֶה הַזֶּה! מָה הַטַּעַם?' ‘מָלוּחַ!’ 'טְעַם מִן הָאֶמְצַע! מָה הַטַּעַם? ‘מָלוּחַ!’ ‘טְעַם מִן הַקָּצֶה הָאַחֵר! מָה הַטַּעַם?’ ‘מָלוּחַ!’ ‘הַנַּח וּבֹא אֵלַי’. עָשָׂה כִּדְבָרָיו. אָמַר לוֹ: ‘אָכֵן, אֵין אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַהֹוֶה כֹּה בֶּאֱמֶת, מַחְמַדִּי, אַךְ הוּא אָמְנָם פּה’.

הִנֵּה הַדַּק הַזֶּה, הוּא נֶפֶשׁ כָּל־הַיְקוּם כֻּלוֹ, הוּא הָאֱמֶת, הוּא הַנֶּפֶשׁ, זֶהוּ אַתָּה, שְׁוֵטַקֵטוּ! – ‘יוֹסֶף נָא אֲדוֹנִי לְלַמְּדֵנִי!’ אָמַר לוֹ אָבִיו: ‘יְהִי־כֵן, מַחְמַדִּי’.

כְּאִישׁ, מַחְמַדִּי, אֲשֶׁר קָשְׁרוּ אֶת עֵינָיו וְהוֹצִיאוּהוּ מֵאֶרֶץ הַגַּנְדְהָארִים וּנְטָשׁוּהוּ בִּמְקוֹם אֵין אָדָם, וְהוּא נִקְלַע שָׁם מִזְרָחָה אוֹ צָפוֹנָה, דָּרוֹמָה אוֹ מַעֲרָבָה, בַּאֲשֶׁר הוֹלִיכוּהוּ בְּעֵינַיִם קְשׁוּרוֹת, נְטָשׁוּהוּ בְּעֵינַיִם קְשׁוּרוֹת; וְיָבוֹא אֶחָד וְיַתִּיר אֶת הַקֶּשֶׁר (מֵעַל עֵינָיו) וְיֹאמַר לוֹ: בְּעֵבֶר זֶה אֶרֶץ־הַגַּנְדְהָארִים, בְּעֵבֶר זֶה לֵךְ! וְהוּא, בַּאֲשֶׁר הוֹרוּהוּ וְלִבּוֹ נָבוֹן, יִשְׁאַל מִכְּפָר אֶל כְּפָר וְיַגִּיעַ לְאֶרֶץ הַגַּנְדְהָארִים. כֵּן יוֹדֵעַ אַף אִישׁ אֲשֶׁר קִבֵּל הַנְהָגָה מִמּוֹרֶה: בָּזֶה אֲנִי נָתוּן אַךְ כָּל זְמַן שֶׁלֹא אֶגָּאֵל, וְאָז אַגּיעַ אֶל הָאַחְדּוּת עִם יְסוֹד הַהֹוִי

הִנֵּה הַדַּק הַזֶּה, הוּא נֶפֶשׁ כָּל־הַיְקוּם כֻּלוֹ, הוּא הָאֱמֶת, הוּא הַנֶּפֶשׁ, זֶהוּ אַתָּה, שְׁוֵטַקֵטוּ! – ‘יוֹסֶף נָא אֲדוֹנִי לְלַמְּדֵנִי!’ אָמַר לוֹ אָבִיו: ‘יְהִי־כֵן, מַחְמַדִּי’.

אִישׁ אֲשֶׁר תָּקָפַתּוּ קַדַּחַת, יְסוֹבְבוּהוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ וְיִשְׁאֲלוּהוּ: הֲתַכִּירֵנִי? הֲתַכִּירֵנִי? וְכָל־עוֹד לֹא יֵאָסֵף קוֹלוֹ אֶל רוּחוֹ, רוּחוֹ אֶל הַנֶּשֶׁם, הַנֶּשֶׁם אֶל הַלַּהַט, הַלַּהַט אֶל הָאֱלֹהוּת הָעֶלְיוֹנָה, הוּא יַכִּיר;

אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָסֵף קוֹלוֹ אֶל רוּחוֹ, רוּחוֹ אֶל הַנֶּשֶׁם, הַנֶּשֶׁם אֶל הַלַּהַט, הַלַּהַט אֶל הָאֱלֹהוּת הָעֶלְיוֹנָה, לֹא יַכִּיר;

הִנֵּה הַדַּק הַזֶּה, הוּא נֶפֶשׁ כָּל־הַיְקוּם כֻּלוֹ, הוּא הָאֱמֶת, הוּא הַנֶּפֶשׁ, זֶהוּ אַתָּה, שְׁוֵטַקֵטוּ! – ‘יוֹסֶף־נָא אֲדוֹנִי לְלַמְּדָנִי!’ אָמַר לוֹ אָבִיו: ‘יְהִי־כֵן, מַחְמַדִּי’.

מוֹלִיכִים אָדָם מֻחְזָק בְּיָדָיו, מַחְמַדִּי, וְקוֹרְאִים: הוּא שָׁדַד, הוּא גָּנַב, לַבְּנוּ אֶת הַגַּרְזֶן![⁹] אִם עָשָׂה אֶת הֶעָוֶל הַזֶּה, הוּא הִכְחִישׁ אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה, בְּדַבְּרוֹ כַּחַשׁ, בַּעֲטוֹתוֹ כַּחַשׁ, אוֹחֵז הוּא בַּגַּרְזֶן הַמְּלֻבָּן, נִכְוֶה וּמְמִיתִים אֹתוֹ;

אַךְ אִם לֹא עָשָׂה אֶת הֶעָוֶל הַזֶּה, הֲלֹא צִדֵּק אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה, בְּדַבְּרוֹ צֶדֶק, בַּעֲטוֹתוֹ צֶדֶק, אוֹחֵז הוּא בַּבַּרְזֶן הַמְּלֻבָּן וְאֵינוֹ נִכְוֶה, וְהוּא נִגְאָל;

זֶה אֲשֶׁר מִכֹּחוֹ לֹא נִכְוָה הַהוּא, הוּא נֶפֶשׁ כָּל־הַיְקוּם כָּלוֹ, הוּא הָאֱמֶת, הוּא הַנֶּפֶשׁ, זֶהוּ אַתָּה, שְׁוֵטַקֵטוּ.

זֹאת לָמַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת, לָמַד לָדַעַת.⁷

קאטהא־אופאנישאד ג ג־ט

דַּע: הַנֶּפֶשׁ – שַׂר הָרֻכֶב, וְהַגּוּף הוּא הַמֶּרְכָּב;

דַּע, כִּי הָרַכָּב הַשֵּׂכֶל וְהָרוּחַ – מוֹסְרוֹתָיו;

הַחוּשִׁים סוּסָיו, לִמְדוּנוּ, וּמִרְעָם הַחֲשָׁקִים.

כִּצְמוּדַת חוּשִׁים וָרוּחַ, הִיא, הַנֶּפֶשׁ, הַנֶּהְנִית:

כֵּן הַחֲכָמִים כִּנּוּהָ, כֵּן מָשְׁלוּ אֶת מְשָׁלָם.

אִישׁ חֲסַר בִּינָה וָדַעַת, לֹא בְּלוּמָה תָּמִיד רוּחוֹ, –

הֵן חוּשָׁיו לא יֵעָצֵרוּ, כְּסוּסֵי רַכָּב רָעִים;

וְחָכָם עֲשִׁיר הַדַּעַת שֶׁרוּחוֹ תָּמִיד בְּלוּמָה, –

הֵן חוּשָׁיו בּוֹ יֵעָצֵרוּ, כְּסוּסֵי רַכָּב טוֹבִים.

מְחֻסַּר דֵּעָה וָשֵׂכֶל, וְתָמִיד בִּלְתִּי טָהוֹר,

לֹא יַשִּׂיג אֶת קֵץ הַיֶּשַׁע, שׁוֹב יָשׁוּב לַגִּלְגּוּלִים;

אַךְ אֲשֶׁר רַכָּב נָבוֹן לוֹ, הַשׁוֹמֵר מוֹסְרוֹת רוּחוֹ,

הוּא לְקֵץ נוּדוֹ יַגִּיעַ, לִמְעוֹן־וִישְׁנוּ הַנִּשְׂגָּב.

השוה את הדיאלוג יפידרוס' לאפלטון

לפי מקור בודהיסטי

א

‘אָגַרְתִּי אֹרֶז בְּבֵיתִי, חָלַבְתִּי פָרוֹתַי’,

אָמַר דּהָנִיָּא הָרוֹעֶה: 'בְּנֵי שֵׁם־טוֹב עֲמִיתַי;

שִׁבְתִּי שָׁלֵו בִּשְׂפַת הַיְאֹר, סְמַכְתִּי אָהֳלִי,

‘וְדַי עֵצִים לָאֵשׁ בָּאָח: מָטָר, מַה תַּעַשׂ לִי?’

'חָלַף הָרֹגֶז מִלִּבִּי, כָּבַשְׁתִּי כָל מַעֲצוֹר;

‘רַק לֵיל אֶחָד כֹּה אֶתְגּוֹרֵר’, עָנָהוּ הַנָּאוֹר:

'אָזַל, כָּבָה לְהַב־אִשִּׁי, אֵין גַּג לְאָהֳלִי,

‘לֹא יַרְעִידֵנִי עוֹד הַקֹּר: מָטָר, מַה תַּעַשׂ לִי?’

ב

‘רוֹעוֹת בָּאָחוּ פָרוֹתַי, לֹא יַדְאִיבוּן בַּקֹּות’,

אָמַר דּהָנִיָּא הָרוֹעֶה: 'גָּבְהוּ עִשְׂבֵי־בִּצּוֹת;

נָכוֹן מִרְעֶה לְכָל עֶדְרִי, בֵּיתִי לִי הֵיכָלִי!

לֹא יִפְגְּעוּנִי הַגְשָׁמִים: מָטָר, מַה תַּעַשׂ לִי?'

'סִירָה טוֹבָה עָשִׂיתִי לִי, בַּזֶּרֶם לַעֲבוֹר,

‘יָפֶה קְרָשֶׁיהָ הֲדוּקִים’, עָנָהוּ הַנָּאוֹר:

'אַחַר חָסְמִי מֵימֵי שִׁטְפּוֹ, נָחָה בַחוֹף רַגְלִי!

‘לִי אֵין עוֹד צֹרֶךְ בַּסִירָה: מָטָר, מַה תַּעַשׂ לִי?’

ג

‘לִי אֵשֶׁת־חַיִל רַעְיָתִי, אָגִיל בָּהּ וְאֶשְׂמַח’,

אָמַר דּהָנִיָּא הָרוֹעֶה: 'לִבָּהּ טָהוֹר וְזַךְ;

'שִׁבְחָהּ עוֹלֶה מִפִּי כָל־אִישׁ, בָּהּ אֲשֶׁר גּוֹרָלִי!

‘כֻּלִּי שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי: מָטָר, מַה תַּעַשׂ לִי?’

'שָׁקֵט לִבִּי, נִכְנָע רוּחִי, נַפְשִׁי יוֹדַעַת דְּרוֹר;

‘יָמִים רַבִּים כֹּה חִנַּכְתִּים’, עָנָהוּ הַנָּאוֹר:

'כִּי רִסַּנְתִּים יוֹמָם וָלֵיל, נִגְאַלְתִּי מִסִּבְלִי,

‘נִטְהַרְתִּי עַד אֵין כֶּתֶם בִּי: מָטָר, מַה תַּעַשׂ לִי?’

ד

‘אֶחְיֶה מִפְּרִי־עֲמַל־כַּפַּי, אִתִּי כָּל הַבָּנִים’,

אָמַר דּהָנִיָּא הָרוֹעֶה: 'עַזִים הֵם, אֵיתָנִים!

'עֲטוּר־תִּפְאֶרֶת שֵׁם שִׁבְחָם, וְזאת פִּסְגַּת גִּילִי!

‘חָפְשִׁי אֲנִי מֵחֲרָדוֹת: מָטָר, מַה תַּעַשׂ לִי?’

'כָּמוֹךְ גַם אֲנִי חָפְשִׁי, אֵין אִישׁ עָלַי יִשְׂרוֹר,

‘לִי אֵין עוֹד צֹרֶךְ לַעֲמוֹל’, עָנָהוּ הַנָּאוֹר:

'אֶדְאֶה בְּכָל זְבוּלֵי תֵבֵל בְּתַעֲצוּמַת שִׁכְלִי!

‘אֶשְׁכּוֹן לָבֶטַח בְּנַפְשִׁי: מָטָר, מַה תַּעַשׂ לִי!’

ה

‘לִי עֲגָלִים יוֹנְקֵי אִמָּן, וּפָרוֹתַי הָרוֹת’,

אָמַר דּהָנִיָּא הָרוֹעֶה: 'צֹאנִי נָכוֹן לִרְבּוֹת:

'לִי פָּר בָּרִיא, שַׁלִיט עֶדְרִי, מַרְבֶּה אֶת אֱיָלִי!

עָשְׁרִי בָטוּחַ וּמְבֹרָךְ: מָטָר, מַה תַּעַשׂ לִי?'

'לִי אֵין פָּרוֹת וַעֲגָלִים וְעֹשֶׁר לֶאֱגֹר,

‘וְלֹא יִגְדַּל הֲמוֹן צֹאנִי’, עָנָהוּ הַנָּאוֹר:

'גַּם אֵין לִי פָּר, שַׁלִיט עֶדְרִי, – הוּסַר, נִשְׁבַּר עֻלִי!

תֵּבֵל כֻּלָּהּ, הִיא קִנְיָנִי: מָטָר, מַה תַּעַשׂ לִי?'

ו

עַזָּה רִפְתִּי, סֻכַּת צֹאנִי, לֹא יִתְמוֹטֵט כָּתְלָהּ',

אָמַר דּהָנִיָּא הָרוֹעֶה: 'גָּדֵר לָהּ לִתְהִלָּה!

'לֹא יִשְׁבְּרוּהָ עֵז אוֹ שֶׂה, לֹא יֶהֶרְסֶנָּה כְלִי!

‘לֹא יַפְחִידוּנוּ הַסוּפוֹת: מָטָר, מַה תַּעַשׂ לִי?’

'שָׁבַרְתִּי כָּל כְּבָלִים, אֲנִי, הָעַז וְהַגִּבּוֹר,

‘כַּפִּיל שׁוֹבֵר אֶת מוֹסְרוֹתָיו’, עָנָהוּ הַנָּאוֹר:

'לֹא אֵדַע עוֹד גִּלְגּוּל לֵידוֹת, וְתַם נִדּוּד הֶבְלִי!

‘שַׁלְוַת הַנֶּצַח מוֹרַשְׁתִּי: מָטָר, מַה תַּעַשׂ לִי?’

ז

וַתִּתְחוֹלֵל סוּפַת מָטָר וְרַעַם וּבְרָקִים,

מַהֵר הִשְׁטִיפָה בְּזִרְמָהּ גְּבָעוֹת וַעֲמָקִים:

עָבִים הִקְדִּירוּ מִמָּרוֹם כַּלֵּיל אֶת הַמֶּרְחָב,

דּהָנִיָּא הָרוֹעֶה נִדְהַם, כִּמְעַט חֲסַר־לֵבָב;

וְשָׁם בּוֹטֵחַ וְשָׁלֵו, יָשַׁב לוֹ הַנָּאוֹר,

וְסָר מִנֶּפֶשׁ הָרוֹעֶה לְפֶתַע הַמָּגוֹר,

וְכֹה אָמַר בְּלֵב מוּאָר: 'אַתָּה לִי צוּר וָשָׂר!

נַפְשִׁי שְׁקֵטָה, רוּחִי שָׁלֵו, וְלוּ יַמְטִיר מָטָר!'

אגדה הודית בעקבות האפוס הסאנסקריטי הקדום ‘מאהאבהאראטא’

רבבות נשי הודו חוגגות מדי שנה בשנה חג מיוחד לכבוד האשה סאויטרי אשר ניצחה את המות בעוז אהבתה כמסופר באפוס העתיק.

ואלו ביאורי מלים המצויות בשיר:

סַטְיַוִּן, רודף־אמת;

רִישִׁי, חוזה ונביא;

בְּרַהְמָא, האל העליון;

מַהֵינְדְּרָא, אִינְדְּרָא (אל) גדול;

לוֹטוֹס, חבצלת־אגמים, פרח מקודש;

יָמָא, אל המות, מתואר כאל רב־חסד;

דֵוָא־קַנְיָא, בת־אלים;

'אישון־החיים', מושג הודי, והוא ה’איש נושא החיים', הנשמה;

סָוִיטְרִי, אלת השמש ואלת התפילות.

א

בִּיפַת־נוֹף, בְּאֶרֶץ־מַדְרָא, חַי לִפְנֵי דוֹרֵי דוֹרוֹת

אַשְׁוַפַּטִי, מֶלֶךְ־צֶדֶק, זַךְ־הַנֶּפֶשׁ, בַּר־לֵבָב,

עֶבֶד נֶאֱמָן לִבְּרַהְמָא, וּמַקְרִיב נִסְכִי אֵלִים,

לְכָל אִישׁ יְדִיד וָרֵעַ, לֶעָשִׁיר כְּלֶעָנִי.

אַךְ עָצוּב לְבַב הַמֶּלֶךְ, כִּי אֵין בֶּן לוֹ, אֵין לוֹ בַת,

אֵין לְעֵת זִקְנָה מִשְׁעֶנֶת, נַחַת בַּעֲרֹב חַיָּיו.

וְהִרְבָּה הַשָּׂר בְּסֶגֶף, צָם, לָחַשׁ אִמְרוֹת־הָגוּת,

בִּנְזִירוּת וְעַנְוַת־רוּחַ, כְּאַחַד הַחֲסִידִים.

וְגָבַר בּוֹ אוֹן הַנֶּפֶשׁ מְדי יוֹם וּמְדֵי לֵיל,

עַד כִּי סָוִיטְרִי הִבִּיטָה צִדְקָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ,

וּמִלַּהַב הַמִּזְבֵּחַ נִתְגַּלְּתָה אֶל מוּל עֵינָיו

הָאֵלָה בְּזֵר זוֹרֵחַ, וּדְמוּתָהּ עַלְמָה יָפָה;

וַתְּבָרֵךְ דַּרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ, וַתּאמַר בְּחִין־חַסְדָּהּ,

בְּדִבּוּר נוֹבֵעַ נֹעַם, בִּנְגִינוֹת־עוּגָב עָרֵב:

'אֶת אֵלֵי־מָרוֹם שְׂמַחְתָּ בַּנְסָכִים וּבַצּוֹמוֹת,

כִּי יִשְׁרַת דַּרְכֵי־חַיֶּיךָ מְעִידָה עַל טָהָרְךָ!

וְעַתָּה שְׁאַל, הַמֶּלֶךְ, מֵהָאֵל עַתִּיק־יוֹמִין:

הוּא חַי־עַד, אֲדוֹן־הַחֶסֶד, יִגְמָלְךָ כְּצִדְקָתְךָ!'

'לוּ יְהִי רָצוֹן שָׁמַיִם, וְאֶרְאֶה בְּסוֹף חַיַּי

בֵּן אוֹ בַת, וּבָם שׁוֹכֶנֶת רוּחַ צֶדֶק וּקְדֻשָּׁה!

כִּי עַל כֵּן צוֹמוֹת הִרְבֵּיתִי וְעָנִיתִי אֶת נַפְשִׁי!

נָא, אֵלַת־תְּפִלּוֹת, חָנִּינִי, אִם גָּבַר עָלַי חַסְדֵּךְ!'

כֵּן יְהִי, שַׂר זַךְ־הַנֶּפֶשׁ! לוֹ עָנְתָה עַלְמַת־הָאוֹר:

'שָׂא בְרָכָה מֵאֶל־הַנֶּצַח הַקַּיָּם בְּאוֹן עַצְמוֹ;

כִּי שׁוֹמֵעַ הוּא לְתַחַן הָעוֹלֶה מִלֵּב טָהוֹר

וּמִנֶּפֶשׁ הַפּוֹעֶמֶת בִּדְבֵקוּת נֶאֱמָנָה!

הוּא רָצָה וּתְנַחֲמֶךָ בַּת יָאָה לִכְבוֹד הוֹדְךָ!

אַשְׁוַפַּטִי, זֹאת בִּשַּׂרְתִּי: שְׂמַח אֵפוֹא בְּחֶלְקְךָ!

לֵךְ, הַמֶּלֶךְ, וּבֵרַכְתָּ אֶת הָאֵל, בּוֹרֵא הַיְקוּם,

בִּתְפִלּוֹת, סְגוּף וָנֶסֶךְ, בְּלֵבָב שָׁלֵם וָזָךְ!'

כֹּה אָמְרָה אֵלַת־הַתַּחַן וְעָלְתָה בַּלֶהָבָה,

וְהַשַּׂר, אַדִּיר־הָרֶכֶב, שָׁב אֶל קֶרֶת מַלְכוּתוֹ.

וְעָבְרוּ יַרְחֵי תּוֹחֶלֶת עַל הַמֶּלֶךְ הֶחָרֵד,

עַד אֲשֶׁר אִשְׁתּוֹ שִׂמְחַתּוּ בַבְּשׂוֹרָה הָעֲלִיזָה.

וְגָדַל הַוְּלָד בָּרֶחֶם כַּלְבָנָה, מִלֵּיל לְלֵיל

מְגָרֶשֶׁת בָּרָקִיעַ אֶת הַחֹשֶׁךְ בְּזִיוָהּ.

וְיַלְדָּה, יְפַת עֵין־לוֹטוֹס, לִתְקוּפַת הָעֵת נוֹלְדָה,

שַׁי־מִנְחָה מֵאֵל־הַחֶסֶד, גִיל לָאֵם, שָׂשׂוֹן לָאָב.

וְנִסְכֵי תוֹדָה וָשֶׁבַח לָאֵלִים נָסַךְ הַשָׂר,

וְשָׂמְחוּ כָּל בְּנֵי הָאָרֶץ וּבִרְכוּ אֶת בַּת־מַלְכָּם.

וְלִכְבוֹד אֵלַת־הַתַּחַן שֵׁם נָתְנוּ לַיְפֵהפִיָּה:

‘סָוִיטְרִי’, מַתַּת הַשֶּׁמֶשׁ, בְּבִרְכַּת הַכֹּהֲנִים.

וַתִּשְׂגֶה בִּיפִי־מַרְאֶהָ כְּאֵלָה בִּזְבוּל־מָרוֹם,

וְכָל יוֹם וָיוֹם הוֹסִיפוּ חֵן וְהוֹד עַל תִּפְאַרְתָּהּ.

וְכִגְדֹל עֲלֵי הַפֶּרַח, כֵּן גָּדְלוּ נַעֲרוּתָהּ,

תָּאֲרָהּ, עִגּוּל מָתְנֶיהָ, כִּנְסוּכִים בְּצֶלֶם־פָּז.

‘בַּת־אֵלִים הִיא, דֵּוָא־קַנְיָא’, הִלְּלָהּ כָּל פֶּה וְפֶה,

וְאֵין מֶלֶךְ וְאֵין שׁוֹעַ הַמֵּעֵז בַּקֵשׁ יָדָהּ.

יוֹם אֶחָד, יוֹם חַג־עֲצֶרֶת, אַחֲרֵי רַחֲצָתָהּ,

הַיָּפָה קָרְבָה לָגֶשֶׁת לַמִּזְבֵּחַ הַקָּדוֹשׁ,

הֶעֶלְתָה פְּרָחִים וְנֶסֶךְ, וּבְתִפְאֶרֶת זָהֳרָהּ

בָּאָה לְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, בֵּית אָבִיהָ הַיָּשִׁישׁ:

לְרַגְלָיו זֵרִים הִנִּיחָה, וּבְקִדָּה וּבְחֹם נַפְשָׁהּ

אֶת אָבִיהָ הֶעֱרִיצָה בְּכַפֶּיהָ הַצְמוּדוֹת.

וְהִבִּיט הַשַּׂר עָלֶיהָ, מִתְגָּאֶה בָּהּ, אַךְ עָצוּב,

יַעַן אֵין חָתָן מוֹפִיעַ לְשָׂאתָהּ בְּבוֹא פְּרְקָהּ.

‘לָמָּה זֶה’, לָחַשׁ הַמֶּלֶךְ, לְבַדֵּךְ תַּשְׁבִי, בְּתִּי?

כְּאַוַּת־נַפְשֵׁךְ צְאִי־לָךְ וּבָחַרְתְּ־לָךְ כִּרְצוֹנֵךְ

אִישׁ רָאוּי לִכְבוֹד בֵּיתֵנוּ, מְחֻבָּב עַל אֻמָּתוֹ,

וַאֲשֶׁר אַתְּ תִּבְחֲרִי־בוֹ, לוֹ אֶתֵּן אֶת בִּרְכָתִי!'

כִּי עַל כֵּן לַמֵּד לִמְּדוּנוּ חֻקּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשׁוֹת:

חוֹב הָאָב מֵאָז מִקֶּדֶם לְהַשִּׂיא בִתּוֹ לְאִישׁ,

חוֹב הָאֵשֶׁת וְהַבַּעַל זֶה עַל זֶה תָמִיד לִשְׁמוֹר,

חוֹב הַבֵּן כַּבֵּד בְּהֶדֶר אֶת אִמוֹ כִּי תִתְאַלְמֵן!

וְעַל כֵּן, בִּתִּי, לְכִי־לָךְ וּמָצָאת־לָךְ אִישׁ אוֹהֵב,

וּבְאָבִיךְ אַל יִתֶּן־דֹּפִי פִּי אֵלִים אוֹ פִּי־אָדָם!'

וַתִּקַּח בְּרָכָה מִמֶּנּוּ וְעָזְבָה אֶת אַרְמוֹנוֹ

וְיָצְאָה לָנוּד וָנוּעַ לִמְדִינוֹת וַאֲרָצוֹת,

וְאִתָּהּ בְּצַו אָבִיהָ פָּרָשִׁים שׁוֹמְרֵי רֹאשָׁהּ,

וְעָבְרָה חֹרְשׁוֹת אֵין קֵצֶה, וְרִכְבָּהּ זָהָב סָגוּר.

בַּמִּדְבָּר, חֹרְשָׁה וָנַחַל, הִיא עָבְרָה מִיּוֹם לְיוֹם

וַתְּבַקֵּר נְזִירֵי־קֹדֶשׁ בִּבְדִידוּת מְגוּרֵיהֶם;

בִּנְהָרוֹת קְדוֹשִׁים רוֹחֶצֶת יְצוּרֶיהָ הַזַּכִּים,

לִרְעֵבִים מָזוֹן פִּזֵּרָה, עשֶׁר רַב לַמִּסְכֵּנִים.

חֲדָשִׁים עָבְרוּ חָלְפוּ בְּמַסָּע בַּמֶרְחַקִים,

בִּמְדִינוֹת רַבּוֹת־תִּפְאֶרֶת, עַד אֲשֶׁר עִם סִיעָתָהּ

סָוִיטְרִי שֵׁנִית הוֹפִיעָה בְּחַצְרוֹת אַרְמוֹן מַלְכָּהּ

עֵת עִם נָרַדָא הָרִישִׁי נָח אַשְׁוַפַּטִי הַשָּׂר.

סָוִיטְרִי רֹאשָׁהּ הִרְכִּינָה לִפְנֵי שְׁנַיִם הָאִישִׁים:

נָרַדָא, נְבִיא הַקֹּשֶׁט, וְאָבִיהָ הַשַּׁלִיט.

ב

‘סָוִיטְרִי!’ פָּתַח הָרִישִׁי: 'אֵי־מִזֶּה בּוֹאֵךְ הֲלֹוֹם?

אֵי הָיִית, אִמְרִי, וְלָמָּה לֹא נִשֵּׂאת עַד כֹּה לְאִישׁ?'

'סָוִיטְרִי יָצְאָה לַדֶּרֶךְ, סַח הַשַּׂר, 'לִבְחוֹר אָהוּב,

הִרְבְּתָה לָנוּד וָנוּעַ בִּמְקוֹמוֹת מְקְדָּשִׁים;

נָא סַפְּרִי, בְּתִּי, לָרִישִׁי, מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר בָּחַרְתְּ?'

וְהֶאְדִּימוּ לְחָיֶיהָ, אַךְ עָנְתָה בְמֶלֶל צַח:

'שְׁמַע, אָבִי: שָׁלַט בְּסַלְוָא מֶלֶךְ עַז, נְשִׂיא־עַמּוֹ,

זַךְ־הַנֶּפֶשׁ דְּיוּמַטְסֵנָא, וְעַתָּה חוֹלֶה, עִוֵּר!

עַד הַיְסוֹד בָּהּ הֶחֱרִיבוּ מַלְכוּתוֹ גְדוּדֵי אוֹיְבָיו,

וְגֵרְשׁוּהוּ וְהִגְלוּהוּ מֵעִירוֹ וּמֵאַרְצוֹ;

עִם אִשְׁתּוֹ גָלָה הַמֶּלֶךְ, יֶלֶד רָךְ לָקְחוּ אִתָּם,

בָּחֲרוּ לָגוּר בַּחֹרֶשׁ, וְיוֹמָם הָיָה לְלֵיל!

וְנָדַר הַמֶּלֶךְ נֶדֶר לְהַרְבּוֹת בְּסִגּוּפִים,

וְאֶת בְּנוֹ גִדֵּל בַּיַּעַר, וּמְזוֹנָם פֵּרוֹת דָּלִים.

רֹב שָׁנִים חָלְפוּ בְּעֹנִי, וְעַתָּה בָגַר הַבֵּן:

בּוֹ בָחַרְתִּי! שְׁמוֹ הַקְשִׁיבָה: “סַטְיַוַּן־רוֹדֵף אֶמֶת”!"

וְקָדְרוּ עֵינִי הָרִישִׁי, וְאָמַר מָלֵא תוּגָה:

'סָוִיטְרִי תֵדַע אַךְ עֹצֶב אִם תְּהִי לְעֶלֶם זֶה!

אִישׁ־רוֹדֵף־אֶמֶת אָבִיהוּ, וְכָמוֹהוּ כֵן אִמּוֹ,

וְחוֹמֶד־אֱמֶת הַנַּעַר, סַטְיַוַּן: כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא!

אַךְ, מַלְכִּי, צַדִּיק־הַנֶּפֶשׁ, נָא רַחֵם עַל סָוִיטְרִי:

לֹא תֵדַע בְּרָכָה וְאֹשֶׁר בִּבְרִיתָהּ עַם עֶלֶם זֶה!'

‘נָא הָסֵרָה לוֹט רָזֶיךְ!’ סָח לָרִישִׁי הָרוֹזֵן:

'לָמָּה לְבִתִּי נִבֵּאתָ אֲסוֹנוֹת בְּהִנָּשְׂאָהּ?

הֲרָכַשׁ לְבַב הָעֶלֶם דַּעַת, שֵׂכֶל וּבִינָה?

אִם נַפְשׁוֹ יוֹדַעַת אֹמֶץ וּגְבוּרָה לְעֵת־צוּקָה?'

‘זִיו הַשֶּׁמֶשׁ בּוֹ זוֹרֵחַ’, נָרַדָא הָרִישִׁי סָח:

וּכְבִינַת אֲבִי־הַחֶלֶד, כֵּן בִּינַת לֶב הַנָּסִיךְ;

עַז רוּחוֹ כְעֹז־מַהֵגְדְרָא, וְכָאֵם־הָאֲדָמָה

כֵּן כּוֹחוֹ לָשֵׂאת כָּל סֵבֶל, אֶפֶס רַע גְּזַר־כּוֹכָבוֹ!'

‘אַךְ עַל מַה וְלָמָּה, רֵישִׁי’, בִּדְמָעוֹת קָרָא הָאָב,

עֶלֶם טוֹב, יָשָׁר כָּמוֹהוּ לֹא יֻקַּח לְיַלְדָּתִי?

הֲכִי אֵין מִדּוֹת בְּנֵי־מֶלֶךְ בְּלִבּוֹ הָרַךְ שׁוֹכְנוֹת?

הֶחָסֵר הוּא לֶמֶד־קֹדֶשׁ, הוֹד־לֵבָב, יְפִי־מַרְאֶה?'

אֵין בִּבְנֵי־אֵלִים כָּמוֹהוּ לְנִדְבַת־לֵבָב, מַלְכִּי!'

סָח הָרִישִׁי: 'אֵין כָּמוֹהוּ בַּנְּבוֹנִים יוֹדֵעַ חֹק;

וְלִבּוֹ לַכֹּל פָּתוּחַ, כַּיָּרֵחַ יִיף זִיוו,

וְיִפְעַת־עוֹרוֹ קוֹרֶנֶת כְּאוֹרַת־הַמַּלְאָכִים!

עַל מִצְחוֹ מָשׁוּךְ חוּט־חֶסֶד, וְרוּחוֹ בָלוּם וְצַח,

מִדּוֹתָיו לוֹ לְתִפְאֶרֶת: חָשׁ לְעֵזֶר לְכָל אִישׁ!

כָּל נָזִיר נוֹדֵד בַּיַּעַר מְשַׁבְּחוֹ וּמְהַלְּלוֹ,

אַךְ בְּכָל־זֹאת אַל תָּבִיאָה אֶת בִּתְּךָ בִּבְרִית אִתּוֹ!

סַח הַשָּׂר: 'הַגִּידָה, רִישִׁי, כִּי דְבָרֶיךָ רָז טָמִיר:

הֲנוֹדַע בָּעֶלֶם כֶּתֶם, אוֹ אָלָה עָלָיו רָבְצָה?'

‘גוֹרָלוֹ – זֶהוּ הַכֶּתֶם’, סָח הָרִישִׁי: 'לֹא תוֹעִיל

כָּל עֲצַת־אֱנוֹשׁ, וְסֶגֶף וּתְפִלּוֹת לֹא יַעַזְרוּ!

כֶּתֶם רַע מִנִּי כָּל פֶּגַע: מִן הַיּוֹם בְּעוֹד שָׁנָה

מוֹת יָמוּת פִּתְאֹם הָעֶלֶם, כֵּן נִגְזַר בְּסוֹד־מָרוֹם!'

וְנִמְלָא הַמֶּלֶךְ פַּחַד, וְקָרָא בְּקוֹל רוֹתֵת:

'לֹא תֻתַּן בִּתִּי לָעֶלֶם, כִּי קָרוֹב יוֹמוֹ לָמוּת!

סָוִיטְרִי, בִּתִּי, לְכִי־נָא, בַּחֲרִי־לָךְ דּוֹד אַחֵר:

רִישִׁי נָרַדָא יוֹדֵעַ כָּל סִתְרֵי־תַעֲלוּמוֹת:

לְקוֹלוֹ, בִּתִּי, הַקְשִׁיבִי! אֵין מָנוֹס מִן הַגּוֹרָל,

וּבִפְנֵי גְזַר־דִּין־שָׁמַיִם אֵיךְ יָקוּמוּ בְּנֵי־אֱנוֹשׁ?'

בְּשַׁלְוָה וּבְנַחַת־רוּחַ בַּת־הַמֶּלֶךְ כֹּה עָנְתָה:

אֶת דְּבָרְךָ אָבִי, שָׁמַעְתִּי, גַּם אֶת אֹמֶר הַנָּבִיא!

שָׂא לִי אִם אַמְרֶה אֶת פִּיךָ, אַךְ לְעֵין אֲלֵי־מָרוֹם

רַק אַחַת עַלְמָה נִשְׁבַּעַת אֱמוּנִים לִבְחִיר־לִבָּהּ!

דַּע: לְסַטְיַוַּן נִשְׁבַּעְתִּי אֱמוּנַי לְעוֹלָמִים,

כָּל יָמָיו עָלָיו אֶשְׁמוֹרָה, אִם יִרְבּוּ אוֹ יִמְעֲטוּ!

נֶפֶשׁ הָעַלְמָה בוֹחֶרֶת וּשְׂפָתֶיהָ מִתְוַדּוֹת:

סָוִיטְרִי לֹא תֵט לָנֶצַח מִדַּרְכָּהּ אַחַר דּוֹדָהּ!'

‘שַׂר שָׁלִּיט!’, קָרָא הָרִישִׁי: 'עַז לְבָּהּ וְעַז רוּחָהּ!

סָוִיטְרִי לָעַד לֹא תֶרֶף מֵאֵמוּן אַהֲבָתָהּ;

סַטְיַוַּן מִכָּל בְּנֵי־חֶלֶד מְחוֹנָן בְּסִגֻלּוֹתָיו;

תֵּן לָהּ אַחֲרָיו לָלֶכֶת וּבְחַסְדֵי־מָרוֹם חֲסֵה!

‘רִישִׁי!’ הִתְחַנֵּן הַמֶּלֶךְ: 'תַּעֲמוֹד לָהּ קְדֻשָּׁתְךָ,

וּגְזֵרוֹת הָרָע תּוּפַרְנָה, וִיבֹרַךְ עַתָּה דַרְכָּהּ!'

וַיְבָרֵךְ הָרִישִׁי נָרַד אֶת הָאֵשֶׁת וּבְחִירָהּ,

וְעִם סָוִיטְרִי אָבִיהָ יַחַד לַחֹרְשָׁה יָצְאוּ.

בְּבוֹאָם אֶל דְּיוּמַטְסֵנָא, הָעִוֵּר בְּאָהֳלוֹ,

מַה שָּׂמְחוּ דָּרֵי הַחֹרֶשׁ, סַטְיַוַּן וּבְנֵי־סוֹדוֹ!

בְּרִית־דּוֹדִים כָּרְתוּ בַּיַּעַר, וּכְמוֹרֶשֶׁת הָאָבוֹת

כֹּהֲנִים בֵּרְכוּ בְּזֶמֶר הֶחָתָן עִם הַכַּלָּה.

אֶת בִּתּוֹ חִבֵּק הַמֶּלֶךְ אַשְׁוַפַּטִי הַיָּשִׁישׁ,

וּלְבַדּוֹ פָנָה לָלֶכֶת לְעִירוֹ וּלְאַרְמוֹנוֹ.

ג

סְבּוּבָיו סִבֵּב הַסַּהֵר שָׁם בַּיַּעַר הֶעָבֹת,

הַשּׁוֹכֵן בְּלֵב הַחֹרֶב, עֲשָׂרָה וּשְׁנֵי מוֹנִים,

וְהָאֵשֶׁת מְשָׁרֶתֶת אֶת אִישָׁהּ אֲהוּב לִבָּהּ

עֶרֶב, בֹּקֶר, צָהֳרַיִם, בְּחִבָּה וַחֲרָדָה;

מְכַבְּדָה אִמוֹ, אָבִיהוּ בְּלֵבָב וּבְמַעֲשֶׂה, וְ

גַם הֵמָּה אֲהֵבוּהָ כֶּאֱהֹב הוֹרִים בִּתָּם.

אֶת יְפִי־גוּפָהּ הִלְבִּישָׁה בִקְלִפּוֹת גִּזְעֵי־עֵצִים,

אוֹ בְּבַד אָדֹם כְּסַּתּוּ, כַּנְזִירוֹת בְּמִקְדָּשָׁן;

וְשָׁמְרָה יוֹמָם וָלַיִל עַל הַשַּׂר, עִוֵּר־עֵינָיו,

וּבְשִׂמְחָה הֵחִישָׁה עֵזֶר לַמַּלְכָּה הַחֲסוּדָה;

וּבִשְׂחוֹק עַלִּיז מִהֵרָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן־אִישָׁהּ,

אַךְ דִּבְרֵי הָרִישִׁי נָרַד מַפְחִידִים אֶת נִשְׁמָתָהּ.

עוֹד מְעַט וְיוֹם יַגִיעַ כַּנִּגְזָר עַל בַּעֲלָהּ:

הַיָּמִים סָפְרָה הָאֵשֶׁת, יוֹם לְיוֹם בְּלֵב רוֹעֵד.

עוֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים נִשְׁאָרוּ! וַתִּדֹּר סִגוּף חָמוּר,

צוֹם וַהֲגֻיּוֹת וְתַחַן, סֶגֶף שְׁלֹשֶת־הַלֵּילוֹת!

וְשָׁמַע חֻמְרַת הַנֵּדֶר הַשַּׁלִּיט, וּבְרֹב חֶמְלָה

חָשׁ אֵלֶיהָ לְהַפְצִיר־בָּהּ לְבִלְתִּי תִשְׁמֹר נִדְרָהּ:

'נְדֶר זֶה קָשֶׁה, בַּת־חֶמֶד! וִיצוּרַיִךְ עֲדִינִים,

וּשְׁלשָׁה לֵילֵי הַסֶּגֶף לֹא תִשָּׂא חֻלְשַׁת נָשִׁים!

‘נָא, אָבִי, אַל תֶּחֱרַד לִי!’ סָוִיטְרִי הִתְחַנְּנָה:

‘נֵדֶר הוּא וַאֲשַׁלְּמֶנּוּ, לֹא אָפֵר שְׁבוּעָה קְדוֹשָׁה!’

וּבְלֵבָב חָרֵד הַמֶּלֶךְ אֶת נִדְרָהּ הַמַּר בֵּרַךְ;

מִדֵּי לֵיל חָוְרוּ פָּנֶיהָ וּבְעֵינָהּ דְּמָעוֹת קְפוּאוֹת!

וְהִנֵּה קָרַב הָעֶרֶב: לְמָחָר יָמוּת הַדּוֹד!

וְהַלֵּיל אָרַךְ, לֵיל חשֶׁךְ: אֵין דְּמָעוֹת, אֵין קוֹל, אֵין שְׁנָת!

‘שַׁחַר גוֹרָלִי בוֹקֵעַ!’ לָחַשָׁה, וּבְאֹמֶץ־לֵב

לָאֵלִים חִנּוּן הִטִּיפָה, וּנְסָכִים לָאֵשׁ נָסְכָה;

כֹּהֲנִים בֵּרְכָה בַּחֹרֶשׁ, לַהוֹרִים נָתְנָה כָּבוֹד,

וְעָמְדָה צְמוּדַת־כַּפַּיִם בִּקְדֻשָּׁה וְטָהֲרָה.

הַיְשִׁישִׁים דָּרֵי הַיַּעַר, נְזִירִים וּמִתְעַנִּים,

דּוֹבְבוּ בִּרְכַּת הַבֹּקֶר: ‘לֹא תְהִי לְאַלְמָנָה!’

בִּרְכָתָם נָפְלָה עָלֶיהָ כִּרְבִיבִים עַל נִיר צָמֵא:

כִּשְׁתוֹתָהּ נְעִים־צְלִילֶיהָ, כֵּן צָמְחָה תִּקְוַת־נַפְשָׁהּ.

וַתִּזְכֹּר דִּבְרֵי הָרִישִׁי, מַבִּיטָה בִּזְחֹל הָאוֹר

עִם עֲלוֹת עַמּוּד הַשַּׁחַר, וּלְאִישָׁהּ חָרֵד לִבָּהּ.

‘כְּבָר שִׁלַמְתְּ נִדְרֵךְ, בַּת־חֶמֶד!’ סָח הַמֶּלֶךְ הָעִוֵּר:

'צַמְתְּ, אָמַרְתְּ תְּפִלַּת הַבֹּקֶר! מַהֲרִי, אִכְלִי אֵפוֹא!

סָוִיטְרִי עָנְתָה: ‘הַנַּח לִי! תֵּן לַיּוֹם וְיַעֲבֹר!’

וּפְנִינִי דִמְעוֹת־עֵינֶיהָ נִצְנְצוּ מוּל הַחַמָּה;

סַטְיַוַּן הִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר, שָׂם קַרְדַֹּם עֲלֵי שִׁכְמוֹ,

מְזֻמָּן לָצֵאת לַחֹרֶשׁ וְלַחְטֹב גִזְעִי עֵצָיו.

וַתִּקְרַב אֵלָיו הָאֵשֶׁת, מִתְרַפֶּקֶת עַל שִׁכְמוֹ, וְ

אָמְרָה בְחֵן וָנֹעַם, מְלַטֶפֶת לְחָיָיו:

מַה מְאֹד לִרְאוֹת רָצִיתִי אֶת הַחֹרֶשׁ הֶעָצוּם,

בּוֹ לֹא יְגֻנַּב אוֹר שֶׁמֶשׁ, לֹא תַחְדֹּרְנָה שָׁם קַרְנָיו.

שְׁמַע לְחִנּוּנַי הַפַּעַם, אַל תָּשִׁיב אוֹתִי רֵיקָם:

תֵּן לִי וְאֵצֵא הַבֹּקֶר גַּם אֲנִי בְּדַרְכְּךָ!'

‘אַל־נָא, תַּמָּתִי!’ עָנָה לָהּ הַנָּסִיךְ בְּקוֹל עָרֵב:

'לֹא תִסְבֹּל שָׁמִיר וָשַׁיִת זֹאת רַגְלֵךְ הָעֲדִינָה;

אַחַר צוֹם יוֹמָם וָלַיִל עוֹר פָּנַיִךְ הֶחֱוִיר, –

אֵיךְ תִּצְעַדְנָה פְּעָמַיִךְ בִּנְתִיבִים עֲקַלְקַלִים?'

‘אַךְ אִמָּצוּנִי צוֹם וָסֶגֶף’, בְּגֵאוּת עָנְתָה אִשְׁתּוֹ:

'לֹא אֶפְחַד עָמָל וָסֵבֶל בְּלִוְיַת אֲהוּב־לְבִּי;

כִּי אֶכְסֹף לָנוּד וָנוּעַ וְלָנוּחַ לְצִדְּךָ!

נָא, הַטֵּה לִי חֲסָדֶיךָ, וַעֲנֵה לְחִנּוּנִי!'

וּבְחִבָּה עָנָה הַבַּעַל בְּחַבֵּק יָדוֹ יָדָהּ:

‘מֵהוֹרַי בְּרָכָה בַקְּשִׁי־לָךְ, צֵאת לַחֹרֶשׁ הֶעָגוּם!’

סָוִיטְרִי הֵחִישָׁה צַעַד אֶל חָמִיהָ הַשַׁלִיט,

וּבְקִדָּה וּבְנַחַת פִּיהָ כֹּה פָתְחָה בְשְׁאֵלָתָהּ:

'אַלוּפִי יוֹצֵא כָּל בֹּקֶר עֵץ לַחְטב, פֵּרוֹת לִלְקֹט,

אַחֲרָיו אָנוּד גַּם אָנִי, אִם יְהִי רְצוֹן הוֹרַי!

עֲשָׂרָה וּשְׁנַיִם חֹדֶשׁ פֹּה יָשַׁבְתִּי בַּיְשִׁימוֹן,

לֹא יָצָאתִי מִן הָאֹהֶל, לֹא אָבִיתִי לְעָזְבוֹ!

בַּעֲלִי בָּדָד יוֹצֵא לוֹ לֶאֱסֹף עֲצֵי אִשֶׁה, –

נָא, הוֹרַי, חֲמוּדִי־נֶפֶשׁ, אֲלַוֶּנּוּ נָא הַיּוֹם!

אִם יִקְרָא לִי אֵעֱנֶנּוּ כַעֲנוֹת הַהֵד לַקּוֹל,

אוֹ כַצֵל אַחַר הַהֵלֶךְ כֵּן אָנוּעַ אַחֲרָיו!'

‘מִנִּי שַׁחַר־כְּלוּלוֹתֶיהָ’, סָח הַשַּׂר, 'עוֹד לֹא בִקְּשָׁה

סָוִיטְרִי מֵאֲבוֹתֶיהָ אַף דָּבָר, חָמוּר אוֹ קַל!

וְעַל כֵּן צְאִי הַפַּעַם נוּד בַּחֹרֶשׁ כִּרְצוֹנֵךְ,

וּבְשָׁלוֹם תָּשׁוּבִי הֵנָּה, כַּלָּתִי, עִם אַלוּפֵךְ!'

וּבְמִשְׁנֵה־קִדָּה נִפְרֶדֶת סָוִיטְרִי מֵהַהוֹרִים,

צָחַק עַל חִוְרוֹן פָּנֶיהָ, פַּחַד בְּחַדְרֵי לִבָּהּ!

עִם דּוֹדָהּ דּוֹרְכוֹת רַגְלֶיהָ בִּשְׁבִילִים לֹא יְדוּעִים,

לֹא רָאוּ כָּזֹאת עֵינֶיהָ מִנִּי שַׁחַר יַלְדוּתָהּ!

עֳפָאֵי־הָדָר סַבּוּהָ תַּחַת תְּכֵלֶת שְׁמֵי דַרְכָּם,

וְלִפְנֵי תִמְהוֹן עֵינֶיהָ עָפוּ טַוָּסֵי־פְּאֵר,

וּבְרָכוֹת זַכּוֹת הִבְרִיקוּ בֵּין חוֹפֵי סְלָעִים צַחִים,

וְכִתְרֵי־פְּרָחִים הֶאְדִּירוּ הַגְּבָעוֹת מֵעַל רֹאשָׁהּ;

בַּחֹרְשׁוֹת הִנְעִימוּ זֶמֶר צִפֳּרִים יְפוֹת־נוֹצָה,

אַךְ עָרַב לָהּ מִכֻּלָּהַם לַחַן אַהֲבֵי דוֹדָהּ.

וּבְלֵבָב חָרֵד שׁוֹמֶרֶת סָוִיטְרִי עַל אַלּוּפָהּ:

צַעַר אֶת חֻבָּהּ קוֹרֵעַ, אַךְ לֹא יֵאָנַח קוֹלָהּ!

הַנָּסִיךְ, עַלִיז, שָׂמֵחַ, בַּפֵּרוֹת מִלֵּא סַלוֹ,

וּתְנוּפַת עֱזוּז הַזְּרוֹעַ תַּךְ עָנָף אַחַר עָנָף;

עַד כִּי אֶגְלֵי־טַל הִרְטִיבוּ אֶת מִצְחוֹ, וַיִּתְעַלֵּף,

וַיִּדַּד עֲדֵי הָאֵשֶׁת וְדָבַב בְּקוֹל רוֹתֵת:

'יוֹנָתִי, תַּמַּת־הַטֹהַר, מַה לִּי כִּי נִכְאַב ראשִׁי?

אֲדַמֶּה כִּי אֶלֶף מַחַט יִדְקְרוּנִי בְּחָזִי!

כָּל חוּשַׁי אָזְלוּ, בָּגְדוּ בִּי, מוֹעֲדוֹת קַרְסֻלּוֹתַי!

תְּנִי לִי לְצִדֵּךְ לָנוּחַ, כִּי אָנְסָה אוֹתִי הַשְּׁנָת!

וּבְמָגוֹר אִלֵּם הָאֵשֶׁת הֶחֱזִיקָה אֶת אִישָׁהּ,

בְּחֵיקָהּ רֹאשׁוֹ הִנִּיחָה וּבַיֶּרֶק אֶת שׁוֹקָיו;

וַתִּזְכֹּר דִּבְרֵי הָרִישִׁי בִרְאוֹתָהּ פְּנֵי אֲהוּבָהּ,

אֵשׁ שְׂפָתָיו, חִוְרוֹן־הַמֶּצַח, וּסְבִיבָם הָאֲפֵלָה!

וַתְּנַשְּׁקֵהוּ וַתְּחַבְּקֵהוּ אֶל חָזֶהָ הַנִּפְעָם,

וּבִנְטוֹת כַּנְפֵי הַלַּיִל נָם הַגֶּבֶר שְׁנַת־מוֹתוֹ.

ד

וְעָלָה מֵחֵיק הָאֹפֶל צֶלֶם דְּמוּת שְׁחוֹרַת־אֵימָה,

עַל כְּתֵפָיו קָדַר הַבֶּגֶד, כֶּתֶר עַל רֹאשׁוֹ נִשָּׂא;

צֶלֶם דְּמוּת, שְׁחוֹרַת־הַנֹּגַהּ, אֹדֶם־דָּם בִּבְרַק עֵינָיו,

כַּעֲנַק־אֵלִים גָּבֹהַּ, עִם תֶּלְיוֹ עֲלֵי מָתְנָיו;

מַחֲרִישׁ עָמַד הַצֶּלֶם, מַחֲרִישׁ הִבִּיט בַּמֵּת,

וְאֶת רֹאשׁ אִישָׁהּ הִשְׁכִּיבָה סָוִיטְרִי בָעֲשָׂבִים:

חִיל וָפַחַד אֲחָזוּהָ, אַךְ עַזָּה אַהֲבָתָהּ!

חֻבָּהּ יָדֶיהָ שָׂמָה וַתֹּאמַר בְּקוֹל רוֹעֵד:

'לֹא כְּבֶן־אֱנוֹשׁ קָרַנְתָּ; וְאִם זִיו־אֵלִים זִיוְךָ, –

לִי אֶת הוֹד שִׁמְךָ הַגִּידָה, לִי אֱמֹר מַה שְּׁלִיחוּתְךָ?'

‘יָמָא שְׁמִי!’ עָנָה הַצֶּלֶם: 'שַׂר מוֹלֵךְ מַלְכוּת מֵתִים:

כָּל עוֹזֵב נְאוֹת־הָאָרֶץ בָּא אֶל חֹשֶׁךְ מֶמְשַׁלְתִּי:

יַעַן רַבּוּ אֱמוּנַיִךְ לְאִישֵׁךְ הַנַּעֲלֶה,

יָמָא לְעֵינַיִךְ הוֹפִיעַ, אֵל הַמָּוֶת בְּעַצְמוֹ!

לֹא הָיָה בִּבְנֵי־הַחֶלֶד אִישׁ יָשָׁר בְּבַעֲלֵךְ,

אִישׁ צַדִּיק בְּלֵב וָנֶפֶשׁ, אִישׁ תָּמִים בִּפְעֻלּוֹתָיו;

אֶפֶס קֵץ חַיָּיו הִגִּיעַ, וּבִגְלַל נִקְיוֹן רוּחוֹ

בְּעַצְמִי עָדָיו יָרַדְתִּי, בְּיָדִי לָשֵׂאת נַפְשׁוֹ!

בְּתֶלְיִי אֶקְשֹׁר הַנֶּפֶשׁ הַזַּכָּה וְהַטְהוֹרָה,

וְעַתָּה, יְפַת־הַתֹּאַר, תְּנִי לוֹ וְיִסַּע אִתִּי!'

וְהוֹצִיא מִגּוּף הַגֶּבֶר, גּוּף חִוֵּר, אִלֵּם וְקַר,

יָמָא אֶת אִישׁוֹן־חַיֵּיהוּ הַקָּטָן כַּאֲגֻדָּל;

בְּתֶלְיוֹ שָׂמוֹ בְקֶשֶׁר וַיֵּלֶךְ בִּנְתִיב חָשְׁכּוֹ,

וְנִשְׁאַר הַגּוּף אֵין־כֹּחַ, לִקְפִיאָה וּלְרִקָּבוֹן.

עִם אִישׁוֹן חַיֵּי הַגֶּבֶר יָמָא נָע לִפְאַת דָּרוֹם,

אַחֲרָיו הָלְכָה הָאֵשֶׁת כִּי גָבְרָה אַהֲבָתָהּ.

סָח לָהּ יָמָא: 'רַב לָךְ! שׁוּבִי, כִּי אֶפְסוּ חַיַּי דוֹדֵךְ,

שׁוּבִי וְנִסְכִי הַנֶּסֶךְ לְנִשְׁמוֹת הַנִּפְטָרִים;

כְּבָר מִלֵּאת מִצְוַת הָאֵשֶׁת, אַל תּוֹסִיפִי שְׁבִיל הַדְּוָי!

לֹא יֵלְכוּ מִפֹּה וְהָלְאָה אַחֲרַי בְּרוּאִי־עוֹלָם!'

'לֹא אוּכַל לָסוּר מִלֶּכֶת אֶל אֲשֶׁר יִסַּע אִישִׁי,

כִּי לָעַד לֹא יִפָּרֵדוּ אֲהוּבִים נֶאֱמָנִים!

זְכֹר אֶת אֱמוּנַי, אֵל חֶסֶד! זְכֹּר אֶת קֹדֶשׁ־נְדָרַי,

וּבְחִנְּךָ, הָאֵל, הַרְשֵׁנִי לְהוֹסִיף בְּעִקְבוֹתָיו;

כִּי אַרְבַּע מִצְווֹת צֻוֵּינוּ: שְׁקֹד בְּלֶמֶד מְקֻדָּשׁ,

בְּמִנְהַג חַיֵּי הַבַּיִת יָד לִפְתֹּחַ לֶעָנִי,

בְּזִקְנָה עִנּוּי וָסֶגֶף, וּבְסּוֹף הָגוּת קְדוֹשָׁה;

אַךְ מִכָּל מִצְווֹת נִשְׂגָּבוּ קֹשֶט וְאֵמוּן נִצְחִי!'

‘דַּת־אֱמֶת שְׂפָתֵךְ הִטִּיפָה!’ יָמָא לָאִשָּׁה עָנָה,

וְלִבִּי עָלַץ לִשְׁמֹעַ שֶׂגֶב רַעְיוֹנוֹת רוּחֵךְ!

סָוִיטְרִי, בְּרָכָה בַּקְּשִׁי־לָךְ, אַךְ הַמֵּת לֹא עוֹד יִחְיֶה!

אֵשֶׁת־חַיִל, אֲחוֹנֵן לָךְ כָּל אֲשֶׁר תֹּאבִי לִשְׁאֹל!

‘בַּאֲשֶׁר כֹּה הִבְטַחְתָּנִי’, סָוִיטְרִי עָנְתָה לָאֵל,

אֶת חָמִי עַתָּה זָכַרְתִּי, וּלְבָרְכוֹ מִמְּךָ אֶדְרֹשׁ:

בַּחֹרְשָׁה, עִוֵּר־עֵינַיִם, חַי הַמֶּלֶךְ הַחַלָּשׁ;

תֵּן לוֹ אוֹר וְתֵן לוֹ אֹמֶץ! יָמָא, לְקוֹלִי עֲנָה!'

‘בַּת שׁוֹמֶרֶת כְּבוֹד הוֹרֶיהָ!’ יָמָא סָח: 'יָקוּם חֶפְצֵךְ;

אוֹר־עֵינַיִם, עֹז וְאֹמֶץ שׁוֹב יָשׁוּבוּ לְחָמִיךְ!

שׁוּבִי, סָוִיטְרִי, לְכִי־לָךְ, אַל תּוֹסִיפִי שְׁבִיל הַדְּוָי:

לֹא יֵלְכוּ מִפֹּה וָהָלְאָה אַחֲרֵי בְּרוּאִי־עוֹלָם!'

‘סָוִיטְרִי לֹא תִתְיַגֵּעַ’, הָאִשָּׁה נָשְׂאָה קוֹלָהּ,

'בְּשָׁמְרָהּ אֵמוּן לַבַּעַל, אֵל חַנּוּן, שַׁלִּיט מֵתִים!

כְּגוֹרַל דּוֹדָהּ יְהִי־נָא גוֹרָלָהּ, אִם טוֹב אוֹ רָע,

אַחֲרָיו תֵּלֵךְ לָנֶצַח, אִם לִחְיוֹת וְאִם לָמוּת;

כֵּן לִמְּדוּ סִפְרֵי קָדְשֵׁנוּ, כֵּן בִּשְּׂרוּנוּ הַחוֹזִים:

בְּחַיֵּי־חֲלֹף יִתְּנוּנוּ אֹשֶׁר רַב שִׂיחוֹת־דּוֹדִים,

אַךְ מִמֶּנּוּ רָם הָאשֶׁר הַנִּטְהָר בְּקֵץ חַיִּים; וְ

זִוּוּג נִשְׂגָּב בַּקֹּדֶשׁ, הוּא נוֹדָע בִּשְׁמֵי־מָרוֹם!

הַזִּוּוּג נִשְׂגּב־הַטֹהַר הוּא בִּזְבוּל מִשְׁכַּן־אֵלִים,

וְלָעַד לֹא יִפָּרֵדוּ אֲהוּבִים נֶאֱמָנִים!

יָמָא סָח: 'בְּרוּכוֹת מִלַּיִךְ וּבְרוּכָה צִדְקַת נַפְשֵׁךְ,

כִּי טְמוּנָה חָכְמָה נִשְׂגֶּבֶת בִּקְדֻשַּׁת אִמְרַת־שְׂפָתֵךְ.

עוֹד בְּרָכָה אַחַת בַּקְשֵׁי־לָךְ, אַךְ הַמֵּת לֹא עוֹד

יִחְיֶה!

אֵשֶׁת־חַיִל, אֲחוֹנֵן לָךְ כָּל אֲשֶׁר תֹּאבִי לִשְׁאֹל!'

‘בַּאֲשֶׁר כֹּה הִבְטַחְתָּנִי’, סָוִיטְרִי עָנְתָה שֵׁנִית,

'גַּם עַתָּה חָמִי זָכַרְתִּי, וּלְבָרְכוֹ מִמְּךָ אֶדְרשׁ:

לַחֹרְשָׁה גַלָה הַמֶּלֶךְ, גְּזוּל כִּתְרוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ;

עַל כִּסְאוֹ יָשׁוּב לָשֶׁבֶת! יָמָא, לְקוֹלִי עֲנֵה!'

‘בַּת שׁוֹמֶרֶת כְּבוֹד הוֹרֶיהָ’, יָמָא סָח: 'יָקוּם חֶפְצֵךְ,

וְחָמִיךְ יָשׁוּב וְיַעַל עַל כִּסְאוֹ בִּפְאֵר מַלְכוּת!

אַף יִכּוֹן כִּסְאוֹ לָנֶצַח, לֹא תָסוּר מַלְכוּת מִנּוֹ,

וְיָקוּם לוֹ נִין וְנֶכֶד לְרִשְׁתּוֹ אַחַר מוֹתוֹ!

שׁוּבִי־נָא עַתָּה, לְכִי־לָךְ, אַל תּוֹסִיפִי שְׁבִיל הַדְּוָי:

לֹא יֵלְכוּ מִפֹּה וָהָלְאָה אַחֲרֵי בְּרוּאִי־עוֹלָם!'

אַךְ הָאֵשֶׁת עוֹד הוֹסִיפָה אַחֲרֵי דוֹדָהּ לִצְעֹד

וְהוֹסִיפָה אֲמָרֶיהָ וְאָמְרָה בְּצָהֳלָה:

'אֲנַצְּחֶךָּ, אֵל הַמָּוֶת! סָוִיטְרִי שָׁאֹל תִּשְׁאַל,

וְאַתָּה בְּהֵן צִדְקֶךָ תֵּעֲנֶה לִתְפִלָּתָהּ!

וְשָׁמַע רוֹזֵן הַחשֶׁךְ וּבְחִנּוֹ הִטִיף מִלִּים

הַנּוֹפְלוֹת עַל לֵב הָאֵשֶׁת כַּמָּטָר בְּזֹךְ אָבִיב:

'בַּת־טוֹבִים, בַּקְשִׁי מִמֶּנִּי, אֶגְמְלֵךְ כְּצִדְקָתֵךְ:

בַּקָשׁוֹת זַכִּי הַנָּפֶשׁ לֹא יִדְחוּ אֵלֵי־מָרוֹם!'

סָוִיטְרִי קוֹלָהּ הֵרִימָה: כְּבָר הִבְטַחְתָּ לְהָשִׁיב

אוֹר וְזִיו לְעֵין הַמֶּלֶךְ, וְיִרְאֶה בִּפְאֵר הַיְקוּם:

גַּם הִבְטַחְתָּ לְהָשִׁיב לוֹ מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָמִים,

וְלָתֵת לוֹ נִין וָנֶכֶד! סַטְיַוַּן יָחִיד הוּא לוֹ,

בֶּן אָהוּב יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר, אֵין לוֹ בֵן מִזוּלָתוֹ!

סַטְיַוַּן יִירַשׁ הַכֶּתֶר, סַטְיַוַּן חָיֹה יִחְיֶה!'

‘בַּת, שׁוֹמֶרֶת אֲמוּנֶיהָ!’ יָמָא סָח: 'יָקוּם חֶפְצֵךְ:

סַטְיַוַּן יָשׁוּב וְיֶחִי, אַב הֲמוֹן בָּנִים יִהְיֶה!

הוּא יִירַשׁ אֶת כֵּס אָבִיהוּ, יַנְחִילֶנּוּ לְבָנָיו,

וְתִכּוֹן מַלְכוּת הַצֶּדֶק, לֹא תָסוּר מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ!

כִּי עָצוּם אֵמוּן הָאֵשֶׁת, וְנִשְׂגֶּבֶת וְעַזָּה

אַף מִנִּי גְזֵרוֹת הַמָּוֶת אַהֲבַת אִשָּׁה זַכָּה!'

ה

אָז, בְּסוּר שַׁלִּיט הַמָּוֶת, סָוִיטְרִי הָלְכָה מַהֵר

אֶל אֲשֶׁר בִּדְמִי הַחֹרֶשׁ אֵין־אוֹנִים שָׁכַב אִישָׁהּ.

שָׁם יָשְׁבָה עֲלֵי הָעֲשֶׂב, מַבִּיטָה בַּגּוּף הַמֵּת,

וּבְחִבָּה רַבָּה הִנִּיחָה אֶת רֹאשׁוֹ בְּחֹם חֵיקָהּ.

יָד אוֹהֶבֶת הֶחֱזִירָה לְגוּפוֹ אֶת זִיק חַיָּיו,

וַיִּפְתַּח עֵינָיו תָּמֵהַּ כַּחוֹזֵר מִמֶּרְחַקִים:

'הֲיָשַׁנְתִּי אִם חָלַמְתִּי? מֶה הָיָה לִי, תַּמָּתִי?

צֶלֶם־חֹשֶׁךְ פֹּה הוֹפִיעַ וּנְטָלֵנִי בְּתֶלְיוֹ!

‘בְּחֵיקֵי זְמָן רָב יָשַׁנְתָּ’, סָוִיטְרִי עָנְתָה לָאִישׁ,

וְהַצֶּלֶם, שַׂר־הַחשֶׁךְ, בָּא וְשָׁב כְּמוֹת שֶׁבָּא!

צֵא עַתָּה מִדְּמִי־החֹרֶשׁ, אִם תּוּכַל לָקוּם וָנוּד,

כִּי שֵׁנִית יוֹרֵד הָעֶרֶב, וְהַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה!'

סַטְיַוַּן הִשְׁקִיף כְּגֶבֶר מִתְעוֹרֵר מִשְּׁנַת־חֲלוֹם,

וּלְפָנָיו מֶרְחַב הַיַּעַר מִתְעַטֵּף בַּעֲלָטָה:

וַיֹּאמַר: 'אָכֵן זָכַרְתִּי: בָּאנוּ פֹּה לַחְטב עֵצִים

וְלִלְקֹט פֵּרוֹת וְיֶרֶק בְּחֹרְשַׁת הָאֲפֵלָה;

כַּאֲשֶׁר עֲצָהּ חָטַבְתִּי אֲחָזַנִי חִיל פִּתְאֹם

וְנָפַלְתִּי עַל הָעֵשֶׂב וּמַכְאוֹב דָּקַר חָזִי;

בְּחֵיקֵךְ הָרַךְ שָׁכַבְתִּי וְהִרְגַּשְׁתִּי חֹם יָדֵךְ,

וְיָרְדָה וַאֲפָפַתְנִי תַרְדֵּמָה מִשְּׁמֵי־מָרוֹם:

מִסָבִיב עֵיפַת־צַלְמָוֶת, וּמִחֵיק הַדּוּמִיָּה

לְפָנַי עָלָה הַצֶּלֶם, דְּמוּת מַבְהֶלֶת אֲיֻמָּה;

סָוִיטְרִי, הֲכִי חָלַמְתִּי? הַרָאִית גַּם אַתְּ הַדְּמוּת?

אֲדַמֶּה כִּי עוֹד אֶרְאֶנָּה גַּם עַתָּה קוֹרְנָה מוּלִי!'

‘פָּג הַיּוֹם’. עָנְתָה הָאֵשֶׁת, וְהַלֵּיל חוֹסֵם אֶת פִּי,

אַךְ מָחָר, הַשְׁכֵּם עַם שַׁחַר, אֲדַבֵּר וַאֲסַפֵּר!

קוּם עַתָּה! חֶשְׁכַּת הָעֶרֶב כְּבָר הוֹלֶכֶת וְגוֹבְרָה,

וְהוֹרֶיךָ שָׁם בָּאֹהֶל חֲרֵדִים לְגוֹרָלְךָ!

שְׁמַע לְקוֹל חַיְתוֹ־הַיַּעַר, קוֹל צוֹרֵחַ, קוֹל נוֹהֵם,

וּנְחָשִׁים מָלֵא הַחֹרֶשׁ וְלִבִּי מָלֵא מָגוֹר!

מֵעַנְפֵי עֵצִים אָכִינָה אֲבוּקָה, וְאוֹר אִשָּׁהּ

יְגָרֵשׁ אֶת צֵל הַלַּיִל, יַדְרִיכֵנוּ לָרְוָחָה;

אֶפֶס, אִם תִּמְעַד רַגְלֶךָ, – וְהַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה!

נוּחָה וְעָרְבָה שְׁנָתֵךָ, וְהַשַּׁחַר יְעִירְךָ!'

‘אֵיךְ אֶשְׁכַּב?’ עָנָה הַבַּעַל: 'אֵיךְ אֶשְׁקֹט וְאֵרָגַע,

וְהוֹרֵינוּ שָׁם בָּאֹהֶל, בְּפַחְדָּם יְמוֹג לִבָּם.

הֵמָּה, בְּעוֹדֶנִּי נַעַר, דָּאֲגוּ לְמִצְעָדַי

עַד אִם עֵינֵיהֶם תִּרְאֶינָה בְּשׁוּבִי אֶל אָהֲלָם.

וְעַתָּה כָּפוּל הַפַּחַד בְּלִבָּם: גַּם לִי גַם לָךְ

חֲרֵדִים שְׁנֵיהֶם בְּעֶצֶב! מִי יִפְדֵּם מִצַּעֲרָם!

אַל נִדְחֶה עוֹד שִׁיבָתֵנוּ! קוּמִי וּבְעִקְבוֹת רַגְלֵךְ

גַּם אֲנִי אֶדְרֹךְ בַּיַּעַר עַד נֵצֵא לִשְׁבִיל רָחָב!'

סָוִיטְרִי שָׁמְעָה וְקָמָה, וַתְּיַשֵּׁר קִמְטִי בַדָּהּ

וְעָשְׂתָה שַׁעֲרוֹתֶיהָ בְּיָדֶיהָ הַקַּלּוֹת;

אָז הוֹשִׁיטָה זְרוֹעוֹתֶיהָ וְעָזְרָה לַדּוֹד לָקוּם

וּבְמֶבַּט־חִבָּה לִטֵּפָה אֶת עֵינֵי אַלּוּף לִבָּהּ;

עַל עָרְפָּהּ הַצַּח הִנִּיחַ סַטְיַוַּן אֶת יַד שְׂמֹאלוֹ

וְאֶת יְמִינָהּ הֶחְזִיקָה סָוִיטְרִי עֲלֵי מָתְנָיו;

כּוֹכָבִים מֵרוֹם הִרְעִיפוּ זִיו אִלֵּם עַל רָאשֵׁיהֶם,

וּסְבִיבָם רָעַשׁ הַיַּעַר – עֵד לְעֹז אַהֲבָתָם!

כֹּה שְׁלוּבִים הָלְכוּ גַם יַחַד, כֹּה יָצְאוּ מִן הַסְּבָכִים,

וְכִנְכוֹן הַיּוֹם הִגִּיעוּ עַלִיזִים אֶל אָהֳלָם.

לִקְרָאתָם מַה שָּׂשׂ הַמֶּלֶךְ! וַיְחַבְּקֵם מָלֵא חֶדְוָה,

כִּי עֵינָיו עַתָּה הִבִּיטוּ אֶת פְּנֵיהֶם בְּאוֹר חָדָשׁ.

בָּאוּ נְזִירֵי הַקֹּדֶשׁ וּבֵרְכוּ אֶת הַשָּׁבִים;

אָז בְּסָוִיטְרִי הִפְצִירוּ לְסַפֵר אֶת סִפּוּרָהּ;

וַתְּסַפֵּר יְפַת־הַתֹּאַר אֶת דְּבַר יָמָא וְחַסְדּוֹ,

וְהִנֵּה בְּתֹם דְּבָרֶיהָ, צִיר הִגִּיעַ מְבַשֵׂר:

'קוּם, שָׂרֵנוּ דְיוּמַטְסֵנָא, מְחַכָּה לְךְ עַמָּךְ!

כִּי גֹרְשׁוּ שׁוֹסֵי אַרְצֶךְ וְחָיְתָה מַמְלַכְתְּךָ!'

כֹּה נִצְחָה אֶת אֶל־הַמָּוֶת סָוִיטְרִי יְפַת־הַדּוֹר,

כֹּה נִּצַח שִׁלְטוֹן הַצֶּדֶק וְשִׁלְטוֹן הָאַהֲבָה.

ספר ראשון. מזמור ראשון: הסמל ‘שחר’

לידידי חיים הזז נ"י

שְׁרִי אַוּרוֹבִּינְדוֹ

חיבר אֶפּוֹס פילוסופי בעקבות אגדת סאויטרי הכלולה באפוס ‘מאהאבהאראטא’. באפוס של אַוּרוֹבּינדו הופך היער לסמל של העולם כולו, בו נודד סאטיאואן בגלגול חייו האחרון, וסאויטרי שומרת עליו. לפי ההינדואיזם קיים העולם כל עוד האלים ערים. בנפול עליהם תרדמה, חוזר העולם לתוהו ובוהו, ובו הוא נשאר עד אשר האלים שבים להתעורר, וכך חוזר חלילה. הקטע המתורגם מתאר את ראשית התהוות היקום לתקופת חיים חדשה. כל עוד האלים ישנים, מרחפת על פני התהום הגותם, ‘הגות הליל’.

קָרְבָה שָׁעַת הִתְעוֹרְרוּת אֵלִים.

לְאֹרַח הַוַּיְהִי הָאֱלֹהִי

רָבְצָה הָגוּת־הַלֵּיל, הָרַת רָזִים,

בָּאֲפֵלַת דְּבִירָהּ, דְּבִיר עֲדִי־עַד,

בָּדָד, כְּבֵדָה, עַל חוֹף הַדּוּמִיָּה.

וּבְעֶצֶב הִרְהוּרָהּ, הִרְהוּר עִוֵּר,

אֵינְסוֹף הַתְּהוֹם, אֵין תֹּאַר לוֹ וָגוּף,

כְּמוֹ יֻרְגּשׁ כֵּהֶה וּלְאֵין חֲדוֹר.

וְרִיק אֵין חֵקֶר לוֹ מִלָּא הַיְקוּם.

רוּחַ יְצוּר מָשְׁפָּל, אַדִּיר, בִּלְתִּי מִגְבָּל,

עֵר בֵּין בְּלִימָה רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן,

בְּזָכְרוֹ חֵיק הָאֹפֶל מֶנְהוּ בָּא,

פָּנָה מִמִּסְתְּרֵי לֵידָה טְמִירִים

וּמֵהֲלָךְ הַמָּוֶת הַנִּרְפֶה,

נִכְסָף לַשִּׂיג קִצּוֹ בְּאֶפַע רֵיק.

כְּמוֹ בַּאֲפֵלוֹת רֵאשִׁית כָּל־יֵשׁ,

דִּמְיוֹן הַלֹא־נוֹדַע, בּוֹהֶה, אִלֵּם –

חוֹזֵר לָעַד מִפְעַל חֲסַר־הֶכֵּר,

מַמְשִׁיךְ לָעַד רָצוֹן חֲסַר־רֳאִי –

נִדְנֵד נִמְנוּם אוֹן עוֹלָמִי נִבְעָר,

שֶׁבִּתְנוּמָה יוֹצְרָה מַצִּית שְׁמָשׁוֹת

וּבְסַעַר סִבּוּבוֹ, כְּנָד מִשְׁנָת,

גּוֹרֵר חַיֵּי כֻּלָּנוּ אַחֲרָיו.

בְּמוֹ חָלָל כַּבִּיר, אֲחוּז עִלּוּף¹,

חֲסַר צוּרָה, חַיִּים וְהִגָּיוֹן,

חָפְזָה, זְנוּחָה בְּלֹעַ מְצוּלוֹת,

כְּנוֹעַ צֵל בְּרִיק אֵין נֶפֶשׁ בּוֹ,

אָרֶץ, שְׁכֵחַת רוּחָהּ וְגוֹרָלָהּ.

שְׁחָקִים בְּשִׁוְיוֹנָם שָׁקְטוּ רֵיקִים.

אָז בְּמַחְשָׁךְ־אֵין־חֵקֶר זַע דְּבַר־מָה:

זִיעַ אֵין־שֵׁם, רַעְיוֹן בִּלְתִּי הָגוּי,

תַּקִיף, רוֹגֵז בְּחֹסֶר מְגַמָּה,

רָגַע בַּחֶלֶד הַמְחֻסָּר הֶכֵּר,

בּוֹ לְהָקִיץ דִּמְדּוּם דֵּעָה תּוֹעָה:

בְּרַק־חִיל, מַשְׁאִיר נָתִיב רוֹתֵת,

חִלֵּץ רָצוֹן עַתִּיק, עָרוֹם, נִלְאֶה,

שׁוֹכֵן שָׁלֵו בְּבוֹר תַּת־הֶכֵּרוֹ,

חֲסָר זִיו לְבָנָה, לָשֵׂאת רֹאשׁוֹ

לִקְרַאת אוֹר הַנֶּעָדָּר, בְּחַדְּדוֹ

עַיִן סְגוּרָה, עֵין זִכָּרוֹן אָבוּד,

כַּבָּא חַפֶּשׂ עַצְמוּת מִנִּי עָבַר

וְלֹא יִמְצָא כִּי אִם נִבְלַת חִשְׁקוֹ.

וּכְאִילוּ גַּם בְּעֹמֶק אֶפַע זֶה,

בְּעֵמֶק אַחֲרוֹן הַחָרְבָּנוֹת,

אַרְבָה יֵשׁוּת אוֹבֶדֶת זִכָּרוֹן,

שָׂרִיד מִנִּי עָבַר נִפְסָד, קָבוּר,

נָדוֹן חַדֵּשׁ הַמַּאֲמָץ וּדְוָי

לִחְיוֹת שֵׁנִית בְּחֵלֶד מִתְפּוֹרֵר.

הֶכֵּר־אֵין־תֹּאַר־לוֹ רָצָה בָּאוֹר,

וְנַחַשׁ הַבָּאוֹת תָּמִים נִכְסָף

לְבוֹא שִׁנוּי צָפוּי בַּמֶּרְחַקִים.

וּכְמוֹ אֶצְבַּע עוֹלָל בִּלְחִי אִמוֹ,

גַעְגּוּעַ, זֶה עַתָּה נוֹלַד, נֶאֶחָז

לְהִדָּבֵק בְּמֶרְחַבְיָה נוּגֶה

לַזְכִּיר לְאֵם הַיְקוּם בִּנְשִׁיָּתָה

הַצֹּרֻךְ הַנִּצְחִי לָקִים בְּרִיאוֹת.

פִּתְאֹם, בִּלְתִּי מֻרְגָּשׁ, הַפֶּרֶץ חָל:

קַו־גֶוֶן מְהַסֵּס, אָרוֹךְ, בּוֹדֵד,

זִעְזַע בִּקְצֵה עֲלֶטֶת שְׁנַת חַיִּים

כְּבוֹא שְׁחוֹק קַל פַּתּוֹת לְבַב־יָתוֹם.

מֵעֵבֶר לַחֲלַל־אֵינְסוֹף דָּרַךְ

מַבָּט אֵלִים, נוֹקֵב אִלְּמוּת הַתְּהוֹם,

כְּצִיר מֵעִם הַשֶּׁמֶשׁ, בָּא לָתוּר

בְּדוּמִיָּת שַׁלְוַת יְקוּם כְּבֵדָה,

בְּתַרְדְּמַת עוֹלָם נִלְאֶה, חוֹלֶה,

שָׁם לְחַפֵּשׂ רוּחַ מָשְׁפָּל עָזוּב,

דַּל מִלִּזְכּוֹר אֹשֶׁר־עִלּוּי נִשְׁכַּח.

פִּתְאוֹם, פּוֹרֵץ בִּיקוּם חֲסַר־הָגוּת,

זָחַל בַּשֵּׂר לַהַס הַמְּמָאֵן

וּקְרוֹא לְהַרְפַּתְקַת הֶכֵּר וָגִיל,

וְעַל לֵב־טֶבַע שְׁכוּל־הַהֲזָיָה

כָּפָה הֶסְכֵּם חָדָשׁ לִרְאוֹת וָחוּשׁ:

רַעְיוֹן נוֹלָד בְּתוֹהוּ הֶחָלָל,

הֶרְגֵּשׁ נִזְרַע בְּעֹמֶק הַמַּחְשָׁךְ,

זֵכֶר רָתַת בְּלֵב הַזְּמָן, כְּמוֹ

נֶפֶשׁ, מִכְּבָר מֵתָה, זֹרְזָה לִחְיוֹת:

אַךְ הַנְּשִׁיָּה עַל עֵקֶב הַנְּפִילָה

מָחְקָה כְּתַב הַלוּחוֹת מִן הֶעָבַר:

עֵת הִיא לִבְנוֹת מֵרֹאשׁ שִׁבְרֵי הַכֹּל

וְנִסָּיוֹן חָדָשׁ לִקְנוֹת מֵרֹאשׁ.

כֹּל יִתָּכֵן בִּקְרוֹב מַגַּע־הָאֵל!

תִּקְוָה, כִּמְעַט תָּעֵז לִהְיוֹת, גֻּנְּבָה

אֶל אֲדִישׁוּת הַלֵּיל הָאֲבוּדָה.

אֶל קְצֵה פִּנַּת שָׁמַיִם בַּמֶּרְחָק

עָלָה בְּחֵן יִצְרוֹ, פּוֹחֵז, אִטִּי,

קוֹל רַחַשׁ נֵס, כְּגֵר אֵין אֹהֶל לוֹ,

כְּהִתְחַנֵּן בִּתְחוּם עוֹלָם נָכְרִי

יָתוֹם, גֹּרַשׁ לִמְצוֹא לוֹ קַן־מִקְלָט.

זִיעַ מַגַּע מַתְמִיד, חוֹלֵל שִׁנוּי,

פִּתָּה אֶת שְׁחוֹר הַשֶּׁלֶו הַקָּפוּא,

וְהוֹד וְתִמָּהוֹן זִעְזְעוּ שְׂדוֹת־יָהּ!

יָד מְגַשֶּׁשֶׁת, קֶסֶם אוֹר, – לוֹחֵשׁ

בִּפְאַת הָרֶגַע הַחוֹלֵף, – יִצְּבָה

בִּזְהַב־כַּרְכּוֹב וּבְלֶשֶׁם־צִיר

הוֹד שַׁעַר חֲלוֹמוֹת, וְצָר פִּתְחוֹ

מֵאַפַּדְנוֹ אֶל סַף תַּעֲלוּמוֹת.

פִּנָה אֶחָת, זִיק מְגַלֵּה טְמִירִין,

הֵאִירָה עַל כָּרְחָם עָמְקֵי תֵּבֵל,

עָצְמַת תֵּבֵל מֻכַּת הַסַּנְוֵרִים.

הָאֹפֶל פָּג, נִשְׁמַט כִּנְפוֹל גְלִימָה

מִכֶּתֶף אֵל מוּסָב עֲלֵי כִּסְאוֹ.

וְאָז מִסֶּדֶק זֶה, אֲשֶׁר רֵאשִׁית

לֹא הֶעֱבִיר דְּלִיפַת אוֹר הַחַמּוֹת,

פָּרְצוּ הַהִתְגַּלוּת וְהַלַּבָּה.

שֵׁנִית הִבְרִיק נִצּוֹץ הַנֶּצַח בַּמְּרוֹמִים.

הִלַּת עֵלָאוּיוֹת² לֹא נַשִׂיגוּן,

אוֹת מְבַשֶּׂרֶת סֵתֶר אוֹר גָּנוּז,

יוֹקְדָה בִרְתֵת קְצֵה מַעֲשֵׂי בְּרֵאשִׁית,

בָּנְתָה בַּת שַׁחַר בֵּית פְּאֵר־גְוָנִים

וְשָׂמָה בָּעִתּוֹת זַרְעֵי הוֹדָהּ.

אוּשְׁפִּיז בַּת רֶגַע, הָאֵלָה נָגְהָה:

עַל חֹד גְּבוּל הַחַיִּים קָם הֶחָזוֹן

וַיַּט עַל מֶצַח־אֶרֶץ הַהוֹגֶה

סֵפֶר רָזֵי־יְפִי וְאֹשֶׁר־יָהּ

בִּכְתָב חִידוֹת פָּלִיא, כְּתָב מִסְתּוֹרִין,

רוֹשֶׁם קָוִים לְשֶׂגֶב אַגָּדָה,

דּוֹבְרָה גְּדוּלַת זִיו שַׁחַר רוּחָנִי,

כְּתַב־רָז מַזְהִיר, וּגְוִיל לו – הַשְּׁחָקִים.

יוֹם זֶה כִּמְעַט בָּקְעָה הַהִתְגַּלוּת

שֶׁכָּל תִּקְוַת אֱנוֹשׁ וְרַעְיוֹנָיו

הִנָּם מִמֶּנָּה סִגְנוֹמֵי נוּרִים;

וְזִיק מִנְמַל אוֹר מִסְתַּתֵּר, בּוֹדֵד,

כִּמְעַט נִשְׁפַּךְ בַּתֹּהוּ הָאָפֵל.

שֵׁנִית זִעְזַע קַו־אוֹר אֶת רִיק הַתְּהוֹם:

לֵב הָאֵינְסוֹף, פְּנֵי שֶׁלֶו מִתְפָּעֵל,

הִפְרִיד עַפְעַפִּי־עַד פּוֹתְחֵי שְׁמֵי־רוֹם.

וּדְמוּת קָרְבָה מִדְּבִיר־בְּרָכוֹת רָחוֹק:

כְּצִיר בֵּין רֶגַע וְנִצְחוּת, נָטְתָה

אֵלָה, יוֹדַעַת כֹּל, עַל מֶרְחָבִים

עוֹטֵי גְזֵרַת מְרוֹץ הַמַּזָלוֹת

וּלְצַעֲדָהּ פֻּנּוּ הַחֲלָלִים!

עָמְדָה אַךְ רֶגַע וּבְמַבָּט רוֹפֵף

אָחוֹר הִבִּיטָה לִרְעָלַת שִׁמְשָׁהּ,

וְאָז, שְׁקוּעָה בְּעֹמֶק הָגוּתָה,

חָזְרָה לַמַּעֲשֶׂה הַחַי לָעַד:

וְלֵב הָאָרֶץ חָשׁ בְּתִמָּהוֹן

אֶת גְּבוּרָתָהּ, לָנֶצַח לֹא תִּכְלֶה;

אָזְנֵי הַיְקוּם, עֵרוֹת, שָׁמְעוּ לֶכְתָּה,

וְלִקְרָאתָהּ פָּקְחוּ עֵינֵי אֵינְסוֹף

הַמֶּרְחָבִים; וְזֹהַר חִיוּכָהּ,

זָרוּעַ עֲלֵי פְּנֵי תְּהוֹמוֹת סְתוּמוֹת,

הֵצִיץ לָאֵשׁ אֶת הַס־הָעוֹלָמוֹת.

הַכֹּל הָפַךְ פֻּלְחָן וְהַקְדָּשָׁה!

רֶתֶת אֲוִיר קָשַׁר בֵּין אֶרֶץ וּשְׁמֵי־רוֹם

הָרוּחַ, זֶמֶר כֹּהֲנִים רְחַב־כָּנָף,

עָלָה וָנַח עַל מִזְבְּחוֹת הָרִים;

קְשָׁתוֹת בְּרוֹם גָּלוּי אָמְרוּ תְּפִלָּה.

פֹּה, בַּחֲגוֹר דִּמְדּוּם־דֵּעָה שׁוּחוֹת

בְּדוֹם חֵיק־אֶרֶץ לֹא תֵּדַע דַרְכָּהּ,

עֵת אִישׁ לֹא יֵרֶא שַׁעַל לְפָנָיו

וְנָח כֵּס־הָאֱמֶת בְּצֵל סְפָקוֹת, –

בִּשְׂדֵה עָמָל פּוֹחֵד רָעוּעַ זֶה,

שְׁטוּחָה תַּחַת מַבָּט נָכְרִי רָחָב

(עֵד קַר לִדְוָי אֱנוֹשׁ וּלְשִׂמְחוֹתָיו)

אָרֶץ הֻכְּתָה בָּאוֹר הַמִּתְעוֹרֵר;

וְזִיק חָזוֹן וּרְאוּת הִדְלִיק גַּם פֹּה

צוּרוֹת־לְאֵין־תַּכְלִית לְאֵשׁ פְּלָאִים.

וְהַשְׁרָאַת הָאֵל, לֹא עוֹד דְּרוּשָׁה,

כָּבְתָה, פָּנְתָה מֵעֵין הוֹלְכִי לָמוּת;

נָח עַל תַּלְמִי דַרְכָּהּ קֹדֶשׁ־כְּמִיָּה,

יִרְאַת כָּבוֹד לְאוֹן וְלִשְׁכִינָה

אֲשֶׁר בִּשְׁלֵמוּתָם הָעֶלְיוֹנָה

לֹא יֶאֱרְכוּ בְּלֵב יִלְדֵי תְּמוּתָה, –

לֵב מְנַחֵשׁ נִסֵּי הַרַת־עוֹלָם!

חַשְׁרַת אוֹר־יָהּ תִשְׁאַר אַךְ רֶגַע קַל;

הוֹד רוּחָנִי, מֵאִיר עֵינֵי אָדָם,

שָׁת עַל מַסְוֶה הַחֹמֶר רָז־יִצְרוֹ

לִזְרוֹת נִצְחוּת עַל דֹּפֶק מִן הַזְּמָן!

כְּנֶפֶשׁ כִּי תָּבוֹא עַד סַף לֵדָה

וְעַת־חֲלוֹף לִזְמַן אֵינְסוֹף תַּחְבִּיר, –

אָבַד זִיווֹ בִּשְׂדֵה הָאֵין־הֶכֵּר;

כְּהִקָּבֵר זִיק־יָהּ בְּחֹמֶר גַּס,

כֵּן קֶסֶם אֵשׁ זַהֲרוּרֵי־חֲלוֹף

עַתָּה נָמֵס בְּמֶרְחָבְיַת־חֻלִין:

קֵץ לַבְּשׂוֹרָה וְהַמְבַשֵּׂר נֶעְלָם!

זֶה קוֹל יָחִיד, הָאוֹן לְלֹא עָמִית,

אָסַף אֱלֵי עוֹלָם רָזִים רָחוֹק

אֶת גּוֹן אוֹר עִלָּאִי וּפְלִיאוֹתָיו;

עֵין הָאֵלָה פָּנְתָה מֵעֵין תְּמוּתָה!

שִׁפְעַת יְפִי אֵלִים, לָהֶם טִבְעִית,

גָּבְרָה מִכֹּחַ עֵין יִלְדֵּי הַזְמָן!

רָז, לֹא יוּכַל הַזְּמָן לָשֵׂאת עָצְמוֹ,

רָז תִּפְאַרְתָּהּ נִמְחַק מִשְּׁמֵי מָרוֹם;

לֹא עוֹד הָיוּ הַפֶּלֶא וְהַיְקָר!

וְאוֹר חֻלִין הָיָה, אוֹר אֲדָמוֹת,

גָּאוּל מִמְנוּחַת־לַיִל מְעַיְפָה,

וְשָׁב שֵׁנִית שְׁאוֹן מֵרוֹץ־חַיִּים

לָחוֹג חוּגֵי הַיֵּצֶר הָעִוֵּר;

כָּל־חַי עַל הַקַּרְקַע וְעַל עֵצִים

אָץ לְצַו רֶגַע לֹא יִרְאֶה בָּאוֹת;

וִיצוּר מַנְהִיג, בֶּן דַּעַת רוֹפֵפָה,

אָדָם, מַבִּיט בְּלוֹט פְּנֵי הֶעָתִיד,

הֵרִים לָשֵׂאת אֶת נָטֵל גוֹרָלוֹ!

גַּם סָוִיטְרִי הֵקִיצָה בֵּין שְׁבָטָיו

הַנֶּחְפָּזִים עֲנוֹת לְקוֹל הַשָּׂר,

זֶה הַמְפַתָּם בִּיפִי הַהֲזָיוֹת,

וּמְהַלְּלִים חֶלְקָם בְּגִיל בֶּן־יוֹם.

אוּלָם, נֶאֱמָנָה לִמְקוֹר נִצְחָהּ,

הִיא לֹא שָׂמְחָה בְּעֹנֶג בָּא וָסָף:

נַפְשָׁהּ, גִּבּוֹר־אוֹרֵחַ שְׁכַן־גוּפָהּ,

לֹא נְאוֹתָה לְפִתּוּיֵי תַּרְמִית.

הִיא, בְּצֵאתָהּ מִדְּבִיר חַיֵּי עוֹלָם,

אִתָּהּ נָשְׂאָה אֶל צֵלֶם הָאָדָם

אֶת גִּיל שַׁלְוַת הָרוּחַ הַמְּזַוֵּג

נֶפֶשׁ אַחַת אֶל כָּל נַפְשׁוֹת הַיְקוּם, –

מִפְתָּח לְשַׁעֲרֵי הַהַשְׁרָאָה.

תפילה מאת שאנקאראצ’אריא

כָּל אֲתַר וַאֲתַר בּוֹ יָנוּעַ רוּחִי,

הוּא אֲתַר לִשְׁכִינַת צַלְמְךָ, רָז נִצְחִי!

כָּל אֲתַר וַאֲתַר בּוֹ יָנוּחַ רֹאשִׁי,

הוּא אֲתַר – לְרַגְלֶיךְ הֲדוֹם, צוּר יִשְׁעִי!

המקורות

תְּפִלָּה

Asato ma sad gamaya: Brihad־Aranyaka־Upanishad i 3, 28

זֶהוּ אַתָּה

Tat tvam asi: Chandogya־Upanishad vi 1־2, 9־16

מְשַׁל הָרַכָּב

Atmanam rathinam viddhi: Katha־Upanishad i 3, 3־9

בּוּדּהָא וּדְהָאנְיָּא הָרוֹעֶה

Sutta־Nipata, Uravagga 2

סָאוִיטְרִי

Savitri־Upakhyana: Mahabharata iii, 293־296

שְׁרִי אוּרוֹבִּינְדוֹ: סָאוִיטְרִי

Sri Aurobindo: Savitri. A Legend and a Symbol Book i, Canto i: ‘The Symbol Dawn’

כָּל אֲתַר וַאֲתַר

Yatraiva yatraiva mano madiyam: Tripurasundari, Vedapada Stotra 10