רִשׁוּמִים בַּנוֹף
מאתאוריאל אופק
בְּאָזְנֵי הָאִילָן
מאתאוריאל אופק
הָאִילָן!
אֶתְכַּנֵּס בְּצִלְּךָ וְאַשְׁעִין אֶת גַּבִּי אֶל הַדְרַת קוֹמָתְךָ וְסוֹדָהּ.
הֲתֵאוֹת כִּי אַגִּיד בְּאָזְנֶיךָ מִלִּים־שֶׁל־גִּמְגּוּם אֲחָדוֹת?
וְאַל נָא תָּשִׁיב לִי כִּי אַל לָאָדָם לְדַבֵּר אֶל עֵצִים,
וְאַל נָא תַּגִּיד לִי: כּוֹתֶרֶת־הַשִּׁיר בְּטָעוּת יְסוֹדָהּ,
וְאָזְנַיִם נִתְּנוּ אַךְ וְרַק לַעֲצֵי אַגָּדוֹת.
כִּי אֵין הַדָּבָר מְשַׁנֶּה, אִילָנִי הַיָּשִׁישׁ.
כִּי הַיּוֹם הוּא בָּהִיר וְנָאֶה וְשָׁקוּף כְּמוֹ טַל חֲרִישִׁי.
וְאִם לֹא אַתָּה תַּאֲזִין אֶל מִלַּי –
לִי תַּקְשִׁיב הַצִּפּוֹר שֶׁיָּרְדָה לֶעָנָף הַשְּׁלִישִׁי.
(רְאֵה: הִיא אֵינָהּ חֲרֵדָה מִפָּנַי, וְאֶפְשָׁר גַּם הִבִּיטָה אֵלַי).
וְאִם לֹא אַתָּה תַּאֲזִין אֶל מִלַּי –
לִי יַקְשִׁיב הַפַּרְפָּר הַגַּבְרִי שֶׁהִפְלִיג מִקִּנּוֹ
לְרַדֵּף רְעוּתוֹ הַחוֹמְקָה אֶל גְּבִיעִים רוֹטְטִים.
וְאִם שׁוּם אֶחָד לֹא יַטֶּה לִדְבָרַי אֶת אָזְנוֹ
(בִּהְיוֹתָם נְתוּנִים עַד צַוָּאר בְּסוֹדוֹת פְּרָטִיִּים)
אֵין בְּכָךְ וְלֹא כְלוּם, אִילָנִי הַגָּדוֹל;
הָעִקָּר שֶׁיַּפְלִיגוּ מִלַּי בָּעוֹלָם לְשַׁחֵר אֶת בְּנוֹתָן.
כִּי הִנֵּה אֶתְיַצֵּב לְמוּלְךָ מִתְפָּרֵעַ, יַחְפָן וְחָשׂוּף,
וְגִנְזֵי הָעוֹלָם מִתְנַפְּלִים אֶל תּוֹכִי עֲדֵי אֶפֶס מָקוֹם,
וְכֻלִּי מִתְאַוֶּה לְהַשְׁאִיג צָהֳלוֹת בְּאָזְנַי הָאָבִיב הֶחָצוּף
וְלִצְעֹק –
כִּי הִגְדִּישׁ אֶת גּוּפִי יוֹם יָפֶה שֶׁפָּשׁוּט תַּאֲוָה לְחַבְּקוֹ,
כִּי עָלוּ אִילָנוֹת מִסָּבִיב וְנָחוֹת צִפֳּרִים עַל עָנָף.
כִּי נוֹשְׁרִים הֶעָלִים וְצָצוֹת מִתּוֹכָם פִּטְרִיּוֹת לְבָנוֹת
וְכִי יֵשׁ גַּם מָקוֹם בָּעוֹלָם לְאַחַת חִפּוּשִׁית
שֶׁחָמְקָה בְּנִפְנוּף שֶׁל כָּנָף.
זֹאת חָפַצְתִּי לִשְׁאֹג, אִילָנִי, וְלִצְעֹק בְּלִי מִלִּים מוּבָנוֹת
וְלִרְאוֹת אֶת קוֹלִי הָרוֹדֵף וּמַדְבִּיק אֶת הֵדָיו.
שְׁאָגָה שֶׁכָּזוֹ, אַאֲמִין, מֻכְרָחָה לְהַשִּׂיג שְׁלִיחוּתָהּ הַגְּדוֹלָה:
לְהַבְקִיעַ הֵיכָן שֶׁנָּחוּץ בְּמַפָּץ עַל סַדַּן־הֶחָזֶה,
לְהָטִיחַ הֵיכָן שֶׁנָּחוּץ אֶת אַלְפֵי בְּנוֹת־קוֹלָהּ
עַד יָבוֹאוּ הַרְבֵּה מְחָרִים יְרֻקִּים
יְלָדָיו שֶׁל יוֹמֵנוּ הַזֶּה.
שְׁקִיעָה בַּשְׂדֵרָה
מאתאוריאל אופק
צַמֶּרֶת־הָרְחוֹב הִתְלַקְּחָה!
כִּי שִׁמְשִׁי, מְאֻבֶּקֶת דְּרָכִים וְשָׁעוֹת,
צָנְחָה
לִרְחֹץ אֶת גֵּוָהּ בִּשְׂדֵרוֹת מָדְשָׁאוֹת.
וְכָךְ, עֲדוּיָה רְסִיסִים שֶׁל יָרֹק,
הֶאֶצְבִּיעָה קַרְנֶיהָ לִסְרֹק
רַעֲמַת תַּלְתַּלִּים שֶׁל צַמֶּרֶת תְּרֻגָּה.
אַךְ הוֹדִי נָא, שִׁמְשִׁי,
הוֹדִי, הַטְּרוּדָה! –
כִּי הִנָּךְ הַחַבְּלָן הַנּוֹעָז בְּחֵילִי,
הַגּוֹחֵן עֶרֶב עֶרֶב,
מַצִּית אֶת הַפְּתִיל
וּמַפִּיל
אֶת מָסַךְ הַתּוּגָה הַלֵּילִי.
הַיּוֹם הַלֵּאֶה
מאתאוריאל אופק
עֶרֶב –
וְהַיּוֹם הַיָּגֵעַ גּוֹרֵר אֶת מִטְעַן שְׁעוֹתָיו.
שׁוּב נִתַּן לוֹ לִרְגֹּעַ מְעַט מוּל הַחוֹף.
רַגְלָיו הַגְּדוֹלוֹת יְחֵפוֹת, כּוֹאֲבוֹת זְרוֹעוֹתָיו
וְשַׁלְוָה בְּתוֹכוֹ.
וְהָרוּחַ עוֹלֶה לְטַיֵּל אֶל שְׁבִילֵי הֶהָרִים
וּפוֹגְשׁוֹ, וְלוֹחֵשׁ בִּנְעִימָה עֲיֵפָה:
הַבֵּט לְאָחוֹר, כִּי עָלוּ בִּשְׂדוֹתֶיךָ מֵאָה שְׁעָרִים.
וּבָרֵךְ הַלֵּאוּת הַיָּפָה.
יְבֹרָךְ הַשּׁוֹטֵחַ לַיּוֹם אֶת הַחוֹף לִמְנוּחָה,
כִּי יָפִים הַחוֹפִים וּגְדוֹלִים כַּסּוֹדוֹת.
וִיבֹרַךְ הַשּׁוֹלֵחַ עִם עֶרֶב לֵאוּת מְלוּחָה
עֵת מֵאָה שְׁעָרִים מַבְשִׁילִים בַּשָּׂדוֹת.
אָז צוֹנֵחַ הַיּוֹם הַלֵּאֶה אֶל הַיָּם וְגַלָּיו
וְלַיְלָה יָפֶה קָם לִפְרֹשׂ אֶת דְּגָלָיו.
צָמָא
מאתאוריאל אופק
לָשׁוֹן שְׁרוּבָה שֶׁל תֵּבֵל גּוֹחֲנָה לְלַחֵךְ אֶת הָאֶבֶן.
פִּיּוֹת־אֲדָמָה פָּעֲרוּ סִדְקֵיהֶם מוּל שָׁמַיִם.
הוֹ, הָבוּ נָהָר לְשַׁבֵּר הַתְּחוּשָׁה הַצּוֹרֶבֶת.
מַיִם! מַיִם!
קֻרְנָסִים לוֹהֲבִים מִתְנַפְּצִים עַל סַדַּן הֶחָזֶה.
מִי יוֹרִיד לָנוּ בֶּרֶז שׁוֹתֵת מִבְּאֵר־הַשָּׁמַיִם?
סִילוֹנִים שֶׁל שְׂרֵפָה לוֹחֲכִים אֶת הַגּוּף הַהוֹזֶה.
אֵי משֶׁה שֶׁיַּכֶּה לָנוּ סֶלַע צִחֶה?
וְהָעָם מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר וּבוֹכֶה:
מַ–יִם… מַ–יִם…
מַיִם! הוֹ, מַיִם קְסוּמִים, רְחוּמִים…
כָּל זְהַב הָעוֹלָם יְשֻׁלַּם בִּלְגִימָה יְחִידָה.
עַל מָסָךְ מְעֻרְטָל גּוֹעֲשִׁים נְהָרוֹת עֲצוּמִים,
וְגַלִּים רְווּיִים מַקְצִיפִים מִגָּדָה עַד גָּדָה.
מִתְמוֹטֵט הַמָּסָךְ וְגוֹוֵעַ בְּהֶלֶם שָׂרוּף
וְלָשׁוֹן שְׁרוּבָה שֶׁל תֵּבֵל מַלְחִישָׁה בְּטֵרוּף:
מַיִם בְּדוּיֵי אַגָּדָה – –
סְתָו בַּנֶּגֶב
מאתאוריאל אופק
הַלְמוּת־עֲמֵלִים שֶׁלָּרוּחַ, שֶׁבְּדֹפֶן הָאֹהֶל יַחְבֹּט,
יִתְחַנֵּן: “הַנִּיחוּנִי לָבוֹא לְחוֹלֵל בַּצִּינוֹק הֶעָגֹל” –
הֶעִירַתְנִי בְּבֹקֶר חִוֵּר וָאֵצֵא הֶחָצֵרָה לִרְאוֹת
אֶת הַסְּתָו בַּצָּנִיף הַסָּגֹל.
שַׁיָּרוֹת עֲרָפֶל מְאֻבָּק בִּנְתִיבֵי אֲוִירָם יְרַחֵפוּ.
מִתַּמֵּר הֶעָנָן הַסּוּמָא וְהָרוּחַ הוֹדְפוֹ וְרוֹדְפוֹ.
וְעָנָף־מְצַיֵּת־לַמַּשָּׁב מְלַחֵשׁ לְצִפּוֹר מִצְטַנֶּפֶת:
זֶה הַסְּתָו מְעַצֵּב אֶת נוֹפוֹ.
פַּעֲמוֹן־צָהֳרַיִם הִכָּה. הָרוּחַ נִלְאָה וַיָּנוּחַ;
וְגַלֵּי־חֹם־וָקֹר קַלִּילִים יַעַרְכוּ בֵּינֵיהֶם תַּחֲרוּת.
וּמֵאֹפֶק שֶׁל יָם־בְּאָפֹר עֲנָנִים יִדְהֲרוּ עַל כְּנַף־רוּחַ
וְיַכְרִיזוּ: הַסְּתָו עַל דִּגְלֵנוּ חָרוּת.
וּפִתְאֹם נִפְרְטָה הַטִּפָּה. אֶגְלֵי־דֶמַע צָנְחוּ מִשָּׁמַיִם.
מְקוֹנֵן הַשָּׁרָב וְסוֹפֵד עַל יוֹמוֹ שֶׁגָּלָה וְנָשַׁר.
הִשִּׁירוּ שָׁמַיִם אֶבְלָם עַד רָגְעוּ, עַד קִנְּחוּ הָעֵינַיִם.
וְהַסְּתָו מְטַיֵּל בַּשְּׂדֵרָה כְּצָעִיר אַלְמוֹנִי וְיָשָׁר.
וְלָעֶרֶב שׁוּב בָּאָה הָרוּחַ תָּרְנֵי אֹהָלִים לְהָנִיעַ;
רוּחַ־חוּצוֹת סוֹרֵרָה, יְלִידַת עֲרָבוֹת צְעִירָה,
הַמַּכָּה: הַנִּיחוּנִי לָבוֹא, לְקַפֵּל הַמָּסָךְ וּלְהָרִיעַ –
הַסְּתָו עַל סְיָחֵי עֲנָנִים מְאַגְרֵף שְׁעָטָה אַדִּירָה.
סְעָרָה בְּכִנֶּרֶת
מאתאוריאל אופק
מָה הָרוּחַ הָעוֹבֶרֶת וְצוֹבְעָה גַלֵּי כִּנֶּרֶת
בְּגוֹנֵי עָפָר וָחֶרֶט וְאַקּוֹרְדִים סְעוּרִים?
נַעַר רַע פָּרַע גַּלֶּיהָ, אוֹ קוֹצְפָה הִיא עַל בָּנֶיהָ
וְאוּלַי אִפְּרָה פָּנֶיהָ מַסֵּכָה שֶׁל נְעוּרִים?
יוֹם תָּמִים שָׁלְוָה כִּנֶּרֶת בִּתְנוּמַת גַּלִּים נִגֶּרֶת.
לִבְלְבוּ גַּלִּים וָסֶרֶט מוּל פָּרֹכֶת נְהָרָה.
אַךְ עֵת שֶׁמֶשׁ־שֶׁל־עַרְבַּיִם לָחֲכָה שׁוּלֵי־שָׁמַיִם
נֶחֶרְשָׁה שְׂמִיכַת הַמַּיִם בִּתְלָמִים שֶׁל סְעָרָה.
זַעַף־רוּחַ יַךְ־יָפוּחַ עַל הָאֶשֶׁד הַשָּׁטוּחַ
וְיַדְהִיר יַדְהִיר בְּלִי נוּחַ הַר־גַּלִּים מוּל חוֹף גּוֹאֶה.
בְּלִי רַחֵם הִדְבִּיק הַסַּעַר צֶמֶד־חוֹחִיּוֹת שֶׁל יַעַר
וְטִלְטֵל אוֹתָן בְּדַהַר עַד נִמְחוּ מֵעֵין רוֹאֶה.
לַיְלָה רַב הִכָּה הַנַּהַם עַל גּוּפַת־הַחוֹף בְּזַעַם
וְשָׁאַג כִּי זֹאת הַפַּעַם לֹא תָּמוּת הַסְּעָרָה.
אַךְ בִּנְגֹחַ קֶרֶן־שַׁחַר צְעִיפִים וְרֻדִּים שֶׁל שַׁחַק
וְהִנֵּה כִּנֶּרֶת נָחָה בְּעַרְסָל שֶׁל נְהָרָה.
בֹּקֶר שֶׁל סְתָו
מאתאוריאל אופק
שַׁחַר צוֹנֵן שֶׁיָּרַד מִקּוֹמַת הַשָּׁמַיִם
צוֹבֵעַ בְּלֹבֶן חִוֵּר יְרִיעוֹת וּשְׁבִילִים.
קֶרֶן בְּכִירָה שֶׁהִפְלִיגָה בְּזֹהַב־כְּנָפַיִם
צִלְּמָה בִּדְרָכֶיהָ עוֹרְקֵי צִנּוֹרוֹת
וִיהוּדִי הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין.
פַּרְגִּיּוֹת שֶׁיָּצְאוּ לְבַקֵּשׁ פַּת לַבֹּקֶר
פָּגְשׁוּ בְּדַרְכָּן בְּחָתוּל עִם צָמִיד בַּצַּוָּאר,
בְּאִשָּׁה עִם פָּעוֹט שֶׁפִּלְּסוּ נְתִיבָם אֶל הַשֹּׁקֶת
וּבְרוּחַ־הַסְּתָו שֶׁאָמַר “הִנְנִי” עֵת עָבַר.
הַשָּׂדֶה מוּל הַכְּבִישׁ שֶׁלֻּטַּף פֶּתַע רוּחַ־שֶׁל־נַחַת
שׁוֹאֵל בְּתִקְוָה עַל גְּשָׁמִים,
וְאוּלַי עַל סוּפָה וּכְפוֹרָהּ,
וְאֹהֶל, בְּאֶלֶף עֵינַיִם שֶׁל פַּחַד,
מַבִּיט אֵיךְ שְׁחָקִים מִתְכַּסִּים בִּשְׂמִיכָה אֲפֹרָה.
בָּאָחוּ הַסְּתָוִי
מאתאוריאל אופק
טִפּוֹת פּוֹרְטוֹת אֶת נִגּוּנָן עַל יְרִיעוֹת וָחַיִץ;
עוֹד חֹרֶף מְשׁוֹרֵר בּוֹאוֹ בְּגֶשֶׁם־יְבָבוֹת.
כִּי כֵן, עָגְמָה כִּפַּת־תֵּבֵל עַל כִּי גֹרַשׁ הַקַּיִץ;
עַל כֵּן יָרְדָה הַיּוֹם לִסְפֹּד עַל תַּיִל וּלְבָבוֹת.
שָׁלַח מִדְבָּר לָשׁוֹן סְדוּקָה; אֶת צִמְאוֹנוֹ הִרְגִּיעַ.
גָּרַר עָבִים כִּבְדֵי־בַּרְזֶל בִּזְרוֹעַ אֲפֵלָה.
"אֶשְׁכַּר הַיּוֹם, אֶסְבָּא הַיּוֹם בְּדֶלֶף הָרָקִיעַ;
אֶטְבֹּל בָּאָחוּ הַסְּתָוִי שֶׁל אֶרֶץ אֲבֵלָה".
שָׁלַף הַסְּתָו עֵינֵי צִנָּה עַל נְתִיבוֹת וָנֶפֶשׁ.
רֻקְּנוּ שְׁבִילִים מֵאִישׁ וָעוֹף; נָשַׁמּוּ הַחוּצוֹת.
רַק בְּזָוִית־גָּדֵר שְׁכוּחָה דְּמוּת־נַעַר מִצְטַנֶּפֶת,
וְהִיא שְׁחוֹחָה, כְּתוּפַת־רוֹבֶה, בּוֹסֶסֶת בַּבִּצּוֹת.
טִפּוֹת פּוֹרְטוֹת אֶת נִגּוּנָן… אֶחָד הוּא שִׁיר־הַגֶּשֶׁם.
אֶחָד הוּא נִיחוֹחוֹ הַלַּח עַל פְּנֵי מֶרְחָב רָווּי.
אֲבָל מֵיתָר אֶחָד פָּקַע בַּנֶּפֶשׁ הַנִּרְגֶּשֶׁת;
לָכֵן הַנּוֹף שׁוֹנֶה הַיּוֹם מִנּוֹף עָבָר כָּבוּי.
עַל פְּנֵי בָּמַת־הַשְּׁלוּלִיּוֹת גָּוַע מְחוֹל־הַמַּיִם
עֵת יוֹם סַגְרִיר אֲפֹר־מִצְעָד הִפְסִיעַ מְצֻנָּן.
וּמוּל הַשֶּׁמֶשׁ הַלַּחָה, עַל שֹׁבֶל הַשָּׁמַיִם
הַקֶּשֶׁת בְּחוּטֵי־רִקְמָה נוֹלֶדֶת בֶּעָנָן.
כְּבִישׁ בֶּהָרִים
מאתאוריאל אופק
שׁוֹעֵט הַנָּתִיב וּמֵמִיר תְּמוּנוֹתָיו בַּחַלּוֹן.
אֶל שׁוּלָיו נִצְמָדִים זִכְרוֹנוֹת־אֶשְׁתָּקֵד
וְשִׁלְדֵי מְכוֹנוֹת.
דַּבֶּשֶׁת הָהָר שְׂעוּרַת אֳרָנִים וְאַלּוֹן;
עַל צַמֶּרֶת הַחֹרֶשׁ אֲוִיר הֲרָרִי מְרַקֵּד.
הֶחָלָל כֹּה מוֹטוֹרִי!
הָאָרֶץ רַבָּה וּסְלוּלָה
וְהַגַּיְא מְפַעֵם בְּמֵאָה לְבָבוֹת.
גַּלְגַּלִּים מַשִּׁיקִים אֶל רַקֶּפֶת בַּת צֶלַע תְּלוּלָה
וּמָנוֹעַ מֵנִיב עַשְׁנֵי יְבָבוֹת.
הַדֶּרֶךְ בָּלְמָה רִיצָתָהּ הַשּׁוֹעֶטֶת
מוּל מִשְׁעוֹל מְדַדֶּה אֶל חֲמוֹר וּפַלָּח.
קֻבִּיָּה צְעִירָה מוּל שָׁמַיִם נוֹבֶטֶת
עַל מִדְרוֹן תַּלְתַּלִּי בּוֹ הַחוֹחַ מָלַךְ.
עַל צַמֶּרֶת הַגֶּבַע שׁוֹזֵר תְּפִלּוֹתָיו הָאַלּוֹן.
מֵמִיר הַנָּתִיב צִיּוּרוֹ הָרוֹעֵד.
בְּעוֹד מַחֲצִית הַשָּׁעָה יַאֲדִים הַחַלּוֹן
וְיַכּוּ עִנְבְּלֵי הַמּוֹעֵד.
רֹאשׁוֹ הָרָדוּם שֶׁל שְׁכֵנִי כְּמוֹ יָצָא בְּמָחוֹל
כִּי שֵׁנִית נָחֲתוּ גַלְגַּלִּים עַל הַכְּבִישׁ הַשּׁוֹעֵט.
– – – – – – – – – – – –
מֵרָחוֹק מְרַמֵּז רֹאשׁ־צָרִיחַ טוֹבֵל בְּכָחֹל.
חֹרֶף
מאתאוריאל אופק
כְּמוֹ שֹׁבֶל־תּוּגָה שֶׁנִּגְרַר עַל מִדְרֶכֶת־שָׁמַיִם.
לַהֲקָה אַנְקוֹרִית נִטְרְדָה לְהָמִיר עֶמְדָּתָהּ
וְהִשִּׁיקָה כְּנָפַיִם
מֵחוּטֵי הַחַשְׁמַל עַד כִּפַּת הָאַלּוֹן.
וּמַשְׁפֵּךְ כָּל הָאָרֶץ נִפְעַר.
אֶצְבָּעוֹת־נְטָפִים פּוֹרְטוֹת עַל מֵיתְרֵי־הַחַלּוֹן.
יוּבָל בִּן־דַּקָּה מְגַשֵּׁשׁ אֲפִיקוֹ הַנּוֹצָר;
וּרְחוֹב מְסֻגְּרָר הֶעֱלָה צַוְּארוֹנוֹ עֲלֵי־עֹרֶף
וּפָסַע כְּבַד־מַגָּף עַל קִרְיָה אֲבֵלָה.
רַק רֵעִי הַמְשׁוֹרֵר, פְּרוּם בְּלוֹרִית אֲפֵלָה,
אָמַר:
חֹרֶף!
רָקִיעַ קָמוּר שֶׁעָלָה מִנָּהָר נֶעֱלָם
מְנַעֵר אֶת צַמְרוֹ הָרָטֹב
עַל רִצְפַּת הָעוֹלָם.
שֶׁלֶג בַּמִּדְבָּר
מאתאוריאל אופק
א
הַיּוֹם הִשְׁכִּים מָרוֹם עִם צַהַל בָּעֵינַיִם
וְקָם לַחְמֹד לָצוֹן עִם רֵעַ נֶעֱלָם:
פָּרַע רִבּוֹא נוֹצוֹת מִכֶּסֶת־הַשָּׁמַיִם,
שְׁלָחָן מְעוֹפְפוֹת עַל כֶּרֶם־הָעוֹלָם.
נוֹצוֹת! נוֹצוֹת בַּחוּץ! נוֹצוֹת דּוֹאוֹת בָּרוּחַ,
גּוֹלְשׁוֹת מֵחֵיק מָרוֹם בְּרַהַב קִפְאוֹנִים;
נוֹשְׁרוֹת עַל אֹהָלִים, עַל יְשִׁימוֹן שָׂרוּעַ,
עוֹגְנוֹת עַל גַּן־תֵּבֵל בְּלֹבֶן צִבְעוֹנִי.
אוֹ שֶׁמָּא יַד אֳמָן תּוֹפְשָׂה מִכְחוֹל וָצֶבַע
מָשְׁחָה אֶת בַּד הַיְקוּם בְּלֹבֶן נְהָרָה.
… וְיוֹם חָדָשׁ נוֹלַד, פָּקַח עֵינַיִם שֶׁבַע
מוּל נוֹף חָדָשׁ עוֹטֶה שִׂמְלַת־שַׁבָּת צְחוֹרָה.
ב
אֵיזֶה לֹבֶן בַּחוּץ! אֵיזֶה בֹּהַק לָבָן!
הוֹ, הַשְׁכִּימוּ הַכֹּל לַחֲזוֹת בַּתְּמוּנָה
אֵיךְ מֵמִיר הַמִּדְבָּר הַגְּוָנִים בְּגָוָן
וְצוֹעֵד בְּאַדֶּרֶת־שְׁלָגִים לְבָנָה.
רְאוּ אֵיךְ יָנוּחַ: קָפוּא וְחִוֵּר.
כֵּיצַד הִתְפַּרְקֵד לוֹ: שַׁלִּיט, מַלְכוּתִי!
"מַה נָּאֶה לְגוּפִי מְעִילוֹ הַמְסַנְוֵר!
מַה צְּחוֹרִים מֶרְחָבַי; מַה בָּרָה חָזוּתִי!"
אֵיזֶה בֹּהַק בַּחוּץ! אֵיזֶה לֹבֶן נִרְחָב
עַל הַיּוֹם הַדּוֹאֶה בִּגְוָנִים חוֹגְגִים.
הוֹ, הַשְׁכִּימוּ הַכֹּל. סַעֲרוּ לַמֶּרְחָב
וְזַנְּקוּ אֶל נַחְשׁוֹל הִלּוּלַת הַשְּׁלָגִים!
בַּמִצְעָד הַיָשָׁן
מאתאוריאל אופק
הָרֵעִים בַּמִּצְעָד הַנּוֹשָׁן
מאתאוריאל אופק
יְדַעְתִּיכֶם, רֵעַי: יוֹם יָבוֹא וְתָשׁוּבוּ אֵלַי.
תַּעֲלוּ מֵחֶבְיוֹן הַסְּלָעִים הַשּׁוֹתְקִים וְתָחוּגוּ סְבִיבִי מַעֲגָל.
זֹאת יָדַעְתִּי, רֵעַי הָרַבִּים, וָאֶפְחַד. וְאֵימָה זָחֲלָה לְרַגְלַי.
הֲבִינוּנִי: מַה פֵּשֶׁר סַלְעֵי הַפְּחָדִים שֶׁהִכּוּ עַל רֹאשִׁי כְּגַלְגַּל?
כִּי הִנֵּה הִגַּעְתֶּם, הָרֵעִים, עַד אֶחָד הִגַּעְתֶּם בַּמִּצְעָד הַיָּשָׁן;
נִצַּבְתֶּם מִסָּבִיב – כֹּה גְבוֹהִים, כֹּה נָאִים וּשְׁקוּפִים!
נִשְׁחֲקוּ הַסְּלָעִים מִסָּבִיב, נִשְׁחֲקוּ וְעָלוּ בְּעָשָׁן,
וְאַתֶּם הֲגַחְתֶּם מִתּוֹכָם – אֲפֹרִים, סַלְעִיִּים וְיָפִים.
וּדְמָמָה מִסָּבִיב:
דְּמָמָה לְבָנָה כְּתִפְרַחַת אָבִיב…
– – – – – – – – – – – –
גָּרְשׁוּ אֶת הַשֶּׁקֶט, אַחִים, הַרְדִּיפוּהוּ מִכָּאן וִימֻגַּר.
הַגִּידוּ דְבַרְכֶם, זַעֲקוּ, לַחֲשׁוּ – אַךְ דִּבְרוּ, נְעָרִים!
מַדּוּעַ תּוֹסִיפוּ לָרֶדֶת בְּשֶׁקֶט נִגָּר?
הֵן אָהַבְתִּי שִׁירְכֶם הַיָּפֶה כְּשִׁירַת פַּרְפָּרִים…
– כְּלוּם אַתֶּם הַדּוֹבְרִים?
"כִּי עָלִינוּ לָקַחַת אוֹתְךָ.
אֲבָל לֹא אֶל הַסֶּלַע מִנֶּגֶד עָלִינוּ לָקַחַת אוֹתְךָ,
הֲתֹאבֶה לֶאֱרֹחַ עִמָּנוּ אֶל זֵר הַיָּמִים בָּם נָשַׁמְנוּ פְּרָחִים וְאָבָק?
יֵשׁ עִתִּים וְיוֹרֶדֶת שָׁעָה, וְאֶפְשָׁר שׁוּב לִנְשׁוֹם כְּמוֹ אָז לִרְוָחָה,
לַחֲמֹק אֶל הָאוֹר מִכּוּכֵי מַחֲשָׁךְ וּמַחְנָק.
וְהָאוֹר כֹּה מָתוֹק וּמוֹלֵךְ…
– כִּי יָרְדָה הַשָּׁעָה, אוּרִיאֵל, כִּי יָרְדָה.
הִתְרוֹמֵם, וְנֵלֵךְ וְנֵלֵךְ וְנֵלֵךְ" – –
– – – – – – – – – – –
הַנִּיחוּנִי לָבוֹא, הָרֵעִים!
הוֹ, הֵיכָן הַיָּמִים שֶׁהָיוּ בְּהִירִים וּשְׁקוּפִים כְּמוֹתְכֶם?
אָז הָיִינוּ קָשִׁים כַּסְּלָעִים שֶׁמִּמּוּל וְגֵאִים.
וְאוֹתָם הַסְּלָעִים לֹא יָדְעוּ עַל צְחוֹקְכֶם וּמוֹתְכֶם,
וְאוֹתָם הַסְּלָעִים לֹא הָיוּ אָז קוֹדְרִים כַּשְּׁאוֹל,
וְאַתֶּם לֹא הִרְבֵּיתֶם לִשְׁאוֹל…
אַךְ מַדּוּעַ שְׁטוּפִים אִישׁוֹנַי וְהַשֶּׁמֶשׁ יוֹרְדָה וּבוֹכָה?
וּמַדּוּעַ לַחוֹת הַמִּלִּים הַשּׁוֹתְקוֹת בַּגָּרוֹן?
אַל תָּנִיפוּ יָדַיִם, רֵעַי, אַל תָּנִיפוּ יֶדְכֶם לִבְרָכָה!
אַל תּוֹתִירוּ אוֹתִי לְבָדָד, אַל תּוֹתִירוּ אוֹתִי אַחֲרוֹן.
הֲבִיאוּנִי לָאוֹר הַמּוֹלֵךְ!
כִּי הוֹלֵךְ אָנֹכִי עִמָּכֶם, כִּי הוֹלֵךְ אָנֹכִי, כִּי הוֹלֵךְ…
הָרֵעִים! הָרֵעִים – –
לְאוֹר־הַמְּדוּרָה
מאתאוריאל אופק
הֵדִים נוּגֵי־הָגוּת נוֹשְׁקִים מֵיתָר וָרוּחַ.
מַפָּץ שֶׁל זַלְזַלִּים זוֹנֵק מִתּוֹךְ הַיְקוֹד.
מֵעַל עוֹלַת־זְמוֹרוֹת מַכֶּה מָחוֹל פָּרוּעַ.
עַל בְּלוֹרִיּוֹת שֶׁל אֵשׁ הֵדִים נוּגֵי־אַקּוֹרְד.
צְלָלִים תְּרֻגִּים שֶׁל אֵשׁ, וּשְׂחוֹק רֵעִים בְּצֶוֶת.
מַה טּוֹב, אַחַי, הָאוֹר מוּל לֵיל־הָעֲטַלֵּף.
כָּך יֵשׁ וְנִתְאַחֶה סָבִיב לְסוֹד שַׁלְהֶבֶת
לְמַעַן הַעֲלוֹת הָאֵשׁ בְּסוֹד־הַלֵּב.
גִּצִּים שֶׁל אֵשׁ זִנְּקוּ כְּמוֹ קָנוּ כְּנָפַיִם.
“נַגְבִּיהַּ עוּף”, אָמְרוּ, "עַד זֵר־הַכּוֹכָבִים.
נִכְבּשׁ פִּסַּת מִחְיָה בְּנַחֲלַת־שָׁמַיִם"…
דִּבְּרוּ גְבוֹהָה־גְבוֹהָה. נִיד רוּחַ… הֵם כָּבִים.
צָעִיף עָשֵׁן עוֹלֶה, חוֹשֵׂף הֵיכָל נוֹגֵהַּ.
הַבִּיטוּ בּוֹ וּרְאוּ פֻּלְחָן בְּסִיּוּמוֹ:
מֵעַל עוֹלַת־זְמוֹרוֹת דּוֹעֵךְ מָחוֹל יָגֵעַ
וְהֵד נוּגֵה־הָגוּת לוֹחֵם עַל קִיּוּמוֹ…
רֵעִי
מאתאוריאל אופק
כְּבָר הָעֶרֶב יוֹרֵד עַל הָעִיר וּמֵגִיף אֶת תְּרִיסָיו מוּל הַחוֹף.
הַמּוֹעֵד שֶׁהִגִּיעַ, רֵעִי; הֲתִשְׁמַע אֶת צִלְצוּל עִנְבָּלוֹ?
בּוֹא, נֵצֵא לַשְּׂדֵרָה, רֵעַ טוֹב. כָּךְ נִדְבַּרְנוּ בְּקֶרֶן־הָרְחוֹב,
וְצִלְּךָ לִי הִסְכִּים עֵת חִיַּכְתָּ: “נֵצֵא, לָמָּה לֹא?”
הַשָּׁעָה שֶׁהִגִּיעָה, רֵעִי, זוֹ שָׁעָה מְאֻבֶּקֶת מְאֹד.
וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בָּהּ לְאוֹר רַעֲמֵי הַשְּׁקִיעוֹת הַבּוֹכוֹת.
מִי יֵדַע אִם נִזְכֶּה לָהּ שֵׁנִית? הִיא אֵינֶנָּה נִקְנֵית בְּמָעוֹת,
כִּי עָיֵף הָעוֹלָם שֶׁאֲנַחְנוּ חַיִּים בְּתוֹכוֹ.
כֵּן, עָיֵף הָעוֹלָם לְהַחְרִיד, וְאֶפְשָׁר הוּא מַזְקִין, אוֹ הוֹזֶה,
וְאוּלַי נִטְרְפָה דַעְתּוֹ. זֶה קוֹרֶה בַּגִּילִים הַגְּבוֹהִים.
רַק אֲנַחְנוּ, רֵעִי, צְעִירִים בְּעוֹלָם שַׁלַּכְתִּי שֶׁכָּזֶה.
יְדִידִי, נִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו וְיָסוּר מִשְּׁבִילָיו הַתּוֹעִים.
אַךְ מַדּוּעַ אַתָּה לֹא תָקוּם? הֵן נִדְבַּרְנוּ, עָלֶיךָ לִזְכֹּר!
הֵן הָיִיתָ תָּמִיד כֹּה דַיְקָן וְשׂוֹנֵא אִחוּרִים כַּבְּשׂוֹרָה.
אֶתְיָרֵא כָּאן לִשְׁהוֹת יְחִידִי. הַשְּׂדֵרָה מִתְמוֹטֶטֶת לִבְכּוֹת.
אֲחָזוּהָ תֻּפֵּי לֶהָבָה… כּוֹכָבִים נֶעֶרְכוּ בְּשׁוּרָה…
וְהָרֵעַ שָׁתַק. הוּא לֹא קָם, לֹא דִבֵּר כְּלָל אֵלַי, יְדִידוֹ.
רַק הִבִּיט אֶל טַלִּית שֶׁל אִילָן שֶׁהִשְׁמִיעַ קַדִּישׁ־שֶׁל־אֱמֶת.
הַדְּמָמוֹת הֶעֱמִיקוּ מְאֹד. רַק עוֹרֵב שֶׁל חֲצוֹת הִסְפִּידוֹ.
וְרָקִיעַ פָּרַשׂ שְׂמִיכָתוֹ עַל הָרֵעַ הַמֵּת.
הַבֵּן הַשָּׁב
מאתאוריאל אופק
מִתֵּבֵל עֲקֻבָּה הוּא יִפְרֹץ חֲצֵרֵךְ,
יִמָּלֵט וְיִדְרֹךְ מִפְתָּנַיִךְ.
אֶת פָּנָיו הַיּוֹקְדִים הוּא יִכְבּשׁ בְּחֵיקֵךְ
כִּי אֵין לוֹ טוֹבִים מִפָּנַיִךְ.
הַנִּיחִי לוֹ, אִמָּא, לִשְׁלוֹת בָּךְ עַד כְּלוֹת
זֶה יַלְדֵּךְ שָׁב אֶל חֵיק־רַחֲמַיִךְ.
הוּא עָיֵף בְּעוֹלַם־הַדָּמִים לְבַלּוֹת
וְאֵין לוֹ שְׁלֵוִים מִדָּמַיִךְ.
יַשְּׁנִי נָא, הָאֵם, אֶת יַלְדֵּךְ הַלֵּאֶה
כְּיַשֵּׁן חַיַּת־בָּר אֶת גּוּרֶיהָ,
הַסּוֹגְרָה בִּשְׂפָתֶיהָ שְׁמוּרוֹת־עֵינֵיהֶם
וּמְסַפֶּרֶת לָהֶם סִפּוּרֶיהָ.
סַפְּרִי לוֹ, הָאֵם, אֶת סִפּוּר־הַפְּלָאִים
עַל אֶרֶץ בְּלִי דֶמַע וָתַיִל;
עַל אֶרֶץ יָפָה, בְּלִי שׁוּחוֹת וּקְלָעִים…
לֹא יִבְכּוּ יְלָדֶיהָ עִם לַיִל.
סַפְּרִי לוֹ, סַפְּרִי כִּי קַיָּם עוֹד מָקוֹם
בּוֹ הַצְּחוֹק מְהַבְהֵב בָּעֵינַיִם;
בּוֹ אֶפְשָׁר לְהַלֵּךְ בַּדְּרָכִים וְלִרְקֹם
חִיּוּכִים שֶׁל פְּרָחִים וְשָׁמַיִם.
…וְהַבֵּן יֵרָדֵם לוֹ, עָרְפּוֹ עַל בִּרְכֵּךְ
וְגֵווֹ הַשָּׁמוּט לְפָנַיִךְ.
אֶת פָּנָיו הַיּוֹקְדִים הוּא כָּבַשׁ בְּחֵיקֵךְ
כִּי טוֹבוּ לוֹ, אִמָּא, פָּנַיִךְ.
אֲרוּחַת חֲצוֹת
מאתאוריאל אופק
עִנְבָּל שֶׁל כּוֹכָבִים מַכֶּה: חֲצוֹת צוֹנַחַת.
"אָכֵן, שְׁעַת חֲצוֹת! הִשִּׁיק שֶׂכְוִי כְּנָפָיו.
בְּחֶדֶר־הַשּׁוֹמְרִים נִצְּתוּ אוֹרוֹת שֶׁל נַחַת –
סִימָן כִּי בָּאָה עֵת כָּנוֹס וּסְעֹד לֵבָב.
מִנִּי תִּקְרָה קְלוּפָה שַׁלְוַת־קְטִיפָה יוֹרֶדֶת.
מִזָּוִיּוֹת שֶׁל צֵל גּוֹאִים גַּלִּים שֶׁל חֹם.
אֶל פְּרִימוּס מְעֻשָּׁן מַחֲבַת־שְׁמָנִים נִצְמֶדֶת
וּבֻלְבּוּסִים קְצוּצִים בָּהּ מַרְחִישִׁים מָחוֹל.
אֶת שֻׁלְחָנָהּ כִּתְּרָה חֻלְיַת שׁוֹמְרִים שׁוֹקֶקֶת
הַסּוֹעֲדָה לִבָּה בַּאֲרוּחַת־חֲצוֹת.
אֱלֵי חַלּוֹן צְמוּדָה פִּסַּת־שְׁחָקִים שׁוֹקֶטֶת.
בַּפֶּתַח נִתְלְתָה שָׁעָה כְּהַת נוֹצוֹת.
תְּפִלַּת הַצְּרָצָרִים אֶת הֶחָלָל נוֹסֶרֶת.
תַּנִּים מְזֵי־רָעָב נוֹהִים כַּחֲלִילִית.
עִנְבַּל חֲצוֹת הִכָּה, שָׁעָה אַחַת נוֹשֶׁרֶת.
שׁוּב חשֶׁךְ מִתְנַשֵּׁם בַּעֲרִיסָה לֵילִית.
עָרִיק
מאתאוריאל אופק
הַיּוֹם חָמַק מִכָּאן הַנַּעַר הַיָּגֵעַ,
נָשָׂא רַגְלָיו לָנוּס כַּכֶּלֶב הַסָּטוּר.
לָעֶרֶב בַּמִּסְדָּר, לְאוֹר כּוֹכָב נוֹגֵהַּ,
נִפְעַר בְּדוּמִיָּה מָקוֹם אֶחָד בַּטּוּר.
מַהֲלוּמַת חֶרְפָּה וְזַעֲקַת ‘מַדּוּעַ’,
כְּאֵב שׁוֹאֵג אֵימִים מוּל פַּחַד לַבָּאוֹת.
כָּךְ יְקוֹנֵן הָעֵץ אַחַר עָנָף גָּדוּעַ
וְיָד אֲשֶׁר שָׁכְלָה אַחַת הָאֶצְבָּעוֹת.
פִּתְאֹם נִרְמַס הַכְּאֵב בְּגַלְגַּלֵּי הַזַּעַם
עַל אָח בּוֹגֵד שֶׁנָּס וְאֶת רֵעָיו הוֹתִיר;
בָּחַל בְּסוֹד הַבְּרִית, נִבְעַת מִקּוֹל הָרַעַם
וּבַחֲשַׁאי עָרַק לִמְאוּרָתוֹ בָּעִיר.
נִשֹּׁךְ שָׂפָה, אַחִים; הַדֶּרֶךְ מְיַגַּעַת,
וְיֵשׁ כִּי חַלָּשִׁים כּוֹשְׁלִים בְּרֵאשִׁיתָהּ.
… בָּאֹהֶל הָאָפֹר, לְאוֹר מְנוֹרָה גּוֹוַעַת,
עַל רֵיקוּתָהּ קוֹבְלָה בְּדוּמִיָּה – מִטָּה.
בַּמַּאֲרָב
מאתאוריאל אופק
הָרוּחַ הִגְבִּיר אֶת צִנַּת מַשָּׁבוֹ.
עָצְמוּ עֵינֵיהֶם חַלּוֹנוֹת וְצָרִיחַ.
הָאִישׁ מוּל הַשִּׂיחַ הֵיטִיב מוֹשָׁבוֹ.
הָאִישׁ מוּל הַסֶּלַע סָגַר הַבָּרִיחַ.
וְאִלּוּ אֲנִי, מִלַּחוּת מִשְׁכָּבִי,
הִגְבַּהְתִּי עֵינַי עַד מָסַךְ הָרָקִיעַ;
שָׁם מִכְחוֹל הַדִּמְיוֹן לִי צִיֵּר וְהֵבִיא
פְּגִישָׁה נִכְסָפָה מֵהַבִּיעַ. –
…הָעִיר תַּעְדֶּה בַּת־צְחוֹקִים בְּהִירָה
וּפָנֶיהָ רַכִּים יִהְיוּ כְּעֵינַיִךְ,
שָׁעָה שֶׁאֶסְעַר אֶל חַדְרֵךְ, נַעֲרָה,
לִנְשׁוֹם יֵשׁוּתֵךְ וּפָנַיִךְ.
אֶרְאֵךְ אֲבִיבִית כְּאַיֶּלֶת־הָרִים.
וְאַתְּ תִּנְשְׁמִי בִּי לֵילוֹת וְשַׁלֶּכֶת.
"הַמַּצָּע הַלָּבָן מְצַפֶּה, נַעֲרִי;
הוּא יִרְחַץ הַלֵּאוּת מֵעָלֶיךָ."
“לֵאוּתִי”, לָךְ אָשִׁיב, "הִיא נָהָר בְּגֵאוּת.
אִסְפִינִי, רֵעָה, כְּפַרְפָּר אֶל גְּבִיעַיִךְ.
פּוֹרְרִי אֶל כַּפַּיִךְ גּוּשֵׁי הַלֵּאוּת;
כַּסִּינִי כֻּלִּי בְּעֵינַיִךְ" – – –
הָאִישׁ מוּל הַסֶּלַע סָגַר הַנִּצְרָה;
הָאִישׁ מוּל הַשִּׂיחַ הִבִּיט בָּרָקִיעַ.
וְשָׁעָה שֶׁל דִּמְיוֹן בִּי הִתְּלָה וְיָצְרָה
פְּגִישָׁה נִכְסָפָה מֵהַבִּיעַ.
הַגּוֹמֵל
מאתאוריאל אופק
לֹא אֵדַע מַה זְּכוּתִי כִּי חָזַרְתִּי עִם שַׁחַר.
לֹא אֵדַע אֶת הַיָּד בִּי נָגְעָה לְתֻמָּהּ.
לֹא אֵדַע אִם תִּמְצָא תּוֹדָתִי אֶת הַשַּׁעַר,
שַׁעֲרוֹ שֶׁל הָאֵל אוֹ שֶׁל פֶּלֶא סוּמָא.
עֵת שָׁכְרוּ כַּדּוּרִים בִּמְחוֹלָם הַפָּרוּעַ
וְחֶרְמֵשׁ מְשַׁכֵּל הִתְנַשֵּׂא בָּם לִקְצֹר;
עֵת חָבְקוּ הַזְּרוֹעוֹת אֶת רֵעִי הַפָּצוּעַ –
אָז זָעָקְתִּי לַשְּׁכוֹל הַפּוֹסֵעַ: “עֲצֹר!”
“אַל תִּקְרַב”, הִתְחַנַּנְתִּי, "לֹא זֶהוּ הַלַּיִל.
עוֹד מֻקְדָּם, כֹּה מֻקְדָּם! לֹא תָּעֵז בִּי לִזְכּוֹת.
כִּי עִם שַׁחַר אָשׁוּב: כִּי בַּסְּבַךְ קַרְנֵי אַיִל.
וְאַתָּה תִּוָּתֵר וְכַפֶּיךָ רֵיקוֹת".
לֹא נוֹדַע אִם מָצְאָה תּוֹדָתִי אֶת הַשַּׁעַר.
לֹא אַכִּיר אֶת הַיָּד שֶׁנָּצְרָה רַקָּתִי.
אַךְ אוֹתוֹ נֶעֱלָם שֶׁלִּוַּנִי עַד שַׁחַר –
אֶל פִּתְחוֹ מַשִּׁיקָה בִּרְכָתִי.
בֵּית־חוֹלִים צְבָאִי
מאתאוריאל אופק
הָרוּחַ בַּחוּצוֹת מַכָּה מַכָּה בְּלִי הֶרֶף.
אִילָן רוֹכֵן עַל גַּג כְּרַב עַל מִשְׁנָתוֹ.
בְּקֶרֶן־הַזָּוִית הָאֲנָחָה לֹא תֵּרֶף, –
הַנַּעַר כְּרוּת־הַיָּד גּוֹנֵחַ בִּשְׁנָתוֹ.
סִנָּר בָּהִיר קָרֵב עַל בְּהוֹנוֹת־רַגְלַיִם,
גּוֹחֵן מֵעַל מִשְׁכַּב פָּצוּעַ שֶׁנֵּעוֹר.
הוֹ, שִׁירוּ לָאָחוֹת סְמוּקַת הַלְּחָיַיִם!
הוֹ, שִׁירוּ תְּהִלּוֹת לְנַעֲרָה בִּצְחוֹר…
כְּסֵמֶל נִצְחִיּוּת תִּקְתּוּק שָׁעוֹן עַל אֶדֶן.
הַמַּזְרְקִים בּוֹכִים בַּמַּיִם הָרוֹתְחִים.
בְּלַחַשׁ רַב קוֹלְחָה שִׂיחַת רוֹפֵא וָסֶגֶן.
בְּשֶׁקֶט מְעֻלָּף חַיִּים כָּאן נֶחְתָּכִים.
גְּדוֹלָה הַדּוּמִיָּה בַּבַּיִת הָרוֹגֵעַ,
זוֹ עֲרִיסַת־הַהוֹד לְחִיּוּכֵי הַדָּם.
בְּסֶדֶק הַתְּרִיסִים כְּבָר יוֹם חָדָשׁ נוֹגֵחַ.
הָרוּחַ נִרְדְּמָה. כְּרוּת־הַיָּד נָדַם…
בֵּין כְּתָלִים
מאתאוריאל אופק
שָׁעוֹת שְׁקוּפוֹת, שְׁחוּחוֹת מָשָׁל כָּשְׁלוּ מִזֹּקֶן,
פּוֹסְעוֹת לְאַט לְאַט בֵּין כֹּתֶל וְתִקְרָה.
בְּצַעַד מְסֻמָּר חוֹמְקִים רִגְעֵי הַבֹּקֶר
עֵת עֶצֶב מְאֻבָּן אֶת הֶחָזֶה יִקְרַע.
דַקָּה וְעוֹד דַּקָּה… הַעוֹד סְגוּרָה הַדֶּלֶת?
עֵינַיִם מְשָׂרְכוֹת דַּרְכָּן לַחַלּוֹנוֹת.
קִירוֹת, קִירוֹת, קִירוֹת – רַק הֵם שָׂרְדוּ בַּחֶלֶד
(זוּלַת נוֹפֵי־הָאוֹר, יַלְדֵי הַחֲלוֹמוֹת).
מִרְבָּץ צוֹנֵן כַּלֵּיל; מַצָּע קָשֶׁה מִפֶּלֶד.
הַרְחֵק הַרְחֵק מַמְתִּין מַצָּע בָּהִיר וָרָךְ.
בְּדָיָה אוֹתוֹ מַצָּע! בְּדָיוֹת נוֹפֵי הַפֶּלֶא!
(אַךְ לָמָּה זֶה הַלֵּב רוֹדֵף בְּדָיוֹת כָּל כָּךְ?)
זִמְרַת עַצְבוּת קוֹלְחָה. עֶרְגַּת הַלֵּב סוֹעֶרֶת.
הָעֵץ מוּל הַחַלּוֹן אֶת הַכְּמִיהוֹת אָסַף.
מַנְעוּל נָתַן קוֹלוֹ. הַדֶּלֶת פֶּה פּוֹעֶרֶת –
בַּפֶּתַח מִזְדַּקֵּר רֹאשׁוֹ שֶׁל אִישׁ־הַסָּף.
חברון, אייר תש"ח
בַּמִדְבָּר
מאתאוריאל אופק
כַּדּוּר־הָאֵשׁ הַשָּׁט בְּצֹהַב הַשָּׁמַיִם
הִשְׁקִיף עַל פְּנֵי תֵּבֵל: חוֹלוֹת. חוֹלוֹת. חוֹלוֹת.
בֵּין צֶמֶד אֹהָלִים כְּמוּשִׁים, כְּמֵהִים לְמַיִם
יָצָא עֲנַן אָבָק בְּטֶכֶס מְחוֹלוֹת.
הִצְהִיבוּ פְּנֵי תֵּבֵל כְּחַמּוּקֵי תַּפּוּחַ.
גַּם צֵל־הָאֲנָשִׁים הָפַךְ צָהֹב צָהֹב.
יָקְדוּ שׁוּלֵי תֵּבֵל בְּלַהַט הַמַּפּוּחַ
וְסִילוֹנֵי שְׂרֵפָה שָׁצְפוּ שָׁצוֹף וּרְהוֹב.
טָבַל הַמַּחֲנֶה בַּעֲרָפֶל קָמוּחַ.
בַּכֹּל מָשַׁל אָבָק מִמְשָׁל שָׁרִיר וָרָב.
נָדַד אָדָם בַּחוּץ וּמִצְעָדוֹ דָמוּעַ.
רַגְלָיו כְּמֵהוֹת נְדוֹד: עֵינָיו בַּמַּעֲרָב.
שָׂרְגוּ גוּפוֹת וָלֵב בְּקִמְּשׁוֹנֵי הָתַּיִל,
אַךְ עַל פִּתְחָם תַּכֶּה הָרוּחַ הַקְּרוּעָה.
הוֹרֵד יָדְךָ, מָרוֹם, וּשְׂרֹף הַחוֹמוֹתַיִם,
כִּי עָיְפָה מְאֹד הַנֶּפֶשׁ הַכְּלוּאָה.
עבר־הירדן, סיון תש"ח
שְׁקִיעָה בְּיַם־הַחוֹל
מאתאוריאל אופק
שֶׁמֶשׁ עֲיֵפָה גוֹלְשָׁה אֶל יַם הַחוֹל.
אֹהֶל וּמִדְבָּר אֶל מוּל שְׁקִיעָה יוֹקֶדֶת.
אָחוֹת, זוֹכֶרֶת אַתְּ?
אֵי אָז, בְּגַן כָּחֹל,
רָאִינוּ אֵיךְ חַמָּה אֶל יַם אָדֹם יוֹרֶדֶת.
רוּחַ שׁוֹבֵבָה פָּרְעָה עָלִים וָסֶרֶט.
קֶרֶן אַחְרוֹנָה נָשְׁקָה לַמִּדְרָכוֹת.
וְאוֹר בְּשַׂעֲרֵךְ,
וְכָל דְּמוּתֵךְ אוֹמֶרֶת
כִּי אֵין יָפָה יוֹתֵר מֵהַמִּלָּה “אָחוֹת”.
אֲבָל הַיּוֹם בּוֹכָה הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת.
עַל כֵּן לִבִּי, אָחוֹת, בּוֹכֶה הַיּוֹם כַּסְּתָו.
יָפִים הַנְּעָרִים כְּנִצָּנִים בָּאָחוּ,
אַךְ עֲרִירִי לִבָּם כְּפֶרַח שֶׁנִּקְטַף.
לִבִּי בּוֹכֶה, אָחוֹת, כִּי רָחֲקוּ פָּנַיִךְ.
אַךְ הוּא זוֹכְרֵךְ מְאֹד, וְאַתְּ כָּל כָּךְ קְרוֹבָה:
בְּגַלְגַּלֵּי צְחוֹקֵךְ, בְּזֹהַב־צַמּוֹתַיִךְ,
בְּאִישׁוֹנֵי עֵינַיִךְ, אֲחוֹתִי טוֹבָה.
רָקִיעַ מִדְבָּרִי הִדְלִיק פָּנָס בָּאֹפֶל
עֵת לַיְלָה קְדוּר־מַרְאֶה נִשְׁלַף מִנְּדָנוֹ.
וְעוֹד מַבִּיט אֲנִי אֶל מֶרְחֲבֵי הָאֹפֶק,
שָׁם שַׁחַר מְחַכֶּה וְאַתְּ עַל מִפְתָּנוֹ.
עֶרֶב בַּמִּדְבָּר
מאתאוריאל אופק
שְׁמֵי הַיְּקוֹד נָפְלוּ. סוּפַת הַחוֹל דָּעָכָה.
רֶכֶס־הֶהָרִים לָבַשׁ גּוֹנֵי שׁוֹשָׁן.
לַהַט הַחוֹלוֹת דָּהַר לָפוּשׁ מִזְרָחָה:
מְקוֹמוֹ כָּבְשׁוּ רוּחוֹת וְלַחֲשָׁן.
נִפְרָשִׂים שׁוּלַיִם וְרֵעַי הוֹפִיעוּ.
אֲסִירֵי חַמָּה חוֹטְפִים צִנַּת־פִּתְאֹם.
גֵּו חָשׂוּף צְרוּב שֶׁמֶשׁ: רֹאשׁ עוֹטֶה כָּפִיָּה
מְהַלְּכִים צְלָלִים בְּצִלְלֵי סוֹף־יוֹם.
עֶרֶב עַל הָאֹהֶל. שְׂפַת־גָּדֵר אוֹדֶמֶת.
אַחְמֶד הַזָּקִיף נָמוֹג בְּסִלְסוּלָיו.
בְּשִׂפְתֵי הָרִים נוֹשְׁקָה חַמָּה רוֹדֶמֶת
עֵת מִדְבָּר עַתִּיק מַצִּית בָּהּ אֶת שׁוּלָיו.
אוֹר צָהֹב בָּאֹהֶל. שְׂחוֹק־רֵעִים בְּצֶוֶת.
מְעִילִים כֵּהִים עָטְפוּ הַמֶּרְחָבִים.
זֶמֶר מִזְרָחִי. תְּפִלַּת עַרְבִית. עַצֶּבֶת.
עַל חֻפַּת מָרוֹם – שַׁיֶּרֶת כּוֹכָבִים.
שיבת הנער (וַרִיָּאצִיּוֹת)
מאתאוריאל אופק
אַגָּדָה
מאתאוריאל אופק
זֶה יִהְיֶה יוֹם בָּהִיר וָטוֹב
הַמֵּסִית נְעָרִים מִשֶּׁבֶת,
בּוֹ תִּשְׁטֹף הַבְּשׂוֹרָה בָּרְחוֹב:
שָׁב הַבֵּן הַנּוֹדֵד מִשֶּׁבִי.
יִמָּלְטוּ נְעָרִים מִבֵּיתָם;
תִּטֹּשְנָה תּוֹפְרוֹת הַמַּחַט.
יְקַנְּחוּ עֲמֵלִים זֵעָתָם:
“זֶה הַיּוֹם בּוֹ נִשְׁכַּר בְּיַחַד”.
יֵעָלְמוּ הָרוֹכְלִים מִשּׁוּק:
טַף וָסָב יִנְהֲרוּ לַשַּׁעַר.
“הַנּוֹדֵד! מַה נִּלְאֵיתָ מִשּׁוּט…”
פֶּתַע רַחַשׁ:
“הֲזֶהוּ הַנַּעַר?”
בַּדֶּרֶךְ
מאתאוריאל אופק
"יָפְיָפִיתָ, הַיּוֹם הַצּוֹחֵק,
בְּלִטּוּף כָּל יְצוּר שֶׁבַּדֶּרֶךְ,
כָּךְ, אֶזְכֹּרָה, רַכּוֹתָ מֵחֵיק,
בְּשׁוּבִי מִדְּרָכִים שְׂרוּט בֶּרֶךְ.
זָחֲלוּ יְרָחִים בַּנֵּכָר,
וַתָּבוֹאָה. כָּל יָד תְּמֻשֶּׁךָ.
כָּל אָדָם בִּגְרוֹנוֹ הַנִּחָר
הִתְפַּלֵּל כִּי תָּבוֹא, כִּי תִּגְהַר
וְתַכְרִית הַשִּׁבְיָה הַמְמֻשֶּׁכֶת.
וַתָּבוֹא – מַמָּשִׁי וְנוֹשֵׁם.
לְאַט נָא, יוֹמִי הַנִּכְסָף,
כִּי מָתְקוּ לִי רִגְעֵי הַתּוֹחֶלֶת
לִדְרִיכָה רִאשׁוֹנָה עַל הַסַּף,
לְחִבּוּק זְרוֹעַ אֵם מְיַחֶלֶת".
בָּרְחוֹב
מאתאוריאל אופק
רַד הַיְקוֹד לִמְלֹךְ עַל הַכְּרָךְ.
מֻבְרָחִים חַלּוֹנוֹת וָשַׁעַר.
כְּבִישׁ מֵזִיעַ. אִילָן נֶחֱרַךְ.
וּבָרְחוֹב יְהַלֵּךְ אַךְ נַעַר.
כְּתָלִים פָּעֲרוּ עֵינֵיהֶם.
שְׁעָרִים בֵּרְכוּהוּ וָנֶטַע.
“קְצָת שֻׁנֵּיתֶם”, יֹאמַר אֲלֵיהֶם.
הֵם אֵלָיו: “וְאַתָּה מַה שֻּׁנֵּיתָ!”
…זֶה בֵּיתוֹ.
סַב הַשַּׁעַר עַל צִיר.
יַעֲלֶה מַדְרֵגָה. עוֹד אַחַת.
יְלַטֵּף מַעֲקֶה וָקִיר.
(מַה קָּרָה לְלִבּוֹ כִּי נִפְחַד?)
מוּל הַדֶּלֶת… הַאֵין זֶה חֲלוֹם?
פְּתָחָהּ בְּגִמְגּוּם שֶׁל “שָׁלוֹם”.
כְּתֹם
מאתאוריאל אופק
וְהַנַּעַר חָזַר לְבֵיתוֹ
מִשִּׁבְיַת מִדְבָּרוֹת וָסַעַר
רָחֲקוּ נְדוּדָיו מֵאִתּוֹ,
כִּי חָזַר לְבֵיתוֹ הַנַּעַר.
וְכִי תַּמּוּ רִגְעֵי הַפְּגִישָׁה,
כִּי נֶחְלַץ מִזְּרוֹעוֹת וּשְׂפָתַיִם,
וַיִּתְמַהּ, כִּי הַחֶדֶר נִשְׁאַר
כְּמוֹת שֶׁהוּא: לֹא שֻׁנָּה בֵּינָתַיִם.
רַק דְּיוֹקְנוֹ, הַתָּלוּי עַל הַקִּיר,
בּוֹ מַבִּיט בִּתְמִיהַת “לֹא מַכִּיר”.
בְּבֵיתוֹ הוּא שָׁרוּי כְּתָמִיד.
הַשִּׁבְיָה – אַךְ זְוָעָה הַחוֹלֶפֶת.
רַק עֵינָיו עוֹד תּוֹעוֹת בַּעֲוִית
חֲרֵדוֹת לַשְּׁרִיקָה הַצּוֹלֶפֶת.
בְּבוֹא
מאתאוריאל אופק
כְּרַעַם נוֹגֵחַ בְּבֹקֶר בָּהִיר,
כְּנַחְשׁוֹל־צִפֳּרִים מְזַנֵּק מֵרָקִיע,
הוּא יִפְרֹץ שְׁעָרִים וְיִנְחַת – בְּמַפְתִּיעַ.
יִתְהוֹלֵל. יִתְנַחְשֵׁל וְיִסְעַר בִּסְחַרְחֹרֶת
יִפְרַע לִרְוָחָה מַחְלְפוֹת־סַעֲרוֹ,
יְסַנְוֵר בִּבְרָקָיו אִישׁוֹנִים וְלֵבָב
וְיַרְעִים צָהֳלָה –
כִּי עָלָה שַׁחֲרוֹ.
הַטֵּה־נָא אָזְנֶיךָ, רֵעִי הָעוֹרֵג:
הֲתִשְׁמַע אֶת מַשַּׁק־אֶבְרוֹתָיו הַפּוֹעֵם
מִדַּפֵּק מִבַּעַד לַסּוֹרֵג?
הַמּוֹעֵד!
מאתאוריאל אופק
הוּא יָבוֹא בְּשַׁעֲרֵנוּ – כְּהֵלֶךְ.
נְאָרְחוֹ נִפְעָמִים, נְקַדְּמֶנּוּ תּוֹהִים.
הֵן נִהְיֶה יְלָדִים לְמַרְאֵה בַּת־הַמֶּלֶךְ
הָעוֹלָה לִקְרָאתָם מִדַּפִּים דְּהוּיִים.
כִּי בִּזְחֹל צִפִּיָּה אֲרוּרָה־אֲרֻכָּה,
בְּלִי תִּשָּׂא, בְּלִי תִּגְרֹר שִׁפּוּלֶיהָ הֲלוֹם –
שׁוּב עָטָה הַמּוֹעֵד אַגָּדָה רְחוֹקָה,
שׁוּב הָיָה אַוְרִירִי וְכָסוּף כַּחֲלוֹם.
הֵן יָדַעְנוּ תָּמִיד: הוּא יִדְרֹךְ בָּמָתוֹ.
וְכִי בָּא – וַנִּתְמַהּ: הֲזוֹהִי דְּמוּתוֹ?
הַטֵּה־נָא אָזְנֶיךָ, רֵעִי הָעוֹרֵג:
הֲתִשְׁמַע אֶת מַשַּׁק־אֶבְרוֹתָיו הַפּוֹעֵם
מִדַּפֵּק מִבַּעַד לַסּוֹרֵג?
עבר־הירדן, שבט תש"ט
כִּי טוֹב הָעוֹלָם, נַעֲרָה
מאתאוריאל אופק
הַשָּׁרָב הַבּוֹדֵד
מאתאוריאל אופק
שׁוּב יָרַד הַשָּׁרָב הַבּוֹדֵד וּפָקַד מְעוֹנִי.
הִתְנַהֵל בִּכְבֵדוּת עֲיֵפָה. נְעָלָיו אֲדֻמּוֹת.
זְרוֹעוֹתָיו הַשְּׁקוּפוֹת מְזִיעוֹת.
הוּא דִּשׁדֵּשׁ מוּל דַּלְתִּי וְעָצַר.
לֹא דָפַק, כַּנָּהוּג, לֹא שָׁאַל לִרְצוֹנִי
וְנִכְנַס.
לְמַרְאֵהוּ נִצְּתוּ הַכְּתָלִים בֶּאֱלוּל מְלַחֵךְ הֲזָיוֹת,
וּפָשְׁטוּ יֵשׁוּתָם וּפָשְׁטוּ בְּגָדַי מֵעָלַי.
הוּא שָׁתַק, הַשָּׁרָב הַבּוֹדֵד. אַף אֲנִי לֹא רָצַחְתִּי דְמָמוֹת.
נֶחְבְּאָה, כַּנִּרְאֶה, הַשָּׂפָה שֶׁתִּקְשֹׁר מִלּוֹתָיו אֶל מִלַּי.
וְרָאִיתִי: הָיָה הַשָּׁרָב עֲרִירִי עַד חֶמְלָה,
הַבּוֹדֵד בְּדָרֵי אֲדָמוֹת.
לֹא חָמַלְתִּי עָלָיו, כִּי הָיִיתִי בּוֹדֵד כְּמוֹתוֹ.
מַהֲרִי אֶל חַדְרֵךְ, נַעֲרָה, וְגָרְשִׁי הַשָּׁרָב וְשֵׂאתוֹ.
פִּקְחִי אֶת עֵינֵי הַתְּרִיסִים הַסּוּמִים וְיִפֹּל עַל אַבְנֵי הַחוּצוֹת.
מַהֲרִי, נַעֲרָה, מַהֲרִי, כִּי עָיַפְתִּי מְאֹד לְשֵׂאתוֹ.
מַהֲרִי, כִּי אֵינֶנִּי יָכוֹל וְיָדַיִךְ כָּל כָּךְ נְחוּצוֹת!
מַהֲרִי וְהָבִיאִי אָבִיב שֶׁל זְרוֹעוֹת וְשֵׂעָר מִצְטָעֵף בְּגַלִּים.
מַהֲרִי וְיֻכֶּה הַשָּׁרָב הַהוֹרֵס אֶל חַדְרֵי נְעָרִים.
הוּא יָנוּס וְיִפֹּל לְלֹא קוּם לְמַרְאֵה אֲבִיבִים מִתְגַּלִּים,
לְמִשְׁמַע אוֹפַנֵּי אוֹהֲבִים הַגּוֹלְשִׁים מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים.
מַהֲרִי, נַעֲרָה, מַהֲרִי, מַהֲרִי, מַהֲרִי!
כָּל חַיַּי אֶעֱקֹד לְרַגְלַיִךְ הֲדוֹם לְמִשְׁמַע לַחֲשֵׁךְ:
“נַעֲרִי”…
הַשָּׁרָב הַבּוֹדֵד מַחֲשֶׁה. הוּא נִרְדָּם. נְעָלָיו אֲפֹרוֹת.
וּשְׁלשָׁה כּוֹכָבִים מַבְשִׁילִים בַּחַלּוֹן
עַל צַמֶּרֶת כְּחֻלַּת הַפֹּארוֹת.
שִׁיר עֶרֶשׂ לְנַעֲרָה
מאתאוריאל אופק
מִלְמוּל שֶׁל עָלִים רְדוּמִים וְהַרְבֵּה כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם.
אֲרִיחֵי אֲפֵלָה רְבוּדִים מִתְאַחִים לְאַרְבַּעַת כְּתָלִים.
לְבָנָה יְשִׁישָׁה מְפַזֶּמֶת שִׁיר־עֶרֶשׂ עֲצוּם הָעֵינַיִם.
אֶצְבָּעוֹת רוֹחֲשׁוֹת בַּשֵּׂעָר.
אֶצְבָּעוֹת עֲנֻגּוֹת־תַּלְתַּלִּים.
וְאַתָּה רַק תִּינוֹק מְגֻדָּל שֶׁנִּצְנַף בְּתַפְנוּק לִכְנַף־אִמָּא.
וְאוּלַי אַתָּה אָב סַלְחָנִי מְפַיֵּס אֶת בִּתּוֹ לְלֹא קוֹל.
כִּי בְּלַיְלָה רָווּי שֶׁכָּזֶה, מוּל שִׁפְעַת נְהָרָה שֶׁהִפְנִימָה,
נִשְׂרָפוֹת מְחִיצוֹת־הַבְּדָיָה
שֶׁל שָׁעָה וּמָקוֹם וְ–הַכֹּל.
סַגְרִיר
מאתאוריאל אופק
הָרוּחַ הוֹמָה, נַעֲרָה:
קְרוּעַת אֲזִיקִים הִיא דוֹהֶרֶת.
הַשָּׁמַיִם בּוֹכִים, נַעֲרָה;
מָרָה קִינָתָם וְסוֹעֶרֶת.
הַשָּׁמַיִם בּוֹכִים, הַשְּׂדֵרָה סוֹעֲרָה
וְהַלֵּב סַגְרִירִי וּפָרוּעַ.
כֵּיצַד קִרְיָתֵנוּ נִרְאֵית, נַעֲרָה,
בְּגֶשֶׁם וְסַעַר וָרוּחַ?
הָרוּחַ עָצְמָה, נַעֲרָה;
אֶל חַלּוֹן וּכְתָלִים הִיא הוֹרֶסֶת.
הַגֶּשֶׁם נוֹחֵת, נַעֲרָה,
וּמַכֶּה עַל צַמֶּרֶת קוֹרֶסֶת.
הָרוּחַ עָצְמָה וְהַסַּעַר גָּבַר,
אַךְ אָבֵל מֵרָקִיעַ הַחֶדֶר.
וְהַלֵּב עֲרִירִי וְסָעוּר עַד צַוָּאָר,
וְדוֹלְקָה צִפִּיָּה בּוֹ וָנֶדֶר:
הַסַּעַר יָנוּס, נַעֲרָה,
וְאָבִיב עוֹד יִנְחַת מֵרָקִיעַ.
וְיַלְדֵּךְ הַנּוֹדֵד, נַעֲרָה,
אֶל חוֹפֵךְ הַמַּמְתִּין אָז יַגִּיעַ.
הוּא יִסְעַר חֲדָרַיִךְ, יִשְׁאַג לָךְ: “אַיֵּךְ?”
וְיִגְמַע לִרְוָיָה אֶת מַרְאַיִךְ.
וְהַשַּׁחַק הָרָם יְבַקֵּשׁ לְחַיֵּךְ
מוּל אוֹרָם הַצּוֹחֵק שֶׁל עֵינַיִךְ.
אוֹר כָּחֹל
מאתאוריאל אופק
הֶחָצְבוּ כּוֹכָבִים מַעְיָן, אוֹ שְׁלוּחַת עֲנָנִים מַגִּירָה
קִלּוּחִים קִלּוּחִים שֶׁל כָּחֹל הַשּׁוֹצְפִים מִבְּעַד לַחַלּוֹן?
גַּם הָעֶרֶשׂ נִתַּק מִמְּקוֹמוֹ וְנִסְחַף לַנַּחְשׁוֹל כַּסִּירָה
הַגּוֹאָה בִּשְׂדֵרָה שֶׁל כְּתָלִים לַעֲגֹן בְּכַרְמֵי־הַחֲלוֹם.
הַצַּמֶּרֶת כִּבְדַת הַטְּלָלִים הִשְׁפִּילָה שִׁבֹּלֶת־עָנָף
וְהִשִּׁירָה פִּרְחֵי רְסִיסִים נְקוּדִים בְּזָהֹב וְתָכֹל.
לַהֲקַת בְּנֵי־כּוֹכָב סְהוּרִים נִסְעֲרָה, אַף הִשִּׁיקָה כָּנָף,
גָּרְרָה אֶת צְעִיר־הָאַחִים וְיָצְאָה בִּסְחַרְחֹרֶת־מָחוֹל.
הַוִּילוֹן הַכָּבֵד מְרַחֵף כְּמַשְׁפִּיל וּמַגְבִּיהַּ עַפְעַף.
הָאֶשְׁכֹּל הַבָּשֵׁל מְפַתֶּה לְהוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹת וְלִקְטֹף.
הֶחֱוִירוּ שׁוּלֵי הַתְּרִיסִים, וְנִרְדַּם הַכָּחֹל שֶׁעָיַף.
מִתְהַפֵּךְ הַחֲלוֹם עַל עַרְשׂוֹ וּפוֹזֵם חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ: “כִּי טוֹב”.
כְּלוּלוֹת
מאתאוריאל אופק
הַיָּם הִתְעַטֵּף בְּנוֹצוֹת אֲפֵלוֹת וְהִשְׁקִיעַ עַצְמוֹ בִּתְנוּמָה.
הַגַּלִּים לָחֲכוּ אֶת הַחוֹף הָאִלֵּם וְהִרְקִידוּ צְלָלִים בְּקוֹלָם.
חֻפַּת־כּוֹכָבִים עַתִּיקָה שֶׁל כְּלוּלוֹת נִדְלְקָה חֲגִיגִית וּדְמוּמָה.
הָיִינוּ גְבוֹהִים וְיָפִים, נַעֲרָה, כִּי הִגַּעְנוּ אֶל סוֹף־הָעוֹלָם.
הִגַּעְנוּ אֶל סוֹף־הָעוֹלָם, נַעֲרָה, וּתְלוּשִׁים בּוֹ שְׁבִילִים וּדְרָכִים.
אִם נַחְתֹּם עוֹד פְּסִיעָה וְנִפֹּל אֶל הַיָּם שֶׁשָּׁלַף זְרוֹעוֹתָיו לֶחָלָל.
נַעֲצֹר הִלּוּכֵנוּ, הַבַּת, וְנִרְאֶה: הֲנוֹתְרוּ עוֹד שְׁבִילִים לֹא דְרוּכִים?
אֵין שְׁבִילִים: רַק הַיָּם הִתְרַחֵץ בְּשַׁלְוָה. לֹא קִנֵּא הַיָּשִׁיש בָּנוּ כְּלָל.
נִתְלְשׁוּ הַשְּׁבִילִים וְנוֹתַר רַק אֶחָד, וְאֵלָיו אֶת יָדֵנוּ נוֹשִׁיט.
נִשְׂרְפוּ הַגְּשָׁרִים מִסָּבִיב, נַעֲרָה, וַנֻּשְׁלַךְ אֶל גִּזְעֵי הַסּוּפוֹת.
וַנֻּשְׁלַךְ וַנִּרְאֶה כִּי תִּינוֹק הָעוֹלָם, כִּי חָזַרְנוּ לִימֵי בְּרֵאשִׁית.
אַךְ מַדּוּעַ שׁוֹתֵק לְרַגְלֵינוּ הַיָּם עֵת גּוֹאִים מִשְׁבָּרִים בְּחוֹפוֹ?
וְהַיָּם הִתְרַחֵץ בְּשַׁלְוָה עֲרִירִית, כִּי הֵגִיף לַחֻפָּה אֶת עֵינָיו.
לֹא רָאָה הַיָּשִׁישׁ שֶׁשֵּׂיבָה בְּגַלָּיו כִּי הָיִינוּ גְבוֹהִים וְיָפִים.
הוֹ, הָיִינוּ טוֹבִים, נַעֲרָה, וִיקָרִים, כִּי לִבֵּנוּ רָחַץ בְּזָהָב.
וְעַל עֶרֶשׂ לֵילִי וְגָדוֹל מֵהָכִיל אַט שָׁמַטְנוּ רָאשִׁים עֲיֵפִים.
לְנֹכַח
מאתאוריאל אופק
וְעוֹד הַדֶּלֶת מוּגָפָה וַעֲצוּמַת עֵינַיִם.
תּוֹחֶלֶת בְּהִירָה מְאֹד בַּחֶדֶר מְפַכָּה.
וְהוּא נִצָּב, אָסִיר כָּבוּל, וְהוּא הֲדוּק שִׁנַּיִם,
וְעַל גַּבּוֹ נוֹשְׁרוֹת נוֹשְׁרוֹת דַּקָּה וְעוֹד דַּקָּה.
לֹא עוֹד… לֹא עוֹד יוּכַל הַמְתֵּן. לִקְרֹעַ אֶת הַדֶּלֶת!
לָמוּשׁ אוֹתָהּ! לָמֹץ אוֹתָהּ! קִרְעֵי מִלִּים לִשְׁזֹר:
"רֵעָה, רֵעָה בְּרוּכָה שֶׁלִּי! כּוֹאֶבֶת וְצוֹהֶלֶת!
הַנִּיחִי לְנוֹדֵד עָיֵף לָטַעַת בָּךְ מָזוֹר.
כִּי לִי נוֹצַרְתְּ, רֵעָה טוֹבָה, צוֹהֶלֶת וְנוֹהֶרֶת.
הַיּוֹם הִנָּךְ כָּל כָּךְ שֶׁלִּי – כֻּלֵּךְ, כֻּלֵּךְ, כֻּלֵּךְ.
וְאַתְּ־אֲנִי כָּל כָּךְ אֶחָד, כְּגֶזַע עִם צַמֶּרֶת,
וְרָץ אֲנִי אֶל נִחוֹחֵךְ כְּהֵד אַחַר קוֹלֵךְ."
וְעוֹד הַדֶּלֶת מוּגָפָה; וַעֲצוּמוֹת עֵינֶיהָ.
נָשָׂא הָאוֹר כְּנָפָיו מִכָּאן כְּהֵלֶךְ לַגּוֹלָה.
וְאֹפֶל מְסוֹכֵךְ סָבִיב כְּאֵם עַל יְלָדֶיהָ,
וְהוּא מַבִּיט אֶל נַעֲרָה בַּעֲרִיסָה גְדוֹלָה.
הַוֶּרֶד
מאתאוריאל אופק
עֵת אָרַגְתִּי קוּרֵי צְעָדִים בִּשְׁבִילוֹ הַנּוּגֶה שֶׁל הָעֶרֶב
וּפֶרַח־וְרָדִים לִי נִקְרָה בְּשׁוּלָיו הַנּוֹשְׁמִים.
הוּא אָסַף אֶת לִבִּי אֶל כִּתְרוֹ; הוּא בָּחַר בִּי לְטֶרֶף.
הוּא קָרָא לִי בִּשְׁמִי.
וּמֵאָז נִדְבְּקוּ עֲקֵבַי בַּמִּשְׁעוֹל וְשׁוּלָיו.
הָאֲוִיר לַחַיָּה; הָאַגָּם לַדָּגָה; לִי – הַוֶּרֶד הַפֶּלִאי.
הוּא צִוָּה כִּי פְּנִינַת לְבָבִי בְּכִתְרוֹ תְּשֻׁלָּב
וְהִבְטִיחַ כִּי הוּא מְצַפֶּה לִי…
כִּי הִגַּעְתִּי אֵלָיו – מֵרָחוֹק נִבְלְמוּ צְעָדַי.
חוֹחִיּוֹת נֶאֶלְמוּ בִּתְחוּמוֹ וְהַבְּרוֹשׁ כְּמוֹ הִקְפִּיא הַצַּמֶּרֶת.
לֹא הִרְהַבְתִּי לִקְרַב וְלָמוּשׁ גִּבְעוֹלוֹ בְּיָדַי
עֵת הָלַכְתִּי לִכְרֹעַ מוּלוֹ וְרוּחִי מְסֹעֶרֶת.
עַד בָּא יוֹם בּוֹ הָרַסְתִּי תְּחוּמוֹ וְקָרַבְתִּי אֵלָיו,
כִּי אָמַרְתִּי לִרְאוֹת מִקָּרוֹב מִי אֵלִי וְנוֹפוֹ.
אוֹתוֹ רֶגַע נִפֵּץ אֶת לִבִּי לִרְסִיסִים שֶׁנִּגְּרוּ לְרַגְלָיו,
כִּי רָאִיתִי רְקַב תְּהוֹמִי מְלַחֵךְ אֶת גּוּפוֹ…
בְּדִידוּת
מאתאוריאל אופק
אַפְלוּלִית אֲפֹרָה מְצַבְּעָה הַתִּקְרָה.
נִרְדַּם הַחַלּוֹן הָרָעוּל.
אָנֹכִי וְחֶדְרִי. לֹא אוֹרֵחַ נִקְרָה.
וְעֵינַי אֶל הַסַּף הַנָּעוּל.
הוּא פֶּתַע יִסֹּב עַל צִירוֹ בִּדְמָמָה
וְהִיא בּוֹ תָּבוֹא לְאִטָּהּ.
נִשְׂרְפוּ הַתְּחוּמִים בֵּין בְּדָיָה וּמַמָּשׁ,
כִּי דְמוּתָהּ בְּזָוִית הַמִּטָּה.
אֶת כַּפָּהּ תֶּאֱסֹר בְּכַפִּי הַקָּרָה
אוֹ תַּחְלִיק שְׂעָרִי וּמִצְחִי.
הָעֶרְגָּה הַכְּחֻלָּה תְּנַגֵּן סְעָרָה
וְתִפְרַח בַּדְּמָמָה הַנִּצְחִית.
"קוֹנְכִיּוֹת צִפִּיָּה נִשְׁזְרוּ עַל קוּרִים;
אַךְ יָדַעְתָּ: אָשׁוּב חֲזָרָה.
נַעֲקֹד הַכְּאֵב הַשּׁוֹאֵג תַּמְרוּרִים,
כִּי לֹא עוֹד אֶתְנַכֵּר כְּזָרָה".
כָּךְ תֹּאמַר… וְנִבְעַת הַחַלּוֹן הֶחָתוּם.
שׁוּב אֲנִי וְחֶדְרִי.
לֹא אוֹרֵחַ, לֹא צִיר,
וְנוֹרֵית מַשְׂטֵמָה אֶל הַסַּף הָאָטוּם
עַל שֶׁטֶּרֶם סָבַב עֲלֵי צִיר…
חֲצוֹת
מאתאוריאל אופק
עֲרוּגָה שֶׁל רָקִיעַ סָהוּר נִשְׁתְּלָה מִגַּגּוֹת עַד צַמֶּרֶת.
מְחוֹגֵי כּוֹכָבִים מְסַפְּרִים: כְּבָר פּוֹסַעַת חֲצוֹת עַל הָרִים.
קִלּוּחֵי חֲשֵׁכָה שׁוֹתְתִים מִכְּתָלִים. הַתִּקְרָה אֶת סוֹדָהּ מְזַמֶּרֶת.
בִּשְׁבִילִים עֲקוּדֵי צִפִּיָּה פָּרָשֵׁי עֶרְגּוֹנוֹת דּוֹהֲרִים.
הוּא קָרָא לָךְ בִּשְׁמֵךְ, נַעֲרָה, כִּי פִּתְאֹם בָּאת אֵלָיו וְאֵלַיִךְ.
הַמָּסָךְ הַלֵּילִי הִתְרוֹמֵם לְאִטּוֹ עַד פָּנַיִךְ סִמְּאוּ אִישׁוֹנָיו.
הַבְּדִידוּת הַשְּׁחוֹרָה נִמְלְטָה בְּאֵימָה וְהֻכְּתָה כְּשִׁפְחָה לְרַגְלַיִךְ,
וְכַפּוֹ הֶחֱלִיקָה תַּלְתַּל־אַהֲבָה שֶׁהִפְרִיחַ נִצָּה רִאשׁוֹנָה.
הוּא הוֹרֵס אֶל אָשְׁרוֹ הַחוֹגֵג, נַעֲרָה. הוּא צוֹחֵק וְאָשְׁרוֹ מִתְיַפֵּחַ.
הוּא חוֹפֵן אֶת לִבֵּךְ בְּכַפּוֹ הַדְּלוּקָה וּמַרְאוֹ קֳבָל־עָם וְעֵדָה.
הוּא נִצּוֹד בְּרִשְׁתָּהּ שֶׁל קִנְאָה עֲכוּרָה וְעוֹקֵד קִנְאָתוֹ עַל מִזְבֵּחַ.
הוּא יְצוּר קַדְמוֹנִי הַסּוֹגֵד לַיָּפֶה וְעַל כֵּן הוּא סוֹגֵד לָךְ, יַלְדָּה.
הוֹ, אִמְרִי לוֹ כִּי טוֹב הָעוֹלָם, נַעֲרָה; כִּי מֻתָּר לְהַלֵּךְ בּוֹ בִּשְׁנַיִם.
הוֹ, חִזְרִי עַל פְּסוּקֵךְ הַשָּׁגוּר עַל שְׂפָתָיו וְלַמְּדִיהוּ אֶת פִּיו הָאִלֵּם.
הַחֲזִיקִי רֹאשׁוֹ וְהַרְאִיהוּ אוֹתָךְ עַד צָחַק מְלוֹא גָּרוֹן וְשִׁנַּיִם
וְשָׁמַע אֵיךְ תֻּפֵּי־אַהֲבָה אֲדֻמִּים חוֹגְגִים נִצְחוֹנוֹ הַשָּׁלֵם.
מִנְחָה
מאתאוריאל אופק
קָטַפְתִּי אֶת כָּל הַפְּרָחִים שֶׁהֵנֵצוּ
וְעִטַּרְתִּי אֶת טֶנֶא הַשַּׁי.
הִסְתִּירוּ פְּרָחַי כָּל שַׁלֶּכֶת שֶׁל עֶצֶב,
רְפוּדִים בּוֹ נוֹתְרוּ רְחָשַׁי.
בָּצַרְתִּי אֶת כָּל פְּרִי הַגֶּפֶן הַשָּׁחָה
וְהִנַּחְתִּי בְּטֶנֶא הַשַּׁי.
רָחֲצוּ אֶשְׁכּוֹלַי בְּאֶגְלֵי טַל־הַשַּׁחַר,
בְּאֶגְלֵי רְחָשַׁי.
וְנוֹתַרְתִּי בְּלִי כֹּל,
כִּי נָתַתִּי הַכֹּל.
נִגוּנִים
מאתאוריאל אופק
חוֹחִית
מאתאוריאל אופק
הַבֹּקֶר הִוְרִיד בְּגַנִּי הַנֵּעוֹר.
חוֹחִית מִצַּמֶּרֶת צָנְחָה לָהּ.
הִיא חָלְפָה עַל פָּנַי רְחוּצַת טַל וָאוֹר,
צִיְּצָה מֵעָלַי וּפָרְחָה לָהּ.
וְיָדַע לְבָבִי כִּי אֵלָיו צִיְּצָה,
כִּי אֵלָיו, רַק אֵלָיו הִיא רִנֵּנָה.
וְדָלְקוּ רוֹאוֹתַי אֶל רַכַּת הַנּוֹצָה
וְחָזְרוּ: הִיא הִמְרִיאָה.
אֵינֶנָּה.
וּמֵאָז לֹא שָׁמַע עוֹד גַּנִּי קוֹל חוֹחִית,
וּדְמָמָה בֵּין צַמֶּרֶת וָשַׁעַר.
אַךְ רִאשׁוֹן צִיּוּצָהּ יַךְ מֵיתָר בְּתוֹכִי
עֵת יִטֹּף עַל סִפִּי טַל־הַשַּׁחַר.
צִפִּיָּה
מאתאוריאל אופק
תּוֹעִים אִישׁוֹנִים עֲלֵי אֶרֶץ רַבָּה
וְחוֹזְרִים בִּבְכִיָּה עֲרִירִית.
וְאוּלַי, וְאוּלַי הוּא כְּבָר בָּא?
צִפִּיָּה אַכְזָרִית…
אוֹרְלוֹגִין מְיֻשָּן מְפַהֵק בַּחֲלוֹם:
“הוּא שָׁכַח, אוֹ מוּטָב הוּא נִכְרַת.”
אַךְ יוֹנָה לְבָנָה הוֹמִיָּה עַל חַלּוֹן:
“הוּא פּוֹסֵעַ לִקְרָאת.”
נִמְתָּחוֹת הַזְּרוֹעוֹת לַנָּתִיב הַשּׁוֹמֵם.
צִלְלֵי הַשְּׂדֵרָה מִתְאָרְכִים.
וְהָעֶרֶב יוֹרֵד, וְהָעֶרֶב אִלֵּם
וְהַסַּף עֲרִירִי מֵאוֹרְחִים.
הַנֵּרוֹת הַשּׁוֹתְקִים נִרְעָדִים.
הֲשָׁמְעוּ צְעָדִים?…
חֶדֶר
מאתאוריאל אופק
שֻׁלְחָן, וּמִטָּה, וּכְתָלִים אַרְבָּעָה.
בָּאֶשְׁנָב – מִדְרָכָה וְרַגְלַיִם קְטַנּוֹת.
הַשֻּׁלְחָן הַנָּכֶה מְאֻשָּׁר,
כִּי רָאָה –
עוֹד שָׁלשׁ מִכְּרָעָיו אֵיתָנוֹת.
הַמְחוֹלֵל הַתָּכֹל, הַמַּהְבִּיל אֶת הַתֵּה,
מְדַמֶּה כִּי הוּא חַי יְחִידִי.
– הֵן יִבְעַר!
אַךְ עַל שֶׁכֶם מַדָּף, כָּתֵף אֶל כָּתֵף,
חָבְרוּ יִרְמְיָהוּ, יַלַ"ג וְיִזְהָר.
(“הַמִּבְחָן הוּא מָחָר”…)
וּמֵעַל צְחוֹר־מַפָּה,
נַעֲרָה בִּפְּרוֹפִיל, בְּמִסְגֶּרֶת פְּשׁוּטָה,
מַשְׁפִּילָה מַבָּטָהּ לַסַּפָּה.
צַיָּר
מאתאוריאל אופק
רוּחַ־שֶׁל־עֶרֶב חוֹרֶשֶׁת תְּלָמִים צְעִירִים בִּשְׂעָרוֹ.
כַּנְפֵי חֻלְצָתוֹ מַרְעִידוֹת בְּלִי מֵשִׂים הֵד־מָחוֹל.
צִפִּיָּה סַקְרָנִית רוֹטְטָה בְּרִיסֵי נְעָרוֹת
מוּל מַלְכוּת כַּף־יָדוֹ הָרוֹדָה בִּנְתִיבוֹת הַמִּכְחוֹל.
הַצַּיָּר –
מְחַדֵּשׁ מַעֲשֵׂי בְּרֵאשִׁית!
רַב־מָג הַחוֹלֵשׁ עַל סוֹדוֹת אֵיתָנִים!
מִתְקַנֵּא בְּבוֹרֵא הָעוֹלָם הַיָּשִׁישׁ
הַסּוֹרֵק בְּלוֹרִיּוֹת פַּיְטָנִים…
כִּי רוֹאוֹת נְעָרוֹת:
הוּא חוֹפֵן אֶל כַּפּוֹ בְּנֵי־גוֹנִים צַיְתָנִים
וְזוֹרְעָם כָּאִכָּר לְאַחַר הֶחָרִישׁ.
כִּי רוֹאוֹת נְעָרוֹת:
הוּא חוֹמֵס אֶת גִּנְזֵי הַצְּמִיחָה בְּגָאוֹן,
אַךְ עֵינָיו דּוֹמְמוֹת בְּשַׁלְוַת קִפָּאוֹן.
דּוּמִיָּה.
מְשִׁיכָה לֹא נִרְאֵית בְּמַטֵּה יְצִירָה.
צִפִּיָּה…
וַיַּרְא הָאָדוֹן כִּי טוֹב –
וּבְרוּאָיו הָאִלְּמִים לוֹחֲשִׁים שִׁירָה.
פְּחָדִים
מאתאוריאל אופק
אֶצְבָּעוֹת אֲרֻכּוֹת־יְרֻקּוֹת זוֹחֲלוֹת עַל גָּרוֹן.
מֵיתָרִים שֶׁל מָגוֹר מַזְעִיקִים סִיּוּטִים עַד דַּכָּא.
וּבִרְכַּיִם כּוֹרְעוֹת בִּילֵל שֶׁל תַּחֲנוּן אַחֲרוֹן:
“עוֹד דַּקָּה… עוֹד דַּקָּה”…
עֲקֵבִים מְשַׁלְּחִים שָׁרָשִׁים עֲמֻֻקִּים מִלָּנוּס.
נְטָפִים שׁוֹתְתִים מִגֻּלְגֹּלֶת־תַּנִּים עֲרוּפָה.
"וְלוּ גַם חַיָּיו שֶׁל רֵעִי הָאָסִיר הָאָנוּס,
וְלוּ גַם חַיִּים שֶׁל שִׁפְחָה חֲרוּפָה".
אֱלֹהַי הַגָּבוֹהַּ, הַדְבֵּק נָא כַּנְפֵי מְנוּסָה!
אֱלֹהַי הֶחָזָק, בְּנֵה שִׁרְיוֹן מְגוֹנֵן עַל חָזֶה!
מַדּוּעַ תִּדֹּם לְמִשְׁמַע נִצְחוֹנָם שֶׁל עִנּוּי וּתְבוּסָה?
(וְאוּלַי יֵשׁ חַיִּים גַּם מֵעֵבֶר מִזֶּה?)
תַּחֲנוּן אַחֲרוֹן מִתְנַפֵּץ אֶל הָהָר הָאָפֵל
וְרָקִיעַ שָׁחוֹר מִתְמוֹטֵט וְנוֹפֵל – –
הַקְשָׁבָה
מאתאוריאל אופק
שַׁרְבִיט־הַמְנַצְּחִים הִכָּה עַל סֶלַע הַדְּמָמוֹת
וּמֵיתָרִים פָּרְטוּ עַל לֵב וַחֲלִילִים.
אַקּוֹרְדִים אֲדֻמֵּי תִירוֹשׁ קָלְחוּ עַל אֲדָמוֹת,
עָקְדוּ נוֹפִים בַּעֲבוֹתֵי צְלִילִים.
נִגְרַר הַגּוּף לַנַּחַל הַנּוֹגֵן צַמֶּרֶת מֶרְחָבִים,
רָדַף הֵדִים כְּנוּפִים בִּזְרוֹעַ הֲלוּמַת עֶרְגָּה;
טִפֵּס אֶל רֹאשׁ צְרִיחִים שְׁתוּלִים בְּגַן־הַכּוֹכָבִים,
נָפַל בִּבְכִי לִתְהוֹם טְרוּפַת שִׁנֵּי גַלִּים,
רָגַע – –
דָּאוּ פַּרְסוֹת־נִיבִים קְרוּעֵי מֵיתָר וָרֶסֶן.
רְאֵה אוֹתָם:
רְאֵה פָּנִים דְּלוּקֵי נִגּוּן, רְאֵם רַכֵּי אֲרֶשֶׁת,
רְאֵה עֵינַיִם דּוֹבְבוֹת הֶמְיַת צְלִילִים מוֹלְכָה.
הוֹשֵׁט יָדְךָ אֶל תַּלְתַּלֵּי הַכִּנּוֹרוֹת,
כִּי הֵם שֶׁלְּךָ, שֶׁלְּךָ, שֶׁלְּךָ.
שַׁרְבִיט־הַמְנַצְּחִים הִכָּה עַל סֶלַע הַדְּמָמוֹת
וְאֶשֶׁד הַתְּשׁוּאוֹת פָּרַשׂ כְּנָפַיִם אֲדֻמּוֹת.
יַלְדָּתִי הַבּוֹכָה וְצוֹחֶקֶת
מאתאוריאל אופק
הַלַּיְלָה שָׁמַעְתִּי אֶת בְּכִי יַלְדָּתִי.
הִיא בָּכְתָה, וּבָכוּ הַלֵּילוֹת הַבָּאִים עִמָּדָהּ.
דֻּבֵּי־אֲפֵלָה טִיְּלוּ בֵּין כְּתָלִים נִפְחָדִים
וְהַסַּהַר צָבַע רִבּוּעוֹ עַל קִירוֹת־אַגָּדָה.
וּבִתִּי הַקְּטַנָּה בָּכְתָה.
אָמַרְתִּי:
מַדּוּעַ תִּבְכִּי, עֲטָרָה הַטּוֹבָה בַּבָּנוֹת?
אֶל כְּתֵֵפֵךְ נֶאֶסְפוּ יְרָחִים וְשָׁעוֹת עֲיֵפוֹת,
וְעֵינַיִךְ גְּדוֹלוֹת וּנְבוֹנוֹת,
וְעֵינַיִךְ יָפוֹת.
עֲצוּבוֹת הַדְּמָעוֹת לְעֵינַיִךְ, בִּתִּי,
וְהַחשֶׁךְ כָּבֵד וְאִטִּי.
אַל נָא תִּבְכִּי, עֲטָרָה יַלְדָּתִי,
כִּי בּוֹכֶה הָעוֹלָם אִם בּוֹכָה יַלְדָּתִי,
וְעָצוּב הָעוֹלָם בִּבְכוֹתוֹ כְּמוֹ לֵילוֹת־אֵין־כּוֹכָב.
וְאָמַרְתִּי:
הַמְתִּינִי לַבֹּקֶר, בִּתִּי עֲטָרָה,
וְתִרְאִי אֵיךְ הַשֶּׁמֶשׁ מַדְלִיק תַּלְתַּלֵי צַמָּרוֹת,
וְיוֹנִים לְבָנוֹת יֶהֱגוּ אַהֲבָה נִסְתָּרָה,
וְתִרְאִי כִּי רַק לָךְ מְצַפִּים נִגּוּנִים וּמַרְאוֹת,
וְתִרְאִי…
עוֹד מְעַט נְגָרֵשׁ אֶת הַחשֶׁךְ מִמֵּךְ, עֲטָרָה,
עוֹד מְעַט תִּרְחֲצִי אֶת עֵינַיִךְ בָּאוֹר הַלָּבָן,
וְעֵינַיִךְ תִּצְחַקְנָה כְּמוֹ בֹּקֶר וָרֹד
וּפִיךְ יְחַיֵּךְ – דֻּבְדְּבָן.
כָּךְ לִחְיוֹת
מאתאוריאל אופק
כָּךְ לִחְיוֹת –
פָּדוּי מִשְּׁאוֹן הַקֶּרֶת.
כָּךְ לִחְיוֹת –
כַּסֶּלַע הָאָפֹר.
מִסְגֶּרֶת הָרִים מוּל שָׁמַיִם
וּדְרוֹר מְאַגְרֵף אֱלֵי מֶרֶד;
מוּל טֶבַע גָּלְמִי
וְתַחַת פָּרֹכֶת שֶׁל אוֹר.
כָּךְ לִחְיוֹת –
פְּדוּי כְּבָלִים וָשֵׁבֶט.
כָּךְ לִחְיוֹת –
חַיִּים פְּשׁוּטִים כַּטָּל.
בָּרֵךְ הַמֻּעָט הַנִּתָּן,
מָרוֹד בַּשַּׁלְוָה הָאוֹיֶבֶת;
לַחֲצֹב הַמָּחָר הַגָּלְמִי
וְלִפְרֹעַ צְחוֹקִים וְתַלְתַּל.
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.