מַתיך הזהויות 1974–1980

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

דו־שורש

מאת

איתמר יעוז־קסט

ליעקב בסר

– – – בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב הַתֵּל־אֲבִיִבי

לְפֶתַע

לְהָרִיחַ לִילָךְ־שִׁכּוֹר,

בָּרְחוֹב הַמֵּזִיעַ

כְּמוֹ אָדָם.

כִּי בְּעוֹד הַזֵּעָה כִּסְּתָה אֶת מִשְׁקָפַי

צָמַח לוֹ הַלִּילָךְ – הַשִּׁכּוֹר כְּחֹל־הָעַיִן

בְּכָל פִּנּוֹת הָרְחוֹב הַתֵּל־אֲבִיבִי,

וְחַם מִדַּי הָיָה

אוּלָם הָרֵיחַ

הִפִּיל רְצוֹן־שֵׁנָה

וּבְאֶמְצַע הָרְחוֹב

רָאִיתִי נָהָר

גַּם שָׁמַעְתִּי קוֹל שֶׁל פַּעֲמוֹן,

בְּאֶמְצַע הָעִיר –

חַי

אָדָם

לְחוֹף הַיָּם הַתִּיכֹון,

וּבְצֵל הַלִּילָךְ הַזָּר,

יוֹשֵׁב זֶה שָׁנִים לְחוֹף הַיָּם,

אַךְ יושֵׁב לוֹ לְחֹוף הַנָּהָר.

---

דו־שורש

מאת

איתמר יעוז־קסט

ליעקב בסר

– – – בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב הַתֵּל־אֲבִיִבי

לְפֶתַע

לְהָרִיחַ לִילָךְ־שִׁכּוֹר,

בָּרְחוֹב הַמֵּזִיעַ

כְּמוֹ אָדָם.

כִּי בְּעוֹד הַזֵּעָה כִּסְּתָה אֶת מִשְׁקָפַי

צָמַח לוֹ הַלִּילָךְ – הַשִּׁכּוֹר כְּחֹל־הָעַיִן

בְּכָל פִּנּוֹת הָרְחוֹב הַתֵּל־אֲבִיבִי,

וְחַם מִדַּי הָיָה

אוּלָם הָרֵיחַ

הִפִּיל רְצוֹן־שֵׁנָה

וּבְאֶמְצַע הָרְחוֹב

רָאִיתִי נָהָר

גַּם שָׁמַעְתִּי קוֹל שֶׁל פַּעֲמוֹן,

בְּאֶמְצַע הָעִיר –

חַי

אָדָם

לְחוֹף הַיָּם הַתִּיכֹון,

וּבְצֵל הַלִּילָךְ הַזָּר,

יוֹשֵׁב זֶה שָׁנִים לְחוֹף הַיָּם,

אַךְ יושֵׁב לוֹ לְחֹוף הַנָּהָר.

---

חפירה לילית

מאת

איתמר יעוז־קסט

כְּשֶׁפָּתְחוּ אֶת הָאֲדָמָה

לָרֶדֶת אֶל מְעֵי הָרְחוֹב

לְאוֹר פָּנַס־הָרוּחַ –

נִמְשְׁכוּ עֵינַי מַטָּה־מַטָּה

אֶל שְׂרִידֵי הָאֲבָנִים

וְהָיִיתִי כְּאָדָם הַמְּבַקֵּשׁ אַחַר כְּתֹבֶת נִשְׁכַּחַת;

וְאוּלָם הָאֲבָנִים אֲפֹרוֹת עַד אֵין־סִימָן,

וַאֲנִי מִתְגּוֹרֵר בָּרְחוֹב הַזֶּה

עָשׂוֹר שָׁנִים שֶׁל הֶרֶף־עַיִן בִּלְבַד –

וּבְעוֹד פַּטִּישֵׁי־הָאֲוִיר הַלֵּילִיִּים הֶעֱמִיקוּ־חֲפֹר

הָיְתָה שְׁאֵלַת שַׁיָּכוּתִי מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה

כְּמוֹ צֵל הַיָּד הַמַּחְזִיקָה אֶת פָּנַס־הָרוּחַ

תּוֹךְ נַעֲנוּעִים.

1976

---

אֶלגיית קרית־שאול

מאת

איתמר יעוז־קסט

לזכר אהרון אַבַּדי

שָׁנִים לֹא הָיִיתִי פֹּה,

וְלוּלֵא שֶׁלֶט הָרְחוֹב, סָפֵק אִם הָיִיתִי מַכִּיר אֶת הַבַּיִת

אַף כִּי נָהַגְתִּי לְהַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ כִּמְעַט מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ,

עוֹבֵר בֵּין הָעֵצִים שֶׁבְּרֵאשִׁית צְמִיחָתָם וּבֵין שְׁתִילֵי הַפְּרָחִים

שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי מַה שֵׁם לְכַנּוֹת לָהֶם;

              אֶלָּא שֶׁבְּבוֹא הַקַּיִץ

הָיְתָה כְּתֹנֶת־כְּפִיָּה חַמְסִינִית נִמְתַּחַת עַל כָּל הַנּוֹף הַשִּׁכּוּנִי,

בְּעוֹד הַקִּירֹות מְרַטְּטִים בְּטֵרוּף־שֶׁל־חֹם,

מֻקָּפִים צִמְחִיַּת־זֵעָה.

אוּלָם, לִפְנֵי חֳדָשִׁים־כַּמָּה שׁוּב נִתְעֵיתִי לִשְׁבִיל זֶה

וּבְעַל־כָּרְחִי הֵסַבְתִּי מַבָּטִי לְעֵבֶר דֶּלֶת־הַכְּנִיסָה

בָּטוּחַ כִּי אֶת פָּנָיו־שֶׁלוֹ אֲנִי רוֹאֶה

נִצְמָדִים אֶל זְכוּכִית הַחַלּוֹן, מֵעֵבֶר לִשְׁעַת הָעֶרֶב הַמְטַפְטֶפֶת

וְהֵם מִתְבּוֹנְנִים בִּי בַּחֲשַׁאי;

            חַשְׁתִּי שֶׁמֶץ מוּסַר כְּלָיוֹת

כְּאִלּוּ בִּי בִּלְבַד הָאָשָׁם

עַל הַנִּתּוּק בֵּינֵינוּ, וְעַל כִּי זְמַנִּי דּוֹחֵק תָּמִיד

אֶלָּא שֶׁשִׂפְתֵּי הַחֹשֶׁךְ כְּבָר גָּמְעוּ אֶת הַמַּרְאֶה

וַאֲנִי הֵחַשְׁתִּי צְעָדַי,

בֵּין הָעֵצִים שֶׁבֵּינָתַיִם צָמְחוּ לְתוֹךְ הֲוָיָתָם רַבַּת־הַשֵּׁמֹות

מְטַפֵּס וְעוֹלֶה בַּמִּשְׁעוֹל הַפּוֹרֵחַ לְעֵבֶר הַקַּיִץ – –

מַדְרֵגָה אַחַר מַדְרֵגָה

בְּצַעַד אִטִּי,

כְּמִי שֶׁמְּפַנֶּה מַחֲשָׁבוֹת יְשָׁנוֹת מִדַּרְכּוֹ –

הַאִם זֶה רֵיחַ הָאֲבֵלוּת הָעוֹצֵר בִּי?

בָּרְחוֹב שֶׁמֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת

כְּבָר הוֹלֵךְ וְנִקְבָּץ הַקָּהָל,

אִישׁ אִישׁ עִם חֲפָצִים שׁוֹתְקִים תַּחַת בֵּית־שֶׁחְיוֹ,

וּמְאֻבָּנִים לְפֶתַע

כְּמוֹ בַּעֲלֵי־חַיִּים שֶׁנָּפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד סָמוּי וְהִקְפִּיא אֶת נְשִׁימָתָם

לְמֶשֶׁךְ שְׁעַת עֲמִידָה מוּל מְכוֹנִית הַחוֹנָה בְּשׁוּלֵי הַכְּבִישׁ

עִם דֶּלֶת פְּתוּחָה לְמֶחֱצָה, עַד כִּי נִתָּן לְהָצִיץ אֶל הַבַּר־מִנַּן

הַשּׁוֹכֵב מְקֻשָּׁר יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּתַכְרִיכָיו,

וְהוּא מֻפְקָר כֻּלּוֹ לְסִפּוּרֵי חַיָּיו הַנִּדְחָקִים סְבִיבוֹ

בְּכֹחַ מִלִּים זָרוֹת הַפּוֹלְחוֹת אֶת הָאֲוִיר בִּנְעִימָה שֶׁל הֶעָרוֹת־אַגַּב

וְהעוֹמְדוֹת לְהַפְקִיעַ אֶת הַגּוּפָה מֵרְשׁוּת־הַחַמְסִין; –

וּפְנֵי הַמֵּת מַכְפִּילִים עַצְמָם וּמְרַחֲפִים מִזּוּג עֵינַיִם אֶל זוּג עֵינַיִם

כְּמְבַקְּשִׁים אַחַר תַּדְמִיתָם הַסּוֹפִית

בְּזִכְרוֹן שְׁנֵי מִנְיְנֵי בְּנֵי־אָדָם, שֶׂתּוֹדָעַת אִי־צְעִירוּתָם קוֹפֶצֶת עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם

וְהַמַּמְתִּינִים לְהִשָּׁמַע קוֹלוֹת הַזִּמְרָה הַמּוֹנוֹטוֹנִית – –

רַק הָעֵשֶׁב הֶחָרוּךְ לֹא הִשְׁתַּנָּה פֹּה,

וְאוּלַי גַּם פְּנִים הַבַּיִת שֶׁאֲנִי מִתְיָרֵא לָבוֹא בְּצֵל קוֹרָתוֹ כָּעֵת,

אַף כִּי עָבַרְתִּי פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת אֶת סִפּוֹ:

חַיָּל צָעִיר שֶׁהַמַּדִּים קָשִׁים לְגוּפוֹ

וְגַם נוֹף הָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה עַל הֲוָיָתוֹ מֵעִיק

כְּמוֹ בֶּגֶד שֶׁלֹּא נִתְפַּר עַל־פִּי הַמִּדָּה;

            אַךְ כָּאן – מִקְלַט־מְעַט

מִפְּנֵי רְתִיחַת כּוּר־הַהִתּוּךְ שֶׁל הַקַּיִץ

עֵת עִרְבּוּבְיַת הַמַּרְאוֹת מְבַעְבַּעַת כִּבְהַרְדָּמָה הִפְּנוֹטִית לְשֵׁם הִשְׁתַּנּוּת:

עִיר־לִיפְטִים הַשּׁוֹקַעַת אֶל הָעֶרֶב הַמַּהְבִּיל

בִּקְצֵה הַחוֹלוֹת, עִם קִירֹות בּוֹהֲקִים כְּעֵין שְׁלָדִים שֶׁל חַיּוֹת־עֲנָק

אֲשֶׁר שֶׁמֶשׁ יוֹמָם כִּלְתָה אֶת בְּשָׂרָן עַד תֹּם,

וְדַיָּרֵי הַבָּתִּים שׁוֹכְבִים עַל גַּבָּם, מֵאֲחוֹרֵי חַלּוֹנוֹת הַפְּתוּחִים אֶל רַחַשׁ יַתּוּשִׁים זָר

בְּעֹוד נוֹפִים עֲצוּמֵי־עֵינַיִם בּוֹקְעִים מֵהֶם,

וְהֵם בְּגוֹן הַשֶּלֶג, בְּגוֹן הַנָּהָר וּבְגוֹן הַתַּפּוּחַ וְעִם זֹאת עֲשֵׁנִים עַד חֶנֶק,

ועוֹד הַגּוּף מִתְקַשֶּׁה לְהִמֵּס בְּתַרְוַד הָעֲנָקִים שֶׁל לַיְלָה יָם־תִּיכֹוִני מְלֹהָט – –

בְּפֶתַח “אֹהֶל מוֹעֵד לְכָל חַי” –

אֵין אִישָ שָׂם לֵב לִצְלִיל הַקֻּפְסָאוֹת הַמַּדִּיפוֹת אֶת רֵיחַ הַכִּלָּיוֹן

                בְּעוֹד הַקָּהָל

אִישׁ אִישׁ בְּתוֹךְ עֲזִיבוּתוֹ, מְצַפִּים לִקְרִיאַת שֵׁם הַנִּפְטָר בְּרַמְקוֹל

וְעוֹשִׂים אֶת חֶשְׁבּוֹן־נַפְשָׁם בְּחָפְזָה בִּדְבַר שְׁנוֹת־אַרְכָּה

שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם לְלֹא־הֶסְבֵּר, בִּמְקוֹם לִהְיוֹת זִכְרוֹנוֹת עָשָׁן מִתְפַּזְּרִים;

וְכֹה מְנֻגָּדִים הֵם כָּעֵת לְנוֹף זֶה כְּאִלּוּ לָבְשׁוּ אֶת פְּנִימִיּוּתָם בְּתֹוֹר בֶּגֶד עֶלְיוֹן,

בְּנֵי עֵדָה הוֹלֶכֶת וְגוֹוַעַת תַּחַת הַשֶּׁמֶש הַמְּיֻזַּעַת שֶׁל יוֹם־שִׁשִּׁי הוֹלֵךְ וּמִתְקַצֵּר,

בְּעוֹד הַדַּרְשָׁן סוֹפֵר לַנִּפְטָר וּמַשְׁמִיעַ מִלִּים לוֹעֲזִיּות,

לְמַעַן יָבִין הַקָּהָל כֻּלּוֹ אֶת שִׁבְחֵי הַבַּר־מִנַּן;

וְאַחַר־כָּךְ – אֲלוּנְקָה הַמִּטַּלְטֶלֶת לְאֹרֶךְ מִשְׁעוֹלֵי בֵּית־הָעַלְמִין בִּידֵי רֵעִים אֲחָדִים

וַאֲלוּנְקָה הַקְּרֵבָה וּבָאָה מִנֶּגֶד, דּוֹמֶה דּוֹבְרוֹת נִפְּגָּשׁוֹת עַל שְׂפַת הָאַיִן וּמְאוֹתְתוֹת זוֹ לְזוֹ.

הָלוֹךְ וּפָסוֹעַ עַל־פְּנֵי קְבָרִים מֻכָּרִים: אָב, דּוֹד וּקְרוֹבֵי־מִשְׁפָּחָה רְחוֹקִים

אֲשֶׁר הִגְּרוּ אֶל חֵיק הָאָרֶץ לִהְיוֹת עוֹלִים־חֲדָשִׁים שֶׁל מָוֶת, שָּרָשִׁים בְּנֵי־קְיָמָא,

וְהֵם סְמוּכִים כָּל־כַּךְ לְבוֹר זֶה הַנִּפְעָר עַכְשָׁו לְרַגְלַי; –

וּכְבָר סוֹתְמִים אֶת הַגּוֹלֵל בְּכֹחוֹת מְשֻׁתָּפִים

בִּמְיֻמָּנוּת גְּדֵלָה וְהוֹלֶכֶת מִשָּׁנָה לְשָׁנָה,

אַף כִּי מַרְאֵה הַגְּוִיָּה הַמֻּטֶלֶת עַל קַרְקָעִית

הַבּוֹר־בְּלֹא־אָרוֹן

עוֹד מֵעִיר אֶת זֵכֶר הַחַלְחָלָה שֶׁבְּלֵב הַנַּעַר מִנִּי־אָז, עֵת הוֹבִיל אֶת אָבִיו־מוֹלִידוֹ לִקְבוּרָה

וּפַחַד עֶרְיַת־הָאֲדָמָה קָפַץ עָלָיו עַד כְּדֵי עֲוִיתוֹת קִיא – –

וְאוּלָם, רַק שֶׁקֶט מְאֻבָּק תָּלוּי כָּעֵת בַּאֲוִיר הַקַּיִץ הַזָּהֹב־אָבֵל,

וְאַף לֹא בֶּכִי רָם מִדַּי,

חוֹזְרִים מְלַוֵּי־הַמֵּת בִּשְׁבִילִים צְדָדִיִּים לְעֵבֶר שַׁעַר בֵּית־הָעַלְמִין

לְבַל יֵאָלְצוּ לַעֲבֹר פַּעֲמַיִם בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ (כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם),

אַךְ בּוֹרְחוֹת הָעֵינַיִם מִן הַשּׁוּרָה

כִּמְבַקְּשׁוֹת לַעֲשׂוֹת אֵבֶל־יָחִיד לְעַצְמָן

וְלוֹמַר:

יהי זכרך ברוך – – –

*

הֲלִיכָה שׁוֹתְקָנִית –

הַבּוּגֶנְוִילֵיָה מְנַעְנַעַת בְּפַעֲמוֹנֶיהָ וּמְפִיקָה צְלִיל דַּק־דַּק,

בַּת־לְוָיָה לָרוּחַ הַמְּכוֹפֶפֶת עֲנָפִים רָפִים עַל לוּחוֹת־הַשַּׁיִשׁ

לְהַסְתִּיר שֵׁמוֹת וְאַרְצוֹת־מוֹצָא –

מֵעֵבֶר הָעִיר

בִּסְחַרְחָרָה נוֹפֵל הָאוֹר עַל הַשַּׁעַר

וּבֵית־הָעָלְמִין נוֹטֶה עַל צִדּוֹ

עַד כִּי כָּל צוּרוֹת הַקֵּץ מִתְעַרְבְּבוֹת;

יָד נִשְׁלַחַת כְּדֵי לִקְטֹף

מִשִּׂיחַ הַמַּעֲמִיק יוֹנְקוֹתָיו מִבַּעַד לְסִדְקֵי הַגּוֹלֵל

אַךְ נֶעְצֶרֶת:

אֶפְשָׁר, דַּם־הַהֲגִירָה שֶׁנָּגַע בְּסִיבֵי הַצֶּמַח

עוֹדוֹ צוֹבֵעַ – –

מִתְעַרְבְּבִים יָשָׁן וְחָדָשׁ –

כָּל עֵץ רַב־טַבָּעוֹת הוּא אִילַן־יֻחֲסִין לְבַר־מִנַּן

בְּקִבּוּץ־גָּלֻיּוֹת זֶה שֶׁל מֵתִים;

יוֹצֵאת הָרוּחַ

וּמְגַלְגֶּלֶת חַלּוּקֵי־אֲבָנִים עַל הַגּוֹלֵל,

בְּעוֹד נִיעַ הָעֲנָפִים כְּמוֹ רוֹשֵׁם צֹפֶן תַּת־קַרְקָעִי בָּאֲוִיר;

אוּלָם,

זֶה הָעוֹמֵד מוּל קֶבֶר אָב

וּבוֹהֶה אֶל שְׁמוֹ הַיָּשָׁן עַל לוּחַ־הַשַּׁיִש

מָה עוֹד נוֹתַר בּוֹ

מִן הֶעָבָר

לְבַד מִן הַצֹּרֶךְ לָשׁוּב וְלִשְׁאֹל:

“”מָה עוֹד נוֹתַר מִכֹּל שֶׁהָיָה?" – –

                וְהָעֲצָמוֹת

                הֵיכָן הֵן?

                אוֹ כָּל קִשְׁרֵי הַבָּשָׂר

                נוֹשְׁרִים

                בְּהִסּוֹב הָאֲדָמָה עַל צִירָהּ? – –

רַק קֶבֶר אָב – וְלא קֶבֶר אָבוֹת,

וּכְבָר מְאֻחָר –

בְּשׁוּלֵי הַחֻלִּין שֶׁל שָׁבוּעַ מַצְהִב וְהוֹלֵךְ

עַל־פְּנֵי עִיר שְׁדַּי לָהּ בַּאֲוִיר הַשְּׁפֵלָה

וּבְרֵיחַ הַיָּם; וְאַף־עַל־פִּי־כֵן,

פֹּה עוֹצֵר יוֹם־הַשִּׁשִּׁי לְכָל יְמוֹת לוּחַ־הַשָּׁנָה

בְּצִפִּיַּת־תָּמִיד לְחַג,

בְּעוֹד הַמֵּתִים שׁוֹכְבִים בְּהַפְנָיַת־רֹאש

לְעֵבֶר עִיר־שֶׁל מַעְלָה,

הַרְחֵק מִן הַחַשְׁמַל הַגָּבוֹהַּ שֶׁלַבָּתִים מִסָּבִיב;

            אֶת הַשַׁעַר יִנְעֲלוּ עוֹד מְעַט,

וְהָאִישׁ הַפּוֹסֵעַ לְ­ֹאֹרֶךְ הַשְּׁבִילִים

יַחְשֹׁשׁ לְהִלָּכֵד בֵּין חוֹמוֹת הָעַלְמִין, כְּמוֹ יֶלֶד,

אַף שֶׁרוּחוֹת־הָרְפָאִים מְגִיחוֹת רַק מִן הֶעָבָר

הַמִּתְפּוֹרֵר בְּצֵל שָׁרְשֵׁי הָבּוּגֶנְוִילֵיָה הַלֵּילִית,

בֵּין זֶהֻיּוֹת גְּנוּזוֹת –

עִם בּוֹא כָּל הֲגִירָה אֶל קִצָּהּ.

1980

---

בחינה עצמית

מאת

איתמר יעוז־קסט

א. אי־נסיעה

לְאַרְצוֹת־חוּץ

לֹא אֲנִי הַנּוֹסֵעַ מִדֵּי קַיִץ

בִּי

לֵדָה־מֻטְעֵית מַצְמִיחָה שָׁרְשֵׁי אֲדָמָה וַאֲוִיר

לְהֵאָחֵז

בִּרְחוֹבוֹת קְשֵׁי־נְשִׁימָה

מְטַפַּחַת אֶת תַּסְבִּיךְ־הַשֹּׁרֶשׁ הַזֶּה

שֶׁל אִי־נְסִיעָה מַתְמֶדֶת,

אֶת הַפַּחַד

פֶּן יִמּוֹג הַבַּיִת בְּהֵעָדְרִי,

וּלְעֵת שׁוּבִי מֵהַרְדָּמָה קֵיצִית

אֶמְצָא־לֹא אֶמְצָא

עַל תִּלּוֹ אֶת הַבַּיִת –

כּמוֹ תַּן לֵילִי הַמְּרַחְרֵחַ

אֶת חֶפְצֵי קִיּוּמוֹ הַמִּתְגּוֹלְלִים סָבִיב.

ב. הברחת־גבול

אַף־עַל־פִּי־כֵן,

יֵשׁ וְתוֹקֵף עָלַי בֻּלְמוּס הַנְּסִיעָה

וּבְדִמְיוֹנִי אֲנִי אוֹרֵז אֶת חֶפְצֵי הַבַּיִת הַהֶכְרָחִיִּים

לְעֵינֵי מְנוֹרַת־הַקְּרִיאָה הַפְּקוּחוֹת לְמֶחֱצָה

וְיוֹצֵא לַדֶּרֶךְ

כְּדֵי לִבְחֹן אֶת שַׁיָּכוּתִי;

מַקִּיף אוֹתִי לַיְלָה, שֶׁל מַבְרִיחֵי־גְבוּלוֹת,

בּעוֹדִי מְהַלֵךְ לְבַדִּי לְאֹרֶךְ הַכְּבִישׁ הֶעָזוּב

כְּמִי שֶׁחוֹרֵשׁ מְזִמּוֹת בְּלִבּוֹ לַחְמֹק לְאֶרֶץ־נֵכָר,

כְּמִי שֶׁבֵּיתוֹ שָׁקַע מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ –

וְהַכְּבִישׁ סוֹבֵב עַל צִיר הַחֹשֶׁךְ,

רֵאשִׁית וְאַחֲרִית מִתְעַרְבְּבוֹת –

אֵי־מִי קוֹרֵא אֵלַי:

אַתְּ הַהוֹוִית אוֹ אַתְּ שֶׁיָּכֹלְתְּ לִהְיוֹת עָבָר,

עַד כִּי תָמֵהַּ אֲנִי –

   מָה הָאֹזֶן עָלַי לִפְקֹחַ וּמַה הָאֹזֶן עָלַי לֶאֱטֹם

עַל חוּט הַלַּיְלָה הַמָּתוּחַ בִּי עַד לְהִתְפַּקֵּעַ;

אַתְּ נִרְדֶּמֶת, עִם סֵפֶר בַּיָּד,

וַאֲנִי בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה עוֹרֵךְ גָּלוּת

כְּדֵי לִבְחֹן אֶת שַׁיָּכוּתִי.

---

שתיקות

מאת

איתמר יעוז־קסט

לבת־דודי אליזבט ז"ל

כְּבָר הִתְפּוֹרְרוּ הַסְּפָרוֹת עַל זְרוֹעָהּ

כְּמוֹ כְּתוֹבוֹת־הַקַּעֲקַע שֶׁעַל זְרוֹעוֹת הַמַּלָּחִים;

– שְׁלוֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה גָזְרָה אֵלֶם עַל סִפּוּר הַסְּפָרוֹת שֶׁעַל זְרוֹעָהּ, הַמַּתְחִיל בְּ־A

לְמַעַן תּוּכַל לִחְיוֹת אֶת הַכָּאן־וְהָעַכְשָׁו

בְּצֵל הַיָּם, הַבַּיִת וְהַיְּלָדִים,

וְאִם הַסְגִּירָה עָצְמָהּ מִדֵּי פַּעַם

הָיָה זֶה רַק כְּעֵין הֶסֵּט מִקְרִי שֶׁל הַשַּׁרְווּל;

וְכָעֵת חָמֵשׁ סְפָרוֹת נְטוּשׁוֹת מְסָרְבוֹת בְּמֹחִי

לָשׁוּב אֶל שְׁתִיקַת לוּחַ־הַכֶּפֶל.

---

קינת אמי באלמנותה

מאת

איתמר יעוז־קסט

עִמְעַמְתִּי הָאוֹר

וְכִסֵּא וְשֻׁלְחָן הֵזַזְתִּי

מִפִּנָּה אֶל פִּנָּה,

לְסַכְסֵךְ בֵּין מַרְאוֹת הַחֶדֶר,

רַק אֶת בְּגָדֶיךָ

חָשַׁשְׁתִּי לַעֲקֹר מִתּוֹךְ הָאָרוֹן,

וְכַדֶּלֶת עַל צִירָהּ

                הַיָּמִים סוֹבְבִים.

עַכְשָׁו,

בְּעוֹנַת גֶּשֶׁם וּנְשִׁירָה זוֹ,

עֵת צְלָלִיּוֹת נוֹקְשׁוֹת עַל עֶצֶם וָעוֹר,

עוֹדֶנִּי חוֹשֶׁשֶׁת לְהָקִיץ לְמַרְאֵה מִשְׁכָּב נֶעֱזָב

וּצְמִיחַת צִפָּרְנַיִם וְזָקָן

דִּמְיוֹנִיִּים.

אַךְ בְּאִישׁוֹן הַלַּיְלָה,

בְּשָׁלְחִי יָד לִגְלוּלוֹת־הַשֵּׁנָה וּלְכוֹס־הַזְּכוּכִית

כְּבָר לֹא הִתְנַצְנְצוּ פָּנֶיךָ

בְּטִפּוֹת הַמַּיִם הַנּוֹפְלוֹת אַרְצָה.

כִּי הֲרֵי

אֶת דְּמוּתְךָ כָּלָאתִי אַךְ לַשָּׁוְא,

וְכִסֵּא וְשֻׁלְחָן הֵזַזְתִּי לְחִנָּם,

בּוֹחֶנֶת מַמָּשׁוּתְךָ

מִחוּץ לִתְמוּרַת הָרָהִיטִים;

בְּחֶדֶר זֶה

הַנָּעוּל עַל שֶׁבַע שְׁנוֹת אַלְמוֹן,

בּוֹ קָבַרְתִּי אוֹתְךָ לְלֹא אֶבֶן־מַצֵּבָה,

לְמַעַן תִּנְשֹׁם

מִבַּעַד לִבְשָׂרִי בִּלְבַד.

לִבְּךָ

בִּנְכָלִים הִקְדִּים־צֵאת

בְּהוֹתִירוֹ אֶת הָרָהִיטִים

מֵאֲחוֹרָיו,

וּתְמוּנָתְךָ שֶׁעַל הַשֻׁלְחָן

מַכָּה בִּי

שִׁבְעָתַיִם

בַּחֹרֶף הַצְּהַבְהַב,

עֵת רוּחַ הָרְחוֹב מְנַעֲנַעַת

וִילוֹנוֹת אִלְּמִים.

אַךְ הַיּוֹם

שׁוּב אָמַרְתִּי: אֶפְתַּח אֶת דֶּלֶת אֲרוֹנְךָ

וְאֶשְׁטַח אֶת בְּגָדֶיךָ עַל־גַּב רָהִיטֵי הַחֶדֶר,

כִּסֵּא מוּל כִּסֵּא;

אוּלַי תַּפְתִּיעַ אוֹתִי מִן הַמִּסְתָּרִים

וּמִקִּפְלֵי מִכְנָסֶיךָ יִנְשְׁרוּ גַּרְגְּרֵי־הֶעָפָר;

אוּלָם, בְּפָרְשִׂי אֶת כְּלֵי־הַלָּבָן עַל מִטָּתִי:

אֶת טְבִיעַת גּוּפְךָ לֹא רָאִיתִי.

הָאוֹר

כְּקֹדֶם

דָּלַק בְּצָהֹב – וּמוּל הַחַלּוֹן

רוּחַ הַחֹרֶף נִעְנְעָה אֶת עֵץ־הַגּוּיָאבָה

עִם שְׁלַל צִפֳּרֵי עֶרֶב

נִמְלָטוֹת,

עָלָה בְּאַפִּי

        רֵיחַ נָהָר.

רְאֵה,

רַק אֶצְבָּעוֹת שֶׁל שְׁכֵנִים מַקִּישׁוֹת כָּעֵת

עַל קִירוֹת הַחֶדֶר

וְעַל מִצְחִי

בְּנֵטֶף זֵעָה זוֹרֵחַ קַיִץ;

וּמְחַכָּה אֲנִי,

לְשׁוּב הַחֹרֶף מְחַכָּה אֲנִי,

מוּל צַהֲבוּת הַשֶּמֶשׁ הַפּוֹשָׂה עַל פָּנַי

כְּסִימָנֵי־חֹלִי.

---

כד האפר

מאת

איתמר יעוז־קסט

כד של אפר עמד בחדרה של אמי

מַדּוּעַ אֵינֶנִי יָשֵׁן?

הַשְּׁאֵלָה רַק מְעִירָה אוֹתִי,

אוּלַי הַחוּץ –

כַּדּוּר אָפֵל

הַמַּמְתִּין בַּחַלּוֹן,

וְקוֹלוֹת־קְרִיאָה

הַמַּרְעִידִים הֵנָה וָשוֹב אֶת לֵיל־דֶּצֶמְבֶּר – –

*

הַאִם זֶה אֶמְצַע הַחֶדֶר?

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָתַי שָׁקַעְתִּי בְּשֵׁנָה – כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר לְרַעַשׁ לֹא־צָפוּי,

אוֹ שֶׁמָּא עֵר אֲנִי מֵרֵאשִׁית הַלַּיְלָה, וְרַק אִבַּדְתִּי אֶת הַכִּוּוּן,

אַף שֶׁגּוֹרֵר הָיִיתִי אֶת עַצְמִי לְעֵבֶר הַמִּטָּה, שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת, וְהַדֶּלֶת, הֵיכָן הַדֶּלֶת?

וּמַהוּ עִפְעוּף־אוֹר זֶה עַל־פְּנֵי הַחֶדֶר, עַד כִּי הַכֹּל רוֹעֵד מִסָּבִיב,

עִפְעוּף כְּשֶׁל מַחֲשָׁבָה הַנִּתֶּזֶת לְפֶתַע וּפוֹגַעַת בְּחֵפֶץ מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים;

כַּד זָעִיר, עִם קֹמֶץ עָפָר בְּחַדְרָהּ שֶׁל אִמִּי, וְהַכֹּל מַרְעִיד כָּעֵת וּכְמוֹ מִטַּלְטֵל;

וְכִי קֶרֶן אַחַת שֶׁל מַחֲשָׁבָה דַי בָּהּ כְּדֵי לְהַצִּיג אוֹתִי שׁוּב עֵירֹם־וְעֶרְיָה

מוּל הִשָּׁנוּת אֵיזֶה חֲלוֹם־רַע, אֲשֶׁר כִּסָּה אֶת כָּל גּוּפִי, שָׁנִים הַרְבֵּה

קֹדֶם לָכֵן

וַאֲנִי בְּוָאקוּם־הָעוֹלָם,

        בְּתוֹכְכֵי מַחֲנֵה־עֲרָפֶל,

                    עַל כַּף־יָדוֹ שֶׁל חֹרֶף –

הוּא מַצַּב־הָעֵרוּת שֶׁמִּחוּץ לִתְמוּרוֹת הַזְּמַן, הָאוֹרֵב לִי מִדֵּי עֲצִימַת־הָעֵינַיִם?

*

וְאוּלַי זֶה לֹא אֲנִי

הָעֵר,

עַל רֶקַע דֶּצֶמְבֶּר רֵיק מֵאָדָם,

וַאֲנִי רַק חוֹלֵם אֶת הַכַּדּוּר הַמִּתְאַפְלֵל

בַּחוּץ

וְאֶת קוֹלוֹת הַגֶּשֶׁם הַנּוֹפְלִים בִּרְעָדָה,

עַל חֶדְרִי,

וְעַל חֶדְרָהּ שֶׁל אִמִּי – הַקּוֹרֵאת לִי מִבַּעַד לִשְׁנָתָהּ – –

*

כַּד זָעִיר

בְּמַעֲמַקֵּי אֲרוֹן־הַבְּגָדִים –

חַי אֶת שְׁתִיקַת מַלְבּוּשֵׁי הַגּוּף מִסְּבִיבוֹ וּמַעֲמִיד פְּנֵי חֵפֶץ מֵת

בְּחֶדְרָהּ שֶׁל אִמִּי;

“לֹא, אַל תִּפְתַּח,” הִיא אוֹמֶרֶת,

וְהַכַּד כְמוֹ מִתְבַהֵק לְרֶגַע, דּוֹמֶה מַזָּל־רַע חוֹלֵף בִּשְׁמֵי הַחֶדֶר,

עַד כִּי הַיָּד נְסוֹגָה בַּחֲשַׁשׁ־נְגִיעָה, כְּלִפְנֵי שָׁנִים הַרְבֵּה

עֵת בִּקֵּשׁ הַיֶּלֶד לְנַתֵּץ לִרְסִיסִים אַת הַכַּד וּלְפַזֵּר לְכָל רוּח

אֶת קֹמֶץ הֶעָפָר שֶׁבּוֹ, עִם שְׁנֵי קְלִיעֵי הָרוֹבֶה – אֲסוּפִים מִבּוֹר־הַקֶּבֶר שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה

לְבַל תִּנָּעַצְנָה בּוֹ עֵינֵי הָאָסוֹן הַמְפַלְבְּלוֹת,

וְכָעֵת אֲנִי כְּמוֹ רוֹאֶה: אִמִּי מַצִּיבָה אֶת הַכַּד עַל הַשֻּׁלְחָן

וּמוֹסִיפָה: “כְּבָר עֵת כִּי יַעֲבֹר אֵלֶיךָ…”

בְּעֹוד הַכַּד – קַר וַחֲסַר־מִשְׁקָל כְּמוֹ חֵפֶץ קוֹסְמִי,

עוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַשֻּׁלְחָן, קוֹרֵן בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר הַנֶּעֱזָב וְהוֹלֵךְ.

*

גּוֹרֵר עַצְמִי

בֶּחָלָל־הָרֵיק שֶׁל אִי־הַשֵּׁנָה,

מִן הַמִּטָּה אֶל הַכִּסֵּא.

סֵפֶר־הַקְּרִיאָה מִתְחַמֵּק מִן הַיָּדַיִם וְצָף הָלְאָה –

וּמִבַּעַד לַחַלּוֹן

עֲזוּבַת כִּכָּר מוּאֶרֶת כְּמוֹ פְּלָנֶטָה בְּתוֹךְ לַיְלָה גָשׁוּם

וּלְלֹא הִשְׁתַּנוּת,

כְּמוֹ הָעֵינַיִם

הַמְּסָרְבוֹת לִשְׁכֹחַ אֶת עַצְמָן עַד אוֹר הַבֹּקֶר.

---

מצוד

מאת

איתמר יעוז־קסט

עִתִּים

עוֹדֶנִּי מֻפְתָּע מוּל רְצוֹנֵךְ הַנִּפְרָד מִמֶּנִּי,

הַמֵּגִּיחַ כְּחַיָּה כְּפוּלַת־רָאשִׁים וְכַרְסְמָנִית מִסֵּתֶר הַבַּיִת,

רֹאשׁ אֶחָד הַחוֹשֵׁב עָלַי וְרֹאשׁ אֶחָד הַחוֹשֵׁב עָלַיִךְ,

וַאֲנִי עוֹרֵךְ מָצוֹד עַל דּוּ־חַי זֶה

הַתּוֹבֵעַ קִיּוּם בִּשְׁבִילֵךְ גַּם מִחוּץ לְמַעְגָלִי;

וְזִכְרֵי־מַרְאוֹת אֲצוּרִים בּוֹ

מִלִּפְנֵי בּוֹאִי

בֵּין הַחוֹלוֹת

לֹא אֲנִי שִׂחַקְתִּי בָּהֶם, יֶלֶד –

דְּמֻיּוֹת־פֶּתַע וְקִרְעֵי־קוֹלוֹת

שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי

חֲבוּיִים בְּכָל אֲשֶׁר אַתְּ פּוֹנָה

וְטוֹמְנִים פַּח לְרַגְלַי –

כִּי

בְּעֵת שֶׁיָּדִי נָגְעָה בָּךְ

לָרִאשׁוֹנָה

– וְעַל גּוּפִי טֶרֶם יָבְשׁוּ צִבְעֵי הָאָרֶץ –

כְּאִלּוּ שָׁלַחְתִּי יָדִי

אֶל הַנּוֹף –

עַל צִדּוֹ הַנִּגְלֶה,

אַךְ מְקַנֵּא אֲנִי עֲדַיִן לְצִדּוֹ הַנִּסְתָּר;

עַל־כֵּן עָלַי לְהִתְכַּנֵּס בְּפִנַּת הַבַּיִת,

אוֹרֵב לְכָל מַחֲשָׁבָה זָרָה הַמְּאַיֶּמֶת לַחְמֹק מִמֶּנִּי אוֹ מִמֵּךְ

כְּמוֹ חַיָּה עֲכוּרַת־עֵינַיִם וְכַרְסְמָנִית,

הַמְגִיחָה מֵעֵת לְעֵת מִסִּדְקֵי הָאֲדָמָה שֶׁתַּחַת קִיּוּמִי.

---

בית בלילה

מאת

איתמר יעוז־קסט

לִפְעָמִים

הַבַּיִת כּוֹמֵס בְּתוֹכוֹ בַּיִת אַחֵר

עָשׂוּי חֲרָדוֹת וְהִרְהוּרֵי־לַיְלָה;

לְעֵת כָּזוֹ

ֹצַלְמֵי־אֱנוֹשׁ יָגִיחוּ מִפְּנִימִיּוּתֵנוּ

הַנּוֹטָה לִישֹׁן בְּשֶׁל הָעֲיֵפוּת,

וְהֵם מַקִּיפִים אֶת מִטָּתֵנוּ הַמֻּצַּעַת,

אוֹ יוֹשְׁבִים עַל כִּסְאוֹתֵינוּ בְּעוֹדָם לוֹבְשִׁים אֶת פָּנֵינוּ

הַמֻּסְתָּרִים בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם כֻּלּוֹ,

וְאֶת פְּנֵי קְרוֹבֵי־מִשְּפַּחְתֵּנוּ שֶׁאֵינָם עוֹד

וּמְשׂוֹחֲחִים עַל־אוֹדוֹתֵינוּ בְּרִמְזֵי־עֵינַיִם

תּוֹךְ צִפִּיָּה כִּי נֵרָדֵם כָּלִיל;

הֵם גַּם בּוֹדְקִים בִּמְקוֹמֵנוּ אֶת מַנְעוּל הַדֶּלֶת, אִם סָגוּר הוּא וְאִם פָּתוּחַ,

וְאִם אוֹר־הַחַשְׁמָל כָּבוּי בְּכָל הַחֲדָרִים,

אַחַר־כָּך מַאֲזִינִים בִּדְרִיכוּת לְקוֹלוֹת־שִׂמְחָה הָעוֹלִים מִצַּד הָרְחוֹב

וּלְמִלְמוּלֵי הַיְּלָדִים הַמְדַבְּרִים מִתּוֹךְ חֲלוֹם –

מְקַנְּאִים בָּנוּ עַל שֶׁעוֹד נוֹגְעִים אָנוּ זֶה בְּזוֹ תוֹךְ כְּדֵי שֵׁנָה

כְּאָדָם הַשּׁוֹלֵחַ יָד לְגוּף עַצְמוֹ.

---

פיתוי לילי

מאת

איתמר יעוז־קסט

אַתְּ כְּבָר יָשַׁנְתְּ

וּלְנִיעַ מְחוֹגֵי שְׁעוֹן־הַקִּיר

שָׁמַעְתִּי אֶת נְשִׁימֹות הַיְּלָדִים הַקְּצוּבוֹת,

וְרַק בַּסְּפָרִים שֶׁבְּיַרְכְּתֵי הָאָרוֹן

עוֹד נִכְּרָה תְכוּנָה עַד פְּלִיאָה,

כְּעֵין דִּפְדּוּף עַצְמִי בְּקוֹל רַחַשׁ קַל,

כְּאִלּוּ חוֹשְׂפִים הַכְּרָכִים לְעֵינַי אֶת לֹבֶן גּוּפָם

מִבַּעַד לְמַעֲטֶה שֶׁל לְבוּשׁ צִבְעוֹנִי דָהוּי,

עַד כִּי בְּאִי־רָצוֹן הוֹשַׁטְתִּי יָד,

צִדַּדְתִּי מַבָּט –

וְהִנֵּה עָמְדוּ עָלַי סְפָרִים נִשְׁכָּחִים

לִתְבֹּעַ עֶלְבּוֹנָם,

נֶאֶבְקוּ עָלַי כְּרָכִים יְשָׁנִים בִּלְשׁוֹן־אִמִּי הַנִּדַּחַת

לְהָשִׁיב אַהֲבָתִי אֲלֵיהֶם,

לֶאֱחֹז בִּי

וּלְהוֹבִיל אֶת גּוּפִי לְעֵבֶר הַדֶּלֶת,

בְּעֹוד אַתְּ יְשֵׁנָה

הַיְּלָדִים בְּמִטּוֹתֵיהֶם,

וּמִן הַחוּץ

רוּחוֹת קָרוֹת־מַגָּע עוֹלוֹת –

וַאֲנִי חוֹשֵׁש לְהַסְגִּיר עַצְמִי

בִּצְעָקָה,

כִּי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָה הַשָּׂפָה בָּה חוֹלֵם אֲנִי בַּלֵּילוֹת.

---

הבטחה

מאת

איתמר יעוז־קסט

כִּבְתַצְלוּם מַעֲשֵׂה מוֹנְטַז':

מַחֲצִיתוֹ אִשָּׁה וּמַחֲצִיתוֹ שֹׁרֶשׁ עֵץ,

בִּקַּשְׁתִּי לָגַעַת בָּךְ,

לְיַד מַעֲקֵה הַטַּיֶּלֶת שֶׁלַּחוֹף;

פַּנָּסֵי בָּתֵי־הַקָּפֶה הִרְחִישׁוּ צְהֻבּוֹת וַאֲדֻמּוֹת

עַל־פְּנֵי אֲנָשִׁים עֲקוּרִים וְזָרֵי־לְבוּשׁ

אֲשֶׁר בָּהוּ אֶל הַמִּשְׁקָע

בְּתַחְתִּית הַסֵּפֶל שֶׁבְּיָדָם,

וְאַף הָאֳנִיָּה הָאַלְמוֹנִית

שֶׁהִטִּילָה קוֹל־נְהִימָה לְעֵבֶר הַמַּחְשַׁכִּים

הָיְתָה־כְּלֹא־הָיְתָה,

אַךְ הֵעִירָה בִּי אֶת אִי־בִּטְחוֹנִי,

כְּאִלּוּ הֵעִירָה אֶת תְּנוּדַת הַחוֹלוֹת לְרַגְלַי;

בַּנּוֹף הַגָּשׁוּם אוֹ הַחַמְסִינִי הַזֶּה

שֶׁטֶּרֶם יָדַעְתִּי כֵּיצַד לָגַעַת בְּגוּפוֹ,

הַבְטָחַת־שֹׁרֶשׁ בְּשִׂמְלָה פִּרְחוֹנִית קִצְרַת־שַׁרְווּלִים.

---

השֵם היָשָן

מאת

איתמר יעוז־קסט

רָצִיתִי לְהַגִּיעַ הַבַּיְתָה –

מִחוּץ לְמַעְגַּל הַמּוּסִיקָה הַמִּזְרָחִית

הַנּוֹטֶפֶת מִלֹּעֵי הַבָּתִים,

בְּעוֹדֶנִּי מְהַלֵּךְ אֲחוּז־שֵׁנָה לְמֶחֱצָה,

תָּמֵהַּ

כֵּיצַד נִקְלַעְתִּי לְנוֹף אֵין־צֵל זֶה?

וּמוּעֲקַת אַחַר־הַצָּהֳרַיִם מְכוֹפֶפֶת אֶת רָאשֵׁי הָעֲשָׂבִים

בֵּין מִדְרָכָה לְמִדְרָכָה

וְאֶת רֹאשִׁי – –

אוֹ־אָז קָלְטוּ אָזְנַי אֶת קְרִיאַת שְׁמִי, מִתּוֹךְ הַשֵּׁנָה,

וְגַם דִּמִּיתִי לִרְאוֹת אֶת שְׁמִי הַיָּשָׁן אָץ־וְרָץ

כְּמוֹ חָתוּל שָׁחוֹר עַל־פְּנֵי הַסִּמְטָאוֹת,

מֵעֵבֶר לְחוֹמוֹת הַקַּיִץ שֶׁמִּנֶּגֶד

וְהַרְחֵק מִן הַבָּתִים הָאוֹחֲזִים בִּי כְּמוֹ יָדַיִם הַמְּזִיעֹות תָּמִיד,

וּבְגַבִּי – הַמִּרְפָּסוֹת בָּהֶן יוֹשְׁבוֹת־יוֹשְׁבוֹת פִּיזָ’מוֹת־אֱנוֹשׁ רְכוּנוֹת־גּוּף

אֶל שֻׁלְחֲנוֹת שֵׁשׁ־בֵּשׁ דְּמוּיֵי אֵין־סוֹף,

בְּצֵל זִמְרָה עֲצוּמַת־עֵינַיִם –

וְהֶחָתוּל פָּנָה מִצַּד אֶל צַד כֹּה בִּשְׁקִיקָה,

מַפְשִׁיל רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו כִּמְפַתֶּה בִּבְכִי־יַלְדּוּת

מִבַּעַד לְחַלּוֹן שָׁבוּר שֶׁל דִּמְיוֹנִי

בְּעִקְבוֹתָיו לָבוֹא

בְּיוֹם מַרְאוֹת־שָׁרָב –

וְהִנֵּה רָאִיתִי כִּי זֶה חָתוּל בֵּיתֵנוּ הַיָּשָׁן,

בֵּין עֲשָׁבִים שׁוֹטִים הוּא מְהַדֵּס

לְיַד בְּאֵר,

וְקוֹל־עֱנוּת יוֹצֵא מִן הַבְּאֵר כִּנְשָׁמָה הַמְבַקֶּשֶׁת תִּקּוּנָהּ

בְּאֵין אִישׁ סָבִיב,

וְרַק אֵיזֶה שֵׁם מָחוּק הוֹלֵךְ־סוֹבֵב

בְּעִקְבוֹתַי,

וְרָץ אֲנִי,

וְעוֹדֶנִּי רָץ הַבַּיְתָה

לְמוּל לֹעֵי בָּתִים אֲשֶׁר פּוֹלְטִים אֶת דְּיוֹקָנִי

עִם כָּל עָדְפֵי הַקַּיִץ,

בְּלַחַן מִזְרָחִי רָדוּם.

---

עונה בין החולות

מאת

איתמר יעוז־קסט

הזמן: שנות ה־50, ימי העליות ההמוניות ארצה

– – – אֶחָד־אֶחָד

כְּמוֹ עוֹלִים מֵחֵיק הַיָּם

בָּקְעוּ

אֶל חַיֵּיהֶם הַמַּתְחִילִים שֵׁנִית

בֵּין צְעָקוֹת

וּמִזְוָדוֹת,

בַּגֶּשֶׁם שֶׁנִּתַּךְ עַל הַנָּמֵל לְלֹא־הֶפְסֵק

   כְּמֵי לֵדָה עֲנָקִית:

*

עָמַד

אָבִי

מוּל נוֹף

הַמַּסְתִּיר פָּנָיו בַּגֶּשֶׁם

וּבְאוֹר־לֹא־אוֹר

אֶת דְּפִיקֹות לִבּוֹ שָׁמַע,

וְלֹא יָדַע

אִם בֹּקֶר וְאִם צָהֳרַיִם

עַל־פִּי שָׁעוֹן

שֶׁלֹּא הֻתְאַם

עֲדַיִן –

מַבִּיט

אֶל שְׁתֵּי יָדָיו אֲשֶׁר הִזְקִינוּ,

וְהָרְטוּבוֹת

מִפַּחַד יוֹם יָבוֹא – –

*

כָּאן

בְּלִי מַעֲבָר

מַתְחִיל הָעֶרֶב

בְּכַוָּנוֹת אֲפֵלוֹת שֶׁל מַיִם

עַל הַגִּבְעָה –

מָה אִם הַגֶּשֶׁם לֹא יִפָּסֵק עוֹד?

כִּי לוּחַ־הַשָּׁנָה לֹא הֵעִיד

עַל הָעוֹנוֹת מִסָּבִיב,

וּמֵעַל הָעֵצִים הַמְּדַמְדְּמִים

צָנְחוּ הַפֵּרוֹת בְּקוֹלוֹת־נְקִישָׁה

כִּקְרִיאֹות־מוֹרְס מֵאֶרֶץ לֹא־נוֹדַעַת,

וְהַמַּיִם גָּאוּ וְגָאוּ – –

*

הַחֶדֶר

הֶעֱמִיק לְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה

וּכְפַעֲמוֹן־צְלִילָה הִטַּלְטֵל בְּמַעֲמַקֵּי הַמַּיִם,

בְּעוֹד חֲפָצִים אֲבוּדִים חוֹלְפִים מֵעֵבֶר לַחַלּוֹנוֹת

עִם זֶרֶם־הַגּוֹלְף שֶׁל הַזִּכָּרוֹן:

כְּלֵי־שֻׁלְחָן עִם יָדִיּוֹת־שֶׁל־כֶּסֶף,

        קְלָפִים צִבְעוֹנִיִּים

                וְכֻרְסָאוֹת־קַשׁ

שֶׁל בֵּית־קַיִץ הָרוּס –

בְּמֶזֶג־הָאֲוִיר הַדּוֹבֵר לְשׁוֹן־גֶּשֶׁם בִּלְתִּי מִתְפַּעְנַחַת

בְּלִי הֶבְדֵּלֵי זְמַנִּים – –

*

כְּמוֹ צִפּוֹר לַחָה

אִמִּי

נִצְּבָה בֵּין הַחוֹלוֹת,

תּוֹהָה עַל הָאֲוִיר

בְּפֶתַח מְגוּרֶיהָ –

הָיְתָה לָהּ שְׁעַת בֵּין־הַשְּׁמָשוֹתֹ,

שְׁעַת חֻלִּין אוֹ חַג?

כְּבָר לֹא יָדְעָה,

בְּהִסְתַּכְסֵךְ עָלֶיהָ כְּתוֹבוֹת וַאֲרָצוֹת

בֵּין חֲפָצִים שְׁחוּקֵי־זָוִית,

וְכָל חֶפְצָהּ – שַׁלְוַת־מְעַט,

הֵסֵבָה רֹאשׁ:

    "אֲנִי

    כְּמוֹ הַחוֹל הַזֶּה

    הַשׁוֹקֵעַ מִסָּבִיב – –

*

עֵת צָהֳרַיִם טְחוּבָה־שִכּוּנִית –

וְאָבִי מֵסֵב אֶל הַשֻּׁלְחָן,

אֶת פְּרִי־הָאָרֶץ טוֹעֵם לָרִאשׁוֹנָה,

אֶת הַזֵּיתִים הַשּׁוֹלְחִים בּוֹ

מַבָּט מָרִיר וְשָׁחוֹר;

וְאָבִי מְהַסֵּס,

אַךְ כּוֹפֶה עַל עַצְמוֹ לְהוֹשִׁיט יָד

וּבוֹלֵעַ בְּאִלּוּץ־הַפֶּה אֶת הַמַּר וְהָאָפֵל

עִם הַחַרְצָנִים הַמְחֻדָּדִים,

עַד חֶנֶק

מֵחֲמַת טַעַם הַפְּרִי הַמַּשְׁחִיר –

וּפוֹלֵט מִקִּרְבּוֹ לְפֶתַע

אֶת כָּל הָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה – –

*

שָׁעוֹת

עָמַד בְּתַחֲנוֹת־הַהַסָּעָה,

בַּתּוֹר הַנָּמֵס

בֵּין גֶּשֶׁם וְשֶׁמֶשׁ,

תּוֹעֶה בַּכִּוּוּן,

חוֹשֵׁשׁ לְאַחֵר –

רַק דְּפִיקֹות לִבּוֹ הָרָעוֹת

רָצוֹת לְפָנָיו,

וְחֹסֶר־הַלָּשׁוֹן מְפַרְפֵּר בֵּין שְׂפָתָיו

וּמְכַוֵּץ אֶת גּוּפוֹ

כְּמוֹ כְּאֵב – –

*

יוֹשְׁבִים

בִּפְאַת מִטָּה,

אָב, אֵם –

לִפְרֹשׂ

בְּגָדִים שֶׁל שַׁעַטְנֵז אַקְלִימִים

לְמוּל הָאוֹר,

כֹּה בְּהִסּוּס,

דּוֹמֶה, דְּרָכִים הַמְּקֻפָּלוֹת בְּתוֹךְ הַמִּזְוָדוֹת

תִּזְנֹקְנָה שׁוּב הַחוּצָה

לְמוּל הַיּוֹם אֲשֶׁר נִגְמַר פִּתְאֹם

כְּמוֹ בִּתְאוּנָה,

מֵעֵבֶר לַחוֹלוֹת –

יוֹשְׁבִים תּוֹךְ חֲרָדָה מִפְּנֵי בְּשׂוֹרַת הַקַּיִץ – –

*

כְּשֶׁנָגְעָה בְּיָדִית הַחַלּוֹן

לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם –

נִשְׁלְפוּ כְּנָפַיִם מְבֹעָתוֹת מִתּוֹךְ שִׂיחַ

וְצִפּוֹר זָרָה נָגְעָה בָּהּ,

תָּקְפָה עָלֶיהָ בְּהִילוּת,

פָּצְעָה יָדָהּ,

וּמְהוּלַת דָּם, מְהוּלַת אוֹר – אִמִּי

נִרְתְּעָה אֶל עִמְקֵי הַחֶדֶר,

שׁוֹמַעַת אֶת מַשַּׁק כַּנְפֵי אֻכְלוֹסְיַת הַלַּיְלָה

מֵרֹאשׁ עֵץ זָר,

בְּעוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיהָ מְשַׁנוֹת אֶת צֶבַע גּוּפָהּ

אֶל הַצָּהֹב הָרַע – –

*

מִי חַי פֹּה לְפָנִים?

בַּחוֹל הַזֶּה

הַמִּתְיַסֵּר מִיֵּצֶר־נְדוּדִים תְּמִידִי,

בֵּין בָּתִים בְּנוּיִים לְמֶחֱצָה,

בְּצֵל שִׂיחֵי־צַבָּר

הַמִּתְקַלְּפִים מִתּוֹךְ שֵׁנָה קוֹצִית

לִנְגִיעַת הָרוּחַ

וְאֶת עַצְמָם דּוֹקְרִים,

בֵּין חֶלְקֵי־לְבוּשׁ

פּוֹשְׁטִים זְרוֹעוֹת מֵעַל חֶבְלֵי־כְּבִיסָה,

וְגַם הֵם

כִּמְבַקְּשִׁים לָנוּס – –

*

בָּתֵי־הַשִּׁכּוּנִים –

כְּמַמְתִּינִים

לְאוֹת

לְהַפְלִיג מִתּוֹךְ הַנּוֹף עִם חֹשֶׁךְ,

וְדַיָּרִים

מַאֲהִילִים עַל עֵינֵיהֶם וּלְאָחוֹר צוֹפִים

בֵּין חֲפָצִים־מִכְּבָר וּסְבַךְ מִלִּים־אֵין־שֹׁרֶשׁ

הַמִּתְפַּזְּרוֹת בְּכָל גּוֹנֵי הַיּוֹם

כְּמוֹ קִיטוֹר הָאֳנִיּוֹת הַמְרַחֵף

    בְּלִי־מְגַמָּה.

1976

---

עולה חדש

מאת

איתמר יעוז־קסט

לְרֶגַע

הִבְחַנְתִּי בֹּו

– דּוֹמֶה כָּל־כָּךְ לְאָבִי –

בַּגֶּשֶׁם הַמַּקִּישׁ עַל גַּג הַתַּחֲנָה,

וְהוּא

בֵּין צְרוֹרוֹת וַחֲפָצִים עָמַד

כִּמְצַפֶּה לְבוֹא כְּלִי־רֶכֶב,

בַּגֶּשֶׁם הָרוֹשֵׁם מַפָּה נוֹזְלִית

עַל־גַּב הַמִּדְרָכוֹת

וּמְטַשְׁטֵשׁ בֵּין גְּבוּל לִגְבוּל –

לְעֵת מַסָּע עָמוּס בְּמִזְוָדוֹת

הַנִּפְתָּחוֹת אֶל אִי־הַוַּדָּאוּת שֶׁל יוֹם־הַמָּחֳרָת

וּמְדַבְּרוֹת בִּבְלִיל שִׁבְעִים לָשׁוֹן,

וְחַם מִדַּי הָיָה לוֹ לְפֶתַע

בְּתוֹךְ מְעִיל־חָרְפִּי

אֲשֶׁר שֵׂיבַת דְּרָכִים זָרְקָה בּוֹ

קְמָטִים־קְמָטִים –

וְכָך

הִבִּיט אֵלַי,

שׁוֹאֵל דְּבַר־מָה בְּלָשׁוֹן עִלֶּגֶת,

שֵׁם שֶׁל כִּכָּר אוֹ כְּתֹבֶת בֵּית־מָלוֹן

אַגַּב טִלְטוּל הָרֹאשׁ,

וּבְדַעְתִּי עָלָה:

אִם אֶעֱזֹר לוֹ

אוּלַי הַמִּזְוָדוֹת תִּדְבַּקְנָה אֶל יָדַי,

וְלֹא נִגַּשְׁתִּי –

בְּעֶלְבּוֹן הֵסֵב מִמֶּנִּי אֶת פָּנָיו

בָּאוֹר הַלַּבְקָנִי שֶׁל פְלוֹרוֹסְצֶנְט הָרְחוֹבוֹת

בְּתוֹךְ הַגֶּשֶׁם הַמַּקִּישׁ שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה

כְּמִתְאַמֵּץ לִשְׁטֹף אֶת הֶעָבָר מִבֵּין קִפְלֵי הַגּוּף.

---

קודם שנים

מאת

איתמר יעוז־קסט

א. בדרך לירושלים

נָסַעְתִּי,

חֲסַר־תּוֹעֶלֶת לְעַצְמִי

כְּמוֹ סֵפֶר שֶׁנִּשְׁכַּח לְיָדִי עַל הַמּוֹשָׁב

בַּמְּכוֹנִית הַמְּאַחֶרֶת

לְתוֹךְ הַשַּׁבָּת,

עִם הַגֶּשֶׁם הַתּוֹקֵעַ טְרִיז כָּחֹל־עָצוּב

בֵּינִי וּבֵין הָעִיר;

וְרָאִיתִי רַק אֶת מַגְּבֵי כְּלִי־הָרֶכֶב

הַנֶּאֱבָקִים עִם טִפּוֹת הַמַּיִם עַל הַשִּׁמְשָׁה

נִיעַ לְיָמִין, נִיעַ לִשְׂמֹאל,

וּכְמוֹ מְצַנְזְרִים אֶת נוֹף בֵּין־הַשְֹׁמָשׁוֹת:

קֶטַע שֶׁל בָּהִיר וְקֶטַע שֶׁל כֵּהֶה

בְּעוֹד הַמַּרְאֶה מִתְקַשֶּׁה לִלְבֹּשׁ קְדֻשָּׁה –

וְאוּלַי בְּאַשְׁמָתִי

עַל כִּי מָלֵא אֲנִי חֻלִּין כָּל־כָּךְ

כְּאִלּוּ תְאוּרַת־נֵיאוֹן דּוֹלֶקֶת בֵּין דָּפְנוֹת גּוּפִי,

עַל־אַף הֶחָג הַמְּמַשְׁמֵשׁ וּבָא

בְּעִקְבֵי הַמְּכוֹנִיּוֹת הַנּוֹסְעוֹת מוּלִי בִּמְהִירוּת־יֶתֶר

וּבְחָלְפָן עַל פָּנַי הֵן נוֹפְלוֹת לְתוֹךְ הָאַיִן;

וְנֵרוֹת הַשַּבָּת כְּבָר דָּלְקוּ אֶל־נָכוֹן בְּחַלּוֹנוֹת שֶׁל בָּתִּים

כְּשֶׁנֵּעוֹר בִּי רָצוֹן לִשְׁלֹחַ יָד אֶל הַגֶּשֶׁם

הַמְּלַחֵשׁ בְּלִי־הֶרֶף אֶל גַּג הַמְּכוֹנִית

וְּמְקַשֵּׁר בֵּין מַעְלָה וָמַטָּה,

וּמְאֹד בִּקַּשְׁתִּי

דְּבַר־מָה לְהַגִּיד

לוּלֵא רוּחַ־הַפְּרָצִים

שֶׁהִרְעִידָה אֶת גּוּפִי עֵת סוֹבַבְתִּי אֶת יָדִית הַשִּׁמְשָׁה,

וְנִרְתַּעְתִּי,

וְהָיִיתִי כְּסֵפֶר שֶׁנִּטַּשׁ עַל הַמּוֹשָׁב

וַאֲשֶׁר פָּתוּחַ אֶל עַצְמוֹ בִּלְבָד,

בִּכְלִי־הָרֶכֶב הַלֵּילִי, הַמְאַחֵר תָּמִיד לְתוֹךְ הַשַּׁבָּת – –

ב. ציפייה

אִם כֵּן,

אוֹתָהּ שָׁעָה חֲלוּלָה,

קֹדֶם שָׁנִים,

אוֹתָם הִמְצֵאתִי, כְּפִי הַנִּרְאֶה,

לְצַד הַדֶּרֶךְ

וַאֲנִי מַמְתִּין לִכְלִי־רֶכֶב שֶׁיֵּאוֹת לְהַסִּיעַ אוֹתִי,

מִן הַנְּקֻדָּה שֶׁל אָבְדַן עַצְמִי

בְּשׁוּלֵי עֶרֶב־שַׁבָּת נֻקְשֶׁה,

כְּשֶׁהַחֹשֶׁךְ כְּבָר מִלֵּא עַד אֶפֶס מָקוֹם

אֶת בּוֹרוֹת הָאַסְפַלְט

וְאֶת כַּפּוֹת־יָדַי הָרֵיקָנִיּוֹת,

עֵת רָאִיתִי מְכוֹנִית חוֹלֶפֶת עַל פָּנַי

וְהַפָּנָס נָע וְנָד עִם כַּנְפֵי כְּלִי־הָרֶכֶב הָאֲחוֹרִיּוֹת

בִּתְאוּרַת־פֶּתַע זַרְחָנִית

כְּמוֹ לְקֶצֶב הָרוּחַ וְהַחוֹל

הַבּוֹרְחִים מִמֶּנִּי וָהָלְאָה,

וְשִׁיר עוֹלֶה מִתָּא־הַנֶּהָג – אִשָּׁה וְגֶבֶר

אוֹסְפִים לְקִרְבָּם כָּל שִׂמְחָה כְּמוֹ בִּסְפוֹג

הַמּוֹחֵק וּמוֹתִיר אֶת הַלַּיְלָה כְּעֵין לוּחַ־חָלָק

בְּלִי שֶׁמֶץ תִּקְוָה לַזּוּלַת,

וַאֲנִי בְּשׁוֹלֵי עֶרֶב־הַשַּׁבָּת עוֹמֵד,

חוֹשֵׁב עַל מוּעֲקַת עַצְמִי,

עַל כַּף־יָדָה שֶׁל אֶרֶץ זָרָה

וּמַמְצִיא אוֹתָךְ כְּדֵי לְהִתְנַחֵם – –

ג. חיפשתי דלת

הוֹלֵךְ־סוֹבֵב

בְּתוֹךְ הַגֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד אִטִּית

כְּקוֹל דִּפְדּוּף שֶׁל סֵפֶר אֵין־סוֹפִי,

וּלְרַחַשׁ מְעִילִים הַמְטַפְטְפִים זָרוּת

חִפַּשְׂתִּי

דֶּלֶת

פְּתוּחָה אֶל בּוֹא הָחָג,

וּבֵין בָּתִּים

רָאִיתִי בִּגְנֵבָה אֵיךְ מִשְׁפָּחוֹת יוֹשְׁבוֹת

לְשֻׁלְחֲנוֹת־הַסְּעֻדָּה,

שָׁרוֹת

בְּלִי שֶׁאֶשְׁמַע קוֹלָן, מֵעֵבֶר לַכְּתָלִים,

מִחוּץ לַגֶּשֶׁם הַמַּחְלִיק מֵעַל גּוּפִי –

וּבְעַל־כָּרְחִי הוֹסַפְתִּי לְהַלֵּךְ

הַרְחֵק מִתְּחוּם־הַשַּבָּת שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי,

פּוֹנֶה אֶל בֵּית־קָפֶה בִּקְצֵה הָעִיר,

יוֹשֵׁב וּמְנַגֵּב אֶת מִשְׁקָפַי,

אֶת בָּבוּאַת פָּנַי הָעַכְרוּרִית,

מוֹחֵק עַצְמיִ לַשָּׁוְא,

בֵּין אֲנָשִׁים יוֹצְאִים וְנִכְנָסִים –

עַד כִּי גַּם הֵם

הָלְכוּ וְנִמְהֲלוּ בִּמְהֵרָה

בַּגֶּשֶׁם חֲסַר־הַזִּכָּרוֹן.

---

החלפת לשונות

מאת

איתמר יעוז־קסט

לפרופ' יעקב שטיינר

שְׁלֹשָׁה אָבוֹת תָּלְשׁוּ אֶת לְשׁוֹנִי – וְעוֹדֶנִּי נַעַר,

וּבִשְׁפָתַיִם קְפוּצוֹת הִבִּיטָה בִּי אִמִּי בְּעָמְדָהּ לְמַרְגְלוֹתַי

עֵת כִּי הַכְּאֵב הִרְעִיד אֶת אֵיבָרַי כְּהַרְעִיד מַכּוֹת הַחַשְׁמַל אֶת הַגֵּו,

וְהִיא קוֹלֶטֶת אֶת טַעַם יִסּוּרֵי הָעֲקִירָה, יַחַד אִתִּי,

שֶׁכֵּן הָיְתָה עוֹד לְשׁוֹנִי־שֶׁלִּי מְחֻבֶּרֶת אֶל לְשׁוֹנָהּ־שֶׁלָּהּ

בְּחָמְרֵי נוֹף־הַלֵּדָה, – וְגַם הֵד שִׁירֵי הָעֶרֶשׂ

עוֹדוֹ מְחַלְחֵל וְנוֹטֵף מִן הָעֵצִים שָׁמֵעֵבֶר לַחַלּוֹן

כְּזֶרַע הַקִּיּוּם הַיָּרֹק – – – וְאוּלָם שְׁלֹשָׁה אַנְשֵׁי שֵׂיבָה

כְּבָר עָמְדוּ לִמְרַאֲשׁוֹתַי לְהָמִיר לִי לְשׁוֹן־אֵם בִּלְשׁוֹן־אָבוֹת,

מַצְלִיפִים עַל גֵּוִי בְּאַבְנֵטִים שְׁחוֹרִים וּמַפְרִיחִים רִבּוּעֵי אוֹתִיּוֹת אֶל עֵינַי,

וַאֲנִי קָם וְהוֹלֵךְ סַהֲרוּרִי אַחַר זִמְזוּם הַמִּלִּים שָׁסַּבּוּנִי,

מִלָּה מִלָּה וְעֻקְצָהּ בַּבָּשָׂר –

                אַךְ הַחוּץ

מוֹסִיף וְדוֹבֵר חֲלָקוֹת, וַאֲנִי בִּלְבַד

שׁוֹתֵת וּמַזִּיעַ הֲבָרוֹת,

מִתְבּוֹסֵס בְּדַם חִלּוּף לְשׁוֹנוֹתַי הַשְּׁתַּיִם

כָּרַךְ־הַנּוֹלָד, בְּדַם הַבְּרִית.

לְצַו שְׁלֹשָׁה אָבוֹת מִנִּי־קֶדֶם, שֶׁגָּזְרוּ גּוֹרָלִי

כִּלְאַחַר חֻרְבַּן עוֹלָמוֹת, וְאַף כִּי לְמַרְגְלוֹתַי זֶה מִכְּבָר

עֵינֵי אֵם אֵינָן מַבִּיטוֹת בִּי, וְגַם לֹא נוֹף נְהָרוֹת מִתְפָּרֵעַ,

הֵם עוֹד גּוֹהֲרִים עַל גּוּפִי הַמַּכְסִיף בִּסְבַךְ שְׂעָרוֹת

וְרוֹמְזִים לִי: דַּבֵּר!

    וּבְשִׁבְתִּי אֶל שֻלְחַן־הַכְּתִיבָה

            הִנְּנִי הִפּוֹכוֹנְדֶר־מִלִּים

                        שֶׁעוֹדֶנוּ יָרֵא אֶת הַפֶּצַע.

---

גניזות

מאת

איתמר יעוז־קסט

הַאִם עוֹדֶנּוּ חֵלֶק מִמֶּנִּי

אוֹ רַק דְּמוּת־רְאִי

מִנּוֹפֵי הָאֶפְשָׁרוּת הָאַחֶרֶת:

אֲשֶׁר יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת

לוּלֵא הַנְּדִידָה וְלוּלֵא חִלּוּף הַזֶּהֻיּוֹת –

א.

דִּבַּרְנוּ

עַל נוֹפֵי יַלְדּוּת –

מִי בִּטְוַח הַיָּד הַנּוֹגַעַת וּמִי בִּטְוַח הָעַיִן הַנֶּעֱצֶמֶת,

וּלְפֶתַע לֹא יָדַעְתִּי אִם הַנּוֹפִים הַצָּפִים בִּי כְּגוֹן הֶחָלָב הַשָּׁפוּךְ

הָיוּ אוֹ לֹא הָיוּ?

כֹּה הַרְבֵּה חָלַמְתִּי אֶת דֶּרֶךְ שׁוּבִי,

וְגַם חוֹשֵׁשׁ הָיִיתִי שֶׁמָּא לֹא יוּכַל אָדָם

לְאַחַר שׁוּבוֹ

לַעֲלוֹת שֵׁנִית אֶל הַחַשְׁמַל הַחַי שֶׁל מַמָּשׁוּתוֹ, –

בּעוֹדִי פּוֹנֶה אֶל מִדְרוֹן נָהָר, בֵּין שִׂיחֵי הַקַּרְפָּדוֹת הַמְנַמְנְמוֹת,

מֵאֲחוֹרֵי מִגְדַּל־הַכְּנֵסִיָּה הַשָּׁלוּחַ אֶל הָאֹפֶק כְּאֶצְבַּע אֲכוּלַת־סִיד,

שָׁם הוֹתִיר דִּמְיוֹנִי: צֵל־כָּפִיל –

גֶּבֶר וְאִשָּׁה, יַלְדָּה וְיֶלֶד,

וְכֹל שֶׁיָּכֹלְתִּי לִהְיוֹת,

אִלְמָלֵא מִקְרֵה נְפִילָתִי בִּידֵי מַתִּיךְ הַנּוֹפִים וְהַזֶּהֻיּוֹת

לְהַרְחִיק אוֹתִי מֵעַל מִדְרוֹן זֶה

בּוֹ פּוֹסְעִים הָאַרְבָּעָה בְּחִפָּזוֹן,

סַל־הַקַּיִץ בִּידֵיהֶם וְהַשִּׂמְחָה

עַד הַגִּיעָם אֶל מִצְפֵּה־הַנָּהָר

וְעַד כִּי תִּפְצַחְנָה הַקַּרְפָּדוֹת בְּמַקְהֵלָה

לְהַדִּיחַ מִגְּרוֹנָן אֶת הַחֹשֶׁךְ הָרִירִי

הַבּוֹלֵעַ אִישׁ וּבְנֵי־בֵּיתוֹ – –

ב.

Ringlo! Ringlo!

מִי הַזּוֹרֵק מִלָּה זָרָה

אֶל לֵב הַקַּיִץ?

וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ:

“שָׁזִיף אֲדֹם־לְחָיַיִם”;

וּבְאֵין אִתִּי פִּסַּת נְיָר

רוֹשֵׁם עַל כַּף־יָדִי בְּחִפָּזוֹן

אֶת כֵּפֶל־הַלָּשׁוֹן – תַּרְגּוּם מוּל מָקוֹר,

נִדְמֶה דוּ־חַי אֲנִי

בַּנּוֹף הַזֶּה הַמַּקִּיף אוֹתִי כְּמַגַּע הָעוֹר;

אַף כִּי אֶחְשֹׁב עוֹד מִדֵּי פַּעַם

עַל מַהֻיּוֹת שֶׁל חֲלֵב־אֵם הַמֻּדְחָקוֹת בִּי

כְּמוֹ גַּן־הַמַּנְגּוֹלְד אוֹ פִּרְחֵי־הַפַּסְחָא

וּרְחוֹב עַרְמוֹנֵי־הַנֵּרוֹת שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַבַּיִת

עִם הַיַּלְדָּה עַל הָאוֹפַנַּיִם

שֶׁאֵינָה אֶלָּא אִוְשַׁת צֵל לִכְלוּכִית

עַד כִּי אֵין בְּכֹחָהּ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל:

Ringlo! Ringlo! לְבַטֵּא אֶת צֹפֶן יַלְדוּתִי, –

וְגַם אֲנִי אֵינֶנִּי יָכוֹל

לְהַאֲזִין אֲרֻכּוֹת בְּלֵב הַקַּיִץ

לְאֵין־קוֹלָהּ בְּתוֹךְ הַפְּרִי

שֶׁבִּמְקוֹם חַרְצָן

נְעוּצִים בּוֹ מַרְאוֹת עֲבָרִי.

---

פרח־חולי

מאת

איתמר יעוז־קסט

א

הַגֶּשֶׁם מַקִּישׁ,

הַגֶּשֶׁם מַקִּישׁ בְּטִפּוֹת חֲצוּבוֹת מִן הַחֹשֶׁךְ,

הַגֶּשֶׁם מַקִּישׁ

וּרְחוֹבוֹת זוֹקְפִים גַּגוֹתֵיהֶם,

אִילָנוֹת מְדַגְּלִים עַנְפֵי־פַּחַד,

מַה כְּחֻלָּה זְעָקָה בְּפִי מַיִם! –

זָעָה מִרְפַּסְתֵּנוּ לְאַט

בַּחֲלַל־הָאֲוִיר

עִם מְשׁוֹטֵי צַמָּרוֹת הַמַּכִּים בְּרַעַשׁ

וְצֵל רָהִיטִים נִטֶּה עַל צִדּוֹ

בִּנְשֹׁר חֲפָצִים:

סְפָרִים, עֲצִיצִים וּתְמוּנוֹת יְשָׁנוֹת

נִגְרָפִים אֶל מֵי גֶּשֶׁם נִתָּךְ,

וְעַל מַעֲקֵה הַמִּרְפֶּסֶת כּוֹרְעִים פְּרָחִים טְרוּפֵי־דַּעַת,

עִם תְּחִלַּת טַלְטֵלַת הַבַּיִת.

ב

עוֹף חֲנוּק־גֶּשֶׁם דּוֹפֵק בַּחַלּוֹן: "הִפָּתַח! הִפָּתַח!

שָׁט בַּעֲטֶרֶת נוֹצוֹת רוֹטְטוֹת – מִגַּן יֶלֶד;

מִקְסַם־שָׁוְא הוּא, וַדַּאי…" – אַתְּ לוֹחֶשֶׁת;

“חַזֵּק אֶת בְּרִיחֵי הַדְּלָתוֹת!…” – אַתְּ לוֹחֶשֶׁת;

וּקְהַל נוֹגְנֵי־פֶּרַח רוֹחֵף מֵעַל לִמְעַרְבֹּלֶת־הַמַּיִם,

וְגוּף־בְּדִידוּת מִסְתַּבֵּךְ בְּחֵיק־מַטָּה.

"רֵיחַ זָר נוֹדֵף מִבְּגָדֶיךָ,

לְאָן נֶעְלַמְתָּ

מִנֶּגֶד עֵינַי הַסְּפוּגוֹת מַרְאֵה יָם וְחוֹלוֹת,

וְכָעֵת רַק

טַעַם פִּרְחֵי־שֶׁלֶג לְעֵת חֹרֶף עוֹלֶה עַל שְׂפָתַי

בְּחָשְׁבִי עָלֶיךָ?!"

בָּכְתָה הָרַעְיָה,

וּבָא בְּאָזְנַי רִחוּשׁ צִמְחִיָּה עִם לִבְלוּב־שֶׁל־כִּלְאַיִם:

בֵּין מִגְדַּל־כְּנֵסִיָּה וּמִסְגָד הִתַּמְּרָה פַּעֲמוֹנִית־הַלִּילָךְ

וְדָמְתָה לְתִפְרַחַת־הַדֶּקֶל,

עֲצֵי־לִבְנֶה פָּרְשׂוּ אֶת צִלָּם עַל חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן הַחִוֶּרֶת

וְשִׂיחִים כְּפוּלֵי־שָׁרָשִׁים נָעוּ וְנָדוּ עַל־פְּנֵי הַתְּהוֹם.

ג.

מִי הַבָּא וְקָרֵב?

קוֹל הִפְרִיחַ בּוּעוֹת־שֶׁל־אֲוִיר בִּזְרָמִים עֲכוּרִים

הַפּוֹרְצִים מִבֶּטֶן הָאָרֶץ:

"תֵּן דַּעְתְּךָ לִבְגָדֶיךָ, כִּי הַזְּמַן הַחוֹלֵף

כְּתָמִים בְּגוֹן הַחֲלוּדָה הַמְכַלָּה בָּהֶם צוֹבֵעַ…

שָּמַעְתִּי,

וְהֵסַבְתִּי רֹאשִׁי בִּפְלִיאָה:

"מַה לְּאִמִּי לְהַלֵּךְ בַּחַיִּים־חַיָּתָהּ בְּנוֹפִים שֶׁנָּמוֹגוּ

לְאַחַר חֻרְבַּן עוֹלָמוֹת?" – שָׁאַלְתִּי אֶת פִּיהָ.

וְהִיא – יָד נוֹפְפָה לְעֶבְרִי,

זְעִירָה־זְעִירָה

וּבְנֵטֶף שְׂרָף מְסֻגֶּרֶת;

כָּךְ עָמְדָה, חֲרוּתָה בְּנֵצַח חַיֶּיהָ – נִשְׁעֶנֶת

עַל זְרוֹעַ אָבִי־מוֹלִידִי הַגֵּאֶה, לְיַד הַנָּהָר הָאוֹבֵד;

וּלְפֶתַע נִדְּפָה מִגּוּפוֹ הָרָקֵב מְתִיקוּת כְּשֶׁל דְּבַשׁ מִנִּקְבַּת עֵץ־הַשֶּׁסֶק,

(נִטַּע לְשִׂמְחַת הוֹרָתִי בְּגַן־הַמַּנְגּוֹלְד, אַךְ פָּקַע בּוֹ הַוְּרִיד וְהוּצַף בְּדַם־פְּרִי

לְקוֹל שַׁעֲטַת קַלְגַּסִּים);

וּשְׁנֵיהֶם מַפְלִיגִים לְדַרְכָּם

בְּעָמְדָם עַל תַּצְלוּם שֶׁדָּהָה

וְאָבִי כָּך פּוֹתֵחַ וְסָח לִי:

"גּוּפְךָ כֹּה חִוֵּר וְרוֹעֵד, הֶחָלִיתָ?

גַּם שַׂעֲרוֹת רֹאשְׁךָ דָּלְלוּ מֵאָז שֶׁחָמַקְתָּ מִתּוֹךְ הַתַּצְלוּם

(אָכֵן, גַּם שְׁאָר בְּנֵי־מִשְׁפַּחְתֵּנוּ פָּנוּ עֹרֶף) –

רַק אִמְךָ נֶאֱחֶזֶת עֲדַיִן

בִּתְמוּנָה קְבוּצָתִית מְדֻבְלֶלֶת זוֹ,

מֻקֶּפֶת קִירוֹת שְׂרַף־הָעֵץ שֶׁנִגָּר כְּמוֹ דֶּמַע…"

קוֹל אָבִי – כְּתַרְעֹמֶת,

בְּעוֹדִי מְבַקֵּשׁ אֶת פָּנָיו בֵּין טִפּוֹת הַמָּטָר הַשָּׁחוֹר,

וְעָנִיתִי:

הַבֵּט,

חֹלִי יָמִים שֶׁשָׁקְעוּ חָבוּי בְּתוֹכִי וּמֵנֵץ מִדֵּי פַּעַם

כְּמוֹ פֶּרַח רָעִיל, וְגוּפִי מִתְרַעֵד בְּעֵת הַשֵּׁנָה הַנִּמְלֶטֶת

מִמִּטַּת־זוּגִיּוּת – וְכָל כַּפְתּוֹרֵי הַבְּגָדִים שֶׁעָלַי

רוֹטְטִים בִּצְלִילֵי כְּפוֹר־הַפַּחַד;

מִדֵּי בֹּקֶר צָץ מִגּוּפִי גִּבְעוֹל פֶּרַח יָרֹק, אַךְ גּוֹוֵעַ מִיָּד

וְרֵיחַ מָתוֹק־מְסֹאָב מְמַלֵּא אֶת חַדְרִי, –

יֵשׁ וְתֶחֱרַד הָרַעְיָה מֵחֲלוֹם מְבַשֵׂר־אֲסוֹנוֹת

וְאָצָה לִפְרֹשׂ אֶצְבָּעוֹת עַל עֵינֵי בַּת שְׁכוּחָה בִּתְנוּמָה

(לָהּ גּוֹן הַגַּרְעִין הַבּוֹקֵעַ!)

וְגוֹנְג־עֲצַבִּים הוֹמֶה מִסָּבִיב".

כָּךְ סַחְתִּי בֵּינִי לְבֵינִי,

לִבְסוֹף זֶמֶר הִגַּדְתִּי כִּבְעֵת הַגִּלּוּחַ, מוּל הָרְאִי הָאָטוּם,

וְרֹאשׁ הִטֵּיתִי קַלּוֹת לְצוֹדֵד הַקּוֹלוֹת בְּאֵין אִישׁ לְהַקְשִׁיב לַזֶּמֶר;

רֵיק הִדְהֵד צְלִיל הַקּוֹל

בְּצִנָּה; –

וְשׁוּב

הִתְעַטַּפְתִּי בְּאֵלֶם,

כִּי לַזֶּמֶר – מַה טַּעַם?

רַק בַּדִּמְיוֹן מַקְשִׁיבִים נוֹפֵי־הַיַּלְדוּת

אֵיךְ שָׁר לוֹ אָדָם בְֹמִרְפֶּסֶת בֵּיתוֹ הַנִּשּׂאת עִם הָרוּחַ,

נִדְמֶה, מִגּוּפוֹ הָרוֹטֵט הִיא שְׁלוּחָה לָעוֹלָם וּמִתְנוֹדֶדֶת;

וְרַעַד הָיָה,

        בְּדַרְכֵי־הַלַּיְלָה,

                רִקֵּד הַמָּטָר כְּכַת לוּלְיָנִים מִשְּׁמֵי־עָל,

עַל־סַף־הַמּוּדָע שֶׁל הַמַּיִם –

וּפָרְצוּ בּוּעוֹת־בּוּעוֹת בְּגַלֵּי הַזְּמַן,

כִּלְמַגַּע חֵפֶץ

– תַּצְלוּם אָב וָאֵם שֶׁחָיוּ לְפָנִים –

וְסִימָן קִיּוּמָם מְהַבְהֵב עוֹד

בָּאֵזוֹר הַמַּשְׁוֶה בֵּין בְּדִידוּת וּבֵין מָוֶת.

---

ויתור

מאת

איתמר יעוז־קסט

כִּי לְיוֹם־הֻלַּדְתִּי

לֹא בִּקַּשְׁתִּי

אֶלָּא

אֶת עֵינֵי הַדֶּשֶׁא הַיְּרֻקּוֹת הַלָּלוּ,

הַמַּרְדִּימוֹת אוֹתִי כְּמוֹ כַּדּוּרֵי־אַרְגָּעָה,

מִבַּעַד לַיּוֹם הַפּוֹנֶה אֶל גּוֹן הַנְּחֹשֶׁת הָעֲיֵפָה –

עֵת קוֹלְטוֹת אָזְנַי אֶת קוֹלוֹת הַיְּלָדִים

מֵעֵבֶר לְאֶמְצַע חַיַּי,

בֵּין שְׁנֵי עֲצֵי־הָאֶקָלִיפְּטוּס

הַנִּצָּבִים בְּשׁוּלֵי הַשִּׂמְחָה הַדַּקָּה

שֶׁל פִּסַּת הָאֲדָמָה הַמְּרַחֶפֶת

מִמֶּנִּי וָהָלְאָה –

בְּעוֹד אֲנִי מְוַתֵּר אַט־אַט עַל יוֹם־הֻלַּדְתִּי

לְטוֹבַת הַיְלָדִים.

---

זיכרון עם סוסים

מאת

איתמר יעוז־קסט

כְּעֵין הֶחָלָב נִקְרַשׁ הַשַּחַר עַל הַנּוֹף

וּשְׁנֵי סוּסִים צָפוּ־עָלוּ מִן הַלֹּבֶן,

מְרִיחֵי אוֹר, מְרִיחֵי שִׂמְחָה עֲנָנִית,

דּוֹמֶה, כַּדּוּר־הָאָרֶץ שָׁטוּחַ לְגַמְרֵי

לְרַגְלֵיהֶם.

        גֶּבֶר וְאִשָּׁה אָז הִזְדַּקְפוּ בָּאֻכָּף

מַחֲלִיפִים בֵּינֵיהֶם מִלִּים שֶׁל אֲוִיר דּוֹהֵר;

– וּמִי שֶׁנִּצָּב בְּסָמוּךְ־סָמוּךְ

הִבִּיט בָּהֶם כְּאִלּוּ מִחוּץ לְעַצְמוֹ;

וְזֶה הָיָה לִפְנֵי. זֶה הָיָה

כִּבְמַעֲמַקֵּי חֲלֵב־שֵׁנָה שֶׁל יֶלֶד. –

הֵם הוֹסִיפוּ לְרְכַּב הָלְאָה מִכַּדּוּר־הָאָרֶץ

הַקָּטֵן וְהוֹלֵךְ עִם עִקְבֵי הַפַּרְסָאוֹת.

---

רגע הקיץ הזה

מאת

איתמר יעוז־קסט

א.

אֵינֶנִּי רוֹצֶה לְוַתֵּר עַל הַקַּיִץ; –

גּוּפִי הַצָּף פְּרַקְדָּן עַל הַמַּיִם הַצְּמַרְמָרִים חוֹשֵׁשׁ לְאַבֵּד אֶת הַשֶּׁמֶשׁ

הַתּוֹלָה עַצְמָהּ עַל גַּגוֹת הַקַּיְטָנָה כִּפְרִי בָּקוּעַ,

וּכְבָר כֹּחַ לָרוּחוֹת;

וַאֲנִי נוֹשֵׂא עֵינַי אֶל עֲץ־הַדֶּקֶל שֶׁעַל שְׂפַת הַבְּרֵכָה

וּמְבַקֵּשׁ לְאַזֵּן אֶת הָעוֹנָה; –

הָעֵץ מַקְבִּיל לְגוּפִי הַשָּׁרוּעַ פְּרַקְדָּן עַל הַמַּיִם

וּבְחֹד עֲנָפָיו נָעוּץ הָאוֹר,

מַבְשִׁיל כַּדּוּרֵי־צִבְעוֹנִין שֶׁל מִשְׂחָק הוֹלֵךְ וְגוֹוֵעַ,

וְעוֹדִי חוֹשֵׁשׁ לְהָנִיעַ אֶת אֲבָרַי

לְבַל יֹאבַד רֶגַע הַקַּיִץ הַזֶּה עִם הַעֲתָקַת עֵץ־הַדֶּקֶל מִמְּקוֹם עָמְדוֹ

וְאֶרְאֶה אֶת הַצִּפּוֹר אֲכוּלַת הַסְּפֵקוֹת מַחְלִיפָה רֶגֶל בְּרֶגֶל עַל הַגַּג הָאֲחוֹרִי

וְתוֹהָה אִם לְהִשָּׁאֵר אוֹ לָנוּס – –

ב.

לְיַד שִׂיחַ־הַבּוּגֶנְוִילֵיָה פָּתוּחַ כִּסֵּא־הַנּוֹחַ

וְשַׁפִּירִית עָגָה־חָגָה כִּמְבַקֶּשֶׁת לָשֶׁבֶת עַל שְׁעוֹנִי,

לִבְסוֹף הִיא יוֹרֶדֶת בְּשֶׁטַח־הַהֶפְקֵר שֶׁבֵּין הַבְּרֵכָה וּבֵין עֵינַי,

– פֶּתַע מְאַבֶּדֶת אֶת חוּשׁ־הַזְּמַן,

בְּעוֹד מַרְאֵה הַקַּיְטָנָה מִשְׁתַּקֵּף מִבַּעַד לִכְנָפֶיהָ

כֹּה רָטִיט וְכֹה הַסְסָנִי

כְּאִלּוּ דַי בְּמִצְמוּץ־עֵינַיִם קַל

כְּדֵי לְהָסִיר מִתּוֹךְ מַעְגָּלִי:

אֶת שִׂיחַ־הַבּוּגֶנְוִילֵיָה,

אֶת גַּגּוֹת הַקַּיְטָנָה שֶׁעוֹדָם מַאֲדִימִים

וְאֶת הַשַּׁפִּירִית,

וְלַהֲשִׁיבֵנִי אֶל הַקֵּהֶה־הַקֵּהֶה

הַמַּבְרִיחַ חֳדָשִׁים עַל חֳדָשִׁים אֶת כִּסְאוֹת־הַנּוֹחַ אֶל טַחַב הַתַּרְדֵּמָה.

יומן נסיעה: נוודי־שבועיים 1979

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

נִסּוּי־עַצְמִי

מאת

איתמר יעוז־קסט

בָּחֳמָרִים שֶׁל נֵכָר –

/ וְלָרִאשׁוֹנָה מִזֶּה שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בּוֹרְחִים גְּבוּלוֹת הָאָרֶץ מִתַּחְתֶּיךָ/;

אַתָּה מְהַדֵּק אֶת גּוּפְךָ אֶל הַכִּסֵּא בַּחֲגוֹרָה,

דּוֹמֶה חוֹשֵׁשׁ אַתָּה שֶׁמָּא הַבַּיִת שֶׁבְתוֹכְךָ יִסְתַּחְרֵר עִם תְּנוּעוֹת כַּנְפֵי הָאֲוִירוֹן,

כְּאִלּוּ שִׁנּוּי הַמֶּרְחָק מִן הָאֲדָמָה הוּא גַּם שִׁנּוּי הַמֶּרְחָק מֵעַצְמְךָ;

וְאַתָּה כְּבָר חוֹצֶה גוּשֵׁי שֶׁלֶג שְׁמֵימִי עִם הַרְרֵי־כְּפוֹר מְרַחֲפִים,

מִתְנַמְנֵם עַל הַמּוֹשָׁב וְתוֹהֶה עַל יֵצֶר־הַמַּסָּעוֹת שֶׁהִתְעוֹרֵר בְּךָ כֹּה בְּאִחוּר,

אֶסְקִימוֹסִי־שֶׁל־מַעְלָה – –

---

לונדון

מאת

איתמר יעוז־קסט

לונדון

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

[בְּאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר]

מאת

איתמר יעוז־קסט

בְּאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר –

כִּבְכַף־יָד הַנִּפְתַּחַת בִּזְהִירוּת

נִגְלֵית חֲפִיסַת דֶּשֶׁא לַחָה,

וְקַפֶּלָה כְֹעֵין גֻּלַּת־זְכוּכִית עִם פַּסִּים אֲדֻמִּים,

וְרַק בְּמִקְרֶה

גַּם זוּג כַּלְבֵי־אֶבֶן מְדֻבְלְלֵי־שֵׂעָר בַּגֶּשֶׁם הַלּוֹנְדוֹנִי

מְגִיחִים מִשַּׁעַר שֶׁסָּפֵק אִם יַעֲבֹר בּוֹ אִישׁ –

וְאֵין הֵם שָׂמִים לֵב

לִשְׁנֵי זָרִים אֲשֶׁר הוֹתִירוּ עִקְּבוֹתֵיהֶם בְּהֶסַּח־הַדַּעַת

בְּצִפּוּי הָעֵשֶׂב שֶׁלַּשֶּׁקֶט,

זוּג כְּלָבִים הַמִּתְאַמְּצִים לַחֲרֹץ לָשׁוֹן־שֶׁל־אֶבֶן

וַאֲשֶׁר דַּי בָּהֶם כְּדֵי לִשְׁמֹר מִזֶּה דוֹרוֹת

עַל הֲוָיַת הַדֶּשֶׁא שֶׁל אַחַר־צָהֳרַיִם הַמִּתְעַגֵּל וְצָף הָלְאָה בְּלֵאוּת רְטֻבָּה – –

---

[עַל גֶּדֶר־אֲבָנִים גָּחַן]

מאת

איתמר יעוז־קסט

עַל גֶּדֶר־אֲבָנִים גָּחַן –

פֶּרַח שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי שְׁמוֹ,

אַךְ הִזְכִּיר לִי אֶת פֶּרַח־הַצ’וֹדָא,

טוֹמֵן לְרַגְלַי אֶת מוֹקֵשׁ הַיַּלְדוּת לְמַעַן אֶכָּשֵׁל

בֵּין מַרְאוֹת סַרְבָנֵי־זְמַן;

אוּלָם מַרְאֵה הָעִיר נִדְחַק כֻּלּוֹ אֶל מִתַּחַת לְמִטְרִיָּתֵךְ,

מַכְפִּיל עַצְמוֹ בִּמֵאוֹת טִפּוֹת גֶּשֶׁם בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ,

וַאֲנִי כְּבָר כִּמְעַט שֶׁלֹא זָכַרְתִּי אֶת טַעַם הַסַּם שֶׁל גּשֶׁם בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ; –

כָּךְ נִתַּרְנוּ מֵרֶגֶל אֶל רֶגֶל בְּבֶהָלַת הַגֶּשֶׁם הַפִּתְאוֹמִי,

אַתְּ מַחֲזִיקָה בְּיָד אַחַת אֶת הָעִיר הַמִּשְׁתַּבֶּרֶת לְאַלְפֵי רְסִיסִים

וְהַקַּיִץ עַל צַוָּארֵינוּ נוֹטֵף – –

---

[פָּחַדְתִּי לְאַבֵּד אוֹתָךְ]

מאת

איתמר יעוז־קסט

פָּחַדְתִּי לְאַבֵּד אוֹתָךְ –

בַּמַּדְרֵגוֹת־הַנָּעוֹת שֶׁל הַ“תַּת־קַרְקָעִית”

הָיִיתִי מַפְשִׁיל רֹאשִׁי לְאָחוֹר מִדֵּי פַּעַם

לִרְאוֹת אִם אַתְּ עוֹד עוֹמֶדֶת מֵעָלַי;

אֲנָשִׁים שֶׁהִגִיחוּ מוּלֵנוּ מִבֶּטֶן־הָאֲדָמָה

נָשְׁרוּ אֶחָד־אֶחָד לְתוֹךְ הָאַלְמוֹנִיּוּת הָעַרְפִלִּית:

כּוֹבַע, צַוָּאר, פֶּלֶג־גּוּף – וְלֹא־כְלוּם;

בְּכִוּוּן הַתֶּמְזֶה נָסַעְנוּ.

אֶפְשָׁר, כָּך פָּחַדְתִּי לְאַבֵּד אֶת אָבִי וְאִמִּי בִּנְסִיעָה כָּל־כָּךְ אַחֶרֶת,

בְּאֵזוֹר אַחֵר שֶׁל הָעוֹלָם, וְכָעֵת סִיבֵי הָעֲצַבִים הֵגִיבוּ מוּכָנִית:

תְּזוּזָה קַלָּה, וְכָל שֶׁנּוֹתַר הוּא הַמִּנְהָרָה הַמְּהַדְהֶדֶת

עִם הִבְהוּב פָּנָסֵי־אַזְהָרָה בִּמְקוֹם קִרְבַת הָעֵינַיִם;

לָכֵן הָיִיתִי מֵסֵב אֶת רֹאשִׁי לְאָחוֹר כָּל הָעֵת,

אוֹ מְבַקֵּש מִמֵּךְ לְבַל תָרוּצִי קָדִימָה,

וְחָשַׁבְתִּי עַצְמִי לְאַנַּכְרוֹנִיסְט לְלֹא־תַּקָּנָה,

גַּם בְּשָׁעָה שֶׁרַגְלֵינוּ עָמְדוּ בֵּין עֲצֵי הַ“קְּיוּ־גַרְדֶן”,

וְרָאִינוּ דְמֻיּוֹת מְטַיְּלִים הַפּוֹסְעוֹת, כִּבְצִיּוּרֵי־שֶׁמֶן,

נֶעְצָרוֹת בְּיַרְכְּתֵי הַתְּמוּנָה וּמַבְהִיקוֹת – –

---

פריס

מאת

איתמר יעוז־קסט

פריס

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

[לְאֹרֶךְ רְחוֹבוֹת וְגַנִּים]

מאת

איתמר יעוז־קסט

לְאֹרֶךְ רְחוֹבוֹת וְגַנִּים

הַמִּסְתָּעֲפִים וְיוֹצְאִים מִן הַמַּפּוֹת הַצִּבְעוֹנִיּוֹת,

מַפּוֹת שֶׁהָלְכוּ אִתָּנוּ בְּדֶרֶךְ־קֶבַע כְּחַיּוֹת־בַּיִת מְאֻלָּפוֹת –

הֵגַנּוּ זֶה עַל זֶה כְּעַל דַּרְכּוֹנִים חַיִּים,

חָצִינוּ גֶּשֶׁר

וּמוּזֵיאֹון בָּלַע מוּזֵיאוֹן

וּבַבֹּקֶר כְּבָר הָיִינוּ בְּפָרִיז –

לְיַד הַגַּן־הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי רָצִית פִּתְאֹם לִשְׁמֹעַ

אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַבַּיִת, מִתָּא־הַטֶּלֶּפוֹן,

לָכֵן אֵינֶנִּי זוֹכֵר בִּמְדֻיָּק אֶת שֶׁרָאִיתִי שָׁם,

כִּי קוֹלֵךְ אֶת הַבַּיִת אֶל הַגַּן־הַלּוּקְסֶמְבּוּרְגִי הֵזִיז – –

---

[בְּלִי רַדְיוֹ וּבְלִי עִתּוֹנִים]

מאת

איתמר יעוז־קסט

בְּלִי רַדְיוֹ וּבְלִי עִתּוֹנִים,

בִּקַּשְׁנוּ לָחוּשׁ רַק אֶת הַמִּיָּדִי –

שַׁיִט עַל הַסֵּין,

וְגֶשֶׁר מִירַבּוּ מִתְמַתֵּחַ לְפָנֵינוּ כְּמוֹ מְחוֹגֵי שָׁעוֹן עַתִּיק

שֶׁעָמַד מִלֶּכֶת, בְּלִי שֶׁנֵּדַע כֵּיצַד עוֹבֵר עָלֵינוּ הַזְּמַן,

בְּעוֹד חַרְטוֹם הַסְּפִינָה חוֹתֵךְ אֶת הַגַּלִּים

כְּסַכִּין הַחוֹתֶכֶת דַּפֵּי סֵפֶר:

וּפָרִיז מִתְעַלְעֶלֶת וְנִפְרֶשֶׂת מִזֶּה וּמִזֶּה,

אַךְ סָפֵק אִם בָּתֶּיהָ נִגְלוּ לִי כִּפְשׁוּטָם

כִּי הָיִיתִי כְּמִי שֶׁמְּדַפְדֵּף בּרוֹמַן־הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁהוֹפִיעַ לִפְנֵי שָׁנִים הַרְבֵּה

וְהוּא מִתְעַכֵּב עַל סִימָנֵי־דְיוֹ וְעַל הֶעָרוֹת־שׁוּלַיִם דְּהוּיוֹת

שֶׁל קוֹרְאִים אֲשֶׁר מֵתוּ זֶה כְּבָר – –

---

[בֵּין גֶּשֶׁם חָפוּז לְגֶשֶׁם נַמְנְמָן]

מאת

איתמר יעוז־קסט

בֵּין גֶּשֶׁם חָפוּז לְגֶשֶׁם נַמְנְמָן

שֶׁהָיוּ לָנוּ בְּנֵי־לְוָיָה טוֹרְדָנִים לְאֹרֶךְ הַנְּסִיעָה –

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם נִקְלַעְתִּי רַק בְּאַקְרַאי

אוֹ שֶׁמָּא חִפַּשְׂתִּי בְּסֵתֶר־לִבִּי

אַחַר פִּנַּת בּוּלְוַאר סֶן־מִישֶׁל וְרוּ קוּזָ’אס

עִם שֶׁלֶט הַזִּכָּרוֹן:

Miklós Radnóti

1909–1944

משורר יהודי־הונגרי

נרצח בידי הנאצים

שָׁם עָמַדְתִּי, תּוֹלֶה עֵינַי בַּשֶּׁלֶט הַנּוֹצֵץ בְּטִפּוֹת הַגֶּשֶׁם שֶׁעַל קִיר בֵּית־הַמָּלוֹן הַקָּטָן

וַאֲנִי נִלְכָּד בְּקִרְעֵי שׁוּרוֹת,

בְּעוֹד מֵי הַשְּׁלוּלִיּוֹת עוֹקְפִים אֶת נְעָלַי כְּאִלּוּ הָיִיתִי אִי

בּתוֹךְ אַחַר־צָהֳרַיִם שֶׁהָיָה דָבִיק מֵרֹב בְּנֵי־אָדָם רְטֻבִּים,

אוּלָם פָּרִיז כֻּלָּהּ הִצְטַמְצְמָה אָז עֲבוּרִי לְקֶטַע נוֹף שֶׁבָּרֹבַע הַלָּטִינִי; –

אַחַר־כָּך נִכְנַסְתִּי, בִּצְעָדִים אִטִּיִּים מְאֹד, לִפְרוֹזְדוֹר־הַקַּבָּלָה שֶׁל בֵּית־הַמָּלוֹן הַמֻּזְנָח

וּמִבַּעַד לַשִּׁמְשָׁה נְטוּלַת הַבָּרָק נִסִּיתִי לִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר רָאָה הוּא

בְּאוֹתָם יְמֵי־אֹשֶׁר קְצָרִים, שֶׁעָשָׂה בְּאַכְסַנְיָה זוֹ לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה הָעוֹלָמִית.

וַאֲנִי רוֹאֶה רַק אֶת הָעוֹבְרִים־וְהַשָּׁבִים, הַדּוֹמִים כָּל־כָּךְ אִישׁ לְרֵעֵהוּ בְּמַעְמַקֵּי הַגֶּשֶׁם,

וַאֲשֶׁר אֵינָם שָׂמִים לֵב כֵּיצַד דְּמוּת מַקִּישָׁה בִּדְמוּת, מֵעֵבֶר לַזְּמַן,

בִּצְלִיל הֲדָדִי כִּמְעַט בִּלְתִּי נִשְׁמָע לָאֹזֶן – –

---

רומא

מאת

איתמר יעוז־קסט

רומא

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

[ וְהַסִּפְרִיָּה הַהִיא]

מאת

איתמר יעוז־קסט

וְהַסִּפְרִיָּה הַהִיא

הֵיכָן הָיְתָה?

כְּרָכִים בְּאַדֶּרֶת־עוֹר כֵּהָה

עוֹלִים־יוֹרְדִים בַּמַּדְרֵגוֹת לְעֵבֶר “גְּלוֹבּוּס” מוּאָר

בִּקְצֵה מִגְדָּל נִשָּׂא אֶל־עָל כְּמוֹ כַּלִּיא־זְמַן,

וְזָקִיף לְבוּשׁ מַדִּים, אוֹ פֶּסֶל צִבְעוֹנִי

רוֹשֵׁם בְּעֵט־נוֹצָה עַל־גַּבֵּי לוּחַ־אָבָק:

“מוֹלֶדֶת סִפְרִיָּה” – –

וְהֵיכָן הַנְּעָרִים שֶׁהֵעִיפוּ דִסְקִיּוֹת אוֹר

בְּסָמוּךְ לְבֵית־קְבָרוֹת מְטֻפָּח,

מֵעַל לְרָאשֵׁיהֶם שֶׁל אוֹרְחִים־לְרֶגַע

אֲשֶׁר בָּאוּ לָתוּר אַחַר שֵׁמוֹת מְפֻרְסָמִים

בֵּין צְלָבִים אֲדִיבּים וְקָרִים,

בְּעוֹד אָזְנֵיהֶם קוֹלְטוֹת אֶת הַחֲבָטוֹת

הַקְּצוּבוֹת שֶׁל דִּסְקִיּוֹת־הַמַּתֶּכֶת

הַמְהַדְהֲדוֹת כִּפְעִימוֹת־לֵב שֶׁל עוֹלָם רָחוֹק – –

---

[בְּסִמְטָאוֹת הַגֶּטוֹ שֶׁל רוֹמָא]

מאת

איתמר יעוז־קסט

בְּסִמְטָאוֹת הַגֶּטוֹ שֶׁל רוֹמָא

רָאִיתִי עַצְמִי כְּבַעַל־נִסָּיוֹן,

אוֹלָם הַבָּתִים הָיוּ

מָטִים לִפֹּל וַאֲדַמְדַּמִּים

כְּרֹב הַבָּתִים בָּעִיר,

וְהֵבַנְתִּי כִּי הָאַרְכִיטֶקְטוּרָה הִיא כָּאן

פְּנִימִית: קַיָּם רַק מַה שֶׁבְּתוֹכְךָ פְּנִימָה,

וְאֶפְשָׁר לַחֲלֹף עַל־פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת הַצָּרִים

מִבְּלִי שֶׁתֵּדַע לְאָן הוֹבִילוּ רַגְלֶיךָ;

בְּסֵתֶר חָצֵר עָצַר בִּי

צִנּוֹר בְּאֵר, מֻקָּף עֲשָׂבִים שׁוֹטִים בְּגוֹן הַחֲלוּדָה,

שֶׁמָּשַׁךְ אֶת מֵימָיו כֹּה בְּעָגְמָה וְכֹה בְּמַאֲמָץ

כְּאִלּו מוֹשֵׁךְ אֶת הַמַּיִם מִמַּעֲמַקֵּי הַדּוֹרוֹת;

וּתְחוּשַׁת הָעָגְמָה הוֹסִיפָה לְחַלְחֵל בִּי

וְאַף בְּיֵתֶר עָצְמָה – לְמַרְאֵה קֶשֶׁת צִבְעֵי הַגְּלִידוֹת שֶׁבְּכִכַּר הַוַּתִּיקָן,

וּלְמַרְאֵה הַחֲתוּלִים שֶׁמִּלְּאוּ אֶת הַקּוֹלוֹסֵיאוּם בִּמְקוֹם אֲרָיוֹת,

וְעַד שַׁעַר טִיטוּס

שָׁם יָשַׁבְנוּ לָנוּחַ,

כְּמוֹ עַל צְרוֹרוֹת – –

---

למינה ולזאב

מאת

איתמר יעוז־קסט

עִם עֶרֶב,

כְּשֶׁצָבַע הַקָּפֶה קוֹבֵעַ גַּם אֶת צֶבַע הַשָׁעָה,

מְסִבִּים הָיִינוּ אֶל שֻׁלְחָן בְּפוּנְדַק־הַקַיִץ

בְּוִילָה־בּוֹרְגֶזֶה;

נוּרוֹת־הַצִּבְעוֹנִין שֶׁבֵּין הָאִילָנוֹת הִתְנו­ֹעֲעוּ בָּרוּחַ כְּעֵין פֵּרוֹת בְּשֵׁלִים

וְהַפּוּנְדָק, כְּמוֹ סְפינת־אויר מְקֹשֶּׁטֶת, רִחֵף מֵעַל לַפַּארְק הָעַתִּיק וּמִתַּחְתֵּינוּ רוֹמָא,

ורֹב הַנְסִיעָה כְּבָר מֵאֲחוֹרֵינו –

הָיְתָה זוֹ שָׁעָה מוּדַעַת לְעַצְמָהּ הֵיטֵב

לִהְיוֹת זִכָּרוֹן יָפֶה

עַל רֶקַע פִּסְלֵי הַלַּיְלָה הַמְּהֻרְהָרִים,

וְאָנוּ מְשׂוֹחֲחִים עַל נְדוּדִים וְעַל יְשִׁיבַת־קֶבַע:

“עֶרְכָּה שֶׁל נְסִיעָה הוּא כְּאֹרֶךְ הַָדֶּרֶךְ שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים בְּתוֹךְ עַצְמֵנוּ”.

*

הָיְתָה שִׂמְחַת הַיְצִיאָה לַדֶּרֶךְ

וְהָיְתָה שִׂמְחַת הַשִּׁיבָה הַבַּיְתָה –

אוּלָם, לְאַחַר שׁוּבֵנוּ רֶצִיתִי לִרְאוֹת אֶת סְבִיבַת הַבַּיִת בְּעֵינַיִם שֶׁל תַּיָּר

וְיָרַדְתִּי לָרְחוֹבוֹת;

עוֹד הָיָה אוֹר מָלֵא וְעָלוּ מִתְרַחֲצִים מִן הַיָּם

חַמִּים מִן הַשֶּמֶשׁ,

אַךְ עַד־מְהֵרָה הִתְחַלְתִּי לְהִתְגַּעְגֵּעַ

– לֹא עַל לוֹנְדוֹן, פָּרִיז וְרוֹמָא

כִּי עַל עַצְמֵנוּ:

נַוָּדֵי־שְׁבוּעַיִם

עִם פְּנַאי מְשָֻּׁתָּף וְעִם אַרְבַּע עֵינַיִם מְשֻׁתָּפוֹת.

מול גרמניה 1981

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

שיר המסע סביב גופו של היטלר

מאת

איתמר יעוז־קסט

בקיץ 1091 יצאתי למסע באירופה, כדי לראות שנית את התחנות

שבהן נאלצתי לעבור בין השנים 1944–1945, בעודי ילד; מגמת פניי העיקרית

היתה: מחנה־הריכוז לשעבר ברגן־בלזן, שנהפך עתה לפארק־זיכרון, וכן עיר

מוצאי אשר בתודעתי כאילו נמחקה מן המציאות.

א.

בִּשְׁנַת־חַיִּים

בָּהּ רָאִיתִי עַצְמִי כְּבָר מְנֻכָּר דַּיִּי,

בִּשְׁנַת־חַיִּים

בָּהּ רָאִיתִי עַצְמִי עוֹד מְקֻשָּׁר דַּיִּי,

יָדַעְתִּי כִּי עָלַי לָשׁוּב עַל עִקְּבוֹתַי;

בּוֹדֵק מַפּוֹת, בּוֹדֵק תְּעוּדוֹת עִם תַּאֲרִיכִים

כְּמִי שֶׁמְּנַסֶּה לְהַעֲלוֹת מִבֵּין גְּבִישֵׁי תַּת־הַמּוּדָע שֶׁל יַלְדוּתוֹ

אֶת עַצְמוֹ לְאוֹר הַהַכָּרָה –

מָטוֹס. רַכֶּבֶת. מָטוֹס.

בְּמִרְדָף אַחַר מְקוֹרוֹת־הַבֶּכִי

לְאֹרֶךְ מַפָּה הַנְּטוּעָה עֲצֵי־שִׁכְחָה בֵּין הָעוֹנוֹת

וְתַחַת שָׁמַיִם שֶׁצִּבְעָם כְּשֶׁל קֻבִּיַּת־הַצִּיָאִניד הַכְּחֻלָּה,

בְּעוֹד מִלּוֹת־אֲדִיבוּת נוֹטְפוֹת מִן הַשְׂפָתַיִם

בְּכָל פֻּנְדְּקֵי־הַדֶּרֶךְ כְּעֵין הָרִיר הַשָּׁחוֹר,

וְגוּפוֹ שֶׁל הִיְטֶלר נָח בִּמְכֻוָץ תַּחַת מַעֲטֵה הָאֲדָמָה,

מַצְמִיחַ פְּרָחִים אוֹכְלֵי־אָדָם הַמְנַמְנְמִים מֵרֹב שֹׂבַע

סְבִיב נִקְבַּת הָעוֹלָם – –

הָאִישׁ בְּלִשְׁכַּת־הַמּוֹדִיעִין יָדַע רַק אֶת לוּחַ־הָרַכָּבוֹת

הַמַּפְסִיקוֹת לִנְסֹעַ עִם עֶרֶב,

הָאִיש בְּלִשְׁכַּת־הַמּוֹדִיעִין לֹא יָדַע כִּי יֵשׁ סִימָן־וָאוֹת

עַל־פִּי תְוַאי הָעֲרָפֶל

וּמַסַּע הָעוֹפוֹת

בּוֹאֲכָה וָאקוּם־הָעוֹלָם –

ב.

הַאִם זֶה כָּאן?

(לְפִי הַמַּפָּה וּלְפִי הַשֶּלֶט)

גַּן?

וּכְמַעֲשֵׂה־לְהָטִים, לְנִיעַ הַיָּד,

וְכִבְחִזָּיוֹן מְכֻשָּׁף הַנִּגְלֶה וְנֶעֱלָם:

יֵשׁ וְהוּא פַּארְק;

וְכִי זֶהוּ אֵזוֹר הַפַּחַד שֶׁל יַלְדוּתִי?

מֻקָּף צִמְחִיָּה אַנְטִי־בּוֹטָנִית:

עֲשׂוּיָה בִּעוּתֵי אִמִּי וְאֶפְשָׁרוּת מוֹתִי;

וּבַשָּׁמַיִם מְעוֹפֵף בְּשֶׁקֶט

אַדְרִיכַל־גַּנִּים מְמֻכַּן־רֹאשׁ עַד לְהַפְלִיא

וְשׁוֹתֵל פְּרָחִים לְאֹרֶךְ גֵּוָהּ שֶׁל גֶּרְמַנְיָה הָאַחֶרֶת – –

ג.

מִתַּחְתַּי

כְּעֵין לוּחַ־חָלָק,

אַךְ הַדִּמְיוֹן מֵקִים פֹּה צְרִיף אַחַר צְרִיף

וְגָדֵר. וְזָקִיף

(רַגְלָיו בּ־ שְׁלוּחוֹת)

וַחֲלוֹם וָיֶלֶד

עַל רֶקַע קִיר הַנּוֹשֵׂא אֶת שֵׁם־מִשְׁפַּחְתִּי כְּמוֹ שָׂרֶטֶת

בְּאַפְלוּלִית –

יוֹתֵר מִזֶּה לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת בְּשֶׁל קְפִיצָה קָדִימָה בַּזְּמַן

כִּבְסֶרֶט,

וּכְבָר גּוּשׁ־הַהִתְאַפְּקוּת בִּי הִרְעִיד;

לְבַסּוֹף הֵסַבְתִּי עֵינַי אֶל שִׂיחֵי־הַנֶּקְרוֹפִילְיָּה שֶׁקָּרְבוּ

וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנִּי מַגָּע אֱנוֹשִׁי חַי,

וַאֲנִי קָטַפְתִּי עָלֶה אַחַר עָלֶה לְמַזְכֶּרֶת

בְּשַׁעַר־הַיְצִיאָה,

אַךְ אִישׁ לֹא הִרְגִּישׁ מִן הַסְּתָם

כֵּיצַד מַשְׁרִיצִים הֶעָלִים בְּתוֹךְ יָדַי – –

ד

הִיא רָאֲתָה אוֹתִי

אִשָּׁה זוֹ בְּשִׁבְתָּהּ בְּסָמוּךְ לִי עַל סַפְסַל הַתַּחֲנָה

וְצָעִיף בְּגוֹן הָעֲרָפֶל שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּזֵּר עוֹלָמִית כָּרוּךְ עַל צַוָּארָהּ סָבִיב,

וְהִיא עַצְמָהּ מַבִּיטָה אֶל הָעֲרָפֶל בִּלְבַד

מִמֶּנּוּ נִשְׁלֶפֶת עִיר בְּנֹסַח יְמֵי־הַבֵּינַיִם –

אִשָּׁה מְקוֹמִית זוֹ

בַּעֲלַת הָעֵינַיִם שֶׁקָּלְטוּ אֶת מַרְאֵה בֵּיתִי

בְּתַהֲלוּכָה אֶל וָאקוּם־הָעוֹלָם,

עֵינַיִם אֲשֶׁר אֵין בָּהֶן אֵשׁ וְאֵין בָּהֶן רֶגֶשׁ־אָשָׁם; –

וַאֲנִי רָצִיתִי לוֹמַר לָהּ

כִּי הָיִיתִי פֹּה לִפְנֵי כָּךְ־וְכָךְ שָׁנִים וְהִנֵּה אֲנִי חַי,

וּבְטֶרֶם תַּגִּיעַ הָרַכֶּבֶת

לְהַרְחִיק אוֹתִי שׁוּב מִן הַמַּחֲנֶה

עוֹד רָצִיתִי לִשְׁאֹל אֶת פִּיהָ: אֵיךְ זֶה

לִשְׁכֹּן בְּחֵיק אֲוִיר – הֶרְכֵּבוֹ חַמְצָן־וְחַנְקָן וּנְשָׁמוֹת עַרְטִילָאִיּוֹת

וַחֲלוֹמוֹת הַמִּתְגַּנְבִים אֶל חֲדָרֶיהָ

וְטוֹבְעִים בְּכוֹסוֹת הַמַּיִם שֶׁהִיא שׁוֹתָה?

אִשָּׁה זוֹ, בַּת־הַמָּקוֹם, הַיּוֹשֶׁבֶת עַל סַפְסַל הַתַּחֲנָה זֶה עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים

בִּסְטֶרִילִיּוּת הַחֲפָצִים מְשֻׁלְּלֵי הַצֹּרֶךְ לִזְכֹּר – –

ה.

וְרָצִיתִי לִשְׁאֹל

גַּם אֶת הַגֶּבֶר בְּגִיל־הָעֲמִידָה בִּשְׁמוּרַת־הַנָּהָר שֶׁל עִיר־מוֹצָאִי

וְהוּא עוֹמֵד וּפָנָיו אֶל הַמַּיִם הַשּׁוֹתְקִים אֵלַי מַתַּכְתִּית,

פּוֹלְטִים בָּבוּאוֹת־בָּבוּאוֹת שֶׁל יְלָדִים בְּנֵי־מָוֶת

(אִתָּם שִׂחַקְתִּי בְּכִבְרַת־חַיִּים אַחֶרֶת כָּל־כָּך)

עַל שׁוּם מָה שָׁב וְהִשְׁתַּקַּעַ בְּתוֹךְ אַחַר־צָהֳרַיִם זֶה

בְּעוֹד עַל זְרוֹעוֹ כְתֹבֶת הַסְּפָרוֹת הַוָּאקוּמִיּוֹת

בְּכָחֹל־עָיֵף שֶׁל הִשָּׂרְדוּת־הַגּוּף,

בְּאֶמְצַע הַקַּיִּץ הַמְמַלֵּא בִּטְנוֹ פַּרְפָּרִים בְּנֵי־חֲלוֹף

קְרִיאוֹת שַׁיָּטִים הַנֶּעֱלָמִים מְהֵרָה מֵאֲחוֹרֵי מָסַךְ עֲצֵי־הַדֹּלֶב הַמִּצְטַהֲבִים

וְרֵיחַ הַדָּגִים הַמְּעוֹפְפִים לְעֵבֶר דּוּמִיַּת הָרֶשֶׁת שֶׁל כִּלְיוֹנָם;

אֶלָּא שֶׁהוּא נִצָּב מַחֲרִישׁ

בְּלֵב שְׁמוּרַת־הַנָּהָר הַמְּהַבְהֶבֶת

נוֹתֵן בִּי עֵינַיִם־שֶׁל־קִטְרוּג כְּאוֹמֵר: "מַדּוּעַ זֶה

לֹא תַנִּיחַ לִי לִישֹׁן בַּעֲמִידָה,

לְלֹא זִכְרוֹנוֹת וּלְלֹא שְׁאֵלוֹת הַמְחַיְּבוֹת תְּשׁוּבָה עֲלֵיהֶן,

וְרַק לִנְשֹׁם אֶת הַהֹוֶה דְמוּי הַשֶּׁמֶשׁ הָעֲגֻלָּה וְהַגְּבוֹהָה?"

וְנִבְצַר מִמֶּנִּי לַעֲנוֹת

כִּי קָרַבְתִּי אֶל שְׂפַת הַמַּיִם וְהִתְבּוֹנַנְתִּי בְּהִשְׁתַּקְּפוּת פָּנַי

הַמִּתְנוֹעֲעוֹת בֵּין בָּבוּאוֹת הַיְלָדֵים בְּנֵי־הַמָּוֶת,

וְגַם לֹא יָדַעְתִּי מַדּוּעַ אֲנִי בֵּין הַחַיִּים וְהֵם בֵּין הַמֵּתִים,

וְאִם חַי אֲנִי מַדּוּעַ עוֹד מִשְׁתַּלְּחוֹת יָדַי אֶל מְקוֹר הַכִּלָּיוֹן הַחוּם וְהֶעָשֵׁן,

זֶה הַמְרַשְׁרֵשׁ בֵּין פְּרָחִים אוֹכְלֵי־אָדָם

אֲשֶׁר יוֹרְדִים אֶל שְׂפַת הַנְּהָרוֹת לְעֵת לַיְלָה

וְשׁוֹתִים מִן הַבָּבוּאוֹת הָאִלְּמוֹת שֶׁל הַיַּלְדוּת – –

ו.

הַכֹּל זוֹרֵם,

הַכֹּל שָׁב וְזוֹרֵם אֶל אֲרֻבּוֹת־הַשָּמַיִם

וְכָל שֶׁנּוֹתָר עֲלֵי־אֲדָמוֹת הוּא נֶגָטִיב צִלּוּמֵי הָעַיִן הַחוֹלֶמֶת:

פַּס־הַנָּהָר, הַשַּׁיָּטִים וּקְרִיאוֹתֵיהֶם וַעֲצֵי־הַקַּיִץ הַשַּׁבְרִירִיִּים

וּבַיִת נְכֵה־רַגְלַיִם עָלָיו רוֹבֶצֶת קִלְלַת אִמִּי כְּכוֹס־חֳרָבוֹת הַדּוֹגֶרֶת עַל בֵּיצֶיהָ

לְבַל יֵשֵׁב בּוֹ אָדָם וָחַי –

וַאֲנִי הוֹלֵךְ וּמַקִּישׁ עַל הַמִּרְצָפוֹת הַמִּתְבַּקְּעוֹת כְּמִי שֶׁתָּר בְּמַקְלוֹ אַחַר מֵי־תְהוֹם,

הוֹלֵךְ וּמַקִּישׁ עַל הַקִּירוֹת וְעַל הַתִּקְרָה שֶׁלַּחֲדָרִים,

שֶׁמָּא אֶשְׁמַע קוֹלוֹת קְרוֹבֵי־אַהֲבָה

(וּלְצִדִּי מְדַדֶּה דַּיָּר־הַמִּשְׁנֶה הַשָּׁחוֹר)

וַאֲנִי מַקִּיש וּמַקִּיש עַל אָשְׁיוֹת הַבַּיִת שֶׁנִּשָּׂא זֶה כְּבָר אֶל הָאַיִן

וּבֵין יָדַי רַק חֹפֶן נְיָרוֹת,

לְבַסּוֹף פּוֹנֶה וְיוֹצֵא אֶל הָרְחוֹב,

יוֹשֵׁב בַּעֲפַר הָרְחוֹב מוּל הַשַּׁעַר,

בְּלִי שֶׁאֵדַע מַדּוּעַ עוֹדֶנִּי יוֹשֵׁב וְיוֹשֵׁב בַּעֲפַר הָרְחוֹב שֶׁאֵינֶנּוּ זֶה כְּבָר

וּמְנַעֲנֵעַ אֶת בֵּית־יַלְדוּתִי בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי,

נוֹעֵץ בּוֹ מַבָּט כְּמִי שֶׂמִּתְבּוֹנֵן בְּעָלֶה נִדָּף –

שׁוֹמֵט אוֹתוֹ לָעַד – –

ז.

שׁוֹאֵל וְאֵין מֵשִׁיב,

שׁוֹאֵל וּמַכֶּה אֶת עַצְמִי

בִּכְפָפוֹת־בַּרְזֶל שֶׁל הִפּוֹכוֹנְדְרִיָּה לֵילִית

מֵחֲמַת פַּחַד־הַהִשָּׁמְדוּת שֶׁאֵינוֹ מַרְפֶּה,

מַצְלִיף עַל בְּשָׂרִי בְּגִבְעוֹלֵי שִׂיחַ־הַנֶּקְרוֹפִיְלָיּה הַדּוֹלֵק כְּנֵר־נְשָׁמָה

בַּעֲרָפֶל הַמְּפַעְפֵּעַ מִן הַגַּנִּים הָאַנְטִי־בּוֹטָנִיִּים

בֵּין נְהַר הָרַיין לְבֵין נְהַר הָדַּנּוּבָּה,

וַאֲנִי נִמְשָׁךְ וְנִדְחֶה מִלִּהְיוֹת נוֹשֵׂא הַנֵּר,

כּוֹתֵב עַל־אוֹדוֹת מַחֲנֵה־עֲרָפֶל בּוֹ הַזְּמַן הַקּוֹסְמִי שׁוֹהֶה

עַל כַּף־יָדוֹ שֶׁל חֹרֶף יָשָׁן,

אַךְ סוֹלֵד מִן הַמִּלִּים

וּמַפְרִישׁ בְּכָל נַקְבּוּבִיּוֹת עוֹרִי אֶת רַעֲלוֹ שֶׁל וַאקוּם־הָעוֹלָם;

וּכְמִי שֶׁעוֹדֶנּוּ חוֹלֶה בְּטִיפוּס־הַבֶּהָרוֹת – מֵפִיץ חַיְדַּקִּים

וְלוּ גַם חַי בְּשַׁלְוַת הָרָהִיטִים שֶׁלְּמַרְאִית־הָעַיִן

וּמַדְבִּיק אִשָּׁה וּמַדְבִּיק יְלָדִים –

וְגוּפוֹ שֶׁל הִיטְלֶר מַמְתִּין בִּמְכֻוָּץ תַּחַת מַעֲטֵה הָאֲדָמָה

בֵּין גּבוּלוֹת חֲדָשִׁים

וּמֵנֵץ פִּרְחֵי־יֹפִי –

אַךְ יֵשׁ הַמִּתְגַּעְגְּעִים

עַל הָאֲדָמוֹת זְהֻבּוֹת־הָאֵיכוּת בְּצֵּל לֵילוֹת־הַבְּדֹלַח

בְּמִינְכֶן, בִּפְרַנְקְפוּרְט וּבְ־Romanitche Celle

וְהֵם שְׁאֵרֵי־בְּשָׂרִי, בְּנֵי דְמוּת־עֲבָרִי,

נוֹשְׂאִים נַפְשָׁם אֶל הָאֲוִיר הַמְסֻדָּר עַד לְהַפְלִיא בְּבָתֵי־הַנְּתִיבוֹת

עִם מַסַּע רַכָּבוֹת הַמְדַיְּקוֹת עַד לְהַפְלִיא בִּידֵי נֶהָגִים שְׁעוֹנִיִּים –

אָכֵן,

הֵם נוֹסְעִים תָּמִיד,

מִימִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי הֵם נוֹסְעִים

וְהֵם בְּנֵי־דְמוּתִי וּבְנֵי־מְקוֹמִי,

וְצֶבַע עוֹרָם כְּשֶׁל צֶבַע עוֹרִי –

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן קָמִים וּפוֹנִים לְעֵבֶר עָרֵי־הַשְּתִיקָה וְהַנְּהָרוֹת קְרִירֵי־הָאַמְנֶזְיָּה;

וְהֵם תָּמִיד בְּתוֹךְ כְּלֵי־רֶכֶב,

לָכֵן אֵין רַגְלֵיהֶם חָשׁוֹת אֶת הָאֲדָמָה הַמִּתְנוֹעַעַת תַּחְתָּם.

וְאָמְנָם הָאֲוִיר הוּא צַח וְנָקִי,

עַל הַנּוֹף זָרוּעַ יְרַק־אוֹר־הַיְּעָרוֹת

וּבְמַעֲמַקֵּי הַפֻּנְדָּקִים, בְּצֵל שֻׁלְחֲנוֹת־הָעֵץ

יֵשׁ גְּבָרִים שְׁמֵנִים וַחֲלוּלִים;

אַך שָׁוְא תִּשְׁאַל

אֶת הַגְּבָרִים וְאֶת הַנָּשִׁים עָבֵי־הַבָּשָׂר וּצְלוּבֵי־הַכֶּרֶס:

"הַאִם רְאִיתֶם אֶת הַדֶּרֶך הָעוֹלָה לְבֶּלְזֶן?

הַאִם רְאִיתֶם אֶת אֶרֶץ אֶלֶף הַשָּׁנִים?"

כִּי תְשׁוּבָתָם הִיא רִיר הַשְּׁתִיקָה; –

וְהֵם חוֹלְפִים לָהֶם

בִּמְכוֹנִיּוֹת, בְּרַכָּבוֹת וּבַאֲוִירוֹנִים

עַל־פְּנֵי אֶרֶץ אֶלֶף הַשָּׁנִים וְאוֹמְרִים:

“אָמְנָם כֵּן, הִיא אֵינֶנָּה” –

וְהֵם חוֹלְפִים בָּאֲוִיר, בַּיַּבָּשָׁה וּבַיָּם –

אֲנִי מַתִּיר

אֲנִי מַתִּיר אֶת דָּמָם!!!

כִּי בְּמַעֲמַקֵּי הָאֲדָמָה שָׂרוּעַ גּוּף־עֲנָקִים בַּעַל פְּנֵי־פֶּחָמִי,

רוֹאֶה־הַכֹּל וּבִלְתִּי־נִרְאֶה־לַכֹּל

וּמַצְמִיחַ פְּרָחִים אוֹכְלֵי־אָדָם בִּשְׁלַל־צִבְעֵי־הַקֶּשֶׁת,

כִּי יֵשׁ מַה שֶׁיָּזִין אֶת עֲלֵי־הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל הַפְּרָחִים בְּגֶרְמַנְיָה הָאַחֶרֶת,

כִּי יֵשׁ מַה שֶׁיְּפַרְנֵס אֶת שָׁרְשֵׁי הַפְּרָחִים בְּגֶרְמַנְיָה הָאַחֶרֶת

וּסְבִיב פֶּצַע הָעוֹלָם.

אמי – ימים של קץ 1982

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

שעה קשה

מאת

איתמר יעוז־קסט

לאמי

מוּל בֵּית־חוֹלִים בְּיָפוֹ,

הַרְחֵק מֵעִתּוֹנִים, מִמִּלְחָמוֹת,

דִּבֵּר רַק קוֹל יָחִיד:

“בְּעוֹד שָׁעָה… חֲזֹר לְכָאן!…”

דִבֵּר הַקּוֹל

הַרְחֵק־הַרְחֵק מִקִּיּוּמִי הַמִּתְנוֹדֵד

עַל גֶּזַע־עֵץ עָלָיו יָשַׁבְתִּי בַּחוֹלוֹת,

לְמוּל חַמָּה הַמַּרְכִּינָה רֹאשָׁהּ לְתוֹךְ הַיָּם בַּעֲיֵפוּת

תּוֹךְ הַשְׁלָמַת־פִּתְאֹם, בְּצֵל בָּתֵּי־אַרְעַי, בֵּין חֳרָבוֹת,

לְמוּל הָאַיִן הַמַּחְשִׁיךְ,

הַמְּנֻקָּד שְׁחָפִים־שְׁחָפִים,

עַל רֶקַע בֵּית־חוֹלִים נִגְרָר בַּעֲקֵבַי

בְּרֵיחַ דְּגֵי־רָקָב וּכְלוֹרוֹפוֹרְם,

בְּעוֹד יָדַעְתִּי:

כָּעֵת־כָּעֵת

עַל לוּחַ־נִתּוּחִים הַמְּחֻטָּא מִזִּכְרוֹנוֹת

דּוֹעֵךְ כְּאֵב אִמִּי

לְתוֹךְ הַתַּרְדֵמָה הָאַל־גּוּפִית,

וְכָל שְׁנוֹתֶיהָ הָרָעוֹת וְהַטּוֹבוֹת שֶׁל הוֹרָתִי

מִתְגּוֹלְלוֹת סָבִיב,

נִדְמֶה, בְּמַכְשִׁירִים קָרִים פּוֹתְחִים תֵּבָה־שֶׁל־מִשְׁפָּחָה

בְּאֵין־רוֹאֶה –

וּמְאֹד־מְאֹד קָרַב אֵלַי הָעֶרֶב,

אַף כִּי בַּחוּץ

הָרוּחַ נִפְנְפָה בְּפָנָסִים שֶׁל דַּיָּרֵי־אַרְעַי

בְּחַלּוֹנוֹת אֵי־יָפוֹ אֲבוּדָה,

כְּשֶׁפָּנִיתִי לְאָחוֹר לְמַעַן אָשׁוּב

מִקֵּץ שָׁעָה רַבָּה

לְבֵית־חוֹלִים תּוֹמֵךְ עַצְמוֹ עַל חוֹף הַיָּם בְּמַאֲמָץ,

עַל קַו הָאֲדָמָה הַחַמְקָנִית,

לְנֹכַח מִרְפָּסוֹת גְּבוֹהוֹת בָּהֶן עוֹד שִׂחֲקוּ הָאֲנָשִׁים

בִּשְׁלַל קְלָפִים, בְּהִתְמַכְּרוּת,

בְּצִפִּיָּה לְג’וֹקֶר פִּתְאוֹמִי.

1973

---

ימים של קץ

מאת

איתמר יעוז־קסט

א.

פֶּה סָדוּק זֶה – אֵינוֹ שֶׁלָּהּ

גַּם לֹא קֶצֶב־הַנְּשִׁימָה שֶׁהוּא כְּשֶׁל קַטָּר הַדּוֹהֵר אָחוֹרָה־אָחוֹרָה,

בְּעוֹד הָעֵינַיִם מְאַבְּדוֹת אֶת קַוֵּי־הַמִּתְאָר שֶׁל הֲוָיָתִי

אֵי־שָׁם בְּמַעֲמַקֵּי הַקֹּטֶב־הַצְּפוֹנִי שֶׁל הַחֶדֶר

בּוֹ דְמוּת מִתְחַלֶּפֶת בִּדְמוּת,

וּמִישֶׁהוּ, בִּתְנוּעָה אָפְרַקְדָּנִית, קוֹרֵם עוֹר וְגִידִים שֶׁל אִי־הֱיוֹת,

לוֹבֵשׁ בְּחִפָּזוֹן צוּרַת פִּיזָ’מָה מְאֻבֶּנֶת, –

וּכְבָר מָוֶת חֲסַר־מִין

מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּסִירֵי־הַלַּיְלָה הַנִּשְׁפָּכִים

בִּצְלִיל רֵיקָנִי

מִשּׁוּלֵי הַבּוֹר שֶׁל מִטַּת־הַדְּוַי,

בְּעוֹד מַסְתִּיר אֲנִי אֶת מַבָּטִי בְּבֹשֶׁת־הַפָּנִים

מוּל הָעֵירֹם הָאִמָּהִי לְשֶׁעָבַר,

בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל נֹגַהּ־הַצָּפוֹן בַּחֶדֶר,

עֵת כִּי כְּלֵי־הַלֹּבֶן הוֹפְכִים לְשֶׁלֶג נְטוּל־מַמָּשׁוּת

וְהָעוֹרְקִים הוֹלְכִים וְקוֹפְאִים –

וַאֲנִי אֲחוּז פַּחַד וַאֲחוּז רֶגֶשׁ־אָשָׁם עַל עֶצֶם הַפַּחַד

שֶׁמָּא תִּפְקַח אִמִּי אֶת עֵינֶיהָ וְתִרְמֹז לִי – –

ב.

הָיִיתִי

הוֹלֵךְ וְנָמוֹג מִנֶּגֶד עֵינֶיהָ

בְּעָמְדִי לִמְרַאֲשׁוֹת מִטָּתָהּ;

אֶת מַבָּטָהּ נִסִּיתִי לִלְכֹּד וְאָמַרְתִּי:

“אֲנִי כָּאן,”

אַךְ קוֹלִי בָּגַד בִּי, וְאוּלַי הִיא שָׁמְעָה כְּבָר

אֶת הַדְּמֻיּוֹת שֶׁהֵחֵלוּ לְהַלֵּךְ בְּתָאֵי מֹחָהּ הַמִּשְׁתַּבְּשִׁים

וְקָבְעוּ מוֹשָׁבָן בְּתוֹךְ גּוּפָהּ כְּמוֹ בְּאוּלַם־הַמְתָּנָה,

זוֹהֲרוֹת בְּכֹחַ קַרְנֵי הַקּוֹבַלְט שֶׁנּוֹתְרוּ בְּקִרְבָּהּ בְּמַעֲמַקֵּי הַבָּשָׂר;

וְהִיא בְּשֵׁמוֹת קָרְאָה לָהֶן, כְּמוֹ בְּסֵיַאנְס,

אוֹ־אָז הֲבִינוֹתִי כִּי זוֹהִי תּחִלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם־הַבָּא:

יְחִידַת־זְמַן זוֹ בָּהּ נֶעֱצָרִים עֲבוּרָהּ כָּל הַשְּׁעוֹנִים הָאַרְצִיִּים

וּתְחוּשַׁת־הַמְּחוֹגִים שֶׁל קִיּוּמָהּ נִפְרֶדֶת מִתְּחוּשַׁת־הַמְּחוֹגִים שֶׁל קִיּוּמִי,

בְּעוֹד חִיּוּךְ לֹא־מֻכָּר צָץ עַל שְׂפָתֶיהָ נְטוּלוֹת־הַדָּם,

אֶפְשָׁר חִיּוּךְ־בְּרָכָה הוּא לְאֵלֶה הַמַּקְבִּילִים אֶת פָּנֶיהָ

תּוֹךְ כְּנִיסָה אֶל נֵצַח שֶׁאֵינוֹ בַּר־חֹלִי עוֹד; –

אֶת מִי אָהֲבָה בְּרֶגַע זֶה – אֵינֶנּי יוֹדֵעַ,

כְּשֵׁם שְׁאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי נוֹעֲדָה אוֹתָהּ צְלָלִית, כְּעֵין מַבַּע־פֶּתַע,

שֶׁחָלְפָה עַל עוֹר פָּנֶיהָ הַצָּפוּד

וְהִזְכִּירָה עַלִיזוּת אֱנוֹשִׁית,

שֶׁהֲרֵי אַךְ לַשָׁוְא אָמַרְתִּי לָהּ שׁוּב וָשׁוּב:

“הִנֵּה, אֲנִי כָּאן,”

בְּאֵין רוֹאֶה נָשַׁרְתִּי מִתּוֹךְ עוֹלָמָהּ

כְּמוֹ מַטְבֵּעַ הַנִּשְׁמָט מִבַּעַד לְחָרִיץ שֶׁל קֻפַּת־חִסָּכוֹן מִשְׁפַּחְתִּית מִשְׁתַּבֶּרֶת – –

ג.

כְּתֹנֶת־לַיְלָה פְּשׁוּטַת־זְרוֹעוֹת

בַּגֶּשֶׁם

תְּלוּיָה עַל חֶבֶל־כְּבִיסָה שֶׁלִּפְנֵי הַבַּיִת

מְסַפֶּרֶת בְּאָזְנֵי הָרוּחַ שֶׁל חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאָר

עַל־אוֹדוֹת יִסּוּרִים וּמָוֶת

מֶשֶׁךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים רֵיקִים מִקִּיּוּם אִמָּהִי,

בְּעוֹדָהּ מִתְיַמֶּרֶת לִהְיוֹת תַּחֲלִיף לַגּוּף עַצְמוֹ

בִּזְרוֹעוֹת שְׁלוּחוֹת לְכָל הָעֲבָרִים,

נִדְמֶה צוֹעֲקוֹת דְּבַר־מָה –

וַאֲנִי מַאֲזִין לְטִפּוֹת הַגֶּשֶׁם הַיוֹרְדוֹת לָרִאשׁוֹנָה

עַל אִמִּי,

וְאוֹמֵר לְעַצְמיִ שׁוּב וָשׁוּב:

“הֲרֵי גוּף זֶה הַטָּמוּן שָׁם בָּאֲדָמָה חֲסַר־תְּחוּשׁוֹת הוּא…”

וְשׁוֹמֵעַ לְלֹא־הֶרֶף אֶת חֲבָטוֹת חֶבֶל־הַכְּבִיסָה בָּרוּחַ הַיַלְלָנִית

כְּאִלּוּ מֵאִיץ הוּא בִּי לַעֲשׂוֹת דְּבַר־מָה,

עַד כִּי רַחֲמַי נִכְמָרִים בְּקִרְבִּי לִבְלִי־הָכִיל

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַלְבִּישׁ אֶת אִמִּי

כְּתֹנֶת־לַיְלָה נְקִיָּה וִיבֵשָׁה,

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַצִּיעַ אֶת מִטָּתָהּ שֶׁל אִמִּי

בִּכְלֵי־לֹבֶן שֶׁאֵינָם רְטֻבִּים בְֹשֶׁל הַגֶּשֶׁם הַחָרְפִּי,

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַחֲלִיף לְאִמִי אִי־חַיִּים בְּחַיִּים

(בִּמְקוֹם הַחַיִּים שֶׁבִּקְּשָׁה לְהַשְׁלִיךְ מִמֶּנָּה וָהָלְאָה פְּעָמִים כֹּה הַרְבֵּה!)

אַךְ לְאָן זֶה פָּנְתָה אִמִּי בְּיוֹם חֹרֶף טָחוּב שֶׁל חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאַר

וְכִי מַדּוּעַ זֶה הִנִּיחָה אִמִּי לִגְוִיָּה נַעֲוֵית־צוּרָה זוֹ הַיּוֹשֶׁבֵת בֵּין רְגָבִים לַחִים

לְהָמִיר גּוּף בְּגוּף

וְלָשֵׂאת אֶת שְׁמָהּ לַשָּׁוְא?

---

עקבותיה

מאת

איתמר יעוז־קסט

א.

אוֹצֶרֶת עָבָר

הָיְתָה אִמִּי,

בְּמוּזֵיאוֹן גּוּפָה שָׁהָה הַזְּמַן

וְהִיא יוֹשֶׁבֶת יָמִים עַל יָמִים עַל סַף קִיּוּמָהּ עֲלֵי אֲדָמָה

בְּלֵב הָעִיר הַזָּרָה לָהּ:

שׁוֹמֶרֶת תְּמוּנַת־מִשְׁפָּחָה מִשֶּכְּבָר

בָּהּ מְסִבִּים רוּחוֹת־רְפָאִים אֶל שֻׁלְחָן

בְּסֵתֶר

גַּן;

הִקִּישׁ הַשֻּׁלְחָן בְּרַגְלָיו

וּמִגּוּפָהּ שֶׁל אִמִּי דִּבֵּר הֶעָבָר בְּקוֹל־שֶׁל־מָוֶת,

וְגַם מֵאַהֲבָתָהּ שֶׁל אִמִּי דִּבֵּר הֶעָבָר בְּקוֹל־שֶׁל־מָוֶת,

בְּעוֹד נִשְׁמָתָהּ נִשֵׂאת בָּאֲוִיר וּמְפַזֶּרֶת אֵפֶר קַר וּבִלְתִּי־נִרְאֶה ־

וּבִנְפֹל חֲפָצִים בְּרַעַשׁ רַב מִדַּי

הָיוּ מִתְחַלְחֲלִים תַצְלוּמֵי הַמֵּתִים שֶׁמִּסָּבִיב כְּאִלּוּ דָם זָרַם בָּהֶם לְפֶתַע – –

ב.

לְבַדִּי,

פָּרִיט אַחַר פָּרִיט,

הִתְחַלְתִּי לְמַיֵּן אֶת חֲפָצֶיהָ

תּוֹךְ שְׁתִיקָה קָרָה וּמְגוֹנֶנֶת

כְּנֶגֶד יָמֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים, הַנּוֹשְׁרִים מִכָּל חֵפֶץ נָטוּשׁ;

וְהֵם הָיוּ מִתְגַּלְגְּלִים בַּחֶדֶר בְּאֵין בּוֹ אִישׁ מִלְּבַדִּי;

וְהָיָה לָהֶם קוֹל, וְהָיָה לָהֶם מַגַּע־הַיָּד, וְהָיָה לָהֶם מַרְאֶה הַמְּבַקֵּשׁ חָסוּת

וְהֵם נִנְעֲצוּ בִּי כֹּה עֲרִירִיִּים כְּמוֹ שִׁנַּיִם תּוֹתָבוֹת, שֶׁנִשְׁכְּחוּ בְּתוֹךְ כּוֹס מַיִם – –

ג.

הָאָרוֹ­ן סֵרֵב לְהִפָּתַח,

שׁוֹמֵר אֱמוּנִים לַיָּד שֶׁטִפְּלָה בּוֹ שָׁנִים,

נוֹצֵר בְּגָדֶיהָ, נוֹצֵר מִכְתָּבֶיהָ וְצַעֲרָהּ שֶׁל אִמִּי

כְּמוֹ כֶּלֶב חוּם וַעֲצוּם־עֵינַיִם, הַיּוֹשֵׁב לִמְרַאֲשׁוֹת גּוּפָה שֶׁהֵצֵנָּה בְּפִנַּת הַחֶדֶר,

אַךְ נוֹשֵׁךְ בְּשִׁנֵּי מַסְמְרִים חַדִּים אֶת כָּל הַבָּא וְקָרֵב;

הַמַּנְעוּל נֶאֱנַח עִם זִיעַ הַמַּפְתֵּחַ הָעַרְמוּמִי

כְּאִלּוּ מִתְעוֹרֵר מִתַּרְדֵּמָה מַתַּכְתִּית; –

נִכְנַע לְבַסּוֹף,

בְּעוֹד הָאֶצְבָּעוֹת מוֹסִיפוֹת לְהַעֲמִיק־חֲפֹר

– אֶפְשָׁר, בְּחַפְּשָׂן אַחַר אוֹתוֹת אַהֲבָה שֶׁדָּהוּ,

עַד הִפָּרֵץ צִירֵי הַדֶּלֶת בִּיבָבָה כְּבוּשָׁה

בְּהִתְגַּנֵּב רוּחַ לַחֶדֶר, תּוֹךְ תְּאוּרַת יָרֵחַ:

קַטַקּוֹמְבָּה נָשִׁית

עִם נִצְנוּץ תַּכְשִׁיטִים נְטוּלֵי־עֵרֶךְ

וְרֵיחַ חֲנִיטָה שֶׁל יָמִים עָבָרוּ – –

ד.

בְּמִכְתָּבֶיהָ שִׁלַּחְתִּי אֵשׁ –

צְרוֹרוֹת־צְרוֹרוֹת הִנַּחְתִּי אוֹתָם עַל רִצְפַּת הַחֶדֶר

לְהַעֲלִים צְפוּנוֹת־לִבָּה מִמַּגַע יָדַיִם זָרוֹת,

וּלְבַל תִּקְרֶאנָה בָּהֶן גַם עֵינַי;

עַד שֶׁפָּרְצוּ לְשׁוֹנוֹת־אֵשׁ מִן הָרִצְפָּה

דּוֹמֶה צִפּוּ לְשָׁעָה זוֹ בִּלְבַד

לְהַזְחִיל נַחֲשֵׁי־פִּיחַ קְטַנִּים עַל הַקִּירוֹת מִסָּבִיב;

וְהֵם הִבִּיטוּ בִּי בְּעֵינַיִם מְזֻגָּגוֹת וְרָעוֹת

כְּמוֹ אוֹמְרִים: “זְכוּתְךָ, מַהִי, לְהַכְחִיד זֵכֶר עָבָר?”

וְאוּלָם, יָדַי הוֹסִיפוּ לְהָטִיל קִרְעֵי־נְיָרוֹת אֶל מַאֲכֹלֶת־הָאֵשׁ בְּקַדַּחְתָּנוּת,

בְּעוֹדִי מִתְכּוֹפֵף וּמַשְׁלִיךְ אֶל לֵב־הַתַּבְעֵרָה

אֶת כָּל מִסְמָכֶיהָ הָרְפוּאִיִּים שֶׁל אִמִּי

עִם תַּצְלוּם־הָרֶנְטְגֶן שֶׁל חָלְיָהּ חֲשׂוּךְ־הַמַּרְפֵּא

וּבְהֵאָחֵז צִפָּרְנֵי־הַלֶּהָבוֹת בִּנְיַר־הַצִּלוּם הַשָּׁחוֹר

הוּאַר לְפֶתַע הַדַף הָרָטִיט

עַד אֲשֶׁר הִתְיַצְבָה צְלָלִית בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר;

פְּנִימִיוּתָה הַשִׁלְדִּית, הַנִּדּוֹנָה לְהִשָּׂרְדוּת־עַד

שֶׁל אִמִּי־הוֹרָתִי,

מֻקֶּפֶת אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת,

סָפֵק מְבַקֶּשֶׁת לִשְׁהוֹת עוֹד בִּמְחִצָּתִי, סָפֵק מְבַקֶּשֶׁת לִפְנוֹת וּלְהִמּוֹג,

וַאֲנִי שׂוֹרֵף־וְשׂוֹרֵף אֶת מַדְוֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים

בְּתוֹךְ הַקְּרֶמָטוֹרְיוֹן הַבֵּיתִי – –

ה.

הִיא לָקְחָה אִתָהּ אֶת הַגַּן, אֶת הַבַּיִת וְאֶת הַנָּהָר

עִיר־וּמְלּאָהּ לָקְחָה אִתָּהּ לַדֶּרֶךְ;

וּבְחַדְרָהּ נוֹתְרוּ רַק רָהִיטִים עֵצִיִּים

עִם שׁוּב כָּל הַחֲפָצִים שֶׁבִּמְחִצָּתָהּ אֶל גָּלְמִיּוּתָם נְטוּלַת אוֹר הֶעָבָר;

זְמַן רַב הָיְתָה מוֹדֶדֶת לְעַצְמָהּ אֶת הַקֶּבֶר

כִּמְדֹד בֶּגֶד חָדָשׁ לִקְרַאת נְסִיעָה רְחוֹקָה.

---

חוזרת הנשמה אל מקור צמיחתה

מאת

איתמר יעוז־קסט

א.

עִם סְתִימַת הַגּוֹלֵל

חוֹזֶרֶת הַנְּשָׁמָה אֶל מְקוֹר צְמִיחָתָהּ

הֲלֹא הוּא גַּן־הַיַּלְדוּת אֲשֶׁר שָׁקַע בַּנָּהָר בַּעַל עֵינֵי הַסְּתָו הָרַכּוֹת;

וַאֲנִי נָסַעְתִּי לַחֲזוֹת בּוֹ שֵׁנִית

בְּטֶרֶם תִּצְטַמְצֵם הֲוָיָתָהּ שֶׁל אִמִּי לִכְדֵי רִצּוּדֵי נֵר־זִכָּרוֹן לַבְקָנִי,

וּלְמַעַן אָסֵב לָהּ שִׂמְחָה בְּסַפְּרִי עַל־אוֹדוֹת

נוֹפֵי־כְּבָר חֲלוּדֵי־עַלְוָה;

וְאוּלָם בְּהַגִּיעִי אֶל מִטַּת חָלְיָהּ הִיא רַק שָׁכְבָה דוֹמֶמֶת־כֹּה

עַל כָּרִיּוֹתֶיהָ הַמִּתְנַפְנְפוֹת בִּשְׁלַל נוֹצוֹתֵיהֶן, שְׁכִיבָה אַל־גּוּפִית כִּמְעַט,

נִשֵׂאת בִּפְנִימִיוּתָה רַבַּת־הַתְּנוּעָה וּמְשֻׁתֶּקֶת כָּלִיל בִּקְלִפַּת הַבָּשָׂר;

תְּמוּנוֹת־תְּמוּנוֹת בִּקַשְׁתִּי לְגוֹלֵל לְנֶגֶד עֵינֶיהָ, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת לָהּ רִפְאוּת־מַה

דוֹמֶה, מַעֲלֶה אֲנִי מַזְכָּרוֹת מַזְכָּרוֹת מִמִּזְוֶדֶת־הַמַּסָּעוֹת שֶׁבִּרְשׁוּתִי,

אֶלָּא שֶׁבְּהַטּוֹתִי אֶת הַמִּזְוָדָה עַל צִדָּה

הִתְגַלְגְּלוּ מִמֶּנָּה פַּעֲמוֹנֵי קוֹלוֹת יְלָדִים,

וְהִנֵּה רָאִיתִי: זָעָה אִמִּי עַל־מִשְׁכָּבָהּ

וְהִיא שׁוּב אִשָּׁה צְעִירָה, וּבְלֹא רֵיחַ הֶעָשָׁן הָעוֹלֶה תָמִיד מִבֵּין מַחְשְׁבוֹתֶיהָ,

חוֹצָה אֶת הָאֲוִיר,

יוֹצֵאת לְדַרְכָּהּ וְנֶעֱלֶמֶת בִּקְפִיצוֹתֶיהָ עַל לֶהָבָה רוֹעֶדֶת וּכְחֻלָּה – –

ב.

לְהַאֲמִין

כִּי בְּרְחוֹבוֹת אֵלֶּה הִתְגַּלְגֵּל הָאֹשֶׁר לְפָנִים.

חַם־חַם תַּחַת כַּנְפֵי הַסְּנוּנִיּוֹת הָרוֹחֲפוֹת מֵעַל לַמִּגְדָּל הַשִּׁכּוֹר,

אוֹ רָתוּם לְעֶגְלוֹת־שֶׁלֶג וְצִלְצוּלָיו נִשְׁמָעִיִם חֹרֶף שָׁלֵם,

בְּעוֹד אִשָּׁה צְעִירָה מוֹלִיכָה יֶלֶד פַּטְפְּטַן־בֶּכִי בֵּין הָעֵצִים

בְּמִדְרוֹן־הַנָּהָר הַמִּשְׁיִי בְּטֶרֶם תֵּלֵךְ וְתַשְׁחִיר הַשָּׁעָה לְעֵבֶר מָוֶת;

אֶפְשָׁר, מִשּׁוּם כָּך אֶת מְקוֹם הִמָּצְאִי לֹא הִכַּרְתִּי

בְּפָסְעִי עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה הַמָּאֳפֶלֶת

וּבְנֵי־אָדָם מְשִׂיחִים מִסָּבִיב בִּשְׂפָתִי־לֹא־שְׂפָתִי;

אֵימָתַי זֶה הָיָה

לֹא אֵדַע עוֹד, כִּי אֲנִי עַצְמִי רַק

לְרֶגַע הִשְׁתַּקַּפְתִּי.

נִדְמֶה,

בְּעֵינֵי אֵם הַהוֹלֶכֶת לָמוּת

וְאוֹסֶפֶת אֶת כָּל הַיָּקָר לָהּ אֶל תּוֹךְ גּוּפָה.

1983

---

בָּבוּאַת אַהֲבָתָהּ

מאת

איתמר יעוז־קסט

(לפי לחן־עם של אמי)

חֶרֶשׁ

הִנּוּמָה

תָּנוּעַ

עַל גִּבְעוֹל, בָּבוּאָה

הִנּוּמַת אֵפֶר – נוֹבְטָה

בָּבוּאָה מִלַּיְלָה,

נוֹבְטָה בָּהּ רְדוּמַת

חֶרֶשׁ, עָלִים

וּבַחֲבִיקַת וָאֵלֶם, בֵּין עַנְפֵי

צֵל־שַׁיִשׁ וְהִנּוּמַת בָּרָק

זִכְרוֹנָהּ הַטַּל וָלַיְלָה,

הָאוֹר צוֹנַחַת קוֹל גּוֹחֵן

מַנְצִיחַ; עַל כִּתְפֵי עַל דַּל־

גּוֹלֵל־הַשַּׁיִש, הַשַּׁיִש,

עֵת פּוֹשְׁטוֹת לָהּ

כַּפּוֹת שֶׁל חֹשֶׁךְ קוֹרֵא

לְגַלְגֵּל קוֹל־לַהַב

חֶרֶשׁ,

חַרְסֵי עֵינַיִם: – הִיא יוֹשְׁבָה

קוֹל יִגְחַן בְּחוֹל בְּגָדֶיהָ –

עַל דַּל־ בָּבוּאָה

שְׂפָתֶיהָ; חוֹמְקָה

מִשַּׁיִשׁ

– הִיא פּוֹסְעָה

בְּעִקְּבוֹתֶיהָ –

וְעַל הִנּוּמַת

כְּלוּלוֹת אֵפֶר

מְנַצְנֵץ

רָקִיעַ

חֶרֶשׁ – – –

1969

באורו הלבן של הבית 1983–1991

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

הידברוּת

מאת

איתמר יעוז־קסט

א.

יֵש הִדָּבְרוּת בֵּין הָעֲצָמִים. כְּמוֹ לְסִבּוּב הַיָּד

נִכְרָךְ הַחֹשֶׁךְ עַל כְּלֵי־הַבַּיִת וּבְרַעַשׁ עַצְבָּנִי

פּוֹתֵחַ וְסוֹגֵר מְגֵרוֹת לְמַעַן הֵחָשְׂפוּת הָאֲנִי

הָעֵר לַעֲבָרוֹ, עֵת רוֹצֶה לִשְׁקֹעַ בַּשֵׁנָה הַקִּיוּמִית בִּלְבַד,

בְּעוֹד הָרָהִיטִים שֶׁבַּחֶדֶר קוֹלְטִים מֶסֶר עָלוּם

עַל יוֹשְׁבֵיהֶם מִכְּבָר, אַךְ כָּל כִּסֵּא וְכָל שֻׁלְחָן כְּמוֹ

יֶלֶד אוֹטִיסְט הַכָּלוּא בְּתוֹךְ עַצְמוֹ

עַד אִי־יְכֹלֶת לְבַטֵּא עוֹלָם – וְאוּלָם לַיְלָה שֶׁמִּחוּץ לַתְּחוּם

עוֹד פּוֹתֵחַ וְסוֹגֵר מְגֵרוֹת, עַד שֶׁלְפֶתַע נוֹפֵל

אֵיזֶה חֵפֶץ שֶׁנִמְלָא נְגִיעוֹת יָדַיִם, וּבְלִי מֵשִׂים

דְּמוּת בּוֹקַעַת וְעוֹלָה מִתּוֹךְ הַחֵפֶץ שֶׁהִתְעוֹרֵר לְחַיִּים

וְהִיא שׁוֹהָה לְרֶגַע וּבִלְשׁוֹן־עֲצָמִים שׁוֹאֶלֶת דְּבֵר־מַה הַמֵּאִיץ אֶת דְּפִיקוֹת הַלֵּב.

ב.

הִיא עוֹד פֹּה, כְּדֵי רֶגַע – וְנֶעֱלֶמֶת שֵׁנִית

בְּתוֹךְ כֵּלִים נוֹפְלִים, וּמוֹתִירָה רַק אֵיזוֹ תְשׁוּקָה

לְחַיִּים נֶחְלָמִים, בִּלְשׁוֹן־עֲצָמִים אֲבוּדָה

בְּמַעֲמַקֵּי שְׁמוּרַת־לַיְלָה דִמְיוֹנִית,

וּבְעוֹד פְּרִיטֵי הַבַּיִת פּוֹרְקִים מתַח פְּנִימִי

הִיא מוֹסִיפָה לְהָזִיז חֲפָצִים מֵרָחוֹק,

מִן הֶעָבָר אֶל הַהֹווֵה, וּבְאַפְלוּלִית הַשָּׁעוֹת

שְׁנֵינוּ יַחַד: כְּעֵין דוּ־אֲנִי;

אַךְ אֶפְשָׁר, אֵינֶנָּה כִּי אִם הִרְהוּר־הַלֵב

שֶׁהִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף וּמְגַלֶּה לִי פָּנִים,

וְעֵת כִּי הַלַּיְלָה פּוֹתֵחַ וְסוֹגֵר מְגִרוֹת רָהִיטִים יְשָׁנִים

אֵינָה אֶלָּא מִלַּת־אַהֲבָה אֲבוּדָה בִּלְשׁוֹן חֵפֶץ נוֹפֵל.

---

תלות

מאת

איתמר יעוז־קסט

כִּמְחוֹגֵי שְׁנֵי שְׁעוֹנִים הַמְּכֻוָּנִים לְאוֹתָהּ שָׁעָה

וּמְצַלְצְלִים בָּזֶה אַחַר זֶה,

אַתְּ מִתְעוֹרֶרֶת וַאֲנִי מִתְעוֹרֵר,

אוּלָם אֵינִי שׁוֹאֵל אוֹתָךְ מֶה חָלַמְתְּ בַּלַּיְלָה

וּמִי זֶה נִכְנַס

לְתוֹךְ עֵינַיִך,

– חֹפֶשׁ שֶׁאֲנִי מוֹתִיר לָךְ בְּעַל־כָּרְחִי –

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן

מַצַּב־רוּחֵךְ נִמְהָל בְּמַצַּב־רוּחִי

מִבְּלִי שֶׁאֵדַע אֶת טַעַם הַדִּכְדּוּךְ אוֹ הַשִׂמְחָה

הַנִּלְוֶה אֵלַי

כָּל הַיּוֹם הָאָרֹךְ –

וַאֲנִי כִּמְחוֹגֵי שְׁנֵי שְׁעוֹנִים הָרָצִים תָּמִיד

וְנִפְגָּשִׁים רַק בַֹחֲטָף.

---

סביב חדר־הילדים לשעבר

מאת

איתמר יעוז־קסט

חוֹזְרִים הַדְּבָרִים לִנְקוּדַת־הַמּוֹצָא –

הֵם שׁוּב: רַק הוּא וְהִיא,

וְלֹא עוֹד מַכְפֵּלָה שֶׁל מִסְפַּר הַיְּלָדִים שֶׁמִּסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן;

מִתְנוֹעֲעִים כְּזוּג צָעִיר

מִלִּפְנֵי שָׁנִים הַרְבֵּה,

וְרַק מְעֻטָּפִים יוֹתֵר בְּמַעֲטֵה הָעוֹר הַחַם שֶׁל הַשּׁוּתָפוּת; –

כָּעֵת מִתְוַדְּעִים שֵׁנִית לַשֶּׁקֶט שֶׁל תֹּם הַמִּשְׂחָקִים וְשֶׁל הַשֵּׁנָה הַחֲטוּפָה

בֵּין דְּאָגָה לִדְאָגָה בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה;

הַכּלֹ לְלֹא שִׁנּוּי לְמַרְאִית־הָעַיִן,

גַּם הָרָהִיטִים שׁוֹמְרִים עַל מְקוֹמָם הָרִאשׁוֹנִי

בְּהִתּוֹסֵף עֲלֵיהֶם מִשְׁקַל הַשִׂמְחָה וְהַצַּעַר שֶׁנִסְפְּגוּ בָּהֶם לְאֹרֶךְ זְמַן; –

אַךְ לִפְעָמִים, בְּעוֹד קִיר צוֹמֵחַ מִקִּיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַגָּדֵל וְהוֹלֵךְ לְלֹא סִבָּה,

הִיא אוֹמֶרֶת מִתּוֹךְ הֶרְגֵל יָשָׁן: “אַל תָּקִים רַעַשׁ פֶּן תָּעִיר אֶת הַיְלָדִים!”

וּמִתְעוֹרֶרֶת רַק הַכַּלְבָּה הָרוֹבֶצֶת תַּחַת הַמִּטָּה בֵּין צִלְלֵי־מְצִיאוּת קְטַנִּים וַאֲהוּבִים;

אַחַר־כָּךְ קָמִים וְנִגָּשִׁים לִרְאוֹת – מַה בּדֶּלֶת? שֶׁמָּא קוֹלוֹת מֻכָּרִים הֵיטֵב?

וְאַגַּב תְּנוּעָה הֵם מוֹשִׁיטִים יָדַיִם אִישׁ לְרֵעֵהוּ, כְּאִלּוּ לוֹמְדִים מֵחָדָשׁ

תַּרְגִּילֵי־הֲלִיכָה בִּשְׁנַיִם, עַל־גַּבֵּי חָלָל־רֵיק, סְבִיב חֲדַר־יְלָדִים לְשֶׁעָבַר.

---

היכרות בחודש אוקטובר ישָן

מאת

איתמר יעוז־קסט

א.

"אַתְּ בַּחֲצַר הַחֲלוֹם

צוֹפִיָּה וַדָּאִית כְּיָרֵחַ…"

כָּתַבְתִּי לָךְ בְּשִׁיר,

שָׁעָה שֶׁגַּרְמֵי־הַשָּמַיִם עוֹד הִבִּיטוּ בִּי

בְכֶל זָרוּתָם;

וְאָנוּ נִפְגַּשְׁנוּ לִכְדֵי רֶגַע בִּלְבַד

בִּקְצֵה הַשְּׂדֵרָה הַתֵּל־אֲבִיבִית,

וְאַחַר־כָּךְ הִמְשַׁכְנוּ אִישׁ־אִישׁ בְּדַרְכּוֹ:

מֻקָּף חָלָל־רֵיק צָעַדְתִּי בֵּין הָעֵצִים שֶׁהִצְמִיחוּ

צְלָלִים לְתוֹךְ הַשְּׁקִיעָה,

בְּעוֹד הַבְּדִידוּת מַצְהִיבָה, כְּמוֹ נִיקוֹטִין, אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי

וּמוֹשַׁחַת אֶת חֲזִיתוֹת הַבָּתִים בְּצֶבַע דֵּהֶה שֶׁל חֲפָצִים אֲבוּדִים;

וּכְבָר יָרַד הָעֶרֶב בְּהַגִּיעִי אֶל קַו־הַחוֹף

מוּל אֳנִיָּה הַמְּגַלְגֶּלֶת שִׂיחָה אֲדִישָׁה וּמֵימִית

עִם רוּחוֹת חֹדֶשׁ אוֹקְטוֹבֶּר,

וּבָבוּאַת־עַצְמִי רָצָה לְפָנַי בַּחוֹלוֹת

כְּמוֹ חַיָּה

רְטֻבַּת־אֵיבָרִים וַעֲרִירִית הַמְּגִיחָה מִתַּחְתִּיּוֹת

הַיָּם.

ב.

נִבְלַעַתְּ

בֵּין הַסִּמְטָאוֹת –

עֶרֶב־שַׁבָּת הָיָה וּתְחוּשַׁת־הָרִיק שֶׂקִּנְּנָה בִּי

בָּרְחָה־לָהּ לְפֶתַע,

מַבִּיטָה אֵלַי מִשּׁוּלֵי הַגַּגּוֹת

בְּעֵינֵי עוֹרְבִים סְתָוִיִים;

אַךְ הֵיכָן זֶה הִכַֹרְתִּי אוֹתָךְ?

הוֹגַעְתִּי מֹחִי

– הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב לְאֹרֶךְ הַחוֹף,

וְאַת: חַיֶּלֶת קְטַנָּה

מוּאֶרֶת שֶׁמֶשׁ דַּקָּה בְּתוֹךְ מַדַּיִךְ,

וַאֲנִי נָע וָנָד בִּשְׁחוֹר הַדְּרָכִים שֶׁבְּתוֹכִי;

וּבַפֶּתַח עָמְדָה הַשַּבָּת

וְכִרְסִיסֵי שָׁמַיִם הַנּוֹטִים לְהִשָּבֵר

חָלְפוּ צִפֳּרִים מְצַוְּחוֹת מֵעָלַי.

ג.

בָּארוּד! בָּארוּד![¹] צָעֲקוּ סוֹלְלֵי הַדְּרָכִים

לִפְנֵי הִשָּׁמַע קוֹל הַנֵֶּפֶץ

וּבְטֶרֶם יִתְעוֹפְפוּ שִׁבְרֵי הַסְּלָעִים מִסָּבִיב

נֶעְצַרְתִּי לְרֶגַע

וְשׁוּב עָמְדוּ פָּנַיִךְ

מוּלִי; וְהָרוּחַ

מַפְרִיחָה אָבָק עַל הַשְּׁבִיל

וְרָצִיתִי לוֹמַר לָךְ: הָעוֹלֶה ל"בֵית־הַסְּפָרִים שֶׁעָמַד לְהִנָּעֵל;

הִשָּׁאֲרִי עוֹד!… “יָכֹלְנוּ גַּם לֹא לְהִפָּגֵשׁ”,

מִלְמַלְתִּי

לוּלֵא הַמְּבוּכָה שֶׁבָּלְעָה אֶת דְּבָרַי, מִבְּלִי שֶׁאָבִין כִּי

עִם קוֹל דִּפְדּוּף הַסְּפָרִים גַּם הַמִּקְרֶה

נִגְזַר מִתּוֹךְ כֹּרַח – מְשֻׁתָּף לָךְ וְלִי,

בְּיָדֵךְ, בֵּין כִּתְמֵי תַּשְׁלִיל הָעוֹלָם –

בְּיָדִי,

וִילָדִים שֶׁהִתְאַוּוּ לִקְרֹם עוֹר וְגִידִים,

נוֹלְדוּ וְגַם יָצְאוּ אֶת כָּל חַדְרֵי הַבַּיִת,

­– וְגֶבֶר וְאִשָּׁה הִמתְחַלְּפִים בְּזִכְרוֹנוֹת בִּבְלִי־מֵשִׂים.

---

לאחר נסיעתֵךְ

מאת

איתמר יעוז־קסט

בַּלַּיְלָה הַזֶּה הָעוֹבֵר לְאַט

לְלֹא דְמוֹת וּלְלֹא צֶלֶם־הַדְּמוּת –

לְמִי אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת כִּי יָבוֹא

וְיָד יִשְׁלַח לְהַדְלִיק אֶת הַשִּׂמְחָה בַּבַּיִת

כְּשֵׁם שֶׁמַדְלִיקִים מְנוֹרָה;

נְסִיעָתֵךְ

הוֹתִירָה לִי אֶת הַלַּיְלָה לְלֹא רֵאשִׁית וּלְלֹא אַחֲרִית,

וְאוּלָם גַּם מַלְאַךְ־הַמָּוֶת עָשׂוּי מֵהֵעָדֵר הַנִּמְצָאִים,

עָשׂוּי בַּיִת רֵיק מֵאָדָם;

אִם כֵּן, מָה אִם בְּלַיְלָה כָּזֶה

יֶאֱרֹב לִי הַמַּשְׁחִית בֵּין הַחֲפָצִים, וַאֲנִי לְבַדִּי,

וְאֵין מִי שֶׁיֶּאֱסֹר,

וְאֵין מִי שֶׁיֹּאמַר לִי דָבָר;

---

[אֶת הַפֶּה]

מאת

איתמר יעוז־קסט

אֶת הַפֶּה

שֶׁבְּכֹחוֹ לֶאֱסֹר אוֹ לְהַתִּיר

עָלַי לְהַרְכִּיב מִכָּל חָמְרֵי הָאַהֲבָה שֶׁבִּי

לְמַעַן אוּכַל לְהַאֲמִין בִּדְבָרוֹ הַלַּיְלָה;

עָלַי לְצַיֵּר אֶת דְּמוּתֵךְ מִכָּל שְׁנוֹת־הַיַּחַד,

לְמַעַן אַאֲמִין לַמִּלִּים שֶׁאֹמַר לִי בִּשְׁמֵךְ,

כְּשֵׁם שֶׁיֶּלֶד מְצַיֵּר יְצוּרֵי־דִמְיוֹן

וְהוּא מְשַׂחֵק וְיָשֵׁן בֵּינֵיהֶם, בְּעוֹד הַבַּיִת מַחֲזִיק אוֹתוֹ

בֵּין אֵיבָרָיו הַלְּבָנִים וְהַשְּׁקֵטִים,

מַרְכִּיב אוֹתוֹ עַל־גַּבֵּי חַיּוֹת אֲפֵלוֹת אַךְ מְאֻלָּפוֹת

שֶׁהֵם כִּסֵּא וְשֻׁלְחָן

בָּהֶם הֵחֵל לִפְעֹם הַלֵּב הַלֵּילִי,

עֲצָמִים הַמַּפְנִים רֹאשׁ בִּגְעִיָּה שֶׁל בְּדִידוּת וְגַעְגּוּעִים,

עַד שֶׁיִּפְקֹד עֲלֵיהֶם הַפֶּה שֶׁלְמִשְׁמַעְתּוֹ הֵם סָרִים

לָשׁוּב וְלִהְיוֹת יֵשֻׁיּוֹת שֶל חֲפָצִים דּוֹמְמִים בִּלְבַד;–

הִנֵּה־כִּי־כֵן עָלַי לְצַיֵּר אֶת דְּיוֹקְנֵךְ לְמָגֵן לִי מִפְּנֵי הַמַּשְׁחִית

בְּטֶרֶם יְפַשְׁפֵּשׁ בְּתֵבַת־הַתְּרוּפוֹת וְיִתְבּוֹנֵן בִּגְלוּלוֹת־הַשֵּׁנָה הַזְּעִירֹות,

בּעֹוד מַחֲצִית הַמִּטָּה

רֵיקָה

כְּמַחֲצִית הַחַיִּים;

---

[יֵשׁ וּפַחַד־הַפְּרֵדָה]

מאת

איתמר יעוז־קסט

יֵשׁ וּפַחַד־הַפְּרֵדָה

עוֹדוֹ תּוֹקֵף אוֹתִי כְּבִימֵי הַיַּלְדוּת

עֵת כִּי הָיִיתִי מְשַׁנֵּן לְעַצְמִי מִלּוֹת־אַרְגָּעָה, לַשָּׁוְא;

אַךְ נִדְמֶה, מִחוּץ לְקַוֵּי־הַמִּתְאָר שֶׁל גּוּפִי בָּאוֹת הַמִּלִּים,

מִן הָאֲוִיר שֶׁמִּסָּבִיב הֵן בָּאוֹת,

כְּאִלּוּ פֶּה־סְתָרִים נִפְעָר לְמוּלִי בְּתוֹךְ הָאֵינוּת, בִּמְקוֹם פִּי,

בִּמְקוֹם כָּל אֶבְרֵי גוּפִי הַנְּמוֹגִים אֶל תּוֹךְ הֶעָדֵר־הַתְּחוּשָׁה

וּבְלִי שֶׁאֵדַע הֵיכָן לְהַנִּיחַ אֶת יָדַי וְאֶת רַגְלַי

לְבַל תֵּלֵכְנָה מִמֶּנִּי, אַף הֵן,

עַד כִּי תִּשָּׁאֵר רַק עֲזוּבָה לְלֹא דְמוּת וּלְלֹא צֶלֶם־הַדְּמוּת,

וְכֵן הַחֲפָצִים הַמְסַגְּלִים לְעַצְמָם אֶת תְּכוּנוֹת בַּעֲלֵיהֶם חֲמוּרֵי־הַסֵּבֶר,

וְהֵם מַצְלִיפִים לְעֶבְרִי בְּצִלְלֵיהֶם;

---

[מַכְשִׁיר־הַטֶּלֶפוֹן]

מאת

איתמר יעוז־קסט

מַכְשִׁיר־הַטֶּלֶפוֹן

פָּלַט צִלְצוּל קָצָר וּמְהֻסָּס

וַאֲנִי נִתַּרְתִּי מֵעַל מִשְׁכָּבִי,

וְאוּלָם מִקְצֵה הַקַּו

שָׁמַעְתִּי רַק הֶמְיָה מוֹנוֹטוֹנִית כְּשֶׁל עוֹלַם־מַעֲמַקִּים,

בְּעוֹד צִפִּיַּת־הַשָּׁוְא לְקוֹלֵךְ מְמַלֵּאת אֶת הַחֶדֶר

וַאֲנִי מִטַּלְטֵל הֵנָּה וָשׁוֹב בִּסְבַךְ צִמְחִיַּת־הַלַּיְלָה

וְצָף

בֵּין מַחְשְׁבוֹתַי הַמְּכֻוָּנוֹת תָּמִיד לַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר,

וְהַטֶּלֶפוֹן הַדּוֹמֵם כּוֹרֵךְ עָלַי חוּטִים־חוּטִים וּמוֹשֵׁך אוֹתִי כְּלַפֵּי מַטָּה

כְּמוֹ חַיָּה שְׁחוֹרָה;

---

כמי שנרדם תוך כדי נסיעה

מאת

איתמר יעוז־קסט

כְּשֶׁפָּקַחְתִּי עֵינַי – בּעוֹד חֹשֶׁךְ,

לְשֵׁמַע טִקְטוּק שְׁעוֹן־הַיָּד מִתַּחַת לְאָזְנִי

דִּמִּיתִי: רֵיק הַבַּיִת מִקִּיּוּמֵךְ,

וְכִי נִרְדַּמְתִּי בְּתוֹךְ הַכֻּרְסָא כְּמִי שֶׁנִּרְדָּם תּוֹךְ כְּדֵי

נְסִיעָה בְּכִוּוּן בִּלְתִּי־נָכוֹן,

וּבֵין כֹּה לְכֹה

צָף וְעָלָה בִּי טַעַם נְסִיעָה יְשָׁנָה,

וַאֲנִי נַעַר הַמְּחַפֵּשׂ כְּתֹבֶת וְתוֹעֶה בִּרְחוֹבוֹת חֵיפָה־הַתַּחְתִּית, עַד עֶרֶב,

וּלְשֵׁם לִינַת לַיְלָה מִצְטַנֵּף בְּיַרְכְּתֵי אוֹטוֹבּוּס שׁוֹהֶה וָרֵיק,

עָטוּף אַפְלוּלִית בִּקְרָבָיו,

וְכֵיוָן שֶׁעָיֵף הָיִיתִי – שָׁקַעְתִּי בְּשֵׁנָה,

בְּלִי שִׂים לֵב כֵּיצַד בָּא הַנֶּהָג וּמַתְנִיעַ

אֶת כְּלִי־הָרֶכֶב, וְאָנוּ שׁוֹעֲטִים עַל־פְּנֵי כְּפָרִים

מַדִּיפֵי רֵיחַ קוֹצִים הַנִּשְׂרָפִים בְּאֵשׁ מִצְטַהֶבֶת;

– גְּבָרִים זָרֵי־מַבָּע עָלוּ בַּהֲמֻלָּה עוֹיֶנֶת לִכְלִי־הָרֶכֶב

הַמִּטַּלְטֵל מִתַּחֲנָה אַלְמוֹנִית אֶל תַּחְנָה אַלְמוֹנִית –

וְהִרְהוּרִים רָעִים בָּאוּ אֶל לִבִּי וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנִּי מַחֲסֶה,

שָׁעָה שֶׁיוֹשֵׁב הָיִיתִי עַל הַסַּפְסָל הָאֲחוֹרִי

מִבְּלִי שֶׁאֵדַע לְאָן פָּנַי מוּעָדוֹת,

וְשֶׁמָּא אֶצְטָרֵךְ לְכַתֵּת רַגְלַי בַּחוֹל הַבּוֹלֵעַ כָּל סִימָן מְזַהֶה,

– וְאָנוּ דּוֹהֲרִים מִחוּץ לַחַיִּים, עַד בֹּקֶר.

---

מבעד לחלון רטוב מגשם

מאת

איתמר יעוז־קסט

בְּרֹאשׁ הוֹמֶה

שׁוֹטַטְתִּי

עַל־פְּנֵי הָעִיר

מוֹעִיד פָּנַי

לָרְחוֹב בּוֹ הִתְגּוֹרַרְנוּ לְפָנִים,

אַתְּ

וַאֲנִי –

וּכְגַנָּב־בַּמַּחְתֶּרֶת – הִצְמַדְתִּי עֵינַי לַחַלּוֹן

לִרְאוֹת שֶׁמָּא בְּמַעֲבֵה הַחֶדֶר

עוֹד עוֹמְדִים אָנוּ,

אַךְ הַגֶּשֶׁם שֶׁזִּרְזֵף כִּסָּה אֶת הַשְּׁמָשׁוֹת,

וְרַק שָׁמַעְתִּי קוֹל זִיעַ מֵאֲחוֹרַי:

"הַאִם טוֹב יוֹתֵר הָיָה

בְּלַהַט יָמִים שֶׁרָחֲקוּ?…"

וְאוּלָם הֵקִיצוּ בִּי מִיָּד כָּל אֵרוּעֵי־הַיַּחַד,

כָּל שְׁנוֹת־הַבֵּינַיִם קָרְמוּ עוֹר וְגִידִים בְּתוֹךְ הָרֶגַע

וְתָבְעוּ אֶת עֶלְבּוֹנָם,

בּעוֹד יְלָדֵינוּ רָצִים הֵנָּה וָשׁוֹב בְּדִמְיוֹנִי,

רְטֻבִּים מִן הַגֶּשֶׁם, וַאֲנִי מִתְמַלֵּא דְּאָגָה

שֶׁמָּא תֹּאחַז בָּהֶם צִנָּה, בְּעֶרֶב כָּזֶה – אַךְ הֵם

תָּלוּ בִּי כִּנּוּיֵי־חִבָּה וְהִתְפַּזְּרוּ

בֵּין מַחְשְׁבוֹתַי הַתּוֹעוֹת;

וְאַף־כִּי יָדַעְתִּי שֶׁרֹב הַחַיִּים כְּבָר פָּנוּ־חָלְפוּ לָהֶם:

לֹא יָדַעְתִּי אִם מְקַנֵּא אֲנִי בְּלִבִּי בַּגֶּבֶר וּבָאִשָּה הַצְּעִירִים אֲשֶׁר הָיִינוּ,

בְּעוֹדִי פּוֹנֶה לְאָחוֹר,

נֶחְפָּז לָבוֹא וּלְהָשִׂיחַ בְּאָזְנַיִךְ עַל־אוֹדוֹת עַצְמֵנוּ,

וּבַגֶּשֶׁם הַמַּחֲלִיף צְבָעִים מִשָּעָה לְשָׁעָה

מַעֲנֵה־לְשׁוֹנֵךְ מֵשִׁיב לִי בְּתוֹךְ מַעֲנֵה־לְשׁוֹנִי – בְּכֵפֶל־הַמַּשְׁמָעוּת.

---

[ עִם הֵעָלְמֵךְ]

מאת

איתמר יעוז־קסט

עִם הֵעָלְמֵךְ

שׁוֹטַטְתִּי בֵּין הַחֲדָרִים,

אוֹ קָנִיתִי יְשִׁיבָה עַל כִּסֵּא

כְּבַחֲדַר־הַמְתָּנָה בּוֹ הַזְּמַן מִתְנַהֵל בְּנִגּוּד לְכִוּוּן הַשָּעוֹן;

קָרָאתִי לָךְ,

וּכְמוֹ בִּסְפִירָה לְאָחוֹר

פָּנַיִךְ מִשֶׁכְּבָר בָּאוּ אֶל פָּנַי מִשֶּכְּבָר.

1985

---

ילד עתידי

מאת

איתמר יעוז־קסט

(שיר ליל־שמחה לבתי)

מְקוֹר הַשִׂמְחָה הָיָה אַל־גַּעַת –

בְּשֶׁטַח מְגֻדָּר בְּמַחֲשָׁבוֹת בִּלְבַד

וְרֵיק מִבְּנֵי־אָדָם חַיִּים, נִשְׁמַע מְחוֹל־רַגְלַיִם פִּתְאֹמִי

אַגַּב הִדְהוּד גּוֹבֵר־הוֹלֵךְ, כְּשֶׁל לֵיל־חֲתוּנָה רָחוֹק:

אִמִּי

הֵרִימָה רֹאשׁ מֵעַל מוֹתָהּ, קוֹרֵאת בְּקוֹל נִרְגָּשׁ

כִּבְלֵילוֹת־מִקֶּדֶם בְּהִשָּׁמַע שָׁאוֹן מֵעֵבֶר לַקִּירוֹת:

“מִי שָׁם?” – בַּחוּץ

לֵיל־קַיִץ סַהֲרִי נִקֵּר בְּתוֹךְ קְלִפּוֹת עֲצֵי־הַבְּרוֹשׁ

צַחֵי־הַגֶּשֶׁם. תּוּ לֹא. אַף כִּי בְּרֶגַע זֶה

יֶלֶד עֲתִידִי יָצָא לוֹ לְדַרְכּוֹ,

אוֹסֵף בְּיָד לֹא־עֻבָּרִית־עֲדַיִן

תְּכוּנוֹת מֵאֲנָשִׁים שׁוֹכְנֵי־עָפָר,

זֶה קְהַל־הַמֵּתִים הַנַּרְקִיסִיסְט, הַמִּתְמַלֵּא חֶדְוַת־הַלֹּבֶן

בְּהִתְחַיּוּת קַוֵּי פָּנִים שְׁכוּחוֹת, עִם כָּל לֵדָה: –

וְאִמִּי שֶׁלֹּא זָכְרָה יָמִים חָלְפוּ־עָבְרוּ,

לֹא זְמַן חֶמְדָּה אוֹ מִלְחָמוֹת וְחִבּוּטֵי־דְרָכִים,

הִגְבִּיהָה אֶת פָּנֶיהָ מֵעֹמֶק הַשֵּׁנָה, הִתְרַעֲדָה

כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ נָגַע בָּהּ נְגִיעָה פְּנִימִית

בְּחַמְדָּנוּת, הֲגַם בְּאֵין־מִשְׁקָל, כְּצֵל שֶׁל הִתְהַוּוּת: –

וְהִיא רָצְתָה מְאֹד לָתֵת מִן הַמֵּיטָב שֶׁבָּהּ אַךְ חָשְׁשָׁה

מִפְּנֵי טָעוּת בַּגּוֹרָלוֹת,

וְאוּלָם הַהוּא נָטַל כְּבָר מִכָּל הַבָּא לַיָּד

בְּשֵׁם יָמִים יָבוֹאוּ,

בַּלַּיְלָה הָרָווּי מַשְׁקֶה וּנְגִינוֹת נוֹפִים מִכְּבָר,

בְּעוֹד כַּפּוֹת־רַגְלֶיהָ שֶׁל נַעֲרָה־כַּלָּה מְחוֹלְלוֹת כִּשְׁתֵּי טִפּוֹת מְזֹהָרוֹת עַל לוּחַ־שַׁיִשׁ,

וּמִמְחָטָה קְטַנָּה וִירֻקָּה רוֹחֶפֶת בָּאֲוִיר כְּעֵין עָלֶה

הַמִּתְפָּרֵץ בְּצָהֳלָה שֶׁל כְּלוֹרוֹפִיל,

בְּשֶׁטַח מְגֻדָּר בְּאִוּוּיֵי שִׂמְחָה בִּלְבַד.

1986

---

תצלום אבי בצעירותו

מאת

איתמר יעוז־קסט

לפרופ' הלל ברזל

קַו־שֶׁל־אוֹר

נוֹפֵל עַל הַתְּמוּנָה

וּמֵאִיר אֶת הַפָּנִים

עִם מִלּוֹת־הַקְדָּשָׁה שֶׁבַּשּׁוּלַיִם

כְּהָאִיר כְּתַב־סֵתֶר יָשָׁן־נוֹשָׁן:

הוּא מַבִּיט בַּחַלּוֹן,

סֵפֶר בְּיָדוֹ וּבְעִגּוּלֵי הַקַּיִץ פָּנָיו נַעֲרִיוֹת מְאֹד;

אְנִי מַצְלִיל אֶת גְּרוֹנִי כְּאִלּוּ בִּרְצוֹנִי לִשְׁאֹל דָּבָר

וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה,

לָכֵן מַעֲבִיר אֲנִי בְּשֶׁקֶט אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי

עַל הַפֶּה וְעַל הָעֵינַיִם,

מְמַשֵׁשׁ אֶת גּוּף־הַנְּיָר בִּמְבוּכָה –

קָשֶׁה לִי לִהְיוֹת מְבֻגָּר מֵאָבִי

וְלַחְשֹׁב

כִּי מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ

חוֹלְפוֹת כָּעֵת נַעֲרוֹת הָעִיר

וְהָאֲוִיר רְווּי תְּשׁוּקָה.

בָּרְחוֹב

כְּשֶׁעָבַרְתִּי,

מְקוֹם־שָׁם רָאִיתִי אוֹתוֹ לָאַחֲרוֹנָה

– פָּנָיו כְּבָר הִצְהִיבוּ מְאֹד בְּשֶׁל הַנְּדוּדִים –

הָיִיתִי קָרֵב וּבָא אֶל תְּמוּנַת־הַדִּמְיוֹן שֶׁנּוֹתְרָה מִמֶּנּוּ,

נוֹעֵץ מַבָּטִי בְּאִי־הֱיוֹתוֹ הֶחָמִים,

בְּעוֹד הָעוֹבְרִים־וְהַשָּׁבִים

דּוֹחֲפִים אוֹתוֹ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל,

צִפֳּרִים וַחֲרָקִים נוֹגְעִים בּוֹ –

וְהוּא נִגְלֶה וְנֶעְלָם בִּגְמִישׁוּת

כְּאִלּוּ אֵין הָאֲוִיר

אֶלָּא נְיַר־צִלּוּם הַמִּתְפַּעְנֵחַ רַק לְמַבַּט עֵינַי.

---

השעון של אבי

מאת

איתמר יעוז־קסט

עֵרוּת. עוֹד לַיְלָה? וּרְתִיעַת־פִּתְאֹם

בְּהִתָּקֵל הַיָּד בִּשְׁעוֹן־זָהָב שֶׁל מֵת

אֲשֶׁר שְׁנֵי מְחוֹגָיו עָצְרוּ לִפְנֵי שָׁנִים

וְהַשָּעָה בּוֹ רֶבַע לְשָׁלֹשׁ. נִדְמֶה

הָאוֹר מַרְאֶה פְּנֵי־אִישׁ. אַךְ אִם כָּעֵת

אֶמְתַּח הַקְּפִיץ: רַק גּוּף־שֶׁל־פַּחַד יִתְחַיֶּה,

פּוֹלֵט מִלּוֹת־כְּאֵב שֶׁהִשְׁתַּקְּעוּ בַּחֲפָצִים,

בִּלְשׁוֹן עָבָר־הוֹוֶה.

כְּבָר רֶבַע לְשָׁלֹשׁ? הַזְּמַן נִגָּר.

אֵינִי יוֹדֵעַ אִם מֻקְדָּם אוֹ מְאֻחָר.

---

דמותך אמי

מאת

איתמר יעוז־קסט

גַּם הַלַּיְלָה חָלַמְתִּי אֶת אִי־הֱיוֹתֵךְ:

עֵינַיִם, פֶּה וְשֵׂעָר –

מֵעַל לְשׁוֹבֵר־הַגַּלִּים שֶׁל עִיר הַנִּמְחֶקֶת בִּרְאִי־הַמַּיִם,

הָלַכְתִּי עַל חוֹף הַיָּם אוֹ עַל חוֹף הַנָּהָר וְאַתְּ לֹא הָיִית

אַף כִּי מָלְאוּ כָּל הֶעָרִים אֶת דְּמוּתֵךְ הָאֲרוּגָה מִסִּיבֵי שְׁנַת־הַחֹרֶף;

כְּתָמִיד, חַיָּלִים הִתְגּוֹדְדוּ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה הַמִּתְאַפְלֶלֶת

וְהִנֵּה אַתְּ פָֹּסַעְת וְעָבַרְתְּ בְּמַחְשַׁבְתָּם כִּבְטֶרֶם מָוֶת –

וּלְפֶתַע בָּכִית,

מִתּוֹכִי בָּכִית כְּאִלּוּ הִכְאַבְתִּי לְעַצְמִי עַד שָׁרְשֵׁי הַיַּלְדוּת שֶׁבִּי,

וְעַד שֶׁרָוַח לִי,

תַּחַת עַנְנֵי פָּנִים־שֶׁל־אַהֲבָה הַנְּמוֹגוֹת מִמֶּנִּי

בְּצֵל שׁוֹבֵר־הַגַּלִּים שֶׁל הַיְקִיצָה –

וַאֲנִי רַק אֶת וַדָּאּוּת הֱיוֹתֵךְ רָצִיתִי – – –

---

שיר־אהבים לאב ואם שאינם עוד

מאת

איתמר יעוז־קסט

מַה יוֹדֵעַ הַבֵּן

עַל אַהֲבוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ לְעֵת כִּי תָצוּף בְּלִבּוֹ הַשְּׁאֵלָה

וּבִמְאֻחָר כָּל־כָּךְ… עַד כִּי אֵין אֶת מִי לִשְׁאֹל עוֹד,

וְרַק דַּפֵּי מִכְתָּבִים קְשֵׁי־פִּעֲנוּחַ וּפִתְקֵי מַה־בְּכָךְ

בְּכֹחָם לְהָעִיד, אִם אֱמֶת וְאִם שֶׁקֶר;

וְעוֹדֶנּוּ חָשׁ רִגְשַׁת־מָה בְּהִתָּקְלוֹ בִּתְמוּנַת אִשָּׁה

אוֹ גֶּבֶר בִּלְתִּי־מֻכָּרִים לוֹ – בֵּין שְׁלַל חֶפְצֵי הָעִזָּבוֹן

הַסְּגוּרִים הֵיטֵב בִּמְגֵרוֹת שֻׁלְחַן־עֲבוֹדָתוֹ,

דּוֹמֶה, רוּחוֹת־רְפָאִים בֵּיתִיּוֹת נִרְדְּמוּ לָהֶן

בְּמַעֲבֵה תִיקֵי־הַקַּרְטוֹן מְהֻדָּקֵי הַזְּמַן הַחוּם,

וְהֵן מְצַפּוֹת לִשְׁעָתָן לִפְקֹחַ עֵינַיִם

אַף כִּי דַי בְּמַחְשֶׂבֶת־אַרְעַי

וְהֵן תִּקְרֹמְנָה עוֹר וְגִידִים; –

וְכִי מַה יוֹדֵעַ הַבֵּן עַל אָבִיו־מוֹלִידוֹ

בְּעֵת שָׁלְחוֹ יָד אֶל אִשָּׁה בְּסֵתֶר־לַיְלָה;

זֶה לַיְלָה רִאשׁוֹן לוֹ – לֵיל־כְּלוּלוֹתָיו

בְּלֵב גַּן – פְּלֵיטַת אֹשֶׁר חַי וְנוֹשֵׁם,

בְּעִיר נַהֲרִית־שַׁבְרִירִית בָּהּ כָּבוּ הָאוֹרוֹת כְּעַל בָּמָה נֶעֲזֶבֶת,

וְגַם נַגָּנֵי יוֹם־הַשִׂמְחָה כְּבָר שָׁקְעוּ בִּישִׁיבַת דּוּמִיָּה מֵאֲחוֹרֵי מָסָךְ שֶׁיָּרַד

עַל עוֹלָם עֲמֹק־מַיִם עָלְמִינִי, וְלוּ עוֹד נִשְׁמַע מִדֵּי פַּעַם

צְלִיל הַכּוֹס הַנִּשְׁבֶּרֶת בְּעֵת הַ“חֻפָּה”: לְחַיִּים! לְחַיִּים!

לְאִמִּי־הוֹרָתִי הַיּוֹצֵאת עוֹד מְעַט לְדַרְכֵי־נְדוּדֶיהָ

שַׁבְּלוּלִית נוֹשֵׂאת בַּיִת עַל גַּב…

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן

בִּידֵי הַמֵּתִים עוֹד הָאֹשֶׁר בֵּין אֶצְבְּעוֹת יְדֵיהֶם הַזּוֹהֲרוֹת

כְּתוֹלָעֵי־יוֹחָנָה בְּנָטְלָן אֶת הָאוֹר מִן הַחוּץ,

מִבַּעֲלֵי־זִכָּרוֹן הוֹלְכֵי־עַל־שְׁתַּיִם, הַשְׂמֵחִים בְּלִבָּם עוֹד

עַל אִזְכּוּר שֵׁם שֶׁל אָב וְשֶׁל אֵם;

אַךְ מַדּוּעַ זֶה חָשׁוּב כֹּה לַבֵּן

• הָלְאָה מֵאֶמְצַע חַיָּיו –

לְהָעִיר אֶת אָבִיו־מוֹלִידוֹ מֵעַל מִשְׁכַּב אִי־הֱיוֹתוֹ הַבָּשָׂר־וְדָמִי

וְלַהֲפֹךְ בְּדַפֵּי מִכְתָּבִים קְשֵׁי־פִּעֲנוּחַ וּבְפִתְקֵי מַה־בְּכָךְ,

תּוֹהֶה עַל רִגְעֵי אָשְׁרוֹ וְצַעֲרוֹ שֶׁל בַּר־מִנָּן,

וְרַק הוּא לְבַדּוֹ עוֹד גּוּף־זִכָּרוֹן נָע־וְנָד

בְּצֶבַע עֵינָיו יְרֹק־הַגֶּשֶׁם, זֶה הָעוֹבֵר בִּירֻשָּׁה,

זָב וְמְחַלְחֵל מִסִדְקֵי גֻלְגֹּלֶת אֶל סִדְקֵי גֻלְגֹּלֶת –

וְכָךְ, בְּחָזְרוֹ אֶל קִיטֹון־הַשֵּׁנָה שֶׁל אָבִיו וְאִמּוֹ

כַּעֲבֹר שְׁנוֹת־חַיִּים כִּמְעַט

וְהוּא תָר אַחַר מִטַּת־הַיָּחַד שֶׁל גֶּבֶר וְאִשָּׁה צְעִירִים

בְּעוֹדוֹ מְהַלֵּךְ מִסָּבִיב לַקִּירוֹת

נִרְעָשׁ וְנִרְעָד כְּיֶלֶד שֶׁנִתְעָה אֶל חֶדֶר פָּתוּחַ קִמְעָה

בִּשְׁעַת אֲהָבִים שֶׁל הוֹרָיו: וּפַחַד אוֹחֵז בּוֹ פִּתְאֹם – –

כָּךְ עָמַדְתִּי אֲנִי עִם שׁוּבִי מוּל דֶּלֶת חֲדַר־הַשֵׁנָה הָרֵיקָן

שֶׁל אָבִי וְאִמִּי, כּוֹבֵשׁ מַבָּטִי בָּרִצְפָּה, שָׁם נִצְּבָה מִטַּת־הֻלַּדְתִּי בְּאֵי־זְמַן,

מִטַּת־טֶרֶם־הֱיוֹת, טֶרֶם אַהֲבָה, טֶרֶם אֵשׁ

וְטֶרֶם זִכָּרוֹן, וּלְטַעַם לֶכְתִּי וּלְטַעַם שׁוּבִי וּלְטַעַם הָאֹשֶׁר הֲרֵינִו דוֹרֵשׁ

מִפִּי שְׁנֵי צְלָלִים – זָכָר וּנְקֵבָה – הַנָּחִים עַל מִשְׁכָּבָם זֶה מִכְּבָר וּבְנִפְרָד

וְרַק אֲנִי בְּדִמְיוֹנִי עוֹד מַפְגִּישָׁם גּוּף אֶל גּוּף, לְמַעַן אֶרְאֶה לְהֶרֶף־עַיִן כֵּיצַד

פּוֹשֶׁטֶת עַל פְּנֵיהֶם נְהָרָה –

אוֹתָהּ הִטְמִינוּ בֵּין עַצְמוֹתֵיהֶם

כְּאִלּוּ לֹא חָיוּ מֵעוֹלָם בָּאוֹר וּכְאִלּוּ דָבָר לֹא קָרָה.

1986

---

הרוח בולעת את הקולות

מאת

איתמר יעוז־קסט

(מול גבעת השיכונים – דורה¹ )

מֵעֵבֶר לְחוֹמַת עֲצֵי הָאֶקָלִיפְּטוּסִים

הִבְזִיק הָאוֹר,

סָפֵק גְּזוּזְטְרָא מוּאֶרֶת וְסָפֵק הַיָּרֵחַ הַמָּלֵא –

“עֲצֹר פֹּה!”

בִּקַּשְׁתִּי לְהַגִּיד לַנֶּהָג

עִם הַגִיעֵנוּ לִקְצֵה הַחֹרֶשׁ;

וְרַעַשׁ

פְּתִיחַת חַלּוֹן

וּמַבָּטִים הַבּוֹלְשִׁים בִּבְהִילוּת

אֶת שִׂרְטוּטֵי הַצִּמְחִיָּה הַקּוֹצָנִית כִּבְהִקָּלַע אוֹרֵחַ זָר אֶל הַמִּשְׁעוֹל,

בְּעוֹד קֻבִּיּוֹת שֶׁל בָּתִים – כְּמוֹ קְרוֹנוֹת־רַכֶּבֶת

מַמְתִּינוֹת לְאוֹת כְּדֵי לִנְטֹשׁ אֶת הַנּוֹף לְעוֹלְמֵי־עַד,

וְהָרוּחַ סוֹבֶבֶת וְשׁוֹרֶקֶת לִקְרַאת תְּזוּזָה

בְּצֵל אַרְגְּזֵי־מַסָּעוֹת הַנִּצָּבִים כְּחַיּוֹת קַדְמוֹנִיּוֹת מֵעוֹלָם שֶׁחָרַב

וְלַהַג לְשׁוֹנוֹת נֵכָר הַפּוֹרְחוֹת מֵעַל לַחוֹלוֹת.

וַאֲנִי בַּמִּרְפֶּסֶת –

נוֹשֵׂא עֵינַי אֶל גַּרְמֵי־הַשָּמַיִם, כְּתָב־מִסְתּוֹרִין,

מְתַרְגֵּל לָשׁוֹן חֲדָשָׁה: אֶת שְׂפַת אֲבוֹתַי תַּחַת שְׂפַת אִמִּי,

וּבְסֵתֶר לִבִּי

מַמְתִּין לְחֶזְיוֹנוֹת לַיְלָה;

אַךְ רְצוּעַת הַחוֹל שׁוֹמֶמֶת

וְהָרוּחַ בּוֹלַעַת אֶת הַהֲבָרוֹת כֻּלָּן

כְּפֶה נְטוּל־שִׁנַּיִם,

וַאֲנִי תּוֹהֶה:

מַה לִּי וּלְיוֹצְאֵי שִׁבְעִים גָּלֻיּוֹת שֶׁמִּימִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי,

וְהֵם כֹּה רְחוֹקִים מִלִּבִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם בַּמִּזְרָח וְאִם בַּמַּעֲרָב?

וְכָךְ עוֹמֵד אֲנִי וּמַאֲזִין,

אַךְ מִן הַחֲדָרִים פְּנִימָה קוֹלְטוֹת אָזְנַי רַק אֶת קוֹל יִפְחַת אִמִּי

בְּקוֹנְנָה עַל הוֹרֶיהָ הַיְרוּיִים,

וּמִן הַחֲדָרִים פְּנִימָה קוֹלְטוֹת אָזְנַי רַק אֶת תּוֹכַחַת אָבִי

הַנֶּהֶדָּף לָשׁוּב אֶל שְׁנָתוֹ הַמְּיֻזַּעַת

תּוֹךְ שִׁכְחַת הֶעָבָר;

וְאוּלָם צְלָלִים דַּק־דַּקִּים, חִוְרִים וּזְעִירֵי־רֹאשׁ

כְּבָר צוֹמְחִים בְּכָל פִּנּוֹת הַבַּיִת:

נַפְשׁוֹת הַמֵּתִים שֶׁהוֹתַרְנוּ עַל דַּרְכֵי מְנוּסוֹתֵינוּ,

וְהֵן נִקְהָלוֹת וּבָאוֹת תּוֹךְ חִבּוּטֵי קֶבֶר

לְמַעַן יִגְדְּלוּ בּבוֹא הָעֵת

וִיכַסּוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ;

וְהַשָּׁעָה כְּבָר לְאַחַר חֲצוֹת,

בְּעוֹד הַנּוֹסְעִים עַל הַמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי

מְנַמְנְמִים כְּמַרְיֹוֶנטּוֹת מְחוּקוֹת צִבְעֵי כָּל שִׂמְחָה,

וְרַק אֲנִי עוֹד שׁוֹאֵל:

הֵיכָן קַו־הַחֲצִיָּה בֵּין שְׁנֵי צִדֵּי הַמְּצִיאוּת:

– זֶה הַמַּאֲפִיר בֹּקֶר־בֹּקֶר בְּלֹעַ הָרוּחַ הַמְּקִיצָה

– וְזֶה הַבּוֹעֵר בְּאֵשׁ נֶחֱלֶמֶת?

1994

---

רעמים

מאת

איתמר יעוז־קסט

מֵעַל לְגַג הַבַּיִת – הָאוֹר הַלָּבָן לְעֵת לַיְלָה

כְּאוֹת סַכָּנָה מִשֶּׁכְּבָר,

וְהָרַעַם הַזָּר בּוֹקֵעַ מֵעֵבֶר לַקִּיר הַחִיצוֹן

שָׁעָה שֶׁהָאָזְנַיִם כְּרוּיוֹת לִשְׁמֹעַ יִבְבַת צוֹפָרִים –

וְאוּלָם, רַק גֶּשֶׁם חָרְפִּי מִתְאַחֵר נִתָּך אַרְצָה גַּם הַפַּעַם

וְהַלֵּב הַבָּהוּל נִרְגָּע:

רַעַם מִשָּׁמַיִם בִּלְבַד – –

---

[לְתוֹךְ עַצְמוֹ נִסְגָּר הַבַּיִת]

מאת

איתמר יעוז־קסט

לְתוֹךְ עַצְמוֹ נִסְגָּר הַבַּיִת

וּמַקְשִׁיב עֲצוּרוֹת, –

לַיְלָה כָּזֶה כְּבָר הָיָה בָּעוֹלָם:

פַּחַד מִפְּנֵי הַקּוֹרֶה בַּרָקִיעַ מֵעָל,

לְעֵת כָּזוֹ אִישׁ אִישׁ לְגוֹרָלוֹ יַעֲמֹד

בְּבַיִת הַצּוֹמֵחַ מִתּוֹכֵנוּ לְאֹרֶךְ דּוֹרוֹת

– רֵאשִׁית גָּדְלוֹ כְּתָא זֶרַע בִּלְבַד

מֵאוּר כַּשְׂדִּים

בְּצֵל קַו־הַמַּשְׁוֶה הַשְּׁמֵימִי הַנָּטוּי מֵעָלֵינוּ – –

---

[כְּבָר לֵאֶה הַבַּיִת מֵרֹב סַכָּנוֹת]

מאת

איתמר יעוז־קסט

כְּבָר לֵאֶה הַבַּיִת מֵרֹב סַכָּנוֹת

וְעַל אַבְנֵי הַחֲשֵׁכָה מַנִּיחַ רֹאשׁוֹ

– חוֹלֵם לְהַצְמִיחַ עֲצֵי־נוֹי מִסָּבִיב

כְּשֵׁם שֶׁהַגּוּף מַצְמִיחַ אֵיבָרִים הַיָּפִים לְאַהֲבָה – – –

פברואר 1991 (מלחמת המפרץ)

פואמה תל־אביבית 1986

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

בית קפה סחרחר

מאת

איתמר יעוז־קסט

ליאירה גנוסר

מִגָּבְהֵי בֵּית־קָפֶה סְחַרְחַר,

בְּעוֹד נִגָּר הַקַּיִץ לְתוֹךְ כּוֹסוֹת־מַשְׁקֶה צִבְעוֹנִיּוֹת עַל שֻׁלְחָנִי,

וְהַכָּחֹל־וְהַצָּהֹב־וְהָאָדֹם מְהַבְהֲבִים עַד יָפוֹ בִּקְצֵה הָעַיִן,

עֵת כִּי תָרְנֵי סִירוֹת שֶׁבְּ“מָרִינָה” עוֹלִים־יוֹרְדִים כִּלְקֶצֶב נְשִׁימוֹת אָדָם יָשֵׁן,

וְרֵיחַ הַשִּׁזּוּף נִדָּף עִם רֵיחַ הַתְּשׁוּקָה, וְצִי כִּסְאוֹת־הַנּוֹחַ שָׁט לְאַט לְתוֹךְ אַחַר־הַצָּהֳרַיִם

שֶׁאֵין מִחוּצָה לוֹ דָבָר בִּטְוַח כַּדּוּר־טֶנִיס הַמִּתְעוֹפֵף מִכָּאן לְשָׁם

וְהַיּוֹדֵעַ אֶת שִׂמְחַת הַנּוֹכְחוּת בְּתוֹךְ הָרֶגַע הַחוֹלֵף בִּלְבַד; –

אַךְ הַמֶּלְצַר עוֹבֵר כְּבָר בֵּין הַשֻּׁלְחָנוֹת,

אוֹסֵף אֶת הַכּוֹסוֹת וְהַצְּבָעִים, –

צָרִיךְ לָזוּז,

כִּי זוֹ שְׁעַת־הַנְּעִילָה לְבֵית־קָפֶה חוֹגֵג אֶת קִיּוּמוֹ הַפַּרְפָּרִי

לְעֵת עוֹנָה בּוֹעֶרֶת,

וּכְבָר עֶרֶב בַּטַּיֶּלֶת, רֵיחוֹת־פַלָּאפֶל־עֶרֶב,

עַל שְׂפַת הָעִיר

הַמַּקְרִינָה עַצְמָהּ עַל מַיִם בְּנַעֲנוּעֵי חַלּוֹנוֹת

כְּמוֹ בְּפָנַס־קֶסֶם סְגוֹל־לֵילִי,

כְּאִלּוּ יֵש חַיִּים

מִחוּץ לִמְתִיקוּת הַמֶּלַח שֶׁלַּיָם הַסּוֹף־קֵיצִי וְהַמַּחְשִׁיךְ

אֲשֶׁר בְּעֹמֶק עוֹר־הַגּוּף שׂוֹרֵף כָּל זֵכֶר לֹא־מִכָּאן –

            וּכְאִלוּ אֵין חַיִּים שׁוֹנֵי־מַהוּת מִתַּחַת לְעוֹרִי.

---

הַיָּם בַּלַּיְלָה

מאת

איתמר יעוז־קסט

למשה בן־שאול

הַיָּם בַּלַּיְלָה

כְּמוֹ עַיִן חֲלוּלָה בְּגוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם,

וְאוּלָם לַצִּפֳּרִים הַמְעוֹפְפוֹת מֵעַל לַסְּלָעִים

כֹּה הַיְנוּ־הָךְ

מָה רוֹאֶה הָאִישׁ הַנִּצָּב כָּעֵת בִּפְאַת הַמַּיִם וּמַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה,

עוֹקֵב אַחַר זִמְזוּם מָטוֹס הַמְדַמֶּה עַצְמוֹ לְאוֹר כּוֹכָב זָעִיר

עַד הִמָּחֲקוֹ לְלֹא שָׂרִיד – קָשֶׁה לוֹ לָשֵׂאת אֶת תְּחוּשַׁת אֵין־הַסּוֹף

עַל־כֵּן שׁוֹאֵל הוּא לִנְקוּדוֹת אֲחִיזָה

וּמוֹתֵחַ קַו דִּמְיוֹנִי

מִן הַטַּיֶּלֶת נְשׁוּבַת־הָרוּחוֹת וְעַד לְשוֹבֵר־הַגַּלִּים הַכֵּהֶה

– חוֹמָה חֲלַקְלַקָּה כְּנֶגֶד קְרִיאוֹת הַמֶּרְחַקִּים –

יָכוֹל הוּא לְהַשְׁלוֹת עַצְמוֹ כִּי עִיר זוֹ

                      נוֹלַד הוּא בָּהּ:

כֹּה הַרְבֵּה זִכְרֵי־מַרְאוֹת

                קִרְעֵי־קוֹלוֹת וְזוּטוֹת־שֶׁל־רֵיחַ

נוֹגְעִים בּוֹ בְּאֶצְבָּעוֹת מְיֻמָּנוֹת;

אַךְ כָּעֵת הוּא צוֹפֶה לְעֵבֶר הַחוֹף, מְקוֹם־שָׁם תַּיָּרֵי הַחַג הַקְּדַם־קֵיצִי

מְעֻרְטָלִים מִבִּגְדֵיהֶם לְמֶחֱצָה כְּשֵׁם שֶׁמְעֻרְטָלִים הֵם מִכָּל שַׁיָּכוּת

בְּצֵאתָם אֶת בָּתֵּי־הַמָּלוֹן הַסְּמוּכִים שֶׁצָּמְחוּ לַגֹּבַהּ כְּמִזְוְדוֹת־עֲנָק;

הוּא מְנַסֶּה לְבַיֵּת לְעַצְמוֹ אֶת אֵין־הַסּוֹף

שֶׁאֵינוֹ לְפִי מִדּוֹתָיו,

בְּעוֹד הַלַּיְלָה, כְּמוֹ מְעִיל־דְּרָכִים מְקֻמָּט, עוֹטֵף אוֹתוֹ מִכָּל צָד,

אַף שֶׁאֵין בְּדַעְתּוֹ לִנְסֹעַ לְשׁוּם מָקוֹם

וּלְכָל הַיּוֹתֵר חוֹשֵׁב עַל עוֹנַת הַקַּיִץ

הַמְפַזֶּרֶת בִּגְדֵי־יָם צִבְעוֹנִיִּים עַל הַחוֹלוֹת

כְּמוֹ פְּרָחִים עַל גִּבְעוֹלֵי־אֱנוֹשׁ שְׁחוּמִים

וּמַדִּיפֵי רֵיחַ אַהֲבָה בַּת הַשָּׁעָה הַחוֹלֶפֶת

כְּשֶׁפַּנֵי הַיָּם הֵם כִּפְנֵי הַשִׂמְחָה

וְגַם סֻכַּת הַמַּצִּיל, כְּמוֹ חַרְטֹם סְפִינָה בַּהֲנָפַת דִּגְלֵי אָדֹם־לָבָן,

נִשֵּׂאת מֵעַל לִצְבָא הַיְלָדִים הַמַּשְׁלִיכִים כַּדּוּר זוֹהֵר

בְּאֹשֶׁר גְּבַהּ־גַּלִּי – –

*

מִישֶׁהוּ יָשֵׁן עַל הַחוֹף,

עֵינָיו אֶל גַּרְמֵי־הַשָּׁמַיִם הַמּוֹהֲלִים אוֹרוֹתֵיהֶם בְּמֵי הַלַּיְלָה

וְאֵין הוּא יוֹדֵעַ אִם הָאֳנִיָּה הַמִּתְנוֹעַעַת קַלִּילוֹת

שַׁיֶּכֶת לִשְׁנָתוֹ אוֹ לִשְׁנַת הַיָּם;

קוֹל־זִמְרָה נִשְׁמָע מִצַּד הַסִּפּוּן,

גְּבָרִים וְנָשִׁים נִשְׁעָנִים אֶל מַעֲקֵה כְּלִי־הַשַּׁיִט

וְשָׁרִים בְּכִלְיוֹן־עֵינַיִם עַל “אֶרֶץ־הַהַבְטָחָה”, בְּעוֹד הַנַּעַר

הַנִּצָּב בְּיַרְכְּתֵי הָאֳנִיָּה חָשׁ כֵּיצַד נִסְדָּק גּוּפוֹ:

הַנָּהָר שֶׁנָּטַשׁ מֵאֲחוֹרָיו נִנְעָץ בְּגַבּוֹ כְּסַכִּין,

עֲצֵי־הָאַקַּצְיָה וְשִׂיחֵי־הַלִּילָךְ שֶׁנִּפְרַד מֵעֲלֵיהֶם

נִגְרָפִים בְּעוֹרְקָיו כִּקְרִישֵׁי־דָם,

וּבִמְקוֹם לְשׁוֹן־אֵם עֲקוּרָה מְכַסֶּה גֶּלֶד־שָׁחוֹר אֶת פִּיו;

וְאוּלָם הָאֳנִיָּה מַפְלִיגָה הָלְאָה בְּלֹא לְהַשְׁלִיךְ עֹגֶן וְנֶעֱלֶמֶת,

עוֹלִים תַּיָּרֵי הַלַּיְלָה מִתּוֹךְ מֵי־אַפְסַיִם

וְרֵיחַ תַּאֲוָה מַרְחִישׁ אֶת הָאֲוִיר וּמַטְבִּיעַ אֶת זֵכֶר הַנַּעַר

עִם הַחוֹל הַנִּגָּר בְּחֹסֶר־שִׂמְחָה

כְּזֶרַע הַנִּתָּז אֶל הָרִיק – –

מִי שֶׁנִּרְדָּם עַל הַחוֹף קָם לְאִטּוֹ עַל רַגְלָיו,

רוֹכֵס אֶת מְעִילוֹ כְּנֶגֶד הָרוּחַ הַיַּמִּית וּמַבִּיט אֶל הַטַּיֶּלֶת

וְאֶל בָּתֵּי־הַמָּלוֹן דְּמוּיֵי־הַמִּזְוָדוֹת הַמִּתְעוֹרְרִים לְחַיִּים,

תְּחוּשַׁת הַיַּבָּשָׁה לוֹכֶדֶת אוֹתוֹ בִּקְסָמֶיהָ עִם הִבְהוּב הָרַמְזוֹרִים

הַקּוֹרְאִים “עֲצוֹר!” לִתְנוּעַת־הַפֶּרֶא שֶׁל הָעֵינַיִם עָרִיקוֹת נוֹפֵי־הָעֵרוּת – –

*

אָכֵן, כָּל סַמֵּי־הַשֵּׁנָה

אֵין בְּכֹחָם לְעַמְעֵם סוֹפִית אֶת כְּאֵב הַהִשְׁתַּנּוּת שֶׁל הַגּוּף

שֶׁרִקְמָתוֹ בְּנוּיָה מַרְאוֹת־מַרְאוֹת מִשֶּׁכְּבָר,

בַּיִת לִפְנִים מִבַּיִת וּרְחוֹב מֵעַל לִרְחוֹב וְשָׁמַיִם בְּתוֹךְ שָׁמַיִם גְּבוֹהִים יוֹתֵר –

*

כְּמוֹ פֵּרוֹת

אֲפֵלִים

תְּלוּיִים עֲטַלֵּפִים בִּסְבַךְ הַצַּמָּרוֹת

שֶׁל הַשְּׂדֵרָה

בְּהַכּוֹת בָּהֶם טִפּוֹת הַמַּלְקוֹשׁ;

אַחַר־כָּךְ מַתְחִילִים לְהִתְעוֹפֵף בְּאָבְדַּן־הָעֶשְׁתּוֹנוֹת: < עוֹד מַפְרִיעָה לָהֶם שְׁאֵרִית הָאוֹר,

שְׁאֵרִית הַשִּׂמְחָה,

אַף שֶׁהִיא מִתְפָּרֶצֶת כָּל־כָּךְ בְּחֹסֶר־יְכֹלֶת

כְּאִלּוּ נִשְׁפֶּכֶת מִבַּקְבוּקֵי־מַשְׁקֶה מְלֻכְלָכִים

הַמִּתְגּוֹלְלִים בְּשׁוּלֵי הַכְּבִישׁ, –

אוֹ חוֹלְפִים בְּרַעַשׁ אוֹפַנּוֹעָנִים נְמוּכֵי־מֶצַח

לְהַרְעִיד אֶת גּוּשֵׁי־הָאֱנוֹשׁ שֶׁבָּרְחוֹבוֹת

וּלְהוֹתִיר רַק מַסֵּכוֹת חַג חוֹשְׂפוֹת שִׁנַּיִם

תַּחַת מַהֲלוּמוֹת פַטִּישֵׁי־הַפְּלַסְטִיק הַיַּלְלָנִיִּים

אֲסוּפֵי שִׁבְעִים גָּלֻיּוֹת

וּמְחוּקֵי־פָּנִים

כְּמוֹ בְּגֶשֶׁם־תָּמִיד –

וְהִנֵּה נְמֵסִים בָּתֵּי־הַקָּפֶה

וְהַשֻּׁלְחָנוֹת זְקוּרֵי־הָרַגְלַיִם צָפִים בְּמַעֲמַקֵּי הַזֶּרֶם

כְּעֵין חֲרָקִים הַטּוֹבְעִים תַּחַת סִלּוֹן שֶׁל בֶּרֶז־אַדִּירִים

וּמְשׁוֹשֵׁיהֶם מְפַרְפְּרִים בַּעֲוִית,

בֻּבּוֹת־הָאִמּוּם גְּלוּחוֹת־הָרֹאשׁ שֶׁבְּחַלּוֹנוֹת־הָרַאֲוָה

            חוֹרְגוֹת מִבֵּין תַּפְאוּרוֹת הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב,

מַשִּׁילוֹת אֶת חֲלִיפוֹת־הָאָפְנָה וְקֹופְצוֹת בְּחֹסֶר־כֹּל

            לְהוֹשִׁיעַ אֶת מַלְכוּת דִּיזֶנגּוֹף

מוּאֶרֶת הַנֵּיאוֹן הַלַּבְקָנִי הַמֵּת; –

הַמִּזְרָקָה

מֻגְבַּהַת מֵעַל לְבָבוּאוֹת הַבָּתִּים מִסָּבִיב

מַתִּיזָה סִלּוֹנֵי בְּדִידוּת צִבְעוֹנִית לְתוֹךְ הַלַּיְלָה,

וּבְנִים־לֹא־נִים

עוֹד רוֹאָה מִזְרָקָה תְאוֹמָה – וְהִיא

מִתַּחְתֶּיהָ קְבוּרָה,

עִם עֲצֵי־דֶקֶל וְעִם סַפְסָלִים

וְעִם נַעַר זָר־מַבָּט שֶׁבֵּינֵיהֶם עוֹבֵר –

הַאִם בָּעֵת הַהִיא אָהַבְתִּי אֶת הָעִיר הַזֹּאת יוֹתֵר?

וְהַחוֹל, הַאִם הַחוֹל מִתַּחַת לְמִדְרְכוֹת־הָאַסְפַלְט עוֹדוֹ נוֹדֵד לוֹ בְּהֶסְתֵּר? – –

*

אִי בַּגֶּשֶׁם –

עִם כָּל נִיעַ

כְּמוֹ מְעַפְעֵף בְּשִׂיחָיו וְאִילָנוֹתָיו

– מַחְבִּיא אֶת נוֹכְחוּתִי –

           מִקָּרוֹב

מִסְתַּנְּנִים קוֹלוֹת שֶׁל מוּסִיקָה,

מִישֶׁהוּ מְנַגֵּן לְעַצְמוֹ,

מַשְׁמִיעַ צְלִילִים שֶׁל חַיִּים־לֹא־מִכָּאן,

וְהוּא הַמְבַצֵּעַ וְהוּא הַמַּאֲזִין,

בְּעוֹד הֲמוּלַת הַחוֹגְגִים נִסְפֶּגֶת

בְּנַקְבּוּבִיוֹת הָאֲדָמָה, הָעֵץ וְהָאֶבֶן;

וְאוּלַי רַק חֹשֶׁךְ־הָעֲצַבִּים שֶׁבִּי

מְכַבֶּה כָּל שִׂמְחָה מִסָּבִיב

כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם הַגּוֹלְשִׁים מִן הַכְּלִי הַמְלֹהָט

יְכַבּוּ אֶת אֵשׁ־הַכִּירַיִם הַמַּאֲדִימָה־מַכְחִילָה: –

וְהִנֵּה הַנְּגִינָה נִפְסֶקֶת;

            תְּחִלָּה

תְּמִיהָה. כְּבָר בֹּקֶר? וְאוּלַי עוֹד הַלַּיְלָה

בְּרֵאשִׁיתוֹ? – –

לבית־ביאליק – ולפרופ' זיוה שמיר

*

בַּסִּפְרִיָּה

דּוֹלֵק קַו־אוֹר זָעִיר,

אַךְ הַסְּפָרִים מוֹשְׁכִים אֶת הַכְּרִיכוֹת עַל עֵינֵיהֶם

כִּמְשֹׁךְ שְׂמִיכָה חַמָּה;

בֵּין עַמּוּדֵי־מוֹזָאִיקָה מְקֻשָּׁטִים בִּכְחֵלֶת,

לְיַד פִּסְלוֹ שֶׁל מְשׁוֹרֵר כָּלוּא בְּגוֹן נוֹפֵי הַבְּרוֹנְזָה הַכֵּהָה,

בְּעוֹד עַל מַדְרֵגוֹת־שֶׁל־עֵץ

עוֹלוֹת יוֹרְדוֹת רַגְלֵי יַלְדוּת צְרָצָרִיּוֹת

מְדֻקָּרוֹת קוֹצִים

וַחֲלוֹם בְּרֵכַת־סְתָרִים

מַרְחִיף:

        עוֹלָם אָבוּד

                בְּתוֹךְ עוֹלָם אָבוּד יוֹתֵר,

וּכְבָר אֵין יוֹדֵעַ מִי מִשְּׁנֵיהֶם קוֹדֵם…

וְהַסְּפָרִים

שׁוֹקְטִים עַל מְקוֹמָם

אִלְּמֵי־לָשׁוֹן,

אוֹרֵחַ הַנִּכְנָס בְּהִתְגַּנְּבוּת לֵילִית

יוֹשִׁיט יָדוֹ

בְּצִפִּיָּה לִמְצֹא לוֹ סֵפֶר יְחִידִי

בְּגֹבַהּ אֲרוֹנוֹת מְאֻבָּקִים,

זֶה סֵפֶר הַשִּׂמְחָה בַּת־הַקְּיָמָא, רַב־סֵפֶר,

דַּפָּיו הַמִּתְהַפְּכִים:

            רִשְׁרוּשׁ שֶׁל זְמַן נָקִי מֵחֲרָדוֹת

            כְּלֹבֶן הַנְּיָר הַחַיְשָׁנִי – –

*

לֵךְ! לֵךְ!

לֹא, לֹא לַיָּם, שֶׁכֵּן

יֵשׁ גַּם פֹּה: נָהָר,

וְאַתָּה הֲלֹא הָיִיתָ יֶלֶד נְהָרִי עַל אִי־הַצִּפֳּרִים הָאִמָּהִי וְהָרוֹדֵם,

עַל־כֵּן אֱחֹז אֶת דַּרְכְּךָ

לְאֹרֶךְ הַנָּהָר הַמִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹ שֶׁל יָם מֵטִיל מָרוּת,

חוֹצֶה גוּפְךָ וּמִתְאַחֶה עִם מֵי־נָהָר אֲשֶׁר חָמְקוּ מִבֵּין הָאֶצְבָּעוֹת

הַמְכֻסּוֹת כִּתְמֵי עָבָר כְּמוֹ בְּנִיקוֹטִין רָעִיל,

בְּעוֹד סִירָה הַשָּׁטָה בַּגַּלִּים גּוֹרֶרֶת עוֹד סִירָה אַחַת

            בְּתוֹךְ נוֹפֵי הָאַל־רְאוּת

            כִּבְמִשְׂחַק תִּקְבֹּלֶת הָעֶצֶם וְהַצֵּל…

אֶלָא שֶׁהַסִּירָה חָלְפָה עַד־מְהֵרָה תַּחַת הַגֶּשֶׁר, וְהַשִּׂיחִים שְׁפוּפֵי־הַקּוֹמָה, אֵלֶּה הָרוֹכְנִים עַל הַמַּיִם, הֵחֵלּוּ לָנוּעַ מִמְּקוֹם־עָמְדָם וּלְהַלֵּךְ בְּהֵעָשׂוֹתָם אַנְשֵׁי־לַיְלָה בּוֹדְדִים, הַמִּתְבּוֹנְנִים שָׁעָה רַבָּה בְּמֵימָיו שֶׁל הַנָּהָר הֶחָשֵׁךְ וְהַצַּר, כִּבְתַשְׁבֵּץ;

*

וֶנוּסִיּוּת הָאַהֲבָה

מִן הַמַּיִם בּוֹקַעַת־לָהּ,

מִצִּמְדֵּי נְהָרוֹת, מִצּוּף הַפְּרָחִים כְּפוּלֵי־הָאַבְקָנִים

וּמִתּוֹךְ רִיר הַשְּׂפָתַיִם־בִּשְׁנַיִם –

                וְאוּלָם אֲנִי עַד מַה לֹּא יָדַעְתִּי

אֶת זְרִימַת הַלֵּב בְּפַשְׁטוּתוֹ בְּלִי פַּחַד אֲבֵדָה,

וְעוֹדֶנִּי נַעַר יְרַקְרַק, אוֹבֵד־עֵצוֹת לִבְלִי־הוֹשִׁיעַ

בִּמְהוּמָה שֶׁל גֶּשֶׁם אֵין־סוֹפִי אוֹ בְּהִלּוּלַת סְטרִיפְּטִיז הַשֶּׁמֶשׁ; –

הִלְּכוּ נָשִׁים לְצַד גְּבָרִים בָּרְחוֹבוֹת,

שְׁנֵי חֲצָאִים שֶׁל בְּדִידוּת אַחַת,

וּבְמַחֲצִיתָהּ שֶׁל אוֹתָהּ בְּדִידוּת

סוֹבֵב הָיִיתִי לְאִטִּי,

הוֹלֵךְ וּמְבַקֵּשׁ אֶת הַשְׁלָמַת פָּנַי

בִּרְאִי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ לָהֶן בַּמִּרְפָּסוֹת זְרוּעוֹת הָאוֹר – –

*

– – – אֶפְשָׁר, הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה לִפְנֵי רֶגַע בִּלְבַד

עֵת כִּי הֵסַבְתִּי אֶת רֹאשִׁי בְּמִקְצָת –

בְּעוֹדִי אוֹרֵב וּמְצַפֶּה בַּחֲשֵׁכָה

כְּמִי שֶׁאִבֵּד אֶת מַפְתֵּחַ בֵּיתוֹ תּוֹךְ כְּדֵי שׁוֹטְטוּת

וְכָעֵת הוּא חָרֵד לְהִנָּזֵף בִּידֵי אָב וָאֵם קְשִׁישִׁים

הַמְסָרְבִים לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבָם מֵרֹב צִפִּיָּה לוֹ,

וַאֲפִלוּ שֶׁנָּקְפוּ בֵּינְתַיִם הַשָּׁנִים וְרַק הַחֲרָדָה עוֹד עֵרָה כְּתָמִיד, בְּדוֹמֶה לִמְנוֹרַת־לַיְלָה זוֹ

מֵאֲחוֹרֵי דֶלֶת־הַכְּנִיסָה,

הַמַּרְטִיטָה אֶת שִׂרְטוּטֵי הָרָהִיטִים כְּאִלּוּ נִצָּבִים עַל קַרְקַע הַיָּם,

בְּלִבָּהּ שֶׁל דִּירַת־אַרְעַי,

                בְּתוֹכְכֵי עִיר מְזֻמְזֶמֶת קַיִץ יַתּוּשִׁי –

וְאוּלָם זִרְמֵי־הַמַּעֲמַקִּים הֵפִיצוּ שַׁבְרִירֵי אוֹר־פֶּתַע

עַל פְּרִיטֵי הַמַּרְאֶה כְּהַתִּיז פִיקְסָטִיב שֶׁל צַיָּרִים

                לְקִבּוּעַ הַתְּמוּנָה הַנּוֹטָה לְהִמָּחֵק;

וּבְהַטִּילִי מַבָּט עַל־פְּנֵי הַדִּירָה נְטוּשַׁת הַהוֹוֶה

רָאִיתִי אֶת אִמִּי בַּמִּטְבָּח

וּבֵין כּפַוֹת־יָדֶיהָ כְּעֵין חֹמֶר שָׁקוּף־זוֹהֵר – וְהִיא קוֹפֵאת,

וְרָאִיתִי אֶת אָבִי בַּחֲדַר־עֲבוֹדָתוֹ

וּבֵין כַּפּוֹת־יָדָיו כְּעֵין חֹמֶר שָׁקוּף־זוֹהֵר – וְהוּא קוֹפֵא,

אַךְ כְּדֵי רֶגַע בִּלְבַד, שֶׁכֵּן מַגַּע הַזִּכָּרוֹן הֵנִיעַ אֶת הַדְּמוּיוֹת

כַהֲנִיעַ גְּזִירֵי־נְיָר מְצֻבָּעִים,

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן נִמְשַׁכְתִּי בְּכָל מְאֹדִי לַעֲבֹר אֶת הַסַּף וּלְהִכָּנֵס שׁוּב

לְדִירַת־אַרְעַי תַת־מֵימִית זוֹ

אֲשֶׁר אֵין בָּהּ דָבָר טוֹב וְרָאוּי לְזִכָּרוֹן

לְבַד מִן הַשָּׁקוּף וְהַזּוֹהֵר הַזֶּה

שֶׁהוּא בִּידֵי אֵלֶּה שֶׁאֵינָם עוֹד – –

*

הָעִיר,

הַיָּם,

הָרְחוֹב –

זֶה הַמָּתוּחַ בֵּין שְׁנֵי קְצוֹתָיו כְּבֵין שְׁנֵי רְצוֹנוֹת נוֹגְדִים:

– מִתְפַּתֵּל וְאָץ עַד הֵעָלְמוֹ עַל גְּבוּל הַנִּשְׁכָּחוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה,

– מִתְעַקֵּל וּפוֹנֶה אֶל לֹעַ הַחַיִּים הַמַּהְבִּיל, מְחוֹז בָּתֵּי־קָפֶה אֲדֻמֵּי־עֵינַיִם;

וְאוּלָם בְּהִשָּׁמַע רַעַשׁ פִּתְאֹמִי שֶׁל טֶרֶם־שַׁחַר

עוֹצֵר נְשִׁימָתוֹ

כְּמִי שֶׁמְּצַפֶּה לִהַפְתָּעָה,

עַד שֶׁקּוֹלֵט אֶת רַעַם הַמְּכוֹנִית הַמְּגִיחָה מִמַּעֲמַקֵּי שֶׁבֶר עָנָן שֶׁחָלַף:

שְׁנַיִם אוֹחְזִים בָּהּ מֵאָחוֹר כְּנִשָּׂאִים בָּאֲוִיר,

בִּגְדֵיהֶם זַרְחָנִיִּים וּמַדִּיפֵי רֵיחַ שֶׁל רָקָב,

שוֹהִים מֵעֵת לְעֵת

וִידֵיהֶם אוֹסְפוֹת אֶת נְשֹׁרֶת הַקִּיּוּם הַמִּתְנַהֵל מִיּוֹם לְמִשְׁנֵהוּ

בְּמַסַּע הַלְוָיָה חַדְגּוֹנִי לְחָמְרֵי הַזְּמַן הַמְשֻׁמָּשׁ,

שְׁאֵרִיּוֹת הַחַג שֶׁנָּמֵס – –

*

בֵּין רָצִיף לְרָצִיף

– וְטִפּוֹת הַגֶּשֶׁם יוֹרְדוֹת עָלַי,

שָׁנִים עַל שָׁנִים בֵּין רָצִיף לְרָצִיף

– וְטִפּוֹת הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁמֶשׁ יוֹרְדוֹת עָלַי,

בְּעוֹד גּוּפֵי הָאוֹטוֹבּוסִים מְנַמְנְמִים כְּעֵדֶר חַיּוֹת־בָּר

בְּמִכְלָאַת הַבֶּטוֹן הַמִּתְפּוֹרֶר וְהַדֶּלֶק שֶׁבְּקִרְבָּם שׁוֹקֵט וְקָר,

וְהֵם חַסְרֵי־אוֹנִים כָּל־כָּךְ

וּמְיַחֲלִים כָּל־כָּךְ לְכֹחַ שֶׁמִחוּצָה לָהֶם

לְהָשִׁיב אֶת יְכֹלֶת תְּנוּעָתָם;

אַךְ מִי שֶׁנִּצָּב בֵּין רָצִיף לְרָצִיף וְחוֹשֵׁב עַל נְסִיעַת־מְנוּסָה

עוֹדוֹ נוֹדֵד מִמִּנְהֶרֶת־מַעֲבָר אֶל מִנְהֶרֶת־מַעֲבָר

וּמֵעֵת לְעֵת גַּם נִרְדָּם,

וּמִתְעוֹרֵר רַק לְרַעַשׁ פִּתְאֹמִי

בְּהָגִיחַ גּוּשׁ־בְּדִידוּת רַב־גַּלְגַּלִּי,

                וּכְבָר מְאֻחָר – –

וְשִׁבְעָה פְּתָחִים לַמִּנְהָרָה

שֶׁבַע אֶפְשָׁרֻיּוֹת מַסָּע לְאַרְבַּע רוּחוֹת־הַשָּׁמַיִם,

וּלְעֵת לַיְלָה מִתְעַרְבְּלִים מַרְאוֹת הַנּוֹסְעִים הָאַלְמוֹנִיִּים

כִשְׂרִידֵי חֲלוֹמוֹת בְּתּוֹךְ גּוּף הַשָּׂרוּעַ עַל גַּבּוֹ וּמְהַדְהֵד פְּנִימָה

לְאוֹר פְלוֹרוֹסְצֶנְט אֲדִישׁ־זְמַן, הַמְעַפְעֵף עִם כָּל כְּלִי־רֶכֶב הַחוֹלֵף מֵעַל,

וּמִחוּטֵי־הַחַשְׁמַל הַפְּרוּמִים קוֹפְצִים נִצּוֹצוֹת

                כַּחֲרָקֵי־אֵשׁ מַרְבֵּי־רַגְלַיִם וְגוֹוְעִים,

בְּעוֹד הַחֹשֶׁךְ הָעַכְבְּרוֹשִׁי אָץ וְרָץ מִפִּנָּה אֶל פִּנָּה

                וּמְטַפֵּס עַל כָּל חֵפֶץ חָשׁוּד – –

וְשִׁבְעָה פְּתָחִים לְמִנְהֶרֶת־הַיּוֹצְאִים־לַדֶּרֶךְ,

לְהוֹלִיךְ שִׂמְחָה וָעֶצֶב לְקַּצְוֵי אָרֶץ,

פֶּתַח־מוֹצָא לְפֶתַח־מוֹצָא, וְקַו־הוֹלָכָה לְקַו־הוֹלָכָה – –

                אַךְ לִי רַק קַוִּים בּוֹדְדִים לְהִצְטָרְכוּת חַיַּי,

וּכְמִי שֶׁמּוֹנֶה מִסְפָּר לְמִסְפָּר

אֲנִי אוֹמַר:

יֵשׁ קַו – אֶל הַבַּיִת הָרוֹעֵד בִּקְצֵה הָרְחוֹב בּוֹ אֲנִי גָר,

וְיֵשׁ קַו – הַמַּשְׁחִיל אֶת לוּלָאַת הֶעָבָר בְּלוּלָאַת הַהוֹוֶה

        בְּעִיר שֶׁקָּנִיתִי לִי בִּיגִעַת שְׁנוֹתַי,

וְעוֹד קַו –

        הוּא הַקַּו הַחוּץ־עִירוֹנִי, זֶה שֶׁמִּחוּץ לְקִיּוּמִי,

וְהַמַּגִּיעַ עַד בֵּית־הַחַי – –

תּוֹר חוֹצֶה תוֹר

עַד מַדְרֵגוֹת הָרָצִיף הַשְּׁלִישִׁי,

אַךְ מִן הָרָצִיף הַשְּׁלִישִׁי לְעוֹלָם אֵין מַגִּיעִים לְתַחֲנַת־הַיַּעַד,

אֶלָּא אִם כֵּן נִרְדַם הַנּוֹסֵעַ עַל סַפְסַל־הָאֶבֶן שֶׁל הַתַּחֲנָה מִבְּלִי לָזוּז,

שֶׁכֵּן הָאוֹטוֹבּוּס הָאַחֲרוֹן כְּבָר נֶעֱלַם אוֹ בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא בֵּין כֹּה וָכֹה,

וְהוּא רוֹאֶה עִיר־שֶׁל־מַעְלָה רַק עַל־פִּי קַוֵּי־מִתְאָר

שֶׁל טוֹפּוֹגְרַפְיַת יַלְדוּת בִּדְיוֹנִית,

הָרִים סָבִיב לָהּ וְהֵם עֲשׂוּיִים דְּיוֹקְנְאוֹת אָב וְאֵם

וּשְׁלַל בָּבוּאוֹת מִשְׁפָּחָה שֶׁהִתְפַּזְּרוּ בֶּחָלָל וּבַזְּמַן; –

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מַרְחִיב כָּעֵת אֶת חָזֵהוּ אל־מוּל הָאֲוִיר

בְּצַפּוֹתוֹ לִכְלִי־רֶכֶב שֶׁיֵּצֵא לְדַרְכּוֹ

לְמָחֳרַת אֵיזֶה בֹּקֶר צִבְעוֹנִי,

וּבֵינְתַיִם שׁוֹמֵעַ סִלְסוּלֵי נִגּוּן גְּרוֹנִי

שֶׁל קָסֶטוֹת

מִבַּעַד לְדֶלֶת מִסְעָדָה מֻגֶּפֶת קִמְעָה, בְּעוֹד הַצִּנָּה

אוֹחֶזֶת בְּיוֹשְׁבֵי הַדַּלְפֵּק

            וְהָאֵשׁ – בַּתָּוֶךְ

לוֹחֶכֶת נְתָחִים־נְתָחִים עַל שַׁפּוּד הַסּוֹבֵב לְאִטּוֹ

כְּאִלוּ הַחֹשֶׁךְ כֻּלּוּ נִתְקַע עַל חֻדּוֹ שֶׁל בַּרְזֶל מְלֻבָּן,

וְיָד מוֹסִיפָה גֶחָלִים לוֹחֲשׁוֹת מִתַּחַת לִבְשָׂרוֹ הַלָּבָן שֶׁל הָעוֹלָם.

---

שתי תמונות־רגע – יפו

מאת

איתמר יעוז־קסט

א.

נִדְמֶה, כָּאן קַל יוֹתֵר –

לְיַד מַעֲקֵה הַיָּם, בְּבֵית־הַקָּפֶה,

וְהַמַּרְקִיזָה הַצִּבְעוֹנִית בָּה מִתְנַדְנֵד הַשֶּׁקֶט כְּמוֹ בִּכְלִי

לְפִי קֶצֶב סִירַת־הַדַּיִג הַרוֹשֶׁמֶת מַעְגָּלִים־מַעְגָּלִים

מוּל הַמִּגְדָּלּוֹר הַנָּטוּשׁ

וְהַמִּרְפֶּסֶת

הַמַּרְטִיטָה קִמְעָה

כְּמוֹ הַדְּאָגָה הַחוֹמֶקֶת מִמֶּנִּי אוֹ מִמֵּךְ –

אַךְ מָה אֶזְכֹּר מִן הָרֶגַע הַזֶּה,

מִן הָרֶגַע הַזֶּה מַה תִזְכְּרִי

לְאַחַר סִלּוּק הַמַּרְקִיזוֹת

מֵעַל לַשֻּׁלְחָנוֹת הַמִּתְקַפְּלִים לְתוֹךְ הַגֶּשֶׁם?

ב.

וְכָךְ

לָשֶׁבֶת

בְּאֵין מִשְׁאָלָה,

כְּמוֹ אֲנָשִׁים הַחַיִּים בְּלִי שָׁעוֹן עַל הַיָּד

בְּפֶתַח בֵּית־הַקָּפֶה, בְּתוֹךְ נַדְנֵדָה שֶׁל אוֹר וָצֵל,

וּלְרַעַשׁ קֻבִּיּוֹת־הַמִּשְׂחָק מִתַּחְתֵּינוּ;

וּלְפֶתַע אַתְּ אוֹמֶרֶת: “נֵלֵךְ,” כִּי נִשְׁמַע

צִלְצוּל חוֹבַת־הַתָּמִיד בְּקִרְבֵּךְ –

וְאָנוּ קָמִים מֵאֵצֶל הַשֻּׁלְחָן,

בְּעוֹד הָרוּחַ מְאַלֶּצֶת אוֹתָנוּ לִרְכֹּס אֶת בְּגָדֵינוּ,

וּתְנוּעַת־חִפָּזוֹן אַחַת, שֶׁלָּךְ אוֹ שֶׁלִּי,

שׁוֹמֶטֶת מִתּוֹךְ רִגְעֵי הַקַּיִץ אֶת בֵּית־הַקָּפֶה.