ניחושים

מאת

שלמה טנאי

---

מַעְבֹּרֶת

מאת

שלמה טנאי

מַעְבֹּרֶת בֵּין יוֹם לְיוֹם, שָׁנָה לְשָׁנָה.

בֵּין זְמַן־גּוּף לִזְמַן־גּוּף.

פְּרִידָה וּפְגִישָׁה זְווּגוֹת בְּאוֹתוֹ דָם,

בְּאוֹתָה שְׁעַת חֻלְשָׁה וְתוּשִׁיָּה.

שֶׁלֹּא לְאַבֵּד מִכִּלְיוֹן־הַנֶּפֶשׁ דָּבָר,

וְלֹא מִזִּמְרַת הַגּוּף.

שֶׁלֹּא לִתְלֹש מֵעִשְׂבֵי־הַפֶּרֶא שֶׁבַּחוֹף,

בְּרִגְעֵי נִתּוּק וּנְגִיעָה.

שֶׁלֹּא לֶאֱחֹז בּמִקְסְמֵי חִפָּזוֹן:

לִנְשֹׁם כָּרָגִיל, עָמֹק.

שֶׁלֹּא לְהִתְפּוֹרֵר לְדִמְעוֹת יָגוֹן,

שֶׁלֹּא לְהָמִיר זָהָב בְּפַח.

מַעְבֹּרֶת בֵּין זְמַן־נְשָׁמָה לִזְמַן־נְשָׁמָה.

לִטֹּל אֶת טוּב הָאָדָם וְהָאָרֶץ

וּלְשָׁמְרָם לַחִים וְצוֹנְנִים

לְאַחַר־כָּךְ – מַרְפֵּא לְיִסּוּרֵי שְׁמָמָה.

---

אַשְׁמוּרָה שְׁלִישִׁית

מאת

שלמה טנאי

דִּמְמַת הַצִּפֳּרִים בַּלַּיְלָה הִיא שְׁלֵמָה.

דִּמְמַת הָאָדָם הִיא עֲיֵפוּת.

יֵשׁ הַשּׁוֹבְרִים אוֹתָהּ

בִּצְעָקוֹת שֶׁל שֶׁבֶר,

בַּאֲנָחוֹת שֶׁל נְשִׁימָה קְטוּעָה,

אוֹ בַּאֲנָקוֹת שֶׁל עִלּוּסִים.

דִּמְמַת הַצִּפֳּרִים בַּלַּיְלָה הִיא שְׁלֵמָה.

הֵן נֶאֱלָמוֹת כְּמוֹ אֶל מַאֲרָב.

הֵן נִמְלָאוֹת בְּחֹשֶׁךְ רֶגַע־רֶגַע,

מֵאַשְׁמוּרָה לְאַשְׁמוּרָה הֵן יוֹתֵר לַיְלָה

וַעֲלֵיהֶן נִפְרֶשֶׂת גְּלִימַת־חֹשֶׁךְ סְמִיכָה.

וּפַחַד מְמַלֵּא לִבָּן שֶׁמָּא יַתְחִילוּ

הָרוּחוֹת לִנְשֹׁב בָּהֶן כְּמוֹ בֶּחָלָל.

וְאָז, בְּהִמָּלֵא הַחֹשֶׁךְ – הֵן מַתְחִילוֹת בְּצִיּוּצָן.

צִיֹּצֶת מִשְׁתַּבֶּרֶת רְבָבָה –

צִיֹּצֶת מְנַקֶּרֶת בַּגְּלִימָה –

נוֹקֶרֶת וְקוֹרַעַת אֶת הַלַּיְלָה בְּקוֹלוֹת חַדִּים,

נוֹקֶרֶת וּפוֹתַחַת אֶת הַשַׁחַר

בַּדִּמְדּוּמִים – לִקְרַאת יוֹם אוֹר.

---

בַּמְּעַרְבֹּלֶת

מאת

שלמה טנאי

זְמַנִּים אֲחֵרִים לְיַד הַזְּמַן הַזֶּה –

כִּלְשׁוֹן־מַיִם הַחוֹתֶרֶת בָּאֲגַם,

עָשָׁן נָפוֹג אֶל כִּפַּת־רָקִיעַ,

אֲנָשִׁים צוֹפִים בְּשַׁעֲשׁוּעִים שֶׁל אֲחֵרִים.

זְמַנִּים אֲחֵרִים כְּמוֹ הַזְּמַן הַזֶּה –

דַּאֲגַת־מָחָר בָּאֵבָרִים,

מְסִירוּת־חֵרוּף לַכּוֹאֲבִים,

אֲוִיר לִנְשִׁימָה לַבְּרוּאִים בְּצֶלֶם.

זְמַנִּים אֲחֵרִים בְּתוֹךְ הַזְּמַן הַזֶּה –

רֵיחָהּ הַקּוֹסֵם שֶׁל הָעִיר,

רָקָב וּבְלָיָה, שׁוּק, וּבְלִיל אֵד דִּירוֹת,

שְׁקִיקַת כָּל בָּשָׂר לֵאלֹהִים –

בַּיַּמִים הָהֵם וּבַזְּמַן הַזֶּה.

---

רָחוֹק

מאת

שלמה טנאי

שָׁם, רָחוֹק, לֹא תִהְיֶה הַפְּרִידָה קָשָׁה.

מִכָּאן מִצַּד זֶה, תֵּחָשֵׁב לְחֶסֶד.

מִשָּׁם, מֵעֵבֶר מִזֶּה, תֵּחָשֵׁב לִדְמָמָה.

הַלֵּב עוֹד יִדְאַג, אוּלַי, עַד רֶגַע־נִתּוּק.

שָׁם, רָחוֹק, יִשָּׁאֵר הַכֹּל בַּבַּיִת.

רַק מִישֶׁהוּ לֹא יַחֲזֹר וְהוּא לֹא יֶחְסַר.

אַךְ אִם פֹּה, עוֹד מְעַט, קָרוֹב…

שָׁם, רָחוֹק, זֶה נִקְרָא לִפְעָמִים גְּאֻלָּה.

---

בֹּקֶר בַּשָּׂדֶה

מאת

שלמה טנאי

מִיָּמִין – גִּבְעָה מְקֻרְזֶלֶת שִׂיחִים,

וּמִנֶּגֶד – שָׂדֶה אָפוֹר, מְטֹרָשׁ.

וַאֲנִי בַּהוֹלְכִים בְּדֶרֶך עָפָר,

בָּאֶמְצַע, בְּיוֹם גְּדוֹל־מַטָּרָה.

שָׁמַיִם כְּחֻלִּים, צִפּוֹר מְצַיֶּצֶת,

נוֹצָה שֶׁנּוֹשֶׁרֶת, עֲקֵבוֹת הַטּוֹרְפִים.

מִיָּמִין – תְּבוּסָה, וּמִמּוּל – נִצָּחוֹן.

וּבָאֶמְצַע – הַיּוֹם גְּדוֹל־מַטָּרָה.

שְׁתִיקַת־הִרְהוּרִים מַפְחִידָה תְהוֹמוֹת.

צְחוֹק קַלִּיל יִבְרָא רַק אֱלֹהִים.

וּבַדֶּרֶךְ רוֹחֲפוֹת תְּנוּעוֹת־גּוּף לְאֵין סוֹף

שֶׁהָיוּ־לֹא הָיוּ בְּיוֹם גְּדוֹל־מַטָּרָה.

---

מֵעֵבֶר לַנָּהָר

מאת

שלמה טנאי

בִּרְגָעִים מְעַטִּים,

בֵּין שִׁכְחַת־מַעֲשֶׂה לְנֶפֶש־חָג,

נִרְגַּע הַנָּהָר הַגָּדוֹל כְּמוֹ מִתְעַלֵּף:

בִּמְקוֹם אֲבָנִים,

הָעוֹלוֹת וְנוֹפְלוֹת בַּמִּשְחָק,

זֶרֶם שֶׁל מַיִם כְּחֻלִּים בּוֹ חוֹלֵף.

הַמַּיִם מְחַפְּשִׂים אֶת אַבְנֵי הָרְתִיחָה

וְגַם הָאֲבָנִים שׁוֹאֲלוֹת לַזֶּרֶם הַדּוֹמֵם.

מֵעֵבֶר לִנְהַר־הָאֵימִים הַשַּׁלְוָה מַבְטִיחָה

אֶרֶץ שֶׁבָּהּ כֹּל מַה שֶּׁאִבַּדְנוּ – נוֹשֵׁם.

אֵיפֹה אֲנַחְנוּ לְעִתּוֹת שֶׁל שַלְוָה,

כַּאֲשֶׁר הַתְּכֵלֶת

שְׁלֵמָה וּשְׁקוּפָה בַּנָּהָר?

מְדַמִּים עַל שְׂפָתוֹ עֵצִים רַחֲבֵי־עַלְוָה

הַשּׁוֹתִים אֶת כֻּלּוֹ –

וְשׁוּב אֲבָנִים יִסְעָר.

---

הַיְּהוּדִי הַזָּקֵן

מאת

שלמה טנאי

אָבִי רָאָה בְּמוֹ עֵינָיו,

בַּחֲלוֹם־בַּלָּהוֹת תָּמִים,

לִפְנֵי שֶׁפָּנוּ שְׁעוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת

אֶל קֵץ הַיָּמִים –

זָקֵן בְּחַדְרוֹ שֶׁבַּיַּעַר.

זֶה הָיָה הַנָּבִיא אֵלִיָּהוּ

אוֹ אוּלַי סָב־סָבִי הַטּוֹב;

אָבִי פָּנָה כְּמוֹ לַכֹּתֶל

אֶל זְכוּת־אָבוֹת.

הַיְּהוּדִי הַזָּקֵן שָׁהָה וְהָלַךְ

וְהוֹתִיר אֶת אָבִי לְגוֹרָלוֹ

וְחָתַם לְתוֹךְ חֲלוֹמוֹ

בִּרְכַּת־הַצָּלָה – לַשָּׁוְא.

*

וְהַיּוֹם, רָאִיתִי אֲנִי,

בְּהָקִיץ, יְהוּדִי זָקֵן

יוֹשֵׁב בְּבִקְתָּה רְעוּעָה,

עָמֹק עָמֹק בַּיַּעַר

זְקָנוֹ לָבָן כֶּחָלָב

וּבוֹכֶה, כַּמָה בּוֹכֶה.

שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ

מִתְפַּתְּלוֹת בֵּין כִּסֵּא וְשֻׁלְחָן

כְּמוֹ שָׁרָשִׁים חֲשׂוּפִים

לְאַחַר סַעֲרַת שִׁטָּפוֹן.

כַּמָּה מְלוּחִים וּמָרִים

הַשָּׁרָשִׁים הַמִּתְפַּתְּלִים

וְכַמָּה מַאֲבִין עוֹד וָעוֹד

הַלֵּב הַמְפַכֶּה.

אָבִי מָסַר לִי חֲלוֹם.

---

בְּגַן הַתִּזְמֹרֶת

מאת

שלמה טנאי

בְּעִיר קַיִט יָפָה עַל אֲגַם

חָגְגָה אָז אִמִּי אֶת יָפְיָהּ.

לֹא הִכַּרְתִּי אוֹתָה כְּשֶׁעֲנַק הַפְּנִינִים

הֵצֵן צַוָּארָהּ וְעוֹרָהּ הַמָּלֵא.

נְסִיכַת הַשָּׁעוֹת הַטּוֹבוֹת, הַיָּפוֹת –

כָּךְ יָשְׁבָה זְקוּפָה, עַל סֵפֶל קָפֶה,

בְּגַן־הַתִּזְמֹרֶת, לִפְנֵּי דִמְדּוּמִים,

בְּעִיר קַיִט יָפָה, עַל אֲגַם.

אַבָּא יָשַׁב לְמוּלָה, גֵּאֶה.

וְהָיוּ שָׁם עוֹד זוּג אוֹ שְׁנַיִם.

נְעוּרֶיהָ הָיוּ כְּמוֹ הַיָּם הַגָּדוֹל

הַמּוֹשֵׁךְ נְהָרוֹת מִגָּבְהֵי הֶהָרִים.

בְּעֹמֶק הַזְּמַן, נְסִיכָה לוֹהֲטָה

מַרְעִידָה לִנְגִינוֹת חֲדָשׁוֹת, מְתוּקוֹת,

חָגְגָה אֶת יָפְיָהּ – כְּמוֹ הַבַּת הַיּוֹם.

בְּכָל כֹּחוֹתַי עָבַר בִּי הַכֹּל.

---

הַיּוֹם הַמִּתְאָרֵךְ

מאת

שלמה טנאי

כָּל שָׁנָה בְּרֶגַע־הַפְתָּעָה

לִי הָאָבִיב נִבְרָא בְּאֵי־מָקוֹם.

וְהַשָּׁנָה קָרָה לִי הַדָּבָר

רָחוֹק, רָחוֹק – בְּגַן בֵּית־הָאָבוֹת.

הַמִּדְשָׁאוֹת מְטֻפָּחוֹת כַּחֹק,

הָעֲרוּגוֹת תְּחוּחוֹת לִנְשֹׁם.

הַחֲתוֹלִים שׁוֹלְטִים בַּחֲצֵרוֹת

עַל הַגְּזָעִים וְהַגַּגּוֹת.

וְהָעֵצִים כִּמְעַט רֵיקִים.

שְׂרִידֵי עַלְווֹת שָׁנָה אַחֶרֶת,

מְיֻבָּשָׁה, קְמוּטָה, מְעֻוָתָה

תְּלוּיָה בָּעֲנָפִים הַנִּשָֹּאִים;

וְכָאן, בְּעֶרֶב שַׁבַּת־קֹדֶשׁ,

נִתְעַרְבְּבוּ שְׁמֵי שְׁקִיעָה כְּחֻלָּה

בֵּין הַבַּדִּים וְהַגְּזָעִים הַתְּמִירִים –

בְּשׂוֹרַת רֵאשִׁית הָיְתָה בַּיּוֹם הַמִּתְאָרֵךְ.

כָּךְ הוּא נִבְרָא לִי הַשָּׁנָה.

וְהָאָבִיב הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹלֵךְ וּבָא.

בִּי לֹא הָיָה מָקוֹם לַכֹּל –

פִּזַּרְתִּי עַל סְבִיבַי בָּאַהֲבָה.

---

רָעָב

מאת

שלמה טנאי

יְלָדוֹת קְטַנּוֹת – כִּתְמֵי אֹכֶל

חֲתוּמִים לָהֶן בִּשְׂמָלוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת.

יְלָדוֹת זְקֵנוֹת – נִטְפֵי אֹכֶל

סְפוּגִים לָהֶן בִּשְֹמָלוֹת אֲפוֹרוֹת אוֹ שְׁחוֹרוֹת.

אֵין לְאָדָם בָּעוֹלָם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אַהֲבָה

כֶּחָסֵר לָהֶן, כַּמְיֻחָל בָּהֶן עִם כָּל כַּף.

כָּל פְּרוּסַת לֶחֶם, פִּסַּת גְּבִינָה, עַגְבָנִיָּה –

הֵם אַהֲבָה שְׁפָעִים, אֲצִילַת כְּתָמִים.

---

רֵיחַ לֶחֶם יָשָׁן

מאת

שלמה טנאי

אָהַבְתִּי אִשָּׁה זְקֵנָה,

הִיא לֹא לָבְשָׁה שִׂמְלַת שֵׁשׁ,

לֹא טָבְלָה בְּבֹשֶׂם מְרַגֵּשׁ,

רֵיחָה הָיָה לֶחֶם יָשָׁן, מַחְמִיץ,

לֶחֶם שָׁרוּי הָיָה רֵיחָהּ,

אִשָּׁה זְקֵנָה אָהֲבָה אוֹתִי.

נְשִׁיקוֹת פִּיהָ לֹא הָיוּ דְבַשׁ,

עֶצֶב מַר בְּלִבָּהּ נִגְדַּשׁ.

וְהִיא הָלְכָה מִמֶּנִּי בְּלִי לְהִפָּרֵד

כִּי לֹא רָצְתָה לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי לְעוֹלָם.

---

מַלְבֵּן מִטָּה

מאת

שלמה טנאי

לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹתָהּ בְּהִזְדַּקְּנָהּ –

אַךְ בַּשָּׁמַיִם בְּהִירָה הָיְתָה הַלְּבָנָה

וְרֵיחַ הַשִּׂיחִים הָיָה מַפְעִים;

אֵין כֹּחִי בְּהַעֲמָדַת פָּנִים.

כָּבֵד לִבִּי לִרְאוֹת אֵיךְ הִתְמַעֲטָה,

אֵיךְ הִסְתַּגֵּר הַכֹּל, צֻמְצַם עַד לְמַלְבֵּן מִטָּה;

אַךְ נוֹף הַמֶּרְחָבִים הָיָה מַפְעִים.

עֵינַי הָלְכוּ אֶל גַּג אָדֹם,

אֶל עֲנָנִים בַּחוֹף, אֶל חֶלְקַת מַטָּעִים.

---

בִּרְכַּת אִמָּא

מאת

שלמה טנאי

עַל הָאָרוֹן שֶׁמִּמּוּל לְפֶתַח חַדְרָהּ

נָעֲצָה אִמָּא שֶׁלִּי פֶּתֶק וְעָלָיו כָּתוּב

בְּעִפָּרוֹן קוֹפִּי, שֶׁאֵינוֹ נִמְחָק

אֶלָּא מַעֲמִיק בַּנְּיָר וְזוֹרֵם בִּוְרִידָיו

שֵׁם, כְּקָמֵיעַ.

בְּעֵת מְצוּקָה וְצָרָה

יָגֵן שְׁמוֹ עֲלֵיכֶם – אָמְרָה.

וַאֲנִי לְעוֹלָם לֹא אֵדַע

מֶה עָשָׂה אוֹ מַה לֹּא עָשָׂה

הָאִישׁ שֶׁבִּשְׁמוֹ כְּמוּסָה יְשׁוּעָה.

עַל כָּל מַעֲשֵׂינוּ הִיא לֹא יָדְעָה.

הִיא קִוְּתָה שֶׁצְּלֵחָה דַרְכֵּנוּ.

לְאַחַר זִכְרונוֹת, שִׁירֵי זֶמֶר, חִדּוּד וּבְדִיחָה

הָיְתָה מַמָּשׁ כְּמוֹ יַלְדָּה שְׂמֵחָה;

כְּשֶׁנִּפְרַדְנוּ – הֵרִימָה יָדַיִם כִּבְהַדְלָקַת נֵרוֹת

וְעַל רָאשִׁים חִפְּתָה – כְּמַעֲשֵׂה הָאָבוֹת

וּמִלְמְלָה אֶת הַשֵּׁם, הַקָּמֵיעַ.

בְּעֵת מְצוּקָה וְצָרָה

יָגֵן שְׁמוֹ עֲלֵיכֶם – אָמְרָה.

כְּשֶׁעָבְרָה מִדִּירָה לְדִירָה

רָהִיטִים וּבְגָדִים לֹא נָטְלָה עוֹד עִמָּהּ,

רַק אֶת אֲשֶׁר לְעוֹרָהּ וְצָמִיד וְתִיק

וַעֲגִילִים מִימֵי יָפְיָהּ

וְהַפֶּתֶק וְעָלָיו הַשֵּׁם, הַקָּמֵיעַ.

בְּעֵת מְצוּקָה וְחֻלְשָׁה

יָגֵן שְׁמוֹ עֲלֵיכֶם – לָחֲשָׁה.

וַאֲנִי לְעוֹלָם לֹא אֵדַע

מֶה עָשָׂה אוֹ מַה לֹא עָשָׂה

הָאִישׁ שֶׁבִּשְׁמוֹ כְּמוּסָה יְשׁוּעָה.

כַּאֲשֶׁר עָזְבָה אֶת כֻּלָּם,

וְכֻלָּם עֲזָבוּהָ לְעוֹלָם,

נוֹתַר, לֹא אֵדַע מְקוֹמוֹ,

הַקָּמֵיעַ וְעָלָיו רָשׁוּם שְׁמוֹ.

וּבְכֻלָּנוּ הֶעֱמִיקָה,

וְכָל אֶחָד חָשׁ בִּוְרִידָיו

אֶת בִּרְכַּת הָאִישׁ

שֶׁיָּגֵן עָלָיו.

---

לִלְמֹד לְהִפָּרֵד

מאת

שלמה טנאי

לִלְמֹד לְהִפָּרֵד:

לַחֲצוֹת אֶת הַנָּהָר

בְּלִי דֶֶרֶךְ חֲזָרָה;

בַּהֲגָפַת הַתְּרִיס

לַחֲסֹם הַנְּהָרָה;

לְהִנָּתֵק קְרָעִים

בְּלִי נְשִׁיקָה קַלָּה;

אָחוֹרָה לְהַבִּיט

בְּלִי לְהִנָּצֵב כָּלָה.

אוֹי לָנוּ, כִּי כַּמָּה

שֶׁנְּתַרְגֵּל וּנְשַׁנֵּן,

מֵהֶנֶף רֶגַע חַד,

בְּדֶמַע נִתְגּוֹנֵן.

וְכָל אֲשֶׁר נָשַׁם –

יָשֵׁן לָעַד, יָשֵׁן.

וְכָל אֲשֶׁר הָיָה

פָּנָה לִתְהוֹם הָאֵין.

לִלְמֹד לְהִפָּרֵד:

לֹא עוֹד לִירֹא,

לֹא לֶאֱגֹר יָמִים;

כְּבָר לְפַזֵּר קְצָת

מֵאוֹצְרוֹת שָׁנִים;

כְּבָר לְחַלֵּק, לָתֵת

מִכָּל הַנְּשָׁמָה;

עַד לֹא יִהְיֶה דָבָר.

לְהִפָּרֵד. דְּמָמָה.

עדויות

מאת

שלמה טנאי

---

כָּל כָּךְ קָרוֹב

מאת

שלמה טנאי

בְּיָמִים שֶׁל שָׁלוֹם

רַק הֵד מִכָּל מָקוֹם מַגִּיעַ.

אַחַר כָּךְ זֶה מַתְחִיל לְהַשְׁפִּיעַ –

וּכְבָר הַמַּצָּב כָּל כָּךְ שׁוֹנֶה.

תּוֹתָח לְתוֹתָח עוֹנֶה,

אָדָם אֶל אָדָם מַגִּיעַ,

מִקַרְקַע אֶל קַרְקַע אוֹ מֵרָקִיעַ

וְכָל אֶחָד כָּל כָּךְ קָרוֹב.

אֲנַחְנוּ רַק שׁוֹאֲלִים בָּאוֹב,

וְאֶל הַמְּנֻבָּא נִשָּׁאֵב קַלִּים.

וְשׁוֹאֲגִים כַּאֲרָיוֹת – אַךְ רַק עָלִים –

כַּאֲשֶׁר יֵשׁ שָׁלוֹם.

---

עוֹד מָוֶת

מאת

שלמה טנאי

הָיָה לָנוּ מָוֶת לְלֹא פָּנִים.

כָּל אֶחָד מָצָא בּוֹ אֶת פָּנָיו שֶׁלּוֹ.

עַכְשָׁו יֵשׁ לָנוּ עוֹד מָוֶת.

אֵלִי, הוּא אֵינוֹ אַלְמוֹנִי, נָכְרִי;

הָיָה לָנוּ מָוֶת כָּל כָּךְ הֶכְרֵחִי.

כָּל אֶחָד הִשְׁלִים בּוֹ אֶת סוֹפוֹ שֶׁלּוֹ.

עַכְשָׁו יֵשׁ לָנוּ עוֹד מָוֶת.

אֵלִי, הוּא עִוֵּר־שִׂנְאָה מוּל עֵינַי;

הָיָה לָנוּ מָוֶת כָּל כָּךְ תָּמִים.

עַכְשָׁו יֵשׁ לָנוּ עוֹד מָוֶת,

מֻכָּר, כְּתָבְתּוֹ יְדוּעָה,

חֲסַר רַחֲמִים,

צְמֵא דָמִים.

---

לְלֹא מְנוּחָה

מאת

שלמה טנאי

לַנְּחָלִים בַּגּוֹלָן –

עַפְעַפַּיִם אֲדֻמִּים.

כָּךְ צוֹרְבוֹת הָעֵינַיִם

כְּשֶאֵין נִרְדָּמִים.

מֵי מְנוּחוֹת,

בְּרוּכֵי צִנָּה

שׁוֹטְפִים אֶת הָאֹדֶם

בְּחַבְלֵי שֵׁנָה.

---

כּוֹתָרוֹת רָאשִׁיּוֹת

מאת

שלמה טנאי

אִמָּא נִשְׂרֶפֶת עַל הַגַּג –

בִּשֵּׂר הַבֵּן בִּנְעִימָה שֶׁל חַג.

בְּחִפָּזוֹן שֶׁל גַּל יָרֹק – מֻכְתָם אָדֹם –

נִבְלָל הַלֵּל: בָּרוּךְ הַשֵּׁם יוֹם־יוֹם.

בִּדְאָגָה שֶׁל אָב מָסוּר – חוֹסֵךְ נַפְשׁוֹ –

נִצֶּתֶת הָרִיצָה אִישׁ לְנַפְשׁוֹ.

הוּא, מְאֻשָּר זִמְרֵר מִלִּים שְׁלֵמוֹת –

וְאִמָּא, הִיא עָלְתָה בַּלֶהָבוֹת.

בְּתִקְוָה שֶׁל לֵב פּוֹתֶה – נִכְמָר, אַכְזָר –

אֲבַק לוּחוֹת לְכָל הָעֲבָרִים נִפְזָר.

וּבְיֵאוּשׁ שֶׁל כָּל־בָּשָׁר – יְלִיד תְּהוֹם –

נִבְלָל הַלֵּל: בָּרוּךְ הַשֵּׁם יוֹם יוֹם.

לְשֵׁמַע הַמִּלִים הַבְּרוּרוֹת שֶׁבַּזִּמְרָה,

הָאֵם הָיְתָה בַּלֶהָבוֹת מְאֻשָּׁרָה.

---

בַּגְּבָהִים

מאת

שלמה טנאי

כָּל מָטוֹס הַחוֹלֵף בַּגְּבָהִים

מוֹתֵחַ קַו דַּק, סָמוּי, בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ,

הַקַּו הַסָּמוּי בֵּין חַיִּים וְאָבְדָּן כָּאן:

דַּק – וּמִשְּׁנֵי עֲבָרָיו הַכֹּל כָּחֹל.

בְּכָל מָטוֹס יוֹשֵׁב אָדָם אֶחָד,

הַמְּאַחֵד בַּקַּו הַדַּק זִכְרוֹנוֹת־מִקֶּדֶם,

מַכְשִׁירִים מְדֻיָּקִים עֹז, רִגְשָׁה,

גּוֹרָל, – שֶׁהוּא נִכְנָע לוֹ בְּכָל כֹּחַ.

וְהַכֹּל שׁוּב שָׁנוּי בֵּין חַיִּים וְאָבְדָּן כָּאן.

לְאַחַר שֶׁחָלַף הַמָּטוֹס – הָרָקִיעַ רֵיק.

עַל כֵּן טַיָּסִים תָּמִיד מֵחָדָשׁ מוֹתְחִים קַוִּים עַזִּים:

בּוֹדְדִים, כְּמוֹ הַכֹּהֵן בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים.

הגדרות

מאת

שלמה טנאי

---

בַּמְּעָרָה

מאת

שלמה טנאי

מִזּוּג הָאֲוִיר מַעֲנִיק לְכָל אָדָם

שׁוּב מְעָרָה.

צִנָּה, – בְּעֵת שָׁרָב, חֹם ‏– בַּצִּנָּה,

מִבְטָח מִפְּנֵי חַיָּה רָעָה.

וּמֵעַל לַכֹּל – בִּדּוּד וְהִתְיַחֲדוּת.

מְעָרוֹת – וְהֵן נוֹחוֹת,

מְעָרוֹת – בְּכָל הַגְּבָהִים,

בְּרִיחַת אֵין‏־קֵץ מִן הַחַיּוֹת.

---

חֶסֶד

מאת

שלמה טנאי

סְבִיבִי הָיָה דָבָר יָפֶה,

נָגַעְתִּי בּוֹ כִּנְגֹעַ הַגּוּף‏־לַמָּחֳרָת

בִּשְׁעַת־אַהֲבָה שֶׁל הַלַּיְלָה שְׁחָלַף.

הָיִיתִי בְּמַהֲוֶה יָפֶה,

הָיוּ בּוֹ גַעְגּוּעִים רַכִּים,

פְּגִישׁוֹת שֶׁכָּל אַחַת הַגְשָׁמָה.

רִחַפְתּי בְּשָׁעוֹת שֶׁל הַרְגָּשָׁה טוֹבָה.

נִזְהַרְתּי שֶׁלֹּא לִסְגֹּר שׁוּם דֶּלֶת,

שֶׁלֹּא לִשְׁבֹּר קִירוֹת מֵרֹב חֶדְוָה.

אִם כָּל זֶה הָיָה עוֹד אֶפְשָׁרִי ‏–

הֲרֵי נוֹלְדוּ זֶה בְּתוֹךְ זֶה

חַסְדֵי־יוֹנָה בְּלִוְיְתַן‏־הַכִּלָּיוֹן.

---

הִתְחַיְּבוּת

מאת

שלמה טנאי

יֵשׁ לָנוּ אֵיזוֹ הִתְחַיְּבוּת.

אָנוּ נִטְעֶה, נִשְׁגֶּה, נִסְטֶה, –

הִיא לֹא תַרְפֶּה,

כְּמוֹ יָד בֵּין מְזוּזָה לַפֶּה.

הָיִינוּ יְכוֹלִים לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנָּה

לִבְרֹחַ, לַעֲזֹב, לִנְטֹשׁ, –

הִיא עוֹד תִּלְחַשׁ

כְּמוֹ גַחֶלֶת עַל מִזְבֵּחַ בַּמִּקְדָּשׁ.

לֹא יֵרָאֶה דָבָר שֶׁיְּאַשְּׁרֶנָּה,

לֹא חֲתִימָה, תְּמוּנָה, דִּבּוּר, –

והִיא תַחֲלֹם

כְּמוֹ יַעֲקֹב עַל מַלְאֲכֵי־מָרוֹם.

---

מַבָּט בְּאַהֲבָה

מאת

שלמה טנאי

זֶה לֹא הִגִּיעַ עַד דְּמָעוֹת,

רַק עַד נִצְנוּץ סוּג־עַפְעַפַּיִם,

סָגוּר בְּזֵר וְרַדְרַד, רַק זֵר –

עֵינַיִךְ נִשְׁאֲרוּ בְּהִירוֹת.

זֶה לֹא חָדַל לִהְיוֹת חִיּוּךְ,

גַּם אִם הַזֵּר הִשְׂרִיג, הֶאְדִּים,

יָבוֹא הַיּוֹם וְזֶה יִכְאַב

וְגַם דְּמָעוֹת יִהְיוּ, רַק הֵן.

---

מֹרֶךְ לֵב

מאת

שלמה טנאי

כַּאֲשֶׁר מֵי הַנָּהָר נִקְוִים

בַּמִּדְרוֹנִים אֶל הֶעָרוּץ –

הֵם אֵינָם פּוֹחֲדִים לאֹבַד

הַרְחֵק בְּתוֹך יָם לֹא־הֵם.

כַּאֲשֶׁר הַדָּם מַתְחִיל לָרוּץ

בַּאֲפֵלוֹת אֶל אֲפֵלוֹת –

הוּא פּוֹחֵד לאֹבַד

הַרְחֵק בְּקִפָּאוֹן לֹא‏־הוּא.

הָאֹמֶץ לֹא נִבְרָא לְמָסְרוֹ

בְּמֲתְּנַת זִוּוּגִים;

הוּא חִדָּלוֹן מִתְעוֹרֵר אֶל זְרִימָה,

אֶל שִׂמְחַת הִתְהַוּוּת.

---

עַלִּיזוּת

מאת

שלמה טנאי

הַצִפֳּרִים מְרַפְרְפוֹת לְתוֹכֵנוּ עַלִּיזוּת.

בְּאֵין לָהֶן פָּנִים, הֵן תָּמִיד

אוֹתָן הַצִּפֳּרִים, בַּגַּן שֶׁמִּחוּץ לַמִּרְפֶּסֶת.

בֵּינָתַים כָּלוֹת הֵן, דּוֹר

הוֹלֵךְ, דּוֹר בָּא.

לְכָל עֶצֶב חָדָשׁ שֶׁלִּי מְרַפְרֵף

עַלִּיזוּת דּוֹר חָדָשׁ שֶׁל צִפֳּרִים.

---

גַּעְגּוּעִים

מאת

שלמה טנאי

פְּגִישׁוֹת הֵן גּוּפִים

לִנְגִיעָה, הַשָּׁקָה, חִבּוּק.

גַּעְגּוּעִים הֵם זְרימָה

אֶל מָקוֹם, אֶל יִפְעָה, נְשָׁמָה.

הַבָּתִּים, השָּׂדוֹת, הַיְעָרוֹת –

הֵם פְּגִישׁוֹת יְקָרוֹת.

מַשְּׁבֵי הָרוּחַ, הַפֶּלֶג הָרָץ

הַזְּמַן הַשָּׁט בְּיֹפִי צוֹרֵב –

הֵם גַּעְגּוּעִים חֲרִיפִים.

מִי זֶה נוֹשֵׁב בַּיְעָרוֹת,

זוֹרֵם בְּפַלְגֵי הָרִים,

וְשָׁט בַּחֲדָרִים חַמִּים ‏–

צְמֵא פְּגִישׁוֹת,

תְּקוּף גַּעְגּוּעִים.

---

נִחוּשׁ

מאת

שלמה טנאי

הַשִּׁיר הַזֶּה, שֶׁכָּתַבְתִּי

לִפְנֵי חֳדָשִׁים אֲחָדִים,

כַּאֲשֶׁר בִּקַּשְׁתּי לִהְיוֹת הַפַּרְשָׁן

לְנִחוּשׁ, לְחֻלְשָׁה, אוּלַי מְדֻמִּים,

וּבוֹ מִזּוּג שֶׁל מַכְאוֹב, יְדִיעָה,

הִתְמַכְּרוּת לַבִּלְתּי־נִגְדָּר,

שִׂמְחַת‏־רֶגַע שֶׁל כַּף סְגוּרָה

וְאַכְזָבַת הִמָּלְטוֹ שֶׁל פַּרְפָּר –

עוֹד לֹא נִבְחַן בְּלֵבָב אַחֵר.

הַאִם הוּא כְּבָר בֶּאֱמֶת שֶׁלִּי?

וְאִם לֹא יִרְאֵהוּ אִישׁ –

הַאֶשָּׁאֵר לְבַדִּי בָּרַחַשׁ הָעַרְפִלִּי?

אֲנָשִׁים יְכוֹלִים לְהָבִין לְעִתִּים

מַבְּטֵי עֵינַיִם, מַגְּעֵי גוּף;

שִׁיר צָמֵא, גּוֹשֵׁשׁ, מְנַסֶּה

אוּלַי יְגַלֶּה מְקוֹמוֹת נִסְתָּרִים.

---

מִן הַהֶפְקֵר

מאת

שלמה טנאי

הַשֶּׁמֶשׁ תּוֹקֶפֶת

לְלֹא מַטָּרָה.

הָאֲדָמָה הוֹדֶפֶת

הָאֵשׁ הַזָּרָה.

זוֹכֶה בָּשָׂר וָדָם:

בַּשֶּׁמֶשׁ מִשְׁתַּמֵּשׁ

וּבִירַק הָאֲדָמָה

נִצָּל מִפְּנֵי הָאֵשׁ.

---

אֲחִיזָה

מאת

שלמה טנאי

הָעֵץ מִתְחַזֵּק בַּשָּׁרָשִׁים,

אֱלֹהִים לוֹ – עֲפַר הָאֲדָמָה.

הַשְּׂמָמִית נִצְמֶדֶת בַּקִּירוֹת,

הִיא מִתְפַּלֶּלֶת לַיַתּוּשִׁים.

הָאָדָם נֶאֱחָז בְּכָל חֹמֶר –

מַתִָּכוֹת, מַחְצָבִים וְצוֹמְחִים,

אַךְ אֲוִיר לַנְּשָׁמָה –

לְלֹא שֹׁרֶשׁ, צִמּוּד, אֲחִיזָה.

---

הִתְחַדְּשׁוּת

מאת

שלמה טנאי

אֵינִי יָכוֹל לְהַלְבִּישׁ אֶת הַגּוּף

בְּאָפְנָה חֲדָשָׁה.

אֵינִי יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל כִּשּׁוּף,

עַל אוֹב וּלְחִישָׁה.

לֹא פַּגָם הַפִּשְׁתָּן הַגַּס,

לֹא הַשַּׂק הַדּוֹקֵר.

גַּם הַצֶּמֶר הָרַךְ, הָאֵטוּן הָאַטְלָס

לֹא עָשׂוּהוּ אַחֵר.

צִיצִים, כַּפְתּוֹרִים וּסְרָטִים –

צִפֳּרִים עוֹפְפוֹת.

וְהַגּוּף – אֲדָמָה בִּקְמָטִים

וְשָׁנִים מִתְעַיְּפוֹת.

בַּלַּיְלָה, בְּחֹשֶׁךְ עֵירֹם,

הוּא חוֹגֵג יְקוּמִים.

רַק הַגּוּף יוֹדֵעַ לַחֲלֹם

בַּדָּם הַנִּסְתָּר, בֶּעָפָר הַתָּמִים.