א. הזיות

מאת

היינריך היינה

---

הַצֵּל הָאַוְרִירִי

מאת

היינריך היינה

חָלַמְתִּי אָז עַל אַהֲבָה בּוֹעֶרֶת,

עַל זֵרֵי־הֲדַסִּים וְתַלְתַּלִּים שֶׁל חֵן,

שְׂפָתַיִם מְתוּקוֹת, מָרִים דִּיבּוּרֵיהֶן,

שִׁירִים קוֹדְרִים וּמַנְגִּינָה קוֹדֶרֶת.

חָוְרוּ מִזְּמַן הַחֲלוֹמוֹת וְהֵם פָּגִים,

נְמוֹגָה גַּם הֲזָיָתִי הָאֲהוּבָה!

נִשְׁאַר לִי רַק מַה שֶּׁבְּאֵשׁ־הַלֶּהָבָה

יָצַקְתִּי אָז בַּחֲרוּזִים רַבִּים.

נִשְׁאַרְתָּ אַתָּה, שֶׁיר יָתוֹם! אַךְ הִנָּדֵף וּבְרַח

וְתוּר אַחַר הֲזָיָתִי, שֶׁנֶּעֶלְמָה מִזְּמַן,

מְסֹר לָהּ אֶת בִּרְכָתִי, אִם תִּמְצָאֶנָּה –

הֶבֶל אַוְרִירִי לַצֵּל הָאַוְרִירִי אֶשְׁלַח.

---

זְהֻבַּת הַתַּלְתַּל

מאת

היינריך היינה

חֲלוֹם מוּזָר וְזַוְעָתִי

עִנֵּג וְגַם הִבְהִיל אוֹתִי.

תְּמוּנַת אֵימָה עוֹד תְּרַחֵף

וּבִפְרָאוּת פּוֹעֵם הַלֵּב.

הָיָה שָׁם גַּן, יָפֶה, מוֹשֵׁךְ

בּוֹ בְּשִׂמְחָה לְהִתְהַלֵּךְ;

פְּרָחִים יָפִים הִבִּיטוּ בִּי

וַלַמַּרְאֶה שָׂמַח לִבִּי.

וּבוֹ צִיְצוּ הַצִּפֳּרִים

וְאַהֲבָה מְלֹא הַשִִּׁירִים;

הַשֶּמֶשׁ עֲטוּרָה זָהָב

וְעַלִּיזִים צִבְעֵי פְּרָחָיו.

מֵעֲשָׂבִים צֳרִי נוֹדֵף

וּבָאֲוִיר רֹךְ מְנַשֵּׁב;

הַכֹּל צוֹחֵק, הַכֹּל זוֹהֵר

וְלִי חוֹשֵׂף אֶת הַפְּאֵר.

בְּאֶמְצַע גַּן פִּרְחֵי־חֶֶמְדָּה

בְּאֵר־הַשַּׁיִשׁ שָׁם עָמְדָה;

יְפַת־מַרְאֶה, שָׁם נַעֲרָה

כִּבְּסָה, זְרִיזָה, גְּלִימָה צְחוֹרָה.

עֵינֶיהָ רֹךְ, שְׂפֶָתֶיהָ טַל

דְּיוֹקַן־קְדוֹשָׁה זְהֻבַּת־תַּלְתַּל;

אֲנִי מַבִּיט בַּנַעֲרָה

וְהִיא זָָרָה גַּם מֻכָּרָה.

וְהַיָּפָה הִיא מְמַהֶרֶת,

בְּקוֹל מֻפְלָא הִיא מְזַמֶּרֶת:

"שְׁטֹף הַבַּד לִי, מַעְיָן,

שֶׁיִּהְיֶה נָקִי, לָבָן!"

אָז הִתְקָרַבְתִּי צַעַד־צַעַד

לָחַשְׁתִּי לָהּ: הִנָּךְ שׁוֹמַעַת?

אִמְרִי יָָפָה וַחֲמוּדָה

לְמִי גְּלִימָה זוֹ נוֹעֲדָה?

חִישׁ הִיא: "תָּכִין אֶת עַצְמְךָ,

הַתַּכְרִיכִים הֵם בִּשְׁבִילְךָ!"

וְלֹא גָּמְרָה דְּבָרָהּ עַד קְצֶה

נָמוֹגָה הַתְּמוּנָה כַּקֶּצֶף. –

וּכְבָר מֻקְסָם אֲנִי עוֹבֵר

אֶל יַעַר פֶּרֶא וְקוֹדֵר,

שֶׁעַד שָׁמַיִם מִתְרוֹמֵם

אֲניִ תּוֹהֶה וּמִשְׁתּוֹמֵם.

מַקְשִׁיב! יֵש הֵד עָמוּם, נָמוֹג!

כִּצְלִיל מַכּוֹת־גַרְזֶן רָחוֹק;

מִהַרְתִּי בֵּין סִבְכֵי הַיַּעַר

עַד הַגִּיעִי אֶל אֵיזֶה מַעַר.

בָּאֶמְצַע בֵּין יָרֹק, כָּחֹל,

תִּמֵּר אֶל עָל אַלּוֹן גָּדוֹל.

וּרְאֵה! הִנֵּה אוֹתָה בַּת־חֵן

מַכָּה בַּגֶּזַע בַּגַרְזֶן.

עִם כָּל מַכָּה שֶׁהִיא הוֹלֶמֶת

מוּזָר, גַּם שִׁיר הִיא מְזַמְזֶמֶת:

"לַהַב עֶשֶׁת מְנַצְנֵץ,

בְּנֵה מַהֵר אֲרוֹן־הָעֵץ!"

אָז הִתְקָרַבְתִי צַעַד־צַעַד

לָחַשְׁתִי לָהּ: הִנָּךְ שׁוֹמַעַת?

אִמְרִי בַּת קֶסֶם וְעֶדְנָה

לְמִי תֵּבָה זוֹ אַתְ בּוֹנָה?

הֵשִׁיבָה חִישׁ: "נִגְמַר זְמַנְּךָ,

אֲרוֹן־מֵתִים זֶה בִּשְׁבִילְךָ!"

וְלֹא גָּמְרָה דְּבָָרָהּ עַד קֵצֶה

נָמוֹגָה הַתְּמוּנָה כַּקֶּצֶף.

סְבִיבִי חִוֶּרֶת, רְחָבָה

רֵיקָה, רֵיקָה רַק עֲרָבָה:

בְּלִי לְהָבִין הִנֵּה פִּתְאֹם

עָמַדְתִי שָׁם בְּחִיל אָיֹם.

עוֹדִי הוֹלֵךְ כְּדֵי לַעֲבֹר,

חָלְפָה צְחוֹרָה תְּמוּנָה־שְׁל־אוֹר;

מִהַרְתִי בָּה לְהִתְבּוֹנֵן

וּרְאֵה: הִנֵּה שׁוּב בַּת־הַחֵן.

בַּעֲרָבָה עַלְמָה צְחוֹרָה

בָּאֲדָמָה עָמֹק חָפְרָה.

הֵעַזְתִּי קְצָת בָּה לְהַבִּיט,

יָפָה כָּל־כָּךְ, גַּם זַוְעָתִית.

וְהַיָּפָה הִיא מְמַהֶרֶת,

בְּקוֹל מֻפְלָא הִיא מְזַמֶּרֶת:

"אֵת הוֹ אֵת, הֵיטֵב חֲפֹר,

הַעֲמֵק הַרְחֵב הַבֹֹּור!"

אָז הִתְקָרַבְתִּי צַעַד־צַעַד

לָחַשְׁתִּי לָהּ: הִנָּךְ שׁוֹמַעַת?

יְפֵהפִיָה, בַּת חֵן וָאוֹר,

מַה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל זֶה הַבּוֹר?"

הֵשִׁיבָה חִישׁ: "כְּלוּם אַל תֹּאמַר;

לְךָ חָפַרְתִּי קֶבֶר קַר".

וְעֵת דִּבְּרָה בַּת הַזָּהָב

נִפְתַּח הַקֶּבֶר הָרָחָב.

וְעֵת עֵינִי לַבּוֹר נָפְלָה

בִּי צִמְרְרָה הַחַלְחָלָה;

אֶל לֵיל־הַקֶּבֶר הַקּוֹדֵר

צָנַחְתִּי בּוֹ – וְאֶתְעוֹרֵר.

---

הַחֲתֻנָּה

מאת

היינריך היינה

מַה תִּשְׁתּוֹלֵל דָּמִי טָרוּף?

לִבִּי בְּלַהַט מַה שָּׂרוּף?

דָּמִי תוֹסֵס, מַקְצִיף, יִרְתַּח

וְזַעַם־אֵשׁ אוֹתוֹ יִלְחֵךְ.

דָּמִי טָרוּף, תּוֹסֵס, מַקְצִיף

כִּי חֲלוֹם־רַע עָלַי הֵעִיב:

בָּא בֶּן־הַלַּיְלָה הָאָפֵל

וּכְבַד־חָזֶה אוֹתִי טִלְטֵל.

הֵבִיא אוֹתִי לְבַיִת אוֹר

בּוֹ מְהוּמַת צְלִילֵי כִּנּוֹר

וּבְרַק־לַפִּיד וְזִיו נֵרוֹת;

נִכְנַסְתִּי אֶל אוּלַם אוֹרוֹת.

שִׂמְחָה שֶׁל חֲתֻנָּה יֵשׁ כָּאן;

אוֹרְחִים שְׂמֵחִים לְיַד שֻׁלְחָן.

עֵת עַל הַזּוּג עֵינִי נָפְלָה, –

אֲבוֹי! אֲהוּבָתִי הִיא הַכַּלָּה.

הִיא בְּרִגְעָהּ הַמְאֻשָּׁר

וְהֶחָתָן שֶׁלָּהּ אִישׁ זָר:

מֵאֲחוֹרֵי כֵּס־הַכַּלָּה

עָמַדְתִּי בְּלִי אַף מִלָּה.

צְלִילִים בּוֹקְעִים – אֲנִי אִלֵּם;

קוֹל־הַשִּׂמְחָה אוֹתִי עוֹגֵם.

וְהַכַּלָה – אָשְׁרָה בּוֹהֵק.

וְהֶחָתָן יָדָהּ חוֹבֵק.

וּמְמַלֵּא אֶת הַַגָּבִיעַ

שׁוֹתֶה, וְלַכַּּלָּה מַצִּיעַ,

הִיא בְּחִיּוּךְ לוֹ הוֹדְתָה, –

אֲבוֹי! דָמִי הַחַם הִיא שָׁתְתָה.

תַּפּוּחַ־חֵן נָטְלָה הַבַּת

וְלֶחָתָן נָתְנָה בַּיָּד.

לָקַח סַכִּין, חָתַךְ הַפְּּרִי.

אֲבוֹי! אֲבוֹי הֵן זֶה הַלֵּב שֶׁלִּי

רִמְזֵי מַבָּט אָרֹךְ, מָתוֹק,

אֶת הַַכַּלָּה הָאִישׁ יַחֲבֹק

וְאֶת לֶחְיָהּ – שׁוֹשָׁן נוֹשֵׁק,

אֲבוֹי! מוֹתִי הַקַּר אוֹתִי נִשֵּׁק,

בִּי לְשׁוֹנִי כְּמוֹ עוֹפֶרֶת

מִלָּה אַחַת לֹא נֶאֱמֶרֶת.

וְשׁוּב סוֹעֵר, מַתְחִיל מָחוֹל

וְזוּג הַחֵן – בְּרֹאשׁ הַכֹּל.

וּבְעָמְדִי אִלֵּם־כַּמֵּת,

סְבִיבִי מְחוֹלְלִים כָּעֵת;

לָהּ הֶחָתָן לָחַשׁ דְּבַר־מָה,

הִסְמִיקָה, אַךְ לְלֹא חֵמָה.

---

אֶל הַחֲגִיגָה

מאת

היינריך היינה

בַּלַּיְלָה, בַּחֲלוֹם, רָאִיתִי אֶת עַצְמִי

בִּפְרַאק־שֶׁל־עֶרֶב וּבְחֹשֶׁן־מֶשִׁי,

שַׁרְווִּליּוֹת בַּיָּד, כְּמוֹ אֶל הַחֲגִיגָה

וּלְפָנַי אֲהוּבָתִי, הַמְּתוּקָה, הַנְּעִימָה.

לָהּ קַדְתִּי בְּאָמְרִי: ״אַתְּ הַכַּלָּה?

אַי! אַי! אָז אֲבָרְכֵךְ, לִי הַנִּבְחֶרֶת!"

אַךְ אֶת גְּרוֹנִי הֵבִיא כִּמְעַט עַד מַחֲנָק

הַקּוֹל הַקַּר, הַהַדְרָנִי, שֶׁנִּתְמַשֵּׁךְ לְאַט.

לְפֶתַע דְּמָעוֹת מָרוֹת פָּרְצוּ לָהֶן

מִתּוֹךְ עֵינֵי אֲהוּבָתִי וּבְגַלֵּי דְִמְעָה

נָמוֹגָה לִי כִּמְעַט תְּמוּנַת־הַחֵן.

אָה הָעֵינַיִם הַמְּתוּקוֹת, כּוֹכְבֵי אַהֲבַת־תֹּם

אַף כִּי שִׁקַּרְתֶּן לִי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בִּהְיוֹתִי עֵר

בְּלֵב־רוֹצֶה אַאֲמִין לָכֶן בְּתוֹךְ חֲלוֹם!

---

אֶלֶף שְׂטָנִים

מאת

היינריך היינה

וּבַחֲלוֹם רָאִיתִי אִישׁ קָטָן, חָמוּד

הוֹלֵךְ עַל כְּלוֹנְסָאוֹת בִּצְעָדִים גְּדוֹלִים,

לָבַשׁ חֻלְצָה צְחוֹרָה וַחֲלִיפָה טוֹבָה

אַךְ בְּתוֹךְ־תּוֹכוֹ גַּס־רוּחַ וּמְלֻכְלָךְ.

בְּתוֹךְ־תּוֹכוֹ עָלוּב וּבֶן־בְּלִיַּעַל

אַךְ מִבַּחוּץ – מְלֹא הַדְרַת־כָּבוֹד;

עַל אֹֹֹמֶץ־לֵב הִרְחִיב וְהֶאֱרִיךְ

וְאַף הִתְמִיהַּ בִּדְבָרִים שֶׁל רַהַב.

“הַאִם תֵּדַע מִי זֶה הָאִישׁ? בּוֹא וְתִרְאֶה!”

כָּךְ אֵל־הַחֲלוֹמוֹת דִּבֵּר וּבְעָרְמָה הֶרְאָה

מַסֶּכֶת־הַתְּמוּנוֹת בְּתוֹךְ רְאִי.

לִפְנֵי מִזְבֵּחַ שָׁם עָמַד הָאִישׁ

וּלְיָדוֹ אֲהוּבָתִי וְ“כֵן” אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם

וְאֶלֶף שְׂטָנִים קָרְאוּ בִּצְחוֹק “אָמֵן!”

---

הָאֹשֶׁר

מאת

היינריך היינה

בַּחֲלוֹם הַמָּתוֹק, בְּלַיְלָה דּוֹמֵם

בָּאָה אֵלַי בְּעָצְמַת־קוֹסֵם,

בְּעָצְמַת־קוֹסֵם, אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי,

הִיא בָּאָה אֵלַי אֶל תּוֹךְ חַדְרִי.

אַבִּיט בָּה, בְּחֶמְדַּת־הַתֹּאַר!

אַבִּיט בָּה, חִיּוּכָה מְלֵא נֹעַם,

חִיְּכָה עַד שֶׁלִּבִּי גָּאָה

וּבְעֹֹז סוֹעֵר דְּבָרִי נָבַע:

"כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי, קְחִי הַכֹּל,

גַּם הַיָּקָר לִי, לָךְ הַכֹּל,

אִם עִמָּדֵךְ אוּכַל לִישֹֹֹֹֹׁן

מִשְּׁעַת־חֲצוֹת עַד אוֹר־רִאשׁוֹן".

תָּמְהָה בִּי בְּמַבָּט מוּזָר,

חָבִיב, כּוֹאֵב, נִלְבָּב, נִסְעָר,

וְלִי אָמְרָה אָז בַּת־הַחֵן:

“אֶת אָשְׁרְךָ, אָנָּא, לִי תֵּן!”

״אֶת כָּל חַיַּי, אֶת כָּל נְעוּרַי

בְּשִׂמְחָה לָךְ נָתַתִּי וְאָמַרְתִּי אַשְׁרַי,

נָתַתִּי לָךְ, נַעֲרָה בַּת־מַלְאָךְ

אַךְ מַלְכוּת־שָׁמַיִם לֹא אוּכַל לָתֵת לָךְ".

פֶּרֶץ דְּבָרַי מִפִּי מָהִיר,

וְהִיא יָפָה יוֹתֵר תַּזְהִיר

וְשׁוּב תֹּאמַר לִי בַּת־הַחֵן:

“אֶת אָשְׁרְךָ, אָנָּא, לִי תֵּן”!

דְּבָרָה רוֹעֵם לִי בְּאָזְנַי

מַשְׁלִיךְ יַם־אֵשׁ לְמַעֲמַקַּי

אֶל תַּחְתִּיּוֹת הַנְּשָׁמָה.

אֲנִי נֶחֱנָק. אֵין נּשִׁימָה.

הָיוּ אֵלֶּה מַלְאֲכֵי צְחוֹר

מְעֻטָּרִים בִּזְהַב־הָאוֹר;

עַתָּה עָלְתָה בִּסְעָרָה

כַּת שֵׁדוֹנִים כְּסוּפָה־שְׁחוֹרָה.

הֵם נֶאֶבְקוּ בַּמַּלְאָכִים;

גֵּרְשׁוּ שָׁם אֶת הַמַּלְאָכִים;

אַךְ לְבַסוֹף גַּם הַשְּׁחוֹרָה

בְּעַרְפִלִּים הִתְפּוֹרְרָה.

וַאֲנִי רָצִיתִי לְהִמּוֹג בְּתַּאֲוָה,

בִּזּרוֹעוֹתַי אֲהוּבָתִי הַיְפֵהפִיָּה,

נִצְמֶדֶת בִּי כְּאַיָּלָה

אֲבָל בּוֹכָה בְּמַר קוֹלָהּ.

אֲהוּבָתִי בּוֹכָה, אֲנִי יוֹדֵעַ הַסִּבָּה שֶׁלָּהּ.

בְּלִי אֹמֶר אֲנַשֵּׁק פֶּה־שׁוֹשַׁנִּים שֶׁלָּהּ.

"הַפְסִיקִי מַבּוּל־דְּמָעוֹת יַקִּירָתִי

וְהִתְמַסְּרִי לְלַהַט אַהֲבָתִי!

וְהִתְמַסְּרִי לְלַהַט אַהֲבָתִי –"

לּפֶתַי בִּי קָפָא דָמִי;

וּבַתַּחְתִּית הַַחַלְחָלָה תֵהוֹם

וְּבְפִהוּק שָׁם נִפְתְּחָה תְהוֹם.

וְיוֹצֵאת מִן הַתְּהוֹם הַשְּׁחוֹרָה

הַכַּת הַשְּׁחוֹרָה – אֲהוּבָתִי מַחֲוִירָה!

מִזְּרוֹעוֹתַי נֶעֶלְמָה אֲהוּבָתִי

נִשְׁאַרְתִּי עוֹמֵד שָׁם לְבַדִּי.

רוֹקְדִים סְבִיבִי סְחוֹר־סְחוֹר

כֹּה מוּזָרִים בְּנֵי כַּת־הַשְּׁחוֹר,

וּמִתְקָרְבִים וּמִישֶׁהוּ יָדַי לוֹכֵד

וּצְחוֹק צוֹרֵם שֶׁל לַעַג מְהַדְהֵד.

וְנַעֲשָׂה הַמַּעְגָּל עוֹד צַר וְצַר

וּמְהַמְהֶמֶת כָּל הָעֵת זַוְעַת־הַמַּאֲמָר:

"אֶת אָשְׁרְךְ מָסַרְתָּ בֶּן־אָדָם

עַל כֵּן אַתָּה שֶׁלָּנוּ לְעוֹלָם!"

---

חַג הַנִּשּׂוּאִין

מאת

היינריך היינה

כְּבָר יֵשׁ לְךָ מֹהַר וּמָה עוֹד תְּפַקְפֵּק?

בָּחוּר אֲפֵל־יֵצֶר, עוֹד יֵשׁ לְךָ סָפֵק?

בְּחַדְרִי אֵשֵׁב וְרוּחִי כְּבָר קְצָרָה

קְרֵבָה שְׁעַת־חֲצוֹת – רַק הַכַּלָּה חֲסֵרָה.

מִבֵּית־הֶעָלְמִין מְנַשְּׁבוֹת רוּחוֹת חִיל; –

הָרוּחוֹת! הַרְאִיתֶן אֶת כַּלָּתִי בַּשְׁבִיל?

מַסֵּכוֹת חִוְרוֹת שָׁם חוֹשְפוֹת אֶת פְּנֵיהֶן

מִשְׁתַּחֲווֹת סְבִיבִי בְּגִּחוּךְ, נָדוֹת: “כֵּן!”.

גַּלֵּה כְּבָר, בְּפִיךָ בְּשׂוֹרָה חֲשוּבָה

הַבַּרְנָשׁ הַשָּׁחוֹר בִּלְבוּשׁ־לֶהָבָה?

"הַחֶבְרָה הַנִּכְבֶּדֶת תַּגִּיעַ, הִכּוֹן,

הִיא נוֹסַעַת לְכָאן רְתוּמָה לִדְרָקוֹן".

בַּרְנָשוֹן אָפֹר וְחָבִיב מַה חֶפְצְךָ?

מוֹרִי הַמֵּת, לְכָאן מַה הֵבִיא אוֹתְךָ?

הוּא זוֹרֵק בִּי דּוּמָם מַבָּט קוֹדֵר

מֵנִיעַ רֹאשׁוֹ, מִסְתּוֹבֵב וְחוֹזֵר.

מָה הַבָּחוּר הַשָּׂעִיר מְכַשְׁכֵּש וּמְיַבֵּב?

וְַעל מָה עֵין חָתוּל־שָׁחוֹר בְּהִירָה תְּהַבְהֵב?

מַה צּוֹרְחוֹת הַנָּשִׁים בִּשְׂעָרָן הַמְעוֹפֵף?

וּמַדּוּעַ מֵינַקְתִּי לִי שִׁיר־עֶרֶשׂ תְּלַבֵּב?

עִם שִׁירֵךְ שְׁבִי בַּבַּיִת, גְּבֶרֶת מֵינֶקֶת

שִׁירַת נוּמָה־נוּמָה כְּבָר כָּל כָּךְ מְרֻחֶקֶת;

הַיּוֹם כְּבָר אָחֹג אֶת חַג נִשּׂוּאַי,

רְאִי, אוֹרְחִים נִלְבָּבִים בָּאִים אֵלַי.

רְאִי! אֲדוֹנִים, זֶה אַבִּירִי מִצִּדְכֶם!

בִּמְקוֹם מִגְבָּעוֹת, אַתֶּם נוֹשְׂאִים בַּיָּד אֶת רָאשֵׁיכֶם!

מְפֻרְכְּסֵי־רַגְלַיִם בְּמַדֵּי הַגַּרְדּוֹם,

הָרוּחַ שְׁלֵּוָה, כֹּה אֵחַרְתֶּם הַיּוֹם?

אָז בָּאָה גַּם אִמָּא־קְּנֵה־מַטְאֲטֵא הַזְּקֵנָה.

כֵּן בְּנֵךְ אֲנִי, אִמָּא, בָּרְכִינִי, אָנָּא.

רוֹעֲדוֹת הַשְּׂפָתַיִם בַּפָּנִים הַחִוְרִים,

”לָנֶצַח, אָמֵן!" נִשְׁמָעִים הַדְּבָרִים.

תְּרֵיסַר מוּזִיקָאִים כְּחוּשֵׁי־רוּחַ בַּדֶּלֶת

אַחֲרֵיהֶם כַּנֶּרֶת עִוֶּרֶת כּוֹשֶׁלֶת,

וְהִנֵּה הַבַּדְחָן, בִּמְעִיל מְטֻלָּא מִתְעַטֵּף,

אֶת הַקַּבְּרָן הוּא סוֹחֵב עַל הַכָּתֵף.

מְחוֹלְלוֹת תְּרֵיסַר בְּתוּלוֹת־מִנְזָר פְּנִימָה:

הַסַּרְסְּוּרִית הַפּוֹזֶלֶת מוֹבִילָה קָדִימָה.

וְאַחֲרֵיהֶן תְּרֵיסַר כְּמָרִים בַּעֲלֵי־תַּאֲוָה

שׁוֹרְקִים שִׁיר־קָלוֹן בְּנִימַת הַכְּנֵסִיָּה.

סוֹחֵר־הַגְּרוּטָאוֹת, אַל תִּצְעַק עַד תַַּּּּכְחִיל.

פַּרְוָתְךָ בְּאֵשׁ הַגֵּיהִנּוֹם לִי לֹֹא תּוֹעִיל;

שָׁם מַסִּיקִים חִנָּם שָׁנִים עַל שָׁנִים

וּבִמְקוֹם עֵץ – בְּעַצְמוֹת נְסִיכִים וְקַבְּצָנִים.

נַעֲרוֹת הַפְּרָחִים גִּבְּנוֹת וַעֲקֻמּוֹת

בַּחֶדֶר עַל הָרֹאשׁ הֵן קוֹפְצוֹת וּמִתְגַּלְְגְּלוֹת.

אַתֶּם פְּנֵי יַנְשׁוּף וְעַצְמוֹת הֶחָגָב,

הַי! הַפְסִיקוּ אֶת נְקִישַׁת הַצְּלָעוֹת וְהַגַּב!

הֻתַּר הָרֶסֶן בְּכָל הַגֵּיהִנּוֹם,

מִתְרַבֶּה הַקָּהָל, הוּא יִרְעַם וְיִנְהֹם,

שׁוֹֹמְעִים אֲפִלּוּ אֶת וַלְס הַקְּלָלָה, –

שֶׁקֶט שָׁם, שֶׁקֶט – כְּבָר בָּאָה הַכַּלָּה.

שֶׁקֶט, אֲסַפְסוּף, אוֹ הִסְתַּלְּקוּ מִכָּאן!

אֶת מִלּוֹתַי שֶׁלִּי, בְּקֹשִׁי אֶשְׁמַע קוֹלָן, –

אַי, הַאִם לֹא כִּרְכָּרָה אֵלֵינוּ תְּטַרְטֵר?

הַטַּבָּחִית אַיֵּךְ? הַשַּׁעַר פִּתְחִי מַהֵר!

בְּרוּכָה הַבָּאָה, אֲהוּבָתִי; וְאֵיךְ אַתְּ, אוֹצָרִי?

בָּרוּךְ הַבָּא הַכֹּמֶר, וְשֵׁב נָא בִּתְחוּמִי.

אֲדוֹן כֹּמֶר בַּעַל רַגְלֵי־הַסּוּס וְהַזָּנָב

כֻּלִי מָכוּר לְשֵׁרוּתְךָ, בְּכָל יִרְאַת־כָּבוֹד, הָאָב!

כַּלָּתִי, לָמָּה דּוֹמֶמֶת וְחִוֶּרֶת אַתְּ כָּעֵת?

הַכֹּמֶר אֶל טֶקֶס הַנִּשּׂוּאִין הִנֵּה צוֹעֵד;

אֲנִי מְשַׁלֵּם לוֹ שְׂכָרוֹ, בְּדָמִים כְּבֵדִים,

אַךְ לְמַעַן תִּהְיִי שֶׁלִּי, זֶה מִשְׂחַק יְלָדִים.

כִּרְעִי, כַּלָּתִי, לְצִדִּי עַל בִּרְכַּיִם!

הִיא כּוֹרַעַת, צוֹנַחַת – הוֹי, אֹשֶׁר־שָׁמַיִם!

אֶל לִִבִּי, לְחָזִי הַגּוֹאֶה צוֹנַחַת הַכַּלָּה,

אֲנִי מְחַבְּקָה בְּתַאֲוַת־חַלְחָלָה.

תַּלְתַלֵּי־הַזָּהָב עוֹטְרִים אֶת שְׁנֵינוּ בְּגַּלִּים:

לֵב אֶל לֵב לִבּוֹתֵינוּ יַחְדָּו פּוֹעֲמִים.

פּוֹעֲמִים מִתַּאֲוָה וּמַכְאוֹב הַשְּׁנַיִם

וְרוֹחֲפִים לְּמַעְלָה אֶל מְרוֹמֵי הַשָּמַיִם.

הַלְּבָבוֹת שׂוֹחִים בְּתוֹךְ יַם הַשִּׂמְחָה

שָׂם בִּמְרוֹם קְדֻשַּּת אֱלֹהֵי הַבְּרָכָה;

אַךְ עַל הָרָאשִׁים, כְּאֵימִים וְאֵשׁ־עַד

הַגֵּיהִנוֹם הִנִּיחַ עֲלֵיהֶם אֶת הַיָּד.

זֶהוּ בְּנוֹ הָאָפֵל שֶׁל הַלֵּיל

שֶׁהִתְחַפֵּשׂ לְכֹמֶר מְבָרֵךְ־מִתְפַּלֵּל;

מִסֵּפֶר הַדָּם הַפְּסוּקִים הוּא דָּלָה,

תְּפִלָּתוֹ, – גִּדּוּף, בִּרְכָתוֹ, – קְלָלָה.

גּוֹנַחַת, לוֹחֶשֶׁת בְּטֵרוּף זְעָמִים,

אֶנְקַת מִשְׁבָּרִים כְּמַפַּל רְעָמִים.

לְפֶתַע אֵשׁ כְּחַלְחַלָּה מִזְדַּהֶרֶת,

“לָנֶצַח, אָמֵן” הָאִמָּא אוֹמֶרֶת.

---

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

מאת

היינריך היינה

יָצָאתִי מִתּוֹךְ בֵּיתָהּ שֶׁל גְּבִרְתִּי,

נוֹדֵד בְּטֵרוּף, בַּחֲצוֹת לֵיל זְוָעָתִי,

בִּרְצוֹתִי לַעֲבֹר לְיַד בֵּית הֶעָלְמִין

לִי קָרְצוּ הַקְּבָרִים כִּבְדֵי־רֹאשׁ, דּוֹמְמִים.

קְרִיצָה מִמַּצֶּבֶת הַקֶּבֶר שֶׁל הַנַּגָּן.

זֶה הָיָה הַיָּרֵחַ שֶׁהִזְהִיר עַד כָּאן.

לְחִישָׁה: “אָבוֹא מִיָּד, אָבוֹא, אָח יָקָר” –

עָלְתָה מְעֻרְפֶּלֶת מִן הַקֶבֶר הַקַּר.

הַנַּגָּן הָיָה זֶה שֶׁהֵגִיחַ עַכְשָׁיו

וְגָבוֹהַּ עַל פְּנֵי הַמַּצֶּבֶת יָשַׁב.

בַּקַּתְרוֹס הוּא תּוֹפֵס וּבְמֵיתָרָיו הוּא פּוֹעֵם

וְשָׁר אֶת שִׁירוֹ כֹּה חָלוּל וְצוֹרֵם:

"הַאִם מִי מִכֶּם בַּשִּׁיר הַיָּשָׁן נִזְכַּר,

שֶׁפַּעַם בְּחָזֶה פִּרְאִי בָּעַר,

מֵיתְרֵי עֲמִימוּת וּדְאָבָה?

הַַמַּלְאָכִים יְכַנּוּהוּ – חֶדְוַת־שָׁמַיִם

הַשְּׂטָנִים יְכַנּוּהוּ – סִבְלוֹת־תָּפְתַּיִם

בְּנֵי אָדָם לוֹ קוֹרְאִים אַהֲבָה!"

הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה, אַךְ הֵדָהּ נֶעְלַם

נִפְתְּחוּ לִרְוָחָה הַקְּבָרִים כֻּלָּם;

הוֹפִיעוּ הַרְבֵּה דְּמֻיּוֹת־אֲוִיר

מִסָּבִיב לַנַּגָּן וּפָצְחוּ בְּשִׁיר:

"אַהֲבָה! אַהֲבָה! כֹּחֵךְ הֶעָצוּם

הִשְׁכִּיב אוֹתָנוּ כָּאן לָנוּם

וְאֶת עֵינֵינוּ עָצַם כְּמוֹ לֵיל, –

מָה הָרַעַשׁ שֶׁפֹּה בַּלֵּיל תְּחוֹלֵל?"

כָּך הַכֹּל מְעֻרְבָּב אֲנָחָה וּגְנִיחָה

גּוֹעֵשׁ וְרוֹעֵשׁ בִּנְקִישָׁה, אֲנָחָה;

סִיעַת הַטֵּרוּף אֶת הַנַּגָּן תְּסוֹבֵב

וְהוּא שׁוּב תּוֹפֵס מֵיתָרָיו בְּחֹם־לֵב:

"הֵידָד! הֵידָד! תָּמִיד שִׁגָּעוֹן!

בְּרוּכִים שֶׁבָּאתֶם!

כִּי הִנֵּה שְׁמַעְתֶּם

שְׁמִּלַּת־הַקֶּסֶם שֶׁלִּי הֵקִימָה שָׁאוֹן!

כָּךְ לִשְׁכַּב שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה

שׁוֹתְקִים כְּעַכְבָּרִים בַּגֻּמְחָה הַקְּטַּנָּה;

בּוֹאוּ הַיּוֹם נִשְׂמְחָה וּנְרַנְּנָה!

עֲשׂוּ טוֹבָה, –

בִּדְקוּ סָבִיב, הַאִם אָנוּ לְבַד?

בַּחַיִּים כְּסִילִים הָיִינוּ

נִכְנָעִים בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף

לְטֵרוּף יִחוּם־הָאַהֲבָה.

כָּאן, הַיּוֹם, לֹא יֶחְסַר לָנוּ בִּדּוּר

בְּגָלוּי אִישׁ אִישׁ יִתֵּן סִפּוּר

אֵיךְ לְכָאן הִגִּיעַ לְמִשְׁכָּב

אַיךְ הוּסַת לִמְשִׁסָּה

וְנִקְרַע לִרְמִיסָה

בִּידֵי צֵיד־הָאַהֲבָה הַמְטֹרָף".

וְאָז מְנַתֶּרֶת מִן הַמַּעְגָּל, כְּרוּחַ־שֶׁל־כְּלוּם

בְּרִיָּה כְּחוּשָׁה וּמַתְחִילָה בְּהִמְהוּם:

"שׁוּלְיַת חַיָּטִים הָיִיתִי

עִם מַחַט וּמִסְפָּרַיִם;

זָרִיז ומָהִיר עָשִׂיתִי

עִם מַחַט וּמִסְפָּרַיִם;

בָּאָה בַּת בַּעַל־הַבַּיִת

בְּמַחַט וּמִסְפָּרַיִם

וְלִי דָּקְרָה אֶת הַלֵּב

בְּמַחַט וּמִסְפָּרַיִם".

מַקַהֵלַת הָרוּחוֹת בִּצְחוֹק הִרְעִימָה;

וְשֵׁנִי צָעַד בְּשֶׁקֶט וּרְצִינוּת קָדִימָה:

"אֶת רִינַלְדּוֹ רִינַלְדִּינִי

שִׁינְדֶּרְהָנוֹ, אוֹרְלַנְדִּינִי,

קַרְלוֹ מוֹר עוֹד פִּי כַּמָּה

לִי לָקַחְתִּי כְּדֻגְמָה.

גֲּם הִתְאַהַבְתִּי, חֲבֱרִים,ְּ

כְּמוֹ אוֹתָם הַגִּבּוֹרִים

וּבַת־נָשִׁים יְפֵהפִיָּה

לִי אֶת הָרֹאשׁ כֻּלּוֹ שִׁגְּעָה.

נֶאֱנַחְתִּי וְהִרְהַרְתִּי

וּמֵאַהֲבָה טֻרְטַרְתִּי,

עַד תָּחַבְתִּי אֶת יָדַי

אֶל שָׁכֵן עָשִׁיר מִדַּי.

כֹּה מֵהַשּׁוֹטֵר פָּגוּעַ

עַד רָצִיתִי בְּכִי־גַּעְגּוּעַ

לְיַבֵּשׁ לִי מֵעֵינִי

בַּמִּטְפַּחַת שֶׁל שְׁכֵנִי.

וְלְפִי חֹק חוֹשֵׂף־שִׁנַּיִם

כְּבָר עָמַדְתִּי בֵּין הַשְּׁנַַיִם;

וְהַכֶּלֶא, קָדוֹשׁ, מְאַיֵּם

לִי פָּתַח אֶת חֵיק־הָאֵם.

אַהֲבַת־תַּעֲנוּג הָזִיתִי

כָּךְ יָשַׁבְתִּי וְטָוִיתִי;

עַד צֵל שֶׁל רִינַלְדּוֹ גָּח

וְאֶת נִשְׁמָתִי לָקַח".

מַקְהֵלַת הָרוּחוֹת שׁוּב בִּצְחוֹק הִרְעִימָה.

מְפֻרְכָּס וּמְקֻשָּט שְׁלִישִׁי צָעַד קָדִימָה:

"מֶלֶךְ הַבָּמָה הָיִיתִי בְּיָמַי

מִקְצוֹעִי הָיָה הַמְאַהֵב,

“הַצִּילוּ, אֵלים!” נִשְׁמְעוּ צַעֲקוֹתַי,

“אוֹיָה!” נֶאֱנַחְתִּי בְּרֹךְ דּוֹאֵב.

הֲכִי טוֹב שִׂחַקְתִּי אֶת מוֹרְטִימֶר,

מָרִיָּה תָּמִיד יָפָה הָיְתָה!

אַךְ לַמְרוֹת הַמֶּחֱווֹת הַיּוֹתֵר אִישִׁיּוֹת

לְהִָבין אוֹתִי הִיא לֹא רָצְתָה!

פַּעַם כְּשֶׁמִּתּוֹךְ יֵאוּשׁ, בַּסּוֹף,

קָרָאתִי: “מָרִיָּה, קְדוֹשָׁה אַתְּ!”

אֶת הַפִּגְיוֹן מִהַרְתִּי לַחֲטֹף

וְדָקַרְתִּי עַצְמִי עָמֹק מְעַט"

מַקְהֵלַת הָרוּחוֹת שׁוּב בִּצְחוֹק הִרְעִימָה

וּרְבִיעִי בְּפַרְוָה לְבָנָה, צָעַד קָדִימָה:

"מִן הַקָּתֶדְרָה פִּטְפֵּט הַפְּרוֹפֶסּוֹר לְמַטָּה

הוּא פִּטְפֵּט וַאֲנִי שְׁנַת יְשָׁרִים יָשֵׁן;

נֶהֱנֶה הָיִיתִי אֶלֶף פְּעָמִים יוֹתֵר

אֵצֶל הַבַּת שֶׁלּוֹ, בַּת הַחֵן.

לְעִתִּים בְּעֶדְנָה מִן הַחַלּוֹן רָמְזָה לִי,

הִיא פֶּרַח הַפְּרָחִים, אוֹר חַיַּי!

לְבַסוֹף נִקְטַף לִי פֶּרַח הַפְּרָחִים

בִּידֵי הֶעָשִׁיר גַּס־הָרוּחַ הַכָּחוּשׁ מִיָּדַי.

קִלַּלְתִי הַנָּשִׁים וְאֶת הֶעָשִׁיר הַנָּבָל

וְעִרְבַּבְתִּי לִי בַּיַּיִן אֶת רַעַל־הָאָבְדָן

וְעִם הַמָּוֶת בְּרִית־אַחִים שָׁתִיתִי

וְהוּא קָרָא: “לְחַיִּים, שְׁמִי הוּא הַיָּדִיד שָׂטָן!”

מַקְהֵלַת הָרוּחוֹת שׁוּב בִּצְחוֹק הִרְעִימָה,

לְצַוָּארוֹ חֶבֶל, הַחֲמִישִׁי צָעַד קָדִימָה:

הִתְפָּאֵר, הִתְהַדֵּר הַנָּסִיךְ עַל הַיַּיִן

בְּבִתּוֹ וּבְאוֹצַר אַבְנֵי־חֵן בָּבַת־עַיִן.

מַה לִּי, נָסִיךְ, כָּל אוֹצַר אַבְנֵי־חֵן?

נְעִימָה לִי יוֹתֵר בִּתְּךָ, בַּת־הַחֵן.

אַךְ שְׁנֵיהֶם נְעוּלִים בְּסּוּגַר וּבְרִיחַ

וּסְבִיבָם הַנָּסִיךְ רֹב שׁוֹמְרִים הִבְטִיחַ.

מָה אִכְפַּת לִי שׁוֹמְרִים, בְּרִיחַ, סְבָכָה?

עַל הַסֻּלָּם טִפַּסְתִּי בְּבִטְחָה.

אֶל חַלּוֹן הָאֲהוּבָה טִפַּסְתִּי בְּבִטְחָה.

מִלְּמַטָּה שָׁמַעְתִּי רֹב קְלָלוֹת בְּרִתְחָה.

לְאַט לְךָ, נַעֲרִי, גַם חֶלְקִי בַּדָּבָר,

גַּם אֲנִי אוֹהֵב אֶת אַבְנֵי הָאוֹצָר".

כָּךְ לוֹעֵג הַנָּסִיךְ וְאוֹתִי הוּא לוֹכֵד –

בְּשִׂמְחָה צְבָא־שׁוֹמְרִים מִסְּבִיבִי מִתְגּוֹדֵד,

לַעֲזָאזֵל, אֲסַפְסוּף! מַטְּרָתִי לֹא גְּנֵבָה;

רַק רָצִיתִי לִגְנֹב אֶת לֵב הָאֲהוּבָה!"

לֹא עָזְרוּ דִבּוּרִים, לֹא צָלְחָה כָּל עֵצָה,

אֶת הַחֲבָלִים הֵכִינוּ בְּרִיצָה;

הִתְפַּלְּאָה הַשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁעָלְתָה לַמָּרוֹם:

הִיא מָצְאָה אוֹתִי תָלוּי עַל גַּרְדּוֹם".

מַקְהֵלַת הָרוּחוֹת שׁוּב בִּצְחוֹק הִרְעִימָה,

רֹאשׁוֹ בְּיָדוֹ, הַשִּשִּי צָעַד קָדִימָה:

דְּחָפַנִי אֶל הַצַּיִד צַעַר־אַהֲבָה.

רוֹבִי בַּיָּד, סִיַּרְתִּי בֵּין שִׂיחֵי הָעֲרָבָה.

חִרְחוּר צוֹרֵם נִשְׁמַע מֵרֹאשׁ הָעֵץ.

עוֹרֵב קָרָא: “רֹאשׁ־קֵץ! רֹאשׁ־קֵץ!”

יוֹנָה הֵרַחְתִּי בַּסְּבִיבָה,

אָבִיא אוֹתָהּ הַבַּיְתָה אֶל הָאֲהוּבָה!

כָּךְ בֵּין סְבַךְ וָשִׂיחַ בִּי עָבַר הִרְהוּר –

וְעֵין־צַיָּד שֶׁלִּי סָבִיב תָּתוּר.

מִי מִתְעַלֵּס שָׁם? מִתְנַשֵּׁק?

שָׁם זוּג יוֹנִים וַדַּאי לוֹ מְשַׂחֵק,

בְּשֶׁקֶט אֶתְקָרֵב – הַהֶדֶק חַם –

וּרְאֵה! אֶת אֲהוּבָתִי מָצָאתִי שָׁם.

הָיְתּה זוֹ יוֹנָתִי, זוֹ כַּלָּתִי בְּתֹם

וְגֶבֶר זָר חִבֵּק אוֹתָהּ בְּחֹם, –

עַכְשָׁיו, קַלָּע זָקֵן, לַמַּטָּרָה יָשָׁר!

וּכְּבָר הִתְבּוֹסְסָה בְְּדָם גּוּפַת הַזָּר.

מִיָּד, בְּצָהֲלַת־תַּלְיָן עָבְרָה

בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר חֲבוּרָה.

וּכְבָר אֲנִי הָאִישׁ, שֶׁבַּמֶּרְכָּז וּמִן הָעֵץ

עוֹרֵב קוֹרֵא: "רֹאשׁ־קֵץ! רֹאשׁ קֵץ!

מַקְהֵלַת הָרוּחוֹת שׁוּב בִּצְחוֹק הִרְעִימָה.

וְאָז הַנַּגָּן, הוּא עַצְמוֹ, צָעַד קָדִימָה:

"הָיוּ יָמִים וְשַׁרְתִּי שִׁיר,

הַשִּׁיר הַיֶָּפֶה נִגְמַר וְתַם;

כַּאֲשֶׁר הַלֵּב בֶּחֶָזֶה מִתְפּוֹצֵץ

הַשִּׁירִים מְאַבְּדִים אֶת נְשִׁימָתָם!"

וְהַצְחוֹק הַפָּרוּעַ גָּבַר וְנִכְפַּל

רִחֲפָה הַסִיעָה הַחִוֶּרֶת בְּמַעְגָל;

אָז הִדְהֵד מִמִּגְדַּלַ־הַכְּנֵסִיָּה צְלִיל: “אַחַת”,

וְחוּג הָרוּחוֹת בִּיבָבָה אֶל הַקֶּבֶר יָרַד.

---

חִוְרַת־הַשַּׁיִשׁ

מאת

היינריך היינה

יָשַׁנְתִּי לִי שְׁנַת יְשָׁרִים

בְּלִי סֵבֶל וּבְלִי יְגוֹנוֹת;

אָז בָּאָה לִי בַּהֲזָיָה

זוֹ הַיָָפָה שְׁבַּבָּנוֹת.

כְּשַׁיִשׁ הִיא הָיְתָה חִוֶרֶת

וּמֻפְלָאָה כְּסוֹד נִסְתָּר

וְכִפְנִינִים הָיוּ עֵינֶיהָ

וְכֹה מוּזָר גַּל הַשֵּׂעָר.

וְחֶרֶשׁ נָעָה, נָעָה חֶרֶשׁ

הַבַּת חִוְרַת־הַשַּׁיִשׁ.

וְאֶל חָזִי הִיא נִצְמְדָה

הַבַּת חִוְרַת־הַשַּׁיִשׁ.

רָעַד, פָּעַם, כּוֹאֵב, כּוֹסֵף

לִבִּי בְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת!

חֲזֵה הַבַּת אֵינוֹ פּוֹעֵם

כִּי הִיא קָרָה כַּקֶּרַח.

״אָכֵן חָזִי אֵינוֹ פּוֹעֵם

כְּקֶרַח הוּא כָּבָה;

אַךְ תְּשׁוּקַת־אַהֲבָה אַכִּיר

עָצְמַת הָאַהֲבָה.

לֹא אֹדֶם לִי יִפְרַח עַל לֶחִי

וְלֹא זוֹרֵם הַדָּם בַּלֵּב

אַךְ אַל נָא תִּתְחַלְחֵל בְּפַחַד

אֲנִי אוֹתְךָ כֵּן אֲחַבֵּב"

יוֹתֵר בְּעֹז לָפְתָה אוֹתִי

כִּמְעַט הִכְאִיבָה בַּיָּדַיִם;

קָרָא הַתַּרְנְגוֹל – וְגָזָה

הַבַּת חִוְרַת־הַשַׁיִשׁ.

---

רַק פַּעַם

מאת

היינריך היינה

כָּאן הִשְׁבַּעְתִּי בְּכֹחַ־מִלִּים

הַרְבֵּה גְויּוֹת חִוְרוֹת.

עַכְשָׁיו הֵן אֵינָן רוֹצוֹת לַחֲזֹר

לִמְקוֹמָן אֶל לֵיל הָעֲלָטוֹת.

אִמְרַת־הַקְסָמִים שֶׁל הַמַּיְסְטֶר

שָׁכַחְִתִּי מִפַּחַד־אֵימִים;

עַכְשָׁיו הָרְפָאִים יִמְשְׁכוּנִי

לְמַטָּה אֶל בֵּית־עוֹלָמִים.

הַנִיחוּ, דֶמוֹנִים שֶׁל אֹפֶל!

וְסוּרוּ לִי מִן הַפָּנִים!

עוֹד גָּרָה שִׂמְחָה פֹּה לְמַעְלָה

עוֹד גָָּרָה בְּאוֹר־שׁוֹשַׁנִים.

וְתָמִיד עָלַי לִכְמֹהַּ

אֶל בַּת־הַפֶּרַח בַּת חֵן;

מָה שָּׁוִים כָּל חַיַּי אִם לָהּ

אֶת אַהֲבָתִי לֹא אֶתֵּן.

רַק פַּעַם לְחַבְּקָה רָצִיתִי

וּלְאַמֵּץ אֶת לִבִּי הַנִּסְעָר,

רַק פַּעַם עַל שְׂפָתַיִם וָלֶחִי

לְנַשֵּׁק כְּאֵב הֲכִי מְאֻשָּר!

רַק פַּעַם לִשְׁמֹעַ מִפִּיהָ

מִלַת אַהֲבָה, אֲפַלֵּל.

כִּי אָז עִמָּכֶם בִּן־רֶגַע רוּחוֹת

יָרַדְתִּי לַמָּקוֹם הָאָפֵל.

הָרוּחוֹת הֵבִינוּ כָּל הֶגֶה.

הִנְהֲנוּ בְּמַבָּט זַוְעָתִי.

מְתוּקָה שֶׁלִי הִנֵה בָּאתִי, –

מְתוּקָה שֶׁלִי, אַתְּ אוֹהֶבֶת אוֹתִי?

ב. שירים

מאת

היינריך היינה

ג. רומנסות

מאת

היינריך היינה