מַחֲזֶה רִאשׁוֹן

לילה. בית־קברות בקרבת מַדְרִיד.

דּוֹן ז’וּאַן וְלֶפּוֹרֶלוֹ

דון ז’ואן

פֹּה נֵשֵׁב עַד הַלֵּיל. סוֹף־סוֹף הִגַּעְנוּ

לְשַׁעֲרֵי מַדְרִיד. בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ

הַיְּדוּעִים לִי אֲשׁוֹטֵט עוֹד מְעָט.

בַּגְּלִימָה אֶלְאַט שְׂפָמִי, וּבְמִגְבַּעְתִּי –

גַּבּוֹתָי. הַאִם יַכִּירֵנִי אִישׁ?

לפּורלו

אֶת דּוֹן ז’וּאַן לְהַכִּיר מַה־יִפָּלֵא!

כָּמוֹהוּ רַבִּים עַד אֵין־סְפֹר…

דון ז’ואן

            הֲתִצְחַק?

וּמִי זֶה יַכִּירֵנִי?

לפּורלו

            מִי? כָּל עוֹבֵר!

כָּל שׁוֹמֵר, כָּל מְנַגֵּן שִׁכּוֹר, אוֹ גַּם

חֲבֵרְךָ, אַלּוּף חָצוּף עוֹטֶה גְּלִימָה,

עַל רֹאשׁוֹ כּוֹבַע, חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ.

דון ז’ואן

גַּם אִם יַכִּירוּ אוֹתִי, אֵין כָּל רָע!

לוּ רַק הַמֶּלֶךְ לְמוּלִי לֹא יִקָּרֶה.

וְאוּלָם אִישׁ לֹא אִירָא בְמַדְרִיד.

לפּורלו

אַךְ מָחָר הֵן לַמֶּלֶךְ יְגֻנַּב דָּבָר:

שָׁב דּוֹן ז’וּאַן מַדְרִידָה מִגָּלוּתוֹ

וְהוּא לֹא צֻוָּה. מַה, לְדַעְתְּךָ, אָז

הַמֶּלֶךְ יַעֲשֶׂה לָךְ?

דון ז’ואן

            יַגְלֵנִי שֵׁנִית.

אַךְ מֻבְטָחַנִי: רֹאשִׁי לֹא אֲחַיֵּב.

הֵן לֹא בַמּוֹרְדִים אוֹ בַבּוֹגְדִים חֶלְקִי,

רַק מֵאַהֲבָתוֹ אוֹתִי הֶגְלָה אוֹתִי,

פֶּן קְרוֹבָיו שֶׁל הֶהָרוּג יַדְרִיכוּנִי

מְנוּחָה.

לפּורלו

            אָמְנָם כֵּן, וּמָה הֵיטַבְתָּ

עֲשֹׂה, לוּ שָׁם נִשְׁאַרְתָּ גַּם כַּיוֹם.

דון ז’ואן

רַב־תּוֹדוֹת לָךְ! הֵן עוֹד מְעַט וּמַתִּי

שָׁם מִשִּׁמָּמוֹן. אוֹיָה, אֵיזֶה עָם שָׁם!

וְאֵיזוּ אָרֶץ! הַשָּׁמַיִם – עָשָׁן!

הַנָּשִׁים? הַאֲמֵן, כִּי גַּם אֶת הַפְּחוּתָה

בִּבְנוֹת אִכָּרֵי אַנְדָּלוּזִיָּה

לֹא אָמִיר וְלֹא אַחֲלִיף בַּיְפֵיפִיּוֹת

שֶׁל נוֹף־גָלוּתִי. אָמְנָם, בָּרִאשׁוֹנָה

בְּעֵינַי מָצְאוּ חֵן בִּתְכֵלֶת עֵינָן,

בְּלֹבֶן גֵּוָן, בְּהַצְנֵעַ דַּרְכָּן,

וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חָבִיב: בְּחִדּוּשָׁן.

אַךְ תְּהִלָּה לְאֵל עֶלְיוֹן: חִישׁ־מְהֵרָה

הֵבַנְתִּי: שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ מֵהֶן יִרְחָק.

אַךְ פִּסְלֵי־דּוֹנַג הֵן בְּלִי רוּחַ־חַיִּים.

הֲאַשְׁוֵן לִבְנוֹתֵינוּ? אוּלָם שְׁמַע נָא,

הֲתַכִּיר מָקוֹם זֶה, בּוֹ עַתָּה נֵשֵׁב?

לפּורלו

אֵיךְ לֹא אַכִּירוֹ? חָרוּת בְּזִכְרוֹנִי

זֶה מִנְזָר־יוֹחָנָן. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת

בִּקַּרְתּוֹ. וַאֲנִי פֹה עִם הַסּוּסִים

יָשַׁבְתִּי לִי בַחֹרְשָׁה. כֵּן, מִשְׂרָתִי

בֶּאֱמֶת מִשְׂרַת־תֹּפֶת! זְמַנְךָ אַתָּה

בִּלִּיתָ יוֹתֵר יָפֶה.

דון ז’ואן

(שקוע במחשבות)

            הוֹי אִינֵזָה!

כְּבָר אֵינָהּ! וַאֲנִי מָה אֲהַבְתִּיהָ!

לפּורלו

אִינֵזָה – שְׁחוֹרַת־הָעֵינַיִם?… אֶזְכֹּר!

יְרָחִים שְׁלֹשָׁה הֵן סוֹבַבְתָּ אוֹתָהּ;

הַשָּׂטָן אָז בְּעַצְמוֹ בָּא לְעֶזְרָה.

דון ז’ואן

בָּאָב… בַּלֵּיל… מָצָאתִי עֹנֶג מוּזָר

בְּמַבָּטֶיהָ נוּגִים, בִּשְׂפָתֶיהָ

שֶׁחִוְרוֹן־מָוֶת נָח עֲלֵיהֶן. מוּזָר…

הֵן אַתָּה בַּיְפֵהפִיּוֹת לֹא חֲשַׁבְתָּהּ

וְאָמְנָם מִן הַיֹּפִי הָאֲמִתִּי

לֹא נָחֲלָה מְלֹא־חָפְנַיִם. אוּלָם

עֵינֶיהָ וּמַבָּטָהּ… לֹא פָּגַשְׁתִּי

כָּזֶה עוֹד מַבָּט! קוֹלָהּ הָיָה שָׁפָל

וְרָפֶה, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה קוֹל הַחוֹלֶה…

וּבַעֲלָה הָיָה זֵד – רַק בָּאַחֲרוֹנָה

לִי נוֹדַע זֶה… אִינֵזָה הַמִּסְכֵּנָה!…

לפּורלו

וּמָה? אֲחֵרוֹת הֵן מָצָאתָ.

דון ז’ואן

            אֱמֶת.

לפּורלו

וְאִם עוֹד נִחְיֶה, תִּמְצָא עוֹד אֲחֵרוֹת.

דון ז’ואן

אַף־גַּם בָּזֶה כִּוַּנְתָּ אֶל הָאֱמֶת.

לפּורלו

כָּעֵת אֶת־מִי מִשִּׁפְעַת רַעְיוֹתֶיךָ

נְחַפֵּשׂ בְּמַדְרִיד?

דון ז’ואן

            הֶאָח, אֶת לוֹיְרָה!

אֵלֶיהָ אָרוּץ תֵּכֶף.

לפּורלו

            דָּבָר נִכְבָּד!

דון ז’ואן

בַּפֶּתַח אָבוֹא יָשָׁר; וְאִם זָר שָׁם,

אֲבַקְּשׁוֹ לִקְפֹּץ מִן הַחַלּוֹן אַרְצָה.

לפּורלו

לֹא אָפוּן! הִנֵּה שָׁב שְׂשוֹן רוּחֶךָ…

לֹא יַאֲרִיך זִכְרוֹן־מֵתִים לְהַרְגִּיזֶךָ.

אַךְ מִי־זֶה בָא אֵלֵינוּ?

נכנס נזיר

הנזיר

            כְּרֶגַע תָּבוֹא.

וּמִי אַתֶּם? הַאַנְשֵׁי דּוֹנָה אַנָּה?

לפּורלו

לֹא! הִנְנוּ אֲדוֹנִים לְעַצְמֵנוּ.

נְטַיֵּל פֹּה.

דון ז’ואן

            וּלְמִי זֶה תְּחַכֶּה?

הנזיר

כְּרֶגַע תָּבוֹא הֵנָּה דוֹנָה אַנָּה

לִבְכּוֹת עַל קֶבֶר בַּעְלָהּ.

דון ז’ואן

            דּוֹנָה אַנָּה

דֵי־סוֹלְוַה? אֵיךְ? הַאִשְׁתּוֹ שֶׁל הַמְּפַקֵּד,

שֶׁנִּרְצַח… אֵינִי זוֹכֵר בִּידֵי מִי.

הנזיר

בִּידֵי בֶן־הַבְּלִיַּעַל, שְׁטוּף־הַזִּמָּה,

הַמְּנָאֵץ אֵל, הַנָּבָל דּוֹן ז’וּאַן.

לפּורלו

טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב! שֵׁם דּוֹן ז’וּאַן

כְּבָר חָדַר גַּם אֶל כָּתְלֵי מִנְזָר שָׁקֵט.

נְזִירֵי־אֵל מְרִיעִים לוֹ בִתְהִלּוֹת.

הנזיר

אוֹ אוּלַי תֵּדַע אוֹתוֹ?

לפורלו

            לֹא זָכִיתִי.

וְאֵיפֹה הוּא כָעֵת?

הנזיר

            בָּזֶה אֵינֶנוּ,

בַּגּוֹלָה הוּא.

לפורלו

            וּתְהִלָּה לְאֵל עֶלְיוֹן!

מֶה הָיָה טוֹב לִצְרוֹר בַּשַׂק וּלְהַטִּיל

אֶת כָּל מַשְׁחִיתֵי־דַּרְכָּם אֶל הַיָּם.

דון ז’ואן

מַה־תִּטְפֹּל כָּזָב?

לפורלו

            שְׁתֹק: אֲנִי בְּכַוָּנָה…

דון ז’ואן

וּבְכֵן פֹּה נִמְצָא קִבְרוֹ שֶׁל הַמְּפַקֵּד?

הנזיר

כֵּן. אִשְׁתּוֹ לוֹ מַצֵּבָה פֹּה הֵקִימָה

וּמִדֵּי יוֹם לִבְכּוֹת לוֹ תָּבוֹא הֵנָּה

וּלְחַלּוֹת, כִּי נִשְׁמָתוֹ בְּסוֹד־קְדוֹשִׁים

תָּנוּחַ.

דון ז’ואן

            מַה־מוּזָרִים הֵם דְּרָכֶיהָ!

לֹא חִנָּם הַמָּנוֹחַ קִנֵּא אוֹתָהּ

עַד בִּלְתִּי תֵּת לָהּ צֵאת מִפֶּתַח בֵּיתָהּ,

וְאַף־גַּם־פַּעַם אוֹתָהּ לֹא רָאִינוּ

הֲטוֹבַת־מַרְאֶה הִיא?

הנזיר

            לֹא נָאֶה לָנוּ,

לִנְזִירֵי־אֵל, לִשְׁגּוֹת בִּיפִי הַנָּשִׁים,

אַךְ חֵטְא לְשַׁקֵּר – אַף־גַּם קָדוֹשׁ יוֹדֶה,

כִּי אֵין עֲרֹךְ לְיָפְיָה, יְפִי פְּלָאִים.

דון ז’ואן

מַה אֶחְפְּצָה לָבוֹא אִתָּהּ בִּדְבָרִים.

הנזיר

עִם גֶּבֶר לֹא תְּשׂוֹחַח דּוֹנָה אַנָּה.

דון ז’ואן

וְעִמְּךָ, אָבִי?

הנזיר

            הֵן אָנֹכִי נָזִיר –

וְלֹא אֲסוּרָה לָהּ הַשִׂיחָה עִמִּי.

אַךְ, הִנֵּה הִיא בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ.

דונה אנה

פְּתַח־נָא לִי, אָבִי.

הנזיר

            כְּרֶגַע אֶפְתַּח, גְּבִרְתִּי;

חִכִּיתִי לָךְ.

דונה אנה הולכת אחרי הנזיר.

לפורלו

            וּמָה הִיא בְּעֵינֶיךָ?

דון ז’ואן

כִּמְעַט שֶׁאֵינָהּ נִרְאָה כְלָל מִבַּעַד

לִצְעִיף־הָאַלְמְנוּת הַשָׁחוֹר. רַק כַּף־רַגְלָהּ

הַקְּטַנָּה וְהַצָּרָה לִי נִשְׁקָפָה.

לפורלו

דַּיֶּךָ. אֶת הֶחָסֵר לְךָ יְמַלֵּא

כְּהֶרֶף עַיִן כֹּחַ־דִּמְיוֹנֶךָ,

הָעוֹלֶה בִּזְרִיזוּתוֹ עַל־כָּל־צַיָּר.

הֵן אַחַת הִיא לְךָ מֵאַיִן הָחֵל –

מִכַּף הָרֶגֶל אוֹ מִקָּדְקֹד…

דון ז’ואן

            הַסְכֵּת

אֲנִי אֶתְוַדֵּעַ לָהּ.

לפורלו

לנפשו

            לֹא יֵדַע שָׂבְעָה!

לֹא יֵדַע בֹּשֶׁת! הָרַג אֶת הַבַּעַל,

אַף יִתְאַו לִרְאוֹת דִּמְעוֹת הָאַלְמָנָה.

אַךְ זֶה הוּא בֶּן־בְּלִי־יֹשֶׁר!

דון ז’ואן

            הִנֵּה פָנָה

הַיּוֹם לַעֲרֹב. בְּטֶרֶם יַעֲלֶה סַהַר

וְהָפַךְ הָעֲלָטָה לְאַפְלוּלִית

בְּהִירָה, נָבוֹא אֶל הָעִיר.

לפורלו

            הוֹי אֵלִי!

בֶּן־חוֹרֵי־סְפָרַד יִשְׁאַף לֵיל כְּגַנָּב

אַף אֶת הַסַּהַר יִירָא. חַיֵּי־תֹפֶת!

בֶּאֱמֶת, כְּבָר נִלְאֵיתִי שֵׂאת טָרְחֶךָ!

מַחֲזֶה שֵׁנִי

חדר, סעֻדת־ערב בבית לוירה.

האורח הראשון

הֲרֵינִי נִשְׁבַּע, לוֹיְרָה, כִּי מֵעוֹלָם

עוֹד לֹא שִׂחַקְתְּ בִּשְׁלֵמוּת הוֹד וָיֹפִי

כַּיּוֹם! וּמָה הֵיטַבְתְּ לָבִין תַּפְקִידֵךְ!

השני

וּמָה הִשְׂכַּלְתְּ לְפַתְחוֹ! בְּאֵיזֶה כֹחַ!

השלישי

וּבְאֵיזֶה רֵגֶשׁ וָאֳמָנוּת!

לוירה

            אָמְנָם

כָּל נִיד, כָּל נִיב הַיּוֹם לִי עָלָה יָפֶה.

בְּרָצוֹן הִתְמַכַּרְתִּי לְרִגְשׁוֹתַי.

וּנְאוּמִי זָרַם קַל, כְּמוֹ הוֹלִידוֹ

הַלֵּב הֶחָם, וְלֹא זִכָּרוֹן רוֹפֵף…

השלישי

כֵּן, אֱמֶת. אַף־גַּם־עַתָּה עוֹד מַבְרִיקוֹת

עֵינַיִךְ וּלְחָיַיִךְ עוֹד תִּלְהַטְנָה –

עוֹד רִגְשֵׁךְ בּוֹעֵר בָּךְ. אַל־נָא תִּתְנִיהוּ

כִּי יִדְעַךְ בַּחֲשֵׁכָה! אָנָּא שִׁירִי

שִׁיר לָנוּ, לוֹיְרָה!

לוירה

            תְּנוּ לִי אֶת הַקַּתְרוֹס.

משוררת

האורחים

הֶאָח! מַה־נִפְלָא! הֵידָד! הֵידָד! הֵידָד!

הראשון

חֵן־חֵן לָךְ הַקּוֹסֶמֶת! עַל לִבֵּנוּ

אַתְּ נוֹסֶכֶת קְסָמִים. מִתַּעֲנוּגוֹת־חַיִּים

נְבַכֵּר רַק הָאַהֲבָה עַל הַנְּגִינָה,

אַךְ גַּם הָאַהֲבָה הִיא מַנְגִּינָה… שׁוּרִי:

גַּם עַד לֵב קַרְלוֹס נָגְעָה מַנְגִּינָתֵךְ,

הֶעָגוּם וְהַקּוֹדֵר!

השני

            אֵיזֶה צְלִילִים!

וְכַמָּה יֵשׁ־בָּם הֶמְיַת־נֶפֶשׁ! לוֹיְרָה,

מִי חִבֵּר אֶת הַמִּלִּים?

לוירה

            דּוֹן ז’וּאַן.

דון קרלוס

מַה? דּוֹן ז’וּאַן!

לוירה

            כֵּן. הוּא לְפָנִים חִבְּרָם,

יְדִיד־לְבָבִי, רֵעִי קַל־הַדַּעַת.

דון קרלוס

יְדִידֵךְ זֶה – מְנָאֵץ־אֵל וְנָבָל,

וְאַתְּ, אַתְּ פְּתַיָּה!

לוירה

            אֵין זֹאת, הִשְׁתַּגַּעְתָּ!

לִמְשָׁרְתַי אֶקְרָא חִישׁ וְדָקְרוּ אוֹתְךָ,

וְאַף כִּי הִנְּך מֵאֲצִילֵי־סְפָרַד.

דון קרלוס קם

הָחִישִׁי־נָא וּקְרָאִי.

הראשון

לוֹיְרָה, הַרְפִּי!

דּוֹן קַרְלוֹס, אַל־נָא תִּכְעַס. הִיא שָׁכְחָה…

לוירה

מַה?… כִּי בִּקְרַב־בֵּינַיִם וְכַמִּשְׁפָּט

ז’וּאַן אֶת אָחִיו שֶׁל דּוֹן קַרְלוֹס הָרַג?

אַךְ צַר, שֶׁלֹּא אֶת קַרְלוֹס עַצְמוֹ.

דון קרלוס

            אָמְנָם

הִסְכַּלְתִּי, כִּי כָעַסְתִּי.

לוירה

            הִנֵּה עַתָּה

הוֹדִיתָ בְּמוֹ־פִּיךָ עַל סִכְלוּתְךָ –

אִם כֵּן, נַשְׁלִימָה.

דון קרלוס

            סִלְחִי, לוֹיְרָה, לִי,

חָטָאתִי לְפָנַיִךְ! אַךְ הֵן תֵּדְעִי:

לֹא אוּכַל שְׁמֹעַ שְׁמוֹ וְלֹא אֶרְגָּזָה…

לוירה

הַאִם אֲנִי אֲשֵׁמָה, כִּי כָל רֶגַע

שְׁמוֹ עוֹלֶה עַל זִכְרוֹנִי וְעַל שְׂפָתַי?

אחד האורחים

כָּעֵת, לְאוֹת כִּי שָׁכְכָה חֲמָתֵךְ,

הוֹסִיפִי־נָא לָשִׁיר!

לוירה

            כֵּן, שִׁיר־הַפְּרֵדָה:

הִגִּיעָה עֵת, בָּא לַיְלָה! אַךְ מָה אָשִׁיר?

הֶאָח! הַקְשִׁיבוּ.

משוררת

כל האורחים

נֶחְמָד! נֶהְדָּר! נִפְלָא!

לוירה

לְכוּ לְשָׁלוֹם, רֵעִים.

האורחים

            שָׁלוֹם, לוֹיְרָה.

הם יוצאים. לוירה עוצרת את דון קרלוס.

לוירה

וְאַתָּה, פֶּרֶא, עִמִּי הִשָׁאֵרָה.

מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, עֵת קָצַפְתָּ

וַתַחֲרֹק שֵׁן וַתַּשְׁלִךְ עָלַי שִׁמְצָה.

לְדוֹן ז’וּאַן דָּמִיתָ אָז.

דון קרלוס

            מְאֻשָּׁר!

הַעַזָּה מְאֹד אַהֲבָתֵךְ לוֹ?

לוירה

            מְאֹד.

דון קרלוס

הֲגַם כָּעֵת?

לוירה

            כָּעֵת? בְּזֶה הָרֶגַע?

לֹא. לֶאֱהֹב שְׁנַיִם יַחַד לֹא אוּכָלָה.

כָּעֵת – אֲהוּבִי אַתָּה.

דון קרלוס

            נָא הַגִּידִי

בַּת כַּמָּה שָׁנִים אַתְּ?

לוירה

            בַּת שְׁמֹנֶה־עֶשְׂרֵה.

דון קרלוס

צְעִירָה עוֹדָךְ… אַף צְעִירָה תִהְיִי

עוֹד חָמֵש אוֹ שֵׁש שָׁנִים. קְהַל דּוֹרְשַׁיִךְ

יַכְתִּירוּךְ אַף יַעֲרִיצוּךְ עוֹד שֵׁש שָׁנִים,

יַעֲנִיקוּךְ מֵאַהֲבָתָם וּמֵהוֹנָם,

יָשִׁירוּ לָךְ בַּלֵּילוֹת סֵרֵנַדּוֹת,

וְעַל פָּרָשׁוֹת־דְּרָכִים אִישׁ אֶת אָחִיו

בִּגְלָלֵךְ בַּאֲפֵלָה יִרַצֵּחוּ.

אַךְ יַעֲבֹר תּוֹר־הָאָבִיב וְתִשְׁקַעְנָה

עֵינַיִךְ בְּחוֹרֵיהֶן, תְּקֻמַּטְנָה

גַּבּוֹתָן אַף תִּשְׁחַרְנָה. תִּזְרֹק שֵׂיבָה

בִּקְוֻצּוֹת רֹאשֵׁךְ. זְקֵנָה לָךְ יִקְרָאוּ.

מַה־תֹּאמְרִי אָז?

לוירה

            אָז… מַה־זֶה יַמְרִיצֵנִי

לַחֲשֹׁב עַל־זֶה? כָּל אֵלֶּה דִבְרֵי־רוּחַ.

אוֹ אוּלַי תֶּהְגֶה תָּמִיד בִּכְמוֹ־אֵלֶּה?

בֹּא, פְּתַח הַמַּעֲקֶה. דּוֹמְמִים הַשְׁחָקִים,

הָאַוִּיר חַם, לֹא זָע; הַלֵּיל מְבֻשָּׂם

בָּאֶתְרֹג וּבַדַּפְנָא; סַהַר בָּהִיר

בִּתְכֵלֶת כֵּהָה־עָבָה צַח זוֹרֵחַ,

וְשׁוֹמֵר־לַיְלָה אֶל מִשְׁנֵהוּ קוֹרֵא

וְזַךְ וְצָלוּל קוֹלָם בַּדּוּמִיָּה:

וְשָׁם, בַּצָּפוֹן, הַרְחֵק, בְּפַרִיז

הַשְּׁחָקִים אוּלַי קוֹדְרִים מִנִּי־עָבִים,

מְטַפְטֵף גֶּשֶׁם קַר וְהוֹמֶה רוּחַ.

אַךְ מַה־לָּנוּ וְלָזֹאת? הַאֲזִינָה, קַרְלוֹס

אֲנִי מִמְּךָ דּוֹרֶשֶׁת, כִּי תִצְחָקָה.

וּכְרֶגַע!

דון קרלוס

            שָׂטָן חָבִיב!

דופקים בדלת.

דון ז’ואן

            פִּתְחִי, לוֹיְרָה!

לוירה

מִי שָׁמָּה? מִי הַקּוֹרֵא?

דון ז’ואן

            פִּתְחִי מַהֵר!…

לוירה

הַאֻמְנָם!… אֵלִי!…

היא פותחת את הדלת, נכנס דון ז’ואן.

דון ז’ואן

            שָׁלוֹם!

לוירה

            דּוֹן ז’וּאַן!

היא נופלת על צוארו.

דון קרלוס

אֵיכָכָה! דּוֹן ז’וּאַן!…

דון ז’ואן

חֶמְדָתִי לוֹיְרָה!

מנשק לה.

אַךְ מִי זֶה לוֹיְרָה, אִתֵּךְ פֹּה?

דון קרלוס

            אָנֹכִי, –

דּוֹן קַרְלוֹס.

דון ז’ואן

            לֹא צִפִּיתִי, כִּי אֶפְגָּשְׁךָ!

אָנֹכִי נָכוֹן מָחָר לְשָׁרְתֶךָ…

דון קרלוס

לֹא, לֹא – כְּרֶגַע!

לוירה

            אַל בְּאַף, דּוֹן קַרְלוֹס!

הֵן לֹא בַּחוּץ, כִּי אִם בְּבֵיתִי אָתָּה;

הוֹאִילָה־נָא וָצֵא!

דון קרלוס

מבלי שים לב לה

            אֲנִי מְחַכֶּה.

הֵן חַרְבְּךָ בְּיָדְךָ.

דון ז’ואן

            אִם כֹּה תָּאִיץ,

הִנֵּנִי! הוֹאֶל־נָא.

נלחמים.

לוירה

            הוֹי, הוֹי! ז’וּאַן!

מתנפלת על ערשה. דון קרלוס נופל ארצה.

דון ז’ואן

הוֹ לוֹיְרָה, קוּמִי. תָּם וְנִשְׁלָם.

לוירה

            מַה־זֹאת?

הַאֻמְנָם מֵת? מַה־נֶחְמָד! פֹּה בְּחֶדְרִי!

מָה אֶעֱשֶׂה עַתָּה, הוֹלֵל, שֵׁד מִשַּׁחַת?

לְאַן אֶסְחָבּוֹ?

דון ז’ואן

אוּלַי חַי עוֹדֶנוּ?

מתבּונן בגוִיה.

לוירה

כֵּן, חַי! הַבִּיטָה, אָרוּר! אֶל לְבָבוֹ

הִכִּיתוֹ – מִבְּלִי הַחְטֵא. גַּם לֹא יִטֹּף

אַף נֵטֶף־דָּם מִפִּצְעוֹ שְׁלָשׁ־הַקְּרָנוֹת,

וּכְבָר בְּאַפָּיו רוּחַ־חַיִּים אָיִן!

דון ז’ואן

אָנֹכִי חַף. זוּ הָיְתָה שֶׁאֱלָתוֹ.

לוירה

הָהּ, דּוֹן ז’וּאַן, חֵי נַפְשִׁי, צִעַרְתָּנִי.

בְּלִי־הֶרֶף מַעֲשֵׂי־הוֹלְלוּת!… וְתָמִיד

מִפֶּשַׁע הִנְּךָ חַף… מְאַיִן בָּאתָ?

הַאִם זֶה־כְּבָר?

דון ז’ואן

            זֶה־עַתָּה הִנֵּה בָאתִי

בַּסֵּתֶר: הֵן לֹא נִסְלַח לַעֲוֹנִי.

לוירה

וּכְרֶגַע גַּם נִזְכַּרְתָּ בִּי, בְּלוֹיְרָה?

הֵן אָמְנָם יָפֶה הוּא. אֲבָל חֲדַל־נָא,

לֹא אַאֲמִין לָךְ. בְּמִקְרֶה פֹּה עָבַרְתָּ,

וַתִּרְאֶה בֵיתִי.

דון ז’ואן

            לֹא וָלֹא, יוֹנָתִי!

אֶת לֶפּוֹרֶלוֹ שַׁאֲלִי וְיַגִּידֵךְ.

מִחוּץ לָעִיר, בְּמָלוֹן נִרְפָּש אֵשֵׁב.

מַדְרִידָה בָּאתִי, רַק לִרְאוֹת אֶת לוֹיְרָה.

מנשק לה.

לוירה

הֶאָח, דּוֹד־לִבִּי!… אוּלָם הַס, עֲמֹדָה…

בִּפְנֵי הַמֵּת!… מַה־נַעֲשֶׂה לוֹ? הַגִּידָה!

דון ז’ואן

יָנוּחַ־לוֹ בְּשָׁלוֹם עַד הַבֹּקֶר –

אָז אוֹצִיא אוֹתוֹ תַּחַת חֲלִיצָתִי

אֶל אֵם־הַדָּרֶךְ.

לוירה

            אַךְ רְאֵה הִשָׁמֵר

פֶּן יִרְאֶה אוֹתְךָ אִישׁ. מַה־טוֹב עָשִׁיתָ

אֲשֶׁר אֵחַרְתָּ לָבוֹא רֶגַע אֶחָד.

פֹּה אִתִּי סָעֲדוּ הַיּוֹם רֵעֶיך.

אַךְ זֶה יָצָאוּ. לוּ מָצָאתָ אוֹתָם!

דון ז’ואן

הֲזֶה כְּבָר, לוֹיְרָה, אוֹתוֹ תֶאֱהָבִי?

לוירה

אֶת־מִי? מַה־תֶּחֱזֶה תָפֵל!

דון ז’ואן

            הוֹי נוֹכֶלֶת

חֲבִיבָה… הוֹדִי: הַהִרְבֵּית לִבְגֹּד בִּי

בִּהְיוֹתִי נָע־וָנָד?

לוירה

            וְאַתָּה, הוֹלֵל?

דון ז’ואן

הַגִּידִי… לֹא, נְדַבֵּר אַחֲרֵי־כֵן!

מַחֲזֶה שְׁלִישִׁי

מצבת המפַקד.

דון ז’ואן

גַּם זוֹ לְטוֹבָה: אַחֲרֵי הָרְגִי נֶפֶשׁ

דּוֹן קַרְלוֹס מִבְּלִי־צְדִיָּה, פֹּה אֶתְחַפֵּשׂ

בְּבִגְדֵי נָזִיר חָסִיד וּבְכָל־יוֹם

אֶת אַלְמָנָתִי הַנֶּחְמָדָה אֶרְאֶה,

אַף נִדְמֶה לִי, כִּי גַּם אֶת שִׂימַת־לִבָּהּ

עוֹרַרְתִּי. מַס שִׁלַּמְנוּ עַד־הַיּוֹם

לְהִלְכוֹת דֶּרֶךְ־אֶרֶץ. אוּלָם עַתָּה

בִּדְבָרִים אָבוֹא אִתָּהּ. אַךְ אֵיךְ אָחֵל?

“אַרְהִיבָה עֹז…” אוֹ לֹא: “הַגְּבִירָה!…” דַּי!

אֶת אֲשֶׁר תַּעֲלֶה שְׁפָתִי בָרִאשׁוֹנָה,

אַגִּידָה לָהּ, בְּאֶפֶס כָּל הֲכָנוֹת,

שִׁיר־אַהֲבָה יִהְיֶה זֶה בְּהֶסַּח דָּעַת…

אַךְ לָמָּה בוֹשְׁשָׁה לָבוֹא? הַמְּפַקֵּד

בְּוַדַּאי מִתְגַּעְגֵעַ לָהּ. מֶה חָסֹן

מַרְאֵהוּ! וּמַה־נֶהְדָּר עַל הַפָּסֶל!

לְשִׁמְשׁוֹן יִדְמֶה פֹה! לְבֶן־עֲנָקִים!…

וּבְעוֹדוֹ חַי מַה־דַּל וְרָזֶה הָיָה;

לוּ פֹה עַל בְּהֹנוֹת רַגְלָיו קָם, לֹא יָכֹל,

בְּאֶצְבַּע שְׁלוּחָה הַשֵׂג אֶת קְצֵה־חָטְמוֹ.

עֵת פָּנִים אֱלֵי פָנִים הִתְרָאִינוּ

מֵעֵבֶר אֶסְקוּרְיַל, עַל חַרְבִּי נָפַל

וַיִּקְפָּא תַּחְתָּיו, כְּיֶלֶק עַל חֹד־מַחַט…

אַךְ הָיָה גֵא וָעַז, וְרוּחוֹ קָשָׁה…

הֶאָח! הִיא בָּאָה.

נכנסת דונה אַנה.

דונה אנה

            פֹּה הוּא גַּם־הַפָּעַם.

סְלַח, אָבִי, עַל כִּי מֵרַעֲיוֹנוֹתֶיךָ

הִסַּחְתִּי דַּעְתְּךָ.

דון ז’ואן

            עָלַי לְבַקֵּשׁ

סְלִיחָתֵךְ, גְּבִרְתִּי, כִּי הִפְרַעְתִּי אוֹתָךְ

מִשְׁפֹךְ אֶת תּוּגַת־נַפְשֵׁךְ בְּאֵין־רוֹאֶה.

דונה אנה

לֹא, אָבִי. עָצְבִּי צָפוּן בְּמַעֲמַקָּי;

וּבְמַעֲמָדְךָ עוֹד בְּיֶתֶר עַנְוָה

תְּחִנָּתִי תִּסַּק רוֹמָה. אֲבַקֶּשְׁךָ

לָצֶקֶת גַּם תְּפִלָּתְךָ עִם תְּפִלָּתִי.

דון ז’ואן

הֲלִי, הֲלִי הִתְפַּלֵּל אִתָּךְ יָחַד?

לְכָבוֹד רַב כָּזֶה אֵינֶנִּי רָאוּי.

אֲנִי אִישׁ טְמֵא־שְׂפָתַיִם וְלֹא אָעֵז

כִּי אַעַן אַחֲרֵי תְּפִלַּת פִּיךְ הַקְּדוֹשָׁה;

מֵרָחוֹק רַק בְּיִרְאַת־קֹדֶשׁ אַבִּיט,

עֵת דּוּמָם עַל הַקֶּבֶר תִּשְׁתּוֹחֵחִי

וְעַל הַשֵּׁשׁ הַחִוֵּר קְוֻצֹּתַיִךְ

הַשְּׁחוֹרוֹת תְּפוּצֶינָה – וַאֲדַמֶּה,

כִּי מַלְאַךְ־אֵל אֶת זֶה הַקֶּבֶר בִּקֵּר.

בַּלֵּב הַמָּלֵא רֶטֶט אָז לֹא אֶמְצָא

לַתְּפִלָּה מוֹצָא. דּוּמָם בְּתִמָּהוֹן

אֲהַרְהֵר: מַה־מְאֻשָּׁר בֶּן־הַתְּמוּתָה

אֲשֶׁר אֶת קֹר מַצַּבְתּוֹ בַּת־שָׁמַיִם

בִּנְשִׁימַת־אַפָּהּ טְהוֹרָה מְחַמֶּמֶת

וְרוֹחֲצָה בְדִמְעוֹת־אַהֲבָה זַכּוֹת.

דונה אנה

מַה־נִפְלְאוּ אֲמָרִים אֵלֶה!

דון ז’ואן

            גְּבִרְתִּי?

דונה אנה

שָׁכַחְתָּ…

דון ז’ואן

            מַה? כִּי נָזִיר נִקְלֶה אָנִי?

כִּי לַאֲרֶשֶׁת שְׁפָתַי כִּבְדוֹת־עָוֹן

לֹא מָקוֹם בְּבֵית־מוֹעֵד לְכָל־חַי?

דונה אנה

לִי נִדְמָה… לֹא הֵבַנְתִּי כַוָנָתְךָ…

דון ז’ואן

הָה, הִנֵּה אֶרְאֶה: נִגְלוּ לָךְ מַצְפּוּנָי!

דונה אנה

מַה־נִגְלָה לִי?

דון ז’ואן

            כִּי לֹא בַנְזִירִים אֵחַד!…

לְרַגְלַיִךְ אֶכְרַע וְאֶתְחַנֵּן: סְלִיחָה.

דונה אנה

הוֹי, אֵלִי! קוּמָה!… מִי־זֶה אַתָּה אֵפוֹא?

דון ז’ואן

אִישׁ אֻמְלָל, קָרְבָּן אַהֲבָה־לֹא נִהְיָתָה!

דונה אנה

הוֹי אֵלִי! פֹּה, בִּפְנֵי זוֹ הַמַּצֶּבֶת!

גֵּשׁ הָלְאָה!

דון ז’ואן

            רֶגַע אֶחָד, דּוֹנָה אַנָּה!

רַק רֶגַּע!

דונה אנה

            וְאִם אִישׁ יִכַּנֵּס הֵנָּה!…

דון ז’ואן

הַשְׂבָכָה סְגוּרָה. רֶגַע אֶחָד, גְּבִרְתִּי!

דונה אנה

וּמָה? מַה־תִּשְׁאַל?

דון ז’ואן

            מָוֶת בִּשְׁאֵלָתִי!

לוּ לְרַגְלַיִךְ מֵת כְּרֶגַע אֶפֹּל,

אַף לוּ בָזֶה גַּם יִקְבְּרוּ עֲפָרִי,

לֹא פֹה עַל־יַד הַקֶּבֶר מַחֲמַל נַפְשְׁךָ,

לֹא פֹה – לֹא קָרוֹב – שָׁם, עַל־יַד הַגָּדֵר,

עַל־יַד הַפֶּתַח, צָפוּף אֶל הַמִּפְתָן,

לְמַעַן תּוּכְלִי גַּעַת בְּמַצַּבְתִּי

בְּרַגְלֵךְ קַלָּה אוֹ בְּשֹׁבֶל בִּגְדֵּךְ,

עֵת הֵנָּה, אֶל הַקֶּבֶר הַנֶאְדָּרִי,

לָכֹף אֶת רֹאשֵׁךְ וְלִבְכּוֹת תָּבוֹאִי…

דונה אנה

רַק רוּחַ־עִוְעִים דִּבֵּר בָּךְ.

דון ז’ואן

            הַאֻמְנָם

זֶה אוֹת־שִׁגָּעוֹן, כִּי לַמָּוֶת אוֹחִיל?

לוּ דַעְתִּי נִטְרְפָה, כִּי אָז אִוִּיתִי

לִרְאוֹת בְּאוֹר־הַחַיִּים, אַף קִוִּיתִי

לְעוֹרֵר אֶת רַחֲמַיִךְ בְּאַהֲבָתִי;

לוּ דַעְתִּי נִטְרְפָה, כִּי אָז בַּלֵּילוֹת

נִצַּבְתִּי תַחַת מַעְקֵךְ בְּלִי־הֲפוּגָה

וְאַרְגִּיז שְׁנָתֵךְ בְּמַנְגִּינוֹת־אַהֲבָה;

כִּי אָז לֹא שָׂמְתִּי סֵתֶר לִי – וְנַהֲפֹךְ:

עַל כָּל מִדְרַך כַּף־רַגְלֵךְ לָךְ נִגְלֵיתִי;

לוּ דַעְתִּי נִטְרְפָה, כִּי אָז לֹא שָׁמְתִּי

לִשְׂפָתַי מַחְסוֹם לִסְבֹּל בְּדוּמִיָּה…

דונה אנה

הַאִם לְשֶׁטֶף אִמְרוֹתֶיךָ תִּקְרָא

“דּוּמִיָּה”?

דון ז’ואן

            דּוֹנָה אַנָּה, רַק הַמִּקְרֶה

לְדַבֵּר הִמְרִיצָנִי! לוּלֵא הוּא,

לָנֶצַח לָךְ לֹא נִגְלָה סוֹדִי עָצוּב…

דונה אנה

הַאִם זֶה יָמִים רַבִּים תֶאֱהָבֵנִי?

דון ז’ואן

אִם רַבִּים אוֹ מְעַטִּים – לֹא אֵדָעָה,

אַךְ רַק מֵאָז הֵבַנְתִּי חִין־הַחַיִּים,

אַךְ רַק מֵאָז הֵבַנְתִּי, מַה־זֶּה אֹשֶׁר.

דונה אנה

גֶּש־הַלְאָה – הִנְּךָ אִישׁ מְסֻכָּן.

דון ז’ואן

מְסֻכָּן! וּבַמֶּה?

דונה אנה

            בְּאִמְרוֹתֶיךָ.

דון ז’ואן

אֵאָלֵם דֹּם, רַק אַל־נָא תְגָרְשִׁינִי

מֵעַל פָּנַיִךְ, אִתָּם אֶשְׂבַּע שְׂמָחוֹת.

לִנְצוּרוֹת לֹא אֵקַוֶּה, אַף לֹא אֶדְרֹשׁ

כָּל־דָּבָר. אוּלָם אִם מִשְׁפָּטִי לִחְיוֹת –

אָז אוֹר פָּנַיִךְ מֶנִּי אַל תִּקָּחִי.

דונה אנה

לֵךְ, לֵךְ מִזֶּה – לִדְבָרִים כְּמוֹ־אֵלֶּה

לֹא זֶה הַמָּקוֹם. בּוֹא אֶל בֵּיתִי מָחָר;

אִם רַק תִּשָׁבַע לִי, בִּכְבוֹדִי כִּי לֹא תִּגַּע,

אֵעָתֵר אָז לְקַבֵּל אֶת פָּנֶיךָ

בַּעֲרֹב הַיּוֹם, בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת…

לֹא אֶרְאֶה אִישׁ מִיּוֹם בּוֹ נִתְאַלְמַנְתִּי…

דון ז’ואן

מַלְאָכִי, דּוֹנָה אַנָּה! לוּ יְנַחֲמֵךְ

אֱלֹהַּ, כַּאֲשֶׁר נִחַמְתְּ הַיּוֹם

הַגֶּבֶר, רָאָה עֹנִי!

דונה אנה

            לֵךְ, לֵךְ הָלְאָה.

דון ז’ואן

עוֹד רֶגַע אֶחָד.

דונה אנה

            לֹא, טוֹב אֲשֶׁר אֵלֵךְ

מִזֶּה… תְּפִלָּתִי נִטְרְפָה. הִסַּחְתָּ

בְּשִׂיחוֹת־חֻלִּין דַּעְתִּי; כְּמוֹ־אֵלֶּה

זֶה־כְּבָר לֹא שָׁמְעָה אָזְנִי. – מָחָר תָּסוּר

אֶל בֵּיתִי…

דון ז’ואן

            עוֹד לֹא אָעֵז, כִּי אַאֲמִינָה,

לֹא אָעֵז עוֹד אֶל אָשְׁרִי לְהִתְמַכֵּר!…

פָּנַיִךְ אֶחֱזֶה מָחָר!… אַךְ לֹא פֹה,

וְאַף לֹא בְּהִתְגַנֵּב!

דונה אנה

            כָּכָה, מָחָר.

מַה־שְׁמֶךְ?

דון ז’ואן

שְׁמִי דִּיֵיגוֹ דֵי קַלְוִידוֹ.

דונה אנה

עַד יוֹם הַמָּחֳרָת! שָׁלוֹם, דּוֹן דִּיֵּיגוֹ!

הולכת.

דון ז’ואן

הוֹ לֶפּוֹרֶלּוֹ!

לפורלו נכנס.

לפורלו

            מָה אֲדוֹנִי דוֹרֵשׁ?

דון ז’ואן

הֶאָח, חֲבִיבִי לֶפּוֹרֶלּוֹ! – "מָחָר –

בַּעֲרֹב הַיּוֹם, בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת…"

הֶאָח, חֲבִיבִי. מָחָר!… הִתְכּוֹנֵנָה!…

מָה אָשְׁרִי רָב!

לפורלו

            הַאִם אֶת דּוֹנָה אַנָּה

לָקַחְתָּ דְּבָרִים? אוֹ גַּם אוּלַי עָנְתָה

לְךָ שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי־חֵן, אוֹ אוּלַי

בְּבִרְכַּת־כֹּהֲנִים בֵּרַכְתָּ אוֹתָהּ?

דון ז’ואן

לֹא, לֶפּוֹרֶלּוֹ, לֹא: כִּי הִיא רְאָיוֹן,

רְאָיוֹן הִיא הוֹעִידָה לִי!

לפורלו

            הַאֻמְנָם?

כָּאֵלֶּה הִנְּכֶן כֻּלְכֶן, הָאַלְמָנוֹת!

דון ז’ואן

מָה אָשְׁרִי רָב! לְחַבֵּק אֲנִי נָכוֹן

כָּל רַחֲבֵי־תֵּבֵל!

לפורלו

            טוֹב! וּמָה הַמְּפַקֵּד?

מַה־יֹאמַר הוּא לְאָשְׁרְךָ כִּי רָב?

דון ז’ואן

הַאֻמְנָם רוּחַ־קִנְאָה עָלָיו תַּעֲבֹר?

חֲדָל: הוּא אָדָם חָכָם וּנְבוֹן־דָּבָר,

אַף לִבּוֹ הוּרַךְ וַדַּאי מִיּוֹם מוֹתוֹ.

לפורלו

לֹא, הַבֵּט אֶל מַצַּבְתּוֹ.

דון ז’ואן

            מַה־בָּהּ תֶּחֱזֶה?

לפורלו

לִי נִדְמֶה, כִּי אֵלֶיךָ הִיא צוֹפִיָּה

בְּזַעַם עָצוּר.

דון ז’ואן

            גְּשָׁה־נָא וּבַקְּשֶׁנָּה,

כִּי תּוֹאֶל־נָא וְתָסוּר אֵלַי מָחָר –

לֹא, לֹא אֵלַי – כִּי אִם אֶל דּוֹנָה אַנָּה.

לפורלו

לִקְרֹא אֶת הַמַּצֶּבֶת! לָמָּה?

דון ז’ואן

            בְּטַח־נָא.

כִּי לֹא לְמַעַן בּוֹא בִּדְבָרִים אִתָּהּ.

בַּקְּשֶׁנָּה לָסוּר מָחָר אֶל בֵּית אַנָּה

בַּעֲרֹב הַיּוֹם, בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת,

וְלַעֲמֹד שָׁם בַּפֶּתַח עַל הַמִּצְפֶּה.

לפורלו

וּמַה־יַמְרִיצְךָ לַחֲמֹד לְךָ לָצוֹן?

בְּמִי תְּהָתֵל?

דון ז’ואן

לֵךְ וְאַל תְּסָרֵב!

לפורלו

אֲבָל…

דון ז’ואן

לֵךְְ חִישׁ, פֶּן תֵּדַע אֶת תְּנוּאָתִי!

לפורלו

מַצַּבְתִּי הַמְהֻלָּלָה, הַנֶּהְדָּרָה!

אֲדוֹנִי, דוֹן ז’וּאַן, בְּרֹב הַכְנָעָה

מְבַקְּשֵׁךְ לָבוֹא מָחָר… לֹא, לֹא אוּכַל:

אֲנִי מְפַחֵד.

דון ז’ואן

            הוֹי, מוּג־לֵב! כְּרֶגַע

אַרְאֶךָ תְּנוּפַת־יָדִי!…

לפורלו

            אַל בְּאַפְּךָ! –

אֲדוֹנִי, דוֹן ז’וּאַן, מְבַקְּשֵׁךְ לָבוֹא

בַּלַּיְלָה מָחָר אֶל נְוֵה רַעֲיָתֵךְ

וְלַעֲמֹד שָׁם בַּפֶּתַח…

המצבת מניעה בראשה לאות הסכמה.

הוֹי!

דון ז’ואן

מַה קָרָה?

לפורלו בהניעו בראשו

הוֹי, הַמַּצֶּבֶת… הוֹי!…

דון ז’ואן

            הַאִם תִּשׁתַּחֲוֶה?

לפורלו

לֹא, לֹא אֲנִי – כִּי הִיא!

דון ז’ואן

            מַה־תֶּהְגֶה רִיק!

לפורלו

גֵּשׁ אַתָּה.

דון ז’ואן

            הִנֵּה, הַבֵּט, רוֹדֵף־קָדִים!

אל המצבת

הַמְּפַקֵּד! לְבַקֶּשְׁךָ אֶתְכַּבֵּדָּה,

כִּי תָּסוּר מָחָר אֶל נְוֵה רַעֲיָתְךָ,

שָׁם אֶהְיֶה גַּם אָנֹכִי. וְנִצַּבְתָּ

בַּפֶּתַח עַל הַמִצְפֶּה. הַאִם תָּבוֹא?

המצבת מניעה בראשה.

הוֹי, אֵלִי!

לפורלו

מַה? הֵן הִזְהַרְתִּיךָ…

דון ז’ואן

            נֵלֵךְ.

מַחֲזֶה רְבִיעִי

חדר דונה אנה.

דּוֹן ז’וּאַן וְדוֹנָה אַנָּה.

דונה אנה

קִבַּלְתִּי אֶת פָּנֶיךָ, דּוֹן דִּיֵּיגוֹ,

אַךְ אֶפְחַד, פֶּן שִׂיחָתִי הָעֲצוּבָה

לְמַשָׁא תְּהִי עָלֶיךָ. הֵן אַלְמָנָה

עֲלוּבָה לְפָנֶיךָ, אֲשֶׁר שְׁכֹחַ

לֹא תּוּכַל אֶת אֲסוֹנָה: שְׂחוֹק וּדְמָעוֹת

אֲעַרְבֵּב יַחַד, כַּאֲדָר הַחֹדֶשׁ.

אַךְ לָמָּה תֶחֱשֶׁה?

דון ז’ואן

            דּוּמָם אֶתְעַנֵּגָה.

מֶה עָמֹק עָנְגִּי לְהִתְבּוֹדֵד אִתֵּךְ

הַיָּפָה בִּבְנוֹת־חַוָּה – פֹּה, לֹא שָׁמָּה,

עַל־יַד הַקֶּבֶר שֶׁל הַמֵּת הַמְּאֻשָּׁר,

לִרְאוֹתֵךְ פֹּה בְּעֵת לֹא תִּכְרְעִי

לִפְנֵי מַצֶּבֶת בַּעֲלֵךְ.

דונה אנה

            דּוֹן דִּיֵּיגוֹ,

קִנְאָתְךָ מָה עֲצוּמָה! גַּם בַּקֶּבֶר

יְעַנְּךָ אִישִׁי?

דון ז’ואן

קַנְּאֵךְ אֵין רְשׁוּת לִי:

הֵן בְּחִיר־לְבָבֵךְ הָיָה.

דונה אנה

            לֹא; הוֹרָתִי

צִוַּתְנִי בּוֹא בִּבְרִית עִם דּוֹן אַלְוַר.

הוּא הָיָה עָשִׁיר, וַאֲנַחְנוּ דַּלִּים.

דון ז’ואן

הַמְאֻשָּׁר! אוֹצְרוֹת־הֶבֶל לֹא־יוֹעִילוּ

לְרַגְלֵי בַת־הָאֵלִים שַׁי הִנִּיחַ–

וַיִּקַּח כָּפְרָם כָּל חֲמוּדוֹת־עֵדֶן!

לוּ גּוֹרָל־חַיַּי הִקְרֵךְ לִי רִאשׁוֹנָה,

כִּי אָז מַה־שַּׂשְׂתִּי לָתֵת כָּל מְאֹדִי

אֶת כָּל אוֹצְרוֹתַי, גַּם אֶת שֵׁם־מַעֲלָתִי

רַק חֵלֶף מַבָּט אֶחָד, מַבָּט־רָצוֹן!

כִּי אָז הָיִיתִי תָּמִיד עֶבֶד נִכְנָע

לִרְצוֹנֵךְ, אֲשֶׁר קָדוֹשׁ הוּא בְעֵינַי!

כִּי אָז חָקַרְתִּי אַחֲרֵי מַאֲוַיַּיִךְ

לְמַלְּאוֹת אוֹתָם טֶרֶם עוֹד תַּבִּיעִים.

עַד לְאַגָּדַת־הוֹד חַיַּיִךְ דָּמוּ!

אַךְ הָהּ, אַחֶרֶת מִנָּה לִי הַגּוֹרָל!

דונה אנה

דִּיֵיגוֹ, הֶרֶף! שְׁמֹעַ אִמְרוֹתֶיךָ

לְחֵטְא יֵחָשֵׁב לִי: עַל הָאַלְמָנָה

לִהְיוֹת נֶאֱמָנָה גַּם לְקֶבֶר בַּעֲלָה.

הוֹי, לוּ יָדַעְתָּ, מָה עֲצוּמָה הָיְתָה

לִי אַהֲבַת דּוֹן־אַלְוַר! לֹא אָפוּן רֶגַע,

כִּי לוּ הִתְאַלְמֵן, אָז לָעַד לֹא נֵאוֹת

אֶת אִשָׁהּ אֹהֲבָה הִתְרָאוֹת פָּנִים;

לִבְרִית־הַנְשׂוּאִים הָיָה נֶאֱמָן תָּמִיד.

דון ז’ואן

אַל־נָא תְעַנִּי נַפְשִׁי, דּוֹנָה אַנָּה.

מִדֵּי הַעֲלוֹתֵךְ זֵכֶר בַּעֲלֵךְ תָּמִיד

עַל דַּל־שְׂפָתָיִך. הַרְפִּי מִיַּסְרֵנִי.

אַף־כִּי מִנּשֹׂא עֲוֹנִי אוּלַי גָּדוֹל.

דונה אנה

מַה־פִּשְׁעֲךָ? הֵן בַּעֲבוֹתוֹת־אַהֲבָה

עוֹד לֹא אֻסָּרְתָּ. אוֹתִי אִם תֶּאֱהָבָה,

גַּם לִי גַּם לַשָּׁמַיִם לֹא חָטָאתָ.

דון ז’ואן

גַּם לָךְ? הוֹי אֵלִי!

דונה אנה

            הַאִם לִי חָטָאתָ?

מָה אֵפוֹא פִּשְׁעֲךָ?… הַגִּידָה מַהֵר!

דון ז’ואן

לָעַד לֹא אֲגַלֶּנּוּ!…

דונה אנה

            מַה, דִּיֵיגוֹ?

דון ז’ואן

לֹא אוּכַל!

דונה אנה

            מַה־מוּזָרִים הֵם דְּרָכֶיךָ!

אֲנִי מְבַקְּשָׁה, אַף דּוֹרֶשֶׁת…

דון ז’ואן

            לֹא!

דונה אנה

הַאֻמְנָם כֵּן לִרְצוֹנִי תִּכָּנֵעַ!

הֲלֹא הִבְטַחְתָּ לִי רַק זֶה כְּרֶגַע,

כִּי נָכוֹן הִנְּךָ לִהְיוֹת לִי לְעֶבֶד?

חֵי נַפְשִׁי: אֶכְעַס – אִם לֹא כְרֶגַע תַּעַן

מַה־פִּשְׁעֲךָ וּמַה חַטָאתְךָ לִי?

דון ז’ואן

לֹא אָעֵז: לִבֵּךְ יַהֲפֹךְ לְשָׂנְאֵנִי.

דונה אנה

לֹא, לֹא! אֲנִי סוֹלַחַת לְךָ מֵרֹאשׁ,

אַךְ דַּעַת אֹבֶה סוֹדְךָ.

דון ז’ואן

            אַל־נָא תֹּאבִי

לָדַעַת תַּעֲלוּמָתִי הָאֲיֻמָּה.

דונה אנה¹

אֲיֻמָּה!… אַל תְּעֲנֶה אוֹתִי כָכָה;

מָה אֶתְאַו לְהִוָּדַע פֵּשֶׁר דָּבָר!

אֵיכָכָה זֶה יָכֹלְתָּ לְהַעֲלִיבֵנִי?

אֲנִי לֹא יְדַעְתִּיךָ, שׂוֹנְאִים אֵין לִי,

וְלֹא הָיוּ. בִּלְעֲדֵי רוֹצֵחַ בַּעֲלִי

הָאֶחָד וְהַמְּיֻחָד.

דון ז’ואן

לנפשו

            עוֹד מְעַט

וּמָצְאָה אֶת חִידָתִי!

לדונה אַנה

            נָא הַגִּידִי

הֲתֵדְעִי אֶת הָאֻמְלָל דּוֹן ז’וּאַן?

דונה אנה

מֵעוֹדִי לֹא רְאִיתִיו.

דון ז’ואן

            הַאִם יִרְחַשׁ

לוֹ לִבֵּךְ שִׂנְאָה?

דונה אנה

            כֹּה יְצַו לִי כְבוֹדִי.

אַךְ לָמָּה־זֶּה תִּתְאַמֵּץ לְהַסִּיחַ

אֶת דַּעְתִּי מִשְּׁאֵלָתִי? דּוֹן דִּיֵיגוֹ –

אֲנִי דוֹרֶשֶׁת…

דון ז’ואן

            וְלוּ פָּגַשְׁתְּ לְפִתְאֹם

אֶת דּוֹן ז’וּאַן?

דונה אנה

            כִּי אָז בִּלְבָב הָעַוָּל

חֲנִיתִי חִישׁ תָּקַעְתִּי.

דון ז’ואן

            דּוֹנָה אַנָּה,

אֵי־אֵיפֹה הִיא חֲנִיתֵךְ? – הִנֵּה חָזִי.

דונה אנה

דִּיֵיגוֹ! מַה־תְּמַלֵּל?

דון ז’ואן

לֹא דִּיֵיגוֹ–

כִּי אִם ז’וּאַן אָנֹכִי.

דונה אנה

            אֵלִי, אֵלִי!

הֱיוֹת לֹא תּוּכַל. לֹא, לֹא אַאֲמִינָה…

דון ז’ואן

אָנֹכִי דּוֹן ז’וּאַן.

דונה אנה

            לֹא כֵן.

דון ז’ואן

            רָצַחְתִּי

אֶת בַּעֲלֵךְ, אַף לֹא צַר לִי, וְאֵין בִּי נֹחַם.

דונה אנה

מָה אָזְנַי שׁוֹמְעוֹת? לֹא, הֱיוֹת לֹא תוּכַל.

דון ז’ואן

אָנֹכִי דּוֹן ז’וּאַן, וְאוֹתָךְ אֹהַב.

דונה אנה

נופלת

הוֹי, אַיֵּה אֵיפֹה אָנִי? רַע לִי!

דון ז’ואן

            אֵלִי!

מָה הָיָה לָהּ? הוֹי מַה־לָּךְ, דּוֹנָה אַנָּה?

הָקִיצִי קוּמִי: פֹּה אֲנִי דִּיֵיגוֹ,

אָנֹכִי עַבְדֵּךְ, לָךְ עַל בֶּרֶךְ אֶכְרָע!

דונה אנה

בקול רפה

חֲדַל מִמֶּנִּי. אַתָּה, אַתָּה שׂוֹנְאִי –

גָּזַלְתָּ מֶנִּי אֶת־כָּל מַה־שֶׁהָיָה

בַּחַיִּים יָקָר לִי…

דון ז’ואן

            יְצוּר־חֲמוּדוֹת!

כָּל כֹּפֶר לִי לֹא יִיקַר, בּוֹ לְכַפֵּר

עַוֹנִי; לְרַגְלַיִךְ פֹה אֲיַחֵל

לְמוֹצָא פִּיךְ: גַּם אָמוּת בִּפְקֻדָּתֵךְ;

גַּם אֶחְיֶה בְּמִצְוָתֵךְ – רַק לְמַעֲנֵךְ…

דונה אנה

הֲזֶה הוּא דוֹן ז’וּאַן?

דון ז’ואן

            שָׁמַעַתְּ וַדַּאי,

כִּי זֵד וְעָרִיץ הוּא? הוֹי, דּוֹנָה אַנָּה!

לֹא כֻלָּהּ אוּלַי כּוֹזְבָה זֹאת הַשְׁמוּעָה –

וְאוּלַי מֵעִיק עָוֶל לֹא מְעַט

עַל נַפְשִׁי הָעֲיֵפָה, אַךְ מִיּוֹם בּוֹ

רָאִיתִי אוֹתָךְ, לְאַחֵר הָיָה לִבִּי:

לִי נִדְמֶה, כִּי נוֹלַדְתִּי מֵחָדָשׁ.

עֵת אֹהַב אוֹתָךְ, אֹהַב גַּם הַצֶּדֶק,

וְעַתָּה זֹאת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה

עַל בִּרְכַּי אֶכְרַע וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לְפָנָיו.

דונה אנה

כֵּן, דּוֹן ז’וּאַן הוּא דּוֹבֵר־צַחוֹת; אֵדַע.

שָׁמַעְתִּי, כִּי בְלֵב וָלֵב יְדַבֵּר…

כִּי מֵסִית הוּא בְלִי יִרְאַת־אֵל עַל פָּנָיה;

כִּי שָׂטָן מַשְׁחִית הוּא. הָהּ, כַּמָּה נָשִׁים

עֲלוּבוֹת כְּבָר הִצְמַתָּ?

דון ז’ואן

            אַף גַּם־אַחַת

מֵהֵנָּה לֹא אָהַבְתִּי עַד־הַיּוֹם.

דונה אנה

הַאֵתֵּן אֵמוּן, כִּי לְדוֹן ז’וּאַן

רִאשׁוֹנָה זֹאת הָאַהֲבָה, כִּי אֵינֶנּוּ

מִתְנַכֵּל לִמְצֹא קָרְבָּן חָדָשׁ בִּי!

דון ז’ואן

הֵן לוּ חָפַצְתִּי לְהוֹלִיכֵךְ שׁוֹלָל,

אָז לָמָּה לִי לְהִתְוַדֵּעַ לָךְ וְלִקְרֹא

בַּשֵׁם, הַמְּעוֹרֵר בָּךְ חֲתַת וּזְוָעָה?

אֵי צֵל שֶׁל עָרְמָה, רֶמֶז שֶׁל מְזִמָּה?

דונה אנה

מִי יָבִין אֶת דְּרָכֶיךָ? אַךְ אֵיכָכָה

לָבוֹא יָכֹלְתָּ הֵנָּה? כִּי תִּמָּצֵא

וּמְצָאֲךָ הַמָּוֶת מִבְּלִי מִפְלָט.

דון ז’ואן

מַה־מָוֶת לִי? בְּעַד־רֶגַע־אַהֲבָה מָתוֹק

בְּלִי־תְלוּנָה אֵתֵּן חַיָּי.

דונה אנה

            אַךְ מִבֵּיתִי

אֵיךְ תֵּצֵא, קַל הַדָּעַת?

דון ז’ואן

מנשק את ידיה

      מַה? הַהִנָּךְ

דּוֹאֶגֶת לִי, לְדוֹן ז’וּאַן הַמִּסְכֵּן?

וְשִׂנְאָה אֵין בְּנַפְשֵׁךְ בַּת־הַשְׁחָקִים?

דונה אנה

הוֹי, לוּ יָכֹלְתִּי שָׂנְאֲךָ כִּגְמוּלְךָ!

וְאוּלָם עַתָּה עֵת לְהִפָּרֵד לָנוּ.

דון ז’ואן

וּמָתַי אֶרְאֶךְ שֵׁנִית?

דונה אנה

            לֹא אֵדָעָה,

בְּבוֹא הַמִּקְרֶה.

דון ז’ואן

            אוּלַי מָחָר?

דונה אנה

            אֵיפֹה?

דון ז’ואן

פֹּה.

דונה אנה

      ההָהּ, מַה־נּוֹחַ לִבִּי לְהֵעָתֵר!

דון ז’ואן

בִּנְשִׁיקַת־שָׁלוֹם בָּרְכִי אֶת פְּרֵדָתִי…

דונה אנה

כְּבָר עֵת לָלֶכֶת, לֶךְ־לְךָ!

דון ז’ואן

            נַשְׁקִינִי

הַפַּעַם רַק נְשִׁיקַת־שָׁלוֹם קָרָה…

דונה אנה

מַה־תַּרְבֶּה לִפְצֹר! הֵא לְךָ…

דופקים בדלת.

            מִי דּוֹפֵק?

מִי דּוֹפֵק?… הוֹי, הִסָּתֵר, דּוֹן ז’וּאַן!

דון ז’ואן

רָב שָׁלוֹם לָךְ, יְקָרָה, לְהִתְרָאוֹת!

יוצא ונכנס שנית במרוצה.

דונה אנה

מַה הָיָה לְךָ?… הוֹי!…

נכנסת מצבת המפקד; דונה אנה נופלת ארצה.

המצבת

            בָּאתִי, כִּי נִקְרֵאתִי.

דון ז’ואן

הוֹי, דּוֹנָה אַנָּה! הוֹי!

המצבת

            חֲדַל מִמֶּנָּה,

בָּא קֵץ. הַאֻמְנָם תֶּחֱרַד, דּוֹן ז’וּאַן?

דון ז’ואן

אָנֹכִי? לֹא!… קְרָאתִיךָ, אַף־גַּם אֶשְׂמַח

כִּי בָאתָ.

המצבת

הָבָה יָדְךָ.

דון זואן

            הֵא… מַה־קָּשָׁה,

אֲהָהּ, לְחִיצַת זְרוֹעַ־הַחַלָּמִיש!

חֲדַל מִמֶּנִּי, הַנַּח, הַנַּח יָדִי!

אָנֹכִי מֵת – בָּא קֵץ – הוֹי דּוֹנָה אַנָּה!

נבלעים באדמה.

מַחֲזֶה רִאשׁוֹן

חדר.

סלירי

הֵן אוֹמְרִים אָמֹר: צֶדֶק אֵין בָּאָרֶץ,

אַךְ גַּם בָּמָרוֹם צֶדֶק אָיִן. בָּרוּר

לִי זֶה כְגַמָּה פְּשוּטָה. עוֹד מִבֶּטֶן

נִקְרֵאתִי לֶאֱהֹב אֶת הָאֳמָנוּת;

בְּעוֹדִי יֶלֶד רַךְ בְּרֶטֶט כָּמוּס

לְהֶמְיַת עֻגָּב נַעֲלֶה דֹּם הִקְשַׁבְתִּי

בְּבֵית־הַתְּפִלָּה עַתִּיק־יוֹמִין; דְּמָעוֹת

עֲרֵבוֹת מִבְּלִי־חֶפְצִי זָלְגוּ עֵינָי.

בְּשַׁחַר־חֶלְדִּי כְּבָר זָרִיתִי הָלְאָה

תַּעֲנוּגוֹת־הֶבֶל; זָרוּ לִי מַדָּעִים,

אֲשֶׁר לֹא חֵלֶק לָמוֹ בַמַּנְגִּינוֹת.

מֵהֶם נִזַּרְתִּי גֵּאֶה וּקְשֵׁה־עֹרֶף

וָאַקְדִּישׁ לַמַּנְגִּינוֹת אֶת־כָּל־חַיָּי.

כָּל צַעַד רִאשׁוֹן קָשֶׁה וַעֲגוּמָה

הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹנָה. הֲסִירוֹתִי

כָּל אַבְנֵי־מִכְשׁוֹל. שָׂמְתִּי אֶת הַמְּלָאכָה

הֲדוֹם לְרַגְלֵי הָאֳמָנוּת; יָדַי

לִמַּדְתִּי חֲרִיצוּת וּמִשְׁמָעַת,

הִטִּיתִי אֹזֶן לַקְשִׁיב אֶל כָּל צִלְצוּל.

כְּנַתַּח פֶּגֶר מֵת, אֲנִי נִתַּחְתִּי

הַנְּגִינוֹת לְחֶלְקֵיהֶן, וּבַפֶּלֶס

שָׁקַלְתִּי אֶת־כָּל־קוֹל. רַק אָז עֵת יָדִי

כְּבָר חָזְקָה בַלִּימוּדִים וּבַחָכְמָה

עָרַבְתִּי לֵב הִתְמַכֵּר לַתַּעֲנוּגוֹת

הַצְּפוּנִים בַּחֲלוֹם־יְצִירָה קוֹסֵם.

רָקַמְתִּי חֲלוֹמוֹתַי הָרִאשׁוֹנִים

וָאִיצַר – אַךְ בִּדְמָמָה וּבְסֵּתֶר,

בְּלִי הָעַז גַּם חֲשֹׁב עַל כְּבוֹד־אֳמָנִים.

לֹא פַּעַם אַחַר שִׁבְתִּי בַעְלִיָּתִי

בְלִי שְׁנַת וּמָזוֹן שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים,

שְׂבַע־רוּחַ־אֵל וּשְׁבוּר־חֲזוֹן־יְצִירָה,

הֶעֱלֵיתִי עַל הַמּוֹקֵד אֶת עֲמָלִי

וָאַבִּיט קַר בְּהִנְדֹּף דֹּם בֶּעָשָׁן

יְלִידֵי־רוּחִי, צְלִילַי וְהֶגְיוֹנַי!…

הַמְּעַט מִזֶּה! עֵת גְּלוּק, גְּאוֹן הַנְּגִינָה,

אֵלֵינוּ נִגְלָה וְתַעֲלוּמוֹת גִלָּה,

תַעֲלוּמוֹת רַבּוֹת־קֶסֶם וַעֲמֻקּוֹת,

אִם לֹא אֲזַי הִשְׁלַכְתִּי אַחֲרֵי גֵּוִי

אֶת כָּל אֲשֶׁר יָדַעְתִּי אַף אָהַבְתִּי

וּבַאֲשֶׁר הֶאֱמַנְתִּי אֱמוּנַת־אֹמֶן?

הָאִם אָז בְּעִקְבוֹתָיו לֹא הָלַכְתִּי

בְּבִטְחָה, מִבְּלִי תְּלוּנָה כְּאִישׁ תּוֹעֶה,

שֶׁהֶרְאוּ לוֹ הַדֶּרֶךְ לִמְחוֹז־חֶפְצוֹ?

לֹא יָדְעָה לָהּ כָּל־גְּבוּלוֹת הַתְמָדָתִי

וּבָאֳמָנוּת אֲשֶׁר גְּבוּלוֹת אֵין לָהּ,

הִגַּעְתִּי לְמַדְרֵגָה מְאֹד נַעֲלָה.

הַתְּהִלָּה לִי הֵאִירָה פָּנִים; תַּרְתִּי

בִּלְבַב בְּנֵי־אָדָם הֵד לְמַנְגִינוֹתָי.

בְּשַׁלְוָה הִתְעַנַּגְתִּי עַל עֲמָלִי,

עַל הַצְלָחָתִי, עַל תְּהִלָּתִי, אַף־גַּם

עַל כְּבוֹדָם וִיצִירוֹתָם שֶׁל יְדִידַי,

חֲבֵרַי לָאֳמָנוּת הַנִּפְלָאָה.

כֵּן, הָיְתָה זָרָה לִי הַקִּנְאָה תָּמִיד!

כֵּן, תָּמִיד! – אַף בִּשְׁבוֹת פִּיצִ’ינִי שֶׁבִי

אֶת לֵב הַפָּרִיסָאִים הַהוֹלְלִים,

אַף־גַּם עֵת לָרִאשׁוֹנָה שָׁמְעָה אָזְנִי

אֶת צְלִילֵי אִיפִיגֶנְיָה הָעֲצוּבִים.

מִי יֹאמַר לְסַלְיֵרִי גֵא־הַלֵּבָב

כִּי בַעַל־קִנְאָה נִבְזֶה הָיָה פַעַם,

כְּנָחָש, רְמָסוֹ אִישׁ, כָּל־עוֹד בּוֹ רוּחַ

יְכַרְסֵם עָפָר בַּחֲמַת־אֵין־אוֹנִים!?

לֹא אִישׁ!… אֲבָל כַּיּוֹם – אֲנִי אַגִּידָה –

כַּיּוֹם אֲנִי מְקַנֵּא! וַעֲמֻקָּה

קִנְאָתִי וְצוֹרֶבֶת. – הוֹי, שָׁמַיִם!

הַצֶּדֶק אַיֵּה הוּא, אִם מַתָּן קָדוֹשׁ,

אִם רוּחַ בֶּן־אַלְמָוֶת יִפֹּל חֶבֶל

לֹא חֵלֶף אַהֲבַת־אֵשׁ וּמְסִירוּת־נֶפֶשׁ,

לֹא כֹּפֶר עָמָל רַב וּתְפִלּוֹת־לַהַט,

כִי אִם יְפָאֵר רֹאשׁ שֶׁל הוֹלֵךְ בָּטֵל,

שֶׁל הוֹלֵל וְקַל־דָּעַת?… מוֹצַרְט, מוֹצַרְט!

נכנס מוצרט.

מוצרט

אֲהָה, הִרְגַשְׁתָּ בִּי! וַאֲנִי חָפַצְתִּי

בַּהֲלָצָה, לֹא חִכִּיתָ לָהּ, כַּבְּדֶךָ.

סלירי

הַהִנְךָ פֹּה! זֶה כְּבָר?

מוצרט

            לֹא, רַק־זֶה בָּאתִי.

אֵלֶיךָ שָׂמְתִּי פָּנַי – כִּי חָפַצְתִּי

דְּבַר־מָה לְךָ לְהַרְאוֹת – אַךְ בְּעָבְרִי

מוּל בֵּית־מַרְזֵחַ, שָׁמְעָה אָזְנִי פִּתְאֹם

מַנְגִינַת כִּנּוֹר… הוֹי, סַלְיֵרִי רֵעִי!

עוֹד דָּבָר לֹא שָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ,

אֲשֶׁר יְעוֹרֵר כָּכָה שְׂחוֹק מְנַגֵּן

סְמוּי־עַיִן נִגֵּן! Voi che sapete פֶּלֶא!

הִתְאַפֵּק לֹא יָכֹלְתִּי וָאֲבִיאוֹ

לְכַבֵּד גַּם אָזְנֶיךָ מִכִּנּוֹרוֹ.

הִכָּנֵס!

נכנס עִור זקן ובידו כנור.

שִׁירָה לָנוּ מִשִּׁיר מוֹצַרְט!

הזקן מנגן אַרְיָה מ“דון־ז’וּאַן”; מוצרט שוחק בקול.

סלירי

הַאֻמְנָם תַּחְמֹד שְׂחוֹק לְךָ?

מוצרט

            הוֹי סַלְיֵרִי!

וְאַתָּה כְלוּם לִשְׂחוֹקִי לֹא תִלָוֶה?

סלירי

לֹא שְׂחוֹק לִי, כְּשֶׁצַּיָּר נְבוּב־רֶגֶשׁ

מְזַהֵם הַמַּדּוֹנָה שֶׁל רְפָאֵל;

לֹא שְׂחוֹק לִי, עֵת מִתְלוֹצֵץ נִבְזֶה עוֹטֶה

עַל אַלִיגְיֵרִי קָלוֹן בְּחִקוּיָיו.

גֵּשׁ־הָלְאָה, זָקֵן!

מוצרט

            חַכֵּה, – הִנֵּה שְׂכַרְךָ!

וּשְׁתֵה לְחַיָּי!

הזקן הולך לו.

            הִנְּךָ סָר וְזוֹעֵף

הַיּוֹם, סַלְיֵרִי. אֵלְכָה לִי וּבָאתִי

אֵלֶיךָ בִּזְמָן אַחֵר.

סלירי

            מָה הֵבֵאתָ?

מוצרט

רַק דָּבָר קָטָן. זֶה־לֹא־כְּבָר בַּלַּיְלָה

בִּנְדוּדֵי־שֵׁנָה רַעְיוֹן וּמִשְׁנֵהוּ

בְּמֹחִי נִצְנְצוּ וְעַל הַסֵּפֶר

הַיּוֹם הֶעֱלֵתִים. דַּעְתְּךָ לִשְׁמֹעַ

חָפַצְתִּי; אַךְ בְּעֵת לְךָ זֶה יִהְיֶה

כְּדָבָר לֹא־בְעִתּוֹ.

סלירי

            מוֹצַרְט, מוֹצַרְט!

דְּבָרֶיךָ תָּמִיד לִי בְעִתָּם הֵמָה.

הוֹאִילָה, שְׁבָה! אֲנִי שׁוֹמֵעַ.

מוצרט

(על יד הפסנתר)

            שַׁוֵּה

בְנַפְשְׁךָ… אֶת מִי? וְלוּ גַּם אוֹתִי –

וַאֲנִי עוֹד רַךְ בַּשָּׁנִים; וַאֲנִי אוֹהֵב –

לֹא רַב מִדַּי, רַק עַל־נְקַלָּה; אִתִּי

יָפָתִי, אוֹ יְדִידִי – אוּלַי אַתָּה;

וְרוּחִי שָׂשׂ… וְהִנֵּה: בַּלְהוֹת־קֶבֶר,

עֲלָטַת־פִּתְאֹם אוֹ מְעֵין זֶה… אוּלָם

שְׁמַע.

מנגן.

סלירי

אֵלִי! וְאֶת זֶה הוֹבַלְתָּ שַׁי לִי

בְּלֶכְתְּךָ אֵלַי וְלֹא נִמְנַעְתָּ

עַל־יַד בֵּית־הַמַּרְזֵחַ לְהֵעָצֵר

לִשְׁמֹעַ לְמַנְגִינַת כַּנָּר עִוֵּר! –

הוֹי, מוֹצַרְט, אֵינְךָ רָאוּי לְעַצְמֶךָ.

מוצרט

וּמָה הַאֻמְנָם טוֹב?

סלירי

            הוֹי, מָה עֲמֻקָּה!

מָה עַזָּה וּמָה־גְּמִישָׁה הַמַּנְגִינָה!

בֶּן־אֵלִים הִנְךָ, מוֹצַרְט, וּבַל תֵּדַע –

אֲנִי, אֲנִי יוֹדֵעַ!

מוצרט

            כֵּן! הַאֻמְנָם?

אַךְ אֳלֹהוּתִי, הַאֲמֵן לִי, רְעֵבָה.

סלירי

שְׁמַע! הָבָה נֹאכַל לֶחֶם־הַצָּהֳרַיִם

בְּבֵית־הַמָּזוֹן “לְבִיא הַזָּהָב”.

מוצרט

            הָבָה!

בְּחֵפֶץ־לֵב. אַךְ אֵלְכָה־נָא וְאַגִּיד

לְאִשְׁתִּי, בַּל תְּחַכֶּה לִי הַיּוֹם

לִסְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם.

הולך

סלירי

אַל תִּתְמַהְמָהּ!

לֹא! לֹא־עוֹד אוּכַל לְהֵאָבֵק יוֹתֵר

עִם מַר־גּוֹרָלִי, אֲשֶׁר הוֹעִידֵנִי

לְהַצְמִית חַיָּיו, פֶּן כֻּלָנוּ נֹאבַד,

כָּל כֹּהֲנֵי הַנְּגִינָה וּמְשָׁרְתֶיהָ,

לֹא רַק אֲנִי לְבָדִי וּתְהִלָּתִי

הַכֵּהָה וְהַדַּלָּה… הֵן מַה־בֶּצַע,

כִּי יַאֲרִיךְ מוֹצַרְט יָמִים עַל אֲדָמוֹת

וִיפַסֵּג עוֹד מְרוֹמֵי־אוֹר חֲדָשִׁים?

הֲיַעֲלֶה אִתּוֹ גַּם אֶת הָאֳמָנוּת?

בְּעָזְבוֹ אֶרֶץ, תָּשׁוּב תִּפֹּל מָטָּה:

הוּא לָנוּ יוֹרֵשׁ אַחֲרָיו לֹא יָנִיחַ.

מַה־בֶּצַע בּוֹ? כִּכְרוּב לְפֶתַע נִגְלָה

וְשִׁירֵי־עֵדֶן נַעֲלִים לָנוּ הֵבִיא,

כְּמִבְּלִי־מֵשִׂים מֵאֶבְרוֹתָיו זְרָקָם,

בָּם הִצִּית בָּנוּ תְּשׁוּקוֹת חַסְרוֹת־כָּנָף

וְשֵׁנִית מִבְּנֵי־תְמוּתָה עוּף יַגְבִּיהַּ!

אִם־כֵּן הָחִישָׁה! מַהֵר אֶת מְעוּפְךָ!

פֹּה אִתִּי רַעְלִי, אִשְׁכָּר הוּא לִי אַחֲרוֹן

מֵאֵת אָזוֹרָה. שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנָה

אֲנַטְלוֹ אִתִּי וּמְאָז לֹא־פַעַם

כְּפֶצַע מָאוּס נִדְמוּ לִי הַחַיִים

וְלֹא־פַעַם אוֹיְבִי־נֶפֶשׁ בְּלִי דְאָגָה

אֶל שֻׁלְחָן אֶחָד אִתִּי אָכַל לֶחֶם

וּלְקוֹל הַמֵּסִית אֹזֶן לֹא הִטִּיתִי,

אַף כִּי מוּג־לֵב אֵינֶנִי, אַף כִּי צַעַר

אֵין־הָכִיל מֵסֵב לִי הָעֶלְבּוֹן, אַף כִּי

לֹא יָקְרוּ לִי הַחַיִים. הִתְאַפַּקְתִּי,

הַתְּשׁוּקָה אֶל הַמָּוֶת עֵת עִנַּתְנִי, –

מַה־מָּוֶת? לִבִּי יִחֵל: עוֹד יָבִיאוּ

הַחַיִים לִי תַּעֲנוּגוֹת לֹא קִוִּיתִים;

וְאוּלַי רוּחַ־עָל עָלַי יֵעָרֶהּ

וְלֵיל יְצִירָה וַחֲלוֹם נְהָרָה;

וְאוּלַי הַיְדֶן חָדָשׁ יִיצַר גְּדוֹלוֹת

שֶׁשְּׂמָחוֹת יַשְׂבִּיעוּנִי וַעֲדָנִים…

עֵת עִם אוֹרֵחַ שָׂנוּא עַל־הַמִּשְׁתֶּה

שָׁתִיתִי יַיִן וּמָסַכְתִּי שֵׁכָר,

חָשַׁבְתִּי, אוּלַי רַע מִמֶּנוּ אֶמְצָא;

וְעֶלְבּוֹן אוּלַי קָשֶׁה שִׁבְעָתַיִם

עָלַי יִשְׂתָּעֵר עוֹד מִמְּרוֹמֵי־רַהַב, –

אָז לֹא בַּתֹּהוּ תַּעֲלֶה, שַׁי אִזּוֹרָה.

אַף־אָמְנָם לֹא שָׁגִיתִי! גַּם אֶת אוֹיְבִי

מָצָאתִי. אַף־גַּם הַיְדֶן חָדָשׁ הִשְׁקָה

בְּרֶטֶט עֹנֶג נִפְלָא אֶת יְצוּרָי!

כָּעֵת – בָּא תּוֹר! וְאוֹתְךָ, אֶשְׁכַּר־אַהֲבָה,

אֶל כּוֹס־הַיְּדִידוּת אֶמְסְכָה הַיּוֹם.

מַחֲזֶה שֵׁנִי

(חדר מיֻחד בבית־המלון; פסנתר).

מוֹצַרְט וְסַלְיֵרִי אֶל הַשֻּׁלְחָן.

סלירי

מַדוּעַ הִנְךָ קֹדֵר כֹּה?

מוצרט

אֲנִי? לֹא!

סלירי

אֵין זֹאת, כִּי דְבַר־מָה הֶעֱכִיר אֶת רוּחָךָ?

הַסְּעֻדָּה יָפָה, הַיַּיִן הוּא מְשֻׁבָּח,

וְאַתָּה יוֹשֵׁב מַשְׁמִים.

מוצרט

אוֹדֶה: דְּאָגָה

הָ“רֵקְוִיֵּם” שֶׁלִי עָלַי מְהַלֵּךְ.

סלירי

הַאֻמְנָם רֵקְוִיֵּם חִבַּרְתָּ? מָתַי?

מוצרט

זֶה כְּבָר. שָׁבוּעוֹת שְׁלוֹשָׁה. מִקְרֶה מוּזָר…

הֲלֹא סִפַּרְתִּי לָךְ?

סלירי

            לֹא.

מוצרט

            הַסְכֵּת אֵפוֹא:

לִפְנֵי שָׁבוּעוֹת שְׁלֹשָׁה, שׁוּב אִחַרְתִּי

הַבַּיְתָה. שָׂחוּ לִי, כִּי אִישׁ לֹא־נוֹדָע

לְשִכְנִי דָרָש. לֹא אָבִינָה – לָמָּה,

אַךְ כָּל הַלֵּיל חָשַׁבְתִּי: מִי זֶה אוֹרְחִי

וּמָה לּוֹ וְאֵלָי? מִמָּחֳרַת שֵׁנִית

הַזָּר לִמְעוֹנִי סָר וְלֹא מְצָאָנִי.

לְמָחֳרָתַיִם עֵת אֶת בְּנִי הַקָּטָן

שִׁעֲשַׁעְתִּי עַל הָרִצְפָּה לִי קָרָאוּ;

וָאֵצֵא. אָדָם זָר, הֶעָטוּף שְׁחוֹרִים

הִשְׁתַּחֲוָה לִי בְּכָבוֹד, בְּהַצִּיעִי

לִכְתָּב־לוֹ רֶקְוִיֵם – וְנֶעְלָם. תֵּכֶף

נִגַּשְׁתִּי אֶל הַמְּלָאכָה – אַךְ מֵאָז

לֹא שָׁב אֵלַי עוֹד אוֹרְחִי זֶה הַשָּׁחוֹר;

וַאֲנִי שְׂבַע־רָצוֹן: צַר לִי לְהִפָּרֵד

מִמְּלָאכְתִּי זוּ, אַף־גַּם כִּי כְבָר שָׁלָמָה.

בְּכָל־זֹאת…

סלירי

            מַה?

מוצרט

            אֵבוֹשָׁה, כִּי אֲדַבֵּר…

סלירי

מַה־פֵּשֶר דָּבָר?

מוצרט

            יוֹם וָלֵיל מָנוֹחַ

לֹא יִתֵּן לִי זֶה אוֹרְחִי לְבוּשׁ־הַשְּׁחוֹרִים.

כְּצֵל יִתְחַקֶּה תָמִיד עַל עִקְּבוֹתַי.

גַּם עַתָּה נִדְמֶה לִי, כִּי הוּא בֵינֵינוּ.

סלירי

חֲדַל! כָּל־אֵלֶּה הֵם בִּעוּתֵי־בַדִּים!

זְרֵה הָלְאָה רַעְיוֹן־רִיק! כֹּה הָיָה שָׂח

לִי בּוֹמַרְשֶׁה: "סַלְיֵרִי אָחִי, שְׁמַע־נָא

רַעְיוֹנוֹת קוֹדְרִים אִם עָלֶיךָ יַחֲנוּ,

אֶל פִּיךָ הָגַח בַּקְבּוּק יֵין־שַׁמְפַּנְיָה

אוֹ קְרָא “חֲתֻנַּת פִיגָרוֹ”.

מוצרט

            כֵּן, אֵדָע!

הֵן בּוֹמַרְשֶׁה כְּאָח הִתְהַלֵּךְ אִתְּךָ;

בִּשְׁבִילו גַּם “טַרַרַה” הֵן חִבַּרְתָּ,

יְצִירָה יָפָה. יֵשׁ־בָֹה נִגּוּן אֶחָד…

בְּרִגְעֵי־אֹשֶׁר תָּמִיד אוֹתוֹ אָשִׁיר…

לַ־לַ לַ־לַ… הֲנָכוֹן זֶה, סַלְיֵרִי,

כִּי בּוֹמַרְשֶׁה אֶת־שׂוֹנְאוֹ הִשְׁקָה רַעַל?

סלירי

אָפוּנָה: רַב מִדַּי לֹא יָאֲתָה

מְלָאכָה כְמוֹ־זֹאת לוֹ.

מוצרט

            אַף־גַּם גָּאוֹן

כָּמוֹנִי וְכָמוֹךָ הוּא. וְגָאוֹן

וּמַעֲלַל־זָדוֹן לֹא יִתָּכְנוּ יַחְדָּו.

סלירי

הַאֻמְנָם כַּן?

(מוסך רעל בכוס מוצרט)

            שְׁתֵה.

מוצרט

לְחַיִּים רֵעַ,

לְחַיֵּי בְרִית־הָרֵעוּת הַנֶּאֱמָנָה,

הַמְּאַגְדָה אֶת סַלְיֵרִי וְאֶת מוֹצַרְט,

אֶת שְׁנֵי בְנֵי הַהַרְמוֹנְיָה.

שותה.

סלירי

עֲמֹד, עֲמֹד, עֲמֹד!… שָׁתִיתָ… מִבַּלְעֲדַי?

מוצרט

משליך את המפה על השלחן.

דַּי, כְּבָר שָׂבַעְתִּי.

שם פניו אל הפסנתר.

            שְׁמַע אֵפוֹא, סַלְיֵרִי,

הָרֵקְוִיֵם שֶׁלִּי.

מנגן

            הַאֻמְנָם תִּבְכֶּה?

סלירי

רִאשׁוֹנוֹת הֵנָּה לִי כָאֵלֶּה דְּמָעוֹת:

בָּהֵן כְּאֵב וְעֹנֶג רַב מֵהָכִיל,

כְּמוֹ מִלֵּאתִי עַתָּה חוֹב מַה־מֵעִיק,

כְּמוֹ מִגּוּפִי נֶחְתַּךְ אֵבֶר חוֹלֶה

בְּאִזְמֵל־רוֹפֵא! דְּמָעוֹת אֵלֶּה, אָחִי…

אַל תָּשִׂים לֵב לָהֶן. הוֹסִיפָה, מַהֲרָה

בִּצְלִילֵי־פֶּלֶא הַרְווֹת נַפְשִׁי צְמֵאָה…

מוצרט

לוּ כָּל בְּנֵי־אִישׁ הִרְגִּישׁוּ בְכָל נַפְשָׁם

כָּמוֹךָ אַתָּה אוֹן הַהַרְמוֹנְיָה!

אַךְ לֹא: לָעוֹלָם תְּקוּמָה אָז לֹא תֶהִי;

מִי יִדְאַג אָז לְצָרְכֵי יוֹם־יוֹם שְׁפֵלִים,

בְּהִתְמַכֵּר כָּל לָאֳמָנוּת בַּת־הַחוֹרִין?

מְעַטִּים אָנוּ בְּחִירֵי־הַהֲוָיָה,

בְּנֵי־אֹשֶׁר חָפְשִׁים, בָּזִים לַתּוֹעֶלֶת

וּמְכַהֲנִים לַיֹּפִי רַק לְבַדּוֹ.

הֲלֹא כֵן? אַךְ אֵין שָׁלוֹם בְּעַצְמוֹתַי

הַיּוֹם, בַּלֵּב מוּעָקָה; אֵלְכָה, אִישָׁן.

הֱיֶה־נָא שָׁלוֹם.

סלירי

לֵךְ לְשָׁלוֹם.

לבדו

            תִּישַׁן

לָנֶצַח, מוֹצַרְט!… אָכֵן אֶפְשָׁר צָדַק,

וְלֹא בַגְאוֹנִים חֶלְקִי? כִּי הֵן גָּאוֹן

וּמַעֲלַל־זָדוֹן לֹא יִתָּכְנוּ יַחְדָּו.

לֹא נָכוֹן, וְיוֹכִיחַ בּוֹנָרוֹטִי…

אוֹ אוּלַי הִיא אַגָּדַת־בַּדִּים תְּפֵלָה,

שֶׁבָּדָא עַם אֱוִילִי וַחֲסַר לֵב –

וְזֶה שֶׁיָּצַר אֶת הַוַּתִּיקַן

בְּדָם לֹא גֵאַל יָדָיו!

¹

מַחֲזֶה רִאשׁוֹן

שפת הדניפר. – טחנה.

הַטּוֹחֵן וּבִתּוֹ.

הטוחן

הָהּ, בְּתוּלוֹת צְעִירוֹת־יָמִים. כֻּלְכֶן, כֻּלְכֶן

רַק יוֹנוֹת פּוֹתוֹת הִנְכֶן! הֵן אִם נִקְרָה

לִפְנֵיכֶן אִישׁ, אֲשֶׁר מֵעָם הוּא מוּרָם,

בְּחָכְמָה אָז עֲשֶינָה, לְבַל תִּנָּתֵק

אֲגֻדַּת־יְדִידוּתְכֶן, וּבַמָּה

הָאִשָּׁה קוֹנָה לֵב הָאִישׁ לְאַהֲבָהּ?

בְּישֶׁר דַּרְכָּה וּבִתְבוּנַת לִבָּהּ

וּבְדַעַת זְמָן לַכֹּל וְעֵת לְכֹּל־חֵפֶץ,

עֵת לְהִתְרַעֵם וְעֵת לְדַבֵּר רַכּוֹת,

וְעֵת לְהַזְכִּיר חֶרֶשׁ וּבִרְמִיזָה

עַל דְּבַר הַנִּשׂוּאִין, אוּלָם רֵאשִׁית חָכְמָה:

אֶת כְּבוֹד־בְּתֻלֵיכֶן שְׁמֹרְנָה מִכָּל־מִשְׁמָר,

זֶה אוֹצָר לֹא יְסֻלָּא בְּכָל מִכְמָנִּים;

וּלְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְדִבּוּר־פֶּה: אִם נִפְלַט,

כְּבָר עָשָׂה לוֹ כְנָפַיִם וְלֹא יָשׁוּב.

אָז אִם גַּם תִּקְוָה אַיִן לְהִנָּשֵׂא

אָז טוֹב לְכָל־הַפָּחוֹת, לִמְצֹא חֵפֶץ

בִּידִידוּת זוּ וּלְהָפִיק גַּם לַקְּרוֹבִים

תּוֹעֶלֶת־מָה מִמֶּנָּה; שִׂימִי לִבֵּךְ:

כִּי לֹא לָנֶצַח אַהֲבָה וְתַעֲנוּגוֹת.

אַךְ כְּלוּם תָּבֵנָה אַתֶּן דְּבַר־מֵישָׁרִים?

כְּרֶגַע תְּשֻׁכַּרְנָה וְלֹא מִיַּיִן:

אֶת־כָּל מַאֲוַיֵי דּוֹדְכֶן תְּמַלֵּאנָה,

וְאַדִּיר חֶפְצְכֶן לְחַבֵּק אוֹתוֹ

מִבֹּקֶר עֲדֵי עֶרֶב, אַךְ לְפִתְאֹם –

וְדוֹדְכֶן גָּז וְחָלַף, וְאַתֵּנָה

הֻצַּגְתֶּן רֵיקָם… כֻּלְכֶן הִנְכֶן פְּתַיּוֹת!

אִם לֹא דִּבַּרְתִּי לָךְ הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר:

הוֹי בִּתִּי, אַל־נָא אָשְׁרֵךְ, אַל תַּחֲמִיצִי,

אַל תִּתְנִי לוֹ לַנָּסִיךְ, כִּי יִתְעוֹפֵף,

אַל תִּקְבְּעִי אֶת נַפְשֵׁךְ, וּמַה־סּוֹפוֹ

שֶׁל דָּבָר? הִנֵּה תִּבְכִּי בְּלִי־הֲפוּגוֹת

עַל הָאֲבֵדָה, שֶׁחֲלִיפִין אֵין לָהּ.

הבת

אַךְ לָמָּה תַּחֲשֹׁב. כִּי הוּא זָנַח אוֹתִי?

הטוחן

הַעוֹד תָּפוּנִי? הֲשָׁכַחְתְּ, כַּמָּה

פְּעָמִים בַּשָּׁבוּעַ הָיָה סָר לַטַּחֲנָה?

הֵן מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְלִפְעָמִים

פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם; אַךְ אַחַר־כַּךְ

לְהוֹקִיר רַגְלוֹ מִבֵּיתֵנוּ הֵחֵל –

וְהִנֵּה תִשְׁעָה יָמִים כְּבָר עָבְרוּ,

וְהוּא אֵינֶנוּ. מַה־לְזֶה תֹאמֵרִי?

הבת

הוּא עָסוּק – כְּלוּם מְעַטּוֹת הֵן טִרְדּוֹתָיו?

הֵן הוּא לֹא טוֹחֵן: הוּא אֵינֶנּוּ יָכֹל

לְהַשְׁלִיךְ עַל הַמַּיִם אֶת יְהָבוֹ!

אַף־אָמְנָם הַגֵּד הִגִּיד לִי לֹא־אַחַת,

אֲשֶׁר עֲמָלוֹ קָשֶׁה מִכָּל עָמָל.

הטוחן

וְאַתְּ מַאֲמִינָה, כִּי יֵשׁ נָסִיךְ עָמֵל?

הַאִם לָזֶה יִקָּרֵא עָמָל: שַׁסּוֹת

הַכְּלָבִים בְּשׁוּעָלִים וְאַרְנָבוֹת,

הִתְהוֹלֵל, שָׁתֹה יַיִן, מָסֹךְ שֵׁכָר

וְנַצֵּל אֶת הַשְׁכֵנִים הָעֲנִיִּים,

אַף פַּתּוֹת אֶתְכֶן, יוֹנוֹת קַלּוֹת־דַּעַת?

הוּא עָמֵל – הוֹ מַה־צַר לִי עַל הַמִּסְכֵּן!

וְאָנֹכִי טוֹמֵן יָדִי בַצַּלַּחַת,

כִּי הֵן הַמַּיִם עוֹבְדִים עֲבוֹדָתִי!…

אַךְ יוֹם וָלַיְלָה נָדְדָה מְנוּחָתִי,

בְּלִי־הֶרֶף אֶת הַבֶּדֶק אֲחַזֵּקָה,

פֹּה פֶּרֵץ, שָׁם רִקָּבוֹן. לוּ יָכֹלְתְּ

לְבַקֵּשׁ מֵהַנָּסִיךְ כֶּסֶף מִצְעָר

לְהָקִים אֶת הַטַּחֲנָה הַנּוֹפֶלֶת.

הבת

הַס!

הטוחן

            מַה־לָךְ?

הבת

            הַס! שָׁמַעְתִּי שַׁעֲטַת סוּסוֹ…

הוּא! הוּא! הוּא בָּא!

הטוחן

            אַל תִּשְׁכְּחִי אֵפוֹא, בִּתִּי, לִשְׁמֹועַ לַעֲצָתִי…

הבת

            הִנּוֹ! הִנּוֹ!

הנסיך נכנס.

הנסיך

מַה־שְּׁלוֹמֵךְ רַעֲיָה? שָׁלוֹם לְךָ, הַטּוֹחֵן!

הטוחן

לְשָׁלוֹם בּוֹאֲךָ נָסִיךְ רַב־חֶסֶד!

זֶה־כַּבִּיר לֹא רָאִינוּ אוֹר פָּנֶיךָ.

אַךְ אֵלְכָה־נָא וּסְעֻדָּה לְךָ אָכִינָה.

הולך־לו.

הבת

מִקֵּץ זְמָן רַב נִזְכַּרְתָּ בִּי סוֹף־סוֹף!

הַאִם לֹא תֵבוֹשׁ עַנּוֹת כָּכָה נַפְשִׁי

בִּמְצוּקוֹת שֶׁל תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה?

כְּמוֹ בְּכַף־הַקֶּלַע נִקְלַע לִבִּי

בֵּין רִבְבוֹת רַעְיוֹנוֹת וּבִעוּתִים.

חָשַׁבְתִּי פַּעַם, כִּי הִטִּילְךָ סוּסְךָ

אֶל אַחַד הָאֲגָמִים אוֹ הַפְּחָתִים,

וּפַעַם נִדְמָה לִי: בְּיַעַר עָבֹת

הִשְׂתָּעֵר דֹּב עָלֶיךָ וַיִּטְרָפְךָ;

כִּי חוֹלֶה הִנְּךָ, רָתוּק אֶל עַרְשֶׂךָ;

כִּי נֶהְפַּךְ אֵלַי לִבְּךָ לְשָׂנְאֵנִי…

אַךְ תְּהִלָּה לְאֵל עֶלְיוֹן: הִנְּךָ שָׁלֵם

אַף־גַּם כְּקֶדֶם הֵן עוֹד אָהֹב תֶּאֱהַב אוֹתִי,

הֲכֵן דִּבַּרְתִּי?

הנסיך

            כֵּן, כְּקֶדֶם, כְּרוּבִי,

אַךְ לֹא, עוֹד רַב מִקֶּדֶם.

היא

            וּמַדּוּעַ?

פָּנֶיךָ רָעִים? מַה־לְךָ?

הנסיך

            פָּנַי רָעִים?

אַךְ נִדְמֶה לָךְ. לֹא־כֵּן, אֲנִי שָׂמֵחַ

מִדֵּי רְאוֹתִי אֶת־פָּנַיִךְ.

היא

            לֹא,

עֵת לִבְּךָ טוֹב עָלֶיךָ, אָז מֵרָחוֹק

אֶל אָהֳלִי תֶּחֱרַד, תִּקְרָא: אֵי יוֹנָתִי?

הֲשָׁלוֹם לָהּ? תִּתְרַפֵּק עַל יוֹנָתְךָ,

תְּנַשֵּׁק אוֹתִי, תִּשְׁאַל, אִם אָגִילָה

לִקְרָאתְךָ וְאִם נִחֵשׁ לִי לְבָבִי,

כִּי תַּשְׁכִּים לְשַׁחְרֵנִי… אַךְ הַיּוֹם –

לִדְבָרַי אַתָּה מַאֲזִין בְּדוּמִיָּה,

לֹא תְּחַבְּקֵנִי, לֹא תְּנַשֵּק עֵינָי.

אֵין זֹאת, כִּי דְבַר־מַה הֶחֱרִיד מְנוּחָתְךָ?

אוֹ אוּלַי הִכְעַסְתִּיךָ? אַךְ בַּמָּה?

הנסיך

לֹא אֶחְפֹּץ, אָמְנָם, שִׁית לִי סֵתֶר־פָּנִים.

הַצֶּדֶק אִתָּךְ: יָגוֹן קוֹדֵר מֵעִיק

עַל לִבִּי, אַף מִמֵּךְ יִבָּצֵר, כְּרוּבִי,

בִּלְטִיפוֹת־אַהֲבָה רַבּוֹת לְהֲנִיסוֹ

אוֹ לְהֲקִלּוֹ, אוֹ לְחַלְקוֹ עִמִּי.

היא

אֲבָל מַה־יֵצַר לִי לִבְלִי הִתְעַנּוֹת

בַּכֹּל אֹשֶׁר תִּתְעַנֶּה. סוֹדְךָ גַּל לִי.

תַּרְשֵׁנִי – אֶבְכֶּה, לֹא תַּרְשֵׁנִי – אֶדֹּם

וְאַף בְּדִמְעָה אַחַת לְךָ לֹא אָצִיק.

הנסיךְ

מַה בֶּצַע, כִּי אַאֲרִיכָה צִפִּיָתֵךְ?

הֵן תֵּדְעִי, חֲמוּדָתִי, כִּי הָאֹשֶׁר

הוּא קַל־כְּנָפַיִם: וְּבְּבוֹא יוֹם־פְּקֻדָּה,

אָז שֶׁקֶר הוּא הַחֹסֶן עִם הַגְּבוּרָה

וְהֶבֶל יַחַשׂ־אָבוֹת עִם הַיֹּפִי,

לֹא נוּכַל קַדֵּם פְּנֵי הָרָעָה בָּמוֹ.

גַּם שְׁנֵינוּ – הֲלֹא כֵן יוֹנָתִי? – אֹשֶׁר

יָדַעְנוּ רַב מִדַּי. אֲנִי, לְמִצְעָר,

מַה־שָׁפַר עָלַי חֶלְקִי בַּאַהֲבָתֵךְ!

אַךְ לַמְרוֹת כָּל הַנִּשְׁקַף לִי בַּבָּאוֹת –

וּבַאֲשֶׁר אֶהְיֶה – תָּמִיד אוֹתָךְ אֶזְכֹּר,

רַעֲיָתִי הַחֲמוּדָה; אָבֵדָתִי –

כָּל תְּמוּרָה לָהּ לֹא תִּהְיֶה לְעוֹלָמִים!

היא

עוֹד נִשְׂגְבוּ דְּבָרֶיךָ מִבִּינָתִי,

אַךְ כְּבָר קְרָאַנִי פָּחַד. אָסוֹן כָּמוּס

מֵחֶשְׁכַת גּוֹרָל אַכְזָר לָנוּ אוֹרֵב –

אוֹ אוּלַי זֹאת הַפְּרֵדָה…

הנסיך

            כִּדְבָרַיִךְ!

הַגּוֹרָל יְאַלְצֵנוּ, כִּי נִפָּרֵד.

היא

וּמִי בֵּינֵינוּ יַפְרִיד? מִי יְנִיאֵנִי

מִלֶּכֶת בַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ? אֶתְחַפְּשָׂה

בְּבִגְדֵּי נַעַר וַאֲלַוֶּה אוֹתְךָ,

אֲשָׁרֵת אֶת פָּנֶיךָ בְּאֱמוּנָה

עַל דַּרְכְּךָ בְּפָקְדְךָ צְבָאֶךָ

וּבְצֵאתְךָ לַמִּלְחָמָה; קְרָב לֹא אִירָא,

אִם רַק פָּנֶיךָ יֵלְכוּ אִתִּי. אוּלָם

לֹא אַאֲמִין. לֹא, לֹא אַאֲמִין! אֵין זֹאת: תַּחְפֹּץ

לִבְעוֹת מַצְפּוּנִי אוֹ לְהָתֵל בִּי…

הנסיך

הַיּוֹם, אֲהָהּ, לֹא אֶחְמֹד לִי מַהֲתָלוֹת;

וּלְמוֹתָר לִי לִבְעוֹת אֶת מַצְפּוּנַיִךְ;

לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה פָּנַי לֹא אֲשִׂימָה

וְלֹא אֵצֵא לְמִלְחָמָה; אֵשֵׁב בָּיִת,

אַךְ כָּלָה וְנֶחְרָצָה, כִּי אִפָּרֵד

מִמֵּךְ הַיּוֹם לָנֶצַח.

היא

            חַכֵּה רֶגַע,

כָּעֵת אָבִינָה כֹל: הֲתִשָּׂא אִשָּׁה?

הנסיך מחשה

הֲתִשָּׂא אִשָּׁה?

הנסיך

            לֹא בְּיָדִי טוּבִי.

הֲיִי אַתְּ לְשׁוֹפֶטֶת: לֹא כַנַּעֲרָה

הַנָּסִיךְ, אֲשֶׁר חָפְשִׁית הִיא לְנַפְשָׁה.

אֵין הוּא בֶן־חוֹרִין לִבְחֹר אֵשֵׁת־חֵיקוֹ;

כִּי־אִם אֲחֵרִים אוֹתָהּ לוֹ יוֹעִידוּ,

לְטוֹבַת הָאֲחֵרִים וּלְתוֹעַלְתָּם…

הָאֵל הָרַחוּם וְהַזְּמָן יְנַחֲמוּךְ

מִיגוֹנֵךְ! אַל־נָא תִּמְחִי אֶת זִכְרוֹנִי

מִלִּבֵּךְ! הִנֵה קְחִי לָך לְמַזְכֶּרֶת

אֶת זֶה הַצָּנִיף – תְּנִי וְאֶצְנְפֶנוּ

לְרֹאשֵׁךְ בְּמוֹ־יָדִי. אַף־גַּם רָבִיד

הֵבֵאתִי לָךְ – הִנֵּהוּ. אַף־גַּם זֶה

הִבְטַחְתִּי לְאָבִיךְ – נָא מִסְרִי לוֹ.

הוא נותן לה שק מלא זהב

וְשָׁלוֹם!

היא

            חַכֵּה! דָּבָר לִי אֵלֶיךָ…

אַךְ הָהּ, שְׁכַחְתִּיהוּ!

הנסיך

            הַעֲלִי עַל זִכְרוֹנֵךְ.

היא

בָּאֵשׁ וּבָמַיִם אָבוֹא לְמַעְנֶךָ…

לֹא זֹאת, לֹא זֹאת… אֲבָל הֵן לֹא יִתָּכֵן

כִּי תַּעֲזֹב אוֹתִי בָדָד לֹא־נֻחָמָה…

לֹא זֹאת, לֹא זֹאת… אַךְ הִנֵּה, כְּבָר נִזְכַּרְתִּי:

הַיּוֹם זָע יַלְדְּךָ מִתַּחַת לִבִּי.

הנסיך

אֻמְלָלָה! וּמָה אֶעֱשֶׂה לָךְ? לְמַעֲנוֹ

הִשָׁמְרִי־נָא לְנַפְשֵׁךְ! לֹא אַזְנִיחַ

גַּם אוֹתָךְ, גַּם אֶת יַלְדֵּךְ בְּלִי־כָּל עֵזֶר.

וְאוּלַי גַּם עוֹד אֶפְקְדָה אֶת נָוְכֶם

בִּשְׁעַת־הַכּשֶׁר. אָנָא, הִנָּחֵמִי,

אַל־נָא כֹה תוֹגִי נַפְשֵׁךְ. תְּנִי, אֲחַבְּקֵךְ

בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה טֶרֶם אֵלֵךְ.

כשהוא יוצא

נָגֹלָה אֶבֶן כְּבֵדָה מֵעַל לִבִּי!

יָגֹרְתִּי, כִּי יִתְחוֹלֵל סַעַר נוֹרָא,

אַךְ בָּא הַכָּל בְּשָׁלוֹם עַל מְקוֹמוֹ.

הוא נעלם. היא מוסיפה לעמוד על מקומה בלי־נוע.

הטוחן

נכנס

אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי כְּבוֹדְךָ,

צֵא אִתִּי אֶל הַשִׂרְטוֹן; שָׁם כְּבָר עָרוּךְ

הַשֻּׁלְחָן… אַךְ אַיֵּהוּ? אֵי הַנָּסִיךְ?

הֶאָח! מַה־נִפְלָא צְנִיפֵךְ! מַה יִּתְנוֹצֵץ

מִשִׁפְעַת אַבְנֵי־חֵן! אַף־גַּם מַחֲרֹזֶת

שֶׁל פְּנִינִים!… אָמְנָם זֹאת הִיא מַתְּנַת־מְלָכִים.

וּמַה־זֶה פֹּה בַשָּׂק? הַאֻמְנָם כֶּסֶף?…

אַךְ לָמָּה אַתְּ עוֹמֶדֶת בִּבְלִי־נוֹעַ,

בְּלִי הוֹצֵא הֶגֶה? הַאִם שִׂמְחַת פִּתְאֹם

מִפִּיךְ הֶעְתִּיקָה מִלִּים, אוֹ אֲחַזֵךְ

הַשָּׁבָץ?

הבת

            לֹא, לֹא אַאֲמִין. לֹא יִתָּכֵן.

הֵן מָה אֲהַבְתִּיו… אוֹ הוּא חַיַּת־פֶּרֶא?

אוֹ לִבּוֹ צוּר?

הטוחן

            עַל מִי מִלָּתֵך תִּסֹב?

הבת

הַגִּידָה, אָבִי, לִי: בַּמֶּה הִכְעַסְתִּיו?

בַּמֶה הֲקִימוֹתִיהוּ לִי כַצָּר?

אוֹ הֲיִתָּכֵן, כִּי בְּשִׁבְעַת יָמִים

גָּז יָפְיִי וְאֵינֶנוּ? אוֹ, מִי יֵדַע,

אוּלַי הִשְׁקוּהוּ סַם?

הטוחן

            מֶה הָיָה לָךְ?

הבת

הוּא עֲזָבָנִי, אָבִי! שׁוּר, שָׁם יָטוּס!

הוֹי לָמָּה תַתִּי לוֹ, כִּי יָעַזְבֵנִי?

בִּכְנַף מְעִילוֹ לָמָּה לֹא תָּפַשְׂתִּי?

בְּרֶסֶן סוּסוֹ לָמָּה לֹא הֶחֱזַקְתִּי?

וְלוּ גַּם קִצֵּץ יָדִי עַד־הַזְּרוֹעַ,

וְלוּ בְּפַרְסוֹת סוּסָיו רְמָסָנִי!

הטוחן

מֶה הָיָה לָהּ?

הבת

            הֲתַבִין – לֹא כַנַּעֲרָה

הַנָּסִיךְ, אֲשֶׁר חָפְשִׁית הִיא לְנַפְשָׁהּ:

אֵין הוּא בֶן־חוֹרִין לִבְחֹר אֵשֶׁת־חֵיקוֹ…

אֲבָל בֶּן־חוֹרִין הוּא לְהוֹלִיךְ שׁוֹלָל,

לִבְכּוֹת וּלְהִשָּׁבֵעַ שְׁבוּעוֹת־שֶׁקֶר,

לְצוֹדֵד בַּחֲלָקוֹת וּלְהַבְטִיחַ:

"אוֹבִילֵךְ, חֲמוּדָתִי, אֶל אַרְמוֹנִי,

בְּסֵתֶר עֲלִיָּתִי אֲבִיאֵכִי

וּרְקָמוֹת וְאַרְגָּמָן אַלְבִּישֵׁכִי!"

בֶּן־חוֹרִין הוּא לְלַמֵּד נַעֲרָה פוֹתָה

כִּי תָּקוּם בַּחֲצוֹת־לַיְלָה לִשְׁרִיקָתוֹ

וּתְאַחֵר אִתּוֹ שֶׁבֶת עַד־הַשַּׁחַר

מֵאַחֲרֵי הָרֵחַיִם! כָּכָה נָאֶה

וְכָכָה יָאֶה לוֹ, לַנָּסִיךְ, לְהִתְעַנֵּג

עַל צָרָתֵנוּ וֶעֱנוּת־נַפְשֵׁנוּ!

וְאַחַר־כָּךְ – הֲיִי, יוֹנָתִי, שָׁלוֹם,

לְכִי־לָךְ לַאֲשֶׁר תִּשָּׂא אוֹתָךְ נַפְשֵׁךְ,

וְאֶהֱבִי אֶת אֲשֶׁר תֶּאֱהָבִי!

הטוחן

            הִנֵּה

אֶל מַה מִלֶּיהָ יִרְמְזוּן!..

הבת

            אַךְ מִי הִיא,

בְּמִי זֹאת הֵמִיר אוֹתִי? מִי צָרָתִי?

לֹא אֶשְׁקֹט עַד גַּלּוֹתִי אֶת מַחְבֹאָהּ,

לֹא אֶחֱשֶׁה, עַד אַגִּידָה לַמִּרְשַׁעַת:

גְּשִׁי הָלְאָה! הֲלֹא תֵּדְעִי: שְׁתֵי זְאֵבוֹת

בְּעֵמֶק אֶחָד לֹא תִּרְעֶינָה יַחְדָּו…

הטוחן

אֱוִילָה! אִם הַנָּסִיךְ תָּר לוֹ אִשָּׁה,

מִי יֹאמַר לוֹ: מַה־תַּעֲשֶׂה? מִי יְנִיאוֹ?

רְאִי הִזְהַרְתִּיךְ!…

הבת

            אַף מְלָאוֹ לִבּוֹ

מִמֶּנִּי גַּם לָקַחַת בִּרְכַּת־פְּרֵדָה,

כְּצַדִּיק תָּמִים, אַף לְכַפֵּר פָּנַי

בְּמִנְחָה – לֹא יְאֻמָּן! – וּבַכֶּסֶף!

לָתֵת אֶת כַּסְפּוֹ כָּפְרוֹ! אֶת לְשׁוֹנִי

לְרַתֵּק אָמַר בְּשַׁלְשֶׁלֶת־כֶּסֶף,

פֶּן תַּעֲשֶׂה שְׁמוּעַת זְדוֹנוֹ לָהּ כְּנָפַיִם

וּבָאָה גַּם עַד אָזְנֵי אֵשֶׁת־חֵיקוֹ!..

אַךְ שׁוּר, כִּמְעַט שָׁכַחְתִּי: הוּא צִוָּנִי

לִמְסֹר לְךָ דֹּרֶן זֶה עַל טוּב לְבָבְךָ.

עַל־כִּי נְתַתָּנִי לִזְנוֹת אַחֲרֵיהוּ,

עַל־כִּי לֹא שָׂמְתָּ מִכְשׁוֹל עַל דַּרְכֵּנוּ…

וְרֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמֹד לְךָ

מֵאָבְדָן בִּתְּךָ!

היא מוסרת לו את הכסף.

הטוחן

בבכי

            הוֹי מַה עָלָה לִי?

אוֹי וַאֲבוֹי לְאָזְנַיִם שֶׁכַּךְ שׁוֹמְעוֹת!

לְחֵטְא יֵחָשֵׁב לָךְ לְהַלִּין כָּכָה

עַל אָבִיךְ־יוֹלְדֵךְ. בִּלְעֲדַיִךְ מִי לִי

וּמַה־לִי עַל אֲדָמוֹת? אַתְּ נֶחָמָתִי

הַיְחִידָה לְעֵת־זִקְנָה: אֵיךְ יָכֹלְתִּי

לֶאֱצֹל מִמֵּךְ אֶת מִשְׁאֲלוֹת לְבָבֵךְ?

הָהּ, יַסֹּר יָהּ יִסְרֵנִי, כִּי הֵקַלְתִּי

בְּמִלּוּא חוֹבַת־אָב.

הבת

            הוֹי מַחֲנָק, מַחֲנָק!

הוֹי נָחָשׁ קַר שָׂם מַחֲנָק לְצַוָּארִי…

בְּנָחָשׁ, הָהּ בְּנָחָשׁ, לֹא בִפְנִינִים

צַוָּארִי עָנַד…

מנתקת את הפנינים מעל צוארה

            הוֹי, מַה־יָגִיל לִבִּי

לְשַׁסֵּעַ כֹּה גַּם אוֹתָךְ, אֵשֵׁת־תְּכָכִים,

צָרָתִי, הָאֲרוּרָה שֶׁבַּנְּחָשִׁים!

הטוחן

אֵין זֹאת, כִּי רוּחַ־עִוְעִים בָּךְ דּוֹבֶרֶת.

הבת

מסירה מעליה את הצניף

וְהִנֵּה זֵר־כְּלוּלוֹתַי, זֵר־הַקָּלוֹן!

הַשָּׂטָן בּוֹ קִדְּשָׁנוּ, עֵת הִשְׁלַכְתִּי

הַכֹּל, שֶׁכֹּה הוֹקַרְתִּי, אַחֲרֵי גֵוִי!

בְּרִיתֵנוּ הוּפְרָה. יִרְקַב אֵפוֹא זֵרִי!

מטילה את הצניף אל הדניפר

וְעַתָּה קֵץ!…

מתנפלת המימה.

הטוחן

נופל

הוֹי, הֹוָה, הֹוָה, הֹוָה!

מַחֲזֶה שֵׁנִי

בית הנסיך.

החתֻנה. הזוג הצעיר יושב אל השלחן. אורחים. מקהלת נערות.

המחֻתּן

הַיּוֹם, אָמְנָם, שָׂמַחְנוּ כַּהֲלָכָה.

וּמַזָּל טוֹב לַנָּסִיךְ וְלַנְּסִיכָה!

יְצַו אֶתְכֶם אֵל עֶלְיוֹן אֶת הַבְּרָכָה,

הַבְּרָכָה וְהַשָּׁלוֹם עַד־הָעוֹלָם.

וְנִזְכֶּה עוֹד לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַתְכֶם.

אַךְ מַה־זֶּה, בָּנוֹת נָאוֹת, כִּי נֶאֱלַמְתֶּן?

אַךְ מַה, בַּרְבּוּרוֹת צְחוֹרוֹת, כִּי נְדַמֹּתֶן?

הָאֻמְנָם כָּל־הַשִּׁירִים כְּבָר הוּשָׁרוּ?

אוֹ אוּלַי גְּרוֹנוֹתֵיכֶן כְּבָר נִחָרוּ?

המקהלה

הוֹי מְחֻתָּן זְרִיזָא,

הוֹי מְחֻתָּן פְּזִיזָא!

יָשַׁבְתָּ בָּעֲגָלָה,

יָצָאתָ לִקְרַאת כַּלָּה

וַתֵּתַע מִן הַדֶּרֶךְ

וַתֵּט אֶל גִּנַּת־יֶרֶק,

נִתְקַלְתָּ בַּקִּשּׁוּאִים,

בַּצְּנוֹן וּבַדְּלוּעִים,

וְהֶחָבִית הָפַכְתָּ

וְהַשֵּׁכָר שָׁפַכְתָּ,

לַמְשׂוּכָה אָז פָּנִיתָ,

לַמְּזוּזָה הִשְׁתַּחֲוִיתָ!

אָנָא, מְזוּזָתִי,

הַגִּידִי, חֲמוּדָתִי,

אֵיזוּהִי הַנְתִיבָה

לַכַּלָּה הַחֲבִיבָה?

מְחֻתָּן, מְחֻתָּן,

מַה־לָנוּ יֻתַּן

בְּעַד אֵלֶּה הַזְּמָרִים,

בְּעַד אֵלֶּה הָאֲמָרִים?

הוֹצֵא־נָא כִיסֶךָ,

בְּדָק־נָא דִּינָרֶיךָ.

חֲבִיבוֹת הַמָּעוֹת

לַנְּעָרוֹת הַנָּאוֹת.

המחֻתּן

לֵצָנִיּוֹת, רַק הָתֵל בִּי תֵּדַעְנָה!

הֲרֵי לָכֵן, וּלְטוֹבָה אוֹתִי זְכֹרְנָה.

נותן מתנות לנערות.

קול פלאי

עַל־פְּנֵי חֲלוּקֵי־הָאֲבָנִים,

עַל־פְּנֵי חוֹל־זָהָב נַחַל שׁוֹטֵף;

שְׁנֵי דָגִים שָׁם מִתְעַלְּסִים חֶרֶשׁ!

שְׁנֵי דָגִים שָׁם מְסַפְּרִים חֶרֶשׁ!

הַאִם שָׁמַעְתָּ, רְחִימָאִי,

מִכָּל הַנַּעֲשֶׂה פֹּה בַּנָּחַל?

פֹּה אֶתְמוֹל טָבְעָה נַעֲרָה נָאָה,

וּבְטָבְעָהּ קִלְּלָה אֶת דּוֹדָהּ.

המחֻתּן

הוֹי בָּנוֹת נָאוֹת! מַה הַשִׁיר הַזֶּה?

הֵן זֶה לֹא שִׁיר־חֲתֻנָּה. מִי־זֶה בְחָרוֹ?

הנערות

לֹא אֲנִי, לֹא אָנֹכִי, לֹא אֲנָחְנוּ…

לֹא נֵדַע…

המחֻתּן

מִי זֶה אֵפוֹא שׁוֹרֵר אוֹתוֹ?

הנערות מתלחשות במבוכה.

הנסיך

אֲנִי יוֹדֵעַ.

קם מעִם השלחן ומדבּר בלחש באזני שר־האֻרוָה

בַּת הַטּוֹחֵן פֹּה!

גָּרְשֵׁנָה מַהֵר־חִישׁ. אַף־גַּם הִוָּדַע

מִי הֵעֵז לְהַכְנִיסָהּ אֶל הַבַּיִת.

שר־האֻרוָה נגש אל הנערות.

הנסיך לעצמו

הִיא תָּקִים שָׁאוֹן, עַד לֹא אֵדַע, אֵיפֹה

אֶסְתַּתֵּר מֵחֶרְפָּתִי!

שר־האֻרוה

לֹא מְצָאתִיהָ.

הנסיך

אֱוִיל! הִיא פֹּה. אֲנִי יוֹדֵעַ בֶּטַח,

כִּי פֹה הִנֵּהָ. הִיא אֲשֶׁר שׁוֹרֵרָה.

אחד האורחים

אַךְ אֵלֶּה הֵם מֵי־דְּבָש! כְּנָחָשׁ יִשְׁכוּ

גַּם אֶת־הָרֹאש, אַף־גַּם אֶת הָרַגְלָיִם.

אַךְ מָרִים הֵם מִדַּי, וְנֹפֶת מְעַט

לָהֶם מַה־יָפֶה…

הנסיך נושק לכלתו. נשמעה צעקה חרישית.

הנסיך

            הִנֵּה! הִכַּרְתִּיהָ!

זֹאת צַעֲקַת קִנְאָתָה!

שר־האֻרוה

            לֹא מְצָאתִיהָ.

הנסיך

אֱוִיל.

העמית²

קם

            הַתּוֹר הִגִּיעַ! אֶת הַנְּסִיכָה

בִּרְשׁוּת הַנָּסִיךְ נִמְסֹר, וּבַפֶּתַח

עֲלֵיהֶם נִזְרֹק כִּשּׁוּת³.

הכל קמים.

המחֻתּנת

            כֵּן בְּוַדַּאי,

הִגִּיעַ זְמָן. תְּנוּ הֵנָּה אֶת הַשֶׂכְוִי.

מאכילים את החתן והכלה בשר תרנגל צלוי⁴, זורקים עליהם כשות, ומובילים אותם לחדר המטות.

אַל תִּבְכִּי נְסִיכָתִי־חֲמוּדָתִי,

אַל תִּירְאִי, שִׁמְעִי לַאֲשֶׁר יֹאמַר בַּעֲלֵךְ.

החתן והכלה נכנסים לחדר המטות. כל האורחים הולכים להם, מלבד המחֻתּנת והעמית.

העמית

אֵי כּוֹסִי? הֵן הַלַּיְלָה כֻלּוֹ אֶרְכַּב

לִפְנֵי חֲלוֹנוֹת חַדְרָם⁵, כּוֹס שֶׁל שֵׁכָר

הִיא סְגֻלָּה יָפָה מִפְּנֵי הַעֲיֵפוּת.

המחֻתּנת

מוסכת לו כּוס שכר

הֵא, שְׁתֵה לְחַיִים.

העמית

            לְחַיַּיִךְ, תּוֹדָה!

הַחֲתֻנָּה עָלְתָה יָפֶה עַד־לְהַלֵּל,

הַאִם לֹא־כֵן?

המחֻתּנת

            כֵּן, תְּהִלּוֹת לְאֵל עֶלְיוֹן.

אַךְ צַר לִי…

העמית

            מַה?

המחֻתּנת

            כִּי שָׁרוּ אוֹתָהּ שִׁירָה,

לֹא שִׁיר־חֲתֻנָּה הוּא, זֶה שִׁיר מְאֹד מוּזָר.

לֹא סִמָּן יָפֶה הוּא…

העמית

            נְעָרוֹת פּוֹתוֹת!

זֶה דַּרְכָּן כֶּסֶל תָּמִיד לְהִשְׁתּוֹבֵב.

הֲנָאֶה כֵן לְהַשְׁבִּית חַג הַנָּסִיךְ?

מַחֲזֶה שְׁלִישִׁי

עֲלִיַּת הַנְּסִיכָה.

הנסיכה ואומנתה.

הנסיכה

הַקְשִׁיבִי־נָא: קוֹל קֶרֶן הַצַּיָּדִים.

אַךְ לֹא, הִתְעַתְנִי אָזְנִי, הוּא לֹא בָא.

הוֹי, אִמָּא! עֵת כִּי הָיָה עוֹד חֲתָנִי,

לֹא זָזָה רֶגַע יָדוֹ מִתּוֹךְ יָדִי,

לֹא הֵסִיר מֵעַל פָּנַי אֶת מַבָּטוֹ;

וְאוּלָם מִן הַיּוֹם, בּוֹ לוֹ נִשֵּׂאתִי,

הַכֹּל נִשְׁתַּנָּה! אַךְ הַשַׁחַר יַעֲלֶה –

יְצַו וְיַחְבְּשׁוּ אֶת סוּסוֹ לוֹ

וִישׁוֹטֵט עַד־הַלַּיְלָה בַּמֶּרְחָקִים.

וּבְשׁוּבוֹ – דְּבָרָיו, דִּבְרֵי חִבָּה, סְפוּרִים.

יִתְרַפֵּק עָלַי רֶגַע וְאֵינֶנוּ.

האומנת

יַלְדָּתִי־נְסִיכָתִי! הֵן כַּגֶּבֶר

כַּשֶׂכְוִי: קוּ־קוּ־רִיקוּ! הַּךְ בַּכָּנָף –

וְגָז וְחָלַף־לוֹ! לֹא כֵן הָאִשָּׁה, –

לַתַּרְנְגֹלֶת הָעֲלוּבָה תִדְמֶה:

שְׁבִי דּוּמָם לָךְ וְדִגְרִי אֶפְרֹחַיִךְ.

בְּעוֹדוֹ חָתָן – כָּל־מַעֲיָנָיו בָּךְ הֵם,

יַזְנִיחַ יֵינוֹ, יִשְׁכַּח לֶחֶם־חֻקּוֹ,

וְעֵינוֹ בָךְ לֹא תִּשְׂבַּע; אַךְ מִיּוֹם בּוֹ

הָיִית לְאִשְׁתּוֹ – רַבּוּ דַּאֲגוֹתָיו:

הַיּוֹם עָלָיו לְבַקֵּר אֶת הַשְּׁכֵנִים,

וּמָחָר לָצוּד צַיִד עִם הַנִּצִּים⁶,

וּמָחֳרָתַיִם לָצֵאת לַמִּלְחָמָה,

וְדָא וְהָא – אֲבָל בֵּין כֹּה וָכֹה

וְרַגְלָיו עוֹד בְּבֵיתוֹ לֹא תִּשְׁכֹּנָה.

הנסיכה

מִי יֵדַע? אוּלַי אַהֲבַת־סֵתֶר לוֹ?

האומנת

הֲקֵץ לְדִבְרֵי־רוּחַ! אַל תֶּחֱטָאִי.

הֵן מִי עוֹד אִשָּׁה, אֲשֶׁר בָּךְ תִּתְחָרֶה?

עַל־כָּל־בְּנוֹת־חֵן עָלִית בְּחָכְמַת־לִבֵּךְ,

בְּנֹעַם יָפְיֵךְ וַהֲלִיכוֹתַיִךְ.

חֲבִיבָה, זֹאת אֶל לִבֵּךְ שִׂימִי: אֵיפֹה

אֶת מָשְׁלֵךְ יִמְצָא, אוֹצָר־חֵן כָּמוֹךְ?

הנסיכה

לוּ שָׁמַע אֵל מִמְּרוֹמָיו אֶל תְּחִנָּתִי

וּפָתַח רַחְמִי, כִּי אֲזַי יָדַעְתִּי

לִמְשֹׁךְ אֶת לִבּוֹ שֵׁנִית לְאָהֳבֵנִי…

אַךְ שׁוּרִי־נָא: הֶחָצֵר הִנֵה מְלֵאָה

צַיָּדִים. אִתָּם שָׁב אֶל־נָכוֹן בַּעֲלִי.

אַךְ לָמָּה לֹא יֵרָאֶה?

נכנס אחד הצידים

            אֵי הַנָּסִיךְ?

הציד

הַנָּסִיךְ צִוָּה כִּי הַבַּיְתָה נָשׁוּב.

הנסיכה

אַךְ אַיֵּה הוּא בְעַצְמוֹ?

הציד

            שָׁם בַּיַּעַר

עַל שְׂפַת הַדְּנֶפֶּר לְבָדוֹ נִשְׁאַר שָׁמָּה.

הנסיכה

אַךְ אֵיךְ הִרְהַבְתֶּם לַעֲזֹב אֶת־הַנָּסִיךְ

לְבָדָד? הֲכָאֵלֶּה הֵם מְשָׁרְתִים

נֶאֶמְנֵי־רוּחַ? חוּשׁוּ אֵלָיו מַהֵר!

אַף־אִמְרוּ, כִּי אֲנִי אֲנִי שְׁלַחְתִּיכֶם!

הציד הולך לו.

הוֹי אֵלִי! בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה

בְּתוֹךְ יַעַר עָבֹת, שָׁם פְּרִיץ־חַיּוֹת יֵתַע.

לָרֶצַח יָתוּר זֵד, אַף רוּחוֹת רָעוֹת

בָּאֹפֶל תִּתְהַלֵּכְנָה! אָנָא הַעֲלִי

הַנֵּר חִישׁ־מַהֵר לִפְנֵי הָאִיקוֹנִין.

האומנת

אָרוּצָה, אוֹרִי, אָרוּץ לִפְקֻדָּתֵךְ.

מַחֲזֶה רְבִיעִי

הַדְּנֶפֶּר, לילה.

הרוסַלקות

            בְּקוֹל הָמוֹן חוֹגֵג

            נִתְרוֹמֵם מִתְּהוֹם,

            וִיחַמֵּם אוֹתָנוּ

            הַסַּהַר מֵרֹם.

אָהֹב נָאֳהַב לַיְלָה לַיְלָה

לַעֲזֹב עִמְקֵי תְּהוֹם־הַיְּאֹר,

וּבְרֹאשׁ מוּרָם לִשְׁאֹף מַעְלָה,

לַחֲצוֹת חֶלְקַת מֵי־הַשְּׁחוֹר,

צָחֹק, רַנֵּן קַלּוֹת, זַכּוֹת,

הַרְגֵּז אַוִּיר, מַלְּאוֹ צְלִיל,

וּבַקְּוֻצּוֹת הַיְּרַקְרַקּוֹת

נַפְנֵף בּוֹ בִתְרוּעוֹת־גִיל.

האחת

הַסּוּ! בַּאֲפֵלַת דְּמָמָה

צִפּוֹר רִטְּטָה בַּסְבָךְ…

השנית

מִי־זֶה צוֹעֵד עַל אֲדָמָה

בֵּין בְּנוֹת־גַּלִּים וְסַהַר זָךְ?

מתחבּאות.

הנסיך

אֶל רֹם־יָגוֹן אֵלֶּה כֹּח פֶּלִאי

אֶת־לִבִּי יִמְשֹׁךְ וּבַל אֵדַע נַפְשִׁי…

מוּדָעִים לִי הַמְּקוֹמוֹת הָעֲצוּבִים!

אַכִּירָה אֶת־הַכֹּל אֲשֶׁר מִסָּבִיב!

הַטַּחֲנָה פֹּה לְפָנַי… כְּבָר נֶהֱרָסָה;

וּשְׁאוֹן־הַגִּיל לְגַלְגִּלֶּיהָ נָדַם;

אֵין תְּנוּעָה בָרֵחַיִם: אֵין־זֹאת מֵת כְּבָר

הַזָּקֵן! הַרְבֵּה בָּכָה לָעֲלוּבָה!

פֹּה שְׁבִיל הִתְפַּתֵּל – הִנֵּה הֶעֱלָה עֵשֶׂב…

זֶה־כְּבָר, זֶה־כְּבָר לֹא דָּרְכָה רֶגֶל אִישׁ פֹּה.

גַּן מֻקָּף־גָּדֵר הָיָה פֹּה – אַיֵּהוּ?

הַאֻמְנָם זֹאת הַחֹרְשָׁה הַמְּתֻלְתָּלָה

מִמֶּנּוּ צָמְחָה? הִנֵּה גַּם־הָאַלּוֹן

הַקָּדוֹשׁ לִי! בְּרֶטֶט פֹּה חִבְּקַתְנִי,

הִתְרַפְּקָה וְנֶאֱלָמָה…

נגש אל האִילנות; עלים נושרים.

            אוּלָם מַה־זֹאת?

הָעָלִים אֲשֶׁר נָבְלוּ, נִצְנְפוּ פִתְאֹם

וּכְגֶשֶׁם עָלַי נִתְכוּ בְּקוֹל־רַעַשׁ!

וְעַתָּה יַעֲמֹד נֶגְדִּי עָרֹם, שָׁחוֹר,

כָּעֵץ, אֲשֶׁר הַמְּאֵרָה רָבְצָה עָלָיו.

נכנס זקן לבוש־סחבות וערֹם למחצה.

הזקן

הֶאָח, חֲתָנִי, שָׁלוֹם!

הנסיך

            מִי־זֶה אַתָּה?

הזקן

אָנֹכִי עוֹרֵב, פֹּה אֲקַנֵּן.

הנסיך

            מַה־זֶה?

הַאֻמְנָם הוּא הַטּוֹחֵן?!

הזקן

מִי הוּא טוֹחֵן?

לַשְּׂעִירִים כְּבָר מָכַרְתִּי אֶת־הַטַּחֲנָה

וָאֵתֵּן אֶת הַכֶּסֶף לְפִקָּדוֹן

לְבִתִּי הָרוּסַלְקָה, רַבַּת־קְסָמִים;

בַּחוֹל, בִּתְהוֹם הַדְּנֶפֶּר הוּא טָמוּן עָמֹק,

וְדָג, לוֹ עַיִן אַחַת, עָלָיו יִשְׁמֹר.

הנסיך

הָאֻמְלָל, הוּא מְשֻׁגָּע! עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו

כָּעָבִים אַחֲרֵי סוּפָה, אָבְדוּ דֶּרֶךְ.

הזקן

מַדּוּעַ לֹא הָיִיתָ פֹּה יוֹם אֶתְמוֹל?

עָרַכְנוּ מִשְׁתֶּה, אַף לְךָ חִכִּינוּ.

הנסיך

מִי חִכָּה לִי?

הזקן

            הַאִם לֹא תָּבִין? בִּתִּי.

הֵן תֵּדַע, כִּי־אֲנִי אֵינֶנִי מַחֲמִיר –

עָשׂוּ לָכֶם הַיָּשָׁר בְּעֵינֵיכֶם:

אַף־אִם תְּאַחֲרוּ שֶׁבֶת כָּל־הַלַּיְלָה,

עַד קְרֹא הַגֶּבֶר – לֹא אוֹכִיחַ אֶתְכֶם.

הנסיך

הוֹי טוֹחֵן אֻמְלָל!

הזקן

            מִי זֶה טוֹחֵן! שְׁמַע־נָא:

אֲנִי אֵינֶנִי טוֹחֵן, כִּי אִם עוֹרֵב.

מַה־נִּפְלָא מִקְרֶה זֶה: עֵת אֶל־הַמַּיִם

הִתְנַפְּלָה בַחֲמַת־רוּחָהּ (הֲתִזְכֹּרָה?),

בְּעִקְּבוֹתֶיהָ אָז לָרוּץ מִהַרְתִּי,

וּמִן הַכֵּף הַהוּא לִקְפֹּץ אָמַרְתִּי

אַחֲרֶיהָ, אַךְ לְפִתְאֹם – וָאַרְגִּישָׁה,

כִּי צָמְחוּ שְׁתֵי כְנָפַיִם לִי מִתַּחַת

אַצִּילוֹת יָדַי, הֵנָּה עֲצָרוּנִי

בִּמְרוֹם הָאַוִּיר, לִנְפֹּל לֹא נָתָנוּ.

מֵאָז אֲנִי מְעוֹפֵף פֹּה וְשָׁמָּה,

אֲנַקֵּר נִבְלַת בְּהֵמָה, או­­ֹ עַל קֶבֶר

לִי אֵשֵׁב וַאֲקַרְקֵר.

הנסיך

            הוֹי, מַה־צַר לִי…

מִי דּוֹאֵג לָךְ? עָלֶיךָ מִי מַשְׁגִּיחַ?

הזקן

כֵּן, לֹא לְמוֹתָר, כִּי עָלַי יַשְׁגִיחוּ:

זָקַנְתִּי כְּבָר, אַף אֹהַב לְהִתְהוֹלֵל.

אַךְ אוֹדֶה לְאֵל עֶלְיוֹן, לִי דּוֹאֶגֶת

רוּסַלְקָה אַחַת קְטַנָּה בְּחֶמְלָתָהּ.

הנסיך

מִי? מִי?

הזקן

            נֶכְדָּתִי.

הנסיך

            הָבִין לֹא אוּכָלָה!

הַזָּקֵן, שְׁמַע־נָא: פֹּה בַּיַּעַר תִּגְוַע

בָּרָעָב, אוֹ תִּטְרָפְךָ חַיָּה רָעָה.

אֶל־בֵּיתִי בֹּא־נָא אִתִּי, אִתִּי תֵּשֵׁב.

הזקן

לָלֶכֶת אֶל בֵּיתְךָ? לֹא, חֲבִיבִי!

בַּחֲלָקוֹת תָּבִיאֵנִי אֶל־אַרְמוֹנְךָ

וְאַחֲרֵי־כֵּן בָּרָבִיד תְּחַנְּקֵנִי.

אַךְ זֹאת לֹא תִצְלַח, לֹא! עָלַי מַה־שָּׁפְרָה

נַחֲלָתִי פֹה: לְנַפְשִׁי אֲנִי חָפְשִׁי,

לֹא אֵדַע רָעָב. לֹא, לֹא אֵלֵךְ אִתָּךְ.

הולך־לו.

הנסיך

אֲנִי אֲנִי הָיִיתִי, הָהּ, בְּעוֹכְרָיו!

מַה־נוֹרָא וּמֶה אָיֹם הַשִּׁגָּעוֹן!

הַמָּוֶת טוֹב מִמֶּנּוּ: אֶל־הַמֵּת

לִבֵּנוּ יִרְחַשׁ כָּבוֹד, לַעֲלִיַּת

נִשְׁמָתוֹ נִתְפַּלֵּלָה – הֵן הַמָּוֶת

לֹא יָשִׂים פְּדוּת בֵּין שׁוֹעַ וּבֵין מִסְכֵּן.

אַךְ אוֹי לָאִישׁ, אֲשֶׁר נִטְרֶפֶת דַּעְתּוֹ:

בְּסוֹד בְּנֵי־אָדָם לֹא עוֹד תָּבוֹא נַפְשֹׁו,

עוֹד שְׂפָתוֹ אִתּוֹ – אַךְ הוּא לֹא יַטֶּנָּה

אֶל־אֲשֶׁר יַחְפּץֹ; אָח לַחַיָּה הִנּוֹ;

לִשְׁנִינָה הוּא וּלְקֶלֶס לִבְנֵי־אָדָם.

אֶת־מִי בַמִּשְׁפָּט יָבִיא? אַף לַמִּשְׁפָּט

לֹא יָבוֹא לִפְנֵי כִּסֵּא אֱלֹהִים…

הוֹי זָקֵן אֻמְלָל! לְמַרְאֵהוּ שֵׁנִית

נֵעוֹרוּ בִי מְצוּקוֹת נֹחַם מָר.

הציד

הִנֵּהוּ. בְּדֵי־עָמָל מְצָאנוּהוּ.

הנסיך

מַה־תַּעֲשׂוּ פֹּה?

הציד

הַנְּסִיכָה לְךָ דּוֹאֶגֶת.

הנסיך

מַה־קָּצְתִי כְּבָר בְּדַאֲגוֹתֶיהָ אֵלֶּה!

הֲיֶלֶד רַךְ אֲנִי, כִּי אָסוּר לִי

לִצְעֹד אַף צַעַד אֶחָד בְּלִי אֹמֶנֶת?

הולך־לו. הרוסלקות נראות על־פני המים.

הרוסלקות

אוּלַי נָטוּס חִישׁ אַחֲרֵיהֶם

עַל הַשְּׁדֵמֹת טוּס וּדְלוֹק?

אוּלַי נָהֹם אֶת סוּסֵיהֶם

בַּהֲמֻלַּת שִׁיר וּצְחוֹק?

אַךְ הַשָׁעָה מְאֻחָרָה.

כְּבָר בַּמֶּרְחָק שֶׂכְוִי קָרָא,

קָדַר שַׁחַק, צֻנַּן גָּל,

שָׁקַע סַהַר בִּשְׁמֵי־עַל.

האחת

הָבִי, עוֹד נִשְׁתַּעֲשַׁע כָּאן.

השנית

לֹא, הִגִּיעַ כְּבָר הַזְּמָן!

מַלְכָּתֵנוּ לָנוּ קָרְאָה,

אֲחוֹתֵנוּ הָנֶאְדָּרָה.

נעלמות.

מַחֲזֶה חֲמִישִׁי

תהום הדנֶפר

ארמון הרוסלקות. הרוסלקות יושבות על־יד מלכָּתן וטוות.

הרוסלקה הבכירה

הַנַּחְנָה אֶת הַמִּטְוֶה. בָּא הַשֶּׁמֶשׁ,

מֵעַל רֹאשֵׁנוּ נוֹצְצָה הַלְּבָנָה

כְּעַמּוּד־כֶּסֶף. עַתָּה עֵת לָנוּחַ!

אִם יֵשׁ אֶת־נַפְשְׁכֶן, לְמַעְלָה שֹׁטְנָה

וְהִשְׁתַּעֲשַׁעְנָה תַּחַת הַשָׁמַיִם,

אֲבָל חָלִילָה לָכֶן לַיְלָה זֶה

מִנְּגוֹעַ בְּאִישׁ לְרָעָה; אַל תַּעֵזְנָה

לְדַגְדֵּג עוֹבֵר־אֹרַח אוֹ לְהַכְבִּיד

בְּעִשְׂבֵי־תְּהוֹם מִכְמֹרֶת הַדַּיָּגִים,

אוֹ־גַּם לִמְשֹׁךְ הַמַיְמָה יֶלֶד רַךְ

מִדֵּי סַפֶּרְכֶן לוֹ עַל דְּגֵי־מְצוּלָה.

נכנסת הרוסלקה הקטנה.

מֵאַיִן בָּאת?

בת הרוסלקה

            מִשּׁוּט עַל שְׂפַת הַנָּהָר

יָצָאתִי אֶל הַסָּבָא. תְּמוֹל בִּקְּשַׁנִי

לֶאֱסֹף לוֹ כַסְפּוֹ, אֲשֶׁר פַּעַם אַחַת

אֵלֵינוּ הִשְׁלִיךְ תְּהוֹמָה. חִפַּשְׂתִּיהוּ

זְמָן רַב; אַךְ מָה־זֶּה כֶסֶף לֹא אֵדָעָה.

וּבְכָל־זֹאת לוֹ מָשִׁיתִי מִן הַנָּהָר

מְלֹא־חָפְנַיִם צְדָפִים רַבֵּי־צְבָעִים,

וַתְּהִי שִׂמְחָתוֹ גְּדוֹלָה.

הרוסלקה

            כֵּלַי אֻמְלָל!

הַקְשִׁיבִי, בִּתִּי: בָּךְ הַיּוֹם אָשִׂימָה

מִבְטָחִי. הֵנָּה יָבוֹא אִישׁ הַלַּיְלָה,

הִתְחַקִּי עַל צְעָדָיו, אַף לִקְרָאתוֹ

צְאִי. הוּא קָרוֹב לָנוּ – הוּא אָבִיךְ.

הבת

הַאֻמְנָם הוּא אֲשֶׁר עֲזָבֵךְ, אִמָּא,

וּבָא בִּבְרִית עִם אִשָּׁה?

הרוּסלקה

            הוּא בְעַצְמוֹ.

הִתְרַפְּקִי עָלָיו, דַּבְּרִי אֵלָיו רַכּוֹת,

אַף־סַפְּרִי לוֹ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר הוֹדַעְתִּיךְ

עַל דְּבַר לֵדָתֵךְ, סַפְּרִי עַל־אוֹדוֹתַי.

וְאִם יִשְׁאָלֵךְ: הֲשָׁכַחְתִּי אוֹתוֹ

אִם לֹא – הַגִּידִי לוֹ, כִּי־עוֹד אֶאֱהָבוֹ,

כִּי־זָכֹר אֶזְכְּרֶנוּ אַף־אֲחַכֶּה

לְבוֹאוֹ, הַהֵבַנְתְּ?

הבת

            הֵבַנְתִּי, אִמָּא!

הרוסלקה

אִם־כֵּן, לְכִי־לָךְ.

לבדה

            הִנֵּה שְׁמוֹנֶה שָׁנִים

כְּבָר עָבְרוּ מֵהַיּוֹם בּוֹ הִתְנַפַּלְתִּי

אוֹבֶדֶת־עֵצוֹת, בְּזוּיָה וְנוֹאֶשֶׁת,

הַמַּיְמָה וּבְמַעֲמַקֵי תְהוֹם הַדְּנֶפֶּר

הָיִיתִי לְרוּסַלְקָה קָרָה, גֵּאָה;

וְרֶגַע לֹא חָדַלְתִּי מִשְׁאֹף נָקָם,

אַף־נִרְאֶה לִי, כִּי־קָרוֹב יוֹם־שִׁלּוּמִים.

מַחֲזֶה שִׁשִּׁי

שפת הנהר.

הנסיך

אֶל חוֹפֵי־יָגוֹן אֵלֶּה כֹּח פֶּלִאִי

אֶת־לִבִּי יִמְשֹׁךְ וּבַל אֵדַע נַפְשִׁי!…

הַכֹּל פֹּה יַזְכִּירֵנִי יָמִים עָבְרוּ,

אֶת קוֹרוֹת תּוֹר־נְעוּרַי אֲשֶׁר חָלַף,

אֵל קוֹרוֹת רַבּוֹת־עֶצֶב וּמַמְרוֹרִים

וּבְכָל־זֹאת מָה חֲבִיבוֹת לִי וִיקָרוֹת.

כְּרוּב־אַהֲבָה חָפְשִׁי הֵאִיר לִי, לֶחָפְשִׁי,

אֶת־פָּנָיו פֹּה. מְאֻשָּׁר אָז הָיִיתִי.

וְאָשְׁרִי זֶה הִשְׁלַכְתִּי אַחֲרֵי גֵּוִי

בְּקַלּוּת־דַּעַת!… זֵכֶר יָמִים עָבְרוּ,

חֲלוֹמוֹת מָה עֲצוּבִים וּמַה־דָּוִים

הֵעִירָה קִרְבִּי אֶתְמוֹל אוֹתָהּ פְּגִישָׁה.

אָב אֻמְלָל! מָה אֲיֻמָּה חָזוּת פָּנָיו!

אַךְ אוּלַי אֶפְגְשֶׁנוּ גַם־הַיּוֹם

אַף־יֵאוֹת לִי וְעָזַב חֶבְיוֹן־יַעַר

וְהֶעְתִּיק אֶת מִשְׁכָּנוֹ אֶל אַרְמוֹנִי…

הרוסלקה הקטנה יוצאת אל שפת הנהר.

אֶת־מִי־זֶה אֶרְאֶה! מִי אַתְּ, יַלְדַת־חֵן?