לִירִיקָה וְשִׁירִים שׁוֹנִים G

בתוך: משירת העולם: קובץ תרגומים לקורא ולַקַּרְיָן – בלדות, משלים, ליריקה, הומור

x מוגש ברשות פרסום x מוגן בזכויות m נחלת הכלל

t שירה

כל פריטי סדרה, מחזור, או שער זה זמינים להלן

תרגומים מאנגלית

אַבְרָהָם קוֹלִאי (1618־1667)

לְגִימָה

מאת

אברהם קאולי

שׁוֹתָה מֵי־גֶשֶׁם אֲדָמָה —

וְשׁוּב חוֹמֶדֶת לְגִימָה.

בְּתוֹךְ קַרְקַע שׁוֹתִים צְמָחִים —

וּבְכֹחַ־לֹגֶם הֵם פּוֹרְחִים.

וּמִי פִּלֵּל כִּי יָם עַצְמוֹ —

זָקוּק לִשְׁתִי, מַרְבֶּה לִצְמוֹא?

פְּלָגִים מַכְנִיס הוּא אֶל קִרְבּוֹ —

וּמִסְפָּרָם הוּא שְׁתֵּי רִבּוֹא.

וְהַחַמָּה (פַּרְצוּף שִׁכּוֹר)

שׁוֹתָה מֵי־יָם מִדּוֹר לְדוֹר;

אַךְ יֵין־זִיוָהּ נִבְלָע בַּלֵּיל

בְּפִי הַסַּהַר הַהוֹלֵל,

הַמְפַזֵּז עִם כּוֹכָבָיו

אַחַר מִשְׁתֶּה מַרְנִין־לֵבָב.

אֵין בָּעוֹלָם כִּי־אִם שְׁתוּיִים —

הַכֹּל שׁוֹתִים בּוֹ “לְחַיִּים”.

וּבְכֵן, אִם זֶהוּ דִין כְּלָלִי,

מַלְּאוּ כָּל כּוֹס — וְגַם שֶׁלִּי!

כְּלוּם רַק עָלַי לִסְבּוֹל צָמָא?

מַטִּיף־מוּסָר, הַסְבֵּר — עַל מָה?

סֶר ג’וֹן סוֹקְלִינְג (1609־1642)

מֶה חָוַרְתָּ?

מאת

ג'ון סקלינג

מֶה חָוַרְתָּ, תַּעֲנֶה־נָא,

מְאֹהָב מִסְכֵּן?

אִם בְּרִיאוּת לֹא תַּקְסִימֶנָּה,

חֹלִי — כָּל שֶׁכֵּן.

מַה תֶּחְוַר, אִם־כֵּן?

מַה נָדַמְתָּ, תַּעֲנֶה־נָא,

מְחַזֵּר מִסְכֵּן?

אִם דִּבּוּר לֹא יִכְבְּשֶׁנָּה,

אֵלֶּם — כָּל שֶׁכֵּן.

מַה תִּדֹּם, אִם־כֵּן?

בּוֹשׁ! עֲזוֹב אֶת הַשּׁוֹבֶבֶת,

אוּץ לְהִפָּרֵד!

אִם אוֹתְךָ אֵינָהּ אוֹהֶבֶת,

לֹא תִּמְצָא בָּהּ הֵד!

יִקָחֶנָּה שֵׁד!

אֶנְדְרוּ מַרְוֶל (1621־1678)

לַאֲהוּבָה בַּיְשָׁנִית

מאת

אנדרו מארוול

לוּ לֹא קָצְרָה, גְּבִרְתִּי, הָעֵת,

זוֹ צְנִיעוּתֵךְ הָיְתָה לֹא חֵטְא.

מַתְוִים הָיִינוּ בְּשַׁלְוָה

נְתִיב אֵין־קֵץ לָאַהֲבָה.

הָיִית מוֹצֵאת אַבְנֵי־כַּדְכֹּד

עַל גְּדוֹת הַגַּנְגֶס רַב־הַהוֹד,

בְּעוֹד אֲנִי בְּעִצְּבוֹנִי

יוֹשֵׁב עַל הַמְבֶּר הַצְּפוֹנִי.

אוֹהֵב הָיִיתִי לְלֹא־גְבוּל

אוֹתָךְ עוֹד קֹדֶם לַמַּבּוּל;

וְאַתְּ הָיִית דּוֹחָה דוֹדִים

עַד קֵץ כְּפִירַת הַיְּהוּדִים.

אַהֲבָתִי הַצִּמְחוֹנִית

הָיְתָה מֻבַּעַת כַּתָּכְנִית:

הָיִיתִי שָׁר מֵאָה שָׁנִים

שִׁבְחֵי פָּנַיִךְ הַקּוֹרְנִים;

וְאַחַר־כָּךְ הָיִיתִי שָׁר

יְפִי חָזֵךְ — וְכָל הַשְּׁאָר:

כָּל אֵבֶר־גּוּף — מֵאָה שָׁנִים

וְאֶת לִבֵּךְ — מֵאָה מוֹנִים.

זֶה לֹא מְחִיר מֻפְרָז לָךְ, לֹא!

חָלִילָה לִי מֵהוֹזִילוֹ!

אַךְ דָּא עָקָא: בְּלִי־הֶרֶף עָף

הַזְּמַן בְּרֶכֶב מְכֻנָּף —

וּמִדֵּי־יוֹם נִקְרַב לִתְחוּם

מִדְבַּר־הַנֵּצַח הֶעָצוּם.

אֲבוֹי, בַּקֶּבֶר הָאָפֵל

לֹא תִּשְׁמְעִי עוֹד שִׁיר־הַלֵּל.

יָפְיֵךְ יִהְיֶה כְּלֹא הָיָה —

רִמָּה תָּבִיא עָלָיו כְּלָיָה.

כְּבוֹד־בְּתוּלִים, שֶׁכֹּה תִּצְּרִי,

סוֹפוֹ עָפָר — כְּסוֹף יִצְרִי.

אַף כִּי הַקֶּבֶר — תְּחוּם פְּרָטִי,

אֵין מִתְחַבְּקִים בּוֹ, גְּבִירָתִי.

לָכֵן, כָּל זְמַן שֶׁבְּשׂוּמִים

פָּנַיִךְ בֹּשֶׂם־עֲלוּמִים,

וְלַהַט־לֵב שָׁקוּף שׁוֹפֵךְ

זִיווֹ מִבַּעַד לְגוּפֵךְ, —

נָחֹג הַחַג בְּטֶרֶם גָּז.

אֶל שְׁלַל־הַזְּמַן נָעוּט כְּבַז:

טוֹב שֶׁנִּטְרוֹף זְמַנֵּנוּ פֹּה —

מִשֶּׁנִהְיֶה יַחְדָּו טַרְפּוֹ.

נַחְשׂוֹף אוֹנֵנוּ הַנִּגְנָז

עַד שֶׁיֵּצֵא מָתוֹק מֵעַז,

נִפְרוֹץ בְּעֹז־מַאֲוַיִּים

בַּרְזֶל־הַשַּׁעַר שֶׁל חַיִּים!

אֵין לְצַוּוֹת לַשֶּׁמֶשׁ “דּוֹם” —

אוּלָם נִרְוֶה אוֹרָהּ עַד־תֹּם!

אֲלֶכְּסַנְדֶּר פּוֹפּ (1688–1744)

הַבְּדִידוּת

מאת

אלכסנדר פופ

אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁכָּל חֶפְצוֹ —

חֶלְקַת־אָבוֹת קְטַנָּה, נִדַּחַת,

וְהוּא נוֹשֵׁם אֲוִיר אַרְצוֹ

מִתּוֹךְ חֶדְוָה וָנַחַת.

לוֹ פָּרוֹתָיו יִתְּנוּ חָלָב,

צֹאנוֹ — לְבוּשׁ, שָׂדֵהוּ — לֶחֶם,

עֵצָיו — צִלָּה בִּימֵי־שָׁרָב,

בַּחֹרֶף — מַחֲסֶה חַם.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁכָּל שָׁעָה,

וְגַם יוֹם־יוֹם וְחֹדֶשׁ־חֹדֶשׁ,

מוֹצֵא, בְּרִיא־גוּף וּצְלוּל־דֵּעָה,

סִפּוּק נַפְשִׁי בְּגֹדֶשׁ:

שַׁלְוַת־שָׁלוֹם הוּא חָשׁ בַּיּוֹם,

שְׁנַת־יְשָׁרִים יָשֵׁן בַּלַּיְלָה,

לוֹמֵד מִתּוֹךְ בִּינָה וָתֹם,

וּמַחְשַׁבְתּוֹ — יֵשׁ פְּנַאי לָהּ.

כָּךְ, אַלְמוֹנִי, חֶפְצִי לִחְיוֹת;

לָמוּת — לְלֹא קִינָה וָנֶהִי;

וְאַל תָּעֵדְנָה אוֹתִיּוֹת

עַל קְבוּרָתִי — אַיֵּה הִיא.

רוֹבֶּרְט סוֹתִי (1774–1843)

חֲרוּזִים שֶׁנִּכְתְּבוּ בְּסִפְרִיָּתִי

מאת

רוברט סאות'י

(עדיין לא פומבי)

וִילְיַם בְּלֵיק (1757–1827)

הַנָּמֵר

מאת

ויליאם בלייק

הוֹי, נָמֵר, לַפִּיד־אֵימָה,

הַבּוֹעֵר בְּאֵשׁ־חֵמָה!

אֵיזוֹ עַיִן, אֵיזוֹ יָד

יְצָרוּךָ, פַּחַד־עַד?

אֵי יָקַד, בִּתְהוֹם אוֹ רוֹם,

בְּרַק־עֵינֶיךָ הָאָיֹם?

מִי הֵעֵז בְּיַד־כּוֹבֵשׁ

לֶאֱחוֹז בְּזוֹ הָאֵשׁ?

מִי צֵרֵף וּמִי שָׁזַר

שְׁרִירֵי לֵב כָּל־כָּךְ אַכְזָר?

אֵיךְ יוֹצְרוֹ לֹא זָע מֵחִיל

עֵת הַדֹּפֶק בּוֹ הִתְחִיל?

אֵי כִּבְשָׁן אֲשֶׁר הֻתְּכָה

בּוֹ מִפְלֶצֶת מֹחֲךָ?

אֵי פַּטִּישׁ וּסְדַן־הַשְּׁאוֹל

שֶׁיָכְלוּ אוֹתָהּ לַחְשׁוֹל?

צְבָא־מָרוֹם וַדַּאי בָּכָה…

הֲשָׂמַח בּוֹרַאֲךָ?

הַאֻמְנָם אוֹתְךָ עָשָׂה

זֶה אֲשֶׁר בָּרָא כִּבְשָׂה?

הוֹי, נָמֵר, לַפִּיד־אֵימָה,

הַבּוֹעֵר בְּאֵשׁ־חֵמָה!

אֵיזוֹ עַיִן, אֵיזוֹ יָד

חוֹלְלוּךָ, פַּחַד־עַד?

הַזְּבוּב

מאת

ויליאם בלייק

הוֹ, זְבוּב קָטָן!

יָדִי הָפְכָה

פִּתְאֹם לְאֵיד

מְעוּף־כְּנָפְךָ.

הַאֵין אֲנִי —

כִּזְבוּב גַּם־כֵּן?

הַאֵין אַתָּה —

כְּאִישׁ מִסְכֵּן?

אֲנִי רוֹקֵד

וְשָׁר וָחַי —

עַד שֶׁמִּקְרֶה

יִשְׁבּוֹר כְּנָפַי.

אִם מַחְשָׁבָה —

חַיֵּי־אֱמֶת,

וְלֹא־חוֹשֵׁב —

חָשׁוּב כַּמֵּת,

אֲזַי אֲנִי

זְבוּב בַּר־מַזָּל,

אִם עוֹד אֶחְיֶה

וְאִם אֶחְדָּל.

סוֹד אַהֲבָה

מאת

ויליאם בלייק

אַל נָא תָּשִׂיחַ אַהֲבָה —

כִּי אֵין הִיא בַּת־בִּטּוּי;

כְּמַשַּׁב־רוּחַ — מַשָּׁבָהּ:

דּוֹמֵם הוּא וְסָמוּי.

אֶת כָּל לִבִּי חָפְזוּ לִשְׁפּוֹךְ

שְׂפָתַי לַיַּקִּירָה;

אַךְ הִיא שָׁמְעָה בְּלֵב נָבוֹךְ —

וְנִשְׁאֲרָה קְרִירָה.

עָבַר זְמַן־מָה — וְאִישׁ חָדָשׁ

הִגִּיעַ לְפִתְחָהּ.

דּוּמָם, סְמוּיוֹת — אוֹתָהּ כָּבַשׁ

הָאִישׁ בַּאֲנָחָה.

רוֹבֶּרְט בֶּרְנְס (1759–1796)

חַקְלַאי פָּשׁוּט הָיָה אָבִי

מאת

רוברט ברנז

חַקְלַאי פָּשׁוּט הָיָה אָבִי;

רָחוֹק הָיָה מֵעשֶׁר,

אַךְ הוּא חִנֵּךְ אֶת לְבָבִי

לַסֵּדֶר וְלַיּשֶׁר.

אָבִי לִמְּדַנִי: "גַּם בָּרִישׁ

תִּשְׁמוֹר עַל אֹמֶץ גֶּבֶר,

כִּי בְּלִי כָּבוֹד גַּבְרִי הָאִישׁ —

לֹא כְּלִי הוּא אֶלָּא שֶׁבֶר!"

כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְבַגְרוּת,

יָצָאתִי הָעוֹלָמָה.

לִי לֹא קָסְמָה הָעֲשִׁירוּת,

אַךְ הַגְּדֻלָּה קָסָמָה.

הֵן לֹא הָיִיתִי פְּחוּת־כִּשְׁרוֹן,

גַּם לֹא נִבְעָר מִדַּעַת;

וְחֵשֶׁק עַז פָּעַם בִּי אָז —

לִכְבּוֹשׁ עֶמְדָּה נוֹדַעַת.

אוּלָם בִּכְדִי בִּקְּשָׁה יָדִי

מִיַּד פוֹרְטוּנָה חֶסֶד:

בְּכָל אָרְחִי, פְּרִי כָּל טָרְחִי

מַכַּת־גוֹרָל הוֹרֶסֶת;

כָּאן יְרִיבַי מִלְּאוּנִי דְוַי,

כָּאן בְּרֵעַי נִכְשַׁלְתִּי —

וּמִשִּׂיאֵי תִקְוָה רָמָה

לְבוֹר עָמֹק נָפַלְתִּי.

סוֹף־סוֹף כָּעֵת נִלְאֵיתִי שֵׂאת

הַלַּעַג שֶׁל פוֹרְטוּנָה.

לַהֲזָיוֹת וְאַשְׁלָיוֹת

אָמַרְתִּי: הִסְתַּלְּקוּ־נָא!

עָבָר — עָגוּם, עָתִיד — סָתוּם,

סְמוּיִים בּוֹ טוֹב וָרֹעַ.

נִתַּן לַיָּד הוֹוֶה בִּלְבָד —

אֵלָיו אוֹשִׁיט נָא זְרוֹעַ!

בִּי לֹא תָּמַךְ יְדִיד אוֹ אָח,

לִי לֹא נִתַּן שׁוּם סַעַד;

מִדֵּי־יוֹמִי אָבִיא לַחְמִי

בִּמְלֶאכֶת מְיַגַּעַת.

לִזְרוֹעַ נִיר, לִקְצוֹר קָצִיר —

כָּל זֹאת לִמְּדַנִי אַבָּא;

הָיָה לוֹ כְּלָל: "תּוֹרַת־עָמָל —

מֵיטַב הַיְרֻשָּׁה בָּהּ".

עַתָּה, עָנִי וְאַלְמוֹנִי,

אָנוּד, אֵפוֹא, בַּחֶלֶד —

עַד שֶׁהַנֹּפֶשׁ הַנִּצְחִי

יֻתַּן סוֹף־סוֹף לַשֶּׁלֶד.

אוֹסִיף לִלְחוֹם בַּדְּחָק יוֹם־יוֹם,

כְּכָל אֲשֶׁר אַצְלִיחַ,

וְדַאֲגַת הַמָּחֳרָת —

לְיוֹם־מָחָר אַנִּיחַ.

אַךְ בְּקִרְבִּי עַלִּיז לִבִּי

מִלֵּב כָּל בַּעַל־כֶּתֶר,

אַף כִּי גָזַר גּוֹרָל אַכְזָר

עָלַי קִפּוּחַ־יֶתֶר;

אָמְנָם, יָדַי, יְדֵי חַקְלַאי,

רַק לֶחֶם צַר תּוֹצֶאנָה,

אַךְ פַּת־חֻקִּי הִיא כָּל צָרְכִּי —

וְטוֹב לִי גַם בַּצֶּנַע.

כְּשֶׁאֶצְלִי מֵעֲמָלִי

נִשְׁאָר בַּכִּיס מַטְבֵּעַ,

בָּא, דֶּרֶךְ־כְּלָל, מִקְרֶה אֻמְלָל —

וְחִישׁ אוֹתוֹ בּוֹלֵעַ.

אִם זֶהוּ אֵיד אוֹ פֶּגַע־שֵׁד

אוֹ סְתָם מִשְׁגֶּה וָטֶפֶשׁ —

לִי הַיְנוּ־הַךְ: אִם כָּךְ אוֹ כָּךְ,

לֹא אֵבְךְ מֵעֹגֶם־נֶפֶשׁ.

הוֹ, צְמֵא שִׁלְטוֹן, חוֹמֵד מָמוֹן,

הַמְבַקְּשָׁם בְּלַהַט!

כְּכָל שֶׁרָם מִדְרַג־סֻלָּם,

עֵינְךָ יוֹתֵר מֻגְבַּהַת!

גַּם אִם הֻשְּׂגָה עֶמְדַּת־פִּסְגָּה

וּבְשִׂיא־פְאֵר אֶרְאֶךָּ,

כָּל לֵץ הָגוּן וּטְהוֹר־מַצְפּוּן —

טוֹב בְּעֵינַי מִמֶּךָּ!

עַל אַף הַכֹּל...

מאת

רוברט ברנז

הַבּוֹשׁ בָּעֹנִי הַיָשָׁר

הִנּוֹ פַּחְדָּן וָעֶבֶד;

אַךְ בְּעֵינֵי עָמֵל־וָשָׁר —

דַּלּוּת אֵינָהּ נִתְעֶבֶת.

עַל אַף הַכֹּל, בָּרוּר מְאֹד,

גַּם אִם דַּלּוֹנוּ, רֵעַ:

דַּרְגָּה — חוֹתָם עַל מַטְבְּעוֹת,

וְאִישׁ הוּא זְהַב־מַטְבֵּעַ.

לוֹבְשִׁים אֲנַחְנוּ צֶמֶר גַּס,

לַחְמֵנוּ — לַחְמָא עַנְיָא,

בְּעוֹד נוֹכְלִים לוֹבְשֵׁי־אַטְלַס

לוֹגְמִים יֵינוֹת־שַׁמְפַּנְיָה.

אַךְ מוּל נִצְנוּץ בְּרָקָם הַזּוֹל

בְּנֵי־עֹנִי אַל יֵבוֹשׁוּ:

עַל אַף הַכֹּל, עַל אַף הַכֹּל

יָשָׁר — בְּחִיר אֱנוֹשׁ הוּא!

אֶת מִי עֵינֵינוּ כָּאן חוֹזוֹת?

זֶה לוֹרְד נְפוּחַ־יֹהַר!

מֵאוֹת סוֹגְדִים לוֹ. אַךְ, עִם־זֹאת,

הוּא כְּסִיל, עַל אַף הַתֹּאַר.

כּוֹכָב וְסֶרֶט עַל חָזוֹ

וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלוּ,

אַךְ בְּאַפְסוּת קְשׁוּטָה כָּזוֹ

בְּנֵי־מֹחַ רַק יָתֵלּוּ.

בְּיַד שַׁלִּיט — מִנּוּי לְשַׂר,

לְשׁוֹעַ וְכֵן הָלְאָה;

אַךְ לְמַנּוֹת לְאִישׁ יָשָׁר —

לֹא יִתָּכֵן מִלְמָעְלָה!

עַל אַף הֲדַר כָּבוֹד רִשְׁמִי,

רוּם־תֹּאַר וְכֵן הָלְאָה,

בִּינָה וְחוּשׁ־כָּבוֹד פְּנִימִי

עוֹמְדִים מֵהֶם וָמָעְלָה.

נִשָּׂא תְּפִלָּה שֶׁגְּאֻלָּה

לֹא תִתְמַהְמַהּ בַּדֶּרֶךְ:

אָז הַיָּשָׁר וְהַמֻּכְשָׁר

יִזְכּוּ לִיקָר וָעֵרֶךְ.

עַל אַף הַכֹּל, יָבוֹא הַיּוֹם —

קָרוֹב הוּא וּבָטוּחַ;

וַאֲנָשִׁים בְּכָל מָקוֹם

יִהְיוּ אַחִים בָּרוּחַ.

לְנַפָּח [^1]

מאת

רוברט ברנז

אֵל אַפּוֹלוֹן, עָיֵף מִטּוּס,

יָרַד עַל הַר כְּסוּי־קֶרַח —

וְעַל פֶּגַסוּס, כְּעַל סוּס,

נִסָּה לִרְכּוֹב בַּדֶּרֶךְ.

אַךְ סוּס־כָּנָף — לֹא דַהֲרָן.

סוֹף־סוֹף הֵבִיא אַפּוֹלוֹ

אוֹתוֹ, צוֹלֵעַ, אֶל ווּלְקָן —

שֶׁיְּפַרְזֵל סוּסוֹ לוֹ.

ווּלְקָן הַטּוֹב הָיָה מֵסִיר

חִישׁ־קַל כָּל פֶּגַע־פֶּתַע;

הִתְקִין פְּרָסוֹת — וְאֵל־הַשִּׁיר

שִׁלֵּם לוֹ בְּסוֹנֶטָה.

הוֹ, בֶּן־ווּלְקַן חָדָשׁ, רַחֵם:

פֶּגַס שֶׁלִּי צוֹלֵעַ.

כְּבֶן־אַפּוֹלוֹ — אֲשַׁלֵּם

שׁוּב בְּאוֹתוֹ מַטְבֵּעַ.

כּוֹתֶרֶת־הַשִּׁיר בַּמָּקוֹר: אֶל ג'וֹן טֵילוֹר ↩

לוֹרְד בַּיְרוֹן (1788–1824)

שִׁירוֹ שֶׁל צַ'יְלְד־הַרוֹלְד (קֶטַע מִפּוֹאֶמַָה)

מאת

לורד ביירון

"שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לָךְ, מְכוֹרָה!

הַחוֹף נָמוֹג בָּרַחַק;

גּוֹבֶרֶת רוּחַ־סְעָרָה,

שְׁחָפִים צוֹרְחִים בַּשַּׁחַק.

נוֹטָה הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲרוֹב —

וּסְפִינָתִי נוֹדֶדֶת

בְּעִקְּבוֹתֶיהָ. לַיְלָה טוֹב!

שָׁלוֹם לָךְ, הַמּוֹלֶדֶת!

קַרְנֵי־חַמָּה — אוֹתָן יָשִׁיב

מָחָר לְקַדְמוּתָן יָהּ;

אֶרְאֶה שְׁחָקִים וְיָם סָבִיב —

אַךְ לֹא אַדְמַת בְּרִיטַנְיָה.

שָׁמֵם וָרֵיק בֵּיתִי הַטּוֹב,

כָּבְתָה בָּאָח שַׁלְהֶבֶת;

כַּלְבִּי, בַּשַּׁעַר אוֹ בָּרְחוֹב,

מַשְׁמִיעַ קוֹל־יַבֶּבֶת.

בּוֹא, קְרַב אֵלי, נוֹשֵׂא־כֵּלַי!

מַדּוּעַ תֵּבְךְּ, הַנַּעַר?

הַאִם הַיָּם זוֹעֵף מִדַּי

אוֹ תִּתְיָרֵא מִסַּעַר?

אֱמַץ! מִבְנֵה סְפִינָה זוֹ עַז.

עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה

כִּי לֹא יוּכַל אֲפִילוּ בַּז

לָעוּף מַהֵר מִמֶּנָּה!"

— יִזְעַף הַיָּם, יִסְעַר עַזּוֹת —

בִּי אֵין כָּל פַּחַד־טֶפֶשׁ;

אַךְ אַל תִּתְמַהּ, סֶר צַ’יְלְד, לָזֹאת

כִּי אָנֹכִי מַר־נֶפֶשׁ:

הֲרֵי עָזַבְתִּי בֵּית־הוֹרַי —

וְאֵין לִי עוֹד מוֹשִׁיעַ

אֶלָּא אַתָּה וְאֵל־שַׁדַּי —

אָבִינוּ בָּרָקִיעַ.

אָמְנָם, בֵּרַךְ אוֹתִי אָבִי

מִבְּלִי לְהֵאָנֵחַ;

אוּלָם אִמִּי — עַד יוֹם־שׁוּבִי

תִּדְאַג וְתִתְיַפֵּחַ".

— "דַּי, בַּחוּרִי, אַל תֶּעֱגַם,

אֱמַץ וְהִתְנַחֵמָה!

לוּ גַם לִבִּי הָיָה כֹּה תָּם,

מַזִּיל הָיִיתִי דֶמַע!

בּוֹא, אִישׁ מִשְׁמַר אֳנִיָּתִי!

פָּנֶיךָ כֹּה חָוָרוּ.

לִבְּךָ פּוֹחֵד מִצָּרְפָתִי?

חוֹשֵׁשׁ מִיָּם נִסְעָר הוּא?"

— "הֲתַחְשְׁבֵנִי לְמוּג־לֵב?

סֶר צַ’יְלְד, לִי זָר כָּל מֹרֶךְ;

אַךְ עַל אִשְׁתִּי לִבִּי דוֹאֵב

בִּנְתִיב מַסָּע רַב־אֹרֶךְ.

הִיא מַסְתִּירָה כָּמוֹנִי דְוַי

וּכְאֵב בַּנֶּפֶשׁ פְּנִימָה;

אִם יִשְׁאָלֶנָּה בְּנִי עָלַי,

מַה תַּעֲנֶה לוֹ אִמָּא?"

— "דַּי, חַיָּלִי! לְךָ תַּנְחוּם

בַּצַּעַר אֲאַחֵלָה;

אַךְ אֶתְוַדֶּה כִּי בִּי אֵין כְּלוּם

מֵהַרְגָּשׁוֹת כָּאֵלֶּה.

יְגוֹן אִשָּׁה — בּוֹ אֵין מַמָּשׁ:

הַיּוֹם תִּבְכֶּה, שׁוֹמֶמֶת;

מָחָר תִּמְצָא בֶּן־זוּג חָדָשׁ —

וּכְבָר הִיא מְנֻחֶמֶת.

לֹא צַר לִי כְּלָל עַל הֶעָבָר,

אַךְ צַר — כִּי אֵין בִּי כֶּמַהּ:

כִּי לֹא נָטַשְׁתִּי שׁוּם דָּבָר

אֲשֶׁר רָאוּי לְדֶמַע.

עַתָּה, בָּדָד בְּיָם זוֹעֵם

נְטוּל רֵעִים הִנֵּנִי.

אוּלָם מַדּוּעַ אֲבַכֵּם,

אִם אִישׁ לֹא יְבַכֵּנִי?

אוּלַי כַּלְבִּי אוֹתִי זוֹכֵר —

אוּלָם גַּם הוּא, בְּעֶצֶם,

יָלֹק מָחָר יַד אִישׁ אַחֵר,

אֲשֶׁר יִזְרוֹק לוֹ עֶצֶם.

וּבְכֵן, שָׂאִינִי מֵאַרְצִי,

סְפִינַת־מִפְרָשׂ נוֹדֶדֶת,

וּפְנִי אֶל כָּל אֲשֶׁר תִּרְצִי —

רַק לֹא אֶל הַמּוֹלֶדֶת!

בָּרוּךְ אַתָּה לִי, יָם נִסְעָר,

וְכָל אֲשֶׁר יְמַן יָהּ:

כָּל חוֹף נָכְרִי — וְאַף מִדְבָּר…

שָׁלוֹם, אַרְצִי בְּרִיטַנְיָה!

פֶּרְסִי בִּישׁ שֶׁלִי(1792–1822)

פִילוֹסוֹפְיָה שֶׁל אַהֲבָה

מאת

פרסי ביש שלי

מִתְמַזֵּג כָּל פֶּלֶג־מַיִם

עִם נָהָר, וְזֶה — עִם יָם;

גַּם זִרְמֵי רוּחוֹת־שָׁמַיִם —

חֹק מִזּוּג בָּהֶם קַיָּם.

אֵין שׁוֹכֵן־בָּדָד בַּחֶלֶד:

כָּל יְצוּר נִכְנָס כַּדָּת

בִּבְרִית־רוּחַ נֶאֱצֶלֶת.

לָמָּה לֹא אֲנִי וָאַתְּ?

שׁוּרִי: הַר נוֹשֵׁק שָׁמַיִם

וְכַל גַּל חוֹבֵק אָחִיו —

וּצְמוּדִים רָאשֵׁי פְּרָחַיִם

כְּאָחוֹת עִם אָח חָבִיב.

לַקַּרְקַע נוֹשֶׁקֶת שֶׁמֶשׁ,

וּלְבָנָה — לְיָם לֵילִי;

אַךְ מַה חֵפֶץ לִי בָּהֶם יֵשׁ,

אִם אֵינֵךְ נוֹשֶׁקֶת לִי?

תוֹמַס קַרְלַיל (1795–1881)

Cui bono?

מאת

תומאס קרלייל

מַה — תִּקְוָה? צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת;

אַחֲרֶיהָ רָץ הַטַּף.

“הִיא לֹא כָּאן, הִיא הָלְאָה, הָלְאָה!”

אִישׁ אוֹתָהּ עוֹד לֹא חָטַף.

מַה — חַיִּים? זֶה יָם כְּסוּי קֶרַח,

הַנָּמֵס בְּבוֹא הַחֹם;

אָז נִשְׁבָּר קַרְחוֹ תַּחְתֵּינוּ —

וְסוֹפֵנוּ אַךְ לִתְהוֹם.

מָה — אָדָם? זֶה יֶלֶד פֶּתִי —

רָב, נִלְחָם עַל־לֹא־דָבָר;

צְמֵא הַכֹּל, ראוּי לְאֶפֶס, —

הוּא מַשִׂיג רַק קֶבֶר צַר.

אֱלִיזַבֶּט בֶּרֶט־בְּרַאוּנִינְג (1806–1861)

אֱהַב אוֹתִי...

מאת

אליזבת בארט בראונינג

(מִתּוֹךְ “סוֹנֶטוֹת מִפּוֹרְטוּגַלִית”, XIV)

אֱהַב אוֹתִי לְשֵׁם הָאַהֲבָה בִּלְבַד,

אֱהַב עַל לֹא־דָבָר — וְאַל תֹּאמַר, חָלִילָה:

"הִיא אֲהוּבָה עָלַי — כִּי חֵן כָּל־כָּךְ טִבְעִי לָהּ,

כִּי דִבּוּרָהּ עָדִין וְחִיּוּכָהּ נֶחְמָד;

כִּי לְאָפְיִי אָפְיָהּ אֵינֶנּוּ מְנֻגָּד".

אִם רַק בִּזְכוּת כָּל־זֹאת אַהֲבָתְךָ הִתְחִילָה,

הֲרֵי בְּהִשְׁתַּנּוֹת בִּי קַו אוֹ תָּו אֶחָד,

תּוּכַל אַהֲבָתְךָ לְהִגָּמֵר, חָלִילָה.

אַל נָא תֹּאהַב אוֹתִי בְּשֶׁל רַחְמָנוּתְךָ,

בְּשֶׁל סִפּוּק לִמְחוֹת מֵעַל לֶחְיִי כָּל דֶּמַע:

אוּלַי, מִנִּחוּמְךָ אֶרְגַּע וְאֶתְנַחֵמָה;

וְאִם אֶשְׁכַּח בִּכְיִי — יֹאבַד לִי לְבָבְךָ.

אֱהַב אוֹתִי, אָהוּב, לְשֵׁם אַהֲבָתְךָ —

לְשֵׁם קִשְׁרֵי־לֵבָב אֲשֶׁר לָנֶצַח הֵמָּה.

אַנָּה ל. בַּרְבּוֹלְד (1743–1825)

חַיִּים

מאת

אנה לטישה ברבולד

חַיִּים! אוֹדֶה כִּי לֹא אֵדַע,

כֵּיצַד נִפְגַּשְׁנוּ וּמַדּוּעַ —

וּמַה טִיבְכֶם. לִי רַק יָדוּעַ:

לָכֶם וְלִי צְפוּיָה פְּרֵדָה.

חַיִּים! זְמַן רָב הָיִינוּ יַחַד

בִּימֵי סַגְרִיר וּבְעֵת שֶׁל נַחַת.

פְּרֵדָה מִידִיד קָשָׁה קִמְעָה —

אוּלַי אֶגְנַח, אַזִּיל דִּמְעָה…

וּבְכֵן, חִמְקוּ נָא וְעִזְבוּנִי

בְּלִי אַזְהָרָה! אַל תְּבָרְכוּנִי

בְּ“לַיְלָה טוֹב” — אַךְ בְּקָרוֹב,

אֵי־שָׁם בְּנוֹף בְּרוּךְ אוֹר לָרֹב,

בָּרֵךְ בָּרְכוּנִי: “בֹּקֶר טוֹב!”

הנרי וודסוורת' לוֹנְגְפֶלּוֹ (1807–1882)

הַחֵץ וְהַשִּׁיר

מאת

הנרי וודסוורת' לונגפלו

יָרִיתִי חֵץ אֶל הֶחָלָל;

לִי לֹא נוֹדַע, הֵיכָן נָפַל;

כִּי לֹא תַּדְבִּיק עֵינוֹ שֶׁל אִישׁ

תְּנוּעָה שֶׁל גּוּף הָעָף כֹּה חִישׁ.

נָשַׁמְתִּי שִׁיר אֶל הֶחָלָל;

לִי לֹא נוֹדַע, הֵיכָן נָפַל.

מִי — מַבָּטוֹ כָּל־כָּךְ בָּהִיר

שֶׁיְּלַוֶּה מָעוֹף שֶׁל שִׁיר?

אַחַר זְמַן רַב, אֶת זֶה הַחֵץ

מָצָאתִי שׁוּב — נָעוּץ בְּעֵץ;

וְאֶת הַשִּׁיר, שֶׁפִּי הוֹלִיד,

מָצָאתִי שׁוּב — בְּלֵב יְדִיד.

מִזְמוֹר לַחַיִּים

מאת

הנרי וודסוורת' לונגפלו

אַל תַּגִּיד מָלֵא עַגֶּמֶת:

“הַחַיִּים — חֲלוֹם רֵיקָן!”

רֹדֶם־לֵב — מִיתָה מֻקְדֶּמֶת,

אַךְ לֹא צֵל — חַיֵּינוּ כָּאן.

הַחַיִּים אֵינָם רַק חֹמֶר,

וְלֹא קֶבֶר — תַּכְלִיתָם.

“אֶל עָפָר תָּשׁוּב” — הוּא אֹמֶר

לֹא בְּנֶפֶשׁ־הָאָדָם.

לֹא לָגִיל — יִעוּד חַיֵּינוּ,

לֹא לִבְכּוֹת כִּי־אִם לִפְעוֹל

וְלִצְעוֹד — שֶׁיִּמְצָאֵנוּ

כָּל מָחָר הַרְחֵק מִתְּמוֹל.

עָף הַזְּמַן — אַךְ רַב הַדֶּרֶךְ…

וְלִבֵּנוּ הֶהָמוּם

מְהַדְהֵד בִּנְתִיב־הַפֶּרֶךְ

מַרְשׁ־יָגוֹן כְּתֹף עָמוּם.

הַחַיִּים הִנָּם מִלְחֶמֶת,

הָעוֹלָם הוּא שְׂדֵה־הַקְּרָב;

בּוֹ הֱיֵה לֹא שֶׂה אִלֶּמֶת,

אַךְ אֶחָד מִגִּבּוֹרָיו!

בֶּעָתִיד אָסוּר לִבְטוֹחַ.

הֶעָבָר — רָחוֹק מִדַּי.

אֶת מֵתָיו צָרִיךְ לִשְׁכּוֹחַ.

רַק הוֹוֶה — שְׂדֵה פֹּעַל חַי.

אוֹת הֵם שְׁמוֹת אַנְשֵׁי־תִּפְאֶרֶת —

כִּי גַם לָנוּ עוֹד נִתַּן

לְהַשְׁאִיר עִקְּבוֹת־מַזְכֶּרֶת

עַל גַּבֵּי חוֹלוֹת־הַזְּמַן.

וְאוּלַי גַּם אָח אוֹ נֶכֶד

שֶׁיִּתְעֶה בִּנְתִיב־יָמָיו —

יִתְחַדֵּשׁ בּוֹ כֹּחַ־לֶכֶת

לְמַרְאֵה עִקְּבוֹת־קוֹדְמָיו.

לַמְּלָאכָה, אֵפוֹא! קָדִימָה —

מוּכָנִים לְכָל גּוֹרָל

וְנוֹשְׂאִים בַּנֶּפֶשׁ פְּנִימָה

סוֹד תּוֹחֶלֶת וְעָמָל!

אֶדְגַּר פּוֹא (1809–1849)

פַּעֲמוֹנִים

מאת

אדגר אלן פו

1

מִגְרָרָה עִם פַּעֲמוֹן

בְּרוּךְ־שָׂשׂוֹן!

אֵיזֶה גִיל בְּלֹעַ־כֶּסֶף הַמַּרְנִין שַׁלְגֵי צָפוֹן!

אֵיךְ כָּל הֵד שֶׁהוּא מַשְׁמִיעַ

מְצַלְצֵל בִּכְפוֹר־הַלֵּיל!

וְשׁוֹמְעִים כּוֹכְבֵי־רָקִיעַ,

וְקוֹרְצִים הֵם, לְהַבִּיעַ

חֶדְוָתָם בְּזִיו צוֹהֵל.

וְנִדְמֶה כִּי הֵם שׁוֹקְלִים,

בְּקַדַּחַת־הִלּוּלִים,

אֶת זְהָבָם לְקֶצֶב גֶּשֶׁם סִלְסוּלֵי הַצִּלְצוּלִים;

וְעוֹנִים עָנֹה וָרֹן

לְפִזְמוֹן

גְּדוּשׁ־שָׂשׂוֹן

הַבּוֹקֵעַ וְנוֹבֵעַ מֵחֲלַל הַפַּעֲמוֹן.

2

חַג חֶדְוָה רַעֲנָנָה:

חֲתֻנָּה!

אֵיזֶה גַּל בִּרְכוֹת־הָאשֶׁר בָּא מִזְּהַב פַּעֲמוֹנָהּ!

מַה יִּנְעַם הֵדוֹ הָרָם

בָּאֲוִיר הַמְבֻשָּׂם!

רֶשֶׁת־פֶּלֶא מִתְרַקֶּמֶת

מִחוּטֵי־נִימֵי רִנָּה

וְזוֹרֶמֶת

לַיּוֹנָה

הַחוֹלֶמֶת, הַמֻּקְסֶמֶת

בְּקִסְמֵי הַלְּבָנָה.

מַה נִּשְׂגָּב,

מַה נִּלְהָב

שִׁיר מִזְמוֹר פִּיּוֹת־זָהָב!

מַקְהֵלַת קוֹלוֹת גַּן־עֵדֶן מְמַלֵּאת אֶת הַמֶּרְחָב.

וּנְבוּאָה בְּכָל חָרוּז

עַל הָעֹנֶג הַגָּנוּז

בְּעָתִיד מַרְהִיב־דִּמְיוֹן

וְשָׂמֵחַ כַּהִמְנוֹן

הַפּוֹרֵחַ וְקוֹלֵחַ מִמַּעְיְנוֹת הַפַּעֲמוֹן.

3

פַּעֲמוֹן־הַמְּהוּמָה!

הֲתִשְׁמַע?

אֵיזֶה חִיל בְּפִי הַנְּחשֶׁת, אֵיזֶה פַּחַד וְאֵימָה!

מַה נּוֹרָא הוּא הַיְלֵל

הַמַּחְרִיד אֶת דְּמִי־הַלֵּיל!

קוֹל פָּרוּעַ וְאָיֹם

לֹא יָנּוחַ מִלִּנְהוֹם

תַּחְנוּנֵי חֶמְלָה וָיֶשַׁע בְּאָזְנָהּ הָאֲטוּמָה

שֶׁל חוֹלַת טֵרוּף וָרֶשַׁע, זוֹ הָאֵשׁ הָאֲדֻמָּה,

הַפּוֹרֶצֶת וְשׂוֹגֶבֶת

בְּלִי מַפְרִיעַ וְעוֹצֵר,

אֲכוּלַת חֶמְדָּה צוֹרֶבֶת

לְנַשֵּׁק בְּפִי־שַׁלְהֶבֶת

פְּנֵי הַסַּהַר הַחִוֵּר.

דִּין־דִּין־דּוֹן! דִּין־דִּין־דּוֹן!

מַה יִּשְׁאַג הַפַּעֲמוֹן,

מַה יִּזְעַק בִּמְלוֹא־גָרוֹן

מִיֵּאוּשׁ!

מַה מָּרָה וּמַה מַּפְלֶצֶת

זְעָקָה זוֹ הַפּוֹרֶצֶת

מִן הַלֹּעַ הַנָּחוּשׁ.

אַךְ הַקְשִׁיבָה־נָא לַהֵד

שֶׁל הָרַעַשׁ

וְהַגַּעַשׁ

הָעוֹלֶה וְהַיּוֹרֵד:

חֹזֶק־רַעַם

בָּא כָּל פַּעַם

לְהוֹדִיעַ גֹּדֶל־אֵיד.

וְנִגְלָה לָאֹזֶן כֵּפֶל אוֹ צִמְצוּם אוֹתוֹ אָסוֹן

בִּתְמוּרוֹת־גֵּאוּת־וָשֵׁפֶל בַּחֲמַת־הַפַּעֲמוֹן,

בַּשָּׁאוֹן,

בֶּהָמוֹן

שֶׁל חֲרוֹן־הַפַּעֲמוֹן.

4

פַּעֲמוֹן מַטִּיל־מוֹרָא —

שֶׁל קְבוּרָה!

אֵיזֶה אֵבֶל, אֵיזֶה צַעַר בְּנִגּוּן־מָרָה־שְׁחוֹרָה!

מַה יִּרְעַד בַּגּוּף כָּל אֵבֶר

בִּצְמַרְמֹרֶת לֵיל־הַשֶּׁבֶר

לְמִשְׁמַע אִיּוּם־הַקֶּבֶר בְּבַרְזֶל הַפַּעֲמוֹן!

בְּכָל צְלִיל הַבָּא מִלֹּעַ,

בְּכָל הֵד הַתַּם לִגְווֹעַ —

יָם־יָגוֹן.

וְהַצֵּל הַנָּע בְּזַעַם

בִּמְרוֹמֵי מִגְדַּל־הָרַעַם,

צֵל בּוֹדֵד,

הַמַּזְרִים בְּתַעֲרֹבֶת

לַעַג־מָוֵת וְהֶסְפֵּד —

מַה יִשְׂמַח לָגֹל אֶת כֹּבֶד

מוֹרָאָם עַל לֵב חָרֵד.

לֹא יְצוּר בָּשָׂר־וָדָם הוּא

לֹא חַיָּה וְלֹא אָדָם הוּא

הַמְצַלְצֵל,

אֶלָּא שַׂר שֵׁדֵי הַלֵּיל.

הוּא מוֹצִיא מִגְּרוֹן־מַתֶּכֶת

שִׁיר אַחְרִית וַאֲבַדּוֹן

וּבְחָזֵהוּ מִשְׁתַּכְשֶׁכֶת

הַשִּׂמְחָה, שִׂמְחַת־זָדוֹן,

הַהוֹלֶכֶת וְנִשְׁפֶּכֶת

בְּקַדַּחַת הַפִּזְמוֹן.

הוּא רוֹקֵד בְּשִׁגָּעוֹן,

וּמְיַלֵּל,

וּמְקַלֵּל

לִצְלִילֵי הַפַּעֲמוֹן.

בְּיָדוֹ כָּל הֵד־צִלְצוּל

נֶהֱפָךְ טִפַּת־מַבּוּל;

גַּל בְּלִי־הֶרֶף בָּא עַל גַּל

בִּסְחַרְחֹרֶת מְעַרְבָּל;

וְנִגְרָף בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף הִתְפָּרְצוּת הַשִּׁטָּפוֹן

וְצוֹלֵל בְּיָם־הָעֶצֶב שֶׁל דִּמְעוֹת־הַפַּעֲמוֹן;

בְּיָגוֹן,

דִּכָּאוֹן

שֶׁל אֶנְקַת הַפַּעֲמוֹן.

צַ’רְלְס קִינְגְסְלִי (1819–1875)

עֲלוּמִים וְזִקְנָה

מאת

צ'ארלס קינגסלי

עֵת כָּל הַיְּקוּם צָעִיר, בָּחוּר,

כָּל דֶּרֶךְ – מוֹרִיקָה,

וְכָל אַוָּז הִנּוֹ בַּרְבּוּר,

וְכָל עַלְמָה – מַלְכָּה, –

אָז קְפוֹץ, בָּחוּר, עַל סוּס אַבִּיר

וְסֹב אֶת הָעוֹלָם:

לְדָם צָעִיר – מַחְזוֹר מָהִיר,

וְעֵת לְכָל אָדָם.

עֵת כָּל הַיְּקוּם בָּלֶה, בָּחוּר,

וְכָל נָתִיב – מוֹרָד,

וְנוֹף כָּל גַּן – צָהֹב, עָכוּר,

וְכָל מִשְׂחָק – מִטְרָד, –

זְחַל הַבַּיְתָה אֶל זְקֵנִים

שְׁבוּרִים, נָכִים מִכְּבָר –

וּלְוַי שֶׁעוֹד תִּמְצָא פָּנִים

מֵאֲהוּבֵי־עָבָר.

תּוֹמַס הַרְדִי (1840–1928)

מִי־זֶה חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

מאת

תומאס הרדי

"מִי־זֶה חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

תִּשְׁתּוֹל פֹּה, אֲהוּבִי?"

– "לֹא! אֲהוּבֵךְ נָשָׂא אֶתְמוֹל

יְפֵיפִיָּה, בַּת שַׂר גָּדול.

אָמַר: "סוֹף־סוֹף, עָלַי לַחְדּוֹל

מֵאֵבֶל־לְבָבִי!"

"וּמִי חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

קְרוֹבַי הַיְּקָרִים?

– “לֹא”! הֵם אוֹמְרִים: "קִשּׁוּט תִּלָּהּ

הוּא רַק בְּרָכָה לְבַטָּלָה:

שׁוּם צֶמַח־נוֹי לֹא יִגְאָלָהּ

מֵאֹפֶל גֵּיא־קְבָרִים".

"אָךְ מִי חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

יְרִיבָתִי מֵאָז?"

– "לֹא! הִיא חוֹשֶׁבֶת כִּי מֵתָה –

לֹא רְאוּיָה לְאֵיבָתָהּ;

וְלֹא אִכְפַּת לָהּ כְּלָל עַתָּה,

הֵיכָן גּוּפֵךְ נִגְנַז".

"הוֹ, מִי חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

עֲנֵנִי, הַחוֹפֵר!"

– "אֲנִי, גְּבִרְתִּי הַחֲבִיבָה:

כַּלְבֵּך, הַגָּר עוֹד בַּסְּבִיבָה.

אִם הִפְרַעְתִּיךְ מִן הַשַּׁלְוָה,

הֲרֵינִי מִצְטַעֵר!"

– "אַתָּה חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

הוֹ, רֵעַ נֶאֱמָן!

אָכֵן, יֵבוֹשׁ וְיִכָּלֵם

אֱנוֹשׁ בּוֹגֵד וּמִתְעַלֵּם:

רַק לֵב הַכֶּלֶב הָאִלֵּם

עוֹמֵד בִּפְנֵי הַזְּמָן!"

– "גְּבִרְתִּי, אֶחְפּוֹר בְּתֵל־קִבְרֵךְ –

לִטְמוֹן בּוֹ אֲרוּחָה:

מִלְּבַד בָּשָׂר, שֶׁפִּי זָלַל,

נָפְלָה לִי עֶצֶם לְשָׁלָל.

צַר לִי מְאֹד: שָׁכַחְתִּי כְּלָל

כִּי פֹּה קִבְרֵךְ. סְלִיחָה!"

רודיארד קיפלינג (1865–1936)

אִם

מאת

רודיארד קיפלינג

אִם בְּיָדְךָ לִשְׁמוֹר עַל קֹר וְאֹמֶץ־רוּחַ

בִּקְהַל אוֹבְדֵי־עֵצוֹת מֻכֵּי־הַמְּבוּכָה,

אִם בְּלִבְּךָ הָעֹז לְהִשָּׁאֵר בָּטוּחַ

גַּם בְּהַטִּיל כָּל־אִישׁ סָפֵק בְּכֹחֲךָ;

אִם עֹז בְּךָ חַכּוֹת מִבְּלִי הֱיוֹת יָגֵעַ,

אוֹ לֹא לִגְמוֹל כָּזָב לְבַעֲלֵי־דִבָּה,

אוֹ בִּהְיוֹתְךָ שָׂנוּא – מִשְּׂנוֹא לְהִמָּנֵעַ,

אַךְ גַּם מֵהִתְחַסְּדוּת יוֹתֵר מִדַּי רַבָּה;

אִם בְּיָדְךָ לַחְלוֹם – וּלְהִתְפַּכַּח בִּן־רֶגַע,

לַחְשׁוֹב – וְלֹא לִהְיוֹת עַבְדָּהּ שֶׁל מַחְשָׁבָה;

אִם גַּם בְּנִצָּחוֹן וְגַם בְּאֵיד וָפֶגַע

יָכוֹל אַתָּה לִנְהוֹג מִדַּת־בִּטּוּל שָׁוָה;

אִם רַב עֻזְּךָ לָשֵׂאת אֱמֶת אֲשֶׁר הִבַּעְתָּ

עֵת יְסַלְּפָהּ נָבָל לִלְכּוֹד בָּהּ אֱוִילִים;

אִם, תַּש וּשְׂבַע־עָמָל, תִּרְאֶה בִּשְׁקוֹעַ מַטָּה

בִּנְיַן מִפְעַל־חַיִּים – וְשׁוּב אוֹתוֹ תָּקִים;

אִם כָּל הָאוֹצָרוֹת, אֲשֶׁר בָּהֶם זָכִיתָ,

תּוּכַל גַּם לְסַכֵּן בִּקְלָף סָתוּם אֶחָד,

אַף לְהַפְסִיד הַכֹּל – וְשׁוּב לַחְזוֹר רֵאשִׁיֽתָה

וְלֹא לִפְלוֹט מִלָּה עַל עשֶׁר שֶׁנִּפְסַד;

אִם בְּיָדְךָ לִמְשׁוֹל בַּלֵּב בִּקְדּוֹר הָאֹפֶק,

לִשְׁלוֹט בָּעֲצַבִּים שֶׁכָּל כֹּחָם נָמַק –

וְלַעֲמוֹד הָכֵן בְּמוֹת בְּךָ כָּל דֹּפֶק

חוּץ מִצִּוּוּי־רָצוֹן הַמְהַדְהֵד: “חֲזָק!”;

אִם בֵּין יִצְרֵי הָמוֹן תִּשְׁמוֹר עַל ישֶׁר־דֶּרֶךְ

אוֹ בְּחֶבְרַת מוֹשְׁלִים – עַל חֵן פַּשְׁטוּת בֶּן־עָם,

אִם לְכָל אִישׁ וָאִישׁ תִּתֵּן מִשְׁקָל וָעֵרֶךְ,

וְאַף לֹא לְאֶחָד – מִשְׁקָל שֶׁהוּא מֻגְזָם;

אִם בְּיָדְךָ לִתְפּוֹס, בִּמְרוּצָתְךָ קָדִימָה,

בִּמְלוֹא שִׁשִּׁים שְׁנִיּוֹת כָּל רֶגַע פַּחְזָנִי, –

שֶׁלְךָ הוּא הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ פְּנִימָה,

וּמַה שֶׁרַב יוֹתֵר – אָדָם הִנֶךָּ, בְּנִי!

תּוֹמִי אֶטְקִינְס

מאת

רודיארד קיפלינג

נִכְנַסְתִּי פַּעַם לְפֻנְדָּק, לִגְמוֹעַ כּוֹס שֵׁכָר,

אַךְ הַמּוֹזֵג רָאָה מַדַּי – אָמַר לִי “אִי־אֶפְשָׁר!”

הַבַּחוּרוֹת לְיַד הַבָּאר פָּרְצוּ בִּצְחוֹק טִפְּשִׁי.

יָצָאתִי חוּצָה בְּחֶרְפָּה – וְסַחְתִּי לְנַפְשִׁי:

הוֹי, תּוֹמִי – דָּא וְתוֹמִי – הָא, פּוֹחֵז הוּא וְרֵיקָא!

אַךְ “מִיסְטֶר אֶטְקִינְס, צֵא וּצְלַח!” – אוֹמְרִים עִם אַזְעָקָה;

עִם אַזְעָקָה, הַבַּחוּרִים, עִם קוֹל־הָאַזְעָקָה,

“הוֹ, מִיסְטֶר אֶטְקִינְס, צֵא וּצְלַח!” – אוֹמְרִים עִם אַזְעָקָה.

אֲנִי, פִּכֵּחַ כְּנָזִיר, נִכְנָס לְתֵּאַטְרוֹן.

אֶזְרָח שָׁתוּי קִבֵּל כֻּרְסָה, אַךְ לִי – מָקוֹם אַחְרוֹן.

אֶל הַיָּצִיעַ הָעֶלְיוֹן שְׁלָחוּנִי לַעֲמוֹד –

אוּלָם בִּקְרָב יִתְּנוּ לִי חִישׁ מָקוֹם קִדְמִי מְאֹד.

כִּי תּוֹמִי – דָּא וְתוֹמִי – הָא, כָּל חוּג אוֹתוֹ מוֹצִיא.

אוּלָם “לְאֶטְקִינְס קְרוֹן־אֶכְּסְפְּרֶס” – כְּשֶׁמַּפְלִיג הַצִּי;

מַפְלִיג הַצִּי, הַבַּחוּרִים, לִקְרָב מַפְלִיג הַצִּי;

“לְמִיסְטֶר אֶטְקִינְס קְרוֹן־אֶכְּסְפְּרֶס” כְּשֶׁמַּפְלִיג הַצִּי.

מְעוֹרְרִים בָּכֶם זִלְזוּל מַדֵּינוּ הַזּוֹלִים –

אַךְ אֶת שְׁלוֹמְכֶם יוֹמָם וָלֵיל שׁוֹמְרִים הַחַיָּלִים;

זוֹל לַעַג־זוֹל מִבֶּגֶד־זוֹל – וְקַל הוּא לְכַבֵּד

חַיָּל שָׁתוּי בְּמַדְחֵפוֹת מִצְּעוֹד בִּזְוָד כָּבֵד.

כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – בּוֹ מְהַתְּלִים בְּלִי סוֹף!

אַךְ הוּא “בֶּן־חַיִל וְגִבּוֹר” – כְּשֶׁרוֹעֵם הַתֹּף;

רוֹעֵם הַתֹּף, הַבַּחוּרִים, בַּקְּרָב רוֹעֵם הַתֹּף;

אַךְ הוּא בֶּן־חַיִל וְגִבּוֹר – כְּשֶׁרוֹעֵם הַתֹּף.

אֵינֶנּוּ חֶבֶר־גִּבּוֹרִים, אַךְ גַּם – לֹא אֲסַפְסוּף.

אֵין אָנוּ אֶלָּא רַוָּקִים בִּקְסַרְקְטִין צָפוּף.

וְאִם בְּמַשֶּׁהוּ חוֹטְאִים אֲנַחְנוּ, רַוָּקִים –

סִלְחוּ, אַךְ אֵין בַּקְסַרְקְטִין קְדוֹשִׁים וְצַדִּיקִים.

כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – מֵאָה פְּגָמִים בּוֹ יֵשׁ,

אַךְ “לֵךְ קָדִימָה!” – הוּא יִשְׁמַע, אִם תִּפָּתַח הָאֵשׁ;

אִם תִּפָּתַח, הַבַּחוּרִים, בִּשְׂדֵה־הַקְרָב הָאֵשׁ,

“צְעַד קָדִימָה!” – הוּא יִשְׁמַע, אִם תִּפָּתַח הָאֵשׁ.

הִבְטִיחוּ לָנוּ אֻלְפָּנִים, שִׁפּוּר־מָזוֹן וְעוֹד.

אַךְ הָבוּ לָנוּ קֹדֶם־כֹּל קְצָת יַחַס שֶׁל כָּבוֹד!

בִּמְקוֹם לִתְחוֹב אֶת חָטְמְכֶם בִּפְסֹלֶת בַּמִּטְבָּח,

הַרְאוּ כִּי אֵין מַדֵּי־חַיָּל חֶרְפָּה לְשׁוּם אֶזְרָח.

כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – “יֵלֵךְ לַעֲזָאזֵל!”

אַךְ הוּא “מַצִּיל־הַמְּדִינָה”, אִם דָּם מַתְחִיל נוֹזֵל.

כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – חַיָּיו בְּזִיל־הַזּוֹל,

אַךְ תּוֹמִי אֶטְקִינְס – לֹא טִפֵּשׁ, וְהוּא רוֹאֶה הַכֹּל!

כֹּפֶר דֶּֽנִי

מאת

רודיארד קיפלינג

(Dane-geld)

זֶהוּ תָּמִיד פִּתּוּי־שָׂטָן לְעַם קַל־רֶגֶל וּמְזֻיָּן

פִּתְאֹם לָבוֹא אֶל הַשָּׁכֵן הַמִּתְפַּנֵּק:

"אֲנִי פָּלַשְׁתִּי לִגְבוּלְכֶם – אֲנִי מוּכָן לְהִלָּחֵם,

אִם לֹא תּוֹאִילוּ לְשַלֵּם – שֶׁאֶסְתַּלֵּק".

זֶה נִקְרָא לְבַקֵּשׁ “כֹּפֶר דֶּֽנִי”

וְהַ“דֶּן” מְשַׁדֵּל וְטוֹעֵן:

"רַק שַׁלְּמוּ לִי פִּדְיוֹן גֶ’נְטֶלְמֶנִי –

וּמִיָּד תִּפָּטְרוּ מִן הַ“דֶּן”!

זֶהוּ תָּמִיד פִּתּוּי־שָׂטָן לְעַם עָשִׁיר וּקְצָת עַצְלָן

לְהִתְנַפַּח בַּחֲשִׁיבוּת וּלְהִצְטַחֵק:

"אֲנִי חָזָק, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אַךְ אֵין לִי פְּנַאי לְהִלָּחֵם,

עַל־כֵּן הַפַּעַם אֲשַׁלֵּם – וְהִסְתַּלֵּק!

אַךְ קַבְּלוּ־נָא תּוֹרָה זֹאת מִמֶּנִּי –

שׁוּם יוֹצֵא מִן הַכְּלָל בָּהּ עוֹד אֵין:

מִי שֶׁפַּעַם שִׁלֵּם “כֹּפֶר דֶּֽנִי”

שׁוּב אֵינֶנּוּ נִפְטָר מִן הַ“דֶּן”!

אַל יִפָּתֶה פִּתּוּי־שָׂטָן לֹא עַם אֵיתָן וְלֹא קָטָן –

לִקְנוֹת שָׁלוֹם לוֹ בִּמְזֻמָּן מִיַּד שׁוֹדֵד!

וְאִם יֹאמְרוּ לְךָ: “שַׁלֵּם – אוֹ לֹא תֵּצֵא מִפֹּה שָׁלֵם!”,

מִיָּד הִכּוֹן לְהִלָּחֵם – וְרַק הַגֵּד:

"לֹא אֶתֵּן “כֹּפֶר דֶּֽנִי” אַף “פֶּֽנִי”,

לֹא אַתְחִיל בְּמִשְׂחַק הָאִבּוּד;

כִּי הַעָם שֶׁנּוֹתֵן “כֹּפֶר דֶּֽנִי” –

אַחְרִיתוֹ רַק חֶרְפָּה וְשִׁעְבּוּד!"

י. ג. הוֹלַנְד (1819–1881)

הַב לָנוּ, אֵל, אִישִׁים!

מאת

ג'וסיה ג'ילברט הולנד

הַב לָנוּ, אֵל, אִישִׁים! הָעֵת הַזֹּאת תּוֹבַעַת

עֹז מֹחַ, אוֹר־חָזוֹן וּזְרוֹעַ מְבַצַּעַת;

אִישִׁים, שֶׁלֹּא יַכֵּם בְּסַנְוֵרִים שִׁלְטוֹן

וְלֹא יִשַׁחֲדֵם שְׁלָלוֹ עַתִּיר־הַשֹּׁמֶן;

אִישִׁים בְּרוּרֵי־דֵעוֹת וְתַקִּיפֵי־רָצוֹן;

אִישִׁים שׂוֹנְאֵי־כָּזָב, שׁוֹמְרֵי כָּבוֹד וָאֹמֶן;

אִישִׁים, שֶׁיַּעְמְדוּ בִּפְנֵי פִּטְפּוּט תָּפֵל

שֶׁל דֶּמַגּוֹג מַתְעֶה – אוֹ כַּת מְתַעְתַּעַת;

אִישִׁים, שֶׁקּוֹמָתָם – מֵעַל לַעֲרָפֶל,

וּמַחְשָׁבְתָּם צְלוּלָה, מוּאֶרֶת שֶׁמֶשׁ־דַּעַת.

בִּשְׁלוֹט יִצְרֵי הָמוֹן הַחַי לְאוֹר־פָּנָס,

בִּימֵי סִסְמוֹת־עֲנָק וּמַעֲשֵׂי־נַנָּס,

בִּלְחוֹם הַכֹּל בַּכֹּל – אֲבוֹי, בּוֹכֶה הַחֹפֶשׁ,

שׂוֹרֶרֶת הַשְׁחִיתוּת – וְצֶדֶק נָם בְּ“נֹפֶשׁ”.

תְּפִלָּה עַתִּיקָה (שיר אלמוני)

מאת

אלמוני/ת

(שִׁיר אַלְמוֹנִי)

תֵּן לְסָתוֹת בְּרִיאוֹת לִי, אֵל – וְתֵן גַּם מַשֶּׁהוּ לִטְחוֹן!

תֵּן גּוּף בָּרִיא – וְגַם בִּינָה, כֵּיצַד לִשְׁמוֹר אוֹתוֹ חָסֹן!

חָנֵּנִי נֶפֶשׁ טְהוֹרָה וְשֵׂכֶל טוֹב, אֲשֶׁר בְּלִי חָת –

בְּהִתָּקְלוֹ בְּחֵטְא וָרַע – יָחִישׁ תִּקּוּן לַמְעֻוָּת!

חָנֵּנִי רוּחַ בֶּן־חוֹרִין וְלֵב אַמִּיץ, לֹא בַּכְיָנִי, –

בַּל אֲפַנֵּק יוֹתֵר מִדַּי יְצוּר טַרְדָּן שֶׁשְּׁמוֹ “אֲנִי”!

תֵּן חוּשׁ־הוּמוֹר לִי, אֵל רַחוּם – לִרְאוֹת הָאוֹר שֶׁבַּדְּבָרִים,

לִמְצוֹא קְצָת אשֶׁר בְּחַיַּי – וּלְחַלְּקוֹ עִם אֲחֵרִים!

שָׂרָה טִיזְדֵל (1884–1933)

פְּיֶרוֹ

מאת

שרה טיזדייל

פְּיֶרוֹ עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַגַּן

בְּזִיו הַלְּבָנָה;

מִצְּלִילֵי־כֶּסֶף שֶׁל נִבְלוֹ

רוֹקֵם הוּא מַנְגִּינָה.

פְּיֶרוֹ חוֹשֵׁב כִּי בִּשְׁבִילִי

הַזֶּמֶר יְנֻגַּן,

אוּלָם אֲנִי שְׁכוּחָה כָּלִיל

בְּצֵל הַדֻּבְדְּבָן.

וְרָדִים, שׁוֹמְעֵי פְּיֶרוֹ, יוֹדְעִים

הַסּוֹד לַאֲשׁוּרוֹ:

אֲהוּבָתוֹ הִיא נְגִינָה,

אַךְ אֲהוּבִי – פְּיֶרוֹ.

ה. בַּנֶר (1855–1896)

גִלּוּי־לֵב

מאת

הנרי קיילר באנר

הִיא אָמְרָה לִי: "אֵדַע, מַה תֹּאמַר לִי עַכְשָׁו:

רְצוֹנְךָ לְהַגִּיד כִּי חֲבָל שֶׁבָּא סְתָו

כִּי אַתָּה מִצְטַעֵר שֶׁהַקַּיִץ עָבַר,

כִּי הָיָה בּוֹ דְבַר־מָה… אֵין לוֹ שֵׁם לַדָּבָר…

וּרְצוֹנְךָ הוּא לִשְׁאוֹל, אִם הִבְחַנְתִּי אוֹ לָאו,

מַה יִחֵד וְהִבְדִּיל קַיִץ זֶה מִקּוֹדְמָיו?

תֵּן עַתָּה מַעַנְךָ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:

זֹאת רָצִיתָ לוֹמַר?"

הֲשִׁיבוֹתִי לָהּ: “כֵּן!”

הִיא אָמְרָה לִי: "אֵדַע, מַה תֹּאמַר לִי עַכְשָׁו:

כִּי זָכוּר לְךָ יוֹם, בּוֹ טִיַּלְנוּ יַחְדָּו;

וּבִשְׁעַת הַטִּיּוּל בִּשְׁבִילֵי־יְעָרוֹת

נִשְׁתַּבְּשׁוּ הַשְּׁבִילִים בְּזִרְמֵי־מְטָרוֹת;

וְנָשָׂאתָ אוֹתִי מֵעַל פֶּלֶג עָכוּר –

וּרְצוֹנְךָ הוּא לִשְׁאוֹל, אִם גַּם לִי זֶה זָכוּר?

תֵּן עַתָּה מַעַנְךָ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:

זֹאת רָצִיתָ לוֹמַר?"

הֲשִׁיבוֹתִי לָהּ: “כֵּן!”

הִיא אָמְרָה לִי: "אֵדַע, מַה תֹּאמַר לִי עַכְשָׁו:

כִּי מֵאָז – בְּשִׁירָה לְבָבְךָ מְכֻשָּׁף:

כִּי מֵאָז – חֶלְקְךָ עִם חוֹלְמִים וְהוֹזִים

וְהִתְחַלְתָּ פִּתְאֹם לַחֲרוֹז חֲרוּזִים…

וּרְצוֹנְךָ הוּא לִשְׁאוֹל, אִם הִבְחַנְתִּי אוֹ לֹא,

שֶׁאֲפִילוּ קוֹלְךָ – נִשְׁתַּנָּה צִלְצוּלוֹ?

תֵּן עַתָּה מַעַנְךָ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:

זֹאת רָצִיתָ לוֹמַר?"

הֲשִׁיבוֹתִי לָהּ: “כֵּן!”

אָז אָמַרְתִּי: "אֵדַע, מָה תֹּאמְרִי לִי עַכְשָׁו:

שֶׁאֲנִי כְּטַרְדָּן בְּעֵינַיִךְ נֶחְשָׁב:

שֶׁסָּבַלְתְּ וְשָׁתַקְתְּ –

כִּי חָסֵר אֲנִי טַקְט;

שֶׁעִם־זֹאת אֲנִי תָּם כְּאַחַת הַכְּבָשׂוֹת;

שֶׁבְּגֹּלֶם כָּמוֹנִי מַצְחִיק לַחֲזוֹת –

וְשֶׁאַתְּ בְּכָל־זֹאת… וְשֶׁאַתְּ בְּכָל־זֹאת

מוּכָנָה לְקַבְּלֵנִי

כְּפִי שֶׁהִנֵּנִי.

תְּנִי עַתָּה מַעֲנֵךְ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:

זֹאת רָצִית לִי לוֹמַר?"

הִיא הֵשִׁיבָה לִי: “כֵּ־ן…”

פ. ו. בּוּדִילוֹן (1852–1921)

לַלַּיְלָה – אֶלֶף עֵינַיִם

מאת

פרנסיס וויליאם בורדיון

לַלַּיְלָה – אֶלֶף עֵינַיִם,

וְרַק עַיִן אַחַת – לַיּוֹם;

אַךְ כָּל אוֹר־הָעוֹלָם כְּאַיִן

עֵת תִּכְבֶּה הַחַמָּה בַּמָּרוֹם.

לַמֹּחַ – אֶלֶף עֵינַיִם,

וְרַק עַיִן אַחַת – לַלֵּב;

אַךְ כָּל אוֹר־הַחַיִּים כְּאַיִן

עֵת תִּכְבֶּה אַהֲבַת־הָאוֹהֵב.

אֶלָּה וִילֶר וִילְקוֹקְס (1850–1919)

רוּחוֹת הַגּוֹרָל

מאת

אלה וילר וילקוקס

שְׁתֵּי סְפִינוֹת בְּלֶב־יָם – זוֹ תַּדְרִים, זוֹ תַּצְפִּין

בְּסִיּוּעַ אוֹתָן הָרוּחוֹת:

מַעֲרַךְ־מִפְרָשִׂים,

וְלֹא רוּחַ, יָשִׂים

מְגַמָּה לִסְפִינוֹת מְהַלְּכוֹת.

כְּרוּחוֹת־הַיַּמִּים – הַשְׁפָּעוֹת־הַגּוֹרָל

בְּחַיָּיו שֶׁל כָּל בַּעַל־רָצוֹן:

מַעֲרַךְ־לְבָבוֹ

יְכַוֵּן נְתִיבוֹ –

וְלֹא שֶׁקֶט אוֹ סַעַר חִיצוֹן.

י. טֶגְנֵר (שְׁוֶדִּי, 1782–1846)

חֻקַּת אַבִּירֵי־יָם

מאת

אסאיאס טגנר

(מִתּוֹךְ “אַגָּדַת פְרִיטְיוֹף”)

כְּחוּג פֶּרֶס טוֹרֵף בִּמְעוּפוֹ הָאֵיתָן,

פְרִיֽטְיוֹף חָג עַל הַיָּם הָרָחָב;

וְחֻקַּת אַבִּירִים הוּא קָבַע וְנָתַן

לְאֶחָיו – חֲבוּרַת מַלָּחָיו:

"אַל תִּישַׁן בְּצֵל גַּג בֵּין כָּתְלֵי אֳנִיָּה,

כִּי אוֹיְבֶיךָ אוֹרְבִים מִכָּל צַד;

וִֽיְקִינְג נָם עַל מָגֵן תַּחַת גַּג מֶרְחַב־יָהּ,

וְחַרְבּוֹ, חֶרֶב־חַיִל, בַּיָּד.

לֹא אָרֹךְ בְּיַד טוֹר¹ פַּטִּישׁוֹ הָרוֹעֵם,

גַּם הַסַּיִף שֶׁל פְרֵי¹ הוּא קָצָר;

כֵּן יְהִי גַם דִּינְךָ: אִם אַמִּיץ הַלּוֹחֵם,

אָז כָּל חֶרֶב תַּגִּיעַ לַצָּר.

עִם סוּפָה – קוּם וּפְרוֹשׂ מִפְרָשִׂים עַד אֶחָד:

תַּעֲנוּג רַב מִזֶּה לֹא קַיָּם!

אִם תָּעֵז לְקַפְּלָם, כִּי מִסַּעַר תִּפְחַד,

אָז מוּטָב שֶׁתִּטְבַּע פֹּה בַּיָּם!

שְׁמוֹר בַּת־חֶמֶד בַּחוֹף – לֹא בְּחֵיק אֳנִיָּה,

פֶּן תָּצוּד אֶת כֻּלְּךָ בְּחֶרְמָהּ;

כִּי אֵין בּוֹר מְסֻכָּן מִגֻּמָּה בְּלֶחְיָהּ,

וּקְוֻצּוֹת שֶׁלָּהּ – רֶשֶׁת־מִרְמָה.

עֵת רֹאשְׁךָ עוֹד צָלוּל, שְׁתֵה כְּכָל שֶׁתִּתְאַו!

יַיִן – שַׁי הָאֵלִים. אַךְ תִּזְכּוֹר:

הַנּוֹפֵל עַל הָאָרֶץ יָקוּם עַל רַגְלָיו,

אַךְ בַּיָּם אֵין תְּקוּמָה לַשִּׁכּוֹר!

אֳנִיַּת־הַסּוֹחֵר שֶׁפָּגַשְׁתָּ – תָּחֹן,

אַךְ הַמַּס – יַעֲלֶה וְיָבוֹא!

אַתָּה – מֶלֶךְ הַיָּם, וְהוּא – עֶבֶד מָמוֹן;

וְעָדִיף בַּרְזִלְּךָ מִזְּהָבוֹ!

הַשָּׁלָל יְחֻלַּק לְפִי פּוּר וְגוֹרָל –

אִם תַּפְסִיד, אַל תּוֹצִיא אַף מִלָּה!

וְאוּלָם הַמַּנְהִיג לֹא שֻׁתָּף לְשָׁלָל;

כָּל חֶלְקוֹ – אַךְ כָּבוֹד וּתְהִלָּה.

מוּל סְפִינַת־אַבִּירִים קוּם וּלְחַם בִּגְבוּרָה

עַד יִתַּם כָּל הַקְּרָב וְיִשְׁלָם.

אִם תִּסּוֹג לְאָחוֹר אַף כְּחוּט־שַׂעֲרָה –

לֹא שֶׁלָּנוּ אַתָּה לְעוֹלָם!

אִם צָרְךָ, מְנֻצָּח, מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים,

שׁוּב לֹא צַר הוּא – וְתֵן חֲנִינָה;

וּבְלִיַּעַל הוּא זֶה וְחֶרְפַּת לוֹחֲמִים,

שֶׁאָזְנָיו אֲטוּמוֹת לִתְחִנָּה.

זְכוֹר: אֵין אוֹת מְכֻבָּד מִפִּצְעֵי־מִלְחָמָה;

הִתְגָּאֵה בָּם וּזְקוֹף אֶת הָרֹאשׁ;

תֵּן לְדַם־פִּצְעֲךָ שֶׁיִּטּוֹף יְמָמָה –

וְרַק אָז אֶת הַפֶּצַע חֲבוֹשׁ!"

שְׁמוֹת אֵלִים בַּמִּיתוֹלוֹגִיָּה הַסְקַנְדִינַוִית. ↩

תַּרְגוּמִים מִצָרְפָתִית

מִשִּׁירֵי פּ. ז'. בֶּרַנְזֶ’ה (1780–1857)

הַסַּמָּל הַזָּקֵן

מאת

פייר־ז'אן דה ברנז'ה

הֵי, קָדִימָה, חַבְרַֽיָּא, קָדִימָה,

כָּל חַיָּל וְרוֹבוֹ הַטָּעוּן!

וְאֶל פִּי – הַמִּקְטֶרֶת אָשִׂימָה:

לִי כְּבָר חֹפֶש־לָנֶצַח נָתוּן.

גִּל־הַזֹּקֶן עָלַי בַּצָּבָֽא בָּא.

אַךְ אֶתְכֶם, טִירוֹנֵי־קְסַרְקְטִין,

פֹּה “שִׁפְשַׁפְתִּי” בְּחֶסֶד כְּאַבָּא…

בַּחוּרִים, צַעֲדוּ־נָא כַּדִּין!

אַל דֶּמַע, אַל עֶצֶב!

בְּקֶצֶב, בְּקֶצֶב!

שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין!

קְצִינוֹן עוּל־יָמִים עֲלָבַנִי.

לֹא שָׁתַקְתִּי – הִרְבַּצְתִּי בּוֹ, כֵּן…

כְּמוּבָן, בֵּית־הַדִּין הִרְשִׁיעַנִי:

מוֹת יוּמַת הַסַּמָּל הַזָּקֵן!

קְצָת לָגַמְתִּי… שֵׁכָר – בְּעוֹכְרֵינוּ…

הִסְעִירַנִי עֶלְבּוֹן הַקָּצִין:

הֵן שֵׁרַתִּי בִּצְבָא קֵיסָרֵנוּ!

טִירוֹנִים, צַעֲדוּ־נָא כַּדִּין!

אַל דֶּמַע, אַל עֶצֶב!

בְּקֶצֶב, בְּקֶצֶב!

שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין!

אוֹת־כָּבוֹד בִּמְחִיר רֶגֶל אוֹ זְרוֹעַ

לֹא יֻתֵּן עוֹד לָכֶם, צְעִירִים!

לִי נָתְנוּ אֶת הָאוֹת הַגָּבוֹהַּ

בַּקְּרָבוֹת, בָּם נִפַּצְנוּ כְּתָרִים!

לֹא אַחַת דּוֹבַבְתֶּם בְּכוֹס־יַיִן

אֶת שְׂפָתַי – וְכָל אִישׁ הֶאֱזִין…

כֵּן, חַיָּה תְּהִלָּתֵנוּ עֲדַיִן!

טִירוֹנִים, צַעֲדוּ־נָא כַּדִּין!

אַל דֶּמַע, אַל עֶצֶב!

בְּקֶצֶב, בְּקֶצֶב!

שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין!

הוֹ, רוֹבֶּֽר, בֶּן כְּפָרִי הַפּוֹרֵחַ,

אֶל כְּבָשֶׂיךָ מַהֵר־נָא לָשׁוּב!

בָּאָבִיב כֹּה יָרֹק וְשָׂמֵחַ

נוֹף כְּפָרֵנוּ עֲטוּר־הַלִּבְלוּב!

שָׁם יֶשְׁנָהּ עוֹד בִּקְתָּה לְיַד יַעַר –

בָּהּ הִפְלִיגָה אִמִּי לְהַזְקִין.

אִם יֻגַּד לָהּ – תָּמוּת מֵרֹב צַעַר…

טִירוֹנִים, צַעֲדוּ־נָא כַּדִּין!

אַל דֶּמַע, אַל עֶצֶב!

בְּקֶצֶב, בְּקֶצֶב!

שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין!

מִי בּוֹכֶה, מְיַבֵּב שָׁם בָּעֹרֶף?

אַ, זֹאת הִיא, אַלְמָנַת הַמְתוֹפֵף!

כֵּן, בְּרוּסְיָה נָשָׂאתִי בַּחֹרֶף

יוֹם וָלַיְלָה אֶת בְּנָהּ עַל כָּתֵף.

בִּלְעָדַי, סוֹף הָאֵם וְהַיֶּלֶד

הָיָה מַר – כָּלוּ כָּל הַקִּצִּין!

עַל נַפְשִׁי הִיא כָּעֵת מִתְפַּלֶּלֶת…

טִירוֹנִים, צַעֲדוּ־נָא כַּדִּין!

אַל דֶּמַע, אַל עֶצֶב!

בְּקֶצֶב, בְּקֶצֶב!

שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין!

שֹׁד וָשֶׁבֶר! כָּבְתָה הַמִּקְטֶרֶת!

עוֹד דַּקּוֹת אֲחָדוֹת לְפָנַי!

כְּבָר נִרְאֵית הַכִּכָּר הַמְגֻדֶּרֶת…

אָנָּא, אַל תִּקְשְׁרוּ אֶת עֵינַי!

יְדִידַי, הִשְׁתַּדְּלוּ־נָא לִקְלוֹעַ,

בְּהַשְׁמִיעַ צַוּוֹ הַקָּצִין!

יַחְזִירְכֶם־נָא הַבַּיְתָה אֱלוֹהַּ!

בַּחוּרִים, צַעֲדוּ־נָא כַּדִּין!

אַל דֶּמַע, אַל עֶצֶב!

בְּקֶצֶב, בְּקֶצֶב!

שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין!

הַכִּנּוֹר הַשָּׁבוּר

מאת

פייר־ז'אן דה ברנז'ה

הוֹ, כַּלְבִּי, מַה גָּדוֹל הוּא פִּגְעֵנוּ!

אַךְ אֱכוֹל נָא, מִסְכֵּן, אֵין דָּבָר!

לִי נוֹתְרָה עוֹד עוּגָה מֵחַגֵּנוּ;

וּמָחָר כְּבָר נִנְגּוֹס פַּת־קֵיבָר.

צַר נִצְּחָנוּ בְּנֵכֶל וָעֹקֶף.

וְאָמַר לִי קְצִין גַּיִס נָכְרִי:

“הַרְקִידֵנוּ!” – סֵרַבְתִּי בְּתֹקֶף.

אָז שָׁבְרוּ הַפְּרָאִים כִּנּוֹרִי.

לִכְפָרֵנוּ שִׁמֵּשׁ הוּא תִּזְמֹרֶת –

וְקִצּוֹ הוּא גַם קֵץ חֲגִיגוֹת!

אַלְלַי! אִם בַּכְּפָר אֵין כִּנּוֹֽר עוֹד,

מִי יַרְקִיד אֶת רַגְלֵי הַזּוּגוֹת?

בַּשְׁמָחוֹת הַכִּנּוֹר וְהַקֶּשֶׁת

נִתְכַּבְּדוּ בְּתַפְקִיד לֹא־קָטָן;

הֵם בִּשְׂרוּ לַכַּלָּה הַנִּרְגֶּשֶׁת

אֶת מַסַּע פָּמַלְיַת־הֶחָתָן.

נִגּוּנָיו הֶעֱלִיזוּ כָּל הֵלֶךְ;

אַף הַכֹּמֶר חִיֵּךְ עַל כָּרְחוֹ.

לוּ הִקְשִׁיב לַכִּנּוֹר הַזֶּה מֶלֶךְ –

נִתְיַשְּׁרוּ הַקְּמָטִים עַל מִצְחוֹ.

הוּא נִגֵּן בִּימֵי חַג וַעֲצֶרֶת

הִמְנוֹנֵי נִצָּחוֹן וּתְהִלָּה.

הֲפִלֵּל כִּי יַד־זָר מִתְאַכְזֶרֶת

בּוֹ תִּקֹּם נִקְמָתָהּ הַשְּׁפָלָה?

הוֹ, כַּלְבִּי, מַה גָּדוֹל הוּא פִּגְעֵנוּ!

אַךְ אֱכוֹל נָא, מִסְכֵּן, אֵין דָּבָר!

לִי נוֹתְרָה עוֹד עוּגָה מֵחַגֵּנוּ;

וּמָחָר כְּבָר נִנְגּוֹס פַּת־קֵיבָר.

עֵת נִדְמֵית אֲרֻכָּה אֵין־כָּמוֹהָ

בְּיוֹם־חַג בְּלִי נִגּוּן וּמִזְמוֹר.

הֲתָבוֹא בִּרְכָתוֹ שֶׁל אֱלוֹהַּ

עַל בָּצִיר שֶׁיַּתְחִיל בְּלִי כִּנּוֹר?

הוּא עוֹדֵד עֲמֵלִים עוֹבְדֵי־פֶּרֶךְ,

הוּא חִזֵּק לֵב אֶבְיוֹן מְדֻכָּא;

הוּא נִחֵם כָּל קְשֵׁה־יוֹם וּקְשֵׁה־דֶּרֶךְ

עַל צָרוֹת, עֹל־מִסִּים וּמְצוּקָה.

הוּא הִשְׁתִּיק כָּל שִׂנְאָה מִתְנַכֶּלֶת,

הוּא מָחָה כָּל דִּמְעָה כְּאוּבָה.

שׁוּם שַׁרְבִיט לֹא הִרְבָּה עוֹד בַּחֶלֶד

חֲסָדִים כְּקַשְׁתִּי הַטּוֹבָה.

אַךְ הֵפִיחָה בִּי אֹמֶץ וָכֹחַ

נְגִישַׂת הַצּוֹרֵר הָאָרוּר:

יְמַלֵּא נָא רוֹבֶה אוֹ אֶקְדּוֹחַ

אֶת מְקוֹם הַכִּנּוֹר הַשָּׁבוּר!

אֶלָּחֵם בְּאוֹיְבֵינוּ עַד־גֶּמֶר.

אִם אֶפּוֹל, אָז יַגִּיד הַמַּסְפִּיד:

"לֹא חִלֵּל הוּא כְּבוֹדוֹ שֶׁל כְּלִי־זֶמֶר –

וְהוֹרְסֵי־מוֹלַדְתּוֹ לֹא הִרְקִיד!"

הוֹ, כַּלְבִּי, מַה גָּדוֹל הוּא פִּגְעֵנוּ!

אַךְ אֱכוֹל נָא, מִסְכֵּן, אֵין דָּבָר!

עוֹד נוֹתְרָה לִי עוּגָה מֵחַגֵּנוּ;

וּמָחָר כְּבָר נִנְגּוֹס פַּת־קֵיבָר.

לְבוּשׁ־פְּאֵר

מאת

פייר־ז'אן דה ברנז'ה

אוֹ בִּקּוּר אֵצֶל הוֹד מַעֲלָתוֹ

אַל תִּבְטְחוּ עוֹד בַּ“בּוֹהֶמָה”.

חֶפְצִי לִהְיוֹת “חַצְרָן”־חַנְפָן.

הֵי, סְמַרְטוּטָר, חַפֶּשׁ־נָא, שֶׁמָּא

תִּמְצָא לְבוּשׁ־פְּאֵר יָשָׁן.

נָסִיךְ גָּדוֹל נוֹטֶה לִי חֶסֶד;

אֶצְלוֹ הֻזְמַנְתִּי לְבַקֵּר.

(זֶה יוֹם נִפְלָא, אֲנִי אוֹמֵר!)

אַךְ שׁוּם בְּרִיָּה אֵינָהּ נִכְנֶסֶת

לְאַרְמוֹנוֹת בְּלִי לְבוּשׁ־פְּאֵר.

עִם קְנִיָּתוֹ שָׁכַחְתִּי בּשֶׁת,

נִלְהָב לְבֶצַע וְכָבוֹד:

מִיָּד לִמְּדַתְנִי הַתִּלְבֹּשֶת,

אֵיךְ הַבְּרִיּוֹת מִשְׁתַּחֲווֹת

סוֹדִי נוֹדַע לְכַת בְּנֵי־פַּחַז;

כְּבָר כָּל מַכָּר עָלַי חוֹזֵר.

(זֶה יוֹם נִפְלָא, אֲנִי אוֹמֵר!)

אֲנִי הוֹלֵךְ אֶל אִישׁ רָם־יַחַס,

וְעַל גּוּפִי – לְבוּשׁ־פְּאֵר.

עֲדַיִן אֵין אֶצְלִי מֶרְכֶּבֶת;

עַל שְׁתֵּי רַגְלַי אֲנִי צוֹעֵד.

אַךְ בְּדַרְכִּי חֶבְרָה שׁוֹבֶבֶת

אוֹתִי עוֹצֶרֶת: “הִתְכַּבֵּד!”

כֻּלָּם קוֹרְאִים בְּלִי־הֶרֶף: “בּוֹא־נָא!”

– טוֹב! אַךְ הַשְׁקוּנִי חִישׁ־מַהֵר!

(זֶה יוֹם נִפְלָא, אֲנִי אוֹמֵר!)

אֲנִי הוֹלֵךְ, רֵעַי, אַרְמוֹנָה –

וּתְנוּ כָּבוֹד לִלְבוּשׁ־הַפְּאֵר!

סוֹף־סוֹף מִשָּׁם אֲנִי בּוֹרֵחַ –

אַךְ שׁוּב בַּדֶּרֶךְ מִתְעַכֵּב:

יְדִיד מוֹשְׁכֵנִי כְּאוֹרֵחַ

לַחֲתֻנָּה. הַאֲסָרֵב?

שׁוּב גַּרְגַּרְתִּי לִשְׁתִי נָדוֹנָה;

שָׁרִים כָּל רֶגַע שִׁיר אַחֵר.

(זֶה יוֹם נִפְלָא, אֲנִי אוֹמֵר!)

אוּלָם צָרִיךְ לָרוּץ אַרְמוֹנָה –

הֲרֵי עָלַי לְבוּשׁ־פְּאֵר!

אֲנִי נֶחְלָץ בְּרֹב יָגִיעַ –

וְאֶת דַּרְכִּי מִיָּד מַמְשִׁיךְ;

קְצָת מִתְנַדְנֵד, אֲנִי מַגִּיעַ

אֶל אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ.

אוּלָם בַּדְּחָק לְיַד הַדֶּלֶת

רָאִיתִי רוֹז יְפַת־קְלַסְתֵּר.

(זֶה יוֹם נִפְלָא, אֲנִי אוֹמֵר!)

שׁוֹוָה הִיא כָּל נָסִיךְ בַּחֶלֶד –

אַךְ לֹא תִּדְרוֹש לְבוּשׁ־פְּאֵר.

שָׁם הִיא סָקְרָה, יְצוּר קוֹקֶטִי,

בְּרַק אֲצֻלָּה וַהֲדָרָהּ.

חִישׁ אָחֲזָה בִּי – וְהוּבֵאתִי

יָשָׁר לְתוֹךְ חֲדַרְדָּרָהּ.

אֲנִי מוֹדֶה: לְיַד רוֹזֶטָה,

בִּגְדִּי הֵעִיק לִי בְּיוֹתֵר.

אֶת הָאַרְמוֹן שָׁכַחְתִּי פֶּתַע –

וַהֲסִירוֹתִי לְבוּשׁ־הַפְּאֵר.

חָלְפָה אַמְבִּיצְיָה מְטֻפֶּשֶׁת,

נָמוֹג־נָגוֹז חֲלוֹם־הַסְּרָק.

עַלִּיז, בְּרוּחַ מְאֻשֶּׁשֶת,

אֲנִי חוֹזֵר אֶל הַפֻּנְדָּק.

שְׁתִיָּה כַּדָּת לִי שָׁם נָכוֹנָה –

וְעַל חֶלְקִי לֹא אֲוַתֵּר.

(זֶה יוֹם נִפְלָא, אֲנִי אוֹמֵר!)

וְלַנּוֹשֵׂא עֵינָיו אַרְמוֹנָה –

אֶתֵּן לְשַׁי לְבוּשׁ־הַפְּאֵר.

הָאָבִיב וְהַסְּתָו

מאת

פייר־ז'אן דה ברנז'ה

בֵּין שְׁתֵּי עוֹנוֹת חִלֵּק דִּין־קֶבַע

תַּעֲנוּגוֹת חַיֵּי־אֱנוֹשׁ:

אָבִיב הוּא חַג פְּרָחִים בַּטֶּבַע,

וּסְתָו – עֵת יַיִן וְתִירוֹשׁ.

בְּלִי אַהֲבָה – אָבִיב כְּאַיִן;

אוּלָם בִּסְתָו – הַשְּׁתִי מִצְוָה.

עִם בּוֹא אָבִיב – שָׁלוֹם לַיַּיִן!

עִם סְתָו – שָׁלוֹם לָאַהֲבָה!

אָמְנָם, יָפֶה צֵרוּף וָמֶזֶג

לְאֵלֶּה שְׁנֵי הַתַּחְבִּיבִים;

אַךְ לַבְּרִיאוּת יִרְבֶּה הַנֶּזֶק

מֵרֹב שְׁתִיָּה וַאֲהָבִים.

אִם־כֵּן, עֵצָה אַחֶרֶת אַיִן;

יֵשׁ לְחַלֵּק יְמֵי־חֶדְוָה:

עִם בּוֹא אָבִיב – שָׁלוֹם לַיַּיִן!

עִם סְתָו – שָׁלוֹם לָאַהֲבָה!

בְּחֹדֶשׁ מַאי פָּגַשְׁתִּי לִיזָה.

לִבִּי נִכְנַע לְשִׁלְטוֹנָהּ.

הָיְתָה לְחֹק לִי כָּל קַפְּרִיזָה

שֶׁל מַלְכָּתִי – חֲצִי־שָׁנָה!

אוּלָם הַזְּמַן – מֵיטַב כְּלֵי־זַיִן;

הוּא הִתְנַקֵּם בַּשּׁוֹבָבָה.

עִם בּוֹא אָבִיב – שָׁלוֹם לַיַּיִן,

עִם סְתָו – שָׁלוֹם לָאַהֲבָה!

כָּזֶה הָיָה גַּם דִּין זַ’נֶטָה,

אֲשֶׁר הִנְעִימָה לִי יָמַי.

הִיא נֶעֶלְמָה בִּסְתָו לְפֶתַע –

אוּלָם חָזְרָה בְּחֹדֶשׁ מַאי.

הֶחְזַקְתִּי כּוֹס; כְּהֶרֶף־עַיִן

מִצְוַת־הַחֹרֶף נֶעֶזְבָה:

עִם בּוֹא אָבִיב – שָׁלוֹם לַיַּיִן,

עִם סְתָו – שָׁלוֹם לָאַהֲבָה!

אַךְ יֵשׁ קוֹסֶמֶת, הַחוֹרֶגֶת

מִדִּין מֻקְּדָם וּמְאֻחָר.

שִׁכְרוֹן שֵׁכָר הִיא מְפוֹגֶגֶת,

אַךְ מְשַׁכֶּרֶת בְּלִי שֵׁכָר.

הִיא, כְּמוּבָן, תּוּכַל עֲדַיִן

לְבַלְבְּלֵנִי בִּמְשׁוּבָה:

אָז בְּאָבִיב אֶשְׁכַּר מִיַּיִן,

בִּסְתָו – אֶשְׁכַּר מֵאַהֲבָה!

וִיקְטוֹר הוּגוֹ (1802–1885)

אַחֲרֵי הַקְּרָב

מאת

ויקטור הוגו

לֵב אַמִּיץ לְאָבִי – וְחִיּוּךְ מָלֵא רֹךְ.

יוֹם אֶחָד, אַחַר קְרָב, הוּא יָצָא לַעֲרוֹךְ

סִיּוּרוֹ בַּמָּקוֹם, עִם שְׁקִיעָה – וְרָכַב

עִם פָּרָשׁ גְּבַהּ־קוֹמָה מִטּוֹבֵי־חַיָּלָיו.

הֵם עָבְרוּ בַּשָּׂדֶה הַמָּלֵא חֲלָלִים

וּפִתְאֹם לְאָזְנָם גֻּנַּב לַחַשׁ־מִלִּים.

זֶה הָיָה סְפָרַדִּי שֶׁזָּחַל, מִתְבּוֹסֵס

בְּדָמוֹ, עַל קַרְקַע – וְנִרְאָה כְּגוֹסֵס.

לֹא הָיָה בּוֹ מְתֹם – וּשְׂפָתָיו רוֹטְטוֹת

בִּתְחִנָּה: “תְּנוּ לִשְׁתּוֹת! רַחֲמוּ, תְּנוּ לִשְׁתּוֹת!”

נִכְמְרוּ רַחֲמָיו שֶׁל אָבִי – וְהוֹשִׁיט

לִמְלַוּוֹ הַמָּסוּר מְעַט רוּם בִּצְלוֹחִית

וְאָמַר לוֹ: “הַשְׁקֵה אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן!”

זֶה קָרַב לַנִּפְגָע – וּבְעוֹדֶנּוּ גּוֹחֵן,

הַפָּצוּעַ, מִין מַאוְר, תָּפַס בָּאֶקְדּוֹחַ

שֶׁל אוֹיְבוֹ־סוֹעֲדוֹ – וְכִוְּנוֹ בִּשְׁיָר־כֹּחַ

אֶל מִצְחוֹ שֶׁל אָבִי בְּקוֹל־צֶרַח “קָרַֽמְבָּה!”

הוּא לָחַץ עַל הַהֶדֶק. הַיְּרִי בְּקוֹל רָֽם בָּא,

אַךְ פָּגַע בַּמִּגְבַּעַת. סוּס־אָבִי נִזְדַּעְזֵעַ.

סָח אָבִי: “בְּכָל־זֹאת – תֵּן לִשְׁתּוֹת לַגּוֹוֵעַ!”

שַׁרְל בּוֹדְלֶר (1821–1867)

אַלְבַּטְרוֹס

מאת

שארל בודלר

עִתִּים, לְשֵׁם בִּדּוּר, הַמַּלָּחִים יָצוּדוּ

אַחַת מִצִּפֳרִים גְּדוֹלוֹת וַעֲצֵלוֹת,

שֶׁשְּׁמָן הוּא אַלְבַּטְרוֹס – וְהֵן תָּמִיד יָנוּדוּ

אַחַר סְפִינָה זְרִיזָה מֵעַל לַמְּצוּלוֹת.

כְּבַד־גּוּף וּמְבֻיָּשׁ אוֹתוֹ נְסִיךְ־שָׁמַיִם

בָּרֶגַע שֶׁהוּשַׂם, שָׁבוּי, עַל הַסִּפּוּן.

כְּזוּג שֶׁל מְשׁוֹטִים גּוֹרֵר הוּא הַכְּנָפַיִם,

כַּנְפֵי־צְחוֹר גְּדוֹלוֹת, שֶׁצַּיָּדָיו רִפּוּן.

הוֹ, מֶה עָלוּב עַכְשָׁו אוֹתוֹ יְצוּר־תִּפְאֶרֶת!

מַצְחִיק בְּסִרְבּוּלוֹ, כָּעוּר הוּא וְדוֹחֶה.

אֶחָד עַל מַקּוֹרוֹ יִטְפַּח לוֹ בְּמִקְטֶרֶת,

שֵׁנִי בִּלְצוֹן־חִקּוּי יִצְלַע כְּעוֹף נָכֶה.

הַמְשׁוֹרֵר דּוֹמֶה לְזֶה נְסִיךְ־הַשַּׁחַק,

הַבָּז לְחֵץ קַשָּׁת וְטָס בִּגְּאוֹן־כֹּחוֹ;

אַךְ, בִּגְּלוֹתוֹ מֵרוֹם, מֻקָּף שְׁרִיקוֹת וָצַחַק,

כְּנָפָיו, כַּנְפֵי־עֲנָק, יַפְרִיעוּ הִלּוּכוֹ.

אַנְרִי מוּרְזֶ’ה (1822–1861)

זֶמֶר עַל מוּזֶטָה

מאת

אנרי מורז'ה

מְבַשְּׂרָהּ שֶׁל שִׁיבַת הָאָבִיב –

סִיס עַלִּיז, שֶׁחָלַף עַל פָּנַי,

הִזְכִּירַנִי בַּת צֶלֶם חָבִיב

שֶׁאוֹתִי אָהֲבָה בְּעֵת־פְּנַאי.

וּבְזָכְרִי אַהֲבָה יְשָׁנָה

דֹּם יָשַׁבְתִּי עַל סֵפֶר נִשְׁכָּח –

אַלְמַנַךְ מֵאוֹתָהּ הַשָּׁנָה,

שְׁנַת הַגִּיל וְהָאשֶׁר הַזַּךְ.

לֹא, אֲבִיב־עֲלוּמַי עוֹד לֹא גָּז,

וְזִכְרֵךְ עוֹד עִמִּי נַעֲרָץ!

לוּ דָּפַקְתְּ עַל דַּלְתִּי כְּמוֹ אָז,

שׁוּב לִבִּי לִקְרָאתֵךְ הָיָה רָץ.

כִּי רוֹעֵד עוֹד בַּלֵּב הַנִּרְגָּשׁ

הֵד קוֹלֵךְ הֶעָרֵב וְהָרַךְ.

הָהּ, חִזְרִי וְנֹאכַל מֵחָדָשׁ

לֶחֶם־גִּיל, לֶחֶם־גִּיל מְבֹרָךְ!

בְּחֶדְרִי כָּל רָהִיט וְרָהִיט,

עֵד־אָשְׁרֵנוּ אִלֵּם, מְחַיֵּךְ

וְלוֹבֵשׁ צוּרַת־הוֹד חֲגִיגִית

בְּהָנֵץ זִיק־תִּקְוָה לְשׁוּבֵךְ.

בּוֹאִי! שׁוּב תִּמְצְאִי אֶת הַכֹּל

שֶׁעָזַבְתְּ לְיָגוֹן וְלִדְמִי,

וַאֲפִילוּ גָּבִיעַ גָּדוֹל,

שֶׁלֹּא פַּעַם הֵרַקְתְּ בִּמְקוֹמִי.

שׁוּב, מוּזֶטָה שֶׁלִּי, תִּתְלַבְּשִׁי

בְּשִׂמְלָה לְבָנָה – תִּפְאַרְתֵּךְ,

וּכְמוֹ קֹדֶם, בַּיּוֹם הַחָפְשִׁי,

שְׁלוּבֵי־זְרוֹעַ לַיַּעַר נֵלֵךְ.

וּבָעֶרֶב נֵשֵׁב, הַיָּפָה,

וְנִשְׁתֶּה אוֹתוֹ יַיִן בָּהִיר

בּוֹ טָבְלָה זִמְרָתֵךְ אֶת כְּנָפָהּ

בְּפָרְחָהּ אֶל חֲלָל־הָאֲוִיר.

וּמוּזֶטָה סוֹף־סוֹף נִזְכְּרָה –

נִזְכְּרָה וּפָקְדָה אוֹתִי שׁוּב.

כְּצִפּוֹר מִנְּדוּדֶיהָ חָזְרָה

יָפָתִי אֶל קִנָּהּ הֶעָזוּב.

אַךְ לֹא חַשְׁתִּי עוֹד גִּיל אֱלֹהִי

בְּחַבְּקִי אוֹתָהּ שׁוּב בִּמְעוֹנִי,

וְגַם הִיא, שֶׁהָיְתָה כְּבָר לֹא הִיא,

לִי אָמְרָה, כִּי אֲנִי – לֹא אֲנִי.

הָהּ, לְכִי, חֶמְדָּתִי, לְשָׁלוֹם!

רִגְשׁוֹתֵינוּ כָּלוּ כֶּעָשָׁן;

גַּם עֵת־נֹעַר חָלְפָה כַּחֲלוֹם,

וְקִבְרָהּ – דַּפֵּי לוּחַ יָשָׁן.

וְכָעֵת רַק חִטּוּט־זִכָּרוֹן

בְּאֶפְרוֹ שֶׁל עָבָר נֶעֱלָם

הוּא מַפְתֵּחַ־כְּנִיסָה אַחֲרוֹן

לְגַן־עֵדֶן אָבוּד לְעוֹלָם.

א. גְרֶנְיֶה (1819–1901)

קוֹלוֹת נִסְתָּרִים

מאת

אדואר גרניה

הַטֶּבַע מַדְרִיךְ – וְכָל רֶגַע תָּחוּשׁ

קוֹלוֹ הַלָּחוּשׁ.

כּוֹכָב שֶׁבְּלֵב הָרָקִיעַ יִזְרַח,

אוֹמֵר: “הֱיֵה זַךְ!”

וְנֶשֶׁר, הָעָף בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם,

אוֹמֵר: “הֱיֵה רָם!”

דְּבוֹרָה הַטּוֹרַחַת לְמַעַן הַכֹּל,

אוֹמֶרֶת: “עֲמוֹל!”

וְעֵץ, הַמַּצִּיעַ פְּרִי־חֶמֶד לָרֹב,

אוֹמֵר: “הֱיֵה טוֹב!”

קְנֵה־סוּף, הָרוֹכֵן תַּחַת סַעַר זוֹעֵם,

סָח: “דַּע לְרַחֵם!”

וּפֶרַח – בְּרֵיחַ הַבֹּשֶׂם הַטּוֹב –

סָח: “דַּע לֶאֱהוֹב”!"

נָהָר, הַשּׁוֹמֵר אֲפִיקוֹ מִסְּטִיּוֹת,

סָח: “דַּע נָא לִחְיוֹת!”

וְכָל עֲלֵה־סְתָו הַנּוֹשֵׁר בְּעַצְבוּת,

סח: “דַּע גַּם לָמוּת!”

*

וּדְבַר כֻּלָּם יַחַד, עַל אַף יִחוּדָם:

“הֱיֵה נָא אָדָם!”

ר. סוּלִי־פְּרוּדוֹם (1839–1907)

חֲלוֹם

מאת

סילי פרידום

חַקְלַאי בַּחֲלוֹמִי אָמַר לִי: "לַחְמְךָ

יַצֵּר בְּמוֹ־יָדְךָ – זְרַע, קְצוֹר, הָבֵא הַגֹּרְנָה!"

אוֹרֵג אָמַר: “אֱרוֹג אֶת בִּגְדְּךָ וּתְפוֹר נָא!”

בַּנַּאי אָמַר: “הָקֵּם בֵּיתְךָ בְּעַצְמְךָ!”

מְזֻעֲזָע פִּתְאֹם מֵחֵרֶם הַבְּרִיּוֹת,

גַּלְמוּד וּמְנֻדֶּה, נוֹאָשׁ וְּרֵפֶה־יָדַיִם,

נָשָׂאתִי תַּחְנוּנַי לְרַחֲמַי־שָׁמַיִם,

אַךְ אוֹי לִי: בְּדַּרְכִּי אָרְבוּ לִי אֲרָיוֹת.

פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי… כְּלוּם זֶה חֲלוֹם אוֹ מֶמֶשׁ?

שָׂדוֹת עוֹטִים קָמָה, הַמַּזְהִיבָה בַּשֶּׁמֶשׁ;

כָּל אִישׁ־מְלָאכָה עָמֵל: בְּפֶלֶךְ, עַל סֻלָּם…

מַחְשֶׁבֶת־עֲנָוָה מִלְּאַתְנִי אֹשֶׁר־יֶתֶר;

אֵין אִישׁ בִּמְלוֹא־עוֹלָם שֶׁלֹּא זָקוּק לַיֶּתֶר.

וּמִן הַיּוֹם הַהוּא אָהַבְתִּי אֶת כֻּלָּם.

אַהֲבַת אֵם

מאת

סילי פרידום

אַהֲבָה אִמָּהִית – זֶהוּ סֵמֶל

מְסִירוּת בְּשִׂיאָהּ הָעֶלְיוֹן.

הִיא – צֵרוּף שֶׁל גְּבוּרָה וְשֶׁל חֶמֶל.

מִי יָמֹד אֶת גְּבוּלָהּ הָאַחְרוֹן?

גַּם לְבֵן כְּפוּי־טוֹבָה שֶׁפָּגַע בָּהּ

הִיא תִּסְלַח בְּעֵינַיִם בּוֹכוֹת;

לְסוֹרֵר שֶׁגֹּרַשׁ מִבֵּית אַבָּא –

זְרוֹעוֹת־אֵם תִּשָּׁאַרְנָה פְּתוּחוֹת.

אוֹר־חַסְדָהּ נֶאֱמָן וְקָבוּעַ

גַּם בִּהְיוֹת כָּל יְדִיד לְאַכְזָב;

קָרְבָּנָהּ הָאַמִּיץ, הַצָּנוּעַ

לֹא מֻרְגָּשׁ: הוּא מוּבָן־מֵאֵלָיו.

אַהֲבָה אִמָּהִית תְּלַוֵּנוּ

לְפִסְגָּה אוֹ לְשֵׁפֶל תָּלוּל;

נַעֲשֵׂית הִיא, לְפִי מַצָּבֵנוּ,

עֲמֻקָּה אוֹ רָמָה לְלֹא־גְּבוּל.

הַאִם יֵשׁ עוֹד מִקְלָט וְיָצוּעַ

כֹּה מַרְגִּיעַ, מַשְׁקִיט, מְנַחֵם,

מְרַפֵּא אֶת הַלֵּב הַפָּצוּעַ –

כְּחֵיקָהּ הַמֵּיטִיב שֶׁל הָאֵם?

אֵי עוֹד רֵעַ, שָׁלֵם לְלֹא־סֶדֶק,

שֶׁתָּמִיד הוּא נִדְחַק לְפִנָּה –

וּמֵגִיב עַל זִלְזוּל וְאִי־צֶדֶק

רַק בִּכְאֵב, בְּלִי רֻגְזָה וְטִינָה?

מִי יִפְדֵּנוּ עַל עֵבֶר פִּי־פַּחַת –

וְלִבּוֹ לֹא יִמְלָא גַאֲוָה?

אַךְ הָאֵם, בְּלִי הִסּוּס וּבְלִי פַּחַד,

מַצִּילָה רַק מִתּוֹךְ אָהֲבָה.

אֵי יְדִיד, שֶׁנַּפְשׁוֹ לֹא חוֹשֶׁקֶת

גְּמוּל גָּלוּי אוֹ תְּמוּרָה חֲבוּיָה?

אַךְ הָאֵם, שֶׁאִתְּךָ מִתְחַלֶּקֶת,

לֹא תִּשְׁמוֹר לְעַצְמָהּ גַּם חֶצְיָהּ!

אֵם – מֻנָּה לָהּ גּוֹרַל דַנַאִידָה:

גַּם בְּאֵין קַרְקָעִית לֶחָבִית,

לֹא תִּלְאֶה לְעוֹלָם וְתַתְמִידָה

בְּזִרְמֵי אַהֲבָה לְבָבִית!

הָאֲגַרְטָל הַשָּׁבוּר

מאת

סילי פרידום

הַוֶּרְבֶּנָה גּוֹוַעַת בְּכַד;

מִמַּכַּת מְנִיפָה הוּא נִסְדַּק.

לֹא הֻרְגַּשׁ זֶה הַפֶּגַע הַקָּט:

לֹא נִשְׁמַע אַף צְלִיל דַּק־מִן־הַדַּק.

הַפְּצִיעָה הַסְּמוּיָה הַפְּנִימִית

מִדֵּי־יוֹם כִּרְסְמָה בַּגָּבִישׁ,

וּבִקּוּעַ אִטִּי, אַךְ מַתְמִיד

הֶעֱמִיק אֶת הַשֶּׁבֶר הַבִּישׁ.

נֵטֶף־נֵטֶף אָזְלוּ מֵי־הַכַּד,

שֶׁחִיּוּ אֶת פִּרְחֵי־הַהִדוּר.

עוֹד שׁוּם אִישׁ עַל פִּגְעוֹ לא עָמַד.

אַל תִּגְעוּ בּוֹ: הֲרֵיהוּ שָׁבוּר.

כָּךְ גַּם יָד, בָּהּ אָדָם מְאֹהָב,

אֶת לִבּוֹ לִפְעָמִים מַכְאִיבָה –

וְהַלֵּב מִסְתַּדֵּק מֵאֵלָיו,

וְגוֹוְעִים בּוֹ פִּרְחֵי־אַהֲבָה.

עוֹד שָׁלֵם בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת,

הוּא מַרְגִּיש כִּי פִּגְעוֹ הוּא חָמוּר;

עֲמֻקּוֹת פְּצִיעוֹתָיו הַסְּמוּיוֹת.

אַל תִּגְעוּ בּוֹ: הֲרֵיהוּ שָׁבוּר.

פְרַנְסוּאַ קוֹפֶּה (1842–1908)

זֶה אוֹ זֶה?

מאת

פרנסואה קופה

זֶה הָיָה בְּבֵית־סֹהַר בִּימֵי תֶּרְמִידֹור.

שְׁתֵּי מֵאוֹת אֲסִירִים, קָרְבְּנוֹת הַטֶּרוֹר,

נִדְחֲקוּ שָׁם כְּצֹאן־לְטִבְחָה בְּמִכְלָא.

שִׂיא אֵימַת הַטֶּרוֹר בָּא לִפְנֵי הַתִּכְלָה:

בְּחָרוֹן אַחֲרוֹן הוּא הִכָּה וְהָרַג

כַּחֲבוֹט בִּשְׁיָרֵי־שִׁבֳּלִים הַמּוֹרַג.

אַחְרוֹנֵי־הַבְּרָקִים עִם כְּלוֹת סַעַר אָיֹם!

בְּפַּרִיס לֹא שָׁבְתָה גִילְיוֹטִינָה אַף יוֹם.

שְׁתֵי מֵאוֹת נֶאֶסְרוּ וְעָמְדוּ לְהִדּוֹן;

הֵם הָיוּ חֲשׁוּדִים – וְחַפִּים מֵעָווֹן.

בֹּקֶר־בֹּקֶר בָּא אִישׁ – אִישׁ קָשׁוּחַ וָרָע –

וְּבָשְמטֹו מִקְטַרְתּוֹ מִתּוֹךְ פִּיהוּ, קָרָא

מֵרְשִׁימָה מְלֻכְלֶכֶת שְׁמוֹת בְּנֵי־מָוֶת לָרֹב,

וְעֶגְלַת־הַגַּרְדֹּם כְּבָר הִמְתִּינָה בָּרְחוֹב.

כָּל נִדּוֹן שֶׁנִּקְרָא קָם לְלֹא רְעָדָה,

חִישׁ חָבַק חֲבֵרוֹ בְּבִרְכַּת הַפְּרִידָה

וְהֵשִׁיב “אֲנִי כָּאן!” לִקְרִיאַת־הַדָּמִים:

זֶה הֱיֵה כֹּה רָגִיל בְּאוֹתָם הַיָּמִים.

בֶּן־אַצִּיל כִּפְשׁוּט־עַם, זִ’ירוֹנְדִיסְט כִּמְלוּכָן

כְּבָר חִכָּה לִגְזַר־מָוֶת, שָׁקֵט וּמוּכָן,

וְיֵצֵא בִּדְמָמָה לְמַסַּע־הָאֵימָה.

יוֹם אֶחָד בָּא הָאִישׁ וּבְיָדוֹ הָרְשִׁימָה.

בֵּין אוֹתָם הַשֵּׁמוֹת שֶׁל קְרוּאֵי־הַגַּרְדּוֹם

היה“שַׁרְל לֶגֶה”; אַךְ לְפֶתַע־פִתְאֹם

עָבַר רַחַשׁ־פְּלִיאָה בֶּהָמוֹן הַכָּלוּא:

שְׁנֵי קוֹלוֹת “אֲנִי כָּאן” בּוֹ בְּרֶגַע עָלוּ.

הַפָּקִיד הִצְטַחֵק: “יֵשׁ בְּרֵרָה לִי, אִם־כֵּן!”

הָאֶחָד הָיָה אִישׁ מְכֻבָּד וְזָקֵן,

בּוּרְגָּנִי קַרְתָּנִי, צִיר מוֹעֶצֶת־מָחוֹז,

שֶׁשָּׁמַר עַל כְּבוֹדוֹ בְּקֹר־רוּחַ וָעֹז

הַשֵּׁנִי – אִישׁ צָעִיר, קְצִין־צְבָא בִּזְמַנּוֹ;

גַּם מַדָיו הַקְּרוּעִים לֹא פָּגְמוּ אֶת חִנּוּ.

מַחֲזִיק הָרְשִׁימָה פָּעַר פִּיו וְתָהָה:

“לִשְׁנֵיכֶם אוֹתוֹ שֵׁם?” – הוּא שָׁאַל בִּתְמִיהָה.

– “מוּכָנִים שְׁנֵינוּ יַחַד!” – הֵשִׁיב הַזָּקֵן.

– “לֹא!” – אָמַר הַפָּקִיד – “רַק מִשְׁגֶּה הוּא, לֹא כֵן?”

אַךְ עָנוּ לוֹ הַשְּׁנַיִם כִּי אֵין זֶה מִשְׁגֶּה:

כָּל אֶחָד מֵהֶם שַׁרְל, כָּל אֶחָד הוּא לֶגֶה…

הוּא נָבוֹךְ מֵאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה־הַשָּׂטָן

וְגִלְגֵּל אֶת עֵינָיו הַבּוֹהוֹת וְרָטַן:

"הוֹ, לְכָל הָרוּחוֹת! אֵיךְ אֶבְחַר בֵּין שְׁנֵיכֶם?

אֶזְרָחִים, תְּסַדְּרוּ הָעִנְיָן בֵּינֵיכֶם!

אַךְ סַמְסוֹן הַתַּלְיָן לֹא יַמְתִּין – עֲשׂוּ חִישׁ!"

אָז קָרַב הַצָּעִיר וּפָנָה לַקָּשִׁישׁ.

נִתְקַיְּמָה בֵּינֵיהֶם הַשִּׂיחָה הַבָּאָה:

"הֲנָשׂוּי אַתָּה?

– כֵּן.

– יְלָדִים?

– אַרְבָּעָה."

– “הִזְדָּרְזוּ־נָא” – חָזַר הַפָּקִיד וְגִחֵך.

– “לִי הַמָּוֶת!” אָמַר הַקָּצִין לוֹ – “נֵלֵךְ!”

שְׁבִיתַת הַנַּפָּחִים

מאת

פרנסואה קופה

סִפּוּרִי הוּא קָצָר, אֲדוֹנַי הַשּׁוֹפְטִים!

זֶה לֹא־כְּבָר נַפָּחֵינוּ הִתְחִילוּ שׁוֹבְתִים.

זוֹ זְכוּתָם. חֹרֶף זֶה – הֵבִיא סֵבֶל לָרֹב,

וְהַפַּעַם נִלְאָה פַּרְבָּרֵנוּ לִרְעוֹב.

בְּשַׁבָּת – יוֹם סִלּוּק הוּא לִשְׂכַר הַשָּׁבוּעַ –

מְשָׁכוּנִי בַּיָּד לַפֻּנְדָּק הַקָּבוּעַ.

שָׁם רֵעַי, חֲבֵרִים וְתִיקִים בְּיוֹתֵר –

שֶׁסֵּרַבְתִּי לִמְסוֹר שְׁמוֹתֵיהֶם לַחוֹקֵר –

לִי אָמְרוּ: "אַבָּא זַ’ן, אֵין עוֹד כֹּחַ לִסְבּוֹל.

יֹעֲלֶה הַשָּׂכָר – אוֹ נִשְׁבּוֹת מֵעֲמוֹל!

רַק אִיּוּם הַשְּׁבִיתָה – יֵשׁ סִכּוּי שֶׁיַּצְלִיחַ,

וְאוֹתְךָ בִּרְצוֹנֵנוּ לִבְחוֹר לְשָׁלִיחַ:

לֵךְ אֶל בַּעַל־הָעֵסֶק שֶׁלָּנוּ וּשְׁאַל,

אִם יַסְכִּים לְהוֹסִיף עַל שְׂכָרֵנוּ הַדַּל?

אִם סָרֵב יְסָרֵב – תִּפָּתַח הַשְּׁבִיתָה!

אַבָּא זַ’ן, הַאִם אִישׁ מִשֶּׁלָּנוּ אַתָּה?

“טוֹב” – עָנִיתִי – אֵלֵךְ, וְהַלְוַאי שֶׁאוֹעִילָה.

אֲדוֹנִי אַב־בֵּית־דִּין, לֹא הָיִיתִי, חָלִילָה,

בֵּין מוֹרְדֵי־מִתְרָסִים, אֵין אֵמוּן לִי בַּמֶּרִי

וּבְלוֹבְשֵׁי־הַשְּׁחוֹרִים, אַנְשֵׁי זְרוֹעַ וָיֶרִי.

וְאוּלָם לְסָרֵב לְרֵעַי? הָאוּכַל?

עַל־כָּרְחִי אֲנִי אָץ אֶל אֲדוֹן־הַמִּפְעָל.

הוּא מֵסֵב לַשֻּׁלְחָן בְּחַדְרוֹ הָרָחָב.

אֲנִי סָח בְּאָזְנָיו מְצוּקַת נַפָּחָיו:

שְׂכַר־דִּירָה הֶאֱמִיר, נִתְיַקֵּר גַּם הַלֶּחֶם –

לֹא נוּכַל עוֹד לָשֵׂאת נֵטֶל זֶה עַל הַשֶּׁכֶם.

וְהָעֵסֶק מַכְנִיס רֶוַח רַב לְכִיסוֹ:

הוֹסָפָה לְעוֹבְדָיו לֹא תִּכְבַּד לוֹ מִנְּשׂוֹא.

הוּא שָׁמַע בִּמְנוּחָה בְּפַצְּחוֹ אֱגוֹזִים,

וְאָמַר לְבַסּוֹף: "אַבָּא זַ’ן, אַל תַּגְזִים!

אִישׁ הָגוּן אַתָּה, כֵּן, אִישׁ יָשָׁר וּפָשׁוּט,

וְשׁוֹלְחֶיךָ יָדְעוּ, מִי מַתְאִים לַשְּׁלִיחוּת . אַתָּה זְקַן סַדְנָתִי – וְתוּכַל לַעֲבוֹד בָּהּ,

אַךְ תּוֹסֶפֶת שָׁכָר – לֹא אוּכַל לַעֲמוֹד בָּהּ.

וְלָכֵן דַּע מֵרֹאשׁ כִּי אֶסְגּוֹר בֵּית־מְלַאכְתִּי –

וּבְעֵינַי אַךְ עַצְלָן כָּל מֵסִית וּמַחְטִיא.

זֶה דְּבָרִי הָאַחְרוֹן – וּבִשְׁמִי תִּמְסְרֶנוּ!"

הֲשִׁיבֹותִי: “אֶמְסוֹר!” – וְנִפְרַדְתִּי מִמֶּנּוּ.

אֲנִי שָׁב לַפֻּנְדָּק לְבַשֵּׂר לְרֵעַי

הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה – וְלִבִּי מָלֵא דְוַי.

בַּפֻּנְדָּק – הֲמֻלָּה. נִשְׁבָּעִים בְּרִתְחָה

לֹא לָשׁוּב בְּשׁוּם אֹפֶן אֶל בֵּית־הַמְּלָאכָה.

וְנִשְׂבָּע גַּם אֲנִי – הֵן בֵּינֵינוּ אֵין שֹׁנִי.

אַךְ רַבִּים אוֹתוֹ עֶרֶב הִרְגִּישׁוּ כָּמוֹנִי –

וְחָשְׁבוּ בְּזָרְקָם מַטְבְּעָם לַדֶּלְפֵּק

כִּי זְמַן רַב בְּוַדַּאי, יִתְהַלְּכוּ בְּכִיס רֵיק;

וְאַף כָּל אוֹתוֹ לֵיל לֹא יָכְלוּ עוֹד לָנוּם

בְּיָדְעָם כִּי תָּבוֹא עֵת לִרְעוֹב וְלָצוּם.

בִּשְׁבִילִי הַשְּׁבִיתָה הָיְתָה סֵבֶל כָּבֵד;

כְּבָר אֵינֶנִּי צָעִיר וְאֵינֶנִּי בּוֹדֵד.

בְּשׁוּבִי לְבֵיתִי, מְדֻכָּא וְדַוַּי,

הִתְיַשַּׁבְתִּי דוּמָם לְיַד שְׁנֵי נְכָדַי

(יְתוֹמִים הֵם מֵאֵם: בִּתִּי מֵתָה פִתְאֹם,

וְהָאָב, חֲתָנִי – בִּישׁ־מַזָּל וּקְשֵׁה־יוֹם).

הִתְבּוֹנַנְתִּי בָּהֶם וְהִתְחַלְתִּי לְחְשׁוֹב:

שֵׁנִי פִּיּוֹת פְּעוּטִים יִרְעֲבוּ בְּקָרוֹב!

וְהִרְגַּשְׁתִּי פִתְאֹם שֶׁמַּסְמִיק אֲנִי, בּוֹשׁ

כִּי נִשְׁבַּעְתִּי לִשְׁבּוֹת בְּכָזוֹ קַלּוּת־רֹאשׁ.

אַךְ הֲרֵי חֲבֵרַי – כְּסִבְלִי כְּסִבְלָם!

וַאֲנִי לֹא אָפֵר שְׁבוּעָתִי לְעוֹלָם!

כָּךְ אֶצְלֵנוּ נָהוּג, מִלָּתֵנוּ כֵּנָה…

אוֹתוֹ רֶגַע חָזְרָה זוּגָתִי הַזְּקֵנָה,

עָמוּסָה חֲבִילוֹת שֶׁל כְּבָסִים רְטֻבִּים.

לָהּ סִפַּרְתִּי הַכֹּל: “זוֹ צָרָה שֶׁל רַבִּים!”

הִיא קִבְּלָה הַבְּשׂוֹרָה בְּלִי רֻגְזָה, כְּדַרְכָּהּ;

רַק כָּבְשָׁה מִסְכֵּנָה, מַבָּטָהּ בַּקַּרְקַע

וְעָמְדָה כִּקְפוּאָה בְּיָגוֹן חֲרִישִׁי.

לְבַסּוֹף הִיא אָמְרָה: "הֵן יָדַעְתָּ, אִישִׁי,

כִּי אֲנִי חַסְכָנִית וְאֵדַע לְקַמֵּץ.

אֶעֱשֶׂה אֶת הַכֹּל יַקִּירִי, אֶתְאַמֵּץ…

אַךְ הַזְּמַן הוּא קָשֶׁה וְהַיֹּקֶר אָיֹם –

וְקִמְחֵנוּ יַסְפִּיק רַק לִשְׁנֵים־עָשָׂר יוֹם".

הֲשִׁיבוֹתִי: “אוּלַי יִסְתַּדְּרוּ הַדְּבָרִים”;

אַךְ לִבִּי כְּבָר יָדַע: זֶה נְתִיב־יִסּוּרִים.

לֹא אֶהְיֶה לְבוֹגֵד – וּבִזְמַן הַבֵּינַיִם

הַשּׁוֹבְתִים גַּם יַשְׁגִּיחוּ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם

וְיֵדְעוּ לַעֻנוֹשׁ מִשְׁתַּמְּטִים וּבוֹגְדִים.

וְהַסֵּבֶל הֵחֵל.. הוֹ, שׁוֹפְטַי הַכְּבוּדִים!

בְּוַדַּאִי תַּאֲמִינוּ: אֵין סֵבֶל כֹּה רַב

שֶׁיִּהְיֶה בְּכֹחוֹ לְהָפְכֵנִי גַּנָּב.

לוּ הָגִיתִי בְּכָךְ אַף הָגוּת עֲמוּמָה

מֵת הָיִיתִי, וַדַּאי, מִבּוּשָׁה וּכְלִמָּה.

לֹא אֶטְעַן כִּי זוֹ זְכוּת מְיֻחֶדֶת לְאִישׁ –

וַאֲפִילוּ אֻמְלָל, שֶׁרוֹדְפוֹ מַזָּל בִּישׁ

וּמִבֹּקֶר עַד עֶרֶב טוֹרְפוֹ יֵאוּשׁוֹ –

אִם הִרְהוּר־עֲבֵרָה לֹא פָּקַד אֶת נַפְשׁוֹ.

אַךְ אָעִיד עַל עַצְמִי: גַּם בַּזְּמַן הַנּוֹרָא

שֶׁדָּמֵנוּ קָפָא בָּעוֹרְקִים מִקָּרָה,

כְּשֶׁמּוּל מַצְפוּנִי וְיָשְׁרִי הַנֻּקְשִׁים

הִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ צֵל קַטֵּגוֹר מַאֲשִׁים,

נְכָדִים מִתְיַפְּחִים וְאִשָּׁה בּוֹכִיָּה,

וּשְׁלֹשְתָּם רוֹעֲדִים סְבִיב הָאָח הַכְּבוּיָה, –

הֵן גַּם אָז, מֵעוֹלָם – אֶשָּׁבַע בֵּאלֹהִים! –

לֹא עָלוּ בְּמֹחִי הַמַּרְאוֹת הַכֵּהִים

שֶׁל אוֹתָהּ פְּעֻלָּה מְתֹעֶבֶת בָּרְחוֹב,

שֶׁבְּרִיּוֹת אֻמְלָלוֹת נִתְפָּסוֹת לָהּ לָרֹב –

שֶׁרוֹעֵד בָּהּ לֵב אִישׁ וְאוֹרֶבֶת עֵינוֹ

וְנִשְׁלַחַת יָדוֹ – אֶל שְׁלָלוֹ וּקְלוֹנוֹ.

אַלְלַי! אִם עַתָּה גַאֲוַת־נִשְׁמָתִי

נִשְׁבְּרָה – וְעֵינְכֶם הִיא עֵדַת חֻלְשָׁתִי,

אִם אֶבְכֶּה לִפְנֵיכֶם – זֶה מִפְּנֵי אֲהוּבַי

שֶׁזִּכְרָם לֹא יָמוּשׁ מִלִּבִּי הַדַּוָּי.

הִתְנַהַגְנוּ אֵפוֹא, כְּשׁוּרַת הַכָּבוֹד.

חֲפָצֵינוּ אַט־אַט נִמְסְרוּ בַּעֲבוֹט –

לְשֵׁם לֶחֶם בִּלְבַד. מֶה הָיִיתִי עָלוּב

בְּשִׁבְתַּי בְּחַדְרִי! לִי – הַחֶדֶר הוּא כְּלוּב.

נִתְנַסֵּיתִי מֵאָז גַּם בְּבֵית־אֲסוּרִים –

וְלֹא רַב הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַדְּבָרִים.

וְקָשֶׁה גַּם עִנּוּי בַּטָּלָה מְפָרְכָה.

רַק חִבּוּק־הַיָּדַיִם מֵאֹנֶס יוֹרְךָ,

מָה קְשׁוּרָה נַפְשְׁךָ בַּעֲמַל־הַשָּׁנִים,

בַּפַּטִּישׁ וּבָאֵשׁ – חֲבֵרִים יְשָׁנִים.

חִישׁ אָזְלוּ הַפְּרוּטוֹת – וְהַלֶּחֶם לַטָּף.

רַב הַזְּמַן הִתְהַלַּכְתִּי בָּרְחוֹב כִּמְטֹרָף,

יְחִידִי וּבוֹדֵד בֶּהָמוֹן הָאַדִּיר;

שֶׁאוֹנָהּ שֶׁל הָעִיר – הוּא מַרְדִּים וּמַשְׁכִּיר

וּמַשְׁכִּיחַ הַכֹּל כְּשֵׁכָר – לִבְלִי חוּשׁ

מְצוּקַת הָרָעָב וּמַחְנַק הַיֵּאוּשׁ.

יוֹם אֶחָד בְּנוֹבֶמְבֶּר אָפֹר־סַגְרִירִי,

לִפְנוֹת עֶרֶב חָזַרְתִּי רָצוּץ אֶל חַדְרִי:

שָׁם יָשְׁבָה בַּפִּנָּה זוּגָתִי הָרָזָה –

וּנְכָדַי הַקְּטַנִּים לְחוּצִים אֶל חָזָהּ.

הִיא נִסְּתָה לְחַמֵּם אֶת גּוּפָם בְּלִי פֶּחָם –

וְלִבִּי נִתְכַּוֵּץ: אָנֹכִי הוּא רוֹצְחָם!

וְאִשְׁתִּי בְּלִי הָרִים אֶת עֵינֶיהָ, אָמְרָה –

וְקוֹלָהּ מְבֻיָּשׁ וְנָבוֹךְ בְּדַבְּרָהּ:

:בְּלֹומְבַּרְד, יַקִּירִי, לֹא קִבְּלוּ בַּעֲבוֹט

הַמִּזְרָן הָאַחְרוֹן: מְרֻפָּט הוּא מְאֹד.

מָה יִהְיֶה עַל הַטַּף? אֵי תִּמְצָא לָהֶם פַּת?"

וְעָנִיתִי: “אֵלֵךְ – לִדְרוֹשׁ דִּין וּמִשְׁפָּט!”

בְּלִבִּי כְּבָר גָּמְלָה הַחְלָטָה עֲגוּמָה

לַחֲזוֹר לִמְלַאכְתִּי – לַחֲזוֹר וִיהִי מָה!

אַךְ עָלַי לְדַבֵּר, כָּאָדָם אֶל אָחִיו,

אֶל רָאשֵׁי־הַשְּׁבִיתָה – אִם יִרְצוּ לְהַקְשִׁיב.

הִתְאַזַּרְתִּי בְּעֹז וְהָלַכְתִּי, נִרְגָּשׁ,

לְאוֹתוֹ הַפֻּנְדָּק הַנּוֹעָד לְמִפְגָּשׁ.

אֲנִי בָּא וְרוֹאֶה מַנְהִיגֵי הַשּׁוֹבְתִים…

הַהִטְעוּנִי עֵינַי? הֵם יוֹשְׁבִים וְשׁוֹתִים!

הֵם שׁוֹתִים כַּאֲשֶׁר צִבּוּרֵנוּ רָעֵב!

הוֹ, עוֹדֶנִּי רוֹעֵד מִבּוּשָׁה וּמִכְּאֵב.

יְקֻלַּל כָּל אָדָם שֶׁשִּׁלֵּם אֶת יֵינָם –

וּבְזֶה הֶאֱרִיךְ יִסּוּרֵינוּ חִנָּם!

עֵת רָאוּ מִקָּרוֹב מְסֻּבֵּי־הַשֻּׁלְחָן

אֶת עֵינַי הַסְּמוּקוֹת, אֶת מִצְחִי הַמֻּרְכָּן,

נִחֲשׁוּ, מֶה הָיְתָה תַּכְלִיתִי הָאַחַת –

וְהִזְעִימוּ פְּנֵיהֶם, אַךְ דִּבַּרְתִּי בְּלִי חָת:

"בָּאתִי הֵנָּה לוֹמַר אֶת אֲשֶׁר עִם נַפְשִׁי.

כְּבָר נִשְׁלַם בְּחַיַּי הֶעָשׂוֹר הַשִּׁשִּׁי.

גַּם אִשְׁתִּי הִיא זְקֵנָה – וְעָלַי לְקַיֵּם

שְׁנֵי קְטַנִּים – נְכָדַי שֶׁנּוֹתְרוּ לְלֹא אֵם.

אַךְ כֵּיצַד אֲמַלֵּא חוֹבָתִי הָאַבְהִית

בְּאֵין לֶחֶם לַטַּף? כְּבָר נִמְכַּר כָּל רָהִיט!

בִּישׁ־מַזָּל כְּמוֹתִי – לֹא אִכְפַּת אִם יָמוּת

וְגוּפוֹ יִמָּסֵר לְנִתּוּחַ־לִמּוּד;

אַךְ אִשְׁתִּי וּנְכָדַי, פְּעוּטַי הָרַכִּים –

לְמוֹתָם בָּרָעָב לֹא אוּכַל לְהַסְכִּים.

וְעַל־כֵּן בִּרְצוֹנִי לַחֲזוֹר לִמְלַאכְתִּי.

אֶל תִּרְאוּנִי, רֵעַי, כְחוֹטֵא וּמַחְטִיא.

אֲבַקֵּשׁ רְשׁוּתְכֶם! נָא הוֹאִילוּ לִרְאוֹת:

שְׂעָרִי הוּא לָבָן וְיָדַי הֵן שְׁחוֹרוֹת.

אַחֲרֵי אַרְבָּעִים שְׁנוֹת־עָמָל שֶׁל נַפָּח,

אֲנִי שָׂשׂ לְקַבֵּל גַּם שָׂכָר מְקֻפָּח.

כְּבָר רָצִיתִי, אֲבוֹי, לַחֲזוֹר עַל פְּתָחִים,

אַךְ אֵינֶנִּי יָכוֹל – הֲבִינוּנִי, אַחִים!

וְאַף זֹאת: מִי יִתֵּן אַף פְּרוּטוֹנֶת קְטַנָּה

לַקַּבְּצָן הַמּוֹשִׁיט יָד כָּל־כָּךְ אֵיתָנָה?

אָנֹכִי מִתְחַנֵּן. לֹא יִהְיֶה זֶה עָווֹן

אִם זָקֵן־בְּיוֹתֵר יְוַתֵּר הָרִאשׁוֹן.

זֶה הַכֹּל יְדִידַי. מַה תַּגִּידוּ לָזֶה?"

קָם אֶחָד מִתּוֹכָם – וְאָמַר לִי: “נִבְזֶה!”

אָחֲזָה בִּי צְמַרְמֹרֶת; דָּם סִנְוֵר אֶת עֵינַי.

הִסְתַּכַּלְתִּי בָּאִישׁ שֶׁהִלְבִּין אֶת פָּנַי.

זֶה הָיָה צְעִירוֹן – חָזוּתוֹ יְהִירָה,

שְׂעָרוֹ מְסֻלְסָל כְּדֻגְמַת בַּחוּרָה –

מִין טִפּוּס שֶׁל רַקְדַּן־נְשָׁפִים שַׁחְצָנִי.

הוּא נָעַץ בִּי עֵינָיו בְּלִגְלוּג עוֹקְצָנִי.

כָּל הַיֶּתֶר שָׁתְקוּ; בַּדְּמָמָה הַדַּקָּה

חַשְׁתִּי הֹלֶם לִבִּי הַפּוֹעֵם בְּחָזְקָה.

אַךְ לְפֶתַע לָחַצְתִּי מִצְחִי בֵּין יָדַי

וְזָעַקְתִּי: "יָמוּתוּ אִשְׁתִּי וּנְכָדַי!

יְהִי כֵּן! וַאֲנִי לֹא אֵלֵךְ לַעֲבוֹד!

אַךְ נִשְׂבָּע אָנֹכִי בְּדִבּוּר־שֶׁל־כָּבוֹד

כִּי שַׁלֵּם תְּשַׁלֵּם הָעֶלְבּוֹן הַנִּתְעָב.

כְּמִנְהָג־בּוּרְגָּנִים – אַזְמִינְךָ לְדוּקְרָב!

הַשָּׁעָה הִיא – מִיָּד! הַמָּקוֹם הִנּוֹ – כָּאן!

סוּג הַנֶּשֶׁק שֶׁלִּי? פַּטִּישִׁים־שֶׁל־סַדָּן!

הַפַּטִּישׁ לַנַּפָּח הוּא כְּחֵלֶק־הַגּוּף

וְהוּא קַל לְיָדוֹ מִכָּל חֶרֶב־סִיּוּף.

וְאַתֶּם, חֲבֵרִים, תְּשַׁמְּשׁוּ כְּעֵדִים.

נָא עִזְרוּ לִי לִמְצוֹא פַּטִּישַׁיִם כְּבֵדִים –

וְעִמְדוּ פֹּה סְבִיבֵנוּ כֻּלְּכֶם בְּמַעְגָּל!

וְאַתָּה – אַל תִּסּוֹג, מַשְׁמִיצִי הַשָּׁפָל!

פְּשׁוֹט מְעִיל וְחֻלְצָה, קַח פַּטִּישׁ וְהִכּוֹן!"

מַרְפְּקַי לִי פִּלְּסוּ מַעֲבָר בֶּהָמוֹן.

בַּפִּנָּה נֶעֶרְמוּ מַכְשִׁירֵי־עֲבוֹדָה;

שֵׁם מָצָאתִי בְּתוֹךְ עֲרֵמַת־הַפְּלָדָה

קֻרְנָסַיִם גְּדוֹלִים, בְּחַנְתִּים בָּעֵינַיִם

וְזָרַקְתִּי לָאִישׁ אֶת הַטּוֹב שֶׁבַּשְּׁנַיִם.

הוּא עֲדִין גִּחֵךְ בְּלִגְלוּג שַׁחְצָנִי

וּוַדַּאי לֹא חָשַׁב הָעִנְיָן לִרְצִינִי,

אַךְ תָּפַס בְּכָל־זֹאת אֶת הַנֶּשֶׁק בַּכַּף

וְאָמַר לִי: “זָקֵן, אַל תִּהְיֶה מְטֹרָף!”

לֹא עָנִיתִי דָבָר, מִתְקַדֵּם וְצוֹעֵד –

וְיָדִי נִפְנְפָה קֻרְנָסִי הַכָּבֵד.

אָז שֻׁנָּה כָּל מַרְאֵהוּ בְּרֶגַע אֶחָד:

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי יְצוּר כֹּה נִפְחָד,

עֵינֵי־כֶּלֶב־מֻכֶּה מְבַקְּשׁוֹת חֲנִינָה

בְּצוּרָה כֹּה שְׁפָלָה, עֲלוּבָה, מִסְכֵּנָה…

הוּא נִרְתַּע וְנָסוֹג, אֲחוּז־חִיל, מְעֻרְעָר –

וְנִדְבַּק אֶל הַקִּיר… אַךְ הָיָה מְאֻחָר!

עֲרָפֶל־שֶׁל־דָּמִים אֲפָפַנִי פִּתְאֹם,

וְעֵינַי סֻנְוְרוּ בֶּעָנָן הָאָדֹם,

שֶׁכִּסָּה גַּם אוֹתוֹ, אֶת אוֹיְבִי, וְהַכֹּל…

וְלִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לַחְשׁוֹב וְלִשְׁקוֹל,

פַּטִּישִׁי כְּבָר הָלַם – וּמָחֵץ לוֹ הָרֹאשׁ.

כֵּן, יוֹדֵעַ אֲנִי: זֶהוּ רֶצַח־אֱנוֹשׁ.

לֹא אֶטְעַן לִפְנֵיכֶם כִּי אֲנִי לֹא חַיָּב

עֹנֶשׁ רֶצַח־אָדָם – אֶלָּא עֹנֶשׁ דּוּקְרָב.

הוּא שָׁכַב לְרַגְלַי שְׁבוּר־גֻּלְגֹּלֶת, קָפוּא.

דֹּם כִּסִּיתִי עֵינַי: כָּל חוּשַׁי הֻתְקְפוּ

בִּתְחוּשָׁה אֲיֻמָּה שֶׁלֹּא חַשְׁתִּי עֲדַיִן:

בְּנַחְשׁוֹל חֲרָטָה מְיֻאֶשֶׁת שֶׁל קַיִן.

יְדִידַי הִתְקָרְבוּ לְעָצְרֵנִי – אוּלָם

בִּמְחִי־יָד, לְלֹא יֶגַע, הָדַפְתִּי כֻּלָּם

וְאָמַרְתִּי לָהֶם: "הַנִּיחוּנִי עַתָּה –

כִּי אֲנִי בְּעַצְמִי דָן עַצְמִי לְמִיתָה!"

הֵם הֵבִינוּ. וְאָז, בְּמַעְגַּל־חֲבֵרִים,

הֲרִימוֹתִי בַּיָּד כּוֹבָעִי כְּמַתְרִים

וְעָרַכְתִּי סִבּוּב בְּאָמְרִי: "יְדִידַי,

זֶה בִּשְׁבִיל הָאִשָּׁה וּבִשְׁבִיל נְכָדַי!"

אֶת עֲשֶׂרֶת הַפְרַנְקִים – הַסְּכוּם הַתָּרוּם –

לֹא לָקַחְתִּי אִתִּי: חֲבֵרַי מְסָרוּם.

וְהָלַכְתִּי יָשָׁר אֶל לִשְׁכַּת־הַקָּצִין –

לְהַסְגִּיר אֶת עַצְמִי לָרָשׁוּת וְלַדִּין.

זוֹ אֱמֶת עַל פִּשְׁעִי – וְתוּכְלוּ לְהַחְלִיט

בְּלִי שִׂים לֵב לְדִבְרֵי הָאָדוֹן הַפְּרַקְלִיט.

סִפּוּרִי מְלַמֵּד כִּי גַם פֶּשַׁע פְּלִילִי –

סִּבָּתוֹ, לִפְעָמִים, סְבַךְ־מִקְרִים גּוֹרָלִי.

נְכָדַי הַקְּטַנִּים – הֵם בְּבֵית־הַחוֹלִים,

הַמּוֹשִׁיט בְּחִנָּם עֶזְרָתוֹ לְדַלִּים;

וְאִשְׁתִּי הַטּוֹבָה וְרַבַּת־הַגְּבוּרָה –

מֵאוֹתוֹ בֵּית־חוֹלִים כְּבָר הוּבְאָה לִקְבוּרָה.

וְלָכֵן בִּשְׁבִילִי זֶה הֶבְדֵּל חֲסַר־עֵרֶךְ

אִם דִּינִי יִהְיֶה כֶּלֶא אוֹ יִהְיֶה עֲמַל־פֶּרֶךְ.

וְלוּ גַּם חֲנִינָה – מַה יּוֹעִיל לִי חַסְדָהּ?

וְאִם עֹנֶשׁ־מִיתָה תִּפְסְקוּ לִי – תּוֹדָה!"

אָדמוֹן רוֹסְטַן (1868–1918)

מְחוֹל הַגַּרְגְּרִים

מאת

אדמון רוסטאן

קֶרֶן־פָּז, שֶׁבַּלָּאט מִתְגַנֶּבֶת

מִן הַחוּץ בְּסִדְקֵי הַתְּרִיסִים,

מַרְקִידָה מִין שַׁרְשֶׁרֶת שׁוֹבֶבֶת

שֶׁל פְּרֻדּוֹת אוֹ קְטַנֵּי־רְסִיסִים.

אָבָק חַי הוּא, מֵאִיר וְזוֹרֵחַ,

שֶׁעוֹלֶה, מִתְאַבֵּךְ, מִתַּמֵּר –

וְחוֹזֵר וְיוֹרֵד וְצוֹנֵחַ

בִּתְנוּעָה שֶׁל סִבּוּב מְסַחְרֵר.

מַעְלָה־ מַטָּה, יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה,

כַּעֲנַן־זְבוּבֹונִים מְבֹהָל,

הָאָבָק מְרַקֵּד פַרַנְדּוֹלָה

וְיוֹצֵא בִּמְחוֹלוֹת־מַעְגָּל.

גְּמַדְמָדִים מִיקְרוֹסְקוֹפִּיִים אֵלֶּה,

שֵׁדוֹנִים לְלֹא סוֹף וְאַחְרִית

מְרַצְּדִים בִּסְחַרְחֹרֶת־הַפֶּלֶא

בְּקַרְנֵי הַזָּהָב שֶׁל שַׁחְרִית.

לְלֹא־הֶרֶף נִסְחֶפֶת־נִגְרֶפֶת

עִם הַזֶּרֶם שֶׁל אוֹר מְסַנְוֵר

אוֹתָהּ כַּת נַנָּסִית מְטֹרֶפֶת

בַּסִּבּוּב הַהוֹלֵךְ וְגוֹבֵר.

הֵם רוֹקְדִים בִּזְהָבוֹ שֶׁל הַסֶּרֶט,

הַנּוֹפֵל בִּמְלֻכְסָן מִן הַתְּרִיס,

בְּמִקְצַב סַרַבַּנְדָה נִמְהֶרֶת,

מְחוֹל־נוֹי חֲרִישִׁי וְזָרִיז…

לְשֵׁם מָה סוֹבְבִים הֵם בְּיַחַד?

הַאֻמְנָם זֶהוּ בַּל־רִקּוּדִים,

שֶׁאֵלָיו קֶרֶן־שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת

מַזְמִינָה מִלְיוֹנֵי גְמַדְמָדִים?

לָמָּה עָף הָאָבָק בִּסְחַרְחֹרֶת?

הַאֻמְנָם קַיָּמִים גַּרְגְּרָיו

רַק בְּרֶשֶׁת הָאוֹר, בַּמִּכְמֹרֶת,

שֶׁנִּצּוֹד בָּהּ אוֹתוֹ עֵרֶב־רַב?

לֹא! אוֹתָה חֲבוּרָה מִתְרוֹצֶצֶת,

שֶׁמַּרְאֶהָ אֵינֶנּוּ בּוֹלֵט

בְּלִי שְׁלוּחוֹת הַקְּרִינָה הַנּוֹצֶצֶת,

הִיא שׁוֹרֶצֶת בַּכֹּל – וּבְכָל עֵת…

גַּם בְּצֵל אוֹ בְּאֹפֶל־שֶׁל־עֶרֶב

לֹא פָּחוֹת מִבְּקֶרֶן־שֶׁל־אוֹר

מְפַזֵּז בִּמְהִירוּת לְלֹא־הֶרֶף

מְעַרְבַּל גַּרְגְּרִים לְאֵין סְפוֹר.

הֵם בָּאִים,הֵם חוֹלְפִים. אַךְ עֵינֵנוּ

לֹא תַּבְחִין הֱיוֹתָם בֶּחָלָל.

מַקִּיפִים הֵם כָּל אִישׁ מִבֵּינֵינוּ:

הוּא נוֹשְׁמָם בְּלִי לִרְאוֹת אוֹתָם כְּלָל

קִיּוּמָם מְבַצְבֵּץ בְּמַפְתִּיעַ:

מִתְגַּלֶּה הוּא לָעַיִן רַק אָז

כַּאֲשֶׁר קֶרֶן אוֹר מֵרָקִיעַ

מַזְהִיבָה אֲבָקָם בְּבְרַק־פָּז!…

וְאֶזְכֹּר מְעַרְבֹּלֶת אַחֶרֶת –

פַּיְטָנִים בְּנֵי חֲלוֹם וּמָעוּף,

הָרוֹקְמִים בִּתְּנוּעָה מְסֻחְרֶרֶת

הֲזָיוֹת שֶׁל גְּדֻלָּה וְטֵרוּף.

הֵם בַּצֵּל – וְיוֹצְרִים אַךְ לְתֹהוּ,

הֵם טוֹרְחִים – וּגְמוּלָם הוּא לֹא־כְלוּם.

כָּל יוֹצֵר – עֲמָלוֹ לְעַצְמוֹ הוּא,

וְאַתֶּם – לְעוֹלָם לֹא תִּרְאוּם!

הֵם סְמוּיִים – וּבַסֵּתֶר תָּנוּעַ

כַּת עוֹשֵׂי־אָמָּנוּת עֲלוּבִים.

עֶצֶם סוֹד קִיּוּמָם לֹא יָדוּעַ

לְכֻלְּכֶם, בֻּרְגָּנִים חֲשׁוּבִים!

אַךְ אִם קֶרֶן־פִּרְסֹמֶת נוֹפֶלֶת

בְּמִקְרֶה עַל כַּמָּה בְּנֵי־מַזָּל,

פְּעוּר־פֶּה מִפְּלִיאָה מִתְפָּעֶלֶת,

מַעֲרִיץ אַתָּה שְׁמָם, הַקָּהָל!

כִּי דוֹמִים לָאָבָק הַפּוֹרֵחַ

אָמָּנִים וְהוֹגֵי מַחְשָׁבוֹת:

הֵם נִרְאִים רַק בָּאוֹר הַזּוֹרֵחַ –

כְּמָחוֹל שֶׁל פְּרֻדּוֹת שׁוֹבָבוֹת.

אַךְ פַּס־אוֹר הַחוֹדֵר אֶל הָעֶלֶט,

שֶׁרַק בּוֹ יְכוֹלִים הֵם לִזְהוֹר,

מִדָּתוֹ הִיא צָרָה וּמֻגְבֶּלֶת –

וְרֻבָּם לֹא יֵצְאוּ מִן הַשְּׁחוֹר.

חֲלוֹמָם – לְהַגִּיעַ לְרֶגַע

אֶל הַתְּחוּם שֶׁל הִלָּה וּתְהִלָּה –

אַךְ אֲבוֹי! מְתוּחִים כְּדֵי שֶׁגַע,

נִלְחָמִים הֵם בִּגְבוּל אֲפֵלָה.

הֵם אָצִים לַקְּרִינָה הַנִּכְסֶפֶת:

עוֹד מְעַט – וְיָמוּתוּ לָעַד…

וְאוּלָם הַתְּהִלָּה הַחוֹלֶפֶת

מַזְהִיבָה רַק חֶלְקָם הַמֻּעָט!…

תַּרְגוּמִים מִגֶּרְמַנִית

מִשִּׁירֵי הַיְנְרִיךְ הַיְנֶה (1797–1856)

[עוֹמְדִים כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם]

מאת

היינריך היינה

עוֹמְדִים כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם

לָנֶצַח כִּתְקוּעִים –

וְזֶה עַל זֶה יַבִּיטוּ

בִּכְאֵב־גַּעֲגוּעִים.

שְׂפַת־חֵן שֶׁבָּהּ יָשִׂיחוּ

הוּא סוֹד יָשָׁן־נוֹשָׁן,

שֶׁלֹּא נִגְלָה עֲדַיִן

לְשׁוּם מֻמְחֶה־בַּלְשָׁן.

אוּלָם אֲנִי לָמַדְתִּי

שָׂפָה זוֹ בְּדִיּוּק:

עֵינֵי אֲהוּבָתִי לִי

שִׁמְּשׁוּ בְּתוֹר דִּקְדּוק.

[עֵינַיִךְ – צֶמֶד סַפִּירִים]

מאת

היינריך היינה

עֵינַיִךְ – צֶמֶד סַפִּירִים,

הֵן סֵמֶל חֵן וָטֹהַר.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ, אֲשֶׁר אֵלָיו

שׁוֹלְחוֹת הֵן קֶרֶן־זֹהַר!

לִבֵּךְ הִנֵּהוּ יַהֲלוֹם,

מַזְהִיר כְּאֶבֶן־כֶּתֶר.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ, לְמַעֲנוֹ

לוֹהֵט לִבֵּךְ בַּסֵּתֶר.

זוּג שִׂפְתוֹתַיִךְ – אֳדָמִים,

יָפְיָן – הַפְלֵא־וָפֶלֶא!

אַשְׁרֵי הָאִישׁ, אֲשֶׁר אֶת שְׁמוֹ

הוֹגוֹת שְׂפָתַיִם אֵלֶּה!

לוּ אַךְ פָּגַשְׁתִּי זֶה הָאִישׁ

בָּדָד, בְּרֶגַע־כֹּשֶׁר,

בְּאֵיזֶה יַעַר – הוֹי, מַה חִישׁ

נִפְרָד הָיָה מֵאֹשֶׁר!

שְׁלִיחוּת

מאת

היינריך היינה

קוּם, מְשָׁרְתִי, וּקְפוֹץ עַל סוּס,

וְטוּס מַהֵר מִכָּאן,

טוּס דֶּרֶךְ יַעַר וְשָׂדֶה

עַד בֵּית נָסִיךְ דוּנְקַן.

שָׁם בָּאֻרְוָה תִּרְאֶה סַיָּס;

שְׁאַל אֶת פִּיהוּ חִישׁ:

"מִי מִבְּנוֹתָיו שֶׁל הַנָּסִיךְ

נִשֵּׂאת הַיּוֹם לְאִישׁ?"

אִם הוּא יַגִּיד: “הַשְּׁחַרְחָרָה”,

חֲזוֹר עַל סוּס דּוֹהֵר;

אַךְ אִם יַגִּיד: “הַזְּהַבְהַבָּה” –

אֵין צֹרֶךְ לְמַהֵר.

אָז קֹדֶם־כֹּל רְכַב לַשּׁוּק

וְחֶבֶל קְנֵה לִי שָׁם,

וְאַחַר־כָּךְ לְאַט חֲזוֹר

וּתְנֵהוּ לִי דוּמָם.

דוֹנָה קְלַרָה

מאת

היינריך היינה

בְּגַנָּהּ פּוֹסַעַת חֶרֶשׁ

בַּת־הַשַּׂר בְּאוֹר־עַרְבַּיִם;

מֵאַרְמוֹן מַגִּיעַ מַטָּה

קוֹל כְּלֵי־זֶמֶר וּמְצִלְתַּיִם.

"דַּי, עָיַפְתִּי! לְזָרָא לִי

שׁוּב לִרְקוֹד הַיּוֹם כְּאֶמֶשׁ

עִם אוֹתָם דּוֹבְרֵי־הַחֹנֶף

הַמְדַמִּים אוֹתִי לַשֶּׁמֶשׁ!

קָץ בַּכֹּל לִבִּי מֵרֶגַע

שֶׁהֲלוֹם בַּרִאשׁוֹנָה בָּא

זֶה אַבִּיר עִם מַנְדּוֹלִינָה,

שֶׁמָּשְׁכָה אוֹתִי אֶשְׁנַבָּה.

בְּעָמְדוֹ זָקוּף כָּאֶרֶז,

וְעֵינָיו הִקְרִינוּ אוֹר גֵּא,

הוּא דָּמָה בְּאוֹר־יָרֵחַ

לַקָּדוֹשׁ הָרָם גֵאוֹרְגֵי".

כֹּה חוֹשֶׁבֶת דוֹנָה קְלַרָה,

וּפִתְאֹם נוֹשֵׂאת עֵינֶיהָ,

וְהִנֵּה אַבִּיר־הַחֶמֶד

שֶׁהָגְתָה בּוֹ – לְפָנֶיהָ.

יָד בְּיָד, בְּשִׂיחַ־לַחַשׁ,

הֵם פּוֹסְעִים לְאוֹר־יָרֵחַ;

לִקְרַאתָם צוֹחֶקֶת רוּחַ

וּוְרָדִים יַרְעִיפוּ רֵיחַ.

הַוְּרָדִים יַרְעִיפוּ רֵיחַ,

כְּחִצֵּי־אַמוּר יַבְהִיקוּ.

– אַךְ הַגִּידִי לִי, בַּת־חֶמֶד,

מַה פָּנַיִךְ כֹּה הִסְמִיקוּ?

"יַתּוּשִׁים יֵשׁ כָּאן, דּוֹד־נֶפֶשׁ,

מְצִיקִים לִי בִּנְשִׁיכוֹת הֵם;

לִי שְׂנוּאִים מוֹסְקִיטִים אֵלֶּה

כִּיהוּדִים אַרְכֵי־הַחֹטֶם".

– "הוֹ, הַנִּיחִי לַמּוֹסְקִיטִים

וִיהוּדִים, – בְּנַחַת סָח הוּא.

רִבְבוֹת פִּרְחֵי הַלֹּבֶן

מִשְּׁקֵדִים סָבִיב צָנָחוּ.

רִבְבוֹת פִּרְחֵי הַלֹּבֶן

בְּזִיוָם הַכֹּל הִגִּיהוּ.

– אַךְ הַגִּידִי לִי, בַּת־חֶמֶד,

הֲאֻמְנָם לִבֵּךְ שֶׁלִּי הוּא?

"כֵּן, אֹהַב אוֹתְךָ, דּוֹד־נֶפֶשׁ;

נִשְׁבָּעָה אֲנִי בְּיֵשׁוּ,

שֶׁאוֹתָם אַנְשֵׁי־בְּלִיַּעַל,

יְהוּדִים, נַפְשׁוֹ בִּקֵּשׁוּ".

– הוֹ, הַנִּיחִי־נָא לְיֵשׁוּ

וִיהוּדִים – בְּנַחַת סָח הוּא.

נִצָּנֵי הַחֲבַצֶּלֶת

כְּחוֹלְמִים בָּאוֹר זָרָחוּ.

כְּחוֹלְמִים בָּאוֹר זָרָחוּ –

וְעֵינָם אֶל שְׁמֵי־הַשֶּׁלֶו.

– אַךְ הַגִּידִי לִי, בַּת־חֶמֶד,

הַנִשְׁבַּעַת אַתְּ בְּלִי סֶלֶף?

– "אֵין כָּל סֶלֶף בִּי, דּוֹד־נֶפֶשׁ:

הֲרֵי בִּי אֵינָהּ נוֹזֶלֶת

אַף טִפָּה מִדָּם שֶׁל מַוְרִים

וִיהוּדִים – חֶלְאַת־הַחֶלֶד".

– הוֹ, הַנִּיחִי־נָא לְמַוְרִים

וִיהוּדִים – בְּנַחַת סָח הוּא –

וּמוֹלִיךְ אוֹתָהּ בְּנֹעַם

לְסֻכַּת־הֲדַס בָּאָחוּ.

בְּרִשְׁתוֹת חֶמְדָּה וָחֵשֶׁק

עֲטָפָהּ מֵרֹאשׁ עַד מֹתֶן.

מַה קְּצָרוֹת מִלּוֹת־הַלַּחַשׁ,

וּנְשִׁיקוֹת – מַה אֲרֻכּוֹת הֵן!

הַזָּמִיר שׁוֹפֵךְ שִׁיר־מֶתֶק,

וְנִשְׁמַת שׁוֹמְעָיו נָמוֹגָה;

מְקַפְּצִים בְּגִיל בָּעֵשֶׂב

גַּחְלִילִים בִּמְחוֹל־הַנֹּגַהּ.

בַּסֻּכָּה גוֹבֵר הַשֶּׁקֶט…

בָּהּ דְּמָמָה עַתָּה שׂוֹרֶרֶת;

לִפְרָקִים נִשְׁמָע רַק לַחַשׁ

בֵּין הֲדַס חָכָם לְוֶרֶד.

אַךְ פִּתְאֹם הֵדֵי־תִּזְמֹרֶת

הִתְפָּרְצוּ לְתוֹךְ הָאֵלֶם –

וְנֵעוֹרָה דוֹנָה קְלַרָה

וְחָמְקָה מִידֵי הָעֶלֶם.

"הוֹי, קוֹרְאִים לִי שָׁם, דּוֹד־נֶפֶשׁ,

אַךְ בְּטֶרֶם תַּעַזְבֵנִי,

נָא גַּלֵּה לִי נֹעַם־שְׁמֶךָ,

שֶׁנִּסְתַּר עַד־כֹּה מִמֶּנִּי".

הָאַבִּיר, בִּצְחוֹק שָׂמֵחַ,

מְנַשֵּׁק יְדֵי הַדּוֹנָה,

מְנַשֵּׁק מִצְחָהּ וּפִיהָ

וּמֵעִיף עֵינוֹ אַרְמוֹנָה.

“אֲהוּבֵךְ” – הוּא סָח בְּנַחַת,

כְּמַטִּיף טִפּוֹת הַכּוֹסָה –

"בֶּן גָּאוֹן מֻפְלָג הוּא: רַבִּי

יִשְׂרָאֵל מִסָּרָגוֹסָה".

[יְדִידִי, אַתָּה אוֹהֵב]

מאת

היינריך היינה

"יְדִידִי, אַתָּה אוֹהֵב,

וְנִגְזַל מִמְּךָ מָנוֹחַ:

אוֹר זָרַח לְךָ בַּלֵּב,

אוֹר חָשַׁךְ לְךָ בַּמֹּחַ.

יְדִידִי, אַתָּה אוֹהֵב,

וְלַשָּׁוְא תִּטְעַן אַחֶרֶת:

הֲלֹא כְּבָר מֵאֵשׁ־הַלֵּב

חֲזִיָּה שֶׁלְּךָ בּוֹעֶרֶת".

[אִם אַתְּ תִּהְיִי לִי לְבַת־זוּג]

מאת

היינריך היינה

אִם אַתְּ תִּהְיִי לִי לְבַת־זוּג

מִי בָּעוֹלָם יִשְׁוֶה לָךְ!

חַיֵּי שִׂמְחָה וְתַעֲנוּג

תִּחְיִי כְּיַד הַמֶּלֶךְ.

לָךְ יִסָּלַח בִּלְבּוּל מֹחִי,

חֵרוּף, גִּדּוּף – כָּל פֶּגַע;

אַךְ אִם שִׁירַי לֹא תְּשַׁבְּחִי,

אָז נִתְגָּרֵשׁ בִּן־רֶגַע.

[לִשְׁלוֹמֵךְ, יַלְדָּה, חָרַדְתִּי]

מאת

היינריך היינה

לִשְׁלוֹמֵךְ, יַלְדָּה, חָרַדְתִּי.

מִשְׁתַּדֵּל, אֵפוֹא, הִנֵּנִי

שֶׁלִּבֵּךְ לֹא יִתְלַקַּח עוֹד

לְעוֹלָם לְאָהֳבֵנִי.

אָךְ מַה צַּר לִי כִּי הִצְלַחְתִּי

בְּלִקְחִי לְלֹא שׁוּם קֹשִׁי –

וְאֶחְלוֹם לֹא פַּעַם: שֶׁמָּא

בְּכָל־זֹאת לִקְחִי תִּטּוֹשִׁי!

[בַּחוּרֹנֶת מְטֹרֶפֶת]

מאת

היינריך היינה

בַּחוּרֹנֶת מְטֹרֶפֶת –

אֵי מָצְאָה פֻּנְדָּק חָדָשׁ?

כָּל הָעִיר בְּבֹץ וָגֶשֶׁם

כְּבָר סָבַבְתִּי כְּבַלָּשׁ.

הִתְרוֹצַצְתִּי וְחָקַרְתִּי

כָּל מָלוֹן עַל אֲנָשָׁיו –

אַךְ אֶל כָּל מֶלְצַר גַּס־רוּחַ

פְּנִיָּתִי הָיְתָה לַשָּׁוְא.

וּפִתְאֹם הִיא לִי קוֹרֶצֶת

מֵחַלּוֹן בִּצְחוֹק־קִנְטוּר.

מִי פִּלֵּל כִּי אַתְּ שׁוֹכֶנֶת

בְּמָלוֹן כָּל־כָּךְ הָדוּר?

רַמְפְּסֶנִית

מאת

היינריך היינה

כְּשֶׁבָּא שַׁלִּיט־מִצְרַיִם

רַמְפְּסֶנִית לִמְעוֹן־הַהֶדֶר

שֶׁל בִּתּוֹ, פָּרְצָה בִּצְחוֹק הִיא –

וּצְחוֹקָהּ מִלֵּא הַחֶדֶר.

צָחֲקוּ סְרִיסֵי־הַמֶּלֶךְ,

צַחֲקוּ שִׁפְחוֹת־הַבַּיִת,

וְאַף מוּמְיוֹת וּסְפִינְכְּסִים

צָחֲקו כִּמְעַט עַד מַיִט.

הִיא סִפְּרָה: "כִּמְעַט הִצְלַחְתִּי

יַד־הַזֵּד לָשִׂים בְּסֶגֶר,

אַךְ נִמְלַט שׁוֹדֵד־הַגֶּנֶז –

וּבְיָדִי הִשְׁאִיר יַד־פֶּגֶר.

לִי בָּרוּר כָּעֵת, מַדּוּעַ

הַגַּנָּב הַזֶּה מַצְלִיחַ

וּפוֹרֵץ בְּבֵית־גְּנָזֶיךָ

כָּל מַנְעוּל־בַּרְזֶל וּבְרִיחַ.

בְּיָדוֹ מַפְתֵּחַ־קֶסֶם.

לְכָל דֶּלֶת הוּא צָלֵחַ.

לֹא יוּכַל עֲמֹד כָּל שַׁעַר

נֶגֶד כֹּחַ הַמַּפְתֵּחַ.

לֹא עָמַדְתִּי גַם אָנֹכִי!

הֵן גַּם שַׁעַר־עֹז אֵינֶנִּי…

בְּקִצּוּר, נִשְׁדַּד הַלַּיְלָה

גַּם אוֹצָר פְּרָטִי מִמֶּנִּי".

כָּךְ סִפְּרָה הַבַּת לַמֶּלֶךְ –

שִׁכּוֹרָה וְלֹא מִכֹּהֶל.

סָרִיסֶיהָ, שִׁפְחוֹתֶיהָ

צַחֲקוּ בְּיֶתֶר־צֹהַל.

בֹּו בַּיּוֹם צָחְקָה כָּל מֶמְפִיס,

הִיא בִּירַת מַלְכוּת־מִצְרַיִם –

וְאַף כָּל תַּנִּין בַּנִּילוּס

בְּגִיחוֹ מִטִּין־הַמַּיִם:

רַעַשׁ־תֹּף נִשְׁמַע לְפֶתַע –

וַיִקְרָא בְּכָל הָעִיר אָז

הַכָּרוֹז בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ

הוֹדָעָה מֵעַל פַּפִּירוֹס:

"אָנוּ, מֶלֶךְ אֶרֶץ־נִילוּס

בְּחַסְדֵי אֵלֵי־הַקֹּדֶשׁ,

מוֹדִיעִים לִבְנֵי־עַמֵּנוּ

אֶת אֲשֶׁר אֵרַע הַחֹדֶשׁ:

אוֹר לְיוֹם שִׁשָּׁה בְּיוּנִי

אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁתַּיִם

מִלִּפְנֵי הֻלֶּדֶת־יֵשׁוּ

נֶעֱשַׁק גַּנְזַךְ־מִצְרַיִם.

זֵד שָׁדַד בְּחֹשֶׁךְ־לַיְלָה

אַבְנֵי־חֵן מֵאוֹצָרֵנוּ;

וּמֵאָז גָּנַב בְּלִי בֹּשֶׁת

עוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה.

לְתָפְסוֹ – הֵלַנּוּ שָׁמָּה

אֶת בִּתֵּנוּ הַבּוֹגֶרֶת,

אַךְ הַזֵּד שָׁדַד אֲפִילוּ

אוֹצָרָהּ שֶׁל הַשׁוֹמֶרֶת.

בִּרְצוֹנֵנוּ – גַּם לִמְנוֹעַ

אֶת הֶמְשֵׁךְ בִּזַּת הָעֹשֶׁר,

גַּם לִמְסוֹר הוֹקָרָתֵנוּ

לְגַנָּב כָּל־כָּךְ רַב־כֹּשֶׁר;

וְלָכֵן גָּמַרְנוּ אֹמֶר

לְהָשִׂיא לוֹ אֶת בִּתֵּנוּ;

כַּנָּסִיךְ יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר,

הוּא יִמְלוֹךְ אַחַר מוֹתֵנוּ.

אַךְ כֵּיוָן שֶׁאֵין הַכְּתֹבֶת

שֶׁל חָתָן דְּנָן מֻכֶּרֶת,

אֶת הַחֶסֶד הַנִּתָּן לוֹ

יְבֵשֵּׂר כָּרוֹז־הַקֶּרֶת.

מֶמְפִיס, יוֹם שְׁלֹשִׁים בְּיוּנִי

אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁתַּיִם

מִלִּפְנֵי הֻלֶּדֶת־יֵשׁוּ,

רַמְפְּסֶנִית שַׁלִּיט־מִצְרַיִם".

רַמְפְּסֶנִית נָהַג בְּיֹשֶׁר.

הַגַּנָּב קִבֵּל שְׂכַר־יֶתֶר:

הוּא נָשָׂא אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ

וְיָרַשׁ גַּם אֶת הַכֶּתֶר.

הוּא מָלַךְ כִּשְׁאָר מוֹנַרְכִים

וְעוֹדֵד מִסְחָר וּמְלֶאכֶת –

וְאוֹמְרִים, בִּעֵר אֲפִילוּ

הַגְּנֵבוֹת מִן הַמַּמְלֶכֶת.

שיר זה מבוסס על סיפורו של הֶרוֹדוֹטוס (דברי הימים, ספר 2, פרק 121). לפיו ניסה רַמְפְּסֶנִית, מלך־מצרים, להיעזר בכוחה הנשי של בתו כדי ללכוד את השודד המסתורי, שהיה חודר לגנזכו ובוֹזז אוצרותיו. התחבולה הצליחה, אך ברגע שבת־המלך רצתה לתפוס את יד השודד, שהתוודה לפניה, הוא ברח בהשאירו בידה יד־מת (יד אחיו, שותפו לשוד, שהומת בינתיים). אז הכריז המלך כי יחוֹן את האיש הנועז והערום וייטיב עמו אם יתיצב לפניו – ואמנם קיים את הבטחתו ואף נתן לו את בתו לאשה. היינה השתמש רק בתמצית סיפורו של הֶרוֹדוֹטוס, שינה בו פרטים מסוימים והוסיף עליו נופך משלו. ↩

[אֲנִי חוֹלֵם: הֲרֵינִי אֵל]

מאת

היינריך היינה

אֲנִי חוֹלֵם: הֲרֵינִי אֵל;

כִּסְאִי – בְּרוּם־רָקִיעַ,

וּצְבָא־כְּרוּבִים לַחֲרוּזַי

מִזְמוֹר־הַלֵּל מַשְׁמִיעַ.

אֲנִי אוֹכֵל עוּגוֹת לָרֹב,

לוֹגֵם מֵיטַב הַיַּיִן,

זוֹלֵל הֲמוֹן סֻכָּרִיּוֹת –

וְשׁוּם חוֹבוֹת לִי אַיִן.

אַךְ שִׁעֲמוּם אוֹתִי אוֹכֵל;

בָּאָרֶץ שׁוּב חָפַצְתִּי;

וְאִלְמָלֵא הָיִיתִי אֵל,

אֶל הַשָּׂטָן קָפַצְתִּי.

הוֹ, גַּבְרִיאֵל, מַלְאָךְ אָרֹךְ,

הַפְעֵל אֶת הַכְּנָפַיִם –

וְחִישׁ אֶת אוֹיְגֶן יְדִידִי

הָבֵא לִי לַשָּמַיִם.

אַל תְּחַפְּשׂוֹ בַּמִּכְלָלָה –

כִּי־אִם עַל כּוֹס “טוֹקַאיֶר”;

אַל תְּחַפְּשׂוֹ בַּכְּנֵסִיָּה –

אַךְ אֵצֶל גְּבֶרֶת מַאיֶר.

וְהַמַּלְאָךְ מֵחִישׁ כְּנָפָיו

לָאֲדָמָה מִתַּחַת,

תּוֹפֵס אֵי־שָׁם אֶת הַבַּרְנַשׁ

וְשָׁב עִמּוֹ בְּיַחַד.

כֵּן, בַּחוּרִי, הֲרֵינִי אֵל

עַל אֶרֶץ וְרָקִיעַ!

תָּמִיד אָמַרְתִּי כִּי סוֹף־סוֹף

לְמַשֶּׁהוּ אַגִּיעַ.

יוֹם־יוֹם עוֹשֶׂה אֲנִי נִסִּים.

הַבֵּט וְהַאֲזִינָה:

כִּבּוּד רַב־טַעַם, לִכְבוֹדְךָ,

אֶשְׁלַח הַיּוֹם בֶּרְלִינָה.

שָׁם יִתְבַּקְּעוּ אַבְנֵי־רָצִיף –

וְאַחֲרֵי הַבֶּקַע,

בְּכָל מַרְצֶפֶת תִּתְגַּלֶּה

צִדְפָּה טְרִיָּה בַּשֶּׁקַע.

מָטָר שֶׁל מִיץ־לִימוֹן יַרְטִיב

אוֹתָהּ מָנָה מֻבְחֶרֶת.

וְיֵין־הָרַיְן הַטּוֹב יִזְרוֹם

בְּכָל בִּיבֵי הַקֶּרֶת.

מַה יִּשְׂמְחוּ אַנְשֵׁי־בֶּרְלִין!

כָּךְ הֵם עוֹד לֹא זָלָלוּ.

אַף כְּבוֹד שׁוֹפְטֵי בֵּית־דִּין יִשְׁתּוּ

מִן הַבִּיבִים הַלָּלוּ.

כַּמָּה תִּנְעַם לְפַיְטָנִים

זְלִילָה כֹּה מְבֹרֶכֶת –

וּבַחוּצוֹת פִּרְחֵי־קְצֻנָּה

יָלֹקּוּ כָּל מִדְרֶכֶת.

הַקְּצִינוֹנִים הַחֲכָמִים

יִשְׁתּוּ וְיִתְהוֹלֵלוּ,

כִּי הֵם יוֹדְעִים שֶׁלֹּא כָּל יוֹם

קוֹרִים נִסִּים כָּאֵלּוּ.

[כְּבָר עֵת לִי לַחְדּוֹל מִן הַהֶבֶל הַזֶּה!]

מאת

היינריך היינה

כְּבָר עֵת לִי לַחְדּוֹל מִן הַהֶבֶל הַזֶּה!

כְּבָר זְמַן שֶׁאַשְׂכִּיל וְאֶחְכָּמָה!

שִׂחַקְתִּי זְמַן רַב כְּשַׂחְקַן־מַחֲזֶה

אִתָּךָ מִין קוֹמֶדְיִה אוֹ דְרַמָה.

קֻשְּׁטוּ וְצֻיְּרוּ פַּרְגּוֹדֵי־הַבָּמָה

בְּשִׂיא הַסִּגְנוֹן הָרוֹמַנְטִי;

נוֹצֵץ בִּגְלִימַת־אַבִּירִים רְקוּמָה,

מֵיטַב רִגְשֵׁי־נֶפֶשׁ הִפְגַּנְתִּי.

אַךְ – פֶּלֶא: כִּכְלוֹת בְּרַק־הַהֶדֶר הָרֵיק

אַחַר שֶׁקּוֹמֶדְיָה זוֹ תַּמָּה, –

אֶכְאַב עוֹד כְּאִלּוּ עוֹדִי מְשַׂחֵק

תַּפְקִיד שֶׁל גִּבּוֹר־מֶלוֹדְרַמָה.

אֵלִי! אֶת רִגְשֵׁי־הָאֱמֶת אֲשֶׁר בִּי

הִבַּעְתִּי בִּשְׂחוֹק וּבְלִי־דֵעַ;

שִׂחַקְתִּי, פָּצוּעַ עַד עֹמֶק־לִבִּי,

תַּפְקִיד הַלּוֹחֵם הַגּוֹוֵעַ.

הַגְּרֶנַדִירִים

מאת

היינריך היינה

שְׁנֵי גְרֶנַדִירִים הָלְכוּ חֲזָרָה

צָרְפָתָה מִשֶּׁבִי בְּרוּסְיָה;

וּבָאָה לָהֶם הַבְּשׂוֹרָה הַמָּרָה

בָּעֵת שֶׁהִגִּיעוּ לִפְּרוּסְיָה.

מֻכֵּי־תַדְהֵמָה, הֵם שָׁמְעוּ אֶת הַכֹּל:

צָרְפַת – לִמְשִׁסָּה וּלְטֶרֶף;

נֻצַּח וְהֻכָּה “הַצָּבָא הַגָּדוֹל” –

וְאַף הַקֵּיסָר הוּא שְׁבוּי־חֶרֶב.

פָּרְצוּ הֵם בִּבְכִי מֵרֹב צַעַר וּכְאֵב,

כָּרְעוּ תַּחַת כֹּבֶד הַנֵּטֶל.

אָמַר הָאֶחָד: "מַה בּוֹעֵר וְצוֹרֵב

פִּצְעִי הַיָּשָׁן מִשְּׂדֵה־קֶטֶל!"

עָנָה הַשֵּׁנִי: "גַּם פִּצְעִי הוּא עָמֹק.

כָּמוֹךָ, לִחְיוֹת לֹא אֶתְאַב עוֹד!

אַךְ יֵשׁ לִי בַּבַּיִת אִשָּׁה וְתִינוֹק;

בְּלִי עֵזֶר – צָפוּי לָהֶם מָוֶת".

–"מַה טַּף, מָה אִשָּׁה לִי, רֵעִי הָרָחִים?

צָרָה חֲמוּרָה לִי מֵאֵלֶּה:

אִם הֵם יִרְעֲבוּ, יַחְזְרוּ עַל פְּתָחִים –

אֲבָל קֵיסָרִי הוּא בַּכֶּלֶא!

מַלֵּא־נָא, אָחִי, מִשְׁאַלְתִּי הָאַחַת:

אִם כָּאן אֲנִי מֵת מֵרֹב־שֶׁבֶר,

הָבֵא נָא אִתְּךָ גְוִיָּתִי לְצָרְפַת

וּכְרֵה בַּמּוֹלֶדֶת לִי קֶבֶר.

אֶת אוֹת־הַכָּבוֹד הַצְּבָאִי עַל מַדַּי

עֲנוֹד לִי עַל סֶרֶט־שֶׁל־אֹדֶם,

וְשִׁים לִי בַּקֶּבֶר רוֹבִי לְיָדַי

וְחֶרֶב חֲגוֹר לִי כְּקֹדֶם!

אֶשְׁכַּב וְאַקְשִׁיב בְּקִבְרִי הַנִּדָּח –

אָזְנִי נְטוּיָה וְשׁוֹמַעַת;

וּפַעַם יַגִּיעַ, עִם רַעַם־תּוֹתָח,

אֵלֶיהָ קוֹל דַּהַר וָשַׁעַט.

רָכוּב עַל סוּסוֹ יַעֲבוֹר קֵיסָרִי.

סְבִיבוֹ פָּרָשִׁים וְחֵיל־רֶגֶל.

אָקוּם וְאֵצֵא אָז חָמוּשׁ מִקִּבְרִי,

וְשׁוּב אֶצְטָרֵף אֶל הַדֶּגֶל!"

הַסּוּס וְהַחֲמוֹר

מאת

היינריך היינה

עַל פְּנֵי הַפַּסִּים בִּמְהִירוּת־הַבָּזָק

רַכֶּבֶת בְּרַעַשׁ עוֹבֶרֶת.

מִתּוֹךְ אֲרֻבַּת־הַקַּטָּר הַשְּׁחוֹרָה

עֲנֶנֶת־עָשָׁן מִתַּמֶּרֶת.

חָלְפָה הָרַכֶּבֶת עַל מֶשֶׁק כַּפְרִי.

מִמֶּנּוּ, מֵעֵבֶר לְחַיִץ,

נָתְנוּ בָּהּ עֵינָם סוּס לָבָן וַחֲמוֹר,

שֶׁזָּלַל מְלוֹא־פִּיו קוֹצֵי־קַיִץ.

זְמַן רַב עוֹד הִבִּיט בְּעֵינַיִם קָמוֹת

הַסּוּס אַחֲרֵי הַמִּפְלֶצֶת;

עוֹדֶנּוּ רוֹעֵד, הוּא אָמַר בִּגְנִיחָה:

"נַפְשִׁי בְּקִרְבִּי מִתְחַמֶּצֶת!

אַגִּיד הָאֱמֶת: אִלְמָלֵא כְּבָר הָיָה

עוֹרִי כֹּה לָבָן מִן הַטֶּבַע,

הָיִיתִי עַתָּה, מֵרֹב חִיל וּמָגוֹר,

מַלְבִּין וּמַחְלִיף אֶת הַצֶּבַע.

אֲבוֹי, עַל כָּל גֶּזַע־הַסּוּס בָּעוֹלָם

אֵימָה חֲשֵׁכָה מְרַחֶפֶת.

וְאַף כִּי הִנֵּנִּי צָחוֹר מִטִּבְעִי,

שְׁחוֹרָה הֶחָזוּת הַנִּשְׁקֶפֶת.

כָּעֵת תַּחֲרוּת מְכוֹנוֹת־הַקִּיטוֹר

אֶת מִקְצוֹעַ־הַסּוּס מְחַסֶּלֶת:

בֶּעָתִיד תְּשַׁמֵּשׁ לְמַסְעֵי הָאָדָם

בֶּהֱמַת הַבַּרְזֶל וְהַפֶּלֶד.

וְאָז, כַּאֲשֶׁר בְּמַסָּע וּמַשָּׂא

אָדָם יִסְתַּדֵּר בִּלְעָדֵינוּ –

שָׁלוֹם עַל מִסְפּוֹא, עַל שִׁבֹּלֶת־שׁוּעָל!

וּמִי בָּעוֹלָם יִסְעָדֵנוּ?

אָדָם לֹא יִתֵּן שׁוּם דָּבָר בְּחִנָּם;

לִבּוֹ הוּא קָשֶׁה מִנִּי אֶבֶן.

נְגֹרַשׁ מֵאֻרְווֹת וְנִגְוַע בָּרָעָב:

לֹא נִרְאֶה עוֹד אַף שֶׁמֶץ שֶׁל תֶּבֶן.

אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים לֹא לִלְווֹת, לֹא לִגְנוֹב

כְּדֻגְמַת אֲנָשִׁים בְּעָלֵינוּ;

וְגַם לֹא לְהַחְנִיף כְּאָדָם אוֹ כַּלְבּוֹ;

פְּשִׁיטַת־עוֹר – זֶה יִהְיֶה גּוֹרָלֵנוּ".

כָּךְ הִלִּין אוֹתוֹ סוּס וְגָנַח תַּמְרוּרִים.

וְאִלּוּ אֲרֹךְ־הָאָזְנַיִם

הִקְשִׁיב לוֹ מִתּוֹךְ שַׁלְוַת־נֶפֶשׁ גְּמוּרָה

וְזָלַל חֲרוּלִים בֵּינָתַיִם.

לִקֵּק אֶת פָּנָיו הוּא בִּקְצֵה־לְשׁוֹנוֹ

וַיֹּאמֶר בְּנַחַת וָטַעַם:

"אֵינֶנִּי רוֹצֶה לְהַטְרִיד אֶת רֹאשִׁי

בְּמַה שֶׁיַּגִּיעַ אֵי־פַעַם.

לָכֶם, הַסּוּסִים הַגֵּאִים, כְּבָר תָּלוּי

מָחָר מָלֵא־פַחַד מִנֶּגֶד;

אַךְ אַל לְחַיָּה כֹּה צְנוּעָה כַּחֲמוֹר

לִהְיוֹת יְרֵאָה אוֹ מֻדְאֶגֶת!

סוּסִים לְבָנִים, אַדְמוֹנִים אוֹ בְּרֻדִּים –

כֻּלְכֶם תִּגָּרְפוּ עִם הַזֶּרֶם;

אוּלָם לְעוֹלָם אֲרֻבַּת־הַקִּיטוֹר

לֹא תּוּכַל לְהַחְלִיף חֲמוֹר־גֶּרֶם.

יַתְקִין לוֹ אָדָם מְכוֹנוֹת חֲדָשׁוֹת –

אַךְ כַּמָּה חֲכָמוֹת שֶׁתִּהְיֶינָה,

לֹא תּוּכַלְנָה לִדְחוֹק אֶת רַגְלֵי הַחֲמוֹר,

וּמֻבְטָח לוֹ תָּמִיד קִיּוּם־צֶנַע.

אֵל יִשְׁמוֹר חֲמוֹרָיו, הוּא אוֹתָם לֹא יַפְקִיר;

וְכָל עוֹד פֹּה בָּאָרֶץ חִטָּה יֵשׁ,

הֵם יִשְׂאוּ, כְּמִנְהַג אֲבוֹתָם הַכְּשֵׁרִים,

הַחִטִּים אֶל טֶחָן אַחַר דַּיִשׁ.

חִישׁ חוֹזֵר הַגַּלְגַּל וְטוֹחֵן הַטֶּחָן,

וְהַקֶּמַח נִשְׁפָּךְ כְּמִבֶּרֶז;

אוֹבִילוֹ אֶל נַחְתּוֹם, הוּא יֹאפֶה לְחָמִים –

וְאָדָם יְמַלֵּא בָּהֶם כֶּרֶס.

בְּאוֹתוֹ הַמַּחְזוֹר הַקַּדְמוֹן יִסְתּוֹבֵב

עוֹלָמֵנוּ בְּאֹרַח־שֶׁל־קֶבַע –

וְאִתּוֹ לְעוֹלָם יִתְקַיֵּם הַחֲמוֹר,

שֶׁנִּצְחִי הוּא כְּעֶצֶם הַטֶּבַע!"

מוּסַר־הַשְׂכֵּל:

מִתְּקוּפַת־אַבִּירִים אֵין עוֹד זֵכֶר עַכְשָׁו,

וְהַסּוּס הַגֵּאֶה – כְּבָר מֻפְקָר לְרָעָב,

אַךְ מִחְיַת חֲמוֹרִים הִיא מֻבְטַחַת;

לְעוֹלָם לֹא תֶּחְסַר לָהֶם שַׁחַת.

[הוֹ, הַנַּח מִשְׁלֵי־הַקֹּדֶשׁ]

מאת

היינריך היינה

הוֹ, הַנַּח מִשְׁלֵי־הַקֹּדֶשׁ –

כְּבָר הֻשְׁמַע פִּלְפּוּל דַּיֵּנוּ.

הַב פִּתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֶמֶשׁ

לַקְּלָלוֹת שֶׁבְּחַיֵּינוּ!

לָמָּה דַּךְ וָמָךְ אִישׁ־צֶדֶק,

וְזָב דָּם הוּא עַל כָּל שַׁעַל?

לָּמָּה, גֵּא כִּמְנַצֵּחַ,

רֹב כָּבוֹד יִנְחַל בְּלִיַּעַל?

מִי אָשֵׁם? הַאִם אֵינֶנּוּ

כָּל־יָכוֹל מִמְשַׁל אֱלוֹהַּ?

אוֹ גַם הוּא – יָדוֹ בַּמַּעַל?

אָז שִׁפְלוּת הִיא – אֵין כָּמוֹהָ!

כָּךְ תָּמִיד מַקְשִׁים אֲנַחְנוּ,

כְּהַקְשׁוֹת כָּל דּוֹר מֵאָז עוֹד,

עַד יִסְתּוֹם עָפָר אֶת פִּינוּ –

אַךְ הַאִם אָמְנָם תְּשׁוּבָה זֹאת?

אַדַלְבֶּרְט שַׁמִיסוֹ (1781–1838)

הַזַּמָּר הַזָּקֵן

מאת

אדלברט פון שאמיסו

שָׁר זָקֵן מוּזָר בַּקֶּרֶת

שָׁר אוֹתָהּ שִׁירָה חוֹזֶרֶת,

שָׁר בְּזַעַם, בְּמַפְגִּיעַ:

"בַּמִּדְבָּר קוֹלִי זוֹעֵק!

לְאִטְּכֶם, חַמֵּי־הַמֹּחַ!

אֵין לִדְחוֹק הַקֵּץ בְּכֹחַ!

כִּי בֵּין כֹּה וָכֹה יַגִּיעַ

יוֹם יָעוּד לְלֹא סָפֵק!

עַם אֱוִיל, כְּנַעַר־פֶּרֶא

עֵץ־הַזְּמַן תְּנַעֲנֵעַ,

לְהַשִּׁיר פִּרְיוֹ מִמֶּנּוּ

בְּעוֹדֶנּוּ בִּפְרִיחָה.

תֵּן לוֹ זְמַן: יַבְשִׁיל הַפֶּרִי;

וּמִבְּלִי שֶׁתִּתְיַגֵּעַ

רוּחַ־קַיִץ יַנִיעֶנּוּ –

וְתִזְכֶּה בִּפְרִי־בְּרָכָה!"

אַךְ הָמוֹן נִסְעָר הוֹקִיעַ

אֶת הַסָּב עַל שִׁיר מַרְגִּיעַ:

"בִּינָתוֹ נִטְּלָה מִמֶּנּוּ!

בּוּז!" – הִצְרִיחַ הֶהָמוֹן –

"עַד מָתַי נִשְׁמַע מֵעֶבֶד

הַטָּפָה כָּל־כָּךְ נִתְעֶבֶת?

נְגַרְשֶׁנּוּ! נִרְגְּמֶנּוּ!

נַצִּיגֶנּוּ לְקָלוֹן!"

שָׁר אוֹתוֹ הַסָּב הַהֵלֶךְ

גַּם בְּתוֹךְ אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ,

שָׁר בְּזַעַם, בְּמַפְגִּיעַ:

"בַּמִּדְבָּר קוֹלִי זוֹעֵק!

לֵךְ קָדִימָה! בְּלִי מָנוֹחַ!

אֵין לִבְלוֹם קִדְמָה בְּכֹחַ!

כִּי בֵּין כֹּה וָכֹה יַגִּיעַ

יוֹם יָעוּד לְלֹא סָפֵק!

עִם הַזֶּרֶם! עִם הָרוּחַ!

הֵם מַרְאִים נָתִיב בָּטוּחַ.

אִם תִּמְרוֹד בְּאֵלֶּה שְׁנַיִם,

קִבְרְךָ יִהְיֶה הַיָּם.

יֵשׁ צוּקִים? כַּוֵּן הַהֶגֶה –

וַעֲקוֹף מְקוֹם־הַפֶּגַע.

אַךְ קָדִימָה – אוֹ הַמַּיִם

יְטַבְּעוּךָ בְּדָכְיָם!"

בִּתְשׁוּבָה בָּא קוֹל הִיסְטֶרִי:

"מִי הִכְנִיס אֶת אִישׁ־הַמֶּרִי?

פִּזְמוֹנוֹת רָעִים כָּאֵלֶּה

מְסִיתִים הָמוֹן נִבְעָר.

מִגְּרוֹנוֹ דוֹבֵר הַשֶּׁגַע!

הֵי, אִסְרוּ אוֹתוֹ בִּן־רֶגַע

וְחִבְשׁוּ אוֹתוֹ בַּכֶּלֶא

וּבִלְמוּ אֶת פִּיו הַשָּׁר!"

שָׁר שִׁירוֹ הַסָּב הַהֵלֶךְ

גַּם בַּכֶּלֶא שֶׁל הַמֶּלֶךְ,

בְּשַׁלְוָה אוֹתוֹ הִשְׁמִיעַ:

"בַּמִּדְבָּר קוֹלִי זוֹעֵק!

עַל מַלְּאִי חוֹבַת־הַקֹּדֶשׁ –

שְׂכַר־נָבִיא שֻׁלַּם בְּגֹדֶשׁ.

אַךְ, לַמְרוֹת הַכֹּל, יַגִּיעַ

יוֹם יָעוּד לְלֹא סָפֵק!"

הַקַּבְּצָן וְכַלְבּוֹ

מאת

אדלברט פון שאמיסו

"מַה? מַס שֶׁל זָהוּב עַל כַּלְבִּי הַזָּקֵן?

מוּטָב שֶׁיַּכֵּנִי הָרַעַם, אִם־כֵּן!

הֲיֵשׁ לָהֶם לֵב לְאַנְשֵׁי־מִשְׁטָרָה?

הֲרֵי פְּשִׁיטַת־עוֹר הִיא! אָיֹם וְנוֹרָא!

זָקֵן וְחַלָּשׁ גַּם אֲנִי בְּעַצְמִי.

אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַרְוִיחַ לַחְמִי.

אֵין פַּת בְּסַלִּי, בְּכִיסִי אֵין מָעוֹת;

חַיַּי הֵם רַק צַעַר, רָעָב וּתְלָאוֹת.

אַךְ מִי הַיָּחִיד בָּעוֹלָם שֶׁחָמַל

עָלַי הַחוֹלֶה וּמֻכֵּה־הַגּוֹרָל?

מִי רֵעַ מָסוּר שֶׁנִּלְוֶה לַבּוֹדֵד,

אָרַח לְחֶבְרָה לַקַּבְּצָן הַנּוֹדֵד?

וּמִי נִחֲמַנִי בְּעֶצֶב שָׁחוֹר?

וּמִי בְּגוּפוֹ חִמְּמַנִי בַּקֹּר?

וּמִי עוֹדְדַנִי בִּימֵי־הָרָעָב,

בְּעוֹד שֶׁלָּאֹכֶל הָמוּ גַּם מֵעָיו?

זָקַנְתָּ כָּמוֹנִי, כַּלְבִּי הָאַמִּיץ!

אוֹי לָנוּ לִשְׁנֵינוּ: קִצֵּנוּ הֵקִיץ!

עָלַי לְבַצֵּעַ אֶת גְּזַר־הַפְּרִידָה:

אוֹתְךָ אֲטַבַּע – זֶה גְמוּל־הַתּוֹדָה!

זֶה שְׂכַר־מְסִירוּת שֶׁל שָׁנִים אֲרֻכּוֹת –

כִּשְׂכַר הָאֱנוֹשׁ… אַךְ – לְכָל הָרוּחוֹת!

יָדַעְתִּי שְׂדֵה־קֶטֶל בִּימֵי־עֲלוּמַי,

אוּלָם לֹא הָיִיתִי תַּלְיָן מִיָּמַי.

וּבְכֵן, הִנֵּה אֶבֶן, הִנֵּה גַּם הַחוּט,

הִנֵּה הֵם הַמַּיִם – הִכּוֹן־נָא לָמוּת!

אֲבָל אַל תַּבִּיט בִּי, כַּלְבִּי הָאֻמְלָל!

עוֹד רֶגַע, עוֹד צַעַד אֶחָד – וַחֲסָל!"

הוּא שָׂם עַל כַּלְבּוֹ עֲנִיבַת־חֲנִיקָה…

לִטֵּף לוֹ הַכֶּלֶב יָדוֹ בִּלְקִיקָה…

נִרְתַּע הַזָּקֵן, וּזְוָעָה עַל פָּנָיו –

וְחִישׁ לְעַצְמוֹ עֲנִיבָה זוֹ עָנַב.

קְלָלָה אֲיֻּמָּה נִתְמַלְּטָה מִשְּׂפָתָיו.

אָסַף הַמִּסְכֵּן שְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו,

פָּרַשׂ אֶת כַּפָּיו וְקָפַץ לַנָּהָר,

וְקֶבֶר־הַמַּיִם נִפְתַּח – וְנִסְגַּר.

הַכֶּלֶב זִנֵּק לְעֶזְרָה – אַךְ לָרִיק!

אֲזַי סַפָּנִים עַל הַחוֹף הוּא הִזְעִיק;

לִמְקוֹם־הָאָסוֹן מְשָׁכָם בִּנְבִיחָה…

אֲבוֹי, נִמְשְׁתָה רַק גּוּפָה נְפוּחָה…

בְּלִי טֶקֶס, בְּלִי אֹמֶר קָבְרוּ אוֹתוֹ חִישׁ.

הַכֶּלֶב בִּלְבַד הִתְאַבֵּל עַל הָאִישׁ.

עַל תֵּל אֲדוֹנָיו הוּא דוּמָם הִשְׁתַּטַּח –

וּמֵת מִיָּגוֹן עַל קִבְרוֹ הַנִּדָּח.

תְּפִלַּת־אַלְמָנָה

מאת

אדלברט פון שאמיסו

(עַל־פִּי מ. לוּתֶּר)

עִם רֶדֶת הַלַּיְלָה, לִפְנֵי הַשֵּׁנָה,

לְאוֹר עֲשָׁשִׁית מִתְפַּלֶּלֶת זְקֵנָה:

"עֲשֵׂה עִמִּי חֶסֶד וְתֵן, אֱלוֹהִים,

לַגְּבִיר אֲדוֹנֵנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים!

הַדֹּחַק לִמֵּד אוֹתִי לֶקַח".

הַגְּבִיר, שֶׁהִקְשִׁיב לַדְּבָרִים בְּאַקְרַאי,

חָשַׁב: הִשְׁתַּכְּרָה הַזְּקֵנָה בְּוַדַּאי!

הוּא סָר בְּמַפְתִּיעַ לַבַּיִת הַדַּל:

“הַגִּידִי לִי, סַבְּתָא” – בְּנַחַת שָׁאַל –

“אֵיךְ דֹּחַק לִמֵּד אוֹתָךְ לֶקַח?”

– "אֵיךְ? שֶׁבַע פָּרוֹת לִי הָיוּ בִּזְמַנִּי;

אוּלָם הִתְנַכֵּל לִי סָבְךָ, אֲדוֹנִי.

גָזַל הוּא מִמֶּנִּי טוֹבַת־פָּרוֹתַי.

בָּזֶה נִפְתְּחָה פָּרָשַׁת צָרוֹתַי.

הַדֹּחַק לִמֵּד אוֹתִי לֶקַח.

קִלַּלְתִּי עוֹשְׁקִי, שֶׁלֹּא חָס וְגָזַל –

וְאֵל נַעֲנָה לִי לְרֹעַ־מַזָּל:

הוּא מֵת – וְאָבִיךָ נִהְיָה לְיוֹרֵשׁ;

מִיָּד פָּרָתַיִם גָזַל מִן הַשֵּׁשׁ.

הַדֹּחַק לִמֵּד אוֹתִי לֶקַח.

נוֹאַלְתִּי כְּקֹדֶם: קַלֵּל קִלַּלְתִּיו –

וּמֵת הוּא מִיתָה מְשֻׁנָּה כְּאָבִיו.

יָרַשְׁתָּ אַתָּה אֶת הַכְּפָר – וַאֲזַי

גָּזַלְתָּ שָׁלֹשׁ מֵאַרְבַּע פָּרוֹתַי.

הַדֹּחַק לִמֵּד אוֹתִי לֶקַח.

עַכְשָׁו, אִם, חָלִילָה, תָּמוּת אוֹ תּוּמַת,

יִגְזוֹל יוֹרֶשְךָ פָּרָתִי הָאַחַת.

לָכֵן מִתְפַּלֶּלֶת אֲנִי לֵאלוֹהִים:

תֵּן, אֵל, לְגְבִירֵנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים!

הַדֹּחַק לִמֵּד אוֹתִי לֶקַח.

עִמָּנוּאֵל גַּיְבֶּל (1815–1884)

פ. רִיקֶרְט (1788–1866)

נ. לֶנַאוּ (1802–1850)

תַּרְגוּמִים מֵרוּסִית

מִשִּׁירֵי א. פּוּשְׁקִין (1799–1837)

שֵׁדִים

מאת

אלכסנדר סרגיביץ' פושקין

עֲנָנִים חוֹלְפִים בְּדַהַר.

עֲכוּרִים הֵם שְׁמֵי־הַלֵּיל.

בְּצִנְעָה מֵאִיר הַסַּהַר

אֶת הַשֶׁלֶג הַנּוֹפֵל.

בַּשָּׂדֶה אֲנִי נוֹסֵעַ;

מְצַלְצֵל הַזּוֹג דִּין־דִּין…

בַּמֶּרְחָב הַמִּשְׂתָּרֵעַ

חָשְׁנִי פַּחַד־מִסְתּוֹרִין.

–“אוּץ, רַכָּב!” – "לִי כֹּחַ אַיִן:

הַסּוּסִים עָיְפוּ מְאֹד.

שֶׁלֶג־עָף חוֹדֵר לָעַיִן,

הַדְּרָכִים כֻּסּוּ גְּבָעוֹת.

בְּוַדַּאי, אָדוֹן, נִתְעֵינוּ

מִן הַדֶּרֶךְ. וְאוּלַי

הַשָּׂטָן מְסוֹבְבֵנוּ

וּמַתְעֵנוּ, אַלְלַי!

הִסְתַּכֶּל־נָא: שֵׁד מִשַּׁחַת

בִּי יוֹרֵק וּמִתְעַלֵּל

וְעַכְשָׁו – דּוֹחֵף לְפַחַת

אֶת הַסּוּס הַמִּשְׁתּוֹלֵל.

שָׁם – בִּדְמוּת עַמּוּד־שֶׁל־דֶּרֶךְ

נִזְדַּקֵּר וְנִסְתַּלֵּק;

שָׁם – כִּשְׁבִיב חָלַף בְּזֶרַח

וְאָבַד בְּחֹשֶׁךְ רֵיק.

עֲנָנִים חוֹלְפִים בְּדַהַר.

עֲכוּרִים הֵם שְׁמֵי־הַלֵּיל.

בְּצִנְעָה מֵאִיר הַסַּהַר

אֶת הַשֶׁלֶג הַנּוֹפֵל.

מַר מִנְּשֹׂוא טִלְטוּל פָּרוּעַ…

וּפִתְאֹם הַזּוֹג נָדַם;

הַסּוּסִים עָמְדוּ… “מַדּוּעַ?”

– “עֵץ אוֹ זְאֵב שָׁם הִפְחִידָם”

הַסּוּסִים נוֹחְרִים מִפַּחַד;

קוֹל־סוּפָה מוֹסִיף לִזְעוֹק.

נָס הַיְצוּר, אוּלָם יִזְרַח עוֹד

בְּרַק עֵינָיו לְמֵרָחוֹק.

הַסּוּסִים פָּסְקוּ מִנַּחַר.

שׁוּב רָצִים הֵם – דִּין־דִּין־דִּין!

מַה־זֶּה? צָץ בִּשְׂדֵה־הַצַּחַר

אֵיזֶה כֶּנֶס־מִסְתּוֹרִין.

בְּאוֹר־סַהַר, אוֹר דָּלוּחַ,

סוֹבְבוֹת־מִתְרוֹצְצוֹת,

כַּעֲלֵי־הַסְּתָו בָּרוּחַ,

לְהָקוֹת שֶׁל מִפְלָצוֹת.

מַה עוֹשׂוֹת כָּל אֵלֶּה יַחַד?

מַה פֵּרוּשׁ יִלְלָתָן?

הֲקוֹבְרִים פֹּה שֵׁד־מִשַּׁחַת –

אוֹ יַשִּׂיאוּ בַּת־שָׂטָן?

עֲנָנִים חוֹלְפִים בְּדַהַר.

עֲכוּרִים הֵם שְׁמֵי־הַלֵּיל.

בְּצִנְעָה מֵאִיר הַסַּהַר

אֶת הַשֶׁלֶג הַנּוֹפֵל.

בְּעוּפָם בִּמְרוֹם־רָקִיעַ,

הַשֵּׁדִים חָגִים סְבִיבִי;

וְהַיֶּלֶל הַמַּזְוִיעַ

מְקָרֵעַ לְבָבִי.

[עתה בקרתי שוב]

מאת

אלכסנדר סרגיביץ' פושקין

… עַתָּה בִּקַּרְתִּי שׁוּב

אוֹתָה פִּנָּה נִדַּחַת, בָּהּ יָשַׁבְתִּי

שְׁנָתַיִם בְּהֵצְנַע כְּגוֹלֶה.

עֲשׂוֹר־שָׁנִים חָלַף מֵאָז – וּבָאוּ

תְּמוּרוֹת רַבּוֹת בֵּינְתַיִם בְּחַיַּי.

אֲנִי עַצְמִי, נִכְנָע לְחֹק הַטֶּבַע,

גַּם־כֵּן שֻׁנֵּיתִי; אַךְ בַּנּוֹף הַזֶּה

שׁוּב הֶעָבָר מַקִּיף אוֹתִי כְּחַי –

וְאַךְ אֶתְמוֹל, דּוֹמַנִי, פֹּה שׁוֹטַטְתִּי,

בְּחֹרֶשׁ זֶה.

כָּאן – בַּיִת, בּוֹ שָׁכַנְתִּי

יַחְדָּו עִם אוֹמַנְתִּי הַמִּסְכֵּנָה.

כְּבָר הַזְּקֵנָה אֵינֶנָּה, לֹא אֶשְׁמַע עוֹד

מִבְּעַד־לַקִּיר אֶת רַחַשׁ צְעָדֶיהָ –

צֵאתָהּ לְמִשְׁמַרְתָּהּ הַשַׁקְדָנִית…

בָּעֶרֶב לֹא אֶשְׁמַע, עִם נַהַם־סַעַר

אֶת סִפּוּרֶיהָ אֵלֶּה, שֶׁזָּכַרְתִּי

מִיַּלְדּוּתִי, אַךְ לֹא נִלְאֵיתִי שְׁמֹעַ…

שָׁם – גֶּבַע מְיֻעָר, עָלָיו הִרְבֵּיתִי

לָשֶׁבֶת כְּרָתוּק וּלְהַשְׁקִיף

עַל הָאֲגָם, בְּהִזָּכְרִי בְּעֶצֶב

בְּחוֹף אַחֵר וּמַיִם אֲחֵרִים…

בֵּין זְהַב־קָמָה לְיֶרֶק שְׂדוֹת־מִרְעֶה

מַכְחִיל אוֹתוֹ אֲגָם רְחַב־יָדַיִם;

עַל פְּנֵי מֵימָיו מַפְלִיג בְּסִירָתוֹ

דַיָּג בּוֹדֵד; גּוֹרֵר הוּא אַחֲרָיו

מִכְמֹרֶת עֲלוּבָה. עַל הַחוֹפִים

פְּזוּרִים כְּפָרִים; אַחֲרֵיהֶם נִשְׁקֶפֶת

הַטַּחֲנָה־שֶׁל־רוּחַ, שֶׁכְּנָפֶיהָ

מִסְתּוֹבְבוֹת בְּקֹשִׁי…

עַל הַגְּבוּל

שֶׁל נַחֲלַת־סָבִי, שֶׁבּוֹ הַדֶּרֶךְ,

הָאֲכוּלָה גְשָׁמִים עוֹלָה לְמַעְלָה,

נִרְאִים לָעַיִן שְׁלֹשֶׁת אֳרָנִים:

אֶחָד נִצָּב בָּדָד, וְאִלּוּ שְׁנַיִם

עוֹמְדִים יַחְדָּו. אָז, בְּעָבְרִי רָכוּב

עַל פְּנֵי אוֹתָם עֵצִים לְאוֹר־יָרֵחַ,

צַמְּרוֹתֵיהֶם קִדְּמוּנִי בִּבְרָכָה

בְּקוֹל רִשְׁרוּשׁ מֻכָּר. עַתָּה עָבַרְתִּי

בְּדֶרֶךְ זוֹ – וְשׁוּב הֵם לְפָנַי.

הִנָּם כְּשֶׁהָיוּ, לְלֹא שִׁנּוּי;

אוֹתוֹ רִשְׁרוּשׁ מֻכָּר נִשְׁמָע לָאֹזֶן;

אַךְ סְבִיב הַשָּׁרָשִׁים בְּלוּיֵי־הַזֹּקֶן,

בְּשֶׁטַח שֶׁהָיָה שׁוֹמֵם וָרֵיק,

צָמַח־עָלָה הַחֹרֶשׁ הַצָּעִיר.

עַתָּה מִשְׁפַּחַת־יֶרֶק מִסְתוֹפֶפֶת

בְּצֵל הַזּוּג כְּטַּף. וּמֵרָחוֹק

עוֹמֵד בָּדָד רֵעָם מְלֵא־הָעֹגֶם

כְּמוֹ רַוָּק זָקֵן – וּסְבִיבָתוֹ

רֵיקָה כְּאָז.

שָׁלוֹם עָלֶיךָ, שֵׁבֶט

צָעִיר וְלֹא־מֻכָּר! לֹא אָנֹכִי

אֶרְאֶה אֶת בַּגְרוּתְךָ הַנֶּאְדֶּרֶת,

כְּשֶׁתִּגְבַּהּ מִשִּׁכְמְךָ וָמַעְלָה

מִמְּיֻדָּעַי הָהֵם וְתַסְתִּירֵם

מֵעֵין עוֹבֵר. אַךְ לוּ יִשְׁמַע נֶכְדִּי

אֶת בִּרְכַתְכֶם הַזֹּאת הַמְרַשְׁרֶשֶׁת

עֵת – בְּשׁוּבוֹ מִמְּסִבַּת־רֵעִים

שׁוֹפֵעַ מַחְשְׁבוֹת שִׂמְחָה וָנֹעַם –

יַחְלוֹף פֹּה עַל פְּנֵיכֶם בְּאֹפֶל־לַיְלָה

וְיַעַל אֶת זִכְרִי עַל לְבָבוֹ…

הַמְּשִׂימָה

מאת

אלכסנדר סרגיביץ' פושקין

בָּא אוֹתוֹ רֶגַע נִכְסָף: מִפְעָל רַב־שָׁנִים – סִיַּמְתִּיהוּ.

לָמָּה, אֵפוֹא, בַּחֲשַׁאי, יַעַל בִּי עֶצֶב מוּזָר?

כְּלוּם, עִם סִיּוּם מִבְצָעִי, אֶעֱמוֹד כִּשְׁכִיר־יוֹם לֹא־דָּרוּשׁ־עוֹד –

אִישׁ אֲשֶׁר בָּא עַל שְׂכָרוֹ, זָר לְכָל פֹּעַל אַחֵר?

אוֹ – אֶתְגַּעְגְּע עַל עָמָל, חֲבֵרִי הָאִלֵּם בִּשְׁעוֹת־לַיְלָה,

רֵעַ לְשַׁחַר־הַפָּז, יְדִיד בֵּית־אָבוֹת מְקֻדָּש?

ו. ז’וּקוֹבְסְקִי (1783–1852)

י. בָּרַטִינְסְּקִי (1800–1844)

אַכְזָבָה

מאת

יבגני ברטינסקי

אַל תְּפַתִּינִי לְלֹא־צֹרֶךְ

בְּהַחְיָאַת רִגְשֵׁךְ מִכְּבָר.

לַמְאֻכְזָב הִנָּן לְטֹרַח

כָּל אַשְלָיוֹת יְמֵי־עָבָר!

שׁוּב בִּשְבוּעוֹת אֵינִי בּוֹטֵחַ,

לִי אֵין אֵמוּן בְּאַהֲבָה.

שׁוּב לֹא אֶרְדּוֹף חֲלוֹם פּוֹרֵחַ

שֶׁהִנְחִילָנוּ אַכְזָבָה.

נִשְׁכְּחוֹתֵינוּ אַל תַּזְכִּירִי,

בִּי אַל תַּרְבִּי תּוּגַת־חִנָּם.

בְּרַחֲמַיִךְ – אַל תָּעִירִי

אֶת הַחוֹלֶה אֲשֶׁר נִרְדַּם.

אֶת מַכְאוֹבִי שְׁנָתִי מַמְתֶּקֶת.

זִנְחִי חֲלוֹם שֶׁכְּבָר כָּבָה:

אַתְּ רַק תַּעִירִי בִּי אִי־שֶׁקֶט,

אַךְ לֹא תַּחְיִי בִּי אַהֲבָה!

לְחַקְיָנִים

מאת

יבגני ברטינסקי

בִּשְׁפוֹךְ פַּיְטָן נִדְכֵּה־הָרוּחַ

תּוּגַת־אֱמֶת בִּצְלִיל רוֹעֵד,

אִמְרוּ: בְּאֵיזֶה לֵב קָשׁוּחַ

הוּא לֹא יִמְצָא לוֹ הֵד אוֹהֵד?

מִי יְבַיֵּשׁ עַצְמוֹ בְּלַעַג

לִכְאֵב־אֱמֶת פּוֹרֵץ־בְּזַעַק –

וּמִי יָעֵז לִצְחוֹק לַדָּךְ?

אַךְ אִם בִּכְיָה־שֶׁל מְחַקֶּה זֹאת,

הַהִתְחַפְּשׂוּת שֶׁלּוֹ מַרְגֶּזֶת;

בִּמּוּי הַעֶצֶב – מְגֻחָךְ.

לַמְשׁוֹרֵר מַסְעִיר־הַנֶּפֶשׁ

גִּלּוּ אֶת סוֹד־הַיִּסּוּרִים

לֹא זִקּוּקִין־דִי־נוּר שֶל טֶפֶשׁ,

שֶׁמַּפְרִיחִים בּוֹדֵי־שִׁירִים.

לֹא, הוּא הִכִּיר כֹּחוֹת־שֶל־מַעְלָה

בַּמַּאֲבָק עִם הַגּוֹרָל;

בְּסֵבֶל רַב נַפְשׁוֹ קָנְתָה לָהּ

אֶת בִּטּוּיָם הַנֶּאֱצָל.

עַל־כֵּן בְּזֵכֶר־עַם עוֹטֶרֶת

הִלַּת־אַלְמָוֶת אֶת דְּמוּתוֹ;

הוּא נַעֲרָץ כְּבַעַל־מֶרֶד,

כִּמְעֻנֶּה עַל אֲמִתּוֹ.

אַךְ מוּזַתְכֶם הַמִּתְחַפֶּשֶׂת,

כְּדֵי לִסְחוֹט חֶמְלָה וָחֶסֶד

בְּתוּגַתָהּ הַשְּׁאוּלָה, –

הִיא קַבְּצָנִית־רְחוֹב נוֹכֶלֶת,

שֶׁבְּחֵיקָהּ נוֹשֵׂאת הִיא יֶלֶד –

אַךְ יֶלֶד זָר וְלֹא שֶׁלָּהּ.

הַמָּוֶת

מאת

יבגני ברטינסקי

לֹא חֲשֵׁכָה לִי מְסַמֶּלֶת

אוֹתְךָ, הַמָּוֶת! וּבְחֶרְמֵשׁ,

לְפִי שִׁגְרַת דִּמְיוֹן־הַיֶּלֶד

אֶת שִׁלְדְּךָ לא אֲחַמֵּשׁ.

אַתָּה רָאוּי בִּלְשׁוֹן־הַפַּיִט

לְתֹאַר רָם: בֶּן הוֹד עֶלְיוֹן.

אַתָּה מַחְזִיק עָנָף־שֶׁל־זַיִת

וְלֹא חֶרְמֵשׁ־הַכִּלָּיוֹן.

מִשֶׁנִּבְרָא עוֹלָם פּוֹרֵחַ

מִתּוֹךְ אִזּוּן כֹּחוֹת־בְרֵאשִׁית,

שַׁרְבִיט־שׁוֹמֵר־וּמְפַקֵּחַ

רִבּוֹן־עוֹלָם לְךָ הוֹשִׁיט.

עָף סְבִיב הַחֶלֶד בְּמַפְתִּיעַ,

בֵּין נִגּוּדָיו אַתָּה מַשְׁלִים –

וּמַשָּׁבְךָ הַקַּר מַרְתִּיעַ

פְּרִיצַת כֹּחוֹת מִשְׁתּוֹלְלִים.

אַתָּה בּוֹלֵם סוּפָה שֶׁקָּמָה,

פֶּן תַּעֲשֶׂה שַׁמּוֹת־אֵין־סוֹף;

אַתָּה מַחְזִיר גַּלִּים הַיָמָּה

בִּזְנוֹק גֵּאוּת לִכְבּוֹשׁ הַחוֹף.

אַתָּה שָׂם גְּבוּל לְאוֹן־תִּצְמַחַת,

פֶּן יְכֻסּוּ בְּיַעַר רַב

כָּל מֶרְחֲבֵי־עוֹלָם גַּם־יַחַד –

אוֹ פֶּן יִגְבַּהּ דָגָן עַד עָב.

וְהָאָדָם! כְּהֶלֶם־רַעַם

מַכֶּה צִלְּךָ אֶת אֲבָרָיו;

מוּלְךָ – זוֹעֵם שׁוֹכֵחַ זַעַם,

חוֹמֵד שׁוֹכֵחַ יְצָרָיו.

גּוֹרָל שָׁוֶה יָדְךָ מַכְתֶּבֶת

לִבְנֵי עוֹלָם נְטוּל־שִׁוְיוֹן:

אַתָּה מַשְׁוֶה שַׁלִּיט וָעֶבֶד

בְּדִין־הַצֶּדֶק הַעֶלְיוֹן.

אַתָּה – הַסּוֹף לְעִנּוּיֵינוּ,

לְנַפְתּוּלֵי־קִיּוּם כֻּלָּם,

פִּתְרוֹן לְכָל חִידוֹת־חַיֵּינוּ,

שִׁחְרוּר מִכָּל כַּבְלֵי־עוֹלָם.

פ. וְיַזֶמְסְקִי (1792–1878)

הַדּוֹר הַיָּשָן / פ. וְיַזֶמְסְקִי

מאת

פיוטר ויאזמסקי

(עדיין לא פומבי)

[חיינו בזקנה]

מאת

פיוטר ויאזמסקי

חַיֵּינוּ בְּזִקְנָה – חֲלוּק בָּלֶה־מֻזְנָח:

גַּם לְלָבְשׁוֹ – בּוּשָׁה, גַּם לְזָרְקוֹ – אֵין נַחַת:

הֻרְגַּלְנוּ זֶה בָּזֶה, קְשׁוּרִים כְּאָח אֶל אָח;

חִדּוּשׁ וְאַף תִּקּוּן – נִבְצַר מִשְּׁנֵינוּ יַחַד.

חַיֵּינוּ וְחַיָּיו – בְּלוּיִים מִזֹּקֶן רַע;

פִּגְעֵי הַהִזְדַּקְּנוּת – זֶה־כְּבָר בִּשְׁנֵינוּ חָלוּ;

הוּא מְכֻסֶּה כֻּלּוֹ כְּתָמִים שֶׁל דְּיוֹ שְׁחוֹרָה,

אוּלָם מִכָּל רִקְמָה יָקְרוּ כְּתָמָיו הַלָּלוּ.

הֵן אֵלֶּה הֵן פְּלִיטוֹת רֵעֵנוּ הַקֻּלְמוּס,

אֲשֶׁר הַלֵּב שִׁתְּפוֹ בַּגִּיל וּבָעַצֶּבֶת.

הֵשַׂחְנוּ לוֹ הַכֹּל: כָּל רָז וְסוֹד כָּמוּס,

גִּלִּינוּ בְּוִדּוּי כָּל רֶגֶשׁ וּמַחְשֶׁבֶת…

גַּם בַּחַיִּים עַצְמָם נֶחְרַת כָּל פַּעַם אוֹת:

תְּלוּנוֹת וַחֲרָטוֹת, עִקְּבוֹת מִשְׁגִּים וָטֶפֶשׁ.

רוֹבֵץ עַל הַחַיִּים צֵל צַעַר וּתְלָאוֹת,

אַךְ יֵשׁ גַּם חֵן עָצוּב בַּצֵּל הַזֶּה לַנֶּפֶשׁ.

מוֹרֶשֶׁת הֶעָבָר, עַל כָּל הֵדָיו, טְבוּעָה

בְּזֵכֶר אֲבֵדוֹת, שֶׁבָּאוּ בֵּינָתַיִם;

וְאָנוּ עוֹד זוֹכְרִים בְּדִמְדּוּמֵי־שְׁקִיעָה

גַּם בֹּקֶר רַעֲנָן, גַּם זֹהַר־צָהֳרַיִם.

עוֹד אֲחַבֵּב חַיַּי, חַיֵּי זָקֵן וָשָׂב,

עַל כָּל פְּגִימוֹתֵיהֶם, עַל אַף כָּל רֶגֶשׁ־עֶגֶם;

וְכֵן, כִּשְׁמוֹר לוֹחֵם – מְעִיל נָקוּב בִּקְרָב,

אוֹקִיר אֶת חֲלוּקִי, עַל אַף כָּל טְלַאי וּפֶגֶם.

פ. טְיוּטְצֶ’ב (1803–1873)

דְמָעוֹת

מאת

פיודור טיוטצ'ב

דֶמַע־אֱנוֹשׁ, הַדְּמָעוֹת הַמָּרוֹת!

לַיְלָה וָבֹקֶר אַתֶּן נִגָּרוֹת!

לֹא תִּסָּפַרְנָה וְלֹא תִּוָּדַעְנָה,

לֹא תֵּרָאֵינָה – מֵאַיִן וְאָנָה…

חֶרֶשׁ תִּדְלֹפְנָה כִּדְלוֹף טִפּוֹתָיו

שֶׁל הַמָּטָר הַטּוֹרֵד בְּלֵיל־סְתָו.

Silentium

מאת

פיודור טיוטצ'ב

הַחְרֵשׁ וּגְנוֹז בַּנֶּפֶשׁ דֹּם

סִתְרֵי כָּל רֶגֶשׁ וַחֲלוֹם!

יָאִירוּ נָא בַּחֲשֵׁכָה

עָמֹק־עָמֹק בְּנַפְשְׁךָ!

אוֹרָם – כְּאוֹר כּוֹכָב רָחוֹק:

הָזֵן עֵינְךָ בָּהֶם – וּשְׁתוֹק!

אֵיךְ תְּבַטֵּא אֶת נִשְׁמָתְךָ?

אֵיךְ הַזּוּלַת יָבִין אוֹתְךָ –

אֶת עוֹלָמְךָ וְאֶת רָזָיו?

רַעְיוֹן מֻבָּע – הוּא כְּבָר כָּזָב.

פְּרִיצָה תִּדְלַח מַעְיָן עָמֹק:

שְׁתֵה אֶת מֵימָיו, אֵפוֹא, וּשְׁתוֹק!

לְמַד לִחְיוֹת בְּתוֹכְךָ:

עוֹלָם מָלֵא בְּנַפְשְׁךָ –

פִּלְאֵי סוֹדוֹת מַחְשֶׁבֶת־אִישׁ.

כָּל רַעַשׁ־חוּץ אוֹתָם יַחְרִישׁ,

מֵאוֹר־הַיּוֹם דַּרְכָּם לַחְמוֹק:

הַקְשֵׁב לְהֵד־שִׁירָם – וּשְׁתוֹק!

אַהֲבָה אַחֲרוֹנָה

מאת

פיודור טיוטצ'ב

בִּנְטוֹת יָמֵינוּ לַמִּדְרוֹן,

נֹאהַב בְּיֶתֶר רֹךְ וְרַעַד…

קְרוֹן, קְרוֹן, הָאוֹר הָאַחֲרוֹן

שֶׁל אַהֲבַת־פְּרִידָה שׁוֹקַעַת!

פָּשַׁט כְּבָר צֵל עַל שְׁמֵי־מָרוֹם;

רַק מַעֲרָב מוּאָר בְּנֹגַהּ.

הַמְתֵּן, הַמְתֵּן, עֲרֹב־הַיּוֹם!

עֲמוֹד, הַקֶּסֶם, אַל תִּמּוֹגָה!

בְּדַם־עוֹרְקַי אָחוּשׁ צִנָּה,

אַךְ בְּלִבִּי עֶדְנָה שׁוֹפַעַת…

הוֹ, אַהֲבָה אַחֲרוֹנָה,

יֵאוּשׁ וָאֹשֶׁר רְצוּפָה אַתְּ!

אַל תֹּאהֲבִי

מאת

פיודור טיוטצ'ב

אַל תֹּאהֲבִי פַּיְטָן, בַּת־חֶמֶד!

בָּךְ אֱמוּנָה אַל יְעוֹרֵר!

קָשָׁה מִכֹּל שִׂנְאָה זוֹעֶמֶת

אַהֲבָתוֹ שֶׁל מְשׁוֹרֵר.

רָפָה נַפְשֵׁךְ הַמְאֹהֶבֶת

מִרְכוֹשׁ לִבּוֹ, יַלְדָּה תַּמָּה!

הֵן לֹא תּוּכְלִי לִגְנוֹז שַׁלְהֶבֶת

בְּסַלְסָלַת הַהִנּוּמָה.

פַיְטָן – אֵיתָן כְּרוּחַ־סַעַר,

אַךְ עַל עַצְמוֹ אֵינוֹ חוֹלֵשׁ:

הוּא עַל־כָּרְחוֹ יִגְרוֹם לָךְ צַעַר;

זֵרוֹ יִצְרוֹב רֹאשֵׁךְ כָּאֵשׁ.

עָלָיו שְׂפַת־שֶׁקֶר הֶעֱלִילָה:

הוּא אֶת הַלֵּב אֵינוֹ עוֹקֵץ

כְּמוֹ נָחָש אַרְסִי, חָלִילָה –

אַךְ כִּדְבוֹרָה אוֹתוֹ מוֹצֵץ.

הַמְּשׁוֹרֵר – נְקִי־כַּפַּיִם,

וְאֶת קָדְשֵׁךְ לֹא יִחַלֵּל;

אַךְ בַּמְרִיאוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם,

בָּךְ לֹא־מִדַּעַת יְחַבֵּל.

אַתְּ מְמַלֵּאת

מאת

פיודור טיוטצ'ב

אַתְּ מְמַלֵּאת לִבִּי עָדַיִן

גַּעֲגוּעִים וְעֶרְגוֹנוֹת –

וְזִיו דְּמוּתֵךְ זוֹהֵר לָעַיִן

בְּדִמְדּוּמֵי הַזִּכְרוֹנוֹת.

אוֹתָהּ הַדְּמוּת הַלֹּא־נִשְׁכַּחַת –

מוּלִי תָּמִיד וּבְכָל מָקוֹם,

בִּלְתִּי מֻשֶּׂגֶת וְנִצַּחַת

כְּמוֹ כּוֹכָב בִּשְׁמֵי מָרוֹם.

אֵין יוֹם, בּוֹ אֵין נַפְשִׁי סוֹבֶלֶת

מאת

פיודור טיוטצ'ב

אֵין יוֹם, בּוֹ אֵין נַפְשִׁי סוֹבֶלֶת:

עָבָר לֹא מָש מִזִּכְרוֹנָהּ;

וּבְלִי לִמְצוֹא מִלָּה גּוֹאֶלֶת

הִיא נְמַקָּה בְּשִׁבְרוֹנָהּ, –

כְּאִישׁ שְׂרוּף כֹּסֶף לַמּוֹלֶדֶת,

אֲשֶׁר שָׁמַע פִּתְאֹם, נִדְהָם,

כִּי הִתְפָּרְצוּת גַּלִּים בּוֹגֶדֶת

קָבְרָה כְּפָרוֹ בִּתְהוֹם הַיָּם.

הִיא בְּשִׁבְתָּהּ עַל הָרִצְפָּה

מאת

פיודור טיוטצ'ב

הִיא בְּשִׁבְתָּהּ עַל הָרִצְפָּה,

תִּלֵּי אִגְּרוֹת הָיְתָה בּוֹדֶקֶת;

דַּף־דַּף, כְּאֵפֶר שֶׁנִּקְפָּא,

הָיְתָה לוֹקַחַת וְזוֹרֶקֶת.

מַבָּט מֻפְלָא הֵעִיפָה דֹּם

עַל כָּל מִכְתָּב מִלְמַעְלָה מַטָּה –

כִּצְפוֹת נִשְׁמַת־אָדָם מֵרוֹם

אֶל הַגְּוִיָּה שֶׁעֲזָבַתָּה…

הוֹ, בָּאִגְּרוֹת הָהֵן כְּתוּבָה

לֹא פָּרָשָׁה אַחַת נִשְׁכַּחַת

שֶׁל יִסּוּרֵי הָאַהֲבָה

וְשֶׁל רִגְעֵי שִׂמְחָה נִרְצַחַת…

עָמַדְתִּי חֶרֶשׁ מִן הַצַּד,

נִרְגָּשׁ, מוּכָן לִכְרוֹעַ בֶּרֶךְ –

וּמָלֵא עֶצֶב, כְּנִרְעָד

מִצֵּל חָבִיב נִצָּב בַּדֶּרֶךְ.

א. פֶט שֶׁנְשִׁין (1820–1892)

א. פֶט־שֶׁנְשִׁין (1820–1892)

סְנוּנִיוֹת

מאת

אפנאסי פט

בִּבְלוֹשׁ עֵינַי הַנּוֹף בְּנַחַת,

אֶשְׁכַּח הַכֹּל בְּעֲקִיבָה

אַחַר מְעוֹף סְנוּנִית צוֹנַחַת

עַל פְּנֵי בְּרֵכָה מַעֲרִיבָה.

הִנֵּה חָלְפָה פְּרוּשַׂת־כְּנָפַיִם –

וּבִלְבָבִי חֲשָׁשׁ חָזָק:

אוּלַי, פִּתְאֹם זְגוּגִית־הַמַּיִם

תִּלְכּוֹד אוֹתָן כַּנְפֵי־בָּזָק?

וְשׁוּב אוֹתָהּ צְלִילָה נוֹעֶזֶת –

עַד גְּבוּל הַזֶּרֶם הָעוֹצֵר…

הַאִם אֶטְעֶה אִם אֲדַמֶּה זֹאת

לְהַשְׁרָאַת הַמְשׁוֹרֵר?

כְּלוּם לֹא לְפִי אוֹתָהּ מַתְכֹּנֶת

מֵעֵז אֲנִי לִבְחוֹר מַסְלוּל

אָסוּר וָזָר – לִשְׁאוֹב טִפֹּנֶת

מִיָּם מֻפְלָא, מִחוּץ לַגְּבוּל?

בִּבְרָכָה אֵלַיִךְ בָּאתִי

מאת

אפנאסי פט

בִּבְרָכָה אֵלַיִךְ בָּאתִי –

לְסַפֵּר כִּי שֶׁמֶשׁ קָמָה,

כִּי עַל כָּל עָלֶה בַּלָּאט הִיא

רֶשֶׁת אוֹר חַמָּה רָקָמָה;

לְסַפֵּר כִּי עֵר הַחֹרֶשׁ,

וְהוּא חָשׁ אָבִיב – אוֹרֵחַ

בְּכָל עֵץ, עָנָף וָשֹׁרֶשׁ,

בְּכַנְפֵי כָּל עוֹף פּוֹרֵחַ;

לְסַפֵּר כִּי שׁוּב כְּאֶמֶשׁ

לְבָבִי כֻּלּוֹ הוֹמֶה לָךְ –

וּמוּכָן לְעֵין הַשֶּמֶשׁ

לְשָׁרְתֵךְ כְּמוֹ בַּת־מֶלֶךְ;

לְסַפֵּר כִּי עִם כָּל צַעַד

רוּח־עֶלֶז בִּי נִכְנֶסֶת…

מָה אָשִׁירָה – לֹא אֵדַע עוֹד,

אַךְ שִׁירָה בִּי כְּבָר תּוֹסֶסֶת.

נם כל איש

מאת

אפנאסי פט

נָם כָּל אִישׁ – נֵרֵד נָא אֶל הַגַּן, לַצֵּל.

נָם כָּל אִישׁ – עֵרִים עוֹד רַק כּוֹכְבֵי הַלֵּיל.

אֵלֶּה לֹא יִרְאוּנוּ תַּחַת עֵץ תָּמִיר;

לֹא יִשְׁמַע דְּבָרֵינוּ אֶלָא הַזָּמִיר.

אַךְ הַלָּז – אֵין פְּנַאי לוֹ: שָׁר הוּא שִׁיר עָרֵב;

אֵין שׁוֹמְעִים אֶת פִּינוּ אֶלָּא יָד וָלֵב.

מַאֲזִין לִבֵּנוּ לְחֶדְוַת הַגָּן –

לְהֵדֵי הָאֹשֶׁר, שֶׁאָצַלְנוּ כָּאן;

וְלַלֵּב אוֹמֶרֶת בִּלְחִישָׁה הַיָּד

כִּי כַּף יָד אַחֶרֶת בָּהּ תִּלְהַט־תִּרְעַד;

כִּי אוֹתוֹ חֹם רַעַד גַּם אוֹתָהּ עוֹטֵף –

כִּי כָּתֵף נִצְמֶדֶת חֶרֶשׁ אֶל כָּתֵף…

א. ק. טוֹלְסְטוֹי (1817–1875)

אך לשוא תדמה

מאת

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

אַךְ לַשָׁוְא תְּדַמֶּה, הָאָמָּן, כִּי אַתָּה הוּא אֲבִי יְצִירֶיךָ!

הֲרֵי הֵם רִחֲפוּ בֶּחָלָל מִנִּי־אָז, נִסְתָּרִים מִן הָעַיִן.

לֹא! לֹא פִידִיאַס הוּא שֶׁיָּצַר אֶת פְּנֵי צֵאוּס אֲדוֹן־הָאוֹלִימְפּוּס.

כְּלוּם בָּדָה מִלִּבּוֹ הוֹד־פָּנָיו, רַעֲמַת־הָאֲרִי הַמְּפֹאֶרֶת,

וְאוֹר־חֶסֶד מַבָּט מַלְכוּתִי תַחַת אֹפֶל גַּבּוֹת יוֹרוֹת־רַעַם?

לֹא, לֹא גֶתֶה יָצַר מֵרוּחוֹ אֶת גְּדוֹלַת־הַדְּמֻיּוֹת שֶׁלוֹ – פָאוּסְט:

תִּלְבָּשְׁתּוֹ – גֶרְמַנִית־עַתִּיקָה, אַךְ דּוֹמֶה בְּכָל קַו מֵאָפְיוֹ הוּא,

בֶּאֱמֶת אֱנוֹשִׁית עֲמֻקָּה, לְאַבְצֶלֶם נִצְחִי מִנִּי־קֶדֶם.

אוֹ, עֵת בֶּטְהוֹבֶן בָּא לְחַבֵּר מַרְשׁ־הָאֵבֶל קוֹרֵעַ־הַנֶּפֶשׁ,

כְּלוּם דָּלָה מֵחַדְרֵי־לְבָבוֹ תַּצְלִילֵי־יְגוֹנִים שָׁכָּאֵלֶּה,

בְּכִיַּת נְשָׁמָה אֲבֵלָה עַל אָבְדַן מַחְשָׁבָה מְרוֹמֶמֶת,

עַל חֻרְבַּן עוֹלָמוֹת מְאִירִים, הַשּׁוֹקְעִים בִּתְהוֹם־תֹּהוּ־וָבֹהוּ?

לֹא, אוֹתָם הַצְּלִילִים מִבְּרֵאשִׁית בְּאֵינְסוֹף־הֶחָלָל הִתְיַפָּחוּ –

אֶלָּא הוּא, הַחֵרֵשׁ לִבְנֵי־מַטָּה, הֶאֱזִין וְקָלַט הֵדֵי־מַעְלָה.

הַמֶּרְחָב – גְּדוּשׁ צוּרוֹת וּצְלִילִים, הַטְּמִירִים מִכָּל עַיִן וָאֹזֶן,

בֹּו רַבִּים צֵרוּפֵי־הַפְּלָאִים שֶׁל מִלִּים וְאוֹרוֹת־שֶׁל־תִּפְאֶרֶת;

אַךְ בַּטֵּא יְבַטְּאֵם רַק אָדָם, הַיּוֹדֵעַ לִרְאוֹת וְלִשְׁמוֹעַ,

שֶּׁיָחוּשׁ נִסְתְּרוֹת־יְצִירָה עַל־פִּי קַו, עַל־פִּי הֵד, עַל־פִּי רֶמֶז

וְיַרְאֶנָה כְּלִילַת־הַשְּׁלֵמוּת לָעוֹלָם הַנִּדְהָם מִן הַפֶּלֶא.

הוֹ, הַקֵּף עַצְמְךָ, מְשוֹרֵר, קִיר אָטוּם שֶׁל דְּמָמָה וְשֶׁל חֹשֶךְ,

וְחֵרֵשׁ כְּמוֹ בֶּטְהוֹבֶן זֶה, וְעִוֵּר כְּהוֹמֶרוּס גַּם־יַחַד,

הַאְדֵּר נָא אָזְנֵי נְשָׁמָה וְחַזֵּק וְאַמֵּץ עֵינֵי־רוּחַ.

וּכְמוֹ כְּתָב בְּאִגֶּרֶת־סְתָרִים צָץ לְפֶתַע מֵעַל לַשַׁלְהֶבֶת,

כֵּן יָגִיחוּ מִתּוֹךְ אֲפֵלָה מַרְאוֹת־קֶסֶם לְנֶגֶד עֵינֶיךָ.

וְכָל צֶבַע יֵלֵךְ וְיַזְהִיר, כָּל צוּרָה תִּתְבַּלֵּט שִׁבְעָתַיִם

וּפִרְחֵי־הַמִּלִּים יִשְתַּזְּרוּ לְזֵרֵי מַחְשָׁבָה נֶאֱצֶלֶת.

אוֹתוֹ רֶגַע הַבֵּט וְהַקְשֵׁב וַעֲצוֹר נְשִׁימָה בְּקִרְבֶּךָ –

וּבְהַגִּיעַ שְׁעַת־יְצִירָה, זְכוֹר חֲזוֹן־הַפְּלָאִים שֶׁחָזִיתָ!

האמת

מאת

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

הוֹי, מָה רַב כֹּחֵךְ, הָאֱמֶת־הָאֵם!

מִי גָּדוֹל כָּמוֹךְ, מִי רָחָב כָּמוֹךְ?

אַתְּ שָׂגַבְתְּ, אֱמֶת, כְּהָרֵי־הָרִים,

הִשְׂתָּרַעַת־לָךְ כָּעֲרָבוֹת־אֵין־סוֹף,

הִשְתַּפַּכְתְּ, גְּבִירָה, בְּיַמִּים כְּחֻלִּים,

נִתְמַלֵּאת כֻּלֵּךְ בְּעָרִים הוֹמוֹת,

הִשְׂתַּגְשַׂגְתְּ בִּסְבָךְ יְעָרוֹת רָמִים.

לֹא יוּכַל אָדָם לְהַקִּיף אוֹתָךְ –

אַף מֵאָה שָׁנִים לֹא תַּסְפֵּקְנָה לוֹ.

וְהָיָה מַעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה אַחִים,

בְּשִׁבְעָה אַחִים, גִּבּוֹרִים כֻּלָּם,

שֶׁיָּצְאוּ לִרְאוֹת הָאֱמֶת־הָאֵם,

לַחֲזוֹת – מַה דְּמוּת וּמַה תֹּאַר לָהּ?

בָּהּ סֻפַּר הַרְבֵּה בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ,

בָּהּ דֻּבַּר הַרְבֵּה וְנִכְתַּב הַרְבֵּה –

וְשֻׁקַּר הַרְבֵּה וְכֻזַּב הַרְבֵּה.

דָּהֲרוּ בְּנֵי־הַחַיִל לִרְאוֹת אוֹתָהּ,

כָּל שִׁבְעַת הָאַחִים אַמִּיצֵי־הַלֵּב –

וְנִגְּשׁוּ לָאֱמֶת מִשִּׁבְעָה קְצָווֹת,

וְחָזוּ בָּאֱמֶת מִשִּׁבְעָה צְדָדִים.

הִסְתַּכְּלוּ הָאַחִים בָּהּ יָפֶה־יָפֶה –

וְחָזְרוּ אַחַר־כָּךְ לְאַרְצָּם יַחְדָּו;

וְאִישׁ־אִישׁ תֵּאֵר הָאֱמֶת בְּפִיו,

וְאִישׁ־אִישׁ צִיְּרָהּ כְּדַרְכּוֹ־שֶׁלּוֹ:

זֶה סִפֵּר כִּי אֱמֶת – הִיא פִּסְגָּה רָמָה;

זֶה אָמַר: עִיר הוֹמָה וְסוֹאֶנֶת הִיא;

זֶה הֵעִיד כִּי אֵינָהּ אֶלָּא יַעַר־עַד,

זֶה אָמַר עֲרָבָה – וְזֶה: יָם אַדִּיר.

וּפָתְחוּ הָאַחִים בִּמְרִיבָה מָרָה,

וְשָׁלְפוּ אִישׁ חַרְבּוֹ בְּחֵמָה שְׁפוּכָה,

וּפָצְעוּ זֶה אֶת זֶה פִּצְעֵי־מָוֶת הֵם,

וְחֵרְפוּ אִישׁ אָחִיו בְּמִלִּים רָעוֹת

וְגִנּוּ זֶה אֶת זֶה כְּרַמַּאי בָּזוּי.

לְבָסוֹף נִפְגְּעוּ וְנִסְפּוּ כֻּלָּם,

כָּל שִׁבְעַת הָאַחִים אַמִּיצֵי־הַלֵּב.

אַךְ, לִפְנֵי מוֹתָם, אִישׁ לִבְנוֹ צִוָּה

שֶׁיּוֹסִיף לִלְחוֹם עַד הַסּוֹף הַמַּר

וְיִמְסוֹר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ אֱמֶת.

כָּךְ צִוּוּ גַּם בְּנֵיהֶם – אִישׁ לִבְנוֹ־שֶׁלּוֹ.

וְנָטוּשׁ הַקְּרָב עַד הַיּוֹם הַזֶּה,

קְרָב בֵּין בְּנֵי־בָּנִים וְנִינֵי־נִינִים:

לוֹחֲמִים כֻּלָּם עַל אֱמֶת קְדוֹשָׁה,

וּקְרַב־נֶצַח זֶה – אֲבַדּוֹן לָהֶם.

לֹא לִגְנַאי סֻפֵּר הַמָּשָׁל הַזֶּה;

הוּא סֻפֵּר לַכֹּל לְשֵׁם לֶקַח טוֹב –

לְלַמֵּד בִּינָה אֲנָשִׁים טוֹבִים.

בגרזן חד־להב

מאת

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

בְּגַרְזֶן חַד־לַהַב עֵץ־לִבְנֶה פָּצוּעַ;

עַל קְלִפַּת־הַכֶּסֶף טַל־דְּמָעוֹת זָרוּעַ.

הוֹי לִבְנֶה, אַל תֵּבְךְ־נָא, אַל תִּקְבּוֹל, רְחִימָא!

לֹא אָנוּשׁ הַפֶּצַע, עַד אָבִיב תַּחְלִימָה.

שׁוּב תַּרְהִיב עֵינַיִם בְּהַדְרַת מַרְאֶה צַח…

רַק לְלֵב פָּצוּעַ אֵין תְּרוּפָה לָנֶצַח!

נ. נֶקְרַסוֹב (1821–1877)

אנו שנינו

מאת

ניקולאי נקראסוב

אָנוּ שְׁנֵינוּ – בְּרִיּוֹת לְלֹא־טַעַם:

כִּי כָּמוֹנִי נוֹטָה לְרִתְחָה אַתְּ!

לֵב נִסְעָר מְבַקֵּשׁ פֻּרְקַן־זַעַם

בְּמִלָּה חֲרִיפָה וּפוֹגַעַת.

אַךְ, אִם אַתְּ כְּבָר רוֹגֶזֶת, שִׁפְכִי־נָא

בְּגָלוּי כָּל מִטְעַן אוֹתוֹ רֹגֶז!

חִישׁ אֶת הֶבֶל רִיבֵנוּ נָבִינָה –

וְהַכַּעַס יַחְלוֹף וְיִמּוֹג אָז.

וְאִם אֵין אַהֲבָה לֹלא פְּרוֹזָה,

נְקַבֵּל גַּם מִמֶּנָּה קְצַת נַחַת:

אַחֲרֵי מְרִיבָה שֶׁנָּגוֹזָה,

כֹּה יָפָה תְּחִיַּת־רֶגֶשׁ זוֹרַחַת!

בימי קרבות

מאת

ניקולאי נקראסוב

בִּימֵי קְרָבוֹת לִבִּי יִדְאָב,

עִם כָּל קָרְבָּן אֲשֶׁר יַפִּילוּ,

לֹא עַל אִשְׁתּוֹ, לֹא עַל רֵעָיו,

לֹא עַל הָאִישׁ עַצְמוֹ אֲפִילוּ.

אִשְׁתּוֹ תִּמְצָא לָהּ נֶחָמָה

וְיִשְׁכְּחוּהוּ בְּנֵי־הַחֶבֶר,

אַךְ יֵשׁ בַּחֶלֶד נְשָׁמָה

שֶׁתִּזְכְּרֵנוּ עַד הַקֶּבֶר.

בֵּין מַעֲשֵׂינוּ הַשְּׁגוּרִים,

בְּתוֹךְ תִפְלוּת, צְבִיעוּת וְאֹדֶשׁ,

רָאוּ עֵינַי בַּמִּסְתָּרִים

דִּמְעוֹת־אֱמֶת, דְּמָעוֹת שֶׁל קֹדֶשׁ:

דִּמְעוֹת הָאֵם הַשַּׁכּוּלָה!

הִיא לֹא תִּשְׁכַּח אֶת מַחְמָלָהּ,

אֲשֶׁר נִסְפָּה בִּשְׂדֵה־הָרֶצַח:

כָּךְ לֹא תָּרִים רֹאשָׁהּ לָנֶצַח

עֲרְבַת־בָּכוּת הָאֲבֵלָה.

א. גוֹלֶנִישְׁצֶ’ב־קוּטוּזוֹב (1848–1912)

מְדוּרָה

מאת

ארסני גולנישצ'ב־קוטוזוב

אֲפֵל, קֹר… שֵׁנָה חוֹבֶקֶת

רַחֲבֵי מִדְבַּר־אִלְּמוּת;

אַךְ אֵי־שָׁם הַרְחֵק דוֹלֶקֶת

מְדוּרָה – מוֹקֵד גַּלְמוּד.

מִדֵּי־פַּעַם צֵל אוֹ צֶלֶם

מִתְגַּלֶּה לְאוֹר הָאֵשׁ:

וְסָבִיב – כְּגוּש בֵּית־כֶּלֶא –

שְׁחוֹר־הַלֵּיל הַמְיָאֵשׁ.

קֶרֶן־אוֹר, עֶמְדַּת־מִשְׁמֶרֶת

בִּישִׁימוֹן בְּלֵיל־הַדְּמִי –

כְּלוּם לֹא דְּמוּת הַמְשׁוֹרֵר אַתְּ

בַּמַּחְשָׁךְ הָעוֹלָמִי?

נ. דוֹבְּרוֹלְיוּבּוֹב (1836–1861)

כֹּחוֹ שֶׁל דִּבּוּר

מאת

ניקולאי דוברוליובוב

אִישׁ־מוּסָר הִטִּיף בְּלַהַט

לַעֲזוֹר לְכָל דַּכָּא –

וּבְדִבְרֵי חָכְמָה קוֹלַעַת

עוֹרֵרָנוּ לִצְדָקָה.

הוּא שִׁבַּח חַיֵּי־הַיֹּשֶׁר

אֲצִילֵי־הַמַּטָּרוֹת;

הוּא גִּנָּה בִּזְבּוּז הַעֹשֶׁר

עַל הֶבְלֵי הַמּוֹתָרוֹת.

דְּרָשָׁתוֹ הָיְתָה מֻשְׁלֶמֶת,

וְשָׁתוּהָ בְּצָמָא

כָּל שׁוֹמְעָיו – עֵדָה מֻקְסֶמֶת,

עֲצוּרַת־הַנְּשִׁימָה.

אַךְ כְּדֵי שֶׁעֹז הַמֶּתַח

לֹא יוּפַג בְּהַפְרָעוֹת –

הֵם גֵּרְשׁוּ עָנִי בַּפֶּתַח,

שֶׁבִּקֵּש נִדְבַת־מָעוֹת.

ו. סוֹלוֹבְיוֹב (1853–1900)

פְּקַח יְדִיד יָקָר

מאת

ולדימיר סולוביוב

פְּקַח, יְדִיד יָקָר, עֵינֶיךָ:

כְּלוּם אֵינְךָ רוֹאֶה עֲדַיִן

כִּי מַרְאוֹת־עוֹלָם – רַק צֵל הֵם

שֶׁל חָזוֹן סָמוּי מֵעַיִן?

הַאֻמְנָם אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ

כִּי שְׁאוֹן חַיֵּי־הַחֶלֶד –

הוּא רַק הֵד לָקוּי־בְּסֶלֶף

שֶׁל הַרְמוֹנְיָה נֶאֱצֶלֶת?

כְּלוּם לֹא חָש אַתָּה כִּי לָנוּ

רַק יֵשׁוּת אַחַת קַיֶּמֶת –

זוֹ שֶׁלֵּב אֶל לֵב מַשִּׂיחַ

בְּרַחְשֵׁי בְּרָכָה אִלֶּמֶת?

ס. נַדְסוֹן (1862–1887)

רַק הַשַּׁחַר יָפֶה

מאת

סמיון נדסון

רַק הַשַּׁחַר יָפֶה בְּתוֹלְדוֹת אַהֲבָה:

מֶלֶל־רֶגֶשׁ רִאשׁוֹן מָלֵא מֹרֶךְ,

רֶטֶט נֶפֶשׁ תַּמָּה, בַּיְשָׁנִית־נִלְהָבָה –

וּפְגִישׁוֹת חֲטוּפוֹת, אַגַּב־אֹרַח.

מִשְׁחֲקֵי־מַבָּטִים, חִלוּפֵי־רְמָזִים,

מַאֲבָק בֵּין קִנְאָה לְתוֹחֶלֶת;

לֵב מָלֵא עַל גְּדוֹתָיו רִגְשֵׁי־אֹשֶׁר גְּנוּזִים;

זֶה גַן־עֵדֶן תַּחְתוֹן שֶׁבַּחֶלֶד…

נְשִׁיקָה – זֶהוּ צַעַד רִאשׁוֹן לִגְלִישָׁה:

הַחֲלוֹם נַעֲשֶׂה לְבֶן־מֶמֶשׁ;

וּמוּרָד מִכַּנּוֹ, בְּלִי עֲטֶרֶת־קְדֻשָּׁה,

הָאֱלִיל שֶׁסֻּגַּד לוֹ עוֹד אֶמֶשׁ.

קוֹל הַלֵּב מִתְרוֹפֵף – אַךְ בְּלַהַט וִיקוֹד

קוֹל הַדָּם הַשִּׁכּוֹר מִשְתַּמֵעַ.

הָאוֹהֵב – הוּא עַתָּה הַמַּרְבֵּה נְשִׁיקוֹת

בְּבֻלְמוֹס־חֲשִׁיקָה מְשַׁגֵּעַ.

הַמִּקְדָּש הַזּוֹהֵר נֶהֱפַךְ לְהַרְמוֹן –

וּתְפִלַת הַכֹּהֵן מְשֻׁתֶּקֶת;

אֵשׁ זָרָה בְּנַפְשׁוֹ – וְכֻלָּהּ צִמָּאוֹן:

עִנּוּגֵי־בְּשָׂרִים הִיא חוֹשֶׁקֶת.

הָאוֹהֵב, שֶׁבִּקֵּש רַק עֵינֵי־אֲהוּבָה,

אֶת יִצְרוֹ הַלּוֹהֵט לֹא יִכְבּוֹש עוֹד:

הוּא שׁוֹלֵחַ עַתָה מְבָּטֵי־תַּאֲוָה

אֶל מַחְשׁוֹף־הַכְּתֵפַיִם בְּלִי בֹּשֶׁת…

לְבַסּוֹף – רֶגַע־עֹנֶג, וּפֶרַח־הַהוֹד

כְּבָר נִמְעַך וְנִקְטַף בְּיַד־חֶצֶף;

הוּא אָבַד לִבְלִי־שׁוּב – לֹא יַחְזִיר אוֹתוֹ עוֹד

גַּל־חַיִּים מָלֵא גַּעַשׁ וָשֶׁצֶף.

חַג־הָרֶגֶשׁ נִגְמַר… הָאוֹרוֹת מְכֻבִּים,

תַּפְאוּרַת־הַתַּחְפֹּשֶׂת נָגוֹזָה…

בָּאָה עֵת שִׁמָּמוֹן, הַיָּמִים הָרַבִּים

שֶׁל עָגְמָה, שֶׁל מִרְמָה וְשֶׁל פְּרוֹזָה!…

אִם זֶה אֹשֶׁר־אֱמֶת

מאת

סמיון נדסון

אִם זֶה אֹשֶׁר־אֱמֶת אוֹ צִלּוֹ – מָה אִכְפַּת?

נֵדֶר־אֹמֶן אֵינֶנִּי תּוֹבֵעַ…

וּבִלְבַד שֶׁתּוֹסִיפִי לִהְיוֹת לִי מִקְלָט,

וְיִרְוַח לְלִבִּי, וַאָנוּחַ מְעַט,

כְּמוֹ יֶלֶד חוֹלֶה וְיָגֵעַ.

לֹא אֶצְפֶּה לֶעָתִיד – וְכָל עוֹד כֹּה חָמִים

מַגָּעָהּ שֶׁל יָדֵךְ הַלּוֹטֶפֶת,

לֹא אֶשְׁאַל אִם חַסְדֵּךְ הוּא לְאֹרֶךְ־יָמִים,

וְהַאִם לֹא הֵתֵּל בְּלִבִּי הַתָּמִים

לֵב אִשָּׁה בְּקַפְּרִיזָה חוֹלֶפֶת?

וְלָכֵן גַם אֲנִי אֶת לִבִּי לֹא אֶחְקוֹר,

פֶּן אָעִיר בּוֹ סָפֵק לֹא־מִדַּעַת;

אַךְ נָעִים לִי קוֹלֵך בְּדִבּוּר וּמִזְמוֹר,

וְנוֹשֵׁם אָנֹכִי עַל־יָדֵךְ כְּבֶן דְּרוֹר –

וְדַיִי שֶׁעָלַי חֲבִיבָה אַתְּ!

אִם יָקוּץ בִּי לִבֵּךְ – אַל תָּחוּסִי, רַעְיָה,

לְהַרְעִיל אֶת נַפְשִׁי בְּעַצֶּבֶת!

לֹא אֶרְצֶה קָרְבָּנֵךְ ־ שִׁעְבּוּדֵךְ כִּשְבוּיָה.

כֹּה רַבִּים הַכְּבָלִים בְּתֵבֵל הַדְּווּיָה

הֲיֵשׁ טַעַם לִחְיוֹת חַיֵּי־עֶבֶד?

אָז אֶלְחַץ לִפְרֵדָה אֶת יָדֵךְ כְּיָדָהּ

שֶׁל אָחוֹת לַתְּלָאוֹת וְלַפֶּרֶךְ –

וְאֵדַע לְקַבֵּל אֶת מַכְאוֹב הַפְּרֵדָה

בְּלִי תְּלוּנָה עַל גְּזֵרַת־הַגּוֹרָל הַכְּבֵדָה –

וְאַמְשִׁיךְ לְבַדִּי אֶת הַדֶּרֶךְ…

נ. מִינְסְקִי (1855–1937)

פִּי יָרֵא לְסַפֵּר

מאת

ניקולאי מינסקי

פִּי יָרֵא לְסַפֵּר, אֵיךְ לִבִּי אוֹהֲבֵךְ;

אִם תִּשְׁמַע הַסִּפּוּר, שֶׁמִּפִּי יִשְׁתַּפֵּךְ,

רוּחַ־בֹּקֶר קַלָּה, ־ הִיא תַּחְלוֹף, מִשְׁתּוֹלֶלֶת,

כְּסוּפָה שִׁכּוֹרָה עַל פְּנֵי חֶלֶד…

פִּי יָרֵא לְסַפֵּר, אֵיךְ לִבִּי אוֹהֲבֵךְ;

אִם יִשְׁמַע הַסִּפּוּר שֶׁמִּפִּי יִשְׁתַּפֵּךְ,

צְבָא כּוֹכְבֵי־הַמָּרוֹם, ־ יֵעָצֵר בָּרָקִיעַ,

וְהֵלֵּיל – אֶל קִצּוֹ לֹא יַגִּיעַ…

פִּי יָרֵא לְסַפֵּר, אֵיךְ לִבִּי אוֹהֲבֵךְ;

אִם לִבִּי בְּעַצְמוֹ שׁוּב יִשְׁמַע אוֹתוֹ “אֵיךְ”,

יִתְפַּלֵּץ מִטֵּרוּף־אַהֲבָה מְשַׁגֵּעַ

וּמֵאֹשֶׁר וּכְאֵב – יִתְפַּקֵּעַ…

הִיא מַזְהִירָה כַּצָּהֳרַיִם

מאת

ניקולאי מינסקי

הִיא מַזְהִירָה כַּצָּהֳרַיִם –

וְהִיא מְלֵאָה רָזִים כַּלֵּיל.

הִיא לֹא יָדְעָה דִּמְעוֹת־עֵינַיִם

וְיִסּוּרִים שֶׁל לֵב סוֹבֵל.

וְאָנֹכִי, שְׁבוּר קְרָב וָדֶחִי,

נוֹשֵׂא אֵלֶיהָ לֵב חוֹלֵם –

מָשׁוּל כְּיָם מַתְמִיד־בְּבֶכִי

הַמְּאֹהָב בְּחוֹף אִלֵּם…

מ. לוֹכְוִיצְקַאיָה (1869–1905)

אָנֹכִי אוֹתְךָ אוֹהֶבֶת / מ. לוֹכְוִיצְקַאיָה

מאת

מירה לוכוויצקאיה

(עדיין לא פומבי)

משירי אלכסנדר מיטרופנוביץ פדורוב (1868 - 1949)

אֲהַבְתִּיךְ – כִּי אַתְּ כָּמוֹנִי / א. פְיוֹדוֹרוֹב

(עדיין לא פומבי)

ז. זַ’בּוֹטִינְסְקִי (1880–1940)

שַׁפְלוֹךְ

מאת

זאב ז'בוטינסקי

אַךְ פָּתַחֲתִּי סֵפֶר הַיְנֶה –

בְּלִבִּי פִּתְאֹם עָלָה

זֵכֶר זִינָה. “Berg־Idylle”…

זֶה הָיָה גַּם לִי וְלָהּ.

גַּם־כֵּן לַיְלָה, לֵיל־יָרֵחַ

וְרִשְׁרוּשׁ־אַשּׁוּחַ דַּק;

אַךְ עִם זִינָה לֹא יָשַׁבְנוּ

תַּחַת צֵל קוֹרָה וָגַג.

הִיא רָצְתָה לִרְאוֹת אֶת שַׁפְלוֹךְ

(“גֹּב־כִּבְשָׂה”, מָקוֹם נֶחְמָד:

סְטַלַקְטִיְטִים, סְטַלַגְמִיְטִים –

וְהַכֹּל בִּפְרַנְק אֶחָד).

נִתְחַלְּפָה אַשְׁמֹרֶת־לַיְלָה,

אוֹר־שׁוֹמֵר חָמַק־עָבַר;

רַק אֲנִי עִם פְרוֹיְלַיְן זִינָה

יְחִידִים עַל שִׂיא־הָהָר.

הוֹי, מַה טּוֹב! סָבִיב, מִתַּחַת,

הִתְנוֹעֵעַ וְנִשְׁפַּךְ

עַל צַמְּרוֹת עֲצֵי־הַמַּחַט

כֶּסֶף־סַהַר הֲפַכְפַּךְ;

מִמְּרוֹמִים גָּלְשׁוּ לָעֵמֶק

וּפָשְׁטוּ עַל מֶרְחָבָיו

עַרְפִילִים – עֶדְרֵי צֹאן־שֶׁלֶג

וְעָבִים – חַשְׁרוֹת חָלָב;

וְקָרְנוּ אֵי־שָׁם, לְמַעְלָה,

בְּאֵינְסוֹף כָּחֹל וָרָם

“בְּתוּלָה”, “נָזִיר” וְ“אֵיגֶר” –

בְּכֹל לֹבֶן־זָהֳרָם;

כָּךְ קָרְנוּ עַנְקֵי־הַשֶּׁלֶג,

עַד אֲשֶׁר נִדְמָה כִּי אֵל

הִפְקִידָם עַל חֶבֶל בֶּרְן

לְקַיֵּם מִשְׁמֶרֶת־לֵיל.

* * *

וְאָמְרָה בְּלַחַשׁ זִינָה,

עֲטוּפָה בְּסוּדָרָהּ:

– לוּ נוֹדַע בְּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ

tête־à־ tête כָּל־כָּךְ נוֹרָא!

זִינָה? עוֹד מְעַט הִיא דוֹקְטוֹר,

וּסְטוּדֶנְטִית זֶה מִכְּבָר, –

וְהִנָּהּ בְּלֵב־הָאַלְפִּים,

בַּחֲצוֹת עִם גֶּבֶר זָר!

לִי אֵם־חֶמֶד; אַךְ לְאִמָּא

אֵין קָשֶׁה מִלְּהָבִין

יְדִידוּת לְלֹא כָּל נֹפֶךְ

וְרֵעוּת בֵּין מִין לְמִין. –

הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּפָנֶיהָ

וְשָׁתַקְתִּי כְּאִלֵּם,

בְּלִבִּי מוּכָן הַפַּעַם

לְהַסְכִּים לְדַעַת אֵם.

וְשָׁרַקְתִּי וְהִרְהַרְתִּי:

– הוֹי, כְּדַאי כַּדִּין וָדָת

לְחַבֵּק אוֹתָהּ, אֶת אִמָּא –

אוֹ, נֹאמַר, אֶת זוֹ הַבַּת!

* * *

הַשָּׁמַיִם – יָם שֶׁל זֶפֶת,

הַיָּרֵחַ – אִי לָבָן…

(אַף כִּי אֵין כָּזֹאת בַּטֶּבַע,

הַנִּגוּד הוּא מְצֻיָּן).

– אִישׁ מוּזָר, – אָמְרָה לִי זִינָה, –

דַּי לִשְׁרוֹק, הַעוֹד לֹא רַב?

מַה, הַגֶּד־נָא דֵּעוֹתֶיךָ:

הֲ… מַרְכְּסִיסְט אַתָּה אוֹ לָאו? –

רֶגַע קַל עִקַּמְתִּי חֹטֶם,

אַךְ עָנִיתִי: – מָרָתִי,

אִם חֶפְצֵךְ הוּא, טוֹב, אוֹדֶה־נָא

עַל אָפְיִי הָאֲמִתִּי.

בַּיַּלְדוּת תָּמִיד נָהַגְתִּי

בִּגְדוֹלִים לְהִתְגָּרוֹת,

בִּהְיוֹתִי מַרְדָּן מִטֶּבַע

נֶגֶד רֶסֶן וּגְדֵרוֹת.

אָז בְּרֶטֶט הִתְפַּלַּלְתִּי

לָאֵלָה בְּשֵׁם חֵרוּת:

נָא, הַרְאִינִי לוּחַ־קֹדֶשׁ,

שֶׁחֻקֵּךְ עָלָיו חָרוּת!

וְהֶרְאַתְנִי בַּת־שָׁמַיִם

חֹק קָצָר וּכְלָל גָּדוֹל:

"כָּל אָדָם – חָפְשִׁי בַּכֹּל הוּא:

אַף לִרְעוֹב מֵחֹסֶר־כֹּל".

אָז פָּנָה לִבִּי מִמֶּנָּה

(אַף כִּי צַר הָיָה לוֹ, צָר)

וּמָצָא מַלְכָּה אַחֶרֶת,

הַנִּקְרֵאת בְּשֵׁם מוּסָר.

לֹא אוֹתוֹ מוּסָר שֶׁאִמָּא

שִׁנְּנָה בְּחֹמֶר־דִּין…

(וְאָמְנָם אִמֵּךְ נֶחְמֶדֶת,

וְלִבָּהּ הוּא לֵב מֵבִין).

אֵצֶל זוֹ הָיְתָה כִּפְלַיִם

מְסֻבֶּכֶת הַתּוֹרָה:

כְּחָמֵשׁ שָׁנִים יָגַעְתִּי

עַד שֶּבַּנְתִּי אֶת פִשְׁרָהּ.

הִיא צִוְּתָה: "תִּשְׁמֹר מִכֶּתֶם

נַפְשְׁךָ וּמַצְפּוּנְךָ,

וַאֲשֶׁר לְכָל הַיֶּתֶר –

אֵין זֶה כְּלָל מֵעִנְיָנְךָ".

אָז רָצִיתִי, פְרוֹיְלַיְן זִינָה,

גַּם לִבְכּוֹת וְגַם לִצְחוֹק;

וְהֵבַנְתִּי מַה שֶּׁקֹּדֶם

אַךְ נִצְנֵץ לִי מֵרָחוֹק:

רַק מוּג־לֵב וְדַל בָּרוּחַ

לָאֱלִיל נוֹשְׂאִים נַפְשָׁם.

אִישׁ עֶלְיוֹן הוּא זֶה שֶׁאֵין לוֹ

עַל הַמֶּצַח שׁוּם חוֹתָם.

רַק לִפְנֵי חָפְשִׁים כָּאֵלֶּה

מִשְׂתָּרַעַת מֶרְחַבְיָה;

וְעֵינָם כְּעֵין הַנֶּשֶׁר

עַד לָאֹפֶק צוֹפִיָה.

הוֹ, אִמְרִי־נָא, פְרוֹיְלַיְן זִינָה,

הֲרוֹצָה אַתְּ לִרְאוֹתָם?

טוֹב, הֵא יָד לָךְ: לְפָנַיִךְ

בֶּן־חוֹרִין לְלֹא חוֹתָם. –

* * *

קֹר גָּבַר מְעַט. וַתַּהַר

מַחְשַׁבְתִּי נִיצוֹץ חָכְמָה:

שֶמָּא בָּא הַקֹּר מִסַּהַר,

אִם הַחֹם הוּא מֵחַמָּה?

וִּפִתְאֹם עֵינִי הִבְחִינָה:

נֶעֶצְבָה הַבַּחוּרָה.

מַה קָּרָה? הֲקַר לְזִינָה

בִּמְעִילָהּ וְסוּדָרָהּ?

הִיא הִבִּיטָה, מְהַסֶּסֶת,

בְּעֵינֶיהָ הַטּוֹבוֹת

וְאָמְרָה בְּרֹךְ שֶׁל חֶסֶד:

– הֲרֵי קַר לְךָ מְאֹד?

נַחֲלוֹק סוּדָר זֶה יַחַד! –

– אֵיךְ? וְ…אִמָּא מַה תַחְשׁוֹב?

– אֵין דָּבַר! לִי אֵין כָּל פַּחַד

שֶׁתִּהְיֶה שָׁכֵן לֹא טוֹב! –

חֶרֶשׁ זָז גּוּפִי יָמִינָה,

זָז כְּטֶפַח – וְנִצְמַד.

פִּי שָּאַל: – מֻתָּר לִי, זִינָה? –

וְחָבַקְתִּי לָהּ בַּיָּד.

וְהִיא סָחָה לִי בְּלַחַשׁ:

– בְּשַׁלְשֶׁלֶת מֻשָּׂגַי

מִתְּחִלָּה נִדְמָה כָּל רַחַשׁ

מְחֻוָּר לִי וּוַדַּי.

אַךְ סָפֵק גּוֹבֵר כָּל פַּעַם,

וּבִפְרָט בְּפַעַם זֹאת.

יֵשׁ אָמְנָם לִכּוּד וָטַעַם

בַּחֻלְיוֹת הַמִּתְחָרְזוֹת.

אַךְ נַעֵר אוֹתָהּ שַׁרְשֶׁרֶת –

וְתָחוּשׁ בְּאֵיזֶה מוּם:

אֵין צִלְצוּל בָּהּ! הִיא עֲקֶרֶת;

לֹא תּוֹלִיד אַף הֵד עָמוּם. –

אָז אָמַרְתִּי לָהּ: נָבִינָה

כִּי כָּזֶה הוּא חָק־עוֹלָם,

שֶׁסִבַּת חַיֵּינוּ, זִינָה,

הִיא גַּם עֶצֶם תַּכְלִיתָם.

מָה הַצִּיץ יַרְבֶּה נִיחוֹחַ,

אִם יִשְׁתֶּה אַךְ נֵטֶף־טַל,

כֵּן אַף הִיא נוֹתֶנֶת כֹּחַ

וְהָדָר לָאִידֵיאַל.

יֶרֶב אוֹן פּוֹעֵל בֶּן־חַיל

עַז כִּפְלַיִם אִישׁ־צָבָא,

אִם מֻבְטָח לוֹ כִּי בַּלַיִל

תְּחַכֶּה לוֹ אֲהוּבָה.

זֶה פִּתְרוֹן וּמַעֲנֶה לָךְ.

מַה תֵּבֵל לְלֹא חַמָּה?

אַתְּ – טִירָה רֵיקָה מִמֶּלֶךְ,

הַשְּׁקוּעָה בְּתַרְדֵּמָה.

כֵּן… וְדַי לִמְצוֹא רַק אֹמֶר,

סוֹד שָׁעָה וְסוֹד מָקוֹם, –

וּבַלֵּב, דּוֹמֵם כַּחֹמֶר,

גַּל חַיִּים יָשׁוּב לִזְרוֹם.

וְעַכְשָׁו הֵן נֶשֶׁף־פֶּלֶא;

אוֹבֶּרְלַנְדְּ סָבִיב יָשֵׁן.

הִסְתַּכְּלִי: כָּל כֵּף וָסֶלַע

מִתְנוֹצֵץ כְּאֶבֶן־חֵן!

הַשָּׁעָה – כַּפְתּוֹר וָפֶרַח.

הַמָּקוֹם – לוֹ אֵין שֵׁנִי.

רַק מִלָּה? אִם יֵשׁ לָהּ עֵרֶךְ,

אֶמְצָאֶנָּה גַּם אֲנִי.

מֶלֶךְ יֵשׁ לָךְ. רַק הַרְשִׁי־נָא

לְהַחְיוֹת עוֹלָם יָשֵׁן.

תַּעֲנִי־נָא, פְרוֹיְלַיְן זִינָה,

תַּעֲנִי־נָא, זִינָה – כֵּן?

* * *

זֶה נָכוֹן כִּי אֵין אַף קֶרֶן

זִיו־תַּכְלִית בְּשׁוּק־חַיִּים;

אַךְ יָפִים הָרִים שֶׁל בֶּרְן

תַּחַת אוֹר הַכּוֹכָבִים, –

וּבְנַשְׁקֵנוּ פִּי בַּת־חֶמֶד

תַּחַת אוֹר הַכּוֹכָבִים,

תִּמָּצֵא אוּלַי, קַיֶּמֶת

גַּם תַּכְלִית בְּשׁוּק־חַיִּים.

ד. מֶרֶזְ’קוֹבְסְקִי (1865–1941)

שִׁיר הַלֵּצָן

מאת

דמיטרי מרז'קובסקי

זֶה לֹא צֶמֶר־פְּרָחִים מִ“שִּׁנֵּי־הָאֲרִי”

מַפְרִיחוֹת בַּשָּׂדֶה יְדֵי־יֶלֶד –

זֶה כִּתְרֵי־שַׁלִּיטִים בְּמִשְׂחָק אַכְזָרִי

מְטַאטֵאת כְּנַף הַמָּוֶת בַּחֶלֶד.

בָּא הַמָּוֶת אֶל לֵץ: "כְּסִיל הִכּוֹן־נָא כַּחֹק!

בָּא תּוֹרְךָ – עוֹד מְעַט וְתָמוּתָה!

עִם כִּתְרֵי־מְלָכִים זֹאת הַפַּעַם אֶזְרוֹק

גַּם מִצְנֶפֶת־לֵצָן הַיַּלְקוּטָה!"

אַךְ קָפַץ הַלֵּצָן עַל כִּתְפֵי הָרָשָׁע –

וּמַנְחִית הוּא כִּמְלוֹא־הַיְכֹלֶת

כְּלֵי־זֵינוֹ – רַעֲשָׁן – בְּיָדוֹ הַקָּשָׁה

וְדוֹפֵק עַל עַצְמוֹת הַגֻּלְגֹּלֶת.

מִתְאַנֵּחַ הַמָּוֶת: הַרְפֵּה, רְחִימַאי!

אַךְ הַלֵּץ לֹא מַרְפֶּה מִן הַטֶּרֶף;

הוּא מַכֶּה כִּמְתוֹפֵף בַּזָּקֵן הָאַשְׁמַאי –

וְצוֹחֵק לוֹ וְשָׁר לְלֹא־הֶרֶף:

"אֵין לִי חֶשֶׁק לָמוּת, אֵין לִי פַּחַד מִמְּךָ!

מַעֲרִיץ אָנֹכִי אוֹר־חַיִּים וְשִׂמְחָה –

וְחַיַי לֹא יִתַּמּוּ בַּחֶלֶד.

חִישׁ נִשְׁכָּח כָּל גִּבּוֹר, וְכָל יֹפִי כּוֹמֵשׁ –

וְאוּלָם לְעוֹלָם לֹא יָמוּת הַטִּפֵּשׁ:

בַּת־אַלְמָוֶת הִנָּה הָאִוֶּלֶת!"

דוֹן קִישׁוֹט

מאת

דמיטרי מרז'קובסקי

שִׁרְיוֹנוֹ חָלוּד מִיּשֶׁן,

קוֹבָעוֹ – אַגַּן־נְחשֶׁת,

וְרַגְלָיו בָּאַרְכּוֹפַיִם –

כְּמוֹטוֹת מֵרֹב כְּחשֶׁת.

סוּס צוֹלֵעַ – רוֹסִינַנְט הוּא

לְעֵינוֹ הַמִּתְנוֹצֶצֶת;

וְכַנְפֵי טַחְנַת־הָרוּחַ –

הֵן יְדֵי עֲנָק־מִפְלֶצֶת.

בְּפֻנְדָּק נִרְפָּשׁ בַּדֶּרֶךְ

הוּא רוֹאֶה אַרְמוֹן רַב־הֶדֶר;

בְּאָזְנָיו – צְלִיל קֶרֶן־כֶּסֶף

לַחֲלִיל רוֹעֵה־הָעֵדֶר.

שָׁם, כְּפוּפָה עַל גַּל שֶׁל זֶבֶל,

אֵשֶׁת־כְּפָר – אַךְ לְלִבּוֹ זוֹ

נַעֲלַת גְּבִירוֹת הָחֶלֶד,

דוּלְצִינֵאָה דֶה־טוֹבּוֹזוֹ.

אַחֲרָיו בָּא סַנְשׁוֹ־פַּנְסָה.

גֵּא רוֹכֵב עַל חֲמוֹרוֹ הוּא;

כָּךְ נָאֶה וְכָךְ יָאֶה לוֹ –

לְנוֹשֵׂא־כֵּלִים כָּמוֹהוּ.

וּמַטִּיף בְּלַהַט־עֶלֶם

הָאַבִּיר בְּקוֹל בָּטוּחַ;

לְדַלִּים הוּא, תַּחַת לֶחֶם,

מְפַזֵּר פְּנִינֵי־הָרוּחַ:

"יְדִידַי, שִׂמְחוּ וְשִׂישוּ:

כָּל הָרַע נָדוֹן לְכֶמֶשׁ;

אַהֲבַת־אַחִים נִצַּחַת

בָּעוֹלָם תִּזְרַח כַּשֶּׁמֶשׁ…

יִשְׂרְרוּ שִׁוְיוֹן וָישֶׁר,

יֵעָלְמוּ אַנְשֵׁי־הַזְּרֹעַ;

שׁוּם בָּרוֹן, שׁוּם זֵד רָם־תֹּאַר

לֹא יָעֵז בָּכֶם לִפְגּוֹעַ.

שִׁירוּ שִׁיר לַמְנַצֵחַ!

הִסְתַּכְּלוּ בְּזוֹ הַחֶרֶב:

הִיא תַּשְׁלִיט חֵרוּת וָצֶדֶק,

תַּעֲנִישׁ טוֹרְפֵי־הַטֶּרֶף!"

טַף עַלִּיז מִבֵּית־הַסֵּפֶר

רָץ אֵלָיו בְּצֹהַל־נֶפֶשׁ.

לוֹעֲגִים הַפִּרְחָחִים לוֹ

וְזוֹרְקִים בּוֹ בֹּץ וָרֶפֶשׁ.

חֶנְוָנִי שָׁמֵן בַּפֶּתַח

כַּף אֶל כַּף מוֹחֵא, שָׂמֵחַ;

וְצוֹחֵק עַד רַעַד־בֶּטֶן

הַמּוֹזֵג מִבֵּית־מַרְזֵח.

בִּתְמִיהָה מַבִּיט הַכֹּמֶר;

בְּאִמְרַת־חָכְמָה קוֹלַעַת

הוּא מוֹקִיעַ בְּלַטִינִית

דּוֹר טֵרוּף וְקֹצֶר־דַּעַת.

הַגַּלָּב הִפְסִיק גִּלּוּחַ

וּמִהֵר לָצֵאת לַשַּׁעַר;

וְקוֹרֵא אֶל דוֹן קִישׁוֹט הוּא

תּוֹךְ נִפְנוּף־בְּרָכָה בַּתַּעַר:

"הוֹ, אֲצִיל אַנְשֵׁי דוֹרֵנוּ,

הוֹד־עֻזְּךָ גּוֹרֵם לִי עֹנֶג…"

וּפִתְאֹם עוֹצֵר דְּבָרָיו הוּא

וְצוֹחֵק, צוֹחֵק עַד חֹנֶק.

אַךְ לֹא חָשׁ אַבִּיר־הַצֶּדֶק

בַּלִגְלוּג, בַּבּוּז, בָּאֹדֶשׁ:

עַל פָּנָיו – חוֹתָם שֶׁל טֹהַר,

בְּעֵינָיו – זִיו רוּחַ־קֹדֶשׁ.

מְגֻחָךְ הוּא. אַךְ מִמֶּנּוּ

אַהֲבָה תַּמָּה קוֹרֶנֶת;

גּוּף חָלוּשׁ לוֹ – אַךְ בַּנֶּפֶשׁ

אֱמוּנָה עַזָּה שׁוֹכֶנֶת.

אַהֲבָה זוֹ אֱמוּנָה זוֹ

תְּחַמֵּם בְּאוֹר זָרוּחַ

כָּל נָבִיא וְכָל אִישׁ־פַּיִט,

מְשֻׁגָּע וְאִישׁ־הָרוּחַ.

נ. גוִּמילְיוֹב (1886–1921)

הַחוּשׁ הַשִּׁשִּׁי

מאת

ניקולאי גומיליוב

מַה נִּפְלָאִים יֵינֵנוּ, יֵין־הַחַג,

וְלֶחֶם טוֹב, אָפוּי בַּעֲבוּרֵנוּ,

וְאֵשֶׁת־חֵן, עָלֵיהָ נִתְעַנַּג

אַחַר הַיִּסוּרִים שֶׁתְּיַסְּרֵנוּ!

אַךְ מַה יֵעָשׂ בַּשַּׁחַר הַוָּרֹד

בִּשְׁמֵי־צִנָּה שַׁלְוָה בָּהֶם נִצָּבֶת?

מַה נַעֲשֶׂה בְּזֹהַר־מְאוֹרוֹת,

מַה נַעֲשֶׂה בְּהוֹד שִׁירֵי־אַלְמָוֶת?

לֹא שְׁתוֹת וְלֹא אֱכוֹל וְלֹא נְשֹׁק!

מְחוֹג־שָׁעוֹן בְּלִי־הֶרֶף נָע קָדִימָה –

וְנוֹאָשִׁים נֵלֶךְ, כְּנוּעִים לַחֹק,

סְחוֹר־סְחוֹר לַסּוֹד, מִבְּלִי חֲדֹר בּוֹ פְּנִימָה.

כְּיֶלֶד שֶׁנִּמְשָׁךְ לַעֲקִיבָה

אַחַר בָּנוֹת הָרוֹחֲצוֹת בְּחֹשֶׂף,

וּבְלִי לָדעַת כְּלוּם עַל אַהֲבָה

הֲרֵיהוּ חָשׁ בַּסֵּתֶר אֵיזֶה כֹּסֶף;

כִּיצוּר־בְּרֵאשִׁית בִּסְבַךְ עֵצִים וָסוּף,

אֲשֶׁר נָהַם מֵאֵין־אוֹנִים בְּרַעַד

עֵת, בְּעוֹדוֹ זוֹחֵל, כְּבָר חָשׁ בַּגּוּף

אֶת שֹׁרֶשׁ הַכָּנָף, שֶׁלֹּא צָמְחָה עוֹד, –

כָּךְ מִדּוֹר־דּוֹר, מִתַּחַת לְאִזְמֵל

בְּרִיאָה וְאָמָּנוּת, בֵּין דְּוַי לְסֵבֶר,

נִזְעַק מָרָה בְּהוֹלִידֵנוֹ אֵבֶר

לְחוּשׁ חָדָשׁ – לְחוּשׁ שִׁשִּׁי גוֹאֵל.

ו. בְּרְיוּסוֹב (1873–1924)

בַּנַּאי

מאת

ולרי בריוסוב

– הוֹי, הַבַּנַּאי, מַה תִּבְנֶה פֹּה, הַגִּידָה?

מָה אוֹתוֹ קִיר־אֲבָנִים?

– הֵי, אַל תַּפְרִיעַ לִי, סוּרָה הַצִּדָּה!

כֶּלֶא אֲנַחְנוּ בּוֹנִים.

– הוֹי, הַבַּנַּאי, מִי דְמָעוֹת בּוֹ יִשְׁפּוֹכָה

שְׂבַע יִסּוּרִים וּמַכְאוֹב?

– מִי? לֹא אַתָּה אוֹ עָשִׁיר שֶׁכָּמוֹךָ, –

אֵין לָכֶם צֹרֶךְ לִגְנוֹב.

– הוֹי, הַבַּנַּאי, מִי יָטַח, אֲסִיר־עֹנִי,

רֹאשׁ בְּאַבְנֵי־הַכְּתָלִים?

– מִי? אוּלַי בְּנִי, פּוֹעֵל־פֶּרֶךְ כָּמוֹנִי…

זֶהוּ גוֹרַל אֻמְלָלִים.

– הוֹי, הַבַּנַּאי, הַאֻמְנָם הוּא יִשְׁכַּח אָז,

מִי פֹּה בָּנָה לוֹ צִינוֹק?

– הֵי, לַפִּגּוּם אַל תִּקְרַב־נָא, בֶּן־פַּחַז!..

אָנוּ יוֹדְעִים כָּל־זֹאת – שְׁתוֹק!

ס. צ’וֹרְנִי (1880–1932)

הַנִּינִים

מאת

סאשה צ'ורני

אֲבוֹתָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ

לָחֲשׁוּ בְּשְׁעוֹת־אֵימָה:

"הַבָּנִים אַחַר מוֹתֵנוּ,

יֶחֱזוּ בְּנֶחָמָה!"

וְגָדְלוּ בְּנֵיהֶם הַלָּלוּ,

וְאַף הֵם שָׂבְעוּ מָרוֹר,

אַךְ קִוּוּ: "בָּנִים יִגְדָּלוּ –

וְיִזְכּוּ לְאוֹר וּדְרוֹר!"

וְכָעֵת חוֹזֵר גַּם פִּינוּ

עַל אוֹתוֹ פָּסוּק מַרְנִין:

"אִם אֲנַחְנוּ לֹא זָכִינוּ,

עוֹד זָכֹה יִזְכֶּה הַנִּין!"

מְחַשְּׁבֵי־קִצִּים בַּדֶּרֶךְ

אַף חִשְּׁבוּ אֶת הַמֶּרְחָק:

שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, בְּעֵרֶךְ –

וְעַד אָז יַלֵּל וּזְעָק!

אָז יִחְיוּ כְּיַד־הַמֶּלֶךְ!..

בְּעוֹד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה?

מִי אָנֹכִי? מְתוּשֶׁלַח?

הוֹ אִוֶּלֶת מְשֻׁנָּה!

כְּיַנְשׁוּף יוֹשֵׁב הִנֵּנִי

עַל שִׁבְרֵי אֵלֵי־עָבָר…

בֵּין בְּנֵי דוֹר שֶׁלֹא יִרְאֵנִי

אֵין לִי אָח וְאֵין לִי צָר.

אֲבַקֵּשׁ, כָּל עוֹד לֹא מַתִּי,

לְעַצְמִי שְׁבִיב־אשֶׁר קָט…

מִשְׁאָלָה זוֹ שֶׁהִשְׁמַעְתִּי

בָּן פַּיְטָן וְגַם חַיָּט.

וְנִינֵינוּ… יִמְחֲלוּ־נָא

בְּנֵי הַדּוֹר שֶׁטֶּרֶם קָם –

וְראֹשָׁם בַּקִּיר יַכּוּ־נָא

וְיֵילִילוּ עַל חָשְׁכָּם!

מִשִּׁירֵי ס. יֶסֶנִין (1895– 1925)

מִכְתָּב לָאֵם

מאת

סרגי יסנין

אַתְּ חַיָּה עוֹד, אִמָּא־יְשִׁישֹׁנֶת?

חַי גַּם בְּנֵךְ. שָׁלוֹם לָךְ, רָב־שָׁלוֹם!

לוּ יוֹסִיף לִזְרוֹחַ וְלִקְרוֹן עוֹד

עַל בֵּיתֵךְ זִיו־עֶרֶב מִמָּרוֹם!

לִי כּוֹתְבִים כִּי אַתְּ גּוֹעָה בְּבֶכִי,

כִּי נִמְלֵאת עָלַי גַּעְגּוּעִים –

וְיוֹם־יוֹם לַדֶּרֶךְ דֹּם תֵּלֵכִי

בְּבִגְדֵי־הַחֹרֶף הַבְּלוּיִים.

וְתָמִיד בִּכְחֵלֶת בֵּין־עַרְבַּיִם

לָךְ נִרְאָה אוֹתוֹ הַמַּחֲזֶה:

כִּי סַכִּין בִּשְׁעַת תִּגְרַת־יָדַיִם

יַד־שִׁכּוֹר תָּקְעָה לִי בֶּחָזֶה.

הֵרָגְעִי! לַשָּׁוְא אוֹתָךְ הִדְהִימָה

מַחְשְׁבָהּ שֶׁל הֶבֶל וְסִיּוּט.

לֹא כָּזֶה שִׁכּוֹר הִנֵּנִי, אִמָּא,

שֶׁמִבְּלִי רְאוֹת אוֹתָךְ אָמוּת.

בְּלִבִּי עוֹדֶנִּי רַךְ כְּנַעַר –

וְחוֹלֵם בְּכָל שְׁעַת־דִּכְדּוּךְ

כִּי אָשׁוּב מֵעֶצֶב וּמִסַּעַר

אֶל כָּתְלֵי בֵּיתֵנוּ הַנָּמוּךְ.

עוֹד אָשׁוּב, בִּשְׁטוֹף פִּרְחֵי־הַצַּחַר

אֶת עֲצֵי גַּנֵּנוּ בָּאָבִיב.

רַק אַל תְּעִירִינִי־נָא עִם־שַׁחַר

כְּבִזְמַן שֶׁאֵין עוֹד לְהָשִׁיב.

אַל תַּחְרִידִי שׁוּב תִּקְווֹת־הַחֶמֶד,

אֶל תַּחְיִי רִגְשַׁת־מַאֲוַיִּים!

עֲיֵפוֹת יוֹתֵר מִדַּי מֻקְדֶּמֶת

גּוֹרָלִי מִנָּה לִי בַּחַיִּים.

וּתְפִלּוֹת אַל תְּלַמְּדִינִי עוֹד! אֵין צֹרֶךְ!

לֶעָבָר אֵין דֶּרֶךְ־חֲזָרָה.

רַק מִמֵּךָ קוֹרֵן לִי, אִמָּא, אוֹר רַךְ,

רַק מִמֵּךָ לִי עֵזֶר בַּצָּרָה.

תִּשְׁכְּחִי, אֵפוֹא, תּוּגָה וָבֶכִי,

אַל תַּרְבִּי כָּל־כָּךְ גַּעֲגּוּעִים –

וְיוֹם־יוֹם לַדֶּרֶךְ אַל תֵּלְכִי

בְּבִגְדֵי־הַחֹרֶף הַבְּלוּיִים!

[מִדֵּי יוֹם נִפְרוֹשׂ בְּאֹרַח פֶּלִי]

מאת

סרגי יסנין

מִדֵּי יוֹם נִפְרוֹשׂ בְּאֹרַח פֶּלִי

עַל־פִּי־תּוֹר לִמְחוֹז שַׁלְוַת־אֵינְסוֹף.

וְאוּלַי תּוֹרִי כְּבָר מְצַפֶּה לִי –

חֲפָצַי לַדֶּרֶךְ לֶאֱסוֹף.

הוֹי, חֻרְשׁוֹת־לִבְנֶה, חֻרְשׁוֹת־הַחֶמֶד!

הוֹי, שָׂדוֹת, רֵעַי וַחֲבִיבִי!

הַפְּרִידָה הַזֹּאת הַמְיַתֶּמֶת

מְמַלֵּאת נַפְשִׁי תּוּגָה וּדְוַי.

כִּי אָהֹב אָהַבְתִּי פֹּה כָּל גֶּלֶם –

כֹּל אֲשֶׁר נוֹתֵן לָרוּחַ גּוּף.

אֲבָרֵךְ כָּל עֵץ מַטְבִּיעַ צֶלֶם

בְּמַרְאַת הַנַּחַל הַשָּׁקוּף.

מַחְשָׁבוֹת רַבּוֹת בִּדְמִי הָגִיתִי,

וְשִׁירִים חִבַּרְתִּי פֹּה לָרֹב,

וְאַשְׁרַי וְטוֹב לִי כִּי זָכִיתִי

פֹּה לִנְשׁוֹם, לִחְיוֹת וְלֶאֱהוֹב.

וְאַשְׁרַי כִּי נַחְתִּי פֹּה עַל דֶּשֶׁא

וְנָשִׁים נָשַׁקְתִּי לִרְוָיָה,

וְנִשְׁאַרְתִּי חַף מֵחֵטְא הָרֶשַׁע

לַחַיּוֹת – אַחַי לַהֲוָיָה.

שָׁם אֵינָם לוֹחְשִׁים, אֲנִי יוֹדֵעַ,

קְנֵי־דָּגָן – צַוְּארֵי־הַבַּרְבּוּרִים.

וְלָכֵן פְּרִישַׁת כָּל אָח וָרֵעַ

תַּשְׂבִּיעֵנִי עֶצֶב־תַּמְרוּרִים.

לֹא יִפְרַח בַּנּוֹף הַהוּא הַטֶּבַע,

לֹא תַּזְהִיב בָּאֹפֶל הַקָּמָה.

מִפְּנֵי זֶה יִיקְרוּ לִי פֹּה פִּי־שֶׁבַע

הַחַיִּים אִתִּי עַל אֲדָמָה.

בֶּן־כֶּלֶב

מאת

סרגי יסנין

שׁוּב בִּצְבֵּץ הֶעָבָר מִן הָעֶלֶט

וְלוֹחֵשׁ כִּשְׂדֵה־דֶשֶׁא בְּמַאי.

מִפִּנַּת־זִכָּרוֹן מְעֻרְפֶּלֶת

צָץ גַּם כֶּלֶב – יָדִיד עֲלוּמַי.

זֶה מִכְּבָר בְּנַפְשִׁי אַף קֻרְטוֹב אֵין

מִלִּבְלוּב־נְּעוּרַי הַוָּרֹד;

אַךְ אֶזְכֹּר עוֹד עַלְמָה בִּלְבוּשׁ־לֹבֶן

שֶׁכַּלְבִי הֶעֱבִיר לָהּ אִגְּרוֹת.

הִיא הָיְתָה לִי כְּזֶמֶר רַב־מֶתֶק,

שֶׁהִרְנִין מֵרָחוֹק אֶת לִבִּי.

מֵעוֹלָם לֹא הוֹצִיאָה אַף פֶּתֶק

מִקּוֹלָר צַוָּארוֹ שֶׁל כַּלְבִי.

לַחִנָּם לָהּ כָּתַבְתִּי בְּלִי־הֶרֶף –

גַּם כְּתָבִי לֹא יָדְעָה הַעָלְמָה:

הִיא יָשְׁבָה עַל אֲגַם לִפְנוֹת־עֶרֶב

וְחָלְמָה, מִי יוֹדֵעַ עַל מָה.

בְּלִּי תְּשׁוּבָה נִתְיַסַּרְתִּי בְּצַעַר,

וְנָסַעְתִּי, קוֹדֵר וְעָצוּב…

וְהִנֵּה – שׁוּב הִגַּעְתִּי לַשַּׁעַר

שֶׁל בֵּיתִי הַנּוֹשָׁן, הָאָהוּב.

מֵת מִכְּבָר אוֹתוֹ כֶּלֶב־הַחֶמֶד,

אַךְ, דּוֹמֶה לוֹ כִּתְאוֹם אֲמִתִּי,

בִּנְבִיחָה מַחְרִישָׁה וְצוֹרֶמֶת

בְּנוֹ־יוֹרְשׁוֹ בָּא כָּעֵת לִקְרָאתִי.

אֱלֹהִים! מָה דּוֹמֶה הוּא לְאַבָּא!

שׁוּב עָלְתָה בִּי תּוּגָה מְתוּקָה;

שׁוּב נַפְשִׁי – רוּחַ־שְׁטוּת נִכְנְסָה בָּהּ:

תְּנוּ לִי עֵט – וְאֶכְתּוֹב בּוֹ פִּתְקָה!

עַל הֵד־נֹעַר נַפְשִׁי מִתְעַלֶּסֶת.

אַל תִּנְבַּח, אַל תִּנְבַּח־נָא, כַּלְבִי!

אִם תִּרְצֶה, אֶשָּׁקְךָ עַל הַחֶסֶד

שֶׁהֶחְיֵיתָ אָבִיב בְּלִבִּי

בּוֹא לַבַּיִת, אֵלָיו עַתָּה שַׁבְתִּי!

יְדִידִי, הִזְכַּרְתַּנִי הַכֹּל…

כֵּן, עַלְמָה בַּלָּבָן אָז אָהַבְתִּי,

אַךְ כְּרֶגַע אֹהַב בְּתָכֹל.

אֶל כַּלְבוֹ שֶׁל קַצַ'לוֹב

מאת

סרגי יסנין

תֵּן, לְמַזַּל כַּפְּךָ, לִי גִ’ים!

עוֹד לֹא רָאִיתִי כַּף כָּזֹאת שֶׁל כֶּלֶב.

נִנְבַּח־נָא קְצָת יַחְדָּו כַּחֲבֵרִים

מוּל הַלְּבָנָה הַזֹּאת, בִּשְׁמֵי־הַשֶּׁלֶו!

תֵּן, לְמַזָּל, כַּפְּךָ לִי, גִ’ים!

אַל תְּלַקֵּק נָא כָּכָה אֶת יָדַי –

וּקְצָת, בִּינָה לְמַד מִמֶּנִּי רֵעַ,

הֲרֵי אַתָּה עֲדַיִן בְּוַדַּאי,

עַל הַחַיִּים דָּבָר אֵינְךָ יוֹדֵעַ.

לַאֲדוֹנְךָ פִּרְסוּם גָּדוֹל וָשֵׁם,

וְהוּא מַסְבִּיר פָּנִים לְכָל, אוֹרֵחַ.

אוֹרְחָיו רַבִּים וְכֹל אֶחָד מֵהֶם.

לִנְגּוֹעַ, בִּקְטִיפַת־גַּבְּךָ, שָׂמֵחַ

חֻנַּנְתָּ גִ’ים בְּנוֹי כָּל־כָּךְ מַרְהִיב

וּבְחֵן כַּלְבִי כָּל־כָּךְ, נֶחְמָד לָעַיִן.

וְכָל אָדָם, מִבְּלִי לִשְׁאוֹל, אֶת פִּיו,

תִּקְפֹּץ לִנְשׁוֹק כִּידִיד שִׁכּוֹר. מִיַּיִן.

[תָּר אֲנִי בְּעֵמֶק]

מאת

סרגי יסנין

תָּר אֲנִי בְּעֵמֶק. לִי כְּסָיוֹת שֶׁל לַכָּה,

כּוֹבָעִי שָׁמוּט לִי עַד עָרְפִּי כִּמְעַט.

מֶרְחַבְיַת שְׂדוֹת־זֹהַר עַד־אֵין־קֵץ רִחָקָה;

מֵי נְהַר־הַכְּחֵלֶת נוֹהֲרִים לְאַט.

שַׁאֲנָן הִנְּנִי לֹא אֶרְצֶה – מֵאוּמָה.

רַק לִשְׁמֹעַ זֶמֶר – וּלְפְזוּם בַּלֵּב.

רַק תַּזְרִים־נָא רוּחַ גַּל־קְרִירוּת, הַיְקוּמָה,

רַק אָחוּשׁ אוֹן־נֹעַר כֹּחַ, מְלַבְלֵב.

אֵשְׂט־נָא מִן הַדֶּרֶךְ לַשָּׂדֶה אֶגַּשׁ־נָא…

מָה רַבִּים בְּנֵי־כְּפָר פֹּה, – הֲמוֹנִים מַמָּשׁ!

"חֶרְמֵשִׁים, יִשְׁרֹקוּ, מַגְרְפוֹת תִּלְחַשְׁנָה…

הֵי פַּיְטָן, הַקְשֶׁב־נָא: כְּלוּם אַתָּה חַלָּשׁ?

דַּי, לָעוּף שָׁמַיְמָה רֵד בָּחוּר, לַמַטָּה!

אִם שָׂדוֹת אָהַבְתָּ, תֶּאֱהַב עָמַל!

הֵן בַּכְּפָר נוֹלַדְתָּ – וְלַכְּפָר הִגַּעְתָּ.

בּוֹא, חֲשׂוֹף הַזְּרוֹעַ וְהָנֵף מַגָּל!

הוֹי, מַגָּל – לֹא עֵט הוּא, לֹא קֻלְמוֹס – מַגְרֶפֶת,

אַךְ שׁוּרוֹת־תִּפְאֶרֶת מְפִיקִים הֵם חִישׁ.

תַּחַת שֶׁמֶשׁ־קַיִץ, תַּחַת עָב רוֹחֶפֶת,

מִיָּמִים יָמִימָה יִקְרָאֵן כָּל אִישׁ".

־לַשֵּׁדִים – מִגְבַּעַת, לָרוּחוֹת – מִקְטֹרֶן!

כְּלוּם לֹא חַי עֲדַיִן כְּפָר בְּתוֹךְ־תּוֹכִי?

אִישׁ־שְׁלוֹמְכֶם הִנְּנִי, אִישׁ שָׂדֶה וָגֹרֶן.

הָבוּ־נָא מַגָּל לִי – וְאַרְאֶה כֹּחִי!

לֹא אִכְפַּת לִי שֶׁקַע, לֹא אִכְפַּת לִי פַּחַת.

בָּעֲרָפֶל־הַבֹּקֶר – אֵיזֶה סְפּוֹרְט מַקְסִים

לְמָלֵא דַף־עֵמֶק בְּשׁוּרוֹת שֶׁל שַׁחַת

לְמִקְרָא בְּנֵי־אַיִל, לְמִקְרָא סוּסִים!

בַּשׁוּרוֹת הַלָּלוּ יֵשׁ שִׁירָה נִשְׂגֶּבֶת –

וַאֲנִי רָגוּעַ, שָׂשׂ וּמְנֻחָם

כִּי תּוּכַל לִקְרוֹא זֹאת כָּל פָּרָה חוֹלֶבֶת

וְתִפְרַע שְׂכַר־פַּיִט בֶּחָלָב הֶחָם.

[מִגְרָרָה דּוֹהֶרֶת]

מאת

סרגי יסנין

מִגְרָרָה דּוֹהֶרֶת – הַשָּׂדֶה אָחוֹר עָף.

טוֹב לִדְהֹר בַּשֶׁלֶג עִם בַּת־זוּג בַּחֹרֶף!

עַלִּיזָה הָרוּחַ, שׁוֹבֵבָה הָרוּחַ;

פַּעֲמוֹן עוֹנֶה לָהּ בְּשָּׂדֶה פָּתוּחַ.

הוֹי, עֶגְלַת־הַחֹרֶף! הוֹי, סוּסִי קַל־בֶּרֶךְ!

כְּשִׁכּוֹר שָׂמֵחַ, עֵץ רוֹקֵד בַּדֶּרֶךְ.

הָבָה נִשְׁאַלְנּוּ – מַהִי זוֹ הַנַּחַת?

וְנִרְקֹד בַּשֶׁלֶג כָּל־שְׁלָשְׁתֵּנוּ יַחַד.

[הוֹי, נַגְּנִי, הַרְמוֹשְׁקָה]

מאת

סרגי יסנין

הוֹי, נַגְּנִי, הַרְמוֹשְׁקָה, רַעֲשִׁי־נַגֵּנִי!

הַזְכִּירִינִי נֹעַר, שֶׁנָּגוֹז מִמֶּנִּי.

אַל תַּשְׂמִאלִי, דֶּרֶךְ, אַל תִּטִּי יָמִינָה,

עַד מִפְתַּן בַּת־חֶמֶד אֶת הַזֶּמֶר שְׂאִי־נָא!

לוּ תִּשְׁמַע – וְדֶמַע יְנַצְנֵץ בָּעַיִן.

עֲלוּמֵי זוּלַת לָהּ נֶחְשָׁבִים כְּאַיִן.

אַךְ, אִם גַּם תִּבְכֶּה הִיא, לֹא יִרְבֶּה הַנֶּהִי.

הוֹי, אָשְׁרִי אַיֵּה הוּא? חֶדְוָתִי אַיֵּה הִיא?

הִשְׁתַּפֶּךְ־נָא, זֶמֶר, בְּקוֹלוֹת וָרַעַם.

הַיְנוּ הַךְ, הַנֹּעַר לֹא יָשׁוּב עוֹד פַּעַם.

מִכָּל אוֹן וְכֹחַ, כָּל הָדָר וָתֹאַר

לִי נִשְׁאַר רַק זֶמֶר לְמַזְכֶּרֶת נֹעַר.

זֶמֶר

מאת

סרגי יסנין

יֵשׁ עוֹד זֶמֶר־חֶמֶד לְזָמִיר בַּיַּעַר –

שִׁיר מִסְפֵּד וָאֵבֶל לְרֹאשִׁי טְרוּף־סַעַר.

הוּא צָמַח פָּרוּעַ וְלִבְלֵב גֵּא־כֹּחַ –

אַךְ צָנַח לְפֶתַע אֵין־אוֹנִים וּשְׁחוֹחַ.

אוֹי מֵהִרְהוּרַי לִי – מִמַּכְאוֹב וָזַעַם!

אֵיךְ בִּזְבַּזְתִּי נֹעַר לְלֹא עֵת וָטַעַם?

מַה קָרָה לַנֶּפֶשׁ, מָה עִוְּתוּ חַיַּי לָהּ?

אֶת כָּרִי לָחַצְתִּי אֶל לִבִּי בַּלַּיְלָה.

זְרוֹם נָא, זֶרֶם־זֶמֶר, שְׁפוֹךְ צְלִילֵי־עַגֶּמֶת!

לִי נִדְמֶה בַּחֹשֶׁךְ – אֲחַבֵּק בַּת־חֶמֶד.

בְּחַלּוֹן יָרֵחַ – אוֹר וְזִיו־מִשְׁנֶה צַח.

זוֹ אֲשֶׁר אַהֲבָתִּי – לֹא אֶפְגּוֹשׁ לָנֶצַח.

הוֹי, כְּאֹדֶם־שַׁחַר אַהֲבָה עָבָרָה,

כִּצְלִילֵי שִׁיר־נֹעַר עַל מֵיתְרֵי גִיטָרָה.

אַךְ נִשְׁמָע עֲדַיִן הֵד תּוּגָה וָאֹשֶׁר

מִשִּׁירוֹ שֶׁל סַבָּא, שֶׁכָּעֵת נֶכְדּוֹ שָׁר.

שְׁתוּ־נָא וְרַנֵּנוּ, אַל תַּצְנִיעוּ לֶכֶת!

הַיְנוּ־הַךְ, סוֹפֵנוּ – כֹּמֶשׁ וְשַׁלֶּכֶת.

אֵיךְ אֲנִי כָּמַשְׁתִּי? מִתְּהִלָּה? מִיַּיִן?

אוֹהֲבַי מִנֹּעַר נֶעֶלְמוּ מֵעַיִן.

וְעַל־כֵּן, שִׁיר־צַעַר לַזָּמִיר בַּיַּעַר,

שִׁיר מִסְפֵּד וָאֵבֶל לְרֹאשִׁי טְרוּף־סַעַר.

הוּא צָמַח פָּרוּעַ וְלִבְלֵב גֵּא־כֹּחַ,

אַךְ צָנַח לְפֶתַע אֵין־אוֹנִים וּשְׁחוֹחַ.

[אֶת זִיו שְׂעָרֵךְ הַזּוֹרֵחַ]

מאת

סרגי יסנין

אֶת זִיו שְׂעָרֵךְ הַזּוֹרֵחַ

אֶזְכּוֹר עַד הַיּוֹם, יַקִּירָה:

עָזַבְתִּי אוֹתָךְ בְּהֶכְרֵחַ,

בְּנֶפֶשׁ כְּבֵדָה וּמָרָה.

זָכוּר לִי עֲדַיִן כְּאֶמֶשׁ

רִשְׁרוּשׁ הַלִּבְנִים בְּלֵיל־סְתָו.

כְּכָל שֶׁקָּצְרוּ שְׁעוֹת־שֶׁמֶשׁ –

אוֹר־סַהַר הָיָה לָנוּ רָב.

נַפְשִׁי אֶת דְּבָרַיִךְ זוֹכֶרֶת:

"יַחְלוֹף־לוֹ תּוֹר־תְּכֵלֶת נֶחְמָד –

וְאָז, יַקִּירִי, עִם אַחֶרֶת

אַתָּה תִּשְׁכָּחֵנִי לָעַד!"

הַיּוֹם הַתִּרְזָה הַפּוֹרַחַת

לְפֶתַע הַזְּכִּירָה לִי, אֵיךְ

הָיִיתִי זוֹרֶה אָז בְּנַחַת

פְּרָחִים עַל קְוֻצּוֹת־שְׂעָרֵךְ.

לִבִּי, שֶׁאִשׁוֹ עוֹד בּוֹעֶרֶת,

מָצָא אַהֲבָה עֲצוּבָה –

אַךְ הוּא, גַּם עַכְשָׁו עִם אַחֶרֶת,

זוֹכְרֵךְ כְּשִׁירָה אֲהוּבָה.

[אַל תַּבִּיטִי עָלַי בְּתוֹכַחַת]

מאת

סרגי יסנין

אַל תַּבִּיטִי עָלַי בְּתוֹכַחַת:

לֹא הִסְתַּרְתִּי מִמֵּךְ אֶת הַבּוּז –

אַךְ אֹהַב עֲנָוָה מִשְׁתּוֹחַחַת,

שֶׁתַּרְאִי לִי תּוֹךְ נֵכֶל גָּנוּז.

מַרְאִיתֵךְ הַנִּכְנַעַת הִיא שֶׁקֶר –

וַאֲנִי מִתְבּוֹנֵן בִּשְׂחוֹק־לֵב,

אֵיךְ שׁוּעָל, הַמֵּשִׂים עָצְמוֹ פֶּגֶר,

מִתְנַכֵּל לְצוֹדֵד בֶּן־עוֹרֵב.

טוֹב, אֵינֶנִּי פּוֹחֵד – צוֹדְדִי־נָא!

שֶׁמָּא סוֹף לַהֲטֵךְ הוּא לִדְעוֹךְ?

מִן הַקֹּר שֶׁל נַפְשִׁי שֶׁהִצְנִינָה

כְּבָר קָפְאָה לֹא אַחַת שֶׁכָּמוֹךְ!

לֹא אוֹתָךְ אוֹהֲבַנִי, יַקֶּרֶת:

אַתְּ רַק צֵל, אַתְּ רַק הֵד וּבַת־קוֹל;

בִּדְמוּתְךָ לִי נֶחְלֶמֶת אַחֶרֶת,

אֲשֶׁר צֶבַע־עֵינֶיהָ תָּכֹל.

בָּהּ אַף צֵל עֲנָוָה לֹא אַכִּירָה,

וְעֵינֶיהָ קָרוֹת עַד מְאֹד;

אַךְ הִיא־הִיא שֶׁתָּפְסָה וְהִסְעִירָה

אֶת נַפְשִׁי בְּהִלּוּךְ מָלֵא הוֹד.

זוֹ – תִּגְרוֹף אֶת הַגֶּבֶר כַּשֶּׁטֶף,

אִם יֵאוֹת לָהּ וְאִם יְסָרֵב –

וָשִׁקְרֵךְ הַמָּתוֹק וּרְווּי־לֶטֶף

לֹא יַשְׁאִיר אַף שָׂרֶטֶת בַּלֵּב.

אַךְ עַתָּה – חֶרֶף בּוּז וַחֲרֹפֶת –

אֶתְוַדֶּה לָךְ נָבוֹךְ וְנִכְלָם:

לוּ לֹא קָמוּ גַן־עֵדֶן וָתֹפֶת,

אָז הָיָה מַמְצִיאָם הָאָדָם.

[סַעַר כְּנֵבֶל גּוֹנֵחַ בְּבֶכִי]

מאת

סרגי יסנין

סַעַר כְּנֵבֶל גּוֹנֵחַ בְּבֶכִי.

אַתְּ עַלְמַת־חֶמֶד, אַךְ רַע תְּחַיֵּכִי.

זִיו מַבָּטֵךְ מְמַלֵּא לִבִּי מֹרֶךְ.

רָב לִי חָסֵר – וּבִכְלוּם לִי אֵין צֹרֶךְ.

כֹּה רְחוֹקִים אָנוּ, כֹּה לֹא תִּדְמִי לִּי:

לִי כְּבַר הַקֵּץ בָּא – וְאַתְּ רַק תַּתְחִילִי.

אֹשֶׁר לַנֹּעַר – וְלִי לִפְתִיל־דֶּלֶק

רַק זִכְרוֹנוֹת נִשְׁאֲרוּ בְּלֵיל־שֶׁלֶג.

לֹא מְפֻנָּק אֲנִי – סַעַר לִי נֵבֶל;

אַךְ לְנַפְשִׁי – חִיּוּכֵךְ הוּא רַק סֵבֶל.

[פַּעַם, בִּתְכֵלֶת לֵילוֹת הַיָּרֵחַ]

מאת

סרגי יסנין

פַּעַם, בִּתְכֵלֶת לֵילוֹת הַיָּרֵחַ,

עֶלֶם הָיִיתִי, יָפֶה וְשָׂמֵחַ.

גָּזָה עֶת־נֹעַר, חָלְפָה לָהּ, פָּרְחָה לָהּ,

טָסָה וְנָסָה מִמֶּנִּי וָהָלְאָה…

פָּג מִן הָעַיִן הַזִּיו הַזּוֹרֵחַ…

אֹשֶׁר־הַתְּכֵלֶת! לֵילוֹת־הַיָּרֵחַ!

נ. זַבֹּולוֹצְקִי (1903–1958)

הָרַעְיָה

מאת

ניקולאי זבולוצקי [2029]

(עדיין לא פומבי)

א. טְבַרְדוֹבְסְקִי (נ. 1910)

[הוֹ, מָוֶת כְּסִיל! ]

מאת

אלכסנדר טברדובסקי [2042]

הוֹ, מָוֶת כְּסִיל! בְּעוֹד שֶׁפִּיךָ

מַפְחִיד אוֹתָנוּ בִּתְהוֹמְךָ,

קָשַׁרְנוּ קֶשֶׁר כִּי נַמְשִׁיכָה

לִחְיוֹת אֲפִילוּ בִּתְחוּמְךָ.

גַּם שְׁבִיל־מַחְשָׁךְ מוֹלִיךְ־הַמָּוְתָה

לֹא יְנַתֵּק הוֹלְכָיו מִכָּאן.

לְךָ כָּפוּף רַק פְּרָט – לֹא צַוְתָּא;

קֵץ־כֹּל לַמָּוֶת לֹא נִתַּן.

אוֹתָם קִשְׁרֵי־גוֹמְלִין הֵבִיאוּ

אֶת זֶה הַפֶּלֶא הַגָּדוֹל:

נִשְׁמַע בַּנֶּצַח אִישׁ אָחִיהוּ –

וּבִבְהִירוֹת נַבְחִין כָּל קוֹל.

עַל אַף הַמָּוֶת שֶׁיִּתְּמָנוּ,

בְּרִית־הַקְּרוֹבִים לֹא תֵּעָלֵם:

כָּל יַקִּירֵנוּ – הֵם עִמָּנוּ;

כֹּל עוֹד נִחְיֶה – חַיִּים גַּם הֵם.

חוּט זֶה לָעַד לֹא יִקָּרֵעַ.

אַף אִם הוּא דַק, הַקֶּשֶׁר חַי.

אַתָּה שׁוֹמֵעַ, נֶכֶד – רֵעַ?

הֵן תְּאַשֵּׁר צִדְקַת דְּבָרַי?…

ש. מַרְשַׁק (נ. 1887)

[תְּכוּפוֹת מַשְׁלֶה אוֹתָנוּ אוֹרְלוֹגִין]

מאת

סמואיל מרשק

תְּכוּפוֹת מַשְׁלֶה אוֹתָנוּ אוֹרְלוֹגִין,

בְּהַשְׁכִּיחוֹ תְּנוּעַת־חַיִּים סוֹעֶרֶת:

אוֹתָן סְפָרוֹת מַרְאִים הַמְּחוֹגִים –

וְנַאֲמִין כִּי כָּל שָׁעָה חוֹזֶרֶת.

וְכֵן מַשְׁלֶה מַחְזוֹר הַזְּמַן הַנָּע:

אוֹתוֹ שֵׁם־יוֹם מוֹפִיעַ כָּל שָׁבוּעַ,

אוֹתוֹ שֵׁם־יֶרַח בָּא שָׁנָה־שָׁנָה –

כְּאִלּוּ הֵם חוֹזְרִים בִּזְמַן קָבוּעַ.

נֵדַע כִּי הַדָּבָר אֵינוֹ נִתָּן –

כִּי לֹא יַחְזוֹר לָעַד לֹא יוֹם, לֹא יֶרַח;

אַךְ כַּדּוּרִית־שָׁעוֹן וְלוּחַ־זְמַן

מְטַשְׁטְשִׁים אֶת הַרְגָּשַׁת הַדֶּרֶךְ.

[לנצח אין בנים]

מאת

סמואיל מרשק

לְנֶצַח אֵין בָּנִים – גַּלְמוּד וַעֲרִירִי הוּא.

זָרָה לוֹ חֲוָיַת לֵדוֹת וְחִדְלוֹנוֹת.

אַךְ יֵשׁ לוֹ אָח צָעִיר – הוּא זְמַן – וּלְאָחִיהוּ

הֲמוֹן־צֶאֱצָאִים הָרַב מֵהִמָּנוֹת.

תְּקוּפוֹת, מֵאוֹת־שָׁנִים תִּפְרֶינָה – תַּהֲרֶינָה,

כָּל יוֹם וְכָל שָׁעָה יָנִיבוּ תְּנוּבָתָם.

כָּל עוֹד קִצְבָה־שֶׁל־זְמַן גַּם לָנוּ – נְנַצְּלֶנָּה:

יִפְעַל נָא כָּל זְמַנָּהּ לְמַעַן הָאָדָם!

יִשְׁקוֹל נָא חֲרוּזִים בַּקֶּצֶב הַקָּבוּעַ,

יָמֹד בִּמְרוּצָתוֹ עָמָל, רִקּוּד, מָעוֹף –

וְאַף אִם שִׁעוּרוֹ קָצָר הוּא וְצָנוּעַ,

יוֹסִיף וְלוּ קֻרְטוֹב עַל יְצִירַת־אֵין־סוֹף!

דַּקָּה, יְצוּר־בָּזָק, הַרֵיהִי מְסֻגֶּלֶת

לָלֶדֶת לְעוֹלָם מִבְצָע אוֹ שִׁיר מַרְהִיב;

וְנֶצַח הַזָּקֵן, הָעֲרִירִי בַּחֶלֶד –

סוֹפוֹ שֶׁיְּאַמֵּץ בָּנִים מִבְּנֵי־אָחִיו.

אַנָּה אַחְמַטוֹבָה (נ. 1888)

אֵשֶׁת לוֹט

מאת

אנה אחמטובה

אָץ לוֹט אַחֲרֵי מַלְאָכוֹ שֶׁל אֱלוֹהַּ

בָּהָר הַשָּׁחוֹר. אַךְ הִרְהוּר־חֲרָדָה

לָחַשׁ לְאִשְׁתּוֹ: "מִן הָהָר הַגָּבוֹהַּ

תּוּכְלִי עוֹד לִשְׁלוֹחַ מַבָּט שֶׁל פְּרִידָה:

הַבִּיטִי אֶל סְדוֹם מוֹלַדְתֵּךָ – וְתִהְיֶה לָךְ

מַזְכֶּרֶת לַבַּיִת, רָאִית בּוֹ כָּל טוּב.

זִמַּרְתְּ בּוֹ שִׁירַיִךְ, טָוִית בּוֹ בְּפֶלֶךְ,

יָלַדְתְּ בּוֹ בָּנִים לְאִישֵׁךְ הָאָהוּב".

הֵצִיצָה – וּפֶתַע חַשְׁכוּת עֲמָמַתָּה;

מֻכַּת חֶבְלֵי־מָוֶת קָפְאָה בְּדַרְכָּהּ;

וַתְּהִי נְצִיב־מֶלַח מִלְמַעְלָה עַד מַטָּה;

רַגְלֶיהָ שֻׁתְקוּ וְרֻתְּקוּ לַקַּרְקַע.

מִי יֵבְךְ לָהּ וּמִי יְתַנֶּה עִנּוּיֶיהָ?

אוּלָם לְבָבִי יִזְכְּרֶנָּה תָּמִיד –

אֶת דְּמוּת הָאִשָּׁה שֶׁהִקְרִיבָה חַיֶּיהָ

בְּעַד מַבַּט־עַיִן אֶחָד וְיָחִיד.

יֶבְגֶנִי יֶבְטוּשֶׁנְקוּ (נ. 1932)

מַרְגָרִיתָה אַלִיגֶר (נ. 1915)

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות