לִירִיקָה וְשִׁירִים שׁוֹנִים G

בתוך: משירת העולם: קובץ תרגומים לקורא ולַקַּרְיָן – בלדות, משלים, ליריקה, הומור

x מוגש ברשות פרסום x מוגן בזכויות

t שירה

כל פריטי סדרה, מחזור, או שער זה זמינים להלן

המלצות: 3 המלצות קוראים

תרגומים מאנגלית

אַבְרָהָם כּוֹלִי (1618־1667)

סֶר ג’וֹן סוֹקְלִינְג (1609־1642)

אֶנְדְרוּ מַרְוֶל (1621־1678)

אֲלֶכְּסַנְדֶּר פּוֹפּ (1688–1744)

רוֹבֶּרְט סוֹתִי (1774–1843)

וִילְיַם בְּלֵיק (1757–1827)

רוֹבֶּרְט בֶּרְנְס (1759–1796)

לוֹרְד בַּיְרוֹן (1788–1824)

פֶּרְסִי בִּישׁ שֶׁלִי(1792–1822)

תוֹמַס קַרְלַיל (1795–1881)

אֱלִיזַבֶּט בֶּרֶט־בְּרַאוּנִינְג (1806–1861)

אַנָּה ל. בַּרְבּוֹלְד (1743–1825)

הנרי וודסוורת' לוֹנְגְפֶלּוֹ (1807–1882)

אֶדְגַּר פּוֹא (1809–1849)

צַ’רְלְס קִינְגְסְלִי (1819–1875)

עֲלוּמִים וְזִקְנָה

מאת

צ'ארלס קינגסלי

עֵת כָּל הַיְּקוּם צָעִיר, בָּחוּר,

כָּל דֶּרֶךְ – מוֹרִיקָה,

וְכָל אַוָּז הִנּוֹ בַּרְבּוּר,

וְכָל עַלְמָה – מַלְכָּה, –

אָז קְפוֹץ, בָּחוּר, עַל סוּס אַבִּיר

וְסֹב אֶת הָעוֹלָם:

לְדָם צָעִיר – מַחְזוֹר מָהִיר,

וְעֵת לְכָל אָדָם.

עֵת כָּל הַיְּקוּם בָּלֶה, בָּחוּר,

וְכָל נָתִיב – מוֹרָד,

וְנוֹף כָּל גַּן – צָהֹב, עָכוּר,

וְכָל מִשְׂחָק – מִטְרָד, –

זְחַל הַבַּיְתָה אֶל זְקֵנִים

שְׁבוּרִים, נָכִים מִכְּבָר –

וּלְוַי שֶׁעוֹד תִּמְצָא פָּנִים

מֵאֲהוּבֵי־עָבָר.

תּוֹמַס הַרְדִי (1840–1928)

מִי־זֶה חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

מאת

תומאס הרדי

"מִי־זֶה חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

תִּשְׁתּוֹל פֹּה, אֲהוּבִי?"

– "לֹא! אֲהוּבֵךְ נָשָׂא אֶתְמוֹל

יְפֵיפִיָּה, בַּת שַׂר גָּדול.

אָמַר: "סוֹף־סוֹף, עָלַי לַחְדּוֹל

מֵאֵבֶל־לְבָבִי!"

"וּמִי חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

קְרוֹבַי הַיְּקָרִים?

– “לֹא”! הֵם אוֹמְרִים: "קִשּׁוּט תִּלָּהּ

הוּא רַק בְּרָכָה לְבַטָּלָה:

שׁוּם צֶמַח־נוֹי לֹא יִגְאָלָהּ

מֵאֹפֶל גֵּיא־קְבָרִים".

"אָךְ מִי חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

יְרִיבָתִי מֵאָז?"

– "לֹא! הִיא חוֹשֶׁבֶת כִּי מֵתָה –

לֹא רְאוּיָה לְאֵיבָתָהּ;

וְלֹא אִכְפַּת לָהּ כְּלָל עַתָּה,

הֵיכָן גּוּפֵךְ נִגְנַז".

"הוֹ, מִי חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

עֲנֵנִי, הַחוֹפֵר!"

– "אֲנִי, גְּבִרְתִּי הַחֲבִיבָה:

כַּלְבֵּך, הַגָּר עוֹד בַּסְּבִיבָה.

אִם הִפְרַעְתִּיךְ מִן הַשַּׁלְוָה,

הֲרֵינִי מִצְטַעֵר!"

– "אַתָּה חוֹפֵר בְּתֵל־קִבְרִי?

הוֹ, רֵעַ נֶאֱמָן!

אָכֵן, יֵבוֹשׁ וְיִכָּלֵם

אֱנוֹשׁ בּוֹגֵד וּמִתְעַלֵּם:

רַק לֵב הַכֶּלֶב הָאִלֵּם

עוֹמֵד בִּפְנֵי הַזְּמָן!"

– "גְּבִרְתִּי, אֶחְפּוֹר בְּתֵל־קִבְרֵךְ –

לִטְמוֹן בּוֹ אֲרוּחָה:

מִלְּבַד בָּשָׂר, שֶׁפִּי זָלַל,

נָפְלָה לִי עֶצֶם לְשָׁלָל.

צַר לִי מְאֹד: שָׁכַחְתִּי כְּלָל

כִּי פֹּה קִבְרֵךְ. סְלִיחָה!"

רודיארד קיפלינג (1865–1936)

אִם

מאת

רודיארד קיפלינג

אִם בְּיָדְךָ לִשְׁמוֹר עַל קֹר וְאֹמֶץ־רוּחַ

בִּקְהַל אוֹבְדֵי־עֵצוֹת מֻכֵּי־הַמְּבוּכָה,

אִם בְּלִבְּךָ הָעֹז לְהִשָּׁאֵר בָּטוּחַ

גַּם בְּהַטִּיל כָּל־אִישׁ סָפֵק בְּכֹחֲךָ;

אִם עֹז בְּךָ חַכּוֹת מִבְּלִי הֱיוֹת יָגֵעַ,

אוֹ לֹא לִגְמוֹל כָּזָב לְבַעֲלֵי־דִבָּה,

אוֹ בִּהְיוֹתְךָ שָׂנוּא – מִשְּׂנוֹא לְהִמָּנֵעַ,

אַךְ גַּם מֵהִתְחַסְּדוּת יוֹתֵר מִדַּי רַבָּה;

אִם בְּיָדְךָ לַחְלוֹם – וּלְהִתְפַּכַּח בִּן־רֶגַע,

לַחְשׁוֹב – וְלֹא לִהְיוֹת עַבְדָּהּ שֶׁל מַחְשָׁבָה;

אִם גַּם בְּנִצָּחוֹן וְגַם בְּאֵיד וָפֶגַע

יָכוֹל אַתָּה לִנְהוֹג מִדַּת־בִּטּוּל שָׁוָה;

אִם רַב עֻזְּךָ לָשֵׂאת אֱמֶת אֲשֶׁר הִבַּעְתָּ

עֵת יְסַלְּפָהּ נָבָל לִלְכּוֹד בָּהּ אֱוִילִים;

אִם, תַּש וּשְׂבַע־עָמָל, תִּרְאֶה בִּשְׁקוֹעַ מַטָּה

בִּנְיַן מִפְעַל־חַיִּים – וְשׁוּב אוֹתוֹ תָּקִים;

אִם כָּל הָאוֹצָרוֹת, אֲשֶׁר בָּהֶם זָכִיתָ,

תּוּכַל גַּם לְסַכֵּן בִּקְלָף סָתוּם אֶחָד,

אַף לְהַפְסִיד הַכֹּל – וְשׁוּב לַחְזוֹר רֵאשִׁיֽתָה

וְלֹא לִפְלוֹט מִלָּה עַל עשֶׁר שֶׁנִּפְסַד;

אִם בְּיָדְךָ לִמְשׁוֹל בַּלֵּב בִּקְדּוֹר הָאֹפֶק,

לִשְׁלוֹט בָּעֲצַבִּים שֶׁכָּל כֹּחָם נָמַק –

וְלַעֲמוֹד הָכֵן בְּמוֹת בְּךָ כָּל דֹּפֶק

חוּץ מִצִּוּוּי־רָצוֹן הַמְהַדְהֵד: “חֲזָק!”;

אִם בֵּין יִצְרֵי הָמוֹן תִּשְׁמוֹר עַל ישֶׁר־דֶּרֶךְ

אוֹ בְּחֶבְרַת מוֹשְׁלִים – עַל חֵן פַּשְׁטוּת בֶּן־עָם,

אִם לְכָל אִישׁ וָאִישׁ תִּתֵּן מִשְׁקָל וָעֵרֶךְ,

וְאַף לֹא לְאֶחָד – מִשְׁקָל שֶׁהוּא מֻגְזָם;

אִם בְּיָדְךָ לִתְפּוֹס, בִּמְרוּצָתְךָ קָדִימָה,

בִּמְלוֹא שִׁשִּׁים שְׁנִיּוֹת כָּל רֶגַע פַּחְזָנִי, –

שֶׁלְךָ הוּא הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ פְּנִימָה,

וּמַה שֶׁרַב יוֹתֵר – אָדָם הִנֶךָּ, בְּנִי!

תּוֹמִי אֶטְקִינְס

מאת

רודיארד קיפלינג

נִכְנַסְתִּי פַּעַם לְפֻנְדָּק, לִגְמוֹעַ כּוֹס שֵׁכָר,

אַךְ הַמּוֹזֵג רָאָה מַדַּי – אָמַר לִי “אִי־אֶפְשָׁר!”

הַבַּחוּרוֹת לְיַד הַבָּאר פָּרְצוּ בִּצְחוֹק טִפְּשִׁי.

יָצָאתִי חוּצָה בְּחֶרְפָּה – וְסַחְתִּי לְנַפְשִׁי:

הוֹי, תּוֹמִי – דָּא וְתוֹמִי – הָא, פּוֹחֵז הוּא וְרֵיקָא!

אַךְ “מִיסְטֶר אֶטְקִינְס, צֵא וּצְלַח!” – אוֹמְרִים עִם אַזְעָקָה;

עִם אַזְעָקָה, הַבַּחוּרִים, עִם קוֹל־הָאַזְעָקָה,

“הוֹ, מִיסְטֶר אֶטְקִינְס, צֵא וּצְלַח!” – אוֹמְרִים עִם אַזְעָקָה.

אֲנִי, פִּכֵּחַ כְּנָזִיר, נִכְנָס לְתֵּאַטְרוֹן.

אֶזְרָח שָׁתוּי קִבֵּל כֻּרְסָה, אַךְ לִי – מָקוֹם אַחְרוֹן.

אֶל הַיָּצִיעַ הָעֶלְיוֹן שְׁלָחוּנִי לַעֲמוֹד –

אוּלָם בִּקְרָב יִתְּנוּ לִי חִישׁ מָקוֹם קִדְמִי מְאֹד.

כִּי תּוֹמִי – דָּא וְתוֹמִי – הָא, כָּל חוּג אוֹתוֹ מוֹצִיא.

אוּלָם “לְאֶטְקִינְס קְרוֹן־אֶכְּסְפְּרֶס” – כְּשֶׁמַּפְלִיג הַצִּי;

מַפְלִיג הַצִּי, הַבַּחוּרִים, לִקְרָב מַפְלִיג הַצִּי;

“לְמִיסְטֶר אֶטְקִינְס קְרוֹן־אֶכְּסְפְּרֶס” כְּשֶׁמַּפְלִיג הַצִּי.

מְעוֹרְרִים בָּכֶם זִלְזוּל מַדֵּינוּ הַזּוֹלִים –

אַךְ אֶת שְׁלוֹמְכֶם יוֹמָם וָלֵיל שׁוֹמְרִים הַחַיָּלִים;

זוֹל לַעַג־זוֹל מִבֶּגֶד־זוֹל – וְקַל הוּא לְכַבֵּד

חַיָּל שָׁתוּי בְּמַדְחֵפוֹת מִצְּעוֹד בִּזְוָד כָּבֵד.

כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – בּוֹ מְהַתְּלִים בְּלִי סוֹף!

אַךְ הוּא “בֶּן־חַיִל וְגִבּוֹר” – כְּשֶׁרוֹעֵם הַתֹּף;

רוֹעֵם הַתֹּף, הַבַּחוּרִים, בַּקְּרָב רוֹעֵם הַתֹּף;

אַךְ הוּא בֶּן־חַיִל וְגִבּוֹר – כְּשֶׁרוֹעֵם הַתֹּף.

אֵינֶנּוּ חֶבֶר־גִּבּוֹרִים, אַךְ גַּם – לֹא אֲסַפְסוּף.

אֵין אָנוּ אֶלָּא רַוָּקִים בִּקְסַרְקְטִין צָפוּף.

וְאִם בְּמַשֶּׁהוּ חוֹטְאִים אֲנַחְנוּ, רַוָּקִים –

סִלְחוּ, אַךְ אֵין בַּקְסַרְקְטִין קְדוֹשִׁים וְצַדִּיקִים.

כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – מֵאָה פְּגָמִים בּוֹ יֵשׁ,

אַךְ “לֵךְ קָדִימָה!” – הוּא יִשְׁמַע, אִם תִּפָּתַח הָאֵשׁ;

אִם תִּפָּתַח, הַבַּחוּרִים, בִּשְׂדֵה־הַקְרָב הָאֵשׁ,

“צְעַד קָדִימָה!” – הוּא יִשְׁמַע, אִם תִּפָּתַח הָאֵשׁ.

הִבְטִיחוּ לָנוּ אֻלְפָּנִים, שִׁפּוּר־מָזוֹן וְעוֹד.

אַךְ הָבוּ לָנוּ קֹדֶם־כֹּל קְצָת יַחַס שֶׁל כָּבוֹד!

בִּמְקוֹם לִתְחוֹב אֶת חָטְמְכֶם בִּפְסֹלֶת בַּמִּטְבָּח,

הַרְאוּ כִּי אֵין מַדֵּי־חַיָּל חֶרְפָּה לְשׁוּם אֶזְרָח.

כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – “יֵלֵךְ לַעֲזָאזֵל!”

אַךְ הוּא “מַצִּיל־הַמְּדִינָה”, אִם דָּם מַתְחִיל נוֹזֵל.

כִּי תּוֹמִי דָּא וְתוֹמִי הָא – חַיָּיו בְּזִיל־הַזּוֹל,

אַךְ תּוֹמִי אֶטְקִינְס – לֹא טִפֵּשׁ, וְהוּא רוֹאֶה הַכֹּל!

כֹּפֶר דֶּֽנִי

מאת

רודיארד קיפלינג

(Dane-geld)

זֶהוּ תָּמִיד פִּתּוּי־שָׂטָן לְעַם קַל־רֶגֶל וּמְזֻיָּן

פִּתְאֹם לָבוֹא אֶל הַשָּׁכֵן הַמִּתְפַּנֵּק:

"אֲנִי פָּלַשְׁתִּי לִגְבוּלְכֶם – אֲנִי מוּכָן לְהִלָּחֵם,

אִם לֹא תּוֹאִילוּ לְשַלֵּם – שֶׁאֶסְתַּלֵּק".

זֶה נִקְרָא לְבַקֵּשׁ “כֹּפֶר דֶּֽנִי”

וְהַ“דֶּן” מְשַׁדֵּל וְטוֹעֵן:

"רַק שַׁלְּמוּ לִי פִּדְיוֹן גֶ’נְטֶלְמֶנִי –

וּמִיָּד תִּפָּטְרוּ מִן הַ“דֶּן”!

זֶהוּ תָּמִיד פִּתּוּי־שָׂטָן לְעַם עָשִׁיר וּקְצָת עַצְלָן

לְהִתְנַפַּח בַּחֲשִׁיבוּת וּלְהִצְטַחֵק:

"אֲנִי חָזָק, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אַךְ אֵין לִי פְּנַאי לְהִלָּחֵם,

עַל־כֵּן הַפַּעַם אֲשַׁלֵּם – וְהִסְתַּלֵּק!

אַךְ קַבְּלוּ־נָא תּוֹרָה זֹאת מִמֶּנִּי –

שׁוּם יוֹצֵא מִן הַכְּלָל בָּהּ עוֹד אֵין:

מִי שֶׁפַּעַם שִׁלֵּם “כֹּפֶר דֶּֽנִי”

שׁוּב אֵינֶנּוּ נִפְטָר מִן הַ“דֶּן”!

אַל יִפָּתֶה פִּתּוּי־שָׂטָן לֹא עַם אֵיתָן וְלֹא קָטָן –

לִקְנוֹת שָׁלוֹם לוֹ בִּמְזֻמָּן מִיַּד שׁוֹדֵד!

וְאִם יֹאמְרוּ לְךָ: “שַׁלֵּם – אוֹ לֹא תֵּצֵא מִפֹּה שָׁלֵם!”,

מִיָּד הִכּוֹן לְהִלָּחֵם – וְרַק הַגֵּד:

"לֹא אֶתֵּן “כֹּפֶר דֶּֽנִי” אַף “פֶּֽנִי”,

לֹא אַתְחִיל בְּמִשְׂחַק הָאִבּוּד;

כִּי הַעָם שֶׁנּוֹתֵן “כֹּפֶר דֶּֽנִי” –

אַחְרִיתוֹ רַק חֶרְפָּה וְשִׁעְבּוּד!"

י. ג. הוֹלַנְד (1819–1881)

הַב לָנוּ, אֵל, אִישִׁים!

מאת

ג'וסיה ג'ילברט הולנד

הַב לָנוּ, אֵל, אִישִׁים! הָעֵת הַזֹּאת תּוֹבַעַת

עֹז מֹחַ, אוֹר־חָזוֹן וּזְרוֹעַ מְבַצַּעַת;

אִישִׁים, שֶׁלֹּא יַכֵּם בְּסַנְוֵרִים שִׁלְטוֹן

וְלֹא יִשַׁחֲדֵם שְׁלָלוֹ עַתִּיר־הַשֹּׁמֶן;

אִישִׁים בְּרוּרֵי־דֵעוֹת וְתַקִּיפֵי־רָצוֹן;

אִישִׁים שׂוֹנְאֵי־כָּזָב, שׁוֹמְרֵי כָּבוֹד וָאֹמֶן;

אִישִׁים, שֶׁיַּעְמְדוּ בִּפְנֵי פִּטְפּוּט תָּפֵל

שֶׁל דֶּמַגּוֹג מַתְעֶה – אוֹ כַּת מְתַעְתַּעַת;

אִישִׁים, שֶׁקּוֹמָתָם – מֵעַל לַעֲרָפֶל,

וּמַחְשָׁבְתָּם צְלוּלָה, מוּאֶרֶת שֶׁמֶשׁ־דַּעַת.

בִּשְׁלוֹט יִצְרֵי הָמוֹן הַחַי לְאוֹר־פָּנָס,

בִּימֵי סִסְמוֹת־עֲנָק וּמַעֲשֵׂי־נַנָּס,

בִּלְחוֹם הַכֹּל בַּכֹּל – אֲבוֹי, בּוֹכֶה הַחֹפֶשׁ,

שׂוֹרֶרֶת הַשְׁחִיתוּת – וְצֶדֶק נָם בְּ“נֹפֶשׁ”.

תְּפִלָּה עַתִּיקָה (שיר אלמוני)

מאת

אלמוני/ת

(שִׁיר אַלְמוֹנִי)

תֵּן לְסָתוֹת בְּרִיאוֹת לִי, אֵל – וְתֵן גַּם מַשֶּׁהוּ לִטְחוֹן!

תֵּן גּוּף בָּרִיא – וְגַם בִּינָה, כֵּיצַד לִשְׁמוֹר אוֹתוֹ חָסֹן!

חָנֵּנִי נֶפֶשׁ טְהוֹרָה וְשֵׂכֶל טוֹב, אֲשֶׁר בְּלִי חָת –

בְּהִתָּקְלוֹ בְּחֵטְא וָרַע – יָחִישׁ תִּקּוּן לַמְעֻוָּת!

חָנֵּנִי רוּחַ בֶּן־חוֹרִין וְלֵב אַמִּיץ, לֹא בַּכְיָנִי, –

בַּל אֲפַנֵּק יוֹתֵר מִדַּי יְצוּר טַרְדָּן שֶׁשְּׁמוֹ “אֲנִי”!

תֵּן חוּשׁ־הוּמוֹר לִי, אֵל רַחוּם – לִרְאוֹת הָאוֹר שֶׁבַּדְּבָרִים,

לִמְצוֹא קְצָת אשֶׁר בְּחַיַּי – וּלְחַלְּקוֹ עִם אֲחֵרִים!

שָׂרָה טִיזְדֵל (1884–1933)

פְּיֶרוֹ

מאת

שרה טיזדייל

פְּיֶרוֹ עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַגַּן

בְּזִיו הַלְּבָנָה;

מִצְּלִילֵי־כֶּסֶף שֶׁל נִבְלוֹ

רוֹקֵם הוּא מַנְגִּינָה.

פְּיֶרוֹ חוֹשֵׁב כִּי בִּשְׁבִילִי

הַזֶּמֶר יְנֻגַּן,

אוּלָם אֲנִי שְׁכוּחָה כָּלִיל

בְּצֵל הַדֻּבְדְּבָן.

וְרָדִים, שׁוֹמְעֵי פְּיֶרוֹ, יוֹדְעִים

הַסּוֹד לַאֲשׁוּרוֹ:

אֲהוּבָתוֹ הִיא נְגִינָה,

אַךְ אֲהוּבִי – פְּיֶרוֹ.

ה. בַּנֶר (1855–1896)

גִלּוּי־לֵב

מאת

חנניה ריכמן

הִיא אָמְרָה לִי: "אֵדַע, מַה תֹּאמַר לִי עַכְשָׁו:

רְצוֹנְךָ לְהַגִּיד כִּי חֲבָל שֶׁבָּא סְתָו

כִּי אַתָּה מִצְטַעֵר שֶׁהַקַּיִץ עָבַר,

כִּי הָיָה בּוֹ דְבַר־מָה… אֵין לוֹ שֵׁם לַדָּבָר…

וּרְצוֹנְךָ הוּא לִשְׁאוֹל, אִם הִבְחַנְתִּי אוֹ לָאו,

מַה יִחֵד וְהִבְדִּיל קַיִץ זֶה מִקּוֹדְמָיו?

תֵּן עַתָּה מַעַנְךָ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:

זֹאת רָצִיתָ לוֹמַר?"

הֲשִׁיבוֹתִי לָהּ: “כֵּן!”

הִיא אָמְרָה לִי: "אֵדַע, מַה תֹּאמַר לִי עַכְשָׁו:

כִּי זָכוּר לְךָ יוֹם, בּוֹ טִיַּלְנוּ יַחְדָּו;

וּבִשְׁעַת הַטִּיּוּל בִּשְׁבִילֵי־יְעָרוֹת

נִשְׁתַּבְּשׁוּ הַשְּׁבִילִים בְּזִרְמֵי־מְטָרוֹת;

וְנָשָׂאתָ אוֹתִי מֵעַל פֶּלֶג עָכוּר –

וּרְצוֹנְךָ הוּא לִשְׁאוֹל, אִם גַּם לִי זֶה זָכוּר?

תֵּן עַתָּה מַעַנְךָ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:

זֹאת רָצִיתָ לוֹמַר?"

הֲשִׁיבוֹתִי לָהּ: “כֵּן!”

הִיא אָמְרָה לִי: "אֵדַע, מַה תֹּאמַר לִי עַכְשָׁו:

כִּי מֵאָז – בְּשִׁירָה לְבָבְךָ מְכֻשָּׁף:

כִּי מֵאָז – חֶלְקְךָ עִם חוֹלְמִים וְהוֹזִים

וְהִתְחַלְתָּ פִּתְאֹם לַחֲרוֹז חֲרוּזִים…

וּרְצוֹנְךָ הוּא לִשְׁאוֹל, אִם הִבְחַנְתִּי אוֹ לֹא,

שֶׁאֲפִילוּ קוֹלְךָ – נִשְׁתַּנָּה צִלְצוּלוֹ?

תֵּן עַתָּה מַעַנְךָ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:

זֹאת רָצִיתָ לוֹמַר?"

הֲשִׁיבוֹתִי לָהּ: “כֵּן!”

אָז אָמַרְתִּי: "אֵדַע, מָה תֹּאמְרִי לִי עַכְשָׁו:

שֶׁאֲנִי כְּטַרְדָּן בְּעֵינַיִךְ נֶחְשָׁב:

שֶׁסָּבַלְתְּ וְשָׁתַקְתְּ –

כִּי חָסֵר אֲנִי טַקְט;

שֶׁעִם־זֹאת אֲנִי תָּם כְּאַחַת הַכְּבָשׂוֹת;

שֶׁבְּגֹּלֶם כָּמוֹנִי מַצְחִיק לַחֲזוֹת –

וְשֶׁאַתְּ בְּכָל־זֹאת… וְשֶׁאַתְּ בְּכָל־זֹאת

מוּכָנָה לְקַבְּלֵנִי

כְּפִי שֶׁהִנֵּנִי.

תְּנִי עַתָּה מַעֲנֵךְ הַגָּלוּי וְהַכֵּן:

זֹאת רָצִית לִי לוֹמַר?"

הִיא הֵשִׁיבָה לִי: “כֵּ־ן…”

פ. ו. בּוּדִילוֹן (1852–1921)

לַלַּיְלָה – אֶלֶף עֵינַיִם

מאת

חנניה ריכמן

לַלַּיְלָה – אֶלֶף עֵינַיִם,

וְרַק עַיִן אַחַת – לַיּוֹם;

אַךְ כָּל אוֹר־הָעוֹלָם כְּאַיִן

עֵת תִּכְבֶּה הַחַמָּה בַּמָּרוֹם.

לַמֹּחַ – אֶלֶף עֵינַיִם,

וְרַק עַיִן אַחַת – לַלֵּב;

אַךְ כָּל אוֹר־הַחַיִּים כְּאַיִן

עֵת תִּכְבֶּה אַהֲבַת־הָאוֹהֵב.

אֶלָּה וִילֶר וִילְקוֹקְס (1850–1919)

רוּחוֹת הַגּוֹרָל

מאת

אלה וילר וילקוקס

שְׁתֵּי סְפִינוֹת בְּלֶב־יָם – זוֹ תַּדְרִים, זוֹ תַּצְפִּין

בְּסִיּוּעַ אוֹתָן הָרוּחוֹת:

מַעֲרַךְ־מִפְרָשִׂים,

וְלֹא רוּחַ, יָשִׂים

מְגַמָּה לִסְפִינוֹת מְהַלְּכוֹת.

כְּרוּחוֹת־הַיַּמִּים – הַשְׁפָּעוֹת־הַגּוֹרָל

בְּחַיָּיו שֶׁל כָּל בַּעַל־רָצוֹן:

מַעֲרַךְ־לְבָבוֹ

יְכַוֵּן נְתִיבוֹ –

וְלֹא שֶׁקֶט אוֹ סַעַר חִיצוֹן.

י. טֶגְנֵר (שְׁוֶדִּי, 1782–1846)

חֻקַּת אַבִּירֵי־יָם

מאת

אסאיאס טגנר

(מִתּוֹךְ “אַגָּדַת פְרִיטְיוֹף”)

כְּחוּג פֶּרֶס טוֹרֵף בִּמְעוּפוֹ הָאֵיתָן,

פְרִיֽטְיוֹף חָג עַל הַיָּם הָרָחָב;

וְחֻקַּת אַבִּירִים הוּא קָבַע וְנָתַן

לְאֶחָיו – חֲבוּרַת מַלָּחָיו:

"אַל תִּישַׁן בְּצֵל גַּג בֵּין כָּתְלֵי אֳנִיָּה,

כִּי אוֹיְבֶיךָ אוֹרְבִים מִכָּל צַד;

וִֽיְקִינְג נָם עַל מָגֵן תַּחַת גַּג מֶרְחַב־יָהּ,

וְחַרְבּוֹ, חֶרֶב־חַיִל, בַּיָּד.

לֹא אָרֹךְ בְּיַד טוֹר¹ פַּטִּישׁוֹ הָרוֹעֵם,

גַּם הַסַּיִף שֶׁל פְרֵי¹ הוּא קָצָר;

כֵּן יְהִי גַם דִּינְךָ: אִם אַמִּיץ הַלּוֹחֵם,

אָז כָּל חֶרֶב תַּגִּיעַ לַצָּר.

עִם סוּפָה – קוּם וּפְרוֹשׂ מִפְרָשִׂים עַד אֶחָד:

תַּעֲנוּג רַב מִזֶּה לֹא קַיָּם!

אִם תָּעֵז לְקַפְּלָם, כִּי מִסַּעַר תִּפְחַד,

אָז מוּטָב שֶׁתִּטְבַּע פֹּה בַּיָּם!

שְׁמוֹר בַּת־חֶמֶד בַּחוֹף – לֹא בְּחֵיק אֳנִיָּה,

פֶּן תָּצוּד אֶת כֻּלְּךָ בְּחֶרְמָהּ;

כִּי אֵין בּוֹר מְסֻכָּן מִגֻּמָּה בְּלֶחְיָהּ,

וּקְוֻצּוֹת שֶׁלָּהּ – רֶשֶׁת־מִרְמָה.

עֵת רֹאשְׁךָ עוֹד צָלוּל, שְׁתֵה כְּכָל שֶׁתִּתְאַו!

יַיִן – שַׁי הָאֵלִים. אַךְ תִּזְכּוֹר:

הַנּוֹפֵל עַל הָאָרֶץ יָקוּם עַל רַגְלָיו,

אַךְ בַּיָּם אֵין תְּקוּמָה לַשִּׁכּוֹר!

אֳנִיַּת־הַסּוֹחֵר שֶׁפָּגַשְׁתָּ – תָּחֹן,

אַךְ הַמַּס – יַעֲלֶה וְיָבוֹא!

אַתָּה – מֶלֶךְ הַיָּם, וְהוּא – עֶבֶד מָמוֹן;

וְעָדִיף בַּרְזִלְּךָ מִזְּהָבוֹ!

הַשָּׁלָל יְחֻלַּק לְפִי פּוּר וְגוֹרָל –

אִם תַּפְסִיד, אַל תּוֹצִיא אַף מִלָּה!

וְאוּלָם הַמַּנְהִיג לֹא שֻׁתָּף לְשָׁלָל;

כָּל חֶלְקוֹ – אַךְ כָּבוֹד וּתְהִלָּה.

מוּל סְפִינַת־אַבִּירִים קוּם וּלְחַם בִּגְבוּרָה

עַד יִתַּם כָּל הַקְּרָב וְיִשְׁלָם.

אִם תִּסּוֹג לְאָחוֹר אַף כְּחוּט־שַׂעֲרָה –

לֹא שֶׁלָּנוּ אַתָּה לְעוֹלָם!

אִם צָרְךָ, מְנֻצָּח, מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים,

שׁוּב לֹא צַר הוּא – וְתֵן חֲנִינָה;

וּבְלִיַּעַל הוּא זֶה וְחֶרְפַּת לוֹחֲמִים,

שֶׁאָזְנָיו אֲטוּמוֹת לִתְחִנָּה.

זְכוֹר: אֵין אוֹת מְכֻבָּד מִפִּצְעֵי־מִלְחָמָה;

הִתְגָּאֵה בָּם וּזְקוֹף אֶת הָרֹאשׁ;

תֵּן לְדַם־פִּצְעֲךָ שֶׁיִּטּוֹף יְמָמָה –

וְרַק אָז אֶת הַפֶּצַע חֲבוֹשׁ!"

שְׁמוֹת אֵלִים בַּמִּיתוֹלוֹגִיָּה הַסְקַנְדִינַוִית. ↩

תַּרְגוּמִים מִצָרְפָתִית

מִשִּׁירֵי פּ. ז'. בֶּרַנְזֶ’ה (1780–1857)

הַסַּמָּל הַזָּקֵן

מאת

פייר־ז'אן דה ברנז'ה

הֵי, קָדִימָה, חַבְרַֽיָּא, קָדִימָה,

כָּל חַיָּל וְרוֹבוֹ הַטָּעוּן!

וְאֶל פִּי – הַמִּקְטֶרֶת אָשִׂימָה:

לִי כְּבָר חֹפֶש־לָנֶצַח נָתוּן.

גִּל־הַזֹּקֶן עָלַי בַּצָּבָֽא בָּא.

אַךְ אֶתְכֶם, טִירוֹנֵי־קְסַרְקְטִין,

פֹּה “שִׁפְשַׁפְתִּי” בְּחֶסֶד כְּאַבָּא…

בַּחוּרִים, צַעֲדוּ־נָא כַּדִּין!

אַל דֶּמַע, אַל עֶצֶב!

בְּקֶצֶב, בְּקֶצֶב!

שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין!

קְצִינוֹן עוּל־יָמִים עֲלָבַנִי.

לֹא שָׁתַקְתִּי – הִרְבַּצְתִּי בּוֹ, כֵּן…

כְּמוּבָן, בֵּית־הַדִּין הִרְשִׁיעַנִי:

מוֹת יוּמַת הַסַּמָּל הַזָּקֵן!

קְצָת לָגַמְתִּי… שֵׁכָר – בְּעוֹכְרֵינוּ…

הִסְעִירַנִי עֶלְבּוֹן הַקָּצִין:

הֵן שֵׁרַתִּי בִּצְבָא קֵיסָרֵנוּ!

טִירוֹנִים, צַעֲדוּ־נָא כַּדִּין!

אַל דֶּמַע, אַל עֶצֶב!

בְּקֶצֶב, בְּקֶצֶב!

שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין!

אוֹת־כָּבוֹד בִּמְחִיר רֶגֶל אוֹ זְרוֹעַ

לֹא יֻתֵּן עוֹד לָכֶם, צְעִירִים!

לִי נָתְנוּ אֶת הָאוֹת הַגָּבוֹהַּ

בַּקְּרָבוֹת, בָּם נִפַּצְנוּ כְּתָרִים!

לֹא אַחַת דּוֹבַבְתֶּם בְּכוֹס־יַיִן

אֶת שְׂפָתַי – וְכָל אִישׁ הֶאֱזִין…

כֵּן, חַיָּה תְּהִלָּתֵנוּ עֲדַיִן!

טִירוֹנִים, צַעֲדוּ־נָא כַּדִּין!

אַל דֶּמַע, אַל עֶצֶב!

בְּקֶצֶב, בְּקֶצֶב!

שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין!

הוֹ, רוֹבֶּֽר, בֶּן כְּפָרִי הַפּוֹרֵחַ,

אֶל כְּבָשֶׂיךָ מַהֵר־נָא לָשׁוּב!

בָּאָבִיב כֹּה יָרֹק וְשָׂמֵחַ

נוֹף כְּפָרֵנוּ עֲטוּר־הַלִּבְלוּב!

שָׁם יֶשְׁנָהּ עוֹד בִּקְתָּה לְיַד יַעַר –

בָּהּ הִפְלִיגָה אִמִּי לְהַזְקִין.

אִם יֻגַּד לָהּ – תָּמוּת מֵרֹב צַעַר…

טִירוֹנִים, צַעֲדוּ־נָא כַּדִּין!

אַל דֶּמַע, אַל עֶצֶב!

בְּקֶצֶב, בְּקֶצֶב!

שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין!

מִי בּוֹכֶה, מְיַבֵּב שָׁם בָּעֹרֶף?

אַ, זֹאת הִיא, אַלְמָנַת הַמְתוֹפֵף!

כֵּן, בְּרוּסְיָה נָשָׂאתִי בַּחֹרֶף

יוֹם וָלַיְלָה אֶת בְּנָהּ עַל כָּתֵף.

בִּלְעָדַי, סוֹף הָאֵם וְהַיֶּלֶד

הָיָה מַר – כָּלוּ כָּל הַקִּצִּין!

עַל נַפְשִׁי הִיא כָּעֵת מִתְפַּלֶּלֶת…

טִירוֹנִים, צַעֲדוּ־נָא כַּדִּין!

אַל דֶּמַע, אַל עֶצֶב!

בְּקֶצֶב, בְּקֶצֶב!

שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין!

שֹׁד וָשֶׁבֶר! כָּבְתָה הַמִּקְטֶרֶת!

עוֹד דַּקּוֹת אֲחָדוֹת לְפָנַי!

כְּבָר נִרְאֵית הַכִּכָּר הַמְגֻדֶּרֶת…

אָנָּא, אַל תִּקְשְׁרוּ אֶת עֵינַי!

יְדִידַי, הִשְׁתַּדְּלוּ־נָא לִקְלוֹעַ,

בְּהַשְׁמִיעַ צַוּוֹ הַקָּצִין!

יַחְזִירְכֶם־נָא הַבַּיְתָה אֱלוֹהַּ!

בַּחוּרִים, צַעֲדוּ־נָא כַּדִּין!

אַל דֶּמַע, אַל עֶצֶב!

בְּקֶצֶב, בְּקֶצֶב!

שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין, שְׂמֹאל־יָמִין!

הַכִּנּוֹר הַשָּׁבוּר

מאת

פייר־ז'אן דה ברנז'ה

הוֹ, כַּלְבִּי, מַה גָּדוֹל הוּא פִּגְעֵנוּ!

אַךְ אֱכוֹל נָא, מִסְכֵּן, אֵין דָּבָר!

לִי נוֹתְרָה עוֹד עוּגָה מֵחַגֵּנוּ;

וּמָחָר כְּבָר נִנְגּוֹס פַּת־קֵיבָר.

צַר נִצְּחָנוּ בְּנֵכֶל וָעֹקֶף.

וְאָמַר לִי קְצִין גַּיִס נָכְרִי:

“הַרְקִידֵנוּ!” – סֵרַבְתִּי בְּתֹקֶף.

אָז שָׁבְרוּ הַפְּרָאִים כִּנּוֹרִי.

לִכְפָרֵנוּ שִׁמֵּשׁ הוּא תִּזְמֹרֶת –

וְקִצּוֹ הוּא גַם קֵץ חֲגִיגוֹת!

אַלְלַי! אִם בַּכְּפָר אֵין כִּנּוֹֽר עוֹד,

מִי יַרְקִיד אֶת רַגְלֵי הַזּוּגוֹת?

בַּשְׁמָחוֹת הַכִּנּוֹר וְהַקֶּשֶׁת

נִתְכַּבְּדוּ בְּתַפְקִיד לֹא־קָטָן;

הֵם בִּשְׂרוּ לַכַּלָּה הַנִּרְגֶּשֶׁת

אֶת מַסַּע פָּמַלְיַת־הֶחָתָן.

נִגּוּנָיו הֶעֱלִיזוּ כָּל הֵלֶךְ;

אַף הַכֹּמֶר חִיֵּךְ עַל כָּרְחוֹ.

לוּ הִקְשִׁיב לַכִּנּוֹר הַזֶּה מֶלֶךְ –

נִתְיַשְּׁרוּ הַקְּמָטִים עַל מִצְחוֹ.

הוּא נִגֵּן בִּימֵי חַג וַעֲצֶרֶת

הִמְנוֹנֵי נִצָּחוֹן וּתְהִלָּה.

הֲפִלֵּל כִּי יַד־זָר מִתְאַכְזֶרֶת

בּוֹ תִּקֹּם נִקְמָתָהּ הַשְּׁפָלָה?

הוֹ, כַּלְבִּי, מַה גָּדוֹל הוּא פִּגְעֵנוּ!

אַךְ אֱכוֹל נָא, מִסְכֵּן, אֵין דָּבָר!

לִי נוֹתְרָה עוֹד עוּגָה מֵחַגֵּנוּ;

וּמָחָר כְּבָר נִנְגּוֹס פַּת־קֵיבָר.

עֵת נִדְמֵית אֲרֻכָּה אֵין־כָּמוֹהָ

בְּיוֹם־חַג בְּלִי נִגּוּן וּמִזְמוֹר.

הֲתָבוֹא בִּרְכָתוֹ שֶׁל אֱלוֹהַּ

עַל בָּצִיר שֶׁיַּתְחִיל בְּלִי כִּנּוֹר?

הוּא עוֹדֵד עֲמֵלִים עוֹבְדֵי־פֶּרֶךְ,

הוּא חִזֵּק לֵב אֶבְיוֹן מְדֻכָּא;

הוּא נִחֵם כָּל קְשֵׁה־יוֹם וּקְשֵׁה־דֶּרֶךְ

עַל צָרוֹת, עֹל־מִסִּים וּמְצוּקָה.

הוּא הִשְׁתִּיק כָּל שִׂנְאָה מִתְנַכֶּלֶת,

הוּא מָחָה כָּל דִּמְעָה כְּאוּבָה.

שׁוּם שַׁרְבִיט לֹא הִרְבָּה עוֹד בַּחֶלֶד

חֲסָדִים כְּקַשְׁתִּי הַטּוֹבָה.

אַךְ הֵפִיחָה בִּי אֹמֶץ וָכֹחַ

נְגִישַׂת הַצּוֹרֵר הָאָרוּר:

יְמַלֵּא נָא רוֹבֶה אוֹ אֶקְדּוֹחַ

אֶת מְקוֹם הַכִּנּוֹר הַשָּׁבוּר!

אֶלָּחֵם בְּאוֹיְבֵינוּ עַד־גֶּמֶר.

אִם אֶפּוֹל, אָז יַגִּיד הַמַּסְפִּיד:

"לֹא חִלֵּל הוּא כְּבוֹדוֹ שֶׁל כְּלִי־זֶמֶר –

וְהוֹרְסֵי־מוֹלַדְתּוֹ לֹא הִרְקִיד!"

הוֹ, כַּלְבִּי, מַה גָּדוֹל הוּא פִּגְעֵנוּ!

אַךְ אֱכוֹל נָא, מִסְכֵּן, אֵין דָּבָר!

עוֹד נוֹתְרָה לִי עוּגָה מֵחַגֵּנוּ;

וּמָחָר כְּבָר נִנְגּוֹס פַּת־קֵיבָר.

לְבוּשׁ־פְּאֵר

מאת

פייר־ז'אן דה ברנז'ה

אוֹ בִּקּוּר אֵצֶל הוֹד מַעֲלָתוֹ

אַל תִּבְטְחוּ עוֹד בַּ“בּוֹהֶמָה”.

חֶפְצִי לִהְיוֹת “חַצְרָן”־חַנְפָן.

הֵי, סְמַרְטוּטָר, חַפֶּשׁ־נָא, שֶׁמָּא

תִּמְצָא לְבוּשׁ־פְּאֵר יָשָׁן.

נָסִיךְ גָּדוֹל נוֹטֶה לִי חֶסֶד;

אֶצְלוֹ הֻזְמַנְתִּי לְבַקֵּר.

(זֶה יוֹם נִפְלָא, אֲנִי אוֹמֵר!)

אַךְ שׁוּם בְּרִיָּה אֵינָהּ נִכְנֶסֶת

לְאַרְמוֹנוֹת בְּלִי לְבוּשׁ־פְּאֵר.

עִם קְנִיָּתוֹ שָׁכַחְתִּי בּשֶׁת,

נִלְהָב לְבֶצַע וְכָבוֹד:

מִיָּד לִמְּדַתְנִי הַתִּלְבֹּשֶת,

אֵיךְ הַבְּרִיּוֹת מִשְׁתַּחֲווֹת

סוֹדִי נוֹדַע לְכַת בְּנֵי־פַּחַז;

כְּבָר כָּל מַכָּר עָלַי חוֹזֵר.

(זֶה יוֹם נִפְלָא, אֲנִי אוֹמֵר!)

אֲנִי הוֹלֵךְ אֶל אִישׁ רָם־יַחַס,

וְעַל גּוּפִי – לְבוּשׁ־פְּאֵר.

עֲדַיִן אֵין אֶצְלִי מֶרְכֶּבֶת;

עַל שְׁתֵּי רַגְלַי אֲנִי צוֹעֵד.

אַךְ בְּדַרְכִּי חֶבְרָה שׁוֹבֶבֶת

אוֹתִי עוֹצֶרֶת: “הִתְכַּבֵּד!”

כֻּלָּם קוֹרְאִים בְּלִי־הֶרֶף: “בּוֹא־נָא!”

– טוֹב! אַךְ הַשְׁקוּנִי חִישׁ־מַהֵר!

(זֶה יוֹם נִפְלָא, אֲנִי אוֹמֵר!)

אֲנִי הוֹלֵךְ, רֵעַי, אַרְמוֹנָה –

וּתְנוּ כָּבוֹד לִלְבוּשׁ־הַפְּאֵר!

סוֹף־סוֹף מִשָּׁם אֲנִי בּוֹרֵחַ –

אַךְ שׁוּב בַּדֶּרֶךְ מִתְעַכֵּב:

יְדִיד מוֹשְׁכֵנִי כְּאוֹרֵחַ

לַחֲתֻנָּה. הַאֲסָרֵב?

שׁוּב גַּרְגַּרְתִּי לִשְׁתִי נָדוֹנָה;

שָׁרִים כָּל רֶגַע שִׁיר אַחֵר.

(זֶה יוֹם נִפְלָא, אֲנִי אוֹמֵר!)

אוּלָם צָרִיךְ לָרוּץ אַרְמוֹנָה –

הֲרֵי עָלַי לְבוּשׁ־פְּאֵר!

אֲנִי נֶחְלָץ בְּרֹב יָגִיעַ –

וְאֶת דַּרְכִּי מִיָּד מַמְשִׁיךְ;

קְצָת מִתְנַדְנֵד, אֲנִי מַגִּיעַ

אֶל אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ.

אוּלָם בַּדְּחָק לְיַד הַדֶּלֶת

רָאִיתִי רוֹז יְפַת־קְלַסְתֵּר.

(זֶה יוֹם נִפְלָא, אֲנִי אוֹמֵר!)

שׁוֹוָה הִיא כָּל נָסִיךְ בַּחֶלֶד –

אַךְ לֹא תִּדְרוֹש לְבוּשׁ־פְּאֵר.

שָׁם הִיא סָקְרָה, יְצוּר קוֹקֶטִי,

בְּרַק אֲצֻלָּה וַהֲדָרָהּ.

חִישׁ אָחֲזָה בִּי – וְהוּבֵאתִי

יָשָׁר לְתוֹךְ חֲדַרְדָּרָהּ.

אֲנִי מוֹדֶה: לְיַד רוֹזֶטָה,

בִּגְדִּי הֵעִיק לִי בְּיוֹתֵר.

אֶת הָאַרְמוֹן שָׁכַחְתִּי פֶּתַע –

וַהֲסִירוֹתִי לְבוּשׁ־הַפְּאֵר.

חָלְפָה אַמְבִּיצְיָה מְטֻפֶּשֶׁת,

נָמוֹג־נָגוֹז חֲלוֹם־הַסְּרָק.

עַלִּיז, בְּרוּחַ מְאֻשֶּׁשֶת,

אֲנִי חוֹזֵר אֶל הַפֻּנְדָּק.

שְׁתִיָּה כַּדָּת לִי שָׁם נָכוֹנָה –

וְעַל חֶלְקִי לֹא אֲוַתֵּר.

(זֶה יוֹם נִפְלָא, אֲנִי אוֹמֵר!)

וְלַנּוֹשֵׂא עֵינָיו אַרְמוֹנָה –

אֶתֵּן לְשַׁי לְבוּשׁ־הַפְּאֵר.

הָאָבִיב וְהַסְּתָו

מאת

פייר־ז'אן דה ברנז'ה

בֵּין שְׁתֵּי עוֹנוֹת חִלֵּק דִּין־קֶבַע

תַּעֲנוּגוֹת חַיֵּי־אֱנוֹשׁ:

אָבִיב הוּא חַג פְּרָחִים בַּטֶּבַע,

וּסְתָו – עֵת יַיִן וְתִירוֹשׁ.

בְּלִי אַהֲבָה – אָבִיב כְּאַיִן;

אוּלָם בִּסְתָו – הַשְּׁתִי מִצְוָה.

עִם בּוֹא אָבִיב – שָׁלוֹם לַיַּיִן!

עִם סְתָו – שָׁלוֹם לָאַהֲבָה!

אָמְנָם, יָפֶה צֵרוּף וָמֶזֶג

לְאֵלֶּה שְׁנֵי הַתַּחְבִּיבִים;

אַךְ לַבְּרִיאוּת יִרְבֶּה הַנֶּזֶק

מֵרֹב שְׁתִיָּה וַאֲהָבִים.

אִם־כֵּן, עֵצָה אַחֶרֶת אַיִן;

יֵשׁ לְחַלֵּק יְמֵי־חֶדְוָה:

עִם בּוֹא אָבִיב – שָׁלוֹם לַיַּיִן!

עִם סְתָו – שָׁלוֹם לָאַהֲבָה!

בְּחֹדֶשׁ מַאי פָּגַשְׁתִּי לִיזָה.

לִבִּי נִכְנַע לְשִׁלְטוֹנָהּ.

הָיְתָה לְחֹק לִי כָּל קַפְּרִיזָה

שֶׁל מַלְכָּתִי – חֲצִי־שָׁנָה!

אוּלָם הַזְּמַן – מֵיטַב כְּלֵי־זַיִן;

הוּא הִתְנַקֵּם בַּשּׁוֹבָבָה.

עִם בּוֹא אָבִיב – שָׁלוֹם לַיַּיִן,

עִם סְתָו – שָׁלוֹם לָאַהֲבָה!

כָּזֶה הָיָה גַּם דִּין זַ’נֶטָה,

אֲשֶׁר הִנְעִימָה לִי יָמַי.

הִיא נֶעֶלְמָה בִּסְתָו לְפֶתַע –

אוּלָם חָזְרָה בְּחֹדֶשׁ מַאי.

הֶחְזַקְתִּי כּוֹס; כְּהֶרֶף־עַיִן

מִצְוַת־הַחֹרֶף נֶעֶזְבָה:

עִם בּוֹא אָבִיב – שָׁלוֹם לַיַּיִן,

עִם סְתָו – שָׁלוֹם לָאַהֲבָה!

אַךְ יֵשׁ קוֹסֶמֶת, הַחוֹרֶגֶת

מִדִּין מֻקְּדָם וּמְאֻחָר.

שִׁכְרוֹן שֵׁכָר הִיא מְפוֹגֶגֶת,

אַךְ מְשַׁכֶּרֶת בְּלִי שֵׁכָר.

הִיא, כְּמוּבָן, תּוּכַל עֲדַיִן

לְבַלְבְּלֵנִי בִּמְשׁוּבָה:

אָז בְּאָבִיב אֶשְׁכַּר מִיַּיִן,

בִּסְתָו – אֶשְׁכַּר מֵאַהֲבָה!

וִיקְטוֹר הוּגוֹ (1802–1885)

אַחֲרֵי הַקְּרָב

מאת

ויקטור הוגו

לֵב אַמִּיץ לְאָבִי – וְחִיּוּךְ מָלֵא רֹךְ.

יוֹם אֶחָד, אַחַר קְרָב, הוּא יָצָא לַעֲרוֹךְ

סִיּוּרוֹ בַּמָּקוֹם, עִם שְׁקִיעָה – וְרָכַב

עִם פָּרָשׁ גְּבַהּ־קוֹמָה מִטּוֹבֵי־חַיָּלָיו.

הֵם עָבְרוּ בַּשָּׂדֶה הַמָּלֵא חֲלָלִים

וּפִתְאֹם לְאָזְנָם גֻּנַּב לַחַשׁ־מִלִּים.

זֶה הָיָה סְפָרַדִּי שֶׁזָּחַל, מִתְבּוֹסֵס

בְּדָמוֹ, עַל קַרְקַע – וְנִרְאָה כְּגוֹסֵס.

לֹא הָיָה בּוֹ מְתֹם – וּשְׂפָתָיו רוֹטְטוֹת

בִּתְחִנָּה: “תְּנוּ לִשְׁתּוֹת! רַחֲמוּ, תְּנוּ לִשְׁתּוֹת!”

נִכְמְרוּ רַחֲמָיו שֶׁל אָבִי – וְהוֹשִׁיט

לִמְלַוּוֹ הַמָּסוּר מְעַט רוּם בִּצְלוֹחִית

וְאָמַר לוֹ: “הַשְׁקֵה אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן!”

זֶה קָרַב לַנִּפְגָע – וּבְעוֹדֶנּוּ גּוֹחֵן,

הַפָּצוּעַ, מִין מַאוְר, תָּפַס בָּאֶקְדּוֹחַ

שֶׁל אוֹיְבוֹ־סוֹעֲדוֹ – וְכִוְּנוֹ בִּשְׁיָר־כֹּחַ

אֶל מִצְחוֹ שֶׁל אָבִי בְּקוֹל־צֶרַח “קָרַֽמְבָּה!”

הוּא לָחַץ עַל הַהֶדֶק. הַיְּרִי בְּקוֹל רָֽם בָּא,

אַךְ פָּגַע בַּמִּגְבַּעַת. סוּס־אָבִי נִזְדַּעְזֵעַ.

סָח אָבִי: “בְּכָל־זֹאת – תֵּן לִשְׁתּוֹת לַגּוֹוֵעַ!”

שַׁרְל בּוֹדְלֶר (1821–1867)

אַלְבַּטְרוֹס

מאת

שארל בודלר

עִתִּים, לְשֵׁם בִּדּוּר, הַמַּלָּחִים יָצוּדוּ

אַחַת מִצִּפֳרִים גְּדוֹלוֹת וַעֲצֵלוֹת,

שֶׁשְּׁמָן הוּא אַלְבַּטְרוֹס – וְהֵן תָּמִיד יָנוּדוּ

אַחַר סְפִינָה זְרִיזָה מֵעַל לַמְּצוּלוֹת.

כְּבַד־גּוּף וּמְבֻיָּשׁ אוֹתוֹ נְסִיךְ־שָׁמַיִם

בָּרֶגַע שֶׁהוּשַׂם, שָׁבוּי, עַל הַסִּפּוּן.

כְּזוּג שֶׁל מְשׁוֹטִים גּוֹרֵר הוּא הַכְּנָפַיִם,

כַּנְפֵי־צְחוֹר גְּדוֹלוֹת, שֶׁצַּיָּדָיו רִפּוּן.

הוֹ, מֶה עָלוּב עַכְשָׁו אוֹתוֹ יְצוּר־תִּפְאֶרֶת!

מַצְחִיק בְּסִרְבּוּלוֹ, כָּעוּר הוּא וְדוֹחֶה.

אֶחָד עַל מַקּוֹרוֹ יִטְפַּח לוֹ בְּמִקְטֶרֶת,

שֵׁנִי בִּלְצוֹן־חִקּוּי יִצְלַע כְּעוֹף נָכֶה.

הַמְשׁוֹרֵר דּוֹמֶה לְזֶה נְסִיךְ־הַשַּׁחַק,

הַבָּז לְחֵץ קַשָּׁת וְטָס בִּגְּאוֹן־כֹּחוֹ;

אַךְ, בִּגְּלוֹתוֹ מֵרוֹם, מֻקָּף שְׁרִיקוֹת וָצַחַק,

כְּנָפָיו, כַּנְפֵי־עֲנָק, יַפְרִיעוּ הִלּוּכוֹ.

אַנְרִי מוּרְזֶ’ה (1822–1861)

זֶמֶר עַל מוּזֶטָה

מאת

אנרי מורז'ה

מְבַשְּׂרָהּ שֶׁל שִׁיבַת הָאָבִיב –

סִיס עַלִּיז, שֶׁחָלַף עַל פָּנַי,

הִזְכִּירַנִי בַּת צֶלֶם חָבִיב

שֶׁאוֹתִי אָהֲבָה בְּעֵת־פְּנַאי.

וּבְזָכְרִי אַהֲבָה יְשָׁנָה

דֹּם יָשַׁבְתִּי עַל סֵפֶר נִשְׁכָּח –

אַלְמַנַךְ מֵאוֹתָהּ הַשָּׁנָה,

שְׁנַת הַגִּיל וְהָאשֶׁר הַזַּךְ.

לֹא, אֲבִיב־עֲלוּמַי עוֹד לֹא גָּז,

וְזִכְרֵךְ עוֹד עִמִּי נַעֲרָץ!

לוּ דָּפַקְתְּ עַל דַּלְתִּי כְּמוֹ אָז,

שׁוּב לִבִּי לִקְרָאתֵךְ הָיָה רָץ.

כִּי רוֹעֵד עוֹד בַּלֵּב הַנִּרְגָּשׁ

הֵד קוֹלֵךְ הֶעָרֵב וְהָרַךְ.

הָהּ, חִזְרִי וְנֹאכַל מֵחָדָשׁ

לֶחֶם־גִּיל, לֶחֶם־גִּיל מְבֹרָךְ!

בְּחֶדְרִי כָּל רָהִיט וְרָהִיט,

עֵד־אָשְׁרֵנוּ אִלֵּם, מְחַיֵּךְ

וְלוֹבֵשׁ צוּרַת־הוֹד חֲגִיגִית

בְּהָנֵץ זִיק־תִּקְוָה לְשׁוּבֵךְ.

בּוֹאִי! שׁוּב תִּמְצְאִי אֶת הַכֹּל

שֶׁעָזַבְתְּ לְיָגוֹן וְלִדְמִי,

וַאֲפִילוּ גָּבִיעַ גָּדוֹל,

שֶׁלֹּא פַּעַם הֵרַקְתְּ בִּמְקוֹמִי.

שׁוּב, מוּזֶטָה שֶׁלִּי, תִּתְלַבְּשִׁי

בְּשִׂמְלָה לְבָנָה – תִּפְאַרְתֵּךְ,

וּכְמוֹ קֹדֶם, בַּיּוֹם הַחָפְשִׁי,

שְׁלוּבֵי־זְרוֹעַ לַיַּעַר נֵלֵךְ.

וּבָעֶרֶב נֵשֵׁב, הַיָּפָה,

וְנִשְׁתֶּה אוֹתוֹ יַיִן בָּהִיר

בּוֹ טָבְלָה זִמְרָתֵךְ אֶת כְּנָפָהּ

בְּפָרְחָהּ אֶל חֲלָל־הָאֲוִיר.

וּמוּזֶטָה סוֹף־סוֹף נִזְכְּרָה –

נִזְכְּרָה וּפָקְדָה אוֹתִי שׁוּב.

כְּצִפּוֹר מִנְּדוּדֶיהָ חָזְרָה

יָפָתִי אֶל קִנָּהּ הֶעָזוּב.

אַךְ לֹא חַשְׁתִּי עוֹד גִּיל אֱלֹהִי

בְּחַבְּקִי אוֹתָהּ שׁוּב בִּמְעוֹנִי,

וְגַם הִיא, שֶׁהָיְתָה כְּבָר לֹא הִיא,

לִי אָמְרָה, כִּי אֲנִי – לֹא אֲנִי.

הָהּ, לְכִי, חֶמְדָּתִי, לְשָׁלוֹם!

רִגְשׁוֹתֵינוּ כָּלוּ כֶּעָשָׁן;

גַּם עֵת־נֹעַר חָלְפָה כַּחֲלוֹם,

וְקִבְרָהּ – דַּפֵּי לוּחַ יָשָׁן.

וְכָעֵת רַק חִטּוּט־זִכָּרוֹן

בְּאֶפְרוֹ שֶׁל עָבָר נֶעֱלָם

הוּא מַפְתֵּחַ־כְּנִיסָה אַחֲרוֹן

לְגַן־עֵדֶן אָבוּד לְעוֹלָם.

א. גְרֶנְיֶה (1819–1901)

קוֹלוֹת נִסְתָּרִים

מאת

אדואר גרניה

הַטֶּבַע מַדְרִיךְ – וְכָל רֶגַע תָּחוּשׁ

קוֹלוֹ הַלָּחוּשׁ.

כּוֹכָב שֶׁבְּלֵב הָרָקִיעַ יִזְרַח,

אוֹמֵר: “הֱיֵה זַךְ!”

וְנֶשֶׁר, הָעָף בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם,

אוֹמֵר: “הֱיֵה רָם!”

דְּבוֹרָה הַטּוֹרַחַת לְמַעַן הַכֹּל,

אוֹמֶרֶת: “עֲמוֹל!”

וְעֵץ, הַמַּצִּיעַ פְּרִי־חֶמֶד לָרֹב,

אוֹמֵר: “הֱיֵה טוֹב!”

קְנֵה־סוּף, הָרוֹכֵן תַּחַת סַעַר זוֹעֵם,

סָח: “דַּע לְרַחֵם!”

וּפֶרַח – בְּרֵיחַ הַבֹּשֶׂם הַטּוֹב –

סָח: “דַּע לֶאֱהוֹב”!"

נָהָר, הַשּׁוֹמֵר אֲפִיקוֹ מִסְּטִיּוֹת,

סָח: “דַּע נָא לִחְיוֹת!”

וְכָל עֲלֵה־סְתָו הַנּוֹשֵׁר בְּעַצְבוּת,

סח: “דַּע גַּם לָמוּת!”

*

וּדְבַר כֻּלָּם יַחַד, עַל אַף יִחוּדָם:

“הֱיֵה נָא אָדָם!”

ר. סוּלִי־פְּרוּדוֹם (1839–1907)

חֲלוֹם

מאת

סילי פרידום

חַקְלַאי בַּחֲלוֹמִי אָמַר לִי: "לַחְמְךָ

יַצֵּר בְּמוֹ־יָדְךָ – זְרַע, קְצוֹר, הָבֵא הַגֹּרְנָה!"

אוֹרֵג אָמַר: “אֱרוֹג אֶת בִּגְדְּךָ וּתְפוֹר נָא!”

בַּנַּאי אָמַר: “הָקֵּם בֵּיתְךָ בְּעַצְמְךָ!”

מְזֻעֲזָע פִּתְאֹם מֵחֵרֶם הַבְּרִיּוֹת,

גַּלְמוּד וּמְנֻדֶּה, נוֹאָשׁ וְּרֵפֶה־יָדַיִם,

נָשָׂאתִי תַּחְנוּנַי לְרַחֲמַי־שָׁמַיִם,

אַךְ אוֹי לִי: בְּדַּרְכִּי אָרְבוּ לִי אֲרָיוֹת.

פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי… כְּלוּם זֶה חֲלוֹם אוֹ מֶמֶשׁ?

שָׂדוֹת עוֹטִים קָמָה, הַמַּזְהִיבָה בַּשֶּׁמֶשׁ;

כָּל אִישׁ־מְלָאכָה עָמֵל: בְּפֶלֶךְ, עַל סֻלָּם…

מַחְשֶׁבֶת־עֲנָוָה מִלְּאַתְנִי אֹשֶׁר־יֶתֶר;

אֵין אִישׁ בִּמְלוֹא־עוֹלָם שֶׁלֹּא זָקוּק לַיֶּתֶר.

וּמִן הַיּוֹם הַהוּא אָהַבְתִּי אֶת כֻּלָּם.

אַהֲבַת אֵם

מאת

סילי פרידום

אַהֲבָה אִמָּהִית – זֶהוּ סֵמֶל

מְסִירוּת בְּשִׂיאָהּ הָעֶלְיוֹן.

הִיא – צֵרוּף שֶׁל גְּבוּרָה וְשֶׁל חֶמֶל.

מִי יָמֹד אֶת גְּבוּלָהּ הָאַחְרוֹן?

גַּם לְבֵן כְּפוּי־טוֹבָה שֶׁפָּגַע בָּהּ

הִיא תִּסְלַח בְּעֵינַיִם בּוֹכוֹת;

לְסוֹרֵר שֶׁגֹּרַשׁ מִבֵּית אַבָּא –

זְרוֹעוֹת־אֵם תִּשָּׁאַרְנָה פְּתוּחוֹת.

אוֹר־חַסְדָהּ נֶאֱמָן וְקָבוּעַ

גַּם בִּהְיוֹת כָּל יְדִיד לְאַכְזָב;

קָרְבָּנָהּ הָאַמִּיץ, הַצָּנוּעַ

לֹא מֻרְגָּשׁ: הוּא מוּבָן־מֵאֵלָיו.

אַהֲבָה אִמָּהִית תְּלַוֵּנוּ

לְפִסְגָּה אוֹ לְשֵׁפֶל תָּלוּל;

נַעֲשֵׂית הִיא, לְפִי מַצָּבֵנוּ,

עֲמֻקָּה אוֹ רָמָה לְלֹא־גְּבוּל.

הַאִם יֵשׁ עוֹד מִקְלָט וְיָצוּעַ

כֹּה מַרְגִּיעַ, מַשְׁקִיט, מְנַחֵם,

מְרַפֵּא אֶת הַלֵּב הַפָּצוּעַ –

כְּחֵיקָהּ הַמֵּיטִיב שֶׁל הָאֵם?

אֵי עוֹד רֵעַ, שָׁלֵם לְלֹא־סֶדֶק,

שֶׁתָּמִיד הוּא נִדְחַק לְפִנָּה –

וּמֵגִיב עַל זִלְזוּל וְאִי־צֶדֶק

רַק בִּכְאֵב, בְּלִי רֻגְזָה וְטִינָה?

מִי יִפְדֵּנוּ עַל עֵבֶר פִּי־פַּחַת –

וְלִבּוֹ לֹא יִמְלָא גַאֲוָה?

אַךְ הָאֵם, בְּלִי הִסּוּס וּבְלִי פַּחַד,

מַצִּילָה רַק מִתּוֹךְ אָהֲבָה.

אֵי יְדִיד, שֶׁנַּפְשׁוֹ לֹא חוֹשֶׁקֶת

גְּמוּל גָּלוּי אוֹ תְּמוּרָה חֲבוּיָה?

אַךְ הָאֵם, שֶׁאִתְּךָ מִתְחַלֶּקֶת,

לֹא תִּשְׁמוֹר לְעַצְמָהּ גַּם חֶצְיָהּ!

אֵם – מֻנָּה לָהּ גּוֹרַל דַנַאִידָה:

גַּם בְּאֵין קַרְקָעִית לֶחָבִית,

לֹא תִּלְאֶה לְעוֹלָם וְתַתְמִידָה

בְּזִרְמֵי אַהֲבָה לְבָבִית!

הָאֲגַרְטָל הַשָּׁבוּר

מאת

סילי פרידום

הַוֶּרְבֶּנָה גּוֹוַעַת בְּכַד;

מִמַּכַּת מְנִיפָה הוּא נִסְדַּק.

לֹא הֻרְגַּשׁ זֶה הַפֶּגַע הַקָּט:

לֹא נִשְׁמַע אַף צְלִיל דַּק־מִן־הַדַּק.

הַפְּצִיעָה הַסְּמוּיָה הַפְּנִימִית

מִדֵּי־יוֹם כִּרְסְמָה בַּגָּבִישׁ,

וּבִקּוּעַ אִטִּי, אַךְ מַתְמִיד

הֶעֱמִיק אֶת הַשֶּׁבֶר הַבִּישׁ.

נֵטֶף־נֵטֶף אָזְלוּ מֵי־הַכַּד,

שֶׁחִיּוּ אֶת פִּרְחֵי־הַהִדוּר.

עוֹד שׁוּם אִישׁ עַל פִּגְעוֹ לא עָמַד.

אַל תִּגְעוּ בּוֹ: הֲרֵיהוּ שָׁבוּר.

כָּךְ גַּם יָד, בָּהּ אָדָם מְאֹהָב,

אֶת לִבּוֹ לִפְעָמִים מַכְאִיבָה –

וְהַלֵּב מִסְתַּדֵּק מֵאֵלָיו,

וְגוֹוְעִים בּוֹ פִּרְחֵי־אַהֲבָה.

עוֹד שָׁלֵם בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת,

הוּא מַרְגִּיש כִּי פִּגְעוֹ הוּא חָמוּר;

עֲמֻקּוֹת פְּצִיעוֹתָיו הַסְּמוּיוֹת.

אַל תִּגְעוּ בּוֹ: הֲרֵיהוּ שָׁבוּר.

פְרַנְסוּאַ קוֹפֶּה (1842–1908)

זֶה אוֹ זֶה?

מאת

פרנסואה קופה

זֶה הָיָה בְּבֵית־סֹהַר בִּימֵי תֶּרְמִידֹור.

שְׁתֵּי מֵאוֹת אֲסִירִים, קָרְבְּנוֹת הַטֶּרוֹר,

נִדְחֲקוּ שָׁם כְּצֹאן־לְטִבְחָה בְּמִכְלָא.

שִׂיא אֵימַת הַטֶּרוֹר בָּא לִפְנֵי הַתִּכְלָה:

בְּחָרוֹן אַחֲרוֹן הוּא הִכָּה וְהָרַג

כַּחֲבוֹט בִּשְׁיָרֵי־שִׁבֳּלִים הַמּוֹרַג.

אַחְרוֹנֵי־הַבְּרָקִים עִם כְּלוֹת סַעַר אָיֹם!

בְּפַּרִיס לֹא שָׁבְתָה גִילְיוֹטִינָה אַף יוֹם.

שְׁתֵי מֵאוֹת נֶאֶסְרוּ וְעָמְדוּ לְהִדּוֹן;

הֵם הָיוּ חֲשׁוּדִים – וְחַפִּים מֵעָווֹן.

בֹּקֶר־בֹּקֶר בָּא אִישׁ – אִישׁ קָשׁוּחַ וָרָע –

וְּבָשְמטֹו מִקְטַרְתּוֹ מִתּוֹךְ פִּיהוּ, קָרָא

מֵרְשִׁימָה מְלֻכְלֶכֶת שְׁמוֹת בְּנֵי־מָוֶת לָרֹב,

וְעֶגְלַת־הַגַּרְדֹּם כְּבָר הִמְתִּינָה בָּרְחוֹב.

כָּל נִדּוֹן שֶׁנִּקְרָא קָם לְלֹא רְעָדָה,

חִישׁ חָבַק חֲבֵרוֹ בְּבִרְכַּת הַפְּרִידָה

וְהֵשִׁיב “אֲנִי כָּאן!” לִקְרִיאַת־הַדָּמִים:

זֶה הֱיֵה כֹּה רָגִיל בְּאוֹתָם הַיָּמִים.

בֶּן־אַצִּיל כִּפְשׁוּט־עַם, זִ’ירוֹנְדִיסְט כִּמְלוּכָן

כְּבָר חִכָּה לִגְזַר־מָוֶת, שָׁקֵט וּמוּכָן,

וְיֵצֵא בִּדְמָמָה לְמַסַּע־הָאֵימָה.

יוֹם אֶחָד בָּא הָאִישׁ וּבְיָדוֹ הָרְשִׁימָה.

בֵּין אוֹתָם הַשֵּׁמוֹת שֶׁל קְרוּאֵי־הַגַּרְדּוֹם

היה“שַׁרְל לֶגֶה”; אַךְ לְפֶתַע־פִתְאֹם

עָבַר רַחַשׁ־פְּלִיאָה בֶּהָמוֹן הַכָּלוּא:

שְׁנֵי קוֹלוֹת “אֲנִי כָּאן” בּוֹ בְּרֶגַע עָלוּ.

הַפָּקִיד הִצְטַחֵק: “יֵשׁ בְּרֵרָה לִי, אִם־כֵּן!”

הָאֶחָד הָיָה אִישׁ מְכֻבָּד וְזָקֵן,

בּוּרְגָּנִי קַרְתָּנִי, צִיר מוֹעֶצֶת־מָחוֹז,

שֶׁשָּׁמַר עַל כְּבוֹדוֹ בְּקֹר־רוּחַ וָעֹז

הַשֵּׁנִי – אִישׁ צָעִיר, קְצִין־צְבָא בִּזְמַנּוֹ;

גַּם מַדָיו הַקְּרוּעִים לֹא פָּגְמוּ אֶת חִנּוּ.

מַחֲזִיק הָרְשִׁימָה פָּעַר פִּיו וְתָהָה:

“לִשְׁנֵיכֶם אוֹתוֹ שֵׁם?” – הוּא שָׁאַל בִּתְמִיהָה.

– “מוּכָנִים שְׁנֵינוּ יַחַד!” – הֵשִׁיב הַזָּקֵן.

– “לֹא!” – אָמַר הַפָּקִיד – “רַק מִשְׁגֶּה הוּא, לֹא כֵן?”

אַךְ עָנוּ לוֹ הַשְּׁנַיִם כִּי אֵין זֶה מִשְׁגֶּה:

כָּל אֶחָד מֵהֶם שַׁרְל, כָּל אֶחָד הוּא לֶגֶה…

הוּא נָבוֹךְ מֵאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה־הַשָּׂטָן

וְגִלְגֵּל אֶת עֵינָיו הַבּוֹהוֹת וְרָטַן:

"הוֹ, לְכָל הָרוּחוֹת! אֵיךְ אֶבְחַר בֵּין שְׁנֵיכֶם?

אֶזְרָחִים, תְּסַדְּרוּ הָעִנְיָן בֵּינֵיכֶם!

אַךְ סַמְסוֹן הַתַּלְיָן לֹא יַמְתִּין – עֲשׂוּ חִישׁ!"

אָז קָרַב הַצָּעִיר וּפָנָה לַקָּשִׁישׁ.

נִתְקַיְּמָה בֵּינֵיהֶם הַשִּׂיחָה הַבָּאָה:

"הֲנָשׂוּי אַתָּה?

– כֵּן.

– יְלָדִים?

– אַרְבָּעָה."

– “הִזְדָּרְזוּ־נָא” – חָזַר הַפָּקִיד וְגִחֵך.

– “לִי הַמָּוֶת!” אָמַר הַקָּצִין לוֹ – “נֵלֵךְ!”

שְׁבִיתַת הַנַּפָּחִים

מאת

פרנסואה קופה

סִפּוּרִי הוּא קָצָר, אֲדוֹנַי הַשּׁוֹפְטִים!

זֶה לֹא־כְּבָר נַפָּחֵינוּ הִתְחִילוּ שׁוֹבְתִים.

זוֹ זְכוּתָם. חֹרֶף זֶה – הֵבִיא סֵבֶל לָרֹב,

וְהַפַּעַם נִלְאָה פַּרְבָּרֵנוּ לִרְעוֹב.

בְּשַׁבָּת – יוֹם סִלּוּק הוּא לִשְׂכַר הַשָּׁבוּעַ –

מְשָׁכוּנִי בַּיָּד לַפֻּנְדָּק הַקָּבוּעַ.

שָׁם רֵעַי, חֲבֵרִים וְתִיקִים בְּיוֹתֵר –

שֶׁסֵּרַבְתִּי לִמְסוֹר שְׁמוֹתֵיהֶם לַחוֹקֵר –

לִי אָמְרוּ: "אַבָּא זַ’ן, אֵין עוֹד כֹּחַ לִסְבּוֹל.

יֹעֲלֶה הַשָּׂכָר – אוֹ נִשְׁבּוֹת מֵעֲמוֹל!

רַק אִיּוּם הַשְּׁבִיתָה – יֵשׁ סִכּוּי שֶׁיַּצְלִיחַ,

וְאוֹתְךָ בִּרְצוֹנֵנוּ לִבְחוֹר לְשָׁלִיחַ:

לֵךְ אֶל בַּעַל־הָעֵסֶק שֶׁלָּנוּ וּשְׁאַל,

אִם יַסְכִּים לְהוֹסִיף עַל שְׂכָרֵנוּ הַדַּל?

אִם סָרֵב יְסָרֵב – תִּפָּתַח הַשְּׁבִיתָה!

אַבָּא זַ’ן, הַאִם אִישׁ מִשֶּׁלָּנוּ אַתָּה?

“טוֹב” – עָנִיתִי – אֵלֵךְ, וְהַלְוַאי שֶׁאוֹעִילָה.

אֲדוֹנִי אַב־בֵּית־דִּין, לֹא הָיִיתִי, חָלִילָה,

בֵּין מוֹרְדֵי־מִתְרָסִים, אֵין אֵמוּן לִי בַּמֶּרִי

וּבְלוֹבְשֵׁי־הַשְּׁחוֹרִים, אַנְשֵׁי זְרוֹעַ וָיֶרִי.

וְאוּלָם לְסָרֵב לְרֵעַי? הָאוּכַל?

עַל־כָּרְחִי אֲנִי אָץ אֶל אֲדוֹן־הַמִּפְעָל.

הוּא מֵסֵב לַשֻּׁלְחָן בְּחַדְרוֹ הָרָחָב.

אֲנִי סָח בְּאָזְנָיו מְצוּקַת נַפָּחָיו:

שְׂכַר־דִּירָה הֶאֱמִיר, נִתְיַקֵּר גַּם הַלֶּחֶם –

לֹא נוּכַל עוֹד לָשֵׂאת נֵטֶל זֶה עַל הַשֶּׁכֶם.

וְהָעֵסֶק מַכְנִיס רֶוַח רַב לְכִיסוֹ:

הוֹסָפָה לְעוֹבְדָיו לֹא תִּכְבַּד לוֹ מִנְּשׂוֹא.

הוּא שָׁמַע בִּמְנוּחָה בְּפַצְּחוֹ אֱגוֹזִים,

וְאָמַר לְבַסּוֹף: "אַבָּא זַ’ן, אַל תַּגְזִים!

אִישׁ הָגוּן אַתָּה, כֵּן, אִישׁ יָשָׁר וּפָשׁוּט,

וְשׁוֹלְחֶיךָ יָדְעוּ, מִי מַתְאִים לַשְּׁלִיחוּת . אַתָּה זְקַן סַדְנָתִי – וְתוּכַל לַעֲבוֹד בָּהּ,

אַךְ תּוֹסֶפֶת שָׁכָר – לֹא אוּכַל לַעֲמוֹד בָּהּ.

וְלָכֵן דַּע מֵרֹאשׁ כִּי אֶסְגּוֹר בֵּית־מְלַאכְתִּי –

וּבְעֵינַי אַךְ עַצְלָן כָּל מֵסִית וּמַחְטִיא.

זֶה דְּבָרִי הָאַחְרוֹן – וּבִשְׁמִי תִּמְסְרֶנוּ!"

הֲשִׁיבֹותִי: “אֶמְסוֹר!” – וְנִפְרַדְתִּי מִמֶּנּוּ.

אֲנִי שָׁב לַפֻּנְדָּק לְבַשֵּׂר לְרֵעַי

הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה – וְלִבִּי מָלֵא דְוַי.

בַּפֻּנְדָּק – הֲמֻלָּה. נִשְׁבָּעִים בְּרִתְחָה

לֹא לָשׁוּב בְּשׁוּם אֹפֶן אֶל בֵּית־הַמְּלָאכָה.

וְנִשְׂבָּע גַּם אֲנִי – הֵן בֵּינֵינוּ אֵין שֹׁנִי.

אַךְ רַבִּים אוֹתוֹ עֶרֶב הִרְגִּישׁוּ כָּמוֹנִי –

וְחָשְׁבוּ בְּזָרְקָם מַטְבְּעָם לַדֶּלְפֵּק

כִּי זְמַן רַב בְּוַדַּאי, יִתְהַלְּכוּ בְּכִיס רֵיק;

וְאַף כָּל אוֹתוֹ לֵיל לֹא יָכְלוּ עוֹד לָנוּם

בְּיָדְעָם כִּי תָּבוֹא עֵת לִרְעוֹב וְלָצוּם.

בִּשְׁבִילִי הַשְּׁבִיתָה הָיְתָה סֵבֶל כָּבֵד;

כְּבָר אֵינֶנִּי צָעִיר וְאֵינֶנִּי בּוֹדֵד.

בְּשׁוּבִי לְבֵיתִי, מְדֻכָּא וְדַוַּי,

הִתְיַשַּׁבְתִּי דוּמָם לְיַד שְׁנֵי נְכָדַי

(יְתוֹמִים הֵם מֵאֵם: בִּתִּי מֵתָה פִתְאֹם,

וְהָאָב, חֲתָנִי – בִּישׁ־מַזָּל וּקְשֵׁה־יוֹם).

הִתְבּוֹנַנְתִּי בָּהֶם וְהִתְחַלְתִּי לְחְשׁוֹב:

שֵׁנִי פִּיּוֹת פְּעוּטִים יִרְעֲבוּ בְּקָרוֹב!

וְהִרְגַּשְׁתִּי פִתְאֹם שֶׁמַּסְמִיק אֲנִי, בּוֹשׁ

כִּי נִשְׁבַּעְתִּי לִשְׁבּוֹת בְּכָזוֹ קַלּוּת־רֹאשׁ.

אַךְ הֲרֵי חֲבֵרַי – כְּסִבְלִי כְּסִבְלָם!

וַאֲנִי לֹא אָפֵר שְׁבוּעָתִי לְעוֹלָם!

כָּךְ אֶצְלֵנוּ נָהוּג, מִלָּתֵנוּ כֵּנָה…

אוֹתוֹ רֶגַע חָזְרָה זוּגָתִי הַזְּקֵנָה,

עָמוּסָה חֲבִילוֹת שֶׁל כְּבָסִים רְטֻבִּים.

לָהּ סִפַּרְתִּי הַכֹּל: “זוֹ צָרָה שֶׁל רַבִּים!”

הִיא קִבְּלָה הַבְּשׂוֹרָה בְּלִי רֻגְזָה, כְּדַרְכָּהּ;

רַק כָּבְשָׁה מִסְכֵּנָה, מַבָּטָהּ בַּקַּרְקַע

וְעָמְדָה כִּקְפוּאָה בְּיָגוֹן חֲרִישִׁי.

לְבַסּוֹף הִיא אָמְרָה: "הֵן יָדַעְתָּ, אִישִׁי,

כִּי אֲנִי חַסְכָנִית וְאֵדַע לְקַמֵּץ.

אֶעֱשֶׂה אֶת הַכֹּל יַקִּירִי, אֶתְאַמֵּץ…

אַךְ הַזְּמַן הוּא קָשֶׁה וְהַיֹּקֶר אָיֹם –

וְקִמְחֵנוּ יַסְפִּיק רַק לִשְׁנֵים־עָשָׂר יוֹם".

הֲשִׁיבוֹתִי: “אוּלַי יִסְתַּדְּרוּ הַדְּבָרִים”;

אַךְ לִבִּי כְּבָר יָדַע: זֶה נְתִיב־יִסּוּרִים.

לֹא אֶהְיֶה לְבוֹגֵד – וּבִזְמַן הַבֵּינַיִם

הַשּׁוֹבְתִים גַּם יַשְׁגִּיחוּ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם

וְיֵדְעוּ לַעֻנוֹשׁ מִשְׁתַּמְּטִים וּבוֹגְדִים.

וְהַסֵּבֶל הֵחֵל.. הוֹ, שׁוֹפְטַי הַכְּבוּדִים!

בְּוַדַּאִי תַּאֲמִינוּ: אֵין סֵבֶל כֹּה רַב

שֶׁיִּהְיֶה בְּכֹחוֹ לְהָפְכֵנִי גַּנָּב.

לוּ הָגִיתִי בְּכָךְ אַף הָגוּת עֲמוּמָה

מֵת הָיִיתִי, וַדַּאי, מִבּוּשָׁה וּכְלִמָּה.

לֹא אֶטְעַן כִּי זוֹ זְכוּת מְיֻחֶדֶת לְאִישׁ –

וַאֲפִילוּ אֻמְלָל, שֶׁרוֹדְפוֹ מַזָּל בִּישׁ

וּמִבֹּקֶר עַד עֶרֶב טוֹרְפוֹ יֵאוּשׁוֹ –

אִם הִרְהוּר־עֲבֵרָה לֹא פָּקַד אֶת נַפְשׁוֹ.

אַךְ אָעִיד עַל עַצְמִי: גַּם בַּזְּמַן הַנּוֹרָא

שֶׁדָּמֵנוּ קָפָא בָּעוֹרְקִים מִקָּרָה,

כְּשֶׁמּוּל מַצְפוּנִי וְיָשְׁרִי הַנֻּקְשִׁים

הִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ צֵל קַטֵּגוֹר מַאֲשִׁים,

נְכָדִים מִתְיַפְּחִים וְאִשָּׁה בּוֹכִיָּה,

וּשְׁלֹשְתָּם רוֹעֲדִים סְבִיב הָאָח הַכְּבוּיָה, –

הֵן גַּם אָז, מֵעוֹלָם – אֶשָּׁבַע בֵּאלֹהִים! –

לֹא עָלוּ בְּמֹחִי הַמַּרְאוֹת הַכֵּהִים

שֶׁל אוֹתָהּ פְּעֻלָּה מְתֹעֶבֶת בָּרְחוֹב,

שֶׁבְּרִיּוֹת אֻמְלָלוֹת נִתְפָּסוֹת לָהּ לָרֹב –

שֶׁרוֹעֵד בָּהּ לֵב אִישׁ וְאוֹרֶבֶת עֵינוֹ

וְנִשְׁלַחַת יָדוֹ – אֶל שְׁלָלוֹ וּקְלוֹנוֹ.

אַלְלַי! אִם עַתָּה גַאֲוַת־נִשְׁמָתִי

נִשְׁבְּרָה – וְעֵינְכֶם הִיא עֵדַת חֻלְשָׁתִי,

אִם אֶבְכֶּה לִפְנֵיכֶם – זֶה מִפְּנֵי אֲהוּבַי

שֶׁזִּכְרָם לֹא יָמוּשׁ מִלִּבִּי הַדַּוָּי.

הִתְנַהַגְנוּ אֵפוֹא, כְּשׁוּרַת הַכָּבוֹד.

חֲפָצֵינוּ אַט־אַט נִמְסְרוּ בַּעֲבוֹט –

לְשֵׁם לֶחֶם בִּלְבַד. מֶה הָיִיתִי עָלוּב

בְּשִׁבְתַּי בְּחַדְרִי! לִי – הַחֶדֶר הוּא כְּלוּב.

נִתְנַסֵּיתִי מֵאָז גַּם בְּבֵית־אֲסוּרִים –

וְלֹא רַב הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַדְּבָרִים.

וְקָשֶׁה גַּם עִנּוּי בַּטָּלָה מְפָרְכָה.

רַק חִבּוּק־הַיָּדַיִם מֵאֹנֶס יוֹרְךָ,

מָה קְשׁוּרָה נַפְשְׁךָ בַּעֲמַל־הַשָּׁנִים,

בַּפַּטִּישׁ וּבָאֵשׁ – חֲבֵרִים יְשָׁנִים.

חִישׁ אָזְלוּ הַפְּרוּטוֹת – וְהַלֶּחֶם לַטָּף.

רַב הַזְּמַן הִתְהַלַּכְתִּי בָּרְחוֹב כִּמְטֹרָף,

יְחִידִי וּבוֹדֵד בֶּהָמוֹן הָאַדִּיר;

שֶׁאוֹנָהּ שֶׁל הָעִיר – הוּא מַרְדִּים וּמַשְׁכִּיר

וּמַשְׁכִּיחַ הַכֹּל כְּשֵׁכָר – לִבְלִי חוּשׁ

מְצוּקַת הָרָעָב וּמַחְנַק הַיֵּאוּשׁ.

יוֹם אֶחָד בְּנוֹבֶמְבֶּר אָפֹר־סַגְרִירִי,

לִפְנוֹת עֶרֶב חָזַרְתִּי רָצוּץ אֶל חַדְרִי:

שָׁם יָשְׁבָה בַּפִּנָּה זוּגָתִי הָרָזָה –

וּנְכָדַי הַקְּטַנִּים לְחוּצִים אֶל חָזָהּ.

הִיא נִסְּתָה לְחַמֵּם אֶת גּוּפָם בְּלִי פֶּחָם –

וְלִבִּי נִתְכַּוֵּץ: אָנֹכִי הוּא רוֹצְחָם!

וְאִשְׁתִּי בְּלִי הָרִים אֶת עֵינֶיהָ, אָמְרָה –

וְקוֹלָהּ מְבֻיָּשׁ וְנָבוֹךְ בְּדַבְּרָהּ:

:בְּלֹומְבַּרְד, יַקִּירִי, לֹא קִבְּלוּ בַּעֲבוֹט

הַמִּזְרָן הָאַחְרוֹן: מְרֻפָּט הוּא מְאֹד.

מָה יִהְיֶה עַל הַטַּף? אֵי תִּמְצָא לָהֶם פַּת?"

וְעָנִיתִי: “אֵלֵךְ – לִדְרוֹשׁ דִּין וּמִשְׁפָּט!”

בְּלִבִּי כְּבָר גָּמְלָה הַחְלָטָה עֲגוּמָה

לַחֲזוֹר לִמְלַאכְתִּי – לַחֲזוֹר וִיהִי מָה!

אַךְ עָלַי לְדַבֵּר, כָּאָדָם אֶל אָחִיו,

אֶל רָאשֵׁי־הַשְּׁבִיתָה – אִם יִרְצוּ לְהַקְשִׁיב.

הִתְאַזַּרְתִּי בְּעֹז וְהָלַכְתִּי, נִרְגָּשׁ,

לְאוֹתוֹ הַפֻּנְדָּק הַנּוֹעָד לְמִפְגָּשׁ.

אֲנִי בָּא וְרוֹאֶה מַנְהִיגֵי הַשּׁוֹבְתִים…

הַהִטְעוּנִי עֵינַי? הֵם יוֹשְׁבִים וְשׁוֹתִים!

הֵם שׁוֹתִים כַּאֲשֶׁר צִבּוּרֵנוּ רָעֵב!

הוֹ, עוֹדֶנִּי רוֹעֵד מִבּוּשָׁה וּמִכְּאֵב.

יְקֻלַּל כָּל אָדָם שֶׁשִּׁלֵּם אֶת יֵינָם –

וּבְזֶה הֶאֱרִיךְ יִסּוּרֵינוּ חִנָּם!

עֵת רָאוּ מִקָּרוֹב מְסֻּבֵּי־הַשֻּׁלְחָן

אֶת עֵינַי הַסְּמוּקוֹת, אֶת מִצְחִי הַמֻּרְכָּן,

נִחֲשׁוּ, מֶה הָיְתָה תַּכְלִיתִי הָאַחַת –

וְהִזְעִימוּ פְּנֵיהֶם, אַךְ דִּבַּרְתִּי בְּלִי חָת:

"בָּאתִי הֵנָּה לוֹמַר אֶת אֲשֶׁר עִם נַפְשִׁי.

כְּבָר נִשְׁלַם בְּחַיַּי הֶעָשׂוֹר הַשִּׁשִּׁי.

גַּם אִשְׁתִּי הִיא זְקֵנָה – וְעָלַי לְקַיֵּם

שְׁנֵי קְטַנִּים – נְכָדַי שֶׁנּוֹתְרוּ לְלֹא אֵם.

אַךְ כֵּיצַד אֲמַלֵּא חוֹבָתִי הָאַבְהִית

בְּאֵין לֶחֶם לַטַּף? כְּבָר נִמְכַּר כָּל רָהִיט!

בִּישׁ־מַזָּל כְּמוֹתִי – לֹא אִכְפַּת אִם יָמוּת

וְגוּפוֹ יִמָּסֵר לְנִתּוּחַ־לִמּוּד;

אַךְ אִשְׁתִּי וּנְכָדַי, פְּעוּטַי הָרַכִּים –

לְמוֹתָם בָּרָעָב לֹא אוּכַל לְהַסְכִּים.

וְעַל־כֵּן בִּרְצוֹנִי לַחֲזוֹר לִמְלַאכְתִּי.

אֶל תִּרְאוּנִי, רֵעַי, כְחוֹטֵא וּמַחְטִיא.

אֲבַקֵּשׁ רְשׁוּתְכֶם! נָא הוֹאִילוּ לִרְאוֹת:

שְׂעָרִי הוּא לָבָן וְיָדַי הֵן שְׁחוֹרוֹת.

אַחֲרֵי אַרְבָּעִים שְׁנוֹת־עָמָל שֶׁל נַפָּח,

אֲנִי שָׂשׂ לְקַבֵּל גַּם שָׂכָר מְקֻפָּח.

כְּבָר רָצִיתִי, אֲבוֹי, לַחֲזוֹר עַל פְּתָחִים,

אַךְ אֵינֶנִּי יָכוֹל – הֲבִינוּנִי, אַחִים!

וְאַף זֹאת: מִי יִתֵּן אַף פְּרוּטוֹנֶת קְטַנָּה

לַקַּבְּצָן הַמּוֹשִׁיט יָד כָּל־כָּךְ אֵיתָנָה?

אָנֹכִי מִתְחַנֵּן. לֹא יִהְיֶה זֶה עָווֹן

אִם זָקֵן־בְּיוֹתֵר יְוַתֵּר הָרִאשׁוֹן.

זֶה הַכֹּל יְדִידַי. מַה תַּגִּידוּ לָזֶה?"

קָם אֶחָד מִתּוֹכָם – וְאָמַר לִי: “נִבְזֶה!”

אָחֲזָה בִּי צְמַרְמֹרֶת; דָּם סִנְוֵר אֶת עֵינַי.

הִסְתַּכַּלְתִּי בָּאִישׁ שֶׁהִלְבִּין אֶת פָּנַי.

זֶה הָיָה צְעִירוֹן – חָזוּתוֹ יְהִירָה,

שְׂעָרוֹ מְסֻלְסָל כְּדֻגְמַת בַּחוּרָה –

מִין טִפּוּס שֶׁל רַקְדַּן־נְשָׁפִים שַׁחְצָנִי.

הוּא נָעַץ בִּי עֵינָיו בְּלִגְלוּג עוֹקְצָנִי.

כָּל הַיֶּתֶר שָׁתְקוּ; בַּדְּמָמָה הַדַּקָּה

חַשְׁתִּי הֹלֶם לִבִּי הַפּוֹעֵם בְּחָזְקָה.

אַךְ לְפֶתַע לָחַצְתִּי מִצְחִי בֵּין יָדַי

וְזָעַקְתִּי: "יָמוּתוּ אִשְׁתִּי וּנְכָדַי!

יְהִי כֵּן! וַאֲנִי לֹא אֵלֵךְ לַעֲבוֹד!

אַךְ נִשְׂבָּע אָנֹכִי בְּדִבּוּר־שֶׁל־כָּבוֹד

כִּי שַׁלֵּם תְּשַׁלֵּם הָעֶלְבּוֹן הַנִּתְעָב.

כְּמִנְהָג־בּוּרְגָּנִים – אַזְמִינְךָ לְדוּקְרָב!

הַשָּׁעָה הִיא – מִיָּד! הַמָּקוֹם הִנּוֹ – כָּאן!

סוּג הַנֶּשֶׁק שֶׁלִּי? פַּטִּישִׁים־שֶׁל־סַדָּן!

הַפַּטִּישׁ לַנַּפָּח הוּא כְּחֵלֶק־הַגּוּף

וְהוּא קַל לְיָדוֹ מִכָּל חֶרֶב־סִיּוּף.

וְאַתֶּם, חֲבֵרִים, תְּשַׁמְּשׁוּ כְּעֵדִים.

נָא עִזְרוּ לִי לִמְצוֹא פַּטִּישַׁיִם כְּבֵדִים –

וְעִמְדוּ פֹּה סְבִיבֵנוּ כֻּלְּכֶם בְּמַעְגָּל!

וְאַתָּה – אַל תִּסּוֹג, מַשְׁמִיצִי הַשָּׁפָל!

פְּשׁוֹט מְעִיל וְחֻלְצָה, קַח פַּטִּישׁ וְהִכּוֹן!"

מַרְפְּקַי לִי פִּלְּסוּ מַעֲבָר בֶּהָמוֹן.

בַּפִּנָּה נֶעֶרְמוּ מַכְשִׁירֵי־עֲבוֹדָה;

שֵׁם מָצָאתִי בְּתוֹךְ עֲרֵמַת־הַפְּלָדָה

קֻרְנָסַיִם גְּדוֹלִים, בְּחַנְתִּים בָּעֵינַיִם

וְזָרַקְתִּי לָאִישׁ אֶת הַטּוֹב שֶׁבַּשְּׁנַיִם.

הוּא עֲדִין גִּחֵךְ בְּלִגְלוּג שַׁחְצָנִי

וּוַדַּאי לֹא חָשַׁב הָעִנְיָן לִרְצִינִי,

אַךְ תָּפַס בְּכָל־זֹאת אֶת הַנֶּשֶׁק בַּכַּף

וְאָמַר לִי: “זָקֵן, אַל תִּהְיֶה מְטֹרָף!”

לֹא עָנִיתִי דָבָר, מִתְקַדֵּם וְצוֹעֵד –

וְיָדִי נִפְנְפָה קֻרְנָסִי הַכָּבֵד.

אָז שֻׁנָּה כָּל מַרְאֵהוּ בְּרֶגַע אֶחָד:

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי יְצוּר כֹּה נִפְחָד,

עֵינֵי־כֶּלֶב־מֻכֶּה מְבַקְּשׁוֹת חֲנִינָה

בְּצוּרָה כֹּה שְׁפָלָה, עֲלוּבָה, מִסְכֵּנָה…

הוּא נִרְתַּע וְנָסוֹג, אֲחוּז־חִיל, מְעֻרְעָר –

וְנִדְבַּק אֶל הַקִּיר… אַךְ הָיָה מְאֻחָר!

עֲרָפֶל־שֶׁל־דָּמִים אֲפָפַנִי פִּתְאֹם,

וְעֵינַי סֻנְוְרוּ בֶּעָנָן הָאָדֹם,

שֶׁכִּסָּה גַּם אוֹתוֹ, אֶת אוֹיְבִי, וְהַכֹּל…

וְלִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לַחְשׁוֹב וְלִשְׁקוֹל,

פַּטִּישִׁי כְּבָר הָלַם – וּמָחֵץ לוֹ הָרֹאשׁ.

כֵּן, יוֹדֵעַ אֲנִי: זֶהוּ רֶצַח־אֱנוֹשׁ.

לֹא אֶטְעַן לִפְנֵיכֶם כִּי אֲנִי לֹא חַיָּב

עֹנֶשׁ רֶצַח־אָדָם – אֶלָּא עֹנֶשׁ דּוּקְרָב.

הוּא שָׁכַב לְרַגְלַי שְׁבוּר־גֻּלְגֹּלֶת, קָפוּא.

דֹּם כִּסִּיתִי עֵינַי: כָּל חוּשַׁי הֻתְקְפוּ

בִּתְחוּשָׁה אֲיֻמָּה שֶׁלֹּא חַשְׁתִּי עֲדַיִן:

בְּנַחְשׁוֹל חֲרָטָה מְיֻאֶשֶׁת שֶׁל קַיִן.

יְדִידַי הִתְקָרְבוּ לְעָצְרֵנִי – אוּלָם

בִּמְחִי־יָד, לְלֹא יֶגַע, הָדַפְתִּי כֻּלָּם

וְאָמַרְתִּי לָהֶם: "הַנִּיחוּנִי עַתָּה –

כִּי אֲנִי בְּעַצְמִי דָן עַצְמִי לְמִיתָה!"

הֵם הֵבִינוּ. וְאָז, בְּמַעְגַּל־חֲבֵרִים,

הֲרִימוֹתִי בַּיָּד כּוֹבָעִי כְּמַתְרִים

וְעָרַכְתִּי סִבּוּב בְּאָמְרִי: "יְדִידַי,

זֶה בִּשְׁבִיל הָאִשָּׁה וּבִשְׁבִיל נְכָדַי!"

אֶת עֲשֶׂרֶת הַפְרַנְקִים – הַסְּכוּם הַתָּרוּם –

לֹא לָקַחְתִּי אִתִּי: חֲבֵרַי מְסָרוּם.

וְהָלַכְתִּי יָשָׁר אֶל לִשְׁכַּת־הַקָּצִין –

לְהַסְגִּיר אֶת עַצְמִי לָרָשׁוּת וְלַדִּין.

זוֹ אֱמֶת עַל פִּשְׁעִי – וְתוּכְלוּ לְהַחְלִיט

בְּלִי שִׂים לֵב לְדִבְרֵי הָאָדוֹן הַפְּרַקְלִיט.

סִפּוּרִי מְלַמֵּד כִּי גַם פֶּשַׁע פְּלִילִי –

סִּבָּתוֹ, לִפְעָמִים, סְבַךְ־מִקְרִים גּוֹרָלִי.

נְכָדַי הַקְּטַנִּים – הֵם בְּבֵית־הַחוֹלִים,

הַמּוֹשִׁיט בְּחִנָּם עֶזְרָתוֹ לְדַלִּים;

וְאִשְׁתִּי הַטּוֹבָה וְרַבַּת־הַגְּבוּרָה –

מֵאוֹתוֹ בֵּית־חוֹלִים כְּבָר הוּבְאָה לִקְבוּרָה.

וְלָכֵן בִּשְׁבִילִי זֶה הֶבְדֵּל חֲסַר־עֵרֶךְ

אִם דִּינִי יִהְיֶה כֶּלֶא אוֹ יִהְיֶה עֲמַל־פֶּרֶךְ.

וְלוּ גַּם חֲנִינָה – מַה יּוֹעִיל לִי חַסְדָהּ?

וְאִם עֹנֶשׁ־מִיתָה תִּפְסְקוּ לִי – תּוֹדָה!"

אָדמוֹן רוֹסְטַן (1868–1918)

מְחוֹל הַגַּרְגְּרִים

מאת

אדמון רוסטאן

קֶרֶן־פָּז, שֶׁבַּלָּאט מִתְגַנֶּבֶת

מִן הַחוּץ בְּסִדְקֵי הַתְּרִיסִים,

מַרְקִידָה מִין שַׁרְשֶׁרֶת שׁוֹבֶבֶת

שֶׁל פְּרֻדּוֹת אוֹ קְטַנֵּי־רְסִיסִים.

אָבָק חַי הוּא, מֵאִיר וְזוֹרֵחַ,

שֶׁעוֹלֶה, מִתְאַבֵּךְ, מִתַּמֵּר –

וְחוֹזֵר וְיוֹרֵד וְצוֹנֵחַ

בִּתְנוּעָה שֶׁל סִבּוּב מְסַחְרֵר.

מַעְלָה־ מַטָּה, יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה,

כַּעֲנַן־זְבוּבֹונִים מְבֹהָל,

הָאָבָק מְרַקֵּד פַרַנְדּוֹלָה

וְיוֹצֵא בִּמְחוֹלוֹת־מַעְגָּל.

גְּמַדְמָדִים מִיקְרוֹסְקוֹפִּיִים אֵלֶּה,

שֵׁדוֹנִים לְלֹא סוֹף וְאַחְרִית

מְרַצְּדִים בִּסְחַרְחֹרֶת־הַפֶּלֶא

בְּקַרְנֵי הַזָּהָב שֶׁל שַׁחְרִית.

לְלֹא־הֶרֶף נִסְחֶפֶת־נִגְרֶפֶת

עִם הַזֶּרֶם שֶׁל אוֹר מְסַנְוֵר

אוֹתָהּ כַּת נַנָּסִית מְטֹרֶפֶת

בַּסִּבּוּב הַהוֹלֵךְ וְגוֹבֵר.

הֵם רוֹקְדִים בִּזְהָבוֹ שֶׁל הַסֶּרֶט,

הַנּוֹפֵל בִּמְלֻכְסָן מִן הַתְּרִיס,

בְּמִקְצַב סַרַבַּנְדָה נִמְהֶרֶת,

מְחוֹל־נוֹי חֲרִישִׁי וְזָרִיז…

לְשֵׁם מָה סוֹבְבִים הֵם בְּיַחַד?

הַאֻמְנָם זֶהוּ בַּל־רִקּוּדִים,

שֶׁאֵלָיו קֶרֶן־שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת

מַזְמִינָה מִלְיוֹנֵי גְמַדְמָדִים?

לָמָּה עָף הָאָבָק בִּסְחַרְחֹרֶת?

הַאֻמְנָם קַיָּמִים גַּרְגְּרָיו

רַק בְּרֶשֶׁת הָאוֹר, בַּמִּכְמֹרֶת,

שֶׁנִּצּוֹד בָּהּ אוֹתוֹ עֵרֶב־רַב?

לֹא! אוֹתָה חֲבוּרָה מִתְרוֹצֶצֶת,

שֶׁמַּרְאֶהָ אֵינֶנּוּ בּוֹלֵט

בְּלִי שְׁלוּחוֹת הַקְּרִינָה הַנּוֹצֶצֶת,

הִיא שׁוֹרֶצֶת בַּכֹּל – וּבְכָל עֵת…

גַּם בְּצֵל אוֹ בְּאֹפֶל־שֶׁל־עֶרֶב

לֹא פָּחוֹת מִבְּקֶרֶן־שֶׁל־אוֹר

מְפַזֵּז בִּמְהִירוּת לְלֹא־הֶרֶף

מְעַרְבַּל גַּרְגְּרִים לְאֵין סְפוֹר.

הֵם בָּאִים,הֵם חוֹלְפִים. אַךְ עֵינֵנוּ

לֹא תַּבְחִין הֱיוֹתָם בֶּחָלָל.

מַקִּיפִים הֵם כָּל אִישׁ מִבֵּינֵינוּ:

הוּא נוֹשְׁמָם בְּלִי לִרְאוֹת אוֹתָם כְּלָל

קִיּוּמָם מְבַצְבֵּץ בְּמַפְתִּיעַ:

מִתְגַּלֶּה הוּא לָעַיִן רַק אָז

כַּאֲשֶׁר קֶרֶן אוֹר מֵרָקִיעַ

מַזְהִיבָה אֲבָקָם בְּבְרַק־פָּז!…

וְאֶזְכֹּר מְעַרְבֹּלֶת אַחֶרֶת –

פַּיְטָנִים בְּנֵי חֲלוֹם וּמָעוּף,

הָרוֹקְמִים בִּתְּנוּעָה מְסֻחְרֶרֶת

הֲזָיוֹת שֶׁל גְּדֻלָּה וְטֵרוּף.

הֵם בַּצֵּל – וְיוֹצְרִים אַךְ לְתֹהוּ,

הֵם טוֹרְחִים – וּגְמוּלָם הוּא לֹא־כְלוּם.

כָּל יוֹצֵר – עֲמָלוֹ לְעַצְמוֹ הוּא,

וְאַתֶּם – לְעוֹלָם לֹא תִּרְאוּם!

הֵם סְמוּיִים – וּבַסֵּתֶר תָּנוּעַ

כַּת עוֹשֵׂי־אָמָּנוּת עֲלוּבִים.

עֶצֶם סוֹד קִיּוּמָם לֹא יָדוּעַ

לְכֻלְּכֶם, בֻּרְגָּנִים חֲשׁוּבִים!

אַךְ אִם קֶרֶן־פִּרְסֹמֶת נוֹפֶלֶת

בְּמִקְרֶה עַל כַּמָּה בְּנֵי־מַזָּל,

פְּעוּר־פֶּה מִפְּלִיאָה מִתְפָּעֶלֶת,

מַעֲרִיץ אַתָּה שְׁמָם, הַקָּהָל!

כִּי דוֹמִים לָאָבָק הַפּוֹרֵחַ

אָמָּנִים וְהוֹגֵי מַחְשָׁבוֹת:

הֵם נִרְאִים רַק בָּאוֹר הַזּוֹרֵחַ –

כְּמָחוֹל שֶׁל פְּרֻדּוֹת שׁוֹבָבוֹת.

אַךְ פַּס־אוֹר הַחוֹדֵר אֶל הָעֶלֶט,

שֶׁרַק בּוֹ יְכוֹלִים הֵם לִזְהוֹר,

מִדָּתוֹ הִיא צָרָה וּמֻגְבֶּלֶת –

וְרֻבָּם לֹא יֵצְאוּ מִן הַשְּׁחוֹר.

חֲלוֹמָם – לְהַגִּיעַ לְרֶגַע

אֶל הַתְּחוּם שֶׁל הִלָּה וּתְהִלָּה –

אַךְ אֲבוֹי! מְתוּחִים כְּדֵי שֶׁגַע,

נִלְחָמִים הֵם בִּגְבוּל אֲפֵלָה.

הֵם אָצִים לַקְּרִינָה הַנִּכְסֶפֶת:

עוֹד מְעַט – וְיָמוּתוּ לָעַד…

וְאוּלָם הַתְּהִלָּה הַחוֹלֶפֶת

מַזְהִיבָה רַק חֶלְקָם הַמֻּעָט!…

תַּרְגוּמִים מִגֶּרְמַנִית

מִשִּׁירֵי הַיְנְרִיךְ הַיְנֶה (1797–1856)

[עוֹמְדִים כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם]

מאת

היינריך היינה

עוֹמְדִים כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם

לָנֶצַח כִּתְקוּעִים –

וְזֶה עַל זֶה יַבִּיטוּ

בִּכְאֵב־גַּעֲגוּעִים.

שְׂפַת־חֵן שֶׁבָּהּ יָשִׂיחוּ

הוּא סוֹד יָשָׁן־נוֹשָׁן,

שֶׁלֹּא נִגְלָה עֲדַיִן

לְשׁוּם מֻמְחֶה־בַּלְשָׁן.

אוּלָם אֲנִי לָמַדְתִּי

שָׂפָה זוֹ בְּדִיּוּק:

עֵינֵי אֲהוּבָתִי לִי

שִׁמְּשׁוּ בְּתוֹר דִּקְדּוק.

[עֵינַיִךְ – צֶמֶד סַפִּירִים]

מאת

היינריך היינה

עֵינַיִךְ – צֶמֶד סַפִּירִים,

הֵן סֵמֶל חֵן וָטֹהַר.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ, אֲשֶׁר אֵלָיו

שׁוֹלְחוֹת הֵן קֶרֶן־זֹהַר!

לִבֵּךְ הִנֵּהוּ יַהֲלוֹם,

מַזְהִיר כְּאֶבֶן־כֶּתֶר.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ, לְמַעֲנוֹ

לוֹהֵט לִבֵּךְ בַּסֵּתֶר.

זוּג שִׂפְתוֹתַיִךְ – אֳדָמִים,

יָפְיָן – הַפְלֵא־וָפֶלֶא!

אַשְׁרֵי הָאִישׁ, אֲשֶׁר אֶת שְׁמוֹ

הוֹגוֹת שְׂפָתַיִם אֵלֶּה!

לוּ אַךְ פָּגַשְׁתִּי זֶה הָאִישׁ

בָּדָד, בְּרֶגַע־כֹּשֶׁר,

בְּאֵיזֶה יַעַר – הוֹי, מַה חִישׁ

נִפְרָד הָיָה מֵאֹשֶׁר!

שְׁלִיחוּת

מאת

היינריך היינה

קוּם, מְשָׁרְתִי, וּקְפוֹץ עַל סוּס,

וְטוּס מַהֵר מִכָּאן,

טוּס דֶּרֶךְ יַעַר וְשָׂדֶה

עַד בֵּית נָסִיךְ דוּנְקַן.

שָׁם בָּאֻרְוָה תִּרְאֶה סַיָּס;

שְׁאַל אֶת פִּיהוּ חִישׁ:

"מִי מִבְּנוֹתָיו שֶׁל הַנָּסִיךְ

נִשֵּׂאת הַיּוֹם לְאִישׁ?"

אִם הוּא יַגִּיד: “הַשְּׁחַרְחָרָה”,

חֲזוֹר עַל סוּס דּוֹהֵר;

אַךְ אִם יַגִּיד: “הַזְּהַבְהַבָּה” –

אֵין צֹרֶךְ לְמַהֵר.

אָז קֹדֶם־כֹּל רְכַב לַשּׁוּק

וְחֶבֶל קְנֵה לִי שָׁם,

וְאַחַר־כָּךְ לְאַט חֲזוֹר

וּתְנֵהוּ לִי דוּמָם.

דוֹנָה קְלַרָה

מאת

היינריך היינה

בְּגַנָּהּ פּוֹסַעַת חֶרֶשׁ

בַּת־הַשַּׂר בְּאוֹר־עַרְבַּיִם;

מֵאַרְמוֹן מַגִּיעַ מַטָּה

קוֹל כְּלֵי־זֶמֶר וּמְצִלְתַּיִם.

"דַּי, עָיַפְתִּי! לְזָרָא לִי

שׁוּב לִרְקוֹד הַיּוֹם כְּאֶמֶשׁ

עִם אוֹתָם דּוֹבְרֵי־הַחֹנֶף

הַמְדַמִּים אוֹתִי לַשֶּׁמֶשׁ!

קָץ בַּכֹּל לִבִּי מֵרֶגַע

שֶׁהֲלוֹם בַּרִאשׁוֹנָה בָּא

זֶה אַבִּיר עִם מַנְדּוֹלִינָה,

שֶׁמָּשְׁכָה אוֹתִי אֶשְׁנַבָּה.

בְּעָמְדוֹ זָקוּף כָּאֶרֶז,

וְעֵינָיו הִקְרִינוּ אוֹר גֵּא,

הוּא דָּמָה בְּאוֹר־יָרֵחַ

לַקָּדוֹשׁ הָרָם גֵאוֹרְגֵי".

כֹּה חוֹשֶׁבֶת דוֹנָה קְלַרָה,

וּפִתְאֹם נוֹשֵׂאת עֵינֶיהָ,

וְהִנֵּה אַבִּיר־הַחֶמֶד

שֶׁהָגְתָה בּוֹ – לְפָנֶיהָ.

יָד בְּיָד, בְּשִׂיחַ־לַחַשׁ,

הֵם פּוֹסְעִים לְאוֹר־יָרֵחַ;

לִקְרַאתָם צוֹחֶקֶת רוּחַ

וּוְרָדִים יַרְעִיפוּ רֵיחַ.

הַוְּרָדִים יַרְעִיפוּ רֵיחַ,

כְּחִצֵּי־אַמוּר יַבְהִיקוּ.

– אַךְ הַגִּידִי לִי, בַּת־חֶמֶד,

מַה פָּנַיִךְ כֹּה הִסְמִיקוּ?

"יַתּוּשִׁים יֵשׁ כָּאן, דּוֹד־נֶפֶשׁ,

מְצִיקִים לִי בִּנְשִׁיכוֹת הֵם;

לִי שְׂנוּאִים מוֹסְקִיטִים אֵלֶּה

כִּיהוּדִים אַרְכֵי־הַחֹטֶם".

– "הוֹ, הַנִּיחִי לַמּוֹסְקִיטִים

וִיהוּדִים, – בְּנַחַת סָח הוּא.

רִבְבוֹת פִּרְחֵי הַלֹּבֶן

מִשְּׁקֵדִים סָבִיב צָנָחוּ.

רִבְבוֹת פִּרְחֵי הַלֹּבֶן

בְּזִיוָם הַכֹּל הִגִּיהוּ.

– אַךְ הַגִּידִי לִי, בַּת־חֶמֶד,

הֲאֻמְנָם לִבֵּךְ שֶׁלִּי הוּא?

"כֵּן, אֹהַב אוֹתְךָ, דּוֹד־נֶפֶשׁ;

נִשְׁבָּעָה אֲנִי בְּיֵשׁוּ,

שֶׁאוֹתָם אַנְשֵׁי־בְּלִיַּעַל,

יְהוּדִים, נַפְשׁוֹ בִּקֵּשׁוּ".

– הוֹ, הַנִּיחִי־נָא לְיֵשׁוּ

וִיהוּדִים – בְּנַחַת סָח הוּא.

נִצָּנֵי הַחֲבַצֶּלֶת

כְּחוֹלְמִים בָּאוֹר זָרָחוּ.

כְּחוֹלְמִים בָּאוֹר זָרָחוּ –

וְעֵינָם אֶל שְׁמֵי־הַשֶּׁלֶו.

– אַךְ הַגִּידִי לִי, בַּת־חֶמֶד,

הַנִשְׁבַּעַת אַתְּ בְּלִי סֶלֶף?

– "אֵין כָּל סֶלֶף בִּי, דּוֹד־נֶפֶשׁ:

הֲרֵי בִּי אֵינָהּ נוֹזֶלֶת

אַף טִפָּה מִדָּם שֶׁל מַוְרִים

וִיהוּדִים – חֶלְאַת־הַחֶלֶד".

– הוֹ, הַנִּיחִי־נָא לְמַוְרִים

וִיהוּדִים – בְּנַחַת סָח הוּא –

וּמוֹלִיךְ אוֹתָהּ בְּנֹעַם

לְסֻכַּת־הֲדַס בָּאָחוּ.

בְּרִשְׁתוֹת חֶמְדָּה וָחֵשֶׁק

עֲטָפָהּ מֵרֹאשׁ עַד מֹתֶן.

מַה קְּצָרוֹת מִלּוֹת־הַלַּחַשׁ,

וּנְשִׁיקוֹת – מַה אֲרֻכּוֹת הֵן!

הַזָּמִיר שׁוֹפֵךְ שִׁיר־מֶתֶק,

וְנִשְׁמַת שׁוֹמְעָיו נָמוֹגָה;

מְקַפְּצִים בְּגִיל בָּעֵשֶׂב

גַּחְלִילִים בִּמְחוֹל־הַנֹּגַהּ.

בַּסֻּכָּה גוֹבֵר הַשֶּׁקֶט…

בָּהּ דְּמָמָה עַתָּה שׂוֹרֶרֶת;

לִפְרָקִים נִשְׁמָע רַק לַחַשׁ

בֵּין הֲדַס חָכָם לְוֶרֶד.

אַךְ פִּתְאֹם הֵדֵי־תִּזְמֹרֶת

הִתְפָּרְצוּ לְתוֹךְ הָאֵלֶם –

וְנֵעוֹרָה דוֹנָה קְלַרָה

וְחָמְקָה מִידֵי הָעֶלֶם.

"הוֹי, קוֹרְאִים לִי שָׁם, דּוֹד־נֶפֶשׁ,

אַךְ בְּטֶרֶם תַּעַזְבֵנִי,

נָא גַּלֵּה לִי נֹעַם־שְׁמֶךָ,

שֶׁנִּסְתַּר עַד־כֹּה מִמֶּנִּי".

הָאַבִּיר, בִּצְחוֹק שָׂמֵחַ,

מְנַשֵּׁק יְדֵי הַדּוֹנָה,

מְנַשֵּׁק מִצְחָהּ וּפִיהָ

וּמֵעִיף עֵינוֹ אַרְמוֹנָה.

“אֲהוּבֵךְ” – הוּא סָח בְּנַחַת,

כְּמַטִּיף טִפּוֹת הַכּוֹסָה –

"בֶּן גָּאוֹן מֻפְלָג הוּא: רַבִּי

יִשְׂרָאֵל מִסָּרָגוֹסָה".

[יְדִידִי, אַתָּה אוֹהֵב]

מאת

היינריך היינה

"יְדִידִי, אַתָּה אוֹהֵב,

וְנִגְזַל מִמְּךָ מָנוֹחַ:

אוֹר זָרַח לְךָ בַּלֵּב,

אוֹר חָשַׁךְ לְךָ בַּמֹּחַ.

יְדִידִי, אַתָּה אוֹהֵב,

וְלַשָּׁוְא תִּטְעַן אַחֶרֶת:

הֲלֹא כְּבָר מֵאֵשׁ־הַלֵּב

חֲזִיָּה שֶׁלְּךָ בּוֹעֶרֶת".

[אִם אַתְּ תִּהְיִי לִי לְבַת־זוּג]

מאת

היינריך היינה

אִם אַתְּ תִּהְיִי לִי לְבַת־זוּג

מִי בָּעוֹלָם יִשְׁוֶה לָךְ!

חַיֵּי שִׂמְחָה וְתַעֲנוּג

תִּחְיִי כְּיַד הַמֶּלֶךְ.

לָךְ יִסָּלַח בִּלְבּוּל מֹחִי,

חֵרוּף, גִּדּוּף – כָּל פֶּגַע;

אַךְ אִם שִׁירַי לֹא תְּשַׁבְּחִי,

אָז נִתְגָּרֵשׁ בִּן־רֶגַע.

[לִשְׁלוֹמֵךְ, יַלְדָּה, חָרַדְתִּי]

מאת

היינריך היינה

לִשְׁלוֹמֵךְ, יַלְדָּה, חָרַדְתִּי.

מִשְׁתַּדֵּל, אֵפוֹא, הִנֵּנִי

שֶׁלִּבֵּךְ לֹא יִתְלַקַּח עוֹד

לְעוֹלָם לְאָהֳבֵנִי.

אָךְ מַה צַּר לִי כִּי הִצְלַחְתִּי

בְּלִקְחִי לְלֹא שׁוּם קֹשִׁי –

וְאֶחְלוֹם לֹא פַּעַם: שֶׁמָּא

בְּכָל־זֹאת לִקְחִי תִּטּוֹשִׁי!

[בַּחוּרֹנֶת מְטֹרֶפֶת]

מאת

היינריך היינה

בַּחוּרֹנֶת מְטֹרֶפֶת –

אֵי מָצְאָה פֻּנְדָּק חָדָשׁ?

כָּל הָעִיר בְּבֹץ וָגֶשֶׁם

כְּבָר סָבַבְתִּי כְּבַלָּשׁ.

הִתְרוֹצַצְתִּי וְחָקַרְתִּי

כָּל מָלוֹן עַל אֲנָשָׁיו –

אַךְ אֶל כָּל מֶלְצַר גַּס־רוּחַ

פְּנִיָּתִי הָיְתָה לַשָּׁוְא.

וּפִתְאֹם הִיא לִי קוֹרֶצֶת

מֵחַלּוֹן בִּצְחוֹק־קִנְטוּר.

מִי פִּלֵּל כִּי אַתְּ שׁוֹכֶנֶת

בְּמָלוֹן כָּל־כָּךְ הָדוּר?

רַמְפְּסֶנִית

מאת

היינריך היינה

כְּשֶׁבָּא שַׁלִּיט־מִצְרַיִם

רַמְפְּסֶנִית לִמְעוֹן־הַהֶדֶר

שֶׁל בִּתּוֹ, פָּרְצָה בִּצְחוֹק הִיא –

וּצְחוֹקָהּ מִלֵּא הַחֶדֶר.

צָחֲקוּ סְרִיסֵי־הַמֶּלֶךְ,

צַחֲקוּ שִׁפְחוֹת־הַבַּיִת,

וְאַף מוּמְיוֹת וּסְפִינְכְּסִים

צָחֲקו כִּמְעַט עַד מַיִט.

הִיא סִפְּרָה: "כִּמְעַט הִצְלַחְתִּי

יַד־הַזֵּד לָשִׂים בְּסֶגֶר,

אַךְ נִמְלַט שׁוֹדֵד־הַגֶּנֶז –

וּבְיָדִי הִשְׁאִיר יַד־פֶּגֶר.

לִי בָּרוּר כָּעֵת, מַדּוּעַ

הַגַּנָּב הַזֶּה מַצְלִיחַ

וּפוֹרֵץ בְּבֵית־גְּנָזֶיךָ

כָּל מַנְעוּל־בַּרְזֶל וּבְרִיחַ.

בְּיָדוֹ מַפְתֵּחַ־קֶסֶם.

לְכָל דֶּלֶת הוּא צָלֵחַ.

לֹא יוּכַל עֲמֹד כָּל שַׁעַר

נֶגֶד כֹּחַ הַמַּפְתֵּחַ.

לֹא עָמַדְתִּי גַם אָנֹכִי!

הֵן גַּם שַׁעַר־עֹז אֵינֶנִּי…

בְּקִצּוּר, נִשְׁדַּד הַלַּיְלָה

גַּם אוֹצָר פְּרָטִי מִמֶּנִּי".

כָּךְ סִפְּרָה הַבַּת לַמֶּלֶךְ –

שִׁכּוֹרָה וְלֹא מִכֹּהֶל.

סָרִיסֶיהָ, שִׁפְחוֹתֶיהָ

צַחֲקוּ בְּיֶתֶר־צֹהַל.

בֹּו בַּיּוֹם צָחְקָה כָּל מֶמְפִיס,

הִיא בִּירַת מַלְכוּת־מִצְרַיִם –

וְאַף כָּל תַּנִּין בַּנִּילוּס

בְּגִיחוֹ מִטִּין־הַמַּיִם:

רַעַשׁ־תֹּף נִשְׁמַע לְפֶתַע –

וַיִקְרָא בְּכָל הָעִיר אָז

הַכָּרוֹז בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ

הוֹדָעָה מֵעַל פַּפִּירוֹס:

"אָנוּ, מֶלֶךְ אֶרֶץ־נִילוּס

בְּחַסְדֵי אֵלֵי־הַקֹּדֶשׁ,

מוֹדִיעִים לִבְנֵי־עַמֵּנוּ

אֶת אֲשֶׁר אֵרַע הַחֹדֶשׁ:

אוֹר לְיוֹם שִׁשָּׁה בְּיוּנִי

אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁתַּיִם

מִלִּפְנֵי הֻלֶּדֶת־יֵשׁוּ

נֶעֱשַׁק גַּנְזַךְ־מִצְרַיִם.

זֵד שָׁדַד בְּחֹשֶׁךְ־לַיְלָה

אַבְנֵי־חֵן מֵאוֹצָרֵנוּ;

וּמֵאָז גָּנַב בְּלִי בֹּשֶׁת

עוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה.

לְתָפְסוֹ – הֵלַנּוּ שָׁמָּה

אֶת בִּתֵּנוּ הַבּוֹגֶרֶת,

אַךְ הַזֵּד שָׁדַד אֲפִילוּ

אוֹצָרָהּ שֶׁל הַשׁוֹמֶרֶת.

בִּרְצוֹנֵנוּ – גַּם לִמְנוֹעַ

אֶת הֶמְשֵׁךְ בִּזַּת הָעֹשֶׁר,

גַּם לִמְסוֹר הוֹקָרָתֵנוּ

לְגַנָּב כָּל־כָּךְ רַב־כֹּשֶׁר;

וְלָכֵן גָּמַרְנוּ אֹמֶר

לְהָשִׂיא לוֹ אֶת בִּתֵּנוּ;

כַּנָּסִיךְ יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר,

הוּא יִמְלוֹךְ אַחַר מוֹתֵנוּ.

אַךְ כֵּיוָן שֶׁאֵין הַכְּתֹבֶת

שֶׁל חָתָן דְּנָן מֻכֶּרֶת,

אֶת הַחֶסֶד הַנִּתָּן לוֹ

יְבֵשֵּׂר כָּרוֹז־הַקֶּרֶת.

מֶמְפִיס, יוֹם שְׁלֹשִׁים בְּיוּנִי

אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁתַּיִם

מִלִּפְנֵי הֻלֶּדֶת־יֵשׁוּ,

רַמְפְּסֶנִית שַׁלִּיט־מִצְרַיִם".

רַמְפְּסֶנִית נָהַג בְּיֹשֶׁר.

הַגַּנָּב קִבֵּל שְׂכַר־יֶתֶר:

הוּא נָשָׂא אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ

וְיָרַשׁ גַּם אֶת הַכֶּתֶר.

הוּא מָלַךְ כִּשְׁאָר מוֹנַרְכִים

וְעוֹדֵד מִסְחָר וּמְלֶאכֶת –

וְאוֹמְרִים, בִּעֵר אֲפִילוּ

הַגְּנֵבוֹת מִן הַמַּמְלֶכֶת.

שיר זה מבוסס על סיפורו של הֶרוֹדוֹטוס (דברי הימים, ספר 2, פרק 121). לפיו ניסה רַמְפְּסֶנִית, מלך־מצרים, להיעזר בכוחה הנשי של בתו כדי ללכוד את השודד המסתורי, שהיה חודר לגנזכו ובוֹזז אוצרותיו. התחבולה הצליחה, אך ברגע שבת־המלך רצתה לתפוס את יד השודד, שהתוודה לפניה, הוא ברח בהשאירו בידה יד־מת (יד אחיו, שותפו לשוד, שהומת בינתיים). אז הכריז המלך כי יחוֹן את האיש הנועז והערום וייטיב עמו אם יתיצב לפניו – ואמנם קיים את הבטחתו ואף נתן לו את בתו לאשה. היינה השתמש רק בתמצית סיפורו של הֶרוֹדוֹטוס, שינה בו פרטים מסוימים והוסיף עליו נופך משלו. ↩

[אֲנִי חוֹלֵם: הֲרֵינִי אֵל]

מאת

היינריך היינה

אֲנִי חוֹלֵם: הֲרֵינִי אֵל;

כִּסְאִי – בְּרוּם־רָקִיעַ,

וּצְבָא־כְּרוּבִים לַחֲרוּזַי

מִזְמוֹר־הַלֵּל מַשְׁמִיעַ.

אֲנִי אוֹכֵל עוּגוֹת לָרֹב,

לוֹגֵם מֵיטַב הַיַּיִן,

זוֹלֵל הֲמוֹן סֻכָּרִיּוֹת –

וְשׁוּם חוֹבוֹת לִי אַיִן.

אַךְ שִׁעֲמוּם אוֹתִי אוֹכֵל;

בָּאָרֶץ שׁוּב חָפַצְתִּי;

וְאִלְמָלֵא הָיִיתִי אֵל,

אֶל הַשָּׂטָן קָפַצְתִּי.

הוֹ, גַּבְרִיאֵל, מַלְאָךְ אָרֹךְ,

הַפְעֵל אֶת הַכְּנָפַיִם –

וְחִישׁ אֶת אוֹיְגֶן יְדִידִי

הָבֵא לִי לַשָּמַיִם.

אַל תְּחַפְּשׂוֹ בַּמִּכְלָלָה –

כִּי־אִם עַל כּוֹס “טוֹקַאיֶר”;

אַל תְּחַפְּשׂוֹ בַּכְּנֵסִיָּה –

אַךְ אֵצֶל גְּבֶרֶת מַאיֶר.

וְהַמַּלְאָךְ מֵחִישׁ כְּנָפָיו

לָאֲדָמָה מִתַּחַת,

תּוֹפֵס אֵי־שָׁם אֶת הַבַּרְנַשׁ

וְשָׁב עִמּוֹ בְּיַחַד.

כֵּן, בַּחוּרִי, הֲרֵינִי אֵל

עַל אֶרֶץ וְרָקִיעַ!

תָּמִיד אָמַרְתִּי כִּי סוֹף־סוֹף

לְמַשֶּׁהוּ אַגִּיעַ.

יוֹם־יוֹם עוֹשֶׂה אֲנִי נִסִּים.

הַבֵּט וְהַאֲזִינָה:

כִּבּוּד רַב־טַעַם, לִכְבוֹדְךָ,

אֶשְׁלַח הַיּוֹם בֶּרְלִינָה.

שָׁם יִתְבַּקְּעוּ אַבְנֵי־רָצִיף –

וְאַחֲרֵי הַבֶּקַע,

בְּכָל מַרְצֶפֶת תִּתְגַּלֶּה

צִדְפָּה טְרִיָּה בַּשֶּׁקַע.

מָטָר שֶׁל מִיץ־לִימוֹן יַרְטִיב

אוֹתָהּ מָנָה מֻבְחֶרֶת.

וְיֵין־הָרַיְן הַטּוֹב יִזְרוֹם

בְּכָל בִּיבֵי הַקֶּרֶת.

מַה יִּשְׂמְחוּ אַנְשֵׁי־בֶּרְלִין!

כָּךְ הֵם עוֹד לֹא זָלָלוּ.

אַף כְּבוֹד שׁוֹפְטֵי בֵּית־דִּין יִשְׁתּוּ

מִן הַבִּיבִים הַלָּלוּ.

כַּמָּה תִּנְעַם לְפַיְטָנִים

זְלִילָה כֹּה מְבֹרֶכֶת –

וּבַחוּצוֹת פִּרְחֵי־קְצֻנָּה

יָלֹקּוּ כָּל מִדְרֶכֶת.

הַקְּצִינוֹנִים הַחֲכָמִים

יִשְׁתּוּ וְיִתְהוֹלֵלוּ,

כִּי הֵם יוֹדְעִים שֶׁלֹּא כָּל יוֹם

קוֹרִים נִסִּים כָּאֵלּוּ.

[כְּבָר עֵת לִי לַחְדּוֹל מִן הַהֶבֶל הַזֶּה!]

מאת

היינריך היינה

כְּבָר עֵת לִי לַחְדּוֹל מִן הַהֶבֶל הַזֶּה!

כְּבָר זְמַן שֶׁאַשְׂכִּיל וְאֶחְכָּמָה!

שִׂחַקְתִּי זְמַן רַב כְּשַׂחְקַן־מַחֲזֶה

אִתָּךָ מִין קוֹמֶדְיִה אוֹ דְרַמָה.

קֻשְּׁטוּ וְצֻיְּרוּ פַּרְגּוֹדֵי־הַבָּמָה

בְּשִׂיא הַסִּגְנוֹן הָרוֹמַנְטִי;

נוֹצֵץ בִּגְלִימַת־אַבִּירִים רְקוּמָה,

מֵיטַב רִגְשֵׁי־נֶפֶשׁ הִפְגַּנְתִּי.

אַךְ – פֶּלֶא: כִּכְלוֹת בְּרַק־הַהֶדֶר הָרֵיק

אַחַר שֶׁקּוֹמֶדְיָה זוֹ תַּמָּה, –

אֶכְאַב עוֹד כְּאִלּוּ עוֹדִי מְשַׂחֵק

תַּפְקִיד שֶׁל גִּבּוֹר־מֶלוֹדְרַמָה.

אֵלִי! אֶת רִגְשֵׁי־הָאֱמֶת אֲשֶׁר בִּי

הִבַּעְתִּי בִּשְׂחוֹק וּבְלִי־דֵעַ;

שִׂחַקְתִּי, פָּצוּעַ עַד עֹמֶק־לִבִּי,

תַּפְקִיד הַלּוֹחֵם הַגּוֹוֵעַ.

הַגְּרֶנַדִירִים

מאת

היינריך היינה

שְׁנֵי גְרֶנַדִירִים הָלְכוּ חֲזָרָה

צָרְפָתָה מִשֶּׁבִי בְּרוּסְיָה;

וּבָאָה לָהֶם הַבְּשׂוֹרָה הַמָּרָה

בָּעֵת שֶׁהִגִּיעוּ לִפְּרוּסְיָה.

מֻכֵּי־תַדְהֵמָה, הֵם שָׁמְעוּ אֶת הַכֹּל:

צָרְפַת – לִמְשִׁסָּה וּלְטֶרֶף;

נֻצַּח וְהֻכָּה “הַצָּבָא הַגָּדוֹל” –

וְאַף הַקֵּיסָר הוּא שְׁבוּי־חֶרֶב.

פָּרְצוּ הֵם בִּבְכִי מֵרֹב צַעַר וּכְאֵב,

כָּרְעוּ תַּחַת כֹּבֶד הַנֵּטֶל.

אָמַר הָאֶחָד: "מַה בּוֹעֵר וְצוֹרֵב

פִּצְעִי הַיָּשָׁן מִשְּׂדֵה־קֶטֶל!"

עָנָה הַשֵּׁנִי: "גַּם פִּצְעִי הוּא עָמֹק.

כָּמוֹךָ, לִחְיוֹת לֹא אֶתְאַב עוֹד!

אַךְ יֵשׁ לִי בַּבַּיִת אִשָּׁה וְתִינוֹק;

בְּלִי עֵזֶר – צָפוּי לָהֶם מָוֶת".

–"מַה טַּף, מָה אִשָּׁה לִי, רֵעִי הָרָחִים?

צָרָה חֲמוּרָה לִי מֵאֵלֶּה:

אִם הֵם יִרְעֲבוּ, יַחְזְרוּ עַל פְּתָחִים –

אֲבָל קֵיסָרִי הוּא בַּכֶּלֶא!

מַלֵּא־נָא, אָחִי, מִשְׁאַלְתִּי הָאַחַת:

אִם כָּאן אֲנִי מֵת מֵרֹב־שֶׁבֶר,

הָבֵא נָא אִתְּךָ גְוִיָּתִי לְצָרְפַת

וּכְרֵה בַּמּוֹלֶדֶת לִי קֶבֶר.

אֶת אוֹת־הַכָּבוֹד הַצְּבָאִי עַל מַדַּי

עֲנוֹד לִי עַל סֶרֶט־שֶׁל־אֹדֶם,

וְשִׁים לִי בַּקֶּבֶר רוֹבִי לְיָדַי

וְחֶרֶב חֲגוֹר לִי כְּקֹדֶם!

אֶשְׁכַּב וְאַקְשִׁיב בְּקִבְרִי הַנִּדָּח –

אָזְנִי נְטוּיָה וְשׁוֹמַעַת;

וּפַעַם יַגִּיעַ, עִם רַעַם־תּוֹתָח,

אֵלֶיהָ קוֹל דַּהַר וָשַׁעַט.

רָכוּב עַל סוּסוֹ יַעֲבוֹר קֵיסָרִי.

סְבִיבוֹ פָּרָשִׁים וְחֵיל־רֶגֶל.

אָקוּם וְאֵצֵא אָז חָמוּשׁ מִקִּבְרִי,

וְשׁוּב אֶצְטָרֵף אֶל הַדֶּגֶל!"

הַסּוּס וְהַחֲמוֹר

מאת

היינריך היינה

עַל פְּנֵי הַפַּסִּים בִּמְהִירוּת־הַבָּזָק

רַכֶּבֶת בְּרַעַשׁ עוֹבֶרֶת.

מִתּוֹךְ אֲרֻבַּת־הַקַּטָּר הַשְּׁחוֹרָה

עֲנֶנֶת־עָשָׁן מִתַּמֶּרֶת.

חָלְפָה הָרַכֶּבֶת עַל מֶשֶׁק כַּפְרִי.

מִמֶּנּוּ, מֵעֵבֶר לְחַיִץ,

נָתְנוּ בָּהּ עֵינָם סוּס לָבָן וַחֲמוֹר,

שֶׁזָּלַל מְלוֹא־פִּיו קוֹצֵי־קַיִץ.

זְמַן רַב עוֹד הִבִּיט בְּעֵינַיִם קָמוֹת

הַסּוּס אַחֲרֵי הַמִּפְלֶצֶת;

עוֹדֶנּוּ רוֹעֵד, הוּא אָמַר בִּגְנִיחָה:

"נַפְשִׁי בְּקִרְבִּי מִתְחַמֶּצֶת!

אַגִּיד הָאֱמֶת: אִלְמָלֵא כְּבָר הָיָה

עוֹרִי כֹּה לָבָן מִן הַטֶּבַע,

הָיִיתִי עַתָּה, מֵרֹב חִיל וּמָגוֹר,

מַלְבִּין וּמַחְלִיף אֶת הַצֶּבַע.

אֲבוֹי, עַל כָּל גֶּזַע־הַסּוּס בָּעוֹלָם

אֵימָה חֲשֵׁכָה מְרַחֶפֶת.

וְאַף כִּי הִנֵּנִּי צָחוֹר מִטִּבְעִי,

שְׁחוֹרָה הֶחָזוּת הַנִּשְׁקֶפֶת.

כָּעֵת תַּחֲרוּת מְכוֹנוֹת־הַקִּיטוֹר

אֶת מִקְצוֹעַ־הַסּוּס מְחַסֶּלֶת:

בֶּעָתִיד תְּשַׁמֵּשׁ לְמַסְעֵי הָאָדָם

בֶּהֱמַת הַבַּרְזֶל וְהַפֶּלֶד.

וְאָז, כַּאֲשֶׁר בְּמַסָּע וּמַשָּׂא

אָדָם יִסְתַּדֵּר בִּלְעָדֵינוּ –

שָׁלוֹם עַל מִסְפּוֹא, עַל שִׁבֹּלֶת־שׁוּעָל!

וּמִי בָּעוֹלָם יִסְעָדֵנוּ?

אָדָם לֹא יִתֵּן שׁוּם דָּבָר בְּחִנָּם;

לִבּוֹ הוּא קָשֶׁה מִנִּי אֶבֶן.

נְגֹרַשׁ מֵאֻרְווֹת וְנִגְוַע בָּרָעָב:

לֹא נִרְאֶה עוֹד אַף שֶׁמֶץ שֶׁל תֶּבֶן.

אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים לֹא לִלְווֹת, לֹא לִגְנוֹב

כְּדֻגְמַת אֲנָשִׁים בְּעָלֵינוּ;

וְגַם לֹא לְהַחְנִיף כְּאָדָם אוֹ כַּלְבּוֹ;

פְּשִׁיטַת־עוֹר – זֶה יִהְיֶה גּוֹרָלֵנוּ".

כָּךְ הִלִּין אוֹתוֹ סוּס וְגָנַח תַּמְרוּרִים.

וְאִלּוּ אֲרֹךְ־הָאָזְנַיִם

הִקְשִׁיב לוֹ מִתּוֹךְ שַׁלְוַת־נֶפֶשׁ גְּמוּרָה

וְזָלַל חֲרוּלִים בֵּינָתַיִם.

לִקֵּק אֶת פָּנָיו הוּא בִּקְצֵה־לְשׁוֹנוֹ

וַיֹּאמֶר בְּנַחַת וָטַעַם:

"אֵינֶנִּי רוֹצֶה לְהַטְרִיד אֶת רֹאשִׁי

בְּמַה שֶׁיַּגִּיעַ אֵי־פַעַם.

לָכֶם, הַסּוּסִים הַגֵּאִים, כְּבָר תָּלוּי

מָחָר מָלֵא־פַחַד מִנֶּגֶד;

אַךְ אַל לְחַיָּה כֹּה צְנוּעָה כַּחֲמוֹר

לִהְיוֹת יְרֵאָה אוֹ מֻדְאֶגֶת!

סוּסִים לְבָנִים, אַדְמוֹנִים אוֹ בְּרֻדִּים –

כֻּלְכֶם תִּגָּרְפוּ עִם הַזֶּרֶם;

אוּלָם לְעוֹלָם אֲרֻבַּת־הַקִּיטוֹר

לֹא תּוּכַל לְהַחְלִיף חֲמוֹר־גֶּרֶם.

יַתְקִין לוֹ אָדָם מְכוֹנוֹת חֲדָשׁוֹת –

אַךְ כַּמָּה חֲכָמוֹת שֶׁתִּהְיֶינָה,

לֹא תּוּכַלְנָה לִדְחוֹק אֶת רַגְלֵי הַחֲמוֹר,

וּמֻבְטָח לוֹ תָּמִיד קִיּוּם־צֶנַע.

אֵל יִשְׁמוֹר חֲמוֹרָיו, הוּא אוֹתָם לֹא יַפְקִיר;

וְכָל עוֹד פֹּה בָּאָרֶץ חִטָּה יֵשׁ,

הֵם יִשְׂאוּ, כְּמִנְהַג אֲבוֹתָם הַכְּשֵׁרִים,

הַחִטִּים אֶל טֶחָן אַחַר דַּיִשׁ.

חִישׁ חוֹזֵר הַגַּלְגַּל וְטוֹחֵן הַטֶּחָן,

וְהַקֶּמַח נִשְׁפָּךְ כְּמִבֶּרֶז;

אוֹבִילוֹ אֶל נַחְתּוֹם, הוּא יֹאפֶה לְחָמִים –

וְאָדָם יְמַלֵּא בָּהֶם כֶּרֶס.

בְּאוֹתוֹ הַמַּחְזוֹר הַקַּדְמוֹן יִסְתּוֹבֵב

עוֹלָמֵנוּ בְּאֹרַח־שֶׁל־קֶבַע –

וְאִתּוֹ לְעוֹלָם יִתְקַיֵּם הַחֲמוֹר,

שֶׁנִּצְחִי הוּא כְּעֶצֶם הַטֶּבַע!"

מוּסַר־הַשְׂכֵּל:

מִתְּקוּפַת־אַבִּירִים אֵין עוֹד זֵכֶר עַכְשָׁו,

וְהַסּוּס הַגֵּאֶה – כְּבָר מֻפְקָר לְרָעָב,

אַךְ מִחְיַת חֲמוֹרִים הִיא מֻבְטַחַת;

לְעוֹלָם לֹא תֶּחְסַר לָהֶם שַׁחַת.

[הוֹ, הַנַּח מִשְׁלֵי־הַקֹּדֶשׁ]

מאת

היינריך היינה

הוֹ, הַנַּח מִשְׁלֵי־הַקֹּדֶשׁ –

כְּבָר הֻשְׁמַע פִּלְפּוּל דַּיֵּנוּ.

הַב פִּתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֶמֶשׁ

לַקְּלָלוֹת שֶׁבְּחַיֵּינוּ!

לָמָּה דַּךְ וָמָךְ אִישׁ־צֶדֶק,

וְזָב דָּם הוּא עַל כָּל שַׁעַל?

לָּמָּה, גֵּא כִּמְנַצֵּחַ,

רֹב כָּבוֹד יִנְחַל בְּלִיַּעַל?

מִי אָשֵׁם? הַאִם אֵינֶנּוּ

כָּל־יָכוֹל מִמְשַׁל אֱלוֹהַּ?

אוֹ גַם הוּא – יָדוֹ בַּמַּעַל?

אָז שִׁפְלוּת הִיא – אֵין כָּמוֹהָ!

כָּךְ תָּמִיד מַקְשִׁים אֲנַחְנוּ,

כְּהַקְשׁוֹת כָּל דּוֹר מֵאָז עוֹד,

עַד יִסְתּוֹם עָפָר אֶת פִּינוּ –

אַךְ הַאִם אָמְנָם תְּשׁוּבָה זֹאת?

אַדַלְבֶּרְט שַׁמִיסוֹ (1781–1838)

הַזַּמָּר הַזָּקֵן

מאת

אדלברט פון שאמיסו

שָׁר זָקֵן מוּזָר בַּקֶּרֶת

שָׁר אוֹתָהּ שִׁירָה חוֹזֶרֶת,

שָׁר בְּזַעַם, בְּמַפְגִּיעַ:

"בַּמִּדְבָּר קוֹלִי זוֹעֵק!

לְאִטְּכֶם, חַמֵּי־הַמֹּחַ!

אֵין לִדְחוֹק הַקֵּץ בְּכֹחַ!

כִּי בֵּין כֹּה וָכֹה יַגִּיעַ

יוֹם יָעוּד לְלֹא סָפֵק!

עַם אֱוִיל, כְּנַעַר־פֶּרֶא

עֵץ־הַזְּמַן תְּנַעֲנֵעַ,

לְהַשִּׁיר פִּרְיוֹ מִמֶּנּוּ

בְּעוֹדֶנּוּ בִּפְרִיחָה.

תֵּן לוֹ זְמַן: יַבְשִׁיל הַפֶּרִי;

וּמִבְּלִי שֶׁתִּתְיַגֵּעַ

רוּחַ־קַיִץ יַנִיעֶנּוּ –

וְתִזְכֶּה בִּפְרִי־בְּרָכָה!"

אַךְ הָמוֹן נִסְעָר הוֹקִיעַ

אֶת הַסָּב עַל שִׁיר מַרְגִּיעַ:

"בִּינָתוֹ נִטְּלָה מִמֶּנּוּ!

בּוּז!" – הִצְרִיחַ הֶהָמוֹן –

"עַד מָתַי נִשְׁמַע מֵעֶבֶד

הַטָּפָה כָּל־כָּךְ נִתְעֶבֶת?

נְגַרְשֶׁנּוּ! נִרְגְּמֶנּוּ!

נַצִּיגֶנּוּ לְקָלוֹן!"

שָׁר אוֹתוֹ הַסָּב הַהֵלֶךְ

גַּם בְּתוֹךְ אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ,

שָׁר בְּזַעַם, בְּמַפְגִּיעַ:

"בַּמִּדְבָּר קוֹלִי זוֹעֵק!

לֵךְ קָדִימָה! בְּלִי מָנוֹחַ!

אֵין לִבְלוֹם קִדְמָה בְּכֹחַ!

כִּי בֵּין כֹּה וָכֹה יַגִּיעַ

יוֹם יָעוּד לְלֹא סָפֵק!

עִם הַזֶּרֶם! עִם הָרוּחַ!

הֵם מַרְאִים נָתִיב בָּטוּחַ.

אִם תִּמְרוֹד בְּאֵלֶּה שְׁנַיִם,

קִבְרְךָ יִהְיֶה הַיָּם.

יֵשׁ צוּקִים? כַּוֵּן הַהֶגֶה –

וַעֲקוֹף מְקוֹם־הַפֶּגַע.

אַךְ קָדִימָה – אוֹ הַמַּיִם

יְטַבְּעוּךָ בְּדָכְיָם!"

בִּתְשׁוּבָה בָּא קוֹל הִיסְטֶרִי:

"מִי הִכְנִיס אֶת אִישׁ־הַמֶּרִי?

פִּזְמוֹנוֹת רָעִים כָּאֵלֶּה

מְסִיתִים הָמוֹן נִבְעָר.

מִגְּרוֹנוֹ דוֹבֵר הַשֶּׁגַע!

הֵי, אִסְרוּ אוֹתוֹ בִּן־רֶגַע

וְחִבְשׁוּ אוֹתוֹ בַּכֶּלֶא

וּבִלְמוּ אֶת פִּיו הַשָּׁר!"

שָׁר שִׁירוֹ הַסָּב הַהֵלֶךְ

גַּם בַּכֶּלֶא שֶׁל הַמֶּלֶךְ,

בְּשַׁלְוָה אוֹתוֹ הִשְׁמִיעַ:

"בַּמִּדְבָּר קוֹלִי זוֹעֵק!

עַל מַלְּאִי חוֹבַת־הַקֹּדֶשׁ –

שְׂכַר־נָבִיא שֻׁלַּם בְּגֹדֶשׁ.

אַךְ, לַמְרוֹת הַכֹּל, יַגִּיעַ

יוֹם יָעוּד לְלֹא סָפֵק!"

הַקַּבְּצָן וְכַלְבּוֹ

מאת

אדלברט פון שאמיסו

"מַה? מַס שֶׁל זָהוּב עַל כַּלְבִּי הַזָּקֵן?

מוּטָב שֶׁיַּכֵּנִי הָרַעַם, אִם־כֵּן!

הֲיֵשׁ לָהֶם לֵב לְאַנְשֵׁי־מִשְׁטָרָה?

הֲרֵי פְּשִׁיטַת־עוֹר הִיא! אָיֹם וְנוֹרָא!

זָקֵן וְחַלָּשׁ גַּם אֲנִי בְּעַצְמִי.

אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַרְוִיחַ לַחְמִי.

אֵין פַּת בְּסַלִּי, בְּכִיסִי אֵין מָעוֹת;

חַיַּי הֵם רַק צַעַר, רָעָב וּתְלָאוֹת.

אַךְ מִי הַיָּחִיד בָּעוֹלָם שֶׁחָמַל

עָלַי הַחוֹלֶה וּמֻכֵּה־הַגּוֹרָל?

מִי רֵעַ מָסוּר שֶׁנִּלְוֶה לַבּוֹדֵד,

אָרַח לְחֶבְרָה לַקַּבְּצָן הַנּוֹדֵד?

וּמִי נִחֲמַנִי בְּעֶצֶב שָׁחוֹר?

וּמִי בְּגוּפוֹ חִמְּמַנִי בַּקֹּר?

וּמִי עוֹדְדַנִי בִּימֵי־הָרָעָב,

בְּעוֹד שֶׁלָּאֹכֶל הָמוּ גַּם מֵעָיו?

זָקַנְתָּ כָּמוֹנִי, כַּלְבִּי הָאַמִּיץ!

אוֹי לָנוּ לִשְׁנֵינוּ: קִצֵּנוּ הֵקִיץ!

עָלַי לְבַצֵּעַ אֶת גְּזַר־הַפְּרִידָה:

אוֹתְךָ אֲטַבַּע – זֶה גְמוּל־הַתּוֹדָה!

זֶה שְׂכַר־מְסִירוּת שֶׁל שָׁנִים אֲרֻכּוֹת –

כִּשְׂכַר הָאֱנוֹשׁ… אַךְ – לְכָל הָרוּחוֹת!

יָדַעְתִּי שְׂדֵה־קֶטֶל בִּימֵי־עֲלוּמַי,

אוּלָם לֹא הָיִיתִי תַּלְיָן מִיָּמַי.

וּבְכֵן, הִנֵּה אֶבֶן, הִנֵּה גַּם הַחוּט,

הִנֵּה הֵם הַמַּיִם – הִכּוֹן־נָא לָמוּת!

אֲבָל אַל תַּבִּיט בִּי, כַּלְבִּי הָאֻמְלָל!

עוֹד רֶגַע, עוֹד צַעַד אֶחָד – וַחֲסָל!"

הוּא שָׂם עַל כַּלְבּוֹ עֲנִיבַת־חֲנִיקָה…

לִטֵּף לוֹ הַכֶּלֶב יָדוֹ בִּלְקִיקָה…

נִרְתַּע הַזָּקֵן, וּזְוָעָה עַל פָּנָיו –

וְחִישׁ לְעַצְמוֹ עֲנִיבָה זוֹ עָנַב.

קְלָלָה אֲיֻּמָּה נִתְמַלְּטָה מִשְּׂפָתָיו.

אָסַף הַמִּסְכֵּן שְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו,

פָּרַשׂ אֶת כַּפָּיו וְקָפַץ לַנָּהָר,

וְקֶבֶר־הַמַּיִם נִפְתַּח – וְנִסְגַּר.

הַכֶּלֶב זִנֵּק לְעֶזְרָה – אַךְ לָרִיק!

אֲזַי סַפָּנִים עַל הַחוֹף הוּא הִזְעִיק;

לִמְקוֹם־הָאָסוֹן מְשָׁכָם בִּנְבִיחָה…

אֲבוֹי, נִמְשְׁתָה רַק גּוּפָה נְפוּחָה…

בְּלִי טֶקֶס, בְּלִי אֹמֶר קָבְרוּ אוֹתוֹ חִישׁ.

הַכֶּלֶב בִּלְבַד הִתְאַבֵּל עַל הָאִישׁ.

עַל תֵּל אֲדוֹנָיו הוּא דוּמָם הִשְׁתַּטַּח –

וּמֵת מִיָּגוֹן עַל קִבְרוֹ הַנִּדָּח.

תְּפִלַּת־אַלְמָנָה

מאת

אדלברט פון שאמיסו

(עַל־פִּי מ. לוּתֶּר)

עִם רֶדֶת הַלַּיְלָה, לִפְנֵי הַשֵּׁנָה,

לְאוֹר עֲשָׁשִׁית מִתְפַּלֶּלֶת זְקֵנָה:

"עֲשֵׂה עִמִּי חֶסֶד וְתֵן, אֱלוֹהִים,

לַגְּבִיר אֲדוֹנֵנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים!

הַדֹּחַק לִמֵּד אוֹתִי לֶקַח".

הַגְּבִיר, שֶׁהִקְשִׁיב לַדְּבָרִים בְּאַקְרַאי,

חָשַׁב: הִשְׁתַּכְּרָה הַזְּקֵנָה בְּוַדַּאי!

הוּא סָר בְּמַפְתִּיעַ לַבַּיִת הַדַּל:

“הַגִּידִי לִי, סַבְּתָא” – בְּנַחַת שָׁאַל –

“אֵיךְ דֹּחַק לִמֵּד אוֹתָךְ לֶקַח?”

– "אֵיךְ? שֶׁבַע פָּרוֹת לִי הָיוּ בִּזְמַנִּי;

אוּלָם הִתְנַכֵּל לִי סָבְךָ, אֲדוֹנִי.

גָזַל הוּא מִמֶּנִּי טוֹבַת־פָּרוֹתַי.

בָּזֶה נִפְתְּחָה פָּרָשַׁת צָרוֹתַי.

הַדֹּחַק לִמֵּד אוֹתִי לֶקַח.

קִלַּלְתִּי עוֹשְׁקִי, שֶׁלֹּא חָס וְגָזַל –

וְאֵל נַעֲנָה לִי לְרֹעַ־מַזָּל:

הוּא מֵת – וְאָבִיךָ נִהְיָה לְיוֹרֵשׁ;

מִיָּד פָּרָתַיִם גָזַל מִן הַשֵּׁשׁ.

הַדֹּחַק לִמֵּד אוֹתִי לֶקַח.

נוֹאַלְתִּי כְּקֹדֶם: קַלֵּל קִלַּלְתִּיו –

וּמֵת הוּא מִיתָה מְשֻׁנָּה כְּאָבִיו.

יָרַשְׁתָּ אַתָּה אֶת הַכְּפָר – וַאֲזַי

גָּזַלְתָּ שָׁלֹשׁ מֵאַרְבַּע פָּרוֹתַי.

הַדֹּחַק לִמֵּד אוֹתִי לֶקַח.

עַכְשָׁו, אִם, חָלִילָה, תָּמוּת אוֹ תּוּמַת,

יִגְזוֹל יוֹרֶשְךָ פָּרָתִי הָאַחַת.

לָכֵן מִתְפַּלֶּלֶת אֲנִי לֵאלוֹהִים:

תֵּן, אֵל, לְגְבִירֵנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים!

הַדֹּחַק לִמֵּד אוֹתִי לֶקַח.

עִמָּנוּאֵל גַּיְבֶּל (1815–1884)

פ. רִיקֶרְט (1788–1866)

נ. לֶנַאוּ (1802–1850)

תַּרְגוּמִים מֵרוּסִית

מִשִּׁירֵי א. פּוּשְׁקִין (1799–1837)

שֵׁדִים

מאת

אלכסנדר סרגיביץ' פושקין

עֲנָנִים חוֹלְפִים בְּדַהַר.

עֲכוּרִים הֵם שְׁמֵי־הַלֵּיל.

בְּצִנְעָה מֵאִיר הַסַּהַר

אֶת הַשֶׁלֶג הַנּוֹפֵל.

בַּשָּׂדֶה אֲנִי נוֹסֵעַ;

מְצַלְצֵל הַזּוֹג דִּין־דִּין…

בַּמֶּרְחָב הַמִּשְׂתָּרֵעַ

חָשְׁנִי פַּחַד־מִסְתּוֹרִין.

–“אוּץ, רַכָּב!” – "לִי כֹּחַ אַיִן:

הַסּוּסִים עָיְפוּ מְאֹד.

שֶׁלֶג־עָף חוֹדֵר לָעַיִן,

הַדְּרָכִים כֻּסּוּ גְּבָעוֹת.

בְּוַדַּאי, אָדוֹן, נִתְעֵינוּ

מִן הַדֶּרֶךְ. וְאוּלַי

הַשָּׂטָן מְסוֹבְבֵנוּ

וּמַתְעֵנוּ, אַלְלַי!

הִסְתַּכֶּל־נָא: שֵׁד מִשַּׁחַת

בִּי יוֹרֵק וּמִתְעַלֵּל

וְעַכְשָׁו – דּוֹחֵף לְפַחַת

אֶת הַסּוּס הַמִּשְׁתּוֹלֵל.

שָׁם – בִּדְמוּת עַמּוּד־שֶׁל־דֶּרֶךְ

נִזְדַּקֵּר וְנִסְתַּלֵּק;

שָׁם – כִּשְׁבִיב חָלַף בְּזֶרַח

וְאָבַד בְּחֹשֶׁךְ רֵיק.

עֲנָנִים חוֹלְפִים בְּדַהַר.

עֲכוּרִים הֵם שְׁמֵי־הַלֵּיל.

בְּצִנְעָה מֵאִיר הַסַּהַר

אֶת הַשֶׁלֶג הַנּוֹפֵל.

מַר מִנְּשֹׂוא טִלְטוּל פָּרוּעַ…

וּפִתְאֹם הַזּוֹג נָדַם;

הַסּוּסִים עָמְדוּ… “מַדּוּעַ?”

– “עֵץ אוֹ זְאֵב שָׁם הִפְחִידָם”

הַסּוּסִים נוֹחְרִים מִפַּחַד;

קוֹל־סוּפָה מוֹסִיף לִזְעוֹק.

נָס הַיְצוּר, אוּלָם יִזְרַח עוֹד

בְּרַק עֵינָיו לְמֵרָחוֹק.

הַסּוּסִים פָּסְקוּ מִנַּחַר.

שׁוּב רָצִים הֵם – דִּין־דִּין־דִּין!

מַה־זֶּה? צָץ בִּשְׂדֵה־הַצַּחַר

אֵיזֶה כֶּנֶס־מִסְתּוֹרִין.

בְּאוֹר־סַהַר, אוֹר דָּלוּחַ,

סוֹבְבוֹת־מִתְרוֹצְצוֹת,

כַּעֲלֵי־הַסְּתָו בָּרוּחַ,

לְהָקוֹת שֶׁל מִפְלָצוֹת.

מַה עוֹשׂוֹת כָּל אֵלֶּה יַחַד?

מַה פֵּרוּשׁ יִלְלָתָן?

הֲקוֹבְרִים פֹּה שֵׁד־מִשַּׁחַת –

אוֹ יַשִּׂיאוּ בַּת־שָׂטָן?

עֲנָנִים חוֹלְפִים בְּדַהַר.

עֲכוּרִים הֵם שְׁמֵי־הַלֵּיל.

בְּצִנְעָה מֵאִיר הַסַּהַר

אֶת הַשֶׁלֶג הַנּוֹפֵל.

בְּעוּפָם בִּמְרוֹם־רָקִיעַ,

הַשֵּׁדִים חָגִים סְבִיבִי;

וְהַיֶּלֶל הַמַּזְוִיעַ

מְקָרֵעַ לְבָבִי.

\[עתה בקרתי שוב\]

מאת

אלכסנדר סרגיביץ' פושקין

… עַתָּה בִּקַּרְתִּי שׁוּב

אוֹתָה פִּנָּה נִדַּחַת, בָּהּ יָשַׁבְתִּי

שְׁנָתַיִם בְּהֵצְנַע כְּגוֹלֶה.

עֲשׂוֹר־שָׁנִים חָלַף מֵאָז – וּבָאוּ

תְּמוּרוֹת רַבּוֹת בֵּינְתַיִם בְּחַיַּי.

אֲנִי עַצְמִי, נִכְנָע לְחֹק הַטֶּבַע,

גַּם־כֵּן שֻׁנֵּיתִי; אַךְ בַּנּוֹף הַזֶּה

שׁוּב הֶעָבָר מַקִּיף אוֹתִי כְּחַי –

וְאַךְ אֶתְמוֹל, דּוֹמַנִי, פֹּה שׁוֹטַטְתִּי,

בְּחֹרֶשׁ זֶה.

כָּאן – בַּיִת, בּוֹ שָׁכַנְתִּי

יַחְדָּו עִם אוֹמַנְתִּי הַמִּסְכֵּנָה.

כְּבָר הַזְּקֵנָה אֵינֶנָּה, לֹא אֶשְׁמַע עוֹד

מִבְּעַד־לַקִּיר אֶת רַחַשׁ צְעָדֶיהָ –

צֵאתָהּ לְמִשְׁמַרְתָּהּ הַשַׁקְדָנִית…

בָּעֶרֶב לֹא אֶשְׁמַע, עִם נַהַם־סַעַר

אֶת סִפּוּרֶיהָ אֵלֶּה, שֶׁזָּכַרְתִּי

מִיַּלְדּוּתִי, אַךְ לֹא נִלְאֵיתִי שְׁמֹעַ…

שָׁם – גֶּבַע מְיֻעָר, עָלָיו הִרְבֵּיתִי

לָשֶׁבֶת כְּרָתוּק וּלְהַשְׁקִיף

עַל הָאֲגָם, בְּהִזָּכְרִי בְּעֶצֶב

בְּחוֹף אַחֵר וּמַיִם אֲחֵרִים…

בֵּין זְהַב־קָמָה לְיֶרֶק שְׂדוֹת־מִרְעֶה

מַכְחִיל אוֹתוֹ אֲגָם רְחַב־יָדַיִם;

עַל פְּנֵי מֵימָיו מַפְלִיג בְּסִירָתוֹ

דַיָּג בּוֹדֵד; גּוֹרֵר הוּא אַחֲרָיו

מִכְמֹרֶת עֲלוּבָה. עַל הַחוֹפִים

פְּזוּרִים כְּפָרִים; אַחֲרֵיהֶם נִשְׁקֶפֶת

הַטַּחֲנָה־שֶׁל־רוּחַ, שֶׁכְּנָפֶיהָ

מִסְתּוֹבְבוֹת בְּקֹשִׁי…

עַל הַגְּבוּל

שֶׁל נַחֲלַת־סָבִי, שֶׁבּוֹ הַדֶּרֶךְ,

הָאֲכוּלָה גְשָׁמִים עוֹלָה לְמַעְלָה,

נִרְאִים לָעַיִן שְׁלֹשֶׁת אֳרָנִים:

אֶחָד נִצָּב בָּדָד, וְאִלּוּ שְׁנַיִם

עוֹמְדִים יַחְדָּו. אָז, בְּעָבְרִי רָכוּב

עַל פְּנֵי אוֹתָם עֵצִים לְאוֹר־יָרֵחַ,

צַמְּרוֹתֵיהֶם קִדְּמוּנִי בִּבְרָכָה

בְּקוֹל רִשְׁרוּשׁ מֻכָּר. עַתָּה עָבַרְתִּי

בְּדֶרֶךְ זוֹ – וְשׁוּב הֵם לְפָנַי.

הִנָּם כְּשֶׁהָיוּ, לְלֹא שִׁנּוּי;

אוֹתוֹ רִשְׁרוּשׁ מֻכָּר נִשְׁמָע לָאֹזֶן;

אַךְ סְבִיב הַשָּׁרָשִׁים בְּלוּיֵי־הַזֹּקֶן,

בְּשֶׁטַח שֶׁהָיָה שׁוֹמֵם וָרֵיק,

צָמַח־עָלָה הַחֹרֶשׁ הַצָּעִיר.

עַתָּה מִשְׁפַּחַת־יֶרֶק מִסְתוֹפֶפֶת

בְּצֵל הַזּוּג כְּטַּף. וּמֵרָחוֹק

עוֹמֵד בָּדָד רֵעָם מְלֵא־הָעֹגֶם

כְּמוֹ רַוָּק זָקֵן – וּסְבִיבָתוֹ

רֵיקָה כְּאָז.

שָׁלוֹם עָלֶיךָ, שֵׁבֶט

צָעִיר וְלֹא־מֻכָּר! לֹא אָנֹכִי

אֶרְאֶה אֶת בַּגְרוּתְךָ הַנֶּאְדֶּרֶת,

כְּשֶׁתִּגְבַּהּ מִשִּׁכְמְךָ וָמַעְלָה

מִמְּיֻדָּעַי הָהֵם וְתַסְתִּירֵם

מֵעֵין עוֹבֵר. אַךְ לוּ יִשְׁמַע נֶכְדִּי

אֶת בִּרְכַתְכֶם הַזֹּאת הַמְרַשְׁרֶשֶׁת

עֵת – בְּשׁוּבוֹ מִמְּסִבַּת־רֵעִים

שׁוֹפֵעַ מַחְשְׁבוֹת שִׂמְחָה וָנֹעַם –

יַחְלוֹף פֹּה עַל פְּנֵיכֶם בְּאֹפֶל־לַיְלָה

וְיַעַל אֶת זִכְרִי עַל לְבָבוֹ…

הַמְּשִׂימָה / א. ס. פּוּשְׁקִין

מאת

אלכסנדר סרגיביץ' פושקין

בָּא אוֹתוֹ רֶגַע נִכְסָף: מִפְעָל רַב־שָׁנִים – סִיַּמְתִּיהוּ.

לָמָּה, אֵפוֹא, בַּחֲשַׁאי, יַעַל בִּי עֶצֶב מוּזָר?

כְּלוּם, עִם סִיּוּם מִבְצָעִי, אֶעֱמוֹד כִּשְׁכִיר־יוֹם לֹא־דָּרוּשׁ־עוֹד –

אִישׁ אֲשֶׁר בָּא עַל שְׂכָרוֹ, זָר לְכָל פֹּעַל אַחֵר?

אוֹ – אֶתְגַּעְגְּע עַל עָמָל, חֲבֵרִי הָאִלֵּם בִּשְׁעוֹת־לַיְלָה,

רֵעַ לְשַׁחַר־הַפָּז, יְדִיד בֵּית־אָבוֹת מְקֻדָּש?

ו. ז’וּקוֹבְסְקִי (1783–1852)

י. בָּרַטִינְסְּקִי (1800–1844)

אַכְזָבָה / יֶבְגֶנִי בָּרַטִינְסְקִי

מאת

יבגני ברטינסקי

אַל תְּפַתִּינִי לְלֹא־צֹרֶךְ

בְּהַחְיָאַת רִגְשֵׁךְ מִכְּבָר.

לַמְאֻכְזָב הִנָּן לְטֹרַח

כָּל אַשְלָיוֹת יְמֵי־עָבָר!

שׁוּב בִּשְבוּעוֹת אֵינִי בּוֹטֵחַ,

לִי אֵין אֵמוּן בְּאַהֲבָה.

שׁוּב לֹא אֶרְדּוֹף חֲלוֹם פּוֹרֵחַ

שֶׁהִנְחִילָנוּ אַכְזָבָה.

נִשְׁכְּחוֹתֵינוּ אַל תַּזְכִּירִי,

בִּי אַל תַּרְבִּי תּוּגַת־חִנָּם.

בְּרַחֲמַיִךְ – אַל תָּעִירִי

אֶת הַחוֹלֶה אֲשֶׁר נִרְדַּם.

אֶת מַכְאוֹבִי שְׁנָתִי מַמְתֶּקֶת.

זִנְחִי חֲלוֹם שֶׁכְּבָר כָּבָה:

אַתְּ רַק תַּעִירִי בִּי אִי־שֶׁקֶט,

אַךְ לֹא תַּחְיִי בִּי אַהֲבָה!

לְחַקְיָנִים / יֶבְגֶנִי בָּרַטִינְסְקִי

מאת

יבגני ברטינסקי

בִּשְׁפוֹךְ פַּיְטָן נִדְכֵּה־הָרוּחַ

תּוּגַת־אֱמֶת בִּצְלִיל רוֹעֵד,

אִמְרוּ: בְּאֵיזֶה לֵב קָשׁוּחַ

הוּא לֹא יִמְצָא לוֹ הֵד אוֹהֵד?

מִי יְבַיֵּשׁ עַצְמוֹ בְּלַעַג

לִכְאֵב־אֱמֶת פּוֹרֵץ־בְּזַעַק –

וּמִי יָעֵז לִצְחוֹק לַדָּךְ?

אַךְ אִם בִּכְיָה־שֶׁל מְחַקֶּה זֹאת,

הַהִתְחַפְּשׂוּת שֶׁלּוֹ מַרְגֶּזֶת;

בִּמּוּי הַעֶצֶב – מְגֻחָךְ.

לַמְשׁוֹרֵר מַסְעִיר־הַנֶּפֶשׁ

גִּלּוּ אֶת סוֹד־הַיִּסּוּרִים

לֹא זִקּוּקִין־דִי־נוּר שֶל טֶפֶשׁ,

שֶׁמַּפְרִיחִים בּוֹדֵי־שִׁירִים.

לֹא, הוּא הִכִּיר כֹּחוֹת־שֶל־מַעְלָה

בַּמַּאֲבָק עִם הַגּוֹרָל;

בְּסֵבֶל רַב נַפְשׁוֹ קָנְתָה לָהּ

אֶת בִּטּוּיָם הַנֶּאֱצָל.

עַל־כֵּן בְּזֵכֶר־עַם עוֹטֶרֶת

הִלַּת־אַלְמָוֶת אֶת דְּמוּתוֹ;

הוּא נַעֲרָץ כְּבַעַל־מֶרֶד,

כִּמְעֻנֶּה עַל אֲמִתּוֹ.

אַךְ מוּזַתְכֶם הַמִּתְחַפֶּשֶׂת,

כְּדֵי לִסְחוֹט חֶמְלָה וָחֶסֶד

בְּתוּגַתָהּ הַשְּׁאוּלָה, –

הִיא קַבְּצָנִית־רְחוֹב נוֹכֶלֶת,

שֶׁבְּחֵיקָהּ נוֹשֵׂאת הִיא יֶלֶד –

אַךְ יֶלֶד זָר וְלֹא שֶׁלָּהּ.

הַמָּוֶת / יֶבְגֶנִי בָּרַטִינְסְקִי

מאת

יבגני ברטינסקי

לֹא חֲשֵׁכָה לִי מְסַמֶּלֶת

אוֹתְךָ, הַמָּוֶת! וּבְחֶרְמֵשׁ,

לְפִי שִׁגְרַת דִּמְיוֹן־הַיֶּלֶד

אֶת שִׁלְדְּךָ לא אֲחַמֵּשׁ.

אַתָּה רָאוּי בִּלְשׁוֹן־הַפַּיִט

לְתֹאַר רָם: בֶּן הוֹד עֶלְיוֹן.

אַתָּה מַחְזִיק עָנָף־שֶׁל־זַיִת

וְלֹא חֶרְמֵשׁ־הַכִּלָּיוֹן.

מִשֶׁנִּבְרָא עוֹלָם פּוֹרֵחַ

מִתּוֹךְ אִזּוּן כֹּחוֹת־בְרֵאשִׁית,

שַׁרְבִיט־שׁוֹמֵר־וּמְפַקֵּחַ

רִבּוֹן־עוֹלָם לְךָ הוֹשִׁיט.

עָף סְבִיב הַחֶלֶד בְּמַפְתִּיעַ,

בֵּין נִגּוּדָיו אַתָּה מַשְׁלִים –

וּמַשָּׁבְךָ הַקַּר מַרְתִּיעַ

פְּרִיצַת כֹּחוֹת מִשְׁתּוֹלְלִים.

אַתָּה בּוֹלֵם סוּפָה שֶׁקָּמָה,

פֶּן תַּעֲשֶׂה שַׁמּוֹת־אֵין־סוֹף;

אַתָּה מַחְזִיר גַּלִּים הַיָמָּה

בִּזְנוֹק גֵּאוּת לִכְבּוֹשׁ הַחוֹף.

אַתָּה שָׂם גְּבוּל לְאוֹן־תִּצְמַחַת,

פֶּן יְכֻסּוּ בְּיַעַר רַב

כָּל מֶרְחֲבֵי־עוֹלָם גַּם־יַחַד –

אוֹ פֶּן יִגְבַּהּ דָגָן עַד עָב.

וְהָאָדָם! כְּהֶלֶם־רַעַם

מַכֶּה צִלְּךָ אֶת אֲבָרָיו;

מוּלְךָ – זוֹעֵם שׁוֹכֵחַ זַעַם,

חוֹמֵד שׁוֹכֵחַ יְצָרָיו.

גּוֹרָל שָׁוֶה יָדְךָ מַכְתֶּבֶת

לִבְנֵי עוֹלָם נְטוּל־שִׁוְיוֹן:

אַתָּה מַשְׁוֶה שַׁלִּיט וָעֶבֶד

בְּדִין־הַצֶּדֶק הַעֶלְיוֹן.

אַתָּה – הַסּוֹף לְעִנּוּיֵינוּ,

לְנַפְתּוּלֵי־קִיּוּם כֻּלָּם,

פִּתְרוֹן לְכָל חִידוֹת־חַיֵּינוּ,

שִׁחְרוּר מִכָּל כַּבְלֵי־עוֹלָם.

פ. וְיַזֶמְסְקִי (1792–1878)

פ. טְיוּטְצֶ’ב (1803–1873)

א. פֶט־שֶׁנְשִׁין (1820–1892)

א. ק. טוֹלְסְטוֹי (1817–1875)

נ. נֶקְרַסוֹב (1821–1877)

א. גוֹלֶנִישְׁצֶ’ב־קוּטוּזוֹב (1848–1912)

נ. דוֹבְּרוֹלְיוּבּוֹב (1836–1861)

ו. סוֹלוֹבְיוֹב (1853–1900)

ס. נַדְסוֹן (1862–1887)

נ. מִינְסְקִי (1855–1937)

מ. לוֹכְוִיצְקַאיָה (1869–1905)

א. פְיוֹדוֹרוֹב (1868–1949)

ז. זַ’בּוֹטִינְסְקִי (1880–1940)

ד. מֶרֶזְ’קוֹבְסְקִי (1865–1941)

שִׁיר הַלֵּצָן / ד. מֶרֶזְ'קוֹבְסְקִי

מאת

דמיטרי מרז'קובסקי

זֶה לֹא צֶמֶר־פְּרָחִים מִ“שִּׁנֵּי־הָאֲרִי”

מַפְרִיחוֹת בַּשָּׂדֶה יְדֵי־יֶלֶד –

זֶה כִּתְרֵי־שַׁלִּיטִים בְּמִשְׂחָק אַכְזָרִי

מְטַאטֵאת כְּנַף הַמָּוֶת בַּחֶלֶד.

בָּא הַמָּוֶת אֶל לֵץ: "כְּסִיל הִכּוֹן־נָא כַּחֹק!

בָּא תּוֹרְךָ – עוֹד מְעַט וְתָמוּתָה!

עִם כִּתְרֵי־מְלָכִים זֹאת הַפַּעַם אֶזְרוֹק

גַּם מִצְנֶפֶת־לֵצָן הַיַּלְקוּטָה!"

אַךְ קָפַץ הַלֵּצָן עַל כִּתְפֵי הָרָשָׁע –

וּמַנְחִית הוּא כִּמְלוֹא־הַיְכֹלֶת

כְּלֵי־זֵינוֹ – רַעֲשָׁן – בְּיָדוֹ הַקָּשָׁה

וְדוֹפֵק עַל עַצְמוֹת הַגֻּלְגֹּלֶת.

מִתְאַנֵּחַ הַמָּוֶת: הַרְפֵּה, רְחִימַאי!

אַךְ הַלֵּץ לֹא מַרְפֶּה מִן הַטֶּרֶף;

הוּא מַכֶּה כִּמְתוֹפֵף בַּזָּקֵן הָאַשְׁמַאי –

וְצוֹחֵק לוֹ וְשָׁר לְלֹא־הֶרֶף:

"אֵין לִי חֶשֶׁק לָמוּת, אֵין לִי פַּחַד מִמְּךָ!

מַעֲרִיץ אָנֹכִי אוֹר־חַיִּים וְשִׂמְחָה –

וְחַיַי לֹא יִתַּמּוּ בַּחֶלֶד.

חִישׁ נִשְׁכָּח כָּל גִּבּוֹר, וְכָל יֹפִי כּוֹמֵשׁ –

וְאוּלָם לְעוֹלָם לֹא יָמוּת הַטִּפֵּשׁ:

בַּת־אַלְמָוֶת הִנָּה הָאִוֶּלֶת!"

דוֹן קִישׁוֹט / ד. מֶרֶזְ'קוֹבְסְקִי

מאת

דמיטרי מרז'קובסקי

שִׁרְיוֹנוֹ חָלוּד מִיּשֶׁן,

קוֹבָעוֹ – אַגַּן־נְחשֶׁת,

וְרַגְלָיו בָּאַרְכּוֹפַיִם –

כְּמוֹטוֹת מֵרֹב כְּחשֶׁת.

סוּס צוֹלֵעַ – רוֹסִינַנְט הוּא

לְעֵינוֹ הַמִּתְנוֹצֶצֶת;

וְכַנְפֵי טַחְנַת־הָרוּחַ –

הֵן יְדֵי עֲנָק־מִפְלֶצֶת.

בְּפֻנְדָּק נִרְפָּשׁ בַּדֶּרֶךְ

הוּא רוֹאֶה אַרְמוֹן רַב־הֶדֶר;

בְּאָזְנָיו – צְלִיל קֶרֶן־כֶּסֶף

לַחֲלִיל רוֹעֵה־הָעֵדֶר.

שָׁם, כְּפוּפָה עַל גַּל שֶׁל זֶבֶל,

אֵשֶׁת־כְּפָר – אַךְ לְלִבּוֹ זוֹ

נַעֲלַת גְּבִירוֹת הָחֶלֶד,

דוּלְצִינֵאָה דֶה־טוֹבּוֹזוֹ.

אַחֲרָיו בָּא סַנְשׁוֹ־פַּנְסָה.

גֵּא רוֹכֵב עַל חֲמוֹרוֹ הוּא;

כָּךְ נָאֶה וְכָךְ יָאֶה לוֹ –

לְנוֹשֵׂא־כֵּלִים כָּמוֹהוּ.

וּמַטִּיף בְּלַהַט־עֶלֶם

הָאַבִּיר בְּקוֹל בָּטוּחַ;

לְדַלִּים הוּא, תַּחַת לֶחֶם,

מְפַזֵּר פְּנִינֵי־הָרוּחַ:

"יְדִידַי, שִׂמְחוּ וְשִׂישוּ:

כָּל הָרַע נָדוֹן לְכֶמֶשׁ;

אַהֲבַת־אַחִים נִצַּחַת

בָּעוֹלָם תִּזְרַח כַּשֶּׁמֶשׁ…

יִשְׂרְרוּ שִׁוְיוֹן וָישֶׁר,

יֵעָלְמוּ אַנְשֵׁי־הַזְּרֹעַ;

שׁוּם בָּרוֹן, שׁוּם זֵד רָם־תֹּאַר

לֹא יָעֵז בָּכֶם לִפְגּוֹעַ.

שִׁירוּ שִׁיר לַמְנַצֵחַ!

הִסְתַּכְּלוּ בְּזוֹ הַחֶרֶב:

הִיא תַּשְׁלִיט חֵרוּת וָצֶדֶק,

תַּעֲנִישׁ טוֹרְפֵי־הַטֶּרֶף!"

טַף עַלִּיז מִבֵּית־הַסֵּפֶר

רָץ אֵלָיו בְּצֹהַל־נֶפֶשׁ.

לוֹעֲגִים הַפִּרְחָחִים לוֹ

וְזוֹרְקִים בּוֹ בֹּץ וָרֶפֶשׁ.

חֶנְוָנִי שָׁמֵן בַּפֶּתַח

כַּף אֶל כַּף מוֹחֵא, שָׂמֵחַ;

וְצוֹחֵק עַד רַעַד־בֶּטֶן

הַמּוֹזֵג מִבֵּית־מַרְזֵח.

בִּתְמִיהָה מַבִּיט הַכֹּמֶר;

בְּאִמְרַת־חָכְמָה קוֹלַעַת

הוּא מוֹקִיעַ בְּלַטִינִית

דּוֹר טֵרוּף וְקֹצֶר־דַּעַת.

הַגַּלָּב הִפְסִיק גִּלּוּחַ

וּמִהֵר לָצֵאת לַשַּׁעַר;

וְקוֹרֵא אֶל דוֹן קִישׁוֹט הוּא

תּוֹךְ נִפְנוּף־בְּרָכָה בַּתַּעַר:

"הוֹ, אֲצִיל אַנְשֵׁי דוֹרֵנוּ,

הוֹד־עֻזְּךָ גּוֹרֵם לִי עֹנֶג…"

וּפִתְאֹם עוֹצֵר דְּבָרָיו הוּא

וְצוֹחֵק, צוֹחֵק עַד חֹנֶק.

אַךְ לֹא חָשׁ אַבִּיר־הַצֶּדֶק

בַּלִגְלוּג, בַּבּוּז, בָּאֹדֶשׁ:

עַל פָּנָיו – חוֹתָם שֶׁל טֹהַר,

בְּעֵינָיו – זִיו רוּחַ־קֹדֶשׁ.

מְגֻחָךְ הוּא. אַךְ מִמֶּנּוּ

אַהֲבָה תַּמָּה קוֹרֶנֶת;

גּוּף חָלוּשׁ לוֹ – אַךְ בַּנֶּפֶשׁ

אֱמוּנָה עַזָּה שׁוֹכֶנֶת.

אַהֲבָה זוֹ אֱמוּנָה זוֹ

תְּחַמֵּם בְּאוֹר זָרוּחַ

כָּל נָבִיא וְכָל אִישׁ־פַּיִט,

מְשֻׁגָּע וְאִישׁ־הָרוּחַ.

נ. גוִּמילְיוֹב (1886–1921)

הַחוּשׁ הַשִּׁשִּׁי / נ. גוּמִילְיוֹב

מאת

ניקולאי גומיליוב

מַה נִּפְלָאִים יֵינֵנוּ, יֵין־הַחַג,

וְלֶחֶם טוֹב, אָפוּי בַּעֲבוּרֵנוּ,

וְאֵשֶׁת־חֵן, עָלֵיהָ נִתְעַנַּג

אַחַר הַיִּסוּרִים שֶׁתְּיַסְּרֵנוּ!

אַךְ מַה יֵעָשׂ בַּשַּׁחַר הַוָּרֹד

בִּשְׁמֵי־צִנָּה שַׁלְוָה בָּהֶם נִצָּבֶת?

מַה נַעֲשֶׂה בְּזֹהַר־מְאוֹרוֹת,

מַה נַעֲשֶׂה בְּהוֹד שִׁירֵי־אַלְמָוֶת?

לֹא שְׁתוֹת וְלֹא אֱכוֹל וְלֹא נְשֹׁק!

מְחוֹג־שָׁעוֹן בְּלִי־הֶרֶף נָע קָדִימָה –

וְנוֹאָשִׁים נֵלֶךְ, כְּנוּעִים לַחֹק,

סְחוֹר־סְחוֹר לַסּוֹד, מִבְּלִי חֲדֹר בּוֹ פְּנִימָה.

כְּיֶלֶד שֶׁנִּמְשָׁךְ לַעֲקִיבָה

אַחַר בָּנוֹת הָרוֹחֲצוֹת בְּחֹשֶׂף,

וּבְלִי לָדעַת כְּלוּם עַל אַהֲבָה

הֲרֵיהוּ חָשׁ בַּסֵּתֶר אֵיזֶה כֹּסֶף;

כִּיצוּר־בְּרֵאשִׁית בִּסְבַךְ עֵצִים וָסוּף,

אֲשֶׁר נָהַם מֵאֵין־אוֹנִים בְּרַעַד

עֵת, בְּעוֹדוֹ זוֹחֵל, כְּבָר חָשׁ בַּגּוּף

אֶת שֹׁרֶשׁ הַכָּנָף, שֶׁלֹּא צָמְחָה עוֹד, –

כָּךְ מִדּוֹר־דּוֹר, מִתַּחַת לְאִזְמֵל

בְּרִיאָה וְאָמָּנוּת, בֵּין דְּוַי לְסֵבֶר,

נִזְעַק מָרָה בְּהוֹלִידֵנוֹ אֵבֶר

לְחוּשׁ חָדָשׁ – לְחוּשׁ שִׁשִּׁי גוֹאֵל.

ו. בְּרְיוּסוֹב (1873–1924)

בַּנַּאי / וַלֶרִי בְּרְיוּסוֹב

מאת

ולרי בריוסוב

– הוֹי, הַבַּנַּאי, מַה תִּבְנֶה פֹּה, הַגִּידָה?

מָה אוֹתוֹ קִיר־אֲבָנִים?

– הֵי, אַל תַּפְרִיעַ לִי, סוּרָה הַצִּדָּה!

כֶּלֶא אֲנַחְנוּ בּוֹנִים.

– הוֹי, הַבַּנַּאי, מִי דְמָעוֹת בּוֹ יִשְׁפּוֹכָה

שְׂבַע יִסּוּרִים וּמַכְאוֹב?

– מִי? לֹא אַתָּה אוֹ עָשִׁיר שֶׁכָּמוֹךָ, –

אֵין לָכֶם צֹרֶךְ לִגְנוֹב.

– הוֹי, הַבַּנַּאי, מִי יָטַח, אֲסִיר־עֹנִי,

רֹאשׁ בְּאַבְנֵי־הַכְּתָלִים?

– מִי? אוּלַי בְּנִי, פּוֹעֵל־פֶּרֶךְ כָּמוֹנִי…

זֶהוּ גוֹרַל אֻמְלָלִים.

– הוֹי, הַבַּנַּאי, הַאֻמְנָם הוּא יִשְׁכַּח אָז,

מִי פֹּה בָּנָה לוֹ צִינוֹק?

– הֵי, לַפִּגּוּם אַל תִּקְרַב־נָא, בֶּן־פַּחַז!..

אָנוּ יוֹדְעִים כָּל־זֹאת – שְׁתוֹק!

ס. צ’וֹרְנִי (1880–1932)

הַנִּינִים / סַאשָׁה צ'וֹרְנִי

מאת

סאשה צ'ורני

אֲבוֹתָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ

לָחֲשׁוּ בְּשְׁעוֹת־אֵימָה:

"הַבָּנִים אַחַר מוֹתֵנוּ,

יֶחֱזוּ בְּנֶחָמָה!"

וְגָדְלוּ בְּנֵיהֶם הַלָּלוּ,

וְאַף הֵם שָׂבְעוּ מָרוֹר,

אַךְ קִוּוּ: "בָּנִים יִגְדָּלוּ –

וְיִזְכּוּ לְאוֹר וּדְרוֹר!"

וְכָעֵת חוֹזֵר גַּם פִּינוּ

עַל אוֹתוֹ פָּסוּק מַרְנִין:

"אִם אֲנַחְנוּ לֹא זָכִינוּ,

עוֹד זָכֹה יִזְכֶּה הַנִּין!"

מְחַשְּׁבֵי־קִצִּים בַּדֶּרֶךְ

אַף חִשְּׁבוּ אֶת הַמֶּרְחָק:

שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, בְּעֵרֶךְ –

וְעַד אָז יַלֵּל וּזְעָק!

אָז יִחְיוּ כְּיַד־הַמֶּלֶךְ!..

בְּעוֹד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה?

מִי אָנֹכִי? מְתוּשֶׁלַח?

הוֹ אִוֶּלֶת מְשֻׁנָּה!

כְּיַנְשׁוּף יוֹשֵׁב הִנֵּנִי

עַל שִׁבְרֵי אֵלֵי־עָבָר…

בֵּין בְּנֵי דוֹר שֶׁלֹא יִרְאֵנִי

אֵין לִי אָח וְאֵין לִי צָר.

אֲבַקֵּשׁ, כָּל עוֹד לֹא מַתִּי,

לְעַצְמִי שְׁבִיב־אשֶׁר קָט…

מִשְׁאָלָה זוֹ שֶׁהִשְׁמַעְתִּי

בָּן פַּיְטָן וְגַם חַיָּט.

וְנִינֵינוּ… יִמְחֲלוּ־נָא

בְּנֵי הַדּוֹר שֶׁטֶּרֶם קָם –

וְראֹשָׁם בַּקִּיר יַכּוּ־נָא

וְיֵילִילוּ עַל חָשְׁכָּם!

מִשִּׁירֵי ס. יֶסֶנִין (1895– 1925)

נ. זַבֹּולוֹצְקִי (1903–1958)

זִכָּרוֹן / י. ז'וּקוֹבְסְקִי

מאת

וסילי ז'וקובסקי

(עדיין לא פומבי)

א. טְבַרְדוֹבְסְקִי (נ. 1910)

ש. מַרְשַׁק (נ. 1887)

אַנָּה אַחְמַטוֹבָה (נ. 1888)

יֶבְגֶנִי יֶבְטוּשֶׁנְקוּ (נ. 1933)

מַרְגָרִיתָה אַלִיגֶר (נ. 1915)

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות