אָבַד, פעו"י, עת' אֹבַד, אוֹבַד, תֹּאבַד, יֹאבַד, תֹּאבְדוּ, מקו' אָבֹד, אֲבֹד, אֲבָדְךָ, אָבְדָךְ, אֲבָדְכֶם.

א. פ"ע, ומשמש: א) אָבַד הדבר ממנו או לו, נעלם מן העין ולא ידוע איהו, verloren gehen; être perdu; to be lost: וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תֹּאבַד ממנו ומצאתה (דבר' כב ג).  וַתֹּאבַדְנָה האתנות לקיש אבי שאול ויאמר קיש אל שאול בנו קח נא אתך את אחד מהנערים וקום לך בקש את האתנת (ש"א ט ג).  ולאתנות הָאֹבְדוֹת לך היום שלשת הימים אל תשם את לבך כי נמצאו (שם כ).  ואת (הצאן) הָאֹבֶדֶת לא בקשתם (יחזק' לד ד).  כשה אֹבֵד בקש עבדך (תהל' קיט קעו). – ובתו"מ: נתנו במגדל ואבד המפתח (עירו' ג ג).  היא אומרת אבד גיטי והוא אומר אבד שוברי (כתוב' ט ט).  המביא גט ואבד הימנו (גיט' ג ג). המניח פירות וכו' אם אבדו הרי זה חושש מעת לעת (שם ח).  אם בעיר אבד וכו' ואם בשדה אבד (תוספתא ערוב' ג יה). שאבדה להן דרך באותו שדה (גמ' שם צד.). — ובמשמ' תעה, נע ונד ממקום למקום, herumirren; errer; to wander: צאן אֹבְדוֹת1 היה עמי רעיהם התעום (ירמ' נ ו). תעיתי כשה אֹבֵד (תהל' קיט קעו). — ב) היה ועתה איננו, חדל, נעדר, חלף ועבר מן העולם, verschwinden; disparaitre:  איך נפלו גברים וַיֹּאבְדוּ כלי מלחמה (ש"ב א כז).  אָבַד חסיד מן הארץ (מיכ' ז ב).  וְאָבַד מלך מעזה ואשקלון לא תשב (זכר' ט ה).  וְאָבְדָה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר (ישע' כט יד).  אָבְדָה האמונה ונכרתה מפיהם (ירמ' ז כח).  אָבְדָה עצה מבנים (שם מט ז).  כי גוי אֹבַד2 עצות המה (דבר' לב כח).  יעלו בתהו וְיֹאבֵדוּ (איוב ו יח).  ותרא כי נוחלה אָבְדָה תקותה (יחזק' יט ה).  תקות ענוים תֹּאבַד לעד (תהל' ט יט).  ביום ההוא אָבְדוּ עשתנתיו (שם קמו ד).  שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין (יומ' עב.). – ובמשמ' לא יהיה מעתה: וְאָבַד מנוס מקל וחזק לא יאמץ כחו (עמוס ב יד).  ומנוס אָבד מנהם (איוב יא כ). – ג) כלה, נחרב, מת, umkommen; périr; to perish: אָבַדְתָּ עם כמוש (במד' כא כט).  אָבַדְנוּ כלנו אָבָדְנוּ (שם יז כז). וַאֲבַדְתֶּם מהרה מעל הארץ הטבה (דבר' יא יז).  הגדתי לכם היום כי אָבד תֹּאבֵדוּן לא תאריכן ימים על האדמה (שם ל יח). וַיֹּאבְדוּ מתוך הקהל (במד' יו לג). כן יֹאבְדוּ כל אויביך יי' (שופט' ה לא). אולי יתעשת האלהים לנו ולא נֹאבֵד (יונ' א ו).  ויקראו אל יי' ויאמרו וכו' אל נא נֹאבְדָה בנפש האיש הזה (שם יד).  עד אֲבֹד הנשארים והנסתרים מפניך (דבר' ז כ).  עד השמדך ועד אֲבָדְךָ מהר (שם כח כ). ורדפוך עד אָבְדֶךָ (שם כב).  עד אֲבָדְכֶם מעל האדמה הטובה הזאת (יהוש' כג יג).  ואל תשמח לבני יהודה ביום אָבְדָם (עובד' א יב).  אלך ואובד עמהם (פסי' רבתי, ויהי בעת).  –  וארצות, בתים, תבואה: הטרם תדע כי אָבְדָה מצרים (שמות י ז).  על מה אָבְדָה הארץ (ירמ' ט יא).  איך אָבַדְתְּ נושבת מימים (יחזק' כו יז).  וְאָבְדוּ בתי השן וספו בתים רבים (עמוס ג טו).  כי אָבַד קציר שדה (יוא' א יא). – ובתו"מ: עיר שכבשוה כרקום וספינה שאבדה בים (גיט' ג ד). – ובמשמ' נתקלקל ונפסד: ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד וכו' אם כוונו מלאכתן במועד יאבדו (מו"ק ב ג). המפקיד פירות וכו' ואפילו הן אובדין (תוספתא ב"מ ג ז). – ובהשאלה, היה בצרה גדולה, ברעה: לולי תורתך שעשועי אז אָבַדְתִּי בעניי (תהל' קיט צב). ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי (אסת' ד יו). – ובמליצה: והיה ביום ההוא נאם יי' יֹאבַד לב המלך (ירמ' ד ט).  יֹאבַד יום אולד בו (איוב ג ג).

ב. *פ"י: חבורה שאבדה פסחה ואמר לאחד צא ובקש ושחוט עלינו (פסח' ט ט).  שבר (הילד) את הצלוחית ואבד את האיסר (ב"ב ה ט).  ר' שמעון אומר אבד מחט ומצא מחט טהורה שאני אומר מחט שאבד הוא מחט שמצא (תוספתא טהר' ט ח).  אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה (מו"ק כה:).  א"ר יוחנן אוי להם לאומות העולם שאבדו ואינם יודעים מה שאבדו (סנה' נה:).  שאבדנו את ר' סימון (מד"ר בראש' צא).  מי גרם להם לבכורים שאבדו הכבוד הזה  (שם במד' ו). – ואמר המשורר: מה אספדה עליך כבוד אשר אבדת או חיים אשר תאבדי (רמח"ל, מ"ע א).

– פָעו', *אָבוּד, אֲבוּדָה, אֲבוּדִים, אֲבוּדוֹת, – בכל משמ' הקל: המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין (ר"ל נרקבים) לא יגע בהן (ב"מ ג ו).  למלך שהיה לו מפתח של פלמנטרי' קטנה אמר המלך אם אני מניחה כמות שהיא אבודה היא אלא הריני עושה לה שלשלת (ירוש' תענ' ב סה ד).  תורמין על האבוד (שנעלם מן העין) ועל הגבוי (ב"מ נח.).  אם יסתפק לו הדבר שלא ידע אם הדבר זה (שמצא בחוץ) הוא מונח או אבוד (לבוש, אבדה ומציא' רס ט).  את מוצא אילולי יוסף היו מצרים אבודין (ר"ל גועים) ברעב (מד"ר במד' ב).  ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן אם מתפחמין קימעה אבודין (ר"ל נשחתים) (שם בראש' יט).  באיזו דרך הלכו האבודים (הנתונים בצרה) (פסיק' רבתי, ויהי בעת).  אבוד פלוני ממשפחתו (מד"ר רות, וזאת לפנים).  הואיל ואני אבוד לעולם הבא (אדר"נ טז).  יש אדם בחור ואשתו מכוערת נתונה בתוך אפריון ואומרין אבוד הבחור הזה על הכפושה הזו ואם הכלה נאה ובעלה מכוער אומרין אבודה הכלה הזו באיש הזה (מד"ר תהל' וילק' שמע', איוב כט). – ואמר הפיטן: ותחיש עתידות, לצאן האבודות (מנח' יוה"כ, מנה' אויניון).  ציון צפירת פאר חדות אגודיך, זעקי ברמה בקולך על אבודיך, וכו' ממך אבודים, ילדים חמודים (מאיר בר"א, קינ' לת"ב). – ואמר המשורר: ואבוא ירכתי מקרא ומדרש, ואמצאם מחֻפשות שדודות, וארדף אחרי דבר מחֻדש, כרודף אחרי שיות אבודות (ר"י הלוי, הפשט הזמן). 

– נִפע', *נֶאֱבַד, הֵאָבֵד, לֵהאבד, לֵאבד, ליאבד, –  כמו קל עו': שמת או נשבה או נגנב או נאבד (שבוע' ח ה).  בשעה שהרשע נאבד מן העולם שלש כיתות של מלאכי חבלה יוצאות לקראתו (כתוב' קד.).  ואת רוצה לילך ליאבד מן העולם (מד"ר במד' כ). – ובסהמ"א: וגבורי מצרים נאבדו בזעם ובעברה (יוסיפון פה).  שהרי ברוב חלומות והבלים ורוב דברים הולכים ונאבדים בני אדם מן העולם (רשב"ם קהל' ה ו).  שהנפש הזאת היקרה אינה נאבדת באבדן הגוף (ד' בן בילא, יסוד' המשכיל).  ובהאבד מלכותם (של היהודים) אבדה מאתם חכמתם (ר"א דלמדיגו, בחי' הדת א). – ואמר המשורר: יום נאבדת על דתך, לא עבדתי זולתך (ר"י הלוי, יפו בעיני).

– פִע', אִבֵּד, אִבַּדְתָּ, עת' אֲאַבֵּד3, ועם ו המהפך וָאַבֶּדְךָ, אַבֵּד, לְאַבֵּד, – א) עשה שיאבד, החריב, השמיד, umbringen; faire périr; to cause to perish: וְאִבַּדְתֶּם את כל משכיתם ואת כל צלמי מסכתם תְּאַבֵּדוּ (במד' לג נב).  אַבֵּד תְּאַבְּדוּן את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים וכו' וְאִבַּדְתֶּם את שמם מן המקום ההוא (דבר' יב ב=ג).  הבמות אשר אִבַּד חזקיהו (מ"ב כא ג).  אִבַּד ושבר בריחיה (איכ' ב ט).  שכלתי אִבַּדְתִּי את עמי (ירמ' יה ז).  ותקם (עתליה) וַתְּאַבֵּד את כל זרע הממלכה (מ"ב יא א).  פרימו מארץ תְּאַבֵּד וזרעם מבני אדם (תהל' כא יא).  וחוטא אחד יְאַבֵּד טובה הרבה (קהל" ט יח).  ורעה זונות יְאַבֶּד הון (משלי כט ג).  כי העשק יהולל חכם וִיאַבֵּד את לב מתנה (קהל' ז ז).  וַיְאַבְּדֵם יי' עד היום הזה (דבר' יא ד).  משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תְּאַבְּדֵם (משלי א לב).  החריבו מלכי אשור את הגוים וכו' וַיְאַבְּדוּם (מ"ב יט יז=יח).  ואחללך מהר אלהים וָאַבֶּדְךָ4 כרוב הסוכך (יחזק' כח יו).  לשפך דם לְאַבֵּד נפשות (שם כב כז).  לי קוו רשעים לְאַבְּדֵנִי (תהל' קיט צה).  אם על המלך טוב יכתב לְאַבְּדָם (אסת' ג ט). – ובתו"מ: ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאלו איבד עולם מלא (סנה' ד ה).  המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו בכל דבר (מס' שמח' ב). –  ב) כמו קל משמ' עו', verlieren; égarer; to lose במקור מופיע בטעות רק lost: עת לבקש ועת לְאַבֵּד (קהל' ג ו). – ובתו"מ: המאבד ביום ומצא ביום (טהר' ח ג).  סימן שוטה היוצא בלילה וכו' והמאבד מה שנותנין לו (ירוש' גיט' מח ג).  מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני (חגי' ג.).  ג) *העדיר: איבד את זכותו (כתוב' יג ו).  לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני (גיט' ח ח). בא ואראה לך כמה טובות איבדת (מד"ר בראש' יט). – ועם שלילה: בור סיד שאינו מאבד טפה (אבות ב ח). – ובמשמ' *הוציא, למשל כספו, ולא יוכל להחזיר לו: מי שהלך למדינת הים ועמד אחר ופרנס את אשתו חנן אומר איבד את מעותיו (כתוב' יג ב). – *והשחית, קלקל: משל לחכם שפתח לבנו חנות של בשמים בשוק של זונות המבוי עשה שלו והאומנות עשה שלה והנער כבחור עשה שלו יצא לתרבות רעה בא אביו ותפסו עם הזונה התחיל האב צועק ואומר הורגך אני היה שם אוהבו אמר לו אתה איבדת את הנער ואתה צועק כנגדו (מד"ר שמות מג). – ובכנ' *אִבַּדתּני, גרמת לי שיאבד ממני: שאם חס ושלום לא הייתי שומע לך איבדתני כל אשר יגעתי מימי (מד"ר במד' יז).

– הִפע', הֶאֱבִיד, הַאֲבִיד, הֶאֱבַדְתָּ, הַאֲ-, וְהַאֲ-, עת' אַאֲבִיד, ובמקום זה אֹבִיד, אֹבִידָה, – כמו קל יוצא וכמו פִע': וְהֶאֱבִיד5  שריד מעיר (במד' כד יט).  וְהַאֲבַדְתִּי את הנפש ההוא (ויקר' כג ל).  וְהַאֲבַדְתָּ את שמם (דבר' ז כד).  ותקות אנוש הֶאֱבָדְתָּ (איוב יד יט).  אעלה אכסה ארץ אֹבִידָה 6 עיר וישבי בה (ירמ' מו ח).  והוא יכניעם (את הגוים) לפניך והורשתם  וְהַאֲבַדְתָּם מהר (דבר' ט ג).  והכרתיך מן העמים וְהַאֲבַדְתִּיךָ מן הארצות (יחזק' כה ז).  וְהַאֲבַדְתִּיךְ מאין יושב (צפנ' ב ה).  בגוים אשר יי' מַאֲבִיד מפניכם (דבר' ח כ).  ויהוא עשה בעקבה למען הַאֲבִיד את עבדי הבעל (מ"ב י יט).  לְהַאֲבִיד אתכם ולהשמיד אתכם (דבר' כח סג).  ולנתוץ וּלְהַאֲבִיד ולהרוס (ירמ' א י).  ואכל (הגוי) פרי בהמתך וכו' עד הַאֲבִידוֹ אתך (דבר' כח נא). ומשלם לשנאיו אל פניו לְהַאֲבִידוֹ (שם ז י).  לתת אתנו ביד האמרי לְהַאֲבִידֵנוּ (יהוש' ז ז).

– נִתפ', *נִתְאַבֵּד, – כמו קל משמ' א: וכי תעלה על דעתך שהיה משה מתאבד (מד"ר שמות ו).  שלא יתאבד שכרך (אורח' צדיק', חרטה).

*אָבֵד, אָבֵדָה, אֵבַדּוֹן, אָבְדָן. – *אֶבֶן טוֹעים, היתה בירושלם שעליה היה מכריז מי שמצא אבדה. – אָזַל, הלחם אזל, נגמר. – אָכַל, אכל את הונו, כספו. – אָפַס, אפס הכסף, אין יותר.

*בִּזְבֵּז, בזבז את הונו, פזר, הוציא כספו בלי מדה. – *בָּטֵל, הדבר בטל. – *בִּטֵּל את הדבר. – בָּלָה, הבגדים וכדומה בלו, נשחתו, נתקלקלו. – בִּלָּה, בלה אותו, אבּדו. – בָּלַע אותו, נִבְלַע, בִּלַּע, השחית קלקל.

גָּז, – גָּזַר, נִגְזַרְתִּי, אבדתי. – *גָּנַז, נִגְנָז. – גָּרַע, החסיר. – *גֵּרָעוֹן, חסרון.

הָלַךְ, הלך לו. – *הֶפְסֶד.

חִבֵּל, חבל את מעשי ידיו, אבד, השחית. – חָדַל, חדל המטר. – חָלַף, חלף עבר. – חָסַר, חִסָּרוֹן, וכו'. – חָרַב, הבית, העיר חרבה, נהרסה. נֶחֱרַב, הֶחֱרִיב, חֻרְבָּן. 

*טָמַע, גוי פלוני נטמע בגוי פלוני, נבלע, אבד.

כָּבָה, האש כבתה, חדלה. – כָּלָה, כלה כספו וכדומה, כלו עיני, אבדו, נשחתו. – כְּלָיָה, – כִּלָּיוֹן. – כָּרֵת, חיב כרת, שיכָּרת, שיאבד מקרב עמו.

מָחָה את הכתב, מחה את שמו מעל פני הארץ.  ימח שמו, קללה, שיאבד מן העולם. – מָסַס, הונו נמס כשלג. – מָצָא, מצא את אבדתו. – מֵת, מָוֶת.

סָף, סָפוּ, תמו.

עָבַר, עבר מן העולם. – עָדַר, נעדר מן העולם.

פִּזֵר, פזר את הונו. – *פַּזְרָן, המפזר את הונו. – *פִּחֵת, החסיר, המעיט. – *פְּחַת, מה שנפחת. – *פָּחוֹת. – *פָּסֹד, *נִפְסַד, נשחת, נתקלקל, אבד. *הִפְסִיד, הפסיד הרבה במסחרו. ולהיפך, *הִרְוִיחַ. – *פְּסֵדָה, כמו נזק, אבדה. – פָּסַס, כמו אפס, חדל. – *פָּסַק, נִפְסָק, כמו חדל. – פָּקַד, נִפְקַד, נחסר, נעדר.

*צְבי, הניח מעותיו על קרן הצבי, הניחם בסכנה, אִבְּדָם. – צָמַת, נִצְמָת, הִצְמִית. – צָרָה, וכו' במקומו.

קָטַב. – *קִיֵּם, מִתְקַיֵּם, ההפך מן אבד. – קָרַץ וכו', עין צרה, מות.

רָקַב, נִרְקָב, נתקלקל מהרטיבות.

שׂחֵת, החריב, קלקל.  נִשְׁחָת, הִשְׁחִית, מַשְׁחִית, וכו'. – שָׁכַל, שכל את ילדיו, אבדו לו ילדיו.  שַׁכֻּל, שַׁכֻּלָּה. – שָׁמַד, הִשְׁמִיד, החריב, אבד לגמרה.  נִשְׁמַד. – שְׁמָד, כליון. – שָׂרַף, נִשְׂרָף, אבד הדבר ע"י אש.

תֹּהוּ, עלה בתהו, אבד. – תְּהוֹם, הלך לתהום, אבד. – תָּם, כמו כלה, אפס. – תָּעָה, תעה במדבר, אינו יודע דרכו.