1, ש"ז, מ"ר אֲבוּסִים, בכנ' אֲבוּסֶךָ, סמי' אֵבוּס — כלי יתנו בו מספוא ומים לבהמה, Krippe; crèche; manger: ידע שור קנהו וחמור אֵבוּס בעליו (ישע' א ג).  באין אלפים אֵבוּס בר2 (משלי יד ד).  היאבה רים עבדך אם ילין על אֲבוּסֶךָ (איוב לט ט). — ובתו"מ: עריבה גדולה שנפחתה וכו' עשאה אבוס לבהמה אף על פי שקבעה בכותל טמאה (כלים כ ד). קירות האבוס וקירות המחיצה (נגע' יב ד). השואל את הפרה ובא והעמידה על איבוס בעליה (תוספתא ב"מ ח ז). במקור המודפס כתוב בטעות כ ולא ז נוטל הוא (קיסם) מן האבוס שלפני בהמה (שם יו"ט ג יח). ולא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו וכו' באיבוס העומד בר"ה גבוה עשרה ורוחב ארבע (ערוב' כא.). סוסי אש וכו' העומדים על אבוסי אש ומלאים גחלי רתמים ואוכלים גחלים מתוך אבוסיהם וכו' ונהרי אש בצד אבוסיהם (היכל' רב' טז, ביהמ"ד ילינק ג). — וכמו"כ גומה בקרקע בצורת אבוס לתת בה אוכל לבהמה: אמר רב חסדא מחלוקת (בין החכמים שבמשנה אם מותר לגרוף מלפני הבהמה היא) באיבוס של קרקע אבל באיבוס של כלי דברי הכל מותר (שבת קמ:). — וגם המקום בהרפת שהבהמה עומדת שם: היתה (הבהמה) עומדת באבוס (ירוש' שבוע' ז לז ד). רב יהודה התיר ליטול ציפורנים של חמור (בחו"ה) וכו' ולבנות איבוס (הלכ' פסוק', מועד). — וערבה שהפועלים אוכלים ממנה יחד: לא יאכל עמו מן האבוס שלפני הפועלים (נדר' ד ד). במאכילו (את הפועל) מן האבוס (ירוש' דמאי א א ג.). במקור נדפס דמאי ב כג: