* 1, פ"י, עתיד יֶאֱבֹס, — האכיל בהמה למען השמינה, mästen; engraisser; to fatten: אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין (שבת כד ג). גמל שראשו ורובו מבפנים אובסין אותו מבפנים (ערוב' כ:). ברבורים אבוסים אמר רב שאובסים אותם בעל כרחן ושמואל אמר שאבוסים ועומדים מאיליהם (ב"מ פו:).

— פָעו', אָבוּס, אֲבוּסִים: טוב ארחת ירק ואהבה שם משור אָבוּס ושנאה בו (משלי יה יז).  ויהי לחם שלמה ליום אחד וכו' עשרה בקר בריאים וכו' לבד מאיל וצבי ויחמור וברברים אֲבוּסִים (מ"א ה ב-ג ). — °ובהשאלה: ואיך לא יהיו אפס ותהו עצמות בתלאות הם אבוסים (רשב"ג, רביבי דמעך). — ואמר המליץ: בן אדם כבהמה אבוסה, מעונות עמוסה (ר"י חריזי, תחכמ' מד).

— הִפע', °האביס, — השתמש בו כבר ש"ב בשבי"ע: ובם יאביסו אותו נערי המלך (כוש לז.). ישב כל א' מהקרואים בין ב' נשים אשר תאביסינה אותו חליפות (שם לה:), ואינו נכון.