1, ש"נ, – כמו אֶבְיוֹנָה שלמעלה, והוא פרי הצלף, ומפני שהאמינו שפרי זה מעורר התאבון והתאוה2 השתמשו במלה זו במשמעה של תשוקה ותאבון ותאות בשרים, Gelüste; appétit, désir charnel; sexual desire: וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר הָאֲבִיּוֹנָה3 כי הלך האדם אל בית עלמו (קהל' יב ה). – והשתמשו הסופרים הרבה במשמעה מיוחדה זו של תאוה: עד ימי הזקנה שתופר האביונה (שו"ת בשמ' ראש קכ). הנה בן נולד לך אחרי הפרת האביונה (אגר' איל' אהב' לר"ש אוליוירו). מכח המחלה ומעצבונה, גבר בי כח הצנה, והופרה האביונה (בגיד' הזמן י). רשע עבד לַאֲבִיּוֹנָה (ר"י סטנוב, אסף ב, יז ד). וכסיל יצוה את הָאֲבִיּוֹנָה לנגיד (שם א, נא ח). השט על פני הים כבר הרגיע המית נפשו ותפר האביונה וכו' תמו כל כוסף ותשוקה (א' גוטל', ממצרים). גם הָאֲבִיּוֹנָה תפר מפחד המות (יל"ג, משל' א יד). – והשתמש ר"א קליר במלה זו במשמ' כח אבות, זכות אבות: אודה כהופרה הָאֲבִיּוֹנָה4 (ר"א קליר, קינ' לת"ב, אאדה).
1 אין חבר למשקל זה זולת שע"פ מגדּוֹן ועם י נראה שְׁפִיפוֹן, יְשִׁימוֹן. והיתה דעת ר' אדונים בן תמים, כי אֲבִיּוֹנָה הוא הקט' מן אֶבְיוֹנָה, אמר וז"ל: ואֶבְיוֹנָה לשון נקבה ואם תצעירנה תהי' אֲבִיּוֹנָה וכן מלת אֲמִינוֹן (ראב"ע קהל' יב ה), ואעפ"י שהראב"ע דחה דקדוק זה, מכל מקום, כיון שרוב המדקדקים הסכימו שאֲמִינוֹן היא הקטנה מן אַמְנוֹן, שכן היא צורת ההקט' בערבי' למשקל פעלון, אפשר לקבל דעת ר' אדונים בדקדוק מלה זו. קניג (ב רג) סֹבר כי החפץ להבדיל בין מלה זו ובין התאר אֶביוֹנה במשמ' עני גרם שנוי הצורה. –
2 אמר אבן סינא והוא חריף חד וכו' ויוסיף במשגל (קאנון לוח הסמים, ערך כבר). ואמר דאוד אלצריר אלאנטאכי: יפתח התאוה וישיבה אחרי נפלה (תזכרה, ערך כבר). וזו תשובה על פקפוקיו של דר' תוד שהזכיר פרופ' מור במחקרו בפרוש אביונה (,Prof. Moore JBL X, 55). –
3 השבע' וכן ולג' תרגמו במשמ' פרי הצלף. מד"ר: זו התאוה המטילה שלום בין איש לאשתו שהיא בטלה. רסע"ג פרש מלשון המשנה אביונות. ר"י גיאת תרגם אל שהוה, ר"ל התאוה. וכן מנחם, ריב"ג, רש"י, רד"ק, רלב"ג, וכמו"כ רוב החדשים במשמ' חפץ ותאוה ותאות בשרים. ראב"ע מלשון בינה, והכונה לרוח האדם. ויש פרשו הנפש, הנשמה. –
4 מד"ר על פסוק זה: האביונה זו זכות אבות.