אִדָּה

° 1, פ"ע, עבר אִדִּיתִי, אִדִּיתָ, אִדְּתָה, אַדִּי, אִדִּינוּ, אִדִּיתֶם, עתי' אֲאַדֶּה, תְּאַדֶּה, תְּאַדִּי, תְּאַדּוּ, תְּאַדֶּינָה, — התנשא והתרומם באויר בכח עז ומהירות, sich in dise Höhe schwingen; s'élever dans les airs; rise in the air: אֲאַדֶּה עד חוג שמים, אאלה אתי שמים (ר"א קליר, קינות לת"ב, אאדה).  



1 יש לחשב, כי הקליר, ברצותו להתחיל קינתו בפריחה השמימה ומ"מ שיהיה פעל עם אלף בראשו סרס את הפעל דאה וייצר ממנו פעל אדה. עכ"פ, זה פעל בפ"ע, ואינו יוצא חוץ מגדר הקש הלשון ורוחה, וזכות אבות מסיעתו כי יפנו לו מקום בין כל הפעלים של הלשון העברית.