°, ש"ז, מ"ר אֲהָבִים, — רגש של חבה, של נטיה חזקה לאיזה דבר, Liebe; amour, love:  וכל רז ורז גליתי לו באהב ספ' חנוך, ביהמ"ד ילינק ב.  לנוצריה באהב ומורא רשות לחתן תור'.  יוציאו לו (לכהן הגדול) באהב כף ומגיס בנועם רסע"ג, עבודה.  — ואמר המשורר:  ולך תוכה (תוך הנפש) ערוגה מן ידידות מלאה, על נהר אַהַב נטועה ר"ש הנגיד, נשמה מאשר תתאו.  ואיך בני תמול שנאת זמנים, בהטותם מתי אהב לאיבות רשב"ג, שירי שלמה לא. מי זה מהלך על כנפי לבי ועץ אהב בגן אהבה נוטע שם לב. הכון לצאת מצל בתים לישב תחת צלי שיחים, ובכוס אַהַב ייני דודים נשתה על טוב מגד שיחים רמב"ע, תרשיש ב פה. יעלה אשר לבי כחוט משכתהו, ובגחלי חשקה כיום שרפתהו, חמלי עלי חושק נפשו מכרתהו, ובמאמר אַהַב עינו נתנתהו ר"י חריזי, תחכמ' כ. — ואמר הפיטן: אחרי אַהַב, כרשפי להב, בי ואוהב, צור כתבת אהבה לפ' וירא, שננו לשונם. גל לאילת אַהַב, לבוא אל רהב תמימים, קרוב' לפורים. - ומ"ר אֲהָבִים: התנו אֲהָבִים הוש' ח ט. — ואמר המשורר: ונלכדה בחבלי האהבים כמו צפור אשר בפח יקושה רשב"ג, שירי שלמה ל. כי כל בחורותי אשר עברו, כלם בקברות תאוה חניתי ובאש אהבים ביקוד נהרו רע"פ, מתק שפת' פב. — ועם שֵׁם קדם כמו ש"ת במשמעת נאהב: ושמח מאשת נעוריך אילת אֲהָבִים ויעלת חן משלי ה יח-יט.