אָהַב

אָהֵב, בהפסק ובז"ק, וכמו"כ לפני אָ, אָהַבְתָּ, אָהָבְתִּי, עת' אֵהַב, -הָב, אֹהַב, (וגם אֶאֱהֹב), תֶּאֱהַב, -הָב, (תֶּאֶ-), תֹּאהֲבִי, תֶּאֱהֲבִי, תֶּאֱהָבִי, יֶאֱהַב, -הָב, יֹאהַב,  -הָב, נֹאהַב, נֶאֱהַב, תֹאהֲבוּ, ואולי בהמונית; תְּאֵהֲבוּ, תֶּאֱהָבוּ, -הָבוּן, בכנ' אֲהֵבוֹ, אֲהֵבְךָ, אֲהֵבָהּ, אֲהֵבַתְךָ, אֲהֵבַתְהוּ, אֲהַבוּךָ, אֲהֶבְכֶם1, יֶאֱהָבוֹ, יֶאֱהָבֵהוּ, יֶאֱהָבֶהָ, צווי אֱהַב, אֱהֹב, אֱהָבוּ, — נפשו נטתה לדבר, רצתה וחפצה בדבר, חשה נטיה לדבר, lieben; aimer; to love: וישראל אָהַב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו (בראש' לז ג).  את גאון יעקב אשר אָהֵב (תהל' מז ה).  וַאֲהַבְתֶּם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (דבר' י יט).  אני אהביה אֵהָב (משלי ח יז).  וַיֶּאֱהַב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אֹהֶבֶת את יעקב (בראש' כה כח).  תועבת יי' דרך רשע ומרדף צדקה יֶאְהָב (משלי טו ט).  ודבר ישרים יֶאֱהָב  (שם יו ג).  והיה כי יאמר (העבד) אליך לא אצא מעמך כי אֲהֵבְךָ ואת ביתך כי טוב לו עמך (דבר' טו יו).  ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד וַיֶאֱהָבֵוּ2 יהונתן כנפשו (ש"א יח א).  הלוא אח עשו ליעקב נאם יי' וָאֹהַב את יעקב (מלאכי א ב).  כי נער ישראל וָאֹהֲבַהוּ (הושע יא א).  ארפא משובתם אֹהֲבֵם נדבה (שם יד ה). — ועם ל... להנפעל: לא תקם ולא תטר את בני עמך וְאָהַבְתָּ לרעך כמוך (ויקר' יט יח).  כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם וְאָהַבְתָּ לו כמוך (שם שם נד).  ולשנאי יי' תֶּאֱהָב (דהי"ב יט ב). — וחבּת זכר ונקבה זל"ז: והמלך שלמה אָהַב נשים נכריות רבות (מ"א יא א).  וַיֶאֱהַב (שמשון) אשה בנחל שורק ושמה דלילה (שופט' יו ד).  ומיכל בת שאול אֲהֵבַתְהוּ (ש"א יח כח).  על כן עלמות אֲהֵבוּךָ (שה"ש א ג).  לך אֱהַב אשה (הושע ג א). — °אֱאֶהֹב: כי אֱאֶהֹב גם מאשר אהבתי חיי ונפשי סלה אותך שולמית יענו ויעידו גבעות אלה (רמח"ל, מגדל עז ג א).   — ונטיה למאכלים ומשקים: ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה ועשה לי מטעמים כאשר אָהַבְתִּי והביאה לי ואכלה. (בראש' כז ג-ד). לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אָהֵב (שם ט).  ותעש אמו מטעמים כאשר אָהֵב3 אביו. (שם יד).  וְאֹהֲבֵי אשישי ענבים (הושע ג א). — ולדברים לא בע"ח: כי מקנה רב היה לו (לעזיהו) ובשפלה ובמישור אכרים וכרמים בהרים ובכרמל כי אֹהֵב אדמה היה (דהי"ב כו י).  ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אָהֵב (תהל' עח סח).  אֹהֵב יין ושמן לא יעשיר (משלי כא יז).  אֹהֵב כסף לא ישבע כסף (קהל' ה ט).  כלו אֹהֵב שחד ורדף שלמנים (ישע' ה כג). — ובדברים רוחניים ומפשטים: אָהַבְתָּ צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחברך (תהל' מה ח).  אָהַבְתָּ רע מטוב שקר מדבר צדק (שם נב ה).  איש אֹהֵב חכמה ישמח אביו (משלי כט ג).  איש מחסור אֹהֵב שמחה (שם כא יז).  אֹהֵב מוסר אֹהֵב דעת ושונא תוכחת בער (שם יב א).  אל תֶּאֱהַב4 שנה פן תורש (שם כ יג).  תֶאֱהָבוּן ריק תבקשו כזב (תהל' ד ג). — ובתו"מ: ששה דברים נאמרים בסוס אוהב את הזנות ואוהב את המלחמה וכו' (פסח' קיג:). — וצווי: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות (אבות א י). — ובכנ': כי עתה יֶאֱהָבַנִי אישי (בראש' כט נב). אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם וְיֶאֱהָבֶךָּ (משלי ט ח).  ויבא דוד אל שאול ויעמד לפניו וַיֶאֱהָבֵהוּ מאד (ש"א יז כא).  ויקח (יצחק) את רבקה ותהי לו לאשה וַיֶּאֱהָבֵהָ (בראש' כד סז). — והמקור אָהֹב, אֱהֹב, לֶאֱהֹב: עת לֶאֱהֹב ועת לשנא (קהל' ג ח). — ועם פעל אחריו: כלם (הצופים שלהם) כלבים אלמים לא יכלו לנבח הזים שכבים אֹהֲבֵי לנום (ישע' נו י).  כה אמר יי' לעם הזה כן אָהֲבוּ לנוע רגליהם לא חשכו (ירמ' יד י).  כנען בידו מאזני מרמה לעשק אָהֵב (הושע יב ח).  ואפרים עגלה מלמדה אֹהַבְתִּי5 לדוש (שם י יא).  לא יֶאֱהַב6 לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך (משלי טו יב). — ובמשמ' שמחה ורצון בדבר: אָהַבְתִּי כי ישמע יי' את קולי תחנוני (תהל' קטז א). — ופָעוּל אָהוּב, אֲהוּבָה, geliebt; aimé -ée; beloved: כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אֲהוּבָה והאחת שנואה (דבר' כא טו).  ובגוים הרבים לא היה מלך כמהו (כמו שלמה) וְאָהוּב לאלהיו היה (נחמ' יג כו). — ובתו"מ: אהוב אוהב את המקום אוהב את הבריות (אבות ו א).  לעולם יהא אדם ערום ביראה מענה רך משיב חמה ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות (ברכ' יז.)  אמרה כנסת ישראל רבש"ע אימת אני אהובה לפניך בזמן שתשמע קול תחנוני (פסח' קיח:).  — ושֵׁם, אָהוּב, עי' ערך *אָהוּב. — אֹהֵב, אוֹהֵב, אוֹהֶבֶת, שֵׁם, עי' ערך אוֹהֵב.

— נֶאֱהָב, לנק' נֶאֱהָבָה, -בֶת, מ"ר נֶאֱהָבִים, נֶאֱהָבוֹת, — מה שראוי לאהֹב, מה שהכל אֹהבים, liebenswürdig; aimable; amiable: שאול ויהונתן  הַנֶּאֱהָבִים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו (ש"ב א כג). — °והיחיד: ויעמוד לכבודי בלי כח האיש הנאהב (ר"ז בן סעד' אלצ'הרי, ספר המוסר מה). — ואמר המשורר: וכניצוץ יכלה מפני השלהבת, כן תכל כל רוח מולך נאהבת (יל"ג, חנה).  — ובדברים לא בע"ח: וסביבנו משרתים חמודים, במנורות לפנינו עומדים, להביא כל מאכל נעים ונאהב (ר"י חריזי, תחכמ' ג).  ובעודנו הולכים על הנתיב במדבר בערבה, מצאנו כר נרחב, ועמק נחמד ונאהב (שם לז).  מדותיו נאהבות ונעימות (ק' שולמן, מוסדי ארץ, אוסטרליה לז).  אגרתך הנאהבה והנעימה וכו' קבלתי במועדה (אגר' יל"ג, א ג).  וכל הגיונך נאהבים ונעימים (שם א ב).

— נִפע', *נֶאֱהַב, מקו' הֵאָהֵב, — א) עשה שיאהבהו, sich beliebt machen; se faire aimer; make oneself  beloved: האהב נפשך לעדה ולשלטון עיר הכאף ראש (ב"ס גני' ד ז).  מכות האלו גרמו לי להאהב לאבי שבשמים (מד"ר ויקר' לב). — ב) נעשה אהוב: שיהיה שם שמים נאהב על ידיך (ר"ח יומ' פז.).

— פִע', אִהֵב, — א) אהב אהבה עזה, lieben; aimer; love: עד מתי פתאים תְּאֵהֲבוּ7 פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת (משלי א כב). — והשם מְאַהֵב, עי' שם. — ב) *אִהֵב את פלוני על..., עשה שיאהבוהו, geliebt machen; faire aimer qqn.; make beloved: תהא מאהב שם שמים על הבריות שתהא יודע ד"ת ותהא קורא ושונה בד"ת ויהא משאך ומתנך עם בני אדם באמונה כדי שיהיו הבריות הרואים אותך יאמרו אשרי פלוני שלמד תורה (תד"א, כח).  מאהבין את ולדה (של הפרה) עליה (רש"י שבת קכח:).

— פֻע', אֹהַב, אוּהַב, מְאֹהָב, מְאוּהָב, — שאוהבים אותו הרבה, beliebt; aimé; beloved: תהא מאוהב על הבריות וירחיק את עצמו מן העבירה ומן הגזל מישראל ומן הגוי (ילקוט ואתחנן תתלז). מי גדול האוהבים או המאוהבים (שם שופט', רמז נט). 

—  הִפע', הֶאֱהִיב את פלוני... —  א) עשה שפלוני יאהב, Jem. zur Liebe geneigt machen; lui faire aimer; induce to love: שהיה אברהם אבינו מכניסן (את הגרים) לביתו ומאכילן ומשקן ומאהיבן ומקרבן ומגיירן ומכניסן תחת כנפי השכינה (נד"ר שה"ש, לריח שמניך). למה הוא קורא אל הנשיאים רֵעים אלא שכיון להאהיבן ולקרבן (שם, באתי לגני). האהבנו לך עלמות הרבה דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן (ילקוט שה"ש, תתקפא). —  ב) °האהיבו על פלוני בעיני פלוני, עשה שיאהבהו, beliebt machen; faire aimer; make beloved: ממני דונש בן לברט אחיך אהובך הדורש לאלהיך בעד שלומך להאהיב הצדק עליך (הקד' תשו' דונש על מנחם). ודברי חבה וריצוי להאהיבו בעיניה (מחזור ויטרי רפז). 

– הִתפ', *הִתְאַהֵב, —  א) נעשה אהוב, beliebt werden; devenir aimé; to become loved: שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה (יומ' פו.).  —  ב) °עשה את עצמו אהוב, sich beliebt machen; se faire aimer; make oneself loved: ירא אמך ודבר טוב לדודך ולשארך וכבד את חברך והתאהב לכל נברא (ר"ש הנגיד, צואה לבנו ממערכ' המלחמה). כשהיה (אהרן) מרגיש באדם שתוכו רע וכו' היה מתחיל לו לשלום והיה מתאהב אליו (פי' המשנ' להרמב"ם, אבות א יב). שדרך הגולים והנדחים בארץ לא להם להתאהב ולהתדבק ולהתערב עם הבריות (מגן אבות לרשב"ץ דורן). בני אל תתאהבו עם הכסיל כי אהבתו שנאה ואחותו מריבה וריעותו קטטה (בית מדות, שער מעל' החכמה).



1 בֶט' וקֶניג אֹהב.

2 -בֵהוּ קרי.

3 בצירי, לפי דעת קֶניג, מפני שהמלה סמוכה למלה שלפני הפסק.  והוא דחוק.  ואולי מפני קול הסמיכות ל אָ שלאחריה, להפריד שלא יתמזגו בהברה אחת.

4 האלף בחטף סגול ברוב הספרים (מ"ש).  ובקצת ספר' תֶּאְ-, וכן תנ"ך קיטל.

5 הקדמונ' החליטו כי זו יוד נוספת לא לצרך.  דעת ש' פינסקר (הקד' לנק' אשו' קב) היא כי בינוני לנק' היה בזמן קדום פֹעָלְתִּי, אך רוב החדשים סֹברים כי זו שארית סי' הסמיכ' הקדום בפרט היחס שממנו, כמו אֹסְרִי לגפן וכיוצא בזה, וברט וקויץ רואים בזה פעולת הקש נטית הסמי' של שמות הקרבה אב אח, ועי' הערה לנאדרי.

6 האלף בחטף סגול ברוב הספרים (מ"ש), ובקצת ספרים יֶאְ-, וכן תנ"ך קיטל.

7 ר"י חיוג, הרד"ק (במכלול), וכן האחרונים, גזניוס, אולד, אולסה' וקניג החליטו צורה זו לעתיד קל.  אמר ר' יהודה וז"ל: שרשו בסגול תחת התיו ושוא תחת האלף כמו יֶאְשְׁמוּ יֶחְרְדוּ, לכן היה קשה על המבטא בעבור התחברות האלף עם ההא ושמו תחת התיו שוא והניעו האלף בצירי כדי שיקל על הלשון. ע"כ.  וכן רד"ק (במכלול, הפועלים שפאיהם אלף נחה), וז"ל: ומלת תְּאֵהֲבוּ פתי משפטו היה תֶּאְהֲבוּ בשוא האלף וההא כמו יֶחְרְדוּ יֶאְשְׁמוּ, ותכבד פגישת שתי אותיות הגרון עם שני שואין או אפילו היה האלף בסגול כמו יֶחֶרדוּ כצפור וכו' היתה ההא חטופה ולהרחיב על ההא נתחלפה תנועת השוא תחת התיו וצירי תחת האלף ושוא ופתח תחת ההא, ע"כ. אֱוַלד (סי 410) העיר, כי כמו שְׂאֵת במקום שַאְתְ כן משכת גם פה האלף אליה את התנועה ולכן תְאֵ- במקום תֶאֱ. אולסה': מפני שנעתקה שלא כמנהג הסגול לאות השנית של המלה, לכן נתארכה ונתחלפה בצירי. שטדה: מפני המתג נתארכה תנועת האלף ולכן נתקצרה תנועת התיו שלפניה, ואולי זה שבוש. ע"כ.  ודומה לזה קניג , א 394: לברח מפגישת השואים הטעימו בחזקה את תנועת האלף וע"י זה נתבטלה תנועה הקצרה שלפניה. ע"כ.  וכעין זה גם קויץ סי צט: להמלט מתנועות חטופות זו אחרי זו.  וכל זה אינו מספיק לבאר סבת הצורה המשנה הזאת, כיון שהיתה בלשון הצורה תֶּאֱהָבוּן גם לא בהפס' ומה טעם היה לא לאמר תֶּאֱהָבוּ כמו"כ לא בהפסק? ובאמת הכנויים יאהָבני, יאהָבֶך וכו' מעידים כי קמצות ההא אינה תלויה בהפסק.  ומדוע אמרו תְּאֵהֲבוּ אעפ"י שאמרו תֶּאֱהָבוּן? וריב"ג סובר שתְּאֵהֲבוּ הוא פִּע' במקום תְּאַהְבוּ, אמר בשרשים וז"ל: והזכרנו אנחנו בספרי התוספת ובספר ההשואה בתאהבו פתי מה שאנשי הדקדוק העברי צריכין לעמוד עליו וכו' ודעתנו בו עתה מתמדת על שיהיה פועל כבד בלבד מפני השוא אשר תחת התו. ע"כ.  וכבר התפלפל ריב"ג הרבה בספר ההשואה (כתאב אלתשויה 353) עם משיגיו בענין מלה זו, אם הצירה שבאלף תְּאֵהֲבוּ היא הצירה שבאלף אֵהַב או שהיא תחת פתח מבנין פִעל, והכריע בהשרשים לראי האחרון.  ואם לא נסכים לדעת Haupt כי זו טעות וצריך לקרא תְּאהֲבוּ , אפשר שתְּאֵהֲבוּ היתה נהוגה בלשון ההמונית, שכבר החל אולי להטות קול הפתח במלה זו לקול צירי, כמו שהטו אחרי כן בהרבה מלים את קולות הפתח והחיריק לקול צירי שהוא סגול בזמן מאוחר, כמו אֶחרו במקום אִחרו.  והחכמות שהיא מדברת פה בראש הֹמיות, ר"ל להמון העם, הפתיים, חקתה בכונה לשון בני אדם הללו וכמו שיש הרבה כזאת בתנ"ך. ואפשר שגם פתי במשמעה מפשטת במקום פתיות, היא צורה המונית.