אָהֵב, בהפסק ובז"ק, וכמו"כ לפני אָ, אָהַבְתָּ, אָהָבְתִּי, עת' אֵהַב, -הָב, אֹהַב, (וגם אֶאֱהֹב), תֶּאֱהַב, -הָב, (תֶּאֶ-), תֹּאהֲבִי, תֶּאֱהֲבִי, תֶּאֱהָבִי, יֶאֱהַב, -הָב, יֹאהַב,  -הָב, נֹאהַב, נֶאֱהַב, תֹאהֲבוּ, ואולי בהמונית; תְּאֵהֲבוּ, תֶּאֱהָבוּ, -הָבוּן, בכנ' אֲהֵבוֹ, אֲהֵבְךָ, אֲהֵבָהּ, אֲהֵבַתְךָ, אֲהֵבַתְהוּ, אֲהַבוּךָ, אֲהֶבְכֶם1, יֶאֱהָבוֹ, יֶאֱהָבֵהוּ, יֶאֱהָבֶהָ, צווי אֱהַב, אֱהֹב, אֱהָבוּ, — נפשו נטתה לדבר, רצתה וחפצה בדבר, חשה נטיה לדבר, lieben; aimer; to love: וישראל אָהַב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו (בראש' לז ג).  את גאון יעקב אשר אָהֵב (תהל' מז ה).  וַאֲהַבְתֶּם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (דבר' י יט).  אני אהביה אֵהָב (משלי ח יז).  וַיֶּאֱהַב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אֹהֶבֶת את יעקב (בראש' כה כח).  תועבת יי' דרך רשע ומרדף צדקה יֶאְהָב (משלי טו ט).  ודבר ישרים יֶאֱהָב  (שם יו ג).  והיה כי יאמר (העבד) אליך לא אצא מעמך כי אֲהֵבְךָ ואת ביתך כי טוב לו עמך (דבר' טו יו).  ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד וַיֶאֱהָבֵוּ2 יהונתן כנפשו (ש"א יח א).  הלוא אח עשו ליעקב נאם יי' וָאֹהַב את יעקב (מלאכי א ב).  כי נער ישראל וָאֹהֲבַהוּ (הושע יא א).  ארפא משובתם אֹהֲבֵם נדבה (שם יד ה). — ועם ל... להנפעל: לא תקם ולא תטר את בני עמך וְאָהַבְתָּ לרעך כמוך (ויקר' יט יח).  כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם וְאָהַבְתָּ לו כמוך (שם שם נד).  ולשנאי יי' תֶּאֱהָב (דהי"ב יט ב). — וחבּת זכר ונקבה זל"ז: והמלך שלמה אָהַב נשים נכריות רבות (מ"א יא א).  וַיֶאֱהַב (שמשון) אשה בנחל שורק ושמה דלילה (שופט' יו ד).  ומיכל בת שאול אֲהֵבַתְהוּ (ש"א יח כח).  על כן עלמות אֲהֵבוּךָ (שה"ש א ג).  לך אֱהַב אשה (הושע ג א). — °אֱאֶהֹב: כי אֱאֶהֹב גם מאשר אהבתי חיי ונפשי סלה אותך שולמית יענו ויעידו גבעות אלה (רמח"ל, מגדל עז ג א).   — ונטיה למאכלים ומשקים: ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה ועשה לי מטעמים כאשר אָהַבְתִּי והביאה לי ואכלה. (בראש' כז ג-ד). לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אָהֵב (שם ט).  ותעש אמו מטעמים כאשר אָהֵב3 אביו. (שם יד).  וְאֹהֲבֵי אשישי ענבים (הושע ג א). — ולדברים לא בע"ח: כי מקנה רב היה לו (לעזיהו) ובשפלה ובמישור אכרים וכרמים בהרים ובכרמל כי אֹהֵב אדמה היה (דהי"ב כו י).  ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אָהֵב (תהל' עח סח).  אֹהֵב יין ושמן לא יעשיר (משלי כא יז).  אֹהֵב כסף לא ישבע כסף (קהל' ה ט).  כלו אֹהֵב שחד ורדף שלמנים (ישע' ה כג). — ובדברים רוחניים ומפשטים: אָהַבְתָּ צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחברך (תהל' מה ח).  אָהַבְתָּ רע מטוב שקר מדבר צדק (שם נב ה).  איש אֹהֵב חכמה ישמח אביו (משלי כט ג).  איש מחסור אֹהֵב שמחה (שם כא יז).  אֹהֵב מוסר אֹהֵב דעת ושונא תוכחת בער (שם יב א).  אל תֶּאֱהַב4 שנה פן תורש (שם כ יג).  תֶאֱהָבוּן ריק תבקשו כזב (תהל' ד ג). — ובתו"מ: ששה דברים נאמרים בסוס אוהב את הזנות ואוהב את המלחמה וכו' (פסח' קיג:). — וצווי: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות (אבות א י). — ובכנ': כי עתה יֶאֱהָבַנִי אישי (בראש' כט נב). אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם וְיֶאֱהָבֶךָּ (משלי ט ח).  ויבא דוד אל שאול ויעמד לפניו וַיֶאֱהָבֵהוּ מאד (ש"א יז כא).  ויקח (יצחק) את רבקה ותהי לו לאשה וַיֶּאֱהָבֵהָ (בראש' כד סז). — והמקור אָהֹב, אֱהֹב, לֶאֱהֹב: עת לֶאֱהֹב ועת לשנא (קהל' ג ח). — ועם פעל אחריו: כלם (הצופים שלהם) כלבים אלמים לא יכלו לנבח הזים שכבים אֹהֲבֵי לנום (ישע' נו י).  כה אמר יי' לעם הזה כן אָהֲבוּ לנוע רגליהם לא חשכו (ירמ' יד י).  כנען בידו מאזני מרמה לעשק אָהֵב (הושע יב ח).  ואפרים עגלה מלמדה אֹהַבְתִּי5 לדוש (שם י יא).  לא יֶאֱהַב6 לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך (משלי טו יב). — ובמשמ' שמחה ורצון בדבר: אָהַבְתִּי כי ישמע יי' את קולי תחנוני (תהל' קטז א). — ופָעוּל אָהוּב, אֲהוּבָה, geliebt; aimé -ée; beloved: כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אֲהוּבָה והאחת שנואה (דבר' כא טו).  ובגוים הרבים לא היה מלך כמהו (כמו שלמה) וְאָהוּב לאלהיו היה (נחמ' יג כו). — ובתו"מ: אהוב אוהב את המקום אוהב את הבריות (אבות ו א).  לעולם יהא אדם ערום ביראה מענה רך משיב חמה ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות (ברכ' יז.)  אמרה כנסת ישראל רבש"ע אימת אני אהובה לפניך בזמן שתשמע קול תחנוני (פסח' קיח:).  — ושֵׁם, אָהוּב, עי' ערך *אָהוּב. — אֹהֵב, אוֹהֵב, אוֹהֶבֶת, שֵׁם, עי' ערך אוֹהֵב.

— נֶאֱהָב, לנק' נֶאֱהָבָה, -בֶת, מ"ר נֶאֱהָבִים, נֶאֱהָבוֹת, — מה שראוי לאהֹב, מה שהכל אֹהבים, liebenswürdig; aimable; amiable: שאול ויהונתן  הַנֶּאֱהָבִים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו (ש"ב א כג). — °והיחיד: ויעמוד לכבודי בלי כח האיש הנאהב (ר"ז בן סעד' אלצ'הרי, ספר המוסר מה). — ואמר המשורר: וכניצוץ יכלה מפני השלהבת, כן תכל כל רוח מולך נאהבת (יל"ג, חנה).  — ובדברים לא בע"ח: וסביבנו משרתים חמודים, במנורות לפנינו עומדים, להביא כל מאכל נעים ונאהב (ר"י חריזי, תחכמ' ג).  ובעודנו הולכים על הנתיב במדבר בערבה, מצאנו כר נרחב, ועמק נחמד ונאהב (שם לז).  מדותיו נאהבות ונעימות (ק' שולמן, מוסדי ארץ, אוסטרליה לז).  אגרתך הנאהבה והנעימה וכו' קבלתי במועדה (אגר' יל"ג, א ג).  וכל הגיונך נאהבים ונעימים (שם א ב).

— נִפע', *נֶאֱהַב, מקו' הֵאָהֵב, — א) עשה שיאהבהו, sich beliebt machen; se faire aimer; make oneself  beloved: האהב נפשך לעדה ולשלטון עיר הכאף ראש (ב"ס גני' ד ז).  מכות האלו גרמו לי להאהב לאבי שבשמים (מד"ר ויקר' לב). — ב) נעשה אהוב: שיהיה שם שמים נאהב על ידיך (ר"ח יומ' פז.).

— פִע', אִהֵב, — א) אהב אהבה עזה, lieben; aimer; love: עד מתי פתאים תְּאֵהֲבוּ7 פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת (משלי א כב). — והשם מְאַהֵב, עי' שם. — ב) *אִהֵב את פלוני על..., עשה שיאהבוהו, geliebt machen; faire aimer qqn.; make beloved: תהא מאהב שם שמים על הבריות שתהא יודע ד"ת ותהא קורא ושונה בד"ת ויהא משאך ומתנך עם בני אדם באמונה כדי שיהיו הבריות הרואים אותך יאמרו אשרי פלוני שלמד תורה (תד"א, כח).  מאהבין את ולדה (של הפרה) עליה (רש"י שבת קכח:).

— פֻע', אֹהַב, אוּהַב, מְאֹהָב, מְאוּהָב, — שאוהבים אותו הרבה, beliebt; aimé; beloved: תהא מאוהב על הבריות וירחיק את עצמו מן העבירה ומן הגזל מישראל ומן הגוי (ילקוט ואתחנן תתלז). מי גדול האוהבים או המאוהבים (שם שופט', רמז נט). 

—  הִפע', הֶאֱהִיב את פלוני... —  א) עשה שפלוני יאהב, Jem. zur Liebe geneigt machen; lui faire aimer; induce to love: שהיה אברהם אבינו מכניסן (את הגרים) לביתו ומאכילן ומשקן ומאהיבן ומקרבן ומגיירן ומכניסן תחת כנפי השכינה (נד"ר שה"ש, לריח שמניך). למה הוא קורא אל הנשיאים רֵעים אלא שכיון להאהיבן ולקרבן (שם, באתי לגני). האהבנו לך עלמות הרבה דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן (ילקוט שה"ש, תתקפא). —  ב) °האהיבו על פלוני בעיני פלוני, עשה שיאהבהו, beliebt machen; faire aimer; make beloved: ממני דונש בן לברט אחיך אהובך הדורש לאלהיך בעד שלומך להאהיב הצדק עליך (הקד' תשו' דונש על מנחם). ודברי חבה וריצוי להאהיבו בעיניה (מחזור ויטרי רפז). 

– הִתפ', *הִתְאַהֵב, —  א) נעשה אהוב, beliebt werden; devenir aimé; to become loved: שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה (יומ' פו.).  —  ב) °עשה את עצמו אהוב, sich beliebt machen; se faire aimer; make oneself loved: ירא אמך ודבר טוב לדודך ולשארך וכבד את חברך והתאהב לכל נברא (ר"ש הנגיד, צואה לבנו ממערכ' המלחמה). כשהיה (אהרן) מרגיש באדם שתוכו רע וכו' היה מתחיל לו לשלום והיה מתאהב אליו (פי' המשנ' להרמב"ם, אבות א יב). שדרך הגולים והנדחים בארץ לא להם להתאהב ולהתדבק ולהתערב עם הבריות (מגן אבות לרשב"ץ דורן). בני אל תתאהבו עם הכסיל כי אהבתו שנאה ואחותו מריבה וריעותו קטטה (בית מדות, שער מעל' החכמה).