ב. אוֹן
1, ש"ז, לנק' אוֹנָה, מ"ר אוֹנִים, אוֹנוֹת, --איש אָוֶן, פשוט הדעת, פתי: במות אדם רשע תאבד תקוה ותוחלת אוֹנִים2 אבדה (משלי יא ז).
1 משקל טוב, ועי' לקמן. -
2 רש"י פרש אונים בניו, ואינו נכון, כי הכנוי חסר. וראב"ע, וכן רד"ק במכלול בשם ר"י בן אלעזר אמרו כי אונים הוא ש"ת ע"מ טובים מלשון אָוֶן, ויש מפקפקים בדיוק הנוסחה ומגיהים אֱוִילִים, עפ"י תרגום השבעים, וזהו המתישב ביתר לענין הכתוב, שר"ל כי האוילים אשר סמכו על הרשע תוחלתם אבדה במותו.