1, שַׁ, שָׁ, שְׁ2, מלת זִקָּה וקשור, חסרת נטיה, כמו אֲשֶׁר, עי' ערך זה, —  א) כמלת זִקָּה המקשרת משפט זקה אל שם עצם, או בתמורתו בכנוי וכדו' החוזר אליו, שֶׁ. . . לוֹ, שֶׁשָּׁם וכדו', welcher, -e, -es; qui, que; who, which, that: ולגמליהם אין מספר כחול שֶׁעַל שפת הים לרב שפט' ז יב. ובל מן השהרנים והנטיפות ובגדי הארגמן שֶׁעַל מלכי מדין שם ח כו. ירושלם הבנויה כעיר שֶׁחֻבְּרָה לה יחדו שֶׁשָּׁם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם יי' תהל' קכב ג-ד. יהיו כחציר גגות שֶׁקַּדְמַת שלף יבש שֶׁלֹּא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר שם קכט ו-ז. (יי') שֶׁהִכָּה בכורי מצרים מאדם עד בהמה וכו' שֶׁהִכָּה גוים רבים והרג מלכים עצומים שם שם ח-י. שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זכר לנו כי לעולם חסדו שם קלו כג. אשרי העם שֶׁכָּכָה לו אשרי העם שֶׁיי' אלהיו שם קמד יה. אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שֶׁאֵין לו תשועה שם קמו ג. בעטרה שֶׁעִטְּרָה לו אמו ביום חתנתו שה"ש ג יא. שערך כעדר העזים שֶׁגָּלְשׁוּ מהר גלעד שניך כעדר הקצובות שֶׁעָלוּ מן הרחצה שֶׁכֻּלָּם מתאימות ושכלה אין בהם שם ד א-ב. מה נעשה לאחותנו בַּיוֹם שֶׁיְדֻבַּר בה שם ח ח. הזאת העיר שֶׁיֹּאמְרוּ כלילת יפי משוש לכל הארץ איכ' ב יה. זה היום שֶׁקִּוִּינֻהוּ מצאנו ראינו שם שם יו. מה יתרון לאדם בכל עמלו שֶׁיַּעֲמֹל תחת השמש קהל' א ג. אל מְקום שֶׁהַנְּחָלִים הלכים שם הם שבים ללכת שם שם ז. יש דבר שֶׁיֹּאמַר ראה זה חדש הוא שם שם י. וגם לאחרנים שֶׁיִּהְיוּ לא יהיה להם זכרון שם שם יא. ראיתי את כל המעשים שֶׁנַּעֲשׂוּ תחת השמש שם שם יד. ופניתי אני בכל מעשי שֶׁעָשׂוּ ידי ובעמל שֶׁעָמַּלְתִּי לעשות שם ב יא. כי מה האדם שֶׁיָּבוֹא אחרי המלך שם שם יב. וישלט בכל עמלי שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תחת השמש שם שם יט. כי יש אדם שֶׁעֲמָלוֹ בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שֶׁלֹּא עמל בו יתננו חלקו שם שם כא. יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שֶׁמַּגִּיעַ אלהם כמעשה הצדיקים אמרתי שֶׁגַּם זה הבל שם ח יד. אי לך ארץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נער ושריך בבקר יאכלו שם י יו. מְקום שֶׁיִּפֹּל העץ שם יהוא שם יא ג. ומן הנתינים שֶׁנָּתַן דויד והשרים לעבדת הלוים וכו' עזר' ח כ. — וגם לפני בינו': כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שֶׁיֹּרֵד על פי מדותיו כטל חרמון שֶׁיֹּרֵד על הררי ציון תהל' קלג ב-ג. הללו עבדי יי' שֶׁעֹמְדִים3 בבית יי' בחצרות בית אלהינו  שם קלה ב. כדגים שֶׁנֶּאֱחָזִים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח שם ט יב. — ובקשר לכנוי כולל, מַה-שֶׁ. כָּל-שֶׁ מִי שֶׁ וכדו', ואף בלי הזכרת שם עצם או כנוי, שהמשפט הזִקָּה תלוי בהם: אשרי שֶׁיְּשַׁלֶּם לך את גמולך שגמלת לנו אשרי שֶׁיֹּאחֵז ונפץ את עלליך אל הסלע תהל קלז ח-ט. אשרי שֶׁאֵל יעקב בעזרו שם קמו ה. הגידה לי שֶׁאָהֲבָה נפשי שה"ש א ז. בקשתי את שֶׁאָהֲבָה נפשי שם ג א. מה שֶּׁהָיָה הוא שֶׁיִּהְיֶה ומה שֶׁנַּעֲשָׂה הוא שֶׁיֵּעָשֶׂה קהל' א ט. גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי מכל שֶׁהָיוּ לפני בירושלם שם ב ז. מי יביאנו לראות במה שֶׁיִּהְיֶה אחריו שם ג כב. ולא יוכל לדין עם שֶׁתַּקִּיף4 ממנו שם ו י. רחוק מה שֶּׁהָיָה ועמק עמק מי ימצאנו שם ז כד. לא ידע האדם מה שֶּׁיִּהְיֶה ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו שם י יד. ויזכר את ימי החשך כי הרבה יהיו כל שֶׁבָּא הבל שם יא ח. ויתנו בידם ההגריאים וכל שֶׁעִמָּהֶם דהי"א ה כ. ועל הכרמים שמעי הרמתי ועל שֶׁבַּכְּרָמִים לאצרות היין זבדי השפמי שם כז כז. — ומעין זה עם שם תאר, רַב שֶׁ, יֹתֵר שֶׁ, להשואה: אם יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב שֶׁיִּהְיוּ ימי שניו ונפשו לא תשבע וכו' קהל' ו ג. ויתר שֶׁהָיָה קהלת חכם עוד למד דעת את העם שם יב ט. — וכמלת זִקּה במשפטים שיש להם גם גון של חווי, נמוק או תנאי וכדו', עד שאפשר לראות לפעמים כמין מעבר לשמוש המלה שֶׁ עצמה כמלת קשור במשמ' כִּי, כגון "לולי ה' שֶׁהָיָה לנו" במשמ' לולי שהיה לנו ה', או "על הר ציון ששמם" במשמ' על שהר ציון שמם וכו': לולי יי' שֶׁהָיָה לנו בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו תהל' קכד ב-ג. ברוך יי' שֶׁלֹּא5 נתננו טרף לשניהם שם שם ו. אל תראני שֶׁאֲנִי שחרחרת שֶׁשְּזָפַתְנִי השמש שה"ש א ו. הסבי עיניך מנגדי שֶׁהֵם הרהיבני שם ו ה. טובים היו חללי חרב מחללי רעב שֶׁהֵם יזובו מדקרים מתנובות שדי איכ' ד ט. על הר ציון שֶׁשָּׁמֵם שועלים הלכו בו שם ה יח. ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שֶׁאַנִּיחֶנוּ6 לאדם שיהיה אחרי קהל' ב יח. וגם כל האדם שֶׁיֹּאכַל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא שם ג יג. ושבח אני את המתים שֶׁכְּבָר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה שם ד ב. ואילו האחד שֶׁיִּפֹּל ואין שני להקימו שם שם י. אשריך ארץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בן חורים ושריך בעת יאכלו שם י יז. —  ובצרוף עם ל היחס להוראת הקנין שֶׁלִּשְׁלֹמֹה וכדו', עי' שֶׁל7. —  ב) במשמ' מלות קשור לחווי כמו כִּי, בצרופים כגון רָאָה שֶׁ, יָדַע שֶׁ, עָשָׂה אות (לעדות) שֶׁ, dass; que; that: ועשית לי אות שֶׁאַתָּה מדבר עמי שפט' ו יז. גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעו שדין8 איוב יט כט. מה תגידו לו שֶׁחוֹלַת אהבה אני שה"ש ה ח. ידעתי שֶׁגַּם זה הוא רעיון רוח קהל' א יז. וראיתי אני שֶׁיֵּשׁ יתרון לחכמה מן הסכלות שם ב יג. וידעתי גם אני שֶׁמִּקְרֶה אחד יקרה את כלם שם שם יד. ודברתי בלבי שֶׁגַּם זה הבל שם שם יה. ולראות שְׁהֶם בהמה המה להם9 שם ג יח. החיים יודעים שֶׁיָּמֻתוּ שם ט ה. —  וכמו כִּי לנמוק, במשמ' הואיל ו, על כי, משום ש, weil; parce que; because: פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שֶׁרֹּאשִׁי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה שה"ש ה ב. — ובמשמ' המסקנה והתכלית, כמו עַד אשר, וכדו': אין טוב באדם שֶׁיֹּאכַל10 ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו קהל' ב כד. והאלהים עשה שֶׁיִּרְאוּ מלפניו שם ג יד. טוב אשר לא תדר מִשֶּׁתִּדֹר ולא תשלם שם ה ד. ומאומה לא ישא בעמלו שֶׁיֹּלֵךְ בידו שם שם יד. ומה יתרון לו שֶׁיַּעֲמֹל לרוח שם שם יה. — ולפני מלת שאלה במשמ' זו, שַׁלָּמָה: הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שַׁלָּמָה אהיה בעטיה על עדרי חבריך שה"ש א ז. — ואחרי שאלה מַה... שׁ, כמו מַה... כִּי, במשמ' זו: מה דודך מדוד שֶׁכָּכָה השבעתנו שם ה ט. מה היה שֶׁהַיָּמִים הראשונים היו טובים מאלה קהל' ז י. — ואחר מלות אחרות כמלת קשור אחת, כמעט שֶׁ, עד שֶׁ, כְּשֶׁ, כל-עמת שֶׁ, על דברת שֶׁ: חדלו פרזון בישראל חדלו עד שַׁקַּמְתִּי דבורה שַׁקַּמְתִּי אם בישראל שפט' ה ז. כן עינינו עד יי' אלהינו עד שֶּיְחָנֵּנוּ תהל' קכג ב. אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שֶׁתֶּחְפָּץ  שה"ש ב ז. עד שֶׁיָּפוּחַ היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי וכו' שם שם יז. כמעט שֶׁעָבַרְתִּי מהם עד שֶׁמָּצָאתִי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שֶׁהֲבֵיאתִיו אל בית אמי ואל חדר הורתי שם ג ד. כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כְּשֶׁבָּא קהל' ה יד. כל עמת שֶׁבָּא כן ילך שם שם יה. גם את זה לעמת זה עשה אלהים על דברת שֶׁלֹּא ימצא האדם אחריו מאומה שם ז יד. וגם בדרך שהסכל11 הולך לבו חסר שם י ג. וישב העפר על הארץ כְּשֶׁהָיָה שם יב ז. — ומלות קשור כאלה בתוספת אחרי שֶׁ, בְּשַׁגָּם, בְּשֶׁכְּבָר, בְּשֶׁל12: לא ידין רוחי באדם לעולם בְּשַׁגָּם13 הוא בשר בראש' ו ג. כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם בְּשֶׁכְּבָר14 הימים הראשונים הכל נשכח קהל' ב יו. ועי' שֶׁל. — ואמר בן סירא: במה שהורשית15 התבונן ואין לך עסק בנסתרות ב"ס גני' ג כב. אכול כאיש דבר ששם לפניך ואל תעט פן תגעל שם לד טז. — ובתו"מ16: כמלת זִקָּה: קרא וטעה יחזור למקום שטעה ברכ' ב ג. מנין הוא מתחיל, מתחלת הברכה שטעה בה שם ה ג. על דבר שאין גדולו מן הארץ אומר שהכל שם ו ג. ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון שם שם ה. אכל דמאי ומעשר ראשון שנטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו וכו' שם ז א. אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל שם ח א. הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל וכו' מקום שנעקרה ממנו ע"ז אומר וכו' שם ט א. כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם שם ט ה. אלו דברים שאין להם שיעור פאה א א. אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה שם שם. מקובל אני מר' מיאשא שקבל מאבא שקבל מן הזוגות שקבלו מן הנביאים שם ב ו. נכסים שאין להם אחריות שם ג ו, ועוד. חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הן של בעל הבית, שלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים של בעל הבית שם ד יא. העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית שם ה ז. העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש שם ו ב. ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח שם שם ג. אי זו היא קמה שהיא מצלת את העמר, כל שאינה שכחה אפילו קלח אחד שם שם ח. כל זית שיש לו שם בשדה שם ז א. כרם שכולו עוללות וכו' לבעל הבית שם ז ז. ואינן נאמנין אלא על דבר שבני אדם נוהגין כן שם ח ב. וכן דיין שדן דין אמת לאמתו וכו' וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין וכו' שם שם ט. (המקיים קוצים בכרם) לא קדש אלא דבר שכמוהו מקיימין כלא' ה ח. ואשת אחיו שלא היה בעולמו יבמ' א א. היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהיו לה שלשה חדשים שם ד י. הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו חוץ מן הארוסות שביהודה שם שם. איזהו ממזר, כל שאר בשר שהוא בלא יבא ר"ע, שם שם יג. הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ב"ק א א. ואלו דברים שאין נשבעין עליהם שבוע' ו ה. יש דברים שהן כקרקע ואינן כקרקע ר"מ, שם שם ו. אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין שם שם. היכן שורי שגנבת שם ח ד. איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם רבי, אבו' ב א. חטאת שקבל דמה בשתי כוסות זבח' ח יב. — *ובצרופים קצרים כגון תורה שבכתב, שבעל פה, דברים שבצנעה: כמה תורות יש לכם אמר לו שתים תורה שבכתב ותורה שבעל פה  שבת לא.. דברים שבעל פה אי אתה ראשי לאומרן בכתב ושבכתב אי אתה ראשי לאומרן על פה תמור' יד:. הוי דברים שבלב ודברים שבלב אינם דברים רבא, קדוש' מט:. ביקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה ר"ה כא:. הוי יודע שלא על תנאי שבלבך אנו משביעין אותך נדר' כה.. דברים שבצינעה נוהג (האבל בשבת) ר' יוחנן, מו"ק כד.. דברים שבינו לבינה כתוב' עא:. ושרת בשם ה' אלהיו, איזהו שירות שבשם הוי אומר זה שירה רב יהודה בשם שמואל, ערכין יא.. איזוהי עבודה שבשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה רב מתנה, שם שם. — *ובצרופים שבשלילה, אשר בנגוד להם, בחיוב, אין המלה שֶׁ באה, כגון שלא לשמה, שלא על מנת, וכדו', בנגוד אל: לשמה, על מנת וכדו': למד תורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה את בא לשמה ירוש' חגי' עו ג; וכעין זה   פסח' נ: ועוד. אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס אנטיגנוס איש סוכו, אב' א ג. — *שֶׁלֹּא17, במשמ' לֹא, במשפטים שונים: מקום שאמרו וכו' לחתום אינו רשאי שלא לחתום, ושלא לחתום אינו רשאי לחתום ברכ' א ד. מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין, מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין פסח' ד א. אפילו הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה וכו' יבמ' יא ב. ממאנין וכו' בפניו ושלא בפניו וכו' בבית דין ושלא בבית דין שם יג א. והן מתפרנסין שלא בצער ר' שמעון בן אלעזר, קידוש' ד יד. — וביחוד בטפסי ברכות, גם בהשמטת שם העצם: ברוך אתה ה' וכו' שהכל נהיה בדברו ברכ' ו ח. ברוך אתה ה' וכו' שברא מאור האש שם ח ה. ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה שם ט א. ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם שם שם ב. ברוך שככה לו בעולמו בבלי שם נח:. העושה סכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו18 וקיימנו וכו' סוכ' מו.. צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה, מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה ר' אלעזר, מד"ר בראש' סג. ברוך שאכלנו19 משלו ובטובו חיינו סדר הזמון בברכת המזון. — ובקצור שהכל, במק' הברכה המלאה, שהכל נהיה בדברו וכדו': ועל כולם אם אמר שהכל יצא ברכ' ו ב. — ואחרי כנוי רומז או כולל, כגון מי ש, מה ש, כל ש20: האומנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך מה שאינן רשאין לעשות כן בתפילה ברכ' ב ד. כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו ר' יהודה שם ו ג. כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה שם שם ז. מי שאכל ושכח ולא ברך וכו' שם ח ז. נותן פאה ממה שקצר פאה ב ח. כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה שם ז ח. וכל מי שאינו צריך לטול ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות, וכל מי שצריך לטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו שם ח ט. שכל מה שבחצר מוכן הוא ביצ' ד ו. כל שהיא אסורה איסור ערוה לא חולצת ולא מתיבמת יבמ' ב ג. מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית שם שם ה. מי שקדש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו מהן קדש שם שם ו. זו היא שאמרו אוי לו על אשתו ואוי לו על אשת אחיו שם ג ה. איזהו ממזר וכו' כל שחייבין עליו כרת בידי שמים שמעון התימני, שם ד יג. איזהו פצוע דכא, כל שנפצעו הבצים שלו שם ח ב. איזו היא קטנה שצריכה למאן, כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה שם יג ב. שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כמה שנאמר ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות וכו' סוטה ח א. כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ב"מ ז יא. איזו היא דרך ישרה וכו' כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם רבי, אבו' ב א. כל כלי בעלי בתים שיעורן ברמונים ר"א אומר במה שהן כלים יז א. מלבן וכו' אבניו ועציו ואפרו מטמאין בכזית, ר' אליעזר חסמא אומר במה שהן נגע' יג ג. לקיים מה שנא' האמת והשלום אהבו תוספת' יבמ' א י. התקינו להיות מקרין את מי שהוא יודע ואת מי שאינו יודע ספרי דבר' שא. הלכה כדברי מי שהוא מיקל ריב"ל, ירוש' כלא' ו א. מי שטיפש אומר מי יכול ללמוד את התורה וכו' מי שפיקח מהו אומר הריני שונה שתי הלכות היום שתי הלכות למחר עד שאני שונה את כל התורה כולה ר' חנין מד"ר ויקר' יט. — ובמשפט מקֻצר שהפך כאלו לשם עצם, מַשֶּׁהוּ, מִישֶׁהוּ, כָּל-שֶׁהוּא, עי' בערכים כָּל, מַשֶּׁהוּ. — ובצרופים שבדִמוי או שבנגוד, כגון בין שהוא ... ובין שהוא (שאינו) ... את שהוא... ואת שאינו... וכדו': נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן את שלפני המטה ואת שלאחר המטה, את שלמטה צורך בהן פטורין ואת שאין למטה צורך בהן חייבין ברכ' ג א. ושכחו לפניהם ולאחריהם, את שלפניהם שכחה ואת שלאחריהם אינו שכחה פאה ו ד. את שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה, את שדרכו להמדד בדקה ומדדו בגסה טפלה גסה לדקה דמאי ב ה. מעשר שני וכו' בין שנטמא באב הטומאה בין שנטמא בולד הטומאה וכו' הכל יפדה וכו' מע"ש ג ט. שאור של חטים וכו' ויש בו כדי לחמץ בין שיש בו לעלות באחד ומאה ובין שאין בו לעלות באחד ומאה אסור, אין בו לעלות באחד ומאה בין שיש בו כדי לחמץ בין שאין בו כדי לחמץ אסור ערלה ב ו. בין שנראה בעליל ובין שלא נראה בעליל מחללין עליו את השבת ר"ה א ה. נגח עבד או אמה נותן שלשים סלעים בין שהוא יפה מנה ובין שאינו יפה אלא דינר אחד ב"ק ד ה. — ובמשפטי זקה מקצרים אחרים ללא נושא מפרש, שהפכו כאלו לשמות עצם כגון שֶׁכְּמוֹתוֹ21, שכנגדו, שלפניו, שבעמק, שעבר, שנטמא וכדו': הצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא ברכ' ט ג. ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבא שם שם ד. יחיד שהתחיל בראש השורה ושכח לפניו ולאחריו, שלפניו אינו שכחה ושלאחריו שכחה פאה ו ד. הכל יפדה ויאכל בפנים חוץ משנטמא באב הטומאה מע"ש ג ט. נוטל אדם קיסם משלפניו לחצוץ בו שיניו וכו' מגבב משלפניו ומדליק ביצ' ד ו. ואיזו היא (העוברת על) דת משה, מאכילתו שאינו מעושר וכו' כתוב' ז ו. ואלו נשבעים ונוטלין, השכיר והנגזל והנחבל ושכנגדו חשוד על השבועה שבוע' ז א. היה אחד מהן משחק בקוביא וכו' שכנגדו נשבע ונוטל שם שם ד. שהן אוכלין מכבר על שבעמק ולא משבעמק על משבהר תוספת' שביע' ז י. — ולשעבר במשמ' בזמן שעבר, בעבר: לשעבר היו הפרדות מושכות המרכבות ועכשיו מרכבות מושכות את הפרדות מכי' בשלח ה. ועי' עָבַר.22 — ובמשפט זקה הבא במשמ' תנאי כגון ראובן שֶׁהָלַךְ במשמ' אם הלך ראובן וכו': זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראתה נדה צריכין טבילה ברכ' ג ו. שלשה שאכלו כאחד חייבין לזמן שם ז א. מי שאכל ושכח ולא ברך וכו' יחזור למקומו ויברך שם ח ז. האחין שחלקו נותנין שתי פאות, חזרו ונשתתפו נותנין פאה אחת, שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת פאה ג ה. גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגע בארץ הרי הוא של עניים שם ה א. שבלת של לקט שנתערבה בגדיש מעשר שבלת אחת ונותן לו שם שם ב. שנים שהתחילו מאמצע השורה וכו' ושכחו לפניהם ולאחריהם וכו' יחיד שהתחיל בראש השורה ושכח לפניו ולאחריו וכו' שם ו ד. תבואה שנתנה לשחת או לאלומה וכו' אין להם שכחה שם שם י. וכולם שהיו להם נשים ומתו מותרות לינשא להם יבמ' ב י. וכולן שמתו או נתגרשו צרותיהן מותרות שם ג ז. בת כהן שנשאת לישראל לא תאכל בתרומה שם ט ו. האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה שם י א. הגיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מיבמין שם שם ב. השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע ב"ב א א. בעל הבית שקיים ירקות שדה בכרם אסור לו ומותר לכל אדם תוספת' כלא' ג יב. — ובמשפט זקה, שאפשר להבינו כמשפט מֻשָּׂא לחווי דבר, הואיל ועקר המסֻפר מֻבע במשפט זה, במיֻחד בצרוף כגון מעשה בראובן שהיה וכדו': מעשה בר' ישמעאל ור' אלעזר בן עזריה שהיו שרויין במקום אחד וכו' תוספת' ברכ' א ד. מעשה בר' טרפון שהיה יושב בצילו של שובך שם שם ד טז. מעשה בארבעה זקנים שהיו יושבין בבית שער של ר' יהושע שם שם ד יח. מעשה במונבז המלך שעמד וביזבז כל אוצרותיו לעניים שם פאה ד יח. מעשה בר' אליעזר ור' יהושע וכו' שהיו מסובין בבני ברק הגדה של פסח. — ב) כמלת קשור בשמושים שונים23 כגון במשפט מֻשא להווי, אחרי פעלים כמו אמר, ידע, נשבע, ראה וכדו', כמו במקרא: הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי24 שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא וכו' ברכ' א ה. לא למדתנו רבנו שחתן פטור מקריאת שמע שם ב ה. ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי שם ה ד. נוהגין היו בבית אבא שהיו נותנין פאה לזתים שהיו להם בכל רוח רבן גמליאל, פאה ב ד. ומודים שאם היו ראשי שורות מעורבין שהוא נותן פאה מאחת על הכל שם ג א. ואם ידוע שיש לו שדה אחת בסוריא חייב לעשר דמאי ו יא. אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה תרומ' ג א. משביעין אנו עליך וכו' שלא תשנה דבר מכל מה שאמרו לך יומ' א ה. התקינו שיהו שלוחין יוצאין ר"ה ב ב. שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו יבמ' ח ד. קונם שאיני25 ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך וכו' שבועה שאיני ישן וכו' נדר' ב א. שבועה שלא אוכל שם שם ב. אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה וכו' אמן שלא נטמאתי סוט' ב ה. זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וכו' ב"מ א א. ישבע השוכר שמתה כדרכה שם ג ב. משביע אני עליכם כשתדעון לי עדות שתבואו ותעידוני שבוע' ד ט. לידע להודיע ולהודע שהוא אל וכו' ודע שהכל לפי החשבון, ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך אבו' ד כב. אמרו לו מה שנה זה מן הזבח, אמר להם שהזבח דמו ובשרו ואמוריו אחד ולבונה אינה מן המנחה מנח' ב א. אקפח את בני שזו הלכה מקופחת ר' טרפון, אהל' טז א. ללמדך שכל דבר שבית דין נותנין נפשם עליו סופו להתקיים בידם ירוש' שביע' א ז. העבודה שאיני מכירן ר' יוחנן, שם יבמ' ח ג. חייך שאני נותנך בשם זכר ובראש תיבה ר' הושעיה, שם סנה' ב ו. למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללים בדרך ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה ר' יוסי, ברכ' ג.. כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג' פעמים מובטח לו שהוא בן העולם הבא ר' אבינא, שם ד:. העבודה שאגלחך לשמים דברי הנזיר אל שמעון הצדיק, נדר' ט:. חייך שאני מציל בזכותך ג' מבניך מן האור סוטה י:. קטן וכו' בידוע שאין לו גואלין סנה' סט.. אתה מבושר שמחלתי לך מד"ר שמות מו. חייכם שאני ממלא משאלותיכם שם במד' ב. — והיה מַעֲשֶׂה שֶׁ ובקצור מַעֲשֶׂה שֶׁ26: מעשה שבאו בניו מבית המשתה ברכ' א א. מעשה שזרע ר' שמעון איש המצפה וכו' פאה ב ו. לא כך היה מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את ר' יוחנן וכו' סכה ב ז. ועי' מַעֲשֶׂה. — חֲזְקָה (על פלוני) שֶׁ, בחֶזְקַת ש...: מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואינו חושש שמא מת הכהן וכו' גיט' ג ז. חזקה שאין בית דין מתעצלין ירוש' חלה א א. חזקה על חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו רב חנינא חוזאה, עירוב' לב., פסח' ט. — פעמים שֶׁ: פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה ריש לקיש, מנח' לט:. ועי' פַּעַם. — ובמסקנת ההקש, הקל וחמר וכדו' כגון אֶלָּא שֶׁ, אינו דין שֶׁ, על אחת כמה וכמה שֶׁ, (מה ...) כל שֶׁכֵּן27 שֶׁ: מה בין תם למועד, אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו ומועד משלם נזק שלם מן העליה ב"ק א ד. מה אם העובר עבירה אחת נוטל נפשו עליה, העושה מצוה אחת אל אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו ר' חנניא בן גמליאל, מכו' ג טו. ומה דוד המלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו, הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת וכו' על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד אבו' ו ג. המורם מהם כיוצא בהם אלא שהמורם נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם זבח' ה ז. ומה אם יו"ט הראשון ואחרון וכו' הרי הן טעונין חגיגה, חולו של מועד וכו' דין הוא שיהא טעון חגיגה מכי', מס' דפסחא ז. מה אם הבן שאין אביו רשאי למכרו הרי הוא נמכר על גניבתו, הבת שאביה רשאי למכרה אינו דין שתמכר על גניבתה שם, מס' דנזיקין ג. אמש יצאו עבדיך לשדה והביאו לנו תרדין ואכלנום בלא מלח, ואם אכלנום במלח כל שכן שהיו פנינו צהובין נדר' מט:. ועי' אֶלָּא, דִּין, כַּמָּה, כֵּן.  —  ובמשפט הנמוק, במשמ' מפני שֶׁ..., על שֶׁ...: מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפלה לו ברכ' ו ז. קצר חציה וקצרו לסטים חציה פטורה, שחובת הפאה בקמה פאה ב ז. הכל לעניים שספק לקט לקט ר' מאיר, שם ד יא. המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן וכו' מעושרין הן נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר דמאי ו יא. ושאר כל הזוגות שואלין אותן ראשי דברים לא שהיו צריכין להם אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש ר"ה ב ו. ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך שעל כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד וכו' ר' אלעזר הקפר, אבו' ד כב. מה לך מקיף לשמאל, (אמר לו) שאני אבל מדו' ב ב. בני לא נחוש לדברי חכמים השליכו מה שבידכם, השליכו מה שבידן ונתן להם כפליים במעושר, ולא שעינו צרה אלא שחשש לדברי חכמים תוספת' פסח' ב כ. תן הדברים האלה על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו ספרי דבר' לג. — ולפני מלות קשור אחרות, שֶׁהֲרֵי, שֶׁכֵּן: מה לכרם שכן28 חייב בעוללות קמה תוכיח, מה לקמה שכן חייבת בחלה וכו' ברכ' לה.. אל תהי רגיל לעשות כן שהרי שנינו וכו' יומ' נג:. הלומד מחבירו וכו' צריך לנהוג בו כבוד, שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וקראו רבו אלופו ומיודעו אבו' ו ג. ועי' הֲרֵי, כֵּן. — ובמשפט התנאי במשמ' כְּשֶׁ, אִם29: וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהן מיד תענ' ג א. הריני נזיר שזה פלוני וכו' הריני נזיר שאין זה פלוני, הריני נזיר שאחד מכם נזיר, שאין אחד מכם נזיר, ששניכם נזירים וכו' נזיר ה ה. וכן שנטל צומת הגידין נשבר העצם אם רוב הבשר קיים שחיטתו מטהרתו חול' ד ו. — ובשמוש זה אחרי או: בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו או שאבדו, אם נתרמה התרומה נשבעו לגזברין   שקל' ב א. וכלן אם מתו או מאנו או נתגרשו או שנמצאו אילוניות צרותיהן מותרות יבמ' א א. המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו וכו' נמצא הגנב משלם תשלומי כפל ב"מ ג א. המוכר יין ושמן לחבירו והוקרו או שהוזלו וכו' ב"ב ה ח. ובמשפט התכלית והמטרה, וגם במשמ' כְּדֵי שֶׁ: אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי ר' נחוניא, ברכ' ד ב. יהי רצון שתלד אשתי זכר וכו' יהי רצון שלא יהיו אלו בני ביתי שם ט ג. עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה יומ' ג י. התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום וכו' ר"ה ד א. האשה רשאית שתינשא תוספת' יבמ' ח ד אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה קדוש' מא.. — ובמשפט המסקנה: צר לי המקום שאלין בירושלים אבו' ה ה. — ובצרופים עם בכל"ם, בְּשֶׁ: במה דברים אמורים, בשלא דבר תרומ' ג ד. חמשים תאנים שחורות וחמשים לבנות, נפלה שחורה שחורות אסורות וכו' בשאינו ידוע מה נפלה מעלות זו את זו שם ד ט. למה אמר תרומה עולה באחת ומאה, בשאינו ידוע אם בלולות הן או לאין נפלה שם שם יא. — כְּשֶׁ, במשמ' הזמן והתנאי: מה אם הפסח שהוא מותר לשמו כששנה את שמו חייב, זבחים שהן אסורין לשמן כששנה את שמן אינו דין שיהא חייב ר' אליעזר, פסח' ו ה. וכשהיה בית המקדש קיים יוצאין אף על אייר ר"ה א ג. וכשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין יהודה בן טבאי, אבו' א ח. כשהיו בני ישראל במדבר ארבעים שנה קרבו כבשים בלא לחם מנח' ד ג. ועי' כ. — ועם ל, לִכְשֶׁ: אמרו לו ולא תהא כהנת כפונדקאית, אמר להם לכשתהא פונדקית נאמנת יבמ' טז ז. לכשתבוא אצלי אזונה כתוב' יב א. הריני נזיר לכשיהיה לי בן נזיר ב ז. — ועם מ(ן) לפני כְּשֶּ: אם מכשיצאתה האבן מידו הוציא הלז את ראשו וקבלה הרי זה פטור ר' אליעזר בן יעקב, מכות ב ב. — מִשֶׁ, במשמ' משעה שֶׁ, מזמן שֶׁ: משקלקלו הצדוקים ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו שיהיו אומרים וכו' ברכ' ט ה. המקדיש פירותיו וכו' משבאו לעונת המעשרות ופדאן חייבין פאה ד ח. מאימתי כל אדם מותרין בלקט, משילכו הנמושות, בפרט ועוללות, משילכו העניים בכרם ויבאו, ובזתים משתרד רביעה שניה שם ח א. ואם משהגריל מת (השעיר), יביא זוג אחר יומ' ו א. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין ר"ה ד א. משבאו לארץ קרבו אלו ואלו מנח' ד ג. נטלו מבעוד יום מחזירו מבעוד יום, נטלו מבעוד יום מחזירו מבעוד יום, נטלו משחשיכה מחזירו משחשיכה ירוש' שבת ד ז. משהיתה שכינה יוצאה מבית המקדש היתה חוזרת ומגפפת ומנשקת בכותלי בית המקדש מד"ר איכ', פתיח'. — ומלות קשור מרכבות ממלת יחס עם שֶׁ, כגון אחר שֶׁ, עד שֶׁ, על שֶׁ30, או משם עצם עם בכל"ם לפני שֶׁ, כגון בזמן שֶׁ, בשעה שֶׁ31, ועי' גם בערכיהן של המלות העקריות שבצרוף, אַחַר, אֵימַת, שָׁעָה, תּוֹךְ וכדו': מאימתי קורין את שמע בערבית, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן ברכ' א א. סימן רע לשולחיו מפני ששלוחו של אדם כמותו שם ה ה. כענין שהוא מברך כך עונין אחריו שם ז ג. בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזמון וכו' ואין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים שם שם ה. נותנין פאה מתחלת השדה ומאמצעה וכו' ובלבד שיתן בסוף כשיעור פאה א ג. ופטור מן המעשרות עד שימרח שם שם ה. המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות שם ד ח. לא ישכור אדם את הפועלים על מנת שילקוט בנו אחריו שם ה ו. כשם שהוא מדל בתוך שלו כך הוא מדל בשל עניים שם ז ה. אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות שם ח ט. ר' יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיענו דמאי ג ג. יבאו ויאכלו ובלבד שיודיעם שם ד ד. כדרך שאין מקלקלין ברשות הרבים כך לא יתקנו שביע' ג י. מלקט אדם עצים וכו' מתוך שלו כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו שם ד א. וכל אילן כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצצו שם שם י. פודין מעשר שני בשער הזול כמות שהחנוני לוקח לא כמות שהוא מוכר מע"ש ד ב. שאימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה וכו' אימתי שיבנה בית מקדש יחזור הדבר לכמות שהיה שם ה ב. עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור, נטעו אף על פי32 שלא כבשו חייב ערלה א ב. מאיזה טעם אינו מביא, משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך, עד שיהיו כל הגידולין מאדמתך בכור' א ב. חוזר וקורא אותם בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע שם ג א. על שלש עברות נשים מתות בשעת לדתן, על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר שבת ב ו. ואין נאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן שם ג ו. כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו שם יח ב. מקיפין שלשה חבלים וכו' ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים, שיעור חבלים ועובין יתר על טפח כדי שיהא הכל עשרה טפחים עירוב' א ט. פסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, מצה על שום שנגאלו אבותינו ממצרים, מרור על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים פסח' י ה. ואף על פי שאינם שוין כשרין וכו' אם עד שלא הגדיל (השעיר) מת יקח זוג לשני יומ' ו א. כשם שאין (התעניות) הראשונות בחמישי כך לא שניות ולא אחרונות תענ' ב ט. וגזרו תענית על33 שנראה כמלא פי תנור שדפון באשקלון ועוד גזרו תענית על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן, ר' יוסי אומר לא על שאכלו אלא על שנראו שם ג ו. אין מוכרין בית כנסת אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו מגי' ג ב. ועד כמה הוא מדלג (בקריאת הנביא), עד כדי שלא יפסוק המתורגמן שם ד ד. בשם שבתו פטורה כך צרתו פטורה יבמ' א ב. אף על פי שאלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה שם שם ד. ואם הפילה מונה (עשר שנים) משעה שהפילה שם ו ו. סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו מפני שהיתה לו שעת כושר ר"ע, שם ח ד. בין שהוא מתכוין ובין שאינו מתכוין שם טז ה. האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס וכו' כתוב' ח א. בשביל שאני זכר הפסדתי אדמון שם יג ג. וכיון שהשלים מת נזיר א ז. שאין מתנה עמה לא על קודם שתתארס ולא מאחר שתתגרש סוט' ב ו. משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם בלשון הקודש היה מדבר שם ח א. שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כמה שנאמר ויקומו האנשים וכו' שם שם. מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה שם ט יב. מקום שנהגו לחלק את הולדות מיד חולקין, מקום שנהגו לגדל יגדלו ב"מ ה ג. מאחר ששניהן יכולין למחות זה על זה רואין מהיכן ירק חי ר' מאיר, שם י ג. הרי הוא כמו שהיה ר' יהודה, מקו' ה ב. חורי המערה וסדקי המערה מטבילין בהם כמה שהם שם ו א.  היו חמריו ופועלין טעונין טהרות ועוברין לפניו אף שהפליגו יתר ממיל הרי אלו טהורין מפני שהוא בחזקת המשתמר, אם אמר להם צאו ואני אבוא אחריכם, כיון שנתכסו מעיניו הרי אלו טמאים תוספת' טהר' ו יו. שכשם שהיה משה כלול לדברות כך היה אהרן כלול לדברות מכי' בא, פתיח'. כל זמן שרטיה זו על מכתך אכול ושתה ספרי דבר' מה. מתוך34 שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ביצ' יב.. על ידי שנתגרו המלכויות אלו באלו באה הגאולה לאברהם מד"ר בראש' מב. עם שהיתה משחקת עם אוהבה אבדה את ב' המרגליות ר"ש בשם ריב"ל, שם שמות מב. היכן שפקדוני מונח שם דבר' י. נודה לך ה' אלהינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה ברכת המזון. — ובסהמ"א גם עם שֶׁ35: ואל יאשימנו אדם בחברנו הענין הזה אל לשון לא תעשון כן עם שאנו סוברים בו מה שאמרו רז"ל ר"י א"ת, הרקמה לד. שהעם עם מה שהאמינו במה שבא בו וכו' נשאר בנפשותם ספק הוא, כוזרי א פז. — ואמר המשורר: איש אמונות בשעושה וצדיק בשנואם יחופף כמגן לך ר"ש הנגיד, בחר לך, בן משלי, ששון קלה: שם, אברמסון, 60. חשב הוה בשהיה וכבר הוא, חשב הוה, שם ששון, קעה; שם, אברמסון, 156. — ובדבור היום נוהגים צרופים כגון למרות שֶׁ, איזה (אדם) שֶׁהוּא, אילו שֶׁהם, ואף בקצור איֵשֶׁהוּ, אֵישֶׁהִי.