1, — מלת הדמיון תורה דמיון בין שני מעשים ודברים, so, also; ainsi; so, thus: ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וכו' ויהי כֵן בראש' א ו-ז.  מלא שבע זאת ונתנה לך גם את זאת וכו' ויעש יעקב כֵּן וימלא שבע זאת שם כט כז-כח.  אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם וכו' ויעשו כֵן שם מב יט-כ.  קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם ולנשיכם וכו' ויעשו כֵן בני ישראל שם מה יט-כא.  ויעשו כֵן חרטמי מצרים בלטיהם שמות ז כב.  הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ויעש כֵּן משה לעיני זקני ישראל שם יז ו.  דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ויעש כֵּן אהרן במד' ח ב-ג.  ואם לא תעשון כֵּן הנה חטאתם ליי' שם לב כג.  לא תעשון כֵּן ליי' אלהיכם דבר' יב ד.  ופן תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה-כֵּן גם אני לא תעשה כֵן ליי' אלהיך שם ל-לא.  ויאמר שר צבא יי' אל יהושע של נעלך מעל רגלך וכו' ויעש יהושע כֵּן יהוש' ה יה.  ועתה הננו בידך כטוב וכישר בעיניך לעשות לנו עשה ויעש להם כֵּן ויצל אותם מיד בני ישראל ולא הרגום שם ט כה-כו.  ויאמר יהושע פתחו את פי המערה והוציאו אלי את חמשת המלכים האלה מן המערה ויעשו כֵן ויציאו אליו את חמשת המלכים שם י כב-כג.  קח את הבשר ואת המצות והנח אל הסלע הלז ואת המרק שפוך ויעש כֵּן שופט' ו כ.  אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ חרב וכו' ויהי כֵן שם לז-לח.  ויעש אלהים כֵּן בלילה ההוא שם מ.  אם יצאו בנות שילו לחול במחלות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו וכו' ויעשו כֵן בני בנימן וישאו נשים למספרם מן המחוללות שם כא כא-כג.  ויעשו האנשים כֵּן ויקחו שתי פרות עלות ויאסרום בעגלה ש"א ו י.  ויאמר דוד לא תעשו כֵן אחי שם ל כג.  אל אחי אל תענני כי לא יעשה כֵן בישראל ש"ב יג יב.  יי' אמר לו קלל את דוד ומי יאמר מדוע עשיתה כֵּן שם יו י.  לא נעשה כֵן (ככל מה שכתוב שם ע"ד כסא שלמה) לכל ממלכות מ"א י כ.  ויאמר מלך ישראל אל יהושפט  עוד איש אחד לדרוש את יי' מאתו ואני שנאתיו כי לא יתנבא עלי טוב כי אם רע מיכיהו בן ימלה ויאמר יהושפט אל יאמר המלך כֵּן שם כב ח.  וכל הנבאים נבאים כֵּן לאמר עלה רמת גלעד והצלח שם יב.  תפתה וגם תוכל צא ועשה כֵן שם כב.  אם תראה אתי לקח מאתך יהי לך כֵן (כמו שבקשת) ואם אין לא יהיה מ"ב ב י.  הנך ראה בעיניך ומשם לא תאכל ויהי לו כֵּן וירמסו אתו העם בשער וימת שם ז יט-כ.  ויעש כֵּן הלך ערום ויחף ישע' כ ב.  הנבאים נבאו בשקר והכהנים ירדו על ידיהם ועמי אהבו כֵן ומה תעשו לאחריתה ירמ' ה לא.  וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כֵּן אסת' ב ד.  ועשה כֵן למרדכי היהודי שם ו י.  מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כֵּן שם ז ה.  ויאמר המלך להעשות כֵּן שם ט יד.  מגיד דברו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כֵן לכל גוי ומשפטים בל ידעום תהל' קמז יט-כ.  והפחות הראשונים אשר לפני הכבידו על העם וכו' ואני לא עשיתי כֵן מפני יראת אלהים נחמ' ה יה.  ויאמרו כל הקהל לעשות כֵּן כי ישר הדבר בעיני כל העם דהי"א יג ד. — והמלה כֵּן לפני הפעל: ויאמרו כֵּן תעשה כאשר דברת בראש' יח ה.  כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וְכֵן לא יעשה שם לד ז.  וימלאו לו ארבעים יום כי כֵּן ימלאו ימי החנטים שם נ ג.  כֵּן תעשה לשרך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי שמות כב כט.  ושמרתם את משמרת יי' ולא תמותו כי כֵן צויתי ויקר' ח לה.  כֵּן יהיה תמיד הענן יכסנו במד' ט יו.  ויענו בני גד ובני ראובן לאמר את אשר דבר יי' אל עבדיך כֵּן נעשה שם לב לא.  עיניך הראת את כל אשר עשה יי' אלהיכם לשני המלכים האלה כֵּן יעשה יי' לכל הממלכות אשר אתה עבר שמה דבר' ג כא.  כֵּן (כמו סיסרא) יאבדו כל אויביך יי' שופט' ה לא.  ויאמר אליהם (גדעון) ממני תראו וְכֵן תעשו שם ז יז.  ויעש שם שמשון משתה כי כֵּן יעשו הבחורים שם יד יא.  ועליה כתנת פסים כי כֵן תלבשן בנות המלך הבתולת מעילים ש"ב יג יח.  ויאמר אמן כֵּן יאמר יי' אלהי אדני המלך מ"א א לו.  ולבני ברזלי הגלעדי תעשה חסד והיו באכלי שלחנך כי כֵן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך שם ב ז.  לא אבא עמך ולא אכל לחם ולא אשתה מים במקום הזה כי כֵן צוה אתי בדבר יי' לאמר לא תאכל לחם ולא תשתה מים שם יג ח-ט.  והוא לא כֵן ידמה (כמו שכתוב שם קודם) ולבבו לא כֵן יחשב ישע' י ז.  וקטר מחמץ תודה וקראו נדבות השמיעו כי כֵן אהבתם בני ישראל עמו' ד ה.  כה אמר יי' כֵּן אמרתם בית ישראל ומעלות רוחכם אני ידעתיה יחזק' יא ה.  ואתה בן אדם אמר אל בית ישראל כֵּן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה שם לג י.  כֵּן (כמו שכתוב שם למעלה) אזמרה שמך לעד תהל' סא ט.  הנה כי כֵן (כמו שמתֹאר שם) יברך גבר ירא יי' שם קכח ד.  כֵּן (כמו שמתֹאר שם) ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח משלי א יט.  כי כֵן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש אסת' א ח.  כי כֵּן ימלאו ימי מרוקיהן שם ב יב. — כְּ... כֵּן, כַּאֲשֶׁר... כֵּן: ככל אשר צוה אתו אלהים כֵּן עשה בראש' ו כב.  ויהי כאשר פתר לנו כֵּן היה שם מא יג.  ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וְכֵן תעשו שמות כה ט.  כאשר יתן מום באדם כֵּן ינתן בו ויקר' כד כ.  כאשר יחנו כֵּן יסעו במד' ב יז.  כגוים  אשר יי' מאביד מפניכם כֵּן תאבדון דבר' ח כ.  כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כֵּן תאכלנו שם יב כב. כאשר שש יי' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כֵּן ישיש יי' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם שם כח סג.  ככל אשר שמענו אל משה כֵּן נשמע אליך יהוש' א יז.  כבשת גנב כי ימצא כֵּן הבישו בית ישראל ירמ' ב כו.  כאשר עזבתם אותי ותעבדו אלהי נכר בארצכם כֵּן תעבדו זרים בארץ לא לכם שם ה יט.  ככלוב מלא עוף כֵּן בתיהם מלאים מרמה שם כ ז.  כהקיר בור מימיה כֵּן הקרה רעתה שם ו ז.  כאשר ידבק האזור אל מתני איש כֵּן הדבקתי אלי את כל בית ישראל שם יג יא.  כאשר יציל הרעה מפי הארי שתי כרעים או בדל אזן כֵּן ינצלו בני ישראל עמו' ג יב.  כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כֵּן מראה הנגה סביב יחזק' א כח.  כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים כֵּן אשפט אתכם שם כ לו.  כאשר קרא ולא שמעו כֵּן יקראו ולא אשמע זכר' ז יג.  כאשר הייתם קללה בגוים בית יהודה ובית ישראל כֵּן אושיע אתכם והייתם ברכה שם ח יג.  כאיל תערג על אפיקי מים כֵּן נפשי תערג אליך אלהים תהל' מב ב.  כאשר שמענו כֵּן ראינו בעיר יי' צבאות שם מח ט.  כשמך אלהים כֵּן תהלתך שם יא.  כאש תבער יער וכו' כֵּן תרדפם בסערך שם פג יה-יו.  אל תאמר כאשר עשה לי כֵּן אעשה לו משלי כד כט.  כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו כֵּן הנחלתי לי ירחי שוא איוב ז ב-ג.  כמות זה כֵּן מות זה קהל' ג יט.  כל-עמת שבא כֵּן ילך קהל' ה יה. — כַּאֲשֶׁר... כֵּן... וְכֵן, במשמ' בה במדה: וכאשר יענו אתו כֵּן ירבה וְכֵן יפרץ שמות א יב.  כרבם כֵּן חטאו לי הוש' ד ז. — ויש שהמלה כּאֲשֶׁר היא נשמעת בכח ואינה כתובה בפרוש: אכן בגדה אשה מרעה כֵּן בגדתם בי בית ישראל ירמ' ג כ.  היחתה איש אש בחקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כֵּן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה משלי ו כז-כט.  אכל בני דבש כי טוב ונפת מתוק על חכך כֵּן דעה חכמה לנפשך אם מצאת שם כד יג-יד.  כלה ענן וילך כֵּן יורד שאול לא יעלה איוב ז ט.  היגאה גמא בלא בצה ישגה אחו בלי מים עדנו באבו לא יקטף ולפני כל חציר ייבש כֵּן ארחות כל שכחי אל ותקות חנף תאבד שם ח יא-יג. — ודמיון בין שני שמות: כשושנה בין החוחים כֵּן רעיתי בין הבנות כתפוח בעצי היער כֵּן דודי בין הבנים שה"ש ב ב-ג.  כעיני שפחה אל יד גברתה כֵּן עינינו אל יי' אלהינו תהל' קכג ב.  כחצים ביד גבור כֵּן בני הנעורים שם קכז ד.  כחמץ לשנים וכעשן לעינים כֵּן העצל לשלחיו משלי י כו.  כקול הסירים תחת הסיר כֵּן שחק הכסיל קהל' ז ו. — ובין שֵׁם ופֹעל: וכפרשים כֵּן ירוצון יוא' ב ד.  כדרכינו וכמעללינו כֵּן עשה אתנו זכר' א ו.  כציץ השדה כֵּן יציץ תהל' קג יה.  כי כמו שער בנפשו כֶּן-הוא משלי כג ז. — ובתו"מ: שלשה שאכלו כאחד אינן רשאין לחלק וכן ארבעה וכן חמשה ברכ' ז ד.  תבואה שעלו בה ספיחי אסטיס וכן מקום הגרנות שעלו בהן מינין הרבה וכן תלתן שהעלה מיני עשבים אין מחייבין אותו לנכש כלא' ב ה.  הפגים משיזריחו אוכל בהם פתו בשדה בחלו כונס לתוך ביתו וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייב במעשרות שבי' ד ז.  אמר רבי אלעאי שמעתי מר"א אפילו היא כבית כור וכן שמעתי ממנו אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו אבל להם מותר וכן שמעתי ממנו שיוצאים בעקרבנין בפסח ערוב' ב ו.  מעשה באבא שאול בן בטנית שהיה ממלא מדותיו מערב יו"ט ונותן ללקוחות ביו"ט אבא שאול אומר אף במועד עושה כן מפני ברורי המדות וחכ"א אף בחול עושה כן מפני מצוי המדות ביצ' ג ח.  כיצד היו משיאין משואות מביאין כלונסאות של ארז ארוכין וכו' ומצית בהן את האור ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את חבירו שהוא עושה כן בראש ההר השני וכן בראש ההר השלישי ר"ה ב ג.  סדר תעניות אלו האמור ברביעה הראשונה אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהן מיד תענ' ג א.  ירדו (גשמים) לצמחין וכו' אבל לא לבורות לשיחין ולמערות מתריעין עליהן מיד וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים וכו' וכן עיר שיש בה דבר או מפולת שם ב-ד.  זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור וכו' ואם אמר לבעל קורה עמוד חייב וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו ב"ק ג ה.  אמר לו רבי יהודה וכן הלכה שם ט.  שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה וכו' וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה שם ה א.  וכשבאתי והרציתי דברים לפני ר' יהושע אמר לי יפה אמרת אלא כן אמרו הלכה נזיר ז ד.  (האומר לאשה הרי את מקודשת לי) על מנת שאני כהן ונמצא לוי וכו' אינה מקודשת וכן היא שהטעתו קדוש' ב ג.  האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו מקודשת לשני וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה וכו' מקודשת לשני שם ג א.  וכשמת ר' ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות בנות ישראל אל ר' ישמעאל בכינה וכן הוא אומר בשאול בנות ישראל אל שאול בכינה נדר' ט י.  היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו (הבעל את הגט) לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת וכו' וכן לענין קדושין וכן לענין החוב גיט' ח ב-ג.  — ובדבור שלילי: האומנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה ברכ' ב ד.  בחליקי אגוזים אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה בדלית ובדקל אינו כן אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה פאה ד א-ב.  יש במעשר ובבכורים מה שאין כן בתרומה שהמעשר והבכורים טעונים הבאת מקום וטעונים ודוי וכו' מה שאין כן בתרומה ביכור' ב ב.  רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שאדם אוכל משכרה בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב ושאר כל אומניות אינן כן כשאדם בא לידי חלי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב אבל התורה אינה כן אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו קדוש' ד יד. — בְּכֵן, בדרך זה: ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי וכו' גם אני ונערתי אצום כן וּבְכֵן אבוא אל המלך אשר לא כדת אסת' ד טו-יו.  את כל זה ראיתי ונתון אל לבי לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו וּבְכֵן ראיתי רשעים קברים ובאו וממקום קדוש יהלכו קהל' ח ט-י.  — ובמדר' במשמ' א"כ: באיזה דין אדונך אם בדין אלהיך וכו' אם בדיני מלכות חייב אתה להרוג שכל מי שעובר שבועתו של מלך חייב להרוג בכן ענה צדקיהו הרגיני ראשון שלא אראה בדם בניי פסיק' רבתי כו. — ומצוי שמוש זה בסהמ"א ובדבור.  ואמר המשורר: והוא אחד ומיוחד, מלא כל הארץ כבודו, בכן יחד בלי כחד, בפחד נמתיק סודו רמב"ע, תחנון, מתי שכל. — שֶׁכֵּן: רבי יהושע אומר (זמן קריאת השמע בשחרית הוא) עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות ברכ' א ב.  המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתיפו חייב שכן משא בני קהת שבת י ג.  בני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהן שכן דרכם לסוך בחול שם יד ד.  והיכן היתה (השתחויה) יתרה כנגד דיר העצים שכן מסרת בידם מאבותיהם ששם הארון נגנז שקל' ו א. — אִם-כֵּן, עי' עִם, והוסיפה: ויאמר אלהם ישראל אביהם אִם-כֵּן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ וכו' בראש' מג יא. — ובתו"מ: וכל הנאכלים ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר אם כן למה אמרו חכמים עד חצות ברכ' א א.  כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך שם ג.  ר' טרפון אומר לא ילקטו אלא עניי כהנים שמא ישכחו ויתנו לתוך פיהם אמר לו ר"ע אם כן לא ילקטו אלא טהורים תרומ' ט ב.  ר' יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו (לכה"ג בעיוה"כ) שמא תמות אשתו וכו' אמרו לו אם כן אין לדבר סוף יומ' א א.  הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך ה"ז אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה אם כן למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך כתוב' ט א.  אמר ר' צדוק עד שפותחין לו (להנודר) בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום אמרו לו אם כן אין נדרים נדר' ט א.  אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור וכו' וכן חיה ועוף כיוצא בהן אם כן למה נאמר שור או חמור ב"ק ה ז.  אמרו לו (לר"ש) מהו שיקרבו (שעירי יוה"כ) זה בזה אמר להם הן אמרו לו אם כן יהיו של יוה"כ קרבין בראשי חדשים שבוע' א ה. —  °כֵּן וְכֵן, כמו כך וכך: שהודה בפני עדים שיש לפלוני אצלי כן וכן אם אמר לעדים אתם עידי יכול לומר משטה אני בך הלכ' פסוק', ממונות.  ראובן טען שמעון בממון כן וכן וכפר שמעון בכל תשו' הגא', הרכבי שלג ב.  התקינו שמביאין שופרות ותוקעין בפני הנשבע ומנדין וגוזרין בפניו ואומרין אתה פלוני אם גזלתה כן וכן ואם גנבתה כן וכן ואם אתה מכזב בדבר זה ארור אותו האיש כן וכן אותן קללות ותוקעין שופרות בפניו רב נחשון, תשו' גא' קדמ' מג. — °בְּכֵן וְכֵן ימים, שנים, וכדומה: ביום פלוני בשבת בכן יום לירח פלוני בכן וכן שנים לבריאת עולמים ר"י הדסי, האשכל ט. — °כֵּן-כֵּן, במשמ' אִם-אִם: ובידי גם שטר שלישות מכבוד מע"ל גם ספר כתוב וחתום מאת הרבני... כן על חלקי בשטר ההוא כן על חמשים אדומים כו' הכל כאשר לכל מידו ידרשו מא"ג, קרית ספר פז. — ולהסכמה, *כֵּן הַדָּבָר, בתשובה חיובית על שאלה וכדומה: הנודר מן הירק מותר בדלועין ור"ע אוסר אמרו לו לר"ע והלא אומר אדם לשלוחו קח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין אמר להם כן הדבר נדר' ז א.  הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקיפה ור' יהודה אוסר אמר ר' יהודה מעשה ואסר עלי ר' טרפון בצים שנתבשלו עמו אמרו לו וכן הדבר אימתי בזמן שאמר בשר זה עלי שם ו ו. — והמלה כֵּן בלבדה, °לתשובה חיובית, במשמ' הֵן, ja; oui; yes: או שאמר הערב פרעתי המלוה בפניך והלה אומר לא פרעת או שאמר לו כן פרעת ונתתי לך מה שפרעת רמב"ם, מלוה ולוה כו ח.  מנה יש לי בידך בודאי והנתבע אומר כן היה לך בידי אבל איני יודע אם החזרתי לך או עדיין לא החזרתי לך הוא, טוען ונטען א ט.  ומצוי שמוש זה בדבור ואצל הסופרים החדשים. — *שֶּכֵּן, במשמ' יען, מִפְּנֵי שֶׁ: קטן שבא לכבות אין שומעין לו שכן2 שביתתו עליהן שבת יו ו.  אמר לו ר' יהושע לא אם אמרת בחטאת ששינה את שמה לשם עולה שכן שינה את שמה לדבר שיש בו מעילה תאמר בעולה ששינה את שמה לשם חטאת שכן שינה את שמה לדבר שאין בו מעילה אמר לו ר"א והרי קדשי קדשים וכו' יוכיחו שכן שינה את שמן לדבר שאין בו מעילה ומועלין בהן וכו' אמר לו רבי יהושע לא אם אמרת בקדשי קדשים וכו' שכן שינה את שמן לדבר שיש בו איסור והיתר תאמר בעולה ששינה את שמה לדבר שכולו היתר זבח' ז ו.  אם אמרת בחולין (שאסר בו בשר בחלב) שכן אסר מליקה בחולין תאמר במוקדשין שלא אסר מליקה במוקדשין מכי' משפט' כ.  החטים והזונין אינן כלאים זה בזה וכו' שכן מקומות מקיימין אותן ליונים ירוש' כלא' א כו ד.  מכיון שקיפלה (את המטלית) לא טהרה שכן שמשים אומנין רוצין בקיפולה שם שבת ב ד ד.  אין שינה עראי וכו' שכן אדם משתקע בתוך שנתו א"ר אילא שכן אדם ישן קימאה ודייו שם סוכ' ב נג..  מה למזון (שטעון ברכה אחריו) שכן נהנה ומה לתורה (שטעונה ברכה לפניה) שכן חיי עולם בבלי ברכ' כא..  שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות החייטין והספרין והכובסין החייטין שכן הדיוט תופר כדרכו בחולו של מועד הספרין והכובסין שכן הבאין ממדינת הים והיוצא מבית האסורין מותרין לספר ולכבס בחולו של מועד מו"ק יג..  מה לפיו (שמחייבו שבועה) שכן מחייבו קרבן תאמר בעדים שאין מחייבין אותו קרבן ב"מ ג:.  מצא כלי טמון באשפה נוטל ומכריז שכן דרך אשפה ליפנות שם כה:.  מה לשור (שאוכל בתלוש) שכן אתה מצווה על חסימתו תאמר באדם שאי אתה מצווה על חסימתו שם פח:.  המקיים קוצים בכרם ר"א אומר קדש וכו' שכן בערביא מקיימין קוצים בשדות לגמליהן ב"ב קנו:.  מה לחרש (שאסור לקללו) שכן חרישתו גרמה לו נשיא ודיין יוכיחו מה לנשיא ודיין שכן גדולתן גרמה להן סנה' סו..  מה ליוצא דופן (שמותר להדיוט ואסור לגבוה) שכן אינו קדוש בבכורה מנח' ו.. מה לאדם (שמציל בבלוע אעפ"י שמטמא מחיים) שכן צריך שהייה בבית המנוגע חול' עא:.  מה לאמו (שנאסרה עמו בבשול) שכן נאסרה עמו בשחיטה תאמר בפרה שלא נאסרה עמו בשחיטה שם קיד..  מה לזכר (מצורע שמטמא ברוקו כמו הזב) שכן טעון פריעה ופרימה ואסור בתשמיש המטה תאמר בנקבה דלא נדה לד:. —  ומשמשת כֵּן גם קצת במשמ' הדבר הזה, מה שנזכר קדם, בפרט בהרכבה עם המלה אַחַר, אַחֲרֵי, אחר-כֵּן, אחרי-כֵן, עי' אַחַר, אַחֲרֵי. — ובמשמ' הזמן הזה: והסגנים לא ידעו אנה הלכתי ומה אני עשה וליהודים ולכהנים ולחרים ולסגנים וליתר עשי המלאכה עד כֵּן לא הגדתי נחמ' ב יו. — *לָכֵן, לזמן מה: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו ירוש' ברכ' א ב.. — ולדבר זה: יין של מע"ש שפיטמו אסור לסוך בו שמן של מע"ש שפיטמו מותר לסוך בו מה בין זה לזה זה דרכו לכן וזה אין דרכו לכן שם מע"ש ב נג:.  ר' בא (אמר) והוא שייחדו (את הסולם) לכן שם ערוב' ז כד:.  א"ר יוסה והוא שייחדו (את המקל) לכן שם מגי' ד עה ג. — *יתר מִכֵּן, יתר על כֵּן, עי' יוֹתֵר, יֶתֶר, והוסיפה: וגדר שנפרץ עד עשר אמות הרי הוא כפתח יתר מכן כנגד הפרצה אסור כלא' ד ד.  עושה אדם את שדהו שלש שלש אשפתות לבית סאה יתר מכן מחציב שבי' ג ג.  המדיר את אשתו מליהנות לו עד שלשים יום יעמיד פרנס יתר מכן יוציא ויתן כתובה כתוב' ז א.  סלע שנפסלה והתקינה שיהא שוקל בה משקלות טמאה עד כמה תיפחת ויהא רשאי לקיימה לסלע שני דינרים וכו' יתר על כן יקוץ ב"מ נב:. — ובמשמ' דבר יותר גדול מזה: פרצופות המטילין מים לכרכים לא יניח פיו על פי פרצוף וישתה מפני שנראה כנושק עבודה זרה אבל מקבל בידו ושותה יותר על כן אמרו לא יניח פיו על פי הסילון וישתה מפני סכנת נפשות תוספתא ע"ז ו ו. — פָּחוֹת מִכֵּן: שיעור גדר עשרה טפחים פחות מכן מחצב וגוממו עד פחות מהארץ טפח שבי' ג ו.  בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה וכו' פחות מכן כנותן אצבע בעין נדה ה ד.  ומטמאים (זוב ושכבת זרע) בכל שהן אפילו כעין החרדל ובפחות מכן שם ב.  סאה תרומה שנפלה למאה שביעית הרי אלו יעלו פחות מכן ירקבו תוספתא תרומ' ו ג.  סלע שבים גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכו לים ולא מן הים לתוכו פחות מיכן הרי זה מותר שם שבת י יב.  כמה תיפחת (הסלע שנפסלה) ויהא רשאי לקיימה לסלע שני דינרים פחות מכן יקוץ ב"מ נב.. — דהה מִכֵּן, עמֹק מִכֵּן: איזהו אדום כדם המכה שחור כחרת עמוק מכן טמא דיהה מכן טהור נדה ב ז. — לפנים מִכֵּן: ימי החמה יתירים על ימות הלבנה אחד עשר יום שנבראו מלאין חמשה עשר צא מהן ארבעה לפנים מיכן הרי אחד עשר סעו"ר, פרק ד. — *על מנת כֵּן: כהן ולוי שקבלו שדה מישראל כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ר"א אומר אף המעשרות שלהן שעל מנת כן באו דמאי ו ג.  עבדיי אתם על מנת כן פדיתי אתכם שאהיה גוזר ואתם מקיימים ספרי במד' קטו.  ואם התנה עמו מתחילה על מנת כן כופין אותו לחזור תוספתא ב"ב ט א.  אדם מוציא זבלו לרשות הרבים וצוברו כל שלשים יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ ב"ק ל., ועי' על-מנת. — כנגד כֵּן: בצלים שירדו עליהם גשמים וצמחו וכו' אם אינם יכולין להתלש בעליהן שלהן אסורין וכנגד כן מוצאי שביעית מותרין שבי' ו ג.  י"ח פעמים מזכיר האבות בתורה וכנגד כן קבעו חכמים י"ח ברכות שבתפלה מד"ר בראש' סט, ועי' נגד. — כָּל-שֶׁכֵּן, עי' כֹּל. —  אַף עַל-פי-כֵּן, עי' א. אַף, והוסיפה: המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני אמר לו אף על פי כן יקבל ממנו וכו' כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני אמרו לו אף על פי כן יקבל מהם שבי' י ח.  כיצד מפרישין הבכורים יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה וכו' רמון שבכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים ר"ש אומר אף על פי כן חוזר וקורא אותם בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע ביכור' ג א.  מה בין שקלים לחטאת שלשקלים יש להן קצבה ולחטאת אין לה קצבה ר"י אומר אף לשקלים אין להן קצבה שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלים דרכונות חזרו לשקול סלעים חזרו לשקול טבעים ובקשו לשקול דינרים אמר ר' שמעון אף על פי כן יד כלן שוה שקל' ב ד.  אמר ר"א ברבי צדוק אראה בנחמה אף על פי כן שהיה אבא כל אותן השנים אחר חרבן לא חזר גופו עליו כמות שהיה מד"ר איכ', חשך משחור. — ותוסף המלה כֵּן בלי שום צרך בהדבור אֶלָּא אִם כֵּן, שאין המלה כֵן משמשת כלום, עי' אֶלָּא, והוסיפה: הלקט והשכחה והפאה של נכרי חייב מעשרות אלא אם כן הפקיר פאה ד ט. לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום ביצ' א ב.  מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יו"ט לא יטול מהן ביו"ט אלא אם כן יודע שנצדו מערב יום טוב שם ג ב.  בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא אם כן יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלוי שם ג.  ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו ואינו מביא קרבנותיו אלא אם כן היה מעורב שמש נזיר ו ו.  לא ישמש חבר במשתה עם הארץ ולא בסעודת עם הארץ אלא אם כן היה הכל  מתוקן ומעושר מתחת ידו ירוש' דמאי ב כב ד.  ואין האורחין רשאין ליתן ממה שלפניהם לבנו ולבתו של בעה"ב אלא אם כן נטלו רשות מבעה"ב חול' צד.. — עַל-כֵּן, להורות הסבה: לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת עַל-כֵּן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו בראש' ב כג-כד.  אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו עַל-כֵּן באה אלינו הצרה הזאת שם מב כ-כא.  וישכימו בבקר ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה לפני ארון יי' וכו' עַל-כֵּן לא ידרכו כהני דגון וכל הבאים בית דגון על מפתן דגון באשדוד ש"א ה ד-ה.  הילילו כי קרוב יום יי' כשד משדי יבוא עַל-כֵּן כל ידים תרפינה וכל לבב אנוש ימס ישע' יג ו-ז.  הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד עַל-כֵּן המו מעי לו רחם ארחמנו ירמ' לא יט.  אלהים לנו מחסה ועז וכו' עַל-כֵּן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים תהל' מו ב-ג.  לו שקול ישקל כעשי וכו' כי עתה מחול ימים יכבד עַל-כֵּן דברי לעו איוב ו ב-ג.  אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני וכו' אחת היא על-כֵּן אמרתי תם ורשע הוא מכלה שם ט כ-כב.  תחת רשעים ספקם במקום ראים אשר על-כֵּן סרו מאחריו וכל דרכיו לא השכילו שם לד כו-כז.  כי המן בן המדתא האגגי צרר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם והפל פור הוא הגורל להמם ולאבדם וכו' ותלו אתו ואת בניו על העץ על-כֵּן קראו לימים האלה פורים על שם הפור אסת' ט כד-כו. — ועם ה השאלה: יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בראה הַעַל כֵּן יריק חרמו ותמיד להרג גוים לא יחמול חבק' א יו-יז. — כִּי-עַל-כֵּן, קצת במשמ' הואיל וְ: וסעדו לבכם אחר תעברו כי-על-כֵּן עברתם על עבדכם בראש' יח ה.  רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי-על-כֵּן באו בצל קרתי שם יט ח.  אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על-כֵּן ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני שם לג י.  ויאמר (יהודה) צדקה (תמר) ממני כי-על-כֵּן לא נתתיה לשלה בני שם לח כו.  אל נא תעזב אתנו כי על-כֵּן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לעינים במד' י לא.  ונפלתם בחרב כי-על-כֵּן שבתם מאחרי יי' ולא יהיה יי' עמכם שם יד מג.  ויאמר גדעון אהה אדני יי' כי-על-כֵּן ראיתי מלאך יי' פנים אל פנים שופט' ו כב.  ועתה למה לא גערת בירמיהו הענתתי המתנבא לכם כי על-כֵּן שלח אלינו בבל לאמר ארכה היא בנו בתים ושבו ירמ' כט כז-כח.  ויאמרו השרים אל המלך יומת נא את האיש הזה כי על-כֵּן הוא מרפא את ידי אנשי המלחמה הנשארים בעיר הזאת שם לח ד. — לָכֵן, כמו על-כֵן, עי' לָכֵן.