אַט

1, תה"פ וש"ז,

א) תה"פ, א) בלי כח, בצער, ברוח נכאה, niedergeschlagen; abattu : ויהי כשמע אחאב את הדברים האלה (שנבא לו אליהו רעה) ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אַט2 מ"א כא כז. —  ובמשמעת: במתינות3 לא מהרה gemach, langsam; lentement, doucement; leise: לא העננים הם אשר נבקעו כי אם שתי עיני אשר דמעו אַט שוחרי פן אש אנחה תשרפם ומנחמי פן בבכי יטבעו ר"י הלוי, לא העננים.  אז (במצרים) העלני (אלהים) מנף ובעננו ואשו אט נהלני ואפגעה במקום קדשו ר"א בן עזרא, מי יתנני כימי עולם, מחז' סיציליאן, טל אורות לשד"ל .  ואיכה לא אזמר לו (להזמן) והנה בנותיו כל חפצי אַט מביאות ר"מ בן עזרא, או"ט דר' ברלינר תרמא.  זכר איך טפחוך (אבותיך) ברחמים ואיך יגעו בתרבותך לילות וימים וישאוך אט עד אשר גדלת משלי ערב בס' דר טובים.  אחזנו בדרך ונרכב אט רמא"ג, דביר, מכת' מא"י, ב.  ואני אַט אתנהלה אדדה ביתי אד"מ, דל מבין.  השומרים איש איש וחניתו עמדו הולכים אַט כי הלכו כל הלילה יל"ג, שני יוסף בן שמעון.  —  ועם פעל רחף: כשרפים ממעל לך אַט ירחפו אד"מ, ברכת המלוכה. —  וביחס להקול, במשמעת בלחש: כן נפש המנגן אַט התעטפה רק אזן הרוח שיחו שמעה  יל"ג, אדו"מ ג.  אך לא חלום שקר כלו הנהו כי שם גם האמת אַט קולה תשמיע שם ח. —  ועם ל בראשו, לְאַט4, לְאִטּי, לְאִטְּךָ, לְאִטּוֹ: יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההלכים לְאַט ישע' ח ו. —  ובכנוי: יעבר נא אדני לפני עבדו ואנכי אתנהלה לְאִטִּי5 לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים בראש' לג יד. הקדרים מני נחלים יעברו עד כי לאטם יחמרו יהמיו רמב"ע, דיואן, 26, 96:Monatsschr. ותחזר לאטה על המסלה ר"י חריזי, איתיאל יג. —  ולנסתרי' לאטם: הקב"ה ינהל את ישראל מהגלות לאטם רד"ק ישעי' מ יא.  והלכו לאטם עד שהגיעו למחוז חפצם אוה"ח ר"י יעבץ ב.  והמרחם עליהם ומנהלם לאטם זוכה ומנהיגם בעת ילכו גאולים ריב"ש, עט.  אולי נמצא דרך למצא מנוח לכף רגלנו ורגלי הילדים המתנהלים לאטנו שו"ת רמא סי' יא.  וילכו סדומה לאטם עד בוא עתם בערב צרור המור, וירא, כ:.  שאותו חצי היום היה להם בתנועת השמש מתנהל לאטו ובהפסקתו כאלו היה יום שלם נוה שלום לאבר' שלום, א יו, כז:.  רוח נכון שכליי פנימיי זך מתנהל לאטו לרגל המלאכה אשר לפניו כרם חמד מחב' ט מכת' כו.  אך בהגיעו אצל ביתה שם יצעד ויטייל לאטו כי ישתעשע בצעדו רב פנינים, מהר"מ אלשיך משלי ז ח.

ב) ש"ז, —  א) כמו °אֵט: אלו כמו ברק ירוצצו שרים ויתנהל וילך אט לא יהיו רואים אבקו עד ידמו מבקשי אל לדורשי אַט רמב"ע, תרשיש, א. —  ב) °נחת, מתינות: קבע ברכת מזון בְּאַט ובחפזון ר"ש בן גבירול, אזהרות. —  ג) °הכנה ותרגיל לאט לאט לתכלית מהתכליות, Vorbreitung; Übung; préparation, exercice; exercise, preparation : עניני הקרבנות הם אטים ונהולים להתעוררות התשובה יהודה הדסי הקראי, האשכול ענין יוה"כ.  אמנם המצות התוריות הם אטים ונהולים ר"א הקראי, גן עדן הקד' .  על כן אמרו החכמים כי אלו המעשים אטים ונהולים לענין התשובה וכו' כפי שראה בחכמתו יתב' על פי האט והתקנה הוא, ענין יוה"כ ס: .  על כן יש לנו לומר שעניני הקרבנות הם אטים ונהולים להתעוררות התשובה הוא, שם דף סא..  והנה מצות השכליות הם בעצמם תועלות על כן יפים תובע לחיובם ולא כן מצות התוריות כי אין הם עצמם תועלות אלא מצד היותם מתחייבים לרפואת הנפש המשכלת מחליה ע"כ יתיפו וזה טעם שהם אטים ונהולים וא"כ מצד שיתחייבו לרפאת הנפש הם יפים הוא, ענין מלה קסד.  מצות התוריות הם אטים ונהולים למצות השכליות הוא, דף צ"ח, ענין טומאה וטהרה.  והחכם אומר שיש יחס בין האט ובין העשוי שאל"כ לא יהיה האט אט עליו הוא, עץ חיים קב.



1 מלה עברית; וביתר לשונות השמיות אין לה אחות, ומה שהביאו החדשים דמיון לזה השרש אַטּ أَطّ בערבי', אינו נכון, כי הערב מפילים שרש אט על השמעת קול צרוד ואין בו כלום ממושג של הפך המהירות.

2 נמסר במסורה ליתא.  ותרגם יונ': והליך יחף.  ובגמ' ירוש' סנה' יו כח :: מהו אט אמר ריב"ל שהיה מהלך יחף.  מנחם: פתרונו כפי ענינו כמו יחף וכן רש"י.  אך אין לזה שום יסוד.  ריב"ג: כלומר בנחת. רד"ק בפרושו: הלך בתוך ביתו לאט כאדם דואג.  וכן רלב"ג: כאבל וכמנודה.

3 ממש אופן הדבור הזה ושתוף שני המושגים של חולשה ונחת ומתינות אנו מוצאים בלשון ערבית בשרש הון ھون, המשמש גם בעברית במושג של הפך המהירות.  הַאנַ ھان מפרשים המלונים הערבים צ'עף ושכן, שר"ל חלש ונח, ויאמרו הערב אמש עלי הַונִךְ, לך לְאִטְךָ.

4 דעת ר"י חיוג היא כי ל לְאַט וכן ל לְאִטִּי היא שרשית.  אך מנחם, ר"י בן גנאח רש"י, ראב"ע, רד"ק החליטוה שמושית, וכן רוב החדשים אולד, בטכר, אולסה', שטדה, קניג.

5 ריב"ג: והיוד נוספת בלאטי ואיננה כנוי המדבר.  ע"כ.  וא"כ לא תשתנה בכל המדברים וגם לנכח ורבים צ"ל לאטי.  וכן דעת רש"י.  וראב"ע ורד"ק מפקפקים.  אך מסרת בעלי הטעמים שהטעימוה מלרע היא עדות כי המדברים עברית חשו היוד לא נוספת.  ומנהג הערבי במלת הונך מכרעת כך, ולכן צ"ל לאטך וכו' ולנסתר לאטם, וכן פשט המנהג בספרות. 

חיפוש במילון:
ערכים קשורים