1 משק' דְבַשּׁ. בארמית במ"ר אטבי. ולא נתברר מקור מלה זו. וכבר הזכרתי בהערה שלמעלה, כי לוי סמך על הגרסה אטבעי וגזרה מן טבע, וקוה' גזר אותה מהפעל תאב בלשון פרסית שר"ל פתל וממנו השם תאבו, חבל. אבל כּל זה רחוק מאד ממשמעת השם אטב לפי מה שפרשוהו הגאונים, עפ"י מה שהיה להם בקבלה ולפי מה שהיה נהוג בימים ההם אצלם בטעינת העגלות, ולכן יכלו לתאר לנו את הדבר בכל הפרטים. – ואין לברר איך קראו לפנים מלה זו, ובאין נקוד מקֻבל ראוי לקבע לו נקוד מיוחד להבדילו מהשם אטב הקודם. –

2 בארמ' בתלמוד בבלי: באטבי (כך גרסת תש' גאונ' הרכבי שנ"ד, וכן גרסת הערוך, וכן רשי בדפוסים ישנים, וכן רשי בדפוסים החדשים בעמוד ב, וכן בעה"ק וכן בס' המאור ובחי' הרשבא והרן. ד"ס. ובספרינו אטבעי) אטבי היכא מנח להו אגבא דעגלא (שבת צח.).  – (האטבים היכן מניח אותם? על גב העגלה). ופרש גאון: אטבי עמודים של ברזל שמסמכין בהן את הקרשים שהם מונחים כמו סור של קורות על העגלות למען לא יפלו. ע"כ. ור"ח המובא בפנים תאר הדבר בכל הפרטים, בודאי עפ"י מה שראו עיני' שהיה נהוג בימיו. והערוך בקצור: אטבי הם המסגרות שמשימים (בעגלה) למעלה סביב כשהיא טעונה ובלעז איסטריטורא. ע"כ. והעיר קוה' שהוא strettora באיטלקית, שהוא דבר שמחזקים בו. – והנה אעפ"י שגם במקומות שנזכרה מלה זו בתוך מאמר עברי לא באה אלא במ"ר ארמי אטבי, ולא אטבים, מ"מ יש לחשבה כמלה שנתאזרחה כבר בהלשון העברי'. כי אפי' אם נסכים לדעת אחרוני המדקדקים אולסה', בֶטכר, שטדה, גז' קויץ וקניג, שהם מפקפקים במציאות מ"ר פּעלי בעברית הקדומה, כמו שסברו קצת המדקדקים על יסוד המלים: מִנִי (ירמ' כא כז), הכָרי (מ"ב יא ד), עַמִּי (ישע' נא ד), וכיוצא בהן, ואפי' אם לא נסמך על ההלכה שקבעתי שלשוננו מיֻסדת עתה על התנך בצורתו כעת – אעפי"כ אין אנו יכולים לשלל זכות העבריוּת ממלים רבות ארמיות שנכנסו כבר בשמוש הלשון העברית, מפני שגם במקורות העברים באו בצורה ארמית. כי אין ספק בדבר, שבזמן האחרון לתחית הלשון השתמשו גם המדברים עברית בהרבה מלים בצור' הארמית, מפני שכל כך חזקה אז השפּעת הלשון הארמית על העברית, שלא חשו המדברים עברית זָרוּת בצורה הארמית של המלים.