1, מלת שאלה, — א) שאלת המקום, wo; où; where: ויאמר ה' אל קין אֵי הבל אחיך בראש' ד ט. כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב ואמר אֵי אלהימו צור חסיו בו דברי' לב לז. ועתה ראה אֵי חנית המלך ש"א כו יו. — ואמר המשורר: הן יאמרו כי יחזו גפן יקר אֵי נמצאה כזאת ואֵי נטעת ר"י הלוי, לא האמין. — ובחבור עם זה: והחכמה מאין תבוא ואֵי-זֶה מקום בינה איוב כח כ. — ועם מִזֶּה, במשמעות מאין, woher, von wo; d'où; whence:הגר שפחת שרי אֵי-מִזֶּה באת ואנה תלכי בראש' יו ח. ולא שאלתיהו אֵי-מִזֶּה הוא ואת שמו לא הגיד לי שופט' יג ו. ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אֵי-מִזֶּה המה ש"א כה יא. ויאמר לו דוד אֵי-מִזֶּה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי ש"ב א ג. ובחבור עם זה, שאלה מי הוא המבֻקש מבין האחרים welcher; quel; who: וידבר אלהם אביהם אֵי-זֶה הדרך הלך מ"א יג יב. ויאמר (יהושפט) אֵי-זֶה הדרך נעלה ויאמר (יהורם) דרך מדבר אדום מ"ב ג ח. כה אמר ה' עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתבות עולם אֵי-זֶה דרך הטוב ולכו בה ירמ' ו יו. תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נהג בחכמה ולאחז בסכלות עד אשר אראה אֵי-זֶה טוב לבני האדם קהל' ב ג. בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אֵי-זֶה יכשר הזה או זה שם יא ו. אמר להם אי זה דבר חדש יתר על זה מכי' בא מסכ' דפסחא, טז. למה נאמר יום לידע באי זה יום נתנה תורה לישראל שם בשלח ד א. ואי זה זה: חדש הסמוך לאביב אתה מעבר ואי זה זה הוי אומר זה אדר שם בוא מסכתא דפסחא ב. שמצינו שגדול מרבן גמליאל שמש את הבריות אמרו אי זה זה אמר להם אברהם אבינו שם יתרו, א. ואי זה זה זה: ואי זה זה זה חמשת המינין שם בוא, מסכתא דפסחא יז. ועם ב בראש וזו אחריה: באי זו זכות נתנה להם קבורה שם, מסכתא דשירתא ט. באי זו זכות זכה יהודה לגדולה שם בשלח ב ד. ואי זו זו: בעזה שברוחות ואי זו זו רוח קדים שם בשלח ב ד. ואי זו זו זו: ארץ יפה כארצך ואי זו זו זו אפריקא מסכתא דפסחא יח. הוסיף לו הכתוב שמירה אחרת ואי זו זו זו נשיכה שם משפ' מסכ' דנז' יב. —  ועם זה הוא: ואי זה הוא דבר שהוא בבל יראה ובל ימצא שם בא, מסכתא דפסחא, ה. ואי זו היא טרפה שהוא פטור מלשלם כגון טרפת הזאב שם משפט' נזיק' טז. —  ועם מִזֶּה, לשאלה מי הוא שממנו בא דבר, von welchem; de quel; of whom: הגידה נא לנו... מה מלאכתך ומאין תבוא מה ארצך וְאֵי-מִזֶּה עם אתה יונה א ח. ועם ל בראשו: לאֵי זה בן אנוש יקד צבא רום למי ישתחוו כל רבבותיו ר"י הלוי הלבי ים. — ולרבים בצרוף אִלּוּ: הרי הוא אומר על מלאת הימים אי אלו ימים שצריכין למלאות הוי אומר שלשים נזיר ו:. וחקר מעקרי הדתות כמה הם ואי אלו הם וכו' ואי אלו הם עקרי הדת האלהית ואי אלו הם עקרי הדת הנמוסית ר"י אלבו, עקרים, פתיחה. והנה תדע בנקלה אי אלו הן שרשיות ואי אלו הם שמושיות אברהם בלמשי, מקנה אברהם, מוצא האותיות. כאשר ג"כ נדבר ונקום ונשב בלתי שנדע באי אלו העצבים והכלים הטבעיים תשלמנה פעולותינו ר"ע מן האדומ', מ"ע ס. אלא שצריך לבחון סבות רוע המזג אי אלו הם ר"י עמדין, בירת מגדל עז. וכן ראוי שנזכיר למתחילים אי אלו הם הטעמים שאינם מפסיקים שד"ל, כללים בדקדוק, פניני שד"ל עמוד שקג. —  ועם מאלה: יתגרו אלה באלה בחרבותיהם ונראה אי מאלה יותר מלומדי מלחמה ר"י אברבנל, ש"ב ב ויצא אבנר. — וכאי זה צד, במקום כיצד: כאי זה צד אדם עושה מריבה עם חברו אלי' רבא, ג. וכאי זה צד מודעה דגט ומתנה תש' גא' הרכבי, כ. כאי זה צד מברכין שם שצז. כאי זה  צד ראוי לומר סדור רע"ג, סד' שבתות.  — ב) כמו אֵין: אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים או2 (אֵי קרי) שכר משלי לא ד. — ולא פשט שמוש זה בספרותנו.