א. אִי

‎‎‎1, ש"ז, מ"ר אִיִּים,— שטח יבשה מוקף מים, Insel; île; island : דמו ישבי אִי סחר צידון עבר ים מלאוך ישע' כג ב.  ונבהלו הָאִיִּים אשר בים מצאתך יחזק' כו יח.  והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת וּמֵאִיֵּי הים ישע' יא יא. — ובסמי': מאלה נפרדו אִיֵּי הגויים בראש' י ה, — וכשרוצים לדבר על הארצות רחוקות: שמעו דבר ה' גוים והגידו בָּאִיִּים ממרחק ירמ' לא י. ישימו לה' כבוד ותהלתו בָאִיִּים יגידו ישע' מב יב.  הָאִיִּים הרחוקים אשר לא שמעו את שמי ולא ראו את כבודי שם סו יט. — ונק': משל האנשים בעולם הזה כספינה הולכת בים סוער אל קצָות נעלמות וראו מרחוק אי קטנה מוקפת ים ידע' בדרשי פרדס א', אוצה"ס ג . ועי' שרטון. — °חֲצִי-אִי, שמוקף מים רק משלשה עברים, Halbinsel; péninsule; peninsula : שטח כל חצי האי (של הודו) עד הנהר גנגוס 70000 פרסאות מרבעות ש' בלוך, ש"ע, הודו המזרחית.  להוציא לאור את המזמה הזאת חתר (נפוליון) להביא את חֲצִי-אִי הפירנאי תחת שבט מלכותו ק' שולמן, די"ע, סי' שצה. — ומ"ר: כאשר נפן מפרס קדמה נפגע בארץ הודו מזרחית הנחלקת לשני חציי איים ש' בלוך, ש"ע, הודו המזרחית.  איטליה היא התיכונה בין שלשה חציי איים הדרומים אשר בארפה ק' שולמן, מוסדי ארץ, איטליה.



1 מלה כנענית עברית, שיצרו אולי הכנענים, הראשונים בעמי בני שם שהחלו לנוע למדינות הים.  וסברו קצת החכמים כי נגזרה מהשרש אוי ששמש בלשון השמית קדומה גם במשמעה של דירה, ונשמר במשמעה זו בלשון ערבית: אַוי أَوَى התאכסן לילה או יום, ואִוַי אלי, אכסן אותו.  ונצטמצם אוי לאִי כמו מן רוי רי מן כוי כִּי — ולשון הערבית השתמשׁה למושג זה בשרש גזר, אלג'זירה.

חיפוש במילון: