* 1, כמו אִם, ושמש במו"מ של הלכה וכדומה, במקום המאמר, אם נאמר: אי זכר יכול אפילו יצאת נקבה לפניו (ספרא פתיחה). — (הכתוב אומר ושחטו אותו וכו') בין הערבים שומע אני עם דמדומי החמה ת"ל בערב אי בערב יכול משתחשך ת"ל כבא השמש (מכי' מסכ' דפסחא ו ה). והגדת לבנך שומע אני מראש חדש ת"ל ביום ההוא אי ביום ההוא יכול מבעוד יום ת"ל בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך על שלחנך (שם יז). אי עד יום האחד ועשרים אוציא סמוך לעשרים ת"ל שבעת ימים (שם ח). ויקם פרעה שומע אני בשלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות ת"ל לילה אי לילה שומע אני ע"י שרים ושרות ת"ל הוא (שם יג). — ובמשמעת או אולי תאמר: אי מה ישראל בני מקבלי ברית (ספרא פתיחה פר' ב). מה החדש אחד ממנויו אף שנה אחד ממנויה אי מה חדש אחד מל' בו אף שנה אחת מל' בה ת"ל שמור את חדש חדש אתה מעבר ואי אתה מעבר אחד מל' בה (מכי' מסכ' דפסחא ב). מה שביעי רשות אף כולן רשות אי מה שביעי רשות אף לילה הראשון רשות ת"ל בארבעה עשר הכתוב קבעו חובה (שם יז). נאמר כאן מטר ונאמר להלן מטר מה להלן מטר אף כאן מטר ואי מה כאן גפרית ואש ואף להלן גפרית ואש ת"ל מאת ה' (שם בשלח מסכ' דשירתא, ה). לא תחמוד את בית רעך וכו' מה הפרט מפורש בדבר שהוא קונה ומקנה אף כלל מפורש בדבר שהוא קונה ומקנה אי מה הפרט מפורש בנכסים המטלטלין שאין להם אחריות אף אין לי אלא נכסים המטלטלים שאין להם אחריות וכו' (שם יתרו מסכתא דבחדש ח). — אי-אי, — כמו אם אם, או או: כמה הוא גדול פרע אין פחות משלשים יום אבל מחודש ולמעלה אי חודש ויום אחד אי חודש ושני ימים (ספרי נשא, דף ט.).
1 בארמית אי כמו אִם בעברית.