אִיב
* 1, ש"ז, – אִיב האילן, מקום רוב הענפים של האילן: בקנים ובגפנים (מותר לקטום) מן הפקק ולמעלה ושאר כל האילנות מן איבו2 של אילן ולא מן חודו של אילן מן חדש שאינו עושה פירות ולא מן ישן שהוא עושה פירות ממקום שאינו רואה את החמה ולא ממקום שהוא רואה את החמה ב"ק פא.. – ועי' חוב.
1 לא נתברר מקור מלה זו.
2 כך ברש"י, וכן בכ"י, וכן ברשי דפוס שונצינו פיזרו ויניציה ובסליואה וקראקא ובנבשתי, וכן בראש' (ד"ס). ובנוסח' באובו, והערוך חובו, וכן בקצת כ"י. והביא נוסחה זו גם רש"י בשם הגאונים, ופרש ר"נ מענפין שבצדדין. ורש"י פרש מאיבו של אילן מפריו, כלומר מענפין הרכין ודקין, ע"כ, וסבר שהוא מלשון עודנו באִבו, באִבי הנחל. אבל זה בודאי דחוק, כי הלא עקר כונת כל המאמר הוא לאסור קטימת הנטיעה במקום הפרי. עכ"פ בעצם פרוש מלה זו מסכימים הגאונים והערוך ורש"י.