°1, ש"נ, – כלי ארוך הצואר ישאבו בו יין מן החבית וכיוצא בזה: ואכלה הוא כלי שיש לו צואר ארוך ששואבין בו יין מן החבית (פרו' המשנ' להרמבם בכורו' ז א). – ב) מכסה של חבית וכדומה בצורת צריף, kegelf. deckel; couvercle de forme conique; coniform lid : הכילון שראשו חד מלמעלה ורחב למטה ודומה לכיסוי של חבית שקרוי אכלה (רע"ב בכו' ז א).
1 בארמ' אכלא: כאכלא לדנא (סנה' כח:) דדמי רישיה לאכלא (בכור' מג:). כך הגרס' בנוסח' וגרס' הערוך (ערך אובלא וערך בלן) אובלא. והרמבם בפרוש המשנה אכלה ופרש רגמ"ה: אכלא דדנא שהוא משופע וחד למעלה. ע"כ. והביא פרוש זה גם הערוך וכן רשי: לאכלא לכסוי של חבית שחד מלמעלה ורחב מלמטה. ע"כ. רק הרמבם (פרוש' המשנ') פרש שהוא כלי ארוך הצואר, כמו שהובא בפנים. ולא נתברר מהו מקור מלה זו. קוה' אומר, כי באלא בפרס' הוא כסוי. ויש קצת דמיון להדבור כאכלא לדנא במשל שהיה נהוג בלשון רומית והביאו הירונ', לאמר: הקדרה מצאה לה כסוי, במשמעת: שניהם דומים זה לזה. ור"ש בר"ש בעל ספ' המליצה (הוצ' בכר) פרש אכלא פטיש: כאכלא לדנא, כלומר מה קריבות יש בין אבי החתן ואבי הכלה אלא שנאה, כמו שיש בין החבית ובין הפטיש.